‰‡¯˜ÓÏ ‰¯ÂÓÏ Íȯ„Ó

߉ ÌÈÏÈÓ‰ ͯ„· ‰‡¯˜ÓÈÓÂÁ˙ ÔÈ˙

ÈÈÓÈ· ‰ÙÈ ¯¢„

·ÈÏË–¯Ï‚ ‰È‡ËÈÏ˘ ‰Á ÔÓ˙

ÙÒ ÌÈÂÈÚ ˙‡·ÓÈÈÓÈ· ‰ÙÈ ¯¢„ ∫ÌÈÈ˙¯

Ù „·ÈÚ„· ∫È˘„È„ Ȃ‚ÈÏË–¯Ï‚ ‰È‡ËÈÏ˘ ‰Á ¨ÔÓ˙

Ó‡· ÌÈÂÈÚÈËÒÏÙ ˙‡ËÈÏ˘ ÏÁ¯ ∫˙

˙˘„ÂÁÓ ‰¯Â„‰Ó

Î˙ ÈÙ ÏÚÈ ∫ÈÂ˘Ï ÍÂÈÁÏ ÌÈ„ÂÓÈω ˙

·ÚȯÙÒ ¨‰Ù˘ ≠ ˙‚¢Ò˘˙ ˙·¯˙ ˙¯

ד"ר יפה בנימיניייייעעווץץ ממדדעעיי,, ממבבוואאוותת וועעייווננייםם סספפררוותתייייםם::בינה גלרײטליתמןעעררייככהה וועעייבבוודד פפדדגגווגגיי דדיידדקקטטיי::

חנה שליטארחל שליטאייייעעווץץ חחזזוותתיי ווננייתתווחח ייצצייררוותת אאממננוותת::

ד"ר צפרירה שחםייייעעווץץ ממגגדדרריי::יהודית נווה עעררייככתת ללששווןן::

נעמה נחושתאיעעייצצוובב ההעעטטייפפהה::לילי פרזיעעייממוודד ווגגררפפייקקהה::

תמי פרמונטההפפקקהה::

לשולה פרידור על הערותיה, הארותיה והצעותיה למד"ל.תתוודדהה ממייווחחדדתת

הספר ערוך עלײפי תכנית הלימודים החדשה של משרד החינוך והתרבות: "חינוך לשוני: עברית – שפה, ספרות ותרבות תשס"ג".

המדריך למורה נלווה למקראה דרך המילים ה', אישור מספר 2209 מײ27.3.05.

המקראה היא מהדורה מחודשת של דרך המילים ה' שיצאה לאור בייעוצה המדעי והפדגוגי של ד"ר יהושבע בנטוב.

אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני, אופטי או מכני או אחר —

כל חלק שהוא מהחומר שבספר זה. שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו"ל.

הכנה לדפוס: ח.ש. חלפי בע"מ

הפקה במפעלי כנרת, זמורהײביתן דביר מוציאים לאור בע"מרח' התעשייה 10, אור יהודה 60212

Ùכל הזכויות שמורותלהוצאת כנרת 2005

�

3

55.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. בבפפתתחח ההממדדררייךך ללממווררהה5. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . א. על המקראה

7. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ב. על ה"מדריך למורה" 1100.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: בבייחחדד ווללחחוודד

10. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ידענו שהוא צודק/ משה בןײשאול14 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הנסיכה המכוערת/ שלומית כהןײאסיף

17. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . בכייה לדורות/ ע' הלל1199.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ייחחדד בבבבייתת ההסספפרר

20. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . כל הכבוד לאבא/ פרץ בנאי21. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הספר והמדף/ דורית ריינס

25. . . . . . . . . . . . . . . . . . הכול התחיל בקריאת ספרים/ בנימין טנא 26. . . . . כיצד ארגנו את לימוד התורה בימים קדומים/ מן המקורות

27. . . . . . . . . . . . לימוד התורה והחינוך כחובה משפחתית ולאומית 29. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "הרדיפה אחר מותגים"/ שולה פרידור

2299.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ייחחדד בבממששפפחחהה30. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שער יחד במשפחה – ניתוח חזותי

30. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציור: משפחה / יאן ראוכוורגר31. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . כל אחד והמשפחה שלו/ רות זכאי

33. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . זו כבר לא אגדה/ גאולה אלמוג36. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציור: בלה ואידה בחלון/ מרק שאגאל

37. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . חז"ל – תנאים ואמוראים38. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הלשון העברית

38. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לשון חכמים, לשון חז"ל40. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אילן אילן במה אברכך/ מן המקורות

43. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . מעשה בכלב סירקא/ שלום עליכם4444.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: קקווללוותת אאננוושש חחממייםם

44 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . כיסא הגלגלים/ שלומית כהןײאסיף46 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . איור: כיסא גלגלים/ אינה זולוטרסקי

46. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הזאב והעז/ אפרים סידון49 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . העורב והזמיר/ יהודה שטיינברג

5511.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ששללווםם ללךך אאררץץ ננההדדררתת51 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שחפים/ לאה גולדברג

52. . . . . . . . . . . . . . . . . . הצהרת זכויות הילד/ האומות המאוחדות53 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציד זאבים/ יהואש ביבר

54 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . אגדת הירדן/ עיבדה: דבורה עומר58. . . . בעלי חיים שנכחדו בישראל בגלל פעולות האדם/ פנחס זמיר

59. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הרפת הראשונה בדגניה/ מרים ברץ59. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציור: סיקול אבנים/ נחום גלבוע

6600 .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ששבבתת ששללווםם

ÌÈÈÈÚ‰ ÔÎÂ˙

4

60. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . לכה דודי/ שלמה הלוי אלקבץ63. . . . . . . . . . . . . . . . . . איור: קבלת שבת/ איילת שליטיןײאופירם

63. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . למה צחק הצדיק?/ מרטין בובר6677 .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערריי ההחחגגייםם,, ההממוועעדדייםם ווייממיי ההזזייככררווןן

68. . . . . . . . . . . . . . . . . . . ימים נוראים, ראש השנה ויום הכיפורים 69 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . המחזורמתוךתפילה לראש השנה/

7711.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: חחגג ססווככוותת –– זזממןן ששממחחתתננוו71. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . המקורותמתוךאין אדיר כה'/

72. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . החבר של סבא/ יפה בנימיני 74 . . . . . . . . . . . . . . . . רישום: תפילת סתר בעליית הגג בגטו טרזין

7755.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ייווםם ההזזייככררווןן ללררצצחח ררבבייןן7766.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: חחננווככהה

76. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הסידורמתוךתפילת "על הניסים"/ 78 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ספר המקביםמתוך

8811.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: טט""וו בבששבבטט81 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . איך זה להיות עץ?/ דתיה בןײדור

84 . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציור: שדרה (שנות השישים)/ אורי רייזמן84. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציור: יער/ מנשה קדישמן

8866.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: פפווררייםם86. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . נורית נקמה בפורים/ יפרח חביב

8899 .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ייווםם ההזזייככררווןן ללששוואאהה ווללגגבבווררהה8899.. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ייווםם ההעעצצממאאוותת

90. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . והמנורה שהייתה/ שלום כתב92 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . כיכר השמחה וכיכר העצב/ נורית זרחי

97 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ציור: במעברה/ נחום גלבוע98. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . הלפיד היתום/ דן בניהײסרי

101. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שבועת האדרה/ דורית אורגדמתוך102. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ונתתי שלום בארץ/ רבי נחמן מברסלב

103. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . זאת ירושלים/ איתן פרץ110055 .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: לל""גג בבעעווממרר

105. . . . . . . . . . . . . רבי שמעון בר יוחאי במערה/ אגדה מן המקורות110088 .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. .. ששעערר:: ששבבוועעוותת

108. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קציר/ זרובבל גלעדברוך שעשני אישה?! – על מקומה ותפקידה של האישה בחברה/

109. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ד"ר צפרירה שחם111. . . . . . . . . . . . . . . . . הארות והערות מגדריות/ ד"ר צפרירה שחם

115. . . . סיווג תוכן העניינים על פי סוגות (ז'אנרים) בעולמות השיח

5

‰¯ÂÓÏ Íȯ„Ó‰ Á˙Ù·

‰‡¯˜Ó‰ ÏÚ Æ‡מטרת העל שלה, המטרה החינוכית הייחודית העומדת בבסיס המבנהדדררךך ההממייללייםם הה,,המקראה

שלה והשיקולים בבחירת הטקסטים המשתתפים בה, תואמים למטרות ולדרישות של תוכניתבבתי הספר""טטייפפווחח ההחחייננווךך ההללששוונניי בבעעבבררייתת ככששפפתת אאםם —— ששפפהה,, סספפררוותת וותתררבבוותת""הלימודים החדשה:

היסודיים הממלכתיים והממלכתיים דתיים (ה'תשס"ג). ÏÚ‰ ˙¯ËÓ Æ±

,ההסספפררוותת, עם ההששפפהה ההעעבבררייתתהיא להפגיש את הלומד עם דדררךך ההממייללייםם ההמטרת העל של המקראה , שהשפה, הספרות והאמנות נתנואאווצצררוותת ההתתררבבוותתשנתחברה בשפה זו לאורך הדורות, ועם כמה מ

יד ליצירתן. עשירה, מרובדת ומתפתחת, בבעעבבררייתת ככששפפתת אאםםכל זאת, מתוך הכרה

חחייננווךך ללעעררככייםםלכלל הלומדים, שיושתת על ממככננהה חחבבררתתיי וועעררככיי ממששוותתףףמתוך הכרה בצורך ליצור ווללאאווררייייננוותת בבששללווששתת ההתתחחווממייםם:: ששפפהה,, סספפררוותת,, תתררבבוותת,,

ההפפקקתת ממייררבבתוך ללעעוודדדד אאתת ההקקררייאאהה ההקקששוובבהה ששלל טטקקססטטייםם ממססווגגיי ששייחח ששווננייםם,, בצורךמתוך הכרהששיישש בבעעיידדוודד ההאאייננטטרראאקקצצייהה בבייןןמהבנת דרכי מבעם, ומתוך הכרה בצורך ההההננאאהה ממההםם ככפפוועעלל ייווצצאא

בבככתתייבבהה,, בבההאאזזננהה, בבקקררייאאהה, בין התלמידים למורים ובין התלמידים בינם לבין עצמם, וזאת ההקקוורראאייםם.וובבדדייבבוורר

ÎÂÈÁ‰ Â˙¯ËÓ ‰·Ó‰ Æ≤È ˙בבממבבננהה ששלל ששעעררייםם.. המקראה דרך המילים ה, הכוללת מאגר גדול ומגוון של טקסטים, מאורגנת

תלמידי כיתה ה,קקההלל ההייעעדד,,הביאה בחשבון את ההממטטררהה חחייננווככייתת ששעעממדדהה ממאאחחוורריי בבחחייררתת ההששעעררייםם,,בבממססגגררוותת חחבבררתתייוותתההחחייייםם בבייחחדדשהם כבר בעלי יכולת לתפוס הן את החשיבות והנחיצות של

ההההווללככוותת ווממתתררחחבבוותת ממןן ההתתחחווםם ההצצררוהן את המורכבות והבעייתיות של המסגרות הללו,ששווננוותתהכיתה והחוצהלה, מן הבית והמשפחה ומהם הלאה, אל העם והמדינהוואאייששיי אאלל ההממקקייףף ווההככלללליי:: ממןן

ואל כלל בני האדם.

השערים במקראה, על מגוון הטקסטים שבהם, הם בעלי יתרונות, כדלקמן: , המתהווים בתוך כל אחתקקששתת ררחחבבהה ווממגגווווננתת ששלל ייחחססיי גגווממללייןןהם מאפשרים פגישה עם א.

מהמסגרות החברתיות.ללההעעררייךך ווללבבקקרר ההןן אאתת ההייחחססייםם ההאאללוו ווההןן אאתת תתווצצאאוותתייההםם,, ממתתווךך קקררייאאהההם נותנים הזדמנות ב.

ממווששככללתת ווששייחח ררבב ככייוווונניי..ההככררעעההולקראת גיבוש השקפת עולם, תוך פפייתתווחח ממוודדעעוותת עעצצממייתתהם מצעידים לקראת ג.

ככחחייוובביי ווממהה ננחחששבב ככששלליילליי וויישש ללדדחחוותתוו,,מה נחשב ההדדררככייםם ששיישש ללאאממץץ,, לגבי אילו אאווטטווננווממייתת.. בכל אחד מהמעגליםההייחחססייםם ההחחבבררתתייייםםבמרקם

בבששתתיי חחטטייבבוותת..השערים מאורגנים ההסספפרר,, ייחחדדבבייחחדד ווללחחוודד,, ייחחדד בבבבייתתנמצא חמישה שערים, ששמם מעיד על תוכנם: בברראאששווננהה

. בכל אחד מהם מגוון יצירות המדגישותבבממששפפחחהה,, קקווללוותת אאננוושש חחממייםם,, ששללווםם ללךך אאררץץ ננההדדררתתעל מעגליה השונים.ההאאננווששייתתההןן אאתת ההממצצוויי ווההןן אאתת ההררצצוויי בבחחיייי ההחחבבררההמזוויות ראייה שונות

מרביתן משקפות בגלוי או בסמוי גם את הדרכים האפשריות העומדות בפני כל אדם וכל חברהלצאת מהמצוי אל הרצוי.

בכלבבללווחח ההעעבברריי;;, ערוכים לפי סדר הופעתם ששעערריי ההחחגגייםם ווייממיי ההזזייככררווןןנמצא את בבחחטטייבבהה ששננייייהה כמקשה אחת מאוחדתייייחחוודדהה ששלל ההחחבבררהה ההייההוודדייתתײײייששרראאללייתתאחד מהם יצירות המדגישות את

6

וואאתת ייייחחוודדםם ששלל ננככססייהה ההררווחחננייייםם תתררבבוותתייייםם,, ההממההווווייםם אאתת ההממווררששתתהמנהלת את חייה בצוותא ללאאווממייתת תתררבבוותתייתת ששללהה,, ווששעעללייההםם ההייאא ממווששתתתת ככחחבבררהה ייההוודדייתת..

חחווממררמתלווה ללטטקקססטטייםם ההככתתוובבייםםרלוונטי. גם חחווממרר חחזזוותתיימופיע על רקע של ששלל ככלל ששעעררשמו, שלמרביתם יש קיום עצמאי, אך מאחר שמקומם נקבע לצדתתצצללווממייםם,, צצייווררייםם וואאייווררייםם: חחזזוותתיי

הטקסט הכתוב, נוצקת לתוכם משמעות נוספת והם עשויים לתפקד עמו כיחידה אינטגרלית, בעלתמשמעות חדשה.

ÌÈËҘˉ ˙¯ÈÁ·· ÌÈÏÂ˜È˘ Æ≥את הכשריםההההווללממייםם טקסטים –– כלל הטקסטים במקראה נבחרו מתוך השיקולים הבאים:

הלשוניים של גיל הלומדים והקשורים ברובם לתמונת העולם, שהם חלק ממנו. עם זאת, הםאם בתחום הלשוני ספרותי, ואם בתחום הרגשי או בתחוםההעעששררהה ששלל ההעעווללםם ההזזהה,, מאפשרים

הערכי תרבותי., מה שמאפשר רמות שונות של קריאה בהתאם לרמהררממוותת ששווננוותת ששלל קקווששייטקסטים בעלי ––

ההטרוגנית של התלמידים בכיתה., של הבנת הנקרא, ושלווככתתייבבההקקררייאאההשל פפייתתווחח ממייווממננווייוותתטקסטים המאפשרים בכל הרמות ––

ההאאזזננהה וודדייבבוורר..ניהול שיחה: , להתייחס אלממבבעעממגגווווןן דדררככייהמאפשרים לתלמידים לפגוש ממעעווללממוותת ששווננייםם ששלל ששייחח,,טקסטים ––

, להפנימן ואף להפיק מעצמם טקסטים יצירתיים דומים. הכללתההעעררככהה וובבייקקווררתתהיצירות מתוך , מאפשרת השוואה בין דרכיננווששאא ממששוותתףף אאחחדדטקסטים מעולמות שיח שונים בשער אחד, בעל

של כל עולם שיח. קקללייטטתת ייייחחוודדווהמבע השונות ועשויה להקל על התלמיד את הנדרשים ומבוארים בתוכנית הלימודים החדשה, והמופיעים במקראה בכל אחדעעווללממוותת ההששייחח,,

משעריה הם:ובעלי מטעניםאאווממננוותתייתתכולל טקסטים מעוצבים עולם זהההסספפררוותת ההייפפהה –– ששללעעווללםם ההששייחח

, העשויים להעניק לקוראיהם חוויה אסתטית; הטקסטים מזמנים לקוראים חוויה עשויהתתררבבוותתייייםםלפתח את דמיונם, היא מעוררת למחשבה, וכן היא עשויה לפתח את יכולת ההערכה והביקורתשלהם. באמצעות טקסטים אלה עשויים הקוראים לרכוש את אהבת הקריאה. הטקסטים

סיפורי, שיר זמר ועוד),(לירי, תיאורי,:: ששייררשונים, כגוןממזז''אאננררייםם ווממתתתת זז''אאננררייםםהספרותיים הם (אגדה, מעשייה, משל, מיתוס, סיפור ריאליסטי, סיפור היסטורי, סיפור זיכרונות ועוד).ססייפפוורר

בתרגומם לעברית, והםההסספפררוותת ההעעווללממייתת,,בעברית ומן ההסספפררוותת ההממקקווררייתתהטקסטים לקוחים מן ממתתקקוופפוותת ששווננוותת..וייווצצררייםם ששווננייםםמשל

,ההממווררששתת ההייההוודדייתתכולל טקסטים, שבהם משוקעת עולם זהעעווללםם ההששייחח ששלל ההממקקווררוותת ההייההוודדייייםם –– המקרא, מדברי חז"ל, מהסידור ומהמחזור. הטקסטיםטקסטים מןהלאומית והתרבותית לדורותיה:

הם מז'אנרים שונים, כגון: פיוט, תפילה, אגדה, משל ועוד. – עולם זה, ה"מאגד את כל תחומי הידע הלא ספרותי ואת ייצוגיהם", כוללעעווללםם ההששייחח ההעעייוונניי , כגון: דיווח, מאמר, הצגת עמדה ועוד.ממבבעע עעייווננייטקסטים, שעיקרם

— עולם זה כולל טקסטים, שמתאפיינים במטרתם: יצירתעעווללםם ההששייחח ששלל ההתתקקששווררתת ההבבייןן אאייששייתתקשרים אישיים; הטקסים מסווגים, לפי דפוסי שיח, לז'אנרים, כגון: סיפור אישי, מכתב, יומן ועוד.

עולם זה כולל טקסטים, הרווחים בכלי תקשורת ההמונים –עעווללםם ההששייחח ששלל תתקקששווררתת ההההממווננייםם ––עיתונות, רדיו, טלוויזיה, אינטרנט ועוד; הז'אנרים העיקריים הם, כגון: ידיעה, כתבה, ריאיון, עלילון,פרסומת ועוד. נציין, כי לעולם שיח זה יש תוכנית לימודים ייחודית, ובשל הלשון האורקולית והאופי

תלוי הזמן של מרבית הטקסטים מעולם שיח זה, מקומו במקראה זו הוא ייצוגי בלבד.

אם מעצמם, אם מקריאתם ואם כתוצאהבבככלל אאחחדד ממעעווללממוותת ההששייחח,,טקסטים המאפשרים ––: ההצצללבבהה עעםם ההממטטררוותת ההחחבבררתתייוותת ששלל ההששייחחמהפעילות בהם,

7

(מידוע לימודי, הגדרות והסברים, דיווח, ידיעות, ביוגרפיותתתייאאוורר ההססבבררממטטררוותת ממיידדוועע,,11..).ככדדיי ללתתדדעע וולליייידדעע אאתת ההזזווללתתוכדומה – הכול

(הצגת עמדה והנמקותיה, סיפור הבא לשכנע, דיון ובו נימוקים בעד ונגדממטטררוותת טטייעעווןן ווששככננוועע22..).ככדדיי ללההבבייאא ללששייננוויי בבדדעעוותת וובבההתתננההגגוותת ההזזווללתתוכדומה – הכול

ככדדיי ללההבבייאאאישית וקבוצתית (הוראות, בקשות, מצוות, חוקים וכדומה – הכול ההפפעעללההממטטררוותת33..).ללההפפעעללתת ההזזווללתת ווללששייננוויי בבההתתננההגגוותתוו

(נאראטיב בחומרים מילוליים, בכתב ובעלײפה, בחומרים חזותיים, בלתיממטטררוותת ססייפפוורר44..). ככדדיי ללייההננוותת אאתת ההזזווללתתמילוליים, ובשילוב של חומרים מילוליים ובלתי מילוליים – הכול

˙‚ÂÒ‰ ˙˙ ˙‚ÂÒÏ ¨ÁÈ˘‰ ˙ÂÓÏÂÚÏ ÌÈËҘˉ ÍÂÈ˘ Æ¥המתגליםבבווללטטייםם ווממששוותתפפייםםממאאפפייייננייםםשיוך טקסטים לאחד מעולמות השיח נקבע בדרך כלל בשל

בבררממתת ההללששווןן..והןבבררממתת ההששייחח בטקסטים, וזאת הן ההממאאפפייייננייםםנוכל למנות, למשל, מוסכמות מבניות ודרכי היצג. בין בבררממתת ההששייחחהבולטים ההממאאפפייייננייםםבין

נוכל למנות, למשל, אוצר מילים, צורות דקדוקיות ומבנים תחביריים. בבררממתת ההללששווןןהבולטים , כי למרות מובהקות המאפיינים של כל אחד מעולמות השיח, המנויים לעיל, כלוליםייצצווייןן ממרראאשש

כמו כן, למרות ייחודהללייוותתרר ממעעווללםם ששייחח אאחחדד.. במקראה טקסטים, שמאפייניהם עשויים לשייכםשל כל מטרה חברתית תרבותית שלה נועד הטקסט, יש טקסטים שעשויים להשיג, אם בגלוי ואם

כאלה בעת ובעונה אחת. ככממהה ממטטררוותתבסמוי,

¢‰¯ÂÓÏ Íȯ„Ó¢‰ ÏÚ Æ·

‰¯ËÓ‰ Ʊבהכנת תוכנית לימודים כיתתית ובביצועה, והוא תואם, כמוללססייייעע ללממווררההה"מדריך למורה" אמור

המקראה, את המטרות והדרישות של תוכנית הלימודים החדשה בבתי הספר היסודיים הממלכתייםוהממלכתיים דתיים (ה' תשס"ג). בתוכנית נאמר בין השאר: "מטרתו הכוללת של החינוך הלשוניהיא לבסס את הידע הלשוני הקיים של התלמידים ולפתחו כדי להכשירם לתפקד כהלכה בחברהאוריינית. השימוש המושכל בלשון בחברה אוריינית – השיח האורייני – מתבטא בעל פה ובכתבובמגוון עשיר של סוגות ותתײסוגות. השליטה בשיח האורייני מאפשרת לדוברים להתאים אתלשונם למטרות ולנסיבות החברתיות של השימוש (לשון רשמית יותר ופחות), לתחום הדעת

(בחירת האמצעים הלשוניים) ולידע המשוער של קהל היעד (הצורך בהסברים)." (שם, עמ' 18)‰ÏÂÎ˙‰ Æ≤

הה""ממדדררייךך ללממווררהה"" ככוולללל בבעעייקקררוו אאתת ההדדבבררייםם ההבבאאייםם::שהנחה אתררצצייווננלל ההחחייננווככייײײעעררככיי,, לכל שער, המצביע על תכולתו ועל הקשר שלו לממבבוואא קקצצרר1.

תכולתו.של המקראה. ההככללווללייםם בבששעעררייםם ההששווננייםם מילוליים וחזותיים,ללממבבחחרר טטקקססטטייםם ששווננייםם,, דדבברריי עעייווןן2.בטקסטים שהדיון נסב עליהם במדריך. ההצעות מובאותממגגווווןן ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת ללייממוודדייוותת3.

מיד אחרי הדיון ביצירה. ·„ ÏÚ Æ≥· ÌÈËÒ˜ËÏ ÔÂÈÚ‰ ȯ ‰‡¯˜Ó

אוההססווגגהה עעווללםם ההששייחח,,דברי העיון הם לעיני המורה בלבד. בפתיחה לדברי העיון על היצירה, מצוין שבו. עעלל פפיי ההממאאפפייייננייםם ההדדווממייננננטטייםםתת הסוגה, שהטקסט הספציפי משתייך אליה,

סיכום קצר עלללממווררההבדרך כלל, עם ההופעה הראשונה של הסוגה או תת הסוגה במקראה, מוגש . בבררממתת ההללששווןןוהן בבררממתת ההששייחח העיקריים של הסוגה או של תת הסוגה, הן ממממאאפפייייננייהה כמה

ההששייחח,,של עולםממאאפפייייננייםםדברי העיון עצמם מפנים את תשומת לב המורה בעיקר לאותם בבאאוותתייוותת. לנוחיות המורה, הדגשנו בבטטקקססטט ההסספפצצייפפיי ווההתתווררממייםם ללעעייצצוובב אאוופפייוו ההייייחחוודדייהמתגלים

את המאפיינים השונים המוזכרים בתוך דברי העיון.בבווללטטוותת

8

שדברי העיון בכל אחד מעולמות השיח נתחברו לאורם:ההההדדגגששייםם,,נפרט כאן את ננקקוודדוותתעשויים להציגו מתוך אחת או יותר ללטטקקססטט ממעעווללםם ההששייחח ששלל ההממקקווררוותתדדבברריי ההעעייווןןאא..

האלו: "דתיתײאמונית, היסטורית, פילוסופית, ספרותית, לשונית ואחרות." (ע' 61).ההממבבטטכפי שנאמר בתוכנית הלימודים החדשה, העיסוק בטקסטים אלו מתקיים בבית הספר במסגרתשיעורים שונים, והוא מעוגן בתוכניות לימוד שונות (ע' 61), לפיכך מתכוונים דברי העיון

,בבעעייקקרר אאתת ההייוותת ההטטקקססטט חחללקק בבללתתיי ננפפררדד ממההממווררששתת ההייההוודדייתתבמקצוע הספרות להבליט . ההללאאווממייתת ווההתתררבבוותתייתת

שעלללטטקקססטטייםם ממעעווללםם ההסספפררוותת ההייפפהה,, זה יש לדברי העיון, המתייחסים ממקקווםם ננררחחבב בבממדדררייךךבב.. : "קריאתההחחדדששההבבתתווככננייתת ההללייממוודדייםםמטרת קריאתם ולימודם במסגרת בית הספר נאמר

ספרות יפה בבית הספר נועדה בעיקר להעניק חוויות והתנסויות אסתטיות, שבאמצעותן יבינוהתלמידים טוב יותר את עצמם ואת זולתם, יפתחו את הדמיון והאינטלקט, יפתחו אהבתקריאה ומודעות ספרותית ואת היכולת להעריך יצירות ספרות." (ע' 56). ההנחה היא, שעולם

חחווממררייממבחר (סלקציה) ומארגון (קומבינציה) של עעווללםם ללעעצצממווהשיח של הספרות, הבונה ראשונהקקררייאאהה ססייקקווררייתת, שפענוחו מצריך מהקורא לא רק ששדדרר ממווצצפפןן ווממווררככבב, הוא ללששווןן

ווגגםםשל בין השורות, ררבב ככייווווננייתת חחווזזררתת ווננששננייתתקקררייאאהה עעייווננייתתומהירה של השורות, אלא גם של מה שמעבר לשורות. קקררייאאהה ממעעררייככהה

בהתאם לדברים אלו מדגישים דברי העיון המסקרים את הטקסט הספרותי הספציפי את, זו החותרת לפענוח ולפירוש המרקםההקקררייאאהה ההעעייווננייתתהתוצאות האפשריות של

תתממווננתת עעווללממוו ווללששווננוו,, תתההללייךך ששההוואא חחווווייייתתייהאמנותיײאסתטי של הטקסט ומשחזרת את , המתייחסת לצדדיםההקקררייאאהה ההממעעררייככההכמו כן מובאת בהם גם תוצאותיה של ללעעצצממוו..

שבינםתתוואאםם , והמבחינה בההררגגששייייםםשל הטקסט ולהיבטיו ההעעררככייייםם,, ההתתררבבוותתייייםם ווההחחבבררתתייייםםשל כלתתררווממתתוולבין מרקמם האמנותי, הספרותי והלשוני. בדברי העיון מושם דגש מיוחד על

ייססוודד סספפררוותתיי ווככלל ייססוודד ללששוונניי,, וויישש ההתתייייחחססוותת ממייווחחדדתת ללממששממעעוותתוו ההככווללללתת ששלל ההטטקקססטטווללההששפפעעתתוו עעלל ההקקוורראא..

ההסספפררוותתמתחום תורת ממווששגגייםם ווממווננחחייםם ככללללייייםם ההוודדגגששוו עעבבוורר ההממווררההבמהלך דברי העיון הם המושגיםתתווררתת ההללששווןן בבאאממצצעעוותת אאוותתייוותת בבווללטטוותת.. ממווששגגייםם ממוובבללטטייםם אאללההומתחום

להביאם בפני הכיתה ולהתאים את השימושממההממווררההשתוכנית הלימודים החדשה מבקשת בהם לרמת תלמידיו הצעירים.

ככלל תתחחווממיישעשוי להיות בשימושם של ההששייחח ההעעייוונניי,,בבדדבברריי ההעעייווןן ההממססקקררייםם טטקקססטט ממעעווללםםגג.. והדרכים שננקטו בטקסט לשםממטטררתתוו ההחחבבררתתייתתהלא ספרותיים, מודגשת בעיקר ההיידדעע

השגתה. המטרות, המודגשות והמצוינות בהרחבה בתוכנית הלימודים (ע' 29–55) הן: מידועוהסבר, טיעון ושכנוע, הפעלה, סיפור.

השימוש שנעשה בלשוןככממוו ככןן ממוודדגגששייםם בבדדבברריי ההעעייווןן ההאאררגגווןן ההההגגייוונניי ששלל ההררעעייווננוותת בבטטקקססטט וובטקסט העיוני, כגון:ממוודדגגשש גגםם אאוופפייהה ההככלללליי ששלל ההללששווןן ללצצייווןן ההייחחססייםם ההללווגגייייםם ששבבייןן חחללקקייוו..

אובייקטיביות, תמציתיות, בהירות, סובייקטיביות סמויה וכדומה, ומודגשות הדרכים העשויותססייפפווררייייםם אאוו אאממצצעעייםם חחזזוותתייייםם..ייססוודדוותת"להחיות" את המידע על מנת להקליטו, כגון:

·„ Æ¥ Ì˙¯ÈˆÈ ÌȯÈȈ ÏÚ Ìȯבמדריך מובאת סקירה קצרה על כמה מן הציירים המופיעים במקראה, הכולל ניתוח התמונות תוךהדגשת ייחודם האמנותי של היוצרים דברי העיון הקצרים, בצירוף התבוננות פעילה בציורים

ובאיורים הללו, עשויים לעזור בפיתוח "השיח החזותי". גם ניתוח התמונות הזה הוא לעיונו של המורה בלבד וכל מורה רשאי לשקול איזה שימוש ייעשה

בהם, בהתאם לנטיותיו ולנטיות תלמידיו.

9

˙ÂÈ„ÂÓÈÏ ˙ÂÈÂÏÈÚÙÏ ˙ÂÚˆ‰‰ Æμבכיתה ומחוצה לה, בנוגע ליצירותללפפעעייללווייוותת ללייממוודדייוותתבמדריך נכללו עבור המורה הצעות מגוונות

נבחרות, ובעיקר אותן יצירות שנלווים להן דברי עיון במדריך.ההצעות ברובן מנוסחות במטרה להביא לידי "הפעלה", והן תואמות את דרישת תוכנית הלימודים

החדשה.הוא רק בבחינת הצעה, וכל מורה מוזמן לאמצן כמות שהן, להרחיבה או לצמצמה,ממבבחחרר ההפפעעייללווייוותת

לצרכיו ולצורכי תלמידיו. ללההתתאאייממההובעיקר · ˙ÂÚˆÂÓ‰ ˙ÂÈÂÏÈÚÙ‰ È„˜ÂÓ Æ∂Íȯ„Ó

המובאות במדריך, מתייחסות בלעדית לכל שער ולכל יצירה המובאתששההפפעעייללווייוותתהמורה ימצא, עיקריים, שהמורה מוזמן בזה לנסות לאמץממווקקדדייםםסביב לחמישהממתתררככזזוותתבו, ועם זאת, הן כולן

אותם גם להוראת יצירות אחרות.חחממששתת ההממווקקדדייםם ההםם::

של הטקסט הכתוב לסוגיו. ההתתווככןן ההגגללוויי ווההססממווייפעילויות להבהרת –(אין הכוונה ללימוד שיטתיצצווררתת ממבבעעוו ווללששווננוושל הטקסט, ההעעררךך ההאאססתתטטייפעילויות להבנת –

של ענייני לשון).ההררגגששייייםם,, ההעעררככייייםם,,, בכתב ובעל פה, להיבטים ללההתתייייחחססוותת פפררששננייתת ווממעעררייככההפעילויות –

העולים מן הטקסט הכתוב לסוגיו.ההחחבבררתתייייםם ווההתתררבבוותתייייםםלחייהם. עעווללםם קקררוובב ווששייייככוותת פעילויות המאפשרות לתלמידים למצוא בטקסט–פעילויות המעודדות קריאה, כתיבה, שיחה, האזנה ודיבור. –

ÌÂÈÒÏהנלווה אליה, מראשיתם ועד סופם, ועל בסיס הכנהבבממקקרראאהה וובבממדדררייךךללעעייייןן תתחחייללההמוצע למורה מוקדמת זו:

לבחור ולהחליט אילו נושאים ואילו יצירות, ילמד בכיתתו, וישקול אילו פרקי זמן יקדיש1.להוראתו של כל נושא וכל יצירה.

לבחור את סוג הפעילויות, שיציע לתלמידיו אם כחובה ואם כרשות, אם במסגרת השיעור ואם2.במסגרת שיעורי הבית. הוא יכול להסב סוג של פעילות, שמוצאת חן בעיניו, גם ליצירה שלאהוצעה לה מלכתחילה פעילות כזו במדריך, והוא יכול, כמובן, להוסיף פעילויות יזומות משלו.

להתאים סביבה לימודית מיטבית תוך שימוש מגוון באסטרטגיות הוראה: למידה יחידנית,3.למידה בקבוצות, למידה במליאה ועוד.

ללאאררגגננםם, אבל ניתן גם בבחחווממרריי ההממקקרראאהה עעלל פפיי ההססדדרר ווההאאררגגווןן ההקקייייםםחשוב לציין, שניתן להשתמש : סוגה ספרותית, רעיון מרכזי, יוצר מיוחד ועוד. אאחחררתת ווללממקקדד אאתת ההללממיידדהה ססבבייבב ננווששאאייםם,, ככגגווןן

בבתתווככננייתת ההללייממוודדייםם ההחחדדששהה בבככללמומלץ מאוד לכל מורה להסתייע בדברים המובאים בפירוט רב : הנחות יסוד ומטרות, סביבה לימודית מיטבית, רכיבי החינוך הלשוני, ההישגיםאאחחדד ממפפררקקייהה

הנדרשים, עקרונות לתכנון בית ספרי, דוגמאות ליישום התכנון, ביבליוגרפיה נבחרת.וכל מורה מוזמן להסתייעבבבבחחייננתת ההצצעעוותת,,הוא רק בבממדדררייךך ללממווררההנחזור ונדגיש, שכל המובא

במדריך כרצונו ולבחור מתוכו להוראה בכיתה טקסטים ופעילויות על פי הטעם, הצרכים והנטיותשלו ושל תלמידיו.

ד"ר יפה בנימיני, רעננה

10

·˘ ÌÈ¯Ú˘‰ÙÒ‡ËÈÏ˘ ÏÁ¯ Ø È˙ÂÊÁ‰ „ˆ‰ — ¯השערים המופיעים בספר הם טקסטים חזותיים, שמטרתם להטרים את נושאי המדורים השונים.הם יכולים לשמש מבוא לדיון שיתעורר לאחר מכן עם העיסוק בטקסטים עצמם. רצוי "לקרוא" את

השערים יחד עם הילדים, ולהתייחס אליהם כאל נקודת מוצא לנושא. תהליך ההוראה הרצוי הוא כדלקמן: מתחילים לזהות ממה מורכב השער, ואחר כך מנסים להבין אתהסמליות של כל מרכיב. בסופו של התהליך אנחנו בודקים איך כל המרכיבים מתפקדים יחד ואיךהם יוצרים משמעות שלמה. שימו לב שהשערים מורכבים גם מתמונות וגם מטקסטים, לעתים אלהפסוקים מהתנ"ך לעתים כותרות מידעיות שונות. יש לשים לב לאופן שבו הטקסטים האלה

משתלבים בטקסט החזותי, מכיוון שיחד הם בונים את המשמעות הכוללת של השער.

· ∫¯Ú˘ „ÂÁÏ „ÁÈ(8 עמוד)וובבייתתררווננוותת ששלל. לצד הצורך בחיברות ממזז''אאננררייםם ששווננייםםשער זה הפותח את המקראה מכיל יצירות

ררוותתããבבëëחח, ואפילו לחבר אחד (ראו השיר "מישהו"), ולצד בירור מושגים והנחות, כגון ההייוותת ממחחוובברראאתת ההקקששייייםם(ראו שיר משלי "שני הידידים והדוב"), מדגישות רוב היצירות אאממתת ממההיי

של כל אדם לצאת מה"לחוד" שלו, מהבדידות והבידודההאאוובבייייקקטטייבבייייםם –– וובבעעייקקרר ההססוובבייייקקטטייבבייייםם –– ווללההפפווךך ללההייוותת חחללקק ממ""ההייחחדד""..שלו,

הקריאה במרבית היצירות בשער זה מלמדת, כי מה שמקשה על ההתחברות והחיברות בין בניהאדם זו השונות העומדת ביניהם והסטיגמות המיוחסות לפרטים או לקבוצות מביניהם. עם זאת,אפשר ללמוד מן היצירות, כי למרות שפעמים רבות השונות והסטיגמות נקבעות על ידי החברה

עעצצממוו:: בבדדררךך ששההוואא עעצצממוו תתוופפסס אאתת עעצצממוותתללווייוותת בבאאדדםם(ראו שיר "חסידות מספרות"), הן למעשה , בצדק או שלא בצדק,תתוופפסס אאתת עעצצממוואם הוא וובבדדררךך ששההוואא ממתתממוודדדד עעםם ההססטטייגגממהה וועעםם תתווצצאאוותתייהה..

(הסיפור "כיכר השמחה וכיכרזזררבמעמדו (ראו הסיפור "ידענו שהוא צודק") או ככאאדדםם ננחחוותתלמשלללאא ננייחחאא ללוו בבממהה(המעשייה "הנסיכה המכוערת", והשיר "בכייה לדורות"), אם ממככוועערר העצב") או

על מעשיו (השיר "מכתבחחוושששש ממתתגגוובבתת אאחחררייםם(השיר המשלי "מזבוב ועד פיל") ואם הוא ששההוואאאהבה"), הוא יישאר ויושאר במצב של "לחוד" וכתוצאה מכך יהיה אומלל ועצוב.

את הדרכים האפשריות שבהן ניתןבבממייששררייןן אאוו בבעעקקייפפייןן,,היצירות שבשער עשויות להראות לאדם, לו להתמודד עם סטיגמות, ואפילו לבטלן, ובייחוד הן מצביעות על הדרך העיקרית שהיא, לפני

.ההאאדדםם עעצצממוו ככללפפיי עעצצממוושל ההרראאייייההובזווית ששייננוויי בבתתפפייססהה,, ווששייננוויי בבממוודדעעוותתהכול,

„È Ï‡˘–Ô· ‰˘Ó ؘ„ˆ ‡Â‰˘ ÂÚ(11 עמוד)ררייאאללייססטטיי..זהו סיפור

עעלל ההזז''אאננרר ""ססייפפוורר ררייאאללייססטטיי"" , את הווי החיים היומיומיים, והואההממצצייאאוותתאת ממחחקקהה סיפור ריאליסטי (ריאל – ממשי, מציאותי)

מתחום החברה, התקופה ונפשעעוובבדדוותת ממצצייאאוותתייוותת. הוא מציג בבצצווררהה ממדדווייקקתת ווממפפווררטטתתעושה זאת תואמת אתווללששווננןןההדדממווייוותת ההןן טטייפפווססייוותת. ממקקווםם ווששלל זזממןןשל תתייאאווררייםם ממפפווררטטייםםהאדם. יש בו

ההממדדוובבררתת בבממצצייאאוותת,, בבפפיי ההדדממווייוותת ההחחייוותת..הלשון מה שמקל על הקריאה הרצופה. ממתתחח,,העלילה טעונה

ללפפקקווחח אאתתמבקשת ההצצממיידדוותת ללממצצייאאוותת. ממגגממתתיי וודדיידדקקטטייבדרך כלל, סיפור ריאליסטי נוטה להיות לראות את המציאות לאשורה ובאור שנתפס כנכון בעיני הכותב. אולם, סיפורההקקוורראאעעיינניי

באמצעות עיצובבבאאוופפןן ססממוויי,,"מבליע" את המגמתיות, וזו משודרת לקורא ררייאאללייססטטיי בבממייטטבבווהעלילה ואפיון הדמויות.

ללננממעעננייוו ההצצעעייררייםם,, ווזזוובספרות הריאליסטית לילדים ולבני הנעורים ניכרת המודעות של הכותב , ולשתולממתתחח עעללייללתתיי, לתגבר את הההקקררוובבוותת ללללבבםםמחיי היומיום ססייטטוואאצצייוותתמזרזת אותו לעצב

ממטטעעננייםם ווממססררייםם דדיידדקקטטייייםם..בתוכו בגלוי, אך גם בסמוי,

11

עעלל ההססייפפוורר, וכך גם התיאורממממששייייםםושמות הרחובות המופיעים בו הם של רחובות ממתתררחחשש בבייררווששללייםםהסיפור

בסיפור.עעייקקרר ההדדררממהההמדויק של אחד הרחובות, שבו מתרחשת של הסיפור. הסיפור מבהירממששפפטט ההססייווםםשל הסיפור, וזהו גם ההככוותתררתת"ידענו שהוא צודק" זוהי

מי הם "האנחנו", מי מכונה "הוא", במה צדק, ואיך הגיעו "הם" למודעות שהוא צודק, ואף להודותבצדקתו.

–ההדדממוותת ההרראאששייתת , שהוא אחד מ"האנחנו", כנופיה מגובשת של ילדים, מציג את "הוא", ההממסספפרר, אולם זמןממזזווווייתת ההרראאייייהה ששללוו ככייללדד, שהוא נוכח בו כעד, ההאאייררוועע ההממררככזזיייהונתן שיריזלי – ואת

והוא בא לידי ביטוי גלוי, כשהמספרללאאחחרר זזממןן,,הסיפר (הזמן שהמספר מספר כל זאת לנמעניו) הוא אומר: "היום אני חושב..."

:בבעעללייללהה ננבבחחייןן בבששללווששהה חחללקקייםם עעייקקררייייםם– יהונתן שירזלי, המתבלט בייחודו –ההדדממוותת ההרראאששייתתובה מוצגים אאררווככההאאקקסספפווזזייצצייההא.

: אביו של יהונתן, הכנופיה, אדי, ראש הכנופיה, ואחיו הקטן גבי. כמו כןוודדממווייוותת ההממששננהההשוררים זה זמן מה בין יהונתן לבין סביבתו, הכוללת בין היתר, אתטטייבב ייחחססיי ההגגווממללייןןמתואר

ילדי הכנופיה. : "שאם לא כן, איךששאאללוותת ררטטווררייוותתו ללננממעעננייובו מפנה הדובר ההחחללקק ההששנניי פפוותתחח בבממששפפטט ממעעבבררב.

תסבירו אותו מקרה שקרה ברחוב מתיתיהו? מה קרה באותו יום? אתם שואלים." המשכו שלכרחוב מסוכן, מקום מועדממקקווםם ההאאייררוועע הקטע הזה אינו בסיפור האירוע, אלא בתיאור

ככההששההייהה צצוובבררתת ממתתחח..לתאונות בשל המורד התלול שבו. קטע זה משמש בסיפור . וותתווצצאאוותתייווההאאייררוועע ההדדררממטטיי,,סיפור המעשה ותיאור ג.

: שיריזלי "הנורא",ששללייללייייםםהוא מאופיין בביטויים ייששייררוותת,, . דדממוותת ממווררככבבתתהיא דדממוותתוו ששלל ששייררייזזלליישיריזלי "השד עם הרוגטקה", שיריזלי "הרע", שיריזלי שהוא "כמו סולטן".

ואת הרוגטקה שלוממככייררייםם אאוותתוו: הכול בבעעקקייפפייןן אאפפייווננוו,, ככבברר ללממןן ההההתתחחללהה,, זזווככהה ללייחחסס דדוו עעררככייאבל , שהם אינם נשארים אדישים כלפיו. ממככייררייםם בבככךךואת מעשיו השליליים, אבל הכול גם

פוחדים ממנו, ועם זאת הוא מושא לחיקויההקקטטננייםםהמתייחסים: ממששתתננהה בבההתתאאםם ללגגייללאליו ההייחחססאינם אוהבים אותו, אבל מודים שהואההגגדדווללייםםבזים לו, ורוצים להתנקם בו, ההבבייננווננייייםםבשבילם,

"גאון" באמנות הרוגטקה. דומה, כי נער כזה עשוי למצוא את מקומו בקרב חבורת נערים בני גילו, ואכן פעם אחת הוא מוזמןבלשון חברית ליטול חלק בפעולת ה"כנופיה". למרבה ההפתעה, מדווח המספר, סירב שיריזלי

בשל עיסוקו של אביו, מה שמעמיד אותו במעמדההוואא חחשש עעצצממוו ננחחוותת: ההססייבבהה, וללההצצטטררףף ללככננוופפייההללששווננוובני העניים, בניגוד לכל השאר, ה ע ש י ר י ם (הריווח במקור), לדעתו, בני השכונות הטובות.

של שיריזלי כמו תואמת את מעמדו הנמוך ומבטאת את תחושתו: "אנחנו לא מאותוההססללננגגייתתהמין. מבינים?"

תמה על הסיבה הזאת, שכן לדעתו חברי הכנופיה וראשה, אדי, אינם בעצם עשירים.ההממסספפררששששייררייזזלליי אאייננוו ננעערר ששלליילליי,, עעלל ככלל פפננייםם,, ההוואא אאייננוו ששלליילליי ייוותתרר ממההםם,, וואאפפייללוובדיעבד הוא גם יודע,

אוהב את גבי הקטן, אחיו של ראשככממוו ככווללםם,,1. הוא נער שמסוגל לאהוב, וייייתתככןן ששההוואא טטוובב ממההםם:: קבוצתם; 2. הוא אמנם מציק לבעלי חיים ולילדים באמנות הקליעה שלו ברוגטקה, והוא כמו לועג

בכנופיה לועגים וצוחקים ל"קורבנותיו" התמימים של הכביש התלול; ההםםגגםם"לקורבנות". אבל 3. שעה שהכול עמדו וצפו חרדים וחסרי יכולת להושיע, באסון העומד לפגוע בגבי הקטן, היהשיריזלי היחיד שגילה אומץ לב ותושייה בהשתמשו בתבונה באמנות הקליעה שלו כדי להציל את

גבי הקטן ממוות בטוח.רבה. בבדדררממטטייוותתשבו הציל שיריזלי את גבי הקטן מלא מתח, נמסר בפירוט ותתייאאוורר ההאאייררוועע

מעשהו זה של שיריזלי זיכה אותו, ובצדק, בהערצה של כולם, ובני החבורה הציעו לו שוב להיות

12

. הפעם "פרץ מפיו שטף של מילים, שנבלע בזרם דמעותההממששייךך ללעעממוודד בבססייררוובבוומשלהם. אבל הוא גדולות וחמות."

: "מהפפררקק חחששוובב בבההללככוותת חחייבבררוותת, מלמדים את חברי הכנופיה בבדדייבבוורר ייששייררדבריו, המובאים שוב אתם חושבים לכם? רק כשאני עושה טובה בשבילכם אתם מוכנים לקבל אותי לכנופיה?"

אמנם ראינו, שהם בעבר כבר הציעו לו פעם אחת להתחבר עמם, אבל הוא מזכיר להם את כל אותם, משום שהוא, כך הוא טוען וחוזר וטוען,ווללאא ההצצייעעוו ללוו זזאאתתהם התעלמו ממנוששבבההםם הפעמים

עכשיו: הוא עני, והם עשירים וגאוותנים. נערי החבורה לא השיבו דבר, אבל גם לא הסבו ראשיהם אחריו כשהלך והתרחק מאליהם בזעם;

הם לא קראו לו לו לשוב. מדוע? אאבבלל ההקקוורראא: "ידענו שהוא צודק." ההססייבבהה ללתתגגוובבתתםםאת הסיפור עשוי להסביר את ההממששפפטט ההממססייייםם

: אם אכן הם הכירו בכך שהוא צודק, מדוע שתקו ולא פעלו מיד? מדוע לאעעששוויי ללששאאוולל אאתת עעצצממוורצו אחריו לפייסו, מדוע לא קראו לו לשוב?

ההתתששוובבוותת ההששווננוותת ללששאאללהה זזוו עעששווייוותת ללההייוותת ממוובבננוותת ממתתווךך ההטטקקססטט עעצצממוו::1. שיריזלי, לפני שדיבר, "שלח אלינו מבט בוז", מבט של "גאון" "מלמעלה למטה". משמע, לא קלהיה לחדור אליו ולתקשר איתו; 2. שיריזלי הגיבור דיבר תוך כדי בכי וזעם. משמע, בוודאי לא קל

את כלההממממווהיה לתקשר איתו ברגע כזה של סערת רגשות; 3. גם האירוע עצמו וגם דברי שיריזלי בני הכנופיה הצעירים. הם אמנם התביישו בהתנהגותם כלפי שירזלי, אבל נראה שלהם הצעירים

היה דרוש עוד זמן מה כדי להתאושש מהתדהמה ומהבושה. הם, כשראו שהוא איננו רע ביסודועעששוו אאתת ההצצעעדד ההרראאששווןן::, כי הם מצדם כבר חחששוובב ללששייםם ללבב

,ההקקוורראא עעששוויי ללצצפפוותתושהוא יכול להיטיב, הכירו כי שגו כשחשבו, כי דעתו עליהם אינה צודקת. : הם ינסו להתפייסההצצעעדדייםם ההבבאאייםם, גם ממחחווץץ ללממססגגררתת ההססייפפוורר ההזזההשמתוך הכרה זו יבואו אחר כך,

עמו, לפייס אותו, להודות בפניו על טעותם ולצרפו באמת ובתמים לחבורתם. התקווה היא, שבצאתכל החבורה לקראת שיריזלי, הם ימצאו את שיריזלי בא לקראתם.

אבל האם באמת שיריזלי עשוי לצאת לקראתם? האם הוא מסוגל למחוק במחי יד אחת את כלמשקעי המרירות שהצטברו בו? האם הוא יהיה מוכן לסלוח להם? האם הוא יהיה מוכן להכיר שגםהם, כמוהו, אינם עשירים? האם הוא באמת יכול ורוצה לצאת מה"לחוד" שלו? האם הוא באמת

ירצה להיות "ביחד" עם כל החבורה הזו? לשיריזלי הפתרונים.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

במשפט הפתיחה של הסיפור מסופר על "יחיד" ועל "יחד". 1. מיהו ה"יחיד"?מיהם ה"יחד"?

מה אפשר לדעת על שיריזלי מדברים שאמרו עליו במפורש ומדברים שמשתמעים מן הכתוב?2. הביאו דוגמאות.

בסיפור מתואר הווי של חברת ילדים בני גילכם. מנו כמה עובדות שהמספר מביא על חבורת3. הילדים.

מה הם עושים?היכן הם מסתובבים?

איך הם מאורגנים?שיריזלי אומר: " אתם לא בשבילי אני לא בשבילכם."4.

מהו הרגש המובע במשפט זה?א.הסבירו מדוע לא רצה שיריזלי להתחבר אל חבורת הילדים? ב.מה דעתכם, אולי רצה וחשש מתגובתם?ג.

הסיפור מספר על אירוע מיוחד שכמעט הסתיים באסון.5. מי הם המשתתפים באירוע?א.

13

היכן עומדים ילדי החבורה (היחד)? והיכן נמצא שיריזלי (היחיד)?ב.לאחר שמסתיים האירוע, היכן עומדת החבורה והיכן נמצא שיריזלי?ג.

כאשר ילדי החבורה מציעים בהתלהבות לשיריזלי להצטרף לחבורה. הוא מגיב בשטף שאלות6. רטוריות, שאלות שאין הוא מצפה לתשובה עליהן. הביאו דוגמאות.

(ברכות מ"ט, ע"ב)""ללעעווללםם אאלל ייווצצייאא אאדדםם עעצצממוו ממןן ההככלללל""חכמינו זכרם לברכה אמרו: 7.האם אתם מסכימים עם אמרה זו? ערכו ביניכם ויכוח על הנושא. הביעו דעתכם ונמקו.א. איך מתקשרת אמרה זו לסיפורנו?ב.

שערו שהוריו של גבי כתבו מכתב תודה ליהונתן שירזלי. נסחו את המכתב.8.

אילו רגשות עורר בכם שיריזלי? אילו מחשבות? אילו פגשתם בו מה הייתם אומרים לו?9. מה הייתם מייעצים לשני הצדדים כדי לאפשר לשיריזלי להצטרף לחבורה?10. דמיינו וכתבו המשך לסיפור.11. כתבו את האירוע, כפי שסיפר אותו אדי להוריו.12. ילד שניצל ממוות – זו ידיעה הראויה לתקשורת.13.

אתם כתבים של מערכת מקומות בירושלים, נסחו ידיעה על האירוע.א.

שיריזלי הוזמן בעקבות האירוע לתוכנית ראיונות בטלוויזיה המקומית בכבלים.ב.ערכו את התוכנית. חברו שאלות לצורך הריאיון ושלבו גם דמויות אחרות מן הסיפור.

ועד הוא יורדווממששתתפפלל......בסיפור מתואר הרחוב כך: "נקודת מוצאו הגבוהה... אחר כך הוא יורד 14. במהירות כאילו גלש אל תהום..."

? התוכלו להסבירה על פי הקשרה במשפט?ממששתתפפללמה פרוש המילה א.חברו בקו בין צירוף הלשון לפירושו:ב.

צנוע, ענו, ותרןשפל קומהנמוך שפל רוח

המצב הגרוע ביותרגאות ושפלעליית מפלס מי הים ונסיגתם מהיבשההשפל המדרגהתבייש, היה נבוךהשפיל מבט

בסיפור מתואר שיריזלי כך: "צוחק כמו שולטן"15.

שאלו את עצמכם:האם הכותרת הראשית קצרה ומסקרנת?

האם כותרת המשנה מרחיבה את הכתוב בכותרת?האם בגוף הידיעה הבאתם את כל העובדות במפורט?

האם כתבתם משפט מסכם?האם זכרתם לא להכניס לידיעה מחשבות ודעות משלכם?

האם השתמשתם בסימני פיסוק?להשתמש בסימני שאלה, בסימני קריאה ובמרכאות בידיעהששללאא ממקקוובבלל האם זכרתם

עיתונאית?האם תכננתם את גודל האותיות לכותרת? לכותרת המשנה? ולידיעה עצמה?

האם ראוי לאייר את הידיעה?

שימו לב לעיצוב העמוד: מיקום התאריך, מיקום הפנייה לנמען.חישבו על מה יודו לו?

באיזה שפה ישתמשו? האם בשפה נרגשת? האם בנימה אישית? האם בשפה רשמית?

14

בריכה"ככממוועיניו של גבי מתוארות כך:" היו לו עיניים כחולות .ככממווגם בלשון דבורה אנחנו מרבים להשתמש במילת הקישור

לדוגמה: שוחה כמו דג, גבוה כמו ג'ירף, יפה כמו פרח.ודונו על שימושיה השונים של המילה.ככממוועיינו במילון בערך

Ó‰ ‰ÎÈÒ‰ÈÓÂÏ˘ Ø˙¯ÚÂÎ ÛÈÒ‡–ԉΠ˙(20 עמוד)בבננווססחח ההממעעששייייהה ההעעממממייתת..זהו סיפור שנוצר בתקופתנו, וכתבה אותו סופרת בת זמננו, אבל הוא נכתב

עעלל זז''אאננרר הה""אאגגדדהה"" וו""ההממעעששייייהה""בבעעווללםםוכן הם מצויים ההששייחח ששלל ההסספפררוותת,,ז'אנר ה"מעשייה" וז'אנר ה"אגדה" כלולים בתוך עולם

ההששייחח ששלל ההממקקווררוותת ההייההוודדייםם.. שסיפורם מצא חן בעינירראאששייתתםם בבממחחבבררייםם בבללתתיי יידדוועעייםם,, . סספפררוותת ההעעממממייתתמקור הז'אנרים האלו ב

ובשעת "העברה", כיד""ממווססררננייםם"",, המעבירים נקראים.. לאוזןהעם, עד כדי כך שהוא הועבר מפהווללההטטוותתוו,, ההככוולל בבההתתאאםם ללממטטררתתםם ווללממטטררוותתאת הסיפורללששננוותתהדמיון הטובה עליהם, היו יכולים

ששווממעעייההםם.. במשך הזמן אומצו המאפיינים הספרותיים של הז'אנרים האלו על ידי סופרים שונים. יצירתם

נושאת את שמם, ואין רשות לשנותה. מעשיות ואגדות מוסיפות להתחבר עד ימינו., שכן לשני הז'אנרים האלו קווי אפיון הדומיםזז''אאננרר ההאאגגדדהה עעםם זז''אאננרר ההממעעששייייההיש המאחדים את

מבחינות רבות: שישבבגגללוויי אאוו בבססממוויי,, ממססררוהמגמה להעביר אליו, ממוודדעעוותת ללננממעעןן, ממצצייאאוותת עעםם ההדדממייווןןשילוב הא.

עמו מוסר השכל.ללא זמן ומקוםררקקעע באקספוזיציה, פפתתייחחהה : בבעעללייללהה, המסתמנים ממאאפפייייננייםם אאפפייייםם ((ססייפפווררייייםם))ב.

, שילוב שלההדדררגגוותת, ששללווששחד קווית ובלי סטיות, הופעות מגוונות של המספר עעללייללהה מוגדרים, בבעעייצצוובבסגור בטוב; המאפיינים דומים גם ססייווםם, עעלל טטבבעעייייםם, התערבות יסודות דדוו ששייחח

מרכזיות, המופיעות באקספוזיציה ולאורך22.. ששתתיי דדממווייוותתשל הדמויות;אאננווננייממייוותת1. ההדדממווייוותת::תתאאווממוותת""מוחלטים (דיכוטומיה) 3. דמויות נוספות המתפקדות או כ"ככננייגגוודדייםםכל היצירה

היא המנצחת בסוף. ההדדממוותת ההטטוובבהה4. ננייטטררללייוותתלאחת הדמויות או כלסוג של סיפור, שלמסופר בו (אירוע או דמות או מקום)""אאגגדדהה""עם זאת, יש שמייחדים את השם

, והוא כמו "גדול מהמציאות והחיים", אם משום שבאמת היה כזה, ואם משוםאאחחייזזהה בבממצצייאאוותתיש שיד הדמיון עשתה אותו כזה.

, למשל: צדיק גדול, מלך מפורסם וכדומה, יוחדאאדדםם,, ננייששאא ממעעםם, שבמרכזן עומדת דמות של אאגגדדוותתלוהואדדממוותת ממווככררתתהאדם, שהאגדה מספרת עליו, הוא ""ננוועעדד ללקקררייאאהה""..שפירושו""ללגגננדדהה"",, השם

רראאווייייםם ללססייפפוורר,,או בכינויו. תכונותיו, מעשיו ודבריו של אדם זה בבששממוו ההאאממייתתיי מופיע בטקסט ללממוופפתתייייםםאותם והם הופכים ללההאאדדייררהטובה ההדדממייווןןבסיפור נוטה יד ללההגגדדהה אאוו ללקקררייאאהה..

שבמרכזן עומד מקום ידוע במציאות, תיאורו של""אאגגדדוותת ממקקווםם""יש אגדות המכונות ווללאאגגדדתתייייםם.. המקום, על כל הקיים בו, משולב באגדה באלמנטים דמיוניים.

עעלל ההססייפפווררבבממאאפפייייננייםם ההאאפפייייםם ששללומשתמשת ליצירתה ממעעששייייהה,,כפי שנראה, הכותבת בת זמננו רוקמת כאן

ההממעעששייייהה ההעעממממייתת... המקום הפיזי, כשם שמעשיות רבותההזזממןן ווההממקקווםם אאייננםם ממווגגדדררייםםכמו בכל המעשיות, כך גם כאן –

אוהבות, הוא ארמון ובו מלך ומלכה, נסיכה ואומנת, ונשף שנערך בו. האופיינים למעשייה: בבחחממייששהה חחללקקייםםהיא חד קווית, והיא נמסרת ההתתפפתתחחוותת ההעעללייללהה

ההבבעעייהה ההממררככזזייתת, הנסיכה, וההדדממוותת ההרראאששייתת: מוצגת ההאאקקסספפווזזייצצייהה ממצצייגגהה ממצצבב ממתתממששךךאא..והמתמשכת בחייה; כן מוצגים הניסיונות הכושלים, החוזרים ונשנים של שתי דמויות, המלכה

זו. ללעעזזוורר ללהה ללההייחחללץץ ממבבעעייייתתהההאם והאומנת של הנסיכה,

15

ננססייככהה, מירנדה, ונקבעת העובדה שהיא בבששממהה ההפפררטטייכבר במשפט הפותח מוצגת הנסיכה , ופירושו "ראי" – ומכאן גם הפועל להביט בראי;MIRRORששווררשש ההממייללהה בבללוועעזזייתת ההוואא. עעצצוובבהה

ששההששםם ממייררננדדהה ללממררוותת ששההוואא ששםם פפררטטיי,, ההוואא גגםם ממאאפפייייןן עעקקייףףאם כך, כבר כאן אפשר לראות, של הדמות, והמשך האקספוזיציה והעלילה כולה תומכים במשמעותו זו: לפנינו נסיכה, הניצבת

כי דמותה המשתקפת אליה מן הראי,ווחחווררצצתת דדעעהה קקששהה עעלל עעצצממהה,, ההאאווממררתת,, יום יום מול הראי, ללההססתתגגרראותה, מביאה אותה לידי בכי, וגורמת לה ממעעצצייבבההקקבבייעעהה זזוו עעלל עעצצממההממככוועעררתת ההייאא..

ולא לרצות לראות אנשים. לדעתה "אנשים שבאים לארמון רוצים לראות נסיכהבבחחדדררההיפהפייה, ולא מכוערת כמוני." היא נקלעת אפוא לסבך של בעיות, שכולו תוצר של ראיית

עצמה בעיני עצמה כמכוערת.äמההקרובות לה – שדמותן מעוצבת כיאות במעשייה בעיקר על פי תפקידן – אששתתיי ההננששייםם

ממננווגגדדתת..על עצמה, תתממווננהה אאחחררתת המלכה והאומנת שלה, מנסות כל אחת בדרכה להראות לה בבדדייממוויי::משתמשת ההאאווההבבתת. האם ייפפהה, תמונה של נערה ככפפיי ששההןן ררוואאוותת אאוותתההזו תמונתה שלה

יופיה: "את הנסיכה היפה ביותרממפפללייגגהה בבששבבחחאת יפה כמו פרח. האומנת המטפלת כבר ההווללככתתשראיתי מעודי." אבל הנסיכה אינה מאמינה לשתיהן, ותחושת הכיעור שלה אפילו

. ווגגדדללההדדררךך ללגגאאווללתתהה,, ככששההייאאהאומנת, הנושאת גם בתפקיד המחנכת, מראה לה בחוכמתה את ה

ומאשימה אותו באומרה: "הראיאאתת ההרראאייווההייאא ממאאננייששההחדלי להתבונן בראי", אאווממררתת ללהה:: ""משקר לך." הנסיכה הנבונה משיבה נכונה: הראי אינו משקר, רק אנשים משקרים, אבל היאאינה מודעת לעובדה, שהיא למעשה נמנית עם האנשים המשקרים, המשקרים לעצמם על

עצמם. מביע בפני בתואאבבייהה,, ההממללךך,, מתחילה לילה אחד, בעת שנערך בארמון נשף גדול. ההההססתתבבככוותת.. 2

את רצונו שהיא תופיע לנשף במלוא יופיה. הבת "שמעולם לא המרתה את פי אביה" לובשתאמנם את היפה בשמלותיה, אך שוב הראי מראה לה, שהיא מכוערת. רק שמלתה יפה. בצר לה

היא מחליטה שלא ללכת לנשף והיא נמלטת מהארמון. תחילה מופיעההככווככבב..הסיפור מתרחש באותו לילה מחוץ לארמון, ובו פוגשת הנסיכה את ששייאא.. 3

כמקור אור קטן ורחוק המנצנץ בחשכה שמסביב, וככל שהולכיםבבצצווררתתוו ההקקווננקקררטטייתת,,הכוכב , כמיווההממוואאננששתתבבצצווררתתוו ההממווששאאללתתוקרבים אליו הוא הולך ומתרחק; בשלב הבא הוא מופיע

שמדבר אליה ומאיר לפניה את הדרך מחשכת מצבה אל גאולתה. מתרחשת, כשהנסיכה "אחרי ריצה ממושכת מעדהללככווככבב ההממוואאננששבין הנסיכה ססצצננתת ההדדוו ששייחח

ממתתררחחששתת בבחחללווממהה ששלל ההננססייככהה.. בבחחללווםם ננווקקטט ההככווככבבמרוב עייפות ונפלה", דהיינו: היא למעשה ההממוואאננשש אאתת ההדדררככייםם ההממקקוובבללוותת עעלל ססייפפוורריי ההממעעששייוותת ווההאאגגדדוותת ככדדיי ללששככננעע אאתת ממייררננדדהה ללששננוותת

גרמה בקסמיה לכך, שהראי ישקר לה, וישקףמכשפה רעה וקנאיתאאתת דדעעתתהה עעלל עעצצממהה.. ללדדבבררייוו,, את דמותה לעיניה כדמות נערה מכוערת, כנגד זה, אומר הכוכב, היא בעיניו מה שהיא באמת

אאתתראי שיראה לה אאחחרר,,ההססתתככלל בברראאיי"נסיכה יפה יותר מכל הנסיכות" שראה. הוא מציע לה לוהוא מצדו יסנוור באורו את המכשפה, וזו לא תוסיף עוד להתנכל לה. ההאאממתת,,טטבבעעיי ששעעללייווההייססוודד ההעעללוהוא מהווה את ממצצייאאוותת וודדממייווןןהזה כמו כל חלום אחר מערב ההחחללווםם

מעשייה. ככררגגיילל ננווססדדתת המודחק, לרבות המצוקות והמשאלותההתתתת ממוודדעעאבל כידוע, אל חלומו של האדם פורץ

הכמוסות שלו, ופירוש החלום במצב של עירות מעלה את תת המודע למודעות. כך גם כאן.נראה,ההתתתת ממוודדעע ששלל ממייררננדדהה עעצצממהה..הסצנה שתוארה, על דברי הכוכב שבתוכם, היא למעשה

לשנות את דעתה על עצמה. משנתנהההייייתתהה ממררייננדדהה בבששללההאולי בזכות שמלתה היפה, שכבר ההששייננוויי ששלל תתדדממייתתהה בבעעיינניי עעצצממהה..דעתה למסר שהעביר תת המודע לתודעתה, מתחיל

רראאיימירנדה חוזרת לארמון בלי שאיש ירגיש בחסרונה. והנה, כשהיא עומדת מול ההההתתררהה..4. פורציםווממששפפטטייםם ששלל ההששתתווממממוותת ווההתתפפעעללוותתאכן נשקפת אליה משם דמות נערה יפה, אאחחרר,,

16

מפיה: הזאת אני? האומנם כל כך יפה אני? במקביל, הראי הקודם בחדרה, זה ש"כושף" על ידיהמכשפה ושיקר לה, נפל והתרסק.

. מירנדה רואה את הכוכב הטוב מחייך אליה, והיא,בבטטוובבהוא כמו בכל מעשייה, סיום ההססייווםם.. 5שהייתה עד כה בוכייה ועצובה, מחייכת ובוכה משמחה.

, שיפהננווששאאתת ממססרר, מעשייה זו בת זמננו, שנכתבה לפי כללי הסיפור של המעשייה העממית, ללססייככווםםכי אמות המידה לגבי יופי אוייחחססייייםם,,מוחלטים אלא ממווששגגייםםלכל הזמנים: כיעור ויופי חיצוני אינם

.אאחחדד ההקקוובבעעייםם ההחחששוובבייםם ההוואא ההאאדדםם עעצצממווכיעור נקבעות ומשתנות בהתאם לקובעים אותם. מעשייה זו מראה, כי אם הוא מייחס לעצמו, בצדק או שלא בצדק, כיעור חיצוני, הוא עושה לעצמונזק: הוא עצוב ובוכה, והוא מסתגר ואינו רוצה לפגוש אנשים. אבל, הואײהוא עצמו שיכול לשנות

את תדמיתו בעיני עצמו, אם רק יקשיב לכוכבו, מזלו. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

את שם המעשייה. שערו על פי השם מה מסופר בה.ררקקקראו 1.קראו את המעשייה, האם צדקתם בהשערותיכם?

במה שונה סיפור זה מסיפורי נסיכות אחרים שאתם מכירים? הביאו דוגמאות.2.

ציירו זה מול זה: דמותה של מירנדה כפי שהיא רואה את עצמה ודמותה כפי שאמה ואומנתה3.רואות אותה.

איך יכולים אנשים לשפר את הרגשתם ביחס למראה החיצוני שלהם?בדרך כלל מופיע במעשייה "עוזר פלאי", הפותר את ההסתבכות.4.

מי הוא העוזר הפלאי במעשייה שלפנינו?מה הוא מצליח לעשות?

איזה הסבר הוא נותן למירנדה, לכך שהיא רואה את עצמה ככל כך מכוערת?מהו השינוי שעברה מירנדה בעקבות פגישתה עם הכוכב?5.אדם "בלי כוכב" הוא אדם ללא מזל. מירנדה פגשה בכוכב שלה. האם עובדה זו עושה את6.

מירנדה לבת מזל? נמקו והסבירו.כשחוזרת הנסיכה הנשף שממנו ברחה, מסתבר שאיש לא השגיח לא בבריחתה ולא בשובה..7.

על מה הדבר מלמד?בעולמה של מירנדה מוערכים האנשים רק על פי צורתם החיצונית ורק לפיה מתייחסים8.

האם היא צודקת? האם אכן זה המצב בין האנשים? נמקו.אליהם. יופי הוא עניין של טעם ושאלה של אופנה. האם תוכלו להביא דוגמאות למה שנחשב יפה בעבר9.

והיום נחשב לסר טעם, או ההפך.איזה נזק גרמה לעצמה מירנדה כשהחליטה שהיא מכוערת? הסבירו.10.מה פירוש המילים והביטויים המודגשים במשפטים הבאים:11.

מקרוב ומרחוק.ננההררוורבים קקררוואאייםםא.את פי אביה.ללאא ההממררתתהה ממעעווללםם הנסיכה ב.חחממקקהה בבחחששאאיי..דרך הפתח האחורי ג.ככלליילל..עתים נעלם מעיניה הכוכב ד..ההששככםם ווההעעררבבמדברת אליה ה.

את מי מאנישה המספרת באגדה שלפנינו? הביאו דוגמאות.12. קראו את האגדה "הברווזון המכוער" מאת הנס כריסטיאן אנדרסן. ערכו השוואה בין שתי13.

האגדות, במה הן דומות ובמה הן שונות?הביאו לכיתה קלטות סרטים מצויירים שאוירו בעקבות אגדה. לאחר ההקרנה דונו ביניכם על14.

הדומה והשונה בין הסיפור לסרט המצויר.

ראו הערות והארות מגדריות עמ' 110.

17

η Ïω ßÚ Ø˙Â¯Â„Ï ‰ÈÈ(23 עמוד)ששיירר לליירריי.. זהו

ההדדממייווןן בבננווששאא"הנסיכה המכוערת" בשל ממעעששייייההכדאי לשים לב, כי הוא מובא במקראה סמוך ל: דמות שנראית מכוערת בעיני עצמה. ההממררככזזיי

הוא עוף מארבו, מין של חסידה. כמו הנסיכה מירנדה שבמעשייה, גם הוא תופס עצמוההדדוובבררבשיר כמכוער חיצונית.

,,היצירות הנפלאות בטבע ובבעלי החייםעל שהוא, יוצרההדדוובברר בבטטררווננייהה ממררהה ללאאללווההייםם,, בכאבו פונהאותו מכוער כל כך, עד שבושה להביט בו. ששההדדוובברר ממווננהה אאוותתןן בבפפייררווטט ללפפננייוו,, ייצצרר

לבין הפסוקממאאררבבוו שבו הוא מקשר בין השם ממששחחקק ממייללייםם אאייררוונניי,,בפנייתו אל אלוהים הוא נוקט מעשיך אלוהים כולם בחוכמה עשית." הוא משתמשממהה ררבבוואת מעשי אלוהים: "ההממששבבחח מתהילים,

, כגוןוובבללששווןן ססללננגגייתת, כמו קריאות הקינה "אללי אליי", המתייחסות אל עצמו, בבללששווןן אאממווטטייבבייתתהאמירות: פספסת, תודה שנכשלת!, המנמיכות את יוצרו, ומטילות עליו את כל האשמה.

,ככוותתררתת ההששייררהשיר מעביר לנו את התחושה, שהדובר סובל על לא עוול בכפו, וכפי שאומרת הבכייה כאן היא בכייה לדורות, כי, לדעתו, לו ולכל הצאצאים בני דמותו שיבואו אחריו אין ולא

תהיה תקנה. לנסיכה במעשייה היה מזל בדמות כוכב, ששכנע אותה להסתכל בראי אחר, ראי שיראה לה כמה היאבכל זאת יפה, וישנה את תדמיתה בעיני עצמה. למארבו, כפי שהוא מעוצב בשיר, כנראה אין מזל כזה.

אאבבלל ההאאםם ההוואא צצוודדקק בבייחחססוו ללעעצצממוו??ננחחששבב ללעעווףף ממככוועערר,,, המאשר, כי אכן, העוף מארבו קקטטעע אאייננפפווררממטטייבבייגם ממוובבאא בבממקקרראאההליד השיר

, בקטע זהששללאא ככממוו בבששייררוהנתונים מלמדים בעד עצמם : מקורו המיוחד וצווארו הקירח, אולם, ואצילית, דרך התקשורת שלו עםתעופתו היא יפהללממששלל:: על העוףגגםם ננתתווננייםם חחייוובבייייםםמופיעים

בני מינו דומה לברכה השלוחה מעוף אחד לחברו, והתקרבותו למגורי האדם, לא רק שאינה מזיקהלהם ולסביבה, אלא מביאה לכולם תועלת רבה.

ממהה ההוואא ההדדבברר ההממבבדדיילל בבייננייההםם:: בבטטקקססטט, מגלה ההאאייננפפווררממטטייבביי ווההסספפררוותתייבין הטקסטים, ההששוווואאההמסופקת רקבבששיירר האינפורמציה, והיא ניתנת מזווית ראייה אובייקטיבית.מסופקת כלההממיידדעעיי

.. זו שנחשבת לשלילית, והיא, ניתנת מזווית ראייה סובייקטיבית, של העוף עצמוחלקית,אינפורמציהההדדררךך ללששייפפוורר ההדדייממוויי"תגלית" זו, אילו היה העוף הדובר בשיר מודע לה, הייתה עשויה להציע לו את

הנמוך שלו: הוא היה מבין, שעליו לראות בעצמו לא רק את מה שהאחרים החליטו לגביו:ההעעצצממיישהוא מכוער חיצונית, אלא גם את מה שהם, והוא בתוכם, התעלמו ממנו: שיש בו גם יופי וגם

תועלת.

ההללששווןןשבין ההההבבדדללייםם ההללששווננייייםם ומבליטה אתההההששוואאהה ממעעללהה גגםם אאתת ההדדווממהה ששבבייןן ההטטקקססטטייםם,, בבטטקקססטט ההעעייוונניי ההממיידדעעיי,,המופיעהההייייצצווגגייתת ((ההדדננווטטאאטטייבבייתת,, ההממצצייעעהה ממששממעעוותת בבססייססייתת ששלל ממייללייםם)),,

בבטטקקססטטהמופיעהההללששווןן ההפפוואאטטייתת ((ההקקווננווטטאאטטייבבייתת,, ההממצצייעעהה ממששממעעווייוותת ננללוווותת ללממייללייםם)),, וביןההאאממננוותתיי סספפררוותתיי.. ננססככםם ההבבדדללייםם אאללוו בבטטבבללהה ההבבאאהה::

טטקקססטט עעייווננייטטקקססטט אאווממננוותתייײײסספפררוותתיי– לשון ריגושית– לשון ייצוגית, מדויקת

– סובייקטיבית– אובייקטיבית– רב משמעית, פתוחה לפרשנויות– בהירה, חד משמעית, פירוש אחד

– מבנה אסתטי, מתח– מבנה לוגי– בדיון: מציאות עם משמעות שמעבר לה– תיאור מציאות, מסירת ידע

18

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::קראו את ההסבר הבא ושערו, במה עוסק השיר?1.

האם ציפיותיכם למקרא כותרת השיר מתממשות לאחר שקראתם את הבית הראשון של2. השיר?

למי הוא פונה? (מיהו הנמען?) מיהו הדובר בשיר? 3. את מי הוא מהלל? מדוע?

מדוע הוא מקונן על מר גורלו? על מה הוא בוכה?4.

את מי הוא מאשים? מדוע ה"פספוס" של הבורא הוא "בכייה לדורות"?5. .6

מצאו בשיר דוגמה לכל סעיף והעתיקו למחברותיכם.א.הדובר פונה לאלהים ואומר:ב.

"ס'תכל עלי:נראה מראבו!"אאייךך

איך היא מילת שאלה. מדוע בכל זאת המשפט מסתיים בסימן קריאה?קראו את המשפט בקול רם פעם כשסימן שאלה בסופו ופעם כשסימן קריאה בסופו, כךג.

שהשומעים יבינו על איזה סימן חשבתם.חברו שלושה משפטים שבסופם יש לכתוב סימן קריאה.ד.

קראו את ההסבר הבא :6.

המשורר משלב בשיר שני סוגי לשון. לשון תקנית ולשון נמוכה. השלימו:. הבריאה מתוארת בשיר בלשון

. המארבו מתואר בשיר בלשון התוכלו לשער מדוע בחר ע' הלל לכתוב כל בית בסגנון אחר?

משתמשים בהםללאאלמילים ולביטויים שמשתמשים בהם בעיקר בדיבור יומיומי ו. לדוגמה: "חבל על הזמן", "פשלה",ססללננגגכשמדברים או כותבים בשפה תקנית קוראים

"סבבה". במהלך השנים יש שנטמעו מילות סלנג ונשארו בשפה, ואילו הרבה מיליםוביטויי סלנג "אופנתיים" אחרים התחלפו והומרו במילים ובביטויים חדשים. ההפךמסלנג הוא שפה תקנית או שפה ספרותית, שבה אוצר המילים עשיר ומבנה המשפט

.ללששווןן תתקקננייתתמדויק. לשפה כזאת קוראים

נותן גון לסוגים שונים של קריאה.ססייממןן קקררייאאההלסימן קריאה כמה תפקידים:

קריאת התפעלות, לדוגמה: יחי המלך! אין כמותך! כל הכבוד!קריאה מתוך פחד, בושה או אזהרה, לדוגמה: זהירות! אוי!

כדי להדגיש אמירה, לדוגמה: זכרו! נהיגה ביום גשם מסוכנת!

קוראים למעשה או הימנעות ממעשה אשר גורמים נזק, צער וחרטהבבככייייהה ללדדווררוותתבמשך זמן רב מאוד. כשאומרים "בכייה לדורות" מתכוונים שנגרם נזק שקשה או בלתי

אפשרי לתקנו.

19

אנו מסיימים לקרוא את השיר בחיוך; מדוע? (הרי מתואר כאן סבלו של יצור הרואה את עצמו7.כל כך מכוער.)

בשיר זה ובמעשייה "הנסיכה המכוערת"? ההששווננההומהו ההדדווממהה השוו : מהו 8.כיצד מתמודדת הנסיכה עם תחושת הכיעור שלה וכיצד עושה זאת המארבו? הסבירו והדגימו.

...î"ממהה ררבבוו ממעעששייךך הה'',, ככווללםם בבחחככממהה עעששייתתבספר תהילים פרק קד פסוק כד כתוב: "9.הפותח את הפסוק המילה מארבו זהה בצליל שלה לצירוף

בספר תהילים..10

האם אתם מכירים עוד צמודי מילים שצלילן זהה ומשמעותן שונה? הביאו דוגמאות. שאון – שעון

קראו את קטע המידע הנמצא בהערת השוליים. 11.אילו עובדות מתארות את עוף המראבו?א.האם תוכלו למצוא בקטע סיבות אחדות היכולות "לנחם" את המראבו, ולהראות לו שישב.

לו סיבות טובות להיות מרוצה מעצמו?בעמודה המתאימה:Xהשוו בין השיר והמידע. סמנו 12.

דוגמה להוכחההמידע השיר

קראו את השיר בקול רם, בהטעמה מתאימה, כך שיובלט ההבדל בנעימה בין הבית הראשון13. לשני.

·· „ÁÈ ∫¯Ú˘ÈÙÒ‰ ˙ ¯(34 עמוד), חיים המוכרים היטב לתלמידי כתה ה. הטקסטיםבבממססגגררתת בבייתת ההסספפררשער זה מתמקד בחיים ביחד

: ללייייעעוודדוו ששלל בבייתת ההסספפררכל חלק בהתאם ששנניי חחללקקייםם,,בשער מאורגנים בב. טקסטים המתייחסיםייחחססיי גגווממללייןן חחבבררתתייייםםא. טקסטים המתייחסים למקום שבו מתקיימים

בצוותא. ללווממדדייםם למקום שבו ,בבההטטררווגגננייוותת ששלל ההחחבבררהה בבבבייתת ההסספפררמטפלת בדרכה שלה ככלל אאחחתת ממןן ההייצצייררוותת בבחחללקק ההרראאששווןן

עם הבעיות האלו: היחסההתתממוודדדדוותתהנוצרות בשל הטרוגניות זו, ומציגה בדרכה שלה את הבבעעייוותתבשבשל מום בגופם או בשל מעמדם החברתי הכלכלי הנמוך הם מושא להתעללותננעעררייםם שלו זוכים

המרגישותננעעררוותת– עד שקם להגנתם נער אחר (בסיפור "מעשה נדיב"); הבוז שהוא מנת חלקן של

יש בו רגשותעוסק בעובדות

יש בו מציאות בדויה(פרי דמיון)

מתאר מציאות ממש

שימוש במילים שצלילן זהה, אך משמעותן שונה, גורם לנו הנאה בשעת קריאת .צצממוודדיי ממייללייםםהשיר ( מה רבו– מארבו). לזוגות מילים כאלה קוראים

20

מקופחות בשל יחסם המזלזל של הנערים, ולו רק בשל הלשון הפונה אל כולן בלשון זכר – עדשאחת מהן פועלת לשינוי המצב (בסיפור "פילוסופית" ובסיפור "ומה אתנו הבנות?");

, שמרגישים כמו מלכים, ומשעבדים אליהם ילדים אחרים, מסיתים אותם לדברממננההייגגייםםנעריםײעברה – עד ש"העבד" שהופקר מתפקח ומתמרד (הסיפור "דוד המלך").

ללומד, ואת תרומת קריאת הספרים ליצירתתתררווממתת ההללייממוודדמציגים את ההטטקקססטטייםם בבחחללקק ההששנניימכנה תרבותי משותף (הסיפור האישי "הכול התחיל בקריאת ספרים"); הטקסטים מציגים את

(השיר של פרץההההווררייםם , שיש שהיא מזורזת, נתמכת ומובנת על ידי ללקקררייאאהה ללששםם ללייממוודדההתתששווקקההבנאי) ויש שאינה מובנת על ידיהם, אבל הבן החפץ בלימוד אינו מוותר, מתמודד עם קשייו ומצליח

מספקים מידע היסטורי עלההטטקקססטטייםם ההעעייווננייייםם(הסיפור "אליעזר בן הורקנוס לומד תורה"). התפתחות הספר ועל ארגון לימוד התורה בעמנו. חותמים את השער קטע מהכרזת האו"ם על

הזכות ללימוד וקטע המצטט את "חוק חינוך חובה", שנתקבל ומיושם במדינת ישראל.

Î٠؇·‡Ï „·Ή Ï È‡· ı¯(51 עמוד)ללסספפרר,, ייחחסס ששההאאבבבעיקר בשל יחסו החיובי והמעריך אאבבייוו,, , המעריך מאוד את בבןןהדובר בשיר הוא

יידדעע גגםם ללההעעבביירר אאוותתוו בבממעעששהה וובבדדייבבוורר ללבבננוו..אאייןן אאווררךךכמקובל בשירה בת זמננו ששללוושש ששווררוותת;; , כשכל בית הוא של ששללווששהה בבתתייםםהשיר מכיל

, והן אינן מחורזות בחריזה חיצונית. ההששווררוותת אאייננוו קקבבוועע: כל הכבודבבששפפתת ההדדייבבוורר , המקובלת בבקקררייאאתת ההעעררככהה. הבן פותח עעלל ההאאבבנסב כולו ההבבייתת ההרראאששווןן

להערכה זו: האב לא חסך בקנייה של ספר. אם היה איש עשיר,אאתת ההססייבבההלאבא. ההמשך מסביר :ממצצבבוו ההככללככלליי ההקקששההגם אז הוא היה זוכה להערכה על מעשהו זה. אבל מן השורה השלישית עולה

מחסור ורעב. במצב כזה, כשיש מחסור, ואפילו רעב, וכל פרוטה חשובה לקיום הפיזי, ואם בכל זאת,האב לא חסך בקניית הספר, הרי שבאמת, מגיע לו "כל הכבוד"!

אאבבלל ההייהה ללוו. הבן, שידע מחסור בביתו בילדותו, לבוש היה בלואים. ההבבןן ההדדוובבררנסב על ההבבייתת ההששננייאת החוויה,בבתתממצצייתתייוותת צצייווררייתת וובבממצצללוולל עעששיירר" מבטאת תתורוששהתתפששי בתתבשש. השורה "יסספפרר

: 1. שפהדדוו ממששממעעייתתשחש הבן בילדותו במפגשו עם הספר, שאביו קנה. המילה "שפה" היא כאן היא לשון, ואז התמונה המתקבלת היא, שהוא "יושב" בלשון הספר, מחובר אליו. 2. שפה היא גםגדה, חוף, כמו: שפת ים, שפת ברכה. נ והתמונה המתקבלת כאן היא של ילד היושב ישיבהקונקרטית לחוף השורות, ישיבה מהנה לעצמה, גם בלי לרדת אולי לעומקן של השורות. השורה הזו

(חזרה צפופה של עיצורים), של האותיות ש' ות' והיא כמו משדרת את השקטאאללייטטררצצייההמכילה ואת ההנאה.

,ללעעייקקררהשורה הנוספת מוכיחה, שקרבת הילד לספר והחוויה שהתעוררה עם המפגש אתו, הפכו לו ולא חשובים.טטפפללייםם וכל השאר, וביניהם כנראה גם המחסור והרעב שבבית, כבר הופכים

. מסתבר, כי את החזקת הספר בין האצבעות למד הבן מאביו. אביועעלל ההאאבבנסב שוב ההבבייתת ההששללייששייומה גדולה ומעשירה היא חוויית הקריאהעעררככוו ששלל סספפררמהו בבדדייבבוורר ייששיירר,,הוא גם זה שהנחה אותו

בו. אם משום שלאב שפה עשירה ומטאפורית, ואם משום שהוא התחשב בגילו של בנו הצעירוברמת תפיסתו, הוא אומר לו: "פה טמון כל הסוכר שבעולם."

הילד הצעיר היה מסוגל לפיכך לעשות את האנאלוגיה בין הסוכר המתוק לבין הספר הממתיק אתהחיים. הדובר הבוגר זוכר עתה לצטט מפי אביו את הדברים במדויק, ואנו חשים, שהוא כבוגר,

בהחלט מסכים לדעתו של אביו.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

השיר פותח בקריאה המוכרת לכולנו: "כל הכבוד לאבא". 1. על מה זכה אבא להערכה ולשבח מסוג זה? במה מגדילה השורה השלישית את הערכתו של

הדובר לאב?

21

מה היה "מר" ומה היה "מתוק" בזיכרונות ילדותו של הדובר?2. אבא הציב בראש סדר העדיפויות המשפחתי את הספרים. בעקבות זאת מה סדר העדיפויות3.

של הדוברײהבן? לפי איזה שורה בשיר אפשר לדעת זאת?אבא אומר שכל הסוכר שבעולם טמון בספר. למה הוא מתכוון?4. האם קרה לכם שישבתם שקועים בקריאה ולא חשתם מה קורה סביבכם?5.

אם כן, ספרו על חוויות ותחושות.בקהילות יהודיות במזרח ובמערב, היה נהוג למרוח את אותיות האלפבית בדבש כדי לחבב על6.

הילדים הקטנים את לימוד הקריאה בתורה. האם אפשר למצוא רמז לרעיון זה גם בשיר?

אילו מהאמרות הבאות מתאימים לאב ולבן?7. התפוח נפל רחוק מהעץ.מעשה אבות סימן לבנים

יין בן ייןחומץ בן יין

ראו הערות והארות מגדריות עמ' 111.

Ù҉ȯ„ ØۄӉ ¯ ÒÈȯ ˙(48 עמוד)ממיידדוועע.., שנכתב למטרת ממעעווללםם ההששייחח ההעעייווננייזהו טקסט

עעלל ההזז''אאננרר ""ממיידדעעיי ללייממוודדיי"" –– טטקקססטט עעייוונניי ללממטטררתת ממיידדוועעממממקקווררוותת ששווננייםם.. ההממיידדעעללההצצייגג,, ללההבבההיירר,, ללההססבביירר ווללססככםם ממיידדעעהיא ההטטקקססטט ההממיידדעעיי ללייממוודדיימטרת

כגון אלו: תהליכים, אירועים, תופעות, מנהגים, משמעויות של מונחים וכדומה. עעששוויי ללההייוותתבכל הנוגע לתאריכים, מקומות, שמות אנשים ואירועים,עעוובבדדוותת ממדדווייקקוותתהמידע צריך לכלול

של המקורות, שמהם נשאב המידע.צצייווןן בבייבבללייווגגררפפייגם ללעעתתייםם ונמצא בוהלשון היאההטטקקססטט ממאאווררגגןן ההגגייווננייתת,, ככממוו ללממששלל,, בבססדדרר ככררווננווללווגגיי,, אאוו ללפפיי תתווצצאאהה ווססייבבהה ווככדדווממהה..

אישיתננווקקטטתת עעממדדההואינה ההככתתייבבהה ההייאא אאוובבייייקקטטייבבייתת, וובבדדררךך ככלללל, עעננייייננייתת ווממדדווייקקתת, בבההייררההגגללווייהה..

בבססממווייכדאי לשים לב, כי גם בטקסט מידעי, השואף להצטייר כאובייקטיבי, עשויה להתגלות ששלללל ההעעוובבדדוותת. למשל, אילו עובדות הוא בחר להדגיש מתוך דדעעתתוו ההאאייששייתת ששלל ממווססרר ההממיידדעע

ללההחחייוותת, והדרך שבה הוא בחר למסור אותן או לארגן אותן, בטקסט. לעתים, כדי ההממצצווייוותת בביידדייווחשובים ממקורות הידע, או משלבים בו יסודות סיפורייםצצייטטווטטייםםאת הטקסט יש שמצרפים לו

או לשון אמוטיבית, ויסודות חזותיים, כגון טבלאות, גרפים וכדומה. כל זאתללששווןן פפייגגווררטטייבבייתת,,וקקללייטטתתעליו את ללסספפקק ללוו ממיידדעע ממררבביי ווללההקקלל ולרמת ידיעותיו, ותוך מטרה ההתתאאממתתוו ללננממעעןןתוך

. ההממיידדעעעעלל ההטטקקססטט

""סספפררייייהה""..של מה שנקרא ההצצווררוותת ההששווננוותתהטקסט שלפנינו מספק מידע היסטורי על התפתחות שהטקסט מדווח עליו: ממצצייגגהה אאתת ההננווששאאפפססקקתת ההפפתתייחחהה

את הנושא לקורא: "ירקות שמים במזווה. גבינה במקרר. איפהששממקקררבבתתהפתיחה עשויה בדרך שמים ספרים? בספרייה."

ראוי לציין, כי רק בנים הורשו ללמוד תורה, ובנות התחילו ללמוד קרוא וכתוב מאוחריותר – בבית.

22

של מצבייתתררווננוותתייוו: ספרייה יש על מדפים בבית של כל אחד, ופירוט ההממצצבב ההייווםםיש בפסקה תיאור זה: "זה נוח ואפשר למצוא כל ספר בקלות."

: אז איך זה היה לפני כן? ווממתתעעווררררתת ההססקקררננוותתוהפסקה ממשיכה: "אבל לא תמיד זה היה כך", המשך הטקסט:ההקקוו ההממררככזזיי ששעעללייוו ייייבבננההכפי שנראה בדיעבד, סוף הפסקה מרמז מראש על

של ספרייה. כמו כן, ניתן הקוייססקקוורר צצווררוותת ששווננוותת"הספריות קיבלו צורה ושינו צורה." ואכן הטקסט ללבבייןןההסספפררייייהההשונות של ההתתפפתתחחוותת ההצצווררוותתבין קקששרר ההדדווקקשלפיו תיבנה כל צורה: מציאת

בבדדררךך ההככתתייבבהה..שינויים חחווממרריי ההככתתייבבהה,, ששההזזממייננוו גגםם של ההההתתפפתתחחוותתוכל אחת מהפסקאות מציגה בתורהבבססדדרר ככררווננווללווגגיי,,כפי שנראה, הפסקאות בגוף הטקסט בנויות

ידע בנושאים האלה:äפשר ג. צורת הספרייה שנקבעה בשל חומר הכתיבהא. חומר הכתיבה ב. דרך הכתיבה שחומר זה א

ד. החסרונות של כל צורה, שהחומר החדש ביטל אותן.

ההיידדעע ששטטקקססטט זזהה ממסספפקקאפשר לסכם בטבלה את

חחססררווננוותת //ייתתררווננוותתקשה לכתובקשה לסדר

קשה לשלוףהביקוש קטן כי לאהרבה ידעו לקרוא

קל יותר לכתובהכיל הרבה ידע

אבל הפפירוס הואחומר יקר

עדיין צריך מקוםרב לאחסון

נאסר לייצאפפירוס ממצרים

קל יותר לכתובהכיל הרבה ידעאבל הקלף הוא

חומר יקרעדיין צריך מקום

רב לאחסון

הנייר זול, דק, נוח לכתיבה

קל ונוח למצוא את הספר

אבל עדיין יקר

צצווררתת ההסספפררייייהה זה על גבי זה בחדר

מיוחד, מספר סידורילכל ספר

מגילות רבות בבתיםגדולים

מגילות, מקום רב

אוגדו יחד אחדאחרי השני לספר. על

גב הספר נכתב שםהספר והסופר.

אוחסנו בארונות

דדררךך ההככתתייבבהה חריטה, חציבה

בדיו ובצבענכתב בכתב יד

בדיו ובצבענכתב בכתב יד

דיו צבענכתב בכתב יד

ההחחווממרר עעללייוו ננככתתבב1.לוחות חומר,

חרסים

2. פפירוס מגומא,ראשיתו במצרים

3. קלף מעור חיות,ראשיתו באסיה

הקטנה

4. נייר מתאית שלצמחים; יוצר בסין,

הובא לאזורנו על ידיהערבים החל מהמאה

הײ7 לספירה

23

עם המצאת המחשב. אבל הכותבת מצאה לנכוןההייהה צצררייךך ללההססתתייייםםלמעשה הטקסט המידעי הזה להוסיף הרחבה על הדרך שבה המציא גוטנברג את הדפוס ולסיים בהרחבה זו את סקירתה. נראה,

: מן הקטע עולה כי היא מעריכה מאוד אתדדעעתתהה ההאאייששייתתאת בבססממוויי כי בכך היא מבקשת להביע ההתפתחויות הטכנולוגיות שנוצרו במרוצת הזמן, אך ביחס למחשב, נעצרה בהערכתה. והעובדהכי עידן המחשבים טרם זוכה אצלה לאותה הערכה שהיא חולקת לעידן הדפוס, מנוסחת בקטע גם

כשהיא אומרת: בבגגללוויי"הדפוס הוא אחת ההמצאות החשובות בהיסטוריה." 1."המחשב עדיין אינו יכול להחליף לגמרי את הספר המודפס."2.

בלשון סלנגית ובדרך של שאלה רטורית, האמורה לפנות לרגש ולשכל היא מוסיפה: "מה יותר כיף מאשר לגשת למדף שבחדר ולשלוף ממנו את הספר שאנחנו הכי אוהבים?"3.

את קוראיה, שגדלו בעידן המחשבים, לקבל את דעתה? האםההאאםם ההצצללייחחהה ממחחבבררתת ההקקטטעע ללששככננעעהם יסכימו לדעתה ויקבלוה? נשאל אותם.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::קראו את הפסקה הראשונה בלבד.1.

מה אפשר להבין מהפסקה הראשונה על נושא הכתבה?קראו את הכתבה ותנו כותרת משנה לכל פסקה.2. מה דעתכם, האם כותרת הכתבה מתאימה לתוכנה? הסבירו ונמקו. הציעו כותרת משלכם3.

לכתבה. הפתיחה לכתבה מושכת לקרוא את המשכה. האם אתם מסכימים עם קביעה זו? נמקו.4.

להתפתחות חומריבפסקה הראשונה כתוב: "הספריות קיבלו צורה ושינו צורה, בהתאם 5. הכתיבה בעולם הקדום." קראו את הכתבה והוכיחו משפט זה בעזרת דוגמאות מהכתוב.

רק עשיריםומוסדות עשירים

החזיקו ספריםוספריות

אפשר להדפיסבמהירות ספרים רבים

כל אחד יכול לרכושאותם, להחזיק אותםבביתו, לשלוף אותם

כרצונו

כל אחד יכול לתפעלוהמחשב לא החליף

לגמרי את הספרהמודפס

בעלי דלתות כבדותונעולות.

הונחו זה על גבי זהלחסכון במקום. אחר

כך העמידו אותםבתים גדולים

עותקים רבים שלספרים מאוחסניםבספריות ציבוריות

ופרטיות

ספרייה גדולה במקוםאיחסון קטן

הדפסה בכמות גדולה(תאור המצאת

הדפוס על ידי ממציאויוהן גוטנברג במאה

החמש עשרה)

כתיבה אלקטרונית

5. נייר

6. מחשב

24

השלימו את הטבלה הבאה:6.

מה היו היתרונות ומה היו החסרונות של אחסון מידע בכל תקופה?7. חפשו מקורות על המצאת הדפוס ועל יוהן גוטנברג. כתבו קטע מידעי והציגו אותו בפני8

הכיתה.

נכונים לגבי הכתבה:ששאאייננםםמחקו היגדים 9. הכתוב הוא קטע מידעי.

הקטע נכתב כדי להביא לידיעת הקוראים ולהסביר להם תהליך חשוב.הקטע כתוב בגוף שלישי.

הקטע הוא סיפור.הכותבת מביעה את רגשותיה בצורה גלויה.

הכותבת מביעה בגלוי את דעותיה.במה שינה האינטרנט את חיי קהילת האנשים הלומדים והכותבים בעולם?10.

בכתבה כתוב:1. 1לא תמיד זה היה כך". אאבבלל" זה נוח ואפשר למצוא כל ספר בקלות

מרמזת לנו שחלקו השני של המשפט מנוגד לכתוב בתחילת המשפט.אאבבללמילת הקישור .אאבבללכתבו שלושה משפטים השתמשו בכל משפט במילת הקישור

ככחחללקק ממההההככננוותת ללההצצגגתת ההעעבבוודדהה בבממללייאאהה בבדדקקוו אאתת עעצצממככםם בבננקקוודדוותת ההבבאאוותת::האם אתם מציינים מהם המקורות שבהם השתמשתם כדי להתמחות בנושא?

האם הנושא מוצג בצורה בהירה?האם אתם מדברים רק על הנושא? האם אתם מביאים דוגמאות?

האם אתם זוכרים לא לחרוג מהמזמן שהוקצב לכם?האם אתם משתמשים בסגנון כתיבה המתאים לכתיבה מידעית?

האם אפשר להמחיש את ההמצאה?

חחססררווננוותת ייתתררווננוותת

קשה לכתוב קשה לשלוף, מעטים קראו

צצווררתת ההסספפררייייהה

זה על גבי זה מסודרבחדר מיוחד

דדררךך ההככתתייבבהה

חריטה

ההחחווממרר עעללייוו ככתתבבוו

1. לוחות חומר, חרס

2. פפירוס, ראשיתו במצרים.

3. קלף מעור, ראשיתו באסיה

הקטנה.

4. נייר העשוי תאיתצמחים הובא לאזורנו

מסין.

5. הדפסה על נייר.

6. מחשב

25

ÙÒ ˙‡È¯˜· ÏÈÁ˙‰ ÏÂΉ ‡Ë ÔÈÓÈ· ØÌȯ(50 עמוד)ההייאאומטרתה החברתית ההתתקקששווררתת ההבבייןן אאייששייתתסוגה השייכת לעולם השיח של ""ססייפפוורר אאייששיי"",,זהו

. ססייפפווררעעלל ההזז''אאננרר:: ססייפפוורר אאייששיי

. אאייררוועע ממעעבבררוו, המגולל בו דדוובברר בבגגווףף רראאששווןן"סיפור אישי" הוא סיפורו של . כןממננקקוודדתת ממבבטטוו ששלל ההדדוובבררהאירוע הוא, בדרך כלל, יוצא דופן או חריג וראוי לסיפור, על כל פנים

נמצא לעתים כי הוא מספר את סיפורו מבעד לשתי זוויות ראייה: של זו שהייתה לו בעבר, ושל זושיש לו בהווה.

במהלך פרישתבבייטטוויי גגללוויי אאוו ססממוויי– רגשותיה, תחושותיה ומחשבותיה – באה לידי דדממוותת ההדדוובבררהאירוע.

לסיפור: הזמן והמקום. הדובר עשוי להציגההררקקעע, שמציג את פפתתייחחתחילה מופיע ממבבננהה ההססייפפוורר ––. לעלילהעעללייללתת ההססייפפווררשלו. לאחר מכן תבוא ""חחווככממתת ההבבדדייעעבבדד""בפתיח, מראש ובהכללה, גם את

אם יהא זה רצף כרונולוגי, נמצא שימוש במילות הקישור המציינות זמן, כגון: אז,ררצצףף ההגגייוונניי..יש כאשר, בעוד, אחר כך ועוד.

הפתעה ואווירה דרמטית. אחת מהן עשויהממתתחח,, , התורמות ליצירתננקקוודדוותת ממפפננההיש בעלילה כמה ננקקוודדתת ההששייאא..להיות

ההעעבברר, שיש בהן מחשבה על אאוו ההטטררממוותת, רמזים מטרימים חחזזררוותתלסיפוריות יכולים לתרום גם ישיר בין דמויות ועוד. דדוו ששייחח, ממננקקוודדתת ההרראאוותת ששלל ההההווווהה

, שהוא סוף האירוע, לעתים יש בו קישור להווה, ולעתים הוא מנוסח כלקחההססגגייררבסוף הסיפור בא או כמוסר השכל.

עעלל ההססייפפוורראת קריאת הספריםממרראאשש וובבדדייעעבבדדהוא מעמיד בבפפתתייחחכבר ממפפללייגג בבששבבחח קקררייאאתת סספפררייםם.. הסיפור

: "הכול התחיל בקריאת ספרים." ככההתתחחללהה ששלל ההככווללננייגגוודד::מהו, מציגו. ההצגה היא בדרך של ההדדוובברר בבגגווףף רראאששווןן ררבבייםםאותו "הכול" מתברר מיד כש

תיאור המציאות, שהיא מציאות חייו וחיי חבריו, ומנגד – תיאור המציאות שמקורה בספרים.דהיינו: מה שהתחיל עם קריאת הספרים הוא בניית מציאות אחרת, ומדרך הניגוד ברור, שזו

: עעווללהה עעששררתת ממווננייםם עעלל זזוו ההממממששייתתהאחרת, הייתה "חצר קודרת, חסומה מכל עבריה בבתים אפורים דהויים. חיינו בהההממצצייאאוותת ההממממששייתת

. ססגגייררוותת ווממחחננקקאאווווייררהה ששלליוצרים ההדדייממוויי,,וכן ,,המופיעים בתיאורההתתאאררייםםמסוגרים כבתוך קונכייה." ללדדממייווןן"",,דדררווררו"קראה ההעעווללםם ההגגדדוולל""אשנב אל פפתתחחהה זו של הספרים "ההממצצייאאוותת ההאאחחררתת,,והנה,

אאווווייררההיוצר ההפפעעללייםם ווששלל ההממררחחבבייםםשל .. ההפפייררווטטשאפשר גם לחיות בפועל בעולם הגדול שנפתח: "להפליג למסעות רחוקים, לחצות מדבריות, לדהור בערבות,ששלל חחוופפשש בבלליי גגבבווללוותת אאוו ההגגבבללהה

להשתתף בעלילות גבורה."אנו מגיעים לאותה מסקנהההההששוווואאהה בבייןן ההממצצייאאוותת ההממממששייתת ללממצצייאאוותת ההסספפררייםםכבר מעצם

: "לא ייפלא שהקריאה הייתה חביבה עלינו." ההממוובבעעתת גגםם בבגגללוויי

: 1. לכל אחד היו ספרים אחדים, שעברו מיד ליד; ממננייייןן ההגגייעעוו ההסספפררייםםמדווחת ההפפססקקהה ההבבאאהה2. תמורת 50 פרוטות לחודש עבור מנוי בספרייה, היה אפשר להחליף ספרים אפילו מדי יום ביומו.

דדוו ששייחחוהנה, כמה מהחברים כבר נרשמו לספרייה, בכך עוררו את קנאתו של הדובר, והוא מדווח על על מתן הכסף בעבור המנוי בספרייה.בבייננוו ללבבייןן אאבבייוו

, וזאת לאורך כל הדרך; בעיקר הוא מוצאששלל בבננווליחסו בבננייגגוודדלספרים ולקריאתם עומד ייחחסס ההאאבבבהם בזבוז זמן וכסף, הם בעיניו דברי הבל ואהבת הקריאה היא "דיבוק": 1. הרישום לספרייה –

ולכן הוא מכבה אתבבזזבבווזז ההננפפטט ((......ווככססףף)) –– 2. קריאה בלילה לאור מנורת הנפט – בבזזבבווזז ככססףף;;

26

המנורה; 3. כשגילה שהבן הדליק אותה מחדש, והיא דלקה כל הלילה, הוא נותן לבנו "מנה"; 4. הספרים, לדעתו, הם דברי הבל ושטויות – הוא אינו מבין מה מוצא בנו בספרים; 5. הוא אינו

מעריך את דבקותו של בנו בקריאה וקורא לה "דיבוק". מאב וממה שבדרך כללללממהה ששבבדדררךך ככלללל ממצצפפייםםעעווממדדתת בבננייגגוודדככדדאאיי ללששייםם ללבב,, ככיי דדממוותת ככזזוו ששלל אאבב

כפי שהוא מציג אתדדממוותת ההבבןן,,אכן אב עושה (ראו בשיר של פרץ בנאי המובא בשער זה). אבל גם עצמו, גם היא יוצאת דופן, אם כי על פי הסיפור האישי הזה היא לא הייתה יוצאת דופן באותה

חברה ובאותם ימים.ממססתתייייםם. הסיפור ממההממצצייאאוותת ההממממששייתת אאלל ההממצצייאאוותת ששבבסספפררייםםבהליכה ננפפתתחחכפי שראינו, הסיפור

: הדובר וכל חבריו, שהוקסמו מהדמויותממההממצצייאאוותת ששבבסספפררייםם אאלל ההממצצייאאוותת ההממממששייתתבהליכה שבספרים, התאמנו בחיקויין מתוך תקווה, שבכך יקנו להם יכולת להפליא לעשות כמותן.

של הסיפור מציין, כי הם הקדישו שעות רבות לאימונים כאלה.ההססגגייררוהוא מדבר עלששללפפנניי עעיידדןן ההטטללווווייזזייהה ווההממחחששבבייםם,,מדבר על התקופה ככיי ההככוותתבב, צריך לזכור, ללססייווםם

לבני הנעורים,כמו זו של ז'ול וורן וקרל מאי. סספפררוותת קקללאאססייתתללאאוורר עעוובבדדהה זזוו ווללממקקרראא ההטטקקססטט ההזזהה עעששווייוותת ללההתתעעוורררר ההייווםם ככממהה ששאאללוותת,, ששככדדאאיי ללדדווןן עעללייההןן

בבצצוווותתאא,, ללממששלל::האם היום יש בסיפור האישי הזה כדי שכנע את קוראיו לקרוא ספרים? האם את/ה השתכנעת?1. האם גם היום יש נערים בדומה לדובר ולחבריו הקוראים ספרים מתוך התלהבות ודבקות? 2. האם הספרים שנכתבים היום לבני נוער מושכים את לבכם? 3.

האם העברת המציאות המבדית, זו שמעוצבת בספרים, למציאות הממשית היא תמיד רצויה,. 44תורמת וחיובית?

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::ממננווגגדדוותת..הפסקה הראשונה של הסיפור מתארת שתי מציאויות 1.

תארו את המציאות שבה חיים הדובר וחבריו.א.תארו את ה"מציאות" האחרת כפי שהיא מתבטאת בספרים.ב.מי מהן מציאות ממשית, ומי מהן בדויה (פרי דמיון)?ג.

בני החבורה מוצאים דרך להעשיר את עולמם מהספרים; כיצד?2. בסיפור, דעתו של האב מנוגדת לדעת בנו; סכמו מה דעתו על קריאת ספרים והביאו ציטוטים3.

מדבריו אל בנו.ערכו השוואה בין שני אבות: בין האב המתואר בסיפור של בנימין טנא ובין האב המתואר4.

בשירו של פרץ בנאי בעמוד 51. לו הוזמנו שני האבות לתוכנית טלוויזיה או רדיו העוסקת בחינוך ילדים, מה היה אומר כל אחד5.

מהם? הציגו את טיעוני כל אחד מהאבות.הביטוי: "נכנס בו דיבוק", מובא במילון אבןײשושן בשתי משמעויות:6.

דבקה בו רוח רעה, תקפה אותו רוח שיגעון.א.אחזו הבולמוס, נעשה להוט מאוד אחרי משהו.ב.

איזו מבין שתי המשמעויות מתאימה יותר לתלונתו של האב? הסבירו את בחירתכם.ערכו ויכוח בכיתה בין שתי קבוצות. קבוצה אחת תנסה לשכנע כי לקריאת הספרים יש להציע7.

הרבה יותר מאשר לצפייה בטלוויזיה ואילו הקבוצה השנייה תנסה לשכנע כי הצפייה בטלוויזיהעדיפה.

η ‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏ ˙‡ ‚¯‡ „ˆÈ ˙¯˜Ӊ ÔÓ ØÌÈÓ„˜ ÌÈÓÈ(55 עמוד)ההתתפפתתחחוותתעל ממיידדעע ההייססטטוורריימן המקורות – התלמוד הבבלי. הקטע מספק לנו קקטטעע ממיידדעעיילפנינו

, ממצבה הקדום, עד הגיעה למצבה היציב בימי בית שני, הזמן שאליובבעעממננווממעעררככתת ההחחייננווךך ההצצייבבוורריימתייחס הקטע.

27

. ללאאיישש ייההווששוועע בבןן גגממללאאגדולה בבההעעררככההפפוותתחח ווממססייייםםהקטע אתבבההככללללההבבממששפפטט,, ההממססככםםההערכה מתבטאת מיד בפתיחה, במילים "זכור לטוב", ובסיום

: "שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל." תתררווממתתוו ההחחששוובבהה ששלל ההאאיישש ללככלללל ייששרראאלל, כמו למשל: "הוא הביא לידי לימוד תורהאאייננהה ממננווססחחתת עעלל דדררךך ההחחייוובב, כי התרומה ככדדאאיי ללששייםם ללבב

: התורהההממצצבב ההקקררייטטיי ווההממססווככןן, שמדגישה את ההננייססווחח ההוואא עעלל דדררךך ההששללייללההבכל ישראל." אלא עעררךך ההתתררווממהה,,להתגייס לתיקונו. על רקע זה ההצצווררךך ההדדחחווףףעלולה להישכח מישראל, ומדגישה את

שבזכותו התאפשרה התרומה הזאת. עעררךך ההאאיישש,,, ואיתו גדל גם ששבבאאהה בבזזממןן גגדדלל: "זכור לטוב"/ "נשתכחה"; ההקבלהלל ננייגגוודד ללששווננייעוד כדאי לשים לב להקבלה הנעשית על דרך ש

ליהושוע בן גמלא""ממיידדהה ככננגגדד ממיידדהה""שניתן בדרך של ללגגממוולל ווללששככרר,,מפנה את תשומת לבנו מראש ששתתייזזככררמישראל, ללאא תתייששככחחעל מעשהו הטוב והחשוב: הוא במעשהו הביא לכך, שהתורה הטובה

לעד לטובה. ייייזזככרר, והוא ללאא ייייששככחחששמו זזייככהה אאוותתוולעד. מעשהו זה

:בבססדדרר ההגגייוונניי ווללפפיי ההממההללךך ההההייססטטוורריימעשה בבגגווףף ההקקטטעעהדיווח המידעי שבגללו עלולה הייתה התורה להישכח מישראל?ללממצצבב ההבבללתתיי תתקקייןן,,מה הביא 1.ולעצור את השכחה? במה הצליחו ובמה לא הצליחו?ההממצצבבללתתקקןן אאתתאחרים ננייססווכיצד 2.מה עשה יהושוע בן גמלא, שבזכותו נעצרה השכחה של התורה מישראל? כיצד גרם מעשהו3.

?ללתתייקקווןן ההממצצבב ללאאללתתררראו הערה מגדרית עמ' 111, אליעזר בן הורקנוס לומד תורה.

È˙ÁÙ˘Ó ‰·ÂÁÎ ÍÂÈÁ‰Â ‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏÈӇϠ˙˙עם ישראל ראה בלימוד התורה ערך עליון והטיל את חובת הלימוד בראש ובראשונה על ההורים

בדברים יא 19: "ולמדתם אתם, אתבבתתננ""ךך,,המולידים. חיוב ההורים בלימוד בניהם נמצא כבר ההאאבב. בדרך כלל נטל ששלל בבננייההםםבבממצצוווותת ההללייממוודדככלל ההההווררייםם ממחחווייבבייםםבניכם." הפסוק מדגיש, כי

הביולוגי על עצמו את קיום החובה הזו כלפי בנו.ששממששתתממעע ממההממווששגג, ואנו מבינים, שמדובר כאן בכל מה ללייממוודד ההתתווררהההקטע מורה, כי הלימוד הוא לימודבבממייששוורר ההללאאווממיי::דרכי ההתנהגות המוסרית בחיי היומיום, הן ""תתווררהה"":: ההןן בבממייששוורר ההאאייששיי,,

דדתתיי..בבממייששוורר ההאאממווננייההיסטוריה הלאומית, המסורת הלאומית, והן ממחחווייבבייםםלימוד הוא גם חינוך, וההורים, שהביאו את הצאצא לאוויר עולם והדואגים לגידולו הפיזי,

. חובה זו נשמרה וקוימה בעם ישראל מאז ועד היום. ללדדאאווגג גגםם ללצצממייחחתתוו ההררווחחננייתת, אבל היום נמצא בכללם נמצא גם אתללבבננייםם בבללבבדדכדאי להעיר, כי במקורות מדובר על לימוד תורה

ההבבננוותת..ההבבעעייהה

הבעיה צצה לגבי אותו ילד "שאין לו אב", ומשום כך "לא היה לומד תורה". ברור, כי אין ילד שאיןשאביו נפטר ולא הספיק למלא את חובתו כלפיו,בבייללדד ייתתווםם,,לו אב, ואנו מבינים, כי מדובר כאן או

או בילד, שנסיבות חיו, כגון מחסור באמצעים כלכליים, חוסר ידע מספיק של ההורים, וכדומה,שיחנכו וילמדו תורה. כך נוצרה בעיה גדולה:ללגגדדוולל ככייללדד ששאאייןן ללוו אאבב,, ככללווממרר,, אאייןן ללוו ממייהביאו אותו

ייללדדייםם ששאאייננםם ללווממדדייםם תתווררהה..ההפפתתררווןן ללממחחצצהה

. לא כתוב מי הם אלה שלזכותם נזקף הפתרון, ויש להניחבבייררווששללייםםהפתרון הראשון נמצא תחילה כי מדובר בבני הקהילה כולה ובראשיה, שלקחו עליהם אחריות ו"הושיבו מלמדי תינוקות

בירושלים." המלמדים עכשיו כבר אינם האבות הישירים, והתלמידים אינם הבנים הישירים. הפועל "הושיבו" פירושו כאן: "מינו", "הטילו את התפקיד"; והמלמדים כאן נתפסים, משום מה,

כסבילים. התלמידים מכונים בקטע "תינוקות". בפשט, מדובר כאן בתלמידים, שגילם הכרונולוגי הוא צעיר.

28

אבל יש להניח, כי מדובר בכלל התלמידים, שמבחינת הידע שלהם בתורה הם נותרו מסיבות שונותכתינוקות.

, וזו כנראה הייתהללאא ררקק בבייררווששללייםם,, אאללאא בבככלל ממקקווםם ווממקקווםםבשלב מאוחר יותר, הושיבו מלמדים . ההררחחבבהה בבררווככהה ששלל ממעעררככתת ההחחייננווךך ההצצייבבוורריי

זזאאתת ההגגבבללהה,,אלא שלא כמו בירושלים, הכניסו ללימודים רק את גילאי ששײעשרה–שבעײעשרה. לקדמותו, כאשר ילדים בני גיל נמוך מזה, אינם לומדים תורה. אאתת ההממצצבב ההבבעעייייתתיישמחזירה

ההפפתתררווןן ההממללאא ששלל ייההווששוועע בבןן גגממללאאבבששללוושש תתקקננוותת::בן גמלא תיקן את המעוות

בבככלל עעיירר וועעיירר וובבככלל ממדדייננהה ווממדדייננהה..המלמדים ילמדו תורה 1.

. ככלל ההתתללממיידדייםם —— ההננקקרראאייםם בבפפיי ייההווששעע בבןן גגממללאא ""ההתתייננווקקוותת""בכל מקום – ילמדו המלמדים את2.

. גגיילל שששש––ששבבעעשל הלומדים יהיה ההככררווננווללווגגיי ההההתתחחללתתייהגיל 3.

שהייתה נהוגה בישראל ללימודההתתווככננייתת ההממססוודדררתת ווההההדדררגגתתייתתבמקום אחר במקורות נשמע גם על התורה: בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן 13 למצוות, בן 15 לתלמוד ולגמרא (אבות, פרק ה

משנה כה). של הילד, אבלררממתת ההבבששללוותתשלא תמיד תואם את בבגגיילל ככררווננווללווגגיי,,כדאי לשים לב, כי מדובר כאן

ממששוותתףף ווששווווההבהחלט ניכרת כאן חשיבה פדגוגית ואחריות ציבורית, בדאגה ליצור מכנה תרבותי לכלל ילדי ישראל ובכל מקום.

ובעצם, לאור עקרונותיה אנו נוהגים כך ומנהגים כך עד ימינו.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

להלן ביטויים ומשמעותם; היעזרו בהם בקריאת הקטע.מלמדי תינוקות – מורים לגיל הרך

תיקן – קבע חוקאלמלא – אם לא

קראו שנית את הפסקה הראשונה בלבד. 1.על מי הייתה מוטלת החובה ללמד את ילדי ישראל, בימי קדם? הסבירו.א.מתוך איזה פסוק בתורה לומדים שחובה ללמד את ילדי ישראל תורה? ב. למה גרם המצב שהיה קיים אז? ג.

לפי הפסקה השנייה, הפתרון הראשון לבעיה "נולד" בירושלים. מהו?2.

קראו את הפסקה השלישית. מדוע משבח התלמוד את ר' יהושע בן גמלא? 3.

שערו מי מימן את השכלת הבן ומי מימן את השכלתו של יתום מאב?4.

מהו הגיל המקובל להתחלת החינוך?5.

מהם הביטויים החוזרים בקטע? על מה הם מעידים?6.כתבו נכון או לא נכון בצד כל משפט: א.7.

בזכות התקנה של יהושע בן גמלא לא הפסיקו בני ישראל ללמוד תורה. לא כל ישראל צריכים לדעת תורה. יהושע בן גמלא ייסד את בתי הספר הראשונים בעם ישראל. רק ילדי עשירים צריכים ללמוד תורה. הקטע עוסק בהתפתחות החינוך הציבורי שהונהג בעם ישראל.

איזה מהמשפטים האלה מתאים להיות כותרת לקטע? נמקו את בחירתכם.ב.חלקי המשפטהועתקו קטעים מתוך שני מקורות שונים. מתחו קו בין שני 56בעמוד 12.

המתאימים:ספר החוקים של מדינת ישראלהמקור הראשון הועתק מתוך

מגילת זכויות האדם של האו"םהמקור השני הועתק מתוך

29

אדם יזכה להשכלה?קראו את חוק חינוך חובה בעמוד 56 מה עשתה מדינת ישראל כדי שכל 13. בהכרזה על זכויות האדם נאמר: "כל אדם זכאי לחינוך."14.

מי לדעתכם צריך לדאוג שכל אדם יזכה לחינוך?א.מדוע חשוב שכל אדם יזכה להשכלה?ב.

השכלה – מהו שורש המילה? כתבו מילים אחרות השייכות לאותו שורש.15.

Ù ‰ÏÂ˘Ø ¢ÌÈ‚˙ÂÓ‰ ¯Á‡ ‰ÙÈ„¯‰¢ ¯Â„ȯ(30 עמוד)

המאמר שלפניכם הוא מאמר עמדה. האם אתם מסכימים עם היגד זה? הסבירו ונמקו. 1. מה דעתכם, מדוע מתאר הכותב את צריכת המותגים כרדיפה אחריהם? הסבירו.2. הביאו משפטים שבהם מביא הכותב את טיעוניו. איזה עמדה הוא מביע בכך?3. לכותב המאמר יש ביקורת. על מי? על מה?4. למה הכוונה במשפט "הבגד הוא רק העטיפה החיצונית"?5. הכותב פונה אלינו ישירות, מדוע הוא עושה זאת? שערו והסבירו.6. הכותב בוחר מספר פעמים לפנות אלינו בשאלה. הוא יכול היה להביא את הדברים ללא שאלה. 7.

איזה ערך יש לדעתכם לשאלות? א. איך קוראים לסוג זה של שאלות?ב.

הכותב חוזר על דבריו כמו: "מי לא ירצה להיות מצליחן? מי לא ירצה להיות נערץ בחברה?" מה8. תורמות החזרות להבנת המאמר?

האם אתם מסכימים עם עמדתו של הכותב? הסבירו את עמדתכם והביאו טיעונים מתאימים.9. היצרניות מנצלות את הצורך שלנו לחקות אחרים. כיצד היא עושה זאת? גזרו מהעיתון והביאו10.

לכיתה פרסומות שונות. כמו כן הקליטו פרסומות בטלוויזיה.שוחחו על האופן שבו כל פרסומת מנסה להשפיעה עלינו.

כתבו מאמר עמדה מנומק. תוכלו לבחור אחד מהנושאים הבאים:11. שיעורי בית – בעד ונגד.

כיצד ראוי לבלות את שעות הפנאי.

· „ÁÈ ∫¯Ú˘ ‰ÁÙ˘Ó(58 עמוד),צצאאצצאאייההםםוההווררייםם, שבתוכו נרקמים יחסי ייחחדד ההררגגששיישער זה פותח בהצגת היחד במשפחה, מעגל ה

להורים (הסיפורווממתתווככוו עעווללהה ייחחסס ששלל ככבבוודדבנים ובנות (הסיפור "חוט הלב", השיר "זמר לבני"), "המכבד את אביו").

במשפחה הוא בעייתי (ראו היחד המעוצב בסיפור "אני רוצה קצת פרטיות"),ההממששוותתףף ללאאחחייםםהיחד היצירהללבבתת בבננבבדדלל ממןן בבללבבןן,, ללככלל אאחחדד ממההםם ללחחוודד ;;ובדרך כלל מוצג החינוך שניתן במסגרת זו

המובאת כאן (המקאמה "זו כבר לא אגדה") מציגה דווקא את היוצא מהכלל, המאשר את הכלל.מתקיימיםההממססווררתתייההתתאא ההממששפפחחתתייהיום כבר אי אפשר להתעלם מהעובדה שבמקביל לקיומו של

(ראו הקטע המידעי "כל אחדססווגגייםם ששווננייםם ששלל ששלל ההתתאא ההממששפפחחתתייבמקומות שונים בעולם ובארץ במשפחה, שמשפיעים רבות על הצאצאים (הסיפור "דורי לאיישש גגייררווששייםםוהמשפחה שלו").

סיפרה"), ויש ילדים שנאלצים מסיבות שאינן תלויות בהם לפרוש מהיחד של המשפחה הביולוגית(השיר "בבית חינוך עיוורים").פפננייממייייהה ממייווחחדדתת(הסיפור "ברית דמים") או אל ממששפפחחוותת אאווממננוותתאל

מאמר עמדה הוא מאמר המביע את דעתו של הכותב בעניין מסוים כגון: "בעד ונגד תלבושתאחידה בבית הספר "," האם לקיים יום לימודים ארוך בבית הספר".

כותב המאמר מביא טיעונים כדי לשכנע את הקוראים לקבל את דעתו.

30

קריאה עיונית בקטעים אלו עשויה ליצור בכיתה אווירה של פתיחות וסובלנות הן כלפי התופעהוהן כלפי הנמצאים בה.

ולמקומם ביחד במשפחה, כעל יצירותללחחייוותת ההממחחממדד,, וובבממייווחחדד ללככללבב,,מקום מיוחד בשער זה ניתן הספרות, המציגות את הבעייתיות של גידולם ואת האחריות להם במסגרת המשפחה, נוסף קטע

מידעי, המתייחס לחיות מחמד בכלל.

· „ÁÈ ¯Ú˘È — ‰ÁÙ˘Ó È˙ÂÊÁ ÁÂ˙(58 עמוד)בתמונה שלפניכם נראית משפחה שטה על אגם בתוך סירת מנוע. המשפחה כוללת אם ושלושבנות, כולן לבושות דומה מאוד, השמלות זהות, פניהן לכיוון הנסיעה קדימה והרוח נושבת בשערן.

גם הכלב המשפחתי נמצא איתן כבן בית המשתתף בחוויות המשפחה. שימו לב שהאם יושבת והילדות עומדות האחת מעל אחותה, לפי סדר גילן, ויוצרות יחד חזית אחת

מלוכדת. משפחה זאת מתוארת ברגע של בילוי ספורטיבי והנאה. היא נראית משפחה מלוכדת, חבריהמחוברים זה לזה, כולם פועלים יחד בשיתוף פעולה למען מטרה משותפת. מאחד אותן המבט

קדימה, אל עבר העתיד, כל אחת ממקומה שלה. היעדרו של אב המשפחה מהתמונה (אולי הוא הצלם?) אינה נראית כחלק ממצוקה. הנשים

במשפחה מצטיירות בתמונה כחזקות, ומלוכדות. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

באיזה רגע צולמה המשפחה שבתמונה?1. למה תורמת העובדה שכולן לבושות בגדים דומים ומסתכלות לכיוון אחד?2. באיזה אופן התמונה משדרת לנו שהמשפחה חזקה, תומכת, ומלוכדת?3. אבי המשפחה נעדר מן התמונה; האם הדבר משפיע על ההבעה הכוללת של התמונה?4.

¯‚¯Â·¯ Ô‡È Ø‰ÁÙ˘Ó ∫¯ÂȈ(71 עמוד)המשפחה בציור של יאן ראוכוורגר נראית שונה לחלוטין מהמשפחה השטה בנהר. בתמונה, אםושני בנים יושבים אל שולחן אוכל מול צלחות ריקות. גם כאן חסר האב (אולי הוא הצייר) אבל כאןהיעדרו נתפס כמחסור או כאובדן. האם מרכינה את ראשה בייאוש. הילד מימין נשען על ידובהבעה מלנכולית והילד הקטן מושיט יד, אך אינו לוקח דבר. הצבעים הקודרים והכהים מוסיפיםלאווירת המועקה בתמונה. אין זו משפחה מלוכדת, הפועלת לקראת מטרה ברורה ומלכדת כפישראינו במשפחה בסירה, אלא משפחה מפוררת, מלאה סימני שאלה, התלבטויות, אובדן דרך וקשרבין בני המשפחה. גם החלונות הריקים והכהים, הרהיטים הכבדים והסטאטיים, אור המנורה העגוםשבא מלמעלה, הצלחות הריקות, כל אלה – בתוספת ללשון הגוף והבעות הפנים של בני המשפחה

— משדרים ריקנות, אובדן ומצוקה. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

באיזה רגע מתוארת המשפחה בציורו של יאן ראוכוורגר?1. מה אומרת לשון הגוף של האם ושני בניה?2. שימו לב לחפצים המופיעים בתמונה — צלחות, שולחן, חלונות ועוד; באיזה אופן הם תורמים3.

לאווירה העצובה והקודרת של התמונה?האם היעדר האב משפיע על המסר הכולל של התמונה?4. מה אתם יודעים על המשפחה הזאת מתוך התבוננות בציור?5. השוו את הציור הזה עם התמונה של המשפחה השטה בסירת מנוע על האגם. מה אתם לומדים6.

על שתי המשפחות מתוך התמונה והתצלום?

31

ΠȇÎÊ ˙¯ ØÂÏ˘ ‰ÁÙ˘Ó‰Â „Á‡ Ï(59 עמוד)טטקקססטט ממעעווללםם ההששייחח ההעעייוונניי,, ששננככתתבב בבגגללוויי ללממטטררתת ממיידדוועע..לפנינו

כמו שראינו בטקסט המידעי "הספר והמדף", המובא במקראה זו, גם הטקסט שלפנינו מספק,שלההדדעעהה ההאאייששייתתבבססממוויי וובבעעקקייפפייןןאבל כפי שנראה, גם כאן מבצבצת עעוובבדדוותת..לכאורה, רק

הכותבת על נושא המידע, שהיא מספקת. כך, לצד המטרה הגלויה של מידוע, מתקיימת גם המטרה. ששלל ההססבברר ווששככננוועעהסמויה

:ממיידד בבממששפפטט ההההתתחחללהה ווננממססרר ככעעוובבדדההבבבבההייררוותת וובבתתממצצייתתייוותתמטפל בו מוצג ההננווששאא ששההטטקקססטט"בתרבויות שונות קיימים סוגים שונים של משפחות."

הוסקה מן המידע, שנאסף במחקר, כבר מנוסחת כאן מראש, ומובעתההממססקקננהה,, גגםםכפי שנראה, ככלל ססווגגיי ההממששפפחחוותת ההםם ללממעעששהה פפרריי תתררבבווייוותת ששווננוותת.. בהמשך הטקסט:

ששללווששתת ההססווגגייםם ההרראאששווננייםם ששלל ממבבננהה ההממששפפחחהה –– ממששפפחחהה ששבבטטייתת ((ההששבבטט ההבבייווללווגגיי ממגגדדללעלההממיידדעעאאתת צצאאצצאאיי ההננששייםם)),, ממששפפחחהה פפווללייאאננדדררייתת ((אאםם אאחחתת ווממסספפרר גגבבררייםם)),, ממששפפחחהה פפווללייגגממייתת ((אאבבאא אאחחדד

: ממאאווררגגננוותת בבאאוופפןן ההגגייוונניי בבממבבננהה ששלל ססייבבהה וותתווצצאאהההככממססייררתת עעוובבדדוותת נראה ווממסספפרר ננששייםם)) –– הגיאוגרפי בעולם ההממקקווםםניתן ציון א.ליצירת הסוג של מבנה המשפחה, ולהתקיימותו שםששםם שהביאה ההססייבבהה ההתתררבבוותתייתת,,מצוינת ב.

מאז ומתמיד. . תתייאאוורר ממבבננהה ההממששפפחחהה,, ווממממננוו עעווללהה:: 11.. ההייחחסס ללננייששוואאייםם;; 22.. ההייחחסס ללצצאאצצאאייםםמובא ג.

: המקום הגיאוגרפי,בבטטבבללהההקוראים יכולים לסכם לעצמם את המידע על שלושת הסוגים האלו הסיבה התרבותית, מבנה המשפחה.

ההגגדדררהה ממתתאאררתתכדאי לשים לב, כי כבר כאן המושג "תרבות" בא במובן הרחב של המילה, והוא כולל , דהיינו: הוא נותן לגיטימציה לכל מה שהאדם יצר פיזית ורוחניתווללאא ההגגדדררהה ממעעררייככהה, ששלל תתררבבוותת

לצורכי תפקודו במקום חיותו הטבעי, מבלי לנסות להעריך את תרבותו או לדרג אותה בסולם ערכיכל שהוא מגבוה עד נמוך, מטוב ועד רע, ממוסרי עד בלתי מוסרי.

בבנניי ההדדתתהקשור לנו, ממיידדעע ההייססטטווררייהוא יוצא דופן, כיוון שהוא מוסר ססווגג ההממששפפחחהה ההררבבייעעיימבנה המשפחה הפוליגמי שהיה מקובל עד לפני אלף שניםההייההוודדייתת.. ההממיידדעע עעווססקק בבעעוובבדדוותת,, ככגגווןן

בעולם היהודי, דהיינו: גבר אחד היה רשאי לקחת לו כמה נשים והיה רשאי לחיות עמן באותו הזמן,במקביל. (אגב, מציאות זו משתקפת גם בתנ"ך, ושם היא לגיטימית ושכיחה.)

: רקההזזממןן: גרמניה; ההממקקווםםלגבי ררקק ממיידדעעהטקסט מציג כאן ככדדאאיי ללששייםם ללבב ככאאןן ללככממהה דדבבררייםם:: 11.. התקנה: רבנו גרשום מאור הגולה;ההאאייששלפני אלף שנה, דהיינו: המאה העשירית לספירה;

אסור לשאת יותר מאישה אחת ואסור לחיות בו בזמן עם כמה נשים!ההממצצבב::ללששייננוויישתיקן ,אאתת ההססייבבוותת ללששייננוויי ההזזההמפרט ההוואא אאייננוולמי שעובר תקנה זו: חרם ונידוי. עם זאת, ההעעווננשש

לעובדה,אאיי פפייררווטט ההססייבבוותתשיוצר למעשה סוג משפחה חדש. הקורא הנבון עשוי לייחס את הטקסט מציין כי22..שסוג זה הוא התא המשפחתי המוכר לקורא כלגיטימי, ואפילו כבלעדי;

, אבל עד היום יש במדינת ישראל מקריםככחחווקקאמנם התקבלה במדינת ישראל תתקקננהה ההזזאאתתהשל פוליגמיה בקרב אזרחים, בעיקר בקרב ערבים ויהודים עולים חדשים, שמוצא תרבותםבארצות האסלאם. העולה מכאן הוא שאף על פי שלמעשה נעשתה כאן עבירה על החוק,הטקסט כמו מאשר את אפשרות קיומה, ואינו מציין, שאזרחים אלו, בעיקר מקרב האוכלוסייה

היהודית, נענשים על כך. פותחת במשפט: "בחיים המודרניים בארץ, באירופה ובאמריקה, יש סוגיםההפפססקקהה ההממססייייממתת

חדשים של משפחות." ובפסקה עצמה בא פירוט של סוגים אלו, כשהדגש הוא על דרך גידולם שלהילדים במסגרת כל אחת מן המשפחות האלו: 1. משפחה חדײהורית; 2. משפחה חדײמינית;

3. משפחה מאמצת; 4. משפחה אומנת. שהיאדדעעתתהה וועעממדדתתהה ששלל ממווססררתת ההממיידדעע ללגגבביי ההננווששאאנראה כי בפסקה זאת באות לידי ביטוי גלוי

32

כתבה עליו, אם כי עמדתה משתקפת בסמוי גם בכל שאר הפסקאות האחרות של הטקסט הזה, אםדדררךך ההבבררררהה ממתתווךך ממבבחחרר ששלל עעוובבדדוותת ההממייייצצגגוותת וואאםם בבדדררךך ממססייררתתןן ללעעיינניי ההקקוורראא..ב

אפשר לראות, כי כבר בפסקה הראשונה, כאשר היא מיידעת בנוגע לסוג הראשון של מבנההמשפחה, היא אומרת במפורש: "מבנה המשפחה שלהם אינו דומה למשפחות שאנחנו

ננממעעננייהה יישש יידדעע ממססווייםם עעלל ההממבבננהה ההממקקוובבלל ששלל תתאא ההממששפפחחהה::מכירים." משמע, היא מודעת שלזוג הורים, אב אחד ואם אחת, וצאצאיהם, הגדלים במחיצתם, שאותם הביאו יחד לעולם,ושעליהם מוטלת האחריות לגידולם הפיזי ולחינוכם הרוחני. היא כנראה גם יודעת, שהנמענים

עעששווייייםם ללההככיירר בבממבבננהה זזהה ככדדגגםם ממווססרריי ווללגגייטטייממיי,, וואאוולליי בבללעעדדיי,, ששלל ההתתאא ההממששפפחחתתיימכירים או ההאאיידדייאאלליי..

מענייןממסספפקקתת בבגגללוויי ממיידדעעהכותבת מנסחת לפיכך את דבריה בדרך הבאה: 1. בתחילה היא , שונים ומגוונים, של מבנה המשפחה בעולם הגדול. משמע,ססווגגייםם אאחחררייםםואפילו מפתיע על

שממנה צמח, כמו נותןססווגג ההממששפפחחהה ללבבייןן ההתתררבבוותתאין רק דגם אחד ובלעדי; 2. הקישור בין ללאא ללששפפווטטוזכות קיום; 3. הקישור לשינויים שהזמן גרמם מבקש ללגגייטטייממצצייההלכל סוג כזה

רק משום שהם אינם תואמים לסוג המוכר לקוראים כמוסריללששללייללההססווגגייםם אאחחררייםםולגיטימי.

ככבברר בבננייססווחח ההככוותתררתתבאה לידי ביטוי סמוי ההססוובבייייקקטטייבבייתת ששלל ההככוותתבבתתנראה, כי הדעה בבדדייעעבבדד האומרת: "כל אחד והמשפחה שלו."

ללההייוותתאת עצמו: האם המידע שהוצג בקטע זה אכן השפיע עליו ושכנע אותו ככלל קקוורראא ממווזזממןן ללבבדדווקקבהםעעדדייייןן ננאאבבקקייםם ללההככררההיותר לגבי סוגים שונים של משפחות, שהיום גם בארץ וגם בעולם פפתתווחח

ובזכותם להתקיים כלגיטימיים. עעלל ההזז''אאננרר ""ממאאממרר עעממדדהה::

מעיקרו, לבין טקסט שהוא "מאמר עמדה",ממיידדעעיירצוי להבדיל בין הטקסט שלעיל, שהוא טקסט . להלן כמה ממאפייניו של "מאמר העמדה": בבגגללוויישבו מביע הכותב את עמדתו

מסוים, כשדרך המבע היאננווששאאאישית על טטייעעווןן,, חחוווותת דדעעתת אאוו פפררששננוותתמאמר עמדה מביע בגלוי . ללאאממץץ,, אאתת דדעעתת ההככוותתבבלקבל, ואפילו אאתת ההננממעעןןממגגממהה גגללווייהה ללששככננעעבעלת

, והוא עשוי לפנות אליהם ישירות במהלך דבריו. ממוודדעעוותת ללננממעעננייוולכותב בבייססווסס ההטטייעעווןןמושכת; 2. בבפפתתייחחהה גלוי, כדלקמן: 1. הצגת הטיעוןממבבננהה ללווגגיימתאפיינת בדדררךך ההממבבעע

, ואם על ידיההששוווואאהה ווההננגגדדההאם על ידי ההפפררככתת ההטטייעעווננייםם ההההננגגדדייייםם,,באמצעות נימוקים, בעד ונגד, ובאמצעות ניסוחוההממססרר ההטטייעעוונניי3. שימת דגש לאורך כל המאמר על ההססתתייייגגוותת ממננווממקקתת;; הבעת

ההממככיילל ססייככווםםססייווםםאו באמצעות הכללה משכנעת; 4. בבאאממצצעעוותת חחזזררוותת עעללייוו, או בבששאאללוותת ררייטטווררייוותתגגםם זזייררווזז ההננממעעןן ללקקבבלל אאתת דדעעתת ההככוותתבב..ולעתים קקצצרר ווממססקקננוותת,,

ראו הערה מגדרית בעמ' 111.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

קראו את המאמר. האם יש במאמר מידע שלא ידעתם? פרטו1. מהו הנושא שבו עוסק המאמר לפי המשפט הראשון?2.

חברו בקו בין המושג להסברו:3. אב אם וילדיםמשפחה חדשה

אב אחד, נשים רבות וילדיםמשפחה מקובלתאם אחת כמה אבות וילדים משפחה פוליאנדרית

משפחה חדײהורית, משפחה חדײמיניתמשפחה פוליגמית

איזה מסוגי המשפחות הללו אינם חוקיים במדינת ישראל?

33

ארגנו בטבלה את המידע בקטע:3.מבנה המשפחה האזור בעולם

יערות הגשםבאפריקה ודרום

אמריקה

הרי ההימליה

בכמה מארצות ערב

בחברה המערבית:אירופה, ישראל

צפון אמריקה

למאמרנו?פפתתייחחוותת,, קקבבללתת ההששווננהה,, ססוובבללננוותתמה הקשר בין הערכים: 4. כיצד שינתה התקנה של רבנו גרשום מאור הגולה את מבנה המשפחה היהודית? 5.

האם אתם מכירים בסביבתכם סוגים שונים של התא המשפחתי? ספרו על כך.6. :ההממייללהה ההננררדדפפתתאתרו בקטע את המשפטים בהם מופיעות המילים בטור הימני, וחברו אל 7.

נידויתקנהמרשהחרם

חוקמתירהכמה מבעלי החיים גם הם יוצרים משפחות לדוגמה: אריות, פילים, יונים, ברווזים ועוד. חקרו8.

את אורח חייהם של אחד מבעלי החיים האלה, וכתבו על כך.(מעבר לקריאה במקורות שונים אפשר להתייעץ עם המורה למדעים. ואפשר לפנות

לספרי ברמת גן או לגן החיות התנ"כי בירושלים ולבקש מידע).

·Î ÂÊ ‚ÂÓχ ‰Ï‡‚ ؉„‚‡ ‡Ï ¯(73 עמוד)זו מקאמה בת זמננו, הכתובה כמעשייה או כאגדה מחורזת, ולמעשה היא פרודיה על ז'אנר האגדה.

עעלל זז''אאננרר ההממקקאאממההבבפפררווזזהה,, ששממששפפטטייהה ממססתתייייממייםם בבחחררווזזייםם..ייצצייררהה קקצצררהההמקאמה היא

דדבברר עעייווןן אאוו דדבברר ההגגוותת ממווססרריידרמטי לכל דבר, ויש שהיא מביעה קקצצררססייפפוורריש שהמקאמה מציגה ייססוודדוותת ההווממווררייססטטייייםם.. ממככאאןן,, ששעעייקקרר ייייחחוודדהה ששלליש מקאמות, שהן הלצות והן בעלותן אאוו פפייללווססוופפיי;;

בבססוופפיי ההששווררוותת,, ששאאווררככןן אאייננוושההממקקאאממהה אאייננוו בבתתווככננהה,, ששייככוולל ללההייוותת ממגגווווןן ממאאוודד,, אאללאא בבחחררווזזייםםקקבבוועע..

המקאמה מעניינתממצצללוולל עעששיירר,, ווללעעתתייםם גגםם בבוו ממתתגגללהה ההווממוורר ללששוונניי..מוסיפים ליצירה ההחחררווזזייםםבתוכנה, מרנינה בחרוזיה ועשויה לגרום הנאה רבה לשומעיה או לקוראים אותה.

, שאליוממממקקווםם ההאאסספפההופירושו "מקום". שמה בא לה בבששפפהה ההעעררבבייתתהשם "מקאמה" מקורו ססוופפררבידי ננככתתבבהה בבעעררבבייתתהידועה לנו ההממקקאאממהה ההרראאששווננההללששווממעעהה..התכנסו יחד אנשים על מנת

שכונה "פלא הזמן". זמנה הוא המאה השמינית לספירה. עעררבביי

34

כי לשיר היו אז כלליללאא ננחחששבבהה ההממקקאאממהה ללדדבברר ששיירר,,, ייממיי ההבבייננייייםםכי באותה תקופה, צצררייךך ללזזככוורר,,למדוככוותתבביי ההששייררההכתיבה נוספים, רבים ונוקשים, ולא היה די רק בחריזת חרוזים בסופי השורות.

ככוותתבביי ההממקקאאממההכללים אלו וכמו חויבו לקיימם בשירתם, שאם לא כן יצירתם לא נחשבה לשיר. ידעו כללים אלו, והם אף כתבו לפיהם שירים, אותם שיבצו בתוך המקאמה. אבל במקאמה הם ראו

ובלתי מחויבים לנוקשיותם של כללים אלו. חחוופפששייייםםאת עצמם מאוד מהספרות הערבית, מהנוסח ומהכלליםההווששפפעעווכותבי הספרות העברית באותה תקופה

שלפיהם כתבו הערבים את ספרותם, את שיריהם, וגם מקאמות. בעקבות הספרות הערבית נכתבו בעברית מקאמות רבות, והן נקראו "מחברות". מקאמות נכתבות

עד ימינו. עעלל זז''אאננרר ההממעעששייייהה אאוו ההאאגגדדהה

ראו במדריך זה לפני דברי העיון על "הנסיכה המכוערת" מאת שלומית כהןײאסיף, עמוד 14.עעלל זז''אאננרר ההפפררוודדייהה

הפרודיה היא אחד מהז'אנרים הקומיים המעוררים צחוק ולעג. פירוש השם הוא פרה – נגד, אודיה, הכלי שבאמצעותו הואממחחקקייםם אאתת צצווררתתוו ההחחייצצווננייתת– שיר. בפרודיה יוצאים נגד תוכן מקורי,

תוכן המקורי. תתווככןן,, ששממבבקקרר ווששםם ללללעעגג אאתת ההאותה מהתוכן המקורי ויוצקים לתוכה ממררווקקננייםםמובע, עעלל ההייצצייררהה

, המין הנשי והמין הגברי, לרבות ההכרהההככררהה בבששווווייווןן ההזזככווייוותת בבייןן ששנניי ההממייננייםםנושא היצירה הוא הבשוויון גם בחובות.

ואליהן מצטרפיםההתתננוועעוותת ההפפממייננייססטטייוותת,,זהו נושא שתפס תאוצה גדולה בזמננו; נושאות הדגל הן גם גברים, המכירים בצדקת מאבקן.

באה מהמילה הצרפתית "פאם", ופירושה אישה. התנועה הפמיניסטית יוצאת""פפממייננייזזםם"" המילה שמו של חייל)),, CHAUVINששוובבייןן ((באה מהשםששוובבייננייזזםם"" המילה "ששוובבייננייזזםם גגבברריי.. נגד מה שנקרא

צרפתי בצבאו של נפוליאון, שנפצע פעמים רבות בקרב, אולם חזר ללחום כל פעם מחדש, משוםשהעריץ את מפקדו והיה מסור לו. שמו הפך סמל לגבריות ולדבקות הקנאית בכוח הגברי, תוךלקיחת זכויות יתר לגברים והתבצרות בהן כדבר מובן מאליו, כשפועל היוצא מכך הוא שלילתזכויות הנשים, זלזול בנשים והנמכתן עד כדי שעבודן המוחלט לרצונותיהם של הגברים ולצורכיהם.

וימיה הם אולי כימי האנושות.ההתתננההגגוותת ששוובבננייססטטייתת ככזזוו קקדדממהה ללההייווווצצררוותת ההממווששגג,,למעשה,

והיא בונה אתההאאגגדדהה,,של בבצצווררהה ההחחייצצווננייתת ששלל ההממעעששייייהה אאווההממחחבבררתתמשתמשת ללעעייצצוובב ההננווששאאהרווחים בז'אנרים אלו: 1. בעלילה יש חמישהההככללללייםם ההאאפפייייםםלפי דדממווייוותתומעצבת את העעללייללההה

חלקים: אקספוזיציה, הסתבכות, שיא, התרה וסיום; 2. הרקע להתרחשותה — המקום והזמן — אינומוגדר. המקום הוא "בארץ אחת בקצה העולם" ובתוכו ארמון מלכות מזה, רקע האהוב מאוד עלהאגדה, ובית של המון העם מזה; 3. הדמויות ברובן הן אנונימיות ומצוינות בתפקידן החברתי אוהמקצועי; 4. הדמויות הראשיות הן מייצגות אידיאולוגיות מנוגדות בנוגע למה צריך להיות תפקיד

הגבר בחיים ומה צריך להיות תפקיד האישה, כששאר הדמויות מתפלגות בהתאם. הרקע, של ארמונות המלכות,גגםם אאתת תתפפאאווררתתלצד הצורה החיצונית של האגדה ההממחחבבררתת ממששממררתת

שהנה כה שכיחה באגדות, שעם כל הקסם האצור בהם, הם מתגלים כבעלי נוקשות גדולה(מלכים ופשוטי עם, אדונים ומשרתים)ללההבבדדלליי ממעעממדדוותתנמרצת בכל מה שקשור ווממווחחללטטוותת

(מעמד הגברים ותפקידיהם מול מעמד הנשים ותפקידיהן). כפי שנראה, היאההממייננייםם ווללההבבדדללייםם בבייןן""ששוובבררתת"" אאתת ההתתווככןן ההננווקקששהה ההזזהה,, ממררווקקננתת אאוותתוו,, ווממככננייססהה בבממקקווממוו תתווככןן חחדדשש,, בבןן זזממננננוו..

"זו כבר לא אגדה", שאומרת: כל מה שתקראו ייראה לכםללששבבייררהה זזוו ררווממזזתת ממרראאשש ככבברר ההככוותתררתת:: אגדה, אבל שימו לב, הסיפור רק כתוב לפי כללי ז'אנר האגדה, אולם באמת אתם תמצאו כאן רק

שלה, בעוד שהסיפור עצמו, התכנים שתקראו, הם כבר אינםההצצווררהה ההחחייצצווננייתתאת הקליפה, את

35

,פפררוודדייהה עעלל ההזז''אאננרראגדה — פרי דמיון הגדול מהחיים — אלא מציאות של ממש. כך למעשה נוצרת לתודעת הקורא לקראת סוף הסיפור, כאשר הנערה אומרת: "אני לאבבגגללוויי והפרודיה עולה

משתתפת באגדה שכזאת", דהיינו אני לא מקבלת את כללי האגדה, והנסיך אומר לה: "אי אפשרלסיים אגדה בלי להתחתן", דהיינו בכל זאת חייבים לציית לחוקי הז'אנר.

ממההוו ההתתווככןן ההחחדדשש ששננממצצאא בבססייפפוורר זזהה,, וואאייךך ההוואא בבאא לליידדיי בבייטטוויי??(הטבחית, התופרת, החדרנית)ששממחחווננךך עעלל יידדיי ננששייםםמוצג הנסיך הקטן, כמי בבאאקקסספפווזזייצצייהה כבר א.

(בישול, תפירה, ניקיון). כל זאת בארמון, שבעליו הואבבממללאאככוותת ששננחחששבבוותת ללננששייוותת לעסוק קיצור של "שוביניזם".ההממששממעעוותתיי ""ששוובבייננוו"",,המלך בעל השם

מבחינים בהתנהגותו הנשית של הנסיך ומעבירים שמועה מרושעת:בבההססתתבבככוותת ננעערריי ההאאררממווןןב.אאממוו ההממללככההעונה: "מה אכפת? אז יאמרו שאני בת!" מצד ההננססייךך "הנסיך איננו כמו כל הבנים."

, "שהייתה אימא עם אחריות", הוא זוכה לקריאות הידד ועידוד. אבל אביו המלךררוותתהשוביניסט מחליט בעצת חכמיו, השוביניסטים גם הם, שבנו הנסיך צריך להיות גבר, ומעתה

אבל בערב חוזר הנסיך לעיסוקים "הנשיים"בבפפעעייללוותת ששננחחששבבתת ללגגבבררייתת..כל היום הוא מועסק האהובים עליו, ואף מצליח לעניין בהם כמה מחבריו ואף להלהיבם בביצועם. לפני שיהיה כאןאסון, "וגברים ירצו לבחוש בסירים, והנשים ירצו חלילה לשלוט", הוחלט "שעם החתונה

ייפסקו השטויות", והנסיך — כמו באגדות— נשלח לחפש לו כלה.ווההררממזזפפממייננהה,,, ששמה הוא ננעעררהה ממפפששווטטיי ההעעםםלבין בבייןן ההננססייךךהוא במפגש ששייאא ההססייפפוורר ג.

ומסמלת אותה עלההאאיידדייאאווללווגגייהה ההפפממייננייססטטייתתברור ביותר. נערה זו מעוצבת לפי ללפפממייננייזזםםבהתנהגותה ובדבריה: היא גדלה עם אמה, אולי כילדה חד הורית, על כל פניםצצדדדדייהה ההששווננייםם

אלא גבריים, וכתוצאה דואגת האם לגורלה:אאייננםם ננששייייםםהאב אינו מוזכר; תחומי העיסוק שלה"מי אתך יתחתן?" הנסיך, שראה את פמינה ושמע את דברי האם, מתרגש, וחושב שיחד הםזוג משמים. הוא מציע את עצמו לעבוד במקומה בכל מלאכות הבית הנשיות, כולל גידולהילדים, אולם פמינה, שלא כמצופה, כועסת מאוד, ובלשון סלנגית היא אומרת בין השאר:

הנמתחתההבבייקקווררתתבעקיפין את דדווחחהה"ואני מה? נצלנית? מזניחה תינוקות? לא תודה!" כך היא על כל הפמניסטיות, כאילו הן, במאבקן לשחרור האישה, משעבדות את הגבר, ומשילות מעצמן

את נשיותן. ממששאאיירראך ממצצייעע,, ששששננייההםם ייתתחחללקקוו בבחחוובבוותת וובבזזככווייוותת,, הואאאתת ההפפתתררווןן::מציג הנסיךבבההתתררהה 4.

ללננעעררהה,, אאששתתוו ללעעתתיידד,, אאתת ההההחחללטטהה ההססוופפייתת ללגגבבייההםם..שכן פתרון זה הוא טוב מאוד, אבל הוא בינתיים רק בבחינת הצעהההססייווםם ננששאארר פפתתווחח,, 5.

: "מה אמרה על כך הנערה? מהששאאללוותתבינתיים, במציאות המצויה, יש הרבה ללממצצייאאוותת ררצצווייהה..אמרו על כך בארמון המלכות? כיצד הגיבה המלכה רות (שהיתה כידוע אימא עם אחריות?)"הקורא מוסיף לאור משפט הסיום עוד שאלות: כיצד יתנהלו חייהם של הנסיך ופמינה נוכחהפער המעמדי שביניהם? האם בפועל הם יהיו לא "בעל" ואישה, אלא "איש" ואישה? אבל

העתיד הזה הוא נושא ל"אגדה חדשה".

ככממקקאאממהה,, ששתתווככננהה ווללששווננהה ייווצצררייםם אאווווייררהה ההווממווררייססטטייתת,, קקללייללהה ווממההננהה.. ההההייפפווךךהסיפור כתוב"כפמיניסט", והמורכבות בעיצוב דמותה של הנערה עשויים לשעשע מאודבבעעייצצוובב דדממוותתוו ששלל ההננססייךך

אאתת ההקקוורראא.. ההששייחח ההייששיירר בבייןן ההדדממווייוותת ממקקררבב אאללייההןן אאתת ההקקוורראא ווממעעננייקק ללייצצייררהה ננוופפךך דדררממטטיי.. , כגוןההצצווררהה ההססללננגגייתת ""אאתת""שימוש תכוף של ההייצצייררהה ממששעעששעעתת ווקקווללחחתת בבללששווננהה,, ווללדדווגגממהה,, יישש בבהה

"ת'ריח", במקום "את הריח" ועוד. ככלל, הנבנה כמו בכל מקאמה מן החריזה המסיימת את בבממצצללווללהה ההעעששייררהיא מהנה במיוחד

ממששפפטטייהה.. ממעעטט חחררווזזייםם דדקקדדווקקייייםם ששככייחחייםם—— חחררווזזייםם ששבבההםםנמצא בה ההחחררייזזהה ממתתגגללהה ככאאייככוותתייתת ממאאוודד,, ששככןן

, למשל: מחלצות/ קריצות, נערים/ זהיריםששקקלל ללחחררווזז בבהה, בבתתווקקףף ההססייווממתת ההדדקקדדווקקייתתהחריזה היא

36

הנוצרים מקישור בין שתי מילים בעלותההררבבהה ממאאוודד חחררווזזייםם ננדדייררייםם,, ועוד. לעומת זאת נמצא בה הזדמנות/מבנה דקדוקי שונה. זו חריזה מפתיעה ולא קל לחרוז כך, לדוגמה: עולם/ים, מלכות/רות,

תות, פעוט/ אצבעות ועוד ועוד.ההעעררהה ממגגדדררייתת::

היא לא להיפוך תפקידים, כפי שמוצג בחלקו הראשון של הסיפור.פפממייננייזזםםהכוונה בלנשים: להיות עקרות בית, אמניות, מדעניות, מהנדסותעעלל ררייבבוויי אאוופפצצייוותת בבחחייררהההפמיניזם מדבר

וכדומה. וכמו כן, הוא מדבר על שותפות של גברים במטלות שנפלו בחלקן של הנשים בלבד –במיוחד הטיפול בבית ובילדים.

, המהפכה לשוויון התנהלה בכיוון אחד : נשים ניסו לקחת חלק בעולם שנחשב גברי,חחששוובב ללההזזככיירראך גברים עדיין לא לוקחים כמעט שום חלק בעולם שנחשב נשי.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::"זו כבר לא אגדה" – מה דעתכם, האם שם היצירה מתאים לתוכנה?1.היזכרו בדמויות של נסיכים מתוך אגדות; 2.

במה שונה דמות הנסיך בסיפור הזה מן הדמויות באגדות שאתם מכירים?במה שונה דמותה של בת זוגו מדמויות הנסיכות באגדות שאתם מכירים?

הביאו דוגמאות.לפי האגדה שלפנינו, מה מקובל כעיסוקם של גברים? מהו מקובל כעיסוקן של נשים? 3.אילו דעות קדומות על בני אדם אפשר למצוא ביצירה? מי מן הדמויות מייצגת דעות קדומות4.

אלה? הביאו דוגמאות.

הסבירו, מדוע נקרא המלך שובינו והנסיכה נקראה פמינה?5. במה מזכירה יצירה זו אגדות ובמה לא? היעזרו בסעיפים הבאים:

האם הפתיחה אופיינית לאגדה?א.האם העלילה מסתבכת?ב.האם הגיבור יוצא לדרך?ג.האם יש עוזר פלא או מעשה פלא?ד.האם הסיום ידוע? האם הסוף טוב?ה.

זוהי יצירה שנכתבה כחיקוי ליצירה רצינית וחשובה למטרות לעג או ביקורת. הביאו דוגמאות7. מן היצירה שבהם משתמשים באגדה כדי ללגלג ולמתוח ביקורת.

הסיפור מסתיים במשפט:" הכול יסופר באגדה חדשה, על הנסיך ופאמינה איש ואישה." כתבו8.או הציגו את האגדה החדשה.

האם בכיתתכם קיים שוויון בין המינים? הביאו דוגמאות. 9.

·Ó Ï˘ ¯ÂȈ — ÔÂÏÁ· ‰„ȇ ‰Ï χ‚‡˘ ˜¯(63 עמוד)בציור של שאגאל (1871–1985) אנו רואים את אשת האמן ואת בתו התינוקת על יד החלון. האםפונה אל התינוקת ומלטפת אותה בידה השמאלית. התינוקת עטופה בבד זהה בצבעו לצבע השמלהשל האם ובכך הופכות שתיהן ליחידה אחת בלתי נפרדת. שימו לב שהאמן בוחר לצייר את האםוהבת בצד השמאלי של התמונה ולא באמצע. למרות שזהו הנושא המרכזי בתמונה הוא משאירמקום נרחב גם לחלון. החלון הוא חלון עמוק, בעל שתי דלתות זכוכית, ועם שני וילונות קטניםופתוחים. על אדן החלון עומדת צנצנת פרחים. תיאור החלון תורם לאווירת הפנים של הבית,

" מתכוונים לגבר שחושב שמגיעות לגברים זכויות יתר על זכויותששוובבייננייססטטכשאומרים "הנשים.

" מתכוונים לאישה החושבת שלנשים ולגברים מגיעות זכויות שוות.פפממייננייססטטייתתכשאומרים "

37

ומאפיין אותה בשקט ורגיעה, הבאים לידי ביטוי גם בכך שהווילון הוא סימטרי. המשטח הנוסףהנפתח בתמונה הוא משטח החוץ — כל מה שמעבר לחלון. כאן נשקף נוף כפרי, ירוק, שקט, רגוע,

נוף של ראשית האביב ברוסיה, שם צויר הציור, כאשר השדות מתכסים בפריחה ירוקה רעננה. יש לזכור שכאשר אמן מוסיף אובייקטים מסוימים או קטע של נוף לתמונה — כל אלה באים על פירוב לתמוך באווירה הכללית שבה הוא רוצה להציג את המצוירים העיקריים שלו, במקרה זה אשתוובתו התינוקת. הווילון והצנצנת מסמלים בית, ונותנים תחושה של מקום קרוב, מוכר, בטוח וביתי.השדות שבחוץ תורמים לתחושת הבראשית, האביב, ההתעוררות — כמו תינוק שזה עתה נולד וחייומתחילים כמו אביב חדש. הצבעוניות בחדר היא רגועה ושקטה, בגוונים של ירקרקים ואפרפרים.יש כאן רגע "קטן" ואינטימי של אהבת אם לבתה שצויר באהבה על ידי האב, וגם הוא מרגיש חלקמהאינטימיות השקטה והרגועה הזאת. האם נראית כמי שאיננה מודעת לעובדה שמישהו מצייראותה. היא אינה יושבת ב"פוזה" מסוימת, ואין כאן גם כל בימוי מצד הצייר. היא לא לבשה בגדיםמיוחדים לאירוע, ולא ישבה באופן שונה מהרגיל, אלא זאת סצנה טבעית, אינטימית, מוכרת,

יומיומית וטבעית. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

הצייר צייר את אשתו ואת בתו — האם הציור נראה מבוים? הסבירו.1. מה תורמת לציור העובדה שהצייר החליט לצייר את האישה עם התינוקת בצד השמאלי של2.

התמונה ולא באמצע?מדוע לדעתכם החליט הצייר לצייר את האישה ואת התינוקת באותם הצבעים בדיוק? מה זה3.

תורם לתמונה?איזה אווירה קיימת בתמונה? איך תורמים הצבעים לאווירה הזאת?4. בעזרת אילו חפצים מתאר הצייר את המקום שבו מתרחשת התמונה? מה הם מסמלים?5. איזה נוף נשקף מן החלון? במה תורם הנוף לאווירה בתמונה?6.

Ìȇ¯ÂӇ Ìȇ˙ ≠ Ï¢ÊÁברכה. בשם זה אנו מכנים את החכמים,ללכרונם זזכמינו חחהוא ראשי התיבות (המילים): חחזז""ללהשם

שקמו לעם ישראל מימי בית שני ועד לעליית האסלאם. החכמים עסקו בפירוש התורה, בבירור הלכות, בחקיקה, בשיפוט, בהוראה ובהנהגת העם. כל זאתתוך תשומת לב רבה לשימור המסורת היהודית, ותוך כדי התאמתה, כל פעם מחדש, לצורכי החיים,

שהלכו והשתנו. , הגוף העליון שפסק בענייני המשפט ובו ישבו שבעיםההססננההדדררייןןאחד המוסדות שהקימו היה

. ננששייאאנקרא ההססננההדדררייןןחכמים; העומד בראשם ובראששכן במשך דורות היא נלמדה בעל פה ונמסרה בעל""תתווררהה ששבבעעלל פפהה"",, של החכמים נקראת תתווררתתםם

ולפי המסורת ניתנה למשה מסיני. ממקקרראא,, זו הכתובה בההתתווררהה ששבבככתתבב"",,פה, והיא נבדלה מ"ששם שנגזרתתננאאייםם,,לחכמים, שחיו ופעלו בארץ ישראל עד שנת 220 לספירה קוראים בשם

, למד. רבי יהודה הנשיא, שחי ופעל בראשית המאה השנייהששננהה, שפירושה ההאאררממייתת תתננאאמהמילה לספירה, חשש שהדברים שבעל פה יישכחו עם הזמן, ולפיכך הוא כינס את דברי התנאים לספר

ערוכים בשישה "סדרים" (כרכים) לפי נושאים, והמקיפים את כל תחומי""ממששננהה"",, ככששההםם אחד בשם החיים, כגון: חגים, מועדים, נישואין, גירושים, משפט, חקלאות ועוד.

, שם שנגזר מהמילה הארמית "אמורא",אאממוורראאייםםהחכמים שבאו אחריהם והלכו בדרכיהם נקראו ומשמעותו "אמירה". הם חיו בארץ ובבבל בין השנים 200 עד 500 לספירה, שאז גם דבריהם נאספו

. תתללממוודד ייררווששללממיי ווגגםם תתללממוודד בבבבלליי, ויש לנו גם תתללממוודדבספר, שנקרא אחרי האמוראים המשיכו חכמים לדרוש מדרשים ולפרש הן את "התורה שבכתב" והן את "התורהשבעל פה". עם הזמן קיבלו שתי תורות אלו מעמד שווה. החכמים המשיכו להנהיג את העם ולהנחות

את אורחות חייו על ידי תשובות לשאלות, שהעם דרש מהם את בירורן עם השתנות העתים.

38

רבים נכתבו במרוצת הדורות והם ממשיכים להיכתב עד ימינו. בין ספרי ההלכהסספפרריי ההללככההספרו של הרמב"ם (רבי משה בן מימון), מענקי הרוח, שחי""ההיידד ההחחזזקקהה"",,החשובים ביותר נמנים

ספרו של ר' יוסף קארו, שחי בצפת במאה""ששווללחחןן עעררווךך"",,בספרד במאה השלושײעשרה, ספרו של הרמ"א (ר' משה איסרליס), שחי באשכנז במאה""ההממפפהה ללששווללחחןן עעררווךך""ו,, הששײעשרה

הששײעשרה.

·Ú‰ ÔÂ˘Ï‰È¯˙ררבבדדייםם ררבבדדייםם,, ששננתתקקבבצצוו ייחחדד בבממררווצצתתהיא שפה העשויה ההייווםםהעברית שאנו מדברים וכותבים בה

ההדדווררוותת.. אאבבלל ככלל ררוובבדד אאייננוו ""ממככססהה"" ללגגממרריי אאתת ההררוובבדד ששללפפננייוו,, אאללאא ששוואאבב ממתתווככוו אאללייוו ווממחחבבררוו אאללייוו.. אילו הייתה העברית אתר חפירות ארכיאולוגי, היינו מוצאים בה שכבות שונות.

כל שכבה נבנתה על בסיס השכבות שקדמו לה. , הידועה בעיקר מן התנ"ך. בתקופה שאחריה התפתחהללששווןן ההממקקרראאהשכבה הקדומה ביותר היא

הלשון שבה נכתבו המשנה והתלמוד. העברית של ימי הביניים, תרמה גם היא אתללששווןן חחככממייםם,,בבעעבבררייתת, ואילו בתקופתנו אנחנו מדברים וכותבים פפייווטטייםם,, ששייררהה ווסספפררייםם ששווננייםםחלקה, ובה נכתבו

.ממוודדררננייתתהעברית של ימינו משלבת בתוכה מילים וביטויים מכל קודמותיה ומוסיפה משלה.

אילו היה קם לתחייה אחד מגיבורי התנ"ך, אולי לא היה מבין ברגע הראשון את כל שפתנו, אבלעם מאמץ קל ולימוד ודאי היה מסוגל להבינה. כשם שאנו היום, עם מאמץ ולימוד, מסוגלים לקרואגם את התנ"ך, גם את דברי החכמים וגם את שאר הכתובים מן המקורות היהודיים, שנכתבו

בעברית במשך הדורות.

ÎÁ Ô¢ÏÎÁ© Ï¢ÊÁ ÔÂ˘Ï ¨ÌÈÓÎÊ ÂÈÓ·Ï Ì¯ ®‰Î¯ההררוובבדד, אם כי גם בו יש כבר כמה וכמה רבדים. בבללששווןן ההממקקרראא אאתת ההררוובבדד ההרראאששווןןנוהגים לראות

.""ללששווןן חחככממייםם""הוא הלשון שהייתה נהוגה בתקופת המשנה, והיא מכונה ההששננייההממעעבברר בבייןן ללששווןן ההממקקרראא ללללששווןן חחככממייםם ההייהה אאטטיי ווההדדררגגתתיי ווננממששךך ששננייםם ררבבוותת..

חלה עם חורבן הבית הראשון וחורבן מדינת יהודה, כאשר גלוננקקוודדתת ההממפפננהה בבייןן ההללששווננוותתהתושבים לבבל. הגולים באו שם במגע עם לשון המקום, ובעיקר היה להם מגע הדוק עם הלשון

, ולשונם העברית הושפעה בראש ובראשונה ממנה. כאשר עםההששפפהה ההאאררממייתתהרשמית, היא דדייבבררוו ששפפהה עעבבררייתת ששווננהה ממזזוו ששננההגגהה ככששעעזזבבוו..הצהרת כורש חזרו מקצת הגולים לארץ, הם כבר

לשונם זו כבר ניכרת בספרי עזרא ונחמיה ובספרי דברי הימים, אבל בכתיבתם עדיין ניכר הסגנוןדדייבבוורר ההייווממייווממיי חחדדררוו ממייללייםם ווננייבבייםם ששווננייםם ממההששפפהה ההאאררממייתת ווזזוו ההללככהה וותתפפססהההמקראי. עם זאת, ל

נחמיה מראשי השבים לציון מתאונן: "ובניהם חצי מדבר אשדודית,אאתת ממקקווםם ההששפפהה ההעעבבררייתת.. ואינם מכירים לדבר יהודית" (נחמיה יג 24).

חכמים, והוא ניכר במשנה, שערך וחתם ר' יהודה נשיא. עם הזמןבבללששווןןהתקיים ההששייחח ההההללככתתייכבר בתנ"ך (שנחתם במאהחחדדררהה ההללששווןן ההאאררממייתת ההדדבבווררהה גגםם ללככתתייבבהה ווגגםם ללששייחח ההההללככתתיי..

עזרא ודניאל). השיח בתלמודים(בספריהראשונה לספירה) יש פרקים שלמים הכתובים בארמיתכבר מתנהל ונכתב בלשון הארמית.

ללאא ככששפפהה ההממדדוובבררתת, אך ככדדאאיי ללההדדגגיישש,, ככיי ההעעבבררייתת ההממששייככהה ללההתתקקייייםם בבעעםם ייששרראאלל בבככלל פפזזווררוותתייוובחיי היומיום. העברית המשיכה לקלוט אליה מילים משפות שונות ואוצר המילים שלה הלך

, בעוד שפת המקום שאליו גלו היהודים משמשת להם כשפהששפפהה ככתתוובבההוהתעשר, אך היא נשארה המדוברת לכל צורכיהם. השפה העברית התעוררה והפכה ללשון הדיבור רק עם חידוש החיים

הלאומיים בארץ ישראל בעת החדשה.

39

בבייןן ללששווןן חחככממייםם ללללששווןן ההממקקרראאאבל, כאמור, היא לא דחקהללששווןן ההממקקרראא.. שונה מאוד מהעברית של ללששווןן ההחחככממייםםהעברית של

אותה לגמרי, אלא באה לצדה, כשהיא בתוקף הנסיבות גורעת ממנה, מוסיפה לה ומשנה אותה. ממהה ההםם ההההבבדדללייםם ההעעייקקררייייםם בבייןן ללששווןן ההממקקרראא ווללששווןן חחככממייםם??

העתיד אינו משמש בהוראת עתיד. לפניבבתתחחווםם ההפפוועעלל.. בבללששווןן ההממקקרראאשינוי גדול מאוד התחולל ההעעתתיידד, שהפכה אותו לעבר. למשל: "וישב" פירושו "ישב". לעתים וו'' ההההייפפווךךהפועל בעתיד הועמדה

: "ככה יעשה איוב כל הימים", פירושו: "כך נוהג היה לעשות כל הימים."בבאא בבההוורראאתת ההווווהה ממתתממששךך, כגון: ויעל. עעתתיידד ממקקווצצרר, כגון: אשמרה, אעברה, והיה עעתתיידד ממוואאררךךהיה גם

ההעעתתיידד. העבר בא בלשון עבר, והעתיד בא בלשון עתיד. גם ננעעללממהה ללגגממרריי וו'' ההההייפפווךךבבללששווןן חחככממייםם. ההממוואאררךך ווההממקקווצצרר ננעעללממוו

בנין "פועל" נעלם. במקום "הולך" בא "היה מהלך". נוסף בניין חדש "נתפעל", כגון: נתארך, נתברך.פועלי ל"א מתנהגים בלשון חכמים כפועלי ל"ה, למשל במקום "מצאנו" נכתב "מצינו".

ין", למשל: המילהXים" באה הסיומת "X: במקום הסיומת "ההבבייננוונניי בבררבבייםם ששייננהה אאתת ההססייווממתת ששללוו("אין משיחין בשעת הסעודה"), במקום "שווים" באה המילה "שווין"ייןן""שונתה ל"משיחייםם"""משיח

ים" חזרה ללשון הדיבור, עדיין אנוX("אין פרצופיהן שווין") ועוד. גם היום למרות שהסיומת "ין" באמרות מפורסמות, כגון: "משנכנס אדר, מרבין בשמחה", ועוד. Xשומרים על סיומת"

, ובמקום "הם" השתמשו ב"הן". כמו למשל: "את פתחככייננוויי ההגגווףף ""אאתתהה"" ששווננהה בבללששווןן חחככממייםם לל""אאתת""לו" במשמעות "אתה פתח לו" ועוד.

. במיוחד נעלמוממאאווצצרר ההממייללייםם ההממקקרראאיי ננעעללםם. חלק אאווצצרר ההממייללייםםששייננוויי גגדדוולל ממאאוודד חחלל בבתתחחווםםמילים מתוך השירה המקראית, מילים כגון: האזינו, חמק, אבה. גם השם "אדוני" נעלם ובמקומו בא

הכינוי "הקדוש ברוך הוא" או "המקום". אאררממייתת,,ששאב למקורותיו מן הלשונות השכנות השונות : ננווצצרר אאווצצרר ממייללייםם חחדדשש ההווללךך ווממתתררחחבב,,

אאבבאא,, אאממאא,,נכנסה מיוונית, ללקקטטררגגנכנסה לעברית מהפרסית, גגננזז. למשל: המילה פפררססייתת,, ייווווננייתתהן מילים שנכנסו מהארמית ועוד ועוד. בהשפעת הארמית נדחקועעוובבדדהה,, זזייקקווקקייןן,, בבררננשש,, בברר ממצצווווהה

מילים מקראיות מפני מקבילותיהן הארמיות, למשל במקום "מתי" אמרו "אימתי", במקום "יען כי",אמרו "משום ש..", במקום "עץ" אמרו "אילן".

לצד השינויים בפועל, בשם, ובאוצר המילים השתנה גם מבנה המשפט (התחביר).עעלל ססייפפוורריי חחזז""לל

משובצים במשנה, שנחתמה במאה השנייה לספירה, וישללששווןן חחככממייםם,,סיפורי חז"ל, הכתובים במהם המופיעים גם בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי (שנחתמו במאה החמישית לספירה),

ובמדרשים שקובצו מאוחר יותר ביחד בקבצים השונים.ההששייחח ההההללככתתיישהתפתח בימי בית שני ואחריו. ההששייחח ההההללככתתיי,,הסיפורים נטועים ומשובצים בתוך

, הדרך שבה ינקטוההההללככהההוא כולו ויכוח, התנצחות והשמעת דעות רבות ושונות — כולן בדבר בהבנת המקרא ובקיום המצוות והחוקים בחיי היומיום המשתנים. הסיפורים והאגדות המשובצים

ההללייממוודד.. בתוך השיח ההלכתי אפשרו פסק זמן מהוויכוח, וגיוונו והעשירו את חוויית זוויתללההאאיירר עם זאת נמצא לא פעם, כי הסיפור בא ייחחיידדהה סספפררוותתייתת בבפפנניי עעצצממהה.. כל סיפור הוא

הנלמד מתוך קריאה קשובהללההממחחיישש ררעעייווןן דדתתייײײממווססרריי,,לעתים הוא בא ההההללככהה ששללצצדדוו..נוספת מן ""ממששלל ללממההבקטע המקרא שעליו נסב השיח ההלכתי. לאחר הבעת הרעיון עשויה להופיע השאלה:

ללצציייירר אאחחתת ממדדממווייוותתולאחריה מובא הסיפור הממחיש את הרעיון. לעתים בא הסיפור ההדדבברר דדווממהה??""עעררככייםם ווממססררייםם ממווססררייייםם,, דדתתייייםםשבקרב החכמים. הסיפורים מבקשים להעביר דרכם ההממוופפתת

. וואאננווששייייםם אאווננייבבררססללייייםםוקשורים אליה. יש שהמשליםממממצצייאאוותת ההחחייייםם, שצמחו אאגגדדוותת ווממששללייםםבין הסיפורים כלולים גם והם עובדו לתכלית אומרם. ממאאווצצרר ההממששללייםם ההעעווללממייהם מקוריים ויש שנלקחו

ובתיאורים, ולכל פרט המופיע בהםחחססככננייייםם בבפפררטטייםם, ההםם קקצצררייםםהסיפורים ממבבחחייננהה סספפררוותתייתת

40

בעיצוב העלילה והדמויות. תתפפקקיידד ממששממעעוותתיי.. נבחין באקספוזיציה, בהסתבכות, בשיא, בהתרה ובסיוםבבממבבננהה ההעעללייללההדדווײײששייחח ייששיירר. בין הדמויות מתנהל ההממעעששייםם וותתווךך ההבבללעעתת ררגגששוותתנעשה באמצעות עעייצצוובב ההדדממווייוותת

לעתים נעשהדדררממטטייתת..מה שיוצר אווירה קקווננפפללייקקטט,,, והוא בדרך כלל מציג בבממששפפטטייםם קקצצררייםםבבדדייממווייייםם וובבממטטאאפפווררוותת,, בבחחזזררוותת וובבננייגגוודדייםם וובבממששחחקקיי ממייללייםם.., בבששאאללוותת ררטטווררייוותתבסיפורים שימוש

סיפורים רבים משל חז"ל נאספו, נערכו וקוטלגו ב"ספר האגדה", שערכו ביאליק ורבניצקי, ושיצאבהוצאת "דביר".

· ÔÏȇ ÔÏȇ·‡ ‰Ó ˙¯˜Ӊ ÔÓ ØÍί(72 עמוד), ועם זאת הוא מעבירססייפפוורר ממההננהה ככששללעעצצממווככל סיפורי חז"ל כן גם הסיפור הזה הוא לפני הכול

לנמעניו ערכי יסוד חשובים ביותר; למשל יש תקבולת במציאות, שהיא הנמשל, וממנו מבין הנמעןאת מוסר השכל. נפגוש בו גם את הדרך השכיחה שבה נקטו חז"ל בבקשם להעביר מסרים, כגוןהמשפט הקבוע שבא לפני הבאת המשל: "משל למה הדבר דומה?" וכפי שנראה, הסיפור כתוב"בלשון חכמים", כך שנוכל לעמוד על שינויי המשמעות שעברו המילים מאז ועד שנכנסו ללשון

הדיבור בימינו. : רב נחמן נפטר מרב יצחק ("נפטר" בלשון חכמים פירושובבתתייאאוורר תתממווננתת פפרריידדהההסיפור פותח

"נפרד". כיום משמעות המילה נפטר היא "מת"). בשעת הפרידה המארח, רב נחמן, מבקש מאורחו רב יצחק, שיברך אותו. מן העובדה שהוא משתמשבפנייתו לרב יצחק בכינוי "מר", אנו מבינים כי רב נחמן מעריך את רב יצחק ומחשיב את ברכתו.הכינוי "מר", פירושו "אדון נכבד". (גם היום משמשת המילה מר ל"אדון", אם כי היום "מר" פירושו

גם סוג של טעם.) רב יצחק אינו אומר ישר את הברכה. מתוך סיום הסיפור נבין, כי כנראה קשה היה לו למצוא מיד

, ומשתמש בוממששללמשהו לברך בו אדם כמו רב נחמן, שלמעשה כבר יש לו הכול. לפיכך הוא נושא כדי לברך בדרך זו, בכל זאת, את מארחו. המשל של רב יצחק מהווה סיפור פנימי, כך שלפנינו מעין

ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפוורר..(בלשון חכמים — "היה מהלך"), והואששההווללךך בבממדדבברר , אאדדםםממתתאאררתתשל המשל ההתתממווננהה ההפפוותתחחתת רעב, ועייף וצמא.

(אילן בלשון חז"ל וגם בלשון ימינו), ולאותו אילן יש בדיוק מה שהואממווצצאא עעץץ פפררייוהנה ההלך צריך, והאילן אכן סיפק לאותו אדם את כל צרכיו.

ותוהה במה הוא, האדם,ההאאייללןן,,(בלשון חכמים נאמר "לילך"), הוא פונה אל ככששממבבקקשש ההאאדדםם ללללככתתאלההפפננייייהה ההייששייררהה ווההככפפווללההיכול לברך את האילן, שכבר הוכיח, הלכה למעשה, שיש לו הכול.

את הקושי שיש לפונה למצוא ברכה שטרם יתברך בהבבעעקקייפפייןן האילן: "אילן, אילן! ..." מביעה שבא אחרי הפנייה מחזק תחושה זו: "...במה אברכך?"ווממששפפטט ההששאאללהההאילן,

ששללאאממעעטט ממאאוודד ממייללייםם, כי למעשה לאורך כל הטקסט המשלי ועד כאן, נמצא רק חחששוובב ללששייםם ללבבחחווזזררוותת אאררבבעע פפעעממייםם... רוב המילים חחווזזררוותת עעלל עעצצממןן

ייייחחוודדוובנמען את ממדדגגייששוותת ווממקקללייטטוותתעשיר, ובנוסף, הן ררייתתממווססמקנות לטקסט חחזזררוותת אאללווהגדולהתתוודדתתווההאאדדםם אאתתמביע בבעעקקייפפייןן,,אותו, ובכך בעצם, ממאאדדייררוותתשל האילן הזה וההממוופפללאא

לאילן הזה, שהחיה את נפשו וכלכלו כדי כל צרכיו לעת מצוקתו.

41

טבלת המילים החוזרות:

, והמשל מסתיים בדברי ברכתו: "יהי רצון, שכלבבססוופפוו ששלל דדבברר,, ממצצאא ההאאדדםם בבממהה ללבבררךך אאתת ההאאייללןןהנטיעות שנוטעים ממך, יהיו כמותך!" כידוע, למרות כל סגולותיו הטובות של העץ, לא תמידהנטיעות, שנוטעים ממנו, אכן יוצאים מוצלחים כמוהו. הברכה, המבקשת המשכיות של כל הטוב

והמוצלח שבאילן גם בצאצאיו ולצאצאיו, היא ברכה נחוצה וחשובה מאוד.

ההוואא ררבב ייצצחחקקההאאדדםם בבממששללבאומרו: "אף אתה, במה אברכך?" ללננממששלל מהמשל עובר רב יצחק המשלת אדם לעץ, למרות כל ההבדלים ביניהם, היאההאאייללןן בבממששלל ההוואא ררבב ננחחממןן בבננממששלל... בבננממששלל

שכיחה, וכבר במקרא מצאנו "כי האדם עץ השדה" (דברים כ 19) רב יצחק מרגיש כמו האדם במשל, שאין ביכולתו להוסיף ברכה על כל מה שכבר בורך בו מיטיבו,

כמו במשל — חוזר על כל מה שיש לרב נחמן. תתבבננייתת תתחחבבייררייתתוגם הוא — באותה חחממייששהההמוצלחים שמצא האדם באילן שבמשל, רב יצחק מוצא ברב נחמן ששללווששתת ההדדבבררייםםכנגד

: תורה, גדולה, כבוד, עושר, בנים. העובדה שהוא נוקב בכל אחד מהדברים הללו מוכיחהדדבבררייםםבעקיפין כמה באמת גדול רב נחמן בעיני רב יצחק וכמה הוא אסיר תודה לו.

רב יצחק מברך את רב נחמן באותה ברכה כמו במשל. , שאכן בניו יהיו כמוהו, ושאכן, אף על פיאאייןן בבייטטחחווןןלאדם, אפילו הוא מוצלח בכול ויש לו הכול,

שעשה כל שביכולתו, הם ילכו בדרכיו ויהיו כמוהו. בין אבות לבנים, ולא כל מה שנחשב מוצלח בעיני האב הוא מוצלח בעיניפפעערר דדווררוותתידוע, שיש

בנו. יש בנים, שדווקא משום שאביהם הוא מוצלח כל כך, מכובד ועשיר, אינם רוצים להיות כמוהו.הם רוצים להיות בעלי אישיות משל עצמם, עצמאיים ובלתי תלויים באביהם. במציאות, המרד של

הבנים באבותיהם בדרך כלל שכיח יותר מהמצב שבו הם נעשים כמותו. הוא היה רוצה מאוד שצאצאיו יהיו כמותו, ולכן הברכה,ממננקקוודדתת ההרראאוותת ששלל ההאאבב ההממווצצללחח,,אבל

, היא אכן הברכה הקולעת והמוצלחתההממככווווננתת ללררצצווןן ההאאבבכגון זו שקיבל רב נחמן מרב יצחק, ביותר, שאדם שיש לו הכול אכן מקווה להתברך בה.

חחווססרר ההאאפפששררוותתההררצצווןן ששלל ההאאדדםם תתררווממתת ההעעץץ ממצצבב ההעעץץממצצבב ההאאדדםםללבבררךךללבבררךךללאאדדםם

הרי פרותיך שיהיו פירותיך אכל מפירותיופירותיו מתוקיםרעבמתוקיםמתוקים

הרי צלך נאהשיהא צלך נאהישב בצלוצלו נאהעייף

הרי אמת מים שתהא אמת מים שתה ממימיואמת מיםצמאעוברת תחתיךעוברת תחתיךעוברת תחתיו

42

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

. בעברית זו כתבו את המשנה והתלמוד. בבללששווןן חחככממייםםהאגדה שלפנינו נכתבה חברו בקו בין המילה לבין פירושה:1.

הלוואינפטר אדון נכבדמר

בניךאמת מים נפרדיהי רצון

תעלה להעברת מים ממקום למקוםצאצאי מעיך קראו את האגדה ואת הערת השוליים. חברו בקו אל האדם המתאים: 2.

מבקש הברכה הוא המברך הוא

האדם המהלך במדבר מייצג אתהאילן מייצג את

קראו את המשל שנית. השלימו את הטבלה. 3. את המילים החוזרות.הדגישו בצבע בכל שורה

מדוע אינובמה רוצה מהי תרומתו של מהו מצבו מהו מצב יכול לברךהאדם לברך העץ לאדם? של העץ? האדםאת העץ?את העץ?בדרך?

הרי פירותיך שיהיו פירותיךאכל מפירותיו פירותיו רעב ממתתווקקייםםממתתווקקייםם ממתתווקקייםם

צמאעייף

במה, בכל זאת, בירך ההלך את העץ שהטיב עמו?4.

כשם שהאדם מנה במשל את מעלותיו של העץ, כך בנמשל רב יצחק מונה את מעלותיו של רב5.נחמן. כתבו אותן:

רב יצחק מתקשה למצוא במה לברך את רב נחמן; מדוע?6.במה דומה ברכתו של האדם לאילן לברכתו של רבי יצחק לר' נחמן?7.האם הייתם רוצים להידמות להוריכם במשהו? 8.

במה היו הוריכם רוצים שתהיו דומים להם? ספרו.מה מתוך האגדה מתאים לצייר? אם תרצו ציירו.9.

אילו הייתה העברית אתר חפירות ארכיאולוגי, היינו מוצאים בה שכבות שונות.כל שכבה נבנתה על בסיס השכבות שקדמו לה. השכבה הקדומה ביותר היא

שבה נכתב התנ"ך. השכבה השנייה היא מתקופת המשנה והתלמוד, כאשרההללששווןן ההממקקרראאייתתללששווןן חחככממייםם..התפתחה

ובה נכתבו פיוטים, שירה וספרים שונים,עעבבררייתת ששלל ייממיי ההבבייננייייםם מאוחר יותר התפתחה הממוודדררננייתת..עעבבררייתתואילו אנחנו מדברים וכותבים ב

העברית של ימינו משלבת בתוכה מילים וביטויים מכל קודמותיה ומוסיפה משלה.

רב יצחק

רב נחמן

43

Óη ‰˘Ú ÌÎÈÏÚ ÌÂÏ˘ ؇˜¯ÈÒ ·Ï(81 עמוד)ססייפפוורר קקצצררצצרר ששננווששאאוו ממזזעעזזעע וועעצצוובב:: ההתתעעללללוותת בבככללבב.. אאבבלל ככפפיי ששננרראאהה,, ההססוופפרר ששללווםם עעללייככםםלפנינו

בבחחרר ללההבבייאא אאתת ההססייפפוורר בבדדררךך ההווממווררייססטטייתת,, דדררךך ששההייאא אאוופפייייננייתת ללוו..ששמו סירקא — משמע, לא סתם כלב רחוב אלא כלב בעלככללבב: בבההצצגגתת ממצצבב ננתתווןןהסיפור מתחיל

. לא כתוב מי שפך את המים, אם שפך בשוגג או בזדון,בבממייםם ררוותתחחייםם ששממייששההוו ששפפךך עעללייוושם — נכווה . בבעעייקקרר בבתתווצצאאוותת ההממעעששההכי פרטים אלו הם טפלים לסיפור הקצרצר הזה, שמתמקד

חחממייששהה חחללקקייםם::לסיפור תתגגוובבתת ההססבבייבבהההזה ומגנה את ממגגננהה ההממסספפרר אאתת ההממעעששהה ההאאככזזרריישל הסיפור בבחחללקק ההרראאששווןן

לתוצאותיו: ההאאננווששייתת"מעשה נבלה". בבגגללוויי וובבאאוופפןן ייששייררהוא מכנה את המעשה הזה 1.: "הכלב התפתל בייסורים נוראיים, בכהההככללבב ההממתתייייססרראת בבממייללייםם אאממווטטייבבייוותתהוא מתאר 2.

וילל בקול זוועות." למעשה הזה, תגובה שהואתתגגוובבתת ההככללבבייםםזה מול זה, מצד אחד את בבאאוופפןן אאייררוונניי,,הוא מעמיד 3.

ססקקררננוותתמפרש אותה כהשתתפות בצער חברם, ומצד שני – את תגובת הילדים הזרים, שרק .." ככאאללהה ששצצחחקקוובכלב המתייסר, ומה שיותר גרוע: "היו ררקק ההססתתככללווהביאה אותם למקום, והם

כשהוא מוסיף ומתאר את התנהגותו של הכלב בהמשך הוא כבר אינו קורא לו כלב אלא בשמו4.מעורר רחמים: "לבסוף חדל סירקא מזעקותיוההתתייאאוורר ששלל ההככללבב ההוואא ככששלל ייצצוורר אאננווששייסירקא.

ועבר ליללה שקטה, מין בכי חרישי, כשהוא מלקק את שפתיו."המדווחההממסספפרר,,: הבכי של סירקא השפיע מאוד על בבחחללקק ההששנניי ממתתעעררבב ההממסספפרר בבפפוועעלל בבססייטטוואאצצייהה

, תמימות אופיינית לילד, הואבבתתממייממוותתוולנו: "הבכי הזה כל כך נגע ללבי, שלא יכולתי להתאפק." ללההבבייעע אאתתמתקרב אל הכלב, מרים את ידו ללטפו ואומר לו "אל תבכה, סירקא." כך הוא מבקש גם

, כמו שמרגיעים בני אדם במצבו. ללההררגגייעעווכלפיו, וגם ררגגששוותתייוו: הוא מזנק ונמלט מהמקום.בבחחללקק ההששללייששיי ממגגייבב ההככללבב ססייררקקאא,, ככפפיי ששככלל ככללבב בבממצצבבוו ההייהה ממגגייבב

: הכלב ראה יד אדם מורמת וחשב ששוב עומדים לשפוך עליו מיםממבבייןן אאתת ססייבבתת ההבבררייחחהההמספר , מבקש ממנו לעמוד ולא לברוח, ומצהיר שאיןממממששייךך ללדדבברר אאלל ההככללבב ככאאלל בבןן אאדדםםרותחים. הילד

בכוונתו לעשות לו דבר רע. אבל ללא הועיל.: "כלב נשאר רק כלב. הוא אינו מביןבבחחללקק ההררבבייעעיי ההממסספפרר אאייננוו ככוועעסס עעלל ההככללבב;; ההוואא ממבבייןן אאוותתוו

שתופיע בביתללאאייררווננייהה,, שפת אנוש, אינו מבין כי יש בלבי צער בעלי חיים." משפט זה יכין אותנו הבא.

ניחא הכלב — אנו מבינים שהכלב עשויוואאככןן ההחחללקק ההחחממייששיי ווההאאחחררווןן ששלל ההססייפפוורר ההוואא אאייררוונניי בבייוותתרר:: ככיי ממיי ששאאייננוו ממבבייננוולא הבין את כוונתו הרצויה של המספר, זה דבר שמקובל עלינו.. אבל מסתבר,

. אביו, שאמור להכיר את בנו יותר טוב מכולם, את לבו הרחום ואתבבייוותתרר ההוואא דדווווקקאא אאבבאא ששללווכוונותיו הטובות, לא רק שאינו מבין אותו, אלא גרוע מזה, הוא כועס וצועק עליו וגם קורא לו:

"הורג כלבים שכמותך". עד כמה לא מגיע למספר הכינוי הזה, כבר נוכחנו לדעת בסיפור עד כה. . אבל הוא, שיודע כמה הפסיקה הזוננקקלל ההייהה ללממסספפרר ללההייעעללבב,, ללבבככוותת,, ללההגגןן עעלל עעצצממוו,, ללככעעווסס עעלל אאבבייוו

חחווזזררוכלא מאמין למשמע אוזניו הוא ממגגייבב עעללייהה בבללגגללווגג וובבצצחחווקק,,של אביו רחוקה מלהיות אמת, : "פתאום נעשיתי הורג כלבים, אני – הורג כלבים! הורג כלבים! צחוק ממש." עעללייהה ששללוושש פפעעממייםם

ססווגגייםם ששווננייםםזה של הילדים הזרים, וזה של המספר, וכך נקבל שני פפעעממייייםם ממוופפייעע בבססייפפוורר צצחחווקק::: צחוק מרושע, שיש בו שמחה לאיד, וצחוק מתוך טוב לב, שיש בו תמיהה ואוליווממננווגגדדייםם ששלל צצחחווקק

גם מידה של סלחנות. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

במה מאשים האב את הילד ומה קרה באמת?1.

"יש בלבי צער בעלי חיים"; למה התכוון המספר כשאמר זאת? הביאו דוגמאות מהסיפור.2.

44

יש סיפורים שבהם המספר מתאר אירוע, אך אינו מביע את דעתו עליו; האם זה כך גם3.בסיפורנו? הביאו דוגמה להוכחת דעתכם.

"לך להכין שיעורים הורג כלבים שכמותך!"; מה דעתכם, באיזו נימה אמר זאת האב? 4.

איזה רגשות עורר בכם הכלב? המספר? הילדים שצחקו? 5.

הכינו כרזה המעוררת ליחס אנושי כלפי בעלי חיים.6.

מה יחסה של התורה לבעלי חיים? היעזרו בתשובתכם בפסוקים האלה:7.שמות כג פסוק יבדברים כה פסוק דדברים כב פסוק י

נסחו כללים המלמדים איך להתייחס לחתול או לכלב.9. שלום עליכם הוא אחד היוצרים החשובים. חפשו מידע עליו והביאו לכיתה. 10.

ÌÈÓÁ ˘Â‡ ˙ÂϘ ∫¯Ú˘(86 עמוד), בעיקרככחחממייםם, קולות הנשמעים ומוערכים קקווללוותת אאננווששבשער זה מלוקטים טקסטים שמהם עולים

, וזקוק להתחשבות ולרחמים. בבממצצבבייםם ששבבההםם ההזזווללתת ננתתווןן בבממצצווקקההמשום שהם מופיעים (השיר "כיסא גלגלים" הקטע הביוגרפי "כנגדננככוותת פפייזזייתתורבות הסיבות להן: ררבבוותת ממצצווקקוותת ההזזווללתת

כמו גנבה (הסיפור "חמורפפייתתוויי ללדדבברר עעבבייררהה(הסיפור "עץ הדגים"), ננככוותת ננפפששייתתכל הסיכויים"), גגזזללתת(הסיפורים "מתן בסתר", "הטוחן הזקן"), ממצצווקקהה ככללככללייתתלקחתי", הסיפור "הדינר הגזול"),

גגזזלל(השיר "הדרקון הלא נכון"), ססטטייגגממהה ששללייללייתת(הטקסט "נולד לחופש"), זזככווייוותת ללגגייטטייממייוותתווששייפפווטט(המשל "הזאב והעז") חחבבררוותת ממזזווייפפתת(הסיפורים "שיירה במדבר", "הנער דוד וכדי הדבש"),

(המשל "העורב והזמיר"). ללאא צצוודדקק, מסייעים לזולת להתמודד עם המצוקה, ואףההקקווללוותת ההאאננווששייייםם,, ההממוופפייעעייםם בבעעתתוותת ממצצווקקהה אאללוו

דדווגגממהה ללההתתננההגגוותת אאננווששייתת ררצצווייהה,,לצאת ממנה. הם תומכים ומחממים את הלב, והם מהווים ההטטעעםם ללחחייייםם. הם גם נותנים את ""ייחחדד"" חחבבררתתייהתנהגות שראוי לחקותה, כי היא הבסיס לקיום כל

הן של הנעזר והן של העוזר (השיר "אם ארפא לבב נשבר אחד").

ÎÈÓÂÏ˘ ØÌÈÏ‚Ï‚‰ ‡ÒÈ ÛÈÒ‡–ԉΠ˙(88 עמוד)ההקקוורראא..ועשוי לחמם את לב ,, נשמע בו בסמוי ובגלויששיירר,, ששההקקוולל ההאאננווששיי ההחחםםלפנינו , וזו הולכת ומתגלה בהדרגהדדממוותתוו ששלל ההדדוובברר, שמתוכם עולה בתמציתיות ששללווששהה בבתתייםםבשיר

ביותר. ככדדממוותת ששלל ייללדד צצעעיירר. תחילה מושך את עיניוככבבעעלל חחוושש רראאייייהה ממחחוודדדדבבית הראשון ובראשית הבית השני מתגלה הדובר

המראה של ילד היושב בכיסא גלגלים. אבל שלא כמצופה, לא כיסא הגלגלים הוא שמנווט אתשל הילד, היושב בו. ממרראאההוו ההחחייצצוונניימבטו, אלא

ותחושת הקורא היא שעם כל "תחנה" שעושה המבט כמוננעע ממללממעעללהה ללממטטההמבטו של הדובר לילד, מושא הסתכלותו: גגוובבררתת אאההדדתתוו

של הילד, ושם לב כי הוא מלא תלתלים. תלתלים לילד עדיין לארראאששוותחילה הוא רואה את משקפים אהדה, אבל מלוא הראש תלתלים, כבר עשוי לגלות ניצנים של האהדה.

"יפות". נראהההתתוואארר ההחחייוובבייוכאן הוא מוסיף להן כבר בגלוי את עעיינניי ההייללדדמבטו של הדובר יורד אל כי יופיין של העיניים הוא שהביא את הדובר להמשיך להתבונן בן, ומה שמתגלה לו שם הוא מבט,

: "מבט חכם". כך נראה הילד בעיני הדובר: גם יפה וגם חכם. תתוואארר אאווההדדשהוא נותן לו שוב על שפתייםחחייווךך. הילד התמים אינו מופתע לגלות ללששפפתתייייםםומגיע ממממששייךך ללררדדתתהמבט של הדובר

אלו. הקורא הבוגר עשוי להיות מופתע נוכח החיוך, שכן הוא יודע מה פירושה של ישיבה בכיסאגלגלים, ויודע, שהילד שבכיסא הזה לא תמיד עשוי להעלות חיוך על פניו, במיוחד לא אם ילד רגיל,המהלך על שתי רגליו, מתבונן בו. אבל ניתן לשער, כי החיוך שעלה על שפתי הילד הנכה, שאולי

45

את אהדתוששיידדרר ללוו בבלליי ממייללייםםרגיל למבטי סלידה, הוא תוצאה ממבטו המיוחד של הדובר, שכנראה והערכתו כלפיו.

ואז הוא מבחין בכדור בין ידיו. משמע, הוא מוכן למשחק בכדור,ממממששייךך ללררדדתת,,מבטו של הדובר ככל הילדים.

בבדדררךך, וניסוחו ששההוואא ככננרראאהה אאייננוו ממבבייןן, וכאן הוא רואה דבר, ייווררדד עעוודד ייוותתררהמבט של הדובר אותו: הילד הזה אינו בועט בכדור ברגליו, כפי שכל ילד עםההפפתתייעעעשוי להעיד, כי הוא ההששללייללהה

כדור עשוי לעשות.הדובר שאינו יודע כי לפניו ילד נכה, שאינו מסוגל להשתמש ברגליו, מדווח על המראה בדרך של

: הוא רואה ילד שיושב בכיסא גלגלים, והוא נוסע בו עלההזזררהה,, דדההייייננוו,, ככאאייללוו ההייהה זזרר ההממבבייטט בבוו, שכן ניכר, כיגגייללוו ההצצעעיירר ששלל ההדדוובבררככאאןן ככבברר ממממשש בבאא לליידדיי בבייטטוויי גגללווייהמדרכה, ולא פוסע עליה.

: "למה הילד אינו פוסע?"ששאאללתתווהוא אינו מצויד בידע, שעשוי היה לעזור לו לענות על וניחן ביכולתבבעעלל ררגגייששוותת גגבבווההההמתגלה, כי הדובר אמנם אינו בעל ידע, אבל הוא בבבבייתת ההששללייששיי

לחוש את הזולת. האומרת, שאם מבקשים דבר מה כאשר רואים כוכב נופל,ההאאממווננהה ההעעממממייתתנראה שהילד מכיר את

למען הילד הזהללההתתפפללללבקשתך תתמלא. הילד התמים מאמין באמונה זו, והוא מגייס אותה כדי ולמען רגליו. ניכר שעד סוף השיר הדובר אינו יודע מה בדיוק גרם לילד הזה לנכות ברגליו, אבל הוא

חש, שמשהו לא בסדר איתם, ושיש לשאת תפילה להחלמתן. השיר מחורז בסופי השורות. נראה, כי בחרוז האחרון: כוכב/ רגליו, בא לידי ביטוי הרעיון, שרק

עזרת כוכב, הווה אומר — מזל, עשויה לחולל את הנס שיביא מרפא לרגליו של הילד הנכה. לסיכום, הדובר, אולי דווקא כיוון שהוא אינו יודע ואינו מבין שישיבה על כיסא גלגלים פירושה נכות,

מאחרים,ששווננההיש לו היכולת לראות את יופיו המיוחד של הילד הנכה, וכשהוא תופס, שהיושב שם ושהשוני זה הוא רק משום שהילד אינו פוסע ברגליו כמו כולם, הוא מבטיח להתפלל עליו ועל רגליו. הדובר הצעיר הזה, דווקא בתמימותו הרבה, מצליח לנגוע גם בקורא הבוגר, שאולי לא ראה אתצדדיו החיוביים של הילד הנכה, ולא חשב על האפשרות להתפלל למענו. בכך הוא כמו מראה לכולנו

, שחוץ מנכותם הם למעשה ככל האדם, והעזרה שנוכלההדדררךך ההננככווננהה ששבבהה צצררייךך ללההתתייייחחסס ללננככייםםאת להושיט להם היא באהדה, בהערכה ובתפילה למענם.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת:: העתיקו את השורה החוזרת בשיר:1.

שורה זו מרמזת על נושא כאוב; מהו?הדובר אומר: "למה הילד אינו פוסע?": למה הכוונה? סמנו בעיגול את המשפטים המתאימים,2.

הסבירו במחברתכם את בחירתכם:הדובר שואל שאלה רטורית שאין עליה תשובה.א.הדובר מבטא תלונה כלפי אלוהים.ב.הדובר רוצה לדעת את סיבת הנכות.ג.הדובר מביע צער על מצבו של הילד.ד.

מה אפשר לדעת על הדובר לפי השיר?3. מה רוצה הדובר לעשות למען הילד?

מה עוד היה ביכולתו של הדובר לעשות למענו?קראו את "כנגד כל הסיכויים" מאת רחל כץ בעמוד 89 העוסק בתולדות חייה של הלן קלר. האם4.

אתם מכירים עוד סיפורים על נכים שהתגברו על נכותם?לא רק לנכים, לכל אדם באשר הוא, יש מגבלה או חולשה כלשהי. 5.

"נכות" זו מחייבת אותו להשקיע להיאבק כדי להתגבר עליה.האם אתם מסכימים עם אמירה זו? נמקו והביאו דוגמאות.

כתבו את התפילה של הדובר.6.

46

Î ∫¯Âȇ ȘүËÂÏÂÊ ‰È‡ Ø ÌÈÏ‚Ï‚ ‡ÒÈ(88 עמוד)בשיר "כיסא גלגלים" מספרת המשוררת על ילד בכיסא גלגלים. היא מכניסה לשיר את נקודת המבטשלה עצמה ושואלת: "למה הילד אינו פוסע?" מצבו של הילד שאינו יכול לבעוט בכדור אלא רק לחבקאותו בידיו, מעורר בה הרבה הזדהות והיא מסיימת את השיר במילים: אם פעם אראה איך נופל

כוכב, אתפלל עליו ועל רגליו". יש כאן מעורבות גדולה מאוד של המשוררת בנער שהיא צופה בו. האיור מתאר את הנער על כיסא גלגלים, אולם הוא מנסה לתאר את זווית הראייה של הנער עצמו.שלא כמו בשיר הוא איננו נוסע על המדרכה, אלא יושב בכיסא הגלגלים בתוך הבית ומתבונן החוצהדרך החלון. העולם שבתוך הבית מתואר בצבע שחור כהה, קודר, חסר חיים. בובות זרוקות עלהרצפה — אלה צעצועי העבר, אינם מתאימים לו היום, היום הוא רוצה לשחק בכדור. העולם שבחוץהוא מואר ולבן, יש בו הרבה תנועה — שימו לב לווילון המתנפנף מהרוח שבאה מבחוץ. בתוך עולםמואר כזה הוא מבחין בנער שמשחק בכדור — או אולי הנער הזה זה הוא עצמו, מופיע כשאיפהוחלום לשחק בחופשיות בכדור. העמדתו של הנער על יד החלון מעלה באסוציאציה את שירהילדים הידוע של ביאליק על העציץ ש"כל היום הגנה יציץ"; הפרח המרותק לעציץ, כמו הנערהמרותק לכיסא הגלגלים, שניהם רואים את העולם בעד לחלון, אבל מנועים מתנועה ועל כן אינםיכולים להשתלב בעולם הזה, והם חווים חוויית ניתוק ובדידות. הדגשת עולמו הקודר, הריקמשמחה, נעשית באמצעות הבחירה בצבעי שחור לבן, ומתן צבע שחור חזק לבית, עם צללים רבים.כל מה שמחוץ לבית נתפס כבהיר, שמח, בלתי מושג. למרות שהנער עצמו אינו מסתכל על הילדהמשחק בחוץ אנו מבינים שזאת משאת נפשו. בשיר של שלומית כהןײאסיף אפשר למצואאופטימיות מסוימת — אולי המשאלה הנאמרת לכוכב תתגשם? ויש בו גם אהבה והבנה כלפי הנערבכיסא הגלגלים, ואילו האיור הוא פסימי מאוד, אינו מציג כל אפשרות לקשר בין שני הילדים,

ומשאיר את הילד בכסאו ובתוך הבית. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

אילו מן הפרטים המתוארים בשיר נמצאים גם באיור?1. אילו פרטים המופיעים באיור אינם מופיעים בשיר. מה הם תורמים לאיור?2.

מה הבעת פניו של הילד באיור?בשיר הנער נוסע על המדרכה, ואילו באיור הוא יושב בתוך הבית על יד החלון. מדוע עשה3.

המאייר את השינוי הזה ו"הכניס" את הנער פנימה, לתוך הבית?הבית הוא קודר וחסר תנועה, החוץ הוא בהיר ומלא תנועה — איך מדגיש המאייר את הניגוד4.

הזה באופן ציורי?האם האווירה בשיר והאווירה באיור דומות? אם יש שוני – הסבירו מה הוא. 5. האם האיור אכן מאיר את השיר?6.

Ù‡ ØÊډ ·‡Ê‰ Ô„ÈÒ Ìȯ(113 עמוד)ממששלל ששיירריי..לפנינו

עעלל ההזז''אאננרר:: ממששלל מפה לאוזן וכלבבעעללײײפפהה . המשלים הועברו תחילה ההסספפררוותת ההעעממממייתתהמשל הוא אחד מהז'אנרים של

על הכתב וקובצו באסופות. עדאחד יכול היה להשתמש בהם ולשנותם לצרכיו. אחר כך הם הועלוהיום מתחברים משלים על נושאים שונים.

,, ללככלל אאחחדדשונות;דדממווייוותתקצרה או ארוכה ששותפים לה בבססייפפוורר אאוו בבששיירר עעללייללההמציג ההממששלל,ההממייששוורר ההממששממעעוותתיי, שהוא ממממררככייבביי ההטטקקססטט ההגגללוויי ששלל ההממששלל יישש ממקקבבייללהה ססממווייהה –– ההננממששלל

. כדי לסייע לשומע או לקורא לפענח את המשל ולהגיעאאללייוו ממככווווןן ההטטקקססטטשההאאיידדייאאיי ווההממוופפששטטאו מפתחות, המקשרים ביניהם. ננששתתללייםם בבטטקקססטט ררממזזייםםלנמשל יש ש

, כשכל בעל חיים מייצג תכונה אחת מרכזית חדההדדממווייוותת ההןן בבעעלליי חחייייםם ממוואאננששייםםיש משלים שבהם

47

משמעית, למשל: השועל הוא ערום, החמור הוא טיפש, הכבשה היא תמימה. משלים אלו נקראים""ממששלליי ששוועעללייםם""..

המשל והנמשל אמוריםללללממדד ממווססרר ההששככלל,, ללקקחח ממווססרריי,, חחדד ממששממעעיי..היא ההממששלל ווההננממששלל ממטטררתתאו הקורא להתבונן מתוך ריחוק בחייו כאדם, ואמורים לשכנע אותו לאמץללפפקקווחח אאתת עעיינניי ההששווממעע

ככווחח ששככננוועע גגדדווללאת הלקח, העולה מהם. אופיו הספרותי של המשל ופענוח נמשלו מקנים לז'אנר זה יותר מהטפת מוסר ישירה.

בבממששפפטט ממווססרריי דדיידדקקטטייעשוי להופיע בסוף הטקסט או בראשיתו, כשהוא מנוסח שם ההללקקחח ההממווססרריי, ולעתים אין הוא מופיע, והקורא מנסחו לעצמו בכוחות עצמו. אאוו בבפפתתגגםםעעלל ההייצצייררהה

על אורחיידדעע ממווקקדדםם: עז וזאב. המשל מניח שיש לקורא בבעעלליי חחייייםםבמשל שלפנינו מופיעים שני ניזונה מן הצומח,ההעעזזככטטווררףף ווננטטררףף..ובמיוחד לגבי מעמדםבבטטבבעע של שני בעלי החיים האלו ההחחייייםם

ויש ביכולתה לטפס על צוקים גבוהים. הזאב ניזון מבשר בעלי חיים, כמו העז, ואין ביכולתו לטפסעל צוקים.

ששההההייששררדדוותת ששלל ההעעזזפיזית אל העז, הטרף, בעוד דדווררששתת ההתתקקררבבוותתהטורף ההההייששררדדוותת ששלל ההזזאאבבפיזית והתחמקות מהזאב הטורף, בין השאר למקומות כמו צוקים גבוהים,דדווררששתת ההתתררחחקקוותת

שאליהם טורף זה אינו מסוגל להגיע. . מהההממששללאאייננוו עעננייייננוו ההאאממייתתיי ששללתתייאאוורר חחבבררתת בבעעלליי ההחחייייםם וואאווררחח חחייייההםם בבטטבבעע, כי חחששוובב ללזזככוורר

, והוא משתמש בתיאור בעלי החיים כדי לומר באמצעותםחחבבררתת בבנניי ההאאדדםםשמעניין אותו הוא . עעלל חחבבררתת בבנניי ההאאדדםם ווללממעעןן חחבבררתת בבנניי ההאאדדםםמשהו

, העז או הזאב, ודבר עמידתוללננטטוותת בבאאוופפןן חחדד ממששממעעיי ללצצדד אאחחדד ממןן ההששננייייםםזאת ועוד, כל משל עשוי לצד אחד מהם יתברר, כשהוא יישא את דברו לנמענו, האדם.

הטורף וייתן לגיטימציה לכל הדרכים שבהםששייעעממוודד ללצצדד ההזזאאבבלמעשה, אפשר תמיד לחבר משל הוא משתמש להשגת טרפו, שכן גם הוא צריך להתקיים, ואיך יתקיים, אם לא יטרוף לעצמו טרף?

טטווררפפייםם ווייששיש בבחחבבררתת ההאאדדםם ככממוו בבחחבבררתת בבעעלליי ההחחייייםםיוצא מתוך ידיעה, כי ההממששלל ששללפפננייננוו. מטבע הדברים, הטורף יתור אחר טרפו, והנועד לטרף ישמור מרחק ממנו. ברור, שהםננטטררפפייםם

החיים יחד בשלום ובאחווה.אאייננםם ייככווללייםם ללההייוותת ""יידדיידדייםם"",,, שמייצגת במשלו את בני האדם בחברה,בבחחרר ללעעממוודד ללצצדד ההעעזזכפי שנראה, כותב משל זה

שעשויים להיות נטרפים. בבסיס בחירה זו עומדת ההנחה, שבניגוד לטבע, שם הטרף הוא בגללצורך הקיום הפיזי, וידוע, שהטורף השבע לא יטרוף סתם ככה להנאתו, הרי שבחברת בני האדם,שאמורה להיות חברה שוויונית, עצם המצב של טורף גוזל ונטרף גזול הוא בלתי מוסרי, לאלגיטימי, ועשוי לגרום להרס החברה. אם אי אפשר לבטל את יצר הטרף של הטורף, אפשר, כמו

íרף את הדרכים שבהם כדאי לו להשתמש כדי לא "ליפול בפח",ïטבמשל זה, להורות למועמד לשטומן לו הטורף. . וכשמדוברננקקבבההוהמועמד לטרף הוא ממין זזככרר כי הטורף במשל זה הוא ממין עעוודד ככדדאאיי ללששייםם ללבב,,ההששוונניי בבייןן ההממייננייםם ההוואא ממששממעעוותתיי בבייוותתרר..בחברת בני האדם

. החרוזים איכותיים ומהנים, וכפיששייששהה בבתתייםם ממחחווררזזייםם, בעל ששייררמעוצבת בדרך של עעללייללתת ההממששללשנראה לא אחת מצלולם תואם למשמעות השיר ומוסיף לה משלו.

שבה נמצאים שני בעלי החיים.ההססייטטוואאצצייהה יודע הכול, אתההדדוובברר,,מציג בבששנניי ההבבתתייםם ההרראאששווננייםםננייככררתת אאההדדתתוו ללעעזז,, ווממננגגדד –– אאיי אאההדדתתוו ללזזאאבב::, ווההששייממוושש ששההוואא עעווששהה בבאאווצצרר ההממייללייםםמדרך ההצגה

: צבעה לבן והוא משדר טוהר. היא שלווה, אםבבאאוורר חחייוובביימוצגת ממווזזככררתת רראאששווננהה וודדממוותתהה העז ללעעווממתתההמשום שזה טבעה, ואם משום שהיא מרגישה עצמה מוגנת במקום עומדה, צוק רם וגבוה.

ההחחררווזז: כל כוונתו היא טרף: "כל כך רצה את זו העז לבלוע." בבאאוורר ששללייללייהזאב, המוזכר אחריה, מוצג שהוא גם גיאוגרפי (גבוה ונמוך) וגםננייגגוודדהמאחד בין המילים "גבוה/ לבלוע" מציג כאן באחת

48

ההייתתוולל ססממוויי"מזיע/ לא יגיע" משדרות בתוכנן ובמצלולן ההממייללייםם ההחחווררזזוותתמעמדי (נבלע ובולע). כלפי הזאב, שלמרות כל מאמציו הפיזיים הוא אינו מצליח לממש את רצונו.

אל העז. ללדדבברר ייששייררוותתנותן הדובר לזאב בבבבייתת ההששללייששיי, שכל כוונתםללדדררךך ששלל דדייבבווררייםםמשלא הצליח הזאב למרות מאמציו להתקרב אל טרפו, הוא פונה

. ללההתתקקררבב אאללייוואת טרפו ללששככננעע לעז הנקבה: הוא מכנה אותה בתואר "גבירתי" (גבירה שלו) ואחר כך הוא מכנהממחחננייףף הזאב הזכר

ככממיי ששדדוואאגג ללההשלה: אל תסכני את חייך. הוא מציג את עצמו פפווננהה ללייצצרר ההקקייווםםאותה "יקירה". הוא : מצד אחד שם בצוק הגבוה עשויים חייה להיגמר ברע, מצד שני פה למטה יהיה לה מזוןווללטטוובבתתהה

: "העשב רך, מתוק ועסיסיללעעוורררר אאתת תתאאבבווננההובאופן שעשוי בבפפייררווטטאת מזונה ממתתאאררבשפע. הוא ההממצצבבכל כך." אבל כוונתו הסמויה היא לגרום לעז לרדת אליו, והוא מסיים את דבריו בהצגת

הנובעת מכל דבריו עד כה: ממססקקננהה ההגגייווננייתת, מצב שהוא ההחחייוובביי ששממצצפפהה ללהה"כך תהיי כאן בטוחה, וגם צפויה לך ארוחה." העז: "גבירתיללממששווךך אאתת אאווזזןן, שעשוי בבחחררווזז פפננייממייכדאי לשים לב, כי הנאום של הזאב נפתח

(א, א, ב, ב,) שהואצצממוודד (א,ב,ג,ב) הוא עובר לחרוז ווממחחררווזז ההממוופפייעע ללססייררווגגייןןהעז, אני מעז". של המאזינה, לענגה ולהשפיע עליה לקבל אתללההחחננייףף ללאאווזזננההשבו גגםם בבממווזזייקקההצלילי יותר ועשוי

ההצעה.:ההממננווממססתת ממגגללהה אאתת חחווככממתתהה ההררבבהה. תשובתה ללההששממייעע אאתת תתששוובבתתההנותן הדובר לעז בבבבייתת ההררבבייעעיי

היא מודה לזאב על דאגתו ומעריכה אותה מאוד. אבל היא יודעת שאל לה להתפתות לדברי החנופהשלו, היא יודעת להבחין במניע העיקרי לדאגה שהופגנה כלפיה, ויודעת לשמור על עצמה ולהישאר

במקומה המוגן.: ומהו מוסר ההשכל?וופפווננהה ללננממעעננייוומסכם הדובר את העלילה בבבבייתת ההחחממייששיי

אף שהקורא עשוי למצוא את המוסר השכל בעצמו, הוא עשוי ליהנות מניסוחו הקולע והמחורז כפיכאןחחווזזררתתפעמיים בדברי העז, חחזזררהה, ש.. ההממייללהה ""דדאאגגהה""והאחרוןבבבבייתת ההששייששיישהוא מובא כאן

: דאגה מופרזת של מיעעייקקרר ממווססרר ההההששככלל, וכך מודגש פפעעממייםם ררצצוופפוותתחחממששבצורותיה השונותצריכה לעורר חשד ומצריכה בדיקה של מניעיה. יידדיידדששאאייננוושידוע מראש

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::זה מזה? בבטטבבעעבמה שונים הזאב והעז 1. מה עושה העז כדי לא ליפול טרף לשיניו של הזאב?2.

מה עושה הזאב כדי להשיג את העז?המשל פותח במילים: " עז לבנה" – הצבע הלבן מסמל תמימות;3.

האם העז אכן הייתה תמימה? הסבירו. "אחד בלב ואחד בפה" – מה אמר הזאב ומה הבינה העז?4.העתיקו ביטויים שבהם משתמש הזאב כדי להשיג את זממו:5.

חנופה א. העמדת פנים ב. הפחדהג. פיתויד.

איזה סוג בני אדם מייצגת העז? והזאב?6.

באיזה טון דיבור עונה העז לזאב?7.

מה בא הנמשל ללמדנו?8.

בבית האחרון מובא הנמשל:9.כתבו את המילה החוזרת במשל? על מה היא רומזת לנו? א. שערו מדוע המילה "דואג" נמצאת במרכאות? מה מוסיפות המרכאות להבנתנו?ב.

המשל רומז על מקרים שקורים במציאות; אילו מקרים אתם מכירים?10.

49

בדרך כלל אין במשל סימנים ברורים על המקום שנכתב בו המשל, או על הזמן שמתרחשת בו11. עלילת המשל. שערו מדוע?

מהן השורות המתחרזות בבית א?12. השורה הראשונה בבית ב? (חריזה פנימית).בבתתווךךאילו מילים מתחרזות

מה תורמת לנו החריזה?דוײשיח מתנהל בין שניים המדברים זה עם זה באופן ישיר.13.

קראו בתפקידים בהטעמה את דוײהשיח ביניהם.

הוסיפו דוגמאות משלכם לכל אחד משימושי המרכאות.15. (בחרו ñשלנו המילה "דואג" כתובה פעמיים בתוך מרכאות. וממלאת תפקיד מספר ãמב16.

מתוך 5 התפקידים שציינו.) על פי מה ידעתם שהזאב והעז הוא משל?17. הביאו לכיתה את ספר המשלים של אפרים סידון או כל ספר משלים אחר וקראו מתוכו משלים18.

נוספים.תוכלו לכתוב לאפרים סידון ולהזמינו לכיתתכם. הכינו לקראת המפגש שאלות שאתם19.

מעונינים לשאול אותו.תוכלו להביא לכיתה סרטונים מצוירים שגיבוריהם הם בעלי חיים.20.

הקרינו ומצאו בהם יסודות משליים.

·ÈÈˢ ‰„Â‰È Ø¯ÈÓʉ ·¯ÂÚ‰ ‚¯(121 עמוד)לפנינו משל הכתוב כסיפור קצרצר.

. ההעעווררבב ווההזזממייררומוצגות לקורא מיד בהתחלה: ממעעווללםם בבעעלליי ההככננףף,,לקוחות ההדדממווייוותת ההממררככזזייוותתשתי ביניהם. כבר כאן מובן, שבעלי כנףררייבבבראשית המשל, מוצאת אותם בעיצומו של תתממווננתת ההפפתתייחחהה

ווההננממששלל –– חחבבררתת בבנניי ההאאדדםם..אלו הם רק משל, כשל חברו. מדבריהם אפשר להבין,וובבאאוותתםם ההממייללייםם, בבדדייבבוורר ייששייררכל אחד מהם משמיע את דעתו

ולהתעקש עליה.ללההחחזזייקק בבדדעעתתוו, ומהעובדה שכל אחד ממשיך ממאאיי ההססככממההכי הריב ביניהם, נובע ממששווווההיתרה מזו, לא זר בלבד שכל אחד מהם משבח את עצמו, ובמקרה הזה את קולו, אלא כשהוא

, במקרה זה באיכות קולו: "קולי ערב מקולך." עעווללהה עעללייוו בבאאייככוותתווהוא מציין, שהוא עעצצממוו ללחחבבררוואאתתעעווררבבײײעעררבבײײההתתעעררבבוותת,,: ללממששחחקק ההממייללייםםביניהם. כדאי לשים לב ההתתעעררבבוותתהשלב הבא הוא שלב של

שכורך במצלול אחד את בעל הריב, את סיבת הריב ואת דרך הפתרון, שנמצא לריב הזה. שישמע אותם ויכריע ביןההששוופפטט: 1. מי יהיה ממרראאששהתנאים ננקקבבעעייםםכן גם כאן בבככלל ההתתעעררבבוותתכמו

שישלם הלא צודק לצודק. ""ההקקננסס""שניהם; 2. מהו ההששוופפטטביותר: 1. ששללייללייוותתאפשר להבחין, כי התנאים, כפי שהוצגו כאן מראש, נקבעו בנסיבות

: זה שיבוא לקראתם תחילה. זו קביעהבבדדררךך ההממקקררההנקבע לא על פי יכולתו לשפוט בצדק, אלא כמו שנקבע: ניקור עין החבר, שיימצא כלא צודק, על ידי חברוההקקננססחסרת אחריות לחלוטין; 2.

נוהגים להשתמש במרכאות במקרים הבאים:( ספר, מאמר, שיר, סרט) לדוגמה: "עלי בבא וײ40ככאאששרר ככוותתבבייםם ששםם ששלל ייצצייררהה1.

השודדים", "תום סוייר", "החתול במגפיים".כאשר כותבים שם פרטי של מוסד, מפעל אגודה וכיוב' לדוגמה: "יד ושם", "הצופים",2.

"קופת חולים".. לדוגמה: דן אמר: "אני מעדיף לצפות בסרט מאשר לראותללצצייווןן דדייבבוורר ייששיירר אאוו צצייטטווטט3.

הצגה", הוא באמת "חכם", היא "מצטיינת" בספורט.במילה המציינת היפוכו של דבר. לדוגמה: "היא מצטיינת בספורט", "הוא באמת חכם".4. להדגשת תואר, לדוגמה: "הצדיק".5.

50

שיימצא הצודק, הוא אכזרי מאוד, במיוחד כשמדובר בין חברים. אין פרופורציה בין גודל הקנס לביןגודל הריב. אין גם כל קשר בינו לבין הריב.

אפשר אולי להביןאאייךך זזהה ששששננייההםם ההססככייממוו ממרראאשש עעלל תתננאאייםם ככאאללוו??: ההקקוורראא ככבברר ככאאןן עעששוויי ללתתממווההההזזממיירר. אבל מדוע ששתתדדממייתתוו ששללייללייתתהסכים לכך: העורב השחור ידוע במיתוס כעוף ההעעווררבבמדוע

, שקולו בכל מקרה יימצא ערב מזה שלבבטטווחח ממרראאששהסכים לכך? האם הזמיר, שכשמו כן הוא, היה בבההססככממתתוו זזוו,, ההוואא ההממייטט עעלל עעצצממוו אאתת אאססווננוו..העורב, ולכן הסכים לכך? בדיעבד נראה, כי

ששממוו ממעעיידד עעללייוו,, ששההוואא עעששוויי ללההייוותת חחזזיירר גגםם בבממששממעעוותת, וכבר חחזזייררמי שבא לקראתם במקרה היה : שומע את שני הצדדים, מוציא פסק דין ומנמקפפוועעלל ככממוו ככלל ששוופפטטהוא אמנם ההממטטפפווררייתת ששלל ההששםם..

אותו. אבל ברור לכול, שהוא, שבמקרה עבר שם, אין לו שום כישורים לשפוט קולו של מי ערב יותר.גם לנימוק שהוא נותן לשיפוטו, המתייחס לחוזק הקול, אין כל קשר לנושא השיפוט.

העורב שואל אותו: "למה אתה בוכה,ייווששבב וובבווככהה... העורב ניקר את עין הזמיר, וזה ההקקננסס ננגגבבההזמיר?" ולרגע נדמה, שהוא מרחם על הזמיר. גם המשך השאלה : "על עינך שניקרתי?" לרגע נדמה,

. הוא גם אינו חושב, כמוההוואא אאייננוו ררחחממןן וואאייננוו ממתתחחררטטכי אולי הוא מתחרט על מעשיו. אבל לא!!! שהקורא עשוי לחשוב, שהזמיר בוכה אולי על הניקור, שבוודאי הכאיב לו, או הוא בוכה אולי על

: "הלוא כך התנינו מראש."בבטטררווננייהההנכות, שממנה הוא עשוי לסבול כל חייו. העורב רק בא אליו משמע, אתה אשם במצבך, אז למה אתה בוכה?

אאווממרראת "שחרור" הסיבה האמיתית שלו לבכי עד לסוף המשפט, ואז הוא ממששהההה הזמיר בתשובתו . העובדה היא נכונה. שופט אחר, ולא חזיר,ששוופפטט ההחחזזיירר ההייהה ללוו ללששוופפטטהבכי הוא על שום שהבבגגללוויי::

היה עשוי לשפוט במקרה הזה אחרת. אבל האם רק השופט החזיר אשם במצבו של הזמיר? מהלך המשל מוכיח, כי למעשה הזמיר הואהאשם העיקרי: 1. הוא נגרר לוויכוח ולריב, שמראש לא היה צריך להיגרר אליו; 2. הוא הסכים

לתנאים, שמראש לא היה צריך להסכים להם; 3. הוא קיבל עליו את פסק הדין, בלא לערער עליו. 4. הוא גם לא מחה, כשגזר הדין בוצע בו.

ווחחססרר בבוו ננייססווחח ייששיירר ששלל ממווססרר ההההששככלל.. , תתממצצייתתייהזה הוא ההממששלל ההקקצצררללאא ררקק ללקקחח אאחחדד,,לנסח לעצמוככיי ההייעעדדרר ממווססרר ההששככלל ככתתוובב ווגגללוויי,, ממאאפפששרר ללקקוורראא לב,חשוב לשים

שניתן לו ללמוד אותם מתוך כל מהלך המשל מתחילתו ועד סופו. הקוראאאללאא ככממהה ווככממהה ללקקחחייםם,, מוזמן לעשות זאת גם לגבי משל זה.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::אילו היינו רוצים להפוך את המשל למחזה ולחלק את העלילה לשלוש תמונות:1.

איזה שם הייתם נותנים לכל תמונה?א. מי מן הדמויות משתתפת בכל תמונה?ב.

מה דעתכם על האופן שבו בחרו לעצמם שופט?2.

מדוע החזיר לא הוציא משפט צדק?3.

הזמיר אומר: "לא על עיני אני בוכה... אלא על החזיר שהיה לי לשופט";4.למה מתכוון הזמיר? מה הרגש במשפט זה?

אילו היו העורב והזמיר שומעים על התערבות דומה, מה היה אומר הזמיר למשתתפים? 5. מה היה אומר העורב?

מי מתאים לשפוט בתחרות כדוררגל? בתחרות זמר? בתחרות הסיפור הטוב ביותר?7. מה התכונות הנדרשות משופט צדק?8. למשל זה אין מוסר השכל גלוי וכתוב – למשל כזה קוראים משל פתוח; נסחו אתם את המוסר9.

השכל (הנמשל). במה שונה משל "הזאב והעז" עמוד 113 למשל "העורב והזמיר", ובמה הוא דומה? חשבו על10.

המבנה, דרך הכתיבה, התוכן, מה מייצגת כל דמות, הסיום וכדומה.באיזה הקשר מתאים לספר כל אחד מהמשלים? הדגימו מקרה או שניים.11.

51

˙¯„‰ ı¯‡ ÍÏ ÌÂÏ˘ ∫¯Ú˘(122 עמוד)

·„Ï‚ ‰‡Ï ØÌÈÙÁ˘ ‚¯(125 עמוד)

.ששההוואא ררוואאהה ווששווממעעאת מה ווממתתאארר, מתבונן ממההצצדדבשיר עומד ההדדוובברר זהו שיר תיאורי.של השיר מעוררת ציפיות, שנושאו של השיר יהיה שחפים. אבל כבר בקריאה ראשונה נבין,ככוותתררתתוו

כי עיקרו של השיר אינם השחפים.רק באות מ', אבלאאללוו חחווררזזוותתשאליו מופנה מבטו: סלעים וים. מילים בבצצייווןן ההממקקווםםמתחיל ההדדוובברר

אות זו משמיעה באוזנינו את ההמיה החרישית של הים במפגשו עם הסלעים. של הש' נותנת את תחושתההאאללייטטררצצייהה, שישבו לנוח כחום היום. ההששחחפפייםםהמבט קולט שם את

של המ'ההחחררווזזהשקט במקום, אם כי עדיין ממשיכה להישמע ההמיה החרישית של הים גם בצלילי במילים: כחום היום.

חום היום הוא כנראה סיבת המנוחה של השחפים.אפשר לראות, כי השיר אינו בא למסורעעלל ההששחחפפייםם..מקיף קקטטעע ממיידדעעיימובא אחרי שיר זה בבממקקרראאהה

מידע. הדובר המתבונן רואה את השחפים נחים על סלעי הים, וכך בעקיפין הקורא יכול לדעת,שהשחפים הם עופות ים.

גם אם הוא נושב, הואההררווחח,,. צצבבעעוו ההככחחווללומציין את ננעע אאלל ככלל ממללוואא ררווחחבב ההייםםהמבט של הדובר "לנוח/ רוח" כמו מצמידה גם לרוח את המנוחה.ההחחררייזזהה ההחחייצצווננייתתנושב לאט. : "שלווה כזאת על סלע ועל מים/ בחודש אב!" כידוע,בבקקררייאאתת ההתתפפעעללוותתמגיב הדובר בבבבייתת ההששנניי

.ממתתאאייםם ללצצייווןן ההזזממןן ההזזההשל המראה ההתתייאאוורר ההששללווחודש אב הוא אחד מחודשי הקיץ החמים. אלמנטים כמו ים, רוח, שחפים, הם אלמנטים מלאי תנועה. אבל בעונה זו כמו יורדת שלווה גם על

כל אחד מהם. המראה באללככלל ההתתייאאוורר עעדד ככהה..(קונטרה פונקט) ננייגגוודדהוא במראה, שמהווה ססייווממוו ששלל ההששיירר

, המובעת במלה "והנה". מה קרה לפתע? פפתתאאווממייוותתב:ההייחחדד ששלל ההררבבייםם קקוודדםםאחד מתוך חבורת השחפים "המריא, פרש כנפיים,/ ועף". וכך, לעומת

שהייתה קודם, יש עכשיוההססטטטטייוותת. לעומת ההששחחףף ההאאחחדד ההבבוודדדדסלעים, שחפים, נמצא עכשיו ררעעששקודם, יש עכשיו ההששקקטט ששההייהה : המריא, פרש, עף. לעומת ההפפעעללייםםהמתבטאת בריבוי דדייננממייוותת,,

של האות ר' מתגברת את הרעש. ווההאאללייטטררצצייההשל ההמראה ופרישת הכנפיים, לעומת המראה של החבורה, המתקיים במלואו לנגד העיניים, עומד המראה של העוף, הנעלם

, שאיןככממייללהה ייחחיידדהה בבששווררהה ננפפררדדתתבבההעעממדדתת ההממייללהה ""וועעףף""במעופו. ההיעלמות באה לידי ביטוי גם אחריה ולא כלום.

, שנתפסים בחוש הראייה ובחוש השמיעה, ומובעיםממרראאוותת קקווננקקררטטייייםםהזה מוסר ההששיירר ההתתייאאוורריי, המתוארת בשיר כולו,אאבבלל ההססייטטוואאצצייהה. ללייההננוותת אאתת ההקקוורראא, העשויים בבייססוודדוותת תתייאאווררייייםם ווממצצללווללייםם

עעששווייהה ללההייוותתסיטואציה של יחד שקט ושלו, שאחד יוצא ממנו כדי לעוף ולהמריא משם, זו , סיטואציה שנוסף להנאה החושית, שיש לקוראללקקווננקקררטטייססייטטוואאצצייהה ששיישש ללהה ממששממעעוותת ממעעבברר

מתאורה, היא גם עשויה לפתוח לו פתח למחשבה.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::העתיקו את השורות הארוכות לשיר נפרד.א. 1.

העתיקו את השורות הקצרות לשיר נפרד.ב. מהו נושא השיר שנוצר מחיבור השורות הארוכות?ג. מהו נושא השיר שנוצר מחיבור השורות הקצרות?ד. מהו ההבדל בין התיאורים?ה.

קראו את השיר שנית. ציירו את התמונה המתוארת בו (אפשר גם להכין ציור או קולאז'2. קבוצתי).

52

מהי האווירה בשיר?3. לדעתכם, מה יכול היה לגרום למשוררת לכתוב את השיר?4. מהו הניגוד בשיר? איך מבליטה אותו הדוברת?5. קראו את קטע המידע על השחפים בעמ' 6.126.

במה שונה קטע זה מהשיר של לאה גולדברג?א.מי מוסר את המידע?ב.באיזה סוג ספרים ניתן למצוא מידע מסוג זה?ג.מה מתוך הקטע המידעי יש לו רמז בשיר?ד.

מתחו קו אל העיגול המתאים:8.

מביא פרטים מדויקים

מתאר אווירה

מביע פליאה והתפעלות

העיקר בדרך הכתיבה הוא הידע

מונה תכונות

˙„Á‡Ӊ ˙ÂÓ‡‰ Ø „Ïȉ ˙ÂÈÂÎÊ ˙¯‰ˆ‰(107 עמוד)

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::לפניכם מגילת זכויות הילד. סמנו בצבעים שונים:1.

משפטים הפונים אל ההוריםא. משפטים הפונים אל המדינהב. משפטים הפונים אל חברי האו"םג. משפטים הפונים אל שירותי הרווחה בכל ישובד.

זזככווייוותת ההייללדד ככפפיי ששננקקבבעעוו בבההצצההררתת ההאאוו""םם בבששננתת 11995599הזכות להנות מחיבה, אהבה והבנה

הזכות ללמוד חינם ולהנות ממשחק ומבילויהזכות לקבל שם ולהשתייך לעם

הזכות לטיפול מיוחד לילדים מוגבליםהזכות להיות בין הראשונים לקבלת עזרה בעת אסון

הזכות להיות חבר פעיל בחברה ולפתח את הכשרונות האישייםהזכות לגדול בעולם של שלום ואחווה בין העמים

הזכות להיות מוגן בפני כל צורה של הזנחה, אכזריות וניצולהזכות להנות מהזכויות האלה ללא הבדל גזע, צבע, מין, דת, ומוצא לאומי או חברתי

אילו מזכויות הילד נראות לכם חשובות במיוחד? הסבירו ונמקו.2. האם שמעתם או קראתם על מקרים שזכויות הילד לא נשמרו בו?3. אחד הילדים שקרא את הצהרת זכויות הילד הגיע למסקנה: "סוף סוף כתוב בחוק שהכול מגיע4.

לי" האם צדק? הסבירו.ספרו מקרה מחייכם שבסופו מישהו אמר את המשפט: "מי שמקבל צריך גם לתת..."5. במקביל לכל זכות קיימת חובה – מה דעתכם על היגד זה? הסבירו ונמקו.6. עקבו בעיתון אחרי ידיעות הקשורות במצבם של הילדים במדינתנו ובעולם. דווחו בכיתה. 7.

המידע השיר

53

·‡Ê „Ȉ· ˘‡Â‰È ØÌÈ·È ¯(131 עמוד)ללפפנניי ממללחחממתת ההששחחררוורר.. , המתאר אירוע שאירע בארץ ססייפפוורר ררייאאללייססטטייזהו

ההןן ללצציידדייחחסס דדווײײעעררככיי: ציד זאבים, והוא מעוצב תוך בבככוותתררתתעיקרו של האירוע הוא, כפי שהוכרז בארץ בפרט.ללצציידד זזאאבבייםםוהן בבככלללל

כל ציד הוא למעשה הרג בעלי חיים בידי בני אדם. אבל אם מטרת הציד היא השגתאאששרר ללצציידד בבככלללל,,. מרבית בני האדם ניזונים מבשר ציד ונהנים מאכילתו.ששממטטררהה זזוו ממקקדדששתת אאתת ההאאממצצעעייםםמזון, הרי

הצייד הערביאאבבוו חחססןן,,גם הצייד הצד לפרנסתו אינו דמות שלילית. בסיפור מתוארת דמותו של ביותר: הוא "רזה, שחום משמש וצרוב רוחות", לבוש בפשטות (לבושובבאאוורר חחייוובבייהצד לפרנסתו,

מתואר בפירוט). הוא מאופיין ללא סייג, כאיש ישר ונאמן, שחי חיי דרור. בחזקתו שני בעלי חיים:סוסה אצילה וכלב מופלא. אלה משרתים אותו בנאמנות והוא מטפל בהם במסירות. אבו חסןמארח נדיב ומכבד ברוחב לב, גם בבשר, את אורחיו, וכשאלה זקוקים לעצה ממנו בענייני ציד הוא

מעניק אותה ברצון. , גם כאן המטרה מקדשת את האמצעים.אאששרר ללצציידד ששללאא ללששםם ממזזווןן ששלל חחייוותת בברר ממזזייקקוותת ווטטווררפפוותת

אמנם גם למזיקים זכות קיום בעולם, אבל אבו חסן יודע להגיד, כי "האדם משמיד את החיהבמלחמתו להדביר שממות – זהו חוק הטבע." כאשר אבו חסן נאלץ להבעיר אש שדה, הוא מתנחם,

שחיות הבר שם ימצאו להן מקום מקלט אחר. אבל הם היו תמיד חלק מנוף הארץ שלנו, ולא הזיקו כל זמןחחייוותת טטררףף,,אלו אמנם אאששרר ללזזאאבבייםם ––

ששלל ההזזאאבבייםם בבאאררץץ ווממצצררהה עעללבבזזככוותת ההקקייווםםשמזונם נמצא להם בשפע. עלילת הסיפור כמו מצדדתההככחחדדתתםם::

ווממככאאןן ררקק טטבבעעיי ההייההבתיאור הבצורת בארץ, כשאז גם "עם הזאבים נותר בלי טרף", ההססייפפוורר פפוותתחחשהם "פרצו לדירים, התנפלו על העדרים, הרגו כבשים וטרפו הכול באכזריות." וכשהכלב של אבו

שהיא תגן על עצמה ותפצע את הכלב. זזהה ררקק טטבבעעיי,,חסן רודף אחר זאבה, äם הזאבה הוברחה ואחר כך הומתה, וגור הזאבים הקטןתמונה מעוררת רחמים מתגלה לעיני שי: הא

הושאר והוא מיילל בפחד. למזלו אסף אותו שי, הביאו לפינת החי וגידל אותו שם. "אם נאלף: האם צריך לאלף חיות בר? האם ניתןההששאאללהה ההגגדדווללההאותו," אמר, "לא יהיה פראי כאחרים." וכאן

לאלף אותם באופן מוחלט? —הסיפור מגלה כי הגור שבגר "קפץ לילה אחד קפיצה כבירה וברחמכלובו." והמספר מוסיף: "אין זאת כי חיי הדרור קראו לו לחזור אליהם."

היא: האם היה באמת הכרח להשמיד בציד קטלני את כל הזאבים בארץ, רקההששאאללהה ההגגדדווללהה ייוותתררמשום שבתקופת הבצורת הם גרמו נזקים לתושבים? המספר המתאר בפרטים רבים את יצר הנקם,

בבאאוופפןן ססממווייאת שכרון הציד ואת ההרג חסר הרחמים שעשו בני האדם לעם הזאבים בארץ, מעמיד , כשיתרונו של הזאב ברור. הקורא יסיק את מסקנותיו. אאתת ההאאדדםם ממוולל ההזזאאבב

ההססייפפוורר,, ששזזממננוו בבתתקקוופפהה ששללפפנניי ממללחחממתת ההששחחררוורר,, ממתתאארר ייחחססיי ששככננוותת טטוובבייםם ממאאוודדכדאי להעיר, כי בבייןן ייההוודדייםם ללעעררבבייםם :: ככבבוודד ההדדדדיי,, ססייוועע ההדדדדיי ווששייתתווףף פפעעווללהה..

, מי שמייצג את הערבים בסיפור זה: בימיססוופפוו ששלל אאבבוו חחססןןמוסיף המספר בקצרה את ככבבדדררךך אאגגבבמלחמת השחרור הוא וכל אשר לו נעלמו מהארץ. הוא מוסיף השערה: "אולי נדד אל הרי הגלעד וחי

לו שם בין אנשים חופשיים אשר אהב?"ללבבייןן אאבבוושבחר להשתחרר מכלאו ובחר בחיי דרור, בבייןן ההזזאאבב,, בבססממוויי עעווששהה ההססוופפרר תתקקבבווללתתכאן שחי כאן חיי דרור, אבל במלחמת השחרור (שלנו!) יצא מכאן למקום מקלט, שם אולי יוכלחחססןן,,

להמשיך לחיות חיי דרור. גם אם בסמוי מסתמנת כאן הקבלה כוללת יותר בין גורל הזאבים בארץ, אבל אלואאממננםם ממעעששייםם קקששייםםהיא, שהיו כאן ששדדעעתת ההססוופפרר ההממששתתממעעלגורל הערבים, ברור מאוד,

בבררררהה..ממעעששייםם ששלל אאייןןהיו

54

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::סיפורנו נפרס על פני כמה מקומות. היכן הוא מתרחש? 1. מה אפשר ללמוד מתוך הסיפור על יחסי השכנות בין היהודים למשפחה הערבית שגרה2.

בשכנותם בתקופה שלפני מלחמת השחרור?מדוע לדעתם של החברים היה צורך להשמיד את הזאבים?3.

האם ציד הזאבים היה מוצדק? האם הייתה דרך אחרת לטפל בבעיה? הסבירו את דעתכם.4. למרות ששי השתתף בציד הוא אהב בעלי חיים. במה התבטאה אהבת שי לבעלי חיים?5. אבו חסן הרגיש הזדהות עם ציד הזאבים. העתיקו משפטים המתארים את השותפות ביניהם? 6. מה יחסו של אבו חסן לציד?7. אילו מנהגי הכנסת אורחים נהג אבו חסן באורחיו?8.הרדיפה אחרי הזאבים מתוארת כביטוי לנקמה. האם אתם מסכימים? נמקו דעתכם.9.

מה הרגשתם ומה חשבתם כשקראתם את הסיפור?10.אבו חסן נעלם במלחמת השחרור. למספר יש השערות משלו על כך ואתם – מהן השערותיכם? 11. דמיינו וכתבו סיפור על קורותיו של אבו חסן מאז מלחמת השחרור.12.מה פירוש המילה או הביטוי המודגשים במשפטים הבאים:13.

בראותם את מבחר העדר שנטרף.דדאאבבלבם של הרועים הכלביות הדרושות לציד.ככלליילל ההממעעללוותתבקיצור,

כלב יחיד משובח על פני עדת כלבים קולנית.בבייככרראבו חסן דדאא וועעלל ההאא..תחילה ישבו האורחים ושוחחו על

רץ...בבןןײײבבללייעעללאותו זאב מצאו בעמוד 134 מילים נרדפות למילה רעש.א. 14

דונו ביניכם: מה תורמות המילים הנרדפות לקטע?ב. "ללאאחחרר", הפסקה השנייה פותחת במילה: "ששננהה ההההייאאהפסקה הראשונה בסיפור פותחת ב: "ב15.

. זזממןןהמתארות זמן. מצאו עוד מילים המתארות אבו חסן מתואר בסיפור כך: "דמות מופלאה היה אבו חסן, חיי דרור חי לו באוהל בדווים". 16.

מה אתם יודעים על הבדווים? מה מוצאם? באילו מדינות הם חיים? מה אורח חייהם? אילוכישורים מיוחדים יש להם? באילו אזורים של מדינתנו הם חיים? האם הם משרתים בצה"ל?

כיצד השתנו חייהם במדינת ישראל המודרנית?העזרו באינטרנט ובחומרים שונים בספרייה והכינו כתבה.

אם תרצו: תוכלו ליזום התכתבות עם תלמיד או תלמידה מבית ספר מהמגזר הבדווי בגליל או17.בנגב (את רשימת בתי הספר תוכלו למצוא באתר משרד החינוך באינטרנט)

אם תרצו: תוכלו ליזום ביקור בישוב או במאהל בדווי.18.

במדינתנו חיים מיעוטים נוספים. מה אתם יודעים על כך? ספרו.19.

„‚‡·ÈÚ ØÔ„¯È‰ ˙ÓÂÚ ‰¯Â·„ ∫‰„ ¯(145 עמוד). (על ז'אנר האגדה ראו במדריך זה לפני דברי העיון על "הנסיכה המכוערת",אאגגדדהה ששלל ממקקווםםלפנינו

עמוד 14). אותה כידוועעייבבדדהה, שהיא מכנה אותה "אגדה נושנה", אאגגדדהה עעממממייתתדבורה עומר לקחה כאן ההססוופפררתת

.ההססייפפווררתת ההעעממממייתת(האפיים) של בבממאאפפייייננייםם ההססייפפווררייייםםהספרות הטובה עליה, כשהיא משתמשת ,ההקקווננקקררטטייההאאזזווררמצהירים על ווממששפפטט ההפפתתייחחהה ששללהה ההייוותת ששזזווההיי אאגגדדתת ממקקווםם,, ככוותתררתת ההאאגגדדהה

שעליו נסבה האגדה: נהר הירדן בארץ ישראל. מציגה מהההאאקקסספפווזזייצצייהה : לא תמיד זרם כאן והיה קיים נהר הירדן. ההפפתתעעההמכיל ממששפפטט ההפפתתייחחהה

חצבני,,,שזורמים במציאות בצפון הארץ, והידועים בשמותיהם:ששללווששתת ההננחחללייםם ההממממששייייםםכן היה:

55

ההממסספפרר ששללוושש אאההוובב עעלל ההססייפפווררתת ההעעממממייתת,, ווככאאןן בבממקקררהה,, יישש בבאאממתת ששללווששההבניאס ודן. כידוע, ננחחללייםם..

נמשכת כשמצוין, שנחלים אלו, בניגוד לידוע היום, זרמו זה לצד זה ומעולם לא נפגשו. ההההפפתתעעהה , שכמו בני אדם, כל אחדבבההאאננששתת ששללווששתת ההננחחללייםם ההללללווכבר מראשיתה הוא ייייחחוודדהה ששלל ההאאגגדדהה

את ייחודם של השניים האחרים. אי ההסכמהוובבייטטלל בבללגגללווגגאת עצמו ואת ייחודו, פפייאארר מהם הביאה לוויכוח ולריב, וכמו בכל מקרה כזה, היא שהביאה למצב שבו לא נסתייעה פגישה ביניהם.

:בבאאוופפןן קקווננקקררטטייכדאי לשים לב, כי כל נחל אמר על עצמו דברים נכונים, שידועים וניכרים בשטח הבניאס אכן שופע דרך קבע מים רבים ועל גדותיו יש צמחייה ענפה. החצבני אכן מכפיל את מימיו

בחורף, והדן, מימיו קרירים ושמו קצר ו"מצלצל". אבל מאחר שכל אחד מהם חשב, שבזכות מעלותיו הוא הגדול מכולם, אף לא אחד מהם היה נכון

לקבל את מעלות האחר. בוויכוח. ההדדררגגהה ווההתתפפתתחחוותת. כך נמצא ללממעעששייםם אאללייממייםםומשם ללככייננוויייי גגננאאייגלש ההווווייככווחח ההממייללוולליי

ללההייוותתבמספר, כרגיל כאן – עשויים ששללווששההלמען האמת, מעשי האלימות שנקטו הנחלים – , שכמותן אפשר למצוא ליד כל נחל: התזת מים, אבנים שנזרקות מקרקעית הנחל,טטבבעעייוותתתתוופפעעוותת

שריפה הפורצת בצמחייה, אך כאן הם נתפסים כהתנכלות הדדית מכוונת.חלה כאשר יום אחד החליטו הנחלים להביא את דברם לפניההההססתתבבככוותת,,ובעקבותיה ננקקוודדתת ההממפפננהה,,

ממאאפפייייננייוו ננממססררייםם בבאאוופפןן ייששיירר. השופט, או ה"קאדי" בשפת המקום, הוא אדם לכל דבר. ששוופפטטמראש: הוא בא בימים, נכבד וחכם. הוא מגיע למקום ומתיישב על תל, שניצב בין השלושה. כל אחד

מהשלושה שוטח בפניו את טענותיו. ולמעשה הוא חזרה על הטענות שהושמעובבדדייבבוורר ייששייררשל טענות, שמובא ממתתחחיילל ""ססייבבוובב ששנניי""כאן

גם באקספוזיציה. (המספר המיסטי שלוש שוב חוזר) של""ססייבבוובב ששללייששיי"" כשהקאדי מצדיק כל אחד מהם, מתחיל

את הנחלים לחדול מהריב ומהוויכוח.ככדדיי ללששככננעעהוא בדרך החכמה, שבה הלך הקאדי ההששייאא ויכוח. : א. הצגת התחזית העגומה שתתרחש אם לא יפסיקו לריב;ששללווששהה ששללבבייםם ההגגייווננייייםםבדרך זו ניכרים

ב. הצגת מצבור המעלות של כולם ביחד; ג. מתן העצה להתאחד וכך למנוע את הנזק ולהשיג אתהיתרון.ווללההככררהה,, ששההקקאאדדייהיא כאשר, לאחר מחשבה עמוקה, שלושת הנחלים מגיעים למסקנה ההההתתררהה

ההששוופפטט צצדדקק..: הם התאחדו ויצרו נהר חדש רחב ידיים שקיבל מכל אחד מהם אתבבממייללוויי אאחחרר ההעעצצהההוא ההססייווםם

תכונותיו הטובות; כך נוצר נהר הירדן. והמקום שבו ישב השופט החכם נקרא מאז ועד היום "תלאל קאדי".

, שמסביר את תופעת הטבעייססוודדוותת ששלל ססייפפוורר אאטטייווללווגגיי ((אאטטייווסס –– ססייבבהה))אפשר לראות באגדה זו גם המוכרת של איחוד שלושת הנחלים, מקורות הירדן, לנהר אחד.

לזה הקיים היום, כלומרממממצצבב ההההפפווךךסיפורנו מתחיל גם הוא ססייפפווררייםם ההאאטטייווללווגגייייםם,, כרבים מן ה,ההייווםם ככגגממווללמן התקופה של טרם היות נהר הירדן. כמקובל, בסיפור אטיולוגי, מוסבר המצב של

, ובמקרה הזה מדובר על הפסקת ריב מזיקבבתתחחווםם ההממווססרריי חחבבררתתיי, על פעילות ככששככררובמקרה הזה וביצוע איחוד מועיל.

באגדה, שהיא אגדה של מקום, יש אפוא בסמוי גם מוסר השכל ומסר דידקטי: ריב הוא מצב שלילי,אחדות היא מצב חיובי. לפעמים צריך מישהו מהצד, שיפקח לנצים את עיניהם.

של מיההקקווננקקררטטיישמבטאים את המצב בבפפעעללייםם,,שנעשה באגדה זו ללששייממוושש ההללששווננייכדאי לשים לב של הריב שביניהם. ההממצצבב ההממטטפפווררייהנחלים, ובאותה עת משרתים גם את

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת:: לפניכם אגדה שיש בה שילוב של יסודות מציאותיים. מהם? 1.בפתיחה כתוב: "כי תמיד רבו והתווכחו"; מי הרבים? על מה התווכחו?2.

56

איזה נזק גרמה המריבה?

הביאו דוגמאות שונות להאנשה באגדה. 3. עוד לפני המשפט, הדובר הציג את השופט כחכם. האם המשפט הוכיח זאת?4. למשפט?פפששררההכיצד מתקשרת המילה 5. יש אגדות המסבירות תופעות בטבע. האם האגדה שלפניכם שייכת לקבוצה זו? הסבירו. 6.

לפניכם ביטויים ופירושיהם. מתחו קו מן הביטוי בטור א לפירושו בטור ב.7. טור בטור א

איש זקן סבך מוריק כאשר הוויכוח גבר ונעשה סוער להביא את דברם

להגיש את טענותיהם בא בימיםהסכיםנענה לבקשתם

יתרונות היסה אותם השופט דרש שישתקו בלהט הוויכוח חשב מעלות משלו

שיחים או עצים האחוזים זה בזה וצבעם ירוק הרהר לעצמו

את דברי החצבאני. כלומר קטע והפסיק את דבריו. האם לפועלששייססעעבאגדה מסופר שהבניאס 8. שסע יש גם פירושים אחרים? היעזרו במילון.

בסיפור "שיירה במדבר" מאת מחמוד דרוויש (עמוד 116) מסופר על שופט חכם. קראו וענו:9. במה ההבדל בין שני השופטים? א."על ראש הגנב בוער הכובע"; איך מתקשר פתגם זה לסיפור "שיירה במדבר"?ב.

הירדן מספק מים לתושבי מדינת ישראל.10. בחרו אחד מהנושאים הבאים והתמחו בו:

בעיית המים במדינת ישראלתהליך התפלת מי ים

סכנת זיהום המים בישראלשימוש במים להפקת חשמל

(תוכלו למצוא מידע באנציקלופדיות, באינטרנט, ובכתבות בעיתונים. תוכלו להיעזר בספרנית). חשבו על דרך מעניינת להציג את עבודתכם.

היא מתן תכונות אנושיות לבעלי חיים, לצמחים או לדומם. הדמות ההאאננששהההמואנשת חושבת ומתנהגת כמו בן אדם. סיפורים ומשלים שיש בהם

האנשה היו אהובים על קהל השומעים ולכן העבירו באמצעותם מסרים.

57

היעזרו בדף תכנון כתיבה:

הפיקו מודעת פרסומת שעניינה צמצום השימוש במים.11.

לעירייה אוהיש בסביבתכם צינור מים פגום? האם הברז בגן הציבורי מטפטף? כתבו מכתב 12. למועצה האזורית והתריעו עליו.

אם תושבי שכונתכם רוחצים את מכוניותיהם בעזרת צינור מים כתבו להם מכתב מנומס13. והציעו הם להשתמש בדלי מים.

שאלו את עצמכם: האם הקפדתי לכתוב את המכתב על פי הנוסח המקובל:האם המכתב מכיל:

) ציון תאריך פנייה לנמען (לכבוד מר א. הנדון: ב.תיאור הבעיה, תיאור הפעולה המבוקשת.ג.

סיום. (ביטויים של נימוס כגון: בכבוד רב, בתודה מראש, מצפה לתשובתך, חתימתד. השולח).

נסו להעריך את הפרסומת שהפקתם בעזרת כמה מהנקודות הבאות:הכיתוב קצר?האם מודעת הפרסומת מושכת תשומת לב? האם היא משכנעת? האם *

במיםהאם השתמשתם בסיסמה שקל לזכור? למשל:" חכם מה הוא אומר? – בשימוש * היזהר!"

האם פניתם לקהל באופן ישיר (השתמשתם בצווי) למשל: "חסוך במים!"* האם פניתם לרגש ולמצפון? * האם עשיתם שימוש באיורים או בתצלומים?* האם עשיתם שימוש באותיות בגדלים שונים?*

דדףף תתככננווןן צצווררתת ככתתייבבההשאלו את עצמכם לפני הכתיבה:

מהן מטרות כתיבתי? לתת מידע? לשכנע אחרים? לתאר ולהסביר? להביע את עמדתי?*האם ניסחתי את הנושא במשפט מפתח בפתיחה?*

באיזה סדר כדאי להציג את המידע שאספתי?* תחילה אכתוב על שנית אכתוב על

שלישית אכתוב על בסיכום אתייחס ל

ששאאללוותת ששאאששאאלל אאתת עעצצממיי בבססווףף ההככתתייבבהה::האם כל פסקה שכתבתי עוסקת בעניין אחד?* האם סיפקתי מספיק פרטים, ועובדות מדויקות? האם סיפקת מספיק הסברים?* האם סטיתי מן הנושא?*

האם השתמשתי בסימני פיסוק?* האם סגנון כתיבתי מתאים למטרת הכתיבה?* שתפו את חבריכם בהערכת העבודה ודונו עמם כיצד אפשר לשפר את הכתוב.*

58

מילות קישור מקשרות בין חלקי המשפט ועוזרות להתמצא בכתוב ולהבינו.14.לעקוב אחרי זרימתו".ככדדייבסיפור כתוב: "...זורקים אבנים זה אל אפיקו של זה,

באה לקשר בין הפעולה למטרתה (התכלית). חברו כמה משפטים והשתמשוככדדיימילת הקישור .ככדדייבמילת הקישור

·· „Á΢ ÌÈÈÁ ÈÏÚ ¯ÈÓÊ ÒÁÙ ØÌ„‡‰ ˙ÂÏÂÚÙ ÏÏ‚· χ¯˘È(141 עמוד)קראו את הכתבה, רשמו מילים או מושגים שלא הבנתם. רשמו שאלות והרהורים שהתעוררו1.

אצלכם עם קריאת הקטע. שוחחו עליהם בכיתה.מהן הסיבות להכחדת בעלי חיים בא"י? ארגנו את המידע בטבלה:2.

הסיבות בעבר הסיבות כיום

בעמודה המתאימה בטבלה:Vסמנו 3. בימינובעברהסיבות להכחדת החיות

ניצודו להשתתף במלחמות אכזריות בין חיה לחיה או בן עבד לחיה

אין חוק האוסר על ציד

כריתת יערותהחיות נשארו ללא מסתור ומזון

ייבוש אגם החולה

זיהום הנהרות

מה נעשה כדי להציל את חיות הבר בימינו?4. מה עושים למען חיותײהבר בשמורות חיײבר?5. מהי מטרתו של הכותב?6. ûמורה? מהו השורש של המילה ש7. אילו מילים נוספות מאותו השורש אתם מכירים? כתבו8.

עקבו אחר ידיעות בעיתונים העוסקות בהגנת הטבע ובעלי החיים. דווחו בכיתה. 9. קראו את הסיפור "האחרון שנותר במי הנחל" מאת נילי חור בעמוד 138. 10.

הטקסט שלפניכם אינו סיפור. כתבת עיתון הילדים, בחרה בדרך משלה להביא בפנינו מידע. מה המידע שהביאה על סביבת הנחל?א. על יחסם של בני אדם לנחל?ב. על הנזקים שנגרמו לנחל?ג. על משפחת צב הים?ד. על רשות שמורות הטבע?ה.

מה בטקסט הוא עובדה ומה בדיוני (פרי דמיונה של הכותבת)?11.

59

מה מטרת כתיבתה של נילי חור?12. הכותבת סטתה מכללי הכתיבה של טקסט מידעי – אם כן, במה?13. האם תוכלו לשער מדוע עשתה זאת?14. מי כתב את הטקסט על הכחדת בעלי חיים בארצנו? ומי כתב את הטקסט על צב הנחלים? 15.

האם חשוב לדעת זאת? הסבירו ונמקו.תכננו בול בנושא השמירה על בעלי חיים. הכינו תערוכה של עבודותיכם.16.

· ‰Â˘‡¯‰ ˙Ù¯‰„Ó Ø‰È‚· Ìȯ ı¯(130 עמוד)

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::מרים ברץ אומרת: " כך כבשתי את החליבה מידי הגברים..." מדוע היה צורך בכיבוש? 1.

על מה מעידים הדברים שהיא מספרת?נסו להיכנס למחשבותיהם של הגברים בדגניה. מה אמרו בגלוי נגד עבודת נשים ברפת? ושערו2.

מה היו הנימוקים הנסתרים שעליהם לא העיזו לדבר?מר וולקני, המומחה לחקלאות אמר: "פה תתקיים רק הפרה הערבית". מדוע אמר זאת? למה3.

התכוון? קראו את הפסקה האחרונה שנית. וענו : על מה לחמו הנשים בתקופה החלוצית?4.

דמיינו כי אתם פוגשים את מרים ברץ היום. מה תספרו לה על היחס לנשים בימינו?5. גם כיום יש הסבורים שחשוב שנשים תצאנה לעבודה ויש החושבים כי נשים צריכות להסתפק6.

בניהול משק ביתן. ואתם מה דעתכם על כך? תוכלו לראיין אנשים שונים ולשאול על דעתם בעניין יציאת נשים לעבודה.7.

דווחו על כך בכיתה.

ראו הערות והארות מגדריות עמ' 111.

Ú·ς ÌÂÁ ØÌÈ·‡ ϘÈÒ ∫¯ÂȈ(147 עמוד)ציורו של נחום גלבוע מתאר עבודה בהרים זרועי אבנים וסלעים. העבודה היא לסקל את האבנים,לשבור את הסלעים ולהכין קרקע לעבודה חקלאית. זאת עבודה קשה במיוחד, ובכל זאת אנו רואיםכי נשים משתתפות בעבודה. נשים אלה נלחמו כדי לזכות לעבוד בעבודה הקשה הזאת. כפישתקראו בטקסט של מרים ברץ משנת 1910 "הרפת הראשונה בדגניה", נשים רצו להיות שותפותבכול — בחיים החברתיים, בחיי הציבור ובעיקר בעבודה. דברים אלה לא הושגו על ידן בנקל. אבלעבור הנשים עבודה קשה, שעד כה בוצעה רק בידי גברים, הייתה אתגר מיוחד במינו. יש לזכורשאנשי העליות הראשונות לארץ ישראל לא היו אנשי חקלאות ולא תמיד הכירו את העבודה הקשהבשדות ובהרים. הצייר בוחר לתאר בחור יושב בקדמת התמונה, מצד שמאל, ועובד בשקטוברצינות. מאחור — ארבע נשים, לבושות בגדי עבודה ומטפחות לראשיהן. הן אמנם מרוחקות יותר,אבל בגלל מיקומן במרכז התמונה הן מושכות תשומת לב ולמעשה נראות כמו הנושא המרכזי שלהתמונה. רחוק יותר עומד גבר נוסף בידיים מורמות ומניף את המכוש כדי לשבור אבן. הצייר מדגישאת בדידותם של ששת האנשים האלה בתוך הנוף הריק מאדם ומיישוב, כאומר שיישוב הארץוייסוד החקלאות העברית הם רק בראשית דרכם, והדרך עוד רבה וקשה. הנוף ההררי והסלעי,השמש החזקה, העובדה שאין כל מקור צל, הבדידות והפגיעות של העובדים, ובעיקר הנשים, לפגעיהטבע, הופכים את התמונה הזאת לא רק לתיעוד של העבודה הקשה, אלא גם למסמך של הערכהוהערצה לנשים וגברים שבמו ידיהם בונים את הארץ, גם אם הם מעטים מאוד וגם אם התנאים

קשים במיוחד.

60

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::מה מתואר בתמונה שלפניכם?1. באיזה אופן מדגיש הצייר את עבודתן של הנשים?2. הצייר בחר לעמוד בנקודה רחוקה יחסית, כך שרואים את ההרים החשופים מאחור עד האופק.3.

נסו להסביר מה השיג בכך.איך מדגיש הצייר את פגיעותן של הנשים בנוף?4.

ÌÂÏ˘ ˙·˘ ∫¯Ú˘(148 עמוד)שער השבת פותח את שערי המועדים והחגים; לאורך הדורות שמר עם ישראל לקיים את מועדיו

וחגיו על פי מסורתו ותרבותו, והם שמקנים לנו את צביוננו הלאומי דתי.

. בספר בראשית (ב 3) מסופר לנו, כי אחרי ששת ימי הבריאה שבת האלממקקווררהה בבתתווררהההשבת ממלאכתו, ונח ממנה. כמו כן הוא בירך את היום הזה וקידש אותו, הבדיל אותו משאר הימים.בתורה נצטווינו לזכור יום זה ולשמור אותו. בשמירת השבת יש משום "חיקוי" של המעשה האלוהי

הטוב, שהוא גם לטובתנו. כיום מבורך, יום מקודש ומכובדייייחחוודדוו ששלל ייווםם ההששבבתתבשער זה מדגישים את ההטטקקססטטייםם בבממקקרראאהה

מכל ימים, יום של מנוחה, שמחה ועונג. (למשל: "שבת המלכה"/ ביאליק, הפיוט "לכה דודי"/ מתוךהמקורות, "קבלת שבת"/ אליעזר הכהן, "אגדה"/ לאה גולדברג). יש טקסטים אחרים המתארים את

השמור למקיימי מצווה זו ("שומר שבת"/ההששככררשבקיום המצווה על שמירת שבת ואת ההדדבבקקוותתחיים הזז, "למה צחק הצדיק"/ מרטין בובר).

ı·˜Ï‡ ÈÂω ‰ÓÏ˘ ØȄ„ ‰ÎÏ(150 עמוד)לפנינו קטע מפיוטעעלל ההזז''אאננרר ""פפייווטט""

, דהיינו שירקקוודדששבספרותנו יוחסה המילה פיוט לשיר ""ששיירר""..המילה "פיוט" שורשה יווני ופירושה בחיי היום יום ובחגים בבית ובבית הכנסת. דדתתייייםםשמלווה תפילות וטקסים

בארץ ישראל במאות הראשונות לספירה. לאורך ימי הביניים נתחברו פיוטים רביםרראאששייתת ההפפייווטטפיוטים בנוסם המסורתי ממשיכיםללחחננייםם..בבבל, בספרד, באשכנז ובתימן. לפיוטים רבים חוברו

ללההייככתתבב גגםם בבייממייננוו..בפיוטים הלכו והתעשרו בעיקר בהשפעת השירה הערבית, שנפוצהההללששווןן וואאממצצעעיי ההממבבעע ההששייררייייםם

בעולם החל מהמאה השביעית לספירה ואילך. , כגון דימויים ומטאפורות. ווללששווןן פפייגגווררטטייבבייתתחחיידדווששיי ללששווןןנמצא בהם

(אקרו – ראש, סטיכון –אאקקררווססטטייככווןן, שלעתים מופיע בראשם בבתתייםם קקבבוועעייםםהפיוט מתאפיין בבית) של אותיות האלפבית, או של שם הכותב וכדומה.

החריזה ואם בגלל אמצעים שיריים נוספים, כגון, לשון נופל עלממצצללוולל עעששיירר,, אאםם בבגגללללנמצא בהם לשון, אליטרציה (אות אחת חוזרת במילים סמוכות ובצפיפות), וכן אפשר למצוא בהם, בעיקר

העשוי צירופים שונים שלממששקקלל ככממוותתיי קקבבוועע,, בפיוטים שנתחברו בספרד או בהשפעתם ספרד, יתדות (שוואים נעים) ותנועות (הברות).

לימים נוראים ולמועדי ישראל,בבססיידדוורר ההתתפפייללהה,, בבממחחזזוורר קקוובבצצוומבחר פיוטים משל משוררים שונים ". ""דדייוווואאןןובהגדה של פסח. לעתים נאספו פיוטים משל משורר אחד לספר אחד שנקרא

על פי תפקידם בתפילה ושמם נקבע על פי מקומםללחחללקק אאתת ההפפייווטטייםם ללססווגגייםם ששווננייםםנוהגים בתפילה. למשל, בהשפעת המילים "גאל ישראל" שבתפילת שמונה עשרה, נכתבו פיוטים שנקראו"גאולות", הפיוטים לימי תענית ולפני חגי תשרי נקראים "סליחות", ופיוטים לתשעה באב נקראים

"קינות".

61

עעלל ההפפייווטט ""ללככהה דדוודדיי""ההממששוורררר ררבביי ששללממהה ההללוויי, נתחבר על ידי הפייטן המקובל בבססיידדוורר בבששעערר ההששבבתתפיוט זה, המשובץ

בראש כל בית. ככאאקקררווססטטייככווןן, שחי בצפת במאה הששײעשרה. שמו חתום אאללקקבבץץבמאה הששײעשרה, כשתורת הקבלה פרחה, היו יוצאים מקובלי צפת ובראשם מנהיגם האר"יהקדוש, לשדה הקרוב לקבל את פני השבת, והם קיבלוה כפי שמקבלים כלה או מלכה. זהו הרקעלפיוט מרגש זה, שנדפס לראשונה בשנת 1584, ומיד נפוץ והתקבל בקרב קהילות ישראל. לפיוט זה

מנגינות רבות, יפות ומרגשות. ההפפזזממווןן ההחחווזזרר,,לפיוט תשעה בתים (מחרוזות) ופזמון חוזר (מדריך). במקראה מובאים ממנו רק

החותם את הפיוט. ווההבבייתת ההאאחחררווןן, שמתחיל באות ל' מתוך השם "שלמה", ההבבייתת ההששנניי: "לכה דודי לקראת כלה", מקורו במנהגם של שני אמוראיםההפפזזממווןן ההחחווזזררהביטוי הפותח את

תושבי הגליל, רבי חנינא ורבי ינאי, שמן התלמוד אנו יודעים עליהם, כי היו נוהגים להתעטףבבגדים נאים בערב שבת ולומר: "בואי כלה" (חנינא), ו"בואו ונצא לקראת שבת המלכה" (ינאי).

בצורתה התנכית ופירושה "לך,ממייללתת זזייררווזז"לכה", שהיא בבממייללתת ההצצייווווייכאן פותח ההפפזזממווןן ההחחווזזררנא". במילת זירוז זו פונה הדובר אל מי שהוא מכנה "דודי", כינוי לאהוב, השכיח בשיר השירים.כידוע, רבי עקיבא דרש את כל שיר השירים כמגילת אהבה בין הקב"ה ובין כנסת ישראל, ועל פי

, וזאת כנראה עלממככננהה ""דדוודד"" אאתת ככלללל ייששרראאללדרש זה הדוד, המוזכר בה, הוא הקב"ה. כאן הדובר סמך דברים שנאמרו בתלמוד על ידי רבי שמעון בר יוחאי מי שהיה תלמידו של רבי עקיבא: "תנירבי שמעון בר יוחאי: אמרה שבת לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם, לכולן יש בן זוג, ולי אין בן זוג!'אמר לה הקב"ה: 'כנסת ישראל הוא בן זוגך!' הדובר בחלק הראשון של הפזמון מזרז אפוא את הדוד

החתן ללכת לקראת הכלה, והחלק השני של הפזמון מגלה, כי הכלה היא השבת.קקבבללתת ההפפננייםם ללככללהה ההששבבתת ננעעששייתת ככבברר עעלל יידדיי ההררבבייםם, אבל ההזזייררווזז ללללככתת ללקקרראאתת ההככללהה ההוואא ללייחחיידד

(נקבלה – נקבל אנחנו אותה). ïה" המופיע בשני החלקים בפזמון משדר במצלולו שמחה, חגיגיות והתרוממות רוח. חרוז"לההחחררווזז

זה מופיע בקביעות גם בשורה האחרונה של כל בית.

, כל כנסת ישראל,ללכתאאתת ההררבבייםםהפייטן ממזזממייןן שוב בבבבייתת ההממוובבאא בבממקקרראאהה ((בבייתת ששנניי בבפפייווטט)),,"לכו ונלכה", שהיא על פי ישעיה בבבקקררייאאהה ממווררחחבבתת::ולהקביל את פני השבת. הפעם ההזמנה היא

îה" משותף לשלושת השורות הראשונות של הבית,ה, שם נאמר: "בית יעקב לכו ונלכה". החרוז "ככשהשורה האחרונה והרביעית חורזת כאמור עם החרוז של הפזמון: "לה".

ההררחחבבהה ששלל ממאאפפייייננייהה ששלל ההששבבתת::הוא ממשיך בבית זה ונותן . בשמות כ יא כתוב: "על כן ברך ה' את יום השבת." הפרשן ראב"עההבבררככהההשבת היא מקור1.

(רבי אברהם אבן עזרא) מסביר, כי ברכה זו שנתברך בה יום השבת ממשיכה ושורה על האדם,השומר את השבת. מן השבת המבורכת מתברך האדם ומתברכים גם כל ששת ימי החול.הפייטן מנסח הסבר זה באופן ציורי: השבת היא מקור הברכה. המילה "מקור" פירושה "מעיין",מקום שממנו נובעים המים, זאת על פי ירמיהו ב יג: "מקור מים חיים." השבת המבורכת היא

אפוא המקור, המוצא, שממנו נובעת כמו מים חיים הברכה, המרווה את כל סביבותיה. , במובןננססווככהה, דהיינו מראשית ימי ההיסטוריה העולמית, והיא ממרראאשש ווממקקדדםםהשבת היא 2.

".ננססייככהה"נתונה", ובמובן "מיועדת להיות לפי בראשית השבת אמנם באה בסוף ששת ימי הבריאה, אבל לפי האמור בפיוט זה הייתה3.

במחשבתו של הקב"ה מלכתחילה. על פי פרקי דרבי אליעזר ג, השבת קדמה לבריאת העולם,ולא רק במחשבה של הקב"ה, אלא גם בפועל, כי התחלת העשייה, הבריאה, באה, לדעתו, ממצבשל שביתה ומנוחה. פסוק זה מנוסח כאמרה חכמה המורה דרך לחיים: יש להפעיל את

המחשבה לפני כל מעשה. קודם לחשוב ורק בסופה של מחשבה להתחיל לעשות.. ההבבייתת ההחחוותתםם אאתת ההפפייווטטהמובא במקראה הוא ההבבייתת ההננווססףף

62

לשבת לבוא – בואי בשלום!שקודם זירז את השומעים לצאת לקראת השבת, קורא עכשיוהדובר,השבת הכלה היא עטרה, כתר, לבעלה, כנסת ישראל. היא מביאה עמה ל"בן זוגה" את השלום. כיכשהאדם שומר את השבת ונח מהעמל שעמל בימות החול, נפשו נרגעת, שלום לה, והיא שלמה

ומפויסת עם עצמה ועם סביבתה. : רינה,ננררדדפפוותתבבששללוושש ממייללייםםכשהשבת מתקרבת השמחה כפולה ומשולשת, והיא מבוטאת כאן

שמחה, צהלה.השבת מוזמנת להיכנס לתוך כל עם ישראל, אלה המאמינים באמונת ישראל ומכונים בפי האל "עם

סגולה". על פי הפסוק מספר שמות יט : "והייתם לי סגולה מכל העמים." ככךך ננווצצררהה. ממללככההונשנות: בואי כלה, וממש בסיום מכונה השבת גם בבקקררייאאוותת חחווזזררוותתהפיוט מסתיים

הפייטן חתם במה שהתחיל: בקבלת שבת, בכלה ובמלכה.בבבבייתת זזהה ממעעגגללייוותת..שבת המלכה מתקרבת אל המתפלל שיצא לקראתה,ששייאא ההפפייווטט..המחרוזת האחרונה הזו מהווה את

והאווירה היא של קדושה, שלום, שמחה והתרוממות רוח. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

מהו הפזמון החוזר בפיוט?1. מי היא הכלה? מיהו החתן?2. קראו שנית את הבית הראשון. 3.

עיינו בספר שמות פרק כ פסוק ח והעתיקו את מילת הציווי.ששממוורר ווזזככוורר?? מהו מקור הביטוי: עיינו בספר דברים פרק ה פסוק יב, והעתיקו את מילת הציווי.

מהו אם כן המקור? עיינו בספר דברים פרק כו פסוק יט. העתיקו מתוכו את המשפט המשובץ בבית הראשון. 4.

מי המהולל בפסוק?מי המהולל בפיוט?

קראו שנית את בית ב;5. מהן המילים שבהן משתמשים כדי להזמין את המתפללים לקבל את פני השבת?

החלוצים הראשונים שעזבו את רוסיה לפני למעלה ממאה שנה קראו לקבוצתם ביל"ו – בית6.יעקב לכו ונלכה. מדוע לדעתכם בחרו בשם זה?

עיינו בספר שמות פרק כ פסוק יא והסבירו כיצד השבת היא מקור הברכה?7.הבריאה הייתהבספר: "פרקי דרבי אליעזר" כתוב שהשבת קדמה לבריאת העולם, כי לפני8.

מנוחה. איך זה מתקשר לשני השורות האחרונות בבית ב'?קראו שנית את הבית האחרון;9.

אל מי פונה הפייטן?כיצד קשורה לדעתכם השבת בשלום?10.כיצד מכונים בבית זה: 11.

עם ישראל?א. רגשות בני ישראל בשבת?ב. השבתג.

לפניכם חלק מהפיוט לשבת: "לכה דודי". פיוט זה חיברו ר' שלמה אלקבץ שנולד בטורקיהלפני כ–500 שנה. הוא עלה לארץ ישראל לעיר צפת ושם חיבר לפני 450 שנה את הפיוט

המפורסם: "לכה דודי". הפיוט נמצא בסידור התפילה.

63

·˜ ∫¯Âȇ ̯ÈÙ‡–ÔÈËÈÏ˘ ˙ÏÈȇ Ø˙·˘ ˙Ï(151 עמוד)השיר "קבלת שבת" מתאר הכנות לשבת שנעשות על ידי צפרדעים החיות באפיק הנחל. הןמתקלחות, קוטפות פרחי שומר, מתבלות את הסלט ומקרקרות: בואי כלה. הנימה ההומוריסטיתבשיר נבנית בכמה דרכים: בראש ובראשונה – הדימוי עצמו של צפרדעים המתכוננות לשבת הואדימוי מצחיק ובלתי צפוי. כך גם הפעולות האנושיות שהן מבצעות כמו להתקלח, לקטוף פרחיםולתבל סלט. רובד הומוריסטי נוסף הוא העובדה שהשיר כתוב בשפה "משנאית": "היו הצפרדעים

מכינים", "היו מקרקרים", מה שמוסיף הומור גם ברמה הלשונית של השיר. שימו לב, ניתן היה לתאר בעלי חיים מתכוננים לקראת השבת (פעולה מצחיקה כשלעצמה)באמצעות פעולות כמו: נחים, אוכלים, מתנקים, "שרים", מתאספים יחד, אולם הבחירה בפעולותכמו ההתקלחות, קטיפת הפרח ותיבול הסלט הופכות דרך השיר הזה לפעולות המייחדות אתהייצור האנושי ומבחינות בינו לבין בעלי החיים, שהרי בעלי חיים אינם מתקלחים, אין להם גישהאסתטית לעולם ולכן אינם קוטפים פרחים, ואינם מבשלים או מכינים ארוחות, ולכן אינם מתבליםסלט. הבחירה בפעולות האלה מוסיפה מאוד להומור של השיר ולאבסורדיות שלו. שימו לב לשורות"מן הקנים המתגמשים, בעבור הרוח הגדולה" — כאן יש מעבר לשירה רצינית ללא כל הומור.מעברים אלה משפה גבוהה ומתיאור פיוטי להומור אבסורדי הם אפיון נוסף של השיר הקטן

והמיוחד הזה. האיור גם הוא מצויר ברוח הומוריסטית. המקום הוא אפיק הנחל, בין "הקנים המתגמשים" שםהצפרדעים מתקלחות. יש פעולות שנמצאות בשיר ולא צוירו, כמו קטיפת הפרחים או תיבול הסלט.לעומת זאת נוספו נרות השבת המשמשים כאן כאפיון חזותי של השבת, ובמקום מפת שולחןחגיגית נמתח עלה בין הענפים. הציור כולו צבוע בצבעים נעימים, במשטחים אחידים, ובדרך זו

משרה אווירה נעימה, קלילה, כמו זאת המופיעה בשיר. אף שלא צוירו כל הפעולות המופיעות בשיר, ולמרות העובדה שהציור אינו יכול להתייחס לרמתהשפה שבה נכתב השיר, בכל זאת יש כאן התאמה מעניינת בין רוח השיר לרוח האיור, והם מחזקים

זה את זה. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

העתיקו מתוך השיר את הפעולות המופיעות באיור.1. אילו פעולות המופיעות בשיר אינן מופיעות באיור?2. מהם הדברים המופיעים באיור אבל אינם מופיעים בשיר?3. היכן מתרחש האיור? האם זה מתאים למה שכתוב בשיר?4. השיר והאיור שלפניכם מעוררים חיוך; האם תוכלו להסביר מה משעשע בשיר ובאיור?5.

Ó Øø˜È„ˆ‰ ˜Áˆ ‰ÓϷ· ÔÈ˯ ¯(153 עמוד)לפנינו סיפור חסידי.

ררבביי ייששרראאלל בבעעלל ששםם טטוובב ((ההבבעעשש""טט. כאן הצדיק הוא צצדדייקקמופיע בדרך כלל בבססייפפוורר ההחחססיידדיי. החסידות התחילה כתנועה שדגלה בהתחדשות דתיתממייייססדד תתננוועעתת ההחחססיידדוותת, 11770000––11776600))

וחברתית, והיא צמחה בעם היהודי במזרח אירופה על רקע של משבר כלכלי, שהקשה בעיקר עלפשוטי העם לקיים את אורח החיים היהודי, כפי שדרשו זאת הרבנים הלמדנים.

החדשה, ושאומצה אחר כך על ידי כל ממשיכיבבההוורראאתת תתווררתתוו, שבה הלך הבעש"ט ההדדררךך ההדדיידדקקטטייתתדדווגגממהה אאייששייתתאלא הדרך של הפגשת התלמידים עם ההטטפפתת ממווססרר ייששייררהה,, דרכו, לא הייתה דרך של

ללללממוודד בבעעצצממםם אאתת, הן שלו והן של אחרים. מן הדוגמה אמורים היו התלמידים ששלל ההתתננההגגוותת ררצצווייההעעקקררווננוותת ההתתווררהה וועעררככייהה..

באללאא ההצצללייחחוו ללההבבייןן בבעעצצממםם אאתת ממהה ששרראאוו,, אאבבלל ההססתתקקררננוו וובבקקששוו ללההבבייןן.. וואאזז בדרך כלל התלמידים . וופפקקחח אאתת עעייננייההםםהצדיק

זו מופיעה גם בסיפור החסידי שלפנינו. דדררךך ההוורראאהה

64

: שנייםבבססייפפוורר ההממססגגררתת ננבבחחייןן בבששללווששהה חחללקקייםםצצווררתת ההססייפפוורר ככאאןן ההייאא ששלל ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפוורר... ההחחללקק ההששללייששייבא ההססייפפוורר ההפפננייממייבאים בראשית הסיפור, ואחרי

היא ראתה בסיפור, המסופרללעעצצםם ההססייפפוורר ככווחח ההששפפעעהה ררבב..ייחסה חחססיידדוותת כדאי להזכיר, כי הלל חחייננווךך ללעעררככייםם,, ששבבההםם דדגגללהה..ראשון במעלה להשגת המטרה שאאממצצעעיי היטב, ובאוזן השומעת,

ססייפפוורר ההממססגגררתת, בשעת הסעודה. הבעש"ט ישב עם תלמידיובבעעררבב ששבבתתהחלק הראשון של סיפור המסגרת פותח

,תתללממיידדייוובקול גדול. צצווחחקק והוא התחיל ההצצדדייקקאל השולחן, והנה לפתע "אורו פניו העצובים" של מה פשר הצחוק, והם השתוממו לראות, שלא רק פעם אחת צחק הצדיק, אלאללאא ההבבייננוו שישבו עמו,

, מספר שכידוע אהוב על מספרי המעשייה העממית. ייחחדד ששללוושש פפעעממייםםעוד פעמיים ברציפות, אצלם, שהם אינם שואליםננההווגג ההייהה , אבל ששאאםם ררבבםם ההצצדדייקק צצווחחקק,, בבוווודדאאיי יישש ססייבבהההם כבר ידעו,

היה ניגש אליו הזקן שבחבורה, רבי זאב,בבממווצצאאיי ההששבבתתאת רבם מיד וישירות לסיבת מעשיו, אלא מה פשר מנהג זה? מדוע צריכים התלמידים מתווךההקקוורראא עעששוויי ללתתממווהה::ושואל אותו לפשר מעשיו.

לשאלתם? מדוע אין הם שואלים אותו ישירות? מדוע השאלה אינה נשאלת סמוך לאירוע בערבשבת ודוחים אותה עד מוצאי שבת?

אתללההממחחייששכל ההתרחשות המתוארת לא באה אלא אאננחחננוו ההקקוורראאייםם עעששווייייםם ללעעננוותת ללתתממייהההה זזוו:: הם אינם רוצים להטרידו. דחייתככבבוודד ההששבבתת. מפאת ההככבבוודד ההררבב ששררווחחששייםם ההתתללממיידדייםם ללררבבםם ההצצדדייקק

בסיפור, ואכן חלק זה משאיר את התלמידים ואותנוממתתגגבבררתת אאתת ההממתתחחהשאלות למוצאי שבת ללממהה צצחחקק ההצצדדייקק??לסיפור כולו: ככככוותתררתת גם ככששאאללהה , המוצבת עעםם ההתתעעללווממהההקוראים

, שאז כנהוג שואל רבי זאב את הצדיקממווצצאאיי ששבבתתמביא אותנו אל ההחחללקק ההששנניי ששלל ססייפפוורר ההממססגגררתת: "למדני, נא, מוריבבננייממווסס ווממתתווךך ככבבוודד ררבב ללצצדדייקקממננססחח אאתת ההששאאללההאת השאלה. כפי שנראה הוא

ורבי, מה פשר הצחוק אשר צחקת אתמול בערב.". הוא מזמין אותםההוואא אאייננוו פפוותתחח ממיידד בבההססבברראת טעם הצחוק, אבל ממססככייםם ללההססבבייררהצדיק כדרכו

, אבל מבטיח להם, שבמקום שאליו הוא הולך, הם ישמעו וידעו את אשר הם רוציםללללככתת אאחחררייוואצל התלמידים ואצלנו הקוראים. גגוובברר ההממתתחחלדעת. כך

, שמעוררים תמיההממעעששייםםעעווששהה ההצצדדייקקשכן גם כאן ההההממששךך גגםם ההוואא ככווללוו תתעעללווממהה ממעעווררררתת ממתתחח,,:ממבבייננייםם אאתת פפששררםםבמתלווים אליו, וכן גם אנו הקוראים איננו

אל עיירהממררחחייקקייםם ללננססוועעאמנם הצדיק כמנהגו יוצא במוצאי שבת את העיר, אבל הפעם הם 1.קטנה אחת, שעם בואו של הצדיק המפורסם אליה, כולם מתקבצים לקבל את פניו ולחלוק לו

כבוד. ההסספפררייםם..üüיי,, ככווררךךתתששבבהצדיק אינו שם לב למתקבצים סביבו, אלא פונה לגבאי להביא לפניו את 2.

ישירות : "מה ראית, כי תקרא אתההגגבבאאיי ואת השאלה המתבקשת שואל הפעם ככווללםם תתממההייםם,,, אבל במה זכה שיהיה לאיש אלוהיםאאדדםם ייששררהאיש הזה? אמנם יודעים הכול אצלנו, כי הוא

כמוך דבר אליו?" , אבל הואללתתוואארר ""ייששרר""כבר כאן נראה, כי שבתי כורך הספרים אמנם חשב אצל הכול לראוי

הגדולהבבססתתממייוותת וובבזזללזזוולל ""ההאאיישש ההזזהה"",, ווההתתממייהההה ננססבבהה עעלל ססייבבתת ההזזככוותתגם מכונה בפיהם ""אאיישש אאללווההייםם"" –– בבההזזממננתת אאיישש ככזזהה אאללייוו.. שזיכהו הרבי –

אאששתתוו ששלל ששבבתתיי..להביא אליו גם את ממצצווווהה עעללייוו הצדיק אינו עונה על שאלת הגבאי, ורק 3. : "ספרה נא לי את אשרבבללששווןן ררככההפונה הצדיק אל שבתי ככששבבאאייםם ששבבתתיי וואאששתתוו ללפפנניי ההצצדדייקק

עשית בליל שבת שעבר, אבל הגידה נא לי את האמת הטהורה. אל תבוש ואל תכחד ממני דבר." ממעעששהה ממבביישש,,בליל שבת עשוי להיות ששממעעששהה ששבבתתייכבר מפנייה זו אנו עשויים להבין, כי ייתכן

ששייוודדעע אאתת ממהה ששעעששהה,,ושבתי עשוי לשקר (לכחד) ולא לספר את האמת הטהורה. גם שבתי, וזו הסיבה שנקרא לבואבבממעעששהה ששעעששהה,,ששאאוולליי חחטטאא, מעלה בדעתו, אאבבלל אאננחחננוו עעוודד ללאא ייוודדעעייםם

אל הצדיק.

65

: מעשה מביש, חטא. כפיששייפפווטט ממעעששהה ששבבתתיי ללששללייללההכך אנו מוכנים בעצם לאפשרות של ממבבקקשש ההצצדדייקק ללששננוותת ללחחייוובביי,, וובבככךך ללללממדדננוו עעייקקררווןן חחששוובבשנראה, את השיפוט השלילי הזה

בבתתווררתתוו:: ממההיי ההתתננההגגוותת חחייוובבייתת ווררצצווייהה..שבתי נענה לבקשת רבו הקדוש ומספר את סיפורו.

ההססייפפוורר ההפפננייממייאת הסיפור הפנימי מספר שבתי, וגם בו נבחין בשלושה חלקים:

בבממפפווררטט, ומספר ממתתפפררננסס ממייגגייעע ככפפייוונשמע את שבתי מספר, כי הוא היה כל הימים בבחחללקק ההרראאששווןן מנעוריו ובמשך כל חייו: 1. איך כבר ביום חמישי קנתהככלל ממצצוווותת ההששבבתת איך קיים באופן מלא את

והכין עצמו ליוםאאתת ממללאאככתתוועעזזבב; 2. איך ביום שישי כבר בשעה עשר צצווררככיי ההששבבתתאשתו את כל , שם נשאר להתפלל עד כלות הערב וכניסת השבת.ההככננססתתממווקקדדםם ללבבייתתהשבת; 3. איך הלך

ההדדררךך ההממללאאהה ששלל קקייווםם ההממצצווווהה ששלל ששממייררתתבאמצעות תיאורו המפורט של שבתי מצטיירת בפנינו ששההייההדדוותת,, וובבעעקקבבוותתייהה ההחחססיידדוותת,, ההקקפפיידדוו ממאאוודד בבששממייררתתהה.., מצווה ההששבבתת

, שאז הוא כבר לא יכול לעבוד כבעבר,ללגגיילל זזקקננההעם הגיעו ההממההפפךך בבחחייייוו,,נשמע מפיו על בבחחללקק ההששננייוהואממננההגגוו ההייששןן,,והגיע למצב כזה, שהוא לא יכול לקנות את צורכי השבת. אבל הוא לא שינה מ

פפעעםם ננווסספפתת..חחווזזרר ווממפפררטטוושבתי: "עתהבבפפננייייתת , פותח ננששממעע ממהה קקררהה בבעעררבב ששבבתת ששעעבבררשל הסיפור, שבו ההחחללקק ההששללייששיי

הוא חוזר על מנהגו בדרך כלל ביום שישי, והחזרהבבפפעעםם ההששללייששייתתהקשיבה, צדיקי וקדושי!" כאן בשמירת השבת. ששלל ננווההגג זזהההרבה חחששייבבוותתווהמשולשת מדגישה את

ההפפעעםם ננבבחחייןן בבששללווששהה ששייננווייייםם ששחחללוו בבאאוותתוו ייווםם ששייששיי,, ווככפפיי ששננרראאהה,, ככלל ששייננוויי ממששקקףף בבעעקקייפפייןןאבל אאתת עעקקררווננוותת תתווררתת ההחחססיידדוותת ווממדדגגיישש אאוותתםם::

באותו יום שישי הוא החליט שלמרות שבכיסו אין אף פרוטה, ולמרות שכולם רחמנים ורוצים1."טוב לי לענות בצום את נפשי ביום השבת, מהצטרך לידיההוואא ללאא ייייקקחח עעזזררהה ממאאיישש::לעזור,

מתנת בשר ודם." : מה כל כך נורא בקבלת סיוע, כשבאמת אין אמצעים ועודעעששווייייםם ללתתממווהה עעלל ההחחללטטתתוו זזוואנו

הנמצא בדברי שבתיההההררממזזכשמדובר בסיוע שהוא לכבוד שבת? את התשובה עשוי לספק : "ונא אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם,ללממששפפטט ההננאאממרר בבבבררככתת ההממזזווןן

זהההררממזזכי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה, שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד." של שבתי: 1. המתנה או ההלוואה שיקבל היאאאתת ננייממווקקיי ההחחללטטתתוו ההקקייצצווננייתתעשוי להסביר

מאת בשר ודם, וזו עשויה להסב לו כלימה ובושה 2. הוא הישר והמקיים מצוות, מאמין, שיזכהלידו המלאה של האל.

, הכואבת את אי האפשרות לכבד את השבת, תענה לשכנותיה ותיקח מידםאאששתתוומפחד פן .. ככדדאאיי ללששייםםאת מתנתם, הוא מדבר על לבה, שתבטיח לו לא לקחת עזרה מאיש, וזו מבטיחה לו

. ללבב ללייחחססיי ההאאייששוותת ההטטוובבייםם ווההממבבייננייםם בבייןן ההאאיישש וואאששתתוואאננוו ררוואאייםם פפהה דדווגגממהה ששלל אאיישש ייששרר,, ששעעוובבדד ללממחחייייתתוו,, יירראא אאללווההייםם ווששווממרר ממצצוווותת.. אאבבלל ההאאייששההוואא גגםם אאיישש גגאא ממאאוודד,, ששאאייננוו ררווצצהה ללההתתבבזזוותת ללאא בבעעיינניי אאחחררייםם ווללאא בבעעיינניי עעצצממוו.. זזההוו ההטטייפפווסס,,

ששתתווררתת ההחחססיידדוותת ההעעללתתהה עעלל ננסס..

, כדי שכל המתפללים לא,, ששייאאחחרר ללחחזזווררהודיע שבתי לאשתו מראשעעוודד בבעעררבב ששבבתת ששעעבברר2. יראו, שבביתו אין אור, ולא ישאלו אותו לסיבת הדבר.

מצאה מעיל עם כפתורי זהב וכסף. היאככממוו בבממקקררההאשתו ניקתה את הבית לכבוד שבת, והנה מיד מכרה אותם, קנתה את כל צורכי השבת, והכינה מיד את השבת כהלכתה.

. הוא חשב, שאשתו לא שמעהווללאא ההייהה ממררווצצההשבתי, שיצא מבית הכנסת, ראה אור בביתו, בקולו ולקחה מאנשים את צורכי השבת.

על אשתו.בבקקווששיי ההתתאאפפקק ממללררגגווזזגם כשנכנס לביתו וראה את שולחן השבת ערוך כהלכתו, הוא

66

והוא פנה אל אשתוככבברר ללאא ייככוולל ייוותתרר ללההתתאאפפקק,,אבל אחרי שקידש על היין ואכל מהדגים הוא בלשון, שיש בה כעס עצור ומידה של נזיפה: "רואה אני כי אין לבך חזק כל כך לקבל את הרע

כשזו ניסתהללאאששתתוו,,ההקקששייםם ששלל אאייוובבגלוי לדבריו ההררממזזמאת אלוהים." בדבריו אלו נמצא לערער על דרך אמונתו באלוהים: "את הטוב נקבל מאת אלוהים, ואת הרע לא נקבל?"

, ואנו שומעים שוב את סיפור המעשהבבקקוולל עעללייזז אאתת אאייררוועעיי אאוותתוו עעררבבכאן מספרת לו אשתו .. של אותו יום

ההחחססיידדוותת,,בבאאממתת ננסס..עשויה להעלות לתודעת השומע, כי מה שנראה כמקרה, הוא ההחחזזררההששההעעררייככהה אאתת ייששרריי ההללבב וויירראאיי ההששממייםם,, ההאאממייננהה,, ששההאאלל גגווממלל ללההםם בבדדררךך ששלל ננסס,, ווככךך ממצציילל אאוותתםם

ממצצררתתםם.. אחריווייווצצאא אאתתהה בבממחחוולל בבפפעעםם ההרראאששווננהה..שבתי, דמעות של גיל בעיניו, אוחז בידי אשתו 3.

עעממהה בבפפעעםם, וכשגמר לאכול את הלפת הוא רקד ההוואא ררקקדד אאייתתהה בבפפעעםם ההששננייייההשאכל את המרק (שוב המספר שלוש) ריקוד של שמחה הבא מתוך תודה לאל. ההששללייששייתת

אאחחדד ממההעעקקררווננוותת ההחחששוובבייםם ששללבהתנהגות זו של שבתי כורך הספרים ואשתו בא לידי ביטוי .ההחחססיידדוותת:: ללעעבבוודד אאתת ההאאלל ממתתווךך ששממחחהה ווררייקקוודדייםם

: "ראה נא צדיק, כמה גדול אושרי שברכת שבתששבבתתאאיי ממססייייםם אאתת ססייפפווררוו בבדדייבבוורר ייששיירר ללצצדדייקקעםבבצצאאתתיי בבממחחווללוותתאולי לפני אל עליון חחטטאאתתיי. ואם ווללאא ממיידדיי אאדדםם, ממיידדיי ששממייםםזו ניתנה לי

ואלך בה." דדררךך תתששוובבהה,,אשתי – הורני נא בטובך ההחחללקק ההששללייששיי ווההאאחחררווןן ששלל ססייפפוורר ההממססגגררתת 1. למה הביאם הצדיק לעיירהההפפתתררווןן ללששתתיי תתעעללווממוותת::סיפורו של שבתי הציג בפני התלמידים את

עעדדייייןןזו, 2. למה הוא זימן אליו את שבתי ואשתו וביקש משבתי שיספר להם את סיפורו. אבל ככאאןן ההצצדדייקק פפוותתרר ללההםם תתעעללווממהה: למה צחק הצדיק באותו ערב שבת? וננששאאררהה ההתתעעללווממהה ההרראאששווננהה

ששללוושש פפעעממייםםגם מלאכי שמים ששו ועלזו עם שבתי ואשתו. הצדיק, שראה כל זאת, צחק איתם זזוו:: של שבתי כורך הספרים ואשתו. ששללווששתת ההררייקקוודדייםםכנגד

ככאאןן בבאא לליידדיי בבייטטוויי עעוודד עעייקקררווןן בבתתווררתת ההחחססיידדוותת:: ההחחססיידדוותת ההאאממייננהה,, ששללצצדדייקק ההקקדדוושש יישש קקששרר ייששייררעעםם ההעעווללממוותת ההעעללייווננייםם,, ווששההוואא ממססווגגלל ללרראאוותת ווללדדעעתת דדבבררייםם ווההתתררחחששווייוותת,, ששאאדדםם ררגגיילל אאייננוו ממססווגגלל

ללרראאוותת אאוו ללדדעעתת.. ההדדבבררייםם ששההוואא ררוואאהה ההםם בבעעלליי ממששממעעוותת עעררככייתת ממווססררייתת.., והשומעים, ובכללםננפפתתררוו ההתתעעללווממוותתבאו לידי סיום סיפור המסגרת והסיפור הפנימי, וככךך

ההממווססררייייםם..עעקקררווננוותת ההייההדדוותת ההחחססיידדייתת וועעלל עעררככייהההרבה מאוד על ללללממוודד התלמידים, נפקחו עיניהם ראו הארות והערות מגדריות עמ 112.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::כיצד מדגיש הסיפור את חשיבות השבת? 1.הסיפור שלפנינו מורכב משני סיפורים:2.

קראו שנית את הסיפור. הציעו כותרת לסיפור הראשון. א. הציעו כותרת לסיפור השני.

השלימו את הטבלה:ב.

בסיפור הפנימיבסיפור המסגרת

המקום בו מתרחשת העלילה:

.ססייפפוורר ממססגגררתתלסיפור הראשון, הפותח וגם המסיים, קוראים כי הוא נמצא בין שני חלקי סיפור המסגרת.ססייפפוורר ההפפננייממיילסיפור השני קוראים

67

זמן ההתרחשות:

מיהו גיבור הסיפור:

מה הקשר בין שני הסיפורים?

איך התייחס הצדיק לשבתי? ואיך התייחסו אליו בני עיירתו?3.

מדוע הופתעו אנשי העיירה? 4.

שבתי כורך הספרים מספר לבעש"ט: "מימי לא נצטרכתי לבריות... טוב לי לענות את נפשי5.בצום ביום השבת מהצטרך לידי מתנת בשר ודם." מדוע הוא מדגיש שלא הזדקק?

מה חשב שבתי על אשתו? ומה קרה באמת?6.

האישה שמעה בקולו של שבתי ולא נעזרה באנשים. האם נכון היה לנהוג כך?7.

לעתים קרובות מופיע במעשייה המספר שלוש. האם זה כך גם בסיפורנו? הדגימו.8.

במעשיות מסופר על מעשי נסים. האם זה כך גם בסיפורנו?9.למה צחק הצדיק? הסבירו.10.אילו כוחות מיוחדים מייחסים החסידים לבעל שם טוב?11.מה רצה הצדיק ללמד את חסידיו?12.

הסבירו את המילים והביטויים הבאים מתוך הקשרם במשפט:13. כי תבטיח אותי.דדייבבררתתיי עעלל ללבבהה

ממראה עיני.קקווררתת ררווחחלא הייתה לי שום רגשי תודה.ררחחששההנפשי

מצאו בסיפור מילים נרדפות לשמחה. העתיקו.14.

עיני בכל אלה". שורש המילה הוא חז"ה;חחזזוובסיפור כתוב: "ואני אשר 15.האם אתם מכירים מילים נוספות משורש זה?

קראו את הסיפור החסידי "הנער היתום ואמו" בעמוד 61 במקראה.16. מה בא סיפור זה ללמד את השומעים?

ÎÈʉ ÈÓÈ ÌÈ„ÚÂÓ‰ ¨ÌÈ‚Á‰ È¯Ú˘Ô¯, על פי האמור בפרשת המועדות בספר ויקרא פרק כג, ועלממקקווררםם בבתתווררההחגי ישראל בחלקם הגדול

פי האמור בשמות כג, בבמדבר כח–כט ובדברים טז. כדלהלן: פסח — חגססדדררםם ההככררווננווללווגגיי,,בספר ויקרא מונה את חגי ישראל עלפי פפררששתת ההממוועעדדוותת

המצות; שבועות — חג הקציר, חג הביכורים; ראש השנה — יום תרועה; יום הכיפורים; סוכות — חגהאסיף; שמיני עצרת. חג הפורים מקורו במגילת אסתר.

(מדרבנן). הללו כוללים את חנוכה, ט"ו בשבט, ל"ג בעומר, ואתתתייקקננוו חחככממייםםמקצתם של החגים תעניות הציבור: צום גדליה; עשרה בטבת; תענית אסתר; שבעה עשר בתמוז (הפותח את ימי בין

המצרים); תשעה באב (החותם את ימי בין המצרים).בבממקקרראאהה ממוובבאאייםם ההחחגגייםם ללפפיי ססדדררםם ההככררווננווללווגגיי.. אאווללםם ההםם ננייתתננייםם ללההתתקקבבצצוותת גגםם עעלל פפיי אאוופפייייםם::

68

(ראש השנה ויום כיפור), כשאופיים המשותף הוא התפילה, חשבון הנפש ובקשתייממייםם ננוורראאייםםא. הסליחה.

(סוכות, פסח, שבועות), שהם חגים בעלי אופי היסטורי וגם חקלאי, ונחגגו,ששללוושש ררגגללייםםב. כשעם ישראל ישב על אדמתו, בעלייה לרגל. המשותף הוא גם היחד המשפחתי והלאומי שנוצר

בהם ונשמר לאורך הדורות. (חנוכה, פורים, ל"ג בעומר), הם חגים שהמשותף להם הוא הרווחבבייממייםם ההההםם וובבזזממןן ההזזההג.

וההצלה שבאו לעמנו, בתקופות קשות של רדיפות ושעבוד, שבהם, חרף כל זאת, הוסיף לשמורעל מסורת האבות ועל הקשר לארץ האבות.

שהיהודים בכל הדורותססבבייבב זזייככררווןן ההחחייייםם בבאאררץץ ייששרראאלל,, הטקסטים במקראה ממקדים את החגים כאילו הם בארץ האבות, ולא בארצות פזורותיהם. נצרו בלבם, ועל פיהם ניהלו את חייהם ומועדיהם

קקייווםם ההקקששרר ההננפפששיי ווההררווחחנניי ששלל בבנניי עעממננוו בבככלל ההדדווררוותתבכל אחד משערי החגים מושם הדגש על ללממססווררתת ההייההוודדייתת ווללאאווררחח ההחחייייםם ההדדתתייייםם ללאאווממייייםם בבאאררץץ ההאאבבוותת,, וועעלל ששממייררתת אאוותתוו קקששרר ללממררוותת ככלל

כמו כן מודגשת בהם הכמיהה הרצופה שלנו לגאולה שלמה בארץ ישראל, כמיההההקקששייייםם.. שבזכותה גם שבנו לארץ וחידשנו בה את חיינו הלאומיים.

ללאאחחררששננתתחחדדששוו בבייממייננוומועדי ישראל במובנם הרחב יותר מתייחסים גם לחגים ולימי הזיכרון ההזזייככררווןן ללחחללללייייווםם ההזזייככררווןן ללששוואאהה ווללגגבבווררהה,, ייווםם. אלה כוללים את תתקקווממתת ייששרראאלל ווההקקממתת ההממדדייננהה.ייווםם ההעעצצממאאוותת ווייווםם ייררווששללייםם, יום הזיכרון ליצחק רבין, ואת החגים: ממעעררככוותת ייששרראאלל ווננפפגגעעיי ההטטררוורר

Ή ÌÂÈ ‰˘‰ ˘‡¯ ¨Ìȇ¯Â ÌÈÓÈ ÌȯÂÙÈ(158 עמוד)על פי התורה החודש הראשון בשנה הוא חודש ניסן; בחודש זה יצאנו ממצרים והתגבשנו כעם,וממנו נהגו למנות את שאר חודשי השנה במספרים. חודש תשרי, החודש שבו אנו נוהגים להתחיל

חחוודדשש ההששבבייעעיי..כיום את השנה, נחשב בתורה ל

:אאררבבעעהה ממוועעדדייםםבתורה נצטווינו לחוג בחודש זה (נשים לב, כי בתורה לא נקרא חג זה "ראש השנה").בבאאחחדד בבחחוודדשש –– ייווםם תתררוועעההביום הראשון 1..ייווםם ההככייפפווררייםםביום העשירי –2., חג האסיף (שבעה ימים).חחגג ההססווככוותתביום החמישה עשר –3.ששממיינניי עעצצררתת..ביום העשרים ושניים –4.

, המספר הגדול ביותר של חגים בחודשממהה ייייחחוודדוו ששלל חחוודדשש זזהה,, ששבבזזככוותתוו ננקקבבעעוו בבוו אאררבבעעהה חחגגייםםאחד, ויותר מכל חודש אחר מתוך שנים עשר החודשים של השנה?

באזורנו בחודש זה, מסתיימתההתתחחללהה;;, מילה אכדית ופירושה: תתששררייבשמו של החודש טמון הרמז. עונת הקיץ, נאסף היבול, ומתחילה עונת הסתיו הקצר, עונת הזריעה מחדש, ואנו מצפים לבואה שלעונת הגשמים. בירידת הגשמים תלוי היבול והמזון. ירידת הגשמים בעתם קובעת אפוא את גורלנו. לפי ההשקפה הדתית, ירידת גשמים, שהיא תופעת טבע, תלויה בהשגחה האלוהית, וזו קובעת אתירידתם בעתם על פי המעשים של בני האדם. המעשים הטובים, שהם על פי מצוות "עשה" ו"אלתעשה", זוכים לשכר, ובין השאר לירידת גשמי ברכה בעתם. המעשים הרעים, שהם עברות עלצווים אלו, עלולים להביא לעונש, ובין השאר לעצירת הגשמים, וכפועל יוצא, לרעב, למחלות,

למלחמות. נצטווינו על פי התורה (ויקרא כג 24–25, במדבר כטבבייווםם ההרראאששווןן בבחחוודדשש זזההזו הסיבה העיקרית, ש

, דהיינו לא לעשות כל מלאכה, כדי שנתפנה לעשייה רוחנית ונתרכז בה ייווםם ששבבתתווןן1): 1. לקיים דהיינו לחזור ולזכור, שהאל קובע את גורלנו בהתאם למעשינו הטובים אוממקקרראא קקוודדשש,,2. לקרוא

יום שתוקעים ומריעים בו בשופר. קול השופר יוצר אווירהככ""ייווםם תתררוועעהה"",,3. לקיים אותו הרעים;של חרדה ומתח. לקולו מתחדדת התחושה שגורלנו בשנה הבאה מוטל עתה על כף המאזניים, וה'

69

בין המילה שופר לביןההקקששרר ההללששוונניישופט אותנו לשבט או לחסד על פי מעשינו. יש מי שרואה את המילים שיפור והשתפרות. יותר מאוחר קבעו חכמינו ששופר זה יהיה מקרן של איל, כדי שיזכיראת מעשי אבותינו אברהם ויצחק במעשה העקידה, מעשה שביטא אמונה שלמה בקב"ה. השופריזכיר זאת לנו, כדי שנלך בדרכם של אבותינו, ויזכיר זאת לקב"ה, כדי שיזקוף לנו את זכות אבותינו.

, יום של חשבון נפש, יום שנתפסייווםם תתררוועעהה(תחילת השנה החקלאית) הוא אפוא רראאשש ההששננההיום כיום שבו אנו מובאים לדין על מעשינו.

: ימים שבהם צריכה לגבור בנו היראה. ההייממייםם ההננוורראאייםםאחריו באים , יום הכיפורים, הוא היום שבסיומו יינתן גזר הדין. ההייווםם ההעעששיירריי

בכל התקופה הזו צריכים אנו לעשות חשבון נפש, לחזור בנו מחטאינו, להתפלל, לבקש סליחהולקוות לטוב.

חגים אלו, שאינם קשורים בזיכרונות היסטוריים, הם חגים לאומיים, שהווייתם היא אנושיתכללית.

Ó Ø‰˘‰ ˘‡¯Ï ‰ÏÈÙ˙ ¯ÂÊÁÓ‰ ÍÂ˙(160 עמוד)לפנינו קטע מתפילה הנאמרת בראש השנה.

עעלל זז''אאננרר הה""תתפפייללהה""ממששאאללוותתהאדם בתפילתו מביע ללקקוווותת,, ללייייחחלל..שמשמעו ממההששווררשש ""פפלללל"",,המילה תפילה היא , שהן תתמלאנה. וובבקקששוותת ממתתווךך תתקקווווהה

חחללקק, ולפיכך התפילה היא ששבבככווחחוו ללממללאאןן, מתוך אמונה ללאאללווההייםםפונה בבקשותיו ההאאדדםם ההממאאממייןן. ממההממעעששהה ההדדתתיי

ננממעעננוו,,עם ההאאדדםם ההממוועעןן, ספונטאני ואישי של בבששייחח חחוופפששיי. תחילתה ללתתפפייללהה ההייססטטווררייהה אאררווככהה, בכל עת שבה היה האדם נתון במצוקה ונזקק לעזרה. אאללווההייוו

הוא לפי הבנתו, הרגשתו וצרכיו של המתפלל. ההככווווננהה ששבבללבב,, ווננייססווחחהההעיקר בתפילה הוא כבר במקרא נמצא תפילות מפורסמות, למשל, תפילת חנה (שמואל א, א 11).

. (ראובבככלל ההזזממננייםם ווגגםם בבייממייננוו ננתתחחבבררוו ווממתתחחבבררוותת תתפפייללוותת אאייששייוותת,, ששננווססחחןן ההוואא חחוופפששיי וואאייששייבמקראה לדוגמה, את תפילתו של בצלאל אלוני "תפילה" עמוד 167).

, וכך היא גם לא הפכה לשגרתית. לימים, מתוך שראו שלאדםננקקבבעע ללתתפפייללהה ננווססחח קקבבוועעללאאזמן רב גםללצצדד ההתתפפייללהה ההאאייששייתת בבננווססחחהה ההפפתתווחח, התפתחה ללאא תתממיידד קקלל ללההממצצייאא בבככלל ררגגעע תתפפייללהה ממששללוו

נוסח שעשוי להיות בו כל מה שאדם רוצה להתפלל עליו, והיא עשויה להיותתתפפייללהה בבננווססחח קקבבוועע,,טובה לכל צורך אפשרי.

. המסורת מייחסתההתתפפייללהה בבננווססחח קקבבוועע,, ממווככרר וואאחחיידד ההתתגגבבששהה ווההתתקקבבללהה אאצצללננוו בבאאוופפןן ההדדררגגתתייולאנשי הכנסת הגדולה מתחילת ימי בית שני את התקנת התפילות בנוסח קבועללעעזזרראא ההססוופפרר

;תתפפייללתת ששחחררייתת, וכל יום: לבוקר – ,, ששללוושש פפעעממייםם בבממששךך ההייווםםואחיד, ואת קביעתן בזמנים קבועים. תתפפייללתת ממעעררייבבובערב עם צאת היום – תתפפייללתת ממננחחהה,,אחר הצהריים –

בשדהייצצאא ללששווחחהוא שתיקן את תפילת מנחה, שכן נאמר עליו, כי ששייצצחחקק אאבבייננווחכמינו אמרו, לפנות ערב (בראשית כד סג), והם פרשו את המילה לשוח כמו לשיח, לקיים שיח, ודרשו, שאין

שיחה, אלא תפילה. עשויים להעביר את רוע הגזירה, שכןווממעעששיי ההצצדדקקההההחחזזררהה בבתתששוובבההעם ההתתפפייללהה הם גם אמרו, כי

בעקבות פעולות אלו נפשו של האדם מיטהרת, הוא משתנה לטובה, והתוצאה היא שהגזירהמתבטלת.

פסוקי מקרא, לשון חכמים, לשון ימי הביניים.בבתתפפייללוותת ננייתתןן ללההבבחחייןן בבררבבדדייםם ששווננייםם ששלל ללששווןן:: . וובבררככוותתשונים פפייווטטייםםעעםם ההזזממןן ננווסספפוו ללתתפפייללוותת

70

של היצירות בספר אחד התחיל להתהוות בימי הגאונים (המאה השביעיתתתההללייךך קקייבבווצצןן ווססיידדווררןןסספפרר ההתתפפייללוותת,, ההפפייווטטייםם ווההבבררככוותתעד העשירית אחרי הספירה). לא ידוע מי היה המסדר הראשון.

וכתבי ידבבככתתבב יידד,,והוא תרם רבות לקביעות וליציבות הנוסח. הסידור נכתב תחילה ""ססיידדוורר""נקרא כאלה ידועים לנו כבר במאה השתייםײעשרה.

בקביעות מחזורית,ההחחווזזררייםם ככלל ששננההללממוועעדדיי ההששננהה,,ובו סדר תפילות ""ממחחזזוורר""במקביל קובץ גם . תתפפייללתת ממווססףף, תתפפייללתת ררבבייעעייתתומכאן שמו "מחזור". לכאן נוספה גם

של הסידור ושל המחזור והם עמדו לרשותוללתתפפווצצתתםםבמאה החמש עשרה הביאה ההממצצאאתת ההדדפפווססשל כל דורש.

תתפפייללתת ררבביי ננחחממןן(במקראה מובאת תתפפייללוותת ההממאאממצצוותת אאתת ההננווססחח ההקקבבוועע ההתתחחבבררוו בבממררווצצתת ההזזממןןלשלום, וראו דברי העיון במדריך זה על תפילתו בעמ' 101.)ממבבררצצללבב

לחללי השואה ולנופליםתתפפייללוותת ""ייזזככוורר""ידועות תפילות, שהתחברו אחרי קום המדינה, כגון: ולשלום השבויים והנעדרים. תתפפייללהה ללששללווםם ההממדדייננההבמערכות ישראל,

, וישררבבייםםויש שהיא מכילה פנייה של הכלל בגוף ראשון ההייחחיידד,,של פפננייייההיש שהתפילה מכילה המונה לפחות עשרהבבצצייבבווררשהפניות מתחלפות בה לסירוגין. מרבית התפילות נקבעו להיאמר

כך המתפללים מבקשים את אותו הדבר, ומה שטוב בשביל כולם,ממננייייןן ((ממסספפרר)).. מתפללים – ולמבקש יש סיכוי שייענה תחילה.

האפשריים, כדי שנמענו,אאממצצעעיי ההששככננוועעבמודע או שלא במודע, מגייס את כל ההדדוובברר בבתתפפייללהה,, שבכוחו למלא את הבקשה, אכן ירצה לעשות זאת. במטרה להפעילו מהר ככל האפשר יש שהוא

ההוורראאוותת"" פפעעווללהה..מציע גם "פפןן ללווגגיי וופפןן ררטטוורריי..השזורים יחד: ששנניי פפננייםםללאאממצצעעיי ההששככננוועע

פפתתייחחהה בבפפננייייהה1. בבטטייעעווננייםם ההההגגייווננייייםם,, ששססדדרר ההבבאאתתםם גגםם ההוואא ההגגייוונניי::בא לידי ביטוי ההפפןן ההללווגגייהמפרטיםננייממווקקייםםאם בהכללה ואם בפירוט, תוך ההבבקקששההלנמען תוך השמעת שבחו; 2. השמעת

שהמוען יזכה בה עם מילויההתתררווממהה ההגגדדווללההלמלא את הבקשה ותוך דגש על ייככווללתתוו ששלל ההננממעעןןאת תתקקווווהה ככיי ההייאא תתייעעננההועל חשיבות ההיענות לה, מתוך ססייווםם ששבבוו חחווזזררייםם עעלל ההבבקקששהההבקשה; 3.

ובמהרה. דדררממטטייוותת,,בבפפננייייהה אאייששייתת ללררגגשש ווללששככלל ששלל ההננממעעןן,, בבקקררייאאוותתבא לידי ביטוי בדרך כלל ההפפןן ההררטטוורריי

בבההפפררזזוותת..ולעתים בבחחזזררוותת, בבההדדגגששוותתעעלל קקטטעע ההתתפפייללהה ללרראאשש ההששננהה

תפילה זו משובצת במחזור לראש השנה. תפילה זו נאמרת כשדלתות ארון הקודש פתוחות, רמז לתקווה שבמקביל פתוחים גם שערי

השמים, כך שהתפילות והבקשות תעבורנה בהן ותתקבלנה.בבששםם, כולן נאמרות אאררבבעע בבקקששוותת— כאן יש בתחילה בבקקששההבההפפןן ההללווגגייכמו בכל התפילות פותח

. וובבגגווףף רראאששווןן ררבבייםםההררבבייםם(מילה החוזרת בראשי השורות), ובהפפווררההóóננבבאאבא לידי ביטוי בשימוש הנעשה כאן ההפפןן ההררטטוורריי

שלללההדדגגששתת ההצצווררךך בבדדחחייפפוותת, אבל גם ובעיקר צצייווןן זזממןןנמצא את המילה "היום", גם במשמעות מילוי הבקשה: כבר היום, ולא מחר.

ססדדררשל ההאאוותתייוותת ההרראאששווננוותתבארבעת הבקשות בארבעת ההפפעעללייםםפותחים ללתתפפאאררתת ההבבקקששהה: אמצנו, בירכנו, גדלנו, דרשנו לטובה. ההאאללפפבבייתת

האל:לל""אאתתהה""הפונה ישירות דדררךך ההבבקקששהה,,אינם באים כאן על דרך הציווי, אלא על אאבבלל ההפפעעללייםםכל הפעלים מתחילים בת', האות התחילית בפנייה אל גוף שני נוכח.

. זזייררווזז ללקקבבללתת ההבבקקששההיש מוסיפים לתפילה זו גם קטע שעיקרו צון אתררחמים ובררבל, בקקמע, תשש: תססוופפוואבל מן האותיות שבססדדרר ההאאללפפבבייתת,,גם כאן נמצא את

מכנו בימין צדקך. תתפילתנו תתת: אחרי שמשמיעים את הבקשה, יש צורך שהאל ישמע אותה, אחר כךססדדרר ההבבקקששוותת ככאאןן ההוואא ההגגייוונניי

71

שיקבל אותה, וזאת מתוך הפעלת רחמים ורצון, ולבסוף – שתבוא התמיכה המיוחלת.אחרי כל פסוקית בתפילה אומר הציבור כולו את הקריאה החוזרת: אמן, שפירושה: כן יהי!

ומשמעותה הבעת אמונה ותקווה, שכך אכן יהיה. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

בקטע שלפניכם מופיע נוסח התפילה וכן הוראות השייכות לטקס בזמן התפילה. מהן1.ההוראות?

שערו, איזו בקשה מסמלת את פתיחת הארון?2.

בתפילה נאמר: "היום תאמצנו". עיינו במילון בערך "אמץ" והעתיקו מן הפירושים השונים את3.המתאימים לתפילה.

אאממצצננוושימו לב לאות הראשונה בכל אחד מהפעלים המופיעים בחלקה הראשון של התפילה: מה גיליתם? –– בבררככננוו –– גגדדללננוו –– דדררששננוו ללטטוובבהה;;

" בעמוד 180 במקראה.'בדקו תופעה דומה בפיוט "אין אדיר כהמהי המילה החוזרת בראש כל שורה? ובסופה? מה מוסיפה חזרה זו לתפילה? 4.כאשר מחבר התפילה מבקש: "תשמע שוועתנו" הוא מתכוון לומר: תשמע את זעקתנו5.

וצעקתנו;גם בעברית של ימינו משתמשים בשורש: שו"ע, למשל:

למים; ממששוווועעייםםבשנת בצורת החקלאים לעזרה והצליחו להצילו.ממששוווועעהאיש עמד לטבוע. למזלו שמעו אותו

חברו גם אתם מילים מהשורש שו"ע. אם תרצו תוכלו לחבר משפטים.

Â˙ÁÓ˘ ÔÓÊ — ˙ÂÎÂÒ ‚Á ∫ ¯Ú˘(169 עמוד), הנחוג בחודש תשרי, הוא חג המבוסס על זיכרון היסטורי: הישיבה בסוכה, היא לזכרחחגג ההססווככוותת

הסוכה שישבו בה אבותינו בצאתם ממצרים ובנדודיהם במדבר. הישיבה בסוכה צריכה גם להזכירלנו את ארעיות קיומנו בעולם.

, שבו אנו אוספים בשמחה את היבול של השנה הקודמת. חחגג ההאאססייףףחג סוכות הוא גם חקלאי – לכבוד סיום מעגל אחד ומחזור אחד שלששממיינניי עעצצררתת,,עם סיומו נתאסף שוב ונחוג בשמחה את

קריאת התורה ותחילתו של מעגל חדש, מחזור חדש. במקראה מובא קטע מידעי על חג זה שאנוששממחחתת תתווררהה""..קוראים לו גם "

כל התפילות והבקשות שאנו נושאים במועדי חודש תשרי אנו נושאים מתוך תקווה שיש מי ששומעאותן מצד אחד, ושנמצא ראויים להתגשמותן המלאה מצד שני, ותבוא עלינו השמחה, כמו שנאמר:

"ושמחת בחגך".

Ó Ø߉Π¯È„‡ Ôȇ ˙¯˜Ӊ ÍÂ˙(180 עמוד). ללחחננייםם ררבבייםםזהו פיוט המושר בשמחת תורה. לפיוט זה חוברו

בבתתייווחחווזזרר אאחחרריי ככלל אאחחדד ממששששתתהאומר: "מפי אל יבורך כל ישראל!" הוא פפזזממווןן חחווזזררלפיוט בחגיגיות רבה.

" – ספר התפילות שבו סדורות התפילות שהמתפללים משתמשים בהן כל יום, והוא""ססיידדווררכולל גם פיוטים וברכות.

" – הוא ספר התפילות לחגים מן התורה. ""ממחחזזווררהקטע שלפניכם הועתק מתוך המחזור לראש השנה.

72

ייייחחוודדוו ששלל ההפפייווטט בבתתבבננייתת ההקקצצבבייתת ההחחווזזררתת ללככלל אאווררככוו::בראש כל השורות בכל הבתים היא המילה "אין". אחריה באות מילים,פפווררהה óóננככאאהמילה החוזרת

, שהוא בן ארבע שורות,בבככלל בבייתת, שבראשן אותיות האלפבית לפי הסדר. ששממוותת תתוואארר וופפעעללייםםשהן נמצא ארבע מאותיות האלפבית ובבית האחרון להשלמת הבית חוזרת האות ת' שלוש פעמים.

לפי הסדר: אדוני, הוא האלוהים, בןבבששממוותת ההתתוואארר ההננעעללייםם וובבפפעעללייםם ההחחייוובבייייםםבכל בית מפארים עמרם, הוא משה, התורה, שניתנה לישראל, וישראל שקיבלוה.

ממיידדתתלאורך כל הפיוט. יש בה חחווזזררתתאדוני", ככאדיר אאייןן : "בבששווררהה ההרראאששווננהההמופיעה ההתתבבננייתת משדרת, שאין כמו האל, משה, התורה וישראל לתואר ולעשייה מפוארת ומפארת.ההההפפללגגהה,, ווההייאא

: אדיר, הדור, טהור, מושיע, פודה, שלם.ללאאדדוונניי ההםםכלל התארים המיוחסים : ברוך, ותיק, ישר, נאמן, צדיק, תמים.ההתתאאררייםםמיוחסים ללממששהה

גדולה, זכה, כבודה, סמוכה, קדושה תמימה. ווללתתווררהה::שקשורים ביחס העם לתורה. הפועל מכיל את קיצור מילת היחספפעעללייםם,,מיוחסים ללגגבביי ייששרראאלל

"אותה", את התורה: דורשה, חומדה, לומדה, עובדה, רוחשה, תומכה.ומופלגת: לאל, נותן התורה, למשה, שבאמצעותו נתן האל את התורהההפפייווטט ממבבייעע ההעעררככהה גגדדווללהה

לישראל, לתורה שניתנה, ולעם ישראל, שקיבל את התורה. עצומה, כיאה לחג, שבוששממחחהה גגדדווללהה ווההתתללההבבוותתהערכה זו, כפי שהיא מעוצבת בפיוט, משדרת

מתחילים שוב לקרוא את התורה, חג שמחת תורה.

·Á‰ ÈÈÓÈ· ‰ÙÈ Ø‡·Ò Ï˘ ¯(170 עמוד)חחגג: חול המועד של ווזזממננוו קקווננקקררטטיי: העיר חולון, בבממקקווםם קקווננקקררטטיי, ולכן מעוגן ססייפפוורר ררייאאללייססטטייזהו

הישיבה בסוכה, אירוח האושפיזין,ככממהה ממממננההגגיי ההחחגג ההעעייקקררייייםם::במהלכו נשמע על ההססווככוותת;;,דדממווייוותת קקווננקקררטטייוותת"ושמחת בחגך", והברכה על ארבעת המינים יחד. כמו כן מופיעות בסיפור

דדממוותת ההממווככררתת ללצצייבבוורר ההררחחבב,,המוזכרות בשמן: סבא יצחק עמנואל ונכדתו יפה'לה. כמו כן מופיעה , שלה מרכז בהר גריזים וסניף בחולון. ההעעדדהה ההששווממררווננייתתהזקן מר צדקה, שהוא כידוע בן

ממתתממקקדד בבדדממוותתוו ששלל, אבל, בעצם, הסיפור ההחחבברר ששלל ססבבאאכמו מבטיחה סיפור על ככוותתררתת ההססייפפווררממששממשש ללססבב ככדדממוותת ההננגגדד בבממננההגגייםם,, ווגגםם ככדדממוותת ההרראאיילעומת זאת, החבר של סבא, הזקן צדקה,ההססבב..

בבייחחסס ההאאננווששיי ווההחחבברריי..אוהבת, מעריכה ומעריצה, הנובעת מדרכו המיוחדת של הסבההננככדדהה ממששקקייפפהה עעלל ההססבב ממננקקוודדתת ממבבטט

כפי שאפשר לראות מהסיפור, הייתה זו דרך של אמונה, קיום המצוות ולימודבבההבבננתת ההייההדדוותת..הדתי התורה, אבל דרך שמשוללת כל כפייה דתית, דרך של אהבת אדם וכל אדם, אפילו אם הוא שונה

ממנו וחלוק בדעותיו.

ונותנת בו כמה סימני היכר על דרךששללהה בבההככללללהה מציגה הדוברת את סבאבבפפתתייחח ששלל ההססייפפוורר: פירושודדררךך דדבבררייווכינויו הישיר בשם "חכם יצחק"; 2. ייחחסס ההאאחחררייםם אאללייוו::1. דרך אאפפייווןן ההעעקקייףף::ה

של הסב הדתיההתתעעווזזהה המיוחד לדברי הלל הזקן "ואהבת לרעך, כמוך", פירוש שמעיד גם על הפתוחה והליברלית; ההששקקפפתת עעווללממוולהתנגד לדברים של גדול החכמים בעמנו, וגם משקף את

קקייייםם ההססבבאא אאתת3. משפט המעבר בסוף הפתיח מבטיח מראש, כי האירוע, שיסופר להלן יציג איך תתווררתתוו ההללככהה ללממעעששהה..

בבססייפפוורר ההאאייררוועע ננבבחחייןן בבחחממייששהה חחללקקייםם::: פפררטטייםם ננווסספפייםם עעלל ההססבבשמציגה את הזמן והמקום, ונותנת אאקקסספפווזזייצצייהה,, הוא מעיןההחחללקק ההרראאששווןן

יש חשיבות בהמשך הסיפור, כיווייררווששללייםם הוא דור שלישי בארץ, יליד ירושלים. לאזכור 1. שבניגוד ליהודים, שמקדשים את ירושלים, השומרונים מקדשים את הר גריזים. כמו כן נבחין

73

: ירושלים היא עיר הקודש, עיר שעולים אליה, ואילו חולון היא עירבבממששחחקק ממייללייםם ססממווייכאן ). תתררתתיי ממששממעעשיורדים אליה לשפלה, והיא מלאה חול (

החדשה ורוכש לו שם מיד חברים בזכות חברת היהודיםההססבב ההזזקקןן ממססתתגגלל בבממההייררוותת ללססבבייבבהה2. למקוםששקקששהה ללהה ללההססתתגגלל, ננככדדתתוו ההצצעעייררההבבית הכנסת, שבו הוא מתפלל. מצבו מהופך למצב

החדש, ובית הספר בשבילה הוא רק מקום של ספר ולימודים.: ההחחללקק ההששנניי ממווררככבב ממששנניי ננווששאאייםם

בסוכה; כאן הזדמנות להכיר מנהג זה, ואת מקוראאווששפפייזזייןן מתמקד בקיום המצווה של ההרראאששווןןהמילה "אוספיז", שפירושו בלועזית "אורח".

, שנאלצת הנכדה לעבור כשהיא מלווה את סבא לקיוםבבקקששיייי ההדדררךך ההחחווללייתת ווההאאררווככההמתמקד ההששנניי של הילדהששתתוואאממייםם אאתת קקווצצרר ההררווחחקקצצררייםם,,ממוובבעע בבממששפפטטייםםאותה מצווה בסוכת חבר. חלק זה

הסובלת בדרך.שמעולם לאממרראאוותת, שכן בו מתגלים לילדה ההממפפתתייעע בבייוותתררהסיפור והוא ההחחללקק ההששללייששיי ההוואא ששייאא

בבככללממתתגגללהה ההססבבראתה, והיא לומדת בו דברים, שאלמלא סבה, לעולם לא הייתה לומדת. כאן גם : הכבוד, שהוא הדתי, רוחש לבן העדה הדתית האחרת, אף על פי שהוא שונה ממנואאננווששייוותתוו

בדעותיו ובמנהגיו. : ננבבחחייןן גגםם בבחחללקק זזהה בבששללווששהה ננווששאאייםם

ההתתייאאווררהוא ננווששאא ששנניי,,, והוא ההגעה לבית החבר, והעובדה שאין רואים בחצרו סוכה. ננווששאא רראאששווןןשל הסוכה היפה שממוקמת בתוך הבית, סוכה שמראה היפה מרגש מאוד את הילדהההממפפווררטט

הוא דו השיח שמנהלים הגיבורים ושנסב על עדת השומרונים.ההננווששאא ההששללייששיי,,המתפעלת. זזווווייתתלפי ההההייססטטווררייהה ששלל עעדדתתוו;;מספר על ההזזקקןן צצדדקקהה: 1. ננווששאאייםם דדבבררייההםם ללססייררווגגייןןהדוברים

ללפפיי זזווווייתת ההרראאייייהה ששללהם נחשבים לנוכרים ומכונים בפיהם "שומרונים"; ההרראאייייהה ששלל ההייההוודדייםם,,המכנה את עצמה "שומרים", הם רואים את עצמם מצאצאי בני ישראל; 2. הסב מספר עלההעעדדהה,,

שמירה על הכתובההממששוותתףף::, כשהוא מדגיש קודם כול את ההההבבדדללייםם בבייןן ההייההוודדייםם ללששווממררווננייםםמספרההזזקקןן צצדדקקההאי קבלת כל מה שנוצר בעמנו לאחר התורה; 3. ההממבבדדיילל::בתורה, ואחר כך את

על ייחודה התרבותי של העדה: שמירה על הכתב העברי הקדום, הקניית כתב זה לצאצאים, בליבהקניית ערכיה לדורות הבאים. בבייןן בבננייםם וובבננוותתהפליה

בו. כפי שאפשר לראות שניממווגגשש בבררווחח ההדדננייםםאובייקטיבי, אבל הוא ממיידדעע הדיון בנושא זה מוסר המשוחחים, הזקן צדקה והסבא יצחק, לא זו בלבד שהם אינם מתווכחים ביניהם, אלא הם סובלנים

איש כלפי חברו ומכבדים זה את זה. ררגגששוותתשל מראות, המעוררת בה תתפפייססהה חחווששייתתמופעלת תחילה אאפפששרר ללרראאוותת,, ככיי אאצצלל ההייללדדהה

הידע החדשללההששוווואאתת המובילה עעוובבררתת ללההבבננהה,,אחר כך כשהיא רוכשת ידע היא ווססקקררננוותת ללדדעעתת..,ששוופפטטתת ללששללייללההיש דברים שהיא ווללגגייבבוושש עעממדדתתהה..ממגגייעעהה גגםם ללששייפפווטטלזה המוכר לה. מתוך כך היא

, כמו שמירת תרבות וערכי תרבות.ששוופפטטתת ללחחייוובבכמו אלימות, ויש דברים שהיא שעדיין לא נחשפה אליו בבית הספר. אבליידדעע בבההייססטטווררייהה ייששרראאללייתת ייההוודדייתת,,הילדה מתוודעת כאן ל

: אין ויכוח, אלא אפשרות לכל אחד להשמיע את גישתו.תתררבבוותת דדייבבווררהיא גם מקבלת כאן דוגמה לויתרה מזו: למרות השונות, יש אפשרות של חברותקקבבללתת ההששווננוותת,,היא מקבלת כאן דוגמה חיה של

וקרבה. ללששווננוותת בבפפררששננוותת1. ננוותתןן ללגגייטטייממצצייהה::הוא הדרך חזרה, ובמהלכו הסבא ההחחללקק ההררבבייעעיי ששלל ההססייפפוורר

, בנות ובנים. ההממייננייםםללההפפללייהה בבייןןאאייננוו ננוותתןן ללגגייטטייממצצייהה; הוא ללששווננוותת בבייןן בבנניי אאדדםםהמקרא; 2.

את קשיי קליטתהההדדוובבררתת ההררגגייששההסיפור האירוע מציינת בברראאששייתת . ססייווםם ההאאייררוועע ססווגגרר ממעעגגללבחשש שלה לספר לבנות כיתתה את הסיפור, מוכיח את דבריה. ההססייווםם ההננווגגעע בחברה החדשה.

שלה. אילו הפעילה את המישורממההממייששוורר ההררגגששיישל הדוברת: "מי יאמין לי?" נובעת ששאאללתתההשלה, הייתה מגיעה למסקנה, שהיא הרי יכולה להוכיח את סיפורה לבני כיתתה: לקחתההששככלליי

74

אותם לראות במו עיניהם את הדברים יוצאי הדופן שראתה, לפתוח ספר היסטוריה וספר תנ"ך שםמצוי המידע שרכשה. אבל היא בעלת ניסיון מר ביחסי הגומלין החברתיים שלה עם סביבתה

. חשש לתגובתששההייחחסס ההרראאששוונניי ששלל ההככייתתהה ללססייפפווררהה ייההייהה ללעעגגחחווששששתת,,החדשה, שבינתיים כשלו, לפעול בהיגיון. ממששתתקק אאתת ההייווזזממההלעג

עשוי לקוות, כי היא עצמה תעזור לעצמה, תפעיל אתבבייננתתייייםם ההייאא בבממצצבב ששלל חחשששש ממללעעגג.. ההקקוורראאהשכל ותציג הלכה למעשה את תכונותיה הייחודיות, ואולי תסייע לה בכך גם דוגמת הסבא שלה,

אוהב החברה ואוהב כל אדם.

, שבניה הםללבבססווףף,, ככדדאאיי ללששייםם ללבב,, ככיי בבאאממצצעעוותת ההססייפפוורר ננממססרר ממיידדעע חחששוובב עעלל ההעעדדהה ההששווממררווננייתתחשוב לא פחות. נציין, כיממססרר ממווססרריי חחבבררתתיי, ויתרה מזו, נמסר גם אאזזררחחיי ממדדייננתת ייששרראאללהיום

, שעדיין אין לו מקום בתוכניתפפררקק חחששוובב ווממחחננךךלימודי העדות הדתיות בישראל בכלל הוא ונראה, כי רצוי להתוודע אליו כבר בגיל צעיר.בבאאררצצננוו ההדדממווקקררטטייתת,,הלימודים בבתי הספר

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::מה דעתכם, האם החבר של סבא הוא הדמות המרכזית בסיפור? נמקו. 1.מיהי המספרת? מה ידוע לנו עליה מתוך הסיפור?2.מה מיוחד בדמותו של הסב מנקודת מבטה של המספרת?3.האנשים מכנים את הסב: "חכם יצחק". למילה חכם יש שני פירושים:4.

כינוי לרב בעדות המזרח. ב. תואר לאיש הנוהג בחוכמה.א.תארו כיצד באה לידי ביטוי חוכמתו של "חכם יצחק" בסיפורנו.ב.

מה למדה הילדה ממר צדקה ומה למדה מסבה יצחק עמנואל?5.

מדוע הביקור בסוכה השומרונית והמפגש עם מר צדקה ריגשו את המספרת?6.

חפשו באינטרנט ובאנציקלופדיות חומר נוסף על השומרונים. כתבו מה למדתם. 7.

· ¯˙Ò ˙ÏÈÙ˙ ∫ÌÂ˘È¯ÈÈÏÚ ÔÈÊ¯Ë ÂË‚· ‚‚‰ ˙(179 עמוד)רישום זה המתלווה כאיור לסיפור "האתרוג היחיד" מאת משה פראגר צויר בגטו טרזין. אמנם אין

הוא איור ישיר לסיפור, אבל לסיטואציות בסיפור ובאיור יש הרבה מן המשותף. בסיפור "האתרוג היחיד" יוצאים ניצולי גטו ורשה למצוא את ארבעת המינים ולהקים סוכה. חייהםהיו בסכנה במשך חודש ימים, ועכשיו כשהסכנה עדיין לא חלפה, הם יוצאים מחוץ למקומותהמחבוא שלהם ושואפים לחגוג את חג הסוכות. במקביל הם גם עומדים בתור לקבל מי שתייה,לאחר תקופה ארוכה של צמא. הסופר מקביל בין הצמא למים לבין הצמא ליהדות. שניהם מופיעיםבסיפור הזה כצרכים קיומיים בסיסיים. הנפש צמאה לא רק למים, אלא גם למקורות, לשורשיםובעיקר לתחושת היחד והצוותא שמאפשר קיום החג על כל סממניו. החג מזכיר גם ימים אחריםשבה הייתה שגרת חיים נורמלית והחגים היו חלק בלתי נפרד מהווי החיים היהודי. קיום החגבתנאים הקשים של הגטו הפך לסכנה גדולה ולא תמיד הוא התאפשר, אבל הצמא אליו גובר

והמוכנות להסתכן עבורו מקבלת משמעות חדשה ורבת עוצמה. ברישום אנו רואים תפילה בתוך עליית גג של בית. גג העץ נסמך בקורות עץ ובתוך עליית הגגמתאספים ומצטופפים עשרות יהודים. הצייר מצייר אותם מאחור, כמתגנב, כמו מישהו שמציץמבעד לחרכים של הגג. הוא רואה את האנשים מגבם, מבחין ברצינותם הרבה, ובקדרותם. כולםפונים אל עבר שליח הציבור המנהל את התפילה. מלמעלה על הקורה – מגן דוד. גם הרישום כמוהסיפור מתאר את החשיבות שבה רואים אנשים את התפילה המשותפת, גם אם היא כרוכה בסיכוןחיים רב. בשעות של קושי ומשבר עז הרצון להיות יחד עם אנשים נוספים וגדול הצורך לשובלמקורות ולחגים ולהיזכר באמצעותם בזמנים אחרים, רגועים יותר; כל אלה הופכים להיות צורך

כה חזק, עד שאנשים מוכנים להסתכן למען קיומו.

75

שימו לב שהציור צויר בקווים רבים שנעשו בציפורן עם דיו, ועם זאת יש בו גם משטחים שחוריםרחבים יותר שצוירו בדיו מהולה במים. הרישום עצמו נעשה באמצעים פשוטים מאוד, כי לצייר איןכלי ציור ומבחר גדול של אמצעי הבעה. הוא עצמו חלק מהקהל שנאסף בעליית הגג וייתכןשפעילותו זו מסכנת אותו באופן מיוחד. בגלל הנסיבות המיוחדות מקבל הרישום הזה חשיבותתיעודית ממדרגה ראשונה, כמו תצלום, והוא מבחינתנו לא רק רישום בעל איכות אמנותיתייחודית, אלא גם מסמך המתעד רגע שהצייר רואה בו רגע של גבורה, שבו אנשים אינם נלחמים רק

על הישרדות פיזית אלא גם על המשמעות הרוחנית של חייהם. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

מה מתואר ברישום "תפילת סתר בעליית הגג"?1. מאיזו זווית ראייה מצויר הרישום, האם הצייר הוא חלק מהקהל שנאסף כדי להתפלל?2. רישום זה הוא גם מסמך תיעודי — מה הוא מתעד?3. הרישום איננו מאייר את הסיפור "האתרוג היחיד" במדויק; מהם בכל זאת קווי הדמיון בין4.

הסיפור לבין הרישום?אם הרישום היה צבעוני, האם האווירה בו הייתה דומה? למה תורמת העובדה שהרישום הוא5.

בצבע שחור בלבד?

ÎÈʉ ÌÂÈ ∫¯Ú˘·¯ Áˆ¯Ï Ô¯ ÔÈ(182 עמוד)התצלום המופיע בשער זה (צלמת: רוחה שבא) צולם באחד הימים הראשונים לאחר רצח רבין.

–ההאאייררוועעשבו צולם ממייקקווםםשלושה מרכיבים עיקריים מתחברים יחד בתצלום הזה. האחד הוא המתחת לבית העירייה, קרוב מאוד למקום הרצח, היכן שהתגודדו אנשים רבים בימים שלאחרהרצח. המקום אמנם איננו נראה בבירור, אולם כל מי שמכיר את האירוע מזהה אותו בקלות, מהשמחזיר אותנו לזירת האירוע. שימו לב לקיר שעליו נתלו פתקים וכתובות שנכתבו באופן ספונטני

הרבים המוצבים על הרצפה. האבלההננררוותתעל ידי רבבות האנשים שנקבצו בכיכר. מרכיב שני הוא הספונטני על מותו של רבין לווה בהדלקה של אלפי נרות. איש לא תכנן ולא ארגן את צורת מתכונתהטקס הזאת. אנשים מצאו דרך ספונטנית כדי להביע את כאבם ואת אבלם. הנרות המוצבים עלהרצפה יוצרים מעין שיירה של נרות, כמו שיירה של בני אדם במסע לוויה. הנר משמש בהקשר זהכסמל לנשמה. באופן כזה הנרות לא נראים רק אוסף של אובייקטים, אלא הם נראים כבעלי נשמהמשל עצמם וכזרם של מתאבלים בזמן של לוויה. המרכיב השלישי בתמונה הוא ייצוג של האנשים

לכיוון אחר – נראים כמו המון אדםממססתתככללהעומדים מעל הנרות. הם צפופים, כל אחד מהם שאיבד אחיזה ואת "הצפון". הימצאותם הצפופה בתוך חלל אחד מעוררת תחושה של אובדן

המנהיג, כמו צאן ללא רועה. ההחלטה לצלם את האירוע באופן כזה גרמה לכך שהנרות ובני האדם הופכים להיות מקביליםומשלימים זה את זה בתמונה. קטע הפסוק שנבחר לשער זה הוא "לא תרצח" וההקשר ברור

לחלוטין. הבאת הפסוק הזה לתוך התמונה העכשווית מחזקת את ההבעה ואת האירוע. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

מצאו הקבלה בין הנרות לבין בני האדם המופיעים בתמונה.1.

היכן צולמה התמונה – האם יש משמעות מיוחדת למקום?2.

באיזה אופן מסמלים הנרות את האבל על רבין?3.

שימו לב שהצלם תפס את האנשים ברגע שבו הם מסתכלים לכיוונים שונים – האם זה מוסיף4.משהו לתמונה?

76

‰ÎÂÁ ∫¯Ú˘(188 עמוד)

Ó Ø ¢ÌÈÒ‰ ÏÚ¢ ˙ÏÈÙ˙ ¯Â„ÈÒ‰ ÍÂ˙(190 עמוד). (על ז'אנר התפילה ראובבתתפפייללתת ששממווננהה עעששררהה וובבבבררככתת ההממזזווןןתפילת "על הנסים" משובצת בסידור

במדריך זה לפני התפילה לראש השנה בעמוד 69.)גגםם בבחחננווככהה ווגגםם בבפפווררייםם..היא נאמרת

על שני חגים אלו אמרו חז"ל : "אם כל המועדים יהיו בטלים — חנוכה ופורים לא נבטלים", וכל זאת: בשניהם הם יצאו בחירוף נפש נגד אלובבזזככוותת ממעעששייההםםלמה? כי חנוכה ופורים ניתנו לישראל

ששללו מהם את הזכות לקיים בחופשיות את אמונתם ואת תורתם. ששווננייםם ווההממקקווממוותת ההששווננייםם ששבבההםם אאייררעעוו ההאאייררוועעייםם ההההייססטטווררייייםם ההקקששווררייםם בבששננייהללממררוותת פפררקקיי זזממןן

(אירועי פורים אירעו בסוף המאה החמישית לפני הספירה בפרס ומדי, ואירועי חנוכהחחגגייםם אאללוו , כפי שנתפסה במסורתההתתבבננייתת ששלל ממההללככםםאירעו במאה השלישית לפני הספירה בארץ ישראל),

: 1. הצורר הזר, שבידו השלטון, מבקש למחוק את ייחודו של העםההייאא אאוותתהה ההתתבבננייתתהיהודית, היהודי, ואפילו למחוק אותו פיזית; 2. העם פועל נגד גזרות אלו ונלחם אם פיזית ואם רוחניתלביטולן; 3. בעזרת האל הגדול נחלץ העם מצרתו, מנצח את צורריו וחוזר לקיים את תורתו; 4. העם

יישש ההררבבההקובע לזיכרון עולם את האירוע, את מהלכו ואת תוצאותיו. כך שבין שני חגים אלו ממההממששוותתףף::

של התפילה נאמר בכל יום (בתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון), ויש בו הבעת תודהההפפתתייחחמראש לאלוהים על מעשיו למעננו בכל הזמנים. וכך נאמר בו: "על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורותועל התשועות ועל הנפלאות ועל הנחמות ועל המלחמות, שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה."כפי שניתן לראות נמנים בו בהכללה שבעה מעשים, ולא אחד אלא רבים. שבע כידוע הוא מספרנוסחאי, המביע שלמות. מעשים אלו נעשו בימים ההם לאבותינו, ואנו המתפללים מקווים שייעשו

גם לנו, בזמן הזה. ופירושהאאררממייתת המילה היחידה שהיא בההממייללהה ""פפווררקקןן"",,כדאי לשים לב, כי בין המעשים מצויה

, הצלה משעבוד. מכאן משמעות המילה גם בימינו: התפרקות, השתחררות. השפה הארמיתפפדדוותתהייתה השפה הרשמית של הגולים שיושבו במרחבי ארם נהריים, וכידוע מגילת אסתר מתרחשת

באזור הזה. ששנניי ססווגגיישניתן למצוא בין ללההבבדדלל יש הרואים בהשארת מילה זו בתפילה הסבת תשומת הלב

ההממעעששייםם ההממוופפייעעייםם בבפפתתייחח:: , שהם למעלה מהטבע, ואין להםממעעששיי פפללאא, אלו הם תתששוועעוותת ווננפפללאאוותתונוסיף להם גם ננססייםם,,.11

הסבר רציונאלי. הם מתנוססים ומשמשים אות ומופת (ומכאן נס הוא גם דגל) ליכולתו הבלתימוגבלת של האל לעזור לאדם הראוי לכך בעת צרתו. הם יכולים להסתבר רק אם נראה בהם

התערבות אלוהית ישירה, שנעשית מתוך רצונו של האל. אלו מעשים שניתן להסבירם על דרך הטבע,גגבבווררוותת,, ננחחממוותת ווממללחחממוותת,,, ונוסיף להם גם פפווררקקןן2.

יש להם הסבר רציונאלי, אבל בואם בזמן ועיתויים מקורם באל הכול יכול.

. הדבריםננאאממררייםם דדבבררייםם ששווננייםם בבככלל אאחחדד ממששנניי ההחחגגייםם:: חחננווככהה וופפווררייםםאחרי הפתיח המשותף, של כל אחד מהם. כפי שנראה, רב הפירוט בנוגעההההייססטטוורריי ההסספפצצייפפייהנאמרים קשורים לצד

לאירועי חנוכה יותר מן הפירוט הנוגע לאירועי פורים. אולי בשל העובדה כי חג הפורים נזכרבפירוט במגילה שהוכנסה לתנ"ך, ואילו אירועי חג החנוכה נכתבו בספר שנשאר מחוצה לו. (על

הספרים החיצוניים וספרי המקבים ראו בקטע המידעי במקראה 193).

.בבאאוותתהה תתבבננייתת סספפררוותתייתת, נכתבת התפילה ההששוונניי בבאאייררוועעייםם ההההייססטטווררייייםםכפי שנוכל לראות, למרות נראה זאת בטבלה הבאה:

77

בבפפווררייםם

מרדכי ואסתר בשושןבבייממיי הבירה.

המן הרשע. ככששעעממדד עעללייההםם

ביקש להשמיד להרוג ולאבדמנער ועדאת כל היהודים

זקן טף ונשים ביום אחדבשלושה עשר לחודש שנים

עשר הוא חודש אדר ושללםלבוז.

וואאתתהה בבררחחממייךך ההררבבייםם הפרת את עצתו. וקלקלת את

מחשבתו.

בראשו.ווההששבבתת ללוו גגממווללווותלו אותו ואת בניו על העץ.

עימהם נסיםוועעששייתת ונפלאות.

.ווננוודדהה ללששממךך ההגגדדוולל ססללהה

בבחחננווככהה

בימי מתיתיהו בן יוחנן, כהןגדול, חשמונאי, ובניו.

מלכות יוון הרשעה ככששעעממדדהה ישראל. עעלל עעממךך

ולהעבירםלשכחם תורתךמחוקי רצונך.

וואאתתהה בבררחחממייךך ההררבבייםם עמדת להם בעת צרתם.

רבת את ריבם דנת את דינם את נקמתם: קקממתת נ

מסרת גיבורים ביד חלשים ורשעים ביד טהורים

וזדים ביד ועסקי תורתך. לך עשית שם גדול וקדוש

.. בעולמךתשועהעעששייתת ולעמך ישראל

..גדולה ופורקן כהיום הזה

וואאחחרר ככךך בבאאוו בבננייךך ללדדבבייררבבייתתךך וופפייננוו אאתת ההייככללךך..

ווטטייההררוו אאתת ממקקדדששךך.. ווההדדללייקקוו ננררוותת בבחחצצררוותת

קקדדששךך.. ווקקבבעעוו ששממווננתת ייממיי חחננווככהה אאללווללההוודדוותת ווללההלללל ללששממךך ההגגדדוולל..

ווננוודדהה ללששממךך ההגגדדוולל ססללהה::

ההתתבבננייתת

11.. צצייווןן ההגגייבבווררייםם ההרראאששייייםםששלל ההאאייררוועע..

22.. צצייווןן ההאאווייבב ההררששעע..

33.. תתככננייתת ההאאווייבב ללההששממדדההפפייזזייתת ווררווחחננייתת ששלל ההעעםם..

44.. ההוופפעעתת ההאאלל ללבבייטטווללתתככננייתת ההאאווייבב ווללננקקממהה בבוו..

55.. גגאאווללתת ההעעםם עעלל יידדיי ננייססייםםווננפפללאאוותת ממיידדיי ההאאלל..

66.. תתוודדתת ההעעםם ללאאללווההייםם..

78

בתפילה זו בשני חגים אלו, שפער של שנים רבות פרוש בין זמניההתתבבננייתת ההסספפררוותתייתת ההזזהההה ההחחווזזררתת, כיווננווטטעעתת אאתת ההתתקקווווההלאורך ההיסטוריה, ההההממששככייוותת ששלל ייששוועעתת ההאאללהתרחשותם, ממחישה את

מה שעשה האל וחזר ועשה בימים ההם לאבותינו, יחזור ויעשה על ידו גם בזמן הזה ובכל הזמנים.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

לפניכם רשימת מילים מתוך התפילה. נסו להבין את פירושן על פי הקשרן בתפילה, או על פי1.השורש. כמו כן בדקו במילון.

הפירושהמילה פורקן

תשועות

זדים

עשית שם גדול

דביר

יש האומרים שתפילת "על הנסים" אינה רק תפילה, אלא אפשר לראות בה מעין פרק מספר2.ההיסטוריה על תולדות עם ישראל. אילו אירועים מסיפור חנוכה הובאו בתפילה ברמז או

בקיצור רב?אילו מן האירועים הנזכרים בתפילה נמצאים גם בקטע הראשון מתוך ספר המקבים בעמוד3.

?191מה בתפילה שייך להווה, ומה בתפילה שייך לעבר?4.מה הדגיש מחבר התפילה במיוחד?5.חנוכה הוא סיפור ניצחון שעבר מדור לדור. כתבו סיפור על מאורע מהזמן הזה, שהייתם רוצים6.

להעבירו לדורות הבאים.והעתיקו.ממייללייםם ממננווגגדדוותתמצאו בתפילה 7.

(בפורים אפשר לערוך השוואה בין "על הנסים" לחנוכה ל"על הנסים" לפורים).

(עמוד 191)ÙÒ·˜Ó‰ ¯ ÌÈמתוךאינו באחד מספרי המקרא, אלא בתלמוד (מדרבנן), במסכת שבת דף כא עב,חחגג ההחחננווככההמקורו של " (שנו חכמים: בכ"ה בכסלו מתחיליםתנו רבנן, בכ"ה כסלו יומי דחנוכה תמניא אינוןלאמור: "

שמונת ימי החנוכה)." (או בשמוסספפרר ההחחששממווננאאייםםמצוי ב"ההממאאווררעעוותת ששקקדדממוו ללחחגג ההחחננווככהההמלא על ההססייפפוורר ההההייססטטוורריי

האחר: "ספר המקבים"), שנכתב סמוך מאוד לזמן התרחשות האירועים. על ספר זה ועל כלל הספרים החיצוניים, שספר זה נכלל בתוכם.קקטטעע ממיידדעעיי קקצצררבמקראה מובא

כמו כן מובאים שלושה קטעים מספר המקבים.כגון שימושההללששווןן ההממקקרראאייתת,,בשלושת הקטעים מספר זה אפשר להבחין בסימניה המובהקים של

ב—ו' ההיפוך, שימוש באוצר מילים מקראי ושימוש במבנים תחביריים כמו בתנ"ך. קריאתם יחד שלעלומבט שלםררצצףף ככררווננווללווגגיי בבייןן ההאאייררוועעייםם,, שלושת הקטעים, זה אחר זה, מאפשרת יצירת

ההתרחשויות. ,בבייססוודדוותת ססייפפווררייייםם וובבננקקוודדתת ההתתצצפפייתת ההאאיידדייאאייתת ששלל ההממסספפררבכל אחד מהקטעים אפשר להבחין

. ייההוודדייתת ללאאווממייתתשהיא

79

11.. ההקקטטעע ההרראאששווןן:: ההחחררפפהה בבגגזזררוותת ששגגזזררוו ההייווווננייםם ((עעממוודד 119911))ואת ההחמרה שחלה במצבם של היהודים עקבההההווללךך ווגגוובברר בבההדדררגגהה קטע זה מתאר את עול הגזרות

מכל עם לעזוב, ובו הוא מבקשללככלל ההעעממייםם ההככבבווששייםםככתתבב ממככתתבבמצוין, כי המלך היווני תתחחייללההכך. : את חוקותיו ומנהגיו הייחודיים.

"להיות כולם לעם אחד". ואכן, כלחחייוובביי::נראה כנימוק ששממבבחחייננתתוו במה ממננממקקאת בקשתו הוא העמים, ואף רבים מישראל, "רצו בדתו" ועשו כבקשתו. אבל כבר מהמילה "רבים", המופיעה כאן,

עשו כבקשתו. ששללאא בבככלל זזאאתת ממעעטטייםם,,לקריאת המלך ויש ננעעננוואפשר להבין, כי לא הכול הדורשיםייההוודדהה,,ללייררווששללייםם ווללעערריי(מכתבים) ננששללחחייםם ""סספפררייםם"": הפעם וואאזז בבאאהה ההחחממררהה ננווסספפתת

"ללכת אחרי חוקים נכרים"; מכתבים אלה גם מפרטים כיצד יש לבצע את הדרישה. בבההככללללהה: לחלל שבת,ממחחייקקתת ההייייחחוודד ההייההוודדיירבות, שאם יימלאו הן יגרמו בעצם לדדררייששוותת כולל ההפפייררווטט

ההפפעעםם ננווססףף אאייווםםלטמא מקדש, להניח בנים בלתי נימולים, לשכוח תורה, להחליף את כל החוקים. למי שלא יבצע אותה. עעווננשש ממוווותתמתן ללאאיי ממייללוויי ההדדררייששהה::

ואולם, מןההאאםם ננככננעעוו גגםם ההממעעטטייםם??השאלה המתעוררת אחרי קריאת הקטע הזה עשויה להיות:בגזרות הבאה אחר כך, אפשר להסיק את התשובה השלילית.ההההחחממררהה ההננווסספפתתהמלךואנשיווההוופפעעתת ההצצוו בבממקקווממןן,, משמעה היה היעלמות הבקשה והדרישה ההההחחממררהה ההננווסספפתת

: בנו שיקוצים, זבחו להם בבמות, שרפו ספרי תורה וחיפשו אתבבככווחחוובבייצצעעוו צצוו זזההבעצמם באו המורדים להענישם.

ללההחחזזייקק בבחחווקקיי ההתתווררהה..המשיכו בני עמנו ההההחחממררהה ההההווללככתת ווגגדדללההלמרות ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

קראו וענו:לאיזו קבוצת ספרים שייכים ספרי המקבים?1.מדוע נקראה קבוצה זו בשם "הספרים החיצוניים"?2.ספר המקבים א נכתב בשעתו בעברית. הנוסח שלפניכם תורגם מיוונית. איך קרה הדבר? 3.

פרשו את המילים שלהלן על פי הקשרן בקטע או בעזרת מילון:4. ספרים –

ימירו –

שיקוץ –

ספר הברית –

קצף –

נסך –

ערלים –

עוללים –

איך תכנן אנטיוכוס לאחד את כל העמים שהיו תחת שלטונו?5. במכתבים ששלח לירושלים, מה דרש אנטיוכוס לעשות ומה דרש לא לעשות?6. באילו אמצעים ניסה אנטיוכוס לכפות את רצונו על היהודים?7.

80

. למי הכוונה בפסוק הראשון ולמי בפסוק השני?ררבבייםםגם בפסוק 43 וגם בפסוק 62 מדובר על8.מה אפשר ללמוד מכך?

מה קרה בימים ההם למשפחה שבנתה סוכה, לאב שלימד את בנו תורה? הוכיחו את דבריכם9. מהכתוב.

חשבו: מה ההבדל בין גזרות פרעה והמן לגזרות אנטיוכוס?10. כתבו סיפור בדיוני (פרי דמיונכם) על משפחה שהצליחה בליל שבת להדליק נרות. 11.

22.. ההקקטטעע ההששנניי :: ששתתיי צצווררוותת ללממררדד ששההססתתממןן בבעעםם ((עעממוודד 119911)): בבששתתיי ההדדררככייםםבאה לידי ביטוי פפססייבבייתת,,הההרראאששווננהה,, בבצצווררתתההצורת המרד

במדבר. דרך זו לא הצליחה, כיווןממקקווםם ממססתתווררממנה ומציאת בבררייחחהה עזיבת כל הרכוש בעיר, .. אשהיוונים רדפו אחריהם לשם ופתחו עליהם במלחמה דווקא ביום השבת.

: הם "לא השיבו מלחמה, לא ירו אבן ואפילו לא סגרו אתפפססייבבייתת עעוודד ייוותתררההגגבבתתײײננגגדדב.המסתורים", כיוון שלא רצו לחלל שבת. הם העדיפו מוות על קידוש השם, ואכן כולם, גברים

נשים וטף, הושמדו כליל על ידי הלוחמים היוונים. אאקקטטייבבייוותת ללאאוורר ההככייששללווננוותת ששננחחללהה ההתתגגוובבהה ההפפססייבבייתת..המרד שלבש פניםההששננייייהה,, ההייאא צורת המרד

, בניו וידידיו. ממתתתתייההוונושאי נס המרד האקטיבי היו הם כבר היו למודי ניסיון מכישלון המרד הפסיבי של אחיהם המומתים, שעליהם הם התאבלו מאוד:

ïחם בגויים על נפשנו ועל חוקינו,óל"ויאמרו איש אל רעהו: אם נעשה כולנו כמו שעשו אחינו, ולא נעתה מהרה יכריתונו מעל האדמה."

, אפילו ביום השבת. אאקקטטייבבייתת ההששעעררההללההששייבב ממללחחממהההם החליטו ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

קראו את הקטע והשלימו (העזרו במאגר):1. מתתיהו ובניו הסתתרו ב

. קבוצות מנאמני התורה הסתתרו במערות ב. גילה את מקומות המסתור במדבר ותקף את נאמני התורה ב

התוצאות היו קשות מתתיהו ואנשיו שמעו על כך והחליטו

ממאאגגרר ההממייללייםםכל איש אשר יצא עלינו למלחמה ביום השבת נלחם בו.צבא אנטיוכוס

שבתהרים מדבר כאלף נפש אדם וימותו ...

חכמינו היו מודעים ליחס הכבוד שיש בתורה לחיי אדם. ולכן קבעו הלכה (חוק): "פיקוח נפש2.דוחה שבת". במה מזכירה הלכה זו את הקטע שקראתם?

כתבו ריאיון עם אחד הניצולים מהקרב בשבת, שביקש לקבוע הלכה הדורשת לאפשר להילחם3.בשבת כדי להציל חיים.

33.. ההקקטטעע ההששללייששיי:: בבנניי עעממננוו ההממננצצחחייםם חחווזזררייםם ללייררווששללייםם ((עעממוודד 119922)). בבממטטררהה ללטטההרר אאתת ההממקקדדשש ווללחחווננככווהמנצחים האקטיביים עולים לירושלים

הכבד היורד עלוותתייאאוורר תתגגוובבתת ההצצעערר ההגגדדוולל ווההאאבבלל, ההממרראאהה ששלל ההממקקדדשש ההממחחווללללבא תיאור תתחחייללהה הנוכחים מול מראה זה.

,ככווההננייםם תתממייממייםם חחפפצצייםם בבתתווררהה""הוא בוחר "ייההוודדהה,, ההממצצבבייאא ההממננצצחח,, אאייננוו ממוותתיירר אאתת ההעעםם בבאאבבללוו.. ממחחזזייררייםם ללוו אאתת קקדדווששתתוו..ביסודיות, אחר כך טטייההוורר ששלל בבייתת ההממקקדדששתחילה את ממבבצצעעייםםואלה

בבפפייררווטט ררבב.. הקטע מתאר את כל מעשיהםתתחחווששתת ההששממחחההברוב הדר ופאר, ומורגשת מאודההחחגגייגגהה ששלל חחננווככתת ההבבייתת נערכת ללבבססווףף

81

בבווללטטמיום אבל ליום של חג, ומיגון לשמחה ההממההפפךך..שאוחזת עכשיו בעם כולוווההתתררווממממוותת ההררווחח,, מאוד בקטע זה.

של החגיגה, היום והחודש— כ"ה בכסלו—ובהכרזת תאריךההתתאאררייךך ההההייססטטווררייהקטע מסתיים בציון .ממאאזז ככלל ששננההזה כיום חג, שנחוג

, ובנוסף,ררגגששננוולעעדד ההייווםם, עשויים אאייררוועע ההייססטטוורריי ששההייהה בבעעבבררגדולה בבחחייוותתקטעים אלו, המספרים . ללעעתתיידדחשוב ללללממדדננוו ללקקחח וגם גגאאוווותתננוו ההללאאווממייתתגם לתגבר את

ראו הערה מגדרית עמ' 112.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::ממייללייםם וופפייררווששייההןן::

– טקס לכבוד הפתיחה של מקום חדש או מחודש.ווללחחווננככוו– קדושתו נפגעה.ממחחוולללל

– לפי החוק.ככדדתתמה עשה יהודה כדי לעודד את לוחמיו האבלים על מצב המקדש?1.העתיקו מתוך הקטע את המשפט המתאר את מצב הרוח ששורר בעם בזמן חנוכת המזבח.2.יהודה המקבי ואחיו היו מעוניינים שהאירוע החגיגי של חנוכת בית המקדש ייזכר בדורות3.

הבאים. מה עשו לשם כך?מדוע חשוב שגם הדורות העתידיים ילמדו על האירועים שקרו בעבר?4.

נשער שביום חנוכת בית המקדש יצאה לאור מהדורה חגיגית של עיתון בירושלים. אתם5. מוזמנים לכתוב ולהפיק את העיתון.

· Â¢Ë ∫¯Ú˘·˘ Ë(199 עמוד)

„ ØøıÚ ˙ÂÈ‰Ï ‰Ê Íȇ ¯Â„–Ô· ‰È˙(201 עמוד): קריאה סיקורית, קריאה עיונית וקריאהששללוושש פפעעממייםםכדאי שנקרא "איך זה להיות עץ?"ששיירראת ה

מעריכה. מתכניו ומדרכי מבעו. וכבר בקריאהללייההננוותת ממממננוו,,אנו עשויים בבקקררייאאהה רראאששווננהה ווססייקקווררייתת כבר

: ללההבבחחייןןהראשונה אנו מסוגלים שבה מתנהלבבדדררךך; 3. בבלליי ממבבננהה קקבבוועעבבבבתתייםםהמתנהל בו בבששייחחהחיצונית העשירה; 2. בבחחררייזזהה1.

בבללששווןן תתקקייננהה, המנוסחות וותתששוובבוותת ההעעץץ ההממוואאננשש, בבללששווןן ססללננגגייתת, המנוסחות ששאאללוותת ההדדוובבררהשיח: של העץ.ווממתתררחחבבוותתההולכות ממההתתששוובבוותתכתוצאה תתההללייךך ששלל ששייננוויי; 4. הדובר עובר וופפייווטטייתת

שעליו נסבה השיחה בין הדוברההננווששאא, אפשר להבחין, כי למעשה בבקקררייאאהה ששננייייהה,, עעייווננייתת ווממפפררששתתזו גם השאלהאאייךך זזהה ללההייוותת עעץץ??: ששלל ששאאללההוהוא כבר מנוסח בה בדרך בבככוותתררתת,,לעץ כבר נמצא

את השיח. פפוותתחח ההדדוובבררשבה : מי בכלל חושב על איך זהממווזזררהה,, וואאפפייללוו עעששווייהה ללההיירראאוותת תתחחייללהה טטייפפששייתת ווייללדדוותתייתתשאלה זו

ללההננפפששההתמים, שביחסו גורםייללדדלהיות עץ, ואיזה עניין יש לנו, בני האדם, בתשובה עליה. רק לכל מה שמסביבו, מסוגל להעלות בדעתו שאלה כזו. נראה לנו, הבוגרים, כי)) לנתינת נפש חי((

, והתשובה עליה, שהיא בוודאיאאייךך זזהה ללההייוותת אאדדםםקודמת לה, ואולי חשובה ממנה, היא השאלה: לא פשוטה ומורכבת, היא זו שעשויה לסקרן ולעניין אותנו.

בבננייאנו, ששאאללהה בבממקקווממהה::שהשאלה איך זה להיות עץ היא בהחלט ,,בשיר תגלהקקררייאאהה ממעעממייקקההאבל ננההננייםםבכל חמשת החושים (ראייה, ריח, טעם, מישוש, שמיעה), עעווללםם ההצצווממחחאת חחששייםםההאאדדםם,,

בינו לבין עולם האדם. ההההבבדדללייםם ההגגדדווללייםםאת ייוודדעעייםםממנו ומתרומתו לנו. אנו חוקרים אותו וקשה לנו לדעת באמת איך זה להיות עץ חיאאייננוו דדוובברר בבששפפתת בבנניי ההאאדדםםאבל מאחר שעולם זה

82

ששללאאאיך הוא "מסתדר" עם מה אאייךך ההוואא ""ממססתתדדרר"" עעםם ממהה ששננייתתןן ללוו ממששששתת ייממיי בברראאששייתת??בעולם: , וניתן לאדם? ננייתתןן ללוו

ללעעווללםם ההצצווממחח בבככללללקשורים ((ההששאאללוותת)),, זאת ועוד, ידוע שביטויים רבים המשמשים כמטאפרות , כגון שורשים, ענפים, עלים, פרי, וגם תהליכי הצמיחה והקמילה שלו, כולל התנאיםווללעעץץ בבפפררטט

גם "בכיווןההששאאללהה. האם אפשר לעשות ווככדדווגגממהה ללעעווללםם ההאאדדםםממששממששייםם ככממששלללתהליכים אלו, ווממעעווללםם ההאאדדםם ללללככתת ללעעווללםם ההעעץץ??ההפוך"

: העץ בשירששללפפננייננווכזו בשירההששאאללהה אכן עושה ההממששווררררתת, וכפי שנראה בבסספפררוותת ננייתתןן ללעעששוותת זזאאתתולהבין אתההככווששרר ללדדבברראת ההאאדדםםממששאאייללהה ללוו ממעעווללםם, אבל היא עעץץ ללככלל דדבבררהזה הוא, לפני הכול,

שפת בני אדם, ולתקשר בעזרתה עם בן אדם, שמתעניין בו. פעולה זו, של מתן כשרים ותכונות שלההאאננששהה..בני אדם למי שאינו אדם, מכנים בשם

ללאא ררקק, יש ככממוו ללאאדדםם, שגם לו, בבההדדררגגההכפי שנראה, כשהעץ, הענק והגדול, מדבר, הוא מגלה לנו של מחשבות, רצונות ורגשות. זאת ועוד, דבריוגגםם עעווללםם פפננייממייאלא עעווללםם חחייצצוונניי,, ההננתתפפסס בבחחווששייםם,,

ייתנו לנו, כמו לנמענו, הילד הצעיר, בתוך השיר, לא רק את התשובה לשאלה: איך זה להיות עץ,אאייךך זזהה ווממהה זזהה ללההייוותת אאדדםם בבאאממתת..: גגםם אאתת ההתתששוובבהה ללששאאללההאלא

כשנצרף לקריאה העיונית גם את הקריאה השלישית, הקריאה המעריכה, נוכל להעריך את תרומתהעץ הבוגר לילד הצעיר, ואת תרומתו ותרומת השיר כולו לנו הקוראים.

אם כי""בבררצצייננוותת גגממווררהה"",, תחילה,ששוואאלל ווששוואאלל הילד הצעיר, המדבר בלשון הסלנג האופיינית לגילו, כפי שנראה,כאן ולאורך כל השיר!).ללחחררייזזהה ההאאייככוותתייתת (כדאי לשים לבממתתללווצצץץ חושב, שהואעעץץ ה

בבייןן עעווללםם ההעעץץ ללעעווללםםממההששוווואאהה ששההוואא עעווששהההראשונות והתכופות נובעות אאררבבעעתת ששאאללוותתייווכל . ששללוו

, זה שנגזר עליו ושהוא נדון בו להיות עץ תקועעעווללממוו ההקקווננקקררטטיי ששלל ההעעץץלמרות שהוא מהסס אם ובודד באדמה כל חייו, נראה לו עולם האדם, המסוגל לנוע ממקום למקום, לרכוש חברים לעצמו

ולהשתמש בחופש הבחירה, כעולם טוב יותר מעולם העץ.

"תקוע", שבדברי הילד, למילה "נטוע" (שתיממששננהה אאתת ההממייללהה. הוא רק ההעעץץ ממממעעטט בבתתחחייללהה ללדדבבררעעלל אאוותתהה תתוופפעעהה ששתתייבאותם צלילים!). אבל למעשה הוא מראה, כיצד יכולה לחול חחווררזזוותתמילים ה

להעבירבבככווחחהה ששלל ההללששווןן(כלימוד ספח נראה, איך יש זזווווייוותת רראאייייהה ששווננוותת וואאפפייללוו ממננווגגדדוותת זזוו ללזזוו.. אדם מזווית ראייה אחת לזווית ראייה אחרת ושונה מקודמתה.)

עליו, הוא מצהיר מלכתחילה: "אין לי כלששננגגזזרר , דבר חחווססרר ההאאפפששררוותת ששללוו ללננוועעכשהעץ מתייחס ל, האופיינית מאוד לאדם, שאינו יכול לקבל או להשיג דברתתגגוובבהה טטבבעעייתתצורך לנוד ולנוע." יש כאן

מה: 1. הצהרה, שאין לו צורך כלל בדבר הזה; 2. הפחתה בערך הדבר הזה. השימוש במילים "לנוד, שכן הן למעשה מגדירות את העונש שקיבל קין: "נע ונד תהיה בארץ"ממגגללהה ההפפחחתתהה זזווולנוע"

מספר בראשית). אאססווססייאאצצייהה ממקקרראאייתת(ההוופפךךאנו רואים איך למעשה העץ ררקק ממאאזזייןן.. , ואילו הילד עכשיו ווממררחחייבב אאתת דדבבררייווהעץ ממשיך

ההאאחחררייםם בבאאייםם אאללייוו: הוא לא צריך ללכת לאחרים, כי ללייתתררווןן אאתת ממהה ששננחחששבב ללוו עעלל יידדיי ההייללדד ללחחססררווןןלו, הפרפרים (ברבים)ממזזממררוותת : הציפורים (ברבים) ממאאההבבתתםםבהמוניהם, והם גם מעניקים לו

, וניכר שהואבבייווםםלנגד עיניו. כל זה קורה לו ההאאוופפקק פפתתווחחאותו, וכל ממללטטפפתתלו, הרוח ננווששקקייםםמאוד בחלקו. ממאאווששרר

: הוא מבין, כי ביום הפעילות סביב העץ היא רבה, והיא אכןההייאא ההגגייווננייתתשל הילד ההאאחחררווננהה שאלתו טובה בשבילו. אבל "ובלילה, כשכולם ישנים, אז מה?"

כמו שהיה קודם, כששאל ושאל באופן תכוףללאא קקצצרר ררווחח, אבל עכשיו הוא ממממששייךך ללההייוותת ססקקררןןהילד

83

ווללאאדדררךך ההחחייוובב,,והשתמש במילים לרוב. כפי שאפשר לראות, גם הניסוח של שאלתו הפעם הוא על , הדרך שבה הוא ניסח את שאלותיו הקודמות (לא אכפת לך, לא מתחשק לך).בבדדררךך ההששללייללהה

של העץ: ללתתששוובבתתוו ההאאררווככהה בבייוותתררועכשיו הוא מוכן להאזין בשקט ששייננוויי,, בהתנהגותו חל אפוא : "בלילה אני מאזין לדממה." בבממששפפטט ממככללייללהעץ פותח

(דבר והיפוכו בכפיפה אחת): ההאזנה, שבדרך כלל היא לקולות, כאן היאאאווקקססייממווררווןןיש כאן לדממה, מצב הפוך לקולות.

דברים שהוא שומע, ושאוזן רגילה אינה מסוגלת לשמוע אותם: "איךממפפררטט ששללווששהה אחר כך הוא ללההאאזזייןןנושמת האדמה, / איך פירות מבשילים, / איך יורדים הטללים." האוזן הפנימית שלו מסוגלת

. העץללבבייטטוויי ההעעווללםם ההפפננייממייוהולם פפייווטטיישמסביבו. הניסוח כאן הוא ללעעווללםם ההפפננייממיי ששלל ההדדבבררייםםמתגדל, כשהוא, הער תמיד, ממלא תפקיד של שומר לגוזלים, בעלי החיים הקטנים, הישנים בתוך

ענפיו.אנו מעריכים מאוד את העץ הבוגר, בעל הניסיון והחכם, על שהראה לילד הצעיר והסקרן, אך

הוא גם הראה לואאייןן ררקק דדררךך אאחחתת ווחחדדײײממששממעעייתת ללההססתתככלל עעלל ההעעווללםם..התמים וחסר הניסיון, כי ללבבחחוורר ווללההתתייייחחססוהיא נתון שאין לשנותו, יש אפשרות ששננגגזזררתת ממרראאשששלאותה תופעה בדיוק,

.בבאאוופפןן ששלליילליי —— ווללההייוותת אאווממלללל, ואפשר לבחור להתייחס אליה חחייוובביי —— ווללההייוותת ממאאווששרראליה באופן (ראו אותו רעיון כפי שהוא מובע בסיפור "כיכר השמחה וכיכר העצב" של נורית זרחי, המובא

במקראה זו בעמוד 256.)ממצצההיירר בבגגללווייאת השיר מוכיח, שגם הדובר מעריך מאוד את העץ, והוא אפילו ההבבייתת ההממססייייםם

ההללךך ווההצצטטממצצםםהרעיוני, שהיה ביניהם בראשית השיר, ההממררחחקק: "אני אוהב אותך, עץ!"וובבפפאאתתווססומהלקחיםממממההוותתוו ששלל ההששייחחשהתנהל ביניהם, והן ממאאפפששררוותת ההששייחח,,במהלך השיר הן כתוצאה

שניתן להפיק ממנו. בהתנהגותו ובזווית ראייתו, עושה עכשיו צעדתתההללייךך ששלל ששייננוויי,,, שעבר בזכות העץ ההדדוובברר ההייללדד

הוא נוטע עץ בגנו ומול חלונו,ממגגללהה אאתת ההווקקררתתוו ההגגללווייהה וואאתת תתוודדתתוו ללעעץץ ההזזהה ווללדדווממייוו:: משמעותי, ש..ממשפפייזזייתתעכשיו היא ההההתתקקררבבוותתמשמע

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::בשיר מתקיים דוײשיח בין הילד והעץ. מהו נושא שיחתם?1.הילד שואל בהכללה:" איך זה להיות עץ?"; הוא מסביר את שאלתו על ידי כך שהוא מוסיף2.

שאלות הבהרה בהמשך. אתרו שאלות אלה בשיר, וענו: אילו קשיים רואה הילד בחיי העץ?המשוררת מאנישה את העץ. היא נותנת לו יכולת לדבר בשפת בני אדם;3.

מה תרם אמצעי זה לאפשרות שהילד ילמד מהעץ? כתוב בשיר: "אני מאזין לדממה"; מה הכוונה?4. מהי נקודת המבט של הילד על חיי העץ, ומהי נקודת המבט של העץ על חייו? הסבירו. 5. הילד רואה את העץ כ"תקוע". העץ רואה את עצמו כ"נטוע";6.

מה ההבדל בין "תקוע" ל"נטוע"?במה השתנה יחסו של הילד לעץ בסוף השיר מיחסו אליו בתחילתו? צטטו מן השיר.7.מה לדעתכם למד הילד מהעץ? 8.עשירה ספרותית.בשיר יש משפטים שאנחנו משתמשים בהם בחיי יום יום ומשפטים בלשון 9.

מי בשיר מדבר בלשון המדוברת? ומי מדבר בלשון ספרותית? הביאו דוגמאות.

84

ÔÓÊÈȯ ȯ‡ Ø®ÌÈ˘È˘‰ ˙¢© ‰¯„˘ ∫¯ÂȈ(200 עמוד)השדרה של אורי רייזמן (1924— 1991) מצוירת ממבטו של מי שהולך בתוכה, כאשר משני צדדיו הוארואה שתי שורות של עצים. אף שהמבט הוא מתוך השדרה, אין שני צדדיה מופיעים באופן סימטרי.העצים מימין הולכים וקטנים, ויוצרים קו אלכסוני גם בצמרת וגם באזור האדמה. לעומתם העציםמשמאל קטנים במידה פחותה ואינם יוצרים אלכסון גדול כמו מצד ימין. נקודת מבט זו קיימתבציורי שדרות רבים. האמן איננו רוצה ליצור מצב סימטרי לחלוטין, שבו אין תנועה ואין כל מתח.במצב הקיים החלק השמאלי גבוה יותר וניצב, לעומת החלק הימני האלכסוני יותר. באופן כזה ישבתמונה הטיה של שיווי המשקל והטיה זו היא היוצרת את העניין בתמונה כולה, מבחינת המבנההכללי שלה. שימו לב לצמצום בפרטים. האדמה חומה, ומופיעה כמקשה אחת. צמרות העציםצהובות. שימו לב כמה גוונים של צהוב מצוירים בתוך הצמרות, ובכל זאת יש כאן משטח אחד,אחיד, ללא כל סימון של עלים או ענפים. גם האזור שבין האדמה לבין הצמרות הוא צהבהב, ללאאנשים. את הגוונים החומיםײצהובים האלה "שובר" משולש התכלת של השמים, שחודו חודר אלהצמרות והוא מתרחב לקראת היציאה מתוך התמונה. תוספת זאת של צבע "קר" לתוך מערכת שלצבעים חמים, יוצרת בעת ובעונה אחת גם עומק וגם שטיחות. הציור נע כל הזמן בין תחושה שלעומק — שאותה יוצרים השיפוע והקווים האלכסוניים, לבין שטיחות הנוצרת בגלל משטחי הצבעהאחידים. אורי רייזמן מתאר שדרה באופן מופשט, שבו סוננו ונזנחו כל הפרטים הקטנים, והשדרה

מופיעה כהכללה, כמעט כרעיון. הצבע הצהוב מאפשר לנו לא רק לראות את השדרה, אלא כמעט לחוש את החום השורר בה, את

העונה החמה, ולהרגיש את העלים הצהובים ואת היובש החם שלהם בתמונה. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

האמן צייר שדרת עצים מנקודת מבט של מי שהולך בתוכה. האם שורת העצים מימין ושורת1. העצים משמאל זהות? מה ההבדלים ביניהן?

על אילו פרטים בנוף ויתר האמן בציור שלו?2. באיזו עונה מצויר הציור לפי דעתכם?3. מצד אחד אפשר להגיד שיש עומק בתמונה, מצד שני היא שטוחה לגמרי; אילו דברים בתמונה4.

תורמים לעומק ואילו הופכים אותה לשטוחה?צבע השמים הכחול הוא יוצא דופן בתוך "משפחת הצבעים" של התמונה כולה – בגוני5.

חוםײצהובײכתום. מדוע לדעתכם הוסיף אותו הצייר.האם הציור יפה בעיניכם? כתבו מדוע. 6.

Ó Ø ¯ÚÈ ∫¯ÂȈ ÔÓ˘È„˜ ‰˘(201 עמוד)הציור "יער" מאת הצייר והפסל מנשה קדישמן (נולד בשנת 1932), מופיע ליד שירה של דתיהבןײדור "איך זה להיות עץ". דרך שאלות ותשובות בין הדובר בשיר לבין העץ מתגלה לנו עולמו שלהעץ — התחושות העוברות עליו במשך היום — ציפורים מזמרות לו, פרפרים נושקים, רוח מלטפתובלילה הוא מאזין לדממה, לאדמה, להבשלת פירות ועוד. עולמו הפנימי של העץ הקשור לטבעשמסביבו מעורר את הדובר לנטוע עץ מול חלונו אולי מתוך רצון לחוש דרכו את נשימתו של הטבע

ואת האהבה שהוא חש כלפי הציפורים, הפרפרים, האדמה, הפירות, הטללים והגוזלים. בציורו של קדישמן איננו רואים עץ בודד, אלא שדרה. נוח לנו להשוות ציור זה לשדרה שצייר אורי

רייזמן בעמוד 200.כמו בציור של אורי רייזמן, גם כאן המבט של הצייר הוא מתוך השדרה, אלא שקדישמן קרא לציורו"יער", ואכן יש כאן עומס גדול יותר של עצים. העצים של קדישמן אינם מופיעים במלואם אלאחצויים במרכזם. ממש כמו אדם ההולך ביער ואינו רואה את צמרות העצים, ככל שהוא קרוב יותרועמוק יותר בתוך היער כך הוא רואה פחות, מבטו מקיף רק את גובה הגזעים. השדרה של אורירייזמן מצוירת ממרחק ובמבט מתבונן ומקיף את כל העץ כולו, כך אנו מקבלים תמונה מלאה יותר

85

אבל גם מרוחקת יותר. אצל קדישמן, מפני שהעצים חתוכים, התחושה היא שאנחנו נמצאים ממשבתוך היער. אבל היער הזה שונה מאוד מיער מציאותי. העצים נראים גזורים מתוך משטחיםשטוחים והם מטילים צללים שטוחים וצהובים. צל צהוב משנה מאוד את המושג שלנו לגביהמציאות, והמבנה של התמונה מזמין אותנו לחשוב שאפשר היה גם לסובב אותה ולהסתכל ממקוםאחר, כך שעצים הצהובים היו מטילים צללים לבנים. שינוי זה בהסתכלות נובע מכך שגם לעץ וגםלצלו יש מקום ושניהם תופסים חלק במרחב, אבל גם אלה וגם אלה הם שטוחים מפני שאין הםעצים מציאותיים או עצים מצוירים המנסים להיראות מציאותיים, אלא הם מדגישים את היותם

ציור, וציור ממהותו הוא שטוח. יש לזכור שקדישמן עבד הרבה בסביבה עצמה. באירועי תלײחי של שנות השמונים הוא צבע גזעיםשל עצים והפך אותם באופן כזה למשטח מקורי מאוד של ציור – לא ציור על בד אלא ציור על עץבטבע. הוא גם הביא כבשים אמיתיות לתוך תערוכה, ובמקביל צייר כבשים על בדים גדוליםוצבעוניים. כלומר, קדישמן עוסק לא רק בנוף הישראלי, המאופיין דרך עצים וכבשים, אלא גם בודקדרך ציוריו את הקשר שבין הנוף המציאותי לביטויו האמנותי. מציוריו עולה השאלה איזו תמורהחלה בנוף המציאותי כאשר הוא הופך להיות נושא לאמנות, והאם המעבר יכול להיות גם בכיווןההפוך — מאמנות לנוף (צביעת עצים למשל). בציור שלפנינו מודגשת הציוריות של הנוף גם בכךשהצבעים בציור אינם צבעים המאזכרים נוף – אין כאן גוני ירוק — חום — צהוב, אלא שילוב מענייןשל סגול, ורוד לבן וצהוב. צורתם של העצים איננה מתיימרת לחקות עץ של ממש אלא היא תבניתניתנת לזיהוי של עץ, כאשר האמן איננו מתעניין בענפים, בעלים, במבנה העץ וכדומה, אלא רקבמקום שהעץ הזה תופס בתוך מרחב, ובמקום הריק שהוא מותיר אחריו. הציור כולו בנוי

ממשטחים שבהם כאילו ניסרו והוציאו את תבנית העץ. המקום החסר הופך להיות צל.אפשר לתפוס את הציור של קדישמן גם כבמת תיאטרון תלתײממדית, שבתוכה עשויים להתרחשאירועים תיאטרליים. לפירוש זה תורמת העובדה שהקרקע שטוחה מאוד, כמו במה, וגם העציםנראים כגזורים מקרטון או דיקט, כמו בתפאורה למחזה, שבו נותנים אשליה של מציאות ולא את

המציאות עצמה. לא קיים קשר של ממש בין הציור של מנשה קדישמן לבין השיר של דתיה בןײדור, חוץ מהעיסוקבעצים. בניגוד לקדישמן, שאצלו העצים הם תבנית ציורית שטוחה הממוקמת במרחב, העץ של

דתיה בןײדור הוא עץ אנושי מאוד, עץ מחובר לטבע ולהתרחשויות הרבות המקיפות אותו.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

קדישמן בחר בנקודת מבט שבה לא רואים את צמרות העצים, אלא רואים רק את גובה הגזע;1. האם אתם יכולים לשער מדוע העדיף כך?

אילו דברים ביער שבציורו של קדישמן אינם מציאותיים?2. נסו לסובב את התמונה לכיוונים נוספים, האם עדיין מתקבלת תמונה של יער? הסבירו.3. איזה תחושה מתקבלת בציור מהעובדה שהצבעים אינם דומים לצבעי יער מציאותיים?4.

האם אפשר לראות בציור של קדישמן תפאורה להצגה? מה תורם לכך? 5. השוו את הציור של קדישמן עם הציור "שדרה" של אורי רייזמן; התייחסו בהשוואה לצבעים,6.

למבנה, למידת הקרבה למציאות ועוד.

86

ÌȯÂÙ ∫¯Ú˘(203 עמוד)

ȯÂÙÈ ØÌȯÂÙ· ‰Ó˜ ˙·Á Á¯ ·È(210 עמוד)(על ז'אנר זה ראו לפני דברי העיון על "ידענו שהוא צודק" במדריך בעמוד 10).ססייפפוורר ררייאאללייססטטייזהו לקוחננווששאאווהתרחשותו הוא מושבה, שסביבתה כפרית, וממקקווםםהתרחשותו הוא חג הפורים, זזממןן

מההווי של חבורת ילדים."נורית נקמה בפורים" מעגנת את הסיפור בחג הפורים, ובדיעבד נבין, שהכותרתההככוותתררתתכבר

óקמת נורית, שאירע בו, ועליו יסופר בסיפור זה. רמיזה זונללאאייררוועע ההממררככזזיי,,רומזת כאן מראש , ועם סיומה כדאי שנשאל את עצמנו:ממככווווננתת אאתת ההקקררייאאהההנמצאת בתודעת הקורא מלכתחילה

האם תרמה הכוונה מראש זו להנאתנו מהסיפור או גרעה ממנה? — אחדייללדדבבזזווווייתת ההרראאייייהה ששלל, ונוקט בדרך כלל בבגגווףף רראאששווןן ררבבייםםמספר את הסיפור ההדדוובברר

מהחבורה ושותף למעשיה. אבל הסיפור נסב על ימי ילדותו של הדובר, ואנו נראה כיצד באה לידיבבססממוויי וואאםם בבגגללוויי.., אם זזווווייתת ההרראאייייהה ששלל ההדדוובברר ההבבווגגררביטוי גם

: א. תיאור ההווי, שהתקיים מדי שנה בחבורת הילדים בחג הפורים;ששללווששהה חחללקקייםם עעייקקררייייםםלסיפור ב. סיפור האירוע המיוחד, שאירע באחד מימי הפורים; ג. סוף דבר, ובו הסברים לאירוע ולתוצאותיו.

על פי רעיוןההתתחחפפששהה כל קבוצה בבחחללקק ההרראאששווןן ממתתוואאררייםם ששנניי קקטטעעיי ההוווויי.. בברראאששווןן ההההוווויי ההוואא חחייוובביי::משותף. כל הקבוצות התאספו יחד במגרש הציבורי של הכפר, ומתוכן נבחרה זו שהרעיון שלה היה

הטובות ביותר, ואלה נשלחו לבתי הכפר כדיההממססככוותתהמוצלח ביותר. מתוך קבוצה זו נבחרו בעלי של המושבניקים. כל הילדים עטו על שלל הממתקים וערכוממששללווחחיי ההממננוותתלהביא משם לכולם את

כך מקיימים הילדים את מנהגי פורים.""ססעעוודדתת פפווררייםם""..לעצמם , שהיא למעשהההייללדדהה ננווררייתת. מופיעה בו בבקקטטעע ההששנניי ההההוווויי ההממתתוואארר ננתתפפסס בבעעיינניי ההקקוורראא ככששלליילליי

מצד הילדים ובמיוחד מצד ראש החבורה, אביתר. ממווששאא ששלל ההתתעעללללוותתראו בנורית ילדה "שמגיע לה",, ואלה כפי שנראהממוובבאאתת זזווווייתת ההרראאייייהה ששלל ההייללדדייםם,, אבל בסיפור

יחד עם זאת הקוראווללאא רראאוו בבממעעששיי ההההתתעעללללוותת ככללפפייהה ההתתננההגגוותת ששללייללייתת..שיתנהגו כך כלפיה, כשבכל אחדההתתננההגגוותתםם זזוו.. ההוואא עעווששהה זזאאתת,, ממבבקקרר ההככוותתבב ההבבווגגרר אאתתבבססממווייהטוב עשוי להבחין כיצד בבססממוויישהדובר הילד תולה בהם את האשמה להתנהגותם, הוא "מחביא" ממההממאאפפייייננייםם ששלל ננווררייתת,,

החיצונית, לפי הילדים, היא דוחה, וכמו מגיע להצצווררתתההגם את אפשרות ביטולה של אשמה זו: 1. בשל כך שתהיה דחויה: היא קטנה, מנומשת, תמיד פרועה, תסרוקתה איומה. אבל הדובר המבוגר

על העובדה שהיא קטנה, כאומר: מה אתם רוצים ממנה, בסך הכול היא ילדהחחווזזרר בבאאווזזננייננוו פפעעממייייםםנתפסת על ידי הילדים ככנועה, אם כך אפשר ומותר להכניע אותה. אבל היאההתתננההגגוותתההקטנה; 2.

: "כרחלה אילמת המובלת לגז." דימוי זה רומז על חוסר האונים שלה, ומכאןששלל דדייממוויימובעת בדרך על ראש החבורהחחששדד,, ששההייאא ההללששייננההגם על חוסר הצדק והעוול שבהתנהגות הבוטה כלפיה; 3. יש

,ננאאממרר ממממשש בבממפפווררששאביתר, וזה במיוחד "נוטר לה טינה" ומתעלל בה ובתחפושתה. אבל, וכאן שכבר נתגלה והוכח ש"ידה לא הייתה במעל", ובכל זאת אביתר וחבריו ממשיכים להתעלל בה, שלא

בצדק. הקורא, המתועל על ידי הכותרת, יודע מראש, שנורית תנקום. עכשיו, אחרי המסופר בחלק

ההוואא ייוודדעע ממהה ההססייבבהה ששבבגגללללהה ההתתעעוורררר בבננווררייתת ההררצצווןן ללננקקווםם..הראשון, : "כך נמשך הדברממבבטטייחח ששייננוויישל הסיפור, בבחחללקק ההששנניילאירוע המרכזי, המתואר ממששפפטט ההממעעבברר

שנים אחדות, עד שבא יום הפורים הגדול." באותו יום פורים. דבראאללאא בבממצצבב ררווחחםםשהדובר מדווח עליו, לא חל בהווי הילדים, ההששייננוויי ההרראאששווןן,,

, כגון: "רוחנו עגומה, נפשנו ריקה וריקנית, היה זה חג אפורבבייטטווייייםם ררבבייםםזה מתואר באמצעות וחסר טעם ולא היה לנו חשק להמשיך בו, ישבנו משמימים. כולם חשו, שאם לא יקרה דבר היוצא

מגדר הרגיל, כולם יתפזרו ו'חסל סדר פורים'." אאתת ההששייחחהוא איײהופעתה של נורית. בנושא זה אנו שומעים, לצד דברי הדובר, גם ההששייננוויי ההששנניי

87

שלההדדררממטטייוותתהמרווח את הזמן ומגביר את בבדדייבבוורר ייששיירר,,שמתנהל בין הילדים והמידע נמסר ההתרחשות.

, שמתגלים לילדים כמשהו חדש.ששייממוושש בבתתפפקקיידדייםם ההממווככררייםם ממממגגייללתת אאססתתררהוא ההששייננוויי ההששללייששייהם קובעים, שנורית, אם תופיע, תהייה זרש, שתיתלה על עץ. נירה, שהצדיקה את נורית, אם היאלא תשתוק, תהיה המן. (כדאי לשים לב, כי כך משלימים הילדים את שלושת מנהגי החג: קודםשמענו שהם התחפשו בפורים, קיבלו משלוח מנות ושמחו בסעודת פורים. עכשיו אנו שומעים

שהם עומדים "ליישם" את המפגש עם סיפור המגילה וגיבוריה.) ממתתחחייללהה ההדדררממהה ההעעייקקררייתת בבחחממשש ממעעררככוותת::הוא יוצא דופן וממנו ההששייננוויי ההררבבייעעיי

במרחק מה מהם הזדקרה דמות משונה, ספק דחליל ספק ליצן, שקראה בקול משונה1. לגורלו בהמשך,ההטטררממהה אאייררווננייתתלאביתר. אביתר היה מחופש לשודד ים, תחפושת שיש בה

ויהיה לה גם תפקיד חשוב בהמשך העלילה. הוא היה בטוח שזו נורית ויצא כהרגלו לכיווןהפחדנית.

לתהותבבללששווןן ססללננגגייתת,,משעברו חמש עשרה דקות ואביתר לא שב, החלה החבורה, המתבטאת 2. מה קורה שם.

והנה צץ לידם "אביתר" המחופש כשודד ים ובקול משונה צייץ: "שם – נורית! בואו! נלך3. להרביץ!" בדיעבד נבין, שבשל התחפושת ובשל נמרצות הדיבור ותוכנו, המתאימים לאביתרמנהיגם, האמינו הילדים שהוא זה העומד לפניהם וכהרגלו מזרז אותם גם הפעם להתעלל

בנורית. דדייננממיי,, ממללאאפעילותם הוא תתייאאוורר הילדים מסתערים במכות על הדחליל, שאותו חשבו לנורית, ו4.

והמשעמם, שבו הם היוללממצצבבםם ההססטטאאטטיי,, ההעעצצוובבלחלוטין ווההוואא ממננווגגדדקקררייאאוותת ווממללאא ששממחחהה,,נתונים קודם לכן באותו יום.

לגלות את אביתר הגדול בתוך תחפושת הדחליל, כשהוא "חבוט, ומרוטההייללדדייםם ננדדההממייםם5. ושרוט, בוכה ומתייפח", ואת נורית הקטנה פושטת את תחפושת שודד הים של אביתר,

וחושפת כלפיהם פרצוף שחור וטור שיניים "לגלגניות עד אין קץ..".הקורא, המתועל על ידי הכותרת, יודע, שנורית תנקום. בחלק הראשון הוא יודע מה הדבר שיעורר

בה את הרצון לנקום. בחלק השני הוא כבר יודע מה הייתה הנקמה.באביתר, שחשב עצמו לגדול. ללאאחחרר זזממןן,, ככייצצדד ההצצללייחחהה ננווררייתת ההקקטטננהה ללננקקווםםמסביר ההחחללקק ההששללייששיי

: 1. היא תכננה מראש את כל תוכנית הנקמה; 2. היאבבחחווככממהה ייתתררההאפשר לראות שהיא פעלה פעלה במהירות וביעילות; 3. היא גרמה שכל החבורה תסייע לה בנקמתה, ובעצם בכך נקמה גם בהם.

: 1. הכירו בה כבתײחיל; 2. היא הפכה לדברית לילדי הכפרההססייווםם ממתתממצצתת אאתת תתווצצאאוותת ממעעששייההוראשונה לכל מבצע 3. אביתר, כהמן במגילה, בא על עונשו והפך כנראה בעל כורחו ל"נושא כליה"

של נורית, שהיא עכשיו, כמו מרדכי במגילה, "על הסוס". : א. בגורלה של נורית: מילדה חלשה נרדפת על לא עוולששלל ממההפפךךהוא סיפור ההססייפפוורר,, ללממעעששהה,,

בכפה, היא הופכת, לאחר שבאה על גמולה, לחזקה ולמבוקשת; ב. בגורלו של אביתר: מבן חזקומתעלל שלא בצדק הוא הופך, לאחר שקיבל את עונשו, לבן חלש שהתעללו בו ג. בתפיסת הילדים

את נורית מזלזול להערכה. זה שהתרחש לעם ישראל בפורים. לזכר מהפך זהששלל ההססייפפוורר ההההייססטטוורריי,,כזכור, "מהפך" הוא עיקרו

ההממההפפךך ההוואא גגםם עעייקקררוואנו פושטים כל שנה בחג הפורים את בגדי היומיום ומתחפשים למשהו אחר. . ההתתחחפפווששתת וובבחחססוותתהה, שהתאפשר והצליח גם בזכות ששלל ססייפפוורר זזהה

ללאא אאממייןן..הוא כה קיצוני, שהוא עשוי להיראות ננעעיירר,, ככיי ההממההפפךך ככאאןן בבססייווםם: כל מעשה רע, כמו התעללות, צפוי לעונש. אחדההממססררייםם ההססממווייייםם ששלל ההייצצייררההאבל הוא נושא את

מסוגי העונשים הוא נקמה בדרך של "מידה כנגד מידה", דהיינו כפי שהתעללת, יתעללו בך. לפיהסיפור הזה, דרך זו של ענישה היא יעילה ומשיגה תוצאות טובות.

האם תמיד ענישה בדרך של נקמה משיגהההאאםם ההוואא ממקקבבלל ממססרר זזהה בבששללממוותתוו??ההקקוורראא ממווזזממןן ללחחששוובב::

88

תוצאות טובות? האם הנקמה היא הדרך הבלעדית לעצירת המעשים הרעים? האם אין דרכיםאחרות?

ראו הערה מגדרית עמ' 112.ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

שערו על פי הכותרת מה יהיה האירוע המרכזי בסיפור?1. סיפורנו הוא סיפור מציאות; מהו זמן ההתרחשות? מהו מקום ההתרחשות? 2. לסיפור שלושה חלקים: כתבו בקצור נמרץ מה אירע בכל אחד מחלקי הסיפור.3.

ההווי של חבורת הילדים בחג הפורים:א.

אירוע המיוחד שאירע באחד מימי פורים:ב.

סוף דבר — הסברים לתוצאות האירוע:ג.

האירועים בסיפור לא התרחשו לפי הסדר שהם מסופרים. לדוגמה : על ההכנות המוקדמות של4. נורית ללמד לקח את אביתר נודע לנו רק בסופו של הסיפור.

התרחשותם. (מה קרה מוקדם יותר ומה קרה מאוחרזזממןן את האירועים בסיפור לפי סדרו יותר):

אביתר חושד בנורית שהלשינה עליו בבית הספר. המשיכו מכאן.א. בסיפורנו אנחנו נפגשים בנקודות מבט שונות על נורית.5.

מהי דעתו של אביתר על נורית? של החבורה? במה הן שונות מדעתה של נירה?מדוע השתנתה דעתם לאחר הנקמה? הסבירו.

בסיפור מתרחשים כמה היפוכים:6. נורית הופכת ל א. אביתר הופך ל ב.""ווננההפפווךך ההוואא""..גם במגילת אסתר מתהפך הגלגל; סופר המגילה השתמש בביטוי ג. המן המשנה למלך הופך ל ד.

התוכנית הייתה להרוג את היהודים ובמקום זה האם נכון להגיד שמחבר הסיפור "נורית נקמה בפורים" השתמש בדגם מתוך מגילת אסתר?7.

הסבירו והדגימו.""ממיידדהה ככננגגדד ממיידדהה??""האם נכון לתאר את נקמתה של נורית כדרך הנקראת 8. מה דעתכם, האם תמיד ענישה בדרך של נקמה משיגה את מטרתה?9.

מהן הסכנות בנקמה? 10. מה דעתכם, האם הדרך שנורית פתרה בה את הבעיה היא הדרך היחידה לעשות זאת? הסבירו.11.

הסבירו את המילה או הביטוי המודגשים במשפט :12. מגרש המשחקים.ייררככתתייהיינו ממתינים להם ב

ננווטטרר טטייננהה..פעם הלשינה עליו בבית הספר, ומאז הוא של המורים.דדבברריי ההככייבבווששייןןולא הועילו

היא נורית.בבתתײײחחייללאכן בתחילת הסיפור מדמה המספר את נורית לכבשה צעירה שמובילים אותה לגזיזת צמרה.13.

מצאו את המשפט והעתיקו אותו. א. איך אפשר לדעת שהמשפט הוא דימוי. צבעו את האות או המילה המלמדים על כך באדום.ב. במה תורם הדימוי להבנתנו את מצבה הקשה של נורית?ג.

עלילת הסיפור מסופרת מנקודת מבטם של בני החבורה. 14.כתבו את הסיפור מנקודת מבטה של נורית.

89

ÎÈʉ ÌÂÈ ∫¯Ú˘ ‰¯Â·‚Ï ‰‡Â˘Ï Ô¯(224 עמוד)בשער זה שלושה מרכיבים חזותיים.

– מופיעה דמות מצוירת של ילד וטלאי צהוב על זרועו (ציור – נמרוד לוין). בגדיו בגדיםללממעעללההיש שתי תמונות. התמונה הימנית מתארתממתתחחתתייווכהים וכובע לראשו, הוא נראה מבוהל ועצוב.

משלוח של יהודים מגטו ורשה. הם צועדים בקבוצה ברחוב, שומר עליהם חייל, מודע לצילום. סבירלהניח שתצלום זה בוצע על ידי גרמנים, הצלם היה גלוי למצולמים, והחייל מתבונן בו ישירות. שלאכמו צלמים יהודים בזמן השואה שנאלצו לצלם בסתר תצלום זה נעשה, כפי הנראה, על ידי גרמניולכן הוא מצולם ממקום פתוח, גלוי, מנקודת מבט חזיתית, כהולך לצד האנשים. אחדים מהםמרימים את ידיהם, הם אנשים שנלחמו והובסו ועכשיו הם מובלים למרות רצונם אל הבלתי ידוע.

אבל הליכתם זקופה ומלוכדת והם אינם נראים מנוצחים. מופיע תצלום אנדרטה לזכר יהודי ורשה ביד ושם בירושלים. במרכז האנדרטה ניצבתממצצדד ששממאאלל

דמות של מנהיג ומסביבו לוחמים. שימו לב לגברים בני כל הגילים הנושאים נשק בידיהם. אין כאןקבוצה של חיילים ההולכים בסך, אלא אוסף של אנשים צפופים מאוד שניכרים בהם גם סבל וגםגבורה. מאחור – דמות של אישה מרימה את ידה כתנועה של סבל או כתנועה של מרי. האנדרטה

רבת הבעה, משקפת גם סבל וגם גבורה. מעניין להשוות בין שתי קבוצות האנשים — זו המצולמת וזו המפוסלת. הקבוצה המצולמת סיימהאת מלחמתה בגטו. רגע הצילום הוא לאחר שנתפסו כאשר הם מובלים לדרכם האחרונה.האנשים באנדרטה הם בעיצומו של הקרב, כאשר התוצאות עדיין אינן ידועות. הם מאמצים אתכל כוחותיהם כדי לנצח בקרב האחרון, כצבא לא מאורגן אך מלוכד סביב המטרה בגבורה

עילאית. "נדרתי הנדר לזכור את הכול לזכור ודבר לא לשכוח" – מילותיו של המשורר אברהם שלונסקימלוות את השער הזה ומדברות בעיקר על זיכרון. זהו למעשה נושאו העיקרי של השער — זיכרון דרך

תמונה, דרך פסל או דרך שבועה. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

תארו מה רואים בכל אחד משלושת המרכיבים של השער.1.

מדוע לדעתכם בחרו בתמונה של ילד מצויר ולא בתצלום אמיתי של ילד מהשואה?2.

השוו בין שתי קבוצות האנשים – הקבוצה המצולמת לעומת הקבוצה המפוסלת, בשתיהן ניתן3.לראות אנשים מגיטו ורשה; מה ההבדל בסיטואציות השונות ובהבעת הגוף והפנים של

האנשים? באיזה אופן מתחבר הפסוק משירו של אברהם שלונסקי עם השער הזה? 4.

ראו הערה מגדרית עמ' 113 (אחי אחי – רעיה הרניק).

˙‡ӈډ ÌÂÈ ∫¯Ú˘(242 עמוד)הכרזה שלפניכם נוצרה ליום העצמאות בשנת תשנ"א—1991 היא שנת מ"ג (43) למדינת ישראל. את

הכרזה עיצב רפאל אבקסיס והיא כוללת כמה מרכיבים:סמלים הקשורים לארץ ישראל ולירושלים, כגון אריות, יונת השלום, מנורת שבעת הקנים, מגן1.

דוד, דגל ישראל, ירושלים, רימון, שיבולת, כוכבים ועוד.הכרזה מחולקת למשבצות ובאחדות מהן מופיעות מילים כמו: עלייה, קליטה, שלום, ישראל.2.

יחי ועוד. במרכז הכרזה – ציפור גדולה שעל גבה בתים – בתי ירושלים — ושיירות של עולים עולות עליה3.

מכל קצות הארץ.

90

óיך מרחוק יבואופסוקים מישעיהו ומיחזקאל המדברים על הבנים הנקבצים "נקבצו באו לך בנ4. ובנותיך על צר תאמנה" או "והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה".

בראש הכרזה מופיע משפט מתוך מגילת העצמאות האומר: מדינת ישראל תהא פתוחה5. לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.

הכרזה כולה נראית כמו שטיח גדול צבעוני, מורכב משפע הסמלים, המילים והציורים הקשוריםלירושלים ולארץ ישראל.

שימו לב שהמעצב לא בחר להראות את מדינת ישראל הקיימת והאמיתית אלא בחר להציג אותהדרך סמלים ודרך ציורים מסוגננים. מדינת ישראל שלו היא מדינה דמיוניתײאגדית שאיננה שייכת

לכאן ועכשיו, והוא מנסה להנציח את ערכה ההיסטורי והרוחני. שנת 1991 הייתה שנה של עלייה רבה מאתיופיה ומרוסיה וזאת הסיבה שהמעצב בחר להדגיש את

אספקט העלייה. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

ערכו רשימה של הסמלים הקשורים למדינת ישראל ולירושלים, שאתם מזהים בכרזה1.שלפניכם.

באיזה אופן קשורים הפסוקים הנמצאים מסביב לכרזה אל מה שמצויר בתוכה?2. האם המעצב בחר להראות את מדינת ישראל כפי שאתם מכירים אותה? מדוע?3. הציעו אתם דימויים נוספים שאפשר בעזרתם ליצור כרזה לחג העצמאות.4. תכננו כרזה מכל הדימויים שאספתם. 5.

Ó‰ÂÈȉ˘ ‰¯ÂÎ ÌÂÏ˘ ؉˙ ·˙(252 עמוד)המזרחית ואיחודהייווםם אאחחרריי ששחחררוורר ייררווששללייםםשהמשורר כתב אותו בכ"ט באייר תשכ"ז, ששיירר,,זהו

מחדש לעיר אחת., שכידוע, דלקה באשײתמיד כאשר בית המקדש היה קיים, והפכהההממננווררהההשיר מציג תחילה את

לסמל המדינה עם הקמתה. ללששחחזזרר ססייפפוורר, כאומר: סיפורה של המנורה הוא סיפור מתמשך. אנו יכולים בבוו'' ההחחייבבווררהשיר מתחיל : בעבר דלקה המנורה, אחר כך היה מי שכיבה אותה, ולבסוף היא נשארה כבויה זמן רב. זזהה ממתתווךך ההששיירר

אלאההעעייקקרר ככאאןן,,הוא ההעעבברר, כאומר: לא סיפור טטפפלל ללוווואאייאבל העבר מובא בבית הראשון במשפט : "לא יכבנה/ עוד איש." ההההחחללטטהה ללעעתתיידד

בבית זה ברור, כי עכשיו המנורה דולקת, ומעתה והלאה, איש לא יכבה אותה.ההממששפפטט ההעעייקקרריימתוך ררצצייפפוותת ההססייפפוורר ממההעעבברר,, אאללבבית זה, דהיינו גלישת המשפט משורה לשורה, מעידה על ההפפססייחחהה

. וואאלל ההעעתתיידדההההווווהה.בבצצממצצווםם וובבתתממצצייתתייוותתאפשר לראות, כי סיפור המנורה כולו מובע בבית זה

. המנורה זקוקה לבית. גם כאן יש לנו ו' החיבור, משמעללססממלל ננווססףף:: ההבבייתתאנו עוברים בבבבייתת ההששנניי: היה בית. הוא "כרע תחתיו". כדאי לשים לב, כי לא נאמר, "הביתעעבברר ממתתממששךךגם לבית סיפור של

שעוד יבוא יום והואללעעתתיידד,,, הנושא בחובו את התקווה בבבבייטטוויי ממאאננייששנהרס", אלא יש כאן שימוש יקום מכריעתו.

של בית הראשון חוזרת בראשיתו של בית שני: "והבית שכרע תחתיו." בהתאםההתתבבננייתת ההששייררייתת.ההתתבבננייתת ששווננההלאותה תבנית יכולנו לצפות שבהמשך יהיה כתוב: "לא יפילנו עוד איש." אלא שכאן

ההחחררווזז ההייחחיידד: "עוד/ יעמוד." ממבבטטייחחוותת חחגגייגגייתת, והן ככלל אאחחתת בבששווררהה ננפפררדדתתכאן באות שתי מילים, כאן מוסיף נופך של חגיגיות לתקווה.

. הבית, שצריך להגן על המנורה ועל אורה, עדיין אינו עומד.יישש אאוורר בבממננווררהה,, אאךך ההגגאאווללהה אאייננהה ששללממההומבקש: "והזמן יעמוד דום/ כפי שלא עמדו עוד השמש בגבעון/ והירח בעמקבבייתת ששללייששיילכן בא

של פסוק מקראי מפורסם, שמקורו ביהושע, כובש הארץ. יהושע, בעת כיבושששייבבווץץאילון." יש כאן

91

הארץ, ביקש שהזמן ייעצר, כדי שהוא וכל העם אשר איתו יוכלו להכניע עד תום את כל האויבים.ממששננהה אאתת ההפפססווקק ווממווססייףףלכן ציווה: "שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון" (יהושע י 12). המשורר

: עכשיו האויבים רבים, ולכן יש צורךעעככששווווייתתגם משמעות ללממששממעעוותת ההממקקרראאייתת, וכך נוספת ללוובזמן רב יותר מזה שאותו ביקש יהושע.

של נתינת כבוד. לפיכך אםגגםם ממששממעעוותתשל עצירה, אלא ללאא ררקק ממששממעעוותתהיום לעמידת דום יש בתקופת יהושע עמד הזמן דום, דהיינו נעצר, עכשיו הוא גם חולק כבוד לאירוע של הדלקת המנורה

ולמבצעיו. והאחרון כמו נותנות שהות לעמידת דום זו. ההבבייתת ההררבבייעעיילפני ששללוושש ההננקקוודדוותת

אם בראשית השיר נאמר רק בעתיד "לא יכבנה עוד איש". בסוף השיר חוזרת אמירה זו מתוך: "ולא יוסיף עוד/ לכבותהננששממעעתת ככממוו ששבבוועעההביטחון בהתגשמותה ובהתקיימותה לעד והיא

איש." , כי הדובר חש התרוממות רוח עם כיבושררוווויי ההפפאאתתווסס ששלל ההששייררניכר מהסגנון ללססייככווםם,,

ירושלים ואיחודה מחדש. הוא רואה באירוע היסטורי זה הדלקת האור במנורה, הסמל הלאומישלנו. אבל באותה עת הוא יודע, כי הבית להגנתה עדיין רחוק מהקמתו. עדיין רבים האויבים.עדיין צריך לבקש, שהזמן יעמוד דום, כדי שהניצחון יהיה מלא, ולא תתאפשר חלילה כיבויה של

המנורה. שיעמוד איתן ויגן על האור שבמנורה לאורך ימים,ללבבייתתלבסוף נוסיף, כי מנורה של אור ותקווה

ממששממעעוותת ככללללשלנו, הם בהחלט עשויים להיות סמלים בעלי ססממללייםם ללאאווממייייםםנוסף להיותם . עעווללממייתת

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת:: השלימו בעזרת המאגר:1.

העשויה מנורה בעלת בימים קדומים דלקה ב . כולה

המנורה הזכירה לעמנו את התקופה בא עם ישראל חי ב חיים עצמאיים.

לשאיפה של עמנו להיות כאשר עם ישראל יצא לגלות הפכה המנורה ולשאיפה לחדש את חיי העצמאות בארץ ישראל. עם

ממאאגגרר::שבעה קניםסמל בית המקדש ארץ ישראל חופשי זהב טהור

מה מסמלים: א. המנורה הכבויה? ב. אור המנורה?2.

אילו רמזים מעברו של עם ישראל ישנם בשיר? הסבירו וצטטו. 3.

איזה אירוע עצוב מתולדות עם ישראל מוזכר בשיר? 4.

בבית השלישי משבץ המשורר משפט מפורסם שאמר יהושע בןײנון בזמן הקרב שקדם לניצחון5.על האמורי ; העתיקו.

מי עומד בדרך כלל דום? מתי עומדים דום?"? ייעעממוודדבמשפט: " והבית שכרע תחתיו עוד ייעעממוודד מה פירוש המילה 6.

דום"?ייעעממוודדומה פירושה במשפט: "והזמן את השיר חיבר המשורר יום לאחר שחרור ירושלים העתיקה במלחמת ששת הימים. איזה7.

אירוע בזמן שחרור העיר ריגש אותו במיוחד? האם יש לכך רמז בשיר?

92

ÎÎÈΠ‰ÁÓ˘‰ ¯ÎÈȯ طˆÚ‰ ¯ ÈÁ¯Ê ˙(256 עמוד)לפנינו סיפור הכתוב במבנה המורכב של "סיפור מסגרת", או במילים אחרות: "סיפור בתוך בסיפור

בתוך סיפור". עעלל ההממבבננהה ""ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפוורר""::

פפוותתחח בבססייפפוורר: המהלך בבששנניי ססייפפווררייםם" נבחין למעשה ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפווררבסיפור הכתוב בצורה של ".ההססייפפוורר ההרראאששווןן. בסיומו של הסיפור הנוסף אנו חוזרים אל פפתתחח אאלל ססייפפוורר ננווססףף, הפותח ככללששההוו

ממססגגררתתממהלך זה אנו רואים, כי הסיפור שבו פתחנו, הוא הסיפור שבו סיימנו, ולכן הוא משמש " ולסיפור השניססייפפוורר ממססגגררתת, המופיע בתוכו. לכן מקובל לקרוא לסיפור הראשון "ללססייפפוורר ההננווססףף

". ססייפפוורר פפננייממיישבתוכו "בבקקששררייםם ננווסספפייםם בבייןן ששנניי, ואפשר להבחין ההססייפפוורר ההפפננייממיישל ההממסספפררבסיפור המסגרת משתתף

, למשל: סיטואציות שדומות או מנוגדות, אבזרים או מקומות משותפים, מהלך של זמןההססייפפווררייםםמהווה לעבר או לעתיד, דמויות משותפות וכדומה.

אאננוו חחווזזררייםם ללזזממןן ממההאת דבריו מסיבות שונות, ואז ששבבממההללךך ההססייפפוורר ההפפננייממיי קקווטטעע ההממסספפרריש , למשל: הוא צמאננעעווצצוותת בבממסספפרריכולות להיות ללססייטטוואאצצייהה ששלל ססייפפוורר ההממססגגררתת.. ההססייבבוותת ללההפפססקקהה

אתבבססוובבבבייםםאו ננעעווצצוותת גגםם בבססבבייבבההורוצה לשתות, הוא מתרגש מאוד ועוד. הסיבות יכולות להיות המספר, למשל: נכנסת דמות נוספת, השומעים שואלים או מגיבים לדבריו, מתחלף הזמן בסיפור

ויש צורך לתת רקע נוסף, וכדומה. ההממתתחחוהן תורמות לתגבור בבממקקווממוותת ממששממעעוותתייייםםנעשות ההפפססקקוותת אאללוו בבססייפפוורר ההפפננייממייבדרך כלל,

ההססייפפוורריי..בסופו של הסיפור הפנימי תמיד נחזור לסיפור המסגרת.

דדבברריי עעייווןן בבססייפפוורר ""ככייככרר ההששממחחהה ווככייככרר ההעעצצבב""::,ההייחחיידד וואאתת ייייחחוודדוו בבתתווךך ההייחחדדנורית זרחי, שהיא משוררת וסופרת, מרבה לעצב ביצירותיה את נושא

קקששיייי קקללייטטתתההעל דרישותיו. בסיפור זה היא מעצבת דמות של ילדה, עולה חדשה. היא מתארת את , כך שתוכל להתגבר על קשייה. הסיפור כולו יובילההששייננוויי, ואת דרכה המיוחדת להגיע לידי בבאאררץץ

, אבלעעזזררתת ההקקווללטטייםםשל העולים החדשים בארץ דרושה ההצצללחחתת תתההללייךך ההקקללייטטההלמסקנה, כי לשם , שינוי בזווית ראייתם את הארץ ובתפיסתם את תושביה. עעזזררתת ההננקקללטטייםם ללעעצצממםםיותר ממנה – דרושה

, וחלקים בתוכו דורשים את הפעלת הדמיון ויכולת של חשיבה מופשטת.ההססייפפוורר ההוואא אאררווךך ווממווררככבבעם זאת, הוא קריא ותלמידי כתה ה עשויים להבינו וליהנות מקריאתו.

ממבבננהה ההססייפפווררששההםםבסיפור שלפנינו נבחין לא בשני סיפורים, כמקובל במבנה השכיח של סיפור בתוך סיפור, אלא,

משלו, וביחד, יש בסיפוראאוופפיי סספפררוותתיי. כפי שנראה, לכל סיפור יש ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפוורר: חחממייששהה חחללקקייםםכולו

(על הז'אנר ראו במדריך את דברי העיון לסיפורססייפפוורר ררייאאללייססטטיינושא אופי של ההססייפפוורר ההרראאששווןןססייפפוורר ממססגגררתת.. ההוואא ממוופפייעע בבחחללקקייםם אא ווײײהה ששלל ההססייפפוורר.. "ידענו שהוא צודק", עמוד 10) והוא משמש

ווגגםם ההוואא ממששממשש ססייפפוורר ממססגגררתת.. ההוואא ממוופפייעע בבחחללקקייםם בבנושא אופי של סיפור דמיוני, ההססייפפוורר ההפפננייממייווײײדד ששלל ההססייפפוורר..

(על הז'אנר ראו במדריךססייפפוורר ממששללייהנושא אופי של ההססייפפוורר ההפפננייממיי ההננווססףףחלק ג של הסיפור הוא את דברי העיון למשל "הזאב והעז", עמוד 46). הוא עומד במרכז הסיפור כולו, ובו נמצא את נקודתהשיא בסיפור. כפי שנראה, מחלק זה בסיפור נלקחה הכותרת לסיפור כולו: "כיכר השמחה וכיכר

העצב."

93

התרשים הבא ממחיש את מבנה הסיפור כולו:

ההתתוואאםם בבייןן ההממבבננהה ללננווששאא ההססייפפווררההאאוופפיי ששלל ההססייפפווררייםם ווססדדרר ההבבאאתתםם ((ממססייפפוורר ררייאאללייססטטיי ללססייפפוורר דדממייוונניי,, ווממממננוו ללססייפפווררכפי שנראה,

ממששלליי,, ששללקקחח בבצצדדוו)),, ממממחחיישש אאתת ננווששאא ההססייפפוורר::, ובו היאאאלל עעווללםם ההדדממייווןןהמעיקה ומתחושת הבדידות המתלווה לה, יוצאת הילדה ההממצצייאאוותתמ

בבעעזזררתת ססייפפוורר ממששלליי,, ממללממדדייםם אאוותתהה ממווססרריוצרת לעצמה זוג ידידים נעימים ומסבירי פנים, אשר . עםאאבבלל יישש גגםם ההששתתננוותת,, ווההייאא תתללווייהה בבככלל אאחחדד ממאאייתתננוו, שאינה תלויה בנו, ההששככלל חחששוובב:: יישש ששווננוותת

מוסר ההשכל הזה היא חוזרת למציאות ומתגברת על קשייה. ממתתאאייםם ממאאוודד וותתוואאםם ללתתייאאוורר תתההללייךך ההששייננוויישל סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור ההממבבננהה ההממווררככבב

שינוי בזווית הראייה ותפיסה שונה את המציאות החדשה, שינוי במצב הרוח ושינויששחחלל בבייללדדהה::בדרך ההתנהגות.

ההקקוולל ההממסספפררהוא המציגממסספפרר,, ההוואא ההקקוולל ההממסספפרר,, ווזזווווייתת רראאייייתתוו צצממוודדהה ללזזוו ששלל ההייללדדהה..הסיפור כולו נמסר מפי

את ההתרחשויות, את מעשיהן ודיבוריהן של הדמויות שונות,ההאאייררוועעייםם ההחחייצצווננייייםם::בפנינו את זיכרונות, מחשבות ורגשות של הילדה.ההאאייררוועעייםם ההפפננייממייייםם::כולל של הילדה, ואת

ההעעללייללהה ששלל ההססייפפוורר ההררייאאללייססטטיי –– חחללקק רראאששווןןבחלק הראשון של הסיפור הריאליסטי נבחין בשלוש סצנות:

, מולה ארבעה קירותררייקקבחדר ללבבדדהה, נמצאת ננייווטטההששששממהה ההוואא עעתתהה ננוועעההבראשונה, הילדה, , כי אלובבחחבבייבבוותת; האישה אומרת לה אאייששהה זזררההחשופים, כאשר מוכנסים אליו שולחן וכיסא על ידי

יהיו לשימושם, עד שיבוא המטען שלהם מהנמל. ככללללנמצא הרחבה בחלק השני של סיפור המסגרת, שם נשמע מפי אבי הילדה על אאייששהה זזוועל

בסיפור את דרך הקליטה, שנקטוממייייצצגגתת. אישה זו ממעעששייהה ההטטוובבייםם ללממעעןן ההעעווללייםם ההחחדדששייםםהתושבים הוותיקים בארץ, דרך של נתינת סיוע חומרי מכל הלב לעולים הנזקקים, ושל נתינת סיוענפשי, קבלת פנים חמה ואכפתיות. אבל הילדה, העולה החדשה, שזה עתה הגיעה לארץ, ושאינה

מבינה את דברי האישה הזרה, נרתעת מפניה ומפנה לה את גבה.

א

ב

ג

ד

ה

סיפור מסגרת (ראשית)

סיפור פנימי 1 (מסגרת משנית)

סיפור פנימי 2

94

, ומה שהיאאאתת ההחחווץץכדי לראות בעד לחלונות בבככייססאא ששההוובבאאמשתמשת הילדה בבססצצייננהה ההששננייייהההיה כלום, כלומר, היה בשפע רב:ללאא: מחלון אחד "ככווללוו ששללייללהה ווממוובבעע בבדדררךך ההששללייללההרואה שם הוא

פני אדם." מחלון שני נשקפים רק שלושה עצים רזים. גם כלללאאעצי פרי, אף ללאאעצי גן, ללאאחול! אותם עלממתתררעעממתת עעלל ההווררייהה ווממאאששייממהההקומות בבניין ריקות, כי הם הראשונים שהגיעו, והיא

של תלמידה מצטיינת בארץממממעעממדד: 1. בבששללווששהה ששטטחחייםםהמהפך השלילי, שהם גרמו בחייה למעמד של תלמידה מתחילה, החייבת ללמוד מבראשית קרוא וכתוב בשפהההייאא ייררדדהההולדתה,

לנוף ארץ הולדתה, שהיו בו יער, נהר וגניםבבננייגגוודדשהובאה אליה עומד ננווףף ההאאררץץשהיא שונאת; 2. שבו היא הייתה מסובבת בחברות טובות, היא מוצאת את עצמהממממצצבב חחבבררתתיייפים בכיכר העיר; 3.

כאן לבדה, דחויה על ידי הילדים המשחקים, ואחד אפילו משך בצמתה. בעברית ויושבת לקרוא, אך היא אינה מוצאתסספפררהיא שולפת מאחת התיבות בבססצצייננהה ההששללייששייתת

בה הילדים המשחקים בחוץ. אאייננוו ככתתוובב בבאאוותתהה ההששפפהה ששבבהה ממדדבבררייםםטעם בקריאה, כי הוא עעללייללתת ההססייפפוורר ההדדממייוונניי

ססממלל ההככייססאא: מסעד הכיסא מגולף בציוריבבעעזזררתת ההככייססאאהמעבר מעולם המציאות לעולם הדמיון נעשה גם הוא

, ואז נדמה לה כי מנהרה חשוכהההללייממווןן ששבבממססעעדדלימונים. כדי לא לפרוץ בבכי לוחצת נועה על . עעווללםם אאחחררנפערת לפניה, וכשהיא צועדת בתוכה לכיוון קרני האור שבקצה, מתגלה לעיניה

ששנניי ההצצדדדדייםם ששלל ההממצצייאאוותת: סולם לראות בעזרתו את ההככייססאא ממקקבבלל אאפפוואא ממששממעעוותת ששלל ססממלל, הצד המדכא והצד המשמח, וכפי שנראה, מהות המראה המתגלה תלויה בזווית הראייהההייששרראאללייתת

ובנקודת התצפית של המסתכל.ממההוותת ההעעווללםם ההדדממייוונניי

בבוו ההייאא ננממצצאאתת, מנוגד לחלוטין לעולם המציאות, ההממווצצגג בבססייפפוורר ההפפננייממייהעולם האחר, הדמיוני, באמצעותההוואא ממווצצגגבארץ הולדתה. ללעעווללםם ההממצצייאאוותת בבוו ההייאא ההייייתתהה , והוא מקביל ודומה בבאאררץץ

ששבבההםם ההווצצגגהה ההממצצייאאוותת,, ששםם ווככאאןן:: אותם שלושה שטחים, 1. הנוף; 2. המצב החברתי; 3. המעמד של הילדה.

ההששייננוויי בבננווףף בסיפור הדמיוני הנוף אינו חול כמו במציאות, ובמקומו משתרעת לפני הילדה שדרה גדולה של

, בדומה למציאות המיוערת שהייתה קיימת בארץ מוצאה. בבפפררייחחהה, העומדים ללייממווננייםםההששייננוויי בבממצצבב ההחחבבררתתיי

מופיעים לפניה,ננעעררהה ווננעעררחל שינוי גם במצבה החברתי של הילדה, הנמצאת כאן לבד ובבדידות. : הם מושיטים לה יד, מקשיבים לה ומגיביםככחחבבררייםם טטוובבייםם,, ההממעעננייקקייםם ללהה חחבבררוותת אאממתתומתגלים

לדבריה בחוכמה ובקול נעים, מושיבים אותה בצל אחד העצים ומכבדים אותה מהמיץ שברשותם: מיץממזזווןן קקווננקקררטטיילה אפוא נוסף על חברות, גם ההםם ננוותתננייםםואחר כך גם מה"כיכר" שבידיהם. בבדדבברריי ההססבברר ווההדדררככהה, שאותו הם ילוו ססממלל ססממוויי ללממזזווןן ררווחחננייולחם, וכפי שנראה, מזון זה הוא

גגללווייייםם..ההללייממווןן ככססממלל

"לליי. שם הנערה הוא "ללממייששוורר ההממטטפפוורריי,, ההססממללייאנו למעשה עוברים ההששממוותת ששלל ההחחבבררייםםלשמע ". ללייממווןןעם שתי ההברות של המילה "ממששחחקק ללששוונניי", ואנו מזהים מיד, שיש כאן ממווןןושם הנער הוא "

שלממקקוווויי ההאאוופפיי ששלל ההללייממווןן ההקקווננקקררטטיי:: ההצצבבעע ההצצההוובבאכן נלקחו כמה ללאאפפייווננםם ששלל ההדדממווייוותת לליי ווממווןןכמוההוואא חחממווץץשבו הם מכבדים את הילדה ההממייץץהלימון הוא צבע שערם, והוא אף מופיע בעיניהם,

מיץ הלימון, וצריך להתרגל אליו כדי ליהנות ממנו כמו שהוא. ה"כיכר" שבידם הוא פיטם של לימון,שהנערה לי מכניסה אותו לפי הילדה.

, ונבין אפוא שזוג החברים, המופיעיםממפפייררוותת ההההדדרר ששממססממללייםם אאתת ההאאררץץנזכור עתה, שהלימון הוא בסיפור הדמיוני, מסמלים ומייצגים בהתנהגותם ובדבריהם את הארץ ואת בני הארץ, ובמיוחד הם

95

ההפפןן ההאאחחרר ווההחחייוובביי ששללההםם.. ממפפאאתת ההחחממייצצוותת ששבבההםם,, פפןן זזהה ללאא תתממיידד ממתתגגללהה ללעעייןן.. צצררייךךמייצגים את דדממייווןן ככדדיי ללרראאוותתוו,, ווגגםם צצררייךך ללההתתררגגלל אאללייוו..

, שמופיעה בסיפור המסגרת, ואף היאההננעעררהה לליי ווההננעערר ממווןן ממקקבבייללייםם ללאאייששהה בבעעללתת ששעערר ההששייבבההמייצגת את הפן החיובי שתושבי הארץ.

ההששייננוויי בבממעעממדדמרגע שהיא מבינה באורח פלא את שפתם של החברים החדשים,ממששתתננההשל הילדה גגםם ממעעממדדהה

כשווה בין שווים. ממששווחחחחתת אאייתתםםאפילו זו שפה זרה, והיא

ננווששאאיי ההששייחחהה –– ההללקקחחייםם , שאותו מלמדים שניללקקחח, כשכל אחד מהם נושא ששללווששהה ננווששאאייםםהשיחה בין השלושה נסבה על

, הקרוב והמעיקההאאייששיימהמעגל ממעעגגלליי ההננווששאאייםם ייללככוו ווייתתררחחבבווהחברים את הילדה. כפי שנראה בכלל. ההחחבבררהה ההאאננווששייתתואל מעגל ההחחבבררהה ההייששרראאללייתתביותר על הילדה, אל מעגל

11.. ההייחחסס ללששייננוויי ההששםם,:: ההההחחללפפהה ששלל ששממהה ננייווטטההנושא השיחה הראשון הוא על הדבר הכואב לילדה והמכעיס אותה ביותר

, החלפה מהירה שנעשתה מיד עם הגעתה לנמל בארץ.ננוועעהההשם שהיא נולדה בו, לשם החדש לילדה נדמה, כי בכך מחקו את זהותה, ולגביה זהות, שמתגלמת גם בשם, אינה דבר "שמחליפים

ממככננההאותו כמו שמלה." כפי שנראה, כשמדובר כאן בגיבורה מזווית ראייתה שלה, גם הקול המספר "ניוטה", או "נועה ניוטה". אאוותתהה תתחחייללהה ררקק בבששממהה ההקקוודדםם, שהחלפת שמם הלועזי לשם עברי הונחתהאאוופפייייננייתת ללעעווללייםם חחדדששייםםתגובתה הראשונית של הילדה

, העומדת מאחורי ההחלפה הזו: איחודההאאיידדייאאווללווגגייההעליהם מגבוה, בלי שהוסבר להם מהי החדשים עם הוותיקים לעם אחד, הדובר בשפה אחת, השפה העברית.

מון אינו נותן לילדה את ההסבר האידיאולוגי הזה, שספק אם היא מסוגלת להבין אותו. הוא הולך, והוא מסביר להההששממוותתההפפחחתתתת עעררךך ההחחששייבבוותת,, ששההייאא ננוותתננתת ללממעעששהה ששלל ההחחללפפתתבדרך של

בהיגיון: "הרי שם אינו אלא סימן. לא אותך החליפו, אלא רק את הסימן שלך." בסיפור אין תיאור מפורש של האופן שבו השפיע הסברו של הנער על הילדה. אבל כשהיא חוזרתמעולם הדמיון לעולם המציאות נמצא, שהקול המספר המתלווה אליה מכנה אותה מעכשיו רק

, משמע – ההסבר ההגיוני הזה כנראה התקבל על דעת הילדה, וחולל בה את השינויננוועעההבשם ביחסה לשמה החדש.

22.. ההייחחסס ללחחבבררהה ההייששרראאללייתת. ניוטה מנסה שלא לעוות את פניה ולאטטעעממוו ההחחממווץץ ששלל ממייץץ ההללייממווןןנושא השיחה השני נסב על

להצטמרר, בתגובה למה שמעורר בה המיץ, ולי מכריזה, כי היא ומון דווקא אוהבים מיץ זה במצבוהטבעי, האמיתי, "כמו שהוא" — חמוץ. היא מבטיחה לילדה: "לאחר שתתרגלי, תיהני גם את כפליים."

,ממששממעעוותת ססממללייתת ששממעעבברר ללקקווננקקררטטיי, אבל ברור לקורא, כי היא נושאת ססייטטוואאצצייהה קקווננקקררטטייתתלפנינושל טעם מסויםששננאאהה וודדחחייייההביחס לחברה הישראלית ולחיים בכלל: ההדדררככהה דדיידדקקטטייתתויש בה

אאוותתוו ההטטעעםם עעצצממוו ווללההננאאהה ממממננוו,, אאחחרריי ששצצווררככייםם אאוותתוולאהבת עעששווייוותת ללההתתההפפךךבפגישה הראשונה, בבקקבבייעעוותת ווממתתררגגללייםם אאללייוו..

, ויש בני אדםעעלל טטעעםם וועעלל ררייחח אאייןן ללההתתווווככחחלי החכמה יודעת, כי למרות מה שאמרה קודם, שדעתם הראשונה, החיובית או השלילית, על טעם מסוים, היא הקובעת.

. ממסספפרר ההממייננייםם ששלל בבנניי ההאאדדםם, כך ככממסספפרר גגוונניי ההטטעעםםאבל היא גם יודעת, כי .ללננווששאא ההששללייששייכך היא מעבירה את השיחה

96

33.. ההייחחסס ללחחבבררהה ההאאננווששייתת בבככלללל –– עעללייללתת ההססייפפוורר ההממששלליי,, ננממששללוו ווממווססרר ההההששככללססייפפוורר. נושא זה מובא לפני הילדה באמצעות ההששווננוותת בבייןן בבנניי ההאאדדםםנושא השיחה השלישי הוא

, שאותו מספר מון. ממששלליי,, ססייפפוורר פפננייממיי ננווססףףאאוופפייםםמכינים, בבנניי ההאאדדםםהכיכר שאותו בבממווששגג ההקקווננקקררטטיי ""ככייככרר ללחחםם"",,סיפור זה עושה שימוש

ממווששגגייםם ממוופפששטטייםם ממתתחחווםם ממצצבב ההררווחח ההאאננווששייתת::. אבל מלכתחילה מוצמדים אליו אאווככללייםםולבסוף : הם אשר הופכים אתבבייטטווייייםם ממטטאאפפווררייייםם:: ככייככרר ההששממחחהה ווככייככרר ההעעצצבב, ונוצרים שני ששממחחהה וועעצצבב

ללססייפפוורר ממששלליי,, ססייפפוורר בבעעלל ננממששלל ווממווססרר ההששככלל..הסיפור, על מה שמתרחש בו, , כיכרככייככררוותת ההללחחםם, מקום שצורתו עגולה. ממקקווםם ממררככזזיי בבייייששוובבמציינת בדרך כלל גם ""ככייככרר""המילה

, הנמצאים משני עברי העולם. ששנניי ממקקווממוותת קקווננקקררטטייייםםהשמחה וכיכר העצב, הם בנוסף אפוא, גם כמו ûגרם לעולם., שהאופים שם, ממונים לשתתייננווקקוותתבכל אחד מהמקומות האלה נמצאים, על פי הסיפור

הם עושים זאת כשהם נותנים בפיהם של התינוקות פירורים מהכיכר, שעה שהם יוצאים לדרכם.פירורים אלו מתערים בדמם של התינוקות כבר כשהם נכנסים לעולם.

הזו, המתרחשת בכל אחד מהכיכרות, גם בכיכר השמחה וגם בכיכר העצב, מלווהההססייטטוואאצצייההשל התינוקות האלו, מי לשמחה ומיגגווררללםםבמחשבות האופים השונים בכל מקום בצבע לבושם, על

. גגווררלל ששללממעעששהה ננקקבבעע ממרראאשש בבעעבבווררםםלעצב, הזה ברור: "כיכר השמחה" ו"כיכר העצב" אלו שני סוגים שונים שלההננממששלל ששלל ההססייפפוורר ההממששלליי

אופי: כל אופי מוטבע מראש בבני אדם ואיתו הם באים לאוויר העולם: 1. אופי אופטימי ושמח; המתבטאת באופיים – ומכאן גם בהתנהגותם וביחסםההששווננוותת בבייןן בבנניי אאדדםם,,2. אופי פסימי ועצוב.

ההייאא ננתתווןן ששננקקבבעע ממרראאשש וובבאאהה לליידדיי בבייטטוויי ממררגגעע ההההווללדדתת.. לחיים – לליי ממממששייככהה אאתת דדבברריי ממווןן ווממווססייפפהה ררעעייווןן חחששוובב בבייוותתרר::

"אבל אנשים משתנים, כמובן, אם הם רוצים. כל אחד יכול לאפות לעצמו כיכר משלו. כיכר שמחהאו כיכר עצב. זה תלוי באדם עצמו."

ללצצדד הה""ששווננוותת"",, ששההייאא גגווררלל ממווככתתבב ממרראאשש,, יישש ללאאדדםם גגםם אאפפששררוותת ששלל ""ההששתתננוותת"",, ששבבהה ההוואאכלומר, : "הכולטטממווןן ההללקקחח ששלל ההססייפפוורר ההממששלליי,, ששננייתתןן ללננססחחוו בבממששפפטט. בדבריה אלו חחוופפששיי ללבבחחוורר ככררצצווננוו

צפוי, אבל הרשות נתונה". : לילדה העצובה, שאולי שכחה את "כיכר השמחה" שלה בארץ האחרת,ממששההוו קקווננקקררטטיילי גם עושה שבידיהם, וזהו פיטם של לימון שהיא מכניסה לפיה. בפעם הזאתללטטעעווםם ממככייככרר ההששממחחהההיא נותנת

". ננוועעהההיא מכונה רק ". כאן גם נבין מדוע הסיפור נקרא "כיכר השמחה וכיכרההששייאא בבססייפפוורר, שהיא גם ננקקוודדתת ממפפננההכאן

העצב".

ההממששךך ההססייפפוורר ההררייאאללייססטטיי ווההססייפפוורר ההדדממייוונניי,, ססייווםם ההססייפפוורר, כשנכנסת האם העייפה הביתה. אבל הוא כבר פעל את פעולתו: נועה כברננגגווזזהסיפור הדמיוני כמו

אינה מתפרצת על הוריה. ולחבריה הדמיוניים באותה דרך של לחיצה עלבבממששךך ששבבעעהה ייממייםם ההייאא חחווזזררתת ללססייפפוורר ההדדממייוונניי

מסעד הכיסא, והיא מתחילה לחוש איך עליזות החברים החדשים "מתפיחה" בה את "כיכרהשמחה" שלה.

כשהאישה באה לקחת מהם את הכיסא והשולחן, כי הרהיטים שלהם כבר הגיעו, נועה למעשה כבר. בבעעללתת ""ככייככרר ששממחחהה"" ממששללההאינה זקוקה לכיסא הזה, כי היא כבר

עכשיו אפשר להעביר את הכיסא הזה, עם כל משמעויותיו, לעולים חדשים יותר. ההממצצייאאוותת בבחחווץץ,, ההננווףף ההחחוולליי ווששגגררתת ההחחייייםם ששבבהה ננוועעדדהה ננוועעהה ללחחייוותת,, ללאא ההששתתננתתהה.. אאבבלל ננוועעהה

. למעשה, היא נולדה בארצה עם "כיכר שמחה", אבל עם עלייתה ארצה, הוא כמו נשארההששתתננתתההשם, וכאן "אפתה" לה "כיכר עצב". כשהבינה שמצב רוחה תלוי רק בה, היא אופה לעצמה מחדש

"כיכר שמחה".

97

: היא מושיטה את ידה לאישה, ואומרת להככששממששתתננהה ממצצבב ררווחחהה ללטטוובבהה ממששתתננהה גגםם ההתתננההגגוותתההשלום, המילה הראשונה, שאמרה בעברית.

במשפט פיוטי: " האישה לחצה את ידה ובאותו רגע פשט בחדר ריח עז וחריףההססייפפוורר ככווללוו ממססתתייייםםשל פריחת לימונים." מה שהיה דמיוני והסתמל בלימון כמו הפך למציאות, נספג במציאות, נוכח

במציאות, ואפשר לחוש אותו בכל החושים. ננעעזזררהה, אבל היא לא "טבעה" בו, אלא בבררחחהה אאממננםם ללעעווללםם ההדדממייווןן, כי נועה בצר לה ססייווםם זזהה ממווככייחח

, והוא אכן תרם לשינוי זווית הראייה שלה את המציאות, לשינוי מצב רוחה ולשינוי בהתנהגותה. בבווראו הערה מגדרית עמ' 113.

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::כתבו את שמות 1.

התמונות הדמיוניות בסיפור: הדמויות האמיתיות בסיפור:

בסיפור שלפנינו יש למעשה שלושה סיפורים. 2.קראו שנית את הסיפור ואתרו את שלשת הסיפורים השונים.

הציעו כותרת לסיפור הראשון, סיפור המציאות. א. הציעו כותרת לסיפור השני, הסיפור הדמיוני.ב. הציעו כותרת לסיפור השלישי, סיפור המשל.ג. כתבו את שמות הסיפורים במקום המתאים בתרשים.ד.

לניוטה יש טענות כלפי הוריה. לו סיפרה לכם על כך, מה הייתם מסבירים לה?3. נועהײניוטה יוצאת למסע בעולם הדמיון. תארו את המסע (המקומות, התחנות, הפגישות, מה4.

היא לומדת במסע. מי מלמד אותה).מהו הלקח שלומדת הילדה מהסיפור על "כיכר השמחה וכיכר העצב"?5. "כיכר השמחה" ו"כיכר העצב" בסיפורנו הם ביטויים מושאלים. מה הם מייצגים?6. נועה ניוטה היא בעלת דמיון. כיצד עזרו לה הדמיונות להתאקלם בארץ?7. בדקו את שמות הילדה בתחילת הסיפור ובסופו. מה גיליתם?8. ציינו, היכן במהלך העלילה מופיע הלימון? א. 9.

איך מתואר הלימון? איזו תכונה שלו בולטת? ב. מה הוא בא לסמל? שערו והסבירו.ג.

האם חשתם הזדהות עם הילדה?10. באיזה מצבים ההיזכרות בסיפור יכולה לעזור לכם? 11. האם שמעתם או קראתם על אנשים שעסקו בקליטת עלייה? ספרו.12. חפשו באנציקלופדיה או בספרים על ליובה אליאב או על רבקה גובר וכתבו על תרומתם13.

לעלייה ולקליטה.

· ∫¯ÂÈˆÓ·Ú Ú·ς ÌÂÁ ؉¯(251 עמוד)הציור "במעברה" של נחום גלבוע מתאר את חורף שנת 1950 במעברה. חורף זה היה גשום מאוד,וקשה במיוחד לעולים החדשים שמפאת מצוקת דיור עדיין גרו באוהלים במעברה. המעברההוקמה כפתרון דיור זמני, ומכאן שמה — מעברה, מלשון מעבר, ועולים חדשים שוכנו בה עדלמציאת פתרונות של דיור קבע. בציור, הגשם מציף את המעברה ויוצר נחלים של מים שחוציםאת שורות האוהלים ומקשים על המעבר ביניהם. אנשים מעטים נמצאים בחוץ והם נראים בלתימוגנים מפני הגשם. לציור זה יש אופי של תצלום מפני שהוא מתאר רגע מסוים, מה שקוראיםבשפת הצילום "רגע מכריע". בצילום הכוונה היא לרגע שבו מתרחשת פעולה והצלם מצליחלתפוס בדיוק את הרגע החולף. כאן מתואר הרגע שבו מושיט הגבר את ידיו לקחת את התינוקולאפשר לאישה היחפה לחצות את נהר המים. ייתכן גם שהתמונה מציגה מצב הפוך שבו האישה

98

זה עתה חצתה את המים והגבר מחזיר לחיקה את התינוק שהחזיק למענה בינתיים. כך או כך –הימצאות האישה עם התינוק בחוץ ביום גשם כה סוער מדגישה את המצוקה של האנשים החייםבמעברה. הצייר בחר לצייר לא רק את האוהלים הדלים ואת השטחים המוצפים מים אלא גם אתהתושבים, ובחר להתמקד באישה עם ילד — מכיוון שאלה מעוררים את הצופה להזדהות ולחמלה.נחום גלבוע איננו מצייר את המעברה רק כדי לתעד את התקופה ואת מראה המעברה. הוא שואףלעורר את רגשותיו של המתבונן. את זאת הוא מציג בכך שהוא מראה את האנשים הבלתי מוגניםהפוסעים בתוך הגשם, בודדים מאוד, כל אחד לנפשו, ובעיקר כאשר הוא מציג כאירוע מרכזיבתמונה את האישה עם התינוק, המעוררים מאוד את הזדהותנו. גלבוע לא צייר את הציור עבוריושבי המעברות אלא עבור הוותיקים בארץ, שחיו בבתים מוגנים ונוחים באופן יחסי ולא הכירואת המצוקה במעברות. ציורו היה בעל כוונה לעורר סימפתיה אל האנשים האלה ולעודד אנשים

לעזור ולסייע להם. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

מה אתם יודעים על המעברות? שאלו מבוגרים וחפשו מידע.1. הצייר מתאר יום חורף גשום במיוחד במעברות; באיזה אופן הוא מדגיש את המצוקה של יושבי2.

המעברות ביום כזה?האם הציור מעורר מחשבה על מצבם של העולים?3. האם הייתה לצייר מטרה כאשר צייר את יום הגשם במעברה? האם רצה להגיד בכך משהו4.

לצופים או לעורר אותם לכיוון מחשבה מסוים?באילו מובנים דומה התמונה הזאת לתצלום?5.

ȉ „ÈÙω ȯҖ‰È· Ô„ ØÌÂ˙(246 עמוד)ראו לפני דברי העיון לסיפור "הכולססייפפוורר אאייששיי ממררגגשש ווממללאא ררגגששוותת.. ((עעלל ההזז''אאננרר ססייפפוורר אאייששיי זהו

..התחיל בקריאת ספרים", במדריך, עמוד 25)אאייררוועעשניעורו בו בעתווההממחחששבבוותת,, תתחחווששוותתדן בניהײסרי, והוא נסב על הההססוופפררזהו סיפורו של

עלייתו, ולפיד בידו, להדליק משואה בערב יום העצמאות הײ45 למדינתייווצצאא דדוופפןן בבחחייייוו ההאאייששייייםם:: ישראל.

ססייפפוורר: 1. ססייפפוורר בבתתווךך ססייפפווררמספר כאן למעשהההדדוובברר ההבבווגגרר,, ההככוותתבב אאתת ססייפפווררוו בבגגווףף רראאששווןן,, , שממנו עולה הסיבהססייפפוורר פפננייממיישל הדלקת המשואה; 2.ההססייטטוואאצצייהה ההממררגגששתת, המכיל את ממססגגררתת

ז"ל. אאבבייוובבדדממוותתהעיקרית להתרגשות, והיא קשורה

טרם הדלקתההצצייבבווררשנשא לפני ההדדבבררייםם ההררששממייייםם,,הסופר את ממבבייאאססייפפוורר ההממססגגררתתלבבפפתתייחחהההמשואה.

מתבקש להיצמד אליו : ששככלל ממדדללייקק ממששוואאהה, ננווססחח קקבבוועע ווקקצצררלדברים אלו : "אני, דן בניהײסרי, סופר יליד ירושלים, בן בתיה ויוסף סרי." ההוואא ממתתחחיילל בבההצצגגתת עעצצממווא. ההממששוואאהה בבששםם ההררבבייםם,, ששפפררטט זזהה ממששוותתףףצצייווןן ההפפררטט בבחחייייוו,, ששבבזזככוותתוו ההוואא ננקקבבעע ללההדדללייקק אאתתב.

הפרט הזה הוא נפילת אביו במלחמת העצמאות. ללההםם;;: "מתכבד להדליק משואה זו..." ;אאחחיידד ההממששוותתףף ללככלל ממדדללייקקיי ההממששוואאוותתססייווםם:: ממששפפטט ננווססחחייג.

ההמשך של משפט זה, "לתפארת מדינת ישראל", אינו מצוטט כאן. : לצדבב""ששעעהה ממפפעעייממהה"" זזווממממששייךך בבההככללללהה,, ההממפפררטטתת אאייךך ממררגגיישש ככלל אאחחדד ממממדדללייקקיי ההממששוואאהההסופר

ובו תפילות""ססייפפוורר ההללבב"",,"הסיפור היבש", כלומר תולדותיו המובאים לפני הציבור, נמצא אצלו ל"סיפור הלב" הזה הוא היד הרועדת,ההבבייטטוויי ההחחייצצווננייחלומות ודמעות שעמם נולד ועמם צמח.

"רעשה היד", שמשדר התרגשותבבבבייטטוויי שמחזיקה בלפיד המדליק את המשואה. הסופר משתמש גדולה ויותר מרעד רגיל.

הוא: "על אחת הדמעות, אותה בכיתי בלילממששפפטט ההקקייששוורר בבייןן ססייפפוורר ההממססגגררתת ללססייפפוורר ההפפננייממיי

99

המשואות, אתוודה – אבי ז"ל." כפי שנראה, אף שהדמעה לבדה מוזכרת כאן, נוגע הסיפור. חחללווםםוגם בתתפפייללההאלא גם בדדממעעהה,,הפנימי,"סיפור הלב", לא רק ב

עובדת נפילתו של האב במלחמת העצמאות כבר נמסרה בפתיח של סיפור המסגרת. עתה,תתחחווששתתאת ממששדדררתת בבססממווייתוספת זו ככחחיייילל..נוספת העובדה, שהוא נפל ההססייפפוורר ההפפננייממיי,,כשמתחיל

כלפי אביו. ההגגאאווווהה ששחחשש ההממסספפרר ההבבווגגרר, העולה מהסיפור הפנימי, היא של אדם צנוע, שעבד לפרנסת משפחתו כחנווני, ועבדדדממוותת ההאאבב

נראהממזזווווייתת ההרראאייייהה ששלל ההדדוובברר ככננעערר,, ששההייהה ררקק בבןן אאחחתת עעששררהה ככששננפפלל אאבבייוו,,קשה והרבה מאוד. אביו כאדם שמעולם לא רטן על מר גורלו; בבית הכנסת הוא נשמע לו כמתפלל למען ילדיו ואשתו,

ואילו על עצמו לא ביקש דבר. ללההגגששממתת חחללווםםתתפפייללההאת "סוד תפילתו האמיתית" של האב, ההאאםם גילתה לו ככבברר ממיידד אאחחרריי ממוותתוו

מעט מצער הפרנסה,שישחרר אותוהאב לא רצה להיות חנווני, והתפלל לאלוהיםששללאא ההתתממממשש:: כדי שהוא יוכל לממש את רצונו לשבת ולכתוב סיפורים על שולחן המטבח, שכנראה, היה השולחן

היחיד בבית. : "בעל נשמה של משורר". מתוך סגנון דיבורה של האם נראה,בבאאפפייווןן ייששיירראת האב ההאאםם ממאאפפייייננתת

: "הפרנסה שברה את רוחו, ועמה גם את שולחן המטבח, שנותר יתוםגגםם ללהה ננששממהה ששלל ממששווררררתתכי מן הסיפורים."

, ונשמעים לנער היתוםככצצייטטווטט ייששייררשל האב, מובאים חחללווממוו ההבבללתתיי ממממווממששהדברים של האם על , כמוהו. אבל נראה, שהם שהניעו אותו כבר אז לנדור נדר ול"גאול" את הצוואהצצוווואאהה ייתתווממהה""כ"

מיתמותה, כלומר "להמשיך במקום בו (האב) לא התחיל מעולם, ולכתוב מלבו הבוכה (של האב)סיפורים."

: הוא כתב ופרסם סיפורים, שהקנו לו מעמד של סופר מכובד, וכפי שראינוממייללאא אאתת ההננדדררככששבבגגררבפתיח, כך, כסופר, הוא גם הציג את עצמו.

למעשה, הוא היה צריך להרגיש סיפוק והנאה על שמילא את צוואתו הבלתי כתובה של אביו,והגשים את החלום, שאביו לא יכול היה להגשימו.

, כי הוא רוצה להודות לאביו "על המילים, על הנשמה ועלעעדדייייןן ללבבוו ששללוו זזוועעקקאבל מסתבר, כי של מצבתששוותתקקתתשל הבן, ואבן זזעעקקהה: ההננייגגוודדתפילתו לאלוהים שנענתה, לבסוף, בילדו." מתוך

האב, נבין מדוע לב הבן זועק, ומדוע אינו חדל מלזעוק כל העת.ייררששהבן אינו זוקף לזכותו את הצלחתו כסופר, אלא הוא זוקף אותה לזכותו של אביו. משמע, הבן

לא רק את הייעוד ואת הכישרון הטבעי ואת הנפש השירית למלא את הייעוד, אלא הוא ירשממאאבבייוושקיבל בבית: הוא יודע להעריך אתההחחייננווךך ההטטוובבכמו כן, אנו מגלים את ההצצננייעעוותת..ממנו גם את

הקניין הרוחני שקיבל מאביו ויודע גם לומר לו תודה עליו בכל עת.: לא רק היד רעדה אצלו, אלא גם ברכיו כשלו בעתההדדוובברר חחווזזרר ללססייפפוורר ההממססגגררתת ווממררחחייבב אאוותתוו

ללבבןן ששאאבבייווהחזקת הלפיד. אבל נוכח אש האבוקות ריחפו למולו פניו המפויסים של אביו, ונראה לו . הקורא מבין, שהפיוס של האב הוא גם עם עצמו וגם עם בנו, והוא תוצאה הן שלקקייבבלל אאתת תתוודדתתוו

, שקיבל מכל עםההגגאאווווהה ששללוו ככאאבב בבבבננוו ההססוופפררשהוגשה לו על ידי הבן והן של ממננחחתת ההססייפפווררייםםישראל את הזכות ואת הכבוד להדליק את המשואה לתפארת מדינת ישראל.

היא "הלפיד היתום". המילה "יתום" גם חזרה בקטע בצורות שונות: השולחן יתום,ככוותתררתת ההקקטטעעהצוואה יתומה, הילד התייתם. כל אלו הם מהווים בעצם השלכה מטונימית ליתמותו של הדובר.

ללפפיידדהלפיד פירושה, כי לפנינו לא רק הההאאננששתתנאמר: "הלפיד שוב אינו יתום". בבססייווםם ההקקטטעע, שמקשר, קישר ויקשרללפפיידד ההממטטפפוורריי,, ללפפיידד ההררווחח ווההללבבשאחז הדובר בידיו, אלא הוא הההקקווננקקררטטיי,,

הסיום נבין: לפיד זה לא היה יתום כל זמן שהאבננייססווחח ממששפפטטלעד, בין השניים: האב ובנו. מתוך היה חי. הוא התייתם במות האב, שנפל למען המדינה. עתה כשהבן מדליק את המשואה בלפיד זהלתפארת המדינה, ולאורו כמו חוזרים לתחייה, ולו רק בדמיונו של הבן, פניו המפויסים ומקבלי

. ששוובב אאייננוו ייתתווםםהתודה של האב, כמו חוזר הלפיד לקדמותו, והוא

100

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת:: האם הסיפור עצוב? שמח? או גם שמח וגם עצוב?1.בסיפור שלפנינו יש למעשה שני סיפורים. הוא מתחיל בסיפור אחד וממנו הוא יוצא לסיפור2.

נוסף ושוב חוזר לסיפור הראשון. לסוג כזה של סיפור קוראים סיפור בתוך סיפור.הציעו כותרת לסיפור הראשון, הציעו כותרת לסיפור השני. א.

.ססייפפוורר ממססגגררתתלסיפור הראשון שהוא גם הפותח וגם המסיים, קוראים כי הוא נמצא בין שני חלקי סיפור המסגרת. ססייפפוורר ההפפננייממיי,,לסיפור השני קוראים ה

השלימו את הטבלה:ב.

ססייפפוורר פפננייממייססייפפוורר ממססגגררתת

המקום בו מתרחשת העלילה:

זמן ההתרחשות:

מיהו גיבור הסיפור:

מה הקשר בין שני הסיפורים? ג.מהו הרגש של המספר בסיפור החיצוני? 3.

מהו הרגש של המספר בסיפור הפנימי?. מה ההבדל בין השניים? מהו הניגוד ל "סיפור הלב"; כתבו: 4. ספרו את הסיפור כסיפור יבש (ללא רגש). חשבו, איזה סוג מעניין יותר? 5. בסיפור לא נזכר במפורש שמשפחת הסופר חיה בעוני; אילו ביטויים בסיפור רומזים על כך?6.

"רק כשמת גילתה לי אימא את סוד תפילתו האמיתית"; על מה התפלל באמת האב? 7.מה קיבל הבן מתנה מאביו? צטטו מהסיפור והסבירו.8. מדוע נראה לדובר שפני האב מפויסים? הסבירו.9.

מדוע הלפיד היתום שוב אינו יתום?10. . העתיקו.ללבבבסיפור תמצאו צירופים למילה 11.

זה הלב הזוכר

? ששוופפךך ללבבוומה כוונת הצירוף אילו צירופי לשון אחרים עם המילה לב אתם מכירים?

במשפחתו של המספר עבר "לפיד" הכתיבה מהאב לבנו.12. יש משפחות שבהן "מעבירים לפיד מדור לדור":

איזה לפיד תיקחו אתם מהמשפחה שלכם?א.גם ביה"ס נושא לפידים. איזה לפיד תיקחו אתכם מבית הספר?ב.

האם אתם מכירים טקסי העברת לפיד אחרים? מה הם מסמלים?13.

101

כל סמלי המדינה קשורים בעברו של עם ישראל. הסבירו והביאו דוגמאות. 14. חברו דף מידע לתיירים המסביר את מהות הדלקת טקס המשואות.15.

(עמוד 260)˙ ‡È¯Â„ ؉¯„‡‰ ˙Ú·˘ „‚¯Âמתוךשהוא קטע מרומן שלם, שכתבה דורית אורגד על עליית יהודי אתיופיהססייפפוורר ררייאאללייססטטיי,, לפנינו

לארץ ישראל.בבככפפרר ההווללדדתתוו, ממסספפרר ההססייפפווררלשהותו של הנער ממו, בבייווםם ההאאחחררווןןהזה מתרחשת עעללייללתת ההקקטטעע

, בקשיים הרבים הכרוכים בה, ובעיקר בהתרגשות ובחרדותבבררגגעעיי ההפפרריידדהה. היא מתרכזת בבאאתתייוופפייההזה בחייו. ייווםם גגווררללייהמציפות את הדובר הצעיר במהלך

שהתקבלה: "שהכול יהיה מוכן בלילה הבא." המספר מתמלא תדהמהבביידדייעעההננפפתתחחהקטע והתרגשות, שכן הולך להתגשם הדבר שלו ציפו בסתר הלב: העלייה לארץ ישראל, ארץ האבות.

, הוא איך תעמוד סבתו החולה בקשיי הדרך. מהר מאודחחווששבב עעללייוושהוא ההדדבברר ההעעייקקררייאבל מסתבר, שסבתו החולה החליטה להישאר. גם הסב חלה וגם הוא נאלץ להישאר. גם האב, בנם,שעמד להצטרף ליוצאים, החליט להישאר עם הוריו הזקנים והחולים, כדי לדאוג להם. משמע, בנימשפחה קרובים ביותר נשארים מאחור, והנער ממו ייאלץ להיפרד מהם. גם אחותו, שתעלה עמו,נאלצת להיפרד מחברה טובה. אם כן, הפרידה היא מיידית ומאנשים קרובים ואהובים, ומי יודע

זזוו פפרריידדהה קקששהה ממאאוודד..מתי ייפגשו שנית; כפי שנראה, זאת פרידה גם מהנוף המוכר, נוף פתוח של כפר ונחל, שניכר כי הוא אהוב מאוד על

הדובר. קקווששייהנובע מהפרידה הקרובה מכל האהוב עליו, אנשים ונוף, נוסף לדובר באותו יום עוד עעלל ההקקווששיי

: עליו לשמור בסוד את דבר היציאה מהארץ ואת מועדה. הוא אינו יכול לגלות זאת לא לבןאאחחדדדודו ולא לחברו הטוב. גם כשחבר טוב זה מגלה לו בשמחה, שהוא בין היוצאים, הוא מתאפק ואינומגלה, כדי לא לחבל חלילה במבצע כולו. כפי שנראה, החבר מגלה זאת בעצמו, כשבא להיפרד ממנו.

שקשורים באמונות עממיות, שהופיעו פתאום ומתגבריםההססייממננייםם ממבבששרריי ההררעעוותת,,הם קקווששיי ננווססףףאת החרדות.

. ההכנות לדרך הם בעיקראאבבלל ללצצדד ככלל ההקקששייייםם ההגגדדווללייםם יישש גגםם ההתתררגגששוותת גגדדווללהה וואאפפייללוו ששממחחההבאריזת מצרכי מזון. כשנודע לחבר, כי גם חברו יוצא לדרך, השמחה רבה.

מתברר שהחבר עדיין לא הגיע.ששוובב קקווששיי::כשרגע היציאה מתמהמה. כשרגע זה מגיע, ההממתתחח גגוובברר,,ממו כחבר טוב רץ אליו ומספיק להביאו בזמן.

כשכל השיירה יוצאת בחיפזון לדרך, דרך קשה שאותה יעשו ברגל. ההקקטטעע ממססתתייייםם

עלתתחחקקיירר ממעעממייקקשאינה מיוצאי אתיופיה, כתבה את סיפורה לאור ההססוופפררתת,,כפי שאפשר לראות, חיי היהודים באתיופיה, על הארץ ועל תנאי החיים בה. כמו כן למדה את הדרכים שבהן אורגנהעלייתם ארצה, שמעה על הסודיות של המבצע ושמעה על הדרך שבא יצא מבצע זה לפועל. היא גם

בימי קדם לא היה לוח שנה בכל בית. בכל ראש חודש נהגו להדליק משואות, מדורות אש,בראשי ההרים. היה זה סימן על מועד תחילת חודש חדש או מועד תחילת חג. האות מראשהר אחד עבר לראש הר אחר המרוחק ממנו. וכך עבר האותות מארץ ישראל ועד למצרים

ולבבל, ולכל מקום שהיו בו יהודים הגיעה ההודעה. מידע זה היה חיוני לקהילות ישראל, כדי שידעו לקיים את החגים והמועדים באותו הזמן.

טקס הדלקת המשואות הוא אחד מסמלי עצמאות ישראל.

102

(אמהרית), ורבות מהן מובאות בגוף הטקסט כלשונן, עם תרגוםממייללייםם ממששפפתת ההאאתתייוופפייםםלמדה לעברית בצדן. (ממילים אלו אפשר לראות את קרבת השפה האמהרית לשפה העברית. כמו כן הן

נותנות תחושה אותנטית למסופר).המחברת כתבה בצמוד לידע שרכשה על העדה האתיופית, על עלייתה לארץ ועל גורלה בה, ובכך

כלפיהם. ממעעווררררתת אאתת ההקקוורראא ללחחוושש ההעעררככהה גגדדווללהההיא ממצצבביי ננפפשש,,הכוללים תיאורים של דדררככיי ההממבבעע ההסספפררוותתיי,,אבל, כפי שאפשר לראות גם מקטע זה,

, של דמויות שנפרדו מארץ הולדתם, ויצאו אל דרך בלתי נודעת, אל היעד הנכסף,קקששייייםם וובבעעייוותת, אלא גם את כלללאא ררקק אאתת ייההוודדיי אאתתייוופפייההכזו, שהוא מבטא ממעעללייםם אאתת ההסספפרר ללדדררגגההארץ האבות,

היהודים העולים, שעברו ואולי עוד יעברו תהליכים דומים. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

קראו את הסיפור והציעו כותרת אחרת לקטע. 1.

מהם הקשיים שמונה הדובר העומד לצאת באותו לילה לישראל? 2.הביאו דוגמה לקשיים של המספר.א. לקשיים במשפחתו.ב. לקשיים בערב היציאה.ג.

שערו מדוע שמרו על סודיות המסע?3.

מה אפשר לדעת על המספר על פי התנהגותו ומעשיו?4.

הסיפור בוודאי עורר את סקרנותכם לדעת על פרשת עלייתם של יהודי אתיופיה לארץ. חפשו5.באינטרנט, בארכיוני העיתונים, בספרים שונים וסכמו את המידע.

האם אתם יודעים כי במשך שנים רבות לא ידעו על קיומם של יהודים באתיופיה? ערכו מחקר6.על ההיסטוריה המיוחדת שלהם וסכמו בכתב.

מדוע חשוב לקבוצות העולים השונות לשמר את המסורת מארץ מוצאם?7.

·Ó ÔÓÁ ߯ Øı¯‡· ÌÂÏ˘ È˙˙ ·ÏÒ¯(265 עמוד). (על ז'אנר התפילה ראו לפני דברי העיון על תפילת ראש השנהתתפפייללהה,, בבקקששההלפנינו טקסט, שהוא במדריך, עמוד 69.)

טקסט זה נוסחו כנוסח התפילות המוכר מן המקורות, הסידור והמחזור, אבל הוא נתחבר על ידישחי באוקראינה בין השנים 1772–1810. רבי נחמן מברסלב היה מצד אמו נכדוררבביי ננחחממןן ממבבררססללבב,,

של הבעל שם טוב, מייסד החסידות. הוא היה בעל נפש פיוטית וחיבר תפילות רבות., האלוהים,ללננממעעננווובשם הרבים בבללששווןן ררבבייםםרבי נחמן מברסלב, בבטטקקססטט ששללפפננייננוו פפווננהה ההממוועעןן,,

. בבקקששהה ללששללווםםושוטח לפניו את בקשתו, שכאן היא תיענהאאככןן שבקשתוההממוועעןן,, וניכר בה רצון חזק שלממככתתבב בבקקששהה,, תפילתו, ככל תפילה, היא בעצם

האפשריים, כדי שנמענו,אאממצצעעיי ההששככננוועעבמלואה. לפיכך, במודע או שלא במודע, הוא מגייס את כל שבכוחו היכולת למלא את הבקשה, אכן יתרצה לעשות זאת.

פפןן ללווגגיי וופפןן ררטטוורריי..השזורים יחד: ששנניי פפננייםםכאן ללאאממצצעעיי ההששככננוועעבקשר ההגיוני ביניהם ובסדר ההגיוני של הבאתםבבטטייעעווננייםם ההההגגייווננייייםם,, בא לידי ביטוי ההפפןן ההללווגגיי

בפני הנמען: ישירה לנמען: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו..."פפתתייחחהה בבפפננייייהה1.ראשית, שיבטל את המלחמות ואת שפיכות הדמים; ב. אחרא.ההבבקקששהה בבססדדרר ההגגייוונניי:: השמעת 2.

כך שיביא שלום "גדול ונפלא", כמו שניבא הנביא ישעיהו, ולחיזוק מביא המתפלל את ציטוטהפסוק המלא מדבריו; ג. כתוצאה מביטול המלחמות והבאת השלום תבוא ההכרה של כליושבי תבל בייעוד האמיתי של בני האדם בעולם. ייעוד זה מובא בדרך השלילה וממנו מובן מה

הוא המצב העכשווי: מצב של ריב, מחלוקת, שנאה, קנאה, קנטור ושפיכות דמים.שכן כך הבטיחו לנו הנביאים,ססייווםם ששבבוו יישש חחזזררהה עעלל ההבבקקששהה ווההבבעעתת תתקקווווהה ששההייאא תתתתממללאא,, 3.

103

ההחחייוובבציטוט זה, שלא כקודמו, כבר מרמז אל .. שדיברו בשמו, ומובא ציטוט מלא מדבריהם: "ונתתי שלום בארץ ושכבתם באין מחריד". אבל גם כקודמו ניתן החיוב בדרך השלילה.ההממווחחללטט

כפי ששמענו בציטוט הקודם את המילים השליליות "חרב" ו"מלחמה" גם כאן אנו שומעים אתהמילים "חיה רעה" ו"חרב". שם ההבטחה דיברה על פעולות אדם: "לא יישאו" "לא ילמדו". כאן

ההבטחה היא "והשבתתי", דהיינו כאן כבר תהיה התערבות ופעולה ישירות מצד האל.

בא לידי ביטוי בתפילה בפנייה האישית לשכל ולרגש (רחם), בחזרות על מילים,ההפפןן ההררטטווררייובקריאות דרמטיות המצויות בעיקר בפסוקי המקרא המצוטטים.

, וספק רב אם היא עשויה אי פעם להתגשם. אבל אולי דווקאאאווטטוופפייתתתפילה בקשה זו היא ,ההככממייהההה ההגגדדווללהה ללששללווםםבאוטופיה שבה נמצא כוחה הגדול, כי היא מבטאת בכנות ובפשטות את

בכל המקומות ובכל הזמנים. ככלל ההממייןן ההאאננווששיי,,כמיהה של ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

מה מבקש המתפלל? 1.

העתיקו מתוך התפילה ביטויים של תפילה ובקשה.2.

השלימו בטבלה:3.ממייללייםם וובבייטטווייייםם ממייללייםם וובבייטטווייייםם

ההממתתאאררייםם ממללחחממההההממתתאאררייםם ששללווםם

מה הן חמש הסיבות לריב ולמחלוקת בעולם על פי רבי נחמן? (עיינו בבית ב).4.

בבית השלישי ר' נחמן אומר:" ויקוים בנו מקרא", כוונתו שיתקיימו דברי התורה שהוא משבץ5.בתפילה מספר ויקרא פרק כו פסוק ו. (הוא משבץ את דברי התורה בשתי השורות האחרונות

של התפילה).עיינו וענו: מה מבטיחה התורה?6.

מה התנאי שהתורה מתנה לקיום ההבטחה? ענו לאחר שתקראו את הפסוק הבא:"אם בחקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" (ויקרא כג פסוק ג).

המתפלל מבקש מאלוהים שיבטל מלחמות ושפיכות דמים בעולם.7. איך יכולים העמים לפעול כדי לבטל מלחמות?

מהי המילה או הביטוי הנרדפים? מצאו בתפילה.8. עולם

ריב רצח

הצקה והרגזה מצאו בשיר ביטוי ציורי שכוונתו: לא תהיה מלחמה בארצכם 9.

ȇ ØÌÈÏ˘Â¯È ˙‡ÊÙ Ô˙ ı¯(267 עמוד)ששיירר זזממרר"".. בבדדררךך ככלללל ששיירר פפזזממווןן ממככיילל ככממההמכונה גם "ללחחןן,, וועעלל ככןן ההוואאשיש לו ששיירר פפזזממווןן,,לפנינו

בבתתייםם ששווננייםם ווממחחווררזזייםם,, ווההפפזזממווןן ההוואא בבייתת קקבבוועע,, ההחחווזזרר אאחחרריי ככלל אאחחדד ממההבבתתייםם ההאאחחררייםם.. ההללחחןןתתוואאםם ללתתווככןן ההששיירר ווממדדגגיישש אאתת ממצצללווללוו..

,ששללוושש ששווררוותתאחרי כל אחד משלושת הבתים של השיר, הוא בעל בבששיירר זזהה ההפפזזממווןן,, ההחחווזזררהשיר. הביטוי "זאת ירושלים"ככככוותתררתתשהראשונה שבהם היא "זאת ירושלים", והיא נלקחה לשמש

זזאאתתפותח גם את השורה השלישית של הפזמון, והוא מבטיח ומדגיש, כי ירושלים, המוצגת בשיר, . בבעעיינניי ככוותתבב ההששיירראכן ירושלים ש

104

, שייחודם בזה שהם ממזגים את שני היסודות העיקריים האופיינייםששנניי בבייטטווייייםםמופיעים בבפפזזממווןןההקקוודדשש ווההחחוולל..לירושלים:

הוא מכיל את המילה "אבן", שהיא היסוד הקונקרטי השליט""אאבבנניי ההחחווששןן""..הוא ההבבייטטוויי ההרראאששווןן, של העיר ירושלים ובתיה. ההחחווללייןןבמראה הפיזי, מראה

: ההקקוודדשש(שמות כח 4, 29) מתחום חיי ללקקווחח ממההממקקווררוותתאבל כביטוי הוא החושן זהו אחד מהבגדים, שנשא הכהן הגדול על חזהו. הוא היה "מעשה חושב", העשוי מ"זהב,תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר." אלה צבעים, המתאימים לעיר ירושלים. הביטוי "אבני

: הוא היהללייררווששללייםם ווללבבתתייההככדדייממווייהחושן" מתאים גם מבחינת צורתו וגם מבחינת תפקידו לשמש כעין כיס, שהיה נתון על האפוד, והוא היה "ריבוע כפול", כדי שישמש בית קיבול לאבנים הטובותשל ה"אורים והתומים", מביעי משפט האלוהים. (מניחים כי בשל כך נקרא גם "חושן משפט", וחז"ל

דרשו: משום שהחושן היה מכפר על קלקול המשפט.)ההקקווננקקררטטייגם הוא מכיל את המילה "בנויה", שהיא המראה ""ההבבננווייהה ללתתללפפייוותת""..הוא ההבבייטטוויי ההששנניי

üל, שכל הפיות מופנים אליו," דהיינו:ומדרשו: "תללקקווחח ממההממקקווררוותתשל העיר. אבל כביטוי הוא ירושלים היא גם מושא להערצה וגם משכן קדוש לתפילות.

שלה וגם שלממרראאהה ההחחווללהוא אפוא גם של בבבבייטטווייייםם ההממוופפייעעייםם בבפפזזממווןן ההחחווזזררתיאור ירושלים שלה. ממרראאהה ההקקוודדשש

של השיר, כשכל בית הואבבששללווששתת ההבבתתייםםבבההררחחבבהה וובבההדדררגגההמראות אלו של חול וקודש מוצגים על עצמה א.ב.ג. / א.ב.ג.ההחחווררזזוותת בבתתבבננייתת ההחחווזזררתתשששש ששווררוותתשל

. אאווווייררתת ממססתתווררייןן, שגם בו יש ההחחווללייןןמפתח את מראה ההבבייתת ההרראאששווןןההקקוודדשש.., אבל מחדיר אליו כבר ממראות ההחחווללייןןממשיך לפתח את מראה ההבבייתת ההששנניי

ששללוושש ההדדתתוותת..משל ססממללייםם ששלל קקוודדששהה, כשמשתלבים בו ההקקוודדששמופיע רק מראה בבבבייתת ההששללייששייקולותממססגגדד אאססללממיי,,êין, העולה מצריח äז: קול המואללחחוודדתחילה מופיעים הסמלים של כל דת

. לבסוף באההייההוודדייוקולות התפילות של הנער, נושא התפילין ההככננססייוותת ההננווצצררייוותתהפעמונים של העיר ירושלים (תרתי משמע)ממעעלל, כאשר הם נישאים בבייחחדדשל כל הקולות ההאאייחחוודד ההההררממוונניי

.ממתתממזזגגייםם ללננייגגווננייםםובדבר האפשרותההוואא אאוופפטטייממיי ממאאוודדההעעררצצהה ררבבהה..לעיר ירושלים הוא של ההממחחבברר ההממששתתממעעיחס ללאאככללסס ייחחדד אאתת ככלל ההזזררממייםם,, חחייללווננייייםם וודדתתייייםם,, וואאתת ככלל ההדדתתוותת:: ייההדדוותת,, ננצצררוותת אאססללאאםם.. שלה

ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::שם השיר: "זאת ירושלים"; מה מזכירה לכם המילה ירושלים?1.היכן בתוך השיר מופיע שם השיר?2.השלימו בטבלה מתוך השיר:3.

הדובר מתאר דוגמה לירושלים:

כעיר קדושה

כעיר עתיקה

כעיר עם חיי חולין

מה השורה החוזרת בשיר? מתי היא חוזרת?4.

אבני החושן זכורים לנו מבגדי הכהן הגדול; למה רומז הדובר כשהוא מכנה את אבני ירושלים5."אבני החושן"?

" הוא ביטוי ציורי; מה כוונת הדובר בהקשר שבשיר?זזררקקהה ששייבבהההביטוי "6.

105

התפילין, המואזין, הכנסיות, מה הם מספרים על ירושלים? 7. מה לדעתכם רצה המשורר לבטא בשירו?8. אפשר למצואהשמיעו את השיר עם המנגינה; מה דעתכם, אילו יסודות מהרשימה הבאה 9.

במנגינה: חגיגיות? שמחה? תקווה? עצב?

· ‚¢Ï ∫¯Ú˘ÓÂÚ ¯(281 עמוד)

·¯Ó˘ È· ÔÂÚ· ȇÁÂÈ ¯Ó ˙¯˜Ӊ ÔÓ ‰„‚‡ ؉¯Ú(284 עמוד)מי שהיה תלמידו של רבי עקיבא, והלך בעקבותיוממההאאגגדדוותת עעלל ררבביי ששממעעווןן בברר ייווחחאאיי,,לפנינו קטעים

בליבוי המרד נגד הרומאים, כובשי הארץ, ולא פסק מלימוד התורה על אף גזרת הרומאים. (על ז'אנרהאגדה ראה במדריך זה לפני דברי העיון על "הנסיכה המכוערת", עמוד 14).

יחדיו: רבי יהודה, רבי יוסי ורביששללווששהה חחככממייםםובה יושבים בבפפתתחח אאגגדדהה זזוו ממווצצגגתת ססייטטוואאצצייהה,,שמעון. לידם מתיישב יהודה בן גרים. רק אחר כך נבין מדוע המספר אינו כולל אותו בצוותא עמם,

אלא מונה אותו בנפרד מהם.בבאאררץץ..חחוווותת דדעעתתוו עעלל ממעעששיי ההררווממאאייםםכל אחד משלושת החכמים מביע בדרכו שלו את

: כמה נאים מעשיהם של הרומאים!בבקקררייאאתת ההתתפפעעללוותת. הוא פותח רראאששווןן ההדדוובבררייםם ההוואא ררבביי ייההוודדהה, הרומאים התקינו בארץ שווקים, גשרים, מרחצאות, ואלהההממווצצההררתת ככאאןן בבאאוופפןן גגללוויילדעתו,

מעשים נאים, כי הם שיפרו את תנאי החיים לכל תושבי הארץ. ככייצצדד ההגגייבבוו עעלל דדבבררייוו ששנניי ההחחככממייםם ההאאחחררייםם,, ששייששבבוו עעממוו??

. שתיקתו עשויה להעיד, כי ייתכן שלא הסכיםההגגייבב בבששתתייקקהה. הוא ררבביי ייווססיי ללאא ההגגייבב בבדדייבבווררייםםלדברי רבי יהודה, אבל אולי לא היה לו אומץ לבטא את אי הסכמתו בקול רם ובפומבי.

: כל המעשים, שאותםללעעווממתתוו,, ררבביי ששממעעווןן בברר ייווחחאאיי ההגגייבב בבדדייבבווררייםם,, וובבלליי פפחחדד ההששממייעע אאתת דדעעתתוו. ררקק ללתתוועעללתתםם ההםםמנה רבי יהודה, נעשו על ידי הרומאים

(נוסיף, כי בקטע, שאינו מובא במקראה, מחריף רבי שמעון את ביקורתו, כשהוא מראה, שכל מעשהכזה של הרומאים נעשה אך ורק לתועלתם, והוא פוגע לרעה בתושבי הארץ: 1. השווקים מלאואנשים מפוקפקים; 2. המרחצאות, שאינם מקוואות טהורים, אינם יכולים לשמש את התושביםהיהודים, והם רק בשביל הרומאים; 3. כל מי שעובר בגשרים צריך לשלם מכס לרומאים,

המתעשרים על חשבונם של תושבי הארץ. אין ספק, כי דרוש אומץ לב גדול מאוד כדי להשמיע בקול רם ולפני עדים דברים כאלה על

השלטונות. , ששמע את הדברים הללו, הלך מיד וסיפר לכולם את מה ששמע. אולי הוא היהייההוודדהה בבןן גגררייםם

אבל כיוון ששמו "בן גרים", וכן אי הכללתו בנשימה אחת עם החכמים אנו נרמזיםפפטטפפטטןן,,סתם : היותו בן להורים גרים, גורמת לו בוודאי להרגיש נחותממננייעע ננווססףף ללההתתננההגגוותתווכנראה על

ומקופח. אבל הוא לא היה טיפש. הוא הבין שהתגלגלה כאן לידיו הזדמנות פז לפגוע בפוגעיו,שלא רואים בו שווה בין שווים. אבל כדי שלא יעלילו עליו, שהוא מלשין, המוסר את הדבריםישירות לידי הרומאים, הוא הלך וסיפר את הדברים ששמע מפי הרבנים המפורסמים והפיץאותם ברבים. ואכן תוכניתו הצליחה: הדברים שהשמיע התגלגלו והגיעו בסופו של דבר גם

לרומאים, היושבים בשלטון. ההררווממאאייםם ההגגייבבוו בבפפססקקיי דדייןן תתוואאממייםם ללממעעששייםם ווללדדייבבווררייםם ששלל ששללווששתת ההררבבננייםם::

. (נוסיף, שרש"י מסביר כאן: "יתעלה להיות ראש המדברים בכלייההוודדהה ששששייבבחח,, עעללהה בבתתפפקקיידדמקום." רש"י, שזכר שהסיפור הזה במקורות נקשר אסוציאטיבית לשאלה: "למה קראו לרבי יהודה

פפררסס עעלל צציידדוודדווברבי אילעאי ראש המדברים בכל מקום", מדגיש בפירושו, שתפקידו זה ניתן לו כ. ברור שהרומאים ראו בו אדם כלבבם, והם גמלו לו בהעלאה בתפקיד: מעתה הואבבממעעששיי ההררווממאאייםם

יהיה ראש המדברים בשמם בכל מקום.)

106

, מקום מרוחק מירושלים, אולי כדי שילמד שם איך להגיבייווססיי ששששתתקק,, קקייבבלל עעווננשש גגללוותת ללצצייפפוורריילהבא לפי רצונם.ייצצאא גגזזררשהרומאים תפסו מיד שהוא מסוכן בגלל דברי הגנאי שלו נגד מעשיהם, ששממעעווןן בברר ייווחחאאיי,,

ממקקווםם. הוא הפך אפוא למבוקש, דמו הותר, וחייו היו בסכנה. הוא ביקש לעצמו ולבנו ללממייתתההדדייננוו. ממססתתוורר

. בדיעבד נבין, שלא היה זה רק מקום מסתור פיזי, שםההממקקווםם ההרראאששווןן ששננממצצאא ההייהה בבייתת ההממדדררששסיפקה להם אישה את מזונם הגשמי, כי אם גם מקום שבו הם עשויים לשאוב כוח רוחני מלימוד

התורה, וכך להמשיך ולהחזיק בדעותיהם הלאומיות. ללממקקווםם חחבבוויי ייוותתרר,,והיה חשש שמקום מסתורם זה יתגלה, לכן עוברים רשב"י ובנו גגבבררהה ההגגזזררהה,,אבל

. ללממעעררהה ננססתתררתתכלומר: מן"נעשה להם נס. נבראו להם (עץ) חרוב ומעיין מים." במערה זו? פפייזזייתתכיצד יתקיימו

השמים סייעו בידיהם לשרוד פיזית. אאבבלל ממהה עעלל ההייששררדדוותתםם ההררווחחננייתת??

כאן בא סיפור מעניין ביותר והרי הוא במלואו:"והיו מורידים בגדיהם והיו יושבים עד צווארם בחול. כל היום עסקו בלימוד תורה. כשהגיע זמןהתפילה, היו מתלבשים בכסותם ומתפללים ואחר כך שוב היו פושטים את בגדיהם, כדי שלא יתבלו

(הבגדים). כך ישבו (ונהגו רשב"י ובנו) שתיםײעשרה שנים במערה.": הם התפללו, והם למדו תורה.עעששוו אאפפוואא ררששבב""יי וובבננוו בבממעעררההובלעדיים ששנניי ממעעששייםם עעייקקררייייםם

בתפילה הם עטו את בגדיהם. הם הביעו בכך כבוד לקב"ה, שאליו התפללו. בזמן לימוד התורה הםהסירו את בגדיהם וטמנו את גופם בחול.

: כיוון שלא ידעו כמה זמן יהיה עליהםננייממווקק ררייאאלליילהסרת הבגדים במשך זמן לימוד התורה יש לשהות במערה, דאגו מראש, שלא יתבלו הבגדים היחידים שיש להם ושאותם היו צריכים ללבוש

בשעת התפילה. אפשר להבין זאת כדרך של שמירת צניעות, כדי שלא יחזו אישאאבבלל ללממהה ההככננייססוו גגוופפםם ללחחוולל??

שיש בו מן היחס החיובי של שני האנשיםאאקקטט ססייממבבוולליי,,במבושי רעהו. אבל נראה, כי יש בכך גם הללו לעצם הפעולה של לימוד התורה ולתועלת העצומה, שניתן להפיק ממנה:

בגוף הטמון בחול בלי בגדים, הניזון רק מן ההכרחי ביותר המסופק להם בלי שהם צריכים לטרוחללההגגייעע בבעעזזררתת ללייממוודד ההתתווררההלמען משאת הנפש בבייטטוולל ממקקססייממלליי ששלל ההגגששממייוותתבשבילו, יש משום

. ללממקקססייממווםם ששלל ררווחחננייוותתהסבר זה יש לו סימוכין בהמשך האגדה השלמה, שרק קטע ממנה הובא במקראה, כאשר הם עצמם

עעווללםם ררווחחנניי ששההחחייייםם בבוו ההםם ממעעללמכנים את חייהם במערה "חיי עולם", שהוא מושג של "נצח", . ההזזממןן

: הם נמצאים במערהללאאבב ווללבבננוו ננייתתננהה אאפפוואא ההזזדדממננוותת,, ששככלל תתללממיידד חחככםם ששוואאףף אאללייהה בבככלל ההזזממננייםםמוסתרת ונבדלת מכל שאר העולם, והם אינם צריכים לדאוג לקיומם הפיזי. המינימום שלו זקוק

ללההתתפפננוותת ררקק ללללייממוודד ההתתווררהה בבלליי ללדדאאווגגגופם הפיזי מסופק להם על ידי הקב"ה. הם יכולים אפוא , והם בלוקחם הזדמנות זאת עד לקצה המקסימלי של התפשטות מהגשמיות, הגיעוללצצררככייםם ההפפייזזייייםם

. ההגגדדללתת עעווללממםם ווככווחחםם ההררווחחננייגם להישג הנכסף של . הם שהו במערה שתיםײעשרהחחלל ננתתקק בבייננםם ללבבייןן ממההללךך ההזזממןןמה שקרה להם הוא, שבמשך הזמן

שנים, ולא יצאו לברר, אולי הם כבר יכולים לצאת ממנה."בא אליהו ועמד על פתח המערה ואמר להם לבר יוחאי ולבנו, שמת קיסר (רומי) ובטלה הגזרה.

יצאו (רשב"י ובנו מהמערה)."היה צריך לבוא אליהם אליהו הנביא כדי "לנער" אותם מ"חיי העולם" שבו שקעו, או אליוהתרוממו, עקב לימוד התורה והתפילה. הוא בישר להם על השינויים ההיסטוריים, והוא גרם להם

לחזור בגופם "לעולם הזה" ולצאת מהמערה.

107

ההםם חחזזררוו ללעעייררםם..מה גורלם של תלמידי חכמים ביורדם מהגבהים שאליהם הגיעו בלימוד התורה הממושך במערה? בכך עוסק החלק השני של האגדה, שאינו מובא במקראה, ולא נרחיב כאן את הדיבור עליו. נאמררק, כי היה קשה להם, גם לאב וגם לבנו, להכיר בצרכים של "חיי שעה", דהיינו בצרכים האנושיים,

שצריך אדם בחיי היום יום שלו לקיומו. בבממקקרראאהה ממוובבאא ררקק ססייפפוורר ההפפגגייששהה בבייןן ררששבב""יי וובבייןן חחתתננוו פפננחחסס בבןן ייאאיירר..

לפי סיפור זה גופו המעונה של רשב"י, שהיה טמון כל כך הרבה זמן בחול, מעורר את צערו של חתנוומביאו עד דמעות. הדמעות שנשרו על גופו הפצוע של רשב"י מוסיפות על כאביו. מתוך דברירשב"י נבין, שלא היה זה רק כאב פיזי. רשב"י לא היה רוצה, שמראה גופו המעונה יעורר צער, אלא

ששייללממדד ללקקחח..לדעתו, חתנו לא צריך להצטער. להפך. עליו להיות מאושר, שהוא מצא ברשב"י דוגמה ועדות

; אבל הוא גם דוגמה לאיזה מצב גופני מביא רק לימוד תורה, ולמה הואללקקווררבבןן ששממקקררייבב ללווממדד תתווררההגורם כשהוא נעשה על חשבון הגוף.

האגדה בשלמותה, המעלה על נס את אומץ רוחו של רשב"י ואת דבקותו בלימוד התורה, מורה גםכי "תלמיד חכם" צריך אמנם לשאוף להגיע למעלה רוחנית גבוהה, אבל גם לחיות בעולם הזה

ולשמור על גופו. רשב"י הגיע במערה לדרגת "תלמיד חכם", שעסק רק בלימוד תורה והכיר על ידי זה "חיי עולם"מה הם, ורכש כוח רוחני גדול. אבל הוא לא עשה בה דבר לפרנסתו הפיזית ודיכא את גופו.כשרשב"י הבין, שרצונו של האל הוא ש"חיי עולם" לא יהיו נפרדים מ"חיי השעה", אז בא השיקוםל"תובנתו החבולה", או בלשון האגדה: אז התחיל תהליך ה"תיקון" של רשב"י ושל העולם על ידי

רשב"י. תיקוניו אינם מובאים במקראה, אבל המילה "תיקון" באגדה זו היא מילה מנחה: הרומאים תיקנו,ונמצאו הם והסובבים אותם בכל זאת גם מתוקנים ונשכרים. רשב"י כתלמיד חכם "תיקן" אתעצמו ו"תיקן" את העולם, ונמצא גם הוא וגם הסובבים אותו, הפועלים לטובה, מתוקנים

ונשכרים. הוא, שזלזל בעידון הגוף במרחצאות, סופו שיעדן את גופו הדווי במרחצאות שאליהם הובילאותו חתנו. הוא, שרטן על הממון הקונקרטי שלוקחים הרומאים בגשרים הקונקרטים שבנובארץ, סופו שיבין, שצריך "גשרים" בין "קודש" ו"חול", בין לימוד תורה ובין עבודה, בין רוח ובין

גוף.האגדה מעריכה את דרך לימוד התורה והתפילה, שכן רשב"י רכש כוח רוחני רב בהולכו בדרך זו.

אבל היא פוסלת את הדרך, שאינה רואה גם לצרכים של "חיי שעה". ללפפיי ההאאגגדדהה ככווללהה,, ללללייממוודד תתווררהה ווללתתפפייללהה,, ההממזזככייםם בב""חחיייי עעווללםם"" וובבככווחחוותת ררווחחננייייםם,, יישש ללצצררףף גגםם

עבודה למחייה, הגנה על הכלל, התנהגות טובה וקיום מצוותההייעעננוותת ללצצררככייםם ששלל ""חחיייי ההששעעהה""::מעשיות. האגדה מראה, כי את זה למד רשב"י בעצמו ועל בשרו, וביוצאו מהמערה הוא לימד זאת

גם אחרים. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

קראו את האגדה. מתחו קו בין המילה או הביטוי לפירושם:1.הגיעו לידיעת הרומאיםעילה

לרפא את עורו.יתעלהסיפר בשבחםנתגלגלו למלכות

יהיה ראשון הנואמים בכל מקוםלתקן את בשרו

108

השלימו את הטבלה במשפטים מתוך האגדה:2.

מהי תגובת הרומאים על דבריו?מה אמר?ר' יהודה

ר' יוסי

ר' שמעון

מה הניגוד בין דעתו של ר' יהודה לדעתו של רבי שמעון? 3. מה אפשר ללמוד על מעשי הרומאים בארץ ישראל על פי האגדה? 4.

5. כיצד ניזונו ר' שמעון בר יוחאי ובנו במערה? במה עסקו?מהי גזירה? (בדקו במילון); למה הכוונה: "בטלה הגזירה"? 6. ר' פנחס, חתנו של ר' שמעון בר יוחאי, אומר לו: "אוי לי שראיתיך בכך."7.

רשב"י עונה לו: "אשריך שראיתיני בכך." למה התכוון רשב"י באמירתו?מה אפשר ללמוד על ר' שמעון בר יוחאי על פי האגדה? הסבירו וצטטו.8. למילים הבאות: (בדקו. מה הקשר בין פעלים אלה ייתתעעללההועעללההבאגדה מסופר על ר' יהודה ש9.

במילון את פירושן):מעולה עילוי עילאי עילי עילית

˙ÂÚ·˘ ∫¯Ú˘(286 עמוד)

··Â¯Ê دȈ˜ „ÚÏ‚ Ï(297 עמוד)"קציר" הוא עשוי היה להתפתח לשיר שאווירתו פסימית ועצובה, שכן למילהככוותתררתתוושמששייררזהו

אאווווייררההלקצור, יש גם משמעות של לגדוע, להביא לסוף של צמיחה. אבל השיר מתפתח לשיר בעל ושמחה. אאוופפטטייממייתת

,ממההצצדד, אמנם חחייטטייםםהבבעעווננתת ההקקייץץ וועעתת קקצצייררפקוח החושים, המתבונן בעולם ההדדוובבררזאת בזכות . ווממתתפפעעללבבממבבטט אאווההדדאך

,זזההבב(שש פעמים) של המילה בבחחזזררהה ההממררוובבההכבר אחרי קריאה ראשונה של השיר אפשר להבחין ששיירריי ווחחגגייגגיי.., ממטטפפווררייביטוי עעםם ההססווממךך, ויוצרת יחד ככננססממךךהמופיעה בסופי מרבית השורות

ההאאייככוותת ההחחגגייגגייתת, ובעיקר היא מעניקה לו הן את ננוופפךך ממצצללווללייהחזרה על המילה זהב מעניקה לשיר בעונה זו של הקיץ.ממאאוודד ללצצבבעעיי ההטטבבעעוהזוהר, שתואם צצבבעעהה ההצצההבבההבבשל מתכת אצילה זו, והן את

,בבאאדדםם בבטטבבעע, החלק השני מתמקד בבטטבבעע: החלק הראשון מתמקד ששללווששהה חחללקקייםםבשיר מסתמנים . ששוובב בבטטבבעעוהחלק השלישי מתמקד

.אאייככווייוותת אאננווששייוותת ((ההאאננששהה))גם כשהמיקוד הוא באלמנטים מן הטבע הם כולם מקבלים אל השמש בשמים, ש"שרהללממעעללהה,,: תחילה ההממבבטט ננעע ממללממעעללהה ללממטטהה ווחחווזזרר חחללייללההבבחחללקק ההרראאששווןן

הרוח "המנגנתללממעעללהה,, ששםם הקמה ה"נוהרת בצחקות זהב", אחר כך ללממטטהה,, אאלל שיר זהב", אחר כך החוחית "החוזרת על אותו מזמור." כך מופעלים בחלק זה גםללממטטהה,, אאללמנגינות של אור" ולבסוף

חחוושש ההששממייעעהה.. וגם חחוושש ההרראאייייהה(ש' במילים שמש, שמים, שרה, שיר; ח'בבאאללייטטררצצייוותת מועשרממההחחררווזז ההחחייצצוונניי,, לבד ההממצצללוולל,,

ממננקקוודדתת ממבבטטוו ששלל ההדדוובברר,,(רוח, רוח, מנגנת מנגינה). כך, וובבחחזזררוותת עעלל ממייללייםםבמילים חוחית, חוזרת)

109

כאחד, שבהחלט ניתנים למצוא אותה בטבעצצללייללייתת ווצצבבעעווננייתתממתתקקבבללתת ההררממווננייהההחש את הטבע, בעונה זו.

תתווםם רראאששווננייגגםםשל השמלות שלהן משדר ההללבבןןשהצבע ייללדדוותת קקטטננוותת,,מופיעות בטבע בבחחללקק ההששנניילצבע השיבולים, אותן הן אוספות וקושרותתתוואאממתת, ורקמת הזהב על שמלות אלו ווגגםם חחגגייגגייוותתבחוט זהב.

אנו שוב בטבע, והפעם, כנראה גם בהשפעת הילדות הקטנות, כל השדה הרחבבבחחללקק ההששללייששיימתמלא בתרועת זהב.

, הקוץ, שניתנים לו תחילהההחחווחחשמצאנו בחלק הראשון, נמצא כאן את ללחחווחחייתת,,ככממקקבבייללהה ללששווננייתתבניגוד לחברותעעזזוובב —— בניגוד לילדות הקטנות שבשדה, והוא זזקקןן ——: הוא ללססבבייבבההתתאאררייםם ההממננווגגדדייםם

שבטבע כולו. ניגוד זה עשוי היה להשרות עליו עצבות (עזובײעצוב אלו מילים ה"נדבקות" גם בתוקף: הוא צוחק "בפרחיםההצצחחווקקובמקומה בא ננששללללתתהחרוז). אבל אפילו הוא כבר "לא עצוב". העצבות

של זהב", הוא שותף לאווירה הזהבית השורה על הכול, טבע ואדם, בעונה זו. ההצצעעוותת ללפפעעייללווייוותת::

אילו לא הייתה לשיר כותרת, איך היה אפשר לדעת שמדובר בחגיגת הקציר?1.

אילו שורות בשיר מרמזות שמדובר ביום חג?2.

מהי המילה החוזרת בשיר? 3.מה צבע את השדה ב"זהב"?

את מי מאניש הדובר? הביאו דוגמאות. 4.

"אז ימלא השדה הרחב בתרועת זהב"; שערו, מה מבשרת התרועה?5.

הביאו דוגמאות לשיתוף החושים בחגיגה:6. חוש השמיעה חוש הראייה

חוש המישוש"? היעזרו במילון. חחווחחייתת" ל"חחווחחמה ההבדל בין "7.

מדוע לדעתכם, בחר המשורר לכתוב דווקא עליהם?"הזורעים בדמעה ברנה יקצורו"; האם יש קשר בין המשפט לשיר?8. השוו את השיר "קציר" לשירו של חיים חפר "הכול זהב";9.

במה הם דומים? במה הם שונים?

··Á· ‰˘È‡‰ Ï˘ ‰„ȘÙ˙ ‰ÓÂ˜Ó ÏÚ ≠ °ø‰˘È‡ È˘Ú˘ ͯ ؉¯Ùˆ ¯¢„ÌÁ˘ ‰¯È¯

ראשית, שתי הגדרות המסייעות להבין במה המדובר:— המשמעות שהחברה מייחסת לקטגוריות הביולוגיות של זכר ונקבה. המגדר מטביע חותמוממגגדדרר

על כל עולמנו החברתי, מעצב את ראייתנו את עצמנו ואת האינטראקציה שלנו עם הסביבה. הואמשפיע על עבודתנו, על חיי המשפחה שלנו ומתבטא גם בהיררכיה חברתית.

— אידיאולוגיה של שחרור האישה. תפיסה הנובעת מתוך האמונה היסודית והמהותיתפפממייננייזזםםשנשים סובלות מאיײצדק בגלל מינן, בגלל היותן נשים.

. העולם הפיזי (השלטון,ללאאווררךך אאללפפיי ששננייםם ההייהה ממעעממדדןן ששלל ההננששייםם ששווננהה ווננחחוותת ממזזהה ששלל ההגגבבררייםםהצבא, הכלכלה) והעולם הרוחני (ההשכלה, יצירת נכסי התרבות, קביעת דפוסי חשיבה) נשלטובידי הגברים, אשר אף את ההיסטוריה כתבו מנקודת מבטם. הם קבעו מהלכים גורליים, פוליטיים,כלכליים וחברתיים, חרצו גורלות והשפיעו על חיי החברה כולה, וממילא גם על חיי הנשים. הגבר,שהיה ראש המדינה וראש המשפחה, תפס את האישה כרכושו; לאישה לא היה רכוש משלה והיא

היתה חייבת לציית לו בכול.

110

, ומכאן שרוב העיסוקים הדורשים ידעננאאססררהה עעלל ההננששייםם ההההששככללהה ההגגבבווההההבמשך מאות שנים ומיומנות, היו חסומים בפניהן. כך נשארו מוקדי הכוח (מדיניות, תעשייה, בנקים) בידי הגבריםוהנשים נדחקו לשוליים. אף פותחה תיאוריה שנשים אינן מסוגלות ללמוד או לחשוב באופןמעמיק, היות שהן בעלות מוח קטן יותר. הגברים נחרדו למחשבה שנשים תהיינה כלכלניות,רופאות או עורכותײדין, שלא לדבר על מהנדסות וטייסות. למעשה, אם תהיינה הנשים שותפותמלאות בחברה, יאבדו הגברים את עמדות הכוח הבלעדיות שלהם. רק מסוף המאה הײ19 ולאורךהמאה העשרים, נפתחו האוניברסיטאות בפני הנשים, וכך בהדרגה הן החלו לתפוס מקום חדש

בחברה, בתחום המקצועי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי.וזכות זו נשמרה לגבריםננאאססרר עעלל ההאאייששהה ללבבחחוורר אאוו ללההייבבחחררעם היווצרות המשטרים הדמוקרטיים,

בלבד. כלומר, שוב הורחקו הנשים מכל אפשרות של שותפות והשפעה על המהלכים החברתיים. תוךכדי מאבקים מתמשכים, בעולם המערבי, השיגו הנשים את זכות ההצבעה ואת הזכות להיבחר. בארץנמשך מאבקן של הנשים משך שמונה שנים, ובינואר 1926 הוכרז: "אסיפת הנבחרים השנייה ליהודיארץ ישראל מכריזה על שוויון הזכויות של הנשים בכל ענפי החיים האזרחיים, המדיניים והכלכליים

של היישוב העברי, ודורשת מאת הממשלה את הבטחתו של שוויון זכויות זה בחוקי הארץ." באירופה נמשכו המאבקים לזכות ההצבעה לנשים עוד שנים רבות ושווייץ הייתה המדינה האחרונה

שהעניקה זכות זו בײ1971 (מאה עשרים ושלוש שנים אחרי הגברים). דוגמאות נוספות: נשות ניוײזילנד היו הראשונות לקבל את זכות הבחירה בײ1893, נשות ארה"ב

ã 1920 (חמישים שנה אחרי הגברים), ובצרפת ניתנה זכות ההצבעה לנשים ב 1944קיבלו זכות זו ב(96 שנים אחרי הגברים).

בעולם המערבי זכות ההצבעה לנשים מובנת היום מאליה, אך לא כך ברחבי העולם המוסלמי, שםעדיין נתונות הנשים למרותם הבלעדית של הגברים, במקומות רבים.

מאבקים נוספים, שאותם היה על הנשים לנהל, היו בנושאים, כגון: זכויות על רכוש אישי בתוךוזכויות בנושאי נישואים וגירושים, עגינהעעצצממאאוותת ככללככללייתת,, ששככרר ששווווהה ללזזהה ששלל ההגגבבררייםםהמשפחה,

וחליצה, חדײהוריות ועוד. [מצעד המחאה של פועלות הטקסטיל בניוײיורק, בײ8 במרץ 1907,בתביעה לתנאי עבודה טובים יותר ושוויון זכויות לנשים, הפך לסמל במאבק הנשים. בתאריך זה

מצוין מדי שנה, יום האישה הבינלאומי.]

סביב שאלת הדומה והשונה בין גברים לנשים. יש הטוענים כי קיימיםבבששייחח ההפפממייננייססטטיי קקייייםם ווייככווחחהבדלים מהותיים בין גברים ונשים, ומכאן נובעים תפקידיהם ומעמדם השונה בחברה. אחריםסבורים, שכל הבדל הנראה לעין הוא תוצר חברתי של תנאים בלתי שווים ושל איײשוויון. כלומר,שההבדלים אינם מולדים ולכן ניתן לשנותם אם ישתנה המבנה החברתי. לסוגיה זו אין תשובהחדײמשמעית, וההתייחסות לנושא השוויון בין המינים מושפעת מהמקום, הזמן והשקפת העולם.חשוב מאוד לציין, שעם כל חילוקי הדעות, חלו שינויים גדולים ומשמעותיים מאוד במקומהובתפקידיה של האישה בחברה. היום, אין עוררין על יכולתה להיות סופרת, מהנדסת, טייסת,

מדינאית, שופטת או כלכלנית., יש לראות את שחרור הנשים כפרק בשחרורן של עוד קבוצות "חלשות" בחברה.בברראאייייהה ררחחבבהה

קדם להן שחרור העבדים והענקת הזכויות למיעוטים ולפועלים — דבר שבעבר נראה כבלתי מושג.אחרונים לקבל זכויות היו הילדים, שהם הקבוצה החלשה ביותר בחברה, והזקוקה שיהיו דובריםבשמה. אם כך, למרות עוולות רבות שעדיין קיימות בחברה, אין ספק כי החברה של ימינו (במערב)

היא ליברלית, פתוחה, רגישה ושוויונית יותר מאשר בעבר.

הנה רבתײפנים מאוד, וציבור הנשים בתוכה מפוצל ומחולקההחחבבררהה ההייששרראאללייתת ההממתתחחדדששתתלסקטורים שונים: ותיקות ועולות, יהודיות דתיות וחילוניות, אשכנזיות וספרדיות, עירוניותוכפריות, ערביות ופלשתינאיות. לכל קבוצה מנהגים, תפיסת עולם ודרך מיוחדת משלה, ולכן קשה

111

לדבר בנשימה אחת על פמיניזם ישראלי.הנשים החלוצות שבאו לארץ בעליות הראשונות (עד מלחמת העולם השנייה), לחמו על זכותן"להיות כמו הגברים" מתוך מחשבה שכך יזכו לשוויון. הן עבדו בשדה, בסלילת כבישים והשתתפו

המניחה זהות בין גברים לנשים.) נשיםההששווווייווןן ההממככננייבהגנת המולדת. (תפיסתן ייצגה את תפיסת אלה, שבאו מפולין ורוסיה, האמינו כי תזכינה לשוויון עם שאר הקבוצות המקופחות בחברה, כאשריושג שוויון חברתי מלא לכול. בניגוד לחברותיהן באנגליה ובאמריקה שלחמו על זכויות הנשיםבלבד, התגייסו החלוצות בארץ למאבק על זכויות מעמד הפועלים כולו, מתוך תפיסה

חברתיתײשוויונית כוללת.. זו גישה ליברלית המכבדתששווווייווןן אאייככוותתייהמוגדר כששווווייווןן ממתתווךך ששווננוותת הגישה הנוכחית מדברת על

את ההבדלים שבין בני האדם ובין המינים, מחד, אך דוגלת בשוויון הזדמנויות לכול, מאידך. היאמכירה בזכותו של הפרט להיות שונה, לבחור את דתו, השקפת עולמו, מנהגיו, מקצועו ואורח חייו— כל זה בתנאי שלא יפגע באחרים. החינוך להשקפת עולם ליברלית וסובלנית, הוא הסיכוי

לצמיחתו של דור חדש שיבנה כאן חברה טובה ונאורה יותר.

Ùˆ ߯„ Ø ˙Âȯ„‚Ó ˙¯ډ ˙¯‡‰ÌÁ˘ ‰¯È¯

ההננססייככהה ההממככוועעררתת//ששללווממייתת ככההןןײײאאססייףף ((עעממוודד 2200))::שם הסיפור "הנסיכה המכוערת", מפקיע את המעשייה שלפנינו מגדר מעשייה רגילה. גם המרידה

של הבת באביה — לא נושא אופייני למעשייה.זהו סיפור על גיל ההתבגרות, סיפור על מסע אל נבכי הנפש, וככזה הוא עמוס סמלים.

המכשפה הרעה והקנאית, מסמלת את הסביבה הקרובה של המתבגר, היא העין הבוחנתוהביקורתית של הסביבה.

הנושא המרכזי שבו עוסק הסיפור, הוא היציאה מהבית (הפיזי והנפשי) לפגוש באלמנט חיצונישמשנה את המתבגר, ומאפשר לו לחזור הביתה.

נושא נוסף הוא הראייה החיצונית מול הראייה הפנימית (הראי השבור).יש לשים לב כי הסיום של המעשייה שלפנינו שונה ואחר מכל המעשיות המוכרות. אין מפגש עםנסיך ואין חתונה — שזה הפיצוי המקובל על סבל נשי, כי אם פגישה עם המלך הנפשיײפנימי, המשנהאת נקודת ההסתכלות על החיים. הנסיכה היא אישה ששינתה תודעה ולא זכתה ב"פיס" — בגבר! הלחץ החברתי, והחשיבות, שהחברה מייחסת לחיצוניות ולמראה — הם מרכזיים בחיי המתבגר.מולם מעמידה הסופרת את הראייה הרחבה יותר, הנובעת מפנימיות בוגרת ומעמיקה יותר. דוגמהמייצגת היא המשפט: "יש לך פנים של נסיכה"; אפשר לקרוא אותו בשני אופנים, כאילו המילה

öנים היא למעשה גם המילה פנים (פנימה). כך שהאמירה, יש לך פנים של נסיכה, מחבר אתפהגיבורה לחלק הפנימי. ה"נסיכות" היא מקום גבוה יותר בחיים (ולא מעמד חברתי), מקום של

תודעה בוגרת, מבחינה, רגישה ומעמיקה.הפגישה עם הכוכב מסמלת פגישה עם המלך ה"מואר" שבנפש — עם הכוחות החיוביים.

הבריחה החוצה מהארמון והנפילה — מסמלים שאין לבורח אפשרות לברוח מעצמו. זהו למעשהמסע של הנפש בחיפושיה אחר תשובה.

מוטיב אופייני למעשיות — יציאה למסע שבו מחפשים תשובות, ובסופו חוזרים שוב הביתה, אךבמצב שונה. מתוך הבנה גבוהה יותר.

הראי בחדר הנסיכה — והראי ה"אחר" — מסמלים את היכולת של הגיבורה לצאת מתוך הבועהולהתחבר לראייה רחבה יותר.

ווממהה אאתתננוו ההבבננוותת // ררייממווננהה דדייײײננוורר ((עעממוודד 4466)):: זהו סיפור פמיניסטי העוסק בנושא השוויון בין המינים. כדאי לשים לב, שהמורה אמנם קיבלה אתהערותיה של גילי ושינתה את אופן הפנייה לתלמידים (כך שיהא מתאים לבנות ובנים כאחד), אך

112

בהמשך היא קובעת כי הבנות תערוכנה את השולחנות והן שיקשטו את הכיתה לקראת יום ההורים.כלומר, המורה אינה מודעת עד הסוף לשינוי המשמעותי שמבקשת אורן. רגישותה של אורן לנושאהשוויון מוצגת כגבוהה יותר מזו של המורה. ייתכן שהשינוי יכול לבוא מאלה שאינם שבויים

בקונספציה הישנה של חלוקת התפקידים המסורתית בין בנים לבנות.ההצצעעוותת ללפפעעייללוותת::

אפשר להעלות בשיחה את התנהגותה ותגובתה של המורה לנושא השוויון: בתחילה נראה כי היא פעלה לפי הצעתה של אורן, אך האם זה כך גם בהמשך?–איפה בסיפור ניתן לראות שלא פעלה כך, ומדוע? –באילו תחומים נוספים אנחנו מכירים בשוויון בין המינים ובאילו הוא חסר?–

ככלל ההככבבוודד ללאאבבאא// פפררץץ בבננאאיי ((עעממוודד 5511))רק בניםההללייממוודד אאממננםם תתפפסס ממקקווםם ממררככזזיי בבחחבבררהה ההייההוודדייתת,, אאךך ההוואא ההייהה זזככוותת ההששממווררהה ררקק ללבבננייםם..

הורשו ללמוד תורה, קריאה וכתיבה. הבנות התחילו ללמוד מאוחר יותר, בעיקר נושאים הקשוריםôם מלמד. רק לפני כמאה שנים החלולמצוות ולהלכות (אך לא תורה!), ובדרך כלל למדו בבית, או ע

הנשים לרכוש השכלה בבתי ספר ובאוניברסיטאות, והיום הלימוד פתוח בפניהן כמו בפני הבנים.ככייצצדד אאררגגננוו אאתת ללייממוודד ההתתווררהה בבייממייםם קקדדווממייםם // אאללייעעזזרר בבןן ההווררקקננווסס ללווממדד תתווררהה :: ((עעממוודד 5555))

יש לשים לב כי בשתי היצירות מדובר בלימוד תורה של בנים בלבד! בקטע על בןײגמלא, שהוא מלאללאא ממווזזככרר ככיי ממדדוובברר ררקק בבממחחצצייתת ההאאווככללווססייייהה —— ההבבננייםם,, וואאייללוו ללעעוובבדדההשבח והלל על מפעלו החינוכי,

. לכן משפטים כגון : "התרומה לכלל ישראל", "הרחבהככיי ההבבננוותת אאייננןן ללווממדדוותת –– אאייןן ככלל ההתתייחחססוותתברוכה של מערכת החינוך הציבורי", או "החובה ללמד את ילדי ישראל" — יש לקרוא בהסתייגות.דווקא הקטע הזה יש בו כדי להדגים ולהדגיש עד כמה נדחקו הבנות/הנשים לשולי החברה מבחינתהשכלתן, ודווקא הביטוי: "כל ילדי ישראל" — כשהכוונה למחצית מכלל הילדים — מעצימה את

תחושת העוולה שנגרמה לנשים.ככלל אאחחדד ווההממששפפחחהה ששלל//ררוותת זזככאאיי ((עעממוודד 5599))

שוויון בין המינים נובע מתוך ההכרה בזכויות שוות לבניײהאדם, בזכותם לחיות על פי דרכם, ולאודווקא לפי הנורמה המקובלת בחברה. חירות זו אפשרית בתנאי שאין פגיעה בזולת ובתנאי שהיא

מיושמת מתוך חופש בחירה והסכמה הדדית.: האם אתם מכירים מתוך סיפורי התנ"ך משפחות מסוגים שונים? הביאו דוגמאותההצצעעוותת ללפפעעייללוותת

(למשל: שרה והגר, רחל ולאה, חנה ופנינה, שתי האמהות שבאו להתדיין אצל שלמה המלך שהיואימהות חדײהוריות ועוד).

האם אתם מכירים סוגים שונים של משפחות בסביבתכם הקרובה?זזוו ככבברר ללאא אאגגדדהה // גגאאווללהה אאללממווגג ((עעממוודד 7733))

הסיפור עוסק בשוויון בין המינים, אך כדאי לשים לב כי בפמיניזם אין הכוונה להיפוך תפקידים ביןהגבר לאישה, כפי שמוצג בחלקו הראשון של הסיפור. המסר המרכזי של הפמיניזם הוא בפתיחת

להיותההאאייששהה ייככווללהה ללבבחחוורראופציות בחירה חדשות ורבות (שהיו סגורות בעבר) בפני הנשים. עקרת בית או מדענית, אמנית או מהנדסת, כל האפשרויות פתוחות בפניה. הפמיניזם מדבר גם עלשותפות הגברים באותן מטלות שנחשבו בעבר כנחלת הנשים בלבד — הטיפול בבית ובילדים.המהפכה הפמיניסטית התנהלה עד ימינו כמעט רק בכיוון אחד: הנשים נאבקות על שיתופן בעולםשנחשב גברי (השכלה, מקצוע, לבוש, שמות פרטיים), ואילו הגברים כמעט שאינם ממלאים תפקידכלשהו בעולם שנחשב "נשי". המהפכה הפמיניסטית מדברת על שוויון ושיתוף בין גברים ונשים,

על פי יכולתם ומגבלותיהם, ולא לפי דעות קדומות המושרשות בחברה.ההררפפתת ההרראאששווננהה בבדדגגננייהה // ממררייםם בבררץץ ((עעממוודד 113300))

מרים שייכת לנשות העלייה השנייה (1904–1914). היא וחברותיה, יחד עם נשות העלייה השלישית(1919–1924), מימשו את סיסמאות המהפכה הפמיניסטית, הלכה למעשה. הן הביאו לשינוי במבנה

113

החברה היהודית, לשינוי בתפיסת העולם המגדרית ושינוי בתודעה הנשית. לאחר מאות בשנים, בהןמקומן של הנשים נחשב בבית, בגידול הילדים ובדאגה לפרנסה, נאבקו הנשים על מקום חדשבחברה. הנשים החלוצות היו מוכנות לכל עבודה קשה בשדה, בחקלאות ובבנייה. הן דרשו שוויוןמלא עם הגברים בכל החובות והזכויות. נשים אלו לא חיכו שאחרים יסללו למענן את הדרך — אלאהחליטו, קמו ועשו. הן עזבו בית ומשפחה ויצאו לדרך חדשה, שינו ארץ, שפה ומנהגים. הן באולמציאות שלא הכירו את פניה ולא ידעו את טיבה. הן היו עמוסות בחלומות על עולם חדש וטוביותר ועל חברה צודקת יותר, שבה שוויון ערך האדם ושוויון בין המינים משמשים כמצפן וכמצפון.המהפכה הפמיניסטית (שדגלה בשוויון בין המינים), חברה אצל הנשים עם המהפכההסוציאליסטית (שדגלה בשוויון ערך האדם), ועם המהפכה הציונית (הקמת בית לעם היהודי בארץ

ישראל), ונוצר צומת דרכים היסטורי, הזדמנות מיוחדת במינה לשינוי באורח חייהן של הנשים. הנשים הצעירות שעלו לארץ, היו צריכות למצוא את דרכן באופן עצמאי. הורים ומשפחה לא היושם כדי לתת גב או לתמוך בעצה מניסיון חייהם. עצה ועזרה יכלו לתת אישה לרעותה או לקבלמהנשים המקומיות (הערביות), כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיפור, היות שהנשים הערביות הכירו

את העבודה בשדה ועם בעלי החיים, את האקלים, את המחלות ואת תנאי התזונה המקומיים.מרים ברץ וחברותיה לדרך, ראו עצמן כשותפות למאבק הנשים לשוויון, לא רק בארץ, אלא בעולםכולו. חלקן כבר היו מהפכניות חברתיות ברוסיה, ומעשיהן נעשו מתוך רצון עז לשינוי סדרי עולם.מכאן, שדווקא השותפות למאבק החברתי העולמי, הביא אותן לוותר על זהותן הנשית ולדבר עלשוויון שהינו חדײסטרי לחלוטין. הן היו שקועות בראש ובראשונה בקידום סדר היום הלאומי,והרבה פחות בקידום זכויותיהן כנשים. הן האמינו שכאשר יושג שוויון לכול, ולא יהיו עוד מנצליםומנוצלים, ממילא יבוא גם השוויון המיוחל לנשים. ולמען מטרה גדולה זו, היו מוכנות להקדיש את

מיטב שנותיהן.ללממהה צצחחקק ההצצדדייקק // ממררטטייןן בבוובברר ((עעממוודד 115533))

תבנית סיפורית זו מוכרת לנו מסיפורי עם שונים. הגבר מוצג כקשור לרב הקהילה, לתורה, לתפילה, ולכןההייאא בבעעללתת ההתתווששייייהה,, זזוו ששיישש ללהה קקששרר ללממצצייאאוותתולמצוות הדת. האישה הדואגת לצורכי הבית

היא מוצאת פתרון מעשי! תבנית זו מייצגת את הווי החיים במזרח אירופה ובמערבה, שם על פיהנוהג היה על הגבר ללמוד תורה במשך כל היום בבית המדרש, ואילו על האישה היה מוטל עולפרנסת הבית. הנשים הן אלו שניהלו את הקשר עם העולם החיצון (הגויי), במיקח וממכר, במשא

. משנפתחו בפני היהודים.. ההןן ההייוו ממצצווייוותת ייוותתרר בבההווווייוותת ההחחווללייןן,, בבממללחחממתת ההקקייווםם ההייווםם ייווממייתתומתןהגימנסיות והאוניברסיטאות הכלליות באירופה, החלו הנשים ללמוד בהן ראשונות; מחד הרי נאסרעליהן ללמוד תורה, ומאידך היו מצויות יותר בשפות זרות ובלימודי חול. כך שנוצרה כאן פרצה

שפתחה את ההשכלה הכללית בפני הנשים ואפשרה להן ללמוד ולהתפתח.חחננווככהה ((עעממוודד 118888))

סיפור חג החנוכה כתוב מנקודת מבט אנדרוצנטרית (שבה הגבר במרכז). הסיפור המספר עלמתתיהו ובניו, אינו מזכיר ולו במילה, גם לא אישה אחת. מי היא אשתו של מתתיהו, אם בניו? האםהיו בניו נשואים? אין בסיפור זה שום אינפורמציה נשית, אך דווקא משום כך ניתן להשלים

מהדמיון מה היה חלקן של הנשים בסיפור זה.אחד הסיפורים המפורסמים ביותר הקשורים בחנוכה, הוא סיפור חנה ושבעת בניה, המופיע בספר

éקרבה נוראה של היקר מכול, אין בו פשרות ואיןהמכבים. זהו סיפור קלאסי על אמונה טוטאלית והערעור או הרהור על המעשה. זהו סיפור קשה.ננווררייתת ננקקממהה בבפפווררייםם // ייפפררחח חחבבייבב ((עעממוודד 221100))

פורים, חג התחפושות, מאפשר לבחון התנהגות שונה, שאינה אופיינית לדמות מסוימת. כאןמאפשר הסיפור החלפת תפקידים מגדרית, אך עם זאת, חשוב לציין כי נורית משתמשת באמצעיםהדומים לאלו שבהם השתמש קודם אביתר כנגדה. היא "מסדרת" אותו ומשפילה אותו, בהציגה

114

אותו בעליבותו בפני כולם. היא פותרת את בעייתה בכוח ורוכשת לעצמה עמדת כוח בקבוצה.נקודת המפתח כאן היא בשתיקת הקבוצה (ובשיתוף פעולה מתוך שתיקה והסכמה) בעתההתעללות המתמשכת בנורית. הקבוצה הולכת עם החזק ואינה מפעילה שיקול דעת מוסרי!הסיפור מצביע על אופייה של הקבוצה, שאינה מגינה על הפרט החלש בתוכה (בנות, נכים, עוליםחדשים), ואינה יוצאת כנגד המתעלל. גם בחברה הבוגרת אנו שומעים שוב ושוב על התעללות

בנערות ובנשים, אך החוק מחייב היום לדווח על כך מיד ולפעול להפסקת הפגיעה.ההצצעעוותת ללפפעעייללוותת::

האם אתם מסכימים עם פעולתה/תגובתה של נורית. האם הייתה לדעתכם דרך אחרת לפעול?מה למדו מכך הילדים האחרים על הדרך שבה ניתן להגיע למעמד בכיתה?

ממקקללוותתייננוו בביידדייננוו // אאששרר בבןןײײששללממהה ((עעממוודד 221177)), בחצרההאאםם עעססווקקהה בבככלל ממללאאככוותת ההבבייתתחלוקת התפקידים בין האב לאם, בסיפור זה, היא מסורתית.

ובמטבח. היא עורכת את שולחן ה"סדר" על כל פרטיו — כלים, מאכלים, ענפי ירק, יין ומנורת השמן..ממבבררךך ווממננההלל אאתת ככלל הה""ססדדרר"", הוא המוזג את היין, ייווששבב אאלל רראאשש ההששווללחחןןהחוזר מבית הכנסת ההאאבב

האישה (לפי המסורת) לעולם אינה יושבת בראש השולחן ולעולם אינה מנהלת את ה"סדר". ישבתים שבהם חל שינוי במנהג זה, ומתקיים שוויון בין האב לאם.

גם ההגדה מאוד גברית בתפיסתה. לדוגמה : "והגדת לבנך" (ולא לבתך!): או "כנגד ארבעה בניםדיברה תורה..." ועוד.

אאחחיי אאחחיי // ררעעייהה ההררננייקק ((עעממוודד 223377)), וכך.. אאממאא בבווככהה ההררבבהה וובבגגללווייבתיאור האסון המשפחתי, מובאות תגובות שונות של בני המשפחה

גם הילד — רונן. הוא מוטרד מתגובתו המאופקת של אביו ולכן עוקב אחריו לראות מה מתרחש, באין רואים (האם זה כך מקובלששאאבבאא בבווככהה ררקק ככששההוואא בבייחחיידדוותתכשהוא לבדו, עם עצמו. הוא מגלה

לגבי גברים?) ודואג להסתיר את סימני הבכי "כאילו רק התרחץ". כך גם בתיאור הלוויה — הנשים(אימא והילה) "עמדו מחובקות ובכו", ואבא "עמד לבד, קצת מהצד ולא בכה." גם בתיאור הלוויה

של החבר (יחיאל) מסופר על אמו שהתעלפה, ותגובתו של האב אינה מוזכרת כלל.פעילות לתלמידים: האם "בוכה ביום וצועקת בלילה", ואילו האב "שוכב במיטה ער ולא זז." ישאומרים שאבחנה זו שנעשתה ביחס לתגובות ההורים, היא אופיינית לנשים וגברים, ויש אומרים,

שהיא עונה על ציפיות החברה. מה דעתכם?ככייככרר ההששממחחהה ווככייככרר ההעעצצבב // ננווררייתת זזררחחיי((עעממוודד 225566))

, כלתההדדממוותת ההממתתוואאררתת ההייאא ששלל ררבבקקהה גגוובבררבסיפור מוזכרת אישה שבאה לעזור לעולים החדשים. פרס ישראל. רבקה מכונה גם "אם הבנים", לאחר ששיכלה את שני בניה במלחמת העצמאות.בשנים שלאחר המלחמה הגיעו לישראל מאות אלפי עולים, שחיו במצוקה גדולה. רבקה ובעלהמרדכי התגייסו לעבודה חינוכית גדולה במושבי העולים בחבל לכיש. הם מכרו את ביתם ועברולהתגורר עם העולים בלכיש. הם הקדישו את כל זמנם להוראה ולטיפול בנערים ובנערות שעלומארצות המזרח, וביתם היה פתוח לכל דורש. לאחר מות בעלה, המשיכה רבקה בפעילותההציבורית עוד שנים רבות. בן גוריון כתב לה כך: "שני המושבים שבהם ישבת — נוגה ונהורה — אינם

שיבהיקו לדורות הבאים."אאםם גגדדווללהה בבייששרראאללשמות מקום בלבד, אלא קרני אור, הבוקעים מנפש המושב "כפר אחים" הוקם לזכר שני בניה של רבקה גובר.

דמותה של רבקה גובר מצטרפת לכל אותן נשים שעליהן מסופר במקראה זו, נשים שתרמו ופעלובאומץ ובנתינה לחברה ולמדינה.

115

ססייווווגג תתווככןן ההעעננייייננייםם עעלל פפיי ססווגגוותת ((זז''אאננררייםם)) בבעעווללממוותת ההששייחח

ששייחח ההסספפררוותת

ססייפפווררייםםידענו שהוא צודק/משה בןײשאול 11

צ'רנוש/דורית אורגד 15מעשה נדיב/דהײאמיציס 38פילוסופית/תימורה צור 40דוד המלך/יוסי מרגלית 43

ומה אתנו הבנות/רימונה דיײנור 46אני רוצה קצת פרטיות/נוגה מרון 64

דורי לא סיפרה/נורית זרחי 69מעשה בכלב סירקא/שלום עליכם 81מתוך ברית דמים/גלילה רוןײפדר 76נולד לחופש/תלמה אליגוןײרוז 102

הטוחן הזקן/אלפונס דודה 108 מתן בסתר/אברהם שטאל 100ציד הזאבים/יהואש ביבר 131

אולי גם בשבילך כוכב אדוני/אידה ווס 229אחי אחי/רעיה הרניק 237

מתוך מכונת הקליה והכותל/משה בןײשאול 163איחרתי לבקש סליחה/רעיה בלטמן 161

האתרוג היחיד/משה פראגר 177נר חמישי/אפרים סידון 196

נורית נקמה בפורים/יפרח חביב 210כיכר השמחה וכיכר העצב/נורית זרחי 256

מתוך שבועת האדרה/דורית אורגד 260תפילה שדודה/יוסף אריכא 274

בורקיטס לשבועות/נגה מרון 294עץ הדגים/דוד בןײקיקי 91

אאגגדדוותת ווממעעששייוותתהנסיכה המכוערת/שלומית כהןײאסיף 20

זו כבר לא אגדה/גאולה אלמוג 73הדינר הגזול/יהודה בורלא 96

השפן החכם/אגדה בורמזית 114שיירה במדבר/מחמוד תימור 116

הנער דויד וכדי הדבש/ח"נ ביאליק 118אגדת הירדן/דבורה עומר 145

שומר שבת/חיים הזז 152

ממששללייםםשני הידידים והדב/אפרים סידון 17

משל על צפרדע 27הזאב והעז/אפרים סידון 113

העורב והזמיר/יהודה שטיינברג 121

ששיירר ממששלליי מזבוב ועד פיל/ע' הלל 24

הדרקון הלא נכון/יונתן גפן 110

ססייפפווררייםם בבייווגגררפפייייםםכנגד כל הסיכויים/סיפורה של הלן קלר 89

יצחק רבין/חנה בר 184הילדה עם הגרביים החומים/תלמה אליגוןײרוז 290

הרצל/אוריאל אופק 249

ססייפפוורר אאייננפפווררממטטייבבייהחבר של סבא/יפה בנימיני 170

האחרון שנותר במי הנחל/נילי חור 138

ששייררייםםכל הכבוד לאבא/פרץ בנאי 51מכתב אהבה/יורם טהרלב 18

אני רוצה שיהיו לי אלף מרכבות/נורית זרחי 28מישהו/סוזן שוץ 10

בכייה לדורות/ע' הלל 23כיסא גלגלים/ש' כהןײאסיף 88

חסידות מספרות/לאה גולדברג 29בבית חינוך עיוורים/ארז ביטון 75

אם ארפא לבב נשבר/אמילי דיקנסון 89שחפים/לאה גולדברג 125

מגדל השעון/נורית זרחי 124קבלת שבת/אליעזר כהן 151

אגדה/לאה גולגברג 157איך זה להיות עץ?/דתיה בןײדור 201

חג האילנות/נתן אלתרמן 200מתוך הבובה שרינה/אנדה עמיר 228

סבתא אסתרקה מדליקה משואה/אלה דורײאון 245והמנורה שהייתה/שלום כתב 252

ירושלים/רחל פרחי 280הסיכוי/אהרן בכר 280

קציר/זרובבל גלעד 297הו כמה רציתי כלב/יהונתן גפן 84

עעללייללווננייםםעשה במו ידיך/כתב וצייר יובל רובינצ'ק 68

חיות המחמד של עופר/תמיר ראונר 82חנוכה/שי צ'רקה 194

ששייררייםם ממווללחחננייםם//ששיירריי זזממרראל הדרך/שמרית אור 35

שלום לך ארץ נהדרת/אילן גולדהירש 123אחי הצעיר יהודה/אהוד מנור 235

116

עין גדי/איתן פרץ 127הכול זהב/חיים חפר 128

שבת המלכה/ח"נ ביאליק 149לראש השנה/שמואל בס 159

תפילה/בצלאל אלוני 167כי הנה הסתיו עבר/שיר השירים 223

ûלם 222שיר האביב/מתתיהו שהתקווה/נפתלי אימבר/ההמנון הלאומי 252

המסע לארץ ישראל/חיים אידיסיס 263זאת ירושלים/איתן פרץ 267

ששייחח ההממקקווררוותתכיצד ארגנו את לימוד התורה בימים קדומים 55

תלמיד חכם/הרמב"ם 55מתוך הפיוט לכה דודי/שלמה אלקבץ 150

אין אדיר כה'/פיוט 180מתוך התפילה לראש השנה 160

עד שירצה חברו 160גזרות הדת של אנטיוכוס/ספר המקבים 191

טיהור המקדש וחנוכתו/ספר המקבים 192המורדים מוצאים מסתור במדבר/

ספר המקבים 191תפילת על הנסים לחנוכה 190תפילת על הנסים לפורים 208

משלוח מנות מתוך מגילת אסתר 209לשמח לב/הרמב"ם 209

מתוך ההגדה של פסח 214ירושלים יסוד העולם/מדרש 268

עשרה קבין... 270

אאגגדדוותת חחזז""לל אליעזר בן הורקנוס לומד תורה/עבוד אריה קרן 52

אילן אילן במה אברכך 72חמור לקחתי, אבן טובה לא לקחתי 115

מעשה בחייט 168רבי שמעון בר יוחאי במערה 284

כי לקח טוב נתתי לכם 288

ססייפפווררייםם חחססיידדייייםםהנער היתום ואימו 61

למה צחק הצדיק/מרטין בובר 153

ששייחח ההתתקקששווררתת ההבבייןן אאייששייתת וותתקקששווררתת ההההממווננייםם

ססייפפווררייםם אאייששייייםםמורה זלדה/עמוס עוז 36

הכול התחיל בקריאת ספרים /בנימין טנא 50הלפיד היתום/דן בניהײסרי 246

הרפת הראשונה בדגניה/מרים ברץ 130

זעקתו של צנחן/אלי לנדאו 278באו ימים אחרים/יוסי מרגלית 143

ממככתתבבייםם מכתב לאחותי /זאב גלר 233

אמא של אסף כותבת מכתב/נירה הראל 79

ההששייחח ההעעייווננייממיידדעע ההססטטוורריי

הספר והמדף/דורית ריינס 48

ממיידדעע אא""יישחפים/פנחס זמיר 126

בעלי חיים שנכחדו בא"י בגלל פעולות האדם/דן קינן 141

ממיידדעע ייההדדוותתהספרים החיצוניים וספרי המקבים 193ט"ו בשבט גלגולו של חג/רבקה לוי 202

חוק סימון היהודים 225המאבק על זכות היהודים להתפלל בכותל/

חנה ברנר 166בית המקדש הראשון והשני/חנה ברנר 271

ל"ג בעומר– זכר לניסיונם של היהודים להשיג עצמאות/תמר דהן 282גרים וגיור/חנה זמיר 289

ממיידדעעיי חחבבררתתיי מתוך חוק חינוך חובה 56

כל אחד והמשפחה שלו/רות זכאי 59ביתא ישראל – העדה האבודה שנמצאה/

מיכל בןײעמי 264מתוך חוק צער בעלי חיים 80ביות בעלי חיים/גיא דור 136

לכל ילד יש זכות/צפרירה שחם 32ארגון יוניצף/שולה פרידור 106

חוק יום ירושלים 279מתוך חוק השבות 253

הרדיפה אחר מותגים/שולה פרידור 32

ההצצההררוותתמתוך הצהרת הזכויות של האו"ם 56

זכויות הילד/האו"ם 107מתוך מגילת העצמאות 243