מבטים דקונסטרוקטיביים

באמנות יהודית עכשווית

דוד שפרבר

אוניברסיטת בר-אילן הפקולטה למדעי היהדות מרכז ליבר לתערוכות

אוניברסיטת בר–אילן

הפקולטה למדעי היהדות

מרכז ליבר לתערוכות על–שם גרשון ויהודית ליבר

מחקר וכתיבת החוברת: דוד שפרבר

עורך הסדרה: צחי מזומן

עורכים: נריה דולב )לפקוביץ(, צחי מזומן

עורכת לשון: רחל פרץ

עיצוב והפקה: דוב אברמסון

אוצרת: ענת חן

עיצוב התערוכה: רינה אפלבוים

david.sperber@gmail.com :לתגובות

Bar-Ilan UniversityThe Faculty of Jewish Studies

The Leiber Center forJewish Art Exhibitions

Research and Authorship: David Sperber

Series Editor: Tzachi MezumanEditors: Neria Dolev )Lefkovits(, Tzachi Mezuman

Language editor: Rachel PeretsCatalogue Design: Dov Abramson

Curator: Anat ChenExhibition Designer: Rina Epelboim

בשער: דוד טרטקובר, "התרוממות", 1996. הדפס דיגיטלי

יםור

שבם

ליכ

�

פתח דבר חוברת זו מלווה את התערוכה "כלים שבורים", המוצגת במרכז

בסדרת החמישית זו בר–אילן. באוניברסיטת לתערוכות ליבר

תערוכות המציגות רפרודוקציות של יצירות העוסקות בנושאים

לחול, קודש בין "...המבדיל ההבדלה: ברכת מתוך הלקוחים

ימי יום השביעי לששת בין לעמים, ישראל בין לחושך, אור בין

המעשה".

תפיסה משקפות הן ביהדות. חשוב יסוד הן שהבדלות דומה

רווחת בעולם היהודי, שמדגישה הבחנות בין תחומים או שדות.

הבחנה מעין זו, והעיסוק בהבדלות ובהכללות בכלל, הם גם הבסיס של השיח הפוסט–מודרני

העכשווי, ובייחוד של השיח האמנותי.

מגמת הסדרה היא לאפיין ולהדגים נושאים מרכזיים הרווחים בשדה ההבעה היהודי באמנות

העכשווית ומעסיקים את היוצרים בתחום. כמו כן מנסה הסדרה לתאר את הרצף בין האמנות

שנוצרה בעבר בהקשר היהודי לאמנות העכשווית שהקשרה יהודי.

אין הכוונה להקיף את כל הנושא, אלא להתרכז ביצירה העכשווית החדשה תוך התייחסויות

לאמנות מן העבר.

הדת, נטישת איננה החילוניות של הציונית הגירסה חותם, יותם ההיסטוריון שהעיר כפי

נראה שגם בתחום האמנות העידן המודרני מקיים אלא העתקת ערכיה למסגרת לאומית.

קשר דיאלקטי עם קודמיו. העיסוק המקומי המתגבר ביהדות מלבה גחלים לוחשות, ומגלה

שהאמנות העכשווית רואה עצמה כמצויה בדיאלוג ובמתח בלתי פוסק עם מסורת העבר, גם

אם לפעמים היכרותה עם מסורת זו היא חלקית, מלאת סתירות, לא רציפה ומקוטעת.

האמנותי בעיסוק דנו לחול", קודש בין "המבדיל שנקראה בסדרה, הראשונה בתערוכה

העכשווי בהלכה היהודית על רבדיה.

בתערוכה השנייה, "אלה אלוהיך ישראל", בא לידי ביטוי מימד ההבדלה "בין אור לחושך".

בתערוכה זו עסקנו בעבודות של אמנים ישראלים עכשוויים המתמודדים עם הדימוי החזותי

של האל באמצעות שימוש במוטיבים מקובלים כמו אור, שמש וראייה.

בין ליחסים ההבדלה. ברכת של לעמים" ישראל "בין בצלע עסקה השלישית התערוכה

ישראל לעמים יש משמעות מיוחדת בהקשר הישראלי, המקומי. במרכז הדיון עמדו היחסים

המורכבים בין היהדות לאסלאם כפי שהם משתקפים באמנות שנוצרת באזורנו.

התערוכה הרביעית עסקה בצלע האחרונה של הברכה: "בין יום השביעי לששת ימי המעשה".

התערוכה בחנה כיצד מושג הזמן בהקשרו היהודי בא לידי ביטוי באמנות העכשווית.

התערוכה הנוכחית - "כלים שבורים" - היא מעין סיכום לנושא ההבדלות ולסדרה כולה. היא

אוניברסיטת בר–אילן

הפקולטה למדעי היהדות

מרכז ליבר לתערוכות על–שם גרשון ויהודית ליבר

מחקר וכתיבת החוברת: דוד שפרבר

עורך הסדרה: צחי מזומן

עורכים: נריה דולב )לפקוביץ(, צחי מזומן

עורכת לשון: רחל פרץ

עיצוב והפקה: דוב אברמסון

אוצרת: ענת חן

עיצוב התערוכה: רינה אפלבוים

david.sperber@gmail.com :לתגובות

יתסט

לניהה

ה ופ

תק ה

כו, ע

ע,טב

מץ,

חמר

ת בי

בחה

ומבג

ת צב

ניטי,

דירו

אפל

פס

�

יםור

שבם

ליסקירה רוחבית העוסקת במתח שבין קודש לחול, ובשילובים הקשים שבין ה"ראוי" ל"בלתי כ

ראוי", מין בשאינו מינו - כפי שהם מקבלים ביטוי באמנות היהודית העכשווית.

בריטואלים לחול הקודש בין ההבדלות את מציינות היהודית וההלכה המסורתית הגישה

קבועים. לעומתן, האמנות העכשווית מטשטשת את התיחום המקובל ובוחנת את הזרימה

שביניהם מתוך תפיסה של מימוש רב–תרבותי שאינה חווה את העולם בשחור–לבן. אמנות

)על–פי ניצוצות לכל עבר זו מפזרת כזו אמנם שוברת את ה"כלים" המקובלים, אך שבירה

המטאפורה הקבלית המפורסמת(, וטומנת בחובה אפשרות ליצירת שדה הבעה חדש, גדול

ומורכב מקודמו.

האמנות היהודית העכשווית נוטשת את תיאורי הווי החיים והפולקלור שאיפיינו את האמנות

המתפתחת זו היהודי, בהקשרה החזותית שההבעה דומה כן, כמו ה–19. במאה היהודית

לעבר ומכוונת בלבד, אילוסטרטיבי שהינו מעיסוק אט–אט מתרחקת האחרונה, בתקופה

הבעה שאינה מכוונת לאייר, להסביר או להנכיח נושא, אלא לקיים דיון עצמאי במהות העניין

ובחוויה היהודית.

העיסוק ביהדות הוא אתגר עבור אמנים - לא רק בגלל המורכבויות שהוא מחדד, אלא בגלל

אופנתי לטעם לקלוע בניסיון קרובות(, קורה לעתים שאכן )כפי לקוריוז שיגלוש הסכנה

האמנות בעולם ולהכרה למקום מיד יזכה שישמע אקטואלי "יהודי" מסר שכל בידיעה -

)האירופי והאמריקאי בעיקר(.

היהודית האמנות האם השני: כחוט בסדרה העוברת בשאלה נעסוק הבאות בחוברות

בין וסתירות אי–רציפות נתק, שיש או העבר, לאמנות ובהמשך בזיקה נוצרת העכשווית

תצוגות יצירות, לבחון נבקש זה בהקשר ההווה. אמנות ובין העבר מן היהודית האמנות

ומיצגים המתייחסים לתרבות "עם הספר" ומתכתבים עם התנ"ך, בית–המדרש ולימוד התורה

המסורתי.

נושא אחר שמתקשר ישירות לעיסוקנו הנוכחי, ויידון בנפרד באחת מהחוברות הבאות, הוא

הצופה את המעמתות פרובוקטיביות ביצירות נדון בשואה. לעיסוק ביחס הטאבו שבירת

עם מנגנוני הכוח, תפיסת העולם והמגמות החינוכיות והפוליטיות שיצרו את ייצוג השואה

בתקופה ואמנים הוגים על–ידי לגורמיו מפורק השואה של הגדול השבר זכרון המקובל.

האחרונה, ותפיסות חדשות מתגבשות בתחום זה.

לא אחת עלו היהודי, וקווירית, בהקשרם פמיניסטית ולתיאוריה למגדר נושאים הקשורים

במהלך הסדרה כולה, וגם להם נייחד מקום נפרד בהמשך.

מעולם שהיהדות התובנה היא הדיון של המוצא נקודת כאן גם הקודמות, בחוברות כמו

לא היתה מערכת אוטרקית סגורה, אלא תיפקדה תמיד כשותפה לשיח בין–תרבותי דינמי,

בתוצרי נמצא לפיכך מהן. הושפעה בזמן ובו אחרות תרבויות על השפיעה שבמסגרתו

התרבות היהודית מאפיינים רבים של התרבויות הסובבות.

כקשים שנתפסים בנושאים נוגע העכשווית האמנות ובחקר האמנות בתולדות העיסוק

יםור

שבם

ליכ

�

תימות הם ופורנוגרפיה ארוטיקה עירום, נצרות, המסורתית; היהדות לשיטת אסורים או

ההלכה את כסותרות בדרך–כלל ונתפסות העכשווית, באמנות קרובות הנוכחות לעתים

זו, תפיסה על–פי היהודיים. בקאנונים וצניעות זרה עבודה בהלכות שהתגבשה המקובלת

תימות אלו מצויות משני צדיו של מתרס, ולעולם לא ייפגשו.

למעשה, מתחים מעין אלה הזינו מקדמת דנא את השיח היהודי. בהקשר זה ראוי להזכיר את

אבחנתו של רבן גמליאל השני )שפעל באזור יהודה בשנים 120-90 לספירה לערך(, ההולמת

תפיסה שאופיינה בפתיחות ביחס לתרבות הסובבת. תפיסה זו לא התייחסה לעולם בערכים

חד–ממדיים, והמורכבות היתה לחם חוקה:

"שאל פרוקלוס בן פלוספוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי; אמר

לו: 'כתוב בתורתכם "ולא ידבק בידך מאומה מן החרם" )כלומר: מן האיסור; דברים י"ג, י"ח(,

מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי?' אמר לו: 'אין משיבין במרחץ'. וכשיצא אמר לו:

'אני לא באתי בגבולה )בתחומה של אפרודיטי(, היא באת בגבולי. אין אומרים: נעשה מרחץ

לאפרודיטי נוי, אלא אומרים: נעשה אפרודיטי נוי למרחץ'".1

הבחנות מורכבות כגון אלה נתפסו על–ידי רבן גמליאל כ"גופי תורה" שאין דנין בהם בבית–

המרחץ, והן עוסקות בהבחנה בין מרכז לשוליים, בין הדבר עצמו לייצוגו האמנותי והחתרני,

ובין נושא נדון לייצוגיו ולמדעי העזר הבאים בגבולותיו. האמנות היהודית העכשווית טוענת

הבחנות אלה במשמעויות חדשות.

זוהי שפה ועדכון. ההיסטוריה של האמנות העכשווית מצויה כל העת בתהליך של כתיבה

וגבולותיה תדיר. כלליה ומשנה את בוחנת הזמן מחדש, כל חזותית הממציאה את עצמה

פתח רחב של אפשרויות פרשניות מגוונות נפתח לאור התובנה שאקט היצירה אינו מתרחש

ומבטו הסופית ובין התוצאה וכוונותיו יצירתו בפער שבין בלבד, אלא בסטודיו של האמן

הפרשני של הצופה.

גם שיח תולדות האמנות היהודית מתחדש: אם בעבר חיברו תיאורטיקנים שונים בין היהדות

ובין תפיסות מודרניות של אמנות מופשטת, הרי שבאחרונה רווחת התפיסה כי הזרם המרכזי

מכאן שלהן. מרכזי מרכיב היא שהפרקטיקה יומיומיות מצוות על התבסס היהדות של

שהתפיסה המופשטת נתפסת כאנטיתזה וכסתירה לעקרונות הדת היהודית.

והערות שוליים אחדות:

כמו בחוברות הקודמות, ננסה לכתוב כאן על אמנות עכשווית בצורה נגישה ובהירה, ובסגנון

היצירה את הבוחנת פרשנית ביקורת הדיון בבסיס העכשווי. האמנות בשיח נפוץ שאינו

החזותית בהקשר האמנותי הכללי ובפריזמה של חרושת התרבות העכשווית. בעידן שבו רוב

האמנות הנוצרת היא פיגורטיבית וסיפורית, מטבע הדברים עוסק הדיון על אודותיה פחות

בטכניקה ובצורה, ויותר באיקונוגרפיה ובתימות שבאות בה לידי ביטוי.

"שיתוף ז'אנר הוא שימוש של יהודית" כמאפיין של "אמנות כאן במושג השימוש שנעשה

השם" בלבד. נעדיף ביטוים כגון "אמנות בהקשר היהודי" או "הבעה יהודית באמנות" - ביטוי

שהוא תרגום של "Jewish Expression in Art and Design", שטבעה החוקרת אמילי בילסקי.

אלו מושגים שאינם מגדירים את מאפייניה של האמנות עצמה, אלא מתייחסים לזירה שבה

�

יםור

שבם

ליהיא פועלת ולנקודת המבט של הפרשנות שלה. כ

בשל אופיה הסיכומי של החוברת נשוב לעתים לדון גם ביצירות שהוצגו בחוברות הקודמות.

*

שפרבר חנה לאמי שפרבר, דניאל פרופ' הרב לאבי, במלאכה: שסייע מי לכל תודה

ברוס לעו"ד גילעת, יעל לד"ר בן–נאה, ירון לד"ר לאנגלית(, ההקדמה את )שתירגמה

גולדברגר )B. Goldberger( ולמתי שמואלוף.

שושנה ולאחותי לאור, זו חוברת יוצאת היתה לא שבלעדיו מזומן, לצחי מיוחדת תודה

שפרבר )החוג לספרות עברית, אוניברסיטת תל–אביב(. שושנה כתבה את הפרק "אוכל יהודי

תפל", המדגים את העיסוק בתרבות יהודית ומשמעותה בספרות העכשווית דרך דיון בשני

רומנים של אורלי קסטל–בלום.

החלק האחרון בחוברת דן בעבודות העוסקות בראייה אמפתית יותר של ה"אחר". פרק זה

פורסם בחלקו בכתב–העת המקוון "מארב" ובעיתון היישובים "נקודה". תודה לעורך "מארב"

יונתן אמיר ולעורך הלשון שם, אסף שור.

מבקרות של המתמשכת התיעוד עבודת גם כמו גילעת, ויעל עפרת גדעון של מחקריהם

נדלה ולהשראה לי מקור למידע בלתי ורותי דירקטור היו גילרמן האמנות סמדר שפי, דנה

רבת–פנים.

כמה מהעבודות המוצגות כאן השתתפו בתחרות במסגרת קרן עדי ופרס עדי להבעה יהודית

באמנות ובעיצוב. תודה לאביבה קט–מנור, רכזת הפרויקטים של הקרן, ויבורכו אנשי הקרן

בעיצוב ובין העיסוק יהודית בין תודעה למיזוג הדופן יוצא פועלם על העוסקים במלאכה

וביצירה האמנותית לסוגיה.

דוד שפרבר, חורף תשס"ח

יםור

שבם

ליכ

�

שבירת הכליםהשבר כאיכות ביצירה העכשווית

את לראות העין את הרגילה המערבית באמנות ופרגמנטציה שבירה של הענפה המסורת

שדה ביסס ה–18 במאה הקלאסי הפיסול של מחדש הגילוי כשלם. המפורק ואת השבור

שתשתיתו שברי פיסול ויצירות שזוהרן וצבען הממשי עומעמו או נמחקו לחלוטין.

הניאו– של התיאורטיקן ,)Johann J. Winckelmann , 1717-1768( וינקלמן יואכים יוהן

כפריטים משנחשפו אולם צבעוניים, במקור שהיו קלאסיים שיש בפסלי חזה קלאסיקה,

ארכיאולוגיים היו עשויים שיש לבן ונקי מפאת בליה, דהייה והישחקות. עקב כך קרא וינקלמן

כך ורוגע. שלווה המקרין הקלאסי, הפיסול של הנאצלת לפשטות השואפת אמנות ליצור

ולא שלמה, יצירה והבוהק הנקי הלבן, השיש בפסל הרואה המקובלת התפיסה התפתחה

יצירה פגומה שהזמן נתן בה את אותותיו. בדומה, חלקי טורסו שבורים מהתקופה הקלאסית

כדבר שלם אלא פסלים, כשברים של או יצירות כחלקי עכשווית בעין נתפסים אינם שוב

ואסתטי.

כך גם במהלך הדורות הפכה החורבה משבר–מבנה לשלם העומד בפני עצמו. לעתים אף נבנו

מבנים שתוכננו בתבנית חורבות.2 לכך ראוי להוסיף תפיסות מודרניות ופוסט–מודרניות, כמו

אידיאת החורבה של הפילוסוף וולטר בנימין,3 דימויי החורבה אצל הוגה הדעות ז'אק דרידה,4 והרעיון הפוקויאני של התרבות כתל ארכיאולוגי רב–שכבתי.5

ברוח זו, אצל יהודה עמיחי ספקות מתקשרים לאהבות, ודווקא במקום שיש בו שבר וספק,

יכולה להתפתח "לחישה" מפרה:6

�

יםור

שבם

ליהאמנות המודרנית הרבתה לעסוק בשבירת הקומפוזיציה, הצורה והחומר. אמנים בינלאומיים כ

שונים עסקו בתימות אלו של שבירה ופירוק בעבר, ועוסקים בכך בהווה.

בקשר נעוץ שונות לתימות ביחסה המקראית התפיסה של לבה לב היהודי, בהקשר

במסורת גם מהן.7 לסטייה נורמות ובין לחילוני קדוש בין לטהור, טמא שבין הדיאלקטי

חז"ל אפשר להבחין בתפיסה שבה הבחנות דיכוטומיות בין קודש לחול מפנות את מקומן

לתפיסה מורכבת יותר: "'והנה טוב מאוד' )בראשית א', ל"א( - זה יצר הרע".8 מסורת חז"ל

מגלה לעתים את השלם והנעלה בשבור ובמפורק: "אם הדיוט משתמש בכלי שבור גנאי הוא

לו, אבל הקב"ה אינו כן, אלא כל שימושיו כלים שבורים..." )פסיקתא דרב כהנא, קנ"ח, ב';

הקודש פוטנציאל את המדגישות מיסטיות יהודיות תפיסות אף ישנן ב'(. ז', רבה, ויקרא

לבניית כבסיס נתפס השבר זו, גישה על–פי בקליפות. החבויים הניצוצות בחול: שמתגלם

בניין שלם יותר. במסורת קבלית זו ניתן מקום מרכזי לשבר כמאפיין את מהות העולם. עולם

שלם במקורו אינו יכול להכיל את כל האור והניצוצות. "שבירת הכלים", סתימת הצינורות

והסתתרות האור בקליפות טומנות בחובן סיכוי ליצירת דבר חדש וגדול מקודמו.

את המבכר המודרני, האוואנגרד אמנות שיח עם משתלבות אלה מעין תפיסות

והמשך השמרים על שאננה קפיאה פני על הישן של והרקונסטרוקציה הדקונסטרוקציה

הסדר הקיים.

כאמור, המסורת היהודית יודעת להעריך את השבר כמו את השלם. במסורת זו שבח הוא

)שמות שברת' 'אשר שנאמר לדעתו, הקב"ה דעת "...הסכימה הלוחות: את ששבר למשה

ל"ד, א'( - יישר כוחך ששברת" )תלמוד בבלי, שבת, פ"ז, ע"א(. כך מתמזגים השלם והשבור

- "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון" )תלמוד בבלי, בבא בתרא, י"ד, ע"ב(.

חוויית ניתוץ הלוחות המקראית מתפרשת כמדגימה את התפיסה שאין קדושה אימננטית

הראוי והשימוש הנכון המעשה עשיית של תוצאה היא הקודש ושהופעת כלל, בעצמים

בעצמים. כך כותב מחבר ה"משך חוכמה":9 "...סוף דבר: אין שום עניין קדוש בעולם, רק ה'

יתברך הוא קדוש במציאותו המחויבת, ולו נאווה תהילה ועבודה... כל המקומות הקדושים אין

יסודם מן הדת, אלא באשר הוקדשו למעשה המצוות. והר סיני, מקור הדת, כיוון שנסתלקה שכינה ממנו, עלו בו צאן ובקר".10

לניתוץ ולחילול יש משמעות חינוכית ותרפויטית ראשונה במעלה. "בין שברי הלוחות צומח

השיר" - הטעים ההוגה ז'אק דרידה.11 הקריאה לניתוץ וביקורת מלווה את עולם היהדות עוד

מהמדרש המתאר את ניתוץ הצלמים בידי אברהם אבי האומה. לעומת המסורות הנוצרית

המדרשית ובמיוחד היהודית במסורת זו, מעין ביקורתית בעין הורגלו שלא והמוסלמית,

חוזרים "חילול השם" וההטחה כלפיו לעתים קרובות; החל מהתיאורים התנ"כיים המתארים

מדרשיים תיאורים דרך ט"ז-ל"ג(, י"ח, )בראשית האל עם ומתעמת מתווכח אברהם את

)למשל מאמר חז"ל על חנה, ש"הטיחה דברים כלפי מעלה", תלמוד בבלי, ברכות, ל"א, ע"ב(,

וכלה במחשבה החסידית ובתיאולוגיה היהודית הפוסט–שואתית.12

היחס בין האמנות המקומית בעבר ליצירתם של אמנים צעירים בהווה נע בין שני צירים של

דמיון ושוני: מחד, הדיכוטומיה הברורה ביניהם עולה מתוך האבחנה שהעיסוק של האמנות

יהודיות אופיין בעבר בחילול הקודש.13 האמנות הישראלית הקאנונית הישראלית בתימות

יםור

שבם

ליכ

�

טיפלה לרוב בנושאים "יהודיים" על–ידי חילולם, וזאת בעקבות האמנות היהודית–מודרנית

האירופית, שנולדה מתוך מרד עולם ההשכלה האירופי במסורת היהודית הקלאסית. החילול

החדש את המבכרת מתפיסה נבע והוא חילול, לשם חילול קרובות לעתים היה בעבר

והמודרני ומאדירה אותו. גישה זו לוותה לא אחת בפטרונות והתנשאות כלפי הישן. לעומת

בסוגיות יותר עמוק לטיפול להוביל ועשויה בשבירה מאופיינת העכשווית האמנות זאת,

יהודיות בסיסיות. תפיסה זו מייצרת עולם של דימויים הבוחנים את היהדות בעין ביקורתית,

אך מתוך אהדה וזיקה עמוקה - אהבה שאינה מקלקלת את השורה.

מאידך, ניתן להציג את הדמיון שבין השיח האמנותי בעבר ובין הפרובוקציות האמנותיות של

יוצרים צעירים בהווה. האמנות הישראלית הקאנונית בעבר, אף שראתה עצמה כראש חץ

מודרניסטי–אוואנגרדי, הפנימה את התפיסה הציונית בדבר תרבות לאום חדשה. תפיסת הגוף

של "היהודי החדש", שהיתה חלק מהתפיסה הציונית, הניבה "חילולי קודש" אמנותיים רבים.

תיאורים אלה השתלבו באתוס הישראלי–חילוני והאנטי–מסורתי שאיפיין את השיח.14 בדומה,

האמנות העכשווית מזדהה עם הבון–טון של השיח הממסדי בשדה האמנות, עם זאת שהיא

מתיימרת לבטא עמדות אנטי–ממסדיות ואנטי–קאנוניות, שבהן הביקורת היא הציר המניע.

למרכז ניו–אייג' רעיונות של לחדירתם קשור בארה"ב המהותני האמנותי–יהודי העיסוק

השיח היהודי שם ולנסיונות חדשים ליצור זיקה בין תרבות עכשווית למסורת ולזהות יהודית.

עוד משפיעה כאן יצירתה של דמות עדכנית: "היהודי החדש", כפי שמכנים זאת החוקרים

ניאו– תופעה זוהי .)R. Greenberg and D. Nussbaum( נוסבאום ודברה גרינברג ריצ'ארד

יהודית, ובמידה רבה היא אנטיתזה לתפיסת "היהודי החדש" הציונית, המחקה למעשה את הדמות הארכיטיפית של ה"גוי".15

בתל–אביב המתפתחת הצעירה היידיש )בתרבות בישראל גם ניכרים זו מגמה של הדיה

למשל(,16 אך לרוב מתקיים עדיין נתק עמוק בין התפיסות הדומיננטיות בישראל ובארה"ב.

בישראל מקובל לקשר בין יהדות למסורת מאורגנת ולקשר דם המבוסס על המשכיות גנטית.

רואים זאת ועם תערובת, בנישואי נישאים רבים אמריקאים יהודים צעירים זאת, לעומת

עצמם כחלק מהעולם היהודי ומצפים שלא להיות מודרים ממנו. לעומת ישראלים החווים

את יהדותם במונחים של שבר ובעקבותיו כינון מחדש )כפי שנציג בחוברת להלן(, היהדות

יותר. להם מתאימה ובניין צמיחה של שהמטאפורה חדשים ענפים מייצרת האמריקאית

בקרב יהודי ארצות–הברית מסתמן מעבר מהבעה יהודית במסגרת קהילתית מסודרת להבעה

אישית ייחודית המבטאת חוויה אישית. צעירים אלה מנכסים מחדש את המסורת בתנאיהם

שלהם, ובכך תורמים תרומה לא מבוטלת להגדרת היהדות האמריקאית הלא–אורתודוקסית

מחדש. הקשר שבין תרבות יהודית וזהות יהודית לאמנות לסוגיה השונים תופס מקום מרכזי

בשיח זה.17

השילוב בין תרבות ואמנות עכשווית ליהדות, המתבטא במאפיינים אופנתייים כגון קעקועים,

הבינארית הדיכוטומיה של כשבירה אחת לא נתפס וכו',18 אינטרנט היפ–הופ, מוזיקת

המקובלת שבין קודש לחול, ועל כן יש הרואים בה פרובוקציה מסוכנת. תפיסות תרבותיות

חדשות אלה משתלבות בשיח באמצעות עימותן עם אלה הישנות. באופן סמלי ניתן לומר

קבלית בעגה הסמיוטיות. המערכות את משבשת למשנהו אחד מעולם סימנים שהתקת

10

יםור

שבם

ליהמשתחררת כ שהאנרגיה לומר ניתן

מהחיכוך שיוצר פירוקם של הכלים

המקובלים מייצרת "אור חדש".

אמנים העלו המודרני בעידן

M.( דושאן מרסל ובראשם שונים,

סימני ,)1968-1887 , Duchampשאלה לגבי קדושת האמנות ופולחן

האמן והיצירה המקורית. ביצירותיו

שונים באמצעים דושאן משתמש

על ולערער הקהל את לזעזע כדי

ותרבותיות. חברתיות מוסכמות

מינית בזהות דושאן עסק כן כמו

כחלק מתפיסת עולם ספקנית.

אלה מעין פעולה אסטרטגיות

מייצרות פרובוקציות מאירות עיניים

בעולם האמנות היום, והן מאפיינות

למשל את תנועת האמנים הבריטים

על שהשפעתם ,)YBA( הצעירים

עולם האמנות עצומה.

האמן מארקו אוואריסטי )M. Evaristti, נולד בצ'ילה ופועל בדנמרק( הציג בשנת 2000 במוזיאון

הדני לאמנות מודרנית, טראפהולט, בלנדרים שבהם שחו דגי זהב. למבקרים ניתנה האפשרות

להפעיל את המכשיר. העבודה כיוונה את הצופים להתעמת עם מצפונם ועם האינסטינקטים

שלהם. האם ללחוץ על המתג או לא?

בתצוגה אחרת הזמין אוואריסטי נרקומנים מקופנהגן לצייר תוך כדי שימוש בהירואין, קוקאין

ולתקוף "להעיר את המצפון כדברי האמן, היתה, היצירות האיידס. מטרת בנגיף נגוע ודם

נתפסת העולמי האמנות בשדה זבל".19 כאל בסמים שמשתמש מי כלפי שמתנהגת חברה

)הנוצרית המקומית הדת בתחום נוגעת היא כאשר במיוחד כסנסציונית זו מעין בוטות

והמוסלמית(.

רוברט בריר )R. Breer, אמריקאי, מאבות הקולנוע הנסיוני( דמות של אפיפיור ב–1954 יצר

מלהטט בכדורים עד שראשו נערף. הראש המסתחרר הופך לעיני המאמינים המריעים למעין

יצור עף.

האמן האנגלי דמיאן הירסט )D. Hirst( בוחן בקביעות את הדת באירוניה ונוגע בגבול שבין

המחריד ליפה ובין הנורא לנשגב.

האמן האיטלקי )חי בניו–יורק( מאוריציו קאטלן )M. Cattelan( הציג מיצב המתייחס באופן

סקפטי ובלתי מחמיא לדת הקתולית )תמונה 1(. בעקבותיו יצר האמן הרומני צ'יפריאן מורסן

)C. Muresan( קישור טורד מנוחה בין נפילת הקומוניזם לכנסייה האורתודוקסית )תמונה 2(.

.1999 ,La Nona Oraa, (Maurizio Cattelan) מאוריציו קאטלן 1מיצב, מדיה מעורבת

יםור

שבם

ליכ

11

כולה העשויה טבעי, בגודל צלוב דמות יצרה )S. Lucas( לוקאס שרה האנגלייה האמנית

מסיגריות )תמונה 3(.

יוצרת 1996 משנת )J. Waters( ווטרס ג'ון האמריקאי הקולנוע יוצר של הווידיאו עבודת

דתיים– מושגים ובין ועוד( )סאדו–מזוכיזם BDSM–ה מיניות מתחום פרקטיקות בין קישור

תיאולוגיים כטבעו האנושי של ישו. בדומה, הציג אנדרה סראנו (A. Serrano, צלם אמריקאי(,

בהמשך לסדרות אחרות שלו, דמות של צלוב בתוך תיבת זכוכית שבתוכה הטיל את מימיו,

בעבודה "P"Piss Christ משנת 1987 )תמונה 4(.20

לאשה היחס את )T. Van Gogh( ואן–גוך תיאו הדני האמן מבקר דקות עשר בן בסרט

צ'יפריאן מורסן (Ciprian Muresan), ע The End of the Five Year Plann, 2004. עירוב טכניקות 2

Christ You Know Ain’t ,(Sarah Lucas) שרה לוקאס 3Easy , 2003. סיגריות מרלבורו ועירוב טכניקות

Piss ,(Andres Serrano) אנדרס סראנו 4Christ, 1987. הדפס כסף, סיליקון, עץ

וזכוכית

12

יםור

שבם

ליצילומי כ מופיעים בעבודה המוסלמית. בתרבות

גופן ועל מן הקוראן דמויות מקועקעות בפסוקים

סימני הלקאה )תמונה 5(.

עכשווית תרבות בין יוצרים קשרים שונים אמנים

חתרנית. ביקורת בחובם הטומנים קשרים לדת,

,A. Kosolapov)v קוסולפוב אלכסנדר למשל כך

בתרבות עוסק רוסי( ממוצא אמריקאי

הקפיטליסטית בעולם המערבי, שבו הדת השלטת

היא הדת הנוצרית )תמונה 6(.

כאמור, יצירות כמו אלה המודגמות כאן נתקלות

נשי עירום שבין שילובים קשות: בתגובות

קטרז'ינה של ויצירתה צונזרו, דתיים לסמלים

קוזירה )K. Kozyra( הוסרה מתצוגה בפולין בשנת

הוזכרה שעבודתו ואן–גוך, תיאו האמן .1995

הפרובוקטיביות עבודותיו רקע על נרצח לעיל,

באמסטרדם בשנת 2004.

שהתעוררו המחאות מוחמד. הנביא של קריקטורות סדרת דני עיתון הציג 2005 בשנת

דימויים לייצוג הגדולה הרגישות את מדגימות המצרית בעיתונות כך על הדיווח בעקבות

,1990 בשנת גם כי נזכיר בפרט.21 המוסלמית במסורת הנביא של ודמותו בכלל דתיים

של שמו את המציינות לאותיות הדומה נעל של לוגו יצרה Nike הנעליים חברת כאשר

אללה במסורת המוסלמית )תמונה 7(, עורר הדבר ביקורת ציבורית וסדרת הנעליים הורדה

מהמדפים.22

האמנית ילידת ג'מייקה רנה קוקס )R. Cox(, יוצרת הפועלת בתחום ביקורת התרבות והשיח

Submission ,(Theo Van Gogh) תיאו ואן-גוך 52004. עבודת וידיאו

אלכסנדר קוסולפוב And This is My Blood ,(Alexander Kosolapov), 2000. הדפס כסף 6

יםור

שבם

ליכ

1�

עצמה הציגה הגוף, של הפוליטיקה של העכשווי

אחרות אפרו–אמריקאיות דמויות כאשר בעירום

המתכתב הצילום, השולחן. סביב עימה מסיבות

איקוניות ביצירות ותלמידיו ישו של הסצינה עם

של "הסעודה האחרונה", עורר תרעומת אצל ראש

הכנסייה של המקומיים ונציגיה ניו–יורק העיר

הקתולית.23

שנקראה יחיד תערוכת )Arahmaiai( ארהמאיאי האינדונזית האמנית הציגה 1994 בשנת

וצונזרו. וקוקה–קולה" )תמונה 8(. היצירות נתפסו כפוגעות באושיות האסלאם, "סקס, דת

באחת היצירות שילבה האמנית בין צילום של פסל בודהה לבקבוק קוקה–קולה, ספר קוראן

וקונדומים. השילוב בין דת ומין, קודש וחול, גבוה ונמוך ופופולרי הוא שגרם לעבודה להיתפס כבוטה, וגרר תגובות חריפות.24

בדומה, שרה בפרלמנט הבריטי הטיחה דברים נגד תערוכתם של זוג האמנים גילברט וג'ורג'

)Gilbert and George( שכונתה "ההיה ישו הטרוסקסואל?".25

*

והצורה המדיום החומר, בשבירת לעיסוק תיאורטי בסיס להציע מבקשים אנו זו בחוברת

בקרב אמנים יהודים–ישראלים. זאת, על בסיס הרעיון הישן ששבירה וניתוץ הם יסוד לבריאה

לכונן מכוון אלא לקהל, היצירה בין ובתיווך פרשני באקט מסתכם אינו זה ניסיון חדשה.

שפה שתעניק משמעות לאובייקט האמנותי במסגרת שרשרת של מסמנים בשיח האמנות

והיהדות.

נדון כאן, בהקשר זה, בכמה מדרכי ההבעה הכוללות עיסוק במצע, בחומר, בטכניקה ובהיבטים

ומתכלים, שבורים בחומרים שימוש עושים עכשוויים אמנים כיצד נדגים שונים. סגנוניים

באלמנטים של דלדול החומר ובהנמכה והוזלה של חומרי גלם המרכיבים את היצירה. נדון

גם בטכניקה של שילוב בין קודש לחול, ובין ה"ראוי" ל"לא ראוי", וכן בפרגנמטציה של תימות

ומושגים יהודיים קאנוניים שיש להם מקום מרכזי בשיח. בהקשר זה תתבהר גם משמעותם

של פריטי היודאיקה המופיעים באמנות העכשווית לעתים קרובות, ובמיוחד השילובים בין

יהדות לעירום כפי שהם באים לידי ביטוי באמנות היהודית לאחרונה.

Nike, פרט מתוך קולקציה של חברת 7הנעליים, 1990

ארהמאיאי Display Case ,(Arahmaiai), 1994–2007, עירוב טכניקות 8

1�

יםור

שבם

לי"לוחות ושברי לוחות" - שבר, פירוק כ

ורידוד החומרמאמר כתבה ברייטברג–סמל שרה האוצרת

של הפרשני בשיח לטקסט–מפתח שהיה

כאיכות החומר "דלות הישראלית: האמנות

קשרה במאמר הישראלית". באמנות

הכותבת בין האמנות התל–אביבית החילונית

הא–אסתטי להיבט ותלמידיו לביא רפי של

כותרת היהודית.26 שבמורשת והא–מטריאלי

אליך "כי–קרוב היתה המאמר של המשנה

מקשר הפסוק י"ד(. ל', )דברים מאד" הדבר

האינטימי למימד המרכזית הטענה את

שבאמנות: הפשטות, הדלות והקִרבה הבלתי

היא נפלאת לא המצווה... "כי - אמצעית

ממך... כי קרוב אליך הדבר מאד..." )שם(.

שרית האוצרת תערוך אחר–כך שנים 17

לדבריה, יהודיים. מוטיבים בה ותגלה לביא רפי של היצירה של מחודשת בחינה שפירא

היהדות מופיעה כצדה האחורי של הישראליות וכלא–מודע של התרבות הישראלית.27

בתערוכות שהוצגו ולתיזות החומר" ל"דלות מעבר נוסף צעד לצעוד אנו מבקשים כאן

המתאפיינת העכשווית, באמנות היהודית בהבעה המבט את ולמקד זה, בהקשר אחרות

בדלדול, שבירה ורידוד החומר. אמנים יהודים עכשוויים שונים נותנים בשבר סימנים מוסריים

את המציגה כרזה יצר טרטקובר דוד ופוליטיים.

הפסל "התרוממות" של מנשה קדישמן, שהוצג עד

מוצג בכרזה בכיכר הבימה בתל–אביב. לא מכבר

הצומחות והאמנות התרבות את כמייצג הפסל

מתוך הריסות )ראו תמונת השער(.

אברמסון לארי של התצלום גם לאזכור ראוי

בית–המקדש דגם פירוק נראה שבו ,2006 משנת

שהוצג במלון הולילנד בירושלים והועבר ב–2006

וההעמסה הפירוק .)9 )תמונה ישראל למוזיאון

חיוניות - מחדש ובנייה לשבירה מטאפורה הם

שאינה נפסקת.

ישן שנזרק ארון תרופות התמיר מיכאל סגן–כהן

תימה .)10 )תמונה הברית ארון - קודש לארון

דרוקס. מיכאל של בעבודותיו מופיעה דומה

לארי אברמסון, העברת בית-המקדש, 2006. 9תצלום

מיכאל סגן-כהן, ארון-הברית, 1977. 10אקריליק על ארון תרופות

יםור

שבם

ליכ

1�

יצר למשל, השמונים, בשנות

העשויה מתכלה מנורה האמן

שעווה )תמונה 11(.

אבנר יצר השבעים בשנות

שכולו מגן–דוד פסל בר–חמא

בבסיס ומפורד. מפוזר מפורק,

הפסל שני עמודים שמהדהדים

שעל–פי ובועז, יכין לעמודי

המסופר במקרא ניצבו במקדש

ניצבות העמודים על שלמה.

שמונה פירמידות, ונדמה כאילו

הן מנסות להתאחד ולארגן צורת מגן–דוד, ללא הצלחה

)תמונה 12(.

בעבודותיו גם עולה הכלים" "שבירת של המימד

אחר האמן תר שבהן בר–חמא, אבנר של החדשות

בטבע אור של תופעות שיוצרות ההשתאות רגעי

ובקונסטורוקציות אדריכליות )תמונה 13(.28 נדונים כאן

ושבירת עדן מגן הגירוש הקדמון, החטא כגון נושאים

הלוחות. זהו חיפוש אחר האור הגנוז שהעולם לא היה ראוי

עבור נגנז הוא ולכן חז"ל, מסורת על–פי הבריאה בתהליך לו

י"ב, חגיגה, בבלי, תלמוד )על–פי בעתיד לשימוש הצדיקים

ע"א(.

כלים ושברי חפצים להציג מרבה רבינוביץ' ישראל

בתחילת בניין. ופסולת בנייה באתרי מוצא שהוא

השבורה" "המנורה את האמן מצא השבעים שנות

הבניין בפסולת

מהריסות שהוצאה

היהודי הרובע

יפו, לשער סמוך

והשתמש בה כ"חפץ

.)Found Object( מצוי"

עזרת–נשים או בימה של לסורג כנראה שייך היה השבר

החוברת שער )ראו היהודי ברובע מבתי–הכנסת באחד

"סדר זמנים", קיץ 2007; ולהלן תמונה 31(.

מיכאל דרוקס, מנורה, 1983. שעווה ופתילים 11

אבנר בר-חמא, שבירת הכלים, החטא הקדמון, גניזת האור וחטא 13העגל, 2007. צילום מעובד במחשב, הדפסה דיגיטלית על פי.וי.סי

אבנר בר-חמא, מגן-דוד מפורק, 1973. 12נירוסטה מלוטשת על שיש שחור

1�

יםור

שבם

ליבשם כ מטרידה עבודה האמן הציג ב–1998

עושה כדרכו, כאן, גם חיים". אורח "טור

ובחומרי שמצא בחומרים שימוש האמן

שהחלה למגמה )כהמשך המוכן" מן "חפץ

ביצירותיו של האמן הצרפתי מרסל דושאן(.

הקאנון טורים", "ארבעה הספר של גבו על

ההלכתי הקלאסי, מוצב גם כאן ברזל הבניין

זו )על עבודה צבוע כחול בדמות דקל קמל

ראו בחוברת "המבדיל בן קודש לחול", חורף

תשס"ו, עמ' 10(.

חורבן שבר, מסמלים מיותמים מפתחות

המקומית הפלסטינית האמנות וחוסר.

כמטאפורה קרובות לעתים בהם משתמשת

של נוהגם את וכמייצגים ולגירוש, לנכבה

בתיהם מפתחות את לשמור המגורשים

אסף רבינוביץ' עוד. קיימים ואינם שנהרסו

ממילא בשכונת מפתחות התשעים בשנות

לעזוב אולצו שתושביה לאחר הירושלמית,

המקום. של שיקום" "פרויקט לטובת

שיח ה"אחרּות", שיח מתאחדים כאן

שלא לשבר יהודיים ומוטיבים ה"מזרחיות"

עבודות כמה מוצגות כאן נקלה. על יירפא

כלים של אבן משברי שנעשו רבינוביץ' של

עתיקים בעקבות ומתוך ה"שיירים" שהותירו

שונים באתרים והארכיאולוגים החופרים

בארץ )תמונות 14, 15, 16(

האבנים הללו משמשות פיסות של מציאות

עכשווית, אך טומנות בחובן השתקפויות של

פרגמנטים ארכיאולוגיים עבר. למעשה, זמן

של שחורה" "קופסה מעין משמשים אלה

ושל שלנו והתרבות הזמן המקום, תולדות

נוצרו העבודות חיים.29 אנו שבו האזור

ברזל עם עתיקות אבנים של משילוב

14 ישראל רבינוביץ, נשים טובלות, 1990. ברזל ושיש לבן

15 ישראל רבינוביץ, פלח רכב, 2006. ברזל, אבן וסוביניר מיציקת פליז

16 ישראל רבינוביץ, צופן ארץ, 1992. ברזל, אבן ונר

יםור

שבם

ליכ

1�

עובר הכחול הצבע אחרים. וחומרים מעובד

צבעוניות ומאזכר השני כחוט העבודות בכל

המסחר היה ה–19 במאה כן, כמו מקומית.

בלעדית נתון אסיה במרכז באינדיגו–כחול

צביעת על המונופול גם וכך יהודיות, בידיים

האינדיגו. עד כדי כך זוהו היהודים עם מלאכת

הצביעה, שבשפות מסוימות משמעות הצירוף

"ללכת ליהודי" היתה "לצבוע פריט לכחול".30

בעבודותיו של ז'אק ז'נו דגמי מבנים של קבר

ומתפורר. בית–כנסת עשויים מברזל חלוד או

שהוזכרו הקלאסיים הפסלים לשברי בדומה

הפכו חלוד בברזל והריתוך הפיסול גם לעיל,

והכליה כל–כך, עד שהשבר רגיל למדיום כבר

ככאלה עוד נתפסים אינם בהם החבויים

)תמונה 17(. בעבודות אחרות משתמש האמן

בספרים בלויים, שעווה שהותכה וקרעי טקסטים מספרי קודש שבלו.

נחמה גולן מטביעה לוגו חדש שיצרה על גבי טקסטים מקודשים שבלו והפכו לא–שמישים.

בלוגו מופיעה המלה "גניזה" )תמונה 18( - ה"פסולת" ו"שברי הכלים", שבמסורת היהודית

נמצא להם פתרון התכלות הולם, עוברים הזרה ומועברים לזירת האמנות והופכים ליצירות.

האמנית יוצרת למוסד הגניזה לוגו - חותם אליפטי בסגנון עכשווי–שיווקי )האליפסה היתה

17 ז'אק ז'אנו, משא, 1995. אבן וברזל

18 נחמה גולן, גניזה, 2003. עירוב טכניקות

1�

יםור

שבם

ליהופך כ כך התשעים(.31 שנות של השיווק תרבות של המייצג הפורמט

מִחזור, אך גם לפעולה של העלאת החפצים אקט של כיליון לפעולת

במדרגות הקדושה.

בסביבות שמצא משומשת סרדינים קופסת אילת אברהם אצל

הסטודיו שלו משמשת רליקוויה וכלי קיבול לטקסטים מקודשים.

עם לחלוטין ערך וחסר מרוקן משהו של "השילוב מעיד: האמן

לי נראה מקודשים, וערכים מסורות שמייצג כזה ובמיוחד כתב,

והתרבות רקע ההקשרים הלא–קדושים של המציאות על נכון

סוקול חיים דומה, באופן 32.)19 )תמונה דהיום" הישראלית

כפי חלוד, וברזל מתכלה פח של במדיום ביודאיקה עוסק

שהצגנו בחוברת "סדר זמנים" )עמ' 27(.

של לזכרונות מצטרפים ליבנה דורון של בעבודתו מוטיבים

ונוצרו לפח הושלכו בלבד, ימים לשמונה ששימשו סוכה קישוטי

מצטרפים ה"ישנה", הנוכחות בעלי הללו, למוטיבים שנה. בכל מחדש

אלמנטים דיגיטליים, שאף הם, למרבה האירוניה, כבר התיישנו. האמן מעיד שחומר שנכתב

על–ידיו לפני שנים באמצעות תוכנות ישנות אבד, ואין אפשרות לשחזרו מאחר שהטכנולוגיה

שבה השתמש אינה קיימת עוד. למרבה הפלא, רק מה שנדפס נשאר )ראו "סדר זמנים", עמ'

.)20

אוריאל מירון מנסר כסאות פלסטיק. הפירוק של "הרהיט הישראלי" )הזוכה לעדנה באמנות

המקומית( ושילוב חלקיו יחד מחדש יוצר ברייה משונה שאינה מאפשרת ישיבה )תמונה 20(.

בלו–סימיון פיינרו עשה שימוש בשברי כלי חרס שרופאו. כד חתום במכסה דמוי בית מציע

מטאפורה לחורבן, אך בה בעת מזכיר שהחורבן הוא לרוב הבסיס לבנייה חדשה )ראו להלן

התמונה בעמ' 73(.

נתן דביר כוללים דמויות המצויות בחללים באופן דומה, רבים מדימויי המתפללים שצילם

קשים ומתפוררים.ות

יקכנ

טוב

יר ע

.199

3 ת,

שירא

בת,

יל א

הםבר

א 1

9ק,

טילס

פקי

חבק,

טילס

פות

סא כ

.200

6 ת,

חושמ

ברק

ן, רו

מאל

ריאו

20

שתחו

ת נרו

ינוצ

יםור

שבם

ליכ

1�

אלי פטל הציג בפתח תערוכת היחיד שלו, "הטבע המקורי" )ביתן הלנה רובינשטיין, 2006(,

את היצירה "שער" )תמונה 21( - יריעת נייר אריזה משתלשלת ועליה ציור גראפי של דימוי

הפותח מהדורות דפוס שונות של ספרי קודש יהודיים. במסורת היהודית, תיאורים של שער

ובשערים של ספרי קודש. הם מציינים את הנוכחות רווחים על ארונות קודש, על פרוכות

בין הקשר הקודש. אל בקרבה המאמין של הפעילה השתתפותו את ומבטאים האלוהית

השער לאלוהים בא לידי ביטוי בעיקר בפרוכות של ארון הקודש בבתי–הכנסת. ארעיותו של

נייר האריזה, שהוא חומר מתכלה המיועד לשימוש חד–פעמי, מתריסה אל מול נצחיותה של

הנוכחות האלוהית.

באמנות שנפוץ דימוי השער ובין דל, האריזה(, שהוא מצע )נייר "נמוך" חומר בין השילוב

היהודית מהדהד גם לעבר האמנות המוסלמית, שבה העיטורים על גבי שטיחים מבטאים את

התפיסה המסורתית שלפיה השטיח הוא שער לגן העדן. השער מתואר במקורות המוסלמיים

כגן שמימי המשלב בין דלות להוד, וכאן הוא מופיע כחלק מדיון בזהות מזרחית, שהיא גם

21 אלי פטל, שער, 2005. שמן על נייר אריזה מגולגל

20

יםור

שבם

ליכ

"סוף היום" כלל פטל אלמנטים מזרחיים ויהודיים במיצב פוסט–קולוניאלית.34 וגם מקומית ה"משמשים בכפיפה אחת ליצירת רגע ההופעה החמקני של סוף היום" )תמונה 22(.35

שאול צמח מערבב חומרים מתכלים )מעין שאריות זבל( בדלי. תהליכי ההתמרה הביולוגיים,

תגובות השרשרת הכימיות והתחלפות הקטבים הפיזיקלית

הם זה עם זה באינטראקציה החומרים שיעברו

כשמה הבריאה", "מיתוס את לדבריו, היוצרים,

של העבודה )תמונה 23(.

בתערוכה "ובכל זאת האותיות פורחות - וילנה

כמשל לזהות יהודית", המוצגת במוזיאון וולפסון

)אוצר: בירושלים שבהיכל–שלמה יהודית לאמנות

בספרי דופן יוצא שימוש נעשה אל–דמע(, לוי יהודה

תורה ששרדו והובאו מווילנה. גווילי ספרי תורה עירומים

)ללא עצי החיים או המעילים( תלויים מהתקרה במכלי בד

שמשמשים מעין תכריכים לבנים. הספרים תלויים בשורות,

ומזכירים בצורתם בני–אדם המתקדמים לתוך גומחה שחורה

בכותל. זוהי מטאפורה מרטיטה וזיכרון לעולם שלם שהוכחד.

המיצב מזכיר תפיסה יהודית הלכתית קאנונית הרואה בספר

התורה בכלל ובספר שנשרף בפרט, אדם חי ממש.36

23 שאול צמח, מיתוס בריאה, 2005. עירוב טכניקות

22 אלי פטל, סוף היום, 2006 (תצלום הכנה למיצב). עירוב טכניקות

יםור

שבם

ליכ

21

ערימת מתוך שנאספו וברזל בטון חלקי

מירי שפיתחה לכיוון הבסיס היו שברים

הכלים לתיקון בשאיפה ביצירתה, פליישר

של בעבודותיה .)24 )תמונה השבורים

דמויי שבו אינסופי מעגל נוצר פליישר

כלים לשברי הופכים מהעבר פולחן כלי

שמרבה האמנית, משברם. מרופאים ושוב

בשברונם קונקרטיים, בכלים לעסוק

כמטאפורה כדים שברי מציגה ובתיקונם,

לשבר ולבנייה מחדש. החיבור המחודש של

לדבריה, השברים,

תפילה "כעין הוא

שנועדה עשייה או

למציאות לגרום

לשאיפת להישמע

,25 )תמונות הלב"

.)26

חלל פנוי - ריטואלים פוסט-חילונייםכאמור, כמו האמנות היהודית–מודרנית האירופית שנולדה מתוך מרד עולם ההשכלה במסורת

"יהודיים" בנושאים בדרך–כלל טיפלה הישראלית מהעבר גם האמנות היהודית הקלאסית,

על–ידי "חילולם".37 כבר הערנו בחוברת הראשונה בסדרה, "המבדיל בין קודש לחול", שהמתח

היה במרכז השיח של האמנות לעולמות חילוניים לא ובין עולמות דתיים בין קודש לחול

המקומית, והמורכבות של נושאים אלו רחוקה היתה לרוב מן הסצינה. האמנות הישראלית,

אף שראתה עצמה כראש חץ אוואנגרדי, המשיכה למעשה את התפיסה הציונית והמודרנית

של יצירת "היהודי החדש", וכל הקטיגוריות שלה כוננו על–פי דגמים אירופיים–כביכול שעמדו

במרכז השיח.38 תפיסה זו בוטאה לפעמים באמצעות "חילולי קודש" באמנות.

אלא זאת, עושים היום פלסטית באמנות העוסקים צעירים יהודים יוצרים גם כאמור,

24 מירי פליישר, קערה עם ידית, 2003. שברי בטון וברזל מחוברים במלט

25 מירי פליישר, בנייה מחדש, 2006. שברי כדים פלסטיניים ושברי כלים מפורצלן שרופים בתוך לבני חימר

26 מירי פליישר, תיקון )הקומקום(, 2004. שברי חימר ופורצלן מחוברים ושרופים מחדש

22

יםור

שבם

לישהבסיס של פרקטיקת החילול בהווה כ

הקודש חילול בעבר. משהיה שונה

מתקשר העכשווית היהודית באמנות

במציאות דרך לחיפוש דווקא לרוב

מן גרידא להתנערות ולא מסוכסכת

ה"קודש". מדובר בתרבות שנחלצת מן

הזהות הישנה וקשורה לתפיסה חדשה

כי הגורס פוסט–חילוני, עולם של

"חילוניות" ו"דתיות" אינן ניגודים, אלא

מושגים הקשורים ביניהם בקשר שאינו

יהודה הסוציולוג לדברי להתרה. ניתן

פוסט–חילונית "פרפסקטיבה שנהב:

הכלאות ללכוד מצליחה העולם על

ולא - לחילוניות דת בין מורכבות

חילול באחרת".39 אחת של החלפה

והזהות גם לחיפוש הדרך זה מתקשר

מקומית ישראלית זהות שבו בעולם

אינה נתפסת עוד כבסיס איתן.

אם כן, אחד מאופני הביטוי הרווחים בשדה האמנות העכשווית הוא השימוש בשילובים שבין

קודש לחול, שילובים שמערערים על הסדר

הקיים.

"עונשים" בסדרה הרכיב דרוקס מיכאל

מ–1972 צילומים שבהם הוא ניצב בפינת חדר

ולקודש: לחול שמתקשרים שונים באתרים

בבית–ספר, בכותל המערבי, במוזיאון ישראל,

בבניין הכנסת.

בעבודה "גדי בחלב אמו" היפכה מיכל נאמן

סילוף הכלאות. של המקראי האיסור את

שעטנז( לאיסור גם )שמתקשר האיסור

שיוצרת לשונית בדקונסטרוקציה משתלב

האמנית )תמונה 27(. כך גם בעבודה "יהווה

)היונה( והתגלות קודש דימויי - יהונה" משתלבים בגזיר עיתון ישן )תמונה 28(.40

"עבודות כעין יוצר בוקובזה אריק אליהו

נוכחת שהיהדות לא–תקניות, בצלאל"

ומהאמנות מהפופ השפעות לצד בהם

היפנית. בעבודתו רובוטים וחייזרים שהכין

בדל

עבק

דיר

ונימן

ש .1

977,

A K

id in

its M

othe

r’s M

ilk )H

alf&

Hal

f(fמן,

נאל

יכ מ

27

28 מיכל נאמן, יהווה יהוונה, 1976. קולאז' על דיקט

יםור

שבם

ליכ

2�

מעץ זית. על בטנו של האחד מצויר קבר רחל, ועל השני ציור של מגדל דוד )תמונות 29(.

שולה קשת הציגה באחרונה יצירה המתייחסת למנהג ה"תשליך". המנהג הסימבולי )השנוי

במחלוקת( של זריקת החטאים לנהר מופיע פעמים

חוזרת קשת המודרנית. היהודית באמנות רבות

לעסוק בנושא, אך היא אינה מתעניינת בסיטואציה

ובתיאורה, אלא בשאלות של מהות )תמונות 30(.

ככלל, הגישה הפולקלורית )בסגנון ציור ריאליסטי

האמנות של הטיפול את איפיינה מרכז–אירופי(

את כמו ה–19 במאה יהודיות בתימות היהודית

התיאורים של טקסים ומקומות "יהודיים": תשליך,

בתי– ציורי נשים, תפילות לבנה, קידוש חתונה,

כנסת, בתי–מדרש והעיסוק במיתוס היהודי הנודד.

מסורת זו הציגה בדרך–כלל את היהדות כאקזוטיקה המכוונת לעני הזר.41 דימויים אלה מפנים

ותיק

כנ ט

וביר

עם).

טיפר

) 200

6 ב',

ה רס

גאל

צל ב

ה,בז

קובו

ק רי

אהו

לי א

29

30 שולה קשת, ימה )טריפטיך(, 2007. עירוב טכניקות

2�

יםור

שבם

ליאת מקומם לטובת עיסוק במהות התכנים הפולקלוריים הללו, בתימות שלהם ובמשמעותם. כ

האמנות העכשווית מייצרת דימויים הממשיכים את מסורת העיסוק בתימות הללו, אך אינם

ומציעים אותו בוחנים אותו, מפרקים אלא המנהג, של פולקלוריסטי בתיאור מסתפקים

זוויות חדשות להתבוננות בו. כאן בא לידי ביטוי ביתר שאת החיבור בין מסורת לתמורה, וכך

הופך תחום הפולקלור, שנחשב בעבר למוקצה, לנושא מרכזי באמנות העכשווית )ועל כך ראו עוד להלן(.42

"אמן של כפעולה מהתנ"ך שלמים פרקים שהעתיק סגן–כהן, מיכאל של למהלך בהמשך

גם ולמקום, לזמן בהתאם חדשה משמעות מעניק ביצוע ובכל הטקסט על החוזר מבצע"

קשת מעתיקה טקסטים. בעבודה זו בולט השימוש בצבע זהב כמתווה מראה איקוני ביזנטי

ויוצר אנטיתזה - במדיום ובצורה - לתפיסות יהודיות אנטי–איקוניות במהותן.

בציור "בעלי הזקנים" של מאיה שמעוני נראים הזקנים של פעילי טרור. היא בוחנת את הזקן

היא זו בבחינה שונות. דתיות בתרבויות איקוניות דמויות של חזותי מאפיין היותו משום

יוצרת עירוב בין הדתות, שבדרך–כלל נתפסות כמנוגדות זו לזו.

השילוב בין איקונות נוצריות ודימויים יהודיים הופיע תכופות באמנות היהודית המודרנית.43

השילוב מקבל ביטוי חד בתצוגה במוזיאון היכל–שלמה בירושלים. יהודה לוי–אלדמע אוצר

ומציג על בסיס תפיסה שלפיה הפרוגרמה המוזיאלית היא בעצם טקסט חזותי שהמבעים

האידיאולוגיים והחינוכיים חבויים ברובד הסמוי שלו. לצורך זה מקפיד האוצר שהפרוגרמה

מכוון החזותי השיבוש בתצוגה. אנומליים" חזותיים "הבזקים במכוון תשתול המוזיאלית

המבקר את להביא

את לחקור בתערוכה

להיות ובכך האנומליה,

ההצגה. למעשה שותף

למבקר גורם זה שיבוש

באמצעים להשתמש

התצוגה, של המגוונים

שלה המכלול את לחקור

חדשות. לתובנות ולהגיע

מנורות של בתצוגה

את האוצר עטף מפולין

מבית– המנורות אחת

בוורשה, הגדול הכנסת

את המאזכרת פעולה

של האובייקטים עטיפת

זוג אמני הסביבה הפועלים

וז'אן– כריסטו בארה"ב,

קלוד Christo and Jeanne-Claude)e(. כאן משמש הכיסוי לאזכור הציווי המקראי "ולקחו בגד

תכלת וכיסו את מנורת המאור" )במדבר, ד', ט'(. הקומפוזיציה שנוצרת עם הכיסוי מעוררת

אסוציאציה של הצלוב ומזכירה גם תכריכים )תמונה 31(. נוסף לכך, מבצבץ כאן המתח בין

31 מנורת חנוכה לבית-כנסת (עטופה), ורשה, פולין, המאה ה-18. פליז יצוק

יםור

שבם

ליכ

2�

נִראּות, קיום והעדר. 1993 בשנת עיצב אלוני אודי

מוזיאון מעל שתלה ענק שלט

השאר, בין מיזג, ובו תל–אביב,

שעליהם תלמודיים טקסטים

נוצריות בלבוש הורכבו איקונות

עכשווי.

מסמיכים זונשיין ובועז דנה

משנת שלהם הווידיאו בעבודת

בעלי מקומיים נופים שני 1996

)תמונה איקונית משמעות

הירושלמי המערבי הכותל :)32

התל–אביבי והים הקדוש,

)ראו 1996 משנת קר" "דם לין לולו הילה של בעבודתה גם מופיע דומה שילוב החילוני.

הדימויים שני של הדיגיטלי האיחוי .)24 עמ' תשס"ז, חורף לעמים", ישראל "בין בחוברת

הסותרים מחבר ניגודים ומעמת תחושות.

ובעבודה )33 )תמונה התשעים משנות למכירה" קודש "אדמת בעבודה ליטמן–כהן אריאן

"אוויר קדוש, מים קדושים, אדמת קודש, למכירה" )1998( מהפכת בקלישאות של הקודש.

מרגעי דימויים ישראליים. ורגעים נופים המתארות עבודות להציג מרבה קרבלניקוב הילה

32 דנה ובועז זונשיין, ללא כותרת, 1996. עבודת וידיאו

33 אריאן ליטמן-כהן, אדמת קודש למכירה, 1996 (פרט). בד, אדמה, פשתן, עץ ושעווה

2�

יםור

שבם

ליכ

רחוב והאיזולירבנד שלה. בעבודותיה מוצגים ביצירות המסקינגטייפ והקודש מתערבלים החול

דוכן של חסידי חב"ד לפורים, שוק, חיילים, חנות תחפושות "כפרות", קבוצת בתל–אביב, טקס

המעודדים אנשים להניח תפילין, מדורת ל"ג בעומר, טקס "תשליך" ועוד.

עולם ובין הצבאית המשמעת עולם בין הקבלה היוצרות יצירות בעבר הציג צ'רקה אודי

ההלכה )ראו בחוברת "המבדיל בין קודש לחול", עמ' 8(. יחסי חול וקודש נדונו גם בעבודת

וידיאו של האמן, שבה נראה צ'רקה שט בסירת פדאלים בנחל הירקון, מטיל את מימיו לנחל

זה, באופן נדרי". "כל תפילת מנגינת נשמעת ברקע טהרה. טבילת של טקס מעין ומקיים

את מקדשת ברקע התפילה טהרה(; )טבילת בקודש מעורבת )השתנה( החול מן פעולה

המעמד, אבל שילובה עם החול יוצר אקט של "חילול הקודש" )ראו שם(.

בעבודת הווידיאו "אדון עולם" של זהר קניאל נראה טקס בר–מצווה שבו הפיוט "אדון עולם"

הפיוט מלות למקהלה. החזן בין נעה המצלמה ."We are the World" השיר במנגינת מושר

מרחפות בחלל הקודש, והלחן הופך לשיר חולין.

בעבודה המשלבת וידיאו ומיצב מציגה רעיה ברוקנטל את דמותה של "מיס פיגי" מתוכנית

)תמונה "החבובות" הטלוויזיה

את מקעקעת החזירה .)34

האמריקאי– ההכשר סימן

גופה על OU אורתודוקסי

מספרת כך ואגב אשה, של

במדינת כחזירה קשייה על

בחוברת גם )ראו היהודים

"המבדיל בין קודש לחול", עמ'

.)9

"במקום לתערוכה בהזמנה

בית )מוזיאון עומדת" שאני

קיבוץ נחושתן, ורמי אורי

)2003 מאוחד, אשדות–יעקב

יצרו האמניות נחמה גולן ופסי

34 רעיה ברוקנטל, מיס פיגי, 2002. מיצב וידיאו ועירוב טכניקות

35 נחמה גולן ופסי גירש, במקום שאני עומדת, 2003 (הזמנה לתערוכה). תצלומים

יםור

שבם

ליכ

2�

גירש שילוב גס בין קודש לחול. בשני הצילומים הנושא הוא ריקוד. הריקוד הקלאסי נעשה

אל מול קהל צופים, ואילו הריקוד החסידי נעשה אל מול הרב )תמונה 35(.

אבנר בר–חמא מציג צילום מטופל המעמת חיילים ובני ישיבות חרדים, ייצוג של עימות בין

קודש לחול )תמונה 36(. עבודות שונות בסדרה מציגות מגוון עימותים שנעים בין פסיביות

פסיביות כדמויות החיילים מוצגים הצילומים באחד האגרסיביות. סף שעל לאקטיביות

והחרדים כאקטיבים, ואת שתי הקבוצות מחבר דגל קרוע, חלקו עוטף את אחד המתפללים

וחלקו מחובר לחייל. לדברי האמן, התמונה מעידה על כך שעוד לא אפסה התקווה לחיבור.

ניסוי כלים ועירובי חצרות בשולי הדברים נזכיר עוד כמה פרקטיקות של "חילול" שאפשר למוצאן כטכניקות שימושיות

וכן לאמנות, המציאות של התמה ההעתקה בקלישאות, השימוש העכשווית: באמנות

מקטגוריה יותר רבות תחת יצירות לאפיין ואפשר נזילות, הללו הקטגוריות הפרגמנטציה.

ומאומצת חדה לצפייה הצופה את מחייבות הללו הטכניקות כל זאת, עם יחד אחת.

זה בולט מאוד השימוש לייצוג חתרני אמנותי. בתחום ייצוג פופולרי בין שתשכיל להבחין

בפורנוגרפיה בשדה האמנות. הצפייה בעבודות מעין אלה מחייבת אבחנה דקה בין אובייקט

נוצרה כדי לגרות יצירה שלא ובין )פורנו( המעורר יצרים ומנסה לשאוב את הצופה לתוכו

את יצריו של המתבונן או לגרום לעינוגו הפיזי, אלא עושה שימוש כצופה מן החוץ בתכנים

מן האמנות בעולם הפורנוגרפיה מועברת כך תחתיו.44 חותרת למעשה ובכך זה, מתחום

הסדר הפונקציונלי הדיסקורסיבי לתחום הסדר האסתטי. המהלך הזה מכוון גם אל הצומת

שבין צביעות מינית לצביעות פוליטית של התרבות, בניסיון לתת פומבי למה שכולם עושים ממילא בינם לבין עצמם.45

36 אבנר בר-חמא, קרע לאומי - קודש וחול, 2007. צילום מעובד במחשב

2�

יםור

שבם

ליכ

לענייננו, פרגמנטציה היא טכניקה שיש בה גם מהחילול. היא

שוברת ומפרקת את השלם לגורמיו. שבירה זו מדגישה מקטעים

אך השלם, את מרכיבים שאמנם לחלקים נִראּות ומאפשרת

דוב של הקומוניקטיבי המיצב בדרך–כלל. שקופים נותרים

אברמסון, "נר מצווה", המוצג במוזיאון היהודי בניו–יורק, הוא

דוגמה טובה לעיסוק מעין זה )ראו "המבדיל בין קודש לחול",

חזותית אלטרנטיבה המציגה עבודה זוהי .)14 עמ'

למניין המצוות. על גבי שולחן מוצבים 613 נרות נשמה,

שעל כל אחד מהם מצוינת מצווה אחת ממניין המצוות.

על כל נר מודבקת תווית )מתוך סדרה בעיבוד מחשב(,

ועל גביה סמלים המציגים את פרטי המצווה. במעשה זה

שבו הכתובה, המלה ממדיום טרנספורמציה האמן יצר

חזותי. למדיום בימי–הביניים, המצוות מוני השתמשו

הנכחת המצוות בחפצים )נרות( מעוררת רצון לשלוח יד

גם יוצר ההצגה אופן הנרות–מצוות. בין ולברור ולמיין

תחושה של פרגמנטציה - כל מצווה ומצווה עומדת בפני

מוני של למגמתם בסתירה עומדת זו תחושה עצמה.

שיצרו הקלאסיים, ההלכה וספרי המצוות

העבודה מקצינה כך ומחייב. שלם קודקס

לעולם ביחס עצמאית בחירה של סוגיות

המצוות ודילמות מהותיות, כגון הרלבנטיות

נאות אישי לקיום והאפשרות ההלכה של

שלה.

של אחרת בעבודה גם נוכח השלם פירוק

הפסוק מפורק כאן מניין?". לנו "יש האמן,

ט'(. כ"ח, )תהילים, עמך..." את "הושיעה

בעולם המשמש מלים, עשר בן פסוק זהו

ולצורך אנשים לספירת כלי המסורתי

לתפילה קרי למניין, התקבצות

בוגרים גברים עשרה המחייבת

כאן הפרגמנטציה .)37 )תמונות

מעלה שאלות בדבר המתח שבין

אוניברסליות לבחירה סלקטיבית

של הראויים להשלמת המניין.

יםומ

צל ת

רתסד

.200

5 ,?

ייןמנ

נו ל

ש, י

סוןרמ

אבב

דו 3

7

יםור

שבם

ליכ

2�

מהמיתוסים שהם ו"עקידה", "קורבן" של מושגים מפרק קדם דני

.)38 )תמונות הישראלי באתוס שהשתלבו המרכזיים היהודיים

מילים במושג עצמו טמונות כי והאבחנה הדקונסטרוקציה הלשונית

שונות המתקשרות אליו באופן טעון )קרב, נרקב, נקבר, קר( משתלבות

כאן במשחק קוביות שבץ–נא )המזכירות את "קח–נא" מפרשת העקידה

המקראית(.

לנושא זה מתקשרת גם טכניקה של הדגשה והארה של אספקטים

מסוימים בתרבות על–ידי מחיקה וגילוי:

מאירה "The Liberation of G–d" המולטימדיה במיצב

האמנית האמריקאית הלין אילון )H. Aylon( אספקטים שונים

והסתרה של הטקסט; גילוי על–ידי למגדר במקרא, הקשורים

אותיות שם והעץ שלו את בעבודת האדמה מוחק דהן אשר

האל מתוך פסוקים )תמונה 39(;46 אצל רות קסטנבאום בן–דוב

תפקיד, זו ולמחיקה מהתלמוד, מקודשים טקסטים נמחקים

כאמור, בהארתם של אספקטים חבויים. בארבעת חלקי העבודה

"בדים" )1999( דף התלמוד הולך ומתכסה בלבן, ותוך כדי כך נעלם

הטקסט התלמודי.

38 דני קדם, שבץ-נא, 2007 (פרטים). ריבועי אבן

39 אשר דהן, ללא כותרת, 2007. עץ ואדמה

�0

יםור

שבם

ליכ

נוכחים לעבר הווה בין והערבול עצמם לחיים דתיות תרבותיות פרקטיקות בין השילוב

מאוד באמנות העכשווית. בהקשר היהודי יש לשילוב זה מימד של התרסה וחילול. מליסה

2003 בשנת חתונתה את ערכה אמריקאית( ומיצג מיצב, וידיאו, אמנית ,M. Shiff)f שיף

תחת האירוע את המתעד קצר כסרט מכן לאחר אותו והציגה מולטי–מדיה, כפרפורמנס

השם "Avant-Garde Jewish Wedding" )תמונה 40(.

אליוט מקין )E. Makin( מחבר בין עבר להווה בעבודה Cemetery 2.0"0", יצירה המקשרת בין

מצבות מסורתיות ומאגרי ידע של אילנות יוחסין,

אינטרנט ומולטי–מדיה )תמונה 41(.

המודרנית ההלכה של והפוליטיקה האסתטיקה

ולא–הלכתי כאסור שנראה מה בין דואט הן

החוק במהות אקדמי דיון במסגרת לפתרונות

הלכתיים פתרונות נוצרו כך המשפט. וגבולות

)למשל החדשות השעה בעיות עם המתמודדים

שעון שבת, אפיית המצות לפסח במכונה לעומת

והיתר השמיטה מצוות ביד, המסורתית האפייה

שונים אמנים ועוד(. העירוב מצוות המכירה,

גבולות עם ומפלרטטים אלה תימות מנכיחים

החוק ועם מה שנראה כלא–הלכתי ואנטי–משפטי

עמידה מגלה מדוקדקת בחינה אך לכאורה,

מהות של עמוקה והבנה הלכתיים בקריטריונים

החוק והמשפט היהודי.

על–פי הדרישה ההלכתית המקובלת, שמונת נרות

החנוכייה חייבים לעמוד כולם באותו גובה. הנרות

של האמן האמריקאי טובי קאהן )T. Kahn( אינם

נכנעים לקריטריונים אלו, מתוך רצון לפלרטט עם

אף אסתטיים. ומשיקולים הלכתי שאינו מעשה

40 מליסה שיף f(Melissa Shiff)ף, Avant–Garde Jewish Wedding, 2003. עבודת וידיאו

41 אליוט מקין Cemetery 2.0 ,(Elliott Makin) (פרט), 2006. מיצב וידיאו ומולטימדיה

יםור

שבם

ליכ

�1

שגובהם של הגביעים שונה, בסיס המגרעת שבתוכה מוצבים הנרות הוא בגובה אחיד ויוצר

נִראּות המתעתעת בדואליות שבה: הלכתית מחד, ולא קונפורמית מאידך )תמונה 42(. המרשמלו" "נערי שלה הרישומים בסדרת הזו. בדואליות משחקת ברוקנטל רעיה גם

יהודיות שנלקחו מספר מחזור ישן של ישיבה )Kosher Style( מוצגות דמויות אמריקאיות

ניוון למעין קשורה האמנית שהגחיכה היהודיות בדמויות הבחירה .)43 )תמונות קטנה

האמנית, לדברי הסדרה מתייחס, שם המשתטים. ובמורים בנערים המדושנים שנחשף

לתופעה מוכרת בסביבת יהודים בארה"ב: מזון יהודי שאינו כשר מהבחינה ההלכתית מוגש

או קניידלך. הסועד עוף ובייגל, מרק לקס כגפילטע–פיש, פסטרמה, בסגנון כשר: במאכלים

42 טובי קאהן Quya ,(Tobi Kahn), 1996. עירוב טכניקות

43 רעיה ברוקנטל, נערי המרשמלו )Kosher Style( (פרטים), 2007. רישום עיפרון וגרפית על נייר

�2

יםור

שבם

ליכ

חווה את האווירה והסגנון, אך פוסח על פרטי ההלכות.47

בזמן לקדושים להופכם מהיכולת ומוקסם יומיומיים מתייחס לאובייקטים מקין אליוט

ובמקום. בעבודה "אורתודוקסיה מודרנית" הוא מתייחס לעירוב הנהוג בשבת. בעוד העירוב

של האיסור את העוקף משותף מרחב ליצירת ועמודים בחוטים שימוש עושה המקובל

ההעברה והטלטול בין רשויות בשבת, מקין משתמש בגרפיטי ובטכנולוגיות עכשוויות כגון

מצלמות וקרני לייזר ליצירת אותו מרחב עירוני אחד )תמונות 44(.

הזכרנו בעבר שאמנים שונים מציגים תפיסה דואלית של ביקורת ומחויבות לגבולות החוק

מצד אחד, יחד עם כמיהה לחטא ולפריצת גבולות החוק מצד שני. הכמיהה לחטא מתגלה

כבעלת כוח מפרה, אף שאינה בהכרח מממשת את עצמה. כזו היא היצירה "צלחות להפרדה .)13 עמ' לחול", קודש בין "המבדיל בחוברת )ראו מוזס רחל של לחלב" בשר מאכלי בין

השימוש בכלים שיצרה האמנית מציע פלירטוט עם העבירה ומשחק עם גבולות החוק. מוזס מתייחסת בעבודותיה לכמיהה לחטא ולהילה סביב איסורים.

כלים חד-פעמיים - רידוד השפה והסמליםהאמנותית היהודית לעשייה מרכזי שהוא אחר, נושא לדיון מעלות אלה חילול טכניקות

בעולם פוסט–מודרני. השילוב בין נמוך לגבוה ובין קודש לחול מרוקן את הסימנים היהודיים

כהמשכה הנתפסת העכשווית, הישראלית התרבות מתוך יוצאים האמנים ממשמעות.

יחד גם שתיהן את מרוקנים רבה( במידה )ופוסט–ציוני פוסט–מודרני ובאקט היהדות, של

ממשמעות. הטקסטים היהודיים והסימבוליקה היהודית עוברים כאן רידוד והשטחה מרביים.

"יהדותם" של האובייקטים והצורות הופכת למרכיב אחד מבין שלל התרבויות המשפיעות

לרידוד זאת, עם מבוימים. ריקות של טקסים לתבניות מפורקים סיפורי–העל היוצרים. על

הסמלים תפקיד חשוב בהארתם של אספקטים חבויים, המתגלים רק כאשר ההילה האופפת

44 אליוט מקין Modern Orthodox , (Elliott Makin) (פרטים), 2006. מיצב וידיאו ומולטימדיה

יםור

שבם

ליכ

��

אותם מוסרת.

רפי של בעבודתו נוכח המגן–דוד

לביא וזוהה על–ידיו כדבר שילד מצייר

ולא אוטומטי באופן מאליו, כמובן

העולם דימויי 48.)45 )תמונה מודע

של כלא–מודע כאן נתפסים היהודי

הרצון חוסר הישראלית.49 התרבות

גבוה ובין לחול קודש בין להבדיל

של בעבודותיו להופיע הִרבה לנמוך

הבוטה: דיבורו בסגנון וגם לביא

"אני מצייר כי הציור הוא כאש עצור

מצייר "אני ומאידך בעצמותי" מחד,

אי–אפשר כי - משתין שאני כמו אחרת".50

תרבות דתית ותרבות המונית שולבו

קירשנר מיכה של בעבודותיו בזו זו

בשנות השמונים. כך למשל בצילומים

הקשורים אובייקטים המשלבים

ליהדות, צבאיות וכדורגל בכפיפה אחת )תמונה 46(.

למוצר הופכים הם גם שלו. הקדושים המקומות בציורי בר–קוד של דימוי משלב ריב דוד

צריכה ומסחור, כחלק מהתרבות העכשווית. בעבודה "שישה ציורי מזכרות" נראים מכשירי

45 רפי לביא, ללא כותרת, 1976. שמן, עפרונות צבעוניים וקולאז' על דיקט

46 מיכה קירשנר, מילואים, 1983. הדפסת צבע על נייר

��

יםור

שבם

ליכ

לוגואים, מעין הם הדימויים הפופולרית. מהתרבות אחר דימוי מהם אחד שבכל טלוויזיה

מזכרות, ובשוליהם מצוין בכתב ראי: "Hand Made in Israel". המכשירים מייצגים כאן את

)למשל, )תמונה 47(. סמלים קדושים לצד חילוניים המציאות המשתקפת בכלי התקשורת

הכותל לצד העיר תל–אביב( מתערבלים בתרבות התקשורת העכשווית.

47 דוד ריב, שישה ציורי מזכרות, 2000. אקריליק על בד

יםור

שבם

ליכ

��

עיסוקו כי מעיד פורבוכאי יהודה

בתרבות אינו נובע מעניין בשאלות

מהות, אלא מחוסר הידיעה תרבות

חומר זה מאטיס "בעבורי מהי.

הסמוך יבנה מרחוב שונה שאינו

הגדול התרבותי המרחק לנו".51

ובין ארה"ב, דגל ובין קדיש בין

המלים "קדוש" ו"כפרה" ובין "מכון

מרדד את לצדן בריאות" שמופיע

ייחודם של הדימויים, וכך הופכות

השפה ומשמעותה לחסרות ייחוד

)תמונות 48(.

בדומה, השימוש באותיות ובשמות

גרי האל נפוץ בעבודות של האמן

תרבותי ריבוי ומבטא גולדשטיין

פסוקים .)49 )תמונה ואקלקטיות

48 יהודה פורבוכאי, פרט מתוך התערוכה "omanutisrael.com", גלריה זמן-לאמנות, תל-אביב 2003

49 גרי גולדשטיין, פרט מתוך התערוכה "omanutisrael.com", גלריה זמן-לאמנות, תל-אביב 2003

��

יםור

שבם

ליכ

כוחניים בדימויים א'( שזורים )תהילים, קל"ג, נעים" ומה "הנה מה טוב ונעימים כמו יפים

ומזוויעים )תמונות 50(.

בעבודת הווידיאו "ענני" (Answer me( שרה בת–שבע רוס בקולה קטע מן התפילה. על הצג

מופיעים תרגום לאנגלית של התפילה ודימויים יומיומיים כגון דמותה שלה ברכבת התחתית

בניו–יורק ואקט סתמי של טיגון חביתה )תמונות 51(. בעבודה "שיחות" שרה האמנית שיר

לידי מביאה "זהירות אחר: לדבר מביא דבר שבהם החז"ליים, ההיגדים בתבנית שכתבה

זריזות, זריזות מביאה לידי..." )תלמוד בבלי, עבודה זרה, דף כ', ע"ב(. 52 השיר יוצר היסט מזמן

הווה המופיע בתבנית הקדומה לזמן עבר, מליניאריות למעגליות ומעיסוק משמעותי–מוסרי

והמעגליות האקראיות ומיטה.53 במיתה ומסתיים שמתחיל אקראי במקורות ללופ המוצג

הללו מוחרפות בעבודה "תוחיש", שהיא היפוכה של "שיחות".

המעצב צוריאל רן משלב יודאיקה בתרבות הצרכנות והדוגמנות. הוא מציג דוגמנית בשמלה

50 גרי גולדשטיין, Hals, 2005. דיו, טיפקס, מדבקות על דפי ספר אמנות

51 בת-שבע רוס, ענני )Answer Me(, 2005. עבודת וידיאו

יםור

שבם

ליכ

��

חושפנית עם ספר תפילה ביד )תמונות

52(. לוי אוקונוב )L. Okunov(, מעצב

חסידית במשפחה שגדל אופנה

שיועד בבד שימוש עושה בארה"ב,

שלו בקולקציות טליתות ליצור

אורית פרייליך, מעצבת .)53 )תמונה

האמנות בזירת הפועלת אופנה

שבה כסות מציגה המקומית,

מזרח– יהודיים סממנים משולבים

והקפוטה. השטריימל - אירופיים

גדילים משתלשלים הבגד מכיסי

המזכירים את חוטי הציצית )ראו "בין

ישראל לעמים", עמ' 25(.

בשנים נפוצו הפופולרית בתרבות

חולצות כגון קלישאות האחרונות

לנשים עם כיתובים ביידיש. הן הפכו

הכאפייה, גם )כמו בארה"ב ללהיט

שהפכה לפריט לבוש פופולרי באירופה

על האחרונה(. בתקופה ובארה"ב

פריטי הלבוש כיתובים כמו "משיגנע",

הבארבי בובת ו"תוחעס".54 טוי" "גוי

52 צוריאל רן, קולקציה במסגרת הפרויקט "ג'ואיש פרינסס" (הנסיכה היהודייה), 2007. וילונות ומפות

53 לוי אוקונוב (Levi Okunov), חליפת טלית, 2007. הוצגה בשבוע האופנה בניו-יורק, אביב 2007

��

יםור

שבם

ליכ

עם תפילין וטלית, שיוצרה ושווקה בארה"ב בשנת 2006 )תמונות 54(, מדגימה גם היא את השימוש ביודאיקה ונוכחותה בתרבות הפופולרית .55

רידוד השפה קשור ליחס

לציונות, יהדות בין

החיבור של שלקעקועו

אמנים מכוונים ביניהן

לכך הדוגמאות רבים.

כמה רק ונציע רבות,

מהן לצורך ההמחשה.

J"Jewish Art" בעבודה

ארנון בן–דוד קישור יצר

טורד בין עיסוק אמנותי

עכשווי )הדיקט כמאפיין

המקומי העיסוק את

תיזת על–פי באמנות

"דלות החומר"( לתרבות

מייצור שניזונה כוחנית

כלי משחית )תמונה 55(.

ארתור של בעבודתם

והדס יפה מיכל יעקב,

דמות מופיעה רשף

תפילין המלפפת גברית 55 ארנון בן-דוד, אמנות היהודים, 1988. עירוב טכניקות

2006 ,The Jewish Barbie ן, י(Jen Taylor Friedman)n 54 ג'ן טיילור פרידמן

יםור

שבם

ליכ

��

טנק, צורת מהם ויוצרת

צה"לי מארש שלצלילי

מבצע סיבוב כבמפגן צבאי

היוצרים .)56 )תמונות

משתמשים בשפת הווידיאו

גם פעולה". "תיעוד של

כמאפיין הדיקט חוזר כאן

לאחר מקומי; אמנותי

טנק מוצג הפעולה סיום

התפילין בנוסעו על דיקט.

סמדר יערון(, אשה נישאת לכוכב. מהזיווג הקדוש במופע "משאלה מכוכב" )בימוי ומשחק

ייוולד המשיח. זהו מסע נוקב דרך הלאומיות היהודית הדתית וזיקתה ללאומיות הישראלית

)תמונה 57(.

56 ארתור יעקב, מיכל יפה והדס רשף, טנק תפילין, 2006. עבודת וידיאו

57 סמדר יערון (בימוי ומשחק), "משאלה מכוכב", 2007. מופע

�0

יםור

שבם

ליאיקונוקלסטי. כ באקט רבים אמנים על–ידי בעבר פורק כבר לציונות יהדות בין זה חיבור

יחד עם זאת, תפיסה חדשה שכבר נפוצה מערערת על עצם החיבור הזה והופכת את אקט

הפירוק החתרני של האמנים לחסר משמעות: יותר ויותר הוגים וחוקרים מציגים היום את

אירופה למרכז אופייני שהיה מהסוג תנועה מודרנית, כתופעה ובראשונה בראש הציונות

ומזרחה במאה ה–19. אלה טוענים כי השימוש הרחב שעשתה תנועה זו באלמנטים משיחיים

מהמסורת היהודית היה ניסיון לכונן "קהילה מדומיינת" בעלת זיכרון קולקטיבי משופץ שאינו

משקף תודעה היסטורית אותנטית. אליבא דתפיסה זו, השימוש שעשו הוגי הציונות בערכים

יהודיים מן העבר ובזיכרון היהודי הקולקטיבי הוא למעשה גיוס של ההיסטוריה והעבר לצורך

קונסטרוקציה והבניה של אידיאולוגיה חדשה בהווה;56 זאת, לעומת הגישה שהיתה מקובלת

בעבר, שעל–פיה אין להבין את התנועה הציונית בלי לתפוס את זיקתה ליסודות ולדחפים משיחיים עתיקי יומין.57

בתפיסה המתאפיינת הרחוב מהוויית כחלק הפופולרית בתרבות נוכח הקודש חילון

מסורתית. הווי זה מקבל ביטוי וייצוג גם באמנות. קרן שפילשר מציגה ביטויים סמי–רוחניים

מהתרבות הפופולרית, כמו הכתובת הנפוצה "נ נח נחמ נחמן מאומן" )תמונה 58(.

במיצב "עמק הברכה" מככב "מינימרקט הברכה", ובו דמויות סטריאוטיפיות כמו ספרית עם

58 קרן שפילשר, נח נחמן מאומן, 2007 (מתוך פרויקט האג'ילנדים). פנדה על עץ

יםור

שבם

ליכ

�1

פֶן או בריוני רחוב. בעבודה משלבת האמנית אסתטיקת אנימציה, קומיקס ותרבות פופולרית

את לתחום הקושי כאן עולה .)59 )תמונה יהודיים וביטויים זולה צרכנות אסתטיקת עם

ברורה. סוציולוגית בהגדרה המסורתיות

קושי זה נובע מחוסר ההתמיינות של יהדות

דתיים של האירופיות לקטיגוריות המזרח

וחילונים. שיח היהדות המזרחית בתקופה

האחרונה מגדיר מחדש את ה"מסורתיות"

הפולקלור שיח גם עצמאית. כקטיגוריה

ולהעצמה קולות לריבוי מכוון המתחדש

מקום מקבל זה שיח הלא–קאנוני. של

נִראּות המציעה העכשווית ביצירה חשוב

התחומים בין עובר מוגדר, שאינו למה

במיצב העת.58 כל מחדש הגדרה ודורש

עירוב רובין יעל מציגה "ניחוחות" הקול

הרחוב. בתרבות וחול קודש דימויי של

המיצב, על ההקטנה שבו, מאפשר להתרחק

ולראות את התמונה כולה )תמונה 60(.

לבה של לב - המשפחה ז"ק מאיה אצל

והופכת מפורקת - היהודית החוויה

"אמא הווידיאו בעבודת כלכלי. לתא

עקרת בחיי אפיזודות מתוארות כלכלה"

59 קרן שפילשר, אלפרד, 2007 (פרט מתוך המיצב עמק הברכה). גובלן

60 יעל רובין, כיכר ציון, 2005–2006. מיצב קול

�2

יםור

שבם

ליאירופי. כ ממוצא יהודייה בית

הכנתו סביב נסובות האפיזודות

וחלוקתו המסורתי הקוגל של

הבית תיאורי המשפחה. לבני

ומקום זמן נתוני מסגירים אינם

הבוקעים הצלילים אך מדויקים,

בראשית הסרט מן הרדיו מחברים

העולם למלחמת הצופה את

באמצעות .)61 )תמונות השנייה

הפעולות העוקבת אחר המצלמה

בהכנת הקשורים והתהליכים

נחשפים אנו היהודית" ה"ארוחה

ולתהליכים משפחתית לדינמיקה

הכרוכים והכלכליים החשבונאיים

בה. החוויה היהודית האופפת את

הסצינה את טוענת העבודה גוף

בנוי הסרט נוסטלגי. ברובד כולה

לגרף חיה כהמחשה ומעוצב

ממחיש הוא כלכלית; ולעוגה

וכך כלכלית" "עוגה המושג את

קושר בין חלוקת משאבים לאוכל.

דרך מומחשים אלו רעיונות

העיסוק ב"מטבח היהודי", הנתפס

מזון המייצר עניים של כמטבח

גם ומתקשר ומצומצם מאולתר

לסטריאוטיפ של היהודי הקמצן.59

)ראו הקודמת בעבודתה כמו

,)25 עמ' לעמים", ישראל "בין

משלבת האמנית מציאות ממשית

רישומית בתפאורה החיים" "מן

תרשימים לצד זאת, "אמנותית".

שהועתקו מן התרבות היהודית ונועדו לספירה ולכימות.

המסורתי. היהודי ההווי של במרכזו עומדת השולחן סביב לארוחה המשפחה התקבצות

ונטע עמרם הלה של בצילום עולה ומאולץ, טעון הוא שלעתים זה, שבטקס המורכבות

שהיא החיה, הגדר ביתה. חצר את התוחמים שיחים סביב המשפחה מסבה שבו פולצ'ק,

)או ומעלה תהיות בדבר התפקיד המאחד לאיפוק, גזום, משמשת מטאפורה למעשה שיח

המפריד( של השולחן המשפחתי ושאר טקסי האוכל שבתרבות היהודית והמקומית.

61 מאיה ז"ק, אמא כלכלה, 2007. עבודת וידיאו

יםור

שבם

ליכ

��

אוכל יהודי תפל - תרבות יהודית ומשמעותה ביצירתה של אורלי קסטל-בלום60

בסיפורת של אורלי קסטל–בלום ניכרת נטייה לדחיית הנראטיבים הגדולים והעדפת

קונספציות מאשר יותר קטנות תופעות שמסבירים סיפורים "מיני–נראטיבים":

תמיד הם הפוסט–מודרניים המיני–נראטיבים ומיתולוגיות. גלובליות אוניברסליות,

ובטווח הזמן שהם מציעים, זמניים, מוגבלים בטווח הפרספקטיבה שלהם מצביים,

והם אינם מציגים תביעות לתוקף של אמת.

ובסיפורים של קסטל–בלום מרוקנים הסממנים היהודיים ממשמעות, ללא ברומנים

קינה על דלותה של התרבות, אלא תוך חגיגה מתמדת. יהדותם של הגיבורים מרוקנת

ממשמעות, הטקסטים היהודיים עוברים רידוד והשטחה עד שהם הופכים להיות רובד

בגדר טקסים היהודיים המסורתיים הם ברומנים. הטקסים בין שלל הרבדים לשוני

פורמליים בלבד, שלא נוצק בהם שום תוכן ממשי, ו"עיר הקודש" הופכת לעיר רפאים

שבה תוקעים סכינים בגב ומפוצצים אנשים. הגיבורות והגיבורים ברומנים מזהים את

עצמם כיהודים, מרבים לצטט מהתנ"ך, מקיימים טקסים יהודיים, חוגגים חגים שונים

יהדותם היא מרכיב אחד מתוך שלל התרבויות נזקקים לתִארוך העברי, אולם ואף

המקיפות אותם, ורק ההרגל גורם להם להמשיך להתנהל בתוך המסגרת התרבותית

היהודית.

הרומן "דולי סיטי" נפתח בסצינה טקסית שבה דולי מבתרת דג נוי קטן ונזכרת בברית

עז, איל, עגלה, אברם מבתר מתואר הטקס שבמהלכו ט"ו בבראשית הבתרים. בין

תור וגוזל. בין הבתרים עוברת אש ונכרתת עם אברהם ברית המבטיחה לו ולצאצאיו

דג ביתור במהלך היהודית. בתרבות המכוננים הטקסטים אחד זהו כנען. ארץ את

הנוי נזכרת דולי בטקס זה: "בימים קדומים מאוד, בארץ כנען, היו צדיקים מקריבים

חיות גדולות מאלו לאלוהים. כשהיו מבתרים את גופו של השה, נשארו להם בידיים

חתיכות גדולות, משמעותיות, זבות דם, והברית שלהם היתה ברית".61 ההשוואה בין

האירוע התרבותי המכונן לבין הרדוקציה הפארודית מגחיכה את המעשה של דולי,

אך היא גם מרוקנת מתוכן וממשמעות את הטקס המקורי. התיאור של חתיכות הבשר

זבות הדם יוצר בקורא רתיעה מהטקס המקורי. ההשוואה בין שני הטקסים מגוחכת

מעיקרה כיוון שמאחורי הפרקטיקה של דולי לא עומדת כל משמעות סמלית, והיא

מחקה חיקוי פארודי דל את המקור המקראי.

שתי לדוגמה, כך, מסורתיים. יהודיים טקסים נערכים קסטל–בלום של ברומנים

נשים עורכות ברית–מילה לילדיהן. המילה, כידוע, היא חיתוך העורלה, והיא המצווה

השנייה בתורה.62 הטעם העיקרי למצווה זאת הוא שהמילה היא "אות ברית" וציון

לאומי להבדיל את בני ישראל מעמים אחרים. אצל הסופרת אין כל סימן שהגיבורות

מקיימות את הטקס ממניעים דתיים או לאומיים. טקס ברית המילה הוא סמל של

מצווה היא בעת ובה רע, מכל ילדה על לגונן נדרשת היא מהאם. החברה ציפיות

��

יםור

שבם

ליכ

למישהו דולי תסרב לאפשר כי היינו מצפים לו ימים. בגיל שמונה גופו לפצוע את

אחר לחתוך בבשר בנה, הרי שהציפיות שלנו נכזבות, כיוון שעבור דולי הברית היא

אקסיומה ואין לפסוח עליה.63 במסגרת ההכנות שמכינה האם את ילדה לקראת חיים

במדינה היהודית–ציונית, מוכרח הילד לעבור את טקס ברית המילה. דולי נזכרת שלא

עשתה לילד ברית ופותחת את ספר הטלפונים כדי למצוא מוהל. ברית המילה היא

ברית ואילו העולם, מן עבר הקדום הטקס אולם הבתרים, בין לברית ישיר המשך

ימינו. דולי נפגשת עם המוהל, ולאחר זמן המילה היא טקס הממשיך להתקיים עד

מה נשאלת על–ידי אמה מדוע היא לא הוזמנה לברית. אז היא מסירה את החיתול

מעל אגן בנה ונוכחת לדעת שאכן הילד נימול. דולי ניגשת לאלבומי התמונות ורואה

בהם ברית סטנדרטית באולם גדול עם תזמורת וכיבוד, אולם להפתעתה, הפרצופים

של כל המוזמנים, מלבד אחותה, בלתי ניתנים לזיהוי.64 כך נרמז כי ההיטמעות בטקס

הדתי ובטקסים לאומיים בכלל מוחקת את זהותו של היחיד. דולי איננה יוצאת נגד

התופעה, אלא מצטרפת לקולקטיב על כל המשתמע מכך.

ברומן "חלקים אנושיים" נזכר טקס ברית המילה כסמל להשתייכות למעמד חברתי.

איריס ונטורה מספרת כי היא ובעלה ערכו שני טקסי ברית מילה בביתם. הטקסים שימשו מפגן ראווה עבור החברים כדי שיראו "שהחיים שלה עלו על שביל הזהב",65

וכך ברית המילה משייכת את הגיבורות לקולקטיב היהודי ויכולה אף לשמש למפגן

ראוותני של עושר והצלחה כלכלית.

גם טקס הבר–מצווה נדון ברומן "דולי סיטי".66 לאחר כמה שנים שבהן שהה בן, בנה

של דולי, במעון של אחותה, העובדת הסוציאלית, נפגשים השניים. הבן אומר לאמו

כי חברת "ביעף" תממן לו טיפולי פסיכואנליזה וטקס בר–מצווה: "מי שמממן לי את

הבר–מצווה - יממן לי פסיכואנליזה".67 נדמה כי הקישור בין הפסיכואנליזה לבין טקס

הערך השוואת המשפט. תבנית את המנמק המצלול, עיקרון על נשען הבר–מצווה

של טקס החניכה היהודי המסמל התבגרות וקבלת עול מצוות לערכו של ה"טקס"

'ביעף' חברת ה"טקסים". שני את ממשמעות מרוקנת הפסיכולוגיה של החילוני

מממנת לכל הילדים במעון בר–מצווה תחת כיפת השמים בפארק הלאומי, ואחר–כך

כולם ילכו לספארי.68

מרכיביו השונים של האבל היהודי נוכחים אף הם ברומנים. ברומן "חלקים אנושיים"

מוקדש חלק נרחב מהספר לטקסי האבל השונים של אדיר על אחותו, ליאת. האח

בבית שבעה יושב הלוויה, עורך הוא הנחוצים: הטקסים כל את לקיים מבקש

הנפטרת, מכין מאכלים למבקרים ועולה לקבר ב"שלושים". בכל אחד משלבי האבל

ניכר רצונו העז של אדיר לעשות את הדברים "כמו שצריך".

בין הטקסים הדתיים מחליט אדיר להספיד את אחותו. האנשים מחכים לסיום הטקס

האדם לא שהיא בלבה ושמחה זהב",69 אדם בן "איזה ממלמלת ואיריס המשמים,

המגוחך היחיד. לאחר טקס הקבורה מבקש אדיר מאיריס להכין עבור השבעה "אוכל

יהודי תפל".70 איריס נענית להצעתו ואומרת כי "זה דווקא מאוד יפה בעיני הרעיון

יםור

שבם

ליכ

��

סמל לשמש יכול התפל היהודי האוכל מסורתי".71 מאוד תפל]...[ יהודי אוכל של

לכלל ההתייחסות למסורת היהודית כמסורת תפלה.

ברומן "חלקים אנושיים" ילדיה של קטי מתכוננים להופעה לרגל החגים. לאמם אין

מושג על איזה חג מדובר. עובדה זו מדגישה את חוסר הרלבנטיות של התִארוך העברי

לבין החגים המצוינים לוח השנה העברי בספר; הרי קטי אינה מודעת לקשר שבין

בתחרות ראשון "מקום יקחו הילדים כי מבקש קטי של בעלה השונים. בחודשים

תחפושות של בית–הספר".72 עבורו מגלם החג אופציה לזכות במשהו, בדומה לצפייה

לזכות בלוטו. כך ממשמע והציפייה התמידית "גלגל המזל" הקבועה שלו בתוכנית

בועז את חג הפורים כתחרות נושאת פרסים. התייחסות נוספת לחודש אדר מופיעה

בנסיונות ההשתקה של איריס את מוכרת הפרחים המדברת על מחלות עד שאיריס פולטת: "משנכנס אדר מרבים בשמחה".73

העיסוק בדמויות ובמקומות מקודשים בתרבות היהודית תופס אף הוא מקום נכבד

בשני הרומנים. בעקבות מעקב אחר הנזירות והכמרים שבוקעים מהאבנים הגדולות74

נזכרת דולי בכותל המערבי: "בקיר הזה הגבוה, עם כל הצמחים שיוצאים ממנו, בקיר

הזה הגבוה שתמיד חוטפים סכין בבטן אם רוצים להגיע אליו מהסמטאות, בקיר הזה

הגבוה–גבוה שבכל פעם שאני מתקרבת אליו מבקשים ממני בשמונה שפות לסגת,

להתרחק, שלא אני אגע באבנים הקדושות ליהודים, שלא אני בטומאתי אחלל את

המקום".75 הכותל הוא לא יותר מאשר קיר גבוה עם צמחים, שמסיבה זו או אחרת לא

מאפשרים לגיבורה לגעת בו. הניכור כלפי הכותל מודגש בתיאור המרוחק, המאיים

והמוזר של המקום.

לסיכום, ניתן לומר כי האני המפורק, המנוכר העומד במרכז הטקסטים מבקש אישורים

במסגרת המסורתיים. ולטקסטים לטקסים נזקק הוא כן ועל חיצוניות, והגדרות

ניסיון עקר זה הגיבורים משתתפים בטקסים התרבותיים הקאנוניים ועושים שימוש

בשיח המקובל, אולם אי–הוודאות היא כה חריפה עד שהיא חלה על כל מרכיבי השיח

ומרוקנת אותם ממשמעות.

��

יםור

שבם

לי"ואת עירום ועריה" - יהדות, גוף, עירום וארוטיקהכ

האמנות הנוצרית עשתה שימוש סימבולי רב בעירום, בהמשך למסורת של האמנות הקלאסית

ואמנות הרנסנס, וכאמצעי להנכחה של רעיונות תיאולוגיים.76

באמנות היהודית מן העבר ניתן למצוא דוגמאות מעטות יחסית לשימוש כזה. תיאורי העירום

באמנות היהודית נובעים לרוב מהשפעה של מסורת איקונוגרפית חיצונית; דימויים פלסטיים של אהבה, ארוטיקה ופורנוגרפיה לא רווחו באמנות היהודית לאורך הדורות.77

בעבר. העברי העם נחלת לדעתם שהיתה הגוף, תרבות את להחיות שאפו ציונים הוגים

המפורסם שבהם היה מאכס נורדאו: "...ההיסטוריה מעידה שיהדות כזו כבר היתה לעולמים. זמן מרובה מדי עסקנו בהמתת בשרנו".78

היהודים הצעירים את לחנך התביעה ונשנית חוזרת הרצל של שיחותיו וברישומי ביומנו

לחוסן גופני, לספורט, לצבאיות, לעבודת כפיים ולטוהר.

ביטוי יוצא דופן לכך בעולם האורתודוקסי נתן הרב קוק )רב, פוסק, מקובל והוגה דעות, הרב

בשר בריא, "...דם גשמית": ל"תשובה קרא אשר ישראל(, לארץ הראשון האשכנזי הראשי בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על גבי גבי שרירים חזקים".79

בתחום האמנות קיבלה גישה זו ביטוי אצל בוריס ש"ץ )מייסד בצלאל( וזאב רבן, ובעקבותיהם

והאירוטי הגופני והניוון הבשר בהעדר ראו אלו אמנים התקופה. בני אחרים אמנים אצל

ביהדות רעה גלותית חולה שלאמנות ולאסתטיקה תפקיד מרכזי בריפויה.80 הם שאפו ליצור

מהתנ"ך. השירים שיר במגילת שימוש עשו הם זה לצורך יהודית. ארוטיקה של ויזואליה

דומה שהשילוב שהם יצרו בין המקרא לרעיונות אוניברסליים בני הזמן הפך אותם ליהודים

חילוני חזותי ביטוי שנתנו הראשונים

הושתתה תפיסתם תנ"כיות.81 לתימות

שתיאר כפי האהבה", "גן של הרעיון על

הבנויה "ירושלים בספרו ש"ץ בוריס אותו

תיאר ש"ץ .1918 בשנת בהקיץ" חלום -

מוסד דמיוני, שהוא למעשה מרחב אוטונומי

שלא מזדמנים מין יחסי קיום המאפשר

יסוד על אהבה, או מחויבות של בהקשר

התפיסה האירופית בת התקופה, שבה גברים

הנישואים.82 לפני במין לעסוק לעידוד זכו

של ההטרוסקסואלית הגברית הפנטזיה

הבריאות, את ש"ץ אצל סימלה האהבה גן

בעקבות המינים.83 בין והשוויון השחרור

גישה זו יצר זאב רבן סדרת איורים אירוטיים

לשיר השירים )תמונות 62(.

דבריו מכוונים כאלה נסיונות שכנגד דומה

הנמרצים והחדים של הרב קוק ביחס לאותם 62 זאב רבן, איורים לשיר השירים, 1923.

הוצאת שולמית, ירושלים

יםור

שבם

ליכ

��

הקוראים את שיר השירים כשיר אהבה ארצי גרידא ומבקשים לשפוט את השיר על–פי אמות

עיניים", טרוטי "גמדים בביטוי החריף זה בחר בהקשר קוק הרב בלבד. 84 ספרותיות מידה

את להשפיל "מנסים והם מוגבלת שראייתם כגמדים אלה ואמנים פרשנים להציג במטרה

פסגת ההר במגמה לקרבו לגובה קומתם".85

מחלוקת זו ממשיכה את המתח ששרר בין תפיסות של חכמי ישראל בימי הביניים - בין אלה

שקראו קריאה אליגורית בשיר השירים לבין אלה שהבינו את הספר כפשוטו.86

דומה שבעולם היהודי קיימת קטיגוריה לא מוגדרת ולא כתובה שעל–פיה יש דברים שמותר

שלו אנתרופומורפיים שתיאורים למשל, אלוהים, לפסלם. או לציירם אסור אך לכותבם,

נפוצים בספרות ובפיוט, לא מואנש כמעט באמנות החזותית.87 תיאורי עירום ופורנוגרפיה,

להבדיל, זכו ליחס דומה. בתווך, בין ייצוג חזותי קונקרטי לכתיבה שלו, עומדת שאלת הדמיון

)שאי–אפשר לנתקה מן הכתיבה והציור(, אשר קיבלה פנים שונות בתקופות ותפיסות שונות במהלך הדורות.88

יחד עם זאת, מעניין לציין את היוצאים מן הכלל. אלה כוללים את תיאורי העירום בבתי–

הכנסת העתיקים מתקופת המשנה והתלמוד ואת התיאורים בהגדות של פסח, כאילוסטרציה

לפסוק "רבבה, כצמח השדה נתתיך, ותרבי ותגדלי, ותבואי בעדי עדיים שדיים נכונו ושיערך

צימח, ואת עירום ועריה" )יחזקאל ט"ז, ז'(. דימויים אלו אינם הכרחיים לעצם הדיון בהגדה,

ודומה ששילובם שם מהווה הודאה שקטה בדבר קסמם. נוסף לכך, שערים של ספרי הלכה רבים עוטרו בדמויות עירומות, והדבר לא נתפס כסנסציוני בהכרח.89

n.Naked–וה Nude–בין סוגי עירום שונים: ה K. Clark)k( הבחין חוקר האמנות קנט קלארק

הנובעת אמנותית קונבנציה היא Nude–ה

מטעמים אסתטיים. Naked הוא מי שהופשט

שבין הזה המתח עירום.90 ונותר מבגדיו

של עירום לבין אמנותית כקונבנציה עירום

האוואנגרד שיח במרכז היה בבגדים העדר

הסצינה את להזין וממשיך בעבר, האמנותי

האמנותית עד היום. הקונבנציה של העירום

מאמנות העבר מוחלפת היום בקונבנציה של

במרחב מקובלת שהיא כפי ומיניות עירום

מיני עירום והקולנוע. הפרסום של הציבורי

המוצג באמנות או בתרבות הפופולרית הוא

ומושאי קונבנציות שבו ממושטר, עירום

והגבלות תנוחות, גוף, מידות כגון תשוקה

אחרות קובעים את השיח.

הבעייתיות, כל )עם הפורנוגרפיה דווקא

זו(, בתעשייה שקיימים והעיוות הניצול

לא– גוף דימויי של שונים סוגים בהציגה

��

יםור

שבם

ליהמודרים כ לתכנים נִראּות היוצרת תרבותית" כ"סוכנת פועלת תשוקה, כמושאי שגרתיים

בפורנו בשדה הענף העיסוק נובע בין השאר, מכאן, הגלוי. הציבורי במרחב מהמיינסטרים

האמנות העכשווית.

שעומד עירום ובעוד העכשווית, בתרבות משמעותי למקום זוכה התשוקה על הפיקוח

דמויות או מהמוסכמות, שסוטה מיני שעירום הרי ככשר, מוכר הנוכחיות בקונבנציות

עירומות "מן החיים" )להבדיל מדמויות דוגמניות ודוגמנים(, נחשבים פרובוקטיביים.

חוה ראוכר הציגה בתערוכה "עדות" מיצב המורכב מתשעה ציורים גדולי מידות של נשים

מבוגרות בציור ריאליסטי בוטה.91 בהמשך יצרה ראוכר עבודת חוצות בשם "נערות לוח שנה"

)כשמו של סרט שחשף נשים בנות 50 ו–60 פלוס בעירום; בריטניה, 2003(. העבודה הוצגה

נשים של דימויים בה והוצגו ,2005 בשנת בתל–אביב בית–האמנים של החיצוני הקיר על

מבוגרות בלבוש חלקי, בתנועות פתייניות, על גבי הדפסים דיגיטליים ענקיים בסגנון שלטי

חוצות )תמונה 63(. אפשר לראות ביצירות אלה, כדברי המשוררת חוה פנחס–כהן, "הצהרה

פמיניסטית העומדת נגד מודעות אחרות המפוזרות ברחבי העיר מעל עמודי פרסומת גדולי

ופרסום".92 מעניין לציין שהתצוגה גופן לצורכי צרכנות נשים מחצינות את ממדים... שבהן

הורדה בגלל החשש ל"פגיעה ברגשות הציבור".

Nude השימוש המועט בעירום בתרבות היהודית בעבר לא איפשר התפתחות תפיסה של

כקונבנציה אמנותית. לכן גם שילוב בין תימות יהודיות )הקודש( לעירום ולארוטיקה מכל סוג

שהוא )החול( נתפס לרוב כאקט של חילול הקודש. מצב דומה שורר בתרבות המוסלמית.

לעומת זאת, שילובים בין נצרות לעירום אינם יוצרים בהכרח פרובוקציה, ויצירת פרובוקציה

63 חוה ראוכר, נערות לוח שנה, 2005-1999. הדפס דיגיטאלי

יםור

שבם

ליכ

��

בהקשר זה מחייבת שימוש בוטה יותר באופנים פורנוגרפיים.

עירום יהדות, שבין בשילובים רב שימוש עושה העכשווית היהודית האמנות כאמור,

בתפיסות חזותי( ליווי )ללא לגיטימיים כדמיונות נכחו אלה מעין דימויים וארוטיקה.93

ותוארה יהודיות שונות בעבר. כך למשל התפילה נתפסה בחסידות לפעמים כאקט ארוטי

במונחים פורנוגרפיים:

עצמו לנענע צריך כן נענוע, )יש( הזיווג שבתחילת וכמו השכינה, עם זיווג היא "התפילה

בתפילה בהתחלתה...".94 מתיאורים מסוימים ניתן להתרשם כי לתופעה יש ביטויים רדיקליים

בעת זרע להוציא ואף לפניו... עומדת נקבה שאשה בתפילה לחשוב "ראוי כגון: בהנחיות התפילה ויעלה למדרגה גדולה".95

העיסוק השנייה, העולם מלחמת מאז

לאיום כביטוי קרובות לעתים נתפס בגוף

הגוף הפך האחרונה בתקופה ההשמדה.

המפורק והממוכן לדימוי מרכזי באמנות.96

)H. Wilke( האמנית האמריקאית חנה וילקי

שילבה בעבודתה "ונוס פרוֶה" )1984-1982(

בעבודות גם כפי שנהגה גופה, דימויים של

את מצרפת היא הגוף לצילומי אחרות.

דמותה המיתולוגית הקלאסית של ונוס, ואת

"פרווה", המושג עם מפגישה היא שניהם

סתמי משהו ומציין הכשרות מתחום הבא

מתמקדת האירוניה בשר. ולא חלב לא -

כאן במושג ניטרלי בעבודה שאינה ניטרלית

כלל.97

האמנותי שהעיסוק לציין יש זה בהקשר

יהודי בהקשר ובמיניות בגוף המודרני

הרווח לטשטוש תיקון מעין בו יש מובחן,

בין שיח המין היהודי לזה הנוצרי )שלמעשה

אינם זהים כלל( בשיח המודרני, שבו הופיעו

ממסורת כחלק אחת, בכפיפה שניהם

זה מובחן עיסוק הומוגנית.98 יהודו–נוצרית

ישיר לתרבות חז"ל, בגוף מהווה גם רפרנט

שבה הוגדר היצור האנושי בראש ובראשונה

כגוף )שנשמה מחיה אותו(, וזאת כאנטיתזה לתפיסה הלניסטית ונוצרית שראתה את היצור

האנושי כנשמה )השוכנת בגוף(.99

יהדות ועירום פרונטלי גברי )לא טיפוסי( משתלבים בעבודה של מיכאל סגן–כהן המבוססת

משנות )J. Johns( ג'ונס ג'ספר האמריקאי האמן של יצירתו ועל הקבלה מן דימויים על

השמונים )תמונה 64(.

64 מיכאל סגן-כהן, ברית מילה, 1980. אקריליק על בד

�0

יםור

שבם

ליכ

יהדות של קומבינציה היתה פרנק" "ז'וסטין בפרוייקט רוזן רועי של המפוברקת הדמות

ומיניות בוטה, ונוצרה מתוך מודעות לכך שיושב הבית הפסיבי–גלותי המתואר בעבודה עומד

בסתירה לתפיסת הגוף החדשה שהציבה הציונות, שהחיץ המפריד בין גבר לאשה הוא חלק

מהותי שלה )תמונות 65(.

כיפות כחולות מייצר נראה האמן ובה וידיאו אודי צ'רקה עבודת בתקופה האחרונה הציג

מחומר על גבי אבניים. הכיפות עולות באש לאחר שהוצבו בזירה אינטימית )מיטה(, הנראית

כזרועת שדיים )תמונות 66(.

65 רועי רוזן, ז'וסטין פראנק, 1900–1943, רטרוספקטיבה, 2003 (פרטים). גואש על נייר

66 אודי צ'רקה, ללא כותרת, 2007. עבודת וידיאו

יםור

שבם

ליכ

�1

ההומו–ארוטית החיילים" ב"סדרת

שילב )2000–1994( נס עדי של

הלקוחים דימויים הצלם–אמן

צבאית תפאורה בתוך מהקרקס

בסדרה הדמויות אחת .)67 )תמונה

היא שילוב של שני טיפוסים שחלקו

שבו הצבאי בבסיס חדר האמן עם

בעל מראה דתי בחור שירת: האחד

שרירי.100 בריון והשני למדי, גמלוני

ה"שרירן את יצר ביניהם השילוב

הוא שלו ההיכר שסימן הדתי",

הכיפה. יצירה זו הוצגה גם בתערוכה

"אחרי רבין, אמנות ישראלית חדשה",

,)1997( בניו–יורק היהודי במוזיאון

נוספה לה משמעות אקטואלית וכך

בנוגע לשילוב בין דת, אמונה וכוח.

)על–פי אשה" שעשני "ברוך במיצג

עירומה אשה חוני המעגל הציג נטוש, בבית–כנסת שהוצג השחר(, לברכת מוקדמת גרסה

בארון קודש, על–פי המטאפורה המקובלת של התורה ועם ישראל כאשה ורעיה.

המקווה. מן צילומים סדרת הוצגה הסתרים", "בית פולק–סאם, ורדה של בתערוכתה

מפגשים של סיפור זהו .)68 )תמונה לגברים סגור נשי בהיכל עירום חושפת התערוכה

אינטימיים של נשים עם מקום שטעון אווירה מיוחדת ועם ההכרח לחשוף את הגוף הפרטי

במתחם הציבורי.

שולי נחשון הציבה בתערוכה "טבילה"

בדימויי העוסקת היקף רחבת עבודה

שלה הווידיאו עבודת הנשי. הגוף

נוגעת במימד אישי ואינטימי, ובחוויה

במרחב הגוף היווצרות של ראשונית

כחלק כאן נבחנת הטבילה מים. של

מתהליך טהרה, טרנספורמציה, וחיבור

ומסורתי. טכסי–פולחני עולם אל

של לריטואליות מתקשרת יצירתה

)האמנית פרמורמית נשים אמנות

אלה מהעבר, גוף ואמנות ככוהנת(

האמנות להבנת תוקף משנה שנתנו כריטואל.101

בדומה, איציק בדש מציג בתצלומיו טקס מעבר של טבילת טהרה. בצילומי הטקס הוא

מופיע מלווה באימו וסבתו, והוסיף את היותו נשא איידס כחלק מזהותו כיוצר ישראלי

יהודי קוויר ומזרחי.

67 עדי נס, ללא כותרת, 1996. תצלום

68 ורדה פולק-סאם, בית הסתרים, סודות מן המקווה, 2004 (פרט). תצלום

�2

יםור

שבם

לימציירת כ בן–דוב קסטנבאום רות האמנית

,)69 )תמונות במקווה טובלת אשה

של הווידיאו לסרט המתייחסת עבודה

)Bill Viola) ויולה ביל האמריקאי האמן

a"Five Angels for the Millennium" mלשפל דוד של ולדמויותיו 2001 משנת

אמריקאי אמן–צלם ,)David Lachapelle(

סלבריטאות, אופנה, בין לשלב המרבה

סצינות מיתולוגיות ופורנוגרפיה. לשפל צילם

מאיר בוהק כשאור מים במכלי הדמויות את

המסורתית. ההילה את ומייצג מאחוריהן,

ואת גבולות בודק הציור האמנית, לדברי

האפשרות לצייר גוף עירום בהקשר יהודי דתי;

האם אפשר לעשות זאת באופן שאינו נוגד את

נוגע דיני הצניעות המקובלים? לדבריה, הציור

בפרדוקס תרבותי:102 נושא הציור לקוח מהחיים

- בד על צבע - הציור שפת אבל היהודיים,

היא שפה שצמחה באירופה הנוצרית. הפרדוקס

הללו התרבויות שתי יחס שבין בפער נוצר

עוסקת ההלכה יהדות ולמיניות. לגוף לחומר,

במידה רבה בגוף, במוחשי, בפרטי פרטים, אולם

השפה השלטת בה היא מילולית בלבד. לעומת

לבשר מעל הרוח הנצרות, שמעמידה את זאת

ומבטלת את המצוות העוסקות בגוף,103 עשתה

הביטוי כשפת הפלסטית באמנות שימוש

טובל גוף מציירת "כשאני שלה. המרכזית

במקווה בצבע שמן על בד", אומרת קסטנבאום

הבאים ושפה תוכן בין פגישה "נוצרת בן–דוב,

מעולמות תרבותיים שונים, ובו בזמן שלובים זה

בזה".

מתקשרת במקווה והטבילה העירום הצגת

מנהגים בספרי תחריטים של ענפה למסורת

הטהרה, מקווה את המתארים אשכנזיים

בהם מופיעות והנשים והטבילה, הרחיצה בעירום.105

ראויים לציון תיאורי המקוואות ובתי–המרחץ של צבי מלנוביצר משנות השבעים. ביצירותיו

נוכחים חומריות, גופניות ועירום כהמשך ישיר לתימות חסידיות של "עבודת השם בגשמיות" ונוכחות הרוח בחומר.106

69 רות קסטנבאום בן-דב, טבילה, 1997. שמן על בד

יםור

שבם

ליכ

��

העיסוק ביהדות, גוף ומיניות עולה גם אצל מליסה

G"Gender Cuts: The Jew Under בעבודה שיף

כיצד חוקרת האמנית .2005 משנת ,the Knife"eבן היהודי הזכר של בגופו נחרתות ודת תרבות

השבוע באקט המילה )תמונה 70(. המילה מצרפת

עם יחד המיניות משטור של גופניות פרקטיקות

וייחוד אתני ברגע טקסי אחד. מודעות גניאולוגית

טקסית כרית על וידיאו דימויי הקרינה האמנית

הברית. בטקס לתינוק מצע לשמש המיועדת

הצופים מוזמנים להיכנס למרחב סגור, מעין מרחב

קולותיהם נשמעים ברקע בטקס. ולצפות מקודש,

הטקס. למשמעות המתייחסים רבנים כמה של

המשמעות הכפולה של שם העבודה

מתייחסת לטקס ולניתוח עצמו, כמו

גם להדרתן של הנשים מהברית הזו

ולהייררכיה המגדרית הנגזרת מכך.

שילובים בין דימויי גוף לטקסט וכתב

הבינלאומית באמנות משמשים

בין למתח מטפורה העכשווית

הפילוסופי )במובנם לצורה חומר

הימי–ביניימי( ובין הבוסרי לתרבותי

משנה מקבל זה מתח והמתוחכם.

תוקף בשיח המגדר העכשווי.107

נחמה מעמתת היהודי בהקשר

עדינה וארוטיקה גוף דימויי גולן

הנושא שמעלה המתח .)71 )תמונה קאנוניים טקסטים עם

הנדון מקבל ביטוי גם בעבודתה "קדושה–קדשה" מהתקופה

הוא )"קדשה" ו"קדשה" "קדושה" המלים משחק האחרונה.

בדת הפולחנית הזונה של בכינויה ומקורו מקראי ביטוי

סמן ומשמש "קידושין", המונח את גם מזכיר הכנענית(

לתובנה שבחיים האמיתיים חומר ורוח, גוף ונשמה מתפלשים

כדי סימטרית, קומפוזיציה על שומרת היצירה באלה. אלה

ליצור שוויון הייררכי בין שני המושגים. הצבת הדמות על רקע

מציעה הטקסט, מופיע שכמותיה שבין בשעה עץ, משטח

פרשנות המתקשרת למושגים "עקידה" ו"קורבן" )תמונה 72(.

אודי

ויצב

מי .2

005

, Gen

der C

uts,

The J

ew u

nder

the K

nife

,( M

eliss

a Sh

iffף (

שיה

יסמל

70

71 נחמה גולן, ספר נשים, 2001. צילום מטופל

72 נחמה גולן, קדושה-קדשה, 2007. צילום מטופל

��

יםור

שבם

ליכ

עמדה )L. Nead) ניד לינדה האמנות חוקרת

תיאורי של המסורתית שמהקונבנציה כך על

נעדרים אלמנטים העירום באמנות המערבית

הפנימיים חלקיו ובמיוחד הגוף, של מסוימים

להצגה.108 ראויים ללא נחשבו אלה ונוזליו.

הגוף עוסקת בהפשטת העכשווית האמנות

פנימיים איברים ומציגה החיצוני מהכיסוי

הקונבנציות ואת הטאבו את לערער במגמה

המקובלות.

ברחבי להיט שהפכה ,"Bodies" התערוכה

באמצעות האנושי הגוף את מציגה העולם,

בחומרים ששומרו אמיתיים ואיברים גופות

מוצגים אלה כחיים. לדמותם כדי מיוחדים

ומשמשים אמצעי להסברת תפקודו של הגוף

מהלך ממשיכה המקומית האמנות האנושי.

זה, וכאן נציג דוגמאות מהענף היהודי:

ברבות זו בתימה עוסקת ברוקנטל רעיה

מעבודותיה. הפוליטיקה של הגוף מתבטאת אצלה בפשיטת עור הגוף והצגת גוף האשה כגוש

אריזתו בלי גוף להציג נהוג לא שעל–פיה הקלאסית האמנותית לקונבנציה בניגוד "בשר",

ובזהות הגוף בהתכלות המתים" עוסקת תחיית - ודם "בשר הסדרה העור. - הטבעית

)תמונות מעורן והופשטו קולפו בסדרה הדמויות העור. במעטפת למעשה שנטועה הבשר

73(. דמויות אלה קשורות לנִראּות של זהות יהודית שניבטת, לדברי האמנית, דרך טקסטורות

73 רעיה ברוקנטל, בשר ודם, 2005. רישומי טוש על נייר

יםור

שבם

ליכ

��

חיצוניות כגון הזקן, הכיפה והמשקפיים.

ידועים רבנים שלושה מוצגים בסדרה

מהציונות הדתית שקשורים גם לממסד

הפוליטי: הרבנים דרוקמן, לוינגר והרב

העור של הקילוף הקודם. מהדור קוק

המעמדית ההפרדה את מהם נוטל

בשר. לרקמות הופכים והם הרוחנית,

ברישום השאירה האמנית את התנוחה

כלל בדרך מוצגים הם שבה המוכרת

אך דתיים, רוחניים כמנהיגים לציבור

מסרט כדמויות נראים הם בעת בה

העור, קילוף למרות פופולרי. אימה

לא כמטיפות הדמויות של מעמדן

בכיסויים תלויה שלהן הזהות נעלם;

נוספים, כזקן וכיפה.

החומרי הקשר את חוקרת האמנית

ובין והבשר השריר רקמות בין הגופני

יצחק הזקן או הפרווה, שנראים כאילו מתבוססים בשריר המדמם. בציור של הרב אברהם

קוק )תמונה 74( השטריימל מתפקד כגוש שיער כשהוא מונח על ראש ללא עור. הגופניות של

הבשר מחזירה את השטריימל למימד הגופני העצמי שלו, גוף החיה שממנה נוצר. היעדרותו

לכליה הופכות חשופות יוצרת שיבוש של הסדר הקיים, מפני שהדמויות של העור כמארז

ולריקבון. נוסף לכך, הציווי המסורתי לצניעות והימנעות מעירום מתפוגג באין עור.

של אנושי גוף על הגבס יציקות

יעל טיימנס יוצרות מעין "קליפות

גוף" ומעלות הרהורים ביחס לגוף

.)75 )תמונה אחר מכיוון וכיסויו

מעין הוא זה במדיום השימוש

לדילמה האמנית שמצאה פתרון

דתייה, כאשה בפניה שעומדת

לדבריה, באשר לאופן הצגת הגוף,

נושא שהוא האשה, גוף ובמיוחד

גבולות ובדיקת "רגישות המצריך

את מזכירות היצירות מתמדת".

עבודתה של האמנית המקסיקאית

,)T. Margolles( מרגוליס תרזה

שיצקה יציקת גבס על פני גופת מת.

העיסוק בהתמוססותה של הזהות והתובנה בדבר היותה דינמית ומתפתחת, יחד עם העיסוק

במגדר, רווחים בשדה האמנות הבינלאומי העכשווי. יצירות בתחום זה עושות שימוש בעירום

74 רעיה ברוקנטל, הרב קוק (פרט מתוך הסדרה "בשר ודם"), 2005. שמן על בד

75 יעל טיימנס, קליפות חיים, 2006. יציקת גבס

��

יםור

שבם

ליכ

בצורה לא–קונבנציונלית, כקריאת תיגר על הסדר המגדרי הקיים ועל הדיכוטומיה הבינארית

שבין זכר לנקבה, שנתפסת כהבניה חברתית כובלת.

לאורך הנפוץ היהודי הסמל בין בעבר שילבה נאמן מיכל הד: לכך יש היהדות בתחום גם

)תמונה זהב" "ממטר בעבודה נורמטיביות לא מיניות פרקטיקות ובין המנורה, הדורות,

ודניאה זאוס של למיתוס הקשר מלבד .)76

ממטר בדמות דניאה אל זאוס חודר )שבו

הבא מושג גם הוא צהובה" "מקלחת - זהב(

יחסי קיום בעת השתנה של מינית מפרטיקה

העבודה את גם להזכיר ראוי זה בהקשר מין.

מגילה המציגה ישראל", "בת משנות השבעים,

)תמונה אזיקים כובל של במצב תורה ספר או

77(. הטקסט המובא בעבודה לקוח מתוך שלטי

שדורשים בירושלים, החרדים בשכונות חוצות

מבנות ישראל ללכת בלבוש צנוע.

)ישראלית אשרי אורית של בעבודתה

עירום, משתלבים בלונדון( המתגוררת

מאפייני עם פרובוקטבי ושילוב מגדרית עמימות

הדת המסורתיים )הלבוש החסידי(. באחת העבודות

ובוחנת "דראג", מעין חסידי, כגבר האמנית לבושה

את שדיה החשופים. בעבודה אחרת יוצרת תספורת

"פנקיסטית" מגן דוד על ראשה של האמנית, הלבושה

כחסיד )תמונה 78(. הניגוד בין מרכיבי היצירה מנכיח

על הגורף המקראי האיסור שמחולל המתח את

מעשה הדראג )דברים, כ"ב, ה'(, ודן בזהותם המינית

המורכבת של אנשים בעולם מודרני.

עמיחי של עבודתו את לציין ראוי דומה בהקשר

המוסד את ייסד לביא בניו–יורק. הפועל לאו–לביא,

המלים התורה"; סיפורי )"סיפור "Storahtelling"

76 מיכל נאמן, עצי אור, ממטרי זהב )דפטיך(, 1993. עירוב טכניקות על בד

77 מיכל נאמן, בת ישראל )סנדל תנ"כי(, 1974. תצלום

78 אורית אשרי, מרקוס פישר, 2000–2006 (פרט). סדרת תצלומים

יםור

שבם

ליכ

��

"סטורי" ו"תורה" חוברו יחדיו(, ומקדם תרבות יהודית

בהופעת מקוריים. תיאטרליים מיצגים באמצעות

,)Rebbetzin( הדראג שלו יצר את דמותה של הרבנית

)תמונה ה–75 בת גרוס הדסה והקבליסטית המחנכת

.)79

תשוקה של כמושא ההטרוסקסואלי הגברי הגוף

השבעים, בשנות אפילו האמנות. מן בעבר הודר

ה"גל )של הפמיניסטית האמנות של פריחתה בשיא

של הדימויים בין קשר נוצר לא בארה"ב, הראשון"(

ובין האמנות גברי( בעירום )שעסקו הומואים יוצרים

שבניגוד הטרוסקסואליות, נשים של הפמיניסטית

ליוצרים ההומוסקסואלים, לא עסקו כמעט בגוף הגברי

כמושא תשוקה.109 הדרה זו מתממשת גם היום בשדה

נוכחים תשוקה כמושא גברי עירום תיאורי האמנות;

כמעט אך ורק בתחום היצירה הקווירית. כך גם בהקשר

עבודותיו היא זה מעין קווירי לעיסוק דוגמה היהודי.

של בנימין רייך, המרבה לעסוק בהקשרים עדינים שבין

הומו–ארוטיקה, חצרות חסידים ויהדות מסורתית.

כלי הקודש ומפנה היודאיקהבחפצי השימוש קרי היודאיקה", "מפנה המושג את טבעה גילעת יעל האמנות חוקרת

יודאיקה בתחום האמנות, הנפוץ באמנות היהודית בארץ ובחו"ל. 110 בישראל החל התהליך

משה כגון אמנים אצל השמונים שנות במהלך והתעצם והלך השישים, שנות בסוף עוד

גרשוני ומיכאל סגן–כהן. כיום הוא משמש מוטיב רדיקלי חתרני, ומהווה את אחד המוקדים

גוף, בין החיבור האמנותי.111 השיח של המרכזיים

יצירה ופרקטיקות של תרבות עממית מתמזג בשיח

את להפרות המתעתד זה המתחדש, הפולקלור

מן אספקטים של הארתם על–ידי הקנוני השיח התרבות העממית והעברתם למרכז השיח. 112

בשנות השבעים הופיע במיצב של מוטי מזרחי מגע

בין המתפלל לדמות האמן. הזרוע כרוכה בתפילין,

בעוד אצבעות היד מסמנות סוג של תנועה מגונה.

מצווה במעין יחדיו כרוכים והפרובוקטיבי הנשגב

ונעשים הולכים אלו שילובים בעבירה.113 הבאה

כמה נציג האחרונה. בתקופה ויותר יותר נפוצים

דוגמאות:

כיפור" יום "צי בעבודה שופרות שילב ניר אורי

79 עמיחי לאו-לביא, הדסה גרוס. תצלום מתוך מופע "Storahtelling" במסגרת

80 אורי ניר, צי יום-כיפור, 2001. מיצב

��

יםור

שבם

לימשנת 2001 )תמונה 80(.כ

רחל שיצרה "שמע" הפסל

גלעדי בשנת 2002 עשוי מבד,

פלסטי. וחומר פלקסיגלס

גלעדי מספרת שרצועות הבד

השחורות הן אזכור לרצועות

פיינרו בלו–סימיון תפילין.114

אסטרונאוט חליפת הציג

אייל. קרן של תפילין העוטה

יודאיקה חפצי הציג עוד

זה ישראלי הפועל בהולנד( עוסק )אמן יוסי צמח כיצירות אמנות. שונים שעוצבו במיוחד

שנים בזיקה שבין אמנות לתשמישי קדושה. אבי עזרא מצייר נשים בטלית )תמונה 81(. בעוד

ביהדות הלא–אורתודוקסית שבתפוצות, הרי דופן יוצא אינן מחזה ותפילין שנשים בטלית

שבישראל, שבה היהדות המסורתית שלטת, נתפס שילוב זה כחילול הקודש. רצף דוגמאות

באמנות הקיים רוח הלך מאפיין בהחלט אך כולה, התופעה את להקיף מתיימר אינו זה

הישראלית.

מרכזי מקום מעניקה העכשווית היהודית האמנות

עם יחד המוצגים ועירום גופניות דימויי של לתימה

טלית, תפילין או תשמישי קדושה אחרים. השילוב שבין

העור האנושי החשוף ועור "בהמה גסה" צבועה בשחור,

עם יחד )טלית(, תכלת פתיל בבגד וכיסויו עירום או

ומייצר לאמנים קוסם לחול, הקודש שבין השילוב

חדשה. פוסט–מודרנית יהודית איקונוגרפית מסורת

הכורכת חדשה, קריאה גילעת מציעה זה בהקשר

הפוליטיקה עם החזותי ההיצג של הפואטיקה את

גילעת והמגדרית. היהודית התרבותית הזהות של

,)N. Kleeblatt( קליבלט נורמן האוצר את מציינת

הגבוהה התרבות של אתגור הזו בטקטיקה שרואה

על–ידי ייצוגה של תרבות פופולרית כאמנות. תשמישי

עממית–פולקלוריסטית תרבות של כסוג נתפסים דת

שאינה זוכה ל"האלהה" פשוטה כמשמעה, אלא לייצוג

ביקורתי.

נימוי ליאונרד האמריקאי והבמאי השחקן האמן,

L. Nimoy)y((, המוכר מגילום דמותו של ספוק ב"מסע מהשנים שלו התצלומים בספר פירסם כוכבים", בין

2004-2002 כ–50 צילומים של נשים עירומות עטופות

נימוי מנסה בצילומיו .)82 )תמונות ותפילין טליתות

השכינה. - שבאלוהי הנשי לפן קונקרטיזציה לשוות

81 אבי עזרא, אשה בטלית, 2002. אקריליק על נייר

82 ליאונרד נימוי (Leonard Nimoy), פרויקט השכינה, 2002 (פרטים). סדרת תצלומים

יםור

שבם

ליכ

��

לשם כך כרך את הדימוי הנשי בתשמישי קדושה:

טלית ותפילין.115

)Albert J. Win(n הצלם האמריקאי אלברט ג'יי וין

משלב בין "אותות" המתקשרים לעיסוק ברפואה

ובדם )אגב נגיף האיידס( ובין אות התפילין. כריכת

המחלה לעבותות בעבודתו מתקשרת התפילין

)תמונה פוסט–מודרנית עקידה מעין ומסמלת

מחליפות לחנוכה" "סביבונים ביצירתו .)83

הסביבון אותיות את "A.I.D.S" האותיות

המקוריות, המציינות נס גדול היה שם. ב"מזוזת

האיידס" שלו עושה האמן שימוש בדמו שלו ומנכיח את הקשר בין דם "נגוע" באיידס ובין

הדם המקראי שנמרח על מזוזות הבית כסמל ל"משחית" לפסוח על בתי בני ישראל )שמות,

י"ב, י"ג( והכרזתו המצמררת של הנביא יחזקאל "בדמייך חיי" )יחזקאל, י"ז, ז'(. ראוי להטעים

בשונה המקומית, מהאמנות לחלוטין כמעט נעדרת זו תימה שונות שמסיבות זה בהקשר

מהאמנות הבינלאומית, שבה יש נוכחות רבה לנושא האיידס.

קדושה תשמישי לצד ועירום גוף דימויי הצגת

נפוצה גם באמנות המקומית: נונה אורבך יצרה

מעין בקיר, שחפרה ואגינלית מזוזה גומחת

היהדות.116 של וארוטיזציה לפמיניזציה אישור

קדושה בתשמישי לעסוק הרבה מאור חיים

בתפילין ובייחוד המוקדמות, בעבודותיו עוד

לעמים", ישראל "בין החוברת )ראו ובפרוכות

הופיע השבעים משנות בעבודה .)15 עמ'

איזולירבנד, סרט של בשימוש התפילין, דימוי

האוסרים את זרועותיה של אשה עירומה.

בהכרח )ולא מתכתבות אלה מעין עבודות

ביודעין( עם השיר "תפילין" של המשוררת יונה

וולך, שפורסם בשנת 1982 בכתב–העת "עיתון

קירשנר מיכה הצלם רבה. מהומה ויצר ,"77

המשוררת של מאפיין לאייקון השיר את הפך

ב"דיוקן יונה וולך" שצילם בשנת 1982. בעבודה

של לצדה תפילין עם עירום גבר מופיע זו

המשוררת )תמונה 84(.

"נשים הציג בשנת 1996 את הסדרה דיגי דקל

בטלית" )תמונה 85(.

83 אלברט ג' וין (Albert J. Winn), עקידה, 1995. הדפס כסף

84 מיכה קירשנר, דיוקן יונה וולך, 1982. תצלום

יםומ

צל ת

רתסד

. 199

6 ט),

פרת (

ליבט

ם שי

, נקל

דגי

די 8

5

�0

יםור

שבם

לי)2007( כ "מחוסמת" איריס נשר הציגה בתערוכה

צילומי עירום של אמניות ידועות כפותות ברקע

חשוך. אחד הצילומים )שלא הוצג בתערוכה( היה

של אשה כפותה בתפילין המכסים את שדיה.

אדום בסליל גולן נחמה עשתה דומה שימוש

מאידך. ותפילין מחד, תפירה וחוט דם המדמה

כאן משתלבים והפמיניסטי הדתי האירוטי, )תמונה 86(.117

אופק אברהם של הענק הקיר בציור

תיאור מופיע 1986 משנת חיפה באוניברסיטת

89(. בפרק )תמונה ושברו" "החלום רוחני: מסע

אמנות" "שיעור מתואר היצירה של הסיום

המשלב את התימה שנדונה כאן ונותן לה מעמד

איקוני כמאפיין בסיסי במתח שמייצרת האמנות

של ציורו מופיע הדמויות מאחורי המקומית.

,)1914 )משנת בתפילין" "יהודי שאגאל מארק

ועל השולחן מוצב פסלו הערום של יצחק דנצינגר

והאוצר האמנות חוקר .)1939-1938( "נמרוד"

"נמרוד זאת בצורה מאלפת: גדעון עפרת הגדיר

המתח בעיקר כאן עולה אמנם בתפילין".118

היצירות בהנגדת אך לכנעניות, יהודיות שבין

ושילובן בעבודה אחת יש הד לתימה הנדונה כאן,

לעירום ומסורתיות יהדות שבין השילוב דהיינו

ואוואנגרד.

86 נחמה גולן, בלדה לבור ולבורא )מיצג מצולם - תפילין בחוט רקמה אדום(, 2001. חוט רקמה

אדום, הדפסת שקף, השיר "בלדה לבור ולבורא" של המשוררת חוה פנחס-כהן

89 אברהם אופק, משפחה חדשה, בשורת ההשכלה, 1987. ציור קיר, אוניברסיטת חיפה, קיר מערבי

יםור

שבם

ליכ

�1

מטמורפוזה, "האודיסיאה" ו"אשת חיל"

הבולטים החזותיים המוטיבים אחד

"מתמורפוזה" התיעודית ביצירה

בראון נטעלי הקולנוע יוצרת של

מלאכת של הקלוז–אפ צילומי הוא

)תמונה אדום צמר בחוט הטווייה

בסרט הופכים האריגה חיתוכי .)87

לפרקים מופשטים, ויוצרים חזרתיות

הבסיסי הרעיון ובתמונה. בקול

בין הכלאה על נשען הסרט של

הלקוחים יוונים–רומיים מיתוסים

מהספר "מטמורפוזות" שכתב המשורר הרומי אובידיוס )שמונה לספירה( ובין עדויות

עכשוויות של נשים שחוו אונס או גילוי עריות בתרבות העכשווית שלנו.

באונס. עוסקים מתוכם ו–50 צורה, גלגולי של מיתוסים 250 כולל "מטמורפוזות"

המיתוסים מתארים אונס שתוצאתו היא מטמורפוזה, שבה הופכות הנשים שנפגעו

הוא הסיפורים בין השני כחוט העובר המרכזי המוטיב אבנים. או צמחים לחיות,

מוטיב ההשתקה, הבא לידי ביטוי לפרקים כליטרליזציה של מטפורה, ולפרקים כדימוי

מורכב הנתון לפרשנות פסיכואנליטית.

דמותה המיתולוגית של ארכנה מתפקדת ביצירה של בראון כמספרת פנימית חתרנית

ופוסט–מודרנית, העושה שימוש בחומרים המקוריים של אובידיוס. ארכנה, הידועה

לשטיח אורגת היא ההגמונית. מזו אחרת היסטוריה בנול טווה מופלאה, כאורגת

צפוף את סיפורי האונס של האלים, במקום סיפורי מלחמות וגבורות, כמקובל. כיוון

חרישי באופן עצמן ביטאו הן עצמאי, טקסט ליצירת האפשרות מן הודרו שנשים

פמיניסטיות תיאורטיקניות ההיסטוריה. לאורך מגוונות "נשיות" יד בעבודות

יד שונות קול אחר שהסתנן ועבודות גובלנים מוצאות בשטיחים, שמיכות טלאים,

מבעד למעטה החברה הפאטריארכלית. הקריאה החתרנית של בראון את אובידיוס

שייכת למסורת זו, הבולשת אחר אלמנטים חתרניים בטקסטים קאנוניים ומנכיחה

של בבסיסה שעומדת הנשים( )שנאת המיזוגניות בדבר התובנה עם יחד אותם.

התרבות המערבית, בראון מגלה כיצד כבר אצל אובידיוס )ערש התרבות המערבית(

עושות הנשים שימוש בטווייה כדי לתקשר זו עם זו ולספר את ההיסטוריה מנקודת

מבטן. המספרת המיתולוגית האילמת הפכה למספרת הסרט, והיא מנסה לטוות רצף היסטורי של כאב ולדלות ממצולות התרבות שטיח נורא, שהוטבע. 119

השילוב הוויזואלי והרעיוני בין המיתולוגיה לעדויות מלמד אותנו דבר נורא על שורשי

התרבות שלנו, שטבועה בתפיסות של שנאת נשים ששורשיהן בתרבות ההלניסטית

היהודית והלא–יהודית ובתרבות הנוצרית כאחד. בהקשר זה אפשר להציע את מסורת

87 נטעלי בראון, מתוך הסרט "מתמורפוזה", 2006

�2

יםור

שבם

ליכ

חז"ל )מאותה תקופה( כמסד תרבותי אלטרנטיבי. מסורת זו, אף שאינה מתאפיינת

בגישה שוויונית, אינה מיזוגנית.120

בנתור, הלן אשרת של הווידיאו בעבודת גם מופיעים וכיסוי גילוי ופרימה, טווייה

פסוקי את השר נשי קול נשמע העבודה ברקע שיער. של ופרימה קליעה שמציגה

קול האשה, הנשי, הגוף פוליטיקת עם להתכתב בניסיון ל"א(. )משלי, חיל" "אשת

שנדון כאסור וכ"ערווה" במסורת העבר )ראו תלמוד בבלי, ברכות, כ"ד, ע"א(, מנוכס

ונשמע כאן כשיר הלל לנשיות )תמונה מחדש

ונוגעת שיער בקליעת עוסקת העבודה .)88

המכשפה מיתוס מיתוסים: שני דרך בנשיות

חיל" "אשת ושירת מ"האודיסיאה", קירקה

מספר משלי.

במיתוס היווני קירקה היא אלה–קוסמת החיה

לבדה באי בודד. מלחיו של אודיסאוס שומעים

לעצמה שרה שהיא בזמן הערב קולה את

ואורגת בנול. הם מתפתים אחר הקול, וכאשר

לחיות. אותם הופכת היא לביתה נכנסים הם

כבוד )ומתוך הרמס בהדרכת אודיסאוס, רק

והכרה בכוחה(, מכניע אותה.

המיתוס של האשה החסודה "אשת חיל" מוכר

משיר ההלל מספר משלי שבתנ"ך. על–פי המנהג, הגבר שר את השיר לרעייתו לפני

הקידוש בערב שבת. השיר מאשרר את תכונותיה ה"ראויות": טּובה, חסדה, עורמתה,

ביתה. ולבני לביתה מסביב טרחתה אלה, לכל ומעל חוכמתה, חריצותה, זריזותה,

הדימויים תחת החותרים נשיים דימויים שני האמנית מייצרת הדיאלוג באמצעות

מחד, לזונה.121 האם–הרעיה בין האופיינית הדיכוטומיה ותחת בחברה המקובלים

הדימוי הנשי, התופס עצמו מראש כסובייקט נחות תלוי באישור חברתי ומשפחתי,

ה"ראויות" בקטיגוריות חלק לקחת כמסרב הנתפס הזנותי, הנשי המודל ומנגד

המיועדות לו מראש ונוטל את החופש לשיר לעצמו.

האמנית מציגה מעין מכונת אריגה אנושית, שבצדה האחד יושבת דמות נשית שוויתרה

על הסממנים הנתפסים בתרבות כנשיים: היא מגולחת שיער ועוסקת בפרימת שיער.

בצדו האחר של הנול יושבת ספק אשה, ספק מכשפה ארוכת שיער. אחת הדמויות

שרה, ולקצב שירתה נכרכת איקונה קטנה במרכז בחבלי שערה. העבודה מעלה את

שאלת הצורך בוויתור על מאפיינים הנתפסים כנשיים )השיער(, ויתור שנתפס לעתים

כתנאי להשתתפות אקטיבית במרחב התרבותי הציבורי. כאשר מושר השיר "אשת

בקולה של אשה, חותרת השירה תחת המשמעות טעונת ה"אישור" הטמונה חיל"

חדשות במשמעויות הטקסט את מטעינה השירה המסורתית. המקורית בגרסה

והלל בליווי הערכה, תשואות הנשי הגורל והשלמה עם של אהבה עצמית, תמיכה למעשה ידיה שלה עצמה.122

88 אשרת הלן בנתור, אשת חיל, 2004. עבודת וידיאו

יםור

שבם

ליכ

��

מכלים שבורים לכלים שלובים"שבירת המונחים של הקשה הקונוטציה

עם יחד כאן, שנדונו שבורים" ו"כלים הכלים"

והשבר התוהו" מ"עולם ההדרגתי המעבר

שבורים )מכלים והרמוניה שילוב של לעולם

לכלים שלובים( עולה בעבודתו של גיא זגורסקי

)בתערוכת הפיסול שלו "פלאצבו", גלריה זומר,

הנעימה בקונוטציה נעשה שימוש כאן .)2007

כפי זה, מונח שלובים". "כלים המושג שמציע

פעם לא משמש שפי, סמדר כבר שהעירה

והרמונית.123 תקינה להתנהלות מטאפורה

הבקבוקים, המבחנות והצינורות שהציב האמן

"ירוק המכונה בצבע זרחני ירוק נוזל מכילים

העבודה של שמה בין מנגיד זה מערך רעל".

הנסוכה השלווה והקונוטציה שלובים( )כלים

מאפיינת זו הנגדה רעות. מבשר אות ובין בו

שעוברת הדקונסטרוקטיבי המעבר שלב את

ושעליה האחרונה, בתקופה שלנו התרבות

נסוב הדיון כאן.

ברוח הישראליות הבוחנת מחדש את יהדותה,

עולה המונח "תיקון עולם" גם בעבודתו של דני

קרוון בתערוכה הרטרוספקטיבית שלו במוזיאון

הסביבה תיקון קרוון אצל ב–2007. תל–אביב

הפיזית מוצג כבסיס המאפשר את הקיום הרוחני.

במידה אך דומה, תופעה נזכיר אגב בהערת

והיא תופעה של תיקון או היפוך מסוימת הפוכה מתופעת "שבירת הכלים" שדנו בה כאן,

אקט במסגרת חדשה נִראּות מקבל והדל השבור כאשר מתקיימת זו ה"כלים". של חתרני

אמנותי חתרני. כך למשל יצרו אמניות שונות בתקופה האחרונה תכשיט עכשווי של מגן דוד על בסיס הטלאי הצהוב האנטישמי )תמונה 90(.124

החיפוש אחר שורשים חושף בהלה ותחושה של פער בלתי ניתן לגישור יותר מאשר מייצר

דומה זאת, יחד עם "שבירת הכלים". 125 ברעיון עולה זהו המתח העכשווי שביטויו נחמה.

העולמות". ו"עליית הניצוצות" "איסוף ה"תיקון", תופעת בתחילת להבחין כבר שאפשר

השבירה המדוברת מולידה מבטים חדשים על המציאות. כזה הוא המבט על האחר, שהוא

נושא מרכזי בשיח העכשווי הפוסט–קולוניאליסטי.

עבודות רבות המוצגות בתקופה האחרונה מסיטות את המבט לעבר ראייה אמפתית יותר

של ה"אחר" - הדתי, החרדי, המזרחי, ולעתים הפלסטיני )שנוכחותו או העדרו והיחס אליו

90 זויה צ'רקסקי, JUDE, 2001–2002. סיכת זהב

��

יםור

שבם

ליהם נושא רחב שלא יידון כאן(, כ

)שבהחלט הימני גם ולפעמים

משמש לא פעם "אחר" מובהק

בשדה האמנות המקומית(, לא

בו, שיש התובנה מתוך פעם

ה"אני". מן משהו גם ב"אחר",

נס, עדי האמן–צלם לדברי

בדמויות שלו העיסוק למשל,

האחרונה בתקופה תנ"כיות

בעולם זהות מחיפוש נובע

שזהות ישראלית מקומית אינה

איתן כבסיס עוד בו נתפסת

בעל שורשים עמוקים.126 עוד ניכרת בעבודות מעין אלה מגמה של חזרה לדימויים ותפיסות

גוף מהעבר, כמו גם שבירת החלוקה הדיכוטומית המקובלת בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים.

ראוי להתעכב בהקשר זה על ייצוגיו של ה"אחר" הדתי באמנות העכשווית בישראל. בעבר, בעיקר

בעקבות רצח רבין, נטו אמנים להדגיש את האחר הדתי והימני כמטאפורה עוקצנית לרוחניות

ציור אורתודוקסית" "התאבדות בעבודה הציג הוד, למשל, ניר קונוטציות שליליות. בעלת

מתייפייף של צעיר חובש כיפה תלוי, והציע לחלק בגלריה כיפות שעליהן דיוקנו של יגאל עמיר.

נזכיר גם את יצירתו של עדי נס "השרירן הדתי", שהוזכרה לעיל בהקשר דומה )ראו תמונה 67(.

כעת ניתן למצוא ייצוגים אחרים, ואלה הולכים ומתרבים. די אם נזכיר בהקשר זה את תמונות

הצלמת של הרחבה משפחתה

"משפחה בתערוכה כהנא ורדי

אחת" )מוזיאון תל–אביב לאמנות,

דמויות מופיעות שבהן ,)2007

השומר–הצעיר מקיבוצי חילוניות

בשטחים התנחלויות תושבי לצד

ומירושלים; מבני–ברק וחרדים

הרומנטיים הדימויים את

מהווי קסטלנובו רינה של

המערבית בגדה ההתנחלויות

גסטון של המתנחלים וצילומי

הדימויים את איצקוביץ'; צבי

של החרדית היהדות של

;)91 )תמונה זלוור שירה של והמגוחכים ה"חמודים" השעווה פסלוני את לאור; לאורה

שהציגה ילדיה אחד–עשר לנוכח הבוהה הצעירה היהודייה–אורתודוקסית האם ציור ואת

.)92 )תמונה 2007 בשנת בתל–אביב בבית–האמנים קדושות" "אמהות במיצב ראוכר חוה

לצד אלה אפשר להזכיר את סרטו של מנחם רוט, "צולם ביום חול", סרט באורך מלא שעוסק

במעבר מהחרדי לחילוני.

91 שירה זלוור, ללא כותרת, 2005. שעווה ואקריליק

92 חוה ראוכר, הודיה ואחד-עשר ילדיה, 2007. שמן על בד

יםור

שבם

ליכ

��

המגמה של חזרה לדימויים ותפיסות

גוף מהעבר בכלל, ודמות הדתי בפרט,

חדש אמנותי לעיסוק גם מתקשרת

יחסית, הנוגע ליחסי דתיים וחילונים.

דתיים עולמות בין המתח כאמור,

במרכז עמד לא חילוניים לעולמות

שיח האמנות המקומית בעבר. כעת,

הפלסטית האמנות זאת, לעומת

קוהרנטי עולם מתוך לרוב יוצאת

שהקודש והחול מקיימים בו קשרים

להזכיר אפשר זה בהקשר אמיצים.

את סדרת הצילומים של אווה דברה,

אם חד–הורית: משפחה המתעדת

ושתי בנות, תאומות לא זהות. הבנות

חילונית. האם בתשובה, חוזרות

שבין הדחוסה היחסים מערכת

בדיון מתמזגת בודדות נשים שלוש

תפיסות שבין היחסים שבמרכזו

לדור שלהן והאפשרות שונות עולם

בכפיפה אחת )תמונות 93(. צילומים

של שבריריותם את חושפים אלה

חברתיים גבוליים, במצבים חיים

ברומטר ומשמשים ורגשיים,

שהם הרגשית לאינטנסיביות

ריאליטי לתוכניות בניגוד מקרינים.

למראה השואפות טלוויזיוניות

בלתי דמויות מוצגות כאן מושלם,

פגועות, פגיעות, בעליל, מושלמות

באנושיותן. לב מכמירות אולם

שבין בגבול מתחככת העבודה

לאמנות. תיעוד בין לאסתטי, האתי

בבית לחילוניות דת בין הדו–הקיום

זה מתנקז לטקסיות בעלת גוון תיאטרלי. עיצוב הבית הססגוני והאקלקטי תורם לה, כמו גם

דמויות הנשים הבלתי שגרתיות, כל אחת בדרכה. 127

גם מור ארקדיר, בעבודת הווידיאו שלה "שמן מים", משוטטת על הגבול שבין הדתי לחילוני,

ומציגה אם ובתה במסע משותף של דורות ותפיסות עולם שונות.

93 אווה דברה, לפעמים האור ניתז מהוורידים, 2007 (פרטים). סדרת תצלומים

��

יםור

שבם

ליהמתח הנדון בין הקודש לחול ובין הדתי לחילוני אינו כ

מתח אלא בלבד, שונות ישויות בין המבדיל מתח

אימננטי פנימי, בעל כוח להפרות את האדם )המאמין

והלא–המאמין כאחד( עצמו.

האמנות גם ה–19, המאה של היהודית באמנות כמו

על–ידי פעמים רבות נוצרת העכשווית היהודית

ההלכתית היהדות של מטרייתה תחת שגדלו אמנים

מכוננת שבמסגרתו זה, התבגרות תהליך המסורתית.

חדשות תפיסות השיח. את מפרה מחדש, היהדות

האמריקאית היהודית בחברה לא–קונבנציונליות

ה"דתיים ותופעת זה( בהקשר 7 בעמ' הדברים )וראו

הן גם תורמות בארץ וה"דתל"שים"129 החדשים"128

לכינונו של שיח חדש.

עבודתו של דוב אברמסון "חולצת שבת" )תמונה 94(,

יחד עם הווידוי האישי מדגימות יפה את התופעה:

"חולצת השבת היא שפערה את הסדק הזעיר הראשון

באורתודוקסיה שלי. לא שמישהו היה יכול לנבא שהסירוב השקט שלי בגיל חמש–עשרה ללבוש

לשינויים שנים רבות לאחר יוביל יציאתה ועד השבת מכניסת מכופתרת לבנה צווארון חולצת

בחולצת החל הכל בדיעבד, כך לפחות אצלי, זאת ובכל יותר, משמעותיים )וחיצוניים( פנימיים

השבת. את ההורים שלי זה הדאיג. ממש כך. למה הוא לובש את חולצת החול שלו בשבת? למה

לא אלה שהוא זה והמכנסיים האלה, בליל שישי? לבית–הכנסת הוא חובש את הכיפה הכחולה

לבש ביום רביעי שעבר? ואני, לא באופן הפגנתי אני מוכרח לומר, בשלי. מתחיל להשתעשע. ללבוש

חולצה לבנה דווקא ביום ראשון. או לנעול את נעלי השבת ביום שישי בדיוק עד כניסת השבת, ואז

להחליף לסנדלים. כל מיני כאלה. תרגילים קטנים בקדושה וחולין ששיחקתי עם עצמי. שנים רבות

לא הייתי מסוגל ללבוש את חולצת השבת הקאנונית בשבת. כשהיה צורך שעה, מצאתי תחליפים

בולטים במובדלותם. חולצות טניס לבנה )מי שבקי יודע שאלה אינן יכולות להיחשב בשום פנים

ואופן חולצות שבת רשמיות(, חולצות צווארון לבנות עם הדפסים יפניים מאחור או ציור של מיקי

מאוס מקדימה. סירבתי ללבוש את המדים. בשנים האחרונות אני מוריד את החולצה הקאנונית

מקולבה הבודד פעם אחת בשנה - ביום כיפור. לטעמי לא מזיק שיהיה יום אחד בו אנחנו צריכים

כיפור ביום ופשוט לעלות על מדים. יהירותנו ותחכומנו - גאוותנו, לעשות הכל כדי לשבור את

האחרון אפילו הוספתי כיפה לבנה סטנדרטית על הראש".

על רקע המגמות החדשות הללו ניתן לתהות לאן מועדות פניה של האמנות בישראל. המפגש בין

יהדות לאמנות הוא רק אופנה חולפת. התאווה לשורשים ומגמת העומק והשילוב בין העולמות,

הניכרות באמנות העכשווית, עשויות להתפתח לכדי תור זהב של האמנות היהודית.

מעל כל זה ניצבת שאלה גדולה: כלום יש במגמה החדשה צעד שורשי לקראת שיח רב–תרבותי,

לקראת שבירה של ההגמוניה העכשווית בסצינת האמנות הישראלית - או שמא התופעה תשתלב

לה עם הזמן "במיטת סדום של האמנות הישראלית",130 זו שעמידה בתקן זה או אחר היא תכונתה

העיקרית?

94 דוב אברמסון, חולצת שבת, 2007. אקריליק על בד

יםור

שבם

ליכ

��

הערות:

1 משנה, עבודה זרה ג', ד'. ר' עוד תלמוד ירושלמי, ברכות, ט', הל' א'; תלמוד בבלי, עבודה זרה, כ', ע"א.

3 גדעון עפרת, "מחורבותייך אבנך..." - דימוי החורבה בישראל, 2003-1808 )קטלוג התערוכה(, עמ' 8-7, גלריה

זמן–לאמנות, תל–אביב 2003.

4 וולטר בנימין, הרהורים, חלק ב' )תרגום: דוד זינגר(, עמ' 24-23, תל–אביב 1996.

5 גדעון עפרת, דרידה היהודי, עמ' 159-143, ירושלים 1998.

6 מישל פוקו, הארכיאולוגיה של הידע )תרגום: אבנר להב(, תל–אביב 2005.

7 יהודה עמיחי, שירים: 1962-1948 )מהדורה שמינית מורחבת(, עמ' 217, ירושלים 1977.

8 דוד ביאל, ארוס והיהודים, עמ' 46, תל–אביב 1992.

9 בראשית רבה, פרשה ט'.

10 רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, 1923-1843; מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקדמה לשואה.

מאיר שמחה הכהן מדווינסק, משך חכמה, לשמות ל"ב, י"ט, עמ' רצ"ג–רצ"ד, ירושלים תשנ"ז )מהד' קופרמן(. 11

.Jacques Derrida, Writing and Difference )Translated by A. Bass(, p. 67, Chicago 1978 12

;Moshe Halbertal and A. Margalit, Idolatry, Cambridge, 1992 '13 ר

.Daniel J. Lasker, "Blasphemy: Jewish Concept", in: Encyclopedia of Religion,Vol. 2, pp. 268-271, Detroit 2005

14 החילול נוכח גם ביצירתם של אמנים שניסו לכונן אמנות על יסודות היהדות, כגון מיכאל גרובמן, מיכאל סגן–

כהן, אברהם אופק, שמואל אקרמן - חברי קבוצת לווייתן משנות השבעים. כך גם אצל אמנים אחרים שהיהדות

נוכחת ביצירותיהם: חיים מאור, יוכבד וינפלד, מוטי מזרחי ומיכאל דרוקס. ר' גדעון עפרת, בהקשר מקומי, עמ'

323-322, תל–אביב 2004.

15 מגמה זו היתה נפוצה עדיין באמצע שנות התשעים. אז ציינה האוצרת תמי כץ–פרימן: "באמנות הישראלית של

שנות התשעים דומה שיחס נוסטלגי למסורת, שלא לדבר על יחס מקונן, כלל אינו קיים. אם מופיעים מפעם לפעם

סמלים שמקורם במסורת היהודית או בתנ"ך, הדבר נובע תמיד מתוך התבוננות ביקורתית ולא מתוך עמדה מקדשת

או נוסטלגית". ר' תמי כץ–פרימן, "המרחק הנכון, דברים שרואים מכאן לא רואים משם", דזרט קלישה, ישראל עכשיו

- דימויים מקומיים )קטלוג התערוכה(, עמ' 128, תל–אביב 1996.

http://jewschool.com/THE_NEW_JEW.pdf '16 ר

בהמשך לתפיסה הציונית, מראה מאירה וייס )סוציולוגית ואנתרופולוגית מן האוניברסיטה העברית( בספרה "הגוף

הנבחר" )פורסם באנגלית( כיצד מפקחת החברה בישראל על הגוף. הגוף הרצוי הוא זה שחופף לאותה דמות בריאה

נפשית וגופנית שעוצבה באתוס הציוני. מיונם של גופים מתרחש בנקודות שונות בחיי כל ישראלי: בטרום–לידה,

בלידה, בצבא ובמוות. וייס מציינת שמדינת ישראל עומדת בראש הסולם העולמי במספר בדיקות טרום–הריון

ובדיקות במהלך ההריון שנועדו לוודא את בריאות העובר. ור' עוד רפאל פלק, ציונות והביולוגיה של היהודים,

תל–אביב 2006.

www.ashkenaz.org.il :17 ר' התנועה לזהות אשכנזית

18 ר' תקציר הדברים:

The New New York Jews: Unaffiliated, But Not Unengaged http://www2.jewishculture.org/publications/research/culturestudy/newsitem.2006-06-01.1732478823

על התקבלותה של היהדות בשיח האמנות הישראלית ר' יעל גילעת:

http://info.oranim.ac.il/home/home.exe/16737/34663

19 תימות אלה יקבלו ביטוי בתערוכה "Potluck: Open Studios at The Jewish Museum" )אוצר: אנדרו אינגל,

A)Andrew Ingall שתוצג במוזיאון היהודי בניו–יורק, 27-16 במרץ 2008. בהקשר זה ראוי להזכיר חדשנות מוזיקלית יהודית שמקבלת ביטוי אצל זמר ההיפ–הופ האמריקאי מתיסיהו

��

יםור

שבם

ליובקבוצות המוזיקה הבריטיות oi va voi ואמונה.כ

20 הציטוט מתוך מאמר מאת סלים אלאגי )אי.אף.פי(, שתורגם ופורסם בעיתון "הארץ" בשם "צובע את השלג

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/813303.html 'באדום", ר

21 על מלחמות התרבות בהקשר זה ר'

.L. Phillips, The American Century, Art and Culture 1950-2000, pp. 333-325, New York 1999

.Brent S. Plate, Blasphemy, Art that Offends, p. 15, London 2006 '22 על כך ר

23 ר' שם, עמ' 110.

24 ר' שם, עמ' 45-44.

M. Reilly and L. Nochlin, Global Feminisms - New Directions in Contemporary Art )Cat. Ex.(, pp. 41-42 '25 ר

.N.Y. 2007

.Brent S. Plate 2006, p. 55; 140 '26 ר

27 פורסם לראשונה בקטלוג התערוכה דלות החומר כאיכות באמנות הישראלית, מוזיאון תל–אביב לאמנות, 1986.

28 שרית שפירא, זה לא צבר, זה גרניום - רפי לביא: עבודות מ–1950 עד 2003 )קטלוג התערוכה(, עמ' 92, מוזיאון

ישראל, ירושלים 2003.

29 היצירות הוצגו בתערוכה "אור הגנוז" )אוצרת: דפנה נאור(, גלריה היי–טאצ', תל–אביב )12.07-11.07(.

30 על–פי דברי האמן.

31 רחל חסון, EKAT - סחרור צבעים )אריגי משי מממרכז אסיה( )קטלוג התערוכה(, עמ' 36, ירושלים 2004.

32 ר' על כך אליק מישורי, שורו, הביטו וראו, איקונות וסמלים חזותיים ציוניים בתרבות הישראלית, עמ' 306,

תל–אביב 2003.

33 צוטט במאמרו של גדעון עפרת, "כן תעשה לך...", תחיית היהדות באמנות הישראלית )קטלוג התערוכה(, עמ'

52, תל–אביב 2003.

34 על תערוכה זו ר' מתי שמואלוף, "האלימות בכינון המקור", באתר האינטרנט פרוטוקולים, היסטוריה ותיאוריה:

http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1173510036/shmuelof35 הציטוט מדברי שבא סלהוב, אוצרת התערוכה.

36 התלמוד מקיים השוואה הדדית בין מותו של אדם לספר תורה שנשרף. ר' תלמוד בבלי, מועד קטן, כ"ה, ע"א;

כ"ו, ע"א.

37 ר' על כך גדעון עפרת, בהקשר מקומי, שם.

38 ר' שרה חינסקי, "עינים עצומות לרווחה: על תסמונת הלבקנות הנרכשת בשדה האמנות הישראלית", תיאוריה

וביקורת 20 )אביב 2002(, עמ' 86-57.

39 ר' על כך יהודה שנהב, "האם יש בכלל תרבות יהודית חילונית", הארץ, ספרים:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/903215.html40 בעבודות שונות של האמנית משנות השבעים היא משלבת מקורות יהודיים מנקודת מבט לא–יהודית )כדבריה(:

"ארץ זבת חלב ודבש", "מנחה בלולה בשמן", "אני קוהלת הייתי מלך", "וטבל אותם, את הציפור החיה בדם הציפור

השחוטה", ועוד. בסדרת העבודות "יהווה צבעים" עסקה האמנית בדקונסטרוקציה של השפה והסמלים ובנגיעה

מחללת ביסוד האלוהי. ר' מיכל נאמן, יהווה צבעים )קטלוג התערוכה(, מוזיאון תל–אביב לאמנות, 1999.

על הדקונסטרוקציה ביצירתה של נאמן ר' מיכל בן–נפתלי, "כמה מתווים על ז'אק דרידה ומיכל נאמן", עמ' 223-195,

המדרשה 10 )2007(; תמר מנור–פרידמן, "אותיות ואותות", מלים רצות: על הכתב בהדפס, ירושלים 2002; חיה

פרידברג משוחחת עם מיכל נאמן, "ה' בסימן נקבה", משקפיים 32 )1998(, עמ' 47-44.

41 גדעון עפרת, שם, עמ' 317.

42 ר' גלית חזן–רוקם, "מ'מזרחים בישראל' ל'קולות מזרחיים': מכיבוש ההגמוניה לשינוי רדיקלי - מאבק חברתי,

שיח אינטלקטואלים וחקר הפולקלור", תיאוריה ובקורת 29 )סתיו 2006(, עמ' 254-247.

יםור

שבם

ליכ

��

43 על שילוב בין יהדות לנצרות באמנות המודרנית ר'

Z. Amishai-Maisels, "Origins of the Jewish Jesus", Matthew Baigell and Milly Heyd )eds(, Complex Identities,

;Consciousness and Modern Art, New Brunswick, N. J. 2001, pp. 51-87

גדעון עפרת, שם, עמ' 162-153.

השימוש של האמנות היהודית הקדומה והמודרנית בסכימות נוצריות מתוך רצון לחתור תחתן ממשיך גם גישה

שרווחה בתרבות חז"ל. ר' על כך דניאל בויארין, הבשר שברוח, שיח המיניות בתלמוד, עמ' 50, ירושלים 1999.

44 ר' גליה יהב, "'אייויישששש' )Eye Wish(", פלסטיקה 2 )1989(, עמ' 177.

45 הפורנוגרפיה עצמה כמעט שאינה מוצגת כיצירת אמנות בתצוגות. המבט הישיר על המין מורחק שם בדרך–כלל

למחוזות ה"אמנות הגבוהה".

)M. Puryear(r של האמן האפרו–אמריקאי מרטין פורייר "For the Beckwourth" 46 העבודה מתכתבת עם היצירה

משנת 1980.

47 בסדרה זו יש התייחסות של מעין אנטיתזה ליצירה מפורסמת של האמן הצרפתי כריסטיאן בולטנסקי

)C. Boltanski(, בשם: Gymnasium Chases"s", ש1991. שם מופיעות דמויות מטושטשות שנלקחו מתמונות מחזור ומתקשרות לעבר שאבד ולזכרון השואה.

48 שרית שפירא, זה לא צבר, זה גרניום - רפי לביא: עבודות מ–1950 עד 2003, עמ' 62.

49 שרית שפירא, שם, עמ' 92.

50 ר' יאיר גרבוז, "המדרשה נפרדת מרפי", המדרשה 10 )מאי 2007(, עמ' 251.

51 צוטט בתוך גדעון עפרת, omanutisrael.com , גלובליזם ושאלת האמנות ה"ישראלית" )קטלוג התערוכה(,

עמ' 11, גלריה זמן–לאמנות, תל–אביב 2003.

52 וכן "הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי חטא" )תלמוד בבלי, כתובות, נ', ע"ב(.

53 העבודה הוצגה במסגרת התערוכה של בת–שבע רוס "מטות מסעי", ציור, מיצב, וידיאו, בגלריה לאמנות גבעון,

.2007

http://news.walla.co.il/?w-/8/615850 :2004 54 אתר וואלה!, חדשות, 24 באוקטובר

http://www.geniza.net/bar/barbie.shtml '55 ר

56 ר' למשל יעקב ברנאי, היסטוריוגרפיה ולאומיות, ירושלים 1995; אמנון רז–קרקוצקין, ייצוגה הלאומי של הגלות:

ההיסטוריוגרפיה הציונות ויהודי ימי–הביניים, חיבור לשם קבלת תואר לפילוסופיה, אוניברסיטת תל–אביב תשנ"ז.

57 ר' בן–ציון דינור בספריו גלויות וחורבנן, ירושלים תשכ"ד; במפנה הדורות: מחקרים ועיונים בראשיתם של

הזמנים החדשים בתולדות ישראל, ירושלים תשט"ו; במאבק דורות של עם ישראל על ארצו, מחורבן ביתר ועד

תקומת ישראל, ירושלים תשל"ה.

58 ז'וליה קריסטבה מכנה זאת "הבזות". ר' ז'וליה קריסטבה, כוחות האימה: מסה על הבזות )תרגום: נועם ברוך(,

תל–אביב 2005.

59 על–פי דברי האמנית.

60 פרק זה מורכב ממקטעים שנערכו מתוך דברים שכתבה שושנה שפרבר )אחות המחבר( מהחוג לספרות,

אוניברסיטת תל–אביב.

61 אורלי קסטל–בלום, דולי סיטי, עמ' 9, תל–אביב 1992.

62 בראשית, י"ז, י"א.

63 על הדרישות הפרדוקסליות מאמהות בחברה הציונית ר' סמדר שיפמן, "מינה ודולי - רעיה ואם: משחק

בסטריאוטיפים נשיים אצל אורלי קסטל–בלום", בתוך: יעל עצמון )עורכת(, התשמע קולי: ייצוגים של נשים בתרבות

הישראלית, עמ' 239-225, ירושלים, 2002.

64 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 23.

65 אורלי קסטל–בלום, חלקים אנושיים, עמ' 70, אור–יהודה 2002.

�0

יםור

שבם

לי66 אורלי קסטל–בלום, דולי סיטי, עמ' 90-89. כ

67 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 90.

68 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 90.

69 אורלי קסטל–בלום, חלקים אנושיים, עמ' 95.

70 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 101.

71 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 102.

72 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 206.

73 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 226.

74 אורלי קסטל–בלום, דולי סיטי, עמ' 79.

75 אורלי קסטל–בלום, שם, עמ' 80-79.

.L. Steinberg, The Sexuality of Christ in Renaissance Art and in Modern Oblivion, Chicago 1996 '76 ר

77 על דימוי הגוף באמנות הישראלית ר' הסדרה הדוקומנטרית "סיפור מסגרת - 100 שנים של אמנות בישראל",

2006 )בימוי, תסריט ועריכה: רונית וייס–ברקוביץ(. אחד הפרקים שם עוסק בגוף האדם ונוכחותו באמנות המקומית.

הגלגולים שעובר דימוי הגוף באמנות הישראלית משקפים, על–פי הסרט, את שינוי תפיסתו בתרבות המקומית. הפרק

"מלים" עוסק בכוח של המפגש בין המלה לדימוי נוכח הציווי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" והשפעתו על התרבות

היהודית. ור' עוד סרטם של דליה מבורך ודניאל דותן, "לא תעשה לך פסל - המהפכה" )הופק על–ידי קרן עדי יחד עם

טורא–תקשורת, 2002(; ו"מקום תחת השמש", סדרה בת ארבעה פרקים שהפיקו טלעד ושירות הסרטים הישראלי.

הפרק השני בסדרה עוסק ביהדות ובפרשנות שלה ושל הציונות למונח "מקום" )בימוי הסדרה: רונית וייס–ברקוביץ,

.)2003

78 התפרסם לראשונה בשנת 1990, י' יבין ובן–ציון נתניהו, מאכס נורדאו אל עמו, כתבים מדיניים, ספר ראשון,

מהדורה שנייה, עמ' 178-169, תל–אביב 1937.

79 אברהם יצחק הכהן קוק, אורות, ירושלים 1921, עמ' פ'.

80 מרטין בובר נתן גושפנקה הגותית לכך בהטעימו שהאמנות, בהיותה הקשר המחודש עם הפן האבוד של האדם

היהודי, הופכת אותו לאדם שלם, בכך שהיא מאחדת בין הרגש והאסתטיקה לאינטלקט. ר' יגאל צלמונה, בצלאל של

ש"ץ - רשימה קטלוגית של החפצים בתערוכה )קטלוג התערוכה(, עמ' 26, מוזיאון ישראל, ירושלים דצמבר 1982

- יוני 1983.

81 אליק מישורי, שם, עמ' 93.

82 דוד ביאל, שם, עמ' 237.

83 אליק מישורי, שם, עמ' 93-72.

84 אברהם יצחק הכהן קוק, עולת ראייה, עמ' ג'-ה', ירושלים תשכ"ב.

85 ר' שם. הביטוי "גמדים טרוטי עיניים" הוא על פי תלמוד בבלי, מסכת סוטה, מ"ז, ע"א, במהדורות שאינן מצונזרות.

86 ר' דוד ביאל, שם, עמ' 114.

87 ר' על כך משה הלברטל, "מה בין מלים לתמונה? על ייצוג לשוני וייצוג חזותי של האל", צלם אלוהים - דימויי

האל באמנות יהודית וישראלית )קטלוג התערוכה(, עמ' 11-7, מוזיאון ישראל, ירושלים 2006.

88 תפיסות שונות ראו בחיוב את הדמיון של דמות האל ודמויות נשים ארוטיות תוך כדי עבודת האל. ר' על כך דוד

ביאל, שם, עמ' 165; 171.

89 בספרות התלמוד לא מוזכר מפורשות איסור על ציורי עירום. אחד מפוסקי זמננו מטעים: "חז"ל לא דנו על

תמונות )עירום( בגלל שלא היה מצוי להם ..." )בנימין יהושע זילבר, שו"ת אז נדברו, בני–ברק, תשל"א, חלק י"א, סימן

נ"א(. דברים אלה הם בגדר טעות, והם מעוותים את ההיסטוריה.

;K. Clark, The Nude, Princeton 1956; J. Berger )with others(, Ways of Seeing, London 1974 '90 ר

;M. Pointon, Naked Authorities, Cambridge 1990

יםור

שבם

ליכ

�1

.G. Pollock, Vision and Difference: Femininity, Feminism and the Histories of Art, London 1988

עוד על ההבדל בין nude לבין naked ודיון רחב בתיאוריה של קלארק ובטיעוניו של ג'ון ברגר כנגדו, ר' לאה דובב,

"העין והגוף: אי–נחת באסתטיקה פמיניסטית", זמנים 47-46 )חורף 1993(, עמ' 105-88.

91 המיצב מזכיר את סדרת הצילומים מ–2007 של הצלמת האמריקאית אנני לייבוביץ' )A. Leibovitz( לקמפיין של

חברת הקוסמטיקה דאב, וגם בו השתתפו נשים בנות חמישים ומעלה בעירום מלא.

92 ר' "מכתב גלוי לראש העיר תל–אביב בעקבות בקשה להוריד את קיר האמנות 'נערות לוח שנה'":

http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang-HEB&id-417

G. Ankori, "Yocheved Weinfeld`s Portraits of the '93 על השילוב בין תימות העוסקות ב"גוף" לזהות יהודית ר

.Self", Womens Art Journal 10 )Spring-Summer 1989(, pp. 22-27

94 ישעיהו מדינוביץ )עורך(, צוואת ריב"ש, קראקוב, תרנ"ט.

95 דוד ממקוב, "שבר פושעים: זאת תורת קנאות", עמ' 37ב'- 38א', נזכר אצל מרדכי וילנסקי, חסידים ומתנגדים,

עמ' 120-119, ירושלים 1970.

על המשמעות ההיסטורית, שאלת האמינות של טקסט אנטי–חסידי זה ותפיסות מיניות רדיקליות אחרות בחסידות

ר' דוד ביאל, שם, עמ' 173-161.

96 ר' דנה גילרמן, "יופי של מוטציה", הארץ, גלריה, 16 במאי 2006, עמ' 1; 10.

G. Ankori, "The Jewish Venus", Matthew Baigell and Milly Heyd )eds.(, Complex Identities, Jewish '97 ר

.Consciousness and Modern Art, New Jersey and London 2001, pp. 258-238

98 דניאל בויארין, שם, עמ' 12.

99 דניאל בויארין, שם, עמ' 15.

100 על–פי דברי האמן.

101 על כך ר' יעל גילעת "טבילה - מיצב וידיאו של שולי נחשון 2006-2002":

http://info.oranim.ac.il/home/home.exe/16737/23048

102 כלשונו של היסטוריון האמנות ליאו שטיינברג. ר'

.L. Steinberg, The Sexuality of Christ in Renaissance Art and in Modern Oblivion, Chicago 1984

103 דניאל בויארין, שם, עמ' 15.

105 על תחריטים אלה ר' דניאל שפרבר, דרכה של הלכה, קריאת נשים בתורה: פרקים במדיניות פסיקה,

עמ' 216-213, ירושלים 2007.

106 ר' על כך דב אלבוים, "הבשר שברוח, על יצירתו החסידית של צבי מלנוביצר", צבי מלנוביצר )קטלוג התערוכה(,

עמ' 97, גלריה מעינות, ירושלים 2007.

107 למשל עבודותיה של האמנית האירנית שירין נשאט )Shirin Neshat(, ועבודותיהן של האמניות הפלסטיניות

מונה חתום )M. Hatoum( ואניסה אשקר )A. Ashkar(. המתודה של כתיבה על הגוף מזוהה גם עם האמנות הסינית

העכשווית.

.L. Nead, The Female Nude: Art, Obscenity and Sexuality, London 1992 '108 ר

R. Meyer, "Hardtargets: Malebodies, Feminist Art And the Force of Censorship in the 1970s", 109

C. Butler )ed.(, Wack! Art and the Feminist Revolution )Ex. Cat.(, Los Angeles 2007, pp. 412-433. ור' עוד

.Margaret Walters, The Nude Male: A New Perspective, New York 1983

110 הדברים כאן מבוססים על תקציר המחקר של יעל גילעת "'וארשתיך לי' - תשמישי קדושה כדימויים גופניים

וארוטיים ביצירותיהם של אמנים יהודים ישראלים ואמריקאים", שהתפרסם באתר:

http://www.oranim.ac.il/Site/heb/General.aspx?l-6&id-4104

ור' עוד גדעון עפרת, "כן תעשה לך...", תחיית היהדות באמנות הישראלית, עמ' 36-12.

111 יעל גילעת, שם.

�2

יםור

שבם

ליבמיוחד ראוי להזכיר בהקשר זה את חיים מאור, יוכבד וינפלד, מוטי מזרחי, מיכאל סגן–כהן ומיכאל דרוקס כאמנים כ

הראשונים שעבודות הגוף שלהם עסקו ביהדות מתוך מבט חדש, חילוני, מושגי.

112 ר' גלית חזן–רוקם, שם.

113 יעל גילעת, שם.

http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item-14477 '114 ר

115 אמנים אמריקאים כגון נייל גולדברג )N. Goldberg( , קארי לייבוביץ )C. Leibowitz(, רונדה ליברמן

)R. Lieberman( וקנט גולדסמיט )v)K. Goldsmith מעצבים ומייצרים קולקציות של מעין תשמישי קדושה. ר'

על כך יעל גילעת, שם. בדומה, סטיבן כהן )S. Cohen( מדרום–אפריקה משלב בעבודתו מגיני–דוד עם דימויי גוף

פרובוקטיביים. ועוד רבים אחרים.

116 ר' גדעון עפרת, בהקשר מקומי, עמ' 334.

117 ר' יעל גילעת, שם.

118 גדעון עפרת, שם, עמ' 323.

119 על–פי דברי האמנית. התימה של הסרט מזכירה עבודה של האמנית האפרו–אמריקאית קארה ווקר

)K. Walker(, המכונה "8 התחלות אפשריות: בריאתה של אפרו–אמריקה" )2005(. ווקר מציעה בעבודה זו מיתולוגיה חדשה הנשענת על המיתולוגיה היוונית - גם היא עוסקת במבט ביקורתי על מעשי האלימות שתוארו במיתולוגיה

הקלאסית.

120 ר' דניאל בויארין, שם, עמ' 239; דוד ביאל, שם, עמ' 64.

121 על כך ר' לאחרונה איילת בן–נר, "הבניות חברתיות של דמויות נשיות בעשור הראשון בישראל: אמהות מול

http://bezalel.secured.co.il/zope/home/he/1184598411/118459853 :)2007( 5 זונות", פרוטוקולים

122 על–פי דברי האמנית.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/815153.html 123

124 ר' על כך דוד שפרבר, בין ישראל לעמים )חוברת התערוכה(, חורף תשס"ז, עמ' 25.

125 ר' על כך: נטע גל–עצמון, שברים - פסיפס ואקטואליה )קטלוג התערוכה(, עמ' 9, גלריה זמן–לאמנות, תל–אביב

.2004

126 הציטוט מתוך סמדר שפי, "התנ"ך בחצר האחורית", הארץ, גלריה:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/843765.html127 על–פי דברי האמנית.

128 יאיר שלג, הדתיים החדשים, מבט עכשווי על החברה הדתית בישראל, ירושלים 2000.

129 ספר ראיונות בנושא זה ייצא בקרוב בעריכת פוריה גל )גץ(, בהוצאת עם–עובד.

130 כשמה של עבודה שהציבו דנה וניקודא זינגר בבית–האמנים בירושלים בתערוכה "אובייקט ישראלי: עניין של

זמן" )אוצרת: צופיה דקל(, 2002.

��

Broken Vessels

Subjects frequently found in contemporary Jewish art, such as Christianity, idolatry, nudity, eroticism and pornography are often seen as problematic in traditional Juda--ism. But, it appears, that "there is nothing new under the sun", and tensions such as these )concerning idolatry, nudity, etc.) nourished the Jewish dialogue from time immemorial. In this context one should recall the distinction made by Rabban Gam--liel, which seems to reflect an openness to the cultural milieu and a point of view that does not regard the world in one-dimensional terms, but recognizes its complelxity.

"Proclus, the son of Philosophos asked a question of Rabban Gamliel in Akko when he was bathing in the Bath of Aphrodite. He said to him: ‘It says in your Bible, "And there shall cleave naught of the devoted thing to thine hand" )Deut 13,18). Why then do you bathe in the Bath of Aphrodite?’ He replied: ‘One may not answer in the bath’. And when he Came out he said: ‘I come not within her territory; she comes within mine! They do not say: ‘Let us make a bath for Aphrodite’, but rather, ‘Let us make an Aphrodite as an adornment for the bath’" )Mishna, Avoda Zara 3, 4).

This distinction between the center and the periphery, between the subject under dis--cussion and disciplines that "come with its territory", must be carefully examined in the study of contemporary Jewish art. The history of contemporary art is of necessity in a state of constant flux, requiring rewriting and updating. Its visual language constantly reinvents itself. One must rec--ognize that creative art does not take place in the artist's studio alone, but in the gap between his/her creation and intention and the spectator's viewpoint.

David Sperber, winter 2008

��

Broken Vessels

IntroductionThis catalogue accompanies the exhibit entitled "Broken Ves--sels" that is being displayed in the Leiber Exhibition Center of Bar-Ilan University. This is the fifth in a series of exhib--its that review works of art that reflect elements from the havdalah blessing: "Who hast made a distinction between the sacred and the profane, between light and dark, between Israel and the other nations, between the seventh day and the six working days". Distinctions are part of the founda--tions of Judaism. It is this type of differentiation that is also the basis of current post-modern discourse in general, and particularly in regards to art.

This series aims at characterizing and uncovering themes dealt with in contemporary Jewish art. The first exhibit of

the series, entitled "He Who Distinguishes the Holy from the Profane", discussed contemporary Israeli art relating to the various aspects of Jewish law - halachah. The aspect of distinction between light and dark is expressed in the second exhibit, "These Are Your God, O Israel", which, like the first exhibit, described the linkage between Jewish art in the past and contemporary Israeli art. This exhibit focused on works of contemporary Israeli artists dealing with the visual image of God portrayed through the use of common motifs of light, sun and the sense of vision. The third exhibit dealt with the third distinction in the havdalah: "Between Israel and other nations". The relationship of Israel to other nations has great significance in the local context. At the center of our discussion stood the complex relationship between Judaism and Islam, as reflected in the art of this region. The fourth exhibit examined the final distinction in the havdalah: "Between the seventh day and the six working days", and tried to ascertain how Jewish art expressed the concept of time in the past and what form it takes in the present.

The present exhibit, "Broken Vessels", serves as a summation of the four preceding exhibits. It deals with the complex interface between the "acceptable" and the "unac--ceptable" as it is expressed in contemporary Jewish art. These interconnections ques--tion accepted norms. This deconstruction, a kind of breaking of the vessels, scatters it emanations in all directions )according to the well-known Kabbalistic metaphor), creating new opportunities that go well beyond that which preceded them.

Aphrodite, H

ellenistic period, a clay statuette found in a cave near Mount C

armel

בלו-סימיון פיינרו, אם העולם א, 1999. כד חרס, גבס, אדמה ירושלמית

Belu-Simion Fainaru, If the World Aleph, 1994. clay, plaster, Jerusalem earth

On the Cover: D. Tartakover, The Uplifting, 1996. digital print

��

Broken Vessels

Bar-Ilan University The Faculty of Jewish Studies

The Leiber Center for Jewish Art Exhibitions

Bar-Ilan University The Faculty of Jewish Studies

The Leiber Center for Jewish Art Exhibitions

David Sperber