fH ^ ״זידעה חיום״והטמת א?1 לבבך בי יהוה הוא האלרדם בשםיבז. ן * ^ P כ • ״ ־ j - ״ ^ ־ ^ ^ ־ : : : ־ - ^ י

־ * מ

הועתק והוכנס לאינטרנטwww.hebrewbooks.org

ע״י היים תשס״ט

!זי־.

* $ $ ? 4 * £

433

* ם י ה ל א ז ל ו ר ע פ ס

ש הקדשים. שניהם יסוד היערה • זיוה והדרה • כיהודים הייגה •*5$ 22 ד , זבית ק«T1I־־f«' ע י י ל | ישרה ג י /!הכיר הבורא נדדךלזזבהדזןצרה ״ י ז ד * ללכת כ ה ד ו א י

^ 3>£- י433 43>3

י מ4י4 $ 3 f»a׳ * י י3>4343>3 JS ־•433־

4 ^ - J ־ ־3<43 ^ 43r~g 4*3 fe * « n 4 $ 3 r ־4S>2 K

1*>3 ^ C 4׳*3 i 2כ

4 3 * 4te £ 42>3 -gj ת 3>434 $ 3 42<3 42<3 4 3 3 4-<3 4 3 * 4 ^ 3 ׳ ! 0 3 4 ^ 3 ׳ ^ £3־4 343<3 4^3 42<3 4 0 3 45<3 ^ 43*^

'S'K• ... g ^ i • ב הקידה.•״ בונה בניינים . ח CtfSJf •אלהותו כלי־םינוי ותימרה *«ול«מנייהו דבריו בת 1 רה ׳י 5כ3תכמ5 אשד לא נאמדה כשורה". בדברים המגידים א זסותד סתיg £ j ת ! בעהתאו אי יכו דורן קשתו בעוזזגבורה • ו יןקלמכי ׳הלכואתחוטהסלר^י . יי? '

ש ד ם הוהר ה י נ קו גס התי • ו רה ז ע ^ ־״קלכקיממאמרי״בזוהרהכיאעמו נ ך• יH£ זלא תלי*לאמדגיש ובלי פחד ומוחא . כלבלאיקוס להסיר . ~ שם לו למטרה ׳ - i

:רלזיז

r:

j — — ־ ז • & y , הצניף ולהריםעטל־ה ״_ קצבו!וגם יסדו כצי ישוכ ודירה ״ גברא דמאריה , J&u.

ה * •הייה המאור הגדול הדב־הכולל המקובל האלקי י'" 45>3 ד ו ה בהיוינו םגי מ עי י סיד הקודש נפ״ת עוב״כ ישמרהו האל -r כמוהר״ר נחמיה חייא תימן מעי

ר ,׳ עליון ומכהו לעלות כציון ולראות כבנין אעיריוךאכיג3^4

־ 4 $ 3 -5^4

4 5 8 5^4 3^4 3<45

433 3<42 3*4 4 $ 3

a pp 1דפס פה ״ באותיות •הדשות וחשובות כמותיות

ץ אמשטרדם _ החת מםש$ת הרוגינו תם9ך זזשו*5ל חזםן והסד

ם זמוגי ס5ן יפתסיא והגס הברירה מבראנדמת ־יר ה פרידריך וילהעr

בכית ד.נע$ה כמר ברוך בוך בינדר :

J p"sS» ם אסת י ה כ׳מת ויהור• א״

4 W 4^? 4 ^

43t 4^3 403

« הקדמת הרב המחבר גרו m אה כ ה ד ה מ ש ע מ ש כ לדדו ן 1לתקור ז ו mw ?ממיר ^חבי הקדמא ר $ר*ו ז כ מ מ ק הרצ ה ם ע

ה אקרא הן צל הכשר מ ו י א ו 7 ־אומר קרא ־ * 1 1 V רעשה אן< שמיס זיניעז אמית האגפים מקול'הקורא ז ? " ^ & " ? ^ א ע ל א ע ד ן ו י י י חצירירדופו לאכול מתבנא לאורייתא ביפלפולא חריפא ־ולכוס יזורפא שבשתא צ באמ1ם אין לנו עסק בנסתרות כי עמוק עמוק מי ימצאנו ׳ועליהם אמר־הנכיא הוי המעמיקים מהי להותיר עצה והם הם* ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על ? l j החעככיס הגאולה ׳ועינשס מחבק כי האלקים יעננו בקול * ?עדרת • זצפלה משמים העשרת • ?המשכים בשבת תמכמונים ״ ן האמת תהיה נ בניה • היפה כעיניה • איי דתנינן רתי׳ לו כאלו לא בא לעולם ת 1גג מאשת מדצים • דעינשי סג נ אומרים אץ לני עסק בשמי מעונים • טיב שבת על פ

7 1 [ •ושמו לה עלילות דברים ״ בהיותה יפה ונעימה אשת נעורים י זלמיחרפת זגדפתועלימי הרמות קול ז ? קורא כהרים פ־נו לרן הרימו מכשול מדרן עמי ישרו ׳:מסילה דגלה דרך הסולם ־• לעלות להכיר לבורא עילם י ובז? יפרקו

i עד גדולם • ובארצנו יתראה התור׳ וישמיע קול ס ו מעליהם הגזים את עולם י ויתקיים בי כולם ידעו אותי מקטנ7 1$ב׳ חוצב להבות אש אשא של תורה • חאן עייל בר נפחא באתר דזיקוקין דנורא י והלא רבותינו עשו חזומ 1 1 ? לדבריהם לבל יכנס זר לפני לפנים ומשנה ערוכה היא אין דורש׳ין במרכבה כיחיד אלא א״׳כ איכס ־ומבין חדעיתו וכלגס למייתי י£מרא ההוא ינוקא שהציץ ביתשמאל ויצא אש מ) החשמז! ׳ושרפו ולפיכך ־המסתכל בד׳דכריס רתוי לו כאלו לא בא לעולם ומדבחת ״ קדשו אמרות לה׳ חי 7 ה׳יחי״למלב״ר י 1 1 ל י• ? ד י דרא העם ויניעו כראותם את. הלפילים ^ הת • שבצל הדורות׳ קוראים כמשנה זו י ולא יחזו ״ ח מ נים ע מהורות • בחקירות יקרות • והיו למאורות • לפקוח עיק כי אין דירשין י ובאתי אני חייא ועשיתי זאת הערוגה • לדרוש במשנת אין לורשין בי וקיימו משנה אין דורשין י יען ז כגמרא חגיגה י וחשק נפשי להתחיל בהקדמתי לדרוש כה י לפי שראית* כי שמי בקרבה י כי חייא עולה כמכין יזגיג״ה ושניהםל קלל המשנה כפרק אין לורשין מסכת ׳יחל עזליס ח״ן לקורה כה • לכן אלופי זחמלעי שיתו לבכם לחילה ושמעו את הקול י הקו מג׳יגה מכרזתזאומדת מי פתי יסור הנה חסר לכ ואמרה לו ראה וחקור נ״יבי מלכים מולוצו זאל תירא ממה שאמרתי רתוי לו באלו לא בא לעולם ללאו לגריעותא האמינא כלשון זה לאם לגריעותא חצי הוה אמיכא אין לו אלק לעולם הבא לכן שמ(גו לכר

״רא * לקציני סת״ום האזיני תזרתאלהימעסהמזה י ^ ( כ 6 א א ל ^ א א י }לך יזרשין כעריות כשלש? י ולא כמעשה כראשית כשנים זלאצאי־צכצ צ רגלהתהלמטהמה אהלי לו ־כאלו לא בא לעולם ׳ י ״ יזכם ומכין מלעתו כל המסתכל כארבע לברים רתון י א א ר ^ ׳ i לעניס מה לאמורוכו׳ <• ובגמרא אמר ולא כמרככה כיחילתני ד׳ חייא אצל מזסרין לו רא£י ברקיא י אמד קוםרין ראשי פרקים אלא לאב בייל וכל מי שלבו לואג בקרבו י אייל והוא שלבו לואג כקרב* • אמר ל׳אמיי אין ימסרין סתר>ם ומעץ וחכם חדשים ונבון לחש י• ^רזיעיצין הרואות כל הראיוין י תורה אלא לחי שיש בו חמשה לברים שרחמישים ונשוא פנע צזא שעצל הגמרא לו ' האלו שאסור למסור מעשה מרככים לשזם אדס אלא אס כן יהיה בו המדת האמורות * ואען 7א7חר ציינים כמשאעות הגמרא ופוסקים ככל דכר ודכר יש אוסרים ויש מתירים ולא יתכן לקיים מאמר שניהם • אלא המשקיים מעיהרמב״ם *״ל שפצןק בהלצו* או לקולא או לתומרא וזה באתר דלא איפשעה הלכתא * וא״כ ה״צ מציצז ראינו ראש הפוסקים *הוא י יסודי התירה כפרק רכיעי לקולא והוא כר׳ חייא וז״ל ומה בין ענין מעשה מרכבה לעציץ מעשה כראשית שעצי) מ״מ אפי' לאתל; ?ריי שפםק אליבא לר' תייא שלהסדין ל*

r איין דורשין כו » אלא א״צ היה חכם ומבין מדעתו מוסרין לו ראשי פרקים עצי׳ל י ראשי פרקים • ולא פסק אליבא לר' זירא ולא אליבא לר׳ אמי וסברא היא &אם הלכמא אליבא לר׳ אמי תשתכא אורה מישראל * ואפילו שהרתב׳׳ם משמע שפםק אליבא רר׳ תייא מכל מקום ראוי לעיין ולפלצל במשנה <את י צי הלא תראה ה־מצנה הזאת שאין לה הגצה ויש לה דרכים נוטים לצאן ולכאן וא&״י שבגמרא מצרן fntoi בלשוצה עדיין הניחו לנו מקום להתגרד בו כי לשון המשנה היולי ומתפרשת בשני לרצים מה שאמר התנא ולא במעשי* מרצבה כיחיד אלא א״נ תכם ומבין מדעתו כפי פשטיה משמ>4; י ט יקאי אאין לירשין שאין לורשין במעשה מרכבה לשום יחיל נ)תם צי אם לחכם ומכין מלעתו שכן תראה שצל צבא משלשה ב

ן לורשין בעריות כשלשה אבל יצזלין לדרוש בשני׳ ג״צ אין לורשין מעש? י י א ^ ה ^ * ר ל 3 ^ ה * *ל י י ז שבמשנה יש לה צל האיסי

' א באאשי* ־ ' ״ ; . י '

ההדמת הרב המחבר: ׳ •* י י ד הדרישה וצד האיסיי מ ת י ב־אשית כשנים אבל יגולין לדרוש לאיזד וכמו כן צריך שיהיה בככא שלישית לאיהג מ״מ צד ה

ל דורשין ליוי שהוא יחיד חכם־ומכיןמלעתו - הא לך דרך אחד כלשון המשנה י. והנה דרך ב א פ ג י איןדו־דשיץ ביו״מ ביחיד ס

ך ה ביחידר״ל שאיןלירשץ במ״חמכלוכללשוסיתי כ כ ר מ ה ש ע מ כ א ל א ו נ ת ר היא להחמיר מתי• דהיינו שמה שאמר ה ת א ה

א ש א באנפ• מ ת ל ם נמבץ מדעתו הוא מ כ כ ח ״ . ומ״שאלא א ו ת ע ד ם ומכין מ כ ם בין יתיד מומחה דהיינו ח ת >שכעולס בין יתיד ס

ד ם שיהיה # ד ה מישראל וידון א ר ו ת ת כ ת ש ם כן. ת דהיינו שמאחר שאמר אין דורשין כמעשה מרכבה מכל וכל לכל מי שיהיה א

ה כ מ ם ומדעתו יבי, הדברים במעשה מ ם ומבין מדעתו שהוא יקרא בסכרי כ ת פ י י אלא א תנ י הקבלה לפיכך הדר ו ר פ ס ללמוד ב

סר להדפיס דברי הקבלה אלא אדרבא ס הנאמרים במשנה ולאין שום דרן מאלו או י אלו השני דרבי פ ה כ נ ה כיצדהוא נ ו

ו כפי דרך הראשון שאמרנו שתובן מן התשנה שאין דורשין כמ״מ אלא לית׳ד ושיה׳'תכס! נ י ת שיוותר להדפיסםדהי ב ש ל ס ע ט ן ת ו נ

ק ונמצא ת ר וישמע הקול ב ח א הוה קאי איזה אדם א ע ר ה משמע שצריך לומר בלתישה שתא אתורי ת א ר נ ו כפי ה ת ע ד ומבין מ

ד ב ד ל ן ל ן י א כ ״ א ו ן ל ה י ת ר מ א ך ן אמרוה ל« בלחישה כ מרשבמ״מ לשנים - וכן מצונו כמדרש שאמר ר׳ יהושע כן יהוצדק כ

ן ורק שלא ידפיס יותר מלאי כדי שתהיה התכמה יקרה מפניני©- ו לבין עצתו א נ י ר שקורא האדם ב פ ס ת ה ס פ ד ה ותר מ כלת$ י

ס יהינכידו על־ ג כקרכו אבל א א ר למי שאין לבז מ פ ה אפשר שיתן ס ם כמתנ נ ת י ה שאס יבא ל ס כמתנ ת ו א ק ל ת ושלא יצנזרך לא כגמרא רב• זירא אומר איי׳ •י1 ת י א ד י תורה / ר ת ר לו ס תי למסו מו ת לבו דואג בקרבו ו ו נ ק ת או הבא ל ו נ ק ק כתכמה ל ת שיבא ה

ר כלת#:. כ ד מ ד כ ת מ ב ה ר י לטיכגתא ה ת ר ה ת ר דיש כ פ ס ת ה ס פ ל ה ס אלא לאכ״ל ולמי שלבו לואג כקרבו נמצא כ י פרקי פ א מןערין י

ן ש לשזס יתיל שבעולם כין תבי ח ל ת המשנה הוא כפי המיר השני שאסור ל נ מ ו * ואם כ ב ר ק כ ג א ןהכא לקצות אותו לכו ח

ס - א״פ מאתר׳ י ר ב ל ו ר״ל שהוא מעצמו יקרא ויכין ה ת ע ד כ לתכם זמכין מ ו בין שאינו מכין מדעתו ותה שאתר אלא א' ת ע ד מ

ה שלא ראה ולא^ ם שבעולם א״כ מהיכן יכיןתלעתו ת ל ר לדרוש לשום א אסו ו / ר שלא ימצא ספרי ת א לר׳לא שנאה ריחייא יינא ליה ת

ג כקרכו הולך וקונה ומבין מדעתו'כאין אימרואץ דברים ^ א » ומי שלבו מ ה ל ב ר ק פ ס ס ן לומד שמות להדפי $מעאלא כעלכרתי

ן • 1.. ת ע ד ס זמבין מ כ ר ־ לדרוש ליתיד ת ס ומתי ת ו שאמרנו שיש שני דרכים במשנה אתל אוסר לדרוש ליתיד ס נ נ י י וגתזיר . לענ

^ כ ת ת ה נ ו ו לידע כ ה ו ך לפלפל כ צרי . פי י שאסור לדרוש מכל וכל ובהיות שהמשנה/את משתמע.לשינה לערי אנ והשנ . •

ד תצי רכ>׳ מל לדברי רבי תייא דמייתי הגמרא וזיל ולא במרכבה כיתי א מה הוא נ ת התנ ע באיו? דרך מהם. הוא חפץוכדי להבין ד

י^ י חי ם רב ר מן המשנה גאכעיא לי א ת ס מ מי דכרמםתז ל מוסרין לו ראשי פרקים ע״כ • והנה מימרא לדי חייא תמוה ו ב חייא א

׳ י ב י שדברי ר פ ס בא רבי חייא לפרושי מתניתין לקולא אי לחומרא ל י לתומרא * או א ג ו לאפל ן לקולא או א לאקל41י אמתניתי ל —

ד ח א ל ן לו כמעשה מרכבה 1 א הוא שדוקא לתכם ומכין מדעתדמרשי נ ת ת ה י ב ס ר ד מ א ם - נ o s i i a w s .1 8 ה ע 3 ר יא ? א תי

# ר דדרשט ל ב ו ק לתכם ומבין מלעיגי יי״ת ס ש ר מ ר ל ת ע לתומרא דהיינו ״ שהתנא א י ל פ א ־ ל «{א- 1 •־ ׳א״ג־גו־אה דרי ת אתי

ג י ל פ לתזמרא הגא ל ו ן תי י גאתתנ ן לו וא״כ נמצא ר״ת פלי סרי ר יותר קלמו ב ם שהוא ד רת ראשז פרקי מסי ׳ - - - •לד&יק אבל׳

; ת ו ע ט ן ל ר בר שמסירת.ר״פ היא תמיר עפיתלרשא דכררשה מאתר לפירש ליה אין ל 9ד -ליליןאזשהמ&נףאתיא כרבי זירא לסו

ת ר״פ הוא ינתד• ר י ס ה * ואתי ר״ת ופליג ואזמר אדרבא מ ש ד ד מ ך מ י י ת ו ע ט ל ל ו כ ג ו ם ו ת ס ־ י ב ל א ו ה פ ׳ ׳ י י ת ר י ס ו מ ל כ א ־

^ י א ש ׳ ה מ ס י ת ס ר כ ד ה א הנא בשביל מ ת ל מ י א ה י הלבר בתמרון דע תו ואנמרמה דקשיא ל לה. ן תו י א ע ל מ א מ י נק^לה3^ואפ1לו *

א כ*9יה1־ הואי* כ י א ל ־ י א מ לוה״פ ו ן ל ימסרי כ א ן י ש ר ו ד ן ? א ה ש ר ד ־ א ב ר ז א ^ ׳ א ו ו פ ל 3 ^ 1 5 א ת ^ ד ל כ 1 א ^ ן 1 י - מ ל ה מ ל ג ן ק

ys? ו דילמא שלעולם אימא לך שהמשנה ס־״ל ן סייללדרש? תמירא־טפי ו א י ר- ו למתניתיןמ״ל ל׳מתירת ר״בחמידטפי

ו - ס ומבין יידעתי אין לרשין ל כ ם כיךיתיל ת ת שלח1החמזרג1פ!י ומשום.הכי אעי^ולאבהרכבה ביתיר י ודייל לחלוטין בין יתיד ס

ת קיעאך נ ו ו ר לי הלימוד ביכו לכין עצמו וכך כ ו היא מלתא באפי נפשא ובא להתי ת ע ד ם *מבין מ כ כ היה ת פא אלא׳ אי סי י דתג ומה •

ת ר ס ו ז שהמשנה א ד * נמצא:כפי ז ב י שיקבל משימאדם ל ל ב ל מ תר לןללמו י מו ז ו מ י ל ^ ע ל ם ומבין ת כ ת ן כ ז ג א א ל א ך ט ו י ג ת ו מ

ק לורי׳פ-:. ר ה י מ ל ב א ו ל ע מ ד ל ר י ס א ס ^ י ר ל ל ד א י א לא פך ה נ ת א ר"ח-לומרלכוי$ת ה ת א ו ע ״ ר ת ר י ס ן מ ז3י ןדרי6י - :פו

פ1מניגו.שהתכא לאהיכיל* 2+ ם ת?.א להזינו שעוונו יש שני דברים והם דרשה ומסירת ר׳! ת מ ל ־ ז לקרם מ - ד־אתי י י למ^י לי , :

יפרי^ליחילסתסאע״השאמ ן י י ־ :•יאמלרשהא ׳5לא-יךעי5ןאנזיוס.ירת (יייע•;מיאסוי למסו׳ליתייסתסאיילא ואתא רי

ס > י נ פ ו ד ת ישבו י' א . נמכא שדברי ןמדןגתנ ׳תקםדזבי -צו״ןשיהי ו נ ןליר"ה לפ^רי^אי ן-למליח?מתםא5לתו13רי לאזןחרשיה ת ע , ו י . -

הסרמת .הרב המחבר במרא למי ) תן י גאמתנ י ר ת פל ל ק י ר מ א ה בדרך ראשון ל ן ישר ואמיתת - הנ ה הוא ז ר ע ב ר א ה צריך להתכזנןיא יוה מן ה ת ע ו

ל מיכזרין לו * שהיה ב א א שיין האילשונו ל ל ן ת י נ ת מ גי א ת ר״תלאפלו נ מ תה כ ת שאס הי מ ו א ג * זהילא יתכן. ל י ל פכעי דרך לשנ• א. ר שכוונת ו*ת הו ת א ס נ * ת המשנה ז ו ר ב ס ל ע ק ל נ ח לג לומר אין מיסרין לו אלא ר׳׳סוא* היה משמע ש

ת שמסירת (׳"פחתיר טפ? מדרשה ור״ת בא לתליין ולומר םאלרבה דרשה חמי-ר טפ*< ר כ ו שפירשנו במשנה דהייעשהחשנה סל מוסדין לו ר״פ ואז היה משמע שחולק ריס. ב י חייא דרשה אין דורשין א ב י ר נ ממסירת ר״פ אם כן־היה לו לר״ת לומר בלשון זה תא פ י ס נתדית כפי לרן השלישי שפירשנו כמשנה להיינו ל ו ס נאמר שכי תן משום דסביי־א ליה דדרשה תמיר טפי 5 א י אמתנם כ ס כן היה ח תן דהיה סייד מלשין המשנה שאמר אלא א י ד דסיפא למתנ י ס ק א ל ס א באכפ• נפשא יכא ר״ת ל ת ל למתניתן הוא מו ת ע ד ס ומבין הדכר מ כ ה ח י ה ן ס כ ומבין מדעתו היה אמינא שאסיר לדרוש ולא למסור רייע - וכל מי שיהיה מכל וכל • אלא אס זה לא ״ ג ל מיסרין לי ר״פ. ב שילמוד ויבין הדכר תענמו כלי קבלה יבא ר״ת ואמר לא מיד כך ׳• אלא דרשה אין דורשץ אכ ט אלא אי ו ק נ ם תלמודו ?יאתר דסיפא מלתא באפי נפשא שהיה לו ל ו ת ס ס כן למה נקט הגמרא ולא במרכבה ביחיד ו א יחא ד נא ר מ ג י ר״ת יכי' • מאתר שסיפא למתציתן הוא מלתא כאפי גפשא מדנקט ילא במרכבה כיחיל ולא אמרי ה ם ומבין מדעתו תנ כ ח» כפי פירש ויניעי• שאמרנו ו ה . ו א ולא במרכבה כימי-י נ ת ח אלא דווקא עלמה- שאמר ה ' רי י וגו׳ ש״מדלאאתיאתנתר וזהו פ מו ״ ר ד נ ס מ ר אבל ל ה שומע הן • לדריש אסו ת מכלל לאי א ר לדרוש ו ס אסו ת במשנה דהיינו שהתנא אמר י־יתיד סא ת כ ל ו שאליכא דר״ת אפשיטה ה נ ם ראי ו ריפ * כיוצא שריית אתיא להקל יוכח פירוש המשנה דינינו ג ל ץ ר ס ז מ ל ב נתר״ת א ו כון ללריש ס ומכין מדעתגיכילי כ ת ל ה ד ז י פ הו בכל הפיסקים לומר מוסרין לור״כ י . והיא מימרא דר'ת נמצא כ י מי דמרגלאכפוא בשביל הכא גמירנא כייתידהלכתא ל עצמן ל פ זהו כפי הדין של המשני ואם יש איזה מחמידין ע ר ל! רי ס ינולין למסו ת מ ד י ת י ל ו

מדברי-תסידיתא לא גמירנא ,׳ת י י א אין דורשין כער ן ורעיונך הנה אמר התנ י נ י זעתח עיכין תחזכה מישרי כפלפול זה שאני מפלפל במשנה כדי לפקית ע; איילת ׳ א ר מ ס ותבין יידעתי ז • ג כ ם ־כן היה ת כשלשה ולא במעשה בראשית כשניס ילא במרכבה ביתיד אלא את לשלשה ולא כיו״ב ו י ר ע ן דורשין כ קאמראי ו • הכי ת ע ד ם ומכין מ כ ס כן היה ת ת אלא א ר מ ברישא גלא במרכבה כיתיד* הדר אם ותבין מדעתו יכי' י יפירש״י אמרת ולא במרכבה ביתיד וכייין ליחיד הוא ואינו כ לשנים ולא במרכבה ליתיד אלא א״כ היה חיאעל ־ תי ל » ז כ ם ומבין מדעתי ע כ ת ליה י *כדר אמרת אלא אס:כן היה ח ר ס שימע מפי הרב ע״כ מדעתו הוא מכין וקא חי להתי־פיייבא ת ע י ל ת לשלשה ל ו י ן דודשין בער י לימוד שלומד הגמרא מן סיפא ולח במרכבה כיתיד למיתר להכי קאמראי א כר רובין בו כעי מעוט י־עתו ולא משים שלוקח פ ם שליקת ס ת א ילא במרכבה ביתיד היא יתיד ס איכא פריקא שמה שאמר התנר ולאיש־כיה •תהיי, ב ם שיולעיס ואינן *ולעין ל ה ר ומעיינים בו ונראה ל פ ס ס ומבין מ־עתושכמה לוקחים ה כ ר בידו יקרא ת פ ס הס כ א שני דכי־ים ת נ ת ו זדייקא כמי שנקט ה ת ע ד ם ומכין מ כ ם איני מוסכים שהכל אימריס שהוא ח א ולא במרכבה ביתיד א נ ת הו ה א ר ס א ו ה נ י ס א ־ י כ ס כ ו מלהזכיר ת ת ע ד ם כן מבין מ א כ״א אלא א נ ת ן מדעתו שאס הוא כדי להבין הדכר לכד לא הי״לל ה ומכים יקרא מבין מדעתו א״כ יוה מקשה הגיייא יהדר ס אז א כ ם דהיינו כל• תקכל לתה ששומע ומאתר שלוא ת כ ם שהיא ת ע כל ה; כחן ס ואיכאי כ ת ד י ת י ר ל ס ולהתי ת ר ליתיד ס ת לאסו א מוכרת לומר שני• כבי נ ת ת אלא אייכתכם ומבין מדעת! והלא ה ר מ אץ א ר מ י ת דעתי לא יתכן •ללמוד שכוונת הממנה ל ו י נ שיס לימוד כלי* ליזיר שאין דזרשין בעי־יות לשלשה כלמ״ד * ולפי עבערמת כשלשה ן רשי ת המשנה שאמר אין דו נ ו ו כ ן י כ ס יקודם נ י נ ס כ ת י ש א ר ב ה ש ע מ מ ס א י ת לשלשה בלמ״יד כ מ ר ע לורשין כן ו ת ב דורש לשלשה תלמידים א״כ הי״לל לשלשהזודאמר בשלשה מוכרח לומר מהדורש כמכה כ ע היה אתד ר ר מ א ס נ היכי דמי את דהיינו סהרבלורש ו י ר ע ת בשלשהאץ דירשין מכללידבשני' רורשין ב ו י ר ע לכן אמר בשלשה א״כ מדאמר כ השלשה ות כמאמר אקלורשץ ו ל אתל יזהו בשנים ״ והשתא לאמינא הכי ניול למעשה בראשית ולא בס״כ בשנים אם איתא דבערי לתלתיו אתל ל חרש ואתל שומע לודשק אייגמ״ב שאמר׳ און לנרשין בשנים דהמנ ת בשלשה ר״ל אתדלנרש ושטס שומעין אין דירשין אכל אל ׳בדתך שאיןלורהיך •כתיב ־כשנים ע ר לדרוש א״כ למיידרוש • אלא ב ו ס דורש ואתל שנמע אסיר לדרישוכשבאחדשיתע איללרועותאתר במייבמוכי־ת לימי שאין ל חרש ואחד שומע מותי ת ר לדרו&יאכל א ו ס הוא לשנים כלומר אתל דורש ושנים שומעין את כשלשה אינו אלא למלשהכמה דמפרשטעמא בגמרא • הכי,ניי\ מ ר ע לורשין לשנים בלמ״דהכי נתירישא דקאמר אין דיישין ב

״ * ולא

הסרמת חרב המחברא ו רבצן־צי שאל נ ד מייתי הגמרא לילן ולא במ״ב בשנים יוצא הכי מ>לי יתנ ולא במרכבה ביתיר הוא ולא במרככה לייזיר * עו! ע ם ל לימים ראשונים יתיד שואל ואין שנים שואלים יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם ת״ללמןהיים אשרכראאלהים אק • יכול לא ישא(! אדם מששת ימי בראשית ת״ל לימים ראשונים אשר היו לפניך יכול ישאול ארם מה למעלה(מה למשה א ה ת״ל למקצה השמים ועד קצה השמים מלמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל ואין אתה שואל מה למעלה מה למטה * צתצא שעד קצה שמים הוא מעשה בראשית ומה שהוא למעלה מן השתים הוא מעשה מרכבה • ואותר עליו הגמרא שהוא מה למעלה• מה למטה מה לפנים מה לאחור • וא״כקשיא טובאממתניתן • דבמתניתןאמרינןכמ״ת יכול לדרוש לתכם ותבין מלעתד>ז לאתור ם מ י נ פ ל ה ה מ פ י י ה "** ל ל ע מ ל ה ם י ח ל י ע ל א ואתייכ אמר התנא כל המסתכל בארבעה דברים רעיי לי כאלי לי* כ ומלה דתסתכלהוא שמכין מדעתו מבלתו שילמד לו רבו ואם דרשה מותר לדרוש הסתכלוילא כ״ש מאתר שמ״מ הוא מה למעלה *ה ל ע מ כפי משמעות הגמרא וכן מפרש רש״י בלשון המשנה מה למעלה מרקיע שעל ראשי התיות נמצא שמה שתמר המשנה מה לה ו א בגמרא דף י״ג ע״א רב יוסף ה ה א ד מדבר על מה שהוא למעלה מרקיע החיות והלא הן הן מעשה מרכבה וכוי : כך p גמיר מעשה מרכבה סכי דפומכדיתא הוה תנו במ״ב אמרו ליה ליגמק לן מר מ״מ * אמר להו אגמרון לי מ״כ בת לשונך דברים התתוקין תדבש וחלב יהיו תח׳־ג לשונך ת נא בהו דבש ותלב ת י לאגמרון ליה אייל ליגמרון מר במ״מ אתר להו תנ

^ ם ד ד ויאמר אלי כן א ת לבושך אמרו ליה תנינן בהו ע ת רבי אבוהו אתר הכא ככשים ללכושך דברים שהן ככשונו של עולם יהיו ת אמר להו הן הן ת״ת « פירש״י הן הן מ״ת אס ע״כ שניתם הרכה שניתם שכ׳ תקראות הללו שהן וארא כעין החשתל יגותיכמראדל. - י ל ע מ הקשת וגוי הם שהקפידו עליהם חכמים תלדרוששהן מרברין כצורת שכינה ומראהו • אם כן נמצא שמ״מ-היא הוא מה ל

t ל ללרוש י כ ה י ש ' י ס ד ^ י ד נ י ע י 1 מ י ב ת ם י כ ח 1 ל י ש ר י ד י ש ״ י ואם להסתכל כהם כעין השכל אסור י לדרוש כהם לכ״ם יאין ין י להכ הםתכלות לכ״ש ולתא התנא אתר כל התסתכל כארבעה דברים רתוי לו כאלו לא כא לעולם דמשמע שלא יוכל להסתכל ו כמה למעלה וקשיא רישא אסיפא ״ ומה גס כמה דתייתי הגתרא בסמוך תיתיבי עד היכן מ״מ ר׳ אותר עד וארא בתרא ר׳ יצק,-! , ק מ ס ן כ ד וארא מגמרינן מכאן ואילך מסרינן ר״פ . אייר עד וארא מסרינן ר״פ מכאן ואילך אס הוא ת ד התשמל• ע אותר ע1, מ ו אין אי לא לא י הרי שאליכא דכ״ע שההסתכלות כת״מ דהיינו מה למעלה מנתר ואיך אמר התנא כל המם^פל ב עת מיו א לם ל למעלה רתוי לו כאלו לא כא לעולם וסותר דבריו ראשונים אלא כעל כרחין שמה שאמר התנא רתיי לו כ&ו לא כא לעו' י ד א ת לגדעון המסתכל קאמר אלא לשבת המסתכל ביוה למעלה קאמר • שכן אמר הזוהר על אינון דלא מסתכלין כיקרי' לס י א ו ר אטימו לבא סתימין עיינין ללא ידעין ולא מסתכלין ביקרי' דמריהון וכך הוא האמת שהם סתימיןעיינין ואטימין לבן ש

את התשנה דאין דורשין וקורי! הגמרא ואין מדקדקין בה «ת האי סיפא למתניתן כל המסתכל כ״ל לברים דיתוי לו כאלי לאבא לעולם תה למעלה נ ו ט ך ה , כבוא לבאר ל ת ע ו

" ם י ד ^ י כ למעה וכוי ופירש״י שרתוי הוא לשון רחמנות ותביא תבר ממדרש תורת כהניס אל אלעזר ואל איתמר בניו המ ל ו ע ראוק היהלישרף אלא שריתה הכתוב לאהרן • וקודם שנבא לביאור המשנה צריך לדקדה מאי האי דקאמר כאלו לא בא ל- , ע כ ר א שהי״לל רתוי לו שלא בא לעולם כמה לאמר בכץווך וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם ולמה במסתכל כ

לכדים אמר רתוי לו כאלו לא בא לעילם והאריך כ״כ בלשונו ״ שכן תמצא בגמרא מדפיס אמשטרלאס • וי״ל במה למי3 ן ן הגמרא בעירוכין במחלוקות שמאי והילל בענין בריאות האדם שביש אומרים טוב לאדם שלא נברא משנברא וביה א;מריס נה המאמר כפול ומכופל בי* הנ שנברא משלא נברא נתנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו! ו לב״שובץלליה שתאתר שאמרטזב שלא נברא מה צריך לומר משנברא דממילא משמעזגם לב״ה מאתר שאמר טובשנברא ןןן,!

ס אי1י* י < 1 ר 1 ת י ח ר ל כ ע ב ם ש ' ל ^ כ 1 מ1 כ ל י ש P * א ^ * ר מ ״ י*־"־0 ש c ^ י ה 1 ׳ " * כ י נ י צ״ל משלא נברא ״ והנה °ל ז פ י הזה טורי נ ל תרי״גמצות בקוס עשה • נמצא הע ם לא יקיים > מצות אבל אינו יכול לעלות למקורו הראשון שנתצבתמנו א^ ר ׳ כ ם לא יצא משם וזהו שאתר ב״ש טוב לו שלא ה ימיו והוא בספקאם יעלה לתקומה הראשון א״פ ייתר טוב היה לו ויותר רמת א^ מ א ק כפול ו תשנבדאכלומריותדהנאה היהלו בהיותו במקומו קודם שנברא מהנאה שיהי׳ לו מהטזרת שטוריזאחר שנברא לm : 0וב שלא• נברא משנברא ״ וב״ה סובריססוף סיף תאז דאכיל דלאו דיליה כהיל לאסתכלי באפיה א״כ־ טוב שנברא וילולו יהשל1^ ^ ־ ל ה שאינו שלו• • קהו שכפל ואמר טובשנברא משלא נברא ״ אבל סוף־קוף לייק שטר ב״ה ו מ מ ל כ משלא נכרא והיה א

$יתגן

הקדמת הרב המחבר ־:־* ג יר שנכרא יפשפ5ו במעשיו כלי שלא ת א ״ ) ם ל א ר טוב שלא היה• נברא ה ת ה י ט מ וגמרו ש מ שיתכן שלא ישיג למקזץו הראשון נ

גהמעלה ם הוא להשי ד א ה ת - י ל כ מ • נמצינו למילן שכל מ מ ם שיצא מ יאכל מקומו הראשון וכולי האי ואולי שינגיג לאותו מקו

ר המכינה ר הכהי כ ס ב כ ו ת כ נות שעשה כעה״ז • ו י ס ןאז הוה ליה כאלו לא בא לעולם שככר נקי מכל עי ל ק שהיה בא מ

ה לכו נ פ מ . אלא כל ה • ה י ה מבעי׳ ל ל ה ק הנביא ת לה לחבקו ב תפי י ת נ ה שאלו תלמיליו לר' רתומאי מאי ל לדי נחיניא בן הקנ

* ל כל היום שנאמר תפילה וילזע שהתפילות כמקום תמילין תקנ לם יעיסק כמ״מ מקיבל לפני הקכ"? כאלו מתפל מעסקי העו

ס ומאתר שהעוסק בת מ מ ת ה ו נ ו ל עו ב ע ר ת הלילה ותמיל של ע ו נ ו ל עו ל של שתר ע נות ישראל תחי י ל עי והתמילין כאין לכפר ע

ת נשוא.עין ומרחם עליו הקב״ה ומכפר לו עוונותיו א ז ה ה מ כ ח סק ב עו ם היושב ו ע ל כל היום כולו א״כ וודאי כל ה ל פ ת כאלי ה

י לי כלומר ה למעלה וכוי רתו ל ברי לברים והיא מ כ ת ס מ א כל כ נ ת ועי/ נאמר אשרי אלם לא יחשב ה׳ לי עון • וזהו שאמר ה

לם שתתוקן בכלא וכן תראה כפי התקירה שמלת הרתמים לא ניפל אלא ה שעשה והרי הוא כאלו לא בא לעו מ ל ם לו הקכ״ה ע ת ר

ו לפי שרתמו עליו זהו שאתר רתזי לו והרי הוא כאלו ב תן הלין ורתמוהו מן השתים ולא נעשה בו לין שנגזר עלי י ל מי שהיה תי ע

ל מה למעלה אלא בשבחו שהגיע כ ת ס מ ר כגנאי ה פ ס א ל ן כל הקושיות שהקשינו שלא בא התנ ר תו ה • וכזה. י ל ו ע לא בא ל

גם לררוש לת; ס למקור• ר״פ ו ג ל כמ״ת ו כ ת ס ה ם ל ל ע יוכל א י ל לם נמצינו למילן שאליכא ל למעלה הרמה כאלו לא בא לעו

ו ואס• מ נ ע ל י לפימכליתא אלא ויראי שהחמירו ע ס כן קשיא לרבי יוסף אין לא רוצה לגמור מ״מ לסב ןמלעתו א ם ימכי כ שהוא ת

א לא גמרינן י ועור שאם איתא שאסור ללמוד ת מ י ס ל עצמו נגמור•דינא מיניה וודא* דהלכתא תדברי ת בשביל שהתתיר ע

ו ת ע ל כ ומכין ת כ ת ה להם מ״מ אלא וודאי שמותר ללמוד ת״ת ל תסלמלנ ם ת״תקשיא להי לר' יוסףגלר׳ אבה*למהרב1. ל ס א לפי

מ שלא ללמד מ״מ לשום אדם דא״כ י י ת ו ו ר כ ל עצמם אגמו ע ת י מ ת ומית ?גל עצמן ולא כשביל שהם ה אבהו הי ר׳ מ־בי יוסף י

י נ ת ד שמן הגמרא משמע שהתנא ל ו ע מגתרכבה כאשל מבואר להלן ״» ו ס הדין. צפי מ ו ל ענ ה יעשךאל ימה י ר י ת ת פ ת & ת

ן ודכי ל התמיר והיה תהלך בדר כב ע ן בן זכאי כדאיתא בדף יי״לע״ב ת״לךבי-ידתכן כן זכאי שהיה רו נ ת מ ' להאי תתניתי^הוא ר

ס כ ס ולא כתרככה כיתיד אא״כ היה ת כ ק א׳ במ״מ. אמר לו לא כך שניתי ל ר אלעזר כן ערך מחמר אתריי אמר לו רבי שני} לי פ

ר שניניאין לירשיןבתרככה כיתידש״מדאיהזדתנא להאי מ א א ל ג ס כ ל י ת י נ פ א ל ו י א פ ז ן כ ן נ ת ו י י ר ד מ א ד ןמלעתו י מ ומבי

ם אכיני שיודע להבין ה ר ב א ו להלן שעמל 1נשק»עלראשנ• ואמר כרוך ה'שנתן כן ל נ ייתניתן מדאמר קניתי־ לכס.•• ומ$ינ3 ראי

ם ל ו ע א דתיי לו כאלו שלא כא ל נ תה למעלה וכויאמר התנ נ י םלהי ןתכל בד׳ דברי ולתקור ולדרוש במ״מ ״• (אמהמנ

ת כמה שלמעלה ו ל כ ת ס ה ס כ א ל שנמצא ת* שמכין גחקורודירש ד ס כן למה היא כעצמו כרוך להקכ״ה: ע לגריעותא א

ל כמה שלמעלה אלא ודאי שהתשובה הוא כמו שאמרני שמה כ ת ס ה ש ל ל אסיר מכ״ש לחקור ולדרונגואם לחקור ולדרוש מותר מ

ל ל כ ר בשבחו שריתה לו הקכ״ה ע פ ס ל קאחר אלא ל כ ת ס מ ר בגבאי ה פ ס א ל ל בד׳ דברי•' מה• למעלה.וכוי' ל כ ת ס מ א כל ה נ ת שאמר ה

ם כליל • ואס. אמר יאמר האומר איות שמותר ללמוד מ״מ אלא דווקא צריך ל ו ע א ל א ב ם כאלו ל ג מה שעבר ואין נשאר מ שוס פ

י ת י י מ ד י א ה י כ ו כ ר ק כ ג א ו ד ו כ ל ׳ י ה י ש ד ח ו ״ נחלשיי;*'זקן,כשנים • ו ת ע ד ן מ י כ י י ו ^ כ ת ה י ה י פ ל ח א ת י כ י ט ל א ת ל שיהי' כי ת

ן נ הגמרא דף י״ג ע״א וו״לאמר ליה. ר׳ יוחנן לר׳ אליעזר עא. אגמרך:סו".מ.אחר ליה לא קשאי פירש״י לא קשאי לא זקנתי ובעי

ה דואג לא רצה ללמוד במ״מש״מ שאין י ה א ל ג כ ל א קש ו ל ר ל ת א מ . ו ת ע ד מ ן י כ מ י ם כ ח ה י ה ש י פ ״ ע א ד ז ע י ל א ׳ ר ש י ר ה ג א ו ד ו ב ל

י הרב ודברי התלמיד דברי מי שומען ה לברים אלו הנוכרים ואען, ואותר תטונךקשיא לכר ש ל ש ללמוד קבלה אלא לחי שיש מ

ם היה לכו דואג ללמוד א ש , ו ב ר ק גם שלבו לא היה דואג ב ע שר׳ אליעזר לא קש ו ד ה מ י כ ר כ ן כ וודאי דברי הרב והלא ר׳ מחנ

א אגיירך ׳ יוחנן.לאמר לו למלני ימללא רהיט אכתריה ש״מ לאין לכו דואג ואפילו הכי אייר יוחנן ת ר ל ה י ר ת ב א ע י ה כמ״מ הוה ר

ו לא דואג וש״מ מר׳ אליעזר שצרץ זכות״ללמוד מ״יז מלאמר ס כן ש״ת מרי יוחנן שיעלללמוד מ״מ אפילו לא קש ואפילו לכ כמ״ת א

ר אלא - כ ן ר עצה לאגמשוס דאיכא תקורה כ ר זה להסתי ב ל ל תה,שתראה לחיילשמחמירין כ כ אי.זכאי.גמיהתאמר׳ יותנןרכך * ו

ות כלכתיכ.יקרה.היא,תפנינם ו יכל חפציך לא ישיו כה והראיה ללבד י הברי נ כלי להגדיל תושיה ושתהיי חיכתה זאת יקרה כעי

בא ״ לכרי הכל הוא כלי שיהא אלם לילע ר הוא כרי עקי י כפ׳ אין לורשין • ולא במרכבה כיתיל • עו מ ל ש ו ר י ממה לאיתא . ב

ר אלא לכרי הכל הוא כ ל ל כבוד קונו. * .הרי עיניך רואית שמה שאמרי ולא כמרככה ביתיל לא משום לאיכא אינערא כ לתנס ע

ל קונו • • ל כבו י כלי שיהא אדם מלעלת«יס ע

הסדמת הרב המחברמ ל5!ז{ י ת מ״מ יש ל ו א ל עדיין צרינין אצו למודעי שאפילו שפירשנו העשצה צפי פשיטמא בפילפול רב כאשר עיניך ח נ א

ן מ״מ לענין מ״כ שעניןמ״מ אפילי לאחד אין דורשין בו אא״כ חכם ומבין מדעתו וגומר • הרי שבמקום שאמר תנא ? ביןעני ביחיד אמר הוא באחד • וסברא היא שמאחר שאמר התנא כערמת שלשה ובמ״ב בשנים לא שייך למימר במרכבה ביחיד 0^)Ph י ות דעתי יכול אני לדרוש דרך כמשנה כאחד • לפיכך הרמב״ס שינה הלשון ואמר ולא כמדכבה אפילי לאחד • ולענמ יתורצו כל הקושיות ייתיישב לשין המשנה והוא שהתנא כלשונו הטהור רצה לאשחיעיק ככל בכא ובבא של המשנה שני ד3וי אחד נסתר ואחד נגלה ואלו שנה המשנה ולא בעריות לשלשה בלמ״ר וכן כילם בלמ״ד לא הוה למדינן מינה כ״א הפשט שהוא,,,,

שוכרבו למעלה ומה שלימד הגמרא • אכל באומרו השלשה בבות בב׳ דהיינו בשלשה בשנים ביחיד למדינן מינה דבר נסתר. והוא שמה שאמר אין דורשץ אינו הכוונה שלא ידרוש לאחרים אלא שלא ידרוש דבר של עריות דאיהו סיטרא אתרא כשלשהשאיי

משלשים אלא כקדושה כאשר עיניך תראנו נוראים בעוז לאלהיס בפרק כ״ח ולכך אמר אץ דורשין בעריות כשלשה ולו) >/״ם י ׳ י ב א למלתמ״כ בשנים והודינקדים לך שיש סברית מקו ו ז נ לשלשה בלמ״ר לפי שכוונתו ללמדינו דבר 1ה שאמרתי לך כקיצור ו

ל ד י ( ת ר והוא הרא״ק זדכויתיה שיש בידם הקדמה מוסכמת מפילסופיס שאומרים שאין דבר ייצא מלא דבר ולא גשם מלא גשם ןy)f!\ ם בהקדמה זאתונפיקמהקדמה זאת חורבה לומר שהעולם הוא קדמון יאלו המקזכליס כדי להחזיק הקדמה י בל ^מהמקו

. י ולהראות שהעולם מחודש אמרו הן אמת שאין פשוט מוציא אלא פשוט כמוהו ואס כן העולם שאיני פשיט והואמירכ ב מי הוציאן יr ומתרצים שהפשיט הראשון המניא פשוט אחר כמוהו כתכלית הפשיטות ועל ידי הכאה השני פשוטים זה בזה נתהוה לתירככ שאינו פשיט צמצא כפי דבריהםישהוצרך שני פשוטים להמציא את העולם וזהו כפירה גדולה כאשר תראה כמה הארכתי בזה ^ - ׳מד "־ הו *ז ׳ 1 ש 5 ח ד ; ד ^ י ז ? ' ׳ ם כ י נ ש כ כ " מ א ב ל י י מ ^ r f M ז י כ עיז לאלהים בפרק ט׳ עין שם אין כאן מקימי • ולהכחיש ס

מ״ב הוצרך שני פשוטים הוי ולא במ״ב בשנים ולפיכך לא אמר לשנים כלמ״ד כדי לאשמועינן סתום יין המפירש ׳ ומה שאמרp ? ן במרכבה כיחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו יש לדקדק בה.אי סיפא כמה דיוקים יאח״כ נביא לפרשו • ראשונה. לל

ס 1 י י* ולא במרכבה כיחידשהי״ל ולא כמרככה כאחד • שני׳ • שהי״לל אלא אס כן לחכם ומבין מדעתו . ולמה אמר אלא א, . במרכבי . , ,

, ; ס יכבה כיחיד שהי״ל ולא כמרככה כאחד • שני׳ • שהי״לל אלא אסכן לחכם ומבין מדעתי • ולמה אמר אלא א׳ חכם • שלישית למה צריך לומר מכין מדעתו שכשהוא מבין ודאי שמדעתו הגא מכין שאס לא היו לו דעת לא היה מבין מה שא55ן יק שמה שאמר העצא אין דירשי יי*' ו ת לו שהמבין בקרא שמבין דכר מתוך דבר א״כ אינו צ״ל מדעתו . אבל במה שהקדמנו י לא ריצה לומר שלא ידרוש לאחרים אלא שלא ידרוש ענין ערמת בשלוש • ולא ידרוש מ״ב בשני פשיטים כנזכר ילא ידחש ״

r « ו נ י מרכבה ביחידו שלעולם אלא א״כ היה חכם ומבין מדעתו שאז וודאי ידרוש כראוי ולא ירכיב זינא בלא זיציה שכשאדם אד מע$ ^ ב ד 5 ה י ב מ ש * כ 0 ז י־5־7 י־ ^ י ב , } ס י כ ב ל,^ יקייא ^ ת ר אלא מה שמקבל אז לא יקרא מבין מדעתו אפילו םהכין לכרי ה

כלי רב זה נקרא מכין מדעתו •י אבל המכין דברי הרב זה נקרא מכין מדעת אחרים אכל לא נקרא מכין מדעתו ולפיכך $ אא ולא במרכבה ליחיד בלמ״דשאו היהמשמעשלא ידרוש לאיש אחד אבל באומרו ולא במרכבה כיחיד אעייא לאשמוע\ התנ

* 5 ^ כ* י י ש , ^ י ; י ע י ' ת י נ מ ם י כ ה ח י נ ה " ם ^ א ' , י ע י ש י י ז י י ש ב י ר ד א י ^ ^ ש " ר י לערמ*'r"3 * ש כ י ב י י ת כ ה י כ ; י ס נ ה י ^ ג ג

י 7 - . לידרוש ביחיד דהיינו כיחידו של עולם לפי שהוא חכם ומבין מדעתו • ודייהא נמי ממתניתז שלא אמר אלא לחכם ומכיז ל כלמ״ד שאם כוונתי לומר שלא ידרוש כמ״מ כ״א לחנם ומכין מדעתו הי״לל כלח"

י מ ם ומבין מדעתו • ודייקאנמיממתניתן שלא אמר אלא לחכם ומכין מ^^ י / למ י רכל י י א מד מכץמדעתו דאלאלחכםו ללבלח״ ״ י ה מדעתו ן י מב __. שוי 7 ע - תכם ומכין מדעתו ש״מ כנזכר שלא ידרוש מ״מ אלא חי שהיא חכם ומבין מדעעו • זא״ת והרי הגמרא לא מפרש המשנה ז

ככ \ w לד' ' ד ח ^ ^ 5 ־ י ר ע ס נ ה ז ^ ג p נ f M ה ? נ ש ת ע ב י ל , ה ^ ^ n ה נ ש י י ^ כ נ ; י ה ו ^ ש י נ ע ד ר מ ב ס " ש י י י י ל מ

ועכשיו הודענוך כוונת התנא בנסתר ; י*

הקדמת הרב המהבד ד> # ידיעה ראשונה »

t ה ״ ב כ ד ה ם ש ע מ ם מותר להבין לחקור ואדרוש ב א

מ עסק בנסתרות ללא שייך כהוי חקירות שאס יחק!ד * בהבלי שוא לי^זד אין ל ^ 2 H ע י ש V""01 הטו אזניכס ואל ת האלם יאבד נצשו ותעל צמצמו ויגדל באשו כי כל האומרים כן טח מראות עיניהם מהשביל לביתם וה שאמר כעל ספר יצירה בחזן כהס וחקור מהם העמל לבר על בוריין והשב יוצר על מכונו ואם החקירה אסורה בלכרי' מ מ הללו למה כתב וחקור מהם זא״ת איית שיכול האלם לחקור בספירות לוקא אכל למעלה מן הספירות בנסתר אי אפשל*" לחקור • ואזמר כי לא הכינו כונת המשנה שלמה המשנה נקט שבי לברים בחינה וחקירה ולמה בבחינה אמר בחון בהם ככי״תו שהוא ובחקירה אמד וחקור מהם אלאשהכונה הוא שבענין ספירות יכול לבחון ולידע הלבר על בזריו והוא מלשון בזאת תבחנל בוריו אבל בנסתר שהוא למעלה תוכל הדבר הנראה לעין לפיכך אמר בחזן בהם כלומר כספירזת תזכל לבחון ולידע הדבר ער לתקיר לילעאותז מפעלותיו שהם הספירותזז״ש וחקור מהם לא אמר בהם שאין חקירה נזפלת כדכר הנראה לעין אלא כלנ

הנעלם מן העין למקור ולדרוש מי הוא ואיך הוא יזה לא תיכל להשיגו אלא מן הספירות וז״ש וחקור מהס ;ם תאמר והרי כתיב במופלא ממך אל תחקיר ייתכן לומר שהכינה'הוא כך ולא קשיא מידי מה שאמר המשנה ויזקור מהם א זו חקירה לידע מהם הנסתר אכל במופלא י הוא שכבר גון׳ הספירית כעצמם מכל להבחין בהם כמי בנגלה ימש׳יה שייך ב לא שייך כיה מקידה לידע מה שלמעלה הימנו לפי שעדיין הוא מופלא ממנו ולא הכרנוהו אלא ע״י ספירותיו שחקרנו מהם והכרנו אותו כדרך פלאי שהוא כעין השכל שמירה שמחריב להיות ככה מחמת ספירותיו אם כן בהיות שאין עצמותו ניכר לנו לבחון בי כתו שאנו ביתנים כספירזתיו לפיכן לא שיין למחקר כיה כדי למנדע ממנו מה שלמעלה המיני לפי דלא שייך כיה כחינהכמום בספירות למאן דשיין כיה בחינה שייך ביה למתקר מאין יצאת כתינה זאת ולמה היתה באופן זה אבל מי שאין בו י נ שאני מחן היה אכל בספיריתיי יאה ונאה לחקור להשיגו מסיבתס כמ״ש וחקיר מהם והעמד דכר י א ) א בחינה לא שייך בי לחקור מאין בל בוריו והשב יוצר על מכונו וידוע הוא שהמבין הוא המבין מדעתו ולא בדרך קבלה ימדאלור הבן כהס ש״מ שלא בדרך קבלה עו וכזה יתישכ יוצר על מכונו דאי לאו הכי מקצץ בנטיעות הוא וגורס כייאם שהיא יכין מדעתו ע״י תקירה להעמד דהר על מרי שאסתלק נשמתא מגופא יהסתלקית נשמתא מגיפא היא שאינו מתיישב יוצר הכל בתכונו דאיהו כצשמתא לגיפא זלזה אמרו ז״ל בגמ׳תגיגא שאין מוסרי; מעשה תרכבה אלא לתככ ומבין מדעתו ליזכם היינו שהוא כלי מקבל ומכין מדעתו היינו שאמי והכן בהם יתקיר מהם שידע היא להמציא הדברים שלא קבל מרבו וכזה קשה לסכרת האומרים אין לנו אלא מה שקכלנו זא״כ אין צריך שיהי'ד תקים קבין מדעתו ולא היה לו ליתר התנא אלא לחכם דוקא מדאמר לחכם ומבין יידעתי ש״מ שהרשית בידו לחקור ולדרוש על ידי אזתס ראשי פרקים שמסר כידו רבו שלימדו החכמה ואין שום נזק בתקירה כשכוונתו הוא לשס שמיס כדי שידי משגת עב תפ?לה להעמיד דבר על בוריו כמי שכתכ כספר הכהיר המכינה לדכי נחוניא בין.הקנה שאלו תלמידיו לרבי רתומאי מאי לנתי לחבקוק הנביא תהלה מבעי ליה אלא כל המפנה לכו מעסקי העולם ועוסק כמעשה מרכבה מקובל לפני הקב״ה כאלו מתפללר הנזכר אייר פ ס כל המם שנא׳ תפילה מאי שגיזנית כד״א באהבתה תשגה תמיד ימאי ניהי . מעשה מרכבה יעוד הובא כס תוכתת מיסד תלמד שכל הרגיל כמעשה מרכבה וכמעשה בראשית אי אפשר שלא ׳כשל שנאמד ״ רתיתאי מאי דכתיכ ודרך תת ידיך דכריס שאין אדם יכול לעמיד עליהם אא״כיכשלבהם והתורה אזמרתתיכתית מיסד אכל באתת ח להמכשלה הזאת ת זוכה לדרך החיים עכ״ל הרי ראיה בחרה מן המאמר שאע״פ שיטעה כיון שהוא באהככ חשיב ליה הקכ״ה כאלו התפלל כל היום

>עיד אמר אבל כאמת זוכה לדרך החיים ואם איתא שאין לאדם אלא ימה שמקבל מרבו א״כ מהיכן יכא לו המכשלה אלא ש״מ שמה ית ידיך ח שמשר לו רבי רוצה לסקור יותר לפני לפנים ובזה בעל כרחין שלפעמים יבא לידי מכשיל כדכתיב והמכשלה הזאת ת ואפילו הכי אמר קרא כאהכתה תשגה תמיד הרי מכל מה דאמינא שהרשות בידו לחקור ולדרוש להגיע למופלא ולמכוסה • ואם אתר יאתר האומר תלילה שיהיה כדברים האלה אלא כינת התנא שאמר שאין מוסרין אלא לחכם ומכין מדעתו הוא שיכין דברי רבו שלא יטעה בהם ולעולם שאינו יכול להכנס לפני לפנים כשום חקירה • אף אני הקהה את שיניו ואומר לו בההיא דתייתי

מ הגמרא בחגיגה ז מ

הסרמת הרב המחבר, ף

חג1 רבנן מעשה כרכן יוחנן כןזכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך והיה רבי• אליעזר כן ערך חחתר אחריו א״ל וני שנה לי־פרק אחד כמעשה תרכבה אמ׳לו לא כך שנית לכס ולא כתרכבה כיחידאלא א״כ היה חכם ומכין כדעתו אייל רנית הזית אייל רבי מפני ח *;דשני לזמר לפניך דכך שלימדתט אמר לו אמור מיד ירד ריכ״ומעל החמור ונתעטף וישב על האכן תאט ארככ על החמור מה ירדת מעל החמור אתר אפשראתה דורש כמעשהמרככה ושכינה עמנו ומלאכי השרת. מלוין אותנו ו/ונשקו עלרא&י• ן במעשה. מרכבה ודרש וירד אש מן השמים וסיככה כל האילקת: שכשדה וכזי עמד ריכ1 ץיד פתח ר״א בן ער

ואמר כחך צ' אלקי ישראל שנתן כן לאברהם אבינושיולע להבין ולמקור ולדרוש: כמעשה מרכבה .׳ ־ •ן שניתי לע. ה המאמר הזה תמנה דמדכרי ריכייז משמע שמעולם לא לימד לר״א כמעשה תרכבה כלום וכן אמר לו. לא כ הנ ולא במרכבה כיחיד אלא אס כן. היה חכס ומבין מדעתו ממשמעות דכרי ריב"1 משמע שהעמיס רכות שאל ממנו םישנז לו במ״מ והשיבלהם ולא במרכבה ביתיד אלא א״כ היה תכם ותבין מדעת!: הרי שלא לתידו מעולם ואין אומר ר״א תרשני לומר לבנין דבר שלימדתני דמשמע שלימדו • עודקשה למה הוצרן ר א לומר לריכ״ו שרוצה לכיור דכראתד ממהשלימדו מאתךשרל1 לא רצה לומר לו לשתוק ר״אוליזל • יעיייקשר׳יאאתרדרשני לומר לפניך• דכר שליתדתציואת״כאמרעמדודרשמהצזרןללח^ בכאן לשון דרשה דלא שיין לומר אלא עמד ושנה תלמודו שאין לשון דרישנופלאלא לדבר הנולד מדעתו ויתכן לגמר שנוני!

( ; ן הנא כששאל ר״א לרבי יוחנן בן זכאישישגה לו• פרק במעשה. מרכבה השיכ לוריכ״ז לא כך שנית לבם ולא בממנ המאמר כ ביתיד אא״כתכם ומכין מדעתי זכוצת ריב״ז לולורכמה פרקין שנית. לכס במעשה. מרכבה נאם איתא שחכם ומכין מדעתן איזג,ן מכיןמדעתך למה. אערת ללמוד לן פרק אתר דאיןדורשין כמעשי; נ הראיני מה תקרת ומה דרשת כמה שממעין ממני־ שאם אי מרכבה אלא למביןמדעתו לפיכן השיב לו ר״א תרשיני(אומר לפניך דבר שלימדתני 1בעת.שנתדצה ריב״ז: לשמנעעתד ולרש ממה שהכין זתקר הרי שיכזל לתקיראדפ כמעשה מרכבה שכן נענה מלאן ואמר הן הן מעשה מרכבה ואס איתא שייהשדרש ד״א.

הוא מה שקבל מרכז לבד מה צירךעדייהמלאך לזמר הן הן מעשה מרכב דכלאו הכי סגיא לפ* שקכלו מרכו אלא ודאי שהיא נלכרען, .י שמהשאמרר״א היה הכל תידוש מבלתי קבלה מרבי אלא מה שהבין ותקרודרש בראשי פרקין שמסר לו רבו לפיכך הוצרך עזיו;ס עקעיקשל עזן נ המלאן שיעצה ייאמר הן הן מעשה מרככה * הרי לן ראיה כרודה שיכול לחקיר ולדרוש כמעשה. מרכבה יייין ש כלכר • יכן תייצא כסוף המאמרשאותר עמדריביז ונשקועל ראשו ואמר כרוך ה' אלה• ישראלשנתן כן לאברהסאביעשץלע להבין ולתקור ולדרוש כיועשה מרככה יאילו לא היה יכול לחקור וללרוש,למה כרין על התקירה. והלישה, אלא ודאי־ שעירך,'

הברכה היא על שנמצא כן לאברהם שיזכל לחקור זללרזש כמעשה מרכבה גלפיכןנשתבת רייא מפי ריכ״ז במתניתין דאבזת nyr ייעבל^ י ן במעיין ט ל לכרי רכי ומכינם אכל לא להוסיף אבל ר״א בן ער מר״א בן הורקנום יען שר״א בן הורקננם היה מקבל ג

הרישכרכו על שהיה חוקר וחרש 1 ואם אמר יאמר האומר«ו"ט בלגריתהללו׳גאפילי בזמןהאד״י זציק״ל שהיה מגלה

ד ו ומלאכים כמויכזמן התנאים שהיו באין התלאכ;? לשמוע אותן היגילזשיס אלא ולאי.שכל ל הנראהא כן סזלזתעילאןן, לא היר " ך שאומרים כזמניס־ היללו הם הם דברים שאין כהס ממש ולפיכן לא מתראה. שוםלכך" וי״ל לכשלמא כלנרזת הראשןניע היה $

nfc ולפיכן היה באים מלאכים לשמוע אבל כדורות אלו שהם כולם נשמות ישצ(ת כפיימה שכתב האר״י זציק״ל!המבע מכריע שכמה-דבריס לורשלם כני אדם • הן בנגלה הן בנסתר ורזכס ימצא בספרים. הקדמונים ומי שאמרם לא ראה איאנ ספר ימנא

ע ליהאילא אמרינןללתא כר מזליהיוכיוןלדעתז ויש לי משורש נשמתו ובשביל זה יודע לדרוש ולומרלכריס שלא ראתה. עינן 1

י י ל כ ק ר כשמתו אמרתה בגלגול אחר כמו p כמעשה מרכבה מחתימת התלמוד ואילך נקתם כל חזי! וכשרעייחמימ ה י כי כנסתך, ״ שלא נגלית אלא מזמן קרוכ וכל מה שיש בספרי קבלה הם הם,הדברים הקדמונים שנאמרו טלק התנא:ם יהיו םתימיםי

* , , ובכל דור ודור נגלים ומתפרשים ואיכ זהו הטעם. שבזמנו• אינן נראימהמלאכים וכאיןלשמועץעןכי כבר שמעו.אותס ^! התנאים כשהמ דורשים יחחדשיס כמעשהחרכבה ימשסראיה שמה שדרשר״א היא דברשלא שתעמרכיתיו מאחי שבא האי

ל ב ומלאכים לשמיע י , וכבר בחר במשנה,ג״כ שהקדמנו תספר יצירה שאתר כחון כהם יחקור מהס ואם הוא להבין-ל5ר;רב1 ל די לו שיאמר בחון בהם ןזדאמר.וחקור מהם ש״ןז שיוכל לחקור ולידעדכר אתר על ידי• הספירות שהיא מ:" R^P,*-^1 יצזו־,-

*yr?WW ־ ץ ע ר נ י מ י י י ^ והוא אומרלנו מכחקנר מהם מכאן ראזה שנוכל לחקור ולידע את הנסתר ועי״ז שתבק דבר ע־

י כ ה לת על כלא כשמים לאיהג תפארת אלא בעזרך ומהי העורשייכליאדמלעזנר איי/י ל רוכב שמיס בעזרך 5ר״ל שאינו׳ רוככ עי

דבר

v ,חסימת הרב המחבר ד ן באמייגית ולאכצפציצי עיצות שהמדים ואיצן מזיעים מה הם אומרים י ^כרעלכוריוועייישמכיןידכרעלכורמ מדעלכןי א^יייפי שלכם נכון עתו מ״מ לא אית כת כההיא כונה להמשיך אותו וליישב אותו כמקים כ ולפיכך אינן פיע״לים בכונתם שום ד מושכי אבל כשמכין דבר על כודיו ע״י תקירה כוצתי יש כה כת לישכ ייצר על מכיני יז״ש היגצ׳ העמד דבר על 3ורמ יהשב ייצר עליצייה ושצינתיה יזהו סיד ייכונו הוי רוכב שמיס בעזרך ולא זו כלכד גירם כהעמד דבר על בוריו אלא שגורם ג״כ שמתיתדים י ריככ שמים כעזרך יכתיכ כי עזרך אלקיך והייצו השכיצה שהוא עזר כדכתיב אעשה לו עזר נמצא שעזרצו היא השכיצה שעיזרא•יכאדס למחקר לידע הדבר על בוריו אפי׳ שלא קצל«ה מרבותיו אלא אותנו בגליתיצו היי רוכב שמיס בעזרך זהבן» לפיכן תי מסרו לו ראשי פרקים כגון עשר ספירות לאכשכיל הכי ישב על דברי רבותיו ולא תוסיף ולא יגרע שאם צצה הוא פושה אין כונתו כונה תאתר שאין דעתו מכריע שכך יהיה אכל אם ישיג הדבר על ידי חקירה אז יאמין בדבר באתונה שלימה שכך הוא הא״תתואע״פ שיטעה ככל עוד שהוא חוקר להשיג תהיתי אין שגגתיכשגגת תלמוד שאתמר ביה ש&גת תלמיד עילה זדון אלא אדרבה זאת השגגה הקכ״ה תתרצה כה דכתיכ כאהבתה תשגה תתיד ועל זה אמר דוד אשרי אדם לא יתשוכ ה' לו פין וא״א טעמא מאי דכשגגת תלמודאיורינן שעולה לזדון וכקכלה אומר כאהכת׳תשגה תמידפשטיה דהאי מלתא היא שאם יפסקו הלצה כאס1ר והיתר אם לא יהיה כראוי ויטעה נמצא מאכיל אסור לישראל ואם הוא כדיצי ממונות מוציא ממין מזה זכותנו לזה ולפיכך שגגת* עולה זדון אכל כקכלה כשאדם קורא כקכלה ומפנה לכו ונשמתו לעסוק כה ולתקור ולדרוש להכיר מהותו אז הקב"? משתשע כל כיצד תועה כדרכי׳ והולך אנא ואצא לבקשו ובדרן משל מלך שציוה פקודיילעכדוהי אם יטעה כאיזה פקודה ודאי שתייכ מלקוי* הוא לפי שהדרך כרודה וקצרה ולא פתחת עיניך לפקודתי זטעית כה ש׳׳מ שאין לכך צכון עמו ולפיכך שגגתו עולה ודק אכל א>* ציוה שיכירוהו עכדיו וילכו לבקש אותו והמלך שוכן כלב ימים וזה שט כימים להלוך לבקש את המלך ולקפל פציו ותתמא שבים אין דרך קבוע כי הם מיס שאין להם סוף ומעולם לא הלך בהם אלא עכשיו מחמת חבתו לראות פני המלן־ ובעל כרחין שזה ו$איש יטעה שאינו יודע לילך בדרך ישר לא כשביל הכי המלך מענישו למה לא כאת כדרך ישרה והיית הולך אצא ואנא לפי שאין שם דרך קכוע לומר לו למה קלקלת הדרך כי שם נתיב לא ידעו עיט אלא אדרבה כל מה שטורח יותר ותועה כדרך • יויגר צערגע הרבה עד שהשיגו ז״ש קרא באהבתה תשגה תמיד כי,יהיה לן* יש לתועה עד שימצא המקום ויותר שכר צריך למלך לתת לו כי י שכר כשביל השגגה מלכד שכר ראיית פצי המלך ורמז לדבר זה תמצא כזוהר הקדוש כפ׳ קדושים ז״ל ומאן דתאיכאיהלמלע* באורייתא ולא אשכח תאן דאוליף ליה והוא כרתימותא דאורייתא לעי כה ומגמגם כה בגמגומא דלא ידע • כל מלה ומלה סלקא וקכ״ה חדי כההוא מלה וקביל לה סחרניה דההוא נתלה ואתעכידו תאילין תלין אלנין רכרכין ואקרון ערכי נחל צה״י כאהבתה *שגה תמיד ידיד מלכא אמר הוריני ה׳ דרך חוקיך זכאין איכון דידעין ארחוי דאירייתאיומשתדלי כה כארת משור צטעין אלניןח יין לעילא מכלהיאסייתא ובגיני כך כתיצ תורת אמת היתה בפיהו עכ״ל היי שבשביל השגגה יש לו שפר לבלו ואותו שכר ז נקראים ערכי נחל הרי עיניך הרואות שיכיל לץרא כתורת אמת לחקור ואפי׳ שיטעה ולא כטועים אשר כקרכם לכ האבן דשכשתא כיין לעל עאל ואינן ריציס לא לחקיר ולא לדרוש בענין קבלה אלא מה שכתיב כספר כלכלשמתיראים שמא ישע*ת גדול בידם והיא שגגה שאין לו שכר אלא עונש שמחמת שאינו חוקר בה לא יוכל להשיג(לילע אלהותו באמיתות ואדרבא זהו טעות שישא ויתן בדבר להכין ?לכל ק ס ת כשעור קומה שלי ולא אומרים לי ליילמ אלא ע ק ס (יוה יענה ביום לין הגדול כשיאמרו לי ע

על בוריד ואם יטעה יהיה לו שכר אפילו על הטעות כדכתיכ כאהבתה תשגה תמיל ונמו שפרשנו לעיל \

« ידיעה שנייה *אך *להימ אס סותר ללמוד קנלה bo אדם שלהיה או רוקע «ץי שיהיה הרב כםי

H ה3ה יש לעות נפסלות ופםולות והמה אומרים שאיצם רוצים ללמוי קבלה אלא ממי שהוא צתלאן האלקים וצפקא א ותורה יבק6ו מפיהו כי אלאן־ ה' צבאות הוא אם הרב חתה למלאן ע מלרשת רז״ל בחגיגה כי שפתי כהן ישמרו לן קראו ולא לקלקו לשון הגמרא אלא מרוב גאיתם מראים טלפיים כיןןילן «׳ צכאות יערה יבקשו מפיהו ומתמיה אפי עליהם אי

f להראג J

הכזדמת הרב המהברא אתרו ליקא על הקכלה ת ל ע . ישמח ד ן ה להראות עצמיהעתסידים ונשארים חסרים דמעיקרא הגמ׳ כשאמרה כי שפת.׳ כ

ע י ו ל כ ל ע א ק ו ד י כ ד י ה ן הוא דיני טימא ה נטהרה נכהאי גונא והכהן אינן מנרה לכר של ס לכל דבר שהרי מה שלומדים מ ן הנ

ע ואם כן שוס דכר שכעולם לא יכולים ללמוד יומי שאינו כמלאך ה' ואס כן למה דוק!/ ג ל פיהם יהיה כל ריב יכל נ ע כי ע ג נ ו

ל אלישע אחר זשאני אחר שהיה נוער • ועול לכר. זה לא נאתר אלא ע ס י ק ל א ן א ל מ ס לא יהיה כ לקלקו שלא לקרות קבל* א

ו ואז יהיה כפי משמעיתהגת' (אין בעיקר יאם יהיה אלם כאלישע אתר או יתכן שינכל ליתר לכר זה שאיני רונה ללמילחמנ

ם לא שיהיה כמלאך ה' צבאית להיכא רמיזא לכדוה ימלא לכי הגאה הזה לומר על כל אלס שיהיה שאיני ראיי ללמול ממט א

ד ה אלא;דאי א:ן רמז לזה אלא זדון לכו השיאו כלי שלא ילך ללמוד ממי שתושב בעיניי שהיא קטון ממנו ומכקש תואנה לא>ן ר ו ת כ

ל יתיו תקר מכל טוב שאיך ת גדול תזה שישאר כ ו ע ת כדעתי ואין לן ט י ע ס לא יהיה כמלאך ה' לא אלתיד יומני הדי שלא יעלה ט א

ת גודל כבודו ומלבושיו הנאים ימרא^ ו א ר ל אישהנא כלילאך ה' ב ה למלאן ה׳ שאפשר שהואתושכ ע מ יתכן שימצא אתד שיהיה מ

ע וכתה זקצים במחתרת יאלם יראו• ר ם שמח ת י ר ע דו יקד יקוד כיקוד אש היצה״ר כי כמה נ לאחרים גידל חסידותו יתחתככו

5 י י שהיא תסיד ונשען על ר נ י רוצה ללתיד שנראה כעי ל עיניו לייזר מזה אנ ס כן אין לאדם לסמוך ע ב א י ל ל ה א ל י - ל ס ( י נ לעי

ע ; ת י ה ז י א א נ ת ז״ש ה ס טפשית וחעלבו א י כ ת נ ת כ ו ת נ י א ה ז י כ ׳ ם בעיניו ימפיר מי היא כיילאך ה נ חכמתו שתו.סכ.^ה5 א ח

א טפש גדאיוגאה לב יבית גאים ישח ל יע. ל א י ר ק ת י ס כ ותנה לליינד מכל אדם לאי ח נ נןשמי-שאי הלימדמכלאלעמכללשמעי

ס וכמו כן תמצא ראיה לדברי מזוהר שיכול ללמוד חמי שיהיה הלא הוא כייקרא זן• פייר־ כ ל ת י א ס מחמת ג י י ח ל י מ ר י ק צי עזבו מ

* / ׳ ע״ב יז״ל יעם כל דא מבעי ליה לבר נש ליוילן מילי דאנרייתא אפילו ממאן דלא ידע בגין דעל דא אתינר באורייתא ן;,׳ ע

1 כ י ט ן ללא יליג בה כ ^ ת ' ת י כ ל לליייל ^ י כ י י ש ר לכתר אשתכת דאזיל בה באורייתא באורח קשוט ע״כ ל יייתי למילף ממאן לידע ו

g!»ייילע שת י 5 ת ' מ כ * ת י ט שמזה ידאי קןק ס״דלמיתר דלא לעילף מיניה מאחר שאינו יורע בטיב יאפ״ה אומר הזוהר שכליונל־ מ

'j)pb ל ל כ ה \ v w i v ^ י מ א ב ל ר א , י א ^ ל^ נ , ^ ' ם היא דומה ליגלאך ה ק א י פ י י ת א ה ישאג ל י ר א כ ה י ר ת ב א ק ר ס ל ק א

אתךואפ'.'ה ר״מלמד יערה מיניה יהיה רדיף אבתריה נלא תייש למעושא דאכדאמרר״ל ר״יואשכת קרא ידריש כדכתיב הט אן•" י

^ ע ד ם לא נאמר ׳!א לדעתי שהחזיק בדברי חכמים שלא לצאת מן הכלל ישע לכו ל ת ע ל ושמע לברי תכמים. ילבן תשית לדעתי ל

3np: תירה התירה לו י * ש - ק ע זכיתן לבות זכליות אלקים כזיק ינמצא מטיל מוס ב ד שן:א,עליה הא: מלתת גתתיבח -ייזי-ירא והשנית שהנאאינו מ

^ ״ כ י ב י / י כ ל כ ס י ל פ ש כ ס ו י בז א בנ ל א ת א נ מ : ה ר ז ע שאפשךת1דה,5ה גקךארכאואע״פשתתלכש בלכישכעשככר מכיננ שאין' ה

ר הרי שא("* • י ג י ל ת ב ע ^ ת י י ג י ע ה ש 1 י ה ב י ל י א הךר ונידורהו • נכתו לאיתא בתיקוני טב לנלעארגלבנשיה י ל מ ר ל א ת א ותלל.אשיס ל

^ ן ז י צ ' ע * ע נ י י י ם ג י ש ש נ ם ^ ה p ^ ש ס ^ י ^ י ש נ ל ^ • כ א ש 1 ה ה > ת י ב מ י י ז י ש א ד לחוש על.הלעש ו;מנא.ז:ה.ת;1לל.לנ1ס בקלשיס ג

ם להטיל חום בו ולא יקרבו אל דליקיש ונמצא זה חוטא נמתטיא ({ר'י ־ ת ע ד ״ולשמוע לןכה״מפינ אי1ה?ס.יעמ1ק אתריהם דני; ב

jii p"1 ת בוראםימלהמס-.לפדגודא.דמלכא כדאיתא בזוהר שיר השירים דף ת_עא.הרצי£תלו? כן ש.מ1ע-ג,ליפראל.מלהכיר א

X -א יז־יעיל י ל ד ת כמוכ״אא ע ל כ ת ס א בלא ידיעה ולא א י ת א ת ג ן כיפה בנשים.כלותר אי א י ל ע י ת א ל ס יתאי לפתיכ א א תז ת

5 ) - ! ן ר ע ת כדאי למיעיל הכא כלא י־־יעה עכ''^ מי גרם לנשמות שידחו לכר מ נ ץ דעלמא עילאה נחי לך לית א ח ולא ידעת כ

רחב לככ־ אשר נשאלשיא נפשו לאתר שאינו ריצה לה10 י ס הלא^ה גבה-.עיניס ו י מלףימי דמלכא ושלא יזכו לראות באור פנ

ס ^ ' ל י ל ג ס כ י ש ל י ש ה ^ י ל ש ה י ^ ל ה ם ש י ד י כ ל ת הקילית יאיז ה ם א י א י י ס י 1 נפשו ללמוד ממי שאינו כמלאך ה' צבאות יכל לn

מ ן ל ז ם יימענ1יעיידגמדחיק והךויהנא שקילת תלי• בצגאי־ו אפ• עיהיו בו כל מעשים גזוכיכ שבעולם אינןוזיכ אותו י ע וירא הל מ ו י ' ח ו השכינה וכדברים האלה תמנא כ ד מ ת י נ ה ת ה תם להשיג ל יע או ת ישראל למנ כי החטיא א להביאו אפיי לגיהנס'

ידיעה

t הסדמת הרב המחבר ו . ןדההיאעלמא עלאהאתר לאילנאדחיישריתמןעכ״להרי פגיה עובדין טבין סגיאין.מפקין ליה חכלתרעי אי ׳ ־יעהאפי י י בברור כל הדבל־י׳ הרעים הגורם לענית ולמי שעושה עיקר מדבריו של זה האיש ולא זו בלבד אלא שיש מ רעה תולה גדולה מזועבירה גוררת עבירה, ייאמר שאומר ימןרה לאחרים. .בהלכה למעשה ולא לקמיע ושלא ללמד אלא ממי שיהיה דומה למלאן ה' ומחזיק לבל כפרעה הרשע לרדוף אחרי אשר בו החכמה האמיתות בכייה רדיפות בדי שלא יצאו פעולותיו לאורה והאלקיס יבקש

את נרדף אפילו צדיק ורודף רשע מכ״ש אשר שת לבו לזאת שודאי רשע הוא שחטא והחטיא את הרבים ומחמת גאותו אינו דן ק״ו ״ במנתו מההיא דידיתי בחגיגה על בתו של אלישע אחר י שכא לפני רבי אייל כתמי את אמרה לו כתו של אתר אני אמר עדיין,כלא נין לו ולא נכד כעמו ואין זכר במגוריו אמרה לו זכור לתורתו ואלתזכור מעשיו מיד מרדה אש יש מזרעו בעולם והא כתית כמה וכמה והיה לו לרשע זה ללמוד ק״ו מרבי, ח וסכסכה סססלו של רבי ככה רכי ואמר אם לייתגנין בה כך למשכחין כה על א ולומר ומה חד כדרא כרבינו הקדוש על שדבר סרה על אלישע אחר ירדה אש וסכסכה ספסלו ומה יענה יתוש נטוש גוף בגוף. מלא אספסוף שידבר סרה על מי שאינו כאלישע אחר ודאי שהאיש הזה ימות ערירי ולא יניחוהו להקביל פני שכינה ואפי' התורה. איצה יכולה להציל אותו יען כי פגם כנשמת התורה והפסיד הנשמה מן הגוף ואין יתכן שיהיו גופי תורה מלתדין זכות עליו מאחר, שהפריד נשמה מהם על אלו כתיב במד״בר הזה יתמנ בעילס הזה ושם ימותו לעולם הבא ״ וכן תמצא כזוהר פ' וישכ דף.ל קע״ב ע״א כל אינין בשמתין דעלמא דאשתדלז למנדע לחריהון ברזא דחכמתא עילאה איהי סלקא ומתקיימת כדרגא עילאה ע כלאינין ללאאתדבקו ולא ידעו כגיןדכל איכוןרתינין אשתקיין מפולחנא דצדיקייא דידעיפולחנא דמריהון כדקא יאות לספקא לכל דרגא ודרגא וכד נשמתא דכר נש דהוא יכיל לאתדבקא כחכמתא לאסתכלא כיקרא דתריה ולא אדבק גרמיה בה כד סליקה לההיא עלמא מטאת לגכ׳ האי חיותא לשמיה יופי״אל דאיהו קיימא ככל רזי דחכמתא וכל אינון מפתחן דחכמתא קיימין כי לחי להאי נשתתא לכר ולא עיילו וכל אינון שרפים דההוא תיותא שליטא על״הו כלהו בטשי לה בגדפייהו יאנקדין לה ואתוקלת י וקיימא ולא קיימא והכי אתדנת בכל יומא ע״כ הא לך ראיה כרורה מהעונש הגדול מאותם שאיצס רוצים ללמוד קכלה מחמת י גאותס שאלו היו מתרצין ללמוד מכל אדם ולהכין בדעתם הדבר הראויה יקבלו והדכר שאין דעתם תסכמת ללאו הכי הוא מאחרק ירתיקוה וסוף סוף כשלומד מכל אדם יכא אתד ויתרצצה וכזה צמצא ממלא נפשו מכל טוב שיש בזה מה ת ששאלו לו ולא ידעו ל שאין כזה אכל תתמת גאותו נתסר מכל טוב ומתוקדתכאשא דכנפי השרפים ומתדכת בכל יומא ואל יבטיחו לכו על תורה ומעשים טובים ופסק דינים וחידושי תוספות שיצילוהו מיל השרפים שהתורה בעצמה תובעת עלכונה ממנו שלא נתן תורה הקב״ה.ן ומאחר. לישראל אלא כדי שיכירו אותו והמנות הם קבלת עול מלכותו ומאחר שאין אתה מכיר אותו כיצד תקבל עול מלכותו עלי שלא הכרת אותו בעה״ז כינד יניחך שתכירהו כעולם הבא כאשר אמר התנא התקן עצמך כפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין וכל ממאקכ״ה הולך להשתעשע כצדיקייא ובודאי שמי שאינו מכיר איתובעה״ז ני־יך לטורדו מן עוה״כ. שלא יכירנו שם ואין שום; מציה יכולה להצילו כי מטה כלא כזנה כגוף בלא נשמה ולפי^-אין לה יכולת להצילה מיד השרפים יכן תמצא ברור בזח:ר כפ׳ פקידי דף רת״ו ע״כ ז״ל ואע״ג דעובדין טכין אית לה לההיא צשמתא עכ״ד עכ־יןילה הכי בגין דלית לה אגרא כההוא עלמא כאינין דאשתדלי כחכמתא לאסתכלי כחכייתא דמריהון ולית שיעורא לאגרא דאיניון דידעי חכמתא כיקרא דמריהין ואינין מארי קבלה דאתמר כהין והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע הרי לך בבירור דאע״ג דאית בהון מעשים טובים לא מעיל לשזבא להון מאתוקדא באשא של שדפי' והנה הירא את דבר ה ולנפשו • יפנה דעתו מכל הטעיית וסכלות של כל אלו הסברות החלישו' שדופית קדים ויהגה כתורת ה׳ תמימה יאיהי תורת אמת להכיר ולדעת אתבנראו ואל ישיאנו לבו לאתר איך. אלך ללמוד חכמה זו ממי

שקטן תמני וממי שאין אני מכירו.אם הנא כמלאך האלקי׳ ואל עזעועיד כדכר שקר ; ^

» ידיעה שלישית # אם יוכל לושיג ולרכיר ולי^־ חיוב סע״זלוח• אלהוהו יהכירך : ,

. •מאתרהודיעאלקיס-אותנואת כלזאתשיכיל לחקור ולדרוש כחכמתהקכלה נשיוכלללתיד מכל אלם עתה צריך ^ J J ^ ס יכיל להשיג להכירו ולידע איתושתצינושדנד המלך ע״ה אמר דע את אלקי אביך ועבדהו ממשמע שיכיל א ע ד י ל

לידע

, ־ הסדמת הרב המחברן ש״מ שיכיל לידע אותו וצמול\ 5!זלר וייץרא' ע אינ אלקי אכי לידע א1י» לאלת״ה הי״לל את אלהי אכין עבדהו מלאמר ד יףקי״א וז״ל והכי אצטרין לבר נש לתהוי לגבי אכוי כן לתפשה כגנווי ולתנדע רזין לכתיה הרי שצרין לתפש תפוש מחפלש

מ ך ן לבתיה אכל קשה מההיא לאיתא בהקדמת זוהר בראשית. עמוד ב׳ תה קצה השמים לתתא שאם יפשפש א י ולמנדע צל ח מדרגא לדרגא על סיפ£ דכל דדגין כד אתי לעמן אומרים לו מה ידעת מה פשפשת תה אסתכלת הרי כלא סיגים כמה לה«~

ע ם ק מלשון תאתר זה נראה שאין יתרון כידיעה ותה יעלה כידו לאתר כל יגיעי תאתר שלא השיג לכר ואין אמר ליל המלך 1 א יד ם ל ן מאתר שמן המאמר הזה משמע שלא יעלה בידו כלום ויתכן לימר שהמאמר הזה מדכר בעמיה וקודם נקדי אתאלקי אבים י ל ו ע סברת המקובלים שאינן רוצים לחקור ולדרוש ולידע אלקי אמת וכעל הספירות(הפרצופים מי הוא אלא קורין כקבלה וד כ ן מדתה ו מדרגא לדרגא עד סיפא דכל דרגין דאיהו כתר ואומרים ספירה זו יש לה כ״כ כנוייםוכ״כ שמות וספירה זי כ״ ^ י א פועלת הדין וכן פיעלת הרחמים כשיכא לעילא שואלים לו מה ידעת מה פשפשת מה הסתכלת וקשה למה לא ישיב להם ר^ , ע ד ל סיפא דכל דרגין אם כן למה אסתתמו טענותיו כששיאלי׳ לו מה י עשרה דדגין שככר איור המאמר דעייל מדרגא לדרגא עס ה ד סיפא לדרגין ואינו מסתכל בעיקר הצל י1א בדרגין ש ת המאמר מהן דעייל מדרגא לדרגא ע נ תה פשפשתאלא ודאי שזהו כו

פא דעת תה פשפשת אינו על הדרגין שכבר ראו שעלה יודרגא לדרגא על סי ו בפרציפין אז כששיאלין לומה י א ת ח י : ס ה- !״, לרגין אלא שאלתם היא אם ידע שם מ״ההתדש ואם פשפש והסתכל ממי נשתלשל ומה דבגייה ולשון המאמר הוא כתמים ז^ • ע דעת כלימר ידעת שם מ״ה • ת״ה פשפשת כלומר פשפשת כשם ת״ה • שאינו תכלל דרגין דאיהו חד ולא בחושבן לפיכן זה ה י- , ן ל ל ס י ת ס א ל שלא ידע אלא לעלות מדרגא לדרגא מסתתתים כל טענותיו ואין לו פה להשיב באותה שעה אומרים לי הרי כ! ^ ו , להוה כלומר מאתר שלא ידעת דברים אלו ששאלנו אין לן כת לפתות תרעין בכוניתין אלא הרי כלא סתים כמה דהוה ומה עד סיפא דכלדרגין וגם כן יתכן לזמר הרי כלא םתיםכמהלהוהשכלמה שטרחת הוה לגלו>3 ן ׳ועליית מדרגא ללרגא ע כידי^ , ע ד דעת מ״ה ולא פשפשתכמ״ה כנזכר לעיל אם כן הרי הכל סתיםכמה דהוהולא י נסתי־ית לראות פני המלן מאתר שלא יי ג י ב י א נ ה ה ל צ י י מ־ידי ולכן מצוה דוד המלןע״ה דע את אלקי אבין ועיכלהו שאחר הידיעה אז עובדהו ואז תהיה עכילפן מ4 שבשתים וכזה לא קשיא ממאמר זה לבראשית לההוא דלעיל דייקרא אלא כונת המאמר ויקרא הוא שיפשפש בגי«י לאכוי עי . ל י ם דף י״נ ע״א יז״ל והמשכילי׳ יזהירו ולא אמר והיודעים אלא א י ש ד $יכיר אותו ואז יתקדי כן וכן תמצא בתיקונים ח' 5 > ז כל« י אינוןלמסתכלין כהייק פניתאין סתיאין דלא קיימין כגלייא ולא אתמסרו לכל כר נש • מאן דוכי לאסתכלא כהו כס

ד ה ן לא ייזהיר ונציץ כעיטרא חיהרא עילאה על כלא לית זהירא לאזהר כדא לית זהירא דנכי׳ן לההזא עלמא כהאי זיהרא דא ן

ל ן י מ י ד ן א מ ת י ל לאורייתא לא זוהר לתאריהון לחכמתאלירתיןההוא עלמא על כלא איכון נפקין יעאלין ככל גנזילמאריהון ו

! קרא 5 ן נבל צח יעצה ביל האדם שים לבר וה״וסתככ כפנימיות וחופש בגנזי לאבוי י ןכיתיליעתהלרגי י ין ונח כדדנ^ ו מ ת ש א ם דף י״זע״בוז׳־ל והאאוקימנ׳ דלית דרגא כדרגאדילהון בגין דליתסונלתנו ל להקב״ה כדמייתי בתיקוני׳ חדשי- , ע כ ׳ יאפמתי׳ אימן מסטרא ל בשכינתא כאילין מארי קבלה ועל לא מאדי קבלה אקרון בנים אכל מארי משנה נקראים אפחחיל ע / י ס מטטר״ון וכS והנה מכל הנז׳ לעיל משתע שצרין האדם לאסתכל כתה לתעלה וכמה למטה שאלו הם גנזי לאכוי שאם לא יס ן ם ל י נ פ ל בוריו ותציצו במתני׳ דאמר כל המסתכל כארבע דברים מה למעלה מה למטה מה ל *ptf זה לא יוכל להכין דבר עפ ן ״ לאחור רתוילו כאלו לא כא לעיל© וכבר ביארנון לעיל קידם ידיעת ראשונה כמנת המשנה הזאת כיצד היא עצ ל ה ת ןן״שי קרא כה אחר ה׳ אל יתהלל החכם בחכמתו יגז׳ בזאת יתהלל המתהלל השכל יידיע אותי דקשה שמאתר שאתר אל י^ " ע א ק ל י ת «!כם בחכמתו מאי האילקאמר בזאת יתהלל המתהלל השכלייליע אותי דהיינו חכמתי אלא במה שהקדמנו י^ ו ע י נ צ 6ררא ושנה וגמרוהיו בו עיבדין טבין מאתר דלאידעאלהיתו מפקין ליה מכל תרעי דההיא עלחא נדאיתא בספרא ד^ , ל ד ה י ל כ יגעאיובחייקלולאהואמאןללאילעליתדאשתאקדישאולקשראקשראדמהימנותא ולאוקיר שמא דמאריה מ ׳ פ׳ל אמאי ידיעהצריכאלמיתרפסיקאלשתע ישראלזילקריבירכומלא1ן י לכלסג מ׳ ג הו עתמשנ די תאדבי ועתהאםאי אתכרי

ת האלהות לכן אתר הנביא אל ו י ד ל הי לע ליתלא גלא אמר ןמאן ללא מיחד ש״יו שאינו מדבר אלא ע המאמדומאן ללא י ; החכס

, הסדממ הרב המחבר ו *toft כחכמתזהאפילו ש!יןפיכולהתלימדא תאתר שליא השיג?אי( הידידה שמא להכיר אלהותומה תועיל חכמי/ו כיו׳ אשמת* כאותה שעה דלא מניחץ כיה ליויעל לפרנ1דא.דוולכא כנז״ל־לאע״ג דאי^ ליה•עובדי! גופי;עגיאןמפקין ליה תכל תרעין דההיא '«נלמא אם'פן נשמתו לא אוכל לעלות למקום שתוצכ משס זכזה אץ לו להתהלל כחיכמתו שתיכלי׳ האדם הנא להשיג מקומו הראשון צנז״ל אבל צזאת"ייגהלל המתהלל וישכיל תעצמו וידע א*תי שכל מי שאינו מדע אלא מה שקי כל מרבו ז^•יקרא משכיל לפי דלי*כע מתנו פדצתיב והמשטלים .*זהירו אם כן בזאת יתהלל. המתהלל ו b והמשכיל צריך שיהיה לו אור תורה נ i b י ליה מגרמיל גב דלא קרי כל צרכיה וזהו שמסיים ׳השכל וידוע אותי ש^כשיעלה^לץעל^יןקבל^אןתו בקמתה ומשיג מקומו הראשין ואן* עp בא מ* שישכילו״יתלמה־^קב״האמר לו בני hJ)קרא כ* כאלה תפציגי צאלה ליקא חפצתי וכן א«תא כמדרש'שותר סוג'ד|< פ?נ

( ן.בדכת הואיל ואתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בגאוה שלי שאין לי הנאה בעולמי אלא בשעה שת״ח משכין יעיקקיל הראשון כמה היא משומשת וכ״ו ע״ש • * מ חא f מן צליתיויד ה)ה כסא צכ*די היאך הזא פוייד . תורה זמצייצין ומבינויין *הוגין ול גב ללא קרי כל צרכו מכבד »^רי שאין לו הכאה להקכ״ה בע^ליוו אלא.באלו שלומדיו ל?כ*ר ולילעאלהותו ולפיכך אף ע

/ • ' ׳ ' ״ י י 'אותו הקב ה ומקבלו לפני לפצים 1 •י •ל תורה משנה הגלה־ זתלת^ואיםפןיאעשר־אם יהיה תסראילדמהם לאי 6 ׳תאמר׳והרי על כל לכר ידצר שואל הקכ״ה ע א ו יניחוהו לכצס כהיכל המלך זי״ל ללאויהכי הויא י ריאשוציה ההייא דצזפרא דצניעותא דאומר אף על גב דלא קרי כל צרכיה י והשנית מלאמיר צעצמו שאומר הואיל וצתעסקת באלמוד ציפית ציורכבה־שלי צמצא שהעוסק לתלתול ואינו עוסק כקבלה י« בתלמוד צפי^ במרכבה הא אם לא יפסק בתלמולאיצז נופל פליו&אלת ציפיית לו עונש שכן אמר המאמר הייאילוצתעסי *״־ צמרכבה צמצא שכל תצלייג השאלות היא כדי להביאו ל^אלת ־אס צפה במרכבה שאין לו הכאה להקב׳׳ה כיפילמו צמישצופהל המתהלל הש?ל וידוע אותי-השכל לילע אותי צי באלה ל ה א י א א ז צ ם א י S גמרככהכמוישאמר המאמר • על זה אתר הנכייא כע להיות לו שכללעיץ י * חיפצאי דוקא ולפיכך אצילי ללא קריצל צרציה מקכלין אותיו ואין 0עם כרצון צ' באלה חפצת אכלא5ז הג לתלמוד אז שואל לו הקציה למה לא צפית במרכבה מאאר שיש לן שכל לעיין כתלמוד ־ולפיכן מעצישין אותו על שלא צפה במרכבה וראיה ל)ה תמצא צזיהר צקולי מאן ליכיל לאלכקאולא אלכיקלאי) ליה לכר ולא אע׳ילוכו׳ הכי מפורש שילי שיש לו שכלו לעיין צתלתילתייכמיל לעסוק כידיעת אלהות* ואל יאמר היא לכר עמזק עמוק ומיי ישיגנו לידצ^ותיו שזהו שאמיר חנה אלידע אולנולאיו הכי היא כיי' ק מציכם שאינם אומרים שהוא יגביה ומי ישיגנו לי א &ירבו תדברו. גבוהה גצוהה ומקללת אותם יצא ע אל דיעות ה׳ ואל תאמרו כדעתכם צותשייבו כמם הלין צי לא היה בלם דעת לסכולידייעה זו •־יען 3י ל< ניאצנו עלילות ויודעל שתיילו שאתם יש לכס דעת ולפיכן המאמר דלעיל־אינו מאחיללשאול בצפיאצמרככה אלא תתחיל ם ע כרי י לסבב אתכם נדעת לעיין כתלי$פכשי5' י «ואקרא למשצה עד שמגיעו שייאמר שידע אלמויד צשהיודה שיודיע יגלמולאזאזמרלזבני הואיל ו 3ודיען כ״כ שאלות ששאלתי לךלמה-הס שתכלית שאלית ?ויאילידיעיאס ציפית כתדככה וצדי ׳£לאייגאלוק§א היה לי שכל לסבולין צאלאזליואס צן מאת״לי^היה לך לפיל י ן בעלילות דברים מלבר לדבר על שהיולייא שהיה לך 1>$$לענ לבר זה לפיכך באת* לק צריך צל אדם לחקיריזלידעיאת בוראו ואל י פ נת כלירצכצ היינו לאמרה אנה ילי נתצנ־ו'עלילות ל י לעיין כתלמיל לאה לא עיגס «1כה ללכר גבוהה' שאייצו יציל להשיגו ציי הקב״ה מושג על.'ידי הלעא של ה־אדס שכצר מקר לנו מפתח tfrtiw התאימה ו״ ככתוכיםלכתי^ ויחכשרי'אחזה אלוה ה ר ו א כ ל מ בצתי^יצז ״ בתורמוד^תיכ ויכרא אלק־יס את'האדם מלמו1וה 5!ורש גאא)ה'אלוה ולא מפי׳ ו>צש^ : ץאיוכ הוא אחלמהארכעה שיצירו לבוראם מעצמם מע5ת6 לייקא יתיאכרים לנופםיכלכתיכ־יו שלא מפי סופרי© ל ^ א ר ב ל י ל ^ ך ^ סופרים אלא על ידי חקירה הרי'מ5וים ראייה לכל אלם בייעול לחקור וללרז*ן ולעמוד עק בהם הקכ״ה כמה לאמרייצן לעיל השכל וילי>ג אורלי ולא אמר קרא למל לימג אות* שלמוד הוא מפי סופרים [ ואלה הם אשד ח

לע להלמנ מחכאן ו ן י ק י י ל ו חצ^א לללהי ן י ף^ק ו נ י א ן ו ל י א־ ו והר' ^ע^ל *ההשכלה היא מעצמו וכן תייצא כזמי ברירה דיו-ה ולאשתיוידעא לתאריהק אילין איצון לתאריהון משתכח כהון בצל יומא אילין אינון דעאלין כין עילאין קדישין וד עאןהךי מן המאמר תאןידדתיק י ע ; ואימן. זמינין ליייקם ולאחייא.׳צקללויאא אכל שארימי עלחא כגין לאתתקפו ב#לכא ןחי ; למכדע מאן דדחיק ודייק והיינו דוקא שחוקר -ודורש אילץ איכון למארייהון משתכח כהון לפיכן כל אלם אל יתנעעצתו מלדרושי רכותי שודאי יהיה עונשו גלול רחמנא לשזכינא' מהאי לעמא' • ייאן חלקננ נ ו מד ו בדברי ק:לה ואל יאמר א*1 לי אלא מ^ל

״ • •־ ן ט ע ? . -ד־ - •

ר פ ח מ י ה ב ר ו י ה ת מ ח מ ו

בתורת אמת ובהכרת ׳!הנתי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ועינינו׳ תחזינו בשוב'ה' ציון ושם יתרא? ׳*־.־..׳r* - , עלינו הוד מפארמוכדכעיה כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון.* •י ־

* התנצלות. המחבר ותפלתו ®HC ,התתכר נתתיה תייא בן לא״א כתהר״ר תשה תיון זלה״ה אצי הקטן שבקטצים מעבדוהי דאלהא רכא ויקירא אלה* 1{ כי לא הכנסעי עצתי כעוכי הקורה לעשות ספר זה כדי שיהיה לי יד ושם כי לאן אתעאלהי ישראל אל דעועה׳ת ולא ליקרא דבית אכא בי. אם לשם יחוד קב״ה ושכיצתיה דלא איעול ככסופא לעליוא דאתי ליקרא דידי עכדי שלא הודעתי אלהנתו בעולםכי 4למ וידוע לפניו כמיל. דליפות סכל^י לאשכול כעבור אלהותי יי*ב׳ ולא כרדיפות הקדמוניםן ו נ כר כזוהר לאי ז ני רואות (אזנישומעות ולא דמי אפילו כדין' מרומה לרדיפות שרלעוני ראשי עמאהנ מעברו'לפני כי ככר עין ה׳אשר נתן כי כח לסובלם כחוסר כלוכלמי ראייה ויען כי כל כונות\ היו לשם שמים קייס ה׳ ח ב תערב רב כנוהי לההיא ש״ב ו

את דברו הטוב אשר הבטיחני והנה קמה אלומתי וגם נצבה להודיע ולהכיר אלהותו כשער כת רכים ולתתות את אבן הטועים'ודעים מכמה שברויגחלושות שדופות קדים שקוראין כקבלה כמצות הנשים מלומדה מבלי שים תקירה ודרישה ותתמת שאינם י

' ם י ו וכמעט שתקצצין בנטיעג' ומרכיכין זינא בלא זינ;ה ולא ידעו בתה יכשלו ובודאי צתקיימה דברי הנביא ימיס רכ לכר על מרין תחזינה משרים אם י0צה לקראוי; בספר הקדוש הזה כולו * ויש מהםישלוקתים - ־־ י נ לישראל ללאתורה וללאאלהי אמת כאשר עיd? 'ליסוד הקדמת הפילוסופים ועושים תהס יסוד תוסר ואעפ״י כן מודים כחידוש העול׳וכדי שלא לבטל אותה הקלתה של פלוםיפים

מוכרתיס לעשות הקדמה מתודשתמדעתם וגם כזה לא בחר ה׳ כאשר תראה בספר זה כפרק ט׳ ע״ש והיא שעמלה לי להאלבצן:ם כל מאמרי הזוהר כסייעתי לילי • ואתתצן לפצי כל קירא •ספר וי- קנאה כלכי לדלוף אתריהם כתקירותיקרות וישרות ען שקודם הכל יקראההקדמה מרישא לבןיפא (אח״ציקרא כספרי כ״ק הקדשים ועוז לאלהים ואם יתילל לו איזה קושיא כלכ\ י פאם יקראהשפר עד&ופו יתצא תשיבנו כי אין. כי יכולת להוציא כל התשובות וכל הקושיות בפעם אחל כי א י תכטיתו אנן לכר שאין לן מקןס ״ וגס ידיע ליהוי לכל הקורא כז שכל מורה מקום שיש כשפר זה מהזוהר ותיקוצי הזוהר היא מור!.־ ל• ש עלדפ1ש.ענעכה.שס תמצאם!מהזוהר חלשיותיקיצי זוהר חלש כלפוס מיצציא תשיגם ואס תתצא איוה >1עותומחמת הלפום ע

I הקורא סליתה ה׳ יצילנו תשגגופ . . , י יהא. רעוא>קדם,אלהא לפא(יקיר׳ ע'{ן(מק״ו לאצת הוא חד(לא בתישבן ואציג לבר מכלא (לגו מכלא(לעילא מכלא >לחי;א*' ן אנתילתיחד לכלא וליי! מאן דמיחד לן דאצת־ יתזדא לצלא שיאגלי רצון עכלאאנת!(שמה לכלא ולית נשמי(א לעילא מנ׳ י ל כל"פרצנפי'אציל1א.(עלצל.ספיר(י^דבריאה.יצירה עשיה שצולם ליהוו בחדוותא ויעלו עובדי ידי לפנין לרצון. (אל ית^ן לילן ע עליעק.או,אשיגהעל אפרגליתי לגרים שהם כצשוצו של עולם צי גלוי וידוע לפני כסא ככולן לכלתה דעכליאיצהרמצא לילך'

..^עדצא.נכלשג,(אמירה.לכן, אניקל.צפשי בעיניך אלהי אמי; אלהי ישראל אלהא7> אנ>1ל הקוראובספריזה^היה רצעה לפניין נ ש ^ ^

ועם ה' י . יי ] ... * ~ קריאתו כאלו. מיתדכל יתוליס שבעול^ן להקים שכינתך חעצרא ויהי נi ו ה נ ״. א^הינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ילינו מ

m m m m m m m m m m m m m w m m m M m

בית.קרש. הקדשים ערק א׳ " מהימנות* וכלא עת לאלהמו jra א׳

ם הבין קורם כל דבר צרין לידע ולהסתכל ולהכין ולהבחין מלת ny (הדי למשה יתשחק ליום אתחן • אלתי .אין סוף שאמרו כל הקדמונים תה ר״ל שמלתא״ס דרכה והוא ידע את תקומה • "ידוע "הוא ״ותפורסם תורה שאין לו סיף אכל ראשית יש לו או דלמא שאין לו לא סוף "הדבר,שכל המצה להכצס אל המלך פנימה צריך לידע ולהכץ־ת אלהי אכיך ועבדהו ת מראו כמו שאתר דוד המלך ע״ה דע א ולא ראשית ואם תמצא לומר שמליג א״ס מורה שאי; לו לא סוף א (לא ראש א״כ יקראוהו אין ראשית ולמה ואין ידיעה זו כדרך קבלה אלא דוקאף .בתקיר׳ זעמן באופן שיתישב הדבר כלבו י ן ם ה אי ל ס הראיהו ע״ש האחרית הלא יותר טוב JT1VO שא כמו שאמר מרע״ה וידעת היום והשמת ו ה m ש i o לקרות אותו אין ראשית וממילא משמע ה אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים זאם הידיעה ם ל הו איך ו ג שי א י ל ם W*t« ז צ שאין לו סיףשכל שאין לי, ראשית און לו ע : . הזאת צרין שתהיה כקבלה ולא כחקירה ה״לל וידעת היום כי ה׳ הוא האלהים וקבלה נקבל אפי׳ שלא יתישב בלבי מדהזהרנו מרע״ה ואמר והשמת אללככןש״ת שצריך להכין ולתקור עד שיתישכ הדבר בלבו ומי . יהנה כידיעת אלהות יש ארבעה מיני ידיעות . יש ידיעה שיודע שיש אליה ואינו יודע תי הוא • ויש ידיעה שיודע תי הנא ואינו יודע תה הוא • ויש ידיעה שיודע מה הוא ואיני יידע לקה הוא • ולא זולתו • ויש ידיעה העליוניייתר

תכלס שיודע לתה היא האליה ולא זולתי ן והגה מן הידיעה היאשונה שיודע שיש אלוה היא הידיעה השפלה שככלם שאפילו הבהמות והתינת מדעים שיש אלוה יתשבחים לקונם כדאיתא בפרק שירה • יהידיעההשני׳ שיודע מי הוא • ואיני יידע מה הוא • בידיעה זו שיה לאימות העולם להייני שישראל אומרים האליה היא אלהי ישרי1 • וכל אימה ואומה אומרים שאלהיו הוא האלוה האמיתי • וכזאתחת שאלהי ישראל היא אלהי האלהים שכל הידיעה לא יש כת להית העילה • יהידיעה השלישית שיודע אחד אומר שאלהיו ברא א מההוא « אז יש לי כח להירית שהיא מלך על כלם כפי מה שאמרו המקיבליס שהי״יה היא תפארת• יתפארתרמוז ללב • והלב הוא מלך הגיף כן היי״ה היא מלך על הכל ״ והידיעה זי יש ל( להכרית&סוא מלך על כולם • אבל עדיין צריכין למידעי מאחר שיודע בקבלה ויודע שמפארת ריווז ללב « ייידע שישם משפיעין י כתי/שהוא רממ־למלגגלת ויש מימין שהם א״יא ז ללכשהוא תפארת %? כעל הידיעה זו הפסיד כשכלו שיתיללו כלבו כמה ספיהות • לאמור איך יהיה ת״ת האלהית מאחר שהיא מקבל שבג4 מזולתי ונשתלשל מזולתו • ולחה יהיה כח הבן גדול «גכחהאכ&אתר,שסכל אחד • .לכןבמ,ל הידידה!(.צריךליזקיר

ו$דרוש לתה הוא האלוה...שהיא הידיעה ה'^לי(5ה. ובהציגו ידיעה.זואז ידע כל ה?ד;עותש2ולם,כלגלי.ם כפגכהוהתבץ

, ,1הכה,לל#;&מ האלוה.• {דין לידע שורש הכל מי י יבק.

תכלית יל״יה קראוהו א״ס• ועוד צריך ואין להכין כאי.א׳׳שמה היא אם היא כמאצזל

הראשון ודאי שהוא כעל החכמה יהתזעשזכל נובע ממנו א״כ יולע הנא תהייגי ושיעורי אי איני ממג ״ יא״תשמדעכמיתו ישיעייי י אין יקראא״ס אחרשישלושיעוראעי׳פשאמאני י מדעי ימשיגי מכל מקים לא שיוך כי שם-א״ס • יא״ע שאינו

יודע כמותי ושיעורחהו חסמן גדול שהקטן שבבריאת ככת הדעת שנתן לו יודע כמותו ושיעורו ואיך יתכן שהוא כעל

הדעת ולא ידע כמותו ושיעורו ז ועוד מצאני כזיהר שלדבר שיש בו מדה ושיעור קורא אותו א״ס כדאיתא כפ׳פקודי נז״ל באילןן ט' נהורין קיימין כלרזין דעהימניתא יכל איצון נהירין ערזא דייתשכה עילאה ילתתא אקחן א״ס • הא קמך ששם קצבה בדכר שאמר מרזא למחשבה עילאה ולתתא • וגם מצין שקראם ט' כהוריו יקרא אותם א״סיא"ס מורה על שאין לו • לא ראשולא י (איך יתכן דבר זה שה תוך וסיף שאס אתה מוצא ראש מוצא אתה פוך ישוף(אס אתה

. מוצא תוך תמצא ראש יסוף ואס תמצא סוף תמצא ראש ותוך :, ו^ם .שהאיןסיף מורה שאין. לו מדה וביעור ואין שסגאן חדה ושיעיר שאתר ממחשבה עילאה ולתתא י ואין

שם מנין ואמר.ט׳ נמריןיכי' מאחר שא״ס לא שיין כיה לא אית. ולא נקידס לאחשכין ולא מנוי כפי סברת כל הקחמניסוכאלהניךלניכחיביטו ^ .(כאשדעי א ך ת כ ל א ר י ק ש א צ מ ת ^ מ ר

כעיזלאלהיס ) ,והרי הכתר הואמאוצלתכפיהאייתולא, כתיעיס שאומרים נ1הכקגר.הוא יןאציל העליון לפי שעיקר הקבלה הנא מספר יצירה ישם אמר עשר ילא ט׳ שכווצתו היא להסיר מלבהטיעים שא1מרים.שהכ>5נר.הנא קתאצילולא סכינות הזוהר למה קורא לכתר א״ק י פ״כ אמר ונ?ור ולא.תסע. כמנ, א מ ד ת כ למננת איתו בכלל הני#לי׳ כלנמר׳שאס אתה אומר ששר לימר ?ולא״ המאציל א$ מ ישארנ(ps# • • מאר(לאאחד ע תמנה המאציל כגלל הם?>כ».{5י&1יה( קד ולאבחושלןא״ג-

קשה

ם מירק א' ש הקרשי ר ה ק י ג

קשה לזוהר אין קורא לכתר א״ס מאחר שגמלו נילר ש?ו^ • מקז המאציל עד החכמה א״כ אין יקרא אותו ח״ס וכאלה רביכד ולא אעלה איתס על שפעי שלא להטריח הקולמוס • ועיין

כעיז לאלהים ! ועוד שאס נאמר שחלתא״ס הוא.דבר א' ששייך פליישמ־ • א״ס דהיינו שאין לו לא לאש ולא חנון ולא סוף וכולא י

היה מלא ממנו דענחותו הוא כולא והוא 'האציל כל העולמזי^? י והוא הבורא אז יערכו קושיוע אחר!ת דהיינו כאומרן אין הן כ ת מציאות הצמצום ואין נתהיית מחשבת הצמציס שאין י

ל • ־ ו ע פ שיהיה דבר אחד פועל דבר אתר אם לא יהי' ייקום פצוי לך ועע בו א*כ איר היה מציאות הצמצום בתו כו או תקום להתנf>b הא״ס בעצמי *יאתר שהכל היה מלא ממנו והוא היה כולא שיין ביה תניעה בדי שיתהזה הצמצום שהתניעה צרין ייקוע:

- י t 1 להתנועע וגס אי אפשר להיית בתיכי שאס תרצה לדמוע הענין לענין המחשבה שכמו שחישב האדם בעצמיתי בתוכל י הכי הוה בחינת מחשכת הצמצום זה אי אפשר לאומרו משזנ־ן׳

- , ל ה ועת מחשבה בתון האדם הייצו ל דמעיקרא אס יש תנך ׳ י ו / שהמחשבה עגמה היא בעל היוקוס יתתניעע המחשבה בי

מקימה יניטה לכאן ולכאן • אבל באין סיף מאחר שאימרימס י א ר ו שהיא עצם פשזט לא שיין כיה ייחשבה פנימית שעל זה ק

איתי פשיט אם כן מהיכן צתהיה מחשבת הצמצים ואין •- , הצמצום מאחר דכא שיין ביה לא מחשכה ולא תכיעילא חחשע

' ־ ן ק ת יען היותו פשוט ילא תניעייען כי איןלי מקויכי היא הוא ה על זה איור בתחלת דבריי בהמת שמלת אין סוף מורה ע>1ך• ה לימד א, נ דבר שהוא עצם פשיט והפשוט לא ישיגיהו אין ה^ , י ן • יא״ת דלעילם אימא לן שהאין סיף ה ן יאין היה כ היה כ׳ ן י מ י נ עצם פשוט ובל עצמותו הוא מחשבה אחת פשיטה בלי פן ד מ י א זה הדבר אי אפשר לאומרו שכבר קדמני האר״י זצק״ל כ

כשעלה ברצונו הפשיט דאין סיף מכלל דאית רצון בגויה , * יעוד דלא נקרא מחשבה אלא מי שיש לו מקיף מבחו׳ן ״ ין כ ד י ז'שאל ונבוא למלת ולמה ונקדים לך שמלכד אלו הקושיp"(70t י יש קנשיית אחרית כענין אחר דהיינו שמאחר ^ ו ־ י כ הוא פשוט כפי סכרת כל הקדמיניס למה נשתנה רנינו ל/ , מ ת ר ו ׳ י נ י העולם עתה דלא שייך שינוי רצון אלא למי שיש מ ל

שכשהוא מתלכש כדין הוא כועס וכשמרצין אותו מתרצהכ חיי שהוא פשוט כתכלית הפשיטות אין מ שיטי דצון־יאלא ו»

^ , א ד ב פשוט מתחלה ועד סוף • אס כן למה נשתנה רציצו ל׳ ״ י כ ^ ש . ןא״משלא נ ס ד ו אמהעןלםמאחר שנא היה מק

לצנמ

ם פרק א' י ה ל א ^ ז ו t י ע

• ואם האילן המצא מן השורש הזה אע״ג שהיא משתנה מן א י ה השורש היא הוא השירי עצמו או דבר אתר מתפשט מיונו ביודעוןמהלידעאם י דבר זה ידע למה היא אלוהי ולא זולתו יהצסי ״האילן היא שירש כעצמו • או דבר אחר מתפשט ימינו צריךת לך כלל שכל דכר שסופי כתתלתימגיד שהכלא׳ילפיכך ת ל הקליפית שיסודם שקר שארי כיחידא יסיים כפירילא יאיןט כתחלתי כאשר תמצא בפרקין דלהלן אבל בקדישה שהיא ו ל אתת שארי כיחידא יסיים כיחיד׳ דהיינ• שמתחיל בכתר יסיים בהלכות זוהו רמוז בתפלת אליהו ז״ל כתר עלמן איהי כתר מלכות הרי שמה שהיה בראשו היהבסיפו נמנינו למדין שכל

לכר שסופו כתחלתו הוא דבר של אחת יהכל אחד והיינו י לאמרי אנשי סופו מוכית על תחלתוא״כ האילן תחלת זריעתו הוא הגרעיני שבתוך הפרי וזורעים אותו ויצא פרח ייצץ ציץ ואחר כך כדי שיתעשה אילן צריך שתילה ממקום למקים יע״י שתילה יתרבה ויגדל ייוציא פירות ואת״כבאיתו פרי שהיא תכלית המלאכה המצא כתוכו אותו הגרעיצי שזורעה מקדם נמצא סיף המעשה היא תחלת המחשבה בזה סופי מיכיח על תאלתו שאותו הגרעיני שזרעה כתחלה היו בו כל צורה צורת •אילן הזה אלא שהיה בכח וע״י זריעה ושיתזל ונטיעה נתפרסם מה שהיה ככח ויצא לפיעל נמצא שכין השורש ובין האילן הכל לכר אחד אלא שהשרש הכל כלול כו בכת ובהמיתו אילן אז מודיעל תה שהיה כי ככת יהייצו לאמרי איכשי תןהפעולות יודעו ע ע ב הכיתית כךיהיא העצין יליעת שירש האלהית לדעת שירש זה צריך ליקת סכרת הקלתונים שאמרו שאין סיף ציוצם עצמו והאציל הכל בתוך הצמצום צמצא ששירש הכלקראיהי אין סיף זה צריך לידע • האי שקראוהו אין סוף אס היא לכר אחל ת ע ו שהוא שורש הכל • היה להם לומר * אין לו סיף • אי אין בו סיף • כי מלת א״ס היא דבוקה לייילתא אתרא • כגון אין סוף לאלהיתי אין סיף לרייימיתו • כמו שנאמר אין חקר לתכונתו *ו « לפי שבו ת נ מ ת ל ר ק ואם תאמר שמה שאמר הכתוב אין חת בשיעור קימה שלי אבל ק ס תציצי תקר כמו שאמרו חייל ע לתכונתו אין חקר • זלפיכך לא אמרי אין לו סיף או אין בו סוף .לפי שבמלת לו או בו נותנים שיעור וגבול . ואין יקרא אין

' לק קראיהוא״ס שאינו תוגבל . זהו סיף תאחר שהוא תיגבל י כפ^העובן מדבריהם י ואי-יתשכן היא * לאו הכי שהרי כתהל וקראם אין סוף • י מ פעמים בזוהר מכיא דברים שיש להם גן נהורי כדאיתא בזוהר כראשית דף ס״הע״א רעותא דכלטי לקיימיכלהו בתחשב׳דאיהן חד תינייהן בחושכנא כילהולמרדף

בשעתא

עי* לאלמים פרק א׳ ב

כשעתא דקיימי במחשבה ולא מתדכקן •ללא אתידעויאיליןלא קיימי לא כרעיתא ולא כמחשב' עלאה תפסץ כה ולא תפםץ יא ח באילין קיימי כל רזין דמהימניתא « וכל איכון נהורין מ דמחשכה עילאה ולתתא כולהו אקרין אין סוף * הרי שהט׳ נהורין אקחן א״ס ועוד שם למטה אומי ההוא נהירו דאתנהיר מכיה מחשבה עילאה אתקרי א״סעכ״ל פירוש ההוא נהירו אתקרי כתר (מיניה אתגהיר מחשכה עלאה דאיכו חכמה וקרא לההוא כהיח א״ס ״ הרי שהכתר נקרא א״ס• עוד בפ׳ פקידי

דף רנ״ו ע״א וז״ל באלין קיימת כל רזי דמהימכיתא וכל אינק. נהזריןמרזאדיוחשכהעילאהולתתאכולהואקדיןא״ס • הרי כדלעילשהט׳נהזרין נקראו אין סוף • וכן כדף רס״טע״בא דמחשבה עילאה ולתתא ח מאמר שאיחר וכל איכון נהירין מ כולהו אקרון א״ס וכו׳ההוא נהירו דנהירי מיניה ממשבה עילאיר למחשבה הי נ חד הי איהרי אין סוף הרי שלכתרדאיהו נס • וגס לטי נהורין דאינון במנין עשר ספירות עילאה קרי א המחשבה אקרי אין סוף.• עוד בפי פנחס כזוהר רנ״ז ע״א אתד ק מחכמה ע י פ ס א י נ ת ת י ח ס ״ כליל־טיספירן דאיכין א' א יסיד • ד׳ מלכיתמכאן ראיה ג״כשלכתר יקרא א״ס ״ עוד שםהפסק ופירוד ולא קיצוץ י תל י דףרכ״חע״כ והאינהורא ל ובגין דאינון מכתר אתקריאו שאין להם סיף • דכתר א״ס אקרי הרי ראיה ברורה שכתר אתקרי אין סוף ואפילו המיץ דנכיעין מיניה דאינין מיין דיכרין קרי להו שאין להם סוף • עוד בתיקוני ויהד חדש דףט״וע״א אתוון מנהין אתפשטו אשתאה נקידין לאנעה להון לא נטלין כר כד אינון נפקין ז1ין אתקריאוא״ס הרי שאפילו לט׳נקידין אקרון אין סוף י עור שם ע״דט׳נקידין דשלטין על אתיזן איכון אין סיף הרי עיניך רואות את כל הראיות האלה שלדכרשיש כו תדה ושעיר וגכול מקיף כסברת כל המקובלים ובפרט האר״י זצוק״ל שמכי׳ כעץק יומין מקיפין לגלגלי אריך אנפין ואריך חיים שגלגלי עתי אנפץ איהו כתר ואין יקרא אין סיף דכר שיש לו מדה ושעורן ו וגבול מקיפו שמלע א״ס מורה שאין לו • לא ראש ולא ת (לא סיף כדכתיכנא בבית קדש הקדשים בפרקאקמאוע״ש

ולמה לכל דבר ודבר קורא אותו אין הוף ן

ק כזה שני תיריצי' האימא שכל דבר שנתהייה ת והנח יש ל והוייתי אינה נפסדת לעולם ולעולמי עולמים הדבר ההוא יקרא א״ס שאין סיף להוייתו לכן כל ספירות דאנילות קורא אותם א״ס יען כי התתלה היה להם כשעה שהאנילולפי? להם כשני/הן( ןאינן נפסדין לעולם ולעןל>? י 6הי/חלה ז

ס \ י ק ל " מ ״ " י " י

כיה קדש הקדשים פרק א׳

רצונו בעל כדחין לימד שהעולם ליא קדמון יכל האומיכן כיפר כעיקר « וא״ת לעילם אימא לך לא נשתנה רציני יהעיל' היא החידש אלא שתחלת מחשבתו סיף המעשה שריצה לימישלעילס

היתל מחשבה זאת לכדאית העולם ולא צתחדשעום ידיעה י ולאנשתנהדצזני הפשיט אלא ככחו אז כחי עתה • מכל מקו ס יש להקשות לך ולהראותך חידוש דעה ושינוי רצון דמאי שנאעתהכדאו ולא קידם ("לא אחר כך • וא״תדחעיקרא בתחלת רצונו היה לברוא אותו בזה הזמן גם כן ולא נתחדש ביס־ידיעה גס כן יש להקשית שכל דכר ישיש לו תכלית וקצבה יש.לו ראשית יחדצמצא תכלית למחשבה דהיינו שברא העזלם עתה ייכלל שיש לו ראשית . הרי שנתחדש לו ידיעה והדרא קושיא לדוכתין למה נתחדש לו ידיעה מאחר שהיא פשוט • זע^ד ייאמל־ שהיא עצם פשיט יאין בו גבול ישיעור למה ברא העיל׳כזה השיעור ילא יוןגד גדול שכל כיוצתו לבראו׳העולמזתת שלא יכילכו • האלו להשתעשע בהם א״כ אין יעשה אדם ביס בהם אם כן יעשה העזלם ייתר קטן מ נ יא״ת שמצמצם עצמו ו •שכמ־ מצינז שצמצם שכינתו כין בדי הארון ולמה בראו בשיעור 1ה • הרי שמכח המלה הזאת של למה אי אפשר לזמר שאין

סוף היא כפי משמעית סברת הקדמונים ו ונבוא למלת ואין' וקודם נחקור מאחר שאין סיף הוא עצם איפשזט בתכלית הפשיטות היכן היה מקום הבקיעה שהיא התחלת הצמצם שאיזה חלק מעצמותו רצה להתבקעק היתה הבקיעה • וגם בכין האחר שכילא היא פשיטות א' הי מה שמביא האר״י זלה״ה שכשעת הצמצום הניח בקידה באמצעיתו והיה חתרחכ והילן עד מקום שהגיע רוחב החלל ז וקשה טובא מאי האי אמצעיתו\דקאחר מאחר שאצי מוצא האתצע אני ימצא ראש וסיף יאין יקרא אין סוף שלעולם כאיזה מקום שתרצה לשים מקים הצקידה הזאת לעילם הקושייעומדתה באמצע אין סוף אתה מיצא ראש יסיף ד י ק איית ש״וקים מ לעילם י זא״ת למעלה ג״כ ולמטה ג כ ״ זא״ת דהאי אייצעיתא לקאמר האר״י לאי אאין סוף קאי כי אם אאמצעית החלל ודייל הניח נקידה כמקים שאח״כ היה אמצעית החלל ״ זה אי אפשר לאומרו לפי דלא שייך אמצעית ככל עוד שאין חלל שהיה לוה מכל צדדיה לומר הניח נקודה יסכיכאיתה נקודה צמצם אז בשיה ידי כזה דממילא משמע שהנקודה נשארת באמצע ולמה אמר כאמצעיתו מדקאמר באמצעיתן על כרחך צריך אתה לימי דהאמצעות עצמו קאמרינמצא שאם אין סיף היא כפי משמעית PVJX הקדמונים לא שייך כיה לשין אמצע«ושייך כיה קושיא

כיח,קדש מקדשיה &יק א*

דהיינותאתר שהכל עצם א׳ ופשוט היכן היתה הכקי^ע 1א?ןיה א ר ואיזה מקום נתרצה להתכקע * הרי שמכת הקושינ׳ ה׳1ו נ

ללאו היא כסברת הקדמונים ן» ל ו ת ה אם תרצה להככס אל היולן פנימה.צרןן שתדע ק ע ו תה שמביא האר״י ז״ל ה״ה וז״ל כשעלה כרצונו הפעל׳תאתד לא״ס וכוי וקשה טובא מאחר שהואפשיט מאין לו רצון זכו י שהוא פשוט. מהיכן נתתדש.לו רצזןשא«ר,כשעל׳כרצונו דהיעכץ ן דבר שמקודם לא הוה • ונמשיל לן משל כדישתבי/ען י הפשיטות מהו דרן משל ביל^תלא מיס על כל גדותיו י שאותן מים יתנועעז אס. לא!נשב בהם הרות • עזדמשלואימ-ע ע ו נ ת כלי של זכוכית מלא אניד אותו אויר שבתון.הזצומת יץ א אס לא יהיה איזה דבהכתיכל יונענעאמ/ו אם. כן מאחר ש סוף הנא פשוט * .מהיכן לו הרצון דאס.אגתליה רצון לא תקל-ין מהיכן בא לו תנועתהצתצוס שכפ׳זייאיגו ו פשוטואסאין לו מע מעצמו.ט אם על ילי סיבה • ויש לומר בתה שמביא נ ע נ ת מככס5ר.ממא השערים שעי־ א׳ פרק א׳ ופרק 5' האר״י ז".ל.גיpבהגהת הרח) ז״ל ששורש התסדים והגמרנתהוא דבר מ^קד

ק י י אפילו קידם הצמצום.ובזה נבוא לצלון דע כי עתיקא קדישא,לכל קדישייא הוא היה קולם־הצמצזס דו נשמד והוא הנא שורש החסדים נהגכורו' ונשמתי בגויה והוא ו

א י ר ד א יגנזכך ב חד אינק והאינשינתא נקראת נשמתא לכל חידס. ״ל-קנ ז י חהנשאמי ת׳ ו נ י נאבל צי ית בשםבז רכאומתכנ^ ז קריאת העולם היה הכל אור כאור שהי״לל היה הצליאיר • י

ר י ז ל ו אור כאורי וגם תהשרקזו רז׳׳ל היה הכל מןם. כמיס שיי לז א ק י ג ל ^לא שרוווו.מה שנזכר לעיל .להמנו ע מי היה הכל־

ה ז נשעת. קדישאלכלקדושייאוכשמצאלכלחיי-לכגויהוהוא וך י י ל ה ת חלאי^ןן הוי אותכאור מים במופובהמתצן ששורש הת הם גיוקחיים קולם הצתצנם׳יתורצו • כל הקושיות ..r י ת מ ג ה ו

י כ י י ה ן ולמהואקנופלות ׳1א,כדכר הפשנט ד שאין הקו;ענ י^איע ! ל ?נאןזרשהןא פשוט,ול;תליהימקגס.פנוי און הוה הצמצום ון מ י ו נ תאתךשהוא גזקלש-ליו^נשענה^ננו-לכמאהעולס ו לע?ל ןג״כמאחר.שצולא{4צ$,פשוט היכן הוה הבקיעה כנז״ל ,א ק ז אכל-בהמתש^ימ• ^שירש ?qr7qv .נהגכנמת שכלא ^ק קנשיתיאיך נ ^ ם • י ם ה^צן ק| ה, קדישא לכל ^י<1ייא הןא קלןשן/^כלקדישעא נתהנה הצת^וקושור•^ ה י ת ^ ג ל י נ ג מ ש הגבירו' .שמ־י&לה^ק^ןיהיא הכקירה וכל דכר שהןא.בחי^, ןר&ן-איצנ.נ^ל^לץ^ןןדלמה עשיפ כן שתשנ,מ;ו,כןבחר>/,..נ ^ א ןהאור כ וכהמתש^קיקא קדישא לכל קלזש״א היהבתו

ר א ו ב י ״

ק קראג*א"סשא״>ן. עולמים לפי שהם עצם ג״כזלא מלבוש ל להיייתם אעפ״ישהיה להם התחלה וצריכא לקרוי/ם א״סללא תימא מאתר שהיה להם התחלה יהיה להם סיף שכל לבר שישק -קראם א״גז להודיען שאעפ״י שיש לי התחלה יש לו סוף ל ׳להםהתחלה א״ס להוייפס י נמנינו למדים תתשוכה זו ללאל א לתי שהיה לו התחלה כלי שלא יעלה ע ל שיין למקרי א״ס אן שתאתר שיש לו התחלה יהיה לו קוף לכן קראוא״ס ת ע דן שאיים להיייתו ״ ולפי זה קשיא לתה יקראו לא״ס לומר ל העקריא"סמאחרשאקלוהח1זלה שבקחיע לעיקרי א״ס . יעלה בדעתן לומר• אין סוףלהוייתואכל התיזלה יש לו ייותר: היה להם לקרות• לאייס העיקרי אין ראשי׳ ןמלאין לו ראשי׳ י ט אין לי סיף. אכל למדנתיו שנאצלו ממני יאה ינאה שםא״ס לפי שהיה להם ראשית דהיינו:בעתשנאצלו • אייכ למה• קראוהו לאיים העיקרי א״ס ולא אין ראשית • ולבא אל-תשובת קושיאת א"?ז יקודם ו ר ו פ זוצי־יך לומר התירק השני למה >קי׳או א נבאר לן משנה א׳ דמפר יצירה וי •נ י. עשר ספירות בלימה מלתן עשר שאין להס סיף עומק ראשית ועומק אחרית יכו׳ וזינה המשנההזי תחיה שמתחיל כספיחת{מסיים כעמקי.ם « ועוד שלשון המשנה כפול ימכיפלשאם רצוני לומר שלםפןרותל עשר •םפירית בלימה שאין י ג , י י - ה ף י אין להם סץ באומרו עשרספירןת־בלי^ה נ ^ ס נ ל ן ה ת ל ליהםסיף * י ג ויכאבמדה באומרו«ודתן>נשר&אין להןזקוף • .ני״לשלעילןז עצם הספירות יש להםיזנין גשי^ירחנין שהרי נמנו עשר ספירות י 1מדה שיד!ע הזא54£ולהנתר-מ,המאצ<י,ל עד תכמהעד-בינה * (צןכולםא^ל לה^שטותק וגבול הח?מהיוהזתרין ר ל ^ ם ^ ט ש פ ^ א ה ו ה ה אץילהםסיף « ואם. תרצה לידע מ יושלבאדס התחתון הסכמה שלו שרניפמויו « והכזנה-כלכ&כן >./(׳כתפילתאליהילילמלחאיןניוהכ^הלבאירפר־זהגמר * כןיכא ש^מיח היי| החכמה שעןר התכיןה שלאד^׳זההיא,טפין על טפח הן חתר הן יתר ״ יהרגפשטןיזזלו זהייכג-העי1ן.ש?יעזן}־ הי3:ש^וא יושב למטה •ומעיין •עד שמי ה ל ז ן י א ו ז ה ן ^ ן י כ ^ ^ ןכן ?כןנה יפן־הדןגיז י?ן • ^ו ן י א 8מה>פשנ1מו1; מ| ן ׳$יצם • וכך הס״הספידדזג -ל«ן4לה מעינם ושעור-ם ׳ידוע אבלך ^ ע כ ^ ז & א ל ^ ז ל נ . הת־׳שטיתס למעלה אין להם.סיף ׳ ינידה י״ס שאין להם סוף • ל5ילהגה׳>ישי1>ןןק^1^איןלהםן אמרע&רנטץץמגלימה •והלר ח,ני-מ^ן^של,ש.יש סיף לכן להק סוף ״ י ^ ס ^ ש פ ת ה להם מדה וגמל.>הם עשר אכל ל ומההואההתפשטןת^מק ראשי>*1מ׳ והננא הלאכ״ל כ5ית'

ספר

. ny $צ£זים פרק M, ג בית קדש הקרשיט >*יק *' י

ק מלת ואי! דהיינו שיצא ממקום ,ספריצירה שעומק ראשית מאיהחכמה ואחרית הוא הכינה ו ת כאשד ינואר להלן ״, י .,למקום׳ובמקום שבחרברא את העולם • וגם בהיות שעתיקא יוכן כולם י הרישלעצמותס יש מלה ושעור אבל להתפשטותם קדישא שורש נשמתאדכל מיי שרוי כיכיומניה מתפשט האור אין סוף ולכן כקרא אין סוף ״ כלזמן• אע״פ שתראה מדהס להתפשטותם . כמצינז למדיס שכל ״ מהולן עד שאין סוף לק־ קראוהו א״ס ולא קראוהו אין ראשית ושעור - כעצמותס אל לן משל כדי שתכין לכר שלעצמזתו יש שיעור •ולהתפשטותו אין שעור יקרא א״ס • י ש ם א שהראשית שרוי כתיוכו 5 וס ולא אץ ראשית שהראשית שהוא העצם הוא ידוע• ובזה לבוא ןהתהו ת בתז ,־מה שאמרו חייל אבני כוהז אכניס ממלמי :והמיסמצאים מהם נמצאששורש שממנו נוכע המים הוא בתון למס שהקשינו • למה האקסוף העיקרי קראוהו א״ס ולא איןס ע ש^מאכיל העיקרי דאיהו אלהיהאלהי ד ת דאשית• הנה ת א ף י ק מ ק א האבן והאבן מוגיל לשירשובנביעז שמצא מן כ , השורשזאת הגכול ־ומתפשט והילן על שאין לו סיף • הרי דלית אלהא עילאה בייתיה ולית כד עציה והוא הוא שצמצם . שאפילו כלכר גשמי הראה הקכ״ה ענייניו וזה סול הפסוק אשד אור התפשטיתיה ובתין אותו הצמצום האציל הכל צרין לומרן דאיהו ילע שעוריה כאשר־תראה החקירה שכתבתי א בעלכרחי ק י י ל ק . עושיתי כסתר ריקמתי •וגוי עושיתי לייקא רוקחתי אה• רי דעישעי ילעשעוריהאילאי ז בספרכיתקלשהקלשיםאי יןכעי 4ייהכן ׳• וכלאיתא כתפילת אליהו,ו״ל בתיקון א' (עי

ןיתנהגו עילאי ותתאי וע״ש • ומאחר לילע איהו שעיריה אית ליה שיעוראע״ג ללא ואי לאלהים) לאשתמודעא כהון עילאיא השורש ומיניה ה יואין אישתמודען עילאי מתתאי הרי שמפעולותיו ניכר הוא יריע זכבר אמרנו שהשעור היא העיקר ון עתיקא קדישא היא'רמז לאכן ונשמתאלכל חיי מתפשט האור כענפים המתפשטים מן השורש וכמים הנוכעים ומהותו כ . י כוהו כאשר נבאר א״כ לשורש שהוא ראשית יש שעור ׳השרוי כגזיה הוא. רומז כמו שורש המיס הצובעים מן האכן אשר מאבנק קראוהו אין סוף ולא ל ן האבן ק אכל להתפשטות שלו אק לו שיעור ו ;אין סוף לנכיעיתם אכל שירשם וראשיתם הוא כתון עתיקא קדישא דכל קדישייא אין ראשית ״ לומדדהאי שמא לאו אשיעוריה קאי אלא £יישנשתתא דכל חיי הוא כתוק קראוהו אהתפשטיתיה * כטעמא דאמדיק בספירות ״ ואייר! כן ל יזממנו מתפשטזהולן עד אשר אין סוף ותכלית ודם ל לכי לתת מדה זשיעור כמי שהיה קו ן יעלה ע הנה מאחר שהעיקר יהשודש אדם אי . יא״ס ולא אץ ראשית .? ון עתיקא קדישא השאד אתקר׳ התפשטויוכהתפשטות הצמצום והוא היה קידם הכל והוא עשה הצמצום והוא האציל יהוא כתוה אלאיאי געת שם לשער r שיעור ההתפשטות ככל ואין מאציל לז ״ זי״ל כי לא מלבי בדיתי לכרז ו ן לו סןףזאןן ידיעת נ איf ׳ זקודם הכל גבי ת אימא קראזואיבעית אימא סברא' י ע ל ממנו*לחק אבל ידיעה נופלת'לידע אס ממנו ב מ . ייען כי אין גק אס לן מאמרי הזוהר הרומזים עלזהזאח״כ קרא וסברא« ח״ל י ל ל ממנו ו מ מס הזא יודע שאין ג ולחיךש גביל או לא י ' יכן אי אפשר לידע סוף ההתפשטות אכל כשורש שהאור הזה בספר ייקרא כזוהר דף ליו ע״כ רעוא דכהני וליואיזישראלי 'מתפשט מיינו מדע כמותו • יפ־ן ט שריי כתוך שמו לאיהו לעילא על היכן איהו סלקא אמר ליה יהא אוקמוה על אין סוף '׳עתיקא קדישא דכל קדישייא שהיא הוא הממציא הכל ככח דכל קישורא זיחולא ושלימו לאצנעא כההזא יצניעו ללא אתדביןן ביה א״ס לא ־קיימא לאודעאה י ינשמתו והיא ׳ונשמתיה חד אימן והנקרא אק סוף הוא •ולא אתידעדרעזאדכלדעזק אנו׳ ולא למעבלסוף זלא למעבד ראש • דאץ קדמא אפיק ראש ן בחירהואין רצון ל ׳ההתפשטות אשר שם איףדיעהואיא עילאהדאיהי רישא לכולאקתימא ל ו ימדברים בשורש כל השרשים ועיקר כל האמוצות וחמת כל וסוף מאן ראשלא ק י החיים על כן אמר המאמר ן לקיימא גז מחשבה זעכיל ־סוף לאיתקרי סוף לכר אכל להתכוןכההיאא״סכל י נ ׳ולבא אין-סוףלאו רעזתין לאו נהוריןלאו מציעה המאמרהזהבלו מקשה שמאחר שאמר לרעיתא י יאלץ נהורין ימצינין תליין להתקיימא כהו זלא קיימי לאתלבקא ׳• ואו הו י ס מאיהאי לקאמר לכי1 קשירא ויחולא־ושלימז לאצנעא כההוא יצניעו האי צניעו מאי נ ־לכהצי ילמאי וישראלי עולה על א יאיהו א״ס או מלתא אחריתי לבנו איים אי האיצציעו א״ס הלשון מייתר להל״להט לכליקשירא זיחודא ושלימו לאצנעא ביה א*

ן ? סי ן לאצצעא כא״ס מדאמר לאצנעא כההוא צניעץ כעל כרחין צרין לומר לישלכר צנוע כנוי אי יועתה צרין לידע האי א״ס מאי ניהו •והצניעו דכגויה מאי ניהו וא״ת האי א״ס הוא האין סוף שאמרו הקדמונים דאיסז *אריה י

ק לאןמרו שככר מודה דאית צניעו גו בהאיצ' וההוא א״£ ת דכילא יאיהו דעכל מלאי ולית לעבד ליה •״ >ס לא י & י Q -שאמת

' i« י '1- א ק ד פ ט י ה ^ ו ו י ע י

יי{ ה>>ידצכמ1ודאמד,חז?5״ לאפקרי ההיא ?משמי צניעו ־. וא ס ו פ ר כ ס . י פ פ כיה שוסימפשכה פנימןיג ל י ל פ י נ ז מ ל ק :.שאמרו הן 3 / י • זהג״צנלא י ; י ח ל ל ט י ג ז מ ס ל ע נ א ו ה . י כ ן ע \ ו ע י נ צ י ר ק 1 י י ק ^ ש ע < 7 מ ל א ל א א י ; י א א ק י פ י ר ת א א פ ל ת א ע ח נ ה ל ו א . לס איין­ ״ ר דרעוא דכל רעוין כיה ובסמוך.אתר.התאתר"לאו רעיעין לאו'נהורין לאן בוציצין בההיא א מ ת ז לאומרו שכהאי צניעי א

ף ו . וא״עדהאיא״סלאמר הזוהר לי^יאאין ס ה י ן£שפכתב י ו ב אדכלרי רעו עו י אצנ להאכההו ףקאי סו ־ ן אאי לאו עו י צנ , ׳ האין ו ג ר פ * י 7 ע י נ ל לאצנעא בהאי צ פ ס ובזהא״פיא ש י ילעיללכינרא^קריאי יכיצן יסכדאי ר אלא אכערקאילאעקריאי ת א קרי ק יי העיי ר ק ל י י א ל ר פ כ י א׳יכן לחיגייור ברישא היא על ה א ה ם א ל ן י י ע מ ה ל ת ב י ׳ א א לכל רענין כיה •י. .ןאען ואומר.דגס.בזה ל ו ע ר ל ר פ כ A ה

א ע כ צ א ס לרישא דלוה שלא אמרלאצנעאיכא״ס'•יא ל 1 ' א ל . פ ע ט < פ פא למה לי להאי א״ס לסיפא יישמי^דאיע ל ס לפי ״ א י א ה ס ״ . אר י מ לען א י י נ ן לאו כהורין וכוי לקבל רעועא דכהני ו פי . כההוא צניעו היינו משוס לא״ס לאקייינא לאודעא וכוי לבאין סוף לאו רעו

י ב ל ד א לי •שאלה ש א •סיפאלמהי י ע י א ס ע ט ע י פ ל ם לרישא.דאי לאן ד ע פ ט ע א ל י י עו ״. נמצא לסיפא אפ י לאצנעאכההואצנ .*

ה י א ישלימי־לאצנעא ב ד ן ח י ) א ד ן ש ק ל צ ד ס ׳ < ד ע ; ל מ י ת ^ ^ ^ "י־יישא ם 7 \ % ם למשא י ע י; ט נ 4 ^ הוא נפי • י ד ו . p א o p לא פ ביציען וקיימא לץגנבלראש ונזוף;ובקיפא עצי לאו' נהוריין זכו׳ ו אי ן ו י נ י ה נ פ י א ן ו י לבכיפר אייע־עופי א ק כ פ כ א , נ א ל <

ס 7 א י א ל הוא והדרפ שאלפא לדוכיגין מאי ה / ף • א״כבידאי גמול להאי אייס לרישא לאו כי ז פו כ ע מ ל ראש ולא קיימא ל כ ע ת י- לד ל י ש כ עקא קדישא דכלקדישייא היה קולס הכל ו פ קדש ?קדשים דהיינו לעי י ב • 1מא.י>האי,צני,ענ.! ,׳.וי"ל.כהגן7מה שקדמנו בגעש ז י ז י הי י א ה י ז י ל ח כ ה להלן והאינשמעא אקרי נשיי^א י א ר ה יניניה וכיה כאשר פ לנשעתי ן ו נ *,בגויה והןא נ^שעפיה תדאו, י ה ל ה ל פ ביה רעיפא כ ר לאו רע«ין\ן לאן כהויריןילאו כוצינין ללי ן א . י א ס נ מ ת ^ נ ג מ ק ל ' , ס : א הנקכא א"ס.הפ,שז# ל ( .למיניה, כ1א

p s א fr׳ י ר ק ק 6וריןתהשנז,מן,הש{ךש כדמיון האילהמיגפשט מן,הנרןלפי:שלהפפשטו׳ הזה אין גבול להפפשנוופי לכך י *׳אינוהשילש רf ל ו ג ש כ י י ק ל?לן נשנרפשליזה״האור איהו עפיקקדיש״דכל קליש״א והוא הוא הצניעו להוא צנוע ויופכסה בגו אוריה מ א ר פ ה ש א כ . .

ד מ ו ל ד א"9 ה ה ע מ ? ' א א ה , ג י י נ ה ה ^ ד י ז ע ן י כ י ע היואמיעד ה נ כ פ המאמר וכך. הוא ה נ י דכו גזה-אפישפי ש ״ ו ל ג ה כ , י נ ב א הנר ו .^

א זז ר ו ש ל ק כ א ד ב ך י ן ע 1 י ר ה צ מ ה ל ש ק ת ס י י " ו א ה י א י י ו א ה ־ ת י ^ ש פ פ י א״ס דהיינו ה ר ק פ א ל . ס נ ק מ א ק ה - ל ע . / . א אלול- ! ל ׳ היא י א צניעו.ללא, א^לו^ק וגו׳.7איהו צניע בגו יאור לאפפשטויעה דיגי/קרי א״ס ולייקא נמי להנ ן ^ כ א ע ^ א ל י א ^ ו ן ; ^ !

א ל ה ה * ל ה י א א ד ] ת י ) א ר י ש ק ל כ ה או.כההנאא"ס,« '״אלא אמר לאצ,נעא.כההואיצניעו • הרי ילך ראיה ש י ג ^ ע ; צ א ל , א כ ו ש ק ^ נ ד ^

ס ז ר ו ל י כ י ל י ב ה ואוריה.מקיפו לאיה! .אוריו ממש המפפשט מיניה ונקרא א״ס שא״ס להפפשטיפיה א מ ו ו א ג v |צציעו לאיהן צ;1ע גג ! ״ ^ א - ר ש י י פ ליה ש י א ד י ר ש« ה ׳ ע׳ סו פקדשהקלשי ככי ו י כהושהכאפ י נ אכ רו סכמשל^נ רי גכלממשמאו אמו ר^ההו שוךשהאי . ׳א 1 ו ה P ״ f r וידההואצכיעו איהוהשורש וליקאכי ה בראיהו י ל ע ד י ד פ י ל והר ו ריהכלקאמרכן לן־אבגןהואילעשעו פי לי ־יללאיא | ^ ן ע - א כלל ללאו איהי עצמות, למימי כיה ל פ י ע י ו מ פ פ י ק ביה דכהפפשטועדאיהו א״ס ל ע א לכל ר ^ - ר ת א ק ל מ פ מ נ ן ^ ז ו ה - הל \ ע י כ א כ ו ה ה ה כההיאצטעו שמע מינה ד י ב ן י ו ע ר ל כ א ל ןד^על רצינו,א״כ מדקאמלדלעו ו | הך ( של(^אלא^ו^^ל ; י>צק י ן י >>א-א | ל ן ״ א ע ל י א יה והיינו לקאמר .המאמר א״ס לא קיימא ל נ ר דמפפשטמי סהואהאו ׳ עןקר^דא״סשא׳ ב^אלא^רז^ו ב^׳ אי ^לאנר י ת א א ל י יי־,' י ע י נ ל קשורא ויחודא להצנעא בההיא צ כ ל בפתילה, ל ו י א ש ה מ ל ס ע ^ פ נ י ^ •...,למעבלי.קק*,(לאלינעב־.ראש והנא נ

^ • ן ע ־ / ר י א לפי שהוא היגפשטוע ואינו עצס דלא אי פ ו ע ה ר פבי סללאאי לאחר! ימאלא1דעא. דקי סלפ^שא"סלא4מלפא. ״ בא , . ״ ל ה ס י ־ ל 1 , , ל ש •דאיהי-ההו/פשס.ופ.לא קיימא לאודעא ולא למעבד ^קוף דלאו איהו ראש ולא למעבד ראש י ־. ׳אלא ?עצנ^אכל איJ[, ק מהרא^7איה1. הצניעו"^דקאמךןיא״ק לא קץמא למעבד ראש דלא א י p ב פי י, ,7א!!>£ה{א^?ן1#ןע ןההפנ׳שגע^דאיהגאייס נ

ה שתלי י א מ י יכיל^.בד'דאש!סוף ה׳׳ש לאין קליואה אפיק ראש יסיףותלקאייר ק וסוף, ,לאש, ש וסיף אלאהי׳ג^שטופומישיש בו א ל ^ כ . י ^ כ ־ ז ה מ קאמד,לאןהו.קנדם.לכל(א;הו 7אפיק.כ1לא בראש וסוף לאפק.י.ימא, כגיייהו.ולאידעא אלהיפיה נ ז י ע ^ צ א ו ה ה ל ה נ י י ^ * I א מ י י א ק ל פ י ט ש פ פ ה ה ל כ ד היכליה..כר.ע1פיה לדיר כגייה « א ב . י ע ה לי -מלכ^דשלמאדי פ • ז ל ש ך ל ״ ה י ו י אפיריון עשה ל י " 1r.p 7ץ,לאולפאיל^א^>בןהד^פאלפי.ש^מעשופ11!'שהיגאמר.אכל ל^י^סא״ק כלומר השירש שהיא העצימתעב״דראש. ע : ו י נ ש ס ״ ז י • ולא אין ראש_יןג שהיא. יוצא יון הראשיעוכההיא ^ ע. ! ש מעקרי א' ל נ ש ה ^ מ א צ ו י ה ^ ז ט נ י פ ע ^ ^ ׳ ס - פ ה ל ל ב ^ ך

_jv/r7 ק ״ א א ל ק רעיתין ולא צהירין ולא כוצינין יגי׳ללאו איהויהע^תופ^אמרן אבל ההוא נציעזיהכייל איייי ח ע ע י י ל ^ ׳ ^ ר ק י נ ט ביה

/עוז ־$»$ד.>ם4נוק ,a' ד {

: א״ס•יזה״ש וליפ, רעופיןינליפ־בוצינין פ *תפקרי י ט ש פ פ ה W ^ W p f J f t n ) 5 S V 3 א ו ה ה ן כ - דצלרעוין ביהוליפרעזפי 3 f t j ' ת • ליה ראש. ;סיף כשיעיריה פליין לאפקיימא •־איה! בסו בהיהיאא״ס מהטעם הנ״ל כל ׳אלין בהודץ יב&ינץ דעכל ההיא דאיו ע ט לאידעא אלהיפיה ילא פליין לאפדכקאיהרי מכאן ראיהשמי שעשה הכפר הזה ועשאי באיפן שיפראה ti ראש יסיף ההיא נ

ע איר הפפשטז׳ דיליה הנקרא א״ס יאיהו כעל הכל דאיהו הרציןיכעל הרצין דרעיא לכל רעוין כיה וכשעלה־ברצונו, דהוה צניע בה פלי דע שיעוריה שהרי אוריה מקיףעצןויפו• הרי.שמאציל.הכללא>הו. לעכל הצמצום אי עביל כולא וליע דעכיד ליה ואיהו יעא כפיקוצים לףכיע״בלסליקפעלאייסלמשאל אג כן ו שיעיר דלכך המצים-איעיליה שיעיר וז״ש שדי •שאמר לעולמו לי י ;לע העילוע עוד ־כזוהר שמוע מזינא מעילפ העי.יזע נקטינן• יוהצא דא)'ס איהו אפר לההוא צניעו לכו.דה ללפעמים איקרי עילע העילוע עכיד עשר ספיריפ יקרא לכפר מקיר דכיה לייג סיף לנכיעו לנהיריה ובגין דא קרא לגרמיה עי דן מיב ע״כ הכייכע א'ס • הרי ראיה ברורה שנעביר ההפפששיפ צקרא העצם א״ס • נמצא שהה^פשטיפ היא הנקרא א״ס יהיא הנכיעי הנ. ו ה י פ שורשו כדמיק-החיס לאבני ב מן העיקר ובעבור הצביעו מיגקרי העיקר א״ס נ1'כ' לפי שההפפשטופשהןא הנכיעו מקיף א ׳נמצא ששםא״ס לא שיין אלא אהפפשטיפ היוצא מן השירש ולפי זה־ יהיה -הפפשטזפ-מקום-השורש יען-כי הןא שתי זבסמר-בגוזף צ' ע״ג הכא כללא לכל •סט־ין מאער ש ׳ ר הפפשטופיה ולפיכך איגד לשריא ההוא צניעו מחקרי א״ס כאשר פראה -בז\ ־ ר ח 1

דליפ ביה שיעוריה אעקרי א״ס עד סייפי סיטרא-בפראה • הרי כבירור דאער דליפ ליה שיעודא - אפקרי א״ס באתה דיקא אכל הצניעו ידעשעוריה דאירי המפפשטמיניה מקיפו י הרימהמאמריס האלו נפגלה ונודע שא״ס הוא האור המפפשט מןפ השורש בהפפשטועיה ולכן קראי א״ס ולא אין-לו סוף שמלע לו מורה על עצם השורש %לכן קראוהו א״ס ןלא השורש ומקיף א

׳ קראוהו אין לו סוף לומר שאין סוףלהפפשטות1ה .׳ יה מאחר שהידעמך שיש הגבלה- לשיעירו •עפה צרין'להודיען אס יש לו איזה במינה ידוע דלא האציל קב^יה-עשר פ י• והנה ע ספירוע לא חסר ולא יער אלא לומר שכן היו מ ככח וכשרצה כרצונו הוציאם לפועל וז״ש רז״ל היי כקרני חגביםע • נמצא שהשורש אשר הוא בסוד ט׳ נקודץ כנגד הקפירזע ט י הלכנון אשר נ ח זעקרן ונטען ונעשו כארזי הלכנזן דכיעב אן המד,וראש ו ן יסיף של פ פי ן יסיף דראש היוד וראש י פי שהאציל יהיי כסיד ייד א' שהם ט׳ נקודין והכולל עשר דהיינו ראש יע של ד ס׳ פ י נ י ופין וסוף של סיף היוד הרי ט' נקודין וכלם יוד אתל. וא״ע למה נרמז א״ס בנקודין ילא כטעמים שהם מפר עליפ • טעמים קמז מ פ ו א ן י ג ניןפלעא ארכעאינון וכנגד אלו הארכענשמפין הם הטעמים נקודים פ נשחפין אינון ועל דאי • דנשמעא דנל חיי דהיא הוא הנשמה לעעיקא קדישא דמיניהמפפשט האור דקרינןילעיל א״ס • הנקודיפ הם רמז לשורש-דהוא היא עפיקא קדישא כאשר נכארלקמן והפגים והאועמערמזלמלכא קדישא זשכינפיה לכן כחדאנפקיןוכחדא-שרייןנמצאפ ח נ ה פ ל ח ו פ נ י דהדהי קי אנ בפההי ׳צפפשטוהאופייפשכןעמצאשכלאופואיפפחלפ כעי נוןהשורשימהנקודי • שנקידיס אי הקולמוס על הצייר ואח״כ הוא מפפשט ע״י הקנה ליאיהו חכמה וע״י הציור דאיהו בינה בהפחכרו' הקנה והניוריוהכקודה' יעהוהוהסט׳ י ן לי קו יחאלא״סבנ שבעיקר היאהבקידהשממנהיועעשטהלבדעל•ידי-אכמהיביצהלק נרמז פ •: נמצינולמדים; האי . ש -דףייע״דואיניןטינקודיןדאפפששאן ככלאאיוין ד ר ח ה ד נקודין כפי מה שזכרנו כפי מךפן י׳ שאין להם קוף וכדאןעא נפיה דיוד עילייה כגיןדצל אפיין נפקין מן יוד הכי ניקודין יכי' • הכי נקידק ט׳ נפקין מאיינין ט' ואע״ג" דאמרן דהני ט׳ אינין פחיזא דאייס. הרי מכאן ראיה פרירה שרזא לא״ס שהיאהשירש לייל אימן אבל איכון סמכין לה יאינון רעיכין לטי אחרנין לאיטן יש •דף ט״ו ד ן אורי דאפק־י א״ש ט' נקודים.איכון יכלס בסיד יוד אחזדיאלין איכון א״ס כלאיפא כפיקיני זיהוי ח הגנזז כפי . ע"7 ט־' נקו־ין דשלטין על אפיון איכון א״ס •• הרי מכאן ראיה כרייה איך הטי כקודץ אימן רזא לאייש ואימן אייס ולא הבאפי לן ראיה לומקיייפ אחרים דכפיכ בהם ונקראים־ איים כדי שלא יהיה לן פעחין פה להשיב ילימר כקרא אייס כשם מןשאל יאינס א״ס . העיקרי לכן הבאפי לך מאמרים אלו שאומר בפיריש אימן א״סולאאמר נקראים א״ס אלא דיקא אימן הרי• לן ראיה בריהיפ ממאמרי • הזוהר מסייעוע לדברי בביע קדש הקדשים • וא״מ למה לנקידים לפעמים קורי) אייעם חא׳לא״ס ופעמים קוראא דא״ס לבד היה לן פפחין פה לומר־ שהם רזא דא״ס ן הקש״ד דאלו לא אמר אלא אינין ח . אויגם א״ס • הוא להוניא מדעפ אכל א״ס משפיע עליהם שהיא יופר עליון לכך היצרן במקום אחר לומר שהט׳-נקודין איכון אין סוף י להודיען שכין השזרש יבין ההפפשטיע היונא מהנשמה שבפיך השורש כלא יזל ״" והנר! הבאפי לך ממאמרי• הזוהר• • והקשיז לי יא״פ האי

שקראוהו

9f רק< wj< 11בית קדש

ע . ש פ ; י מ ה י ה *ומני ואין לו סיף שאם לא ייוצא טיול שיאכילו י

א ו ה ך הוא הענין שורש כל השרשיס ש • כ לךעדא״ס. הו י

- ל ז א נשמתא דכל מיי השריי במין עיןיק׳ קדישא דכל קדישייא ו

pf< ג יאיר זה מקיף מ ט ט מ היוצאת מיוני אין סיף ל

ל כ א קדישא ד ק י ת השורש שהיא הנשמה ואפ כשם שכזא ע

י כ כ קדישייא נמצא שאזרה 3עצמהמקיףאוי1ה ואת שמה כמו א

כהו הנ״ל שמתפיס אז שירשס ואיג גכול שורשם •

א ל ובזה יוכן גואמרם ז ל קודסשברא הקכ״ה עלמא היה הה 1 י ה ים כגייה י יצריך להכין המאמר מ / ושמיה סי

ס \ ת • הוא כשמיה אז שמיהכיה • איית דשמיה היא ס ס כמי י ת ס

pbv כיה א״כ היל״ל היא שמיהסתיגז בגויה ואין כריך לימד

א < הוא• וא״תדהיא היה ספים עושיויה לפי שמלת שם י ה

א ו ה ת הוא כאשר נבאר י א״כהי״לל הוה שמיה ו ל י של מ ל מ ג

מ ל מ י א ה ה י י ג כ ם י ת ה י מדקאתרהיאי&מיה ס י י ג כ ס י ת ס

א . ת ל מ בגויה קאי אמלת היא שאם איתא שהאי בגדה קאי ל

אחריתי היה לי להזכיר בגויה דמאן או לא הי״לל בגויה כל>1

א י / י ל י מ ם ב י ת ס ס וממילא משמע ל אלא הוה היא ושמיה סתי

: ר מ א ק אחריתי בר מגוכיה א״כ מאי האי בגויה ד

« א ר ש ת ס נ ר ידוע הוא ליודעי תן שבל מלת הוא רמוז ל ו ע ו

וצא י ל * שכ1 ח־ י ב י ג י ב י ר ם ש לו שס וכל ייליז• ש• ן ה אי ל ע מ ל שהאדם יקרא אדם מראשי ועד רגליי אבל מראשו ו לי שם י ביוצא שהשיעור הזא השס וכפי זה צמצא שמלת שם ע3,

ה ן ל ש נ להוא ומלת הוא נשמה לשם ואין יפקשיהי׳הגוף בתיך הא .״ ו ת ה ל מ ס בגויה שאדרבא הגבול מגבול ל י ת שאמר שמיה ס

ו כ י י ה ו ד ה ם המשל שהקדמנו מהנר זאכני מ והכל יתורץ עס י ? ש ח קא קדישא דכליךישייא שהוא שירש ה שהשם הוא עתיא ^ ל מ ש נ א ו ת השיעור ימלתיהוא • ה ל ח ת והגבורות והוא הj*fy ף י ק לכל חיי יאיר המתפשט ייגשייתא דצל חיי דהיינו הוא מ^ י ; י * השירש ד א שמו לאיהייעתיקא קלישא דנל קלישייא י נשמתיה לבגזיה להייני הוא • נמצא לאיר המתפשט מצש^וי^א

ו ה » א . כהפפשטי׳מקיףאפהיא יאת השט ד א ו י לאיהו ה דכלחי^ י ו ג כ ל ״ ה י י ו ג כ ם י פ ל קדישייא הן׳ מאישמי׳ ס כ ד ק ״ ע^ ד ל ש פ ו י כ י ר ע ה. ולעילם הנשמה היא שירש פשיט בלי פ רי לאו1 א ק1ישא?2, ן י ' א ( ע ? י א ה י י ר ב ס ם והגבוריפ ה החסדיXp-r א ש ' י קלישייא וע״י הפעירריתשילש הגכורזא־דע-א־יקא ק

פ הצמצום ן י ע י נ רר פ קלישייא נתעו^ ן א / ה י ז י י א והדמיון לוה באלם התחתון שצשי^לה כן 1 ח הנשתה שמ הוא ע לעשות איזה לפר בנ &אס *

׳ ב ק ־ עוז לאלהים פ

פיה «ילת הפשוט י ר״ל כאותו רצין הפשוט דא״סלהפפשטו

ולעילם לאיים היא רצין א׳ פשיט • ואצתא קשיא לי להיל״ל

כשעלה כרצון הפשיט דא״ס >אז משמע כרצון הפשיט דאין לו

ל לרצין הזה ע ת כ ט לישנא ברצוצו דמשמע דאי ק סיף י ואמאי נ

על יוצא לאחר ואינו קשור למלת א״ס אלא דיילת ברצינז היא פו

זכר במאמר זה שהיה ת האר״י ז״ל הוא כן שההיא צניעו הנ נ מ כ

י כאחר ל הרצין ואינו פלי ע קודם לכל וקודם הצמצום הוא כ

** v שיגביל רצונו שלא יניחהו להשיג מה שעלה ברצוצו לכן רצונו

ד שאין לו סיף • זז״ש כשעלה ברצונו שחלפ כרצונו תתפשט ע

ר ואותו רצון הוא פשוט דאין לו סיף ולכן ת ס ל ההוא נ מורה ע

פ א״ס למלת הפשוט שאז היה משמע שהפשוט ל לא הקדים מ

ל הרצון ולכן אמר כשעלה ברצונו הפשיט אא״סקאי ולא ע

לא״ס • נמצינו למדים דא״א ליתר שהא״ס היה רצין אחד יכלו

עצם א׳ פשוט וכלו נקרא רצין והיא א״ס • תלשין הזוהר ומלשין

ה היא שאיך יקרא רצון אם לא ר כ גם ס האר״י ז״ל כאמיר ״ ו

נעע הרצין כתיכו לכל דמתקרי רצון ו תנ ל הרצון שי ע יהיה כ

צריך שיהיה לו מקים לשרות כגויה לכל רצון הוא פנימיית זאם

אייפא שא״מ היא רצון אתד כלו א״כ מקומו מאן היא למתקרי

ן רצין מאחר דאתקרייא״ס ״ אלא כהכרח גמזר לומר שהמי

א קדישא דכל קדישין ק י ת היא פנימיית דההיא צניעו דאיהי ע

ולהתפשטות רצונו אין לו סוף והוא הנקרא אין א״ס :

ל הרצון נדי שיקרא ע כ ועתה מאחר שאמרנו שיש רצון ול הרצין • ע כ ס הרצין מופרד מ ס כן לידע א הרצון רצון • צריך ג

; ד ח או הכל הוא א

ת כלימה ו ר י פ ת ם&ר יצירת פ״א עשר ס הה יוכן ממשנת שאדון ל ח ג ן כשלהבת קשורה ב פ ל ח ת ן שיפן כ עי נ

ר ״ הצה מה שאמר פ י ה ס ת יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה א

המשכה המשמעית הוא שהסעירית היו בסיד"גלגל כדיריי

ר וזהו ת כ ת בצד ה ת ככדזר אז יהיה מלכו ו ר י פ ובהיות העשר ס

ד נעיץ סופן כתחלתן • כלומר נעוץ מלכות דאיהו סופן של סו

! וקשה המשל ת ו ר י פ ס ר דאיהו תחלתן של ה ת כ ת ב רי הספי

ת לבד ניחא י ר י פ ת שאינו דימה לנמשל שאלו היו ב' ס ל ח ג של ה

ל כהיית שהסוף נעיץ בתחלה « כ הגחלת א כדימיון השלהכת ו

ת למה דימים ו ועוד קשה שלעולם מה שהיה רו א״כ שאר ספי

י ופנימי ממה שהיה כסיף שבעל כרחה ה היא יותר ריחנ ל ח ת כ

ם מהמלכו׳ ל ע ה צריך לימי שהכתר הוא יותר ריחני ויותר נ ת א

ה שהוא ל ח ת שהוא הסוף ואיף יתכן לומר שהסוף יהיה נעוץ כ

ן יהיל״ל ר דאיפצא משתברא שהעליון הוא נשמה לתחתו ת כ ה

נעון

.עוז ttffai פרק כ׳ ו

נעו׳ן פחילפן בסופן • וי״ליעס דיוק ^תר לאייזנא ממגימין, דאם הוא כפי המובן שאמרנו היל״ל נפוץ הסוף־בפחלה שהוא.ץ סופן פו מ; י על המלכופ והכפר • חלנקט בלשון רפים דהי

i פ קאי ל ת בפתלפן משמע דאכזלהו סופי קאי ואכלהו פ והנה האמפ כן הוא שכל ספירה וספירה העליונה חחברפיג סוף שלה נעוץ כפחלפ ספירה שלמטה ממנה סוף הכפרמה וסוף החכמה בפחלפ הכינה וכן כלסוז״ש נעוץ כפחלפחנ סופן כפחלפן ר״ל סוף דכל אחד ואי כפחלפ כל א׳ וא׳ שלמטה הימנה וכזה אפי שפיר דלא קאמ׳נעוץ פחלפן בסופן כדמייפי כפי' הראכ״ד על ספר יצירה ללא גרים ופחלפן כסופן • ע״ש י ובזה אפי שפיר משל השלהכפ קשורה בגחלפשכל ספירי! וספירה היא לומה לשלהכפ קשורה כגחלפ ן וצרין להכין כשלהכפ ובגחלפ חי נקרא פחלה ומי נקרא סוף • איית. שהשלהכפ היא הפחלה יען כי היא עולה למעלה והסוף הוא

הגחלפ • לאו הכי מדאמר נעיץ סופן כפחלפן זמצינו שהגחליםן השלהכפ כי אס השלהב׳ בפון הגחלפ וא״כ היל״ל י אינה כפ נעוץ פחלפן בסופן יחדקאמ׳נעיץסיפן כפחלפן ש״ח שהשלהב'פ י היא הסוף יהגחל׳היא הפחלה יכן היא האחפ שקילס מפהילידעאםהשלהבפ ן : עתה צרי בגחלפיאח״כעולההשלהכ׳ היא הגחלפ בעצמה אי לכר כולד מחנו א״פ שהיא לבר כולד ממצה א״כ לא הי׳ לה לגחלת לכליפאחר שהשלהב׳מצאה מחנה שכן עמצא שבכל עיל שיש איר בפיכה חפקריא גחלפ ובלכינ האור מתצה יגרע משקלה ותשאר מעט עפר צמצא שאופו משקל שהיה לה היה משקל השלהכפ שיצא׳ ממצה אלא ולאי השלהבת שיצאה הייצז הגחלת אע״פ שפראה שזה הדבר גשמי(זה לבר החצי הכל לבראחלכשהריחצי תצמצס עצמי יהיה מורגשע שהרצון יבעל הרצין א׳ היא ״ כי הבה רצון ל ייפר(ממצה פ השלהבת לצאפ (להראות אורה והשלהכפ הייצז הגחלתל ע כאמיר א״כ בין הרצין לאיהו הנשחפא הייפפשטפ יבין ב הרצין לאיה! עפיקא קדישא לכל קדישין כהכיצן המשל של השלהבת הקש(לה כגחלת אז תכין שהכל א׳ וז״ש שאדון יחיד (אין לי שצי כלימר מאחר אנשמתא דכל נשמפין היא נשמפאן לעתיקאקלישאדצלקדישין תאמר שבא לי ח״ו מאחל לכ הביא יישל השלהכת(הגחלת שצראיס לעין שהם כצפרדים' שוה גשמי(זה רזחצי • והמכין כהס יראה לכלא חל כן עפיהא קדי&א יצשמתא לכל חיי כלא חל כשלהבת קשורה כגחלת משם תראה שאדון יחיל ואין לו שני ן ועתה צריך להבין. (קודם צריך ר פ י סיף המשנה שאומר-(לעני אחד מה אפה ס

'להבין

ת קי V הקדשיט פרק ב׳ י *

שאם אין הנשמה אין הגוף עושה כלום והנשמה אינה מפאוה כ״א הגוף שהיא הכלי וזה סיד ינפשו איפה ויעש נפש דהיינונה היא המפאייפ והנשמה היא העושה ובזה המדרגה הפחפי מדוקדק הפסוק דהי״לל ונפשו אופה ועשפה \b ודאי שהעשיה וגמר המעשה פלוי בפצימי שצופן כח בחיצון לעשופ וצקראא פאזההו יעשאכלהפעוררפו העשיה ע״ש הפנימי ״ הוי ו מן החיצין שכז שירש הןגכוריפ ותמכו מפעודר הכל כסיד עורי צפזן לכן אתר צפשי איפה י לכן אמר כשעלה כרצוצו דהייצו מן החיצון שעלה כפצימי שהוא הרצון ן • ובזה נכוא לכיאיר המאמר כשעלה כרצוצו הפשוט דעפיקא קדישא דכלקדישייא סתימא דכולא הרי שאין ההפעוי־רפ מן הרצון שהיא פשוט ואיןי סיבת שורש הגבורות שהוא שורש ״ אםע י בשיטמתנונעע כ הגבול והמדה והשיעיר יהקצכה היי כשעלה ברצינו הפשיט לעתיקא קדישא דכלקדישייא ומה שקראו סתימא דכלאלפי דאית עתיק׳ קדישא אחריתי והיא מה שמכיא הארי״זל ככתכיו שהיא ג׳ ראשוכית דיולכות דאדס קדמון הנקראים עתיקא קדישא יהוא תבחיכת שס כיין והוא סתים למעלה מן האצילית לפי שהוא למעלה תן הפרסאות • אבל זה עתיקא קדישא שאכו מדברים בו נאמר כו עתיקא קדישא דכל קדישייא וכאמר ביה סתימא דכולא לפי שהוא יותר סתום מכל הסתומים הוי ספיייא דכולא •.ותה שאתר דאיהו תד ולא כת ושכן צריך להבין ״יאתר שקראו חד אין. היא דלא בחושבן דכל דכר דלא בתושכןפ ליה גכיל • והכויצה י א ד ליפליה גכול יכשנספר ונאמר ח הוא שמה שקראו חד לא משים שהיגבל מאחר דהיינו שהיה לו מאציל • יבזה הצאצל עייל במושבן שגכולו ניכר ׳1א הוא מגביל עצתו כאיריה מציה יכיה נבו״ל דהיה ספינרבגייה יכל דכר שלא צפרחק ינאצל משורשו אין ל( גבול להקראפו חד • הוי חד ולא בתושכן יגי׳ ללא עי^ל בחושבן הצאצליס לפי שהוא מאצילה שאמר להמציא כל צמצא היינו להאציל ילבריא מ ראשון: ו ולייצר ולעשות ולזה רמז להמציא כל נמצא שנכחו צעשה הצלן והוא המאציל והכודא והיוצר והעושה ובו תליין כל חיו למהימצותא ולא כאתרא וראיה ללבד לאמר * נפיק מגןסוף ף « (אםאיתאלכאי ו א דאין ס ח ו מ ט םדםתי תי ז ניאתלתא הי״לל אפיק א״ס מגז פפימותיה תדאמר נפיק *לי משמע למעצמו צפיק * ואגב אורחיה נדקדק כמאמר מאי הא* לאתר מלזא דאין סיף שידוע לפכי צל יודעי אן שרזא ה(א יסור הדבר עצמה ואם איתא שא״ש הוא לבר פשיט יאין בו שים׳ןבו לא ראש(לא סיף לא שורש(לא דאי ופוהןאעצםא׳ ימי *נ

ף נ ע

x y עת &ן$תי& פרק ב' • גיה קיש הלןישיפ פרק נ's

fat ף ולא יסוד י1א עצם פשוט אי׳כ אין יתכן לימיחא די/״ס נ ת היא ע ל ח ג ת הן איות שפילדות ה ל ח ג ה להבין בענין השלהבת וא P3 י ל ב יסוד הדבר דהיינו שורש הדבר שהי״לל נפק מא"ס\ א ת יעקב יוסף • וכתי לדו השלהכת כמה דאמר קרא אלה תו

׳ ש ע ג י מ ק כאופן זה שמלתא״ס הוא האור ה ו ת ל י ע יוסף להבה « אבל קשה מאמר שהקדמנו לעי כי עקב אש ו ת י והיה בי

ס י ג ־ י ע וכן תמצא א״ס עולה כגימשדיא אור והוא ושמיה הנה מ א נשמתו • אלא ד ר ק ן ת ת הגחלת. אי לדו שהשלהבת תו

ה י ו ג ת אלא ע״י השלהבת א״כ נמצא בגויה דאוריה דאין לו סוף ובתנועת דעתיקא קדישא ב ל ח ת ג . שהגחלת אינה נעשי

ק י ע י כ ה הציוצים כאותו מקים שיצא ממני הו א השלהבת « שהשלהבת עשתה איתה דאיתי איר נתהי י ה ת ל ח ג שהתחלת ה

ע ק א דא״ס ובתנועת! ממקום למקי' ב ח א נשמה מגי שתים דסתייוו מ ר ק ת נמצא שהכלשלהבת א׳ • ולכן ת ל ח שתהיה ג

ן • מ ק ת • נמצינו ליידיס בקיעה אייהוא החלל שבי נבראו העולמות נאשר נכא ר ל ל ת ג ומקום ששרשה רמוז שם היא דומה ל

ת המשנה •איית שהגחלת כריך נ ו ז י כ ה ז י ת כ ה ל ש ה ת ל ת שהגחלת ת

מ י ו ם ה ד י ן אמר ולפני אחד מה אתה סופר • כלומר ק כ ן יקרא אתד יאין לי שני • ל קדמה לשלהבת והשלהבת שני לו» א״כ אי

ל ש מ נת המשנה כקיצור מ ת הייני השלהבת זזהי טי ל ת ג ם כן ה ת לאי היא ע״י השלהבת א ל ח ג ת ה י ו ה ת ר לי תהיכן נ פ ת ס ל ת ג

ד מ ו ל ע שאדון יחיד ואין לו שני • יא״ת שהגחלת קדמה והולידה השלהבת • לפני אחד מה אתה סיפר' כ ד ת ת ל ח ג ת קשירה כ נ : ה ל

ב ־ן ס ש י ד מ ת הקדומה תוכרח לו.;ר שע״י השלהבת א״כ מכאן תבין שאדון יחיד ואין לו שני ׳ נמציני ל ל ח ג ת ה י ר לי מהיכן נתהו ; ס

ל ההיא התפשטות לכן אמי כשעלה ב׳־־־ג: ־,- א קדישא הכל חד ומלת 6"ס הוא ע ק י ת הרצין דאיהי נשמתאוכין בעל הרנין לאיהי ע

ה י י כ ה מלכד המשל הזה של השלהבת והגחלת • מהשלהבת ע נ ה הפשוט דעתיקא קדישא דכל קדישין שרצינו הוא המתפשט: ו

ס ״ י ש ד ק ן לנוכח יביטו בספר בית קדש ה י נ י כלס דבר אחד כאשר ע ת כל אחל גוון א' ו י א ר ס כה כחוש ה «תר£? ג' דברים נראי

א י*:,י ק ל ס דע חכייתא דיחודא קדישא יסתכל בשלהיבא ד הר בראשית דף ג׳ ע״ב יז״ל אכל ת״ח מאן דכעי למנ ו וכדאיתא כז

י י י ר ^ י / י י א • נ״א ת״ח בשלהובא דסלקא א ס ג ה ל מ ד ב י ח א ת א ד כ א ל א א ק ל ס א ל א ב י ה ל ש א ה ד ק י ל ד א ד נ י צ ו כ י ג מ ו א א ת ל ח ג

א ע ל ה ל ש ד יעל נהוראתיוורא דשלהוכא שריא לעילא צהירא סתימאה דאקיף ליה ורזא עילאה הנא וכלא תשכת כ נהירין וכי׳ ע

j י / י י הרמי י ז נים כיה י עכ״ל הרי מכאן ראיה שיש כשלהכת ג׳ נהירין יכלם שלהבת אי• יצרין לדקדק כי כ ו לסליק יחכמתין לעלי

י א י מ י נהורין ובכית קדש הקדשים מינה ד׳ • יי׳׳ל דהאיר הד׳ רמוז בזוהר יודחזר ואמר וכלא תשנת כשלהיבא האי כלא לאתי

ן י י ? » ה צרין שתדעשהנשמה הנרמזות בתלת היא י ועתיקא קדישא דבל קלישין דהי׳א ד מ ע לאתויי האי איר הד׳ שאמרנו ז ו

• י ש י ד ל ק נ קרא שמי של היא * ח״ש הוא ושמיה חד איכון וכמו שנשמתיה נקרא היא ועתיקת קדישא ל ת כמי שאמרנו נ ל ח ג ה

י ב ג 1 יי״יי* t'v~'V ל כ קרא היא ״ זיולכא קדישא נקרא m י א קדישא נ ק י ת א קדישא לגבי חלכא קדישא ע ק י ת ן ע א שמו כ ר ק נ

ה ז ה ל י א ר ם שמו ימק״ו נקרא הוא י ו ת לגכי מק״ו נקראי י ר י פ שכינתא • מלכא קדישא נקרא היא ישכיכתיה נקרא שמי יכן כלהו ס

ה , ן ל ש ל בייריה ידע דהוא (שמיה תד איני; קכ״ה ו ם דף קכ״ז ע״כ וז״ל ת״ח מאן דידעשמיה ע ל ע נ תמצא בזוהר כראשית כמדרש ה7nVp ה המאמר הזה כפול ומכופל דדי לי כראיה ראשונה נ ה ס ו כ ה׳ אחד ישמו אתר כלומר השס והיא אחד ה Jחד דכתיד לן־-ן נ ר כלייזר השס יהוא אחד י ע ח מאן לידע שמיה יגי׳ ידע דהוא ושמיה חד לייה כפיל ואתר קכ״ה ושמיה חד • ואח״כ כפיל אא ן ה ה י ר ל מ לע • להא קרא בפי׳ קאמר אני ה' היא שמי יכו׳ יי)'ל לכיינת מאן לילע שמיה ע ל כיריה כל עלמא י מאן דידע שמיה על ל כוריה • זא״ת לתה שס מ״ה יהיה שמיה ע ב כתורה לאיהז שמיה ע א הכי . ועוד כי שם מ״ה אינו כתי ע ליוה אתקרי ד י ל

ד ״ י ת י א ר ק נ ת המייל ו ולע שמו כמו היול שאין לה צל ולא חלל י וכאשר נתגלי ע שמקילם הכל היה שתים היא ולא נ ל כיריה י ת־ , ד ו ע ה אז בעשה צזרת אל״ף דהיינו כזה צורת מייד במלואה דאיהי אל״ף י לכן האלף בראש האלפא ביתא לפי ש

, ה ל בלר׳ ת שמי של הקב״ה יראשית גילוי שתו היא האלף נמצא ששם מ״ה שהיא כמילוי' אלטן יקרא שמיה ע א ר ק נ

ס ו / י א .עם כל דא שמיה דעתיקא ס נ א ) v וכן תמצא בזוהר ויקרא דף ק״ל ע״א ת ת ו מ י צ ע ר ת פ ס ( עיין בא ^ ל ו י ם ה' נאם דז״א מכאן ראיה ל א ר חד דאימיה ז״א לאברהם דכתיכ בי נשבעתי נ ת ר מן א מכלא ולא אתפרש באירייתא • כא קז־י׳שא ק י ; י ע א יייא ן ר ק ן לעייל שנשחתיה נ ר רמזנו ל כ קדישא השרוי ביגון זעיר אנפין • יקרא שמי דעתיקא קדישא יגס כי ג ? 1 כ ד ל ח . ו ה ל י כ קא קדישא ושלשתם הם בסוד יוד במליאה והם הס הקידמיס י ס הם עתי קרא שמו ומלכא קדישא ושכינתיה ה נ

ד ? ח ן שש״שתס א ת לןמר ל נ תי ם כראשית האי נ ת נ ל ו ר לעי ; ז נ ת אחד שהיא האלף כצוריג ין״ל כ ו ית של היו״ד עשאם א אותי ולומד

V

עיו לאלהיס פרק כ׳ \

ולומר לן שהוא הקדמון לכל הקדומים ולפל שנשתתאדכל תיישריאת בהון לכן הם נקראים שמויז״ש קרא אני ההוא שמידהי״ללי ל הוא שמי הוא נ אני • לשמי אלא לרמוז שמלת הוא רומז לו.׳ קשרי דתהיתניתא ג״כ דהיינו ה״ו למק"! ואלף לע״ק לק־ אתל• אק איתא כזו הר ויקרא קס״ג ע״ב וז״ל ר׳ אכא אמר ככל לייקא הם שמא דההיא נשתתא הקדומא שהיא נשמתין דכל נשמתין • ו אתר הוא וקרינן היא דכד וניקבא כתדא וכללא עילאה ואייו דכר ה׳ נוקבא אלף כללא דכלא דהא א>!ף כשלימו שריא ז ־ וצדן להכין בסיף המאמר דאמר דהא אלן בשליית שריא האי שריא הוא מיותר כי מאתר דאמר אלף כללא דכליא די כזה וקכלה נקבל מה צורן כפינת טעם דהא אצף בשלימו שריא * וי״ל שכוונת ר׳ אכא דאמר אלף כללא דכלא לאו שהאלף כעצמה רומזת לעתיהא קדישא לכד דלמעלה ל;ת צירה ולכן לא אמר אלף עתיקא קדישא אלא אלף כללא דכלא • וצריך להכין למה אמר אלף כללא דכלא ולא אתר כליל להוא שהרי לא הזכיר אלא דכר יטקבא והאי דכלא גאתויי תאי קא אתייא אלא האי דכלא מאי דאפייא לאתויי 4ם לעתיקא קדישא דכל קדישין הרמוז ביו״ד של האלף ולכן הדר ואמר דהא אלף כשלימו שריא כלומרע למה אמרתי לך כללא דכלא ולא אמרתי כליל להו דהא אלף כשלימו שרי.כלומר דהא אלף אית כה ג׳ צורת לרמזז גם על תד עתיקא קדישא דכל קדישין יצריך להבין מאתר שהאלף כליל כלא כנזכר לעיל א״כ היה צרין להיות צורת האלן יו״ד ואייו ה״א לתה איהי דלת • וי״ל שכד איהי קשורה עמיה יתלתהון איכון תד אז היא נקראת דלת שמקבלת מיטה יכשנתיילית מכל טוכ אז) ולפי שהאלף היא רומזות כקדמות כלא ־ א שככר נתעברה מהיא״י בדמותו כצלמו ונעשית ליו • דהיינו ף נקראת לי/דהא אלף כשלימי שריא הרי שהאלף ז • דהיינו כשהיתה אדוקה בו שאז לא היה זיווג לפיכן נרמזת כאית דלת בהיותה כאלף » ז . היא כללא דכלא דצורתה כליל תלתהון ואיכון חד • וכבר ביארנו לעיל שהנשמתא יעתיקיקדישא הס דומים לשלהכת יגתלת דכלא חד א״כ הוא ושמיה חד אינון • וזהי כוונת המאמר מאן דידע שמיה על בוריה ידע דהזא ושמיה חד איכון • כלומר כשידע שהאלף , הוא גילוי המ״ד כנ״ל אז ידע שהאלף היינו יו״ד ואין הפרש כינהס רק שהאלף נקרא שמה של יו״ד א״כ ידע כיצד היא ושמיה חל אינזן י ינשידע שהאלף אע״פ שיש כה ג׳ צומת הם הכל דכר אחד א״כ אז ידע שקב״ה ישמיה שהס כסוד ודי מן היו״ד הס אחדת י ח נ אחדושמואחד • וז״ש התאייד כלומר השם והיא אחד הס • בה׳ מאחר שכל הגי אותיות הס אות אחד דהיינו יו״ד» דנתי לדרוש סיפא דקדא שמאמר שאמר ה׳ אחד מה צורן לימר ישמי אחד שככלל שם היי״ה ה' אחרונה שהיא שפינה דהיינו שית א״כ תאחר שאמר יהי״ה אחד יוה צורן לדור ושיוו אחד לכיכן אייר כלימר השם והיא אחד הם ר״ל מאחר שאמר ושמו אחד היא להירו'י היי השם שהיא שנינה והיא שהיא הנשמה דכ״ח אחד הס • ילא שמקבלת נשמה ע״י כעלה נקו יחידדסכינה עם נשמתא דנלחי הסוברים דלית לה יוגרמא כלום הוי ושמו אחד ג״כ שקב״ה ושמיה שניהם יש להם נשמה אתת יז״ש המאמר כלומר השם יהיא אחל דאיהו על שכינתא ונשייתא כנו:ר צמצינו למיין שכל גילויי נקרא שס של הנסתר שנקרא היא • הרי ראיה שכל נסתר יקרא הוא •הנגלה יומנו שסלגכי ההיא נסתר • גס איתא בזוהר שמותדףפ״ז ע״א וז״ל ת״ח זכאין אינון ישראל קתיה דקביייה דאחידןה הכנת המאמר כן הוא אנפץ עילאין נ ד ים דהוא ושמיה אחידן כהו ואיכון הוא ושמיה : ו באנפיןעילאין דמלכא באינון *נא ישמיה ן ד ה י ס ה כ ' ל ' דתלכא הם פרצופין לאצילית ילקיון יתכאר אין מלכא קדישא ישכינתיה ונשייתא לכל חיי דאיהו כשמיפא ד כמבזאר • תתלבשין בתיך האצילות ואתירן בהוא כנשתתא כגופא ז״ש המאמר כאנפין עילאין לתלכא להוא ושמיה אתילן בהו • זמה שכפליאמר ואינון הוא ושמיה יש לי ב׳ הכנת ככפל זה יאינון היא ישיויה כלומר ואיכון פנים ג״כ מתקריין היא ושתיה פנים נסתרים נקרא הוא • ופנים נגלים נקרא שמו י •ההכנה השנית שכל פנים האלו נעשים שמו והיא ושמיה לאתאתילן כהו דהיינו מלכא קלישא ושכינתיה כקרא הוא ואיכון כלומר כל אלו שהזכרנו כין הפכים כין איכון דאתידן בהו כלא חד ולכך נקרא היאפ בזורר ויקרא לף ה לזה אי ס ו ד ת יקרא היא והנגלה יקרא שמו t ו י ג ושמיה הוי זאינון הוא ושמיה הרי שכל הנקתר מח צ״ג ע״ב בקשו פני אלין עטרי תלכא לא יהו אתיד כהו ואיכון כיה איכון שמיה ואיהו שתיה תלה חדא הוא הרי שהפרצופין לאצילותח ע״ג וז״ל ר״ש אותר על ללא ש ש לף ע ד הנקראים עטרי תלכא נקרא שתיה לההוא נסתר להיינו תייק • גס איתא כזוהר הם בגויה מכאן ראיה שקודם הכל היה הוא ושמו דהיינו נשתפא לעתיקא קלישא לכל פ עולמו הוה הוא ושמיה ספי ברא הק בה אקא עפה נכאר כענייני עפיקא לכל דבר שהוא מז״א ולמעלה שיין עליה שם עפי פ קדש הקדשים • ו ר כי מ קדישין כמבואר בק • אכל יש הפרש כין עילה לעילה שכל עילה הקזדתת לתכרפה יפיסף עליו ה דלעילא יוניה יתקרי עתי ת תדז״א איקרי ^ שס העתיקות • ונתתיל לך מת? שהיא למעלה יון ז״א שהוא כינה והיא הנקראת עתיקא כדאיתא כהקדתות הזוהר דף' א׳ ע״פ

ל ך וז8

ם פרק נ' י ה ^ ז ו י. י J ,y ׳ ע

ס » כ י מ פתת ע יתם לאן אתר לאתר לכל עיינין תליין כיד(מאן אי # פתח שאי מרים עיגיבס יראי מי ברא אלה שאי י עז «״ל ר׳ א/ס עתיקא לקיימא לשאלה י ברא אלה ומאן איהז, מי • הרי בכיריר שהבינה נקראת עתיקא לבד . זתמן תנלעין דייןאז סתין ע ס י קע^מ ע״ב כספרא דצכיעיתא ייאמר ה׳ אל משה לוה תצעוק אלי אלי לייקא לכר אל כני ישראל ייסעו י ״(עורי בזוהר >^תדן<-־ ל ו ע ? תלי לכעא לאיקיר לקנא י וידוע היא כי מזלא היא כיבה • ובדף צ״כ ע״כ איתא ייאמר ה' אל משה מה תנ י ^ ל ז מ }יזקא כתא אלי לייקא בעתיקא תליאכלא • ש״מלכינה נקרא עתיקא וכתרג״צ נקרא עתיחאאלא שתוכזמ! עי י פראלצנ תאנאמז ו י ף אנ סי ןרא עתיקא וכתר ג״צ נקרא עתיקא אלא שתו עליו כנוי בנקיא עתיקא סתימא • כלאיתא בזוהר ויקרא דף קס״א ע״כ ז״לת״תכד אנהירעתיקאסתימאבמיתא יילוקא

ה י א ם ה׳ יהא איקמזה ודא היא כת ה׳ ההיא מילא דאתי חעתיקא קדישא סתימא דכ^סתיייין ״ הרי ר ע אנהיר ללכי| ן^דרך מא ל ברירה שכתן^קרא עתיקא סתימא הוסיף לי כנוי זה לכד י • ולמה ללעילא מניה לההוא מילא אתי מניה דאיהו רישא ד אתילע הוס|ןן עליו לקרותו עתיקא קלישא סתימא לכל סתימין אבל לכתר דאיהו רישא תליתאה לאריך אנפין מלמעלה למנזר• קראועתיקי! סתימאהאכל לרישא תניינא לאריךאנפין לאתקרי אין נקרא עתיקאםתימאה לכל סתימין« כלאיתא כזיחד. א ״ שמוח. לף סייד ע״ב היש ה׳ בקרבנו אם אין • אלא הכי אמר ר״ש בעו למנלע בין עתיקא סתימא לכל התייזין לאקרי אין וכין ז! י ל קא קלישא י ויען כי כל חילא לאריך אנפין היא מההוא רישא קדתאה * כיסף ע ורישא קלמאה ללא אתילע אתקרי עתי

7r א ^ 5 ו קדישא כאמור כמאמר דלעיל ודא הוא כת ה׳ ההוא תילא דאתי יועתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין ובצדירא ז רפ״יז ע״א איתא הכי וו״ל רישא עילאה כקרא עתיקא קדישא סתימאה דכל םתימין מכאן ראיה כתרה שלרישא קדמאק ד־איריlj ר ה י ז רישא עילאה נקרא עתיקא קדישא סתיתאה דכל סתימין ומלכא קדישא דאיהו קב״ה אקרי עתיק יומין • כדאיתא כ כ״כ ע״א ויאמר אלהים נעשה אדם וגוי פתת ההוא סבא דס־ין יאמר שמעין שמעון וגרי׳ וכמה דשמע ר״ש דהוה קרי ליה שמעול

^ ו . ) D 7״r? ולא ר׳ שמעון אמר למכריי ודאי האי היא קכ״ה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב • וכזוהר ויקרא דלי קל״גע״אותאנא י , .' ר ק אשיש כה' בעתיק יומיןאתמר דהא הוא תדותא דכלא • הרי ראיה כרודה דקב״ה דאיהו מלכא קדישא עתיק יומין א' ׳ ועתיקאקדישא דכל קדישין לאיהו רזא דא״ס כנזכר לעיל אתקי־י עתיקא דעתיקין סתרא לסתרין טמירא לשמירין קיש הי־דשי

, , / ו ג י ^ י י י א V איז־קן י r v n * י ר ; י ק דעיז-יק,[ ס זוחר ייקרא דף קכ״ת ע״א תאנא כצניעותא לספרא עפי דקדשיא כדאיתא נAnp א ק י נ ז י ע ן טמירמטמירין והאי עתיקא דעתיקין אתקריאריך אנפין וההוא דלבר אתקריז״א לקבליה י קי להוא ע^יקדעתי* jf,»״ , י קדש קדשים דקדשיא האקמך דלעתיקא קדישא שאנחנו מדברים בו לאו ההיא עתיקאקלישא שמלכד מהאר

שההוא עתיקא קלישא המדבר מהאריייזלה״ה הוא הנזכרבאלרא זיטא כנז״ל דאיהי רישא קלתאה לאריךאנפין •.הרי ק ״ *

» ״ ; ע נות שנקרא עתיקא והכנויים המיוחלים להם ואף שלפעמים תמצא בזוהר שמשנה סלד זה כגון שקורא ל לפניך סלר הנתיס ^ £ • ם שהוא היולרגה התחתונה שבכילם כלאיתא כזוהר ייקרא ל$ ק״ל ע״א 4וז"ל תאכא ע ת קלישא לכל קלישין עמיקא סy י ד ן ל א .שמיה דעתיקא שתם מכלא ולא תתפרש באורייתא וקרי בינה בהדיא מפורש באורייתא דאיהו היי״ה בניקוד אלהיט ו

( י נ \ ב ל ' £ כי נשבעתי ביוה שבי נשבעתי הרי שנשבע במלכא קלישא דאיהו כגייה כמ״ש הזוהר כאדרא רבא בפסיק ייתעגב אי י לא כתיכ אלא אל לכו וגי' ע״ש וביה אותי לאכרהם א״כ האי שמא לעתיקא הנזכר כמאמר איהו מלכא קדישאומלהא, כ

א ושמ מ י מ ל ד י ע קא הנזכר הוא עתיקאקלישא דכלקדישין ככיני־ ל עתי ,איהומלכא קלישא שמע מניה להאיT •א י ק י א ל ע ה לספר כשבתיה ש ת , איכון הרי ראיה שלעתיקא קלישא לכל קלישין קראו עתיקא לבל וטעמא היא ללא בא עh " 7 1 ו י ה ־ ־ ל נ V ק ^ ד ב ה ד ז י ע ' יי ו י ג ^ י י י ת 1 נ א י ר י י נ ן ש ? י ; ת ע ^ י י * לאייייי ע ח כ ש ל נ י ע ל : לכל קלישין שככר ספר עתיקאסתם. • וכןתמצ״אבמקוסאשרלברכשבחיי כמאמר ה״נז״לדףקכ״תשקראועתיקאלגגמיקין מיזראיסיגי־ץיי?*

א ע

׳ י ו ׳ /- ־ ח תחמוד לת הוא סיומא. ד, נ ^ דף ע ק;׳ג ג ד דעתיקין&הייזי-נוידעתיקחקדישחדכנקדישיןכדחיתח כזוהר חו » י י ל ל ע 4 # לאורייתא לקבל עתיקא דעתיקין ראשיתא דכלא • הרי ראיה שלכתר קראו עתיקא דעאיקין והנה זה ש° ^

׳ * ! , , ־ ת א עשר דברות ככגד עשר ספירות לכן הוצרך לכנות הספירה הע&«ן-, ע י קדישא דכלקדישין יען כיי לא נזכר כתירה ל״* 0 י ועוד׳ לכנויי זה שייך לכתר ג״כ •• דאו י העליונה כשם ההיא דלייג לעילא מיניה לכליל אותו כגויהלמהוי כלא ח

' חי עיז לאלחיס פרק ג

קא י י ן לגבי ז״א דאיהו נער א״כ כתר יקרא עתיקא fi'fo עתיקין דאיצהזן או״א' • וגם כביצה תמצא שנתכציפ כשם עפ עתיקיועם ה׳ דאתיא מעתיקי? קדישא להאי קדישא כדאיתא כזוהר כראשית דף רי ט ע״א וז״ל אמר ר״ש כלא חד משתע לכתיב נע ששם זה יגושאל להמעתיקא קלישאידאיהו רישאעילאה הנז״ל ד שמיס ימי הרי שביצה מכנה אותה כשם עתיקא קדישא י תד י ג יען כי משח רכות עילאה אתיא לגייה כדאיתא כזוהר ייקרא דף ז׳ ע״כ כשמן הטוב ימאן שמן הטיב דא &1ח רבית קדישא לנ

. א ק י ת ע ד ונפיק ח י ג ן . הרי שמשח רבות דעתיקא קדישא נ י מ ינפיק מעתיקא קדישא דאשתכח בההואנהר עילאהדינקא לקא קדישא דאשתכת כגייה יהמשח רכית זה היא הנקרא נועם יכשהזוהר רוצה לדביר בשמן הזה שהיא נועם ה' קורא לבינה עתית דאשתכח כגייה דהא ההיא משת רכות נפיק ע״י בינה « כדאיתא בזוהר ויקרא דף יס״ז ע״ב כיעם ה׳ מ קדישא על היישח רה יש לדקדק כמאמר הזה כמה נ ההיא דאתיא מעתיקא קדישא דקכ״ה משתעשע כיה דהא ההיא נועם מעתיקא נפקא : ה דייקיס א׳ האי כפל דאיור דהא ההוא נזעם חעתיקא נפקא מיותר לגמרי • ב׳ למה כתחילה קראו עתיקא קדישא יאח״כ קראויעם מניה נפקא ״ וא״תדקב״ה איהו ת״ת ויוין • יעיד דהאי עתיקא מיותר לגמרי • דהיל״לדהאההואנ ד כ ל א ק י ת ע משתעשע בנועם דאיהו למעלה מהכתר דכן(יפרש ואזיל דהא ההיא נועם מעתיקא נפקא דהייכו־בינה • ולחה התחיל באתיא וסיים בנפקא • אלא הענין כדאמרינן שמשח רבי אתיא מעתיקא קדישא וכפהא דרך עתיקא דאיהו בינה ״ לכך היה הכפלל בינה הוא ואע״פ להודיעך מהיכן בא החשח רכו ימהיכן ייצא ןלכן היה שנוי הכנייים . נמצאת למל ששם עתיקא קדישא לאי ע שהאר״י זלה״ה כתכ כפירישהאדרא רבא על פסיק וייצר תרין מדין למה * רזאדעתיקא קדישא זרזאדז״א ודירשדהאי. ועיל לאנן מתניתין דר״ש • קא מתניצא דלאו עתיקא קדישא הוא על הביצה אפשר ליתר שרוצה לדרוש על התשת רכו כדאמרןעתיקאקדישאת״ח לעילא איתא דלא תיתאתאן אי ״לו ז ב . ז ז מכללא אתמראלא כפירושאתמר כאדראזוטא דף רפ״טע׳ . אתידע ילא אשתמידע ילא אתרשס והוא כליל כלא וגו׳ וההוא לאו כמניעא ולאו ככללא ולאי כתושכן אלא ברעותא דלכא .ינא עתיקא י ינא היא י הרי כל ענ י הרי ראיה ברירה דע״ק לאו איהו כינה דבינה עייל בתושכן יהאי עתיקא קדישא לאו נמנ

קדישא תמארים באר היטב :

* ג ק ו פ מ י ה ^ ז ו א ע ל כ א ד ת ו נ מ י ה ם פרק ג' מ ש הקדשי ד ב־ת ק

ם נ י י נ ע שלפעמים מצינוכזיהר שהיא מלתה כל ע ת ולא אמר כתינת ועוד ד נ צריך להודיע למה אמר כנתיו בענין צסתרים וכל סתרי הסתרים לפרצוף אדם ״ וכדכר נהתהו ״ תדע שאע״פ שאנו מדברים נ כחיד סוף פרצוף וניכרים דשייכי לפרצוף לא אית כיה פרצוף אלא כדי זה שיה לכל התירה כלה מפסוק נעשה אדם בצלמנו עעלם אורייתא נביאים כתיבים • ובמקומות אתרים תצאצו ראיצל לשכן את האוזן וכדי שיוכל האלם לדכר כי לפי שהיא נעם מנסתרים י נזכרכווהרשה1ארישאללא כזוהר שתרחיק העכ : '*אולכאשרפלא בהפלגה גדולה שאין לדתיתו לשום צורה נ ש ו ו ר ף אי ק ו נת פרצ ד איתא מוהר שאין לדמותו בבבהי עי אתיידע יה ואות ונקודה כ^איתא בתיקונים דף א ס ד ק ם ך א הנקרא א הו ' ילאיכשיםאית ונורא ו תי לאכאי ו תהי לאבאיע״א ומאריה דכלא לית כיה צייר א ח׳ ש י ד ן ק * ק י ת לא ע א דכו מ י ת יצקיד׳יכ״שבפרציפינןאשר הורככ מטיפ׳ סץ יהו׳׳ה • ־ דאות וצקולה• יכן איתא כאוספתאילא פ נ סרוחה אס כן קשה מהאי מאתר לכל ,ןגריך אה שהיא מדברת כלשון השייך ^ ראי זה כראי זה ״ מי״לדלצשמתא דכל ל התורה מ על פרצוף כני אדם כמי אזן עין פה אף לכ יד רגל ואס נאתר תיי דאיהי נשמתא דעתיקא קדישא דכל קדישין אין לדמותה שדכרה תורה כלשון תשל א״כ עזשין התורה ת״ו פלסתר שהיא לשוס צורה ואית יכקודל כי להאפשטואה אין לו סיף כאמורי ת משלים ותידיפ• אלא עיקר-התשוכה הזאת ?יא שעניין לעיל וכל דבר שאין לו םיףאיןלוידתופ לכןנשתתאדכלחי ר ו תי הזוהר דף סייג נ הנשמה דהיינו נשתתאדכל תיי אין שוס תיבה ואוית ונקודה אין לי דמית לשוס דכריכדאיתא בתיקונהירקכ״הדאיהו וטעם שיוכל לרמוז עליה כמו שאמר הכתיב ואל מי תדמייני ע״ב ימלגאו מיניה דאייהיתקינא לגופא .ט היי״ה כנשמפא בגופא לגו מכלא הה1א דאתיד כלא יקשיר כלא ג ואשוה יאמר קדוש • יקשה שהיה ליה למיתר אמר׳קדוש ו

ה דלא מ

v . עוו לאלהים פרק ל {ית קיש wpn& 0הן ג

? ! י א ו ר כתר ה ע כעשמת׳ לגל חיי יאיהו מהש&ר4ח"לאםקי6מרקד(ש • אלא מ ד ע ת לו י - ללא אפריל! בשום רממוא מ י י ק נש״ותא דע״ק לכל קלישין איהי גשמתא למלכא קלישא לאיהו שאתרו חייל טוהר לפעמים שתילת ת׳ תלד מקפל לר בגו האצילות כנשתתא בגופא • ולהאי נשתתא כשאלתא ללא את״לע מה! ועל זה אמר מ״׳;תצא שתיל־יג ללי י ס הוי״ה מת ו ל י צ א למלכא קדישא אמר דלא°אתרממ כשום רמתו • הריתלאתר רותזת אפילו ככתר: ורע שכענין עשר פרצ1כ:ס לו ל ב ג ו ההוא לאתיל כלא וכוי ללא אתרמיז כשום רמתו שמ£ יש ללמותם ככל אות שתרצה משם הד״ה לעי שמר ה

א י ע מיניה דווקא נשמתא דמלכא קדישא לאיהו גשמתא דעתיקא וכל אות מורה גכול • וגס תדע שהס נהראי' בזוהיכתרי ת ל' ג י ל פ י קדישא לא אתרמיז בשום רמיזז אכל השאר אתרמיזו ״ וגם היכלי מלכא י צמצא שהם כלים לאלהיתי יתברך * ו

ם י כ ל מ ל ק ע שכל לכר נסתר שצריך אדם לידע אותו יקרא מ״י ולאו ההפרש שיש כין קדוש לקדש כקושיה אחד שיש מ ד תו ה ל ליוקא כינה נקרא מי אלא אפילו מלכא קדישא נקרא מי יען כי כפסוק * קרוש קריש קיוש • והובא מוהר שה יי ג ה ת י1הי לומר קיש קדוש קדיש לפי שקדש ככתר והבי. כיליי/ ל א ע י וצריך לשאול עליו לידע אותו כדכתיכ ד ת ס נ כ ו הז . !מתרצים כשעולה התיית לכתר לקבל הקדושה א ת ו כ ל מ • לכןנקראמיכדאיתא כזוהר בראשית דף א׳ ע״כ כ ן אביש ד ק י׳*ל לקיימא לש׳1ה גאיהו באורח .סת*סולא אתגלייא אקרי מ׳ יאמר קדוש ביי״ז דהיינו סיד הת״ת שה!א זי שעלה כה ל - ע מ ש״משינל לבר שצריך לשאילעליו יהיא נסתר יקרא מ׳ ?ייצא ונעשה הקדש קדוש • נמציני למדים שהוי״ו שעלה לש א ק ד ן שם כתורה בשם זה הכריתו לכתר להיות קדוש וגה נשעושין איזה דבר ק ששם זה מושאל לבינה שהדי לבינה יש לש ל ד שלמילאש״ךאלאעלמלכאקדישאלשמיילאאתפרשכאוריית׳ אומרים עשהו קדיש אלא קדש • ןייצא ששס העצס הוא קp ל מ אלא בההוא אתר לאומי ז״א לאברהם כדכתיבנא לעיל א״כ ושים הכלי הוא ק£7 ונקרא קדש ע״ש שהוא מן הקדוש ״ כש ן ד ס כיותר דלא אתפרש באורייתא והוא קיימא קדש ישראל לה׳ יכששיכן בתיכםינאמר קדושים תהיו כי ק היא כאורח םתי

ס י ^ א . ס י א ר ק בשאלתאתדיר שחייב האדם לידע אותו כלכתיכדעאתאלהי אני ה׳ ׳1היכם בעבור שאני קדוש ושריי כתוכנם נן ו ר ג י ם וקיימא לשאלה קדושים י על זה אמר ואל מי תדמייני יאשיה ר״לאפי׳ ש ן יעיכדהז • נמצא שהוא באורח סתי אבין מ י י ק ולכן יקרא מלכאקדישא מ״י ושיין עליו שם מ״י כאשר תמצא לדמית אותי לתלת׳ראשוני׳ הנרמזית כמילתמ״י כנו״ל דס י א ׳ ר ק בזוהר.בראשית לף ב' ן4"א יז״ל אמר ליה רבימלה סתימאה כשאלתא אפילו הם אינם דימיס לי לפי שחכמה ובינה נב ז \ ח ע ד הוה קמי קב״ה וגלי כמתיכתא עילאה ילא היא כשעתא קלשיס ינתר נקרא קלש קלשיס אכל אני נקרא קדיש כ• ר ת א י דסתים דכל ?תיתן כעא לאתגלייא עכל כרישא נקודא קדא ?י קדיש אני ה' אלהי;ם • ואס איתא שהס לימים לי היה לש ו ד ק ן להם קלוש ולא קדש שקדש היא שהמכונה על ?כלי ו פי לי ןתקקכהכלג ולא סליק למהי-י מחשכה טירבהכלצמרי . p ו / י ם מכונה ע״ש העצם • זהו שאמר אס כן יאמר קדוש • ובזה י ןאגליף u טצינא קלישא נזתימאה גליפו לחד ציורא מתיא ו ן ה י ר קלש קלשיס בטי{א עמיקא לצפק מגו מחשבה ואקרימ״י יכו׳ קישיאא׳ והיא שלמה אנו אומרים ליחלאקלסא כן כ מי על בינה היא ושכינתיה שתרגום קלש הואקלשא וכלשון הקלש א הנה המאמר הזה קנעוה לא־ איתא להאיא ש י ד היינו מה לאתר ר' אלעזר בדף א׳ ע״כ ר״א פתח שאן מרים אומרים הקלוש ב״ה כפי זה כלשין תרגים הי״לל ליחלא קא ? ל עיציכםלאן אתר לאתר לכל עינין ביה תליין ומאן איהו פתח ב״ה וכן מציני בזוהר שאומר מלכא קלישא ולא אמר מא ר ק א הע?ין הוא כמה שהקלמנו שהפטתמיג כ ל ם עתוקא קיימא לשאלה ברא קלשא ן א ים ותתן תצלעון להאי סתי נ עי, j»אלה ימאן איהז מ״י ו?ו׳ ועייל מי כרא אלה הרי שרגי אלעזר קליש ותלכא קליש׳ הוא פנימיית ובזוהד כשמלכר על העקייל ת אתר שת״י שהיא בינה כרא אלה שהם ת״ת יתלכית • יאס לכן אזמר מלכא קלישא ולא איתר קלשא אכל כענין המכליץ ל ? ל מי שהיא ^שהס רמז לאברים התיצי5ים אז יאקר קלשא ןכן צריך ל איתא שהלרשהשהמאר״ש משם אליהיז״ל הוא עם י י ת י ח ד מאחר שנתהזית במצית ולומר ליחלא קלשא כ״ה שהיא רמז לאברים ה בינה מה בא לחלש הייט תנא קמא; ועוס י כי כו י החכמה לאיהי מחשכה הכינה ג״כ הית׳ עמה בכןול לי פרצופין שהפןימייס הם מייחלים מעצמם בלי מעשינן אבל החיו כ י ש ^ ז ל לאיהי ייל ונין יהם אי״א לכל כמי אלם יחיה צרין על יל׳ מ?ןתי?ן לפי שבהם שיין ריתוק ועל ילי י ובקוד £ן ו ש ל ולאמצינו לחוה אס אחרת שנעברה מאדם והולידה לחיה .. הטובים א?ו מיאדייאיתם לכך איתר ליחלא קלשא ב״ה כp«9 וזה ?מאמר אומר ןגליף גו בוצינא וגו׳ גליפו לחד ציירה התים קדש כנ״ל • ולכן בלשון תרגום שהוא הלביש יאמר קדשא

?ליי וכלשון

6 6יגן צ׳ ט י א £ # ttf

הרי שצר צורה מ1 צורה והוא העובר כמע> איזו ועל האי עוכר אמרדאקרימ״י י ואס איעא דהאי מ״י הוא בינה • האם שלה מי הוא שנתעברה יזדאתר ואגליף גו כוצינא ואפילו תימאן איהו כיבה הי״לל י להאיכוצינאאיהותכמה והציורא מפ ואגליףמכוציצא וכוי כמו ויקת אחת מצלעותיו תדאתרואגליף גו כוציצא תשתע כגוה ממש צורה בגו צורה• הרי ראיין כתרה מכל הקושיות הנזכר לעיל שהאי תי דאתר אליהו ז״ל

לאו על הכינה איתמר אלא על מלכא קדישא דאיהו הכורא • וע״ד איתתר ת״י כרא אלה דאי על כינה איתמר היל״ל מי ילל אלה י זמדאמרמ״יבראאלהש״מעל תלכא קדישא איתמר שהוא הכורא כאשד צפרש כע״ה (וכיאור המאתר הזה תמצאנו כספר תעצומו׳ע״ש) • וגם ראיה לדכרי דמי יקרא ג״כ מלכא קדישא דאיהו טמיר וגניז ממה דאיתא בזוהר שתות דף קל״צוחא דעלמא י ע״בפתח יאמר מי האיר ממזרת צדק וגוי מ״ עילאה וכו׳תומ״י טמירא דכל טתיריןדלא אתידעולא אתגלייא כלל וכוי• הרי מכאן ראיה ברורה לההיאטמירא דטתירין דאיהו מלכא קדישא כצ״ל אקרי מ״י י. יעוד ראיה ברורה שהזוהר ויקרא דף קפ״הע״כ וז״לאם עוונות תשמור יה אם תובין סגיאין עד לסלקין לעילא לגבי או״א הא אדנ> דאיהו רתמי ואי שתא דא אע״ג דאיהו רתתי יתער בדיצאתדנהדר לגביה דכל וכלדרגין אסתכתו בדינא דרגא חדאאי אסוותין מיניה נפקין איהו יתיס עלן ימאן איהו ת״י תי יעתול: וע״ר י״ה אדנ״י ואי אלין שמהן ן ודאי מ״י ירפא ל יסתמון מינן מי יעמוד לכל תיוכתא דרחמי פתיחן מינה ״ . ויש לעיין כזה המאמר כמה דיוקים א׳ מהו הכפל שככר אמרי דאיהו רתמי • ולמה מ כתחלה אם חיכין סגיאן וגו׳ הא א י תזר יאתרוע״ד יה אדני • י ב' בתה שאתר אדני דאיהו רחמי והא אדנות הוא דין דינא דתלכיתא דינא ״ ג׳ שהרי אתר׳ ליה ואיהו ל ה אם חוכין סגיאן עד או״א וגו׳ לרגא *זדא אית מ מי ואם איתא דמי הוא כינה לוקא הרי כבר אמר אס חובין • סגייאן'עד או״א שהם תכמה וכינה י לימאתרשהחובץת ו מ הגיעו עד אבא כיצד אותר הא אלנ״י לאיהו רחתי והא א היא למטה מאי״א וככר סגיאו עליו תובין ולא נשאר ביה רחמין

י לאלו נשאר כיה רתמי לא היו מגיעין התזבין על או״א •נין הואכתהשהוכא ככתכי האר״י זלה״הלתלכות י אלאהעי של תלכית דאדס קדמון שכתון הכתר • הוא אדני במילואו ואע״ג לאיהו אדנית איהו רחמי ללינץ לא מתערי אלאימכינהflfy ד לזיני מתערי מינה (זהו שאמר בזוהר אם חוכיןסגיאן ע

ךן שהס

יציה קיש הקדשים' &-ק ג׳

נבלשין הקדש שהיא פנימייתי יאתר הקדיש כרין הוא! ונחזיר לעניניימ שנתצא מכל הנ״ל דהאי נשמתא דכל חיי לית לדמותה לשום דבר אבל כעתיקא קדישא דכל קלישייא מתחיל ענין הדמיון בריתוק מופלג כדרן משל כשאדם כתב ג' אותיות אדם אין בהם צורת אדם וכשאדם שומע שם אדסגומ־ כדעתו שיש לו ראש וכל ענייני אברים דשייכי כאדם אבל אם תדקדק כזה האדם הכתוב לא תמצא כישים צורה 1:0 הנק־א בתינת אדם דהיינו שהאדם ביתן כלבי שיש לו בן וכך אברים אבל על האמת לא יושג שים צירה בהאיל כ א י ש י ד קא ק עתי אדם הכתוב יזהו נקרא בחינה 5 וא דא״ס ח קרישי•• א • כראשית התגלותו דהיינו כד צפיק מ מז״ל עדיין לא תיקן תיקונוי שהוא הבתינה שאממו שיהיה הלכ משיג להבתין כו צידת אדם • על זה אתר כנתינה ולאי נ י ח אמר כתינהשר״ל שיצא בניינה להתהוות כזאת הנ *!דיין לא היתה בי ׳פרצוף א' • ולא י נזכר שתי של פרציף תתה היא לפי שהיה רחוק מהבחינה כמה שאמר לפי שעדייןלא תיקן #יקוניי ויהוא הנקרא אדם קדמאה סתימא דכלא • ינבאר לן ^:אנוקוראיסאיתיו אדם קדתאה לפי שיש בוהשדשיםשל לנשתית של עשר פרציפים דאנילית הרמחים בפרצוף אדם ן זצריך להבין לתה פ־צופינו יקרא כשם אדם ילא כשם אריה או שיר או נשר •ועוד למה לישראל אמר אתם קרויים אדם• יעיד לתה לאדם יהיה לו אזן ועין וכל אברים דשייכי ביה ולמה לא בראו כדוריי ויקרא שמו אדם • א^א בהכרת גמיר הוא לומר שהנשמה ג״כ תהיה בפרצוף אדם דאם איתא שלנשמה אין לה ידים ולא זרועות בי^אי שהזריעות לא היה בהם כת להתנועע והאצבעותלא היה בהם כת לכתוב תחשבת הנשתה לולי שהנשמה בתיכם מתפשטת • וא״ת שלעולם לנשמה לא ישלה אכריסאלא כפי האבריםשתצאהתתפשטת בהם א״כע וגס שאתרו נ ע נ ת למה כשיהיה באדם אצבע יתירה אינו ת ח״ל כל היתר כנטול דחי • ולתה יהיה כנטול והלא הנשמה מתפשטת בי • אלא הענין היא ׳כמו שאמרנו שהנשמה יש כה אברים כצורת אדם ימתפשטת כפי איכריה יאס תמצא אכר מייתר איבה מתפשטת כגויה« גם הק״בה לא היה בורא דבר יתר על הצשמה לילי שהצשייה ג״כ יש לה י האיכרים אלו אן שהם רותציים מתפשטים בתק־ איכרי הגוף וכן גם כן בשמה

לצשליה צדין שיהי׳ לה כחיצת הפרצוף' דאםילא היה לה כחינת הפרצוף הזה לא היתה הנשתה שליצו בחינת פרצוף אדם וכן מנשייה לנשמה •ןמזה הטעם נקרא אדםקדמאה סתימא דכולא

בשם

־ j עגז-לאלהים פיק כ' M 6קי* מןו«י p6 גי..״ י

ן י &הם׳תכמהיכינהיהא אלני שבתיך הכתר לאיהו ריזמ• * בשם אדם שענין האלם ?יא תתילתהגיל!׳ לכיי?ו.שאין פה סי{?^ י י כאמור ואי שמא לאאע״גלאיהו רתמיימתתתשהתוביןסגיאו ע״כ לפס מ״ה,אלא מהי״וד;עשית אלף כן מקודם ה

״ . י ו ים בגג / ד שאין לה צל נלא מקום סמי נמ״שסי V ספירות הכל בסנד מ ל כ על אי״א יתעד כדינא וכל לרג״ן כלהו שנאלרגא חדא אית לן לאיהו מלכא קדישא וכשנתגלה ונעשית מ״ד במליאה אז.נעשה ?*} >7היימ אסתכמו בלי/ / ל א א י ה כן תמצא שהי״יל תחיללז״ גילוי ה ק תזר ואיןך ועייל יה אדנו אדם שהוא שעמהי ל ,דאתקףי מ*. יעתוד:ויתומלקכלן וא ל ד ש ר ל דהיןכו כאמרך יי״ד במילואו הוא צזיתאל!ף.זמל ע •ר״ללכך-הקליסיייה לשםאדנ׳ שהי״לל אדני״יהאלא לרמוז ע

ד אין י ״ ל י נגלה שמה לא היה לה שנה צורה וכשנקראת בשם י י^אדנ שסאמית,שבכתר שהוא למעלה•מי״ה •וז״ש וע״די• _ 1 f ו ^ ס ל ד כלנתר *עייל• הקליס שסי״ה ל^פ-אלני לרחיז״עלאדנת •נתהוה ונעשית א דהיינו סס ס״ה דאיהו א י^בכתריאיאלק שמהן־יסתקזן מיכן מ״י יעמוד ילאילאיהו נקרא אדם קדמאה שהוא גלוי המייל י* 7 2

Q I P P ה י ה ם וטח שאמר סתימא לכילא ה״נגתטעסהנז״ל ש א ו ה כרירהלתלכא קלישא־אקדי מי • ראי : **ולכא קדישא הרי4 frwrp ׳אתור יאתר האומר מאתר ששם אלננת זה הוא.מלבר על כגו אוריה • ומה שנקרא ע׳מ־יקא ?יישא 7נל • 1b V-f*& ך ^ ר ז י :מלכוא,שבכתר• א• כ טפל ילותר שמלת תי שבפסוק זהקאי היינו לפי שנתנאיזזדם הכל ולא נודע זיזמ ן

1 . , א p ם ראשית• יאיית למה קוראים איתי אלם קלתין תאתר־ א י כ י א ן ששם מ״י לא ק «על כינה שככתר ולעולם אימא לD י ] ה ל 0 5אלבינה ולא עלי מיין! •אלא כל בינה שהוא מער נסתרת ג״כ ראשית• אלא שנקרא ראשון לגלוי שמקילס לא הי

׳ י ׳ " ) י ה ־ ה ל ג כ ש א ׳בחינה אלא כתו היו״דשאץ לה שןס צורה ואחר . יאקההאת שינמןיאיוור לובטעסשהכי אנ ״ יכקרא ת״י t ו' 1 P 1 P P על-לקי.ימא לשאלה ואיהו באורח.כןתים ולא .ונעשית אלף שהיא .פרצוף אלס שכן תתצא שאלם) לרבי אלעזר;

ypvl * י , ה ד ש ע זאתגליי׳אקרי מי׳י־ש׳מ שכל דבר שצריןלשאיל עליו והוא נסתר .ריעז כאות אל״ף דהיינו כ׳ זרועות .ואורך הב יריא י ת ־אל״ףעל כן נקרא אדם קדמון שהיא גילויו ונקרא־ ע ח ך ט ש ה נ י כ ל •יקרא מי •ימציטשדיאלעזר בעצמואמר עך י י א ש • *וי• למתמן לעילא לץג תמן לשאלה כדכתיב שאל נא ליתיס .קלישא להירית על שהיה מקידס לכן אכל הראשית• לללז שא שע׳ ד אלאעל הגילויונקךא אד?ך אנפיןלקכלמלכא קלי .׳ קדמונים זליוקצה הש?ויסוי.גד קנ!< השמים תקנה השמים ע

, ק י ל י כ א ג ה לכל-חאן קרךמא לשאלהואי.הוי5איר>ז.9י/י9<ירןרן) •מי ...קדגשאבהביאו^;;1: אירפטנ־מתאקך.עד קרקן ^מצא-^ 3 ל ^ א ה . ן ז ה^י ׳א3לעתיקאקדי.שאדכלקד.ישייא שהוא .למעלה י יגתשמןר^׳ ו נ .ש3פסוק •אם^ו ?ל^מג :־>^אימא£1\<אי:*ן^ ^ 1 < ל ך י כ י ־ ל א ־ ״ ז ה ש ע תר מ נ י עב ד תק^־לך• איןקי«מא>לשתלה ,בהביטו למסה ״תארכי איר פנ ת נ < ל •:בינ^ # ^ י ד ב ז ח P $ * •

מי . .־שלא׳וקדא מיי \tkj •מי)ן ׳זקוזןזאלשאלה ^pjM.M~npM™vr י קנ לקלי ׳ מי ׳ -ם ״ , ש ־ י מ ל ה כ ש - י פ ןלכן נקרא אריךאנפין ונקי־א,הוי'9 ל ו קמן ^ן?ה*אי,הרקצך>שג>גם מתנין .. י" י £ * ח י ז ? ' , נ " כ ל ־ ס W מ ״ ' ^ ב שלפרצ1עי.האצילותה.גמיזים ז י - קי#לכש.בי}ין האצילות ד י ק מ ^ לזחותמן^אלה־ א -;לי^א׳ ; ל .לתד^קמניןש(רשל?נ[מ^חבמה-1תגתפנגאלשוהשבשמ313יכי- י ל ג א י ן ח ג ו מ א ל * 9 י # ;-:במחתאו3ת1ףהגזף יאי?3:1אורת ס. ^ ך ן ש ^ ^ ו י 5 ׳ מק. שיהש^סמתןשראל•* ׳ קכדחוטעצדהי נ , יקא מלכא . ןלפזכףלי ןאלשאלה,ע7^1ל7עא^:אלהיאבי ו ז קי ו י • ד - א ל ' j j V t y - ^ A P * ^ י • , י שירשנשמע פכ. י:ק^אשס מישאללה -• ..נשתיג-׳יעקב . , ,• • •;pלpJא<pרא•י^/ומq;שןקרא7בזנהמ,

י -,הרי^להשרשזסש^האצילנת^רמוןיס־בהוי״ס ?ppv י * י זי^י זיקמאזלףך״ל^או י (ג0גזאוה7עמה:שהביא ».ו)ןוהר .׳ י;5 5 ש ע ס , ׳ ן י מ ' ) י י י י ; ! ת ' ׳ ^ (ג5ו:>עקסמי־ההיא^ק{דאר.ע;לא.ה:הי^א וג^גה-ושבולא : ,כילכן-נקרן/ג״ככשם^ו^׳ה•: : נוןז [•.•• , t frzpb גון^־יו״ל ׳ ז1ן83זירי-איבוןלאקעמא/לשאל.ס.ל5ר ׳• •אכלמשעתא מןארי י^פרציפוס ;שם׳הניייה רןקה-יי״ללארוך • 1

מ * " ג ת * 0 כ ש ־ ה ו ל י צ א * לאו/כנא׳ ,ה׳-י־אשינהלאתא• י' לששה פרצופים ל ר א ש / ^ ק א ה י ת י ע . ז י א 3 ל ^ ד ^ ע ^ ה א נ כ ^ - ן

« o u " 3 P מ ה ם ה י כ ״ 1 ע ' ! מ ^ ע ל ה נ ! מ ז ^ ' ' ה ־ ' " M א' • ' רימ דאמי ה ד,בד>וקגאז ן ל י ד נ א ב ק ^ ק ^ ש נ ן מ ^ ר י ל י ^ ^ • t

i r i n , " מי י י

עוז בלחיים פרק ג' י

מי דא רישא ופו' הכה ישילדקדק מאחר שאמר המאמר״בתחילה

מי דא רישא • מי ההוא כקורה עילאה ליוה חזר ואמר מאי

ועול דלעיל הזכיר הזיהךרישא וגזעא ישכילאולמנזהלא איור

ל • ( וכל ליוקי המאיזר הזה ופירושו תמצאם ס רישא כלכ פי א

פ ע" ש) י הרי־מהמאמר הזה ראיה שמיי•. י מ י נ ע ס ת ח ט נ ו ק כ

ה וכוי אקרי א נ כ פ א איהי מלכא קדישא מלאמ׳ משעפא לשארי ל

ה ליוקכא א נ כ ת א ל י ר א ש ן הוה וז״ש ־ מי ומפרש ואזיל העכין אי

דיילי' ההוא לאקרי מ״י אפיק גזקכא דילייסיפא דא פיירלמעכל

וקכא דאמיה הרידההוא דאקרי מ״י בדי : i היכלא כרעותיה *

:קרי לבינה אמיה לכן חןר ושאל התאייד מאי מייי כלומר מאחד

א ר ק נ ה מ ל ר מ י ל כ י ״ ת י א ם מ ר גליייס ה כ שככר יצאו מאו״א כ

י כ מ

. בית קדש הקרשים פרק ג' י

י לבנון ח א ם ושתלן ונעשו כ בי טזאמר חייל היו כקי־כי חג

קא קדישא דכל קדישייא ג״כ כשם הוי״ה • וגם לכן כקרא עתי

שמלכא קדישא נקרא הוי'ה יש הפרש שזאת ההוי״הדעתיקא

קדישא היא פשיטה י ושל מלכא קדישא כמילוי אלכג״ין כזה

8 ׳שרומזלמלכאקדישאןשכיכתיה • י ו ו ו א יו״ד ה"» ו

הא כיצד ת׳״ע ששם היי״ה פשיעה עולה צייו * ושאר המילוי

ס כיל חי שהיא של שם מיה עילה ייט כמכין חיה שהיא היתה א

שכינתא דמלכא קד שא • והיי״ה וחיה עולים כמכין אדם •

ס לפי י ל שניהם ביחד א ש ס ת ש פ על זה אמר קרא ויקרא א

ו י ולפי שנשמות ששניהם פרציף אחד • וזהו כי אחד קראתי

ס לה' ת א ס י צ ישראל באים מזיווג קב״הושכיכתיה דכתיב כ

ית י ל כן קרייים אדם וכשם שקב״ה בעל ששה קנ אלהיכס ע

1ף ק יצאו>ר׳ . ל וכל קנה יקצה מתפשט כמאה חילף עלמין ע

, נשמות ישראל ממצרים יעל זה אמר משה רבע״ה כשש מאית

אלף רגלי • בכ״ף הדמיון' לרמיז .על ׳איתס ת״ר

אלף עלמין ״ יזהו שאמר כשש מאית אלף * כלומר כאיתן

ע שגס ד ,הת״ראל״ף ן וא״ת חלק השכינה מה נהיה מחני ת

ל יי קצוות על כן ע 'לשכינה יש ששה קציית שכל פרצוף הוא כ

ף רגלי ילפ• ל א ר ת זיגס של ת ר אלף נשים ב הוציא גס היא ת

. בהיי״ה א ר ק ק נ ל .שבעתיקא קדישא לית ביה נוקבה ע

פשיטה :א ב ל י .

סרס תעצימות ע״ש) ן נ ,מים הרי מכ׳אן ראיה דמילנאקדושא מןרא יו״י,(יכל פירוש המאמר הזה הצזכר תמצאנו כקי

,מגת כל הראיות הןוכילעיל הרי ראיה ברירה שיולכא קדישא ג״כ נקרא ת״ייואע״ג שביצה יכיל צסתר יקרא מ״ימכל מקים לא

ן ה צרץ להביא ראיה ייהזיהר אי ת ע ד ש ; ו ק ר ע א ה בתיייה יזייש רז״ל א״כ י מ א ישוו אליו וז״״ש ואל מי תדמייני ו

א י ן יקרא קדש קדשין שר״ל קדש ה קרא קדש קדשים• ולטעמים התחתן ן ימי נ ע א קדוש דיי ה׳ניךא ק ר ק נ ר י . קדןש.גחל יוקדש ד

ת יקרא קיש מאלי! קלשין דלעילח(לכ״מים. •קיא ק־£ קזש;ם שר!ל קלש ייוע־-ייאלין קדשין ללפ״תא יכן תמצא שאפילו מלכו

ת א ח ר״א ואמר חי זאת עולה מן המדקרמגוי מ• ז ת הר כראשיעלף י׳ ע״א ז׳ ל פ י ז נ קדשים ב.ה.יע>לפו לקבל קלאיתא .

לה עו י הו ו ן לי י ואתתברא בזאי/בגי ח״ ן ' עילה ממשלמהיי קדשק/שץדהאקדשקדשי ^לילאדמי־ין ק־ישין לתרץעלליץוכו

ה במי נעשית קדש יואינין קדשים ת ח כ ח ת ץ י הרי,שב?ה נקרא קדשקדשין יג.ם מלכית^היא זאת עי־יי ה ש ד ק ש ד ק י ה י א י .

. איתא בו י־זר בראשית דף יי״הגג״איזי״ל היכלאזיוגו' ל4י מן דא קיימא הפורתא דקדש קדשים בג״כ . ר ו ע ו ל.לע\.לא .' :

א לה^יא כש׳־ותאעילאיכללא לכלא• עילמילאתי לו<בי האי עילא׳יכי׳ נ ק ת , מ ?לכלא לא אקר• ק־ש הקדשים האי קדש הקדשים אתי

ת יכז׳מדאמר האי קדש הקדשיםיאתר י ח נ .כללן האי הי,;לא ז איזוהי5ל.ס׳פי,ס בסתיייו ?כ״לא_לקכלא1>הוא ק״שהקלשינז נהירו ל

ן יקרא ל המקום לפינשהוא מקום מוכן לקבל.הנהו קדשים עילאי ^קגא,להזיא.גפמתא.ע<ילא.ה ש"י»ו.ששם קדש הקדשים שץן ע

א קדש הקדשים'לכינה שהיא ר .קד.ש קדשיס,שר!!לקז;ש מיכןלקר^ים י יימ״שעלמא דאתי לגבי האי עילאה היא •שבא לפרש למי ק

ל נהירי עילאה דאקרי קדש בקדשים־הזא כאופן ב . ,מקבלת אותה ולזה״נקרא קדש הקישיה ^ר״ל קלשהמקי^ל לאינון קדשים א

) הרי ראיה שהקוש^ע יקי־אקיס הקדשים . ת ו מ י צ ע מ • ר ^ אחר שהוא קדש יותר>לא:נין קדשים .( ;פירש מאייר זה עיין ב

ד איתא עי תן קדשים: י ותרמאו א הנהיר: עילאה •׳קי־א ק־ש הקדשי׳ג״כ שהיאיקדש י י ל ^ ע י פ ש מ ה י ד ־ .^הוא קדש מקבל תאיצי; ק

s בזיהי־

ה • ל א א ר ק לימד דלא קיימא כשאלתא שהת״ת ימלכות נ

ק ואייר דא רישא כלימר דכאי מלכא קדישא אעיפ״- י ן ת כ ל

שיצא מאימא א*ןרי ת״י לפי שהוא טמיר יגניז יהיא ראשיי הכל

ל היי־דא רישא(לכן, לא הזכיר גזעא ישכילאאלא רישא לרמוז ע

ם ג ׳מלכא קדישא י הרי ראיהישמילכא קדישא יקרא ליכ׳מ״י • ו

יתאדמלכא וגוי רמנ ם דף ל״י ע״ב כריש הו י נ י ק י ת איתא כ

ע ב ר ר אתלבישת כגיונין א והאי נקידא מאח׳ דאתפשט מהאי או

ה בית כנ ר בחכמה י מ ת בהיכלא עילאה ומאי איהו כ' ועלה א

ר חי מדד כשעלו מ ת א דהאי נקידא מדיד ה' גוונין ועליה א ח י

לאה •דאיהי כלאעי ירם יכויהרי ראיה שההיא נקודה •דלעיל כהי

כ מ״י מדד כשעלו בינה איהי מדיד היגוינין ואקרי מ״י ככתו

yu וז ^להים &רק$ [

י ר ו א ן הצמצום ולכל מקום שתפנה לבקש(לעיין ק ו ת *קראוהו א״סולא אין ראשית היינו משום דאיהו עכד הצמצום כתוכו ואכן נא ד ק ^ הזה שאחורי כדור הצמצום מלפר לעולם מכל צד לא תמצא לו סוף ולכן יקרא האור הזה איית ולא מהטעם שאמרת שמה שש ר ו ש א״ס ולא אין ראשיתזכשכיל שהראשית הוא השורש הזה ומשם מתפשט האורוצקרא א״ס ולא אין ראשית שהראשית הוא הא ל ף ו י ק ממה שאמר המאמר א״ס לא קיימא לכידעא ילא למענל ס ת ה יש ל הנ א לא״ס • ע״כ לכרי כמקשן ״ ו י הנקרא ח

למעבד ראש דאין קדמאה אפיק ראש וסיף וכי׳ נראה מן המאמר הזה למאן דעכד הצמצים דאית ליה ראשוסיףלאא״סהעשזכ!א ״ מ י י שהרי אמר המאמ' א״ס לא קיימא להודעא ולא למעבד סוף ולא למעבד ראש וכפי דברי המאמר משמע דאפי' להילעא לא ק, כ ו ^ י ו ה ל דעאלמה עכד הצמצום שתכלת מחשבת הצמצום היהלכרוא בתוכו את כחאיו שידעו א (א״כ אי לא קיימא להי>pp גדולת המלן ברוב אוציס וא״כ מאחר דא״ס לא היימא להודעא למה עכד הצמצום • ועוד חדאמר המאמר ולא למעבד ד כ ף ע י ס ) ש * י ה י ' ^ ל זלא למעבד ראש משמע שמאחר שאין לו סיף ולא ראש לא קיימא למעבד ראש וסוף אבל אין קדמאה דא,- מ י א ו י דאש וסיף א״כ עלכרחין הצמצום לאית ליה ראש וסיף דהייצו מן הקצה אל הקצה אין קדמאה עבדו» וא״תשמה שאמר הא ל ג י ז י לאין קלמאה אפיק ראש וסיף • הייצי על הספירות כתה לאמר המאמר מאן ראש לא צקולא עילאה לאיהי רישא לכלא סא ל מה ו 1קיימא ג> מחשבה ועביל סוף לאקרי סוף רכרא״כמהלאמר המאמר לאין קלמאה אפיק ראש וסוף היינו על שיעיר קור קיללו* י ג ג י ׳ ש ן י ש י ש א ז י א ב צ מ < ™ ' י < ד כ ר ה כ י ד ס עבדו ״ יען ללא שיין ביה ראש יהיף כ ל כדור הצמצום דהצמצום א ען ׳ א ־ ה ר י ה מטונןקשיא תאחר דתאן דלית כ הנ דאית ביה ראש יסיף עבדו מאן דאית ביה ראש וסוף דאיהו אין קדמאה • ון י א וסוף לא יכיל למעבד ראש יסיף א״כ אין קדחאה דאפיק ראש וסוף בעל כרחין דאית ביה ראשוסוף א״כ קשיאמאן עבדי ל״ 7 ב ע ו י קדתאה כראש יסוף כדי שיפיק דבר דאית ביה ראש וסוף מאחר דאין סוף לית כיה ראש יסיף דלא קיימא למעבד סוף ולא ל

. ^ ' דאש כעל כרחין לתימר לאין קדמאה א״ס לא עכיד ליה מאתר דא״ס לית ביה ראש וסוף • יא״ת דהאי אץ קדתאה מתקי** אלתק הקישי שהקשיצי : הכללי כפי הקדתת הי־״ן יאיהו קדתין כקדתיתי של א״ס הפשיט יכוה תרצה לישכ התאתר י

ל ד־כ(* כ ימת לעניות דעתי לא נהירא דא״כ אמרינן שיש כ׳ קדותים חד כשיעור קותה יחד פשיט ותאן דאית כיה ראש וסוף ע$ א ״ ר לא*ת כיה ראש יסיף(הפשיט דלית ביה ראש יסוף עבד דבר דלא שיין למיתר כיה זה הוא הסיף או זה היא הא ף ל י • •חלילה חלילה נראה כשתי רשוית אבל לדידן ניחא ודוק יהבן היטב ! ועזר שכרי מציני כזוהר ויקרא כ״ו ע״ב אין ס\ p י כ קיימא לאודעא וכוי אכל להתם א״ס לאו רעותין לאו נהירין לאו כוצינין בההוא א״ס עכ״ל * והנה מה מאוד ישתומם לן י 5 ־ אותם אשר עיני כשר להם וטח מראות עיניהם מהשכיל לכותם כי מאתר שבאין סוף לית תמן רעותין חהיק נתחדשה לו ר ' א ל ה א את העולם ולמה נולדה לו רצון תדש אס נאתר שנולדה לו רצין חדש כדי להראות גדולתו כאשר כתכו הראשונים ו ח ב לן ־כז ככר אתר המאמר א״ס לא קיימא להנדעא א״כ תה לו בכריאת העולם • עוד קשה שאם אחר שכרא את העולם אין ל1 י© ד ו ק להודעא גרמיה ויש כתוכו ברואיו להכירו אפילו הכי אין לו רצון להידעא גרמיה כמ״ש לאי רעזתין כאין סוף תכ״ש וק״ו מ

שלא היה לא עולם ולא כרואים שבזלאי שמעולם לא היה עולה כרצונו לכראזת עולמות מאחר דלית כיה דעיתין ן^ כ ש ר ר מ א י אני אני הוא ואין אלהים עמדי • ו ל דכרזהוהוא פסוק ראו עתה נ א לן ראיה מפסיקים להעיד ע מ ה ג ת ע . •• עליה דעילת על כל העילות אתרו זזייל אבל ההוא דאתקרי עילת על כל העילות דלית לעילא מיניה זלא לח־א-א של>-לנ^ ל המ־י ל כ ^ ע ל ' ע י ל ״ כ ש ה כי אצי אני הוא זכו' ומאחר דקרא ר ת ליה כמה לאת אמר ואל מי תדממכי ואפיה יגו׳ ואמר ראו עא ל א יאק סיף אמרי יאי ה דלית לעילא מיניה שמע מיניה דלעתיקא קדישא דכל קדישין לאיהו סיל •הטי נקילים הכזכר דאיצין ח

מ " הוא כסברת. הקדמונים דא״ס משפיע לכל י אין אמר על עילת כל העילית דלית לעילא מיניה והרי לסכרת הקדמונים אל ל כ ת על כל העלית א״כ יש כפל בדכרי רשב״י תאתר שקרא לא״ס עילת ע ל הוא לתעלה תהכל« יא״ת דלא״ס קרא רשפ"* עא ק י ג ל ל ע ת על יכל העילות ע ל העילית ודאי דלית לעילא תיניה ותה צירן לותר דלית לעילא תיניה אלא ודאי שתה שקרא רשכ״י על לת על כל העלות ואע״פ שתראה אזר התפשטות המצא ממנו שה*א ייקיף אותו א א לאיים (קראי עי קדישא דכל קדישין דאיהו ח-< קן •*לה בדעתן שהוא תשפיע עלת ולכן אמר דלית לעילא מיניה שזה האור של א״ס הוא המצא תמצו ומה מתוק מיבש יכא מז^ לץ, אי י זאנ ןאלהיםעתדי ״ללראועתהכיאטאי ה תהוהכפלראועתהכיאביאציהזאדהו ש ק דאו עתה כי אצי אני הוא * ון הנשמי^א י א;> א;> הוא י אלא שבל/ותרו אני הוא מורה על דבר אחר שהוא יותר נסתר תתנו י גהעכין הוא כ א נ ןאחיה מה מ

לכל

עת לאלהיה פרק k׳ ה

ת ואיהו רזא דאיייס דקאמרן והאי דקאתי־ן דשיוי לו ל כל העי ת ע ל י קא קדישא דכל קדישין דאיהו ע ן עתי י פ רכל נשייתין שרוי כת • לכך ל ח ג א קדישא לכל קדישי; ונשמתיה כלא חד איכון כשלהבת קשורה כ ק י פ ע בגויה לאו דח״ו שהוא דבר אחר שחי בגויה • יה היא נשמתאעילאה שבאה $וחדלעילא ״ אלא ת במי ר ת ס נ ה כי אני אכי הוא • כלומר אל תאתר שהכשמה ה ת אתר ראו עה כי אני אני הוא דייקא י הרי ראיה כרורה יין ת ס • וז״ש ראו ע ה ובעים ת נשמתיה מכיה כובעת כדמיון אבני בוהו שהמיס נק והוא כאחד ומי ישיבנו : ועוד ראיה מפסי ן הכתוב שהמאציל הכל היא היא עתיקא קדישא דכל קדישין והיא ונשמתיה חד איכולת ינפשו אותה ייעש י דהיייו לייליהיא אחד מהי יהיא כאחד אלא כמה דאמרן שעתיקא קדישא דכלקדישין ונשתתיה הנרמזת כמיקא קדישא דכל קדישין הוי יהיא באחד ומי ישיבנו שלא היה שום עללס ינפשו היא היו קידם הכל ושורשה כההיא אחד דאיהו עתיס לכאר איך נשמתא דכל נשתתק ועתיקא קדישא היו ה כי א ת אייתה ויעש ולהלן נבאר הפסיק הזה באר היטב • ולא באנו עתם • ם מהם תקיפים או י ע ב מ ע מתנו מקיפי כדמיין אבני כיהי שהמים ה ב מ קודם הנמצזס והנא ונשמתיה חד איכון • והאור הות נ ע מעתיקא קדישא דייק דאיהי ההתפשטות היוצא ממנו הנקרא א״ס כנזכר • יהנקודיס דאינון הבחי ב ו נ המיס הוא איר הקא קדישא • שבעתיקא קדישא רומזים לאבני בוהו ולכן נקראו רזא דא״ס שכמו שהאבנים טמונים בתיך המיס היוצא מהם כך עתיר • הרי כמה שהיה ת ס נ א רזא דא״ס לפי שמילת רזא דבר שהוא טמיר ו י ק ל ק־ישין טמיר יגניז בתיך האיר היינא מיונו ולכן נ מן נ י ק י י ד ו ק ת א ו ר ריקמתי בתחתי ת ס ק אשר עישתי ב -ית בעולם הזה לייטה וזהו סיד הפסו קידם הכל בסתרו של עילם נל פעיליתיי מדקאמר עישיתי ולא אמר עשיתי ודייקא נמי דליתאלהא לעילא מיניה דהאניל יילישנא לקרא שהיא על עצמו ולא ער דייקא די איהי לעילא מן הצמצום כמו שאמר ת ס י ליה והיא עשה הצמצום והאציל הכל מדאמר עושיתי ולא אמר נעשתי ייולת בי ת מ ק רי״ש ישס.בסתר בסתרו של עילם ריקמתי כתתתייתאי־ץ אלי אבני כיהי שהם דיגמה מיוה שהיא למעלה מן הצמנוס הוי הק שהוא ת א ו י ת ח ת ו שאמר ב ה י ב י נ כ א ל ל הרשימו הקדמון ודייקאנמי שהכתוב מדבר ע תאק שאיןרקיתה אלא ע י 3תחתיר בסתרו של ת ס נ ק * וי״ל שכשם שהוא לתעלה תן הכל ו א ק ולא למעלה כ ת א ו ם למטה בתחתי ק ר התהום • . וא״ת למה נת וצריך לדקדק שנפסיק ק יזהו קוד פסיק מגיד מראשית אחרי א ת ו י ת ח ת ר והיינו ב ת ס ם כמקום נ ק ר עילם כן הוצרך להיות נת דהיינו שמראשית דבר מגיד אחריתי א״כ היל״ל מגיד ת אחרי ל ל ת זה היליל מגיד אחרית מראשית לפי שמלת תגיד שייך על הראשית דהיינו מה שהיה ו מגיד ע ה ל מה שאמרמ שאחרית הכל דאיהו אבני מ אחרית מראשית אלא שכוונת הפשוק לרמת ע

ת : ת הפסיק המגיד מראשית היא האחרית זהו מגיד מראשית אחרי נ מ ״ למעלה מהצמצום וכן היא כ

גית קדש מקרשים פיק ב' מהימנותא דכלא עוז לאלהים פרק כ׳

ק ראשון שמעינן מיניה ר פ ולבוא אל ביאיר הדברים האלו צריך להודיעך ילהבין למה הנה מכל האמיד לעיל כ ההתפשטות הנ״ל לא יהי' בו לא ידיעה לא בחירה שההתפשטות הוא הנקרא א״ס ולפי שהוא התפשטותן לית כיה רעיתא שההתפשטות אין לו רצון • כ ל ם צ ולא רצון • י ובקדיס לך קודם משל אם תקיז צר א׳ תמצא בי ד' ילא ע דבריי דהיינו אור האמצעי שהוא הלבן ואור העליון שהוא ניטה (א״פישא״ס כלו היה רצון איזה אי אפשר לאומרו ייכיוה.סיכית»ת ־ ־״ - הראשונה מהזוהר ויקרא דן• נ״טע״כ ל כ לשחור יאיר התחתון שהוא גוון ת

ם א״כז לאו רעיעין ופו׳ הדי ע • הנה הגי • על ק כשעלה ברצונו הפשוט י וז״ל-אבל ה ת י ב ואור אחר מתפשט בכל הא איהי • וגם ת י ע א -ראיה דא״ס לאו ר י י ש י ד ראשונות הם כולם עצם א: יאיר המאיר דעתיקא קדישא דכל קת מהאר״י זל״הה שכתב ר ח ד סתימא דכלא דאיהו הד ולא ראיי^ א ת הוא מאור הלבן שבתוכם כאו י ב לא כי שום בחירה . בחושבן להמציא כל נשצאנפיק כשעלה ל ברצונו הפשוט דא״ס וצריך נ מ הזה שמתפשט לא תל הרצון ה ואין בה 0גו סחים דסתי&ו מחא דאיס : להביו האי הפשוע^היכא קאי ע ע י נ ולא שוס רצון ילא שוס תל האיים א״כ א ע ו ^ י ס ס א ״ א ה ל ע י ? מעצמה אלא א ע ע ו נ ת שום תפיס׳ ואינה מה ר ואין בה שום הרכבה וזאת היא הצקרא דבר היל׳ל כשעלה כרצון א״ס הפשוט . י אלא ודאי מוכרתי׳ ת נ ע ה נ ע נ ת א״כ ית האור שהוא השורש הייצא ליתר שהאי הפשיט ארצון קאי ימה שאמר הארי' מלת א״ס אחר פשוט יתייצא האור הזה שמקיף א

ת ל . y מ מיונז י

נית קדש p-jjb D^ipri נ'

•ומנו ואין לו סוף שאם לא ימצא נופל שינ״בילו יהיה יהילן עד א״ס.״ כך היא הממן שורש כל השמים שהוא נשמתא דכל תיי השחי כתוך עתיק׳ קדישא דכל קדישייא יאור־ המצאת, מתנו אין סיף להתפשטותה ואיר זה מקיף אלע השירש שהיא הנשתה ואת השם שהיא עתיקא קדישא לכל קדישייא נמצא שאורה כעצמה תקיף אותה ואת שמה כמי אככי כהי הנ״ל שתקפים את שורשם ואת גביל שירשם יא ובזה מכן מאמרם זייל קידם שנרא הקכ״ה עלמא הזה הוה ישתיה סתים במיה • וצריך להכין המאמר מי הוס י ת סתים בתי * הוא כשתיה אי שתיה ביה• איית דשמיה היא ס; כיהא״כהיל״ל הוא שתיהסתיס בגויה זאץ צריך ליתר מליא ו ס בגו שמיה לפי שתלת שם• ה הסתי הוא• וא״תדהוא היא ו ה גבולו של מלת היא כאשר ככאר • א״כ הי״לל הוה שמיה ו^ ל סתיםבגזיה ״ מדקאמר היא ושמיה סתיס כגייה האי מ בגויה קאי אמלת הוא שאם איתא שהאיכגויהקא׳ למליגאל ל אחריתי היה לו להזכיר בגי יה דמאן או לא הי״לל במיה כ

אלא היה הוא ושמיה סתים וממילא משמע לסתים כיזילתא יt אתריתי כר מגופיה א״כ מאי האי בגויה דקאתר

ץ א ד ידוע היא ליזדעי חן שכל מלת היא רתח לנסתר ש ועוא צ מ לי שם וכל מלת שם שריי כו גבול • שכן תץ שהאדם יקרא אדם מראש! ועד דגליו אבל מראשו ולתעלה אי ל לו שס • כיוצא שהשיעור היא השם וכפי זה צמצא שמלת שס בה מ ש נ להיא ימלת היא נשתה לשם ואיך יתכן שיהי׳הגוף בתוך הא . ס בגויה שאדרבא הגביל מגמל למלת הי שאמר שמיה סתים המשל שהקדמני מהנר זאבכ* ביהודהייכ! יהכליתירן עס י ל ס ח שהשם הוא עתיקא קדישא דכלקדישייא שהיא שירש הא ע מ ש נ א ו והגבורות והיא התחלת השיעור ותלת יהיא » ה^ ״ דהיינו הוא מקיף א לכל חיי יאור המתפשט מצשמתא דנל חא י ב שחו לאיהז־עתיקא קלישא לכל קלישייא (א* השורש ל נשמתיה לבעיה להיינו היא • נמצא לאיר המתפשט מצשמי/א

ו ה » א פ הוא יאת השם ד דבלח>י זאיהו היא * בהתפשטיימקיף אה י ע״קדכל קלישייא היי היאישמי׳ ספים במיה ר"לכ14

לאיריה! ולעילם הנשמה היא שירש פשיט כלי פעריביפ ושור־ש החסדים יהגבירית הם בשמיה יאיהו עפיקא קלישא

קלישייא יע״י התעיררגתשילש הגכוריאלעפיקא קלישא ל1,2 קלישייא צתעירר אציעיפ הצתציס ( •

ה ן א / ה באלם התחתון שצשיעלה בו איזה י והדמיון 4^ ש ל א ע ) לעשות איזה לפר בפח הנשמה שבו ה &אס *

עוז לאלהים פיק ב׳

ל כאותו רצון הפשוט דא״ם להתפשטותיה ״ מלת הפשוט • ר ולעילם לא״ס הוא רצין א׳ פשיט • ואכתאקשיאלילהיל״ל כשעלה ברצון הפשוט דא״ס ואז משמע ברצון הפשוט דאין לו היף • יאמאי נקט לישצא ברצוצו דיישמע דאית כעל לרצין הזה דיילת ברצונו היא פיעל יוצא לאחר ואינו קשיר למלת א״ס אלא כמנת האר״י ז״ל היא כן שההוא צציעו הצזכר כמאחד זה שהיה קודם לכל וקודם הצמצום הוא כעל הרצין ואיני תלוי כאחר ״*.. שיגביל רצוצז שלא יניחהו להשיג מה שעלה ברצזצז לכן רציצז תתפשט עד שאין לו סיף • יז״ש כשעלה ברצונו שמלת ברציצו מודה על ההוא נסתר ואותו רצון היא פשוט דאין לו סיף ולכן לא הקדים מלפ א״ס למלת הפשוט שאז היה משמע שהפשוט אא״סקאי ולא על הרצון ילכן אתר כשעלה כרצונו הפשיט דא״ס • נמצינז למדים דא״א לזמר שהא״ס היה רצון אחד וכלו עצם א׳ פשוט וכלו נקרא רצין והיא א״ס • מלשון הזוהר ימלשין האר״י ו״ל כאמיר • וגם סברה היא שאין יקרא רצון אם לא יהיה בעל הרצון שיפנונעע הרצון בפיכו דכלדמפקרירצוןה לכל רצין היא פנימיות ואם צרין שיהיה לי מקים לשחת במי איתא שא״ס הוא רצון אחל כלו א״כ מקומו מאן הוא. ליותקרי רצון מאחר דאתקרייא״ס • אלא כהכרח גמור לומר שהרצין הוא פנימיות דההיא צניעו דאיהו עתיקא קדישא דכל קדישין ולהתפשטות רצונו אין לו סיף והיא הנקרא אין א״ס : ועתה תאחר שאתרצו שיש רצון יבעל הרצון נדי שיקרא הרצין רצין • צריך גם כן לידע אם הרצון מופרד מבעל הרצין •

: ד ח או הכל היא א הת יוכן ממשנת םפר יצירה פ״א עשר ספירות כלימהפןכתחלפן כשלהבת קשורה כגחלת שאדון ןםו עו נ יחיד(אין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר • הנהמהשאתר המשנה המשמעות הוא שהספירות היו בסיד י גלגל כלוריי ובהיות העשר ספירות ככדור אז יהיה מלכות כצד הכתר זוהו סיד נעיין סיפן כתחלתן י כלזתר נעיץ מלכית דאיהי סיפן של הספירות בכתר דאיהו תחלתן של הספירות ן (קשה המשל של הגתלתשאיני ליתה לנתשל שאלו הי( ב' ספירות לבד ניחאק בתתלה * ע כדיתיין השלהכת זהגתלת אבל בהיית שהסיף נ א״כ שאר ספירות לתה דיתיס ו ועוד קשה שלעולם תה שהיהי ופנימי מתה שהיה בסוף שבעל כרתה נ ת בתחלה הוא מתר ח אתה צריך לימי שהכתר הוא ייתר ריחני ויותר נעלם מהמלנו׳ שהיא הסיף ואיךיתכן לזמר שהסוף יהיה נעוץבתחלה שהוא הכער דאיפכא מסתכרא שהעליון היא כשמה לתחתין יהיל״ל

נעו]

' ו ך כ ק ר פ ה י ה ^ W.

נעיץ פחילפן בסופן ״ דייל יעה למק >{>זר לאיפא מתגייטן, לאם הוא כפי המוכן שאמרנו היל״ל נפוץ הסווף־בפחלה שהוי/ על המלכופ והכפר * מדנקט בלשון רפים דהיימ ;עזן סופן

פ קאי % ל ת בפחלפן משמע לאכולהו סופי קאי ואכלהו פ והנה האמפ כן הוא שכל ספירה וספירה העליונה חחכרפי* סוף שלה נעוץ כתחלת ספירה שלמטה ממנה סוף הכתר בפחלפחכמה וסוף החכמה בפחלפ הכינה וכןכלםוז״ש נעוץ סופן כתחלתן ר״ל סוף לכל אחל וא׳ כפחלפ כל א׳ וא׳ שלמטהמה אתי שפיר ללא קאחינעק פחלפן בסופן כלמ׳יפי הימנה ו בפי׳ הראב״ל על ספר יצירה ללא גרים ופחלפן בסופן • ע״ש}ר? ובזה אפי שפיר משל השלהכפ קשורה בגחלת שכל ספי וספירה היא לוחה לשלהבת קשירה בגחלת ן וצרין להבין בשלהבפ ובגחלפ מי צקרא פחלה ומי נקרא סוף ״ איית. שהשלהבפ היא הפחלה יען כי היא עולה למעלה והסוף הוא

הגחלפ • לאו הכי מדאחר נעיץ סופן בפחלפן זמצינו שהגחליםן הגחלפ וא״כ היל״ל ן השלהכפ כי אס השלהב׳ כפי אינה כפי נעיץ פחלפן כסיפן ימדקאמ׳נעיץסיפן כפחלפן ש״ח שהשלהב׳פ י היא הסיף יהגחל׳היא הפחלה יכן היא האמפשקילס מפהוה צרין לידע אס השלהכפ ת כגחלעיאח״כ עילה השלהכ': ע היא הגחלת בעצמה אי דכר כולד מחנו א״פ שהיא דבר נילד ממצה א״כ לא הי׳ לה לגחלת לכליפאחר שהשלהב׳ייצאה ממנה שכן ממצא שככל עיל שיש איר כפיכה חפקריא גחלפ (בלכ״ג האירממצה יגרע משקלה ותשאר מעט עפר צמצא שאותו משקל שהיה לה היה משקל השלהבת שיצא׳ ממצה אלא ולאי השלהכיד שיצאה הייצז הגחלת אע״פ שתראה שזה הלבר גשמי(זה לכד מחצי הכל לכר אחל כשהריחני מצמצה עצמי יהיה מורגםע שהרצון וכעל הרצון א׳ היא ״ כי הנה רצון ד מפר(ממצה פ

השלהבת לצאפ ילהראית אירה והשלהכפהייצי הגחלת,ל ע כאמור א״כ בין הרצון לאיצו הצשתפא המפפשטפ ובין כ הרצון דאיהו עפיקא קדישא hi קדישין בהכיצן המשל של השלהבת הקש1רה כגחלת אז תבין שהכל א'יז״ש שאדון יחיל (אין לו שני כלומר מאחר 6צשמפאדכל נשיופיןהיאצשתפא־ישא דכל קדישין תאמר שכא לו חייו מאחר לכן' לעפיקא ק הניא משל השלהבת(הגחלת שצראים לעין שהם כנפרדים' שוה גשמי(זה רוחני • והמכין בהם יראה דכלא חד כן עתיהא קלי&א יצשמפא דכל ח^י כלא חד כשלהבת קשירה כגחלי*ה צרין להכין ת ע משם תראה שאדין יחיד(אין לי שני ן ו סיף המשנה שאומר־ולעןי אחד מה אפה סיפר« וקידם צר־ין

'להכין

גיח קרש הקדשיט פרק ב'

נהמפאוה שאם אין הנשמה אין הגוף עושה כלום והנשמה אי כ״א הגוף שהיא הכלי (זה סוד ונפשו איפה ויעש נפש דהייכו המדרגה הפחפזנה היא המפאויפ והנשמה היא העושה(כזה מדוקדק הפסוק דהי״לל ונפשי אופה ועשפה.\b ודאי שהעשיה וגמר המעשה פלוי כפנימי שנותן כת בחיצון לעשופ ונקרא העשיה ע״ש הפנימי ״ הר (יעש אכל התעוררת ותאוה היא מן החיצון שכו שורש הןגכיחת יממנו מתעורר הכל כסיד עורי צפון לכן אמר נפשו איתה • לכן אמר כשעלה כרצונו דהיינו חן החיצון שעלה בפצימי שהוא הרצון 5 ״ ובזה נכוא לכיאיר המאחר כשעלה כרצוצו הפשוט דעתיקא קדישא דכל קדישייא סתימא דכולא הרי שאין ההתעוי־רת מן הרצוןשהיא פשוט ואיןעע כי אם ע״י סיכת שירש הגכורית שהיא שורש נ י עשוט מתנ הגבול זהמדה והשיעיר והקצבה הוי כשעלה ברצונו הפשיט דעתיקא קדישא דכל קדישייא ומה שקראו סתימא דכלא לפיפ עתיק׳ קדישא אחריתי והוא מה שמכיא הארי״זל ככתכיו אי זקא שהיא ג׳ ראשונופ דיולכיפ דאדם קדמון הנקראים עפיס למעלה מן האצילית אדישא והיא מבחינפ שם כיין והוא ספי לפי שהוא למעלה מן הפרסאות • אכל זה עתיקא קדישא שאנו מדברים בו נאמר בו עתיקא קדישא דכל קדישייא ונאמר כיה ספימא דכזלא לפי שהוא יותר סתום מכל הסתןמיס הוי ספייוא דכילא •יומה שאחר דאיהו חד ולא בחושבן צרין להכין ״ואחר שקראו חד איךהוא דלא בחושבן דכל דבר דלא כחישכן ליפ ליה גכיל וכשנספר וכאיור חד אית ליה גבול • והטונה היא שמה שקראו חד לא משים שהוגבל מאחר דהיינו שהיה לו מאציל • וכזה הצאצל עייל כמושק שגמלו ניכר אלא הוא מגביל עצמובאיריה מציה (כיהכצז״לדהוה סתיםכגויה וכל דברמל להקראתו חד • הוי חד שלא נתרחק ונאצל משורשו אין לי ג (לא בחישבן(גי׳ דלא עי*ל בחושבן הנאצלים לפי שהיא מאצילה שאמר להמציא כל נמצא היינו להאציל ולבחא מ ראשין ן ו ולייצר ולעשות ולזה רמו להמציא כל צמצא שכצחו צעשה הכלן יהיא המאציל והבורא והיוצר והעושה ובו תליין כל חיו ג ק מ זמהימצותא ולא באחרא וראיה לדבר דאמר . נפיף « (אס א*תא דכאין סיף ו א דאין ס ח ו מ מ י ת ס ד ם י ת ז נ"לל אפיק א׳יס מגו ספימיתיה מדאמר נפיק ' אמלפא ? י י *ל משמע למעגמו נפיק « (אגב אורחיה נדקדקבמאמר מאי הא*א דאין סיף שידוע לפני כל יודעי אן שרזא היא יסול ח לאמר מ הדבר עצמה ואס איפא שא״ש הוא יבר פשיט יאין צו שוםכי לא ראש(לא סוף לא שורש(לא ן דאי פוהןאעצסא׳ ו מי י *נ

ף נ ע

x עוז לאלהיפ פרק כ' • בית קדש הקדשים פרק כ׳ / V

א ל ה ף ולא יסוד אלא עצם פשוט א״כ אין יתכן לומיחא ל^״ס ש נ ת היא ע ל ח ג ת שתולדות ה מ ת הן א ל ח ג ה להבין בענין השלהבת ו

א ב?7? ל כ יסוד הדכר דהיינו שורש הזכר שהיי׳לל נפק מאיים• א ת יעקכ יוסף י וכתי לדו השלהכת כמה דאמר קרא אלה תו

׳ ש ע ע ת ק באופן זה שלילת א״ס הוא האור ה ו ת עקב אש זכית מסף להבה • אבל קשה מאחר שהקדמנו לעיל י ת י והיה בי

ס י / י ע וכן תייצא א״ס עילה כגימטריא אור והוא ושמיה הוה ס א נשמתו • אלא ד ר ק ן ת ת אי ל ח ג ת ה לדו שהשלהבת תו

ה י ו ג ת אלא ע״י השלהבת א״כ נמצא בגויה דאוריה דאין לי סיף יכתניעת דעתיקא קדישא ב ל ח ת ג ת אינה נעשי ל ח ג ה ש .

- ן י ע י כ ו א השלהבת • שהשלהבת עשתה איתה דאיתי איר נתהוה הציוצים באיתו מקים שיצא מייני ה י ה ת ל ח ג שהתחלת ה

ג י ק א דא״ס ובתניעתו ממקום לייקי' ב ח ם דסתימו מ י ת א נשמה מגי ס ר ק ת נמצא שהכל שלהכת א׳ י ולכן ת ל ח שתהיה ג

. ן מ ק ת ״ נמציני למדים בקיעה איזהוא החלל שבי נבראו העולמות נאשר נבא ר ל ל ח ג ומקים ששרשה רמיז שם היא דימה ל

ת המשנה • איית שהגחלת צרין נ י ה שלהבת וזהי ט ת ל ח שהגחלת ת

מ י ו ס ה ל ו ן אייר ולפני אחד מה אתה סיפר • כלומר ק כ ן יקרא אחד ואין לי שני • ל קדמה לשלהבת והשלהבת שני לו • א״כ אי

ל ש מ ו ת הייני השלהבת יזהו כזונת המשנה בקיצור י ל ח ג ם כן ה ת לאי היא ע״י השלהבת א ל ח ג ת ה י ר לי מהיכן כתהי פ ת ס ל ח ג

ללל- ע שאדון יחיד ואיי לו שני • וא״ת שהגחלת קדמה והולידה השלהבת • לפני אחד מה אתה סיעי' עלו ד ת ת ל ח ג ת קשירה ב ב : ה ל

י י ב ס ש י ד מ ת הקדימה תיכרת לי־-דר־ שע״י השלהבת א״כ מכאן תבין שאדון יחיד ואץ לו שני • במצינו ל ל ח ג ית ה ר לי מהיכן נתהי ; ס

. ב : כ - , ל ההיא התפשטות לכן אמי כשעלה ב א קדישא הכל חד ומלת £"ס הוא ע ק י ת ל הרנין לאיהי ע ע הרצין דאיהו נשמתאוכין ב

״ בכמ. ה מלבד המשל הזה של השלהבת והגחלת י מהשלהבת נ נ ה הפשוט דעתיקא קדישא דכל קדיש ין שרצונו הוא המתפשט: ו

ס ״ י ם ד ק ך לביכח יביטו בספר בית קדש ה י נ ל אחד גזזן א' יכלם דבר אחד כאשר עי ת כ י א ר «תר£? ג' דברים נראים כה כתיש ה

א י״ג״ו ק ^ ס דע חכמתא דיחודא קדישא יסתכל כשלהוכא י והר כראשית דף ג' ע״ב זז״ל אבל ת״ח מאן דכעי למנ וכדאיתא בז

י י - ל ג י ת- י י א • נ״א ת״ח כשלהוכא לסלקא י ס ג ה ל מ ד ב י ח א ת א ד כ א ל א א ק ל ס א ל א ב י ה ל ש א ה ד ק י ל ד א ד נ י צ י כ י ג מ ו א א ת ל ח י ג

א כ ר ה ל ש ד יעל נהירא מימרא דשלהובא שריא לעילא נהורא סתימאה דאקיף ליה ורזא עילאה הכא יכלא תשכח כ נהורין וכוי ע

j י ^ י י ניס כיה • עכ״ל הרי מכאן ראיה שיש בשלהבת ג' נהורין וכלם שלהבת א׳ . וציין לדקדק כי כזוהר ת ו ק וחכמתין דעלי דסלי

י א י מ י י ת א נהירין יכבית קדש הקדשים מינה ד׳« יי״ל דהאיר הדי רמזז בזוהר מדחזר ואחר יכלא תשכח בשלהונא האי כלא ל

ן י י עילקא קדישא דכל קדישין דהיא דל> ה צריך שתדעשהנשמה הנרמזות במלת היא י ו ח ע לאתייי האי איר הדי שאמרנו : ו

ת כמו שאמרנו נקרא שמי של היא • יז״ש הוא ושמיה חל אינון וכמו שנשמתיה נקרא הוא ועתיקת קדישא רכל קד־י׳שי. ל ח ג ה

< כ ג קרא היא • זמלכא קדישא נקרא שמו יכן מלנא קדישא ל א קדישא נ ק י ת א קדישא לגבי מלכא קדישא ע ק י ת ן ע א שיוו כ ר ק נ

ה ז ה ל י ^ י י ^ י י י יייק״י פקי"י• ה מ ת לגבי מק״ו נקראים ש רו א הוא ושכינתיה נקרא שיוו וכן כלהו ספי ר ק שכינתא • מלכא קדישא נ

^ ל ביריה ידע דהיא ושמיה חד אינו; קב״ה ישלל, ם דף קכ״ז ע״ביז״ל ת״ח מאן דידעשמיה ע ל ע נ תמצא כזוהר כראשית במדרש ה

^ ע א ה המאמר הזה כפיל ימכיפל ללי לו בראיה ראשונה ד נ ה ם 5 ו חד דכתיכ ה'אחד ושתו אחד כלומר השם והוא אחד ה

ה ? ד ג ו י • ע ת מאן דידע שמיה וגו׳ ידע דהוא ושמיה אד ליוה כפול ואחר קכ״ה ושמיה חד • ואח״כ כפול אחר כלומר השם והיא א

ל בוריה לל דכיונת מאן דידע שמיה ע ע • דהא קרא כפיי קאמר אני ה׳ היא שמי וכי׳ י ד ל בוריה קל עלחא י מאן' דידע שמיה ע

ל בוריה • יא״ת למה שם מ״ה יהיה שמיה רה דאיהו שמיה ע ב כתו א הכי . יעיד כי שם מ״ה אינו כתי ע למה אתקרי ד י ל

ד ״ י ת י א ר ק נ ת היו״ד ו י ל תג ע שמו כמי הייד שאין לה צל ילא חלל ״ וכאשר נ ד ס הוא ולא מ י ת ע שמקודם הכל היה ס ד ביריה • ת

ה - ל ו / < ה £ צורת יו״ל במלואה דאיהי אל״ף • לכן האלף כראש האלפא ביתא לפי ש אז נעשה צורת אל״ף דהייני כזה ^

I , , ל בלר׳ ת שתי של הקב״ה וראשית גיליי שמי היא האלף מוצא ששם מ״ה שהוא כמילוי'אלפין יקרא שמיה ע א ר ק נ

^ ן > ז י עס כל דא שמיה דעתיקא ס א . נ א והר ויקרא דף ק״ל ע״א ת ) N וכן תמצא בז ת ו מ ו צ ע ר ת פ ס ( עיין כ

א ? ל ו ם ה' צאם דז״א מכאן ראיה מ א ר תד דאימיה ז״א לאברהם דכתיב כי נשבעתי נ ת מכלא (לא אתפרש באורייתא • בר מן א

א ש י ד ן לעייל שנשתתיה נקרא היא יעיז־יקא ק ר רמזנז ל כ קדישא השרוי כתוך זעיר אנפין •• יקרא שמי דעתיקא קדישא יגם כ

ל ך ה כ ד ל ז י , ד יוד במלואה והם הם הקודמים יכילהו קא קדישא ושלשתם הם כסי נקרא שמו ומלכא קדישא ושכינתיה הם הם עתי

ד ה ח מרלך ששלשתס א תלי ו תי ם כראשית האי נ ת נ א האלף כצורת יו״ל כנזכר לעיל ו י ה ש ד ח א פ ן א ם א ש ע ל ״ ן י ה ל ש ת י י ת י א

ולומר

עוו לאלהים פרק כ׳ ז י

ולומר לן שהוא הקדמון לכל הקדומים ולפי שכשתתא דכל תיי שריאת כהון לכן הם נקראים שמו ״״ש קרא אני ה׳הוא שמי דהי״לל אני • ה׳ שמי אלא לרמוז שמלת הוא רומז לו.׳ קשרי דמהימניתא ג״כ דהיינו ה״ו למק״ו יאלף לע״ק לכן אמר אני ה' הוא שמי הוא לייקא הם שתא דההיא כשמתא הקדומא שהיא נשתתק דכל נשמתין ״ וכן איתא בזו הר ויקרא קס״ג ע״ב וז״ל ר׳ אכא אמר ככלי

אתר הוא וקריכן היא דכר וניקבא כתדא וכללא עילאה ואייו דבר ה׳ נוקבא אלף כללא לכלא להא אלף כשליתו קריא }ן להכין כסיף המאמר דאמר דהא אלף כשלימו שריא האי שריא הוא מיותר כי תאתר דאמר אלף כללא לכלא די כזה וקבלה י י ר צ ו

נת טעם דהא אלף כשלימו שריא. וי״ל שכיונת ר׳ אכא דאמר אלף כללא דכלא לאו שהאלף כעצמה נקכל«יה צורך נתי • דימזת לעתיתא קדישא לכד דלמעלה ל;ת צורה ילכן לא אמר אלף עתיקא קדישא אלא אלף כללא דכ& • וצרין להכין למה אמר אלף כללא דכלא ולא אתר כליל להוא שהרי לא הזכיר אלא דכד וטקבא והאי דגלא לאתויי מאי קא אתייא אלא האי דכלא מאי דאתייא לאתייי גס לעתיקא קדישא דכל קדישין הרמוז ביו״ד של האלף ולכך הדר יאתר דהא אלף כשליחו שריא כלומדע למה אמרתי לך כללא דכלא ולא אלירתי כליל להי דהא אלף כשלימו שרי.כלימר דהא אלף אית כה ג׳ נירת לרמיז גם על ל תקא קדישא דכל קדישין וצריך להבין מאתר שהאלף כליל כלא כנזכר לעיל א״כ היה צריך להיות צורת האלף מייד יא״ו ה״א עתי למה איהי דלת • וי״ל שכד איהי קשורה עמיה יתלתהק אינין תד אז היא נקראת דלת שמקבלת יויניה יכשצתמלית מכל טוכ א1ן ילפי שהאלף היא רימזות כקדמות כלא נקראת ה״א שככר נתעברה מהיא״ו כדימתו כצלמו ונעשית דייו • דהיינו ך״ * דהיינו כשהיתה אדיקה בי שאז לא היה זיווג לפיכן נרמזת כאית דלת בהייתה כאלף • יז״ש״דהא אלף כשלימו שריא הרי שהאלף . היא כללא דכלא דנורתה כליל תלתהון ואינון חד • וככר ביארנו לעיל שהנשמתא ועתיק׳קדישא הס דומים לשלהבת וגחלת דכלאה ידע דהוא ושמיה חד אינין • כלומר כשידע שהאלף חד א״כ הוא(שמיה חד אינין • וזהי כמנת המאמר מאן דידע שמיה על מרי . היא גילוי המייל כנ״ל אז ידע ש־אלף הייני יי״ד יאק הפרש כינהם רק שהאלף צקרא שמה של יי״ד א״כ ידע כיצד היא ושמיה חד אינין • וכשידע שהאלף אע״פ שיש כה ג' צורית הס הכל דבר אחד א״כ אז ידע שקב״ה ושמיה שהם כסוד ודי מן היו״ד הס אחדת מאחר שכל הגי אותייתהם אית אחד דהיינו ין״ד • דכתיכ ה׳ אחד ישמי אחד • יז״ש המאמר כלומר השם יהיא אחד הס • נחי לדריש סיפא דקרא שמאחר שאמר ה' אחד מה צורך לומר ישמו אחד שככלל שם הוי״ה ה' אחרונה שהיא שפינה דהיינו שמו א״כ מאחר שאמר יהי״ה אחר מה צורך לזמר ושתו אחד לכיכך איור כלומר השם והוא אחד הם ר״ל מאחר שאייר ושמי אחד היא להירו'ה כמו ל י היי השם שהיא שכינה יהיא שהיא הנשמה דכ״ח אחד הס • ילא שמקבלת נשמה ע״י * ס נשמעא דנלתי יחידדסכינה ע

הסוכרים דלית לה מגרמא כלום הוי ושמו אחד ג״כ שקב״ה ושמיה שניהם יש להם נשמה אחת יז״ש המאייר כלייזר השס והיא אחד ,ר צמצינו למיין שכל גילי׳ נקרא שם של הנסתר שנקרא היא • הרי ראיה שכל נסתר יקרא הוא לאיהו על שנינתא ונשמתא כמ;ק ו ת א •הנגלה ממנו שס לגבי ההיא נסתר • גס איתא בזוהר שמיתדףפ״ז ע״אוז״לת״חזכאין אינון ישראל קיייה דקב״ה ד כאנפין עילאין למלכא כאינון«ניס להוא ושמיה אתילן כהו יאינון הוא ושמיה : ודנה הכנת המאמר כן היא אנפין עילאיןא ישלזיה י דמלכא הם פרציפין לאצילות ולקמן יתכאר אין מלכא קלישא ושכינתיה ונשייתא דכל חיי לאיהו נשמתא ליליה כסיל ה כמכזאר • מתלכשין כתוך האצילות ואחילן כהוא כנשמתא בגופא ז״ש המאמר כאנפין עילאין למלכא להוא ושמיה אתידן כהו • ומה שכפלמאמר ואיכון היא ישמיה יש לו כ׳ הכנת בכפל זה ואיכון היא ישמיה כלומר ואיכון פנים ג״כ מתקריין היא ושמיה פנים נסתרים נקרא הוא • ופנים נגלים נקרא שמו י •ההכנה השנית שכל פנים האלו נעשים שמו והוא ושמיה לאתאתילן כהו דהיינו מלכא קלישא ושכינתיה נקרא הוא ואינון כלומר כל אלו שהזכרנו בין הפנים בין אינון לאחילן בהו כלא חד ולכן נקרא הואח יקרא הוא והנגלה יקרא שמו ו ורומה לזה אית בזוהר ויקרא דף ושיויה הוי יאינון הוא ושמיה הרי שכל הנקתר חחבי צ״ג ע״ב כקשו פכי אלין עטרי חלכא לא יהו אחיל בהו ואיכון ביה איכון שמיה ואיהו שמיה חלה חלא הוא הרי שהפרצופין לאצילות

מרעלללא ״לר״שאי ז ו ג ־ הנקראים עטרי מלכא נקרא שמיה לההוא נסתר דהיינו מ״ק • גס איתא כזוהר חדש לףע״חע״ס בגויה מכאן ראיה שקולם הכל היה הוא ושתו דהיינו נשמתא לעתיקא קדישא לכל ברא הק״בה את עולמו הוה הוא ושמיה סתי קלישין כייכואר ע1פר כית הלש הקלשים • (עתה נכאר כענייני עתיקא לכל לבר שהיא מז״א ולמעלה שיין עליה שם עתיקאק • אכל יש הפרש כין עילה לעילה שכל עילה הקולמת לחברתה יתיסף עליו " ה ללעילא יוניה יתקרי עתי מלז״א איקרי נ שס העתיקות • ונתחיל לן מתה שהוא למעלה מן ז״א שהוא כינה והיא הנקראת עתיקא כדאיתא כהקלימת הזוהר דף' א׳ ע״כ

ד יזיל

י י ץוז־לאלהים פרק כי י ׳•! ( r' 4 יי ־

ם י כ י ת שאז מרום עיניכם וראו מי ברא אלה שאו מרום לאן אתר לאתר לכל עייצין תליין כיה ומאן איהי פינת ע ת פ ^ ע ^ ׳ »״ל רס עתיקא לקיימא לשאלה . כרא אלה ומאן איהי, מי • הרי ככירור שהכינה נקראת עתיקא לבד : ה # םתי זתמן תנדעי! י

־ ו סע י ?עור. בזוהר >:&4תדף קע״ח ע״ב כספרא לצניעיתא ייאמר ה׳ אל משה לוה תצעוק אלי אלי לייקא לכר אל כני ישראל ייסעו יק ו ע כ ל^$? תלי לכעא לאיקיר לקנא. יילוע היא כי מזלא היא בינה • ובדף צ״כ ע״כ איתא ויאמר ה׳ אל משה מה ת /יוקא כתזף גאנא«2פרא דצניעיתא אלי לייקא בעתיקא תליא כלא . ש״מ לבינה נקרא עתיקא יכתר ג״כ נקרא עתיקא אלא שמוסי אלאיקא סתימא • כלאיתא בזיהר ויקרא לף קס״א ע״כ ז״לת׳יתכד אצהיר עתיקא סתימא כתיחא יימיזא עליי כניי ב?ליא עתיה י א א תילא דאתי מעתיקא קדישא סתיייא דכ>סתיייין • הרי ר י ז ה ם ה׳ יהא איקמוה ולא היא כת > ע אצהיר ללכ>1*רן מא ל א עתיקא סתימא הוסיף לו כמי זה לכל י י ולמה ללעילא מניה לההיא חילא אתי מניה לאיהו רישא ד ר ק | 4 ט כדירה שה ט מ אתילע היס&_ עליו לקרותו עתיקא קדישא סתימא לכל סתימין אכל לכתר דאיהו רישא תליתאה לארין אנפין מלמעלה לר ה ו ז . כלאיתא ב ן מי קראועתיקי! צןתימאה אכל לרישא תניינא לאריך אנפין לאתקרי אין נקרא עתיקא סתימאה לכל סתי, א ״ ו למנלע בין עתיקא סתימא לכל סתימין לאקרי אין ובין ז ע . אלא הכי אמר רי׳ש כ ן שמית לף ס׳יל ע״ב היש ה׳ בקרכנו אם אי, י ל לע אתקרי עתיקא קלישא • ויען כי כל חילא לאריך אנפיןהיא מההיא רישא קלמאה י נוסף ע ורישא הלמאה ללא אתיף הלישא כאתור כתאתר ללעיל ולא הוא כת ה׳ ההוא מילא לאתי מעתיקא קלישא סתימאה לכל סתיתין : ונאד־רא זונוא די ה רפ״ח ע״א איתא הכי יז״ל רישא עילאה נקרא עתיקא קלישא סתימאה לכל סתימין תכאן ראיה כתרה שלרישא קלמא? דא״ר דף ה ו ז רישא עילאה נקרא עתיקא קדישא סתימאה דכל סתימין ומלכא קדישא לאיהו קכ״ה אקרי עתיק יומין • כלאיתא נן ו כ״כ ע״אויאמר אלהים נעשה אדם וגו׳ פתת ההוא סבא לסכין ואמר שמעון שמעון וגויו׳ זכייה דשמע ר״ש דהוה קרי ליה שמע׳דשזש ולא ר׳ שמעון אמרלתכריו ודאי האי היא קב״ה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב • ובזוהר ויקרא דלי קל״גע״אותאנאמ׳ אשיש בה׳ בעתיק מעין אתתר דהא היא חדותא דכלא ״ הרי ראיה ברירה לקב״ה דאיהו לילכא קדישא עתיק יומין אקרי .׳ ש הקדשי ד ח ק ר י י נ ח טייייא י ת ס י עתיקא דעתיקין סתרא ל א לאיים כנזכר לעיל אתקי ועתיקא קדישא דכלקדישין דאיהי חילשןם ׳ י ג י ימן ואז ק לעתיקין סתראדסמרץאתקן תע"אתאנאכצניעותא לספרא עתי י , לקדשיאכדאיתא כזוהר ייקרא דף קכא ב א ס ק י נ י ע ה ד י ל כ ק י ז א ל י ^ ר א ב ל 1 ^ ד י פ נ ! א , י י א י ק ח ן שמיר מטמירין והאי עתיקא לעתיקין א דהיא ע#יקלעתיקי

ה ״ ה ל הדשקדשיס דקדשיא האקתך דלעתיקא קדישא שאנתנו מדברים בו לאו ההוא עתיקא קדישא שמדכרבוהאר״י זקדד^ הרי . - ן י פ ךאנ שההואעתיקא קדישא המדבר כוהאריייזלה״ה היא הנזכר כאלרא זוטא כנז״ל דאיהורישא קדמאהלאריא ק י ^ ע לפניך סדר הכתינות שנקרא עתיקא והכנויים המיוחדים להם ואף שלפעמים תמצא כזוהר שתשנה סדר זה כגיןשקורא לא ל ד ס כ ם שהוא היידרגה התחתינה שככיצם כדאיתא כזוהר ייקרא דף ק״ל ע״א ף״ל תאנא ע ת קדישא דכל קדישין עתיקא סy שמיה דעתיקא שתם מכלא ולא מתפרש באירייתא והרי בינה בהדיא יופורש באורייתא דאיהו הויי׳ה בניקוד אלהיט. (אמדי 0ו כ ל 'כי נשבעתי ביוה שבי נשבעתי הרי שנשבע כמלכא קדישא דאיהי כגייה כת״ש הזוהר באדדא רכא כפסיק וי תעצב >/ל לבו בא ע £ י לא כתיב אלא אל לכי יגל׳ ע״ש וביה אותי לאברהם א״כ האי שמא דעתיקא הנזכר כמאמר איהומלכאקדישאימדהאי 5

ל דהוא ושמו קד י ע ל ר נ ו א עתיקא קדישא דכל קדישא מ איהותלכא קדישא שמע מניה דהאי עתיקא הנזכר מא קז־ישא ק י ^ י ל ז ש י י ח ב 1 < י ב פ ס ה * ; י , ע א א ב ^ א ד י א ה ת ע י ^ נ י א ינון הרי ראיה שלעתיקא קדישא דכל קדישין קראו עת\קא לה דברבלשון קיצרהוקראו ה ע ! ו ׳ ו ג ויראדטתירץי ןטי . באותרועתיקאדעתיקי דכלקדישיןשככרספרלעילבשבתי< w ן עתיקא סתס. • וכןתמצאכמקוםאשר לכרכשכתיי כמאמר ה״נ ז״ל דף קכ״ח שקראו עתיקא לגגתיקין מתרא דשתרי י וההוא דלבר אתקרי ז״א לקבליה דעתיקא סבא קדש קדשיםדקלשיא שקראו עתיקא סבא לכלוהיסיף לי כמי אתר שקראו קדשמא י / על . יכן תמצא שלכתר שנקרא עיניקא סתימא קראי י ה • ת , קדשים דקדשיא לפי שלא הזכירו הכניי הזה למעלה הזכירו ערן לא תחמיללאהואסממא ד״י אמי ג ש דףע״אע״ י לעתיקין שהיא כנוי דעתיקא קדישא לכל קדישיןכדאיתא כןויהר הת יהא ע ו י ׳ י ל ל ע $ לאירייתא לקבל עתיקא דעתיקין ראשיתא לכלא • הרי ראיה שלכתר קראו עתיקא דעאיקין והנה זה שם #) העשירים שהיא י קדישא דכלקדישין יען ט לא נזכר כתורה כ׳זא עשר דברות כנגד עשר ספירות לכך הוצרך לכנות הספירהא כקרא " י א ' ל ^ " ג י ת כ תו כגייהלמהליכל#חל •־ יעיד לכנוי זה שיין ל לאו ו הלכל י נ י לאמ תלעי 1 העלמנהכשםהה^ללי

r עוז לאלהים פרק > וז

קא • עתיקין לגכי ז*א דאיהו נער א״כ כתר יקרא עתיקא עתיקין דאיצהון או״א * וגם כביצה תמצא שנפכניפ בשם עתי קדישא כדאיתא כזוהר כראשית דף רי״ט ע״א ״"ל אמר ר״ש כלא חד משמע לכתיב נזעם ה׳ דאתיא מעתיקא קדישא לבאי יע ששם זה מושאל לה מפתיקא קלישאידאיהו רישא עילאה הנז״ל ד שמיס וגוי הרי שביצה מכצה אלתה כשם עתיקא קדישא * ת יען כי משח רכות עילאה אתיא לגויה כדאיתא בזוהר ויקרא דף ז׳ ע״כ כשמן הטזכ מאן שמן הטיב לא ח*זח רבות קדישא דנגיד

קא . ק מעתי י מ ונפיק מעתיקא קדישא לאשתכח כההוא נהר עילאה לינקא לכצין ״ הרי שמשת רבות לעתיקא קדישא ׳נגיד וקא ועם ה׳ קורא לכינה עתי קדישא דאשתכח כגויה יהמשח רכות זה הוא הנקרא נועם וכשהזוהר רוצה לדבר כשמן הזה שהוא נ

קדישא על היישח רכית דאשתכח בגדה דהא ההיא משח רכית נפיק ע״י כינה ״ כדאיתא בזוהר ייקרא דף רס״ז ע״ב ננעם ה׳ י ההיא דאתיא מעתיקא קדישא דקב״ה משתעשע ביה להא ההיא נזעם מעתיקא נפקא : הנה יש לדקדק כמאמר הזה כתה דייקיס א׳ האי כפל דאמר דהא ההוא נזעם מעתיקא נפקא מייתר לגמרי • כ׳ למה כתחילה קראו עתיקא קדישא ואח״כ קראופ ימיך ״ עם מניה נפקא י וא״תדקכ״ה איהי פ ו • יעיד דהאי עתיקא מייתר לגמרי • דהיל״לדהא ההוא נ קאלכל עתיעם מעתיקא נפקא דהיינו־בינה • ולמה התחיל באתיא י משתעשע בנועם דאיהו למעלה מהכתר דכן(יפרש ואזיל דהא ההוא נק כדאמרינן שמשח רכו אתיא מעתיקא קדישא זנפקא דרך עתיקא דאיהו בינה « לכך היה הכפל וסיים בנפקא • אלא הענל כינה הוא יאע״פ להודיעך מהיכן בא המשח דכי יחהיכן ייצא ולכן היה שניי הכנייים ״ נמצאת לחד ששםיעתיקא קדישא לאו ע שהאר״י זלה״ה כתב כפירוש האדרא רכא על פסוק וייצר מרין יידין למה * רזא דעתיקא קדישא ירזא דז״א ודירש דהאי עתיקא קדישא היא על הבינה אפשר לזמר שריצה לדריש על המשח רכי כדאמרן > יעיל דאנן מתניתין דר״ש ״ קא מתציצא דלאו ״יכללא אתמר אלא בפירוש אתמר באדרא זוטא דף רפ״ט ע״ב « יז״ל ואי תייזא מאן עתיקא קדישא ת״ח לעילא איתא דלא , אתידע ילא אשתמידע ילא אתרשם יהיא כליל כלא וגי׳ זההוא לאו כמניעא ולאו ככללא ולאו בחישכן אלא ברעיתא דלכא ״נא עתיקא י י הדי ראיה ברורה דע״ק לאו איהו בינה דכינה עייל בחושבן והאי עתיקא קדישא לאו במניינא הוא • הרי כל ענ

קדישא מבוארים באר היטב :

ב־ת קדש הקדשים פרק גי מתימנותא דכלא עוז לאלהים פרק ג'

ינם י צריך להודיע למה אמר כבחינת ולא איור בחינת ועול רע שלפעמים מצעו בזוהר שהוא מלמה כל ענן נסתרים וכל סתרי הסתרים לפרצוף אדם « ובדבר בחינה תהי י תדע שאע״פ שאנו מדברים בו כעניד סוף פרציף וכיבריס דשייכי לפרצוף לא אית ביה פרציף אלא כדיי זה שיה לכל התירה כלה מפסיק נעשה אדם בצלמנו עעלם אורייתא נביאים כתובים י ובמקומות אחרים מצאנו ראיצו - לדבר בז לפי שהיא נ י א לשכן את האיזן וכדי שיוכל הם מכסתרים נ ״ נ ע א כזוהר שמרחיק ה ^ ד א ש י ר א ) ה ר ש ה ) ז ב ך כ ז נ ד ש א ; < ד , א א '

אתיידע •יעיד איתא בזוהר שאין לדמיתו בבבהינת פרעןף א' קרוש ונפלא בהפלגה גדולה שאין לדמותו לשום צורהה ואותונקידה כלאיתא בתיקונים דף א ס ד ק ס ר ׳ ילא'בשים אות ונורא והוא הנקרא א תי לאכאו י תה׳ לאכאיע״א ומאריה דכלא לית ביה צמר א דמלא עתיק»ן קדישא ח׳ מ י ת ינקיד׳וכ״שכפרציפינןאשרהורכב מטיפ׳ םץ יהי״ה 5 י דאות יצקילה• וכן איתא כאיספתאילא פ נ ך א ארי סרוחה אס כן קשה מהאי מאמר לכל , י התירה כילה שהיא מדברת כלשון השייך ^ ראי זה כראי זה ״ -יי״לידלצשמתאדכל על פרצוף בני אדם כמו אזן עין פה אף לב יד רגל יאם נאחר חיי דאיהי בשמתא דעתיקא קדישא דכל קדישין אין לדמיתה שדברה תירה כלשון משל א״כ עושין התורה ח״ו פלסתר שהיא לשוס צורה ואית ינחידה כי להתפשטותה אין לו סיףיכאמירף איין לוי למות לכןנשמתא לכל חיי יא שעניין לעיל וכל לכר שאין לו סו ת משלים וחידיפ • אלא עיקר-התשיכה הדאתן ר י תי הזוהר דףס״ג נ הנשמה דהיינו נשמתאדכל חיי אין שוס תיבה ואייתינקוידה אין לי דמית לשים לכרכדאיתא בתיקונהירקב״הדאיהו ה לאיהופהונא לגופא . י ע כואלמי תדמיוני ע״ב ומלגאו מ וטעם שיוכל לרמוז עליה כמו שאמר הכתי ואשוה יאמר קדוש י וקשה שהוה ליה למיתר אתרקדוש וגם־ הוי״ה כנשמפא כגיעא לגו מכלא ההיא דאחיד כלא זקשיר כלא

י דלא ״

גית קדש הקדשים מרק ג'

? ת א ז ה ר ח כ ר ב כ א ל «יהשא£ר4ח"לאםכןיאמרקדיש * איתא הר לפעמים שתילת תי תלוי בנסתר דקי שאתרו חייל טוי כשאלתא דלא אתיידע תהו ועל זה אתר ת״י נמצא שמילת מp6»tf7דע שכעניןעשרהמלעןס רומזתאפילו בכתר! וכר הוגבלו ת שתרצה משסהזי״ה לטשנ כלאו יש לדמותם נ

גס תדע שהם בקראי' בזוה׳כתרי מלפא י וכל אות מורה גבול ״ וי ע ד ת היכלימלכא • צמצא שהם כלים לאלהותז יתברך • ו

ההפרש שיש כין קדוש לקדש כקושיה אחד שיש מקדמוניםו ש קדוש . והובא בזוהר שהיה ל י ש קד ו כפסוק ״ קדי הג לומר קדש קדוש קדוש לפי שקדש ככתר והכיבת״ת ו במלכות . ומתרצים כשעולה הת״ת לכתר לקבל הקדושה אז יאמר קדוש בוי״ו דהיינו סוד הת״ת שהוא ו' שעלה בקדש ונעשה הקדש קדוש • ניןצינו למדים שהוי״ו שעלה למעלהן י הכריחו לכתר להיות קדוש וגםכשעושין איזה דבר קדש א ארורים עשהו קדוש אלא קדש • ?מצא ששם העצם הוא קדוש וש1ם הכלי הוא קד$ ונקרא קדש ע״ש שהוא מן הקדוש י כמו בן קדש ישראל לה׳ יכששוכןבתיכםיבאמר קדושים תהיו כי קדוש

אני ה׳ אלהיכם כעכור שאני קדוש ושרוי כתיככס נקראים אין,?; י קדושים • על זה אייר ואל מי תדמיונ׳ זאשוה ר״לאפי׳ שתר^ן לדמות אותי לתלת ראשוני׳ הנרמזות כמילתמ״י כנז״ל דקיימןס י א ר ק כש׳1תא אפילו ?ם אינס דומים לי לפי שתנמה וכינה ניכ ג קדשים וכתר נקרא קדש קדשים אבל אני נקרא קדוש כדפיד מ א י ?י קדוש אני ה׳ אלהיכם • ואם איתא שהם דזמיס לי היה ל להם קדוש ולא קדש שקדש הוא שם מכונה על הכלי וקדושp y v מכונה ע״ש העצם ״ זהו שאמר אם כן יאמר קדוש • ובזה א ו קושיא א׳ והיא שלמה אנו אומרים ליחדאקדסא כריך הו נ ושכינתיה שתרגום קדש הוא קדשא וכלשון הקדש א אומרים הקדוש כ״ה כפי זה כלשון תרגום הי״לל ליחדא קדישאא כ ל ב״ה וכן מצינו בזוהר שאומר מלכא קדישא ולא אמר מא ר ק א הענין היא כמה שהקדמנו שהפנימיות נ ל קדשאן א׳ ו י מ י נ קדוש ומלכא קדיש׳ הוא פנימיות ובזוהר כשמדבר עלהפ לכן אומר מלכא קדישא ולא אומר קדשא אבלכענין הת?1יגן י ^שהס רמז לאכריס החיצו?ים אז יאמר קדשא וכן כרין ל?וייס ן כמצות ולזמר ליחדא קדשא כ"ה שהוא רמז לאברים החיצו ש?פ?ימיים הם מיןחדיס מעצמם כלי מעשיצן אכל החיצונייםט שכ?ס שייך ריחוק ועל ידי מעשיכן ל ן ן י ת מ צריך על ידי מ הטוכיס אןו מיאדייאותם לכך אומר ליחדא קדשא ב״ה כלשון, י קדש כנ״ל. ולכן בלשון תרגום שהוא הלבוש יאמרקדשא ל

וכלשון

ק *׳ ר מ ס י ה ל א % * ןןוו ל

.דגל תיי לאיהו P כעשמת׳ I P UWדלא אתו*י1 בשום רמחו ״ נשמתא דע״ק דכל קדישין איהי נשמתא דחלכא קדישא דאיהו הוי״ה דנהיר בגו האצילות כנשמתא כגופא ״ ולהאי נשמתא דמלכא קדישא אמר דלאאתרממ כשום רמיזו » הרימדאמר ההואדאחיד כלא וכוי ללא אתרמיו בשום רמתו שמ* מיניה דווקא נשמתא דמלכא קדישא דאיהו נשחתא דעתיקא קדישא לא אתרמיז בשום רמיזז אבל השאר אתרמיזו • וגם תדע שכל דבר נסתר שצריך אדם לידע אותו יקרא מ״י ולאו דווקא כינה נקרא מי אלא אפילו מלכא קדישא נקרא מי יען כית אלהי היא<.נסתך וצריך לשאול עליז לידע אותו כדכתיכ דע אך. לכן צקרא תי כדאיתא בזוהר בראשית דף א׳ ע״ב אביס ולא אתגלייא אקר׳ תי י־^לדקיימא לשאלה גאיהו גא\רח סתי ש״ת שכל דבר שצריך לשאול עליו והיא נסתר יקרא מי ניונא ששסזה מושאל לבינה שהת לביצה יש לה שם כתורה כשם זה של מי לא שייך אלא על תלכא קדישא דשתי׳לא אתפרש באוריית׳ אלא בההוא אתר דאומי ו״א לאברהם כזכתיבנא לעיל א״כם ביותר דלא אתפרש באורייתא והזאקייתא היא באורת םתי כשאלתא תדיר שחייכ האדם לידע איתי כדכתיכ דע את אלהי אביך יעיכז־הו • נמצא שהיא כאורח סתים יקייייא לשאלה ולכן יקרא מלכא קדישא מ״י ושייך עליו שס מ״י כאשר תמצא בזוהר.בראשית לף ב׳ ^"א וז״ל אמר ליה רבי מלה סתימאה הוה קמי קב״ה וגלי במתיבתא עילאה ודא היא בשעתא דסתיס דנלקיגימן כעי).לאתגלייאעכד כרישא בקודא חדא ודא סליק ליוהיי מחשכה כייר בה כלציוריןחקק כה כל גליפיןם יראםתי זאגליף גו כיצינא קדישא!שתימאה גליש דתדצי קדש קדשים כציינא עמיקא דנפק מגו מחשכה ואקרי מ״י 1?ו׳צה היא מי עלכי הנה המאמר הזה קנעוהדאם איתא דהאי היינו מה דאיןר ר׳ אלעזר בדף א׳ ע״ב ר״א פתח שאו מרום עיניכם לא ן אתר לאתר דכל עינין ביה תליין ימאן איהי פתחס עתוקא קייתא לשאלה כרא ים יתתן תנדעון דהאי סתי נ עי אלה ותאן איהז ת״י י?ו׳ יע״ד תי ברא אלה הרי שרגי אלעזר אמר שיו״.׳ שהיא בינה כרא אלה שהם ת״ת ותלכות • ואם איתא שהדרשה שהסאר״ש משם אלי?וז"ל היא על מי שהיא בינה מה כא לחדש הייט תנא קמא 5 ועור מאחר שנתהיית החכמה דאיהי מחשכה הכינה ג״כ הית׳ עמה כקיד דו פרצזפיןר דאיהי יוד ונין והס או״א לכל כמו אדם יחיה ובסיד £

ולא מצינז לחזה אם אחרת שנעברה מאדם והולידה לחיה •׳ זזה ?ייאמר אומר זגליף גז כיצינא זגז׳ גליפו דחד ציורה סתים

הרי

?נוו pb atidh צ׳ ט "׳

הרי שצר צורה בג* צולה והוא העובר במעי אתו צעל האי עובר אתרדאקרית״י • ואם איתאדהאימ״י הוא כינה ״ האם שלה תי הוא שנתעברה תדאתר ואגליף גו כוצינא ואפילו תיתא] איהו בינה הי״לל להאיביצינאאיהוחכמה והצתרא מפי ואגליף מכוציצא וכוי כמו ויקח אחת מצלעותיו מדאמריאגליף גו כוציצא תשתע כגוה ממש צורה כגו צירה • הרי ראי? ברירה תכל הקושיות הנזכר לעיל שהאי תי דאתר אליהו ו״ל

לאו על הביצה איתתר אלא על תלכא קדישא דאיהו הכורא ״ וע״ד איתתר ת״י ברא אלה דאי על כיבה איתמר היל״ל תי ילל• ותדאתרת״יכראאלהש״תעל תלכא קדישא איתתל ה ל א שהוא הבורא כאשד נפרש כע״ה (יכיאיר התאתר הזה תתצאצל כספר תעצויוו׳ע״ש) • וגם ראיה לדברי דתי יקרא ג״כ מלכא קדישא דאיהוסתיריגציזתתהדאיתא כזוהר שתיתלףקל״ט ע״בפתת יאמר מי האיר ממזרת צדקיגו׳ת״ירזא דעלתא עילאה זכייתומ״י טתירא לכל טמיריןדלא אתידעולא אתגלייא כלל וכוי• הרי מכאן ראיה ברורה לההואטתירא לטמיריןלאיהומלכאקלישא כנ״לאקרימ״י? ועור ראיה ברורה שהזוהר ויקרא לףקפ״הע״כ וז״לאס עוונות תשתזר יה אם חוכין סגיאין על לסלקין לעילא לגבי או״א הא אדני לאיהו רתמי ואי שתא לא אע״ג לאיהו רתמי יתער כליצא וכל לרגין אסתכתו כליצא לרגא תלא אית לצהלר לגכיה לכל אסייתין מיציה כפקין איהו יתיס עלן ימאן איהז מ״י תי יעמולר י״ה אלנ״י ואי אלין שמהן עי ולאי מ״י ירפא לך 5 ו יסתתון מינן מי יעמול לכל תיוכתא לרחמי פתיחן מינה ״ . ויש לעיין כזה התאתר כתה ליוקיס א' תהו הכפל שככר אתרי לאיהו רתמי * ולתה מ כתחילה אס תיכין סגיאן יגז׳ הא אי ביכתה שאתר אלכיראיהורתת* "חזר ואתר וע״ל יה אדני •ת הוא לין לינא לתלכזתא לינא • ג׳ שהרי אתר ו מ יהא א׳ ליה ואיהו ל ה אם תיבין סגיאן על או״א וגו׳ לרגא חלא אית מ תי ואם איתא לתי הוא כינה לוקא הרי כבר אמר אס חובין • סגייאן'עד אז״א שהם חכתה וכינה • ל'תאחר שהחוכיןת ו מ הגיעו על אכא כיצל אותר הא אלנ״י לאיהו רחתי והא א היא לתטה תאי״א וככר סגיאי עליו חוכין ולא נשאר כיה רתמין

י לאלי נשאר כיה רחמי לא היו מגיעין החיכין עלאו״א • י אלאהעינין היאכמהשהוכא ככתכי האר״י זלה״ה למלכות של מלכות לאלם קלייון שכפון הכתר • הוא ארני כמילזא{ת איהו רחמי ללינץ לא מתערי אלאימכינה ו מ ואע״ג דאיהו אל א<"£ לדיני תפערי תינה (זהו שאמר בזזהראם חזכיןסגיאן ע

ן שהס ף

\ ג' . r b 'קר* הנןרש־ס htf

ובלשון הקדש שהיא פנימייתי יאתר הקלוש ברין הזא ן מחויו לפנינייןו שנמצא מכל הנ״ל להאי נשמתא לכל חיי לית לדמותה לשים לבר אבל כעתיקא קלישא לכל יןלקייאייתתיל ענק הדמיון בריחוק מיפלגכדרן משל כשאדם כותב ג' אותיית אדם אין בהם צורת אלם וכשאלס שומע שםיני אברים לשייט אדם גומ* בדעתו שיש לו ראשוכלעבי arfa אבל אם תדקדק בזה האלם הכתוב לא תמצא כושים צורה יזהו הנק־א בתינת אלם להיינו שהאלס בוחן בלבי שיש לי נן ובן אברים אבל על האמת לא יושג שים צירה בהאיל כ א י ש י ד קא ק עתי אדם הכתוב(!:ונקרא בחינה ז וא לא״ס ח קיי׳נזיא • בראשית התגליתי להיינו כל נפיק מ מי״ל עדיין לא תיקן תיקונוי שהוא הבחינה שאמרנו שיהיה הלב תשיג להבחין כי צירת אדם • על זה אתר בבחינה ולא י איור בחינה שדייל שיצא בכוונה להתהוות בזאת הבחינה צעדיין לא היתה בי •פרצוף א' • ולאי צזכר שמו של פרצוף ממה ?וt לפי שהיה רתוק ייהבחיבה כייה שאמר לפי שעלייןלא תיקן 7ניקונוי ויהוא הנקרא אדם קלמאה סתימא לכלא • ובבאר לן למ: אנו קוראים אופי אדםקדמאה לפי שיש ביהשדשיסשל לנשמות של עשר פרצופים דאנילות הרמוזים בפרצוף אדם : זצרין להכין ליוה פרצופינו יקרא כשם אדם ולא כשם אריה אי שור או נשר • יעוד למה לישת! אמר אתם קרויים אדם • ועוד לתה לאדם יהיה לו אזן ונבין יכל אברים דשייכי ביה ולמה לא בראו כדיריי ייקרא שמו אדם • אלא כהכרח גמור היא לומר שהנשמה ג״כ תהיה בפרצוף אדם דאם איתאשלצשמה אין לה ידים ולא זרועות כי*אי שהזרועות לא היה בהם כח להתנועע והאצבעזתלא היה כהם כח לכתיב מחשבת הנשמה לילי שהנשמה בתיכם מתפשטת • וא״ת שלעולם לנשמה לא ישלה אברים אלא כעי האברים שמצאה מתפשטת כהם א״כ למה כשיהיה כאדם אצבע יתירה איצומתצעצעיגס שאמרו לז״לכלהיתרכצטולדמי • ולמה יהיה כצטול והלא הנשמה *תפששת בו • אלא הענין היא ׳כמו שאמרנו שהצשתה יש כה אברים כצירת אדם!מתפשטת כפי איכריה יאס תמצא אכר מיותר איצה מתפשטת בגייה • גם הק״בה לא היה בירא דבר «תר על הנשמה לילי שהצשייה ג כ יש לה י האיברים אלו אןן איכרי הגיף יכן גם כין נשתה שהס רוחניים מתפשטים כתי

לנשמה צדין שיצי׳ לה בחיצת הפרצוף לאם לא היה לה כחיצת הפרצוף הזה לא היתה הנשתה שלצו בחינת פרצוף אדם וכן מנשי(? לנשמה -ומזה הטעם נקרא אדם קדמאה סתימא דכזלא

בשם

<גז ל*לר,ים פיק ב' בית קיש twipa פמן גי.-'

oc ן -^*ן הי מ א מ ר דאיהו רתע• . כשם אדם שענין האדש ?וא פתילתהגילי' ד ע נ ט שבתון ה ל 6הם-חכמה-נבינהיהא אה A??37P :׳ כ לשם ת״ה אלא שהי״וד;עשית אלף כן מקודם הי י או ע י סג טן כאמור ואי שתא לא אע״גלאיהו רחמי(תחיית שהתו

£ . י ל ג ם ע י ת ש פ מ ; י ע לא מקלס פ לו ד שאץ להי ת הכל בסול מ ו ר י פ כלהו שכל.כי׳ ס ן י ג כלדר א י נ י ל כ ר ע ת ״א י עדאוו מלכא קדישא וכשנתגלה ונעשית מיל במלואה אז,נעשה ?יי} ־7היי.כל ה י א ד ן ל ת י א א ד אסתכתו כדינאמ־גא ת*/ אל"# י הה׳ , ל ' ^ ג ' P J J ד י " , : י ם שהוא שעת" הוכן תייגא ש ל ט א ל ן ולק חזר ואיןר ועייל יה א דרתגמלקכל עתו ,לאתקדי ת*« יו כאמרן יו״ל במילואו הוא צורפאליף וככל עוד שלא נ ו י א לרמוז על מ ל א ה י ט ז ר״ללכן-הקדיםיייה לששאלנ׳ שהי״לל א

J ד אן ״ י י ס ש גלה שתה לא היה לה שנס צורה !;שנקראת ב שם אדנית.שככתד שהוא למעלהמיייה זז״ש ועייל י"?אלני נ, ^ ל ^ ס ג ד ה דאיהו א " ה ונעשית א דהיינו שש ° ת נתהי י י לדמיז-על אדנ נ ל א כ ש כלנמר*יע"ל הקדיס שסי״ה ל

ק שתהןייסתמין מינן מ״י יעמול ילאי לאיהו נקרא אלם קלמאה שהיא גליי היו״ל; . 1 ל א י א ׳^בכתר יה י י ה ש ל " ז נ ה ס ע מ מ . ו נ ״ י ה א ל ו כ ם וטח שאמרסתימא ל א ו י • מ י ד ק ה ברורהדתלכא קדישא א :ראי ^ילכאקל;שאהרי

ו אוריה י ימה שנקרא עתיקא קדישא לכל ק׳ל׳יש״א 4 ת זה הגא .מדבר על כג ו נ ד ׳אתור יאתר האומר מאתר ששם אן ליל - י א נ וכל -ליתר שמלת תי שבפסוק זה קא> היינו לפי שנתנא הודם הכל ולא נידעזמני יקדמויגו 0 נ נ י •תלכיפ שבכתהאי• גא״ת למה קוראים איתי אדסקדתין מאתר שאין לן י ת י ש א ש ר א ט י א ן ששם יי״יי לא ק ה שככתר ולעילם אימא ל נ ט ל ע י

מ ו ה לי ש י : ת ג״כ ראשית • אלא שנקרא ראשון לגלוי שמקולס ^ ו ר ת ס ל מ״ק אלא כל בינה שהיא יותר נ לא ע ה( נ <על כיא -במינה אלא כמו המייל שאין לה שים צירה יאמר .שנגלה־היו״ל׳ *• י כ ה ש ם ע ט ב ו ת שיני1;1אמור ל א ה ה ק ־ ינקרא ת״י ז יאני א

ו ע ר ח ג י ונעשית אלף שהוא .פו־ניף אלם שקתמצאשאלס ה לרבי אלעזך: ועל: •לקיימא :לשאלה גאיהו באורח כותים ולא .; ״ ן י נ א דלו ו ה ר .רימז באות אל״ף דהיינו כ׳!רועות ואורן הגיף ש ת ס לאתגליי׳אקרי תי׳יש׳ימ •שכל לכר שצריןלשאול עליו יהיא נ

ל כן נקרא אדם קדמון שהיא גילייי ונקרא עיבי^א ה שנקי-חת ׳אל״ף ע נ י כ ל •יקראתי •יתציני:שדיאלעזר כעצתואתר על שהיה תקידם לכן אבל .כואטיפ לא שייך ירס .קדישא להירית ע א לי •*י דמתמן לעילא ליןג תתן לשאלה כדכתיב שאל נז ג ל ר כ קרא אדון אנפיןלקבלמלכא קלישא ש נ י ו ז ל י ג ה ל ע א ל ד א . קדמונים ולמקצה ?&Q«V ועד קנן5 השתים יוקצה השמים ע• אכעיי ר י ^ ר מ א ן • ילמה במלכא קדישא י ה ^ון/ל־יאי אעהלשיאלי לתעלה.ייקנה השמיס . .גע כן בזעיר אנפי # א י ם י ת ש ה ה ג ק / א ע ל ג י ש ג מ ת ־ א ל ן • א ןאנפי •יבעתיקאקדישאיאתרארי ׳היק;השתיםלתתא. . ' ו נ יייקצה^יייסלעילא- י •וריאל^זראמרמיp ה ראיהיקצה ׳!יייסלעזלא י קדישא מתלבש באטלוית והאצילות יש לוקצבה מה.שאין נ י ג ל נ(פלשאלהאליא ע נמצא.עאין) : ז

ן להסקצכהיו?על •ילש^מלכא לעילמיתלעתץןאק־ישאשאי יאמררי׳יא:(על!דקיימא-לשאלה -באייח 3ור,נם.זקר-אמ«.״ .ה . ל י כ א פנתמתארן עד קרנןןג ה ק־גשאבהב^ולמ:1:א1ר. . א לשאלה ואי_הו-בא(ר>ז npj^g)-נוי . ק ך ך ^,נ,מצא-ד.כל.מאן דא>יל1י^ \ נ־ה ת ^ה י ..אבלעתיקאקדי.שא לכלקלישייא שהוא למ ניפתשמור^׳^י .א^גו ;־<(!}q אימא^אי־מלת׳מישכעסיק ׳^ ־ ] ך ך י כ ר א ת ז ש ה ת מ ר ת י ט ע ב פ ר י א ט ר א ת י ה ס ע ל ו ס י ב ה כ ••׳מגמזל׳חזכך#ל;ט,נ£3ככתר תקש^-לךאיךקיעואילשאלה ,< p ; 7א י^א. ' י נ , ג נ י דהי ו מתנ י עלכאקדישאלפל שהיא למעל^. נ ק א •מ>|ן ׳דקמןזאלשאלה - ל 7־.כדגלקלי>^מי . ..אלא׳ וקרא *וי ^t ס י ש ל י ש ל ה כ ש - פ ז:ומי!1 ןצה&ןן»ילע!4אזל^יןנ^^כן?ה׳.דאיצזוק;ה&מים תתמן ..קמןון לכן נקרא ארלן.אצפין ונקי־אהף׳ן: ל. י , ^ ת ו נ ל י נ ע כ ד ג ג ו י : דןוה1לכשי5>)ין י?אצילית .,0לפרנ(עיהאצ!לופהמןוזי3,כי;גי."ה פ ו - ק מ ^ ;-^י1א׳לזחומ?ין:שאלה־ א^ ז כ י ל . לאד^קד1ניןשור.שלןשמן4חבמה-1תגת^נני/לש(השנפמחג ^ ל ג א ף ת ת י ם ׳ללא י ל י ף יאייזו־באורח ס י עףהג בו כממתאן ׳ • • , pn\trJkvtei0r א .,נקב•דחיטעצל הימ-ין. שמלש-צשתתישראל.״ נ ל מ . א ק י ח ף כ ו פ ל ן ט א י ה ל א ^ א ^ ל ג ^ ל כ ^ א ש & א ת ״ ק ו • י

- , א ו ^ נ ^ נ פ כ ו ש - ן ח ג . • . ל ח ר ת מ ש נ ש ר ג ש ה פ .טנ^&י׳יהואשסמושאללה•• ..נשתת,-יעקב . , קל;שאל.קראיו/(מ^שןקרא, ; • . p ^ i P l ,הרי^ל.השרש.יםש.לי.האצול(ת^רמח.יס־3הגי"ס היי ? י וגםראז73ממה:&הניא »דזזוהו .ויקתאזלףך״ל^׳אןןי^גיי :

ת -כיצדכמוג*ק,ןנש^ י ל א ג א : ,כילכ^קק/גי׳כבשםהמ״ה.; , ל ו ב ש ו י ר ע ^ 1 א ש י ז < ה א ל ^ ^ ת . א ^ ^ ה ה / י מ ס ק ע מ ^ ה % -.,פרצופוס בשס׳הויי׳ה קקה־יי׳ללאוץן * ׳!1ן־ה-יי״י . •י r %«מירו־איבוbh קעמא׳.לשאל.ס.>5ר - •.א^למשעתא מןארי ,

לותשכס״חג"^ * י ־ ^מגנא^ליגעגלי^יכלא ב>י.עיתיהאק;זי>('׳י:שארי לאתכנא׳ ^,ה׳ראשוצהלאמא• ו׳ לששה פרצופים דאצי^ י ס י - ע י כ ק ו ט ם ה י כ ן ע י • ס׳ו)חמנה,לעלכ1פ-י ג . א^ליר^^ק;^קכא:?יל?הדגד\וקנא.דאמזך,מאי ,נה״י ז *גדן(סג

:j ־ מי י י כ״נאמל י י ',.

עוז לאלהיפ פרק ג' י

מי דא רישא יכי׳ הנה ישילדקדק מאחר שאמר המאמר בפתילה מי ההוא נקודה עילאה ליוה חזר (אמר מאי מי דא רישא ״

(עוד דלעיל הזכיר הזיהררישא (גזעאושכילאיולמטה לא אןזר כי אס רישא בלבד • ( וכל דיוקי המאייר הזה ופירושו תמצאם

בקוצטריס תעצימית ע״ש) י הרי־מהמאמר הזה ראיה שמ״י - איהי מלכא קדישא מדאמ׳ משעתא לשארי לאתכנאה יכו׳אקרין הוה וז״ש ־שאריילאתבנאה דיוקנא מי וחפיש ואזיל הענין אי דיילי' ההוא דאיךי מ״י אפיק גיקבא דילי' סיפא דא פי׳ולייעכד! בדייקנא דאמיה הרידההוא דאקרי מ״י i היכלא ברעיתיה ״ :קרי לבינה אמיה לכן חןר ושאל המאמר מאי מ־״י כלומר מאחר שככר יצאו מאו״א ככר גלוייס הם תאימ״י־כלימרלמה־כקרא מ״י כלומר ללא קיימא כשאלתא שהת״ת ומלכות נקרא אלה •ק ואיור דא רישא כלימר דהא׳ מלכא קדישא אע״פי- י לכן ת שיצא מאימא א־ןרית״י לפי שהוא טמיר וגניו והוא ראשי׳ הכלל הוי-דא רישא ןלכן,לא הזכיר גזעא ישבילאאלא רישא לרמוז ע יתלכא קדישא י הרי ראיה׳שמלכא קדישא יקרא ליכ׳ת״י • וגם׳ גן נים דףל״וע״בברישהורמניתאדמלכאי איתא כתיקי והאי נקידא תאח׳ דאתפשט מהאי אור אתלבישת כגוזנין ארכע בהיכלא עילאה(תאי איהו כ׳ ועלה אתתר בתכתה יבנה ביתתא דהאי כקורא מדיד ה' גוונין ועליה אתמר תי תדד כשעלו ו ירם יכויהרי ראיה שההיא נקודה •דלעיל כהיכלאעילאה-דאיהי ביכה איהו מדיד היגוונין ואקרי מ״י ככתוב מ״י מדד כשעלו

".מים הרי מכ״אן ראיה דמילנאקדושא יקרא מ״י,(וכל פירוש המאמר הזה הנזכר תמצאנו בקוצטרס תעצומות עיים): כל הראיות הןונ׳לעיל הרי ראיה כתרה שיולכא קדישא ג״כ נקרא ת״ייואע״ג שכינה יכל נסתר יקרא ׳ת״ימכל מקום לאן ישוו אליו ״"ש ואל מ• תדמייני ואשי.ה .בחנמיה יז".ש דז״ל א״כ ואערקד ש ן 1עתח צי־יך להביא ראיה ייהזוהר איא י נקדא קדוש ח* הנקרא ק7ש זתעקרא קדש קדשלס• יל^עייים התחתןן יקרא קדש קדשין שדייל קדש ה . קזן.ש.גדוי! מקדש דר י ".אלין קלשין דל^ילא גלכ״מיס יקיא קי^ קדש;ס שר|ל קדש'יתי־ייאלין קדשין ללתתא יכןתתצא שאפילו מלכות יקרא קדשאת א .נ דהר כראשית:דף י׳.ע״א ז׳ ל פתח ר״א(אתר תי זאת עולה מן התדברמגוי מ• ו ת י א ל כ ע ןץדשים,ב.ה.ת:>לפו לקכל %יעילה .כלילא דמי־ץ יךוש־ן ד^ריןעללייןוכו' עולה מתשלמהי׳ קדשק״שץדהאקדשקדשיןמ״י ואתחברא בזאי^בגין לתהוילכית^היאזאת ע"׳ הפתבחתה במי נעשית קדש מאיבון קדשים גםי . •דאיהיקדשק״שץ ׳ הרי שכ?ה נקרא קדש קד׳שין וא כדיזר כראשית דף ת״ה גג״א יזי״ל היכלאזיוגו׳ ל4י מן דא קיימא כפורתא דקדש קדשים בג״כ ת י א . ל.למ<ילא >׳ .ועור .׳ מתקנא לה^יא נשתתאעילא׳נ;ללא דקלא• ע־למ׳דאתי ל^בי הי?)י עילא׳וכו׳ ה?גלא לא אקר* קדש יהק־שים האי קדש הקדשים #ת וכו׳מדאמרהאיקדש הקדשיםיאתר י ח ,כללן האי הגכלא..ז.אי:זוהינ'ל.סת?ם בקתימו.לכל>לקכלא ה:זיא ק־^הקדשינז נהירו מ יו£ק.נ>להזוא^שעתא.עץלאה ש"?י _ש_שם קדש הקדשים ׳שייך על המקים'לפי:שהגא מקום תוכן לקכל הנהו קדשים עילא ין יקרא .קד.ש קדשיס״שר״ל ק־ש מיכןלקקןים • וימ״ש.עלמא דאתי לגבי האי עילאה הוא •שבא לפרש למי קרא קדש הקדשים'לבינה שהיאח עילאה דאקרי קדש היךשיםהוא באופן י ס . .מקבלת אותה וליה.כקיא קיק היךשיה ^ר״ל קדשהמקיל לאיטן קרשים אכל נת ) הרי ראיה שהמושעע יהי־אקדס הקדשים י ת י צ ע ת ר ^ אקר שהוא קדש יוערייאגכון קדשים .( ;פירש מאייר זב עיין כד איתא עו א קדש מקבל מ־איני; ק־דיהייש-פיע שהיא הנהירנ עילאה •יקלח ק־ש הקדשי׳ג״כ שהואקדש יותרחאותן קדשים.* י י ז ^ .

A כזיהי•

. ביה קדש הקרשים פרק ג׳ ־

כיזאמדחייל היו כיךני• חגבים ושתלן ונעשו כאחי לבנון לכן נקרא עתיץא קדישא דכל קדישייא ג״כ כשם הוי״ה י יגם שתלכא קדישא ניךא היי'ה יש הפרש שזאת ההוי״ה דעתיקא קדישא היא פשיטה • ושל מלכא קדישא במילוי אלפיין כזה

יו״ד ה״א וא״וה״א שרומז למלכא קדישא ושכיצתיה •ע ששם היי״ה פשוטה עולה צ״ו • ושאר המיליי הא כיצי תי של שם מיה עולה ייט כמכין תנה שהיא היתה אם כל חי שהיא

שכינתאדמלכאקד שא • והזי״ה ותוה עולים כמנין אדם •ל זה אמר קרא ויקרא אי/שמס.של שניהם ביחד א־ם לפי ע ששניהם פרציף אתד • יזהו כי אחד קראתיו י ולפי שנשמותםאתס לה׳ י נ י.שראל באים תזייוגקב״ה ושכינתי? דכתיכ כ אלהיכם על כן קדרים אדם וכשם שקב״הכעל ששה קצוותר ׳1ף יכל קצה יקצה תתפשט במאה אילף עלמין על.כן יצאי >ה כשש מאית ע ב ?שתית ישראל ממצרים יעל זה איור משה ר אלף רגלי • בכיף הדמיון לרמיז על ׳איתס ת״ר אלף עלמין • יזהו שאמר כשש מאית אלף • כלימר כאיתן .הת״ראל״ףן וא״ת חלק השכינה מה נהיה ממני תדע שגס לשכינה יש ששה קציות שכל פרצוף הוא בעל ו׳ קצייתעל כן היציא גס היא ת ר אלף כפים בת זוגם של ת ראלף רגלי!לפיק נקרא. בהיי״ה ל .שבעפיקא קדישא לית ביה נוקבה ע

?שוטה :

לכא

-מכה

ו עוז לאלהים &רגן ל

ם י פ ל ק ר שמויג דף רלית ע״ב ז״ל העולה דסלקא גו עלמי דאתי לאתקשרא בגויה יןלש •קדשים ודאי!כגילה נחי היא קדש ה ה ו מ׳ ן . . גצי י ר־ יסוט^י נפורתאאית^רס/ ז״ללעתן עזדאיתא בזוהר שמותדףרנ״סע״או הרן שבינה נקרא קדש הקדשים • ו

ן ו י ק ס ^ פ א ד ד ' : | ' י ו ר י א ה ^ נ מ ה p י ׳ r < m י ה "' w1דההיא נ י ע י ח א ל ז ד ה ר ^ י ^ ע ' 3 " י p r n ה י ״ ה ב י א ^ ס נ כ א לק * ו ר ל כ י ת קודשא דלעילא מאתר דקדש הקמים נהירו דנחיתי^זי טאינון כ ו .־ •וימוי לעלמין וכל האי עייל ונגיד כל ההיא רב

א נ י ו ה ר א ל ם וטמיר לאככסא ליה בגויה שהוא כינה • משת ונית ע י ת ס ר ת ן הוא לגו מן כפורתא אית א ת הינאמר כ נ ו ו הנה כש ן ד ק ־ ל ל ג י א י ר דנגיד ינפיק שהיא יסוד ראכא • וכד האי כגיד • י ה ר ע״י דההיא נ ת כ ל השפע הבא לו מן ה לחיי שהוא ע

ה כ י ה ו ב י ל כ ר יקרא קלשהקלשי'יהיא קלש ייתר מאלין קלשיםלאינלן מ ת ר י הרי מכאן ראיה שהמשפיע לאיהו כ ת הקלשיס לאיהו כf א כ מ ג ן י י א כתר כעצמגאקרי קלש הקלשים כדאיתא בזוהר שליו; דף קכ״א ע״א כזיב!החכמה מ לכל אחר כעצמו אקרי קלש ו, 3 \ ז י כ קלש ד דךי / לאי נ י י ן כ ת מאתר קדש הקדשיסרבייצתק אמר ו ק פ ר לאקריקלש והחכמה נ ת א מ ת ק פ נ א ת מ כ ח אורייתא מ£ י ל ? ה ^ נ ע ב י ע מ ס י ז ^ מ ) ד א ג י ה י ש מ ן ראיה שחכמה ובינה כל א׳ לעצמי יקרא >ךש ו יוכל היא קרש תהיה לכם וכוי הרי לt י צאיל א ד ר י מ י קאמר א ד ויקרא דף ק׳ ע״ב וו״ל א״ל ר׳ חייא לדי אבא לשלמ לקבלך מ ו ו ז ר איתא ב עו ם: ו קדשהקדשיק ; ד ב י ל א א מאבא עילאה יכד אתנהרא מניה ק־יגן לה קרש דהאמנ׳ אבאנםלא ה ד ה נ ד א נ מ י זיוגא דמלכא כמשרוניתא אלא מe י • , ) י 3 ו ל א r א ל ת אי/ר דאק־י קדש כדין אחותי בתא:׳;׳יו אן ל ט מזדמגא כחדא כגין דמלכ f קדש אקרי דכתיב קדש ישראל לה׳ מ

א . -י מ י א ב להא מבי אכא שמא דא ילא מכי אמא • הדי שהחכמה נקרא קדש אבל מקוף המאמרזקאמר מבי אבא שזא דא ילא מj ד מ ו ש ל י • ר ס כ י קדש וקרא קא מסייע ליה דכתינ יוכל היא קדש תהיה ל ל שאמר ר' יצחק וכן ייכלא אתקר אדלעי קשה לההי

א מ י ן א ע ל ש כ , כמה שאמדהמאמר$1 • יכל אתצהרא מציה קריצן לה קרש הרי שאפילי מלכית כל אתכהרא יואבא תיךא קדש מק י י בגל י ס פ ד •וכיה יוכן טוני; ה ל כה תלי א קדש מתמתההגא משת רכי מגי ר ק ר ולא מתפרשן לעלמין שידאי ת שויוגן תדי

ל ־ ע ו ו מ קדש תהיילכם דאי האי קזיש שט העצם היא הי״לל קדש היא ימדקאמ׳יובל היא קדש תהיילכם ר״ל לעי שיוכל היא דהיינל עס י כ י ה ל ה י p כ קדש תהיה לכם כלומר קודש נקראת ולא מצד עצמתו היי קדש ן כתי כ ר ל יןבל ישלח שרשיו והוא נגיד זכפיק תדיJ ה ל מ ״ ע , ע י ה ל ׳ י ש א ל פ א ק פ נה כמי שאמר המאמר אורייתא מתכמתא נ ל וכן כי כ י ה ז נתיישב מ״ש דכי יצחק וכן יובלא ל ז ב ו

i © * מ ד ק י ע למה שאמרנו שמה שנקרא בינה קרש הקדשים לאו שם העצם לילה אלא לפי שמקכליג י ו ה אתי סי בז שאמרנו 1 וי ן כ כ * ל 6 ד י 0 ' ד ה כ ^ m r ^ ' ה י ש ־ ^ י י ה 1 ! ש ם שיין עליה שם קדש הקדשים מ ג ת קדש זנחדא קדש הקלשים • ו ללעילא נעשי/ י א ר ק ם כל א' יא׳ מהם נקרא קדש וביחד נקדאי׳ קרשים ובהקראת לכנים קדשים * כ י מההוא משח רבו דאתי לה מחכמה אז הבנ

. J © י ש ד ק ש ה ד ר שהוא המשפיע ונקרא קדש הקדשיס • ״ גם ק אמא בשעתא דינקא לננין נקרא ק ת כ ם ה ע ט היא קדש הקדשים כi מ י י ל ש נןלהקדשדאיהואנהיר• ב ו״ל-יכדאתברכאמיסידהכיקרי (ראיה דומה להקדמה זאת איתא ׳בזוהר ויקראדףרצזע״אי| / י ק כ י ־ י ד ו ס קדש כההיאדלעילאוכדמתברנא מהאי י לאאתקרי חהקדשי הרא ומתעטרא כאשלמותא קרינן להרו וכד לא אתנ

ן / , ו כ כ ל י ־י י י ק קדש הקדשים דגיה כלא׳ףמ-יכאי ר א . וקרינן לה קדשים וכדין ק ל י ע ל ד א ו ה ה כ ם א ת א י ר ק ת א א / י ת ל ל ן ז נ י א ל כ לj * ם י ש ד ק ל חילוקי קדש ה ן כ ר ל א כ ת ר ב כלה ״ הרי מכאן ראיה שהמושפע יקרא קדש והמשפיע קדש הקדשים י הרי כנ

ש <f>bl^ •י ד ז י י ה ״ א ב ; י י א ל ה כ ע ' א ^ י ש ה 1 י ו א י ^ ה ' י ה ש נ ' ד ר מה שייכות יש לו כאן לנתר אין ק עו ר א׳ א״ם • ו ת כ״א כ׳ כi Lp?p ה י ה , ל התאתר צרין להבין למה היי״ה דת״ת מנוקדת בחולם שמן הראוי היה שנקודת יזי^ם י אי תכולהו * ולביא אלבי! ^rrttiV א 1 ' ם י ל י ם הוא עלאה תכלהו א״כ תן הראוי שתהיה לעילא בכתר מנוקדת ח כתר ג שרימו כנקודה זה דלית לעילא מניה ו

א י י ק ר ו כ

א .עוז לא$ר\מ &רק ג' י

ל כן מנוהל ביזולם לרמוז ע ת לפי לו ת העי ל י ע ב ל כ ס וז״ל קכ״ה איהו ר ח נ $!רסייא דינחות אלהי ישראל, * וגם מוהר פ׳ פ

ל ת בחולם לרמוז ע ם אחר למה נקוד ת ע ן • וגם ט א ס ב צלק ומשפט מכון נ לכתי ?הוא דלית לעילא מיציה דעיקר מושבו שם נ

'ו ל א״ס לכן אמר היןאתר חולט מלא כוא! חלכא קדישא אע״גשהוא מתלבש כוייא • הוא עילאה מכולהו שהוא עולה למעלה ע

. ר ת כ ר ולא עד ה ת כ ק לעילא למקום אהי׳יה דהיינו ה סליק כאתווי אהי״ה כלומר אע״פ שתראה צקודת החולם למטה הוא סלי

קא קדישא כלא חד ולכן אמר המאמר אין קדוש ר א' א״ס לרמוז שהוא כעצמו הוא א״ס < להוא ועתי ת {לבד אלא אהי״ה כ״א כ׳ כ

f כ אין קדוש כה׳ ׳ ר ואיהי א״ס א ת כהי כלומר מאתר דחולם איהו מלנא קדישא וסליק אהי״ה י ןאהי״ה איהו כ

ש כה! ואין צור כ׳1הינו,. מ (דאי שאין כלתו מאתר שאין ק ועתה נכין הפסוק בעצמו מאחר שאמר אין קלוש כה׳ מאי אין כלתן

ת קדש הקדשים זכאשר נביא להלן ולפי י כ ס * וקדש שם הכלי כדאיתא כ נ ע ק ט קדוש שס ה ו ת אלא נמה שהקדמנו י

ל העצם ולא קדש ציזולם תורה דלית לעילא מיניה ואיהו כצשמתא לגופא דעי-יל וצפיק בגופא לכן נקרא קדוש שהוא מורה ע

ס שכן תראה באותיות קדש ה ת המתלבש כ מ ח רות שמקדיין קחש לא מעצמותו אלא מ ל הכלי ואע״ג שתראה בספי שהוא תורה פ

ת לעילא מניה הוא קדוס י ל ההוא דל ב ס הוא׳יו בתוכו הרי שהנכנס בתוכם הכריתם שיקראו קחש א נ כ ם לא ת שלא יקרא קדוש א

ן ת ל ?וי1צמו ןז״ש חצה אין קדוש כה׳ אפילו שתראה שהספירות נקראים קדוש אין קדוש כה׳ י וטעמא כי אין קלוש כה׳ * ט אין בן ת ל ן זאינו שכח אחר כאומרו כי אין ב ת ל ס וזהו ט אין כ כ ו ת ן שאתה מתלכש כ ת ב י ס ס כ ם קדוש כי א קראי שנל הספירות אינן נ

ם לאין קדוש כה׳ י כאמור ע ת ט נ י ת ן כמו שאתר זאין צור כאלהינו ומדאחר ט ש״מ הוא נ ת ל שאש היה שכח אתר היל יל ואין כ

א ט ה ל כתכצו מאמר הזוהר ראמר וכלא ל ה לעי נ י צזר זולתי אלהיצ( י ה ת ו ׳ ה י ד ע ל כ מ ה ו ל א י מ ט ד א א ק ן ט פ ן כ מ ה ז נ ז

ם של קדוש -נקטיצן מככא שכל לכר לשיין כיה שיקרא אלהות ו ג ר לרגא עילאה קדישא לאקרי אלה׳ ישראל קדישא דייקא לאיהו ת

קרא קדוש הוי כי מי לצה ה נ י ה א כו ל א קדוש שהןא״ד מתלבש בתוכו ןל?לי טא״> לאיהו המתלכשתכתו ר ק י ת ״ ׳היא קמש ?לזה ת

^בלעדי ה׳ נלותר א׳ן אלהות תבלתי התלבשות ההוא דלית לעילא מיציה •המתלבש בגויהזבזה ילו״ה הכתזב שה״״לל ט מי

ניהוז״שכימי ת אלא בהתלכשזת ההוא דלית לעילא תי ט ל ן דלא שיין א י ה׳ זלמה אמר תבלעדי ה׳ אלא לרתזז ל ד ע ל ב ה ו ^

׳ אין קדוש כה׳ ולכן לא ה צ לכן אחרה ח ט ההוא דלית לעילא מיניה ו י א י התלבשות ה׳ ד ת ל כ מ ת ו ה ל א ה י ב ן ״ ש ד א ו ה י ת ה ו ל א

* ח ק א א כ ל ת ד ן י ג כ כ ׳ י ע ׳ ק ף ד א ר ק י ז והר - ב שמביא בז רה שיקרא ה׳ קדש אלא קדוש ; וא״ת . והרי לעיל כתו מיוצא כתו

ן ימיאזיקראהחיצו ןנקראבשס־מנ קרא קדש < (ישלומרשכשהחוצו קדש לכתיכ קדש׳ישראל לה׳ הרי שז״אדאיהו שם הד״ה נ

ראשס אבלכשקו ה/ י ת שאנ כ י ס י קדוש ב ל נקךא אנ י ׳ ר ׳ ה י נ א ש ו ד ק ט כ י ת כ ד בת הפניתי אשר הוא מתלבש בתוכו כ קרוש בסי

בתיצון לכדו להייצו ישראל לאיהו ז״א אז יקרא החיצון קלש שהוא מוכן לקבל הקדוש לאיהו ה׳ וז״ש קדש ישראל לה׳ ישראל שהוא

ט ה׳ י הרי צתכאר שהפציתמת.יקרא קדוש(כשחתלבש בחיצון אז יקרא החיצון כמ( הפנימי ממש(!״ש ג )׳׳א נקרא קדש ל

ר מ א מ ק כ ל ק ל ר עילאה וכגין לא אין קלוש כה׳ •י ויש ל ת כ ל שם הוי״ה איהז תרכבה לתאדיה ל כ ס לף ה׳ ע״א וז״ל א י נ בתקו

יה למכל! ״ה אפעטן* כאט׳ ל מיניה ואוף הכי טי י ע ל ה(י״ה כת״ש ל כ ל א ל \ 1ה במה שאתר אכל שם טי״ה ללתה אתר שם טי״ה י

ל ההוא ה הוא לזקא לרמוז ע א ל י ע א ר ת כ ש לגתר שתה שאתר ל י ) ס . ת ס א ר ת כ ל ל ל ״ י ה ה א ל י ע א ר ת כ ל ר ת א ה ת ל ל י ע עלתא * (

^ מ י נ פ ה ה ״ י ן ה ל ס ש א ט ש ת ״ ע ל נ י י ה ל א ק י י ל ם ש ה ״ י ו ה ס ש ש ״ ת קרא קלוש דאין כמוהו . ז ת לעילא מיניה דאיהו הנ לאהללי עי

לאה י לייקא ובגין דאיהו תרככה ליה העליון ללית לעילא מיניה • וז״ש אכל שם הוי״ה לאיהו ז״א איהו מרכבה לכתר עילאה י עי

ת קלוש כמוהו שמכ^גלי א ל ז״א אין קלוש כה׳ ״״ש המאמר יכגין לא אין קלוש כה׳ כלומר כגין האי טעמא אמרינן ל לכך נאמר ע

ל בהתלכשזת ההוא עילאה מ! ב ת לעילא מיניה שיין לומר עליו אין קלוש כה' • א י ל !ס לא שיין לומר עליה אין קדוש כי ההוא ל

ן נאמר שאין קדוש כמוהו * כ א עלאה ל ר ת ל ז״א יאמר אין קדוש כה׳ נמצינו למדים שלהיות זיא מרככה לההוא כ ם ע "א אז ג

ר ט הר ויקרא 1ך כ ג ע״א קלס איהי ס ו ן . וקשה דאיתא בז ר ט הרי מאלו המאחרים שקדוש הוא יותר עילאה מכלה( ס

ר בחל שבילא לקיקא י ה נ ר טמיראואקריקלש משם אתפשט פשיטו ל ט גילאהדאשתכחראשיתא לכל לר^יןואע״גלאיהו ס

ל א סזפא לכ ת ת מ אתפשט פשיטו ל י ה ר מ אחצעיתא כדין אתרשיס ן׳ דנהיר גו האי קדש מהאי נ י ה נ ת א י1מירא אתצעיתא ביק לי לישראל א ל ו א א מ נ ה א ח א ל א ׳ מ ו כ ת ש א א ל ן מ ת א ה ל ש מ ק א ל י ע ל י ר ק א י א מ א י כ ה י רגואמצעיתא « א ןלאתצהי ו כי ן י דג

א ^ ח מ י ק ל ל ן?(אמר ק׳ ק׳ ק׳ וכיון לישראל קאמקלשי ס ב בהן ןקרא זה א י לא דכפ א למלאכי עילאי לעי נ מ ע א ת פ והלש׳ ל

עוז $אלהים ג*וק גי

י ד 6 ד דאסתליק זרזא דשמים עילאין לעילא כיק דאינון שמיס אסתלקו לעילא נהיר ההוא קדש בהו״וכדין א לעילא יקרא עילאה עי־שים / ה המאי-ור הזה כולו מקשה דלאו רישיה סיפיה דבתחילה אמר משם אתפשט השיטו דנהןר וגוי כדין אי לעילא קדוש י. הנ, ד ק שד ו׳ דנהיר גו האי קדש משמע שהפשיטו דאתפשט היא הוא״ווהוא״ו נהיר גו האי קדש • וכסיפאאמר א׳ הכי אמא י אן י ק * ™״P הד נ • לעילא קדוש דהא תתן ואייו לא אשתפח איך לא אשתכת והרי תתתן אתפשטתא״פ למה אמר יא״י לא אשתכיז יכל ו ג י שי ד ל כ ' ב • עתו לימר כן לפי שירדה הואיייו תתתן ולכן ואייו לא אשתכח עמן • ואומר דלאו הכי שהזוה׳לא אמר נפק תתמן חד שן , י / להשיב שנשאר תמן כלא וא״ן-דלא אתדאלא אתפשט ותדאיור אתפשט ס״יו ששורש הוא״ו לא נפסק תתתן והדרא קושיא לדוכי. לך>- ו ה א רשמים עילאין לעילא משמע דהיא״י סלקא מתתא לעילא ונהיר ההוא קדש כ ועוד קשה ח״ש כזוהר עד דאסתלק ו׳ ח

קשהיזיבשלהא רישא ןיאתר דנהיר הוא״ו כקדש אתיא שפיר דהקדש נעש? קדוש ע*׳ הצהירו שהנהירו הכריחו לעשותו קדו׳שאי ז ובסיפא דמשמע שהקדש נהיו* בזא״נ א״כ היה לג להכריחו לעשותו קדש ולא קלוש לפי שהפהירי כפי מה שהוא • מכרית ליp»3 •דאתנהיר מניה לעשותו כמוהו ״ א״כ אין אמר כסיפא וכדין אקרי קדוש אליכא דס״פא דאמר שקדש נהיר כוא״ו • קדש מביע ׳ א© ו ג בפי סדר לרישא שהנהירו הכריח לי$אן לאתנהיר מניה להקראית כמוהו ן עור כמ״ש ברישא משם אתפשט פגןיטו דנהיר ו

זושפ* ל ^י י י א שהספירות נקראים כתרימלכא •כוארלהלןומלפא קדישא עילאה לא ע ן ה ע מ וחדיוקא דנא נבוא לביאור המאמר• ׳ ״!ספירותכמ״ש אליהגז״ל כתפלתואנתהגא דאפיקתעשר תקינין וקרינן להוי' ספירן והוא ׳ותלבש כהו משמת׳לגופא ללאייתר). ^ ה י > נ ל ם י י ג״כ שס > ומגלאו׳איהו שםמיהוכוי איהו שקיודאילנא בדרעז* זעפפויווו׳וההוא נביעו איהו ככשייתאלגופא דאיי!ו ח

כ ו מ £5ר*דהה«אנביעו-איהז המחיה את הגוףוכהיות שהספירות הם כלים לאלהותו יתכרן לכן יקראו• קדש כאשר הקדמנשפ ו י *מאמרים הנז׳יל שקדוש שם העצם וקדש שם הכלי וידוע הוא שראשיתא דפל דרגין איהו כתר וחכמה י ומתוכם התחלת ה

-ן,^ ע יי^ס והי ע ש ' ה ח ו י ם ש י ס מ ״ ה י י ר ה ^ י נ ד מ מ ע ילא א ש ע פ <שפע מההוא עילאה דטמיד וגניז לכן אמרהמאתר משם א

? ר ׳שפעהכא דיין ההוא שפיל דקיק יורד עד התפארת דאגילית ושם מתראה ותתגלה ותתצייר ומתרשם בצורת ו'שכל עוד שלא יא הד^ ״ ז ^ י ^ ^ ו לת״תלא הוה ביהשוס צייר דאות ונקודה אכל כשמרד לת״תאואתרשים צורת ו׳ וז״גז המאמר כיון דאתצהיר ג

־ו^ ן התפארת אז אערשים בו נוי־ה והיא הו׳ דפהיר גו האי קדש דאיהו׳ איי^עיתא שי י *תרשים תד ו׳ כלוחד כשיצא למק והוא תו

ה ש ע א כ ל ה ש ' מ י י א ר ה י ה ^ כ p 1* א י ה ש V ' י א " ה P ש 5•5־11יי 3 י י ח ^ י ה ר ג י ה כ ייי ד י *ייי ^ פ - ה ? ע י ש ש ד ז י ס ש י* ש ה* י י יי*",

א כ ה ו \ י y v ? : * c n P א ' י ע ^ n P י ^ י כ D 1״"ש ו n P ־ 5" J א ר ח נ ט ן א ^ ש ע ד ו י ' ב ה ר 1 ^ א J W ' י " א נקדששבכתר־ותפיוה י^יי* מי ^כהיך״ " א י ת ה נ D מ n P א ך ? ה ו ^ ת י י ר נ י ח 5 י ת • ב ז י ש ׳ ב ־ל ז י •שהוא״ו איהי הקחש העציוי והכלים• נקראי־יקדש וככל הכלישהוא״י מ

3ה כדאיתא בזוהר שתות דף קכ א ע״כ וז״ל אתר ליה ר יצתק הא תנינן דקלש יתיר לעילא תן קדוש אי הכי הא כתיבJ צבאות ודא שליתו לכלא איל ת״ח כד אתתכרן כחדא כולהו אתעבידו חד• ביתא והאי ביתא איקרי קדש כללא לכילהו >1ל V ן ד׳ כ ל׳ י ־ י י 5 ובגין־כך קדש הוא כללא דכלא אתכליל ביה וישראל כד אתכליל בהו מהימנותאשלימתא קדש אקי״ין 7

l - r ] V ן ששואלירבי יצתק לרבי שמעון הא לתנינן דקזש• יתיר לעילא ת התאייר היא כ מנ : - - ד י ג י שקדש לעילא וקדוש כאת5עיתא והשיב לו שקדוש הוא העצמות והקדש הוא הכית דכל אינון דרגין דאקרון קדוש וזיש כל מ

^ ^ י י י י י י י י י * ״ ־ י י יי ׳ ׳ ״ "

ל י ל ל / י י א

ן ששו1'רב> יצתק לרבי שתעון הא לתנינן דקזש• יתיר לעילא ישראל לה' וכג״כ״ואנשי קדש תהמן לי וכוונת התאתר היא כ שקדש לעילא וקדוש כאת5עיתא והשיב לו שקדוש הוא העצמות והקדש הוא הכית דכל אינון דרגין דאקרון קדוש וזיש כל

כתדא כולהו אתעכידו תד כיתא והאי ביתא אקרי קדש כללא דכולהו קדוש קלומר שהכית נקרא קדש שכולל כתוכו עילה?״ י־^׳. ־i^pp ן קדש הוא כללא דכלא ׳ר״ל כל דרגין־דאקרון קלוש ולפיכן הכי׳ נקרא קדש שהוא קדש לקדוש היצכנס כתוכו וז״ש ובגין כ» 1 ל יי<כש ? * ג כ ז ' ה ^ ל י ש ש י י . ח י , ה

י ' P 7 i n P ^ D ו ה י א א ל - ת ת י ל י אתכליל כהו מהיתניחא ש אתקריאו קדש כ ביה ולכן ישר קדש תהלון לי לי ד״קא שהם קדש דהיינו לייהד כלי לקכל שם הוי״ה כמיהבית עילאה דאיהו חכמה ואקרי קדש למקבל ?

ה ו * ^ ב י ע י ^ כ ז נ : : י ת א מ י ב ד ה p י ^ י י כ א ה י ב י ה נ ז ד א ^ מ ^ ע ? P'D)7ל״מויעילאה *7"* הבית* ! ל י ע י ל ו : ץ י ^ ^ י כ ; א י ל ם קדוש אתה• לה׳ אלהין ליימבעיליה י א איפכא וז״לוארישיכתי^הכא ואנשי קדש תסיק לי וכתיב התם כי ע! ת י ל י לע י

עלז לאלוני?! הרק *י - •כ

לעילא והתם שנינתא וכתיכ יהיה הנשאר כציון(הנותר בירושלם קדוש יאתר לו בכאן קלוש • לעילא קדש לכתיב קדש ישראל להיראשית תבואתה • כה״א כמה לאזקיתנא ועייל ואנשי קלש תהיון ני ולאי תכאן מםיוע שקדש היא לעיל׳ ״ כיה תתש וקלוש הואיק קושיא זו נייך להכין האי ואנשי קלשתהיון ל• למאי קא אתיא • אס נאמר שיהיס קדש דהייני במדרגת בשכיבתא • ולתי חכמה וישביעו לילית ועל זה אמר ואנשי קדש תהיון לי • זה אי אקשר לאומרו שהרי מי לנו גלול חמשה שאמר כלום כתבת כתורתך אלא אנכי ה' אלהין הרי שקבל עליו אלהיתיאכלכמלכ1ת מצינן שעלה למעלה הייינה שכל הנביאים נכיאותםהי׳ מאספקלריא שאינה מאירה ומשה נשפע מאספקלריא המאירה שהיא ת״ת וצדיק מצעו מושל ביראת אלהיס כלכתיכ צליק מושל ביראת אלהיס ביראת אלהים לייקא ולא יתיר • ואם כוונת הפסוק של ואנשי קלש תהיון לי הוא כפי סברת המקשן שסובר שהואנת הבכוק והזוהר היא כך י שילוע הוא כפי י ן יותר עליי; מת״ת ימשכיעין בו • זה א״א להולמו כפי מה שאמרנו י אלא נ המוקדם שקדש הוא דבר מוקלש לקבל הקדוש וכשהוא ייוקלש או איתי לכר יקרא קלש כזאמרינן לעיל זכששורה איתי קלוש כתוך הקדש אז איתז הקדש יקרא קדיש אבל מה שיקרא קדוש היינו לגביי מה שלמטה הימנו אכל לא לגבי מה שבתוכו שלגבי הקדישם קדיש אתה לה׳ אלהיך השרוי כתוכו יקרא קדש • וז״ש ואנשי קדש תהיון לי לי דייקא • אכל לגכי מלכות נקרא קדוש היי כי ע לא שכינתא • לגבי שכינתא אתה נקרא קדוש ולי אתה נקרא קדש היי ואנשי הדש תהיון לי וכשאתה זיקה להיזי/ קדש לי אז תקראש באר היטב) • הרי ראיה ברירה מכל האמור שקדש קדיש לגכי שכינתא(ישאר דיוקים שיש כמאמר תמצאם בסכר תעצימות • ע שם הכלי יקדיש שס יעצם • ואעפ״י שתראה בזיכר קדש לעילא היא על הכלים כמו שצתכאר אכל קדוש היא על העצמיות כמוא דאתוון ח 'שנתבאר כפסיק אין קדיש כה׳ כי אין כלתך יאיהו הוא״ו הנכנסת בקדש(ע״י היא״ו נעשה הקדש קדוש • יכן תייצא כ כפי יוקים שתשים היא':י כן יהיה תשתעית הגילוי • רנוצי לותר כהיות שהקדש שם הכלי ןהוא״ו שם העצם דנהיר בכלי כשי/היה היא"( סמוכה לקדש ולא- עברה כקדש אז יאמר וקלש כולו פתח • או וקדש כחירק תתת הקוף • שהוא לשון ציוו שעתיד להיות (עדיין לא נהיה שעדיין היא״ו לא נכנסה כקדש(כשתכנס כין הקדש ר״ל כין הק׳ • לד׳ שוממז שככר עכרה כחכמה שהיא כסודת החכמה(כל ח י פ Q לפי שהחכמה היא יוד(היוד רמוז כה ט׳ נקודין שהם ט׳ יודין ויוד הקללית הרי עשרה כנגד עשר ס I ייד מספרה עשר הרי ק' וזהו סיד מייד במילואה שר״ל עשרה פילמים ודי הרי מאה ולכן חכמה רומזת כאות ק׳ של קדש וכשתכנס הוא״ו אחר היזגחה אז יקרא קודש כוא״ו שורק ודליית פתח ויש לו כ׳ הכנות, או דקיימא בשאלתא אס קידש אי לא קודש עדיין או הכנה כ' כפקזטה שכבר קודש לפי שהו״או היא עדיין באח,ר דקיימא כשאלתא דאיהו בין קכחה וכינה שכן תייצא׳ ראשית דהייני חל^תה ז?ין פשיטה דהייני כינה יתרן״הי ק״תא בש׳1תא ה דהיינו ף 1 ו / כ צידת הק׳ שרזמזת לקכמה י לכן גם לשון קידש קיימא כשאלי5א7נז"ל י וכשעברה הוא״י ונתגלית למטה מהדלי; דאיהו קשר של תפילין שהוא תקום התפארת אז נראת העצמיות ונתגלה אז יאמר קדיש יכשץרדת הוא״ו למטה עד שעיכרת שין של שדי שהוא יסיד ונכנס במלכייאז יאמיקלשי קיף פתח שר״ל שכל הספירות נתמלאו מהאי נהירו לי ואייו ולכך האותיות מהאי תלת קדשו מראוייןפעול׳ שקדשו כשכילנעע להקרא פיעל ומפעיל ו?ן י הוא״ושנתגליתככלהספיריתנייניני למדים דהאי גהירו שהיא היא״י הוא מחיה י המלה להתנת מסתלק ן הספירות דהאי נהירו דאיהו יא״ו דאיהי יילכא קדישא איהו מחיה את כלם כמ״ש אליהו ז״ל בנפילתו ונד אנ י היאענ מנהון אשתארי כלהו שמהן כגופא כלא נשייתא הרי דאיהי מחיה להון יאיהו תקין להון להנאתיה ילתיעלתיה לאחזאה גרמיה בגזייהו כדאיתא בזוהר בראשית דף כ״ט עיא וז״ל אפריון עשה לו המלך שלמה לו לגרמיה ילי לתיקיניה לו לאחזאה יקראלכדך ״ הריידאיהיעביד הנהי נטיען לאחזאה עילאה לו לאודעא דאיהו תדוסלייהתד כמה דאתי איור יידעי כי אתהשמךה׳ע ירתזס הזוהר לעשר אמירן ט יקריה וכל אמון נטיען נקראי׳ קדש יקד איהי אתתזי בגיייהו נקי־אי׳קדיש ייידאמיארזי לכנין אשר נ דהיינו עשר ספירן א״כ נמצא די ס כבד היי מקימת דנא דלא שיין נטיעה אלא במה שהיה במקום אתר יעקרן ושתלן בתקיס הזה • כדאיתא בזוהר כראשית דף לייז ע״א יז״ל ת״ח כלהו נטיען היו סתימין רשיחין דקיקין כאתרא חד לכתרעקיר להון קליה ןאשתיל להון כאתר אתרא יאתקיימו • הרי ראיה צרירה ׳לדברי • יכפיצורת הנטיעה כך צורת האילן ואין הפרשרק אלא שהנטיעה היא צורה קטנה יאח״כ מתגדלת ינעשית צורה גדילה כההיא רשימו שהיתה כקקניתה ומאמר שנקרא כצו נטיעןמיפרח לומר שנזרעו קודם שנשתלו ובזרע של הנטיעה לא תמצא בו שןס ?ירה כפועל אבלככח ימכרח שיהיהנת הנטיעה שבתוך הזרע הזה כן צורת בחינת צירת הצטיעה שלא תמצא שיזרעו זרע תאנה ייצא גפן אלא כפי כחי

: האילן '

עין iwAtA *־ק נ'

ז ^ י ת ב ה ה ת האילן וכן הוא למעלה כפי כבתינה שהיה בו מקודם כן נתהוה הכל את״כ ומתה שנפהזה אתר כן נילע מה ה ים נ ש מקודם וזהו סול הכתינה אשר כפכפי כספר קדש הקדשים • ותה שכפכפי בסער כיפ קיש הקדשים וכן נשתפא לנשמיעא ז ה ע

ך ״' ן - ל י ע ׳ פ י ל בזוהר רות ע״א הקכ״ה כרא כר נש ויהב כיה שמיה יהו״ה ה׳ נפש ו׳ רות ה׳ נקרא נשמפא י' נשתפא לנשמפא הפ קדש הקדשים שהנשמה נקרא אדם • פשוט הוא כזוהי־ 3נדאש*ל; שכין נשמפא ובין נשמפא לנשמפא נקרא אדם • ומ״ש בספר כיג * שמלי י ת ו ן כיע״ב כשרא לאדם לרישא איהו ובכל אפר כעי׳ כשר אדם אדם לגו • כשר לכושא דאדם גופא דיליה ונן איפא מ לו ז י כ ג י ב ה י א דלתתא אדס דאיהו הא ללעילא א ין׳ ע' סוף ע״א וז״ל דהא פרין אדם כפיכי בהאי קרא חד רזא דלעילא ותד ח

בהאי אילנא קייתא חד זזהרא וכוי $

עוז vkvh׳n פרק ד' מהימנות* vh21 בית קיש הקדחים פרק די י ג\

ר ש פ ^ א ו ש י ; י ע י 1 י ה ב נה ז והנה מ״ש בכיפ קדש הקדשים שלא היה אפשר להיופ ענין £בוא אל כיאורהמאייי ה

זשצד די י -* ^ ע ) ^ י ד ^ י ° ע י א ° כ 1 צ ת 5 1 ה י נ י ^*יי1־ ע ״ ע • ג ת י ת ט ועת המתשכה ס י תנ הצמצום כי אם ען ״ - ל מ ׳ ה י ה ג י מחשכהפנימיפ שעשפה פצועה נפהוה חקוס החללוצפכקע פצימיפ וע״י מחשכה פצימיפ שפשפה פציעה כ

האורזהמכואר רזוהר כראשית דףט״וע״א יז״לכריש' החללונפכקע האיר » ומשל לזה אם יהיה דג בית1ן-V ס הורתניפא דתלכא גליףגלובי בםהירו ייפהפך ממקום למקים כמרוכיב־!^!•.!.״ ׳ ׳ ׳ 1 ו « ־

ה פ ו ר ת «K׳׳!W׳IV /׳>•.׳״>! nviw ,uw^j ייפהפן תתקוס נתקים כ

t \pt>r ° ^ P Jם י ' " ו ? י מ ^ ג r ח < : 1 * ז ר עילאה בוצינא דקרדינופא דנפיק תגי וכשיצא זה tyVttrt הקדימי ס

• £ < ־ P p71"'1 ה י ^ י ^ ה ש ת ? " י 1 7 א ה 3 י ח ת י ח ^ א ס ב י א ע ד ק ' כ י ג ס ' " א א ד ח ם דסת־ימו ת ספי׳ ־ ולאכקע איירא דיליהלאאתידעכלל שבו נבראו כ/־־י העימות ומרים ״ ״־ ־־ ״

עלדתגו דחיקו דבקיעיתא וגויהרי תאן קמיה הד פרםא ושיער וגליף כה לגליף גליפו הוא כוצינא דקרדינופא עשרה פרצופי' רמות פרצוף ארס;

דצפיק תגו ספים לספיתי וע״י היציאה

א י ן כ י ד ה;מטם P׳J י pvup ע׳7ץיז קה 1 = י / י פ נקע האיר־ 1 דכל קדישיי׳ הנזכר נה צ י ר ע ה ה א < צ י ש כ ש נ ״ מקום התלל י ״pvf< לכה הקדוש מחא לא״ס בקע כקי

T ה > ת י והיא האללשכו נכראו כל העולתופ ״ ר״ל יציאפו תתצנ ה* מ ק י י O ל I P W הבקיעה כתו המשל שאמרני שכנח פנועת! י ^ י כ ע פ התציא חלל ומיד האציל כדיר גדיל ונירא כאופו יזלל מ

תהאור נדי שלא פתזור האיר לתהום שהיה :א ?גשי- ה ל מ ^ ובזה כבוא לתירק הקי6יא שהקדמט ^ דא ל ן ה י כ ע ה פי קטון• ו ו העולם מער גדיל או יא ד>בל ש י ל שבהיות ששתו של הנשמה לכל חיי דהיינו עפיקא קf,jjv&1 קדישייא שיין כיה שיעור יען כי היה מוקף מהאיי - נ ל י א ל י ב י נ ה מ י ה לכל תיי כדאמרינן שתיה סתים כעיה היי ש

• - , ן ע י ש ל י י , כ לנשתע׳ לכל חיי» וכל לכר שנקרא שס שיין כיה ג- , ן א י צ מ ה כל המצוצם הוא כשיעור שתו לא פתופ ולא •ופר ו

הוא כן דהיינו כשאיזה לעשופ העולם קודם שיצמצפ ?22

! , קלד י כ י ס ב י ה ע ש ע נ ז ( מ צ D ע m י } ד כ הנית גמלי ב ןנתעלית, ׳*

לנפה ממקום שהיה ינפעלה למעלה והניח תקומו לכראפ העולם אופה היציאה היפה הבקיעה להיינו שצמצם עצמו ונעשה בסיל נקולה ןנפעלה למעלה ולא שבקע ממש המקום: (וכל מאמר זה פמצא כס׳ פעצומופ עי ש) ע ק הוי בקע ולא כ הרילתדנו שקודם הניח גכול שיעורו להעמיד האיר כדין גבולו זנפעלה ובזה אפי ו שיפהיה החלל ואח״כ צמצם עצתו פ שפיר מאי דמייפי בתיקוני זוהר הדש דף י״ז עייל איית תפפשט נהירי ספים דלא ידיע והאי נפקא לא״ס קיימא לקיימא וזהו כמנת המאתרא״ס אתפשט ההיא נהיריסתים ללא יליע ונתעלה לתעלה שתקולסהיה סתיםוליתלידע ליה יאחר שהיה הצמצים אתפשט נהזריה הוי אפפשטנהירו סתים ללא ידיע היציאה שיצא ממקימו להיינו שצמצם עצתו ונתעלה למעלה וככר אתרנו שבשעת היציאה הניח גכולו

להעמיד

ט פרק ו׳ יג י ה עת ^

להעמיד האור שלא יחזור האור לכמות שהיה צדי לקיים העולמות ז״ש המאמר והאי נפקא דא״ס לא חזר האור לצמזעקא י שתנועת עעי שהיה אלא קיימא לקיימא העולייזת הי קדישא לכל קדישין דאיהו א״ס כנזכר לעיל היא היתיהצמצום} ום״ש ככיח קדש הקדשים ותדע שלמעלה תהפיסה נקראע כי ליי ו דוקא שני טהירין לכד טהירו עילאה • דךא טהירו י איתא לע כי כל פרצוף ופרצוף החצי העליון נר כראשית דף ל״ח ה ו עילאה דההוא פרציף כאשר תראה מן דכד ברא קב״ה עלחא גליף בגילופי ע ע״א אמר ר״ש הא תנ

דרןא דמהימנותא גו טהירין כרזין עילאין וגליף לעילא וגליף. לתתא וכלא כרזא חדא ועכיד עלמא תתאה כגוונא לעלמא עילאה הרי דאית טהירין ברזין עילאין זהו פרט וכשהוא אזמר כזוהר כטהירו עילאה לכל הוא לרן כלל דהייצו בחצי הכדור של צל העליון כלו • (וביאור *ואמר זה עיין בם' תעצומות ע״ש) וכן תמצא בזוהר כראשית לף ט״ו ע״א כריש הורמנותא למלכא גליף גלופי כטהירו עילאה הרי שהטהירו עילאה הוא דרןכללמדקאמר גליף גלופי שגלף גילופים הרכה בתון הטהירי עילאה הרי שהטהירו עילאה הוא דרן כלל . וכןש דףל״טע״דמתניתיןכטהירל ד איתא בתיקוני זוהר ה כריש הורמניתא דיולכא גליף ט' גליפין כגלגלוי טהירין הרית דאיהו כולל כל טהירין דהיינו חצי הכדור הצזכר דאית טהי

ככית קדש הקדשים » (ועיין כסי תעצומות מאמר זה) 1 ועתה צרין לדקדק כעצין העילות כי הקורא כזוהר יתמהם מזכיר עילות י ס ע פ ל מראות שינוי לשונית שלת העילית • (לפעמים עילת על כל העילית ולפעמים עילת על כל עילאין • ואסדר לפבין לשיני על כלא(לפעמים עי הזיהר הנה ככנייי עילת העילית ללית לעילא מיניה איתא בזוהר ייקרא לף ר״לע״כ יז״לעילת העיליתאיהז למיחל לכלא ומסדר לכלא ונהיר לכלא יגו' יעליה ליתמאן לרכיב .קפעלא״סלמשאל ע״כלסלי ים לףכי נ קו עוד איתא כתי מזינא מעילת העילית • הרי משמע מזה המאמר דעילת העילויל ד שס דף ק״ל ע״א עילת העילית מתעלה ע הוא בא״ס • עו כלא והיא כרין לכלא הה״ל ומרזמם על כל כרכה ותהילה ולאה מאן דאספעליה 1 פעלי צריןאיהו כרכאן תאתרא דלילפ העילות עיר שםדףקל״דע״א לעילא על כלהו עיל כלא וכלהו איצוןמרככה לרכיב על כלא ושליט ע ליליה ולית לרכיכ עליה ללית לעילא מיציה « ועול שםת על עילות אינוןלסלקין על כל כרכאן ל י וכמה ע

| ןפקידין

בית קדש הקדשיס פ-ק ד׳ \

ת אותה נקודה אח״כ למעל׳ובזה נתהווה חלל הצמצום י ל ע מ ו ־ ואותי אוי־ שנשאר כחלל הוא הנקרא אייר קדמון לפי שקודם מתני לא היה אויר אלא אור האין סוף והואכגויה לאוריהת יציאתו ע ע • ועל ידיהכדיר של עשר ספירות שהניח כ ד י מ ממקומו דהיינו בשעה שצמצו׳ עצמו ונתעלה אז נתהויה האויר וכן תראה שאין בין אור לאדר אלא יו״ד שרצה לרמוז שעל ידי העשר סבירות דהיינו היי״ד נתהווה ונעשה האור אויר • עיד יייל שמקידס היה איר יכשצמצום עצמי ונעשה בסוד נקודהק ג״כ מה שהקשיצו לעיל תו דהיינו יו״ד נעשה אויר • יבזה י שאיזה חלק ממני רצה להתבקע מאחר שהכל היה פשוט כפי סכרת הקדמונים שהוא עצם אחד פשוט איזה חלק מחצי רצה ללתכקע להיות" חלל הצמצום • אמנם כהקדמה זאת יתורץ להייני שהשט כילי נתצמצים והניח כדורי זנתהייה החלל יבזה נקיא שהוא תקומו של עילם ובתוך התלל הזה בו נבראי כלה י ס העולמות שנבראו ושעתידים להבראות . ופריס קא • עתה צריך להודיע ענין הפרסא הזאת תאי ס ־ חד פ היא תדע שבתוך הנדוד הזה שאמרצו מאמצע הכלור ילתעלהיס קמיה חד פרסא ואיהי סוד הטרפס שמשם ולמעלה היא פי הכל קדש קדשים דקדשיא וזאת הפרסא היא נעשית מאלהיס לפי שהיא התחלת הדינים ששמה תוכיח עליה • פ״רם״הפ״ר עולה תנצפייך ס״ה היא מדת המלכות כשני פנים אס הפרסה ב״ה עילה אדנית שעולה לתנין היכל שדייל שתשס(לעילא הוא היכל דקדש קדשיא ואס הפרסא ב״א עולה כתנין אנ״י שהיא רוייזת למלכוישהיא דיניסג״כ כסו׳אני ראשון יאני אתרין דיל שמלת אני היא סיים המי דאדם קדתון יאיתיות אני כצירוף הוא אי״ן שהיא ראש האצילית כסיד רישא דאי״ן. יעל זה אמרד נבאר י ראשון לאצילות ואצי אתרון לאדם קדמון« ע אנ ?ה הפסיק באופן אתר שכבר אתרנו שאי״ן הוא תראש האצילות ולתטה ואנ״י תתתא לעילא דהייצי תתתתית האצילית ולעילא וזהי פיריש הפסיק אני ראשין תעילא לתתא דה״ני אי״ן(אני אחרון תתתא לעילא ותכלעדי אין אלהים. ר״ל כל תה שתראה התק האצילית אין אלהים ר״ל אין אלהית גמור לפי שהאלהית . גמיר מתלבש כתוך האצילות כאשר יתבאר כע״ה . עוד י״לע שאיתיות דהי״יה יש להם פנים יאתיר« פנים ד כאופן אחר ת

ד • ה ״ י שלהיי״ההם כחייו כתנין טייל ואחורי ההו״יה הם ט כמניןכ״כ ואלו האותיות תקיפים שם ההו״יה שהואדוכראת עצמן שהם כ״ב וטייל עולה כיונין אני שהיא ננקכא ו תי מאו ימסכבים את הדוכרא שהוא היי״ה בנזיד נקבה תסיבכ גכר •

לזה

׳בית קרש •הקדשים פרק די•

ה ״ י נ לזה חיזר אנ• ראשון זאניאיזחןר״ל אני קודם אזיג*י~$. הן .' ו ת ש־ ׳ וחתי־ אותיות הוי'ה ומבלעדי אין אלהיס ר״לכל שנ^ שי

ם צ ל ע - יוד'אותיות אלו אין אלהים כלומר איני שס שיורים ^; א״ה״הז־ י מ ל האלהית שכן תמצא בכל השתית תיל• כגיןאהי״ה ש, ת ו ״ א ב כעזטיה ״ אלה׳' ם ראה נתתין אלהיסלפרעה י צ* י א ה י ל ב בנכאות או באילות . שדי׳ בץ שלי ילין י אדכ״י ד. ל ו ו ק א ב צ מ ק • ובן נילס ואפילו ג׳ אותייפ יה׳׳ו י א ה י נ ד אך ר ד ס ה כ י ״ י י כמי כאשי־ יכיל העץ שסיהו • אבל בתיתייפ־ יד נ י ש ל־הי ה י ל כזה יהו״ר, לא«מנא חולהו׳ ומבלעדי אין• אל ש ד ל ק כ ג י ־ י : 5 ' ה ד נ י ס "* פ נ ד ם ד׳ איתיית הוי״ה נעשז א אלי• עד ר י ה א ע " י ? ע כ א , ה ה ס ר פ ה י והבן ; ותרע שלתעלם 'א יצק?־*7 ר ״ י ם ט עילאה שריל חצי עליין לפי שתדעם כצהרים כ. ן - ו י א טה ־ י ק היא חצי המס • כן טהיח הוא חני ד-זשס ולמטה כ• 1 p 7 ? 1 ן ^ ד י י י ״ ר ס פי׳יjדם י ה ש 'לי*׳ תתא יבתין הטהייי ע•xj.j ס ״ פ י ג י שכאדם קדמון ׳שכמה ייקיפים וכמה פנימיים חם ד א ש קושיא אחד בכתכי הארייזלה״ה שכעס אחל א וילדי ׳

ע מ ד - ק ע ־ ל קמיון מקיף כל העולמית ופעס אחד אדיר שרגלי א׳ / י מ י ל י ג < ~ ה ° Wv ^ ' ם כ י א י פ : ו א י ר א מגיעים עד רישא דi ה ו כ ו י ל « י י כ נ שהרי כיוה עולמית יש מרישא דארין א'up-1 ל כ פים י ע שיש עשר כדירים זה כתזן זה מקי ד א^א ת^ 7 0 א י א " י ק והמעשר עסי הכדור הראפיןשיירצו נ

• ^ מ ע ״ ק י ? ' ע ה ' מ י נ 1 : ' ם י ' י ת ס א י י ר ) י ד נ ש ש ע י יאי י י קימאה םפי^ ע ׳ י ע י ^ ג היושר ונקרא אדס׳קדייין שתם יסיף של העשר האלי ?! י א י י ד ק ם ־ ל הפייסה׳שהיא ברישא דארין והחצונייס נקרא אי ר ש סתימאה הם מקיפיס כל העולמות ״ ותדע שיש ע0 יוש7׳ י א ׳ ר ק נ ם ה נ ו ^ ה 5 ' י נ ד כ שפירית ביושר יהס ביקעיס הjyjpi * ' ר £ < דאדסקדמון ׳זהו שאמי אשר ברא אפ האימ >א י ש י ד ל ק כ יןאקל^א ד שאדסקדייין זה היא כמי לביש לעפי^ י כ י ז י ה הנזכ לעיל זמיח -ימין לידיה הוא שוולש נשיומא לאבא ״ י

- י , , ! , , ק ד ו כ י י י מוח שמ־1 לידיה היא שירש נשמת אמא י ונקב ימין י^ . ד ך א ש ל כיא פירש נשיית ישראל•׳ ונקב שמאל לפיטס ליליה ה

u-r:נ׳ל־ון * ל ת ר ת מ ש ; כתינת פ* ליליה שגדש נ כ ק ע נשיית י, ן ^ שורש כשמתלאה.הרישכלהשדשי׳דח1זי0 ברישא דאד>כ1 ד

א ״ ינניל ל ל כ ע פ ל י ׳ עילת העילי׳• ע ת י ל י ותדע ג״כשיש הי ע. ל ^ ן י לא י ע כל העילוי • עילת על כל העילוי • עילת על כל־ר ' p7r9 מ ^ ד ם י י*לא ? " ם ח י ר ב ש ד י י ~ ח ז העילית אליי לא ש^ - ^ ו י ל כשיעור קימת היזאציל ״יפלהקילם כקרא עילה ע^ ^ ־ ל י ק י א ל י ^ שלמטה •ממנו ז •ןנהתיל מלפילא ל1 ס כבנו׳ ^

עוז לאלהים פרק ד׳

ך׳ עילת העילוי ופקודי וכזי ואית-לעילא מינייהויההיא דאתיל נ י הי ק עליה ה־יראי ל ס דסליק גגלכלעילאין ילית מאן י מאמרים הנזכר לעיל לההוא דלית לעילא מיניה אקר׳ עילת העילית • ולפעמים תמצא כזוהר דלההיא דלית לעילא מיניהלת על כל העילית כדאיתא כזוהר כראשית י קורא הזוהר עילית ד.ף כ״כ ע״ב יז״לאכל ההיא דאקר׳ עילת על כל העילי' י לעילא מניה ילי לתתא שיה ליה כד א ואל •י• תייימני ואשיהה כי אני אכי הוא וגו • עי־ איתא פ יגו' אמר ראו עניס דף קי״ג עייא אכל עילת על כל העילית איהי על בהקיף כל נהירין גניוין יסתימין כנשייתא לגזפא • עזלשס י קי״ד ע״א יז״ל אבלעילת על כל העילית איהי כירא כלא כלא שותפות אתרא דאיהי חי־ כלא שיתפא כלל לא לעילא ילאדשסדף לתתאילא כאמציעתא ולא מכל םיטדאכלל • עילית דאיהו היה היה קכ״א עיכ יז״ל אהי״ה אח!י על עילת העי ליהיהייאיהיהבלדסליקעדאיס יכיה-רכיכעילת על •כלת א1עלת על כל העלי העןלי^• עוד שם-כתקו:ים ?ף קל יד ע' ליפ׳צהורא־קייחא קמיהכלצהיריןמציחצתין־מתחשכאןקת״ה־ב בלשין-זוהר בראשית ש דף ל׳ ע ד א בתיקוני זוהר ה ת י ק א יל העילות דלית כ ל הנזכר לעיל אבל ההוא דאתקרי עילת עה ולית לתתא מאן דשוה ליה דכתיכ ואל מ׳ לעילא מעי תד־תיוני ואשוה גגו׳ אמר ראו עתה כי אבי אני היא וגוי ימה׳ •לר״דההוא. תת פעצי ס ׳ ל ן ״ שיש^דקיןן־כאלו•מאמרים עיעילת על כל העילות - •ולפעמים דלית לעילא ח עיהאקרי תמצא בזוהר •דלההיא דלית לעילא מיניה קורא אותו עילת עלז הר ׳ויקרא דף דל'u יזיל יעילת • עלכלא- כלא כדאיתא ג דאיהז אדי} על בלח גליתילהת בר יויניכ n3f אגדנכת כעילאיןעילתעל ״לו ז ע״בו די ק׳ ' ׳ נ קי בתי די ה-עו י נ ןפחות הי ופפאי כלא>-ילפ העילית על ׳כלא *ליע-אלהא •לעילא מיניה ילאות ל עתותוהייולאי לדי׳סטרי-עלתא •י עוד-שס־דף־־נ׳ע״כויכליל ת נתןדןןעילא יתפא-יאמצעיתא יתלתסדזרין תחזת״הו לסהלא על עילת-על׳כלא לליתיליה. <אלהא •אתרא לשית מתרץ אלאה •ה׳לף ז וזיל ׳עילת־עלגלא דלית הג £וא : ע\ד שםג ׳1הא עליה -ולאתחיתיה־ילא לדייסשמןאיהו ממל>־סל-עלמי יןר׳ רא«ה דלמאןללית לעילא תיכיהקראז• •שוהרעילת ע׳

כלא ••ולפעתעותחצא^בגוהדזלמאן לליפלעילה־תיניה קוראל עילאי* כלאיתא !*והר ויקרא דף רמ״ד ^ ל הזןהר עילת ע ע״ב״י׳ל׳וכלא ברשות עילית^1 ־עילאין אמן •כל-האדינ-ים ץלך^ל לל^ולביס דעמלא-ותמא דאיהו ״חיד׳בלא תניינא וגו׳

I

הי& פיק ר/></. לי•/• יר י*י & \)f

ן י י י ךענ ז ל^נ ׳ י ז ע״כו ש דףד׳ ד ו ־ י ה עיד איתא בתיקוני ך גניזן לההוא מופלא יאיהו רקיעא דככתרא •עילאה דאיהו מרכבה לההיא דאתקרי עיקר כל האטינה עילת על כל עילאי; טמיר וגני) ומדאמר בכתרא עילאה ולא אמר ככתר ש״מ דעילת על כל עילאין לית לעילא מיניה עוד שס דף י״גן לית לעילא מיניה ולית מאן לאי ע״כ אבל בעילת עלכלעי דמסף ביה ולית מאן דגרע כיה יאיהו דאוסיף וגרע ככולהו ילית עליה דאיסין• וגרע • הרי דלמאן דלית לעילא מיניהה תה דנ ל עילאין.• ו ולית מאן דאשפע ליה קרי עילת עלכ מאוד ישתומס כל מעיין •אשר לב יבשר בו וחפץ כתורת האתת ורונה לתור כחכמהיכראותויכל שנויי שמות של עילית-שעל כלס שם דעילא אומר דלית לעילא מיניה • דממה נפשן קשיא א השמות דעיליתאלייהיא דאית ארבע עילית ולכן הס בארכע שמית יכל ארבעתם שוים בעיליי א״כ־לא שיין למיתר דליתיא'נאמד דכייתה׳שהרי העילה •האמרת היאכוותה שכלל־א'י העילי' האלו י י נ פה דלית־דכיותה ודל^לעילא תיניהמא״ת כלנ נאמרי על דכראיימה שנקראו ד'שמות דהיינו כפי הפעולה כך ישתנה השם ילא קשיא שהרי מצינו ראיני־בימרה דקכ״ה אקרי בעשר שתית שאינםנתתקיס(גם• כעילית מה •שנקרא-דיישמות •הוא כפי העילוי שמת־עלה־כו כןתשתנה השם:וצמצא־הכל דבר •אחדזהאייא׳לומר ד׳לטעמך״קשיא׳דתא־תדשאתה^וונהשישד׳ עילית (כשתתעלה ?יעילה לעילה משתנה השם־ אייכ מזכרת אתה ליתר שהעילות הס-זולמעלה מזו • ווי למעלה מיי אי׳כ הדרא קשיא לדוכתין איך ככל א׳יא׳.מן העילות'הצזכראומד דלית לעילה מיניה ׳יילה.גם מציצו כעתיקין.שכל יוה שמרבה .־בשיםיהעתיקי' ינלשנויייהס מנרהעלמדה העליונה מחברתהק ב׳ גס כעילית מדש!נה יכשמיתסימיכרת •כייבואדלעיל בפי

את: ל}מרשכ!ל-עילה ׳מעולה מחברתה שפן מניני •בזוהר ; ש דף ל'ע" ב ד בראשית•דף-ב״בע״ב וכך בתיקוני זוהר ח ־קלשון קזוהר וז׳יל-ההיא דאתקריעילת העילות יעילה מאליןל י ט נ ד 7 ליתללא יעבידחד• מאילן יעיליתשיס עיבדא " עיל כל רשית־מההיא דלעילא (גומ׳־אכל־ההגא לאתקי׳י־עילת עלאלתתא לשוה ליה •פליאיאלמי הי י נ לאמי תלעי תללי לו עיי אני־ הוא(אין נ א י כ ה פ ע י א תלממני ואשוה יאמרקחש אמי ר ׳וכוי קמו כולהו חבריא וגוי והא לא אמרית לכו •השתא •לאית •לאתקריעילפ העילו׳ולאו ההוא לאתקרי עילת ׳על כל העילויל כל עילי' •לית ליה תניינא לצטיל עצה מיציילאיהי דלעילת עה כי ת יחידקדסיכלא (ליתליהיסנפפא זכגיןדא אמר ראי ע

אני

ש ס יפרק ד' \ ד ק ש ר ר בית ק

למה בתד־מנייהי דאמרעילת על כל עילאין בלשון דכירא רהשארכלשוןנזקבא • אלא תדע שסלם מושפעות ומשפיעות בר מן חד דלית ייאן דאשפע ליה לכן כולם נקרא כלשון נוקבא יכנשייתא דכל חיי אמר עילאה על כל עלאין • נמצאישכתר ־דאדס קדייין שהיא ריש הירייניתא דמלכאהוא הנקרא עילת על כל עילאין • ירישא דאדםקדמין שהוא מקוסהשרשים הנזיל • הוא הנקרא עילת על כל לעילות יכחינת 1' קנייתית . נ דיליה שהסחג״תנה״י הס הנקראים עלת כל העיק יומין ישם כיין ןכחינת מלכות דאדס קדמין הנקרא עתי שבתוך רישא דאדין אנפץ נקרא עילת העילית ימלנא קדישאלת על כלא וכלהעילית דאיהו כחינת שם מ״ה החדש נקרא עי האלו הם למעלה מהפרסא ואעפ״י שמלכא קדישא ושכינתיה «תלכש כתוך האצילית בידו יכולת כשמנה • לעלות למעלה מהפרסה יאיצו כשאר הפרציפיס שאינן יכולין לנסוע ממקומםז כזוהר יז'ל זאת תורע ׳1א עילה עד מקים שירצה יתייצאהו מי העולה היא העילה היא העולה ידאי־שעולהעלא״ס • :הרי־ מניודששאפילושכינתא עילה עד אין סיף יוכ״ש הוא •כאשר •עראה בעוז לאלהים • ואם איתא כסברת מי־שקורא לפלכאת ומלסת לאצילות הלא ת״ת רמוז כלה ״ קדישא ושכיצתיה ת (איך יתכן שהלב יעלה מן הראש • אומלכועשהיא העטרה היפי תעלה על א״ס אלא האיית הוא כמו שאמרצו •שיילפא קדישא ישכיצתיה הס סנשמתא לגזפא יהכשייה עולה על מקוםיננו למה הפרסא שהיא ריצה ילקיין נבחר באורך • ונביא לעני היא דינין ׳1א כבר ידיעשכל תניעה מיליד חום יחאחרשהיתהעת הנמציס התחילי להתהוי׳ הדינין יכל תקים שתתהווים י תנ דיני; יש הפרשה -כמו שמנינו במסיבי׳ שלא נאמר •כי ט(כ.יען

ם למיס וכן:פייסה הכלילה כץ ?והירי' כי הרקיע הב׳דיל כץמים כלומר נ כתל י י עילתה לטהירי תתאה־ככיל והבלילה הפ בשבילכם שאס לא היה •פרס? היה אור עובר ילאהיו ברואיו יכולין להכיר גודלו לכן שם הפרסה להבדיל כיןיהק־שוכין קדשהקיש״ס ׳־הייני כין אצילית לעילמית אדם קדמזן • היי

והבדילה •היפחכת לכם בין הקדש •יכין־קלש הקדשים • עוד־ יייל יהכדילה הכיריפת לכס בין הקודש ובין קדש הקדשים • •ר״לם שיש הבדל כין הקדש וגוי י אבל ל• הכל היא כ שהבדלה היא לדי ליתשוסהפרש דאנאיתיב כתרימים־נמשגיח די אחדללגבי כתחתוני׳היי והבדילה הפרוכת לכם־לכס• דייקא ולא ליולןק•- ועל ידי הפר&אהעתסא מתמעט האור •ומכפיל תגבורתת לכן הפיסא שירש הדינין ולפי שרצון עתיקאיקלישא מרו הג

דכל

ק ד׳ ־; ניח קדש מקישים מרק נ׳ njr 6»להינ! $ר

ס י ר פ י ן י אנייהיא ימי לנטיל עצה מיניה הרי בפירוש אעמר לעילת דכלקדישיא היהשיהיהאדם שלם מדין ורחמים על כ אנז לא א עמר אורו וימתק הדיציס ו סא כלי שלא י לת על כל העילות ולהלן קמיה האי פי ךי עי העילות לאו ההיא דאתיה תל י מ בזוהר כראשית דף כ׳יג עייכ(זה לש>צי ת״ת כמה עילות אינון יוכל האדם להיות שלם וזהו פירש המאמר פריס ק׳דמ-^ ׳אות-ושיערוגליףכהעשרפרצופי ן יספירן פרסהכדישלאיעכו סתיתיןדאיצון מתלבשין ואינון מורכבין בספרלסמל ׳ ז כ מרכבה לגכייהו(ע׳ועלייהו אתמר כי גביה מעל גבוה שימר ערצוףיאדםיושיער ר״ל ושיער בכמות החלל עד כמה יק ל ח וגבוהים עליהם . ומדאינר כמה עילות נקטינן מהכא שמה אורו שאם היה רוב החלל מלא אור המאציל • היה לולן ה

ה י ששינה שמות העילותלקראתאותש בהשמות לפי שיש ה'עילוי אתר הכל דהיינו מאמר שרובו היה מלא אור מיעוטו הן הדינין להתהלת ע״כ שיעור ויכילי ן תתתתק ילאהי כ ס את שיש שינוי כה׳ עילות א ז (אתר הודיע לנו אלהיס כל

ר ו א הר מיניה (כיה שתאתר שכל שהפרסה הזאת תהיה כטהירי עילאה (אפילו שיבקע ה הדרא קושיא לדוכתי׳ שקשיא מוה ל י צ א ד שליש טהירו תתאה ששם מקים ה ר ע ט ע עמר • י י עילא ועילא ׳ועולה מחברתה כתו שאותר דההוא דאקרי עילה (

- י - 1 1 . 1 . 1 1 1 1 . 1 1 א " ר י ת לת על כל העילות דההוא ועל כן כאצילות לא יש אתיות הקליפות כי עדיין אור ע העילות לאו ההוא דאתקרי עיע ' ר לת על כל העילות הוא דלית לעילא תיניה תכלל קדישא דכל קדישיא תתגלה ובוקע באותו תלק-בקע ולא ב לאתקרי עין י נ י ד ןככלשם הוי שיעיר דהיינו ששיער תקום לדינים וכששיעי מקום ה משמע דאית שם עילה לאית לעילא תיניה א״כאי

לת על כל העילית היא דלית לעילא מיניה מכלל לאתקרי עי, ע ד הוי שיעור דהיינו ששיער מקום לדינים וכששיע־ מקום ה

ם לא עילא ועילא אומר דלית לעילא מיניה • ולבא אל תירק קושיא גליף עשר פרצופים דמות פרצוף אדם שהאדם אי אפשר אpyp וו קודם צריך לדקדק למה לא מייתי בזזה׳ ההפרש בין כל עילה יהיה מעירכ כדין ורתתיס מש״ה לא כקע לגמרי יוה היה

כ ביאור המאמר הנ״ל : ׳ לתכרתה כי אס כין עילת העילות לעילת על כל העילית כי הפרסא(סיכת השיעור י ל תאתר דאמר דאית פמה עילית דאינן סתימין'איור מה הפרש ולכןא

n"<1< - ם בכולן ולא פירש כי אם בין עילת העילית לעילת על כל העילות כראיתא כהייקמים דף קי״ג ע״א את ת יש וליוה סם ו ש אכא אשתתודע בגין ההוא תושך דאפסיק בין עילת העילות לתתשבה ספיתאה כי לעילפ על כל העילופ לא אשפפף כ מחשכה סתיתאה כ ש גלייא ולאו כשום אור גניז יטמיר וקדמון וצח ומצותצת ״ אתר ודאי הכי הוא דאס אלין נהורין ימי׳זש-

^ י צ מ ׳ הוו מיניה לא הוה יכיל לחושן לאפדשא • הרי כבירור ההפרש שיש p עילת העילות לעילת על כל העילות תאחר ש ששם הפרש כין עילת העילות * למה לא ישים הפרש ג״כ כין עילת על כל העילית לעילת על כלא וכמו כן כין כל

לת על כל העילות * יכיל לטעות כהס לפי שע.יל,^- ועילה • ייש להשיב כזה שתי תשובות האי דבין עילת העילית עי^ העילית יעילת על כל העילית משמעית א׳ להםדתשתעות עילת העילות היינו דאיהו עילת על כל עילות וכי טעו חברי ר

וחשבו שלא יש הפרש ביניהם ושאלו את ר״שרואדנא והשיב להם דיש הפרש בין עילת העילות לעילת על כל העילית כלא

v V ן בזוהר כראשית לףנ״בע״בוו״ל אמדו והא לא אוקתת לעילא לעילת העילות אמר לכתר נעשה אדם • אמד להו^ י פ לאפקרי עילת העילות ולאו הוא ההוא לאתקד׳ ע שמעין אולנייכו מה לפומכון ממללין ״ והא לא אמרפ לכו השפא לאי

י ק ל ת על כל העילות ליפ ליה פניינא לנטיל עצה מיניה וכוי הרי לטעו כהבנה ו ל על כל העילות ־ לההוא לאתקרי ע שאלו• לכן הוצרן לתת הפרש כיןב׳ עילות אלו כדי ש לא יטעה המעיין כהסויחשוכ שהכל משמעות אחד יהתירק השני

^ כר«. ז לעילת העילית שיין כתכיוה יבינה יככל הספירית דאצילית כמה דאיתא בזוהר כראשית דף צ״כ ע" ב וז״ל קמו כלהו יה י , !איורו הב לנו רשו למשאל בהאי אתר אמרו והא לא אוקתת לעיל׳דעילת העילוי אמר לכתר נעשה אדם הריידעילת העילות א

בחכמה שאמר לכתר נעשה אלם• וא״ת וללמא איפכא הוא שעילת העילית שהוא למעלה מהכתר אמר לכתר נעשה אדם ,^ כ ז ל ן ל רשיתא מיניה • ועול כפיריש אמר הזיהר כמאמר הנזכר ע״א אמר א י ט א״א לאומרו דמשמעית נעשה אדם היא מ! , י ע למאריהבניינא נעשה אדם הרי שהקטן תתבע רשות מהגלול דהיינו אימנאלמאריה כניינא והאיאומנאהא אוקתוה ל

. י ל 3 בזוהר שהוא כינה א״כ נתצא שכשאמרו תכרייא לר״ש והא אוקיתתא לעילידעילת העילות אתר לכתר נעשה אדם הוא ען דאצילופ כקי׳אי"׳ פי ו כיכלפרנ ען שתבע רשות מהכתר לעשית הרי שאפילי כינה נקרא עילת העילית ישיין עליה שם זה • ׳ו . , , לת העילות דמיעוט רבים שנים לפי שז״א וניקבא בקראים ע עילית ולפי שהיא למעלה מז״א ונוקבא ״ שיין עליה שם עי^ י ם וכ1«1 י פ ס דף קי״טע״אוז״ל אכל אדם קדתאה עילאה דכלהו כפר עליון ס קעי לת העילןת• ועידאיפא בתי היא נקלאת עי

אדס האי ן י 3ג ' ן 37סתו ת • עו ו ל ת העי ל י א ע ר ק פ;ים יכל סתימין עילת העילית קדמון לכל קדמאין וגוי הרי ראיה שפתר נם דאמר נעשה אדם דא ד i קימןאיןמר בעילת העילות ואהיה אצלו אמין ילההוא קדמון אמר נעשה אדם וגו׳ ומאי פיהו האי א

ן יעיד ם בסתי ש ד י ם ע ל ר נעשה א ת כ י ל ת א \ איהי חנמה עילאה ןאיהידמקצא לכתר • הרי שעילת העילות איהו חכמה ל

ן לית איור לשם מ״ה דאיהו לגו מעשר ספירין 7חאי ניהו עשר ספירי ת העי ל י : «ג&: א־ס עילת העילות למאן חייל האי • אלא ע

ת העילית איהי ל י ן ראיה כי ע נה הרי ל ע היא כי שם ס״ג איהי ככי &סאהיה דאלפין וההוא דאמרנעשה איהי שם סייג ףדות ו ל י ע לת ה ת כפצי עצמה נקרא עי ח ן שכתר חכמה ביצה כל א י ) הרי לפנ ת י מ י צ ע בנינה ו פירוש כל המאמר תייצא? ו בסי תת העילית דאיהו. ל י מיכל שיין בה ג״כ שם ע ה ומטעם זה כשמדבר כעילה שהיא למעל׳ נ מ ה לעילית שלמטה י מ יי-ין כי כל תיהיא נת ת ת לעילא תיניה לכן הוכרח ל י ל די ל לת העילי'ליקא • מאן ייוכת שמדבר ע 1 עלי# מהעילויסלייטה ממני יאם יקראהו כשה • עי

א לשוה ליה י ת ת ת דלית לעילא מיניה ילא ל ל י ע הפרש ולקרותו עילת על כל העילות כלומר דאית אחד שהיא לעילא ייכל הל ל כ ת ע ל י ת ע ת כי אט הוח דוקא ולכן ג־ילה ר״ש דאי לי ל כל העי ת ע ל י ר״לשלא יש למטה ממני מי שישוה לו להקרא בשם עת לי ל כל העי ת ע ל י ע ת ל לו ת העי ל י יעילות ילאו איהי ההיא עילת העילית כאמור במאמר כראשית הנז״ל ולכן נתן הפרש בין עם דף ד׳ ע״כ י נ ו ק י ת ב ת כל העילית כדאיתא , ל י .?יי שלא נטעה כהכצתם כצז״ל י וא״ת הרי מציני ראינו שלכתר קירא על ז' ספיראן מ י כ נ נ ת וענן וערפל אבא ואימא וגו׳יז׳ ע לו ל העי ת כ ל י : "וז״ל קוס רעיא מהייינא גלי שבחיה דהא רשו אתיהיילן מן עת כל ל י ע ו ' רןהרי ט יספי י כבוד ז נ נ ת כל העילית מדעני זערכל היא אבא ואימא יז׳ ע ל י r ןגו׳ הרי מכאן ראיה שקידאלנתר עת ל י ת ולא ע לי ל העי ת כ ל י ר נקרא ע ת ת • ויש לומר דדוקא כ לו ת כל העי ל י לעילות שהוא כתר הרי עשרה הרי שלכתר קורא עא י ק ר ב ת א • דשוה ליה • אכל כ ת ת ת לא שיין אלא בההוא דלית לעילא מיניה ולא ל לו ל בל העי י עילת ע על כל העילית י נת ו ל י ע ת ל לי ל העי ל כ ת ע ל י ם כמו שיש הפרש בין ע ע ט ה ל כל העילות י ת ע ל י ע .עילת כל העילית ואכי' הכי היא שם מושאל מא ר ק ר מאחר שחכמה ובינה נ ת כ ל כל העילית זגס ה ת ע ל י קרא ע ?עילות ולהודיע שהןא לעילא תנילהי ולית לעילא מיניה לכן נ

j ה י ע א מ ת ת ל ת ד לו ת כל העילית ליייד שהיא עליון יוכל העי ל י עלית העילית כאמיר לכן קרא לכתר ע \?{זה צדין להתבונן בדי חיבורי מאתרים שכתבני לעיל על עינין העילית למה בכל עילא ועילא משנה התואר שלה שכתכירת מאן דאשפע ליה . י ל ת לעילא מיניה • ל י ל ב עליה • ז רכי לשייך לעילת העילית קראו התוארים אלי ילית מאן יא דשי? ליה י אי?ו ת ת ת לעילא יוניה ולא ל י ל כל העילית קראי כתיא ־ים חלו י ל ת ע ל י ע ר דשיין ל מ ח ב עליה ליתתאן לרביב ול כלא ל כלא קראו בתיאריס אלו איהז אלון ע ת ע ל י ע ר לשייך ל מ ח ב בירא בלא שיתפא אהדא לאיזו תד כלא שיתפא כלל • ו. ן י מ ל ה • ללית אלהא אתרן לשית סיטרין אלא ה«א ״ ואיהי תמלא כל ע וליתאלהא כר מיניה י דלית חלהא עליה ולא תחומיייצא ל סל התלכיס לעילא יתתא דאיהו יחיד כלא תנ ס אלי י אלין כל האדונים מלן ע . קראי כתיארי ן ת כל עילאי ל ובחיבור עע י• יהכונה היא כמו ר ג רע בנילהי• יליתיעליה דאוסיף ו ג י ולפנים • איהי לא׳ישיף י ההוא מופלא עיקר האמונה, שמיר וגניז לפנר למופלא ומכיסה (טמיר א ו שכתבתי בכית קדש הקרשים דהיינו בה pi שעילת כל עילאין אילו כשתתא לכל חיי לכן נאמר בו ת״ג ש דףי ד דר ח - י ז נ קר האמונה • כתה שאמר בתיקו גרע בכולהו דאיהו עי וגכיז כמי &ה;:ןמה שבתין הגי! דתיהו דאיםין יל בל מכעיס ן ע ע״ביכגין לאיהו יילגאי שוי אמינה ד«שדאל בהק • הרי שעיקר האייינה הוא ביה ולכן נקרא איין כל האדיבים מללית עליה נשמתא גרע בגין לאיהו נשמתא לכל נשמפץ ו א • ולית עליה לאיסיף י ע י נ לעילא יתתא לעי שאיהו יחיל כלי תל חיי היא בגויה כ ת קדש הקדשים יען 5י נשמעא י י כ ל כלא דאיהי מלכא קדישת ככימב ב ע ת ל י ע ב ז • י י . אחריתי דזוקיף יגרע בא קד*שא ק י ת ל כלא ולית אלהא בר מיניה ולכי להוא היא ע . לכן נקיא בילוארי האלהות יען כי היא שליט בכלא כקרא אלין עת אלהא אתרא לשית ן איור דלי ה • ילפי דאיהי לגי מן כולא ותתפשט ככולהו עלמין לכ ד ד ת ןלכן אמר דלית אלהא י^ליה ילאו תל כלהו עלמין ילית ר ע י ד ן תשגיח ת כ ן ל ?ןטי־ץ אלת היא יאיהי תמלא ?ל עליוין • ימאחר דמלכא קדישא איהי ממלא כלעלתית ל י ע ת לעילא מניה ״ י כ י ם ל י נ ו ת ח ת ל כלא יתשגיח ב ת ע ל ז • וכתואר זה דליהיי אללא עילאה דאיהו ע י אלהא אחרא כ״ ת;ת ל י ן לכן איהו ע ת קדש הקדשים כהיותו רתוז לרישא דאדםקדמו י ב ל כל העיליתהיךזז לעתיקת קדישא דכל קלישיא ככפיה י < א דלעיל לפי שהיא לתטה ממנו ועל זה אמר ילית י ה ה ת לא שי? ל י ל י ע ; ל לת כ ה &v עי י : ן י י : ר ת כ י ג י כ א ל העילות, ל ? ל פת ל י ע א דמתקרי בשם זה ל ת ת ל ת ־״.ל העילוי לא שיה לי? לפי דההיא ל ל י ר שש ע ת נ / שתתנא לתתא ב לפתא זיןון ליה 5 ליי' א״-

ן כל ך

•עמ >5אלה>& םרק 11ז יי /

•t . ת ל י ג י כ ־ י ק פ א ל •העילותילאיהו• כתר נטיל רשותא ממה דלעילא מניה י כלאי^א־בתיקיני" מהר חד.ש לף1 ע״כ וז״ל וההוא ל גא \' כ ת י ק י א " .העילגת עילה מאלין עילית ללא יעכיר מד מאלץ עילגת שוס עוכדא עד דנטיל רשותא מההויז עילה דעליה וטיכמה 7א \ ו ה ה ה י ־עלי לאה/ לעיל כנעשה אדם וגי׳ דאמרדא לההוא דלעילאנעשה ולא עכיד מדעם אלא ברשו ואמירה מההוא עי

ה fa יי ^ כ י ל דנטיל עצה ממכריה ״ אכל ההיא דאתקרי עילת על כל העילית דליפ לעילא א ׳ללעילא מיניה לא עעיל מדעם על י צ ע * ^ ל ת העילית דהייני כתר עילה מאלץ עלית מכמה וכינה ד ל ׳לתתא דשיה ליה וגוי(טינת המאמר היא כן וההיא דאתקרי ע

ד לי! י כ ת י חדמאלין עלנתלהיינו חכתה וכינה עד דנטיל רשיתא מההוא עילה רעליה דאיהו כתר יהייא דלעילא מיניה יאיהו כ* ל יעצה ע כ עילת כלהעיליתלעצין בריאה כשיתפו• ד י שכתר אע״ג דאתקרי ד דנטיל עצה מחבריה • הי ע ם ע ד ת ד י ב ע

ה . י י צ י לא מ ה• אכל כעילת על כל העילית לאמר ביה דאיהג ברא כלא שיתפן • נמצא לעילת עלכל העילות ליפ לעי מחבריf א ל א ב ד ן ב ן ת ן ל י ע ה ל כ ל ע ת ל י ע י ר ק ת י הומרא בלא שותפו • וכוה התואר ד דלתתא שיין האי שם לא שגה ליה בגין דאי / ׳ אע ז

1ך ד*שא ז י כ הי לאי ען ׳שיתפו לית לעילא מיניה • (בעיל(ת העילגת לאיה( מלכות לאלם קלמיןככתיכ בכית קדש הקלשיס » י ׳לארין אצפין לכן נאתר כיה * •עליה לית מאן לרכיכ • ללא נאתר הרככה אלא כספירית דאיכון פרצוף הגיף •שבפויצלף הג*ף

'; ^ ־ י ה ה ה י •נראהוניכר ההרכבה חי רוכב על מי שהראש רוכב על הגוף והגוף רוככ על השוקיים אכל לעילא מן הכתר לא שיין כ, jjfctp *ק רישא לאלם קדמון יגיפא ומלטת לאו לברים כמו פרצופי האצילית שלעילא היא כתו השלהבת שתראה פ ר מ א •אןג״ג ל

ד ו ס א כ י ה •גוונים התחתון מראה תכלת והיינו המלכות מה שלמעל׳הימנו מראה לכן להיינו השש קצוות והעליון הוא נסתר לפי שה * «א*ג*ג י­ ל < ה ע ב ן כ ר ז א מ ו ה י ש •רישא שהיא נסתר ככפזכ לעיל ואלו הגי הם.שלהוכא חלא(אע״פי שתראה זה למעלה חזה לי

ן ותי י הלו צ י י ה שאיר הלבן על הפכלת היינו משפיע זה לזהשאם כסיל תכלת לא ישאר לכן ללא נאמד שפע אלא כעצין הזיווג ל: י י י ל ־ ע ר מ ! א 5 ל פ נוקכא לאיהי תרככה אלא כלא חל כדמיון השלהוכא י * •סיירלין יתיחין אינם מרלין אלא לזיייג ולתעלה תהכתר לי

א י > ^ ל ו כ ל לית תאן לרכיב * ר״ל אע״פי שתראה להאי עילת העילוי איהי מלכית לאדם קדמון • ותלכות איהי תרכבה לכן אמי להא* מה י ל ג ע י י ל ש ל " ד ״ שיין ביה הרכבה דכלא חל n"& עליה לית מאן דרכיב וכיון דלא אתקרי מרכבה לא מקבלא שפע לפי לכלא ח

יכו! . . . . ^ ל » ל ע ג י ל ז ז י מרכבהריליה ולית לרכיב עליה דלית לעילא מיניה וא״ת והרי בתיקונים לף קכ״א ע״ב איתא וזיל • אהיה אjjjj ל העילות דאיהו היה יהויה ויהיה ואיהוהכל דסליק עד א״ס יכיה רכיכ עילת על כל העילות הדי משמע מכאן שפיליב ע

J י דיצ* ל ן העילית רכיב על עילת העילית • ובמאמר הנזכר לעיל אתר דעילת העיליפ לית מאן דרכיב עליה • וי״ל כמה שכי$ י ך-£ר ״ ה נ ד ' ןהכתר • יפרק כ׳ יפרק ג כמה שהכיא הארי ז״לה״ה שהפרק האחללנה״י למלכות לאלם קלתוןמיפלבשים בתו

י • ״ ע ש א צ מ קדמון תפלכשיסכתזןהאצילופ כפרקי פרקים וע״יהפלכשותלצה״ילתלטתלא״קתתלכשיםפרקין דנה״ילא״ק * כT א ס ל ו ן א מ ד המלכות מתלבש הא״ק וכל זה מבואר ככפכי האר״י ו״ל הייה כפרקי הפלכשופ שלא יכול האצילות לסכולאור אלם קם • ל ן ל ע ו כ י ע״ימלכות ליליה • וכזה נבוא לעניינינו שעילת העילות איהו מלכות דאדם קדמון ואיהו רכיב על כלא כאמיר לפי ש

^ ך ז ל » צ א לת על כל העילות לרכוב באצילות לכלאו הכי לא היה יכול פ לת העילות יכול ען על ילי עי •האצילות לסבול אורו וה ר־כי•• י י כ לת על כל העילות כאצילות גם היא יז״ס ו לת העילות לרכיב כאצילות וכיה רכיכ עי לסבול אירי אס לא על ידי עי

ב י כ א ר י ה לת על כל העילות כלומר על ידי עיליג העילוי* ש •עילת על כל העיל(ת(לא אמר ועליה רכיכ אלא אמר וכיה רכיכ עיל ־ י ע על כלא וביה רכיב עילת על כל העילו׳ג״כ באצילות ולפיכןלא את׳ ועליה רכיב לעילת העילו׳לאו איה( מרככה כתכואל־ לn , י 1 f , ל ל ב ם אלא אמר וביה רכיב לרמוז שע״י עילת העילות לרכיב באצילות גם עילת על כל העילות רכיב כאצילות ויכולים ל

S י ב ג ^ ל ב י ״ 1 0 י "' י י m ^ י ל י י ז ' כ } מ ד ס ^ י א * ד ו כ ^ ״ ב מ א י י ^ ה י ע ען *1 ה י י ה צרין להי ת ע ום • ל א ג ל י י נ ל לת העילות מופלא (מטסה ש״מ לאיהז מ כתר לעמן עילת העילות מופלא ומכוסה מלאמר דתמן עיע ״ ; ל ״ ז א י " ע ג " ע V א י ^ י י ה י ם מ ש י ג ^ ' י כ ה ס י כ מ נ ^ פ י מ י ה י א ד ש א ר ה ן ז ^ י ב ש ח ו מ ה י ה י א ד י פ כ ה ן ו ת ב ש ן ו מ ל ק

ג * ׳ ן ל י ע ' ה י ה * ה י נ י { מ א ג ל ז ת י ג י ״ י מ א ס ל ? ל ר ע ז < ן כ ה י * א י ל ' ה ע י כ ה ד י ר ב ט ן ע לכתר עליי! אני* ^ תי ה י י לא

ו

עת^אלהים &רק ד׳ טז

?איהי מלכו׳ דאדםקדמין הוא כתוך הנער הוי טמיר וגניז מלגאו תינייכדלעיל ״ 4ס אימא ביזוהר לףדמ״גע״א ובגין דעילת העילוי מופלא וממשה בהאי כתר ואתפשט בשם הוי״ה הריי ראיה שעילת העילוי דאיהו מלצותדא״ק מופלא ומכיםה כתוך הכתרל כ׳ כתר . וראיה שמתפשט כאצילות צדאמרי׳ לעיל ככתבי הארי״זל דאמר ומתפשט בשם הוי״ה גם איתא שם דף רמ״ז ע״א ככ" צ' ביצה • ר׳ ראשית מכמה כתר כימיצא חכמה כשמאלא כינה באמצעיתא עול שם דף ק״ח ע״ב איצון ג׳ *ודין דשם סייג דמעידיןלת הפילופ יעליה אתמר אני ראשון ואני אתרון זמבלעלי אין אלהים לאיהו רא6ון זאתרון ומבעלל׳ו אין אלהים»ג ל פי ען ליקדק במאמר זה למה היצרן לומר דאיהו ראשוןואחרון ומבלעדיו אין אלהים והלא חידקאמרדעליה אתמר אני י והנח צי. ולמה צריך יהודא ועוד לקרא י ג ועוד בכפל שהביא למה שינה מלישנא לקרא להיי״לל י כ ראשון יגז׳ משמע ה לאיהז ראשון יאיהו אחרון כמו.£אמר אנ>.ראשזן ואני אחרון ולמה כללם בכת א' לומר דאיהו ראשון ואחרון : ועוד בדיוקא לקרא למה צקט ומבלעדיו אין אלהים הי׳־לל או אין אל או אין אלוה כמ״ש כי מי אלוה מבלעדי ה׳ י• ועוד שקרא למה לא אמר אני ראשון ואחרון ולכללינו ככת א׳ כמ״ש כתיקונים לאיהו ראשוןיואחרון • וי״ל דכפירוש אצי ראשון ואצי אתרין יש בימשמעופ הא׳היאשר״לשהיא היה קזדםלכל והוא יהיה אחרון לכל ״ וצבישר״ל שיושב כמקים איששייף בושם שהוא ראשון והיאח למשמעות הראשון ניחא קרא דאמרב׳פפמים אני' לזחרלןישהיא היה קודם הכלי והיא יהיה אחיאן לכל * הנ ן ן ו אחא אכללמשמעזת הכ׳ מלת ואצי מיותרת » זהזיהר ריצה •לדורשו כ£י משמעית ׳הכי דהיינו על מלכות דא״ק שנקרא ראשוןv.1לאצילית ואחרון למאציל • לכך היצרן לפרש הכנת הפסיק כמשמעות השני ואימרידאיהו ראשון ואחרון בכת א׳ 11א אמר ו6י

ה קשה לזוהר מצא ליה לשצייי משמעותיה לחרא שיהזא כפי המשמעות הא׳ שצריך למל נ ת ע ° אחרון נמ״ש קרא ואני אחרון : ו ואני י וכפי המשמעות הצי אתייא מלת ואני י מייתרת * ועול למה הזוהר׳ הוצרך להביא הסיפא לקרא ומבלעדי אי: אלהים >שדי לו באומרו לאיהו ראשון ואיהו אחרון ויש"לומר דדייק הזוהר במאי לצקט קרא שם אלהים • ולכן הוכרח לדרוש הפסוק ב:>י משמעית הכי דהייצו על מלכות דא״ק לאיהו מתקרי ראשון ואחרון ראשון לאצילות' ואחרון למאציל מדנקצו קרא ימכלעדי אין ־אלהים ולאי אקיאל או אין אליה ש״מ דאיהו על מלכות דמתקרי אלהים אתמר • ומפורסם בכתבי האר״י ז' ל דמלצות לאלם ־קלמין מתלבש ככל העולמית כמ׳־׳שה מלכזתן מלכית כל עולמים • ולכן נקטיהזוהר סיפייה'לקרא ומבלעדי אין אלהים לומר לן שמחמתסיפיהדקראשנקטשסאלהיםהיכרח למרשי כפי משמעית הכ׳להיינו דאיהו ראשון יאחהן כאמיר * ולמלתואני לנקט כקרא הוא שרצה לרמוז על מלכות דא״ק דאיהז אין ואיהי אני מתקרי אין על לאיהו ככתר דאיהו ראשו| ונקרא אני דאיהוופ אין וליק כספר קדש הקדשים * הריישלעילת . לרמוז לאותיות אני הם אופי י נ א ׳מלכות דאדם קדמון לכן הוצרן אני וש דףע״גוז״לועזדשכיבתאמסיטראלנה1דיאיה1 י ת קראו הזוהר מלכות לאדם קדמון • גס איתא בתיקוני זוהר ח ו ל י ע י 'צרתאדקב״ה הדום רגליו וגו׳ זמסיטראדתרין נקודיןאלין דאינק פרצוף וזנב אתקריאת אלף' ברישא ובנקודה עילאה איהיחא דמלה חכמה כראש וחכמה כסיף כ׳ נק1דין אלין אחזי על עילת העילות דאיהו ראשוןיואחרון ה סיפא ו א פ רישא וכנקודה פ הה״ד אני ראשון ואני אחרון הרי כפירוש מבואר שפסיק דאני ראשיןיואני. אחרוןחמאר על מלכות לאדם קדמון לאיהי שנינתאן צקודן ־אל«1 עילאה לעילא דרמיזת כאלף זב׳־נקיליס דילה היא סיד אצי ראשון ואני אחרון • זז״ש כמאמר ימסטרא ילתריימ לאיצון פרצוף וזנכ אתקריאתאלף • כרישא לנקודה עילאה איהי רישא דהיינו אין אני ראשון • !כנקודה תתאה סיפא דהימ ל י • הוי ואני אחרון • ולפי שכל הדרשה היא באזתא׳לאיהי אלף • ולכן אמר בזוהר דאיהו ראשון ואחרין וקראו י ע י נ א העילית הרי למלכות לא״ק נקרא עילת העילות < גם שם כתיקונים דף כ״עע״כ וז״ל עילת'העילות אמר לכתר נעשה אדםנפא י «יהא רישא ממן וגוי נעשה אלם הא פומא עשירת כללא ד־כלא וגו׳עליואלעזר כריינקוט. האי כללא כילן לכל אתר רלית שנ יתמן • לית שלימות תמן ועילת העילות לא שדייאתמןמכא ן ראיה לעילת העילות איהו מלכות לא״קימאחרשמהשאמדנעשה •אלם הזה למעכד עשירית לאיהי מלכות כלמפרש ואזיללמשרי בגויה לכל זינא אזיל לזיניה ושכינתא לא שריא אלא כאתר לאיינמלטפ ?־כלהו עלמין כלכתיכ מלכותן מלכות לל ת ו ט ל ־תמי איתתא • וגם עילת העילופ לאיה! מלכות לאייה שדייא ככל מועילת העילות לא שרייא עילמים זז״ש ר״ש יאלעזד כרי נקיט האי כללא בידך לצל אתרידלית שכינפא תמן ליתשלימותא תמןל ק * הרי שעילת העילות הוא מלכות הראשון כסול אני ראשון לאיהומלכיתלא״ק וכזאת הקלמהיתישב המקרא הזה ע ת •אופניו אני ראשון שהוא המלכות הראשון כאמור ואני נקרא אחרון לפי שמתלבשת 3כלה1 עלמין כמלכות דלהון ומבלעדי אץ

אל^ים

עח לאידיש פרק

; י י ש א ־ ל והר כ כז א עתיק יומין שכן איתא • . ר ק ת העילות סכא'ל?זכין ש״מ דאיהו מלכות דא״ק מ ל י ע ה יידקדא ל מיניה * הנ/ כ א ק נ א ה ק שתעקילאר׳שמעיןאהר לחכויוי ודאי ד י ל י ר ק ה י ק ן w' וכתה לשתער״ש ל א לסכי כ ת ההיא ס ר • דףב״בע״א פכ י ת י כ ד ה ה ל ע מ דאתמר כיהועיז׳יק מילין יתיב ! הרי שעילת העילות איהן מלכות לא'ק וכניי שמלכת. לאצילות היא עולה לק י ז י כ ש א ד לת העילות שלוא «יל;ר/ דא״ק כמו שאמרנו מתנשאת בעילוי ו ן עי היא העילה ואומר כזוהר• היא העולה גלאי עד אייס כי ג ל י ע י ל ועילו ׳ ־- ס >ד"מ«סל«ק יד«־ לעילא ואמר יהא רעוא דילל עילת העילית דא;ת מת^לי ר ויקרא דן עייאיל׳ב יזיל ק ה ד נ • ן כ י ע ל ן ו נ י י ד ק ^ ד א ת • ליאנת, לעילא מכל עילוי למיהכ לי הזלא • הרי שעילת העילית היא המלכים ד נ עד דלית עילי׳ אלא אל ו ק א ב י ה לאהעלכלהן להיכן יתיי,לה אבל .?ילכית7אדם.קדמגן ש עי הו ס עילי׳ שתתעלה מעיליי לעילוי למאן לאי ש ה מ ך י י ש

ן . י א ל י ס כן כתו שמלכות לא?ילית ייתקרייא ככל שמהן לספירן ע ג .מלכית שיגן ביה עילוי שתתעלה מעיליי לבילוי * ו/ ע ' י ף ש ד ד ן זוהר ה ו ק י ת ׳ היא כלולה יזקלהו כלאי>/א כ כ ן ע י ל י ק י נ ל ה בהגייה כלי נקילה שמקבלת כ « ת ולפיכן היא רת י ל י ע ג ה י ל י ן ע ס יקר׳א לבלהו עי{אין ות״תאיןכשקזנתא אתקריאי כ ס תתאץ הליל לקלס כ ן ו י י נ ע ובמן דשביפתא כל:לא מ^ ע לןת ^!לאין ןכל יעילות עילאין תי/קרי לפעמים כשתא לעילית הע\לויזכ . > יען יאיהן מלכות לא״ק אתקדיאת בשם לכל עי} י ל י א ע ו ה ת י כ ן י״ג ס1ן,ע״א רכין עלמין א ל האכילות • ןראיה לדבר תמה דמייי/י ו n ק נ ם. ל כבת ע י היא העגלה הרו כ

| 5 י ל י ד ^ י ל ן ב י ^ ״ ל ם י י ת ר . ר י א ל א ; « י/לאשקזלאילןא כההיא ?ביעי וההיא נכיעו איהןגנשתתא ל /הסיבן י ?עילגת קיכן

א מקל תי% ללגאי ןלכר : נ ק מ ד ת י ל וא כק^־ P י * יי״ ׳ ־, ב עילת העילית איגד לכתר־ טי5 רנה ?מאיי(1 הזה קש? למאייר דלעיל שתכיא כתיקיני זוהר חד ע• דף כ נן ע^ ו ן ז י ו י ־ ז ג י י ל ן כ ת ביהצלםיאין אתר כאן י י א ס ד ם בנליייני כדמותנו משמע למאן לאיור כעשה א ל אמר נעשה אד ^ ב ד מ ע ס ת ן א ע נ ק מ ל ה י ילית כ ז הואנביעו . ר קשהדתדאמר דאשקילאיל?אכי ו ע דייק$א מכלמהדל;,או ילבה : וו א ־ י ד ק י א ' י כ ? / י מ ב ל פ מ ק ה ״ מ ם ש ) ? • א הל-מלכאקדישא ל י / י ד עי בי נ תעי לי - אבא?׳ לנאשהו נשחת£לכלנשמתץדמ^לאית ו ל י כ א ל צ ע י כ נ ז שעלת העילגת איהו מלכות דאייה 1?לי ליןתקזן! הנשמתאיבתין ה ־ תו עלת הע?ל4ת • .' א£א במה שהקדמנו י- • י י יי* נ ו - ־ 1 . ־ ״ . ' י ו י וי «

מ י ל י ע ע ה ל י ע ׳יא וז״ל היי״ה לא אר^קרי ביתןלתלארבע. אי/מאן אלא כ ם 7ף ציה י י ע ק ־ ת ם איתא נ ג ׳ ת ו ת ו צ ע יןבס ת קנן?ר-עיJ ־ jrf> ל ל ב א ך ש י 7 ? ? מ י י א , ש ל י ג 5 י ן ת ל א מ ש ד ל ז י א °' א ד א ז ד } ז י ; ימית^להין(pjg לאי?( מיי1?י'לאתזין ביק אתקריאי כיי״ה כ .

> ף י״׳^ ע ל ע״לאיןט^ירי^ניז ישם ל כ / י ל ? הלשין עיקר האתןנה ע א ם ת י א ג ״ ע י י ף ש ד ד ח ר ה י ו י נ י ק י ח ה נ ג ה אלץ \ ו^ כ ו ז י א ן בעייהי וגי' ובג״ל שוי אמונה לישראל כהון • הרי בכירןר • ממאתריםאלי **יקי" ק ת י4ל כל^ילאי ל »״ל אבל כיל עי י י ל ד ע לת ה ן אמר כאן שבעי י א ) ל כל עילאץ ובגץ לאיה( מלגאוילמלכא קדישא ושכינתיה שוי אמינה לישראל בהין י .'היאעילת עת י ל י ע p ה ה כאצילית. מתלבשיג ^ / י ן ^ י ז שמתא דקל תיי ק י )&וי אתונה לישראל כל׳ אתיון • pty ביוה שהקלמני לתיקשו

ל י,T־*3 " 1 ל והמלכית קלילא מכל עילאין « י ז נ ת היא תלכגת דתלם קדמין ג לו ת העילוי* י י י>4ן כי עילת העי ל י ע ^ ש ק א י ר ק ת מ גת ו ל י ע

\ל»להים פרק ד' יז ע' לת על כלא לפי שהוא מלטי י פילתעילאין אתק-י בשם עילת העילוידאיהי מלכות דא״ק וגס עילת העילו׳לפעתי׳יתקריבשס ע והמלכזת^זיא מתנשאת לתעלה בסיד זאת תורת העול׳ היא העולה לכן היא תתהריא בשס׳עילתעילאין כדאיתא כזוהר ויקרא

ת העילות דאנת מתעלה תעיל1ילע1לוי- ל V׳ ה״אסיף עיב עד דף פ׳׳כ ע״ב קס ר״מ וסליק ידזי לעילא.ואמר יהא רעוא דילן ע שי ועילת על כלא אנת כעי לאשתדלה כיקרך וגו׳ ועילת העילות באתר דאנת תלין לית פסק לבכיעו דנהורא דאורייתא(גו׳ הרי שמאמר שנתעלה עילת העילית מעילוי לעילוי קראו עלת על כלא ודלית אלהא אחרא ע״ש • גס איתא שם בתיקונים ״ דן< קל״ד ע א ״"ל לעילא על כלי!י עילת העילית דרכיב על כלא ישלינגעל כלא יכלהו אימן מרכבה דיליה(לית לרכיכ עליה דליתל כל עילאין לפי לת העילית על כל עילאין • הרי שלעילת העילית נתן בו תואר שהוא ע לעילא מיניה ובגין דא אקר׳ עי שהוא מלטת דא״ק שכל המלכות מתכנת ככל שמהן דעליה שכלם תשפיעין כה(מתראין כה יכ״ש מלכות דא״ק דאיהי א׳ למעלהר כראשית ה ו דלית כהי פירידא כדמיון השלהיכא הנ״ל . דכלהגזוניםשל השלהוכאאינון חדבליפירודאז וא״ת והרי מ

דף כ״כ ע״כ אמר דעילת העילית לאי ההיא דאתקרי עילת על כל העילית הרי שיש הפרש ככייהו ועילת העילות איהו לבר אחר•תעם כל עילות עילאין אינין תד בלי פירזדא • לי מדאמר לאו ההוא דאתקרי עילת על כל העילות יאין אוקימנא דעילת העי וי״ל דההוא עלת העילות הנזכר שם הוא על כינה׳דאיהו אומנא כמה דאמרו מכרי רש לריש והא לא אוקימתא לעילא דעילתלת העילית העילות אמר לכתר נעשה אדם וכמה לאוקיתנא לעיל דכינה אהרי עילת העילות ולכן אמר ר״ש דאית לאתקרי עית העולות ולאו ל י ולאי ההוא דאתיךי עילת על כל העילות לפי שהאי עילת העילות איהו כינה ולכן אמר דאית דאתקרי עת: וצייך לדקדק כמאמר למה אמר דאית דאתקר׳ עילת העילית ולאו ההיא דאתקרי לו ההוא דאתקרי עילת על כל העילת על כל העילית ילמה הארין ר״ש בלשונו הטהיר לומד ת על כל העילות היל״ל דאית עילת העילית ולאו ההוא דאיהי עי ל י ען ,לפי ש:ש ג ספיחי; כ ד מ א מ ת ה נ ו י אלאכ דאית דאתקרי עילת העילות ולאו ההיא דאתקרי עילת על כל העילית . .1 ג ה פ ה ש י ל ב ^ ו כ ם ג ת ו ל י ע ה ע ל י ע י ר ק ת א ק א ד . ת ו כ ל מ ו ל י ע ל ר ^ י ב מ ת שהם כפר תכמה בינה . כ ו ל ע ה ת * 3 ^ ת * לן תלטתדא״ק מתקר׳.לפעמים עילת על כל העילופ גס ק. יען כיכלהותדבלאפיךוראמהשאי הי לתדאי ־ביניהם שעילת העי ק בכתר חכמה בינה ללא מתקרי אלא עילת העילית לכד יז״ש המאמר דאית דאתקרי עילת. העילןח. שה(א על חכמה.כינה * והיינו דאמר דאתקדי עילת העילגת ולא אמר דאיהו עילת העילות שריצה לומר לאתקרי כשם דלאי דיליה (היי) שם מושאללת העילית יע ן כי היא למעלה מכל עילות דאצילזת אכל ככתר מכמה בינה לא שיין שס עילי; *ומלכית דא״ק דביה שיין שם עי •?עילית. לפי שיש עילה למעלה מהם להיינו מלכנעדא״ק ואינם נקראים בשם זה אלא כשם מישאל לגכי־העיל(ת שלמטה מהם_ . 1 . ״ \ ״ , . _A_nA< — ״ ״ ״ 1 ^ ^ ״ ״ •אבללאו >. י י 1 1

לת . עי ני ׳כ עיילת על כל העילית נמצאשיש' שני מי , ־ תפקריג׳ ״ . ^ . , . . . , -ל כ ל לת ע ־העילות חד דמתקרי עילת העילות ואפילו.שם זה מושאל ״. אבל לאו ההיא •עילת העילומ העיקרי דמתקרי עיל כל לת ע העילות ולכן אתר המאתר דאית דאתקרי עילת העילות בשם מושאל ולאו ההוא עילות העילות העיקרי דחתקרי עית ולכן האי עילת העילות העיקרי יקרא כשס כל עילות.עלאין • נמצא מכל הנ״ל שעילת העילו.תדאיהו מלכות דא״ת לשלו

ל • ה כי אני אני הוא וגו׳ כי הפסוק הזה רומז ע ת חדא מכל עילות עילאיןכמי השלהיכא(כדאתר קרא רא( ע איהי תד כלא פי׳ תא! י ל מ ע ס י ה ל א ן י ^ י נ א י כ ה פ לתעלכל העילות הייילל.ראו ע עלעי הו תאלאי עילת העילות לאיהו מלכות לא״קלאםאי. אלא 1דאי שהזא מלבר עלמלכיתלא״ק ולפי שהעילת העילות ו נ מ האי לקאמר אני הזאלתלהעצמו בדבר נסתר • יותר מי הוא לייקא לכלא חל ולפי ה כי אני. אני הוא • אנ ת :זאיהו מלכית דאייה זעילת על כל העילית כלא איהו לכר תל לכן אתר ראו ע

• י י ׳ י ו י ' י י ״ •1 ז י tU״l...,.. .1... .I - י

׳! >ון לאל^ם פרק ד׳/

נשייתא דיציהויאנתכגיפאלגביה דאנפ הוא כשמה לנשימת גלית לן נשמה עלןילאאלהא עלן דאנפ לכר מכלא ולגאגה מכלא י יל?ל סיטי־א ולעילא יוכלא • ולתתא מכלא • ילית׳1הא אחרא עילא יתתא ויוכל סיטרא • ומלגאי עשר ספירא^ברי רא י שלנשתתא יכל נשתתי^קראו עילת העילות • לכן הקורא מוהר אל יתמה כראותו שלפעמים מראה דעילת העילות לית לעילא

מת1ק כאד היטב : מיניה « ולפעמיפ מראה דאיהו למטה מהכתר׳ • אל יקשה לן שבהקדמות שהקדמנו הכל)י אתה והיא הוא אדון על פלא ויש עהקובלים שאומרים שכינוי זה נאייר על שכינתא דמלכא קדישא י הזנה מנינו בזוהר מוד כמהדאימ* ן ס י שנקרא תדון על פלא מלשץ אדנית • זלאנהידא סברא זו דאדי׳ן איהז לשק דזכרא יאיהי ל־תוז כ קרא הבה ארון הכרית אדקכל הארץ י והאי אמן פל האי־י׳ן לאן על •זאדיןקאיכי אם-חללתא דברית דמתקרי אדון כל האר^ק • בשדהתד•.{ א סגק וירא והנה כ^ר 'כצדהוגי' באר דתא דאדון כל ה כדאיפח בזוהר כראשית דן׳ קנייא עייב על ׳ס ן • יכן לנדון דיק דאדין על כלא לאי על מלכות אתער כי א תפוחין קדישק הרי׳בפירוש את\יר שליסיד קירא אמן כל האי על יולכא קדישא 1 וא״ת למה היצרן לכנוי זה דאד^ על כלא • טייל מאחר שאמרנו דמלכא קדישא איהל עילת־ על הלא לפי דאיהי׳למעלהמהאצילית וכהייתי עליון על הכל ובפרט׳דנשמתא דכל חיי מתלבשת בו הוה בזלקא דעתין שאין העולמות יכול״ס לסובלו ולא היתה שלי0וי5י כי אסע״יהשתלשלית דספירן ־ אתרען כפי ייירת איזה מקובלים לזה טוצרף לקיימי אדין עלכלאף • מיאיס לדבר תמה דאיתא יזוהי• גיקרא דןרלייטע אגזייל וכיללבהעילאיץותתאיןכלאפירודאכלל • יהלל פיז

עשח הפיק וכל שמהן וכנויין יביייןיעלתעלכלאדאיהויאדין-עלכלא הרי• שכלל בהפעלת על כלא דאיהז אדון על ?ללא . . יv כאדון על כלאלאועלתלכית קאי•. אלא על עילת על כלא דמתקריאוין!עלכלאלהנמתאע"גדאיהג לעילא מןכלא"*

t . ויפכסנו בכלא• ושליט על כלא • וזישהמאמר-ועלפעלכלא דאיהו אדון על כלא דאיהוממש י ולא אתרדאפקריאמן יi /ל כלל ט ע י ל י ש ה י דאיהו 7״קא׳.׳ .׳־ -:ותה יש לדקדק-לייכאן תשתע דימ דמתקרי- אדון על כלא איהי• על התפשטותושבזה אi ובתיקונים׳ בה^ה.דף ז׳-ע״כמשתעאיפכאחייל תסטדא דבכודיבברא:אתיין ישראללגביאדין עלכלתיאם כילנילים ימסינזרא

. י ״ ל ןאםכבנים!איהועלת על פלא דלית א להא עליה ולאתחותיהגלאלד' סטדין איהי ממלא כל ע דכמדנא4לאתמרבהיל משמע דאית פרקיסטרין דתסטראהדא אתקדי עילפ על כלא • זמסטראחדא איקריאדוןעלכלא 1• והנה לבוא א

^ י: ר - ג ככיאיר חאמרזהצרון להפין מה הפרש יש כין הכן-לעבד * שהרי הקב״ה קרא אותנו כנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכס ןיכניס . י אגתמעבדןיכגשנאמדכי»ל*־כני ישראל עבדים עכדי הס י־גו׳ וענד צריך לדקדק אין יתכןלקרנתאיתצועכדיס;

ד פ ע ל ! ב ה ' ש ר כ ה מ ע י ד י ב ש ל " , ם * י , ד ב ע ופ ־כ>יסא״אליהי ו נפשךאם־^ניןצועפייס־-אי אפשר-ליהמת כניכ* • ואםא;חנ *תורץ למה. קראאיפמ•עבדים וכנים 1• ־־ זדגה תדע העבד-4הבן היא כת אח.ד כלומד שהכן אתי תנת האב שכורת והביאן #גס"ז זהאכ הזה גליכ טרח להייציא תעית לקנות העבד הזה׳ י ׳הרישהבן והעבד מכת א י$ד אכל יש הפרש שהעבד אתיא ?ו>־ת, r : n . נבראשטויח להמציא המפית זזה נקרא כח נברא • אכל הכן אתיא מנח׳כאצל שהאציל מעצמיתווהיליד את הכן הזה 1 ״ז־קרא האן• כ *ה ב ג 1 ילק ל 3 ה ייהאב־הוא הכל^כח יאחד יאיןהפרשיביניהם אלא כעינין העילות • יהוא שהאכ היא לעילא ת

.עילת ע6כלא *לא ש<ין למימרביהאדון על־ פלא לפי שהאדון לא שיין אלא עלידבר שהוא נפרד חמננ נהאכ והבן הכל יכך- •־כי ה3 ! לכן לא שיין בייזשצץאדוךאלא-עילתעל׳כלא אבל בעכדשה0אנפרד נאת*מכח נכרא ולא ייכת נאצל לפןההואלאפייךי'׳1

לת על כלא־היא כעצמו יל 'יתקרא לגכי העבד אדון על כלא *- יהנה יש באדם פני• דכרים כח נברא לכת נאכל הלץ עי0 » י זני5יג וייצרה׳ אלפים את האדםעפרתן• האדמה דהיינויפת נברא כנזכר ״ וכת נאצלהיינו דכתיכייפח באפיי כשיזיג ת י. דאיהוכח צאצל ילא יצי־רת כפים כמו הגוף • נמצאכפי זה, שלכן קרא אותגו בניס ועבדים • עבדים ייסיטרא לפח ככרא

א ק המאמר מסיטרא דככזד נברא ל י פ *איהוהג*ףכנזכר לעילזבכ>33מםטרא דככידצאצל דאיהו• הנשמידכצז״ל• ובזה י} J'גזףיאתקרי^וף עבד זעלח>עלכלאאתקףי אדון • ומסיטרא דככידצאצל דאיהוהצשמהדאיהי חלק אלוה אז ההוא דאר^,״^

א ל איון על כ י ש י א ה ק ) לגבי״הגוף אדזן-עלכליא יתקרי עתה• לגבי הגשמה דאיהי חלק. אלוה ממעל ייתקרי עילת על כלא ד~j 3 ל חלכאקדישא ימה שיש לדקדקכמאמדיס אלו של רזוהר ויקרא דף רל״טע״ב ובתיקונים דף ז׳ ע״כ הנזיל(עיין

ר ע , : ־ ^פעציחגת׳ ישם יתבאר כע״ה כאד היטפ•) :• > j ך ־

^ 0 וטהי־ ־• שכפוב;ככיפ קדש הקמחםשמלנא קדישא כשניצב עולה למעילה מהפרכ^־ * .כן היא האמת׳ לפי שמ״ק לאיהי 0"/: יי החדש ,.I

, יח ^אלהיפ פרק ד

ן ומחיה מ החדש לאו מכלל הספירות הוא שהספירות הס חלקי הגוף . ושם מ״ה איהו כנשמתא לגופא שמתלבשת כפין חלקי ה אותה כדאיתא בתיקונים דף י״ג ע״א כתר עליון אירי כתר מלכות ועלה אתמר מגיד מראשית אחרית ואיהו קרקפתא דלא מנח תפילין מלגאו איהו שס מ״ה זאיהו ארח אצילות איהו שקיו דאילנא ־ כדרעוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא ואתרכי בההוא שקיו הרי דשם מ״ה החדש דאיהו מלכא קדישא איהו כצשמתא לאצילות • וכן תמצא בספר יעירה שאמר עשר ספירות כל ימה

אעפ״י שהראשונים פירשו בהאי יילתא כמה פירושים הכוזצה האמיתית היא כן שרוצה לרמוז כעל ס׳ יצירה שהם עשר ספירו' • כליייהר״ל מלכד שסמ״ה החדש הס עשר ספירות ששסמ״הלא עיילבחושכנא דעשר ספירות דאיהו כצשמתא דלא עייל בחי שכנא ״אברי הגיף וכמו שהנשמה היא אחידת למעלה ובשעה שהיא רוצה עילה • וכשעה שהיא מצהן יולכא קדישא כשרוצה מתעלה למעלה למעלהבעולמות דמלכא קדישא וכשרוצה מתלבש כאצילית • יגס שכ׳נת עוזי ת כ מרי היא עולה כמוהו כדכתיכ-י^יא העולה • היא העולה דוקא ולא זולתו שהספירות שהם הכלים אינם עוכרים מגבולם כדכתיב *שר שמתי חול גבול ליס • אכל שכינת עוזו שהיא כמוהו דאיהו ושבינתיה חד אינק איהי כנשמתא לכל העולמית יעילה עד א״סע״ב ואימתי סלקא איהי לעילא כעומדס ישראל בעמידה הה״ד כעומדס נים דףכ׳ ייירדת עד אין תכלית כדאיתא כתיקוס י נ ו ק י תרפינה כנפיהם דסליקת עד ח״ס למשאל מזונא מעילת העילות וגי׳הרי ששכינת עוזו עולה עד א״ם • וכן איתא בהד י זוהר חריט דף ט' עיכוז״ל וכד אנת כישראל משכילים יזרקין לה בדבורה דצליתהון דילהין יסלקיןלה במחשבה ע י עתא בזוהר אי ן נ ים הה״ד כי ידע שמי וגו׳ עד לסליקת לה עד עילת כלעילאין • ו ההיא מופלא דאיהי על הכתר מיד הס נענימןאל תחקור לפייסא ליה על ויקרא דף רעייה ע״איז״ל כאן אתר אתכםת אלא סליקת לההוא אתר דאתמרביה כמכיסהי בצהא וגז׳ הרי דמ״ק שרוי למעלה תדאצןוריכת שכיצתיה לעלית בההיא אתר מופלא ימכיםה לפייסא ליה על כנהא » נמצינו

ן כן בשאר פרציפין לאצילות שאינם עולים 5 ליתמה׳שאי ליזדית דבין מ״ק יכין שכיצתא עולים י^צי?ךא דף דנ״ו ע״כ איתא דגם הספירן עולים עמה • וז״ל עילת תמיד שכיצתא דסליקת בההיא דרגא י ה^ז ו ?ז י הרי זא״ת ו דאתמר כיה ערכ יכוקר אימריס פעמים שמע ישראל וכוי יאיהי סליקת בעייודא דאמצעיתא דאיהו תמיד עמה כלא קידורא וכד איהי סליקת אחידן בה בל ספירן יסלקין עיזה • הרי מכאן ראייה דסלקין עמה הספירות ואין אמריצן לעיל שהספירות אינם עוליס למעלה • יי״ל שדוקא עמה יכולים לעלופ ע"׳ שמתאחדים כה אבל הם לבדם-אם היא אינה עולה •

נם יכולים לעלות • וז״ש ואינון סלקין עמה עמה דייקא • עוד י״לדאלין" ספירות דקאמר הכא לאו אפןפירות לאצילות ״ הם אי אלא אספירית ו' דידה שהם הבחינות שמתלבשת בתוכם וכד איהי סליקת סליקין כל רעותיה דאינון הכיזינית דילה אבתרהאפתאק ׳כמ״דקרא בתולות אחריה רעותיה מובאות לן • ע1ל י״ל שככר ידוע לשכינפא איהי פלילא מכל ספירן עילאין י ־וכולהו רשימין בה כדאיפא בתיקוני זר־ןר דף«׳ ע״ג ובגין דשכינתא כלילא מעילאין ותתאין הה״ד לצלם כשם יקרא בה3 דייקא מאחיי שכן דכלהו כלילן בה כשהיא עילה נחשב כאלו עלו כל היספיירופ כלס ״ ־ נמצינו למדים שהשכינה עולה למעלהר ויקרא דף דע״ז ע״ב משמע דלא סלקאלמפלה מעשר וז״ל יאית אחרניין מיארי־סתרי פורה ה ד מהאבילות • וקש? דאיתא. נ. ד*י'א)%ירית לה וזכי לה זכי לעשר מאדי מדות דאינון ירתין נשייתין מסיטראדיילכיתא קדישא דאיהי • כלילא מע$ור ספירן ספירן בלא פירודא כלל י עשר ולא ט' ואי תימא לסליק לעילא מעשר שמא מפרש שסימ״ה עשר לתפיתל בה לא סליק לעילא מעשר יבג״ד עשר ילא אחד עשר • הרי מכאן יישמע לשכיצפ לא סליקת למעלה מעשר יהאיןיאמרען שעולה למעלה מ!יאציליפ

יי״ל להאילאתר המאמר ואיתימא לסליקת לאו לשון עילו ששואל אס תתעלתילתעלה תעשר'ומשיב שאינה עילה למעלה י. ן ר י ן היא דהאי סליקת היא לשין לעלית כ^שכין בחי?ת ייתר מעשר מאחרדאייהי כלילא מפשר ספ 'אלא הכנת המאמר כ

כ צי־ין להיות עילה כחשבון ייתר מעשר לכן תירץ התאמר״שהוא־אינו עיילה כחשמן ייתר מעשר מכ״ש שכינת שהיא כתיזוגו א' ' סא ושעיר י שאינה עולהיכחשמן יותר מעשר • וז״ש וכג״ד עשרולא אחידיאשר׳^ י זת״שככית קדש הקדשים׳ פריס קתיה הד פא ששם ת עמר עד שליש טיהירי ת ד • י מ ע י יגליף ושער יגו' ע״כ שיעור הפרסא,הזאת • שתהיי פטהידו פילאהיואפי שיבקע האור וי ודמיתעל״ראשי החיית רקיע־דאיהו ייקיעא ת ת ממאר בתיגןונ* זוהר הריני* דף י׳ עייימז״ל ועלה א ן י נ מקום האצילית״׳ ןה עא עילתה דבכתרא עילאה דאיהו מרכבה לההיא דאתיןרי עיקר האמונה עילפ פל כל עילאין טמיר וגביז ההוא רקיע דככתיא האצילות •שהריהפרסא היא'בכתרא־עילאה זת״ש בכית קלש הקדשים ישעיר וגליף י' פרצופי' איהו הפרסא יתשם־ולןיטה הי

*.;. דייייי.

עוז 9אלהי& פרק ר(

א ס ד ע י ד ר י לימת פ׳ אלם •יזה מביאר בזוהר שמות דף רכ״! ע״א ״״ל ואע״ג דכלהי קיימי כנהירו למחשבה ללא איגילע בשש מה׳ ט ו ד י כ אפע ונהרין כחלא ואתעבידי ט׳ היכלין י הרי שעל ילי דנהירוידפרסא ועל ילי דבהירודתחשבה עלאה דאכטשו לא כלא וא ת י היכליןלאיצקפרצוף אלם . ומ״ש י'פרצופים הוא עםהתלכיתשהיאכלילאמטיספירן יכה יועלמו לעשרספירזתיכן אקא דעתיקין ־• טתירא דטמירין עד לא זמין עקומי ליולכא ועטורי עטירין שירותא ח ע״א תאנא עתי ו בזיהר ויקרא לף קלשבעלסא כה גל׳ףושעירתלכיןיתיקיניי • הרי גם כן החדפרסאו סקמי פרי וסממא לא הוה • והוהמגלף דמשערכיה ו

עצמה גליף ושעיר !

לא^הים פרק ה׳ מהיטנותא דכ^א בית קדש הקדשים פרק ה׳

ת ת וטח שכתיכ כבית קדש הקלשיישכמו שהיה תיקיןלתטה כן ו<בוא אל ביאור הלברים האלה נקלים לן הקדמה אה ל ע מ ן נעשה ל נעשה למעל׳ כעתיקא קדישא דכל קדישין;ה מכואר - תדעשכמו שהיה תיקון למטה • כל לרישא כעתיקא קדישא ׳דכלקדישיא דהיינו שמקודם לא היה כקרא בזוהר ויקרא לף קלייה ע״א וכלהו לא אתקייתו ע *זוירא עתיקא דעתיקין אתתקן כד אתתקן תקין פל תיקונין אדם לפי שאדם יש בו שורש דין ורתתי׳גלוייס ותאתר שתהפרס׳

ן אפשר שיקחא י . ולמעלה דכרפשוט אי . . ן כ! י ל ג נ וכשיצאו־ אלו ופרצופים עדיין אדם י ששם אדם הוא מורכב ו

^ י ת ע ^ ו ת הפרצוף הקרוש ש קד1ש« וכ£ קדשיןא £«א תיקןכרי שיצ* האור שלו דרן ו ז נ מו הי

הדין(הרתמים וא״עג שאמרנו ששורשת והחסדים היו מוקדתים תכ>^ מרו הגס י ע ל ו ם זלחהיו נ ^ / ו י מקום לא ה באיזה מקום הם המשל האבן שמוציאן ממנו אש אין כה שוס אש אכל לגליל*

יקונזוכרי שיצ* האור שדו דרן צינורות ט״ז.תיקוני דרישאשהט. גולגלת^ אויחאדכיי^ ט •*י*

דלתתא תקין כל תקונין דעלאין ותתאי הרי שכמו שהיה התיקון למטה כן נעשה לתעלה בעתיקא קדישא דכל קדישין ״ וכן איתא בזוהר ויקרא דף רפיח ע״אקא לכל עתיקיןסתימ׳ לכל סתיתין עתי

וגו׳ כד אתתקין אפיק ט׳ נהורין וגויה

ראיה שגם כעתיק׳קדישא נעשה פיקין״ .ם ד ק ן מ ירא רעו<* .,כטישה נגלה היסוד לילה כ א דאו ט ו ר א ק ת ל ה ב ת ד עו ו ומ״ש ככית קדש הקדשים וע״י תנק והחסדים היו כשודשס ולא י שורשהד א ן . ש ט ו ח א ת י ק • דרעויןעינא פ ם י החסד ובטישות יתגלו ־הגבורות ות ו ע ו נ ן ועל ידי ת י ר היו נראין ולא מל א ן ב מ . ה בפועל תה שהיה ככת . זת וזה כ ת והחסדים כפועל מה שהיה כ לכטישות יתגלו הגמרות לו לג היה מציאות שבירת הכלים להוציא אומנא לאומנותיה ו? . ה ן ד י ק ע שהכלים שנשברו שיתבארו ל ד רעותיה . ודה• וכשנשברן חי בהם ה׳ כתימת של נפש רות נשתה.חיה יד מיין ו ס נת אלז י נעשו כסוד אור תוזר כ הכלים הייה כתי נוקכין ונתגשמו מתר ממה שהיו קודסונתשיללן משל לזהא יצא ל$לותיתשיש כה מור והיא סתותה סוגרת ;מסוגרת ל תתנה הריח ואם תשבר אותו הכלי ויצא התור ילך ייי^כשט הריח נכתה תקומות ויתמלאו כולם מאותו הריח ואע״ע(ר כ י כ שנשכר הכלי ויצא התור תן הכלי י הריח לא יסזר תמנו כ נדכק בו וזה הריח שנדכק ככלי נקרא נפש הכלי 0הו ונעשום ״ נמצא י ה ^ עליו תאכל . אכל תהרות זלתעלה תשוב אל ה שתה שהיא גשמי יותר נשאר במאנין תכירין לפי שלא יוכלת י ר ה לעביר בתקימי שיצא תתני שככר נתפשט יתהשנתפזר מנ י ק י ס ע ' א כ י ל ז ( נ צ ב ז ק גס ק כשבירית הצליתיתאיאפשי׳ ל

בז־הר שמנת דף ה״ט ע״א יז״ל וכדין דא נהירו דמתשבה דלאדע כטש כנהירו דפריסא ונהרין כתדא זאתעבידו ט׳ י אתי היכלין הרי שע״י הכטישי אתעכידכלא י יכן איתא בזוהר ויקרא לףרצ״כע״ב וז״ל מבצזניא דקדיינגתא נפיק נימצא עטישא חזקה דכטשככלהו ואפיק זיקין עלמין קדמאין « הרי

טע״י הכטישה •צפקין כלהו עלמין • וכן איתא . מוהר בראשית דף טייל ע״א וז״ל * זוהר סתימא דסתימין כטישא ליליה בהאי נקודה וכדין אתפשט האי ראשית ועכיל ר י אע •זרעאכקודשא ר ז ן מ ליההיכלאליקריה ולתושכחתיה ת לאולדא לתועלתא דעלמא ורזא לא. זרע קדש מצכתה הרינלא דליה דהיינושצתגלה.שןרש הדינין שבתר שכטש עכיד הי דאיהוהיכלא דיליה ית״ש ככיתקדש הקדשי׳ שע״י האיר חוזר נתקן הכל זה חכיאר בןוהר כראשית דף ט״וע״אוז״לק כעזקא לא חמור ילא אלכם לא יריק ללא ע קיטרא כגולחא נו האיר נ נ״־א כד הדר משיחאדמי

חוזדכללכל תלל חשיחא גמן

עוז ^אלהים פרק ה׳ יפ

. ל;וזר עבי׳ד-״גיוטן לאנהרא כהון • הרי שע״י האור חוזר נתקן. ימ״ש כבית קדש הקדשים כשיצאו אלו הפרצופין עדיין ל כ ה עתיקא קדישא לא תקין תקומי זה מבואר בזוהר ויקרא דף קכ״ח ע".א וז״ל תאנא עת׳יקא דעתיקין טמירא דטמירין עד לא זמין תקומי למלכא ועטיריזעטירין שירזתא זנןיומאלאכוה זהוה מגלף ומשער כיה יפריסקמיה חל פלסא וכה )גליףושעיר מלכין יתקוכזי הרי שיוקלם שנתתקן נחקקו כפרסא העשר צןפימת דאינון תקוצין דיילכא והס הס המלבין ותיקוני מלכא מלאמר ותיקימי ולא אתר ותיקוניהו • ( ביאיר מאמר זה תמצאנו כס׳ תעצימות באר היטב) וכן איתא בזוהר ויקרא דף רפ״ח ע״א וז״לכל אפפקין אפיק ט׳ נהירין ללמזין מיציהולאאמר כתרדאפתקןש״מ מתקוניו ומלקאמר כד אפתקן שהכל נעשה בבא א' תקוני דמלכא ותיקוני לעתיקא קדישא הרי שהפרצופים הם הם תיקוני דע״ק לפי שכל תיקוני הוה להיליע אלהיתיה ולקיימא כולא ומכלי הפרצופים לא היה אפשר לקיימא עלמא שלא היו העולמות יכיליןלסכולאורו לכן הוצרך הפרצופין להתלבש כהם ואימן אקרון שמא קדישא דהיינו גבול התלכשית וזהו מה שמסיים המאמר ולא שכיח כלנק נהזרין לתתפשטאן דתתגליין זטתירין ואימן אקרון שתא אי קדישא זבגק כן כלא חל * (ןביאזרתאתרזהתתצאכובספרימת) יוםה שכתוכ בכיית קדש הקלשיסכתצא שאור פעצי חיזר היא עיקר התיקון היינו לפי שעיקר התיקון הוא השיעור להייצו שיורד האור בשיעור ולא ישכיר הכלי שתקבלו והשיעור אתייא מסיטרא לנוקבא לאיה׳ ׳גבורת ולכן עיצה צרהאס כשיעור נמצא שעיקור פנפכשפעכי באורחים שאינה צו התיקון והשיעור היא היא שכיצת עוזו מלכותא קרישא כדאית' בזוהר בראשי׳דף כ״ד ע״כ וז״ל ובודאי האי אכנא היא בניינאמדה כין כל הי אי לכלעלתיןזכג״ראכן שליתא וצדק יהיה לןחא למלה עשר אמות אורן הקרש הרי בפירו* שפירה וספיר' ו שמלכופא קלישא לאיהי אכנאהיא היפה בג״נא-לכל עלמין

י ואיהי מלה ושיעור ן

1םה

ביה קרש הקדשים פרק ה׳ ^

נ שהיא הנפש כשארי ק־נשיצאוהיבחינפ • הפגשמי יופר בחי למטה והרות שבה אל האלהיםתכלשכן השאר 1 י ותרע שגם ב״היכתינת שנשארו כל הרוח כי מתבירו כעשה כסיד איר חיזר לתה שלמעלה מתמ הא כיצד רוח ^המאניןפבירין צעשהתייןניקכין לאמא והנשמהשהיא יתר ריחנית מהתת *צולה לעלות לחכמי ונעשה מיין צויןבין לחנייה י והחיה שהיא יותר ריחנית מהנשמה נעשית מייןת גייןניין לכלל שהיא אריך אנפין והיחידה שהיא מתר מחצי מהחיה יכלה ליעלזת מאריך אנפין ולמעלה ונעשית אור חוזר לעתיקא קדישא דכלקדישיא והאור חיזר הוא שורש הפטלית הדיג ץ - ־ הרי מכאן שע״י השבירה הזאתמתאנין פבירין נתתקן אפילו פתיקא קדישא לכל קדישיא כדי שיקרא אדס קדייוןשאיאפשדיליקראכשס אלם אם לא יהיה כו התגלופ

* שירש הדיכין יי והכל יינן בפסיק ויהי האדם לצפש חיה י. ולבוא לביאורו צקדיס לן שקולם צריך שתדע כי כל הבחינת ?עליינה מחברתה היא נסיד צפש למה שלמטה היחנה כיצד ה^ייה הפחתזנה שככילם היא הצפש וכצגל בחינת הכל* ניךאת נפש £ב3'ל&י&ינתהרוח נקרא כלי לתמ • והרו? לגבי נפש צקרא נפש לנפש אכל לגבי הכשת׳צקרא כל* לצשמ׳ * והנשמה לגבי רוח בקרא צפש לרוח אבל לגני התיה צקרא כל* לתיה« והחיה לגבי צשתהצקרא צפש־ לנשמה אכל לגביה נקרא נפש לחיה ; זיתידה כקרא כלי ליחידה זהיחיללגבי פי וככר אתרצו שמכחיצפ יחייה )1 שכעשית אור חזזר וצעשית שורשהליציןעל ילי בחיצת ואת ליחידה נקרא ^תיקא קדישא לכלקלישיא אלם קלמון שהוא בחינת היחילהנפ נפש של חיה הו* דתאנץ תכירין הרי שאדם קדמון הוא בחי ויהי אדם לנפש חיה צמצ' ככל עיד שלא נשברו החאצין תבירין עדיין לא פקן עתיקא קדישא'לצל קדישיא פקוציו דאין מימון אלא אתר הריסה ואין תיקון אלא בצורת אדם שהוא גילוי לדינים כנ״ל ובל עוד שלא בשברו החאצין ועלתה יחידה למעלה לא היתה כחינתאירחיור שהוא שורש הדינים כלי

שיקרא אדם לפ* שאלם שלם כדין ירחמ'׳ דהיינו אדם לא יקרא אלא היא וכת זיגיה שהדוכרא שורש החסדים והמקנא שורש הדינים ושניהם נקראים כשם אדם דהיינו אלם לכליל דכר ונוקבאן כינה היל גוכפיב ויקרא את שמםאלםשמםדייקא כמבואר • על זה אמר וכשיצאו אלו הפרצופים שהם כתר חכמה כינה וכתוקא קלישא לכל קלישיא תיקונזי שהוא י עפ קן י כלולים הששה קצוופומלכיפ • נמצא שעשר פרצופים אלו כשיצאו עליין לא פפעשז כלי לקבל אור הו הישר שאם כיזינת אור חוזר כנ״זל ותדע שאלמלא האור החוזר לא היה תיקון לעולמיפ לפי שהאור חיזר י היה נמשן אור קו הישר כלי אור חוזר שיקבל אותו היה חוזר העולם לכמז שהיה ועל ידי האור חוזר שנעשה כצי לאור הישרל $1 ר כמבול שלא רצו כאור חוור אלא באור קו הישר ע ומקבלו כתוכו ומשפיע מעט מעט כדי צורן העולמות» ועל זה נענשו ח

> המשין

ייו1 קיש וזקישימ ו*

ו י*3נימי1 ? ** מ י ילק י ש י זהתשין^ליהםכיותר^גמן העילג* לתוהו ובהו הר*שמבל>׳אגר חו)ר־איאפשר לעוליסילסכיל' אזי קי ה|» ] ר פ ש ק נ :יען כי על״ן לא היה איר חיזר כי לאי נתהווה אלא אחי־השכירה ילא ירד עליהם כי י אס איר קו הישר• בלבל ל

ד ! ^ ז י כ ' ;•במספר קטןט' גקש0פןענצה ם. טמהמזילה הכ־״לשהיאשםכ״ךנפהיוהמלכנפ ־קטן כ; נין פשיטה היא שכע מאית יק• ע ב ס-״ג חייה V ז' וחךע

' ן ל י צ א ־ קדמין שעיקר האד0י!יא המלכות שי%אפ^זמפא אבל ל׳:וי1לי<אע4 מפורסם סיד הכי קנא כמי שהיא מפילסם למטה פש כגון אבאואימאptושחדהפיניגגיםש^קביפשלהסמפורממם*לא פלולמרגכגקבאכמלא יאיני ניכ-רכיהכוקבאע* א

י בםילמלמת• לכל שהוא העטרה לידיה י זת7ע שזאת המלצות לאלס קדמון יש בה עשו׳ בחינת שכיס בסול עשר ספיר^יז•f&?p ראשינותלמלכית-דאלם קדמון נקרא ר*שאדלאאת«לעונקרא עתיקא קלישאעלזהאיזרכאזרא זוטאהאי עפיקא ה ש ק י ן ל ל י י ך להכין הכנת המאמר ש י ר צ לא אתידע מה לאיפ בהאי רישא ו לעי רישא לכלרישא רישאללאז-רישא לא ׳י ״ י ידכריוסתרי להדדי־מאחללשאמר-רישאלכלרישא היפי ק/אמר דלאי רישא אמנם• תדעש*׳ תתתיניתדמלכיתדאדםקלמלן כי1* ל - ב ^ ־ שלונ-פנסע-בתין הב־תי׳ומג״ת שלו נעש־ס• כעד• לכתר. ינח״ב שלו• היא רישא דלא אתיידע שאינו יכיל עילם האצילים לבוא ץ שי פ נ י *יל כן לאנכנסים בארץ אפע׳ץ ו נשאי־ לעילא חכתי׳ דארין-אנפץע״ז נקרא רישאדכל רישא שאפילו כתר לאריך אvvv י 3חיצת חג״ת דיילכית דאלס-קדמין עתיקא קדישא הוא בחינת כחייב שיצא ראש להס.הני רישא ?כל רישא >כל יא& םלמטה

ל ע ר ל ש ע p יילל א l D ^ ק 3 ל 1 3 3 ז ש י ץ מ נ ע א י ה ש י ־ י י ^ • מ 5 י ^ י י ה ע מ ר י ג פ הפרצוף הזי-רישא דלא4 רישא • זמ״ש לא ידע ילא א * 35ו חללא לידע מה דאית בגייה אבל רישא דלית בה חלל אין יתיידע מה דכ«»יה > עתיקא קדישא אינו בתינפ ראש•»שי>ן ^* ^ ו ^ נית ד . *כיתלע שהי•! תחתו "יחלל כ״א ב^זינת ע^רה שאץ טפללע״ז אמיר לא יויעי^אתתייוע מהי דאית בהאי ד.ישא י3r א ו י לאדם קדימןלנקרא״עתיק יוייין• י £'י\1׳אל{ הס פנימיית 7׳f תיקוני דריש^דאריןיוכהר־אמרנ*שמלכות דאדסקדחין ה^-?p & ר ^ ז ״ ^ o y n ) * ? י P'3™ 7 נ 1 ; | י ל שצ3ב"ן יע״י שהייא^מקבלת יאיר דמשר לאדם קדמון• נתקנו כל העזלמיפ ש

•עול-נוית שהי בחיצמ האיר־חיוא שאלירנרימשפעלעדרךז' תיקנני:. זריש^ו ן׳זס הס• ז.' תחתי * frmtir ישיעורז הייאייושו־רש-הלייצ-י

ע r א P ? J ' ע ? ב מ א ? י ה א ( מ י י ג ^ י • קלחוןיכלילהמתלבשיס בת*ךרישא'דאו*ן אפפין ומתחלקים לוי. תיקונים אלה ן הר׳אשיז׳ גj י ג י ׳ ע ח ילפי^והזא למעלה:מנלל*תי הראש עליכן היארמוזה בין ז׳ תיקונים־פנ־ימאץ לרישא לפי לאיתא חיצינייס ג״כ שהם כ ו ח * נ

'»' 3•אזצים'3׳־ג»ירי•האף והפה והם נקרא ז' תיקוני •דארץיאלא שאלי שאנו זוכרים הס עניייייס ו»ל4לי?א«היאקראשגן ; %

י ו ו ^ ר י 7 ^ ע ז י ^ י ה ת ש מ : ? ** י , , , *ייל ס לשבתו-היא שע־יןזר נקי שהם שעלמת הראש פל גדולסהיא 3 ע ט א & ק ת יגי^יר נקי ״׳ יL.-vr &?י איייא ר א נ מ } ל יי תייקמי־יייםא ל ה י כ א נ א מ ־ וא״כ אינותיקין-כפכיעצמו אלא תולדהדרעיא דרעייין ולהיכן ל

WJ/ קדש הקדשים פרק ה׳

ת ולכו שהוא כסא לאןיר נקרא קריה שי/לע שהשם מלבושו ק ?1׳ קרובוא דאוידא הוא הקרום שעל המוח שכין האויר וכין הל כן נקרא רצון שרצון ט עולה כמכין שיתו ולפי שהוא מתגלה כמצה ע מ ק ן השם כנ״ל • ו lp אדה שהיא! הצשתה והנשמה שורה כתי

ה להם רעית ש?ל כח הזיוןו, הוא מתמת המוחין על זה נקרא י ה א ל א מ י ת ׳כשהם כןיווגא ואם לא הין יירדין המוחין מחוחא סהא היא פנימיות העין והיא גא פקי ךעוא דל־עלין לזיינו רעוא תאלין >~y)P דלתתא שע״י מתעוררים • הששי הוא עי ע.ינא ח״א לכתיב הנה עין ה׳ ואפילו שתראה בפרצין׳ אלם כ׳ עיינין ככר אמרכי שהם החיכיכיס א?ל הקנימיית היא עינא חדאא גס הוא תיקון אתל פנימי אפילו שתראה שיש בו כ' ז מ; עיכא תיוורתא ללית עליה גבינין לכתיב הנה לא ינום ׳. הזי חו/ שכל הסיגים >!כמות יורלין משם • hp זה;קרא חינים ; ק ס מ ?יקבים הכל ?ולה כ^יןיר אתל ומק שנקרא חומס הוא שעולה כ

ביה קדש הקדשים פרק ו' סהימנותא דכלא עוז לאלהים פרק י׳

ח שכתיכ בבית, קלש הקדשים דהאי אמצאך כתק איהו מ יקל״א ע״ב וו״ל ן pp לקלי5ית,זה נראה כזוהר י תא?א מייד תכייות כתו] תרינה ולכסין״ כתיב ברחובות תתןה כד נגיד ממנחא סתימאה נ ח קולה וגו׳ אלא תנמות בחון ת לאריך אנפין למוחא לז״א כאינון נימין כאלו ייתחקראן לבר תרין מיחיןד מהאי י ואתעכיד תל מוחא וגוי יכל ע להאי כתיב תתי קילה חל יצריך להבין הליאתר למה. א־!ר כאל( תי/תבראן לבי־ מאי האי לכר דקאמר נבר ממאי נכי יש מקום פנוי ממנו אלא לכר משיעור פרציפא דז״א הוי כחק תרינה יהקליפית אינם עגלים. כי אםא «$n .וכשהיא עד כינה שהיא קימת זיא כיכתיב יי^שי אתיו י לבר תן״א היא לכר מהקליכית שאין להם ע!ד אתמה כיוצא להאיחקדאמר קראהיא חין מתחים הקליפות « וכמו כןה ידוע היא שהשכינה מנייה הנ ; ו ן ק ש אמ;אן כחק אם ישראל כלאמדוחז׳יל גלו למצרים י ר י ד כעזלמותאלו ת מכינק,עמהם אגל קליק תתעלה ל׳יעלה • .הדי שהשכינה מתהלכת כין הקליפות יקכ״ה מתעלה.למעלה וזהי הפירוד שיש כזיון הזה ולכן השכינה.מתאיה להיות יזין חת״חיס!,ה כדילהתיחדעם כמ״לה 3ימ שמצי?( בזוהר בכמה מקוללות שצריך . ם בעלה כאשר תראה לעלות השכינה למעל׳חהכתר ליחדא ע להלן בפרקים הבאים וז״שקראאמצאן במוץ דהיינו מתקא ע מ ן ק לקליפות־ ״ (איית יהדי להלן בזוהר ויקרא ד: ייאי כח׳״ן בהאי ; איתא כזה הלשין כתיב חכמות כחק תרו

ז״יא ..

דרך נימין דריש^ ודרך שעדין רריקנא הדי שיובלו אלוהפרצ־פ םח ד ך לסובלו אלא יצא האור בלי ם ושיעור לפיכך ל& יוכלו להיור1 ומתו ואהבסלו ולא אתקיינזו :

ו^בוא \ כיאור המאמ׳תדע שמכח המוחין מצאין השערות יצקראיס משיכא דמכועת י יכן תראה מי שאין לי חוחיןאזןמ שערות כן תראה הסרים שאין כו שער וגם . המיןב6:שהיא קלת התות אין לה זקן • ועיי התיקונים הללו

מתמשך כח יחיןתככ^העולתיתכסיד חטמתכחק תרננה כרחובו׳ תתןקי^ה להייני ששערות דרישא תליין 1p ראשי דנתפין דארין אנכין שתתלכשים כת״יןן זרועיתארי אי״אשהס התלבשים לכ׳ אנפץ יכשהשערותניגעיםעדכיכתפין ייליה ע״כ יונקים ג״כ תשס אי״א תצד

תק ואלו השערים הם שעיעין ולכן נקרא חכמות הגי חכמות במיןתךינה שמרדים לאו״א (משם תרדים כיתד על רישאש עליהם (משפיעי׳ בהם י דו״א ולפי שהשערות לעולם הס תל מאיתי םלא דבדולחא שאמרנו עי׳כ לית בהם כיחדא לעלמין נחדא שריין זלא מתפרשץ לעלמין יזייןגם תדיר לכן נקראיםן תנ רעים ולפי ששכינה מתפרשא מבעלה כגלות אתרה מי י, שנהיה במדרגה אתד לנ:עלה יינק שדי אייי ׳ כאת לי ד־״נ כלומר יו?קאיתם השדים £ינק את אמי ניאלו אמר משדי אתי היה :נראה ״שדי אמי ממש והשלים אלו הס החכמותק לפיכן וימגם תדיר • *הס השערות שאלירכו שייכקנתמצל ח ישכיכהג״כח^הכזה הזיייגלמהני תזיירע״ז אמרה מי יתכן כא־ז לי יונק שדי אמי שדים שיינקת. אתי ־ דוקא שהם אותם התכלית הנ־ייל אמצאך בתק אשקן גס לא יבוזו ל׳ האימ הקליפות דהיינו לליעלה לתעלה ח ת תק דקאתר חין מ

וכשהוא

J ביה קדש הקישימ פרק ו'

כוששנ ג י וכשהוא תוץ מהקליפות אין שם בושה ולא מיון שלא נה ע י ל ם ק אדם ואשתו אלא אחר ששלטו הקליפות וכמקוסשאין שן א צ ז י אין שם בושה וכלימה לאתנשיקין ילא מזיווג על!ה אח' א

כ ו ו ד ז . גס לא יבוזו האי גם לרבו׳ זיווג כלומ׳שאם א בתוץ אשקןi בפרהסיא לא יבוזו לי שאיןשס קליפות שאפפו שש ע ל ר ו נו למדיין שאלו השערות לדיקכא ורישא הם א גשעיס י ל ב ק י י ס ה פנימיים יוצאת מ״ז תיקוני לרישא שתלש האור קודם ואח״כ משפיעים אותו האור דרן נימין כדי שיא ש י ר ל זה אמר לרן נימין ד כח האור זיסכלו אותו העולמות עא ל ולרן שעדין לליקנא כלי שיוכלו אלו הפרצזפיס לסובלי א0 י ק1נ י ג י יצא האיר כלי מדה ושיעור להיינו שלא היו אלו ה הצזכר כאופן שזכרצו וע״כ לא יוכלו העולמות לסכיל עוקן<ם אלל י ר כ האור ומתי ואתבטלו ולא אתקיימו וזכר בהם ג׳ ז> ה כ ד ת נגד כל ג׳ עולמות בי״ע שירדו בהס הציצוצית וכל אא ר ה ק י ש ע ן קרא עליו שם י אלו שירדו בעולם ה ירידתו כן בהם מיתה ושל יצירה ביטול אע״פ שאיצו כמתכייוישא*ור כ מאה כאלו מת וכשל חן העולם ותשוב כתפ• ולא אי־י.ק״־׳--אל1א ל ו א ג י שירדו כעולם הכריאהשלא נזכרלהם״לא ביטול ולא מיא ^ י א ד שלא נתקיימו במקומם ואפילו זאת נקרא מיתה כא ל באדרא ואי תימא וימות דמות דאתכטלו לגמרי לא1 ה?;י אע ו מ י א ז ״ י ת מדרגא דהלה כיה קרי ביה מימה נ י ח כל תאן ממו י י ^ק מלן מצרים וזהו המיתה שאתר כבריאה הייני ילא איו ל הי ח ל א ל כ ; י ' מ ם ש י כ ל מ ׳ ( דע שאלו ה במקומם t ו תו׳ קצוות כסוד ואלה המלכים כתניןואלה •המלכים יל־ע שאם לא היה זה השברק לא היה סוד ת״ן שהוא אור החוזי־ וכשלאה נ ו ו כ כ ב היה אור החוזר לא היה כח בעולם לסכילאירי י ע״, ד ל כ ו ל ן אורו ככח ג וצתמאתעתיקא קדישא ד״קהמשי מכוי כי שיהיו הכלים צשברימויתעשה האור חוזר שהוא שורש הלין ן ובי כי נדלא שכין אור תוזר שהוא שורש הלי ה. נ כי חניה ושר אור קו הישר שהוא שורש הרתמים הכל אור אחד שאיי־ הי

ר ן עשה ^ נ הכה בכלים ולא מצ א כלי תתזיקו וחזר לאחוריו ור ז ו ח חוזר ונעשה מקכל ׳לאור קו הישר ולפי שאור הישרואור הי הכל אחד לפיכן היה כוכח לסבול אור הישר • כתצא שביא ו ' ה ד ה י י ס ה ד ״ ח ל א ב חמ ה בו שורש החסדים ובי^ שורש הג

ס , ״ כי האלהיס ר״ל ששוהש הרחמים הוא כעצמו שורש הליה נ ו ה פ י ובזה יתורץ מה של»י.מרו רן״ל קולם שנכרא העולם ה

ל ר 3 ^ ו י עולתות ותתריכן • שקשה טזבא למה לא גזרה דעתא ל ? א י י ת מ י ה נ י ו כ י י ^ עולם שיקיימו ללא ש ו מפחילה לבנ

באדס ׳

עייז לאלהיפ פרק ו׳•

.ז״א לתתתברןתריןימתין * ומשמע דהאי כחוץ קאי אז״א • זי״ל דיילת חוץ תשתע לתרי אנפי כתו יציאת השבת שהתוציא מרשית לרשית נקרא היצאה יאע״ג דאיהו הכנסה לא קרי להן כל העולמות כלם אפילו עילם השפל דאיהו אלא יציאה כ עולם העשיה דאיהו יותר פנימי מכולם שכולם מקיפין אותוק ותה שלמעלה מהשמים מקיפין א .שהרי השמים תקיפין את ה את השמי׳ הרי שכל עולם השפל הוא ייתר פנימי למה שלמעל'ן כדורי לאי״א ן כלזרי דז״א כתו . מיונו לבגויה שריא ובהיות כ וכדירידאי״אבתין כדירי לא״א• א״כנמצ׳שו״א הוא ייתר פנימיה ח״א נ ח מאו״א יחא״א ולפי זה הי״לל כז״א חכמות כפנים ת פניתי היא כאמור א״כ למה אמור בחיץ • אלא התירוץ הוא כמהח שהקדמנו שהתיציא מרשית לרשות אותו הפניתי יקרא ח דהיינו שיצא הדבר חוץ תתתומו ובזה ניכל י לדרוש הפסוק של אמצאן כחוץ כאופן אחד כהקדמה זו שהקדמנו יקודם נדקדקה י ה י ן ל ת י ח א י כ נ תנ י ן כאחלידהי״לל מי תנ בפסוק חי ין כאח לי תנ משמע שתתעלה השנינה למעלה ולמה אמרה מי ין כאח לי יונק תנ ועיד מאי אמצאן תיכה זו מייתרת דהי״לל מי שדי אמי בחוץ אשקן י אלא יתירץ כמה שנכאר לקמן בפרקיםד להתגלו׳ הכאיס כסיד היציא חמה חנרתקישלעתיד לכא עתי מלכא קדישא ככל עולמות אבי״ע ובזה ימותו כל הקליפות ״ ובזה יבוא ביאור הפסוק היטב שלפי שעתה כזמן הזה השכינה כאלו העולמות ומ״ק הוא למעלה כנזכר לכן אומרת השכינהן כאח לי שתתגלה כאלו העולמית ותהיה יונק תנ למ״ק חי י שדי אתי שעתה אתה למעליואינן יונק שדי אמי אבל כשתתנל׳ כאלי העולמות תהיה יינק שדי אתי • ובזהאתצאןתציאה מה שלא היה מקודם ובזה יהיה כחוץ שהוא תקים מהקליפות'אשקן גס לא הנקרא חוץ כמד״א ויגללשני אחיו בחח ואז יבוזו לי לפי שבגילויין באלו העולמות כל הקליפות יתבטלו. הרי שתלת תוץ משתמע לתרי י ובזה אשקן גם לא יבוזו ל

אנפי או שהוא חוץ לקדושה או חוץ לקליפה :ד ש בכית קדש הקדשים ששעריןדרישא תליין ע י ט ו רישא דכתפיןדא״א זה מבואר כזוהר ויקרא דף קליט ע״א זז״ל קיצין דשערי תליין בתיקונוי נקיים כעמר נקי על כתפיי י

ד ראשי דכתפיי דלא אתחזי קידלי : עד כתפיי סייד אלא עח שכתוב כבית קדש הקדשים שהיו שהתלכי' כתנין ואלה« ט ו זה מבואר בכתכי האר״י זצוק״ל ״ גם איתא בזוהר כראשית לף א׳ ע״א וז״ל וכתה דדייקנא דכרית אזדרע כת״-בן אזדרע שתא גליפא תפרש בת״כ אתוון דווגין ההוא זרעא כ

בעוכדא

* עוז לאלהים •פרין ו' כ

ק אדום כמבוארבאילרא רבה } כעוכדא דכראשית הרי שזרע קדש אי אוזרע במ״כ זיווגק והם המלכים שמלכו בבינה דאיהי אמת ע״ש) 5 (מאמר זה של כראשית תמצאנו בס׳ תעצו

וסת שכתוב כבית קדש הקדשיס שכין איית שהוא שורש הדינין וכין אור קי הישר שהוא שורש הריזמיס הכל אזר א׳ כן נראהת בעי למיקם על דא ילמינדע כי הי כזוהר' שמות דף ט׳ ע״ב וז״ל ת״מ והשבות וגו׳ ׳1 לבן מבעי ליה ׳1א אמר משה אי אנ יויא האלהיס והשבות אל לבבן וכדין תצדע ליה • לבכן יצר הטיכ ויצר הרעדאתכליל דח בדא ואיהו חד ג rani יש לדקדק בפסוק מייש וידעת היום מאי היוס וכי היום ידע ולא למחר דהי״לל וידעת והשבות אל לבבן מאי היוס אלא ידוע הוא שהשמשהלק עושה שחור לאיש אשר כשמת רוח תייס כאפו כשהוא נקלא יום והשמש יש בו שני הפכים כנושא אחד שהשתור עושה לכן ו בולן בשמש והוא לבן השמש עושה אותו שחור וכל דבר של מלבוש א1שעוה כשנותנים אותה בשמש הוא מתלבן והרואה דבר זה יתמה אין דבר א' יעשה כיהפכים לשמור יעשה לבן ולבן יעשה שחור • לכן אמור וידעת היום כשתראה שהשמש עושה שני הפכים ולוא דבר אמד והשבות אל לבבן שהוא על השני הפכים והם השני יצרים והכל דבר אחד • על פי שני ראיות אלו תדע ש״ה: ׳ הוא האלהיס כי האור הישר שהוא ה׳ שהוא שורש הרחמים ובין האור חוזר שהוא אלהים שהוא שורש הדינין הכל אן להבין לחה האור חוזר יקרא אחור ולמה האור ישר יקרא פנים כמבואר ככתבי האר״י ינוק״ל י אלא תדע כשאור ד ל ו הישר מרד למטה מחמת שהןא יורד אלינו אנו רואים פניו ולכן יקרא פנים אבל האור חוזר הזה כשהוא מתעלה ׳ למעלה אז יהיו פניו פונים למעלה ולא יתראה אלא האחוריים לכן כקרא אחור האור חוזר« נמצא כי בין האור הישר ובין האור סיזר כלא חד • ואתרמיזו האור חוור והאור הישר כאור דשימשא וסיהראכמו שהשמש והירח הכל אור אחד אע״פ שתראה אותם משונים ככל• כן אור הישר ואור תוזריהס אור אחד בלי פירודא • מאור השמש תבין זה כתו שנאמר וידעת היום :ן והאור שרוי בתוכו ולכן האור בוקע ומאיר -$ג«, הא כיצד תדע שהשיוש והירח הם שני כלים משונים דהיינו כלי השמש כלו ז% הלבנה חציו זן דהיינו פנים דילה וחציו אינו זן להייצו האחוריי׳ דילה-ולית לה אור טדילה 1א מאותו ל כ א ד צ .לעולם כ כאור שמאיר בה השמש • והנה עתה תהיה הלבצה כדמיון המראה שמצד אחד יתראה כה הכלומצראחרלא יתראה בה דבר •יבשתשים אותה המראה כנגד השמש יצא אור מהמראה עולה למעלה כאלו יש במוך המראה דבר מאיר וכחוש הראות יתראה .לבר אתרללא ד-וי לאור הראשון אכל האמת הוא שהוא אור השמש ממש ואע״פ שזה עולה וזה יורד הכל אור אחד • הרי שאורה אתיא שפיר ט -חוזר* ואור הישר הנזאור אחד הוי וידעת היום כלומר כשתדע ענין היום שהוא השמש אז תדע'שה' הוא אלהים זה צרין להכין כפסוק ום הנ ן לאור עולם 5 ו •פסוק לא יהיה לן עוד השתש לאור מתם ולנוגה הירח לא יאיר לן והיה ה׳ לן לילה • הי ילל גשינוייים שיש להתבונן כו למה כשמש אמר לא יהיה לן השמש לאור ייתם וכירח אתר ולנוגה הירח לא יאיר ל

:ולא יהיה לן הירח לאור לילה כמו שאמר כשמש ולמה שיכה ואחר זלכוגה הירח לא יאיר לן • ועוד מהוולכוגה הי״לל ונוגה •ק שהלככה לית לה אור מגרמה אלא מאותו האור שמאיר כה השמש ו ת ׳ועוד שהי״לל והירח לא יאיר וגו׳ אלא כמה שהקדמכו י ובזה אתיא שפיר קרא דלא יהיהילן השמש לאיר־יימס כמ״ש חז״ל לעתיד לכא מוציא הקכ״ה חמה חכרתקה והחמה הוא האוד , שבתון השמש יהשמשהיא כלי לאור שבתוכו ולכן לא יהיה לן עוד השמש לאור יומס כי האור שבתוכו כתפשט ויצאה חמה שהוא האור • מנרתקה שהוא שמש שהוא הכלי כאמור ולכן' לא יהי׳ לן השמש לאור־יומס ואפילו להאיר כירח לא יאיר וז״ש ולנוגה היריזן לאור ן . למה כי ה' יהיה ל .ר״ל להאיר כתון הירח כיוו שהיה מקודם אגר הירח היה מאור השמש אפילו כאופן זה לא יאיר ל עולם שמוציא חמה מנרתקה שהיא האור הפנימי • וכזה יתיישכ הפסוק והיה אור הלכנה כאור החמה ואור החמה שכעתים •• דקשה מאתר שאמר קרא לא יהיה לן השמש לאיר יימס שאפילי השמש איני מאיר א״כ אין אמר והיה אור הלכנה כאור החמה *לק הירח לייג לה מגרמה כלים אלא מאיתו ק שהשמש הוא כלי לאור שבתינו שהוא החמה כאמיר י ו ת אלא במה שאמרנו ין הכלי ותתיר כהיז״ס היתול שבגלות אכל לעתיל לבוא שמוציא חמה מנרתקה דהיינו שיפשיט מלבושיו האור שהוא כוקעתתון ו ל ידי מלבושים אלא כתו שהיה אותו האור קדמון כת או תקרא לכנה ולא ירח שהיא שתורה ואז האור דילה לא יהיה ען הלבנה שהיא השכינה יהיה אורה גדיל כמו שהוא אור השמש ^ . וו״ש והיה אור ן יהיה כתי .•השמש יבזה היה אורו גדול כ .׳הלמה כאור החמה ואז תזרח הלבנ׳שהיא השכינה כמו השמש וזה סוד הפסוק וזרתה לכם יראה שתי שמש צדקה ושמש שהיא צדקה דהיינו השכינה • נמנינו למילם שבין אור חיזר ואורי הישר הכל אתל וזכו למיד מהשמש הוי וידעת היום יכו׳ וכמו כן מבואר

א טוהר 1

4 7?

יי•7 עגזלאלהים פיק ו' -

ו ה י א א > ל ז ע״א יז״ל שימשא יסיהרא תלא איכון בלי פיאלא יסיהרא אע״ג לתיהי תחזת שמשא כ גזוהר בראשית בס״ת דף קמתא ל שמשא בלא פירולא • הרי בבירור שמן השמש יולע שהאור חוזר שהוא שורש הגבורות ואור קו הישר שהוא סטרא רחסידיס ע

כלאחר ״ ן ה'לאיה( רחמים היא כעצמו אלהיסלאיהו מלת הלין ו ת המם והשבות אל לבבן יתיישכ לבכן אי ע ל חל הוי ד י*

עוז לאלהים פיק ז׳ מהיםמתא דבלא בית קרש הקרשים פרק ז'

ס י נ ן ק י ת י נ י ת ' ת קדש הקדשים שהיו־ ־שצי מיצי תיקונים האחד ולבוא אל כיאור המאמר צריך שתלע שהיו כ מ ום״ש כfa?t> ים י י האחד היינו שבעוד שלא היו הדינים גלו נ ש ה ו גילוי הדינין דהיינו התהוות האור חוזר •0 7 לק 1 שנעשה השגחות׳דאנפין באנפין • הנה הכוונה היא כן שהאור אור חוזר לא היה אפשר הכנין להתקיים • והכיהוא שי

ה י ־ ת שהוא האור חוזר היו־הכןפירות משתלשלות זו אחר זו וע״ז בא להם כעוול 7 ו ר מ ישר שירד ככלי אס לא היה כו שורש ג אפילו שנשבר הכלי ונפל כתוך כי״ע הי׳

ם הס הנקראי׳אחרי פי . וכזה היה מתמלא ואלו היי פרצו ו י ר ת האור יורד אל טו ן כח״ב גגית נהי״ם וזח הבי החלל והיה הדבר חוזר לכתות שהיה התיקי נתצא שסיכת התיקון הוא האיר חוזר . לא היח ככל אלו העשר פרצופיכשך והנה תקידם הכל היה איר אחד ולא היה לפי שפר׳ל־ף הכתר הנקרא אריק ס כיט־ד״1 ו ו א ניגשת מ ש זההיא שירש החסדים יאיזה היא ג״כ ל מלעאיא היר־ז א ל י ב הנקרא או ״ ו ח ף ו צ י פ ר שנשכרו הכלים ׳ ת ת א שירש הגמרו •הוכרח להתודע מדת שורש הגבורות ג״כבהם:ביטול כמו אריךאבל-ים הב׳ ע:1רין ה ו מ א צ י בחזרתו למעלה שבחז׳־תו למעל׳העיויד נסרקו ברי שא הר אקרי י ט ו שהיו גנוזים בהם ע האיר ישר שלא ירד נמצא שאם לא הי

נשבריס^כלי׳ לא היה מתברר הגכורית הסר ועט־א תר אקרי גבורה : מן החסדים יע" שבירת הכלים צתכרר

דדכד ונוקכאדכר ,'וצתקצי החסדים יהגכיריתשהם כסייית זכר ליושפע וניקבא לקבל • וע״י •כחסדים נוקכא כגבי קביצתהאור ישר שמקבצת אותה הא״ח שלא ירד למטה נתקנו •העולמות הוי חכמות נשים בנתה כיתה * (התיקון הזה של 'לכר יניקבא הם שני תיקיניכיאעפ״י שהם כתיק(( אחד • האי • כיצד כדרן׳משל מקידםהיה גילם(לא שיין כיה לא שם זכרלעי שהיה כליל ביה ציקבא ילא שם ציקכא לפי שהיה כליל כיה 1

ו נ י יי מ ח ו ל שהיתה החסד חקכל כל האור וה ד כ ש כ שהיה האיר רב לא יכלה לסבול י. - , ל ן , ל ן ר ח א 1 ז ת ו א יכן כילם לפי שהיו כה ד ל א ל ר ק י ע ל ״ (א״ת מ לאיכלהלסכו* ו ק י ד י לא היו זה כנגד זה כיו( שהייאחר הס ל י (לא היו נשכרים. וי״ל שמעיקרא קל י ע -^א^ ל י י י ח^ כ כו ^ג השבירה לא הי^ ע כ ואחר שנשברו י אלא היה קו א'י השי(׳1> גבירות שהיא אור חוזר נעשה קו זד־ א כ שהיא קו הגבורה • לכן תקודם י אתר זה בקו החסד יתריכ השעע• כשכר-וד 0 ר׳ ת ואחרשנתהיי הגכוריותשהיא או

ה , א ה ן ל י ק י ^ א ה ל ע 1 ! ה ש ל מ א ג י ק אז צעשית המעקלא ילק נ^ ו ן כ ה ו י מ ר ו כ מתגדל שמו בברואיו וגם לא היו תכירין גב ל ר א ב ל שכילם לשוציתשל שבת יהוד(הלר(אין הידור למלן אל ׳ ע ו כ נתפאר י ל כן כשעשה התיקון נתגדל ינתגבר ו איצים עא ם ל ל י ק ת ' ש פ זה צקראים ספירות כשמות אלי אתר היז־יקין ל^ ן ללז י כ ה היו חכירין גדילתו(גבורתו זתפארתו ״ וצרין ל* ^ ד כ א ן י א החסד יהיה קר וחים והגכורית יהיהחסןאש י

א 2 ל ה שהיא חסל שהיא תים הזלילאתיצחק שהוא גבורה ש*! 0 י ז ל ח א י ו : י כ ש ק ע ^ י ' י י ל י ואיך יצחק שה(א גמרה הupp? תדע שאחרשצתקן התתקלא (צעשהזוכצגלזו

V .,לך ל י האירית לילך מחקים למקו׳יהתחיל האיר ל- י« ז לשיואל ויש להכין ליוה אנו קיראיס לצד יתין יתין ייש ע

L -תאתדלהס ח״י רי זריעית י כת מהשמאל תאתר שהם כ'ה * ל ה ׳ ז י

״ ׳ ישתצה הימין חהשי־אל • אלא שכשעתהצתציסלהייכל עy ף י ו הכקיעה שבקע האויר אף עלפי שפכה האור ועשה א

v ע p ע האיר מכל ו הכדור שהניח כצאתו ככל זאת לא נמנV** האויר

זכר (כשנתפרד הגולם הזה לכי חלקים חלק החסד נעשה 'ליכרא לעצמו וחלק הגכיר׳נעשה ניקבא לעצמה אז כל חד וחד ־יקרא בשייולבלו וכל אישיץ שמו עליו • כיוצא כמ״ש לעילשבדרך תיקין א׳ כעשו-הכי תיקונים דהיינו ע״י שנתפרדו זה :

'מזה נתקנו תלק הזכר לעצמו(כעשה זכר וחלק הכקכה לעציי׳ן •האיר ישר והאיר חיזר היי הכל אירא׳ יע״י ונעשית נקבה כת וצעשה אור י מד 'הנטישות שנטש האריככלים נתעוררו הג *ןיזר ונגלו החסליס יהגבירו׳ וכן איתא בןזרר ויקרא דף ר״כןבעא מי "ע״אין״זלת׳׳ח כשעתא לע׳׳ק סתימא לכל סתי

לאתתקנא

עוז לאלהיס פרק ז' ככ

'לאתתקנא אתקין כלא כעין דכר ונוקכא וכווכמ המאמר הוא בהקדמ׳שהצעכי שהיה הכל אור א' ולא הוה שיין כיה שוס שס י ותיקון דהאי אור היה שנעשו שני אורות בסוד גילוי חסדיםק ת דהיינו דכר ונוקכא יזיינו המאמר בשעתא דהאי עי מרו ג ו סתימא דכלסתימין דהיינו האור קדמון בעא לאתתקנ׳דהיינו לגלות חסדיו וגבורותיו אתקין כלא כעין דכר ונוקכא דהיינו

אור ישר ואור חוזר כאמור 5 ום״ש כבית קדש הקדשים על זה נקראים הסבייו׳כשמית אלו אחר התיקון זה מבואר כזוהר שקודם התיקון

יהיו הספירות נקראים כשמות אחרים כדאיתא בזוהר ויקרא דף קיי׳יב ע״א על פסוק ואלה המלכים אשר מלכי בארץ אדום וגומי וז'1ל חד סדראדאתפשט ונפיק מרחובות הנהר ידח הוא כינה וגו׳ וימליך תחתיו הדר מאי הדר חשד עילאה הרי שמקודם התיקון היו הספירות נקראים כשמות המלכים אשר

ק אדום וכוי ! א תלכו במתקלא ע שאתר שנתקן י ד ום״ש בכית קדש הקדשים ת ונעשה'זז כנגד זו וגויוענין שלזה המתקלאהיא גילוי החסדים והגבורות שככל עוד שהיו מעורבים יחד אינו׳ פרצופים זה כנגד זה כמו כ׳ נקרא מתקלא שהמתקלא הסבן החסדים והגכורו׳ כפות המאזנים ששציהם עומדייעל כת א' כ הס כלם איר א׳ וכל עוד שהיו מעורבים ולא נתהוו הגבורות לא היו יכולים העולמות להתקייםשלא נתהוו הגבורות לקבל האור ישר ולכן היו נשברים הכלים וכשנתהזו הגבורות שהוא הכף מאזנים השמאלי אז הכף מאזנים השמאלי מעמיד את הכף מאזנים הימני שלא ירדכזעס ולפעמים מעמידו בשיווי וכזה יהיה תקין העולמית זז״ש כזוהר שתות דף קע״ו ע״ב וז״לו יישגיתין אפץ כאפין ומלכין ו ה תתקלאלאה דעדלאהי קדייאיןמיתי וויייגיהין לא אשתכח יארעא אתכטלת • הרי רמוז כזוהר כל מה שהקדמנו דהיינו שככר אמרנו לן דהיינות הס בסוד אדם וחיה שמקודם היי גוף הגמרי החסדים ית ד מ ג דבוקים אתור באחייואח״כ נסרס הקכ״ה הייני ג׳ ליי ה ונהפכי פנים בפנים להיזתס בכףימאזכיס זה כנגד זה • זהן יזה מקצר • בסוד אעש׳לו עזר כנגדי ה • זהמארי דאתז מעמיד לא היהייתקלא לא ע נגדו ממש זה חסדים יזה גבזרית וזיייש י הוו משגיח ין אפין באפיןימלכין,קדמאץיויתו ונשנתהיית המתקלאאזהיה אשגחיתאדאפיין באפין ועלמין אמקייייוא י ־ ן י ז י - ע ׳ " (ןכיאורמאמרזה תמצאהו כספר תעצימית) י הזאת הם בסוד דאו״אעילאה הם התחלת ה־ה־־יס והגבירות

שבעוד

היה קדש הקדשיפ פרק ן/״

ן הכדור והוא הצקר' האיי״כי אע״פי שפצאו צשאר קצת אור כתייר כחייאלכקש ןהאי ושימו כזוהר יהי? הילן זה האיר כתי יזיןיוו שנסתלק ממני וכשירד אור קו הישר • בתקוםשצתצא איתי רשימי אותו המקום נקרא ימין ויש כי כת מריכה לפי שישה יתורץ ז נ נו כ׳ אירית אזר הרשימו יאיר קו הישר: ו קושיא אחרת גם כן דלמה הכח היא כימין שאין הכח בא אלאמר הוא שיש מ כח היה לו להיית חלישית מגבירה חי שהיא ג ניז כימין ייתר מכשחאל • יען כי השמאל היא הגמרה אמנם בהיות שבשעת הנמצום על ידי התנועה נתהוו גכורזת כי כלם וזה הרשיתו שנשאר תהתצועה היתה תניעה תיליד חי המתלה הגמרות וכמקום שנמצא הרשימו שם נקרא ימין יהיה בו שורש הגבורות ככת ולא כפועל עדיין לכן נקרא ימין אבל במקום שנתפרסם הגבירה כפועל שם נקרא שמאל ולכן אתר התיקון נרמז צד הימין כזכר יצד השמאל כנוקכא יכזאת ההקדמה יתירץ קושיא אתת כהיית שהנזקכא פלגא דגיפא של הונרלתה לא יהיה כת הנוקכא כזכר • אלא לפי שהזכר נרתזה כ ח 'כילוין שיש כי אירהרשית^ייתיספו׳ כנ׳יל ע״כ יש כו כת ת ייתר מיהניקבא יען^כי שורש אור התיספית מ ג מחזיר לענייננו שהתתילו האירית לילן מימין לשמאל ובהמת שהיה כת כימין הלן האיר כתריצה גדילה ונכר ידעת שכל תציעהמיליד תיס ילפי שהלן האיר ביירוצה •גדילהעד שהגיע לשמאל נתחמם ינעשהאש זה שאתר הכתיב אברהם היליד את יצתק ר״ל אברהם שהיא החסד שהיא הימיןת יצתק שהיא הגבירה שיש בז כת גדיל ע״י הכת היליד א זכשזלן האור ייצד שמאל לצד ימין מחמת שאין כת כשמאל י לורוק האור שילן כמחצה עד שהלכי האירי׳ לצד ייוין צתקררי ינתגלדו וצעשו מים שהוא דכורא וזהו סיד אשה כ• תזריע וילדה זכרי מאלו נעשו מ״ד לדכירא ימיין לצוקבא ולכן יצחק יצא ממנו• יעקב שהוא רחמים 5 גם צריןשתדעשצתעורמ כעס שניה האירית לילן ממקום למקים. יזרקו שכיהס כאחת צד ימיןינדשמאלונפגעי האירית כאיוצע האיידיאור שיצא מימין ככח-לא הספיק להתחמם לגמרי ואיר שיצא מן השמאל לא הספיק להתקרר לגמרי זה האור בטש כאייר וזה האיריעה מוליד רוח ע כ נטש באייר וכילד הרוח ביניהם שכל תנ •הריח שהוא קו האמצעי לא היא דין גייור שלא נתחמם החורכ ההילון לגמרי לפי שלא הספיק להלין עד נד שמאל שכפי ח •כך רוב החימום ואינו חסדים פשיטיס לפי שלא הספיק אור •השמאל לילך עד הימין ולא נתקרר לגמרי עייכ כשאר לא חסר

ולא

. VP^&WPN ר. קיש* .

t « ץ ־ ד ט פ ס מ ולא דין אלא רחמים שהוא ממחגמשניהם אחיל 3ך ליע׳י״י ו­ ל י ל־"ד ל א I" W ה > D ר י א : ל י וע״כ נקרא אתת לרמח עj ו ש ג ע ד י מ י ן ו כ שהוא צד שמאל ומן התי״ולילן לאל״ף שהוא נה 1 ע ו ל ד ל ר־ ו באמצע כמקום המ״ם ע״כנקרא אלות וכל מה־ שיו ב' י י ה א ש צ מ הוה מתגשם האור עד שנעשו הדי יסודות• כ

א ל ק ג ־ מ י י ל נ ש ה תיקונים כנזכר • האחד להתהוות לאור תוזר ול ם ע י ד י ע מ כ אמר שאחר התיקון נקרא התג״ת נהי״ם ש ' עה ל ל מ ל ע ע ש ב גדולתו שנתפרסם אחר התיקון ונתפרסם ט

י • א מ ל ל א י ש י ה ב ש ע א נ ל ש ש " מ י כמישת האורגת־ י י וינדה עיו . p ד p פרצופים תחתונים!לא בנתר חייב ואע״פ שתו״ב כית לה״ז ל־י י סע-י ע שהאמת כן הוא שהרי אדם לא יקרא ליא לי ד תת פ י ט מ ן ו י ־ י כ ו שעא בת זוגו ואדם לא ימצא כ״א מטיפת מיין ל

וכלו י י א י ס ל ה א י " י א P י ' , , J , p 1 י ״ מ מיין צוקכין היורדים תא £ 3 • ל ש ע י א להוציא הטיפין כ״א על ידי זיווג • וזיווג ראשון א

ן וגג׳׳ו « ״ ה מ סליקא שצריך לסדוק ולעשות כלי ואחייב ׳תהוה לj ה : , כ ו ש א אתרו שאין האשה מתעברת תכיאה רז כ־אם*17 כ ע ותרע שכמו שכאשה מסלק כן כאיש דהיינו ע

J ע ד ז ק ה ד ו ס ש י פ נ ם ד שתוציא זרע יוציא הורע כק ; ע י ע תכפני׳ וז״ש שאע״פ שלא נעשה באנ״א כיטולכתו אל׳־גן הו * ל א ס מ ל ם ש ל הראשוצים עם כל זה נסדהי והיה ראוי לצאת אס כמרי" ל ע ק הטיפין הראשונים ונתבטלו יען כי לא היה כלי ל

ה ע ע ג ל ג י ד ש שאמר שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה ע. J \"w כלי וע״י הכיאה ראשונה •מתהיה הכלי ותתהללין א וזהר ; מ ך א י ־ ת ונשימת אלו הטיפין שנשכח עלו זצתעברי בם כמויד״ן י י ז ו נ כת הסדיקה כדי שיצאו הכ׳ עטרין שהיו ^ג סיו :; א כ א ש כ ל א י ש " מ סתיתץ שלהם עטרא חד.אקרי חסדשהיא הI ל א ת ר ט ־ ע ^ י י ש י ד ל ק כ א ד ש י ד לו תתסד עילאה דעתיקא ק

) א ־ ר י / י ע - ה 7 ^ ל י ה ע ר מ ג א מ מ א י ל א ב ן ש " מ ' ה י ה ה ש י י ב אקרי גם 3 ! ת ק י ק ־ ח ת , ע ש ה ת ז , י ס ם ס י י ז י ם ה ם כ י ״ נ י ג י ה קדישא י״ז י

. ן ר י ׳ ב ר ו מ ואח״כ נסדקו כדי להוציאן לתו׳ן ולכררס בירור ג־ ם א י צ ו ה , ל ד כ ו בשעת הסליקה ו יחוקק תאותסהיתיסשנתהו. ^ ^ כ ל ו ט י לתוץ הוצרן הסליקה באי״א י ותה שלא הוצרך כ

יאצ«1 }׳ ־ לי ן י ר ' ר ר 1 ז י כ ה י ש פ ולא סליקה ״ הטעם הראשי1 הוא לו כ י ־ א ר / י ע י ש נ ש ם ה ע ! ג : י P לי י ' M r י ' והמורגל כאל^אין א

י < ^ כ ס ה ה ^ אלא דרך העברה אכל או״א ש א להתיישנ מ הר יזמר* כ f י י שצריך להתיישב בהם האיר היצרן להיות להם א

' ל לי ־7: י י שמכלו לסבול האיר בתיכם ואפילו הכי כשנשכרI • כ ג ׳ י י ^ ה ל י : ' rf>t י ם כ ס ע ה י י י ע י י בירידת האור שי י י < ד

ע ג ! י ו בא

עון לאלהיפ פרק *׳

*געול&לאהיו משגיחיןאפיןכאפין כאמור שאר הספיחת שהם ז' ספידית הבצין שהם •תלכין- קדמאין מיתו שתאחר שהלותקלאהככאו״אמלכין קלתאין יהיו הזי הספירות וכמו כן מבואר חו־ןי• ויקרא דף קמ״כע״א וז״ל הה״ל ואלאק אדום אתר דכל דיבין תשתכחין א המלכים אשד מלכי כ תמן • הרי שהמלכים הם הזי ספירות אמר מלכו בגו אמאק אדים שהיא בינה הרי א היי נאלה המלכים אשר מלכי כ

: ן חת הככי שהמלכין קדמאין היו ז' שפיש כביתקדש הקדשים שאחר התיקון נרמז צד הימין ש ור שמית ת ו כזכר וצד שמאל בנקבה והמבואר מ לף י״ו ע״ב תאנא־כשבדאהקב' ה אתעילייזעלה בחפץ לפניוק בשמאלו וילוע הוא שהשמים א ה וברא את השמים בימינו ו הוא ת״ת והארץ הוא מלכות הרי שהזכר שהוא השמים כימין והארץ שהיא הנקבה בשמאל י ומזה יהיה ראיה לב׳ עטרין שהם מלנא קדישא ושכינתיה שאצילותם הוא מחסד וגבורה דיליה דעתיקא קדישא-לכלקדישיא שהם מיניה וביה ומתנו נשפעים ולא מאתר לפי שע״ה דייוה לשורש ומק״ו הוא האילן המתפשט מהשורש י׳ זמייש לעיל שברא השתים כימיני דתשתע כריאה נבדלת הוא על הפרציפים חיצינים דאיכין כלכוש למק״ו אבל מ״ק היא ממש ימינו ישכינתיה הוא שמאלי ממש ובכת מ״ק ברא כל דכר שרומז לשמים וככח שכיצתיה ברא כל דכר שרימזק וזהו מ״ש כי־א את השמים בימינו בימינו ממש דאיהו מ״ק א ל והארץ בשמאלו בשמאלו ממש דאיהי שכינתיה ולכן לא אמר מימינו דהוה יושמע שיתינו הוא התותקשנבראוממנו השתים » והבור׳ לאו יתינו הוא ולכן אתר ביתינו לריווז שככת יו״ק שהוא. הרי ימינו ודאי • בראוקבשתאלודאיהושכינתיהי״והכן שלו״ק ושכינתיה שהס הכי עטרין הם הם ע״ק ממש יאינם נשפעי.ם מזילתז וכן תמצא כתוספתא בזוד,ר שתית. לף סייח ע״כ וו״ל קיימא ברעותא לקייתא כלא לנטלא מס לנטלה ממה דלית ביה רשימו ילא רעותא ללא אתחזי הרי שהכי עטרין לאינון מק״ו אינם נשפעים מאחר כי אם משירשם ללית ביהי • וקשה לההיא ללעיל דמייתי ךשימוזלארעיתאללאאתחו בפרק קמא מלשון הזוחר פרשת ויקרא דף ליו ע״כ וו״לדע דרעוא דכל לאצנעא כההוא צניעו דלא אתדכק(לא אתי דעוין ביה ואיך אמר כמאמר זה דלית כיה רשימו ולא רעזתא •נ כבשמתאדכל נשתתק דאיהי לא >י"ל דהתושפתא מדבמ אתדשימת כשים רשימא וליתלגו מינאה רעותה אחרינא יען •כי איכ׳ נשמתה דכל נשתתק • (איהי המתלכשת כגו מלכא

קדישא

עוז לאלחימ פרק־ ז׳ י 25* י )׳ ! קדישא ושכינתיה דאינון הפי עטרי] ודייק? צמי מן היגיספתא׳ לאמר ממה דלית ביה רשימו זלארעזיגה ולא יאמר חמה ךלאוימ לגו מיציה ר״ל איהו רשימו ולא רעותה אלא דלית ביהלהי לגו מיניה לא יש רעיתא אכל הוא כעצמו רעיתא חלא לאיה«יא קדישא כדחיית•. ק י ת ע נשחתא לכל נשמתיןידשריא מ בזוהר ויקרא דף ליו ע״כ וז״ל לאצצעא כההוא צניעו וכזי .־ דרעוא לכל רעוין כיה • כיה חקא שריא כדרזשצא בפחץ קמא עיין שס • ( וכיאיר מאמר תוספתא זז עיין כס תעצומות ושם יכואר היטב בע״ה ) גם איתא כזוהר זיקרא דף רצ״ו ע״ב עולת תמיד לא שטיצתא ד^זליקת לעילא יגזיזלאן סליקתה מכל ספירות מ לאתר לאתגזרת מתמן לאיהו ח״ס זאיהו ג הדי שהשכינה ג״כ איהי גזורה מע״ק י ממש הנקרא א״ס מטעמים הנז״ל זאע״פ שלא נתפרסם בשכינה מאיזה סטרא היא ככד נתכאד לעיל כסוד אף ילי יסדה ארץ וימיני טיפחהר בזוהר ויקרא דף רצ״א ע״א וז״ל יחתיא א מ שמים וגם מץ דהוו גניזין ר ט ע ' ץ ר יחתא דא ת י דאבויואמיה ירית מאי כגוייהגואחסיצזלכן דאמסטרא דאבוי הזה גניז בגויה •חלחסל זמסטראלאחאחל עטרא לאקרי גבורה עטראלאקריה ישלדקדץ נ וכולהומתעטריןכרישיה ואחיד לזן ז ה כמאמר זה ולהכין התרין עטרין אלו אם הס דאבא זאיוא אל כאו לו דרןאו״א אם נאתר שהם מאז״א לא היה להם להקראן׳ס חסל וגבורה כי תעיקרא העטרץ האלו הס מוחין'והמוחין ה מחכתה וכינה זא״כ היה להם להקראות חכמה וכינה סטרא חלאתי מחכמה לאבא וסטרא חל אתי מכינה לאמא אלא חדקראם חסל וגמרהש׳׳מ שהשני עטרין הם חסל זגכורה

דע״ק דנל קדישין הנקרא א״ס שתשס אתגזרי כת"& בזוהר יק לאיהו ׳ ת ב ולאן סליקת לאתר דאתגזר׳ מ ויקרא לף רנ״ז ע

א״ס י הרי שהשכינה מתמן אתגורת ומלכא קלישא ושטיניגיהי ואמיה ירית ולא חתא לאמ חד איכון • ודייקא נמי לקתני יי ואמיה יריתומלקאמר יהתי/ לאמי שמע מיניה איור מאממ י י ו ג שבאו לאמי מע״ק י אי נמי מדקאמר והח גניזין כקא לאו״א שמע מיניה ללאו הם מעצםלאו״א אלאכאו מעתי קדישא דרך או״א והוו גניוין כגוייהו דאו״א זירית לון האי

'גית קרש הקושיפ פרק ז׳ *

גאיתה שכירה ולא נקרא כשם סדיקה לפי שכתר היה משפיע לחי״כ והחלון היה פתוח אכל חו״כ שהיו סתומים ושאר הספירות היו כלולים כתזכם ע״כ הוצרך סדיקה להוציאם >וח1כס וע״כ כתר לא נאתר בו סדיקה ותאתר שלא הוצרך סדיקה לפי שאין האור תתיישב בו אלא דרך העכרה כלילע שכשירדו האורות ד אם כן למה הוצרך מדת הכתר אלא ת למטה כעת השכירה צתרוקן גם האזר שהיה כתוך הכתר לפי שכשהיו אטותים או״א היה כדתיון מעיין היורד שכשנסתם הייעיין לא יתגלגלו התיס היורדים אכל כשצסדקואז״א נתגלגל! המים לתטהותלק הכתר ירד ג״כ וכשחזר האור לחקותה אחר השכירה כסוד אור חוזר חזר חלק הכתר ג״כ לייקייוו שהיא חיה הכ״ל והיחידה עלתה לתעלה תהכתר כצ״ל ^ ואחד שעלו נשמות הכלים בגז אמא יצאה ציצוצא פטישא חזקה י תמציא דקרדיניתא ולקחה אותה חיה שעלתה ככתר והנשתה שעלתה לחכמה וחיבור עם הרוח שעלה לכיצה ועשתה מהםח ב דמ״ק מהחיה נעשה כתר ותהנשמה חכ״ה ומהרוח כינה נ י^ילכא קדישא נמצא שאס לא היה מציאות הכתר לא היהש לתת טעם אחד י אפשר לעשות נתרנמנכאיקלישא י. ו עמוק עמוק בהיות שהוא צפה ומכיט עד סוף . שיער האור יווזר שהוא שורש הדינים עד היכן יגיעו(אם נשמתא לכל דחיי שהיא רצון לעתיהא קדישא דכלקדישיא לא היה עושה פרצוף ?כתר כשהיה עולה ה״ה בחינות דאור חוזר למעלה הי׳ עולהח בכינה והנשמה כחכחה והחיה היתה צריכה לעלות הדי בעתיקא קדישא דייק • יען כי לא־היה כתר נמצא שיחידה שהיא שירש הדינין היתה צריכה להגיע אליו דהיינו לנשחתאע שוםפגיתו ולא שים תצזעה ג יזה אי אפשר שחייו כיה לא פ כדי שיתהיה מ שורש הדיצים • ע״ז שיער עד כמה עילה בחינת האיר חוזר שהוא שורש הדיציס ולכך עשה פרצוף הכתרח לכינה יכחינת ה כעלית אזר חזור למעלה עלה ח ז כ ) ג״כ י נשיית המאנין עלה כחכחה זכחינתחיה שלהחאנין עלהנת יחידה שלהמאנין הגיע עד עתיקא קדישא ככתר(בחי

ונמצא שבנשמה לא הגיע כה שים בחינת מאיר חיזר ן

ולכיא ברא כיכרא י הרי שחסל וגבורה דע״ק הס מק״ו שהם ה״ב עטרין דהוו גניזק כדאיתא בזוהו־(יקרא 7ף רכ״כ ע״כ ואי תימאי ואמיה ועריו גניזין דילהין דמתעטרין כלהו כרישיה הרי ראיה למה שאמרנו לעיל מ א ת ארכע איכון כמה לאחינא אחסנא ל ל ת ללא הוו חלק לאכא ואמא מלאמר לה(( גניוין כגזייהן(צאן כמאמר הזה כתיב כאד היטב הלמק הנ«1>מלאמר ארכיע איכוןה דע״ק לאו איכון חלק או״א אלא שבא( ר מ ג ) ל ס ה ותרין גניזין דילהון שמע מיניה דהתרין עטרין דאיכון ח (אמי אחסנתא לאמי

ש י מ מע״קדרןאו״אןהמגניויןבגוייהז ו יב ג

« בית קדש מןושוס פל^ ת״ ל ב עוז ל*ל71ס פיק ח׳ מהימנותא ד

; י כ ג ^ נ ן ל 7 P - u p ולבוא. .לכיא>ר התאתד תדע.ש»י ?ן י - ג ט * ע ב המליקה הםליקה.שלאו״אהיס על ילי העברת ה

(כעוברם נסלקנאו״א ולא שהם צריכין שבירהם ד א ף ה י צ י ים שהס עיקר פ השבירה אינו אלא בכלים התחמננ ש י ש כ (כלי לברר נגזמיתיהס הוצרך ה

י ר ק י ע

ה י ה ם א י מ ע ת קדש הקלש׳' שהדעע ר״ל עשר כ י ב וש!ש_ _ כת מ ת ו ׳ א ל ו ת ״ ס ע לי ם היי״ה ענ י מ ע ;עשר פת זה רמיו נ זוהר (יקרא לף ע דשם הי״יה שבדעת הרי לי יאמיהאקרי ןדאכז י דצלא ע״א נ1"ל!בגין דהאי כן נטילסימנ

ו • הרי כ י •מןע לההנא bpmp דתחיי י צ י י מ כ י א ! אחר והשבירה שכן תראה כ^יף ש ץ צ ר נ פ ש ע ו לה1ץ נ א צ י ש כ ן דרעיזיןכא("א לאיטן עשר ו ה מ » < ט נ לס ו ס יש ש א ה אומנות( אלא ע״י הכטישא ו ל ו ט י ב . ה מ ש ע ה נ ת ה ע * ד ר ק נ ת ה י כ ש כ ס ה>!״ה.>עשרה, אהי״ה • ו

ה ל ) ס ע י ^ פ ו ם םיגים ע״י הבטישא הם נ \ ר ם הן שרצופי הנקרא*׳ הג״ת נ קלש הקרשים שהוי״ה רמגז כחכמה זה ע. ן י - י ע ע י ב ן הנצרן השבירה • ״ ואלי ה י כ ל ם fn' ם ^ן ה ן כג״לו קו הר שמזת לףיקצ״ז ע״א ח״ל אהר התי ו ז השוע כ

ק ה ח זנר פהיו ביען או א שיצאי ל ׳ הנ ׳קשי י נ ם רי ל ו כ י ה ו ש ת י ס ן ד י א מ ד ע לא קכ״ה ק ל ו כי ת נ ת^עמנ ומה שם כj , ת ע ע ל ז י ל מ הנקרא פרצוף הדעת לפי שj >א כרת1ל כ א כ ד צ י מורהזיונג שלאו״א כ

ה • י ה עשר הזי״ית ובאעא נייויי'"ע א4 ; ה ״ י ה עשר הומת עולה. ר״ת ועשי" א| . ס ש ? ו ע י ' ' ־ עולה רל״( שעולה הכלכמנין ע^ ד»' <' י הגרמזבןמאזהיהו״ה יו*ד ת

. ; ה ל ו ו ע ל א ג י ו ע י ו א ע כ ר א ע ציכ׳ וי קמץ ה' כירי ״ הרי ע; י ד ו ק ת אלן. : «!*~מיעע שיכל כ ו ל ו ק ע נעה,שענוקל כ ע ד

ס כ י ה א י ל שאינה.ס.עין הכרע.מ1.צן*, האגת' תןלה שהשפע ש4 י ו ד ? א כ י עעצימתה וחייג תלו\ים באתר לעי שהגקולכ 3אות» ה, ע כ ע ב ו דה. ל קו ן הנ עע הגג^ כ ן ח תענ ח המס״ה לגזף.שע"י ה^ מן,-^ ת האות א ר ב לא(ת.וכהמת,שהנקודה. א.ינה,מעין, ה^ 1 ל כ ד מ ר א כ כ ע ע ך ל ב כ שחיותו בא ל1 מאחדואזעמעצמז א

, א ק י ע י ^ שה״ב עיטרי}"אלגשנןטגה.תהה.הדעת באו.לא1.'א מ^ ' ל מ - ה ש ע נ ה ע ע ד קןישא.דכל.ק!נישי.א1כנזל.ע few. שפרטף ה^ י ש י ל ל ק כ עיטרין,שיצא4מ,א1"אהנא. הוא. עתיקא. קלישא לjjift ד ו ק ז ^ . הכל מ ה מ ש ג ה ל בעצמ.ו.נמצאשכ1ן. הפרצוף (. תו י ו י ז ו שי ו מ ר ת ל ת האו ר כ ג ה פ כ ת ע ד ה ת ״ מ ג על1ה,מגנקב כ

ד ׳ י י י ה הוא ש תעצמניןעש-שהע^הגיזן^הס^תכמ׳ לבר.פשןט,^ א ו ל י ו י היא.חכמה.נמהמ״ל נבנה. כלההזי״ה. ״ להיינו.׳•׳ כע י י ה ל ת הדלת״ ׳היהצזריע יי- • ח . ת / י ז ״pus »,7"1 ג• י ה ג ל מן! חכמה ה׳ במילואה. ה״י. י.של מ כינה >לכפקן

ל ״ ן י י א ה ד י י ס י י ראשונה • ש כמלואה.ה!את"ל"לנסק( חן ה

ק ^ נ ע גע־יגה; • נמ.צא,להיו-״ד ד יע#־^הללי י ע!*גבלמ. יע ־ . ו״ת . נמצא. שכל ש ^ w . * מ מ א ר . ! ה . ק »

, . א ה כ ת ו ם ה ת ק י ק ת ח ו א י צ מ י ש פ לא ז ל 1 ^ א ת £ ז ר ס ש ב ה כ א א, ד סנ אןך יצאג כ י פ ל ר ו ב י ל ע כ ק ןיקין ל י פ א וה ע ו נ ל ת מ כי ב י ש ים ק נ ס די ל כ

ע ד ו נ ם כ ד תו י ל ו ס

כ י ת כ W הוי״ה ומהשם בינו ישל׳1 ל W * ^ ישראל ובא אנקימנא י כידוע כ מי כא ב א א ל ר מא ן!'*ואיהנ כ ה^שושראל')יהוחכעה • הרי ששם הוי״ה. רמוז לי

כאכא לאיהו חכיןה לישראל איהו כרא *, י^"ש בכית.קדש הקלשיק שסו,ל

ט בזוהר וןיקןדצ״דן}: הפשן גהז רהאסי ק. אעי ו י הצ^י ס. י המלכלכיס.אשר קכ״ח ע״^ט״ל כ^יבו׳1ההמ)

4 י י 3 4 ע א £ ל ל א ת 1 י ר ) א ד ן י ת ^ א ת ן ל ה ס א ו ה ל י א כ יזכה כ ׳ מא^ישגח׳בהא^(»אן־ ^ י ל לקלעי• ^׳ וצריך להכין תאי•סהלותא - א ל כ ל f y w w n ^ ^ P • * ? ע י א ה.זה..שא7רבא.ה^ מ.יתזויגריע1תא ל ד^אמ־->^נהעל;ת;ן שמלן, ע שכל מל ד עס^דקךה• למלן! ישראל. J והגה• ת מףמלכיס׳ האלנימלכו/ז, היה, שרצה.לק5.לאעק^הישר הבאגל אתל, ת (כן כ ל והיה מ ו ג ס א ולאיהיה יכ?ל ל י ^ ל כ ל ^ י ל ע יל •את קו הישר ולאהיו, כ ק ו&ףגמףז^סיכן. רצג׳לימלון, להייגי־ לן תל בו אי ן י נ עלשכאהעלןהשמי ; תן מ, ) ו^ש^לג לק^לו םי קלי י

< ח י 3 ג צ ' ! א ^ : ן ל מ ו ג ^ א ^ ^ גהזאאלהי 1 ע - א ז ^ ן א ו ה ש ^ ^ ע ^ ז ג ו ג א ^ ל א ^ כ ל ^ ד

ישראל, ר >מ\; השא^ולפי־שהגשןוו ב ש ^ י ה ^ א B ל H ה ^ ב ק ה ^ ה ל . ב מ א , ^ ו צ ו צ י ^ ׳ ^ ר כ ^ ^ ^ . ר ^ ל י ^ ו י ^ י. ש:י>1קנ3תס ) ג ע ^ א ^ א : • ^ • ^ ' ' ? ^ ^ ^ ^ " * F ן ג דאי ^ אמך. כ^הב. ^ א ן ^ - « , לפי yfc א ^ , ל ן כ ק ל

^ A f e V ^ - ^ ^ ' ? ^ ו״ד-• • ^ . ער^?ין-א(%9ז & f t j ? 3 x&vM% שר,..שפיל^ן1מ,ה״ שאמדמ^שא,-,״

^ / / . ד :דבפשוקאהי״ה־אשראהי״ה א שלחכ

ח^עילאן^הואויכיו^

ה י פשוטכזוהדבפשוק

י כי^גשבי>;>׳ת״ י < ^ 2 ג כ , ו מ י ^ ^ ^ ? ף , ם ף ק ; ו ג * ב ן ל ן ^ ץ ^ ז ן % ו ^ ן אWjni מ י כ כ ג מ ר ל כגלי י. נ ס ע . ה ך ר ונוקבא י ׳ וצרין להכין למה הארי כ לכליל ל

כאי

ד ; כ ׳ ק ח ר ם פ י ה ל צ מ ל ע

ם די לו במה שאתר ט ל מ ם ה האי שאם רצונו לותר שכני ר^דם ה

להו לאיאתקיימז • ם ותה צריך ליתרז^ו ד ואלין אקרין בני ק

ועוד שהכתוב תדכר כשבתו של שלתה ואין אותר שהוא רזא

ם האופן האיותרב י נ פ ב עילאה אלא הכתוב הוא היולי נדרש ב

ם ד ת כל בני ק מ כ ח ם שלמד ת ד ת כל בני ק ת כ ח ת שלתה ת מ כ ח

ת ת כ ת ת שלמה ת מ כ ת חנייתו • האופן הב׳ ותרב ת וכזה כתרכי

ם לפניו כייו ויתרון ד ת בני ק בל כני קדם שנתמעטה תכמו

התכמה מן השכלות כיתרון האור תן התשן שלא מדע האור אלא

מתמת החשך י ולכן את׳הזוהר מאתר שדבר הכתוב כלשון היולי

א קרא אלא רזא עילאה הוא ת לא לספר בשבחו דשלימה לבד א

ת קו הישר קבל א ל תלכא דשלמא דיליה שלא נשבר ו לרמוז ע

ת ע ד ו ס למלן ישראל לא הימה נ ל שאם לא היו קודמים מלכי ק

ם האלו לומר אלו גדולת מלן ׳שראלשהיה פתחון פת למלכי

ל קו הישר לכן הקדים מ״ק היינו קודמים היינו יכולים לסבו

ם האלו כדי שידעו כחד וגדולתו של מלן ישראל הוי ט ל ח ל

ם דכולהו לא אתקיימו ד ל כני ק כ תכמתשלמה מחכמת כ ר ת ו

קכא וגוי" לכן הוצרך,להאי־יך הזוהר ו נ ר מהאי דפלילא דכרו כ

ה לאמדי' וכן איתא׳ מ ל ולומר דכולהי לא אתקךמו לרמוז לן ע

בזויזר ויקרא דף רצ״כ ע״א ואלה המלכים אשר מלקו כארץ

ת יחדיו י באיק אדום: ב / כי הנה המלכזם נועדו ע ׳ ה אדום ה

וימות וימלוך ' נץ תתאתדין. חיץ• עכרו יחדיו לכתי ר ללי ת א כ

ו • התה ראו כן, תתהו נכהלל נתפזו ללא׳אתקייתר תחתי

ק ואלה המלכים• כאתךייהו וגו׳ וצרין, להכין תה הוקשה לו כפסו

ק כי הנה המלכים נועדו עב׳־ו יחדיו ״ כיי ו ס ד שהביא פ ע

' . א דאתר הה״ד הוא שהוקשה לו כפסיקהא׳ כ י ה ל ידוע הוא כי כ

, אותו בפסוק. הבי' שמביא • ועוד מהו כן תמהו דהי״ל^י ק ת מ ו

ן • וי״ל דמה שהוקשה לו באלה המלכים המה ראי יתמהו מהו כ

הנאדתמן « הראוי היה שמלן ישראל יהיה קודם לכל ולמה

ע * ד קדמה המלכים לכן אמר הה״ד כי הנה המלכים נועדו ת

א ו י ה ב ב ם הוא שקד.מו המלכים האלה מטעמא דכתי ע מאיזה ט

ל את, קו'הישר כ ק ל ר ר כ ה המלכים'נועדו ע קרא לכתיב כי הנ

' ילי^יוכלו לסכיליואז ידעו כח־וגיילת מלין ישראל כיי גדול1

ר ה מ יזה המה ראי כן ת ת קו. הישר ו אדוננו. ורכ כח שקבל א

ו מ י י ק ת א א ל ׳ ד ע י ס ד כן כתו ה ת כלותר ראו שתלך ישראל ע

ת קו הישר ומלן ישראל ל א כאתרייהו דהייני &לא\.כלי. לסבו

לע י כי גדול ה׳ ^ומלילמאיד. ״ { וכיאזר׳ ו ג ,0 בז ר׳ י סג קביל ו

שארית מאמי/זה תתצ־אה1 כסי"תעציומות כאליהיטב ) הריי

על מהימנות׳דכלא להודיע בענין המלכים האלו אי5נסהדותא.

*אלהותו • 4

'. f ית קל,ש.ה{ןרש;פ פרק ח׳*

ה ש.שם אקיי׳^רחח^ ה ה נ י כ תא היי! כ קלחני אהי״ה תלי

ן בבינה ג״ב • יא״תמאחר שגיאקי״ה הנזכר רמיזיס בגירישי

ס כחכייה י כת״כ א״כ כיצד אהי״ה היא בכינה ולא כחכמישהרי ג

ה ״ י : א ס ש ש ע ד א ת ל רמוז שם אהי״ה כנזכר בזוהר 5 א

ת הראשין כתרגימי אנא מאן דאנא ״ והכי. הוא ו נ כ יש לי כי ה

ה ולפי שמכינה התחיל הגילוי ע״ז נרמז ל ג ת שעתיד'להיות מ

ל שסאהי״ה בבינה יותר מתנייה לפי שהגילוי ממנה מתחי

ל כן ד י״ל שמאחר שיי״ל כחכייה ע ת • עו ע ד דהיינו שיתגלה כ

שםהייתחיל כיו״ל דהייני היי״ה הוא כחכמה ומאתר שהיו״ד

כשתתגלית נעשית אל״ף דהיינו מייד במילואה שצורתה אל״ף

ת יותר מחכמה רמיז י ל ג כזה 5*5. ע כ כינה שהיא נ

כשם שמתחיל כאליj׳ שהיא אהי״ה :

עיר אפשר להביא סמך מפסוק שכבר אמר אהי״ה שלחני

אליכם למה אמר אח״כ כה תאמר אל כני ישראל

ה זה שאמד זה כס יכי׳ כהיי״ה • יעזד מ תי היי־ה אלהי אכז

נןןזי לעולם וזה זכרי שנראה שהם ב׳ שמות יאי^כאןאלא אתד

. א ל כ • א י ת ם כ ל ע שהיא ה׳ אלהי אבותיכם • ייעל מ״ש רז״ל ל

' ל ״ ר וע״ז אמרו ח ת ס נ ל ה תדע. ששם אהי״היליי^ד.יותז ע

ת י ל ג ם כיא״י לפי שעדיין לא נ ל ו ע לעלס • יתה שאגי. קיראים ל

ת ע ו נ ת ן העילם של יוכל ינרתזה כ ו ת ת כ ר ת ס היא״י והיא נ

ר ס . כתיב ח ם ל ע נדאמרי ל י נ י חילם אבל לאכאזתש\תלאההי

ו׳שהוא נסתל.שע7יין לא נגלה. פרציף הקןזש׳הרי ששס.אהי~ה

רמוז כאמא שהיא עגלס כמו זעכלו לעולם.לעולמו של יובל

ל^ יזה זכרי לדור דור ש.שם הוי״המורהי יזהו שאמר זה שמי לעו

ל שקבר נתהויה 1«ןע,שין> הון יזה זכרי לדי^לור׳ : ע

ה ר י ת . ה ה ההיי״ה יכפי ^ י ע ך י¥״ח. למה אין׳אע תןקיריס א

. וי״ל שאם י ר כ משיי.ע שיזכי1״והי.כשס.זה'שאמר״וזה ז

ב. הפסז.ק.לעןלס.או כתי ׳שי ן ר: היה ניתן רשןיגלהזכיר היה נ

. ת י ב לנצחו ומ״שללורלירלרמיגשוש דורית שיזכירוהו כגון כ

י , ת ו ל ג רות_ש$ יזכירוהו.כ;י4כדגדומ ה התקדש ניש די

. ה ר י ב ׳ והיא יגלשגן ? י ת ר י כ ס י ייעקן לימב שלדןר.דיר ח י ע

לרמוז.. שאי אפשר.לה1כימ כקל לירהשיהיה אלאלמקא

ניתן.רשייגלהז.כירי.בדירה הידיעה היי יזה זכרי לדר דר.שהש_

יצא. יהם. י ששסאסי״ההנא. זככינה ומשנ ר ה ת י ש ל ק כ' כת., מ

הדעת.כצ׳לוכסיצאג.לחק:הל עיטריןרהי?נו.ש^ביעם נעשי«.

ע זשהדעי להבי^חרשאמרנ . צר1ן . •.. ו ת י ע מ א ד ק ג ע־ציף ה

, ו דן כ צי הו געתקאקגי^איד״ק^מה. י .שכאג ן עיטרי הואהכי

. ו ק ב ס ג ל ' הכיעיטהין. א ^ מ ע ה י י ע ש ט כ ת א . ר כ ביטול א£א כ

־ ת א

י גית קדש הקדשים פרק ח'

ת א{5אז׳רן העברתם ומאותם הדמים שנתהויהכסדייןי א גדבק בהם איזה עסילגת בסיד מותרי התות ע״כ כרי לברים תתה שנדבק בהם הוצרכו לצאת לחיץ זכעליתם למעי איייז. ם י כסיד אור חוזר־ נשאת הסיגים בתיק והס עלי כפנים כריר (מנוקים מכל סיג יע״ז היצרן הכיטיל ג״כיזה שאמרהיזא״יה ^ יזה נעשה בו ביטול ג״כ וזה דייקא דהיינו לרבות שגם זה ני ת הדעת שנעשה ג מ ר כיביטיל ובזה מדוקדק ו׳ של יזה ל כיט! ל ג״כ אבל לא לגיירי כייי השאי־ כאשר יתבאר לקק : ,

1 ' מ דע שעיקר סי־ היילכי׳ אלי הם עיקר ושורש האמונה נ וא א דאיהז סהל>ת ה כאדרא מאן •דע כהת ומאן יזכה ב עלתהימניתא דמהימניתא דהיינו פנימות הכל לפי שיש מהםם

r ? ןאע״פי ש

5 p ה ג | ן א א ה י > ה ׳ שאומרים ומאמינים שלף ה אינם יודעים העיקר כי כי ן ל כ ם ע ת מ א ן ר ד לעם כ הי• א לן ה׳ הגיי־ה ן א ה ל פנים לפנים הנידאימ • יעיד שמקרא מ: שק,רא לשפירא ז ן והגבירה יהת״ת . ועוד שהזוהר מלא יא צ " ת ד ו ע ו . א ז ה ן א מ א כ ל מ כ ״ כתריתלכא •היכלימלכא • אן ^ ןמלכ^י ו נ י א ה י ״ כ ר ז , ^ י ל ^ י כפ׳ ויתי שאימ׳תרין בנין אה וגדולה מזאת שאין לה תשיבה ב*סיק י באילי ׳לגני אחותי כל וכי׳ אכלו רעים דא אז״א שתו זשכרי דזדיס דא ת״ת ומלט*י ; י י א למאן נ ז ן ה א ה מ ל י כ ת ח י א נ ג ז ל ג י א א״כ תאן היא דאת׳ ב

א אליה ממאייי. ו אתיתו • וגם תקשי להם למי שאותרת״ת ה חז״לששאל פרעה לחכמיו הידעתם את אלהי ישראל ואמרי

ידענו כז תכתים היא כן מלכי קדם הרישתכמי פרעה סכרי׳ אשר אשייע י ה ר מ מ ה א ל ו ע ) p ״ r א ן ס ה י ר כ ע ג״כ שאלהי ה

• ? כקולו לא ידעתי את ה׳ כתמי ר״ל הוא למטה תמני ל בעורף הביצה יהיא כת״ת שהיא הלכ הרי שכל ידיעתם הימ י^ שי שת״ת הוא אליה • ואס האמת עמהם למה כא הנביא י' ע י והלעיג עליהם יאתר אך עיילים שרי צוען חכמי מעני פ? , י " ? י ע ש י ן אימרי׳לן בן חכיזים היא כן מלכי קדם הרי ש אי

י מ • י ע עליהם וקורא אותם כסילים על שאמרו דבר כזה • יק ן פרעה מ״מ התנין הגדול הרי הנביא ג׳יכ הצני עלי

ת ופרעה היא רומז כעורף יאיריו שמאחר שהקנייה היא ת האין הוא עליי ואס אמור יאמר האימר שמה שאמר הניי-ין שעילה לתעלה כסוד גדלית ראשין וגדלות שני הנני עלי

* ! א * ש ) ר ) ^ ^ P ר ת ן א י k ה ^ ד ז כ ס ש ה ' ' ר ע ת , א י

הוא שתיית יש לו גדלית וקטנית שלפעמים עילה עד טיבורי*י דאמא לנשוקי ידיה כנ״ל בכל ליל שבת ולפעתיס עולה ע השרים דידה אבל מתר תזה לא תצינז גדלות א״כ טוב א*י»

פרע?

. *ח לאלהימ מרק מ'

ק פרעה ל ש בבית קדש הקדשים י ״ מ אלהות1«י0 ; /ת וכויזה תבואר כזוהר שמית דף כ״ח ו פ ו ק היא ראש לכל ה ע״א ןז״לכתיכ הנני עליך פרעה מלן מצרים התני) הגדול הריכ׳ן בתיך יאוריו מתמן שיריתא לתתא כשילטנא דילהזןן אינין ת״ת חכמתא אבל תכמתא דילהין לתתא ולכילהו לתי לילהין כלרגין תתאין יאכפיין לין לאילן דרגין כאלין דרגין עילאין דישי שילטניתהין זעקרא דלהין לתתא מההיא תנינאק נטיל תילא דרגא דילהין • ת ועשתלשלין כתנינא דהא מ משמע לנתיב אשד אתר הרתים • זיש להכין האי דקאתר בסוף המאמר משמע דכתיב אשד אחר הדחים משתמע שמזה הפסוק הוא ראיה לכל האמור במאמר והן לא ראינו ראיה כ׳ מאחר הרתיס לא משתמע שמהתנין היא שידיתא לתתא בשזלטנא דילהון ילא משתמע ל וכתיתא דילהין איהי לתתאא אהיכא קאי אלא ככר נ תכולהו דרגין איכ האי משת׳ דקתני ת ידזעימפירסם בכתבי האר"׳ זני״קל שפרעה היאמאיחרי לבינה יכן פרעה איתיות העדף יאיתיית ערף ה׳ ייש להכיןידיע היא שפרציף אדם כליל עילאין דבריהאר״י ז״לכי ותתאין ואפילו תזליא וכיכב״א ובהיות שהאי פרעה הוא שאחורי העורף דבינה האי כינה מי היא אס היא חיח שמאל לתעלה כראש לא תצינו שים דכר של קליפה יתיז בראש כי הכל קדש קדשים אסכן האי ב״נהשתאתירי העורף דילה הוא פרעה מי היא • דייל שהיא היא הבינה הרתחה בגדין בסיד קנה כינה יהחכמה הוא החין ״ תי״ן מ״ה בהאי כינה לאיה׳ הקנה •^כנגדה מאחוריה היא הישט שמשם מרד האכילית האכילה י האי לאיסטומכא דאיהי הרחיים שמעכלים א רחיים איהו ריש שילטנית׳ של הקליפי׳ זמשתלשל בושט למקבל מיניה מזונא הרי למדנו שהדתיים איהו האיסטומכא יאיהול המזין ומשם יורד לבעל פעור « וכזה אתיא שפיר מ י ת ק בי מ״ש התאתר תשמע אשר אתר הרחים ר״ל שתמלת אשד אחר הרחיים תוכן כי תכמית מצרים היא לתתא תכילהודרגין קלקראה שפתה יאמר שהיא אחר הרחיים יזה כוונת התאתרן פרעה תלן תצריס וגו׳ האי תנין היא הושט כתיכ הצני עלי כנזכר בבית קדש הקדשים ע״ש מתתן שירותא לתתא

בשולטנא דילהזן ר״ל מהתנק ילמטה היא שיריתא לשילטניתא ־ לילהון דהיינו האיסטימכא שתתחלתמסיף הושט ילכן אמד מתמן ילא אמר תמן שאע״ג שהישט היא שולטנא לילהון אין לו שילטניתא אלא אחר שיורד ממחוז הלב זלתטה אכל חיכמתא דיצה>ןלתתא מכל לרגיןר״ל שלא ^אמר מאחד ששילפנא

לילהק

עוז לאלהים פרק ח' כה

דילהון הוא מהתנין ולמטה כצז״לתאמר שאכחתם היא מאתר עילאה לכן אמר אבל תכמתא דילהון לתתא מפל לרגין שהיא יותר למטה מריש שולטנות׳ דילהון י ולכן הכיא ראיה לדכריו ת״ת חכמתא דילהין כדרגין תתאין ומדאכפיין לון לאלץ דרגיןלאץ • רישישולטנתהק והנהו דאינזן רישי עי ן תתאץ בדמיךא לילהון לתתא מההוא תנינא • ?־היינו י י שולטנתהון עק מויל ת באיסטומכא ומשתלשלץ כתנינא דהוא הושט דהא מ חילא דרגא עילאה דילהון וכל זה רמוז בפסוק מבכור פרעה שפרעה הוא התנין ובכיר פרעה הוא רישי שולטנתהין לתתא מההוא תציבא עד בכור השפתה דאיהו חכמתא דילהון דאינון הנהו דרגין דאכפיין להון תהכהז עילאין ואיצון אשר את׳הרתיי' להרתייס איכון דרגיןעילאין כדאתרן הרמוזים כאיםטזמכא ואתר הדתיים איהז חכתתא דילהון דינקין תן האי^נןותכ' הרי שכל המאמר רמוז בפסוק אשר אתר הדתיים וז״ש המאמר משמע אשר אחר הרתייס * הרי למדצזשהושצו הוא התניןס״ש בבית קדש הקדשים שעיקר השכירה כנזכר 1 ון הפסולת וגוי ידוע הוא לפני כל יודע היתה לברר אוכל מתו חן שככל עולם ועולם מעולמות אבי״ע $ זו״ן וככל פרצופין ובכל אתר זו״ן נקרא קב״ה ושכינתיה ובזה יתמה המעיין כי כמה קכ״ה יש חייו • והעכין הוא כי הייה מלכושין צעשו להאי נשמת׳וכל המלכושין האלו הם מהכ׳ עיטרין שהם סוד הז׳מלכין וצתצררי כירור אחר כירור לעשות פרצוף של זו״ן שבכל עולם זעילס כפי יכולת העולם ההוא כדי שתתלכש הצשמה בכל העולמות כדאיתא כאידרא דכא דף קע״א ע״כ וכל דא למהם דסתימאה עילאה וגוי הסתי בגיןלאשתלפא ולעיילא כיד סופא לכל לרגין ולאשלפאלההיאנשמתא מדרגא לדרגא ע כגין ליהוי ההיא נשמתא משתכחא בכולא ומתפשטא בכולא * הרי שכל מה שהוצרך למהוי זו״ן ככל עולם ועולם הוא להלביש לההיא צשמתא למהוי הוא שליט בכלא זאע״פי שתראה שהםר א' וכמו שתראה באדם ן שהכל לנ ה׳ מלכושים כבר אמרנו ל השפל שיש לו עור וכשר וערקין וגידייועצמות ותוכיות העצמו' וזה בלא זה אי אפשר ואעפ״י שזה מקיף לזה וזה פניתי מוםן הוא בדבר גשמי מכ״ש וק״ו כדבר רוחניל' הכל גוף אחל ואם כות וכלא׳נקראהב״ה נ בחי הרוחניות שאע״פי שתראה ה' ושכינתיה הכל דכר א' וכולם הוצרכו כפי צורן כל העולמות. כמו שהיצרן ה' בחינות כאדם התחתון כאמור שזה בלא זה איר ןקךא לףקמ״גע״ב יתאנא ח ן ז אפשר והכל דבר א׳ וז"ש נ כצניעלמא לספרא כיון דאתבסתן לעילא כללא דאדם מעי)

^ קדישא

1 בית קדש הקדשים פרק ח׳ י

< למעלה תמנו לפי שהיא בעורף . וא״תהדי ^ ז ^ ס עילה על הכתר לקכל קדושה. אפי׳ כאיתי זמן היא ך <

p j p

ן ד בינה ואיצי עליי א״כ טצל אמר הצני עלי ג ה מ | ^ ש ך *׳־י* ילעי במה הס הילכים ילא ׳לעי הפניתיית ועל רזא

קיא מהימגיתא דמהיתניתא להיינו עיקר כל האתונות־ ^}^,, זאנכ אירתין נבאר הכתוכ שאמר התניןp^j j כמין ׳אוריו כי רובץ משתע שאיני זז ממקומו ״

ק ר י יקשה א״כ אין אפשר שתנין אחל י א ש מ / , P * P # ר . עול קשה י א י ל בתיך יאידי או בתון ה ל ״ י ה י ס י ד י ״5 * ת F יי>א מייתר לגמרי כי כמן שהיא ביאור ולאי שהוא' ' אכעס הכזינה שמלת יאזריי לאקא י ^ ^ אע שהיאור ל ל יאוריי דקב״ה ותה היאירים האלה ת ^ I יי|א יאור המוחין דהיינו תיט השדרה שתשםיירדיםן והיאור השני היא הגרין שהוא יאיר שהנשמה עולה ח ׳ ^ 0

היא סיד הושט שמשם מרד שפע לקליפות שהםץ הבטן זלפן פרעה הוא ראש לכל הקליפות כ ה * ״ ת ; מ מ ־ ן ןת ולפי שהקליפות שרי כיתידא ים׳'׳ ו פ י ל ק ל ו ר

יה1<* היא מ״כתקימיתדהיינו כיתהשי/ן ' *א: מ ^ כ

?ב<תי ל הכניסה הוא ממקום א׳הוי שרי ביתולא וסיים ב ^ י א 1 *קפי1ור עבודתי היתה שהיו פוערים לפניו וזהיi נבאר פסיק אחד קשה ההבנה והוא מה , p ^ L ' א י ב י * ל לויתן נחש ^ ^ כ א הנה ה׳ פויןל בחרבו הקשה ופל׳ ע

ת התנין אשר בים י ש עקלתין זהרג א ת ^ נ ' י <קןז ש^ ׳V יי/כןשיהרג אתחישלא נפקד בחרב דהיינו j l ? r r ח ינחש עקלתין הם שנאת׳ בהם פקידיה ״ ־ ט • ^ יזדב $ 7ן הוא שכבר ס העני נ מ כהם הריגה \ אא יליתחלק לב׳ צינורית בית השתן צקרא ז ת י & ^ ״ מא לקליפה זכיתהרעי היאצתש עקלתון ד ( כ ' ס

5 0 r , ׳ 0 ^ ל בהמתו הושט שהיא מ ג ש והנה התנין ה ו י ע ו ד ^ י 3 לאחורי ?ה ש W הגלין בסוד קנה חכתה קנה בינה א״א ״ I י ד י מעלת ללכג״כ אלא מה יעשה ^ תיל תוצאות וכהסתם ^ סותם לו ה ' ^ V P T ^ 0 יא נהרג דהיינו שלא יאכל דכר שצרין לקליפות־ ש:r שאין לי מוצא איני אזכלכ א לבר המת״׳ p 11לכ< ס השמים ת א ל ״ ל כ כ י ן א נ י א ^ ^ * רימז בלב ל״קא ז י 1שיןיא לחם מן השתים שאינו נעשה רעי יזהול הירגכחרכו אלאפוקדכחו ה צ ה ר ת א א - ׳ ^ ^ ן י ת י מ י ח ל ע ב י ת כ ד כ ח ח ל א צ י ל כ ל ר כ ד ל ע ס י ר ^ '

ירושלים

njr &8ן*ר,ים פרק •ת׳ ביית קדש הקדשים פרק ח*

ימ שאימ© קדישא דכר ונוקבאאתתבי־ו זיינא תליתא ונפק אתכסמותא ירושלייהפקדתי שותרייוזהו לשון כיקד ולא הורג דהיץ כ ג י ת ה דכולאהרישהיו בירורים הרבה שכלזמנא דאתתכרודכר הב׳ תוצאות שלהם לבל •יציאז דבר לתק ובזה הירג א

יציקבאהוא להוציא אתבסמותאתדא * גם שם בסמיך אשר בים לרמוז על הושט שהוא כיס העליונה שהוא ביכהלק היא הראש- מ חד גופא ובגין ונהןור לענייננו נמצא שהתנין היא הושם י חותחכרין עלמין זמתאחדן דא בדא ואתעביק בתיך יאמ־יי שאיני י־וכץ ו ר דכלהי תד גופא שכינתא לע*לא שנינתא לתתא קכ״ה לעילא לכל הקליפות הוי ה

ע ש ו קב״הלתתא ימשלפארוחא נעיילא כחדגיפא וככילאלא כיאיריס ממש אלא בתיך הב׳ יאוריס דהיינו כתמן שהיא לע שלפי• אלאחל* הר• ככירורשכל העולמות אימן חד גופא שעומד כין קנה לחים השדרה .׳ ונחזור לענייננו ד י ז אתחס ו ש מ ת י ת כמ׳יש ע״כ ; שלא ידעוהאימתיית האומרים שהאלהות הוא הן י ת י זדע ליוהלאנכתכו כתורה מ ומ״ש הכילאתמצאבהםמישיודעי© הדד שהוא המלך שמיני • ובדברי הימים נכתב רמת הדד יאק יודעים למה ככתכ כתורה כרי״ש ובד״ה כד׳ זגם אינם י כייא ז׳ מלכים דמיתי ואיק משגיחים כמלך ת׳ • ועוד תאתר שזי'מלכים מיתי והם כנגד p"i א״כ המלךהחימ• הוא יאשתדך ד י ב ת י א ד ן נ ם א י ס מהיטבאל מיי היא תאמי־ שכל מזכירות הס ז׳ והז' כבר מיתו א״כ הדר ואשתי מהיטכאלמיהם : א^ ד תעתחא&8היתניתא ׳דעינן בהווע״דאמרען מ' יולכים דמיתי וע״ז כתורה נכתב בי־י״ש דהיינו בעת מלכות( דהיינו וימליך ה שכשעת מלכותו נקרא הדר שהיא לשין הדור ותו מה שנקרא הדר לפי שככראתי־נו שהיי מהכ'עיטרין דע״ק דכלקדישיאלכךי מ י ק מ נקרא הדר לשיןהדור ומה שנכתב הדד כד״ה שזוכר לפי מיתתו לרמוז שמיתיגו לא היתה מיתה כמו שאר מלניס אלא שנדד מל כשאר מלכים כמצא• יע״כקדי ביה מיתה ולשון הדד כמו נדד ר״ל דד ממרותה זזה התנודדת נקרא לו כמיתה ולא שמתח"( א:

בהם מיתה ונשכתי כדמפורטבאדרא דתכאר לקיון בע״ה ושאר הייאתר ככר מבואר למעלה למה הוצרכו שבירה :4ux> ד בבאר שע^ןי* השבירה היתה לכרר אוכל תפשיילית דהיינו לברר תוכייתם והמובחר שבהם״ שהי* נשמה שלהם עו ו4>p העליתם למעלד ל־מעי-אינא • ונעשה מהם י.ק המיכחר שכמוכתר שכהס פדציףדתלכא קדישא ישכינתיה מניקה יוכל ^ 3 ל ת ת ולהוציא הפסולות אי א כי׳אע״יכטישא והפסולות הזה לא שהוא פסילות גמור ת״ו אלא שרצה לכרר הייה מלבישים כדי שר >ך1 ־ מ ת נ כשתתא דכל חיי ואלו היה מלבושים היו בחינת אמת קודם י מעורבים יחד וע״י הנטישות כירר כין מד לחבריא ז• א ה לת ו בחיבה ובתעהילכדה ונעשה פל כחינה כעצמה מלבוש לכחיצה הפנימית ממצה ילגבי הפניייית החיצונה נקרא פסי^ ש י א״א לעשיתו אלא ע״י כטישית שפן תראה כאזמן שכדי לברר הפנימיות אכתש כמרזפתא דפי־׳ילא וע״י זה הסיגים ציפליס י^ ר ע ב ידעת שכלתנ4עה מיליד חוס ו התוכיות נקי־מכלסיגולפי־שהונאת הסיגים היאע״״הכאה לכן מצאץדיניןקשק כיככר׳np*fc דעכץ ק יצאו כלם דינים קשים והרוחניית עלה למעלה וכמי שהסיגים כצאתם מהתוכמת לוהטין וכהרין ו בנטישה ל

כ אלו המלכים הנזכרים לא הוזכר כהס חיות אלא וימלוך וימות ועצין צשמתיה ן יתכאר לקמן 1 ל

ע11 לאלהים פרק to 3יח קדש הקרשים פרק ט׳

ת ו צ ו צ י ש כבית קדש הק-שיס י לתה המרפ״ח ניצוצות וגו׳ זה־ ו^בוא אל כיא>ר המאמר צרין להבין למה היו רפיח נ ״ ס ו די»4 כזוהר כיאשית דף א עייא יז״ל ינחה דדיוקנ׳ שנפלו בתיך הקליפית bU חסר אי יתר יבזה

ד הקליפוית י ת ה כ ר א ש ן הנשמה ש להם עלתה למעלט >לא נ דברית אזדרעבתייב דווגץ ההוא זרעא וגו׳ ״ הרי שהיי ת״ב איב והנה הראשונים הביאו רמז• לייספר רפ״ת מפסיק וי־יח אלי<יי£ ה מלכים יכל מלך היה לו בת מגו דהיינו יילכית לידיה וז״ש מ

י ז י • , - 1 יה זמיגץ וכל זיווג >:ס דהיינו ו' קצוות ו־ילכית . הדי כין הכל מרתע״ת מ״ת יפ״ח י אמנם עדיין צייכין אנו למילעי ללכ ׳ ' ו » י א צרץ־ להודיען כ י ן להכין למה היי רפיח היו דפ״ת לא פחות ולא יותר • א מ זייני ת'!כ הרי רצ״ד ניצי צות עתה׳ י

ו י כ ו &וק ט צ י ז ^ ן ל עז ׳ ממייפנוהא רכל8 - ת קדש הקדשים פרק ט י :

יויווגיהין לא אשתכתו וארעי אתבטלת וידוע הוא שכל המלטי שממו הס זיומה שאמרנו מ״כ הס שכל איכלול מששה קצוות אכל מלך הז שהוא מלכות אעפ״י שהוזכר כו מיתה כתורה • ספרא דצניעותאלאחשיכעיתהאלא כיטוללפי שלא יאמר מיתה אלא כחי אכל מלכות דלית לה מגרתא כלום אלא מה שיכיא לה מחג״ת נה״י • לכן ספרא דצניעיעא לא קרי כיה מיתה אלא ביטול לפי שאלו מלכין קדמאין אם הוו קיימין היו משפיעין בה אכל

: ל ו כ ה י א ל כיוןדמלכיןקדמאץ מיתו ו שפע בזה נתבטלה וזהו מ״ש וארעאה רוחו ת י מ אתכטלת ומי שנאמר מ

׳ ^ - ? ^ י תשוב למעלה אל האלהיס לכן יען כ ששה מלכים מתו לכן עלז ו' נינונות ולא ו׳ וארעא דאיהי מלכות דלית לה הגרייא כלום נשארה כלה למטה ולא עלה ממנה למעלה כלום ולכן לא עלו ניצוץ השביעי אס ו׳ נ׳יצוצות יכבר אמרנו שזיל את- למ״כ ציצוצות כין הכל עולה רנ״ד מלכים נתפשט י ניציצות וששה ניכיצית מהששה מלכים שהיא ייסוד כשייה המוכתרת שבכלים דהיינו המלכים הנזכרים עלה למעלה וכאשר תשיר ששה ממשכון רנ״דאז ישארו רפיית ניצוצות בתוך כקליפה שזששה עלו למעלה למעי אמא כממאר בכית קדשמ״ש כבית קדש הקדשים ואם איתא שהוא הקדשים .׳ ו

עכם האלהותא״כ לא יש מי שקודם לו וגו׳ : וט״ש בכית קדש הקדשים ואם כסכרת הקדמונים שהפשוט הוציא פשוט • הנה בסכרה זו טעו הרבה וכפרט הרא״ק שהכיא כעומק ספריו שאין הפשוט ינעל להוציא אלאנים י י פשוט כמוהו ככל מכל ולא מורככ ואס כן איך יצאו ענ •וורכבים מיין ורחמים ובלידה זשיעוד • והכרית בזה לומר שהפשוט ראשון הוציא פשוט שני לכד • ואחיכ מהכאת ב' פשוטים יצא תורכב דהיינו ־אופן שסיבה ראשונה שהוא הפשוט הראשון הוניא לעילת כל העילות שהוא הפ1יט הכיכ מהנאת סיבה ראשינ? כע־ילתכל העילות יצאו תק״ו ואתין הוא תוק< דבריי י וייייתי לזה ראיה מהראב״י־שכתב כ בהקדמתי ב־ף כ' ע״ב ו; ל ידוע הוא כ׳ לא *תהיה איזה דבר

שיזדמן מאיזה דברש־ כילאיתהוה בימת תא

הקליפה הוא פי־נין׳ אדים והאדם יש בו ו׳ קצמת דהיינו הראש ובי זריעות וכי שוקיים וראש הגייה הרי ו״ק יכל קנה וקצה היה מזי סטרית הרי מ״ב יכל אתד תהמ״ב היה בי סיד ת״גת בהי״ס ז' פעמים מייב עולה רנ״ד הסר מהם י״ק של הדעת שהיא לא

ירד למטה לפי שהיא נשמה דילהון נשארו רפ״ח • ועוד י״ל כאיכן אחר כי ז'מלכים מיתי יכל תלך הזאיו״ו >ןציות הרי מ״כ יכל קנה וקנה הוא כעל חג״ת נהי״ם הרי רנ״ד יהנה עתה ז תרע כימה שעבר בתיך הקליפות היא מ״א מלכים בסוד וליה שפת כמכין זל״העברה בתיך השפחה איכיונין

ן ונהרין י ן להט י ק פ נץ ז־קץ מ ואין י ס ל ודעכין לאלתר ואלין אקרין עא ר ד א ן דאחהריבו כנזכר כ קדמאיס הנזכרים י כ ל ט מ ה זוטא ואי^ו ה׳ ו כ ו ו כ ל ר ט ש ם א י אלה המלכ בפי ור דרינין סר. והרן ח א ץ אדום ב י » כ־ ור!ששות א ל א ע מ ן דהיינו א ט הר ש ״־זה£&#ןהם א ם בז ה ב א ר ק נ דו להם קודם דתיקון ועיין כאררא היה אלו ע ק א םור ם צ ם ת רבא וזוטא וה להם קורס ההיקון ! י ה ה ש ו ש ש ח

יליה נעשה שפחה לקליפה שהוא ס־י״אל- שיש f' מכאן יל׳ מכאן שהיא ס״לימ״אן באמצע דהייני המ״א מלכים שהם כתי הס״ל הזה כסיד סי׳ל מלא ככרית כמו

נעדאשה זונה עד ככר למש

לא יזדמן אע״פ ששניהם תחת סוג אחל מאיכות ולא איכות לכמות וקל וחימר

שלא

שר .לא משברי כלים ליי סל מלא נכרית ונתיילא כמ״א מלכיס ז י i 0 oijn תחת רשית הסל אבל לעתיד לבא יתהפך הענק מה שהי׳ עבד יהיה אדון ויהיה הש״ל כתוך ת״א חבוש בתינו כמו שהיה >י"א בתיך הס״ל • יזהיסיל ר״ת"אתה"סתר ״ל׳"מצי׳ שהס״יל* כת הקדושה ׳ י היא בתיך איית יבזה ׳כיין הקורא איתי להג שהיאהת״אתלכיםעלהס״ל : ונחזור לענייננו שי-י״א ״ולביס הם בתוך הקליפה ובהיות כל מלך יו": ספירות חגית (הי״ם עילים לתנין רפ״ז בשאר לנו אתת • והנה כבד אמרנו *והדעת לא נפל ממנו כי אס מעט מזער כסיד דתיתרי תיחין לנן מתג״ת נה״יס שלו לא נשאר כ״א נקוד: א׳ מה״ז יהשאר &:ם הששה נתעלה למעלה בייעי כינה והנקידה הנשארת השלימה לתניין רפ״ת וכל א׳ חהי׳ז מלכים נעשה בי כטישה א' והיה נשבר ויוצאים ממנו מ״א ניציצותעד שעלו לתנין דפ ח ״ מזכר • ודמיון לזה תראה כשמצא ניני! א' יתחלק לכייה ציציצית זה הולך לכאן יזה הולך לכאן וז״ש דאפיקזיקין לכל עיבר שהם הנניצית שאמרנו ילהטין ונהרין ודעכין לחלחך הייני שרט למלוך ילא יכלו לסמל ימתו ואלין הקרין עלייי; 'קדמאין דאתתרימ כנזכר כאדרא זיטא ואלי הם הלולכייהכזכר '3ססיק ואלה המלכים אשר תלכי כארץ אדים לפני תליך תלןס האלהית יאם איתא נ יבזה הפי יקשה למ״ד שאין סיף הוא ע ציהיא עצס אלהות א״כ לא יש תי שקודם לי ואיך אמר יאלה

י• הלילניס

בית קיש הקרשים פרק ט׳

ד י ע ר מ ה ו ז ה המלכים אשר מלכו לפני מלון מלן לבני ישראל ות מ מ י כ ע ע״ז דאיהו סהליתא על מהיתניתא דמהיתניתא ואס ה

ו . כ הזה הוא א״ס איך יתכן שיהיה קול׳ לו לכר אתר שאמד־ל שמלפ׳ לפני מלוךמלךא״כ מי שמאתיןשא״סשהוא עצם אלהוית כאלו כו

ה ז ״ נ \ י־ ע ת ס כעיקר יעליהס אמי הנכיא אוי המעמקים מהי ל. ת י ו ו א ה ש י ועור שעצם האלהות שם הוי": שמו וכל לכר שם שלא , י ש ת ושם יש כו שיעור קומה ולא״ס איזה אות י

ת ו י ת ו א יהיה לה גכול כלי לרמוז על דבר מאין בו גבול שכל הא ״ כ א ״ הם מוגבלות ואינן רמוויכ אלא על דבר המוגבל א

לא - ה כו ־ י תו שיהיה הא'ס עצם האלגית : ועור יי שכל היכל י ה ו כ ה כ • ו ה ל י מלא מכינויי ראשי אברים כמו עינו ה' •ל ־ ן ע י י לכרים השייכים ולשיעור קומ: ואין שום לכר מאלו ש

ה ע ם י א ד לכר שיקרא א״ס ״ יא״ת לברי התורה נלשון בני אי י ן כ כו כ אי תו לי תי עישה התירה פלסתר שהיא תירתמשלים י

א ילה : ״ ע כ ר ג התורה תורת איית ואפילו איתא׳ לא יוסיף ילא יל • ל כ ״ ז שהוצרך לרמוז כה על שיעור קומתו נמו שאתרו ר

ם ן ש כ התורה כולה שמו של הק״בה ישם הלבר היא גבולו ש* י ל ד רג ע האלם לא שיין שיקרא כשם אלם ני א^תראש( י

I ן ח ת ש י ו ה ל א הרי שהשם היא שיעור גמלי של אלס יכן ענם הו | ב ת ד ר י ת י הוא שיעור גבולו כמ״ש בתפילתאליהו ז׳יל רשות ה

ה מ י ק ב ו ז י מ ארכעיגיבהו עשרה הרי שעל ידי שמי שיערו בן י ל ם א י כ י י לכן כלמה שתמצא משמות לשייט אל האדם• שא ו ב ה י ו ה ל א יתכרן ואיני כסכרת הטיעים שמאמינים שעצם הל ״ ז ם ו ד א״ס : עוד תמצא מאמר בזוהר בפי נעשה אר מ א א ד ו פתת ההיא סבא לסכין ואמר שמעון שמעון מאן הן ו ע מ נעשה אלם אדהכי פרח ההיא סבא א״ר שמעין תלאמי־ שב . י / י ולא דכי ולאי לא איהי קכ״ה לאתמר ביה יעתיק יימין יא ו ה ת ה י י ואם איתא שעצם האלהיתהוא א״ס אין שיין בזה פא ו ה סבא לסכין והרי ר״ש מעיל ללא היא קב״ה ואם אית־א שp"rt< ב תי י ן ת״ת אין אמר לא קכ״ה לאתתר ביה יעתיק מתיא ע י ם א ן• כר מן לין (כר מן לין א לא יקרא עתיק ממיל ב ק שהת״ת הוא עצם האלהנת למה נעביל את הת״ת שהוא מס ״ א ם ה א מא״יא נעבוד לא״א או לכתר שהיא ייתר למעלה ו< p P ׳ ה ה ת היא העצם האלהית איך אנו אזמרים כריך את ן ה ל א ה ס צ ע א י ה ת " ת ה ס יתברך ייבוא לי שפע: ועוד אל / י כ י ל ל י פ א א י " י א למה לי לעבוד למי שנולד מאתר ואפילו ל^ " א שכלם נאצלים הלא טיב לנו לעבוד המאציל הראשון י וס ? ו ג ת שהרי ה הנה האמתכן היא א״כ מה יתרין ישראל מהאחו

4״כ

עוז לא$הים פרק ט'

שלא יתהזה מקרה מעצם ולא עצם ממקרה אעפ״י ששניהםת הייות המציאו׳ • וכיש שלא יתהוה גשם מלא גשם ח כלולים ת עכ"ל ועל הקדמה זאת יסד שורש וגזע כל ספריו וכל עותק חכמתו ארגה על ההקדמה הזאת שאין הפשוט תוציא אלא השיטכמוהי ונדי להתהיות התירככ היצרכי להיות כיפשוטיםל המראה מכים זה בזה ומביניהם יצאו תורככ • ואשתימם ע כאין מבין אין קרא ולא דקדק באותיותיו של הראכ״ד וטעה בדבר דאפילי דבי רב לא טעי כה דהא כסמון כתיכ אתר אומדי שלא יתהמה גשםתלא גשם כתב יזהו ששאל הקיייהק פיריש יכי השגת ת איוב ואמר ליה איפה היית במסדי א א את הנתיב הראשון אשר בו כח להוצי׳דכר גשתי תכח פשיטיתו הגתורה אשר לא תשתנה לזולתו עכ״ל * הנה תהאי סיפא מורה שהפשיט יכול להוציא גשמי וכתה טעו הרואי' את הלשון הזה • אלא ודאי שהיה בהם תישר עיון אטימא לכא יסתימי עיינין ותדראו רישא דאת׳ ידיע הוא וגויכי לא יתהוה גשם מלא גשם אתרו ש״תהסכתה תיסכתתיהבלן ולכן איכדי ספרים ומגילית לישכ דברים על דכר וה ילא נה«ר ולא בהיר דאם איתא שהוא מסכים על ההקדמה הזאת כי לא יתכן להתהייתן מייתי בסמון גשכ מלא גשם ולכן אמר ידוע הוא אם כן אי מעשה לסתור הקדמתו שכתב שאייל הקב״ה לאיוב וכי השגתת הנתיב הראשזןאשר כו כת להוצי' דכר גשת׳ תכת פשיטותו א תדאמרהקב״ה לאיוב דבר זה תשמע שכלתי שלא השיג לידע ההוא נתיב שיש כו כח להוציא גשם תלא גשם לא ידע עדיין הנתיב הראשון ולא השיגו ולא ידעכחאלהותו שכשאני אותר שהיצרן להוניא פשוט שצי כדי להוציא אח״כ יוורככ תזה יראה תוסר לפשוט הראשון שלא יש כו כת להיציא תירכב עד שהיציא אחר שיסייעהו ועוד קשה שתאתר שאתר שהפשוט השני הוא פשוט ממש כראשון א״כ תה הבדל יש כין הפשוט הראשון לפשיט השני כעל כרתן לימד ששם דכר א' שאינו פשוט כיציהם י דאי לא תיתא הכי ששם דכר שאינו פשיט להכדיל כיציהם אם כן תזרהדבר לכתו שהיה תאחר ששניהם בפשיטות א׳ כע״כ שמתערכין זה כזה ויתעשההכל פשוט אתד וליכ׳ הכאה שהתשל כזה אם יהיה כריכה מלאה מים וירצה אילהבדיל בין מים למיס צריך לשים ביניהם מסן דאי לאו הכי אינם מתבדל׳ ס איתם המים תלק מחלק אכל אס ישים ביניהם דבר יותר גשמי מהמים כמו זכוכית אע״פישלא יתראה כתוך המיסמ״תיהיו שני מיני מיס וכן קרא קאמר יהי רקיע בתוך המיס ויהי מבדיל בין מים למיס• הרי שכלי להבדיל המים שם הרקיע ביניהם. •

(אם

' מ a ה &רק י ו ו ל ב

ואם לכר גשמי הוצרך ליהג*יל ע״י לכר י*חר תבל שנן באור שהוא כשוט מכל הצשיטים • נמצא מן האמיר שכע״כ לומר ששם מסך להבדיל בינו זכין הפשוט הב׳ ובעל כרתן ג״כ לימד שהאי משן הוא מי/ר מוגשם יין הפשיטוי/ שאס המסך הזה לא יהיה מוגשם יומר מן הפשוטים מה ליעיל החכם בחכמתו יחזור הדבר לכמו שהיה ומאחר דאחרשאין הפשוע מוציא אלא פשוט כמוהו זה המסך שצריך להיות יותר מוגשם כד* להכדיל כין כ׳ פשוטים מי המציאו שעדיין לא יתפשטו זה מזה ככל עוד שלא יתמםך כדי שנאמר מהכאת ב' יצא זה הדכר מתר מוגשם ״ הרי בהכרח גמור מכל קצ״ל וגס מכל מה שכתוכ כבית קדש הקדשים שאין ההקדמה הזאת מוסכמת וכל המאמין בהקדמה הזאת בע״כ צריך שיכפור כעיק׳מוברת לזמר שהגשם היה קדמון כקדמות הפשוט או מוכרח לומר שלא יש פשוט כעולם כאשר תמצא להלן בהקדמות הראב״דא חייל וציין אתה לידע כי הפילוסופים אומרים ע״ ׳ ד ׳ בק שלא *תהווה לכר מלא לכר אלא מין ממינו זלדעתינו ולתורתינו הקדושה שהעולם מחודש אם כן יש לאפיקורסים פה לשאול אותנו העולם לא ימלט מכי פנים או שהיה לו חומר קדימן שממנו נכרא העולס ומלואו ״ או לח היה שס חומרי כלל אלא עילת העילות לצדו אם תאמר שהיה שם חומר הרי האמינו שיש דכר קדמון זולת השם לבלו ijnכפירה בתורה 1 *י לא היה שם אלא הקכ״ה כרא את העול' מעצמו ואם נאמר נ אס כן הרי עצמותו צתגשם ואל זה הסוד כתירזצו אמר איפה היית כיוסדי ארץ הגל אס ילעת כיצה פי' ככח החכמה יבכאחר דהראב״ל הכינה היה מציאות העולם עכ״ל • הרי ככי עצמי כתכ שזאת הסכרה היא סכדת האפיקורסים שתאחר שתושבים שאין דבר מצא מלא דכר ״ יתולד להם הב׳ קושיות הללו זנזפריס כעיקר • אכל לעניינצו דאית כידןרזא למהימצותא וידעין דכידו יכולת לכראות יש מאין ואיה( בורא כלא שותפו כאשר הארכנו לעיל אין לנישום קושיא ומאמינים כחידוש העולםתאחרשיש כילו יכולת להמציא הכל אכל עדיין צריכין אצו למודעי לחה אתר הראכי׳ד ידוע הוא למשתע דתסכים כדכר הזה ואת״כ בסמוך כתכ מעשי לסתור והבה י״ל בזה להאי דאתר הראב״ד ידוע הוא לאו סברתו להסכים על הדבר שהרי סיפא תיכח ללא ס״ל הכי כנז״ל אלא לומר לן שידוע הוא כין הפילוסופים האפיקורסים שאץ לכר יוצא מלא לכר וכן היו סוכרים אומות העולם קודם צתינתק כלומר התורה ולוה אמר הקכ״ה לאמכ איפה היית כיוסלי א

ו ל ק י ש * כ ך >

ג>ת קר* מקושיט ערק נו אי

ס כאשר מפורש כתורתם ונתזב כתורתינו ?!״כ מאמינים מי שאמונתם למעלה מהכתר : כל הגייס כאין נגדו היה כדין לדעת מי הוא המאציל ימהיתי אס היא מה ח ע י שקוראים הקדמונים אייס זה א!'א למלמו עכא כל לקושיית וראיית הנזכרים גס שכל פשוט מוצא פשוט כמוהו #"כ היה לו לכראות עולמות שאי; קץ יתכלית שאין הקצכהאה אלא משורש הגכירית • ואס הוא כסברת מי שאומר נ שהפשוט הוציא תשיט ימ״ב פשוטים יצא מירככ מאחר שהפשוטן שינא הפשיט השני כלי קצבה שאס דאשוןאין לוקנכהצרי ׳הפשוט השני יש כי קצבה נמנא הראשי{ דלאו פשוט היא יא״ת שהפשוט השני אין מ קצכה כאמה מקום נאצל הפשוט השני • מאחר שהפשוט הראשון היה מלא כלא והצמצום צריך שיהיה כפי שיעיר פשיט ראשין והפשיט הראשון לא היילי שיעור מאחרן אפשר להמציא פשוט השני שיהיה י* שאיהו פשוט אס כן אי למיהו : וא״ת דהא מה דאמרי פשוט לאו אפשיטיתיה קאמר דהיינו שא״ס לגדלותו אלא קאי על דלית ליה תערובא לין כלל וכדי להמציא שירש הגבירו' הוצp להמציא פשוט אתר כמוהו ועל ידי היית ב׳פשיטיסמכיס זה כזה ומתהיוהשירש יייגכזרית ע״י הכאה • זה גס כן א״א שאם המתניא ראשין היא *שוט דאין בו תערוכת גבורה כלל למה צתאוה לגבורות מאתר שאין בו י אלא עיקר התשובה נפי הקדמתינו ששירש המסדים והגבירות הוא מוקדם אפילו קודם הצתצום וכזה יתורץ הכל ועיין בפרק ראשון • הרי שמחמת כל הקישיתיכייצאכהןהן הכאיםמחמת חקירה הן הכאים מכח התירה תמה שכתויבה תוכרתיםאנו לומר דלאו הוא כמשמעות סברת הקדמיציס אלא שהתאציל יהכזרא יהייצר והעושה היא י^א תאן דשיין כיה שיעור קותה וכל תה שכתוכ כתורה זאע״ג שיהס כדרכים נסתרים יתוקים מן השכל מ״מ המכין בסתרי המרכבה יבין וידעתהיתו ויוכל להשיגו והוא היא אלה׳ ישראל מושיע ואליו שייכין כל שמהן וכינויין דכתיכין כתורה ובי שייכןק מאז״א ולא שכראיהו י פ כל רמזים של פרצוף אדם וכו שייך מ אייא ועל זה אמר יאלה המלכים אשר מלכו וכוי וחתים עליה

דשכייי דדא היא סהדיתא על מהיתצותא דתהימצותא ; הה נרמז ביעקכ ועשו ג״כ אע״פי שיצא ראשון עשי • הטיפה ראשיכה של יעקכ היתה יע״ז יצא עשו כלו אדמוני לפי שהם כלם דינים קשים • ילפי שיעקב רתיז לו יתברך אמרו רזייילשאמר הקכ״ה ליעקב אני אליה כעלייניס ואתה אליהם. ?•עקב רמז לששפרצןפיס לאצילות זבת זוגו רחל צי גתחתי

השביעית

/ הי״ קדש היןד-שיט פילו ט ם פ יק ט עו* ל*להי

- ע י ־ מ ו : ^ כ י כ ל מ ה ש ו מ כ א השביעית יהמלכיס דמיתורתזלעשו ז י fte?m>to שהוא דבר גשמיאיפההיית אמה לידע הJ י ל י י כ א צ י ' ^ ן כ ת מ W . הייישהראב״ד ^ c r עבדתיה יהוצאת׳דבר גשמיככח • * כ ת י ק כ ו ן ^ מ ד א ^ ^ , נ ן ן י כ י 5 י ש ״ ה ן י ב ס ל ע ם , כ ס ה א ל ש ע ץ ש ז י

ג ^ צ מ ה ע ן מ ש נ ב , י ה פ ה ח ק ל ת ה י ה ב ^ י ן יהסדכי סיג \ נ ן להיניא ׳שמאין (לכן הניא בסמי, , , ^ ם מ ר ו ח מ מ ח מ .יתחייב ממנו כתר עלמן שכל פשיס בתכלית למעלה ש

r I, J ד ״ ״ ג , 7wP4 ״ י י ^ י ׳ ק י א ״ ן עילתו הרי 1׳ השגות וכל אחד מאלו ההשגות ס כן ודרשו ח״ל שיייא י י ב ו ט בע י א א י ה ש פ ע א ב ק ע י ן נ ^ ן כ ל א , ה , נ ה , ל ל ל ^ י נ ש ה ׳ ב . ג ת צ ע ^ א ל , ; 1 : ה ׳ . א ד צ . ט ׳ א י ׳ א ל ל ^ י ג , ש ה ב

1 ^ £ " נ ״ . ג' סשכילמה שכינו וכי! עילתו . הא׳השכיל ^ ו ת ל י את ע7 ? עצמו ועילתה וההפרש שיש כינו לעילתה • הב׳ השכיל עצמה מויהעלעוקכהמאתחנה נקי* י

| ^ ^ J ' ןעצמהלעילתעילתה. הנ׳ ^ ועילתעילתהי־ההפרששישכיt ~JT35יך^,א , ^ ^ ' א י ^ ס י ל ש י א מ ד , ^השכ^צם עילתה •ועילת עילתה וההפרש שביניהם •הרי ט׳ ק

I Z *rSE,^,^^השגותוש׳ודש העלול הכולל • הרי עשר השעת •הרי שמאחד מעורכזהכזהלאהיהניא ג ! ד א י מ ר ר 5 " \ י w r לאדכראתדברולאגשס ונתהווה ינתישב כל לבי ^ ׳ יללהמצי נ יצאי ט׳ השגות כמי כן ׳ס '1 ' ל ש ^ ^ י ^ י ״ ו ^ י ע ז ; ןעי״ל ג ה ל נ כ ם , ל ? ש א ל כ י ס ה א ג ה כילת יהכתהנעלס . י אתגשםשהיאכעלהי! ° T ,P 2 ז נ י י ה ן יתכן דבר גשמ.לעמודעל דבר בתראהשליםמנלא י העולם . שב־י־ןטבעאי

™ 7 ' 7 ^ , , ^ ־ 1 י ^ י ^ ז ס ח ה י ה ש ס י ד ש ח ריחני יתלו׳ועיי4בדבר־ה־ריחני־זה אין השכל סיכלו יהרי הT כ A ^ f ״ י ^ 1 , י י ו י י י י ס י ת ואיני כיעל כמו שליםילאהיה של ח אצו מוצאים *העילס שהיא גשמיתלוי כ

! *^JL^ffi'*^"*™^^^ ק עלבלימה אלא ודאישככחוסוכלאת א ה ל י י ^^KP"Jr£lZ ! לאמי קרא ת ב כ ש , ל ״ ' ע א ״ י ל כ מ ס י ל העולם ואעפ׳׳. שהיא פשוט יש בו כח הנעלם שאפילו לגשי" שo ת א א ו ד ש . יאע״פ שהתוכניםאומרים שמה שעומד העילס קדישא דכל קדישיא ג״נ יהי׳ ה נקדא מצבא ק ו כל סול ק א ד ש י ד ח 4 ק ת ע עת הגלגלים שאינם המאביןתביריןצתיהווה מ׳קנמצא ש י כאמצעהאייר היינו מ־תמתמרוצע תנס י ל ס ח ק הזח שידש ה ם איתי ליפיל מכת מרינת־ם. 'ואומר שגם כזה לא יכחד. קדישיא נקר־אקדמאה ועתיקא קדישא ד מטחיפ י ל א ם מ ד ק ר מ ע f ח ת ח ט ג ן י הן אמת שאני מוצאים בחוש הראית מישישים פשזעיםות״קישביחסלים ז ל?נתהמעין שם. י א ל קלישיא בחסדים ככד ו כ א ד ש , ד א ק ק , ת א ע ו ה א ש ה ל צ ן ר ת ה צ ל ע י י ל ל 1 ג ן י ל ן י ל • ג J ל מ ? ו ס ל י 3 ל ג ן ה י ת ן ב א־בץ ס ב י ד ש נ ז י ן מ ב א ל כ יפיל האבן ממקומה אפילו שילך הגלגל למעלה ולמטה. הוא גכירית ומ׳׳ק שהוא מי׳ ה שניה שלים מו כ נ י י כ ע א : ונחזיר צ ל כ געע־ס האבןבעצםהגלגל מגכיריתהייכתיאהשלים ת י נ משים שהאכןיזיצחת כגלגל יל ק ס ו ס ע י ט •י • . ס . נ ת ר ק י*תמת ממצת הגלגל ׳ותאחז עצם הגלגל כעצם־האכןאכל לשארית המ<.מד שאומר יהשייזת מן יכל׳ ו ק י ג י דם ה אם תשיס לאבן הזאמ כאויר הגלגל אכילו שתסכב הגלגל ואלה המלכים הס הס השמות אשר הי* צהם קיה ע ש P מ r : > ° W J הזה כפל מריצה שבעולם 'י»ד נופלת האבן ואינה עומד׳ כלום הכיאיר הוא לפי שקודסהתיקזןהיוידינים ן ה לי ב ה י כ י ק ־א״ן עמידת בתיך אויר השמים אס לא שצחקקו תיךיהפי־סה כמו שתמצא שמותם באדרא ד א ה ף י א״כ קשי־א ל

יןיינויןיצר ןע׳אשיתשסכהם׳נש^יהיאפילואבניםכמו״דאמד•• שיגלי'למעלהניפתנהשמותם. . יא׳יתתה נשיזנכי יהכםיןןיחi ס א כי אב 1 מקיר תזעק יהרים יגכעית >ימדאמ״ל׳קרא 'מהכלים למה יקרא להם שימת אתרי י

0 דיכיגז ל ל ע שמעיקרא כשעת חקיקתם בפרסה כעשי כ ד yrfc» p לפניכם דינה וכל עצי השדה •*מחא! כף ת j ^ { ^ 0 י ש יאיתה ק

עוז 9א9הי& פרק ט" כח

ואותה'הנשימה שבהם היא תלק מחלק אלוה יתברך כדיי להיות* מלכותי ככל משלה כתו דאמר כאדרא רבא למהוי האי נשתתא' מתפשטא בכלא ילאשתכחא ככלא ולתהוי הוא חד יביא את כל עלתין כדורים זה כתיך זה וכל עולם יעזלס הייתר תיצין וקרוב אל המאציל הוא יותר רוחני וישלותלק כאלוה יותר תאשר לפנים תמנו • ובהיות שהטביע הוא שהחלק חפ׳ן להדבק ככל • לכן יהיו כלהו עלמין תלויין על בלי מה שמאחר שאורה מקיף הכל מבחק ומשפיע עליהם כאור כדורי לעולס שלפנים ממנו • לכן מאחר שיש מכל צדדיו אויר ושיה הא זיר כרוחב מכל צדדיו והוא באמצעי האזירורצון נשמת העולם האמצעי שהוא החלק רוצה להדכק ככל מכיל צדדיו ובזה העולסהאמצעי לא יוכל לא לעלות למעלה ולא לרדת למטה לפי שהוא יושב באתנע והנשמה שיש בו מלובש בישוה מכל נדדיו ובזה כל כד וצד רוצה להדביק כתה שכנגדו בזה יתעתד העוליכאתצע מחמתם הכל וכן כל עולם ועילם עד תאות התלק רוצה להדכק עק אותו התלק שכה שרוצה א העילם האמצעי שהוא כדור ה להדכקיילעליתילתעלה להדכקעס הכל מכל צדדיה זה החלקק על כלימה חבלי ששום דכר יחזיקאותה א שכה מעמד את ה וכלי שים ט(רח מאדון לכל ודוק'בד5רי והכן היטב • הריי מכל האמור לעיל שאץ להאמין באיתה 'ההקדמה שהליא הרא״ק שאין הפשוט מוציא אלא פשוכו כמוהו - אלא האמינה השלימה היא שהוא בעל היכלית יכילו להמציא הכל והוא בורא בלא שותפי אכל ברואיו הבוראים • כלס אינם יכולים לברוא אלא

כשותפו מהטעמים שאמרנו כפרק זה עיין היטב יתיוצא .׳ק לומר שפיונת הראכ״ד שאמיר בהקדמתו יליע הוא ת עור י כי לא יתהווה וגו׳ וכ״ש שלא יתהווה גשם מלא גשם .ץ היא שר״ל הדבר הידוע בפני כל אדם היינו שאין ידבר הענ ייצא מלא דבר ילא גשם מלא גשם • אבל הדבר שאין ידוע בעיני הכל הנא המייניא יצו מאין שהמציא גשם מלא גשם וזהו מה שמסיים ואזיל שאמד ליייההקב״ה לאיוב וכי השגת את הנתיב היאשון אשי־ בי כת לה וגיא דבר גשמי מכת פשיטותו הרי שהידיעה הזאת "לא הייה מידעה אבל יוה שהיה יודע הואי הידיעה שאין גבם • יוצא ייילח גשם וזאת הידיעה אינה ידיעת השגת המאציל אלא'היא השגת ?נבראים שברואיו כל ״ין יווניא מיני יאין דבר ייצא מלא דבר יבזה אתיא שסיר גם כן שאינו מכחיש לאיוב הידיעה הזאת אלא אומר לו הידעת 'כלימר הידעת גם את זה שא־נר אינו יידע אלא השגת שאין דבר יוצא מלא דבר • זה אינו ידיעת'השגת המאכיל אלא היא ידיעי;

השגת.

' י גיה קיש הקדשים פרק ט׳ י

קשיים שכל תניעה מיליד חוס בתנועתו אבל אחר השבירה' שינאן לחו׳ן ונשכרו יעלו הנשמית למעלה הדין שלהם לא היה דינא קשיא כמי הכלים שהיה כהם כח השבירה אלא סוד דאור י חוזי־ לבד יע״כ שיייתם ג״כ מורה על התיקין שכל לכר שיש בי דין ייעט הוא מתוק; אבל דין הרבה היא חורבן ואלו המאנין ׳תכירין היא תמת העילית' השרויים בתיך החושן כדכתיב דק­ י רשעים באפילה יקב'יה פריס פרסא ־ןמיה בין אצילית לבייאה יכין בריאה ליצירה יכין ׳נירה לעשיה יכל לעילם שהדי יתיק מן האור זקמיה פרסית הרבה תתהזין שם הקליכות הייתר חזקות וקשות וכל מה שמתקרב לאורייתמתיךן הקליפות לכן העולם שהיא ייתר רתוק מן המאציל קליפתו יותר קשה מתי שהרוב לתאציל אבל לעתיד לביא שעתיר הקב ה להפשיט מלבושיו שהם הפרסית הפרישיתכמו שאמרו רז״ל ייציא תמהק לפי שירד לשכון א מנרתקה אז רות הטומאה יתעכר מן הקכה אתהנ הרג כינינו ומאורו ׳תתתקו וזהו שאמרו רז״ל ו ומלתה לצדיקים לעתיד לבוא דהיינו שבאיתס העולמית שיישכים הקליפי׳עכשיו יהיו עולמית שיותעדציןבהם הצדיקים וזהו שנהנים מסעודתו של לויתן • וזהי ג׳ מיני אכילה שיהיה כאיתה סעידה נגד ג' עולמית שמתרבים בהם הקליפות • הבהמה היא נגד עולם העשיה שרומז לשס ביין שעולה כמכין . 5המה והעוף דהייניזיז שד• רמז לעילם היצירה הנקרא שמיים כסיד דרך הצשרבשמיס ילדתן אשר ביס רמז לעולם הבריאהרע שהקליפות יש להם שהיא ים עילאה ים הגדול י. ו שירש גדול למעל׳ שעילה עד גכירית דכינה יהיא התנין הגדיל שנז״לימשם יירדשפע יחייתלכל הקליפית • אבלהק״כהf הסיבים וכן תראה באדם היתחתין אינו מניח שילך לקליפו׳ \ שעיקר הכל הילך ללכ יתמצית הילך למעים י יא״ת מניץ אתה אימר שהתייצית למעיס הלא תראה לא כשאתה אוכל אתה מוציא • ילפי שהם עלמא דפירודא כך יויצאס כפירוד דהיינו בית השתן ובית הרע׳ פיזור לישעי' הנאה להם והצאה לעולם: והנה תמצא שמחקים אחד יונא טומאה זטהרה • טומאה דהיינו השתן וטהרה הייני הזרע כסוד מ׳ יתןיטהור מטמא שע״י המקום שנעשה להינאות השתן שהיא נחש כריח כנז״ל ייצא הזרע שהוא טהור גס ק יבזה הטעה לחוה הנחש הקדמוני שאמר לה שהוא יטעים לה יין המוחין עילאי; שהיא זרע קדש יכששכיכעמה זרק הה מיין ווהתין דהיינו רמז לשתן לכי שאין כידי להביא מיחין ירימאה אותה בזה הדיבר דהיינו שזיווג דאדכ! יחיה באיתן השעות היה לו להיות דרךנשיקין

ואמר

&ז קרש מקישים 6רק טי

• 5 4 j ~ זק ש5© « י קי מןהתו י ואמר לה הנחש הלא יותר טיב *תנכ ג י ו ק א כ י א ל ״ ן א י ח י ת ה ה ( פ ן ב י ק י ש ג ה עילאין שהמיחין כ״ייז זי ע ליה מ• י ז ל י י ל י ע ש ד י ז ש ז ־ מ ים״יא ל ׳ ינאעפי אלאזזאתכרי! מ ת מ ו ־ ר ר י אי הפה לוה אמרה הנחשהשאני שהוא מלשון כשיס ^ ל מ ולכן אוכל י. ונחזור לענייננו שלעולם לא כשיתכה שה א . ז \ ז ר י ר־ ךהטהי של הכלים שנפלו כעולם הקליפה שהוא תים י - < ז י ׳ א י מ ש בתוך בי״ע אבל לעתיד לכוא עתידין ליקראית כר כ ז כ ה י ס א ד י י ס י ה ס ועתיד לכנות שם עילייוי* לנייקיס ״ה כ ב ס י ש א « ה ויולחה לצדיקים לעתיד לבי מ את הנקי ה זת ו ד ה ע ׳ י ע כ עולמות לנדיבים וזה שאמר ששם עלו שבטים שא ל ' יל׳ץי־א מ י " ד ש ש פ ו א י לישראל להודות לשם ה' י יא״יז־ א. ה ח י ל ז י ה י פ י ל הוא והסירותי את לב האבן אייכ איך מאכילנז ק. ן כ ש י * ל ד מ אלא בהיות שמלכא קדישא מפשיט מלבושיו וxJ'n ם ה בתוכני אז ימתקו כל הקליפות וייתעדניס הצדיקים מם ת י ו ־ א י י ס ל כשי סר צילס מעליהם יה׳ אתנו אל עראיס ר׳ל כ מ ן ע י כ ש המסכים שבין הקדושה והקליפות • וירד לי ו ו ה ק . ז י י י ד כ ב כ ם ש ד ^ ת ה א ) ע ט י ^ ש , באיתי זיין אין פיזל ין כ מ ן ע ו כ ש סר צילם מעליהם שהיא המסך יה׳ אתני שיירל ל

אלתראים ;

א ו ב ל ו

$מ ל»להי& פרק ג\r

השגת הנבראים אבל אס ידע שלא לכר מוציא דבר אז ידע «דיעת השגת המאציל זהו שאמד לי הידעת ההיא שממציא יש מאין והמציא גשם מלא גשם זהו הלווק מדכרי הראכי׳ד אבל האפיקורסים תושבים שלא יתכן להתציא דבר מלא דכר ואפילו המאציל הראשון וזזו כפירה גמורה ינקרא אפיקיריסודאי ; וגם מאמרי הזוהר סותרים דבריו כי מ״ש שסיבה ראשונה היציא לעילת על כל העילות בהכרח כפי דבריו לימר שסכה ראשונה הוא למעלה מעילת על כל העילות שהדי הוא המציא איתי • ובזוהר כראשית דף כ״כע״בוז״ל אכל ההיא דאתקרילת על כל העילית דלית לעילא מניה ילא לתתא שיה ליה עי כד״א ואל מי תדמייני ואשוה וגוי ואמר ראו עתה כי אני אני הוא הרי כפי זה שעילת על כל העילות לית לעילא מניה ואם איתא שסיבה ראשיצה המציא אותו הרי סיבה ראשונה היאלא מציה • וכמ״שהרא״ק שהוצרך כריאת המורכב לתרץ *לעי כשוטין זה ג״כ איתא כתיקונים דף קי״ב ע״א איפכא וז״ל אבלל כל העילות איהו כירא כלא כלא שותפות אחרא לת ע עי דאיהי חד כלא שיתפא לא לעילא ולא לינתא ולא כאיוצעיתא ולא מכל סיטרא כלל הרי שהוא בורא בלא שותפו ואיך אמר שהוצרך ב'פשוטים להוצי^מורככ והרי בהדיא קתצידאיהו בורא כלא כלא שותפו ודאיהו חד בלאשותפא ובורא כלא

א ק ד ד א . י פ ת י ש כ א . אע״גלאיהו חד כלא שיתפי : ועוד סברה 11 שאמר הרא״קשהפשיטאיצויכיללהיציאתורכב אא ו ה ל מ י ש ב איפכא חסתכרא כזוהר שמי שהיא פשוט דאיהי עילת על כל העילות דאיהו חד כלא שותפו בורא כלא כלא שיתפו אא ל י ע ש דף ל׳ ע״כ וז״ל כמה דאוקימכא ל ד מירכב דה״ני בנעשה אדם מציני דלא עבדי אלא בשותפו כדאיתא בתיקוני זוהר ח

ה - י י מ א 3 י ש ר דמדעם א^א ב רדאתד דאלההוא ללעילא מניה נעשה ילא עבי ץ אתז י ת ל ע י א ד י בנעשה אדם נעשה וי ו ל י ע ל הל ה לת ע מההיא דלעיל תיניה וההיא דלעילא מניה לא עכיד מדעס עד דצטיל עצה מחבריה אכל ההוא לאקרי עיל ו כ א י ׳ אני אני הוא ואין אלהיס,עמדי דצטיל עצה מיניה וגי׳ הדי בכיריר שהמורכב ל דלית לעילא מיניה אמד ראו עתה נץ ש י ד ל ק כ לביאות אלא בשותפו וגדולת הפשוט הוא שבורא כלא שותפו . אגל לדידן ניחא שהרי האור^הייקיף את ע״ק דא ל ה א ש י ק י נשמתיה דנובע מניה ממש אע פ שתקיפי לא י ל כל הלילית ההוא אור איהז מניה וביה דאיהז או לאיהו עילת ע

למעלה תמנו מאחר שהשירש בתוכו דאיהו הוא ממש :א ו ה ׳ ש י ל ' ע לתעל כל העילי* שהיא יחיד בלא שיתפי נאמר עליו כירא כלא שיתפו יכשאי ה עי w צריך להכין מ״ש המהר י n t מ ד ? א ש ע נ י ד;טיל רשו מחבריה כאמיר כ מכר עילת על כל העילות ולמטה אמר הזוהר דלא עכיד מדעם שוס עילא ע, י , ה י כ ה ״ וצריך לידע טעתא תאי • א״ת לפי שעילת כל העילית היה קידם כלא ולפי שהיה בלא שיתפו ברא בלא שותפי א/ ל ו ר ל ל א ' ( א ה לזוהר ליתר ברא כלא שותפו ולתה אתר כירא בלא שיתפו שמלת בירא היא לשין הווה ומשמע שאפיל^אתר «

תניחצחים אפילי הכי היא בורא בלא שיתפו • וי״לדטעמא הוא שב ״ י" והגבורות לכן כהיות היא כלא בידיה • היכולת לבראת בלא שותפי יען

ל ד ש ח שבהיות שעילת על כל העילות הוא שורש כל ה ;ן כ׳ היא כללא דבלא אבל הנאנלי׳ מאחר שנאצלו p5T- סא ד ד 3 יס וגבורות לכן אין כיד החסד הנאצל ל פרצוף התשל לכדו ופרצוף הגבורה לכדו וכל הבריאות שנבראו כלם כלולים תחסי

ם י ד ס ז י 3 1 ק י ת ש א ת ל ם אם לא ישתתף כגבורה כדי שתהיה הבריאה כלולה תגכזרית ואין כיד הגבירה הנאצלת לכראת אה ^ י / ל ו ר י ק להיניא פ א : וכגון האיץ והמים שאי אפש* ל שתהיה כלולה ?חסדים והיו כעין דכר יניקבא שאי אפשר זה בלא ו

לא

י עא' ׳*אלהיט פרק ט׳ כט

ס ל ילי שייגעו שצייכין להשתתף התפל ע לא כליידי לתליחות המים ציזצא שכל ברואיו הכרואיס אי אפשר לבראתלצר אלא על כל העילות לאיהי שירש הכל וכללא לכלא לכן איהו בירא הגבורה כיי שתהיה כלילה מחסלים יגכויית הבדיאה אכל כעילת ע כלא שותפי ותמיד הוא כירא כלא שותפי י הרי שעיקר האמיצה כדכריניזלאכדברי הטועיםהאזתרים שהפשיט תוציאנה הוא כדברינו י להיכ־א חורככ שסברה זו ת"> מראה תסמן כת במאציל הראשון אלא עיקרהאמי ־ זעשיט אתר לשייעז כו ע״ב זז:׳ל ר׳ בא בשם ר' מסי כתת ואמר ישקני ל ד *בהקדמה זי יתורץ מאמר תימה דאיתא כספר כראשית כמדרש הנעלם דף ק

ק מתנו היו בש׳תיףוגוי ת נברא העולם דתצינן אמרר' א־זא כר יעקב כלתה שברא הקכ״ה ת י ־*ונשיקותפיהוזגי' כנמה מע: (זכי־אירתאתרזהעיין כספי• תעציתיתע״ש) נמצינז למדים מכל האמור להמאציל הראשון איהי עתיקא קדישא לכל קדישיא־איהו עילת על כל העילות כנז ל ואיהו הכורא כלא שותפו דא׳יהו כלא כנזכר דאיכו שורש הכל ובהמת שהמאצילהראשין לאיה! ׳עילתע! כל:עילית אליבא דכולי עלתא הזא מוקף מאיי שאין לז סוף י ובהיות שהאור מקיפו אע״ג שהוא אודיה בהכרח הגמור לייזר שיש ל> שיעיר יהלא ידע שעיייה שאין השכל יושיבו כנזכר כזוי,ר ויקרא דף קנ״א ע״א דלית לידע ליי בד איהיו כלתודיי׳ז ע״ד הצי צקידין ט' ש לף י י עייצא שהמאניל הראשון יימצא כי שיעור קומה ואע״ג דאצן לא ידעינן ביה כדאיתא. כז־־הר ח צעקי} יואינין ט' יאע״ג דאמרן דהני ט׳ אינין תתיתיה דיו׳יד עליה דיו יד אינין אכל איצין שמכין לה ואיכון רתיכין לטי אתרצןש לף ט״ו עיד •ט׳ נקודין לשלטיןעלאתיון איכון א״ס ״ הרישהתאציל ד י זוהר ח נ קו א לא״ס י עוד שם בתי לאינזן ח ראשון שהוא אין סיף אית ליה שיעור קומה מדשוי ביה מצין • זענין ב׳מאמרייהנז״ל ההפרש שיש ביניהם נכר צתכאר לעיל פרק אי:

ה מבואר כזוהר ויקרא לף קי״א• בכית קיש הקדשים המכין כסתךי המרכבה ידע ויכן מהיתו ומכל להשיגו ז Y 0 V י ע"? יזה לשינו בזמנא דידע ליה כר נש לקכיה בארז כלל כדין אקרי עבד לעביד פקודא לתאריה ולית ליה דשו לתפשאן דביתיה ״ י 1 גצווה* וברזין דכיתיה כזמנא דידע ליה בר נש כארת.פרט כדין אקרי כן דחיתא דיליה כבן דתפיש כגנזזהי ככל מן יוכל לדעת אותו בפרט י ?רי שכשהוא מבין כשתרי התרככה יקרא בן ובידו היכולת להשיג מהותו שאס לא ישיגמהותו א שעיקר הידיעה היא ידיעת הפרט כדי להקראית כן כדכתיב בניס אתם לה' אלהיכם למה לאתקריאו ישראל עבד הוא למפללו לקב״ה אבל לתצדע ליה חייב ליינדע ליה כדי להקראזת כן שאם לא ידע איתי לרן פרט לא ידע כי ה׳ היא האלהיס כדאיתאא פקידא דא קדמאה דכל פיקודין ראש׳יתא קדתאכ לכל פקודין לתצדע ליה לקב״ה בכללאמאי בכללא א יזויזד שמית דף ליה ע ליינדע דאית שליטא עילאהדאיהו רכון עלמא יברא עלמין כזלהז שמיא וארעא וכל חילהון ודא איהובכללא י !יסיפאלכל>< 3ערט למנדע ליה בפרט וכלל יגית׳ כדין איליף לון כאורח פרט הה״ד וידעת היום יהשבית אל לבכן היים לוקא מה ללא הופדע בפרט־אינו מתיישב בלבבו אין מדת החסד ומדת י?־שי תקדיית לנא כי ה' הוא האלהים דא בארח פרט י הרי מכאן שאם לא יל בהשגת מהותו ידע דכלא חדכדאיתא כבראשית דף ו״כע״אוז״ל כ א . ד ח א ל ^־יןאע״פישהם נראיסב׳דכרים הפכים כ >־פקידא דביעאה הה״ד ה׳הוא הז1היס כד״א וידעת היום והשבות אל לבכן כי ה׳ הוא לאלהים ולאתכללא שמאדאלהים כשמא דה*

דיעת האלהמע:יא למצלע דאיגין חד א לכתיב יהי מאורות ברקיע השמים הר* שעיקר י ליינדע דאינון חד בלא פרודא והיינו חמ י ז הר שתות לף קס״א ע״כ הה״ד אתה כדאית ללעת וגו׳ מהו למנלע כי ה׳ הוא ה&הים לא א ל איתא נ ו ע ; א ד ח יילית כהז פא לא איהז כללא דכלרזא למהימנות׳ והכי הוא ודאי כללא ח ?ללא דכלחא למהימנות' כללא לעילא ותתא כללא לכל אורייתא כ י ׳דכל אורייתא לא איהו דזא דתורה זכו׳ וכלא חד • הרי ראיה שעיקר האלהזת למנלע שהפרט היא כלל אס כן חייכ כל כר" ־דעתלהשיג מהותו כדי שידע שככל אחד לאם לא ק יכואלידי קיצוץ זפירולח״ו ולכן תורתינו הקלושה היא כלל ופרט וכלל •ם ח י כלללהייצילילעדאיתאלהא דכא זיקידא פרט לידע איתי ככלשייפי לגופא וכלל שאחר שראה שהם שייפי לגופא לא עחדא אבל בקדושה שרי בחכורא ס״סבפי ראז כפירידאאלאשידעליחדאלחהזיכלאחד • זז״ש בזוהר שמית שרי בחכי >שיים כתבורא מדאמרשרי יסיים דהייצי כלל זכלל ש״מ דאית פרט בגזייהו וכן תמצא כעשר ספירן שריבחדדאיהוכתר וסיים באד דאיהו מלכותאבל באמצע יש שליש שהם סוד השלושה קיים • הרי כלל ופרט וכלל « הרי מכל האמיר שחייכ כל מי שהואן דיניה ־ולהשיג מהותו כדי לידע שה׳ הוא האלהים ועתה אתרי שאצחמ ׳ישראל לחהוי קלק״בהזלחפשא בגנזי אכויזלמנדע חיה ת *זייבים לידע אותו בכלל ופרט וכלל צריך להודיע אלהי ישראל הנקרא הוי״ה חי הוא הגס שביארנו כפרקין לעיל לרן כלל ע צכי)ר דרןןפרט שידוע הוא שהוי״ה הוא בתפארת וצרין להבין מה שאמר קרא את ה' אלהין תירא ואותי תעבוד אם הוא במלו;

TjfQ התפאר*

{ b לאל׳הים 6יק fS . .

} ל ר א ע התפארת: לבדו או לא׳ שהרי גם נצח נקראיהוי״ה צבאות, והגה כפי קצת־ דעת מקובלים משמע שהעבודה היאיבתפארת ^ע י י ס גקר^הוי״ה וקרא איור ואותו תעביד שימישהעבזדה איהז בתפארת והידיעה זו. היא דרן מבלי טעמא. * הגס שבזוהר מ איתם-באיזה• מקומות כדאיתא כזוהר בראשית דף ט!׳ו עייב >1"ל יאתכללוידא בדא יאחעבדו־ חאחדא קול דנפיק בחבוי־א יזדא במעתא דנפיק נפקתבתזיגיהדנלילא כלאתחןדכתיב אתהשמיס קולובתזיע־האי׳קולדאיהו־שמים איהואהי^יהבתדא-זT"t< ישראל אהי״ה שלחנ* אליכס יזל׳קראדאהיייה בתראה לסאי קול דאיהי תפאית ובאהי״ה בתראה כתיב• כה תאמר אל כנ ?איהו קב״ה זאפיק-יתהק ממצרים ומאן דאפ׳ץ יתהק חייבים אנחנו בעבודתו כדכתיכאנכי היאלהין אשר הוצאתיך מארץ יזצריס- • גס איתא בזוהר כראשית דףדיייד ע׳כ יבגין דא קכ״ה אזהר להן-לישראל לאתיךשא כמה דאתמר והייתס־קדושיס כי׳קדוש־אני-ה׳ מאן-אפי ה׳ דאקב״החלמתשמיס קדישא הרי• ששעינתא ג״כאתקךי•קכ״ה דאיהו ושכינתיה חדאיני! • והוא ־דמציה ית בכי־ ישראל לאתקדשא כדאיתאלעיל כמאמר זה כזוהרע״ש •־ גם. איתא בזוהר שמות דף ס׳ ע״כ »"ל ד' אכא אוח יי א^עין־אלאהק״בהדכתיב כי הארסעקהשדהעןהשדה ודאידא ען&יה דתפוח״ן קדישין הרישקכ״ה איהו ת״ת י גם איאא&v בזוהר ויקראדף ל״ד ע״רדי־א כי עמן חקור חיים וג^ידא׳קב״ה דאיהו׳ אילנא עילאה במציעות גינתא דאחיד לכל סנזרין סעמא בגין לאתיד כיה־ההוא מקור חיים־ נממטריליה בעיטרין עילאין סחרניהדגנתא כאמא דמעםרי לפריה עלכלאהה״ך.א ר ק נ •צאדה־ורא>נה 0נוי3ציון וגו׳ ובגין כףכי׳עמךמקור חיים ועלדא כאורך נראה אור- ״ וידוע הואשמקודחייס הוא בכינה ה אלהימחייסואעגירתליהעלכלאהרי שתפארת איהוקב״ה מדאעטרע• ליה על כלא דאיהו ההוא אילנא דאחיד בקנ-,•^

חיים־ •• גם־א״תא בזוהר ויקרא דף ר״׳ןע״אכללאזעיר׳אנפיןאיקרי אתה י. עתיקא קדישא דאתגסיאאיקרי ההיא עליל'

ש יז"'ל ככ7- " ' י כ ) י ד ב כ - } י ד ב י ע ם ל י ב " י ח ג ז י ג א ה ש " ב י ח ה י א ^ ד כ נ י' א ־' ע { * ש י ' תע,^°Vc י ה נ ^ ' י ג נ י ב ' א ב ה י : ת כ י״א ת אבין דא קנייה . הריידקב״האיהותפארתיאיהו זעיר אנפץ בר מןדקובריק-דין׳ איתא בזוהר ייקרא דף קנ א ע״כ וו״ל ורוא דמלה׳פתיב-כרזא דלעילא יוה שמו ימה שם כנו כי תדע ההוא שם-ידיעא ה׳ צכאות שם כנו ישראל שמו דכתיב בכי ׳בכורי ישראל; • זהאי-ישראל־כל מפתחין דמהימנותא ביה תליין ואיהומשתבתואמר ה' אמרלי כנייאתה יהכי הוא ודאי דהא זעי>-! אפפין אעםרו־ליה וכיייכזיליה ככמה'כרכאין יאמרז:פקידי לכלא נשקו כר נשקי׳ידא להאי• כדפביפיל שילטנוייהכ ליה ע. כלאדכלא יפל־תון ליה עפ״ל - וצריך להכין המאמר הזה כמאיידאמד מה שמו.-יחהשם.כ« כי תדע ההוא שם-ידיעאל צבאו^

i 2 יקשהדה^יללמה׳שמו ה׳ נכאית שמו• ימה שסכנו ישראל כמה דאיתא בזוהר שמיתדףקנ״ז׳ע׳אמה שייוהיי״ה ומה שס 3 •שדאל דכתיב־כני בכורי• ישראל • יעוד קשה למה בזה• המאמר מייתי מה שמי־ ה• צבאות ושם.טוהר שמות כמאמר

לאקאמר הכי אליא מה שמוהייייה ילאקאמר צבאות ותו אין קאמר כמאמר הזה• דמה שמו ה' צכאות איך־ יתכן דשם ה' נכא,־^' ^ • יהיה רימו באבא דישראל והלוא ידוע היאכייה׳ צבאות הנארמוו בנצח זאבא. דישראל איהו־חכמה.• וי״ל שהזוהר דירש האי קק אמר כזוהר שגןן^ ר דה״־נו על הפנימיות ועל החיצוניות שהםהכלים־ולכן בזוהדשמית שדורש־על הפנימיות ל ת ס כ כ ו ז ל ג מ1 ה לרמוז-על. הפנימיות ואחייב פירש יוה שמי היי״ה שהוא על תכמיז ומה. שם כנויישראל שהיא ע ׳ ־ מהשמו ומה שם בנו• ־א קב!ד ת ו ל ׳!ילכא קדישא׳אבליםוהר ו^קרא שהיא מדבר על הכלים ״. ולכן. אמד מה שיוו נמה שם כנ3 כי תדע ההוא שס ידיעא כ^ ' ר ו ה א ל י | י ר ף ה ז י 0nv ה י שה$א הנגלה ל צבאית- שתכלית התפשטות החכמה היא כצצח גלכןלא איי- מה שמו ה' צבאית כ ~&מ< על הנגלה ילק אמר־ההיא שם ידיע שהיא ידיע ה׳ צבאית ימה שם פט *שדאל שהיא על תפארת דאכילית אכל.עדיין צל־יסייסתרקראו הול׳ו- ־ אנויל^ודעי מאחו׳שאמרנו שמאמרי הזוהר הנז״לדברו בנגלה ובנסתר ליוה באבא שינה השסלשבזוהר שמות בני ׳ ובי* ר י כ ב " נ ו ב א י ק ובזוהר ויקרא כנגליקראויה' נכא4ת יבפרא לאמצינז שיני* השם שכין בזוהר שיווית שהוא כנסת׳קראו ^ י :

y%).י בזן׳ ויקר׳ שהוא בנגלה יךאו ישרי! וקרא: כני כמרי ולא נמ-צא שוס שינוי כין נסתר לנגלואיך יתכן שבשניהם יקרא ככיד ק מ א י י י כ א ' י *י כ ת * ' ה א ה ד ן י ־ ג ^ א י שהועתשהואיו״יףלאנתהנוה ממוחיןדא״ואכדאיתא באידרא זוטה דףרנ־יא לא דאיי־ר״ין עpךי* ; י מ ^ י י ׳ דעת וגוי והאי-בן איקרי בוכחא דכתיב בני ככור* ישראל וגו מ־ות־א דאכוי וי/מי" י איךין דילהו} י ת י מ ז ז ליייי ^ י ־ י ט ־ ד:^ *:חץ כגויייהו זאחשינר לבן דא הדי שי<לכא קדישא עילאה נתהוו תהתי׳ץ על וראשג^ ל זעיר•אגפין•יקרא בן ^ור־יגי־ ליא " ב ,קא!אפילו הכי קראו בכו־ יען כי נשתלשל דרך אבא ואמא א 1 ן ד ד י ג ג

yofn? א י ' ה p ^ ־ ? 4 w י י ג r ^ ^ ב p ' V י ^ימ־אל י י ז י מלקא קדישא מי כ א נ מ ; ק 3 ל י דא״־א^אי,א דוקא ממוחין ? >1עכר

h ,u עיין י!א$היס &רק

מר אדםדארח אצילות דאדם זאצילית שע״ילףן אבאואמא והיא הנקראאדם עילאס דאיהו שם חייה התדש והיא הנקרא כז היא זעיר אנפין זאדס דאית אצילית היא מלכא קדישא ימן כי בא דרך אצילות ולא מאזצל כי היא המאציל יהיא השריי ככתר עליון כדאיתא בתיקוני זוהר דף י״גע״א יז״ל כתר עליזן איהי כתר מלכית(עליה אתער מגיד מראשית אחרית יאיה! קרקכתא דמפילין • מלגאי איהי שם חיה דאיהו ארח אצילות הרי שהאי שם מ" ה יקרא ארח אצילית יאיהי כתיך התפילין דייניחין אבאל רישא דאבאואמא י יז״ש ישראל אשר בך אתפאר ע ץ ל י פ ת ה א ל י ע ר ת כ ד י ע ל ף ש ד ד ואייא כדאיתא בתיקוגי זוהר ה דאיהו האי ישראל עילאה כעצמו איהי התפילין דאבאיאמא ״ צמצינו למדים דהאי ישראל עילאה יקרא בן ככוריען כי עבר דדן אכא יאמא יקיא בן בכור כי היא ראשית איני דאכאיאמא ומאחר ששניהם גס יחד נקראים ככור וישראל לכן לא שינוי נברא כין כייהר שמות כין כויהר ייקרא ימלאמר במאמר הנז״ל נשקו כר נשקו ידי; להאי כרא כליכיל שולטני יהכ ליה על כלאו ת ת ה איהו תפארת לאליי היא העבודה י והנה המעיין בזה י ל ק דנלאיפלחיןליה • הרי בבירור מכל המאמרים הליל ד עליוהקושיית כאומרו יוה נשתנה פרצוף זה חכלהפרציפים דאצילית שתהיה העבידה אליי ילא למי שגדול ממנו בחכמה וכמנין כמי אכא ןאמא דיליה שהם הםהמניאוהי יהס הס עטרזהו ואיך יתכן שנמליך הכן בחיי האב יהאב הוא מלך ומי המליכו שאמר שולטנו יהכ ליה ולמה תהיה יפה כח הכן חכח האכ ואף גם זאת שאנו מיצאיס כזוהר מאמרים הפך כל הנזכר שקורא לתפאיתאפי מלכא היכלא מלכא לכושי מלכא כתרי מלכא א״כ משמע דתפארת לאו איהו מלכא וצריך לדעת מלכא מאן איהו ואלה שמית המאמרים הנמצאים הפך מהמאמריס^הנז״ל • איתא בזוהר בראשית דף ב' ע״א וזיל כעיא לאתגלייא ולאתקריר וברא אלה ואתחכרון אתיין אלין כאלין ואשתלים בשמא אלהים יעד לא ברא אלה לא י ה בשמא דאואתלכש בלכיש יקר מ סליק כשמא אלהיס ואימן דתבו כעגלא על רוא דנא אמרו אלה אלהיך ישראל הרי שזעיר ונוקביה הנקראים אלה בראם ההוא שנקרא מי כדכתיכ שאו מריס עיניכם יראו מי כרא אלה ומשמע מן המאמר הזה מאן דתפיס זעיר וניקביה לבדו נחשב לו כעון העגלמדאתרזאינין דחבו בעגלא על רזא דנא אמרו אלה אלהין ישראל א״כ קשה לההיא דלעיל דאמדיהכ ליי שולטנותא על כלא וכלא יפלחין ליה ומכאן משמע להפךדיואן דפלח ליה לזעיר יניקביה לכדו נחשכ לו כעון העגל• גס איתא בזוהר כראשית זף ל״ז ע״א יז״לת״ח כולהי נטיעין היו סתימין רשיטין דקיקץ כאתרא חד לבתר עקרן קב״ה ואשתיל לון באתר אחרא יאתקיי«וו הרי דקב״ה שתיל לכילהו ספירן יתפארת הוא בכלל הספירות • גס איתא בזוהר כראשית דן• ס״ז ע״א תא חזי ייה כתיב כיל ימים ה כד״א היא עשני וכתיב כי היא לקצות הארץ יביט ע ל היא על ימים יסדה יעל נהרות יכוננה כי הוא חאן הוא דא ק . יסדה יעל צהרית יכיננה יאלין שפעה עמודים דקיייוא עלייהו ותליין לה יהיא אתמלייא מנייהי הרי שה״ז עייודין דאינון חג״תה לאו איהי תפארת • גס איתא ל ק נהי״ם דו״א מליין לארעא זקב״ה על יטיס יסדה דאינון ז׳ עמודים הנזכר אס כן שמע מניה דדהר בראשית דף קנ״ג עייב תא תזי מלך כמשפט יעמיד ארץ מאן תלך דא קליה במשפט דא יעקב הי־י דקב״ה דאיהו יולך על נה איהו תפארת ״ גס איתא בזוהר כחאשית דף ר״ה ע״א וז ל כה אמר האל ה׳ ל ק ידי משפט דאיהו תפארת מעמיד ארז ולאו דק וצאצאיה דא ארעא א ה לעילא לעילא דאיהו בורא שמיס ואתקין ליה תדיר ככל זימנארוקע ה ל בירא השמים יציטיהם דא קה לההוא דלעילא לעילא ולתפארת קיאו שמיס והאמירה הוא מההו א דלעילא הרי שההוא ל קדישא צרורא דתיי הרי דקרא ק

זלעילא הוא האומד והעיסה ואיך אמר לעיל דלתפארת דאיהו שמים שולטני יהב ליה דכלא יפלחין ליה : גס איתא בזוהרה חד דכר וחד נוקבא דכד יהכיה ליעקב ״כתיב כני בכירי ל ק בראשית דף ריט עייא אייר שמעין הא תנינן תרץ בנין אית ליה ל ישראל הרי דקליה איהו לאו תפארת י גם איתא כזוהר שימת דף י״ז ע״א n יל אמר רבי אבא האי פשוקא היה ליה לומרם כ:י ישראל ממש מההוא ישראל דלעילא דחשיבו כ ישראל או בני ישראל רב יענים תמנו • מהו עם כני ישראל אלא ע הנה ענת המאייר כך היא ו לעס כני ישראל הוו ולא עם ה וכתיב ויקי;ו מפני כני ישי£לולא כתיכ מפני עם כני ישראל • הנה כו שמלכא קד׳ישא דאיהו היי י־ יקרא יש־אל עילאה יכני ישראל הס תפארת ומלכות כאימי לעיל כמאמר בר1עויח דף רי״טה דאיהו מלכא יךישא ל ק ה תל דכי יתד ניקבא ואלו היה איתי הפסוק ועם יש׳־אל הוו משמע עמא ד ל ק ע״אתי־ץ בניןאית לם ל דאיהו יילכא קדישא ולכן נתיענו עליי ת ומלכית דאינין בני ישיאל ולא ע תכא־ ס בני ישראל יזשיו דאינו; עם י ויודאמר עא א ק לילכי יךםשלו ו ס ה י י י 3 ג ק ק ן ל ר ת א כדכתיכ הבה נתתפייהלו • ולב; כששאל לחכמיו הידעתם אתאלהי העברים ןק אתר תי ה אמר אשמע בקולו. כמנת ש:ם חשכו דתכארת ומלכות לאי קילה היא י ל מפארי; ומלכית יאינין בני ישי־אל י

ז לאבינו פרק •ט׳ ו ע

J0 ה לאו א־:ו תפארת ל ק . ציפיןדאצילית הנקרא זעיר א:פין ובכללם תפארת י הרי ד ^ ׳ u t ן י ה אתגלי מנהין איכון עשר דרג ל ק ן קדישין די ברזא דבהיתנותא ד י הי שמות דףר׳ ע״א תא חזי כל איכון דת ו ז איתא כא ל ״ ב ל א ' ״ ת . גם איתא בזוהר ויקרא'דף ד ע א תי כו חת וממילא משמע דקב״ה לאו אי ה לאו מכלל דעשרםעי ל ק ה-י ד? י ור ל י ימאן איכון לעילא ומאן איכון לתתא אי תא אכלו רעים לעילא . שתו ישכרו דודים לתתא אמר ליה S אלעז 1 י יק ע ד וצהרמצא מעדן . ץ ל ה ם י ע ר ן ו ר ק א ן י ל א ן י מ ל ע ן ל ש ד כ ג י י א י ל ד א ת , ל ח 3 א ת ד ת א כ ן ן נ י א ד ה א 1 , ר ע / י א א ^ א , מנ קי וההיא נהר לא מתפרשן לעלמין ואשתכתו לעלמין כרעיתא וכחמיתא . שתו ושכרי דידיס . לזיתנין ידיען והא איר ת ם דבשי דא קב"? א הדי מן המאמר הזה ברור דקל׳ה לאי תפארת לפי שמי שאייי באתי לנכי אתותי כלה אכלתי יערי ע^א ם אי ה • ג ל לאבא ואמא אכלו רעים ואמר לתפארת ימלכות דאינ•; מדים שתו ישכרו דידיס הרי דתבאדת לאו איהי קע י ד ן . דכל םפירא אית לה ש0 י י ז ע״ב זז״ל אכל לאו דאית לי: מדה ולא שם ידיע כגיונא דכל ספי בזוהר ויקרא דף רל ימדה יגביל יתתים ובאילן שמהן מארי על-יא איהי ייתפשט ואמליך'בהון יאתקרי בהון ואתנם׳ בהון ודר כהון כצשמעא לגב*j ה י ל ית וממילא תשמע דתפארת לאי ק י ה לאי איהי בחושבן הספי ל י עלמין דאיהו ק אברים דגיפא • הרי דמאן דאיהי מאיל . ן י א ר ז הי עיד איתא כזוהר ויקרא דף רצ״א ע״כ ו1״ל נהורא דכל כוצינא יכיצינ׳ דאקי־ין תיקוני מלכא כתר• מלכא כל חד וחד נm . ה ל בההיא נהירא דלגו לגו ולא תתפשט לכר הרי שהסבירית נקרא למשי מלכא ילא מלכא . הרי דתפארת לאו איני קה ומי ישים ראשו ל ק ה י׳1י אומדים דת״ת לאי קליה אלא לנושא ל ל מונחים לפניך שתי תערכית של מאתרים אלי איתדים דילית קע י ד ו ה ל בין ל הרים הללו להבחין איזה מהם יצדק • לכן נרין לחקיר ולדרוש ילחפש אחר המאמרי׳ המודיעים אלהיתי ית׳ לידע ו

. ! /. ו «•_. ו . . ו , , ז - - ׳ ו

ה ׳. ד״ה ע׳׳כ פתח ואמר כה אתר האל ה׳ בירא השמים ינזטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעסיעציה יריח להולכים בה לעילא לעילא דאיהז בורא שמים ואתקין ליה ת^־יר״בכל ל א אוקתיה אבל כה אתר האל ה׳ בירא השמיםזנישיהם דא ק האי קיא דיהבה נשמה יגל' ,. ק וצאצאיה דא ארעא קדישא צהרא דחיי נותן נשמה לעס עליה הארץ י א זימנא • רוקע ה1 ׳ אי ו . ו ע הוא דקליה איהו לעילא למה בא ללתמ ח ה לעילא לעילא י ל ע nr צריך לדקדק ולהכין המאמר י האי דאמר ק

- ך י שרצה לרתוז על אבא ואתא דאיצון בורא שתים בסוד תי ברא אלה ואקחן נמי קלייה כאשר תראה לקמן בפרק,א ל י ע מי קשיא לן למה הוכפל לעילא ל ה ולזה כיון כעל התאייד באויייו לא קליה לעילא לעילא • אנ ל ס ק אי קי אבא ואמא נ

ר מ ן ילען א י ' - י ע ^ ב י ב י ד ש ל ה הי״לל קב״ה לעילא י אלא ודאי תדאמי לעילא לעילא • בא ליתוז לעילא.תאכא ואתא שליא עא ל י ע ינו ל ה לעילא לעילא דהי ל לעילא לעילא • אבל עדיין צייכין אני למו־עי מ:א ליה לכעל המאמי לדיוש זה הפסיק על קן ה י א א ד ל ת א י י ר ה , י ' לכו' א ל ה א ' י ^ ייי^יי׳- ה י ה א י ה ץ ד ל יליזה א ז י מאכא ואמא • ויש לותימדיוקא דקרא דהי״לל כה אמא י לא ל ד י כ ^ ' כ י ה ץ ז א ר כ י י י י ל ה ל י ל היתפאדית ה י איהו ע מ קליה לעילא לעילא לפי שאס כוונת הפסוק הוא דהאי כה אfat •י ה לכד היה דייש להא מ א כה א י י ק מ ת ומלכות אלו א י א את״כ כירא השתים דאיהו על התפא י יא השתים י זמדאמי ק בי! ״ ל ״ א ״ ז נ ה ה ל א א י א דאיהיאבאיאתא דאיניןכליאשמים בסידמ׳ ב ל י ע ל ה ל ק א ד ל ר ת א ה כ א ת א ז א כ א ל ע ק י א כיה ה* כ ל א M מ , י ה י א י ז י א א ן ןאי י ? דאיהי ליגילא לע-ילא י י ק דיש עלקל א כה אמד האל ל יאמר בירא השתים ל עתה דאתי קיא קדישא נ י נ י ' ב J ? ל נ א ' ן י ג ה י ״ ב ה ק י י ה ? י ה ה א מ י ; י ה ס ל י מ כ קדישא דאתרי תי כדאיתא בז׳הר בראשית ז?׳ ל ע״א ״"ל יא י י , י א עמיקא דנפיק תגי מחשכה לאקיי מי שיריתא לכנייגא קיימא ילא ק נ ״ סתיעאה גליפו דחד ציירא סתימאה קדש קדשין כנ

ה ל ן עמיק וסתים כשתא לא אקרי אלא חי • בעא לאתגלייא זלאתקרי כשתא דא ואתלבש בלבישא y דנהיר וברא יג - י ם כן ל הרי דההוא שאצטייר במעי אמא דאיהו מלנא קדישא הנקרא מ׳ השיק בנתר עליין כאשר נתבאר לעיל ייתבאר ג

ל ^ י ע א ל ז ז ל א א י י יי ב א י ס י ; י נ י < 1 ם י י י י מ א א ש י ז י י מ ה א י ״ ם » י מ א ש י ק : איהז דברא אלה דאינו! הששה קצייח• ה

עוז לאלהימ פרגן ט' • 6*

מפידש ד׳ אליעזר כדף א' ע״ב עיש שהרי אחר קרא ויעש אלהים את הרקיע ולא אחר ויברא אלהיס את הרקיע שאע״ג לאבא ואיואיוזריעים ומוציאים את הולד לא נקראים כזראיס כי אס השותף השלישי דאיהי הבורא שנותן כח בהאי;ויכה ונשמה לציירק לאו דכרא אותם אלא דתקיצו להון וז״ש ויעש א ה איזה כן אבא ואיוא לעילא אע״ג דהוניאו תפארת ומלכות דאיצון השמיס ו' אח הרקיע ולא אמר ויברא t>\1 ויעש לפון תיקון כמו האשה שמתקנת צורת הולד בתוך מעיה י יא״ת והא כתיב בראשי׳ ברא ,:k ק • ויש לומר שלזה לא אמר קרא א אלהים את השמים ואת הארץ • הרי שאלהיס שהוא כינה נאמר בו שברא את השמים ואת ה אלהים ברא בראשית את השמים זאת הארץ שאז היה משמע ששם אלהים הוא דכרא את השיויס וכוי דאינין תפארת ומלכות י1א אמר בראשית ברא אלהיס שיש בי כ' הכמת האחד היא שהאי אלהיס דאיהז כינה בראשית בכח האי ראשית לאיה׳ ההיא בקודה• ינלאתרבתחיל׳המאמר הזה כשעתא דסתימא דכל סתימין בעא לאתגליי׳עכד ברישינקידה חדא ידא סליקלמהיי מחשבה צייר בה • כל ציורין יעי יזהו הכנת הפסיק בראשית ככח האי ראשית ברא אלהיס דאיהו ביכה את השמים זאת הארץ דאינזן תפארת נקלכויג זעדיין איכא לייידק בהאי קרא דלמה לא אמר כראשית אלהים ברא יהקדיס חלת ברא למלתאלהיס • אלא בהבבהק א השנית שיש בפסוק זה יתורץ דקדוק זה בראשית בתחילה ברא היזא דטתיר וגנח לאלהים דאיהו בינה ובגויה כליל השמים י לאינון תפארת ימלכות היי את השמים ואת הארץ לכן הקדים תלת כרא לתלת אלהים ואח״כ האי אלהיס דאיהו כינה ככל •ימא (יומא היה מפיק ממה דהוה כליל בגויה י נייצינו לתדיס שהכירא היא יילכא קדישא דאקרי מי כסיד מי ברא אלה יען כ׳ הוא הוא עתיקא קדישא והעישה הוא כינה דאיהי אימנא שכן האיתן אינו עושה הפעילה אם לא יהיה הכל מזומן לפניו וההזדמנית היא הבריאה שכן כשעת הבריאה ברא הבורא הכל כיחד דהיינו ההזמנה • יאח״כ האומן היה מתקן כל דכר כתקומו • נתצינו למדים שפס אלהיס היא האיתן ולא הבורא כמ״ש חז״ל ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן • יא״ת והרי חצינו ששם אלהיקז 3יא את האדם שנאמר ייברא אלהים את האדם בצלמו וגו׳ בצלס אלהים ברא איתו . אלא •ש לומר לכאירה בדקדיק הפסוק ליגת בתחילה לא הזכיר בריאה באומת נעשה אדם ילא אמר בברא אדם יאחר כן בבריאה אמר ייברא אלהיס את האדם ,״ת השמים אלא העבין הוא כמו שאמרנו שכל מה שעשה אלהים דאיהו איחצא היה הכל מזומן מהבורא מיום א' כמו שאמרו רז״ל א ליבית תולדיתמ ואת הארץ לרביתתילדות״ה יכל מה לעכידאלהיס דאיהז אימנא לא שייך ביה אלא לשון עשיה . ולכןך תכלית הבריאה ^ ע התחיל במאמר נעשה אדס שהוא לשק עש*ה ימה שאמר ייכלא אלהיס את האדם הוא לפי שידוע הוא ה היה כשביל האדם לכן נאמר בו לשון בריאה שאפילו שזאת הבריאה היא העשיה אבל תאחר שעיקר הבריאה היה בשביל האדם שיין ביה שפיר לשין בריאה היי ויברא את האדם אבל תה שנהיה על ידי אבא ואתא לא שייך כיה אלא לשק עשיה דכתיכ ביים <ג&!תה' ארץ ושתיס שבשעת העש״ה היה. כשתיף לאבא ואתא הי* כייס עשית ה' אלהיס ארץ ושתים י יכן כבריאת האדם

היה כשתוף דאבא ואתא כדכתיב ומצר ה' אלהים. את האדם י יא״ת־ והרי כתיב ויברא אלהיס את האדם ואומר חודר בראשית דאכא לא רצה להשתתף בבריאת אדם > וי״ל שהיה שיתוף ולא היה שיתוף דבקראי משמע הכי ימשמע הכי בפסיק ליייצר ה' אלהיס משמע דהוה שיתיף * יכפסיק דזיברא ה׳ אלהינז משמע דלא היה שיתיף • הא כיצד דהוה שיתוף ולא הוה &ימוף • תדע שכאדם ואטלוי{ ליתפירודא תתן ואעיייג דאתרינן גופא ונ-שמתא • פלא חד ולא אית פירודא כין גופא לנשייתאנא ת ספירןדאינין לפני ןלפנים וגי׳ ילאן אימן כגוונא דכרנש דגיפאמי אי ו ג בע״ ״ י ש דף ־ תא בהיקעי זוהר ף אי ז ג , . חדא ונשתתיה מינא אחרא אלא לעילא כלא אד אלא כל נהוי־א יכל דרגא דאיהו יתיר קריכא לעילת כל העילות אתקריאת לפני ולפנים • הרי שבאדם דאצילות לית פירידבין גיפא לנשמתיהיהוה כלא בשיתפית דאבא יאתא אפל באדם דבריאה ייתחיל הפירוד כץ הנשמה והגוף לנוי שבריאה הוא לכוש לאצילות יזהו תה שאמר בזוהר בראשית דף כ״כ ע״א פד מסי לעלתא לפרולא דיאיהי עולם הנבדלים דהיינו כאתר דאין הנשמה והגיף אתל לא בעא להשתתפא כיה אבא דהיינו שלא רצה אכא להשתזף למעבד שיהמ גופא ופשתתא כלא תד כלא פירודא כמו אדם לאצילות• אלא השיתיף שהיה דתשתע בקרא דיייצר ה׳ אלהים היה בענין הנשייה דצכת ביה כדממיים ואזיל קדא ויפת באפיו נשמת חיים דייקא שהיא חלק מאבא להחיות כהאי גופא אכל לאףהאדס דה-י׳נז הגולם שהוא מסטראדאמא נאתר בו י תלקבג לי אדםדאצי &יי7יף לגמרי למעבד גופא ונשמתא כלא תדכמועאת הגיף היה כשותפית דאכא י י י ץ הציור שהוא על ידי הצשתה המצ ת האלם ולא נשתתף ביה אבא אכל בענ (יביאאלה־^ס א זאיוא אהי מה שאמר וייצר ה׳ אלהים לרמיז על הנשייה במה נאמר היאלהיסשהיה בשותפיתיתנא והדר מפרש נשתתף

עת לא>!היט פרגן ט'

א ע א ב 1 ל ״ ז ה * נ ע ל כ כ אלהים• כויפחבאפמינישתת חיים שזה היה חלק אכא זזה היה המצייר את הגיף יבזההיהשימיף א ה׳ם לויי י נ אכא להשתתפא היי ויכרא אלהים את האדם דהיינו הזמנת הגולם • הרי מכל האמור דאכא ואמא הם המתקס ה י ט ו נ ש־י־א הבורא קדמון שברא אפילי להם יזהו שאמר כה אמי האל ה' בירא השמים ינוטיהס • ויש לדקדק בהאי קרא האי זה י א צ א נ ק ויוקצה י יעוד מאי האי י א מיותר • ועוד למה כארץ שינה יאמר ריקע הארץ וצאצאיה . ולמה לא אמר בורא הן ו מ ד דאמר אלא עם מה שאמרנו יובן שלעולם אבא יאמא היו מתקנים מה שביא הבורא קדמיז ואפילו אותם בראם הכירא ק^ ר וכוה אתיא שפיר האי קרא כה אמר האל ה׳ דאיהו מלכא ק־ישא כנז״ל בזוהר לאמי קב״ה לעילא לעילא כירא השמים איהל כן השמים דאינין ז״ין ינזטיהם דאינון אבא ואמא דאינון מארי כניינא ואומנא אפייאיתם כראם האל הידאיהי הביריקדמין יעל דנעך׳ד ו ק ת ימלכית די פי־מפין לכן לא אצטרין כארץ לריר לשין בריאה כיי! דאת־ בורא השמים גס הארץ איוקה עם השמיט כ י א פ ת

־ עלו ל י ז א ״ , א א ה י ; ו ץ י v~ ש " י כ א ח "י" ש מ י : ל י א נ א כ ז י י א ה 1 1 ' י ד י מ א " ש י מ 0 דו פרצופין ולא הוצרך כי אס סוד הצסירה "זי{ בדעתך שהארץ כראה אותם אלא הכל הוא מהאל ה דאיהו הבורא קדמזן יאיהו דכרא שמיא יארעא ומארי בניינא יאומנא ו ונוטיהם ומה דנפיק מן ארעא היי רוקע הארץ וצאצאיה(ומה שיש לדקדק כפסוקי דבריאה ומאמרי דכריאה הבל תמנאס כספל־א ת י א י ק • י י ת ו י י פ ז : : - י \ כ V r ) א ר ב ' י - ה ^ י א ה ר ז נ ם יי'"* ה י ה ל א התעצומות כעה״י) • הרי מכל הנ״ל שמי שהוא אל אלהי הי ייייין קדיש•• נ ה א כתיב כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ששת ייויס ידאי ולא כששת י בזיחר שמות דף פ״ט ע״כתאנא עילאין אקדון יומי דשמא קדישא אתכליל כהו ואיני! אתכלילן כיה הרי ששה פרצופין דאנילות שהם ז״א היי״ט תיקיו לין ולכך ל. כן אמר בששת ימים עשה ה' אלא ששת ימים עשה ה׳ לעכל לששת ממין עילאין דאינון אקרון יומילשמא קדישא אתכליל כהו ואי, י ד ־ י א אתכלילן כיה הרי שכירא הכל הוא אלה׳ ישראל כדאיתא בזוהר שמות דף רמ״כ ע יא וכלא לההיא דרגא קדישא סתימאה לי כורםיי,* אלה׳ ישראל כירסייא דתחית אלהי ישראל • דא דיוקנא דיעקכ וכירסייא דלתתא דא דיוקנא דדוד הרי שתפארת אקי

לשאכד קי ר ייקרא דףר״ל י ה ו דאלהי ישראל יאל תאמר דהאי דאקרי כירסייא דאיהי כורס״א לאבא (אמא דהרי איתא מי ל ע הוא ושכינתיה רכב ומרכבה עמודא דאמצעיתא רככ לעילת העילית ישכינתא מרכבה לגבי עמודא דאיונעיתא ועילת ה

_ י ך ד ק איהי למיחל לכלא וגי' ועליה ליתמאן דרכיכ מ־אייר דעילת העילות עליה לית מאן דרכיב ועמודא דאמצעיתא א* - א דיליה שמע מיניה לההוא מאמר דלעיל דאמר כורםייא לתחית אלהי ישראל לאי על אכא זאמא אתמר דאיהי כורסייא ל

- מ ל " ־ ר י ח ד ש ל ו י ד י ל ^ ל י א י ? ״ י ו י ע ' ^ י י פ ר כ נ ז : ^ כ י ' ע " י *י ה 7 ^ י א ע ג ר א ל י ה ה א ל י י ס י ו א כ ׳ א א מ א י

ל שכפי ההתלבשות כ ״ י יהו יקראו מרככה • ו י רכב ישכינתא אתקריאת מרכבה או תרו״הו יקיאו רכב או תחי ה אקי ת קב1 ל - •קרא • ההיא כתרא עילה דאיהו עילת על כלא רומז באות כ כשייתלכש בהאי ברא קדישא דכתיכ כיה נשקו בר תשים ה^ ס כ כ נ הכי״ת והרי״ש דהאי כייר נעשה רכ״כ ׳ ואית למה הקדים יי״ש לכי״ת תדע שמאחר דאתיהיב ליה שולטני נעשה ר״ב לפי ש/א כי ן כי שכי ע ה י ב כ ר א ת קי ז י הכף בתוכה ואז יקרא רכ״כ וכשנכנס עיוודא דאמצעיתא כליל מהאי כתי־א עילאה בגו שכינתא א^ א י ר ק ת ר כראשית דף א' ע״כ מי קצה השמים דלעילא וכוי תה קצה השמים לתתא הרי ששכינתא א ה י את מה כדאיתא מ קרי אזי דההיא דאתקרי אלהי ישראל ל־ן-״^ מ״ה וכהתלכשות האי רכ״כ הנ״ל בגו האי מ״ה דאיה׳ שכינתא תקרא היא מרכבה היא למל,1 ע״א אכל ח ושכיינתיה אינון רככ ומרכבה לו והיא אלהינו והוא עיקיאדכלא ״ יכן איתא בזוהר ייקרא דף ד'^ אכלי רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא אמר ליה רכיאלעזר ימאן אימן לעילא ייאן אימן לתתא אמר ליה את שאלין, דך ^ ה אתר עילאה דאינין כאתדיתא כתדוותא דלא מפרשן לעלמין אלין אקרון רעים הה״ל ונהר יוצא מעדן יעדן יההוא נ, ״ , ד חתפרשן לעלמין יאשתכתו לעלתין כרעותא כאחדיתא כחדיותא שתו ושברו דודים אלין איכון לתתא דאקי־ין דידיס לזתכין י

ר א ע / והא אוקיתנא י הרי כבירור שמי שאמר באתי לגני אתותי כלה דאיהו אלה׳ ישי־אל לאי איהי ארא יאייא ילאי איהי יו ^ - ן ^ ו כ ל מ !תלכות דהרי בתר דאיהו אכיל זרוי אמר אכלו רעים דאימן אבא ואתא שתו ישכח דודיסדאינין תפארת ו

הנה

ב ק ט׳ ל י & פ י : ו עוז ^

שם ?ד? הנאמד בפאוק זה הוא על תפארת א״א לאומרו לסי שעושה קיצוץ כנטיעות לאומר לת״ת אלה׳י אתה ולא אתר ועביל קימץ כי; תפארת לאבא יאייא כמו שכתוב היש ה' בקרבנו אם אין ונעצשי על ז? כדאיתא כזוהר לכן על כרתן האי ה' דאיתתר בהאי קרא הוא על מלנא קדיש׳ דאיהו כללא דכל עשר פרצזפין ובזה אתי שפיר שיאמר ׳1הי אתה ולא אתר ולא עכיד קיטץ דאיהו כללא דנילהז • ארוממך רונה לומר אגדל שמך ואודיע אלהיתך שאין אלוה מבלעדיך כי עשית פלא שאפילו לאבא ואמא דאתתרקא עלייהיפל־ז יועץ דאינון מארי דבניינא יאומנא אתה עשית אותם וגס העצות שלך אינן מהכליות כי אסיורתוקדאיהז עתי קדישא דכל קדישין • או נוכל לומר כי עשית פלא הוא על אכא כמאמר הזוהר פלא דאיהו חכמה יועץ דאיהו אמא וזהו מה שאמד כי עשית פלא דאיהו אכא וענית מרחיק דאיהי אמא • ומאתר דאיכו עביד לאבא ואמא צריך לידע אומנא דיליה תי הוא דאיתא ־כזוהר כראשית ייאמר אלהיס יהי איר מסטרא דאכא ויהי איר תסיטרא דאמא לכן ינאו מ פרציפץ כליל דכרזביקבא דאינין תארי דבניעא יאימנא והנא כמלכא קדישא מי הוה אומנא דיליה תאחר שעשה דכר ונוקבא דאינון אבא ואתא דהיינו פלא יועץ ־לכן אמר קרא אמונה אזמן ששכינת עוזידאיהז אמונה דיליה אמן היא היתה אימן דיליה • אכל עדיין קשה כי מאחר שאמרנו שיצא דרך אכא זאמא ושם נצטייר על ידי הניציצא אם כן נמצא שאכא ואמא קדמו לו יאיך יאמר כי עשית פל״א עצי״ת שהם אכא ואמא שאדרבא פל״א עצי״ת עשו אותו • וי״ל שלפיכך לא אמר כי בראת פלא אלא עשית שמלת עשית הוא לשון תיקון כתו ויעשאלהיםאת הרקיע • ולפי שאבא ואתא לא היו מתוקנים כי היו טומטמים כמו שאמרו חז״ל אברהם ושרה טומטוייויס היו ועל ידי ההיא ניציצא שהיא היא נפש דמלכא קדישא צגלפו אכא ואמא היי כי עשית פלא עצות עשית דיקא שתקנת אותם להיות שלמים כעין דכר ינוקכא • אמינה אימן ר״ל אומן שלו היא האמונה דאיהי שכינת עוזו והיינו דאמינא ככל יומא ושכינת עיוו בגבהי מרומים י יהיא גס כן מרומים ישכון דכתיכ והוא מרימים ישכון הרי שמי שהוא דר ככתר הוא הנקרא אלהי ישראל ולכן קראוהו כנסת הגדילה מלך מלכי המלכים הקכ״ה לפי שאבא ואמא נקראו מלכי התלכים יען כי איכון תלכי תתפארת ומלכות שנקראו מלכים ג״כ הוי מלך מלכי המלכים הקב״ה דוקא : ום״ש כבית קדש הקדשים שהמאציל והבורא והיוצר והעושה הוא היא יואן דשייך כיה שיעור קומה • יש ראיה מזה בזוהר כראשית דף כ״א ע״א אין סיף לית כיה רישומא כלל ולא תליא ש!1תאדיעסתים כסתימו כי: ולא רעיינא לאסתכליתא דיותשכה כללמגיסתימא מריש נתיתו דאין סיף נהיר נהירו דקיק ולא י גחדידא דמחטא רזא סתימו דתתשבה ולא ידיע עד דאתפשט נהירו מיניה כאתר דאית ביה רשימין דאתזון כלהו מתמן נפקין גיעדכלא א׳ רישא וסופא דכל דרגי{ רשימו דאתרשים ביה דרגין כלהו ולא אקרי אלא אחד לאתזאה דאע״ג דאית כיה דייקניןח ידיע שמאציל העילמות כלס ?־איהי תאציל ראשון בגיאין לאו איהי אלא חד ודאי איהי את דעלאין זתתאין תליין ביה ; הנ לא עביד כלהו עלמין אלא כדי להשתעשע כהי יאית ליה רצי} כדכתייב ינפשי איתה ויעש ולמה דחייתי הארי״זלהה כשעלה ברצונוכ הפשיט הרי דאית ליה רצון יבאיתי רצין דאית כיה מתרצה ומקכל כוונת מחשמתיכו כדאיתא כזוהר ויקרא דף כ״ו ע״ זז״לרעותא דכהני ולמאי וישראלי לעילא עד היכן איהוסליקא אייל הא אוקתוהו עד א״ס דכל קישירא ויחודא ושלימו לאצצעא בההוא צציעו דלא אתדבק ולא אתידע דרעוא דכל רעוין כיה לפי שהוא הוא המאציל הראשון ולסיבת ככה האציל כל העולתות להשתעשע כהון יאם המאציל הראשון היא איים כפי התוכן תתשתעזת סברת הקדמזציס אס כן בהאי א״ס לית רעותא לכראת עלמין כמו שאמר המאמר לעיל א״ס לית כיה רישימא כלל ולא תליא שאלתא כיה ולא רעיינא לאסתכליתא דמחשבה כלל מאחד דלית כיה רשימו איך רשים עלמין ומאחר דלא תליא שאלתא כיה מה יתרון לו ככל עמלו שכל כווצת המאציל להודיע אלהותל V ומאתר דלא תפיס כיה שום רעיוצא דמחשכה כיצד ידעי אלהיתו אלא ודאי בעל כרחין לומר שתאכיל העליון אשר סיככ סיבת לצמצום הוא ההוא צציעו שהזכרצו לעיל דרעוא ביה ומאחר דאית בית רעוא לכך ברא עלמין כלהי כמבואר כפרק א׳ • וז״ש המאמר תגו סתיתא דסתימו מריש נחיתז דא״ס נהיר נקודה חדא כוונת המאמר הוא כך שידוע הוא שהאי צניעו הנזכר אית ביהי זוהר הרעו נ בחינת דט׳ נקידין דאינון שיעיר קותתו ואיכון א״ס ותנקוד׳א׳ תנייהו אצטיירו כלהו עלתין לתתא כדאי' בתיקו ׳־ דף ט״יע״א יזיל קלין דקליא אשתנון תגו נקודא תדא דנפקא מאלין נקודין דאקחן א״ס ומההוא נקודא אאמן אתפשטו כלהו *- הרי שמנקידא תדא אתפשטו כלהו עלמין שכל האותיית הס רמוז לעלמין עילאין • ימה שאייר המאמר לעיל מגו סתימא לסתיתא מריש נחיתו דא״ס נהיר נהירו דקיק ילא ידיע הכזונה הוא שמן הכדור ולתיץ נקרא כלא אין סיף יכשכקעהכמר להמשיך בתיכ* אידיה מאותו הכדור ןלמשה נקרא נחיתו לא״ק שמשם ולתעל׳ הוא א״ס אתר דשריא ביה ההוא צניעל הללומצמר הכדור שנכקע

ןלמט?

עמ לאלהים פרק ט'

מ? י נ י ט ס ולמטה נקרא ריש כחיי/ז דא״ס שמשם התחלת ירידת איר קו הישר היורד תגו ההיא סתיס דסתימזיז״גוהתאחר מי ל ן ו ר לא יליע אלא סתים בסתימו לההוא אויר קדמו י ה דסתימא חריש נחיתו דא״ס נהיר נהירו דקיק ולא יליע ר״ל חע״ג מעעדדאתפשכ י ד י לא ו ו למחשבה ח ד נהוראלנהוריהוז״ש היאמרסתיםכסתיתוכתדודא דמחטאחאסתי י כ ע ד ד ע ע ד י ת או ו ע א ן ל י מ י ש נהירו מיניה ומ״ש המאמר כאתר דאית כיה רשימין לאתוון צריך להכין למה לא אמר כאתר לאתוון רשיחין ין מ ל ק ת אורו ועשה הכדור ראשון כתוך אותו הכדור נשאר אחה רשימו מאותו האור ה למשמע דלא הוו אתיון תדעשכשצמצם אד י ד לא ת א ל ידי משיכו דקו הישר ולכך אמר המאמר כ שהיה שם ואותו האור כקרא רשימו דאתוון שמאותו רשימו נתהוו אתמן ע. מ א ת כיה רשימין דאתוון כלומ׳כאתר שאותו הרשימו שם שממצו כתהוו האותיויהוי כלהו מתמן כפקין בריש כלא J^J (זשאר הי ל ה ו י תמצאהו כספר תעצומות 5) והכין מאחר שכראש המאמר הזה אמר א״ס לית כיה רישומא כלל ולא תליא שאלתא כ

כ כ כא א ז רעיונא לאסתיכלותא דמחשכה כלל • מכלל תשמע שדזקא כאור א״ס לא תליא כיה לא רשיחו נלא שאלתא ולא רעיהות״א לא״ס דאיהו הצניעו הצזכרכזוהר ויקרא דף כ״ו ע״פ דאיהו המאציל הראשון והמסבכ הציוצוס ההוא רעול• כההואלאיכ ״ לכל רעוין כיה ושייך כיה שיעור קותהכדאיתא בזוהר חדש לףט״ו עייל חייל תשעצקולין לשלטיןעליאתזון איכון א- , כ י ושליטין על כלא יודאתר אינון א״ס ולא אתר אקרוןא״ס שתעתינה דאינוןדוקא התאציל ראשון ותדמנה בו ס׳ נקודין שמע ת

י כ י א לאית כיה שיעור קותה דאם לא כן תנייכא לתה לי - וכתו כן תתצא בזוהר הדש לף יוד ע״ד וז״ל הני נקודין ט' נפקין ת׳ ו כ ק להני תשע אינק תחומיה ליו׳׳ל עלויה דיו״ד איכון אכל אינזן סחטן לה ואיכון רתינין לטי אתרנין דאי מ א תשע ואע״ג ל

ס לאיהו עכד כלא שם כיה שיעור ט' כקודין י י רז״א דא״ס הר י שלרזא דא'מה ר? עוד איתא בזוהר בראשית- דף ל ע״כ גו רזא דא״ס היי״ה אקרי הרי מדקראז לרזא דא״ס הוי ה שם ביה שיעיר קו

י ל ו ע לם ל י שם ימרה גבול כלת שביארנו כבית קדש הקדשים i ופלש בבית קדש הקדשים דאית פרסה בין עי

ף כגלופיהדרזאדתהימכותא ג י ל ג א ת ל ע ה ל ק א ר דכד ב ן נ י האתנ ן והמבואר בזוהר כחאשיתדף ל״תע״אאתררישתעוi-j סלקבל דא קאי נאדעלתאעילאהי י ו עכידעלתאתתאהכג א י ד ת א ח ץ וגליך לעילא וגליף לתתא יכלא ב א ל ע ן י ח ב ץ ד י ה ם ליוהוי כלא חד כיתודאתדא ובגין דא קב״ה גליף גליפי דאתוון עילא זתתא ובהו׳כרא עלמין ותא תזי כגוונא דעבד קליה עלללד

? י מ ס ק הכי נמי ברא ליה לאדם קדמאה י עוד איתא בבירור בזוהר ויקרא דף קלית וז״ל יהיה תגליף ותשעיר כיה ופריד י ה ל י• כבר מבואר לעיל שכשאמר בזוהר ט ל •תל פרסה זבה גליף ושעיר מלכק זתקונוי לההוא פרסא ולא אתקיימו עא לא ס י פ p יקראפריסא שאם לא תםה. ה מ עילאה היא החצי העלתן ואיאפשדלחצית האויר אם לא ישים מסך בבתים ואיתן ה^ ר רותתאה יע״י הפרסות הפרוסית. יתהוו טהידין הרבהיז״ש התאתר גליף בגילופי ד לאטהי לאהי עי רו דעלאסהי ו יל ו כ י ע ד הפרצופים יכל פרניף יש לי פרסא סייין ל ן עילאין יילזע היא שחא דמהימנותא. היא סי דתהימניתא גו טהירין כחיp אמר המאתר גליף בחא לתהיתנותא גי טהירין שתאחר לאית פרסה בכל פרצוף יכירצוך לפן נקראו טהירין הרבה ולק, ל ו< 7 י א מ הלכ לבכי• המעיים זז״ש בסוף ה שכרא האלם כצלמו רמז כגופו ג״כ פרסה סמוך לעיבורו יזהו הטרפש- המבדיל בין מקום :א כעש! ר כגוונא דעכד קליה עלמא הכי נתי כרא ליה לאדם קדמאה הריי שארס גיל יש בו פרסה ממוך לטייטרו כתי שאמר קא י י ע ק כראש האדם תמצא פרסה אחרת והוא. הקרום שעל היווח להוא פרים בין היחויז לאוירא ל אדם בצלמנו כדמותנו ״ ו^ ע אבל ההפתו שיש בין פרסה שלעילם אצילות לפרסאות של כריאה יצירה עשיה שהפרסה של אצילית היא מיניה וכיה ת0 י נ ה׳1הזת וכשייתלבש בתוך הערס^ימדל בתיך האצילוילא יראה הבדל בין הגוף־לנשת׳לעי שכלא תל• אבל בין אנילוילנריאה י^ ע עשיה אין פרסאית נבראים ולא מניה וביה ולכך יקראו עלמין דפירידאכאשרתמנא במיקייגי !?ןומר f7 ג' ע״כ ד, ה י י ח ספידיתדאציליתמלכא בהק איהז יגרמיה חלבהיןאיהו וחייותדכהין!יוה ללאו הכי בעשריספיק לבריאה ללאו אינין ונרמיהוךחדיעלתעלכלאהזאכהיר בעשרספירית לאצילות וכעשר לבריאה ינהיר ביעשרהתיי/דמלאהי^ן ו ן ו נ אי תדלאו

ד לא אשתני־ בפלאתר ״ הר• בבירור יק המאמר שדיקא כעולם האצילות• איהו יגרמוהי וחייוהי ח דרךעאי וכעשר גלכלי מה שאת כן בשארהעיליחת&1י שהערמה של בריאההיאנבראת אבלפרסה לאצילות היא' נאצלי1$»החאוצל היא תלק ה?7א^

אכל הנברא לאו איהוחל־ןותמש־אלא דבר נברא לכדמגלפיה י&קך בכריאה-יצירה׳עשיה-לא^אינוןוח־י״הין^רמיהוןמד .[ ן מ ? ב לתעלכלא הוא נהיר בעשר מפירות דאציילותובעשדזיכר־יאה־וצהירבע^רכ^דזילאכיא נ עי ־וסזץ שאמר המאמר ו

גלגלי

עוז לאלהים מרק מי לג

Hf׳ לרקיע ולא אשמני ככל אתר הענין הוא שעילת על כלא מתלבש באציל1ת,דאיהו לבושיה מיציה וביה כהלין"5ךו5א זלגמיס מיניה גמתלכש גם ק כבריאה על גבי לבושיה לאצילות ומתלכש גם כן כיצירה שהוא עולם המלאכים ע״ג לבושיהל ז־בייאה ודאצילומ ומתלבש גם כן כעשיה שהוא עולם הגלגלים ע״ג לכושי דיצירה וכריאה ואצילות כאופן שימצא עלת ען כל עלמין אלא מתלבש כלא מתפשט בכלא ונהיר בכלא ולא שנהיר כבריאה יצירה עשיה בלתי לכושי לאצילות צי אז היו נחיכי לכוש בגו לכוש שכן מציצו כשירד ה' על הד סיני לא פתח השמים וירל אלא וים שמיס וירדזכן תמצא שככל עולם היותר שפלתי הפרסה יש יןליפימ מחר קשות יען כי יש מסכין הרבה על ההוא אור דעילת עלכלא • הרי שבכל עולם יש פרסא ומגי אי מתלבש במה שלמטה הימנה ודומה לזה תמצא בזיהר שמית דף כ';ו ע״א וז״ל וכדין לא נהירו דמיזשבה ללא אתידע בטש בנהירי דפריסה מהרין כחדא ואתעכידי תשע היכלין להיכלין הרי שאפילי כפרסה ראשונה אתעכיד הכי ככ״ל מדאמר נהירו דמחשבהדלאאתידעבטשכנהירודפריסהונהריןכחדאיאתעכידותשע היכלין להיכלין • הרי שעל ידי בטישו דהעליון לבטיש בפרסה אתעבידו תשע היכלין להתלבש בגי היכלין דלתתא : וחנה יש להכין מדברי האר״י ז״ל שמדבריו משמע שהאצילות מקיף לבריאה ובריאה לינירה ויכירה לעשיה וא״כ יהיה העשיה בתוך כל העולמית והכא אמריצן שהאצילות זזתלבש בבריאה וע״י בריאה מתלכש כיצירה וע״י יצירה מתלכש בעשיה ובזה ימצא אצילות פנימיות לכלא • כמה דאמר המאמר זעלתעל כלא מתלבש ככלהי כנז״ל וקשה על האר״י ז״ל • ויש לומר דהאי דאמר האר״י ו״ל לאצילות מקיף לבריאה ובריאהן הגוף ליצירה(יצירה לעשיה היינו בסוד הכדיריס אכל בקו הישר אינו כן אלא היותר עליון מתלבש בתחתון כמו הצשמה בתי זק תמצא בכתביו כסדר ההתלבשות שכל עליון מתלבש בתוך מה שלמטה הימנו מנה״י שלו ולמטה ״ ובזה לא קשה מידי דהאי דאמר הזוהר הוא כיושר ימה שהקשינו מן האר״י ז״ל מדכר ככדורים ובזאת ההקדמה נוכל לשים שלום כין שני הרים גבוהים גי הנה הר״ן כתיב בכתביו שדי עולמית אכ״יע הס כדי תפותיס זה על גבי זה אצילות ע״ג בריאה . בריאה ע״ג יצירה * יצירה כ״ג עשיה ימדכרי הארי ז״ל נראה איפכא שהעילמות הס זה לפנים מזה אכל בזה שהקדמנו יתורץ שהר״ן דבר בקו הישר ובקן/ עשיה • ומ״ש הארי שהאצילות מקיף לכי״ע היינו כסיד כדורי׳הנ״ל; לישר האצילית הוא ע״ג כריאיוכריאה ע״ג יצירה ויצירה עה שאמר ככית קדש הקדשים שסעודת לויתן לאי אכילה ס לענין ידיעת סיד קדמאה בתראה שלים פשיט בזיהר ויקרא: ו היא אלא עילמיח שמתעדציס בהם צדיקייא • זה ברוד במדרש הנעלם בזוהר בראשית דף קלייה אמר רבי יחנן לית לן לסתיר מהימניתא דכלא אלא לקיימא ליה דהא אירייתא אסהידת עליי להא אצן ־׳לעין מהימנותא דצדיקייא ובסיפאן ן ולא כאכילה • הרי מן המאמר שהעדון של צדיקים לעתיד לכוא הוא לראות פני מל דילהין מאי היא דכתיכ כגילה וכשמתה כ >ימ שאמר קרא ויחזו את האלהים ויאכלו יישתו • וכמו כן תמצא כמדרש הכעלם בזוהר בראשית לף קלייה וז״ל א״ר יצחק ^נא הייכא קמיה דרי׳ יהישע ושאילכא האי מלתא אמרצא האי סעידתא דצדיקייא לעתיד לבא אי צן היא לא אתיישכא כלכאי להא א״ר אלעזר סעודת הצדיקים לעייל כהאי גויכא דכתיכ ויחזו את האלהים ייאכלי יישתו • א״ר יכישע שפיר קאמר ר׳ אלעזר P הוא הרי בכיחר ראיה לדכרי כבית קדש הקדשים שסעודת הצדיקים לע״ל לאו הוא אכילה אלא עדון שמתעדנים באותסד הקכ״ה להכתיל לצל צדיק וצדיק י״ש עולמות שאם העילימת שהיו הקליפות כאשר תראה שם והכן • וזהו שאמרו רז״ל עתי מגולמות אלי הם כגן עדן ככר כל צדיק יצדיק קצה עולמו ומכין תכזא להם הצחלה הזאת ולחה צקט כלשון כחלה אלא ידוע הוא *גשי היא שירש הקליפית יכהיית שעתיד למחית זרעי של עמלק אז תפיל הכחלה לכצי יעקכ לכן אמר להצחיל אהבי יש בלשון

כחלה שיורשים מקום הקליפות : וסת שאמר כבית קדש הקדשים שהיסוד נקרא לויתן • זה ברור רהיקוני הזוהר לף נ״כ ע״כ לויתן לעילא דא צדיק דאיהו כדג קטן על כיף ימא נחש כריח לא ההוא דאתמר כיה והכריח התיכון כתון הקרשים ירא עמזדא דאייצעיתא הרי כביריר שהיסוד צקרא לייתן והדכד כרזר שמשם ג״כ יוצא השתן ״ וא״ת זלחה כפסוק אמר לדתן !נקש בריח שקראו לויתן ונחש וכמאמר זה אמר שנחש כריח הוא עמודא דאמצעיתא ונראה דיידבר הפין הכתוב ״ וי״ל שנחש. עיד יש לומר שמטעמא דנקרא עמודא דאמצעיתא נמש כרית ז ה צליח יהלזיתן כלא חד כמו שאמר בזוהר גוף וברית חד קרינן ל יעןכי״יברית מן הקצה אל הקצה כןהלויתן דאיהו היסוד יקרא נמש בריח יען כי מכריח ומחכר דכר ונוקבאכחדא כרכתיה

ודבק כאשתו והיו לבשר אחל ״ וכן גס כן הלויתן שהוא הי£ול יקרא גם כן נחש בריח וTV) f )

ם פרק י׳ מהימנותא דכל& י בית קדש הקדשים פרק 'עוז לאלהי

£ ״ ז ן א י י נ א אל כיאור המאמר צריך להמשיל לן יוםל ע לבו וק ט י ה ר א ב ת למה הם דומים אף על פי שלמעלה צע י . ד ה עצייציס צוראיס עכשיו נביא אומו דרן טבעאל^ ו פ ע שהאומן כשרוצה לעשות כלי כסף וכלי זהב לא מכל לס ו א שוםדכר מהמלאכה שעלתה כלב' י ר כ ל א הוצרך בןןם לא יעשה כור וקורנס ידפיס וכל ה ל ואריך ואו״א כיון ש, ' י ע א הצריכין להוציא מלאכתו לאורה ו

ל ו ד ס ג כ שיודע לעשות מלאכתו והוא תת שום אף על פי כן כלי כלים א״א לעשי^ ש ע מלאכה ולא להוציא לאורה ומה יה ש ו האומן להוציא מלאכתו לאורה עס י ל כ מקודם הכור וקורנס והדפיס וכל הא י נ ז ו דשייכין לנולאכתו ועל ידי כיזי ים י ה ל פעולתו וכזה תמצא כזוהר ויאמר אא כ י י נ נעשה אדם אמר אומנא למריה כה ז הרי שמדכר כמו ענין המשל הך ד צ ו שהבאתי * דאל״כ תקשי לן למה הי ה ה י כמ״כ מאתר שצורן השכירה לא הם א״ן- ה אס כזיספירית להוציא הנשמה מא שאם לא היה ח״וכ שקבלו הכשמור^ ל למה היצרן כת״כ : אא ן יאיז״נג ב י י ל ע העילות ולא הציתו איתס לעלות אל מקורה ה, ע ז י ס ב ת י ניניצא פטישא תזקה דבוצינא דקרדיניתא יתקנה אה י ז ה י שהיהילי מ כ ר ל ז ו ם ת ל י ע אמא כסוד יהי יאספני היה ה^ ק, י / י יכיל להוציא איתנא לאותניתיה שאם יבוא הוא שהיא, עכל ם הי קדישא דכל קדישיא להעמידם למטה אז ידבק החלק ע תה היעיל החכם כתקצתו הרי שהיצרן לעשית כלים דאן*£

^ ל ע ו י ת ייתר ל כדי שיקבלו האוח׳ החחרית ןלא יניתים לעלי"pbr ך ר צ י ה ה י ת ^ " א וכזה היציא אותנא לאומניתיה יי וד כ 3 ^ ז ג ר ד דיי ככתר ותכתה . אלא תדע שהאור עובר שצי ת> , ה א י ל ה כו״ח ו משם ואילן לא יהיה כח האור גדול ע״כא^הין י ה ם כ בינה או שיהייחכמה יכיצה ולא היה כתר היו ק' מדרגות וס : ו ז ; י עזליס הנשתית היו עילים כתוך הכלי השני ולא יהיה כש ב ל / י הפרש לפי שהמאציל היה מתלבש ככלי ראשון יהמאיכל מד ב ד כ ה י ן הכלי שני בהמת שאין ריית כין כלי לכלי ה כתי' י 3 ד הדבר כשירשו לכן היצרן הכלי הג׳ ליריית כיניהס כי לייקומו וייא צ י א מ דיות בין כלי ראשון לכלי שני יכזה־יעמיל ה

א אוייזכא י צ י : מ י כ ת י ־ ' צ ה א ץ ה * י י ב י ו כ ש י י ש ק ב ב ד ' ה נ י ה כ לאזמניתיה לכן הוצרן פרצוף הכתר גס כן כדי שתהי

שלישי

ש נ ת ו מ ה ש א נשתנ כך ל ל לפי טו ביו להם קודם ר הי ש רת א א השמו ל אתבאר לקמן י ם ו י כ ל מ תיקון אלו הת שרצוף הכתר י ו א י צ . הוצרך מ למים הנוכריים י כ ל ה ס ע ב ש ו ה ת מ ש כ ום נשארו למעלר־ז ר ל ת ש ו מ ש נ הז כ ל ו ו ע י ש כ ו ע י בםקיכש הגקרזם ם ע ה ל ם ש י ל כ ה ת ו ו ל י צ א הא סור הבל*•* ו ה ם ש ר כ ו ש מ הרשיי הנקד*א קיםט<*ן דהיי ירדו מ ר תו י ש כ כם דנקרייייו ע טקו ז נ ־ ו ט ס ל

; ה י ש בריאה יעירה ע

ומה שאמר כבית קדש הקדשים ומה יעשה האומן להוציא מלאכתו לאורה הענין הזה מבואר כזוהר כראשית דף כ״כ ע״כ וז״ל פתת ואמר למלכא דהוה ליה כמה כציינין למבני והיה ליה אומנא וההוא אומנא לא הוה עכיד מדעם אלא

מרשו דמלכא כד״א ואהיה אצלו אמון תלכא ודאי איהו תכמה עילאה ועמידא דאמצעיתא מלכא לתתא אלהיס אימנא לעילא ודא אמא עילאה אלהים אומנא לתתא ידא שכינתאדלתתא יאיתתא לית לה דשי למעבד מדעם כלא רשון דהוי בארח אציליתא י בעלה וכל בנ״נ היי אמר אכא כאמירה לגכי אמא יהי כדין יכדין ימיד היה כד״א ייאמר אלהים יהי אור ייהי איר י הרי שהמשיל לדכרא ואומנא שמארי כניינא נ ״ נ למארי בן וכן כאמירה לבד אומר עשה כ והאימן עשה יזהי שאמר ויאמר אלהיס יהי איר שמארי כניינא אמרלאלהים עילאה יהי כן ויהי כן • אבל מ״מ קשה

שבכ״ק הקדשים אמריתשחכמה יבינה הס האומנים « וכאןי כניינא • כזוהר אומר שבינה הוא האומן אכל חכמה מאי וקשה • וי״ל ממה שמביא בזוהר ויקרא דף קצ״א ע״כ דהא או״א אעטרו ליה יכריכו ליה ככמה ברכאן יאתרו ופקידי לכלא ^ נשהו כר נשקי ידין להאי בר כב״יכיל שולטני יהב לי׳ על כלא 1 דכלא יפלתון ליה עכ״ל • והנה מאתר שאמר המאמר שולטני

יהכ ליה על כלא דכלא יפלחוןליה משמע דתכמה וכינה לאי איכון דיהכו ליה שולטנותא דא״כ הי״ללשולטני יהבנא ליה על כלא מדאמר המאמר דאו״א כריכו ליה ואח״כ פקידו לכלא דכלאיפלחון ליהדכב״יכול שולטני ׳הכליה על כלא ש״מ דאי״א הם מצויין לכריית דיפלחון ליה יען כי שולטני יהכליה ההיא מליין על כלא ״ א״כ ייכן המאמר זה דחכמה לאי מארי בניינא הוא וק.שה הזוהר מיניה וביה י ועוד איתא בתיקוני׳ זוהר הדש דף ד׳ ע״ד כתר עילאה תפילין על רישא דאו״א הרי שאבא מניח תפילין ובהיות שמניח תפילין מקבל השפע מאחר ואין יתקרי מארי בניינא • ועוד איתא בתפילת אליהו ז״ל כתר עליון איהי כתר מלכית יאיהו קרקפתא דלאמנח אפילין יולגאו א״הו יו״ד ה״א ואייו ה״א הרי שתיכיית התפילין דחו״כ הוא שם ת׳יה ואם כן האין׳׳תקרי חכמה תארי

כציינא

עו1 $אלהים פרק י׳ לד

ה אדם הנזכר־' ש ע א ״ וי״ל כמה שמביא כסיף המאמר מ נ ״ צנ יילכא ידאי איהז תכמה עילאה יעמזדא דאתצעיתימלכא לתתא אלהיסאומנא לעילא אלהים איתצאלתתא • הרי שכשם שקרא לחכמה מלכיוקירא ליה מארי כניינא יאוף הכי ודאי ז״א שנקרא מלכא לתתא יתקרי ג״כ מארי כניינא א״כ כמה מארי כניינאאיכא אלא הענין הוא שכל דבר היותר עליון מאכילי יהנאנל כירא היותר גשמי וכך לענין כנין נ ח היותר ת האצילית יתקרי אכא מארי כניינא דהיינו מארי דההוא בנין' דאצילית דאיהוזו״ן ואומנא תתקר׳ אמא ילגבי עולם הבריא' מארי כניינא של עולם הבריאה הוא ז״א יאומנא דיליה איהו מלכות ?כמו כן להאציל או״א דאיהי אנילות דאצילית צריך שיהיה מארי כניינא אחר ואימנא אחרי יאיהו ההיא מופלא שבכתר עליון דאיהו אלה׳ האלהים וז״ש לזוהר ויקרא דף ל״ה ע״כ כתיב ה' אלהי אתה אריממך זיגי׳ האי קרא אוקימנא אלהי אתה דכעי כר נש לאודאה לשמה קדישא ולשכחא ליה על כלא ימאן אתר שכחא דיליה כמה דאיקמזה זהכא מעמיקיא דכלא דכתיכ כי עשית פלא פלא כמה דכתיכ ייקרא שמי פלא יהא איתמר עצית מרחוק כד״א יועץ • מרחיק לכתי'מרחוק ה' נראה לי וכתיב ממרחק תכיא לחמה אמונה אומן אל אמינה ואין עול • הרי מדאמר קרא ה' אלה׳ אתה ארוממך כי עשיתת מרחיק ש״מ דהאי ה' הנזכר כאן הוא עלמלכא י פלא ענת • פלא היא י קדישא דאיהו שתיקן לאז״א דאינין כלא ענ אבא עצית הוא אייח וז״ש כד״א ויקרא שייי פלא ייעץ י יא״ת אויינא דהאי שמא מי הוא ז״ש קרא אמונה אימן כלומר שכינת

עוזו דיולכא קדישא היא היתה אומנא דיליה לתקןאו״א • וכזה יתיישב מה שקראי לעילא מארי בניינא שכמי שנקריא תפארת מארי כניינא דלתתא אע״ג שהם כמו כלים לאמיק אויונא לאומנתיה לגכי אי״א כן או״א לגכיי היהייא מוכלא ייתקריין כלים לאפיק אימנא לאומנתיה יאע״פ דיתקרי מארי״נא אלא לגכי ההיא בניין דאית כינ״נא דלא ייתקר׳ מארי כנ ליה למע־ד אכל לגבי ייה דלעילא מיניה לאאחקרי מאריי רכק' כל עלמין ד״איהו עבד ר ק כניינא אכל ההיא דלעילא ת

כלא ילית דעכיד ליה :ה שאייר כבית קיש הקדשים שעל ידי הניצוצא נתקן כל פ וי יהי יאספני זה מבואר בזוהר ככמה הפרנוף כסו ייקוייות וככיאשית דף ב׳ ע׳יאא״ל רבי יולהצןתימא הול קמיה קביה וגלי במתיבתא ע׳ לאה ודא הוא בשעתא דסתייסדכל סתימין בעא לאתגלייא עביד ברישא נקודה חדא ודא סליק

למהוי

בית (ןדש הקדשים פרקי,

שלישי: וכך תראה שאין שים מלאכה בעילם שיהיה לה פייתלזג'כלים משרתים לבעל המלאכה ימה שלא נשתנה שמתה של כתר חכמהיכינה לפי שהם כלים כמישאמרני להוציא מלאכתו לאורה יכן תראה הכיר אס יעכיר כמה פעמי׳ באש להתיך הזהב לא ישתנה שמו אבלהזהכ שהוא עיקר המלאכה בעידו חתיכה אחל נקרא זהב וכשמתינו ככור יהלפיסו בדפוס ישתנה שמו ויקרח שבעת או נזם הרי שנולד כי שם חדש ממה שהיי לו קידם ע״י הכור וה־פיס שנכנס בהם לכן גייכ הזי מלכים נשתנה שמותם לפי שהם עיקר המלאכה אנלבח'זב שהם הפועלים לא נשתנה שמותם • ימי׳ש משמות שלהם נשאת בעולם הנקרא עכשיו אנילית • לא תקשי לך כראותן שאויזר שנשארו בעילם האצילית מכלל שלא עלו לבינה* \>t צריך שתיע ממה שאימי שנשארו לאי דייקא שנשארו בחזרתן בעילם האצילית ולא עלה למעלה לפי שבחזרתן עלי במעי בינה ישם נתקנו בפרנוף אדסוכשינאו תאמא נשארו כאצילות ולא ירח למשה ככי״ע • כמו כפעם ראשון • יז״ש ונשארו באצילות דהיינו ביציאתם ממעי אמא לא ירדו למסה צין־ס אלא כשארי באצילות • ימ״ש כמקים שנקרא עכשיו !גילם האצילות דת שמע שייקודס לא היה נקרא כן ־ וין הוא האתת לפי שא״א להיות אצילות״אס לא יהיה כלי מיוחד לקבל תל ץ המאציל ידמיין לזה שאס לא יהיה צר א״א להיית שלהיבא נרין שיהי' קודם הנר ואחייב תרד השלהובא עליו וענין אצילית ליא נמו ואנלת יו; החח אשר עליך ושמתי עליהם כריך שיהיה ללי לתבל מלק המאכיל ואז קרא אותו החלק אכילות דאל״כר לשורשי ולא יתשייב תלק המאציל אם לא יהיה כלי ב חיזר ^ להחזיקו: כך ככל עוד שלא היה יילכא קדישא ושכינתיה on המקבל׳' הנשמתא דכל חיי לא היה ייקום שיקיא אנילית (אתר שנתהווה מ״ק ושכינתיה נתישבה הנשמתא דכלח״ כי ינקיא אצילית הוי כמקים שנקרא עכשיו עילם האצילות • דהיינו אחר התיקון • יזה האדם לאצילות נעשה מהחיה של המאנץ תבירין לבד לפי שנ״ק של הכלים שנשאר בכי״ע החלק שנאתי בי ולא אתקיימו נעשה יימנו אדם לבריאה והוא בחינת נשייות של הכלים והיא לכוש לאים דאצילות וחלק הנשאר ביצירה ייהמאנין תכירין שנאמר עלילילעיל ואתכטלו • נעשו מתנו אדם דיצירה שהוא'לביש לאדם לבריאה והיא בחינת ריח טל המאנץייהיחלקשנפלכעשיה שנחזר עליו ומתיי נעשה ״יינו אלס דעשיה דאיהי' לבוש דאדם דינירה' והוא בחינת נפש של ^!אינין תבירין : ודע שאדם יאנ״לות שהה ז\ן הה לביש

דמלנא

גית thp מקדשים 6וק י'

ע מ נת יחידה של התאציןתכיריןהם ל למ״ר\ומק״> שהוא כחי לנשתתא לכל נשמי/ין דאיהי נשיותא לכל חיי הרי שהממאכץי תכיריןנעשו כלהמלנושץ להתלבש בהם נשחחאדכלקיי הכטישזתיהשכריס י דהיינו שבכלים היו חמש בחינות ככת יע נתברר כל כמינה לכדה מבחינת היחידה של התאנין תכירין נעשה פרצוף דתק״י זבהס מתלבשת הנשמתא דכלחיי תבליה שוס אמצעית והוא הנקרא אדם באורח אצילי תא ותכתינ׳ חי דכלים נעשה !ויין דאניטתדאיהו אדם דאנילז'ומבחינת נשמהr p דכלים נעשו ןל״ן דכריאה דאיהי אדם דכריאה ומנתינת ה ר י צ י של המאנין תבירין נעשה זו״ן דיצירה דאיהו אדס ד ומבחינת נפש שלהמאניןתכירין נעשהזו״ן דעשיהלאיהןןעיקרהתלכשלתא יא׳ ע שנשמתאדכלחי ד אדסדעשיה: וא אלא בשירש של המאנין תבירין דהייני עיקר התלכשיתא ה,ן כמלכא קדישא ישכינתיה ידכוק כיה ולא כריש מניה לעלמי ואיהו ינשתתיה חד איצון כהדין קמצא דלכישיה חניה • ולעי שהיא היא עתיקא קדישא דכל קדישיא ימלכא קדישא ושכינת*׳0 ד א מתלבשים כתון האכילות יעיקרס כזי״ן כנשמתא לגיעא >ש ליילכא קדישא י לאצילית שהיא בחינת התיה איהי לכ ושכינתיה שהוא בחיצת היחידה שאמרצי ימה שיירי לבריאה מתלבש כאדם דכריאה שהוא בחינת הנשתתא שלהמאכץ תבירין וזה הלבוש הוא על לכוש האצילות ימה שמיל ליצירה$ מתלבש כאדם דיצירה שהוא הרוח של המאצין תבירין עמ ד א לכושי דכריאה ידאצילית ימה שיורד לעשיה מתלבש כ דעשיה דאיהו נפש של המאצין תבירין על לכושי דיצירהף ק ן ^ ^ י ל י ע ודבריאה ודאצילות וכל זה כדי שיוכלו לסבול ה איר דנשמתא דכל חיי וזהו שאמר המאמר הכלים שלהס^שא ר ק נ הרשימו שכהם הנקרא קיסטא דחיי ירדו למטה כמקים ה

עכשיו כריאה יצירה עשיה 1 לביאור

עמ לאלהים &רק י'

למהיי מחשבה צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין ואגלזף בגי מצינא קדישא סתימא גליפודחד ציירא סתים קדש״נא עמיקא דנפק מגו מחשבה יאקרי מי שיריתא הקדשים בנ לבניינא קיימא ילא קיימא עמיק וסתים בשמא לא אקר׳ אלא מי * הרי בבירור מן המאמר שע״י הנקודה הזאת אגליף יצייר כלא יז״ש צייר כה כלומר עמה כל ציורין חקק כה כל גליפין • ידוע היא שההפרש שיש בין ציור לגליפי היא שהצמר היאנת הפרצוף מבתק וגליפו הוא כל חללי הפרצוף תכפנים תמו הוי צייר כה כל ציירין גליף בה כל גליפין ןאגליף גי כיציכא קדישא סתיתא גליפו דתד ציורא • הרי שצר צורה בגו צורה שכינינא סתימא היינו כינה רהיא אמא ובתוכה צייר גליפו דחדצמראוהייצוהולדשתצטייר בתוך אמו הוי ואנליף גו ביציצא סתיתא גליפו דחד ציורא • הרי בבירור שהציצוצאי הזיהר דףצ״א נ ת הפרצוף • וכמו כן תמצא בתיקו ציירה א עיא והאי נציצו סלקא ונחתא והאי אקר׳ בזנינא דקרדינותא האי אתקין ובטש בכל נטיען נהורין ואומרלי גדל • הרי מפשט המאמר תשמע שע״י הצציצי גדלין אפילו נטיען דעשבין שכן אמר ובטש בכל נטיען ואימר לו גדל • וכמי כן תמצאש דף צ׳ ע״ד כדין האי נציצו אחזי כהו גוינוי י בזוהר ת ואצטבעי כלהו כחדא חיייר יסיחק ןירזק יאוכם יאתעככ ביה שנים עשר ירחין ולכתר אתעקרי מתמן ואשתילו כאתר אחרא עכ״ל הנה הכנת התאתרהוא דהאי נציצו אתלבש בההוא זרעא יארכיכ ד׳ יסודין דעלתא ואינין ד׳ גווני ן הנזכרי' כזוהר חיייריסותק וירוק ואזכס חיוור הוא יסוד המים סומק הוא יסוד האש ירוק הוא יסידהרית איכס הוא יסיד העפר היי ד׳ גוונין ות״ש ואתעכב ביה שנים עשר ירחין היינו העכור הגדיל שיש ככל העבזרין דיתיר תן דא הוי ממזר לפי שאי אפשר לולדל מ להתעככמתר תתריסר ירחיןלאינין כנגד תריסר ג

אלכסונא דהיינו שכשנולד תתרבה כאתר דאלכסונא דתדרי הכטן אז יתעכב תריסר ירחי וקליליןאינין • הרישהניכוצאא ר ק הזאת תקנה את הד׳ יסידית למעבד יתהזן ולד במעי אמיה . ומ״ש המאמר זלבתר אתעקרו חתמן זאשתילו באתר אV P - ) V היינו שילדה^לד' יסודות אלו דאינין פרציפא דגופא ואשתילו באתי אתרא שיצאו מעולם קטין לעילם גדיל דהיינו לניקבא־דאיהי עולם קטן לאויר העולם דאיהו עולם גדול ישתה גדלין ימתרבין . ומ״ש המאמר ואחזי בהו גוזנוי דמשייע שכווגץכן אלו היי כציציצא שאם לא היי גיינין אלי בניציצא הי״לל יאחז׳ בהי גיונין תדאמר גווניי ש״מ דגזזנין אלין הם הס הציציצא ממש ות ו ר י ב הג א שכבר ביארצו לך כפרק ראשון בבית קדש הקדשים תה שהביא הרח׳׳ו כתבוא שערים שער א׳ וכי ששורש התסדיס ו ו ה

^ , ס י ׳ ל ה ש ת ו ד ו ס ןאדכרהתוקדםוכהיותשהשירשהזההיא תיקדםלכןהניצינאדצפקתתןהשירשהזה כלול בה שירשהד׳ ׳ ה

ק י ל א כדי ק שירשם חסדים יגבורית ילכן אמר המאמר יאחזי כהי גייני ממש יראיה לזה תמצא כזוהר ויקרא דף קל ה תאנה י ל ס ר ( ק ת ת א ה י כ כ ש תא לרישא חיורא למעבד יקרא ליקריה תקין וותין ואפיק חבוצינא דקרדיצותא חד ציציצא נ רעו יא כ ל ו י ד ף ^ ר ר כך היאכד קליק כרעותא דרישא חי״רא לתעבדיקראליקריההיינל דרצה לעשות פ ח א ת ה ל

קדישא רעותיה

עוז לאלהים פרק י׳

יקדישא ישכיצתיהכדי להלביש בתוכי ההיא נשתתא ז״ש לתעכד ׳יקרא ליקריה דיקרא לנשמי/א אינה ניכרת אלאבהתלכשהן גופא . ומ״ש תקין יזמי.ן ואפיק מכונינא דקרדינותא חדציצוצא תדע שלא יצאת הנינוצא הזאת עד שהיו פרצופים איייא י בז 'מזוקנים להתלבש בתיכה להיציא כרצוף למלכא קדישא ושניצתיה וז״ש המאייר תקין תקוני דאו״א בסוד הנשירה זזמין התרץ 'עטריףח׳סד וגבירה דיליהזאפיקמבוינינא דקררינותא חד ניצוצא היא הניצונא שנתלבש בגו הב׳ עטרין ליצר יתהון למעבד 'מינייהו פרצוף דמ״ק וצזכיצתיה • וכיצינא דקרדיניתא היא היא הנש־דל כנזכר בכית קדש היךש:ס עיין שם יגם הציציצא הזאת !תקריעל&מהג״כיית"ש המאמר ינשב כיה אתתקר לסליק רעותיה ״ הענין הוא שידיע הוא שאחר שנעשה פרצוף האלס צופת

'באפיו נשמת חיים יכשינפח באפיו נשמת חיים אזיתתייה האדם ויהיה לנפש חיה ויתקיייס מחשבת היוצר זמה שהי׳ גילם יעלה בייעלת כביד ויהי' נפש יחיה זהו שאמד הפסיק ייפח באפיו צשמת חיים ׳ויהי האדם לנפש חיה דיל האדס שהוא שורש אדחה בעשה נפש חיה׳זעלה במעלה רמה ז״ש המאמר נשב ביה היינו ייפח כאפיויואתתקיר שעלה בחעלה וסליק רעית־יה היינו שיצא מחשכת יהיוצר לאורה ״ הרי שעל ידי היניצוצא בתקן כל הפרצופים לאצילות כנזכר לעיל במאמר בראשית דף ב׳ ע״א צייר בה כל

ציורין גליף כה כל גליפין •י יימחה יזיין להכין למה לפעמים קורא אותה נקודה ולפעמים קורא אותה ניצוצא כמו שתראה בזוהר כראשית דף צ׳ ע׳׳א וז״ל בשעתא דשתיס דכל סתימא כעא לאתגלייא עבד ברישא נקודה חדא ודא סליק למהיי מחשכההר •בראשית לף ט״י ע״כ ההוא נקודה זרע כגו כהוא היכלא רזא ו ז צייר כה כל *.יורץ חקק בה כל גליפין עכ״לזכמי כן תמצא גי זוהר דך ל״ה ע״כ וז״לזהאי נקודה כתר דאתפשט מהאי אור אתלבשתכגיונץ ל׳ נ ׳לתלת צקודין • ועוד תמצא בתיקו בהיכלא עילאהיזמאי איהי בי״תיועלה אתחר בחכמה יכנה בי״ת ורזאלהאי נקודה איהי מדיד יה׳ גיינין ועלייהו אתמר מי מללו ע״ד וז״ל ומגו נקודא חדא לנפקא מאלין נקודין דאיקריןא״ס ש "לף 'ט״ ד יהר ח ני ז כשעלי מיס יכו׳זכמי צןיתמצא בתיקות ן הרואית א י נ ;ימההיא צקידה אתיון אתפשטוכלהו לכתר אלקינקידין אסתימי בגי סתימי ׳ינטלי לון ככלמטלנין ״ הרי עי

כל המאמרים האלו התיירים שעלידיהצקידה עכד כלא המאייריס דלעיל חורים שהציניצא היא ציירה את הכל • ואם איתא שהנקודה הזאת היא הנינזצא למה לפעמים קורא איתה צקידיה ולפעמים קורא אותה ניצוצא י אלא תדע שהענק הואשהב'פה דדוכרא ואותה טיפה נקראת נקודה היאםי 'עטרק לנפקו מעתיקא קדישא ועברו בתיך אכא אתעכידו כסיד םיפהחדאזן אותה טיפה נקראת 'נינונא וע״י הניצוצא שמתלבשת בתיכה כאירח סתים מצטיירת איח^ה אבל חלק לצשמתא שנכנסה כתי

־טיפה בגו מעי אחא. והיא הנקרא קי המדה לפי שהיא משערת את הגוף לארכה ולפותייה לעומקא ולרומא לעגולא ורביעאק ע ר ש לף צ׳ עיל יז״לכהירא דלא קיימא כנהורא גליף ונפק צציצי דכל ניצוצין וכטש גי רעיא ד ד ׳כאשר תמצא בזוהר הי ולאאתחן י ן לאתחז י דעותאכג ו האי רג ולאידיע בזמנא דרעוא לא בעא לאתפשטאינפקהאינציצו לטמי ה 1 ^ מ ט ת א ז ' לאתיךמח כגוינא לא אתפשט רעיתא לא בטש האי נציצז דאתחזי גיוןזלא גזון יעאל בה ההוא אתפשטיתיונפק כגוונויזסלקא וקיימא'כםליקו גורעיתאיואתפשטיתא בטש דעיא כאתפשטיתאליליה כםת׳ימו דלא אתידע ואפיק צהורין דקיקין צלילץכחדא כל בעאןלנפקא האינניציידכיהןגווניןבטשיכהההיא אתפשטותא־יאתדחק זמגו לחיקו נפקין אינין כהיריןלקיקיןזאשתמען 'כיזדא כדין האי נציצי אחזי כהו גווצוי יואצטכעו כלהו כחדא חיוור וסומק ־ירוק ואוכס ואתעכב ביה שנים עשר ירחץ ולבתרה כוונת המאמר כקיצור הוא כן נהורא ללא קיימא בצהורא הייצז עתיקא קדישא 'איגעקדי מתמן ואשתילו כאתר אחרא - הנמל קזישיא ללא תלייא כאחר הוי כהורא ללא קיימא כנהורא ׳• ־גליף ונפק נציצודכלניציצץ היינו שהאציל ההיאגיצוצא ' א לרעיין ׳ואתטחיר ביה ולא שאחינו והיא הצקראת ־ציצוצא לכל ניצזצין יען כי ממצה נתהוו כל שאר ניציצץ • ׳ובטש גו דען יריע • ־ידוע היא שרעוא דכל רעיין היא כמוח שממיני יורד זרע קדש וככר הקדמנו ילך הציצוצא נתלכשה בתזן הטפה כלי לצייר יאותה זה ו שאמר המאמר בטש גו רעואדרעיין ׳יאתטתר ביה ולא ידיע r עוד ׳יתכןלומרכתה שכתבהארי״זלוגםמה שאיתא באדרא בז׳ תיקונים לרישא לרעוא 7וא תויזא םתימאה לארין אנפץ וההיא ניציצא קודם התלבשיתא בגו אבא עוכרת דדן רישא לארץ אנפץ ואתטמרת תמן עד שנתקן אי״א ועתה גם תדע שחכמה ג״כ יתקרי רעיא ולכן מוחא דארין אנפין יתקרי רעיא ררעוין ייירעיא דרעזין לאיכי מוחא לא״א אתפשט רעיתא אחרתדאיהי חכמה שכן תמצא שארין ואבא רמיזים כאות אחתיהייצו מייד דכליל כ׳ פרצופים הקרן אריך יהגיף אכא זכלא אית אחת זזהי ג״כ מה שאתר בזוהר בראשית דף כ׳ ע״א כשעזא דקתיתא לכל סתיחין כעא לאתגלייא עכד כרישא צקידא חדא ודא סליק ל״נהוי מחשכה . ףלןע הוא שמחשכה הוא

ן^ן החכתה

! ' י .עוז. ל»^ימםרס.

'fyjp ה ד י היזכמה להיאאבא י יןיל כמניג המאמר כשעתא לבעא לאת1,לייא ההוא. סתיתיאדכל סתימין.עבד ברישא ק ?יינו כעך דאיהו אריך ובגו האי כקודא עבר ההיא ניצוצא דכל ציצוצק.שתב.יא.כ1והך חךת^היא היחנה התתלת השיעור יהג«ל7«יה שעל ידה כעגלה הכל"• וזהו שאמר בשעיעא דסתימא דכלסתימין בעאלאתגלייא עבד בלישא נקודה אלא היינו הנער דכגו

רעיאדרעוין • והיינומה שמביא הזוהר תלת במאמר המכר בטש. גן רעואדרעייןיאתטמר ביה ואחינ אתפשט האי ונעבד ממכה החכמה דאיהו רעיא ג״כ. • זהי שאמר המאמר על ההיא כקודא ולא סליק למהוי מחשבה. כלומר ההיא כקידה ממש |

אתעכדת מחשכה דאיהו חכמה 1. ונבון* לעניננ{ בזוהך חלש הנזכר בןימנא דרעוא דא . כעא לאתפשטא גפק לאי כציכוער כמל לטמיר גו האירעותא בגין דאתחזי ולא אעחזי לאתקיימא. ״ ה.כןונה.היא שכמו. שהאי רעיתא דאיהו חכמה אתפשט מנ כן הביכה נתפשטה מחכמה כסיד וכהר ייצא מעדן צהר שהוא בינה יוצא מעדן דאיהן חכמה • יזהו שאמר המאיזר אתפשטיי/א

לא איהי חכמה ההתפשטית איהי כינהכדאמינא בטש האי צציצי דאתחזי גיון ילא גיוןיעאל בההוא אתפשטיתא הייני שעל י7« הכטישהנכנסכגי אמא יעשה מיחיןלאמא נמצא דההיא ציציצא נכנסה בתון או״אואח״כ כעעוררו או״א לזיווג זהי שאמר כנו^

א ן / י האי כיצוצא וגוי ועאל בההיא אתפשטיתא דאיהו ביכה סהו שאייר.המאמר וגפקא כגמכיי והלקא וקיימא בסליקו גו רעו ואתפשטותא . הךי שהכקידה נכנסה גו רעיעא לאיהו. חכמה ואתפשטיתא דאיהל ביכה כאשר אמרכן ואחר שהיתה כתיכ© ־ן ־ ג הניציכא כתעיררו יכודויגו או״א זהו שאמר המנומר כטש,רעיא כאתפשטותא דליה כסתימז דלא אתידעהיינל היסוד שכככס ב

מעי אמא הוי בסתימו דלא אתידע ואפיר^צהורק דקיקןןצליליןכחדא הייכי הל עטרין דכפקו כחדא דאיכין סיד למלכי* קליש£, ן ק ושלינתיה והניצוצא תקצה יתהין כפךציף אדס וזה שאמר ה_מאמר כד בען לנפקא האי.כ,ציצו וגי בטש וגו׳ כדיןהאיצציצו א

m ס בהו גווכוי ואצטכעו כלהו כיזדא חיויר יסימק ויריק יאיכס יאתעככ כיה שעם עשר ירחיןיככר ביארכנ לן הד׳ גוינין^חה ה ( וכל המאמרהזזגביריר תמכאהו בספר מעצומוע) הרי מכל האמור לעיל הידענון מה1 הכיציצא יחהו הכקויה :

ה ן י ד ו ה יכו בזוהר ?יוה פעמים שהמשיל הרוחכי׳לגשמי כדי ל יש הקדשים דבר רוחכי לדבר גשמי כבר מ ^מת שהיושיל הביע רם י ש א ר כיצד הוא הרוחני שכן מציכו כתפילת אליהו ז״ל שאמר ואין אשתמודעןעלאי מתתאי וכמו-כן תמצא כזוהר במ ל ו דןן ק״ג ע״כ יז״לר' שמעון_אומר נודע בשעייס כעלה מא[שערים כמה דאת אמד שאו שערים ראשיכם יהנשאו פתחי עך כ ובגין אלין שערים דאיכין דרגיןעילאיןבגיכייהיאעיידעקכ״היאילא• לאיכליןלאתדבקאביה • תאחזי הדאנשמעא ל/ נשלאויאיתא^דיכיללמנדעלהאלא בגין אליןשייפןןדגיפאיאינון דדגיןדעבדיןאומכויגא לנשמתאבגיןכןאתידע ול,ר 3 אתידע כן הקב״ה אתידעילא אתידע בגין דאיהו כשמחא לנשמתא רוחא לרוחא גניז יטמיד ייכלא • הרי כבירור שהמשיל ל גשמי לדכר רוחני כדי לידע אותו ״ ימה שאמר בסיף המאמר דאיהו נשמתא לנשמתא ימחא. לרזחא זה קשה אי איהי^מ^א א1ר ה י א ־ ^ ^ ה י ^יהו רוחא אלא שכינתא דיליה; רמיזת כרוח הקדש יאיהי רמו1לנשמה ור4כ"ה ושכיכעיה חד איכון • לכן אמר כ/ נשמתא לנשמתא וריחא לרוחא : עור י יתכן לומר שמפארת נקרא רוח דנפיר^מן אש יליים דהיינו חסל יגכורה,ולכן כקך,

_ רוח-וכיה״מתלכש שם מיה דא;הוכנש>יתא לוזופ,א לכן יתקרי.נשמתא לנשמתא ומחא לרוחא 5י ל . י כפית קדש הקדשים שהאור אינו עיבר כי אס ב׳ מדרגות כדי שתדעזה.צךין שתדע מקודם מה שאיירו רז״ל הכיאי ע 6 V ) pvt!ה דכתיב כיה כי ב כפרה שמעטתי את הירח • דקשה טובא דמי יקיב קרבן לכפר על הקכ״ה יעיד שהשמש. דא קק קושיית אלי כשא־י ת עוג[ה' והיא ק^דגה עלהשמש ואין־ אומר קכ״ה הכיאי עלי כפרה שמעטתי את הירת . וקודם שנביא ל' - , ד י תפ קושיא אחרת.•* י שלמה הקב״ה. בירא ט' נקידית ועשרה ספירות למה לא ברא עשרה נקודית גם כן.ש.יהיה.לכל ספירה ו קק ולה אכךי' שלא תשאך_מלכית^נניה דלית לה'מגרמה כלום • וא״ת שאס י?יה לה. נקודה לא היתה מקבלת מלמעלה י כדלת ליי־ י א ל ד ח א שתקבל הניחה כלא נקודה •״ א״צ יסול שנקרא כל״עלשם שמקכלמכל מה דלעילא למה. יהיה לי ניקילה י ת נקודה 5מר4כל גם כן ליהיי למלכות נקולה יתקבל : עור צךין להכין כסדר הסעיחעלמה כין חכמה ובינה. לא יש ילכרמ^ כמו שיש ביןחקד לגבורה ובין, צצת להול שחסד וגבירה למטה מהם התפארת, • נצח והוד למט: מהם היסוד * ינשארת יילכז•:/

למטה מכלכ י הלא טיב היה שיהיה הת״ת למטה מחכמה וכינה • ייסוד למטה מחסד וגבורה. ״. ומלכות למטה יונצח יהוד .א ל כ יל נ ע שקודם הכל וכשעת.הנמצום נע>הכדור *•7 ד והנה כמי אריח ע״ג לכנה וליבנה ע׳'גאריח1למה נקלךו כסדר זה, ת וניר/ובאותו כדיר״קכיעית עשרה ספירות כעיעל כאיפן שהיה. תלכייעאצל הכתר ונמנא חכמה מימין הכתר י ימלכגייע לזשלי:ן

י הכתר • י "

>ון. ל^לוזייג! פיק. > לו

מוזר ^גאתר:גש.נ;תתה$ר ועכב דדן. ה,כמר א1כ קו. הישר».. התחילו אלי הסגירות וכתרו לינקמאןר קו הישר וקו״־ס ה.כ^ *יד:ח;מה ממקימה יני/עטפז כאנתיאיגר ׳:לכתיב עועה אורגשלמה והיא הנקודה .שקבלה חנייה ולכן נקודתה פתח משני טעמיס האי שצורת כתת היא כמי י שהיא רקיע כד״א קרא עונ1ה אור כשלמה נינוה שמיס ביריעה' • יהבישזיא היתה כתת לבנות הפרצוף באופן זה כלכתיב כתכמה יבכה בית יכתיב כתגארתאדס. לשכתכית • שכשראי אתהחכמה שירדה יינקה מאותן בצור עד מלאתרצונה יתאוו תאיה כל הספירית ג!'כ יירדי זה אתר זה לינק מאיתי האור יכל ספירה שהשיגה ידע לייכק ייאיתן .האור היה לה רוח חייס, והיא הנקודה שלקחה לעצתה והנה החכמה אתר שנתמלאה מאיתי האור עלתה לשיכ אל מקומה ומצא יו^יו; מלא מאיר ת״ה שמ־חק לא יכלה לעלגת לתקיתה וכת״שב׳קמב למקומה דהוה ייצד ימי; של הכתר ונשארת מישי ולא מעייינקתגם כןייאנר הכדור • יכן. בינה שכשלקחה נדי צרכה מאו?ז האור קי הישר כנזכי־ כןזיר וץיקתמ; הכתר מאלר קו הישר ייב למקומה לכי שהיה מפסיק בינה ת חכמה שהוא קי ח ימה לעלית. למקומה ייצא מקומה מלא מאיר א״ס ולא יכלה לשבת ת ז וכין הכתרירנונה לינקמן הכתר מאור קו הישר ירצונהלינקגס ק מן הכדור לכן עלתה לנד שמאל של הכתר ייינקתמצל שמ׳1 .&ל הנחי מאיר קי הישר ימאור הגליד שאחריה • יכן גדילה אתר שלקחה נקודתה מאור קי הישר הופרתה. לשבתתתת.התכייה נלילינק מאור קי הישר על ידי חנייה ומאוד הגדיר מאחריה י וא״תלייה. לאישכהכאייצע • לתשוכז היא שכל הספירות >נתאייס לפובאל מקומס לינק מאיתי האור שהיו יונקים וכשראו קי הישר נתאוו לו וירלו ולקחו חלקה • יכל אשי כילי לי;ק עשני צדלים לינק מאור קו הישר ומאור הכלור לא ישוכ מיינה לכן גלולה לא נתיישבה באמצע אלא ישבה לכל ימין יךוב לאורה לעלות לייקומה לנד ימין. ולא ת הכדור ויונק תאיר קי הישר על ידי חכתה יכן גבירה אחר שלקחה נקו־־תה מאיר קו הישר מנלאלשבתשסשכברהיוכימדרגיתמפםיקים • יהס תכמה יגלילה יבהיית שכ' מדרגות מפסיקים לא יגיע לה מאור קו הישר 1

ל ידי כינה שאין האור עובר ייתר מבי מדרנ1ת • לכן הוכרחה ללכת לנ־ שמאל ולשכת תחת כינה ייונקתמאור קי הישר ע ומאור הכדור מאחוריה יאת״כ ת״ת גם כן יו;ק מאיתי האיר קי. הישר ולא יכיל לישי לא לצד ימי; ולא לצל'שמאל י שג־.־־ בצד, ימין יש כ׳ תדרגיתשהפ חכמה וגדולה • ולצד שזאל לא יגיל דאיכא גם כן ב׳ יי׳־יגית מפסיקות לזיינו בינה.1גבייה לכן לאד ויונק מאור־ קו הישר ו י י לינק מאור הנ ־ ינלה לשכת לשים נד גי אס כאמכע וכן צצת אחר שינק: די נרפה ישבה לה לנד ימי; ;י ב מדרגות יהם נצת ית״ת • לכן נ על ידי ת״ת.י. והיד גם כן אתר שלקחה נקולתה לא יכלה לשכת בצל יייין לפי שיש ג כו;ר;ה ללכת לצד שמאל גדי לינק ת*.ור הכדור ומאגר קו הישר על ילי תיית • יסיד גם ק ידלה ולקתה כלי צרכ: ולא זזה ממקוליה״יען כי אי אפשר לא ללכת לא לצד ימין ולא לצד שמאל שכבי נתהווה ככל נד כמדרגות מצד ימין. נכח יתכארת • ימנדת היתה עם הכתר ליזעל: ילא רצתה י ז ל ת • " שייא^8ות1'ת • לכן הוצי־ן יסוד לישב באמצע ויונק מאור קו הישר מת'

לרל?1תתילה לקטרגילימר אין ראוי לבי יילניס שישתיושי בכתר א' • העניל הוא שי־וע היא שחכמה נ־ךא מ לן כמו שאמרי כיאש״ית מלך במשפט ז י ךאת מלך כדאיתא בז י בזיהרמלכא ודאי איהי תכתהעילאה • הרי שחכמה;קרא תלן וכינה גס כן נ !*;תיל pb יגאן מלן דא קבייה במשפט לא יעקב דאיהו קיימא -ארעא יעל דא י' אתק יון ה' עילאה • ה׳ אתזן מן י׳ דקממא לארעא אןהוי• מדאמר ועל דא י' אתזן מן ה' שיית דהאי מלן איזו כינה נליה שאמר דה' אתז־ מן י' איה! על יילכות יזהו שאמרת יילנות תאתר שיש ב מלכים נעשה כ' כתרים שנער יהיה כתר לאבא יאג׳ אהיה כת־ דאי יא לכן אמר לה לכי ימע עי את עצייןן לפי שלא כשאר עוד לה נקודה כי ככר נתמלאו גל המקומית ולא יש לה עוד יניקה מאיר קן.הישר י י ר״ל לגי למט: ומעטי אתענת שהחזיק טובה לעצתו ולקת הייקום p נשארת מלטתכלי נקודה ; וחנה מי גדם למלכות שנשארת בלא נקייה הייני ל i ) ז לשמש שנקרא קב״ה זהו שאגור המאמי הביאו עלי כפרה שמעעתי את הילת • הרי שכל האמור שהאור איני עיבר כי מ ס ת ל י

אס ב' מדרגות שלכן נשארתלילכית בלי נקיל • ילבי־י אלו הם דברי קבלה וקבלה תקבל : גמה שאמי בבית קלש הקדשים שהאצ״ליתלא נקרא אכילות גי אס אתר התיקי; זה ז־־כיר ייכ; ממאמר כזיהר ויקרא דףניידתלנא ועטורי ענןןדין£יריעא וסיוייא זילתאנאעתיקא דעתיקיןעמירא דטמיריןעד דלאזמין תקי קכ״חע״א ו לא היה יהגה מגלין ומשעיר ביה יפריש קמי: חד פרס: וכה גליף ושעיר ינלכין יתקוזני לזהיא פרסה ולא אתי־^יימו הה״ד ואלהק איום לפני מלן מלן לבני ישראל תדע שבכל עוד שלא היי ייקום לשיית כי נשמיגא דכל:שמתי; לא א היילכיםאשר מלכו בה דעיק לאיהי עתיקא דעתיקין טמיר דטמירין היה לברר החמש כחיניתשל המאזין נ ו כיתה מתיישבת הנשייה לגי שגל מ

רץ תבי '

^ f C 'Li?I6k67^ר שבהם למעבד פרציפאדימלכא קדישא ושטנתיהכי מ ו מ תבירין ולהוציא היחידה שהוא הל « ״ושי י^יי % י מ ס ת ל ת ל י ע קדימה שכל כייצתי למעבד ילתקן פדציפים שתתלבש בהם הנשמה כדי שיזכט ה״ ^יעטי׳ י ח ד ן י ר ט י ו ׳ ־ ו . . . ״ . , ־יי־י••״•- ״ עילםולאי

י י נ 1י ן ^י י מ ם J ז י א ר ח ל? נ ה המה היו מפקין עגןדין אחריכן לשאר פרציפין י ואמר שנעשי תלכא קדישא ושמתיי י ' י ל » n * P T u א 7 ר י מ ן נפקימינייהיוזהישאמדהמאמדעתיקא דעתיקין ט ץיריןשר׳לעטרידכלעישרי' ן 3 1 רשלהונא' ן י ) ג ל ע ^ ן איניןתיקיניןדאינין מלכא קדישא ישכיצעיה כנזכר שיקבלי הנשמה וכזה ' י מ ז א ו

ח 1 < י ״ עדדלאז ־ : ״ , ׳ ו ׳׳׳־׳. ; ־ י ^ י קין ע״רין יזתרינן כשמי פ\ ' ד(יתק1צי' י , א 1 ר י מ P ט p w שאמר המאמרעעיתא!

א נ p ה5להי n c t ' r t ^ 1 J ר שיקבלו הנשמה ובזה " כ ז ן מכס! קדישח ישכינתיה מ י ״ ״ ן • ^ • ! . . , . ! . . . ״ . ש ו נ י ה י ז ת י ^ ? ש " י ש כ ל כ וקיימא לא היה » לפי שככל יעיד שלא יש צר השלהוכא היכן תשרי א

^ י נ ל / י ^ ^ ל י צ א ה י ^ ן כ י ה ת א ז האיר מלמעלה יעשר׳ השלהזכא ואז ׳יכל האדס לשער שיעיד השלהיכא הI ל % 1 י < <

ן י כקירא י ל דמ1 י ה א א ל מ ' י ש שאמר המאמר עדדלאזמין עקיניידמלכא יעשיר׳ ע־שיריןשיריתא ור היזאמיי . מ א ^ י ת " ? י א ה א ל ת י י ש ' ^ n ' c י , < ה ת ' ' י ג א ר ה י ע י ה ש י ל נ ר ע ש ם ל ד א ל ה כ י א י ה ל י ז ז ; י א נ ל ש

V 3 w ״ י , * היה בהם יכולת לסבול תזקף אזר הנשמה שעדיין לא נתברר ערצוף דמ״ק ושכינתיה ילכן ״? ^ א « f J ל יי י -רווד־ר ! א י ש י > ג ב 1 ל ל ק אדום לפני ילליך מ א ההי׳ד ואלה המלכים אשר מלכי ב

h h P יישראל צ נ ה ל א

ה ז ? מ י א ומד, שאתר ככית קדש הקדשים שכתר חכמה בינה לא ־נשתנו שתהיי! • איי1• יi itf א ) א *'"..,J ה כ . ׳ מ י ישראל * ' נ ק אדים לפני מלין תלן לנ א הה״ד יאלה המלכים אשר מלכי כ

fysiQ,f^ft ז ר׳ילכל

י 7 כ " ע t ז ג ' א ה ה מ ל א ן י " י ע ״י ן ןאתקרקזלא^י מליפיולאאתקיימי • כשליהי8 ^ n i . ? י מ י ) מ 1 5 ^ ^ מ י י ^ 3ואתתקן כתקיני ״ מדאתר המאמר יכלהו דאתגליפי ז5א אתק״מי כשמהן אתקמן מלא א

* ! W ^ n f i ^ - ־ ^ , ׳ ד ץ מ שמותם ״ ־עור שם בזוהר בראשית י ע ז ״ ׳ ! ׳ . ׳ • ״ • • ־

!'* ־ J 9 י • *"י *f ־•א־ לא •*לש נ״ש» ׳״אר, ״־א ־לא מי**! "י » ״# ^ י ל ר 1 1 ^ ה ? ש ה , ק ד ^ ' < נ ד כ ״ במשפט ••יעמיד ארן . ?היינו ג

^ , ג ^ מנייא ל א ^ י ל ס ל אלהינו היוגפיהי !שביתוגו^ מ< כה׳אלהינו י ל יאמימי כ ״ ר ל ״ ע א ״ ה י 0 נ , מ א י ^ ל א ר ת כ מ י ו ר ת כ ב ת ^ ח נ ןה,שפילילראית ד יעטרי ן ידנהריכתרי נ עלאהקד^אנהיריעלכלכיצי

C ^ y ^ j t 6 ז י ' א נ לנהירו מכיצינא לכיצינא לאשגיוא כעילאיןץתתאין הל׳ל ה׳ משמים הש?ף על בג .י^..1 ה י ^ • ה ר נ ז ל ר י מ נ ו י L . ^ r « _ . . ״ . ״ J . . t * . u ^ *J* fy**?1לדהדהבזההמאמיד׳ 1 י ^ א ר ז ג ל א ר ז ; ז י א י ת כ 5ישצדקדקב/ההמאתרלחליקותאלי שזקחיבתימריהמכתרא 5נ י י . . ״ ל י י מ כ ^ ג , נ מ ר מי כה׳ אלהיני ן מ א ש כ ית זלאייתר ז * ־ועוד ו נ כחי 7למהנקסד׳

ליתהי ״ יני הנאמר כאן היאעלי חכמה אלהינו היא כינה אכת׳ י א קדישא לאיהו שם ח״ה שבתין <­ תאחריתיאיהז ׳תרהםתאי^י

הדי בבירירדשסמ

מה שחתר הי כה wp׳w ׳«״-׳•־ ־,ייייהצ ד - עו •׳»־• ״׳־׳ י ו

^ ׳ * ת ע ^ נ ל " ׳ י ? ־ ל א ^ ־ ״ א ג י ־ א " ו י ^ י ^ ו י " » ־ מ ס ש י ז ' א י ^ w ת תחרית יאיהי ארהפתא דלא י <

ומה שאמד המאמר התש! אלו

עין £&להים פרק י' &

מכזצינא

לבשי;

^ ־«׳pvj שנתעלה מאיתי עילה • ייהנה תילע שהאניצית היא כתר לעוצמות אביייע וכן הבריא' היא נזר נעולמו׳ ? י למעה מן הכתר שכן כתיב ציץ נזר הקדש אכל הכתר היא למעלה כי־אש ועתה כשלזתלכש באנילית ^ / ^ כ ל ז * איהי אצילית לאצילות היי דנתית מכתרא לכתרא כלימד מאיתי הכתר דאיהי מיל הנקרא אכא מתלכש 7 r ' ^ J : fotf נת ככורסייא לאיהו כריאה ת י לנשמרל ככליאה מתלבש כה׳ ראשונה דהיא אמא המקנ ו לי י י *ג ייעל-ל י J כתר מכ

א לתכמתא עילאהיאתיליעו ט מן נובא ואימן ח ק כניתאן ל מ ת ן לגופא דלבר יאיתתרייםד שיייק א פ ״ ' ; P מ ׳ 5

ר ליקראדףק״לע״א •לז״ל־תאנאעם ה ו ^ י י בנידוי שיש אברים פנימאן שתתלכשים כת״ת לאצילות • עוד מא ייגלאילא מת5׳רש באזירייתא בר מן"אתר תל לאומי \ א לאברהם לכתיב בי נשבעתי באס ה׳ בא© " ' ^ % L ^ p Jי 1י י ) ^ גכיי׳נפצעתי כמה שכינשבעתי הרישההזא שתאלעתיקאלאיהומלכא׳קדישא כמכיאר בפרקיןללעילבענ ^

אם נאם דז״א ל כתה שני כשנעתי לאתר הזוהר שהאי נ <J׳ ובל נשבעיז״א כדכתיכ כ׳ נשכעתי יאתרו ח״ K & י f t יי׳

־ ו ־ ־ • ׳ ־ י י ! ״ י * ׳ » M 1 -vi^׳v.ww1f/1׳׳wip'i'u1 1> ״p׳-k׳j״vכתלו•• ׳ ״׳׳twnA י הזי׳׳ה דאיהל יללכא קדישא . ־וזהו שאמר המאמר־זתה למשלפא בהו אתקרי שתא קדישא ר ק ת י ת י צ ץ ף ? ^ t ^ F * . ס בן התיכון בשם הפניתי ככללו׳ •וזהו שאתר לתעלאזתה דכיהיתקר׳ ׳הו״ה ששם הויייה , ׳תקרי ג f h ^ ' [ ^ 7 ^ % ק ראיה שמלכא קדישא מתלבש ס ג י ר כ ה ״ י ז יתהר׳ ה ? סיעס דהיינו שנשתלן יועלה כת״תאז ' ; V ה ^ , ט ד ת י ^

ןלאתקריאי נתלי . ןדעשיה ׳תקריגיףיזז״ןדעשיהיתקרימלבושזהושאמלכמאמר וכתהלבישקתקי לכזש, ' ב < 'A ל י ראיה כרורה למה שהכאתי כבית קדש הקדשים דכל התחתין בלא מלבוש לעליין ע י T י ה V " ׳תקרי כמו לכוש אבללא לכושהמזבדצ ח ל כ א איהי משמתא לכל אכל לגכי צשמתא ל ש י ל ק מ ^ ^ מ ״ ״ ^ ׳ מ שקיו לאילנא כלרעו י ו ה״א לאיהואלרת אצילית א ״ א י א ל ל ^ כ ^ י ה ו ה י א ^ מ ה ז ר מ א ת ב ן י ^ א ^ ן ^ ם כמשקין לאילן להללן מי ^ כהצוא שקיא הרי ששם ת״ה איי* מלגאל לכלא יתשקי לכלא נ h r t U ^ f ^ ק מ ל V ידיהתי0 היה יבש האילן ולכל צקרא שס ת" ה נב־יעוזזה, שאתרהמאמרזה כסתלןרבלן ע ^ L f P ^ K f א . הרי^מלבאקדישאלאיהלנביעי פ ל ג ל א ת מ ש נ צ ז ה י א ל ע י ב נ א * » | , ע י ב נ א י ה ה כ א נ ל י א ל ' > 1 , ; ל א > < מ ע ל פ ן הר ד ו ז י נ י ק , איין כלא תכת ההיא נשתתאהקדזתה דאית ביה וכתוכןאתצא כתי ' 7 0 f י י* ' י מ נ א * ' ש י ד ( א איהו תקום לשם ת״ה לאיהו תלנא י ״ מ >*תיס ונעלם • הרי להזי״כ לאיהל ז * ^ ה ל

m w r A ,״ * ע״א' י והרכראשיתלףן , תתצא כו 1 M ^

^ ש פ 1 נ ש פ ת א ל ל ע ה י ל , ד , , ק נ } ן י , י ד , ^ ^ א ר ל ע י ^ דלית ליה ש ״ ^ ד ? ^ ^ ' |

עוז $אלחים פרק י' י

י ה . ממא׳פשיטו־לההיא כקידהאתעבילחל היכלאלהתלכשא ההיאנקןלא .נהיר! דלא ידיע לסגיאו. זכוכאדיליההיכלאלאיס כל דא לאו דקיק וזכין איהו כההוא נקודה קמואה טמיר וגכין ע לבושאילההוא נקודא םתיחאיאיהי נהירו דלית. ליה שעורא : ההיא היכלא־אתפשט פשיטויןירקדמאה זההוא פשיטי איהי לכושא לההוא היכלא דקיק יזכין פניתאה יתיר תכאן ולהלאה אתפשט.דא'בלא ואתלבש לא בדא עד דאשתכיד דא לבושא דא תנחא ודא קליפה ואע״ג דדא לבושא אתעביד איהו תותא לדרגאד כי כנלס יתהלך דא איהו כר נש כהאי עלתא תותא יקליפא רוחא וגופא וכלא ד הכי לתתא ע אתרא וכלא כגוונא לא אתעכיה תה.שאגור התאתר נקודהקדתאה הוה נהירו פנימאה יליתליהשיעורא ליינדע זכיכי ודקיקיו נ איהותקונאידעלתא ג הץ ר ונקיו ליל*ה היינו מה שאתי־נולעיל שהנשמהלאהיתה יכולה להתלכש בתוך ?עולמו׳ מתוקף אוירה והוצרך להתפשט מינה ת עטרין. לתעכרמינייהוהיכלא להתלבש ביה ואיהו פרנופא למלכא קדישא ישכינתיה וזהו שאמר המאמר עד דאתפשט פשיטן וההוא פשיטודההיאכקודחאתעבידחדהיכלאלהתלבשאההיא נקודה נהירו דלאידיעלסגיאו זכוכא דיליה • הי־י ראי?. והאי היכלא שאתרנולאיהו תלכא קדישא ׳שנתפשטמן הנקודה יומש כנזכר מן המאמר אף על גב דאמרינן לאיהיו ברורהלדבריל ידיי ר כל כן כתו דנהיר נשחתא לפי שכבר התהוו כו שורש הדינין ע י ה לכישאלאו־איהנ לבושאלפי שהוא מניה וביה אבל לא נס ע ך • וזהדשאמר המאייר היכלא דאיהו לכושא לההיא נקודה סתימא איהי נהירו דלית שיעירא ו נהעיכל כ הכטישה ולכן לא׳ כל דא לאו דקיק וזכין איהוכההיא נקנדאקדתאה טמיריגניז וכמו שהנקודא כדי להתלכש בעולמות האצילית פרציף ליילכי/ קדישא שהוא תניה וביה להתלבש׳כגויה כדי שיוכלו העוליייתלסיכלו ג״כ יילכא קדישא היצרן להוציא התפשטית אחר יהיא זויין לאצילית להתלבש בו כדי שיגכליהעילמית־לסבילתיקףאירו : י וזהו שאתרהתאמר ההיא היכלא אתפשט פש יטל אוף קדתאהוההואעשיטואיהדלכנשאלההיאהיכלאלקיק וזכין פציתאה יתיר * הרי ראיה תן התאתר להקדמה שהקדמתי י•

כ " ד תדעישכךזוייךדאצילותיברא גס־כךהיכל אתר להתלבש כו כדי שיוכל עולם הבריאה לסובלו וזו״ן דבריאה עבד הכי ג ו עש בעולם העשיה וכן זו״ן כ ^ לכוש לגרתיה כדי שיוכל עילם היצירה לסובלו וכן זו״ן דיצירה עכד הכי כדי שיוכל ל לעשיהעבדאתהאדם׳כצליווכדי להתלבש בגניה כקוד נשמה: וזהו שאמר המאמר תכאן ולהלאה אתפשט דא כדא ואתלבש דא בדא עד לאשכח דא לכישא דא מיחא ודא קליפה יאף על גכ דדא לכנשא אתעכיד איהי מוחא לדרגא אחרא וכלא כנ יונא 7אכא תקו הו י כצלם יתהלן איש. דא איהי בר נש בהאי עלמא מוחא וקליפא ריחא וגופא וכלא אי נ ד לתתא ע י להכ י אתעכ5 כ י דעלמא «• הרי-בבידירלתה:שתכיאככית קדש הקדשים דזי״ןלכל עילם נעשה לכוש לזו״ן שלתעלה היתנו : הרי ל המאמרים הנזכר לעיל שכלזו״ןיז״ין מתלכש כזי״ן שלמטה הימנו • ואע״ג דאמרינן שתתלבש מלכא קדישא הנרמיז לזו״יש V יי״ל ״ י זוהר ח נ בזו״ן לאצילותמ״מ לא אית כיה פרודאדאיהו ושמיה חדאינון יכןלצילס כאשרתמנא בתיקו ואייג ספירות דאינון לפני ילפנים יכד אתכלילן בה כל ספירן איתקריאי לפני ולפנים • ופנימיס • ופנימיס דפנימיים ומיאירייסא ^ כלהו אינון חדילאו־איניןכגוונא דכר נש דגיפיה מינה חדא ינשתתיה מינה אחרא אלא לעילא כלא חד אלא כלנהורא יכל דמת לכל יוה שהידעתין • שיייגלכשי; י לן ראיות כרי ר י לפצים. ד ידדקריכה' לעילת כלעילאיןאתקריאתלפנ לא^די. הנשמה כזל״ן של כל־עילם יעילם יגס שכל-כחיצת זז״ן שלמעלה נזדווג והוציא זו״ן של עולם שלמטה הימנו כלי להתלבש כיעוכל יעא ז ן תמצא:• בזוהר ייקרא לן קמ״גע״ב וז״ל ותאנא כצניעותא לספראכיון לאתכסמו לעילא כללא לאלס ג עכ עג הלז ראי וא מ ל ניקכאאתחבדתיחנאתליתאה לנתק אתבסיייתא לכלא יאתכסמו עלמין עילאיןיתתאין מכאן אשתכלל ע ר ו נ קלישא לל מלאייר המאיירכיקלאתבסחו לעילא כללא לאדם גופא קדישא לכר ונוקכא אתחברו זימנא י׳־ליי/אה • כ ללעילא יתתא. ״י עס י ל י מנא תליתאה • ימה הס הבי פעמים שאתחברי ק י ש״מללעילאאתחברדשניפעמים קזדס׳ • חדאמרהמאתראתחכתזא א'איז־חכרו ב ק ו נ הא׳ להוציא פרצוף דתלכא קדישא ׳-והשני •להוציא פרציף לז״א יכל אתתקן כלא לעילא כעילהאצילייכעין לכר י. ה ל י צ א זיתנאתליתאה להיציאאדסדכריאה־דאיהו התתלת עלמא דפירידא גאז אתתקני עילאין יתתאין עילאין דהייצו עולם ה^ נ מ ק ב ע ה ן עולם הצפרדים שהתתיליבו התיקון מאדם דבריאה וזהו שאמר המאמר יאתבסתו עלתיןעילאין יתתאת שכל ה תתאיל כ י ש י הוא כשמוציא מקום להתלבש ביה שכךאתרהזוהר אפיריון עשה לו המלן שלתה מעצי־ הלבנוןלי להנאתי לי לתיעלתי הת ן ע ת ב ש מ ח ההנאה ותועלת של כל פרצוף הוא להכין אפיריון להתלבש־ בו והיינו אדם שככל עולם ועולם וכשיצאו כל הא ת ל אז מתלבש זה בתון זה והנשמה מתלבשת בתוכה ואשתכלל כלא כחדא • זהו שאמר המאמר ומכאן אשתכלל ע זאן£׳

... י • ללעילא׳

עוז להלהיט פרק י׳ לח

ן והס בשי- החייש 3 חיני ז 7׳עילי}foyn^;, הרי ראיה לתה שהבאתי ׳שאין הגשתה מתלבשת אלא בבחינת שיצאו מהמר•! ענךי

ר שימת־דף נייד ע״ב זכאה יתיר יהבין ליה נשתתא בחרת אצילותא תשיט־א ה י ד מ נש חת נשתה חיי׳ יחייה • עיין שם עות מלן • זכאה יתיר יהבין ליה אצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא וחקרי ק לארת אצילות דבת יחידה ואתקריאת איהי כס יואי חיים •1א "להקיבייה הה״ד כניס אתסלה' אלהיכס זכאה יתיר יהבין ליה נשמתא ייסטרא דאו״א הה״ל ויפח כאעיו נשמת ת״י ה״א א איניןלעלייהי אתמר כל הנשייה תהלל יה מושתלים בהו׳״: זכאה יתיר יהבין ליה הוי״ה בשלימי דאתמן יי״ל־ ה״א ו ידאיהי אדםידארח אצילותדעילא יאתקרי כדיוקנא דיוריה ועליהו אתיור זרדו כדגת היס והאי איהו שולטני ככל רקיע׳; יכגל

ת ׳תידה אידלר כיה לא תנא כ איעניסיישרפיס חייהן ובכל ח*לין ותזקפין דעילא ותתא זבגי; דא כד כר נש זכי כננש ייסטרא יס ואדם • בראשונה יהכין ליה מאת העבדים : הרי שחמש בחינות משתות יש וכל נשתה ונשמה יוצאת תויויג דכל אית ג ת אדם דעשיה שנעכד מנכש דהתאנין תבירין ,ואי זכה ׳:רד ע נ תי הנפש התתתונה שבכלסשהיא מנאי ישי כןאיתקדיאתרותהקו ת ג״כ נרמזות בריח ו '4נשמה מהשכינה'דהיא בת יחידה דאייו כקוד הרוח של המאנין שקתלכיד עליו נשמה מסערא דאו״א התמ;ים חכה יתיר יגרד עליז נפש מז״א דאיהי בחינת הנשייה של המאנין תכירין ואי זכה יתיר מי "לחיה יא׳ זכה יתיר יהכין ליה משם ח״ה דאיהו מלכא קדישא הנקרא אדם לאורח אניליתא שהוא כחינת היחי־ה של המאנין תבירין ן וצריך להתכינן כמאמר למה לא פרט הנשמית כדרן אחד שהרי או" א יזי ן רמיזים כד׳ איתיית היי'ה אס כ; היה לז לרמוז ג״כ הד׳ נשמות כד׳ איתיות הזי״ה זלמה או״א עשאם א׳ • יא״ת שאין הנשמה •וצאת אלא יזויייג דו כרניכיס דהיינו או״א א״כ תז״א אין הוציא נשמה לכדו ימהשכינה אין ינא מיינה לבדה יהרי אית כזוהר על כקזק ראי עתה כי א;׳ אני הלא יאין אלהים עמלי דלית בורא בלא שיתפו כר מעילת על כל העילות דאיהו בורא בלא שיתפו . ומא״יא^מציני שכן היא שהרי מיתיר שניהם יצא נשחה א׳ יחאחר שאו״אשהס ייתר עלייניםמז״א היצרן להיות שנים להוציא צשמה • ז*א שהיא ייתר למטה אין יתכן שמכל להוציא נשמה תז״א לבדו שנמצא בזה מכחיש ח״י למה שאמר עלת על כל העילות ראו עתה כי אני אני הוא ואי: ^להיס עתדי לדיקא היא לכדו אין לו שיתפו זייכל לכריא כלא שיתפו « וי״ל שלעילס לא הוציאי אלא ככת זוג כאשר נזכר לעיל נללאלאלס גיפא קלישא לכר ונוקכא אתחכרו זיחנא תליתאה הרי שהכל היה ויהיה כעיןדכרינוקבא והענין היא שו״אן עקכלא היה רינה ליקח לאהכלכתיב הלא ברחל עבדתי י ן לכ אצילות בת זוגו לאה • ורחל לאצילות כן מגה יעקכ • ית זוגו שהיא עליונה לכן כשאחר שז״א היציא צשייה הייני כזיייג ולמה דחיתני והאיריתיתני הוא תלשין התרזמייית שאינה נג דיעקכ ולהלן נארין כזה שאין כאן מקומו • מ״מ נודע כשעריס שחמש כחינית י י *לאה וכשאומר שרחל הוציאה נשמה הוא סי הם דאדם אשר נתבררו מתמש כתינית דתאצין תכירין וכל א׳ מוציא נשמה כפי בחינתי ילכן יש תתש בחינות נשמות שהם נר״ןחא דמלה אוליפנא .יז״י •׳•וכמי כןתמצא ראיה כרורה שהכל היצין להיית כעין דכר ינוקכא כזוהר שתית דף כ׳ ע״א וזיל וTן כלא י״שתכח* זהא אוקמי למשמעלאכ יאס עביד לגיפא כארעא ימשמע דכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר יניקבא את״ק נפש תיה • הארץ דא כנסת ישראל • נפשתיה • נפשא ד^דס קדמאה עילאה כמה דאתמר • הנה א זחאדכתיכ תוצא ה המאמר הזה קשיא מיציה וביה שבתחילה אמר זמשתע דכל סטרי; בין לעילא בין לתתא תדנר יניקבא אתיין כלא י הרי שכלאק נפש חיה : הרי שהאק יחידה הוציאה נגש חיה יאין אייר א י/תעכילתדכר.ונוקכא • אם כן קשיא סיפא דאמר תוצא הכ ע״א וז״לוכלבנ״נין דהמ כאירח חניליתא ה!ה אתר ינלאיאתייאמדכרונוקכא • יי״ל כמה דמייתי כןוהר בראשית דף ל׳ אבא באמירה לגבי אמא יהי כדין וכ־יןרויד היה כמה דאת אמר ויאמר אלהים יהי איר ויהי אור • ויאיייאלהישוגו' • ויא״ר £מר לאלהים יהי איר מאריה דכניינא איהי אימר יאימכא עכיד מיד ״ יהכ* כל כניינן בארח אנילותא היה אמר יהי רקיע יהי

מאורית וכלא אתעביד מיד : הגה צרין לדקדק כתאתר הזה דתן המאמר תשתע דכלא עביד ההיא איתנא כלי שומפו שתאריה בציינא היה אמר ליה יהין איתא םיהר קחהו י . אם כן נתצא שכלא עביד ההיא אותנא לבל( • וקשה שהרי בסז . ד י כ י כדין וכדין ואומנא היה ע טלהז תבר״א יאתרו רבי דכי זכי אית עירודא בין אוי׳א דתהטרא יאבא איהו כארח אצילותא ומקעדא דאמא כבריאה אתרי ויהי אור • להותכר:ייא חכרייא לאו הכי היא דהא אדם דאניליתא דכר ונוקבא מסט־א דאוייא ודא איהו ויאמר אלהיס יהי או יהיאיר תסטרא לאבא דה׳ איר תקטרא דאמא ודא איהו אלס דו כרצפין • הרי שמאו״א יצא דו פרצופי; יא׳{ ארור א^מנא היה

עכיר^

עח >*אלר\ם >גרק י' ן

fה צ^רי! א־נילויג ז ר י (׳״S ביים שנדקדק במאמר ראשון ללעיל וזה לנמצו זצ5 צצייצ«ן ^ י נ ע שהאומן לבת ל ח ש מ ל ל ט עא מ א א ל כ ט אתא יהי נלין ונלין ומיד הזה . להאי באמירה לגבי הוא תמתר לגמרי שהי״לל הי? אייר א ג אמר אכא כאמירה לא , מ יהי כן י ומיד הוה • מדא־זר כאמירה לגבי משת•! זמוגא • לבאותו אמירה הווי לגכי הללי וזהו שאמר כאמירה לגבי אצ כלומר באות ה אמירה היה זמוג לגבי אתא הוי באמירה לזגי אמא צתצא שכל ויאתר למעשה בראשית הוה זיווגא • ו5זה יתורץ מ. ה י ק נפש תיה • אותה אמירה היה הזיווג צרי להוציא נפש ת א ק והיינו כשאתר ויאמר אלהים תוצא ה א שהקשיצו לעיל כתזצא ה

ם ק־לימ) 1 ל א ל ש פ נ א וגם ראיה ברורה שזז ן לאצילות הוציא ה מקנ הר שכל תיקיניז דעילאין זתתאין הזז כעין דנר ו בכי הריל ! ו לבריאה• זכתו ק כל אדם דכל עולם תוציא נשתה לאדם של עולם שלתםה הימנו • ולפישכי־אאת האדם צדי צ1יהא בלץ כישראל י כ מעלאין ותתאין לכן יורלין כאדם התתתזן תתש במינות צר״ן ת״י . ולא כל אדם זוכה לזה אבל לנרי׳ן כתעמ הכל *

6 ל ה ע״א יזי׳ל תא אזי תלת שיתפין אינק אדם דבריאה • ארם ליצירה ! אדם דעשיה . א ״ ש לף נ ר כאשד תתצא כזוהר חב 'י ת אדם ליצירה עולם הכלור • צד אתלצש ביה מאשכה בה תשי לבריאה איהי נשתתא • כה תשיב בר נש ןלא התתשבה י מל עז5־ | ע ו פ וצייר ציורין וגו׳ ושרטושין ודיוקנין ואע״ג למשיב לון לית ליה דשו לאפקא לון תההזא תילא לאתתר ביה מן הכת אל הJ לם לאתלבשו נשמתא ורותא בצפשא ״ וכה אפיקו כלא לפזעל כגין לצפש איהו עולם ־התעש? הרי שכל אדם דכל עו

ה י ת א ו נ לבחיצה אחת תתתש בחיצות • ומדאדם דכריאה • הוא בתינת נשמה של המאנין בעל כרחין אדם לאצילות הוא בחי| נת יחידה ש של התאנין • ובעל כרתין גם כן לותר שאדם עילאה שהוא תלכא קדישא להוא אדם לאורא אצילותא איהו בחי המאנין תבירין נמצא דכלא נפיק מהנהו תלכין קדמאין וכלא הוא מההיא צקודה לנפקא מא״כןשהוא סוד הכי עטריץ שנתבררומו ונעשו חתש מלכושין כלי שתתלבש הנשמה הקדומה בהון לפי שהיא אינה מתלבשת אלא כמה שהוא מיניה וכיה י ותמצא רין ארכע כה־יכלאעילאה ותא* י נ מ לזה בתיקוני הזוהר דף ל״ז ע״כ וז״ל להא׳ נקודה בתר לאתפשט מהאי אור אתלכשת מס ת ורזא להאי נקודא איהי מדיד תלוש גוונין ועל״הו אתתר מי מדל צשעליז מים*לא א׳ זשתי איהי ב׳ ועלה אתתר בחנת׳ יבנה כיק ודא א׳ ושקל בפלס הרים ודא א׳ וגבעות בתאזניס ודא א׳ י רלריך להצין המאמר ה׳*,־ א בזרת תכן ודא א׳ וכל בשליש עפר ה שכתחלה אתר והאי נקודה בתר לאתפשטמהאי אור אתלכשת צגיוצין ארכע • וצסיפא אמר ורזא להאי נקודה איהי מליל אלו׳, גווצין וכוי קזשיא רישא אסיפא • ותו ללא תציצו תתש גויצין ט אס ארבע ואיצזן חימר וסומק *רוק זאוכס • ואין אמר דמלי7*ע ד ו ק חמש גלונין ן וע.־ד תאי האי דאמר תדיד תתש גווניו • הי״לל עביד חמש גוזצין •י ועוד קשה שבתחילה אתר 7י־יאי נ אתלכשת בד׳ גווצין • ובסיפא אמר דמדיד ולא אמר אתלכשת בחמש • ועודלבתתילה היא אותרוהא* נקודה• ובסיפא אימ״׳ו למי5 נ ורזא דהאי נקודה . .ולמה ברישא לא אתר גם כן ורזא להאי נקודה אתפשטת • הנה צמה שלקדקנו כאחרונה לה״/ י א ז מק צוכל לפרש כל המאמר כפי הקדמתנו ו?1א שהנקזדא ה ברישא אתר והאי נקידא • וכסיפא אתר יחא דהאי כקוד? • בזה הין ד י כ י הם הב׳ עטרין דאינון מלכא קדישא ושכינתיה י ומק" ו מתלבש בתון ד׳ מינין דהיינו אלם לאצילות ז£דם לבריאה ואדם ד^ מ א ואדם דעשיה ננז״ל וזהו כוונת המאמר והאי נקייה בתר דאתפשט מהאי אור כלומר כתר שנאצלתמעתיקא קדישא(מה שן י כ ו ו נתפשטות ילא נאצלת לעי דאינו אצילות אלא ארח אצילות ולכן אמר אתצשטית היי כתר׳יאתפשטית מהאי אור אתלכשת כגן י ר ע ׳ דהייצו כינה אצלתי שצייר להא׳ נקילה לאיה׳ הכ׳ ע נק ארבע בחינות לאדם הנזכר בהיכלא עילאה יאיהי נ ארבעלאי לאיטן מלכא קדישא ושניצתיה הוא ההיא ציצוצא הנזכר לעיל יהיא כיצוצין דכל ציציצין דעביל טמירא צגו האי צקילה מע7^א י ה התפשטותא יבהיותשההיא ציציצא ציירה ג״כ לפרצוף מ״ק ישכיצתיה צמצאששיערה ה׳ גייצין יוהו שאמר זרזא להא׳ לקולה ל הניציצא מדיד גוינין חמש ולכך לא אמר והאי נקודה אלא זרזא יהאי צקייה דהייצי הציציצא דטלייר צגו האי נקודה וצקראיג האגן ה ז ז י ת ת א ר ק ניצוצאג״כתי לפי שהיא נסתרות זנעלתותזקייתא לשאלתא שהיא עיקר הכל וצריך האדם לידינאיתה ולכן נכר ז כוונת הפםיקמי תלד צשעלו מים וכוי יש כצאן ה׳ שעורין • וצריו להצין בפםוק הזה לתה הקדים המים לשתים שכצליאה נא כ ל י והראשון שצראשון הוא מ ח כל אחי רמי ז בפרצזף דאדם א השמים קודם המים ולכן ׳״ל שרצה לרמוז על בחיצת דנר״ן ח״י י קדישא שהיה קודם כםולטפה למיין לוצרין ולצן התחיל צמים יזהושאחר מי מלל כשעלו מים צלומר שתקן ההיא צועה ,א ס לאצילות לאיקרי שמים !צל בשליש עפל הארץ הייצו אלם דכריאה לאיהז עילם הכסא ששס הן י א מ י י ק ה ושתים כזרת תן 5 ״ ח ןייל לקת עפר מתחת כסא הככוד וכל׳ ושקל כתלם הדים . היינו אדם ליצירה • וגכעית במאזניה ? ת א ה 7 מ עייר כ

^ לעשיייה • (כלא מלל האי מי יאתמר צרישא דאיהו'חא להאי נקודה • ׳ולכן צנקולה לזהיא מת>[צש5/ נעו]־ הארבע כנזצ1ליאלוריצז לנלצגייל אחלימתלכש כגוונין ארכעולא כתלוש שהנקודה עצמה היא החמישית אצל מה צזמדיד ההוא רזא דבקודה דאיהו • ׳י(ידהיינו הציצוצא איהו מלד יה׳ מדידות לצי *מדלגים לצייקודה שהיא החמישית לכך ברזא לנקודה לא ־אמירויאתלכשת כגווכין יהי • וראייה לדכר שהנקודה דאיהי אדם עיילאה לאיהו מלכא קדישא מתלבשת בתוך הגוונין ד׳כנזצר • תמצאהו בתיקוני הזוהר יק׳ ין״העי׳ב וכללית ספירה7לא אתגלגל אדם עיליאה דאיהו יו״דה״אוא״ו ה״א • צחח״ה חכמה׳ודאי בגין לצרפא וללבנה 'לאדםלכרא צדמקצייהלתתא ואציל ציהאציילותייהוכלטריזאדלעילאלא הוה באדם אלא בגין אצייליתידאדםדלעיילא דדא בדא ־מ|ייא • מלאמר היואתר לית ספירה דלא אתגלגל אדם עילאה דאי־הו שם ת״הוסייס בגין לצרפא וללכיצא לאדם לכראכדייקניס. לתתא הרי שתתלבש ככל ד׳ בחינות כלי דליהיי אדם ללתתא כלול תעלאין ותתאין שכל־מה שמרח לעשות האד6 הוא כלי להאצילאצילזתיה ולהודיע אלהיתייה ואין ניכר אלהו־תו אלא מפרצוף דאדם כמה דאתר איוצ ויוצשרי אחזה אלוה • וזהו שאמר '?!מאמר יצל שרחאדלעילא כלו לא היה כאדם כלותר כל תה שטרת לעשות האדם דלתתא דליהוי כלילמעילאין ויגתאין אלאת ו 5נין לאצילות דאדם דלעילא ר״ל צרי שיוכל להתלבש זה במיון זה וזהו שאתר דדא כלא תלייא • הרי צתבאוח לן ראיות באר ׳למה שצתצתי כבית קדש הקדשים על עצין של נר״ן חי׳י. ועל עבין שכליזו״ן העליון ׳ותלבש בזו״ן שלתטה היתמ *שהוא עבד ליה ״הר כראשית דף'ו׳ •/ זס״ש בבית קדש הקדשים שנשמתא דכל חיי אינה מתלבשת אלא בתלכא קדישא ושכיצתיה יזה מבואר מו } .' ע״אוז״ל וההיא נקודה איקרי אני ועליה שריא ההוא דנזתים דלאאתגלייאעכ״ל • הרי שההוא שתים דלאאתגליייא זאיהו ההיא נשמתא שרי על ההיא צקודה י וכמו כן תמצא נזו־הר וייקרא דף קל״ד ע״א יז״ל תאנא מהאי פומא עזילאה קד£א ח ל t וצריך להבין מאי האי דאמר מאי ח וןלשיסצשכא רומא מאי רוחא * רוחאלאתרקביהדחתלכשביהז״אעל׳

מה ;תאj ייצ

א ן\1 י ׳ ו י ץ/ישיןז^ןיו /

ח הואדנשיכהאיפומא • ותירוץ רוחאדאתרק כיה דהיינו ההיא צשתתאלצליחיי דניפח ביה ^אמר מאי רוחא כלומר איזה ת ׳עתיקא קדישאצדכתיבויפיח באפיו נשמת חיים הוי רוחאדאתרק כיה ר״לבתלכא קדישא i יעוד' צרין לדקדק כמאמר ימאי האי דאמר ואתלבש כיהבו״א שהיה לו לומר ואתלבש ט״א שהאי מלת כיה מיותר אלא העניין הוא שהאי כיה ר״ל עימה כלומר כשמתלצש תלכא קדישא בז*״א איצז תתלבש תלנא קדישא לבד ולא הנשמה שלו לפי שהז־א וצשתתיה חד אינון ואינה צפרדתח הנזכר ס״א הוי ואתלבש ביה כלומר עמיה גו ז״א הו* 'ממנה לעולם ולעולמי עולמים ומתלכש הוא ונשתתיה דאיהז ההוא חר ויקרא לף קמ״ד ע״א יז״ליויתעצצ ה ו ואיגלבש כיה צז״א 5 הרי שהצשמה מתלבשת כיולכא קדישא וכמו צן תמצא מ 'אללביייעצכ לא נאמר אלא(יתעצב איהו אעצב לביה תלייא מלתא לאפיקי מאן דלא אתצעצ י אל לכו בלצו לא כתיב אלא אל לבו כתאךלאתעצבזמקבל לחאריה לאחזי האי ללבא דכל לבן י מדאיזר המאמרכלכו לא באמר אלא אל לכ1י1»מ׳ דאחזי * &יללבא דכל לכן • ש״מ דאית בגו ת״ת חד"דאתקרי לבא דכל לבן ומאן הוא ״ מלכא קדישא ומלקארי ליה לבא למלכאכסו כן תמצא בזוהר יןלישא ש״מ לאיתצשמה בגויה דאיהו עיקראושורשאדכלא הרישצשחתא לכל חיי שרוי כמ״ק דזקא .׳ ו *יקרא דף רח״א ע״כ וז״ל אכל סייהרא לעץ חיים ההיא צקזדה ללגו מיצה איהי כמבזעא דלית ליה פשק דכתייכ כיה *וכמוצא יחיםא יכזבו מימיו הרי ג״צשלשכינת׳לאצילות להיא הנקר׳ שיהרא לעץ חיים שרי כגיה ג״כ ההיא נקולאילכגיה ההיא נשתתא ל # ללא פסיק מימ* ' f$ פסק מינה לעלמין לפי שמק״ו חלאיציןוהצשמיה הזאת סליק בתרוייהו יי וידוע הוא שתייק נקרא נכ״גו לעלמין דנשתתיה לא'מתפרש מינה לעלמין ולכן כההיא נקודה לכגו סיהרא לעץ חייט אתמר כה כמכועא ללי^ לה עסק כליףם מלכא קדישא הזי כמכויעא וג״צ זהו שאתר הכתוכ וכמוצא מים בצ״ף הדמיון j ם ק ״ זיראיה לזה *לימיון שר״ל שהיא שיה ע שיולנא קדישא צקרא צכ־יעותמצאצה בתיקוני־ הזוהר לףי׳׳-ג ע^איז״ל מלגזאיהושםמ״ה ליאיהואדיח אצילית איהות ט י ש א הוא עילת ־העילות סיבת ה ׳*ןייו לאילצא כלרועוי ועצצו׳ כתיא לאשקי לאילנא'ואתרצ׳'בההוא שקייו רכון תלאיין אנ לאילנא כההיא נציעיו וההוא צכיעו איהי ציצשאתא לגופא זלא איחר איהו ־צשמתא לגופא אלא כצשמתא כליף הלמיון *

שייני דנשתתא רכל חיי בגויה איהו(לפיכן אתקריאו ההוא נכיעו כנשמאא ולא נ&חתא ממש לפי שהנשמה העיקרית איהו בגןי?

ןההוא 3

עוולאלוזיפ^וק י׳

יההיא נכיעל.איהימלכושאדיליה מינה(כה אבל לגבי ן״א זתיןרי מ״קכ?שתתא,ל4גכא.ה(י.1ה.ה1אנג:עד6יה1;ק?שמת^^א.ש דף ו׳ ע״ב וזייל הכינמידאאליןעשרהשמהן.כללהל.כג((;א,7האיךןליפאלמ(אאלא^'גדכלה^ ד ובשו ק תמצא בדהר חימא ו אבל כולהו כגולנא דקליפיז לגבי מהללא. ידיעללא קי ה י י מ ל י ק ^ ^ ק תומא כולהונהורין עילאין וכוסתין עי־לאין ליתמאין ד

. . ל ל ע כ לי ללאאתי ו בחכחתא כלל לליש רוא דא״ס להצי כצליין איכון קליפא לגכ״ה#כלהו לא לגו מן דא ומיתא סתימא׳ לגו כג הרי מדאמר הילאמר שכל עשר שמהן איצלן כקליפה למלחא ואע׳יג דכלהו מלחא • הרי שכתין האצילות מתלכששס מ״ה יכוה. .

כנשמתא לגלפא . למדאמר המאמר כסיפא אכל כולהי כגמנא דקליפה לגבי מה דלא ידיע ללא קיימא כתכמתא כלל וליש רזא לא״ס • הרי שלרזא דא״ס דאיהו הנשמתא שרי בגו ההוא מוחא דבגיאצילית • לן״ש נכלא דא לגל מן דא למלתא סתימאה לגו כגלדע כלל • הייבל רזא לא״ס לבגל מלכא קלישא ולכן אמר לגל כגל • לגל־מן אצילות בגו למלכא קלישא ״ וכמו כן דלא אתיש לן< י״ג ע״א וז״ל ולא עול אלא איהו אפיק ס' ספירן דאינון כללא לא״א לאיהל עמולא לאמצעיתא ד ני זוהר ח תמצא בתיקוה ה כלילןמעשר ספירות ובגינה כחית עלי ף י ז ת דכלילמאיצין ט' ועילת על כל עי לאין לא צמית עליה יהודיה עד לאפיק ליה כ יהודיה כגין דתהאחביבא עליה לבג״כ איכון אחל מסטריה כלא חושק • . זצרקצללקדק כמאמר שמאתר.שאמראיהו דאפיק p׳י לאיהו עמודא דאמצעיתא מאי האי דקאילר דכליל מאינין ט׳ ומשמע שהט' הס לחלל לעמלדא דאמציעיתא י ^^לא״ ׳ ן צו ספיירן לאי

י הוא לחול• אלא העצין היא שמזיווג דמלכא קדישא ושכיכתיה צפק צשמתא לז״א דאיהו עמולא לאמצעיתא • וכמו שז״א הוא כעל/ י ו ל לתעלכלהעי עלעי צו י הי רן ספי קטי ספירות הכי כמי מ״ק הכי ושכינתיה משלמת לעשר זהי שאמר המאמר איהי דאפי ט'

^ ל דאפיק טי-ספיריתלמלכא קדישא דהכהו ט׳ דמלכא קדישא איכון כללא דא״ת דהיא ת״ת דאיהו עמידא דאמצעיתא לפיכן מא קדישא כליל לין כנזכר יזהי שאמר דכליל מאיכין טי. • ר״ל דכליל מאיכזן ט׳ דמלכא.קדישא י ימ״ש יעילת על כל עילאין לה די חי ת על כל עילאין דא!הו עתיקא קדישא ג״כ לא נחית עליה יתלדיה לאיהל כשמתיה • דאי האי י ל כחית עליה יחודיה ר״ל ע

' ד מ לאי אצשמתיה קאי הי״לל יעלת על כל עילאין לא כחית עליה לבד • מדאמר לא כחית עליה יחידיה ש״מ אכשמתיה ממש א דלא אחית עליה למלכא קדישא כשמתיה עדדאעןקליה ב^זוגיה. ג״כוכגילכתיתעליה יהודיה כדי שידע שלא ירד עליו נשמ«תיה

עד שבא בת זוגיה כדי.שתהא חביבה עליה וזהו שא?לר בגין דתהא חביבה עליה ולפיכן כין חלכא הדישא ושכינתיה לית פירלדא*' דכשמתא חדא בהון וזהו שאמר המאמר לבגין ק איכון אחל מסטריה בלא חלשבן * הרי בבירור לכל דברי שאמרתי בפרק י'

ם פרק י״א יהים,פרק י״א בית,קיש הקדשי עוז לאנ

מ הייאכץ" י י ה ש ^ ע ד י י 3 5 ' א נ י ה ה ז י ה מ א 1 י ומה שהביא.בבית קדש הקדשים על המלן החי לגיא הדר וביאור. הת נשאר ע ד r ...תביריןבבי״ע.אבל המלןהת'.שהוא ה

יש רמוז לזה כזורר ליקרא דףקכ״ת ע״א וז״לפתח. :& ; י ק ה >אלא נשאר כאצילות לכי ש ״ אמר כתיכ ואלה המלכיים׳אשך מלכו. כארץ אדום לפני ונלון כלעלחעלה ולא״ירל לבי

ק לא ירד ככי״ע וכשאלי' יולןוכוידהיאסהדיתא,'עלמהימניתא ךמהי'מניתא.נ4י'ימה. שלו הם מעט. כסוד מותרי החוח לכ^ ם י,.איי״א והמיתה ״ש;א'״ כי. לא כיי' אחרי ליימתן לי חכרייא דהאי.קרא קשיא דהא לא ה,ה ליה למכת׳ . בעילם האצילית עד מ א הכי דהא חזיכין כמה מלכין היי עד״ללאיי.תין בבי ישראל ייעד ״ שנתבטלו,!ירדו אלאחה.היה. בו כיטיל כחוש״״ל נע? ל שכל דבק שהוא קשה .נשבר. .!כל לכר. שהוא שעי א ת לא יהא מלל לבני ישראל ימה א>תז> הכא וכלא. אעערי חברי.׳'. . טיעס־

אלא ח״א דרןין היא! ללא יללין בנייינשא למנדע ללאשתמללע. ,ת^קעסייאיןלגשכירה על כן הדעת. !שעה שעעגלא כי;בג!3^ ^ ל מ י ז ל כ ״ ש נ ן ר ע כ / ג מ נ ע א י ה ילד למטה לפי ש ולמנדעברעיתייהו.כהאי תאנאעאנקא דעחיקיןטמירא , נלצן לא.

ל 1 ? ש 5 ^ כ , ע " י כ , ך ו ת ן תקוניידמלכאועטורי עטיריןשירגתא שנפלו זכהמתכל.הכל!ם שנפלו.. כ ןעדלאזמי דטמיריהחד" נשמותיהם ןעלו.למעלה. 1לא.נשארו.'ב3י"ע.וכש, ה והוהמגליף ייושעיי ביה'ופריס קעי ומאלאהו סי ו

א ל ! א י א ח כ ן ילא אתקיימן הה״דו׳ןה. _ הדעת. שהיאלןם.כתיכת״5שמה.ע"ז.' .לא ירל ל נ ו תק פרסה ובה גליף. ושעיר מלכין ו' ^ י ג ל א ל ן מ ע לפני מלוךמלןילבניישךאל > ,,אנוע? לבל שהט,ע עצמג לצאת מאמא והיא." ה מ א ן ך א - היי!כיס אשר מלכו כאס כ1* זאת.הדד,על .5נלד׳ימקגלמ ג יתכ. וןהמאחר הז^קשיא1 להארידלה״־קשהאי״יוילאומר . .לעלזה,נקר^במ. והנה י

. C<J^־ י v מה י ־ ־י• י י

^ ;'עוז,$לר>ם פרק כ גיית.קרעו הקדשים פיק •י״-א טהימנוחא ד

ה מלכין מיתי. וארק} ע כ ש ן כ ס א י ת ע שהמלך הראשיןהיה ד אתכטלת כדאית׳ בסעדי לצניעותאנ וזי׳׳ללעדלאהגה מתקלא לא הוו^שגיחין אכין כאפין ומלכין. קדמאין יגיתגוז.יוניהון.לא, אשתכחנ וארעא אתכטלתעכ״ל א״כ המלך ^השתיני.שמלך.תי, , היא • ושס אשתו מי. איהי תאחר -לארעאא כ .הנדא?מן האלרא ד יכעי א הרעת נעגאר . אתבטלת, ו ה ן ש והמלך הראשוה עם או״ע לפישל** תשמע שהתלך השמיני דאיהי הדר ישם ל ע מ בייו לי הז׳והםיגים אשתו תהיטכאל לא הוה .כהון מיתא א היה עכ כל כך כמו שח כדאיתא בייקרא וזייל ואי תייגא זימי^ ו ס ט בסוד , מיתרי ה ע ו הם ט ל y . וימת, דאתכטלנלגמרי.לאו. הכי-אלאכל, ,תאןדנתית מדרגא קדמאהילהנהכיה.מ כיה מיתה כד״אגימתמלךתצרים. ק' .כיה ןשםאשתומהיטבאל 'כר ההוא דנתיהב ת״ט משום דהני ז . מי בת מגורד כת. לא אתבטלו כשאר אתרנין מ״טמשים דהוי דבר ינוקכא כהאי תערדלאסלקא, אלא דכר ינוקכא ע״ש • הרי ככיריר שהמלך השמיני.שהגאהלר ושםאשתו. ייהיטבאל בת תטדל לא־כוה ביה מיתה. . ואיך דרש שהדר היא.יסילמלשקפרי עין. הדר ואס,המלך השעיני הוא הדר.. אשתו,שהרי ׳ ה . ,דהיינו יסוד.מאן אי

ארעאאתבטלת ; <געור .קשהשגוף.

והמיתה שנאמר בו, הנא שדלאה מגבולו אבל לא כמו שאר רז׳מלכי׳ וזהו סור הביטול שלהם.כראיח^. באדרא ר0י« ואי תימא וימוח וימות ראתכט^ו לגמרי לצנד־״בי אלא כל מאן מחית מדרגא קימ^ דהותבידו קרי ביה מיתה כד"*־*

וימות מלך מצדם. בר ההוא דבתיכ ׳ בית ושס.אשתו ממיטב k בת מט~ר כת מי זהב י מ״ט משוס דהני לא את:ט^כשאת,אחרנין מ״טמשוםא ס^ק*״* ל . ד ר ס ת י א ה רהוו דכ״ון כ^ < י מ ת , א אלי& רכר.ונ;קבא •ולכן ל« s v w וימות ןזדר , כתיבבתירר־־.

. להנגמאחר.שהגוף ן נ י ד ק . ד ת הדר . וברית ח מו י נ ב. המי*ף ד,ח׳, .ובדיה כתו׳ . ייןן^איךןשאר,אבר.חי ״. ״ועילקשה ׳ א ר ק נ ה ס ה ^ ט נ ה נ ש ם ן ב ל מ ה ו ^ ון דאתחרבו ן . שאס הם ז'.מלכין. בןגיתו.!מתחיל.,מן י קדםא ן י עלמר בכלל השבעה היא שהרי ד ה ת מ , ה את״כ אדעא.אתבטלת ולא נשאקמלך שמיני. לאהגא1לא שם אשתי. יקבלה נקבל ככלעידשלא ?שחקחייש .שתינאמרהנ״ל'. .משמע&מכחיש להא׳ תלתא, • .קגוד קשה. לספירה כלכתלאו . איה! כלגכדי שתשבר שלא;,שכבאלא עה11הוא.כלי1הנשמגתקןכאשד מאמריס. שנזכרו בעוז -לאלהי עלולמעלה ומכתה,.ז- תראה להלן מוריס.שה7עת הוא,בערך, הנשמהגנלכךלא מית :אל דע1ת ה} ומלן י£ראל.לא,נאמר. .ועוד כיקרא קאמרכי, תדר.ים, כג מיתה. והוא יימלא קא-כלבתיב-נכד^ת.. ימלאן^וקודסשכתהוה; היא׳ ה>יתה^השליךס^.כד.איתא במאמר, , ת ו פ י ל ק ה אלא מקום.וכל עוד שהשכינהמקומה כתוך ה ע £ ש

ק אלים לפני צ נאלה המלכיכגאשבהלבנ ב כ מו . כרישפרקזה . סכיש^אבלאסזשאיתעתשמקו עאזכקראי י ו לעגתבי 5 ^ די •מלוך. מלן לבני ישראל •-וברורהואשהןןלנכה^הזאתךייתה י ס- ת אז יקרא תי היי כי אשא אל שמי תי ז נ י י ה לשמים ן

ואמרתי שהיי

?וג הפרש. בלן הדד לז׳ עלטס.. שגם. הס. לא מתו לגמרי-אלא נלדיכדאיתא כאדרא ואי תימא וימות וימות לאתכשלו לגמרי לאו הכי אלא כל מאן דנחית יכו׳ •קרי כייה מיתה הרי שלא מתו אלא נלדו ונאמר כהם מיתה כתורה אם כן כמלך הדר

שנדד גם כן.למה לא נאמרו כי מיתה נתירה • יי״ל. דהנהו מאנין לנפלו בבי״ע נאמר בהם •מיתה יען כי שולטים בהם הקליפות שכל דבר ששולט כי קליפה נקרא מיתה שכן מצינו הישן אתרי חייל.'.שיש בי א׳ ייס׳ כמיתה ואפי׳ שהוא חי נקרא מת לפיכך אלו שנפלו בבי״ע ;זכרה מיתתם אכל הדר שלא נפל בבי״ע והכלל׳ שלי הוא שיצאז לאייא ולא שירד ממקום עולם ! ז י ^ •י האצילית כמו אותם שנדדו ממקום החיים למקים המות אלא זה נדד מחילק לא נזכרה (חיל ומחיים אל חיים לת ^ל נדידתו מיתה כתורה ולכן כל כמנ ייזפליתהיא להעלות הציצינית שנפלו״ע והםכקראים מתים להעלותם עי לעילם האצילו׳ להחיותם לפי שמבריאהוהדר למטה, מתחיל שירש החיתה.ת כמקום המית אע״פ שהיא תיאקרי מאת המיתה הנזכר באלו המאצין י שנפלו בבי״עהיא סוד הדוריויטה הנזכר סיהר בסוד עולה. למה תןשן ה׳ דהיינו אעיפ שהיא ח׳ בהמתי ישן נחשב כמת

ולפי שמלכותהיאאדנות יורדת ככי״ע להנהיג העילמו' נאמר ט שינה לכן כפסיק כתוב באדנית יהןשן,אס ימשך עליו הנשייה יקוםבקיממו ויקרא חי כך אס, יתמשך• הנשתה למטה נכי״עאו׳שתעלה לתעלה היא.כאצילות יקרא תי. • .וכזה,יובן קפסנק כי אשא אל.שמיםידי-ואמרתי חי אנכילעולס :ול מהנשכע וכאן מצעו להפך שנשבע ,שהשביעה גז יקמוה י כשמים ואס השמים הוא כפשוטו הוא פחות ממנו ילא שייך אשא אלשמים שהשחים תחתיו ״,ויייל כי האז-יל לאו

3, X

ו

R נץן ־קרש מקרעים פרק %* ־ ״ t ^ $

# ש א ש ש ר ההוא רכיגיב כיה י ל אור הישר ולא היה יטלי׳זצשכרחאת היינה ואמרחגי חי אככ*} ומ״ש נ כ ק ל ס י צ מ ו ^ ם , יתתסל היילוכה שהיו רוצים למלון אכל מלן ישראל קכלאורמו הישר לכו׳הכיאלרהיא כהייתשכחינת הנשתה היתהלהז ותלן ולא נשבר באתרים וזהו שאמר קרא לפני מלון מלן שגם וגבורות דהוא סוד דכי״ן להי/לכש כהם לכן הכלי׳ נשברי שגל הוא מלן כמו הם אכל הוא לא מיג תדאמ׳ לפני מלון תלן שא״ת כליהיהריצה להחזיק לעצתי יחידי כלהאורולאהיהסוכל שהאי שמלן תלן ישראל הייצו שנתעלה הנשמות של הכלים שכתינת הנשמה הוא להוות לנו ן שהם חסלי׳ וגבירות לצן הי.- ונתהוו למעלה כסוד פרצוף א״כ הי״לל קרא ואלה המלכים שוכר אותו וכן כלם אבל הדעת כהיות שהוא עצמו היה כתיצי^הלה ק אדום לפני תלן ישראל . או יאתר ואלה התלט׳ דכו״ן כתדא להייצו תסדי׳ וגבורות שהם הכ׳ עיםי־ין לכן 1 א אשר יולכו בר כ אשר מתו בארץ אדום לפצי מלון תלן ישראל תדאתר מלון לקבול תשום דהזו דכ׳ וצזקבא הרי שהטעם שלא תת שזיה ד

ס וגדולתו הוא שלא נשבר שכן דריש וניקבא כטעם הנזכר : מלן ש״מ שהוא מלן כמו ה

לטא הזוהר על פסוק כי הנה המלכים נועדו עכרו יחדיו שכלם רצו ון לא נשכר כמו הס ואם יולן ישראל הוא מצשמו^ס למלון ולא יכלו ואח״כ כשראו שמלן תלן ישראל אמר קרא המה ראו כן תמהו אי לוקא ולא תשורש אתר תה להם לתימה הם הם בעצתם ולא שיין תמיהה י אלא העצין הוא כפי תה שתקוכלני וכן הוא שהמג,;

. כלו הוא התלן השמיצי להז׳ דתיתו הם ז׳ ספירן וארעא ככלל הז׳ וכל הז׳ הם כסוד פרצוף אדם וזהו האדם שנפל בקליפה ללא י;

ש ז לסבול תוקף אור הישר אכל הדעת שהוא תהשני עטדין שבאו תתסד וגבורה דעתיקא קדישא לכל קלישיא סתימא לכלא שד ק הם בתינה דעתיקא קדישא דכל קדישיא ממש ותורגלין כההוא אור לכן אותו אזר קו הישר לא הזיק אזתם י ועומזעם אי זנןקבא כחלא כי ידוע שפרצון הלעת הוא התסלי׳ זגבלרית כחדא כמבואר בבית קדש הקדשים ולכן ׳פלי לםבול כ יען כי הין ד לההיא נשתתא ולא תתו וזהו שאתר התאתר כר ההוא דכתיכ ביה ושם אשתו תהיטכאל וגות׳ ת״ט משום דהני לא אתבטלי כשאר אתרנין ת״ט תשוס דהוו דכר ונוקכא הרי דתשום דהוו דכר ונוקכא כתדא דאיהו הדעת תשום הכי לא תת • וצרין להכין האי מ״נ! דאתר ברישא תה רוצה לומר שהי״לל התאמר בר ההוא דכתיכ כיה ושם אשתו מהיטכאל מ״ט משוס דהוז דכר וציקכא י למה צריןץ ף < ק ב׳ פעתים לותר ת״ט • אלא העצין הוא יען כי בדברי הימים כתוכ מיתיזשזאל המאמר מ״ט לא כתוב מיתה בתורה כהדר • 1 תילאאתבטלי • הראשונים שנתבטלו אמור בהון מיתה כין כתורה בין כד״ה אבל השמיני שהוא הדעיגשלאצתכצןלו *שיםדהנ משום הכי לא אמר כיה מיתה בתורה זדייקא נילי דאמר דהני לא אתכטלו דהצי תרתי משמע לא אתכטלו תרתי משמע . $ הלא ללא כת זוגיה לא אתבטלו אבל ארעא דהוא מלכות אתבטלת הוי מ״ט לא כתיב כזה מיתה כתורה משום דהנ׳ לא אתכצזלו.ו ל ה . משום דהוודכרונוקכאכחדא וכזה אתיא שפיר התתיההשתתהלהמלכיןשהס לא י ו ובא מ״ט שני לשאול מ״ט לא אתבטל"א חייל מאי צ א V ד י ק י י י ה ו ז לסבול והוא יכול למבול יען כי איהן תחסד וגבורה אתייא מעתיקא קדישא תתש כיאיתא ב ירואא דא עטרין דהו ו גניזין כגווייהו ואחשינו לכן דא חסטרא דאכא הוה גניז בגויה חל עיטרא ד^יקרי חסל זמסטרא לאתא

חד עיטרא דאיקרי גכורה וכלהו מתעטרין כרישיה ואחיד לזן זא יאיקרא גבורה י ט י י ע הרי מדאמר המאמר מסיטרא לאבא הוה גניז בגויה תל עיטרא דאיקרי חסל למסיטרא דאתא תקל ן מדאמר גציז ש׳ת דאלין עטרין לאל איכון תאל״א שאם היל תאו״א הי״לל מסטרא דאכא בא לו עטרא חד דאיקרי יל ס ח ן או״א והם הס מ ןמסיטרא לאתא בא לו עיטרא חד דאיקרי גכזרה מלאמר גניז ש מ שהם עטרין עליזניס שהיו גכ״יס כאי: לכי חסדים לגבורות יש למעלה באתר דליכא מתקלא י י״ל שלכן דייק וגבורה דעתיקא קדישא דכל קדישיא : וא״תי עיטרא לאיהל ת לשון המאתר באומרו תד עטרא דאיקרי חסד וחד עיטהא דאיקרי גבורה ולא אגיד תל עיטרא דאיהו יזסי יחת א*א אאר ו כ הג גבירה דאלו היה אתר הכי היה תשמע דכברהוי חסדים יגכידית ילאי הכי שעדיין לא ^נתפרסם החסדים ים שם ני ה ל עיטדא לאיקרי אח׳יל גבירה אכל תקידם לא היה ל ח , י ש ן כ י ״ ח , א ר ק י א א י ר ש י ע ־ ל שיצאו תמיגי אתא ולכן י/תר תת זוג! א כ ל י א י א ה י ל כ ש א כ י ל ע , , ש 1 היילד ה לכ ת ן ע ל ם שני עיטרין בסוד נקודה חדא * להשנ׳ עטרין אלי הם הס סול ה אb*te '>לי י א ה י א ל ל א ר ש ו י ל ל מ " ע , f י ם י כ ל מ א . ולכן תמהי ה ל ח כת״ש יתאחר כהאי ת*ר ללא סלקא אלא דנר,נלקכא כ& תא לייק וזה מ״ש המאמר הכתיב בריש פרק זה תאן ישגת כהא ומאן יזכה בהא דהיא םהדיתא על מהיתצותא למהיתנותא סהדוt<? י אתיא מלן ישראל קידם המ אומרי׳ שאר המלט׳ גס אנחנו אלו היינן באנו קידם היינו סיכלים האיר הזה אכל-כשבאן שאלו מ

א טא י עוז לאלהימ &רק י

*ףדס וצשברו מן האור אן ידען כי מלכא קדישא הוא הוא עתיקא קייסא ולכן היה כידו יכולת לסבול את האור ״ ונשיות ישראל יען כי הס באים ממכרי כלים לכן אמר הנביא עלייהו אמס עדי נאס ה' ואני אל • שאנו מעילים עליו שהוא מלן יעןל ו • וזהו שדרש רשכ י ע כי בעינינו דאינו שנשייתינז משם משברי כלים ואלי לא היינו באים קודם לא היינו יכולים להעיד עליק אדים לפני מלין מלן שכולם מלכו כסיננון אתל א פסיק זה אם אתם יעדי אני אל ולכן אמר קרא!אלה המלכים אשר תלכי כ ולא עמד כי אם מלן ישראל דאיהו מ״ק: יזיזו שאייר המאת' תאנא עד לא זמין תקיניי דתלכא ועטורי עיטורי; וכי׳ • ופריס קמיה מד פרסא יכה גליף ישעיר תלכין זלא אתקייתו הה״ד זאלה המלכים וגוי הרי שקודם שנתהזה פךציף למ״ק דאיהו מהכיעטרין• הן* ) ועטורי עטורין יללכין קדמאין לא אתקיימי אלא כילהו אתכטלי יען כי לא היי בהם כת לסמל כ׳ היי מאיצלים ולא מאציל עד שכא

, ליק דאיהו היא ע״ק כנזכר וקבל אותה הנשמה יסביל לה הוי יאלה המלכים אשר מלכו בארן אדום לפני מלון מלן לבכי ישראל .- זכן תמצא שעל ידו נברא הכל לפי שהיא תלק המאציל ענמו בזוהר שתות דף י״ת ע״כ יז״לתאנא כשברא קכ״ה.את עולתו על?ק בשמאלו יעלה כחפץ לפניי לנהוג היום והלילה וברא התלאכי6 התימני' כתסדו ביוס א ה ק לפניו יברא את השמים בימיני ו ז בנו ה י המאמר קשה מאוד ראשי : הנ י מ וברא המלאכים המתיציס ליתר שירה בלילה הה״ד יותס יצוה ה' תסדו וכלילה שירה ע שקרא קאמר בדבר ה׳שמיס צעשו וברות פיו כל צבאם יאין אתר כאן ביתיצי ברא את השתים והארץ בשמאלו •זי' ל שכוונת המאמרק דהיינו תלכית כדי להידיען שהבורא היא תק״ו דאיצון תתסד ובכירה א ק שמיס דהייני ת״ת י א היא להידיע כתה כרא שמיס י י דיליה שחתזים לימין ישמאל לכן אתר ברא שתים כיתינו והארץ כשתאלו : וא״ת יהא קרא למפרע קאמר כדכר ה׳ שמים נעשו וברית עיי כל צכאם ילא הזכיר יתינא זשמאלא • יי״ל שהאי דבר והאי רות היינו ימינא ושמאלא ״ לפי שידוע היאת • א״כ שכינתא דהיא רומזת בדבור היינו בגבר ה׳ ומלכא קדישא דאיכו רימז בריא היינ1 י שהדבור הוא תלכית והרית היא ת' זברות פיו • וראיה שהאי ימין ושמאל דאינוןתסד וגבורה דתינון הכי עטריןדאינון מלכא קדישא ושכינתיה לאו אינון מאזצליםק וימינה ק שנאי אף ידי יסדה א א ^א התפש1ו'המאצ־ל עצמי־ממה שאתרו רז״ל נטה מייני יברא שמיס ינטה שמאלו וברא את הש דףא׳ע״א וז״ל ד . עוד איתא בזוהר ח י מ צ גופתה שתים עכ״ל מדנקטו רז״ל לשין צטיה ש״ת דאיצון התפשטית המאציל ע מאתר אלהים יהי איר אתר ר' יצתק מכאן דעקרן הקב״ה להצי צטיען ושתיל לון משמע דכתיב יהי אזר ר׳ יהודה אותר אור שיכבד>p תן התאתר הזה תראה ראייה לדברינו שמלכא קדישא ושכיצתיה הס חלק המאציל תמש כמו שתמצא בזוהר בראשית • ה י ה' ע״ב זז״ל דאדם דאורח אצילותא דייו פרצופין היו יהי אור תסטרא דאכא ויהי אור תסיטרא דאתא הרי דהאי קרא לריש כזוהר ן ן על אדם דאצילותא וכאן ר' יצחק מפרש הפסיק ג״כ כזה דאמד מכאן שעקרוןקב״ה להני נטיען ושתיל לון משמע לנתיב יהי אודל מאחר דלא אמר קרא ויברא אלהיס את האיר אלא יהי איר יהיא על הנהו נטיען דפרצוף מלכא קדישא מדאחר יהי אור ש1/* ח רח יצריך להכין מה בא ר׳ יהודא לחדש שאמר אור שככר היה ׳אלא *"ל לזחסבמ* ת ע שהיה מקודם ועקרן הקב״ה ושתלן 5 ו דכי יצתק משמע שמלכא קדישא ושכינתיה היה אור קטן ונעשה אור גדול מדאמר לעקרן להניינטיען ושתיללון כדישיתרכו .ה נ ר יתכן לותר שכדרךטנע הנטיעה אי יד׳ יהידה אותר אור שככר היה כלומר שלא הוסיף כלום תה שהיה הוא שיהיה ן עוא^דבל געשית אילן אלא על ידי שתילה וע״י השתילה יגדל האילן ויוציא פרי לכלאו הכי לאו סיגיא א״כ ׳תצא שמלל הז שלא היה כי ועכשיו ר׳ יצתק סוכר שע״י העיקרה והשתילה נתהוו כי גבורות שלא היו בו הוי יהי אור ״ יהי אור שלא היה• .ה שתלכא קלישא י ה יז ׳הידא אתר לאו הכי כלא הוה|כיה ויהי איצו אלא שנגל׳ תה שהיה בו זהו שאתר ר׳ יהידא איר שככר היה י דאיהז אדם לאורת אציליתא כצזכר היה מקודם יאיצו צאצל כי אס ה«א חלק התאציל ״ ולפיכן לא נזכרQ קיתה כתורה ומין

שנזכר מיתה כד״ה הוא שנדל ממקומו ולכן שינה שתו וקראו הלל שהוא מלשון נלל כאשר פי' ככית לןלש הקדשים ןח ע״ב וז״ל כטמיר! וטח שאמר בבית קדש הקדשים שהדעת הוא בערן נשמה לז׳ יולכין רמז לזה איתא בזוהר שמות דף ס דטתירין אתרשיס רשיתז חד דלא אתחזי ולא אתגלייא ההוא רשימו [ רשים ילא רשים מאריה לצןכלתנו ופקחין לעיינין לא יכליןלתיקס ביה איהו קיימא דכלא • וכוונת המאמר כן היא שעתיקא קדישא הוא הנקרא טמירו לטמירין וכשעלה במחשבתו לכראת כל העולתותעלה כרצונו להאציל תתנו השני עטריןדאינוןחסד וגבורה דאיצוןמלכא קדישא ושכינתיה ההן שאמה ז״ל ישראל עלה בתתשכה תחילה ואותה תחשכה שתשכ נקראת רשימו שנפרשם כרצונו להוציא תלכא קדישא ושכינתיהקא קלישאלכל קלישיא אמרשים רשימן קל מ * וזהו שאמר המאמר נג1מימל(1מיריז הי«מ־ עעי י שיתקיימו כל עלמין על י כי

א th •־״ כ

עוז לאלהימ פרק 'יא S״V

ו ה -לא אתת/י ולא אתגל״א היינו המחשבה שעלתה בו להמשיך הב׳ עטרין ללזעבל תעייה! פרצוף לתלנא קדישא ישכיכיז״יכז דא!I ר מ א מ ר ה מ ת ע והאי עליית המחשבה אתקריאתדשיתווהו ש די ידעדליתליהשםי ולאאתי י כנשמתאלכלהאציליתדלא איתחזן כי י ע 0 י י ש אתרשיס רשיתי חד ללא אתחז• ולא אתגלייא ימה שאתר ההיא רשיתו רשים ולא רשיסדשים במוך האצילות ולא ר

ל ו ב ס ו ל ל כ הוא כנשחתא ללא אתחזי והוא קיזמא לכלא יען כי אין הגוף מתקיים כלא נשמה שהרי כל מלכין קלמאין מית1 שלא י( ע ו ת ו צ ע ג האור זכשצתהוה הרציף דתק״י הזה תקין זאתקיימו כל עלמין הוי איהו קיומא לכלא • (ושאר מאתר זה תמצאהו בספר י

( א ״ ג ע ״ ף ע הרי שההוא רשיתו להוא יו״ק לאיהז הדעת הוא כערך נשתה לפרצופין לאצילות וכתו כן תמצא מיהר ויקרא דר ב א ר ו ב ל א י״הי כישורון תלן כקדמיתא ״ וכלהו מתנהגין אכתיץ כאכרין דמתנהגין כלהו כתנועה דנשמתא דאתפשטא על כן האי י כ ה ן ל י צי בגין דכתר עליון תהא תעיטר כיה לכיה*עלת העילות איהו כתר על כלא טמיר זגציז חלגאן מיציה • ון ולא ו ל מ ע שהענין הוא שאע״ג שה״ז מלכים מלט לא נקראתתלוכה • אלא שרצו ל ד כקדתיתא דקאתר י מאי היא • אלא תן ל ן ת ו ר ו ש י עלתה בידם ואתר שתלן תלן ישראל דאיהו יולכא קלישא ושכינתיה אז נתקנו הס גייכ זהז שאמד המאמר ויהי במ ל כ ר ו מ א כקדמיתא כלומר אע״ג שכא כאחרונה זהו התלן הראשון • וכתר שמלן אתנהגו כלהו אבתריה ונתקנו • זהו שת ע ד ד ה ו מתנהגין אכתךן כאברים דתתנהגים כלהו כתנועה דנשתתא הרי שתלכא קדישא ושכינתיה שהוא תלן ישראל שהוא סא ל א ו ל כ ס מ י ת הוא כנשמתא לגופא • וכיוו כן תמצא׳ בזוהר ויקרא דף ק״ל ע״א ה״ל תאנא עם כל דא שתיה דעתיקא סי ש״ע ן י מתפרש באויייתא בר ק אתר חד דאויוי ו״א לאברהם דכתיכ כי נשכעתי נאם ה׳ נאם דו״א • הרי מדאמר כי נשבלגת י ל י ו ג כ א ו ה במה שכו נשבע זמדאמר ראש המאמר שכהאי מלתא אתפרש שמיה דעתיקש״מ שעלמלכא קדישא אתמר שא ״ ע א ״ ל ר ויקרא דף ק ה ז ״ וכמי כן תמצא נ ו כמו דאמר קרא נשבעה' צכאות כנפשו נשכעכ כנשמתא לגופא ועל כןי ר ל ה י ל וז״לתאנא מהאי פימא קדישא עלאה קדש קל6ים נשכא ריחא * מאי ריחא רוחא דאתרק כיה דיזתלכש כיה ז״א עב ״ ע ע ״ ל שהרות לאיהו תלכא קדישא ושכינתיה מתלבש כיה כז״א כרוח המתלכש כלכ * זכתו כן תמצא כזוהר ייקרא דף קא מ י ש תקר וז״ל • תאנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקן כתקיניי אתקרון אדם ליזקנא לכליל כלא ומה דיושלפא כהו איא • ש י ד ס מכלא ואיהו כנשמתא לגופא • תדאמר ימה דמשלפא בהו אתקרי שמא ק קדישא כדאמרינן לעיל שמיה דעתיקא סתיש ה א ל א מ ש ה יתינא איהו מיס • ואיהו יד הגדולה• מ ״ מ א ד א כ ל ר ייקרא דף רכ״וע״כזז״ל מחשכה כ ה ד כמזקתמצא נ ו

זאיהי יל החזקה כעתולא דאמצעיתא יד רמה דאיהי רומא דקדישא וכלא כן י״ה • הרי כבירור ששם מ״ה נקרא מיזשכה־ן א תא ו ר ויקרא דף רצ״א ע״כ וז״ל נהורא לאתגלייא אקרי לכושא דחלכא נהורא ללגו לגו בההוא נהירא ה ח ד וכמי כן תמצא בא י ר א ש ש י ד ללא אתפרש ולא אתגלייא עכ״ל • הרי ראיה ברורה דאית נהורא צגו נהורא ובנו ההיא נהירא דלגו דאיהי מלכא קא כ ל י א י הזוהר לף י״ג ע״א וז״ל מלגוא איהו חייה דאיהי ארח אצילית איהו שקייו ד ע ק ת ההיא נשמתא לכל חיי. •וכמו כן תייצא בת י נ ל י א י ל ק ש א ת העילות. סבוחי ל ל ת הוא ע נ כדרועיוי ואנפדכמץא לאשקי לאילנא ואתרבי בההנא שקייו רכון עלמין אא ש י ד א ק כ ל בההוא נכיעו וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא • הרי כבירור ששם מ״ה דאיהו הנכיעו לאיהו מנ י ע ג צ ר ע דאיהוקוד קלעת איהו משמתא לגופא י הרי מכל הנ״ל שפרצזף הדעת דאיהו מלכא קדישא י, הוא בערן נשתה דצ ״ ז ו ב ״ ע ת ״ כ ק ף ר ייקרא ל ה ז ה שאמר ככ׳ק׳ה׳ק׳ שנשמות הכלים אחרשנשכרועלז לבינה ״ לזה אית ראיה נ ס לאצילות ג ור ת כ ל מלכאקלחאהילכטישיראלקלייאהוכלהודגליעזולאאתקיימוכשמהן אחקחןולאאתקימזו עדדאנח להוואצנמ־להו ונ מ י י ק ג י י דמלכא אליו, ללא א נו יןהםתקו י י • זילזעהואשכלאלג המאניןתכי ג נ ו ק ת ב ן ה ת ת א ו ״ א מ ר פ א ו ; ^ ן ה מ ש לכאורה כבר מבואר ככיקיהיק' לכתחילה שכרן כלי לעשות כירורין וזהו שאמר המאמר וכלהנ לאיתגליפו ולא אתקיייזל כק ל / י ס ד דאנח להו ואצנע להו ״ הרי ששמרם כלי לתקנם לבתר ןימנא • וזהי שאור ולכתר זימגא הזא א אתקרין ולא אתרךמו עס ש י לי־י א״וא ש ל בההנא פרסא ואתתקן בתיקוניי עכ״ל ״ כעלייתו שעלה עתיקא קדושא לתעלק ^דבקו עתו;שמיתהכלים מ׳ ועלזים ן אמם אתך דלינא שריא תתן ד / היא התיקון שכן תראה שבתחלה כשרצן למלין שם.היה כדכתי׳יאלה המלכים.אשך. תלכי ס

. t ה והעני! כדור ככתבי האר״יז״לע״ש . ' ״ןהבי • .'.'.iי ־ מריגן הזוהר מהכהלי« ד ע י מ י « ר ד ו לןהאיתראיה כ פל תשנ צי צו י תהנ אלהעלו תהו לי י נתהתפ ו י ם^לכ ךכ^קךשהקדשי שאלן ' ו&ןן ־ה ״ ב ק ת תריסר שייפין דק״תין כעובדא דגיפא כמה דאןקמננא ואיני; שייפן דגופא ופילחנא ל יי' 1 י ר״א Vi וז״ל כג|פא אי

א • ל • . , ־־ • י י י לעי כ י

נ r עוו 9«להים,פיק.6• י ט >ז ,

/ מ חן ץפי ן פכיחאן ל י י ש״פןן אתמ ס . ואית תרי ר ב דע!נדא קיימא בהנ בגין לפילתנא לקב״ה כתרין סתרין כשייפין דגופא לי תברייא עג״ל • הרי שהמצות. שעושי: האדם בגופו הוא לתקן שייפי לגופא עילאה א דחכתתא עילאה יאיתילעי מ זאינין חא לייזולא איצו לתיקון הרפ״ח ציצוציתכי אם ליחל אחלות גתור • וכתו כן תתצא שהם הניצוצות שנפלו במאני) תבירין אבל חה ל מ ע בזוהר ויקרא דף ח׳ ע״ב וז״ל באו לפניו ברננה לא הוא שלימו לילה לשמחה בלב ורננה בפה • הרי לעמלה ללכר אינו כ ללגו שעבודה דלגאו הוא בסול מחשבה אבל עכולה דלבר צריו חתזן אותיזת הזי ברננה . וכמו כן תמצא מ ח• ויקרא לף כ ו

ן אכל רעותא י מ ד קדש הקדשים דאיהז כינה כתנא שכל מצות תליין געוכדא איהו לתקן ז׳ ספירות ה סלקין עק כשביו ל . לא רצתה להתלבש אלא בעין דבר ונוקבא י . P ל כ ד א״ס ן וסח שאמר בכית קדש הקדשים שצשתתא ד &לקא ען ריו״ה ע״א וז״ל והאי נשתתא לכל בשמתין והוא סאים ולא אתגלייא לעלמין השאר תלכין • לוה אית ראיה כזוהר בראשית לע וכולה! כיה תליין והאי אתעטף בעטופא דזהדא דנרתלא בגו זהיחתא ונטיףעפין טפין תרנלאן זאתקשרן כלהו כחל ד י ת >לא אא. תדאתר התאללר כסיפא זנטיף טפין טפין ד הו ן ת ן נ י א , א ן : י 1 י ^ ב ז ע ה ז ב ן ז אי , , ה ״ ״ גקשרין דשייפי דגגפא תל >ה,א אעיל ב מרגלאן ואתקשרו כלהו כתד כקשרין דש״פי דגופא תד וה1א אעיל כע״הו ואת זי כהוא עכידתיה • הכוונה הוא הטיפין טיפין אלין אינוןהכ׳עטריןלאיהומלנאקלישאושכיצתיס (אתקשר׳ כלהו בחל כקשרק לש״פי לג1פאתל שנעשה מהם פרצוף דתלכא. ילי למלכא ע קדישא ושכינתיה י ותה שאמר ואיהו אעיל כגמייהו ואחזי כהו עכידתיה הרי שנשתתא לכל נשתתין אעיל כגוייהו וד כלא היי ואחזי כהו עבידתיה • הרי כבירור שצשמתא דכל לשתתין שהיא נשתתא לצל תיי אינה תתלבשת אלא בתלכא קדישא עכי ועליהשרייא ההוא דסתים דלא קדישא ושכינתיה י וכתוכןתתצא כזוהר כראשיתלףז׳ע״אוז״לוההיא נקודה אקריאנ *תגלייא עכ״ל ״ הרי ששכינתא קדישא נתי לאיהו פלגא לגופא דתלכא קלישא ונקרא אני שרייא כה ההוא לסתים לאיהו. צר צורה כגן צורה ודא הוא וייצר י • וכמו כן תתצא בזוה׳ ויקרא דף קמ״א ע״כ ראיה ברורה וו׳׳ל וייצר תאי צר (שמתא לכל חיורהתקונאדשתא וליהזצורה כגוצורה תריןשמהןדאתקרישםתלאהוי״האלהיסודאהוארזאדתריןמדיןדוייצרלצרצורהכני ׳ שלים הוי״ה אלהיס וגו׳ וכל דא לתה בגין לאשתלפא ולע״לא ביה סתים לסתיתא עילאה על סזפא לכל סתיתאין הה ל ויפת באפיו נשמת חיים נשתתאלנלחיי דעילאזתתא תליין תההיאנשתתא זתקייתן בה עכ״ל . ידועהואשה אלהיסרתזלתלכא! י ג ב ק ת ת יזדישא ושנינתיה ומדשאיל המאמר ןאמרזנלדא למה כלומר למה הוצרכו פרצוףלתלכא קדישא ושנינתיה י ורורשנשמתאדכל נשמתח״םשמככי ו ם לסתיחאעילאה על סופא לכל סתימין הליל ויפח כאפי י / לאשתלפאולעיילא כיה סימאלאיתנשמתאאחריתיצרמן האי חיי אינה מתלבשת אלא בת^כאהדיפאושכינתיה . ומלסייס המאמר ואמר וכלמאן לי. ן ק מ קדישא ושכינתי*. ו . י מל ו ׳שתציהואודוכרניהש״מדההיאנשמתאדכלנשמתיןדאיהונשמתאדפל חיי מתלבשת כגלאמעשר הכלי י 1ג תז ה, קלי ה עדדאפי י ד ו ת י ה י ל ע ת י ח נ א ל ן י א ל י ע ל נ ל ^ ל , ע ן ל ״ ״ א ׳ ע ; ״ , ״ ט ד י ח ר א ו ן ו נ י ק ת תייצא כק . ש י ת א ל , ה י ר ט י ס מ ד ח ן מ י א א ד ן י ג ב ו ו ה י י י ר ת ב ד י ח א ד ו ה י א י ה י ל ע ה ב י כ ח א ה ת ד ן י ג כ ה י ד ו ^ . ש״עדההיא נ*ותא זאיהו יחודה לעתיקא קזישא דנצקדישיא ' ם ת ה ס «דאתר המאמר נחית עליה •חודיה ולא אמר נחיתעליה יתודיה יחודיה ד״קא נשמתא דמיחד לון ובעין דההיא נשמתי/ נתיכהומחיתעלי איהיבעצמה נחתתעליהדמלכא קדישא ושכינוןסדבלא תושבןלפישהואמאצילנתושאמרנוולאנאצל . הרי יאיתבהוןבתלכאקדישאושכינתיהליתבהוןפימלא ואי

: ן שתו ןהואוברו : שאתרנושנשתתאדכלחיי אינה תתלכשתאלאבתלכא קדישא ושכינתיה » ברי בבירור מכל מ

כ - * י ו ל ר פ * " * י * W ם פרקי*ב ש הקדשי ר ת ק י נ

ת . שאתר צצית קלש הקדשים שבכוונה מכוופת מעתיקא ם נרי׳ ו תמ מה שכבר הקדיונו שהיו*ש ׳ ולבא - לביאור התאמר בראשית ה ו הכלים מחמת רוב האוד שהיה •ורד מעתיק׳ קדישא ־ ןדישא נשברו הכלים יש רתז לזה מא ״״ל כריש הורתלותא דמלכא גליף גלי*י מוהירל דגל תדישיא בכוונה יוכווצת כדי לשכר אותם ונדי לעשות אור 7ף נ״א עי

^ ל י תיזר ע

p י״ב ס^&נותא דבל! כית קרעו twpii *רק t עוז 9אלתים 5

• L י־5• | ר א ן ה מ ' . J ^ & ע א חוזר שהוא רזא דנחינת לגבורה בשל ואד ״ ח עילאה כוצינא לקרדינותא נפיק מגו סתיתא לםתימו מר לבי{ ה ז ו ר ח י א ז כעיוקאלא חמוד ולא אונם לא ואס לא היו משתכרים לא היהאפשר להיות ה לא״סקיטראכגילייא נעית ווי ן ? י ו ר ו ב ע ייק ולא גיין כלל יעי כל מדיד תשיתא נ״א ״ שהיה מי/יישב האור בבלי ולא:יו נעשיס כתיכיז. ה סיתק ולא יה ושתהיז?; זק מ מ כ ת היואמד הוא א״א להיות לפי שרצה לעשות כלי להלביש בו ה נ י ד ה־ר משיתא עביד גוינין לאצהרא וגו׳ • ט נy | ר « ע כ י ל כ < ט לומר לן שתחילת גילוי חלטתוהוצרן מעין הנשמה ר לשבתיניג >j ת ק י ת י ש ״ ע ע י ״ ם אסא^ק תהיה בחינת בשמה ג י כ ל מ ל א$ו ה אחר ביטו להיות שבירה דאם לא היתה השבירה ו9• ! ו נ י י ה א ג״כ ד י לא היה יכיל להתגלות שולטניתיה ע״ק בהאי םרסא ואתחקן בתיקונוי האור חיזר:n נאתקן הr | ק י ל י ש ג ה י כ י ת ק דעת־קין שנתלווה בו ח״ת זהיה ב א רסבין עתי : ד ם ח בעלמא ״ וזהו שאחר המאמר כריש כ»lj : ר ז ח ה ה ו א כ ה ע שנסתלק למעלה אחר ה ו י ן אתתקן ולית ד הזדמנותא דחלכא כלומר כריש ט שיר דטשיריה בד \ ך י ו ה ת י כ ע ובר אחתקן הזאת היא שיל האור תיזד ש רי ל בת־קונוי י ב ה א י שילטנותיה דמלכא גליף גליפי היינו ל

ן ותתאין י לא י סיד ?שכיחת ותה שהוצרכה שבירה תקין כ>ל תיקוני; דעNnc :m3KUtfc ר י א ה נו ש י ואת היא נדי לברר היזשלים יו; הגבירו׳ דהית דיליר־ו דרך תיקון י״ג א ס י ת מת והרתמים ס כי הג שיתראו החסדים וא הגקר׳טז^א עילאי נ ק י י ו ג קו והדין שייקידם היה כלא כלול ביתד סתי

£ ירי אריך : שלא היה ניכר לא חסדים ולא דין ולא ע שוס לבר • וזהו מה שאמר המאמינפיק

מגו סתיתא דסתיתא חרזא דא״ס קוטדא כגזלחא כלומר שהיה קשיר כגולם אותה נקודה שורש המסדים והגבורות ולאא חיויר ילא ים ולא גבירית היי ל היה תתךאין כלל לא תסי אוכםלאסיתקולא ירוק ולא גוון כלל ועל ידי ירידת האורים הנזכרים זהו שאתר כד תדידמשיתא נ ששבר נתהוו העוד גוונין לאנהרא • ופירוש תאתר זה תתצאהז להלן ״ עבי הרי שככת השבירה כמו שתביא התאתר הזה כסמון עד דתגו לחיקו דכקיעותיה נהיר נקידא חדא הדי שככת אותה הבקיע׳ נהיר אותה נקודה ונודע תה היה כתחילת גלייו אע״ג שאח״כסתם• ותאחד שרצוןדעתיקאקדישא הוהלכראת עלמין נחת ולא היו נתראים החסדים והגבורות אלא גכו כחסדים ו ככת השבירה ש״מ לככוונה מכוונת מעתיק׳ קדישא היה שכרי כלים ולא כת״י שלא ערכו לו העולמות ולכן החריכןכאשר תראה החקירה הזאת ככית קודש הקדשים • וכמו כן תמצא בזוהר בראשית דף ל״ת ע״א רתח גייכ וז״ל אתר ר׳ שמעון הא תניכן לכד ברא קכ״ה עלתא גליף בגילופי דרזא דתהיתנותא׳ לעילא יגליף לתתא וכלא כרזא ן "•לי | 'לאי ן ע גו טהירין בחיא עליל • ידוע היא שכל רזן דתהיתניתא כלולין בפרצוף ד ת

אדם והניצוצות שנפלו תשכרי כלים היו פרצוף אדם וככרן השבירה שע״י השכיר, £תרט לעיל שכלי לבראת עלמין מצר כתכרר הכל כל אתל לעצתו ונתקנו עלתין • זהו שאמר התאתרא דמהיתניתא הרי ח צלכרא קכ״העלמאגליף בגילופי ל

שהדליקו

P | ה בי ו ה . ד ג ״ ע יהיא תיקוני שמקודם לכן אלא | •י ל ו ל 0 כ י א ר ת שורש הגבורו' לא היו מ

| ן י ש י ? ה כ ל ״ נודעים ולא היה אכשר לו גה | י הי ן כ ע גבורה לבי!החסדים לבל יI ן ק ת ע י צרך ל הכלענם אחד לנך הו

ך י ש מ ה י ל ד היא בסוד דאיר תוזר כה ר ו ב א ג י ה מיין דוברין לאבא שהיא חשד ימיין ניקני] לאיזא ש* נ ד א קו ״ י ע א ואף על גב דאתינא דהיו גנוזין הב עיטרין ב, ה א הו ל א ו ד ז י השכירה לא דהיו כל אתד לכדה אלא המ כלול כל ז ך ע ר פ ת י ע איזה חסד יאיזה גבירה אכל אמר השכירה כ י ז נד מ א ו ש ו ה התסדיס והגבורות ואיר ישר הוא שירש החסדים יל ב א ד ש י ד המאמר יאמר ביטול אלז המלכים נסתלק עתיקא קי ל ע מ ק ל ו ל י ס ה קדישיא בההיא פרסא ואתתקן כתיקונו׳ הרי ש? ל ע מ ק ל ל ת ס הוה התיקון דהיינו שבעתיקא קדישא דייק נק ב ד ה 1 ל י ד ת י $ ל ס ע י ל כ ל ה אחרי השבירה יכל הנשמות ש^ ל נ י י כ ה מ נ ו ו כ כשורשם ונתהיו כלס בסוד דאור חוזר לכן הוא כ

ן : ו ק י ת י נסתלק כדי לעשיתם איר חוזר להיות ה! י י ן ה תק תי א שעי י שרצה לתקן תיקונוי דת״קיממילא כי צ ש ני ׳ כו קי תי גם כן יזה שאתר ואתתקן כתיקינוי כלומר בי~ י 3 ס א ד כ לתלכא קדישא אתתקן היא : וס״ש כחל סל ו ע י ש ודה ו היינו לפי שמקודם בא האור כלי תדה ושיעו׳לפי שי- ' ש ו ז י לא יבוא אלא מצד אור תוור שהוא שינוי רצון דה״יכי שי אכש ל? י פלי כ כ האדם כלבי לעשות דבר אתד ואזמר אעשה ד- ! . י ך ל י י יהיה קצבת האור חוזר דאיהי הבחירי שאומר לו ד

t היה מתאריך הדכר על שאיים ואין תכלית ע ט

ן - ^ » » _ ן ל ג ן ל ׳«״« ׳«׳v1׳ ין ׳*״•»׳ ~> ״ י ׳־« וי!י\ י כ

. א י י ן קדישא דכלקדישיאכע;ד שלא היה סיד איח שה1 1 * , • ^ , ל הגבורות לכדו בפיעל אלא היה ככת ירד,האיר ב ושיעור ושיכר הכלים ואם לא היה הא׳׳ח שנתהווה ה

י הכל ד מ - מ

frtbut? fiy &יק י״ב מג

א ח א ר ק שהגליפוהיה כשברי כלילז לאינוןפרצוףאדצז מf דמהימנותא ״ זמ״ש*גליף לעילא זגליף לתתא • ידוע הו ת למי לעו רעגםצן שבל מה שאירע כעולמות העליונים איל התתתונייוכמו שנאמרה על היולכין למיתז p נגזר גם כן ע אדם העתמון תיתה מעין אומה השבר, כלים ו״ש וגליף לעילאנה תכיובת עבל וגליף לתתא ״ הרי שכדי לכראת עליכין במו השכרי כלים • וכמו כן תמצא כזוהר שתית דף רנ״ו ע״אח דמתשב' דלאאתידע בצום כצהירו דפריסו הי וז״ל וכדין דא נ ונהריןכתדאואתעכידו ט׳היכלץ • הרי שכדי למעבדנ1׳צp כטישא ועלידיהכטישא שכטשההוא נהירו היכלץ הו דמתשכה בנהירו דפריסא אתעכידו הנז׳היכלין דאיהו פרצוףימןכלרזץ אדם • וכתאתרזהבסוף המאמר אמר באלקקי למהיתנותא הרי שפרצוף אדם תלוי בו רזא דתהיתנותא זצעכל ע״יהבטישו שהוא השבירה 5 ובמו כן תמצא בזוהר ויקרא דף קכ״ת ע״א ואלה המלכים אשר מלכו כארץ אדום וגו׳ ״ מאן ישגת בהאי ומאן יזכה בהאי דאיהי סהדותא על מהימנות' למהימניתא הרי שאלין מלכין למיתו נקראים מהימנותא לכלת השכירה א״כ מהימנותא • ואם איתא שאינו ככחנהמכמנ זהגירעק למאצילח״ו וכי הצופה עתידות לא ידע שהעתילין להשכר לאי לא הוה ידע שעתידין להשכר ונשברו שלא מלעתו לאמתקרי סהדיתא זהימנות׳ לאלרכה גדעון הוא מתקרי י1א מדקרי לון רשב״י ע״ה סהדות׳על מהימנות׳ למהימנות׳ לכלא ש״מ דככונה מכוונת נשכרו ״ הרי מכלהנ״ל שבכוונה מכוונת לתקן פרצוף אדם כלולמלין ורתמים הוצרכה השכירה • שהיא

תת המלכים ו מיש ככ״קהק שע״י שבירת המאצק נתקן מלכא קדישא ״ מ ו כאור חוזר י זההלברכדורככתכיהארי״זל שאור חוזר הוא שורש הליניןשהוא הזא בחינת שכ'יצת,עזזו דמלכאת ח ק ה ת זוגו עמו כלי ל קלישאוכל תיקון האלם הוא שיהיה כת שמם של שביהם אדם ובכל אדם כמה לאיור קרא ויקרא א עדדשלאהיתה כתרה פרצוף דשכיצת עוזו אלא שהיה הכל ביחד כלי שום כחיצת פרצוף לא מתקר* אדם אכל אחדנה׳ אז נקרא אדכ שלם * שצתהזה פרצופי דתלבא קדישא ושכיכןתחצ$ כזוהר כראשית דף >t״1 ע״א זז״ל כריש כמו ות עילאה בזצעא הןרמנותא דיולצא גליף גלופי בטהיטרא ם דםתימא מחאדא״שקו לקרליבותא כאי! מגו סתי בגזלמא נעיץ בעזקא לא חוור ולא סומק ולא אוגס ולי) •רוקד חאעבי ןלאגוזןכללכלחדילמשיתא * כ״א ״ כלהדרמש׳

יק ו ג

קדש הקישיג* פרק י״ג

היכל לניוו-שהיה שהיה מתמלא כל אותו חלל מאוד ןכהיויגכות מחשבת הצמצי/עשו החלל וכשראו שנשברו •שיהגבורו׳היו סי הכלים והיה חיזר העולם לכיור שהיה אז הוצרכו להתפשט 'ממקורם הפשוט והראו עצמם והחזיקו האור יורד שלא ירד י ׳עיי חזרתם לאחור שע״י שהם היה מוזרים לא היה יכול האור הישר לירד וכשנתהוה האור חוורונסתלק גם כן הוא לתעלהו העולמות ונתן קצבה באורז המשפיע בקוד א״ח אז נתקנק יומין דשם ביין שהוא א״ח שכמשפיע משפיע א״זיכ וכימ לעתי מעט מעט ע״י השערות שהם התיקונים ולכן נקראו השערות תיהונים להיינו שיבא האור מעט מעט ומתקן העולם כן ע״ק לכל קדישיא משפיע לדן תיקונים יז״ש ואתתקן בתיקונו׳ בחל קבא דסבין כלומר כמו עתיק יומין שנתתקן בתיקונים דא״ח •ק־ הוא נתתקן עייי הסילוק שנסתלק למעלה בתיקונים דא״ת

הוי ואתתקן בתיקזניי כחד סבא לסבון בנ ף הדמיק: (מ״ש אתתקן ילית לידע ליה אבל בתיקונוי ידיע ר״ל שאי אפשר לידע התיקון שלו אין אתתקןוז״ש אתתקן

*לית לידע ליס ר״ל לית דידע לההזא תיקזנין היכי הווה ׳ י/בל כתיקונו׳ ידיע ר״ל מיוה שתקן לתתא נודע שתיקזנו היה גם כן ומה שתיקן לתתא הוא לעשזת א״ח זאס נן מוכרחים אנו לומר שגם הוא נתתקן כן שבוודאי שרצינו כן שאם לא היה רצוכוכן לא היה חתקנז בן הו׳ אבל בתיקונו׳ ידיע ?נזל לשים ״דיער״ל שאין אדם ׳ ז נ קז יכר אחראכלכתי בו שוס צלם ודקות כמו שאמר הכתוב אחר האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר בסתרו של עולס זאפי׳דאתתק בבחינת אדם שנקרא אדם קדמון לית דידע ליה אין הוא אבל *׳תמת התיקונים שתיקן לתתא בפרצוף אדם להלביש בהם הנשמה אתה למל מתיקוני גם כן הזה כבחינת אדם הוי אבלע דאל״כ לתה פרצוף אדם יהיה ככחיצת אלי שיהיה די כתיקינו י כי לאש יידי׳וכל תה דשי ן כאדם אם לא שצריכה הנשתה לכן זן לכל אלו האברים אס כן היא דבר יא״ת שאינה צריכה לכ מיותר וכל יתיר כנטיל דתי אלא כהכרח גמיר לזתר שכלמעשת הם שלתיס ואין כהם לא תסר ולא יתר אלא הדברן נתצא שמחתת החיצון אני תכיר רצון הפציתי הנצרןגגהמת כ זאפילושהפנימי אין הדעת יכול לעלות לשם ולא לצייר שיםע. הוי אבל בתיקונו׳ די ן תיקוניו י לכר עם כל זה כשהוא כתו ידיעכלותר מגו תיקוניו! וס״ש וכד אתתקן תקין כל תיקונין דעילאין ותתאיןהייצו שע״י הסילוק שנסתלק נתהווהן כל העולמות וסיבה תה שנתהווה א״ח ה(א י ק א״ח שהוא ת

מלכל

ע\* לאלהים פרק י״ב כיח קדש ו!קדש>מ פרק %ב

ם הליל שנשמית המלכים לא רצי להערדמש^כ<. ע ט א מלבד ה ת ז נ מ ר ז ה : ת א י ר ק ת עןצין לאצהרת ידוע הגא ששכעתא ־ א• ן ל כלא וכדי וחזרו כל האיריילאתור אחרי שורשם נמצא דהיא בהסתלק«/ ל־מלכא לעי שע״י שליט ככל עלמין ונקרא אדון ע. י ק ד ו ס פרציף דמלכא קדישא ושכינתיה שהם שורש למעלה נתהיוה כי הא״ח שהיאיהתיקין דידיה (אגב א ס ר פ ל לברר יל כ ט ק ע נ ח ״ א נ״ל «"ש בריש הירתניתא שנתתקן היא בסילזקז לתעלה שצתהזיה בו ה נרן השבירה נ ת הו ח י נ ג ם ו החסדי

ס ל י ת גילוי שילסציתא דיזלכא תיקינין דעילאין יתתאין שחזרו אתריו ונעשו בסוד א״ח פ ל י ח ת דתלכא גליף בגילופי כלומר בן ג י ן תקין כל תיקונין דעילאין ותתאין דהי ק ת ת א ד כ ו י ו דאיהו מלכותא קדישא הוצ־ן לעשוי; הגילזפין דהיינו כשכירי': ה

ת לסבול אור הישר לפי שהא״ת • למו ם דסתיתא שבהיות א״ח יש כת כעו י ת כק מגו ס ותאנ נ נאדקרדי צי וסת שאתר כיא ב ט כקצבה וכזה י ע ע ק ע ל נעשה לטש לאור הישר זמשפ׳ע מ ר ביארנו לעי ב ן בעזקא • נ י ע תרזא דא״ק קוטדא בגולתא נת • נתנא כד אתתקן הוא בסוד א״ח בחזרת1 לתו א דקרדינות' תיקון לעו נ ת תאיים נקרא םצי ק פ נ ק יי. שההיא ניציצא ד ר פ כi ז כל תיקונין דעילאין ותתאין נ ק ת ת והר חיש . בפי יאתתנן למעלה נ 1י\א הנקרא קי המדה כמבואר כז

״ על כק׳ צ. מ ר ה ל צ ל תיקינין דעילאין יתתאין ר ת ־ ום״ש כ פ י במאת' קו המדה ובכל עוד דלא היה שבירת הכלי׳ היתה טה אלא ככת יאחד שנשתל כגי אתא • נידמ• י יחגיית נהי״ס תיקזן של כחייב היא סיד החיה (הנשמה ר י צ י הזרע שאין כ

ד ח ל א כ ה ל ע ק ״ קא קדישא ד ת אחר שיצא לפיעל כמה דאמריאינשי מן הפעילו' זהרוחשירדי וכסיליק עתי כ תה היה כד דאזר חוור גם כ; נמצא עמן ת אבל מקולס היה גולם כלי צירה ו״ש המאמר למקיייו ונתהווה ככל א׳ מהם סו חו כו : ו דעי י

. י י שנעשו א״ח ג״כ כל לכר שנאמד כ ו ע נ ק ת א שחג״תנהי״ם נ מ י ת ס ו ג ה ה.בקודהד;פק ת ת ו א ל ׳ נותא ר בונינא דקרדין י א ת ת ללנפקא מההיא דאתקדי רזא לא״ס אזר חוזר כאיור בו תיקזן היי תקין כל תיקונין לעילאין ו ׳ דםתימאה מדזא דא״ס ר׳

ת נהי״ם : • ״ ג ח ן י א ת ת כ ״ ח ן עילאין היינו כ א הוא סיד השני עטרי ז קז זהז״אעתיקא קדישא יההיא נ

. י ד מ י שנמצא שע״י האיר חוזר יורד האיר כ נ נ ״ נ ע קונורא כגולמא ר״ל שהכת שללם היה קשור כאותם גילם ׳ ונחזור לג ^ ק א ישיעוד יגם המקכל כשיש בי סיד אור חו/ר ת ל ם ה ן ולא היה ניכר כ שהיא אותה ה_טיפה שלהביעטריו ל א כם וכי׳ ית״ש הניסתא כדי שיעירו ז״ש דהיינו שהאיר לאי״א •דרך תיקין •"ג ו ם ילא גבירית היי לא אויר ילאאי חקדיר הישר' ו ס סיד האור חיזר יאיר הישר יייבטישות א נא כד הדר משיתא . ידיע היא שנשנשכרי העברי כליס התיקיניס ה אחדי׳ל׳ ים כמביאר ככתבי האר״י ו; נ קו ת איתה ההכאה. העצומה שהכה בהם זאיר התוןר נעשו הי״ג תי מ ח מ ו ה ל ע י נ ל - ר ^ ך ו תם ע״י תיקין י״ג הייכי;שיש כ! ה כדילשבךם נילר. כאוי/ו האור צד חמימית. שידיע היא שכל הייה.נמנא שמה שאמר שהאיר לס א מ י ת ן מוחא ס נים שניושכי׳ מתו ה חיל;ד חום נמצא. שבאיתי האיר שחזר למעלה. נתהיה מדה ושיעןר שהם הם התיקו ע ו נ תקרא הקיכא.דמשיעא שייגשכים. ה^פע מהמקור. י(עי! ד הדר משיזא יעל קן נ בי שירש הדיני׳ שהיא סיד: הממיתות ןז״שיהליא נך ו ר ע ש w ויישדיך• תיקי-ן י״ג דהייני ה p i ה>#1 כ*?ה . י י ^ ח ה ע : ^ i ' ^ j ' j i U W . f l i י ^ דיל כשחזר אותו א(p ם ט מענו תמיחא סתימאה שכן תמצא ג ע והגבורות וזהו היה התיקון ש?תהןה פרצוף דתלכא קדישא שתושכין השפע מ

p*p) . ות השעי* הוא יין המוח הוי ממיחא סתימאה ישכינתןה « הרי שי:4".י •ש$ירת הכלים צתקן מק״י למבוי בו שעיקר חי^ ש מ ת כראש >ומא אריך ו ו ע י ב ן בזיייר בראשית דף - ע״י אריך לפי שהשערות ק י מ ר א צ מ / י ^ ה י כ , • ו ת ח ו ב ג ו ם ן ד ס ח

י כ85ליק.כרע5תא:דקכ"ה למ?רי.עלמא. ערליםלאוייא : ז ז י א ת ל ״ ח כ ן פ״ו ע

׳ א ב ל ־ ו . א . ר י j £ 0 ׳ v ? spy כא דב.ו^;ןא לףןר^ניתא אפיקחךשלהייד צר•^• ף נחכר־לןן כיןד וברא בהו עלמא עכ״ל • יקוידם לבוא אל ביאיר התאי י ס ד חשגאתזאיקידת. ואפיק מגו סטריתהילנא חמה א"~ ם נאמר שנפסקה ממקו ם נכ^קמקירה מלמעלה או-אחידה ביה א ת יקא קדישא א ע ה הזאת שבאת מ ד ^ ן ה ^ ״ י ל להכין יה מאחר שנגזמ: לזה כא המאמר הזה ימכרש שלא ל י צ א תתקרי^נא;לת ולא מאציל m >תר-ק יהיה כץ בצקודהי?/את.לשאר הה א ר לה ק קי אנ יתאזלההי נ א אפיקתדשלהזכא •דבזצעאדקרדי מ ל ע י ך ב ן ל ״ ל י ׳ ׳ נ מ א / . } ע ר פ : ק » ל ס מ ל ח א ן כ נגזרה ממקומה ^

ך כ ע ל י הל הג ן - י י ר /לא ש;תפשט!תצ>«שהשלי:וכא המתפשטת לאצנשקמקו א כ%1:ה. מייקה^י ל ש ך ל ד ח ו ל א *ה ב גאעי הו 1 שא / י י א ־ ה מ כ ן י ק י ז ו א י ך י ת י , דהיינויילכין.קדמאיןזמיתו ד א ן * ז ב v p t כ ש נ ו שלאצפהקממקזדה י נ ע י - ד ^ א כ ן ה ^ ל ה ^ ש ע י

^^^כלעיכמאליןאקר5ןמלטןקדתאיןלחי7חרכי ן י ״ * "י הדי

עוז ל#להים פרקי״ה סד

ל מלכין קז־מאין ז אתתרמ» - !מ״ש וחשכאת ה«נ4 שנשכר! * ואוקילת היינו שנתגלו בנו אתא, י י שת״ש זיקא פוייקא יהיא ע י ד ליו/קן ׳ ימייש ואפיק מגי סטלאתהזמא חד טיף יליע הוא שהתהום עילאה נקרא כינה(אחר שנתעלו נשמות המלכים-. אןיקההוא עטרא דהיה גנחה בגו אמא זיישיאפיק מגי םטרי תהותא חד טיף הייני העיטראיחכר לין כתדא הייני הטפה עם-}p של הכלים ינעשי פרצוף דתלכא קדישא ושכינתי? שע״י נבראו כל עלמין ובהו• ברא עלמין • הרי שע״י־שכירת התאנין. w t j i ני^קן פי־צזףמלכא קדישא ישכינתיה יבהזן נביא עלמא • יכמו כן תמצא בזוהר ויקרא יף קכ״ח ע א יז״ל יפריס קמיה תד פרקא

ינה-גליף ושעירימלנץיתקינ״הין ולא אתהיימי •זה״ד יאלה המלכים יכי' ולכתר זימנאהיא אסתלק כההיא פרסא נאתתקןז גתקיניי • הרי• מן המאמר הזה מ־אמר-זלבתר הכי אסתלק כההיאפרסאיאתתקן בתקינייוהאי סליקן הוא אחר מיתת מלכין יי/קיניי איהז הרנין• דמלנא קד-ישא הרי שע״י שבירת הכליס נסתלק ע׳יק בההיא פרסא הייני האיר חוזר • יאתתקן כתקוניי י^נו שנתהוו החסדים יהגביריתיהם הס תקומי יבאיתזסליקא ממש נתהיה־ האיר תוזר שהוא התיקון דאי לא תימא הכי הי״לל

א$תלקי בההזא פיסאואח״כאתתקן בתקינוי מדאמראסתלקשההיא פרסא ואתתקןכתקונזי ש״מ דהסילוק שנסתלק הוא הוא׳ד ח א ל ל מילין עתיקא דעתץקיןבו״א כ היזיקיןקמביאריבביתקה^קוכמיקתמנא כןיהר !יקרא דף קיי״אע״אוו״לכללא מ כלא היא כלא יהא לא אשתניעלא שנא אתתקן כתיקזנין אלין דיוקנא זכליל כל דיוקנין וקן׳ דהיא דייקנא דאדם : ׳ י;ה ראיה יין המאייר הזהמדיאמר לא אשתיי׳ ולא שנא ש״ע ששירשהחסדיס והגבורות היו בע״ק דכל קדישיא דהיאשימד הכל יאע״ג שלא היה נראה- לאתשד ילא גבירה יאת״ככפרציף דיילכא קדישא נתפרסם התשדוהגבורה אל תאמר שנולד ד^רשלאהיהביהאלא כלא היה כיה ככת יהיציאי לפיעל זהו־שאמר לא אשתני ולא שנא ימ״שאתתקןכתקוניןאלון ש״מ דרצונו היה להמשיך החסדים יהגכירית יע״י השכירה נתהנו הי• אתתקן כתקןניי־לאיהו פרצוף אדסנדכליל חסדים יגבורית • וגם דייק

אזר׳לראי>ה>זכר-לעיל תליה לאתר כלאחד כלא הוא נלא יהא כלזמראע״ג דתראהשצי פרצופין דתלכא קדישאושנינתיה כלא•/ג שנראים כנאצליס • ; יעןכיכלאהואכלימרהתסד-יסיהגכיריתהםשלוהייכלאהיאכלאיהאכלותד כלא יהא תדאע״ חי

הרי ראיה שע"• שבירת המאנין נתקן יילנא קדישא כאירתיזרדהיינושורשהגכודית׳ ןה שאתר בהית קדש הקדשים שעתיקא יךישא אתר התיקון משפיע דרך נימין • לזה אית ראיה בזוהר שתית דף קפ״כ מ י , ןכל י נ ע״ב חייל דתניא כרזא דרןין רישא דמלכאאתתקןמתסדומגכורהבהאי רישא תליין שערי צימק על נימין דאין נימין • ינמי כןתמנא בזיהר ויקרא דן קל״א׳ע״ב יד ל חכמית בתק תדינה י 1ומינות׳ מתאחדין כהי עילאי ותתאי ש״ת שיממיע ד

צד נגיד ממיחא סתימא דאריןאנפין ליוזחא דז״א באינין כימין כאלי-תתחבראןלברתרין מוחין יאתעביד חד מוחא בסן דל^יע מיומא דחוחה תתאה אלא כקיייוא דמיחא עילאי עכ״ל מדאחרהמאמ׳ דליתקיומא דיחחאתתאה:י1אכקיימאדת1חאעילאהיזא'מר״ן ן למיל כד נגיד יימיחא סתית דארין אנפין למיחא דז׳יא באינין עמין ש״ירשמשפיע דרך ניידןניע״י השפע זהמתקיימין כל עלמי

י0"ש במת׳יךש מקדשים פד אתתקן ע ק באירחהד-נתקנו הפלגחשד וברחמים־• זה ברור בזוהר ויקרא דףקלייה ע"א\ן דעילאין ותתאיןמכאן אזליפנאכל־רישאדעמאדלא אתתקין ני יזילכד׳אתתקין תקין כל תקונין דלתתאתקיןכלעיקי

; הואכקדתיתא־ליתעתאמתתקנאעכ״ל^ כבית קדש הקדשים אין מהכטישית נעשוהתיקונין • זה בריר בזוהר שיחת־דף דכ״רע״א חייל וכדין־ ופח . ש דאנהיי־ודתחשבהדלאאתיידע בעש כנהירו דפרישאונהדיןכחלא ואתעכזד1ט׳היכליןלה>כליןלאואינוןנהוריןלאו

ח למחשה?: י ז אינוןריחיןולאואי;וןנשלנןי;ילאאיתמאןדק״ימאבהועלל־ : הרישהתקונין אתעכ>דועייהכטישות מר בכתבי האר״י ז״ל שכל־התיקונץ אתעכידו מהבטישות שלהשפירותדתכמה וכתר • כאשד ו ר ״ כ ד כוהיימ וקדישא וזה ה

׳ה ,׳ תמצא ככוונת המלית של האר׳«ז"לה[

ביתקרשהקלשינ* פרק ייג ^ז־לאלהיםימרקניייג

׳ ק יוכרין הדבי י ק ח י ל ץ נ ע העד ומיש בבית קדש־הקדשים כ ולבא• אלביאור המאמר נרין להודיע כי כל מה שהינת מיין נו קבין כי בחינת המ״ן בדיר מאד בדרן טבעולאייר ז^ןמר קרא ויזבשרל ה לא היה ב* כחי ת ע

היא ־ אחזה

?וין י?אל&ים פיק י״ג מתי&נותא דכל& בית קיש ו!קדשי& pb י*ג

ג ״ אחזה אלוה צ״ל ג״כ שלתעלה יש ג״כ אורות שנקרא זרע והם הוא אור התוזר לתעלה לא אזר היורד מלמעל' למטה(כל עא ס ר פ ה כת כל הפרצופים ובכתבי האר״י ז״ל קורא אותם מותין לפי שלא נשכרו הכלי׳ונתעלה עתיקא קדיש׳ דייק לתעלה מם י ל כ שעיקר תציאותה הוא תן המות וראיה לזה תתצא כזוהר לא נתהווה האור חוזר שע״י עלייתו כל הנשמות של הם תקורם וצעשו כולם בחינת אור חוזר וכמו שיש בראשית דף ס״ו ע״כ וז״ל ההוא נקודא זרע כגו ההוא היכלא רצו לעלות ען י א ת ״ א ק יאור חוזר באתא כן באבא * ו ר י אדתלת נקנדין חולם שורק ח רון ואתכלילו דא כדא ואתעבידו רוא תדא ונתעוררו או״א לזיווג בשי׳לאו אפשר זה נמשיל לך משל כדי שתכיע ר ז ק יסורותית׳לתיץ אחר שנסרקו כנול העיניין • התיין דוכרין הוא ה פ ק כחבוראחדא כשעת׳ מ י פ קי״ל מ

רס היו טישט,ימי׳ בסוד אברהם היורד מן התות ותצינו כתו שהאיש נפקת בת זוגיה בהדיה עכ״ל • הרי שקועשה מזריע כן האשה מזרעת ומשניה׳ נה אדם צמצא בין מה שהודיע האב יבין מן שהזריע האם הכל יורד מן המות אס כם לי המ״ן מי הם לפי שמ״ן הם העום מלמטה לתעלה ו׳1ו המוחין שאמרנו ה

ושית טישט׳ שים תיו דכתיכ הביט,, אל צור חו׳צבתס וזח הזיווג ראיוא סורהשתקלא הנברבתתלת םפרא דעניעיתא ותכף וסיר נכנסו נששות רז׳ מלכים הנז״לעס השלך הראשין ש-ןוי^ הרעת שנכנס כמעט כלו

שנקט לשון זרע וכוונת התאתר כך היא ידוע הוא שהנקודה היא יוד דהיינו יזכמה הנקרא אכא ובינה נקרא היכלא וז״ש המאמר ההוא נקיד׳ זרע בגו ההוא היכלא ר״ל אכא זרע בגו אמא • ומ״שורדים רזא דתלת נקודין חולם שור״ק תירי״ק היורדים תלתעלה למטה וכל הי

ובן ן הם בחינת ת״דשתשפיעין: אלא י ר ע ב ה י ו ה מ צ ם לפי ש״וא ע ת מ קשה שהדי ת^ייס־,אזיל שנפקיקיליכי{ ע, רנ ו ותמדשאי ׳תומלכותותיתומלכות נשמה בפגי שארי^כין ; בתשלהזהשאיאפשלהי יצות׳ וי^דהי וי ד ל י בין מהאיש כין מהאשה אם לא עה ו א ת התאוה העולה אל התות תלמטה לתעלה וע״י אותה הן י תתעוררים התותין לרדת הרי שבין כאכא בין באחא יש מיה מ ת ״ א צוקביןות״ד שהיא אותה התאוה העולה לתעלה • וא ב א ע שאתא יסודה לפצים ו ד הפרש יש בין אבא לאתא • תורד יסודו לתוץ וכל המזריע תחילה נעשה קרקע לזרע היה ב ק אח״כ עליו ועל זה אמרו רז״לאיש תזריע תחלה יולדות נ אשה מזרעת תחלה יולדת זכר הרי שבין האיש וכין האשה ישס י מ ה כאן מיין ומייד הם המעוררים הזיווג־ כסוד עורי צפון ורה ל קידם השבי ב היורדים הס ת״ד בסוד ובואי תיתן ג אים נ ו האור שעבר כהם לא היה מסיכת מיין אלא ככוונה מכוה א י ב לשכר ולסדק אותם ולפי שלא היה מיין לכן לא נתעברו מל ל כ ראשינה שאין העיכיר אלא מחמת האור חזזר שהיא הן כ י י המקבלת לאור הישר וז״ש המאמר ינתעיררו או״א לזיווג ה אתר עליית הנשתית שנתהוו המ״ן שהיא ההתעירות . ולןי/ןד ו א כשיצאו יסידיתיהם לתו־ן היינו הסריקה ששלק אייגם ה היירד שמקודם לא היה ניכר כהם לא חסדים ולא גכירייג כמלן ן ן ן א סדקו הטימטנס שאיני ניכר אם היא איש א^אשהעדשיה ז י ו י י י ס ה י א ו ט מ ו כן היה או״א בסיד אכרהם ישרה טו א הי הזיו1גדא1,זא היא סיד המתקלא הייני לפישתקידס ל משגיחין אפין באפין שהיו בסוד V אחור באחור ויזןיא-א י הס ה כי נרמזים באדם ואשתו והאור 1 שירד כי

?נקירה

ס ב׳ ואיך אמר רזא דתלת נקודין י• ה וי״ל כזה כ׳ דרכים • הא׳ הוא שחולם ושורק חדאינון שחולם הוא ת״ת ושורק הוא יסוד שהוא אות כרית וגוף ובר^תחדועת השפתים הוו• וכן תמצא במוצא חולם ושורק הם כתנ שאין בין חולם ושורק אלא צמצום השפתיס יהשצי שפתים ריתזים לשני מי״ן שאין ו' אחד שהיא ו״ו במילואה ולכך גוף וברית חדא הוא וזהו שאתר קול דצפיק כחבורא תדא זתיריקא מלכות ולכך אתר התאתר ונפקת היא תצועהאתרתדהית זיגיה בהדיה ולא תנה כי אם ב׳ דהיינו קול וכת זוגיה ז כט תלת נקודין שהי״לל זרע בגו ק ר יתכן לותר דהאי מ ?ו ההוא היכלא תלת נקידין אלא ידיע הוא שתיית נקרא אתת כדאיתא כזיתר ויקרא דף רצ״ז ע״א וז״ל קרוב ה׳ לכל קוראיו למאן קרוב חזר ואתר לכל אשר יקראוהו באתת וכי

ת מאן דיקרי ליה כשקרא אמרר׳ אבא אין ההוא מאן דקרי אי ולא ידע למאן דקרי וגו׳ הה״ד תתן אמת ליעקב חסד לאברהם הדי שהקול דאיהו ת״ת הנקרא יעקכ נרמז באמת ואתת הואלאיתתא ואמצעיתאנמצא ראשית ותכלית ואמצע ורומז עי םבהאי קול רמוז התלת קשרי • יזהו שאמר המאמר ההואן כלימרסיד י ד קו נקודה זרע בגו ההוא היכלא חאדתלתנ לתלת קשרי אס כן כפי המובן שהתלת קשרי הוא ת״ת לכד בר ממלכו׳ שהרי האי שתא לאמת לת״ת לכד קאי ולאו הכי שעיקר קתלתקשרי היא המלכות שהיא אחתתן התלת קשרי לכך אתר

המאמר

עוז לאלהים פרק ייג

א קי המאמר בשעתא דנפק נפקי; גא זוגיה בילדיה שאלם לא נת מגיה זכן אלם במספר קטן כמכין אלות במספר ם כ אלא עע )וגיס בהריה שהוא קט זהו שאתר כשעתא לנפק נפקת נ זהיאחדפרצופאאיצון הריתןהנ״ל שצקט לישנאדזרע כרי להוציא הולל כמה דאמינא מבשרי אתזה אלהי אבל איבו זרע ממש אלא אורות פנימיות היוצאים מסול לכר וצזקבא ובטש זיז כזה יאתעכיל הפרצוף נלאיתא בזוהר שליית לף רכ״ו ע״א וו״ל זכלין לא נהירו למחשבה ללא אתיילע בטש בנהירל לפריסאואתנהרין כחלא ואתעבילו ט' היכלין < ־ידוע הואה וז״ש המאחר בצמ שהמחשבה היא חכמה והפריסה רומזת לסנ צהירו למחשבה כנהירו לפריסא ואתצהרין כחדא ויאתעבידוע'ימ ו היכלין ר״ל^בטש זרע דמחשבה בזרגנ לפריסא לאיצון אי הוי נהידו למחשבה בצהירו לפריסה וצהרין כחדא ואתעבידו ט׳ היכלין דאינק רזא לאדס זדייקא דאמר נהירו דחחשכה בנהירו דפריסא ולא אמר בטש מחשבה בפריסא והאי נהיריו הוא הזרע כדכתיכ אור זרוע לצדיק 5 הרי מנליהליל לאית אורות דמתקראות זרע קדש.וכמו לזרע אבא לאיה!ה שאמר מ מחשבה כן זורעת אתא דאיהי הפריסא הנז״ל * ו ככקה״ק שיש מיין דיכרץ זמ״ן כזכר ובנקבה יש רמוז לזה בזיהד כראשית לף פ״ו ע!׳כוז"ל ההוא שלהוכא סליק זאתעטרת בשתאל וההיא טיף סליק ואתעטר בימיצא שלקו אל בחלIאתחלפו לוכתי,לא לסיטרא לא(יא לםיטרא לא ולצאיתסלי ודסליקנחיתאתקשרודאכדא צפיק מכינייהו רוח שלים עב״ל ״ צרין שתדע שלפעמים סליק ר״ל עלוי כמה לאחר בזוהר כלסליקברעזתאדקב״ה היינו שעלה ברצונו נמצא לסליק ר״ל עלה וככר ידוע שיסול לדוכרא מתפשט מן הגוף זלתח לכך,נקראת. שלהובא שהוא כשלהוכא המתפשטת מןל ח ו הגחלת ולחון אכל יסוללניקכא אינה מתפשטת רק מק(אתעטרת כשמאלה טיפה וז״ש המאמר ההוא שלהוכא סלי היינו יסוד לדוכדאדאעל כנוקכא הוי ההוא שלה1נ^סליק ואתעטרת כשמלא שהוא צוקכא • ומה שאמר וההוא צזיף סליקנו שמהנוקבא יעבור-בדוכרא נא בזהלאמצי ואתעטרכימי

, שום דבר ואין ההוא טיף אמר סליק זאתעטר בימינאאל^

ם פרק י״ג ש הקדשי י ת ק צי

*גנסירה שנסד אותם ונהפכו פנים כפנים וזהו שוד המתקלא דהיינו נמו שהמתקלא שהם התאזצים הס שוים זה כנגל זה כן הסאו״אשויםכת״ש מוהר כחלא בפקין וכחלא שריין וזאת המתקלא היא סוד הזיווג להייצואור חוור ואור יורלכתו היותקלא שלפעמים זה יורד וזה עולה זז״ש התאתר זזה הזיווג דאז״א היא סיד ?מתקלא ו וס*ש ותכףותידצכצסוהצשתות של המלכים זה התכף הוא לשבירה להייני תכף אתר השבירה עלי כתזן אמא יצעשז מ* ן זאע״פי שנזכר אח״כ אין מוקדם *מאותר • זמ״ש המלן הראשון שהיא הדעת כמעטשצכנס כילו ולא אתר שנכנס כילי לגתרי היינו תטעם הצזכר תרפ״ח ציצינים שכפי התציין הם רפ״ו יא׳ הניתר היא תן הדעת לפיכן אמר כתעט שצכצס כולו לפי שהא׳ נשאר בתק » ית״ש לפי שהיא עצמי היה בעדן נשתה בפציזישאר מלכיןתלת זגנמו נראה מייתרת אלא שהכיינה הוא ששאר המלכין הנשמות עלו למעלה והכלים ירדו למטה אבל המלן הת׳ שהוא הדעת ׳הכלי עצמו היה בחינת נשמה * עוד נאמר שהכנת עציוו היינו ושם אשתו מהיטכאל דהיינו הגבורות שלו כד״א עצם 'יענמי שכן תמצא כעצתו עילה יצחק דהיינו גבורות אשר באוס ד׳ אותיות עולה י/למ מאמא זגס ארמוז לן שמלת עצמי ע ריי שהם י' פעמים אהי״ה דאמא היינו ושם אשתו מהיטכאל *ליין כחדא והיו כסיד כשמה דז׳ סבירית ועל כן עלו למעלה היא בעצמו כלומר היאונוקכיה ומהם נתקן הפרצוף לתלנא קדישא ישנינתי' אתר עליתם במעי אמא כאשר יתכאר לקמן י ואני משתומם מאוד על כל החקוכלי׳אין קראו ולא דקדקן באיתיות התורה שכולים מורים שזי מלכים מתו *מאחר שהז׳ מתו המלן הח׳ ואשתו שנשארי חיים יי׳ הם אלא ודאי האמת כפי דכדני וכפי מה שנזכר לעיל • עוד קושיא איז׳־ת שאימרים שלאה רמוזה ככינה ורחל כמלכות ומלאה יצאי ז׳ קציית שהם הז׳ כניס שילדה אס כן קשה מאד שהרי חל 51יהייקציות שהוא ת״ת הוא יעקב ואין אפשר שילדה את כעלה

אלא תשוכה זאת תמצאצו להלן כסוד כי ששת ימים עשה ה'ק ן א ת השתים ואת ה א

כיאור הענין הוא שאותה ההכאה שמתהצה האיש מן הצוקכא הייצו דאמר ההוא טיף סליק ואתעטר כימינא • ו0"ש סלקו חל כח1 הייצו כצזכר לעיל שהדכר צתהצה מן הצוקכא והנוקכא מן הדוכרא ואתחלפו לוכתי עלון דכוקכא עאל בדוכרא 1עק ללוכראיע שכשאומר סליק הוא כחכרא וכשאומר כחית הוא כצזקבא שהזכר מעות*-: ל עאל כנוקכא י, וח״ש ןדנחית סליק ןדסליק נחית תת הזכר זז״ש לנחית סליק כלומר יסול ללוכרא דנחית כנוקכא גורס לתלות כה תאוה להמשיך צויטן ו״שו- לניקבא זהנוקכא את היינו אותו עלון של נוקכא שעאל חי קנ לסלי ת סליק ומ״ש ן י ח י מ זנקית סליק כלומר על רנתיתבגוה אעילכה תאוההו

*m ג כ

עא >)אלר\ם פרק ייג •י

א ו ה ש ץ י נ ו ן לסליק כיה אתית לה מיין ד ח ו גרים לאדם שימשיך לה מיין דוכרין היי לסליק כחית ר״ל ההיא ע מ א א ל פ ו * ל מ לאמו־ (דנחית סליק ודסליק נחית • ימ״ש אתקשרי דא בלא נפיק מכינייהו רות שליס הייני שמתחברין ה ״ רע יךש ה ז׳ . ת שלים ן חרי כאתיר כבק״הק כסיליייין ליכרין יתיין נוקכין באיש ובאשה ת ויזה יתהווה מבין שניהם הולד הגי ת ו כ י סא ע י ע י כ כ ב יז״ל ותאנא כ ״ ג ע ״ יבמי שנעשו זמוג לעילא כסוד דאי״א כך נעשה בכל עולם ועולם כדאיתא בזוהר ויקרא דף קמו מ ס כ ת א לספרא כמןלאתבסמנ לעילא כללא דאדם גיפא קדישא דכר וניקכא אתחברי זימנא תליתאה ונפק אתבסמועא דכלא יה : כ ר עלמיןעילאין זתתאין עכ״ל• הרי תדאתר זימנא תליתאה יאיור יאתכסמו עלתין עילאין ותתאין מכאן ראיה דהוי זיייגק האםפדא לתאנ י י ז וטה שאמר ככית קדש הקדשים שהמתקלא הוא זיויגדאז״א זהתכיאר כריש פירקא דספדא לצניעותא וא לצניעותא ספרא דשקיל במתקלא דעדלא היה מתקלא לא היה משגיידן אפין באפק ומלכין קדתאיןמיתי יזייכיהין לי באתר ללא היה ל ע א ל ק ת ת י א אשתכחו יארעא אתכטלת עד רישא דכסופא דכל כסיפיןלכישקליקר אתקין(אחסין הה והמ . תתקלאקאיםכגופיה לאאתאתדולא אתחזי • ביה סליקו וביה סלקין ללא הו אתקילו ביה איכוןדלא אשתכתוע ו ד ס י א שבינה נקרא ספד חיים ג עהו דו ויהויין* הנה המאמר הזה אומר דרשוני מאי האי ספר דשקילכמתקלא ״ אלאי ?וא כשפרי התקיבליםמה שאומרים שכל ספירזת הכנין נשתלשלו זה אתר זה כדרך קו ילק לא יכלו לסמלהאול־ ותייגל/ ונו״ן ודכיקיש י הטעם דנפקו דרך קו אחד הוא . יען כי או״א היו דבוקים יחד דו פרצופים בסול V פשוטה שצורתה י ו יסר חן האחיריים זה כזה אתירייםדמ״ד דאיהי חכתה באחוריים דנו״ןדאיהי כינה 1 כסוד וחכם באחור ישבחכהוכילדי שהיהאי״אלופרציפיןדכוקיס כתי כן יצא זעיר ינוקכיה והוא סיד הצד״י כפיפה שהיא יי״ד ינו׳ין גם כן יזהו צד״י צד״י ויען כ

- ו p הישר שעבר 3 p 1 אי״י^קודם התיקון היה פרצוף אתל לכך הספירות נשתלשלו אחת לאתת אכל אתיר הנסירה דהיינו. קן קק י ו ש ל ו ה ז ד ג מ ה ז ת ח י פ ס ה ן או״אוצסר אותם ונעשו כ׳ פרצופים כתו התאזנים שיש בו כ׳ כפית זה כנגד זה אז נתהוו גם כ

ר מ א מ מכריע כנתיהונשארו כתר חכמה כינה כת* התאזנים כתר לעילא יחכמה מכאן וכינה תכאןונהפכו פנים כפנים וז״ש הא היה' ל ש ד ז ספרא דשקילכמתקלא כלומר ספר לאיה* כינה שהיא שקיל ככף מאזנים כנגד חכתה ינעשו במתקלאשככל עמ מתקלא לא היה תקוןשנל התיקון הוא למהוי דכדינוקבא ייתראי החסדים והגכירית ז״ש •:ייאמר דעד לא הוה מת־קלא לא ה *שגיתין אפין כאפי; היינו דאי׳יא לא הזו תשגיחין אכין כאפין אלא היו כסיד ץ הני׳יל יעל זה מלכין קדמא ק מיתו לפי שהיה יורדי ^ אי״א בקדל א נ י ם ר לפי פגם ה א סק ונעשו כי פרציפין אז• יכלו ספירות הבנק לשכול ה כל האיר לרך קו אתלאבל אתר שנרת ש המאמר וזינניהון לא אשתכחו היינו מה שאמר באדראלהטין ונהרין ידעכין לאלתר יאותו הזיי היה כו ״ ס לתתקלא: ור כ>- מ א הוי וזיוניהון לאאשתכת ותאתרשאלו המלבין לא היו להם ומ ארעא אתב^לת מגרמה הוי־וארעא אתכטלת ומה שלא נן י כ ה י ת אלא ייישפזרת נשמתו ממנו אבל ארעא דלית לה מגרתה כלום אלא מה ד תה יען כי לית לה מגרמה כלים ולא יאמר מ *יקלא נ לה השש קצוות ומאחר שהו» קצוות מיתו מעצמה אתבטלת הוי וארעא אתבטלת • ע ד יתכן לומר דרך אמר שהמיר ו ר תו ו א ה ה י ה ת נ ש כ נקרא סיד הדינין לפי שאינם תשפיעים בשפע כי אם במאזנים כפי הראי* וקידם לא היה כי אם קז אחת יי ^ אז נתהוה קו הב׳ כתבוארבכק״הק ואותו האיר חזור הגא סיד הגבורות שאינם מניחים להשפיע כיי׳תר כי אס הראוי ולכך כ שהיא שירש הגבירות נקרא םפראלשקיל כמתקלא כלימר ספירה שלוקחת בתשקל זלפן שינה בלישנא ואתר דשקיל ו:מי?קלאא כופה י ח למעלה ולכן נקרא אור חיזר ואיר *שר ה נ ?לא אמר לתקיל שמלתלשקילמא שליקת . ייליע היא שהאיר חיזר לt ׳ ! זר » י חי ו למטה ובכל עוד שלא כיה האור חיזר לא אשגחו אפין באפין אכל כשנתה;ה האיר תזור אשגתו אנבק עילאין באנפי אל ב י האיר הי הישר א מ משגיתין אפץ כאפין ולפיכן תלכין קדתאין אתחרבז שלא יכלו •לסבול פנ המאמלעל לא הוה ייתקלא לא הע י בשנתהיה האיר חיזר יפנה. למעלה כזה מה שלמטה היתנוטושפע מאתודי אור תוזרילכן האור חיזר יקרא דין לפי שמפע יגאחורים שפניו למעלה • • גמ״ש המאמר האי מתקלא תלי באתר דלא היה ר״ל שמקודם היה מקימה עם החכמה כשידי י׳ד^ילו ד אתקי י ? א ז ג י ש י מ 0 י י , ׳ י א ל ר ד ^ א ייל״ ב ל ק ת ל ואח״כ תלה איתה בצד שמאלדהוא אתר ללא הוה מקולס שם הוי האי מ מ״ ני הבטישה !א שורש הדיכין שלי ה אינון ללא אסתכתי יזתקלא קאמש בגופיה לא אתאתד ולא אתחץ נכראמרנדלן שהייתקלא ה י נעתה ה נמצא שתיקף הכטיש: •היה כאינק מאניןתבירין שנשברו ימיתו ולא אתקיימו ז״ש אתקילי כיה איננן דלא אשי/יבתי י ח מל זלא י נה יזיש מתקלא קאים כגיפיה לא אתאלז ןמי ם. לעין עתערי א ^ ע(מה אע״ג שהיא נראת רתמי , ^ ה י נ 3 ג ר

י w אתחז

ו עוז לאלתים פרק ייג מ

ן ״ ולכך נקראת הוי״ה בניקוד אתיזזי כלומד אע״ג דהיא שויש הלינין לא אתאחד כה לינין ולא אתתזיין שם אלא תתנה חתעריס כל הנשתות וזוכין לעלמא דאתי י אלהים • ולו יש כי־ סליקו יכה תלקק ללא הוו והוו ויהויין ידוע הוא שע״י הדינין תתלכנ ינמישינשמית של בני אדם יותלבניס מן הדינין כן היו לעילא כל הבירורים שהיו תתכררק ככת ברירית ובנזישות • וזייש ביה סליקו וכיה סלקין כלומר בהאי מתקלא שהוא שורש הגבורות כיה סליקו הנהו נשמות של הכלים וביה סלקין כל הנשמות ?באים אתריהם • ז׳ישדלא היי והיו זיהיייןדלא היי הייני תלכיןקדמאין דמיתו ולא הוי כתלכותא • ודהוו מלך הדר ואשתו

שמלכו• ידיהזיין כל שאר תלכין דכאים אתריהם היי דלא הזו והוו ויהייין הרי לך סיד המתקלא כקיצור ן

ס פרק י״ד י ה ל א ותא דבלא עוז ל נ י נ ם פרק י״ד מהי ש הקדשי ד ת ק י ב

ה שכתב בבק״הק שבכל דבר ודבר יש אב״יעלזהאית מ כיאור התאתרצרין להקדים לן ולהודיע ענין אצילית ו תהו תדע שהמאיצל אינוצפרד מהמאציל לפי ראיה ברורה בזוהר בראשית דף ע״דע״א יז״ל כד שהמאיצל הוא תלק תהמאציל ואינו כנברא שהנברא הוא נפרד םלקא ברעית דקב״ה למעבד יקרא ליקריה םלקא מנו מתשכהת המאציל אלא הארתו כלבד שתאיר רעיתא לאתפשטא • יאתפשטתתאתרדאיהימתשכהסתימא כ ת מהמאציליאין מ דלא אתידע עד דאתפשטת ושריאלכיו גחן אתך דאיהו נכיע תדיר ברז׳ דאיהו י ש כ ונזדווגו או״א במקום הנקרא ע

א סהם־פרצ־ף צ ת ר ו ל י לם האצ רות תיים וכדין כד אתפשטת ההיא עי מתשבה ושדייא כאתר דא איקרי ההיא מתשכה אלהים חיים דכתיב הוא

אלהים חייםד בעיא לאתפשישא ולאתגלייא עו נכקאאש״אודזח״אימי״א כלילן כתדא ונכק יעקב גבר שלים יאיהו קולק ואשתייע מהכא מחשבה דהוה י פ חד מ

םתיס בחשאי אשתמע לאתגלייא • עוד אתפשטית האי מחשבה לאתגלייא

יכטש הא* קול ואקיש כשעיין וכדין נכקא לבזר ואשלים כלא וגלי כלא אשתמע לכלא אי הו ההיא ייזשכה סמי' להוה לגו וכלא חד עכ״ל • הרימןתא דקליה עי י המאמר כד םלקא בא ליקייה סלקא ייגז למעבד יקי מחשכה רעי תר* לאתפשטא היינו יוה שאמרנו שכשתישב האדם לומד דבר אחד שנקרא אצילית : ומיש המאייר

r םת*ס י ־ r זאתפשטית מאתר דאיהי מת דלת אתידע עיי דאתפשטת ושריאילכיק וגוי איקדי ההיא מחשבה אלהיש י ג חייםדכתיב היאאלהים חיים הי־י כמו

שאיימו

איקרוש נפ^א ונירא ברם״ח איברי׳ ושס״ת גירים כלול דכר ובוקנא האומים אכל אינס שור. בשור. כי ביר נודע בדרך טבע שקימות האשה קצרה משל איש בסוד אחתך גוץ גיןין ולחש לה לפי שראש האשת מתחיל מאמצע קומת האיש מאתורי ההז r שד״ץ ולמטה כדאיתא באדרא רבה וז״ל • והאי ארס שארי ותקקנללא דרכו״ן

ואשתליף לאחויוי ושרי מחדר מניןב׳דרועין באהרדתלייןשערי דדיקנא דאתקרי חפארח ורלאי ת״ת הוא דאתפשט טאחזרוי וענד גולגלתא תוקבאההד כתשארר־ז ארם לשכת בית וזהו כור הצלע אשד םשםנבראת הוד! מאתורי אד פ כי נצ־־יע שאהירי ההזה שלו שבם הואדתחלת ראש הנוקכא הסוד בתחלח ד\חה זנב ולבם־ף דהיינו אתר התיקון נעשית פי־עוף אנל־,

טחזח שלו ולסט״:

המאציל בו אכל המאוצל הוא חלק מתפשט חהמאציל : ותרע שככל 'לבר שבעילם יש כי ד' בחינות של ד׳ן יישל כאדם אילמות אכי״ע ואמשיל ל :

'עצמי שאפילי כדיבור א' שמוציא יש בו ד׳ בחינית הנזכרייררן חשל כשאליחושכ בלבי לימד לביד אי מעת שחשב כלבו אותו המלה נקרא אצילית שנאצליאותה 'מלה מחקירה אבל עדיין לאצפי־דה ממקומה וכשירצה האדם להוציאה בעתתהעד ראש הגרזן יקראכריאה עלי •שכבר נפרדה ממקימה עד ראש הקצה י הרומז בכינה שהיא כריאה ינשינ׳ הקול מן הגרון יקרא ינידה הרומז בקול אכל עדיין לא נודע. תהית הקיל מהו עד י שיחתן ויבחן כה׳ מיצאית הפה שהיאל דה״א אתדוניאז יקרא עשיה דהיינו סו ;

שנתקן אותו דבר כ״ו ויעש אלדים את הרקיע עיד איישיללן משל שאם חשב האדם שריצה לתם איתה מת ש כה יקרא אצילות אמר שדינה לתם זה נוךיכריאהל אין שום דהיינו שכב-- נבי־א ה־בר אי "ממשית בדבר שכבי־ כרת: ולא נתפם' • כתב שריצה לתם זה נק-א ינידה שניי־ ניצר הדבר עשה אתי ה לחם ז־י נקיא

• • עשיה

״ בית קדש הקדשים פרק ייר

ע מ ב ק מןד1 ת אלו ז נ תי עשיה הרי שככל לכר ולבר יש בו ל׳ נע שעלשלאיצאהערצן* י ת אל התחשבה הוא אצילית י. וה י הקרוש לתק״ו לא היה תקים שיאציל האצילית לפי שהאיר ה חוזר למקורו יען כי לא היה לו תקום שיופל-להתויק אותו שהיו הכל נשברים מתיקף בהירותו אבלאתר שיצא מלכא קדישארה ו ב ג ושכינתיה שהוא היא עתיקא קדישא ל״ק כסוד לתסל ו ליליהתצא האור דבר שיתזיק איתזלפי שככר הוא יוקל•©א ל מורגל בו והרגיל באור אין האיר מזיקו ואז צתיישב האור ום חזר לאחוריו ינקרא אצילית וז״ש המאמר ינזדווגו או״א כמקו הנקרא עכשיו עילם האצילות ייכלל שקודם לכן לא היה צקראען ׳ אצילית אלא עכשיו דהיינו אתר שנתהייהתק״ו י ום׳ ויצא מהם פרצוף א׳ קדוש וצפלא יצוראכרמ״ח איכרים וכוי קדוש היינו מהטעם שזכרצו לעיל שהוא העצם מחש ילא הכלי כמו שאר הפרצופים ות״ש נפלא היינו לפי שהוא מאיתיהכפלא ופלא שהיא ע״ק דכל קדישיא ונקרא נורא לפי שהוא נשמה לן' קצוות שכינןייס נורא והגי אלז שהם קדוש נפלא נורא לרמ» קדיש שהוא עצם נפלא שהיא נסתר נורא שהיא נגלה לר^ן! דכלא היא יאין כלעדי מושיע • זמ״ש ברמ״ח איברים לע>ן כ שהאדם כליל מרח״ת איברים והוא נקרא ג״כ אדם עילאה ל יש בו ג״כ כחיצת רמ״ח איכרים ׳. וא״ת מהינן כאו ללא ״ ז בע א ן י ז י נ ע שהכי עיסרין להגה ג ד הרח״ח איברים תאכ לרו ן פרטי פרסים שלנה״ידאמא לאירן ו אתפשטיבתיר ג ל א ג יצא ג ״ ' ן מעי אמא אחר ה* י ת ילעיבי זכשנתהיי נע שכצגן י א מחלקי של הפרטים הנזכר כאשר נתבאר בע״ה י< ח י פ ' ם W ט * P : J י ש ב ק י ד פ ק י י ל פ כ ם י י ק י דאמא יש בי ג' פ

. ב ח ו ר שהם חב״דחג״תנה״י באורן וחב״ד חג״ת נה״י כ״ י נ ת זחב״ד חג״תנה״י בעובי הרי זיין שפירית פרטיות כ0 אותיות התורה והגיע לו מהםכ״ז איברים וכל אלן הם צאי ו כסיד ני״ן מצת דאמא והרי לן פתזן כיצדמהני״ן ים צאי ו ע שכתיליי לתילוי המילוי מזיין י ר כ״ז אותיות נ ת׳ י א לו כ״ואיתמת׳־בזה באומרן בו״ןצרין גיאיתיותהרי מיא ו ה תילוי ב׳ יעלו ט' אותיות כזה נייין ואייו ני״ן • ויזיליי ג' ש, וטי J תילוי דט׳ איתיית עולים כ״ז דהיינו שכל אותמיליאה א פעתיס ג' עולה כ״ו • הרי שכ״ו איתיית יצאו תהכ״ין שהוש , א ת א ז ל י צ ה מ י נ ת דאתא * כתוכן כפרק ש צ פרק ראשון מ\ ב ו ע 1 ב כ י כ ז י ח 1 כ כ ו ( ר נ א י כ ״ ה •"^ נ כו ט' ספירות חנ״ייז5ם ה י ו כרי כיז ספירית פרטמתותהם באו לו כ״ז איברים אחרימ " ש א י ת א ת י צ ' מ J P M P נ מ א * כ ת א ת ל ג נ בשוד צל"' ד

תב״ד

עוז לאפתיה נ!*ק י״ו

שאמרנו בכ׳קהק׳שכשעולה ההיא מחשבה על הגרון דאיהו הקנההרתוז באמא נקרא איתה המחשבה אלהיסתיים דהיינו אמא יאותה מחשבה תקרא בריאה כשהיא בקנה • ומה שאמר המאמר עיד כעיא לאתפשטא ולאתגלייא מתמן נפקי אש״א וחת״א ותי״א כלילן כחדא ינפק יעקב גכר שלים (איהי קול חד דנפיקוגו' הרי שאותה מחשכה שנקראת כריאה שהיתה בגדין הקיל כשנשמע בתק כקרא יצירה שכן יעקכ היא רמוז כיצירה • הרי כשנשמע שהקול כקרא יצירה •זת״ש התאייד עוד התפשטת האי תחשבה לאתגלייא ובטש האי קול ואקיש כשפוין וכדין נפקא דכור ואשלים כלאזגלי כלא הרי כשנתתן המלה דרן ה׳ מוצאות הפה ויצאת חן השפה ולחוץ אז נקרא עשיהיהר׳ בתלהזולעולמותאבי״עוכמו כן נהיהבכולהועלתין חראאתרתי כשתשב הקב״ה לברוא העולם נקרא אצילות כשצאצלת אותהן נקראת בריאה י התתשבה ממקומה ובאה עד הבינה דאיהי גית לפי דכגיוה נברא שמיס זהו סיד. בראשית ברא אלהיס א השתיס ואמרו רז״ל שמיס אש גתים הרמיז ביצירה • זהו רמזל עולם היצירה הרומז לשתי' המאמר בקול אש״א ומי״א שהוא ע להיינו ת״ת הנקרא קול יעקכוכשתקן העולם כמעשה אז נקרא עשיה הרי לן ראיה ליוה שאמרנו כביקהק' ; ום״ש בביתקנדש הקדשים דת!כא קדישא היא הוא עתיקא קדישא דכלקדישיא כסיד תסד יגכירה לזה אית ר״וין בזותר כראשית דף כ״בע״א יז״ל רזא דתרין שמהן כלילן כתדא ישכלילא דינהין ג׳ יאתהדרן לתדלא לקבלדא ואיהו שתיא גליפא תחקקא כלילן בהאי כרזא דמהיחנותא עכ״ל • ות״ש התאתר רוא דתרין שתהן כלילן כתדא ושכלולא דילהין ג׳הרי שמלכא קדישא ושכינתיה כללא דילהון הקשר הגי, להוא עתיקא קדישא ואינון חד כתו שאמר ואתהדרו לחד ות״ש ואיהו שתיא גליפא מחקקא כלילן בהאי ברזא דתהיתנותא כא להודיען הכי שמהן אלין מאן אינון וז״ש ואיהג שמיא גליפא מחקקא דהיינו עלמלכא קדישא הרומז לשמי השמים הוי ואיהו םתיא גליפא מחקקא ואפילו שאתר שמיא לאו על מלכא קדישא לכד קאמר מלסיים כלילן כהאי • כלילן על תרי אתמר דאינון מלכא קדישא ושכינתיה • ומ״ש כלילן בהאי ברזא דמהימניתאא דמהימנותא והנשמה ההיא דהיא ידוע הוא שהנשמה נקרא חחד• ו״שהתאתר נשתתאדכלחייהיאהחיחדתשלשתהין בי כלילן בהאי ר״ל בהאי קשרי תליתאה ברזא דמהיתנותא ר״לל ידי ר!א דתהיתניתא דאיהו נשמתא דכלחיי • וכתז כן ע תמנא בזוהר שמנת לף רכ״ו ע יא זז״לאלין ט׳ נהירין לא קייתי

w א$ר,י& פריק י״רtvy 9

לא ברעיתא ולא במחשבה עלאי תבסין כה ולא תפסין כאלקא דמחשכה ח קיימין כל רזי מהימניתא יכל איכון נהורין מ עלאה ולתתא כלהו אקרין א״ס עכ״ל • מדאמר דכאלין ט׳ כהורין קיימין כל רזא מהיייניתא ידאיקרין א״ס ש״מ דמצכת קדישא ישכינתיה הוא הוא עתיקא קדישא דכל קדיםיא * ונים מדאמר לא קיימא לא כרעיתא ולא כמחשבה • ואמר גם כן דנפקו מכטישא דאור דמתשכה כאור דפריסא ש״מ לאיהו מלכא קדישא דאתעביד >%י בטישית וכמו כן תמצא נ זוהר ויקרא דף קלייה ע״ב יזיל תאנא כד סליק כרעיתא לרישא תלורא למעכד יקרא ליקריה תקין וזמין ואפיק מכוציכא דקרדיציתא חד ניצוצא נשב כיה אתתקר וסליק רעותיה עליל י הנה חדאתר המאמר כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה ולא אמר היכלא ליקריה ש״מ דהאי פרציפא ייו״ק הוא יקר כמו עתיקא קדישא ולא היכל •י ומ״ש תקין יזיזין היינוא לשצי עטר ין דתקין ולא״א ולכל מה דיצטרן לתיקון דהאי יקי ואח״כ אפיק ״יכיצינא דקרדיצותא מנשחתיה ממש חד ניצוצא ות״ש נשב כיה זהו סוד ויפח באפיו נשחת חיים וכשצשכ ביה נשמת חיים אתתקר וסליק רעותיה כלןמר שיצא מחשבתור ויקרא דף קל״ח ע״ב ה״ל וככל ה ז לאורה• וכמו כן תמצא נ אתר דישתכח הז״״ה כיול ה״א תרי זימנא או כאלף ה״א ייי״ד היה חד לז״א וחד לעתיקא דעתיקין ואע״ג דכלא חד ומד שמאח עכ״ל • הרי ממ״ש המאמר שכשתמצא כ׳ שמית חד לז״א ק א וחד לעתיקא דעתיקין ואחר דחדאינין ש״מ דמלכא קדישאג דאתיךין בשני שמהן ״ וכמו כן היא היא עתיקא קדישא אע״ תמצא נזוהר ויקרא דף קמ״א יז״ל כללאדכל מילין עתיקא דעתיקין כז״א כלא חד כלא היא כלא יהא לא אשתני ולא שנא עכ״יל • הרי ראיה כרירה למה דאמינא לעיל יאע״ג שנקרא בשם ז״א לא אשתנא ולא שנא • וכמו תמצא כזוהר ייקרא דףז״ל ת״ח בשעתא זעתיקא קדישא קתימא דלל או ר״צע׳ל. י סתיתאיבעא לאתתקנא אתקין כלא כעין דכר ינוקכא עכ׳ידכר מלאחד המאמר כד בעא לאתתקנא אתקין כלאכעיניקבאולאאמרכדבעא לאתקנא • ש״מ שמלכא קדישא י ושכינתיה שהם כעין דכר וניקבא היא תיקוניה ממש ילטך אמדש ד ר ה ה י כד בעא לאתתקנא גרמיה ייקא י וכמו כן תמצא מא ויאמר אלהיס יהי אור א״ר ינחק מכאן דעקק קב׳יה דף א ע' להני נטיען ישתיל לון דכתיכיהיאור רבי יהודה אומר אורל ל • מדאמ׳־ ר' יהודה על יהי איר דנאמר ע י שכבר היה עכ' «ולנא קדישא כייכיאר כזזהר דאדס דאורח אצילזתא די פרציכי׳

ך היי כ

גית קלז» מןועיט ורק י״ר

כ וכן בעוכי הרי כ״ז ס5ירית ח ח תכ״ד חג״ת כה/כאורך וכן כ ׳פיטיות ומהם כאו לו כ״ז איכרים אחדים יהם בסידח' דצצח דאתא וכלס עולים פ׳א כייצין כסא • גט מהוד דאמא יתחלק •מזכר כצנח • דהיינו שפרק ראשזן דהיד דאחא יש כי טיספיח׳ד יהסכסי כי כ יכן כעו ח ח חב״דחג״תנה״י באורך (כמי כן כ ה׳דהז״ד דאמא הרי כ ז איתיו׳פרטיית ומהם כאו לו כ״ז איברים ופרק שני דהיד דאמא יש כי ט׳ ספירות ג״כ תב״ד חג״ת נה״י באורך וטי בחחביט* בעובי הריכ״ז ספיריתפרטייתשמהםזכר • דהודדאמאכנ ׳ דו כזאיכרים אחריםיהסכסי כאיסליכ ח ח כ ' ט גס בפרק ג' להול דאמא ישכיטיספירית כאורך י וטי בעיבי הרי כ*ז ספירית פרטיות שמהם באו לו כ״ז איברים אחרים והם כסוד ד' דהי״ל לאמא יעילים כסייא יכן מיסי״ד לאמא יתחלק לחלקים שאמרנו כפרק ראשון ליסוד דאמא יש בו ט' ספירות באירן וטי בריחכ ינ1 בעובי הרי כ״ו ספירות שייהם כאים לי כ״ו איברים אחרים וכן מפרק ב׳ דיסיד דאמא'א הרי ג׳ פעיייס פ״א וכן מפרק ג׳ הרי פ״א איכרים כחנין כס: עילהךמ״גכמנין אבדם יה׳ דאמא הרי בין הכל דמ״ת איכרים נמנין אכרהס : ורע שהאיכרים שכאו יופדק ראשין דנצת דאתא שהם כ״ז ספירית נתהייה מהםחכייה דמלכא קדישא •יהכ״ז ספיריתשיאו מפרק שני דנצת דאמא נתהיו מהם חש״ד י למ״ק יכ״ז ספירות שבא מפרק ג׳ דנצת דאמא נתהוו מהם נצח דיי״קוכ״ז ספירות שנאו מפרק ראשון דהיד דאייא נתהיו מהםחת בו נינהדמ״קיכ״ז דפי־ק ב׳ דהוי דאיוא נתהווה מהם ג ־דמיק וכ״ז דפרק ג' דהיד דאתא נתהיוה תהם היד ליו״ק וכ״ז ספירות דברק ראשון דיסיד דאמא שהוא ה״י נעשה כתרדמ״ק זנ״זדפרקשני דיסיד דאמא שהיא סמך דיסיד דביצה נעשיתת דמלכא קדישא וכ״ז ספירית דפרק ג׳ דיסיד דאתא שהיא ל יי דיסיד נעשה מהם יסוד דמ״ק יהד׳ דיסיד שכהתעכריתא געשית ה' באו התמש איכרים אתרים להשלים מנין רת*ח : ־ ורע שמלכות דיילכא קדישא היא פרציף כפני עצמה אדוקה בו והיא בסוד ד' של יסוד והיא נעשית תגבורות דאייא- לפי שכמו שתאמת באו רת״ת איכרים « כן באו מאכא רמ״ת • אבריי בזה הדיך שאיזרנו ולא הזכרתי איתם לפי שמיץ דיכרין זיי״ן כולם פי־צין א כסיד ייקרא את שמס אדם במס דתחייהו שכן >$ס הוא כללח דכי f כי כן תיוצא אדם עילה הוי״ה גם תמצא שאדם כלול תדין ירחתיס דהיינו האלף דאדס היא סוד כיי״ה שהיא רתמים ונשארו איתיית דיס שהם דין ופרצוף מייק •נעשה מבחינתרמ״ח אכריכ דאכא זשכינתיה מרמ״חאכריס

דאתא

י י ז ל ע א דאתאוכלאחד הוא פלגאדגזפא כפניעצמה; ודע שקבא $ י י לכ כ שכלאחד (אמדמהרמ״חאנריס יש הפרש בין ד

י ׳ 0 ם ה י החסד שהדכרכאתסטרא דחסד דהיינו רת״תלאכא וא פשוטים לכן גופו מתפשט יותר מהנוקכא ולפי שהמקבא ב מסגזרא דגכורה שהם מרמ״ת דאמא(הגבורות הס כמושים לפן

ס , אעפ״י שיש כה רמ״ח אכריס קומתה קצרה משל איש ומהי גJ ק קה ל נ שראש אכא מתחיל מתיקון ז׳ משל י״ג תיקונים שהיא ו

פרצוף דמ״ק שבא מסטרא דאכא הוא ארוך מתר מפרצוףה דשנינתיה ן ודע. שפרצוף השכינה מתחלת מאמצע התזי שלו מאחוריו כמו שאמר כמאמר ושרוי ממחי מבין כ' דרועוה ע ל י ג כאתר דתליין שערי דדיקנא דאקרון ת״ת ולפי שלא ה מתיקון דרישא דאריך לכן אין לא&ה שער בפנים לפי שלא

ת ; ו מי י נ ע לה האורות מי״ג תיקונים והשערות הס אורות פ י הגת י ל ח ת והם נקראים משיכא דמכועא כנזכר נמצא שהנוקכא מI א י ה מחזה שלו ולמטה לכן הכריעות שהם נשיקות לכוקכא ש

ב אע> נ רחל אין לשוח יותר מהטיבזר לפי שאפי׳ כשהיא בסוד זך גרן ת ת הכי ראשה היא כנגד הטיכור והכריעות הן בסוד אם י ר ב י א ם מקיפים ל ע שהגידים ה ד גחיןזלתישלה ׳, וד ע ב ג ב ו ס כמו שתראה ג״כ באדם התחתון והם בסוד נקבה תד י לכן הם מקיפים את האיכרים שהם כסוד דוכרא שהוא אכי׳ קכ ד כו ת״ה ר״ל האברים הם מ״ה שהוא אדם והגידים הם כקו

ם של י י ט ר הן מקיפין דוכרא ומלאים דם יען כי כאיס מפרטי פא ב ק ו דע כי כל מלכות היא נ מלכות כמו שנבאר בע״ה : ול ג ם ר קו י והנזקכא יש לה ו׳ תיקונים שהם שער קול דד שוק יט ש פ ת י מ ׳ ה׳ והס כסוד חג״ת נה״י וכל אחד מאלו החג״תנ

ת ! ו ר י פ לחג״ת נה״י הרי ל״ו ספירו׳ וכל אח כלול ח״י הרי ש״ס סם י ר ב והמלכות שהיא ה״ה הרי שס״ה גידים מקיפים לרמ״ח אם י מ א ו והם תואמים לרמוז שהם מאתרעילאה כמ״ש יהיו תם 3׳ ה ל עי ש מלמטה ומלת תואמים היינו תאומים ר״ל א/' עם י מ . פרצופים הוא למטה אבל מלעילא הם א' הוי ויחדיו יהיו תס ל אלהין ן על ראשו •שמלתתמיכ הוא א' כמו תמים תהיה עו לפי נ י וש״ש ולכסוף דהיינו אחר התיקון נעשית פרצוף הי^ שמקודם כשהיו כסוד ת״ד לעיין היו כלולים 5^ לכדו כלאתלפרצו עשו (אתר התיקון כצאתס מרחם אמא ניל בזתחלן אכלמסטרא דשורשס למעלה הס אחד וז״ש חי

ב ולכסוף נעשה פרצוף : נ היתה ז

לכא ול באיכץן כ נשמתאלנשתתא רוחא לרגחא 4ניז וטמיר מכלא א

שעדין

ד עון לאלו?* פרק י

היו יהי אור מסטרא דאכא ויהי אור מסטרא דאתא ואמר רכיל יהי אור • שככר היה הרי שהוא הוא עתיקא קדישא יהודה ע שהוא היה והיה ויהיה • הרי מכל האמור לעיל שתלכא קדישא

הוא הוא עתיקא קדישא ; וס״ש בכק״הק שהאצילות לא נתהווה אלא אחר התיקון לזה יש רמוז כזיהר ויקרא דף קכ״ת ע״א וז״ל תאנא עתיקא דעתיקין וגז׳עד דלא זמין תקונוי וכויוהוה מגליף* גליף ושעירמלכין כ ו א ס ר פ ל ח ה י ת ומשעיר ביה ופריס קק א ותקונוי ולא אתקייתו הה״ד ואלא התלכים אשר תלכו בד דאנח להד ואננע להו ולכתר זימנא אדום וגו׳ ולא אתקייתו ע הוא אסתלק בההואפרסא ואתתקין בתקונוי עכ״ל • ידועתאדם נ הוא שכל מציאות השברי כלים היה להוציא תהסבתי עלאה דאיהומלכא קדישא ושנינתי׳להמשיךכו הצשמה הקדומה ובכל עוד שפרצוף דת״ק לא נתהוה דאיהו תיקוניה דעתיקא קדישא לא נמשכה נשתתא דכל חיי בגו האצילות שכל תציאות •לפרצוף דמלכא קדישא הוא להיושיך בו הנשמילח״ותהעולמות לפי שאינם יכולין לסבול תוקף אורה אלא ע"׳ מלכא קדישא כדאיתא באדרא דכא וכל לא למה בגין לאשתלפאן ד סופאדכלסתימי מא עלאה ע ולעיילאכיה סתיסדסתי ההד' ויפת כאפיו נשחת חיים נשמתא דכל חיי דעילאי ותתאי תליין תההיא נשמתא ומתקייתן כה עכ״ל • הרי שלא היה קיום לא לאצילות ולא לשום עולם ז1א על ידי דההיא נשתתא וההיא נשתתא אין תי שיוכל לסבול תוקף אנדה אלא תלכא קדישא ושכינתיה * וז״ש וכל דא למה כלומר זה התיקון לתה הוצרך אתר בגין לאשתלפא וגו׳ • הרי שאם לא היה התיקון לא היהד לא זתין אצילות ולא היה קיום לכל עלתין י ו״ש המאמר ע תקונוידמלכא ומסיייואזיל ושעיר מלכיןותקונוי ולא אתקייתו הה״דואלה המלכים וגוי הרי בביאור שבכל עוד שלא היה תלכא קדישא אתתרכו כל עלמין ולכתר זימנא הוא אסתלקי היינו שאחר שנסתלק לעילא ו נ בההואפרסאואתתקןכתקי עלו אחריו כל נשמות הכלים ונתקן פרצוף דמק״ו כנזכר לעיל הוי ואתתקן כתקונוי דאי לא הוה זה לא היה אפשר שלא ה יה מקו5 לשמתכו הנשמה וכשלא יש מקוס לשרות בו הנשמה לא

היה תיקון לאצילות: ומ״ש בכק״הקדלמ״קאית ליהרת״ת איברים לוהאית ראיה בזוהר כראשית ח< ק״גע״כוו״ל ת״ת להא נשמתא לכר נש לאו איהי מאן דיכיל למנדעלה אלא כגין אלין

ן לאיה! דע ולא אתידעכגי ך הקכי׳ה אתי לע כ א א^י פ ״ ן ל י ע מ ן .

fja עת לאלהימ פרק י״ר #:

י עעלין דאיצק פתחין דנשמתא אתילע חב״ה עכ״ל ״ הרי דאמשיל קכ״ה לכשמתא ולפי שהגוף הוא לבוש דנשמתא ־ומהלבוש ^ יודע הפניתי כתו כן הנשתה היא לבוש לקב״ה דאי־ו נשתתא לנשתתא ואע״פי שאין יילע אותו • תתתת הנשתה שהיא לבושו צ״ל ׳L , לקב״ה אוף הכי • דאם הנשמה לא היתה רת״ת איכרים לא היה עושה הגוף מרמ״ת איכרים וכמו כן אס לא היה כקב״ה בחינת דת״ת איכרים לא היה עושה הנשתה שהיא לטשו כרת״ח איכרים כדי שתתלבש ברת״ת איברים גופניים • וכתו כן תמצא בדהר שתות דף רייא ע״א יז״ל אית תריסר שייפין כגופא דקיימין בעובדא דגופא כתו דאוקימנא ואינון שייפין דגופא ופוליןנאא דיזכתמא עילאה ואתידיעו כני דקב״ה דעוכדא קיימא בהו וגוי • ואית תריסר שייפן אתרנין פניתאן לגו תן גופא ואיכון ח ״ תברייא עכ״ל מדאמר המאייר בשייפי דגופא דקייתא בעובדא דגופא איהו פולתכא דקב״ה והדר אתר לאית שייפין אתרנין לגו י{} מן גופא ש״מ שאדם עילאה דאיהו תלכא קדישא דאיהו לגו תן ת״ת אית ביה בתינ׳רת״ת איכרים הרי בכירור • דמלכא קדישא

ר 1 ת ושכינתיה דאיהו נשמה לנשתה בעל כרתין לותר דאית ליה בתינת רת״ת איברים והדבר כ וטח שאתר ככק״הק דמלכא קדישא הוא נשתה לז״א • לזה אית ראיה בזוהר בראשית דף ך׳ ע״אוז״ל נקודה קדתאהה וכזי ההיא נקודה נהירז ללא ידיע לסגיאו זכוכא דיליה היכלא דאיהו לבושא לההוא נקודה סתיס איהי הוה נהי נהירו דלית ליה שיעורא ועם כל דא לאו דקיק וזכין איהו כההיא נקודא קדתאה טתיר וגניז ההוא היכלא אתפשט פשיטו אור קדתאה וההוא פשיטו איהו לכושא לההוא היכלא דקיק וזכיןפניתאה עכ״ל הנה תה שאתר התאתר ההיא נקודה נהירו דלא ידיעה שאתר היכלא דאיהו לכושא לההיא נקודה סתיס פ יוכו' היא היא הניצוצא שציירה הב׳ עטרין ואתלבשת בגוייהו ן ו איהי נהירו דלית ליה שיעירא זכו׳ הוא פרצוף דתלכא קדישא דאיהו לכושא לההיא ניצוצא • ומ״ש ההוא היכלא אתפשט ־ משיטו אור קדתאה היינו אדם דאצילות ומה שאתר וההוא פשיטו איהו לכושא לההוא היכלא וכוי • הרי שתיית דהיינו אידםו לכוש לההוא לכושא דההיא ניצוצא • וכמו כן תתצא ג״כ רמוז. בןןהר כראשית דף קנ״ג ע״כ וז״ל ת״ת מלן י לאצילות איהו קיומאדארעא • הרימלאמר מלן לא קכ״ה כמשפט דא עקבדאי ק תאן מלן לא קכ״הכתשפט דאי •כמשפט יעמיד את שמתלבש בו מתקיים עלמא הוי מלן כתשפט יעתיד ארץ כלומיכשיהיה יעקב דאיהו ת״ת אם כן מלן דא מלכא קדישא שע״י תי • המלך דאיהו תייק כתשפט דאיהו ת״ת יעתידארץ דא תלכות • וכתו כן תתצא רתח בזוהר שתות דף פייט ע״כ וז״ל ששת ימים ודאי ולא כששת והכי יזמין קדישין עלאין אקרון יותי דשתא קדישא אתכליל כהו(איכון אתכלילן כיה עכ״ל • הנה כזונת המאתר היא שאס האי דאתר קרא כי ששת יתיס עשה ה' הוא לרתוז שהשלים תלאכת בריאת עולם כששת יתיס הי״לל קרא כי ־כששת ימים עשה ה' • מדאמר כי ששת ימים עשה ה' אתא לאשמיעינן קרא על יומין עילאין לאיטן שש קצייתדזעיר שעשאם מלכא קדישא הוי כי ששת יתים עשה ה' • זאע״ג שתראה שיצאה חחו״ב המתקן אותם היה מלכא קדישא דאיהו הוי״ה שהוא ׳האציל להם נשתה מצי וכיה ולפיכן יקראון הוי״ה נןתי? דתלכא קדישא ״ וזה שאתר המאמר והצי יומין קדישין עלאין אקחן מתא דשתא קדישא אתנליל כהו ואינוןכלילן כיה • לפי שהוא כצשתתא להון ותתלבש בתוכם • וכתוכןתתצא בזוהר ויקראס תכלאולא תתפרש באורייתא כרתן אתרתד לאומיז״אלאברהם קאסתי הדעתי ־דףק״לע״אוז״לתאנא עסכלדאשמי

״אעכ״ל • תדנשבע כתה שבו ש״ת דאיהונשתתו כדכתיכ נשבע ה׳ צכאות כנפשו • נאםדו נאסהי נשכעתי ככי דכתי תו איתא בזוהר ויקרא לף קל״ט ע״כ יז״ל תאנא כלאינין כתרין קדישין דתלכא כד אתתקן כתקוניי אתקרון &דס דיוקנא לכליל כלא ומה לתשלפא כהו אתקרי שתא קלישא עכ״ל • הרי תלאתר התאתר כל אינון כתמן קלישין לתלכא הייני על ת״ת

דאיהז ז״א ותה דתשלפא כהז אתקרי שתא קדישא הרי ששם מ״ה לאיהו מלכא קלישא אשתלף כיה כנשמתא לגופא ן חו איתא בזו ״.ר דקרא לף קת״ל ע״א וז״ל אל לבו כלבו לא נאתר אלא אל לכו כתאן לאתעצכ ותקבל לתאריה לאח זי האי ללכא דלכין עכ״ל ״ תלאתר התאתר כלבו לא כתיכ אלא אל לכו וסיים לאחזי האי ללכא לכל לכין ש״ת לעל תלכא קלישא אתתר לאיהו לכא לכל לבין שאין לכ לגו תמכו אלא ההיא כשמתא הקדותה להוא והיא תל איכון * תל איתא בזוהר ויקרא לף רכ״ו ע״כ וו״ל מחשכה ללכא לא מ״ה ימינא איהו מים ואיהו יל הגחלה משמאלא אש ואיהי יל החזקה בעמולא לאתצעיתא יל רתם לאיהי רוחא דקודשא וכלא כן י״ה עכ״ל • הרי מדאמר עמולא לאמצעיתא לאיהו יל רמה והזכיר ימינא ושמאלא ואמר מחשבהו איתא בזוהר ויקרא לףרל״הע״בוז״ל וכנפי דלכאאיהומ״ה ש״מ דשם מ״הדאיהומלכא קדישא איהו נשמה לז״א : תJ»״J>3 ע הוא שהריאה והלכ רמוזים ח ת עליל • י ח ת .ליאה מקבלים לרותא לאיהו מלכא עלייהו כמה דאמינא ופניהם(כנפיהם ה

וקנויה

>pp3 יקצותמ « מדאמד המאמר(כנפי ריאה מקבלים לרוחא דאיהו מלכא עלייה! ש״ע דתלכא קדישא רומז לרות , , י זוהר דף ׳״גע׳יא וז״ל מלגו איהי מ־הדאיהו אדת אצילות איהושקימדאילנאכדריעגיועמי נ הלכ י יגואיתא בתיקון ע י כ ת הוא עילת העילות סיבת הסיבות דאשקי לאילנא כההיא נ כמיא דאשקי לאילנא ואתרכי בההוא שק״י רכון עלמין אנ0 (ההוא נביעו איהו כנשתתא לגיפא דציהו חיים לגופא עכ״ל י הרי שההוא נביע( דאיהז שס מ״ה איהו כנשמתא לעפא ״ ה מכל האמור לעיל ראיות כדורות ששם מ״ה דאיהו תלכא קדישא ושכינתיה איהו נשמה^לז״א יג״כ לכל האצילות • ומה דאמיכא ינתר שמתלבש בזעיר אנבק משאר פרצופין היינו משוס דהרות שורה בלב ומשם תתפשט בכל הגוף ״ וכל שאר לתייתי ככק״הק

כבד ברור בכתבי האר"׳ ז״ל ןלמפזרסמת אינן צריכ״ן ראיה :

*וז לאלתים פרק ט״ו מהימנות* דכלא בית קדש הקרשים פרק טין

ת ולבא אל ביאור המאמר זה צריך להקדים לן ולהודיע ןמוז שאמרככק״הקשכשיורדת השכינה לבי״ע מקטנת אז י מ ל י ע ת עצמה • יש רמוזל5ה כדבר• חייל ממה שאמרנו כשיורדת השכינה למסה להנהיג ה את עצמך י תקטצת עצתה ואז אין זיווג כדי שבשתתתו לא יתערכ זר • אכל ק הלכנה שאתר לה הקב״ה לכי ימעט* א נ וגל עי י נ נאמרו ג״כ שנעשית א׳ מששים כאור השמש • וקשה שהר• אין כשמתגלה עתיקא קדישא דכל קדישיא אזי כל הדי' לה אזר תעצייככלום כדאיתא בזוהר י ־ י ־

ד ח ם • יזה הדבר ב ליתלהתגרתאכלי •שהעיניס ריאות שאס לא יהיה איר השמשתבהיק בה לא תאיר כלום שזהו לקות הלכנה כשיעמדו על קו התל׳ שניהם ויהיה גון׳ האדן ביניהם יחסןד שלפעמים לא תראה כשתיים אורה ע •מכל יכל ואס כן אכא פנה אורה שהוא •א' מששים תאור השמ£ י יעיד שקראוהו• •אספקלריא שאינה מאירה • אלאי־״ל

לה מתמתקין זאתכפייןמקידה יהיא העי שעילה למעלה וע״י גילוי ע״ק דייק יתעורר הזיווג שלהם יאז כשעולהת רו י לתעלה היא מתפשטת כ" י ספ ולא כמו שהיתה כסוד נקודה למטה לעי שמה שמקטנת עצתה כשיורדת למסה היא כדי שלא יתהנו התיציטים יואוי׳ה א בל כשעולה למעלה באצילית שם אייןכ י פתד מחיצוכ״ם כי לא יגורן ׳־ע ע היא מתפשטת דיזהרת כשוד והיה א5ר הלבנה כאור התמה ינעשת כעלת עשר»ג י ספיריתשלימות ו׳או היא ראויה לזנו בע% י וג דהי כעת הדי זז״ש המאמר ו . . שמתגלה עתיקא קדישא דכלקדישיא אזה ר י פ ס א עולה למעלי־. ומתפשטת ב ל ש י י א כ י ר ה ר באחו ו אחו א ף ש צ ׳ ך ״ ־ י י ׳ ״ ׳ ׳ ן ״ ג ׳ . ^ ׳

ד קיתתו } • ו נ מ ; יאז שיעיר קימתה מ א כ ק ו נ ^ ר ו ח א ת ב פו י ית8חז.־ הקלי ״ 0 א * צ ז * ;ליהפסק דכ^יכ & «^ ק ב א י ה ש ^ ה ר ס ע ת ^ א , , ^ ע ^ י $ ^ ^ ן י < * י £ ת ^ י ק ע לפי שהיא מקבלת מבעלה ילפעתים נ י ל ד א ת ^ א א ^ ^

ובעת הזיוונ שחוזרת פגים בשנים אז שיעור קומתו־־! שורת בשודז כשיעור קומתו ונמצא שמתתלדח כתר דירה היתיז מקימו ברפארות דידיהמחציו ולמט־ן בסודעט־ת ראיארת ל־יעמוסי בק כי עטררת שהוא בתר דירר־ז בחירת דידדא מס־וס שמלת הזקן ול־״מטה ן*1שר שם המעיים ושם היו גנוזים נשמות

י ו מתמתשהיאענס גס כ; איתלהאיתשיתין כנגדהעימ׳נמ>אשכתרדידההואכנגדי7'תדידיהמאתןדו ד ב א י •«דיע יל ע י י ל ת ו < מאור רשמששכןא^ז חזי ל שהמלים היא א׳ יוששים מנבואה - מתצי ת״ת ולמטה שהוא מקים המעיים אכל י

ר ^ ה ר ג י א ד שנעשית ערצ, ף 0ה ש ן הואשידיעשזי׳אהוא ששהקטית וכל קנה כלילמי^ר אינה מתגדלת ע י נ ע ^ ' הרי

־ - .׳nuW> W .פרק ט״ו' .־׳ טפז , עיהיקדש הקדשים *יק שיו. ־

ו '4)נחים כשמות יהדי שיתין.וכשהיא כסולצקולה אתת איו קה בו אז תהייזהיא עבילתיהזקן־ילמטה אשד שם התע«ס*שםהז •*שראל קודם־נתינתס כרתס הנוקבא שככר ״ידעת ני מנה״י א' מששים ואז היא ־בקטניתא שהיא בשוד נקודה אבל לעתיד ־דאתא נעשה־פרצוף זו״ן כן מנה״י דוו״ן ייצאו נשמות ישראל לכא שתתפשט ככל העזלמותותתלנן כדכתיב ה׳ימליך לעולםיעל אז יותקנו תיקינין דילה ותתפשט בעשי ׳ספירות הה״ד ת ולמטה יזה שהיה גנוז בנה״י יממה שיוקל ; יזנה״י הוא מתני ת ימן המרדן המתקבצים בנה׳׳י משם •ינאו נשמות ישראל הרי •וזרתה לכם יראי שתי שמש כדקה ״ותרפא בכנפיה שידוע הוא שהיו גניזיסבסודבטן דיוכדא׳קודס• שנתינו;-•בדמם ^דגזקכא, •שצדקה היא מלכו׳ כשהיא מלאה וידוע גס כן הוא שת״תישל כל יוז״ש ושם היו גנוזים נש!ז1ת •ישראל קודם נתינתם! בדתם . יפרניף רימז לשמש ועתה בעוונות שהיא מקטצת׳עצמה היא הצוקכא ומ״ש הסיבה שיצאו אחור באתוד 5 בסידכקודה לבד בלי שוס ביזינה אכל לעתיד לכא וזדתה׳לכס ידע שכמו שאו״א המ כסוד י״ן שהוא ץ' שהיו דבזקיס אחור . ירא שתי שמש צדקה שדייל שתרח התפארת של צדקה ומרפא באחור כסוד וחכם באתור ־ישב?גה ^ם כןזי׳ין ייצאו כך ־ בכנפיה שלא יהיה עוד שוס קליפהובזה מתפשטת בכל כנפיה: הנוקקא הם•־ •אכל שאר ירחים שהם ככל עולם ועולם של ־ כי״ע * ליי; להם כדי שלא ־יתאחזו כהם הקליפות לפי. שאור ׳פני: ׳מאיריס ייתר תאחיריים לידה לפי שהלא בסול׳חסלים דנוקבא t קגרמס כלום לפי שאינם יתעצם אלא מלבוש והתלבוש אם לא זאע״פ שהם דבוקבא בורחים הקליפות מהם אבל אחוריים 1יאירו עלמ לא ׳זרת ויהיה תשיך אבל סיהרא דע׳ן זזייס לעולם לנוקבא שהם גמרת דניקבא •יכולים •הקליפות לאתוז בהם לא יתסר עתצה י אור ובעת תשחנה תהיה איימששים ובעת •לכך הגבורה דידה היו בצד הזכר •והחסדים.•לנד ־חז־ן,כדי־ . שתתיולא(היה אור הלבנה כאור התמה ודייקא בת-י ממאמרם יעיברחו י הקליפות י מהם ׳והגבורות -לצד-התכראי לתתקי־ .־לזילשאתרו שאייר לה קב״ה לכי ומעטיאת עצמך ולא אתרו גמרתיה אכל כשעולה למעלה שאץ שם קליכותאו ׳חוזרים שאתר- לה. ל3י־והתשיכי.את •עצמךלכי שהם מדברים כשיהראט ומעטי את עצתך אכל לעולם יהי בה .יפנים כפנים $ ד לעץ חיים לכך אמר ל-: ולכא . יאור*.1וראיה לח תמצא בתיקוני הזוהר לףיג׳ע״בץז״ל ׳ לעש־ שפיחת דאצילות מלכא כהון אייהו וגרחיה חד בהון איהו !חייוחד בהון מה ללאו הכי בעשר ספירות דבריאה דלאו אינון ןחיהזןתדלאואינון יגרתיהוךתד ׳ועילת על׳ כלא היא נהיר בעשר •שפיחת -לאצילות וכעשר לבריאה ונהיר כעשר כתות למלאכייא־ובעשר גלגלי .דרקיעא ולא אשתני בכלאתר עכיל •• • ׳ימ״ש המאתר בעשר שפירית דאציליתמלכא כהון איהו(גרמיה חדבהזןאיהמחייוחדבהון ׳•־ •צריך להכקמהאילו ותאי חייוהי. •ומאיגרמוהי ׳• חייוהילאנשמה איהז רמז לז״אגרמייהי רמז למלכית • הרימדאתראיהווגדתוהי תל ש״יולשיהראדעץ סיים להיעצם ילא• מלכיש מה שאיןכןבנלספיחתלכי״ע ״ן דלית חשיכא ע י ' זמ״ש ועלת על כלא הוא נהירבעשר שכיחת דאצילותזדכריאה וכזי היינו כשנהיר בהו כלהו מתנהרין מניה י ליכול למיקםקמיה .•. הרי.-מכל.'הנ"לשכשיירלתכשכיניץלכי;׳עתקטנת• עצמה״•• ׳וכמיכןתייצא נזיהד בראשית דף ך׳ ע״כ זז״ל בני אתי נתרוכי להא גהורא לא אזעירת גרמא ונחירי דיליה יקליפין אתתקנו יעל לוכתיייהו עכ״ל הרי שאזערתיגרמאת מתתקנות זשילטית יז״ש דז״ל עתילהמלכות אלום להתפשט ככל העולם 15׳ חזקים •״ ־והענץ ז פ ^ א ת ר ׳וכשהיא תזעדת ג היא שכלתה שמערב׳ ן העיונית היא תזערתגדתא ייתר •יתתרכית הקליפית על שתשאר כסיד צקזלה א'שהיא כתר דידה «הדכר כדור שהעולם היא מלכיתוכשמתרכין הקליפית ושולטין עד ט' ספיריתיה אז היא מצתצמת עצתה יתקטנת עצתה על שנשארת כםידנקידה דהיינו כתר לידה ז״ש להתפשט ככל העולם ט׳ חדשיםזמה שהוא ט׳ חלשים ולא ט׳ שנים יען כי החדש הוא של ירח יהירחדומז לשכינה׳כיי ט חדשןם שהם ט׳ספיחתיה, הרידאיה למה שאמרנו שהשכינה כשיורדת לבי״עמקטנתיעצמה «ת צ׳ זכו׳ אייל ׳וםיש •בכק״הקשמה שיצאו זו׳׳ן אחור באחור מפני ההליפיתזה דחיז בזוהר בראשית דף 3' ע״כזז״לעאלת א הקכ״ה:צדי׳ אצת וצדיק אצתאכלאצת צריך כתהוי טתירא ליתאנת־צריך לאתגלייא כלכן ללא למיהכ ׳?תחון פה לעלתא מ״ט נו״ן איה׳ ״ אתיא ״' לשתא קלישא ורכיב עלה יאתאתל כהלה ורזא לא,כד כלא קכ״ה לאדם הראשון דו פרצופין 3דאו וכגין כך אנפוי ליו״ל תהלרלאחורא• עכ״ל ; והצה הפ״פ שישבצלי׳ לפי שהם ינייד(צי״ן אחיל.באתורוהסיבה היא שלא ״יאחזו הקליפות בנוקכאא״כ מכאן ראיה שהקליפה קלתאה לפרי זכזה יהי׳ פ״פ אפיקירשיס הרי כנןכר שבשביל הקליפות יצאו

אתור באחור;

» ה י כ

-j ״קדשץט פרלן י t־M}< >עוז לאלהים פרג(• י־ו מ&יטטתא -בלא. ניה

.0 די \ ימת שאמר בבית קדש הקדשים דאית תלת חללץ דחוחא ולבא אל־ביאיר המאמר זהצר-יך להידיעך שכלו שיש ו בריא כהו אית ראיה בתיקוני הזוהר דף קליא ע״א שמקיפיםילאברים טוו כן יש תוכיות בתיך האכרי©ס י וז״לקםהבאדשבין עתיקא דעתיקין. ואמר- כזצינא קלישא שאותו התוכמת הוא כחי האבהי שאע״פי שאמר• שהאבד rשמאלאתרמ^ו תלת מדין לא מייד. ה"י.וא״וי ה״י׳ ודא איהו באו מן הנה״י־-כלילח^מ צריך לדעת ג״כזה התוכייית הנקרר^^ י ן ה י *לגאואבלשמאדאיכגת״ה איהו כליל י בזוהר• קיסטא דחי׳ הרככתו אי י ן כ אינק תלתאוירק. דמתלבשין כהו; תלת־ והרכבת זןז הפרציף דקףוש-מאו״א• 'מ״ש• המאמר והרככת הפרצוף ן

m תנינא- וםן.הח' מלכים הנ״ל היו באזען M מוחין שמא חד. איהו גופא ה דהיינו בהלל* דגולגלתא דרישתו מוחא לא תלגאי ודא מלבר עכ״ל חנא ג חללי! השתכחו מ מ J דהאי פ V כוונת המאמר הוא לרמוז על שם N דקיק D V i p i דאית כיה תלת: מדין• ברומו לתלי4 דשריא-מוחאי בהו: מוחין ושם חייה דאית כיה• תלת-אלפק• דפיי» עלייהו־-םוחא חדא. אחפשט •לרמוז על תלת, אוירץ דיכהון׳שרי־א ונהיר ללב׳ שבילי! •שהם ל*ב נתיבו'

ס וצריך להתכונן מאחר קרמייח א ברי. ס ק כ«־ באי-תנב/ זשס״ה גידים אות שלה״ח מלכים למה לי• י אלא הנבז שהעניןהזאכמ״ש שהנשמותשכשמונה מלטם נעשומוחין-לאבריס וצרי' לדעי*ם הימ׳ת«היכ^ מאחר שהםח'מלכים• ע נתהווה להיות עשר קשירות בח״ק אלאע שברישא להאי פרצוף דמ״ק איו$ ד ת J׳ חללין שהם התלת חללין שבו־ שרו* החוח לפו-שהתיח-הוא ג' חתיכית שהוא מוי*ימין• ומות שמאל והמוח הגי שיש ביניהם וקטין שהם ממנו מתפשש ויור7

^ י ת ח ת השפע דרןחיט השדרה לא ולקיים כל העולמות וזה המית ה ג׳ הנ הנקרא דעת וכל תוכיות האבדי׳כקראס תזחיןגס-כן וכל המיחיןשל האברי

התלתתותין••. ות״תוהר אליף היא .קדיתה ואין יה*ה הקולני בית של

התאיחד • יז?לשמעיקרא האלף התנו. •יודכתושאתמולעילשצירית אלף היא• א צ מ נ ל עו ו •מ״ל וא?ז דל״ת• דהי •שכשהיי״לינסתדי* שהן. המוחין- שעליץ•

חכמה וזה המות הראשון הוא מצד אנא ״. סוהא תניינ**1 מהפשט בח0שיס תרעין שר.ס• ך שערי ביצה וזה המוזהב'הוא ״ מצדm w i אםא . םוחהג׳ אקרי דעת , , ה£לךה*׳מחח׳ הנזכריםשהוא ב׳ . . . ״_. _., . לא נגלו אז הן כסיד תלת מדין יכשנגלי• עיטרין כלי ל כ חלא דהזו גנ-יגק בגו ונעשית מייל במ«לואי< ינידע שי*א או״אבפטרא ואבא־ חוה נניז בגווהחד עיטרא דאקרי ו^הד. וטסיטרא כשהיא יו^׳אוה^א נקראת אליף ולפף : לשםמחה-דתיזבנאןלח:לת^אוירין דבהין- דאסא חווגגי*בגווה חד עיטדא

שרייא ־התלת מוחין לפי שהאל ף שרייא* י דאקח *בורה ובכללות שניה׳ נקרא שהיא תוכייית שלהם נעשי מהנשמותשלף דעת וזה המוחישא«יו• חלליה בין ני׳ ir מלכים • והגי מוחץ שיש בראש ל א •כה מייד גם כן יכךתראהבצורות ה :דאית בה יו״ד עילאה׳ זבהתעשטה מוצא חללין דבימוחין-וכלהו מרתעטרק החוח הימין נעשהמעעראדאבא והמיתס ת א צ כ ר א מ א ף בריחיה ואיגון־ חא-רתפ!לין \. השמאל נעשהמעטרא ד ל א ־ו״ו דלית דהי״כוב• שאר־צורות הל מהם׳ ד ^ ־־ •־ ־ לתק נעשה המנח הגי שהוא ה ; ר : ל ל ^ - ן גם. ל ז לי דלתעי ״ו ו כן ו עטרקהנ״ל־שנזכרו כבר נמצא שכל תוכיות הפרצוף הקדושמ א ל י ק הזההואתה-״ח נשתיתשל החי מלכים ומהב׳ מוחין ע א

מ י י הנזכר• ז ומי ש וזה המות השלישי שארי חלליה(ט׳ ה לפי^הוא מכוון ביןהב׳תיחץ ימשסינדל־יןמיתין לזי"? נהם בסיד התסילין־ט הרציעזת־ החתפשסזס חהתכיליןישלראש הם סוד המוחין-עיןרדיס לזו״ן לרן השדרה ולכןצריךישיה*ב היא ל הרצזשתאריכית א׳עלהקיכידיאעד הלכ׳הכאעד ה בסוד התוחין שמרד־י• ל<ע«ר שהוא רתח בלכ והכאיעלכ^יבמ־ מאיהתוחין המרדים לניקכא שהיא תתחלתמן הטימדיככזכרfaz& ת ע י וקשר של תפילק הואדימז. לתוחא תליתאה ב

7 ן ותצ י מ י ד צ ס ת י א • מ ש א י ב כ יי[ע? ש ~ י * ק ־מכוון כיגל כ >מאל.

•שתהשנתפשנ4מן היויד ונעשית אליף היא היא היו״ד עצמה ׳וא״ת ליכתוכידתמנא יו״ד כרים א״כ' ואת״כ אלףולמה כתכה ־כעשירית• •י״לשהאלוף היא מורה גילוי>אתזר-יאת׳-׳>^1תתגלה

זבעשרספידזת»־על>4׳־אל יעלה־ בדעתך שכבר נתגלה הענין•ידיעלכל • 'לען •בעשירית־ הדר וכלל הכל בנקודה אחת ׳ ו : .לרמוו אע״נ לאמרינן לכתגלה הכל סתום עדיין • כדאיתאה י:בזוהר בראשית דף א עיייפ-יז״ל ואית אחרא לת^איאקר• מ תה ביין האילהאי־אלאקלמאה סתיס דאקרי מיקייתאלשאלא כיון דשאיל ברנש ומתפשט לאסתכלא זלמנלע'מדר^אילדר>אד &ן-־כל;לרגץכיק ד:וטי'תיזן ת״התה ילעתתה אסתכלת ע יוה פשפשתי הא כלא שתים כקדתיתא על׳ל • הרינשאיזר

— . שפשכש

־ •עוז י^היה פיק א •י ת קדש ןגקדשימ פרק ייו - * ' ׳

דעת ןכדחטי ללר4א'*שירית. א״ל מה י י ס להיח1.על המות ימין לאבא יעלמוחישמאלדאמא שפשפשבכל-הדרג 0מאל הן רמוז באות עשירית באות יי״ד ס כמה להוה לק י ת ד הכתמ J ׳ הרי כלא ס ־ ?התפילין עצמן הס סו י( ת ו מ ו צ ע ם • ( ופי׳ המאמר הזה תמצאוהו כס׳ ת י ת ס א ו ה • ולבא שת מדק ל ת ת אלפין ו ל ת איירין דאינין ת ל ת ת . המות מדאי v ׳מ פתצינו למזין שהי״וד נקרא מות והאלוף הוא האויר דשריא כהו

הו כאמור כבק״הק: י ן אימן ואינזן חכמה זביצ׳ולעתדכליל תחי ת מוחין הרי כבירור שתאמר דלעיל דתלתתוחי ל ־ילאינין תנפקק ן עי י ע!'כיז"לתרין רצו ״ ל ר ף ד א ר ק ף ס סוד התפילין לזה א«ת ראיה ׳ בזוהר • ח שאמר ככק״הק דחוחין ה ס ון י ע ח מסטרא דא ותסטרא דא לזין דתרין ירכין דהאי א״ח דצכיאי קשוט אתידן בהו דהא מלעילא כפקין תרין לדת כל^א וקד איהי אתאחידת אתאתי א לאתאתדא כאו ת ת ר אתבשטו לריטן ל ת ב זוימינא ומשמאלא ידלי״ת אתאתידת כהו לת . מדאמר ע ד ה חן המאמר הזה יש ראיס ללכרי ככק״הק ש איירתי שקשר של תפילין הוא י־מוז ל ל ? הנ כ בשיפולי יריכין עמ ק פ נ ן רצועין בפקין מנןטרא דא ותסטרא לא רוא דתרין ירינין דהאי א״תדנביאי קשוט אמידי כהו ש״מ שהכירציעין ל המאמר תריל ע ת כהו כ ד י ח א ת ס גצח והול דו״א ומה שאמר המאמר להא חלעילא נפקין תרין דרועין מיחינא ומשמאלה ודל״ית א ז ה ס ת ה ן מם או״א אע״ג דלכאור׳ משמע שהם תסד זגבןרה יהדל-ת היא לאה כשנלקדק ן אלו ה ת והפ׳ דחעי ע ד ת הגא כ ל ד גרחין לותר שזה ?ל לףשיא שאס ה3׳רניע1ת אלז של תפילין יזרדין ללאה א״כ הכי רצועות לנכקין מן קשר התפילין למה ירמזו לנצח והוד ל כענין מם ק לא שייך לומד שהם נצח ו׳דו־ד 'לדוכרא שהרי הבי רצועות שהם נצח והוד נפקין מן הקשר דהיא לאה אליכא דמאן דאייר א דזוכרא • ועוד שמציעות של תפילין ברישא דזע«ר אתר שמתפשטין חן הקשר שהיא הדל״ת ואם הדל ת הזאת היא לאה איך יתכןן שת« לרועץכדאיתיכאלרא דכא והאי אדם אשתל«ף י ב ת ת ל ח ת ן מוחין לבעלה שהוא גבוה חמצה שהרי פרצוף האשה ת ת פלאה תן חזוי ע״ש • ועוד קשה שמעיקרא הקשר של תפילין צריך שיהיה למעלה חן הצואר ולאס רמוזה בקנה א״בודאי מאחורי ושר• מבי

ת ניתא לפי שרצועות העליונים• ע ל לדידן דאמרינן שהקשר הוא ד ת • אכ ע ל דליית של ד ר אלא ע מ ת ל לאה א זהאי קשר לאו עת ע ד יט מזה הקשר ממש להוא ה ולהי כ תתפשט מתנ ״ ת א ו ר י ע ת שהוא רישא ח ע ל 'ה לאכא שנכנסים כקשר שהוא ה של הראש הס׳ נ;ר ואו״א נעשים ת כ ם אמתפשט«ן מחצו בי רצועות שהם כסוד נצח והוד דיליה כמס דאמר הזואמיוהתפילין עצמם דאבא ^ ״ ׳ דהיינו זס בדעתדז״א ון״א מתפשט כב׳רצועותלהיושין אל ה*סזללהביא!J כוקביה נמצא דכתפילין יש רחז-ליחלכל מוחין נ כ ה ת ל ו ע ו צ ר לל רישא דאו־״א ופג״ל אתתר בבר נש ר עילאה עעילץ ע ת ש דף ד' ע״ד וז״ל נ ד י זוהר ח נ ו ק י ת • דעילאק זתתאין וכן תמצא ב$ לאל׳א ואע״בי שהאל׳י זיל ה"? הביא בכתביו א ר בתלה שאדם מולל בה תנדלין לו e הרי מכתו״ עליון איהו התפילין עצמן ב שקשר של תפולין הוא רומז ללאה האמת ג״כ־היתיז אתו וכל אחל כפי מה שירצה יכול לכווין, וכפי מה שיבול יובל להמשיך וזהויעת יש כזה המנערא דבמדה • .־ שצריך להבין ץה שי ו פ מודדין ל ׳ שאמר כסוף כמאמר ובגייל אתמר כבר צש כמדה שאלם מודד בר איהי תפילין לאו״א • • ועגל ת״ש המאמר ובג״ד דתשתע ^1כשב«ל שאמר דכתר איהו־תפילץ ת כ ל ל ׳שאדם מולד לחה דאמג׳ לעית תפילין ואית תפילץ אית תפילץ א הביא זאת המימרא דבתדה שאלם תולד כ? תודלין לו t אלא 3תשוכה היא דאי מ א ו א ב א זל ואית תפילין שהם ת כמה.דאמריבא לעי ע י ם או-א וכקשר שלו הוא ה עגלאיןלאינוןכתר-והרצנעותלצפקימאלין תפילין הי שפירש המאמר בכאן שכתר הוא תפילין לאן׳';א פ ל ו ג א ה ל י או״א מחש{הרצגעותהס חוי^ג לאינון מרין לרועין ואז הקשר שלג תהייתבלבל ובמקנס׳אחר מצעו שהתפילין הם או״א ממש לפיכך אייר ובגיל כלומר בגין שאמרתי לך שכתר היא התפילין עצמם וא לך יאם י נ י א ל י ע ל א ל י ע ל נשאלם מידמבה תידלק לו שאם תרצה להמשיך שפע מ קלכך:אמרכמדי לכו (דעבמה: ן שלא י ת ע ד י- • ירמזלזהתמצא * ל ן י ד ז ו ח ה ב ל ל ו מ ם ד א ש ה ד מ בג״ל כ זהושאמרז ג״כי אלן נ ג נתםתחתועם י ןהי לי - לאתגפלנתמשיךמהתפי ׳ן קולה האי קרא לאו ת ב ברחוכית ת י ת ה ולבסוף כ נ ח דקדא דף קל׳יא ע״ב־וז״לתאנאהאי דכתי-ב חכמית כחגץ ת ר : ה ו ז • י גימק כאלו ת בחוץ תתנ-ה. כד נגיד תמיחא םתימא כאחיך אצפין למוחאדז״א באיפה נ רישא ם?פ?הילאו ס>פ?ה רישא אלא חכמוה אלא כקיומא דחיחא עילאה.עכ״ל • הר• א ח ת . א ח ג ח ת קיימא ד י ל ק חיחין נאתעביל חד מיחא בגין ל ר ר ת כ מתתבראן לי שיימ לתפילין הס.מןחיןיש״מ כמה לאמ-ן ת ר א דמיתאעילאהש!מ ת מ מ ק ב א ל א ה א ת ת א ת י ת יגדאמדהמאמרדלי־תקיומא ל ' ן קממא אלא בתפילין דלעילא יכץי למעכלפלאח?׳מכי«ךבתפ?ליןעצמן לתפילין-דליג״לא א ליתלו ת ת ל ד ן י ת ו מ ם ה ־ שהתעילץ שת ולענין הרצועות ע ג 4זלתתא דהיינ* ה ם בקשר של תפילין דאיי»תפ*לי ת נ ברצישת הראש לאי א להתשיך א כר; ז נ ר כ ת ־ לאיהו כ

כר בסרק זה ן ויוה ז ו לך סיד התפילין הנ מ א י כ י ר ד • ה ח ך יא׳ קצר זה כ ארו של ראשא'

זשז־ן

8 *ית זךש הקדש ם *רק י:ז ל כ עוז ל«להימ*רק %ן טהיהןנותא ו

gp ;ל כיאור המאמר ככר נתבאר לן שהכי רצזעלי שאמר בביתקדשהקדשיסשצינירית הזרע:קלנו •הס זלב« י א^ ע ד ל הרמוז כקשר שהוא ה ס ה ״ ל דמוזלב׳ רציעזת של תפילין ויי־רדין דרך הכוליין ככר מתפשטים ע״י ה אמרנו לעיל שהרצועות הס המוחין והמוחין כשיורדין לנאת לא שהם מתפשטיסעל ידי הדעת והדעת אינו מתפשט אלאן ד ת ד ע ד דרך היסוד עזכרין דרך נצח והוד ויורדין ליסוד ומשם ־יוצאץ שהמוחין דאז״אמתפשטים כתזך הדעת וכהתפשט הא ב א ד ן י ח ו מ ה ס ף . . תוט השדרה •יתפשטו ג ד א ר ק ר ד ז י י ז ר כ א מ למלכות וזה מ

־ "״־ ־ ' " ' ת מרחפשט־ן לכל־יגנפא ־ ל ׳ וער־ך ל הכין למה הרצועות זאילין ת זאתאז לא יהיו לאחור תלויות אלא לפנים >[א שכבר ידעת שהרצועות הס מוחין כנ״ל ואם יהיו תלויות לאחור יהיה אחיזהס י נ לקליפזתעלכן הס באים לצד פJ3J א דלזכרא כסוד אחומי י ס שהוא סת אמי ותהי ליי לאשז; אבי היא אן לא בם י נ בלומר שהיחיד צריך להיות נגד פ שהיאש־שראדדיכרא ילא מאחור שהזאם אתר תה ע שנורא דניקכא • עיד ט שנאים הרציעות נגד פצים לרמוז :שנחלקים הכי תיתין א' ליתיףא' לשמאל זאם תלדית לאחור לא ׳יבתןלסיק ניטים שיתערבו ילא מדע איזה לימץ זאיזה לשמאל אלא יראה כדבר שיירד

להא׳ סטרא ולהאי פט-י^יי מוחא תליתאה ראקרי דעת דאח־דכד־זון בהאיםטיאובהאי סט׳׳זמת^שטM ד־.ע/קר i r ב^ש׳לע דאניף ש NTYNTO באידרא יזוטא.מעויj כדעת ואתשליין בי־ p r n K

#כםררין ואדיין דכתיב וברער־ן» י ושה ש א יסר באידרא L חדרי־ם ״ס רבא תו א־.פ8ט האי ת״תואחתק; מעיי דדכורא זהי על עצמות הניף מנתץ ומ״ש כאידרא זיטא הו*א על לבוש יותר דק ופנימי מתלבש בתיך הניף הוא בין דחנש שיח וביןו הב׳ הנוף ולפיכך התיכו א״נו כ- עטי ק ל*א r מאו״א בדי ־ ל־יחבר ע בהם ואי ג ו ביניהם ואינו נ

ד ־ שהתיחיןדיזקאחליןעל ראש דזו״ןלק• י א ם ד ע ק ף ד ם פר*ו ת ו ד ע תם ל אול זאותס כ נ לפי ים ז ת כדי לר־ןפסיק היצ^ך לתתם צד פנ מ ש נ ש בו ה ב ל ת ה לם אתר כי ע י א׳ לצד א'J עור ט ד כ ו י ז כדי ש י שמ ף ובין הנ ו בין הגf ואי אפשר i n ד זיווג & החיחין אלו הם סו י « ך ב ף אורה ו ק ו ל ת ף לסבו ו הגא ל ה ־ לזייגםבאחירייםכי שם הקליפות א ז ל ש ד ״ ב ח ר • א נ ת נ י ר ה כ ״ ג ה א ת תים שהם-סשדים הי באור עכ* ־ י־ מצד פנ ו נ י י ה ר השרציף־ ד א ש ף ו ה6ר*וס פ שנראה שהתתפששי ע א ז ם י י ח ן ל מ ש י ׳ י כ ל ׳ מ ז ה ן א ס ״ת גהי״ם הו חג^ ע ד נם נפרדים כי ה ס ג׳ מ״מ אי א ן ה ף אדרא ז ט ו ס ־כנזכר בן י ר : ־־. *וחברם דאי לא זזיתא הכי היה כ ־ • ^ ל ת כ ע ד ת ובל משחאדגופא• שיהיהג׳ דציעזת: אלא לפז: שהשלישי ־שהוא־ ה ו דתמן אתכנשכלרכ ' תליין באתר חדמ י י נ ק כם.לדציע1תלפי שהשלישי־ כליל - ־תר ל הו ע י ומתמן שדיין כל ההזאדבית לאתרלאתקרי יסול עולם ישיד לתחיי ן שהדעת שהוא הימין הג ־ וכן תתצאעאלםהתתתי מ י י י ו מההוא עולם דאקרי• אתר ומאן איצון נצח והודועלכןה! י בגpjp !ן חוס השדרה זבגויס הבי תזחין ואח״כמתעשנ עלם זלעלתיןעכ״ל » הדי מתפשט לר ן היא כרין שחיה נ ח צבאות שתו בת השדרה לביקלקיםויורדם משם ת״ד לכ׳כיעין ע״י הביהצכורוו/ ע ד יון'המאמר בבירור שהלעת תקן המעיס כמה דאתי מעוי כן ן זאת״כ תיזרי עי בי ן לב׳ יל ברישא אתתקן יזאתפשט לגו נמלסיים המאמר־ העיכריםדרןהכלמתזמשםזורדי אתתקן עין ^ ל ע יחת באמה שהוא הישיד הרי שהדעת ה ן זמתחברין הב׳ צנ ) ר ן מ ן נ י א ן ז י ר י ה ן נ ז ר מ ק ב ח א ת j»p א W זאמר ובגו ב<פא ס ה ע השדרי: ומשם נתפשט לב׳ חליןים ש 1 גהלרין ממש שוקין יתרק בליין כלהו תליין כאתר חד ש״מ שמק מתפשט עד סיף ת

&תקן

רל״ה ע״ב-זז״ליתרין כלייןישדבאיכים דמכשלק הזרע דצחית מן חוחאזמבשלין מיא למקבלין מכנפי ריאה עכ״ל • הרין הכלמת ושם ר שהמוחין עיכרין ל ״נתכשליןומשםמרליןלישור ומן היסול יוצאת למלכות כדאיתא בזוהר ייקראן דציעיןכפקין 'דף דלייו ע״בזז״ל מךיא לתרין '*סטרא לא זמששרא לארזט את ידן י : ירכין להאי איית דנכיאי ק ־בהי דהא תלעילא נפקין תךין לריעיןי וכלאיהו אתאתידת מיתינא וגוי - : 'בשיפולי ׳ירכין זרשיימו'דייי״ד ברית 'קדישא עלה תלעיל׳כדין איהי אתאחדתחר לכל י כ ביחודאעכ״ל • הרי ראיס כ

i מה שאמרנו ומת •שאמרנו בכית קדש הקדשים ־• שהדעת תקן צינורות השפע לזה אית ראיה בזוהר שמית דף קכ״ג *"א זז״ל גיפא למלכא אתפששיתא לת״ת דגוונין כיס מתחכראן דריעיןן ימין ושמאל ח דחו״ג ובגין כ י ה ׳דחלכא נן עיילו ברישא מעוי בדעת אתתקיו ובגו גופא שוקק זאתפשטלג אתתקן אתאחדא בתרין נקודין ואינין תרץ נהנרין ממש שוקת ותרין כליין כלהו

קב

עוז ^א^הים פיק ייד גא

שתקן הדעת הוא צמרית השפע היורדים דרך הכוליות(לאי המעים שהם מעי האכילה ״(ועיין מאמר זה בס׳ תעצומות) ןת שממר ככק״הק שהת״ת הוא תיצון והדעת הוא ס ו• לזה אית ראיה בזוהר בראשית דף בי י מ י נ פ ה ע״א וו״ל כשעתא דסתים דכל סתימא בעא לאתגלייא עכל ברישא נקילה חדא ודא סליק למהוי ממשכה צייר בה כל ציורין חקק בה כל גליפין ואגליף גו כוצינא קדיש' סתימא גליפו לתל ציורא סתים קדש קדשים • בנינא עיויקא לנפק מגו תתשבה ואקרימי שירותא לכנייכא קיימא ולא קיימא עמיק וסתים בשמא לא אקרי אלא מי בעא לאתגלייא ולאתקרי כשמא לא ואתלכש בלכוש יקר לנהיר וברא אלה וסליק אלה בשמא אתתבר אתיין אלין באלין ואשתליס צשמא אלהיס יעל לא כרא אלה לא סליקכשמא אלהיסעכ״ל ככר אמרנו לעיל שתייתקרימלכא קדישא ינתהווה מהב׳ עטרין דאיהו הדעת כאשר מכואר מאמר זה בפרקים דלעיל (מדאמר המאמר כשמא לא אקרי אלא מי כעאלאתגלייאולאיקרי בשמא יאואתלכש בלבוש יקר ונהיר יברא אלהכווצת המאמר הוא שהדעת ה(א דבר גנוז ילא מתחזי וליתליהשם ידיעוכדי להתגלות ולהתקרות כשמא הוצרך לכראת אלה שהם הו׳ קצוות של ת״ת וכל קצה אית ליה ו׳ •קצוותחי מתגלי לכר כמה שעילה כמצין אלה להתגלות בגויה ועל י לאחר קרא חכמת אדם תאיר פציו ז״ש המאמ' כעא לאתגלייא ולאתקריבשמאלאוכרא אלה הרי שכדי להתגלוא ילאאקר* כשתא ברא אלה אתר שברא אלה שהם הוי קצוות אתלבש בגויהמ כ ת ת ואתקרי כשתא אלהים ז״ש התאתר וסליק אלה כשתא א אתיון אלין כאילן יאשתלים כשתא אלהים • עול תתצא ראיע בזוהר בראשית דף ל״ט ע״כ וז״ל ירזא לשתא קדישא הכי הוא סתים וגלייא עכ״ל י הרי זשמא קדישא לאיהו כת״תאיתד תמצא בזוהר שמותדףפ״זע״א ו א * ע לי תג אי סו סתיןאימן ישראל קמיהדקכ״ה דאחידן כאנפין יזכאי ו״לתאחז עילאיןלמלכא כאיצון פנים להוא ושמיה אחידאן כהו ואימןדעמן כפירקין ללעיל למה שנקרא הוא ושמיה עכ״ל • ככר הו הוא • הוא הפניתי ושמו הוא החיצון • (ככרהודעמך גם כן לעיל ונכאר גם כן להלן שנשתתא דכל חיי אינה מתפרשת ממלכא קדישא דאיהו שמיה לעלמין וספירות לזעיר לאקרוןכל חיי ומלכא קדישא אנפי מלכא הוא ושמיה דהיינו נשמתא יק בהו־ לפי להוא נגוייהז * וז״ש המאחר לאחידן באנפין אחי עילאין למלכא צאינון פנים להוא ושמי׳ אחידן כהו לפי לישח1ה ושכינתיה לאינזןאנפי מלכא וכאלו אנע< כ " ק ה נשעתהק ת

• מלכא Q

ק יין י ם פ בית קדש• הקדשי

הב׳ מורות שמשם יורלים המוחין ואח״כ חוזרים ומתתכריס המוחין כיסוד שהיא דעת התחתון וז״ש חייל דעת גנזז בפותי לאמה ר״ל שהיא הדעת הגנזז כתוך היסוד וזהו שרצה לרמוז כלעם שאמר ויודע דעת עליון אשר מחזה שדי יחזה ן וצבר יריע שיסוד נקרא שדי הרי שיסוד נקרא דעת תמתין כנזכר וכיוצת הפסיק היא כך מה שיידע דעת עליון איךהואלפי שבמחזה שדי יחזה שכחו שבדעת התחתון נתחברו הכ׳צינורו׳כתיך היסוד כך הדעת העליון • שתתחכרן הכ׳מוחין צדעת עליין וזהו כמנת הפסוק מה שיידע דעת עליון היאיחת משם אשר מחזה שיי יחזה שכמי שכשדי התחבחן הכי צנ ידע •שדעת העליון גס כן היא כן ואס איתא שהדעת מתפשט לבד היה צריך גיצמרות להתפשט כהס הג׳ מוחין ומה שלא היו אלא כ׳ צמרות הוא לפי שהדעת הוא כלול תדו״ן ומתפשטיםם מות של אכא צתיכו תזחין דאו״א יאח״כ תתפשט תצי הדעת ע דרך צימר יתין ותצי הדעת עם תות של איוא דרך צימר שתאלן הדעת התחתון כיסוד • ות״ש ואח״כ מזדויגים כיתד כתיד ותתפשט באתצע הגוף שהיא העיקר יכל עיקר ואלין ג׳ וכי׳ ע הוא יסוד הבניין יזהו כמנת ת״ש כאידרא זיטא תעוי אתתקן צלעת ואתתליין כל אנסדרין ואידרין לכתיכ וכדצגת חדריםע כי אלו היועייס האמורים כאןאיצם תעיים ד ת ״יילאו: ו hi אכילה כי המעיים של אכילה היא דבר שבי אחיזת הקליפו׳ניחת של זרע }משם יורד לכעל פעיר אכל המעיים אלי הם צי יןדש יצקראים מעיים ע״ש שיורדים לתוכם אורת עליונים כתו שיורד־ האכילה בתוך המעיים וכעול שלא ירדו אירית לשם לא היי תתיקנים אותם התעיים כי היו תרכים ויבשים כסיד אזלו מיסתינ* ים ונהר יתרכ ייבש כתו התעיים שאין להם תיקון אלא >נ"י אכילה כך המעיים אלו אין להם תיקון אלא ע״י אורית היורדים בתיכם שהם זרעקדש והאירית לא היה כהם יכולת לירד בתוכם אלא על ידי הדעת ננ״ז נמצא כ׳ מעיי אתתקןן ואדריןדכתיכ וכדעת תדרים יןכלאכסדרי גיעתואתמלי ימלאו הכוונה היא שכל איכרי האדם יונקים תן התות דרך חוט השדרה ותשם יונקים כל העצתות וז״ש ואתתליין כל אכסדרין ואדריןאכסדרין הייני התתתיניס יאדרין אלו העליונים הוי וכדעתחדרי׳ יתלאו • עי״ל טעם אתר היותר פניתי כזה הפסו' כי הדעת הוא רתזז כתוך הפה דעת גנח כפותיה דכתיכ שפתי כהן ישתרו דעת ותשס תתלכשת הנשתה כתוך הגוף ועוכרת כאבסדרין דלתתא שהוא בתי הלב ועייל כאידרין דלעילאכדעת תדרים ימלאו אכל ת״ש יתעוי וכוי הוא שהוא החוח הוי ו

כמו

בית קרש הקדש* פרק י**

. ! ארנעשנ כמו שפיישנו לעיל : וס״ש בא*דרא רבאתיג . - כ י האי ת״ת יאתתקן מעוי דלכורא ועייל ואתתקן כהא« א^א נקי• ק ° ז ד י ת ב ׳ ת ז ו ג ל ה ר ע ב ד ת א י > ה ז י ת ר ריזמי וכל סגור׳ ייל ואתתקןכהאי־אתדכל רתמי וכל סטר* דרתמי- דקתניזעי! ; ו א לכ ת דאתפשט הי ע הר• דהא* אתר הוא למש דהיינו ה•»rדמאן דעייל פגייה • ייו״ש רמייי ז-סטדא דרהמי •םטרא דרה אתקריאהשכינתיהדת״ק לפי שנתלבט בגו פרציפים אל!<

שנתפשטי ינתכררו בביתר ב' כאשר יתבאר לקמן ׳ה כ י י ולכן אמר רחמי וסטרא לרתתי• דאינק מק״י יכל מאן דא ט ו למיביר זה ידע ההפרש בין אדרארבא לאידרא זע ד הנזיל אבל מאן ללא ידעמק״ו אין היה מציאותם לא יא מאך כ מציאיתו-מהימניתא לתהעיניתא שכן אמר באידרא רא ת ו נ ת י ה ידע בהא ומאן יזכה בהא לאיהו סהדותא על מא ל לייהימניתאילאאמד סהדיתא על מהימניתא לבל א

מהימניתאלמהימנותאדאיהו פנימיית הכל ;^ י תבהתלכשי אעצסהאלהי והנה יש מי שמאמינים שת״ת הו א״ס כתוכו ויש מי שמאמינים שמק״ו הם נשמה לאנילוג^ יליתלגו מציה וגם באלה לא בחרה' הטעם שאם נאמר שאי׳כ^ מתלבש כת״ת כלי אמצעיות מח*ירין העילםלתהז ו-בהו לעי•- שלא נשכרי הכלים אלא יען כי לא היה מאן דיכיל למקבל להאי צשייתא ולכן נשברו ימתו־אס כן כיואמץ בזה האיפןצריישיעשי^ל •ו ימאן למאמין שמק"{* שבירה יכיולאי שאז ישלופ הקליפה ע הם הפשתה בלי שוס פצייייית בגויה נמצא שייפסיק לנשמ>תאג כשמתאר לכל מיי יון עלמא ומאן דפסיק האי נשמתי ומחזי לא״0 " א ע כ אחריתי ישתצי היא ודונרנייכלאיתא כאידרא ר והאמינית אלו הנזכרים אע*ג שהם בדרן אמת יען כי יש מהכ*^ ש ו שמלביש הנשמה בלא למשא ייש מהםשלכיש הנשמה עי ד י ר פ אותהנשייהל>ןאיןכהםפכינה לפי• שמו כמעט מי יוכל* ל כ הנשמתא דכל ת» מן הגוף שאס יביא הנשייה ^י^יך ה, ף ו ג מק״ז אז ישבר־הכלי ^־נשמ׳הולכת כיוצא שמפרייהנשמ׳מן הע / # ש נ ואם ׳אמד שייק״י• הוא כשייה כלי שים כנימיי' אז מורה ש

ן ו ב י ש u מ ? I1* '™-,^ג י,הדיד ז ג ^ י ה ד ג ל כ " ^ ^ U * ל | כ ד

ש ׳ ׳ ו ״ י ל מתפרד ילהנשמה אז *שאר פיית השולטת הקליפה ע אליהו יכל־אנתתסיגלק מנהזן אשתארי כל?ו שמהן כגיו^אם נ ת שאי * מ ד ש 1 : בלא נשמתא כלהו שמהןדייקאלפישכל ע נמחקים שחש רח*לעשר פרניבים לאצילות כלהו שייכי אל!>כ ת ן ? י א יתכרן כי כעי הבעולה הן יקרא ואל תתמה בזה ש

ם < ד א י נ ב אלם א שיהיו לז עשר שיי4ת שהרי תמצא <ה 5 המלאכה

יעוז >*אלתים פיק י**

מלכאהזא ושמיה־אחילן בהו״ תי איתא כזוהר ייקרא דף ק״לע״א יזיל תאנאעפ״ד שמיהדעתיקא ס?\ס יוכלא ולא מתפרש באורייתא בר יין אתר חד דאית* ז״א לאכרהם לכתיב• בי נש5עת*־נאם הינאס ח״א עכ״ל הרי שנשבע ז״א במה דאית כגזיה• • וכפר ביארנו לעיל שהמתלבש בז־״א הוא מלכאר ויקרא דף קיי־״ד ע״א ח״ל י קדישא• * ובמו כן תמצא כ א ויתעצב אל לבי ויעצב־ לא נאמד אלא ויתעצב א-יהו-אעצכ דכיה•ב יא יילתא לאפיקי מאן דלא אתעצב• אלילכו כלבו לאכתי תלי אלא אל לכי^כמאן דאתעצב־ ומקבל למאריה דאחזי האיללכא דכלילבין־עכ״ל • מדקרא ללבו מאריה ש״מ דמאריידכלאדאיהו• **יןאיהו בגויה ינקדא לבא לכל לבין• תו איתא בזוהר שמות דף פ״ט־ע״ב• יזיל כי׳ששת ימים ששת ימים ודאי ילא כששת יהני יומין קדישיץ עלאין איךוןיומידשמא קדיש' אתכליל כהו ואינון אתכלילןכיה עכ״ל הרי הי הששת יחים דאינין יי קציית דז״א קרא לין יומיןדשמא קליש׳ואתכליל כהי יאינין אתכלילן ביה • הרידשמא קדיש• דאיהו מ״ק כליל כו״א ( יעיין המאמר זה כס׳ר שתות• דףקליזוו״ל ולילה• ה ו ת) וכמו כץ תמצא מ מו תעצו ללילה כרזא דלכירא׳ דקא נהיר לה דאיהו שמיה דעת ובגין•ו דלא כשאר אמירן אזה-יר עליה קרא ז דהאי־אמר רזא עילאי אי יאמר אין אמיר ואין לביים כשאר אמירן דעלייא אלא האייאימרק ידכריםילא רזאעילאה איהי בדרגין ע»לאץדל;ת תמן אמי אשתמעוכשאד• דרגין דאיפזן רזא ימהימניתא דאינו; קלא למשתמע אכל הנילא אשתמעולעלמץזה*ינז לכתייכל׳ נשמע קולם עכי׳ל הרי מדאיור המאייר שבדרגין דמהימנותא אשתמע קולה אכל בדעת לא אשתמע כמה לאיור קי׳א אין אימר ואין דברים ש״ת• שהדעת הוא הפנ־ימיית דתית שמא הקול ולכן בזז״ן-דאיצון דרגא דתהימצות' אשתמע קולם לפי דאינו; לכיש• דדעת אבל בדעת דאיהו הפנימיות לא ישמע קיל כ• אס כמו המחשבה שתושב האלם פלב1 ןאומר לו מה יעשה פלי-אומרי שהדעת הוא תתש5תושלטת״ת ופנימי ר ובלידברים • יי איתא כזוהר שמות דף ר״א עי׳אוז-״ל בגין ' ה י י ל דפולחנא דקפ" ה ב-כ' סיטרין כשייפין דגיפא לצר וא>ג תריסרא יאי׳נון רזא דחנתתא פ י ג ק י י ג שייפן אחרנ-ין פנימאק ל

עלאהואתידיעו בניחכרייא : הרי בבירור דאית ש״פין אתדנץ פ5*ייאיןלגו מןגיפא ואלין שייני; איזו עיני[• ?דעת• דאיהו מ״קואיהי אתידעביני*חכרייא דוקא' • הרי מכל האמור לעילשמ״ק ילאייהוהדעתימתלפשבגו ןי׳א • יקשיא ^הר׳ מ״ק לאמו הדעת

יקרא

ב עוז לאלהים פרק א • נ

יקרא שם מייה ומצעו בשם מ״ה כזוהי ככמה מקומית שמקומו •א יז״לכתת יאמר מי בכתנז כדאיתא נ זור.ר שמית דף ל״ז ע'

כהי אלהיני המגביה׳ לשבתזגי תי כה׳ ׳1היני לסליק ואתעטר יו יאתישבאבבתראעילאה קדישא צהירו על כל ביציני מהר כתרין יעטרין עכ"ל • הרי בביריר שה' אלהיבי לאיהו מ״ק יתיב בכתרא עילאה וכמי כן תמצא בזוהר שתית דן• צ״ל ע״בזכאהיתיר ׳הבין ליה:שמתא כארת אצילותא יגויזכאה

יתיר ׳הבין ליה אצילות מסיטרא דעתידא דאמצעיתא יגי'• זנאה יתיר ׳הבין ליה נשתתא מסט־א דאיייא יגי׳ זכאה יתיר יהבין ליה הוי״ה כשלימו דאתו ן יי״ד ה״א ואייו ה״א דאיהי׳ בדיוקכא דמאריה ועליו ך חתי אדס כאורח אצילית דלעילא ו אתמר ירדו בדגת הים עכ״ל • הרי כבירור ששס מ״ה דאיהו מיק הוא למעלה מא״וא : הו איתא בזוהר ייקרא דף ל' עיייא על פסוק באתי לגני אחיתי כלה אכלתי יערי וגו׳ אכלו רעים שתו ושכרי דודיס ר״ש אייר כלא שפיר אכל רזא דמלהס לעילא שתי ישכמ דודים לתתא אייל רבי אליעזר אכלי רעי תאן אינון לעילא ימאן איכון לתתא • אייל יאתשאילדא אתר עילאה דאינון כאחדותא בחדיותא דלא תתערשין לעלמין אלין אקרין רעים הה״ד ונהר יוצא ייעל; יגו' שתו ושנת דודים אלין איכון לתתא דאיקיון דודים לזייינין ידיען והא אוקיתנא עכ״ל הרי שמי שאמד לאחותו כאתי לגני אחותי כלה דאכיל ברישאם דבשי היא למעלה מאו״א ואח״כ אמר דכתיב אכלתי יערי ע לאבא יאמא אכלי רעים זלת״ת ימלכית שתו ושכרו דידים 'י' וכמי פן תמנא כזוהר ויקרא דף כ״ב ע״א וז״ל יתרוייהו' איכון נכרסייא וספסל תחותך לייףך יהכיתקינו ליזיזז׳ קטן מכבד לגדול דלעילא מיניה אכא איהי חכייה הלא אב אחד לכלנו למיהו י יישייש תתותך ואנת כתר עליון על רישיה וליתן ילית אלהא אתרא עב״ל י יידאמר המאמר להאי נתר עלין לאי כתר גןליתאלהאאחראש״מדהאי כתרעלי כתרעלי ייתש אלא תייק דאיהו יתיב בכתר כמבואר במאמרים דלעיל ידייקא נמי תדאתר המאמר ואנת כתר עליון יגל רישיה דליה י היצ־ן לומר על רישיה אם היא על הכתר עליו; די לו באומרו ואנתכתרעליקמדאמי־עלרישיה שתע מינה דאיהו על שםי התפילין שלאבא ואמא ח״הדאיהו«לכא קדישא לאילי מן עליישיה ולא ברישיה. על דייקא י ללי ' י ולכן אמר ואנת כתע כראש מ־אמר על רישיה ט דאינון התעיל-ן שלט;׳־ היא קר : תמצא גס כ; נ ז ד בז ו שתעחינהלאיהז על י־לכא קדישא •־ תיא יזייל קבייה עימי מכסא יין. דאיהז לכא י ל ייקיא ין• י

ייישכ

ב& קדש הקדשים פרק ייז

ן יקרא שיוו כגון התופר יקרא חייט והעושק כ ו המלאכי שיש י במלאכת זהב יפסל. יקרא נודף וכלימה ואס יהיה עשר מלאכו' באדם א יקרא בעשר שמיתזאם תיציא כת הפיעלמן הפעילה אז תשאד הפעילה כמת שאין הכלים פועלים!1א בכת המפעיל ע״ז אמד אליהו ז״ל אשתארו כלהו שתהן כגופאכלא צשמתא יבהיית הגיף בלי נשמה שילטת הקליפה בי אכל מי שתופש עיקר האמונה דהיינו שנשמתא דכל חי״ייתלכשבתון מק״י ויוק״י מתלבש בתין האצילית אז וודאי תפש האמונה שלימה כראי׳ כמאתי אליהי מלגיי איהי שם מ״ה דמילןי אלכין דאיהו הירח אצילית יאיהו שקיו דאילנא כדרועוי וענפיי כמיא זכי' דאשקי לאילצא • כההזא נכיעו וההוא נביעו איהי כצשחתאא דעילת על כל עילאין דאיהו לגופא י תו אתר אכל מסטי ביכייהי לית תמן כידית ולא ריחיק ילא קיצי־ן ולא פירוד זאיהו לקשיר עשר ספירות פנימיים יעשר שפירית חיציני* לגכייהו•ת פנימיים מ י כ הרי שעל ידי בשמתא דכלחיי מתקשרים הי סם עשר ספירית חיצינייס דאיהו האצילית ואי דאיהו מק״י עו ילן אחד הנשמה יישארו ק תפיס חק״י כלא נשמתא אז מ פרציפי, דאצילית כלא נשמתא • זאת האייינה שהודענין היא שלימה ילא נזיז מינה לעלס ולעלמי עליו•־; אמין יבע"ה נבארש באילרא זוטא מעיי אתתקן ״ לקמן באורן במקומי : ו מ כדעת כאשר נתבאר הוא הלבוש יותר דק פנימי מתלבש בתוך הגיף בכל חלקי האברים ובתין הלבוש הזה הדק כנימי בי תתלבש כוצייא דקרדיניתא שהיא צשמתא דכל חיי דמק״ו י׳!יא היי הלביש הפנימי הדק שהיא ייק״ו שבהם הכת לסבול ל ^ ״לצשייתא דכל חיי ילפי שהוא היא עתיקא קדישא כמ״ש ייאוה כי אני אני היא אני היא דייקא כאשד נתכאר אללילא ת / ק"י שמקבלים תיקן אידה דנשמתא דכל חיי לא היו מ

ו בםוד יאתה י יכולים פי־צופי דאנילי' למייל האיר כ״א עיי מקת כלס שאלמלא הוא שמקבל ;שמתח י־נלתיילאהיו מחיה א יכילין לסבול איתה כנזכר יזהו שנקרא שם מיייה החדש שישב לא יוךא ח־ש או סייג אי בי'׳; 5נלט היו ' לשאיל למה השם ע מחדש ולמה לא י־ייאו בשס חזש • יש כזה ־ תש-בית יהי'א מהם נאמר דהיינו שג ע כ היא ג«וילזי ׳,ידי; דלית לא כל ילא צירה והחידוש היא •שכת?יה בנורת אלף דהיינו שהמיר במילואה נעשית חלץ• שהיא שס מייה ילכן נקרא שם מ ה התדש שמילות כאלי• שיקודס לכן היי כסיד ב' עטרין והחידוש היא שנעשי פייציף אליה שלא ?יו מקדם יהשם יי ה החדש היא תתלבש בתיך האנילית יגק׳־א פביעי כזוהר היש אצת היא

בית קדש הקדשים פרק ייו

י א ו ה ה עילת העילות וסיבת כל הסיבות לאשקילאילנא בר מ נכיעו וההוא נכיעז כנשמתא לגופא וצריך לדקדק לתה א

ם • י ר כ ו ס כנשמתא ולא אמר נשמתא לגופא ואם הוא כסברת ה לאיהונשמה לאצילות ממש לא היה למיתר כנשתתאבכ״ףי י א האמת הוא כאשר אמרנו שנשמתא לכל ת ל הדמיון.״ א

מתלבש בו ואיהו מתלבש כאצילות וכמו שהנשמה איהי חיות,.ה י ן כך אילו לא היה לכוש הזה שמקבל כת הנשמתא לא ה ו הג

חי הגוף שהיה נחרכ מהנשמה הוי וההוא נכיעז איהו ככשמתא. לגופא לאיהו חייס לגופא • וכןיתתצא כאלם התתתון בסוד

ה׳ כי ותכשרי אתוה אלוה תאתר שהנשתה היא תלק אלוה תמעל ו• ל מ ס ' אלהיך אש אוכלה הוא א״כ איך יוכל הגיף ל ה ככי כתי׳ ם הנשתה אלא שיש כתיך הגיף יולכוש לק פנימי והוא אדוק ע הנשמה וכזה הלביש מתראים הצדיקים כג״ע בפרצוף אלם ואיןא הנשמה נפרדת תמלכוש זה וכשהנשמה מתלבש כתוך הגיף הי תתלכשת תוך תלכוש זה וע״י תלכו ז זה שסובל תוקף אורהה מ יכול הגיף לסבול הנשתה וכשמסתלק^הצשמה תסתלק ע התלכוש הזה ואז נשאר הגוף תת וז״ש מיאתר וכן הוא כאלם• תתאה וככר ביארתי לן תתה נתהיה לפרצוף הקדוש הזה שלם « נ י י תק״ו ולקתן יתבאר שאר הפרציפיס לאציליתתה ענ

/ ולבא ,

עוו ל*להינ1 פרק יין

ומשב על כסא רחמים לאיהו מוחא״ עכ״ל הרי לקכ״היתיב עליוותא דאיהוחכמה • וכמו כן תמצא בזוהר ויקרא לף רמ״גע״א יז״ל ובגין לעלת העלות מופלא ומכוסה בהאי כתר ואתפשט כשם הזי״ה עכ״ל • ככר ביארנו לעיל כפרק רכיעיל ענין העילות שעילת העילות היא מלכותא קדישא שכינת ע עוזו למלכא קדישא • וכאן אמר המאמר שעיל׳ העילות תופלא ומכוסה ככתר • הרי כבירור שגם שכינת עוזו ליולכא קדישאו איתא בתיקוני הזוהר כת ככתר עליון ו ת תי ין ק״ל ע״א יז״ל אהי״ה וגו׳ האי איהו כתר בריש כלהו שמהן ל ולעילא מיניה מ״ה עכ״ל • הרי כבירור שלעילא מן הכתרו כן תמצא בזוהר כמ יניתלכאקלישא • ו הואשסת״הלהיג 1!"ל פתח ואמר רבי מאי רכ״ב א״לר׳איהו תדשרףל״גע״ חכמה ראשית חכמה • ב׳ כינה* כ׳כתרעילאהאיכוןרכ״בת ספירות אינון ל ז דרכיב עלייהו ואלין ת לההואטמירוגני דכיבן על ח״י עלמין דאינון ט' נקודות כפולות ואיצוןאדם עילאה טמיר וגניז בטעמי ואדם ללתתא לאינין תשעה נקודין וכוי הרי מסיפא דאמראדם עילאהדמוז בטעמי ידוע הוא שהטעם היא לעילא מן כלא בסול תגא על רישיה יאמר כרישא לכתר תו״ב הם רכ״כ לההוא לטמירוגציזיזהו כונתרכ״ב הרי שמלכא קדישא כתר תכתה כינה הס רכ״כ לן והיא הנקרא

ב וז״ל ' ע ר שמות דף י ה ד ני כשר לן י וכדאיתא ב ק ייייין ג״כ לכחיצתשם מ״ה כאשר תמצא ככתבי האר״י ו״ל אם עי עתיק ממין לאיה1 פתח תניצית ההוא סבא פטרוצא לכלא ימדכר שמיה יו״ר ה״א ויא״ו ה״א • הרי כבירור לההיא סבא לאיהי עתיבמו כןתחצא בזוהר ויקרא דף קל״ג ע״אוז״לדתחנא מאי דכתיב שוש אשיש בהי׳ פנזרונא לכלא יתקרי שמיהמ״ה ; וו איתא כזוהר ק יומין 1 ת ק יומין אתחר דהא הוא חדותא לכלא עכ״ל • הרי בבירור גם כן שקרא להוי״ה עתי בעתיא בראשית לף כ׳ ע״א יז״ל אדהכי פרח ההוא סבא לסכין ולא חמו ליה כל חמא ר' שמעון לאייר שמעון ולא איור ר אמר ודאי לק יומין * י ת קב״ה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב י הרי כבירור יון המאמרים האלו ובפרט מן המאמר ראשון שקראו לשם מ״ה ען, ק יומין יתיכ ככתרא עילאה ואס כן קשיא לההיא מערכי הרי מכל המאמרים האלי דתלכא קדישא-לאיהו שס ת״ה שנקרא עתי המאמרים של מאמרים דלעיל שאמרו שהדעת איהו מלכא קדישא המתלכש כתפארת ולא ראי זה כראי זה ומי ישים ראשו ביןק הדברים האלו צריך להודיען מה שהבאתי כבית קדש הקדשיס, ת ה לכא ל הנ שתי מערכות האלו לשים שלים ביניהם s ו אף על גב לשורה כלכ הוא לתעלה תפרצוף הגיף יהכאתי ראיה לזה שאס יסתים א דם תיטמי יפיי ימית מיל • ילמה ימית והר«ל ר ו נשמתו כתוכו אלא שמה ששורה כתוכו היא משיכז רנשמתא וצריך שיהיה צנזר פתוח לעילם שאם יסתום הצצור שמשם י המשיכו שהיא חלק הנשמה אז ילך החלק אחר הכל וימות כך הוא לעילא הנשמה שורה לתעלה תן הכתר ומתמשכת ומתלבשת,ר ק י ט ע י בתון הגיף דרך המינוס כדכתיכ ייפח כאפיו נשיית חיים • והמאמרים שאומרים דמלכא קדישא מופלא ככתר עלמן היה ת ת י נ כ הנשמה מושכה שה אכל כדי להתלבש כתוך האצילות מתלבשת כזעיר אנפץ ומשם מתפשטות ככל הגוף עילא ותתא ו לרך החוטם גם כן וזהו שאמר רכ המנוצא לבעל החוטם אצי מתפלל ״ לקשה והרי עכזדה היא כתפארת • אלא מאחר שמלכאא ר ק L »תחשצ1 בתפארת זכניסתו לרך החיטם היוצא ינכנס לרך החיטם הגא הנקרא כעל החוטם י וכן תמצא כזוהר ד

, קדישא מתפשט כתפארת ״ • .עלא כ צ : הרי שההיא מו f ע״א וז״ל ובגין לעילת העילית מופלא ומכוסה בהאי כתר זאתפשס בשם הוי ה ע n ל״ ו ת העילות מתפשט בהי״יה לאיהו זעיר אנפין ימשם מתפשט ככל הגיף אכל בהתלבס ל א ג״כ ע ר - ׳״•יערשייפעמים ק ״ י £

לה 1 ־ י u האצי ם י י ט ב pun* ש

ק ייז * י י1) עח לאלהיס פ

J׳׳Vfד מושבו בזו״ן שכן כתיב צלקותש:ש מטן כשאן דהיימועירונוקכיה כדאיתא בזוהר ויקראדף ליל ע״כ ק י פא ע״* כ ושכיצתיה מרכבה לעילת העילותועליה לית מאן לרכיב • הרי כביתר שעיקר התלבשותו באצילות ס כ קנ האיהו. ר .

. וכסו כן תמצא בתיקוני הזוהר לףקי״צוע״ב חייל וכל 3 א ל כ ן רככומרככה ומשם תתפשט נ י . *הושכעתיהותתקדיר מיניה עכ״ל • .?יוקף זוקף בשם צרין לזקפא ליה כמ״ה דאיהו חלגאו לעשר שפיתת ןאיהו עילאה וזקיף על כלא ולית אלהא כ | הרי ראיה ג״נ לאע״ג דאיהו כגו עשר שעירות זקיף על כלא לעיקר תושבו ככתךאה עילאה ״ תו איתא בתיקוני הזוהר .יףקכ״נ >ג"א חייל כל אשתלק לההזא אתך לא משיגין ליה בכל מכיר: אלא בת״זב לאינזן י״ס יו״ר תכמה מ׳ ביצה * ובגין לאק מ• יתנאנו הרי שכד אשתלק לעילא מלכא קדישא לא ימצא אלא כחכמה וכינה לעי שהוא עמוק מ״י ימצאנומ״י ודאי * pntfi עמוט ואו יהיה ל ע סוד הדורמיטה שהוא כאלם הישן שעולה נשמתו למקומה אנל כשניעור תבוא נשמתו פעם אחרת ב י ר ק ת ואז תם נשמתו 1 הרי מן המאמרים האלו ם נשחתו בהיותה כגוף שבדברו עם האדם כאלו מדנר ע ־אדס תי ויוכל האדם לזכר ע •גזלע וכיכר שעיקר מושכו הוא בכתר אבל כהתלכשז כאצילות עתלכשט! תפארת לאיהו«״ן#ושם מתפשט ככל הגוף וכזה .יזשם &לום בין שתי המערכות מהמאמרים שכלם דכיי אתת האומרים שהוא בכתרא עילאה היינו שעיקר תושבו שםוהאומדיג*ת היינו כהתלכשותו כאנילות ותדע שכנתרא עלאה אית כדשא ועל ההיא ברשא יתיב הואווהושאומרע! ר א פ .*הוא נג1 ת נעלינו לשכת ומושב יקרו כשתים מתעל שהיינו כאותו פרשא שהיא לתעלה ככתר שנקרא ההוא פרס? שמיס ממעל ולזהן מלכי המלכים שחכמה ובינה נקראים מלכים• ותכארתומלנות נקראים מלכים . אכל לגבי תפארת ומלכות ל ?ראוהו ת *קראים אבא־•!אמא מלכי המלכים ומלנא קדישא לאיהו לעילא מן טלהו נהרא מלך מלכי המלכים גקכ״ה * וצריך להבי1

ליוה אתר ושכינת עווו בגבהיתרומיס וכתיב והוא מרומים ישכון • אלא ישלומר לרןאתרכזההעניןכמה לאיתא-בזוהר .ל עיקר מושבו כגבה* א שמים •. אנ ר ק צראשית לף כי ע״א וז״ל כד כעא לאתגלייא אתלבש כלבוש יקר דהיינו תפארת מל מושב יקרו דהיינו לבושיה ם • ווהושאמר קרא והוא מתמים ישכון הוא יייקא . אנ .סיועים הזי ושכינת עוזו כגבהי מחתיyn עתה *מחים לדלי-גל » הדי נתבאר לך כל ענייני לעת ותפארת והיכן עיקר מושבו וכיצד מתלכש כאצילות • ו ,להודיען ג״כ ששם ת״ה דאיהו ת״ת נקראגביעו יען כי ההיא נשלותא קדומה כלולה מ ועל ידה תשקה לאלץ לאיה! עצם האצילו

j ,?עף לא יוכל להתקיים בלי .נשמה והנשמם a w ז עלמין שכמו שבאילן לא יוכל להתקיים בלי גביעו שישקה * מ ך ת •#ה ין האצילות ג כ לא יוכל |ע1.שעל ידו מתיה הגוף כ ל צ?תלכש כטף כי אס על ידי תלכוש לק פניתי ואותו התלטש יקוא| ? מ . ״ם בלי מלכא קדישא שהוא כנשמתא לעפא כלכתיכ ואתה מתיה את.כלס ולכך שם ת״ה ליתקרי מלכא קדישא יתקר! י . מתקי גביעו כזאיי^א בתיקוני דזותר דף י״גע״אוו״ל כתר עליון איהו כתר מלטת ועלה אתמר מגיל מראשית אחריתואלהנ ירקפתאדלאמנתתפילי^מלגאואיהומ״ה יו״ל ה״א ואייו הי׳א לאיהו ארח אצילות איה! שקיו לאילנאבלתעוי ןעגפויגמי*א שקיו• רכון עלמין אנת הוא עלת העילות סכות השבות לאשק1.לאילנאבההוא.נביע1 ו ה ה כ ^ ר ת א ו א נ ל י א ל י ק ^ *־י:יאנביעואיהוכנשמתא לגופא לאיהי חיים לגופאעכ״ל׳ הרי ששםמ״היתקרישקמלאילנאגמוהנכיעולאשקילאללנ^ *סבבירורממה לאתמר בסיפא רכוןעלמין ובו׳ אנת הוא לאשקולאילצא בההואנביעו שעל יליהנביעולאיהושםמהמשקז־

מ לגוף לכלאו הכי לא סגייא ולכן נקרא נכיעוננשתתא לגופא י כנשתת^לאנשמתאשהנשתההיאבתוןהנמעל. * * י בבירורששם ת״ה ליתקרי מלנא קדישא איהו הצביעו. ונכר ידעת שתלנא קדישא ושכינתיה הס שורש החסליס והגבוחמ * ^ פ נ א נ י צ ו כ ו ג כ ו ג ל ל ״ א ע ו ״ ט ף ״ , , ש א ר א M ב , . ^ ^ , , ס ח ת ם ^ נ ה ^ ח ן ^ ע נ ר א מ ק ת ם ה ן כ ל זעו למיניה אצטבעו גוזנין לתתא י הרי שהנכיעו הוא היה סיבת הויית החסדים והגבוחתוכצארכגג יסודות והוא הוא כי ^ניקלאלו אמראפיק הוה משמע.שאחר נראו.עדאער ר אפ מ 1 ן$א א ע . ב ד נ ק ת י פ ר 3 ת א ן כ ה ^ , ל , ג ל ״ , ^ ת ב א ת ש ז ל עזיקא קיוסיוהאתזיציןלליתכתראומלכותאאלא מיק הוא מגרמיה נפיק * וכןתמצא בזוהרחדש לףה׳ע״ג ״״לאתרר׳ נשחא קדישא ללא אוזפיה לאחרא והוא השם מ״ה לאתר רבי משי בו נכללים עליונים ותחתונים UJ׳ והוא היהוהוא הווה והוא י5יה כרין הוא ברין שמיה לעלמי עלמין אתן עכיל * הרי של שם ת״ה נאמר עליו הוא היה והוא הוה והוא >היה ולכן בנכועג•

ו זהיכןמותכו ומה שמו « ע י כ אמר נפיק חל נכיעו ולא אחר אפיק חל נכיעו ״ הרי נתבאר לן סוד מקהבמלטש פנימי (אינ* טח שאמר בבית קדש הקלשים שעל ילי נשמתא לגל תיי או/ייחלין כלי.ל עלמי](שיושמה.לט ו

: עוז לאלוזיט פרק •יי: *־־ י* י ״

לא יהמלק לעי נמרלת ״ לזה איית ראיה י !:זוהר י שעות דף רי״ג ע״ב יז״ל יכעודלפומי ושפווליה מרחשין לביה יכוון רעותיהיי דלל רעיתין ומתשכין כרןא לקיימא כא״ש עכ״ל • הרי מלאחר ליחד א כלא ע י ק ת ן י ח לא ליתדא כלא ברזא ד לעיp ת ברזא דראן וצו בי־זא דקיימא כא״ס ש׳ימ דעל ידי הנשמתא דכל חיי מתייחדין כלהו עלמין י תו איתא ב5ותר כראשיך אני ועליה שריא ההוא ךמתים דלא אתגלייא והיינו היי*ה וכלא חד עכ״ל . ידוע הגא מה ^!אלמ• י ו' ע*ב וזיל וההיא נקודה אשא הזוהר גורזא דא״םהוי׳י־ה אקרי בזאת ההקדמ־ה כבוא לבאר מאייר w שזאת נקודה שנקרא אני היא שכינת עוזו דמלנא קדי ־ואמר המאמר ועליה שריא ההוא דסתיס ולא אתגלייא והיינו הוי׳יה • הדי שנשמתא דכל חיי אחקה כה כמו שהיא אדוקה במ״ק .ע ק ע ל י וכמופןתמ*א כזוהר בראשית דף קמ׳׳זע״ב יז״ל בהאי זהדשארי מאן דשארי שמא לההואדסתיס ללא ידיע כלל קו

ל אקרי בהאי אתיןז• מהיממתא לכלא ההוא דסתים ולא ידיע כלל בהאי שריא הוי״ה שלימו לכל סטרי; עכ״ל : וזנח מה שאמרהמאמר בהאי זהר שארי מאן דשארי שלוא דההזא סתים דלא ידיע כלל קול יעקב אקר• היינו מלכא קדישאעם י. ומה שאמרבהאי שריא היי״ה שלימו דכל הטרין הייני כשחתא דג־ל ל דאיהו נקרא קול יעקב יאיהז שמא לההיא סיי ב ג הר ויקרא דף ק״ס ע״כ זז״ל הכי יחול קכ״ה ושכינתיה אע״ג דאינון ככשמתא ל ז ו איתא ב •ויי כלאמריק לעיל : ת כרכןייאומלאכ-ין הכי-אינון לגבך עלת העילות כגופא לגבך ואכת הוא דחיחד לון ומקרב לון ובגין דא אמונה דילד כהון גאבת

ד 0 ן עכיל ״ כ זלא אלהא אחי׳א על ן כשמעא דתהוי אנתכגופא לגביה דאנתהוא נשחה לנשמות וליתלן נשמהעלן ל ע ת י לfn? ת העילות וראיה מזה המאמר שאסר לעלת העילות אנת ל הודעכין• בדרוש העלות שלפעמים קזרא לנשמתא דכל ח״ ען ב ג ן ואמר כרישא קכ״ה ישכיכתיה אע״נ דאיכון כנשמתין לגבי כרסייא ומלאכין הכי איכון ל ל נשמה לנשמות ולית לן כשמה עצ כ ת העלזת פגזפא לגכךואכת הוא דמייזז לזן זמקרב לזן ובגץ דא אמזנה דילן כהין • הרי שעלת העילות דאיהו נשמתא ד ל על > חיי ממש שריא כקל׳ה ככשייתא כגיפא • וראיה גם כן שאימ מיחד כלא דאמר אנת הוא דמיחד לון ומקרב לזן עכ״ר ויקרא לף קמ״א ע״ב וז״ל וייצר מאי צר • צרצזרה כגו צורה ודא הוה וייצר * ומהו צורה בגו צורה , ה ד וכמד כן תמצא נן י ן ךי שם מלא ה׳ אלהים גגו׳ ובמה אתכלילו בדיוקנא עילאה לא דאקר׳ אדם וגו׳ וכל דא למה ב תרץ שמהן דאחי לאשתלפא ילע״לא ביה סת?ם דסתימא עילאה על סנפאלכל סתיחין הדא הוא לכתיכ ויפח כאפיו נשיית חיים נשמתא לכל תיי v לעילא ותתא יעליץימההיא כשמתא ימתק״מן כה. •'*ייהרי דחלכא קדישא דאיהי אדכז נשייתא דנל חיי מתלבשת בו כמו שאמד

ת ט ב ל ת י שנשמתא דכל חיי מ המאמר וכל דא למה בגץלאשתלפא וטי • הלא הוייולכתיכ ייפח באפיו נשמת חיים : דרל כ בתלכא קדישא דאיהואדםעילאה ושירהכיה • יגם״ראיה שכהאי נשחתא חתיחדכלאימקיים כלאמדאמר בסיכאנשמתא דש דף י' ע״כ יז*ל א ליין י ת ר ה ג ז לאיתתא תציץ מ״ההיאכסמתאימתקיימןכהמתקיימןכהדיקא . יקמיכןתמצא ב חיי דעי

. גל הגשמה־ שהיא,שירה בתין מלכאיקדישא ;ען כי אמר כתחילה אכל כלהו כגוינא דקליכה לגבי מה דלא ידיי! ילא קיימא כתכי«תא' אמרלגו יב!יו תיחא סתימחה שמע מינה דמה דאמר ברישא אבל כילהי כגוינא דקליפה לגבי מה דלא ילי^ד; ה*י7ן כלל^אחדכן

י י ז ג . b 7 במלכא קדישא ישניכתיה וכאן אמ2 המאמרמהטדא דעלת על כל עילאין אתקריאת אמונה ישראל ש״מ"לנשתינא.

ם פרקי י״ח גר י ה ז ^ ותא דכ^א י עו נ י נ ת טהי י ה ק#1'!זקישיפ פיק י ״ הי

ה שאמר כבית קדש לקדשים שיש מי שמאמיני'שמגאר< מ ת ו ין להקדים לן פעם אתי *tuS אל ביאור המאמר ציש י ז ולהודיע פעיקי שבירת הכלים כיה כדי לעשות הוא עצם האלהיתבהתלכשות אין הזן• בתינו • ״ונשמתם פרנזן דמק״י בתוכן זה שמכרניף הבתר באלותלק מי שמאמינים שמלכא קדישא ןשכינתיה הס כשמה לאצילות 'לכתר כנזכר וחלק הכתר דיליה שהיא כתינת התי׳ ותהחכמה ולית ל^ו תינהוגז' • הנה השתי סברות י1י הס תלושות שי^טת כאלותלקלתכמה דליה והיא בסיד קדים כי מלכד הראיות דתייתינא בבית

ש י ד ק א זה ייפרצוף ־ ש א א כ צ י ש כ בחינת הנשמה יייהבינה נתן לו חלק ו^ קדישי-יין ק י ת ל ע י צ צ ד ד י ד בחינת הרות • מ מ לבינה דיליה והיא בו כלוי*א נ ם והנה הזי מלכיס דמיתו הס סוד חג°ת ס •ימאי לכ^א גשמהו מ

קדש הקדשים יש מאמרי הזוהר כותרים דכרזהכדאיתא ר זוהר בראשיתן ב' ע״א יז״ל בנינא עמיקא דנכק ד יזנו מחשבה ואקרי מי שירותי לכניינא ־• קיימא ולא קיימא עתיק וסתום בשיוא לא תקרי אלא מי בפא לאתגלייא ולאתקרי בשמא די! ואתלבש כלבוש יקרר וברא אלה וסליק אלה בשמא י ה מ אתתכרו אתיין אלין בחלין ואשתלים כשתא אלהים ועד לא ברא אלה לא סליק בשמא אלהים • ואיכון דתכו בעגלאא אמרי אלה אלהין ישראל על דזא מ עכ״ל •־ וכבר אזקימכא בפידק; דלעיל כדרום מעייפת מלת מי י שיוייי הוא תלכא קדישא ׳־איה לדבר שאמר כשייא לא אקרי אלא מייי שחם הוא מדבר על בינה כפר יש לי שם ידוע בתורה הוי״הים יידאמר כשמא לא אקרי בניקוי אלי אלאיייייי שיגע מינה דעל מלנא קדישא דלית ליה שם ידיע וכד ביי r לאתגלייא ולאתקךי ב:תא, בירא •אלה -לאיה ו זעיר אנבין :־:א כ^ל חש קנזית וכל קנה וקנה יש לו שש קצוות שעוליןהכל כמכיןהו ^יש£דאי אליה דיתלכפ׳ בו*ל£א׳ מ:'י כאל* יא' יקיא £הים V ולזה כוונו כשאחיו אלה אלהין ישראל שזהו שאמר

הקדוש שיצאה

דיליה הרי גהי״ס דיליה וכעשה מהם שאר פדניי׳ מזוין בבור וייצר ח אלהיבמ מרחא ז ר ה מ ר והדין יודין ל צ י האהס ויערמה הןןא י ק ו דע״קיחאדמיM<H וייצר צר עורה בגו צורווורא וייצר ומהו צירה בגו צירה הריןא ה' אלהיס ל שמה; די\רקרי שט מז ד א ל י ובמה אתכלילו נףיונ,נ» עS v ^ "רכו״ן ? כ ד» דאקרי ארם רת ת ב את י״אדס דנלילדכוין א דא כז ד י נ לאהקא ולמסגא זינא דצפיק מקנ^* ו י מןהצדסתד מדכוין • עפיקא ריל א תזש^י ק ו ב בגו דיוקנא טה בגין מ בלרא ל חוהס שבטכעח י ו לאשתלגיא ולעיילז־ין ביר־,־• סתיכשח עד t<to דכל״1 א ל י ע א מ י ת כ דח מ ש סתימיןהחיר ויפת באפיו נל תיי דעידייזאי חייםנשניתא דגא • ת ס ש ותהאי תליין SCTD י גש פ נ ק בה • ויחי האר?£ ל י י ק ת פ ו היה למתדקא ולעיילא בהיקונירז בגועא ד8 ו^אשלפןא לההי*י*

א מדרגא לדרגא עד סיפ*-*" ת מ ש נן בני; ותהוי ההיא נשמהא י ת דבל ד

א לנא אתרו אלה אלהין א זבר.פ׳3מ1א בכלא ־הזוהר ועל ח י כ מ;יהכהא ב ול~וזוי הוא בלחזדוי ומאן דפשיק - ישהאל לריייז על ז״ון והפרידו בין ת״יא ומהזי דאירת* לאלה ׳• נמצי?ו לתלי) שכל התיכס לכר מ ל ע א מ ת מ האי ג שא אהרא כר מהצי ישר־י-עי יזה לכד דהיינו זו״ן כלי •ולנח קדישא ה ס ש ג הוא ידונריני ^ררידרין .כואיו־־א יבכינתיה יאיהו>׳י שהוא פנימייתלת הזי״ן נתשב לו כעין העגל ״ וק^־ינא ו באידוא רבא וידוע הואשהנא י.יפח ׳. נמ7.ר שמוינדן-ס״דע^אה״ילאמרל׳ ו כו ד כ״מת שנתי

> איא

ה נעשה תרזתניית הכל יכ׳ ז י ׳ן הקדוש הזה ממעי אמא דהיינו י מ פ הי חלק נשמתו שהיא הניציצא א י שנתקן ע • ינפיק ייכיצינא דקידיניתא מיד בצאתוי :!א ־ י לחז׳ן ממעי אתא האציל עעיקא ק לייקסתיתאדנלא נשמתו מ־ינוכלילא

מדכו״ן העניין היא : הרע שעניין הנשייה שהיא נשמתא דקל חי ליכא ליויתרתיזן • דיכרא ו$וקבא כי היא ןשמתא יחיזאה• אבל אמשול לן מפל כדי שתוכל להכק •אס יהיה שלהבת בתין כלי או בת-־ך •ייניר יבאיתז תנור, יש בו ב'פתחים ויוצאים יישם כי' - שלהיבית מלוקים שהשלהבת שם • ה; אמת שנ־־אים כשתי שלהיבית לפישי5או לרן אותם פתחים אבלכשיזזזיהשלהיטןז. לפנים הכל *יהיו אחד ולא מכל להבחין אתהיהיתזרן שמאל ואפילו ן ימין ואיזה י י ד • ׳בהיותם בתי־ ינראץ כשידם מ״מ הם אתל שהתינז אינו נפסק לכי שאינו״ ייני* ק נ י ל ד ?אניל שהאנילזת ״דיה ל יאותגהנר שנדלק מהנר לראיון יש להן :דאבו; יהן י נדלי ; גליל תכבען בי • איית הס יתחברו היי נר?תא ין יעשו א'י ישאף נ 'יי״יי הם ב' ניז>שכשז״1ייד ל י כל שלהובא לידה ייבא כל א׳ י ליקוייו יאבל זה-המשל שאיימו הוא שאי;

?שלהיכא

בית״קדש הקר*ףם פרק..י״ת.

השלהובא נפשקת ממקורה אלא יוצאת ומתפשטיי. כשני י י מלבושין בלי הפסק מן השורש כלל ובהיות שלא נפשק מהשורש

ף . י •י ו או יהיה הכלא׳ שאינן מתראים שנים אלא מחמת הערצ ' והשלהובות האלו שאמרנו הוא לרן משל לא שהוא שלהובא -ן\א :

ך מק"( רצון פשוש על אין יןן ותכלית ובהתלבשותה כתו' ם א ה יתראו כבי שלהובות 5 וצריך להכין אם איתא שה מ ם ו י למה מה שכת>ך תייק יקרא רתמים ויהיה פועל תשלת תאחר שהנשמה על גמרו שכתוך שכינתיה יקרא לין ויהיה פועע ו להתנ היא פשוט? • וי״ל שתעיקרא הרצון הפשוש אי אפשית אלא מסטרא לכלים החלק ולעשות לא תשלים ולא גמרו

שנתלבש בת״ק בהמתו שורש החשלים • פועל הרצון שבתוכו וע • ב חשדיס שהפשוט הולך כפי מה שמנענעין אותו שאין ב! ש

א י להכריע וחלק המתלכש כתוך השכינה מחמת שהשכיכה ה שורש הגבורות ג״כ הרצון פועל כתוהו שהרצון הוא כת פשוגו ונותן כת בכלי לפעול כפי טכעו של הכלי ו >ס כשתראה השמש תכה כזכוכית האור התתפשט תתנו לפנים תשתכה כפי גוון הזכוכית ולא שהשמש יש לה גוונים הרבה כך כשמתא לכל חיי איהי רחמים פשוטים ואין לין אלא מסטרא למלבושס ל ז ע ל ליליה כי המלבוש מורכב מדין ורחמים נאשר נתבאר ו הליכים רומויס כנוקכא והרחמים כמכרא ולפי שהנשת׳הןאל;ם רחמי רצתה להתלבש כתוך הפרצוף להנהיג העולם כלין ו ע״כ עשה כ' מלכושין למק״ו לפי שעיקר הצמצום הוה משנוראנו לגכור׳ שרצה להראות גלולותמ וגבורותיו וזהו שעלה כרצו תחלה להיינו שעלי הגבורות כרצון הפשוט וככוחה כיגהווה הצמצום על שכתהווה פרצוף מק״ו שהם שורש החסלי׳והגכורו' נמצא שאע״פי שאין כה כחיכת לכו״ן מאחר שתחשכת הצמצום

' י י ל ס ת הזה להוית חםלים וגבירות נתפשטה היא אח״כ כתיך הה ו ל י כ א והגבורות ולא שיש בה חשכים וגבירות לא״כ הי״לל הן נשמתו כבחינת לכי״ן מדקאתר כלילה חדכו״ן ש״מ שאי הנשתה בבחינת לכו׳׳ן אלאלכליל לוןכרצינו וכשתרכה

י י לקה י להכתיןכהאירציןלילע אחה כחינה .כיללת ללכרום י שו ל כ ' בחינה כוללת לנוקכא לא תמצאהו כי אם רצון אד כ ל הבחנה בו אכל אחרהתפשנויתא בתק״ו יבחן מה ^פלל ל

ע • ל ותה שכלל לנוקכא כת״ש כמשל השלהבת יי ועתה י תן 5. ן ״ ד ק ״ כשיצא האי פרצופאלתק״ו מגו אתא תיל האציל ע

א שתימא לכלא נשמתו ממנו היינו'להאי נשייתא-שזכרנו שהי^ כלולה בגו תק״ו כנזכר ״ ות״שכשיל וייצר&׳יאלהיס א

האדם וייצר בבי יוד״ין תדע שהכוונה היא שכמו בחיכג^ ׳ • ההפרש

>וז לאלתיים &רק י״ח יי

א תאידכתיכ היש ה׳ כקרבנו אם אין אלא אתרירגי שמעון נ אן עתיקא קדישא סתימאה לכלסתימאדאקרי בעללמנדעבי אין ובין זעיר אנפין ועל דא לא כתיב היש ה׳ בקרבנו אם לאב הילך בתורתי אם לא י אלא היש ה׳ בקרבנו אם י ת כ ל ^ בו ד עבי חלאו פי לו אלאעללעבי אתענשו אמאי הכי אין • אי גסיונא לכתיב ועל נסיתם את ה' • אמרו ישראל אי האי נשאל בגזונא חל ואי האי נשאל כגיזנא אחראעכ״ל » והא כברק יומין,לאיהו שם מ״ה השרוי .הודעניך לעיל שאין איהו עתי בכתר עליין •לאיהו מלכא קלישא הנקרא עתיק יומין כמ״ש ר' שמעון לא הוא הק"ב?.לאיתתר ביה ועתיק יומין יתיב • ועתהל שהפרילז ישראל יאתרו היש ה' בקרבנו להיינו זעיר אנפץ ע או אם אין דהיינו מלכא קדישא כנז״ל לכן נענשו לפי שעבדו גיירודא בץ תלכא קדישא לזעיראנפץ ידמיא לההיאלאלה אלהיך ישראל שעבדו פירודא בין מ״י לאלה • הרי שאין לתפושו כן כס ם -מלכא קדישא • ו ;בזעיר אנפץ לכד כי אס על ע״איז״ל ויתעצב אל לכו - ל ר ויקרא לף ק ה ו ׳תמצא מויעצב לא נאתר אלא ויתעצב איהו אעצכ דביה תלייא מלתא 1

לאפיקי מאן דלא אתעצכ • אל לכו כלבו לא נאתר אלא אל לכול י ג כתאןלאתעצכ ומקבל לתאריידאחזי האי ללכא דכל לבין ע הרי מדדייק המאמר ואחר כלבו לא נאמר אלא אל לכו יישמע שלידתה מלכא קדישא •כתוך זעיר אנפץ כמו הלכ כתוך הגוף וכמו שהגוף אי אפשר לו לחמת בלא לכ כך אי אפשר להיזת גי־עףלז״א בלייתלכא קדישא ותאחד להמשילו ללכ למ״ק ידוע היא שהריח שידה בלב יעל ידי יחיה הגוף י אס כן תה תאול פסילה היא סברת הרינה להמשיך האין סיף שהיא רומו לנשמתאדכל נשמתין בתיך זעיר אנפץ כלי האמצעית שהואא ר ויקרא לףקנ״כע״איז״ל ת ה י מ . א צ מ י וכמו כן ת כ ל ה .חזי הכי נמילעילא אית,למשא וגופא, וכשמתא לנשמזא שתיא .זתיליהין אלין איכון לבושא ויכינסא ישראל דא מפא דמקכלא ^לכשתתא דאיהי תפארת ישראל ועל דא איהי גופאלנשמתא • .נשמתא דאלויק לא תפארת ישלאל לא?הי אורייתא ממש • .ונשזתא־לנשמתא דא איהי עיג?קא קדישא וכלא אחיד לא כלאל . צריך להכין בלשון המאתר הזה לתה קראה לשכינה ׳ ל ע .מסת ישראל ולאי/מד שכיצה •י׳ •וגס לז״א לתה קראו תפארתע ד ת א ל ן אותסארתלבל י א י פ נ א צ י מ ו א ר ..ישראל ולא ק שכשאומר כנשת ישראל בזזה01יהי שכ^נתאעילאהוםשאותד) ותפארת ו ת י• ךשראל איהו ו ו תי י ל איהו על^נ א י ש תפארת י* ר א פ ת ^ ד ק תשראל ר ל לבשל ול״ן'ונזה נמא לנלון לילן ש

־ בית קדש מקלשיפ׳ פרקייית ׳•עת לא^תיט פרגן י״ח צה* *

ר אנפץ נשתה >נשמה דהאי לבא היא׳ה^א י ע ח ב ל ו ה י א נה ממש יש בין ישר1 ד ההפרשישיש בין מ״ק ושכינתיה יאותה •י הבחי

ן הגוף . • • הרי שאינה תתלבשת הנשמה כתי א ש י ד 7קא ק ם ושכינתיה בדין מעי ס כרחמי י ע״ק לח״ק דהיינו שמיייק אנו מכנ

! ל ב • ונמו כן תמצא בזוהר ויקרא י[׳ ד ל ל ידי ה ם ע י כי א כ ג וכמו שתקרא שכיני/יה לגביה תייק דין כן יקרא מ״ק דין ל

ם ד המסדים הם כדין והשלשה אלה הם ע״כ מייל מחשכה דלכא דא יו״ד ה״א ואייו ה״א ימיכא איהו מי ג נ ע״ק דייק שהרחמים ל

יד החזקה כעמודא ד. הגדולה תשמאלאאש ואיהי ם י שכה ואיהו י ל ד דין ורחמים והאי נשמתא היא כוללת כ ס בסוד ח

ה עכ״ל ; ן דאמצעיתא«"7 רמה דאייהי ריתא דקודשא־כלא כן י ה אכל אחר כ ל ח ת ד ולא רחמים ולא דין כ ס א״א לומר לא ח

ה מיוה דדייק המאייר לעיל בלבו לא נאמר אלא אל לבו נ גהתפשטיתה הם פועלים בכחה יכאלי היא פעילית יבפסיק ה

ב ל ק יישמע מדייק המאמר דיילכא קדישא איבו רמוז ב ״ ל ע ם האי י״צריכב׳ מדיי ן לרמוז ע י 5ל וייצר נדרש לכי פנ

דייק יתייק (האי נשמתא כוללע לון וריייזים כואייב׳ יידי״ן זעיר אצפין אלא בפנימיית הלב דזעיר אנפץ דאלו הוה רמוז*

ס ומאי יייצר אלא י' י' י' צר כ' שמהן דאיצון כלב דזעיר אצפין היה לו לומר ויתעצב כלבי דהלכ היא מחלק׳ ר ה׳ אלהי שהי״לל נ

ם דרילחיס כזו״ן • זעי״ל אופן אחר שהי״לל וצר הגוף לכן אמר אל לכו דהיינו אל אותו לב שבעין"לכו דאיהו הוי״ה אלהי

^ מ ״ א ל א כ ל ית הלב >ן^ו שיאתר המאמר הזה מחשבה ד ימי ת וצר אלא פנ ל מ ם וז״ש בבי יודי״ן למה כלומר דיי לו ב ה׳ אלהי

ב סיד ה׳ ליראיו הרי בבירור שמה שבתין הלב איהי שם מ״ה שכן איתיו' מחשבה א דע״ק דייק ימ״ק כדאיתא בזוהר יז״ל כתי ז י

תהלבהיאשס י תי י נ נא הסתש״כת״האות״התש״כ ״ הרישהפ ת האדם כבי מדין אשלים חיקו ב ייינר ה׳ אלהים א יכתי

• תיקיכא גי תיקינא טכדקא דגישפכקא מ״ה שככר זעיר אנפץ נזכר ביד רתה שזכרי המאמר דאיה5 א ״ נא : ס קי חתי

ר ה ו ז ו ק תמצא •בתיקוני ה ס כ קח קדישא ירזא עמידא דאמצעיתא : ו י>דא היא יייצר • ב' יודי״ן לתה רזא דעתים ל ע נ ם ו י ת םלפם ת״הדאיהו ס ״המקי י ״להו ז י ה דףפ״דע״כ י ל ת י ל ו י א ר י ל ׳ ה ד י דז״אע״כ • יצרין להכין האי וכתיב ס

לם דצרין לאעלמא ליה יוכל עלמא דאיהו לא • דאס הוא ראיה למ״ש לעיל ברזין אילי; לא יבגין דא אתקרי עו קשר לעי

נעלמה מעיצי כל חיי עלמה הדא הוא דכתיכ ו ם ושכיצתא נ ל ' ע ה ר י ס ד א ר ק מ ר למחצדיתקלא והביא ראיה ת כ ו ר ם מ ת א

ר דהוי'ה ד!עיר אנפץ איהי מקום לשם מ״ה ו ־ י ככי ר למה ענייל • י עו נתיככוא״ו • ו ב סיד ה'ליראי! תאי ו י ת כ הי״לל ל

ל ק השני של וייצר אצל סיד ה׳ דקאמר ג״כ וכתיב דאיהו יולכא קדישא ״ הרי יוכל המאמרים האמורים לעי י ס פ קשר יש ל

ביאייי העטף דיי שמע שהכי פסיקים באים לראיה א׳ : שאסור לאדם שיתפוס בזי״ן לבדו בלתי יילנא קדישא • יאם

8 ל בהקדמה שהקדמני שכבר אתרנו שעתיקא קדישא אמר יאתר האומר שהאי שם תייה הנזכר שהץ1 בכנימיית י־ז״א ׳ ו

ת נשמה לגאי מיניה • בידאי לי י י ק דייק היא הוא היא הנשמה דכלחי ע דיקינשמתא דכל חיי שהיא נשייתי ד

יס שטועה כל הארירכן שכבר מניני נזיהי־ ויקיא׳דן קנ״כ עייא ל מן דא •• סי י ע ל 4 היא מתלבשת בייק״י ילשין האילדא ד

ת לכושא וגופא וכשמתילכשתתא י א חזי הכי צמי לעילא א ־ בלא וז״ל ת ת א ל קא דעתיקין וו״א כ בלשון זה כללא דכל מילין עתי

ת ישראל דא ניבא ס נ כ היה כלא הוי כלא יהא • ונרין להבין אם תקיייו שהיא שורש 5יי״א וחיל הין אלין אינ׳ין לכושא ו

׳ גופא : ת ישראל ועל דא אי ר א פ ס לתקבלא לנשמתא לאיה׳ ת ־ ז ק ת ה ו ה א ל ס נתהייה אחר התיקין ו ת ג ח ו כ ג ה החסדים י

ת ישראל לאיה׳ א״־ייתא ר א פ ל תיוייהו אתיוד כלא הוה אלא שהיא לנשמתא נשמתא דאתרן דא ת אין אמר כלא היה שהרי׳ ע

קא קדישא וכלא אחיד דא י נלולין ממש ינשמתא לנשמתאידא איהז עתי ו ס ד: פתו שאמרנו ששירש החסדים יהגבזרות שהה ה

י כדן י״ת ה י ד ך נ ו ק י ת ה כבר ייניני ב נ ק דבל קדישיא בסיד חסד וגבירה ׳־יליה לזייש כלא חד ולא בדא עכ״ל 5 י ה ״ ע ^

לת אליהו שאמר על שם מ״ה דאיהו כנשמתא לגוישא • י ר שאחר התיקון נעשו כלא חד י1א כלא חוה ליקדית דנא כתפ מ א ת

ת ישראל"איהי פנימיות:•יעיר ר א פ וראיה לזה הביא יילכד ראיה שאמיבקבלה הביא ראיה תמקי־א ימזה יהיה ראיה להאי ת

ר הקדמנו שע״יק לכל אצפץ שלכן קורא איתה כשמה • וכאן כביי־יר איור ינשמתא י כ ד ה׳ ליראיו י ג״כ 5לכןאייר וכתיב סו

א קדישא • ש״מ דאית ליה נשתה להאי ק י ת א • לכשתתא הוא ע ת ת ש נ ל קדישיאני׳תז בהייייה פשיטה דסיד הי׳ היא רמז ע

והר בראשית לן< א נשתה דאיהוישס ליה.«, ־'וטיי־ק תמלא בז ר ח א ה י א ר ליראת שתים שהם תק״ו שבהם תלוי היראה י

א י ד ל ק מ ם י כפ״קא זוהי א י ת ש א ר ת ח דיו״־ק . קיי״ז עייא יז״ל מגו פ ז * מזי; י׳זח דעתיקא ק־ישא דייק - יכתיב ייינר ה

— ״ ו א ד ד י ז ג \ח-א ו ] ד לא מת־ייי י גויצ^ליית'תב י יי־־'׳; ־, . ומ^ש אשליםיז־יץינחתתיקונאהוא דנהראכלי ב ד ל ו מ c : ש

ח ״ ־ י כ ; • * ־

I ^ * • ^ ם י ו ע ו ן א na מיש ו

»t/11 ־ י־ V|למקיי׳ו נשלם תיקונא לדי? ג״כ ציקר&ו^י^:־ 1 1 1 ק מ . וזכו כוונת הפסוק כלשון זה ויו״ד יויידשהס ^ י ^ ין לכץן ״לכדי א . (עי ״ או היי״ה אלהים ר־ל שהם כסיד ז^ 0 ' י י י צ ת ה ם מהויג המאמר שכפי כמובן משמע דאו״א ה^ י י ^ י א האדם והכא אמר הזהר שוייצר בבי מדין הזא ח

ה**'-ו קדישא דכל קדישיא ומלכא קדישא י 1נ

י צ>/ •׳ ? ו ה י * ם י י י צ ו , ה ה ת ש נ ז ה לא יהיה כאותם הטיפין כ, ! 1^! ג ה *י י ה י ש נ פ ס א . עזבוני וה׳ י ככתוב כי אבי ואמי דבוצינא דקרדינותא שמתלבשת כתוך המיין דיניי! \שייי4י י א י י ה א ג ו ה מ צ אותם בתוך מעי אמא נמצא שהיוצייי ע

״ל וין״ר דאיהי . ר י , צ ץ , . , < ז י ו ס עי׳ק ליק וכן ידרש מ־ . ל״ק צרליו־דדאיהזמ״ק כלול עם שכינתיה כמיי ? 1f, י

t T C י י מ ר כ ל צ שם מלא וז״ש וייצר בכי יודין ן עור י! \ י י ה ש י ם הי לרןאחר שהיא־ ו של וייצר רמו! לאור קו; א ש^מדי"ןיי * ו ג י לוא״ודהיימסודהניצוצא דבוצינאדקרל

I $י .־ ן &

ם ש ה & ע דוייצל־ שהם סוד נ׳ טיפין וצר אותם הואיו י* נ ״ ו כ ה ז ס י י ה ל ' א פרצוף שלם דכי״ן כייזא שמא ה

א נ י צ י נ ואייו ״ יו״ד יו״ל י צר. ר״ל ואייו שהיא הP * V ה ר 5 " , , לי1״לי1״דצרועשאס.שםמלאה׳אלהים מl i r ^ t ם ^ מ י א ר ודרשת הזהר יו״ליו״לשהם הכ׳ טיפי! צ^ 1 ג נ ה

ה 4 י י . וז״ש הזהר צר צורה בגי צ אלהיסשהםמק״ו)h י צ ואמר מהו צורה בגו צורה שאס הוא כמשיועייגי י

' , ׳ המשמעי^ ־ f c ״ a W t J , * ' ח נירה הוא הולל במעי אמו למה נ' ^ ר ל י ש ^ י י ש ה ל א י .ורה חינ קרי ביה רב מד״.״. י _ צורהלזילקריביהרבמדשאל י ה: ן ׳ י ״ ) י הו צורה בגו צירה אם הוא כמשמעותא אי אפשר ש ??}&־• ץ צורה הוא לרמוז על ב׳ עדין והב׳ מדין צינהיי ורה כו % ^ מ - ק ״ ׳ דאמא אלא צר צירה כגו צורה רומז על ב\ ^ נ » ל י ל דכי ן כסלאיזהו צורה בגו צורה לשכיננגיההוה צ

א דבי מדין דוייצר 1ז ש הזהר ודא הוא ח

. . לרייייעלכ׳עטריןואעוןה״מק״ו. ••$fc וכמהץ י & . א הכ׳עטריןאלולמהויאד דאמרנודהואצורה:בגיציר^ 4 ע י א מ ו ה כ א ת מ ש נ א י ה ה ש ב - ת ^ ש

: ^ * י ^ ל כ ת ' P F" א היייאמיר אתהאלם ו״שהזהרומוה א א ר , ע ז מ כ ה י ^ ד , א ק י ת ע ן ^ מ ל כ ^ ל ל 3

, : # ר א י ה א ל י ע א ¥ ; ל 3 1 ר מ י ו»׳ ••^אצומבמצורה־לןה א ת א ל < ז פ ? ן , ^ V ^ ר IP^T ־• י ׳ \ אדם

,עוז נלוזים פרק י״ח

שארי״מאןלשרישמא לההוא דסתיםדלא יליע כלל קול יעקב אקרי בהאי אתיזזי מהימציתא לכלא ההוא לסתים ולא יליע כלל • פיריש המאמר מגו סתרא סתימאה הייצו אמא עילאה נפקא זוהר אספקלריא לנהרא כלילא מתדין גווצין הייצו זו״ן לזעירמתקרי אספקלריא המאירא בהאי זוהר שארי מאן לשארי היינו תייק ולבי ללא אית ליה שם ידיע בתודה לכן לא בידיש לי שם'אלא אמר שארי מאן לשארי לכן להיליעכי מיא לההואדסתיס וככר ביארנו בפירקין מ ש ו ה י א ד ך ^ ^ ן הוא ושמו שמ״ק הוא שסלנשמתא לכל חיי יען י נ ע כ ^ | ׳ כייאיהולגיתיניהולאפריש לעלמין והאי לשארי כגוהאי 1והר יתקרגקול יעקב דזיהר היא יעקב דהיינו ז״א ימה לכגויה יתקרי קיל יעקב הרי שהנשמה מתלבשת כההוא פנימי׳ דזעיר אנפיןדאיהו מלכא קדישא : ובמו כן תמצא כבירור נזוד.ר ויקרא דף רצ׳אע״כ יז!'ל נהירא דאתגלייא אקרי לכישא דמלכא • נהירא דלגו בגו ההוא צהורא היא מאן דלא אתפרש ילא אתגלייא עכ״ל הרי כבירור שזו״ן אתקרי לכושא נלגו מיניה האי נהורא לאיהומלכא קדישא ילגו מן ההזא נהירא ההיא לסתים ולא ידיע כלל לאיהו נשמתאלכל חיי •ע״ב וז״ל הכי נמ* לא אלין ׳ וכמו כן תמצא כזוהר חיש לףו עשרה שמהן כלהו כגיוצאלהאיקליפאלמיחא ואע״ג לכלהו מוחאכלהינהוריןעלאיןיכיסמיןעילאין לית מאן לקאים כקיומייהו אבל כולהו כגוינא דקליפא לגבי מה דלא ידיע ולא קיימא כחכמתא כלל יכל שכן רזא דאין סיף והצי כנויין איצון קליפה לגכייהו וכלא דא לגו מן דא ומוחא סתיחאה לגו בגו ללא אתידע כלל • הרי שעשר ספירות דככללן איהי ז״א אע״גדאיניןמייזא קרי לון כקליפה לגכי ההוא מוחא דלגו מינ״הו יסיים המאמר יאמר דא לגו מן דא ימיחא סתימאה לגו בגו דלא אתידע כלל ״ ומה שאמר לא לנו מן דא היינו מלכא יןלישי< דאיהי לגי מן זעיר אנפץ יהאי מוחא סתימא שמדברו בגו כלימר לגו בההוא ג ל ה ל ע ר מ א ״ ח ל כ ד א ת מ ש נ ל ע דאיהי בגי ״ הרי שנשמתא דכל חיי בגי מלכא קדישא • . הרי מכל המאמרים הנזכרים לעיל שמלכא קדישא אית בגויה נשמתא לכל חיי יבידאי לתאן דאמרדמ״ק איהי נשמת׳ דאציל;׳ ,לבלו פישיק לההיא נשייתא ההלימה מעלמא למחזי דאינה ניתלכשת בכל עלמין לריכ העלמיתא יהדבר איפכא משתמעד כל איני ן דרגין יכל קרצוף אדם אלא כדי בזוהר ללא עפי

ה נו rtf* 3רגן ץ י

א .מלילכללייוקצין?׳מקצאדכליל־ י נ ק אתתקן,ממץוצץאלץ מ כלשמהן״יי3י'ז3גיך.כן דייקא לאלס.הו<דץ'קצא •לעילאי} :.-v : :א צליל. עילאי נ ק י ן ן ' < ה ן ל י מ 1תתא'4 ?אתכ^ינו היה ו

ך׳ ותתאין 1£ןקץע>יקח קדישא מקיצוי י^נקזכא דזעיבאנפיר דצר ., ' צ ;&י ״ כהאי דיוקצא ותקוצא יכו׳ ודא הוא ואא דתרין י

" י . : צורהגזצורה תקוכא דשתאשליםהןי״ה אלביס ובמהאתכלילו י

ק ייח• ־ י ם פ י ש ו ג * ה ד קi אדם כליל דכיין *:כז׳׳ל להיי״ה וחזה עולים לתצין j j m j ק אמרה׳ אלהים את האדם ל צורה בגי צורה ון מציה• י פ # ה *אתלס זאלהיס הוא את האדם )ינא מ | ״ ד A י-יי־ ר מ ) אל ה ) א מ א ל $מ«ל איתו שאס לא ר,יה ב

1

א לגישפצק׳ר״ל חיתם שכטכעת שאס ק י ^ י י

;־שעו? יז כדמות! ואין בהם ה;

כהס וההתהפכית הוא כסוד הה״ד ויפח באפיו נשמת חיים נ&מתא דכל חיי לעילאי וממאי ^ ׳ ^ ^ יכיז א

^ י י כ ל ת ש א ׳ וצל לא למצ*ב# ל ט כדיוקצא עילאה דאקרי אדם ו. ׳ * .

א ״ נת היה בא ליייוז אל השטנה לא היה ל א ^ ת האדם לרביתזינא א ר ת ^ א י ״ f l ^ ^0

הם ב׳ דיצראי פיקמן מ כזה שהנוקבא נ- א ק ר ב ט •זיז(״״, ״ ׳

> ן ^ - י ת ק ולעיילא ביה סתימאה דסתימא עילאה עד סיפא דכל ס ת! ואין בהם הכיש כלל י ע ^ י כמו ר ^ ,

ה שהיא שירש הדינים שנתהוו ונתגלו מליין מההיא נשמתא ומתהימיו < ׳ ן ,^ ת ת צאשהיא דבר אחר ט הכל דבר אחד : לההיאנשייתא מדרגא לדרגא ע ז | ^

י האדם וכויולאשלפא ה י ו : דרגא לדרגא עד־&1פא יצל בצץ ליהוי ההיא צשייתא משתכאא בצלאימתפשנ1א בכלא ולמהויהיאא ת ל ת ח בלחודוי ימאן דפסיק האימןעלמא כמאן לפסיק מ ומחזי יאית נשמתא אחראכר מהאי ובגין כךישתצי הואת מכל האמור במאמרי נ זדוכרציה לדרי דרץ עצ״ל 5 ד היה שסדרתי לפניך תראה ידיוקצ' דאדם כלילעילאץ ותתאמ׳ ויודאייד המאמר וכל לא למה כלומר ליוה הוצרך שיהא כליל כלא בגו דהאי סרצופא - ומתרץ יאזיל למהוי ההיא כשמתא ייתפשטא כבלא ותשתצתא בכלא לפי דההיא צשמתא מתלבשת בגו האי פרצופא דא1ס דאיהי שם מ״ה י ואי היה האי צרצופא יזסראיוה דבר דלא רמוז דיה הוה מתזי לההיא צשמתא אינל

' ייתפשטא כאותו דבר לכך הוצרך לכלול בהאי פרצופאצל עילאיןיתתאין לי. ל זית שההיא צשמתא מתפשטת ככל^ .

וההיא נשמתא ומלכא קדישא היא היא נשייתא דעתיק קדישא כל־כתיב ויפת באפיו נשיית תייס מדאלור קרא ייפת באפיו ולאק קדישא. אתר וישם כאפיו או ויאכיל באפיו ש״מ דנשמתי יעתי ממש היא היא צשמתא דמלכת קדישא מדאמר ויפת שכל הצופי* ון דפםיקהאימך

נשמתאאחדאכר י :תאתר שיש: ? פרצופים דמק״ו להלביש בצם לשתה אי. בו דברים מיותרים להייילל ימאן לפסיק האי צשמתא מעלתא r , י לו 3 ' $ $ . למה היצרן כל כך אריכות . ועוד יכ״ף ?דמיון ' ו כ p!,0 כלי ^ דיי">ן לכדו' להתלבש כתוכו. כייוישהית^. י&תצי י

' כתאןדפסיקהאי נשמתא והלאכצשמתא הצאמדב^ם^מל • לה^ ו אלאתדעשהס כלדאלתהי ו י ו ה י י ^ P אינו ^ י ; ± ת ומיצוה שאין כח בצברא לסובלו fob ״ למאן דפסיק האי מן עלמא וכוי' אם כן הי״לל ותאו patי{ן האי ו ל י :j, »|צ נ

ת כל עולתים יהיאתתלכשתי /.לזן עלתא פסיק האי צשמתא ״ ועור מה^שאמר למחזי לאית ־ ו פ ל י י ץ י . כ ל ע ה » צ ^ * $ ^ \ צשתתא אקןאכרתהאי וכי בישביל י לפסיקהאי צשתתא מחז« \ ל ו ס $ י(רי( י הל העשיה ואפילו כתוך הקליפות כ 0 ץ ר צ ו ל א ם י ר ב ר ה י ו ^ ; ל א א מ ל ה נ ה ו ; . ' א ר ח א ה ת ש צ ת י א ל נימצותש־י ל כ ק ק ל א י י^יסלירידתה ה

f תלע שאומר שתלכאקדישא' h i ע)־הסבמ שמביא די כ להו נ י ^עלפ!הצתצאשאםלאהית^שנ מ נ 1 ע י י •

W W * י ( . שמרדת־ \;** י ," • • י • • י - '

ן מ ז ל כ ש ך ל י י ג ^ ° שאול־אוזר־ הוא לין א ^ עלינו היא מצד אחידיים אז היא דין ואםות הצתיביסביושר " יעתההאיתי ^ & » # * % . \ ה אז מאחוריהם תקראסלמפרעילא ^ ^ נו יען ט ם מאתיריהם כך > ת ו א ג א ^ מ ת , י ג * יהיאלהיךב^לכןאצו נ י ״ יחצינה כדכתיבעי ט ע ^ .

יהאירהבא יתאלי ניה תלי 1 כיעי ע י ה צ י כ ' ; ^ מ א י ל י ג ד / ; ׳ולקהא״חלתעליבקרא דין שאינו \^£1ן כ ל י ^ ר י ח א ה 1 שפניה למעלה אלא ק ^ ° ^ 1 ץ , M ' ו ך היי נ1כיקא ד^שפצקא נמצא שאמי פ ^ " ^ ^ W י יזה א״ת ע"1 אמר את ״ 1 החית׳אלאשזה א * ו * ה ^ ע י ^ ימה הלימרמהשהואאת הארםהיאכמוש לברא׳ואדמה דבר אחראלא י ^

ץ הפרשביציהם כי הכל דבר . ,1 א ו ה ל ו ע ־ י ה • ןהא1מה• וצריו להבין כי ו חיסעפרי ף ^ . ןמ י ג מ ה שנתהוו למצוה ונעשופרצוף הוא נדי ש פ ל מ ׳ 1 |

ל ליל? 5 נ י ה ת * א כ י י , ־ ח ל כ א ד ^ ת ש שמרלת למטה.ובתוכה נ.-A-• ק איני TO מ מ ל , ע ל ה כ j ב ^ j , , ״ , p ל כ ד

־ . * 1 ״ ו״!ו< ׳, v;r$ » י יען כי יי1 ;(האצילית ולמטה אפילו כהתלכשות'ו אכלהשניןן, י י ל א מ ס 1 , ם ^ ן 5 ^ 3׳,ייע , ל ן המסדים ואץ עת' •ש כה כת לצמצום אורה* על«ןי גכנרמי£ כו -שהיא'משורש הג| P ו״רדיד למשה ככל העולמי׳ להנהיגם יכזה־נשלם רצון M : ה י כד*־שיכירו כריאיו את גידלו ״ א״כ כלא שכינה לא הfv** '"1

א ? י ; י ע כל חיי עיקרא כ נמצא שנשמתי י% ה $ £ ש ג , כייק״ו כסוד ייפח כאכיו' נשמת חיים ובידיים הHy*W'^^^כתוןמלבושיהנמנאתהנשמה הזאת % ' י י ? י ^ מ ק ' ל ו ל הזי י העוליתת נמצא שצורן׳ הגשמית ש? ^ 6 י נהכי עולם האצילית לסובלו על ידומ״ק-וצורןהשכיד סיף כל העולת>ת זלמ הוצרכי J.pP י ?' ה^אתתוכל לרדת ע/ ( * 9 , n'fcn וכל כץ למה בגין לאשתלפא ילע״לא נא ^ \ י ה דסתימא עילחה עד סוף דפל סתיייץ ש

. «יג* • י י ה י י ג ^ כ ? 3 י סה מ י י ה ה ' א "? י ? ד " > ע ה י א ו ד ע י ; ? ל ה מ

' • י ^ י ' ש מ ^ א מ ה שהוא שווע הכל *עיקר הצל וליתנשתה לד ניפח באפיו נשמת חיים נשמתא ה'י1 לרו ש דכלא בד ״ »ך מ* י ר ה יתתאי תליץתהאי פשמתא ותתק״מ־י! כ

I *ס0י ע ^ י י ש ר י * ה י פ י טבע שצל הניפח מתה שכתיט כי 1 . ז ש י ^ ? י ג כ שנפח באפיו דייק״והיהממה שבתוכו מההיא י׳ ^ , ^ ל ' י ה ן ״ כשמתא ליליה ממששאס• לא כ י נשייתא דכל ח^ י נ מ > { י ג > כ י ה ד ה מ * מ ״ ס מדאי»ר ייפח ש ״ באפיי נשיית ח

י י < נמצא שפשמתא דע״ק דייק היא היא נשמתי), יי ^ ב י ע פ ל י כ י ץ י ח נשמתאהיא־מומקיייו־לכן׳אנו מ

ך ^ ן״ל וכגין! ^ כ 0 ה ש ו מ , כ ח ה י , ב אלין כ

^ ' ^ ׳ • הר* שבעמי־ ^ מלגאושיית אמונת ישראל כהי^ י ח ה ^ ע כ מחזייכץאנו־צעפידתו ועז״א^׳עי התנוגא ל% 1 ^ ש ^ ^ ׳ י א ם ד ט ו ז י ה ו י מתק^-לתאןדעייל ונפיק ז

ת ב 5 & • ייכתבאפיי נייח באבץ דייקא ולא נקרא כ1 י & ? ? א , נ * ׳ ' ' ח י א ־ פתח הכית : • ו ק ד צ ו י יי שנכנס ון!ז ז?: י , לנשמה בלא גופא חייו חלילה אלאכבראי5רגי? • , ״ - - -i ״י*־. ל יזזייאי•י*

הפרצוף דמק׳ ז ה# ופש*!תא תדאיבון.

i^ip ״יד, ל A, , • ־ ׳ ״ גופת ת ו חכי-י* ׳

א < ה ל י ^ ר מ א ד . ה מ פ . ן י נ י לימ"ק-1, | 3

' .שת. ^ !את

,XV ר י ־ מ ע 4 ן לעלמץ.• > מ ,לא ^ ^

^ ^ 5 , ^ 1 י ל ^ ק נ א ע ן ג ל ה מ ש נ ץ ב א ד י ר י פ ;

; ^ . מ ״ י ק ו & פ י & ״ . .׳ ^

.י ושכיניה >>או מסבה לאשיכה ימתלבשיס בתין באצילות והס* יסבה ראשינה מעילם איני יירד בשים . , ל^נש^תא לכלת

>p5uשל אפ״״עלריב העלמיתו שאין לו חפן כנבראים יאיני יול7 באצילות לא כהתלכשיתילא בהתפששיתעד כאן מגרף

f בהיית כן ׳לחדמדברת שנשמת האצילית קיאמלכא - . , ע ך ב י ד

י לבל , כלי פניתיות אחר שאץ פניתי הימנו.. ת נ י שכ א ו ש ^ י שציינתי לאי היא י להפסיק. הנשמה פ ל ^-יכגו האצילית יאף עא הטריח עצמי• אלא ליתר לןשתריכ העלמיתה אינה יורדת צ £ ^ שאין יכילין העזלמית לסיכלה מכל מקים יתשכ לי •;אלז כתןא ק ל ע | • להעסיק־הכשתה יזה4שאייד המאמר וחאן ז^נסיק האי מ ;;לנמרתאן^דפסיק־ילההיא גשמתאשלא תתלפש כעל»א דאיהי ז עיר אנפין ייחתתרוב העלתיתה יתחשב ל*ה כמאן לפסיק !?איינשזיעאןלכןאתר כתאן דאעי׳ג דאין ציננתי לפן חשיב׳ דאית כשייתא ליהכתאןדפכןיק האי נשתתאלעי דמח׳ אחריתי•דאינ־ו׳ב^יףהאצילות מאחר שאיצה ינילהלרז־ת ינאצילןת 4ובהעלימתה.אם ק מחזי דא^ת נשמתא אחרית* באצילות ובוה יהיה: עיבד למ״ שאיני׳ הנשמה ג י ^ א ^ ל י י ^

ר מחזילאית נשייה• אחר-א בר מהאי דאיכא בג» ג כ ^ נ / י ל ג ג ״ יי הק ההיא נשמתא על^גה׳ ס פ ד ן א מ כ - ה י ^ ח - ^ ^ אלילית לן '•.מ^לתאגי^^^יישיתציהמאןדזכרניה יכזיפלימר כגין• כ!^£ הי^ במנתו להפסיק הנשמה אלא בגין ?אמזי דאיי5 r t i$< , , .כעמ.ה'.אחדתי לעילת. יק האצילות שאינה יירדת כאצילותעל דתחו* ב^ן*;כן£שתצי• היא ייליינרני׳: יכ?'והאי כג f כן קאי ״, לאיתכ^יהיאחרא בר מהאי יבגין wte׳ כן ישתצי יכו' • הריר לעיל שאין להפ־יך בין־מלכא קדישא וכין י מ א ^ ל כ ^ ו ^ ב ר ^)עיראנפין ואין לומר שאץ הנשייתא דכל תיי• מתלבשת בתוך *]י 1יןלכארןדישאמלא העניץהוא שמלכא קדישא ישכינתיה הם ־ ^,א לזעיר אנג״ן ינשתתא דפל חיי היא נשמה ה ז ג ל א ת מ ש ^ ^ צ

א קדישא זההיאנשתתא לכל איי• כ ל מ ^ ה י א ד א ת מ ש נ ^ ז ה ה ל ; ^ >;.ה^.יא"נשמתאלערלקאלק?ישא לעלקדישין כזיכתיכ רפ4־יםנשמתא לצל תיי • כי/1ד־תמנת^־יקייני כאפ^שמתחי ! י

,ע״& יז״ל דעשר ספירית דאנילות מכ'כא?הין איה4 • דף ו rnt \ ״ י *. ?•׳, • וגרמיה חד כהק;א*הו וחייו תד בהק• מה דלא־ הכירעשר ספיח­­

ןוחיהןןתד לאיאינין וגרמני,ח^-, יעלת: ני לכליאהדלאגאי U t <י י א נהיר כעשר כפירות לאצילמ ובעשר.^|:ריאה־- / א ג ל כ ' & ^ . ׳ . ' א.''יצ;^ר גלגלי לרוף/א ילא- '**?נהיר3עש־.כ?ית.דתלאכ>, י אבתציגבכ3אתר עכ״ל וד-ניז -> צאן לה5ין. במאמר זה ־י ״ י 'לגאמרו׳צה-תלתא דרגי: דהיינו איהז ;וגחמה., יתיזה׳ •

י ועתה 1 י _ - : ׳ & - . • *•,.׳״.־• •

יי--'-׳־ - ׳ ־

ם כככנת7תערחומ?ן ד ת י ר ק ; י ר > ח . י י ך ) ; , ז י ן!ך,%. ^ , k ״ . , >fc . . ״

. ־יכל דכיה עכ״ל י הדי יושג* יתאמדיס אלו כבירור דאית ערציפא י י שתים דסתיייא עילאה עד ^ ' (

א כ ׳ J נ י ? ק ו # ?1 ו האי גשייתח תשתלפא'נכלא לגו מן קרצופאופרנוף החיצון חתקריתעראזמה^ןשלפאכןה ק" ״?ז ע iW,f!etf$i ש

י שתא קדישא יהייני שם מ״ה דאיהו זולכא קלישא • ך י ת *י היא חד מתפשש בכלא ־ישליט יצל:ו א ז / י י ' , ד ז לי י / צ 1| ׳ י־י* והפרנין• התיכון יהפכיתי בכללית יחד אמקרייאו הוי״ה שחצה י י ה דעי׳ה מ•! היי.׳׳י* י מ ש כ ש ר כ מ ל מ ^ ^

לומר שיתהו ה הפנימי כתימן זהו שאמר זתערא־ומהלכיה ־ הוי״ה אררי שאין להפריש בין מלכא קדישא •לזעיר אצפץווה־ו י

ל ־יתקרי אדם בכללא דתעראיתה דביה י אז שמשייה המאמר וי לרק •כנללא דיייזא זחה דניה שיכן הגוף לא־יקרא. אדס אם לא יהיה ^ ר ד . ״ '•׳?תי־ישתצי הוא •ודיכמי ״ ל א ^ ע ׳ ״ממהשאמרהמאמרללע^ י ארםו הו לאי הצשמהשכו די ^ דפסיק הא* תןעלתא צמה עלי , i ״ f r ^ W p , p

ן . גרמיהיהייניבדצופאדכבראיהי.• ז ד ב י ל ת י ה ״ ר ג ל מ ^לא־י״יזןיז־איתצשחתאאאראבדמהאיישתצי *ד •חייוהי היימנשמתא׳ , ח י ה ו מ ^ י ה י *י א כאהדיש' 1 י י עו ל , הי ׳ י נ ע י י דר הלדרי צמי די תו - הי

. יי־ , י '*יבא י מלקייץייאתד rr5f שלכד מיניהיתקר• אחד^זלשמהו י י""'- י " 1 ז יי • - י 1 - ״ ; A , M ״ ^ # . M

ו ^ בכלא ־ישלי0 יצל: ^ P \ ^ f ^ J \ א היאהיא י & י י ק ל מ ק ^ ה מ ש כ ס ר ^ ז ע ^

r י - י ל כ ר צ י י < א י ^ ^ א י ^ - י

?ג\ד נזעס אתר דמקודם לאו' הוה פלצוף אדם^" :זיהרזכדאתתקן תקיןכלתןוני{ י

מהמת אבאזאמא ולתהקרא שם

ה unv? 1״^ ת ו ת ת ת ת מ ׳ חכח חתחשבה רחשוכה ש ח י ׳ ץ ׳ ־ מ - ׳ ׳ עכו כ , ^

ה ׳עחלה ״ •זצן איתא כנתכי:האר6ל בדרוש אדם קדמון בסוד הנ - ה ^ נ ה ן . ' ׳ : ! ^ , ן בעכין זה שתכתבי הארי״זל צראה ששם מ״ה יצא ממוחא דאדם קדמון דרך החוטם ואכן כפי תה י כ ה ל ״ ש ^ ע א כ ׳ י | ו ? :

בסוד הברודים שהוא שם מ״כ שהיה שעשוע ״

ל צראה ששם ידה יצא ׳ממותאדחדם קדתון דרך החוטם וחנן כפי מה א ר א ץ בעצין זה שתכתבי ה ־ ׳ ^ 1 ך י ר ף י ע כ ׳ 1 w ? V rn ל משמע ששם מ״ה צעשה על ידי,דאבא זאמא וכפי דמייתי בזוהר כראשית דף כ' ע״א ז ע ^ •v|' יילד קד כ ה קב״ה וגלי במתיבתא ע&אה ודא הוא בשעתא דסי*ים דכל שתיתין כעא לאתגלייא ע י ת ? ' * L 5?ייא יןלא S ׳

; • ־ יי• ־ל־ . ^ \ y ־ . • ^ ^ . : .

-'*"\ י * ;v-i ל*לוזי& &רק י״מ •׳ ׳ ל ! ? * ^ ? ־'j ־׳ י • •י v *. •־ ־ : ' - * 3 ^ * י . י ? ^ . .

, ־ fw*$3t^$$tyf חכמה בינה׳לא.נפקתמגותכמהאלא מצדושקאדם«חן0דג?רצופין היו וכתיב• ויקיזא'

^ צןרה כגג צירה וכלא כת דההיא נקידא? מ ? א ^ כ ־ ל ל ן י שכגלף.מןהגלי?) ^ ר ה א מ י ^ ש א ר ^ ׳ ^ iv<ן ןלי/יאמדתתחמכה ג*״מ להקיא נקידא לאתייא מלעילא נ$קא מגז מח.שכ להתחיל התאמן כה גמדאיזר התאיז: לנ2ק>$ זןי^י דאיהג או;א •־׳\paj?כיא לנךקדידן ויתיישב תה ^/מדנ4אנח»נתה £אתר האדיי/ל היה שמה, שתכיא הארי״זלששס מ״ס יצא,£ 4 ״ו״וותא דאדכו קלמןן דרן התועם כקיל כמדיכו י ה^נק הוא שנקר *דזע ג״כ' ככתבי י.א די/ל שכתר חכמה ביכה דעלכוידלאדמ^י

י . . ^[נר^ראיש^תןר^אר^לי^א^תצאםתקתה.וכינה קל מלכ;תדאלק קדמון. נקראיס עתיהאקדישא ״׳ א״כהאישמאדעתיקא?'' | ; ; ותרת. . י • קדישא שיין דווקא לכל חכמה זכיכה הנ . ״ • ־ ׳ ' י י - ן י. ־ _י

? ממלנזיעאדמ-קלמון אין שיסחכמה. ובינה כ׳ אס כתר חכיו^ובינה דאדם-קדמון • ימ£חר שחכמה וכ*ה למלכו! ל » ת ל ^ ' & 1 $ . י ,

>לם קדמון נקרא עתיחא קדישא • יזכיזה וכינה hp אדס קדמון ממגןמךאיס עתיקאקדישא דכל קדישין.• וכבר אמרנג ״ _|י; שמ$אקדמןא מחשד וגבורה דיניה • א^קהש^שיע^־א^ן שדלה ביןןחאדאןס קדמון דהיינג ישראל עלה כמתשכה תחלה *, •ש?4^ר?ןמ' להוציא^ךצון כמלכא.קדישא ושענתית, * בעיני מהשאמר האר״׳ ז״ל שששיו״ה יצא ממצח דאדס.קלמון דהיינן־ י. v

; אנפץ תתגלה דעתיקא קדישא לכל קךשין־בחצח דאדמ ן ^ א ד ת ^ ו צ ר ג ו ע א ע י י א ל ^ גג^ וני/הוה.משעשיע דמימא לאלסקדמון. •׳ הוי ישראל עלהכמחשבי! pifryהחו .p irp מ*הop 1־׳ץקדמייןנתגלהוה״גי

אי תרץ עכודין לבד כלזלזס כיתד כעוד נקןדאחדא ואח״כ הוצרכו לבוא לרך אבא ואתא לה.תצ«ד כצןורהג־1 נ •־^חלגאכלי . * ן צ ר r '^פרציפאדגזעא דאדק זכגזיהדההיא py? דאןהידההיא ;קולא מק״העעצא דכיצןנא דקךדינותא שהיא המציירת את מ

S י־ י ״• •יעמריעהנקודה הזאת דק; אכא ונענשה גו אויא ימ£נצנ1,״ר • יזהו שאמר המא«׳ כשעתא דסילס. דכלעשתיייץ^עא לאתגל״א ק דכלקדיסין! לאתגלייא כאותו שעשוע ישראלעלה כמחשכע י ״ עבללךישאכקוןאחדא •־ קיינ^מק. מאינמג ?ךבעא >

ו 'דא»ה.י*pj3 מ״ההחלש בשןד נקודה • ה1י עבל ברישא כקודא חדאומה שאמר ודא שליק־למהוי מחשכה ר׳׳ל י ד ע ^ : ^ ^ ;

ויה אז תקרא אותי נקודה מחשבה. וגש שאז אכא יקרא מחשכה להיינו ח&כ מ״ה, ״. -דןג^ע^אבא למייןי •זח שבהשכד ^ליקבזיה >חדש שהיא מתשך.ה^דימ^כעיה אז יקרא אבאמחשכה ג"כ.ת»עלה ^מחשכתו להתעודד ג״כלגיויג לאפיק < ס ש ^ $ י צ . ן ע ־ י י

, נזלהר שממעי ן נ ילמגיה^אשרמכי wp?^ifffiV?ty? ״ וזהו ש.אמר ודא תליקלמהגי חח^הד^אי^לי^לדעי?־כ1־י להנהיר ככלא ע דע!יל ל4ו.5 י ר לכלא הךי דמלת סליק, ע י ע ו ע ^ עילא^קלקא לגז כ ח ש ; ל ' ו ר י ה # ב ו י ע ^ ׳ דף ר דאס האי הליק הוא ד^לה לעילאאז לאנהיר לכלא ולייקא נמ.י לאס האי שליק היא דנתעלה הוהליהלמימר סליק לי>יל^

ע כל^למין, לאנלרא לכלא ודיותאנמידהאו- לע!ל?/ולא :יה ליה!לעימר ל4וכ^ו מדאמרלט.ס1שיוע מינה^לעאלע כ* p i סלמ^הזא לעייל שזןרי;שתמא.*עלאה.ה.יא ל^!לא ול.ית.לע1לא תינה ואס האי׳שלקא הוא שגיעעליתהיכ^תןגעלה לאנהרא ־^דל^לעילאמינה ׳'; י ותו דאפילו.תיתאלהא• נשתיעא איתלעילא תינה כוודאי שתאי דלעילי^מינה נהיר יותר ממנו-כיאדעלתה נ^גי^אגכיהגעהישתיכהצךיכיםלאןך^ כןי^;האזסלקא. ן^^מהמתבירילערמתךמתה.דלתתאמי^אס. ׳ • נ , כגו לאכהרא למ1א י אלא ולאי ש״מ דתה לאתר המאתר הליןא כגו לגגלאנהרא לכלא הייעשנכנסת לגי כנ ו ג ל א ק ל ^ ^ ־י ט מ • דע^ית•ללחישה #כהרא לכלא. • ppi נכןא לעדון דיק מאי לאמינא ודאשליי^לתהף מחתכה ש״מ שנכבשה כתון אכא לp ?מתשב^ולצןיהנןץס ואזיל כניינא עמיקא.לעד^מגו מחשגה דנפר^מגו ד״יקא ו.ה.ייעהנקודה.העכרת ״ וככר אמרט לך ג ־*:כנס^חיתהינקילה בתו{ אכא אז אכא נקרא w כן מחשבי^לכן-אמר דנפק מגן מחשכה.נאת4ליפתג5 בוצינא דהיינו ביעג ׳• r• ־תל ציורה תתים קדש קדשיס • הרי מזהשנכנשה הנקנןההזאיע געברה דק; אבא ואמא הוא ד״וקאלהסצליר בצ:ורע' לד:ופא דאדס י אבל עיקר אצילגתאהוא מעתיקא קדישא לכל קדישק דהיינו ממותא דאדס קדמק ככוכר והש^ירויעה. ה ד

־ י . הוא בכינה עילאה • ״ ( ושאר פירוש המאמר הזה כלו תמצאהו בשבר תעצומות) i יi יאההו רשימו יזדללא אתחזיולא אתגלי ' קתתצא כךוזר שמות־ףס״תע״כו^לכנומירו'דעעיירין א1רשיס: ^ ג ו

- . • לשימו

יעי—*/, •י. 4.

•ב*

׳•׳!׳!׳׳*י•״«׳1«׳t׳1׳1wjקלמון•.* ״!ס-^מהו׳הח׳־ / ״ !•« w ׳׳«»״ «) ״י, ״ * ״ ׳ ! י ו * ׳ ו ׳ ו ו , ׳ ז י « ץ . ץ ד ^ ?,•^׳.y\1׳«•־.׳«»׳•׳ן׳ י

$ היד ללא • ש ר 3 מ . א ג נ #רציפא למק"( אכל מה שיצא הוא הכ׳ עטרי) כסוד.• נקודה חדא ולא אתחזי כיה.?יצמא • :

:: י ולא אתגלייא שעדיין לא עלה כציורה • אכל אח״כ כשנכנס כגו מעי אתא שם נצטייר(געתלאנס(ךא,;..זה5--שאמר המאמר ^אתחז

יא^ר^ י העצין הוא«1תת\ י ת ליה חתשין תרעין לגו בגי אתטמר יאתגניז ההיא רשימ! כמן דאתגניו כיה ועאל בגויה אתמל ת ? # ? חמשיןתרעין הייני יסזד דאכא דנכנס כגי אתא לגז בגו אתטמיר ואתגציו ההוא רשייןיי.הרי שכנו יזעייאמא אתטמךההיא f e %׳;קידה.לאיהי ההיא רשיייז לאמרינןשככר היהרשיס מתיתא 1אדש קדמון » ודייקא כתי ללא.איור*;מאיירלגו לגו אתרשים ן| קהיאירשימי אלאאתסתר ההיא רשימי קלאנתהוהשוסרשיתו מחדש בגואתא כי אס הציוו־שהרשימו כ׳גרינעבדמחיחא דאדס

|: קדמון ולכן אתר לגו בגו אי/שחר יאמגניז הה,א רשימו כיון דאמגנין כיה געאל כגויה אתמלמא נלורא רי״ל כ!ון.לעאל:בתעי אמא •: ,ן יצטייר כצמרא דפרצמא דאדס(אתיולייא ההיא ציורא מנהוךא דנשמתא דכל נשמי/ין הרי ראיה ?רודה לדכרי שאמרתי לעיל :

. ־ . י : . ה •פר$ לבז־ י ת לא$הי ע

יאץ וסן; שאמר בכיתקלש הקדשים שלצשמתא דכלתי ,לדמותה לשיס לבר ואין לה׳.בחינת לנר(לא בחינת ?וקכא זה הלבד ברור בזוהר :שמות דףמייכע״בוז״ליאל מיי.ת7ממני ז?ו' ומאן די/שתמידע ליה קדם כריאהלאיהולכר

* הקדשים פרק י״ט ח גיית ק-יי*

ולבא אל כיאור המאמר צרין להידיען. מה שככר הקדמנו לן שמק״והם מחסד וגבירה׳ דעתיקא קדישא דייק זןשתתהזן היא היא ;שמתא דעתיקא קדישא לכל קדישיא כלי הכסח וכלי קצין(בירוד דעסערא דפרציפיהק כשתתלכשים

כאצילות אז w ')hp פרצופים • והלבוש מגבילן אבל . תדמקנאאשוךלתעכדליה^רה וליוקנא בעלמא לא כאי*)* ואלילו כשתא קדישא ולא כשום אות יוסטרא •לנשמה אין הלבוש מאכילן .להפסיק -??קןר כי״ מ״ל.ולא כאותה,

ונקודה. כי^למא עכ״ל • הרי תללא (איגדתי כשום אות הליקור לעולם פי;יח ןדמיון לזה תראה כאדם (אשת(שאפילו ילא בשום גמלה ואפי׳ בשמא קדישא .דאיהו שסי מ״ה ש״״ו לנשייתא ןכל׳נשמתץ דאיהו נשתעא דכל חיי אין בה שים כתינה.תכחינת,האצילותולאמתהשלתעלהמאצילועמדאמרת ונקודהיש_ידוע "הוא ש־נקילות הם מלמעלה ולא כשום א לאצילוי/.: .'ודינה עתה קפי לכרינו יישמע דנשמתא דכל אין גבול •״ לקי שלא ;פתק החוט נמצא למסטרא לפרצופיהון . חיי הוא לעילא מן כלא ״ י. ותמה שפירש הארי״זלהה כבירש״ איהו כינהיתנא ת ל כ ש?סהכ׳עטריןישלשכינה•ג^ל לקי שנאצלהויורדתכין האדרא.רגא,משת^ דנשתתא ל י אבלמשטרא לנשמתא להיאעילתעלכלעילאי^ למסיים ליה . כןוהר קראשי^דף מ״הע״א״׳׳לכגין כןד 5\י*ה . י הדי היכלא לא איהרי הלש הלשים האיתלשההדשייאתרמתתהנא nrnfcimmwwV ולא י

©.יהיה זי? כמזרח ןזה קמערכ הנשתה לילהוןדהיא אהבהניהם לא מתפךש לעלמין אבל הגופים מתפרשים: ן''ש (. עי ^ >/ליהו ז״לאכלמסט^ למ׳ילת על כל עילאי! לית לה. גכול ״ויןטריה שהשכול שהוא הלבוש אינו מגביל אלא.למי שנאצל ו?כנש בי/וכו אבל הנשמה אינה ;אצלת, קי אס מתפשטת וכ1ה:

היכלא לאאיקרי קדש קלתיס האי קדש הקדשייאתר תתתקנא לקפוא. ?שמתא עלאה כללא לכלא וכוי כדין-יתער רוחא פילאה נשמתא לכלא לגבי ע\לאה סתיס דכל סתימןלאתערא ע,ל כלא לאנהרא לןןחעילא לתתא עכ״ל. הרי^משמע שהאי נשמה עילאה איהו חכמה מלי/מר ברישא שהאי קלש הקדשים אתר מתתקנאלההיא נשמתא עילאה, שידיע היא שקדש ולעבוד הבית כתי הימלן כעצתו • לאיהו בעל הכית • י זה קלשים נקרא כינה גיס כן נהיא הנקראעאייא והאשה מתתקנ׳ ״ •י ודאי יקרא עבודה תיצונית ורתמניא י ליצלן מהאי 'דעתא ־ ימבי בעלה דאיהו אכא יי אם p היינו דאמר האי קדש קלשימ

הקליפותן ולא בר עינה ל לית לה גבול מקיסריה ולא רשות. ע

שהשכינה. משטראד;שמת>/ לכל חייעםמ״קהיא חלכלי ק!חד'לפי שבתוכם נשמה אחל גאי.;ו כחושכיס שמה שנקרא . «כינה הוא על שם שדר בתוכה מ״ק כמו והי בהיכל קלשג ומה \•׳ #קרא שכינה יגיש ושכנתי • לאיהי טעות גמור שאס מלך ילוד ככית הכית תקךא מטרוניתא ויהיה חייב להשתחוות

שעושיז אתר

עוז לאלהים פרגןי״ט . .«היג»תא .!כלא זכית קדש הקדשים פרק

ה ״ ב ם ק ך ע ת אתר תתתקנא לההוא גשתתא עילאה הריישנשתתא עילאי: שעושין ח״ו קדש ת$1 שי/דיכא. היא כקלאיג א* י ל ל ו א כ ד ה ־תכי שטרין כאימסטרא דנשתעימןשהיא נשמתא ת א ל י ע א ח , איה; תנתק..* י (גם תדאתד בסיפא כדין יתער חכ ס דכל סתימן : י •לזן חלק תתפשנ1ותבת״ק זחלק תתפשטותיכשכיכלתא ע״יכ 7 י ת * V --־';. נשתתא דכלא לגהי עילאה ס

© ע ו י ה פ ק ה ל י ל ה י ד ט ש מ א ו י שבאי נשתתא עילאה לאיה1 נשמתא לכלא הגא לתטה אחלתסטראלנשתזתיהוןוהב' ק ו ה ' ׳ כ ד א י ש י ל ק ל כ ד י ק ״ ע חסדים וגבורות די ל כי ף ע א זרועות תתל ע׳־צופא הוו שי א ו ! ן י ע ו * ' שחרא: ב׳זרועות לא שאינן ב' א ר ט ק מ ׳ י כ א ש י ר ביהתפשטות מגוליא' הל ׳יש הפרש כ דילהיןהם אחיות גמור א

ל' ף שימו תיחול כנשמה ליתזל בשדצו ־הנשמה לא פסיק לעלמין אכ?! ייחוד

* ן מ כ ' , א קרא י הפרשן׳ בהתלבקותם י' י א ל ה ב ל א ח ול3ק כאשתי והיו לבשר א

ת ל י ע ב ב ׳ ׳ י א ל זימגא הוא לותנין יליעז כ

אליהו ז״ל־: י זזשגין יליען אית זיוזגא זלזיוכ5ךא ב ס ן כ ר ה אפרישותח כגזן אש ד ו ק ת & ה לאיתמר ביה אל ־יבא ככל ע

א י צ ו ע וזמנין כזאת יבא אהרן \ הקולש כ^ ר מ ו א מ ק להיא דכי מ ז דאתתא ד

ה ־ ל ע ן כ לבעלה ולזמנין נידה תרחקא מ

־והאי דיוקנא ראדם הוא תנקר ס ק ושניגתיחקכ׳יהושנינתיח וגקרגיץ הוי״הוכ^ ששות הקדיושייהבהובים כתירח שאינם נמחקים ונקרא ז״א לעומתיאריך אנפין שהוא עת־קא קרישע • תקיא בוציינא דקררינותא ׳שר״לשטחתלכ ב^שריוןוהיעו בןהכשיששתאב שהוא בן כמר לאו״אוחוא הנקרא םלךלמיישר^ ולב:ורז*ת הנשמה אשר אקלה

ס דכל סתימן מההוא עילאה סתי שההתעוררת עלמשה למעלה כתו דאתיתעד לגבי עילאה שתים לכלםתיתן י , הרי ששני כנויים עילאין אלו דהיינו נשמתא עילאה וכשתתא לכלא הם למטה תההוא עילאה סתים לכל סתיתן והם רמחים 'בתכתסכר מן לין וכר מן ליןמהדאיתא כזוהר שמות לף צייר לג״כוז״ל זכאה יתיר יהכין ליה נשמתא משטרא דאבא ואתא הדא הוא לכתיב ויפח באפמ נשמת חיים מאי חיים אלא

לא עין ר־זוצרך 8 דמיון ו אינון לאיתמר עלייה( כל הנשמה תהלל סוג 1ר כ ז נ ל אותס החי מלכינש ה י ט י ־יהעפ״ל ׳» הרי בבירור שנשמת חיים גS כ נת מאת ע״ק ד ו הוא/אכאואתא לכתיב *יפחכאפיו בכוונה מכוO S D ־ירתקן ו ־נדי י ^ י ש ח ק; ־ ר מ ש נ ג ה ־ ר א ז ^ ־ ז מ ־ ר י ת ־ ׳ מ ש נ ם* » * נ מ ו יפיק » ש בי,ם ו ב י ־ י א ר ת ש

..צשמת חיים • ואס כן קשיא לן מהזוהר ומהאר״י •זללה אין אמרינן כהן ויפת באפיו נשמת חיים הוא על נשתתא לכל

ק י א ל י ל ע כ י ל א לעילת ע ו אכל מסטי נ י נ ש ז ווהו מת• ש ר־ חי ז מנ ^ז י גשלותיןלליתלעילא מיניה • ואומר ר־א ל ת ו ו ד י ן לאיהו בינייהו לית תימן" נ ל י ל כ ת » ו באדם 4 א כלה ר ד א •שתן המאחרים האלו כעצמם משייעין בו ה י א ל ז ת י לא פ ^ ־ריחוק ז לא קיצק ו ו ה ש ש ח ק ף ח ה הפרצו ח נ י י ה "־אותי לפי שכל פשוק ופשוק ידרשכנגלה ר! ־ועשר י מ י נ פ ' ת ת י פ י לקשיר עשר ש ד ש תירשו כ ג ו ו י י ז ו שע״ י ק וכנשתר כשהוא תדכד בנגלה סליק מי שיזששרא א היה־אעשך ספירות תיצונים לגכייהו הד ת ובלתי זה ל ו מ ל ו ע באתר תד וכשהוא תדכרכנסתר סליק ה

•כאתר אתדא הא כיצר המאמר הזה חח ה: שתדבר באלם השפל דאי זכה יתיר ־יהכין ליה משטר׳ לתלכותואי זכה יתיר

*הכין ליה תשטרא - דועיר אנפין ואי זכה יתיר יהכין ליה משטדא לאנ״א לכתיב זיפת כאפיו נשמת תייס היינו דוהא

א ר ט ש ז י ! rso 1׳J׳1׳»5v־-!.הייהוהרי ס * • ! , ׳ ! * ״ • ו ו א • ! ! *•־ ! .״•*•-•ו - ;•׳

ז הפרצוף הקדוש הוא ר־־,ננך^ ;לנשתתא ^לית פירוד יאכל "מסטראא ש ר פ ת ו פ עילאה ו לפרשפים כל איהי כגלזתא * ר »

מן בעלה.;:א י ש י ד קא קדישא לכל ק ם עתי הרי נתבאר ־'*לשכינה על כ קא קדישא ל ק עם תתי כתה דאיהו חל תח איהי חים י ל י כ ש ' וו״ש והתשכיליס יזהירו כזוהר הרקיע מאן מ א. קדישיל לת. ע אלין דאית כהון שכל לתנדע לתארי עלמין דאי הו עי

- 1 ן האדם' השפל יקרא חכתה ובינה גשתתא לחיים אכל ר ע בp אלם לאצילות לא יקרא נשתתא לחיי אבא זאמא לפי ע נ ז

ו א ו ב ל העילאן בשכינתא דאתתר ביה זה השער לה' צלייקיס י ת לוח שלו * זכן תתצא בתאמר כ נ •שזעיר אנפין גופיה איהו בחין ה י א ץ ד א ל י ע ל ה כ * לאה נשתתא דכלאלגבי בו הרי שקרא תארי עלתין לעילת ע חאעי ו ד ד תע דלעיל לאתר כדין יא ל ל ו ו ל ע ההוא עילאה וכוי . וקשה דאם הוא רוחא לאו נשתתא ואם גשתתא דכל תיי ואם איתא שתה' שיורד לתטהיהוא הא ה £ ט מ א ואין אחר יתער רוחא עילאה נשתתא. העילא עצמה לא יקרא מארי עלמין כי אם תי שיורד ל ת א לאן ח ^ מ ש א כ ] 9

י ש ב ל ת וק שנשתה לעתיקיקלישאלנלקדישיא ת י ללכיש י נ . ב ן , אלא הענין הוא כתן שאמרנו שלגכי זעיר אצפי א ל ה ־ ז יקרא־ כשבינה

טי ' נ ט ״ p י X פ K £ I & w ׳ט ׳ ק י ר ם פ י ש ר ק ש ה ד ח ק 1י

ה וכ1ה יקרא תאריה עלמין משמתא וכזה מלע אין יקרא תצחה רוחא זלייקא כמי דקאמד דוחא ע*לאה לרמוז נ כי תז״ ה א ל י ע י א ח לתתא מיניה אכל לאנקרא ח ן 6כינתא עם עתיקא קדישא דכל קדישיא אינק חדי הן משטדא דאית רוחין אתהקדאחחא אכל לנכי כלא ללתאאמיניה'"* ראצפץנ עי ז י ב ג לנ*ז"הדילההן יזסטראדפמופא י זשהתאן&נוניליס לל^לתעל יקהוצםמתא לכלאולכךבתאתר הןוהייויקרא דף קמ״א ע״צ ^ הו דאי ן אילץ יאית כהוןישכללזנדע למאדיה עלמי התילאין ותא} דלא ידע האי ותושכ שכל מה שמקבלת שזדנרעלאדםדאינילזי/דרשה^הרהאיפסזק״דויכיזכאפיו־ ,ל כשמחא לכל חיי לעילאי ותתאי תליק מההיא נשמתא• \ א תיוהשת קבלת תמיייק לכד לאידע רוא דמהיתמיל זגו' ע ז ה ה נ י כ ^ . . . , • ה שאסהאיכשמעאדכלחי נ י אעלב הו לאו חד כין קב*ה ושכיצתיה'שבשעת ומתקיימ) בהז י;לעלמין לא*כ חייו יעשה פין למיתר זיפח באפיו כשמינ איים שהרי ״ ת ן ש חג הם א׳יאבל כשאין ויווג כגין עכשת שאנו בגלות יהיה איהו בינה אי י ^ז • ה בכצשה באדם לאצילות ומאחד ^ ת י פ נ כ י י י ל אע ע ד ביניהם ח״ו מאיזד שאין זתוג י אמנם כפי עניינינו בשתה ז ו ד י ^

•ישיהזא אמיתי הפירייאינו!1א נכלים אבלתסטרא דצשמתיהק׳ שאביוואתוהואאכאואתא והמאציל; נפא בוזתה שכעיי; ך י א ק ם א ח כ ו כ ו כ ו ת כ ש ה מ מ ח פ ו נ ^ ל כ ת ממהדלגומיגיה ש א ז ל כ ם &עולם הם באחדות שאפילו שאת זימג תחתון ׳ ע ףיששראלנשתתיהזן הס >V כנזכר ״"b אליהוןעוד מםטרא י יתכןשהאיכשתתידייםתהייכיכהשהדיכינהיללתהווהצופא,

r ם כן כהכרח גמור [ ׳זגגמזיא יאתצעיתא אתקדיאת בית קיבול ללזימנין בחית לה הואהתאציל העליון שנפא ממזזשכתזכו ג. א ו ל אדם לאורת אצילות ה J >ליעו והיא מלאהולדמנין איהי יכשהצגזןאנימלאההללתי לומדשהאי בשמת חיים לנדרש עז 1 ך ל כ ד א ת ת ש ב ר ת א ו ר ת א מ י• ורקם השימ*לאבלמשטראלעילתעלכלהע*לותלאיחסר נשמתא לכל נשמתין ולכן דייק ה

י פ צ ם ״ ח ת ח ש ^ דכת׳יבבקרא ג כ ״ ח ד א ת מ ש כ ל מ א א ל ף נביאו דנהורא הרי ראיס למה שאמרנו בביתר ז י ל ע י א ל ^ יןמההוא^ ל כל העילות כלי שוס לאיהיכשמתא לכל נשתתק לעילאי ותיגאי תלי : *תור שהשכינה מקניית מעילת ע

תל נשמתאומתקיימןבה ״ •ועזלדאיהבדורהותאןליימאלאית . י י אחנעותשוהבשוהכתומ״קועלכןהיא אחל עמו כלי• פ

: אכלמסטראחיתגאדילהמ י איהללזיתנץ״״ש אליהו ולא נשתאאאתריתיברמהאיישתציהואזדזכרניה ״ ואס האימ מ ש צ ה מ ה כ צ י ב ל ע א ו ל ם התלתעשר אתדהמנ1י נשמתא לרפת באפי* נשמת ^ יאלאתשטראדאת איהיד׳ עמי . *י

ת למעלה מיצה שהרי אכמה גם כן צקרא נשמה ואין אמד . י י אי ו הכנ זלאצכלא׳ י אכל מסיערא רעלת V כל העילות איהי א׳תא לאיתנשתתא אחריתי אלא ודאי שהוא י י יי«מ> לעי 6אחדות של הכנויוהתנ!׳ אית ליה ראשיי •־ואחד׳ת ־־ תאך

r צ םללדישבאדראדכאבמאתרהנ י יייוודאדילהיןמשטראדנשתתאלליתלהראשיתואתריתולאי כלכריצושהאי נשמתחי. ה מ ו י י ח ל כ ?םיקיתידאדילהוןלעלתין אכליתזרא מסטרא דפדצופיס ׳ הזא־על ?שמתא לכל נשמתי) והיייצו צשמתא ל• ' • i J J ^ J r ט ^ י ם ד א א ר ק נ ן כ ל ו מ ת א ד ק ׳ א ^ ל ו ס ב י ו צ ו י ו י י נ י כ ה ל ^ א

" i ^ ^ ^ X ^ כ ^ ג א ^ י י א א י ק נ ^ י ד ^ נ ש ו ^ מ א ר ק נ ה א ו ה ם ל א ל א נ ק ת ד ^ S^XlLtf ^??W י

V T ז ^ א א ^ . ם י ש כ נ ע שכשיילכאקלישאושכינתיה מ י ז

* י ' י י ז , M כ א י ל כ ס כ * ת אתרים לפי שיונקיםממט ש מ ש כ א ר ק נא ל ק ק ן המנקים נקראי׳ לרומא לכל רוחק ארים בשימו לצשמתאןותמן ט » ם מאחר שהם ב ה ל Z שהעיקה זלסטר י א חלסלי מ ל ע י ר ט & ע ד ד ^ ^ - « / ; י י 1 , א * . 1 י י 1 ^ ׳ . « ' , • .

׳ י ״ ־ ~ 1 , ו ׳» י ׳ * ׳ • ׳ ״ ׳ ׳ ׳ ׳ פ שהיניההאיצו נהם מאחר שהם בתזד המנקים נקיח׳ ״f קלסטר מ לקליאחיליןאתבלר לארבעשטריעלמא חלסלי ל כ ! ם אוכל אי הנשמה א ד א :יינקיםוהמשלכזה מ. ן י ר מתע ן י תר י ן י תר ן י ב ל י י ע ד ז י י אשטר תלההז תי נ תד י ה חל נ י א ^ ש א ^ ^ ע ^ מ > ס א ז י ו י ש ^ ת

ש היונס־ עח שתייויג

מתיתא נ שי מ; ״ נ ד ן ן נ י א ל , . מ ל ח ב ם י א קא קדישא לכל קדישיא׳, . כלילן בעשרה עשרה ק עת׳ הו אנפקדאזכ ליוצכא ן א, זקומוןבדנא ע א ל נ > ת ס ,לא מ ן לא זלעי ) ה , ר , א מ 3 ע ? א ן ן ש א ל י ה ן ^ ן ן ה י ע . א ר י ע ן ״ י ע נ . א ן < י } א י י ; ג מ ע . ך ה ן

א כשעתיקא קדישא ־ אלביאור המאמר הזה ידוע שככר אמרנו צעיצ שחכמה נקרא ל א י י• ארוכים וזה אפיו קצרים ׳ן *גתיקא קדיש£ א כ א מ לותא עילא? >כמו שחכתה נקרא ח י י חדה ד שיבוא או *״ק הוא לעילא לעילא בהביעו למעה ע

ל ב • 7 ז ל ׳ ע י

2 קדש. הקדשים־, פרק. צ״נ! ו י ג

. ך י ר ע7שיגיעאורולמשהיש התפשטות הרכהע'!ז נקרא אל ע דשי5גיע,למטה ו אנעין דהייעשאור פניו מת,פשט,כאןרן ע4ן אכל )״א אין לו מקום להתפשסי^רבה כי- ןאנפי כן נקראאריק ״ מ ס ^ הוא באמצע שןעור קומה לאצילות ועל זה נקראז״א יי וא ז״א ונקרא כוציכא דקרדוניתי/ זה השש ר כהתלכשן כז״א ק* . אינו שם כמושזכךנו באתרים שהשמנת אקרים שנקרא בהקא נותא הו הוא על שם מלבושו י אבל זה השם.של כוציכא דקרליל שם נשמתו שכחו שהנשמה מאירה. לאדם. בעשר חושים שלו* ע כןנשיותאדת״קיואירה במלכאקדישאישכינתיהוכחו״כןתייק ושנינתיהדאינוןכנשמתא לגופא • מאירים.בכל.האצילויתפ ל ובכל ההעןלמות ועיקר התנכרות הנשמה היא; ־כתוך ק ויושם,מתפשם.לכל חלקי הגוף וכיו! שהל^לולן" ?גוף p ת״ק מלך בכל האצילות : וככר הולענזךשעתיקא" קדישיא לכלקדי^יא נקרא גס כן אדם קךתון וז״שהפסוק נר ל כשתיעס ל אדסר״למישהואמאירכהו״״ה שהואמ״ק הואנשינית א. ולכן נקרא הנשמה.כוכינא . . . ם ל א ת מ ש נ ל ך קדתון • הזי נא ו לקדלינןתא ט מלת קארלייא כלשון יוני לב •. ובוכינא הל כ א ל ב נכיר״לנר הלכ הוי נר יה׳ שהזא מלכא קדישא לאיהו לל לבין./ לבין • כנזכר כזוהר על פסוח ויתעצל אל לכו ללכא לכס הוא. א (איאפשרלןמרשלכא לכל לבין תקרא הנשתה לy ׳ j ' ו כ ו ת י הנשתה . לא מתרנרי. לב שהלב צרין שיהיה נשתה• בא ל א כ ל י ך ק ת . לה ולא. מ תנשתה לי אנשמעלכלח״ אסהן וי א ה תאן.דאיתנשמה בעיה הרי שלבא לכל לכין הוא תייק דן נשתתא לכל תיי שלד בעיה ולפי שלא מתפרש עניה לעלמיא ר ק p י . PJ ק הוא ב האצילית ל והוא מאיר בז״א דהוא ל

נא דקרדינותא שמאיר בלב שהגא ז״א דאצילות נמצא שמה . מציס מלבושו כשאל׳ ש ל שנקרא זה השם הואע״ש נשמתו (לא ^ק ר פ השתות(הןא הנקרא תלן לקני• ישראל כאשר נתכאר בכו י ג לי (אלה המלכים ויהוא מלכנו 'ןאנתני עכדיו יאליז תעיי ת הכן הזה נליראו (כמנתינו(אפילו אן״א מזהריס לכבל אן הקלוש כ ממנו לפי שהוא ?מלן השליט על כלא ואפילו שיצא הל זאי5 כ ל ב כ הזה מאו״א יתבאר לקמן שהעיקר היה הוא אס ע אתשגל לן תשל אם ימלוך אימהית לו אב ואם למי צדיכין הד כודאי לתלן(אפילו אביו ואמו ץי־גיס לי לעי שהןא מ ע לואומרכזהר כשקו«7>ן ן ג ף ו אנ י י ן ברפ עלזהאמרנשקו מלןf,p>fr ס א לכי/י.ברא קדישא כי שולשנות יתיהביליהעל כלא וך שהם יהכו לי,ה,שגלטנותהי״לל שנלטנןת ;היככא ליה תלאלןא ״ ו ו א ל י ע א י ש י ה ז י _ 'אתיהכתאתראנתרא עילאהיאתיהכ ל

ש ״ מ ו " י ״ נגיניל לן ן

עוז לאלהיפ פרק

ותאדנל 'דכלקלישין-־נקרא רוחאלכלרותין (נש.תתא ;שיא דכל רוחין אריס ח נשתתין • וזהו כוןנת המאמר כד מעקא קדישא.לאיהו,רגחא כסימודנשמתארונהלנמר כדעי דכל רותין אפיקלבר שיתיגעדן כ( הנשמה והוא הוא הפרצוף דמלכא קדישא ושכינתיה שכ^ס מיעלכש הנשתה ומתכסתות כקולאוהלמושנ;לוהויכקימולנשמתא • ותתתןכפיקקלא לקלייא• ריילשיואגתו פרצקישהןא כסימן לנשמתא נפיק ;שתה. לת״ת ה1י מתמן נפיק קלא דקליי׳ שכל תקארת נקר׳ק(צ 1קלא, דקלייא הוא ;שמת התפארתלהיינן מה שהולידו.מק"ו •..חילין,ף עלמא רוצה לבאר כיצל נתתלקו. ט ס ע כ ר א -׳ אתכלרו ל

הטיפין ונתהווה,מהם ארבעיסודות. ובמהמתקיימין •דע סכלמקו׳שאמר בזנהר נחית. לההזאסטר׳ רוצה לרמוז ע,ל וך ן נפקו מעתיקא ט ' ־דפ, כי שני ע ה ת ע ו ' . ; ' קכא ו ננמשו קלישא עטךא תל אקרי חסד ועטרא חד אקרי גבורה. ו בגו לאבא ואחא ! וזהו שאתר חל סליק לסטר תל היינוקכע א;א.וחד ניוית לההוא שטר היינו עטראדחשד דסלי

עטךאדגבזרה דנחןת בגז אחא', ולכי שלעולם.הנוקכ^פחותה.ף ביהכ;ליקדהיי;גמעלה., ילכגןאכא ק מן הזכרלכ[תהדעית • חד עייל בין.תלין ר״ל חי >חה דעייל כאתא קרי כיה נ >ושני עטרין אלין נעשו פרצוף דמלכא.קדישא ןשכינתיה ונשמההו והיא נשמתא לכל חיי שהיא היא.נשמתא י ת בגו תחי ת א די^קכסןדןיפת באפיו נשמת חץם כלאילכאדרא דכא ע״ש

הגי חד עייל כין תריןהנזכר bpvtpv חדא כין תלכא קדישא ישכינתיה • ״ תרין ייתעטרין בתלת ר״ל על, תלת קשרי. למהימנןת^ pp עתיקא קדישא ומלכא.קדישא ושכינתיה שמ״ק ושכינתי' מתעטרין כעתיקא קדישא שהיא השלישי(מניה כאין

נ הגי. ל ) ן י ר נ ו עטרין.למלכא קלישא. ןשכיניעה כסול דמיין ד תתעטךיןכתלת כלומר_כהתחכר הקשר השלישי עמהון אז. תתעטרין(היהלהם חוחי^הוי חיענרין בתלת • זהו כפי •לשון.. לי ןהואשעלי י ׳ (כזוהר לאתר ב^מתעטרין כתל ״ הענ א כ״ הנשמה שבתון האלם יקרא חי יכשהו.ישן שעגלה חלק הנשמה אז לא יקרא חי גמו׳וכשי^משן הנשמה כיגוכואז יעור יתקרא חיגחוריהוי תריןתיעעטרין כחל דהייכי נפצתא. לגל חיי שעל י.לנ מתעוררין לכל • לברעי״ל תךיןתתערין לויווג׳ע״י השלישיי בתל.רוצהל(תר ל י י ע ן כתלת ״ 'תלת. יתתערי ן הדתרי שתלתהק עיילין כיזושק לתל על ילי לנשמתי לכל חיי לתייתרת עיילי כחל • חלאפיק,גוונ'יןשית ל ״ לון תתקריין חל*.ה(י תט ככל עוד דלא נפקו תלכא קדישא ע . י" ל א^ד מ^הל^סרי

י ־' •י '־־ •־. ־ ־ ״ ןשטנתיה

ם פרק• 15% פ ל ה ל א ת קדש הקדשים פרק י"(* . ל י ב

. ושכינתיה גןונק לאאשתפחו כדאיתאבכרא£יתלן;ל/ע!!א ד כ ׳ עדכלהו. באלם אתכלילן נ ו כ ^נשמהו לככן . ש . 0 1 -

נתכסה לעיל כאד העיב • . נת״ש זה הפרצוף הקחש נפק תל נכיעו דמיניה אצטבעו גוונין לתתא * הרי שמהנביעו. ^(אתקיייושעיייזיעגסתילשוהעולתית העינין הגא שלעולם דאיהנ מלקא קד?שא. אצטבע; הגווכין הוי תל אפיק גוונין

בכל ענייני האלם צר-ין ^יהיה כו j׳ שותפים אן״א והליכה וגיינין אלק איכון תסלים ורתתיס ודין ומלכא קדישא ושכינתי' י כלאמרוח״ל • יכן היה למעלה כת״קאו״א יעתיקא קדישא אתקהיאןאחדכתג שאתרכיאתד-קראתי; • הוי חל אפיק זבלקלישיא שנפת בו נשתתא. לכל תיי ״ וצמן להבין עכשיו גמנין תל דייקאשנל הגןונין תליין בשש קצוות לתפארת

p' פרצופים לאצילות שיצאו תא״יא השותף הגי׳ מ י. הוא אם הוא ושיש קצוות למלכות • הגי שית מקהון לסער חל דאיהן ת״ת, ]ף הג׳ ;שיתמנהין נתתי לההעא סער הייני נוקבא לאיה,ותלכויע ת ו ש ה מ־תיקא קלישאל״קאיכתה. יתרון יש לתייק • זנז"ל(אתר נתתי כע״ל וי ס כן. ״ שית. הוא ח״ק שטפת בהם הנשתה כמו שנפח בו ע״ק לכל קלישיא לכן נאמר לההגא סער כ;

c , ה ל י אסכן היינו. הן שכלתי שנופת תתה שבתוכי עפת ומה יתרון עיילי בתריסר ר״ל ששכינתא למלכא קדישא ששקציגת ד «P לתייק יותר מוי תלכים דאיטן וזיין י ותו שפרננף תק״ו. היה נכנסו כתלכות לאצילות ליתבא על י״כ שכטיס סנל דים שלת.>'. ן כ־י שיוכלו פרצופם דאצילות לסבול ואס איתא שנופתבהם דיתבא על י״ב בקר הוי שית עיילי בתריקר • תריסר תתערי הנשתה כבר ידוע שהנופח חמה שבתוכו נופח זכו׳ ואם כן האין כעברים גתרין הייעשיורדין לכריאישתשס התורה דאןהי כ׳יב'

( ות יביליןפרצןפי דאצילית לסבול הנשמה הזאתמאחר דהיינוהן י. אותיג׳שכה נכראהעולם• שית כלילן כעשר ר״ל שהשש. קצו ויע מאחר שהם ג׳ שותפים היה צרין שיהיה תלקם.שוה אם, כן 7מ"ק כלילן ככל עשר דאצילות גה;א דכליל ל1.ן כ7איתא,

( א ל אשתאר( כלהו שמהן קגוכא ב א צריןשתדעשנשמתאדכל כתיקונין(כד תסתלק תנהוןי ל למה נתן הקכ״ה עשרה• א. י י •. מ ל י צ א חיי אינה מתלבשת. אלאבתק״ו. לכל;איןשום תלכוש אחר יכול נשמתא אם כן הגא הוא לקליל לעשר ס,פיחת ל לנזבול אותה. וחיות השבעה פרצופים לאצילות כאיס מזיווגא שית כלילן בעשר ע,שרה.קאים ?חד חצה לשר- עכל.קיומא. זעק״ווכשם שאי״א חוציאין.כלא׳ חתיש! חמישי. כןתמלכא דילהיןמא,עלימדנשמת׳דכלחיי.דמלכאר^לישאדאיהיחד ״ל רןא דיחודאוקשורא כ ל א קדישא ושכינתיה כאיםחמינגי חמישי ולפי שמק״ו הס א׳ כנזכר הו,י עשרה קאים בתל . ולא ח כי אחל קראתיו לכן נקרא שיתף א׳ נמצא שכלי זיווגם לאהיו. דתלתקשרי' דמהימנגתא והוא עיקרא לכלא ועללזה אחר ווי

*?ילין העזלתוי;להתתךש לפן שאינן יכילים. פרצופי׳ לאצילות, לאיטן ממיין. וכוי הרי מן המאמר כזה נ(די1,.שנשמתא , ל^כוללנשמתאדכל חיי. וכמה הם חיים הצשמיתהמצא״יס, דכל חיי איהוננזמתאדכלנשמתיןדתתלבשת בכלא. • וכן קייוגא דמק״ן שעל ידי זיווגם חדשיכלהעילמית ובלתי.זה לא תמצא. במהר כראשית דף רח״ה עי׳א מייל תא חזי תלת

היה אפשר • זמ״ש וזה הפרצוףהקדוש הוא הנקרא אדם עילאה. צשמתין אינון.ואינו\ סלקין. בדרגין עילאין ידיעין ועל דאינון^ה כוונת תחלת המאמר הזה הוא נ לפישגםז״א שהואת״תדאצילית נקרא אדסדאצילנת. לכן. תלתא ארכע אימן ה

קאלם:יעלאה דאיהו.עילאהלגבי. האיאךס. לאיהו כי התלתנשמתיןאיטןעתיקאקדישאומלכאקדיש׳ושכינתיה. צקרא.מז

י/״ת לאצילים(כמן שנשמת ישראל הס מזיווג זנ״ן כן נשמת ושלפתיהגן. נקראו ^שלותין שכמו שמלכא קדישא(שכינתיההוא.f שהןא ישךאל ללעילא הוא תויניג לתייק ושכינתיה ן. נשמה לעולמות, אכי״ע כן עתיקא קדישא לכל קלישין היא n

ת כשמתין, ומה ל ולבא בח!נת נשמה דאלסקלמון ילכן נקרא תן ״, העןנין היא יען כי אנחנו תושבים אותם לשלושה שכן נראים כג׳ פךציפיס ו נ ע ארבעאי ל שאתר המאמר ועל לאיטן תואט אומרים שהם אחל • ' כודאי שצרין מלה ח7א למיחדלזן ״ וזכו שאמר המאמר ועל לאיטן תלת כלומרמאתרשנראיסכג

(לאי שיש נשמה אדא שתוחד לון והיא נשיוה רביעית ולן״שהיאגגושלשיביהון אינה נחשבת לנשמה אחרת שאין.ל? פרצוף לבדה.

. ל לאינון תלע ע ) שאיור ז הג • אלא ידעינן לכעל.4כרת!ן אית נשמתא דמייתד לון כדי שיהיו אחל ־ *׳ וןה י כי היא כל5לה כעיכ גזכרא.דקרטיטאהעילאהוכלשכ^ י כ ר ע ת א א ל ה שאמר המאחר חד נשעתא עילאהדלא אתפכן ו ס אךכעאיטן ז, וע וכלהו ביה ע^ליין... והאי אתעטף כעעיפא. ד י י ת ס ולא אתגלייא לעלמין ולא א תתאה והאי נשתתא דכל נשמתין והוא סתי חהרא לכרמלא בגו זהירותאונטיף טיפין טיפ?ן.מרגלאן ואתקשרו.כלהו כחד כקשריןדשייפי לגופא תל. והוא אעיל כגוייהו,ל . הנה כמנת המאמר ה(א. ^ ת fyi ע י מ ת כהו פרישןהאי נש^תתא עילאה ע י ל ) א ואחזי ^הו עבידתיה.הנא(אינון חל ק

J עמ 9אלהים פרק יינן

ה # נעי ככתלןמלכאקלישזשכי במהשהזקלמטשנשמתאלכלנשמתץד\א צשתתאלעתיקא קדישא נהיאמתלבשתל׳א האי<שתת. תתאהו כלשכן זכרא דקרטיטאה עילאה . הג שאמר המאמר חל נשמתא עילאה ללא אתפס ולא אתערכיד מ ו ל ] כ דכלנשמתין ״ הרי שנשמתא עילאההיא היא נשמתא לכלנשמתין שכן תסיים ואזיל והאי נשתתאלכלנשמתיה א ע י ש י ק להאי נשתתא עילאה לאתרינן היא בשמתא דכל כשתתין שאין שום אתד יודע אותה ואפילו אדם קדמון דאיהו גזכרא דם י ת א ס הי • ו ה א ת עילאה שריצה לומר הגזבר של הטהירועילאהאימ יודע אותה תכל שכן גוברא לטהירו תתאה הוי וכל שכן תץ , גלי י שהיא תתיה את הכל היי וכלהו ביה י י למ נ ולא אתגלייא לעלמיןולא אתיידע וכלהו ביה תליין לפי שהיא כשמתא די שתק״ו ואה שאתרי ־התאתר והאי אתעטף בעטופא דזיהראדכרתלאכגלזהיחתאידיתתדתשהכרתלר׳לדברשאינעמבושל לעם י סל ז י אתר התהוותם אתפרסס פרצוף דחכרא דאיהו תסד לכדו ופרצוף דנוקבא דאיהו גכזרות לבדה ונודע תי הוא הק וכן ד י ׳ א ל ו ה ע חת כתו הכרתל שאינו לא ת בו דעלא תסדיס ולא ג ו הנ ן לא הי ת אכל בהיותם כלולים כע״קעד״ י מד ומי הוא הגר ת א ה$א למעלה מלפרבןא לא יודעתסדים וגבירות כי אם הכל דבר אתז וזהו שאתר קרא ראשך עליך ככרתלועתיקא קדישא תה : י א ב פ ע ע ת ת שהכל היה לבר אתל פשוט לכן נ־תוז ככרמל והאי נשמתא לכל נשמתין מ ו ר מ שלא היה ניכר לא מסלים ילא גו נ י י ה שאתר המ^תרונטיף טיפין טיפין מרגלאן ה מ זהו שאתרהמאמרוהא׳אתעטיךכעטזסאדזזהראדכרחלא : וו ד י ב ע ת הב׳ עטרין שתהם נתהוו תק״ו זהו שאתר זאתקשרו כלהו בחל כקשרין לשייעי לגופא תל הרי שמהטיפין האלו א

. ן ו י בה מלכא קרישא ושכינתיה • ומה שאתר והוא אעיל בגריהו ואחזי בהו עכילתיה הייני הנשתה שבכנסה בתוכם רמתזכ י נ י ה דעתיקאקלישא שההיאנשתתא.י.-כגייה ונשמתין מ נ כיהםהםמבחי ען י ליתבהפרישי אז ןתלהו ו נ אי או ההו לתי עביו י נ כ ת ן חרדלית בהוןפרישו • ומה שאמר האי נשמתא עילאה טמירו לכלא רוצה לומר שכל מה שזכרנו מ ז נ ןביהלכןאי

. א ב ק ו ד אמד התאחר נשמתא אחרא כ ו נון תל זהו שאתר האי כשתתאעילאכ עתידו לכלא : ע בנשמתאחדאלפילאיא א ת ש כ ל א נ א דתטתלא בגו חילאה והיא נשמתא להל ןמינייהו אתידא גופא לאחזאה בהו עבידתא לכל עלמא כגופא לאיהו מ, ז ה צרין להבין מאתי־ לאיור המאמר דתלי נ יניןדאינוןקשיריןטמיריןללעילאעלל ; ה למעבד ביה עבידתא ואלין כגוד מ א א ל זיא ז נשמתין אינין והתחל לתנית נשתתא תדא היה לו למנות בזאת הנשתה נשלזתאתנייכא. ולתה אמרנשמתא אימלם כללם כחדא ואמר לכולפק כשמתא ינא י אלא העכין היא שככר מנה לעיל התלת נשמתין וגס הרביעית דכליל לון ו י תנס ה ד ו ם א ה לא כא למצות מספר הנשתות הנזכר לעיל אלא לימד לן שכמו שתלת קשרי זמהימנותא לכלא הם ה ת ע חדא • וי א י ה ככלל נשתהתלא • כן אית תלת קשרילתהיתניתא אחריתי דאיכון למשא להנהועילאין ולכן אמר נשמתא אחרא לאא ד ת ת קשרי דתהיתטתא אחריתי ילעשיתם נשתה א ל כשמתא הזה תאינון תלת היה לו לזמר נשתתא תניינאאלא שרוצה לכלול תהכחנר ' ומיןלאיהומ״קנחשייקרו למעלה מן לבוש לההיא נשמתא עילאה } והנד, כברהודענוןכפרקיןללעילשעתיקיק י ת ן אכל ע ק ממין לשם ל ת לאדם קדמון דהיינו עתי מ ל מ י ז״ל בעץ חיים שאינו מתלבש באצילותאלא מלכות ל ל א וכתב הו ל ה חושב יקרי למעלה ככתר עליון כרישא תניינא לשלשה רישין נמצא דשם כיין דאיהרנוקבא מתלכש כאצילות אעי יומין לשם מ'יה נבוא למאמדינו שאמר כשתתאי מ שגם שס V ה מתפשט בתוך האצילית הוא ככחינת נשתה אכל לא כבחינת חוחי האברים • תא ע ו אתרא * נוקכאלמטתרא בגז חילאה ״ הרי שהיא מיטמרתכמו המיתין כתוך האברים והיא נשמתא להו יתינייהייאחילא גא י ת להייכו ה ו ואחד בהי עבידתא לכל עלמאיהרי שלשה מדרגות בהאי נשחתא אחרא והיינו מ״ש והיא נשמתא להו ברי למדרגק כ י א ונין ד שהיא כפתה לחילאה שהיא למש משתה זכגוייהו אחידת גופא * הרי גופא קשרא תליתאה ימה שאתריואלין כגוי ת י נ ןתלתלזכדטהכאהם כאינין קשריןטחיריןדלעילא 1אמיבא כהי לאיטן חד • הכ ןקשרי ןטמירץללעילאלליאלי רי קשית רן״ל ת א ס כן ואינון בסול אמת לאיהו חותמא לגושפנקא • וזהו ש ן חל ג ני אלזינא באליןתלת ר^רידמהימציתא תתאיןלאי

ת קשרילמהימנזתא דכל מהימניתא נדתןדס• ל ה אמ׳ית • אכל התלת קשרי דתהימנותא פנימיים לנקרא ת ל ק חות תו של ה. ל ן' תלכא קלישאושכינתיה אל'׳ףעתיקא קדישא ״ והתלת קשרי דתהיתנותא דלכר דתוזי״ם באמ״ת. א ) בתלת ה

א « פ י ס אל-יאדיךאנפין מ״םמלכא קדישא תי״ומלסתא קדישא י ואגב אזרחין נבאר למה בתלת קשרי עילאיןרמח עליון ב! / ׳ ן י ״ זעלמן ברישא זמלכותא כסיפא > ויש לומד לן כמה שאתר האד ןרתי ומלכותא ברישא ״ וכתלת קשרי תתאי־ , ל י מ י ן כיהתחיל באל״ף ומכריס כתי"( והגבורות הם אור יחזר שעולהלתעלה גלכךתקנושסלה ב ע י ' ^ 5 ג ב 1 ו מ ר ה ל < © «

א נ א כ

b»jA»Vny פרק י״נו י ״ ס» יי # י t * י

״ צלי להעלויד התפילה למעלה בכת שם~זה, י כמצימ למדין מינה כשאנו מוצאילהאל״ף,קילס ואת״כ הי[י״ז הייני ז י 2 # ג יוליזיטהלמעל?ונקרא אור תיור וכםתהי' אל״ף באתרינ׳ היינן מלמעל׳לתטה הוא גדרנה שקודם אני מוצא התחתון ואתרנן אני י>זצא האמצעי • ואס״נאני יגולה. לעליון ולפי שהוארומז בתלת קשרי דמהימנותאדכלא לנןהלאכראשינהוהאל״ףבאיזרונה

שהאל")־* הוא יותר-למעלה והוא, היושר אכל תותמא דגושפנקא דאיהו אמת מתחיל. למפךעשכן תיינא החותם *?פי סדר קדימתם, -אמר כזוהר תותמא ן ף וילשהגא״בסןף^א• כתחלהג ו ס ב א ^ י ^ דגגשפנקאאמת • .אבלעצם התלת. קשרי הוא מלתהוא שהוא שורש ה'אלהו"ת.וזה(-שרתזואנשי.כנסתהגל(לה • באומרם הואן התלעקשרי ו ת .. צלהינו ואין. עוד אחראמתתלככו ואפס וולתו ר״ל הוא עצםסאלהו״תהוי הוא אלהינו' וכשהאלהןת מתלכש ני ־מן המאמרים דלעיל לץמתאדכל ו : ה ו לא,ימן.אמת נקרא מלן ישראל גדכתיב כה. אתר ה׳ משישראל הוי אמתמלכנ ?שמתץאיהונשמעא ליגלי; קשרי לתהימנותא דכלא והתלת קשרי, לאצילות דאינון. .גוףהאצןלןעלגכי הנהועילאיןאינק.# ו ליביג׳ל י ; .מוהל- ח u גופא לגכי־נשמתאוכלאמתלכשוה כמון זה ונשיותא לכל נשמתיןלגומןכלהגכלאגתא;

^ לנתמ^לקאי ן לאו ^עי מםמי יאע״ג.לכלהןמ(חא' נלהי״נהירין. עילאי} ו אלץ עשרה שמה ןנלהונגוונאדהאיקליפה.למוחא:י ננויין מ ׳;קיומייהו • אכלכלהן כגוונא לקליפה לגבי מה.דלא יליע. ולא קיימא בחכתתא כללןכלשכןרזא לאין סוף ויק ו ע כללעכלל. הריממהשאמרהתאמרומיכנ ד י ת , ל\ניןהליפהלגנ״הוונלאדאלע לון לא ומוחאעתיעלגו כגן ללא א יי 1 >עיןקל7הלננייהוונלאוא לע מן־לא נמוחא סתים.לגזיבגו ללא אתיליעכלל , הרי שעשר ננויין הסמןליפס. לגבי מוחאנו״אןעיקרא דאין-סוףיזהו י אלגלאיקעותאמןנדבעאמר, ומה שאמר ולש. רזא דאיןסוףהיינן לגכי-נשמתאדהי. , ן ;כתו^לנאקדישא{מלכא.קדשאנתן י חי ; הרי. ^אדכל. ג ג ?אמר ומיתא סתיתאה לגו כגן ר״ל לגוי מההוא מה אתמהולמ1תעכ; ל ע ג ל ג ו ג ע י ף ?אצילית נמב^ר במאמרים ללעיל.. ובמו כן תמצא בתיקוני זוהר חוש לר טמי ן גאשי התיה רקיע דאיהוהןמ;לככתרא.עילאה.דאיה1.תרכבה. לההןא לאתקרי עיקרהאמןנה עילת על כלעלאים עילאין לעילאין נקראים מלכא קדישא- י מ ש ו יקראאלהי^לרקיעשמים בו סגלכתי מניו י מהיחעהוא שהרקיע היאשמי. נסבןביארנולןבלרנשהעילןתשנשתתא. ן ו ' וככרנתבארלעילשעיקרמישכובכתרעלי , o w j n f ^ D W * . . ״ יוה! שאיןר רקיעלבכתרא עיצאהלהיינו ה מאמר ז עלכל כשמתץ נקרא עילת על כל עילאין ובאלמההקלמומ כבוא:לב.א

שסלה לאי?ו מלכאקלישא הנקרא שמיס, כנזכר וסה. ־ שאמר לאיהו מרכבה לההוא .דאיתקרועיחרהאמונהעצתעצ־ יל שלאין!היינו הנשעה דשךייא בגויה ננקרא מלכאקדישא מרככהלההיא נשמתא דכל •נשמתין לאיהועלת על כל עיצאין,:צ ר . ף ד : א ר . כמה לאיתא. .בזודר ק . נתיה מרכבה. י ועתה צריך להתבונן שהרי בפרק ל ביארנו שקלהאיהגרלבושנמרכבה .לגכיעמגדא. כ לעילת העילותושכינתיר.י ל י ע״בוקלהושכינתיהרלביתרכבהעמודא דאמצעיתא ריש לומר בזה שההיא ו . ב , כ תו ר לקרו זאיזצעיתאעלל • ולמה בכאן להא*רקיע.7איה1.מלכא קדישא קראו מרכבה. שהיה ו וייקראמדכרכאנילותובאצילגתאי^בחינהביןדכרלנוקכא שכראהפרצוףלכרמי היא..-ינראהפרצוףניקבאמיהיא 1,כן יוצק לתת הפרש בין רלבלמרנכהשרלכ איהנ דנכרא דהיינו,בר.ומרכבה איהו נוקכא. דהיינו. ;מ ה שתתצבש בתוכןהךכ ב מזכראכלככתראעילאהששסשחישםלהדאיהגשמאדכלילדכדומהכאכחדא בסודהוי״הוחו-השעןליסכמניןאדםואיןן עייל כשנינת ל כשוס כתה לעמל במלכא קלישא כ ו יהנ ע י ו הפרש בנייהו להבין כץ לכר לנוקכא וההיא נשתתאכד ע״לכגא הפריש ?זזו. ואינו עלייתה בטיב לשכינתא על ידי מל?א קדישא כי אס קומהנשתה שנכנסת כתונה ג״ככהמתס אתל(לוה ה •״ הרי שעילת על כל נ ף היינן תרנ ל ה ונשמתא לעייל בינייהו בסול ה ל י נץ. רלכלמרככה וקראו מרככה הכל דהיינו בר ו עילאיןדאיהובשמתא לכל נשמתיןמתלכשתכמלכא קדישא ושכינתיהי וכן תמצא בתיקוני זוהר חלש לף-יי׳כע״גל׳לואוי;מן חד(לאן. נמירןדאינוןלפנילפניסונד אתכלילןבהכלספיי-אתקריאילפמ לפנים ופנימיים לפנימיים ואחוריים כלהו אי

ה, ג רקרי תי אינן כגוונא לנר נש לגופיה תינא אלא ונשתתיה עינא אתרא אלאלעילא כלא חל אלא,כלנהורא וכל לרגא.לאיהו יד י מדאמר-המא״מרלאיקקפיהתפנימייםופ^מטםלפנימגים{מסייס הר . לעילתעלכלעיליוץאתקריאתלפנילפניםעלל י חילוצו! דרגא דאיהי יתירקריגה לעילת על כלעילאץ אתקריאת לפני לפנים הרי שלפנים תכלהו איהו עילתעלגל-עילאמ־ץ לפנים ממנו והאי גשמ^* א ש י ר ה ' י י לפנים ׳ אתלמ ראתקרי תי מיהו נשעתאלכלנשמתץתראתרוכלמאןדקריב ליה י

ל א מ י ל

! ׳־־• ... ׳ ף־׳• • .v» י כ

ל ! וכפו שתמצא־ כתיקו^זוהיזחי^!^^ ןאיהיגשמתא*נת?קא קדישא לכל קלישין כצונר לעי *כ*נשמתיה כלילן תעשר ספיר** זצגיצה צחית־עלי^ י ג ^ ת ה 'ייתלדא עד לאפיק י ליה כ י תעל חי ע^״ויז״ללמילתעל כלעי״לן&א נגרגעילת ןחדמשטריה כלא ־חושכן עכ״ל * תלאי ז נ ןדאאי י ייחודיה בגין דתהא חביבה עליה ואיה! לאתיד בתרלייהו לכגה לבר י הרי לתה מחיית על מלכא קדישא הוא נשמתי* י ל ע ' ת י ח ה ייתוליהללאאמר לא כ ידתעלי ל כל העילות לא נ ע

צלא י ססףה' דעתיקא קדישא ממש דאיהו ייחודיה זהנשאתר ובגינה כחיי> עליה ״חלדיה . ותה שאתר לבנין לא איגזן חלמיק מיניה תקיפו וכז.ה.לאיפו1. י פ ת(שבןהעינין הלאשכבר אתרנו לעיל דעתיקאיקדישאירקר^חמלא בחלשכן משעם שנשמה מ

הם חושבן' י במנין כמו כן מאחר דההיא״״נשתתאמתלבשת ביללכא קדיש>1 ושכינתיה ןא^נה נפרדת מהםילעלמין לכן לא יגול עלנק חד מסעדיה כלא חושבן ״ ק י אינו בימוי זהז שאמר ובצק 7א אי ס פ לפי שהוא אתלז לעילא ללא יפשק הקל וכל דבר שאינו נת נשמה לה והיא לעילא מן כלא ולגו מן כלא והיא' לי י הדי תכלהתאתרים דלעיל שבשתתאלכל נשתתק להיאנשמתא לכל חי היאנשמתאלתלתקשרי למהימנותא לאינון עתיקא קדישא/זמלכא_קדישא זשכתתיה(על ירה מתייחדיןכלהנ־עלתין לאיה*

די מלכא קדישא(שכינתיהיכרין^^הוא!בדיך שימיה לעלם ולעלמי עלמין אמן : •מתפששת לכלא עלי' בדיר שמותלףקכ״כעי׳כלו״ל ז ןעטרק . 'לזהישרמו נהדת״קנעשומהתרי וסד, שאתרכב״קהקלשיסשכתרחנתה ביר ויקרא לף רצ״א ע*א חייל מאי ה ו א כריזאדחין רישאלתלנאאתתקין כתשל כגכורה עכ״ל י וכמו כן תמצא מ י נ ת ל ' : ״ " >רנתא דא עסרין להת גניזין בגנלייהו(אתשינו לכן לא משטדא לאבא הלה גביו בגויה חד עטרא לאקרי חסד ו^ושיטרא דאת אכמו p תמצא כזוהר ויקרא דף רצ״כ ע״כ ״״לי ל ; ו כ חד עטראלאקר׳ גכורה לכלה? מתעטרין ברישיה(אחיד לון עא ת מ י מ ק לל אתחבחיאכא ואתא אכהלאמיחחא לגנח כ^תיק ממין וביה אתגניז האי אוירא ואכלי5 לניצגצא׳מפירץמכוציצא ל דגניז במען׳ *דאמא לכלאתתבח תרריהזיויאתכליל'( לא בדא ־נפיק גולגלתא תלתקיפא ואתפשט כשטחי לא כשיטראלא״ןלאד מנייה* ח אבאלאמא אתעבי ב ח ת ה גנח באבא ומה להוה ג־ציז כאתא כד א מ כשיטרא לאעכ״ל י הרי מן המאמר הזה לתה ל חל גזלגלתא ״ הרי מן המאחרים הנזכר לרישא דמלכא דאינון כתר חכמה בתה דיליה אתעכידו מהתדין עטרין דהוו גנוזיץ כגזלייהל לאיצזן חן״גדעתיקא קדישא ושאר הפרצוף דמ״ק נכנה מבשמת השבע מלבין קדמאין למתו כאשר מבואר בבק״הק ע״ש ןש דף ם' ע״א ח״ל ימש?שרא ד וטח שאתרבבק״הק שבשביל הנשמה חייבים אנחנו לעובדו • לזה אית ראיה בתיקוני ץוהר. חן ןאתקריאת שנינתא אמונה לישראל י הרי שמחתת ההיא נשתתאילכל ידיי דאיהו עילת על כל עילאי לאי לת ע$כ3עי י y לעיז״ליאיהודקשד ״גע״א י ש לףי ד י זוהר ח נ קתמצא בתיקו כתו דיותלכשת כגונה אתקריאתשכינתא אמונה לישראל י* זחת פניתייס לעשר ספירות חיצוניים לגבייהו ובגין לאיהו תלגאו שזי אתונה לישראל בהון עכ״ל ״ הדי יון כמאמרי© י עשר שפ האלל לבגין לעילת על כל עילאי! דאיהו נשתתא לכל נשתתין שרייא בגו תלכא קדישא תשכינתיה בגין דא חייבים אני לעוכלות לישראל בהון שיהיו־תאמיני© נ מ בגין ללא הוא אמונה לישר׳1 ולכך אתקריאו אמונת ישראל כתה לאתר התאתר זבגין לא שוי א

" ^ ה בהון לפיישעיקר האמזנה כנשתתא לכל נשתתיןיולפי שהיא מתלבשת' כהון והוא" ואיכון תל אינק לכך שוי אמננהדישראל בכ ע/' " ש לף ' י ומאן למאמין כהק כאלו מאמין ביה לפי לעיקרי האמונה הוא כנשמתא לכל נשמתין' כדאיתא' בתיקוני זוהר ח: מ ו מ א ג ר ק י ע י ר ק ת א ' ל א מ ה ע דבכתלא עילאה לאיהו מרכבה ל רקי הו עדאי וו״לועלה איתמר ולמלת על ראשי החיה דקיל כל עילאין לאיהל נשתתא לכל נשמין,! ן ת ע ל עילת על כל עילאין טמיר וגניז עכ״ל ׳ הדי כבירור שעיקר האמונה הוא ע

־ w ׳ ' ~ . י - לאיהו תלגאודתללא קדישא שסי אמלנה לישראל ונהק ז . י

' ת ע ע י נ ' שאמר ככק״הק שכשנכנסה נשמתא לכל חיי בגלימק״ישנזדכך^כל ק• על שיהיה כשלד יתילה שהיא מנש שלחיה ה ח ט ו1 • •׳ י באפיו נשמת חיים ליה׳ האדם לנפש חיה שמונת'הפשוק לומר שעל ילי י הנשמת חיים שנפח באפיו (יהי כאלם לנשש1 יי י תיה דהיא היתילה זה כבר ממאיר בבק׳׳הק בפרקקללעיל שבכל בחינת כשמה שהיא למעלה מחברתה נעשית נ5ש למה שלתסה

עמ לאלהיס &וק ייגז י י א 3כ

ן שמזציאת־ממהדאי^ת 5ה.הלי&?נלכא •קדישא 5ם •בחינת יחידה ר שי׳מ־דהאק בעצמה היא יחידה גם ג כ ו V דאיהז היחידה מ P • ' - ׳ • ־ ־ י ש yp .- ״ י - ־ י ק ; י בויהי האדם דיאיהומלכא קדישא ושכינתיה ל ת כ » \ _

.,׳•ב>קי?ו הקדשים:.פרק כ', ..."שווישטתא דכל* , עת לאלהיס, פרק ra ;.;.""־".'

יז?בא אל כ;אור'המאייר יצריך'להקדים לך הקושיות השייכות, ונ2ה ״ •שאחר ככק״הק דלא נקראו שתים ftf יוסטריא יגופא',. לזה •^ רי פי דנשמתאהםאחדכלי ראי ז קרהק1שיי׳ היא שאיך יתכן לקריא _' אבלחםנ לעניין זה דע כי עז

ן, .ייקראלףלמ״חע״כיז״לאכלסיהראדע׳ איליהלמישיששעשיהיאחריהקישיאהזאתעימדיתנגדהאומר, איתראיה כזוהר.ק .היות־אלוה'תאחכ איים ההיא נקוליא ללגאו מיכה איהי כמב1עס-7לית$יה פסק. ת שעיקר האלהות היא _כת"ת שאיך י שנעשה• ןתאו״א,1!מאחד. שמקבל מהם _* V . _ .. .דכתיכ וכמוצא מים אשרלאייכזבו מימימ

י הנה ידוע הוא שמלכא קדישא. והקושיא.הזאת ע(מדית ג״כצג ל, ' עלי הזוהר. נ יעו כדאיתא בתיקו נ יקרא נ דף י״גע״א ןז״ל כתר עליון. ;איהו ץתל־נ מלכית יכ^מלגאו י/יהו שםץי״לה״א,, ׳ ן ע ח ד וא״ו ה״א דאיסו. שקין דאילנא כ

וציורתרכר0זהנוך*\ף. הקידועו., :בבטן בחוךא&א היה; ליהנשמה' שלו בעצמה שכשנכניטו הח׳מלכי׳K»\N הנ״ל כתיןל.א,מא מיד נזדווגו . הזריע אבא. .כתוך אמא טיפת. מיין

רהואמא הזךי.> . זענפי;כמיא,דאשקי לאילנא זאתרב׳ הכר^״ולסיכלי צו

;עימחינו לומר איך •מ״ק היא אלוה מאחר ש*נא, מאכא ואחא : והתירוץ .היא כיי .שיםדכר כ •מעיקרא אי״א לא עשי לןת עציין רה״נןשהימ״ד ה\אעשה א for} שהזריעו או״א היו מע״ק ד0ל

< ל ת הוא ע מ .. כההוא שקיי רכון עלמין אנ ל ו קדישיא שהוריד להם • והיו מלם כלא x כנגדו&יפת מיקי נוקכין גם כן גלות וסכת הסיכות דאשקילאילנא. .העי , ה כץיאיש. ש ע א נ ר ל ו י צ ה ו ת ו ו י צ ל י ניצוצא. פשיטא* ב ן אמא ועי צודאכתי כההוא נכיעו וההיא נכיעו איה!, כנשתתא לגופא דאיהו חייםלגופא,.ע הוא ששם ע״ה מתפשנן, ח י כ ל . . ו ע בתפארת וכמו כן שנינתיה' במלכות

ס * .וזהו שאמד < י י ח ק ד א ר ה י ס י ה י א דt .0»h המאחר לעילאכל סיהרא דעץ ההיא נקודה דלגו ימינה איהי" נמכולעא.ז דלית ליה פסק שרוצה לומרשהיא דומי;,.

^ ע י ב נ א ן ה ה בדןמה לההוא נכיענכמן ד

עייוזנשעהשלוכעצמה באופן זה ,,והיינו'כד אחףברו או״א ואתכלילו

.'דאבראטיר'ז'נפק ניצוצה.ההא. תקןפא״פיטישא. חזקה ^בוצינזא . דקררינותא והיא מזאת הנשמת י הנקראת בוצינא דקךרינותא כגיל

. בהיותז־ת עדיין. כ%ה כע״ק וכד.

. ה י ת ו ע נפק נפק, מאוירא דה|» ד . קדישא דכלקוישיא ואח^קבמעוי

דאמא ותקיןגולגלתאחרא תקיף לא פסיקנשמתיהמיניה כןשכינת עוזג בשערין ובמוחאובתל$י דמותא. לא פסיק נשמתא תינה ה1י\כתבןע^ ובכר־4 ציורי.פרצופי; וזפתים . דלית לה פסק כלומר כי אותומכי^I ״דלית כיה פסק כן אמר ככ״ףהלתיק^ן N V ל ואתפשס וצייר ותקי.} כf"rp?.פרצופי הגוף הנשמות'הזי מלכיט. הרי שמסיטרא משמח״הק;ליילל ל הרי שהנשמה הי* בעצםזח בין' מלכא קדישא !שכינתי י אבל. ״ נ כ

ן כאדד<> גהתלכ^מס כתןן..פרצופי אצילן> י י ע תיקנה הכ$ים שלו ו . . .ובא ׳יתראוכשעפרצןפינזיוסיטר׳דלכןשייה5.י ״ ו זרועות והחזה זב׳ שיקים ואות הכרית. •י. .. י \ * .. ״ . כדאיתא בהישגי זוהר חרש. דף נ££ ן7^^/ ןתתי 5חי (העגזרה הרי שהפרצוף הזאת דמ״ק לא נ>גשהטאםעלילי ע״א ^(עי

??)Pft י י >שתקן "~" \ "״

י שהיאביצינא חזקה מהנשמתאדכלחיא י י א יעברה ..כתיך " דקרדיניתא ; י^יכשת בגו הנהו כי. עטרין שבאו לה זצקנוההמ״ליוהמ״ן;שהיי במעיי אמא ונכנס כתוכם והתחל לציירם.צמר פרצוף אדם*אי ככל ־תיקוניו ונעשה הראש של העדצוף_ הזההמ״ד. .והמ״ןשזכרנו ככןול ' ׳ ן מ ט ע ל ל ס ה הנזכר ^ התלילין ובכללם הייה;'הדעת.שהואחוחין נתקן התות ׳השלישי *ומאלו הג; פרצוף הפנים כילו ע״י ניציי״ץ, הנשייה הזאא שהיא שורשה מנשמתו אשרכאתאמא'להייתו פרצוף לו אחר צאתו ממעי׳ 5|לם_והאי־ניצוצא אחר שלקט׳ השלושה. מוחין ועשתה מהם פרצוף' הפנים אח״כס יכן ה״ז נשמי׳ של שאר המלכים לקטה ג ועשתה עהסשאר/ הפרצוף שהם, כ׳

בית קדש הקרשים פרק כי •—r י *י ־ י י ״ י"*••' י ־ -••ז. י י

נשחתוכי א״וא לא יצטרכו אלא לכלים כלי שיפיקו ׳תאנ>ה י לאנמנותיה כמשל הדפום הכ״ל ועיקר הרככת הפרצוף לא הן כוודאי שהוא האלוה. תכ ו ן הי כי אם ע״י ניצק נשמתיה א8כק הקושיא ו ת האמיתי שהוא עשה הפל ואיןעןשללו וכזה יה אח. ש שאפילו שיצא מאו״א לא שהס;,>|'שו א$נו אלאיהנא ע

א • א הו ו א ם ה עצמו נהם שמשו לו לכלים וא^י^ילכללס אלו ש/ שעתיקא קדישא״ . ת ן י ה | ^ ] 7 צ י עשהם לתקן עצמו הא כ. ] א ם י ד ק / י כ ל מ נ ל י ל כ א נ א ה ו ה א ' & י ד ק ל כ ד

; ה ר ו י כ ^ ) י ח ח . ת ^ ב ' . ] § ן ^ ן ^ & © א ה י « < גופיה הוי[ הנא •. ה ר ו כ ^ ״ ד ם ח כ י ו ל ^ ל ו ע ה ה ^ ע ו י ^ ^ ^ דליה שכן תמצא ש\p ס א ל כ ק ה ש ע ^ נ ) י ל י ג ־ ^ י 5 .?• ׳ י י שהם כתיכא׳ זרושי^י1 ק ה ) . ק ' ל א ש י ד ק א ' ק י ת ע % ^ : ^ ) ד ע ח ן ^ ^ ' ^ מ כימיות ש; א כ ו י ה ^ נ ה ^ נ ה י ^ ן ^ ' ^ ^ ^ ה י הוא^עשה א^• ש $ | צ ] ממנו ^

י יאוקי זאכיי י ל ר ^ ל ' ; ^ ו כ ו ^ ש ר עצמו יעליזל היה פרעה. ה ־עשיתיני שרצה. לרמוז שהוא עש^י(ע^מן"לפן! שהיה מחשיב.א יהיה. ל ש ן י ל צ ^ ל י א ^ ^ ב עשני מאתר אכל כת^ייעשהואז״אדאצילנתןאי אפשר לנמר לן'^שהםמ"ל ומיין דאו״א לא״ זה לפ! שפרצופו נעשה.מהיו(חיןז; והכשמות^שלהס הסמזיו1ג.מלכא^קן,ןשא נשכיצעיה. הרי שהםא>אפשר'להי(ת.יזס י.,(כיוןישכןי ונשמנתיהעהם נעשן. מאתר :ת 5 ומ״ש המאמר שי3א מ ל א תעירjר ה שאנמריק, ש<ת״ כיצןצא חזקה בהיותה עדייךכלולה.. כעיןיקא קדישא דשל ־ קדישיא 'הענין מלשבענלשלא נתקן הפרצוף דת״ק הית״הה ר ו דל א ו גנחה)זאיעהנשינה. בשביל שלא יחרבו העולמות מג ולא כמגלית^כאצילודעעד שנאצל הפרצוף דמלכא קדישא שהו(1ו נ אי עצמו עתיקא קדישא נמנרגל כנשמה ניכוללשוכלה דהיוא ו להיינו הב׳ עטרין חד הנא נכדיי לתקן פרצוף. דמק״ו יצא ניצוצל

jyi קא קדישא לעתי א, י תדאלכדדרד שתימומאנירא דכן חשלינגכנרהדע״קדכלקדישיא. שהכ קלישיא ונתלבש כתינוצא הזאר י וכאהנ . 'הבןעגג־יןשכאולאו״אשנלשו מ״לנמ״ןי כתזןיהמנתיןכגו למעי אמאואפילו׳ הניצוצאהזאי^ לא. ה

כ ה ן ש העולמות יכןלין לשנכלה.לעיכן נתלבשה בגו ל עשרי חשל נגמרה לעתיהא קדישא לכל קל,ישיא'אכל הנשמה שהיוsjj3 ן,כעתיקא קדישא לכל קלישייא י העיקר הייתה עלולה עדיא , ת ד צאתו צרצןף שלם דמלכא קדיםא יוגי א ת ע לי נתגי י ק י 5 י ע ד ' ד ש ח ר התלבשות ניננצא זו. הוא כ ק י ע י ןךןן כ

ן 3 נ י י ה ה ר מ ג j־ קדישאל״ק יי ומ״ש שנתלבשה כתסל ו

י ע מ

עח $צלהים פרק ל

'אמןנלדישראל^כ״ל' • הענין הנא כי כה/ותם מלוכשי׳כתון. יא קלישא כשיל מלנ מן פ^ יראה ששכינתא מקכלתי הפרצי הזיווג • ובזה יהיה קשה להאמין כמי שמושפע תאחר יצרין לול לת ע אבל כשיבין האדם ויראה משטרא לנשמתהזן לאיהו עי כל עילאין לשארי בגוייהנ אז יתחזק לכו להאמין בשכינת׳כמולת על כל ה • זזה! שאתר התאתר נתסיטרא לעי ל ק שתאתין ב עילאיןאתלןריאתשכינתא אתונה לישראל כלנתר לתשיטראתקכלת תבעלה לגיפייהו מיתזי שאין אתננה לישראל יען כין-לאיהי נשתתא לכל. ל כל עילאי אכלמשטרא לעילת ע נשמתין אתקריאת אמונה לישראל שלשאני רואהשנשמתאהמשמתא דילה ממש אז ?לע לאינין. חל!שנהבשנה. לתייק איל עילאין. אתקריאיע ל כ לת׳ ע באמונה הגי ומכןיערא לעיו י כן ־תמצא בתיקוני זוהר• ם ל ז שכינתאיאמינת ישראל לל ירשי׳ איהיליתיל לאיהי רחבו ארבעה, חרש ךף י״ג ע״א לתא לאורייתא לאיהי אמא עילאה. וגיכהנ עשרה איהי גמלליל כלעילאין לליי/לעילאתיניה. ע ת ל י ע ד א ר ט ^ ת ל ב א י י מ ו

ל ליז תחים משישרי? לי ליל ללגכול־משיטריה ולא כר מינה יולי*; לה. יודה ושיעור הרי ש,משטרא.דמ^* עלהז

לאיהנ עתילא דאמצעיתא דהיינו משטרא לגופייהו אתקריאת,שיעורוגכול־לפי לזינזגא לילהון הנא לטעמים וגם, ' א^י שמלכזש מגבילה אבל הלביש אינו מגביל כי אם לפרצוף אכל, לא ^יכללהגכיללבשתה לפישהצנוריפתוח וזהו-שאמדלמאמר'׳ אכל־משיצוראללילתעל כ^העילות ולכלימריישטראדהאי? גבול תשטריה נלאתתום. ל ת י נשתתא'שתתפשטתבה; ל חצזיטריה לפי ללא הקיק ההיא נשתתא תינה. י לעלתין וכיון דהיזיאנשמתא לית לעילא מינה ומתפשטת בגווה ג״כ / לכן:׳וליתלה;מדה'ישיעיל תשיטרא.דהאי נשמתא לית, רשותעלה. ז ללאשייןמדהינשיעניראלאבא^רשיפשק המשיכו.וכיון ללא

.a פשיקלע(למינההיכן יפו!השיעור הוי וצית.לה,מדהנשיענ׳ ד אלא משיטראדעמודא ל ולא עו ל ע[דאיתא בימאמל _היל נקבאדאי נ ןדכרנ ו ־ כג חמר דאמצעיתאא^ג ילה שתוף ו וגדתופא לילה לחייתר1ייה1 אחל אבל. חשיטרא.דעילתכל,א ו ל • כןונמ. המאחר ה הצילןת־איהי אחךלל׳ שיתוף עלי שהשכינה ׳מסיטרא;דעמנדא־ לאמצעיתא דהיינו משיטראל פרצןפין לי/חתקרייןאחלאלא כהזלננגם יחל דפרצנפייהו הק באשת^יהללכשר^חךאכלכשנפרדים ב כת1 לאחר קרא לל תסיעו־רא דעדצנעייהן ״־.. וזהו שאחר ח n א j ^ i f c ^ '!why(*)pjr-Qi\w ה •שיתיףיוקיבןר . י ל ^ ^ ? א 5 ^ ״

" י; ושיתופא י

בית קדש מקדשים פרק כ׳ . '־עין ^אלהים פרקי

־י״גיאתאי־ולפישהניציצאפטישא חזקה שנתלבש בגו •חסד ןשיתופא לילה אייתתתח״הואאדכלןמר כגון.לכר וגוקכא

ק שבהזדמגם יקרא( א' אבל כשהם בפירזדא לא מתקר״ן א׳אבל לעתיקא קדישא דכל קדישיא שהם המיל שכאן לאכא לם כת הניצוצא פשיטא תזקה יתודא דמלכאקדישא >שכינתיה משיטדא לגשמתאלמלכא י אבא חורה כחץ המייד לפי שיש כ (לכן אמרו רז״ל שכל מי שאינו יורה כח׳ןאינו יןןלידלעי קדישא ושכינתיה דילהין לא פסיק יחודאלילהזן לעלמין י. \ שבהמתשאינו׳יורה כחץ אין בה •כאותה טיפה כת הנשתה זהו שאמר המאמר אכל תסיטרא לעילת על כל העילות העציירתלכן אינו מוליד שאותם, הטיפות אינם מצטיירם •אינק אחד כלי שתוף כלומר אפיי ללא יזדויגי כיחד אינק אחר יונפלטיס ע״כ r> - . שהנשמה אינה,בפרדת לעולם מבנייהו ובזה יקראו לעולם- .׳ילכא אחד •הרי ג״כ בבירור דמסיטראדפרצופא יתקרי שנים אכלד אלא משיטרא דא״ח איהי ל' עמיהי^גאחד המנוי אכל מסיטרא :שד איתא במאמר ולא עו ׳ , לס הםאחד לעי •י מסטרא דנשתת/.לתעל כל עילאין א>הי אחד ז לא ככל אחד הכנ-יי והמנוי הרי׳ שתסיטרא דעמודא׳דאמצ^יי?^• ^היץמחסיטרא דפרצופ״הן • לעים למניין אתל כי א© י ל ו ג י ע ; ׳ יצ ׳ מ. ־. ש?יך בהון מנייףיבהתתכרם כיתד שמהם, דהיינו א״ח וד׳ ןעלן שניהם כמניין אחד ל^י שיתחכרו-יד׳עםא״ת ם הד׳אכל מסיטרא לעילת על כל עילאין דאיהו הנשתה איכון אחד יל>) ?י5??** *ל£ ,3כתחבחתא"ח ע | , ן לא שייךכהון מכיין ן&מ^^רנ^מ^הו י י ׳ \ להיות אחד אינזן אחד וזה האחדותאינו כאחד. הפנוי זהחנוי אלא איגון אחד 3לי מכ ; שאינו נפסק החוט כדי שיחנו שאין המנין־נופיל אלאכדכר הנפרד מן השורש לכן חלכאקדישא וישכןנתיה תתתתששורש נשתת© י י\א לעילא בעתיקא קדישא לכל קדישץ תסיטראדנשתתא לא שיין עליהם מטין - •x עוד איתא כמאמר זה וז״ליעודמשיטרא. זעמודא דאמצעיתא אתקריאת כיתקבול דלזימנין נחית להנביעו• ואיהי מל^והולזימנין איהי-יכשה •כגוןאני׳תלאה הלנתל' ימסיטרא דעילת על כל עילאין לאייחסר ולא יעדיף נביעו דנהורא • הרי בבירור דתסיסרא דפרציפייה( •וריקם השיכני ה גראין כבי ופעמים היא מלאה ופעמים היא יכשה וצריכה לכעלה אכל מסיטרא דנשמתהון לא יחסר (לא יעדיף נכיעו דנה(ראז לפי שאינה מקבל ממלכא קדישא כי אם מההיא נשינתא בעצמא • הרי ככירור שמסיטרא דנשמתא.דכל חיי איהי שוה כשוה ענ

תלכא קדישא ביוה דמכיא להלן המאמר ובגינה נחית עליה יחזדיה דהיינו הנשמה ובגין כן אינק אחדמסיטרא •כלא חושק, כנזכר לעיל • הרי מכל האמור נתבאר לן שלא יקראושניםמלכא קדישאושכינתיה* אלאמשיטרא דפרצופייהו כהתלכשותש

ובהתחברותםכיחד אז יקראו אחד אכל חסיטראדנשתתהקאינון אחד לעולם כלי פירודא; - - וטח שאמר בכית קדש הקדשים שהשכינה יורדת כין הקליפות הוא דבר ברור במאוד שאין השכינה נפרדת מישראל כמג שאמר ושכנתי בתוכם ומאחר שאנו בעולם השפל וכל הקליפות סכיכותינו כקוצים (תוחיס כשאנו גוליםס השכינה גולה עיונו כמו שאמרו רז״ל גלו למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמן מצרימה גלו לככל שנינ? ־ביניהם ג

• • • עמהס שנאמר ואני בתון המלה על נהר כבר וכן כולס ולתפירסמת אינה צריכות ראיסת ראיה כזוהר . ח :שאמר כביעקדש.הקלשיס לשכינה לאו איהי לירה ליקודשא ברין: הוא כי אס פלגא דגופא לזה- אי ס ו בראשית דף ליל ע״א וז״לוכד איהי סליקת לעילא כרישא דכל רישין סלקא ובגינה מלאכייא אתרין איה מקום ככןדנ

ן יתכן שתוכל דירה שלמטה לעלות ברישא דכל רישין דלתה הוצרן להאיי דירה תמן - עכ״ל «. ואם השכינה היתה דירה איי ועזל לתה שאתר( מלאכייא איה מקום כביד1 אס איתא שהשכינה היא דירתן(לכן נקראת שכינה היה להם לזמר איה מקןמו •ן הוא שהשכינה היא כבודו ממש וכיון שאינן יודעים לאיזה מקום עולהשןאלים (אומרים איה מקום ככולו מקום של י אלאהענ

ה לומר מקום של שכינתן דאיהו ככודו ; וא״ת שכמנתהפשוקהוא כן שכבוד איה! קב״ה ומקימו איהישכינתיה נ כבודו חמ כלומראיה שכינתו כדי לעזור למאן דאמר שהשכינה איהי דירתו' של הקב״ה הוי איה מקום ככידו • וזהו שאמר איה מקים ככון ככוד ה׳ ממקןתו יתכן שמכרכין אותו מן השכינה שהיא מקומי שאין מכרכין לכעל הכית ח אי אפשר לנמר זה שכבר אמרו ב? מנת הכית ־»- .ותו שהרי שלשה דכרים נזכרו ככאן ככוד ןשם •הוי״ה ימקוס מדאמר כבוד ה' היינו שכינה דאם לא כן הין הככידממקימו . מדאמרכטד ה'היינ( השנינה . ןיתה שאתר ממקומו היא מתברכת מן השם חתחלת אותן ח להם לימד כן כבוד ה׳ ממקומן ! ובסו • - ק תמצא בזוהר - ויקרא דף רנ״ו ע״כ מ״ל'. ח אתר ש?וא שרי ביה עתה בהתעלמותה הוי ב גאיהי סליקת כעמןלא לאמצעיתא לאיהו תליר עמה כלא עיחדא שליקת לאן סליקת לאתר לאיגגזרת מתמן דאיהו אין כןק<.

E h י ב ל

: פרק ג׳ . ם י ה ^ *•-? עוז '

מה. כ ל י הנה המאמר הזהלאטרמיה׳שיפיה שכתתןלה אמר(איהי שליקת כעחןלא דאתצעיתא שמשי ו גנוה מצל שפיחת ע ה וא*ס בעלהדאיהד עמודא דאנוצעיתא י (לבסוף אמר לאן שליקת לאתר דאתגזרתמתמן דאיהן• שהסליקו דילה איהו להתייחד עה לן י ה י בעלה, • (יש ל(מר מדיוק המאמר שאמר(איהי שליקת בעמודא דאמצןגיתא ד ב ג ל א אין סוף אסכן לא( סליקו דילה מק י ל קת ס לותר(איהי סליקת לגב* עתודא דאתצעיתא תדאמד סליקת כעמודא דאמצעיתא. משמע תרתי תשמע דכד איהי סלי

. : י ת י ם עמןדא דאתצעיתא >מס.«ע ליה מה דתי כעלה בהדה וזהו שאמר ואיהי סליקת בעמודא דאמצעייעא פלזתר סליקת עלא. ת בעמו ק בסתוךוכד איה׳ סליקת אתידן כה כל ספירות ואיכון סלקין עמה אם p ׳תהא^לישנא משמע למה שאמר ואיה^ ^

ם עמודא דאתצע<יתא י. ותה שאתר ולאן אתר סליקת לאתר דאתגזךת מתתן דאיהו,אין סוף ע ^ ק י ל דאמצעיתא b'h יאיהי סא יתכן ־ ־ י ׳ ׳ ותאתך ששניהם, ממקום אתד פ

י /ין סיף מאתך?-• ה פ ^ ר ק ת א א ל ^ ^ _ _ ד

• הר*שהשכינה שהיא שכינת עוזו* דתלכא קדישא ההיא שכיכהאיהן כיג\ ל ״ כ ע ל כריאה:אלא אציילות^ליהוהיאלהוא פלא ח' ז מקןטרא, זלגו, לוהא מיניה(ביה נאצלת כמושאימ׳המאמר אלאאצילותדיליה להיא והזאכלא. חד׳ אכל ייש שכינה שה יא, ה ו כמ ן א בעלה גס כ ר כ נ ־ מ ׳ כ דבריא^שאותהשכינה •נקראת ככול נברא ולא ככול נאצל וכמושהשכינה ההיאתתקרי£ לככול*. לכי הו לנבראאי א והאי ככו ך כ נ ׳ ןאיהונקרא זעירדכריאהוכמוששכיניגאעילאהשךייא,בגוההיא,שכןנה לאיהו ^

ת ר 1 א ; ל ןאדם ו נ ; ליוק״ו דאי ן לאצילנתוכמוכןלין דאצ:לית הםלכוש י פ ראנ עי מלכושלז לבךאהאי ן ״ ג ראנ עי נאצלכךזהר י ז ; כ ק- כלשון דירה כךאיתא, בתי א/י&תא והאומרים ש,השכיפה•קאמלש־ון־דירה י לאידעודכפטממת כללולכןקראנזי שמיה דאתבריאו הלא הוא לפיגיב כלי y^n^ לףיל׳-ט ע*כו^ל אתר־ל^ברי*אית אתוון-לאינזן לבןשץדקב״ה, דאתקךיאו- על

הלקרא־בשתי ולכבודי פראתיו ואלין אעןןבפירודאאבל-אתוון דיחוד-אה, כאורת׳ אצילות לאי תיק חושבנא ולאג-פיךולאלבגין.*' ה דא.ונהד«(צאמע־דן.וגו' הרידאיתתורהדהיא שפיפה דהיא מסטרא. דכףאהנההןאשכינה אתקרי כבוד נברא ושייך בא א להי הו חדא כלל ו ד כה: ואית אורייתא דאיהיישכינה מסיטךא דאצילותלליתכס פי פירודאוואת:נקראדירה שהעליון ל

תלא«נו^דאיה«:פלגי^מופ^ ד*ליה ובהאי שכיפה!דאיהי פלגא לגופאליליה והיא ואיהו תל •,איה.?לאתקריאת,אמונה לישראל;• •. מסןטךאלנבולינבךאנקראיסיעבלים ומסיטרא-דככולנאצל ך ה י ן ב • ת י ד י ל ה י ק ה א ר י ה ב ך י ^ ^ ג ד ן ב כ י ה ן א ל א ע ה ב ול ב יךא״ס בניס • (ה^עס^הואשנקראים עבלים פמוישהעבדצריךליראהמרכו כףתסיטד־א דככוד נברא שייך כיה"יראה • . א נ

! הו נה בגין להלאנשמתאכלי.לת, בהוןכדאיתא כתפי,ליעאליהו,כגין לאי ןהאמו י ׳*זסיטראלכמל^צלצלי^להאתיןבו שבו שי. ע א ה ככולי ו י ב אנ; א ס א תלגאוישויאתוכת: ישראל בהון כיוויהבן שאםעוכדלאבמ הוא^אהבה ולא מיראה. וזהו שאמר קרא א

ל כלאי א זז״לכללא-דכלמליןעתיקאלעתיקין »״א כלא ת ־ ע א ל ק ף הס אתךעסעי3יקאיףישא נאשדתמצא' כזוחד. ויקרא ד. וכמוכןתמצא׳ל^לן כזוהר׳ ״ א ד ח י פ ו ה כ ת י ל מ ד ח א ל כ א ש י ז ק א ^ ל ו ^ ד ה - ל ל ל ע ו ע ש הוא ^ם ״ י ה ל לאתקרישם.ימלאהוי״ה א ןמן^לריצלדצרצורהכגףצורהומהו צורה כגל צורה תרין שמהן 1 ע״ז״״״ל׳מאהוא רזאלתריה ת כ ׳בזמקנאעילאהלאקחאדם־לכליללכך וכוקביה עכ״ל י הרי למלפאקדישאושכינתיה הק.פרצקיאתד ו ובמהאתפלזלו- , , ע מ ש כ ו * י ב מ מ׳\ק ק־עתיקאקדישא.איה1 תד עםשפינתיה בגין לאינוןתניב ו * ן ל חדעם זעמ׳אנפי הו קאקלישאאי לעתי

א ת * א ק י ת כ ™ י י ™ ^ . ™ ' ^ ע ליה פסקלכתיש־וכתלצא ו כ י י כ י ה ^

ת ״ ע ד י ? י - א י ק י m י ־ ^ > ! i p ־ 1 v s i 4 ^ ^ ^ ע י י ת י ו י ז ^ י ־ א ל ־ ר ש א ^ ^ נ י מ ן י ^ ל - ל ן די ן •ולאאתתקן-וכוכד־אתתקין אפיקט מו ק ת ת א ן ^ ל א ש י ת ? ש ק י ת ע ל כ ל א ש * 7 ק א ק י ת ע ל ״ ״ $ >

ד : פרק י• ל •.» ס ם י ה עוז״ ^

ן דתתפשטיןכד יקרביןלמנדעלון לאשכיחאלאבוצינא׳חדאגלחודוי-כןהיאע־תיקאקדישא הואכוצינא; י ר הי נ ן ן לע >ל( ףו נ ^גן ילאשכית בראינין נהירין דמתפשטין דמתגליין וטמירן זאינזןאקרון שמא קדישא ובגין כן כלא ׳ י מ ^ ל כ ז א מ י ת ס ה א ל י ^ ן איכון אחד ולכן דייק תך עליל י. הדי דשמא קדישא דאיהי מק״ו היא הכהירין הייתפשטין מעתיקא קדישא דכל קדישין ובגין כ

ס המאכיל מכל מקום הוא כמדליק כר׳ ג דאיהו חד ע ׳ המאמר יאתר שתתפשטןן ולא אחר ש;אכלי יען דכלא חל אבל האכילות אלי כריש. התאחר אתר דאעיק ל נהירין להר ' א מינך שנראה כל כך לבדי אכל. בחלכא קדישאישכיטגיההם אחל בלא שריד • יל וכוי לאו• שנדחקו ממקורם שככר ק י פ א ה מתקונןייתלאמר אפיק תשמע כמדליק נך מנר ויש-לומר דהאי-דאמר ד ט ללהסין מ

דהאי־דאמר•דאפיקלאידנפקו,חכליכל אלא שנתגלי לתיקכמאן• ן יאיניןנהורין דמתפשט\ן ולא איורדנפקילהידיען; אייךבקמי: : ן דאושילידיה כעד החלון.דאע״ג שאושיט ידיה לא יקרא נפרד הזרוע מן הגוף אלא שנתפשט:הזריע לחז

ו#"ח והרי מן המאמריpדלעיל אמרינן דאתגזרת מתמן מאין סיף ׳״ל כיון דהב׳ עטרין אלז:דאתגזרו מחו״ג דעתיקא קדישא.. שעברו לרן אכא (אמא להתתקן בפרצוף אדם כיון דהניצונא דאיהו חלק, ג ״ ע א ס ה ב ^ נ כ מאתך שכיצוצא לכל ניציצין נ ה«!.מה קןיחא כ.ג(ייהו.ללפ£יקהח(ט;ל^למין ומכל שכן אחר שנפח כו• הנשמה •• הרי שיולכא קדישא וםכינתיה עסעתיקא^ש דף ל ע״א וז״ל ומסןטרא דע!לת על כל עילאין/אתקריא^ ר ל בתיקוני זוהר ח נ מ כסו כן ת קדישא הס אתל 5, ואת אמונה י , •. הרי לשכיכתא אדוקא כע.ילת ע.ל כל ע!לאין ולא פרשמנה. לעלמין יחסיטרא דא אתקי ל ל אמונה דישךאל עש דף י״גע״א לל זהמשכ!לים. יזהיר! מאן משכילים אלין ד ו כןתמצא, בתיקוני זוהר ח ס כ לישךאלגמי.שנל לעיל ות כהון שכל למנדע, לתאךיה,עלתיןדאיי?וע,ילתעל hp עןלאין כשכעתלדאתמרבה זה השער לה' צדיקים יבואו• כו עכ״ל י• דאי זצךיךלהכין תנא ל:ה לז1יהז ז״ל ליויתר שהאי פסיק־ דהיושעליס, יזה?רו הוא,על מאןדאיתכיה שכל למנדע־לענלת:על כל עילאין. בשכ!כתל •י. ידילמא.כתי שמשכיל.יייעי\ן,כשיתא:קדר*יככ.לדכר־ליד^ פשטןה דקרא כתאי•.. ויש לימרשלתד תפסיק אתך bp יתר אל יתהלל חכם, בחכמתי־, יגייכזאתץתהלל המתהלל: השכלוןדיעאותי שנריךלדקדק כפסיקמדאמראל יתהללחכם.ן יתהללהמתהלל השכל זלדי^אית^אם כן-היינ1-חכם; •. ועוד מהו כזאת דאתרקרא• שהיה לי ליתר בזה פמתי אם, כן אי עזהייכו,-חכחת העיון שרוצה לידעכגופיתורה כזה. ב.J&p יתי;ללחככ;בחכמת(ז יתהלל^המתהללמהי כזאת אלא כמנת הכתיתהללא?ל בחמיה^הזאת דהץנ!.ש.ל השכל וודוע^אויע־ יכיל להתהלל שכאל? חפצתי•»• יא״ת׳יכי בתכמת . ל1.להז ן הףכע^אילאחפץ • תדעשי^הפרמביןחפ}.לחפ^כמ1,דאמרקךאיקךה.היאמפכ«נים;וכלחפצין לא ישוו כה דפלפול חדי קב״ה ן י העיו דאמרי בגמרא חדיקב״ה בפלעילא ש^קמפ^פל־יס לידע מאי• קאמרי כךכריו• •. •אבל אם תפלפלכחכמה לידע־אותז(את קזו כזה חפץ יותר כמה דיאתר קרא השכל וןדיעאותי טיבאלה חפצי־עי ילא־אתר השכל לידע דברי אלא אותי־ דייקא • הרי עה בבירורכשאותרהשכל.הוא בידיעת הקבלה האתיתותשחיקך לידעאלהותו יתןירן- • לכןאמראןליה1ז"ל.והתשכילים יזהירו^ שאל יאמר תאן יישכי.לים כלומר מאן ^^תפלפל־כחכיותהע>וףקןאמשכיל ל יקראומשכילים, • אלין-דאיתכהוןשכל-למנדע ל?נאריה:עלמיןידאיהןעילתעל כל עילאיןכשכינתאוכלוגירעמדע־שעילתעלן כשכינתאדאיכוןחלכמה:דמסייס יאזילהתאתרדשטנתאיעילת-על־ בלע־ילאיןאינון תלכאשרכיארכוילעיל בפרק כלעילאי זה' • . (כזהיתכן לומר שזהו.כוונת הפסוק לאייר סאת: יח^לליהמתהלל השכל• וידוע אועי• כלומר כשמכל להבין ולידעאיתי בזאתדהיא השכינה• כאלה.תפצתי הוי בזאת יתהלל המתהלל השכל(יד^אותי״(העניןיהואשיש׳מדעי^אתזאתואינס-יודעיםיה דליתלה-מגרמה פלזם (מאחר־שקורין אותה עכיהישחושביס שאינה מקבלת ן כמהדאמריענ לת על כלעילאי ם עי שהיאא׳ עיכל י י נ אלא מכעלהיכשהיא כפירידא כקרא עניה ודאי •שאינם:יידעיס שעילת על כל עילאין: אדוק בה ויודע בדרן זהאילתעל כל עילאין אדיק־בה• אז׳ייפל• להתהלל,בזאת• ״ היי כזאת יתהלל המתהלל להתהלל כזאת החכמה אכל המדע דעיידיעהיא ני^עעס ו : וסת• שאמר כ?-באלה־ חפצתי ר״ל שהאי כי הוא נתי י ת ו השכל וידוע איתי •.כזמן שמשכיל ייילע או אלה אלהין ועילתיעל-כל ר ת א א מ א ח ל ע ן כדאיתא בזוהר־ בלאשית. דף־ל ע״א. ו ל מה שביארט לעיל כי אלה הם סיד ד עילאין חפץ להיות בתוכם ואינו,נפרד מהםהו! כי כאלה חפציתי באלה דייקלדמאןדילעיליחדא אותי־ כ^ןן יוהללהת^לל ובזה ׳דיייק לשין הפסיק שאמר וידוע־ איתי• ילא• אתר ויידע אותי-שהאמלת ידוע הוא-תלשון־והאדם ידעאיע־תוהאשתודהיינו־שנתייקלן מטעה ט כאלה חפצתי ל עמה וז״ש כזאת יתהל התתהלל שמשכיל ומיחד אותי הגי השכלרדוע אותייכלומר שמייחד אותי־ כ

־ לכן

עוז:ל$לו?ינ1 פרגן ב׳

הרי שעיקר הידיעה הוא'לידע ששכינתי/

לגאוך ן כ י בג ק בההיאדהיא קשורה לכלהו פנימיים וחיצוניים ככינח מעיכחין ותתקין עד דנית סיף ותפכית ו ה ב . . . קרא לה אמונת ישראל דכה אשתמודעו עילאין ותתאין לעילתעלכלהעילאיךומאן לחייחל ליה בה כאלו מייחד ליה ואמליךל ל ? ן עם׳ שכינתא אינון־חד כאלו מייחד ליה ואמליך ליה ע ן • הרידמאן דידעדעילת עלפלעילאי ותתאי ן לאי ליהעלכלעי

כי באלה חפצתי ולק־ מכל להתהלל המתהלל בוה .: נזדאמר קרא השכל(יחעאיתי י ןהי עילאיףתתאיה ׳ ע ו ט ומד, שאמר כבק הק שהאי נשמה אתקריאת מצינא דקרד׳נזתא הנה יש סוכרים כזה שכלצינא דקרדיטתא אימ-־בינה ו

ת דהיינו שדיניןמתערין מיכה(לכך מ ד כל האומר כן שכינהנקראתמציכאדקדרינותא והוא מלשון אלכיש שמיס ק. נקרא מצינא דקדרינותא אכל כשאומר בזוהר בוצינא דקרדינותא אינו חדבר על בינה כדאיתא כויקרא דף רצ״ב ע״צ יז״ל כד׳

; י נ איגתכרו אכא זאמא אכ מרוחא דגניז כעתיק ממין וכיה אתגניז האי אוירא (אכליל לניצזצא דנפיק מכוצינא דקרדיטתא דג במעןי דאתא עכ״ל . הרי כבירור שהניצוצא דנפיק ממצינא לקרדינותא עבד גניזא כמעי אמא א״כ הרי כבירור שאמאלא1 יא י ק מינה מאי ה י פ ת צריך להתכונן(לידע האי כוצינא דקרליניתא מאי היא והאי ניציצא מ ת ע נא דקרדינותא ! ו מצי שהנה מן המאמר הזה משמע שהניצוצא לאו מצינא דקרדינותא היא אלא דנפק חינה כדאיתא כתחילת המאמר וז״ל מבוצינא דקרלינזתא נפק ניצוצא פטישא חזקה תקיפא דכטש ואפיק זיקין לעלמין קדמאי ןמתערבי באוירא דכייא ואתבסימ לא כלא 3ר>

ימאבנהורא ־ ״לנהוראדלאקי ז ע״רז .שהיניצןצא נפקא ממצינא דקרדינזתא ולאו איהי בוצינא דקרדינזתא • ובזוהר חדש דףצ׳( ץ גליף(נפק נציצו דכל ניצזצין וכזי והאי. נציבו סלקא זנחתא זהאי אקריימצינא דקרדינזתא האי אתקין זכטש בכל נשיען ויאונוך ל

ל צ ע ק וכדין אקרי קו המדה הרי שהנציצו כ י ט י גדל(כוי. בהאי מצינא דקרדינות׳נהיר חאן דנהיר וסלקא ונחתא(אתפשט לכל סא ע י יתקרי בוצינאלקרדינות׳ וקשיא לההיא דלעיל למשמע דהנציצ( נפק מכזצינא דקרדינות' • עוד קשיא ממאמ׳ דלעיל שכהאי סא כ ע י א ע מ ש י הזייהר מ נ נותאמתקריג״כקו המדהכמ״ש וכדין אקרי קו המדה • ובתיקו משמע שהנציצן שנקרא מצינאדקרדי שהבוצינא עצמה איהי קו המדה כדאיתא דף ל״ו ע״כ וז״ל כריש הורמנו דמלכא כוצינא דקרדינותא לא חיוור ולא סומק ולא ירוק

? ׳ ש ל ק י ולא אוצם כלל(האי מציצא איהו קו המדה עכ״ל • הרי כביחר שהמצינא עצמה איהי קו המדה ולא הניצוצא * ער ה ו ז כ ו v • שבמאמר זה מחזי דהאייניצזצא דאתקריאת מצינא דקרדינותא יאתקריאת ג״כ קו המדה מתקרייא ג״כ חשחתא

j r ׳ ג י ק ג« ס י ע ח עילאה מצינא דקרדינותא נ כראשית דף ס"( ע״א משמעאיפכא ז״ל כריש מרמנ>תא דתלכא גליף גלןעי כטהיכיתא א דאין סוף וכוי כד מדיד משיחא עכיד גיונין לאנהרא • הענין הוא שכחן שמדד משיחא דאיהו כוצינא דקרדי ח לסתימן מj,f< ע ו א ו ן ר י נ עי עכיד גמנין • הרי שמצינא דקרדימתא נקרא משיחא(אין כזוהר חלש קרי לניצוצא משחתא ־ • ־ הרי

. ם י ס כל המאמרים האלו שמקשים זה את זה ולא ראי זה כראי זה מה שזה פותח זה סותם ומה שזה סותם זה פותח ואי אפשר ל

. א ת א ו א כ א ו ג ל ן י ר ט ע ׳ כ שלום ביניהם כי א0 כהקדמה שיש ככק״הק והוא כי כוצינאדקרדינותא היא הנשמה ממש וכשירדו ה״ ע נכלל בתוכם ניצוצא חדא דנפקת ממצינא לקרלינותא דהיא חלק הנשמה כדי לצייר את השני עטרין אלו לעשגתס פרצוף כא ל ל כשעתא לסתים לכל סתיחין כעא לאתגלייא עכל ברישא נקולה ת רצון הנשמה כדאיתא בזוהר בראשית לף ב׳ ע״א ה

' ד כ נא קדישאסתים גליפו דחד צמרא זכו׳ כ ןאגליף ע מצי ן פי ןחקקבהכלגלי ןלאסליקזתלמימימחשכה צייר בהכלצמרי המאמר הוה ביארנו לעיל אותו ועתה לא באנו אלא להודיען אין בהאי נקודה שבה ניצוכא צייר כה כל ציורין גליף בה כל•ו ג ן ב . הרי פהנינוצא הזאת גליף וצייר ליגרין עםרי ם ^ א ס ר מ גליפין(איגליף גו מצינא קדישא דהיינו בתון אמא גליפו לתל צ מעי אמא והאי גיורא איהו מלכא קדישא שנצטייר ע״י הניצוצא דאיהו מחלק נשמתיה מיניה w לכן הוצרןלהקראות הניצוצא

? ״ נתי הזאת נציצו דכל ניצוצין יען כי כל ניצזצין דנפקו לשאר הפרצופין שבאו אחר מלכא קדישא כלם נפקי ממלכא קדישא ושכיה }?ן ק ת ר א״כהאעיצוצא נקרא ניצוצא לכל ניצוצין(ייתקרי פנים המאירות גם כן שמא האור הקדמון והוא כסוד החמה שבגו נ.שימת זהי ^ ו י ר ה י א מוציא הקכ״ה חמה מנרתקה וכמה שאמרו כזוהר תערא ומה לכיההוי״ה א מ ׳ל לעתיד ל שאמרו ח׳א ד ^ ז ת א ל ) י ז ז נציצו לכל ניצ(צין גשרגין כלא ביה נפיק וטמיר סתים(גלי ח י גנ ׳א״״לזהרטמירו רד כראשיתדףקיעי מו ׳ק < ^ א ! ת ו ג ר ד ע שיש ג מ ל יאהשתעשעכפלגותליל״א כתןלדיןלאפיקעכ״ל • ת לי א נפיקכיממאטמירכלי ר י ב ל א ^ מ ל

-» (זוהר

ה ס ׳ ם &רק~כ' * י ה ^ י מ ע

יזיהר וויי ״ והנה האלח-חתזלנשמתאלכלנשמתיץ.׳, הזהררומזילמלכאקלישא:• • הזמרומז;לתקאףת-שהוא זמ איקונין; ניצוצין וישרגין •כלא ביה הייכדעל מלכא קדישא כת״ש לעיל ל כ של יולכ^קלישא יזהישהעחיל המאמר זוהר טמיר לגניז ניניצו ד

שההוא ניציצא ציירה יתיה ונשארת בגויה למהיי גבול מקיף ליה מבפנים ולכן ־כקראמ״קנציצו לעי שהיא נצטייר ועלף תההלא- נציצו ושתי בגליה והאי נניצו היא דכל ניצזצין ישרגין כלילן ביה יען כי מניה נפקין כלא אח״כ • נפיק וטמיר ר״ל שנפק תעתיקא . קדישא לאתטמר כאבא ןאמא • סעיס וגליא חצה לומר. שהןא סתלם לעילא כנו הקער וגללי ממין הספירוע ואף על גב . דילעינין דהזא גלוי כעין כל הספיחע • •'חזי ולא חזי אתתוי כפעולותיו ולא איתחזי בעצמותו. יען כי-הוא כנשמתא לגיפא ״• ומה שאמר נפיק כיממא טמיר כלילייא היינו כמו שאמרנו לעיל שנרמז: בחמה ג״כ• .בסוד יוצא חמה מנרעקה והשמש דאיהו קילשא בדין הוא נפיק ביממא יטמיר כ^״לייא יאוקמיה גס כן שכפלגות לילייא עייל כגנתא דעדן להשתעשע כצדיקייא היינו דאמר המאמר השתעשע בפלגותלילייא, כתזלדין דאפי.ק • . נתצינולתידן תן המאמר הזהשמלכא קדישא יקרא נציצז דכלל שם הניצוצא שציירה יעיה • וככר אמרנו גם כןלעיל דבןצינא דקרדינותא הזא ?שמתא לכל חיי ולפי שהיא מתלבשת כיצוצין ע

- .וכאלו הקדייות נביא למאמר זוהר• גותלכא קדישא. ג״כ יקרא לתלכא קדישא ג״כ בוצינא דקרדיניתא עלשסנשמתיה / חדש וזה לשיני נהורא דלא קיימא כנהורא גליף ונפיק נציצו דכל י ניצוצין ונו׳ והאי נצ!צו סלקא ונחתא והאי איקלי כיצינא' לקרלינותא האי נהורא דלא קיימא בנהירא דגליף איהו כוצינא לקרדינותא לפי דאיהו נשמתא דכל נשמתיןלכן אתקר׳ נהורא ללא קיימא כנהורא דלית עלה נהורא דקיימא היא כה וראיה לזה תמצא בזוהר בראשית דף ט״ו ע״א יז״ל בריש הירמניתא לתלכא גלילי גלזפי כטהירי עילאה כיצינא דקרליניתא וכוונת המאייר היא כן שכןצינאדקרדינלתא גליף גלופי בטהירו עילאה הו« גליף גללפי כטהיח עילאה ההוא דאיהז כוצינא לקרליניתא זהו שאמר בזוהר חדש כויתאנן נהוראדלא קיימא כנהורא גליף . וכשגלףנפקנציצולכלניצוציןהיינוהניצוצאדאיהו בכללותדמלכאקדישאושכינתיהכנ^ד:ויוה שאמר והאיניצזצאסלקא ונחתא והאי איקרי כוצינא דקרדינותא • • הענין הוא מה שאמי׳ סלקא ונתתא היינו שסלקאלראש^־וגלפא כראש כל גלופין דאית בה ונחתא בגוף וגלף כל גילופין דאית ביה כנזנר לעיל במאמר בראשית דףב׳ע״אע״ש וכשגליףלהאיפרצופא האי­ , ניצלנא דאיהל חלק הנשמהועכדא חלל לקכל בה הנשמה אז אתקריאתהאי ניצוצא כשנכנסה הנשמה בתון-יולכאקדיש׳אתקריאת

בוצינא לקרלינותא ודייקאנמי מן המאמר דאמר אקר? בוצינא דקרדיניתיולא אחד איה* בוצ!נא דקרדימתא אלא אקרי כשנכנס־ני ?זיףר ט׳״ל בייש המ־מנןתא למלפאבוצינא הכל בתוןהחלק אז יקרא החלק בשם הכל י• ושה *תורן למה שהקשינו בתקו לקרלינותא לנוי והאי בלצינא איהו קו המלה ובזוהר חלש חיחזי דהניצוצא יקרא קו:המדה ת״ל בהאי בוצ־ינא דקרדינותא ?היד מאן דנהיר לסלקא לנחתא ואתפשט לכל סישרין וכדין יתקרי קו החלה הרישהניצוצא שנקרא פוצינא לקרד־ינותא יתקריקוק שהניצוצא תו המלה והוא הפן מההיא דתיקונים ששם משמע שהכוצינא עצתה איהי• קו המרה ״ כןאת ההקלמה שיהקימנ^ י מקולס נקרא ניצוצא ואת״כ יתקרי ג״כ כזצינא לקרליניתא על שם שהנשמה לןיא בוצי?א לקרדינותא תתלבש ?הןיתקר* ג״כל שם קו הנשתה שמתלכש כתוכהולכן תמצא לאמרוכדין-איך׳ קו המדה ולא איו׳.ואיה׳ קו המזה אבלבההוא דתקינ׳׳ קי המלה על ה^מ ?ממש לכן לא אמר -כתוב והאי כוצינא דקרלינותא איהוקו החדה כלומר ק> ממשך בניציצא. שהיא המלהשהוא מלכד ע נקראת קו המדה אלא איהי קוהמדה לתמצאזהמלוייקבזה לשוןשלזלהרתלש מייש והאי נציצוסלקאונתתא והאי י/קריבוצינא לקרלינותא היינו שנקרא כוצינא לקרדינותא על שם הנשמה שתתלבש בה .xnm לאןיל, דהאי נציצו אתתין-ובטש ככל נטיען ואומד לו גלל כלומר להא׳ נציבו לאו כוצינא דקרלינותא ממש אלא נפש המציירת ל3טש בפרצוף וגל f גליפ{ג ואומר לו גלל ונקרא כוצינא לקרלינותא על שם הנשמה שעתילהלהתלכש כה שנפש המציירת איצ? מתפרלת מן האלם, לעולם כמו לאמר קרא ונפשי עליו תאכלולא הרנח.שהרות.תשוב אלאלהיס ומל'ש־הנשמ1#ע,ל התלמיתהממיכתוכה נקרא בוציני/ לקרלינותא וזהו שאמר המאמר בהאי כוצינא דקרלינותא נהיר תאן לנהיר להיינו. •הנשמיז דצהיר כה ופסתכנמ הנשמין 3יןוכה אחל צאתומתא ואתפש!ט.לכל.סשרץ וכלין אקרי ו / י מרחם אמו מתגלל הגוף ומתרכה ומתפשעת הנשמה ככלא עילא ותי^ והו שאמר סלק קוהתלה כלומר כשנכנסה הנשמה בתוךהאיפרצנפאואתרביאת לכל סשרץכדיןיתקייא^ק^ה^^וקלדם־נר^ראתניצוצא שהיא תלה ולא קו לעל ידי קו הנשמהנקראת קוהתלה • לכן' אמר ונלין יתקריאתקו H^WJKJ• כשנכנקה הנשתה כתוכה

ואתפשטתלבלסטדא1הכ״י/ניצוצא.אתקליא^ק^העלס-5

ה ת ע ו

# מ א n צרין׳להתכוצןהאישזא לקי המלה *הו למלקרללהאי ניצוצא קו -המזה משמע דאית קו שאינו של יולה לאס י r yr תקו שאיכה שלמדה • ועולדנשתתאדהילביוציינא התדהלמדאי קי י מדאמד קו קראהו שי לו ־ י ד ^י י ד אז :׳־י ־דלמאקובהליתמד? ושיעור שאפילו יואן trtottvi-tl אתתדכהידליתמלהיישי>0ר י דהשה־ ן לקיאהק1?י תנ ותאאדי נ ך־די / ז

ן ל«מלהגמלמ^1רי־הולאאמושמשישריה:ןלא . י לא י חדש לףי״גע״אאבל־משעורא דעלתעלכלע הו ־ ז ־ נ י ק כראיתא כתינת דאחיד כנשיזתא יתקריאת דלית בה תדה ו עלה ולא בר מיכה ולית לה תלה ושיעור.׳ ואם למאן דא־זיד בה כנשתתא מי רשנ;יש לומר שבמלת קו ה *דה יש שני משץעיויג ו ושיעור מכל שכן כנשמתא דלא אית כה מדה ושיעור ואייך ׳ייגקריאת קו המדה ׳. : הראשון שרינה לזמר קו שתודדים בו הוי' קו התדה י • והשני קו שהוציא את המרה הוי קו המ^השהמדה יצאת כשיכתו יאתקר* עלשש הפעילה שפעל ׳והראשון הוא שם העצםלהייצו שפו מזדדים־כמו שאתרו רז״ל בתבל המיה שהיא תלושים אמה והסודשהיא ח*שים אמה הוא בסוד הצו״ן שהיא הרכיכה שהיא המקיכלתאתהשפע וניתנת לכלעלמא במלה וכמשקל כפי תה לראוי ליהיולכך היא קייתא לעלתין ועל זה השם נקראהניצוצא קו המדה שכפיהתשתעות מן התאזר הזוהר בויקרא'דף רצ״כ ע״ביוו״ל מכוצינאמת דהיינו פעישא חזקה תקיפא שמע מיני, כי לקרדינותא נפקת ציצוצאפנןישאחוקה תקיפא־תדקרא לה -בכל הצהרכנויין דכגל משיס־א לאבא היה גניו בנויה חד עיסרא שהאי ניצוצא היתה שולש־ הגבירות.־ ובכר• תכו־אר' בזוהר ויקי־א דף־רל׳א עי׳א ל לאיקרי חסל ימשיש־דא לאמא חד־עישדא לאיקרי גבירה עליל • והתרין עסרין־אלקאימן-שודש החשדים והגבירות יהרי יק

המאמר בבירור דעיסרא לאיקרי גכורה־הוה־ג-כיזאיגי אמא . ־(מאחר שהתאחד ללעיל כינה לההיאניצוצא בכל הניכנזיין ׳ח אכא(אמא אב : ב ח ת ה לההיא ניצוכאהיתה שורש הגבירות יכמהדמשיים ואזיל כל א נ ו ע מ • ש א פ י ק לגבורה פשיסא חזקה ת.- * : ל ל ?נא תרוחא לגציז בעתיק יימיןיביה יןתגניזהאי אי־ירא ואכליל לניצוצא לנפיק תבוצינא דקרדיכותא דגניז במעיי דאתא ע*׳ נחאבמעו ינותא:דהיה ג אכליללהאיניצוצא דכפקתכיצינא דקרי הרישא('יראלכייאדהיינושנרשהחסזיםלהוהכגי-'אכא;

נעא . דאמא . הריב־ירורשהניצוצאהואישורשיהגכורו־חרדאתאילבינה מעתיקא קדישא אס כן למדינן מינה שהניציצא היא שכי לתלכא קדישא יהיא שירש הגבירותזלכךאתקריאת קי המד? שהגבירה ניתכת במדה וכשיעור ואע״גדאיהי קי כלומר ה/פשישזת

ז . ו הי ' ו י ז ה ׳ מ״מ יהיהת במדה ולכך אתקריאת קו החדה ולכך שם לן'לאייה( שכינתאיהו כולו שיל למי״ן שהם קיים נזה יו״ד היל הייה ׳כמיליאה צורתה ששה מי״ןנ דהיינו כל הי. כ ) ן ל * דהיינו היז״ד יש בה ־ ו׳ ד׳ הלליית־צוירתה־ישצילין הרי שלשה ו

r ׳ t :א • •י אזקה ש י ן ישן־ הכל י״ז וזי״ן שעילין כמכיןק״כ ול׳יאותיות ההוי״ה הריי ק״ו.־ • הדי ששם לין־לאזהי לניצוצא " ל שלשה (י ה״« כלאל״ן*— ' * ד ה״או ו ל ה עילה משפדג כמניןקי״ל כזה ־ ו ולכך;נקי־א יקי המזה׳ ג י ושם ל תקיפא • ־עולה כמ:יןקת

ל וא״י דל'ת שעילה עשרים־. ושלשה פעמים עשרים של שלשה אלפ״ין הרי ששים• ויש בה אחל עשר ת:"ן להיינו ו״ו צייתה ל, v א ראשונה שלשה י הרי ששה. השני(ו״ק שלזא״י • זשלשהשל-ה״א אחרונה •הרי תחשה ל של ינ״ד שלשה צורות• שלל׳ין של ה

ץ- ד הרי כתנ ל ס ששים נשש־ד• ־וששים של השלשה אלפיי׳ן הריקכ״ז יעשר של ה חמשה וששה הנזכר הרי אחד עשר י ך ׳״א זיי״ן ה- P n ליעהכ£ 1 ;׳ ע הקול קןל יעקב-כלותר השםהזה שעילה כתנין קי״ל׳נקדא קו ת כ ה עולה כתנין קי״ליהייני ד קי״ל הרי שם ל^ ל ן ק יני ל ה נקרא •קול הי י שאמר הנכיא ישעיה קן לקו קנ לקו הענין׳ הוא שככר אתרנו שהשכינה נקראת קי־זדהטניישםלן ושם ל; ׳ מ י ת ע כ ־שני פ תי ש הנ ן חיצוניים׳ ואינוןזעיר יכיקייה ל ה ״ושם ל ן יש שם ל ק כ ן ל י נ י םלא ו תי י נ פ ן ׳ וכמו שיש שס ינ״ה!שם ל־ ^ ל י ע ןהניציצא ולמה נקרא הי התדה:זלחהנקראב1צתאדקרדיניתא . ונכר ביארנו ל '־קנ'לקוקרלק1י •הרי נתבאר לןעני שתלכא קדישא יקרא ג״כ־ כוצ׳נא־לקיידעות' משעם הנזכר כבקיהק שהולנד המאיר כלב לאיהו זעיר אצפין כמו שהנשמה נקראת, י •, ק נקרא בוצעא לקרדיניתא על שם •שלאי(״•: : דאיהומלכא קדישא . ־כן ל ך י ב ל ל נ בוצינא לקרדיצותא עלי שם שתאיר כלהא ד, ד / ל ז י ק פ והר• ויקרא דף רצ״נ^א־יז׳ילתכוצינא דקרדימתא נ כזעיר אנפין דאיהו־לכ ״־ וכזה־יתיישס>צ״כמהשאתר המאתרל ־בז/ ; דימ^א• ימכוציכאדקי ליההנ א לי פ מ ד א ג ל ע א י ה ש א ש י ד ק א כ ל ת ח ת ק פ מ ה צ י נ ^ ל ע ו נ ו י פאג ה ניצזצאפשישא . חזקה • תקין אתרז בת-קוני.הזוהר דף ל״ועי׳א^•׳ כ לאירן תלכא קדישא נפק ניציצא דאיהי שכינתי* ולפי שתלכא קדישא היא שורש החסדים ל. ז ל > ׳ נם כלל והאי כיצינא איהי קו התדכ־על לא אי ) ק ח , א ל תק! לאשי רז ו י י ז ל בריש הורתנותא לתלכא כוצינא דקרדיניתא לא י ל

;טינלרמ^תל־הואיכדלש:כר«ש הורמנותא למלכא ׳• בוצינאלקרדימתא היינו שתחלה מה שעלה.כתתשכתו היהמלכא קדישא.תא ; ^r^m^^m^ ישראל עלה במחשבה תתלה הןי.3ריש הנרמננתא למלכא כוצינא לקדדעי

. §ו ]- י •י •י w לאלהיש ערק כ׳ ׳

* י מ י י ־היינו שלאביה ציכרבו לא חסזיםולא• גבורות לפי שעדיין לא־צתאן לכן לא היה נ •׳?מהשחורלאיחיויי־ ולא לזימק וכוי ׳ • 'בו-סוס מון כלל והאי כיצינא איהי קי היידה רוצה לומר שאיהו קו לההיא• מדהלאיהי הכיצוצא כפי ההיכצה שניתדיש כחי המלה יt ׳ U T ' : - •י-'.'־• ו . י ( ת ו מ ו צ ע י תמצאהו בספר ת ל ן ב נ ח ו י " •צנזכרלעיל (לשא־רהתאתר של זיהר חדש ב ' ׳ י־ ״ י , ־ןז"ל והאייזנתייקאלעתיקיך ntfti rfcl בב׳קהק׳ שמלכא קדישא ייקרא גס כן ז״א לזה יש ראיה כזוהר מיקרא דןי־קלא עייב: .' אתקרי ארייכא דאנפין וההיא דלבר אתקרי זעיר אנפין לקבליה דע>יקא סבא ק׳דש־קלשים לקדישיאיעכ״ל •« הצהיכזה יי ימאי האי • י 'המיאמליש'יתיר• הרבה לשןןשהיילל המאחר ע>יקא לעתיקון אתקרי אריךאנפיןיייההיא דלברייתיקרי זעיר אנפין • fאמר לקבליה דעתיקא סבא קידש קדשים לקי-יישיא *־ דמשמעדלקבל?דבר אמר לא מתקרי זעיז־ אצפין אלא לקבליה דעיגיקא - 'סבא ׳• יעיד מדאימר דתתקרי זעיר אנפץ לקבליה ד*גתיקא סבא משמע דלגבי פרצופי דאצילוית״לאינ זעיר אנפץ יהיא מדאאר •ן ־« אבל ליץבל שאר פרצופ* י פ ע^אנ דלק־ליה לעתיקא סכא יתקרי זעיר אצפין נראה דיחקא לקבליה דעתיקא סבא יתקרי ז

ן י • יעיד מה דאמר כרישא׳והאי עתיקא דעתיקין ילקרי אריך אנפין •י קישהישהיהילו לימר איהו • ־דאצילות לאי מתקרי זעיראנפי 'אי*יך אנפין אס הוא על הכתר דכתר הוא־ אריך אנפין •״־. ׳״מידאמר יתקרי־משמע דלאו איהו־אריףאכפין'אלא שלפעמים מתק״דגזיך אנפין^התלכשו בגוייה • ג״כ משעס זה י״ל כמלצא־ קדישא מדאמדיתקדי זעיר אנפיךולא אמר איהי זעיר אצפין •)דאי׳׳לצנל׳ אי מלכא קדישא קאמרשמתקרי זעיר אצפין לקבליהידצצתיקא סבא יאבל לגכיהשארפר־צופיןאיהו ארין־אנפין ולפישמדכלכמלכאי ־־הר5 'קדישא לכך'הוצרך לזמר דלוקיא לקבליה דעתיקא סבא יתקרי ׳זעיר אכפין ולכך הוצרך המאמר להאריך כלשונו הטהור • מדיוק המאמר ביארנו לךשתלכא קדישא יקרא גס כן זעיר אנפיךולאו שהוא זעיר אנפין אלא כשם מושאלאליו מתמת־התלכשויתל 'בזעיר אצפין« "אכל חילצת! יקרא אדיךיאנפיןילגביצרצועיסידאצילית לפי דאיהי עתיקליומין ליתיצ כצתרא *וילאהיכחכואר

לפיד'איהומ^שרלכי^ה'דע<>יקא קדישא ממש זוהי׳ שאמר המאמר בזוהר ייקרא לףיקל״חע״ב/׳לילוכלאתר 'לישתיטז־ לעיל:ל רו » בבי ׳ ה ׳ * • ל ל ע ל ה הוי״התרי זמיוצי׳אויאיהי״ה תריייזיתלי חד לזעיר אנלןוחד*לעתיקא'לעתיקיףיאע״יג;דכלהו ח ל ^ לעתיקא קדישא דצקרא אריך אנצין ומלכא קדישא לנקרא׳זעיראנפין-כלהויתל יעןכי הוא מני וכיה כנזכרילעיל; \

׳ י :׳ ׳־•זגוז £&ן*ע־־ ערק"כלא. .:־ • :׳1 • •־ - א יי-"- . י י -•••• יגיה קיש הקדחים סרק ל י׳ ;;: • .! ״ ; ך . י ־ . ״. V • ־־׳ י י יי י - ד י ־*'i"׳׳ fiTrrs ׳ י . . ־ י • . ־ : ד••.׳ .־־. , ופיאור ־המאמרזה אל/פ שככל ־נתבארמגניין מציאות־׳ איימה• . ישאמרבכק״הק שצשתלזויין ^(איוזימג׳יייזלכא-קלישא׳. '!ישכינתיהלזהאית ראיה בזוהר כיא5זיי7לףל.>אי י . הכתר למה היצהך מציאיתה׳יעכשיונבארל׳י״מי. לד .לו:שירותאז ק א א עתיקא לנפק מגו מחשכה ו נ י י נ ב ל ל - ״םכבר י הי ד חג״תנ ל ר כי• מציאות ח ת כ ה ת נ י ת כ ו ל ה ד ר י ' ׳ לבנייכ׳קימוא ולא קיימא עמיק וסיעס:בשמא לאאקגי!<ואל'י*< ד ־~נתבאר.תאין יבאו לו אכל הכתר לא הוזכדמאין כא לו זפק הניצוציאפסישה תזקה«בוצינא.7קרל1ינותא״.-:;בעאלאתגליי! ולאתקרי כשתא לא־זאתלסש בלבוש.יקר1נהיצ^ י ?וכבר נ ע תד: הענין הואלככר כזאר>ו:בפרק!ן:דלעיל; . ׳ ל ל ^ ה ל ^ א ר כ דכך הכתרלזלקת משס חלק לכתר) דמלכא קדישא ׳ -. ו :עברי \ v והזאאותה הבחינה דחיה שנזכר לעיל והביאה •:הניצוץ׳ שמי הנאמלכא קדישא ולפן איקרישירותאלכניינא שהוא הוא:ן י ג נ ו י ל. לבזצזנא.דקדדינותא עמה לעשות מתנו י כתר למלכא קדישא י תחלתזכנין העולמות כאשר •מבואר בפירקין: דלעי לפי שמ״קאובר־מכל עיקה רוחנמתהאצילות ואינו בכלל שוס •דאיהגלגו מכל ספירות: ולא אתחזי איגתר כיה קיימא •ולאזם שם •כתורה שכל עשר &מה^ קדצוף־ולא־שום ענין מכל פרצוף בדרך.־ -ילשל עשר ספירות יש י• •קיימא עמיק׳גסתים ולית ליה מ כללפרצוף-מעשרפרצופיםנ׳זכשאט אזמר שלקח חלק־ מכל * :שאינן נמחקין הם״על עשר -ספיחת^הי שאמרכשיזא לא אק1י׳.׳ בעל לאתגלייאולאתקרי ך •אלאלי•-• ומהשאמר המאמר כד. ׳פרצין׳־ופרצגףלכתיניב פרצופו אז יהיה ככלל המנויים וגס ככ נשאת כל הפרציפי'? ,כשתא לא אתלבש בלבוש יקר ד>היר.-*ברא אלה האי .לכולו ׳ ר שלוקח חלק מכל פרצוף ופרצוף ל ח א מ חסרים ואי אפשרילומר לבר כוה ־• וא״ת למה . ודלמא s יקר איהו שכינת עוזו כמו שאמרו אנשי כ?שת הגדולה ומושכ. ^הענין־היא שנטל. חלקמכל .פרציף ופרציף ונשארו תשריש יקרו כשמים חתעלוהאי התלכשו^?יי« •זיווג כסול • נקבש-._ וככ־גכר י (עלילי<«וגם,כרלאלה לאינק תפאר ־ -שלק א׳ מכל פרצוף ופרצוף; ת י :

. . . /זןנשןה ןמל12^

עח לאלהים פרק כ״א • טהיטציתא דכלא בית קרש הקדשים פרק כ״א

ונשיב - לן שלא •תבן להיוא דבר זה לפי שלא עשה המאציל. פרצוף אםלא מזרן הנשמה (אי אפשר שתהיה ״.

הנשמה אם לא ככתינת הגוף שאם לא כן ישאח איזה אברים פנויס בלי נשמה ןאם הנשמה יעירה על המף ישארו מאכרים ,

הנשמה גלזים ומחמת התקומם שנעשו לנשמה תתולע הנשמה כנזכר אכל.

כתיקונן׳ יליעע״ש • וגס אי אפשר לנשמה להיות אלא מעין הגוף שאס

תהי׳ מיותרת תשאר הנשמה מגולה כלי . למש זזה אי אפשר לכן לא יתכן שלקת .

תלק מהי׳ פרציפים לפי שתייק חתלכש לתייקח זההגולגלתא והיא הנקתא בתזכם כשרנצה(ההתלבשות היא באומן,

קרק^תאדלאטגח תפילין כנזכר זה דהיינו שכתר לתייק שהוא כחינת. בתיקון י״ג בשאשר אליהו ז״לבתר עשרג״כהיא חתלכשת כעשר לאריך ." אנפת וכן תכמה גס כן כלילה מעשר . י ומתלבשת כעשר לחכמה שהוא אבא * ,

והגלגלחא של דן הפרצ־ף דזיאח ד־ןניצוץ מאריך דהיינו כשיצא ז ה פטיש החזק דבועינא דקרויגותא סו*איר»יו דכיא דעתיקא קדיש«א כנ״ל קידם שנתלבש באס״יו עכר דרך םרציף אחךולקח ׳סמנו תדייק

ןכןכינה למלכא•קדישא שהיא כלולה.., ל מעשר מתלבשת כעשר לאמא וכן כ

שפירותיו כל אתל זאתי מתלבשתכתוך עשר לההיא ספירה לשיין לה ״ אס ק

עליון איהו כתי nraSo ועלי אתטר סגיד טראשית אחריח ואיהו קמןפתא דחפיליןוהקדסוני׳קוראים אותוםחברת הנזר ע״ש שחובר טפרציף הטור הנקרא נזר וזהו טח שבנינו \אררא האידיוקנאדאדם

יתלמת וזהו שאתר שאו מרים עיניכם וראו מי ברא אלה • מחםדייקאןאע״גדאכא (אתא הוציאו לזעיר אנפץ הבדיה לא נקרא אלא על שם הנשמה כי התילירים לא נקראו ביראים אכל הנשמה המציירת ומחיה את האלם היא המרא אכל על

ח"« דאיהובינה אעמר כיהת״יילדלי איג אלה ןכמז לנתיב גס כן מבטן ת׳ יצא

הקרח ולא אזמר מבטן מי נכרא הקרת ־ שלא נאמר כריאה אלא כמצייר וחחייהו הוי ת״י ברא אלה לה״ינו מלכא קלישא שנפח בהם הנשמה כ׳ ג׳ שןעפין יש באלםלאצילות־ כמו כל אלם(אלם ״( ואקז־ ה״מ אבא אמא (הקחש j ׳ j f 3 » מ־ןןהןאה״נומלכא קדישא שנותן בו הנשמה נ ומה שאמר (אתלכשכלכושpיקדלנהיר • צריך להכין למה הוצ לומר תלתלכהירלזלאי ללבוש יקריה לקזלשא בדין הזא לא ינהיר ״ אלא ל?1ליען שהוא מלבר על שכיניגעןזו למלכא ; קדישא. ללא אתקריאת אספקלרייא שאינה מאירה כמו מלכות בליל עילאין ותתאין ולפיכך נרקן בהיות כן שכל ספירה מעשר ספירותיו דשארעיליחתאללה^א -נהךא מעצמה

n יש בה בחינת עשר צרין התלכוש u n של הפרצוף הקדוש pv x ל׳כ כמו מלכא קדישא לכן אמר בלבוש ־ י ־ י T י 1 בראשי'תיבות.של העשר פרצופים י שתתלבש בו גס כן שיהיה מ עשר כל*ט שתתפשם בהם הנשתה שיש כהבחיכל^ Sי דהיינו כח״ב חג״ת נהיים עול עדצוף כ ת ת ק ל נ ס אי^ ש א ד ז ש לפני} ישראל עם ה׳ *ותיות שהוא עp ופרצוף חלק אתל לעשות ממכופרצון/ m o ישר** ע״לאה קדישא וכל דסדי״יסנוח*ו־<ניחת הליק כנזכר . דחי׳קישאר ־כל פרצוף ופרצוף לוש׳

יו}ר דנהיל כלומר לניאר תעצמו היעו מתי^ >4זםה אוד כשלמה נוטה שתים ־ שריעה^עממ אוךדייקא לאיהו שכינת

מ ואו נטה • ־ ג עוזו שנתעטף פיז 0£הו תפארת שעל ילי שמים כיקזעהלה«ינ

....,;סש^קהןאזצףלהוצייאןמשלקא •י , דעיתןדאףןגלגבישתראה לאכאואמא׳ דאציליוו והוא בעל בחירוז ברצון. שתשאר הנשמה מגולה *""'יל שבכלן J שאבאואמא דהיינודצקםצדנשטת ח>י0 שידידו־. :פרצוף ופרצוף יש בו בחינה את^נאוו/ה ה?ציאו~־לתפאר>הי

ה5ל>לו את הזרע־אכל זיהנוטה -־ אותם שהין? בחינת־ גשםת עו*יק8 קרישיט י ר ס ת ן ?1וט ו והמהוה אותםהואמכאזמלפאיקלישא־ :םסש< שחוארצוט י * ד כ י&ותה הנשמת תיים שצתךכהון וק״מ ׳•פזומטיס זעחידה טצר ה

rpnpnve ללומרי דאמר׳־ק^עוטה ואוריפשלמ ההוא:לאיה^ןאור נשלמה כנזכר : י י י-

יל־איהוצושהשמ*םלרעג*• י זכתז-דאתרקרא-כהאמד>6

ה ת י ״ ז ׳ ׳ • •־־׳־ ׳ I T — ן —

־ הבחינה אתה בכלל העשר ספירות: 0ל- י •כל:פרצוף.זפרצנף־והיא הבחינה הכקרא לעת של כל פכצוף ופרצוף ותעשר לעגת . נעשה פרפףדמ״ק ושכיכתיילפי שהדעת . לגוף הנא.כנשלנתאילגזף .כס>ל OA בלא דעת נפש לא טנב נמצא שתוכר פרצוף מ״ק מהל הנשמות של

האל פרצופיס

עוז לא"להים:: פרק פ*א ״ 0ך

האל היבורא' השתים ונוטיהם האל ה׳ דיוקא כאשר ביארנל * כפרק תשיעי לאייה! תלכיא קדישאייאיהוכרא-יאת השמיס-ונטסר׳ הר* שמלכא קדישא עלי ידי"זי״ויגם יצאו בשתות לזו^ותקצוכל- העולמות • וכזה יובן יוה שאמרו רו״ל כמדרש רבה שאלירבי-

ן שאתה בעל ז יהושע בן יהיצדק את רשב״כ לפי ששמעתי עלי הגדה האירה מהיכן נכראת תתלה• אתר ליה תלמד־שכתעטף• ׳• הקב״ה בה והבהיק ויייהידרו' יוסיף עולים ועד סופו ואמרה ליה׳

בלחישה אייל זהיתקרא תלא היא שנאמר 'ענטה אור כשלמה י ״: וציריך להבין המאמיר' למה שאל׳ כלשין אוירה ולא אתר האיר

רה- דדקראלאאתדאי עי תהייכן נבראת תתילה • י אלא איר •א״כ תה ששאל על האירה תהיכן ׳נתרן• 5• עור־צריך.:י להכין מהבין אזר לאורה דיודשאל כלשון אירה ולא שאל בלשון ׳ אויר שמעתינה דאית הפרש כיין אור • לאורה י כמו לאשר אורה שאני ופירש״י רס״י ז״ל דאורה הוא לשון מס עיין שם •

ף הרי שיש הפרש כין אור ליזירה • ימדשיאל על לשון אורה צרי להכין עתה ימה כין אזר לאורה כפי הסוד לפי שכפי הדקדוק •

, נתרש" י ו כ ן אהפ הי וקבא • אםכן אזרהואדכראורההואנ דגמרא שאתיר שאני אורה להוא• לשון יום שמן׳יהךאוי הוא שיאור יהיה כייס !אזרה יהיה כלילה דמם ילילה הם מעין דנר ונ1קבא • אלא הכיינה י הוא שאור היא עצמית ואורה הוא

התפשטות האור שמקודם היהאורדלאו איהי אור יכשנתפשט• האור'להאיר אז נקריא אורהי ובזה נדקדק׳ מה שאמר המאמר האירה מהיכן נכראתתחלה • ומתק'ל^ייכמד שנתעטף בה והיכהיק־זיו הדרו שהיה לי לומר והבהיק' אורי • למה המקשןו באלו הדיוקיסינכןא לתירי] י בז שואליבאור 'והמתרץ תיק'

המאמר• • כבראמרנו שהאור הוא עצם האור י בלי הארה ומה• שציתיסף מאורי לאורה הואה״אוהה״א הוא צידת דלי״ת ואייו דהיינו דו כמה דחתרייכגתרא בקידושין טב למיתב טן־דודאיהו זיווג וזהו שאמר האירה מהיכן נכראת תתלה כלומר האיר שיזדווגדהיינזלי היי אירה שחצה לומר אויר ד׳״ו־מהיכן נברא תיתןלה־יאין יהיה זייוג איר באיר אייל מלקל־שנתעטף הקב״ה רוצה"לומר דזיייג אזר כאיראינו אלא כי אס׳בעטופא לבד ילכךא ל אמרלייה בלחישה• שהוא קבלה שזיווג׳ אור• באיראינו אירא לומר זה • זה• מקרא בעיטיפא לכדאמר ליה למה אתהמתיק לרבפסוק ת מלאהוא שנאמר עוטה אור כשלמה . ולכן נ עוטה אור מה ששאלעל האורה שהיא״שאלעל־האררד״יאין יתכן אמר ליה מלמד שנתעטף אמרליה מקראימלאהוא שנאתי} ק לו כפסיק עוטה אור כשלמה ע ת עוטהאור כשלמה לכן נ

נייו* קיש מקדשים• %ק tfb ׳

מ־צופים לאצילות שהם כל הדעות • -:וזה הסיד כי אל דעות י ה' נמצא שחיבר- תכל דבר'ללא עיילא בחושבן לנין נקרא תד ולא בחושבן וקשה דמד־קאמר• חד איףאיור ולא כתושכן שהרי ככר תנאו ואתר• חד• אלא לעולם איהו תד אכל לא עייל כמניין׳א כמניין לתעלה תן העשר יז״ש עשרולא תשעי ל י ר ש ע ה ס ע

לאאחל עשר • עשר ולא?vz שאם יאתר תשעיראה" עמרי שהוא לקח-תלק תכל פרצוף יפרצי׳יאז ישארו• תשע לקתת׳עשר• י (לא תשע שלא לקח מכתינ׳ הפרצופי׳• עשר ילא י״א ליתר דלאו- איהו כחישבן עתהין לפי שהעשר-פדציפי׳אלוהם בחינת פרצוף

נת נשתה י הגוף ואינם זזים זהיוזה • אבל תלכא קדישא הוא נתי נפיק ועייל א״כ• אין יתתעיה בכלל תלקי הגיף לכן נאחר חל*׳' : ולא כחישבן יזה שאתר גס כן ספר יצירה' עשר ספירית כלימה ונתתבטו כה רפייתייקמאי דקמאי כלאתד תשיס כה פירוש אחי' והנראה לי פירישו פן• עשר ספירות בלי שם י1"ה הוי כלי ת״ה

נען ללא עייל-תושבןשל העשר לפי שהיא נשתה יהנשתה אינה י נתשכת ככלל תלקי הגוף : י

א ׳ נה הי זט״ש געליה אתתר תגיל תראישית- אחרית הטו שר״ל שבכתר שהוא ראשית תגיל שצרין להיות מלכות

ן שככר אתרנו שכלפרציף יש לוי ן היא כ י שך\א אתרית(הענ: עשר- ספירית ילתה- היצרן בכל פרציף עשר-ספיתת לפי שהם׳ עשר פרצופים• ינבאר לן פרציף אחל-ימירכי תבין השאר תלע. שהפרצופים-הם-מליופשיםיזה כתוף זה והס־כלילים' זה מזה כמו־

ברצוף הגוףשהיא גיף אתל יכו תלקיסהרכה • ואם יהיה כאב. •ד כלולה׳ ח , אפילי כאצבע קטנה יכאיב• כליהגיף לפי שכל א

מעשר 1כאופן זה. הם הסבירות שכתר• דכתרהיא כתר־דאריך" ,אנפין^עצתל *.תכמהדכתרהואכתרדתכתה • כינהדכתרי

גבירה : ה • גדילהדכתידהיאכתרדגדולה• : נ י כ אכתרד הי לכתר היא כתר לגבורה •. ת״עדכיתרהיאכתרדת״ת •נצח־"׳אכתר מצח•• הול דכתר הוא כתר דהויד •ייסוד דכתר• לכתר' הי

הוא כתר־ליסזל •מלכות לכתרהוא כתר למלכות • נמצאשמה,'1 שהיה כתר מעשר ספירות מגילשצרין להייתמלכיתשהיא

: אחרית שאס היה מט׳ לא היה מגיל על המלטת (בהיותי עשרי כתריס רימז' י על^כתר של מלכות וזהו מגיד מראשית; אחרית" וזהו שאמר גם כן כתר עליון איהו כתר ינלכות כלומר שתלצות •

לכתר נעשה כתר למלכית׳ נתצא י שהכתך עליון נעשה עקר כתרים לעשר פרצופ;ס וכן פרצוף לחכתה נעשה עשרחכמות

לעשר פרצופים בדרן זה־כתרדתכתה • איהותכתהלכתר • ״

א בחינת חכמה כפרציף-הי. נמה • בינה חכמה לחכמה • הי

לחכתה

גיח קדש הקדשים פרק כי&

p*4 * ה ת נ דתנמה . היא החנייה של בינה • גדולה של חע * ש ע ה נ נ י התכתה של גדולה . וכן כל בחינת החכחה • וכן בה נ ! א כ י ה ה נ י כ עשר כינית לעשר פרצופים באופן זה • כתרד* ה נ י של כתר • תכיית הכינה היא כינה של חכמה • בינה של ככה של א בי י היא בינה של בינה במקומה • חסד של כינה י הת לעשר מ י חשד • וכן כל עשר כחינית דכינה נעשית עשר בו נ י י ה ם . וכן על זה הדרן כל העשר פרצופים ד י פ ו פרה עשר מ כ ח ה ח שמהכתר נעשן עשר כתריס לעשר פרצופים ו

ך כל­­ י ן א י נ דע חכמות ומהבינה עשר בינות וכן כלס • הרי היק ו ס פ אחד כלילה מעשר • וכלילה בעשר ינתכאר פירוש כל י ם כל ד א ם״ש והאי דיוקנא ד מגיל מראשית אחרית : וק ז ת ה' 1 • ו ע עלאין נתתאין הייני מה שאמר בפסוק כי אל דס א ל י נופים שמי לי;יינו ׳ישראל ע תמצא שתו כילל העשר פית ״ ג ס ה״ס אותיות ״ זכח״ב ת וישראל עולה למנין תקי״ם עה > ז ל א ר ת א . ה על ז ״סי ליסלמספר תקי נהי״םר״תשלהםעיץ נ ת ס ל י ל י תקום תרחם ציון « וגם כחייב גלית נהי״ם ע ׳ישראלפשוט • וכשהגדולה תעשה חסד להיינו יאיש־אשר«קי!ת אחותו שהיא הייה י הגדולה תקרא חסד דהיינו שבמקום ג׳ את של ״ ר ד ח' שהוא שמונה שהתוספת הוא ה' ואז יעלה ה תעבי' ז י ת ו א ם ה' דהיינו ל עשר פעמים למנין תקום שהוא ישראל ע נמצא כשעולה תקום.אז רתם את ציון הוי אתה תקו״ס שר״לתרתס ם ה׳ להייכו שכינתיה אותה שעה י שתתחבר ישראל עו נ ר א י פלש והיא כעל בחירה כרצון וכי׳ ככר ב ציון: וא כ ל ו י ש ת ע ד לן שהבחירה באה מסטדא דאור חוור וככר ׳ר 1 ל א ו קדישא פרציפי היאחצד האיר חיזר כנזכר לעיל וכל סל ו ב ן •• לפי שיש לו ג חוזר אין לשאול למהעשה כן ולא עשה כ

א י כ מ והדר ביה מחיות איר חוזר כ ק בכןי ועד עתה היה ח. מ שתלכא קדישא הוא בחירי ורצון מסנורא דנשתתאדכל קיצר כרא ו שהוא רצון פשוט * יכבר אתרנו שתייק הוא האציל י

. ך ועשה ואין לשאנללמהבראו עתה ולא קןדםולא אחר כ לפי שהיא בחיריי שאין קושיא זאת נופלת אלא אליכא מן'ז7»

שהאין סיף האציל הכלזאז-יתקשה, שמאחר שהוא •רצון .ס ל ו ה ולא ק ת ן נשתנה. רצונו ובראו ע פאי י נ י פשוט. ואין. בו דא ו ה ן ו י מ ד ותעמידקושיאזאתעלשיבאלימר חייו שהעולם ק כופר כעיקר כנזכר כבר לפי שלראשית אין סיף איןראשיל; : אכל כמלכא קדישא אע״פ שלא תתצרה בתשובת בכחידיכשל^ת ו ש ק ה לןשמעתשנתהיגהכרא העילמזתובזהלא תוכל ל

למה בראן עכשיו ילא קולס שמעת שנתהגיה בראם ;

זלכא

־ עיד^לאלהים פרק כ״א .

מה• ששאל על האורה * ןמהשהקשיני למה נכנסה באיר « ועירן בזיו׳ י תדעשתולדית האיר היא הזין יזהו שאמרו הדרי שאין איר ממש אלא זיר י נתעטף הקב״ה כהיהבהיקזבע תתנו וכןתתנא גם כן רמז שמלעזיו עיקר המלה הוא זו ו נ ה ' והיו״ד משמשת כמקום יחירי״קותשאר התלהזו אזר״לזעיר ונוקכיה שהבהיקו מההוא זיווג לאור באור דאיהו מלכא קדישא ושכינתי' זהו שאמר המאמר מלמד שנתעטף הקב״ה כה והבהיק זיו הדרי ר״ל והבהיק זי״ו דהיינו זעיר ונוקכיה דאיהוהלרו כמה דאתר קרא היד והדר לכשת ולפידמלכא קדישא מתלבש בגו דזעיריניקביה לכן אמר יהכהיק זמ הדרו דהיינו למשיה כמו היד יהדר לבשת • הרי גס כן ראיה שתזייוג תלכא קדישא וסכינתיה יצאו נשמות זעיר ומקכיה ונתקנו כל העולמות ןן מ ובסו כן תמצא מייהר ויקרא ךך• ל״ד ע״ב וז״ל כי ע תקיר תיים וגומי דאקב״ה דאיהו' אילנא עילאה בתציעית גינתא דעדן לאחיד לכל סיטרן יעי יעל לא באירןת הפסוק היא כמה שהקדמנו נראה אור עליל : הנה כמנ שאלמלא זיווג דמלנא קדישא ושכינתיה שהוציאו בשתות זעירג מן ונוקכיה ותקנו העולמית לא היי יכילין העולתות להתענ האור ולא לידע אותו אלא על ידי זיווגם יצא תהם אור יותר חלש מן הראשון והיינן הזיו שאתרנו ועל ידי זה האור להיינון מ י ע הזיו יכיליממניה להכיר האיר של יום זהו שאמרהפסיק נן ז מקור תייס כלימ' כשנזדננגעמן מקור תיים להיינו שכינת ע הנקרא סיהרא דעץ חיים כדאיתא כדהר ויקרא דף רמ״ת ע״כז״לאכל סיהרא לעץ חיים ההיא נקידא דלגו מציה איהי כמכועא דלית לה פסק דכתיכ וכמוצא חים וכוי מדאמר-כמכועא דלית לה פסק ש״מ שכקרא מקור חיים ואפילו שכינה גם כן נקרא מקור חיים מ״מ המכין דברי יראה ויבין שהוא שם מושאל לה כמי שאמרנו בענין מי ברא אלה שגם שם מ״י הוא שם מושאל לבינה ע״ש « אבל שכינת עוזו דמ״ק נקראתמקירר חיים • ויצא מכם איר אחר באותו עמןחקו בי י חיים הים לראות כאותו האור הקדמון הוי באורן עלי האיר שיצאממן יל ילי אורך נראהאור יותר פנימי זזה מלת נראה איר כלומר עןק״ל דהיינו החמש י ן רמוז לשכינתא שכן עמ״ןעילהכמנ מ עת שהם חמש הייי״ת שעולים למנין ק״לזהו שאייר המאמ׳ גמרואפשר צימר גם כן שזהו כוונת ועל לא באירן נראה אור: ו הפסיק שאמר יהי אור ויהי אור ולא אמד ויהי כן שאלו אמד ייהיאמר ויהי אור דהיינו אור ן רממשלכ כן,היה משמע אותו אוי מתר חלש.תן הראשון, לכן לא אמר ויהי כן אלא(יהי אור ח א

כנז״ל

עוז לאלהים &רק כ״א-

ו כן תמצא מומר בראשית דף י״יע״כיז״ל ייאמר אלהיס יהי אור ויהי איר •מהכאאיהושירותא לאשכתא׳ מ כ ז ל י ט ב י גניזין אין אתברי עלמא כפרש דעד הכא הוה בכלל עכ״ל * ׳הרי תדאמר המאמר מהכא איהו שיריתא לאשכ׳זא גניוון אין

•אלגברי עלמא בפרט ידוע הוא שפרט הוא קטון יק הכלל לפי שהכלל כולל הכל ומדאמר המאמר מהכאאיהי שיחתאלאשכחא• גטיין איך יתברי עלמא בפרט דאיהו חלק יין הכל הרי שייהי איר היא חלק ולא איר ממש : הרי מן הנז״ל שקב״ה אפיק.ר שמות דף פייט ע״ב יז״ל ששת ימים ידאי ולא כששת ימים יהני ממין ה ו גשמת!ויין ולכך נקרא דעבדלהו « ונמו דאיתא ם קדישין עילאיןאיקרין ממי דשמא קדישא אתכליל בהו יאינין אתכלילן ביה עכ״ל • הרי מדאמר המאמר דאינון ששת ימים אקרון • *״ימי דשיוא קדישא אתכליל כהו • ש״מ דאינון יומין איכון זו״ן דאצילית « ומדאמר קרא כי ששת ימים עשה ה' ולא אמר כששתי

ימים ש״מ דלאילין ששת ימים עשאם ה' - הרי כבירור דאיהי אפיק נשתתאדזו״ן ובהון נתקנוהששת ימים ן ית עצתו • לזה אית ראיה בזוהר. בראשית דף ב׳ ע״אוז״ל אייל רבי מלה סתים דהוה ־ומה שאמר כבקה״ק שהוא עשה א

קתיה קב״ה וגלי במתיבתא עילאה ודא הוא כשעתא דסתים דכל סתימין כעא לאתגלייא עכד ברישא נקודא חדא ׳ודא סליק לתהיי מחשבה צייר כה כל ציירין חקק בה כל גליפין ואגליף נו בוצינא קדישא סתיתא גליפו דחד ציורא סתיםקדש׳

י ׳קדשים עכ״ל - הרישבההיא נקודאדאיהיהניגינאדאיהיחלקצשתתיאצטיירהואכגותעי-אתאכתהדאתרואגליףגובוצינאי• ׳סתים גליפו דחד ציירא הרי דאבא ואמא לא ציירי יתיה אלא ניצי ק נשתה דיליה ממש• צירא א>1^צמו׳ הריז־איהו עכל לגרמיה-}. ל וכמו כן תתצא רמוז כזוהר בראשית דף ש״ו ע״א זז״ל לגו בגו בוצינא נפיק חד נביעו׳ למיניה אצטבעו גוונין לתתאעכ״• ן . וכמו כן תמצא כזוהר שתות דףקלז י נ ו הרי דמאןדעבד ארבעה יסודות היא ההוא נכיעודמיניהאצטכעוגו ע״ב יז״ל אדם קדמאה גליפי דציירא נדייקנאלגופא לא היה בניקבא ובלא ציורא כלל הוה-ואתצייר ואגליף לתתא עכ״ל • הרי בבירור דאדס קדמאה• דאיהו מלכא קדישא לא ציירו אותי אבא יאיגא כי אס הוא נצטייר מעצמו ע״י נשמתו כמ״ש המאמר אלם קדתאה גליפי דציירא ידייקנא דגיפא דיליה לא היה כנוקבא ובלא צייראכלל הוהיאתצייר יאגליף לתתא עכ״ל • ׳:ואף על פיוקבאבגזמקכאמ״מ סודו כמוס בתיכז דאי לא תימא הכי שטונת המאמר הזה היא מדבר על אדם הראשון שלא נצטייר בנ) ז חו איתא בזוהר . הזוהר מאי בא לאסמיעינן כי הדבר פשוט • (ופירוש המאמר הזה תתנאהי כסי תעצומות כלי

ן תיקינין דעילאין זתתאין מכאן איליפנא כל רישא דעמא. ויקרא דף-קל״ה ע״א וז״ל כד אתתקן תקין כל תיקונין דלתתא תקיא בקלמיתא לית עמא מתתקנא עכ״ל • ותיקזנוי דעתיקא• קדישא היא הוא מה לעכל למלכא קדישא הי ן דלאאתתקי

לפי לת״קהוא היא עתיקא קדישא - ומלאיורכראתתקן ש״ת דהזא אתתקןמעצמי 5א ״ הרי שמה שהוא ראשיא הכל תעמאמתתקנ ועוד מדאמר מכאן אוליפנא כל רישא דעמאדלאאתתקן איהו בקדמיתא לי. וישראל עלה כתתשכה תתלה כמה לאמרקרא קדש ישראל לה׳ ראשית תכואתו א״כ צריך ו ת עצת צריך שהוא יתקן א

•שיתק$• ?יא לעצמו בקלתיתא ואת״כ נתקנו עילאין יתתאיןעילאין הייני או״א-תתאתהיינו תפארת ימלכית י כמה לתייתי כזוהר־ ,ן לעילא ותאןאינוןלתתא אתר ליה ואת שאיל. ז נ אי רתאן הרטאלעז ם לתתא « אתר לי אכלו רעים לעילא * שתו ושכרו חדי לא אכלו רעים לעילא דאינון אבאזאתא דאינון כרעותא^דיר ״ שתו ישכרו דידיס-לתתא דאינין דודים לזיתנין ידיעין הרי דמה לאתר המאתר כד אתתקן תקין כל תקונין דלתתא תקין כל תקונין ?־עילאי} זתתאין היינו על אכא ואמא יז״ון שנתקנו הוי עלאין ותתאין • והענין היא שמקידם-שיצאמלכא קדישא לא היו כאכא זאמא מיין ליכרין ונוקבין שהשני עטרין היו מעתיקא קדישא שבאו לרך אבא יאמא ילא היי׳ מנם וכס נמה דאמר בזוהר ויקרא דף רצ״א ע״א יז״ל מסיטרא לאבא הוה גניז ביה חד עטרא

לאבא^ בםז םי ל עיטרא לאיקרי גבורה ״ הרי לעטרין אלו היו גנו1ין.כהםולאו הםמנ ח ה דאקריחסל זמסיטרא לאמא הוהגניז כ ואתא • אכל להוציא זו״ן הוציאומנסוכםמייןדיכרין ומיין נוקפיןישכשנפק מלכא קדישא מהם נתקנו אכא ואחא לזיווג ואו בא להם מיין דוכריןומיין ניקכיןזהזדזיגז להוציא זי״ן לאצילות כדאיתא בזוהר ויקרא דף קמ״ג ע״כ וו״ל יתאנא כצניעותא לספרא כינון לאתכסחו לעילא כללא לאדם גופא קלישא לכר ונוקבא אתחכרנ זמנא תליתאה ונפק אתכסתיתא לכלא ואתכסמו עלמין עילאיךותתאין עכ״ל ״ זעתהצריך להכין המאמר האי זימנא תליתאה מאי היא לולאי מלאמר זימנא תליתאה משמע

לתרי זימנא הזדווגו ברמן דין וכיצד הס הגי זיווגים אלו תדע שאכ׳ואמא הזדווגות ראשון היה לגלוף עיקרמטרין ראמא שמקורם . ?יו טומטנמים בסוד אברהם ושרה טותטותיס הין. וכן תמצא כתולה שקודם היא ס^ומה וזיווג ראשק הוא'לפתח הפתח ותאויע

V 4: *פףלןtwfe עוזי

ג תביא*- • מיווגהראשוןאין יתרזן אלא הכל שכירה . >זה1 סוליהייאנין תפירין שנשכח 'ולכן אמרו תכמים-אין האשה מתעברי^ י ת נ י כ ש דאשלנה. אהר-כך זימג שני היינו עליית נשמות הכלים כגואמא ונתחכרו עם השני עטרין ונתהוו מלכא קד-ישא ו וכשיצא מלכאקדישא ושכינתי׳ונתעלזלמעלה להזדווג עם-שכינתיה להוציא נשמות לזו״ןאז נזדווגו זימנא תליתאה להוציא זעיר-א כ ל מ ונוקביה לאצילות «הו,שאמר המאמר-כד אתכסתו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקכא היינו׳כיזן שיצא ערצוף דהו קדישא ונתעלה למעלה להזדווג עםשכינתיה להוציא נשמות זז״ן-אזנזדווגו אכא זאמא זימנא תליתאה להוציא זו״ן לאצילות זן היינו זו״ן • הרי שאמר ונפק אתכסמותא דכלא דאיהזזו״ן ואתכםמו עלמיןעילאין׳ותתאין . עילאיןהיינו אכאואמאתתאי

ך לאי לףככירודשאחרשנתבסםמלכא קדישא לעילא נתהוה פרצוף לזו״ן כאצילותכזיווגא תליתאה • וליודינן מינה-גס פן דעין כי קו ןכלתי ןתקי לכדאתתקי ׳ י ז היינו אכא ואמא ״ תתאין היינו׳ תפארת ומלכות • ועתה צר*ן להתכונן נתאתדשהקדתנו־ • ו

ןייכלתקוניץ- ן למה-הוצרןלזמרתקי ותתאי ן ןדעילאי י נ ןכלתקו דלתתאתקין-כל תיקוניןלעילאין ותתאיןשמאמרלאמר תקי ללתתא י אלא יש לומר• לתנאוהרד מפרש להיינו-מהישאמד תקין כל תקינין ללתתא ר״ל שתקין כל תיקונין דלתתא מניה.וכלין לאי ן לעי ני אעל תיקונין ללמנוה יק אצילות לכן מפרש ואזיל תקין כל תקו טעה לומר דמאי דאמרכל תקונין דלתתא הו שלא י ותתאין דהאיללתתא הוא על עלאין ותתאץ דהיינו אבא ואמאמו׳ין ״ הרי׳כשנתקן מלכאקדישא דאיהו תיקונו׳ דעתיקא־קדישאל נ ן כל דלתתא אתתק אתקנו כל תיקזניןדלתזגא־ג״כמיקי-להוא דלעילא שכמו• שההיא דלעילאאתתקיףועץ דכרונוקכא פא נ ק ת ת א א ל ע מעין לכר ונוקכא כדאית׳ בזוהר ויקרא דף ר-צ ע״א וז״ל תא תזי בשעתא דעתיקאקדישא סתים דכל סתימין כה צריך ת ע ל • ו אתקון כלא כעין דכר ונוקכא כאתר דאתכלילוידכר ונוקבא לא אתקיימוכקיומא אתרא אלא כדכרונוקכא עליכן דה-תהי ןהאו י ל ענ . ובסיפא אמר־בלכו״ן ממש • ויובן במה שאמרנו-־כידיעה דלעיל ע ן י ן דמי להבין למהכרישא אמדכעיו ת״גג נ נ י י נ ה נכוא לעי מ . ולמדען מההוא דלעיל זיהגא דילהון בסוד עסופא . ו ׳ נבראת תחילה והשיב מלמד שנתעטף m׳י ד מ ן א כ לעיל כעין דכז״נלפי־שהם• תקזנויידעתיקא קדישא והוא למעלה מן הכיזך ואיןשם• בחינת דכרלכדוונוקבא לכדה לת ו ר ו ב ג א אתקין כלא כעין לכר ןנוקבא דהיינו• בחסדים ו בשעתא דעתיקא קדישא•סתיס לכל סתימין כעאלאתתקנ' א ב ק מ ד ו כ נוקבא אלא כעין לכר ונוקכא כליף הדיחמן־ « אבלכאתד דאתכלילו ל ולא שיראה-פרצוף לכר •וש ד והר ח י ז נ קו ו איתא בתי ן לפי דפרצופם ניכר \ ת דהיינו• כאבא זאמאלאאתקיימז אלא פדכרזנוקבא ולא אמרכעיל ד דףצ״א ע״אוז״לוהאינציצוסלקא ונחתא והאי איקרייכוצינא דקרדינותא האי אתקין ובטשיככלנטיען נהורקואותר־לו גה ואלוד י ן הכי עטךין'לציירם • הרימדהנציצו כטש כ ל • ככרפירשתי לעיל שהאי נציצי הוא •חלק מהנשמה שנכנסה כתו ׳ עלן להבי ן י ״ צי ליהגדלי> הריראייהכרודהשאיןאכאואמאעושיםלולכרכיאסמישמגדללזןשהואהפציצושאומרלוגדל' * וד מ א י א י י ר ק ז י א ה ד נ ה ט י י ת ° א א י י! כ שהיה לו-לזמר דבטשבהו ומגדלן-מאג-האי לאטד אומר לו גדל• ״ אלא-לעילא־אינו ציתר או י י י י 1 אי כ י ל י ש ע ם נ י מ ' ש אלהיםיהי אור ויהי אור וכמו כן בכל מעשה כראשית כאמירה לכד נעשה• הענין כדכתיכ כדכר הfa י ה ועל ילי־נשמתו&צטייר • ולמלינן מינה־שאלהות צריך שיהיה מ לו גדל• הרי ככירור־מכל האמור לעילדאיהו תקן אתגרמיה ״ ופרעה הרשע לזה היה מכוין כאומרו־לי יאנרי ואגי-עשייזגע, עשאו אחרולכךמלהאקדישא איהז-אלהי׳האלהיס דליתדעכדליה . לפושהיהחחצוביעצמו •לאלוה היה אומר כן.•הרי מכל־האמור לע?ל ברור לן דחי שהוא עכל גרמיה וליתלעבד ליה דאיה1הי1וinומה:"שאמד־בכיתקדשהקדש־םשאכאואמאיצטרכדלכליסלאפיקאומנאלאומנותיה . לזה-איתרמז בזוהר ויקרא ן ה י ד לגדול ללעילא מיניה אכא א ק יהז אינק ככדסייא וספסל ליקרךיוהכי תקינו למיהוי קטן מ זי י 1 -פ״כ ע״א וו״ל ותמיליתכתרעלך- ולית אלהא אחרא לאמא־לשלושא ל רישיה ו ע ן מ ל תצתר ע אנ ו ן ת ו תח תכאה הלא־אב אתל לכלכו לתיהוי מביוש •ן כ י ה א מ וקשי חכמההלאאכאחדלכלנ הו . וצר-יךלהכץ מה שאמראבא אי ל י ל כסא תחותי? ע לאכא לאיהו תחיתיה לחיה1גא ב א ש א ר ד י א ג משמע מפסוק הלאאבאחללכלנושאכאהואחכמה-ומה צריך היו לו לזוהר להכיא הפסוק הזה-כיכלו עלמאלנן ,-ס י עסר הו שהנ אףעלפי קראחכמהאבו ״אנ לרךאו עבר- כי ען מי ׳ י י״לשאעפישמ״קולמעלהמןא^א . מ ה . ן מ כ ־ ח א ו ה

ר ־ <ר4שךמז בקרא הלא אב אחד לכלנו כלוימ׳אע־פשלא נקראת כן ממש ת!-׳ת יקרא חכמה אכ לכלכו• • הר<מדאמר היואגגד " ע ממכא האי או א דאתרתארי אומנא לכניינא יהי כן ויה• כן ו ,frtfteft משמש תאותך ואחא לשמשא לאבא ומצינובכראשית דף כ ע׳ן

א כ ו א ר ק ל ו . מ א ב ^ בכייכא-איהי חכמה לאיהו א מ ^ א ה ב ואהיה אצלו אתון אל תקרי אמקאלאא^ון ו איאי־כ^הכדכתי ־ שתשא י

עוז לאלהים פרק כ״א ם§

רה שיה לאבא גם כ} $תש שמש ז 'שמשא לביבה דא״הו אמא משמש לאבא ש״מ להאזמן יקרא שמש למעבד ליה מה שירצה(למדען / לגזרה שגה מה שמש האמיר בבינה ה(א אימן אף שמש האמיר כאן ה(א אגמן • 'הרי שאבא(אמא כקראו אזיובים לתלכא קדישאי נ י י 'יזכך הוא הענ*ן שיעתיקא קדישא שלא הכ׳עטרק כגיייהיי לתעסר להו פרציפא לגופא הרי שהם שמשו בדבר הזה להוציא כל ענ האכילות הרי שאכאואמא'הם כטייס לאפיק איתנא לאימניתיה • •ןאע״גדמ״ק יצא בדרן אכאיאמא אפילי הכי לא חתקרייאו כדאיתא בזוהר 1ויקרא דף עייליע״ב יז״ל ירזא"למלה^צתייב דבריי למואל וגומי כן תצם יישמת אב כילל דא תייק לעילא.ישמין אבילמא אל ביאיר המאמר צריך לדקדק כפסיק שאמר כן חכם ישמח אב יכן כסיל י(יגת אמו דלאז רישיהסיפיה - אבלזתס עכ״ל יי וגת אם כמו שהתחיל בן חכם ישמח אכ • או היה לי לומר כן חכם ישמח אבין כמו דמסייס יכן 'או הייה לו ליתר ובן'כסיל תיס שמשמח אב •יוא״כקשייא למה היצרן לקריי(ו ת ס כ כסיל תוגת אמו יי דמדלא אמר אביו אלא אבמשתע ללאו אבין הוא.־אלא אלא ישמח אב סתכ» ק • ייאמר החכם משמח אכדמדקראו בן למה לא אמר בן חכם ישמח אביו ־ זיהו שאמר הזוהר כלל דא לו" fלעי ' ר״ל מלכא קדישא דלעילא ישחת לההיא דאיקר׳ אכ דאיהי תכתהייתה שקראן כן היינו שעבר דרך אבאיואמא קידם • ומה שלא • קראו אביו^משוס דאינו חלק לידיה בי אס מה״ב עטרין שבאי ייעתיקא קדישא ואם כן אבא לא מיקרי אביו אבל מ״ק מתקר׳ בןגת אתו • אכל בתק״ו לא שיין למיתר באבא יאמא דאינק י/ביו ואיימיה דלא אתגזרל שנשתלשלדרן אבאיאתא אבל יושם ולתטה תו מניייהו כדאיתא בזוהר ׳ויקרא דף רנ״ו ע״ב עולת תמיד דא שכינתא. ד־סליקת לעילא וגי' לאן סליקת לאתר "לאתגזרתמתתןר ויקרא דף ה ו ו איתא מ ז ה "לאיהו איין סוףיעכ״ל • הרי שאפילו שכינתא דתלכא קדישא אתגזירת תאייס ולא מאבאיואמא י 'רצ״ב ע״ב זז״ל תכיצינא דקרדינייתא נפק ניצוצא פשיטא חזקה תקיפא דיכטש נאפיקיזיקין לעליוין קידמאין ומתערב׳ כאוירא לכיאא 'מריתא לגניז בעתיק *יומין וכיה אתגניז היאיאוירא יאבליל לניצוצא. ואתבסמודאיבדא כדאתחבריאבאיאמאאכהי מכיצינא דקרדיניתא דגנית במעיי ךאמא עכ״ל • הרי שהניצונא אייהו דעכיד וי)פיק הזיקין ועכר דרך או״א באשר מבואר לעילכסו כן תמצא בזוהר כראשית דף כל המאמר ״ הרי מכל כאמיר. לעיל שאו״א שתשו לכלים לאפיק אומנא לאיתניתיה : ו

V3 ע״כ ייז״ל האי קרא איקמייה אכל בה איור האל הי בירא שתים ינוטיהסלא קב״ה לעילא לעילא דאיהו בורא השמים ואתקין ליה תדיר ככל זיתנא רוקע הארץ וצאצאיה דיא ארעא קדישא צירורא דחיי עכ״ל • ונכר ביארנו לעיל כפרק ט׳ מאמרזה שתה שאתר יציטיהם' ולא אמר י נוטס רצה לדתוז אפילי על יזכמה י כינה הויכוטיהם של השמים ׳• ותדאמר קרא בירא השתים ונוטיה©' ih דברא לזי״ן זגיניטיהם של זו״-ןוד״קינא תדאתר-ק^״ה לעילא לעילא פיייין שם בפרק ט׳ וראיה לזה תתצא בתיקינים דף דה מהמאמר הזה קשייא לתה לאתרינן נ ה ו ' ע״ב וזייל נוטה שחים לכדו ייאן נטה נייה עלת על כלא לכדו יחידא כלא תנייינא עכ״ל יה ה לי ט לעיל דכה אמר האל ה׳ הוא עלקכיייה $עי£א לעילא ידרשני וני״טיהם להוא עלאכאיואמא • 'וכאן אמר המאמיר איהו מק וימיני? למ^מע איפצא מההיא דלעיל דהניטיה איהי בעצמי כמי שאמר ניטה שמים לבח • ןיי״ליכמהדאמרקרא אף ידי יסדה א ׳טפחה שמים דהי/יאףמהכאלרכות־שהיי״ללידי יסדה אריץ(ימיני טפחה שמים • ןילןיעהזאשהאי״מלתאףהיאש״ךעלהב' בכי על ליד ו;גל.הימי.ן • £א העניין. הוא שמן הכרורהוא שאבא ואתא עיכמ לשתים וארץ. דהיינו זו^ועתה כא קרא להודיענו דלא*ס לבדם אבדו זאתהנטיה א^א אף ידי יסדה ארץ ןימיניטפתה שמיס כלומר גם זידי וימיני שהם הב׳ עטרין הייתה עמהון, כסיוע, הל לאלן לא הנה הנשייה מה הייה עבדיי איתן הטיפין ״ נמצא לעיקר הנטיה היא הנשמה שאומרת לו גידל לכך אמר במאמר עלת ע כלא• איהו נוטה.5כמ הרי דא׳יהו עבד אפילו לאבאואמא כמה דאמרנו כירא הצמיס וננטיהס נכן תמצא ,בזוהר ןיקראק* ל״ס ע״ב וז״ל ה׳ אילהי אתה ארוממך אודה צ1מן פי עשית פלא • פלא כמה לכתיב ייקרא ישמו פלא • והא אאייר עצותמראיוון

ע . ת א י ה ל כמס דאת אמר יועץ עכ">! . וסנה המאמר כזה ככר צדרש כפרקיןדלעיל ולא כיאנו עתה אלא להזכירו שאמרה! א ארינתתך ודאי דאיסו מדכר על מ״קדאי ti תימא הכי אלא שהנא התפארת קשיא איך יתכן שתפארת עבד לפ>$ ויועץ דאייצון אייוי/ כתה דתתר המא5ור כי עשית פלא כמה דאיתאמר ויקרא שמו פלא ׳. אלא ודאי שהיא על תלכא קדישא נלו י נאה הרוממותיכיעשיתפלאדתקן לאבא ןאמא • כתוויעשאלהיס כיהיןארסןצשא הןייה׳אלהייאתהארותתן יען כי אתה עבדת כלאהנ את הרקיע • הרי מכל האמור־ י^עיל דאכא ואתא לא עבדו למלכא קדישא אלא אדרצא הנא תקן יתהןן ןוהו שאמר קרא כראשיתק א ת השמים ואת הארץ ולא הקדים אלהים למלת ברא לנמר לן שככת דההיאראשית כרא אלהיס את השמים(את ה ברא;!הים א

א השמים ןנןטיהס לכן לא הקדים חלת אלהים למלת ברא ן ר כמן דאמרינן כה אמר האלה׳ מ

$n ה ל

3׳c בית קדש הקרשים פרק ב״ב ־ מה^נוהא ידכלא עוז לאלהים פרק כיב

וידוע הואישיההסדים והגבוועת־דםם י שורש ו;ד' יפוחת אש רוח מi אשר הורכב מרם כל חי t y ולפיכך כל־1 התיארים והכנויים

יומה שאמר בכיית קלם הקדשים פפרצוףיימלכ^ייייק^יעא' נרכב מעשר דעות • לזה יש רמוז בזוהר־ שלמעחדכר נאדכלא ז נית ההזא'קכא פטרו י י ־דףד׳ ע״כ יז״ל פתח תנל י ע שמיה מ״ה עכ״ל« הנה ידוע הוא מכלהמיקדס מפרקין דללפי ת ו ע ד שמ״ק דאיהו שם מ״ה הוא הא ר שהדעת הוא אדון הגוף כמה דאמר קב ג"2 כתי גם בלא דעת נפש לא טוב וי ב ת כ ובדעת חדרים ימלאו וידוע היא כ האר״י ז״ל בחמשה הפרצופי׳ שכל פרצוףם אית ליה דעת היינו חלק לדע>ת ד א ל ה א " ם י כ י י ש ם ה י י י נ ש ה ו

חברך העיקרי המתלבש בהם כנשמה בכל י ו י ם אלי י כ י י ם ש ן ה ההחתיה י והשרן ן כםודיוסבשרי־ •תלקי הגוף דאףעלגבדהנשי ו י ם העל ד א א ה ו ה שי נויים שי^ורם כפי במוח מתפשטת ככל חלקי הגוף הו ה והשי אחזה »לול כ ת ב ע ז כדעת חדרים ימלאו ולכך יש ל ־ ד נ ת ש ^ ינו ש ן דהי ו ה התחת ש ע סן ו י ל ע ת ה ע ד ם 1 אבר ואכר לעשות רצון ה י ם ח ר [ ל ם לרין וסדי י מ ח ר ם^ ע ד השחי־כתוח ולכך שם ת״ה שהיא הן י ק ר ע מ ר כ ז נ ה יקרא פטרונא דכלא * וידוע הוא גם כן חrpp ן י זה( שאמר המאמר י קמח דלעיל ששם מיה נקראעתיי ך נית ההוא סבא פטרונא דכלא ומדכר שמיה מ״ה .. ה י י תנ

״ בבירור ששם מ״ה הוא דעתשל כל פרצוף ופרצוף ׳ן ו ג ע״ב וו״ל־ר׳ שמע וכסו כן תמצא כךהר בראשית דףק״^ א אמר נודע בשערים בעלה מאן שערים כמה דן ק אלי כג אמרי שאו שערים ראשיכם והנשאר פתחי עולם וך י ר ב א ש ד ו לע ק שערים דאינוןדרגיןעילאין בגינייהו אתיות א א נשי ה הוא ואי לא לא יכלין לאתדכקא ביה • תא חזי דעץ י ן שי דביר נש לאו איהו תאן דיכלל למנדע לה אלא הגין אליע ל י ת דגופא יאיניןדרגין דעבדין אומנותא דנשמתא־כגין V א

־ - . י ג ולאאתיידעכךקודשא כריך הוא אתידע־ולא אתידע- 3 דאיהו נשמתא לנשתתא רוחא לרותא גניז וטמירתכלא׳ אכ,

י אל־ביאור'המאמר'זה יצריך'להכין שכלימי שיקריא א ב ^ ו• ׳אדםיצריףשיהיה כוי הרכבת ד' יסודות והס ארמיע : • ("הים שתים שהם אדכעה ודע שאלו ד' יסודות ב׳ נילדיסימכ' י הא כיצד האש הוא חס ויבש י• (המים קר(לת • מבין ב' אלו

ח והעפר הריח ח נולדו ב *אחריסישהם ה לקח לחמימות* האש ולחות של מים ונעשה יחים ולחיליהעפרליקיח הייבש של האש וקרירות החיים ונעשה קר ויבש הרי שמהב׳ינןלדי ב׳ • הרי שהדין יהתסד שהם האש והמים הולידו ב' אחרי׳ שהוא הרוח והעפר שהם ראתים ודינא רפיא ועיקר • 'הדיינים ״קשים "והחסדים כבר נתבאר ־לךימהי־כן יצאו •כפסוק אברהיםאת יצחק הריי •שנהיית חסד הוליד ' וגבורה יש גס כן'ד' 'יסודות • וזה שאמיר שהחסדיס והגבורות הם שורש ד׳

יסידו^ארמ״ע ובהמת שמלכא קדישא ושכינתייה כלולים מתיןידים נגכידית כנזכר נמצא ששורש ד' יסודית יוצאים מהם ובהמית כך'לכן שייטים אלמ יתברך כל התזאריס יהכיניייסדע שאדם התחתון גס כן שהוא השייייכיייםיא״ל האדם התחתון ו ייויככ מד׳ייסוידיתיאם היה מירככ שיה כצזיהמכולם בדרך משל ד׳ משקלם מכליישיד אזי כודאי היה חי תמידי בלי מיתה שאין . היידת באייאלא מלגבירת יסייד על יסוד וזה צזאמר לפנחס הננית נמצא כי מ א ת בליתי שלום בדייסידית ולפיכך ל נותן'לי א איףיייגה אלא מצד׳ התגבורת • ומעתה כשאינן מגבירים מלמטה בדינים אזיישתכי למעלה גם כןנמצא כי מסטדא דיליה הוא^צדהשייהשאיןישוס שינוי והשינוי מסטר דילןולפי שאדם התעתיק הייא״מיירפכ״יחל' יסודות לכן חסאתו עישה רושם שייגציר^סי־כךהיסיד של יועלה כיסילותפנילוייס ־. יז״ש

התא^ר השינייייס שלו הס כפי מעשה התחתונים ן ' י « י ־'׳"T • ־ י וביאור

^ . ל י ״ דע קכ״יז עכ כאינון שערים דאינון פתתין לנשתתא אתיד י ק הרי ראיה יין המאמר זה למה שאמרנו שקודשא כריךיהיא כף ו י הג ודע שהוא הדעת •ושהוא כליל תעשר, דעות־יען' כי *ותפשט בעשר חלק ' יתאברי דניפא נ ס ^ ב א ^ ל כ ב ^ פ ת ת ה י ת ע ד ה

ן ה < א ה ד ל ע ל ידי שערים דנפשא דאינון עשר חלקי הגוף כידע כ ( •'יזהו •שיאמר המאמר נודע כשערים כעלה ע ׳ ! ת ע למהיייכהון דע שהוא ״ ע ' א ת ג ל ח כ י א כ ק ם ז קב״הי^וה הוא ןאע״ג שהיא טמיליגניזילעילא מחמת השערים ידיע־יזהו מה דייסיים קרא כשבתי עע בשערים ד ו יושב-יליייליא־עס זקני ארז׳דאיניןצתר. חכמה י כינה . אפילי הכי ע״י השערים דהייני חלקי הגוף נודע • הוי נ

בעי שייפו

^ ן ע - ע י ־ - ־ • ״ ׳ • ׳ • ׳ - י ו ־ ״ ׳ - ׳ . ׳ ׳ . - ״ • ׳ ׳ ־ • י ׳ ^ י ק ב ת י פ כ ן י ה ב

njr 'לאלהים ׳יפרק כ״ב - ע

7יעת!^לתישאיתי_דע? לטייירכגויה^נומן־לו ידמצהלעשית אומניתאי • "ומזה נבין שהדעת העליון כלול מ'נ£ל' פעילזו כ^; לעומויבהעעשטובתלקייהגייף כל חלק מהגוף עביילכפי *הלעת שלו •* הרימאיברי הגוף'מדלג הנשתה מיהועה • ׳כןהקב״ה

לעילא מיזמת הסכ־־ית •שהם עשרה וכל אתד ממונה עלדבר אחד מהס יודע שקב״ה כלול מעשר דעות ובהתבשטו בכל עשר י: יסעירה-יילתה לעשות כפי תלק הדעת הנכנס בתוכה •• זיו שאמר המאמר כך הקכ״ה אתידע ולא י י פ ספירות כל ס

אתידע בגין דאיהו נשייתא לנשייתא ומתא לרגתא טמיר וגניז מכלא • וצריך להבין לשון המאמר שאמר נשמתא לכשמתא יכדאנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו א לריחאשהיה לו ליתר בגץ דאיהוכנשלותא לגופא כמה דאמר אליהו בתפילתו ו ת ה

שמהן כגופא בלא נשמתא והיה ספיר דמיא למשל דמייתי מאדם התחתון כעניין הנשמה וגוף • ׳ועוד למה כפל הלשון כאומרו • נשתתא לנשמתא רוחא לרותא שמאחר שאיהו נשמתא לנישמתא איך יתכן להיות רוחא לרוחא • ועוד דאינו צורך לומר רותא

לרותא דתכל שכן אשתמע • אלא הענין הוא כתו שאיומו שמלכאיקדישא הוא כליל כלא בסוד עשר דעות דנלילן ביה ולכך י לחלק דמתקרינשמתא הוא מתקרי נשמה לה היי נשמתאלנשמתא ולחלק ימתקרירוחהחלק דירוח דביה מתלבש בהאי ריחא י

הוא מתקר* רוחא לרגחא ולכך הוצרך להזכיר נשמתא־לנשמתא ורוחא לרוחא להראות דכלא ביה • יכמי כן תמצאי ינ זוהר וייקרא דף ריכ״ז ע״כ וז״ל כקידא תליסר ק״ש יאית לחנדע דאיהו איתקרי חכם בכל מיני חכמות עד אין ׳סיף ומבין ככל מיני ״ת וחסיד ככל מיני חסדים וגביר בכל מיני גביריית וייעץ בכל מיני עינית יצדיק ככל מיני צדקית ומלן על כל מיני ממלכות ״ ו נ תכו

ד אין סוף עד כתר ובכל אלין' דרגין בחד איקרי רחמן ובחד אקרי ליין והכי אוקמיה בכמה דרגין על אין סיף עכ״ל • הרי שהוא ע פנימיות של כל ספירה וספירה דהיינו דעת של כל ספירה וספירה ובגין אותי דעת המתפשט כתוך חכמה • שהוא חלק הדעת י

ת דנכנס כגיויייהו ע ס כגוה מתקרי חכמה וכן כילם בגין אותי ל נ כ דביה שהוא דעת החכמה • איתה הספירה בגין ההוא דעת מעתה צריך מתקריין על שם החלק של הדעת שנכנס בתיכם זהו שאייר חכם ככל ׳ייני חכמות ומכין ככל ימיני תבונית יגי׳ין ו להבין מה שמסיים ואזיל ובכל אלין דרגין כחד אקרי רחיון וכחד אקרי דיין יהכי אוקמיוה ככמה דרגין עד £ין סיף למה הוצרך סיפא דא שכבר אתר תכם בכל תיני תכייות יכו׳ • ויש לותר שבאת האי סיפא להוציאך תסלקא דעתין ללא תאמר מה שאמר חכםל שמחתת החכמות שבאו לי נעשה חכם לכן באת סיעא יאמר יבכל אלין דרגין כחד אקרי 'רחמן.(כחד אקרי בכל תיני תכמית ר ליין כלומר כשנכנס הוא בדרגין באותו דרגא שיכנס בי יקרא הוא כעל הדרגא ההיא ריצה לנמר שאם האנחה הייתה באה לי מאחר לא היה ראוי להקרא חכם באותו מקוים עצמו אלא למטה הימנו שאין תלמיד מורה' הלכה בפני רבו אלא מחמת שהוא אדון הכל כשיהיה כחכמה הוא יקרא חכם ומשס.מולה שהוא בעל החכמה לפי שהוא הנקרא חכם כאותו מקום שהוא החכמה וכן כולם • וזהו שאמר המאמר וככל אלין דרגין כחד אקרי רחמן׳כלומר כאותו מקום שהיא הרחמנית שם'הוא יקריא ראיון לפי

שהרחמים ממנו נובעים יבמקום שיהיה הדיינות שם היא ייתקרי דיין כשביל שכלידינין מיניה נפקין הירי שיכל הדרגין מחמת י; ם כ התלבשותו כגיייהו יקרא כל אחד על שם מה שמתלבש כתוכו וידייקא נמי מדאיייר המאלוריחכם ככל מיני חכמות ולא יאמיר ח מכל חיני חכמות דאלו הוה אמר מכל מיני החכמייג היה משמע •שצאתלו החכמה מכל החכמות ויראה שהוא מקביל לין החכמות י

לכך אמר חכם ככל מיני חכמות שרוצה לומר שהוא חכם ומשפיע בכל החכמות • ועתה צריך להבין גם כן המאמר הזה למה הזכיר חכתה וכינה וחסד וגבורה • ותפארת ונצח יהוד לא הזכיר ויסוד ומלכות הזכיר י• ־ וי״ל שכמקים תפארת כנח והוד הזכיר תלת יועץ דהיינו שנצת והוד בכללם כלולים הכליית שהם'היועצים כמו שאיתרו רזייל כליית יולנצית והלב תכין עצתם ותגיד למחשבהת הכל ישולט על הכל מדייקא נמי דאמר נמלך על כל תיני ו י ו נ לכך כלל תפארת נצת והוד כייעץ ככל מיני עצות הריי שהוא פ

ממלכות ולא אמר בכל מיני ממלכות והאי דפירש כסיפא משמע דכל ימיה דל>ניל היא שהוא אינו תכם חכןיבתס אלא הס חכמים י תסיכתו כמו שאמר ומלך על כל מיני ממלכות ולפי שהיה סלקא לעתין עדיין למיתר שהאי חכם ככל מיני חינלמת ר״ל־שהוא'יודיע כחכתות ולא שהוא כעל התכמות לכך הוצרך למיימר בסייכא ילולן על כל מיציי ממלכות 'ולא אמר ככל מיני תמוכות שהיה מוכן שמלך ככל מקום ומקים בזמנים הרכה לכך אמר ימלך על כל מיני ממלכות ימלסיפא היא על כיל גס תה׳שאמר כריישא'היא כתו על כל יא״ת ולימא ככלם על אלא אי הוה אמר כצלם על הייה איאינא הוא יחכם שליט עליהם אכל הוא אינו החכמה שלהם

לכך הוצרך ככל מה דכרישא לומר חצם ככל חיני חכתייתוכו׳ כלומר שהוא כגזוס וכליי להוציאך מסלקאדעתין שלא תאמר • •־שיכאיתילי החכמה ייאיחר״היליך בסיפאילולור יימלך על צל מיניממלצו? י: •

י ־ ועדיין

לאלל.י& פרק כ״ןנ

* to ן י ץ ע׳ד * . לקשה שהיה לל לןאר איפכא על צ ר ת כ ד עא על אזן םיף ע י ס מהיין צריכת אנל למודעי תאי האןדאתר בם כ ע שהאי תלת עד אין סלף קשור לעיל שאתר תלן על צל מיני ממלכות עד אין סלן לפי שהתחיל כריישא ח ל אלא תף ו ס ן י א ל ע ת ו כ ל מ מ י צ י ת ל כ ל תלת על אין םיף הוצרן לתיתר כסיפא ומלן כ רככלסעי כי לאהז ףו סי ן תעלאי חכתי י נ בללמיר ת ו ל ר כ ת י כ ת ולא הזכיר כתר לכן אמר צ ח י פ ם ס נמה שאמר על כתר לפי שהזכיר כל ה ח ן שבכללם שיין האי מלת א ללמר ל״4 , j • וכתר גם כן בכלל הדכריס האלו שאתרגז שהלא כתר על כל מיצי כתרים . ןאי׳ת ןלימא בתר ברישא לחה הניחן לסיפא א ש י ר ר ב ת שמאחר שרנהלנמר כמלכות ותלך על כל מיני חלכינת לרמז בזה שהלא ג״כ חכם על כל חיני חכמיא . נאי הנה אמר כל דעח; ב . ללאו הכי שכתר על כל כתרים הנא עתיקא קדישא לכל קד־ישין • א ם י הנה תשמע גם כן שהנא כתר על כל מיני כתרה הא* י ת ש5 כתר שיין ב ע ת ינתר עליון מהחכמה דאיהו ד ע ד ת הנא דעתשל כתר(לפי שיש חלק ה ע הזא גנח בכתר ןכתר של לiעל דאתינא אכל ככתר עצתו לא שיין ביה האי על דאמינא לכן לא היזצר כתרברישא דלא ליפול עליה האי מלה דעל דד־רישנא וע לדברינו אלה כזוהר ויקרא דף לע״ז ע״כ לז״לזאי חיחא לסליקא לעילא מעשר י שמא מפרש V ד ס״א וכסו כן תתצא סי

ך • ע י ד ו ה ואייו ה״א עשר דתתאתד בה לא סליק לעילא תעשר ובגין דא ינ״ד ולא מ״ד אל״ף עכ״ל < כמנת המאמר הוא לי כ ו ה מה דאמר דסלקא השנינה עד א״ס שלאל המאמר א׳ תימא דסליקא שכינה למעלה ^לעשר מדאינר דצןלקא עד אין סי?׳ י לאא להא שתא תפרש דאיהל שם מ״ה עשר דחתייחד כה כלומר שם מ״ה דאיהל כעלה דאתייחד כה איהו בעל עשר בחי׳ וזהו שאמר לד ע ג י ק י ל ס ל ר א א ה ת ל ת ״ א סליק לעילא תעשר לכגין לא אמר( עשר ללא אחד עשר • (אין יתכן שהיא תעלה לתעלה מעשר * (ד ת כ א כ ל י ע ז ל י י י"י ש י י ה י ' א ה ד ' ל י א ד ש י ע שהעשר כתינת שהם עשר אתוון לשם מ״ה המתפשצו ככל האצילות י ד א׳ינן אלא תר ת כ ד ה עליון והוא הנקרא א״ס גם כן וכדי להתייתד עתל בכל עשר כתינותיו למהוי פרנופא שיה כש1ה עיוו סליקת לעילא ע למתקרי אין סוף י הרי ששם מ״ה שהוא הלעת אמר הזוהר לראשית התלכשיתי הוא יון הכתר ולמשה לצן אתר כמאמר ראשלןכסו צן תמצא בתיקוני• הזיהיר ל} ו ס לאתינא לעיל הנא על כתר ואמרו כסיפא ללא ליפול עליה מלת על דדרשינא לע} על א לף סייגע״א(ז״ל ואיהל איתקרי ככל שמהן לאשתמנדעא תוקפיה בכל שתא ושמא תהה!א דרגא נתיונא לשרייא עלייה ללייג לי!ן שמא יליעא עכ״ל • הרי מדאמר המאמר לאיה( אתקרי ככל שמהן לאשתמןלעא ת(קפיה ככל שמא(שמא מההוא לריגא לתתכא£ ת דשרייא עליה י הרי שלכד המאמר כשתי לש1נזת האמורים כמאמר ללצציל דהיינו מה שאמר לאשתמידעא תוקפיה ככל ש

ך , ל כ ל ת . (מה שאמר מההוא לרגא נממנאלשלטא על*ה הייכו (מלן על כל איני מ . . ושמא היינו.תכם.ככל מיני חכמות לכל׳א מ ו ר ק לאיה( בעיה ושרייא עליה: תו איתא בזוהר (יקרא לף קכ״ח ע״א וז״ל הה״ר וצהר יוצא מצגלן מאי טעתא משום דק ^י אתפסק ללא תחפי על תותא ועל כל פנים קרנמא פסק לתתא והיינו לתנינן כריש1מי אתיין תי״ל כלניור רשים רישומא לעיה כ ב יותין דכיה תלייא תתיס דעות שלים מכל סטרני יםתים(שכין נשקים כחמר שב על דירדייה עכ״ל • הצה המאמר קשה ה נאנמר דרשוני ״ ראשנצה מה שאמר וצהר מצא מעדן מאי טעמא . תאי האי מא> טעמא דקא שאיל תה יש לו לעשות הכהכ* הנוכע ודאי שיוצא ממקומו. אם כן לתה שאיל תאי טעמ׳יעול צרין להכין תאי האי דקאתר משנס דקרןמא אתפסק משמע שכעת.,,ז 1 • - , י ת פ נ א ל ד ע ת ש מ ד א ת ת ל ק ש פ א מ ח ק ם י נ פ ל כ ל ע ר מ א ן כ ר ח א ו ם ח ק ה

4 ר הנה כבר מבואר כבית קדש הקדשים אברהם ושרה טומטומים הין ואומר(נהר יוצא מעדן דאיהו מחכמה אתאי יוצא שה, א ס ל ג דאמרינן לנפתח הקרו ס אתפסק ויצא יסודי לחק ואע׳ ח ק בשביל דאיתי ק ת מ טנמטנתים היה ואין יצא • ו לאוריה דהיינו שירד האיר משם למטה ככת אתת זהו שאמר על כל פצים הקרום פסק לתתא ואתפסק למהויצננר כין א3־א£ , ש יאמא כדי שיזדינגולהוציא לזנ״ן דאיהנ רמוז כמלכא קדישא נזהנ שאמר המאמר והייני דתנייצן בר>ש1ת׳ אתוזן ת׳" ו כלומר רצ ל ג רישותא לעתיק ׳ימין ריצה לזמר רשם רשימו דימה לעתיק ייתין לאין לימר שרשם לעתיק יומין דאיהו תלכא קדישא אף ע^ ע לאעהרי רשימו דא״כ היו לו לימר רשים לעתיק ממין אלא אמר רשים רישימא לעתיק יומין כלומר לשים דבר שרשום לס י מ ת א י י ל ת ה י כ ד ן י מ מ ק י ת ע יומיילהייניזו״ן . נמה שאמר נהיינו לתנינן כרישןמי אתיין תי״י צלומר רשים רשומא ל^ י ע לעותרנצי־ לומר שאותתיי׳ו דהיינו תי׳׳י וי״ו שהם אותיות המורגשות כשני אותיות אלו רשים תמים דעות היי׳ ו הוא הששה דא ו . והתי״י הוא תתים שהוא גליי העטרה דאיהו מלכות ששס ה י ׳ , , מ ״ ה ( , יעלה נשמיתיהםלעילא ו m 0״L1 ר ש ש ר u ^ נ ק ז מ נתרא תמים כדכתיבאתהלן לפני [אהיה תמים . ןמהשבעה לעןת אלו הןאכחינתפדציף הגיף דמלכא קדישא י כ

^ , פרניף

my לא9חי0־&וק'ככ

ת ושכע כפולות זשניימ ק 7רצין׳ ח״א כבירורשני כדמותו כצלמו להם הכי אותיות' הנרמזים בחלקי הגיף כספר יצירה כשלס אP .לעות * (איית ליתא רשים רשיימ לעתיק , p J i א י ל ה מ י ב ייי'! ד ׳עשר כשישית היי כרישומי־לאתמן ת״ררשיס רשימו לעתיק' ׳יזמין ילישתיק תאי האי דקאתר דכייה תליא תתים לעיעדתשמע דביה תליא עתים דעות ולא כי/תר ״ והעני) הוא שבתפארת צם כן רמוז כיה דעתוהידעת שלו הוא מאכאכדכתיכ זיש דעה כעליון אכל לא תליא כיה האי שתא שיהיה כו עסרק לעלע כמו דאמריק במלכא קדישא לעיל לכך הוצרך לפרש לעתיק_יויןין־דכיהת-לי!א עמים דעות.כלומל בעתיק.יומיןשייך.האי שתאז דעות דהיינו דע">דאכא.(.דעת.לאמא הבאים ליה הוי ךי תתים דעותשכל הדעות ביה אכל מע״ייןאנפיןרתיז לאתקדי לאתיק ק ייתין דתאתר לאית ביה לעות תיעוש רבים שנים. שייך לתימר ביה גם צן אל לעות ה' אב£כעתי לשים דשיתי לעתי

. . יומין היא תיויס דעות {

ג גכ;הה.3כ[ה ?. ׳'צ6.׳|יןקמ5יגס01הנוונה של.'הפסוק הוה הוא ק­ תלכר ו זה מה שאמר % ארכ _ד <יג>^ לזמר ך^פסל ה: ך 1 ו ^ ^ סיבה ראשונה אין ילה"גבול ־:לבר 'לא גכול יכולים אתם להגבילנ בפיכם דהיינו לכנות V b h S ^ ^ r a r "־ ־ '"

לרשם״ילהיציאי מפיכם־. יזה יצא עיגקמפןכם כתתיה כלומר אל תרצו תלכרו.גבוהה גבוהה לומר שהוא סיבה ראשונה דאס הוא. סיכה ראשונה דאיהו עתיקא לעתיקין יצא עתק מפיכם כלומר *צולים אתם.לכנית לו שם. כפיכם שאינו ייצא מן הפה אלא לכרה לא היא f ת' ע״כ(!״ל תורה אתייא לקיימא על פה תאן איהי פ p ? \ < המושג ילידתו הוי צי אל דעות ה׳ י, ויכדיאיתא כזוהר \

ה לכך אמר. הרישהל(גת;היא הפה^,^א"כ מארי עליזאלמתכע.3שמא ^צמךיקיהיהימן הבעת התנא מן הג הו פה' על'ל,י: דעתדאית הי* ו ע ל ל א י ת כאלכואין ילירהסיכה ראשונה.'׳ הרי שהעיקר הוא הלעת ״ הוי כ ע ן ל י אלתרכי תדברו גבוהה גכוהה לא^א יאיהי תדותא דכלא כדאיתא בזוהר ויקרא ךף קל״ג >'א וז״ל מאי לכתי? &וש אשיש כה׳ בעתיק ממין אתינר לאיהו תלזותאת הוא אללעו הי ׳ י וה;ה ממה שאמרנו משמעשתלכא קדישא דאי ה הו הואלדעותאי דאי ן קממי לעתי • הרי לכלא עכ״ל׳ אלהי האלהים'(אי4עודמלצדו]'הוא השם היוצא מן הפה דאיהנ הלעי/״, ,.;.ןק?ןס לההיא לרב המנינא סבא דאמר לכעל התוסס

, pwr<?"הד יתןרא דף ק״י[עי׳כ וז״לתא.;>קדה(? רכ״קמצונאתכא בעי לצלאה צלותיה אמרלבעל ו ן אני מתפלל־• כלאי־ת־) במ תכ״ל • (יש להשיב בזה ת אצייתתפללילכ^ל החיטס אני ת^תנן יהייני דכתיבייתהליד אחטס לך״היי/י קרא לעתיק יומין א

שהן אתת שה'נשמה.נכנס^דרך החוטם כדכתיכ ייפת באפיו נשתת חיים'י אבל לא יודע גדולת הגשתה כי אס ק הפ? שהיא •ת שהלא מודיע ומגל* הנסתר ע התגלה גדילת הנשמה.הזאת שאם לא יהיה פה באדם תהיכן מדעתה דאית בגויה ולכך נקרא ד הנשתה. בתוך הגוף הוא מלרך היוישס וגללי ??שתה הזאת ?(א;יולרך ס י נ ך כלא דעת ׳•" אצל כ ת ס נ ואיך יוכל האדם לתפוס השיודע תורה .״ הרו שהנכנס כתוטס והיוצא מן הפה והיינו לאתר־לבעלהתוטסיאני תתפלל שלא נקרא בעל י((רה«אלא מיינכנםתןהח(טם דהיינו'כשמת חיים וכלא אחדיילאקשיא • הריתכל מתנלהאסלאיהיההמח' בלר' ' 7י | הפההכלאתדשאי

ן האמנר י ל

. • titikA .tf3עוז

' . c r r ^ r • •י - : ייגל ע ד ן.ק1מלמידעאל /5י . האמורל»(לי . . . ! ר ש י ?מד! ״ ש5!מר כבית קדש הקדשים שבורא עילם מנת ת>ןיליןעיין,מוהר'ג1אשית דף י״גיע״ב• ויג״ש בבית הדש.הקדשים שנאץ עתות״ ז י ג י ן י י ל כלא כ^לא ע ת ל עילאה כליל עילאין ותתאין רמוז בזוהר דף רל״ט ע״א וז״לובגין. דלא י&.תכח ע

ל כלא כנז״ל כליל כלא 1 ת ע ל > ל • הרי סלחלכא חדישיםלאיהן ע מיניה אפילו כחד מיניייהו אתקרי אמונת ישראל ענ ל א . כ ה י הו איתא בתיקוני הזוהר דף ׳״ג ע״א זז״לזבגין דאצת מלגאן כל מאן דאפר:שתל,מן.תככיה מאלי{ עשר אתתשיב לא ; ל ל כ י ׳ הרי;שהוא כולל כולם . הרי לן כעריכ,מהתאמ.רים.הנז'׳3ש^ראל עילאה^לאיהו מלכא קדישאכל אפרישכן עכ״ל.י ב ר ר מ א א ב ש דףג׳עייבוז״ל ותניא אמר רבי. א ל ויטה שאמר^כיתקדשהקד^יס״שהואבחיר^ברצק י ישלח1&£ כזוהר ח, ת ו מ ל ו ״ מחנן קולם שברא היןבי׳ה את העולם היה הוא ושמו.אחד והיה כדעתו לברוא את העולם וברא קודם אלף עה נ ו ש א שנאמר האלף לן שלמה . ואת״כ ברא עולמות אחרים להודיע שהכל נגדו כאין והיינו דאמר רבי•חייא למה אליי׳ף רן י כ ה ה י& ל נ ה ק עכ״ל • ו א באותיות מפני שבתחילה ברא אלף עולמות שנקדמו. לשאר עולמות ואחריו בי״ת שהוא בנין שמיס וה מ ל ם ו ל ו ע ת ה ת העולם מאי׳האי דעתו שאמר שהיה לו לומר והיה ברצונו לברוא א המאמרה זה מה שאתר והיה כדעתו לכרוא אל נ מ ל ק ה ן לומר והיה לימא ועלה בדעתו כמו שאתר האר״י ו״ל כשעלה כרצונו דמלת והיה אינו מראה תדוש אלא כמה פ מצרא ל ד ל ת מ עעיקא קדישא והוא היינו נשמתיה דמיניה וכיה וקודם שברא העולם היו הכל א , , , ה P J & ל 7 כ p ה J J V ל , ע ] , ^ דת ו ר ו ב ג ה הוה כיכר לא בחינת חסדים ולא בחינת גבורות והו שאמר היה הוא ושמואחל לעי ששחו הוא בחינתשורש החסדים ומ י ד ס ת כנוכר לעיל וכשלא היה ניכר היה הכל אחד אכל כבחינת הגבורות היה כרצונו לברוא את העולם *וידוע הוא שבחינת. הן ו צ ר ם ה ל ע והגבורות דהיינו שתו. היתה כוהחחשבההזאתלכרואאת העולם וכל עוד שלא רצוהגכורות שהיא הבחירה היה כ

ז גלוי; כ י י ה ע הנזכר שכשנתגלה נודע מה שהיה במחשביכמו שאמרנו לעיל שהפה הוא הדעית ד ע ל h1 החסדים והגבורות הוא ה׳ ו נ ר ברצו ו הכשמה ולכן כקרא מלכא קדישא ושכינתיה דעתו להי-ינו גליי-רצונו וזהו שאמר והיה כלעתו לברוא את העולם ולא איה ל ע ש שרצונו שיין על מלת הוא כמו שפרשנו לעיל • אכל למהשאמר האר״יז״ל הייה כשעלה כרצונו לפי שוכר רצונו לכן אתרי כד כ ז כ דהיינו כשעלה מאותה הכחינה שהיא דעתזלרצונו ולכן אמר כשעלה אכל כדעתו דאיהו כחינת שורש החסדיםוהגבורות. כ

. ?זהאל״ף, A ת . אלאוה׳? דיירגא • כד^ח,ו ךייקא. • .;לכן ?כמזתאלף בריעאלף כי ו ת ע ד לא אמרועלה בד^תו אלא והיה בעג בהל' צןדיגה״יוייל שהוא סוד התלת קשרי דהיינו. שמו כנזכר,בפרקי! לעייל ואותיות האל״ףיבי״ת הס רמז לבנין העולמות ומה 67.* ב לר י לכן אלף הרמוז לשמו ככז״ל שרוי כראש האל״ף כי״ת לזמר לן שכל העולמות האל! היו כלעיע להף?ו שמוכנזל והיינו דאי

* >*>2י ־ * * י ־ י • ״ ״ •־ די: ׳ ׳ - . ׳ י ־ - ־ ־ • • ׳ • • ״ J י . J - . ׳ ־ . . . . . . . . .

נ שורש ה י ^ ן איל י י היא-'!• ל י י ה ש ' כ ג ז י יין כיה לומר שורש חסדים וגבורות י • אכל כשמו איקא שזרק חס " :זכר• זהו שאתרי הכתוקכי ׳1 דעות ה' ״ ולו נתכנו עלילות שמה שהם תושכי׳שהוא סיכה ראשונילהייכן אא ע י י א ק יא פשוט כתכלית הפשיטות מבלי שום שורש חייגו ךלא1 איהי שורש החסדיס,והגכורות דאס כן לא מיקרי ?גשיעוהא״ס ל הדעה לא למעבד ראש ולא למעבד סוף ושיין עלמ^ושיותאי^ולחהואיןצנזכ׳ב^רק א׳ןלא רךמאלאידעא קלי שאכיזכ! כ7?ג

שהוא אור פשוט ולא ש החס״וגיויאיהו דעתו כנזכר

והוא ביה

tp •.־*׳׳יי־ r i ־ - י י יו ז — . , י , י . -י• ׳.י• '״' "י י׳ *1 " ן ־

כ^הה ׳ הה 1 בו ג ן זה תזהו הוי חאצס ותוהו נחשבו לו לנ[אמר אל תרבו תדכרג שאינו רוצה להרכיב זינה כזיניה וכמו שזה תוהו כ' י פ ל

ג&הה

,כיח קד& הקד^ם פרק עהג $(תיםנותן* דכל$ עוזלאלהים .פרק ני׳ג • עב

ה ע ב ר א ת קדש הקדשים •שהאדם מורכב מ י פ ומה שאמר כ

ה ע ב ר א ס סורש ה ס ישהשני עערין! שהס חו״ג ה נ ת ו י ד מ י

יסודוינ לזה יש ראיה בזוהר בראשית דן. j"c ע״א וז״ל

ור(לא איכס לא קיייק ולא בריש הירמי,יתא דמלכא זכו' לא חו

וב«אור - _ ה>גאננר מה שאמר יסוד• גילייע״ק יא״ס היינו•

ס בגויה דהיינו שהיה י ת ס ה י מ משארזי׳לדהיה ש

ם באור• הנשמה וקן ממצא שא'ס עולה אור נמגא שגילוי ו ת ס

ק ל הצמצום מייל ג ק איר להייגי סו ת קא קדעזא היה. מ עתי

ירוק ולא גוון כלל וכן׳ לגו בגו-בוצינא

ל נביע? דמיניה אצטבעו גיונין ק ח פי נ

א עכ-״ל• • הך> מן המאמר שמקודם- ת ת ל

א לא היו הארבעה יסודות כמו שאמר ל

ם ולא ס^יוק ולא ירוק נ ו ר • (לא א מ ח

ותדאיור.נפיק י/ד נכיען דמעייאנטכען

ל הגוונץ הנזכרים ניןלתתאי הייני ע ו גו

ר כ כ ל שהם הארבעה יסידות ו לעי

ר בפרקין. דלעיל כר.אי נביעו-. א ב ת נ

ז ן י י עטר ד השנ הוא שם מ״ה דאיה.ו סו

קא קדישא לכל. דאינןן• חיייג דעתי

ל ק ח י פ קדישין ומאחר דאמר המאמר נ

ןלתתא י נ י י גביעו למיניה אנעבעו ג

ה יצאו ש״מ שהתי״ג שהיא הנכיעו־ ממי

הארבעה יסודות • וא״ת ודלמא להוא.

ד לארבעה יסודות ולא שהוא שורש. ב ע

שלהם • יש לזמר דא״כ היה לו לומר

ו דאיהו צכע ע י ב כ ל ק ח פי המאמר נ

ר למיניה אצטבעו מ א ד מ א ת ת גיונין ל

ה ע ב ר א ו ה ש״מ דמיניה וביה ממש נתהו

יסיליתיכך הוא האמת שהוא כגלל השני

״גתסל־ לאיהויטבעו ן חו ו נ עטריןדאי

ם ה ח ע ב ר ולח דאיהו מיס • גבורה ט ק

ן אלו יצאו ויכשדאיהי־ אנ4מהב'טכעי

ם Djp, הרוח ם אחדי י ע כ י ע שנ .

והעפר• יומוצעים ביניהם-

ר פ ע ה וכל א' מהשנים אלו שהס הרוח ו

לקח חלק ממים זחלקמאש דהיינו הריתי

ס ולח שלקח החמימות של האש ו ח ע ב ט

ל ספר• ע ב ס (זהו שאמר ; ת של מי ו ח ל ה ו .

יצירה שלש אמועאמש יסולס שי״ן,

ק. שורקתמ״ס חנויות אל״ן אייר לשון חו

ק הוא שך>אנן ם והפירו י ת נ ע ב י ר כ מ .

,?יללי

וסור גילויי עמיק». קרישא מאין סוף וחקיקת העשר פרצופים למעלר־ז מהפרסיואו״א שהיוו-ס^רטומפןומי׳ ומהיכןבא להם בחינת הםדייוגבוןו׳ כל זה יובן במאמר בפר^ת בראשי׳ דףט״וז״ל * בריש הורסנות^ דסלכא תפיק מגו םתיפדסתיסו מרזא ד*ם היינו סור גילוי עתיק*** קריעות מאין סוף נליף גליפו בטהירו עילאה היינו סור חקיקו־ן הע^רפרצזפים ל9עלת מהשרם^. הנקר*••*עהית עי.לאה כזיאית^ן במתניתין בסוף תיקוני ז״חן׳׳ל 5 בטהירו עילאוז בריש הומשתוא רמלכא גלץ*מ׳ גלו&ין וחרטמיר ולא יריע וכוי קוטרא בגולמא נעיץ 2עזקא- * קוטרא קשר כנולס** גולם. נעיץ בעזקא תחוב כטכעחו ר״ל היסודות שלהם. היז קשורים בגןלמם והחובל כבירת• וזרתמ כמו פןבער־ז והיינו שלהם־שהו טומטומיס היו כנזכר לעיל• • לא חוור ולא אוכם ולא םימק ו.ל» ירוקס ח ולא גוון כלל ר״ל ע^לאהיה ל-נןהינתחקרים וגבורותכלל• * כד שרר םשיחאעבידגווניןילא3הר^«נו. כשתיקן עתיק^א קדיש<י* דה תיקוניו התחיל־1 למהיר ולשער חםוים.וגבורות לצורך-בניינו כנזכר גק.כן במאמרי $ליהו• ז׳׳ל תיקן־ה׳ מתיקוני הזהר וכי׳ לגו •בגו בוצינא דקררינוהא נפיק חד נביעו דמניר־ן אצגןכןגו גוונין לתתא סתיםגג

סתימו: ־׳

ז מש ה 1תק?קת עשר ערציפים נכו ע

ר לעיל ועתה נרין. א ב ת ל זה נ כ ר מ א מ ק

ל המאמר הפך לשון הזוהר ע להכיןלמה ב

ר כך כריש הירמ?יתא מ ר א ה ן ז כ י כ

ף גליפו כטהירי עילאה י ל דמלכאג

ק י ת ק מגו ס פי {יצינא דקרדזנותא נ

כאן אמר• כריש כירמניתא ו מי דסתי

ס דסתימו . י ת למלכא דנפען מגו ס

ערזא דא״ס ואח״כ הזכיר הגליפו • וי״ל

שבעל המאמר רצה לגלות המציאות איך-

יאית הצמצום הגה ודבר שהקדים כמנ

הקדימו בלשון ומה שקדם טוציאות

א קדישא ק י ת ת ע ע ו נ הצמצום ה׳ינו ת

ק י פ ל נ ל קדישיא שהוא לשון הנופל ע כ ל

ל ם דסתימו שהוא מורה ע י ת מגו ס

הצמצום ואחר הצמצום הוא הגליפין

קיקת שורש הפרצופים לכן ו י - ו נ י דהי

ס דקתימו מרזא י ת ק מגז־ ס י כ נ ם ל י ל ק ה

לאיים גליף גליפו 5,

ונת המאמר• בריש ועתה. נבוא לכויתא למלכא ר״ל כתחליג הנרמנ

ממש^ת המלך כלומר כשעלה כרצוע-

ת ל ח ת ת ממשלתו להקראו-מלך כ ו א ר ה ל

ס לסתימו ־היא. י ת ק מגג ס פ מחשבתו. נ

ה זאת של ע י נ ה שאמרנו שכנח ת ע י נ ת ה

א קדישא דכל קדישיא נתהיייןי ק י ת ע

ם ך יאחר הצמצום הזה ה כ ז הצמצום מ

לאה 5• עי רו הגילופים שנתגלפי כטהי

ט לקןן זה • י״ל ק נא״ת למה הזוהר לא נ

ך הצמצום ח ר א כ ד ל א י ונת הזוהר ה שכי

ת הצמצום יכן ל ח ת וממילא משמע ה

ת ל ת ת א ב כ ל ח ל א ת ו נ מ ר י לשונו.בר*ש ה

כיליי ממשלת מלכותו • גלין׳גליפו־

עה שהיא.. הצמצום. ימאן. שהיא הבקי

לגל?

* , ביה קיש הקדשים םרק כ

טבע סוף האציל אותי ז איו״כ הוא האציל השאר הי״לל אפיק א״ס מ14 ללו מן המ״ס ו , יסת ר״ל שעולה למעלה והמיס נפק סתימיתיה מדאמר נפיק היינו שנ הוא ברצונו כלי רצון אתר שהכריחתלא ו לנאו׳יען שהו׳ירצונו תד איכון שהיא הגים כגל ע״ק דליק שזכרנו כבר להיה סי אוריה דנשמתיה תתש בסוד היא ושת*הם בגיייה כנזכר יאור זה כקרא סמי

. ' ף י ס ן י אדא רזמ י ה ם ה נבי׳לתאתרצי גלין׳ גליפו ב ת ע ום ק ען ג די עיילאה • צריך להיה ל ע מ ם ל דאלו הגליפין האמורים כאן הן ו י ל ע בטהיריעילאה דהיינו כחצי השא י קא קד שהיא בחינת עילתית של עתידמלכא ית׳ ד״ק שהיא הנקרא ריש הזרתנר כ ז נ יהם ט גליפין ו׳1ין איכון טינהירין כ

ע ק א ב ל ע ו ק א רא״ם ב ו טרז ט י ת םו ע ער רמנ ד י ת א א ה ל לי ירא די אוא ר רא ח קי ר נ ה נהי תי עי ח •קו דבקי דו בא לגלית יעכשי ת זכו י ש א ואקרי רחרא ו כ הג ש החסד־ם ו ר ו איך שו ^ ם ן ק ח נ ו הנזכר ש ע י ב א הנ ו ח שי דמ״ק א דתי ת ם ש נ או״א יילא מא דקררינורתא ור־זיא ע צ ו קרא ב הנז ״ א ם י ת ־זוא ס ט בהי ן סחו י עדיא ש י ד א ק ק י ת עילאי! שהו*א עא זעילמרח הי את הנששו א שז צ מ נ

א ,׳ ש א א ו : ה את א נ ק ת

שיין שירק המיס לרדת לייטהוכן תראה כשתשים המים במקיס משיפע מיד יורדים כמו האכן שאפילו שתזרקו עד לשמים מרדתת ר״ל כמו מ מ ליוטהזהו שאתרת״ם ח האכןשהואדותם. אל״ף אויר שאינו לא מרד לתטה ולא עולה לתעלה לפי שיש לו חלק באש רש לי חלק כתיס לכן עזתד באתצע דהיינו שלקח תן האש התתיתותותן התים הלתות ונעשה חםו קר ויבש שלקח ע כ ט ר פ ולח • וכן ע חלק תן המים ותלקתן האש דהיינו קרירות מן המיס ייכשתןהאש • הדי !זתהתי״גדאיהו הנביעו יצאו הארבעה יסודות יזהו שאתר דתיניה אצטבעו

ש יז״ל ד גיינין לתתאלתיניה לייקא וא״תולתה אתר ספר יצירה שהאש בזוהר סיף פ׳פקודי וגם במתניתן תיקוני׳ זוהר חן ות7 ? ס' גליפי ל א ג כ ל מ כ*לד תן השי״ן ילילמא שהאש ניללתן האל׳׳ף שהוא אות ראשוני בטהירי עילאה בריש הירתניתא ד

שילתיבתאשכימהמיםשנילדזתןהת״ם שהיא תחילת תיבת חים• • יי״לשאין הא״לף משמשת לאש לכד כי אם לאייר ג״כ אכלהשי״ן כשתשי׳אותי;אתרהאל"ף נעשה אש נמצא שהעיקר מלת האש היא השי״ן ולפי שהאייר יש לו חלק מהאש מתחילש דףציע״לוז״ל ד ל׳ככאלף־. תו איתא בזוהר ה

ד סמיל* א טמיר ולא ידיע • צריך להכין לתה אתר ט' גליפין וד מ ו ה א ןליתא עשרה יתד מנייהו עמיר יגניז י אלא אם הית ולאו י כ ל עשרה יחד תנייהי טמיר הייה תשתע להמה ליה מ הכי שהמלכיתנתהוזה אחר חקיקתם בפרסא לכן אתר ט׳ .ד י ו "ןת״ש יתד טמיר זגכיזילאידיע הוא על הנשמה להוויה 0ינה ניזשביז v בגוייהי ולכן לא אמר וחד תנייהי לפי שהצשתה אי p k w p v כד בעתן הנפק החי כנינו דגחכין ביה בטש בההזק ד ס ה אומר ע יאתדחק ותגז לחיקו נפקין אינק נהורין דקיקין ואשתמעו בכלל ה£שר ולכן לא אמר עשר גליפין שאם היה י נ י ת לגו מ י לחדא כדין >ץאי נציצו אחזי בהו גיונוי ואצטכעי כלהו כחדא גליפין היה אמינא דגם לי*יא חד דאיהו טמיר א, ג ת ת י אמיד וס1ת\ן ייריק ואוכס ואתעכב ביה שנים עשר ׳רחין יען דאיהו גלזף זזה א׳ אפשי לאימת שהצשמה הזאת לז גליפו• אלא בם׳ גליפין לפי דאית. ילאן' ה ולכן לא נאתר ב י ! • הרי מנ ׳ כ ע א ר ח א ר ת א ולכתר אתיעקרו מתמן ואשתילו בב ה ל ת מ ראיה כרנ־ראשבההוא נביעו הוו הגוינין ככח כנזכר לעייל ״ דמתלכש בגויייהי שהיא הנשתה אבל בה לית מאן לד ח א ה צריך להבין מ ת ע האי נציצו דביה גוונין בטשבההוא בגייה לכך לא נאתר בה גליפו ז ו תדאמר התאמרכאןו חקק ה נ א ת קבכח ואת״כ שהם ט׳ גליפין דטהירו עילאה לתה^בטהירו ת נ ו הע ו ו ׳ הרי שבנציצו עצתו ה י אתפשטיתא י פלידיהבשישואתתזיןלכד יזהו שאתר האי נציצו אחזי כהו עשר פרצופים מאחר שהשרשים הס ט' וי״ל שהכתר משמש לכאן גגומי ואצטכעו כלהו כחדא חיוור יאוכם וסיגוק וירוק דהיינו •ולכאן משמש במקים מלכות למעלה ונתקום כתר י לתטה יזהון השכי עטרי: דאיהו פרצוף אדם אצטבעו כלהדכחלאבארבעה׳ שאמר הפסיק אני ראשון זאכי אחרון • אני ראשון שהיאדא6זה א ל י ל לעשר לטהירו תתאה ואני אחרון שאני אחרון רטהירו ע ו ס ג«ני> לדיינו הארבעה יםיזות ולפי שעדיין אין שס י« יושלם המניין לעילא ולתתא להשלים מניין עשרלהל- ןואתעכבו שניםעשר ( קורגשאינוהירא אותםכי אם גמני

נךקין, טהירל

עוז לאלוןים פיק כ״ג י ע5

ד הגדול • הרי שהאדם חירכב מארכע? מ ע ירחין לאיהו ה גיינין דהיינו ארבעה יסודות וגם ראיה שהשני עטרין הם

שולש הארבעה יסודות} ומה שאמר ככק״הק שלפי שאלם מורכב מארבעה יסודות לכך חטאתו עושה רושם י צריך שתדע שיש הפרש כין חטא לחטא כל עזן לאיהו כאיכרי לגופא אותו עון אינל עושה רושם באתר לאיהו מחשכה וכלעוןדאיהו כחחשכה אותו עון עושה יושם במחשבה » !העצין היא שכענין עכירות שהוא עון שעושה אדם באיברמ )ה הע1ן אינו פוגם כמחשבה עליונה • ולכך אמרו רבנן מחשבה רעה אין הק״בה מצרפה למעשה * אבל בענין ע״א שהוא עבודה נכריה זה העון עושהה אלא צלב צמה לאמר קרא י ט רושם כמחשבה עליונה שאין עי נ למען תפוס ישראל בלבם •״ יזה! שאמר המאמר בתיקווהר לף מ״א ע״א וז״ל שכיבתא תתא אתקרי מחשבה • י הז חכמה עילאה אתקרי מחשבה ולעילא ולעילא מחשכה ולעילא מכלהו מחשבה דלית לעילא מיניה והיא סתימא לצל םתימין עילאה לכל עילאין אי תימא לסליק מחשבתיה לאד6 תמן לא לאתמר כיה ואירא כי עירום אנכי ואחכא להאי עירום אחזי לאתפשט מלבושיה ובגין דא אתמר באבא ואחבאובברא ויסתר חשה עכ״ל ז 1זנה מאחרשקרא לצל אחל ואחל מחשבה ולעילא מן כלא מחשכה סתימא לכל סתימין מאחר לשכינתא אתקרי מחשכה שהוא פרצוף הגוף הוה שלקא ידעתין להחוטא כאיברי הגוף שיעשה פגם למחשבות עליונית לכך שאל ואמר י 'ואי תיחא לםליק חחשכתיה דאדם *גלון היינו כשעונכ עבירה שתהיה פוגמות אותה מחשבה למעלה י לאו הכי שהרי כתוכ ואירא כי עירום אנכי למשמע שלא פג6 אלא בלבושו שהוא הגוף ולפי' שערום מאותו מלבוש לכך נתאכא ימלנתחכא ש״תשראהישתחשכתו לא צפגם עדיין 'ראלי העין שעשה היה $וגם המחשבה מה לו ליראה זלהחכא עיל • וגם ראיה שלא פגם כי אם כמלבוש להיינו צשכינתאיסמר שהוא פרצוף הגיף ששם שייך היגחכאית מלאמר כמשה ו משה פניו ציירא אהכיטאל האלהים«• V האלהים לייקא להיא' שכינצ לצכיל האלהים הצזתר לכר לכך אמר קרא ואירא כיי עירוםאצכיואחכא $ וכמו צןתמצא־ בתיקוני הזוהר לףקי״גע״כ 1ז׳׳לאמרליה אבאאשתמודע בגין ההוא חושך לאפסיק כין עילת המילוא למחשבה סתימא וכוי אמר ודאי' הכי הוא לא& אלין צהורין זתתשכין הוו מיניה לא הוה יכי3 יןזשךלאפרשאעל׳ל • הרי שהעןן אינו פוגם כמה שהוא לכרי

! י ת י -

נית קיש הקדשים פרקי כ״נ

'טהירי וטהירו וידוע הוא שהאלהות צריך שיהיו בו עשרה ילפי שאין האלהותצ1תית מעשר לכך אמר ומבלעדי אין אלהיס לפי

שהוא י^שליס למנייק עשירה עיילא יתתא } • נחזור לעציינני מה שאמר המאייר קיטרא צגילמא צעיץ בעחקא הביאור כעוד שהציציצא פטישא חזקה לא עברה דרך אי״א לסליק אותם היו אברהם ושרה טוחטומים "מ״ש קוטרא כגילמא נעיין בעיוקא כלימר שהיסידזת שלהם כיו קשורים כגולמס זתחוכים בתיך רחמם להיא עיזקא היי נעיץ כעיוקא והיינו טומטומים היו שהטומטומים אע״פ שיהיה זכר או נקבה ככל עול שלא יסדק לא יידע אס זכר אס נקכה לכן אמר לא חמור ולא איכס ולא יריק ילא סומק • זכר ל' גווניםד ל' בחינת שהם סיד ד' יסידית ארמ״ע י וככר ידעת ג אלי נ שמחסד יגכירה שהם כסוד זז״ן נתהוו מהם ד׳ יצןידזת הנזכר י לכן ככל עוד דהוו טומטומים לא הוה לא חיוור ולא אונם יכו' ומה שזכר ר' מוכים כנגד ד׳כחינית שהס חיייר צגד החסד שלא היי חאדיס איכם נגד דיצא קשיא שלא היי דינים * יריק נגל הרחמים שלא היו ראמים ״ סיימק דינא רפיא שלא היה דינא

רפיא • ומ״ש'ולא גוון צלל זלא אמר שוס גוון רצה לרמוז שלא ״ *אמר לא היו צל א' לבדו אכל היו נכללים זה בזה ולכן אמר זלא גוון צלל אפילו מעורבים הגוונים זה כזה ויוצא גוון אחר

י כלול אפילו זה לא היה לכן אמר ולא גיון כלל ;h בזה זרע אילן אין כי שים מין חהגוונים אשד כאילן y t i ״ כי כאילן י£ בו ד' גייצים העץ איצם העלה ירוק הפרת לכן הפרי אדים יאם תערכם יחד הדי גויניס אלז יצא טון אחר משינה כלזל מארבעת) ולא דמי לזרע לפ*כך אמרד גזונין ולא גוון כלל! ומ״ש כד מדיד חשיחא עכי (אנהרא האי אדד הייצו כשירד האור דעתיקא קדישא דכל קדישייא לתקן תייקייניו על ידי אותה' הירידה נתהוו החסדים והגבירות להייני אור ישר ואיר חיזר * יז״שעכידגייונין לאנהרא דווקא ולא לאצטבעא דאח״כ הצביעו דנפיק צבע הגווצין יוכן תמצא כלשון ״ערכי׳ האצילות'נקרא אישטימדת ר״ל

; התפשטות 5אור ועלידי ההתפשטות זה' עכיד גיוצין לאצצראי צפיק חד צכיעו ש מ לגי בגו כוציצאלאיהיאתא \• ודעכמה ילמסולאצי רכג למניה אצטכיגי • עדעתההוהקשי לאמר המאמר קוטרא בגולמא יעתה כא לפרש איך היה

'מוציאות וז״ש נפיק חד נכיעו שהם הב׳ עטרין שהיא שס מ״ה י • מזכר כתיקונים תיקון ראשון ששם מ״ה׳ הוא הצביעו דמניה

: לתתא ן י נ ו י ג ו אצטבע י י נכר

/ ביית קדש הקרשים פרק כ

כבד ׳לעתשנשחות הפרצופים דאגילנת כמו תכיה. • דמיניה אצטבעג גיונין שמדע כל גוון כענ״ו עליד>-י עניה אנטבען גזיכין. לתתא להוא הנשמה שבא להם. תמכו מן כירועשהוא פנשמתא לפרצנפים לאצילנת י ע י ת ס ע ם י ע ס p דאיהו בא מעתיקקלישא דכל קדישיא שהוא ותא דאין סוףי יור«א דאין סוף ; ן אין סוףהי דהיינו מה שהיה גנוו בעיע ולא בקע אוירא דיליה לאתיידע הייני כשבא הנבועו, ק בר כאבא ט ע הזה בקע ולא בקע • בקע ׳ולעילא ל שנגנז כתוכס קולס השבירה בעתמניאזתפ. י ילא כקע לתתא שהיי כסודטןמטומיס י אוירא ליליה לא אתיידע כשביל דעדיין לא יצא לתק יואכא לפי שהיו כסיד טומטומיס . על דממ דעיקו דבקיעיתי? נהיר נקידא תלא סתימת עילאי; . הרי שככת ההיא נכיעי דעכר בגי אכא נסדק אכא ונהיר כסוד ינ״דשיצא יסידגלתק שהיא העיק׳[ התחתיןהני עד לתע דקיק( דכקיעיתיה נהיר נקידא חדא סעיתא עילאה םה.יא היו״ל

ן י נ מי פהמז ר כמי הי הנ כראלאהי ה די מ א ל ד ד י ע ל כ ב ש שלדיכראהםחסדירחעים • ח"ש.לעילא כד מדיד|משיתא

עוז לאלהים פרק כ״ג

א • כמג דאמד החאתר ודאי הכי הנאדאם אלץ נהורין פ - ע ויותשבין היי תיניה לא היי יכיל תשך לאפרשא ר״ל לא הוה יכיל חשך לאפרשא כין מחשבות דאינין מחלק הגיף לאותה מחשבה דאינה מתלק הגוף וזהו פאמר המאמר דאם אלין נהנדין יתתשבין היו מיציה• מיניי דייקי לא היה יכיל תשן לאפי־שא שאין תתשכו' העבירה פיגתית אלא במחשבה דאיהז תחלקי הגיף • הרי שאיןןפןגם אלאכתלקיהגוף דלעילא י אכלבעת^כה דאינה העוגםי ןאס תאמר והרי אייח תכתים.ש.אדס תתלקי הגוף איני פו הראשון כפר כעיקר וקשיא לתה שאתרתי • ישלותר דהאי כפרקר שאתת היינו כמלכות שהיאעיקרא דכיתא והיינו י "כע שאתר זאיראכי עירום אנכי ואתבא כנזכר לעיל • וגס דייקא תדאתר ואירא שהוא תלשין יראה שהיא מלכות כדכיגיב ראשיתרבינו ע״ה חכתה. יראת ה' ותתנה צריך ליראה כמי שאייר תשהי ייסתר תשה פניו כי ירא תהכיט אל האלהים • אלהאלהים לייקא זהי שאמת רז״ל כפר כעיקר היה • הרישאיןתעאואלא

ב ורע :. ו ע ת ע ד ה ן גמלכותשהוא. כסיד עFyj1׳j/־—י-•1־ — ־׳־• - י • 1wrwומה*/1/״

ה א ל י «נביד גזיצין לא;הרא לגי. בגז. כוצןנא דהיינו גוונין דאכא האירו כגנ אמא דאיהי כוצןנא היי נהיר נקודא חדא סתימא עמ וס״ש בתר האי כקודא לא אתיידע כלל • צריך להביןלתה לא אתר כתר כן ההיא.נקולא לא אתילע • וי'ל שאנו כעלנתי לראות לפני לפכיס אני באים עד ההיא נקודא ״ אכל לבתר האי• כקידה לא אתיידע כלל כלויור תהאי נקודה ולהלןק התחילה התירה כראשית(תרכימי כחכמתא דעכלל • כגיןכן אקרי האי נקידהראשיעמאתרקדתאה דכלא ל י לא אתי

שהיא סגד דהא< נקודה ן ( יבתאתר זה ?ש.חין 7חין, ככמה.לרכים יכילם ישרים יאם יעזור ה׳ כחיים יתבארו באר היטב בתיכור תעצומות כאירן־ אי״ה )

עוז לאלהים נ*רק ב״ר #םהיטנותצ רכל* בית קדש הקרשים פרק כ״ר

ל הוציאי הכלים ומה שאמר בכית קדש. הקדשיםעל ענין סוד גילניעתיקא ביאור מאתר זה מואחר שנעשו עוהר כראשית לף ט״נ >'א וז״ל לכשמתא דתיי דמלכא קדישא ושכינתי' ככר נתבאר קרישא למבואר בז כרישהירמנותאליולכאגליף גליפו בטהירו עילאה כיציכא משמעותו לעיל ולבא אל ביאור המאמר וכשיצא וכוי צריך דקרדינותא נפיק מגי עתימא דסתיממ מרזאדאין םיף קןטרא להודיען כי• כמו שיש למטה פרקי פרקין כך מכתר למעלהדע שסוד ' ״ ו ׳ ק ק כעזקא לא חימר נצא. יאילך מתפשט כפרין׳ פי ע כגילתא נ

ע פי כשכעא י י הי ה עיד נרין נ י כ י ח ו א מ י מ י דחיניה. קריש*** מתכסה ס ע בי קחלנ פי אנ נ לגו בגו םציח שיש נ י א זאייא ת כ א . עילאה ע״י אריך כנזכר שכאים לו מית״ז ד א ל ן ן דרך מ אצטבעו גווניןלתתא סתיחא גו סתימיג ולא כקע אוירא וקכלאבאמ״ר ואסאםין ונזדווגו להם זיווג שעל ידי המוחין הבא להם ך ערזא דאין סיף מאו הכליכז דנשמת» דתיי מתעגררזייינם אכל למי׳ק שאינו מקבל צי י דחיקו והו דע כללעלדמג הלאאתי לי דיn^K יזדי>«א בנ״לוכשיצאר־! מאו״א כנזכר אם כן מהיכן באים v - A m A«nn . ס ה ם ל מאו״א כנזכר אם כן מהיכן כאי

ם חי מו דבהיעותיה נהיר כקורא חדא םתיייא דטלכא קדיש» בג״ל וכשיצאו־!

7 כאמא א ל י ע

1

ביוג יקיש הקישיע פרק.r fjj , טהיטנותא דכלא עיז לאלהיים פרק ב״ר ער

ע ל( תעתיקא >4ילאהכתר ההיא״כקולה.לא. אתידע כלל (?נין p אקרי א עויזים.* הדעשהמנחין מלמ״קושביכיגיה ב קדישא ך״ק err מתי״כ דיליה״*מהמוחין כנזכר הבאים למק!׳ו. ראשית מאמר קדייאה עכ"3..־» י כמכת כמאמר הוא גמה יוצאים נשמות ז״ון כאשר יתבאר לקמן וכבר נזכר שזה הערציף שהקדמנו לעיל.כענין.כונינא דקרדינותאדהכיצוכא ג״כ נקראא ׳ ש דף צ״א ל ד לע׳יק לכל קדישיא הוא למעלה מן האכילות יגעתק״ו לפעמיע ?נציכא לקךלינותא כלאיתא הזוהר ח ו1."ל והאי נציני סלקא ונתתא והאי אקרינותאעכל • ובזה.נבוא ביצינא דקרדי לנדון. דידן מ״ש התאיי׳נונינא דקךדינית׳ נפיק ..מגו.. סתימו לסתימין תרזא

דח״ס היינו הנינוצא הזאת שהיא תלד. מהנשמה כאשר קןארש בפךקין דלעיל שבאת ל^ייר כל pip מק:׳ו שהם השני י׳גטרין זהי שאמר בונינא דקרדיניעח לאיהוהנינזנא נפיק .כרצונו הטוב ייjו סתימא דסתימין מרזא דאין. סין׳ ״גי דעתיקא קדישא דאתקךי רזא לאינסוף מהשאמרקיסרא בגולמאריצה לומר שהכציצו הזה. לא יכא פשוט. אלא מליגש ביען־ השני עטרין שבאו.יועתיקאקדיש׳ שהיי מקודם גילם בלי צורה • וזהו שאמי קוטרא בגולמא כלומר קשור אותו נציצו כתוך אותו גולם.« ומה. שאמר נעיץ בע1קאהיינו שנכנסו בגו אבא ואיוא ולכך אמר נעיץ ולא. נעק.שאם היה אומר נעו) היה משמע שמקודם נשיכא מעתןקא קדישא. .היה נעוץ בעזקא ולאו הכי דתמן ליכא עזקתא אלא .הכדור שנברא נקרא עזקא שהוא כמו טבעת וכבר אתר בריש המאמר דגליףק ס ג א ק ז גליפו ואותה גליפו נקרא ע וכשנעץ הגולם הזה דאינון השני עטרין אם הניציצא דבגויייהו צעק יתהין ?אגירא לכיא הזי נעיץ כעזקא להאי עזקתא לכה שךיה, אויראלכיא והאי, קךיתא לעל גבי יראיתיבעלגבי או

טא^ןא.ןה. הפרצוף. הקדוש שהוא מלכא קדי> ויצאה כת זוגו אדוקה, בו מיד צחיח חסד ע• לאה, החמשה

םתיפאה דע״ק דרךניסי^דריש^ י דע״ק לנימ-ןירישא דמ׳׳ק וסתמן עיכר לםוח# דיליה דאתפשנ* ללב׳

׳׳ב נן/יכומפ/ליאוח. שבילין שדגן חכמה ולפיכך בל חיי מהנד,ג.כל׳׳ב נתיבות בסיד מרת רבו כעשיך ה' כלס בחכמה. עשיתבתבמהדייקא וכל נ*מא ונימא אקרי מש*כ<י« .דמבועא ,ממעין םתיס*ן,דנפקי ממוח^החימאית דעתיקא קדישא וכד מחחברן לברב׳מותין. דהיינו סומא סתימאד־־. דע״ק ענן מוחא ומ״ק כאילו אתעבירו הד מוחא בסוד חכמות כחוץ. תרונה תרי • ברחובות החן קולה תר והאי לפויש לון וחבר לון אנפין באנ5\ןוזווגלון כחד# והתחברו זיא בד* וגדין אתתקנו עילאץ ותתאין דהיינו שתכף.נמיד• גכנסו הכליס שלהג׳ מלכין בתוך אימא ונזדווגו או״א פעם ב'ובררו אותמ ברור מזוקק ויצאו שבעה פרצופים קדיש$ והנשמות שלהם יצאו מזיווג טסלכא קדישא ושבינתיה הנ״ל בסוד כי ששת ימים

עשה ה' את וקי:

עןליס למעלה מן האצילות וכשעוליםקל נראה או משפיעי׳ ברבוי בסול תרחו לי על כן משכתיך תסד ובסוד ותתצכ אחותו מרחוק ומי שמתעלים למעלה לתעלה ושם תזדויגים לעשועהנשמות הנזכרות וכשעולים למעלה תשפיעים.ם גמורים הוי על כן משכתיך תסל חסדיונת הפסיקדרשוה'בהמצא; וזהוג״ככו קראוהו בהיותו קרוב והלא אין קוראים אלא למי שהוא רתוק . וי-״ל דהאי קרוב לאו קורבה אצלינואלא קרוב למקור שיצא תמנו דאיהו עתיקא קדישא דייק שמתקרב אצלו ועולה כעולמות עלו שאג יש בידו ריבוי שפע להשפיע וז״ש וישובו אל ה׳%ירח.מהו ואל אלפינו כי ירבה לסלות וישוב אל ה׳ היינו כשהוא מתלבת כ<"א אז. יש בידו לרחם אבל לא כל כן. כיגא ואז יקרא בשם הני״האבל אםכדי כשהואמתגלה למעלה תן האצילות אינן נקרא בשם הויי׳ה אלאבשם אלהינואזא שזיווג מק״ו צ מ חג נ רבהלסלי י הוא למעלה. מן האצילות כסוד אמצאך כחוץ נכו׳ טוו שפירשתי לעיל יזש״הלא תחסד עי חי וכשיצא מאתא זנויחיד נ היינו המוחין שאמרנו לעתיקא קדישא דכלקלישיא ולכך אמר חסד מחכמה עילאהלפי שמוחין דאו״א היו מחסליםת דע׳יקדכל קדישיא ממש ולא גמרו ו גןחסד דחקמה דיליה כמו המוחין דמייקק דרך נימין ח שבאים מחכמה דע"ק,ד

; ד לע״ק דכל קדישיאלניתין לרישא דת״ק וככר ילייגלן״ שהחכמ׳ מוחא{משם נכנס כגי אכא כלאיתא בזוהר ויקרא דן< רק יזתין וכיה אתגניז האי- זבע^י י נ ז״לאכהואתרוחאלג הוא^כחוח ויישם הכיתין יוכקיס וזאת הרישא לאו היא רישא ע״בו ל^ריך אכפין שזאת למעלה תן האצילית ות״ק כשמקבל מוחין אויראעכ״ל • ומה שאתר לא תמר ולא איכס ולא סומק ולא,' שעיליין לא הןרכב פרצוף אלם לכלול חארכ^ה• ; י י P ז n אליןלאכתיך האצילית מקכלם.אלא עילה למעלה ושם מקבלם >

בחינית ואלו

ד י ק ב ר ם פ י י ש ר ק ח ' ת ^ י ׳ ב

&לו היה מקבלם תוך האצילות היה יצריך לעבור לדן"אריך אנפץ לכך אמך דרך כימין דע״ק דייק לכיימין דרישא דת״קכלי הפרש ביניהם לפי שמוחין עילאיין אלו איכן'יכולים לסמל אותם אריןאכפין ואי״א פי אם תלכא קדישא ושכיכתי׳ביעלותם ־לתעלה . ויש הפרש כין נימין דעתיקא קדישא דייק לנימין דת״ק שניתי) דע״ק דייקמישכיס תכפנים ותוציאי) לחוץ אכל י'בנימין למייק שואבים מבתק (משפיעי' לפנים והשערות לאדם הם כתו שרשים לאילן שעל ידי השרשיים יונק האילן בסוד כי האדם עץ השדה וההפרש הוא שהאילן שורשו למיטה לפי שינקה מן הארץ אבל האדם שינקתי מלמעלה לכך שרשיו שהם הנימין למעלה כראש ומשפיעים לפנים ומשם יונק המית דמ״ק ־ ש^א מתפשנ! ללב׳ שבילין לפי שמ״ק רימז לאורה שבנתב ר6

כה כ״כ איתיית יעשר ספיירייידילי׳הריי ל״כ יוכל חי אתנהג בלב׳ 'נתיכותשהם השיניס שהם ל״ב • שאלמלא הם לא היו יכולי6 לחמת בני אדם יצולם -יונקים מצח המוח הרי שכל חי אתנהג י 3האי אצאתא היי צלם כחכמה עשית ! 'ומ״ש כחכחה ^ ׳דיי^א לרמיז על הל״כ 'צתיכית לפי שח״צ מ״ה ר״לת״ך מ״צ ")התן£*כל יטעום לי נימצא שכל׳מהיות הגיףמתהצהמןהאןכ צתיכות שהם ל״צ'שינים £הס סוד רחייא דטאצין תנא ״ iלו ל לצד'יקייא(נ1נחנ'ין כדילהשיעים את האן צאצא שהחכמה הוא החן הוא עיקר הגיף שאס לא יטעם החן לא'תהנה הגוף bfirt לבד נתצי7שה'יאכח הגוף יוק אך עילה כ״א שהוא מיל(* ״ דיתילוי דשם ת״ה יד׳ איתנות הם ל״ב הר* 6חכי*ה הוא ל״כ צתייבית הוי בתכתה דייקיא שבחכתה. י1תקייס עשייתו :1 Di״>fc שתייק המותק שלו ה6 ממית לע״ין ל״ק #כשא יקשה ל{ שא״כ שאר הפיציפי׳ יהיו ייתר תעוליס אפדצן״ •״לתייק לפי" שהמיחין שבאזלאי״א להי"צזאפר^ף למ״קהי/ ־''*זחסדי״סייגצזרת לע״ק דייק שהם הב׳ עטרין 1ה#חין הכ׳א?£ 'למ״ק לתאילז׳ פרצופים ה5מתיחאייסתיחאה לעתיקא קדישא לצל קדישייא וכי הזי פרצופים יותר מבולים מפרצוף מ״ק . ־5 והתירוץ היא כילעולם מ״ק ושכיצתיה אין דימה להם צי ה

ס עתיקא קדישא דכלקדיש^א ה ^ ל צ עייזר ה

<נפש ונשמתא דמי ק ה>ה<א הינשמתא דכליחיילעתיקא קדישא לכל קדישיא אבלהנשתיתשל הזי עדצופי& אינו ק כ> הכשמתא שלהם הם מזמזגמ״ק (שכינתיה^תוג'י*ק׳׳י הם תתיתא דעתיקא קדישא דייק נמצא &הכ6מה 6ל הי׳ פרצופים הסתחו״בידע״ק לכל קדישיא צתצא שמדרגת 5*לכא קדישא ןשכינתיה״היא מעילה מתר תפולם שהנשיות של*היא׳5א<צ£

צשתה

עוז לאלהים ־פרק י כ״ר

כתיכית לפי שעדיין היה גולםכדאתיר קוטראכגולתא לפי שהיו קיטראכגילתא לכך לאתיייר ולא אוצםוצי' ־* 'ימיהש ר שאמר כד תדיד משתתא עכיד גוונין כבר ברור בזוהר ח לף צ״א עייא וז״ל ומשחתא אקרי קוהמדה יוכו' •והאיצציצו סלקא ינתתא והאי אקרי כוצינא דקרדוניתא יכו׳ ־. בהאי• י(כדין אקריי קיו בזציכא דקרדיכיתא נהיר תאן דנהיר וכזי. י התדה עכ״ל • הרי תן התאמר הזה שהכציצי מתקריתמשחתא וכאן מקודם יהיו בלי שים טבע צד עכידתשחתא ע'ביל[זי'נין •ר״ל צד אתחיל לשער לשני עטרין ולעישיתם פרציף אז עביד גיינין לאצהרא לגו ריצה לימר לאצהיר ככל העולמית שכלם הס זה לפנים תזה ופרצוף אדם כליל באמצע וכילל כלא בקי האמצעי • ומה שאמר בגו כוציכא צפיק חל ציביעו דמיכיה אצטכעו עיוכין לתתא האי כיציצא לקאמר הכא לאו היא ההיא ^זצינאדקרדינותאדקאמרלעילכי האי כיצינא איהי אמא ולכך תראה שלא קראי כיצינא דקרדיניתא כיי אס כיציצא לכד ודייקא צמי שהיא ביצה מלאמר המאמר בגו כיוציכא נפיק חד צכיעו דככוצינא דקרדיכותא ליצאלג! מיכי^ אצל כאמא שייך למימר בגו כוציכא < אי כמי שאם האי כוציכא מדבר על ההיא כיציכא דרישא היה לי לומר 113 ההיא כיציצא נפיק חד צצ'יע1 שאז היה מובן בגו ההיא כיציצא לאדכרצא לעיל י אדלא אמרה ת הכיכיאםבגויביציכאלבד י ש״מ דעל ביכה מלבר ע שבעה צצטייר זכפק לאורה ההוא נביע{ לאיכיה אצטכע! גיוצין לתתא ואף על גב דאמייכא לבייה ־אתפרסים שור6 החסדים יהגכירית אפילי הכי לא אתאוי ביה שים גוון כי אס בתיכהלכדצמהדאתתרכיהאתתזי.*לא אתחזי קיימא ילא ןייתא טמיר וכ|תים בשמא לא אקריאלא ת״י(תאחר לכשתאb איך יתכן שייצרו יעןכיציאצ1מיר<סתים' כאאקרי הארבעה יסזדיא אלא בתינהידארבעה גיינין nrj<3 כיה' ואחייכ מיניה אאפשנ1י הגיוצין *אצנ1בע} שציכר ריש(מם יגיוכם זהו שאמר למיניה אצטצעו גוונין לתתא • ומה שאמר בסוף המאמר הוא להודיען המציאות להאי נפיק! איך הוהדזהו שאמר המאמר כקע(לא כקע להיינו שצקיג ־הגולגולת וכשאר באויראדכייא ולא בקע עדיין להכנא כחכמה ומשום הכין פסיק בנאים * זחה שאחר אוירא דיליה לא אתיילעלקאמיג לאמיכאללא בקנצ ה הואאעי עותי קןלכקי עללמםדאי הקרום לעכור האכא עדיין מכל מקים חג1 לחיקו לכקיעא ראשונה כהיר כקידא חלא להוא אצא (התחל הגלוי ולכך צקראאכא לאיהל חכמה ראשית צלכתיב ראשית חכמה דכיה

אי/חזי

wa , n^ iu - — - . . . . . . .

M לאלוזלט פרק כ״ר עו*

ד נקידה ולכן נרמזת ביו״ד י אכל אתחוי ראשית הגלוי כסוד דקאמ׳ דהיינו עד דמגו דתיקו ו למודעי מאי האי ע צריכין אנד איה קאי ארישא שהיה לו לומר ומגו דתיקו י ועוד האי עו אסיפא דאמר אוירא דיליה לא א ע ק כ א ל ו ע ק כ ר מ א ק דמ י אדהי י לאוירא דכי א ק ד איגידע • יש לומר שהאי ער הי ד דמגו הדחיקו דבקיעותיה נ דע ע דאוירא דיליה לא אתיר האי נקודה לאי דע ובעוד דלא נהי ל להתו הנקודה ואז התחיר ההיא נקודה לאי ת ד ומה שאמר ב איגידע ולכן הוצרך לומר על • וקשה מאחר שאמר שנקרא ראשית מאמר ל כ ע ד י ת אע כלל אלא יש לומר שהאי כתר ד י ת קדמאה אין אחר דלא אא ו רוצה לומר שההיא נקודה ל נ י א ע ד י ת האי נקודה לא א

א ראשית אלא האני ר ק י נקודה נ א ה ר כ כ ש ך כ ר ח א ת ע ד י ת אר ההיא־1 ת ת אלא כ ע ד ו ר האי נקודה רוצה לומר שהנקודה נ ע בע כלל כלומר ההוא דקאי אחר ההיא נקודה׳ ל י ת נקודה לא אן הוה בביאורי ר לך הגלוי אי א ב ת דע כלל • הרי נ לא אתי המאמר הזה ואיך נולדו הארבעה יסודות וכלא י 5 י! ה א מ ד ק ם ד א ר משמש למלכות ד ת כ ד ק ה ״ ק כ וטח שאמר כ^ י דאנ ר לאצילות כסו ת כמקום מלכות זבחקזס כ ראשון ואני אחרון • לזה יש רמוז בזוהר כראשית דף פ*ג״א ונרסייאי־י ״ ס ר כ ה כרסייא ל ל ת י א ל ח כ ת ש ע״כזז״ל אf א ת ח כ ח ד א ז ל כדרגין תשכח ר כ ת ס לגבי עילאה עלייהו וכד תה לאיה״• א ת ה וכוי כגוונא דנהורא דכוצינא דנהורא ת ל ח י א ה כת ט־סייא לנהורא עילאה • ד י כ ע ת ת בפתילה א ק כ ד ת א אוכמא ו׳ ן ק ב ד ת מ ל ר כ ת כ ל א מ כ ו חוורא דשרייאעל ההוא נהורא אורא־ כרסייא לנהורא*• א נהוראחו ו ה ה ת ד י כ ע ת תרוייהו ארא הו אנ ל ההו ע א ר ש ד ה מ ע ד י ת מא דלא אתחזי ולא א סתי

ל התחתון•* ורא עכ״ל • הרי שמה שהוא כסא לעליון רכיב ע חום ד א א ל ס ת כ נ י ח ר שהוא ראש לאצילות הוא כ ת ר וכן כ ת כ כ>unn ת ; וכמו כן תמצא בזוהר׳ הו מלכו קדמאהדאיה טמירלקיימא־ בגניזוותל״• א ל י ע ע י ק ״ל ר ז לףס״הע״אול ח א ת יזאסמירא לכלא עליה האי אתאחד ולא א נ רה ג ספיו רזא כללא דכלא כרין דע ולא קיימא כסוכלתנ כמה דלא אתיע ד ה ת נ ם ולעלמי עלמיא עכ״ל • ה ל ע הוא כריך שמיה לר מ א ע שכן נ י ק קרא ר ע שכמו שתיית נ י ק שחכמה גם כן נקרא ר

- / י ז מ ת ה מ כ ו • וכן תמצא שהנקודה של ח מה שמו ומה שם כנע שכן תמצא כזוהר י ק א ר ר ק ח שהפתח נ ת ע דאיהו פ לרקיה ל ו ק נ ה א י ת קמץ ועל ראשי התי׳רקיעדהחיה ה ד ו ק נ שדורש כל ראשי החיה רקיע . ע ועליה העתח דהיינו צנרת קמץ הוי ו

0 w J X ?

| • ־דיי׳——•-ז

1 ביית קיש הקדשים פרק כיד

א קלישא ל״ק ממש אכל נשחה של הזי פרצופים ק י ת ע , נשמה ל v

א קלישא דכל,קדישיא ולא נשמתא ואפילו ק י ת ע ס מוחין ל ! הל ידי שחתעבי־ים כחלכא תם מיד אלא ע ם או בלי ם סו נ I זה אי

נתיה! ן קדישא ושכי

וט״ש וכל נימא ונימא וכוי הוא כמו שאמרנו שאלו הנימיןים מושכים השפע אלו מושכים לחוץ ואלומושכין לפנ כנ״ל לכן כולהו אקרון משיכא דמכועא ממכועין סתימא דהיינוה שברישא דעתיקא קדישא ד ק ולכן אמר א ח י ת מחכמה סי ע מ ן דלא סתימין ואינון מ י ע מ ממביעין סתימאין שיש מם מקור הנשמה ח״ו יראה קיצוץ אבל המוחין ת ס לנשמתי דאם ין בתוך הראש והשערות אינן יונקים מן הנשמה כי ם סתומי הןלחוחא מי ם מן המוח הזי תשיכאלמבועא ממביעין סתי אש וכל ״ מ קא קדישא דכל קדישיא J ו ה דעתי א מ י ת ! סך ן לבר וגוי הכיאור הוא מ״ש לכר לכר דייקא ולא כתו י מתחבר האצילות אלא לעילא מן האצילות כנזכר שבהיותו מלכ׳קדישאך האצילות מתלבשים כתוך הפרצופים מלכא ושכינתיה כתוך ו ת ה כ ת ס יזדווגו ע ך ישראל ושכינתי׳ כתוך רחל א ן קדישא כתו | האצילות נמצא שאינו זיווגם אלא זיווג הכלים ואס יבואו המוחין דעתיקאקדישא דכל־ קדישיא עכשיו למ״ק ושכינתיה ן׳ לחי ירדו מוחין הללור״ל למי יצאו המוחין האלה מגו מלכא I קדישא ושכינתיה שמזעיר ולמטה הוא עלחאידפירודאואיך ! יתכן שמוחין כאלו ירדו לעלמא דפירודא אלא כוודאי שאין זיווג מלכא קדישא ושכינתי׳אלא לכר מן האצילו׳ואז הוא זיווגםד ויהיו האדם ואשתו שניה' ערומים ו ממש ולא זיווג הכלים כסר מוחא דעתיקא כ ן ל ר כ ת ת ח ד ל זה אמר כ ע לא יתבוששו ו ודו חד הענין הוא ם מוחא דח״ק כאלו אתעכי קדישא דייק וגו׳ עח בין המקור וכין המיס אז ו ת ת שאס יהיה צינור פ או במקום ממש ואע״פי שנראה כב׳מקומות מאתר ם התהו יחשב כאלו הם זה לזה ומשיכא דחכועא ביניהם אז יחשב כאלו י ח ו ת שהם פל מוחא שאע״פי שיראה דו ח ס א׳ וזה שאמר כאלו• אתעבי הא קדישא דייק ק י ת ע שמוחא למ״ק הוא ברישא למ״ק ומוחא ל הוא כרישיה כיון שהמשיכו למכיעין סתימין שהם השערותאחדא ועל זה זכר לעיל אתעכידו כאילו הו ן כחדא כנ ר כ ח ת מת כחוץ דו חדאוז״שכסוד חכמו אמר כאלו ולא אמר אתעכים ה דהיינו כשעולה מ״ק ושכינתיה לעילא מן האצילות ה נ ת מא קלישא ל״ק ולמלכיקלישא ושכינתיכרחוכות ק י ת ע ב׳ חכמות לר ה נ ל רחובות ה מתן קולה להיינו כאותו המשיכי לחכועין בסול יתכן לפרש חכמות ו דו חל • ע ת אתעכי כו ) כאותם הרחנ

, כחוץ

עוןלאלהים פרק כ״ר היון קד* ןןקושים פרק כ״ד

ניז5עי לתריןדפתח וקרא רקיע יכן אסר שעל הרקיע אית חד קפירה ח״לרקיע עילאה יכו' יתד סעירה גניזא שייירא דכלא עליה • הרי שתדבר על הכתר שהיא על התכתה יעל האי סבירה אמר • ומה שאמר אתאתד ולא אתאתד בתה דלאה לומר האי הכירה דאיהו י אתידע ילא קיימא כסיכלתכו • ח כתר אתאתד כמה דלא אתידע למשמש כמקום תלכיתולא אתאחד ללא מלכית איהי שהיא כתר מאוצלת והמלכות צריך שיהיה מיניה וכיה היי אתאתל ולא אתאחד • הרי שכתר

משלים לעשר לעילא והיא ראש העשר לתתא : יתה

נו שתיגלכשימ* י בהו׳ן תרצה על תק״ו כשהם תקנןדקורם דהיק יתרבה ת בתי כלתטה כאצילות או נראים ב' מכמות הר חכמוז יהינ ם קץ א ה אכל כשעילים לייעלה באותן העילמית שאין לה נ י ד ת בחוץ ע א׳ הוי ברחובית תתן קילה • עוד יתכן חכמוא להס* ו ב ל ב כ בי כד יתקדאו דודים דאעון נפירודא אז הם כ' אי ברחובות. ימתין מרחנכית הנהר אז יולייע יהיו לכשר א' הוהא י דעריש. מ״ש ו ס רחוכית הנהר: ו תתן קולה כלימר ע לזן יחבר לון כחדא • והאי רמז לעתיקא קדישא דייק דפריש.א ר ב ת י ל לין לפי שיצאו מק״ו אדוקיםננוכר ימה דפריש לין כדן יאיתבסמ* לזןאפין כאפיןוזיייג לין כחדארמז לזייוג התתתית ו ל י דא בדא שירדו המיחין להוציא הנשמית n׳ פרצןפיש דאצ׳פרנופיסדאצילוי^ ן דהיינו עילאין שנתקנו חת״ק ישכינתיה לזיויגס ״ ותתאין שיצאןהן וכדין אתתקגו עילאין(תתאי שלא היו עדיין מתוקנים כי היו עדיין כתוך הכלים של הז׳מלכיןלפי שלא היה בהם נשחה לחיותם וכשנזדמגו מק״ו א*ה ע י א ה ל ז ״ נעשו הפרצוף לפי שהנשמה צריך שתהיה קידתות לגוף לפי שע״י הנשתה מצטייר הגוף כדאמרינן בניציצא עא ר ק נ ל ו ט ד ה ל שמק״ו הוציאו נשמות של הזי פרצופים והחיו אותם אז עלו להתברר • ודע כי התותין הם סו ר שני ע ח י נק רפאים תפיל ר״ל כי כשכא הטל שלך שהוא טל אורות לייקא נמי שאמר אורות. א נ1לא לכלוחלא וז״ש כי טל אורות טליך ום ת ו ק רפאים תפיל שהיא שריפא את הז׳ מלכים שכיררה א א ולא אתר איר או אזרה רמז על הזי נשמות הו י טל אירית טליך אז הר רו ה בבי ת בירור מזוקק דהיינו ככיריר ראשין עלו הדעית לכר שהם הנשמות כנ״ל נמצא שכל שאר הפרציף נשאר אכל עה כתי פני עלו בחינת של כל פרצוף ופרצוף כיל( בעשר ספיריתיז ויצאוז'פרצופים והנשמות שלהם הס מזיווג מ״ק ושכים ולא י מ כנזכר : ומ״ש כסוד כי ששת ימים עשה ה' וגוי היינו שמק״י עשו הנשחיתשל הו׳ קצוות ולנן אמר הי ששת י' ה ה ש אמר כששת יתיס שהוא עשה לששת ימים שהם הנשמו לפרצופי דאנילות שיצאו ממ״ק ושכינתיה היי כי ששת ימים עה נ י נמצא שמכת זוגו שיל ישראל ללעילא יצאו הששה בנים שהם הוי קצוות וכזה יתורץ הקושיא שהקשינו שאיך לאה שהיא בה א ל י נתא ע ם שלאה נקרא שכי ילדה ששה בניס א׳ מהם הוא ת״ת « שהוא יעקכ איך יתכן שילדה את בעלה ן אמנה ש נתאתחאהכת זיגודז״א (אם איתאששכינתא עילאה היא כתו שרומזים שהיא צינה ממש ק ת זוגו דמ״קורחלשכי כא ו ״ א כ שלעולם שכינה לא קאי אלא אבת זיגיה לקב״ה כמו שאנו אימרים ליתדא שמיה דקידשא כרין היא ושכינתיה ו

: ו מ א ליחדא ועול ״לאם הוא בינה אין שיין ליחל איתי ב ליתפירידאדלא מתפרשין לעלמין ואיך ש״ןא ר ק ה כ נתי ן שכי א זדאידהאדאתרינןשכינתא עילאה רמז לשכינתא דת״קשכמו שהיא נקרא ישראל עילאה כ ל אה י ת כ י כ ן ש ר כ ע שכינתא עילאה וכמו שישראל עילאה שהואמלכא קדישא תתלכש כתיך ת״ת שהיא זעיר שהיא ישראל נא ה שהי א ל י שהיא בת זוגו הנקרא שכינתא עילאה מתלבשת כרחל שהיא שכינתא תתאה נמצא כשאנו אימריס שכינתא עו ל א ראה כ לאה על בת זוגו דמלכא קדישא- הרי;;לאה יללה את יעקב ובהתלכשותמק״ו בתוך דזו״ן כשמזדמגים זו״ן אז י

ה ; נ עקבב עםי דמג לאהמז

עת לאלהים פרק כ״ה בית קדש הקדשים פרק ביה

ו או״א לזיווג רי ומה שאתר כבית קדש הקדשים שכמגשיש למטה באצילות ביאור מאמר זה ככר הודעתיך שלא נתעופים ש לתעלה י ^ לזה אית ראיה בזוהר פעם שני כי אס אחרשיצאו הנשמות של הפרצו ף פרקי פרקין כת ר י ב ע בשערים• בעלה מומוגמ״קישכינתיה וכדין נתעוררו או״א לזיווג ו ד ״ל ר׳ שמעון פתח ע כראשית דף ק״גע״מז

ם ת ו מאן .־ א

״ ' ^ ׳ ל " " 0 ' י * ׳׳*1 ״ י י * * י י ד ״ * w י » * ק ״ ה ״ י י ־ " *

' ין• & ^ A * '^זי^י*•*״-* י 1 ^ 1י (י/יקזניהזן מגו ^

.^דין­­ אומניתח דנשתתח בגין כך י ' •לא־־ אתידע * כך הק״בה אתידע ולא אתידע כגין דאיהו כשייתא לנשתתא רותא לריתאגניז וטמיר יוכלא אכלכאינזן. שערים דאינון פמתין לנשמתא אתידע קב״העכ״ל • הרי בכירור מן המאמרסער : • הזה שיין הנגלה יודע הנ

ועתר, צריך לחקור ולהבין ידיעה זו י מה שאמר נודע כשערים בעלה אס היא ידיעה לידע שיש קב״הה י ל ת י או לידע ידיעה דקב״ה כמי א בחינות דאבריס אלו • ויש לזמר דבעל כרתין הידיעה הזאת היא לידעם שמהאכריס חיצונים יודע דאיע ליה ג כן בחינת של איכרים אלו דאי לא עימא הכי כל כך אברים למה הוצרך להיוע באדם אס לא שהנשמה יש לה ג״כ כחיכ' אברים אלו וכפי בחינת הפנימי נתהיה המלכוש כדי להעלכש הפנימי בתוך החיצון וכמה שפועל החיצון יודע גםע הפנימי שאם אין הידיעה ל ו ע פ ק הזאת־ כופלת אלא לידע דאית קב״ה להכיר ידיעה הזאת לא ה*ה צורך להמתי כל כך אברים כאדם דדי לו כהיותו ח דהוה אמינא כמו שהגיף איכו חי כלאות הגוף כך כל נשמה והנשמה היא חיט ל ק העולמות איכס חיים כלי קב״ה ו הוא כנשמה לגוף ולא היה צורך הכתום לומר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו דאכ* אימ אלא לידע דאיהו מחיה את הכל כפי מה שיהיה צורע.

, אחתקנו ששנינו באררא כד אתיא n אי דיוקנא ראום אתגליפו ב^־-לו ואתחןרא לקייומא אחרא כדנ,א יאות וכלהו אתקריבשסהן אחרנין כר מן קדסאין סור לך ה׳ הגדול־יר־; והגבורה וגו׳ ואלו הם ן׳ ימי בראשי׳ ומה שהרצון זאת הנשמה הנפלאה לבחינת או״א הוא לפיבשיורדת לבריאה או ליצירה לצורך הנהנית העולם או צריך לקייס המצוותא י לצרך תיקון העולמות ואז ת צריך לקבל השפע ע״י אויא לצורך חיות העולמות לא לצורכה אלפ שאמרו בפסיקחא רבהי אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין א4היבם אמר הקב״ה אני יאשק שאין לי־ אב ואני אחרון שאין לי אח ומבלעדי אין אלהים שאין לי בן והרי הוא קרא אותנראחים שנאמר למעןאחי ורעי וכן בנים שנאמר בני בכוריא ל ישראל אלא שזה לא שייך א במהות הנשמה ולא: במהות הכלי

וסוד תהית אלו המלכים הנ״>* הוא סורתתית המתים דכתיב ונחךה' המיר והשביע בצתצחות נפשיך וגוי שהםסודהבלא דגרמיההנ״ל באלו

i המלכים

כרודא ביכייהו אבלכמ״קאיכוכן ני הוא עצמיעתיקא קדישא דכל קדיש•׳ יקיא מהר אדס כאורח אצילית ולנך אמד כי אחא האי דמקכא דאדם דאיהו חין״יא! איעליפי בלהיזאתחזרו >־ לקיימוא אתרא כדקא יאות יכלהו איןק־ק כשמהן אתמין כסוד לן ה' הגדולה והגבורה וג;׳ • הרי של כל אלו הפרצופים יצאי הנשמות שלהם מזיווג יזק״ייאלי ז׳ ימי כראשית דאתמרכהזן ני ששת יתיס עשי יגויהרי שהיא עשהם בנן!ד הנשמה שלהם שהיא המציירת והנשמה היא שעושה את הגיף מתקנית אומו הרי שמאחר פהנשמו׳ יצאוממק״וה ליה כאילו הוא עשה את הפרצוף מ גס בן אפילי שיצאי מאז״א כסיד כיאכי

־ ואמי עזבוני * ומ״ש מה שהוצרכה זאת הנשמה הנפלאה לבחינת אי״אאע״פ שכבר ביאתי לעיל טעמו באורן נבאר עתה פשטית המאמר הכוונה הלא שמה שנצרכה הנשמה דהייכו נשמתה דכל חיי לבחינת או״א דהיינו• להוציא פרצוף תייק ושכינתיה ע״י או״א היא לפי שהנשמהל ל העולמית ע זו ריצה להיות מנהגת כ ילה וזה היה דכרדלא אפשרשלא היו העולמות יכילון לסובלה לכך הוצרך

להוציא תייק ושכינתיה כדי להתלכש• בתוכם ולהנהיג העילמות ימה שהיצרן לב׳פרציפים היא לפ׳

דמ״ק איני יורי למטה מאצילות אכל השכינה מרדת ועל ידי׳. האדםהוה מצי לילע לאיא קכ״ה תאחרדאיהו חיככתהנשמהן הוה אתינא דקכ״ה חיות הכל תדהוצרן למיתר קרא נעש«< יזרלת היא גם כן בתוכהותנהגתעולמות כי״ע . כ ומ״ש ואז היא צריכה לקיים החציתוגו׳ היינו שמתלבשת אדם כצלתנגנלמזתגן ש״ת דלהודעשכמו שיש אברי׳ תיצעיי>£

P ו י ־ מ

ח ש מקישים מוגן ל י ת ק י נ

ל עולם זעולםוכל הרמ״ח אברים(שש״י* • ביגון פרצופי של נ גידים ואז היא צריכה לקיים המצות שהם תךי״ג לפי שהמצוי;ג י הם לתקן הצינורות כדי שיבא השפע מהם ןנשמקייתים התצוי ע״ למסה יפתחו הצינורות ויתעורר השפע ויבא מלמעלה ו כל מנוה זמנוה הרומז לכל אברואברכהתקייס המצוה יתפשנוף ו ג הצינור של אותו אבר וישפיע לנן משלוה נשיוודת בתזן ה אז יהיה שכל לנוף לקיים המצת נקום עשה ונשמקייתס.ס ת ו האברים המצות הוה ליה כאלו הנשמה עצמה מקיימת א כמו כשישים תפילין באדם בזרועו׳ ובראשו הנשתה שרויה בתוכו והרי כאלו שם התפילין בראש הנשמה וכן כשאר מצות*

ם • י ן נשחתא דכל חיי כשבא כתור העולמות אס לא תרצה לקי כ המצות לא יתנועעו האברים לעשזיהתגותלפי ששכל האברים י היא הנשמה ונהיית שלא יקיימו המצות יסתתמו הצינורות.נו כן מא' להם חיות כקיום העולם ורצון הנשמה אי ולאי שאדרבא היא'לא נתלבשהבנל אלו המלבושים . אלא לצורךק שנל באברים שיתקיימו תיקון העולמות וקיומם ואם לא ת המצות לא יבואו מוחין ולא יתקיימו העולמות לנן היא צריכה

לקיים המצות : ובזה נמצא שהנשמה ג״נמקייתת המצות. •ע באמצעות האברים ועיי קיום המצות ימא להסהשפ

י היא אינה צרינה ט חמת הכל ואעילו • לנורכם ולא לצרכה נן - תת השפע הזה שיורד להם שהם המותק הוא חן הנשמה וא״ת ירה. היא השפע תאתר שהיא בתוכם אלא תדע שהיא מצמצם או כיותר כדי שיוכלו העולמות לסובלה ואין בנת העולמות

. שה לסבול כי אם המוחין לכדהכאים עי יאו״א על כן היא עו שיקיימו המצות ופותח להם הצינורות וחשפיעת לאו״א

ל בזה שאדם אפילו שיש מ נשתה ־ ש מ ה שישפיעו להם : ו בלא אכילה אי אפשר להתקיים • ואכילה בלא נשמה אי

תנת שכל. ו אפשר גס כן נמצא שע״י שהנשמה מתלבשת כגוף נף ו הגוף שיעשה האכילה ויאכל ואילולי הנשמה לא היה הג

יכול לעשות שום דבר אכילה לאכול. כן הוא נשתתאדכל חי«•י ם כל העולמות י גס אם לא יהיה הנשמה לא יהיה זיווג וע״ ע

הנשמה שמשמחת. אותם יתעורר הזיווג שאם אין לו נשמה• שהוא השכל יהיה כמו שוטה שאינו יודע דבר ואפילו יצר לא׳ס בלא דעת נפש לא טוב נמצא שהנשמה יש לו י־ כדכתיב גה נ י היא המקיים הגוךועושה הכל ולא לצורכה כי הנשמה א

ף׳ ו צריכ' לא אכילה ולא שתיה ולא שום דכר אלא כדי לקיום הג

ולקיום העולמות צריכה לעשות כל הדברים •ן ־ מ ת מ״ש בפסיקתא רבתי אני ראשון שאין לי אב ואני א ו

שאין

עח לאלד״יס פרק כיח

ן יש בחינת אברים פניתייפ בנשמתא וכן נשמתאלנשתתא לד דניתא דאית לקכ״ה כתינת אברים אלו וכזה נוכל לותר עק שזהו כוונת הפסוק נודע בשערים כעלה כשכתו עם זקני א שנוכל לפרשו כשני פנים אחד צרין לדקדק כקרא תאי האים זקני בשערים דקאמר שהיה לו לומר נודע כעלה בשבתו עק הם או״א שכמו שאבא יקרא ק • והכוונה היא שזקני א אן אמא ג״כ • שכן קורא הזוהר לכתר סבא דסבין דהיינו סבא כ סבא מאלין סבין דאינון חכמה וכינה • הרי שכתר חכמה בינה נקראין סכין ואף ע״ג שיהיה מלכא קדישא נסתר לעילא מכל מקום בשערים מדע תתמת שערים דנפשא דאינון אכריס החיצונים כמה דמפרש ואזיל כזוהר. ״ וזהו שאמר קרא נודעק • רוצה לומר כהיותו ם זקני א בשערים כעלה בשבתו עם זקני ארץ לא יוכל להןלע אלא בשערים שאני יושב למעלה עת אותר מחמת אברים אלו שהם באופן זה וראי שגסלואיק ם זקני א ליה בחינות אברים ואע״ג שיושב נסתר לתעלה על ילי השערים דנפשא לאינזן אברים חיצונים יודע הזי נודע עם זקני ארץ י והפן השני הוא שאם בשערים כעלה בשבתו ע לא היה תתלכש קב״ה בתזן העזלתזתאע״ג שהיה בוראם לא היה נולעאלהותו אלאתתמת שהוא תתלבש ויושב בתוכם מחמתזה על ידי העולתותדאינון איכרי דגופא כוחן אני כלכי ואותר שבהכרח שהוא ג״כ יש לו כתינות של אברים אלו שלכן בראםהעולתות כאופן זה תהם כיושר ומהם ככדור ומהם בעיגול וכולם כעין פרצוף אדם כדי להתלכש כתוכס כנשתת'ם לגופא וזהו תה שאתר הפסוק נודע בשערים בעלה בשבתו עזקןלגבימה ע שכל מהשנתהיהקודסיתקרי ד • ת ק א י נ ק זן ״ וזהו כוונת הפסוק מה שנודע בשערי' בעלה שנתהוה אתר כם זק:• ארץ לאלו לא הוה יושב בתון העולתות כעבור שבתו ע לא היה נודע אלא תאתר שתתלבש בתוןהעולתותכנשתתא לגופא לכן מרע על ירי השערים שהםשייפי דגופא והבנת המאתיתתצאן בפרקין דלעיל הרי בבירור שתתתת שאני רואה באצילות כל ענייני פרצופי דגנפא משם אני מבין שגם למעלה תאצילות יש בתינתהתמש פרצופים והסבשיעורקומה דאדם קלמאה כאשר מכואר גס כן בכתבי האר״י ז״ל בדרוש אדםז״ל קדמון • וכמו כן יש רמוז בזוהר דקראדףקליהע״או כלאתתקןתקין תיקוניןלעילאין זתתאין מכאןאוליפנאכל רישא לעתא ללא אתתקין איהו בקדמיתא לית עמא מתתקנאל . כבר ביארנו בפרקין ללעיל שהתיקונין אלו הוה על׳ למעכלפרצופא לגופא1להמת כלול מחסלים ויחתים וכל

אתתקן

בית קיש הקרשים &רק כ־ח עוז לאלהינו מוגן' כיה

ה החיצון והפניתימיקלמנ י מ מ הנזכר שהרי קורא אותנו אחים ורעים וכניס ואפי׳אם מרצה הרי שכפי בחינת הפנימי כך ינת תקונו לתיקון החיצון וזיזי שאמר המאמר׳ כל רישא י לרמוז הפסוק הזה על ח״ק שיין כיה ל׳כ לפי שהיא נשמתא • כבחי

״ י ד י ׳ לגופא ינבלאתיינן לאע״פי לנפק מאו״א לא שהם עשאיהו דעמא ללא אתתקן איהי בקדמיתאלית־עתאימתתקנא'• ה

אלא אדרכא הוא עשה איתם כנזכר והיא היא עתיקא קלישא שאיןהתיציןמתהיהאלאתעיןהנניתי • הו איתא בזוהד־ ל״ק שהיא״ התסשנוותו לחסל וגבורה ליליה לזה אמר אני ויקרא דף קמ״א ע״א יז״ל כללא לכל מילין עתיקאדעתיק*^׳• י האלאאשתנ ןכלאחדכלא הוא כלא הוי כלאי פי י ראשיןאעגשמראוני שיצאתי אחר ואלה המלכים ויצאתי דזעיראנ

! ייאי״א • אני ראשון שאין לי אכ • ואני אחרין שאין לי אח • ולא שנא אתתקן בתיקונין אלין ליוקנא לכליל כל ליוקניןוקנ*ז | כלומר אפילו שיצאתי לרן או״א לא שהם המציאזנ״ ״ לאם ליוקנא לכליל כל שמהן ליוקנא לאתחזי כגוונזי להאי לי \ איתא שהם המציאונ׳ היה לי אח ״ דהיינו שהפיצופיס שיצאו לאז האי דיזקנא היי". אלא כעין האי לייקנאעליל- * הריממיז־י ממציאות או״א היי נקראים לי אחים י ןלנן אמר יאני אחרון שאמר המאמר אתתקן כתיקינין אלין ומסיים ואזילליזקנ*־־

ניו ןיוכןשהתיקיןשאתתקןהואשנתהיהכתי שאין לי אתיראיהללכרשנלהעילמית . מק״ומתלכשים לנלילכלליוקני • ־כנלם שאם היה לו אח היה זה שולט בעולם זה וזה שולע פרצוף אלם לאיהי ליוקנא לכליל כל ליוקכין ואע״ג להפרצון ׳ן הנשמה מכל מקום מפרצוף־ הגוף יודע ־ ר לם זה לכן איור ואני אחרון שאין לי את ר״ל שהיא יורר אינו רוחני כפי ע עו ז־ י ל אחרית לעילמית היי ואני אתהן שאין לי איזוצ״למ״ש פרצוף הנשתה . וזה! שאמד המאמר בהאי דיוקנא לאו הא עת ־ נ י ח כ י פ ן רוחני כ ת איןילו אכל אחות יש ליוקנא כלומר לבחינת הפרצוף אינו כל כ . א ן -חייל על פסיק גס בין >אץ אין ל. אלא כעין האי י י דיזקנא לאו האי למקנא הז א לו • וקשה מאתר שיש לו אחות אין אמר ואני אחרק אלא הנשמה הזי מי מ ה לנשמה אכל בלייקן ל מ ולאבאזמכת לייקנאכלזמר כריחניגת אינו ח ?נסיות שמלבא קדישא זשכינתיה הס ממקור א׳ ׳או״א ולכן אע״פי שהם נפרלים כהתלכשזתם בעולמות * לא מעין הנשמה . זהו שאתר המאמר כהאיליוקנאלאו האי

ך י ע כ א ל את יהאי אסותהיא ליוקנא הוי שאינו דגמה ברוחניות הפרציף לנשמה א ן fo« לי ח ח א אחד וזהו ואני א ן ייקראו כדימכןלומרעמו ״ היא שולטת ככל העולמו׳ סאיליוקנאבלותרמעץהנשחהבליוקנוי. עו ל ש מ ת שהיא אני מ מ מ \ אני ממש ויתי בהיקוגי־ t •למטה הזיואניאחרוןזזה רמוז ל׳כ כפסוק שהי״לל אני ראשון שאתרהמאמראלא כעין האי למהנאכמהלמית לוןדאתקדיאו ־ נ ף ׳"ג כתפיל׳ אליהו כמה לכושי! תקי *אחחז תהו ואני אלא האחד נלחש לעצתי דהיינו אני ראשון הזיהר ד: ל כ ל ^ ש נ ש א ו ה ן י נ ע ה ו ג כ י ^ ע ן י י ס כ מ ל ^ מ ל ^ ל י פ ו . שהואלמעלה כראשית העזלתז, שהוא האצילות ואני שהיא גא * 7 | השכינהאתרוןכאתריתהעולמית ותבלעדיאיןאלהיס^א^ן ^

ן ו ל י האצ בי נ מלמשאבלל הו ת^או הנשמהי בי לג י ׳ י ת נ י שנ ל-בן ואע״ג שהוציא נשימת פרצופי האצילות לא^הםשילטים- ונןמלרגאללרגא ו ן נשמה והאצילו יקרילבושלגבי ד ע : יהיה ב ן נ י ל ש י ש ק י ל ק א לב-דםמנלעדו ז״שומבלעליאיו אלהים ש

ך י נ י א ל ן י ת ל נ ם t *תעולס לעולם יוהו שאמר גמסלכושין תקי ןאלהי אי לבדו או שירםני כי אני בכל הרומנלעליית המתים לכושיןמתקמין גופי לגביחצונייס זמוכסיקעלייהויאףע״ג וס״ש וסיד תתיית המלכים הנ״להיאסיל תחי

- ן א *לילי שכת שהלכושהפניתי יקרא נשמה לאו הוא כשחהממשאלא*עי ז כ ן ץ ל ע ״ ה | י ו וגי׳ צריך להודיען ט ה' ' י הא קנאלאו ו י ן כהאי ד י א מ ג מזמיגוכמה נשמה לגכי החיצון שאמר ה מז ישז נית ת״חולע כי ללילישכת כסיד עי

ס שהוא מלילשכת דיוקנא היי לפי שאינו גשמה אלא לכוש הנשמה •אבלמתמוה ד מ ו ס ואלו הזיייגיס שאנו א י יםלפנ פנק האמיתי שמשם יצאו כעין נשמה לגבי החיצון זהו שאמר אלא כעין האילמקנא שכמוו - ל ע לליל שכת היא למטהאבלזמיג ה

ן הלבוש הפניתיהוא ם העליוצי© שהנשמה הוא חיות ללכיש הפנימי . כ י ת י מ מ צשתית ישראל היא תליל שבג; לליל שןהפרצוך י ןהאי^קנאזכןבענ יאלאכעי ןהו צו דהיינו כל ו׳ אלפי שנה ובזיווג הראשון יצאו נשתיתישראל חמתללבושהחי

>ולס הגילדה p׳ ריבוי כעס אתד ולעתיד לביא ל׳כ יהי? פהחיצוןזןתה לענית?• י. והפנימי־לפכיתילפנימ-יעדמקוןן.׳

ט ןןממה זימג ל

$1 לאל&יפ פרק tfr • ביה קיש הקדשים פוקכ״ח

שגתהווה ־ בו התיקזן» הרי נבירזדשמן התחת(,, מדע י זיווג(יצאו נשמות חלשות ומאלו משמופ יהיה תחיית המתי©ד ו ס העליון וכמו דאיתכאצילותחמש פרצופים שהם בחיכי פרצזף מהשהיה בכלים נשברים שלהזיולנ״ס • ודע כי בן אית לעילא כענין פרצוף דאדס קדמון : המיתה היא סודהעליה למעלה נתז כשמתו הכלים על4 אדם כיאתתת ה שאמר בכית קדש הקדשים שהמותין דמלכא קדישא הנשמות למעלה ומהנשמנת האלו יתעשו גופם לנשחו ס וא צ מ אתיין ליה חעתיקא קדישא •לכל קלישין • לזה יש שיבואו מזיווג מלכא קדישא ושכינתיה כהוד תורה חדשה נ

רמז בזוהר שמזתדףקכ״כע״כ (ו״ללתניא כרזאדרזין מה שאירע לכלים למעלה כן יאירע לנו (כמו שהנשמות .ן כגמרה בהאי רישא תליין שערי שיצאו ממלכא קדישא ושכינתיה התיו אותם הפרצזפיס כ רישא די(לכא אתתקן כחסדוד ו גיתין(גוי • כזלהז אקחן שערי דמלכא כלזחר חשיכותא יחיו נשמות ישראל וז״ש סוד תחיית המלכים כאלו הוא ק יאתמשן ממלכא קדישא וכלא נחית חעתיקא סתימא׳ קדישא תחיית החתים דכתיכ וכחן ה׳ וגוי דהיינו שנשמות מק״ו שהם *כ״ל • הנה מהמאמר הזה נראה שהשערי׳ הם משיכו צחצחות ישפיעו לנשמ(ת שלנו שיתלבשו נתזכס כתו הנשמה דמבזעין כמ״ש כלהו אקדוןשערי דמלכא כלומר משיכותא לגוף ועל«ד* זה לא יהיה עוד תותלפי שאז הכשמה תהיה־

לאתמשך חחלכא קדישא (ידוע ה(א שכח השערות הוא מן ממק״ו ואין מלאן המות שולש עליה הוי והית' כגן רוה וכמוצא י0 ה ן יתרבי השער וגם כבר כיארפו מיס אשר לא יכזבו מימיו • דלא פסיק לעלמין י ומ״ש ש המזחיףלפ׳ לתות המוח כא לעיל ששם מ״ה איהז לגו מן כתר כמו מותא לרישא ושם ת״ה סוד הכלא דגרמיהחוזר על האמור לעיל שהנשמה שהי* איהו תלכא קדישא נמצאשהשעחת דהאירישאהסחזשכים מציירת את הגוף היא הכלא דגרמייז מקרא קיסטאדתי

ל; שפע תמלנא קדישא לאיהו כמגת כראש וזהו שאמר כלהו שערי כנזכר לעים ימלכא כלומר משיכותא דאתמשןממלכא קדישא ״ וחס ג

שאתר(כלא נתית מעתיקא סתימאה קדישא היינו שמעתיקא קדישא סתיתאה אתיאלת״ק ותמלכא קדישא אתמשןלכר » הרי שהמוחין דאתיין למלכא קדישא איכון תעתיקא קדישא כתו שאמר וכלא נתית מעתיקא קדישא סתימאה :

א ה ת וז״להאילאוקיתנאאבזאם בעתיקא אחידא בתקוניי ל ה א ן ר ל י ב ל ע א ״ ע ב ׳ ל ר ף ד א ר ק י ו כן תמצא בזוהר ו מ נ ולא י ו תתוחא סתיתאה לכל סתיתין תלית וחתאחדן כיה ואע״גלעתיקא קלישא^אתתקן כלחודוי כד יסתכלון ככל מילי כן ־ י פ הזא עתיקא בלת1ל>׳ הוא הוי והוא יהא וכל הנ׳ תיקונין כיה אכ ואם מהאי מוחא נפקו וכיה תליין וכיה אחיק זעיר אנ

תא בעוגיקא קדישא תל״א(אחיד והא אוקימנא עכ״ל • הנה יין המאמר ה1ה תדע ההפרש שיש בין מלכא קדישא לאב ואם למון רישא לאריד אנפין והמאמר אומר לאכ(אם מהאי מוחא נפקו וכיה תליין(ביה אחילןהרי שכמה סתימא יתקרי אין לאיהו כתי ואחיל א״וא ותלייהוא כחוחא סתימאה אכל מלכא קלישא המתכנה כשם זעיר אנפץ איור המאמ׳כעתיקא קדישא תליא זאחיל ״ר מ א מ הדי. לן ראיה לכל מה דאתי לתלכאקדישא לא אתיא אלא חעתיקא קדישא דכיה תלייא וכיה אקידא . ( »אר פירוש ה

i 'ו כספר תעצומות,) בהי ה א צ מ ת ו ושי! שאמר כבית קלשהקלשיסשז״ווגימלכאקלישאושנינתיה הוא למעלה מן* האצילות • לזה אית ראיה בזוהר שתוי/וה דף ל״ז ע״א זז״ל פתח ואתר מי כה׳ אלהינו המגכי*י לשבת וגו׳ מ* כה׳ אלהינו לסליק ואתעטר לאתישכא ככתרא עיליא ת י . קדישא נהירל על כל כזצינא לנהרו כתרין זעטרין עכ״ל ״ הרי דיזלנא קדישא מושב יקרו ככתרא עילאה ז הו אס י זוהר חדש לף ס׳ ע״א זז״ל זתסיטרא לעילת על כל עילאין אתקריאת שכינתא אתונה לישראל עכ״ל • הרי שג נ בתיקו

ק עם כעלה : שטגתא אית לה סיטרא עילאה מסי%א דעלת על כל עילאין ולכן צרין להעלותה ליועלה ליתדא לה ת חו איתא כזוחר • כראשיתדף ליד ע״א(ז״ל פתח כתלקדמיז ואמר זרקא ודאי במיתן לסלקא צלותא לההיא אתר ידיעה כמה דההיא אכנא דקירטא דאולריקתלאתר ידיע הפי צריןלסלקא מחשבתיה בצליתיהבההיא תגא אכן מוכללת ומעוטרת ואתתר בה כל הווקף זוקף בשם לצריך לסלקא לה תמן ובההוא אתר לסליק לה לגבי כעלה אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק

ז ם 6רק כ״וז עו ת ל*להי : ע

j וכההיא אתי- שהיה לו לומי כן דצרין לסלקא לה תיון כההוא אתר זכו/אם בא היייויהזאת ללמד לי ציווי שאפילו t a f l (ו־יי ן על עקכז לא יפסיק ח שיהי נחש כייךעל עקבו לא יפסיק • היה לו לשים ואת הוי״ו כמלת אפילו ולומר ואפילו כמש כחודאדנאדתלת מךר&סאותהכמלת כההואואמרוכההיא אתר כא ללמדנולכר אחר ולא לנוות והלמול הוא שכל היומין בי קשי• נדי להעלות אותה לגבי ההוא מופלא אין הקליפה שולטת עליו • וזהו כוונת המאמר דצרין לסלקא לה תמן ובההוא אתידסליק לה לגבי בעלה לא יש לן פחזשיאתזו הקליפות בן הוי אפילו נחש כדון על עקבו לא יפסיק והאי לא יפסיק קאין על עקבו אין לו יכולת עליו להפסיק תפילתו והאי אתר דא״וינא איהו לעילא כנתרא עילאה הנקרא ח אנחש שאפילו יהיה כ אין סיף כמה ד״סיים ואזיל וצרין לסלקא לה עד אין הוף ״ הרי לן ראיה כרורה תן התאסר דיתזד דתלכא קדישא ושכינתיה הס לתעלה מן הנמר : ובמו כן תמצא בזוהר ייקרא לף רעייה ע״א זז״ל מכסה פשעיו לא יצלית דשכינתאתסטרא לכתר איהי עלמא דאמכסיאה יאוקמיה מארי תתניתין דצרין כר נש לתכרא להי לההיא אתרא עכ״ל • הרי לן גם כן מן

ס בעלה ן המאמר הזה שצרין להעליתה עד הכתר ליחיא תמן עת ראיה בזוהר שמית לף קכ״כ ע״ב וז״ל בהאי ה שאתר כביתקדשהקדשיס שהני״זין אקרזן תשיכא לתכיעא • לזה אי מ ו רישא תליין שערי נימין על ניתין דאינון כל תשיכיתא דתתאתדן כהו עילאי ותתאי וגוי כלהו אקרן שערי דמלכא כלומר משיכיתא דאתמשן מחלכא קדישא יכלא נחית תעתיקא סתיתאה קדישא עכ״ל י הרי לן ככיריר שהשערות אתקריאו תשינו לייכיעא שתושכיס את השפע כאשר ביארנו לעיל s ומה שאמר ככית קדש הקדשים 6יש כפרש כין מוחין דמלכא קלישא למוחין דזעיר אנפין לזה יש רמו בזוהר כראשית לף רכ״גע״כ יז״ל מחכמת כל כני קדם רוא עילאה הוא כמה דכתיכ יאלהק אדים ואלין אקרון כני קדם עכ״ל* הרי מדאתר קרא ותרב חכמת שלמה מחכמת כל כני קדם יידיע א המלכים אשר מלכי כ הוא שחכמה הוא המיח שמע מינה למלכא קדישא לאיהו מלכא לשלמה ליליה מותין שלו הם ייתר גדולים ימעיליס ממוחין דזעירי אנפין לאיהו מתקרי כני קלם כמו שאמרו תכחי יועצי פרעה בן חכמים הוא כן מלכי קדם • יזהו שאמר המאמר מחכמת כל כנס רוא עילאה הוא כיונת הזיהר לימר לן ללא תימא למלכד קרא כענין חכמת כני קלס חיצונית לכן אמר רזא עילאה היא ל ן כתה לכתיב ואלה התלכים אשר תלכו כארץ אדום כלומר כתו שפסוק יאלה המלכים וגי׳ איקתיה כאתר עילאה ואיקרון מלכין האי תכמת בני קדם איהו רזא עילאה דתלכי קדם יתדנזכר כזיהר כהאי חכיות כני קדסדאיהו רזא עילאה והזכיר חכמיכ קדם כ שלתה שהוא יותר תהס ש״ת תרתי• ש״ת להא« שלתה איהז מלכא קדישא עילאה דכל שלתא דיליה וש״מ שהמוחין של מלכא קדישאל הוא יותר גדולים ותעולים מהמיתין דזעיר אכפין כמביאר כבית קדש הקדשים : ומה שאתר כבית קדש הקדשים ע שכינתא עילאה דאיהו שכינתא דמלכא קדישא זשכינתא תתאה דאיהושכינתא דזעיר אנפין ולכן יעקב לקת לאה ירתל והטעםן שכינתא דיליה מתלבשת כרתל דאצילזת דאיהו כלה כלולה מכלא ה״א תתאה ר אנפין כ י הוא שכשם שמלכא קדישא מתלבש מע ולפן נקראת כלה כל ה״א דהכל כלול בס״א אחרונה דהיא רתל דאצילות ובהיות שמתלבש מלכא קדישא בז״א ושכינתיה כרחלת מטרוניתא קדישא ירתל דהיא כלה לבת זוג א ר ק לכן לקח שתי אחיית שהס לאה ירתל • לאה רעז לשכינתא דמלכא קדישא מ של יעקכ לאיהו ישראל • ילזה יש רמו כזוהר ויקרא דף רמ״ד ע״ב זז״ל דילן כלה דילן חטריניתא קלישא לילן עילאה דילך יגתאה זכלא נרשזת לעילת על כל עילאין אדון כל אדינים מלן על כל המלכים עכ״ל . הרי מדאמר המאמר לילן כלה לילןי ואין יתכן לכר זה שאם שכינתא עילאה היא על כינה ד י מטריניתא קלישא לילן עילאה לילן תתאה ש״מ כפרצזף אחל קא מ לאו לידיה הוא ט הוא כת זוגו דאכא אלא הענין הוא כמו שאמרנו שמלכא קדישא ומטרזציתא קלישא מתלבשים כתיר זעיד אנפין ןחקל תפיחין קדיסין כנזכר לעיל ובהמת שמתלכשים זה בתזן זה אז יהיה הכל פרציףאחד שכשני הפרצופים ללכר ונוקבא; יאמר כין על מלכא קדישא בין ן כהיית שמלכא קדישא ישכינתיה מתלבש כזי״ן מתיחדים גם כן הפניממת שבהם מתיחד • כ

ל זעיר אנפין כלה לילן (מטרוניתא דילן ולכן תמצא כשנ• תקימית הזיהר כענין תלתא סעידתי שלפעמים קורא אותם זעיר • ע אנפין וחקל תפוחין קדישין • ולפעמים קורא אותם מלכא קדישא (מטרי ניחא כאשר תמצא כזוהר(ז״ל דכי שמעון אמר האי יואןא סעודתא חלא לקבל עתיקאקדישא דכ> ל ׳ ה ל ע ג נ ע ת ת ז א ה י ל ע א ז ר נ ת י ק י פ נ א ל ק י א דאשלים תלת סעודתי בשכתא הק דא סעודתא תניינא לקכל חקלא לתפותין קדישין והאכלתין נתלת יעקב אבין דא איהי שלימו קלישין והרככתין על במותי אל • הרי תזה המאמר נראה שןירא או^ס זעיראנפין יתקל תפןתין קדישין ובזוהר ויקרא דף רפ״ת י לאשתלים בזעיר אנפץ ענ

ן ־ •י \ עוז לאלהימ פמ| א ו

ל דמאןדזכי כהו זכי לתיהיתנותאשליתתא תלסעורתא למטרוניתא וחד סעודתא דמלכא קדישא וחד סעזידיגא י ז ו ה לתא > לאלין עליל . הדי שקורא אותם מלכא קדישא ותטחכי ה דעיגיקא קדישא סתימאה דכל סתימיןובההיח עלמא יוכה כ ואיזה מהס יצדק או יקרא זעיר אנפין ותקל תפותין קדישין או יקרא מלכא קדישא ומטיוניתא• ואי תימא דמתקרי כך וכך דהיינולן וע^ר אנפין תתקרי מלכא קדישא ומקל תפותין קדישין מעקרי מטרוניתא אס כן קשיא למאמר דלעיל דליוה איור כלה דית י ועוד מסיפא דאיור עילאה דילך תתאה דילך לא משמע שמדכר בפרצוף אחד תו י ומטרוניתא דילך דמשמע שהם שעי תסתנ. ועיד קשה לאם איעא דחדכר כפרצוף אחד דתתקרי שני שמהן למה הוצרך לומד ה א ת ת דמתקרי כערי שמהן מדאמר עילאה זלךאם הכל ת לילך כודאי כשעיקר פרצוף הנוקכא היא שלו יתכן שמחלקו שמותיהלותר כלה דילך מטרוניתא די א ח ן ל י ד ת א ז מדבר בפרצוף אחד י אלא התשובה היא כמו שאמרנו שהחיצוניות מתקרי זעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין והפנימיות מעקרין ל י מלכא קדישא ימטרוניתא וכהיו׳שמתלבש מטרוניתא בתוך חקל תפותין קדישין דהיא הכלה אז נופל הלשון הזה לומר לו כלה ל מטרוניתא דילך שמאחר שזה בתוך זה הכל שלך ושייך גם כן למימר זה כין לזעיר אנפין כלה דילך!מטרוניתא דילך • וכין למלכא קדישא לגמר לו כלה דילך ומטדוניתא לילך וכן תמצא בכתבי האר״י ז״ל כסוד החמשפרצופין דרמז לפרצוף לאה מאחורי ישראל נער מבין חדווי עד התפארת והוא כנגל הלב והקנה שבתוך זעיר אנפין שהלב דזעיר אנפין רומז למלכא קדישא ״ אבל רחלr היא מן התפארת עד סוף היסוד שהוא זיווג התחתון • הרי נתכאד לך סוד השתי מטרוניתות שהם כלה ומטרוניתא רא ועתה צריך להתכונן בשני לשונות הזוהר בסוד התלת סעודתי למ? כשהתחיל כסעודה ראשונה מעתיקא קדישא אז קוא כ ל תם מ ן . !כשמשים סעידתלעתיקא קדישא בסעודה תליתאה אז קראאן זעיראנפי י ן - אותםחקלתכזתץקדישי קלישא־ומטווניתא . ולבא אל תירוץ קושיא זו צריך לדקדק למה באדרא זוטא הסדר מתחיל מלמטה למעלה *כמאמר הדאשקתץ ן חקל תפו שהבאתי אינם מוזכרים כסדר לא־ממעלה למטה ולא מלמטה למעלה • לפי עסתיויל בעתיקא קדישא ואיזר כדאכדקא חו א די דע ח דכי שמעון להוה י י וכללומרדשאנ ואחר כך זיגיר אנפץ ואין כאלו השלשה שוס סדר •י מזאתהדמקנ יאות לכן בדבריו הביאם כסדר מלמטה למעלה ואז אתקרי מלכא קדישא!מטרוניתא יען כי ידע להמשין ולהלכיש־זינא כזיכיהן זעיר אנפין אז יקרא מלכא קדישא זעיר אנפין וחקל תעוחין קדישין מטרוניתא אכל כשלא וכשיודע להמשיןמלכא קדישא כתית ל ת ן קדישין שאז אינו נשפע כראזי כמו כשחלבישיס בגייייהז ס!ד ה חי וחקלתפו ן עי עירהנ כיאסז יהכשלראןלאחתקרי ז ־ ינ י הזוהר דף ס״כ ע״כ וליל לאחזאה דאורייתא בשמא קשרי דמהיתנותא לכל מהימנותא: וכצ» כן תמצא רמז רמזו בתיקוככל סנקראבשמי וכוי ובה שריאקב״ה ומינה מלילבסיג* אדכתי אתהדאהז דקולשאבריךהיא'אתבריאתועל שמיה אתקריקראת שכינ*2 א תל עכ״ל • ׳מזע•הוא שהתורה נ ל ואית אורייתא עילאה דלא אתקדי כה כריאה אלא אצילות ליליה והיא והזא מ

א י ה ני ו כליכתיב ה׳ קנני ראשית לרכו וקנני מלשון קן לכיא שכינה ומזה המאמר נראה לאית תורה דהיא שכינה דבה מליל כסידנאמר בהסלשון בריאה כלכתיב זכר ונקבה בדאסזאית שנינה לאיהו אצילות דיליה היינו«1 ן פי ראנ פי דז ג ו רתלבתז

מטרוניתא דקאמק דאתמר בהק כזוהר א7ס באורח אנילותא הדי מבואר לך סזליהשתי מטרוניתות בארהיטב.;

עןן ל*להיס &רק ביו מהימנות* ־דכל* ביה קרש הקדשים 0רק ביו

ומה שאמדבביתקלש ?קלשים שלא נזדווגו אבא זאימא זלבא אל ביאןד המאמר צרין להודיען כי בכל עולס ישיס העז למלין ד דאתא מלכא קלישא זשכינתיה י לזה ל׳ עולמות אבי״ע*״כ ואצילו׳לאצילות ה להוציאזז״ץ ע

ח ע״א וז״ל יתאנא עתיקא שהם לתעלה מהפרסאזאפילובאצילית שלמטה מהפרסא יש.׳ ״ כ ק י ק א י ז י , ז בזוהר ן יש מומי ליולכא ועטור* בולי עולמות אבי״עומ״ע >1למות שלתעלה מהפרסאה0• דעתיקיןטמיריזדטמיריןעללא זמין תקוא עטורין שירותאוכףומא לא ה!העכ״ל. בסוללמאציל זמה שקראם אצילות הזר יצירה גם ־הדע שזאת הפרסקו שטנר בערך הנשמה . זעלזה נקרא אצילות פ ע שכתב הראב״ד כפירוש ס ד תלאה ואמר עומק דאשית הוא חכמה ועומק לעיל שנסתלק בה עתיקןא דכל אצילות ויש כזה הבהירו עי

א כינה . ובזאת ההקדמה קדישא הנקרא טתירו עילאח ד\א עולמות שאין להם זזקר דהיינו שאין־ ־*מרית מ נבוא *צילות .האדם

בית קדש הקדשים פרק״כ״וי מהימוהא דכלא עוז לאלהים פרק י כיו ענ1

f i n 6לאזכןיכול לעלות'בשכלו לעיין בהם כמו אין חקר לתכונתו צמא לכאריהמאמר הזה ״ מה שאמר המאמר עד ל |כל העולמות האלו אע״פי שהם בחינת דע״ק דייק מושל כהם תקונוי דיולנא ועטוריעטורין רוצה לומר שככל עוד שלא מק״רכסוד אמצאך כהי] שהיא חוץיון האצילות למעלה כנזכר המשיך השני עטרק הנקראין עטירי עטורין כאשר נתבאר ככירקןידלעיל הרי שהפסוק מורה שמק״ו משתעשע כאותם בפרקין דלעיל ואינזן אקרוןתקוני דמלכא שידותא מרומא לא הוה • דייל שלא היה בחינתאבא ואמא שלא נקראו אבא ואמא דאינון ראשית ואחרית אלא עד שבאו השני 'עטרין יסברה היא שלא יקרא אב ואס • אס לא ינאי מהם בנים לכך ככל עוד דלא נכקמלכא קדישא לא נקרא אכ לבדו ואם לבד • מכמהיטעמים שנזכרו בפרקין דלעיל הוישירותא וסממא לא הוה • דהיינו חכמה ובינה כמו שפירש הראב״ד ז״ל • הרי שבכל עוד דלא אתא מלכא קדישא לא הוה זיווגא דאו״א כראוי • יכמו כן תמצא כזודר ייקרא דף קמ״ג ע״כ וז״ל ותאנא בצניעותא

* | א ל ל לספרא כיון דאתבסמו לעילא כ דאדס גופא קדישא דכר ונוקבא . אתחברו זימנא תליתאה ונפק אתבסהיתא דכלא יאתבסמו עלמין עילאיןיתתאין ומכאן אשתכללעלמא דלעילא יתתא עכ״ל • הרי דעד לא אתכסם פרצוף דמלכא קדישא היינו שנתקן כתקונוילא נתחברו אבא ואיוא להוציא זז״ן דאצילו׳ לפי שלא היה עדיין כמה שיצויירו המיץ דוכרין והמיין ציקכין וכשנתבסס פרצוף דמק״ו • ע״ז זיווגם הוציאו נשמות לזיון לתקןהמיין דוכרין והמיין נוקכין דאכא זאמא« וזה! שאמר המאמ' וכד אתכסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקכיה דהיינו שנזדווגו להוציא הנשייות שלזו״ןאז אתחברו או״אזימנא תליתאה להוניא פרצוף דזו״ן כאשר נתכא׳ככרקץ דלעיל היי־יכל הנזכ׳שככל עז־ שלא היה מלכא קדישא ישכינתיה לא ינא זו״ן דאצילית. וסה ־ שאמר בכית קדש הקדשים למ.~

Q הינרך

ז ־ ד מ כ ש י ם ש ת ו לו ת לאצי לו אצית אעיד *יזין" למו ו ס ורבבות ע אלסי־ז ו לי להם חקר ובלם נקרא אציל ש ו ם מ ל כ ו ק ״ ע ד ת נ י ה ת ב לו דאעיה למי תי נ י שכ א קדישא י כ ל בהם ממ י ל ח י י ו ע״ק וכלם מ מ צ א ע ו ה שו וצריכים י ות אל ם צופי י י ג י ע ו ו י אלט ה מ ת ש למו ו ר הע צ ש ש י כ ו ו אליו־ן ת בפני אצילו ו ל האצי ה • ו ט כ ל ו

ק • נ ת הוא כננס כשני הע לו דאציף ושוס פרצו ׳ לו י האצי ובן בי״ע לפנרח לו ר פרצופים דאצי ש ע ו ה ל א מת הפרס׳ א ז ס ת ו ל ע ו יכול ל נ הנ״ל איה הי נ א ושבי ש י ד א ק כ ל א מ ל הנ*ל אש א י ל ל כ ל י ש נ ת מ ה ו ד ו ס ה דוקא הא לכיעל׳כ־ןאת ש נ ת מ י ש ר׳׳ל אין כא ש י ד א ק ק י ה א ע ם הו ש דפרסא שא רכל רישין *יא אהרא ש י א ר י ה שן ־ ד ת א ש י פ ק ושכינר־ז עיזך ל מר א ן כן ש ה שאי ה מ ת היא והוא אר סו ת נ ו ל פים דאצי ר פרצו ש ע הM י הו<ין 1\ י אנ י אנ ה כ ז ו ע ו א וקא דהיינו ע״ק דאיהזכלי־**** י י די ב קת זיל ו תא כפ׳ חו דמק״ו כדאין מ ר ק ו א ו ר בכל אתר ה פ אבא אא וכלד־י*** ד ת נוקכא כ ר ו כ ד א י הז ה׳ נוקבא ו׳ דכר א' כלל*•* לאז עי

א י י י ו שר כי רכלא דהא איבשליל דאע״צ דאינון א ר ש זכאין אינו! י להתא אינו! אחירן בכללא עילאד״ז

' א ל ו ו נ ש ע א ו ב ה ן כן כתי י בנ דכלאן^ ל ל ף כתיב דאיריו כ ל א ו ב אותנ

א : ל כ ל י ל כ רו׳ ־ ה׳ • ד

העולמית הוה שהוא עולה יותר משאר הפרצופים לפי שכבר מבואר שהוא הוא עתיקא קדישא דייק והוא כערך נשמה לאצילות מה שאין כן כשאר הפרצופים ולכן הוא ׳פולה למעלה אבל לא שאר הפרצופים כי ייק״ו היא התפשטות מעתיקא קדישא דייק הן מצד נשמתא הן מצד פרצופיה וכל העשר פרצופיםו האדם כשינק לאצילות מייחלים אליו טי •שמייחל שתבוא אליו הנשמה ועיניהם {ופות אליו• כדאיתא כזוהר וכד מסתכלין אפין כאפין כלהו עלמין כחידו לכךיהם תלויות אליו לפי שיש התלבשות נ עי בנשמה כסוד עין כעין שכן תראה כשאדם מביט אל חבידו אהיכובהבטו מגידיס־מה שבלבם ילב ולב ידברו ילפי שתאות יריק היא לשכיןכז״א בסוד איה למושב לו כי תאיה הוא למינים לכןהם צופות אלמ כדי שיכמרו רחמיו י נ עי וישכ על כסאו וישכין בתוכם על זה אמי ועיניהם צופות אליו דייקא לפי שאס אינו שוכן כתוכם אין שם לא זיווג ולא יחיד ןעיקר מחיית העולמות היא ע*י מוחין שבאיןע״י זיווג ויחודואס אין שמחה אין ;״זיג אכל כד מק״ו כתיכם כלהו עלמין בחידז אז יורדין מוחין לצורך קיוכדה אמרוצריכי; אלמ שאם העולמות עלז אין הוא אין מוחין כנודע • ומ״ש והאצילית כפני אצילות דאצילות וגו׳ תיא שתדע כי האור מתפשט ימתלכש בעניין זה שהאצילות לאצילות שאמרנו הוא בחינת עתיקא קדישא לכל קדישיא ובמה נתמלא כל האצילות ממנו כיזשדי׳ וגבורות דיליה שהיא בחינת ליק״ו נמצא

שכל

r גיח קרש הקדשים פוק-כ״ו .

ק ו ק נ ע י נ פ נס ב שכל האצילות נגל העולמות דע״קל״קכנ מאנילות לכי״ע מה שיורד לכי״ע הוא מלכות לאצילות לכל * נמצא שבי״ע נגל האצילות הוא כאצילות נגל אצילות דאצילותק • ום״ש ושום פרצוף מאלו העשר והוי כננס כפני ענ פרצופים דאצילנת אינו יכול לעלות למעלה מהפרסא הנ״ל אלא מלכא קדישא ושכינתיה דווקא ״ משעם הנזכר ונדרש פסוק זה והמתנשא לכל לראש כשני פנים דהיינו כאור הראשון. הגדולה והגבורה ׳ הוא שכל הפרצופים הם שלו בסוד לך ה גהת״ת והנצת וההוד כי כל דא יסוד לך ה' הממלכה דא מלכות והתתנשא לכל לראש אפילו הכתר שראש הוא תכתה וכינה והמתנשא לכל לראש הוא כתר הרי שכלם שלו והביאור השני הוא שמלת המתנשיהיא מיותרת על עשר שהרי זה ככר היזכרי לכל לראש הוא לרבות כת״כ שהם כל הראש נמצא שתיבת והמתנשא נדרש לחוד ר״ל ו' ״ ה׳.. מתנשא לכל לראש ותיכתנת טעם למה שאמר לך ה' הגדולה וגוי כזה והמתנשא הוא נתי האופן אומר הכתוב לך ה׳ הגדולה וג1׳.לך היהממלכה וגוי• וא״ת והרי הם מאז״א ואיך אומר שהם שלו בסוד לך ה' וגו׳ • טייל אין ה״נ שהם אפי׳ שיצאו מאו״א הס שלו לפישהוא גדול מאו״א כהיות שמתנשא למעלה מכלם • הזי והמתנשא לכל ואייו ה״א שהם מק״ו מתנשא לכל. עד אותו רישא דכל רישין הוי לראש לכך הוא גדול ייתר תכתר תכמה וכינה כל שכן משאר הפרצופים לפי שאין מי שיתנשא וידבק ויתעלה לתעלה כע׳!ק ל״ק אלא היא לפי שהיא היא ע״ק ד״ק־יע״ק דייק היא הוא ;ג שתתפשסיכז , : ל כזה שני שלהיכות מייל נתצא דאע ש ם ה ו יתתלכשים כאצילות ונראים כשנים ת״ת שירשם לתעלה אחד וידוע כי. השני שלהוכית הם תק״ו • ושורשם עליון הוא עתיק׳קדישא ד״ק יכעלותו תק״י לאתר ע״ק ד'!ק אז יראה הכל איווה סידחכתית בתיק תרנה דהיינו כשיהיה חוץ מעולמי .ע״ק דהיינו שהוא באצילות אז תרנה שניס אכל כשיעללאותס רחובות שהם עולתות דע״ק ל״ק שאין להם סיף שלכן נקרא רחוכותאז יראה הכל אחד ולא יבחן כין ע״ק ל״ק לתק״ו הויp"n תתן קולה חד נמצא שאתה הוא מק״ו היא הוא ע״ק ד״ק לפי שאתה היא יהיא אתה ואתה רומז על מק״ו שהאלף רומז כע״ק דייק שהוא ראשית המחשבה יכל תכלית המחשבה היה להוציא פרצוף דח״ק לכך לקח אותו התי״ו שהוא תכלית; המעשה יחכרם כחד להורות שתחילת המחשבה הוא סין* המעשה והה״ א רןחז לשכינה כנודע ״ עוד י״ל כי היא הגא ע״ק ל״ק שהיא נסתר והוא שלא לנכת לכך תדכר לנכי!

ונסתר

עוז לאלהים פרק כ״ו

הוצרך מק"0 לזה יש רמז בזוהר שמי׳לף ליו ע״א וז״ל כאל שלי אתתוינא להו תגו אספקלריא ללא נהרא ולא אתחזינאמנו אספקלריא לנהרא עכ״ל הרי מן המאמר משמע שהיצרך פרצוף מ״ק ושכינתיה יערצוף דזי״ן כדי לממחזי ככל אתר כדקא חזי ליה שיש עולמות שאינם סובלים לראות פניסדדוכרא ואז

אתחזי להו מגו אספקלריא ללא נהרא ואיהו טקב׳ ולכך הוצרך.ר ויקרא דף קת״א ה ו כלופרצופין ן וכסו כן תמצא ט ע״כוז״ל וייצר תאי צר • צר. צורה בגו צורה ודא הוא וייצר . ותהו צורה בגו צורה רזא לתרץ שמהן דאתקרי שם תלא הוי״ה אלהיס ודא היא רזא לתרין יולי״ן ליייצר וכוי ובתה אתכלילו בדיוקנא עילאה דאתקרי אדם • אדם דכליל לכר וניקכא עלאה וכי׳ יכל לא לתה בגין לאשתלפא ולעיילא כיה סתימאןהדאהוא דכתיכזיפת לסתיתאעילאהעדסיפאדכל סתיתי באפיו נשיית תיים וכוי בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכתא בכלא ותתפשטא ככלא זלתהזי היא בלתידייעב״ל י . הרי כביריר שתה שהוצרך כתינת פרציף תק״ו דאיהיאדס דכליל

לכר ינוקבא כדי למהוי ההיא נשמתא מתפשטא בכלא כדתפרש- ואזיל בגין דיהיי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא יכיייאתייא כמו שפירשתי בכית קדש הקדשים שמלכא קדישא אינו יכול לירד למטה מאצילות שאיגכ סובלים את אורו אלא השכינה שהיא מסטרא דגבורו׳ היכולת כידה לצמצםה ועל ידה הנשמה מתפשטת כעולמות אירה מחמת גמרתי• הרי שיוה שהוצרך ל כ בריאה יצירה עשיה ושילטת על ה פרצוף דמלכא קדישא ושכינתיה הוא למהול ההיא נשמתא

מתפשטא ככלא כנז״ל זה שאמר בכ״ק הק׳כפר׳כ״ה שנשמה דאצילות בהתלכשיתה . מ ו

כאצילות מקיימת המצות י לזה יש רמו בזוהר שתות דף ר״א ע״אוז״ל בגופא אית תריסר שייפין לקיימין כעיכלא .

לגופא כמה לאוקימנא ואימן שייעץ ,לגופא ופולחנא דקידשא כרין היא דעובדא קיימא כהו בגין לפולחנא. לקודשא ברין היא כתרקסטרק כשייפיןדגופא ללבר ואית תריס׳שייפין אחרנין פניתאין לגו מן גופא ואיכון רזא דחנמתא עילאה יאתידיעי ביני חבריא זכאה חילקהין. ואיכון תקגנין פנימאין לגי מן גיפא לאתתקנא בהו תקינא לחחא דאיהו פולחנא יקירא פנימאה דקידשא כרין היא כמה דאוקימנא גו רזין פנימאין דקאמר רבי שמעין עליל • ה;ה מן התאחר הזה נראה שכשם שצריך האלם למפלח לקידשא כרין היא בשייפין חיצוניים דגופא כך צריך למפלת ליה בשייפין פנימאין דגיפא •

יהא

ו ם עמ לחוזים פרק כי

הא טצל שכשעושה המצוה המעשה הוא כשייפין תיצוכיימ והכוונה שמכרן כה היא פולחנא לשייפין פנימאין דתליןן בחכמתא • . וכמו כן במצות עצמן יש מהם מאכרים חצוניימ ויש מהם מאכרים פנימיים כל מצוה שהיא עלויה כמעשה הוא! מאכרים חיצוניים כגון לולכ וסוכה ותפילין ומוחה ומוצא מ ,הם מאכרים חיצוניים וכל מצוה שאינה תלייה במעשה כגון רוא דיחודא ליחד אופו פעמים ככל יום וכי האי גוונא ״היא עבודה דאברים פנימיים וכשם שאדם התחתון בין החיצוניות בין הפנימיו' מקיום המצות ככל עוד שנשמתו בגויה כך לעילא בכל העולמות יש קיום .מצות כפנימיות וחיצונייינשכהו« מלכא קדישא ושכינתיה מתלבש כנשמתא בתןך הגוףאז כשמקיייוים פךצופי אצילות המצות כאלו מקיימם הוא •ןא ר תמצא רמז לזה בזוהר בראשית דף קצ״ג ע״כ וז״ל ת עןן חזי מלך במשפט יעמיד ארץ מאן מלך דא קודשא כרי הוא כמשפט דא יעקב דאיהו קיומא דארעא עכ״ל ״.. מדאמר המאאר מאן מלך לא קב״ה במשפט דא יעקב- שמע מינה• להא* קכ״ה איהומלכא קדישא ובהיותו מלובש בתוך המשפט דאיהו תפארת אז יהיה חכמה בלב להכין לאברים שיעשו המצוות ועל ידי.קייס המציית הוא קיומא לארעא הוי מלך בחשפנו יעמיד ארץ ובהעתשמתלכש מלכא קדישא.•בתוך־ התפאריג• מ ם •כן לפי מ ג א ו לתת ט.חכמה.לקיים המצוות אז מקיימם ה מלובש בתוכו כמבואר כבית קדש הקדשים ע״ש ׳ • ואם תאימי הרי המאמר אמר. שמשפט דא יעקב שהוא הפרניף היוצא מפנ«׳ לזעיר מן התפארת דיליה ולמטה כמבואר ככתבי׳הארייז״לל ן שאמ׳מאן מלך דא קודשא כריך הוא רוצה לומר ע וכהיו׳כן מם רחל זעיר אנפין שעל,ילי ה*שפט שהוא יעקכ ־ מיגייתד ע להיא ארץ.הוי מלך כמשפט יעמיל ארץ • ויש לומר למעיקרא הזוהר מנא ליה דמשפט הוא *עקכ אלא קרא קאמר משפט ט1 הי יעקב ואס כןניזיל לקרא אם יעקב הוא המשפט איך מתיישב הפסוק לומר משפט לאלהי יעקב שמן הפסוק משמעשהתשפע אינו ליעקב כי אסלאלהי יעקכוקשיא לזוהר מן הכתוב- ״ 1 ויש לומר שלעולם משפט הוא בזעיר אנפין למתקרי אלהי יעקש דהיינו מדתו של יעקב ולפי שזעיר אנפין .גס כן מתקרי! בשם; ח נ ןרמו הזוהר ואמר משפט דא יעקב וכזה נחזור ל יעקב לנ דידן כשאמר מלך דא קכ״ה הוh מלכא קדישא כמשפט דא יעקהאק כדאמינאג ׳ היינו זעיר אנפין שע״י התלבשותו כתוכו מעמי וםיש ככיתקדש הקדשים כפ׳ כ״י* אני ראשון.- שאין לי אה לשייך על מ מתא לכל איי לזה אית רמו בזוהר שממ5

V

ביה קדש הקדשים פרק ב״ל

ונסתר כמו מי הוא זה וכשמתפשט ומתגלה מק״ו שהוא הואק ד״קיאז נגלה ואומרים למלת הואאתהשר״לאתה הוא לי דהיינו הנסתר שהוא הוא היא אתה הוי אתה הוא ה' אלהיכו לפי שאתה הוא על כן אנו קוראים לך הייאלהינו מה שאין כן בעשר פרצופים דאצילו׳וזה סוד ראו עתה כי אני אני היאיאני הוא דייקא שר״ל שהוא הוא עתיקא קדישא דייק. וצריך להביןק נדרש לבי פנים י ת ה למה הוצרך לומר שני שעמים אני אני ו הראשון כפשוטו אני אני הוא.« והשני אם תקשי לך מי אומר פסוק זה אם הנא מ״ק נראה שהוא ע״ק דייק ולא שכינה • ואם שכינה נראה שהיא היא ע״ק דייק ולא ח״ק ח״ועל יה אמר. והאומר הפסוק הוא מ״ק שאפילו י נ שני פעמים אני א שתראו אותי שני פרצופי׳כלהו כחד תלייין ואני שהיא השכינה היא אני ז״ש הפסיק ראו עתה כי אני שרומז לשטנה היא אני ממש • הוי כי אני אני • ומןןר ונדרש אני השני למטה דהיינוי הוא כלומר אני הוא עתיקא קדישא -יען ט אני מחסלים אנ

וגבורות דיליה א״כ אני הוא :ך להכין שאר הפסוק שאמר ואין אלהים עמדי אני צרי ו אמיתיאחיה וגוי מכן ג״כ מאמר כזהר פ' ייקראי אמית כספירן דילי ואחיה כספירן דילי וגו׳ • ע״ש הענין אנ בוא שמאחר שאני הוא שמק״ו הוא ע״ק דייק אין אלהיםעמדיןכל י אין מדת הדין יכולה להתפס עמיה כי מקמי אתכפי ןינין• ואם יקשה לן מאזן בא המית והלא הכל בידו • לזה אמר אניאחייואחיה ופי׳כזהר אני אתייבספירן לילי ואחיה כספירן לילי אבל כמק״ו כשעילי^ינעשייאני אני היא כנזכ׳אז אין!1היםי לפי שאני אני הוא יכשמתלכש חק״ובספירן דיליה אז עמד אמית כספירן לילי ואחיה בספירן לילי וז״ש כזהר ר׳ אכא אמר בכל אתר תיבת הוא תקרא היא כללאדדכרוניקכאכחדא ליל היא וקרינא היא כמו שס הוי״ה.שחתכנה כאדניתלהיינו המוצא • שבכתבו' הוא לשון זכר וקריאתו כלשיןנקכה הריל ידי כוונת האיתיו׳ קהמוצאנת הם רמו דכרונוקכא יזיייגם ע שאיתיות הם כללא עילאה ה׳ נוקכא ו׳ דכר אכללא דכלא דהיינו שמחסדים וגבורות דעתיקא קדישא דייק נפיק מק״ו הרי שהיא כליל לון הרי שתיבת הוא רימו לתלת קשרי למהימנותא הוא עיקר כל התירה כילה יע״ז נחתמה התירה כןלה זז״ש רז״ל חותמו של הקכ״ה אמת שהם הג׳ קשרין ראש

^ בעתיקא קדישא לכל. ף היה הוה ויהיה } ו ס ן י ת| קדישיא Q שהיא אמצע האותיות רמז ליי״ק ז ך שהיא סוף האותיות רמו לשטנתאשהיא יורדת על סיף כל

,העולמות

עוז לאלהים פרק ב״ו ביה קרש הקדימם פרק כ״ו

•רף כ1א ע״כ וז״ל כטמירו דטמירין אתרשיס רשימוחדדלא אתחזי ילא אתגלייא רןימא ברעיתא לקיימא כלא לנעלא מה לנטלא ממה דלית לי׳רשימו ולא רעותא דלא אתחייעכ״ל הרי דאית מאן דאית כיה רשיתו יאית מאן דלייכיה רשימו מאן דלית ביה רשימו כלל הוא דאמר אני ראשון ואני אחרון יען כי הגא מתפשט ככלאןתתלכש ככלא לקיימא כלא ולכן אומר אני ראשון שאין לי אכ לפי דליי; כיה רשימו דכל דכר הרשום אתיא יוכח המרשים ואז יקרא הרושם אב לאותו רשימי לכן אמר אני ־ראשון שאין לי אב ואמר ואני אחרון שאץ לי אח לפי שהנרשםכזלהחשס לרשום דכר אחר כמוהו ואותו הרשימו האחר ׳ : ־יקרא אחיו שכולם יצאו מכח המרשם אכל הואשלאכדשסאי

•אפשר שיהיה ל( אח הזי(אני אחרון שאין לי אח ומבלעדי אין ביאור •אלהים * צרין לדקדק למה לא איור ובלעדי אץ אלהים • והענין הוא דאלו הוה איור ובלעדי אץ אלהים הוה משמע ששום •!פרצוף מכל הפרצופים לאו מעקרי אלהית יאפילי מלכא קדישא ישכינתיה ולאי הכי דמלכא קדישא ושכינחיה הזא עצם האלהיתל ידי התלבשות הנשמה לכן אמר ומבלעדי אין אלהים כלומר שאיןאלהות תכלעלי תה שאני תתלבש במוכס הוי יגם כן ע ־ומבלעדי אין אילהיס דאלו אמר בלעדי לבד הוה משמע שאפילו איתי הפרצוף שהוא מלובש כתוכו לאו הוא עצם האלהית כי אס ־הנשמה לבד לכך״אמר ומבלעדי כלומר כל מה שהוא מבלעדי מה שאני כתוכו איןאלהות הוי ומבלעדי אין אלהים לפי שאץ לו כן שהבן ירית לאבא ולפי שאין לו בן אמר ומבלעדי אץ אלהיס ולא שיין כנשמה שום צורה תמונת כל כדאיתא רזו.׳ ר שמית דף חייב ע״כ וז״ל ואל מי מדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמית תערכו לו דאפילו האי תמונה לית ליה באתריה אלא כד גחית לאחלכא עלייהו ויתפשט על בריין יתחזי לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דילהון • והאי איהו וכיד הנביאים אדמה ׳ובגין דאיימאאיהואע״גליאפא אדמה לכו בדיוקנייכו אל מי תדממני ואשוה דהא קדם דכרא דיוקנאכעלמא וצייר צורה הוה הוא יחידאי כלא צורה ודמיון ומאן דאשתמודע ליה קלס בריאה דאיהו לכר מדמקנא אסור למעבד ליה צירה ודיזקנא בעלמא לאבאות ה׳ ולא באות יו״ל־ ואפילו כשמא קדישא ולא כשום אזת ונקודה בעלמא האי איהי כי לא ראיתם כל תמונה מכל דברד האידיוקנא דמרכבה דאדם עילאה בחיתתמן ואתקרי כההוא דיוקנא דאית כהו תמונה ודמיין לא ראיתם - אכל בתרדעכי הזי״ה בגין דאשתמודעון ליה כדמות דיליה עכ״ל • הרי מן המאמיר הזה ברור דהוא הוה קודם כלא ילא אתרשיס כשום רשימו "לכן איןלדמיתו בשים אות ונקודה וטעם כמו דאמר קרא ואלמי תדמיין אלימה דמית תערכו לו ואף על גב דבהתפשס הנשמה הזאת בעזך פרצוף מלכא קדישא ושכינתיה שייךכה שום הוי״הכמה דאתר המאמר אכל כתר לעכילהא־ן הנורה הזאת מתקרי הוי״ה ולא שיין האי ליוקנא למרכבה לאדם עילאה נחית תמן ואתקרי כההוא דיוקנה הוי״ה דוקא כתין מלכא קדישא ושכינתיה לפי שנשמתימלכא קדישא ושכינתיה לאו מלתא מופסקת' שמא עליו לגמרי כי אס כחלק המתלבש כתו היא שנפסק ממקורה ונתלבש כמלכא קדישא ישכינתיה כי אםצנור הנשמה לעילם פתוח והקו'הנשמה לא יפסק לעולמי עילמיט •ומלכאקדישא ושכינתיה ובהיות שלא יפסק קו הנשתה לא יתכן לגזור עליו שם שהשם הוא גבול מגביל שמגביל לאיתו׳שיעיר לכןאתר המאמר לעיל ומאן דאשתמודע ליה קדם כריאה לאיהו לכר מדיוקנא • אסור למעבד ליה צירה ודיוקנא־ בעלמא לא כאית ה' ולא כאות מייל וכו׳ירוצה לומר למאן דאשתמודע ליה קדם בריאה ויודע למה כרא העולמית כדי להתפשט 3תוכם• דע שמה שמתפשט מהנשמה הוא קן ממנה ולא כילה כדי להשייס כה אית אי גבול לכן אץ לדמותו כשום אית ונקודה ןי רזוהר דף מ״א ע״ב וז״ל שם נ י שלנשמה אין לדמותה לשוס דכר יען כי היא רשים ילא אתרשים • יכמו כן תמצא בתיקו ו ה

ללית לעילא יוניה כלל אלא ההיא לברא כלא ולית מאן לברא ליה דאית כרא דאתכרי כגון מיא דאיהו כורא לעשבים'הו דלית אלוה לעילא מיניה עכ״ל • הרי דאיהו בורא ולא אתכרי • ויש כיראילאאתכריאי וגלל לון ואיהואתכריאבלהאי ללקלק שבזוהר הדש דף ט״ו ע״א ןו״ל רבי יהולהאותר והרי נאמר אני ה׳ ראשון • אמר ליה חלתא משייעא לקמייתא עלכתיכ

. (את

ת ע ד העולמות וזהכהד מלכותן מלכותי כלי עולמים ועיקי, יי דמהיתנותא יכל מאן דידעלקשרא x ' ק האלהית היאכג לין כחדא כדקא יאות אשדיי כע״הז יטיב לו לעה״כ עליי באתי אשגבהי כי ידעשמי-שהיא לךיב לקכ״היז״ש רו״לקריבל לכל קוראת« יכ^לכלליצלכלאשריקראיהי כאמת כאמת דייקא שרומז לתלת קשרי דמהימניתא עילאה • יז״שזכאין אינון ישראל לאע״נ דאינוןלתתאאינוןאתידןככללא עילאה 'דכלא ובגין דא כתיכ הוא עשצו ולא אנחמ כא״לף כתיב ליל

ולא״לף אנחנו לפישהאל״ף היא צורת ליד כזהוא״ו ה״א הרי־שהא״לף היאכללא הרי 'שיםיו״ל תחתהד׳

זלאאנחמ ד י נוקכאכחלאהי דלכורו

n$r לאלמם ׳&וק כיי 6א

•*יאילאתרונים־אנ״־הגא אף על פישישאחרים לראשון אניהלא ״ וכי אתרים יש לראשון הן • שמו המייחל מאראש *מיייול״י *}תריס הםאלנ״י אלהי״ס שד״י א״ל צבאו״ת והם תתנניס ביתודו •והוא ־הוא 1יתברן ממש לכתיב •ואת איזרונים אני הוא ע&י •מ: מן היזאמרהזה יושמע דאיתביהשיעירקיתה שאמר אני ה׳ ראשון שדי לי שיאמראני ראשון נמו לאתר במאמרזלעיל^ד צריך להבין האי דאמרייאתיאזתניסאניימא דמהא׳ עו 1ר־אשוןיאני אתרון ולי* אמר אני ה׳ ראשון כמו דאמר כאן t ז

לישנא לא משמע שנקרא אתחן כמו לאמרשס ואני אתחן שכפי ההוא ללעילהיה לולומרואתאתרמים־אניאתדוןכמס^ו^ י אמי ;אני ה, דאשין למלאמייואתאתרוביס אני הוא משמע ?לאו איהו אתרו^ אלא שמשב עםאתרונים ׳» .־ועוד באי תלתהו

שליה לו לייזר ואת אתרוגים אני ולי בזה תאי תלת הוא דקאתר • וי״לשססוק אני ראשון ואניאתרון־תדכר עלהנשתסולנן# •הוביר באתו פסוק שום &ם יען בי לא אתדשים בשום דשימוזלכך ליתליהשוםשם לפיכך דיבר הכתוב גןתמא ׳ובלשון ייויל לאיהו ראשון לכל-ואיזרון לכל אבל בהאי קרא דתייתי המאמר הזה לאבן ביה תתתל ללכר בההוא ירשימו דאתדשים בראשית מ5 ולכן הזכיר בכאן שם הוי״ה יבזה השם שיין מלת ראשון לתלת ראשון משתע להוא תיזילת סהוי״ה שנרשם.קידם ככל ימה ללאל# <וה רשום ונרשם הו1ם הבל שייך כיה שם ראשו^זהו שאמר אני ה׳ ראשוךולכך תמצא שדרשו באני ראשון שאץלי •אב ו כיצרןלימרשאין כי אב יאמר אני ראשון שקדמתי לכלזמתילא ־משמע שאץ לו אב אלא מתמת ממלת ראשון משמע הראשון שנרשם !נשתתא לכל חיי לא נרשתה לכן דרשו אני ראשון שאיןליאככלותרשלאתטעה לותר שתאתר שאמר אני ראשון שרוצה לוימי • ?ראשון שנרשם ״ אלא אני ראשון שאי! לי אב י לא אחרו אני ראשק שקדתתי לכל שאז כיה משמע שנרשם קידם הכל ולכך •לא | .־הזכיר מ שם לכי שמא לא נרשם ומי שלא נרשם לא *גלייבשתא אבל בהאי הראשהזכירבושםמלברבההזארשימולאתךשיש י ראשונה • ואמר אני ה' ראשון כלומר בי שייךתלת ראשון שנרשמתי קודם הכל הוי אני ה׳ראשוןאני ה׳ דוקא שיין בי מלת ראשון 'ובדרךטבע היוצא ראשונה אי אפשר למורשהואאתרון שכבר היאדאשון • בדרך משל אם'יספור האדם עשרה־סלעים הראשון יהיונא ק היד יקרא ראשון יהעשירי יקרא אחחןזאיך יתכן שהראשון יאתר עליו אתריןאלא השבע הזה אינוןזפל אלאבדכר המורגש והנפסק מן המקור שהראשון יקרא ראשון והשאריקראו אתרונים לי אכל כשם היי״ה דאיהו תלכא הדישא ושכינתי?ל גב שהוא ואל»ן .-שהיה קורם הכל וא יהו פכשמה לכל הספירות תאתר שמתלבש כתוך כל הספירות הנקראים אתרונים לו אף ע .-ייוצא גפיו האיזווניםויכונה עליו שםעאתרון ג״כ אבל לא לגמרי שהוא יצא ראםונהוזהו שאמראגי ה'ראשו\ זאת האתחניםי הוא כראשון הוי אביה דא&וףא* ם ׳האתתנים אנייגם ק ־בתוכם הוי¥אתהאיזרוניס אנ ו1ני הואזנא אמראכי אתרזן אלא ע . אתתניםאניהוא ג יעוד •יתכן לומר במלת אני הוא שתאתר שההוא נשתתא קדומה דהיא ־נשמתא לכל היי מתלבשתן כימתלבשתככל ע ף ה ת גהאישמאקדיםא דאיהומלכאקדישאץשכינתיה ואדוקה בו כמו שנאמר משתה אני ־ראשון ואני א *ראשון ואתחן כך מלכא קדישא דאיהזתניהוכיהדההיאנשתתא • שייך כיה לתילור ראשון ואתחףק־ ידרשקדא * אניה׳ראשזן ׳יואת אתרונים יען כי אני הוא חצה לומר כי אני הוא הוא הנשמה ״ ׳הרי מכל כאמור לעיל שלנשמה אץ לדמותה בשום צורה ולא ־בשוםנקורהואות־יאכלנושםהוי״הראשונהתת^ילהניור v ואגב אורתץנכארעגזוקאתדתמוהשכקהלתווהוישאמלג 5ואין שני גם ק זאת אץלו ואץ קץ לכל עמלו גם עיניו לא ׳תשבעיעושרולתי אני עייל ומתסרעפשי משוכה גםזה הצל וענין ת

הוא « ים לדקדק כפסוק הזה הרבה דיוקים ראשונה מאי האי דקאתר־יש אתל ןאין שני שהיה לו לומר יש אתדואין לו שני שאסם מה בא לרבות שהיה לו ם קץאת אין לו האי ג כוונת הפןזוק לומר&אץ כמוהו היה לו לומר>אץ לו שני • שני׳ מה שאמר ג. ועוד האי גם עיניו מה בא לרכות ״ עודקש׳ז ן נותר וכן ואז אץ לו * ומאתר שאמרגס כן היה לו לומר גם ק גם את אץ לל מי קאי על הראשון ןא?ן שצי או על אתר שמדבר שאם הוא כסכרתיה^י ״כאי סיפא דאמר ולמי אני עמל יתתשר נפשי מטיבה ע ז״ל דתאי ארישא דקדא דהיימיעל ראסו\ ואץ שני י אם כן תםורי מזזםרא שהיה לו לומר ולא אומר למי אני עמל < ופולל י וים לומר דבכלהתורה י& נסתר וכר הכתוב כלשון קצרה היי״ו של ולמי מיותרתשהיה לו לומר למי אני עמ *אפילו פיייי} יא bim ואומר כהיות שיש דבר כזה למי אני עתל ימתסר נפשי •ונג״ה ודרך הנסתר שבפסוק הזה הוא ששלמה המ$־ *וגידצזוד ח ־יוטובהיונן פירוש הפסוק צתס שמןלמנו לעילשאער אני ראשון שאין לי אב נמצא שמה שנקרא ראםץהוא בשכילשאץלואב יאיימס לו אב מכתתקרי שני לפי שהאב היא כת ראשון זהבן הוא כתשניוזהושאמר הכתוב ישאחל ואין שני לפי שיפאתדWM י ר ק מ מ שיצא מאבא(אמא ונאמר עליו כ׳ אתל קראתיו לאע״ע שנקרא אסלהוא צא שני ונמצא מ ״ י מ י נ ש ח ה

(מממצא

עוז bnV*9 פרק >4

ותלנ«מ* חי שקר(• אחל * ההיהאחז ה1א שנ« לכן אתר הפסוק יש אחל(אין שני שהוא אתל ואינו נאחז המ(« (היוצא #הוא למקורו • ותה שאתר גם כן ואת אין לו • רוצה לומר תאחר שהיא ראשון שאין לו אב • כל שאץ לו אב אין לו נן שה5ן אינו יוצאו זכשם שאין לו כן מחמת שאץ ל( אכ • כך א כנו כי אס כחאי ר ה שיאציללא ק ר כ י נ *לא תשכים(תאתר שנקרא אחל ואין שא ׳ אתי־זייה! 4הרב1י להאג גם לא בא לרממ על כן או על את אלא ב גס כן אי אפשר להיויג לו את תאחר שאין לו אב יהא׳ גם קאא ת לרכויג אתה שאתר ברישא יש אחד ואין שני דהיינו שאץ לו אכ ולא זו כלבד שאין לו אפ אלא גם ק ואח אץ לי לאילי א* י על ק • לרכית בתירבייגס שלאח לרמי מ לרבו״ על הכן או על האח היה לי ליתר גם כן גם אח אין לו והיינו לירשים ר אתית(תה שאתר(אין קץ לכלעתלו הייגנשברא העילתיעשאץ להם קץ וקצבה ימדתז להתשין שפע תמיד מכלי קצבה שאלילי שהגכוחת תעמידים השעע לתת לכל עולם די חתסירו היה חוזר- הדבר לכמות שהיה וזהו שאמר גם עיניו לא תשבע עישר שלא •שבע חלעמ עושר ובהיות שיש אחדות כזה למי אכ• עמל ויימסר את נפשי מן הטוב הצפין הזה מדאי דתי שאעי מדע דבר זה

ועוסק כדברים אחרים גם זה הכל וענין רע הוא שיניח אחדות כזה ויחזיק כדברים אתרים }ל ימים העליונים דהיינו כל אלף שפיע׳ • *ה ת שאמר כבית קדש הקלשים שזיווג העלמן הוא מליל שבת לליל שכת ע מ וה הי ׳ מגו נכיעו עלאה ותתעטר ותתנהיר בשליחי יכלין כתיב ו ברור כזוהר שייות 7ף«' ע״א זז״ל הייה תתאה תתמלד דיהא שבת לה' ללקטא נפש ין בתענוגי קלושה דא הה בתראה כל ההיא אור הלכנה כאור החיוה וא5ר התתה יהיה שבעתים ע אלף שכיעאה ודא איהו אתעריתא דרוחין קדישין לעתא דישראל לאלכשא לכתר שכת בגופין אחרנין קדישץ דנתי' יהיה הנשארj fy י כירושלים ע״כ מילין לרזץסתימץעכ״ל י הרי שזיווג שכינה לעילא הד מזדווג כההיאנכיעודאיהו שם ת מ ה נציון ו

גמתמלייאמיגיה הנא כאלף שכיעי •

f s עוז לאלהים פרק כ״ז טהימנותצ דבל* בית קדש מקדשים פרק

בכית קדש הקדשים לעיל שככל עילם ישאבי״ע . ביצורר ככתבי האר"׳• ז״ל ששם היי״ה הוא כללית ת זה כ

המאמר זה מאתר שאמר שהיא הוא עתיקא קדי*א ו0'ש לכל קדישיא כנזכר אם צן גדיל היא מארין ותאו״אם לכל עולם האצילית יו״ל של היי״ה דאיהו אכא נקרא אצילות ואין צרין לומר יישאל הפרציפים דאצילית בסוד מי כמון בליו לאצילות הייה ראשונה של היי״ה דאיה* אתא נקראת כריאה ל מי-כתון נאלדכקולש נורא תהלות עשה פלא וכבר הקלמנפלא תר ״ ו לאצילי׳ יי״ושל הוי״ה דאיהו זעיר אנפין שקדש הקדשים נקרא נ נקרא יצירה לאצילות ה״האחרונה של ולפיכך הוא גרור־, מאריך וסאן״א נקרא חכמה כסוד פלא ייעץ אל גבור *

ועל זה נקרא פליאות נתיבות חכמה * ואין צריך לומר משאר הפרצופים (כאן הכתוב מעיד שאין ליחה לו » י

לא כתר ולא חכתה ולא שוס פרצוף ווה שאמר המאמר מי כמון כאלים רמז שאיןן ו מ כמהו ככל פרצופי לאצילות • מי כ' ג ה נאדר כקלש ככר אמרנו שכל אחל מ ספירות עליוגת כקרא קדש וכתר כקרא ק״ק ועל זה אמר נאדר בקדש שאין בכל אלו הג׳ פרצופים הנקראים קלש כאדר כמין לפי שאתה נירא תהלזת עשה פלא שעשית אפילו המופלא שבכלס הוי עשה פלא יהיא האציל וכרא ויצר ועשה הכל ממה שנשאר מביריר אלי המלכים לעי

שהעיהר

דאצילותבסודמי כמוך באלים ה׳ ^פי שהוא ועתיקא קדישא םתימא' דבלאדאיהותד ולא בהושבן חד הואהדהויהדג^יהוי לאאיתבידא פירור ולא שינוי אלא םסטרא רילן הוו שניין דא מן דא דהייני עתיק*א קדישא הוא רהטים פש.־טים ב4י שום תערובת דין פלל אבל סק״ו הם מורכבימדץ ורהסים לצורך רזיקק העימות וכל העשר פרצופים דאצילות הנזכרים כלסצריכיןא^ו והוא אינו צריך להם . ומת שכתוב

הזהר

היי״ה דאיהו מלכות איהי עשיה לאצילות ״ הרי שבעולם האצילית ישלם ארכעה עולמות • וכן היא ככל עי ועולה וראיה לזה מן הזוהר * בזוהר בראשית דף ע״דע״א וז״לכד סלקא ברעותא •דקילשאכרין ה1אלמעכלא ליקריה םלקא חגו מחשכה רעות' ר ק לאתפשטא ואתפשטת מאתר דאיהיד ע ע ל ״ ת מתשנא סתימא דלא א לאתפשטת ושרייא לבי גרון אתר לאיהוא דאיהו רוח חיים ח ע תליר ב גבי וכדיןכל אתפשטת ההיא מחשבה ושרייא כאתר לא אקרי ההיא מחשכה אלהים

חיים

B3 פיק כ״ז * * b a h גי1 קדש $1ן1שי& פרק א 8מימנומ* דבי5א עוז\

שהעיקריוהרוחניות מהמלכים הנוכרים לקת לעצמו !מהשאר איים לכתיב היא אלהיס חיים עיל בעיא לאתפשסא נמק; העילחית כל זה ככר נתבאר יכל תיקון העילחות היה ולאתגל״א ייתתן נפקו אש״א ורוח״א ותי״א כלילן כחדא ונפק •ורצונו ומכתירה ילא מרצון אתר שהתציא אותו לפי שמק״ו יעקכגכרשליםיאיהו קילחד לנפיקיאשתתעתהכאתתשכה ועתיקא קדישא לכל קדישיא סתיתאה איכין חד > חד היי להיה סתיתא כתשאי אשתמע לאתגלייא עול אתפשטת האי

חדליהיז לא שני ולא תישתצה ולא ישתנ׳א מקב^ טאו"**ן ם הו י מ ע פ ל א״כ רציני דעתיקא קדישא דכל קדישיא ואתר שוק^ן ת דו ו מ ל ו ע ות ה א לצורך הי הזא היא רציני דת״ק ילכןהוא היה והיא הו^ ש לו זה הוא נקרא מ אפי הייה יהיא יהיה יהיא ראשית הכל כלי כנזכר ול וברא ויצר ועשר, י צ א א לבדו ה הו ור מבירור ***(-יו ^ ש נ ה ש ט ל מ ב הם הנו״ל ברצונו ובבתיררתו י כ ל מ הא ו ה ת גדילו ש רו ברואיו א כי כזיי שי* ו וע״ק סתימאהדכל<י ז ושכינתיעיד ״ ת א ^ כ א בחושבן ה ל ו ד ח ו ה י א דn s x ד אהר ו ו ואין ע ג א אלהי ו הא כריך אפס זולתו כריך הו ו ו נ ב ל מ: ן מ ן א י מ י על מ ל ע ל ם ו ל ע ה ל י מ # ש $ # * 8

״ותשכה לאתגלייא יכטש האי קיל ואקיש כשפיין יכדין נפקא דכיר יאשליס כלא וגלי כלא אשתתע בכלא איהו ההיא תתשבה סתימא דהיה לגי וכלא חד עכ״ל « הרי תן המאמר הזה יידע שכפרצון׳ אתד שיין אכי״ע דהיינו התחשבה שחושכ האדם כלבו היא אצילי׳ התפשטות המחשכה עד ראש הגרון דאיהי כינה כדכתיב קנה חכתה קנה בינה איהו הבריאה הקול היוצא מן הגרון להודיע המחשכה נקרא יצירהן המלית והדבר כקרא עשיה • הא חתי לן ראיה ברורה גס כן מן הזזהר שככל דפר ודבר יש ארבעה בחיכיתאבי״ע ן ומה שאמר כבית קדש הקדשיס לעיל שמ״ק חושל גם כן בעולמות שלמעלה תאצילית לזה רמז בזוהר דקראתן דף פ״כ ע״א וז״ל יתריייהו איכון צכי־סייא וספסל תתיד לגדול דלעילא מיניה כ כ ת ק ליקרןוהכיתקיכולתהיי ק

תכלית לית אלהא כר מניה לא לעילא )לא לתתא ולא כשום אתר לא בעלמא לין ילא בעלמא דאתי זלכן איהי תד ולא בתישכןשר״ל ראשית כלי תכלית הוא אלהיני ואיןעיד אחר אמת תלכנו יאעק זילתי כרין הוא כרין שמיה כרין זכריה

לעלם ילעלמי עלמין אמן }

ט ובהימניתא ר פ ן ד ד א דמהימניתא כ ו דר הרעתכארלךםי^ ר א הוא מבואר לרן כלל • ועתה ככאר אותו לרן כלל כ ל מ

i י - מופלג כדי שיהיה כלל ופרט וכלל דע

ן ולית אלהא אחרא עכ״ל . תן ואכת כתר עליון על רישיה ולית כתר על אבא איהו חכמה הלא א5 אחד לכלכו למהוי משמש תחו

ן ש״ת שהמאחר אינו מדכר ככתר שהרי למעלה מן הכתר יש כמה עכייכים . מדאתר ואנת כתר עליון על רישיה ולית כתר על 1עוד מדאתר כתר עליון על רישיה שדי לו שיאתר ואנת כתר עליון . תדאתר על רישיה ש״מ דאיהו עלשס ת״ה שהוא כתר על . רישיה דאכא דהיינו תפילין דיליה כדכתיכ ישראל אשר בן אתפאר ומתה שאתר התאתר• ילית אלהא אתרא שמע מיכה דאיהו שליט על כל העולמות דלעילא • יען כי היא היא עתיקא קדישא חבחיכת חסדים יגבורות דיליה • וכמו כן תמצא בתיקוני

ת על כלא עילת העילות על כלא דלית אלוה עליה ילא תחיתיה ולא לארבע סטרי עלמא עכ״ל • ל הר דף ד׳ ע״כ וז״ל. « ו הז ככר כיארכו לעיל כדרוש העילות דמלכא קדישא אתקרי עלת על כלא ומלאחר לעילת על כלא לית אלהא עליה ולא תחותיהי נ קו ולא לארבע סטריה עלמא שמע מיכה דמלכא קדישא שליט ככל העולמות שלמעלה מן ?אצילות« וכמו כן תמצא בתי הזוהר דף צייה ע״א חייל ובגין ״ דא שיי אמוכה דישראל כארבעה אתוון אלין וכל שמהן שוי ככויין לשמא דא לית שמא עד אין סיף ועד אין תכלית עכ״ל • הרי כבירור דהאי שמא קדישא שליט לעילא עד אין סוף וממילא יודע ששליט ככל העולמית

שלמעלה מן האצילות י ומה שאתר כבית קדש הקדשים שכל פרצופי אצילית עיכיהם צופות למלכא קדישא * זה מכואר בזוהר •ויקרא דף פ״כע״אה • אבא איהי חכמה תן ליקרן והכי תקיכו למהוי קטן מככד לגדול דלעילא מעי וז״ל ותרוייהו ככרסייא וספסל תחון ילית אלהא אחרא ואחא לבמשא לאבא ל ע ר ת כ ת י ל זאכת כתר עליון עלרישיה ו תן הלא אב אחד לכלכו למהוי משמש תחו דאיהו תחותיה למהוי כסא תחותיה עכ״ל • הרי מן המאמר שאכא יאמא הס סססל תחותיה דההוא ליתיכ ככתרא עילאה

קראים קטן לגכיה ול?כי תקינולמהויקטן מככדלגדול • ומי שהוא לתט?ז מושפע מההוא ללמעלה י הלי שכלם,צריכין אליו

לאיה׳

- ־ » עוז י*אי<הים פד>ן כיו

ם צריכץ אליו בלי להתהנזת מןיהנשתס הקדיחה שעל ׳ילע ה ן זאיהו כנשמתא לגופא גתו שהעף אי ־אפשר לחת* בלא נשתה כ מתלבשת בתוכם ותחיה לכלא ;

מדה שכל הספירות ליליה הם • והוא עייל בכלהו ומתנשא על כלא כלכתיב הג ומת כבק״הק לעילבסןד לו ה׳ הגדולה ז (המתנשא לכל לראש לזה אית ראיה כתרה בתיקוני הזוהר דף קכ"( עיי׳א זז״ל זככהזא זימנא קרוב ה׳ לכל יןוראיווכגק דא פד אסתליק לההןא וכההוא זיתנא אתמררחגק מה שהיה ועמוק מי ימצאנו ליתחאן דאשיג ליה אלא כחכמה ובינה ;' כו אתר ל* תשיגין ליה ככלספירה אלא כחכחה גבינה ׳לאינןף״ס מ״דתכמהמ״ם. כינהיזכגץלא זעתזקעמזק-ח״תצאמו עזרי מעם ס' דא מלן יושב על ־כסא רתמיסוכסא לין דאשתלק מתתן דא יהו״ה לאיהו מלגאולכל ספירה וספירה עליה אתמרן ה׳ הגדולה והגבורה וגו׳ בעשר ספירות שכח ליה דוד המע״ה בגין דאיהו לנו מן כלהו ואיהו •מלכד לכל ספירה ואיהו בין כל ל ספירה וספירה לא אשתני ככל אתר עכ״ל י• הרי בכירור מן המאמר הזה שכל הספירות הס שלו דהיינו שמתפשט ומתלבשגס ראיה מריש המאמר שמתעלה על כלא כמה דאתמר רחוק מהשהיה. עמוק עמוק מי ימצאצז שאי אפשר להשיגו־כ* בכלהו • וי ימצאנו וקודם נדקדק ת ק ן מ ב אורחין נבאר מה שאתר הפסוק רחוק מה שהיה ועמוק ע אנ אם ככתר חכתה ובינה ז ז שאתר רחוק תה שהי׳יעתיק עמ1ק תי יתצאנו שדי״לל רתוק הוא ועמוק עמוק מי ימצאנו ועוד מהו הכפל של עמוק עמוק מי ימצאנון הספירות הוא נתצא כדכתיכ דרשו ה׳ כהמצאו מדאמר בהמצאו ש״ת דהוא לעעמים אלא כתה שהקדתמ יתורץ שכשמתלכש כתיחת ומצוי הזי דרשו ה' בהתצאו(לפעתיס מתעלה י דאם לא ק כייילל דרשו ה׳ שתצוי תדאמר בהתנאו תשתע לפעתיס חתלכש כספב ח ה שהיה ק ת במשפש וכתיב מרחוק ה' נראה לי זהו שאמר הפסוק רתוק תה שהיה כלומר מ א כ לעילא כדכתיכ ויגבה ה׳ צה שהיה ה נראה לי מרחוק ־והפסוק כמו שתדכר כתמיהה הוי דחוק מה שהיה כלומר דחוק מ ת להייני כתוך הספירות ען כי ידוע יהיא כי עלכא קדישא נקרא כנינא עמיקא כדאיתא קריב * והכפל שאתר ועמוק עמוק מי ימצאנו ההכנה הוא כ בזוהר בראשית דף כ׳ ע״א וז״ל כנינא עתיקא דנפק מגז מחשבה • הרי שמלכא קדישא יקרא עמוק זהי שאמר הפסיק נעממן עתוק מי ימצאנו כלימר איתו עמוק כעומקא עילאה כראמר בספר'יצירה עמוק רום הוי ועתוק דהיינו מלכא"קדישא כשהזאס אז מי ימצאנו מי׳ דהיינו חכתה ובינה מכירים כו כאמור כריש המאמר וכזה ניכל להבין מה שאמר הכתוב עולה בעותק מל והמתנשא לכל לראש שהיה לו לומר והמתנשא לכל ראש מהו והמתנשא לכל לראש אלא כאי לראש היא כמו צתזנת טעם ע מלכא קדישא דהיינו שאיתר הכתוב שהכל שלו • וגס התתצשא לכל דאינזן כתר חכמה וכינה יומה שהיא מהלל אותי ככל זעp> שכח להורות שהוא משמש לראש דהיינו שלולכא קדישא הוא ראש לכל כמו שאמר אני ה' ראשון הרי שמלכא קדישא היא לגו: כלא ולעילא«ון כלא ן ־ • •

ח עוז $*להיה פרק בוו . . 3ית קיש הקדשיט פרק כ

* ל ת קשרי כי עיקר האמיצה היא לידע ילהאיוין שהם ת ל מת שאמר ככית יקדש ־קדשים דאינון ת ו למהימניתא לכלא.. דבר זה ברור בין הנהו * קשרי דמהימנותא שליתתא ותלתיהוןאינין •י1ד דאינץ מכצי היכלא דמלכאאבל לגבי דאינון אטימי לבא ולא בחושבן ללא שים יחל מנייהו עיילא בחישבנא לפרציפ*כיקרא למאריהוןקשיא דאציליתיהשניםשהםיילכא קדישא *שכינת׳יההם התתשטית נאללא ידעי ילאמסתכל׳ עי סתימיקא קלישא לכל קדישיא יבהייתס שלשה להו האי תלתא לותר אין יתכן שחא ליחידא היא התלת קשרי ימן האתדשהוא עתי זהייא בעינייהו החי אמוצה לאמונת העכו״ם ולא ידעי שגם צרין דבר אחל שמייתל איתס ואף ע״פ שהם מייחדייחסטריהם

זה לעומת זה עשה האלהים שכמו שישעלתקשרי דתהיתנותא וכן תמצא בזוהר בפרשת ויחי וי״ל .׳ .תא בזוהר. שתותדףרמ״ג *ןלת נשמתין אינק זעל דאינין תלת ארכעה אינק . ישתלתק«רידשקראכלאי כן ע״כע״ש . ולא אשא שמותם על שנתי משים לכתיב מדבר כיינת המאמר ככר אמרנו שצריך אחד ליחד השלשה

יל בשמאי ן יתכן ׳מכריח מן הקצה אלהקצהוהנשחתא רביעה ללא עי ק . ועוד לאם קשיאלהי התלת קשרי אי ח ר ^ ר ק שן ג מ ת . למה לא יקשה להו כעשר ספירות דאנן אתרין הי* נשמתא לכל חיי וכשם שעתיק׳קדישא לכל קדישיא מ ל לתיהןי ח

דאינין כשנים

בית קדש הקדשים פרק כ״ח עוז לאלהים פרק בית פג"

כשנים שהם תלכא קדישא ושכינתיה כן הנשתה שהיא מפיחה לאינון תל לאס התלת אי אפשר להיות תד כפי לעתייהו איך שנפח עתיקא קד>שא לכל קל*שיא אתפשט כשנים להיעו ?תכן העשר להמתתל > ־זאם כעשר יתכן להינת,תלעכל< פמלכאקדישאושכינתיה וההפרש שיש כץ יחיד הניף ליסיר שכן התלת לאינק חל • ולפיכן לשבר מתלעותבוליהי© הנשתה כי הנשמה היא אפילו שנתלבשה כהם לא פסק מקורה הוכרחתי לאסף כל המאמרים דשייכי כעניןתלתקשרל מלעילא כיי הוא ההתפשטות בלבל שמתפשט בהם עד סוף כל למהימנותא וקולם הכל נביא מאמרים לןדע אס זש-תלי$לבשים קשר?דמהימנותאואב£ה?גם .אל העין עין משפטהיאקמנ העולמות בלי הפקק אבל מסטרא לפרצגפם כשמ ?אצילות נראים כשלקה וכשמתעלס: מק״ו למעלה אז נראה הלאכוא בזוהר ייקרא לףס׳יכע״א חייל פתח רבי אלעזןד הכל אחד הרי שהשלשה אלקימשגי סטריןהס אחד הןתכחעת תאמר ועלזו חסידים בכבול ירננו על יןשכביתםתאנא סתליגי פרצופם הן מבחינת נשמתהין היי. ראו עתה כי אני אני הוא ־עשר מכילן אתקשר קשרא למהזתנותא לאשתכחאכדכאן ולכן הוא אלהיני הוא לייקא כנזכר וכל כוונתינו צרין לנמק לכלא וכל תהימנותא דקבי׳ה בתלתא אסתמו ועל האיכתלין האלו השלשה קשרילתהימניתא עם התלכשותםדאעוןקב״ה • עשכמכילן אורייתאמתעטרא כתהלאוהוחנאעכ״ל ״• הל* ןשכינתיה וכל התורה כלה ארוגה ע&» זה הענין הן זזביזכותהן כטמר ראיה דכלתהיעניתא לקכ״ה כתלתאאסתמו t ואו* ?כוונותינו הפל הולך אל מקור אתל וכל מעעיךהזו לשמם כ« תאמה שאין לוהככהזלמאמר הזה שמתמל בתלת עשר מכולןt w n f i עיקר האמונה בהק תלייא הוא אלפיני ואין עול אחר אמת ומסיי׳כתלת נהלל ואמר נעל האי בתלת עשר מכילן מלכנו אמת ל״קא יאפס זולתי ככתזכ כתירה וגלעת המם מתעטרא למס שייכות יש לתלת עשר לת>{תא • ועול מאי והשבות אל לככך כי ה׳ היא האלהים כשסיםממעל וככל הא?לאמר דבי אלעזר כתלתא אסתמו שהיה לן לומר לכל הפרצופים לאצילות יעל האק מתחת אפי׳ על נוקבא לתהנמא תסתונותא דקזלשאבריןבואבתלתא הוי ־. מאלהאי אסתעו דכא אין עיל מלבדו על כן כרין הוא •ברין• שמזה־וכרין זכריה לקאמר אלא תלע שמתנת׳ קשרי דמה?תנותא:לכלאלא עליל? ־ י לעלם ולעלמי עלמי ן אמן ן בחושכנאעם כעשה ספירות לפי שהם סתומיםלנוכגולעשד

ספיתתכאשרנכאר להלן כע״ה מל עיקר העשר ספירויג על כאן הגיע פירוש רזא לרזין למהימנזתא שליתתא לכלא והתלת קשרי סייחים ״ אכל מי שזיכה לראות כאור פני מלן ונקרא שמו נית קלש הקלשזם; סייס ידע להו • ולכן כתיקונץ למלכא יתראו תלתעשני י - י י• כנגלעשך סטירית ותלת קשרי ולכן אמד. זע!( האי כתלינ ^^^'^Sl^^^f^^^^SS^P•1 עשר מכילן אורייתא מתעטרא ולא בעשר כמו שהם עשר דכרות והענין הוא שכשיכא לפרש התירה כשלש עןורה כללים 7אע1ן תקל ותומר ומגזירה שוה וכוי אז יתראו השלשה קתומיס ולכן כפירוש התורה הס י״ג כללים כנגד י״ג מכילן הרומזיש לעשר ספירית ותלת קשרי ולא עשר כנגד עשרת הדברות- ״ יען כי כפירוש יתגלה הסתום ואז יהיה תלת עשר • תו איתא ־מוהרי ויקרא רף קנייאע״אוז״ל שבעה קשורין איצוןדתתקשדי בהו-תלקנ אכהן ול׳אחרנץ הכנע המאמר הוא ששכעקשימן אינין למתקשר׳ כהו רואלמהימנותא נהם תלו/ אכהן ולי אחרנוןתלת אכהן היינו תלת קשרי למהימנותא לכלא ולי אחרמן *יינו שצרין לקשר וליחס רזא דמהימנזתא ככל העולמות אכיייע וקראן לתלת קשרי לדמהומנותא לנלאתלת אכהן יען כיאונין אמת לכל יחידיןלעלמא היי תלת אכהן זארכעה אמרנין ״ (וביאור המאמר הזה כלו תמצאהו כספר תעצומות) : .־׳ הו איתא בזוהר כראשית דף רל״כ ע״א זז״ל כשעתא לסליק כרןנזתא לרזאלרזץ לאפקא תלת גיונין כסלא כלילן ואינוןיל ־ * הר>לן מן המאמר הזה ג״כ רמז ללגריס אלו שתחליג תלת גיונץתייור וסומק וירוק כחלאאשתליבאן לא עם דא־עכ

כל לברהיו התלת קשרי מדאתר לאפקא 1לא אמר להמציא ש°מ להוו מקלם -* והאי-חא לחץ הוא הנשמה 7כל1לא כהו ״ ־ הרי לתלתא כחדא איבון וכל הלכריס רחא למהיתנותא כתלת כויץכמהדאיתא־בלכרג רבותעו וז״ל דרש ההוא גלילאה עלי« דרכחסדא בריון רחמנא דיהכ לן אוריין תליתאי על יל תליתאי לעםתליתאי בירחא תליתאי במס עליתאי • הרי שהכל עשה גשילוש כלכתיכ והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכן בשדצוףאלם לאמר קרא נעשה אלם בצלמנו כדמותנו כל פרצוף האלם משולש* וראשונה אגיל לן בכללות האלם י הראש הוא חלקאחל ״ החזה עדהצורפס שהוא מקום הלב הנא חלק שני «

• ממורשס'

ו

עוז לאנזים פיק כ״חc " . - י . ׳ . ־ • ' : . : ׳ ־ . . . ־

1 אחד מתלבש יכו שהוא מלך תאותזתלק • מלך הדתי* *08רפס ולמטה הוא חלק שלישי שהוא מקים למעיים י ולכל חלק \* P V אהלכ• מלך הבטן הוא הככל * ־.ושלישתהןן נקראין מלךאתד• דהיינו: אותיות ס׳ילך נוטריקון ףהי י הג הוא המות • תלן ל״כ כיבד • וכל תלק יש כו שילוש כעצתו י להיינז הראש יש לו ב׳־אזנים אחד תכאן ואחד מכאן(הראש הרי שלש - החזה ישף הרי שלש * הבטן *ש לו כ׳ שיקים והבטן הרי שלש • וכל גימתלקאתד מכל חלק. ט ם ה לו כ׳ זרועות א חד מכאן ואחד מכאן עה פ ר ט הם כצותתאל״ף דהיינו אורך הרא^ושני אזנים הס כצורות א״לף י אורך הגוף ושני זרועות הם כצורות אל׳ף • תן הל ראש הגויה זכי שנקים כצורות אלף י• ׳. נמצא שהאדם הוא נורות ג.׳.אלפק ולכך שס מ-״ה שעולה כמנין אדם יש בו ג' אל״פין ע דהייננאלם כנזכר(לבך אמכל^דעדזא דמהימנ5תא כמו שאמרז h-to ארכעה הכירו את כוראס מעצמם(אלי הס אברהם 1אמבV( דפרנלפא לגופא דאמינאשראש*תיבותמל״ך איתא תלי0 י ר ש ק ת ל ת ן מ ו נ ל ומי־ • ואמבאמר כדבריוזמכשריאחזה אלוה • וא ק י ת ע יס ל גס כן והוא המחיה את האדם:נאינזן נשמהיריח(נפש • זהם חמז ן «ןשל> למהיתנותא לכלא ורמחים באךם התחתו קדישא(מלכא קדישא (שכמתיה - נשחה כתית'־* וריח בלב* • ונפש בכבל • הא לך תלת קשרי למהימנותא לכלא יאיני^ המחיים את פרצוף אלם(לכך הם סתומים כתוך האלם כנשמתא לגופא ולכך. אמר רכיואלעור לעיל וכל מהימנותא לקב״הת תלת גיחלקיהגוף ואיכון ראעזחזה (בטן ובתוכם מוח לכ כבל ילגו מנייהו נר״ן 4 ל ו ־• נמצא שהם ג' קשר* גו ת ח •תלתאאסתין חיצעטרן בתלת תלת עיילי בחל עכ״ל י והענין הוא שככר', י 1כםו־ כן'תמצא בזוהר שמזת־דףנ עייז ע״א רמ! .׳לזה «"ל תז • ׳ . ביארנו לך שהשלשה תלקי הגוף השנים הס.למטה^הייני החזה והכטן והחלק.השלישי.דהוא הראש היא עטרה להו וזה? שאתר תריןימתעטרן כתלת כלומר הכי קשרי מתעטרן כקשר השליש* יכשתתעערין בראש אז יהיה השלשה אתל ״ זהו שאחדף ר״גיג״ג• ת לזה תתצא כזוהר ייקרא ל ס ח j עייליכחדכלותר אג השלושה עיילי בחושבן אתל שהכל פרצוף אתל ; ו i s < ^ ק ל ס וז״לה׳אלהיט־^׳ * 7אמאחא;לי.ל>ה מראש צזדים־א׳הו(אתיחד. ברישא ב»עא ושבילא• ה׳ דאדישא עילאה א(ירא זה ז אלביננדא גנעא לאתמר גזע ישי • ב דאשבילו ללתתא ועל רזא לא אתיחד כיתידא כלקא ץאותעכ״ל * : י הנה בתאמר ה מראה לך שני פעמים תלת קשרי • בניירות נתיצינמת הוי״ה אלהינו היי״ה הם תלת קשרי כניתאין • זוהי שאמר לא היא ואאyjpv י שהוא למעלה מן האבות היי מראש צירים: איהי זיליה:מראש.צירים איהו כלומר דאליןיתלת קשרי הס מאתרעילאן ךישא ןגזעאישבילא ״ רישא י נ הביטואל צורסוצצתם ואתיחד אלין תלת קשריי למהימעתאדכלא כתלת קשיץ תתאיןדאיו נ י י ך • •גזעא היינו תפארת דאיהו גזע של ישי אביו של דייד • שבילא ה ינו כתר דסליק לעילא עד אי.ן סו אויראלסלקאלהיעא ז ג ה כדקא«אית • ירוצה לזתר תאתר שהסתלת התתאין» לאיבון רישא ו י כ ל ח י ת א א ד א מלכות.• ומה שאמרנהמאמרועל תל לעשנ- ״ י י ב ״ ' ע J V ר ז י ו ז י י י נ ו ק י ת א ב צ ת ; ו P י ז ? כ ^ •י ו , י ׳ א ^ * נ י ושבילאלכךנתיחדו בהןהתלתיעילאין ׳־1,־5׳ * ספירות לאצילות מלכא בהון איהו1גרח1הי חד בהוןאיהו וחייו תל כהין ״ - י מה דלאי הכייכעשר ספירות דכריאה דלאי איכץץ צ ^ ויןייהיןחדלאו־אינוןנגרחיהקחדעליל י הרי דהתלת קשרימתיי«כ!ם^יהיו מכל מקום בי^מלמטה למעלה בין מפנימי לס v איהויחי-יהנחלבהון:* הרי שיש שלשה דכרי p י קל ^ ה נ מ ר ג ^ י א כהון א כ ^ ת נ ל י צ א ד ג * מ י ^ ^ ^ איהד • וגרתוהי־י־וחימהו •־יאע״גלכלאתל׳* •מו ,־־'איתאבזוהר׳הד׳» לף^ע״כ־וזי׳לאלארזאלאהא אתמרגו־ס^ראץ א ל ' ככיגחי־לא אלק עשרה: שמק כילהו כגיונאלהאי קליפה למוחה יאע״ג רכלהו מוחא כולהז נהירין ע ט דרכיהמנינא סכא יא ז •כוסמין עלאין ליתמאן דקאיס־ב^ןח״הויאכלכלהלכגזונאדקליפה לגבי מה דלא י-דיע ולא קיימא כחכמתא כלל יכל שכן ר דאין סיף והכי כנויין אימןקליפה לגכייהו נכלא דא לגו מן לא ומוחא סתיחא לגו- כגן דלא אתידיעכלל עכ״ל וצריך להבץ

לי^אמכ האי סיפא למה לילאתר1כלאלא לגו מן לא יכו׳ שככר איור דהעשר שתק הס כקליפה לתיתא לגכיההיא דלא יליע^ אמינאשאינו מתלבש זה בתיך ז ה סיפאהיה: שכן לגבירזא דאין סוןגאס כךסיעא מהבאלאישמיעיגן• - אלא^תדע לאלי לאהוק נ ע ומה שאמר כקליפה־למוחא * המננ כערכיןשבערךההוא ללא.ידיעדמיין ערך דעשר שמהן כערך הקליפה לגכי מוחא כ רוחניותם שהקליפה לעילם יותר מורגשת מהמוח ולעולם-הוה אמינא לאינו מתלבש לא בתיך דא לכן היצרן• סיפא למימר וכלא דא לגנ מן דא דמה שאתר כקליפה היינו:דקהוא דלא ידיע שרי בגויה לאלץ עשר שמהן ואז יהיו עשר שמהן.כקליפה המקיףז ה ל כ ד / ע א י<ת הפה נלאשהעשל שתהן׳ הס קליפהת*ז ושלום•?:מה.דמיית?כךישאאלין־שתהן כלהו כגמנא דהאי קליפה למיחא י מנחא • י הרי &לא דימה אותם כקליפה אלא כשכיל לההזא דלא ידיע בגוייהי • (מה שאמר בסיפא ימוחא סתימאה לגו בגו דלא

אתידיע

עוולאלהיס פרק כ1יח ~ פד

jri ע כלל חצה לימד לגו מההיא דלגו' והיינו נשמתא שבגו מלכא קדישא נתלנא קדישא בגו.הספירות הרי שהם תלתא לי !תיא חדא עילא יתתא יאמצעיתא, ש דף צ' ע״ג וז״ל כללא לכלא, ה ד כסו • כן יגלוצא בזוהר ח לג1 מן דא גס כן וכלא חד ׳. ו עליל הרי שצריך ג״כ להיות תלתא קשרי תעילא לתתא ואינק חד * לאחר כללא דכלא והנארזא חלא עילא • ואתצעיתא ״ זתתא•.ו איתא בז, הר שיר השירים. דףי״א ע״ב יז״לא׳איהו רזא דנהורא קדמאה דכליל הרי שהשליה אלו הם רואחדא 4 ה בתרין נהירין ועל דא איהי חד חתמןשיריתא לאתנהרא ולאתפשטא נהורין, לכל סטר ועל 7א איהו קדמאה לכל אתוון שירותאעאחדאכחדסטרא ״ דרי טראו עאחדאכחד סי דכלהו ?ללא דתלתדאינין חד דתלתנהירקאיכון כלילן כאיג. לדגל* הנה כוונת המאמר מה שאמר ברישא איהירזאדנהיראקדחאה, עלי ן סטרי ן כתרי ן עי דרי לת^ן לי (אמצ^תאדג לאיהועתיקאקדישאדכ^לילבתריןנהיריןועל לאאיהוחד • כרידנהוראקדמאהדאיהיעתיקא הדישאדכלילבתריןנהירין לאעון חלכא קדישא ושכינתיה אינין חד • וזהו שאמר ועל דא איהי. חד כלנמר דאי לא היו תלת לא הוו חד • כדאיתאן חד עליל י ו נ ו אמר תריןאיניןיחדא אשתתף כהו ויןיניןתלתאוכדהוו תלתאאי ר ויקרא דף הס״ב ע״א יז״ל ג ת ה ו מ הרי דאי לא היי תלתא לא הוי חד •• ילכן חשכינא אתד כמה שאחר ועל דא א' איהו חל כלומר בשביל שיש בו שלפה צורות. קורא אכי אופו חל כמו שאמר י^ד אינין תלתא אינמ חל י ימה שאמר ועללאאיהיקדחאהלכלאתמןשירזתאדכלהו כללא לתלת דאיכון חל ריצה לימר לפי שהאל״ף רגמזת לחלח. קשרי למהימכייגא לכלא לכך היא רמיזה כראש כל אתיו ן לפי דאייהרי ן י ןחדשםאוחהכרישכלאעי י נ ולעישהתלתאי ןחדי י נ זהושאמרכללאדתלתדאי ׳ הג הי אעשרלהקראית אחד אס לא י׳ שהיא אוי; ראשונה שכתורה והתחל בשלש . £ ^ לך ראיה שמוכרחים להמת,תלת קשרי למהיחנותא מכח צורת הש לף ל׳ ע״כ וז״ל ילאו איהונגיונא לכר נשלאיהי חל יכנוייה אחר אלא קב״ה הגא ד ו • כן תמצא בתיקוגי זוהר ה ס כ וי הרי לן ראיה לתלת קשרי גס כן שהזכיר היא ישמיה יכניייה הא לך תלת,יזה ברור ושמיה יכניייה כלא חל עכ״ל, •ר ייקרא לףקנייבע״א ה ו פתירה גס כךשאמר זה שתי לעלם יזה זכרי הרי תלת היא ושמו יזכרו נכלא חל • תי איתא מ וז״ל תא חזי הכי נמי לעילא אית לכושא וגופא ונשחתא ונשמתא לנשמתא • שתייא יתיליהין אלין אינין לכישא • יכנסת ישראל לא גופא דמקכלא לנשתתא דאיהי תפארת ישראל ועל דא איהי גופא לנשתתא נשתתא דאמרן דא תפארת ישרי! דאיהי אורייתאל • הרי שבתוך האצילית יש תלת קשרי דהיינו י תמש • ינשמתא לנשמתא דא איהי עתיקא קדישא(כלא אחיד דאבדאעל

גופא יגשמתא ינשמתא לנשחתא יען כי תתחיל המאמר גיפא מן יילכית ינשמתא תפארת ינשמתא לנשמתא עתיקא קדישאא • .. יהיינו תלת קשרי ת ת ו ן • כמי דאית תלת קשרי דהיינו עילא • יאתצעיתא • צז עדהחי חי י הא לךתלתק^רימהפנ באירן • ימה שהבאתי מהמאמר הכזכר מגוף וכשמה • יכשחה לנשמה נקראים תלת קשרי בעיכי וכמו כן יש תלת קשרי כריחבהם מה שתמצא שהעשר ספירות מסודרים כשלשה קוים קו החסד • וקו הדין • וקי הרחמים י להירית שעל כל דבר צריך שלוש ו שכן ככל קו תמצא שלושה • להייכי בקי החסד חכמה יחסד וכצח • יבקי הדין ביכה גכירה היד • וכקו האמצעי כתר תפארת ויסוד •הר לף י״ג עי׳א חייל ואלין עשר ספירותאזלין כםדרןתד אריך וחל קציר ו ז ו ומלכות כלזלהחכילהו וזהי שאמר בתיקוני י. החינשכיס.כקו החסד כאמר בהם חד. אריך • יהתיושביס וחד ביכוכי ר°ל;שימתיישכים הספירות כסדר כל אחד יאחד בקי שלי בקו הדץ כ^מר כהס חד קצר » והמיושבים כקו הרחמים כאמר בהם וחד כיכוכי • הרי לך ראיה שכל הדברים מתיישבים שלשה שלשה יען כיעיקרא דכלא איהו תלת דאיכין חד כסוד ^ שיש כה שלשה צורות כנזכר לעיל והס אחד לכך כתיסד הכל

ש ד ת ואיכון חד והיא הלכה למשה מסיני כדאיתא בהיקוניי ןורר ה ל ת תלת • שעיקר כל מהימניתא היא להיית ת ל ת• ה׳ אלהיט ה׳ ״ וכלא ברזא נמסר למש? ן י ר ש ק ת ל ז״לוכלרזאיעימקאוסתימו דילהין,לקכלתלתאןירין י ת לףג״וע״כול אי! סיף ילאתקיימא בקיימא שלים גו תשחתא דבוציכא בניקןלין ני וכוי יהכיאצטריך בגין דרזא דשחהן כעאן,לאסתמכא ע מסי וטעמי ככיגיכא דדא שלימו דרזא דיחידא כדקא חזי עכ״ל י כרי לך בכיריכ שסיד התלת קשרי דאינון כ' אלהיט ה' ״ הס הלכה למשה מסיני שצגחת האיתיות ינקודי וטעמי הם הלכה למשה מסיני יכלו רמתי' התלת קשרי שהם עתיקא קדישא ומלכא קדישאעע כלא רוח חיוכי כך אין תיכה ו ושכינת עי;ו שהם כסוד כפש ריח כשמה שהנכש שהיא הגיף הם האותיות וכמנ שאין הגיף מתנת יכמו שבגין ע ד ןקראת כלא,נקידהכדכתיכ כי ריח החיה כאופנים וכאשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכייהנשמה היא רמיזה ג לאיהו הרמ^בנפשיאף ע״ג דיש בו רוח חיוני אס לא יהיה בי דעת לא יחשכ לצליס י כך אי אפשר לתיבה שנקראת שלימה אס ל?ן

ם פרגן כ״ח י ו ו א v עין ל

ת נפש לא טוכ ונד איגאכי הקשר ע ם שבהיות הנועם מלרע או מלעיל מתהפך הבנת המלה זוהו שאמת גה בלא ד ע •ליה בו ט• הרי צוהלכה לתש: תשיגי למהזי: ל השלישי שהיא הטעם.עיוהם אז יהיו חד כשליתו כתו דאתרינן לעיל וכל איכון תלת• א״נון תו כן תמצא י בזרהר שתות דף רנ״ס ע״כ וז״ל נהירו דנשתתא עילאה שלגןא לגו מ כ ת קשרי דאהימניתא ואימן תל « ו ל תד לאשתכת כלא כלקא יאות כיתזלא כגו יכו׳ נהירו עילאה כנהירו דסתיתא וגניז יתיר כיה וההוא לגניז כליל כתה לגציז יתיר ע חדא ועל דא משה הוה ידע לסדרא סדורא דתאריה תכל בני עלתא עכ״ל י• הרי שלתשה רכינו ע״ה נגלו לו שוד התלת קשד״ג להיינו נהירז עילאה וההוא דלגו דגניז כגזיה וההוא דגניז יותר מכלא דאיהו לגו כגו וכגין כך משה הוה ידע לשדרא סדיר# דתאריה מכל כני עלמא • יען כי ידע סוד התלת קשרי על אמיתותם ולכך כשמע ישראל שהיא סוד התלת קשרי אתר י* י1הינו ולא אתר ה' אלהיך כמו כמקומות אתריסשאומר תה ה׳ אלהיך שואל תעמך זכי האי־גוונא י הרי לך מצל המאמרים ללעילהצראת קשרי דתהימכותא ואיכון חד והס הלכה לתשה משיני וכל האותר דלאו הכי לא מכצ׳ *שראל הוא ל גתיר וראיות ברורות שיש תר שמית לףפיית ע״ב זז״לזכע׳ כר נש לתתלי נשעזדתיה ה ו לית ליה תולקא כאלהי ישראל ולא ידע תהימנותא כדאיתא מ וי זלאשלמא אלין סעודתי דאיכון סעודתי מהימכותא שליתתא דזרעא קדישא לישראל ידי מה׳תנותא עלאה דא לילהון ולא לעת׳ ן עובדי עבודה זרה וכגיכי כך איור ביני ובין ככי ישראל • תא חזי בסיצודתי אלין אשתמזדעזן ישראל לאמון כני מלבא 1איכ1ן תהיכלא 7תלכא דאיכון בני תהימנותא ומאן דפגים חד סעודתא מיכייהו אחזי פגיתיתא לעילא ויאחז׳ גרתי ללאו מבנייולכא עילאה הוא דלאז מבכי היכלא דמלכא הוא דלאו מזרעא קדישא לישראל הוא ייהבק עליה חזמרא לתלת מלין דגהיכס ע;זי5 4כסו כן תמצא נ זוהר שמות דף קע״ח ע״א וז״ל מאי ובוזי יקלו לא הוא מאן ללא ידע ליחיא שמא קיישא ולקשיא קשרא ו

דתהיתכותא ולאתשכא לאתר דאצטריך זלאןקיר שמא דתאריהטכ ליה ללא אתבריעכ״ל ןן דס״ב ע״א זז״ל ןמאן ללא אשליש זלא קשיר קשרא דמאריה כדקאמרן צד קריכ המיה מאר»$ יחו איתא בזוהר שמות ל וצלי צלותיה ולא חייש על יקרא דמאריה טב ליה ללא אתברי זקודשא 3רין הוא אתדצתבי את האישהזה עלירי'גבר לא 'יצלח כימיו ודאי איהו גוזל אביו ואתו עליל י הרי לך בבירור מכל המאמרים האלו לכל ימי 'םטצי* כתלתא קשרי לתהימנותא לא* ־יוכללא דישראל היא ילית ליה חילקא בעלמא דאתי ונאמר עליז גזזל אביו ואחו עליו י כתיב כתבי את האיש הזה ערירי גבר לא ׳יצלת ביתיו • רתתכא לשזבינן תהא׳ דעתא וידריכנו כדרך אתת ׳ ואתרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת לידע שיש תלת אשר<^ ן ו נ י א ה י צריך אכילהידיען על מי הם התלת קשרי למהימצותא ואין אפשר לכר זה להילייו תאחר ל ת דייהימכותא : ען יש משל אחר והיא משל הנד שתראו- י מההיא דענין פרציף אלם שהכאת* ל כ דליהוותד . וכדי שתבין העניןאכיא לן משל ל בכר שלשה גיונין ואיכון תכלתא ולכן יאיכם. יכל התלת גיוצין הם שלהיבא חדא וכדי לכראיתלן קב״ה דזא די^לא קשרי שיוכל 'האדם להבינם תדבר תורגש עשה לשלהובא שיהיו לה תלת גיינקאלז שמשל שהבאתי מן האדם היא משל תוטכע ומשל הנר הואי תן האדם להורות לך כתשל הזה שאין כח כאדם להפריד בין החלת אלי שאפילו שירצה להפריד נ ת לצר מורגש שהוא יותר חנה לא1:תא אין יכולת כילו להפריד ׳ען כי כולם אחד • מה שאין כן במשל ק כין השלהוכא תכלתא לשלהובא לבנה ובין הלי ק ל ו ' "האדם שיכול האלם גם כן להפריד כין קשר לקשר שאם יחתוך הראש יפדל תן הגיף אבל לגבי נר לאיהי יותר ריתני לאו הכי 4א דתלת קשרי כלקא יאות אין הקליפה שולטת עליו מסיכת איזה עיין דכסול תלת קשרי אי) פגם ניגע תמן ולכך היודע ליחד ח ;

ל• ויה רייח כזוהר בראשית דף צ-דע״א יז״ל ובגין לא כד כר נשבע• י שאין שם קיציז ולא פירידכדמיין הכר שהבאתי לעי ־לסלקא צליתי ככל תכועיס אי חמייא כעי לקטרגא לצלותא צריך למעבד ליה קידטא זרזא למלה זרקא מקף שיפר הילך סגזלתא ונוי דצריך לסלקא לה תתן וכההיא אתר דסליק לה לגכי כעלה אפילו צתש כרוך על עקבו לא יפסיק אף על גב דאיתתר כיה. שתראה כטעמים שלעילם אחר זרקא אתיא מקף שיפד הולך ז י מ ל • הכה הככת המאמר כך ותדבר ב ה תשופנו עקב על׳ ת א ו :

סגזלתא ולא ינוח הטעם על זרקא עד שיעלה לסגולתא וסיד הסגילתא היא סיד התלת קשרי שכים מלמטה כקיד מלכא קדישא יi חתעטק כתלת ן י ושכיכתיה ואחד על״הו שהיא סול דעתיקא קדישא דקיימאעלייהו כמה שאמר כיןאתר דלעיל תר ״ נסצינו למדין שהסגילתא היא סיד התלת קשרי וזרקא היא הקירטא מיי שרוצה לזריק להאי אכצא לאיהי שכיכתא להעליתא לעילא שלא יתפחד יין הקליפות צרין מיד שיוליך כייכתו בתלת קשרי יזהו מקף שיפר־הולך סמלתא רינה לייתרס תרצה לזרוק » ובמהרה יוליך מחשבתו לתלת קשרי הוי תקף שיפר הולך סגילתא • וזהו כוינת הארבעהטעתים ןרקא א ת ש 1 • • ״ י , ^השכינתא י־

עין לא^היפ־ פרק כ״ח פה

ק ס פ ה השכינתא לעילא מקף ריצה לומר תכף יולזך כוונתי לסגילתא דהיינו.תלת קשרי הוי שיפר הילךסגולתא . ולכך אין לטעם של זרקא עד סגולתא שכשאדס זורק את האבן אי אפשר לאותה האכן לנוח עד שתעלה למקורה שמשס נתגזרת כדכתיב נ משם רועה אכן ישראל יבהאי כיינה אין הקליפה. יכיל לשליט כה כמה דייייתי כסיפא דצרין לסלקא לה תמן!כההזא אתר דשליק ל? לגכי כעלה. אפולו נמש כחך *ל עקבו לא יפסיק והאי לא יפסיק לא קאי אאדס שלא יפסיק מתפלתי אלא קאי אנחש שאפילות היאתזאף על גכ שניתן לו רשותמןשמיא שיהיה כריך עליי ששלטעליומתתת איזה עין לא יפסיק תפילתי הנחש חכח כענ כתה דכתיב ואתה תשיפנו עקב מ״מ בכוונה זאת לא יזכל הנחש• להפסיק תפילתו ולא לשלוט עליה זהי שאמר ואפילו נחש כריך על עקבי לא יפסיק יזה חיכח יין השלהיכא שאמרנו שאי אפשר להפסיק כין שלהוצא תכלתא ללבנה ילא מלכנא לאיכמא ובהאי שלהיכא חתחזיין כל חין דמהיחניתא כדאיתא בזוהר שמות דן פיח ע״כ וז״ל אשתכח דאית כרסייא לט־סייא יכרסייא לגבי עלאה עלייהנ וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא כהאי מלה יכלא היא חכמתא לאתדבקא כהאי גזינא מילין סתיחאץ . תא חזי נפש דאיהי אתעחתא תתאה דאתדכקא כיה כגיפא כגייכא דנהזרא דביצינא דנהזרא תתאה דאיר\ תכלתא ואתדכק*יהו אתעכילת ד אתדכקן תחי ית כרסייא לנהירא עילאה'חייזרא דשדייא על ההיא נצורא תכלתא לכתר נ כפתילא אתעכי ההיא נהזרא חיגרא כרסייא לנהירא סתיחאה דלא אתחזי ולא אתידע כה דשרה על ההיא נהורא חיורא יכדין נהירא שליס יכן איהי כר נש דאי?( שליס ככלא וכדין אקרי קדוש כמה דאת אמר לקדושים אשר כארץ המה וכוי כגוונא דא ברזא עלאה עכ״ל י

וכמו כן תחצא כזוהר כראשית דף נ׳ ע״כ יז״ל תא חזי חאן דכעי לילע חכמתא ליחולא קלישא יסתכל כשלהיבה יכו׳ עכ״ל •: ד הרי לך שסיד הי/לת קשרי דאינין חדמיכרחמכח משל כנר שאמרני שהתלת קשרי דמהיתניתא אע״פדמתחזיין תלת אינין חה צריך לידע מי הס התלת קשרי ידוע תדע שבכמה מקימות כזוהר אינו תזכיר כי אס עתיקא קדישא יזעיר אנפץ ת ע ו כדאיתא נזור׳ר ייקרא דף.קת״אע״איז״לכללאדכל מילין עתיקא דעתיקין כזעיר אנפין כלא תד כלא הוא כלאת יהאמהית ימקשר מ א הזי כלא ׳באלאאשתניולאשנאעכייל • יהנה קשהלמהמדלגעל-ההריםחקפן עלהגכעיתשהם ה עתיקא דעתיקין כזעיר אנפין לכד • ואס רצונו לקשרילכליל מרישא לסיפא יאמר כל מה דאמינא כעתיקא דעידקין יכל מה דאתינא כא״א ואו״א יזו״ן כלא תד ולמה נקט מעתיקא דעתיקין עד זעיר אנפין לכד ״ והניח ככל כלי הזכרה י יכתו ק תייצא שם כע״כ וז״ל וייצר בתרין מד״ין לתה רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אנפין ולא הזכיר שים פרצוף אתר י וכמו קז תמצא כזוהר ייקרא.ק׳ ריין ע״בוו״ל אמר רבי שמעין כל מה דאמינא בעתיקא קדישא יכלחה דאמינא כזעיר אנפין כלא ח הוא כלא חל לולה • לא תלייא ביה פיחדא כרין הנא כריך שמיה לעלם ילעלתי עלמין עכ״ל • הרי עיניך ריאית את המאמרים האלו שלא הזכיר אבא ואמא מכל וכל . ואס תאתר גם כן לא הזכיר תלכית ידזע הוא שהאדם לא יקרא כ׳ אקז 7כר זנןקבא כתלא יבהמת שתזכיר זעיר אנפץ דאיהו פלגא דגופא בהוביר פלגא דגופא האתר כלול בי פלגא דגופא השני דאיהו נוקבא וכזהק למה איני מזכיר כי אם זעיר אנפין ולא ניקביה אבל לענין אבא נאמא קשיא למה איני מזכירם « ןיש לןתר שכשכזיהר י ע י סמיףעתיקא קדישא לז״א אז מדבר בסלכא קדישא ישכינתיה זאף על גב דקירא אותו זעיר אנפץ הייני שלגבי עתיקא קדישא יתקרי מלכא קדישא ושכינתיה זעיר אנפין • ואינו צריך להזכיר כזקכיה לפי דמלכא קדישא ושכינתיה דו פרניפין אינין יכין עלכאקדישא ישנינתיה לעתיקא קדישא ליכא שוס פרצוף כינייהו כמה דיש כץ אריך אנפץ׳ לזעיר-אנפץ ילכו אתר כל מהי לעלמ ^?^לעלםו ; ך י כלאחד כלא היא היא דייקאבריך היא, כר ן י פ דאתזנאכעתיקא קדישא יכל מה דאתינא כזעיר אנת עוזו הנקראת תםקוניתא יאלי הם נ י כ ש ^ י ד : ורע שהתלת קשרי הם עעיקא קדישא דכל קדישיא ומלכא ק אתן ן עלמי תלת קשרי דמהימנותא דכל תהימניתא ודבר זה ברור בכמה מקוימת בזוהר• • ראשון שבראשון: י ?זול-ר שמנת דף פ״ח ע״כ יז״לק ביהיבלילייא ל במותי א אמר דכי אלעזר לאבי׳ אלץ סעודתי.איך מתתקנן אתר ליה לילייא דשבתא קתיב יהרכבעיך• עניתאיבעיברנש לתתדיכתדיתא ולמיכל כסעודתאדמטריניתא . בייתאלשבתא כסעידתא תניינא יכו' עתכרכא עטרי וסעודתא דעתיקא עבדינן וסעודתא דיליה היא ודאי וכויכסעחת' תליתאי זכו׳ דאהיא סעילתאדז-״א דהוי ?שלימותא יכי'וכע,י' דאיכין סעודתיה דמהימניתא של1מזתא דזרעאקלישא דישראל די מהימניתא בר נש לתתדי כסעידתיה ילאשלתא אלין סעידת׳י ןתלתקשדי דמהיתניתא אלין דאינק י עילאה דאדילהוןולא דעתין עובדי ע״א ובגין כך אתר ביני יכין כני ישראל עכ״ל י הע״א ן בדי לאדעו עתיקא קדישאומלכאקדושא.ושכינת עוזו,הכמזזים. כתלתקענדתי אלין •אינק מהימנותא דישראלמקאו

} ת נ י י • י \ •ג י

< ״ עוז לאלד\& &הן כיח x

^r i tyOWtem<0כילתהיתצותאשליתיתאחל ז י בהו כ ז ד ן א ת ד ל \ ב ^ י ח ^ ולצןוי כן תמציא בדיזר ויקרא דף ון סעזדתא דמלכא קדישא וקד סעודתא דעתיקא קדישא סתימא דנל סתימין וכההוא עלמא יוכי כהולאליןעל׳ל • • הרי ל כבירור ידיעת שם התלת קשרי מי הם • ואלין חלת איכון חד בלא פיחדא שבן תמצא רמז לזה • בזוהר שימתדןרל״תן קשירין כחדא רוח תתאה דאתרי רוח הקדש • רוח דלגו כאחצעיתאדאוןדירות חפמהזביכה וכן ע׳יסוז״ל בגין דתלתחחיריחתתאה • אבל האי רוח דנפיק מגו שופר כליל כאשאומיא רוח עילאהדאיהו כזיתים בחשאי דביה קייחין כל רוח ין אקריע ל ת רוחיןקשיריןכחדא : ואלין ת ל ת ל ן מ ק א ת עולה רוח ממש ענ״ל • ה ר ד ה א ק ן ט כ קלישין וכל אכפיןכהירין י קשרי דחמיכא דאיינין עתיקא קדישא ומלכא קדישא ושכיכ^יה דמיין כמפא וכש״לתא וכשמתא לנשמתא כדא״>גא בתיקוני זוהרש כתפילת אליהיאנת היא דמקשר עשי־ שפירית פניזאין ועשר ספירות ספירות חיצוניים לגנ״?! ובגין לאנתמלגאו ד ח שייתאמינת־ישראלבהין • יהדי דלעשר דמלכא קדישא קראה פכיתאיךילעשד דבכינתאקראם חיצוניים והנשמתא איהו דמייחד לון וכמו כן תמצא בזוהר ייקרא דף קליכע״א יז״ל תא חזי הכי כמי לעילא אית לבזשא שפא זנשמתא זנשמתא לנשמתא שמיא וחייליהק אלין איכון לכלשא׳זכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לכשמתא דאיהי תפארת ישראל ועל דאאיהי גיעא לצשמתא נשיותא לאמרן לא תפארתיישדאל דאיהו אורייתא ממש ונשמתא לגשמתא דא איהו עתיקא קלישא־וכלא אחידדא בדא כליל • הרי בבירור שלשכינה־קראה גופא ומלכא קדישא יךאז כשייתא והפנימי כשחתא לנשמתא זתלתיי\ן אינק חד זדדוזיםד במלת הז״א כמו שאמר קרא הו״א עשנו הוא דייקא דאיהו עבד כלא 1לפך סידרו אנשיכנסת הגדולה לומר הוא אלהינו ואין עו אחר כמו דאמר קרא אני ה׳ הוא שמי כאשרנדרש בפרקין דלעיל שמלת הוא כילל' התלת קשרי דמהימנותא ה' שנינתא ו׳ יולכא קדישא אילף עעיקא קדי£א לכל קדיש יא דאיהו •כללות דכל תלת * זכןתמצא בזוהר ויקרא דף קפ״נע״בוז״לרביאבאא א כללאדכלא להא אילף כי ןהיא דכר ונוקבאכחלאזכללא עילאה H ניק:א 1 דו נ אתרככלאתרהואוקרי בשלימו שרייא עכ׳׳יל r וצריך להכין המאמר הזה • ראשונה מה שאמר אילף כללאדכלא ולמה לא־אהרא״לן עתיקאף עתיקא קדישא תשמע דאינק ל ה ליתר דהאא״לן כשליחו שרייא • והענייהוא דאליהוהאמר א לי קדישא• שנית למ: *גלתתפורדין וכלי להודות שהשנים •שפרסם כלולי׳ כאתד אתר א״לף כללא דכלא לומר שה ־הוהיי״ו שדרש איתש כלולים בא״לף ולכן לא אמר א״לף כליל לון שאז היה משמע שמלכא קדישא ושכינתי- תופרדים ועתיקא קדישא כליל לון כשנכנס כגווייהזהס אות אחת כן האי׳וי״ו הייה שזכר כלולי׳ חתז צו ׳ ^ בללא דכלא לרמוז שכמו שהא״לף ג אבל לא שהם תיניה־וביה לכן אמר }j כללא דכלא ואתי המאמר כמפרש ואזיל לאס תאמר למה לאלרשתי עלפרצנןעתיקא j כאות א׳ שהוא הקדמון הזי ^• היא משים להא {Jn בשליתושיייא כלזמרדהא כצורת א׳ נראין שלשה צורות דאיניןעתיקא קדישא ד ב קדישא ל ומלכא קדישא ושכינתיה • היי דהא אילף בשלימו שרייא • ולכן לא אתדתי אל׳׳ף עתיקאקדישא לכל קלישיןאלאא״לן* כללא דכלא •• הרי מבואר דהתלת קשרי איבון אחד והיא אלהינו . ולכן שם אותם בתלה תדא דהיינו לוא לרמזז שהם אתל

ולכן רמוזה א״לף כריש א״לף גיייית להודית שהתלת קשרי דאינון חד קודמין לכלזהנא דעבד כלא ועל ק הם כריש א* כ •חת על אחדיתשליתלתקשרי שאף על פי שפרםלון ?נורתה ועשה הא״לף שלשה צירות י אלו ועשה חשבונה שיהיה אחל להו לא היה כדיש א״כ לעלית בחושבן אחד לא הזה מיחזי דאיגין אחל שכל לכר שכקלישה יש בו כלל יפרט . כתקוס שבצורה מפרט מיחד כת5וב(ין.וכולל הפרט כגייה • וכמקום שבצורה מיחד מפרט כחעבק שהרי ככר 7לולהפרט כצורת האות הא כיצד א׳לףשצירתה^״לשיאזתמתמא״לףבי״ת דהיינו'מייד וי״ול״לת כזה ^ .היני־ןלשיס אותה כריש אל״ף בי״ת שיהיה חשבונה אחד להירית שהיגלת קשרי הם אחד־יי״ל שהיא נקידה אתל שם מסכרה עשר לפי שאין מקים לטעזת בצירה • ואם יאמר כיצד העשר יהמ דבר אחד • משכלו הדי יו״ל שמספרה עשר והיא נקודה אתת ואס־יאתרכיצד אפשר שאחדיםש לף ת׳ ע״ד חייל וכי תימא ד שלשה תראה לו הרי האלף שמספרה אחד והיא שלשה צורות • וראיה לזה תמנא בזוהר חא דיליה חד ידי"( לאיהז אתפשטיתא חל פשיטו כלא ליזקכין אחרנין אי׳יאי דוא ליל״ה שיתא ואל״ףדא׳הו תלת ליוקכין אתא• חן דסליקין כשתא קדישא אסיר לאסגאה לון כפרשא • אלא לחכדא כולהו יליחד לון כחלא למהיי חל יכל אזגון. אלא מהכא חי ?חדאבפללא חרא בדמקנאחדאאיתלפרטא לון ולמעבד פרציןדנפקי מההוא כללא דאיתמר יעל דדן כלל .אתהלרלמהוי

. פרט אל״ףתל* י כלל ״ כלל לא(׳"נ לאתהלרלמכני פרט ברזא לשיתנאימפשיטן חל בלחוחי מנ י לרל מ־« פרעאתז. דיוקנין . . . . . . — י .

Vr עח־לאלהיפ פרק כ״מ

ק יותאנרן כתראיאעהדר ליוהיי כלל ברוא לאתל(יזא לא כלל מרע(כלל ו׳ יו אל״ף(׳'־הכלא חד עגיל . •וצרין להבין ק מ ־• ׳וה המאחר נקט צורת וייו ולאגקנ1 צורע יו*ד הה>א .חשבוןמתרנדיל (נורה ־יזמר קטנה י * אלאכעניןהיאשהאלףרימ* ן ן

I לעחיקא קדישא ומ״״ו דוק! לתלבא קדישא וללן נקע תא״לף לזי״ייוהיו״ר רומזת למלכותא קדישא שהיא כלילת מעשר ספירות • \ ^ךשחיטתזאלואזןנהסצומשתי אותמתכיאםמרת אית אחת־האחלצורתקו דהיינו ז׳ * •והאחרת צורת נקודה * -וכמקום שהצורה אתל 00 פרשתשבינס ונם מה שנקט המאמר צירת־יי״י הוא להורות דאע״ג דיש שש קצוות באדם קם דכראחלי

! וחמה לזה מיוצא נוהר חדש ל.ף ש׳ ע״ד •וזיל סבא רןא דרזין לאעו^דידעי רזי דמהימנותא למכדעכאן-זימכאאיהו, ־אילף וכאן וימנא איהי וייו בזיחנא לקיימא רזי חהימנותאילאלבא יחידא מ־זא לשמא קדישא לכל עלמא כדין קיימא בד)א.ן הוא ועל-לא קיימא ריש לכל אתויי להא לא אתא. מ \ ל׳אל״ף אחל לעייכא דהא־ר&יימ לכלא ליוילן ייהימנותא דיחודא דקודשא ב ] בר נש לעלמאאלא לתילףולמיכלעלמאריה^קיימא בדיוקכא לעיניהון דכלא תכמתא דמהיתכיתא דמארן עכ׳׳ל ׳• ׳עולש©

יי ונייוכא לקיימא לאוליוגא לגבי נוקבא ברזא דשמא קדישא אשתכליל מכלא ולא אתחז׳ בר עפא כלחזלגץכלא ־אתקשר כנוקב* • ז׳רועא חל פיזית דישאץיזד זמיזכקה לה ועל לא לא אתתזיכאת וי״י ירכין ״ tav רקיע כלא אסתים בגוויה. בקתיחג •׳ובר^ ׳ י פיואדר1יךואתתזיזיזבלתומנכמאןלאשעכללו מכללאוכליןאיהוזמין ואתקשר לגכה׳לכוקבא-ועל לאזחץאתי I ישמא קלישא לאתואי; כלא קיימא הא במראה שלימאןמל״א כמה דאתחןיעכ״ל . הרישה״היהיי״יהסלכראחללהאלף

או לרועות לכן המאחר-לעיל כקט אות וי ו :. ־ ר > ת ה ^ לא י ^ נ א ז , - 3 ן ו ת ם ד ל א m >1 י ן ע ח ש ד ר ן ם מ ^•מז כאלה שאמר כריש מאמר זה ששם את האלף כריש כל אתמן להראות לכל שידעו אלהותז ואחדותו כיצל ״ כןתאכאברישומא מ ו

יאתייןנלאימואות מורהעלענין ה־יתסוה.קודם הכלהשלש מרות המ חד ז( הוא נזרה ראש»ה מוקדמת לכל • צורה.

שטיה היא בי ׳ח שהיאהולשלש׳-קויס שינים יותפשטים מי האחד שכנגד האל״ף להיריתשמאיתי האחד נתפשטו השניכחותבסןל.

שני קוים יהיא דתה התחלת כריאת העולם לפן התחיל התורה ככי״תבראשית לומר לןשהשתלשלות השני קויםלאינון חלכא. קדישא ושנינתיה הס ראשית בנין העזליזות וזהו תיבת בראשיתכלומר בי״ת היא ראשית וגם הדגש-שכה לרמוז>לומר כי ראשיתן ברא אלהים את השתים ולכןבית ־דהיינו שהתפשטות השני קוים אלו לאיטו מלכא קדישא ושכיגתיה הם ראשית הכל ואתר כ חושכנה שנים להייגו צורה שנית ואיזרשפרטואמר שיין האחד יצאו שניס הדר-וכללס באזת אחדדהיאהג לרמוז -שבכלגטל.י ג שלא היו שני קוים שהיא סוד המתהלא לא היה זיווג יאתרשנעשה הזלהתעקלא הרומזותלב כנזכר אזגמשן עליהם קשר ה וגעשי שלשה באות אתל יזהו ג׳ שעילה שלשה כדאיתא מוהר שמית דף רנ״ו ע״בץז״ל-יכל מתדבקןרוחא •ברוחאכדין רוחאיל - הרישאחר שנעשו שנים שהם השניריחין לאתדבקו נמשן עלייהו רומא • ח עילאה סתימאה שארי על האי• רוחאלאמצעיתא ענל ץ תליתאה והייני ג׳ שייא צורת יי״וכלאמרינן לעיל שהוא כצירתאדם התתבק לאשתי •יהקי הקטין המצא מן הג היא סוד ה הנכנס בניקבאלהיאהללי״תהרימזתלכיקבאילפןהגימ״ל בצד הדלית לגמיל דלים לתת להם שפעואתר •שנזדיוגהגימל., לה״כי ללי ת ׳(׳•ו להירןת עם הללי״תנתעכריתהללי״תמבעלהלאיהווי״ו הרמוזבצירי״ימ״ל-כנזכר ונעשית ךכ ע א י ף *נתעברה מבעלה לאיהוהיי״י יאתרכן אילילת יי״י כלמיתי כצלמו. .וראיה לדברי תמצא מוהר-שיר השירים ל ייי׳לאלfאיהורזאלנהודאקדמאהלבלילכתרץנהירין-יעלדאאל״ף איהיתדתתתן שיריתאלאתנהראולאתפשטאנהוריןר . כ ז נ תכ תהבי התפשטו ו נ י הי י - ף^תלל^פשס ׳ קאל ^^כדשתן ל . . ל ע ^ א ^ ^ ״ ק ^ א ד ל ״ ^ ס ל ג ל9 ) ס י א י יגם תמצא שהאל>׳ףצורתה«רת האלם ימלת אלם מספרו מ״ה שהיא זעיר .אצפין שהיא כעל ט ספירות •והתשיעית ה דיליה הנקרא טוב כלכתיב אמרו צדיק כי טיב ולכן הט׳ היא כסוף התשעשכוא סוף תשלום האדםיכן תמצא שהאותיות מן

האליףעדהטי״ת עולים נממן אד״ם דהיינו מ״ה שהיה ככלל נעשה בפרט-זאחר שנתפרטבפרטי פרסים נכללו בשכינה שהיא, העשירית • וכן תמצאברזין לנקודין דיו" לשכיללהגי״ה־ואדנותלהיינו שהיו״ליש לה ראשותוןוסוף י כראשהמ״לישב?,ק היו״ל ראש ותוןוקק*. ו ע ראש יתון וסוף הרי תלת׳נקודין - •כגוף היו״ד יש כה-ראש יתין וסיף שהם שלשה נקידין אחרנין י כיתן שהואסידהיייהואלט״ת ״. •*הלן י הרי כין הכל תשעה. נק71^ שהם תשעה מדי״ןשעזליס תשעים־יעס הכילל עילה למנ

שכמ״ד ככלל כל מה להוה קדמאהונלי לכלול הכל כיחל כרחזה כנקודה חל למה^כלא חד כליערמא 1ן (יסיה •י ׳זקח^צאכתורה מאמרמשן י מבואר מכל האימרלעילשתלת קשרי הס ראשיי/א 7^לאנ«א^>דהיה והמז ר ן

״ להק26 י . ״ . '

י $ עוז tbtA& פרק פיח ^

ם ש ב א ל ^ ? רשם א ל ש ה ^ " י ה ^ ט י י ה ד m ה * ש ־ ה ש " כ ^ ה ה י ^ י ץ ס י ^ ה י ^ * * ' ה ^ מ ' מ ה ש ן ח י ן * י & א ה * כ ק ה ! < \ ^* 7 P !ה שמה ^ ^ ש ה ל גכ שדרשו בזה רז״ליהסתירז הדבר מכל מקום אין מקרא יונא מלי פשינמ ת אליכם(אף ע' 'fa איהי ה נ ^ י א ל ה מ י כ ר שמיתדףר״ס ע״בוו״לתאתז ה י *חד אמר שלשה להמתת שכלא מד ״ ידית ה לזה תמצא מי לעילא י ל י ? ה ' עזלאין תתחברין אלין כאלין הכי איהי שמא קדישא אמערש לעילא יאתפרש לתתא שמא דא אם ?J סלרי לי*" ש כ י י י ! י

^ י כ א ע ״ כ א ד ז ד י י ת ה י א א ש י ד א ק " ש א ד ז ח ה י א ה י " ן ה י י ה י א א א י ת •גאמצעייזא ש^ נ " יי ft רלישא ל 7 - 1 5 5 ס י י ך ת ס נ ^ ה כ ע קשרי דמהיממתא ל ל ואמצעיתא יתתא לכן אמר שלשה פעמים אה׳״ה והס בסוד עז י נ י , שימתין א ר י ^ 0 ע ^ 0 ' י ^ ה ש ע ' ד b עלן ה' מלן ה׳ ימליך לעילם לעד * לא״ע מה הס הנגלים ומה הס הנסערים ע

באשר נתבאר בפדקין דלעיל ״ ומד, דאתעטף כיה איהי עתיקא קדישא

מ ככגח ׳ - • ) י ה ן כ ע ל . ז , ח ^ ״ ז ״ , מ ־ מ דכל נשמתין דהיא התיתדת לעלע כשת פ , ע ע ' א ה א ת ח י ה ז ו ג שאומר המאמר והאי אתעטף בעטופאדזהרא דכרמלא ב

דאתעסף ביה איהי עתיקא קדישא •י ה י י אתז י י>הו י לכג ופד,־ שאימרינסיף טיפין טיפין מרגלאן יאתקשמ כלהי כמד כקשרין דשייפ׳ דגיפא מד יהיא אעיא ש י ד ק א ק י ת ה. זה מדבר במלכא קדישא ישכיכתיה דאיהי בחינת פרצוף אדם יההיאנשמתא המעיטפת בגו ע לתי • עבי ־ י. כאשרייביארבפדקיןדלעיל. ילכןא״ר א י יתיה הוא ואיכון מד ה J גסכן בגז מלכא קדישא ישכינתיה יאחז׳ בהון עבי u * אעם שבנ לבחי י י חדכלא^אע דמי ן י ש^ עלנשמתאדכלנ מז י ר ן י נ י תלתארבעהא ן י נ ^

י ה ו ל א w אלא.היא לגי מן שלשתיהין והיא דמיתד לק יהיא יאינין חד אינק כשלהבת הקשירהכגחלת . ו ^ * * י *

״ . כילה״ אתקריאו נשמתא חדא . יזהי^אמרהמאמר ם נקראים תלת נשתתקזבהס מת בשת הנשמתא דכלח כרי קשרי מז^ י צ א ה ס ל ו ע ב ן ו נ י א ד ^ נ מ י ה מ י ר ש ק ת ל ת ב ל כ א א ״ ל כ ד ו ר י מ ט ה א ל י ע א ת מ ש נ י א ה ב י ש מ פ ה ב ^ ^ א מטזתאכיאםע״ימלנא יבפשי ן שמתא דכלחי י ה ב ש כ ל ת מ א ל ת ל ת ן י ל א ן י ש י ד ק ן י ח י ץ ל ק ח י • ^ ת כהנהי תלת עילאין הנסתרים יזהישאמרבזוהרשם י ל ם יכולת לסכיל תוקף אירה אבל הס ת ה כ ן ^

א ^ כ א מ ל ע ל כ ל א ת ד י ב ע ו ה ^ חילאה והיא נשמתא להו ומינייהי אחילא גיפא לאחזא ב ^ ^ ^ ן י אל המאמרדאמרו ן מלשו לאעלל-הרי דלעי ן רי טמי ן רי קשי ן נ דאי ן י נ ו ו ג כ א^ן דתאי ^העבי

ן ״ י מ י ת ס ק א ל י ע י ר ש ק ^ ת בלי הזכרתאכאיאמא ל י ע לת ה שמזכיר קידשא ברין הוא-ישכיצתיה וכתר עליון דאיהו עי

1 ^ ש נ כ ן ו נ י א ד ג ״ ע ן היא ישכינתיה א ן ע״ב וזיל הכי יחיד קידשא ברי א ר ק י ר • ו ה ו ך כדאיתא מ * 1 » ^ * ד לון!תקרב לון יכגיןדא אמינה דיל1*י1: ח י י מ ד א ^ ל ״ א ״ ע כ ״ מ ר ף ד ת י מ ^ עילת העיליתוקידשא כריך היא ישכינתיה ״ וכמיכןתמצא כזוהר ש ^ ^ ^ ת א דדיד י עלזל י , י א ד א צההוא דרגא עילאה קדישא סתימאה דאקריאלהי ישראל דא דייקנא דיעקב • כדסייא דלת^א ל צ . א ל נ ל ד ^ י ^ ; ^ **imp ב^הר ויקראדףרל׳כע״כוז״לוקידשא כריך היא ישכינתיה רכבי״רכבה צי ־ תלאי לי לתהעי סמזטאסעי ־ הרימכלהמאמריםהאלי שאיני מזכירמכל החמשפרצו ל י ׳ & ב י מ ף א מ ת י צ ה צ ^ ע; ^ ט י ר י ע ז ן מ א ל ז ע ל א י ? א מ א ו א כ א י ר ה ש . י א מ א מ ע ט :דיןהיא!ושכינתיהדאינקזעירינוקכיה ; ו אצא שכמנת הזוכרצהזכיר תלת קשרי למהימנותא החיציניים לאינון התלת קשרי הרמוזים כפרציעא לגופא נמו שהזכרנו לעילת נשמתי! ל י תלת כשמתיןכנזכר לעיל ת ןנקראי ןלהנהותלתקשריפנימאי ן כלמש^לגביתלתקשךפנימאי י י מ ד יV ן כאשר תמצא גזוהד-שסזמי י ח ו ר ת ל ת ם י י נ ו צ י ח ן י ל א ן ״ ר ק ת א ן י א מ י צ פ ו ה נ ה י כ כ ל ) ק נ י א ^ " א ^ ^ » ^ ב n ל בגין לתלת רוחץ קשירץ כחדא ריח תתאה דאקר׳ ריח הקודש רוח דלגו באמצעיתא לאקר* רוח חנתה ובינה י רצ ת ע

נפיק מגו שופרכליל באשא יכמיא רות- *ילא? דאיה4 סתימא .בחשאי-למהקיי>זין ת ^תאה אנלהאי רות ו ^}אקרירז כל •

ן פז עוז לנהיגה *רק א

ן מלבוש לנשמא •׳ ד ע ח הוא כ ח ן יען כ! ה חי תקדאסתלתדו לו דאצי ן קמש!ן!1כלאנפי{>המ־״ן עפייל ״ הדישתלת קשרי י ח ת ל ל

א ת ל האי ה ל שארי ע א מ י ת ה ס א ל י ע א ח א כדק ח ח ת ג א ח ז ר ן ק כ ז ת מ ל ג ז ל ״ ח כ ״ ע ן ״ ג ף ר ד ע ו ת ר ש ה ו ימזוכןיתמצא מ

ה ; א ל י ע א ח ח ו ה י ב ק ו נ ק זעיר ו נ ן דאי י ס ת ח ל ת ר י נ ז ה ש י ר ל פאן לשונו« ה , לאמצמיק״א ע

ם כזוהר • כשלש ת ו . שרומז א א צ מ ל האצילות הוא עצם אתר . וכן ת כ ד ד ת קשרי הרמוזים כאצילות ואיכון ת ל ת י<לז הם ה

הר י נ חי הנ י נ קתי פי נ דז לי לאז ק׳ ׳ א • ז ל כ ל כ א לף י'ע״כוז״ל מייד ןמשאן^לא א ר ק ר ו מ ו אןתיותשבמ״ד י ?דאיתא מ

ר ויקרא דף צ"כע'!א וז"לתלת<אתיון ה ו עכ״ל תז׳איתא מ להאאשמכתו קכי נ י ל ׳ יתאלהל ת״-משחנ תנ י י י תשתכח״ לל

ן יביה תלייא ןמעכר״לכלחחי ותאלכלסטרי שלימותאלכלאדאש.יתאדקלא ״ מ״לעזלאה־לנלא * ״ויי-׳ואמצעיתא ־שלמז

ת מייל לותבמלתאז ל שרומז התלתקשרי דאצי י ע ן המאמרים הנזכרים ל מ ן תא ״ ללייית לא צרורא׳לתיי עכ״ל • הרי ל ו נ *ףמו

לפעמיםעמצא שתושכ התלת׳קשרי מןיהפנימי-על החיצון ל • ו כ דמתקריין לבושא איכון מוחא וכלא ח ל ג ם p לאף ע ^ ג י י י י ^

יקראדף רצ״אע״כזז״ל כבורא לאתגלייא אקרילכושא׳דמלכא . ר ו ה ו תא מ נשמתאלנשמתאכלאי נשממאו פאו ז י ג נ לה״

ר לףג׳עייכיוז״ל׳ ה ו ז י ד נ להקו ל • וכמו כן תהצאו ״ כ ע א ״ ל ג ת א א ל א הוא מה ללאאתפדש ו ר ו ה נ א ו ה ה ן ג רא 7לגן י כ הי נ

אה ללאו איכון לברי : ראן וחלככוןמהללא הכי בעשרספי י וחי י ןאיהו גרחיהחל ־כהו ו ןאיהו לות־מלכאכהו דאצי לזנשריספיח׳

א דרב ר פ א איתמר גו ס ה א ל א ז ע״כ וז״לאלא ר ׳ והר חדעו לףו א בז ת י א ו ותייהיןחל לאו איכון וגרמיהוןיחדעכ״ל ״ ת

דע ולא אתגלילא זכו׳ אלין שמהן עשרה כלהו א לכל הכי •שמהן׳עילאין איכון קייתין כגופא לכשמתא עילאה ללא אתי כ המנונא ס

ןליתמאן דקאיס כקיזמייהו אבל כלהו ןעילאי י ו סי כו ו ן א להא' קליפה למוחא זאע״ג דכלהו •מוחא כלהו כהורין עילאי נ י י מ

ל ״ וכל שכן רזא דאין סוף והכי ככףיןאזצון קליפה לגסייהי וכלא־ ע ולא קיימא כחכמתא כל י ל ה 7לא י י ? כ נ ונא״לקליפה ל עו

ל ולאו דר ־הדש. דף ל׳ ע״ב וזי י ל עכ״ל ״ וכמו׳כן תמצא בתקוכי ז ל כ ע ד י ת ז ללא א בג ו לג *אלגג־מןדאגמוחא םעימאה-

ת קשרי כגיפא׳ ל ת ייאחר אלאקזלשא כריךהוא ושמיה וככוייהכלא חל עכ״ל • •הרישרמז ה אתל וככו סו לאי א לכרנש/ נ מ ג כ ו מ א

ה לאמור והלא הג׳>קשריהםעילא>תתאזאמצעיתא ומאלו המאמרים משמע ן ז ת ו א ר . לא יקשה ־לן כ א ת מ ש נ ל א ת מ ש נ ו א ת מ ם מ

׳מן לא • והעכין הוא שמאחר שכשמתא שבגו מלכא קדישא איהי כשתתא לעתיקא קדישא ממש הוה ליה כאלו שהג! קשרייהס לאלגו

י ז״לתאחז ף קכ״גע״או ל ׳ ר ר י ת בגופא למלכא « כלאיתא מ רמז הזנידיעתוקאזקלישאומלכא קלישא • ומאחרלשכינתא נ

ת ר א פ ת יסראליועלילא איהי׳גופא לכשמתא • כשמתא לאמרן דא ת ר א פ ת «סתזישראלדד«^גנפא דזזקכלא לנשמתא לאיהי ׳

. הרי כמו שאמרנו ל ״ כ א ע ד כ א א קדישא וכלא אחיד ד ק י ת דאיPייאולייתftימממ . •ונשמתא לנשמתא לא איהו ע י יאל a ,

שכשחישםמפניתיילחי11ף:יינהתלעקשרילאמינאשהםעתיקאקלישא - יומלכא קדישא • ושכינתיה • כמושאמרהמאמד

. ככוייההייכואדכי ״ ה ( , י ו ה היינו ה י מ ש - א ת מ ש • הוא דהיינו נ ד *עללעהבאתי • יתוא .-ושמוה • וכינוייה • כלא ח

ת קשרי הפנימיים לההיא נשמתא ל ם י ת n *פמלגשלה״כועתיקא קדישא ומלכא קלישא ושכיכתיה . ה c n * t e w ! P P *

ד מ ו ל ה צ . ח ל ״ כ ע א מ י י ק ת ל ת כ ל ח ל ח מ י ק פ כ ת ל ת ל ׳ י ז ו כ ״ ע ב ׳ ׳ ל ף ל ת י ש א ר והר ב ח . כלאיתא בז ה ג ׳ ה ל ו ל ג ם מ מ ק ה

י •זהו שאמרתלתינההי מחד ואע״ג-דאחריכן דמלתיכפקי מחל לא שנפקו *1תל*הסרי<אלו,שודשיהזן נעזקרהון מההיאינשמתא -

א נ כ ש ז ח כ ל י י ע א ל ו ד ן ח ו כ י א ן ז ה ת ל ׳ ת ה ה ז ל ע ש ^

ה י מ ל ף ד לשלשתהון כדאיתא כבראשית ל ח י מ ה ר ב ד א ל ת בפני עצמה א ר ח נה מלתא א י היא אי ג ן ע *aOTtora^jKU . יברחים a של*ב • ומאחר שהם שלשה מו t o ׳ הרי שאינו חושב • ^ ^

וןכלימרמאחרשאנו נ ע •אי ב י א ת ל ל י ן ו נ י א ד ל ע ו . ר מ א מ א>ו>ל>מר>זאית־גשנ»א.אחריתילתיוחלתלהולמהויחלזהז.׳סאמר ה

ן^לת אויבמ־איכון ומה שלא חשב ו נ ל לאי ע ו » . ה ל ה הרביעיתיהמייחזת לוןלמהוי ח ח לומר־שיש מ ן -^תלהןבעלימחי ח״מי

ן . וכמי-כןתמצא מ י א * ח ן י נ י ^ א י ה י כ ה ף ע < נ פ ^ ^

ע ש ן ת ו נ למאי א לאמצעיתאץלי ל ו מ ע ו ה י א ל ז י / א ל א ל ל כ ן ו נ ^ ר י ס ס ע ס y אפוק ת ^ i h ^ m r ^ ^ F ^ ה יחוז־יה-בגין ת עלי י ח נ . ה נ * 3 ו ת ח י פ ס ד ש ע ת ן • ל י ל כ ה לל פ ל ע ת ל ע ו ף י א מ ה ד מ א ל מ ׳ י ר ל . ה י ע ק ש י ח א ל ב ה ח ו מ מ ד א ו ה ^ א ד ^

א -דגל ת מ פ ל נ ע ע מיני; ל ג * * w

T נשמתין Q

\

w ל*להי#*מןכזה׳

Vp 1 ׳ אימן אחדמסטריהבלא תושק' • יי.דתלעק^יאליןלא־עןיליייביוןשמא • ; ׳ גשן|^ן:ון^{דדאיהיהתייתדתלוןזעיני ק י > %

ה בלא חושכן י ומאתר לתלפאקדישא ישכינתיה לאעייליבחושבנא עם הספירותדאצילותחנל &גןעיב*קא : י ד ע ס מ ל ח א ^ אב וז״ל דלעילת על־כל עילות ליתליה תנ״נא דנט>ל ח קדישא הני־חז בעילת על כל עילאין כדאיתא כזוהר כראשית דף ל׳ב ע

עגה מיניה דאיהו• יתיד קדס כלאזלית ליה שותפא ומין לא אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואץ אלהים עמד דנטיל ענה.מיניה: * ללא איתליה תניינא ולא שותפא ולא תישכנא דאית אחל כשתיףכגין דכרזנוקכא׳יאתמר בהון כי אחד קראתיו ״ אכל איהו

תדכלא חושבן כלא שתוףוכגין דא אמר ואין אלהיםעמדי עכ״ל הרי תהאתריס:האלו דעתיקא קדישא לאעייל כחושכנא•־־• J ק לא עייל בחושככא ם ? י ־' -,ומלכא קדישא ושכינתיה כיון דאינון מיניה וכיה-ממש מחסלים וגמרות דיליה לכן ג

ם ת ת כל זאת שיש תלת קשרי ומי הם התלת קשרי ומה כין התלתקשרי דתהימנותא לכלא לתלת קשרי ס ואחר • שהי-לענין א י י• י ־ עתה צריכין אנו להודיען שהתלת קשרי הם הם עיקר האמונה של ישראלכדאיתא בזוהר שמלת דף פ״חע״כ חיילי;ר נש לתחדיה כסעודתיה ילאשלמא אנין סעודתי לאינון סעודתי מהימניתא שליחתא דזרעא קדישא דישראל דיתהימטתא• וכעי נ י4ילאה דאדילהון ולא דעמין עלכדי עבודה זרה ובגיני כן אחר. כיני וכין כני ישראל תא חזי כסעודתי אלין אשתמולעון ישראלי

דאינון בגי מלכא דאינון מהינלא דמלכא דאינון כני מהימנותא ומאן דפגים חד סעודתא מנייהו: אתזמ׳גימזתא לעילא ואחזי• ׳ וימיה׳דלאוימכצי מלכא עילאה הוא דלאו מכני היכלא דמלכא הוא ללאו מזרעא קדישא לישראל הואויהבין עליה חותרא לתלינ*> *יילץ״דינא דגהינס זכו'• עכייל • הרי שחי שאינו מאמין בתלת קשרי דמהימנותא דאינין חד לאו מבני ישראל הלא דהאי אמונע*, • היא אמונת ישראל כדכתיב ביני ובין בני ישראל ן , y /

tfavip fives- בזוהר ש$יותלףקכ״דע״א חייל אמר רבי יצחק ״וכן ככל׳ שאר זימנין וחגין דהא כלהו אתילן. r עילאהועל לא תנינן תאי לכתיכ שלש פעמים כשנה משוס לכהו תלייא מהימנותא עכ״ל • ־ וכתוכןתמצא ־ בזוהר:יי v ז;«יקרא>ףס"בע"א וזה לשונו וכל מהימנותאדקזדשא כרין הוא כתלתאאסתיימ עכ״ל • תו איתא •בזוהר (יקרא׳לף׳ף ג עיי־א >\ל ובג״{ כן תנינן קיותא לכלא וחהימנותא לכלא לקשרא קשרא למהיתנותא לא כדא כדקא חזי עכ״ל * (כתו כ ן עv ת*וצא בתיקיני זוהר חרש דף מייד עייג חייל ועלה אתמר ודתות על ראשי החיה רקיע דאיהו רקיעא דבכתרא עילאה •זא^ו^כב^לההואלאתקריעיקרהאמונה עילת עלכלעילאין מתירוגניזעכ״ל׳ . הרישלעילתעלכלעילאיןדאיהז• סודהנשעה-לכגועתיקא קדישא דכל קדישא דאיהז ינשמת״ה חל אינוןאתקרי עיקר האמונהץההוא רקיע לאתר המאמר^י "לבכתראעילאהדאיהו מרכבה לההיאראיתקרי עיקר האמונה איהו חלכא: קלישא דההיא נשתתאגם כן מתלבשת כיה׳כ וז״ל הכי יחודקודשא כרין הוא אע״ג לאינון ננשתתין לגבי כרסייא ו:שכינת עוזו כדאיתא בזוהר . ויקרא דף ק״ט ע׳ יתלאכין • הכי אינק לגבן עלת העילית כגזפא לגבן יאנת היא למיחל לון ומקרב לון ובגין לא אמונה לילן כהון עכ״ל * וכמו כן תמצא: בתי־קיגי זוהר חדש לף י״ג ע״א וז״ל יאיהו לקשר עשר ספירית פניחאין יעשר ספירות חיצוניים לגכייהו ״׳ה כ ־ ובגין דאקרא לה אמונה לישראל ל פירוש מלכאקלישאושנינתיה ובגין דאיהו מלגאושוי אמונה לישראל בהון וכוי יל כל• עילאיןיחאן דת״חדליה בה * . כאלומייתד ליהואמלין ליה על כל עילאין אשתמודעויעילאיןותתאין לעילת• ע ןתתאי ן על״ל • הרי לן ככיתר מכל המאמרים הנזכרים לעיל שעיקר האתונה תלוי בתלת קשרי דמהימנותא ומאן דמקשד ומייחד לון כאלו תייחד ליה ואמליך ליה על כל עילאין (תתאין(תאן למלעיג עלחכמתאדאלית ליה חגלקא כעלמא לאתי: שתית דף קע״חע״איז״ל מאי זכזזי יקלו. לא הוא מאן דלא ידע ליחדא שתא קדישא ולקשרא קשרא ר ה ו ז ב כדאיתא . למהימנותאולאמשכאלאתרלאצטרין ולאיקיר שמאלתאריה טכ ליה ללא אתכריעכ״ל • ובודאי שכליממ שתי כהא? עלתא לא יעלו כתושכנא קמי;מלכא קדישא כ-ץאיתא : בזוהר שמות לףרס״ב ע״א וז״ל ותאן דלא אשלים ולא קשיר קשרא דמאריה כדקאמרן כל קריכ קתיה מאריה(צל׳ צל(תא ולא תייש על יקרא למאריה טב ליה ללא אתכרי וקודשא כרין הוא אתר כיגכואת האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימי! ולא איהו גוזל אביו(אמו הכא אישתלים כלא לעילאיתתא ריחא לשמא קלישא שליטא לעילא עכ״ל • הרי שימיו אינם מוצלחים ולא עיילי בחושבנא קתיהתלכא קדישא כלכתיב גכרלא יצלח כימי*כי כפר בעיקר האמוכהדישראל כויא ליה כעכו״ס יעמ״ם וכיינת הפ^יךךשכלמהשעשה׳בימיי ממצית אין לי הצלחה בהון יעןpfk שש?מ^ב4תהל>ת-אשש:ת־תייכ מיתה יען כי איןהאמןנק הזאת"* לעכו״ס אלא לבני ישראל ולכן כל.ה«>עזי:כאימ?ה } ־ י ־ ׳ . . ־*מ ־ - ^ : ' ! • ^ s י v

עמלאלוןיימ 15רק כיח «ח

ו מכני ישראלונלהתצות שעשה נימי( אינם נמשכים לוומפקין יתיהמכל תרעילההוא עלתא אפילו שיהיו כל המצו# נ * שבעולם כידו • כדאיתא בזוהר שיר השירים דף ׳"ש ע״א ןז״ל תא חזי כל מאן לאזיל לההוא עלמא כלא יליעה *}פיל! אית ביה עיבדין שבין סגיאין מפייךן ליה מכל־תדעי דההוא עליוא ומי • bp חזי מאי דכתיכ אם לא תדעי לן היפה כנשיםץ דעלמא עילאה צאי לד לייג אכת ח דעת כ ל הכא ולא י ה ולא אסתכלת בתכתתא דא עד דלא תעו ע ד אם אנת אתיא כלא י כדי ליויעל הכא כלאידיעה עכ״ל * אכל תאן דידע לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא תזיעליו נאמר קרוב ה׳ לכל קוראינ לכל אשר יקראוהו כאמת ״ כאתתדייקא -ואיתקריעמא יחידאס כדכתיכ ומי כעחן ישראל גף אחד כארץ ועלזו נאמרן אתפאר • כרין רתתנא דיהכ לן אוריין תליתאי׳וחונן לאלם דעת שתמי תתכתתו להשלים ספר עוז ^אלהימ ישראל אשר כם הוא כרתתיו יעזרני רשייעני לעשות ספר תעצותותויעלני לציון ברנהויזכני לתזות בנועם ה׳ולכקק ת קיש הקרשי בי ו

בהיכלו אתן כן יהי רצון 1

פליק פרקא׳ מספר עוז׳לאלהים* תהלה לא?1 גבוה על בל גבוהים 1ד י ; T ונשלם בעוז והדר • בט׳ לתדש אדר . ביום שהוכפל בו בי סוב

במדד בתית למאור להעלות נ׳׳ר תמיר ;

יעל ידי הפועל העומק במלאכת הקודש באמונה הזעילרדור בלא׳׳א פחד9•v. , . יששכר דוב •מול • מקקזאלקווי^ י

• י ^ ר ד ועי! ידי הפועל העוסק כממאנת וןקורש הדחקר יששכר בן כהד״רןעייקי נישול סק״קפואגהביךח ה י פרנקפורט דאדר •