11

המניפ

אמרתי לו -

'אתה יכול

לכתוב את

זה, לפסל

את זה,

לצייר את

זה, אבל גם

אם אתה

מחליט

לכתוב -

מיד אחרי

שאתה

מסיים,

תקרע את

המכתב

לחתיכות

קטנות

עדי דוד

"גליתי שלי יקרה, אם המכתב הזה יגיע אליך סימן שקרה לי משהו" מראה לי גלית את המכתב שנהרג עזרא, גד ארוסה, לה שכתב המפורסם מרגיש אני שלי, "אהובה מגן". "חומת במבצע יותר בעולם רוצה שאני דבר אין אחד שמצד מלהיות איתך, לאהוב אותך ולהקים איתך בית ומשפחה, אבל מצד שני אין דבר שאני רוצה יותר ולהכות את הנבלים האלה מלצאת למבצע הזה מכה כזו גדולה... הכל לטובה, גם זה, אני מבטיח לך שאיפה שאני נמצא זהו המקום הנפלא ביותר ולא מצטער, הצער היחיד שקיים, אני לא סובל לך, – שנשאר למי שייגרם הצער על הוא שלי – יקרה ולחברים. תפיצי את הבשורה, למשפחה "אין ייאוש - תמיד להיות בשמחה". זה מה שאני מבקש ממך, גם אם זה קשה. אני יודע שממך אני השמחה את מכיר שאני בגלל זאת לבקש יכול ושבהם תמיד ממך שקורנים הטבעיים והאושר אליך אותי שמשכו מה והם התאהבתי כך כל

בהתחלה כשראיתיך לראשונה" )מתוך המכתב(.

במקום חתונה - לוויה עזרא וגד מייזליק( )לשעבר ,29 גלבוע, גלית הוקפץ הוא אז אך חתונתם, לפני כבר עמדו לג'נין. השתחרר רק להלוויות של חייליו, ואלו היו

הפגישות שלהם באותם ימים טרופים. לי: "יום אחד באחת השיחות שלנו הוא אמר 'אני ממש רוצה לספר לך מה עובר עלי. את רואה מה קורה פה, ביום הראשון קברנו שלושה חיילים שלי, ביום השני חמישה. רק רציתי שתדעי שאם יקרה לי משהו...'. לא הסכמתי שימשיך, אמרתי לו בחצי חיוך: 'אין מצב, דיברתי על זה כבר עם הקב"ה, אתה מזדקן איתי'. אבל הוא היה רציני, לא הכרתי אותו ככה. הוא התנצל שהוא מתעקש ואמר שהוא ממש רוצה לספר לי, אז אמרתי לו – 'אתה יכול לכתוב את זה, לפסל את זה, לצייר את זה, אבל גם אם אתה מחליט לכתוב – מיד אחרי שאתה מסיים תקרע את המכתב לחתיכות קטנות או שכשאתה מגיע הביתה תזרוק אותו לבוידעם ובגיל 60 נשב עם הנכדים שלנו על הדשא, נקרא

את זה ביחד ונתגלגל מצחוק'" משחזרת גלית. "השיחה הכבדה הסתיימה והעניינים המשיכו חזר הכל אולם, חיפוש לחתונה, הכנות - כרגיל להיות בשיא השמחה". גלית בדיוק חזרה ממסע קניית בגדים לשבע הברכות שלהם ולטקס החינה, יום אותו כשקיבלה את הבשורה המרה. בצהרי עוד הספיקה לדבר שיחה מתוקה עם גדי. "אמרתי לו שמהבוקר יש ברדיו שירי חתונה ואני מרגישה שכל העולם משתתף איתנו בשמחה, שזו חתונה רק ניבאה. מה ידעה ולא ניבאה היא כללית", שבמקום חתונה – לוויה המונית. "הגעתי הביתה, אחים שלי היו שם, וגם אמא שלי, שהייתה צריכה

להיות בעבודה. "אמרתי להם: 'איזה יום מושלם - הספקתי לקנות בגדים, דיברתי עם גדי, בישרתי לסבא על החתונה, ועכשיו אני נפגשת עם כולכם!'. אבל הם פשוט רצו להיות איתי כשמודיעים לי".

והלימוד התהילים את לקרוא סיימה היא ארוסה יחזור למען עצמה על שקיבלה היומי בשלום מן הלחימה, וביקשה להראות לאחיה את הבגד שקנתה למסיבת החינה. "אחי חיבק אותי חיבוק חזק וארוך מהרגיל, בוכה. פתאום ראיתי חיבק הוא הוא. גם בוכה מהצד השני אחי את אותי ואמר שוב ושוב: 'אני מצטער, אני מצטער'. ניסיתי לחשוב מה יכול לקרות, אולי סבתא? לא. גדי? אין מצב, הוא חסון. אני לא יודעת כמה זמן גדי, רק זה ואז הבנתי: אמאל'ה, התחבקנו ככה בשביל גדי שווה לבכות. מה, זה עד כדי כך גרוע, כרתו לו יד? את שתי הידיים? שמישהו יספר לי. החלטתי ללכת אליו לבית החולים לשמח אותו, ורגליים, ידיים שתי לו אין אם שגם אמרתי העיקר שיש לו את הלב הענק שלו, זה מספיק לי לגמרי. אבל אחי לא עזב אותי ואמר לאט – אני מצטער. נתתי צווחה ובכיתי כמו מטורפת, פתאום

נפל לי האסימון שגדי נהרג".

כאילו בלעתי פיל של אמונה דומינו, כמו קורס שלי הגוף שכל "הרגשתי שהכל נגמר. אמרתי לד' – הגזמת, זה ענק עלי. או שתהרוג את שנינו, או שלא תהרוג אף אחד אבל

כשארוסה, גד עזרא, נהרג, חשבה גלית גלבוע, למודת הניסיונות, שמהניסיון הזה, היא לא

תצליח לקום כל כך מהר. היום, בדיוק שבע שנים אחרי, היא נשואה באושר ואם לארבעה

קטנטנים. את הצוואה שכתב לה גד במכתב שכולנו זוכרים מנסה גלית מאז להנחיל לנשים

הרבות שהיא מחזקת - 'אין ייאוש - תמיד להיות בשמחה'. מניסיון

המשך בעמוד 12

במותו ציווה לה את

ה מחהה מחה

∞∏≠∂¥±µµ∂∂ ∫Ò˜Ù yonsam@walla.com ∫Ï¢‡Â„

˙ÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÂÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÎÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÁÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓÓ

Ú·˘ ≠¯‡· Ú¢· ˙ÙχÏ

Ú¢˘˙ Ï¢‰˘Ï ˙Â˘Â¯„

˙ÂÎÁÓ˙ȯÂ˙ ˙ÂÈ˘È‡ ˙ÂÏÚ·

∫˙ÂÓȇ˙ÓÏ Á¢Â˜

˙Â·È˘È ÊίӇ·È˜Ú È·

12

המשך הראיון

"עצם מעצמיי"! משתאה אדם הראשון למראה חווה אשתו שנוצרה מצלעו ובכך, חורץ לכאורה את ה"שפתי בעל אולם, ועצמאותה. עצמותה היעדר "פמיניסטי" בפירוש מפתיע לפרשתנו, חכמים" בעוד וילדה": תזריע כי "אישה למילים נפלא אינה העולם, לקרקע המשולה שהאישה, שנדמה מצמיחה כי אם מה שזורעים בה, הרי שהאמת היא הלא העולם מקרקע נוצר עצמו, הראשון שאדם היא - האישה! במילים אחרות: רק לאישה היכולת

המוחלטת לזרוע ולהצמיח את בן זוגה וילדיה!ברבות השנים, הוסיפה וצברה תאוצה האשליה משוללת היהדות פי על האישה לפיה האופטית עצמאות מעשית וחשיבתית ותלויה בכל בבן זוגה. כראיה לתפיסה זו, מובאת לא אחת "כוכבת" ימים את לעזוב הנאלצת עקיבא ר' אשת רחל, אלה, עושרו של בית אביה ולעבור חיי בזיון, עוני ובדידות את מקריבה שהיא תוך שנה, 24 במשך

נעוריה על מזבח תורתו של בן זוגה.אין לך טעות גדולה מזו!

דווקא רחל היא אם הטיפוס לאישה העצמאית: אביה, לרצון מוחלט בניגוד זוג בן בוחרת היא כלבא שבוע. היא מציעה נישואין )!( לבן זוג שכלל לא העלה בדעתו שהוא ראוי לה. היא מציבה לו תנאים לפני החתונה )"הינשא לי על מנת שתלמד תורה"(, ומוציאה, למעשה, "צו הרחקה" מן הבית

מגיע כשהוא חכם... תלמיד כשהוא שישוב עד הפשוט בלבושה בכוונה, נותרת, היא לבסוף, "יודע עונה: היא אותה הדוחף האנשים ולהמון בן את לבחון היא וכוונתה בהמתו" נפש צדיק אמיתי לצדיק תורתו אותו הפכה האם - זוגה היודע לכבד את זו שהצמיחה אותו על אף שכיום,

אולי, אינה נחשבת "שידוך מכובד" עבורו.להצמיח היתה יכולה עצמאית אישה רק רבינו". משה ידע שלא מה ש"ידע חכם תלמיד היה יכול כיצד תמה לפרשתנו האו"ח הייתכן? מישהו לדעת יותר ממה שקיבל משה מפי הגבורה ותירוצו הנפלא הוא, שמשה אכן ידע את התורה כולה ואולם ר' עקיבא ידע "לקרקע" את ההלכות ולקשרן לפסוק מסוים בתורה, יכולת הניתנת רק לזה שכל לימודו נובע מכוחה של אשתו, הקרקע בעולמות שחי כמשה שלא אותו, שהצמיחה

עליונים, פרוש מאשתו. )או"ח לויקרא י"ג, ל"ז(והעיקר: יש לזכור, כי עוצמה ועצמאות נשית, מנהיגי את מחייבות לאומית, כעצמאות ממש ה"בית" שלא להוציא רע ולהיפך - כל העת להזריע סביבם מילות אמונה ועידוד, ממש כשם שעודדה רחל את ר' עקיבא במילות אמון ואמונה. להשקיה האיטית של הזרעים אין לכאורה השפעה מיידית ואולם רק הטפטוף העדין, הנשי, הוא שישחק את

האבנים וישלים את צמיחת גאולתנו!

גד עזרא הי"ד

הליכות ביתה אישה עצמאית

הרבנית ימימה מזרחי

השבת. בסעודות ישנן מצוות שתי האחת מצוות עונג שבת, שנאמר )ישעיה נח, בת ענג". והשנייה מצוות יג(: "וקראת לששלוש סעודות, שמצווה לענג את השבת

בשלוש סעודות )שבת קיז, ב(.שבת, בליל מקיימים ראשונה סעודה שנייה ביום השבת, ושלישית מחצי שעה אחר חצות היום. והאוכל סעודה שלישית )שו"ע רצא, ב(. מי שלא לפני כן - לא יצא יאכל שבת, בליל ראשונה סעודה אכל

שלוש סעודות ביום השבת )רמ"א רצא, א(.עיקר הסעודה על הלחם שהוא המאכל לקראת להכין ומצווה ביותר. החשוב רגיל שאדם טובים מאכלים הסעודות אנשים היו חז"ל בזמן בהם. להתענג דגים תרדים, של בתבשיל מתענגים מצווה וממילא שומים, וראשי גדולים היתה להכינם לשבת )שבת קיח, ב; מ"ב רמב, א(. וכיוון שרוב האנשים מתענגים בבשר ויין ומגדנות, היינו פירות טעימים, כתבו ויין בשר בהכנת אדם שירבה הפוסקים ב(. רנ, )שו"ע יכולתו כפי לשבת ומגדנות ומי שאינו נהנה בבשר ויין, יכין לסעודות

שבת את המאכלים שמהם הוא מתענג.הקבלה, פי על האחרונים כתבו עוד שמצווה לאכול בכל שלושת הסעודות דגים. וכמה רמזים נאמרו בזה, שהדגים מסמלים לעניין עמוק, שהמים רומזים והם ברכה, מכסים אותם, ואין עין הרע שולטת בהם. דגים, לאכול נהנה ומכל מקום מי שאינו

אינו צריך לאוכלם )מ"א רמב, א(.ואף שמידה טובה לאדם למעט באכילה, מכל מקום בשבת מצווה להרבות באכילה, הואיל כרעבתנות, נראה הדבר ואין והאכילה היא מצווה )שבת קיז, ב; שו"ע רעד, מדי, יותר יאכל שלא ובלבד ו(. מ"ב ב,

שהאכילה היתירה גורמת לעייפות ועצבות. ואלה שאוכלים אכילה גסה וממלאים את בטנם כבהמות ומתעייפים ונרדמים ואינם עוסקים בתורה, אינם זוכים כלל במצווה, את רק אלא השבת את מענגים ואינם

בטנם )של"ה שבת נר מצווה לז(.אפילו בשבת להתענות לאדם אסור שעה אחת, וגם מי שלא כיוון לשם תענית אלא שבפועל לא טעם דבר מן הבוקר ועד מחמת זאת עשה אם אפילו שעות, שש שעסק בתורה ותפילה, עבר באיסור )שו"ע

ורמ"א רפח, א(.

חולה שאין לו תיאבון אינו חייב להרבות נועדה והאכילה שהואיל שבת, בסעודת צריך אינו בה מתענג שאינו כל לעונג, לאכול ישתדל אבל באכילתו. להרבות יותר מכשיעור ביצה לחם. ואם גם מעט כביצה קשה לו לאכול, יאכל לפחות כנפח זית. ומי שגם אכילה כזו מצערת אותו, לא

יאכל כלל )שו"ע רפח, ב; רצא, א(.

משה אכן ידע

את התורה

כולה ואולם

ר' עקיבא ידע

"לקרקע"

את ההלכות,

יכולת הניתנת

רק לזה שכל

לימודו נובע

מכוחה של

אשתו

שלוש סעודות השבת

הרב אליעזר מלמד

אל תשאיר אותי פה לבד". ים בבת גדי של המשפחה לבית בדרכם התחילה גלית לשיר בדמעות את "מזמור לדוד. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי" לד'". "שמעתי את אמא שלי להודות "טוב ואת מהפסים. שירדתי חשבה היא מבכי, מתייפחת אמרתי לה: 'אמא, זה הניסיון הכי קשה שהיה לי בעולם, ועכשיו הכל עוד מבולבל לי לגמרי. אני לא יודעת מה לעשות עם כל הבגדים של השבע ברכות והאהבה הגעגועים של האדירות הכמויות ועם שיש לי, אבל בין כל הבלבולים, בתוך כל הטשטוש והערפל, דבר אחד ברור לי לגמרי – שזה מהקב"ה,

ואם זה ממנו אז זה הכי טוב שיכול להיות'". את מצאה שם גדי, של לבית הגיעה גלית ושוב. הלוך אותו וקראה לה, שהשאיר המכתב לא זו אמונה. של פיל בלעתי כאילו "הרגשתי הייתה שבעה עצובה, כי גדי הוא כולו שמחה, כמה שידענו שהוא היה צדיק ענק, בשבעה הבנו שעוד

לא הכרנו אותו". נפש. תעצומות גלית גילתה הקושי, מתוך בנות אליה מתקשרות היו השבעה במהלך כבר מחזקת ממש שאת "שמענו להגיע. ומבקשות

באמונה" אמרו לה. גלית הוזמנה כבר השבעה תום לאחר יום "היו שירות. לבנות בסמינריון שיחה להעביר הולכת אני ידעתי מה ולא בנות לאלף שם מעל אך גדי". של המכתב רק איתי היה להן. להגיד ומחזקת מרגשת הרצאה של שעות ארבע בתום הבחורה על השמועה הלילה, תוך אל ושיחות הצעירה שמעבירה שיחות אמונה נפלאות עשתה

לה כנפיים, והביקוש הלך וגבר.

השדכן: גדי גלית נישאה נהרג, שגדי לאחר משנה פחות

לאליעזר, אותו הכיר לה אלירז, גיסו של אליעזר, שלחם עם גדי בדקות האחרונות לחייו. "רגע לפני שגדי אמר 'שמע ישראל' והחזיר את נשמתו הוא אמר לי – 'אתה תעזור לי'" סיפר לה בהתרגשות הבנתי לא "אז לאליעזר, אירוסיה ביום אלירז במה אני יכול לעזור לו, אבל עכשיו אני מבין למה

הוא התכוון". והם מתוקים, ילדים ארבעה הזוג לבני גלית מתעתדת בקרוב מורה. באלון מתגוררים להפחית מעיסוקה כגרפיקאית ולהתפנות לבקשות הרבות של נשים ומוסדות, לשיחותיה המעצימות, של המרתק, חייה סיפור את מספרת היא בהן ילדת שמנת, שחקנית ורקדנית, שחזרה בתשובה, וניסיונות לא פשוטים, אך תמיד עברה משברים

בחרה להמשיך עם השמחה. בכל יום זיכרון מגיעה גלית עם בעלה וילדיה למשפחה של גדי. בכל הבריתות של בניה מגיעה אמו של גדי לשמוח עמם. כבר שבע שנים שגלית ושמחה, אמונה בנושא חיזוק שיחות מעבירה ממש כמו שביקש ממנה גדי בצוואתו, ובעידודו שקשה כוחות נותן "הקב"ה בעלה. של המסור

להסביר" היא אומרת.את הסטיקר המוכר, "אין ייאוש – תמיד להיות בשמחה", עיצבה גלית בכתב ידה כלשונו של גדי, המכתב את "כשקראתי השבעה. במהלך עוד ואת הבקשה של גדי שאפיץ שאין ייאוש, חשבתי לעצמי – גדי, הגזמת. לקחו לי אותך, לקחו לי את אותך? אין אם בשמחה אהיה אני איך החיים, להיות באמת שאצליח שעד לעצמי אמרתי ואז בשמחה, לפחות אדאג להפיץ את זה טכנית. עד ורואים את המדבקה על נוסעים היום כשאנחנו גלית, מסכמת הלב" את לנו מחמם זה רכבים "ברוך ד', אנו חיים היום במציאות שלא יכולתי

אפילו לחלום עליה".

החלטתי ללכת אליו לבית החולים לשמח אותו, אמרתי שגם אם אין לו שתי ידיים ורגליים, העיקר שיש לו את הלב הענק שלו, זה מספיק לי לגמרי. אבל אחי לא עזב אותי ואמר לאט - אני מצטער. נתתי צווחה ובכיתי כמו מטורפת, פתאום נפל לי האסימון שגדי נהרג