53

˘ÈÓÂχ ¯„Ï

"Ú¯˘$ ˙ÂÚÈË,Ú ‰·¯Â ÍÂÒÈ$‰ ÌÈÓ -‰ ‰ÎÏÏ ‰˘ÓÓ È$ÈÒ "-

‰Ì$Ó‡?! ‡ .‰‰Ó„˜

· .‰˙ÎÏÚ ¯˘. ˙ÂÚÈË) Ó„Ú˜ ÔË‚ , ·-„ ,‡( -˙ÂÚ„‰ ÏÎÏ ‰Îω‰ Ï˘ ‰ÓÂȘ ˙¯˘Ù‡

‚ ..ÍÂÒȉ ÌÈÓ)ÊÌÈÁ·˜ È,· (-˘ ·ÂÏÈ„ ÂÎ È.ÂÂÈ

„ .·¯Â‡ÈÒ ˙ÈÈ‚ÂÚ ‰·¯) Ò‰ÎÂÓ ‚, ·-Ó „,‡ (-‰ ˙Â.·˘ ˙Â. ωˆÓ

1 .˜ÌÈÈ˘· ˙ÈÈ‚ÂÒ‰ ‡¯Ó‚

2 .˜ÌÈÈ˘· ȯ·„‰ ·Ó¯"Ì

3 .Ù˘Â¯È¯ "· Á‰È‚ÂÒ ÌÈÈ˘˜‰˘ ·

4 .·¯Â‡È‰ ‰È‚ÂÒÚ ÏÙ ÈÙ ˘Â¯È¯ " Áȯ·„‰ ·Ó¯"Ì

5 .È·Â˘È‰ ˙ÂÈ˘Â˜

6 .ÒÓ˙Â.˜Ó ˙ÈÈ‚ÂÒÚ ‰·¯

‰ .Ó˙Â.˜Ò -" ˜È‡¯ "‡Ì.È˘ ÌÈÏω ‰ÎÏ

 .˘˙Ëȯ È·Ú ‡·È˜ -‰ ¯·Ò¯ È.ÂÈÚ

קדמהה. א

:)ב,י קבחיםז; ב, גטן קועדמ; א, געניתת; א,דמ; א,ד לוכהס(ס "ש בקומות מכמה במדנול

שרע: ורתן חית בקעת ביש אחוניא נבי רשום מוחנן יבי רמר אסי אבי רמרא

.סיני ממשה ללכה ה- מים הניסוך ורבהע, טיעותנ

ד עשבילן באהס ית בל כורשין ח- אה סית בתוך לפוזרות מטיעות נשרע", דברים הירושפ

שנה האש רודם קהיינוד (ביעית שתוספת ברישה חאיסורו, )ו, אביעית ששנהמ(" שנה האשר

ביעית שוספת תןידל, )א,ד( טן קמועד בגמרא הסיקהה, כאןמ. הן בוהג נינוא) שביעיתה

ריך ציה האל, נטיעות לניתן שה זיוחד מיתרה, הריש. ו זסיני ממשה להלכה מכללוב

הלכתא דכיוןו: "גמרא הלשוןב. שביעית הודם קלשהי כרישה חאסרה נלאילוא, היאמרל

ל שראשונים הרקיה פני שוסקים עו זהלכהב". ?סורה אקינה זמילא מאול, לדה ימישריל

.ביעית שסכתמ

קטה שימוד לקופת תי לאיפשרה וזמהי, גתה השרא', חי תונינה יכל מי ליקרה האשתי לוקדש מאמרהמ

ינוה, ה זאמרמ. ו ברק ואך ולימוד בשקוע לותי אעודדהו, ירדה טל כמני מינתהפ, ס"ש תיץ קחודשי בישיבהב

.ה לוא הוקדש מלפיכךו, ו זקופה תל שריהפ

שלומי אלדר

54

, מים היסוך נלכתה. לולב הרבת עלבדמ, חג בבמקדש שרבה עמצוות לאמרהנ, רבהת עלכה

פרק בבוארים מלה אצוות מתי של שיניהןד. חג במקדש בנהגה שו זצווה מל עלמדתמ

.וכה סמסכת מרביעיה

1משנהה פירוש לבהקדמתו שסיני ממשה להלכות המניין בלה אלכות הנהם מ"רמבה

.2מקומה בהן מחת אל כצייןו, )מ-לט' מע, ילתשרב ר ה"ו מהדורתמ(

למדוןו, ןקור מל עחלקו שנאים תנו אוצאיםמ, תהלכו השלוש מחת אל כגביל, הנהו

ד, אביעית ששנהמ( טיעות נשר עגביל. פסוקיםמ3

(:

קציר וריש חומר לורך צין א- )אכ, ד למותש(" שבת תבקציר וחרישב: "נאמרש

ל שקצירו, שביעית לכנס נהוא שביעית שרב על שריש חלאא, ביעית שלש

.ביעית שמוצאי לוצא יהוא שביעיתש

פסוק הת אשמעאל יבי רוציאה, עומתו ל.קיבא עבי רשם בברייתא באמרה נו זרשהד

, שמעאל ירבי ללכתאה: "ך כתוך מסיקה ה)א, דטן קועדמ( הגמראו, )משנה בםש( חר אלימודל

".קיבא ערבי לראיק

:)א,ד לוכהס( רבה עגביל

.מקדש לאחת ולולב לחתא, תים ש- )מ, ג כיקראו(" רביע: "ומר אאול שבאא

ב,י קבחיםז( מים היסוך נגביול4

(:

, דבר מכתוב היסוכים נשני ב- )אל, ט כמדברב(" נסכיהו: "ומר אקיבא עביר

. יין היסוך נאחד ומים היסוך נחדא

, טן קועד מבבלי בראינו שזו לומה דגישה בירושלמי הקטנ, אחרונות ההלכות התי שגביל

:)ז"ה, א"פ ביעיתש( טיעות נשר עגביל

דלאו. סיני ממשה ללכה הרבהע: ןוחנ יבי רשם בסא יביר, א לביר, עירא זביר

... ורה תבר דרבהע: מר אאול שאבאד, אול שאבאכ. סיני ממשה ללכה המים הניסוך ורבהע: וחנן יבי רשם בייא חבי רא בביר

...ורה תבר דמים היסוךנ: מר אקיבה ערביד, קיבה ערבי כדלאו

, צמה עפני בותה אמונהו, טיעות נשר עלכת הת אה זמניין בידפרם מ"הרמבש, ך כל עדעת הת אתת לשי .1

ייןע (דבר היבת סת אתבאר ששובה תצאתי מאל. חתא מחדא בנה ממים הניסוך ורבה עלכות האת שעודב

פרטמ, וחנן יבי רדברי במוזכרה, "טיעות נשרע "-" ודק" המקום ביכ, ב לשים לש יודע). 57 ערה הקמןל

. משנה הלשוןכ, "שבילן באה סית בל כורשין חאה סית בתוך לפוזרות מותיע נטשרע: "ותרם י"רמבה

נבאר שה מייןע). א, געניתח ת" רתב כןכ" (שנה האש רדע: "סיומת החסרונה בולטת בה זפירוטב, ולםא

. הבפרקו, 15 הערה בקמן לזהב משנה הירושפ: רבהע ; דםש; א, גיובל ומיטה שלכותה; וםש; א, אביעית שמשנה הירושפ: טיעות נשרע.2

מוספין ומידין תלכותה; ו, ג יבחיםז; ח, דוכה סמשנה הירושפ: מים היסוךנ; כ, זולב ללכותה; ג, דוכהס

.ו, י .א"ה, א"פ ביעית שירושלמי בבהרחבהו, ב, גטן קועד מבבלי בותר יפורט מאופן בופיעה מו זרשהד .3 .באה ההערה בייןע. קיבא עבי רשם בחרת ארשה דובאתא מ"ה ,ד"פ וכה סכןז ו"ה, א"פ ביעית שירושלמיב .4

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

55

ל עחולקותה, תמורו גרשות דלאא, 5עלמא בסמכתות אלה ארשות דאיןש, ן כםא, בוארמ

, ה זמאמרב. ן הורה תבר דלה אלכותה, לפיהןו, אן כש יסיני ממשה ללכה הי כסובריםה

- לה אחלוקות מהבנת בקודות נתי של עעמוד לנסהנ

משה ללכה הל כאמרה נלא שוברס, פסוקים הן מלמדת נההלכה שאמר דאן מאםה, אחתה

וא הדין המקור שסובר שלא א,הלכה הותה את אוא הבלמק, מא שוא, ה זעניין בסינימ

ל עלאו, מצווה התוך בדר גו אסוים מרט פל עלמד לאה בסיני ממשה לההלכהו, הפסוקמ

.מצווה הללכ

מחלוקות מהלכה להיא של כינה מפקא נשנה יאםה, יא הברר לש יותה אשניה הנקודהה

נושאב הרחבה בה זמאמר בסוק נעאל. לבדב" ורשים דשמעותמ "בחינת בן המא שוא, להא

בדל הוצר ימקרא הן מהלכה הימוד לאםה, שאלה בלאא, 6סיני ממשה ללכה הל שוקפהת

. סיני ממשה להלכה מלמדים נהם שפי כלכה הותה אדרי געומתל, גדריהב

שנייםב. לה אמחלוקות בדנותה, גמרא הסוגיות בעייןנ, לה אאלות על שענות לנת מלע

הלכות שדעה למשנה לפירושום ב"רמב הף אתייחסה, )ו, ג יבחיםז; א, אביעיתש( המקומותמ

יד מביאה, מקומות השניב. כך ברוך כיה המשנה בעה דיאור באשרכ, פסוק מלמדות נלהא

כמות הטןק, פירושו בהיעזר לנסהנ. אי הסיני ממשה ללכההאת הדעה החולקת וסוברת כי

ליהן ענקודות הת אלבררו, מחלוקות הל ששלכותיהן הת אהבין לנת מלע, איכות הב רךא

.צבענוה

אפשרות קיומה של ההלכה לכל - )א, ד-ב , גטן קועדמ( טיעות נשר עלכתה. ב

הדעות

ימרת מת אביאה מגמראה. ביעית שוספת תל שתוקפה בנה ד)ב,ג( טן קועד ממסכת בגמראה

ןניימ, שאלה לפשרית אתשובהכ. ה זין דטלו בינו דבית ומליאל גבן ריכ, זי פן במעון שביר

קנו תכביכולש, מאי שבית ולל הית ביכ, גמרא העלתהה, את זעשות לסמכות ההם ליתהה

גמרא הקשה מה זסבר הלע. )םש(" יבטל ובוא יבטל לרוצה הלכ" שיניהם בתנוה, ה זיןד

:)י"ש רירוש פ- סוגרייםב(

שיטת לאמרו נדבריהםש, ומר לריךצ". ם"ד מ"ום י"מ "רשת דגביל, יסוךה נ"ד, ב, גטן קועד מוספות תייןע .5

.ח, דוכהס, משניות הפירושם ב"רמב הברי דם גם הכךו. סיני ממשה ללכהה" מים היסוךנ" שם שגמראה ין איכ, שתמעמ, מים היסוך נגבי למחלוקת הביאור בדבריומ. ו, ג יבחיםם ז"רמב לנהמש הפירוש בייןע .6

ום יתוספות בייןע. מור גאורייתא דדיןש מל חוקפו תן כאםו, סיני ממשה להלכה מנלמד הבר דל עוקיםל

בבלי הדבר בחלקו ני כעןט) 25 ערה הםש (אפח קרבה. ה זילוק חל עתמהש, שנה מותה אל עובט

' רחידושי בעייןו. דרבנן כוא הלירושלמיו, דאורייתא כוא הסיני ממשה ללכה הוקף תלבבליש, מיהירושלו

-עב שמודע, טרך כלמודית תאנציקלופדיה בעייןו. וט, טסורות אאכלות מלכותה, ם"רמב הל עלוי הייםח

.יים ח' רדברי להפניה הת אצאתי מםש, לקות מעניין לנוגע שמהב, מטה לעו שעמוד בבעיקרו, עטש

שלומי אלדר

56

מר אסי אבי ראמרד! יא הסיני ממשה ללכה ה!?)יא הםתקנת( יא הידהוד

רבהע, טיעות נשרע: ורתן חית בקעת ביש אחוניא נביר שום מוחנן יביר

! סיני ממשה ללכה ה- מים הניסוךו תקנהב (אתוו, שנה האש רפני לום ילשים שלכתא המירי גיכ: צחק יבי רמרא

בוא יבטל לרוצה הלכ: דידהו באתנוו, מעצרת ופסח מקוןת, ניה) ידהוד

.יבטלו ביר, "שבות תבקציר וחרישב: "תניאד! ינהו נראיק! ?ינהו נלכתא ההניו

: אמר נבר כהריש, ביעית של שקציר וריש חומר לריך ציןא: ומר אקיבאע

ביעית שרב על שריש חלאא; )ד, ה כיקראו(" זמור תא לכרמךו, זרע תא לדךש"

שמעאל יביר. ביעית שצאיומ ליצא שביעית של שקצירו, שביעית לנכנסש

!צוה מהיא שעומר הציר קצאי; שות רציר קףא, שות רריש חהמ: ומרא מיסר לראיק, 7לדה ימישרי ללכתא המירי גיכ: צחק יר בחמן נב רמר אלאא

.קינהז ?סורה אקינה זמילא מאול, לדה ימישרי להלכתא דכיוןו

.קיבא ערבי לראיק, שמעאל ירבי ללכתאה, לאא

זקינה שמנה משמוע לש ימילא מולםא, לדה יהתיר לפרטות באמרהנ, ורמאכ, הלכהה

. שמעאל יבי רדעתל, סיני ממשה ללכה הוא הופו גקינה זיסור אל שמקורוש, מצאנ. סורהא

קיבא עבי רליו עחלקנ, יסורא הל שמקורו ביינוה, ו זנקודה ביכ, שתמע מסוגיה המהלךמ

".שבות תבקציר וחרישב: "הפסוק מלמדוו

כלל מלדה יציאהו לפסוק הן מימוד לל כביא מוא היןא? לדה יגבי לקיבא עבי רעתי דהמ

אמרה נם אהריש, הלכה הת אוא הקבל מה זעניין לי כומר לם גיןא. להתירה ואיסורה

: תר אלא ע"ריטב הסיק מפיכךל? י למה לקראו, סורה אקינה זמילאמ, לדה יהתיר ללכהה

ת אקבל מקיבא עבי ריןא, לומרכ". טיעות נגבי לחוניא נרבי דיה לית לקיבא ערביו"

.טיעות נל עם גשיטתו לל חביעית שוספת תאיסורו, זקינהל לדה יבין שחילוקה

ם גביא מותהא, זקה חושיה קה זסבר הל עקשהמ, )א, טשנה האשר( בן אטורי העלב, מנםא

מסכת משון רארק פסוף במשנהה. ) טותא, אביעיתש( משנה לתוספותיו ביגר אקיבא עביר

:) חשנהמ( תבארמ, נטיעות למיוחד ההיתר הת אהביאה שאחרל, ביעיתש

.שמה כטיעהנ: ומר אקיבא עביר... ?טיעות נקראו נימתי אדע

הריו, אילן לטיעה נין בביעית שוספת תדין בילוק חשנו יקיבא ערבי ליכ, פורש מנהה

. יון עצריךו! מחלקת ההלכה הת אקבל מקיבא עבי רין איכ, הראינו שפיכ, שמע מהגמראמ

ין בינות מפקא נתי שנתה מוז. )ב, אביעיתש( תוספתא בחילה תעייןנ, ו זושיה קתרץ לנת מלע

: זקינה לטיעהנ

.מינוחים השני בסירוגין לשתמש ננו אףא. ילן א-" קינהז"ו, טיעה נשמעותה מאןכ" לדהי" .7

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

57

עין מקנהז; הנש האש רד עטיעהנ, צרת עד עקנהז? נטיעה לקנה זין בהמ

.שרה ענטיעהו, לשהש

גביל. שביעית בראשון הפרק המשניות במוזכרות הלכות השתי לומזים רתוספתא הבריד

... צרתע הדע... ?ביעית שרב עאילן הדה שורשין חימתיא דע: ")ב- אשניותמ( אמר נילן אדהש

שרע: ") ונהמש( טיעה נגביל, את זעומתל". אה סבית לילנות אלשהש לכ? ילן אדה שהו זיא

".שנה האשר ד עשבילן באה סית בל כורשין ח- אה סית בתוך לפוזרות מטיעותנ

לזה בו נטועות , אילנותו נטועים באה סית בין דין בשנם יילוקים חני ש- יאור בביתרו

בעוד שבשדה של אילנות אסור לחרוש ; בעצם חלות איסור תוספת שביעית, האחד. נטיעות

. בזה חמור דין אילנות מדין נטיעות. בשדה נטיעות לא חל איסור זה, מן העצרת ואילך

בו " שדה הלבן"בניגוד ל, "שדה אילן"לגבי הכמות המחילה על השדה שם , חילוק שני ישנו

בשעה שהנטיעות צריכות לעמוד למניין , די בשלושה-באילנות . אסרה החרישה מן הפסחנ

.בעניין זה חמור דין הנטיעה מדין האילן. 8עשרה

יש לקבוע הגדרות למה ייקרא , כי על מנת לקבוע את מעמד כל אילן פרטי, מובן הדבר

כאשר , ה ציטטנו לעילאות, בזאת דנה משנה ח. ובאיזו נקודה תהיה הנטיעה לאילן, נטיעה

. כי מקבל הוא את החילוקים שביניהם, ובכך מראה, רבי עקיבא מחווה את דעתו

:כותב, בפרשו את אותה משנה, ם"הרמב, והנה

האילנותש, וא ההאילן ונטיעה הין בההבדלש, פק סלי בך לתבאר נכברו

.ילן אדה שקראת נאזו, אה סבית לשר עהנטיעותו, אה סבית ללשהש

:) זותא( משנה לתוספותיו ביגר אקיבא עבי רקשההו

, עצרת הד עק רורשים חבאילנותד, ה זהפרש הםם ג"רמב התב כא למאיא

.יון עצריךו? שנה האש רד עבנטיעותו

טן קמועד בהסוגיהמ. זו בו זיגר אקיבא עבי רל שושיותיו קתי שת אתרץ לישש, ראהנ

הריש. צמו עאיסור העניין לאילן לטיעהנ ין בילוק חין אקיבא ערבי ליכ, מנם אשתמעמ

יתן נלא שברד, סור אדבר הבאילן שהכרח בניחהמ, טיעות נשדה ברישה חמתירה הלכהה

.דעתו לטיעה נתירהמ הלכה היתכן תלא שרורב, ן כאםו. קיבא עבי רשיטת בהיאמרל

עיין משנה . מ להחיל שם שדה אילן"שבאילנות בין שלשה לתשעה נדרשת כמות של תוצרת ע, יש לציין .8

. ד-ב, שביעית א, אה סבית בילנות אלשה שיש של כ;שדה במיקומם לשיבות חין אאילנותב. פיזור ביא הוספת נינה מפקאנ

ו אורה ששויות עיוה "םא. אה סבית בפוזרות מהיות לנטיעות הלע, את זעומתל. ליו עילן אדה שםש

מור חה זעניין בםג). ו, אביעית ששנהמ" (צרכן ללא אהן לורשין חיןא "- רוכזותמ, היינו ד-" טרה עוקפותמ

נפקא לעיףס-ת תעין כינה הו זינה מפקא נכןש, תוספתא הותעקבב, את זיינו צאל. אילן הדין מנטיעה היןד

.רורים בהדבריםו. אילנות המניין בינהמ

שלומי אלדר

58

, ןיל אדה שם ששדה הל עמחיל המניין העניין לאילן לטיעה נין במחלקת הלכהה, מנםא

מנה מלמוד ליתן נלאו, קיבא עבי רדעת בם גיא הפשריתא, באילן מותר ינטיעה במחמירהו

.פסוק הידרש יך כשםל. 9כללו בביעית שוספת תיסור אענייןל" מילאמ "ברד

למדיםנ, התוספתא ומשנה הזכירו הותםא, חילוקים הניש. פשטות בבוארמ, ן כםא, הכלו

וספת תיסור אל עלמדת מו זלכהה, רכו די פלע. יסינ ממשה לההלכה משמעאל יבי רדעתל

לות חעניין לאילן לטיעה נין בילוק חל כהלכה הימדה לא לקיבא ערביל. ולו כביעיתש

. יומו קל עאן מכהקיש ליתן ניה הא לממילאו, איסורה

ענייןל, אילן לטיעה נין בחר אילוק חהלכה הימדה לקיבא ערבי לףא, קום מכלמ, מנםא

ילוק חצורךל. עשר ב- בנטיעותו, שלושה ב- אילנותב, סאה הית בל עילן אהד שם שלותח

ושיית קתורצת מבכךו". טיעות נקראו נימתי אדע "- חמשנה בצמו עקיבא עבי רארב, הז

. בן אטוריה

הלכהל, מנםא. ם"רמב למשנה הירוש פל עיגר אקיבא עבי רל שושייתו קם גתורץכך ת

פירושוב, ולםא. שמעאל ירבי כלכה ההריש, תוספתא התהמנ שחילוקים השני כן ליימאק

יסור אלות חעניין לחילוק התם א"רמב השמיטה, קיבא עבי רת אם גמזכירהה, משנהל

ולם כל עמוסכם היחיד החילוק הת אנקטו, באיק עבי ריבר דא לו בהריש, ביעית שוספתת

.10מניין בחילוקה, לבדב

ן מביעית שוספת תל שאיסור הצם עת אלומדה, אקיב עבי רף איכ, ידינוב, ן כםא, להע

דהש "גדרתה, היינוד, איסור הפרטי מפרט לסיני ממשה להלכה הת אקייםמ, פסוקה

עלנו הותה אראשונה הנקודה ההפי אתבררהנ, כךב. בנטיעות ואילנות בשונהה, "ילןא

שר עיתרך התו מכללו בביעית שוספת תיסור אסקת הדרךב, לכהה ה"ד, ב, גטן קועד מוספות תייןע.9

בר דתירהמ ההלכהש, שמעמ". ?אסור ליתי תמהיכאד, יצטריך אא לילדה לחוד להיתרא לבלא: "טיעותנ

כללו משרא, יסור אל שיומו קל עמילא ממלמדת הו זיאה, שלעצמה כבר דחדשת מאינהו, עומד ומותרה

, ברים דני שין בחלק ללאא, מותר הבר דהתיר לאה בהלכה היןא, ה זעניין לן כאין שהמ. התיר ליא האהב

. בר דמנה מלמוד ליתן נא ללפיכךו ישהו מל שעתו דל עיעלהה. ב, הוכה סייןע, "מחיצין וציציןח, יןיעורש "הלכת בנו אוצאים מכך לומה דברד

ם הטמאיםנ, כליו בבוש למנוגע הבית להנכנסש, יעורין של שסיני ממשה להלכה הקבעה שמאחרש, ומרל

סוק פריך צאיןו, יא הסיני ממשה ללכה המנוגע הית בומאת טכלש, יטין חת פרס פכילת אמן זעבור בקר

רורב? סיני ממשה ללכה הוצאה האיסור ללמד נמילאמ, בת שהוצאת לגרוגרת כההלכ השקבעה כוא? כךל

.פסוק הן מנלמד הדאורייתא הדין בחיוב הדרי גת אקבוע ללא אאה בא לו זהלכהש, יא הדברים הוונת כיכ אחרל, ציצין חלכת הת אם שגמרא היארהב, יבא עקבי רעת דת אאן כירשנו פו בופן אבאותוש, ם שעייןו

אל, גמרא הקשתהה, אתז. גדריו ללא וציצה חל שדין העצם לתייחסת מהלכה הי כשבה חמינא אבהווהש

למד לאה בא לההלכהש, ל"נ כגמרא הנתהע. פסוק בקור ממצא נול, אורייתא דין דזהו שאחרמ, ומר ליתןנ

יתןנ אל, מובןכ, אן כםג. דאורייתא מצמו עוא השר אין של דדריו גת אקבוע לק רלאא, דין הצם עלע

28 ערה הקמן לעייןו. יומו קל עלמד נמילאמ, ה זדין למפורש בתייחסת מההלכה שמאחרש, הקשותל

.תוספות השיטתב בי רל שושיותיו קת איישב לנועד שפרס" (הציל ונוןג "ספר ביכ, מצוא למחתיש, לה אברים דכתבתי שאחרי .10

.ומה דאופן בקושיה הת אירץת, )משנה לתוספותיו ביגר אקיבאע

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

59

לכהה ל כאמרה נלא שומרל" ראק "אמר דאן מל שוונתו כיןא. ו זלכה הגביל, הקדמהב

.11דין העצם ללאו, סויים מפרט לצמצמה ללאא, ה זעניין בסיני ממשהל

יכ, ראה נה זירוש פי פלע, דין המקור בחולקים הין בינה מפקא ניימת קאםה, שאלה הגביל

ל כורשין חאה סית בתוך לפוזרות מטיעות נשרע "שנת מיכ, וצאי. דולה גינהא מפק ניימתק

הלכה הבאה שסוברה, שמעאל יבי רשיטת בק ראמרה נ,"שנה האש רד עשבילן באה סיתב

ל כו לין אהריש, יים קינו אה זיתרה, א"ריטב הפירש שפיכ, קיבא עבי רדעתל. את זהתירהו

.קורמ

רבי לראיק, שמעאל ירבי ללכתאה "גמרא הסקנת מלע. חרת אדרך בפרש ליתןנ, מנםא

:)ק"חידושיו על הסוגיה במו(פריש י מ" רלמיד תירשפ, "קיבאע

.וא העלמא בילנא אוקמיא: קסברד, לדה יקיבא עבי ררי שממילאו

קיבא עבי רדעת לאסרש, פסוקה. 12וא הך כדברים היאורב? ו זברה סקיבא ערבי לו לנייןמ

קציר ורישח. אילן העבודת בלאו, לבד בארץ העבודת ביברד, שביעית הודם קרישהח

בודתע: ")א, גיובל ומיטה שלכותה( איסור הת אבארוב, ם"רמב התב כךכ. ן הארץ הבודותע

ירושלמי הן מם גבואר מךכ. 13"סורה אשביעית למוך סום ילשים שששית השנה בארץה

:)א" הוףס, א"פ ביעיתש(

מיסר לראיק, לדה ימישרי ללכתא המירי גיכ "העמידש, צחק יר בחמן נב רל שפיסתות, מעשהל, זוהי.11

עודב, לדה ייתר ה- סוים מפרט לוגעת ניא הולםא, הלכה האמרה נקיבא ערבי לםג, ומר לצונור". קינהז

ובש, נאמר שאחרו, צא יולו ככלל הל עלמד לה זרט פכןש, דחתה נעמדתוה. סוק הפן מלמד נאיסור העצםש

ין דתוך בפרט כהלכה הל שקומה מלע, עקרונית הפיסתות, קום מכלמ. הפסוק מלימוד לקום מיןא

.28ערה הקמן לעייןו. ומדת עמקומהב, אורייתאד .וזין רונתן ירב הרבי וורי מעירני הו זהבנהל.12, )א, אביעית שמשנה הירושפ (עיתבי שוספת תאיסור לקיבא עבי ררשת דת אהביאוב. א: וספות נראיות.13

יתן נא לדוע ממבאר הפסוק הת אינה שךא, )םש (ירושלמי השון לת אמילה בילה ממעטם כ"רמב העתיקה

הלאו, נים שבתות שעניין לאםו: "ירושלמיב. צמה עשביעית לתייחסמ" שבות תבקציר וחרישב "י כומרל

כרמךו, זרע תא לדךש: "בבבליו" [ 'רמך כזמר תיםנ ששש ודך שזרע תנים ששש'): ג, ה כיקראו(אמר נברכ

). א יםש" (פיחיה סת אקצרו תלאו, זרעו תאל: "משנה הפירושב, את זעומתל)]. דםש" (זמור תאל מביאש', וכ' זרע תא לדךש' דרא קיה לני סמדועו, יובל באמר נהז: "ו זמשנה להגהותיוש ב"רש המה תכברו

ת אם גמזכיריםה, פסוקים הותם את אלהביאם מ"רמב המנע נווןבמכ שלאא". ?שמיטה בכתובה', גמה

ארץ הבודות על עמדבר היחיד הפסוק הת אהביאו, דובר מין אה בהריש, אילן הבודת עהיאש, זמירהה

.לבדב) עצרת וסחפ (ללו הרקים פני של עמנו נינו דבית ומליאל גרבן שהזכיר שאחרל, משנה הפירוש בםש. ב

ד עארץ הבודת בעותרין מיהו שתקינו הינו דבית ומליאל גבןר': וספתא בתוד עמרואו: "וסיףה, התירוםו

ביעית שוספת תיסור אווקא דזהו שהשמיענו לקטהנ, דאי ולאא. כאורה ליותרת מו זוספתת". 'שנה האשר

יא האיהר, שלעצמה כו זוספתאת, מובןכ). ומה דלשון בנקט וחזרש, ו זשנה מל עירושו פהמשך בם שייןע(

.ה זיסודל ה מל עוסבמ', בקציר וחרישב 'ן מלמדש, זו ההלמידותו: "ארב, ירושלמי העקבותב, דשנה מפירוש בםש. ג

". ביעית שערב באפילוו, ה זולת שזה מרישת חאסר שמהו, ) גשנהמ(' רכן לצלא אהן לורשין חיןא': אמרש

למד נופו גמילירוש הן מ,אן כםג. אילנות הורך צו באין שה מל עק רוסב מהאיסור שבוארמ, ובש

יןא 'מילים הת אחק מףא א"גרה. רוכה אעלו הלאו, ירושלמי הברי דביאור באד מתלבטו המפרשיםה(

שלומי אלדר

60

.ירותיו פנבל מוא האילך וכאןמ, פרי לפה יוא האן כדע? עצרת הד עלמהו "!אכל מילן אאחד ורק סילן אחדא: ") גשנהמ(ן נינ תהאו .וחו כת אתיש מוא האילך ויכןמ, )גזעה (=כורת הת אעבה מוא הןא כדע !יחרושו

עבודת לתכוין מינו אוא הףא, לאילן שוחו כתיש מהוא שודע יהוא שתוךמ

?ארץה

כל חרישה בין אאשרכ. אילן התועלת לוא ההדבר שמן זל כותרה האילן השדה בחרישהה

צויר יול, מנםא. סורה אהיא ו,ארץ הצורך ליא הנעשית שוכח ממילאמ, כזו שועלתת

. אסרת ניתה האל, עצרת האחר לף אאילן לועילה מיתה ההחרישהש

קיבא עבי רתירה, פרישי מ"ר הלמיד תירש פךכ, יה פלע, "ילנא אוקמיא "ברת סכאןמ

, ו זחרישה לקוקותז, חלשות והצעירות הנטיעותה. שנה האש רד ענטיעות הצורך לרישהח

. 14אסרה נלאו, ארץ הבודת עלא ויא האילן הבודת עממילאו

יכ, נו אוצאיםמ, נים דנו אליהן עהלכות הלוש שתוך מראשונה ההלכהב, דברים הנים כםא

הוא שלאא, סיני ממשה להלכה הל שיומה קת אולל שינוא, פסוק בדין המקור שסובר הףא

גדרי בהינ מפקא ניימת קאםה, ענייןל. 15לבד בסוים מעניין ללא אאמרה נא להיא שומדל

.דבר במש מל שכרע האיןו, אשונים רכך בחלקו ני כאינור, טיעות נשר עיןד

, יהודה פליקס לירושלמי שביעית חלק א' עיין במהדורת פרופ. ירושלמי הלשוןמ' צורכן ללא אהן לורשיןח

).ח אלבק"ובמה שהביא שם בשם ר, בביאור55-56עמודים משנה הפירושם ב"רמב השמיט הדועמ, יגר אקיבא עבי רל ששניה הושייתו קת אלהקשות ועת כזור לחיןא.14

גדרת הכונה נשניהםב. אילן לטיעה נין בבדל הל כאן כיןא, ה זסבר הפיל. אילן לטיעה נבין שו זינה מפקאנ

קושייתש, ןמוב כ".כורת הת אעבהמ "וא" פרי לפה יהוא שמן זלכ "חרוש לותר מיכ, ראשונה המשנהה

.ו זשיטה לשה קינה אוב שבן אטוריה סיני ממשה ללכה היה לליתו, עשרה ללושה שבין שחילוק הת אם גסברתומניתן לומר שרבי עקיבא למד .15

לכתא הך היה ליתל קיבא ערביד): "א, דטן קועדמ (פרישי מ"ר הלמיד תל שלשונו מראה נם גךכ. ללכ

, רבנן להו לקיםו): "ב, גםש (כןו". לכתא הקיבא ערבי ליה לית למי נמים היסוך נבי גהאד, טיעות נעשרד

לש שותן אנוטעין וותן אוקריןע, דולים גילנות אכשהןו, ניקתם יצורך לטיעות נעשר לולו כאוי ראה סביתד

. כך לסיני ממשה להכל הריך צאיןו, יא הבנן רסברתש, שמעמ, "אה סית בתוך בלשש םה, "קיבא ערבי לראיק, שמעאל ירבי ללכתאה: "גמרא הברי די כביןה, א"יטברכ, פרישי מ"ר הלמידת

, אן כצמו עפרישי מ"ר הלמיד תמז רכבר שכפיו, )28 ערהה (קמן לנראה שפיכ. ה זל אה זרב קלאו, וחלטיםמ

רבי ליה ללית שנו לנייןמ. ה זאמר מבראש שראשונה השאלה לנוגעתה, ותר יחבה רתפיסה מובע נדברה

גוף בכתבנו שפי כלאש, ן כאםו! מים היסוך נלכת היה לית להריש? טיעות נשר על שו זלכהה קיבאע

. כל וכל מלכתא היה לית לרא קאמר דמאןש, וכח מכאןמ, נדונה השאלה לתשובה במאמרה חילוק הת אקיבא עבי רמד לדעתו ליכ, ותר יראה נמשניות הפירושם ב"רמב הדברימ, עתי דעניותל, מנםא

ביעיתש (טיעות נשר עמשנת למשניות הפירושב. סיני ממשה להלכה הן מטיעות נעשר לילנות אלושה שביןש

שרע': אמרוו. טיעות נקראו נתי מד עקמן לבאר יהואו, טיעתן נתחילת באילנות הן הטיעותנ: "תבכ) ו, א

כלב. קיבאע בי רשיטת באמרונ, פרק האותו לפירושום ב"רמב הברי דלכ". 'סיני ממשה ללכה הטיעותנ

ירשנו פןכ). דלמשנה א ומשנה לירושו פייןע (פירושו באת זייןצ, שמעאל ירבי וקיבא עבי רנחלקו שקוםמ

אל. קיבא עבי רשיטת באמרו נם האףש, )אן כפירושו בוא הומז רליהא( ח משנה לפירושו בבריו דםג

קיבא עבי רעת דת אזכירלה משתקו, שמעאל יבי רפי לירשפ, פרק הצעמא באן כדווקאש, ומר לסתברמ

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

61

יווני כו דילוב ש- )ב,י קבחיםז(מים היסוךנ. ג

. מים היסוך נלכת ה- הלכות הלוש שבין מאחרונה לנוגעת הו זיאה, עיין נה בבאה הסוגיהה

לפיכךו, רבה עסוגיית בעיין לבואנו בעזר לנו להיוי, מנו מהמסקנותו, ו זסוגיה בעיוןה

מפשוטהו, מחלוקת ההשלכות בלל כנה דאינהש, טיעות נשר עסוגיית לניגודב. קדמנוהה

חלוקת מושרת קמים היסוך נוגייתס, א לתוו" ינייהו ביכא אורשים דותעשממ "י כשתמעמ

.הלכה הל שמקורה לשונות השיטות ביניתד

, לעזר אבי רעת דת אביאהמ, חוץ בדשים קעלאת האיסור בדנהה, )ב,יק( זבחים במשנהה

:)י"ש רירוש פ- סוגרייםב, םש( יארו בגמראב". ייב חחוץ בחג בחג הי ממנסך הףא" שסוברה

בו רקיבא עבי רשטת בלעזר אביר: ודפאה ינחם מבי רשום מוחנן יבי רמרא

" נסכיהו: "ומר אקיבא עביר: תניאד. אורייתא דמים היסוךנ: אמרד, מרהא

יסוך נאחד ומים היסוך נחדא, דבר מכתוב היסוכים נשני ב- )אל, טכ מדברב(

.ייןה לשת שאן כף א- וגין ללשת שהלן לה מיא: וחנן ירבי לקיש ליש ריה למרא

ה מיא)! וגין לשלשה מחות פאפילוו (אמרק" חג הימ "לעזר אבי רהאו, וגיןל

" חגב" לעזר ארביו, שנה המות ישאר באן כף א- שנה המות ישאר בהלןל

!אמרק יש אחוניא נבי רשום מוחנן יבי רמר אסי אב ראמר דא הישתמיטתיהא

. סיני ממשה ללכה המים הניסוך ורבהע, טיעות נשרע: ורתן חית בקעתב

יה לדאית כשמעאל יבי ר- תני קצדדיםל, "'סיני ממשה ללכה הטיעות נשרע': מרוא", ן כאםו. ענייןב

).אה סבית לשר עהצריךל (יה לדאית כקיבא ערביו, )שנה האש רד עהתירןל(, "השנ האש רדע "מילים התם א"רמב ההשמטת מהביא לש ידבר לכרז, דבר לאיה ראין שי פל עאףו

הלכות התא, ידועכ, ם שונהם מ"רמבה). 1 ערה העיל לייןע (משנה הפירוש להקדמה בו זלכה ההביאוב

ה זאיןו, לה אברים דבאר לשתברו נבים רולמוסיםק. דם אליהם עחלק נא לעולם מי כטועןו, סיני ממשהל

ניין מת אמזכירהה, ם"רמב הכתבה שפי כהלכה הל עכן איכ, ומר ליתן נו זלכה הגביל, רםב. אן כענייננומ

לות חי את אמבטאותה, "שנה האש רדע "יםלמי הגביל. דם אחלק נאל, פוזרות מיהיו שהדרישה ונטיעותה

פי לדיןב, קיבא עבי רך כל עחלק נהריש, כונה נו זביעה קהיה תאל, טיעות נגבי לביעית שוספת תיסורא

.פרישמי "ר הלמיד תל שבנתו הפי לאיסור המקור בוא א"ריטב הבנתה לכה השנה ירא קאמר דמאן לאםה, צגנו הותה אראשונה השאלה ביכ, יא הדברים הסקנתמ, ענייננול

וספת תיסור אגבי לי כמדו לפרישי מ"ר התלמידא ו"ריטבה. אשונים רנחלקו שראהנ, סיני ממשהל

קיבא ערביש, יא האת זעומתם ל"רמב העתד. כל וכל מהלכה הל שיומה קת אקיבא עבי רוללש, ביעיתש

עניין בולכיםם ה"הרמב ורישי מפ"ר התלמידש, 53- ו28 ערות הקמן לייןע. סוים מעניין להלכה הת אקבלמ

.שני הצד כקטנו נלפיכךו, ם"רמב השיטת בנו אתמקדיםמ, מאמר הגוףב. מים היסוך נהלכת בשיטתם להז. פרישי מ"ר התלמידא ו"ריטב החלקונ, דין המקור בחולקים הין בינה מפקא נשנה יםא, שניה השאלהב

הערה בעיל לביארנו שפיכ, הריש. פרישי מ" הרלמיד תדברי כטים מבריו די כםא, כרע היןם א"רמב הדעתב

בי רשיטת בםג, שנה האש רד עטיעות נשר עפוזרות מו באה סית בל כרישת חמתירהה, ושנה מת אירשפ, וז

לות חגביל, הפרק בעייןו. ן כפרשם ל"רמב לו ליההו, ו זשנה מל עולק חקיבא עביר, א"ריטב הי פלע. קיבאע

. יים קמקדש הית באין שזמן באיסורה

שלומי אלדר

62

מחייבה, לעזר אבי רל שיטתו שת איחס יודפאה ינחם מבי רשם בוחנן יביר, דברים היאורב

ין בקיש הקיבא עביר. אורייתא דמים הניסוך שקיבא עבי רל ששיטתול, חוץ בים מיסוך נלע

ה זמותכ. ווה שעמד מלשניהםו, ניהם של עלמד מהפסוק שהביןו, מים הניסוך ליין היסוךנ

.16חוץב מנסכו התחייב יממילאו, דאורייתא מפניםב יסוכו נובתח, ה זןכ

מים היסוך ניני דת אהקיש ליש שריה, אן כאמר נמור גיקש האםש, קיש ליש רקשה הך כלע

אמרה ניין היסוך נחובת שכשםש, היה תכך ממוכרחת המסקנהה. גמרי ליין היסוך נדיניל

, סיקנ, יוון כאותו במשיך נםא. מים היסוך נובת גם חךכ, 17שנה המות יבכל ווגין לשלושהב

. שנה המות יבכל ווגין ללושה שניסוך ב- תנאים הותם אפי לתחייב יחוץ בים ממנסך היכ

ונים שתנאים במחייבה, משנה בלעזר אבי רשיטת לואמת תינהא, קיש ליש רעןט, ו זיטהש

. ודפאה ינחם מבי רל שסברו הפרך נממילאו, "חג בחג הימ "-

תייחס ממיל, ראשונים הכך בתקשו הכברו, תומה סקיש ליש רקושיית לגמרא הגובתת

שמעותמ, ה זפיל". ודפאה ימנחם לישתמיטתיהא: "ירשי פ"שר? "ישתמיטתיהא "ביטויה

אומר השיטת כם המשנהר בלעז אבי רברי דכןש, חויה דהעמדתוש, יא הגמרא הבריד

ודפאה ינחם מביקש שפיכ, קיבא עבי רשיטת כלאו, סיני ממשה ללכה המים הניסוךש

. טעוןל

: ירשו פלפיכךו, ה זפירוש בעתם דחה נאל, את זעומתל, )ישתמיטתיהה א"ב ד,יק(תוספות ה

זיההש, נחם מבי רברי דיכ, ומר לגמרא הברי דאיםב, ה זפיל". קיש לריש להישתמיטתיא"

ו בש ייוב חמים היסוך שנך כגבי לק ראמרונ, בו רקיבא עבי רדברי ללעזר אבי רברי דיןב

לכהה, לדעתוו, קיבא עבי רל עלעזר אבי ריה הלוקח, חיוב הל שמקורוב, ולםא. דאורייתאמ

פירוש בםג, מנםא. יין הניסוך להקישה לין אלכןו, למדה נפסוק הן מלאו, יא הסיני ממשהל

). ם שייןע( דחקו נהז

לדבריו שלומדתו, קיבא עבי רשיטת בקיש ליש רל שבנתו הת אקבלת מגמראה, ך כו אךכ

יה לדאיתי כ"שר, גמרא הוענתט, לעזר אבי רשיטת לאשרב. חייב מיין הניסוך להיקשה

ממילאו, פסוק הן מלמד נאינוו, וא הסיני ממשה ללכה המים היסוךנ, הו לדאית כתוספותו

.יין היסוך נגדרי לפופות כלכותיו היןא

תוספתא הת אצטטת מ)םש( גמראה. ה זירוש פם עסוגיה המשך התיישב מיצד כבחןנ

: )ד, קורבנות יב(

.חוץ בעלאה הל עחיוב העקרונות בא,ט קבחים זייןע .16 התאםב, "א לחג המות ישאר בהלן לה מיא: "גרסש, ת" רשםב, יה א" דסוגיה הל עם שתוספות בייןע .17

סוגיה בקיבא עבי רל ששיטתוב' העזרת בנבאר שהמ, 23 ערה הקמןל ייןע(ב ,ת בתעני בקיבא עבי רשיטתל

, "ודה דאין ניסוך המים אלא בחג מקיבא עבי רהאד "טענהב, לפנינו שגירסה הת אחו דתוספותה). וז

כמתייחסת לניסוך בחוץ , קיימו התוספות את הגירסה שלפנינו, לבסוף. וממילא אין לקבל הבנה זו בשיטתו

שהרי על כך מדבר הפסוק לדעת , וכמתייחסת לניסוך בפנים בדווקא, את הגירסה שלפנינואנו נקיים . בלבד

אותה נציע , ם בסוגיה"לפי הבנת הרמב). ל"ועיין בהערת המלאכת יום טוב על התוספות הנ(רבי עקיבא

).22עיין הערה (תתיישב קושיית התוספות , בהמשך' בעזרת ה

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

63

רביב (לעזר אביר; ייב חחוץ בחג בים מוגין ללשת שמנסךה: בנן רנות

.ייב ח- ג חשם ללאןמ םא: ומר א18)מעוןש ?ינייהו באימ ...מיפלגי קמים ביעור שישב: צחק יר בחמן נב רמרא .ליגי פיין הניסוך ממים היסוך נלמדיןב: מר אבינאר

ין דמקור בחלקו נלעזר ארבי ומא קנא תיכ, הסביר לצטרך נתוספותי ו"ש רל שרכם דפיל

מים היסוך נת אלומדה, קיבא עבי רדעת לתאימהמ, אן כמא קנא תעתד. מים היסוךנ

, לעזר ארביל. בייןכ, "מים ביעור ששי" ווגין ללושה שצריך מלפיכךו, "נסכיהו "דרשתמ

חויבים מנו איןא, וא הסיני משה למלכה המים היסוךנ, כן לודם קגמרא ההסיקה שכפיש

. משנה בדעתוכ, "מים ביעור שיןא"ו, יין היסוך נגדריל

ל שיאורו בכון נכן אםא? "חגב "ווקא דמא קנא תחייב מדוע מ- יכר נקושי בתקל נה זסברה

פי לנה שמות ישאר במנסך הף אתחייבי, גמרי לחייב מיין הניסוך מלימודו, קיש לישר

19!אנבי רל שעמדתוה

. סוגיהב, פוכהה, מעשהל, גמרי לחרת אבנהם ה"רמב לי כראהנ, משנה הפירוש בעיין נםא

:)ו, ג יבחיםז( שונו לוז

, ומר אלפיכךו, תורה הן מובהח] .א. ש- מים היסוךנ[ זה שבר סלעזר אבירו

דבר האיןו. יהיה שעור שיזה איסך נאפילוו, ייב חחוץ בחג בחג הי מהמנסךש

, חוץ בים מוגין ללשת שניסך שמן זל כבלא. סיני ממשה לכה הלוא הלאא, ןכ

.כל הדברי לייב חה זריה

יסוך נלמד נלעזר אבי רלדעתם ש"רמב הפרשמ, ותהתוספי ו"ש רל שדרכם למור גניגודב

מקומה בודפאה ינחם מבי רל שהעמדתוו, בו רקיבא עבי רשיטתב, ווקא דפסוק הן ממיםה

, ייב חחג בחג הי מהמנסך שתסבור שיא הווקא דו זהדע. תחילה מהובנה שדרךכ, ומדתע

, סיני ממשה להלכ המים היסוך ני כסוברים הלו אהיוי, את זעומתל. מים ביעור שאיןו

!וגין ללושה שיצריכוש

לכה המים הניסוך שאומר הדברי כ)ו, ימוספין ומידיןת(ם "רמב הסקפ, לה אדברים לאמןנ

, ט יקורבנות העשהמ( חוץ בים מנסך מחייב לוגין ללושה שצריךה, את זם עיחדו, סיני ממשהל

שם ליתא , ד, תוספתא קורבנות יב, בהתאם למקור הציטטה, וילנאסוגריים אלה נמצאים לפנינו בדפוס .18

לגבי ) בתוספתא ובגמרא(שהחליף עם מחלוקת דומה הסמוכה לזו , מסתבר שזוהי טעות סופר. למילים אלה

.ניסוך הייןועיין בהערת התוספות על . כנראה בלחץ קושיה זו, שנדחק לפרש את דברי רבינא, י על הסוגיה"עיין ברש .19

ראל שיל שן ברודאי שדבריהם של . ובדוחק הגדול שנזקקו להכנס בו, )ה בקרבו"א ד,קיא(י "פירושו של רש

. אך אין כאן מקומו, ושל רבותינו בעלי התוספות צריכים יישוב

שלומי אלדר

64

, כאורהל, סתירה הלע קשוה, כתוספותי ו"רש כסוגיה השט פת אלמדוש, בים רחרוניםא. )ג

.20משניות הפירוש באן כדבריו בנתנו ונשאוו, לה אסקים פיןב

ביטוי הבנת הואו היטת שהבנת למפתחה? 21יוצרות התם א"רמב הפך היצדכ

וחה דה זיטוי בין אים כ"רמב הביןה, תוספותי ו"רש כלא שיכ, וא הרורב". ישתמיטתיהא"

צורתםב, מסקנה לקיימים ורירים שבריו ד.ופן אשום בודפאה ינחם מבי רל שעמדתו התא

, גמרא הסיקהמ, ה לניגודב. 22נדחתה שו זיאה, קיבא ערבי בקיש ליש רל שבנתוה. מקוריתה

יני דת אהכפיף לחייבת מינהא, מרה אבו רקיבא עבי רשיטת בלעזר ארבי שאמירה היכ

.יין היסוך נל שאלה למים היסוךנ

לכה היימתקש, קיש לריש לאישתמיטתיה שאלא! קיש ליש ראמר קפיר שהלאו? כיצדה

סובר הקיבא עבי רשיטת לףא, מים היסוך נצוות מל שדריה גת אקובעתה, סיני ממשהל

נסך לחיוב הצם על שקורו מיכ, קיבא עבי רסובר שףא, לכןו. "אורייתא דםימ היסוךנ"

גדריו שאו הודהמ, קום מכלמ, יין הניסוך לה זיסוך נין במזההה, פסוק בעוץ נחג ביםמ

, 23חג המי יבעת של כוהג נמים היסוך נ- סיני ממשה להלכה הלימדה שדרךכ, צמאייםע

. וגין ללושה שהכרח בינו אשיעורוו, לבד בבהםו

שימהר, וגין לשלשה מחותה פ"דד ב, ט ימוספין ומידין תלכותה, רנקל פמהדורת במפתח הספר בייןע.20

, ך כל עהצביע לק רצינור. ם שצוינו שאחרונים הכל ביינתי עאל. ה זעניין בדנים הוניםחר אל שרוכהא

, ו, ג יבחים זוב טום יתוספות בשל למייןע (תוספותי ו"ש רל שדרכם כסוגיה הבנת הוא הקושיה להרקעש

).תוספות הדעת כסוגיה בבנתו החמתמ, משנה לירושו פעלם ו"רמב הסקי פל עיון עצריך בנשארשלפי . 33הערה , 111-112' עמ', שנתון המשפט העברי כ, "ם"ליסוד תפיסת ההלכה של הרמב", עיין הנשקה .21

.מה שנבאר אין צורך בהצעתו; ב,ב יירובין עייןע (מקשן הל שבנתו החיית ד-ס "בשש" ישתמיטתיהא "שון לל כל ששמעותו מיא הךכ .22

מקורותה; א,ו נכורותב; א,כ קםש; א,ה מםש; א,ז ןיולח; א,ו צבחיםז; ב,ו עמא קבאב; ב,א עידושיןק

, מקשן הל שעתו דתקבלת מלמסקנה ששמע מא למקומות הן מחד אאף במעטכ). ת"שו הפרוייקטמ

יחיד המקוםה. אןי כ"ש רפירוש כליו עהקשו שזה לתייחסמ" ישתמיטתיהא "הביטוי ששמע מלא שבוודאיו

.ה זיטוי בל שרווחת ההבנה הו זיןא, כלל כךא, א,ה מןיחול בוא הכזו שבנה הדוחק בקבל ליתן נוב יא: "קיש ליש רקושיית לספרים הירסת גל עתוספות הושיית קם גתיישבתמ, סוגיה בהצענו שהבנה הי פלע

בי רעת דת אואם תה זאיןש, קשו התוספותה". שנה המות ישאר באן כף א- שנה המות ישאר בהלן להמ

יתןנ, דברינול. כונה ניא הקיבא עבי רדברי בקיש ליש רהבנת ש,סוגיה בשיטתם מובעת נקושיהה. קיבאע

תחייבות מה זיקש הי פעל שקשה הלאא, קיבא עבי רדעת בבנתו הת אציע הא לקיש ליש רי כומרל

ורך צין אממילאו, בנתו הדחתהנ, מסקנהל. לעזר אבי רל שעתו דם עתיישב מאינו שברד, ללו המסקנותה

.קיבא עבי ריטתש ם עריו דבת אלהעמיד וטרוחל בורות גהזכיר לתחילים מו ביום בדנהה, )א, ג-ב ,ב (ענית תריש בגמרא הסוגיית מכאורה לסתר נה זירושפ .23

: ם שגמרא השון לוא הךכ. מים היסוך ניוב חזמןב, עניין בתנאים החלוקת מת אתולהו, שמיםג שני ב-" נסכיהו): "אל, ט כמדברב( ישש בנאמרש, זכיר מוא החג בששיב: ומר אקיבא עביר

...ששי בתירא ייסוך נתיב כיכ... יין היסוך נאחד ומים היסוך נחדא, דבר מכתוב היסוכיןנ !ומי ירי ת- קיבא עבי ריא... ?נימ" בעה של כמים היסוךנ: "תנן דא הלאא וחנן יי רבמר אסי אבי ראמרד, ה למירי גלכתא הבעה של כמים הניסוךו, יא ההושע יבי רלאא

משה ללכה ה- מים הניסוך ורבהע, טיעות נשרע: ורתן חית בקעת ביש אחוניא נביר שוםמ

.סינימ

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

65

יוב חצםע". ייב חחוץ בחג בחג הי ממנסך הףא "- משנה בלעזר אבי רל שיטתוש, כאןמ

הוז. 24סיני ממשה להלכה הן מונקים י- חיוב הדריג; פסוק הן מלימוד הכח מא במלקותה

משה להלכה הל שקיומה בהכיר לבלי מהבינם ליתן נלאש, ודפאה ינחם מבי רברי דשטפ

. ו זשיטה בףא, סינימ

לסוברש, ל"נ המשנה הפירושם ב"רמב הדברי בראשון המשפט התא, ן כםא, יארנוב

עור שיזה איסך נואפילו", חוץ ביסוכו נל עוקהל, וא התורה הן מובה חמים הניסוךש

מים הניסוך שאומר הלדבריש, דברים המשך הת אמד לנייןמ, באר לש יעתכ". יהיהש

.וגין ללושה שיסך נם אוקהל, לכהה

ל שיטתו שפיל, סוגיה ההמשך בהובאו שהאוקימתות ותוספתא ההבנת במון טכךר להסבה

דבריכ, ומדל, "מים ביעור ששי "סובר ווגין לשלושה בק רמחייבה, מא קנאת. ם"רמבה

מי יל כלאו, השביעי וששי הימים בק רוהג נמים היסוך נקיבא עבי רדעת ליכ, כאורה לבואר מו זגמראמ

, מריג למרה אבו ראבקי עבי רשיטת בלעזר ארביש, סוגייתנום ב"רמב הבנת העמודת, ן כםא, כיצדו, חגה

!אמר קולוכ" חגב "לעזר אבי רהאו ש יירסתו גי פלע". יא ההושע יבי רלאא "רס גלא שדבריו מנראהש, סוגיה בם שננאל חבנו רפירוש בייןע

לש" ישתמיטתיהא" הוא ההתירוץו, סוגייתנו בקיש ליש רושיית קיא היא הם שגמרא הקושייתש, פרשל

, מורים גם הפסוקים הן מהלימודיםש, גמרא הבינה הנאמי אבהווהש, א הוברים דל שיאורםב. וגייתנוס

וא החג בששיב: "מפורש בקיבא עבי רפסקש, הראיהו. לבד בומיים ינסכים מכן אקיבא עבי רלדעתו

צם עאל". ה למירי גלכתא הבעה שלכ מים היסוךנ "גמרא השיבה הך כלע! מים הניסוך מן כלמדו, "זכירמ

אמר נעליהו, אחרונים הימים השני בק רלאו, בעה של כנסך ליש שלכהה הלאא, אן כןונד הוא הנסך לחיובה

ן מחיוב הצם עת אלמד שקיבא ערבי לאףו, למא עכולי לכון נה זברד. סיני ממשה להלכה הן מיא הנלמדתש

ייןוע). לכתא הקיבא ערבי ליה לליתש, שיטתול, םי ש"ש רירוש פעייןו (סוגייתנו בביארנו שדרךכ, פסוקה

.ח" רדברי בנבאר שהמ, הפרק בקמןל אילך וששי הן ממנסכים שן ליימא קא לשיטתו לף אהלאו? ששי בהזכיר לקיבא עבי רבעק, ן כםא, דועמ

, א" פשנה האש רירושלמי הי פל עתרץ לש יה זברד? ששי בפסוק הרמיזת לעת כש ישמעות ממהו, לבדב

; ורה תבר דמים היסוךנ: מר אקיבא ערביד ,באקי ערביד 'תני מ-) ם ששנהמ(' מים הל עידונין נבחגו' ": ג"ה

. ים מ-ם "ד מ"ום י" מ-' משפטםכ '- בשביעיו) א לםש(' נסכיהו '- ששיב, )טי, ט כמדברב(' נסכיהםו '- שניב

, חג במים היסוךנ: עתה ממורא... תבואה הפניך לתתברךש, פסח בכורים בעורים שבאה: ורה תמרהא

".מים הפניך ליתברכוש. ווקא דקיבא ערביכ, "מים הל עידונין נחגב", משנה הברי דהעמיד לאו רהמ. ובנים מינם אמיירושל הבריד

, לאא? תוהג נו זצווה מין אי כסובר ההו דאן מש יכיו, חג בנוהגת המים היסוך נמצוות לקושרו לדי כםא

סיני משהמ ללכה האינוו, וא הורה תבר דמים היסוך נם אקר". ורה תמרהא "מילים בונח מדבר היסודש

שיום דין שכזה לא תהיה לו , לא ייתכן לומר. חג ולמצווה משמעות שכזו לייחס ליתןנ, פסוק במוזה ראינהש

. בפסוק, ולו ברמז, התייחסות. בין ניסוך המים להזכרת גבורות הגשמים, כך גם נפרש את יסוד הקשר עליו מצביעה הגמרא בתענית

ויש להזכיר גבורות גשמים בתפילה , ה תורה לנסך מים במקדשאמר, מכיוון שבימי החג נידונין על המים

אין כל , מכל מקום, שניסוך המים נוהג כל שבעה, מודה רבי עקיבא, אף שלהלכה, אם כן. כדי שנזכה בדין

נלמדת מן הזמן , חובת הזכרת גבורות גשמים. הוא דכתיב" כי כתיב ניסוך יתירא בששי"ו, רמז לכך בכתוב

.וזה אינו אלא בששי, "סוך המיםאמרה תורה ני"בו ין דגבים ל"רמב היטת שביאורב, וט, טסורות אאכלות מלכותה, ם"רמב הל עלוי הייםח' רחידושי בייןע .24

.ינסי ממשה ללכהי ה" עקבעים נגדריוש, אורייתאד

שלומי אלדר

66

. יין הניסוך מומד לאינוש, פחות בף אחייבמ, ראינו שפיכ, לעזר אביר. יין הניסוךמ, בינאר

תפרשת, גמרי למרה אבו רקיבא עבי רשיטת בלעזר ארביש, ם"רמב ההבנת כבינים מםא

. התוספותי ו"ש רמדוה לה בהדרך מפוך האופן בו זחלוקתמ

יסוך נת אשיטתו לקישמ, ה זסוקפ". נסכיהםו "פסוק הן מבחיו הצם עת אמד ללעזר אביר

, םיונ שדריהםג, מנםא. זה בייבים חן כזה בחייבים שכשםש, ך לומרל, יין הניסוך למיםה

בי רדעתל, פיכךל. בדה למים היסוך נצוות מדרי גת אקבעה וסיני ממשה להלכה האה בכןש

שלושה מפחות בף אחייביםו, יין הניסוך ממדים ליןא, מים היסוך נדרי גענייןל, לעזרא

.וגיןל

יין היסוך נחד א-' נסכיהםו' "דרשת לבר סוא הףא. מא קנא תעת דהבנת לעבור נכאןמ

משה להלכה ממד לחג במים היסוך ניוב חצםע את שיווןכ, ולםא". םמי היסוך נאחדו

. מצווה הדריג ל עלמד לפסוק הרשת דת אוציאה, סינימ

באר לשי? י למה לסיני ממשה ללכהה, מים הניסוך לתייחסת מתורהשהכ, עתכ, אמר תאםו

, לאא. פסוק הת אך כורש דייתי האל, סיני ממשה להלכה האמרה נילולא א- ךכ

תיש. מים היסוך נאחד ויין היסוך נחדא, ש יסכים נשני שמדתיל, הלכה המרהאמשנש

שאמרהכ, עתהמ. קראיי" סךנ "שם בשתיהן לךא, ונים שיובים חעלות בן הונות שצוותמ

. כלל במים הניסוךו, ליו עסך נשם שה מל כל עיניה דת אחילהה, "נסכיהםו "ורהת

מים היסוך נובתח. מים היסוך נדיני ליין היסוך ניני דין בוחלטת מהותז, פיכך לחייב ליןא

ל עם גם החולוי, נסכים הין דוא הכך שורה תימדה להם במקומות בקר. יא הצמאיתע

. ליו עסך נם שוא הם גאשרב, יין הניסוך לשווה במיםה יסוךנ

אלו: ")ט, ז ייקראו(פסוק הן מחוץ ביסוך נל עלוקין שמדו לםש, א,ט קבחים זגמרא בוא הךכ

ל כ-" חוץ בליו עייבין חועד מהל אפתח לבא הלכ: "דרשוו, "ביאנו יאד לוע מהל אתחפ

ם שליו עם גהריש, כלל בוא הף אמים היסוךנ, פיכךל. יובו חקור מה משנה מה זאיןו, באה

ניסוך להקשתו מלא אא באל, חוץ ביובו חימוד לכל שיווןכ, מנםא". ועד מהל אפתח לאב"

. וגין לשלושהב, ריק, יין היסוך נגדרי כתחייבי, כןל, בינא רדבריכ, ייןה

רושלמיבי וב,בענית ת; ב,ד ימורה תבבליב, מים הניסוך ליין הניסוך מלמדו נלכות הודע

לכה המים הניסוךש, אמורכ, פסק שף אלע, הלכהם ל"רמב הסק פולן כתא. ו"ה, ד" פוכהס

יכ, הנחה הל עם הנויים ב- ופן אאותול ב"נ הלימודים הל כת אהבין לשי. סיני ממשהל

יין היסוך נגבי לורה תלימדה שסוימותמלכות המחיליםו, סיני ממשה ללכה המים היסוךנ

.25חיוביו להתאםב מים היסוך נל עםג

ל ערי אגבורת במשל לייןע. לה אלימודים באחרוניםו הצביע הליהם עקשיים לרוכה אהעלות ליתן נכךב .25

, כתבנו שה מי פלע. טי, ט כמדברב, כמה חמשך בעייןו. זה בהתקשו שירושלמי הבמפרשיו, תענית בגמראה

.אן כזה בהאריך לאיןו. בירושלמי ותענית בגמרא בהגהותיו לריך צין אאףו, בריו דסוד ייטב הובןי

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

67

מקורות הני שת אקבלים ממחלוקת בצדדים הני שיכ, וא הסוגיה הביאור בה זכל מעולהה

. יין הניסוךל" נסכיהםו "היקש הת אם גמוכ, סיני ממשה להלכה הת א- מים היסוך נגביל

יקרע, בו רקיבא עבי רשיטת באמרש, לעזר אבי רדעתל. לפ טמהו ויקר עהו מנחלקוש, לאא

חלקכ, יסוכים נני שנסך ליוב חיים קי כמלמדךה, כתוב באמר נמים היסוך נובחי ויןד

יסוך נלכת האהב, יין הניסוך למים היסוך נכתוב ההקיש שי פל עףא, מנםא. חג הקרבנותמ

יעורו שעניין לאל, יין היסוךי נגדר בלויים תינם אמים היסוך נל שדריו גיכ, קבוע למיםה

.יובו חמן זעניין ללאו

. וא הסיני ממשה ללכה המים היסוך נין דיקר עיכ, ובר סברייתא במא קנאת, את זמתעול

. ברו חיין היסוך נם עזהותו למינא אווה הל כאיןש, ה זוא המיוחד וצמאי עיןד, פיכךל

נו לילתהג, קומות מכמהב. ךס נם שמים היסוך נל עלח, סיני ממשה להלכה השנאמרהמ

יין היסוך ני כמצא נבהןו, זה לה זנסכים הני שוקשו הסוימות מלכות הגבי ליכ, תורהה

, יין הניסוך במקורן שמים הניסוך בלכות הנו אוצאיםמ, פיכךל. מד למים הניסוך ולמדמ

ין בירגמ לזהות לכתוב הוונת כיןא, יקש הו אב אניין בכל במוכ. הם לסך נם שניהם שאשרב

. 26דיניםה

רביו: "ם"רמב התבכ, אשיתר. משניות הושפירם ב"רמב הברי דוסבריםמ, ה זיאור בפיל

חג בחג הי מהמנסךש, ומר אלפיכךו, תורה הן מובהח] .א. ש- מים היסוךנ[ זה שבר סלעזרא

ל כובש, וא התורה הן מדין היקר עם אהרי ש-" יהיה שעור שיזה איסך נאפילוו, ייב חחוץב

יווןכ. לקה יחוץ בסכומנ הלפיכךו, דאורייתא מזבח מדשי קם שו לש יליו עמים הסך נםשש

לקה ימילאמ, "מים ביעור שיןא", יין הניסוך מבשונהש, סיני ממשה ללכה הנאמרהש

אורייתא דיוב חשנו ייעור שכל בהריש, "יהיה שעור שיזה איסך נאפילוו "חוץ במנסכןה

.פנים במורג

ןיא, לפיכך ו-" סיני ממשה ללכה הוא הלאא, ן כדבר האיןו: "בתכום ו"רמב המשיךמ

ל כבלא. "27רידא גסיני ממשה ללכה הל עוקין לין אהריש, "יהיה שיעור שיזהא" בחייבל

כתוב הילה גה זעניין להרי ש-" כל הדברי לייב חה זריה, חוץ בים מוגין ללשת שניסך שמןז

".מים ביעור ששי "ם גךכ, וגין לשהושל ביין השיעור שכשםש, "נסכיהםו "היקשוב

צעת הדרךמ. ה זמאמר בנחנו אנים דליהם עשאלותל, ו זוגיהס ממסקנות הת אעת כבחןנ

ף אל עיכ, בוארמ, הלכות במפסקיו ומשנה הפירושם ב"רמב הדברי ממתחייבכ, דבריםה

למכ, סיני ממשה להלכה מו אוא הפסוק הן מםא, חג במים היסוך ניוב חמקור במחלוקתה

עצםש, אומר הדעתל. מים היסוך נעניין בסיני ממשה ללכה האמרה נלמא עכוליל, קוםמ

הלכה הל שיומה קת אשלול ליןא. גדרים הקביעת להלכה האמרהנ, פסוק הן מלמד נחיובה

, היינוד, דין הגדרי למתייחסתכ, חר אאופן בהבינה לש ילאא, פסוק הן מלימוד הפאתמ

.חיוב הלזמן וניסוך השיעורל

שה קינהא, בתוספתא שאמ קנא תדעת לתוספותי ו"ש רירוש פל עהקשינו שקושיה הדועמ, בואר מכךב .26

.ללם כ"רמב השיטתל .6 ערה העיל לייןע .27

שלומי אלדר

68

מים היסוךנ "אומרה, יטתםשל, סוגיה בתוספותי ו"ש רבנת הלם ע"רמב הולקח, ו זנקודהב

, דריו גם גמוכ, חיוב העצםו, סיני ממשה להלכה הל שקיומה בכיר מינוא, "אורייתאד

.ה זעניין ברשיות פירוב עקבל ליןא. 28פסוק הן מולם כלמדונ

ינות מנפקאה. מים היסוך נל שיעורו שגבי לינה מפקא נאן כצאנומ, שניה השאלה הענייןל

, פתיע מאופןב. יין הניסוך למים היסוך נין בפסוק ההיקשמ נלמדות ההלכות בצויותמ

לכה האמר דמאן שעודב, לה אימודים לקבל יא לרא קאמר דאן מווקאם ד"רמב הדעתל

. קבלםי

מצווה לונות שנות הב- )א,ד מ-ב ,ג מוכהס( רבה עוגיית סיאורב. ד

סוגייתב, ו זשאלה בפרישי מ"ר הלמיד תםם ע"רמב הל שחלוקתו מת איארנו בםש, 15 ערה העיל לייןע .28

רביד: "וגייתנו סל עיסד ים שיטתו שתכי א, )א, דטן קועדמ (נו לומזר, פרישי מ"ר הלמידת. טיעות נשרע

". לכתא הקיבא ערבי ליה לית למי נמים היסוך נבי גהאד, טיעות נעשר דלכתא הך היה לית לקיבאע

. ו זסיני ממשה ללכה הל שיומה קשאלת בקיבא עבי רל שתפיסתול, יא השוטה פאיהר, דבריול, וגייתנוס

, ישפרי מ"ר הלמיד תדל גדרשם מביתב, סוגייתנו בוספותי ות"ש רבנת הל ענויה בהראיהש, קל ננבון לעתד

יםק"כו" ברהס" כקיבא עבי רשיטת בטיעות נשר עין דת אארב, ו זשיטתול. מפרשים הוב רהבינוה שכפיו

.יימת קינה אבנתו הפי לשרא, סיני ממשה להלכה בהוא של כשימוש מהמנע לדיכ, את זלכ". רבנן להול לכתא הך היה ליתא קיבא עביר"ש, )רישי מפ"ר הלמיד תל ששונו לי פלע(ם "רמב השיטת באמר ננו אףא

ם "רמב הולךה, סוגיות השתיב". לכתא הקיבא ערבי ליה לית אמי נמים היסוך נבי גהאד, טיעות נעשרד

לאא, "סיני ממשה ללכה ה- מים הניסוך ורבה עטיעות נשרע "מימרה הת אבל קקיבא ערביש, חת אשיטהב

וגיית סגביל, 53 הערה בקמן לוד עןעייו. לבד בגדריות לוגעו נלאא, דין היקר עת אלמדות מאינןש, סברש

.רבהע ואה, אורייתא דין דל שדריו גת אקובעת הסיני ממשה להלכה להדגם שיארנו בםש, 9 הערה בעיל לעייןו

, אולםו, לה אלכות הל שפקידן תהו זי כראהנ, ם שסוגיה הפשטמ". מחיצין וציציןח, יעוריןש "לכתה

רא קובש, ציצה חדין בסיני ממשה ללכה הנאמרה שהשתאש, קשוה) ורה תברה ד"ב ד, ווכהס (תוספותב

לש, דדי צעניין בכתוב הרשת דת אהעמידוו! ולו כעניין הל עלמדנ, ה זעניין בהלכה הל שקיומהמ? י למהל

. סתרים הבית בציצהח ל עתקבלה נאל, נייס ממשה ללכה הדי יל עיקבעו יאורייתא דין דגדרי שהאפשרותש, תוספות הדברי מרורב

ביאור בשיטתם לתוספות הת אנו אואיםר, ובש. ציצין חלכת הל שדרה גזהו שפרש לצו ראל, פיכךל. תםעד

שר עוגיית סאת ווגייתנו סת אמו שתוספות היכ, יתכןי). פרישי מ"ר הלמידת (טיעות נשר עסוגיית ווגייתנוס

יעוריןש "סוגיית בויישמוה וחזרוו, חוד להלכתא וחוד לקראי שיסוד הת אכריחו ההןמ, יקר עטיעותנ

ה משם לושייתם קאתש, ורה תברה ד"ב ד, דעירובין בו זסוגיה במקביל התוספות בייןע" (מחיצין וציציןח

קושיית לם הומזיםר, נראה הכלכ". וכתי דכמה בריך פוונא גאי הכיו: "מילים ביימוס, פסוק הצרךנ

דעתם למוכיחהה, "?סורה אקינה זמילאמ אול, לדה ימישרי לתאכהל דכיוןו: "טיעות נשר עעניין בגמראה

). וכרחת מראיה הין אממילאו, חר אאופן בו זושיה קהבין לניתןש, 11 הערה בעייןו. יטתם שתאי "ש רייןע (פשוטה כמדל" מחיצין וציצין חיעוריןש "לכת התא; הפוך הכיוון בלךם ה"הרמב שיתכןי, ה זפיל

לכה הין אים כ"רמב המד למנהמ. יקר עעשאהו, )מקפיד הטויעו מעלה ו"ד וורה תרה דב" דם שירוביןע

ל עשנים יתוספות הגהתה/הערת בייןע (מיותר לפסוק הת אופכתה, דין הדרי גת אקובעת הסיני ממשהל

יטה שייסד שאחרל). תוספות להוקשה שה מת איישבל, ם שדף הגיליון בובאהה, עירוביןל ב"נ התוספותה

".מים הניסוך ורבהע, טיעות נשרע "הלכת בקיבא עבי רעת דת איה פל עבארם ו"רמב הרחז, וז

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

69

, קשה וורכבת מינה הוז וגיהס. רבה עמצוות בדנה הוז, נותרה שסוגיה בעיון לעבור נכאןמ

להכנסו, ארוכה בה בדון ללינו עהיהי, ענייננו לנוגעות המסקנות הת אמנה מהסיק לכדיו

רקעכ, ליה עראשונים הל שבדבריהם וסוגיה בשיים קספר מחילה תציגנ. קורה העוביב

.ההבנתל

גמרא הסוגיית בשייםק. 1

: ) אשנהמ( חג הימי בנוהגות הצוות משתי במשנה הותחתפ, וכה סמסכת מרביעי הפרק התא

.שבעה ושה שערבה וולבל

:)ג- בםש( מבארת וולכת ההמשנהו

, בעה שולב ל- שבת בהיות לחל שג חל שאשון רוב טוםי? יצד כבעה שולבל

.שה ש- ימים הל כשארו, בעה שרבה ע- שבת בהיות לחל שרבה על ששביעי הוםי? יצד כבעה שרבהע

.שה ש- ימים הל כשארו

הידחות ליתנה נבדה ליאה, ג חל שאשון רוב טיום בחלה הבת שיכ, לו אמשניות בוארבמ

שאר בבת שלה חםא. חג המי יבעת שכל בולב לצוות מקויםת, ה זמקרהב. ולב לצוות מפנימ

לולב המצוותו, פניה משבת הידחה תאל, ולב לצוות מוהגת נהם בגם שף אלע, ימיםה

לה חם אשבת הת אערבה הצוות מוחהד, לולב התצוו מעומתל. לבד במים ישה שקויםת

שה שערבה וולבל: "משנה האמרה שואה. ימים השאר בוחה דאינהו, ג חל ששביעי היוםב

".שבעהו

מוכרת הגזירה בעוצהנ, שבת הת אלולב הצוות מדחה תלא שסיבה היכ, יארה בגמראה

בקי הצל אילך וידו בטלנו ימא שזירהג: בה רמרא: ")א,ג מוכה סמראג(חרים אמקומותמ

". מגילה דעמא טהיינו ושופר דעמאו טהיינו. רבים הרשות במות ארבע איעבירנוו, למודל

לע? ג חל שראשון הוב טיום בשבת הלה חם אשבת הת אלולב הצוות מוחהד, ן כםא, דועמ

:)םש( גמרא השיבה מךכ

- מיםי הארש[ נךה; בנן רהו בזרו גאל, גבולין בתורה הן מאיתיה דאשוןר

.בנן רהו בזרוג, גבולין בתורה הן מליתנהו ד].א.ש

' הפני לשמחתםו... דר הץ ערי פראשון היום בכם ללקחתםו: ")מ, ג כיקראו( ומר אפסוקה

היינוד, "כםל "קחת לתם אחויביםמ" ראשון היוםב", פסוק היאורב". מים יבעת שלקיכםא

, "לקיכםא' הפניל "ךא; פסוק בטיםמפור המינים הרבעת אתא, גבולין בף אאחד וחד אכלל

ולב לצוות מחיובש, כאןמ". מים יבעתש", לולבב, "שמוחל "ליכםע, שדמקב, ומר לצונור

הראשון נוהגת וב טביום שכיווןמ. לבד בראשון הוב טיום בבגבוליןו, בעה של כמקדש בוהגנ

, בשאר הימיםמה שאין כן . לא גזרו רבנן שלא תידחה בו השבת, מצוות לולב אף בגבולין

.גזרו רבנן שלא תידחה השבת מפני מצוות לולב, בהם אין מצוות לולב נוהגת בגבולין

שלומי אלדר

70

נביא אותו . מסקנותיו שונות, על פניו, אם כי, דיון דומה מתנהל בגמרא לגבי מצוות ערבה

:)ב,שם מג(בלשונו

?בת שחיא דעמא טאי משביעי ברבהע . ורהת הן מהיא שפרסמה לדיכ: וחנן יבי רמרא ! תורה הן מהוא שפרסמו לדי כ)י"שר - מים ישארב( ידחי למי נולבל, כי היא . רבה דשום מזרה גולבל ! גזור נמי נרבהע, כי היא . סור מכל לולבל, ה לייתי מין דית בלוחי שרבהע ! ידחי למי נומא ילכ, כי היא . לולב בפקפוקי לתיא ! אשון רוב טיום בלידחיו . חי דקא דוא הולבל: מריא, לתא מוכחא מאל ! הנך מחד בלידחיו . שביעי אוקמה א- ראשון מה לפקת מקא דיוןכ

גבי לבדל הובע נמנומ, מצווה הל שאופיה בלולב לרבה עין בהותי מבדל הציינת מגמראה

צוה מינהא "רבה עצוותמ, אחד וחד אל כל עובה חינה הולב למצוות שעודב. גזירה בצורךה

יןא, פיכךל. )ין דת בילוחיה ש"י ד"ש רשוןל(" מזבח הת אה במקיפיןה 29יםהנ כלאא, דם אכלל

רשות במות ארבע איעבירנוו, למוד לבקי הצל אילך וידו בטלנו ימאש "אן כחשושל

. )ין דית בלוחיה ש" דתוספות השוןל(" ן הריזין זכהניםה "כןש, "רביםה

, ימים השבעת מום יכל בבת שדחות לרבה עמצוות לה ליהה, גמרא המשיכהה, דין הצדמ

חד אום יתדחה שקבענ, ולב לצוותמ, חברתה ליחס הל עהער לשפיע יהדבר שמחשש שלאא

שוןל(" סויים מוםי "קביעתו, מצוות התי שין ביכר השיקולימ, שביעי לקבע נה זוםי. לבדב

).שביעי אוקמהה א"י ד"שר

:שאלה וגמרא המשיכה האןכ

! ידחי למי נאידנאה, כי היא

ה לשי, רבה עצוות מני מפהידחות לשביעי היום בחלה הבת שניתנה שאחרמ, לומרכ

גמרא הכנסת נכאןמ! וחה דינה אמדועו, זה הזמן בף אשבת הת אדחות לרבה עמצוותל

צוות מפני מדחייתה לולב לפני מצוותמשבת החיית דיני דסופו את במשווהה, רוך אדיוןל

.זה המן בזרבהע

:)ין דית בלוחיה ש"ד( גמרא הושיית קל עמהו תתוספותב

!סורה מכל לרבה עהאידנאו, "ידחי למי נאידנאה "פריךד, שה קמיהוו

.קמן לייןע. חר אאופן בם גפרש ליתןנ, "ה לייתי מין דית בלוחיש "ביטוי התא .29

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

71

? זה הזמן בשבת הת אערבה הצוות מתדחה שדעת הל עעלהי, תוספות הואליםש, ה זיצדכ

רבהע" ששום מיאה, מקדש בבת שרבה עוחה דגינה בסיבה היכ, סיקה הגמרא ההלאו

. 'כוו" ידו בטלנו ימאש "שש חיןא, כל לסורה מיא האין שאחרמ". ה לייתימ ין דית בלוחיש

, כל ליא המסורהו, ופיה אשתנה הוב, זה הזמן בבת שרבה עתדחה שכאן מלמוד ליתן ניצדכ

? ה בגזור לש ידול גטעםו

:)מי נאידנאה ה"ד( פירשו, קושי ברגישי ה"שר

ליה עזרו גא להריש... ין דית בלוחי שחבטוה וייטלוהו, שביעי בידחיל

?זר גי מורבן חלאחרו, שביעיב

בת שדחה תלא שרבה על עזירה גל כיןא. קושיה הענת טיקר עת אעקור לוצהי ר"שר

ינטל תכך שתקן לשי, "ה לייתי מין דית בלוחיש" שיא הדבר הסיבת שיווןכ, מנםא. שביעיב

. כל לסורה מיותה לריכה צזה הזמןה בערב שין דל כאמר נאל. אידנא הף ארבהע

". פרש לחק דבקונטרסו: "ילים מת או לקדימו הךא, י"ש רירוש פת אביאו התוספותה

כל לזה הזמן בערבהש, תוספות הנחת הת אנו אקבלים מםא. אן כיימת קשה קעיהב, אכןו

דין לשדמק הין דין בהשוואה לקום מל כאין שריה, י"ש רל שדחקיו לכנסים נלאו, סורהמ

קודם הדיון הן ממתחייבת המסקנה כנאמרהש, גמרא הקושיית ליאור בל כאיןו, זה הזמןה

!)"ידחי למי נאידנאה, כי היא"(

שלוחי שיאה, "ה לייתי מין דית בלוחיש "מילים השמעות מיכ, )תוספות שם(פרש לרצו ששי

, צמה עמצווהה, מנםא; בלולב כעם הלאו, מקדש הבית לערבות הת אביאיםמ ין דיתב

יצד כובן מפיכךל. ותה אקיימים מהיו שם הבדם להנים כלאו, כל הדי יל עתקיימת מתההי

יום קופן אמקומות השני בהריש, אידנא הם גגזור ללאש, מקדש בזרו גלא שטעם הספיקמ

ף אזרו גא לדועמ, קשי תופא גיאה, ה זפי לולםא. וים שגזירה להשיקוליםו, ומה דמצווהה

?מקדשב

בדבריו, סוגיה בוספים נשיים קל עחילה תצביענ, ו זשה קמרא גבאר לנבואי שפנל

:)א,ד מםש( וחנן ירבי לקיש ליש רין ביון דביאהמ, סוגיה ההמשך בגמראה. ראשוניםה

צאת לדי כלמזבח ואולם הין בכנסים נומין מעלי בהניםכ: קיש ליש רמרא

.ערבהב ?מרה אימ: וחנן יבי ריה למרא חוניא נבי רשום מוחנן יבי רמר אסי אביר אמרד! מר איהוהא א! ?מרה אימ

משה ללכה ה- מים הניסוך ורבהע, טיעות נשרע: ורתן חית בקעת בישא

!סינימ למאד, ומין מבעלי במרה אימ? זקיפה בלמאד, נטילה במרה אימ: לאא

? תמימיםב

. כהן והן כל על כרטי פאופן בלה חרבה עמצוותש, הבנתו מובעיםנ, קיש ליש רל שדבריו

. מצווה הובת חדיי" צאת לדיכ", למזבח ואולם הין בומים מעלי בותם אכנסיםנ, ילאממ

שלומי אלדר

72

חד אל כל עחל החיובה, )תר אל עתוספותי ו"ש רייןע( מקום בראשונים הביארו שפיכ, נראהכ

.למזבח ואולם הין בהכנס למומים העלי ביסור את אוחה דהםמ

, כהן והן כל כייב חאזש, טילהנ ביוב חאיןש, יא הוחנן יבי רל שלמסקנת הגמרא טענתו

י "ש רירשו פךכ. ולם כדי יל עזוקפה לחד אהן כיכולו, מזבח הבי גל עקיפהז בלאא

.התוספותו

ם אשאלה הבר כידונהנ, )ב,גמ( עיל לגמראב. יון עריך צוחנן יבי רדברי לגמרא הסברה, ולםא

:גמרא הסיקה השםו, לבד בזקיפה בו אנטילה ברבהע

ביעי של חחת אעםפ. סופו בערבהו, תחלתו בשבת הת אוחה דולבל: יתיביהא

הניחוםו, בת שערב מרבה על שרביות מהביאוו, שבת בהיות לרבה עלש

הן בכירו המחרל. בנים אחת תכבשום ונטלום וייתוסין בהן בהכירוו, עזרהב

צידי בזקפום וכהנים ההביאוםו, אבנים התחת משמטוםו, ארץ המיע

למאא. שבת הת אוחה דרבה עיבוטח שודים מייתוסיןב ןיא שפיל. מזבחה

. יובתאת! יא הנטילהב

כיצדו, זקיפה בק רלאו, נטילה בערבה שכך לשובה תליה עאין שאיה רביאה הגמראה, נהה

?30נטילה באינה וזקיפה בערבהש, וחנן יבי רדברי באן כגמרא הקטה נהז

ל ששניה התשובהה. שובות תתי שןנוח יבי רדברי בקטו נך כלשםש, תבו כ)םש( תוספותה

ומר למצי תם אפילוא" שך לומר לובאהה, "תמימים בלמאד, ומין מבעלי במרה אימ"

רבה עצוות מאין שומר לש ידייןע, "זקיפה באמר דאן מאיתותבד, עיל לדאסקינןכ, נטילהב

הי המדועו, וחנן יבי רל שידיו בש יספיקה משובהת, ן כאםש, לאא. ומים מעלי בל עלהח

?קיש לקיש לתשובהכ, בר כנדחתהש, קיפה זל שו זפשרות אנקוט ללל כריךצ

- ן הגמרא בצבענו הליהן עקושיות התיש, ה זרק פסיכוםל

ין דית בלוחיש"( מקדשב רבה עצוות מדי יל עשבת הדחיית לגמרא הנתנה שהטעםמ .א

המ, ן כאםו. טעם הותו אסר חםש, דרבהא. זה הזמן לבר דהסיק ליתן נאל, )"ה לייתימ

?"ידחי למי נאידנאה, כי היא: "גמרא הושיית קשרפ

ו זדעה שאחרל, לבד בזקיפה ברבה על שמצוותה שוחנן יבי רדברי בגמרא היארה בכיצד. ב

?נדחתה ובר כפרכהנ

ם"רמב הדברי בשייםק. 2

בת כךכ. ולב להלכות בה זעניין בפסיקותיום ב"רמב הברי דל עושיות קכמה לעבורנ, כאןמ

: זפרקב

, ופנית מקושיהה". מרה אימ: "דבריו לגמרא הרשנות פוהי זלאא, צמו עוחנן יבי רמרם אא ללה אםיברד .30

.סוגיה העורךל, יפהא

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

73

... בלולב שערבה מוץח, חרת ארבה עמקדש במביאין שסיני ממשה ללכה ה.כ ורביות מביאין מיוה, ימים השבעת מיום וום יכלב? צותה מיתה היצד כ.אכ

, חג התוך בהיות לבת שום ילח... מזבח הדדי צל עותן אוקפיןזו, רבה עלש

ותה אוקפיןז, תבש בהיות לביעי שום יל חן כם אלאא, רבה עוקפיןז יןא

. צוה מהיא שפרסמה לדי כשבתב וקפיןז למחרו... מקדש לבת שערב מותה אביאיןמ? ושין עיו היצד כ.בכ

עושין שדרךכ, ותה אוטליןנ ומנה מלוקחין ועם הבאיןו, מזבח הבי גל עותהא

.ום יכלב חג המי יבעת של כותה אוטליןנ יןא, תורה בפירוש באינה וואילה, ו זערבהו

. זה הזמן בותה אוטליןנ שוא הלבד בשביעי היום בלאא, מקדש לכרז חובטו, בלולב שערבה מוץ חרבה הדין בו אחד אד בוקחל? ושה עוא היצדכ

נהג מה זדברש, רכה בלא בלש שו אעמים פכלי הל עו אקרקע הל עהב

.וא הביאיםנ

זכיר הלאו, א כההלכ בתחילה מגדירה הךכ. יא הזקיפה ברבה עצוות מיכ, דבריו מבוארמ

ערבה שסובר העת דת אגמרא החתהד, עיל לזכרנו הכבר שפיכ. נטילה הת אלל כםש

שמעם מ"מהרמבש, יון עצריךו. נטילה בערבה שסובר הברי דת אהוכיחהו, לבד בזקיפהב

!זקיפה ברבה עמצוותש

חל ששביעי היום העשה מת אבארוב, גב אבדרךכ, ותר יאוחרם מ"רמב הזכיר מנטילה התא

ישו, "ום יכל בעושין שדרךכ", עם הדי יל עעשית ניתה ההנטילהש, ותב כוא הםש. שבתב

נטילה הת אזכיר האל, ום יכל במצווה העשה מת אהזכירו בהריש, ך כל עדעת הת אתתל

קומה מהמ, ן כםא, באר לשי. זה הזמן להקשר בנטילה הת אהזכיר וזרח, המשךב! 31ללכ

.שיטתו לנטילה הלש

פרק בגמרא הל עהעלנו ששניה ההקושיהם ו"רמב הברי דל עו זושיה קיכ, ראהי רואהה

ובש, זקיפה בערבה שאומר הברי דנדחו שלאחרש, ה זיצדכ; יא החת אושיהק, קודםה

שתיש, עיל לבאנו הותו אתוספות הפירוש לניגוד ביכ, וא הרורב? נראית וו זעה דוזרתח

למאד, ומין מבעלי במרה אימ: "ניההשו, וחנן יבי רל שפיו בגמרא המה שענותט

מרה אימ: "גמרא הדבריש, ם"רמב הביןה, חויה דמתהדקו ששום מאמרהנ, "תמימיםב

.ם הכוניםנ, "זקיפה בלמאד, נטילהב

לק חיאה, ום יכל בעשית נהיתה שאן כהזכיר שהנטילה שובר סכןם א"הרמב שומר לין איכ, ורה מו זענהט .31

יתאא". זקיפהב "אמר דמאן כסקם פ"במהר שכך לוספת נאיה רהביא לשי. גמרא הסוגייתכ, מצווה הןמ

עם פמזבח הת אקיפין מום יכלב'.): א. ש- זקיפה בערבה שאמר דמאןל (ביי איתיביהא): "ב,גמ (גמראב

, נטילה ברבה עמצוות שאמרדאן מ, לומרכ". לולבב, אל! ערבהב, או לאי מ-' עמים פבע שיום האותוו, חתא

ו זמשנהש, זקיפה בערבה שאמר דאן מסבורי, עומתול. קיפים מה בשרא, ערבה במדברת כו זשנה מפרשי

, מובןכ. ערבה בו אלולב בוסקת עו זשנה מאםה, מוראים אחלוקת מביאוה, ם שגמראב. לולב במורהא

.ערבה בוסקת עהמשנה שקבל נמילאמ, נטילה בערבה שגמרא הסיקת פלאורש... חת אעם פידיהן בלולביהןב מזבח הת אקיפין מיו היום וום יכלב: "וסק פג כהלכה באןם כ"רמבה, הנהו

.זקיפה בערבה שאמר דמאן כפוסק שריה". עמים פבע שמזבח הת אקיפין משביעי הביוםו

שלומי אלדר

74

:מקום בננאל חבנו רירש פךכ

, זקיפהב מצוותה שכיוןש, ירושפ - תמימים בלמאד, ומין מבעלי במרה אימ

שרים כן האילו כמתראהש, מזבח הל עוקפהז לומין מעלי בהנים כתכן יאל

וקפין זן התמימים הכהניםה, לומרכ, זוקפהל - יןממי תירושפ. מזבח הגביל

.מזבח הל עותהא

בעלי במרה אימ "התשובהו, קיש לריש לוחנן יבי רשיב מחת אתשובהש, פרש מננאל חבנור

למאד, נטילה במרה אימ "סברה הי פל עק רהאמר לכולהי, "תמימים בלמאד, ומיןמ

יתן ניצד כ- ומד עמקומו בשיוקה, דיין עךא. ם"רמב הם גירש פכךש, ראהנ". זקיפהב

!יתותב אזקיפה באמר דאן מהריש, וחנן יבי רדברי בה זירוש פלפרשו, ך כפסוקל

הגמרא מביאה דיון בין אביי . זו שהקשה המגיד משנה יאם ה"רמב הברי דל עוספת נושיהק

:)א,מד(לרבא

מאיו, מקדש לכר זבעה שיה לעבדינן דולב לנא שאימ: רבא לביי איה למרא

...?מקדש לכר זבעה שה לבדינן עלא דרבה ענאש, מקדש לכר זבעה שבדינן ע- אורייתא דולבל: רבא דשמיה מביד זב רמרא

.מקדש לכר זבעה שה לבדינן עא ל- רבנן דרבהע לולב לחת א- תיםש, תיבכ" חל נרביע: "אמר ה- אול שאבא לילימאא? מאןל

וחנן יבי רמר אסי אבי ראמרד, ה למירי גלכתא ה- רבנן ליא. מקדש לאחתו

- מים הניסוך ורבהע, טיעות נשרע: ורתן חית בקעת ביש אחוניא נבי רשוםמ

!סיני ממשה ללכהה - גבולין בתורה הן מיקר עיה לאית דולבל: רבא דשמיה מביד זב רמר אלאא

א ל- גבולין בתורה הן מיקר עה ללית דרבהע, שמקד לכר זבעה שיה לבדינןע

.קדש למכר זבעה שבדינןע

ם "רמב הוקטנ, גבולין ביקר עערבה לה לאין שכך בלוי תהדברש, גמרא המסקנת לניגודב

ל כותה אוטלין ניןא, תורה בפירוש באינה וואילה, ו זערבהו: "חר אעם טמוה תאופןב

עם טתם א"רמב הקט נא לדועמ, מגיד הרב הקשה הך כלע". מקדש לכר זחג המי יבעתש

".יון עצריךו, זה בחרת אירסה גרבנו לו ליה האוליו: "סייםו, גמראה

- ןם ה"רמב הדברי בהעלנו שקושיות התיש, סיכוםל

?ו זעה דחתה דהגמרא ששעהב, זקיפה בערבה שסק פדועמ. א

? שמקד לכר זבעה שערבה בושים עאין שכך לגמרא הטעם מינה שדועמ. ב

בו שהקשיים וסוגיהח ב" רירושפ. 3

ותן אבעיות הן ממה כפתרון למסייעה, דשני חירוש פציעמ, וגיה הסל עפירושוב, ננאל חבנור

:ך כוא הפרשמ, "ידחי למי נאידנאה, כי היא", גמרא הושיית קתא. צגנוה

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

75

דחהת, יטלת נשביעי היום בתהא שיא התורה הן מערבהש, כי היא: אקשינןו

ום ייום הבודאי שיודעיםו, ירחא דקביעא בידעי דשראל ירץ אני בצל אתבש

.32וא הג חל שביעיש

, יא התורה הן משביעי היום ברבה עצוות מיכ, הבנה הל עבוססתמ, ח" רבארמ, קושיהה

. אידנא הף אה זיום בשבת הת אדחות לה לשי, לפיכךו

רבהע: "גמרא הברי דל עוסבותמ" כי היא "המיליםש, מדו להתוספותי ו"שר; יאור בביתרו

ערבה הצוות מלל ע"ז חזרו גא לגללה בסיבה הו זיכ, מדו לםה". ה לייתי מין דית בלוחיש

.זה הזמן לגמרא הכך מסיקה מיצד כתקשו הלכןו, שביעי היום בחלה שבת שדחה תלאש

: גמרא הדיון הת אמסיים המשפט לתייחסותמ" כי היא "המילים שמדח ל"רה, עומתםל

בחר נאל. יוחד מין דבשביעי שמכאןו, "שביעי אוקמה א- ראשון מה לפקת מקא דיוןכ"

אקוו דו ביש שצד מלאא, י"ש רפירש שפיכ, 33עלמאב" סויים מוםי "הוא שצד משביעיה

.34חרים אימיםב, ח" רל שפירושו ממשתמע שפיכ, אינוש, אורייתא דיובח

שרו פאתש( ג חל ששביעי היום בשבת הת אערבה הצוות מוחה דפיו לטעם העיקרש, כאןמ

: סוגיה התחילת בוחנן יבי רהשיב שפי כוא ה,)ברר לתחילה מגמרא היקשה בה זין דלש

חיא דעמא טאי משביעיב רבהע: "גמרא ביון הדובן יכךו". תורה הן מהיא שפרסמה לדיכ"

רבה עלש צוותה מו ברקש, ה זיוםב" תורה הן מהיא שפרסמה לדיכ: וחנן יבי רמרא? בתש

ראשונה הקושיה הנפתרהו, אידנא הף אדבר לתהיה שהשלכה הובנתמ, מילאמ. תורה הןמ

.גמרא הל עהקשינוש

: גמרא הברי דל שקומם מה מהבין לשי, ה זירוש פפיל. ך כל כשוטים פינם אדבריםה, מנםא

ואה" תורה הן מהיא שפרסמה לדיכ "ל שטעם הםא; "ה לייתי מין דית בלוחי שרבהע"

ין דית בלוחיש" שטעם לגמרא הזקקה נה משםל, ה זיום בשבת הל שדחייתה לספיק מעםט

ר לגזול מ"ז חל שהמנעותם לכרחי הנאי תואה" ין דית בלוחיש", רחך כל עלאא? "ה לייתימ

ה זנאי תוב, זה הזמן לכך מהקיש ליתן ניצד כ- דוכתה לושיא קדרהה, ן כאםו, ה זמקרהב

?תקיים מינוא

ואה, )"?בת שחיא דעמא טאי משביעי ברבהע"( גמראב ה זדיון לרקע הריה, שאול לש יודע

ל כוהגת נרבה עמצוות שך כל עולק חיןא, לומרכ". שבעה ושה שערבה וולבל: "משנה הבריד

.באה ההערה בייןע, שיבותה חלע; גמרא הברי דמשך הל עבוססת מו זיומתס .32, גמרא התשובת מהביא ליתןנ, ימים השאר באינו שו בקיים שיוחד מין דצד מקבע נהשביעי שכך ליועס .33

שיבות חישש, שמעמ. ירחא דקיבועא בקיאין בנו אאין שאחרמ, אידנא השביעי בבת שוחה דינה אערבהש

, תוספותי ו"רש כפרש נםא. הידחות לשבת היתנה נאל, ן כא לאםש, ווקא דשביעי כה זוםי לי שדִא וזיהויל

אין שכך בהמ, הבין לריךצ, "סויים מוםי "הוא שחמת מנקבע שלאא, ימים האר של עשביעי לדיפות עאיןש

"! אמתב "שביעי הינו אם אףוא, סוים מום יוא הםג, אידנא השביעי הריה? ירחא דקיבועא בקיאין בנוא

ין אאםו, הידחות לשבת היתנה נו ביחיד היום לה זפךה, שביעי לתקנה הנקבעה שלאחרש, דחות לשי, מנםא

.שבת הת אדחות ליתן נא לוב ש- וודאי בשביעי ההז ".סיני ממשה ללכהה... ג חל ששביעי היוםב רבהע: "א, געניתח ת"ר בם גוא הןכ .34

שלומי אלדר

76

שאר לניגוד בשביעי במצווה הפני משבת החיית דאלת שביב סובב סגמרא בדיוןה, בעהש

ברי דתא, לבד בשביעי ביא הצמה ערבה עצוות מלשיטתוש, ח" רפרנס ייצדכ. ימיםה

.35יון עצריךו? משנהה

על מסכת סוכה ח "ר הפירוש למהדירה, א"ליט שצגר מוד דרב העלה הוספות נושיות קתיש

: )ל קיסוק פתוספתב, 13 ערהה, דרקפ( ונשו לת אביאנ. מח שב להדורתמ

משוםו, זה הןזמ בפילו איא ההתורה מערבה דבינו רכוונת דומר ליןא, הנהו

ן מיקר עה ללית דרבהע: "א,ד מהלן למרינן אלהדיאד, בת שדחה יךכ

מקדש באןכ: "וחנן ירבי דליבאא, בעמוד בם שמרינן אכןו". גבולין בתורהה

בעלו. וא הדרבנן מזה הבזמןד, ם שבינו רפירוש לרטפבו, 36"גבולין באןכ

ה משום מובן מא לה זילפ, כןא. יים קמקדש הבית שזמן אבינו רונתכ, רחךכ

.יון עצריךו, זה הזמן בבת שדחהי לא אתורה הן מרבה עאין שדבריו ממשמעד, אן כבינו רדברי בעיין לש יודע

וב טיום בלידחיו: "גמרא הברי דמשך הובן מינו אה זפיל, כןא... ביעי שיוםב

שאר בם גייך שפרסום הטעם דמבוארד', כוו" ילתא מוכחא מאל, אשוןר

. למוד תךצריו, ימיםה

מי נאידנאה, כי היא "גמרא הברי דהבנת לפשרות אפירושו בציעח ה"רה, ה זרק פסיכוםל

ן מה זיום ברבה עמצוותש, יא השביעי בשבת הדחיית לסיבה היכ, ירש פואה". ידחיל

:ושיות קרבע אעוררים מבריוד. זה הזמן בף אחול לה זדין לשי, פיכךל. יא התורהה

דחיית לוא הכרחי הה זטעם ששמעמ, "ין דית בלוחיש "טעם לקתקז נהגמרא שכךמ. א

. ייך שה זעם טין אוב, זה הזמן לשם מלמוד ליתן ניצדכ, ובן מא לובש, ן כאםו, שבתה

, כאורהל, ומד עדברה. בעה של כוהגת נרבה עצוות מיכ, רור באופן בשתמע מהמשנהמ. ב

.דלב בשביעי היום ביא ההמצווהח ש" רדברי לסתירהב

יא הזה הזמן ברבה עצוות מי כוכחמ, ליה עצמוח ע" רל שפירושו מאףו, סוגיה ההמשךמ. ג

מקדש בבת שרבה עוחה דפיו לטעם היישום לבסיס השמט נכךב. דרבנן אף ביום השביעימ

.זה הזמןב, )תורה הן ממצוותוש (שביעיב

, אחרים החג המי ית אגמרא העלהמ, שביעי היום בבת שרבה עוחה דדוע משאלה בדיוןב. ד

ל כין אמצווה הצם עמצדש, שתמע מכךמ. שבת הידחה תו ביום ההיות לוים שמועמדיםכ

. ימים האר שני פל עשביעי היום להותית מדיפותע

ם"רמב הדבריח ו" רירוש פי פל עסוגיה היאורב. 4

, 27 ערה א הרקפ, ענית תסכת מלח ע"ר הפירושא ל"ליטש צגר מוד דרב הל שמח שב לורתדמה בייןע .35

.ומה דאופן בהקשהש .יא הביאים ננהג מערבה שם שוחנן יבי רדברי לתייחסותמ" גבולין באןכ: "מיליםה .36

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

77

. וז בסוגיה שחמורים הקשיים הת איישב לו ביש שנדמהש, סוגיה המהלך ליאור באן כציענ

, חילהת. ם"רמב הסיקות פמתוךו, סוגיה לננאל חבנו רל שירושו פתוךע מוב נה זיאורב

', העזרתב, בוא נמשםו, סוגיה ביסוד המונחים ל"הרמבח ו"ר הל שפיסתם תת אבארנ

.אחת לחת אהעלנו שקושיות הת אתרץל

, ג חל שןאשו רוב טיום בשבת הת אוחה דלולב שדין הת אגמרא הימקהנ, זכרנו הכבר שפיכ

ה זימוקנ. ימים השאר הן כאין שהמ, גבולין בף אוהגת נראשון היום הל שתוומצו שכךב

אםה? מקדש בשבת הת אדחייתה לגבולין במצווה הלות חשורה קיצדכ; יאור בריךצ

?ליו עגזור ללאל ש"ז חת אהביאה שו זיא הום יאותו במצווה הל שיתירה הומרתהח

:)די-יג, ז( עניין הסבר הל עומז רולב להלכותם ב"רמבה

אפילו ומן זבכל וקום מכלב לבד בג חל שראשון היום בהנטל לולב לצותמ

בד לבמקדשו. )מ, ג כיקראו(" ראשון היום בכם ללקחתםו: "נאמרש, שבתב

' הפני לשמחתםו: "נאמרש, חג המי ישבעת מיום וום יכל בותו אוטליןנ

, שבת בטל ניינוא, חג המי יוךת בהיות לשבת הום ילח". מים יבעת שלקיכםא

.שופר בגזרו שמוכ, רבים הרשות במות ארבע אידו בוליכנו ימא שזרהג תורה הן מצוה מהוא שפנימ? ראשון הוב טיום בו זזרה גזרו גא ללמהו

יןא חג המי יבשארש, וה שימים האר שדין וינו דאיןש, מצאנ. גבולין באפילוו

.מקדש בלא אולב ליטול לייב חדםא

אל, חג המי ישאר מונה שראשון היום הל שינוד. שונו למתקם ב"רמב הימדנו לדול גרבד

ם "רמב הקט נה משם ל- סיבה הו זםא. גבולין בף אוהג נחיובוש, ו ביש שמיוחד הדין בקר

ן מצוה מהוא שפנימ: "ומר לי דיה הא לאםה? זרו גלא שטעם הביאור בכזו שריכותא

ולב לדין וראשון היום בולב לין דיכ, נו לורה מה זבדלה שלאא? "גבולין באפילו ותורהה

.ם התכלית בונים שינים דניש, ימים השארב

". קום מכלב "ולב לוהג נראשון היוםב, לבד במקדש לוגבל מחיוב הימים הבשאר שעודב

סודי. צב מכל בחל ורך דשום בוגבל מינו אה זחיוב שוכחמ, "קום מכלב "וא הנוהג שכךמ

ולב לצוות מי כורהמ, קום מכל בראשון היום בהרתו החייבה שה זיכ, נההב בוא הדברה

. וא האשר בישראל מדם אל כל עמוטלתה, ברא גובתח יא הראשון היוםב

לה אימים בוטל מחיובה. ולב ליטול לגברא הל עיוב חין אהםב, ימים השאר בן כאין שהמ

ל יטו לייב חדם אין אחגה מי יבשארש: "ם"רמב הכתב שואה. לבד במקדש בנמצאים הלע

ממנוו, ביניהם שחילוק הסוד יהוז". מקדש בלאא "- ברא גל כל על חחיוב הין א-" ולבל

.37שבת הבדחיית שחילוק הובענ

יום בשבת הת אולב לוחה דפיו להטעם שתבכ) ערבה וולב לרק פישר (משנה לבפירושוש, מאירי בייןע .37

ולבל יטולל חובה הת אמפורש בתורה הזכירה האשון הריום ברק שואה, ימים השאר בלא וראשוןה

ל עכאן מלמוד ליתןנ, המשך בן כירש פא לצמו עהמאירי שף אלע. ימים השאר בן כאין שהמ, ")לקחתםו("

וסף נין דאן כציין לש יודע. ה זאופן במצווה הת אנסחה בתורה הומזת רליוע, חיוב הל ששונה הופיוא

ן כם גמורהה, לו שלולבו בצאת לאדם הצריךש, "כםל "ין דהואו, מים הישאר בלא וראשון היום בקייםש

שלומי אלדר

78

ממילא נוהג הוא , "בכל מקום"שהרי נוהג הוא , ראשון חובת גברא הוא היום בלולב שיוןכ

אף אדם שום חיוב המוטל עליו בהם לא יבטל , בשאר הימים. 38"בכל זמן ואפילו בשבת"

ביום . גזרו חכמים שלא ליטול בשבת, שהרי אין הוא מחויב ליטלו, בכך שלא יטול לולב

יבטל כל אדם מישראל חיוב , באשר על ידי גזרה כזאת, לא גזרו, לעומת זאת, הראשון

, כיאי ה: ")א,מג(מובנת היטב קושיית הגמרא לגבי לולב , על בסיס זה. 39המוטל על קרקפתו

.ולכן אין לגזור עליו, שהרי חיוב הגברא ביום הראשון קיים אף האידנא, "האידנא נמי

נחלקו אמוראים , כפי שראינו. נבחן כעת האם יש מקום למהלך שכזה במצוות ערבה

מדוע לא , הגמרא הקשתה. האם בזקיפה היא או בנטילה, בגמרא בגדרה של מצוות ערבה

:)א, מד-ב ,מג(וזה לשון הגמרא , השביעי האידנאתדחה ערבה את השבת כשחלה ביום

? זקיפה בלמאד, נטילה בערבה דן לימא לאןמ: וסף יב רמרא ולב להמ, לולבכ - או לאימ. שבעה ושה שערבה וולבל: ביי איתיביהא

! נטילה ברבה עףא, נטילהב ... דאיתיה כהא ודאיתיה כאה? ריא אידימ ביעי של חחתם אעפ. סופו בערבהו, ותחלת בשבת הת אוחה דולבל: יתיביהא

הניחוםו, בת שערב מרבה על שרביות מהביאוו, שבת בהיות לרבה עלש

הן בכירו המחרל. בנים אחת תכבשום ונטלום וייתוסין בהן בהכירוו, עזרהב

צידי בזקפום וכהנים ההביאוםו, אבנים התחת משמטוםו, ארץ המיע

למאא. שבת הת אוחה דרבהע חיבוט שודים מייתוסין באין שפיל. מזבחה

. יובתאת! יא הנטילהב ! דחו נאלאו . חו דא למי נינהו א- חינן דא לאנן דיוןכ ! חי דלדידהו וחי דא ללדידןד, ראשון הוב טום יהאו

. חי דא למי נדידהול: מריא

לא ומעשה באל, ובתו חדי יהוציאו לכול יחר אאיןו, מיוחד הגברא הל עמוטלת הו זצווה מל שופיה אלע

.בעלותב בי רשיטת לקר) םש (גמרא באמרהנ" שבת באפילוו "ל שו זדרשהש, קשהה) א,ג מוכהס (מרים תכפותה .38

י פלע? ם"רמב הביאו הדוע מיון עצריךו, צרך נה זימוד ליןא, דידןל. שבת בולב לכשירי מהתירל, יעזראל

, ימים השאר לראשון היום הבין שמהותי ההבדל ההבנת ליסוד התם א"רמב האן כניחמ, ביארנו שהמ

-' יוםב' : "ליעזר ארביכ ורשם ד"רמב היןא. ראשון היום בכמים חזרו גא לגינו בטעם ההבנת לממנוו

בשאר כלאש, ראשון בולב למצוותש, פסוק הילה גזאתב". גבולין באפילו ו-' אשוןר' "לאא, "שבת באפילוו

יובח, ם"רמב המשיךמ, מילאמ. הוא שקום מכל בישראל מדם אל כל עמוטלתו, יא הברא גובתח, חג המיי

.ברא גיוב חקיעהפ לבנן רזרו גלאו, שבת באפילו ומן זכל בל חה זבראג כל בופר ששמוע לישראל מדם אל כחייב שי פל עףא, רבה דזירה גכמים חזרו גםש, שופר מהקשות ליןא .39

). א, אופר שלכותה; ע קשה עמצוות הפרס (תקוע ללא ושמועל יא המצווה השופר בהריש. הוא שקוםמ

רובץ היוב חדם אףל אבט יא לוקעין תאין שבכךו, קע תל שעשה וום קיוב חוטל מליו עדם אף איןא, ן כאםו

.זרו גליה עא לךא, שמיעה התבטל תהכרח בזהב, מנםא. ליוע

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

79

, דעתו לקיימתה, השוואה מאת זומדל, נטילה בערבה שאמר דאן מיכ, ולה עגמרא הדברימ

ערבה וולבל: "חת אבבא במצוות התי שת אנקטהש, משנהה. רבה עמצוות לולב לתצוו מיןב

, לולבכ "יא הרבה עמצוות שורה ממשנהה. ה זיסוד לאיהר, דבריול, הווהמ, "שבעה ושהש

: גמרא בהובאה שתוספתא הלשון מם גשתמע מךכ". נטילה ברבה עףא, נטילה בולב להמ

מד למנייןו, השוואה הקור מה מברר לישו". פוסו בערבהו, תחילתו בשבת הת אוחה דולבל"

?תנא האתז

חיית דדין להקשר בווקא דלה אמקומות בופיעה מלולב לרבה עין בהשוואהה, עוד ואתז

ת אוחים דהערבה ולולב הי כחת אנשימה בתנא הלמדמ, ברייתא בגם ומשנה בםג. שבתה

, יון עריך צדברה, כאורהל. ימים השאר בותה אוחים דאינםו, חג המי ישבעת מאחד בשבתה

שבת הת אערבה הלדחיית ושוןאר היום בשבת הת אלולב הלדחיית שסיקה הגמרא ההריש

אותו בברא גובת חו ביש שחמת מוא הראשון ה- תכלית בונים שעמיםט, שביעי היוםב

לוחיש "כןש, גזור ללל כיבה סאין שכך בעוצה נדבר היבת סאת זעומתל, אחרונהב; יוםה

"! ה לייתימ ין דיתב

ין אבערבה שםשכש, לולב לערבה מוב שמקישה וגמרא הוזרת חיצדכ, שה קותר יעודו

יום בולב לריה, לולב בדין הם גהיה יךכ, "דידן ללא וידהוד" לאל, אידנא הדחית נשבתה

!40ערבה בן כאין שהמ, אידנא הף אדאורייתא מברא גיוב חו בש יראשוןה

וגיית סת אזכירנ, עלנו הותן אירור בטעונות הקודותנ האור למחלוקת הת אבאר לדיכ

יסוך נמצוות לש יונים שקורות מני שיכ, ם שאינור. גפרק בעיל ליארנו בותהא, מים היסוךנ

ניסוך למתייחסה, "נסכיהםו "פסוק היבוי ר- השניו, סיני ממשה ללכה ה- אחדה; מיםה

.וסף ניסוך נל שיומו קל עמלמדו, ייןה

מנו ממקור להים זהיו יחיובה ומים היסוך נצוות מגדריש, תחייב השניה לימוד הפיל

לימדה וסיני ממשה להלכה האה בליהםע, סוימים מדרים גלבדמ, יין הסוךני, למדונ

ה בזמנים הת אבעו קםה". יעוריןש "בחינת בק ריו הלה אדריםג. יין הניסוך מם השוניםש

.ופיהא ת אינו שא לךא, יעוריה שאת ומצווה הוהגתנ

אינהו, תיצמא עצווה מוהיז, וא הסיני ממשה ללכה המים הניסוך שאמר דמאןל, אידךמ

ו זצווה מל עם גלים חי כלימד ופסוק האב, ניינים עכמהב. חרת אצווה מל שגדריה לפופהכ

עיקרה לגעו נא ללה אדריםג, אן כםג. ליו עסך נם ששר אל כל עחלותה, סוימות מלכותה

.המצוו הל שלאופיהו

ם גובאו הדעות התיש; ז"ה, א"פ ביעית שרושלמיי( רבה עצוות מגבי למצוא ליתן נומה דחלוקתמ

:)א,ד מוכה ססוגייתנוב

גבולין ברבה עי כסוגיה הן מוכיח הםש, ח"ר הלא ע"ליט שצגר מרב הל שראשונה הקושייתו בעיל לייןע .40

.דרבנןמ

שלומי אלדר

80

. סיני ממשה ללכה הרבהע: וחנן יבי רשם בסא יביר, א לביר, עירא זביר

-" חל נערביו "- ורה תבר דרבהע: מר אאול שאבאד, אול שאבא כדלאו

.מקדש לערבהו לולב לרבה עדח, תיםש

דברת מאשרכ, "רביע "- בים רשון לוקטת נהתורה שכך מרבה עצוות מלמדתנ, אול שאבאל

רבה עוד עי כומר לכתוב האב, רחך כלע. ולב לצוותמ, לבד בחת אצווה מל עכאורה ליאה

". נסכיהםו" ממים הניסוך לקיבא עבי רל שלימודו להה זה זימודל. מקדש הרבתע, שי

ולב למצוות לרבה עצוות מת אהקיש לש יאן כםג. אן כף אוא הכון נם שאמור הלכ, מילאמ

.למדה נשם מהריש, יניה דכלל

ו זיטה שפיל". נטילה ברבה עףא, נטילה בולב להמ, לולבכ: "ביי אברי דובנים ממילאמ

מקדש ברבה עףא, חד אום יבגבולין ובעה של כמקדש בולב להמ, לולבכ: "ומר לם גתחייבי

: לומר והמשיך לשי, ולב למצוות בביארנו שמה לבהתאםו, 41"חד אום יגבוליןב ובעה שלכ

ובת חה בש יאשון רוב טום ירבה עףא, ברא גובת חו בש יאשון רוב טום ילב לוהמ, לולבכ"

".בראג

די יל עשבת החיית דין דת אשווה המדועו, לולב לרבה עתנא השווה הדועמ, ן כםא, ובןמ

, והגות נן ההם בימים הבעת שתוך מחד איום בק רשבת החהידת, שתיהןב. מצוות התיש

מקדש בן הוהגות נהם בימים השאר בן כאין שהמ, ברא גובת חהן בש יה זיום ברק שכיווןמ

.בדל

, תחלתו בשבת הת אוחה דולבל: "חילוק הובע נניין מ- ה זי פל עשה קרתו נחד אבר דךא

וב טיום בשבת הת אדחות לה לשי, ולב למצוות להה זרבה עצוות מםא? "סופו בערבהו

כנסת נלתמונהו, מים היסוך נל שזו לוגייתנו סבין שהקבלה המשכת נו זנקודהב! אשוןר

יא הוהגת נה זביוםו, יא השביעיא בגבר הובת חבערבה שמחדשתו, סיני ממשה להלכהה

.בלולב כראשון בלא וגבוליןב

, כי היא "גמרא הושיית קביאור בעיל למובאים הננאל חבנו רל שבריו דירושפ, מובן כהוז

יום בתהא שיא התורה הן מערבהש", גמרא הואלתש, וא הך כםא". ידחי למי נאידנאה

יוב חה בש יה זיום בהריש, אידנאה" בת שדחהת "- ן כםא, גבולין בהיינוד, "יטלת נשביעיה

יא "-ולב לגבי לגמרא השאלת לההז, גמרא הל שו זאלהש. לולב בראשון היוםכ, מור גבראג

, קום מכל בה זיום בקיים הגברא היוב חל עתבססות מתיהן שאשרב, "מי נאידנאה, כיה

. כמים חזירת גדי יל עהידחות ליתן נלאש

צוותמ. עילח ל" רברי דל עהקשינו שקושיות הרבע אבין משניה הקושיה התיישב תכךב

ל כדי יל עיא היטלת ני כהלכ האמרה נשביעי היום בךא, פסוק הן מבעה של כוהגת נרבהע

ם גהוז". ידחי למי נאידנאה, כי היא: "שאלה הולה עופו גה זמחיובו, גבולין באף ודםא

בקיאין לף אדחה יא לא הוגם שומרל, לולב לוגייתנו ססוף בחוזרת ההשלכה השרפ

.ווה שגבולין בגדרן ווקפן תהריש, ערבה בהסקנו ששםכ, חודש הקביעותב

.תאידאורי מןגבולי ברבה עוהגת נביי אלדעתח ש" רגירסת מנוכיחש, 50 ערה הקמן לייןע .41

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

81

רביע "פסוק בוא הרבה עמצוות להמקור שסוברה, אול שבא אעת דפיל, אמורכ, את זלכ

ת איארנו בה בדרך הם עחד אקנה בולים עלה אבריםד. ולב למצוות מיא היונקתו, "חלנ

סובר הף איכ, דבריו משתמע השתיהןב. מים הניסוך וטיעות נשר עסוגיותם ב"רמב היטתש

מקיימהו, עניין בסיני ממשה להלכ הל שקיומה בודהמ, פסוק בלה אלכות הל שמקורןש

.42מצווה הגדרי מגדרל

ין אמילאמ, וא הסיני ממשה ללכה הרבה עצוות מל שעיקרה שאמר דמאןל, את זעומתל

. ונים שיובים חעלותב, ן הונות שצוות מתיש. הבר עמצוות לולב למצוות מבר דלמודל

הן מחת אלכ, "איתיהד כהא ודאיתיה כאה: "משנה השון לת אוסף יב רפירש שפיכ, מילאמ

.זקיפה בערבהו, ומדת עצמה עפניב

רבה עלכת הם גאמרהנ, ברתה חמים היסוך נהלכת לבדומהש, וא העניינו מלמד הברד

גמרא בוא הךכ. יא הבדה למזבח החובתו, מןם זשו בברא גובת חה ביןא. לבד במקדשל

: טיעות נשר עין דגביל, )א,ד( טן קועדמ

זמן בבלא, מים הניסוך דומיאד, יים קמקדש הבית שזמן בלכתא המירי גכיו

.א ל- יים קמקדש הית באיןש

מקדש הית באין שזמן לאמרה נאל, "מים הניסוך ורבה עטיעות נשרע "ל שו זלכהה, היינוד

, בלולבכ, ומר לין אזאת כלכה הלע. )שי אב רמר אלאה א" דם שוספות תייןע( ייםק

.חד מן הימים אאף בברא גובת חינה אממילא ו,"מן זבכל וקום מכלב "ה בחייביםש

נובעת מן המחלוקת אם מקורה של , כי המחלוקת אם ערבה בנטילה או בזקיפה, נמצא

האם יש להקישה למצוות לולב או לא , ומכאן, מצוות ערבה בפסוק או בהלכה למשה מסיני

מובנת בקלות , ןמכא. במחלוקת זו, קיומו של חיוב ערבה בגבולין תלוי אף הוא).בהתאמה(

.תשובתו של רב יוסף לשאלה מדוע אין ערבה דוחה שבת בזמן הזה

על (כך פירש רבנו חננאל ". ?דלמא בזקיפה, מאן לימא לן דערבה בנטילה: "רב יוסף השיב

:)הדף

פורש מהלכה ביכ, 43פירוש בקיחה לכתיב דשכחן אלא דיוןכ, וסף יב רשניו

א ללפיכךו, זקיפה בצוותה מיוםקו, יא הזקיפה בדלמאו, רבה עצותמ

. בת שחי דא להלכךו, רבה ענטילת לוצרכנוה

רבה עצוות מדר גל עלאא, מקדש בעשה ניה הה מל שמעשית השאלה בן דינו אוסף יבר

ערבהש "ניחהה, ח" רפירשה שפיכ, גמרא התלאש. גבולין ביובה חוקףת, ממילאו, מקורהו

תובה כוב, לולב מיא הלמדת נהריש, גבוליןב "יטלת נעישבי היום בתהא שיא התורה הןמ

יטת שביאור ב53 ערה הקמן לייןע, את זעומתל. ח" רברי דה זפי לתבארים מיצדכ, הפרק בקמן לייןע .42

.אורך בסוגייתנו בתוספותה גיה הפנים בנבאר שה מלפיש, 16 ערה הםח ש"ר הלא ע"ליט שצגר מרב ההערת בעייןו, 37 ערה העיל לייןע .43

.ורך צלאל

שלומי אלדר

82

יוב חבטל לכמים חזרו גלאש, אידנא הף אבת שדחות לה לשי, מילאמ. פירוש בלקיחהה

. בראג

קורה מרבה עצוותי מהרש, רבה עגביל" קיחה לכתיב דשכחן אאל"ש, וסף יב רשיב הך כלע

אל"ו, מזבח ליוב חבעה קלא א,גברא הת אייבה חא לההלכהש, ומר לש יפיכךל. הלכהב

, מקדש לכר זלבד בדרבנן מיא הנטילהה, ן כםא. 44"רבה ענטילתל" דאורייתאמ" וצרכנוה

".בת שחי דא להלכךו"

קושיות הישובי. 5

, ם"הרמבח ו"ר הייסדום שפיכ, סוגיה הושתת מליהם עיסודות ההבנת בהצענו שה מי פלע

.45בריהם דעל וגמרא הל ענערמו שתרבו הקושיות התיישבות מיצד כנראה וחזורנ

הגמרא ששעהב, זקיפה בערבה שסק פדוע מ-ם "רמב הפסיקת בעיקרית הקושיה בפתחנ

הסיקה שלאחרש, גמרא בה בהתקשינו ששניה הקושיה הם גיתה הוז, זכורכ? ו זעה דחתהד

.זקיפה בערבה שאומר כוחנן יבי רברי דת איארהב, הנטיל בערבהש

:)ח" רירוש פסוגרייםב, ב,ד מ-א ,דמ( יטב הובן יכעתש, גמרא המשך הי פל עץתר ליתן נו זושיהק

חדו, ביאים נסוד ירבהע: מר אדח, 46וי לן בהושע ירבי ווחנן יביר: תמרא

בי ראמרד, איםיב נסוד יאמר דוא הוחנן ירבי דסתייםת. ביאים ננהגמ: מרא

. סתייםת, וא הביאים נסוד ירבהע: וחנן יבי רמר אבהוא

מצווה היתה היצד כ- ובדתיע/עשי מוא ההדיון ששתמע מדבריומ. וסף יב רברי דלי ע"ש רפירוש בייןע .44

ל שיובה חמהות לנוגע הקרוני עיון דה זיןא. א לו אמקדש לכר זמעשינו בש יה זפי להאםו, מקדש בעשיתנ

.53 הערה בזה בנרחיב שמה בעייןו. בגבולין ומקדש ברבה עצוותמ .ח" רירוש פל עהקשינו ששניה הקושיה הבר כורצה תםש, קודם הפרק בייןע .45". מים הניסוך ורבה עטיעות נשרע "ל שו זלכה הגבי לוי לן בעשהו יבי רל שיטתו שיא המיוחד בעניינתמ .46

יימה סגמרא ההריש. עלמא בביאים ננהג מוא הי כבר סרבה עין דיקר עעל ששתמעמ, אן כסוגיה הניתוחמ

הושע יבי רליו עלק חבזהו, מקדש לתייחס מוא הי כהסיקהו, ביאיםנ סוד יאמר דמאן כוחנן יבי רעת דתא

סודי"ש, חר אאופן בסוגיה הסקנת מת אפירשוש, בתוספותי ו"רש בייןע! (ביאים ננהג מסברו, וי לןב

. וי לן בהושע יבי רדעת בכזו שמסקנה מהמנע לדי כנראהכ, מקדש לתייחס מינו אוחנן יבי רדבריב" ביאיםנ

). זה מזהר נננאל חבנו רגם שבאה ההערה בעייןו :ביעית שוספת תיסור אענייןב) ב,ג (טן קועד מגמרא בוד עעייןו

ל עמנו נינו דבית ומליאל גבןר: פרא קר בשום מוי לן בהושע יביר מר אזי פן במעון שבי רמרא

בןר: וחנן ירבי לקיש ליש רה לאמרי ובהו ארבי לירא זבי ריה למרא. בטלום וללו הרקים פניש

כול יין דית ביןא: נן תהאו, לל הבית ומאי שבית דקנתא תבטלי מצו מיכי הינו דבית ומליאלג

!במנין וחכמה במנו מדול גן כם אלא אבירו חין דית בברי דבטלל מאי שית בקנת תלאא, סיני ממשה ללכה הינוא" טיעות נשרע "י כופס תוי לן בהושע יבי רי כראהנ, אן כםג

ו מהדורת בעייןו. ו זעין מפשרותא, (!)וחנן יבי רדעת ב,א"ה, א"פ ביעית שרושלמי יייןע (עלמא בלל הביתו

). 82-86 מודיםע, ראשון הפרק הסוף בזה בסיכם שהמ, ליקס פהודהי' רופ פלש ךא. סיני ממשה להלכה הל שקיומה לוא הסכים ילמסקנה שךכ, עתו דת אתרץ לש ימקומות השניב, כןא

לה אדינים בראתה שנמנע הן מלאש, זה בו ליתה היחודית ישיטהו, רשני דומר אדבר הי כראהנ, קום מכלמ

יסוך נגבי לכזו שפשרות אשללוש, ישתמיטתיהה א"ב ד,י קבחים זתוספות בייןע (עלמא ברבנן דיניםד

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

83

וחנן יבי רהאמרו? כי הוחנן יבי רמר אימ: בהו ארבי לירא זבי ריה למרא

מים הניסוךו, רבהע, טיעות נשרע: ורתן חית בקעת ביש אחוניא נבי רשוםמ

!סיני ממשה ללכהה . יסדום וחזרו וכחוםש: אמרו, דא חשעה כשתומםא, לומרכ( יא הלהוןד, )י(מר אלכוןד: וחנן יבי רהאמרו? כי הוחנן יבי רמר אמיו

א לאינהו, יא הדרבנן מרבה עיכ... מרא, בלי בהוא שלכם שחכם ההנא כבר

)! לכה הלא וביאים נסודי .גבולין בןכא, מקדש באן כ- שיא קאל

וא ההב, תה עד ענו לידועהה, אחתה. שמו באמרו נימרות מלושש. וחנן יבי רדעת בתמקדנ

סוד ירבה עי כשמו מבהו אבי ררמ אהב, שניהה. יא הסיני ממשה ללכה הרבה עי כלמדמ

יכ, הנא כב רם עוחנן יבי רסכים מהב, "יא הלהוןד) י(מר אלכוןד", שלישיתה. יא הביאיםנ

.יא הביאים ננהג מרבהע

חזרו וכחוםש "די יל עגמרא התרה פבר כראשונות המימרות התי שבין שסתירה התא

בין לשלישית המימרה הין בנותרה שסתירה התא. ן החת אמימרות התיש, לומרכ". יסדוםו

רבה עמקדשב, לומרכ. גבולין למקדש הין בילוק חדי יל עגמרא הותרתפ, ראשונות התיש

. 47ביאים ננהג מ- בגבוליןו, יסדוה וביאים נחזרו ווהחשכש, סיני ממשה ללכהה

ו אוא הדאורייתא מםא, גבולין בחיוב הוקףת, וסף יב רל שטענתו בעיל לראינו שפיכ

, מקדש באןכ: "חילוקה, מעשהל. זקיפה בו אנטילה ברבה עם אמחלוקת בלוית, דרבנןמ

".נטילה באןכ, זקיפה באןכ: "שמעומ, "גבולין באןכ

, למדה נפסוק המן שסובריםה דעתכ, נטילה ברבה עצוות מיקר עאםש, וא הדברים היאורב

דעתל, ולםא. )זהה זמן בף אכמובןו( גבולין בף אשביעי היום בברא גובת חה בקיימת שריה

יא ההריש, וא הזקיפה במצווה היקרע, סיני ממשה להלכה במצווה המקורש, וחנן יביר

זבח מין אהםב, גבוליןל, הלכה החייבת מוב, מקדש הין בחלק לשי, מילאמ. מזבח הובתח

יטול להגונ שדרךכ, גבולין ברבה עיטולל ביאים נהנהיגו שלאא. לכה הל כהם באמרה נלאו

שוםמ, מקדש בבר כיטלה לביאים נהגונ, לבד בזקיפה ברבה עמצוות שי פל עאףש, מקדשב

.צווה מיבובח

ה זין אי כיתכןי, נטילה בערבה שסקנו שהף איכ, גמרא הנו לשמיעהמ, ה זיון דהביאהב

מצוות שאמר דאן מחלקו נו זנקודהב. עלמא בנהג מתורת בלא אטלו נלאו, מצווה היקרע

לכה הערבה שאמר דמאןו, לולב כנטילה בצווה מל שיקרה עפיול, פסוק הן מלמדת נרבהע

, ל"צ זקי'ולובייצד ס"גרי הל שספרו בייןע, רבנן דדיניל" סיני ממשה ללכהה "ביטוי בשימוש הלע. מיםה

).ד-לאר; כז רמודיםע, אלקח, רי מבא אזכר לעוריםיש ותר יזק חגבולין בחיוב הבית הזמן בי כשתמע מפיול, חר אאופן בגמרא הירוץ תת ארשפי, צמו עננאל חבנור .47

וא הגבולין בבית הבזמןו, "יסדום וחזרו וכחוםש "ת אוחה דשני ההתירוץ שהבין שראהנ. עלמא במנהגמ

איןו, דרבנן מזה הזמן ברבה עשיטתו לףא, ענייננו לנוגע בקום מכלמ). קודמת הערהה בייןע (ביאים נסודי

.יים קמקדש הית באין שזמן בוהגת נהלכהה

שלומי אלדר

84

ם געה נבו זממחלוקתו, נביאים ההנהיגו שנהג מלא איתה הא לי כסוברה, סיני ממשהל

.גבולין בחלוקתםמ

באר לשי, סיני ממשה ללכה הערבה שסוברה, וחנן יבי רל ששובתו תאתש, ן כםא, רורב

לע, כןש". זקיפה בלמאד, נטילה במרה אימ: "ריוב דביאור בגמרא הקטה נפיכךל. התאםב

.48כך בצוותה מעיקר שוכרח מה זין אקום מכלמ, נטילה בערבה שהסיקה שףא

אמר דמאן כוא הפוסק שכך בושי קיןא. ומר חמיןם כ"רמב הברי דבואריםמ, עתהמ

. גמרא הוכיחה הלבד בותוא, נטילה הל שיומה קצם עת אולל שה זין אהריש, זקיפהב

, סיני ממשה ללכה הערבה שאמר דמאן כסקפ, מים הניסוך וטיעות נשר עגבי ליטתושל

מעשה וזקיפה העשה מין ביןחב הי כראהנ, לשונו בוב שעיין נםא. זקיפה בצוותה מממילאו

:)ז" פולב ללכותה( נטילהה

ורביות מביאין מיוה, ימים השבעת מיום וום יכלב? צותהמ יתה היצד כ.אכ

... מזבח הדדי צל עותן אקפיןוזו, רבה עלש וקפין זלמחרו... מקדש לבת שערב מותה אביאיןמ? ושיןע יו היצד כ.בכ

עושין שדרךכ, ותה אוטליןנ ומנה מחיןקלו ועם האיןבו, מזבח הבי גל עותהא

.ום יכלב

. חיוב הדרי גל עלמדל, "צותה מיתה היצדכ: "מילים בפותחתה, חת אלכה הייחדש, ריה

פותחתה, שניה ההלכה בקר. בדה לזקיפה הת אלא אנטילה הת אזכירה א לו זהלכהב

ה זאיןו, מנהג היה הך כהריש, נוטלין ואין בעם ההיו שזכירה, "ושין עיו היצדכ: "מיליםב

.צווה מל שעיקרה מלקח

ם "רמב הינה שדועמ, קשה המגיד הרבה. ם"רמב הל עשנה ממגיד הושיית קם גיפתרת, כךב

יטב העיין נםא? שמקד לכר זבעה שערבה בושים עאין שכך לראגמ בהובא שטעם הןמ

שונו לוז. גמרא העם טוא הואה, הביא שהטעם שראהנ, ביארנו שה מי פלע, ם"רמב הדבריב

:)םש(

חג המי יבעת של כותה אוטלין ניןא, תורה בפירוש באינה וואילה, ו זערבהו

.זה הזמןב ותה אנוטלין שוא הלבד בשביעי היום בלאא, מקדש לכרז חובטו, בלולב שערבה מוץ חרבה הדין בו אחד אד בוקחל? ושה עוא היצדכ

נהג מה זדברש, רכה בלא בלש שו אעמים פכלי הל עו אקרקע הל עהב

. וא הביאיםנ

". ותה אנוטלין ועם הבאיןו: "יניה מסליק דמאים ל"רמב התייחסמ" ו זערבהו "מיליםב

ק רהוז. 49תורה בפירוש בינה אהנטילה שריה, יאה סיני ממשה ללכה הערבה שפסק שאחרמ

: עיל להבאנו שירושלמי הברי דת אפירושו בננאל חבנו ריטטצ, קיש לריש לוחנן יבי רין בדיון האחר לידמ .48

בי רדברי לגמרא הפירושש, הורותל". תורה הן מרבה עאמר דאול שאבא כלא וסיני ממשה ללכה הרבהע"

.ו זגמרא לפורט מסברה, 53 ערה הקמן לעייןו. סיני ממשה ללכה הערבה ששיטתו לווקא דאמר נוחנןי, "רבה עצות מפורש מהלכה ביכ, פירוש בקיחה לכתיב דשכחן אלאד: "עיל להבאנו שננאל חנו רבדבריכ .49

.בריו דת אביארנו שכמוו

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

85

לאש, פיכךל. תורה הן מגבולין ביוב חף אין אלפיכךו, יוב חו בין אךא, ושים עעם ההיו שהמ

ערבה דלית לה : "הוא שאמר רבא. חד בלבד אום ימקדש לכר זערבה לושיםע, לולב במוכ

.50" לא עבדינן שבעה זכר למקדש-עיקר מן התורה בגבולין

ערבה בשביעי מאי טעמא דחיא "ותר כעת לבאר את הדיון שפותח את הסוגיה בשאלת נ

ערבה שלוחי בית דין "כיצד מסיקה הגמרא מן הטעם , הקשינו. על כל הקשיים שבו, "שבת

פתרון אפשרי לכך מצאנו ? בו מסורה ערבה לכל, שתדחה ערבה שבת האידנא, "מייתי לה

מבוססת על ההנחה כי , "האידנא נמי, אי הכי"גמרא שהציע כי שאלת ה, בדברי רבנו חננאל

פירוש זה נתקל בקשיים , אמנם. החלה אף בגבולין, קיימת חובת גברא מיוחדת בשביעי

.כפי שסיכמנו בסוף הפרק העוסק בפירושו, רבים

הלא הוא משניות , נפתח ברקע לדיון זה בסוגיה, לפני שנציע ביאור לדברים ויישוב לקושיות

:)ה, סוכה ד(מבואר במשנה . קות במצוות לולב ובמצוות ערבההפרק העוס

שם לורדין יוצא מנקרא וירושלים ממטה ליה הקוםמ? יצד כרבה עצותמ

... מזבח הידי צל עותן אזוקפין ובאיםו, רבה על שורביות משם ממלקטיןו

בע שמזבח הת אקיפין מיום האותוו... חת אעם פמזבח הת אקיפין מום יכלב

.עמיםפ

וסר חל עמעיד הברד, זקיפה בערבה שה בראבומ, חדמ. נים פשני להשתמע לכולה יו זשנהמ

, טילה נהיינוד, מזבח הקפת הל עדברת מסיפאה, אידךמ. בגדריה וולב למצוות בלותהת

ין במחלוקת העוצה נו זשנה מהבנתב. ולב למצוות לרבה עצוות מל שהותה זל עמלמד הברד

הולכת שפיכ. מנה מנובעות ההשלכות הל כלע, נטילה באמרד אן מבין וזקיפה באמר דאןמ

מוזכרת הההקפה שזקיפה באמר דאן מפרשי, ) במוד עוףס, גמ( המשך במבארת וגמראה

.לולב ביא הסיפאב

, וריא ארב: נה חר בר ברבה דריה בצחק ירב לבא ריה למרא): "ב,גמ (סוגיה בעיל לובאה הבר כאב רעתד .50

אותוו, חת אעם פמזבח הת אקיפיןם מיו הלכ': תנן דאה. בוך אמר אהוה דעליתא מלתא מך לאימא ואת

עיל להבאנו שפיכ". לולבב: לעזר ארבי דשמיה מבוך אמר אכי ה-' עמים פבע שמזבח הת אקיפין מיוםה

רבה עלרבאש, ן כםא, וכחמ. זקיפה באמר דאן משיטת בם הלה אדבריםו, ם"רמב הם גסק פךכ, )31 ערהה(

.גבולין ביקר עה לין אכךילפו, יא הביאים ננהג מנטילהה, סיני ממשה ללכהה ולבל): "א,דמ (ביי אשאלת לראשונה התשובתו ברבא דשמיה מביד זב רל שוונתו כם גזוהיש, פרש לראהנ

הבחנהה". מקדש לכר זבעה שה לבדינן עא ל- רבנן דרבהע, מקדש לכר זבעה שבדינן ע- אורייתאד

. שניה התשובה בביאור הא בך כעלו, גבולין לתייחסתמ ולב להמ, לולבכ ...:ביי איתיביהא): "ב,גמ (סוגיה בעיל לבואר מךכ. נטילה בערבה שיאי הבי אעתד

בע שיום האותוו, חת אעם פמזבח הת אקיפין מום יכלב: בייא יתיביהא !...נטילה ברבה עףא, נטילהב

אלננ חבנו רגירסת בייןע. דאורייתא מגבולין בף ארבה עיובח, דעתול!". ערבה ב- או לאימ. עמיםפ

ל ששביעיש, בוארמ". ?בדינן עלא דרבה ענא שמאי ומקדש לכר זיה לעבדינן דולב לנא שאימ: "שאלתול

כר זערבה בושים עאיןש, ביי אואלש, ה זכיצדו, וא המור גיוב חלאא, מקדשל כר זינו אושים עאנו שרבהע

?לל כמקדשל ףא, "מקדש לכר זבעה שה לדינן עבא ל- רבנן דרבהע: "תשובה הת אביי אדעת לקבל ליתן נאל, מילאמ

כוליש, "גבולין בתורה הן מיקר עה ליתל: "ניסוח לבריו דת אתקן לביד זב רל עהיהו, גבולין להתייחסב

.ביי אשיטת לם גקובל מהיותל

שלומי אלדר

86

ערבה שהבנה הפי לשאלהנ, "?בת שחיא דעמא טאי משביעי ברבהע: "גמרא האלתש

. ברא גובת חערבה בין אכןש, ררו בינו אדחיה העםט, ו זיטה שי פלע. זקיפהב

מצד שף אלע, היינוד". תורה הן מהיא שפרסמה לדיכ: "ו זיטה שעלב, וחנן יבי רנה עך כלע

די כה בגזור ללא שכמים חאור, קום מכלמ, ברא גובתה חינ אהרי שדחות לה לין אדיןה

. 51פרסום לתזכהש

צווה מפרסם לכמים חצו רברא גובת חאין שמקום באףש, גמרא הקשתהה, "כי היא"

ן מהוא שפרסמו לדי כ)י"ש ר- מים ישארב( ידחי למי נולבל", תורה בפורשת מאינהש

"!תורהה

ל עק רנעשית ויא הזקיפה בהריש, "ה לייתי מין דית בלוחי שרבהע: "גמרא הנתה עך כלע

נויטל שחשש הוב, זה כמקוםב, פיכךל. נטילה בוא ההריש, "סור מכל לולבל", כהנים הדיי

דחות לכמים חאור, טן קרבים הרשות במות ארבע איעבירנו ולמוד לבקי הצל אילך וידוב

, כמים חזרוג, ול גדחשש הו בכל למסור הלולבב. תורה הן מהיא שפרסמה לדי כשבת התא

.ספיק מינו אפרסום העם טאףו

ה בין אהריש, גברא הובת חשום משבת הת אוחה דרבה עאיןש, גמרא האלהש, "כי היא"

רשות בהעברה לחשש ההעדר ופרסום העם טהריש"! ידחי למי נומא ילכ", לל כברא גובתח

.שווה ברבה עמי ישבעת מחד אכל ביימים קרביםה

ו ביום הביעת קשאלתב. לולב באפשרית הפגיעה השיקולימ, אגמר החתה דו זפשרותא

". שביעי אמהוק א- ראשון מה לפקת מקא דיוןכ: "גמרא הסיקהה, שבת הת ארבה עדחהת

... חת אעם פמזבח הת אקיפין מום יכלב: "משנה הדבריש, רחך כלע? שביעי הווקא דדועמ

יום בשבת החייתד, ה זפיל. 52מורים אערבה ב,"עמים פבע שמזבח הת אקיפין מיום האותוו

ו זשיטה להריש, "ין דית בלוחיש "עם טת אא לאףו, פרסום העם טת אריכה צינה אשביעיה

. ראשון בלולב כשבת הת או בדוחהו, יא הברא גובת חשביעי ברבהע

שוןל(" יטלת נשביעי היום בתהא שיא התורה הן מערבהש", גמרא הקשתהה, "כי היא"

"! ידחי למי נאידנאה", ברא גיוב חתורתב )ח"ר

די יל ענעשית היא המזבח הובת חרבה עפיהל, אחת ה- אן כש ילוקות חיטות ששתיש, מצאנ

רסום פצורך לאה בשבת החייתד. ברא גובת חל כה באיןו, "ין דית בחילוש "כהניםה

ל עדיפות על כין אשביעי היוםל". ה לייתי מין דית בלוחי שרבהע" שך כל ענשענתו, מצווהה

.ו זשיטה לימים הארש

". דבר לומפי פעשות לדיכ: נינה חן בוסי יבי רמרא: "מים היסוך נגביל) ו"ה, ד"פ וכהס (ירושלמי בייןע .51

וספתא תעייןו. הם בודים מצדוקים הין אך כבשלו, תורה בפורשים מאינם שדברים ביים קה זורךצ

.869-870 מודיםע, וכה ספשוטהכ הוא ששביעי בעמידוהה, ראשון מהוציאוה שמאחרו): "ערבה וולב לרק פיש רמשנה לפירושוב (רימאי בייןע .52

."מקדש ביובה חיקרע

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

87

ל שמיוחד האופיה מובעת נשביעי בשבת החיית די כוברתס, את זעומתל, ניה שיטהש

, גבולין בבין ומקדש ביןב, ישראל מדם אל כל שאשו רל עיא הוטלתמ וב, ה זיום במצווהה

ינוא" ין דית בלוחיש "טעם שלבד בו זאל, ו זשיטהל. כזה שיוב חהפקיע לוזרים גבנן ראיןו

מוטלתה, ברא גובת חיא השביעי ברבה על שצוותה מהריש, כון נינו אף אהוא שלאא, ךרצנ

.53כהנים הל עק רלאו, דם אל כלע

):א,מד (לשונו בוב שביאונ. וחנן ירבי לקיש ליש רין בדיון הל עם גור אופכת שו זבנהה .53 .ערבה בצאת לדי כלמזבח ואולם הין בכנסים נומין מעלי בהניםכ: קיש ליש רמרא ?מרה אימ: וחנן יבי ריה למרא ית בקעת ביש אחוניא נבי רשום מוחנן יבי רמר אסי אבי ראמרד! מר איהו אאה! ?מרה אימ

!סיני ממשה ללכה ה- מים הניסוך ורבהע, טיעות נשרע: ורתןח ? תמימים בלמאד, ומין מבעלי במרה אימ? זקיפה בלמאד, להינט במרה אימ: לאא

- זקיפה בלמא דנטילה במרה אימ: וחנן יבי ריה למרא: "ך כוחנן יבי רדברי בבארש, ח" רפירוש בייןע

ל עובב סהדיוןש, נו לורהח מ" רירושפ". ערבה בלא ויה הלולב בעמים פבעהש קיפין מהיו שהז, ירושפ

צאת לדי כלמזבח ואולם הין בכנסים נומים מעלי בכהנים שקיש ליש רמר או בקר. לבד בשביעי היוםה

אולם הין בהכנס לאיסור הת אדוחהו, ברא גובת חהם מאחד וחד אל כל עלה חה זיום ביהרש, ערבהב

כלים במשנה הלשוןכ" ומין מעליב "נקט שלאא, צמו עטעם האותו מכנסים נרים זפילוא, דבריול. למזבחו

א ,ד מוספות תייןע ("שם לכנסין נאש רפרועי וומין מעלי באיןש, מנה מקודש מלמזבח ואולם היןב): "ט, א(

). הניםה כ"ד יוב חשביעי בחיובהו, נטילה במצוותהו, למדה נפסוק הן מערבה שסובר השיטת לק רכון נה זלכ, מנםא

מרה אימ: "חת אהןת ששובו תתיש, סיני ממשה ללכה הערבה שסוברה, וחנן יבי רשיב הך כלע. וא הבראג

מצוותה שכיוןש, ירוש פ- תמימים בלמאד, ומין מבעלי במרה אימ "- מינהו, "זקיפה בלמאד, נטילהב

תי שין בנתק לו זשיטהליתן נאל). ח" רשוןל" (מזבח הל עזוקפה לומין מעלי בהנים כתכן יאל, זקיפהב

זרים וומים מעלי בל שאשם רל עשביעי היום בגברא היוב חלח, נטילה ברבה עאמר דמאן להריש, טענותה

ייתי מין דית בלוחי שרבהע: "המשפטש, פנים ברנואבי שכפיו. יניהם בחלק לאיןו, תמימים הל עחל ששםכ

).48 הערה בם גייןע (זקיפה ברבה עשיטת בק ראמרנ, "הל ת אירשי פ"רש שאינור. תוספות הבעליי ו"ש רשיטת לסוגיהם ב"הרמבח ו" ריטת שין במחלוקת הלע סהוז

ת אה בקיפין המיםנהכ לאא, דם אכל לצוה מינהא"כ" ה לייתי מין דית בלוחי שרבהע: "גמרא הבריד

שר פה מתוספות התקשוה, ה זי פלע. נטילה בערבה שאומר הדברי לף אוא הכון נה זיעוןט, לומרכ". מזבחה

רבהע: "גמרא העם טל עבוססת מו זקושיה שבינו הםה". ידחי למי נאידנא הכי היא: "גמרא הושייתק

אשרכ, אידנא הבת שדחות לכך מהסיקן לית ניצדכ, תמהוו, י"ש רפירשו שדרךכ, "ה לייתי מין דית בלוחיש

היה יברא גכל שחייב מה זין אדייןע, נטילה בערבה שאומר הדברי לאףש, רור בדבריהםמ. כל ליא הסורהמ

כפי , י לדיון אם ערבה בנטילה או בזקיפה"כך גם מוכח מפירוש רש(וחייבים בה הכהנים בלבד , חויב בהמ

).44שהצבענו בהערה ואז , שמא ערבה בזקיפה, האחת. שבפיו של רבי יוחנן שתי תשובות שאינן תלויות זו בזו,על פי זה ביארו

שמא חייבים בה תמימים בלבד ולא בעלי , שאף אם ערבה בנטילה, והשניה, יזקוף כהן אחד על ידי כולם

ן שאכ, ועיין שם. ה אמר ליה"א ד,עיין תוספות מד(לפי הנחתם , כשם שאין ישראל חייבים בה, מומים

שוב אין , א שם שהצביע על כך שלפי זה"ועיין במהרש, התקשו מדוע לדעת אבא שאול לא יכנסו אף זרים

שמצוות נטילה נאמרה רק לגברי הכשרים לבוא בין , לדבריהם יש לומר"). שלוחי בית דין מייתי לה"לומר

.ועיין בערוך לנר שכך באר, האולם ולמזבח בשיטתם העקבית בשאלת מקומה של ההלכה למשה מסיני י והתוספות נעוץ"שורש שיטתם של רש

בהן הראינו כי לדבריהם לא ייתכן קיומה של הלכה , 28- ו15עיין לעיל הערות . כקובעת גדרי דין דאורייתא

אף כאן נכון הדבר . שכן עצם קיומה הופך כל לימוד מן הפסוקים בדין זה למיותר, למשה מסיני שכזו

היה עלינו לשלב בין , ם"ח והרמב"כשיטת הר, דין ערבה בשביעי כחובת גבראעל מנת להבין את . בשיטתם

היקש הפסוק ללולב לימד ). ח"בביאור שיטת ר, עיין לקמן בפרק ה(הלימוד מן הפסוק להלכה למשה מסיני

שלומי אלדר

88

, אחרונה השיטה הפי לק רהיאמר לכולהי, "ידחי למי נאידנאה, כי היא: "גמרא התושייק

מוכ. זה הזמן למקדש בשבת החיית דל שהשלכה לסיס בש יו זשיטה לקר. ח" רציין שפיכ

, מקדש בליו עוזרים גאין שכשםו, ה זיום בקיים הברא גחיוב מובעת נשבת החייתד, לולבב

". שבת באפילו ומן זבכל וקום מכלב "וא ההגונ; גבולין בליו עגזור לין אךכ

, גבולין בבת שדחה תערבה שומר למינא אווה הל כןאי, ראשונה השיטה הפיל, את זעומתל

ך כלע. עדרנ, "ין דית בלוחיש: "שבת הדחיית להתנאיו, לבד בביאים ננהג מוא היובה חםש

צד משביעי הבחרנ םא, ממילאו, נטילה בו אזקיפה ברבה עם אגמרא במחלוקת היטשהנ

שביעי הבחרנ, מא שוא, "ידחי למי נאידנאה "שאלת לקום מש יאזו, ו ביש שגברא היובח

.אידנא הבת שידחה שכאן מהסיק לקום מלל כאיןו, לבד במסוים היוםכ

י כנמצאו, ח" רירוש פל עהקשינו שקושיות היטב היושבות מגמרא המהלך לה זסבר הי פלע

טעם לזדקקת מהגמרא שמכךש, קשינו האשיתר". מית רא קגברא אבראג "בחינת בןה

יצד כובן מא לובש, ן כאםו, שבת הדחיית לוא הכרחי הה זטעם ששמעמ, "ין דית בלוחיש"

. ייך שה זעם טין אוב, זה הזמן לשם מלמוד ליתןנ

ועל גביו קבעה ההלכה למשה מסיני שבערבה , של שבעה ימים במקדש ויום אחד בגבולין, על המבנה הדומה

אין כל מקור אחר לדין מיוחד הקיים , אם לא מקבלים שילוב שכזה. בשונה מלולב, הוא השביעייום זה

דבר שוודאי לא , הרי שחיוב זה נמצא בראשון, אם נקיש ערבה ללולב לגמרי. בשביעי בשונה משאר הימים

כל הרי שהפסוק או ההלכה ישמשו ללמד על עצם מצוות הערבה-אם לא נקיש . ניתן להיאמר בערבה

. ולא נותר דבר שייחד את השביעי, שבעהאינו מציין שום ייחוד שקיים ביום , " אוקמה אשביעי-כיון דקא מפקת לה מראשון "מתחייב ש, ממילא

שלוחי בית דין "והטעם היחיד לדחיית השבת הוא ש, אלא הוא מצד שהוא יום המסוים בלבד, השביעי

. מתחייבת הבנת שאר הסוגיה כאמור לעילמכאן . שנאמר לפי זה לדברי הכל, "מייתי להערבה זו היא ): "ג, סוכה ד(זו לשונו . ם בפירוש המשניות"עניין נוסף שיש לבאר כאן הוא שיטת הרמב

". והיה מנהג נביאים ליטלה בלא ברכה, חוץ מערבה שבלולב יטלתנהלכה למשה מסיני שתהא ערבה

יתחייב , למאן דאמר שערבה הלכה למשה מסיני היאכי , לכאורה הדברים עומדים בסתירה למה שפירשנו

שאז קיבל את תיובתת הגמרא על , אכן נראה שכך סבר בכתבו את פירוש המשניות. כי מצוותה בזקיפה

וכפירוש , וממילא את דברי רבי יוחנן פירש כאומר שני טיעונים שונים, מאן דאמר בזקיפה כמוחלטת

.התוספותולומר שלא , דבריו כאן בשיטה אחת עם גישתם העקרונית של התוספותאין בדבר כדי להעמיד את, אמנם

. השמיע לנו בפירושו המקורי למנהג הנביאים, זאת. קיבל את ההלכה למשה מסיני לדברי אבא שאול

שנחלקו מאן , כי פירש את הסוגיה באופן דומה לדרך בה ביארנו את שיטתו בהלכות, בביאור הדברים נראה

, למאן דאמר קרא. ר הלכה אם יש בערבה יום שיש בו חובת גברא או שאין בהדאמר קרא ומאן דאמ

, לפיכך. ומחוייבים בה כל ישראל בין במקדש ובין בגבולין, הנטילה ביום השביעי היא בתורת חובת גברא

.ואף האידנא, תינטל בברכהד בדומה לניסוך נאמרה הנטילה במקדש בלב, לדעת רבי יוחנן שערבה הלכה למשה מסיני, לעומת זאת

, לפיכך נטלוה הנביאים במקדש בלא ברכה. ואינה נוהגת בגבולין, אין בנטילתה חיוב גברא, ממילא. המים

כך . וכך לא ייכנס זר או בעל מום בין האולם ולמזבח, שאין הם מחוייבים מן הדין לצאת בערבה, להורות

כמו , ואין לה עיקר בגבולין, רא נאמרהשכן לא בתורת חובת גב, גם ידעו האידנא שאין ערבה דוחה שבת

.שפירש רבא

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

89

וקמה א- ראשון מה לפקת מקא דיוןכ: "מסקנה הפי לק רזה הזמן למדה לגמראה, כןא

גברא הובת חדין מהריש, "ין דית בלוחיש "טעם לריכים צנו אין אוב שפיהלש, "שביעיא

ה באיןו, זקיפה בערבה שמינא אהווה הפי לק רצרכה נגמרא בה זעם טזכרתה. לה עתינןא

. צמה עצד מבת שתדחה שברא גובתח

םג. דרבנן מיא הזה הזמן ברבה עצוות מי כוכח מםש, סוגיה ההמשך מהקשות ליןא, ן כמוכ

זוהיו, יא הביאים ננהג מזה הזמן בצוותה מזקיפה בערבה שסוברים הלדעת שתרץ נןאכ

ערבה שסוברים העת דפי להראמ נגבולין למקדש הין בהשוואהה. רבא ווחנן יבי רעתד

.54דאורייתא מוא הזה הזמן ביובה חממילאו, נטילהב

יום לםשווי מועמדיםכ, אחרים החג המי ית אגמרא העלה מדוע מם גובןמ, ה זי פלע

ל כין אמצווה הצם עמצד ששתמע מכך משרא, שבת הידחה תו ביום ההיות לשביעיה

גמרא הבינה הו בשלב באמר נה זלכ. ימים האר שני פל עשביעי היום להותית מדיפותע

דחיית להטעםו, זקיפה בערבה שאומר השיטתכ, יוחדת מצווה מל כשביעי בין אאכןש

ח " רדברי לתירה סל ככך ביןא. ימים השאר בף אשייך העםט, "פרסמה לדיכ "וא השבתה

ערבה שסוברים השיטת בנאמרוש, "יטלת נשביעי היום בתהא שיא התורה הן מערבהש"

.להינטב

רבה עסוגיית מסקנותמ. 6

ם "רמב הברי דולים עה בם גי כאינור, רבה על שסבוכה הסוגיתה בה זקיף מיון דאחרל

ל שיומה קת אדחות לדי כפסוק הן מלימוד ביןא. ודמותק הסוגיות בבריו דם עחד אקנהב

בי רל עף אן הקובלות ממים הניסוך וטיעות נשר עהלכות ששםכ. סיני ממשה להלכהה

יטתו שהבנת לסוד יבן אהווה מרבה עלכת הם גךכ, כתובים הן מלה אינים דלמד שיבאעק

.פסוק הן ממצווה הל שיקרה עת אלמדש, אול שבא אלש

ינהא, הלכה הן מנתחדש שטוען הזה לפסוק הן מדין היקר עת אלומד הןי במחלוקתה

ופיהא, אולא שב אדעתל. תוכנה בלאא, עניין בסיני ממשה ללכה הל שיומה קצם עשאלתב

ת אזו להעניקו, ולב למצוות לרבה עצוות מהקישש, פסוק בקבעו נרבה עצוות מל שמהותהו

, אחותה מיא הונה שוב, רבה עצוות מפרטימ רט פימדה לסיני ממשה להלכהה. ו זל שופיהא

.ה ביש שגברא היוב חל שמנו זהואו

, חולקים הין בלשהיה כינ מפקא ניימת קאםה, מאמר הת אתחנו פה בשניה השאלה הגביל

דעתל. רבה עצוות מל שקורה מדבר במחלוקת לבות רשלכות הנו לציעה מו זוגיה סי כראהנ

ל כמקדש ביא הנוהגתו, נטילה בצוותה מי כחייבתה, פסוק במצווה הל שמקורה שסוברה

ל שרקפתו קל ערבה עיטול ליוב חוטל מה זיוםב. דאורייתא משביעי היום בבגבולין ובעהש

.זה הזמן באףו, שבת באפילו ומן זבכל והוא שקום מכל בישראל מדם אלכ

.נטילה בערבה שסוברה, ביי אדבריח ל" רגירסת מוכח מכןש, 50 ערה העיל לייןע .54

שלומי אלדר

90

נוהגתו, זקיפה ברבה על שצוותהמ, יא הסיני ממשה ללכה הרבה עי כסובר ה לדעת,עומתול

גבולין בף אהנהיגוהוו, מקדש ברבה עיטול לוא הביאים ננהגמ. בעה של כלבד במקדש ביאה

ערבה הין אמעשה ללכהה, מנםא. בת השת אוחה דינו אבגבולין שה זנהגמ. אידנא האףו

זמן ביןב ,גבולין במצווה הלות חולםא, גמרא המסקנתכ, למא עכולי לזה הזמן בבת שוחהד

.ו זמחלוקת בתונהנ, זה הזמן בבין וביתה

לכה הוללים שינםא" ראיק "- סקנותמ. ה

רבהע, תטיעו נשרע: "לושה שענייניהו, סיני ממשה ללכה התקבלה ני כימד לוחנן יביר

. הלכה הדי יל ענתחדשוו, בכתב שתורה במז רהם לין אלה איניםד, דעתול". מים הניסוךו

. פסוק במקורה שהלכות השלושמ חת אל כגבי לטענוש, ולקים חמו קו זהנחהל

להע, ליהןם א"רמב הבנו רל שבהתייחסויותיוו, דבר בנוגעות הסוגיות בעמיק מיון עאחרל

לכה הנאמרה שיבלו קם הםג. ו זבהלכה שמסורה הל ערערו עא לולקים חותם אי כידינוב

חדשת מדינים הל שיומם קצם עת אלא שפירשו שלאא, לה אעניינים בסיני ממשהל

יטהש. כתובים הדרשת בעיקרם שדיניםב, סוימים מדרים גקבוע ליא האה בלאא, כההלה

מתבהרת ותבארת מהיאו, לה אהלכות בדנות הסוגיות בבים רשיים קיישב לדי כה בש יוז

.ם"רמב השונות לתוךמ

י "ש רבראשםו, חרים אאשונים רמדבריו, מחלוקת בו זיטה שנויהש, הראינו שפיכ, מנםא

ל שיומה קת אפסוקים הן מהלכות הת אלומד שה זלל שדעתם לי כולהע, תתוספו הבעליו

אורייתא דדין למתייחסת הסיני ממשה ללכה היתכן תאל, טענתםל. כל וכל מהלכהה

ן מלימוד הת אופךה, סוים מעניין בסיני ממשה ללכה הל שיומהק. פסוק הן מנלמדה

. דין הל שבלעדי המקורו להלכה האתו, מיותר לפסוקה

הראינוו, ו זם עו זיטות השת אימתנו ע55בהערותו, ם"רמב השיטת בתמקדנוה, מאמר הגוףב

עקבות בה זעניין בלךם ה"רמב הי כראינוה. שיטות הבשתי שעקביות הת אדרך הל כאורךל

יישובן והבנתן לב רעזר כמשמשיםו, ומה דישה גל עצביעים מפירושיו ודבריוש, ננאל חבנור

. סוגיות הלש

משה ללכה הכירהזמה, ענית תמסכת בגמרא לפירושו בננאל חבנו רברי דת אביאנ, סיכוםל

: )א,ג( בריו דלוא. ו זסינימ

רבהע: וחנן ירבי דשמיה מאמרד, יא המרא גבעה שמים היסוךנ, אסיקנאו

פוזרות מטיעות נעשרו, חג המי יבעת של כמים הניסוךו, ג חל ששביעי היוםב

יכ, ידינו במרא גולן כאלוו... שבילן באה סתי בל כורשין חאה סית בתוךב

.ם הינסי ממשה ללכהה

ם עמחלוקתם מתוספות ולמסתעףי ו"ש רשיטת לוספות נתייחסויותה. 53- ו28, 15 הערות בעיקרב .55

.44- ו33, 26, 22, 20, 19, 17 הערות במצוא ליתןם נ"במרה

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

91

הן מחת אכלב. הלכות הן מחת אל כננאל חבנו רנסח מה בדרך הל עדעת הת אתת לשי

יסוך נהלכתל; "ג חל ששביעי היוםב: "וסיף הרבה עהלכתל. שהו מורע גו אוא הוסיףמ

היתר הת אשמיט הטיעות נשר עתבהלכו; "חג המי יבעת שלכ: "מילים הת אוסיף המיםה

. רמוז לוא הנסה ממה להבין לשי". שנה האש רדע "שבילן בחרושל

בי רשיטת באמרוח נ" רפרש מותם אגמרא הברי די כביארנוו, ו זמרא גבאנו ה23 הערהב

משה להלכה הגדירהמ, גמרא היארהב, שיטתו לףא. כתוב הן ממים היסוך נלמדה, קיבאע

. פסוק הן ממשתמע שפי כלאש, חג המי יבעת שלכ חיוב הל חי כסינימ

ריה, יימינן קקיבא עבי רבשיטת שאחרמ. בריו דמאיריםח ו"ר השון ליטב הובנתמ, ה זפיל

, "סיני ממשה ללכה ה- מים הניסוך ורבה עטיעות נשרע: "וחנן יבי רימרת מת אבאר לישש

בעה קלאא, לו אינים דל שיקרם עת או זלכה הידשה חאל. קיבא עבי רבינה הה בדרךב

.יימים קינים דל שגדרים ורטיםפ

: הלכה הימדה לותם אםיגדר האלוו

גברא החיובו, ימים הבעת שכל ביובה חצם עהרי ש-" ג חל ששביעי היוםב רבהע". א

ברא גיוב חי כק רימדה להלכהה. ולב למצוות מפסוק בלמדונ, הם מאחד בה ביש שמיוחדה

.שביעי בערבה בל חהז

ריבוי הן מלמדנ, חג בים מנסך לחיוב הצם עהרי ש-" חג המי יבעת שלכ מים הניסוךו". ב

פסוק הן ממשתמע שפי כלאו, חג המי יבעת של כוהג נה זחיוב שימדה להלכהה". נסכיהםו"

.ששי היום בק ררמזהש

עד "והשמיט " (בשבילןטיעות מפוזרות בתוך בית סאה חורשין כל בית סאה נעשרו". ג

ודין שדה אילן שחורשין בו כל זמן , איסור תוספת שביעית בכללו, שכן - ")נהראש הש

ההלכה משמיעה ". בחריש ובקציר תשבת: "כל אלה נלמדו כבר מן הפסוק, שהוא יפה לפרי

. 56מזה של המורכב מנטיעות, לנו כי שונה שיעורו של שדה אילן המורכב מאילנות בוגרים

.שמיא דסייעתאב, ו זעה דניתוח בביארנו שמו ככלה

מקורם בחלוקות הדעות הין בינה מפקא נשנה יאםה, מאמר בנו דה בשניה השאלה הענייןל

כאן לכרע היה האל, טיעות נשר עסוגייתב. סוגיות הת אמאחד הו קצאנו מאל, דינים הלש

רבה עוגייתס; סוימים מפרטים בלים קבדלים המצאו נמים היסוך נסוגייתב; כאן לוא

הומצו הצם עהבנת בהותי מבדלה, דין הקור מדבר במחלוקת הצרה יה בדהיחי היתהה

.גדריהו

יש שיתכןי. משניות הפירוש להקדמה בו זשון לנקטם ש"רמב הברי דיארנו בכךש, 15 ערה העיל לייןע .56

פירוש להקדמתו במביא שסיני ממשה להלכות המנייןם ב"רמב היטת שהבנת לתח פפתוח לדי כה זביאורב

בדוק להיה יעניין מךא, הלכות הן מחת אל כגבי לרטני פבירור וב ריון עבןומ כורש דדברה. משניותה

נחלקו שמי נכי הין אולםא, יומן קצם על עדם אחלק נא לונה מוא הותן אהלכות הכל שומר לו זפשרותא

.תוכנןב

שלומי אלדר

92

אין שזמן בדינים הל שלותם חוא ה)א,ד( טן קמועד בגמרא הבר כצביעה הליו עחד אבדלה

ל שסירתןמ, סיני ממשה להלכה הן מדינים הקור מת אלומד שמיל. יים קמקדש היתב

זמן בק ראחרות התי שם גוהגותנ, מים היסוךנ כמוש, למדת מחת איחידה כהלכות הלושש

ל שיקרם על עלמד לו זלכה האמרה נלא שסובר ופסוק הן מלומדן ההז, את זעומתל. ביתה

.57ם שגמרא המורה שפיכ, יניהן בה זיקש הקבל יאל, דיניםה

הלכת בק רמש מל שבדל הו זינה מפקא נוצרתי, מעלה לארוכה בביארנו שפיכ, אן כםג

ם אק ריא המחלוקת בנתונה השאלהה; לבד במקדשבשייכת , מים היסוך נותמצו. רבהע

רק וך אתבטא מהבדלה, טיעות נשר עענייןב. אחרות ההלכות התי שת אליו אדמותל

, צמו עדין הגדרי לגיעה נל כו לין אךא, יים קמקדש הית באין שזמן באיסור הל שתקפותוב

.והג נהאיסור שזמן בוסכמים מם הי כייתכןש

ל שופיה אל כת אשנה מזה הזמן בף אחל היוב חםש. יא הונה שרבה עוגייתס, מנםא

ה זיןד. )גבולין בוהגת ניא הוב( שביעיה יום בברא גובת חל שיוחד מין דה למקנהו, מצווהה

. זה הזמן בוהגת נרבה עאיןש, סיני ממשה ללכה הרבה עאמר דמאן כסבור נם איים קינוא

. דפרק בדנו שפיכ, בות רשלכות הו זמחלוקתל

עיוני רסבר ה- קיבא עבי ריטתש. ו

לכהה "מונח לכולל היחס בדעת הת אליו עתת ליש שושא נל עאן כצביענ, ה זאמר מסיוםל

תוך משתיים בי כעיל לאינור. ה זמונח לקיבא עבי רל שייחודי הביחסוו, "סיני ממשהל

בי רציעה, ורתן חית בקעת ביש אחוניא נבי רשום מוחנן יבי רנה מותן אהלכות הלושש

ית לקיבא ערביד: "יניהן בישר קף אפרישי מ"ר הלמידת. פסוק מלופית חרשה דקיבאע

, "לכתא הקיבא ערבי ליה לית למי נמים היסוך נבי גהאד, טיעות נעשר דלכתא הך היהל

. אול שאבא כסברו, יה לית לרבה עבי גאףש, מסקנה התבקשת ממכךו

טיעות נשר עלכות הגבי לקיבא עבי רל שעתו דביאורם ב"רמב הלךה ה בדרך הפי לםג

, רבה עלכת הגבי לאול שבא אל שעתו דהסבר בקט נה בדומה ההדרךו, מים הניסוךו

ש ייחודית יישה גי כמצא נשובו, רבה עהלכת לו זגישה בצדד יקיבא עבי רי כומר לסתברמ

. ול

קיבא עבי רורש דהל, וספתנ" לשתשומ "סיני ממשה ללכה העקבות בתחזקת מו זנחהה

:)א,ט פנחותמ( פסוקים בקורמ

פירוש להקדמתו בצוותא בנאן מלאו, לה אלכותם ה"רמב הילק חדוע מהסביר לולי אש יה זי פלע .57

ם גמורים אם שדבריוש, קודמת ההערה בוביארנ שדרך במשיך נםא. 1 הערה בהצבענו שפיכ, משניותה

תון נזו לו זיקשן ההריש, ילקן חלפיכך שאמרנ, דם אלק חא לליה עדרך בניסחןו, פסוק במקורן שדעהל

.םד אחלק נא לליהם עדברים בעוסקת הו זשימה רואם תינו אלפיכךו, מחלוקתב

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

93

ניש" שמןב ","שמןב ":)בי, זיקראו(ומר ללמוד תהמ: ומר אקיבא עביר: ניאת

כל כוא הריה: ומר אייתיה, חדא" שמןב "לא אאמר נא לילוא? עמיםפ

איןו, יבוי רחר איבוי רויה, "שמןב" "שמןב: "כתב שכשיוע; לוג למנחותה

...ג לוחצי לכתוב היעטו מ- מעט ללא איבוי רחר אבוייר" שמןב "ולו כיום הל כרבה מתה אםא! קיבאע: זריה ען בלעזר אבי רו למרא

, נזיר למן שרביעיתו, תודה למן שוג לציח, לאא! ך לומע שיניא, "שמןב"

.סיני ממשה ללכה ה- נדה לדה נבין שום ישר עאחדו

, נדה לדה נבין שום ישר עחד אלכת הת אם ג)א,גע( דה נסוף בגמרא העמידה הה זסיס בלע

:פסוקים במך סה לנמצאש

.לכתא הזריה ען בלעזר ארביל, ראי קקיבא ערביל

, פסוקים בקיבא עבי רדעת לקורן מי כגמרא הסיקה מללו ההלכות הלוש שגבי לםג, ן כםא

כל ביכ, ה זואה קרה מך אי כומר לסתבר מאל! ואר הב דלאה, סיני ממשה לתחדשו נלאו

ונה שתפיסהו, ו ליתה החרת אישה גדאיו. יא הונה שקיבא עבי רל שישתו גאלה ההלכותה

.ורשיה שחר אהתחקות לישש, "סיני ממשה ללכהה "מונחל

ציענ. 58קיבא עבי רל שכוללת הגישתו למדניל-עיוני המישור בבנה הגבש לידינו בלה עאל

מגליםו, ה זהקשרס ב"ש במובאים הגדיים אותקור ממה כעקבותב, רעיוני הישור במסברה

:)ב,טכ( מנחות בגמרא הספרת מךכ. מפתיע וחר אן פנול

וא הרוך בהקדוש לצאומ, מרום לשה מעלה ששעהב: ב רמר אהודה יב רמרא

ל עעכב מימ, ולם על שבונור: פניו למרא; אותיות לתרים כקושר ויושבש

?דךי, מו שוסף יר בעקיבא וורות דמה כףסו בהיות לעתיד שש יחד אדםא: ו למרא

.לכות הל שילין תילין תקוץ ווץ קל כל עדרוש לעתידש !י לראהוה, ולם על שבונור: פניו למרא .אחורך לזורח: ו למרא יוןכ. חו כששת. ומרים אן הה מודע ייה הלאו, ורות שמונה שסוף בישב ולךה

משה ללכהה: הן לרמא? ך לנייןמ, ביר: למידיו תו למרוא, חד אדבר להגיעש

.עתו דתיישבה נ!סינימ

בי רומרא, וצרו יליו עהעיד שפיכ, פסוקים הן מקיבא עבי ררשד ותוא, קראי אדיןב, נהה

תא? יוצרות הת אקיבא עבי רופך הה זיצדכ! סיני ממשה להלכה בוא המקורו שקיבאע

מורות גשותדרו, פסוקים הן מוא הורש דיני מסמשה להלכות כל כפי במקובלות ההלכותה

.תמההא"! סיני ממשה ללכהה: "שם בוא הכנהמ

: )א,ה מדהנ( ותר יף אורפת גענה טקיבא עבי רשמיע מחר אבמקום שלאא, לבד בו זאל

.229-233' עמ, ספר שני, "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", השל. עיין בא .58

שלומי אלדר

94

נים שלש שבת מחותה פךכ, סיני ממשה ללכה הולה כתורה הלכ ששםכ

.59סיני ממשה ללכה הכהונה לשרהכ

בם רי פת אששאלוכ" סיני ממשה ללכהה" בקיבא עבי רל שלמידיו תלוקת נמקרה באל

ל כגבי לותו אואלים שיו הול, הה זנראה הכל כיתה הקיבא עבי רל ששובתות. בריו דמקורל

שר עחד אל שקורם מל עוא, מים היסוך נל שקורו מל עואלים שיו הם אםג. חרת אלכהה

"!סינימ משה ללכהה: "מטבע האותה בבאיק עבי רהם לונה עיהה, נדה לדה נבין שימיםה

ספר מגדירמ, "סיני ממשה ללכהה "מושג היןא, קיבא עבי רל שדידול. נותנת ההיאו

. חרת או או זלכה הובעת נמנו ממקור הל עף אצביע מה זונח מיןא. לכות הל שצומצםמ

. ה פבעל שורה תל שנביעתה וניקתה יקור מת אמבטאו, ותר ירבה הללי כינו הה זינוחמ

.שיטה ההבנת ללאא, דין הל שמקורו ליתה הא לבאקי ערבי לתלמידים האלתש

ל כדרש ולכות הלימדם שחרא, "לכות הל שילין תילין תקוץ ווץ קל כלע "בם רדרש שחריא

וונת כזו שך לניין מ-" ?ך לנייןמ, ביר: "למידיו תאלוהו שזא, פסוק הן מהן מאחת וחתא

וד סהוז: הם לנה עך כלע? ורה תל שמיתה אזו שך לנייןמ? שדרו לש יכך שך לנייןמ? פסוקה

חדש מינניא. סיני מממשהו, דור לדור מהשתלשלותה ומסורת הוד סהוז, ה פבעל שורהת

.רבותי מיבלתי קותה אדרך הת אמשיך מניא, ברד

ל שקודש הוחר "ל עמדברה, וק קרב הדברי בעייןנ, דברים השר פת אעומק להבין לדיכ

:)לנו שהדגשותה, ז ירק פקודש הכמתח, אלק חקודשה ורותא( שונו לוז". סיני ממשה ללכהה

בואת נהיאש, מאירה האספקלריא הל שיחודב, נבואה הל שקודש הוחר

קודש הוח ראותו מצביונו בשונה מואה, נביאים הדון אל שבואתונ, תורהה

הולכות ההלכות הת איוצר שקודש הוח רותו איןב, ה פבעל שורה תלש

יו פעלש, כללי הקודש הוחרו ות איןב, הור תל שעצמותה ממתחדשותו

וחר. ה פבעל שתורה הל שפינה הבני אהןש, סיני מלמשה שהלכות האמרונ

, לכותית מבורה גלא מהלכותי הרוחו, ידיאלית אפארת תלא מוא הנבואהה

.עשיתמ

יא הבשיאהש, נבואה הל שהז, אחדה. קודש הוח רל שוגים סניש, ה זול מה זציב מרבה

וא השניה; )הנגדה הי פלע, בכתב שתורה במדובר שראהנ( תורה התאבונ, בנו רהש מבואתנ

. ולם על שברומו שעניינים בוסק עראשון הקודש הוחר. ה פבעל שורהת, ריק, הלכה הל שהז

ורדי. וא העשימ, עומתו לאחרוןה. פארת תלא מואה. דולים גאידיאלים ורכים עצייר מואה

סימן אלף חלא וכן , א חלק א"עיין תשובות הרשב(גמרא בה זיפור סל שמקורי הנוסח ההיה שראה נךכ .59

ה מי פלע. קיבא ערבי ללמידיו תו למרו אה זמשפטש, ם"מהר ההגיה שפי כלאו, )שכך גרסו, חוות יאיר קצב

ם "מהר הת אאילץי שקוש הייפתרו, ם שסיפור ההקשר בדברים התיישבוי, שם העזרת בהמשך בנבארש

.64 ערה הייןע. הגיהל

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

95

עניינים בוסק עאינוו ,מעשה הולם על עפועל בוא הולךמ. לכות הקובע ופרטים לואה

.60גדוליםה

וח רותה אל שוגים סשני ללוקה חשנהי, "ה פבעל שתורה הל שקודש הוחר "תוך בםג

וחר" כרב הגדיר מותוא, השניו, ורה תל שעצמותה מלכות המחדש הה זוא האחדה; קודשה

". ה פבעל שורה של תפינה הבני אהןש", יני סמשה להלכות המסרו נרכוד, "כללי הקודשה

דברי מראהנ, הלכות הל שראשון ההסוג מוא הורכב מה פבעל שתורה הל שרובה שף אלע

סוג למשתייכות ההלכות הל שכמותן בעוץ נינו אדברה. ותר ירבה הולל כשני ההסוג שרבה

רהבוג "לאים מהם שכך באופיינים מסוגים הניש, קום מכלמ. יסודיותן ואיכותן בלאא, הז

".עשיתמ, לכותיתמ

הלכות בו אה פבעל שתורה הול מבכתב שתורה בוסק עינו ארבה. דברים הת אנבארו

קודש הוחר בלאא, סיני ממשה לנאמרו שהלכות העומת לורה תל שעצמותה ממתחדשותה

, נזירה, רב הל שלמידו תארב" קודש הוחר "מושג הל שוראתו התא. דברים האמרו נבהש

:) אותא, ק ארפ( קודש הותאור לבואו מפתיחתב

, ך"תנב, עתיקהה, שראל יכמת חאשית רואה, קודש הוח רוא, נבואיה, רוחה

, והנגלית, רזיתה, פנימיתה, עיונית הספרות בך כאחרו, מדרשים ובתלמודו

.המחקרית ואה, איך הלא אמהה, עניניה, לימודי התוכן האל, המ האל, יךא הוא הרוחה

.רוחה

בכתב שורה תל שוכנה תל עדבר מרב הין אי כביןנ, ופרקנ לנזיר היבר דת איישם נםא

ן המנו מהמקורו, תהוותן הרך דלע, "יךא" הל עלאא, ה פבעל שורה תל שוכנה תעומתל

.הלכתיה קורמ הן מאן כנבדל הה זוא הנבואי הקורמה. ונקותי

ל כין ארהו תל שעצמותה ממתחדשות ההלכות הל שכמותי היתרונן לדועמ, ן כםא, רורב

קוריותמ, סיני ממשה לנאמרו שההלכות שריה, מקורב, התהוות הדרך בנים דםא. תושיבח

ם גבתוכהו, ולה כה פבעל שתורה הל שפינה הבני אן הן הלפיכךו, ותר ין הסודיותי, ותר יןה

.ורה תל שעצמותה ממתחדשות ההלכותה

ל ע שכך ביאה, ביםכתו הן מנדרשת הזו לסיני ממשה ללכה הין במקובלת ההבחנהה

פי לחד אלכ, כה בורש דזה וכה בורש דזהש, אחרונה בן כאין שהמ, חלוק לין אראשונהה

ש י- דין לאםו, קבל נ- לכה הםא: ")ג, חבמות ישנהמ( אמרו שואה. יניו עאות רלפי ובנתוה

) מ'מע, ילת שרבר ה"ו מהדורתמ( משנה הפירוש להקדמתום ב"רמב הילק חךכ". שובהת

מלכות הפירת סאשרכ, לה אמות שנושאות הספירות לרב הומזר, "לכותמ"ו" בורהג", "פארתת "מיליםב .60

יתן נה פבעל שתורה לבכתב שורה תין בומה דשוואהה. מוחשי העולםב, צמה עהתגלות לנוגעת הו זיאה

.כאן להשלם ום שיןיע. א, אתורה האורות במצואל

שלומי אלדר

96

כבר שכיוןש, ותר יאוחרים מדינים לף או זלוקה חרחיבו החריםא. )ג, א( מרים מותבהלכו

. 61הם בדון לין אובש, הלכה לנחתמו ותקבלונ

מתחדשות ההלכות הל שקודש הוחר; אן כתהלכות מונותש" וחותר "תיש, ראה נךכ, ן כםא

הביןל, לתרץ והקשותל, מילתא לילתא מדמות לכולתו יתא, אדם הכל שת אבטאתמ

שלמ, ליון עמקור מסיני ממשה להלכות הלשקודש הוח רובעתנ, עומתהל. שלחד ודעתומ

ת איא הונקת ימנו מאל. שכל היקורת בלא לנכונה כמתקבלתה, "קסיומהא "מין כיוה

בהגדרת שגדולה החשיבות הם געוצה נכךב. ליה עערער לכוחו בין אלפיכךו, מכותהס

. לכה הל כל שקורהמ

ף אפינה הבן אוא הסיני מלמשה שהלכות הל שקודש הרוח שרב הבריד, ה זאור לךא

ונים שקורות מני שריה. עיקר ולל כובנים מינםא, ורה תל שעצמותה ממתחדשות ההלכותל

וצרו נ- לו אאילוו, ן הקבלה הולדת ת- לו אלכותה! ותרים סאף שאפשרו, ם התכליתב

בן איא הקבלה הם אה פעל שבתורהב שכל לש יבוא מהמ! כליים שניתוח וקירה חתוךמ

?לה שפינהה

. ורגשת מיתה הא לו זתירה סקיבא עבי רצל אךא, תירה סאן כש יאשון רמבטב, כןא

חכמת בקע רו לאין שדםא? כיצדה. 62תאחדו הכוחות הניש, אחד ליו הדברים הניש, דרבהא

משהל לכהה "בחינת בשבילו בהיהי, ישמע שתימטי משפט מכל שריה, מתימטיקהה

אתו, משפט הוכחת הת אפניו בציג תם אףא. הנמקה וגיון הל כה באין שקסיומהא, "ינימס

.פניו בתום חדבר הישאר ידיין ע- ליו אגיעו הה בדרךה

תנסה הא לעולםמ. מתימטית החשיבה הכולת יסרה חדם אלאותוש, כך מובע נדברה

הוכחה השיטות בליג רוא היןא, ו זכמה חל שסודותיה ית אכש רא לעולםמ, כזו שחשיבהב

.לה אדברים בעם טוצא מוא היןא, לפיכךו, היקש הדרכיו

תורה הכמת חרכישת בדובר מאשר ככמה ומה כחת אלע, נושית אחכמה בדבר הכון נאםו

ל שעצמותה ממתחדשות ההלכות הל שקורן מת ארב הכנהמ, פיכךל. לוקית אכמה חהיאש

כל שהוז. ורה תל שאמיתה למכוון שודב לאנושי השכל הה זיןא". קודש הוחר "שם בורהת

.קודש הוח רדי יל עמכווןה

. סיני במשה לנאמרו שהלכות הנו לתנונ, ה בלחדש ותורה הבנת השערי להכנס למפתח התא

הן במידות השתיים ולושים שסיס בעלו, סיסן בלע. שיטה הת אתוו הןה, דרך הת אורו הןה

דברי שבארש, ב, א) שאילתות הל עאלה שעמק הגדול הספרו לקדמתוה (עמק הקדמתב ב"נצי הדברי בייןע .61

בריםד. סיני בקורן מאין שי פל עףא, וגמר מדבר כדור לדור מנתקבלו שהלכות הכל לתייחסיםם מ"רמבה

" סורת מוגי סניש "מאמרב, אלק חרי מאב אזכר ליעורים שספרול ב"צ זקי'ולובייצד ס"גרי התב כומיםד

).לטר-כ רמודיםע(, סותרים כראים נשטח הני פעל שצוות קין באיחוד לכך בלהביאו, דברים השורשי בהביט ליכולתה .62

ימן סיים חורח אוסף ייתב; )ב-א,דכ (כות מסכת מסוף במפורסמת הגמרא בייןע. קיבא עבי רת אאפיינתמ

. א.עיין גם בא. ד- גמודיםע, בלק חאיה רעולת בוק קרב הל שנפלאים היובדברו; אגור התבה כ" דפחר

. שנגע בדברים וביארם בכיוון דומה186 וכן 75-76' עמ, "ההלכה מקורותיה והתפתחותה", אורבך

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

97

ותר יילמד שכלכ. לכות החדש לכם חמיד תלכולי, יסינ מתקבלו נן האףש, תורה הדרשתנ

תעלה יכלוש. תברך יבורא הנו לנחיל הותן אחשיבה הרכי דת אעצמו לקנהי, יעמיקו

.קודש הוח רל שחינה בהן בישש, הבנה ויתוח ניכולותל

אףו. רב הכתב שפיכ, ה פבעל שורה תל שפינה הבני אן הסיני ממשה להלכותה, ו זבחינהמ

חת אקודש הוחר, שורשן ב- אוחרת מסברה בתחדשה נרעותהו, נייס ממסרה נו זלכה הםא

ת איקנה ותעלה יה זאשרכ, שכל בובנת מהיות לוכל תסיני מנתקבלה שהלכה הםג. צרתןי

תקפותה ומיתתה את אונקתי, חידשה ויצרה שסברה הגםו, אלוקית החכמה הסודותי

הורות לפני לתיד עתיקוו תלמיד שה מאפילוו", מוקה עלוקית אכמה חותה אל שהמסורהמ

. 63)א"ה, ד"פ, ירושלמי מגילה( "סיני במשה לאמר נבר כרבו

ן מו זלכה הידשתיח". ?ך לניין מביר: "למידיו תששאלוהו כקיבא עבי רצביע הך כלע

משה להלכה הל שקודש הוח ריא הלה שפינה האבןש, סברה בידשתיהח, נהע, מקראה

משה להלכה כמקובלות ההלכות לפסוקיםבקור מצא מאשרכ, צביעה ם גך כלע. סינימ

.64סברה וסודי, הבנה ועם טה במצוא לני אכול יךא, מרא, ם הלכה הכןא. סינימ

): גותא, ארקפ" (הלכה החקר למידותה "ספרו למבואוב, ל"צ זמיאל ערב הל שבריו דת אאן כהביאי לאור .63 תת להם לפשר אי אבלא, לכותית היא החשבתם מהלך מל כי כםא, ופא גהלכה הבעלי לםג

; ליונה עכי ההמדרגה מפילוא, ופא גהלכה העליב. כך לאים במה ההיכן מנפשם לחשבון ויןד

וקריםח; פושטים וסתפקיםמ; מפרקים וקשים ממהה, עצמםב" חדשיםמ" הלה אפילוא

אה באיןמ, עצמם לפילוא, באר לכולים יינם אלבא, "בראס" הסודות יי פל עתמידו, מנמקיםו

פילו אוא, אמת הל עיוסדה מיא הםא, סברא הת אבחון לבוחן הבן אמהיו, ו זברה סהםל

.אמת לרובק חכמת בק רייו חמי יל כ- כלל בוא השרון כעל בם א- שרונותיו כל כת אמשקיע שי מלאא

המשאש. למודי תכל ש- כלו שהעש נובטומטי אבאופןש, ך כדי כד עא בואה, לבד בתלמודה

". רבא ואביי דוויותה "עיןמ, ופא גבתלמוד שמתן ומשא העין מוא ההלכה בלו שמתןו

, קדמונים הכמים החל שול קד הזה בומעים שנוא, ה זם עה זאלה ככמים חכשחולקיםו

.פומבדיתא וורא סישיבות בישבוש .סיני ממשהל תורה הל שסירתה מת אזה בומעים שף א- הוסיף לורשה יאםו

ברי דתא, )ה זדברה ו"ד, אשה עצוותמ" (דק צוברד "ספרוב, לובלין מכהן הדוק צבי רבאר מומה דאופןב .64

לש שבת מחותה פךכ, סיני ממשה ללכה הולה כתורה הכל ששםכ: "עיל להבאנו שתלמידיו לקיבא עביר

חדש מיצד כתקשו התלמידיםה). ם"מהר הירסת גת אוחה דואה" (סיני ממשה ללכה ההונה לכשרה כניםש

יכ, למדם לקיבא עבי רצהר, תשובתוב! סיני ממשה להלכה בם הוסקים עהריש, סברתו מין דקיבא עביר

תורה הלכ "כןש. חרות אלכות הבין לינה בבדל הוצרת יינה אסיני ממשה להלכה כסויימת מלכה הגדרתה

הלכה בנהוג לש ים גךכ. סברותינו ולנושכ בנו אשתמשים מולה כתורה הבכלו, "סיני ממשה ללכהה הולכ

. וז גמרא הדגישה האתז. נמסר שמה משנות לין אאלה כהלכות בכןש, ה זפי לפסוק לין אמעשה ללכהה

ברי דל שעיקרי המסרה, ולםא". תלמידים הת אה בחדד ללא אמרה אא לקיבא עבי ראףו: "ם שסיימהב

בעל שתורה בברה סבכלו, לו אהלכות בם גשכל הברתס לקום משי. ולמות עני שלו אין א- וא הקיבא עביר

.ועיין גם בחוות יאיר סימן קצב. סיני ממשה ללכה הל שסוד ישנו יהפ א לקיבא עביר, אמורכ. יארנו בותן אסיני ממשה להלכות לקיבא עבי רל שישתו גת אהסביר לשי, ה זי פלע

רשנות פסיס בל עאת זךא, "המ" ללכותש הם גצרה יו זחלוקתם מעיתיל". יךא" הל עלאא" המ" הל עלקח

יןא, ומר לולי איתןנ, קיבא עבי רדעתל. הכניסל" עצמו לרשהה "קיבא ערביש, סיני ממשה להלכה לונהש

שלומי אלדר

98

ה פבעל שתורה הת אכל מותר ימייצג לותו אכהפה שו זיאה, קיבא ערבי בהיתה שו זדלותג

ל שאידאלי המימושה לבולטת הדוגמה הואה. )א,ו פנהדריןס(" קיבא ערבי דליבא אכולהוו "-

ה בנקודה להגעהה. אלוקית המסורה הם עאנושי השכל היחוד א- ה פבעל שתורה העיוןר

לאא', הורת את תהבין לנסה מדם יעלו, נושיים אמושגים וכלים בושב חשכל היןא

! 65 )ב,ב לידושיןק(" יא היליה דורהת" ותרחבו הכליםה, תעלתה הצמה עחשיבהה

אנושית ההבנה הבין שפער הל עגשר ליכולתב, קיבא ערבי בו בהיתה שו זיוחדתמ דרגהמ

:)ב-א,בי( תרא בבא במסכת בגמרא הבטאתמ, אלוקית הקבלהל

ן מבואה ניטלהנ, דשקמ הית בחרב שיוםמ: יפה חמן דבדימי אבי רמרא

...יטלה נא לחכמים הןמ... נביאיםה בה רבראג דשמיה מאמראמתו, ילתא מבה רברא גאמרד, דעת: ביי אמרא

.וותיה כחרינאא !ינהו נזלא מד חני ברוייהו תדילמאו? ושיא קמאיו: בא רמרא ביר דשמיה ממתאמראו, ילתא מבה רברא גאמרד, דעת: בא רמר אלאא

.ותיה כווסף יר בקיבאע !וא הזליה מר בילתא מהא לדילמאו? ושיא קמאיו: שי אב רמרא

לכ "ריה, שורש בךא, ינן אאחרות וסיני ממשה ללכה הוז, חיצונית ההתגלותב, כןא. חלוקת מלל כאןכ

.דינים הגדרי במפלפלים ובאריםמ, ברות סנו איםובר סאת זבכלו, "סיני ממשה ללכה הולה כתורהה פסיקה הרך דבחינתמ. ומר לין אאתז? כל וכל מהלכות הוגי סני שין בחלוקה הת אשלול לוונתו כאםה

הלכה הת אוא הף איים קך כמשום שיתכןי. הלכות הין בבדל הייםק, קבלה ליחס בסברות הל שמשקלןו

הראה ובש, קום מכלמ. נה קל עה זדין במסורה הל שוקפה תת אהשאיר לדיכ, סוים מןיעני לסיני ממשהל

.תורה הכלש, שכל הגדרי בבאר לש יסיני ממשה להלכה הת אם גיכ ל שקודש הוחר", קיבא עבי רל שתורתו לבסיס הריה. רב הדברי בסבר הטעונה הוספת נקודה נל עהעיר לשי .65

, ן כםא, יצדכ. סיני ממשה למסרנ" עשיתמ, לכותית מבורה גלא מהלכותי הוחר "הואש, "ה פבעל שורהת

ל שקודש הוחר"כ, "נביאים הדון אל שבואתונ, תורה הבואתנ", בנו רשה מבואת נת אהגדיר ליתןנ

לש, ה פבעל שורה תל ששרשה וסודה יה זלפי שוצא יריה? "ידיאלית אפארת תלאמ" ההז, "נבואהה

!יסינ בואה, אלוקית הכמתהח): טכ, ד למותש(פסוק הת אם שבאר מרבה). ח יותא, ארק פבתש (יה אעין ברב הברי די פל עבאר לש יאתז

באפיינו את נבואת משה רבנו , וכן דבריו שם מתאים לדבריו בפרק זהת". ניו פור ערן קי כדע יא למשהו"

על "תתמלא בעולם , תכלית עליונה זו, אמנם. זוהי תורה שבכתב, "של התורה נימיתפתכלית העליונה ה"כ

המביאים להשריש כח התורה יפה , בדקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, יצוניותהחדי הרחבת התורה בי

שאף הוא עצמו , מסומלת בקרינת עור פניו של משה, הרחבה זו". ומראים לדעת את ערכה האלוקי, בלבבות

.ואינו רואה עד היכן כוחה מגיע, אינו מודע לה. על נוכחותו של משה בבית מדרשו של רבי עקיבא, ותכך ממשיך הרב ומבאר את האגדה ממסכת מנח

אך רק , היא הונחלה לנו ממשה. היא רק תולדתה, התורה שבעל פה הנידונה שם אינה נבואת משה עצמה

אינו מבין את , שלא ידע כי קרן עור פניו, משה". התפארת האידיאלית", כביטויה החיצוני של עיקר תורתו

רק כאשר מקשר רבי ". המעשית, גבורה המלכותית"את ה, יצוני של התורהאת הגילוי הח, חידושי ההלכות

הוא . או אז מתיישבת דעתו של משה, אל התפארת, את הצד החיצוני למקור יניקתו, עקיבא את ההלכות

ועיין עוד . כי רבי עקיבא מוציא הוא אל הפועל את הערכים העליונים הגנוזים בתורתו של משה, מבין

.והשלם לכאן, 53-54עמודים , ק גבמכתב מאליהו חל

!? האמנם-" הלכה למשה מסיני-ערבה וניסוך המים , עשר נטיעות"

99

משה ללכהה מתאמראו, ילתא מבה רברא גאמרד, דעת: שי אב רמר אלאא

.וותיה כסינימ ?ארובה בסומא כדלמאו !?היב יעם טלאוו

לוש שך כשם למביאהו, כמים חסברות בבואי נימד מל שיומו קת אהוכיח לנסה מגמראה

,)בה רבראג( תלמודיה חכם הברת ס- ו זעל מו זרגות דלוש שבטאותהמ, ונות שוכחותה

הן בקיים שטענהב, דחו נההוכחות מתייםש. סיני משהמ להלכה וקיבא עבי רל שברהס

. נבואי המימד הל שלעדיות בהן בין אממילאו, נושי אימדמ

הקדוש לו לין אמקדש הית בחרב שיוםמ" ש)א, חרכותב( גמרא הברי דדועיםי; ותר יבארנ

חרב שמיוםש, יא הדברים השמעותמ". לבד בלכה הל שמות ארבע אלא אעולמו בוא הרוךב

, בנבואה שגדלותה". אידיאלית התפארתה "ל שקודש הוח רותר ייים קא למקדש היתב

".נביאים הן מנבואה היטלהנ. "נגוזה ויטלהנ, אדם לביאה מהיא שרוממותה

". עשיתמ, לכותית מבורהג "מלא ההז, ה פעל שבורה תל שקודש הוח רגבי לדבר הן כאל

ל שהתקשרות הרךד. יראיו לדוו סתא' הגלה מדרכוו, עולם בשאר נזה הקודש הוחר

א לחכמים הןמ. "לבד בלכה הל שמות אארבע בעת כמצאתנ, ולמו עם עוא הרוך בקדושה

ר סתי מהם בזמנים בשראל ים על ששרדותו הודס, ה פבעל שורה תורש שהוז". יטלהנ

.ניו פת אבשמים שביהםא

, הם מולה עבואה נריחש, ליונים עילויים גיימים קכן אי כהוכיח לגמרא האה בכאןמ

סברה לכוונים מכמים חשני שכך מיא הראשונה ההוכחהה. ה פבעל שתורה החידושיב

.שניהם לנתגלה שילוי גאן כש יי כמוכחו, דבריהם בוחלט מימד מתגלהמ, כךב. חתא

שניו, שוט פכלי שניתוח בדבר הת אתלות לש ידיין עיכ, טענה בבא רחה דו זוכחהה

דיין עה זיןא. סקנה מאותה לותם אהביאהש, ומה דניתוח ונהב היכולת בוננו חחכמיםה

. וחלט משהו מל עורהמ

כם חכוון מלעיתים שכך מיאה, ה פבעל שבתורה שנבואי המימד ההוכחת לבא רל שצעתוה

יא הרידא גשכלית הניתוח הרך די כך כל עומר ליןא. באיק עבי רל שסברה לחידושוב

. מוחלט לואפת שקיבא עבי רל שניתוח הרך דהריש, ידוש חותו אחדש לניהם שת אהביאהש

, ן כםא, מצאנ. ותר ירבה הבוהה גמדרגה מם הובעים נסוגיה הל עהסתכלותו ובנתו הרכיד

.ה בש ישדקו הרוחו, ליונים עמקורות מונקתי, כם חותו אל שסברתוש

ל עמבוסס הנושי אימד מיים קקיבא עבי רל שתורתו בף איכ, טענה בשי אב רוחה דאתז

ת אהביא שה זואה, דרבהא. מסורה ובלה קולה כקיבא עבי רל שורתו תיןא. שכל הדניא

ונקתי. ה פבעל שתורה הל שקודש הוח רהיכלות בהכנס לוכל יה במדרגה לאנושי השכלה

ף אלע, ן כםא. חת איטה שהם מיוצרתו, חד ים גהאלוקי וושינא המקור הן מורתו תיאה

יתכןי, קום מכלמ, פשוט האנושי השכל המחשבת מבההג קיבא עבי רל שכללית הדרכוש

שלומי אלדר

100

, אנושית החכמה לבוא מהם ביש שפרטים הן מואה, סברתו לחכם היוון כו בה זענייןש

. ליון עילוי גל עהכרח בורה מה זיןא, שובו

משה להלכה לכם חמכוון שכך מיאה, בסוף למתקבלת הו זהיאש, שי אב רל שוכחתוה

וא הריךצ, דעתו מכם חיחדשה שכדיו, אנושי השכל ההשגת לנהית נלא שדאי ווז. סינימ

יטלה נלא שוא הוכרחמ, ה פבעל שתורה הגיעה הכזאת שדרגה לםא. קודש הרוח בהסתייעל

ה מל כעל מבוה גבוה גהיא שהגש הלומדיה ליא הנותנת שוא הוכרחמ. חכמיה מנבואהה

.בד לשכלו בהשיג לאדם היכולש

גלות ל- ומדיה לל שבודתם עוהיז. ייחודה וורשה שהוז. הפ בעל שורה תל שיקרה עהוז

תא, ביכולכ, קנותל. בורא הל שחכמתומ, "זלומ "פיל, מיוחדת הרכו דפי לחד אלכ, שהומ

פח טוד עגילוי הל אהעלם הן מיאצהו לסיון נו בשי, ידוש חלכ. עליונה החשיבה הרכיד

.תברך יחכמתומ

, וק קרב הוסד מל שדשה חהדורהמ, ימון מרבה(" א"רג הולדותת "ספר במובאה, בא הסיפורה

סיים לראויו, קוצק מרבי הל שחודרת הראייתוב, ו זקודה נמחישמ, )ב פמודע, ס"ש תרושליםי

:וב

גדולי מנים שאצמו, דרשו מבית לקוצקמ מ"מר ר"אדמו הכנס נחת אעםפ

ל שירושה פל עיניהם במתווכחים וושביםי, בהם שחריפים הן מלמידיות

. פרך מזה ויישב מהז, ותר סזה וונה בהז, תלמוד בחת אמורה חוגיהס

פיל! זמן הבוד אל עבלח: אמר ולפולם פדברי לנדל מנחם מבי רקשיבה

לח שי רף אאן כיןא, לוש" א"גר הגהותה" בווילנה מגנב הל שגהותיוה

.תוהו ופס אם הלפוליכם פכלו, תמיהה וושיהקר "אדמו המו כדוש קהפ: יניהם בחשוהתל וה זפני בה זתלמידים הסתכלוה

?נב גשםא ב"גר הת אכנה יקוצקמ בותי רפי מקובלני מך כ- נדל מנחם מבי רהם בזף נ- תלחשים מתם אהמ

תיד עתיק ותלמיד שה מלכ: פשיסחה מונם במחה שרביו" קדוש היהודיה"

משהו, תורה הותיות אתוך בטמון וקופלמ, סיני ממשה למסר נכל החדשל

גיעה יחרי אנו אכולים ייהם פעלש, מידות וללים כנו למסר וין עובת טנו בהגנ

כלש, מובןכ. חרת או או זרשה פל שוריה בל עעמוד להתעמקות ושקידהו

חוקה דצהרפ בהכנס לשראל ידולי גם גכולים יך כמשוםו, שגות ללול עדםא

, יני סר המעמד באלו כשמות ניו האולםו. ידם ברס חלהעלות ווא שבפלפוליו

פיכ, הפירושים וביאורים הל כשמעו ושה מל שבו גאחורי מעמדו והתגנבוש

ם גיה האלהה" נביםג" היןב. ה פעל במשה לוא הרוך בקדוש הפי מנמסרוש

ת אקצרה והנט קחת אהגהה בתרץ לכול יוא הך כמשוםו, ווילנא מגאוןה

... גבורה הפי ממשה כלומד וושב יוא היכ, יותר בחמורה הקושיאה