לאינטרנט והוכנס הועתקw w w . 1 1 e b re w b o o k s .o rg

תשע״ב חיים ע״י

£ v ' 5 V >. > V V V AV y < ♦ .♦־ V V ׳♦, •< V '׳< f V V >SV > V '4 > >• XK 7==x/T/V' א♦'■ ; • 0 v • ; • v : v . v X \ v . ; . \ v c ; . \ v . \ v y • •

m ך

(י) :

\

(י) 1

r

> ) י (

• <

<

1 ( 0

S

)י(V * 1v YA>

( ( ' ) n־

( (י> •v V V

> ♦)י( • * >< ■ ׳

) V'KX)י>־.־< >

> ♦.x 1vma \

( f (י

? •

( 0

' י

| ו1 י I

ספר ץ &|I F 1 אכות סגן \p | 9 8 1 8

ת ו כ ל ת ה ו כ י ל ה ר ו ש ו א ג ה נ

ב ^ ר ע מ ח ב ק ו ר א מ ( י מ י נ פ >--ץף ה

ר ד ו ס י מ ״ פ ר ע ד ע ס ״ ו ח ש ר ס או י חי

ה ו ו ל נ ו ו י ל י א ר ו ר י ת ב ו כ ל י ה ר ד ג י ב ג ה נ ת מ ו ב א

ף ק תו ס ו ב ו י ס ח , ג י ״ א ב

ת ע ק ת ו ו כ ל ה ה י מ נ י נ ע ס ב י ג ה נ מ

ר [1 ש י א ת ר ב י ב ח ו ר די כ ס ך ה׳ ח ר ב ת | י |

Q j f g | ( % )

' / < ת ־•־> ע ד ס ד א ל ן נ ו ח ה

י כ ד ר א מ ב י ק ז ע ו י ר ר1? א ה ב

תשס״זז סידן תוגכ״א עיה׳׳ק ירושליס e י

IU J

ו :י

1 ( ! )

j 1 ! j

! |)( ! )

1 X -K 7 \ w

ו (י' y A- ■<x\/V( ! )

( ! )

< V< • •> * \

( ! )Y 4 \/ < VA>

j ׳ :• (!)< ■׳

) ! (

■5

( ! )✓ a x

< ♦ V)> *A ( ! )>vrx

i ( ! )V. T•' ▼ , ,> X \ %yyy a A.Aa _ aaaxH a a .A\A_ /vi.• yya a ax—+,y+y

© שמורות הזכויות כל

הספר: את להשיג

ירושליס:

הספרדית( )הספריה יששכר כני - המערב אור02-5382093 ירושליס 41241 ת"ד

נוף הר 21 דירה 2 קענלכוגן שי משפחתירושליס

קנדה:

FA M ILLE LEBH A R 7026 CLOVER RD.

M ONTREAL,QUEBEC (514)487-1841

כקשה של לשון ככל אכקש כעניני הערות לו שיש מי שכל ומקורות הפנימי המערכ מנהגי

והוספות מכעליו טוכ תמנע אל

לכתוכת לשלוח ניתן נוף הר 21 דירה 2 קענלכוגן

ירושליס

הכרית: ארעות

(732) 364-8381 ליקווד:

ערפת:

L IBR A IR IES BE IT HASSOFER 143 RUE MANIN

75019 PARIS TEL:0148035040

054-5724291 לאות אות - ועימוד סדר

כלבון

חנניה אוד בן חנניה רבי ע־ש

זצ־ל ועקנין ושלימה 1רחל

ב ר ד ה ו ה ד י ד ב ו עשית הרבנות חבר לירושלים הרא

HARAV DAVID OVADIARabbinical Council Jerusalem

התשס״ה ניסן כ״ט יום עיח׳׳ק ירושלים ב״ה

הסכמה

שליט״א. לבהר אריה עקיבא מרדכי הרב אוצרו היא ה׳ יראת ונעלה היקר האברך לכבוד

שלומות רב

שיסודותם ומנהגים הלכות בעניני הכרתיך, מאז בשנים, רבות עמלך פרי את לראות מאוד שמחתיזיע״א. מרוקו ארץ רבני וצדיקים גאונים המה בארץ אשר הקדושים לרבותינו קודש בהררי

מי אדני על ומקורם שורשם לדעת דברים של לעומקם לרדת רוחך ועוז שקידתך את זכורני בהקדמה ראה נא לך ונאמנים, איתנים ויסודות פז אדני על יוסדו רבותינו מנהגי כל כי הוטבעו,

העם. נהגו לספרי

יקצורו, ברינה בדמעה ״הזורעים הפסוק בך שהתקיים ומצאתי והכוח הפנאי כמסת בספרך עיינתיליושנה. עטרה להחזיר החיל גבור איש עמך, ה׳ ויהי חוצה, מעיינותיך שיפוצו אליך וברכתי

התורה בברכת שמים לרחמי המצפה

ענבדיה דוד ע״ה

6424418 טל. ירושלים 30 וגן ביתBaylt Wagan 30 Jerusalem. Tel.6424418

בירושלים)לשעבר( הגדול ביה״ד חברוwnn עוד. הושע)״ת’ עמק שרית ו

שליט״א מאמאן יהושע הרג

התשפ״ה א׳ אדר כ״ט תאריך בפ״ד

שריין. כחדא וברכה הסכמה להלל, בישראל הכולל, הרב והמהולל, היקר ידידנו וערך חבר אשר הוא, בן בשמו אבות מגן היקר הספר ראיתי ראה

מקורות להמציא ועמל יגע אשר במארוקו, שנהגו ע״ה אבו״ר מנהגי על שליט״א, לבהר אריה עקיבא מרדכי הרב

המנהגים וכל עולם, גאוני קדמתא מקדם בה שהיו מארוקו, במדינת אבו״ר שנהגו למנהגים ברורות וראיות טהורות,

על קדש בהררי שיסודתם מהם ויש קדש, בהררי יסודתם אשר הטהורות, ההלכות פי על מבוםםים היו שם שהנהיגו

דברים. של סודן פי

והקדוש הגדול הגאון הנ״ה שלפנינו בדורות שהיו הרוח מענקי בענקים הגדול האדם והקדוש הגדול הגאון מ״ש והילך

הבהיר ספר על אשו׳ר קדמת בהקדמתו וזיע״א, זצוק״ל ע״ה דנאן אבן שלמה המלך ובמוהר״ר בקש״ת מרן הרזים, סובר

נכבד, חלק לה לקחה מארוקו ארץ היא פזורה נחלת חבל אשר הישראלית הקהילה זל״ה ב׳, וחלק א׳ חלק שי״ש אבני

ימים דור, אחר דור תבל, בארצות אחיה תפוצות על גם העם, נשמת ישראל, בתורת הרוחנית בהשפעתה כביר, חלק

יחשב כמעט וחוקותיה, מצותיה האלהים בתורת העם מורי תורניים גדולים רבנים בהעמדת חובתה, מלאה כבירים

למו ויעשו הישראלים שמה נפוצו מארוקו, ארץ בחדרי קדש אדמה אדמתו, על ישראל עם בשכון קדם לימי הדבר

חכמים ובתוכם ומשכילים, נבונים נמצאו במרביתם והוגיה, התורה לימוד עסקני והמצות, הדת שומרי נכבדות קהלות

הבאתי הנה לך, ויערב שמה ראה נא לך וכו׳ וכו׳ וכו׳ למכביר, מדרשות בתי ישיבות גם למשפט, דינין בתי תלמודיים,

קדש, אדני על מבוססים הם ע״ה ורבותינו אבותנו שהנהיגו המנהגים שכל נעים קורא לדעת כדי הנ״ל קדשו דברי כאן

וכמש״ל. קדש בהררי ויסודתם

לכן וכו׳, באבנים התינוקות מנקשין ובניו המן שם הקורא כשמזכיר בא״ח כתב וזל״ה שכתב אור״ח בב״י ראה נא ולך

ואין וזל״ה תרץ׳ בסי׳ שם באו״ח ע״ה הרמ״א רבנו פסק וכן עי״ש, וכו׳ הוקבעו לחנם לא כי המנהגים על להלעיג אין

קיב׳ אות החיים בכף שם וראה עי״ש. א״ח( בשם יוסף )בית הוקבעו לחנם לא כי עליו ללעוג או מנהג שום ליבטל

באר״ה. ומשם זה בענין שהאריך ב׳ ס״ק שם ע״ה המ״א לרבנו נא ראה ועוד זה, בענין מ״ש

ע״ה(, )מהרי״ל תורה אבותינו ומנהג וזל״ה בהגה׳ ס״ד שעו כי׳ דעה ביורה הקדש יד ידו הניף ע״ה הרמ״א רבנו ועוד

229 מעמוד המערב בנתיבות שכתבתי מה שליט״א(, ביטון אליהו רבי המערב)להרה״ג מנהגי בספר ראה נא ולך

באר״ה. ומשם פז, אדני על מיוסדים שכלם במארוקו שנהגנו המנהגים על והלאה,

התפלות בסידור הספרדים מנהג וכתב ק״ב שם שהביא מה סח׳ בסי׳ ושם הנ״ל החיים כף בספר ראה נא לך ועוד

להחזיק אחד לכל ראו״ ולכן וזל״ה דב״ק בהמשך ואמר התפלות בענין האריך סק״א שם ועוד עי״ש, וההגון הנכון הוא

ומשם עי״ש וכו׳ זה, משבט הוא ומי זה, שבט הוא מי יודעים אנחנו דאין לפי אבותיו, במנהג תפלתו סדר במנהג

באר׳ה.

וזכות הנ״ל, אבות מגן הספר בטובן וערך שעמד הנ״ל שליט״א אריה עקיבא מרדכי הרב עשה יפה האמור לפי ובכן

וימ״ן. וצויי״מ ואמן. אמן ובעדינו, בעדו, מגן יהיו הק׳ ואבותינו התורה

נד״ו. מאמאן יהושע הנאמן האל עבד

למרוקו הראשית הרמותGRAND RABBINAT DU MAPOC

בם״ד

לקיים האהבה אח לשורר ושלמים רבים לב להעיר רצויה וכוונתו שמים במלאכת מהיר איש חזיתי שתתקיים ולמצוה לתורה וםייג מודעים ועשו ועמלו טרחו אשר הקדושים ורבותינו אבותינו מנהגי אשר שליט״א לבהר אריה עקיבא מרדכי כמוהר״ר הרה׳ג יקירא נברא להאי נמטייה ואפיריון בידם אוהבי לכל עתירתי תכון כן על חיובם ותוקף אבות במנהגי וראיות מקורות להמציא ויגע טרח

תומכיה וכל באהבה ביתם אל ברכה הזה הםפר ולקחת המחבר הרב את לחבב ומכבדיה תוה״קיאושרו.

ממנהגי וכידוע הקדושים ורבותינו אבותינו מנהגי בערכי חז׳ל ממאמרי נא אציגה הקודש ולחבת הםברא את אמרו מ״ו בםנהדרין והלויית והלבשתם מתים קבורת וכענין לשנות. ואםור תורה ישראל

וקיימים תקנות כמה ותיקן גזירות כמה גזר רבינו ומשה בתוקפה שנשארה ממנהגא לשתני דלא למשמרתי משמרת עשו משמרתי את ושמרתם אמר אשי ורב ל' שבת עולמים ולעולמי לעולם הם

ולא למרום עלה משה שהרי המנהג מן אדם ישנה אל לעולם אמר חנילאי בר תנחום ורבי ה' מ״ק ושתו שאכלו כמי נראו אלא דעתך? םלקא אכלו לחם אכלו למטה ירדו השרת ומלאכי לחם אכל דלא נהוג ביישן בני שם ואמרו המחלוקת מפני אדם ישנה אל אמרו נ' פםחים ובמשנה פ'ו ב״מ צריכים היו ולא עשירים היו אבותינו חננאל רבנו ומפרש שבתא במעלי לצידון מצור אזלין הוו

לנהוג להם היה ואעפ״כ שבת בערב היה צידון של השוק יום פירש״י עניים ואנו מלאכה לעשות םימן או״ח ובשו'ע תורה אבותינו ומנהג שעו םימן יור״ד בשו״ע כותב והרמ'א עי״ש כאבותיהם

היטב. בבאר שם ועיין הוקבעו לחנם לא כי עליו ללעוג או מנהג שום לבטל שאין כתב תר״ץ

עמהם. הפיוטים ויאמר שנהגו במקום הציבור מן לפרוש לאדם אין ם״ח םי באו״ח הרמ״א כתב ועוד נוראים בימים בקהל הש'ץ שכשהיה אביו על מהרח״ו של בנו שהעיד כתב שם ברורה ובמשנה

לשנות שלא השכל ומום־ חכמה יקח וממנו חכם וישמע הפיוטים וכל הוידויים כל אומר היהעכ'ל. המנהגים

אמר משה, בפני עי״ש הלכה מבטל המנהג אומרת זאת הושעיה רב אמר א' פ״ז ב״מ ובירושלמי דבר עמא מאי חזי פוק ליה אמר מאי הלכתא יוםף לרב ליה ואמרי לאביי חנן רב בר רבה ליה

מה ולקיים מהתחזק צריך ואחד אחד כל כן על נוהגים. היאך דבר עמא מאי ופרש'י מ״ה ברכותאמך. תורת תטוש ואל אביך מוםר בני שמע שכתוב

אכ״ר, חוצה מעינותיו ויפוצו הרבים את לזכות תמיד שיזכה המחבר הרב את מברך בזה והנני ומעריכו מכבדו ידירו

מונפוניגו אהרוןלמרוקו הראשי הרב

31, Rue Jaber Ben Hayane (Ex. R״e Verlet Hanus) • TO.: 27.09.20120.29.11 * Fax: 47.31.99 - CASABLANCA

"ד0באוירבאך עזריאל הרב

ת רב ת", "חניכי הכנסת בי שיבו ת הי וגן בית ,53 גה0הפ רח' ם וגן, בי שלי ירו

p 0\h /< י % H /

f t•jf'■ r ' x j r׳ p׳־\ . י ׳ i /

M r p ! " % . i o * ^ 4 ' ז'י / <r~J ל ^ / י< / /T3 ׳׳׳

V״ , / ; - ״ A־י^

v?////

/ ■ ^ ^7/v y 'p, / ^f p t / ^ - ! ^ V י , £ ? < /

״ צ /, ׳ < ׳ " ז ' ״ / ' •7־ • ״ / ׳ / / ' י־ק.י ׳׳ ^’•V/יW ״ *׳'

? ' / ״ ' ] / W "

׳ ״ ׳ ■׳ , ^ ־׳״«^ rf f S 4 ק ג י ' ; y ' / ״ ־ /

י • { J r , , / - 5/- / ׳ 'P

c j y * 7 » ■ ' * / ' " . y - - ״ ׳ * ׳s f 3 > ' » r , ; ^ r j y J

כבני-ברק אפריקה צפון לעדת ומו״ץ דב

שליט״א לבהד מרדכי ר׳ הרה״ג והנערץ הנעלה ידידי לכבוד

ולאמת לחזק עמוקה, ובהבנה עשירה בבקיאות מחמדים כולו אשר אבות״ ״מגן כפר את קיבלתי וכבר דור. שבאותו הוראה המורי כפי עולם, מגאוני קודש בהררי יסודם אשר ע״ה אבותינו מנהגי קהילות שתי בין ספרד גאוני שהגיעו ואחר עולם, גאוני בה היו ספרד גירוש קודם פאס שעיר ידוע להתיישב שהגיעו ספרד גאוני פוסקי לפי והמגורשים פוסקיהם, מנהגי לפי התושבים דאז, פאס בעיר

גולה אחד כל אשר זה ובדורנו כתושבים. שנוהגים כנסיות בתי יש היום ועד וסביבותיה. בפאס שלא ולדרוש לחקור עלינו שומה אבותיו, כמנהג ינהג תורה דמקום בהכרח ולא תורה, למקום מקרוב וחדשים אבותינו. מנהג קיום על שנהגו, מקום פרק פסחים, בגמרא כמוזכר אמנו תורת נטוש ידיעה מחוסר והכל משונות, בטענות ז״ל אבותינו בהם שנהגו מנהגים הרבה גלי בריש ומחקו באו בני כל של רבם שהוא רב והרי אבותיהם. מנהגי אחר לחקות עליהם מוטל היה אשר אלה לכל

ואף בידיהם. אבותיהם מנהג להם הנח אמר בר״ח, הלל שקראו כנסת בית לאותו כשהזדמן בבל,מנהגם. ביטל לא זה כל עם ההלל, בהם שקוראים בימים ר״ח מוזכר לא ולהלכה שלדעתו

בעולם קיבל לימודו ודרך והשקפותיו שתורתו אף על שליט״א, לבהר מרדכי ר׳ הרה״ג ידידי והנה שורשי על ולחקות לתהות נפשו צמאון הרגיש קנדה, אירופאית בארץ וגדל הליטאיות, הישיבות

ומציג הדור. גדולי עם התייעץ ידו השיגה לא ואם בהלכה מקור מנהג לכל ולמצוא האבות, מנהג מרוקו, יוצאי בקהילתנו נהגו אשר שבקדושה, דבר לכל וכבוד וחרדה יראה מתוך עבודתו פרי בפנינו ראיה זו העולם. ובכל הקודש, בארץ צאצאיהם צאצאי הם תורה והבני הת״ח שרוב היום זכינו אשר

ונכון ראוי לזאת אי וירא״ש. התורה אהבת בעבותות קשור היה תמיד הזה הרחב שהציבור מוחצת יומו כל כאשר ולמנהגים, לו מה שלכאורה בסברא, ועמקן בלימוד שנון ת״ח אברך שדוקא הדבר הם הקדושים המנהגים שאדרבא בכך ראה עקא, דא אלא הלכה, של בעומקה ולן בלמדנות עמוס

תורה, של באהלה לשכון הוא בריך דקודשא עבדא להיות רוח-חיים בו והפיחו מחד אותו שהולידו הבנים, לישועת וצנה מגן היו שבאמת אבות״, ״מגן בשם זה חיבורו כתב - טובה כהכרת וכמובן אבותיו, במנהג יתבייש לא תורה בן שכל מקיים. ונאה דורש נאה שמים. ויראת בתורה לגדול שיזכו

איסור על שעובר לנו נדמה ואם שונות. בטענות כבודו את ירמוס ולא אב, יכבד חכם בן ואדרבא וחכמיו. בזקיניו בועט יהי ואל עוד. ויחכם חכם ישאל אבותיו, שנהגו מנהג באותו טוב לא עושה או

תצ״ו סימן פסח בהל׳ בפר״ח יעוין ביסודם בטלים הם אשר המנהגים בסוגי עולם גדולי דשו וכבר מקור לו יש והמנהג כאשר ולכן השמים. מן תורה פירושו אין מנהג וכי המנהגים, כללי לכל המיועד שנהג המנהג שפיר חשיב כמותם, סוברים הפוסקים רוב שאין יחידים, דעת על הוא אם אף בהלכה,

שנוהג במי ימחה ואל לעצמו יחמיר להחמיר, ורוצה החולקים, לדיעות איסור חשש בו יש ואם - בו כוונה והעיקר ופשטיה ונהרא נהרא ולכן לפרטם. העת ולא מגמרות ראיות לזה ויש המתירים. כדעת ולזלזל בהלכה, מקום לו שיש מנהג שנוהג מי ולחייב להכתיב וח״ו עושה, שהוא במה שמים, לשםשיסמוכו. מי על להם ויש לישראל להם והנח שמקיימו. במי

עליו, הטובה ה׳ כיד אבות״, ״מגן בספרו שליט״א לבהר הגר״מ לידידי חיליה רב אומר אני ולכן לעוד ויזכה מדיליה, ומוסיף השומע הטוב, הת״ח וכדרך משלו. נופך וגם וסופרים, חכמים מפי

חוצה. מעיונותיו ויפוצו חיבורים בבדכה החותם

פחימה מכלוף ע"ה

שליט״א פחימה מכלוף רבי הגאון

שליט״א עמאר אברהם רבי הגאון הקדמתת״ו ברוך אור ישיבת מראשי

וד מה ז מא ות לבי על , את לרא י כל לקטת בו אשר ספרך , מנהג אשר מרוקוולם גאוני יםדום ים המה הלא ע י הגבור , אנש ורה גדולי שם יראה הת ו וה רבותינ

ים ורש ור אשר המג ורתם א , בארץ זרחה ת וש ואחר ספרד יר נת הג נטלו רנ״ב בשודם מקל יצאו נד ולה עם ו יר להם למצא הג , ע ו וחלקם מקלט ישב י , הת ורטוגל בפ

ו ומהם יע , לארץ שהג ו ומהם ישראל ול וחלקם לטורקיא, בא יע הגד יר הג פאם לע, ו וק יתה שבמר ולה עיר שה ים גד וק וד לאל י״ף מזמן ע ו זלה״ה, הר י ותלמיד הר״

ן גאש אב י יהם זלה״ה, מ ור פאר הרמב״ם ואחר ו הד משפחת זלה״ה והדרו ו טולידאנ י י שה ול ורה מגד ירוש, בזמן בספרד הת ו הג , הם גם הגר לטורקיא

ו אמנם ופ ים כמה אחר דבר של בס ו שנ יהם הצטרפ ו לאח ישב י יר שהת , בע פאםז כנראה יכו ול שר י של הגד יא ורבני חכמ יל ו קםט ישב , שהת וא בפאם ך ה שמש

ים את ים הרבנ וםף רבי הגאונ ו י י ובנו טולידאנ יאל רב מקל לקחת זלה״ה, דנודם יהם ולהצטרף נד יד יד י ל . ורבני חכמ יא קםטיל

יד יעם מ יר בהג יאל רבי פאם לע יבת יםד דנ יש , ועמד פאם״ ״ יץ בראשה והרבורה ים ת יד לעדר ים והעמ יד , תלמ ותה של גדול שחלק םפק ואין הרבה התפתח

ילת של י פאם קה ירוש, אחר יאל רבי של לזכותו לזקוף יש הג ו דנ זלה״ה, טולידאנו אשר ולה בחכמת יעת הרב ובכוחו הגד יד , ב ורה ומק הת זך עיונו ובע ות ה י בםוג

, ור חנך הש״ם י גאוני של ד ורה ומאור יראה. ת ו

נת ו שכ״ה בש יט ים החל ים הרבנ ים רבי הגאונ וםף ורבי חי ו י רבי בני טולידאניאל יר להגר הנ״ז דנ ישב פאם מע י יר ולהת יתה מקנם - מקנם בע קטנה עיר אז ה

יה , ואנש ים ום על לנו ידוע ולא מעט ות ש י יש ית א וררה תורנ ימים בה שהתג ב. ים ההם ו הרבנ ו טולידאנ יםד נרחב כר מצא ורה עיר ל , לת ודה יח ואכן ולתע הצל

ים כל וכמעט ורש ו המג יהם הצטרפ , לאח יהם והנהיגו שבמקנם של מנהגים ורש , עניני בכל המג , העיר ן ות גירושין, קידושי , תקנ , העיר ות וב יטה כת שח

י הכל וטרפות, ו כפ , רבותינ ים ורש י נוצרו וככה המג ים שנ , לבני מנהג מרוקוי ים מנהג ושב ורם הת י״ף שמק , הר י והרמב״ם ים ומנהג ורש ורם המג י שמק ממנהג, רשם אשר םפרד י ש יה הרא״ש מפםק . דאתרא מרא שה בםפרד

וד י מא ודתך התפעלת ית מעב יפה העקב ור והמק י על לחק ורש ים ש המנהגיד יהם ולהעמ , בהבנה בטעמ י על ולבםםם זכה, וםברה ישרה ים יםודות אדנ נאמנ

וב , טעם בט יץ ודעת יהם ולהפ ור על , א ים על ובפרט בהיר ים המנהג ומ העמ

וא טרחת ורם שרשם את למצ , ומק והונהג התקבל אשר מנהג כל כי וטעמםור יב ו םפק אין בצ ודת ים י ש , בהרר ודש , טעם בו יש ואכן ק ור ומקורו לשבח טהונאמן.

אשר המרוקאים ובפרט הספרדים אחינו •ין יתפשט שהספר תקוה כולי קדושה וחובה לארץ, ובחוצה הארץ בערי כנסיות בתי ובנו קהילות הקימו

העטרה ולהחזיר זרים, בשדות לרעות ולא מנהגינו לשרשי לחזור לנו היא מורשתינו את ולהמשיך פז אדני על המיוסדים במנהגינו ולהדבק ליושנה, »שה לא כי הבאים, הדורות ידעו ולמען דורות. מדורי הנהוגה הנפלאה

הנאמנה ממורשתינו נטו ולא הגלות, כל במשך ורבותינו אבותינו מפי תורה דאגו אשר הקדושים ורבותינו אבותינו שזכות רצון ויהי נימא, כמלא אפילואמן. עולם עד ולזרעך לך תעמוד פז אדני על המנהגים כל ליסד

יבת ודש ולח י הק י םפרך כל על עברת נראה מה ושם פה והערת וה לענ״ד ש ומקים אני ו שהדבר ן ויהי בם״ד יתקבל יאת ונזכה הדעת שתרבה רצו ו לב יחנ מש

וק בנו ויקויים בימינו במהרה ומלאה הפם ים דעה הארץ ״ . לים כמ ים״ מכםאכי״ר.

רבה בהערצה החותם

יצ״ו עמאר אברהם הצב״י

זלה״ה עמאר מרדכי כמוהד״ד לא״א בן

אבותהענינים תוכץמגן

הענינים תוכןא..........................................................................................הקדמה

ט........................................................................................דבר פתח מנהגי סוגי שני * אבות מנהגי שמירת בחיוב האחרונים דברי * אבות מנהגי בשמירת הראשונים דברי

בתוקף הדור גדולי דעת * ויראה באמונה יסודו אבות מנהגי קיום * במנהג תלוי הסוגיה הברעת * הלבהזה בענין הקודמים מדורות האחרונים דעת * בימינו אבות מנהגי קיום

בא....................................................................למנהגים כללית פתיחהסור מצוי שיינו דבר ודין - במנהג נחשב מה * אבותיהם מנהגי בשמירת הבנים חיוב * מנהג על העובר יי

מנהג קביעת * בימינו שייך לא שטעמו מנהג * חיצוניים מגורמים שהונהג מנהג * מפורסם אינו אוהתפלה בנוסחאות מנהג קביעת * הדמים במראות

ז..................................................................................הלכות קיעור ב המחייב מנהג גדר - א פרק במנהג המחויבים - a פרק מנהגיו לשנות הרוצה דיני - ג פרקינהג ביצד למקום, ממקום ההולך דיני - ד פרק

מג.............................................הפנימי המערב ומנהגי לפיסקי כללי מבוא התפשטו שלא מקומות * הפנימי במערב המגורשים תקופת * הפנימי המערב בערי הראשונים תקופת שאר נהגו היאך * ספרד בארצות הרא"ש פסקי קבלת * ואגפיה מרוקו דרום - במלואן קשטילייא מנהגי

נוסחאות * מרץ דעת קיבלו לא דברים באיזה * הפנימי במערב מרץ הוראות קבלת * המערב ארצותבללים * התפלה

או״ח ערוך שולחן סדר ע״פ הלכה מנהגי.הבוקר השכמת דין - א סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . נג .

חצות תיקון * בציבור הדברות עשרת קריאת. ידים נטילת דיני - ד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ה. נ

אמות ד' בתוך בבוקר נט"י * הבסא מבית ביוצא בלי ע"י נטילה.ופירושיו. נשמה ואלקי יער אשר ברכות דין - ו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . נו .

השחר וברבות נשמה אלקי בברבת נוסחאות.ועטיפתו עיעית הלכות - ח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . נז .

מבחוץ הציציות לבישת * בטלית ראש ביסוי * טלית עטיפת אופן. העיעית חוטי דיני - יא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סג .

בציצית הבריבות מספר

אבותהענינים תוכץמגן

. אחד סעיף ובו - כב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .סד .

תפילין על שהחיינו ברבת.בפרטות תפילין דיני - כה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סו .

מיושב יד של תפילין הנחת.הנחתן ואופן הנחתן מקום - לב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . סז .

הקלף הבנת אופן.תפילין זוגות ב׳ להם אשר והמהדרים בתפילין, הפרשיות הנחת סדר - לד סימן . . . .סט .

דר"ת תפילין הנחת.כתיבתן דקדוק - לו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ע .

פשוטה בף אות * י' אות * ח' אות * במערב שנהגו אותיות צורת.תפילין הנחת זמן - לז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עה .

לקטן תפילין הנחת זמן.השחר. ברכת דיני - מו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עז .

בקרבנות ובשבמל"ו ישראל שמע אמירת * ומלבות בשם בח ליעף הנותן ברבת. התמיד פרשת אעל שבת קרבן ופסוקי התמיד פרשת אומרים - מח סימן . . . . . . . . . עט .

בשבת הקרבנות פסוקי אמירת.ישתבח עד שאמר ברוך מן תפלה דיני - נא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פ .

לתודה מזמור אמירת.התבה לפני לירד הראוי דין - נג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פב .

ישתבח נוסחמןנה . קדיש דיני - סי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פג .

בלבד אחד אדם ע"י קדיש אמירת. הקהל ע"י הקדיש עניית דין - נו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .פד .

בקדיש בריעות. שמע בקריאת ולכוין לדקדק עריך כמה דין - סא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פה .

בלחש קר"ש תוך פסוקים אמירת * קר"ש בסוף אמת" "אלוקיבם ה' אמירת. בפיוטים להפסיק שלא - סח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . פז .

דזמרה פסוקי באמצע פיוטים אמירת.שמ על פורס דין - סט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עע .

קדושה ישמע היאך ציבור בתפלת שאיחר מי.בתפלתו כוונה לו שיהיה עריך - עח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עא .

בביהבנ"ס ידידיו נישוק.וטל וגשם הרוח הזכרת דין - קיד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עב .

והגשם הטל תיקון אמירת מקום. חונן אתה ברכת טעם - קטו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עג .

חונן אתה ברבת נוסח.השיבה ברכת חתימת - קיח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עד .

המינים ברבת נוסח * השנה ימות בשאר ומשפט צדקה אוהב מלך ואמר טעה

אבותהענינים תוכץמגן

אמן עניית ודין ברכות בי"ח ש"ע הנהגת דין - קכד סימן

חזרת בשאין רם בקול מודים אמירת * קצרה" הש"ץ "חזרת עושה החזן באשר הקהל הנהגתששומע ברבה בבל שמו וברוך הוא ברוך עניית * הש"ץ חזרת בשעת לעמוד * הש"ץ

קדושך עם אמירת * הש"ץ ע"י "בהנים" קריאת * בהנים לברבת עולה שחרית של ידים נטילת ביסוי * מהבהנים או מהש"ץ יברבך התיבה קריאת * בהנים בברבת שמו וברוך הוא ברוך עניית * באמור

הש"ץ ע"י הפסוקים קריאת * בפיו את ישא האם בהן ש"ץ * בהנים ברבת בשעת טלית ע"י הבנים ראש את ישא האם עיניו בשתי סומא * בהנים ברבת פסוקי מקריא שהחזן בשעה פסוקים אמירת * רם בקוליום בבל בפים נשיאת * בפיו את ישא האם - רווק בהן * בפיו

. כפים נושאים תפילות באיזה - קכט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קי .

החמה שקיעת לאחר בפים נשיאת * ציבור תענית של במנחה בפים נשיאת. אפים נפילת דיני - קלא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קיא .

אפים נפילת * היד זרוע על אפים נפילת * הקהל ע"י ויעבור פסוק אמירת * הוידוי באמירת הש"ץ הנהגת ימים * תחנון בו אומרים שלא ארובה תקופה לאחר ששי ביום אפים נפילת * מצוה בר שעושים ביוםאפים נפילת אומרים שאין.לעיון. ובא קדושת דיני - קלב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קטז .

יום של והשיר יעקב בית אמירת * יום של השיר נוסח * התפלה לאחר קדיש * רם בקול דסידרא קדושההאבל בבית לציון ובא * אחר מזמור שאומרים בימים. התורה והגבהת רחום והוא סדר - קלד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קיח .

אמירת * ההגבהה בשעת הזרת אצבע עם הס"ת בתב על להצביע * וחמישי בשני סליחות אמירת סדר הס"ת הולבת בעת פסוקים אמירת * שמיה בריך אמירת בעת להשתחוות * חול בימי שמיה בריך

ס"ת שני בשהוציאו תורה ספר הגבהת * סגור בהיותו לבימה ס"ת הולבת * לתיבה. התורה קריאת סדר - קלה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכב .

וחמישי שני בימי קטן לעלות * וחמישי בשני עולים על להוסיף.וברכותיה התורה קריאת סדר - קלט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קכו .

בשעת פתוח תורה הספר להשאיר * תורה לספר סומא עליית * בשמו לתורה העולה קריאתהתורה ברבת אמירת * הברבה

.התורה בברכת הפסק דיני - קמ סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קל .

לתורה העולה של האחרונה הברבה קודם הקדושה" תורתנו "אמת אמירת. והמקרא הקורא דיני - קמא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלא .

לתורה אביו בשקוראים יעמוד שהבן * זה אחר בזה לס"ת ובנו אב עליית.הספר דיני ויתר מוטעה, ס"ת נמעא אם דין - קמג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קלג .

הפסול הס"ת מורידים להיבן

.קדושה דיני - קכה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

נקדישך נוסח * הקדושה נוסח בל את הקהל אמירת. דרבנן מודים דין - קכז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

בביהבנ"ס בהנים בשאין אלוקינו אמירתבכהן הפוסלים דברים ואיזה כפים נשיאת דיני - קכח סימן

קב

קד

קג

אבותהענינים תוכץמגן

.ההפטרה ודיני לענין מענין בתורה לדלג שלא - קמד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלד .

אחרת בפרשה שנפתח ס"ת גלילת.ס"ת. גלילת דיני - קמז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלה .

התורה ספרי נרתיק צורת * שבס"ת בקלף נגיעה.גבוה ושיהיה ביהכ"נ בנין - קנ סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלו .הבנסת בבית הש"ץ ועמידת הבימה מקום.בהכ"נ קדושת דיני - קנא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קלח .

בנסת בית מעל לדור * הבנסת בבית ושתיה אבילה דין. לסעודה נט"י דיני - קנח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קמ .

במשקה שטיבולו דבר על נטילה. לנטילה בעיעה בין הפסקה דין - קסו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קמא .

אחסר" לא רועי המזמור"ה' אמירת * לבציעה הנטילה בין ריפתא" על אמירת"למבצע. הבועע הוא ומי הבעיעה וזמן מקום - קס"ז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קמג .

לאבילה המוציא ברבת בין מלך" "ה' פסוק אמירת.מברכין פת מין איזה על - קסח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קמד .

הבוסבוס ברבת * הספנג ברבת * המופליטא ברבת * השנה ימות בבל המצה ברבת. אמעעיים מים דין - קעג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קנב .

יחד ודגים חלב אבילת.והמטיב הטוב ברכת דיני - קעה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קנג .

זו ברבה מברך מי * יינות הרבה פת, סעודת בלא רביעית, שתיית - והמטיב הטוב בברבת מנהגים.הפרפרת את פוטר שהפת - קעו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קנו .סעודתו לפני מאבלים טעימת על ברבה. בסעודה הפסק קרוים דברים איזה - קעח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קנח .

פת סעודת באמצע ממקומו יצא דין. אחרונים מים דין - קפא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קס .אחרונים במים נשים חיוב

.המזון ברכת בנוסח דיוקים - קפז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסא .

המזון בברבת נוסחאות. בעשרה או בג׳ זימון ברכת - קעב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסב .

נברך" "רבותי אמירת.דגן מיני וה׳ פירות מיני ה׳ אחר ג׳ מעין ברכה דין - רח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קסג .

הבלבלה ועל המחיה על ברבת חתימת. היחיד הודאת ברכת - ריט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסה .

הגומל ברבת לפני פסוקים אמירת * לנשים הגומל ברבת. וכו׳ אשתו שילדה מי - רכג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסז .בת בלידת שהחיינו או בן, בלידת והמטיב הטוב ברבת. מברך מה האילן פרחי הרואה - רכו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסח .

. הזיקים ברכת - רכז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קסט .

ומלבות בשם הזיקים ברבת

אבותהענינים תוכץמגן

.המנחה בשעת לעשות האסורים דברים - רלב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קע .

לחש תפלת בשאין הש"ץ חזרת אופן * הש"ץ חזרת בלא מנחה תפלת.המנחה תפלת זמן - רלג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קעב .

במנחה אפים נפילת * החמה שקיעת לפני ערבית תפלת. ערבית של שמע קריאת ברכות - רלו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קעו .

בערבית שמו"ע לפני ענינו" אמירת"יראו * שמו"ע קודם ר"ח של הברזה. בע"ש הקדירות עליה ליתן ותנור כירה דין - רנג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .קפ .

רותחים מים עירוי * מגולה אש על קדירה החזרת דין * פח ביסוי בלא מגולה אש ע"ג קדירה השהיית דיןהחמין לתוך.חמין הטמנת דיני - רנז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפה .

הפלטה ע"ג בשמיבות החמין הטמנת. שבת הכנסת דיני - רס סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפו .

השירים שיר אמירת.נקיה ובכסות ערוך בשלחן השבת לקדש - רסב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קפח .שבת קבלת סדר

.המעונן ביום טעו ואם המדליקין, ומי מי - רסג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קע .שבת של נר הדלקת ברבת מברבים מתי

.שבת בערב התפלה דיני - רסז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קעה .

לעמידה השביבנו בין פסוקי"ושמרו" אמירת * השביבנו ברבת נוסח. שבת בתפלת הטועה דין - רסח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . קעז .

ס"ת שאין במקום שבע מעין אמירת * שבת בתפלות בו וינוחו נוסח * לפני"ויבלו" הששי" אמירת"יום. הכנסת בבית הקידוש דין - רסט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רא .

הבנסת בבית קידוש.מדליקין במה משנת לומר - ער סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רג .מדליקין במה אומרים אין מתי

. היין על קידוש דיני - רעא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רד . .

בעמידה הלילה קידוש * מקודש" הקידוש"שבת בפתיחת * המקדש עם ביחד ביחד הקידוש נוסח אמירתבישיבה היום וקידוש

. סעודה במקום הקידוש שיהיה - רעג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רז .לסעודה הקידוש בין תרגימא מיני טעימת מנהג. בשבת הפת בעיעת דיני - רעד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רח .

במלח הפת טיבול בעת מלך" "ה' ואמירת "למבצע" אמירת.מודים". אנחנו ב"לך יכרע שלא - רפא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רי .

שאמר ברוך לפני "יגדל" אמירת * טובים וימים בשבתות קר"ש זמןשבת. ומפטיר התורה קריאת - רפב סימן .ב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ריג .

שלאחר הקדישים מנהגי * העולה ע"י התורה קריאת שאחרי קדיש אמירת * ויו"ט בשבת עולים הוספת התובחה" דפרשת העגל" "פרשת קריאת * חתן בשבת זקן" "ואברהם פרשת קריאת * התורה קריאת

סדר * בראשית בפרשת התורה קריאת מנהגי * הדברות עשרת קריאת בעת העמידה מנהג * נמוך בקולהשמים" "ישמחו אמירת * נשא בפרשת העולים

אבותהענינים תוכץמגן

.וברכותיה הפטרה דיני - רפד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ריז .

קטן עליית * בשבת שחל חודש ראש הפטרת * ההפטרה בסוף "גואלנו" אמירת * ספר מתוך הפטרה ההפטרה קריאת אופן * ההפטרה ברבות מנהג * השנה שבתות במשך מיוחדות הפטרות * להפטרה

. בשבת מוסף תפילת -דיני רפו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רכב .במוסף הש"ץ חזרת. בשבת מנחה תפלת דין - רעב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רכג .

. שבת במועאי ערבית דיני - רעג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רכד .

השבת יציאת זמן * מוצ"ש של ערבית תפילת סדר. ש״ץ שעושה הבדלה - רעה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רכט .

בביהבנ"ס הבדלה * שבוע באותו יו"ט שחל שבת במוצאי נועם" "ויהי אמירת.בשבת בגדים וקיפול ניקוי דיני - שב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רלא .בשבת הטלית קיפול מנהג. בשבת לדבר מותר חפעים באיזה - שו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רלב .

בשבת לתורה העליות מבירת. בר"ח והלל התפלה סדר - תכב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רלג .

הברזת * ויבוא ביעלה אמן עניית * פשע" "לבפרת אמירת * בר"ח התפילות לפני חודש ראש הברזת ההלל בסוף הפסוקים בפילות * בזה דינים פרטי - בר"ח ההלל ברבות * בר"ח החדשים

. וזמנה הלבנה ברכת - תכו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמ .

הלבנה על מברבין מאימתי * הלבנה ברבת נוסח. הפרשיות וסדר המועדים קביעת סדר - תכח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רמג .

גדליה בצום במנחה דרשו הפטרת.אחד סעיף ובו - תל סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמד .

פסח בערב ובשחל הגדול, שבת הפטרת.הפסח בתוך חמץ תערובת דיני - תמז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמה .

בפסח לפגם טעם נותן * בפסח וניעור חוזר.כלים הגעלת דיני - תנא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמז .

בפסח זבובית בלי הבשר. למעות וטחינתם החטים דיני - תנג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רמח .

בפסח קטניות ושאר וחומוס אורז אבילת.שני כוס עד הפסח וסדר ראשון כוס דיני - תעג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רנב .

המבות בעשרת היין שפיבת אופן * החרוסת עשיית * ההגדה באמירת ומנהגים נוסחאות. פסח של ערבית תפלת -סדר תפז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רנו .בשבת שחל פסח בליל שבע מעין ברבת. העומר וספירת פסח של שני ליל תפלת סדר - תפט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רנז .

תפילת לאחר העומר ספירת * בספה״ע תפילות ומנהגי לשבח" "עלינו קודם העומר ספירת אמירתשחרית

.מועד של חולו ותפלת שני יו"ט תפילת סדר - תע סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רנח .

מנהגי * ההפטרה ברבת חתימת * הפסח בימי לתודה מזמור אמירת * פסח בחוה"מ בברבה הלל קריאתלשבועות פסח בין אבות פרקי אמירת * בחוה"מ תפלות

אבותהענינים תוכץמגן

.יו"ט במועאי הבדלה סדר - תעא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .רס .

פסח במוצאי "המימונה" מנהג.העומר בימי הנוהגים דינים - תעג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רסב .

א' ביום בעומר ל"ג בשחל שבת בערב תספורת * בעומר בל"ג תספורת. השבועות חג תפילת סדר - תעד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רסד .

רות ומגילת אזהרות * בשבועות הבתובה קריאת. עומות ליתר באב ט׳ בין שיש הבדל - תקנ סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רסה .

אב חודש הברזת * בער"ש במנחה ויחל קריאת. בתוכה להיות באב ט׳ שחל שבוע דיני - תקנא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רסו .

ה - דפורענותא בתלתא ההפטרה ניגון * בשבת אבילות מנהגי ואירוסין נשואין * ו"יגדל" דודי" וניגון"לב יין ושתיית בשר אבילת * צפרניים ונטילת בתמוז מי"ז תספורת * אב מר"ח בגדים ביבוס * בתמוז מי"ז

הימים בתשעת גופו רחיצת * הימים בתשעת.בט"ב ועיעית תפילין דיני - תקנה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ערב .

בט"ב בשחרית ותפילין ציצית לבישת. באב בתשעה ועננו נחם לומר - תקנז סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . עדר .

באב בתשעה במנחה נחם אמירת. בשר אוכלין אין ת"ב במועאי - תקנח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ערה .

העשירי ביום בגדים, וביבוס רחיצה, ויין, בשר אבילת.בט"ב. מילה ודין ט"ב מנהגי - תקנט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רעו .

סיום * בט"ב בקריה״ת מנהגים * בט"ב לתודה מזמור אמירת * באב תשעה של בשחרית תפילה מנהגיערבית בתפילת עננו * בקינות נחמה פסוקי * בט"ב התפלה

.עיבור תענית דיני - תקסו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רפב .

תפילין הנחת * ציבור בתענית הפטרה * התענית של התורה בקריאת הקהל ע"י מדות י"ג אמירת אורי ה' "לדוד אמירת * ביחיד סליחות אמירת דין * בתע"צ במנחה בפים נשיאת * המנחה בתפילת בר"ה חדשים בגדים * בער"ה תענית * סליחות שמתחילים הראוי הזמן * אלול בחודש וישעי". ור"ה תשובה ימי עשרת תפילת סדר - תקפב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רפז .

בתפילת קול הגבהת * בקדיש "השלום" עושה נוסח * ומשפט צדקה אוהב מלך ואמר שטעה מי דין "מזמור אמירת * תוקף" "ונתנה אמירת * הש"ץ לחזרת לחש תפילת בין פיוטים אמירת * בר"ה שמדע

בר"ה ההיבל פתיחת מנהגי * שאמר ברוך אחרי להודות" אמירת"טוב * בר"ה לתודה". ר"ה בליל לאכול שנוהגים דברים - תקפג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רעב .

וחריפים חמוצים דברים אבילת * בדבש הלחם טיבול * רצון" ה"יהי אמירת ומקום - הסימנים אבילת סדרבשבת להיות שחל בר"ה תשליך * בר"ה. בר"ה קריה"ת סדר - תקפד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רעו .

בשבת. אמירתו ודין בשבת, להיות שחל בר"ה מלבנו אבינו אמירת. השופר ברכת - תקפה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רעז .

במיושב שופר תקיעות שמיעת. שופר לתקיעת הראויים הם מי - תקפט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . רחע .

גרמא" ש"הזמן מצוות על הנשים ברבת דין

אבותהענינים תוכץמגן

. התקיעות וסדר רם בקול מוסף תפלת - תקעב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שג .בלחש תקיעות

. אחד סעיף בו - תקעה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . דש .בשבת להיות שחל ר"ה של במנחה צדקתך אמירת

.יוה"כ ערב סדר - תרד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שה .הביפורים וביום הביפורים יום בערב לתודה מזמור אמירת

. יוה"כ בערב כפרות מנהג - תרה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שו .יוה"ב לפני ה"בפרות" מנהג. יוה"כ ליל סדר - תריט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שז . .

בשבת שחל ביפור בליל גם רחום" אמירת"והוא * תורה ספר הוצאת * יוה"ב בליל נדרי" נוסח"בל.שחרית בתפילת לקער יפה מנהג - תרכ סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שט .

נקדישך שלפני הפיוטים אמירת מנהג * הביפורים ביום צרבי" בל לי ברבת"שעשה.ביוה"כ ומילה התורה קריאת סדר - תרכא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שי . .

הביפורים יום של מוסף בתפילת ה״בריעות" מנהגי * הביפורים ביום מילה.מנחה תפלת סדר - תרכב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיא .

במנחה העקידה פרשת. נעילה תפילת סדר - תרכג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיב .נעילה שבתפילת ב"רחמנא" אמן עניית.יוה"כ מועאי סדר - תרכד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיג .

יה"ב במוצאי הלבנה ברבת * בשבת שחל הביפורים יום במוצאי בשמים ברבת.הקידוש סדר - תרמג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיד .

בסובה לישב ברבת מברבים מתי * מיושב בסובה לישב ברבת. וברכתו הלולב נטילת - תרנא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שטו .

הלולב נענוע אופן * אחר במין הלולב איגוד.הבימה היקף סדר - תרס סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיז .

בשבת הושענות אמירת * ההושענות לאחר תורה הספר והחזרת תתקבל קדיש. המועד חול תפילת סדר תרסג- סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיח .

חוה"מ של בשבת ההפטרה ברבת חתימת * בחוה"מ דזמרה בפסוקי מספרים" "השמים מזמור אמירת. רבה הושענא יום סדר - תרסד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שיט .

רבה הושענא של שחרית בתפלת "נשמת" אמירת * רבה בהושענא סליחות מנהגי. ויומו שמיני ליל תפילת סדר - תרסח סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שכ .

מוסף לפני הרוח" "משיב הברזת.תורה שמחת ליל סדר - תרסט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שכא .

קריאת בתחילת טבא" אמירת"בסימנא * תורה בשמחת ההקפות מנהגי * בראשית וחתן תורה חתן מנהגיבראשית פרשת. חנוכה נר הדלקת זמן - תרעב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שכג .ערבית ותפילת חנובה נר הדלקת זמני

. וההדלקה הברכות סדר - תרעו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שכה .חנובה נר ברבת נוסח

הענינים תוכץמגן

. שבת במועאי חנוכה בנר מבדילין אין - תרפא סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .שכו .חנובה שבת במוצאי ההדלקה זמן

. בחנוכה הניסים על דין - תרפב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שכז .

חנובה של שחרית בתפילת לדוד" הבית חנובת שיר פסוק"מזמור הוספת * הניסים על באמירת דקדוקים"ארומימך" לפני

. בחנוכה התורה קריאת סדר - תרפד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שכח .

בחנובה שחרית תפילת סיום מנהגי * בחנובה התורה קריאת מנהגי * ההיבל פתיחת בעת פסוקים אמירת. פרשיות ד׳ סדר - תרפה סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . של .

לנשים זבור פרשת * במוך" "מי פיוט אמירת. מגילה בקריאת חייבים שהכל - תרפט סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שלא .

לנשים המגילה ברבת * ביום המגילה בקריאת הנשים שמיעת חיוב. המגילה קריאת דיני - תרע סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שלה .

ע"י פסוקים הוספת * המגילה קריאת באמצע המן" "ארור אמירת * הברבות בשעת הקהל התנהגותרם בקול הציבור

. המגילה ברכות דיני - תרעב סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שלח .

ריבנו את הרב נוסח * ביחיד ריבנו" את ברבת"הרב * ביום המגילה קריאת על שהחיינו ברבת. פורים תפילת סדר - תרעג סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . א. מ ש .

בפילת * המגילה אחרי לציון ובא * שמו"ע לאחר קדיש חצי * במוצ"ש המגילה וקריאת הבדלה סדרבפורים מילה * עמלק" "ויבא בפרשת האחרון הפסוק. לעניים פורים מעות דין - תרעד סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שמה .השקל מחצית נתינת אופן

.בפורים מלאכה ועשיית ותענית הספד דיני - תרעו סימן . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . שמז .

לאבל מנות משלוח * בפורים אבילות

אבות מנהגי שמירת גדרי על הביאורים מדור קונטרס

שנג..............................................................................הראשון שורש ומתי המנהג בתר אזלינן מתי בהלבה, פקפוקים עליו בשיש מנהג של תוקפו גדר יבואר ובו

סוגיות בירור א: ענף * זה. לענין ותיק מנהג נחשב מה יבואר ועוד בהלבה. לפקפוקים חוששים תוקפו מה הלבה. מבטל מנהג ובדין דרבוותא, בפלוגתא ששנוי מנהג וקיום ביטול בגדרי הש"ס

הפר"ח שיטת * מנהגים בקיום המהרי"ק שיטת * הלבה מבטל מנהג אמרינן ומתי מנהג של מבטל דמנהג הדין ביאור * וראיותיו הפר"ח בדברי * מנהג לבטל אפשר דרבוותא דבפלוגתא

עפ"י מנהגים בביטול דיונים ב: ענף * הלבה מבטל מנהג במה עד הפוסקים דברי מביא * הלבה למעשה נפק"מ במה על דן * הדין לברר בבוחו שיש מנהג נחשב מה דיון * הנ"ל דברים מסקנת

הנ"ל לפי

שסד.................................................................................השני שורש ביה שייך לא מנהגים איזה ועל ביטולו, ואיסור מנהג שמירת חיוב תוקף יבואר ובו

שבהנהגה האחרונים דעת * התרה בו שייך איסור במנהג אם הראשונים מחלוקת * התרהוגדר סייג שאינו מנהג * התרה בו אין שלבר׳ע שלם קהל קבלת דין * התרה בי' שייך לא להלבה

אבותהענינים תוכץ

אבותיו הנהגת קבלת במה עד * לבעלה נשואה * נקיים לשבעת קודם ימים ה' המתנת * לאיסוראבות מנהגי לברר חיוב * מחייב

שסט.............................................................................השלישי שורש ולנהוג מנהגם לבטל צריבים אם אחר במקום ונתיישבה ממקומה שעקרה קהילה דין יבואר ובו

ביאור * לחזור דעתו אין דין בגדר חוקר * זה לענין קהילה של גדרו ומה הגיעה, שאיליו בהמקום מרא דין מבאר * מתבטלת שלא קהילה גדר * קהילה לבין יחיד בין מחלק * השר׳ע שיטת

ישראל בארץ דאתרא

שעדו..............................................................................הרביעי שורש במרא מרץ קבלת * רב קבלת מושג ביאור * השר׳ע מרץ פסקי קבלת הגדרת יבואר ובו

עוד * מרץ פסקי קבלת אחרי שהונהג מנהג * מרץ פסקי בקבלת לציון האור דעת * דאתראמר"ן פסקי קבלת בביאור

שפד.............................................................................הדמישי שורש בבר לאשבנז. ומספרדים המזרח לעדות מספרדים התפלה בנוסחאות מנהגים שינוי יבואר ובו הדברים האם לדון ויש להיפך, ובן לספרד, מאשבנז תפלה מנהגי בשינוי בארובה הפוסקים דנו

ארצות ובשאר הפנימי, במערב שנהגו הספרדים נוסח בין שמצינו נוסחאות בשינוי גם אמורים בהם יש אשר ובו' עובד, בית החדש, תפלת - ליוורנו סידורי על מבוססים בעיקר אשר המערב בל האם לדון יש ובן ובדומה(, ישרים )תפלת המזרח עדות סידורי לבין ביניהם רבים שינויים עליהם ושייך בלל לשנותם שלא עליהם מנהג דין הסידור מתוך שנהגו התפלה נוסחאות דקדוקיאל במה מנהג לקבוע שייך האם * תפילה מנהגי בשינוי הפוסקים דברי * אמך". תורת תטוש דין"

בית הרב סמבות * לשנות אין ההמון מפני שמורגל מה * מסויים סידור מתוך אבותינו שהתפללובסידורו התפלה נוסח על עובד

עג........................................................................................גנוזות ש

שעה..............................................................................רבנים הערות

ד..........................................................בספר שהובאו ספרים רשימת ל ת

תלט)אינדקס( נושאים לפי מפתד

אבותהקדמהמגן

יר הלכות עולם לאור להועיא חמלתו ברוב זיכני אשר העולמים, לחי והשבח הש בתורת ושרשים כללים ובנוסף חיים, אורח שו״ע סדר ע״פ המערביים מגאוני ומנהגים

המנהגים. מנהגי הדורות כל במשך והנה הדין. ובהכרעת בהוראה גדול עמוד שהמנהג ידוע

היה שלא מחמת לכל, מפורסמים היו והדברים לדור, מדור ומסורים ידועים היו האבות רבות קהילות פיזור מחמת האחרון, מהדור החל אמנם בענין. בהירות וחוסר במקום, שינוי אחרים, במקומות והתיישבו ממקומם נעקרו שלמות שקהילות מעב נוער העולם, בכל

לספיקות גרם זה דבר אחרות. קהילות עם מעורבים וחלקם קהילתם אנשי בתוך חלקםמסורתם. לנטוש החלו התורה בני מן רבים הזמן ועם אבותיהם, במנהגי ידיעה וחוסר רבות

התעוררות חלה בפרט האחרון ובדור שלה, אכסניה על מחזרת התורה ב״ה אמנם על לדעת הלכה, זו ה׳ דבר מבקשים ורבים דור, מדור אבותיהם מנהגי ובבירור בביקוש

ממנהג שיודע במי תטוש״ ״ואל אזהרת שייך רבות שפעמים בפרט הוטבעו, מה אדני כמבואר אבות, מנהג לנוטש מדינא איסור בו יש מסויימים ובמקרים מקיימו. ואינו אבותיורי״ד. ס׳ יו״ד בשו״ע

ועיר עיר שכל מאחר כפליים קשה הפנימי, המערב מנהגי העתקת מלאכת עעם ברם וקשה מנהגים, וחילוקי דעות חילוקי היו אחת עיר בתוך ולפעמים ומנהגיה. פרטיה לה יש

העדה, מזקני עעה נטלתי כן על כזה, כראי זה ראי דלא הדברים, של דיוקן על לעמוד מנהגי ככל רוב אעפ״כ לעיר, עיר בין מנהגים חילוקי אכן שיש שלמרות לי, והבהירוהן. שוין ההלכה

גדולי הוראות על מושתת הפנימי המערב מנהגי של ומנין בנין שרוב הדברים וסיבת מושבם את קבעו רבים ספרד גירוש לאחר אשר )שבספרד( קאסטיליא חכמי ישראל לכל התפשטו ומשם שם, נתקבלו ומנהגיהם ותקנותיהם יע״א. פאס בעיר ובעיקר במרוקו

מבוססים וע״ז קכ״ב(, ס׳ )ח״ב יעחק ויאמר בשו״ת זאת שביאר וכמו מרוקו. ערי שאר מרוקו בערי רק לא נתפשטו המנהגים של הניכר שהחלק הקורא ויראה המנהגים. של רובן

לשם הגיעה אשר וכו׳( יון טורקיה, לוב, )תוניס, המערב ארעות בשאר גם אלא כולם, בכ״ז וע׳ הנ״ל. מסיבה והוא דומים. מנהגים שם גם ימעא לכן ספרד, חכמי של השפעתם

המערב. גאוני פסקי לכללי במבואהמערב, למנהגי איתן בסיס ושאין להיפך, ידיעה מחוסר שחושבים יש ולעערנו,

אבותהקדמהמגן

כפי ידיעה, ואי בטעות יסודה זו וטענה ברור. קו בלא מפוזרים ממקומות נילקחו ושרובם הלכות רשימת שע״י לעעמי אמרתי וע״כ והמנהג. ההלכה בשערי שנכנס מי כל שיידע

בחרו דרך איזה כשמלה, הדברים יתבררו המערב רבני תורת של במקורותיהם והליכותאבותינו.

הקודש אל להתקרב כלל ראוי שאינני היטב ידענא אשר נפשו, מרת יודע לב ואמנם הבקיאים ממני וטובים רבים ויש הפנימי, המערב הליכות הדפוס מזבח על להעלות אשר הבטוחה, הדרך עעמי על ולקחתי יגונה, לא ההכרח אמנם לזה. וראויים במלאכה

על סמכתי לא רוב וע״פ ליקוטי. בתר ליקוטי אלא לפניכם נותן אני חכמה מלאכת לא הפנימי, המערב גאוני מספרי נאמנים מקורות אחר חקרתי אלא שונות, ושמועות עדויות

בכלל. זמננו פוסקי עד כמלאכים מהראשונים

דשמעתתא נ״ע, רבותינו מקורות ע״פ המנהגים לרשום זה בדרך גדול רווח נוסף עוד רבים ופרטים מנהג. יכונה מה להחליט ואחד, אחד כל ביד מסורה אינה המנהגים דתורת לקבוע להחליט הדור לגדולי ומסורים אחד, במקום באו לא כי עמומים חלקם בזה, נאמרו ח׳. אות ל״ט ס׳ או״ח החזו״א כמש״כ ועופרת, ברזל בעט להקבע ראוי זה דבר שאכן

עמא משאר לא הלומדים, מן אלא המנהג ליקח דאין י״ד, ס״ק י״ד סי׳ בכה״ח כתב וכעי״ז שגאוני מנהגים רק להביא רוב עפ״י השתדלנו כן על בדעתם. שעולה מה דעושים דארעא, אשר ממנהגים חוץ זאת אמנם בו, ונהגו נתפשט מנהג אותו שאכן העידו המערב

וסמכנו סימוכין, הבאנו לא בכאלו נוהגים, שכן דמי עדים וכמאה לכל, וידועים מפורסמיםראיה. עריך שאינו המפורסם על

מתיימרים איננו וכמו״כ טמונים, עדיין חיים אורח בעניני המנהגים מן רבים אמנם לא עתה לעת כי ספר, אלי הגיעו לא בכוונה רבים ומנהגים המלאכה שהושלמה לומר

העיבור, מן מקעת בקרב שנהוג מה כל לא כי התפשטותם, על נאמנים מקורות מעאנו ולחזק לקיימם שיבוא ומי ההם, המנהגים את לשלול באים ח״ו ואיננו ייחשב. כמנהג

המנהגים את אלא להביא כוונתנו אין זה בחיבור כאמור אמנם אשריו, יתידותיהם נחשבים הפוסקים כללי ע״פ ואשר המערב, גאוני עליהם ידיהם סמכו אשר המפורסמים

זו. בהערה ודי בתריה, למיזיל שיש כ״מנהג״

+ + +

מחייבים אשר מנהגים גדרי וללבן לברר אלא הלכה, ספר ליעור אינו זה חיבור מטרת ואתר אתר בכל די הלומדים לפני ולהעיג אבותיהם, כמנהגי להחזיק לדורותיהם הבנים את

לעשות או להורות שניגשים לפני כי הפנימי. המערב קדמוני קבעו אשר מנהגים רשימת בהקדמת ע׳ בישראל, לפנים היה וכבר אבותינו. ענין באותו נהגו מה לדעת עריך מעשה

הבא בכל להיות עריך כן וז״ל: שכתב זע״ל, עייאש יהודה להג״ר ארג׳יל מנהגי דיני

אבותהקדמהמגן

כפי לידו הבא בדין הוראה המורה יפסוק ולא אנה, אנה יפנה לא מדותם, פי על אחריהם הם שיסדו ומה הקדמונים, בעקבות לילך עליו וחובה מעוה אם כי דעתו, ושיקול הכרעתו

לשנות חכם לשום רשות ואין חובה, הדבר הוקבע דכבר לגרוע, אין וממנו להוסיף אין עליו יהיה אחד ומשפט אחת תורה אם כי תורות, כשתי ח״ו תורה תהא ולא כלל. מדבריהם

ונשאל, שואל להגאון כהונה ברית לספר ובהקדמה ע״כ. יחדיו והבנים האבות לדור מדור איזה להם נערך פעמים כמה והדיינים והמורים ״והרבנים כתב ג׳רבא, מנהגי שמעתיק

עליו״. לעמוד לזה מיוחד ספר בידם ואין יע״א, ג׳רבא אי עירנו פה ממנהג פרט

הש״ס סוגיות ובירור לליבון מוקדש הספר של ניכר חלק א( לשנים: נחלק הספר גוף הפוסקים. בהם דשו לא הפרטים מן רבים אשר בכלל, אבות מנהגי בגדרי והפוסקים רשימת ב( להכרעתם. התורה גדולי לפני הדברים הבאנו ברורים, הדברים שאין ובמקומות אבותיו מנהג מהו לעיין ירעה בהלכה לימודו שבדרך למי או״ח, שו״ע סדר ע״פ המנהגים

ערוכים יהיו זה ובספר הקדמונים, ספרי בכל לחפש בידו עיתותיו ואין עוסק, הוא בו בענין כל לבאר למטרה לנו שמנו וגם המערב. גאוני העתיקו אשר המפורסמים המנהגים לפניו ידע גם ועי״ז הפוסקים. ובדברי בש״ס מקורו ומה הוטבעו, אדניו מה על ומנהג מנהג

המערב. גאוני אעל הכללי הפסיקה אופן הלומד

הזמנים חילוף מחמת אשר מסויימים מנהגים על שעוררנו בספר, הקורא ימעא עוד אזרנו כן ועל לדורותינו. שייכים אינם כבר מנהגים של טעמים הרבה המקומות, וטלטול

ימעא ואם בזה. הפוסקים גדולי דעת מגעת כהה יד שידינו היכן עד וללבן לברר חיל ההלכות. לליבון לסייע אלא זה אין לדינא, להכריע באים אנו כאילו שנראה מקום הקורא מקום יש ואם למעשה. כהלכה זה בספר הנכתב דבר שום על לסמוך שאין ופשוט

תורה. של כדרכה ומתן משא אלא זה אין כך, המשתמע

ראוי, שאינו באופן הדורות פוסקי וגדולי האחרונים גדולי כנגד התבטאנו ח״ו ואם אלא כוונתנו שאין הקולמוס, פליטת אלא זה ואין גמור, ביטול אותו אנו מבטלים הרי

הדין. אמיתת על לעמוד

עיר בין מנהגים שינויי או המנהג, מהו הפוסקים בין דעות חילוקי שמעאנו במקום כתבנו המקומות, בכל ברור לא שהמנהג ובמקום אומרים״, כ״יש הדברים כתבנו לעיר,כמנהגו. יעשה וכ״א שנהגו. מקומות״ ש״יש

מרוחו האעיל אשר שליט״א אלישיב הגרי״ש מרן הדור לפוסק להודות המקום כאן שאלותינו על והשיב מקומם. על המנהגים להעמיד זו במלאכה ועודדנו עלינו, הכבירה

ואימתי מחייב, מנהג מתי המנהגים, תורת דכללי בשמעתתא והדריכנו מסבירות, בפנים הקורא וימעא שונות. עדות קיבוץ של בארעות גם המנהגים וגדרי לדורות, לקובעו יש

מפוזרים. במקומות אומרם בשם דברים בספר

אבותהקדמהמגן

+ + +

דעיה״ק ראב״ד העעום הגאון דמשפטים, סבא המערבי, לנר זכרון מעבת בזה אעיב בעעתו ואשר המערב, גאוני תורת חיזק אשר זעוק״ל, משאש שלום מוהר״ר יע״א ירושלים יפות. פנים בסבר לפניו פרסתי אשר וספקותי שאלותי בכל והדריכני זו. לעבודה נכנסתי

ימים ושבוע הנוכחי. מהחיבור לתרופה עלים תחילת על ברכתו האעיל ימיו סוף ולקראת לאחר הסכמה שיכתוב עליהם ידו והניף הביכורים, מנחת רוב לפניו הוגש פטירתו לפני על וחבל הקודש. ארון ונשבה המעוקים את אראלים נעחו וביני וביני מחו״ל, שובו

דאבדין.

בעזרתי, שהיו הגאונים הרבנים לכל להודות המקום כאן לחיים. החיים בין ולהבדיל נעזרנו רבות המנהגים. פרטי בבירור הספר, שלבי בכל ותשויה עזרה מהם ונהנתי

ע״י נעזרנו ובמיוחד בפרט, המערב ומנהגי בכלל, מנהגים על שנכתבו שונים מחיבורים ״נהגו חיבורו אשר שליט״א עובדיה דוד רבי העדה מזקני דמשפטים סבא הגדול הגאון פרט. יע״א עפרו ומנהגי בכלל הפנימי המערב מנהגי להעתקת הדרך תחילת פלס העם״ עמק מח״ס שליט״א מאמן יהושע רבי העדה מזקני דמשפטים לסבא להודות והנני

בנאים יעקב רבי להגאון עפרו. מנהגי בבירור ועזרתו וברכתו, עידודו על יהושע,יע״א. טטואן מנהגי בירור אודות משה, נחלת ישיבת ראש שליט״א

אשר לעעירים, ברוך אור ישיבת ראש שליט״א, עמאר אברהם להג״ר מיוחדת ברכה כל על מייחד הערות קונטרס וכתב סופו עד מתחלתו כולו על ועבר בספר, רבות השקיע אעל שראה רבות הנהגות ומסר יע״א, מכנאס מנהגי וליבון בבירור רבות ועזר הספר.

טולידנו הגר״ב ודודו זע״ל, מרדכי הג״ר אביו אסבאג, יעחק )הפחד ששימש הדור גדולי זע״ל עמאר שלם הג״ר וסבו שמואל״, ה״דבר בעל מזקנו יד כתבי מסר ובנוסף זע״ל(.הספר. בסוף הודפסו ההערות גוף מכנסא, פוסקי מגדולי

רבות שעזר נוף, הר יעחק תולדת ק״ק רב שליט״א דיין שלמה לנ״ר להודות הנניזה. חיבור כתיבת אורך בכל רבות ועודדני הספר, כל על ועבר המנהגים, בבירורי

מנהגי בירור על בעזרתו מונטריאל של רבה שליט״א עאבח דוד לג״ר להודות יש כן יע״א, פאס בעיר דיין מלפנים שליט״א דנאן אבן שלמה רבי להנ״ר ע״א, מראככש

התורה, מאור בישיבת ר״מ שליט״א טולידנו שלום לנ״ר פאס. מנהגי בירור אודות ר״מ שליט״א מונסוננו יוסף ולהנ״ר זה חיבור כתיבת אורך בכל רבות הערות שהעיר ידידיה רבי הגאון מסבו רבות הנהגות לי ומסר הספר כל על שעבר חיים, נפש ישיבת

מראוקו. של רבה זע״ל מונסונגו

אשר חנניה, אור קהילת רב שליט״א סימוני יוסף הרה״ג נפשי לידיד מיוחדת ברכהנפשי לידיד להודות הנני וכן השמים. מן שלימה משכרתו יהיה הספר, בעניני רבות עזר

אבותהקדמהמגן

והוא רבות שנים למדתי בו אשר שמעון זכרון כולל ראש שליט״א אסולי יעחק הרה״גבפרט. ולספר בכלל דברים להרבה ואחיסמך אחיעזר

מנהגי על הספרים מחברי כל ובכללם זו, בעבודה לי המסייעים לכל להודות הנני שליט״א, ביטון א. הרב החשובים, האברכים עם יחד כה, עד שיעאו הפנימי המערבהמרובה. עזרתם על שליט״א איתח נ. ולהרב

במסירות התורה ברכי על גדלוני אשר הי״ו, היקרים להורי להודות המקום כאן ורבות הלום, עד הגעתי ובזכותם ויראה, תורה לגדולי והערכה ולהוקרה רבה, ובאהבה ומילוי ובשלוה בנחת עאעאיהם מכל נחת לרוב יזכו עולם. לאור החיבור להועאת עודדוני

אורך בכל ואחיסמך לאחיעזר המה אשר הי״ו, וחמותי חמי עליון מפי יבורכו כן המשאלות.עאעאיהם. מכל נחת לרוב שיזכו יה״ר חיינו,

שרובו אור, זה חיבור רואה מסירותה לרוב אשר היקרה רעיתי תבורך באהל מנשים לעסוק שאוכל כדי הבית עול עעמה על ונטלה הפנויים, ובזמנים החופש בזמני נכתב

שלה. ושלך שלי אלו, בעניניםלבהר מרדכי

דגר פתח

ז ^ י

הטז £ י £ « #tf® g rt ^ 1»ןו מ״^י ?״ימז י

נטמע?:.K0»'.f.^» 5L 1=:מי&:

1 זי ^ *! #ןי >י*<*מ #*£^ f k V t a * י*י* 3* ^ 0 5 ! 5 * י

ט5£! פוסל ע 5;?&^ 1 »ןי»גא »,״׳'״ *י«י

^111 ; j n י*! 1 • יהטי ®י ,. * »י> גוי, »* p «(י1 #1?״ י*«ז V » ^ L |V k זיז0י» ע ח ו ? * **:

-יי־ ׳ : ^ ול5 imaw1_ ■י -•irtו »י>י י*«ז ^ f ' ווי*«ז «» נתט*? s£*»

והת? עתSiSS&S!$ וה כ $ח1V» *£ ^ >,״ זז0י- י0 •יי >י»ה£מ £28* יי ‘* 1 ^ ז י ימ י ?״ ״^ גי>ו מ^ S S » ! 2 5 S ’

£* <» ״ : ! & ? 2:

טאבותדבר פתחמגן

דבר פתח

שמירת בחיוב ואחרונים מראשונים מקורות קיומם בתוקף זמננו פוסקי ודעת אבות. מנהגיובחו״ל בא״י הקהילות פיזור לאחר גם

אבות מנהגי בשמירת הראשונים דברי שבתא, במעלי לצידון מצור אזלין הוו דלא נהוג ביישן בני נ:( )דף בפסחים גרסינן

אמר לן, אפשר לא אנן להו אפשר אבהתון ליה אמרו יוחנן דר' קמיה בנייהו אתו תורת תטוש ואל אביך מוסר בני שמע שנא' עליהם, אבותיכם קיבלו כבר להו

בני שמע דכתיב היא, מילתא דמנהגא ״ומנלן וז״ל, קכ״ח( )סי' ביראים וע' אמך. ובה״ג)סוף ס״ז( )ויקהל השאילתות הביא וכן אמך״. תורת תטוש ואל אביך מוסר

מגילה(.

כמו ראשונים, מנהג ״המשנה וז״ל נוסף מקור הביא קי״ד( )ס' חסידים ובספר משום עובר אחרת, קרוב״ץ ואמר הקליר, קרוב״ץ לומר שהנהיגו וקרוב״ץ, פיוטים

על במדרש איתא וכך כח'(. כב', אבותיך״)משלי עשו אשר עולם גבול תסג ״אל שערי בתשוה״ג וע' אותו״. תשנה אל אבות שעשו מנהג ראית ״אם שם, הפסוק

מה ולענין וז״ל להלכה, זה פסוק גאון שרירא רב שהביא כ'( סי' ח״ד )ש״ע צדק מנא דאמרינן המנהג, שנות לבלתי אדם כל חייב וכו', מקומכם מנהג כי שכתבתם

עשו, כמנהגותיכם לפיכך וכו', רעך גבול תסיג לא דכתיב הוא מילתא דמנהגא לן כלום בזתא עליהם ואין תזוזו. ואל וקדמוניכם אבותיכם שעשו ממה תשנו ולא

עכ״ל.

וז״ל, בזה מילין הוסיף בהקדמתו, אבות״ ״מגן המנהגים תורת על בספרו והמאירי אמך״ זקנה כי תבוז ״ולא בירושלמי שאמרו מה היא אבותם, בנים תפארת וענין מתכונתו, על מקומו מנהג להעמיד מעלה בן ולכל חכם לכל שראוי המנהגות, אלו

ללא מקומו מנהג לשנות הראשונים והחכמים הקודמים אבותיו גבול השג לבלתי אחר בהעמדתו להשתדל לו ראוי עליהם, חולק נזדמן אם וגם סיבה. וללא צורךעכ״ל ולהועיל לעזור אתו האמת יד בהיות שכן וכל בראיה, סתרו יתבאר שלא

אבותדבר פתחמגן

רשות ואין חכמיהם. וקדמוני אבותיהם במנהג להחזיק קהל לכל שראוי שם וע' רשות לו שאין וכש״כ במנהגיהם. לערער למקומם חוץ אצלם שבא חכם לשום

מנה, להחזיק מצוה הרב, ״ואומר כ״ג( )סי' הלקט בשבלי הזהיר וכן לשנותם.להחזיק״. יכול שאדם מה בכל הראשונים

ואפי' מנהג בשום להקל אין וז״ל, שכתב ז'( )דף ופליט שריד בספר מצאנו וכן הישראלית האומה מנהגי כל כי סתרים, במגילת ניסים רבינו וכתב וכו'. קל מנהג הם כי הוא, ומשתדל זריז שהנהיגם ומי לבזותם, לנו אין זה, כמו המנהגות באלו

ח(, א, )משלי שלמה הנביא אמר וכבר האומה. במנהג יבוזו ולא נעשים, מעיקרים ראשי הגאונים רבותינו ובקבלות תעזוב. אל אומתך דת אמך, תורת תטוש אל

ממה דבר תבזה ואל בספריהם. בהנהגותיהם אלה כמו מנהגים נזכרו הישיבותעכ״ל. הקדמונים שנהגו

יהיב ״מאן וז״ל, שכתב י״ח( )סו״ס אלשאקר מהר״ם של הנוקבים בדבריו ועיין המנהג. כפות תחת ראשינו לכוף וראוי דקאמר, עיינין, ונמלא דהרמב״ן מעפריה לן

עכ״ל. העמוד, על ימתח המנהג את והמשנה כתב אחר ובמקום

אבות מנהגי שמירת בחיוב האחרונים דברי להמהר״י ס'( סי' )ח״א יהודה בית בשו״ת זו. בדרך דרכו האחרונים בספרי וגם

״ואברהם קריאת לחתן לקרוא שנוהגים חתן, לשבת התרגום קריאת אודות עייאש בזה״ל: כתב ז' למנין עולה ואינו תרגום, פסוק מקרא פסוק שלו, התרגום עם זקן״ מנהג שום לשנות מחשבות חושב ומצפצף פה פוצה שמענו ולא ראינו ולא

וכל תמוט, שלא ויתד ויסודו, עיקרו על יושב ודבר דבר דכל הקבועים, מהמנהגים בהם שנתפשט בדברים מדקדקים היו הקדומים והרבנים התחתונה. על ידו המשנה בדבר המנהג ולהעמיד להקים טורחים והיו דבר, וחצי דבר לשנות לא המנהג

האבות במעשה לאחוז השלם, האדם תורת זאת בטיל. לא באלף דאפילו המעמיד דעתו ושיקול הכרעתו פי על אחד כל לפמוך יבא אט כי ושמאל, ימין יטה ולא

אחד מנהג יבטל היום שקדמוהו, למי יחוש ולא בעיניו שיוכשר כפי לתקן במסמרים לחזק החזקה ידו את סמך הזאת בעיר מו״ץ כל לכן ... שתים ולמחר

עכ״ל. עולם ועד מעתה דורכים אנו זו ובדרך שקדמו, מי מנהג

לעצמו יהין לא איך ידין ״ומזה וז״ל, כתב אומר( ד״ה נ״א )סי' חת״ס ובשו״ת חצובים בארות הם בורות, מנהג שהם שחושב אותם כי ישראל, במנהגי לפשוט נימופינו על המפקפק כל לומר, אני ורגיל לבנון מן נוזלים חיים מים ממקור

יתן לא תוחלתו, ה' ויראת אמונתו שתורתו מי כי אחריו. בדיקה צריך ומנהגינו

דבר פתחמגן

סי' הלכות משנה בשו״ת וע' עכ״ל. בשרו את לחטיא כי ובאמת וז״ל: נ״ז( ח״ו) להשיג ז״ל הוא בא ולא מנהגינו, כל שאסף במה ז״ל הרמ״א הנביא דבר גדול דבר והונהגו כן, נוהגין שאנו מנהגינו לשנות ושאין מנהגינו ליישב אלא בסתם, הב״י על

המנהג דאיקבע כיון מכ״מ כי חולקים, שיש שנראה אף ז״ל הראשונים מגדולי חומרא להנהיג שרצה לו יאמר קדוש אחד בגאון רי״ד( )סי' יו״ד ח״ס וע' איקבע.

ולא השיטות, כל לצאת יכול היה דבקלות אף ז״ל, הח״ס רצה ולא במקואות, תקלה יצא שלא החמור, כרת באיסור אף הראשונים לן שגבלו ממה לשנות רצהעכ״ל. השינוי ע״י ח״ו

שכתב קלז( דף וראיתי, ד״ה )שם בשד״ח הו״ד סי״ט( )ח״ב חיים לב בשו״ת וע' מחט, של כחודה אבותיו מנהג לשנות שלא מאד להזהר לבו אל ישיב זאת וז״ל תפוצות בכל הוקבעו ותמוהים זרים מנהגים וכמה אותו, ימיר ולא יחליפנו לא

ספר עטרת השמת כגון ימוטו, בל כמסמרים בחכמים ודור דור וקיימים ישראל, בלשון ההפטרה קריאת )מ(, ח״ז במה״מ תורה בשמחת הקוראים בראש תורה

)סי' אלאשקר למהר״ם לנשואות שערות גילוי ע״ה(, )סי' פאדוואה במהר״ם יוני ביום לרופא גואל בין ועננו חזרה, בלא ערב ומנחת המוספין תפילת אמירת לה'(,

להרב הארון לפני ועומד כפוף איש ע״ג ס״ת קריאת ט״ו(, )סי' למהרלנ״ח התענית אל פה לי מסר ומהרד״ב מספר. רבו אשר וכהנה כהנה ועוד רמט(, )סי' ד״ש בדיבורו לשנות שלא מאד נזהר היה נוראים בימים התיבה לפני יורד שבהיותו פה,

וחרד ירא משובשת, שהגירסא יודע שהיה אף המורגל. מן אחת אות אפי' ובניגונו שאמר על שהוא ביה״כ, בתו שמתה הדין את עליו דצידק סגל דמהר״י מההיא דבר ה' ורוח ההוא בקהל לאומרה נוהגים היו שלא סליחות( )פיוט אחת סליחה

דרקיע שבילי להו נהירין אולם, של כפתחו פתוח לבם מעשה, ואנשי חסידים בם, אחריהם לקרוא הם ידעו ולא ידענו מה שלמה, שמים מלכות קבלת ובתכסיסי

עכ״ד. בגנים לרעות האר״ש ניתנה לבדה להם וכו', בנטעותיהם ולקצץ מלא

תורה בעלי וגדולים, רבים החכמים, בין גדלתי ימי ״כל )שם(, חיים בלב וסיים תורתי היתה זקנה לימי שבאתי עד דעתי על שעמדתי ומיום מוסר, בעלי

שורות ובדקתי ושבע״פ, שבכתב דברים ושלשתי ושניתי וקריתי אומנותי, התפילות נוסחי אחר להרהר לבי לחטא נתתי ולא והחיצוניות, הפנימיות במנהגים יד שלחתי ולא הראשונים, בדורות תשויה בעלי שסידרו והבקשות והבא וכו' הדין את ליתן עתידים שקלקלו ושוטים וכו' ותיקים פי על שהוקבעו

עליו יושת אשר ככל מטה של דין בבית דין לו יעשו הקדמונים מנהג לשנותחיים. אלקים דברי עכ״ד

אבותדבר פתח

אודות יו״ד( )סי' לחיד״א אומץ יוסף בשו״ת התפלה נוסחאות לענין כתב עוד ושם הדקדוק, ע״פ ראוי שכן משום לנקדיעזף נקדישך מנוסח לשנות הרוצים כתב: אבל הנוסחאות, לשנות רשות יש אכן שלפעמים שהסכים שאף משמע ישראל, המון כל בפי ומורגלות התדירות התיבות לשנות שרוצים שלנו בנדון ״מ״מ

ישראל שכל פיהם ופערו וכו', מורגש שינוי נקודתן ולשנות וטף, ונשים אנשים דאינהו ודאי הא התיבות, לקרות ידעו ולא במדב״ר, טעו. ורבניהם וחכמיהם המה

לבטל ויש ישראל, רבבות לאלפי ומזלזלים חדשות עושי הקצ״ף, בנקודות דקטעו רבים ואחרונים, ראשונים ישראל גדולי וכבוד ותורתו, ה' לכבוד ולכופם דעתם,

עבה תלמידיהם תלמידי של קטנם אשר דרומא״י, חשיב״י גברו, מאריות ועצומים, ברכה( עוד ד״ה מ״ו )סימן בב״ח כתב וכעי״ז עכ״ד. המשנים אלו של ממתניהם

בין כח, ליעף והנותן שפלים מגביה ברכות להדפיס שלא הסידורים לשנות שאיןהדין. את ליתן עתיד והסירם שעבר ומי הברכות.

ס״ח( )סי' והטור אור, ביוצר הפיוטים אמירת אודות עולם גדולי שנחלקו מה וידוע אליעזר דר' אמירתה, לבטל שרצה אחד חכם דיש כתב שם ובב״ח לבטלו. כתב

בגלל בתפילה זה זולת יפסיקו שלא הטהורה בדעתו היה הוא שיסדה הקליר הבאי בדברי מפסיקים זה שבגלל בימנו משא״כ אחרים, לדיבורים גם הקרוב״ץ

יחוש יחיד כל ולכן מינן. בר שנתו השלים לא חכם דההוא הב״ח, ע״ז וכתב וכו'.בציבור. מלאמרם לפרוש לא לעצמו

ע״פ שהוקבע במנהג בלבד זו ולא וז״ל, הוסיף ד'( ס' )או״ח וצדקה שמש ובשו״ת בכל בקשו וכו' תמוה במנהג אפי' אלא עמם, ונימוקם דטעמם וספרים סופרים נענה ומה בטעות, מנהג יהיה שלא כדי אותו ליישב סמך למצוא כחם מאמצי

חשש בו שיש מנהג שאפי' תשובתו, בסוף והוסיף עכ״ד. דיתמי יתמי אנן בתרייהו הנח דאמרינן אותו, למנוע אין המנהג שנתפשט אחר בורות, ומנהג לבטלה, ברכה )בסי' בדבריו וע״ע עיי״ש. עולם גדולי ע״פ שמתוקן מנהג וכ״ש לישראל, להםוה'(. ד' )סי' יוסף ובדברי כ״ו(

שמרבה המנהג, לבטל שלא כתב יעקב( עפר בד״ה ס״ת קריאת )מע' יצחק ובפחד י״א( )בסימן הוסיף ושם הראשונים. על לעז משום בזה ויש בישראל, מחלוקות

נשארה ולא כמעט העמים, בין ומפורד מפוזר בנ״י עם אשר הזה החל ובגלות וז״ל, על אותו יניחו הדור ומנהיגי יתן מי הקבלה, שלשלת ונפסקה טובה, מידה לנו

יום בכל לחדש ולקלקל, לתקן ולגרוע להוסיף מכותינו על מכה יוסיפו ולא מצבינו כתב, ט'( )שורש במהרי״ק וכן עכ״ד. הלבבות פירוד וגורמים שונים, מעשים תמידכשמעון חכם כהן אותו יהיה ואפי' מנהג. שום לשנות הדור בגדול אפילו כח שאין

אבותדבר פתחמגן

ואנשי חסידים הקדמונים אבותינו שנהגו המנהגות לשנות לנו דאין וחבריו, עזאי בן פעלים ברב מבואר וכן הם. נביאים בני נביאים אינם אם נאמר, כיצ״ב ועל מעשה.

אוסרים רוב יהיו ואפי' המנהג, כח כולנה, על עלית את וז״ל, ט״ו( סי' )יו״ד ח״דעכ״ד. המנהג על לפקפק אין

הלכה מנהגי סוגי שני והשנים מנהגים. סוגי כמה וישנם המנהגים. לכל שוה אחד דין שאין האמת אמנם

הנהגת את להכריע אף בכחם יש אשר מבוססים, מנהגים א( אלו. הם העיקריים ועוד, מה.( )דף ברכות במס' דאיתא וכהא בדבר. הפוסקים נחלקו כאשר ההלכה

דברים לנהוג ההנהגה לנו מורה שהמנהג שפירושו, דבר״. עמא מאי חזי ״פוק דמנהג המושג בביאור הראשון בשורש בארוכה וכדביארנו החכמים. בהם שנחלקו

דלא ההלכה הוכרעה ולפעמים הפוסקים במח' ששנויים מנהגים ב( הלכה. מבטל בהם, לזלזל שאין בלבד זו לא כן, שנהגו במקום מכ״מ כאלו ובמנהגים כהמנהג,

עליהם, זכות לימוד למצוא לטרוח ויש הם, תורה ישראל דמנהגי לקיימם, יש אלא עדיף בזה שבכיוצא מורה הפוסקים ולשון עליהם. להשען שיוכלו בהלכה, וסמך

במהר״ם כדכתב בענין הבנתינו על שנסמוך ממה עלמא שנהוג מה על לסמוך טפי קדום, מנהג ולבטל בינתנו על להשען הדרך זו לא ״אכן וז״ל, ע״ח( )ס' פאדוואה

מצאו כאשר קדמונינו כל עשו וככה אותו, ליישב סמך למצוא עוז בכל צריך אך על זכות לחפש דיש קצ״ג(, סי' )יו״ד במהרשד״ם כתב וכך תמהון״. של מנהג

בזה. הראשון בשורש בדברינו עוד וע' המנהג. אחר להרהר ואין להתיר הנוהגים

ע״פ י״ל לקיימו, כדי למנהג דהו כל ומשען זכות למצוא טרחינן למה והטעם אם בידינו, ומיוסד גדול כלל וז״ל: ט'( )סי' ח״א קטנות הלכות בשו״ת מש״כ ה' באהבת אשר הוא פשוט דבר כי דבר, עמא מאי חזי פוק בידיך, רופפת הלכה

דחויה״. סברתו אם היחיד אחר העם כל יטו ולא מדרכיהם, מכשול יסיר עמו את מוסכם שהמנהג מה וז״ל, זה כעין כ״ה( סי' אליהו)ח״א יד בשו״ת ראיתי והלום

נביא כע״פ וממש ביניהם, הופיע שהשי״ת הקודש רוח ע״פ הוא ישראל, כלל אצל ישראל כנסת בכלל השי״ת מאיר שמים, לשם והמעשה הרצון ע״י כי הנהיגו.עכ״ל. וכו' לנהוג היאך רוה״ק

והנה וז״ל, ס״ט( )דף השירים שיר מגילת על דקרא טעמא בספר הדברים והרחיב אלפי רבבות שנהגו שמנהג כלל יתכן שלא ומשכיל, מבין כל אצל הוא פשוט דבר

רגליהן ישראל כלל כי קיי״ל וכבר נאמן. שורש לו אין דורות וכמה כמה ישראל עמא מאי חזי פוק אמרו, זה דרך ועל כדין. עושין ובודאי כראוי, מוליכן וטבען

נביאים אינם אם לישראל להם הנח ס״ו( )דף בפסחים ואמרו מה.(, )ברכות דבר

אבותדבר פתח

בידך רופפת שהיא הלכה כל אמרו ה״ה( )פ״ז פאה ובירושלמי הם, נביאים בני עמו ה' יטוש לא כי שכתבנו, כמו זה וכל ע״ש. ונהוג נוהג הציבור איך וראה צא

עכ״ל. כדין. יעשו ה' יראי ישראל כנסת רוב ובודאי יעזוב, לא ונחלתו

קהילה שנוהגים דמזה הנ״ל האחרונים מדברי שנתבאר מה בזה עוד להוסיף ויש ובודאי לזה, דהסכימו הרי מיחו, ולא רבנים לפני הונהג וע״כ מנהג, מסויימת רבים, ועוד נד( )שורש המהרי״ק משו״ת מתבאר וכך עמם. כמוסים טעמיהםהראשונים. על לעז כמוציא והר״ז חיים, מהלב לעיל כדהבאנו

מורה עצמו זה מסוים, מנהג ישראל כלל שנוהגים הדבר שמעצם מדבריהם נתבאר סמך למצוא לטרוח יש ולכן חכמים, ברצון שנעשה ושיתכן במהרה, לבטלו שלא

מוסכם שאינו ההוא המנהג על מפקפקים הפוסקים שרוב ואע״פ המנהג. לקיים השד״ח כמש״כ המנהג מקיימים לזה סמך שמוצאים עוד כל מכ״מ להלכה, יחיד העם( )למנהג יש דאפי' יעקב, זרע בשם המורם( ד״ה ל״ז ס' מ' )כללים מהרשד״ם, פאדווה, מהמהר״ם מתבאר וכן בתריה. אזלינן רבים כנגד עליו לסמוך

תצ״ו סי' הפר״ח כדברי ודלא ראשון בשורש בביאורים שהוכחנו כפי ומרדכי תוס'ע' כלל שירי)ו אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי וכן קלד(. ודף קל: דף שם בשד״ח ע

רשאי פקפוק לו שיש מנהג שכל הפר״ח כדברי נקטינן שלא פעמים כמה שליט״א וכדברי ליה, מקיימינן להלכה פקפוקים, עליו שיש אע״פ מנהג כל אלא לבטלו.

אודות ס( )סימן ח״א תשובות בקובץ וע' ליישבו. לטרוח ויש הנ״ל, האחרונים פשוט ואה״נ להפסק, בזה חוששים שיש שאע״פ התקיעות, סדרי בין וידוי אמירת

ולא חזקה ביד לא למחות שאין נר' להפסיק לנוהגים מ״מ עדיף, תעשה ואל דשב ד״ה רל״ג ס' )או״ח ח״ב הדביר בפתח מצאתי וכעי״ז עכ״ד. דקה דממה בקול

דאית כל הי״ו, העם המון שנהגו מנהג דכל נראה ״וטעמם דכתב עלית( ומאחרסי' וע״ע אמנהגיהו״. להו שבקינן דהו כל סמך להו ב'(. אות רנ״ג בדבריו)

במנהג תלוי הסוגיה הכרעת מה ע״פ בהלכה הכרעתם ביססו אשר עולם, גאוני תשובות בתוך עוד ומצינו

י״ט פרק זצ״ל( אוירעבך הגרש״ז )תורת שלמה הליכות בספר ע' נוהגים. שהציבור אריה שם שו״ת בעל ז״ל באלחאוור רא״ל שהגאון רבינו, וסיפר וז״ל, (27 )הערה

אולם דהיתירא. בכוחא והעלה בחוה״מ, הזקן גילוח בענין תשובה פעם ערך ז״ל הגאון לו השיב ז״ל, ומשיב שואל בעל הגאון של לעינו זו תשובה כששלח הלא רבינו, ילמדנו ושאלו אגרת, אריה שם בעל הגאון שוב לו ושלח לאסור. ערכתי עכו״ם, בישול משום בו יש אם הסוכר בענין הארץ רעשה כאשר מלפנים

ואעפ״כ בפשטות, שנראה וכמו לאסור, פנים הראיתי ובהם מכתבים כמה מר לפני

דבר פתחמגן

הסדרים, נתהפכו כיום ואילו להתיר, יכולתו בכל וצידד בדעתו מר אז החזיק יכולתו בכל ומצדד במעוזו מר מחזיק להיתר, נכוחות בסברות שהעליתי ואע״פ

נר' הסברא שמצד מר דברי צדקו ומשיב, השואל בעל הגאון לו והשיב לאסור. היא ואולם להיתר. פנים יש הגילוח בענין ואילו לאיסור, הסוכר בשאלת להורות

הסוכר שבענין כיון ולכן דבר. עמא מאי חזי פוק בדין, הוא גדול כלל כי הנותנת, הגילוח שבענין בעוד היתרו, לחזק כוחי בכל אני חותר להיתר, הדבר נתפשט ואמר עכ״ד. האיסור. ולחזק לבסס הארכתי ולזאת לאסור, בו מחזיקים העולם בדרכי אור ישכון דרך איזה לדעת לעיניים קילורין המה הללו דברים כי רבינו

עכ״ד. ולדורות לשעה הדברים ויפים וההוראה, הפסק

ויראה באמונה יסודו אבות מנהגי קיום אלא אבות, מנהגי קיום חיוב גודל הפוסקים מדברי שהעולה בלבד זו לא והנה

אבותיו, מנהגי שמירת חיוב בגודל הפוסקים כתבו התורה השקפת מצד גם לבטל יבוא ולמחר אחד מנהג יבטל ״שהיום ס'( )סי' יהודה בית בשו״ת וכמש״כ

החת״ס דברי ומפורסמים עיי״ש. מישראל״ תורה ותשתכח התורה עיקרי נימוסינו על המפקפק שכל לעיל: דבריו הובאו נ״א סימן או״ח בתשובותיו

יתן לא תוחלתו, ה' ויראת ואמונתו שתורתו מי כי אחריו. בדיקה צריך ומנהגינו,בשרו. את לחטיא

בא זה ״ובעבור וז״ל הדברות( עשרת על )בביאורו העיקרים בספר כתוב ומצאתי ר״ל הקבלה, על להזהיר אמך״, ואת אביך את ״כבד שהוא החמישי הדיבור יצוייר שלא הדתות, לכל שכולל עיקר שזה האבות, לקבלת האדם שימשך

מי זה ובכלל הדת. וחכמי האבות לקבלת נשמע האדם יהי לא אם מציאותם היהודית, מסורת עיקר על מהרהר אבותיו, ואבות אבותיו שנהגו מה על שמערער

אבותיו, שעשו מה על לערער שמתחיל ומי הדורות, השתלשלות על שמבוססת בסיס נמסר המסורה מכח שהרי הדת, יסודי עיקר על לערער ח״ו להגיע יכול

אמונתינו״.

בימינו אבות מנהגי קיום בתוקף הדו־ גדולי דעת ממקום להטלטל הגולה בני מן רבים התחילו שנים, מיובל למעלה החל והנה

וסיבות למזרח, וחלקם למערב חלקם במלואם, נעקרו שלמות וקהילות למקום, אמנם בזה. התרשלות ונהיה להשתכח, המנהגים מן רבים שהתחילו גרים קא רבות מנהג משום לשנות לא המשמר על עמדו ובגולה ישראל בארץ הדורות גדולי

אחרות. בארצות קהילתם עם בנמצא בין בארצם בנמצא בין אבותיו, ומסורת

אבותדבר פתח

מנהג שום שנות לא המשמר על עמדו ישראל לארץ הפנימי המערב רבני ובבוא לארץ זצ״ל טולידנו ברוך רפאל רבי הנה״צ בבוא כי וידוע אבותיהם. ממנהגי דהו כל שינוי בלא יו״ד של קוצו עד המערב מנהגי בכל להחזיק החרה ישראל

אבוחצירא ישראל רבי אדמו״ר קדישא מהסבא ידוע וכן תכ״ב(. בסי' מש״כ )ע' ברוך הוא ברוך עניית כדוגמת קטן מנהג על אפי' שמר שלא במי שנזף זצוק״ל

המערב ורבני גאוני המשיכו וכך קכ״ד(. סי' )ע' יד״ח בהם שיוצא בברכות גם שמו מלכה להגד״מ מים מקוה בשו״ת ע' אבות. מנהגי ולקיים להחזיק ובגולה, באר״י

עצמה, בפני קהילה שיש שכל שביאר כ״ד. בסי' ביאור וביתר כ״ד(. )סי' ח״ג וע״ע כ״ח(. )סי' ח״ב זצ״ל חזן להנר״י דעת יחוה בשו״ת וע״ע כמנהגה. נוהגת בכמה ושהעיד המערב. מנהגי פרטי כל חיזוק על כ״ז( ח״ג)סי' ומגן שמ״ש בספר

רושם. עשו והדברים בחו״ל, שנהג ממה נימא כמלא שינה שלא בספריו מקומות ללכת אבותיהם מסורת פרטי בכל באחיזה התחזקו והתעודה התורה מבני ורבים

בעקבותיהם.

להחזיק נתעוררו שג״כ האחרון, בזמן בישראל ועדות קהילות בעוד גם ומצינו גדולי של ובהדרכתם בחיזוקם הוזנחו, בעבר אשר אבותיהם, מסורת מנהגי ולחזק תשמ״ח(, )ב״ב בני שמע לקובץ שליט״א, וואזנר הנר״ש של ובמכתבו הדור. שדעתם אנשים בשם ומש״כ וז״ל, כתב גרמניה( )יוצאי אשכנז לקהילת מופנה

מעיקרים הם אבותינו דמנהגי פיהם. יפצה הבל כאבותיהם, לנהוג צריכים שלא שרשי בספר וע' עכ״ל. בהם המחזיק ואשרי ומצוות, תורה שומרי של הגדולים

״זוהי וז״ל, שכתב שליט״א קנייבסקי הגד״ח בשם (18 דף )ח״א אשכנז מנהגי גדולה״. עוולה זוהי אבותיהם, מנהגי את עוזבים שאנשים בימינו, המהלכת מכה מנהגים שמירת ענין והנה וז״ל: )שם( שליט״א שיינברג הנרח״פ בהסכמת וע״ע

ישראל, רבבות אלפי שנהרגו הנוראה המלחמה שבעת גדול. תיקון צריך בדורנו המנהגים, ארזי נגדעו ישראל, תפוצות ושאר באשכנז הקודש קהילות ונחרבו

הדור ונעשה יודיע, לבנים אב לדור מדור המקובלת המסורת מעיינות ונסתתמו הנהגות לאבותיהם היו דברים באיזה יודעים הבנים ובני הבנים אין ואף יתום,

ומנהגי הדורות בקבלת ידיעה שום לו שאין ומי פז, אדני על מיוסדים ודקדוקים שם בהקדמה כתוב וכן עכ״ד. לשאול״ יודע ״שאינו בבחינת הוא בע״כ אבותיו

למען מנהגיה ושמירת המסורת לחיזוק זצ״ל אוירעבך הנרש״ז מרן של דעתו רי״ג( )סי' זצק״ל שך הנרא״מ למרן ומאמרים במכתבים ועי' הבאים. ודורות דורנו

משנה בשו״ת ועי' שינוי. שום בלא המסורת קיום חיזוק לענין דעתו שהובאסי' הלכות שב״ה אנו, בדורנו בפרט בזה ליזהר צריך מאד ומאד וז״ל, נ״ז( ח״ו)ולהפיל לילך שדרכם השוה הצד קולות, והשני חומרות, מחפש ואחד דרא אכשר

יזאבותדבר פתחמגן

שהכוונה אמך, תורת תטוש ואל נצטוינו וע״ז לנו, שהנהיגו ומנהגינו אבותינו חומת אשר לבי מרירות מחמת בזה קצת והארכתי ז״ל. אבותינו לנו שהנהיגו מנהגינו על

וזה אוסר זה סותר, וזה בונה זה לעצמו, במה בונה אחד כל שבעונ״ה אני רואה שנחזיק והלואי אומר. לא אם לי אוי אומר אם לי אוי שק, חוגרת והתורה מתיר,

להם, ומסרה מסיני רבינו משה עד דור דור נ״ע עליון קדושי אבותינו במנהגיע״כ. וד״ל עמים יקהל ולו שלה יבא כי עד נלך ולאורה זו במסורה ונחזיק

בארץ המערביים מנהגי אודות שליט״א אלישיב הנרי״ש ממרן שמעתי וכן לחזק עליהם הפנימי, המערב יוצאי אנשים מנין של קהילה שנמצא דכל ישראל, ]ובביאור כלל. שינוי בלא אבותיהם שעשו כפי ומנהגיה התפלה פרטי כל ולקיים שמעתי וכן שלישי[. בשורש היטב עי' מתבטלת שאינה בא״י קהילה בגדר הענין

בר״ח ההלל על לברך עליהם מארוקו יוצאי של שציבור שליט״א אליהו מהגד״מכן. לא א״י שמנהג אע״פ

זה ענין על בימנו הוראה גדולי דעת הביא תימן מנהגי על ההלכה אור ובספר עשרה לחמש קרוב שם והביא ישראל בארץ גם אבות מנהגי להמשיך יש אם

ושמאל. ימין אבות ממנהגי לזוז דאין דס״ל בדורינו הוראה ,אוני

זה בענין הקודמים מדורות האחרונים דעת יש כיצד הקודמים, בדורות מלכים שולחן על עלה כבר זה שענין קאי קושטא

וכפי באחרונים. בזה נו״נ וכבר שונים. במקומות הקהילות פיזור לאחר לנהוג בקונטרסו ובפר״ח מ'( סי' )יו״ד מהרשד״ם י'( ח״ג)סי' מהריב״ל בתשובת שנמצא

בלשון מכונה אשר ירושלים, עיה״ק אודות ובפרט תצ״ו( )סי' מנהגים כללי על עם, נתיבי לספר הקדמה )ע' דנא מקדמת ״לקוטאי״ של כעיר הפוסקים מן רבים

על ישב כבר ט'( נ״א סי' )או״ח אלעזר ובפקודת לקוטאי(, של עיר שירושלים מנהג, בשום לשנות להם ושאין כקהילה, שנחשבים המערביים, במנהגי זו מדוכה

השמש. תחת חדש ואין

הפוסקים שהורו אחת, בעיר שונות קהילות בקיבוץ בישראל מלפנים היה וכן אהל בשו״ת וע' אחידה, קהילה כולם יהיו ושלא תפלתו, מסורת יחזיק שכ״א הנמצאים אפריקא מקהילות איזה מנהגי אודות ס״ב( )ס' ששפורטש יעקב

בזה ומצאתי לו. הוא פשוט וכדבר במנהגם. שימשיכו שהורה אחרים, במקומותסי' הרדב״ז בשו״ת להתפלל ליה דטב הו״א דמסתפינא לאו ואי וז״ל תע״ב( ח״ג) שלבו במקום אלא להתפלל לאדם ראוי ואין מהם, נוחה שדעתו אדם בני בחברת

קהל להם עושין א' ולשון עיר בני שכל ישראל גלילות בכל נהגו לפיכך חפץ,

אבותדבר פתח

והלשונות המקומות מחילוק כי אחר, ולשון עיר אנשי עם יתערבו ולא עצמם בפני ע״כ מלך. הדרת עם ברוב בזה שייך ולא יפה, עולה קילוסן ואין הלבבות, יתחלקו

צ'(. )סי' אלעזר בפקודת והו״ד הזהב. לשונו

כללית פתיחהלמגהגיס

הלכות קיעור

^ז ^ י

1V® ^זיי 1»ןו ?״ימז ‘®(י S** >ו״

נטמע?:זי H® י*י* #1ןי >י*<*מ #*£!* ^0!5י 5^ *3

5 פוסל ע^ 1»ןי»גא »,״׳'״ *י«י

Z י*< L ^ f j? & ^ 'V s 1>י>י * )י .1^2:17 »«1

הטי • י 1®?י ,. * »י> גוי, 1»)י p ״״*X* ג^,* °* f*X# י*«ז £ מן * 1»)י |סזיז W> י i / l ■ ז 1גי>י^ S י J f l l י■מ<« ' * י*«ז * * W נאיז 1»»י ?#1* י

נתט^וו£*«s יי?‘ °1?י ^ ■יייי

והת? עת(TfO • -mu ' יז, ־«

־ ״■מנ־יי ״ -tP'w

ממימו״ ן ;,:?חט

H i ־

ת למנהגים כללית פתיחה מגן ו ב א

למנהגים כללית ®תיחה

חוסר מחמת רבות ופעמים דגים. בה דשו ולא עמומים, ודיניהם המנהגים תורת כי יעןבהם, לזלזל או במנהגים להקל היתר לעצמם שמורים יש בדינים, בסיסיות ידיעות

ההלכות מן מעט להקדים לנכון מצאנו בביטולו, גמור איסור בו כרוך אך ולפעמים כמה נביא וכן אלו. בענינים שדיברו בפוסקים מפוזרים ממקומות העולים והדיניםמסויימים, מנהגים וקירבנו ריחקנו הללו הכללים ע"פ ואשר זמנינו. מפוסקי הכרעות

כרוך זה ודבר לא. ומה קהל מנהג נחשב מה להחליט בידו כ"א תורת דאין מאחר חיים משא בספר יעיין המנהגים יתר ללמוד והמעוניין בהקדמה(. מש"כ )וע' בכלליםלקח. חכם ויוסיך ול"ח( ל"ז סי' מ' מע' )כללים ובשד״ח המנהגים, בקונטרס )פלאג'י(

מנהג על העובר איסור ב( וגדר. לסייג שהונהג מנהג א( מנהגים: סוגי שני בין חילוק יש זה בענין א.

עצמו על שקיבל מי והנה וכדומה. התפלה, סדר כנסת, בתי בדיני קהל מנהגי נדר, בלא רק כן שנוהג כפירוש התנה ולא המותרים, כדברים וסייג לגדר מנהג )וע׳ כנדר, והו״ל בו. להקל יכול דאינו רי״ד( )סי' יו״ד בשו״ע מבואר דינו

אמך, תורת תטוש אל על ועובר מנדר(, חמור אפי׳ הוא דלשו״ע שם בלבוש הוא. נידוי ובר גמור עבריין דנקרא קצ״א( סי׳ )יו״ד בחת״ס וכתב יחל, ובבלבישן. בבני נ:( )דף ד׳ פרק בפסחים מהסוגיא נלמד וכ״ז

בסדר שנהגו מה כגון הקהל, ממנהגי אלא וסייג לגדר שאינו מנהג ברם ב. כנדר. אינו וכדומה, השיטות מן כחד ההלכה הכרעת או ובנוסחאות, התפלה

סי׳ או״ח מהרשד״ם )ע׳ תטוש אל באזהרת נכנס דמכ״מ האחרונים כתבו אמנם קצ״א( סי׳ )יו״ד חת״ס ובשו״ת נ״ט(. ס׳ )ח״ו הלוי שבט בשו״ת וכ״כ ל״ה(.

דבזה ההלל, על מברך שאינו כגון תעשה, ואל בשב מנהג מקיים שאינו במי דן שס״ל ר״ת ולפי וצונו, בכלל אינו איסור, מנהג שאינו מנהג קיום דבמניעת י״ל

ע״ש. תטוש דלא באיסור ועובר הניכר מנהג הוי וצונו, מנהג על לברך דאפשר ועשה, קום מנהגי אלא איסור, כמנהג וגדר, סייג שאינם המנהגים מן רבים לכן

אבל יחל, בבל עובר אינו המבטלן בעלמא, אבות מנהגי שמירת מדין שקיומןתטוש. בל באזהרת עובר עוקרו שבקביעות מי

ת למנהגים כללית פתיחה מגן ו ב א

הדברים שכל כתב ח״א עוזיאל משפטי לשו״ת זצ״ל הגראי״ק ובהסכמת ג. המנהג ששינוי בכה״ג רק היינו מנהג, קיום במניעת איסור יש אם האמורים

משום בו יש לכו״ע קטטה או מח׳ בו יש אם אך מחלוקת, ובלא בהסכמה נעשה מפני ישנה דאל פ״ד ריש בפסחים במשנה כמבואר המחלוקת מפני תשנה אל

המחלוקת.

דמי מנהג, לבטל אפשר אם בדיעבד או שעה״ד של במקרים הפוסקים דנו ד. איסור שאין דאפשר וכדומה, הבריות כבוד צער, במקום וה״ה אונסין. לנדרי

אבות. ממנהגי לבטל או לנטוש בכוונה בא האדם שאין כיון המנהג, במניעת

אבותיהם מנהגי בשמירת הבנים חיוב מאיזה מסויים סייג לנהוג עצמו על המקבל יחיד איסור, מנהגי בדיני והנה ה.

מה להמשיך חייבים בניו אין אמנם לשנותו, איסור עליו שחל אף איסור, הרבה דאטו קכ״ו( )סי׳ יאיר חוות בשו״ת וכמש״כ פרישות. משום נהג שאביהם אמנם אביהם)בתמיה(. סייגי ממשיכים בניהם באיסורים, שנהגו ופרושים צדיקים

אחריהם בניהם מחיובים מסויימת, ופרישות סייג עצמם על קבלו שלם ציבור אםס״ב(. רי״ד )ס׳ ביו״ד כמבואר איסור באותו לנהוג

)סי׳ יו״ד תשובה בפתחי הובא י״ג( )סי׳ יוסף זכרון בשו״ת כתב זה וכעין ו. לא אם אבל בכך, והנהיגו הרגילו האב אם רק הם בנו על האב שמנהגי רי״ד(,

הלוי שבט בשו״ת ע״ז וכתב אבותיו. מנהגי לשמור להתחיל מחוייב לא כן, נהגסי׳ אבל וכדומה. כסייג לעצמם עשו פרטיים שאנשים במנהגים שכ״ז נ״ט( ח״ו)

הספרדים מנהגי כמו ישראל, מכלל שלם שבט עצמו על שקיבל דבר צריך דלא נראה שנים, מאות כמה זה הוראותיהם אחרי ונמשכו והכרעותיהם,

כאבותיו. לנהוג הוא מחויב ממילא שבטו בשורש אדם משנתגדל אלא קבלה,יוסף(. הזכרון מדברי נטו שהאחרונים שם כותב זה )ומלבד עכ״ד.

מפורסם אינו או מצוי שאינו דבר ודין - במנהג נחשב מה לדמיה. חיישינן לא לראות, זמנה הגיע שלא שקטנה איתא, ק״צ( )סימן ביו״ד ז.

אפילו לכתמיה חוששת בעל לה שיש אשה כל שהאידנא בזה, כתב ובמהרש״ל השיג ג׳( )ס״ק בש״ך אך שם. בב״ח וע׳ המנהג. נגד להקל ואין קטנה, היא

שכתבו וכמו מנהג. בו שייך אין מצוי שאינו דדבר ידוע דהדבר ועוד וז״ל, היה באמת שאם והוסיף, ע״כ. מאכו״א( מהלכות פי״א )סוף והכ״מ הרמב״ם

שליט״א להגריש״א תשובות בקובץ וע׳ מעתיקו. הרמ״א היה מנהג, בדבר אין מצוי שאינו דדבר בזה מנהג מה ידענא לא ״אנא שכתב סט( סי׳ )או״חדבדבר נראה, הש״ך ומדברי הנ״ל. הש״ך לדברי שם וציין מנהג״. בו שייך

ת למנהגים כללית פתיחה מגן ו ב א

אצל מוסכם דזה יימר דמי מנהג, תורת בו לקבוע שייך לא וכדומה שבצינעה על להשיג בזה שכתב מה כח׳( )סימן ח״א אול״צ בשו״ת וע״ע הדור. חכמי

דלא והקשה ביחיד. במגילה אחרונה ברכה לברך עירו שמנהג שכתב הבא״ח תורת עליה ול״ש שבצינעה דבר דהוי משום כנ״ל, והיינו מנהג, ע״ז לקבוע שייך

שאינו בדבר מנהג שייך דלא ק״ו( סי׳ מיו״ד )ח״ג אג״מ בשו״ת וכ״כ מנהג,שכיח.

אשר מנהג גם אלא מנהג, שם עליו לקבוע א״א שכיח שאינו דבר רק ולא ח. נחשב לא זה גם כולם, אצל ומפורסם ידוע דבר היה ולא בו, נהגו יחידים רק

מנהג שיהיה ״והוא י״ב( הל׳ כ״ג )פ׳ אישות הל׳ ברמב״ם מפורש כן כמנהג, לקבוע שכדי שליט״א, אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי וכן המדינה״. בכל פשוט

ברבים. כך נוהגים ושכולם ידוע דבר שיהיה צריך קהילה, מנהג שם

ע״פ נקבע יהיה שהמנהג צריך מפורסם, מנהג שיהיה שצריך מה ומלבד ט. אות ל״ט סי׳ )או״ח בחזו״א וכ״כ העם. דלת משאר ולא הלומדים, וע״פ ותיקין,

הנהגת ולהיות מכריע, למשקל אותו לוקחים שאנו מנהג של ועיקרו וז״ל ח׳( מסייעתם אבותם וזכות הרבים זכות אשר והנכוחה, האמת את מבטחת הציבור

על הממונה החכם של הוראה ע״פ הציבור הנהגת הוא ולהכשל, לתעות לבלי הנהגת וע״י עליהם, שהמחום הרב אל לשמוע הציבור של חובתם שזו הציבור, בדיבורם מדקדקים שאינם העם דלת הנהגת אבל ההוראה, מתאמתת הציבור

אינה מלומדה, אנשים מצות מעשיהם וכל מצוות ובדקדוקי ומתנם ובמשאם מקיימה. ואינו הלכה מבטל אינו כזה ומנהג למכריע, אותו לקחת מנהג קובעתעכ״ל.

שכתב ו׳( )סימן זצ״ל עטיה עזרא רבי להגאון עזרא עלה שו״ת לידי ה׳ אינה שוב כי מנהג, בזה לומר ואין וז״ל עכו״ם, בישול משום בהם יש אם פולים, אודות הולכין אין מורים, לקול שומעין ואין פרוצה היא אשר הזאת והעיר הזה בדור ותיקין, ע״פ הוקבע זה מנהג כי ויודיעהו סמכא לבר ישאל אא״כ המנהג אחר

בטעות מנהג הוי ובלא״ה אחריו, ילך ואז בספרים, המנהג הוזכר כי ימצא אם או מידי לא ותו בידינו, יכולת יש אם אותם מחזירין ואדרבה אחריו, הולכים ואין

אחת כנסת בבית אבל וז״ל: מ׳( ס״ק קל״ה )ס׳ בכה״ח מצאתי וכן ע״כ. וק״ל. עוד וכ״כ ע״כ. בדין. בקיאין היו שלא מחמת כך נהגו דאמרינן מנהג, קרוי אין

עמא משאר לא הלומדים, מן אלא המנהג ליקח דאין י״ד( )ס״ק י״ד בסימןבדעתם. שעולה מה שעושים דארעא

אצלם שהם עליהם טוענים אנשים אשר רבות בהנהגות לדון יש זאת כל ולאור

ת למנהגים כללית פתיחה מגן ו ב א

לא הנהגות שאותן משום אי לדבריהם, שחר אין מהן בהרבה שאמת ״מנהג״ שיהיה כדי החכמים, אצל ידועות היו שלא מצד או ברבים, שנהגו דברים היו

של לגופו בו לדון יש דבר כל ולכן ״מנהג״ של ותוקף שם עליהם להחיל שייך תהיה ולא לא, ומה מנהג נחשב מה לקבוע ההוראה לגדולי מסור והדבר ענין,בידו. ואחד אחד כל תורת

חיצוניים מגורמים שהונהג מנהג שנוצרו כגון חיצוניים, מגורמים מקורו אך בו, נהגו רבים שאמנם מנהג ובענין י.

דאין פשוט ונראה רנ״ד(. אות )מנהגים חיים במשא וע׳ מציאותיות, מנסיבות מחמת שנהגו אירע כך אלא בדוקא כן הנהיגו שלא כיון מנהג, בזה לקבוע ליטול הפנימי המערב קהילות שנהגו מה לדבר, ודוגמא והנסיבות. ההכרח המציאות היתה שזו שמכיון די״ל בדוקא, מסורת בזה אין ממרוקו, אתרוג עתה אך אותם, דוקא נטלו לכן אצלהם, מצויים היו אלו אתרוגים ורק אצלם,

לא אתרוגים, סוגי עוד שם ויש בעולם, מקומות בשאר מרוקו יוצאי שנמצאים שליט״א אלישיב הגרי״ש ממרן בפשיטות שמעתי וכן זה. למנהג משועבדים

מתורת עליו לדון שייך לא כה״ג דכל שליט״א, שטרנבוך משה רבי ומהגאוןמנהג.

בימינו שייך לא שטעמו מנהג שייכת לא הנהגתו וטעם סיבת אשר מנהג של דינו איך לדון יש וכמו״כ יא.

תפילין יניחו שמים יראי שרק ל״ד(, )ס׳ באו״ח מר״ן דפסק מה וכגון בימינו. בשו״ת בזה כדהעיד דר״ת, תפילין הניחו לא מרוקו ערי שבכל ידוע וכן דר״ת. לובשים הארץ עמי שהרבה נתפשט שכבר בימינו אך נח(. )סי׳ ומגן שמ״ש שאל ובחיים ל״ד( )סי׳ בברכ״י וכ״כ יוהרא, בזה שייך לא שוב דר״ת, תפילין

מנהג שיש לטעון אין היוהרא, ענין שנסתלק דעתה א״כ, וי״ל ועוד. סי״א( )ח״א הגרי״ש ממרן שמעתי וכן נשתנו. דהסיבות כיון דר״ת, תפילין להניח שלא

דר״ת תפילין להניח מרוקו יוצאי לבני יש בימינו שבודאי שליט״א, אלישיב אך להניחם, שרוצה שמים ירא על שם, בשו״ע כמש״כ )והיינו בשו״ע כמש״כ

שכן ושו״ר שליט״א. שטרנבוך הגר״מ מהראב״ד שמעתי וכן בדבר(. חיוב אין בסי׳ הספר בפנים דבריו )הבאנו כת״י בתשובה זצ״ל משאש הגר״ש כן כתבלהניח. רשאי יוהרא דליכא שבימינו לד(

הדמים •מראות מנהג קביעת המנהג איך הדם ומראות נדה עניני בהרבה לקבוע שקשה נראה כן וכמו יב.

מראות בעניני לרבנים שואלות הנשים היו שלא הדבר ידוע כי המערב, בארצות

ת למנהגים כללית פתיחה מגן ו ב כהא

דם מראה בכל ולכן צניעות, מטעמי וזאת הלכותיהם מפרטי בהרבה וכן הדמים חומרא מנהג מתורת ולא הנ״ל טעמים מחמת זה היה וכאמור עצמן, על החמירו בזה להחמיר שקבעו מנהג שהוא לומר א״א גם ולכן הנהיגו. או ע״ע שקבלו )והוסיף זצ״ל, משאש שלום רבי מהגאון שמעתי וכן בפוסקים. דעה כאיזה

לי הסכים וכן מנהגים. בזה אין הדם(. מראות על אותו שאלו שלא שמעולם קהל מנהג שהיא כזאת על לומר שאין כ״ז אכן שליט״א. עובדיה דוד רבי הגאון חומרא, בתורת ביודעין עצמן על שהחמירו נשים שהיה מה אכן זרעם, על שחל וגמ׳ מנהגן, להמשיך חייבות הן שבזה שליט״א אלישיב הגרי״ש מרן לי אמר

עצמן על לקבוע כח לנשים ויש עצמן, על החמירו ישראל שבנות היא ערוכה גם המחייב קהל, מנהג דין ע״ז אין אבל ביודעין. עצמן על כשהחמירו מנהג

כדנתבאר ודינו כן, לנהוג שהתחילו קודם אפי׳ בו לנהוג אחריהם הבנים את יש ולפ״ז מנהגם. להמשיך חייבים אינם אחריהם שהבנים ו׳ ה׳, באות לעיל הבנות מחייב אינו חומרות ועוד ימים ז׳ להמתין נשים מקצת שנהגו מה לדון

מנהג דין ככל אחרת נהגו כשכבר או בעצמם כן נהגו שלא עוד כל אחריהם ששייך הטבילה כברכת מפורסמים מנהגים יש )וכמובן קהל. מנהג ולא יחידואכ״מ(. לגופו דבר וכל מנהג בהן

התפלה בנוסחאות מנהג קביעת שקיבלום דהיינו הידועות, נוסחאות בין לחלק יש התפלה בנוסחאות וכן יג.

אל בזה ששייך ברור דבאלו הפנימי, המערב ובכללם הספרדים קהילות עליהםסי׳ שבה״ל בשו״ת וכמש״כ תטוש שאין חמישי בשורש ביררנו אמנם נ״ט(. ח״ו) לענין החדש ותפילת עובד בית סידורי מתוך שהתפללו במה קהילה מנהג לקבוע

דאגב די״ל אמך, תורת תטוש אל ע״ז שייך ולא התפלה, בנוסח דקדוקים אחר סידור לפניהם היה ואילו לפניהם, נדפס שהיה מה כפי התפללו שיטפייהו

)סי׳ חי״א הלכות במשנה כתב שכעי״ז וכמו ההוא. הסידור בנוסח מתפללים היו דשינוי איסור יש שעדיין פשוט אבל תטוש, דאל הכללי לענין כ״ז אמנם ע״ט(. ח״ו כל בפי המורגלות דבנוסחאות י׳( )סי׳ אומץ ביוסף החיד״א כמש״כ הנוסח

יודעים שלא מה הם ידעו בהם, שהתפללו והחכמים ומחבריהם בהם, יד לשלוח ואין המורגלות, בנוסחאות יד לשלוח שאין מ״ו( )סי׳ בב״ח וכ״כ אנחנו.

אבותינו. על להתחכם

כזאבותהלכות קיצורמגן

Uהלכות היצור / / 1

א ®יההמחייב מנהג גדר

כאילו הוי איסור, בהם נהגו מותרים שהם בהם והיודעים המותרים, דברים א. הרוצה אדם לפיכך כן. לנהוג וחייבים התרה. לו שאין כנדר זאת עליהם קבלו שאינו הנהגתו בתחלת יאמר ולפרישות, לסייג המותרים דברים בקצת לנהוג ההוא בפעם אלא כן לנהוג בדעתו שאין יאמר וגם בנדר. כן לנהוג עליו מקבל

.[ לעולם ולא שירצה, בפעמים או

הוא הרי מאיסור, ופרישה סייג לגדר מנהג עצמו על המקבל 2 מסויים ציבור ב. על ויש .3הגדר אותו את לשמור חייבים בניהם אף ולכן זרעם, ועל עליהם חל משום בו ויש הוא, אבות קבלת כי משם, שיצא המקום כמנהג לעשות אדם כל

.4 אביך מוסר בני שמע

.5 סופרים מדברי באיסור עובר איסור סייג בו שיש אבותיו מנהג על העובר ג..6 קבלה מדברי איסור על שעבר גמור עבריין שנקרא וי״א

וכגון הכנסת בית מנהגי כגון ועשה, קום אלא איסור של שאינם מנהגים גם ד.עליהם שהעובר אומרים ויש .7לשנותם אין וכדומה, העולים וסדר התפלות סדרי

ד הו ת מ ו ב א

הגמ׳ ע״פ ס״א(, רי״ד )ס׳ יו״ד שו״ע .1

שרק שם וממש״כ פ״ד. ריש בפסחים

שחמור מוכח פעמיים, או פעם כן ינהג

ג׳ לנהוג מועיל נדר רק הוא דאם מנדר,

בלבוש. כ״כ נדר. בלא פעמים

ט״ו( )פ״ג מגילה בתוספתא איתא כן .2

וכן נוהגים״ בירושלים חבורות היו ״כך

נקיי של מנהגם היה ״כך )ל:( בסנהדרין

שבירושלים״. הדעת

ע״פ )ס״ב( שם יו״ד שו״ע .3

בישן דבני מהגמ׳ כן ומוכח הריב״ש.

נ:(. דף )פסחים

טז:(. )דף פסחים המאור הבעל לשון .4

סו״ס )או״ח מרדכי לבושי שו״ת .5

ומהדברי מהחוו״י כן שהוכיח מ״ד(

בעלמא(. אסמכתא )דהוי חיים.

קצ״א( סי׳ )יו״ד חת״ס בשו״ת כ״כ .6

עבריין נקרא העובר איסור שבמנהג

ועשה קום על ובעובר אותו, ומנדין

עבריין. אינו אבל מד״ס איסור על עובר

שליט״א וואזנר הגר״ש במכתב והו״ד

תשמ״ח(. )ב״ב בני שמע בקובץ

שמש ס׳(, סי׳ )או״ח יהודה בבית כ״כ .7

במשא והו״ד י״א( סי׳ )או״ח וצדקה

אבותהמחייב מנהג גדרמגןכח

.8 תטוש ואל באזהרת נכנס מקיימם ואינו

רבים בפני לשנות כגון המנהג, בשינוי מחלוקת צד שיש דבמקום אומרים יש ה. עבירה, נדנוד בו שאין למנהג סייג משום שאסור מנהג בין הבדל אין מנהגם, את

.9 תטוש אל משום לשנותו אסור אופן ובכל

זה גם השיטות מן כאחד להקל או להחמיר ונהגו הפוסקים בו שנחלקו דבר ו..10 מנהג בכלל

וידוע במקום פשוט מנהג הוא אם אלא קהל מנהג ונחשב נקבע מנהג אין ז..״ הציבור אצל

העיר בני בו ונהגו שכיח הוא א״כ אלא נקבע המנהג שאין אומרים יש ח. להם הצריכה הנהגה איזו להם עושים שהציבור שיש לפי פעמים, שלש לפחות

דבר ולכן קבוע, למנהג לקובעו כלל בדעתם ואין מסויים ענין או מצב עבור

ד קו מ

וע״ע ־״כ. סי׳ מנהגים )פלאג׳י( חיים

העש־ים )ענין אבות במגן במאירי

אחד צד יש שכתב, ק״ז( בעמוד

לצורך ואינם באו״ה שאינם במנהגים

מנהגים כגון איסור, חשש ולא מצוה

ע״פ נוהגים שאלו התפלות, שבנוסח

מנהג עפ״י נוהגים ואלו זקניהם מנהג

ובועז יכין בשו״ת וכ״כ ע״כ. זקניהם.

רבים, מקורות עוד לזה ויש קי״ח.(. )סי׳

וע׳ המנהגים, על במבוא כדהובא

ב׳. בשורש

ל״ה(, סי׳ )או״ח מהרשד״ם שו״ת .8

על לברך דאין הגאונים דלפי שכתב

ואל איסור בזה שייך לא וצונו, מנהג

דמינכר במנהגים ר״ת ולדעת תטוש.

שייך ולכן תטוש, לא שייך מצותייהו

מהראב״ד ושמעתי וצונו. עליהם לברך

מי דלכן שליט״א שטרנבוך הגר״מ

ת בו א

צריך אינו בר״ח הלל על לברך שנמנע

התרה.

נ:( )דף בפסחים ערוכה משנה ע״פ .9

לשו״ת זצ״ל הגראי״ק בהסכמת וע׳

המהרשד״ם דיבר שלא עוזיאל, משפטי

בכה״ג מנהגים( שינוי מדינא אסר )שלא

כלל.

סי׳ )יו״ד מהרשד״ם כתב וכן פשוט, .10

לקמן ועי׳ התרה. שייך לא שבכה״ג מ׳(

שעכ״פ עליו החולקים הפוסקים דעת

התרה. בזה מועיל

י״ב( הל׳ כ״ג )פ׳ אישות הל׳ רמב״ם .11

והוא בהן. וכיוצא אלו דברים ״בכל

המדינה. בכל פשוט מנהג אותו שיהיה

הגרי״ש ממרן בפשיטות שמעתי וכן

מה היינו שמנהג שליט״א אלישיב

הציבור. אצל ומפורסם שידוע

אבות מנהגי קיצורמגן

מנהג אבל סתם במנהג וכ״ז .12מנהג קרוי אינו פעמיים או פעם רק בו שנהגו.14הענין לפי שהכל וי״א .13נקבע אחת בפעם אפי׳ מפורסם,

.15 מנהג תורת עליו אין לפעם מפעם אלא ושכיח מצוי שאינו מנהג ט.

להנהגותיהם אין המורים, ע״פ הנהגותיהם שאין שידוע במקום שהונהג מנהג י. זה מנהג כי שיודיעהו סמכא בר לחכם עליו שישאל עד מנהג, של ותוקף שם

אין הלומדים אצל ולא העם דלת אצל שהונהג מנהג וכן .16 ותיקין ע״פ הוקבע.17 מנהג תורת ע״ז

נהג הדור גדול או העיר שגדול ראינו אבל בכל, ושוה פשוט שאינו מנהג יא..18 כוותיה נוהגין כן

הדומה דבר או המנהג, היה שבו שידעו מה אלא המנהג בתוך מכלילים אין יב..19 המנהג בכלל אינו מזה השונה דבר כל אבל ממש, לו

ד הו ת מ ו ב א

סי' )חו״מ מהרשד״ם שו״ת ע' .12

שמ״ב(. )סי׳ בתה״ד וכעינ״ז תל״ו(,

ובפת״ש ג׳( ס׳ קס״ג )סי׳ בחו״מ ונפסק

נר׳ סברתם ולפי י״ד(, ס״ק ל״ז )סי׳

דטעמא המנהגים, תורת בכל דה״ה

הוא. דמסתבר

סי׳ מ׳ מע׳ )כללים בשד״ח כ״כ .13

ל״ז(.

י״ז(. ס' תצ״ו )סי' פר״ח .14

וכ״כ ג׳(. ס״ק ק״צ )סי׳ יו״ד ש״ך .15

שלא דבדבר ח׳ ס״ק שצ״א ס׳ ביו״ד

מיו״ד )ח״ג אג״מ מנהג. שייך לא מצוי

אל״צ ס״ט(, )סי׳ תשובות קובץ קו(, סי׳

כ״ח(. )סי' ח״א

- ו׳( )סי׳ )עטיה( עזרא עלה שו״ת .16

להחשיב אין כזה שבמקום ע״ש

ויודיעהו שיברר עד למנהג הנהגותיהם

ותיקין. ע״פ שהוקבע סמכא בר

ח'(, אות ל״ט )סי' או״ח חזו״א .17

יד ובסימן מ ס״ק קל״ה )סי׳ ובכה״ח

י״ד(. ס״ק

אות מנהגים )מע׳ חיים במשא כ״כ .18

ת״ע( )סי׳ מהברכ״י משמע שכן כ״ז(

ד׳(. )סי׳ ח״ב ראנ״ח ובשו״ת

)קאשטרו( יעקב אהלי בשו״ת ע׳ .19

רנ״ד( )אות חיים ומשא ס״א. סו״ס

יש(. אם ד״ה ל״ז, סי׳ מ׳ )מע׳ ובשד״ח

אבותבמנהג המחויביםמגןל

ב ®־ה

•מנהג המחויבים

ופרישות כסייג שהונהג במנהג בין ,20אבותיו במנהגי להחזיק אדם חייב א. תטוש אל משום בו יש בהלכה השיטות מן כאחת שנהגו במנהג בין מאיסור,

.21 אמך תורת

וי״א .22 מצידם קבלה טעונה אינה אבותיהם במנהגי להחזיק הבנים חובת ב. בכח אין כי ופרישות, סייג עצמו על יחיד שקיבל במה ולא רבים במנהגי שכ״ז עוד שכל המקילים שגם וי״א .23שלו בחומרות ובניו אשתו לחייב פרטי איש ויש .24 תטוש אל משום בו אין אבותיהם כמנהג לנהוג הבנים התחילו שלא

אבל עצמם, על אבותיהם שקיבלו במנהגים רק היקלו המקילים שגם שכתבו

ד הו ת מ ו ב א

אבותיכם קיבלו כבר נ:( פסחים)דף ע׳ .20

קבלו כבר שגורס שם במאירי וע׳ עליהם.

היא שהכוונה פירש ״עליכם״, אבותיכם

היתה זו המנהג, עליהם שקבלו שהאבות

אחריהם. זרעם על גם להחילו כוונתם,

ויש אביך. מוסר בני שמע וכתיב וסיים:

תחילת דוקא נקט דרכו שלפי לפרש

סיפיה. ושביק ״אביך״ הפסוק

טז:( )דף פסחים המאור בבעל ע׳ .21

סרך משום בהם שאין מנהגים ולענין

בשנותם, איסור יש אעפ״כ איסור

)או״ח המהרשד״ם בשם לעיל כמש״כ

בזה שנכנס שקרוב בפשיטות ל״ה( סי׳

ח״ו שבה״ל ובשו״ת תטוש. ואל לאזהרת

ידועות שבנוסחאות כתב נ״ט( )סי׳

כל הספרדים, עדות עצמם על שקיבלו

ההלכה ע״פ מספיק טעם שאין זמן

בזה איכא להם, המסור מנהג לעזוב

אמך. תורת תטוש אל משום

ר״ת. בדעת קצ״א( )סי׳ יו״ד חת״ס .22

מתבאר וכן ס״ב(, רי״ד )סי׳ יו״ד .23

בארוכה דביאר קכ״ו( חוו״י)סי׳ משו״ת

ועי׳ ע״ש. המנהג. בישן בני על שחל

דבני כההיא גורם, דהמקום )שם( חוו״י

עצמו על קיבל שיחיד מה אבל ביישן.

אחריו, בניו את מחייב אינו וגדר סייג

במילי נהגו וחסידים צדיקים הרבה דהרי

אחריהם. בניהם המשיכו ולא דחסידותא

סי׳ ח״ד העזר )אבן אג״מ בשו״ת וכ״כ

אף היחיד וקבלת דהנהגת ד׳( אות ק

ותוקף דין לה אין הדור גדול שהוא

לאותם לא ואף אחרים, לחייב מנהג

להטיל יכול הבעל דאין שברשותו,

ע״כ. אשתו על חומרותיו

י״ד( סי׳ )יו״ד יוסף זכרון שו״ת .24

אמנם רי״ד(. )סי׳ ביו״ד בפ״ת הו״ד

כתב נ״ט( )סי׳ ח״ו שבה״ל בשו״ת

יוסף. הזכרון מדברי קו נטו שהאחרונים

אבות מנהגי קיצורמגן

לנהוג מחוייב ממילא ומשהגדיל לכו״ע קבלה צריך לא שלימה קהילה מנהגי.25 אבותיו כמנהג

חיוב אין מכ״מ אחריהם, הבנים את מחייבים שלימה קהילה שמנהגי למרות ג. שהוא לו שידוע מה אלא אבותיו, מנהגי אחרי ולבדוק לברר לצאת האדם על

.26 לשמור חייב אבותיו מנהג

אין שנישאת מעת כי בעלה, מנהגי ע״פ להיות צריכים נשואה אשה מנהגי ד. שעקר כאדם זה שהרי לחומרא, ובין לקולא בין אביה בית למנהגי עוד לחוש לה

לא זה טעם ולפי .27החדש המקום מנהגי בכל לנהוג שדינו חדשה, לעיר דירתו שהאשה הדבר שטעם וי״א בעלה. כמנהג לנהוג וחייבת הבעל מחילת מהני

משועבדת שהיא משום הוא לקולא בין לחומרא בין כבעלה לנהוג צריכה וי״א .28 במנהגה להמשיך תוכל אז לה מוחל הבעל אם זה טעם ולפי לבעלה,

.29 לקולא ולא לחומרא אלא בעלה מנהג ע״פ הולכת אשה שאין

קשה ואם .30 התפילה בנוסח גם בעלה כמנהגי לנהוג לאשה יש הדין מן ה. וי״א ,31 תפילתה נוסח לשנות מחוייבת אינה אחר, לנוסח שנתרגלה מפני הדבר.32בו רגילה שהיתה כנוסח להמשיך לכתחילה רשאית מוחל הבעל שאם

ר קו ת מ ו ב א ק

)שם(. שבה״ל שו״ת .25

אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי כן .26

שליט״א.

ח״א )או״ח אג״מ בשו״ת פסק כן .27

)ח״ג בתשב״ץ מפורש וכן קנ״ח(. סי׳

בפסחים למתנ׳ דומה והוא קע״ט(. סי׳

דעתו ואין למקום מקום דההולך פ״ד

המקום חומרי אפילו עליו אין לחזור,

קודש באדמת פסק וכן משם. שיצא

חי)ס״ב לכל ובמועדי לח״ב( )השמטות

וכן ח, יבי״א בשו״ת וכ״כ כ״ג( אות

המנהג.

הובא זצ״ל אוירעבך הגרש״ז כ״ד .28

דף )מועדים שלמה מעדני בספר בשמו

נהגה כבר אם שגם שם והוסיף י״ז(.

ועכשיו הנשואין, בעת בעלה כמנהג

בזה גם הקודם, למנהגה לחזור רוצה

שצריכה אלא לה. למחול הבעל רשאי

כמנהגה נהגה אם וה״ה נדרים. התרת

לה, מחל שבעלה מפני אביה בבית

בעלה כמנהג לעשות רוצה ועכשיו

נדרים. התרת צריכה

שליט״א. הגריש״א בשם שמעתי כן .29

ממקום הולך דין לה דיש כנ״ל, .30

למקום.

וכן י״ב(. )סי׳ תשובות בקובץ כ״כ .31

)פ״ד כהלכתה בתפלה בשמו הובא

לעיר שהולך למי זאת ודימה ד*( הערה

כאן. ה״ה כדבריהם נוהג אחרת

שלמה במעדני הובא הגרש״ז דעת .32

)שם(.

אבותבמנהג המחויבים

אבותיו מנהגי שומר אינו גם וממילא ומצוות תורה שומר אינו שאביו אדם ו..34האבות כמסורת לנהוג שמחוייב וי״א ,33 רבותיו כמנהגי לנהוג שמותר י״א

יכול אלא אביו, במנהג להחזיק צריך בנו אין בטעות, מנהג שינה אביו אם ז..35 הקדום למנהג לחזור

תקופה שלאחר ויתנה ליה שניחא המנהג את לנהוג לו ראוי שנתגייר גר ח. וראוי כן לעשות רשאי יהא מנהג את לשנות וירצה התורה בידיעות שיתחזק

.36 כן לו להורות המגיירו הורה למורה

חייב אם להסתפק יש יהודי, שהוא שדינו גוי, ואביו יהודיה שאמו אדם ט..37 שירצה כמו שיעשה או אמו, עדת במנהגי לנקוט

לשמור מחויב הבן אין המקום מבני שהושפע מחמת מנהגים נהג אביו אם י..38 אלו מנהגים

כאחת בהלכה והכריעו הוראה מורי היו ולמעלה זקנו או אביו שאם י״א יא.חולקים ויש .39 כן לנהוג צריכים אחריהם המשפחה בני גם לחומרא, השיטות מן

ר קו ת מ ו ב א

אבות שמנהגי דאפשר הספק שורש .37

דרך רק הוא זרעם ועל עליהם שחלים

לנהוג שרשאי י״ל זה ולצד אב. בית

הגר״ע ממו״ר שמעתי וכן כרצונו.

אליהו ומהגר״מ שליט״א. אוריעבך

את לתפוס לו דיש שמעתי שליט״א

אמו. מנהגי

)סי' או״ח שיק מהר״ם שו״ת ע' .38

שולחן על אוכלים שהבנים דמה רמ״ט

כי עצמו, עליו קבלה בגדר אינ״ז אביהם

אביו. שולחן על לאכול הוכרח

ע״פ קמ״ד( )סי׳ ח״ג מנח״י שו״ת .39

דבהכריע דס״ל מ׳( )סי׳ המהרשד״ם

התרה לו ואין מסייג, חמיר אחד כצד

)סי׳ המג״א שהביא וכפי לכו״ע.

תקנ״א(.

)סי׳ ח״א והנהגות תשובות שו״ת ע׳ .33

שס״ט(.

במבוא. ח״ב אול״צ בשו״ת פסק כך .34

כ״ד(, )סי׳ ח״ב או״ח אג״מ שו״ת .35

מלהתפלל ועבר חסיד שאביו דבנידון

בנו רשאי ספרד, לנוסח אשכנז בנוסח

ששינו, דאבותיו אשכנז. לנוסח לחזור

לשמור חייב אינו ולכן שינו. כדין שלא

זו, שאלה ובעיקר ע״ש ההוא מנהג על

בשו״ת ע׳ בזה הגרמ״פ, על פליגי רבים

הדברי ע״פ י״א( )סי׳ ח״ב אלעזר מנחת

ספרד דנוסח ח׳( )סי׳ ח״ב או״ח חיים

בזה והרחבנו הנוסחאות. כל כולל

חמישי. בשורש

הובא זצ״ל אוירבעך הגרש״ז דעת .36

)כב(. י״ט פרק כהלכתו שני יו״ט בספר

אחרי נמשך אינו המחמירים דעת נגד ראיות המביא בדרא חד איכא עכ״פ דאם.40 מנהגם

ת אבות מנהגי קיצור מגן ו ב א

ד קו מ

על חולק תצ״ו( )סי׳ או״ח בפר״ח .40

מ״ש לפי וכ״ש בזה. המהרשד״ם

כך לנהוג התחיל לא דאם יוסף, בזכרון

והקיל בנ״ד. דכ״ש התרה, ליה מהני

לבושי בשו״ת צירופים בעוד בזה

שמעתי וכעינ״ז נ״א(. )סימן מרדכי

שהוא מי על שליט״א הגריש״א ממרן

ת בו א

שעבר, הדור מגדולי לאחד צאצא

פסקיו, אחרי ליזיל כלל מחוייב שאינו

כולם כמותו שההלכה במה דממ״נ

הסוגיא שהוכרע ובמה בה, מחוייבים

בתריה. אזלינן שלא ע״כ כוותיה דלא

לסייג נעשה דלא בזה, מנהג שייך ולא

ולהרחקה.

אבות מנהגיו לשנות הרוצה דיני מגן

ג ®־ה

מנהגיו לשנות הרוצה דיני

על התרה ליה מהני להקל ורוצה ופרישות סייג המותרים בדברים שנוהג מי א. דתעניות קדושה תוספת עצמו על בקיבל הוא התרה דמהני דהא וי״א .41 נדרו

.42 התרה לו אין תורה מאיסור והרחקה לגדר שהוא דבר אבל וכדומה

אלא בהם תלוי דאינו לעולם, התרה לה שאין י״א זרעם על שחל רבים קבלת ב..44 לעולם התרה בו אין כולו ההמון כל קבלת וכ״ש ,43 גורם המקום קבלת

אינו אסור, או הדבר מותר אם ידעו שלא טעות, מחמת שהונהג מנהג אבל ג.קבלתו שהיתה כיון נדרים, התרת צריך

ד קו מ

דהביא רי״ד( )סי׳ יו״ד שו״ע ע״פ .41

ויש. סתם בזה

דהרי קכ״ב( )סי׳ או״ח חת״ס שו״ת .42

שלא מבואר רכ״ח( )בסי׳ גופא בשו״ע

וכפי מצוה. הנהגת לבטל התרה מהני

בין לחלק שיש וע״כ בפר״ח. שהעיר

מעבירה. סייג לבין קדושה תוספת

ונא( מ״ד מרדכי)סי׳ בלבושי ת׳ וכעינ״ז

מ״ח(. )סי׳ חיים בדברי ושכ״כ

מהני לא דלבניהם )שם( חת״ס שו״ת .43

בלבושי בפשיטות העלה וכן התרה. להו

החוו״י על ותמה נ״א( )סי' מרדכי

לא בחוו״י גם ובאמת בזה. וטרי ששקיל

שם, כמבואר להקל בזה צד העלה

מקבלת חמור קהל דקבלת ביאר ואדרבה

על עבר זה על והעובר ,כולו ישראל כל

ח״ב חיים לב בשו״ת ע׳ ע״ש. תסור לא

התרה מהני בפסח דבאורז צ״ד( )סי׳

למחז״ב ובקו״א רבים קבלת דהוי אע״פ

בזה מועיל שלא העלה תס״ז( )סי׳

ח״ג)סי׳ פעלים רב בשו״ת וע״ע התרה.

.45 בטעות עליהם

ת בו א

בנידון שם איירי אך שמועיל. דנקט ל׳(

עצמם. על קיבלו יחידים איך

ו׳( )סי׳ בתשובות המהרש״ל כ״כ .44

ופסק ג׳( ס״ק רי״ד )סי׳ בש״ך הו״ד

שאין זצ״ל שאול אבא הגרב״צ עפ״ז

לפני ימים ה׳ המתנת למנהג התרה

העולם כל שכבר כיון נקיים, ז׳ ספירת

טל בספר )הו״ד כך עצמם על קיבלו

אמרתי(.

במשא הובא פוסקים בהרבה כ״כ .45

מהראב״ד ושמעתי צ״ו(. )אות חיים

שאשה שליט״א שטרנבוך הגר״מ

שבת נרות להדליק מתחלה היה שמנהגה

לנהוג מנהגה ושינתה לברך, ואח״כ

להדליק, ואח״כ לברך הרמב״ם כדעת

וע׳ בטעות כמנהג דהוי למנהגה, תחזור

ומה באריכות, רס״ג בסי׳ בזה מש״כ

שליט״א הגריש״א מרן בשם שהובא

להתיר צריכה שאינה נרות הדלקת לענין

וגם הדלקה, לפני לברך התחילה אם נדר

וע׳ מנהגם. לשנות צריכים ששינו הוריה

להאבותאבות מנהגי קיצורמגן

רשאים הדעת, בשיקול ותלוי מוכרחת, טעות שאינה בטעות מנהג נהגו אם ד..46 תורה בני במקום לא אם בצינעא כן ינהגו אך במנהגם. להמשיך

ופרישות, סייג תוספת של במנהגים היינו התרה דמועיל דהא אומרים יש ה. בזה כהאוסרים, לנהוג עצמם על וקיבלו בפוסקים, מחלוקת בו שיש דבר אבל.48 חולקים ויש .47 לעולם התרה אין

דבר מעצמם המקום בני עליהם שאסרו בדבר אלא התרה מועילה שאין י״א ו. אפשר אי אבותיהם ע״י הונהג שכבר דבר אבל אבותיהם, בו נהגו שלא חדש

.50כן נראה אינו השו״ע דעת אמנם .49להתיר

נהגו אם אמנם 51 אותו לבטל מצוה ואפיקורסות מינות חשש בו שיש מנהג ז..52 מנהגם לבטל אין פרישות מחמת כן

נוטים פוסקים רוב ואפ׳ לקיימו, מותר אם הפוסקים במחלוקת ששנוי מנהג ח.על לו שיש האומרת אחת שיטה שיש כל מכ״מ המנהג בקיום איסור צד שיש

ר קו ת מ ו ב א

שלא עליו ותמה רי״ד. בסי׳ קארו מהר״י

לו. מנין ידע

הל׳ פ״א )אסו״ב הרמב״ם כתב כן .51

ארבעים המתנת במנהג ט״ו( - י״ד

לכופם שמצוה דכתב יום ושמונים

אפיקורסות דרך שזה זה, מנהג שיבטלו

הר״מ וכ״כ זאת. למדו הצדוקים ומן

בעשרת עמידה בענין וכן בתשובה,

מצד המנהג לבטל כתב הדיברות

אפיקורסות.

שנוהגים מה ביישוב שם כס״מ .52

ומש״כ ושמונים. ארבעים להמתין

דברות בעשרת עמידה לבטל הרמב״ם

למינות שחשש מה לפי כ״ז

בימיו, שייך שהיה מה ולאפיקורסות,

א׳ בסימן ע׳ נשתנה. הדבר בימינו אבל

בזה. שכתבנו מה

מרן הורה שכיוצ״ב ג׳ שורש בשרשים

שמנהגם לציבור שליט״א הגריש״א

בא״י וכאן ההלל, על לברך היה בחו״ל

ושלא למנהגם, שיחזרו בירכו, ולא שינו

נדרים. התרת בזה צריכים

)שם( פסחים בריטב״א בזה ע׳ .46

של בנידון שלישית חלוקה מזה שעשה

דאייתרא. חלב

מ׳(. ס׳ )יו״ד מהרשד״ם בשו״ת כ״כ .47

וכ״ד כ״ט( )סי׳ ח״ג פעלים ברב והביאו

ז׳(. ס״ק תקנ״א )סי׳ המג״א

בלבושי וע׳ תצ״ו(, )סי׳ פר״ח .48

נ״א(. )סו״ס מרדכי

וכן מ׳(. סי׳ )יו״ד במהרשד״ם כ״כ .49

להמאירי אבות במגן הובא הראב״ד דעת

העשרים(. ענין )סוף

כן נר׳ שלא כתב, שם במהרשד״ם .50

אבות מנהגיו לשנות הרוצה דיני מגן

ולא המנהג אחר לילך יש מההלכה, דחויה שיטה בגדר ואינה לסמוך, מה.55 כמותו ההלכה ואין ,54לבטלו שמותר וי״א ,53לבטלו

או וקטטות מריבות יגרום בביטולו אם הדין נגד והוא מקור לו שאין מנהג ט..56 אותו מבטלין אין לעז הוצאת לידי

שבמקום דרבנן מאיסור עדיף דאינו התרה בלא מנהג מבטלים צער במקום י..58 חולקים ויש 57 רבנן גזרו לא צערא

.59 מנהג משום בו אין הענין שנשתנה דבר יא.

אחרת בהם וכתוב ראשונים ספרי נדפס ושוב אחרונים על שמבוסס מנהג יב.

ר קו מ

ל״ז ס׳ מ׳ )כללים בשד״ח הביא כן .53

פאדווה מהר״ם משו״ת עולה וכן ולח( -

קצ״ג(, )סי׳ יו״ד מהרשד״ם ע״ח(, )סי׳

)סי׳ או״ח ובמג״א מ׳(, )סי׳ וביו״ד

ושם ט׳( )סי׳ מהרי״ק כב׳( ס״ק תר״צ

שמ״ש בגיטין. והמרדכי התוס׳ משמעות

הרבה ועוד ד׳(. סי׳ )או״ח וצדקה

שיטה ולענין שם. בשד״ח ע׳ פוסקים

שם. א׳ בשרשים הוכחנו כן דחויה,

העשירי(. כלל תצ״ו )סי' פר״ח .54

שליט״א הגריש״א ממרן שמעתי וכן .55

וכן בזה. הפר״ח כדברי ההלכה שאין

וכדכתבנו הפוסקים מרוב מתבאר

ראשון. בשורש בארוכה

סק״ב( תכ״ח )סי׳ מרדכי מאמר .56

שיש הפוסקים, כל שנגד מנהג על שכתב

בלא אפשר אם רק סיים אך לבטלו,

תנ״ג )עמ׳ ל״ח כלל שד״ח וע׳ מחלוקת.

)סי׳ חיים ובמשא בלבד(, זו ולא ד״ה

אודות ל״ה( )סי׳ ריב״ש בשו״ת וע׳ צ״ו.

מלמחות ידו ומשך בנתר, שרחצו נשים

להוציא שלא כדי הדין, נגד שזה למרות

ת בו א

לומר שיש משום וגם הטבילה. על לעז

ע״ש. וכו׳ הנשמע דבר

ל״ז( כלל סוף מ' )מערכת שד״ח .57

בשד״ח וע״ע י׳(. )סי׳ שמואל נאמן ע״פ

אם בענין ו( סימן חמץ )מע׳ אס״ד

משום קטניות להתיר יש קושי במקום

דהכי. אדעתא עצמם על קיבלו דלא

מ״ח(. )סי׳ מבריסק מהר״י בשו״ת וכ״פ

דבריו, סתר כ״ח( )סי׳ מלכיאל ובדברי

כנדרי דהוי העלה התשובה בסוף אך

בשד״ח ע׳ גדול דוחק במקום אונסין

שם.

הובא מ״ז(. )סי׳ צדק המשפט .58

ל״ז. ס׳ מ׳ מערכת בשד״ח

ע״ש י״א( )סי' אלעזר מנחת שו״ת .59

מנהג ששינה מהב״י ראיה שהביא מה

שנמצא מחמת בחוה״מ, תפילין הנחת

דה״ה הקיש ומזה ללובשו. שאין בזוהר

רשאי, לספרד, אשכנז מנוסח בשינוי

נוסח דזה האריז״ל שחידש דאחרי

מצב הוי דבכה״ג אמרינן הכל, שכולל

בזה. מנהג שייך ולא חדש

אבותאבות מנהגי קיצורמגן

כן, נוהגים היו לא הראשונים דברי את רואים היו שאילו לומר שאפשר כדי עד.60המנהג לבטל אפשר

ואם .61 אמך תורת תטוש אל משום בזה ויש התפלה, ממנהגי לשנות אין יג..62בתפלתו יצא בדיעבד שינה

או תיבה איזה לשנות רשות ויש והיתר, באיסור תלוי אינו נוסחאות שינוי יד. כללי ע״פ אם אפילו ישראל, המון כל בפי המורגלות תיבות אבל .63 תיבות

.64 כלל לשנות אין נכון, אינו הדקדוק

ד קו מ

הובא ר׳( )סי׳ יו״ד לב בחקרי כ״כ .60

הב״י בשם שם רכ״ה( )סי׳ חיים במשא

בחו״מ.

ט( הל׳ )פ״ג ערובין מס׳ ירושלמי .61

אל תפלות סדר לכם ששלחנו ״אע״פ

להלכה והביאו אבותיכם. ממנהג תשנו

בהגהות גרס וכן ס״ח(. )סי׳ במג״א

ה(. אות תפלות סדר )סוף מיימוניות

מנוסח לשנות שאין בפרמ״ג ע״ז וכתב

הפוסקים, מכל מוכח וכן לספרד. אשכנז

דברי ט״ו(, סי׳ )או״ח חת״ס שו״ת ע׳

ת בו א

ח״א אלעזר מנחת ח׳(, )סי׳ ח״ב חיים

)ס״א(.

ע״פ כ׳( )סי׳ אומץ יוסף בשו״ת כ״כ .62

כנגד בשמים יש חלונות די״ב האריז״ל,

שינה אחד שמשבט ומי שבטים, י״ב

וכ״כ תפלתו. ידי יצא בוודאי אחר לנוסח

י״ג(. )סי׳ אפרים בשער

ל״ה(. סי' )או״ח מהרשד״ם שו״ת .63

דשינה כ״ח( )סי׳ רוכל אבקת בשו״ת וע׳

גירסא. ע״פ תיבה

וביאר י׳( )סי׳ אומץ יוסף שו״ת .64

ת למקום ממקום ההולך דיני מגן בו א

ד ®־ה

ינהג כיצד למקום, ממקום ההולך דיני

עצמו על מקבל הוא הרי למקומו, לחזור דעתו ואין למקום ממקום ההולך א. תושבי ככל הוא והרי לחומרא. בין לקולא בין החדש המקום מנהגי כל את

נקבע הוא הרי להיפך, או אשכנזים, של לקהילה ההולך ספרדי לפיכך המקום. מחוייב הוא הרי בזה, עצמו את להרגיל לו קשה ואפילו דבר, לכל כמותם להיות

.65 המקום מנהגי בכל

קהל אבל אחרת, בעיר להתגורר שעברו יחידים באנשים אמורים דברים במה ב. ובין לחומרא בין במנהגיהם נשארים הם הרי אחרת לעיר מקומם שעקרו שלם

.66 לקולא

לא כדי עצמה בפני שלימה קהילה תיכף שיהיו צריכים אם האחרונים נחלקו ג. ראשונים הבאים יחזיקו אחריהם, רבים לבוא שעתידים כל או 67 למקום להתבטל

.68 רבים עוד לבוא שעתידין סמך על לחומרא במנהגיהם

להחשב כדי בזה די אבותיהם במנהגי שנוהגים בעיר אנשים מנין שיש כל ד.כמנהגי נוהג זה כנסת מבית חלק אינו אם ואפילו .69 מתבטל אינו ושוב כקהל,

)סי׳ בביה״ל הובא שם בפר״ח ע׳ .69 ועי׳ כלל. בזה דיבר לא רוכל שבאבקת

אנשים של שמנין וחומרי( ד״ה תס״ח כ״ח(. )סי׳ ח״ב )חזן( דעת יחוה בשו״ת

ד קו ת מ ו ב א

ל״ב(. )סי׳ רוכל מהאבקת מבואר כן .66

וע׳ י״ט( כלל תצ״ו )סי׳ בפר״ח וכ״כ

בזה מש״כ וע׳ תס״ח( )סי׳ בביה״ל

בשו״ת וע׳ בפסחים. פ״ד ריש משנה .65

ובשו״ת קל״ג( )סי׳ ח״ב מאירת פנים

הבטל לאשכנזי שאין א׳( ח״ו)סי׳ חת״ס

יכול שאינו טענה הספרדים בקהילות

שלהם. לנוסח א״ע להרגיל

השלישי. בשורש

שעכ״פ שכוונתו כתב ובביה״ל סגי.

ומקוה צדק ומורה כנסת בית להם שיהיה

אמנם ישראל. קהילות ככל וכדומה

לכל כלליים ומקוה מו״ץ שיש בימינו

מבטאים אלו דברים ואין הקהילות,

ביהכנ״ס שיש כל קהילה, ומגדירים

ממרן שמעתי וכן סגי. כן בו שנוהג

שיש שכל שליט״א אלישיב הגרי״ש

כקהילה ליחשב סגי בעיר ביהכנ״ס

המקום, אנשי לשאר מתבטלת ואינה וע׳ ולקולא, לחומרא מנהגיהם וינהגו)שם(. הפר״ח כ״ד .67

בזה. שהארכנו מה שלישי בשורש

דעיר קכ״ו( )סי׳ יאיר בחוות וע׳

בפר״ח הובא י׳( )סי׳ ח״ג מהריב״ל .68

המהרשד״ם. דעת וכן שם.

לנהוג כזה קהל כל שעל ישראל בארץ דה״ה זמננו פוסקי ופסקו אבותיו..70דבר בכל שבחו״ל כמנהגיהם

ת אבות מנהגי קיצור מגן ו ב א

ד קו ת מ בו א

חייבים האם ממנה ונתיאשו שנחרבה

מנהגם. לקיים במקו״א

י כן .70 אלישיב מהגרי״ש שמעת

, הפוסקים בדעת דבר בפתח וע׳ שליט״א

שכן בזה, הדור גדולי ובדעת הקדמונים

סאלי והבבא זצ״ל, טולידנו הגר״ב דעת

חזן הגר״י זצ״ל, מלכה הגר״מ זצ״ל,

י וכן זצ״ל. משאש הגר״ש זצ״ל, שמעת

. אליהו מהגר״מ כתב וכן שליט״א

, וואזנר הגר״ש דעת וכן שליט״א

וכן רבים. ועוד זצ״ל אוריעבך הגרש״ז

ההלכה אור בספר בהקדמה ראיתי

עשרה לחמש קרוב זה בנידון שהביא

יש כן, כתבו שג״כ זמנינו מפוסקי ש

בין לקולא בין מנהגיהם בכל לנהוג להם

בכמה אומר יביע ובשו״ת לחומרא.

בהרחבה ודננו כן, לא כתב דוכתי

ישי בשורש בדבריו ע״ש. השל

כללי מבוא ומנהגי לפסקיהפנימי המערב

ז ^ ^ יי ^ #1־י י

זי ^ ®1Vזי ^ ®V‘

1»ןו ?״ימז

נטמע?:moמוי! - «..' >י\ז .■ ■״^ , ^ מץ י*«ז)ו״-^ז

‘V® *י*י^־י* ו ר ל « י י ןי מ ’‘

‘V ® S V ^ dKO״10- ז ®V*י?! ^ ־ י '.: sגי a s i s5 פוסל עS - S S j y S ^ 1 1 1 ; j n י*! 1 הטי • י ®?י * »י> גוי, 1V» p *« #?״ י*«ז 1 V» ^ L| Vk זיז0י» S ■>ימ J f l l י*«ז

lV® St ^ י־ <1 <י0י»1 »»י ?#1* <ז0י*

תטוטו!?עתוהת‘יי?S i S S & S $חכוה$!1V» *£ >,״ זז0י-

0 •יי >י»ה£מ £28* יי ‘* 1 ז ימ י ״ ^ ״ גי>ו מ ?^ S S » ! 2 5 S ’

£* <» ״ : ! & ? 2:

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

הפנימי המע־ב ומנהגי לפיפהי כללי מבוא

, הפנימי המערב מנהגי שורשי יתבאר ובו המנהגים שמקור ויתבאר והתפתחותם

יקת כללים ויתבארו באו, אחד ממקום המערב. גאוני בפפ

הפנימי המערב בעדי הראשונים תקופת מימי כבר הוא במסורתם שנמסר כפי הפנימי, במערב היהודים ישוב ראשית א.

הגאונים בתקופת והנה מקודם. אפילו יישובן על אגדות ויש המלך, שלמה בערך פאס בעיר נולד לברט בן דונש המדקדק קיימת. חכמים השפעת היתה כבר

נולד תשע״ג ד״א ובשנת שם. התגורר חיוג, יהודה רבי וגם תר״ף. ד״א בשנת מן ורבים קירוואן. בישיבת למד ומשם קלוא-חמאד, במגרש בפאס הרי״ף

אבן הכהן יהודה ר׳ וביניהם הבירה, עיר בפאס קבעו מושבם איתן הראשונים של אביו ואחריהם הרי״ף, של מקומו כממלא שנתמנה מיגאש הר״י סוסאן,

בן יהודה מרבינו תורה ללמוד הרמב״ם בנו את שהביא מיימון, רבינו הרמב״ם לנסוע ללבו אמר כי ז״ל כספי יוסף ר׳ תולדות בספר וכתוב זיע״א. סוסאן

וכו׳, להם רב ידם אשר גדולים חכמים בה נמצאים כי שמע כי פאס לממלכת בהקדמה ]כ״ז ע״כ ודעת חכמה בעלי רבים אנשים שם נמצאים הנשמע לפי כי

רבנן[. למלכי

נשאר לא אשר עד האלמווחודין מרדיפת המערב ערי נחרבו הימים בבוא ואמנם אברהם רבי מקינת וכידוע ההם, המפוארות הקהילות מכל ופליט שריד

מכנאסא, סבתא, תוניס, פאס, בערים הגדול החורבן את תיאר אשר עזרא אבן הרבה אלו מאירועים ומתוצאה שממה נשארו כולם אשר )טריפולי(, וטראבלס המערב בערי רושם מהם נשאר לא אחריו הדור גדולי וכל הרי״ף מהשפעת

הקהילות. שנחרבו מאחר

הפנימי במערב המגורשים תקופת מארץ רנ״ז )ובשנת ספרד מארץ המגורשים מן רבים רנ״ב בשנת והנה ב.

המלך היה שבה פאס בעיר נתיישבו ורובם הפנימי, למערב הגיעו פורטוגל( כל שמה ונאספו לפאס, באה הנשארת הפליטה שארית ״וכך היהודים. וקיבל

פרק נפתח ובזה הקבלה(. )ספר ונבונים״ חכמים וקטנים גדולים יחד העדריםוהחלו קאשטייליא, ממלכות בעיקר המגורשים, בוא ע״י המערב בתורת חדש

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

אשר היהודים שהתושבים עד ומנהגיהם הנהגותיהם לנהוג וחכמיה רבניה שנהגו קולות כמה נגד למחות החלו המגורשים בוא מלפני בפאס התגוררו

בדיקת ע״י הבהמות הכשר בענין היתה המחלוקת ועיקר המוגרשים, ותקנו בידיהם, התושבים וטענת קאשטיליא, חכמי בה הקילו אשר נפיחה ע״י הראיה הר״ח התושבים של רבם זאת כל שכתב וכמו הגובר, הוא העתיק מקומם שמנהג

והשיב חיבר אשר פ״ג( דף המערב נר בספר )הנדפס חיים עץ בקונטרס גאגין בבואם המוגרשים( )של שלנו הטבחים מן וקצת וז״ל: המגורשים. דברי על

חששו ולא מקאשטיליא, מקומות מקצת להם שהיה במנהג החזיקו לפאס לכאן המקום חומרי עליו נותנין עושין שאין למקום שעושין ממקום ההולך דתנן להא למנהג להתבטל למגורשים שיש היתה התושבים שטענת ומבואר ע״כ. וכר׳.

שרובה עד התושבים, על המגורשים יד גברה דבר של בסופו ואולם הוותיקים. אחד כנסת בית למעט המגורשים, והנהגות תקנות עליהם קיבלו הקהילה של

האחרון. הדור עד הוא וכן הישנים, התושבים כמנהגי הנוהגת בפאס שנשארה ושם תרמ״ט( שנת בירושלים )נדפס הקדמונים״ ״אהבת הנקרא סידור והדפיסו ההלל על ברכו שלא )וביניהם שנהגו הראשונים המנהגים מן מקצת מופיעים

באו הזה ומהגירוש וז״ל רבנן מלכי לספר בהקדמה וע׳ הרמב״ם(. כדעת בר״ח, מופיע תורתם אור היום עד אשר גדולים חכמים רבנים משפחות וכמה כמה כל מסור ובידם במערב, הנמצאים המיוחסות המשפחות והמה מערבא, בבני המערב, אנשי כל ויבואו יצאו פיהם ועל והמשרות, והשררות הרבנות עניני

ע״כ. ישנו לא דבריהם ואחרי

מנהגי כל במרוקו התפשטו התושבים, על המגורשים יד שגברה ומאחד ג. ומשם לפאס, המגורשים עמם שהביאו הנפיחה היתר זה ובכלל קאשטייליא,

הדבר ״וידוע קכ״ב( )סי׳ ח״ב יצחק ויאמר בשו״ת וכמש״כ המערב, ערי לרוב שהמגורשים יען הראשונים, פאס מנהגי אחרי נגררים הם המערב ערי כל כי

ע״כ. ישראל״. ערי בכל נתפזרו ואח״כ פאס במדינת בתחילה חנו מקאשטייליא בתי בכל נהוג ״והכי שנתרפא( אחר ד״ה ס״ה )סי׳ ח״א שיש אבני בשו״ת וכ״כ זבחים בספר וכ״כ זלה״ה״. המגורשים תקנת אחר הנמשכים שבמערב דינין

מנהגים מקאשטילייא המגורשים רבנן הוסיפו אשר ״ויש )בהקדמה(: ושלמים בהקדמה(: )כת״י צדק בזבחי וכ״כ וזיקים״. אש כגחלי דבריהם שכל שונים,

בקצת לפסוק ראו נ״ן מקאשטילייא המגורשים ואבותינו רבותינו זה, כל ״עםע״כ. הפנימי״. המערב ערי כל אבתרייהו ויגררו מרן, מפסקי היפך אלה מקומות

זה ובכלל מהמגורשים. יסודם מרוקו ומנהגי התקנות מן רבות הזה היום עד וכןוכן קאשטייליא. חכמי ותקנות הוראות עפ״י נקבע שהכל הכתובה, דיני כל

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב מהא

אשה ישא שלא היתר ובן קאשטיליא. כמנהג שהוא המערב כתובות בכל נדפס מן רבים וכן בהאי(. ד״ה נ״ב )סי׳ לשלמה אשר בשו״ת וכמש״כ אחרת.

שכן הר״ן שהעיד הלל חצי על ברכה כגון ספרד, בארצות שנהגו המנהגים שכתב כמו בערבית, גם ציבור בתענית עננו לומר המנהג וכן במקומו. המנהג

ספרד. גולי בהשפעת המערב בארצות הונהג הרא״ש,

ואגפיה מרוקו דרום - במלואן קשטילייא מנהגי התפשטו שלא מקומות פאס, העיר שסביב המקומות לכל הגיע המערב ערי על המגורשים השפעת והנה

סאלי, טיטוואן, טנגיר, דבדו, באדיס, וואדנן, אלקצר, מכנאסא, כולל בהרי וכן יותר, הדרומיות בערים אבל ועוד, אספי ראבאט, לעראיש, ארזילא, הרבה היום עד נמצאים ולכן במלואן, קאשטיליא מנהגי התפשטו לא האטלס, הקאשטילייאים מן שהשפעתם יען מרוקו, ערי שאר לבין ביניהם מנהגים חילוקי

ס׳ תקע״ב )פיסא אבות זכות בשו״ת עטר בן יהודה רבי כ״כ לגמרי. היתה לא המערב, ערי בכל אבתרייהו גריר המגורשים, פאס ק״ק שהתקינו ״ותקנה ע״ה(:

מנהגה, לפי משפחה כל ויש יש )מארוקה( ומראכיש ואגפיה מתאפיללת חוץ יש משפחות ושאר ההוא, המנהג עושים המגורשים מזרע שהם אותם דהיינו

פאס, המערב, ארצות שאר כל אבל כדת, ויש המגורשים, מנהג שעושים כמנהג עושים כולם וצפרו ומכנאס ההוא, הגליל וכל ואלקצר ותיטוואן

אבל ג״כ, המגורשים כמנהג עושים בדיבדו אשר סיבלייאנוס וק״ק המגורשים. בידם שקבלה מראכש מחכמי מכמה ]ושמעתי בפנ״ע״. מנהג להם יש תאזא ק״ק

כ״כ זצ״ל. דלויה יצחק רבי החכם עם והתווכח למראקש בעצמו מר״ן שהגיע כשהיה ז״ל הקדוש מר״ן עם שדבר אוזן ״ולשמע יו״ד(: רבנן)אות מלכי בספר

מראככש מנהג על שהתווכחו זצ״ל שושנה להגר״ח יד בכתב ונמצא במראקס״. שהוא בטריפות, שהיקלו מה ועל בשבת, במנחה קריה״ת אחרי בקדיש שנהגו

בשו״ע[. מר״ן כפסק דלא

ספרד בארצות הדא״ש פסקי קבלת באברנבאל כמש״כ הספרדים, של כרבם הרא״ש נחשב היה בספרד כבר והנה

כדעת נוהגים הננו בספרד, אשר ירושלים גלות ״ואנחנו פסח: בזבח ובספר הספרדים״. של רבם ״הרא״ש מהרש״ך: בשו״ת וכ״כ ז״ל״. הרא״ש כדעת עולם מימות נהגו שכבר כתב: ז״ל( אנקאווה )לר״א חמר כרם תקנות

במערב גם כאמור המערב ערי על השפיעו קאשטיילייא שחכמי ומאחר הרא״ש. ה׳(: )סי׳ ביעקב וצדקה משפט בשו״ת כמש״כ כרבם, הרא״ש נחשב הפנימי

השפעת גם ובנוסף ילכו״. ככה הרא״ש יפנה אשר המקום כי אומרים, היו ״וכךבשם ה׳( )כללים שושנים בפרחי כמש״כ המערב בארצות ניכר היה הרמב״ם

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

אבל פיו(. על שנהגו מאנדלוסיה שהגיעו מהמגורשים )ובפרט אלישיר הגר״חהרא״ש. כדברי התפשטו לא הוראותיו קבלת

המערב ארצות שא־ נהגו היאך השפעתם מרוקו, ערי על פרוסה היתה הקאשטילייאים שתורת מלבד הנה ד.

הסמוכות, לארצות שגלו החכמים מן והיו המערב, ערי לשאר גם הגיעה הללו. במקומות אף מדבריהם רבות הונהגו ידם ועל ישראל, לארץ ובכללם

הגיע לביא שמעון רבי המקובל שהגאון בספרים הובא הידועים: את ונציין לא״י, לעלות כדי יצא ששים כבן ובהיותו ילד, בהיותו ספרד גולי עם לפאס

תורה. וללמדם שם להשאר החליט ברוחניותת, העזובה מצב בטריפולי ובראותו לעיר הגיע השו״ע, מר״ן של רבו רב, בי יעקב רבי הגאון תורתו. השפיע ושם

בשנת יצא חייט יהודה ר׳ לצפת, שעלה עד פאס של כרבה נבחר ומשם תלמאסן לכך ובנוסף המערב(. )נר ישראל לארץ מפאס יצא הרדב״ז וגם לאיטליא, רנ״ד הערים וביניהם שסביבה, המערב לערי מספרד הגיעו קאשטילייא חכמי מן רבים

השפיעו שם וגם צובה, לארם הגיעו אף וחלקם ולוב אלגיר, תונסיה, שבטורקיה, דומים אינם חלב ממנהגי הרבה כלל בדרך ]אבל מנהגיה על מרובה במידה

כשאר השולט היה לא המגורשים מנהג ששם מפני והוא המגר״ב, לארצות רפו ולא המגורשים, בבוא כמנהגם נהגו עדיין והמסתוערבים המערב, ארצותאר״ץ[. דרך לספר בהקדמה כמבואר קדם. כמי נשאר ממנהגם שהרבה עד ידיהם

החכמים השפעת ישראל בארץ ואף בספרד רבים שבמקומות מהאמור היוצא אשר וההנהגות המנהגים מן ברבים מצאנו ולכן הגיעה. מקאשטילייא

השווה הצד את המעיין יראה הספר כל ולאורך יצאו. אחד מבטן כי הם, שוים מאחר כנ״ל, היא והסיבה ואלג׳יר. לוב, תונסיה, יון, טורקיה, מרוקו, מנהגי בין

וידועים פשוטים שהדברים ואע״פ קאשטייליא. מחכמי הגיע הדברים שמקור ]ונעתיק זה. לכל מודעים אינם שהרבה מאחר להעתיקם צורך מצאנו מכ״מ הם, ברכת א( המערב. ערי בין שווים אשר המפורסמים המנהגים מן ג׳ לדוגמא כאן

בשער שהעיד כמו לברך נהגו ספרד ארצות שרוב שבדילוג, הלל על ההלל מקומו מנהג שכן העיד ל׳( )סי׳ ח״ב ונשאל ובשואל ר״ח(. פקוד )נהר המפקד

מנהג בזה אך וגלילותיה, בא״י מברכים שאין העיד שמרן אע״פ וזאת )ג׳רבא(. הדלקת ברכת לענין וכמו״כ ב( הרי״ף, כסברת לברך, שווין המערב כל ארצות

הספר, בפנים וע׳ רס״ג( )סי׳ ברכה במחזיק כמש״כ ההדלקה, לאחר לנשים הנר מה וכן ג( בזה. ברורה לא מר״ן שדעת מלבד ספרד, ארצות בכל נהגו שכן

העיד וכן יד״ח. בהם שיוצאים בברכות גם שמו וברוך הוא ברוך לענות שנהגו

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

)טורקיה( ק״ט( )סי׳ ח״ד חיים ובלב )ג׳רבא(, כ״ה( )סי׳ ח״א ונשאל בשואלירושלים[. מנהג שכן כתב קס״ז( )סי׳ עם ובנתיבי

הפנימי במערב מר״ן הו־אות קבלת פסקי קבלת תוקף בכל ]הפנימי[ המערב גאוני קיבלו מר״ן של אורו ובהופיע ה.

צור אבן יעקב רבי הגאון המערב חכמי גדול בראשונה שהעיד כפי השו״ע ז״ל ורבותינו אבותינו ״וקיבלו ה׳(: )סי׳ ח״ב ביעקב וצדקה משפט בשו״ת זצ״ל

אפילו וסברתו דבריו בכללם, הנזכר דנאן בן מהר״ש הח׳ וגם וסברתו דבריו )ברדוגו()קלט:( אמת בתורת וכ״כ סברתו״. אלא לנו אין שוב פוסקים, אלף נגד

וכ״כ הארץ״. עם לכל המשביר הוא זלה״ה יוסף רבינו פסקי אחר ״ונגרריםועוד. ל״ט( )סי׳ דנאן( )אבן שלמה בבקש

ומה״ט וז״ל: מרן, פסקי קבלת סיבת ביאר פ״ו( )סי׳ ח״א שיש אבני ובשו״ת דאזיל משום פוסקים, אלף נגד אפי׳ מר״ן פסק האחרונים דורות קיבלו

גם שנהגו ומה ע״כ. ההוראה. עמודי תלת מגו כתרי לפסוק קדמוננו בשיטת ע״פ הטעם נראה והרא״ש, הרמב״ם כהרי״ף לפסוק זו בדרך הפנימי במערב ההוראה עמודי שלשת להיות כי לדעתי הסכמתי ״ולכן בהקדמתו: הב״י מש״כ והרמב״ם הרי״ף המה הלא בהוראותיהם, עליהם נשען ישראל בית הבית אשר

נפסוק אחת, לדעת מסכימים ששנים שבמקום לבי אל אמרתי ז״ל, והרא״ש על חולקים רובם או ישראל חכמי שכל מקומות במקצת לא אם כמותם, הלכה הקשה משה בדרכי הרמ״א והנה ע״כ. להיפך. המנהג פשט ולכן ההוא, הדעת

של טעמו ואמנם ישראל. חכמי בשאר ולא תלת, בהני דוקא מרן בחר למה ע״ז ״שהבית משום דהוא תלת, הני דוקא תפס מדוע לשונו, דקדוק מתוך מבואר מרן

של כרבם שנחשב הרא״ש ובכללם בהוראתיהם״. עליהם נשענין ישראל וגם הראשונים. בדברי יסוד אבן היה כבר לתלמוד בחיבורו והרי״ף הספרדים.

הגר״ח בשם שושנים פרחי בספר כמש״כ המערב בערי נתקבלו הרמב״ם פסקי רבים בדברים נהגו בספרד אשר אנדלוסיה שבאזור ושמעתי ה׳(. )כללים אלישיר

ההלכה, נקבעת תלת בהני דוקא מדוע היטב מבואר זה והרי הרמב״ם. ע״פהמערב. כפוסקי שחשיבי מחמת שהוא

לפני שעוד מתקופה דין פסק הועתק מ׳( )סי׳ ח״ב ביעקב צדקה משפט ובפפד תקנתינו לפי מספיק היה שזה ואע״פ וז״ל: השו״ע, של אורו שהופיע

אשלי תלתא מגו תרי ממונות בדיני אחת לדעת נוטים דנמצא דהיכא ומנהגנו, בהקדמה מזה והוכיח ע״כ עמהם. הדין נפסוק והרא״ש והרמב״ם הרי״ף רברביואפשר הפנימי. במערב גם למרן קדם תלת, מגו דתרי זה דכלל העם נהגו לספר

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

העלה הרפ״ב, שנת לפני ישראל לארץ פאס מעיר שעלה רב בי שהמהר״י לומר שעליו הזה שהכלל באופן ספרו חיבר ועפ״ז הב״י, למר״ן ומסרו זה, כלל עמו

קיבלו וע״כ העולם. ולכל לא״י ומשם במרוקו, ונקבע הונהג ההלכה, בנויה ידוע היה הכלל וכבר קדמונינו, בשיטת הולך שהוא מאחר מר״ן, פסקי במערב

למערב. מר״ן פסקי בוא לפני

מר״ן דעת קיבלו לא דברים באיזה מאחר מ״מ מר״ן, הוראות עליהם קיבלו הפנימי המערב בני שכל שאע״פ אלא ו.

במקום בתוקף, היתה כבר ותקנתם במנהגים הקאשטילייא חכמי שהשפעת לבטל בא שאינו בהקדמה בעצמו הב״י שכתב וכמו מר״ן. דעת קיבלו לא מנהג

)חכמי דבריהם ״ואחרי )שם(: ושלמים זבחים בס׳ וכ״כ נהגו. שכבר מנהגים היו שהם דינים הרבה תמצא אם הגם להחמיר בין להקל בין הלכו קאשטיליא(

נ״ב )סי׳ לשלמה אשר בשו״ת מבואר וכן ע״כ. צודקים. הם מר״ן, הכרעת כנגד תקנת אחרי נגררים אינם נישאת, שבהם מקומות ״ובאותם דהאי( מעתה ד״ה

מקום שכל משמע מר״ן״. הוראות אחר ללכת הם מוכרחים א״כ המגורשים, אמת בתורות וכ״כ מר״ן. דעת בתר אזלינן לא המגורשים תקנות שקיבלו

ונגררים נמשכים אנו התורה דיני שבכל ״הגם ק״מ(: ברדוגו)דף רפאל להמלאך בעיני חן מצא כי הארץ, עם לכל המשביר הוא זלה״ה, יוסף רבינו פסקי אחרי יאמר אשר יוסף אל לכו העברים במחנה הרינה ותעבור עולם, של מלכו המלך

סימנים לשני ובפרט מקומות, בקצת זולת מקום, בכל כמותו והלכה תעשו, לכם שבאלו הראה סירכות בדיני ט״ל ובסי׳ הריאה, בועות בדיני ל״ז סי׳ ושו״ע בטור

ע״כ. קאשטיילייא לחכמי המיוחסים כמנהגים אלא כדבריו נוהגים אנו אין

התפלה נוסחאות הסידורים ע״פ בעיקר המנהג התפשט ודקדוקיהם התפלה בנוסחאות כידוע ז.

בית סידורי ובכללם החיד״א, ממרן הושפעו ברובם אשר מליוורנו שהגיעו )לוורנו(. החדש ותפלת אשכנזי, מהגר״י השואבה ובית מנוחה, ובית עובד,

סידור במקצת התפשט )וגם העם. המון אצל ודקדוקיהם נוסחאותיהם ונתקבלופ׳ יוסף בעוד וע׳ תרס״ה. בשנת נדפס עולם חקת שהזכירו(, ז׳ אות שמות חי)

ובדקדוק התפלה בנוסחאות ברור מנהג לקבוע שאין החמישי בשורש וביררנו בלב פלאג׳י המהר״ח דברי בזה שייך ומ״מ תטוש. אל מצד אלו סידורים ע״פ בעלי שסידרו והבקשות התפלות נוסחי לשנות שלא במבוא(, )הובא חיים

ככל מטה של דין בבית דין לו יעשו הקדמונים מנהג לשנות ״והבא תושיה,הגירסא, לשנות יש הדקדוק שע״פ היכן דאפילו להוסיף ויש עליו״. יושת אשר

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

יד״א מרן כתב מכ״מ ו״ת הח ומץ יוסף בש ות י׳( )סי׳ א וסחא נ ילות דב אצל הרג

, המון ום לנו אין העם ות ש ות רש נ , לש י הסידור זאת קיבלו עולם גאוני דהר

, יקה נה ומי בשת יש ו לומר פיו פוער ש ות ידעו ולא שטע , לקר לבטל ויש התיבות

ים של דעתם , המעורר וב ומי ולכופם יחש , בדבר טועים ישראל כל ש ושה שבקד

יפה. בו לגעור ראוי . בנז י״ש ו״ת וכ״כ עי כ״ח( )סי׳ ח״ב )חזן( דעת יחוה בש

נה שכיון בסגול, הגפן פרי בורא ניקוד לגבי נתקבל יש אע״פ זו, נוסחה ש ע״ז ש

ות י , ע״פ קוש . מנהג נשנה למה הדקדוק ו גם ומה אבותינו נ מן יוצאים שמצא

יה זו וגם תיבות, כמה עוד הכלל ים תה וצא י . מן מה יה ואיך הכלל יה גם ש

ים נ י ידעו הקדמו , בכלל יבלו ואם הדקדוק , זאת ק יקה טובים נהיה לא בשת

. מהם״

ות ־מ )דף בחכמה נוהג וכפפד י כתב: ל״ז( א יוסדים ככולם רובם פאס ״מנהג מ

י על ודרהם הרב דבר נוהגים אנו ״וכן קצ״א: בדף וכ״כ ז״ל״. אב

, יר ידוע שכבר כהרד״א נהגם פאס שע . מ יראה כהרד״א ן ו י ים המעי כמה בפנ

ו דוכתי ׳ שנגררנ )ע יה״ , סי׳ שם בתר ות תכ״ב סי׳ ר״ח יל , פסוקי בכפ ׳ הלל ובסי

. תכ״ח(

ים כלל

י טז. י כפפד ו המערב חכמ ים נמצא וראה בדרך ברורים כלל י הה , בפסק מר״ן

נצטט יקר ו ים ע . מימי בהם נהגו אשר הכלל ו״ת וע״ע קדם לשלמה באשר בש

י )תרס״ו( ים ובפרח נ ובשו״ת )כללים( שוש וא שלמה עטרת ] יך במב וד האר מא

ות ור ים במק . בזה רב ע״ש[

ום א. ן כמק , כדעת נקטינן דעתו גילה לא שמר״ ׳ מור״ם ים אלף כנגד אפ פוסק

יאמר )שו״ת . סי׳ )יו״ד יצחק ו ו״ת פ״ז( יעקב וצדקה משפט ש סי׳ )ח״א ב

ות זכות ה׳( , )סי׳ אב ית י״ב( ות בר י )דף אב גב )ל ) י ע״א . חכמ ים מראקס( משפט

. )סי׳ ח״א ישרים שפ״ח(

וראת קיבלנו לא •. , בבדק במש״כ מר״ן ה , ולא הבית ות וב במש״כ אלא בתש

י ו״ע בב״ . ובש ו המערב רבני וכל בלבד ימ יך ולא לזה, הסכ לי, קים בזה שי

י והו״ד ל׳( )דף שלמה בבקש ע״ע ים בפרח נ ו״ת1 שוש יאמר ]ש ח״ב יצחק ו

ו וע׳ ר״י( דף )ליקוטים נ י ורש בדבר ו ומה רביעי בש יארנ , שם שב קבלת דאין בזה

בדעת הקבלה גדר בעיקר שנים כמה זה שנסתפקתי מה להעתיק אמרתי גררא אגב .1

־ מר״ן בב״י שכתוב מה שקיבלנו ר״י( דף ליקוטים )ח״ב יצחק ויאמר בשו״ת כתב אש

ת המערב למנהגי מבוא מגן ו ב א

, מצד דאתרא כמרא מר״ן הוראות , שפסק מה שכל שתאמר הגברא ולכן קיבלו

ו קיבלו י , לא הוראות י מש״כ רק אלא בכל , בב״ בכלל היו אלו רק כי ובשו״ע

. הקבלה[

ן ג. יא כשמר ו״ע הב , ב׳ בש יא כשהרמ״א וכן וי״א. בי״א וכתבן דעות ב׳ הב

יאמר בתרא כי״א נקטינן זה. בסגנון דעות ו . ופ״ש שם יצחק ) )שם(

־ ד. ים יש כתב כאש , ויש אומר ו קבלה חולקים נ י ים מרבות נ ו דהלכה בפאס הראש

יש ים כ . אומר י הו״ד קמא ים בפרח ( שושנ יצחק ובשם )שם ות )חו״מ ריח הל א

יש בתר אזלינן בזה שגם וי״א ב׳(. , ה יא חולקים ובאת הדעה שה . המ נה אחרו

יעקב וצדקה )משפט . סי׳ ח״ב ב ק״ץ(

יע מר״ן אם אף כסתם הלכה וי״א, סתם ה. יש מכר ומר מי כ ח״ב )מוצ״ב שא

יאמר )שם( פ״ש צז., ה׳, דף . יצחק ו )שם(

י ג׳ אם ו. וראה עמוד , נגד הה י״ל הכי מרן יאמר קי ורש וע׳ שם יצחק )ו רביעי בש

. בביאור הדברים(

וה בדבר ז. ורה שבער . נגד להקל בידינו אין החמ ) )שם ן מר״

נתחבר אחרי ח. , ש נהג השו״ע וט המ ן פש י ספר ]שם מר״ן נגד לי קים לומר שא

ות זכות . פ״ש י״ב, סי׳ אב )שם([

ום מר״ן דעת קיבלנו לא ט. ן במק י ו שא . דעת וכן לו: דף שלמה )בקש ברורה

. מגדולי רבים דעת ספרד(

הכריע לא בב״י מר״ן אשר יש מקרים הרבה אכן ספריו. שאר ולא גרידא, ובשו״ע

שדנו מה )לדוגמא בענין. שיטתו נתבארה דבריו מתוך אך מסויים, דין בפירוש

, פחד מהני אם בימינו טובא ונפק״מ במנין, נגזר עכו״ם חלב אי האחרונים וע׳ השלטון

מדבריו עולה מהב״י אך במנין. נגזר שאינו שנקטו קט״ו( )סי׳ תואר ופרי בפר״ח בזה

ות כך אלא פסק בתור כן כתב לא אך במנין. שנגזר הרמב״ם דעת ביישוב דבריו, משמע

, דעת שקיבלנו אמרינן בזה גם האם במנין, שנגזרה לתפוס יהיה להלכה והעיקר מר״ן

מרן קמי ספיקותי ופרסתי הפסק. כללי בספרי הצורך די נתבארה לא זו ושאלה לא(. או

שכך יוצא דפליג, מאן לית שאם תלוי, שהדבר לי ואמר שליט״א, אלישיב הגרי״ש

אין ע״ז חולק הרמ״א אם אך לפסוק, גם צריכים כך וממילא הסוגיא, ללמוד צריכים

, שעולה מה בתר למיזל צריך . בתור כך כתב שלא כיון מהב״י הכרעות רק כי הכרעה

פסקיו. קבלת בכלל היו ברורות

הלכה מנהגי סדר פי על

ערוך שלחן״ח או

^ י*®*

^ז IVs* י‘V® »££ י*«ז 1»ןו ?״ימז

נטמע?:moמוי! - >י\ז .■ ■״

1 * ״°ייי & #ןי >י»מ*מ •‘V® *י*יי1 י ^ מ ל י ^ '‘V ® S V ^ d«o״10- ,:.: ®V*י?! ז ^ י י «s a s i s5 פוסל עs - s S s y s1V® — * P* • .■m 0*י*' p «ןי1 *« ז ^ #?״ י 1 V» ^ L| Vk זיז0י» S ■>ימ J f l l ז ^ י

W % w * * ׳ * *0י» 1 »ןי :? #* י*מז

נתטוטועתוהת?1®ןי«ןי1?*S i S S & S $חכוה$!1V» *£ >,״ זז0י-

0 •יי >י»ה£מ £28* יי ‘* 1 ז ימ י ״ ^ ״ גי>ו מ ?^ S S » ! 2 5 S ’

£ * < » ! :״ & ? 2:

אבותהלכה מנהגימגן

הבוקר השכמת דין - א סימן

בציבור הדברות עשרת קריאת עשרת לומר מותר ביחיד ודוקא הגה הדברות. ועשרת לומר.. טוב ד: סעיף

בציבור. לאמרס אסור אבל יום בכל הדברות

שכל נהגו הכנסת בבית תורה בספר הדברות עשרת קריאת בשעתמד הקהל ו על עו במקום אלא המינים לתרעומת חוששים ולא רגלי

הפרשה כל בקורא ולא עצמו בפני הדברות עשרת שקורא

ד קו מ

נוהג בספר והעתיקו פשוט. המנהג כן .1

שו״ע ובקיצור קמ״ג( )עמ׳ בחכמה

יחוה בשו״ת וכן קל״ז. עמוד )טולידנו(

ובשו״ת י״ג, ס׳ או״ח ח״ג )חזן( דעת

איתא וכך נז׳(. )סימן ח״א ומגן שמ״ש

א׳ סימן עייאש( )למהר״י יהודה במטה

ובכפי רע״ו( )סי׳ שמואל ובדבר סק״ו,

)כללי חמד בשדי וגם ל״ט(. )סי׳ אהרן

וקיים בזה דן י״ד( אות ה׳ סי׳ הפוסקים

דבריו בעיקר לדון יש )אך המנהג

ואכמ״ל(.

יב.( )דף ברכות במס׳ הדברים ומקור

בקשו בגבולין אף שמואל אמר א״ר

מפני בטלום שכבר אלא כן לקרות

לקבוע בקשו ופרש״י המינין. תרעומת

מפני שמע. בקריאת הדברות עשרת

הארץ לעמי יאמרו שלא המינין, תרעומת

קורין אין שהרי אמת, התורה שאר אין

מפיו ושמעו הקב״ה שאמר מה אלא

)סי׳ בתשובותיו והרמב״ם עכ״ל. בסיני,

אמירת בעת לעמוד המנהג נגד יצא מ״ו(

הנ״ל. הגמ׳ דברי ע״פ הדברות עשרת

ת בו א

היה שכך בדבריו השואל מדברי ומבואר

ונראה קדום. מנהג ושהוא מאז המנהג

שהרי הרמב״ם, טענות נתקבלו שלא

הזה היום עד קהילות בהרבה נהגו

באור וצריך הדברות, בעשרת לעמוד

בזה. הרמב״ם דברי נתקבלו לא למה

האחרונים, מן רבים חילקו כבר ברם

המינים לתרעומת בגמ׳ שחששו שמה

לא אבל הרמב״ם בזמן אלא שייך לא

תצ״ד סו״ס בלבוש ע׳ שבימינו. במינים

באג״מ וכ״כ שם(, במחה״ש )הוב״ד

טענה דחה שג״כ כ״ב( )סי׳ ח״ד או״ח

טועים היו שלא המינים, דתרעומת זו

וכ״כ המנהג. לשנות שאין ע״ש בזה.

)שם(. ומגן שמ״ש בשו״ת

הרמב״ם דברי שאין להוסיף נראה ועוד

בב״י דהנה הראשונים. כל לפי מוסכמים

מגמ׳ הק׳ ולומר( וטוב )ד״ה א׳ סימן

שקורין הטו־ עמ״ש )שם( בברכות

בגמ׳ והרי בתפלה הדברות עשרת

משום שחיישינן מבואר )שם( בברכות

דוקא דהיינו ותי׳ המינים, תרעומת

אבות א סימן

חצות תיקוןביהמ״ק. חורבן על ודואג מיצר שיהא שמים ירא לבל ראוי ,: סעיף

לומר לילה כל לקום נהגו המדקדקים נהגו שבת ובליל חצות, תיקון ו.2לאה תיקון לומר

ר קו ת מ בו א

משום דליכא ביחיד אבל בציבור

לאומרם, טוב אדרבה המינים תרעומת

יום, בכל סיני הרי מעמד יזכור שעי״כ

יש ולכאורה ע״כ. בזה. אמונתו ותתחזק

קריאה שכל הב״י לפ״ד לומר מקום

עשרת קריאת את בה שמייחד בציבור

המינים. תרעומת משום בזה יש הדברות

והב״י הגמ׳ בדברי שאין נראה אולם

בהדיא פירש רש״י דהנה לנידונינו, קשר

שלא הוא המינים בתרעומת דהחשש

ותדעו אמת, התורה שאר אין יאמרו

הקב״ה שאמר מה אלא קורין אין שהרי

אלא שייך אי״ז וא״כ מסיני. מפיו ושמעו

הדברות עשרת פרשת שמייחד היכא

אבל הפרשה, שאר קורא ולא בפנ״ע

כל את קורא מעמד שבאותו היכא

שיאמרו חששא הך כאן אין הפרשה

הקב״ה שאמר מה אלא קורין ״שאין

כן מצאתי ותלי״ת בסיני״. מפיו ושמעו

סי׳ אמת )לדוד החיד״א בדברי מפורש

סופרים במס׳ דהובא מה ע״פ ה׳( אות ז׳

טעון דבר לך אין ריב״ל אמר התם, דתנן

אלא ס״ת[ ]בקריאת ולאחריו לפני ברכה

שם והק׳ הדברות״ ועשרת הים שירת

ותירץ המינים, לתרעומת חששו לא למה

של חשש אין הפרשה כל שקורא דבאופן

בספרו בהדיא כתב וכן המינים. תרעומת

על דא בשאלתא י״א סימן עין טוב

עשרת בקריאת לעמוד שנהגו מקומות

תורה בספר שקוראים שכיון הדברות

עשרת בפרשת וגם ויו״ט שבת בכל

לית יתרו פרשת מקצת קוראין הדברות

על מבוסס זה מנהג ולהאמור ביה. לן

הרמב״ם דברי ולפ״ז רש״י. שיטת

כנגד יצא אשר מ״ו סי׳ בתשובותיו

בגלל הדברות בעשרת לעמוד המנהג

טענת יצא ומזה המינים תרעומת חשש

ראו שאלמלי הדור מחכמי מקצת

חוזרים היו הרמב״ם דברי את האחרונים

שהרמב״ם שלמרות מדברינו היוצא בו.

נמשך עדיין בזה, מנהגינו על פקפק

שלא מאחר וכאמור היום, עד זה מנהג

כל קוראים כאשר המינים תרעומת שייך

בו שדיבר שהמינים עוד הפרשה.

שבימינו, המינים אותם אינם הרמב״ם

שחשש מקומות בעוד מצינו וכבר

המתנת מנהג כגון למינים הרמב״ם

כמש״כ לדבריו חששו ולא יום ארבעים

י״ד(. הל׳ )פ״א אסו״ב הכס״מ

מצוה כל לפני יחוד לשם אמירת ובענין

כ׳( )סי׳ ח״ג יהושע בעמק ומצוה.

נדפס וכן אבותינו כן שנהגו במה המליץ

הציבור נמשכו כלל ובדרך בסידורים.

)סי׳ ח״א חיים מים בשו״ת וע׳ אחריהם.

מקומו אנשי נגד חוצץ שיצא מה ס״א(

לאומרה. נוהגים שהיו מכנאס בעיר

בשו״ת וכ״כ הפשוט, המנהג כן .2

ו׳( ה׳, )אות נ״ה סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש

אבותהלכה מנהגימגן

ידים נטילת דיני - ד סימן

הכסא מבית ביוצא כלי ע״י נטילה הבסא מבית והיוצא ממטתו הקם במים, נטילה צריבים דברים אלו יח: סעיף

ברגליו. והנוגע מנעליו והחולץ המרחץ ומבית

שלא הכסא, מבית ביוצא נטילה לענין להקל שנהגו שכתבו יש.3 סגי מהברז אחת פעם בשטיפה אלא מכלי נטילה צריכים

אמות ד' בתוך בבוקר נט״ין נהגו שם: להיות צריך שלא בבוקר ידים נטילת לענין להקל העם המו

הבית שכל השיטה על שסומכים משום האדם של אמות ד׳ תוך.4בזה לדקדק נהגו והיראים אמות. כד׳ חשיב

ר קו ת מ בו א

וגם מארוקו בכל המנהג שבתות ״בלילי

תיקון לומר שלא המקומות בכל כמעט

לאה תיקון אבל הבוקר באשמורת רחל

בניגונים לגנו ירד דודי עם אומרים הכל

זקיניו בשם עוד וכתב רבה״. ובשמחה

תצות תיקון לומר לילה כל קמים שהיו

עד לומדים ואח״ז האבלים, במקום

וכ״כ וישלח. פ׳ כהבא״ח ודלא הבוקר.

יג( ס״ק בכה״ח )הובא ליעקב באמת

לאה. תיקון לומר אין שבת שבליל

ח״ג)סי׳ ומגן שמ״ש בשו״ת כתב כך .3

במה מארוקו מנהג הנה וז״ל: ל״ז(

קטן החכמים שכל חורפי בימי שראיתי

אחת... בפעם הברז מן ידו נוטל גדול או

הזה היום עד אחריהם אנו נהגנו וכן

שהקפיד מר״ן דברי וכפשטות ע״כ.

כמש״כ בוקר של בנט״י רק כלי בנטילת

עיי״ש. ד׳, בסימן

זה מנהג הזכיר וכן רבים. נהגו כן .4

א׳(, סי׳ ג׳ )חלק יעקב שבות בשו״ת

בן שמעון רבי שיטת על שסמכינן וע״כ

הבית שכל כה.( )דף ברכות במס׳ אלעזר

יעקב בשבות ודייק דמי, אמות כד׳ חשיב

נהגו שלא הש״ס, מפשטות משמע שכן

שכשישכים דאיתא אמות. בד׳ להקפיד

יש אחד לכל לא והרי ידיו, ויטול יפנה

בנהגו וכ״כ למטתו. סמוך ביהכ״ס לו

ב׳ ס״ק במ״ב וע״ע )שחרית(. העם

איסור אין והפוסקים התלמוד שמדין

נטילה. ללא אמות ד' ללכת

שנהגו מה הדברים, בירור לאחר אבל

קושי מחמת היה רוב ע״פ בזה להקל

אבותו סימן

ופירושיו נשמה ואלקי יצר אשר ברכות דין - ו סימן

השחר וברכות נשמה אלקי בברכת נוסחאותההודאה ברבת שהוא מפני בברוך פותחת אינה נשמה אלקי ברבת ,: סעיף

ן שינה חבלי המעביר ברכת לומר נהגו .5 רבים בלשו

ר קו ת מ בו א

מהמטה. רחוק היה שהברז הדבר

עמאר והגר״א בזה, לדקדק נהגו והיראים

הגר״ב עם שבהיותו לי אמר שליט״א

שכל מקפיד מאד היה זצ״ל טולידנו

מים לו מכין היה לבית שמגיע אורח

שמעתי וכן למטתו. סמוך ידים לנטילת

שהיראים שונות, מעיירות רבים מת״ח

בזה. לדקדק נהגו

זכור עובד, בית בסידורים נדפס כן .5

דברי ע״פ עולם בחקת וכ״כ לאברהם,

ישתף לעולם ל:( )דף בברכות הגמ׳

היעב״ץ ניקד וכן ציבורא. בהדי איניש

בנהגו בשמו שהביא כפי בסידורו, )פאס(

)סי׳ יהודה במטה וכ״כ )שחרית(. העם

)עמאר( לדוד תפלה )שם( החיד״א מ״ו(

ומה ועוד. יד( אות ללב)שם יפה כו(, )דף

ע״פ יחיד, בלשון לאומרה ששינו שיש

שהיה מה לפי י״א( וישב )ש״ר הבא״ח

כתב כבר הרש״ש סידור גירסת לפניו

שמסקנת קיד( )דף שלום אהבת בספר

כמבואר רבים בלשון לאומרו הרש״ש

רש״ש. סידורי של אחרות במהדורות

שצריך כתב ו׳( ס״ק מ״ו )סי׳ ובכה״ח

ציבור בשלמי וכ״כ תיבות. מ״ז בו להיות

אות מ״ו )סי׳ לאלפים ובחסד מו.( )דף

בברכות הגמ׳ ע״פ המערב נוסח אכן ג׳(.

כנ״ל.

המקובל הנוסח נשמה אלקי בברכת

הוא ״שאתה אבותי תיבות אחרי להוסיף

הנשמות כל אדון המעשים כל רבון

]ויש לעד״. וקיים חי הבריות כל מושל

ויש הרוחות״ בכל ״שליט מוסיפים

נשמות ומחזיר רחמים ״ומלא מוסיפים

הברכה[. סיום לפני מתים״ לפגרים

ידיד עולם, )אדון בקשות לומר ובענין

ברכות לפני וכד( למענך ברואי, כל נפש,

החיד״א העיר כבר התורה וברכות השחר

שנים ״וזה ס״ו( )סי׳ אומץ יוסף בשו״ת

שאומרים ראיתי האל לערים בבואי

כגון התורה ברכות קודם פסוקים

וכך התורה. ברכת קודם חנה ותתפלל

שלא להם ואמרתי סידורים. בקצת נדפס

וכוונתו השו״ע״. נגד כן לעשות נכון

לחוש ט׳( סעיף מ״ו )סי׳ השו״ע לדברי

לפני פסוקים לומר לא ראשונה לסברא

שהמנהג כתב שם ברמ״א אכן ברכה״ת.

סליחות שאומרים ממה וראיה להקל,

יום בכל וכן התורה. על מברכים ואח״כ

אבותהלכה מנהגימגן

ועטיפתו ציצית הלכות - ח סימן

טלית עטיפת אופן יוצאין עיטוף בהם שאין אע״פ ללבוש נוהגים שאנו שלנו קטנים טליתות ,: סעיף

לקומתו, רחבו ראשו על אותו להניח וטוב ציצית. חובת ידי בהם ימשבנו ואח״ב אמות, ד' הילוך בדי לפחות מעוטף בך ויעמוד בו, ולהתעטף

וילבשנו. ראשו מעל

ך הוא שנהגו בטלית העיטוף אופן פו על הטלית למשו 6 פניו ועל גולשלשל רו סביב הטלית ו ד צאו פו בחלק גם שמכוסה בעו ולא 7 מגו

של שנוהגים מה מספיק ל ש בלבד. הצואר סביב הטלית ל

•טלית ראש כיסוי בטלית התפילה בעת ראשם מכסין חכמים התלמידי שרק נהגו שם:

ראשו מכסה אינו נשוי אדם ואפילו העם המון שאר ולא גדול,

ר קו ת מ בו א ק

כמה אומרים לביהכנ״ס כשנכנסין

על מברכין ואח״כ ותחנונים פסוקים

הישנים, הסידורים בכל נדפס וכן התורה.

לאברהם. זכור עובד, בית החדש, תפלת

כתב ג׳( מחודשים )דינים עובד ובבית

יאמרו חנה ותתפלל לומר דהנוהגים

אומץ. ליוסף וציין מקודם, התורה ברכת

קים היה לא הפנימי המערב בערי וגם

אחרי התורה ברכת לברך ברור מנהג

ברה״ת מברכים היו רבים אלא הבקשות

לומר נהגו שיש שמה י״ל וא״כ בבית,

ע״פ נמשכו הבקשות אחרי ברכה״ת

מנהג. דין בזה ואין הסידורים

מים מעט בשו״ת וכדהעיד המנהג כך .6

בגאונים והנה א׳. סו״ס ח״ב )עטייה(

הישמעלים כעטיפת בעי שעטיפה פירשו

עטיפה מהו אך דבריהם, הטור הביא וכך

דע״פ האחרונים בו נחלקו ישמעלית

רש״י שפירש מה כפי הר״ז פשוטו

גומות פ׳ דיקנא גובי עד כב. דף במוע״ק

וז״ל, בגר״ז וכ״כ מפיו, למטה שבלחי

כעטיפת בטליתו להתעטף צריך לכן

עם הראש לכסות דהיינו הישמעלים

מפיו למטה שבלחי גומות עד הפנים

י״ד( אות ז׳ פ׳ )בדה״ש ובקצה״ש ע״כ

ב׳( )ס׳ ח״א תורה קנין ובשו״ת ע״ז תמה

כתב וכך הפנים גם לכסות המנהג קיים

)שם(. מים מעט בשו״ת

מעט בשו״ת וכ״כ הפשוט. המנהג כך .7

לב.( )דף ציבור בשלמי וכ״כ )שם(. מים

ת ח סימןמגן ו ב א

כפי ודלא ח׳(. )סי׳ ח״ב הדביר ובפתח

מעל הטלית לשלשל נוהגים שיש מה

מן חלק שמכוסה בלא וכתפיו ראשו

השו״ע מדברי בפשטות עולה וכך הגוף.

לקומתו, רחבו ראשו, על שמניחו שכתב

ומקורו הגוף. מן חלק גם שעוטף משמע

מ״ה(. )סי׳ מהתרה״ד

מעדות רבים אצל התפשט ובימינו

ואח״כ בלבד, הראש לעטוף המזרח

דהנה בזה ויל״ע גופו. על אותו לשלשל

בראשית פ׳ בבא״ח כתב הדברים מקור

כך גדול טלית עטיפת סדר ז״ל )ה״ה(

ראשך בו תעטף הברכה סיום אחר הוא,

בו לעטף המתחכמים כאותם ולא בלבד

דברי אלא לנו דאין מתחילה, גופם כל

יהיו ראשך בו שעטפת ואחר ז״ל, האר״י

לצד הכתפיים על יורדין כנפות הד'

צד על ושנים ימין צד על שנים פנים,

בצוארך הכרוך הטלית תוריד ואז שמאל.

בו מעוטף תהיה ועתה גופך כל על

בדבריו מבואר ע״כ. יחד. וגופך ראשך

דברי ע״פ הגוף ולא מכוסה הראש שרק

לאלפים חסד בספר איתא וכן האר״י.

באופן הטלית שיקפול ב׳( הל׳ ח׳ )סי׳

כדי רק הטלית מן פשוט ישאיר שלא

להבין זכיתי לא אמנם הראש. כיסוי

בכוונתם שנר׳ דממה כלל, הדברים

הגוף על ולא הראש על תהיה שהעטיפה

מבואר אמנם בפוסקים שהרי צ״ע כלל,

יתכסה, הראש שגם הוא העטיפה שעיקר

הגוף, עם ביחד כשמתעטף הוא כ״ז אבל

ומהר״ח מ״ה( )סי׳ בתרה״ד כדאיתא

מתעטף אם ואדרבה ועוד. ד׳( או״ז)סי׳

דהוי אפשר גופו בלא ראשו את רק

י׳( )בס׳ לקמן כדאיתא לבטלה ברכה

ופרח הכפתור בשם דהביא בב״י,

פסק וכן הראש. כסות ממעט שבספרי

פטור הראש דכסות י׳( )סע׳ שם בשו״ע

מציצית.

שנכון ב׳( )סעיף בשו״ע שאיתא ומה

הדברים במקור בטלית. ראשו שיכסה

והראש הגוף דהוא מבואר מהתרה״ד

אפשר בלבד הראש בעיטוף אבל ביחד,

דאם ונמצא כלל, ציצית חובת בו דאין

בשעת פסוקים ואומר בכה״ג מתעטף

לבטלה, ברכה חשש יש הראש עיטוף

לעטיפת הראש עיטוף בין שמפסיק

הגוף.

וחסד הבא״ח על לתמוה יש ובאמת

את להתעטף בפשיטות שכתבו לאלפים

ז״ל, האר״י מדברי ומקורם לבד, הראש

המעיין בנסתרות עסק לנו שאין ואע״פ

דיש יראה הכוונות השער דברי בגוף

הציצית הוא זה וכנגד וז״ל: בזה, לדון

הראש את לא בו מתעטפין שאין הקטן

הגדול הציצית אבל הזרועות, את ולא

אור בחינת הוא הראש את המעטף

הגדול הטלית זה שיעור לכן וכו׳ המקיף

ורובו ראשו לכסות כדי הוא העטיפה של

זו לסיבה והנה וכו׳. הגמ׳ כמש״כ

עטיפת להתעטף הגאונים הצריכו

וכו׳, הציציות ב׳ ומחזירים הישמעאלים

ישאר ולפחות כך, לעשות ונכון וטוב

אמות ד׳ הליכת שיעור כדי כך מעוטף

יסיר ואח״כ בציצית, שמתעטף בעת

של מנהגו היה וכך צוארו מעל העיטוף

שמעטף בכ״ז דהזכיר הרי ע״כ. ז״ל מורי

ורובו, ראשו השיעור וזהו הראש, בו

ומש״כ כלל. גופו את שלל לא אבל

אינו צוארו, מעל העיטוף יסיר שאח״כ

כששלשל אלא גופו על היה שלא מוכרח

על גם שהיה נמצא כתפיו מול הטלית

הלכה מנהגימגן

כיסוי שאין מקומות בהרבה בזמנינו אמנם ,8יוהרא משום בטלית

ר קו ת מ בו א

מכוסות. הכתפים גם וודאי אבל צוארו.

צ״ע. הבא״ח ודברי

עמוד )כדורי( נסים מעשה בספר שו״ר

דנקט הבא״ח בדעת שפירש קע״ח

בעטיפת סגי המצוה שלעיקר כהגאונים

הפסוקים לומר ושיכול ישמעלים,

על הטלית שהוריד לפני קדיש ולענות

הברכה בין הפסק אין שבזה גופו)והיינו

חי יוסף בעוד וע״ע המצוה(. לעיקר

גם לומר שיכול שכתב ג׳( )בראשית

אכן בו. מעוטף שראשו בעוד הפסוקים

דאינו הפסק, חשש בזה יש האמור לפי

גם דבעי בלבד, הראש בעטיפת יוצא

שבאמת שס״ל לומר ודוחק הגוף. עיטוף

בזה אין ואעפ״כ העיטוף עיקר זה אין

שיאמר הו״ל דא״כ הפסק, חשש

דברי שביארו ויש אח״כ. הפסוקים

גם העיטוף שיעשה שכוונתו הבא״ח

להסתפק שלא העיקר רק בכפתיים

משמע זה אין אך לבד. הגוף בעיטוף

של העיטוף שאופן )שמעתי בדבריו.

לשלשל ביה זצוק״ל שרעבי הגר״מ

בזה וע׳ מהכתפיים(. חלק על גם הטלית

ב׳(, )סימן ח״ב אברהם חמדת בשו״ת

בזה. הבא״ח על תמה שגם

אפילו הבא״ח, כדברי דלנוהגים נר׳ ברם

הראש עיטוף בין פסוקים אומרים אם

ליכא, לבטלה ברכה מכ״מ להגוף,

וכהתחיל ציצית, במצות קעסיק דסו״ס

דעת יחוה בשו״ת כתב וכן דמי. המצוה

מי אכן א׳(. )אות א׳ סימן ח״ג )חזן(

הראש לעטוף כהבא״ח מנהג לו שאין

הכתפיים על גם להניח ומנהגו בלבד.

שהעיד וכפי המגר״ב. ארצות כמנהג

כפשוטו וזהו )שם(, מים מעט בשו״ת

המהר״י כמש״כ והראש הגוף לעטוף

פשוט בשו״ע, והעתיקם ותרה״ד אבוהב

דברי מעיקר דזהו לשנות, לו שאין

והפוסקים. השו״ע

לאלו להזהיר דיש נראה ע״כ אשר

כדברי בעטיפה לנהוג ברבים שמורים

לא שמנהגם לאלו כן יורו שלא הבא״ח

בידיו, אבותיו שמנהג שמי דהתינח כך,

אינם אם לישראל להם הנח דא כגון

מנהגו שאין מי אבל נביאים. בני נביאים

הפוסקים כל כדברי אלא כהבא״ח, בזה

גם כולל שהעיטוף שמשמע והשו״ע

כלל. המנהג לשנות לו אין דודאי הגוף,

עטיפת בשעת פסוקים לומר נהגו רבים

ונדפס הציציות בדיקת בעת הטלית,

ה׳, את נפשי ״ברכי שאומרים בסידורים

לבשת, והדר הוד מאד, גדלת אלקי ה׳

כיריעה״. שמים נוטה כשלמה, אור עוטה

יקר ״מה אומר להתעטף ברכת ולאחר

כנפיך בצל אדם בני אלוקים, חסדך

עדניך ונחל ביתך, מדשן ירויון יחסיון

נראה באורך חיים מקור עמך כי תשקם,

וצדקתך ליודעיך חסדך משוך אור,

וכ״כ עובד. בבית העתיקו לב״ לישרי

לזה וציינו נהגו, שכן )טלית( העם בנהגו

תפילין, בהל׳ שכתבנו מה ועי׳ רבים.

תפילין. הנחת בשעת הנהוגים הפסוקים

בקיצשו״ע והובא הפשוט. המנהג כך .8

.9 בטלית ראשו לכסות אדם לכל ומותר כיהורא נחשב הראש

ר קו ת מ בו א

אבות ח סימן מגן ס

בחכמה, ובנוהג י״ז, עמוד )טולידנו(

דבר בספר וע׳ ו׳(. )טלית העם ובנהגו

בשער העיד וכן קכ״ג(, )סי׳ שמואל

שרק המערב ארצות שמנהג המפקד

בטלית מתעטפים השלמים התורה תופסי

שונה המנהג עיה״ק בי-ם רק גדולה.

בקדושין מהגמ׳ הדברים ומקור עיי״ש.

רבא דגברא כהנא רב כגון אלא ח.( )דף

ופרש״י ארישיה. סודרא ליה ומיבעי הוא

ג׳( )ס״ק ובמג״א ראש. בגילוי אזיל דלא

ת״ח שאינו שמי מהגמ׳ שמשמע כתב

ראשו. על בטלית מתעטף לא נשוי אפ׳

שי״ל הראיה, דחה וקציעה במור אך

אך טלית מעיטוף שונה ארישיה שסודרא

וידוע המג״א. כדברי כאמור מנהגנו

עיטוף באופן היתה החכם שסמיכת

וע׳ שם(. העם בנהגו בספר )ע׳ הטלית,

)סופ״ג(. ציצית הל׳ ברמב״ם

אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי כך .9

הת״ח שרק שנהגו מרוקו שבני שליט״א,

העם המון ולא בטלית ראשם מכסים

אפילו בימינו רשאים יוהרא, משום

בטלית ראשם לכסות העם פשוטי

לת״ח מיוחדת הקפדה שאינה במקומות

משה הג״ר מהראב״ד שמעתי וכן בלבד.

אל משום בזה ואין שליט״א, שטרנבוך

אלא כן המנהג היה שלא כיון תטוש

יוהרא דליכא ובמקום יוהרא, משום

דמי. שפיר

לא רבים מרוקו ערי שבהרבה וידוע

גדול. טלית אפילו ללבוש לדקדק נזהרו

״רק שג׳( )דף המערב נר בספר העיד כן

מסבה כראוי ישגיחו לא הציצית במצות

יתעטפו לא ההמון ורוב שחרה, נדע לא

בשו״ת וכ״כ גדולה״. בטלית כלל

ס״ט( סיק )או״ח שמ״ש תבואות

היו לא הקהל שרוב חורפי בימי ״וזכורני

שהיו הת״ח רק כלל, טלית לובשים

לובשים שהיו הם בחכמתם ידועים

בזמן אבל העתיק המנהג היה וכן טלית״.

העם רוב אצל התפשט כבר האחרון

טלית ללבוש הערים ורוב פאס, במכנאס,

והיו צמר מצוי היה שלא אלא גדול,

מזמינים היו והמדקדקים משי, מלובשים

דאורייתא, ציצית מצות לצאת צמר של

יוצאים שרק בשו״ע שנפסק מה לפי

שלמה עטרת ובשו״ת בצמר. דאורייתא

היום עד בטטאון שנהגו העיד א׳( )סימן

מה ועיי״ש טלית. בלבישת להקל הזה

המנהג. ביישוב שכתב

שהיו ידוע קטן טלית לבישת ובענין

בזה, הקפידו לא העם שפשוטי מקומות

גדול טלית שלבשו מה על וסמכו בזה

ביום. פעם

מברכים האם קטן הטלית ברכת ובענין

״להתעטף או ציצית״ מצות ״על

במחלוקת שנוי זה דבר בציצית״

שהביא כמו מר״ן, בדעת אחרונים

עובד ובבית כ״ה(. אות ח׳ )סי׳ הכה״ח

נהגו וכן ציצית. מצות על לברך כתב

ציצית.)ע׳ מצות על הט״ק על לברך

הספר(. בסוף בהערות

אבותהלכה מנהגימגן

מבחוץ הציציות לבישת ויזבור יראהו שתמיד בדי בגדיו על ללובשו קטן טלית מצות עיקר יא: סעיף

המצוות.

ש דורות מדורי המנהג ולא דוקא, בפנים קטן טלית של הציציות ללבוץ להוציאם .10בחו

ר קו ת מ בו א

ח״ג המים מקוה בשו״ת העיד וכן .10

אבותינו נהגו שכן ״תדע א׳( )סי׳

הבגדים, תחת )הט״ק( ללבשו ורבותינו

ומעולם אחריהם, בניהם אנחנו נהגנו וכן

מרוקו מרבני אחד לשום ראינו לא

בעצמי ואני מבחוץ. הציציות את שיוציא

רבני ומהם הדור, מגדולי כמה שמשתי

מגלה היה בהם אחד ולא הגבוה, ביה״ד

היו שאילו אע״פ לחוץ הציציות את

חלילה להם נחשב היה לא כן עושים

בחשיבותם ידועים היו כי ליוהרא,

מר״ן דברי על שסמכו ובודאי וביראתם.

משאש הגר״ש וכ״כ עכ״ל. ז״ל האר״י

וז״ל: תכלת פתיל לספר בהסכמתו זצ״ל

ללבוש דור אחר דור במרוקו מנהגנו וכן

לא ומעולם ולילה, יומם החלוק על ט״ק

קטן רב או חכם לשום ראינו ולא שמענו

וכן מבחוץ, ציציותיו שנראו גדול או

רבי העיד וכן ע״כ. אחריהם נהגנו

אחד לשום ראה שלא זצ״ל יחיא שניאור

או הציצית שהוציאו מרוקו מחכמי

והעיד ואילך. מלמטה להם נראה שהיה

)הובא זצוק״ל סאלי הבבא נהג שכן

ראיתי וכן רלח(. דף תכלת פתיל בספר

א׳(. )סי׳ ח״ג )חזן( דעת יחוה בשו״ת

דלא מוכרע, הדבר אין הדין לעצם והנה

להכניס בהדיא שכתבו בפוסקים מצאנו

במסורת, תלוי והדבר בפנים, הציציות

מן שמצוה מללו ברור מר״ן דעת דהנה

מעל מונח הט״ק בגד כל שיהיה המובחר

)סעיף כ״ב בסי׳ דבריו כפל וכן הגוף.

)דף ציצית בהל׳ מהנמוק״י ומקורו א׳(,

מתבאר שם בנמוק״י גם אך יב.(.

וכן בפנים. הט״ק ללבוש היה שמנהגם

בבית ציצית לענין כ״ג( )סי׳ בב״י כתב

שאדם בט״ק לעיוני ״ואיכא הקברות

בו ליכנס מותר אם למדיו מתחת לובש

המאמר בזה עמד וכבר הקברות״. לבית

מבואר עצמו שמהשו״ע ח׳( )סי׳ מרדכי

היה שכך צ״ל וע״כ מבחוץ, שהט״ק

אע״פ בפנים הציצית להכניס מנהגם

הט״ק להוציא המובחר מן שמצוה

הט״ק רק שלא משמע ומהב״י מבחוץ.

דכיון דכתב מבפנים, הציציות גם אלא

לועג משום בו דאין אפשר מיתחזי דלא

לרש.

ע״פ כתב י״ג( ס״ק ח׳ )סי׳ המג״א והנה

יהיה שט״ק האריז״ל( )כתבי הכתבים

שיהיו שצריך שהוסיף אלא לבגדיו, תחת

אחריו נמשך ובמ״ב מבחוץ. הציציות

להצניעם הנוהגים על ככרוכיא וצעק

אמת והן ע״ש. מצוה לביזוי גם וחשש

ברבותינו מקור שום מצאנו שלא

כהמג״א, דלא בהדיא שכתבו האחרונים

אבות ח סימן

יש ואדרבה מבפנים, הציציות שיהיו

שיש גופיה האריז״ל מדברי שהוכיחו

יהיה והט״ק מבחוץ הציציות להוציא

גופיה מהאר״י שהרי לבגדיו, תחת

כי ע״ג( ז דף ו׳ )דרוש בשעה״כ מבואר

שעה בכל הציצית על להסתכל צריך

הט״ג, על ולא הט״ק על וכוונתו ורגע,

להיות צריך לא שאדם ד. בדף דכתב

יקיים איך כן ואם היום, כל בט״ג מעוטף

ומזה תמיד, ציציותיו שיראה לעיל מש״כ

תמיד יהיו הציציות שעכ״פ מוכח

הים וישב בשו״ת הוכיח כן מבחוץ,

החיד״א מדברי גם כן והוכיח ג׳(. )סימן

סוף הזוה״ק על אורות ניצוצי )בהגהות

החסידים נוהגים וז״ל: שכתב מקץ( פ׳

לבר ומתחזו ארוכים הציציות שיהיו

רבנו ודברי הבגדים. תחת שלבשו אפילו

וכן עכ״ל. חיזוק צריכים אינם ז״ל האר״י

בפנים יהיה שהבגד השל״ה, כתב

שער בסידורו כמש״כ מבחוץ, והציציות

אחריו ונמשך כז.(. )דף השמים

פ״ט( ריש האשמורת )שער ביסושה״ע

י״א( סעיף ח׳ )סי׳ אלעזר ובפקודת

ז״ל האר״י דעת דכו״ע אליבא שיוצא

מפנים הט״ק מכניס אם מר״ן ודעת

מבחוץ. והציציות

כלום, המנהג אחר לנו דאין איברא

עדים כמאה בבירור רבותינו והעידו

להכניס היה המזרח עדות כל שמנהג

ולמרות דוקא, בפנים הט״ק ציציות

מבחוץ, להוציאם אפשרות להם שהיה

בפנים. היו הלבוש צורת בגלל רק ולא

ר״מ( - רלה )דף תכלת פתיל בספר וע׳

שכוונתו מהאריז״ל בראיות שהאריך

והביא כפשוטו. בפנים הציציות שיהיו

הורה זצ״ל עטייה שהגר״ע עדות שם

ושכן מבפנים. הציציות יהיו שדוקא

שאול אבא והגרב״צ עדס הגר״י העידו

שכן העידו ועוד זצ״ל. צדקה י. והג״ר

ובכללם המקובלים, רבותינו כל נהגו

מרדכי הג״ר הכה״ח, בעל השד״ה,

הג״ר העיד לזה ונוסף ועוד זצ״ל, שערבי

שלפני שליט״א דביליצקי שריה

האשכנזים מעדת רבים המ״ב התפשטות

העידו )וכן מבפנים הציציות לבשו

גוסטמן והגר״י זצ״ל קמינצקי הגר״י

זצ״ל(.

האריז״ל שלדעת הנזכר לפי ]אגב,

שאין י״א הבגדים כל מתחת שהט״ק

גופיה, מעל דוקא מונח שיהא קפידא

ללבשו. יכול ממש הבשר על גם אלא

סב.( )דף תכלת פתיל בספר כ״כ

בשרו על שאפ׳ הרש״ש וכ״כ מהרדב״ז.

דיני עובד בבית וע׳ ללבשו. יכול ממש

שצריך ז״ל האר״י בשם דכתב קטן טלית

החלוק[. על ללבשו

שרוצה מי אבל המנהג, מצד וכ״ז

כתבו כבר בחוץ, ציציותיו להוציא

נמצא אם כן לעשות דרשאי הפוסקים

אותו יחזק וזה הוגנת שאינה בסביבה

שמוציאים בסביבה נמצא ואם הזרם, נגד

לנהוג הוא אף רשאי בחוץ, הציציות

)פ״ב(. ח״ב אורל״צ בשו״ת וע׳ כמותם.

תטוש. אל משום בזה ואין

אבותהלכה מנהגימגן

הציצית חוטי דיני - יא סימן

בציצית הכריכות מכפר י"א, ובשלישי ט', ובשני בריבות, ז' ראשון •אויר לברוך ונוהגים יד: סעיף

השם ועם ל"ט שעולים אחד, ה' במנין מ' בולם שעולים י״ג, וברביעימ'. הם

ח׳ קשרים, שני ואח״כ כריכות ]ז׳ ט״ל כמנין הטלית לכרוך נהגו כריכות וי״ג קשרים, ושני כריכות י״א קשרים, שני ואח״כ כריכות

]עשרה הויה כמנין כריכות כ״ו לכרוך שנוהגים וי״א .11 קשרים[ ושני חוליות ו׳ קשרים, שני ואח״ז חוליות ה׳ קשרים, שני ואח״ז חוליות אצל והמנהג .12קשרים[ שני ואח״ז חוליות וה׳ קשרים שני ואח״זת רבים ל שבטלי כשם כורכים קטן ובטלית ט״ל מנין כורכים גדו

.13 הוי״ה

וע׳ )ציצית(. העם בנהגו העתיק כן .11

ט׳ ולא ח׳ שכורכים א׳( לך )לך בבא״ח

ח׳יינו ז׳מן וסימניך בשו״ע. שכתב כפי

י׳גדיל. י׳אריך

ט׳( ס״ק י״א )סימן בברכ״י כ״כ .12

העולם ורוב וכו׳, לכרוך נוהגים וז״ל:

כמנין אוירים בארבעה כ״ו לכרוך נוהגים

מהריק״ש הרב וכ״כ הוי״ה אותיות

עובד בית בסידור והעתיקו בהגהותיו״.

מצרים מנהגי בספר וכ״כ ס״א(. )דף

נוהגים. שכן ירושלים( )מכון

בשם )ציצית( מצרים בנהר כ״כ .13

ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ אליהו, הכסא

הגר״י וכ״ה ב׳(. )אות ל״ב סי׳ ח״ג

נהגו וכן הספר(. )בסוף שליט״א מאמן

ד הו ת מ בו א

וע׳ קמו(. )דף כהונה בברית ע׳ בתוניס

ואמנם ד׳(. אות י׳ )ס׳ פלאג׳י בכה״ח

לכריכות רבנים כמה שחששו מה ידוע

למקומות שיכנסו מחשש הויה כמנין

לשם רמז בהם ויש טליתם עם מטונפים

כמנין מלקשור נמנעו ולכן בטליתם, ה׳

ח״ג)הובא המכתבים אוצר ובספר הויה.

כניסה על וז״ל צרפתי אליהו ר׳ תשובת

דעת שהבאת לביה״כ הקטן בטלית

של בעטיפה לזלזל חלילה שמותר, הר״מ

ורק כ״כ מטונף במקום בו ליכנס מצוה,

תמיד בו מתכסים שהיו בטלית התירו

וממנה חלק וממנו ובבואם בצאתם

שאז שבזמנינו המרב״ה כל כמו כסות,

ולכך ערום. ולהשאר להסירם שלא א״א

ת כב סימץ ו ב א

אחד סעיף ובו - כב סימן

תפילין על שהחיינו ברכתחדשים. מבלים גרע דלא שהחיינו מברך ציצית בו ועשה טלית קנה א: סעיף

ן למצות המתחנך שנער הפשוט המנהג ינו עליהם מברך תפילי .14 שהחי

ר קו ת מ בו א

בטלית אבל הבריות, כבוד מפני הקילו

טלית בין למצוה רק מייחד שהוא שלנו

על להעלות חלילה קטן, טלית בין גדול

מייחד שהוא לבד דלא בו לזלזל הדעת

זאת עוד לו, יאמר וקדוש למצוה, רק

ה׳, מצות ב״ג כמ״ש הויות, שתי שיש

ישראל מנהג ועוד עתיקים. והדברים ה,

כריכות כ״ו הנ״ל בכל לעשות קדושים

הוויות ד' להו דהוו הקדוש. ה' כמספר

ושש כנפות שש בסוד שש. הוי ב׳ גם

בשגחת עומדים הם שכולם העולם קצות

כ״כ קדוש דבר ואיך הוא. ברוך הקל

בכת״י שגם כתב ושם ע״כ. כ״כ בו נזלזל

וצ״ע. זה, כעין שמואל מהדברי

שמנהג ידוע החוליות כריכת אופן ובענין

קשר, כעין חוליא כל לכרוך הספרדים

מצאתי ולא בלבד. החוט מסובבים ולא

זה. מנהג שהזכירו בפוסקים

)ליקו״ד יצחק ויאמר בשו״ת כ״כ .14

הנער וז״ל כ״ג( אות ברכות או״ח

יברך אם תפילין במצות שמתחנך

לברך פשוט המנהג כן שהחיינו,

עכ״ל. אותו המשח ביום שהחיינו

פשוט. הדין הסברא שמצד אע״פ ובאמת

מר״ן וכמש״כ חדשים. מכלים גרע דלא

העולם מנהג מכ״מ חדשה, טלית בדין

החיד״א וכמש״כ תפילין, על לברך שלא

דלדעת ב׳( אות )כ״ב ברכה במחזיק

ושכן שהחיינו. יברך דלא נר׳ מר״ן

)פאפו( אליעזר בדמשק וכ״כ המנהג.

בעל על להקשות ע״ב( מ׳ )דף ש׳ אות

שמע ולא ראה לא שמימיו יצחק הויאמר

תפילין. על שהחיינו שמברכים מנהג על

פוסקים מכמה הביא ב׳( )ס״ק ובכה״ח

הגר״מ כתב וכן תפילין, על לברך שלא

)וזאת המנהג שזה שליט״א אליהו

מהג״ר שמעתי וכן (.168 עמוד הברכה

העולם מנהג שכך שליט״א שיינברג ח.פ.

מאחר תפילין על שהחיינו לברך לא

צריכים והיו בהמה, מעור שנעשו

באדם כ״ז אמנם זה. עבור בהמה לשחוט

נער אבל חדשים, תפילין שקנה גדול

למצוות וכניסתו מצוה לבר המתחנך

מתחנך ומדין שהחיינו, לברך טפי שייך

האוה״ח לבעל תואר בפרי וכ״כ למצוות.

המתחנך שנער כ״ח( )סי׳ הקדוש

בזה והרחיב שהחיינו. מברך במצוות

ג׳(. )סי׳ שלמה עטרת בשו״ת

ג׳( סי׳ מצוה בר )הל׳ העם בנהגו וע׳

חדש, טלית שלובש עד יברך שלא דכתב

ינו לברך נהגו ורבים זה וכל .15 התפילין בזה ופטרו הטלית על שהחיל איש אבל למצוות, המתחנך בנער לא חדשים תפילין שקנה גדו

שהחיינו. לברך נוהגים

סה אבות הלכה מנהגי מגן

ד קו ת מ בו א

ויפטור שהחיינו יברך תפילין ובהנחת

שניהם.

על תחילה ויברך )שם( בכה״ח כ״כ .15

דמה ויתכן התפילין, ויפטור הטלית

במתחנך בנער יצחק הויאמר שכתב

לפי הכוונה התפילין על מברך למצוות

טלית לובשים שאין שם שנוהגים מה

כלל. גדול

אבותכה סימץ

בפרטות תפילין דיני - כה סימן

מיושב יד של תפילין הנחת להניח שכתב מי יש הגה ראשו של יניח הזרוע על יד של שקשר אחר יא: סעיף

שתיהן אלא כן, נהגו לא אלו ובמדינות מעומד, ראש ושל מיושב יד שלמעומד.

ן להניח המנהג שב יד של תפילי ו של מי יש .16מעומד ראש ו שהניחו ושו ויש .17 מעומד ראש של וגם יד של גם ע ברכת ובירכו פשרה ש

ושב יד של התפילין והניחו מעומד התפילין .18מי

ר קו ת מ בו א

)ס׳ חדשים השמים ובספר צ״ג( סו״ס

ח״א שמ״ש תבואות בשו״ת וכ״כ ה׳(.

שאף אכחיד לא ואך וז״ל ס״ז(, )סי׳

בדור מעשה ואנשי לחכמים שראיתי

כל אך מיושב, יד בשל שמניחין הקודם

ותיכף ע״ז, הקפידו לא העם שאר

עומדים בעודם הכנסת לבית כשנכנסים

מעומד הכל ותפילין טלית לובשים

בהם, מוחין חכמים היו ולא גלי, ובריש

מור״ם כדעת היה דהמנהג מוכח מזה

העם פשוטי רק כן נהגו אך וסייעתו״.

ע״ז. מנהג לקבוע דאין ויתכן

תפילין הלכות עובד בית בסידור ע׳ .18

ראש ושל מיושב יד של ״יניח כ״ז(: )סי׳

דברי את לקיים כדי ולכן האר״י. מעומד

ויקשור מעומד לברך יש ג״כ, האר״י

שכתב ש״צ כהרב ודלא כנ״ל, מיושב

או״ח שו״ע ועיין מיושב. הברכה שגם

שכתב מי יש מור״ם, שכתב כ״ה( )סי׳

ידידיה )להג״ר שושנים פרחי .16

וע״ע תפילין. - ת אות זצ״ל( מונסוניגו

ג׳ סימן )חו״מ ח״ב ומגן שמ״ש בשו״ת

רפאל הרה״ג והוא וז״ל ב׳( סעיף

מה על העיד דברים בעל ז״ל הצרפתי

העיר אנשי שכל הקהל לו שאמרו

מיושב. ללבוש נוהגים היו ואבותיהם

בידם מוחה ואין עברו דורות וכמה

)סי׳ ח״ג יהושע עמק ובשו״ת עכ״ל.

דידן המערב רבני באו ״כבר ל״א(:

שכך והעידו צעד מטיבי המה שמונה

ע״ת ומנהג דנא, מקדמת המנהג הוא

וההנחה שהברכה בכלל, מקנאס

וכן ל״ד(. סי׳ בח״א )וע״ע בישיבה״

שכן א:( )דף חדשים בהשמים העלה

מנהג וכן מיושב. להניח להלכה עיקר

מיושב. יד של תפילין להניח מראככש

המדקדקים. נהגו וכן

)או״ח ח״ב חיים מים בשו״ת כ״כ .17

אבותהלכה מנהגימגן

הנחתן ואופן הנחתן מקום - לב סימן

הקלף הכנת אופן

על ולא הדובסוסטוס על ולא הקלף על תפילין מסיני למשה הלבה ז: סעיףפסול. שינה ואם בשר במקום הקלף על בותבין הגריל.

ן לכתוב הפשוט המנהג ות תפילי ז ו מז היו ולא בשר, במקום קלף על ו.19בלבד ולתקנו להחליקו כדי אלא השיער מצד גורדים

ר קו מ

ראש ושל מיושב ש״י תפילין להניח

אלא כן נהגו לא אלו ובמדינות מעומד,

בשם האגור משם והוא מעומד. שניהם

וע׳ כדבריו. נוהגים ורבים עכ״ד. הזוהר.

והגר״א שליט״א נאים בן הגר״י בהערת

ונהרא הספר(. )בסוף שלט״א עמאר

ופשטה. נהרא

תפילין, הנחת בעת פסוקים לומר ונוהגים

״ומחכמתך יאמר ראש של הנחת לאחר

תצמית ובגבורתך עלי, תאציל עליון אל

על תריק וטהור הטוב ושמן וקמי, אויבי

טובך להשפיע מנורה קני שבעה

חי לכל ומשביע ידך את פותח לבריותיך,

על כריכות שלש שכורך ולאחר רצון״.

לעולם, לי ״וארשתיך אומר האצבע

ובחסד ובמשפט בצדק לי וארשתיך

וידעת באמונה לי וארשתיך וברחמים,

וכ״כ עובד. בבית והעתיקו ה׳״. את

סידורי אחר בזה ונמשכו העם. בנהגו

סידורים הרבה ובימינו שהעתיקו. ליוורנו

תפלת ובסידור אלו. פסוקים השמיטו

אלא מהאריז״ל שאי״ז העיר ישרים

שלא נוהגים והמדקדקים מגוריו,

ת בו א

העיר הדס עלי בספר אכן לאומרו.

מהקדמון ז.( )דף הקודש היכל שבספר

אלו, פסוקים לומר כתוב אלבאז רמב״ם

ו׳( )ב׳ להחיד״א שמיר בצפורן הביא וכן

אלו. פסוקים לומר נוהגים שיש

היד, על הרצועות כריכות מספר ולענין

וז״ל כט( אות עה )דף עובד בבית בתב

עם היו״ד יקשור שמהדקו ואחר

הזרוע, על הרצועה וממשיך התפילה,

וכן עכ״ל, הזרוע על כריכות ז' ויעשהו

הדרכי בשם מציינים ראיתי וכן המנהג,

סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ דוד.

שלימות כריכות ז' לעשות ד( )אות נח

ודלא לה( ס״ק כ״ז סי׳ בכה״ח )ע״ע

הדביר בפתח הובא חדש בהשם

החצאים. שני שמצטרף

לספר בהסכמה זצ״ל משאש הגר״ש .19

שליט״א( חנניה )להגר״א יושר שערי

במרוקו בצעירותי זוכר אני וז״ל ח״ב

להרויח ולא כמתלמד מזוזות כותב הייתי

השו״ע מרן כדעת היה הקלף ממון,

כדי רק מגורד היה הקלף השיער שמצד

ולא בלבד ולהחליקו ולתקנו שצריך מה

ת לב סימץ ו ב א

השיער, מצד מאחור לגרד כזה דבר היה

והנה ע״כ. כזה. דבר שמענו פעם אף

עט:( )דף בשבת מהגמ׳ הדברים מקור

קלף על תפילין מסיני למשה הלכה ת״ש

במקום קלף דוכסוסטוס, על ומזוזה

ונחלקו שיער. במקום דוכסוסטוס בשר,

דוכסוסטוס, ומהו קלף מהו הראשונים

דמה וריטב״א ר״ן הרמב״ן, דדעת

שקרוב ומה דוכסוסטוס נקרא שלמעלה

בתשובת מבואר וכן קלף. נקרא לבשר

והרמב״ם )שם( התוס׳ אבל הרמב״ם.

לשיער דקרוב פירשו ועוד החזקה ביד

שלפני אלא בשו״ע. פסק וכן קלף נקרא

מקיימים היאך מבוכה יצא שנים כמה

מה גורדים מלמעלה אם השו״ע דברי

שנקרא מה הורידו אם וספק שלמעלה,

מה לעולם שטענו יש זה ומכח קלף.

או הליצה )והיינו שמורידים,

ומה לשו״ע, הקלף באמת האיפדורמוס(

אלא הדוכסוסטוס, היינו עליו שכותבים

הרמב״ם כדעת נוהג שהעולם

קלף היינו השו״ע לדעת דהדוכסוסטוס

וכ״כ המנהג. וכך הראשונים, שאר לדעת

כהשו״ע. דלא שנהגו כנה״ג בשיירי

מכל זו שיטה דחו דורינו פוסקי כל אכן

רק להוריד שיש מבואר דבשו״ע וכל,

)סי חת״ס ובשו״ת ולהחליקו. לתקנו כדי

נקרא מזה יתר מוריד דאפי׳ כתב ג׳((

יד )כלל אדם בנשמת אכן עיי״ש. קלף

יותר להשאיר שצריך האריך א( ס״ק

שלתקנו מה להוריד ורק מלמעלה

)שם( מהביה״ל ומשמע ולהחליקו,

הקדש הגדולי נקטו וכן לדבריו. שחשש

)סי' אלעזר פקודת יא(, ס״ק רע״א )סי'

וכ״כ סק״א( )רע״א מילואים ואיל לב(,

ליזהר צריך ולפ״ז רפ(. )דף ח״ב באול״צ

מצד הרבה מגורד יהיה לא שהקלף

על כותב שאינו חשש יש ואל״כ השיער.

השו״ע. לדעת קלף

תורה ספרי לכתוב הקדום דהמנהג ודע

הל׳ ברמב״ם וכ״כ גויל, על ומגילות

המובחר שהכי ה״ח( )פ״א תפילין

דבימינו אלא קדם מימי נהגו וכן לעשות,

קלף. על וכותבים נשתנה

במגילת ראיתי חי״ה, דבד״ק ובתגין

תגין על שהקפיד )עמאר(, שמואל הדבר

שכנראה החי׳ת מן )חוץ חי״ה שבד״ק

קשה אך כקוצו(, בשמאל הקוץ החשיב

ספרי ויש בזה סופרים מנהג לקבוע

חי״ה. בד״ק תגין בהם היה שלא תורה

הלכה מנהגימגן

והמהדרים בתפילין, הפרשיות הנחת סדר - לד סימןתפילין זוגות ב' להם אשר

דר״ת תפילין הנחתשניהם. ויניח תפילין זוגות שני ויעשה שניהם ידי יצא שמים ירא ב: סעיף

ן להניח שנהגו שכתבו יש אשר בימינו אמנם .20בלבד רש״י של תפילין אצל נתפשט כבר ש העם המו ן ללבו יוהרא, חשש ואין דר״ת, תפיליש עצמו על להחמיר רשאי שמים ירא ן ללבו .2!ור״ת דרש״י תפילי

ד קו ת מ בו א

)סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת כ״כ .20

תפילין לבשו לא ״מעולם ד׳( אות נ״ח

נהגו בספר הובא וכן במארוקו״ דר״ת

חכמים תלמידי יש אבל )תפילין(. העם

בצינעא. דר״ת תפילין לובשים שהיו

תפילין לובש היה זצ״ל טולידנו והגר״ב

נהגו וכן לבתיהם העם כשנפטרו דר״ת

אבוחצירא. משפחת

אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי כן .21

נהגו הפנימי שבמערב שאע״פ שליט״א

וכן בימינו. דר״ת תפילין ללבוש שלא

רבי הגאון של כת״י בתשובה נמצא

חשש שאין שבימנו זצ״ל, משאש שלום

עצמו. על להחמיר רשאי בזה יוהרא

לא שעדיין יען זו תשובה ואעתיק

דר״ת תפילין לגבי ״והנה אור: ראתה

בח״ג, תשובה באותה כתבתי כבר

ואין אותו, לובשים הכל שהיום וסיימתי

מי על שי״ל ואמרתי יוהרא. משום בזה

משיב אני אותי השואלים ואפי׳ לסמוך.

לובשים שהכל דכיון אותו, שילבשו

וכך מהם״. כאחד הוא הרי אותו

משה הג״ר דירושלים מהראב״ד שמעתי

שליט״א. שטרנבוך

אבות לו סימץ

כתיבתן דקדוק - לו סימן

במערב שנהגו אותיות צורת מהן אחת שום צורת תשתנה שלא האותיות בבתיבת לדקדק צריך א: סעיף

לאחרת. תדמה ולא

ח' אות

וחטוטרת, זיינין שני בלא חי״ת אות לכתוב במערב הסופרים נהגויש רי״ש, בצורת וירך רחב בגג אלא ן ו שי וגם דל״ת, בצורת הירך שעו שהצד ובמקום בראשו. מקל אין

.22כמקלו חשיב

ד קו מ

התורה ספרי ברוב נמצא כן .22

כתרי ילקוט בספר העיד וכן שבמערב,

דוגמאות צילום )ע׳ ג׳( )סימן אותיות

חי״ת צורת היא וכן הנ״ל(. ספר בסוף

במור כמוש״כ וועליש, בכתב המקורית

לחיד״א אמת בלדוד נמי )הועתק וקציעה

שתמונתה סופר( להגרי״ח יעקב וקול

הוא רחב שלה גג אלא זיינין כשני אינה

שנהגו ]ומה רי״ש. כצורת הירך עם

שעי״ז שאפשר כרש״י, דוקא לעשותה

שע״פ שימורים המצת דעת יוצאים גם

ששם ואע״פ וז', ו', הוא הח' צורת הסוד

יתכן מכ״מ חטוטרת גם לעשות כתב

מורכב ח׳ צורת שעשה וכל מעכב, דאי״ז

אע״פ הסוד, ע״פ יצא ז׳, ו׳, אותיות

אם מכ״מ ז', לר', יתר דומה שהח'

ז׳[, להו׳, דמיון בו יש באמצע מחלקם

למעלה פונה החי״ת של שמאל

ת בו א

)בסוף שליט״א עמאר הגר״א בהערת וע׳

הספר(.

שנוי חי״ת אות צורת זה, ענין ושורש

כט:(, )דף מנחות במס׳ ראשונים. במח׳

דבי דווקני לספרי להו חזינא אשי א״ר

חי כלומר דחי״ת, לגגיה להו דחטרי רב

ח׳, של לגגו ופרש״י עולם, של ברומו

)ובציור כזה חוטר כמין למעלה עושין

כמין אלא וחטוטרת, זיינין שני שם

פי׳ ר״ת בשם שם בתוס׳ אבל מקל(.

וראיה חטוטרת. כמין גבוה יותר שהגג

לגגו דנטלו קב:( )דף שבת במס׳ מהגמ׳

משמע זיינין. לשני ועשאו חי״ת של

ולכן זיינין, משני מורכב חי״ת דצורת

זיינין. שני בצורת יראה הגג כשיוריד

הגמ׳, דברי יפרש רש״י היאך וצ״ע

היאך כרי״ש, החי״ת צורת אם ובפרט

הלכה מנהגימגן

וע׳ הגג. שמוריד ע״י זיינין שני יהיה

מה ז׳( )סי׳ ח״ה הלוי שבט בשו״ת

הגמ׳ כוונת דע״כ בזה, ליישב שכתב

הגג שקילת שע״י באופן הח׳ כתב דאם

לכתוב רצה דלא כיון זיינין, שני יהיה

סימוכין עוד ]מצאנו פטור. אחד אלא

מדברי החי״ת, כתיבת באופן לפרש״י

דנזיח במתנ׳, ג׳( )דף נזיר במס׳ הגמ׳

דאמרי דאית ופרש״י לנזיר. כינוי הוי

דכי משום הן, אומרת לשון כינויין דהני

ליה משוית דנזיח דחי״ת לדופן מחקת

ר׳. עושה ח׳ שמאות מבואר לנזיר.

ח׳( ס״ק ח׳ )אות מעט במקדש והביא

לדבריו[. זו ראיה

החי״ת דכתיבת ר״ת לפירוש דגם ונראה

שפיר מכ״מ וחטוטרת, זיינין שני ע״י היא

רש״י. שפירש כפי חי״ת כתב אם יצא

לר״ת דגם שצט( )סי׳ ביראים וכמש״כ

בצד מקל שיש כל מעכב, החטוטרת אין

אותיות צורת ילקוט בספר אכן שמאל.

המערב בארצות הח׳ שצורת העיר )שם(

הגמ׳ נגד זה דהרי וצ״ע מקל. לו אין גם

לגגיה. דחטרי דצריך שם, מנחות במס׳

אות לב׳ בפרמ״ג)פתיחה כתב כבר אמנם

בריב״ש וכ״כ לעיכובא, החוטר שאין ה׳(

ה׳( )כלל שפר כהאמרי דלא ק״כ( )סי׳

עדיין אמנם לכתחילה, רק שהר״ז שכתב

בלא הח׳ צורת לכתחילה עשו היאך צ״ע

צורת ילקוט ובספר כלל. חטוטרת

על סמכו דע״כ ליישב כתב האותיות

דאין שם דמשמע עקיבא, דרבי אותיות

היינו שח׳ שם שכתוב כלל, כתר ח׳ לאות

וצ״ע ע״ש. לחוטא כתר לתת ואין חוטא

באותיות משמעות תפסו ומהיכ״ת בזה.

ערוכה. גמ׳ ולא עקיבא דרבי

דהנה המנהג ביישוב לומר נראה ואשר

המגילה שראיתי)ובכללם מהמערב דכפי

בכת״י שכתב )עמאר( שמואל הדבר של

בצד ישר עשוי אינו הח׳ צורת עצמו(

ונר׳ למעלה. קצת פונה אלא שמאל,

שאינו נהי למעלה הזו דהפנייה דס״ל

לדעת החוטר עי״ז יצא מכ״מ באמצע,

שבספרי הוא לזה ברורה ורא׳ רש״י.

חי״ה בבדק התגין על שהקפידו תורה

שנכלל אע״פ תג אין ח׳ באות מכ״מ

מזה דמוכח וע״כ חיה. בבדק בתגין

הח' של שמאל מצד דהפנייה דס״ל

במערב הח׳ כל לא אך כהתג. נמי חשיב

שלא סופרים ויש הזה. באופן נכתבה

על וגם חיה, בבדק התגין על הקפידו

צ״ע. שמאל בצד הפינה

המערב בארצות שנהגו מה כ״ז והנה

נתפשט בימינו אבל החי״ת, כתיבת לענין

של בצורה ר״ת כדעת הח׳ לכתוב המנהג

וגם גבה, על וחטוטרת זיינין שני

כל ידי לצאת רש״י כדעת מקל מוסיפים

לרש״י דבין מעכב שאי״ז אף השיטות,

כל ומדינא יד״ח, יוצא לר״ת בין

כשר ה״ז ח׳ לאות קוראו שהתינוק

פ׳(, )סי׳ בנוב״ק ע׳ הפוסקים כהסכמת

ס״ו(, )סי׳ ח״א מאירות בפנים וכ״כ

יש אמנם ואכ״מ. רפ״ט( )סי׳ ובחת״ס

תטוש, אל משום זו בחומרא יש אם לדון

דורות מדורי שנהגו מה נגד שזה כיון

מש״כ לפי אמנם החי״ת. בכתיבת

לגבי ט״ז( סי׳ )ח״א יצחק ויאמר בשו״ת

לכתוב להחמיר דהרוצה פשוטה, כ׳ אות

על לעז מוציא דאינו שרי, בעיגול

אל משום בו ואין רשאי, הקדמונים,

בנידונינו. נמי הכי תטוש,

י' אותדר״ת השמאלי הקוץ כתיבת על לדקדק במערב הסופרים נהגו לא שם:

אבות לו סימץ מגן •ע

״ד באות ו .23 י

־ קו מ

העיד וכן שם תורה בספרי נמצא כן .23

יריעות בספר הובא זצ״ל משאש הגר״ש

(.48 הערה י״ב )פרק שלמה

דהנה בזה, להקל סמכו מה על לברר ויש

במס׳ ראשונים. במח׳ שנוי ר״ת של קוצו

יו״ד של דקוצו איתא כט.( )דף מנחות

הימני, לקוץ דהכוונה פי׳ ורש״י מעכב.

השמאלי ראשו דהוא פירש ר״ת אבל

ראשו מה מפני בסמוך כדאמרינן שכפוף

התרומה בספר וכ״כ כפוף. יו״ד של

בב״י והובא ועוד. תפילין(, הל׳ )סוף

כתב ובמשנה״ס ר״ת. לדברי לחוש שיש

התפילין לפסול יש השמאלי עוקץ דבלא

ארצות סמכו מה על א״כ וצ״ע וס״ת.

הקשה וכן כן. לכתחילה לכתוב המערב

דמאחר ה׳( )סי׳ ח״א אורל״צ בשו״ת

לא למה ראשונים במח׳ שנוי שהדבר

בדאורייתא. מחמירין

כמה ע״פ מושתתים דהדברים ונר׳

שיטת שזו דמלבד הראשונים, מגדולי

כן. ס״ל ספר( המאירי)בקרית גם רש״י,

)פ״א הרמב״ם מדברי להוכיח נר׳ וכן

דצריך כתב שלא ה״א(, תפילין מהל׳

מזה ומשמע השמאלי, יו״ד של קוצו

התשב״ץ בשו״ת וכ״כ לעיכובא. דאינו

קוראו שהתינוק דכל וסברתו, נ׳(. )סי׳

דסו״ס מעכב, יו״ד של קוצו אין לאות

הרחבנו אחר ובמקום יו״ד. לו קוראים

משמע וועליש, כתב אותיות דבכל

ת בו א

קוראו שתינוק דכל הרמב״ם, של ככללו

ה״נ כשר, אחר לאות נדמה ואינו לאות

באופן נעשה האותיות כתיבת אופן כל

מדקדקים לא תו קוראו שהתינוק שכל

הברוך שכתבו האות כתיבת בפרטי

לזה. יש ראיות והרבה ות״ת. שאמר

שלא דהרמב״ם לפ״ז ונמצא ואכמ״ל.

אזיל לשיטתו יו״ד, של קוצו הצריך

הכלל יסוד שזהו וי״ל הנ״ל. בכללו

קושית בזה ליישב ויש וועליש. בכתב

בדאורייתא, מחמירין לא למה האורל״צ

בכתב לכתוב שהמנהג מאחר הנ״ל דלפי

מה וכל לספק. חיישינן לא וועליש,

וע׳ כשר. קורא שהתינוק במה שנכלל

הוועליש כתב )שהעתיק וקציעה במור

קוצו בלא יו״ד אות שהעתיק במקומו(

רש״י, כפי׳ שנקטו כרחך ועל יו״ד. של

ההלכה. לעיקר ורמב״ם מאירי,

כתב רס״ה( סי׳ )יו״ד חת״ס בשו״ת והנה

י״ל אמנם לקוץ, צריך דלר״ת דנהי לחדש

שאינו כל דמי, שפיר נמי זוית שיש דהיכא

דכוונת החת״ס על העירו ורבים עגול.

ממש, כפוף ראשו שיהא שצריך היא ר״ת

ט׳ )סי׳ בחזו״א כתב כך בעוקץ, סגי ולא

אלא בריבוע סגי לא ר״ת שלדעת ג׳( אות

ע״ז ואולי למטה. ממש ירד שהראש צריך

ריבוע שיש שכל המערב בארצות סמכו

מהיודי״ן בהרבה ואכן כקוץ, חשיב

וצ״ע. ריבוע. עם נמצאים

הלכה מנהגימגן

פשוטה כף אות

דל״ת בצורת פשוטה כ׳ לכתוב במערב הסופרים שמנהג אומרים ישש24 כרי״ש ארוכה כגורן ולא ארוכה י ולא ממש כזוית דאינו אומרים ו

ר קו ת מ בו א

יצחק ויאמר בשו״ת השואל העיד כן .24

הפשוט האמת ״ומפני ט״ז( סי' )ח״א

הסופרים שכל המערב בכל נתפשט אשר

ישר בגג אותו שמו ונדעם, שמענו אשר

שלא ראיתי אנכי גם דלי״ת כדמות

עי״ש קבוע״, מנהג הידוע את לשנות

שכן בראיות לייסד השואל שהאריך

בן הגר״י ובתשובת להלכה. עיקר

צריכים הקבלה מצד שאם השיב וו׳אליד

יש לדין ואם בשמחה, לקבלינהו אנו

שרוצה שמי להלכה והסיק תשובה,

עגולה לכתחילה פשוטה הך׳ לעשות

בזה למימר וליכא בטוח. לבו נכון

התחתונה. על וידו שמשנה

דכל שאמר בברוך איתא הדברים מקור

עגולה להיות צריכה שבתורה פשוטה כף

בין חילוק שאין ארוך. ורגלה מאחוריה

כפיפותה אלא כפופה לכף פשוטה כף

בב״י העתיק וכן ע״ש. ופשיטותה

למעלה זוית יעשה שלא ביתא, מהאלפא

שאם רי״ש, כמו עגולה תהיה אלא

ולפ״ז כפופה. כף תיעשה אותה כופפין

כף לפסול ל״ו( )סי׳ הפרמ״ג כתב

שאם למעלה, בזוית שנעשה פשוטה

פסק וכן לכף. נדמית לא אותה כופפין

בעי וטעמא אחרונים. והרבה במשנה״ס

במערב הסופרים סמכו מה על א״כ,

מן הרבה לפי אשר מרובע כ׳ לכתוב

פסולה. היא הפוסקים

ד׳ בצורת פשוטה כ׳ לכתוב המנהג ואכן

נמצא דכן קודש, בהררי יסודו ארוכה,

הובא קכ״ד( גלאנטי)סי׳ מהר״ם בשו״ת

איתא ושם כ״ו(. ס״ק ל״ב )סי׳ במג״א

שורש לו שאין מאחר מעכב הדבר שאין

וספרי כשרים ת״ח אנשים והעידו בש״ס.

הם כולם והתפילין הס״ת כל כי דווקני

שאלוניקי עיר בכל עיגול בלי פשוטה כף

מה אחר להרהר ואין הצבי. כארץ יפה

קי״ג( )סי׳ במהריק״ש וכ״כ שנהגו״.

לאות נדמה שלא כל הלכה שלעיקר

כשר. בש״ס שורש לו ואין אחרת,

כתב שם יצחק ויאמר בשו״ת והשואל

זאברו, למהר״מ בס״ת נמצא שכן

פשוטה הכ״ף שכתובה עזריה, ולמהר״מ

דעת שכן עוד וכתב בעיגול. ולא בזוית

מהר״ר המערב מארצות רבא ספרא

האריז״ל. מגורי אוחנא בן סלימאן

אל ועלה מראכי״ש מעוב״י היה ותחלה

זיע״א. האר״י האלקים איש תלמיד פאס

כותבין שכך בנו ומעיד המאזין והוא

ולא שוה בשורה המערב, בארצות

להבין עלינו ומעתה עכ״ד, בעיגלוים

הב״ש לדברי חששו דלא דמילתא טעמא

הכותב ואדרבה בעיגול, לכתוב וסיעתו

תיקון צריך הס״ת לדעתם בזוית

פסולות. והתפילין

הנחת בעיקר דהנה ליישב ונראה

בזוית פשוטה כ׳ דבכותב האחרונים

בידו. הרשות כרי״ש פשוטה כף לעשות הרוצה מכ״מ ,25 ממש כעגול

אבות לו סימץ מגן עד

ר קו ת מ ו ב א

דאם דהב״ש כללא על מבוסס פסול,

בכה״ג לכן כפופה, תהיה להכף יכפפנה

כ״ז נר׳ אמנם פסולה. בזוית שהיא

כפופה, כ׳ באות דכתב הב״ש לשיטת

אמנם פסול. למעלה, זוית לה דבעשה

ר׳ דדעת בזה, מודו כו״ע דלאו נר׳

דמה ב׳( אות במשנה״ס )הובא ירוחם

כפי״ן יעשה שלא שבת במס׳ דאיתא

לעשות הסופר שיזהר פירושו ביתין,

ומבואר למטה. הבי״ת שאחורי הקוץ

הוא לבי״ת כ״ף בין החילוק דעיקר

או בי״ת שזה ניכר מלמטה ואם בלמטה,

טעם דזהו וי״ל דמי. שפיר כ״ף

שאם כיון למעלה, בזוית כ״ף המכשירין

ניכר ובזה מלמטה, עגולה תהיה יכפפנה

הלמטה, בתר אזלינן דהא כף, שהוא

דקי״ל ומוכח כ״ף. שהוא ניכר ולמטה

עגול ב׳ צורת לעשות שנהגו ממה הכי

כר׳ בעיקר שנקטינן ע״כ וא״כ למעלה.

בלדוד בדיעבד הכשירה וכן ירוחם.

להכשיר. יעקב בקול הובא וכן אמת,

מוכרע דאינו כתב )שם( יצחק ויאמר .25

השואל ומש״כ בזוית, פשוטה כף לעשות

זאברו. מהר״מ של בס״ת היה שכך שם

הכפי״ן ״ורוב דפין באיזה דדקדק השיב,

מהם ויש בזוית, הנה הן הפשוטות

ולא בזוית, ואינם בשוה, כשורה

ספרי בהרבה נמצא וכן כעגולות.

בערי בזה״ז הכותבים וספרים קדמונים

כל שראה שהחיד״א ומאחר המערב״.

לכתוב הכריע אעפ״כ הפוסקים, דברי

ובמהריק״ש לכתחלה, כרי״ש עגולה כ״ף

בצורת לדקדק שרוצה שמי הוסיף )שם(

אין האחרונים כמש״כ לעשותם האותיות

דמאחר עוד הדברים וביאר בידו מוחין

פסול, בזוית עושה שאם לומר לעז מוציא

בדבריו. ע״ש שרי, אך להחמיר בא אלא

זצ״ל שאול אבא הגרב״צ שגם ושמעתי

בעיגול. פשוטה כ׳ לעשות מורה היה

לעשות הפשוט המנהג ב׳ אות בצורת

וכדעת בזוית ולא למעלה בעגול ב׳

יעקב, וקול אמת בלדוד הובא המו״ק

כשר אם הסתפק ובמשנה״ס כזוית. ולא

ע״פ כן דנקטו פשוט נראה אכן כה״ג,

וכל בלמטה, תלוי דהעיקר ירוחם ר׳

עליה. ב׳ צורת הרי עקב יש שלמטה

פשוטה כ׳ לענין לעיל שכתבנו מה וע׳

ודו״ק. ירוחם. כר׳ נוקטים דלא

אבותהלכה מנהגימגן

תפילין הנחת זמן - לז סימן

לקטן תפילין הנחת זמן ושלא הגה בהם יפיח ושלא יישן שלא בטהרה תפילין לשמור היודע קטן ,: סעיף

וי״א הגה לחנכו תפילין לו לקנות אביו חיי• הכסא. לבית בהן יכנסלשנות. ואין נהגו וכן אחד ויום שניס י״ג בן שהוא דוקא קטן דהאי

כול לגיל מגיע שכשהנער המקומות ברוב המנהג ר שי שמו עצמו את לן עם ליכנס ושלא נקי, שיהיה לגיל הגיע שלא אע״פ בביהכ״ס, תפילי

ו יכול שנה י״ג ן לו להניח אבי מגיל כבר כן שנהגו מקומות ויש תפילייש 26עשרה, שנים מגיל מקומות ויש עשר, להמתין שנהגו מקומות ו

ר קו ת מ בו א ק

הם מי )הל׳ עובד בבית מבואר כן .26

להניח נהגו ״והרבה ד׳( בתפילין חייבים

בידם. למחות ואין שנים י״ב בן לקטן

וכך השו״ע״. מר״ן דברי אלא לנו דאין

א׳( )ס׳ ח״ב חיים מים בשו״ת העיד

לחנכם המקדימים זריזים דעלמא שרובא

מקדימים עוד ויש י״א, ובני עשר מבני

באו לא שעדיין ותשע שמונה מבני יותר

בם אבא בשו״ת העיד וכך מצוות, לחיוב

ידידיה הג״ר נוהג היה וכן א׳(. )ס׳

בניו ובני בניו כשהגיעו זצ״ל מונסנייגו

ללבוש כבר להם ראוי שהיה לגיל

לגיל המתינו ולא אז, התחילו תפילין,

אלא קודם חדשים ג׳ או לב׳ ולא י״ג

תפילין. בלבישת התחילו מיד

)דף סוכה במס׳ מהגמ׳ הדברים ומקור

אביו תפילין לשמור היודע קטן מב.(

ברש״י וע׳ תפילין. לו לקנות חייב

לביה״כ. בהם יכנס שלא ה״פ דלשמור

נקי שיהיה פירשו ועוד ובר״ן

תפילין )הל׳ העיטור ובבעל כשמניחם.

י״ג הוא דהשיעור כתב ע״ג( סא ח״ז

דקטן הק׳ בב״י אמנם אחד. יום שנה

נר׳ וכן בשו״ע. כן וסתם משמע. סתמא

לכתוב שסתמו הראשונים רוב דעת

דתלוי אלמא שיעורו פירשו ולא קטן,

ולאו תפילין לשמור יכול מתי הדבר

ד׳( )ס״ק הערה״ש וכתב י״ג, בבן דוקא

בשיירי וכ״כ ראשונים. כל דעת שזהו

שלא נהגו ולפ״ז נקטינן, שהכי כנה״ג

וע׳ ממש. עשרה שלש גיל עד ממתינים

שכתב ב׳ דף )טולידנו( בקיצוש״ע

הקטנים לחנך ראוי אין כתב ״והחס״ל

שהוא בגויה ליה קים אי אלא לתפילין

וגם התפלה, קודם יפה עצמו בודק

הטבעת, בפי צואה מלכלוך נקי שהוא

דברי בהם מדבר ואינו עמהם ישן ואינו

ההעדר לאו ואם ראש, וקלות שחוק

.27ממש י״ג לגיל קרוב עד

אבותלז סימץ מגן

ר קו מ

בחינוך לאחר ראוי כן על ע״כ. טוב.

קים שיהיה עד לקטנים תפילין מצות

האזהרות באלו שנזהר בגויה ליה

הבאה מצוה הוי לא, ואם שזכרנו.

טעמא שמהאי ואפשר ע״כ. בעבירה

הלבישה לאחר מקומות בהרבה נהגו

מצוה, הבר לפני חודשים כמה עד

ת בו א

ופשטיה. ונהרא ונהרא

בשו״ת וע׳ טטואן. מנהג כך .27

ט״ו( סי׳ ס״ת או״ח )לקו״ד יצחק ויאמר

גם לתורה עולה קטן אם מחלוקת דיש

במצות נתחנך אם ונפק״מ שלושה למנין

הסוברים על לסמוך יכולים תפילין

ע״כ. שלשה, למנין גם דעולה

הלכה מנהגימגן

השחר ברכת דיני - מו סימן

ומלכות בשם כח ליעף הנותן ברכת המנהג אך הגה נ־אין. דבריהם ואין כח, ליעף הנותן לברך נוהגין יש ו: סעיף

לאומרה. אשכנז בבני פשוט

לא מכנאס ובעיר .28ומלכות בשם כח ליעף הנותן ברכת לומר המנהגו ברכה לומר נהגו .29ומלכות בשם ז

בקרבנות ובשכמל״ו ישראל שמע אמירת לפעמים כי בשכמל״ו, וגו׳ ישראל שמע אחר בשחרית לומר טוב הגה, ט: סעיף

בזה. ויצא בזמנה, שלא לקרותה קר״ש עם שוהין

ר קו ת מ ו ב א

ברכה נדפסה וכן הפשוט המנהג כן .28

וכ״כ ישנים בסידורים ומלכות בשם זו

ל״ד( )סי׳ ח״ה יהושע עמק בשו״ת

מקדמת שהמנהג )שחרית( העם ובנהגו

בסדר הנוסח וכן בשו״מ. לאומרה דנא

של )שחרית ובאבודרהם כ״ג(. )דף היום

לברך שנהגו מקומות שיש העיד גם חול(

וכ״כ הטור. וכדעת בשו״מ זו ברכה

לאומרה המנהג שהתפשט בברכ״י)שם(

גדולי שאר דעת וכן גלילותינו. בכל

ט׳ )ס׳ פלאג׳י הכה״ח וביניהם ספרד.

ובטוב ועוד ה׳( )וישב ובא״ח י׳( אות

דאע״פ כתב ז׳( )סימן לחיד״א העין

מאחר בתלמוד, נזכרה לא זו שברכה

ראוי כן לאומרה כתב האר״י שרבינו

הגר״ש דסידר דבשעה״כ והוסיף לעשות,

זו שברכה אמר דהאר״י משמע ויטל

הפוסקים בזה והאריכו חז״ל, תקנת

ואכ״מ.

נהגו שכן מקורות מכמה שמעתי כן .29

להקל, ברכות ספק ומשום מכנאס, בעיר

י״א, )סי׳ ח״א ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ

מר״ן דעת שכן מאחר כ״ה( ובסי׳

האריז״ל דברי מרן רואה היה אם ושאפי׳

בו. חוזר היה שלא אפשר

בכל נדפס צרכי כל לי שעשה ובברכת

בפתח, צרכי הפנימי המערב סידורי

מ״ו )סי׳ כהמג״א ודלא רבים, בלשון

ומוה״ר יחיד. בלשון לאומרה ב׳( ס״ק

צרכי בסידורו כן ניקד גם צור אבן יעקב

)שחרית(, העם בנהגו והביאו יחיד. לשון

בכה״ח וע״ע בעדו. המדבר כינוי ושהוא

מקיימים רבים אבל ט״ו(. אות מ״ו )סי׳

בלחם ע׳ רבים. בלשון צרכי גירסת

בסידורים שנדפס כפי בקרבנות, ישראל שמע פסוק לקרות המנהג.3שחרית« של קר״ש יד״ח בזה ויוצאים

אבות מו סימץ מגן עח

ר קו ת מ בו א

ע״א(, קלג )דף כהן בתפלת ביכורים

ש״כ. שנת הרץ ר׳ של ובסידור

מקוה בשו״ת וכ״כ הפשוט, מנהג כך .30

וכ״כ ואמנם(. ד״ה ח' )סי' ח״ד המים

הדברים ומקור )שחרית(, העם בנהגו

כמה שנתן מ״ו( )סימן בב״י יעוין

קר״ש יקרא שלפעמים חדא לזה, טעמים

יקראוהו רק והציבור החמה, הנץ קודם

לאחר מתפלל ואפילו החמה, הנץ לאחר

קר״ש ולהקדים למהר טוב מ״מ הנה״ח

חוזרים ואח״כ שאפשר מה כל דאורייתא

דברי והוסיף ברכותיה. עם אותה וקוראין

וכפי מעכבות, אינן שברכות הרשב״א

סעיף ס' )סימן לקמן מר״ן שפסק מה

ב׳(.

הקפידו הודו עד התפלה נוסחאות בשינוי

רוב כי במקום תהו, מעשינו כל כי לומר

ע״פ הסידורים גירסת כך תוהו, מעשינו

וע״ע הנוסח. עיקר שכן הברכ״י מש״כ

ג׳(. חי)מקץ יוסף בעוד

״אביי הנוסח סדר לשנות שהקפידו יש

עובד בבית שנדפס כפי מסדר״ הוה

הוה״, מסדר ל״אביי החדש בתפלת

אכן באותיותיו., ה׳ את הוגה משום

לפנינו. כהגירסא כתב מ״ח( )סי׳ בטור

בו דאין ע׳( דף )ח״א הדביר בפתח וע׳

לשם. מתכוין שאינו כיון חשש שום

נדפס כך משכימים״, כשאנו ״אשרנו

סי׳ )פלאג׳י( כה״ח כחנו מה בסידורים.

המכחישים, כתובים שני וכן כ׳ אות י״ב

מה חמישי בשורש ע׳ וכן, תחת בצירי

הנוסחאות דקדוקי שינויי שבכל שכתבנו

אין אבל מנהג שינוי משום בהם אין

בגירסאות. יד לשלוח

״טוב פסוק שהוסיפו יש התורה ובברכת

וידבר לפני חוקיך״ למדני ומטיב אתה

כ״ה תברכו. כה אהרן ואל משה אל ה׳

נדפס ובסידורים )שחרית(. העם בנהגו

יודעי כולנו צאצאינו וצאצאי גירסת

בית עמך וצאצאי גם הוסיפו ולא שמך,

הביא מ״ד( )דף ובאבודרהם ישראל.

בית עמך וצאצאי גורסים שבספרד

כן, לא גורסים שיש ומשמע ישראל.

וצ״ע.

הלכה מנהגימגן

אצל שבת קרבן ופסוקי התמיד פרשת אומרים - מח סימןהתמיד פרשת

בשבת הקרבנות פסוקי אמירת בר״ח לא אבל דשבת, מוסף פסוקי התמיד פרשת אצל אומרים בשבת א: סעיף

מוסף גם שמזכירין וי״א הגה מוסף. פסוקי בתורה שקו־ין מפני ויו״ט,תכא. סי׳ לקמן הוא כן חודש ראש שהוא לפרסם כדי נוהגים וכן ר״ח

ב מה מאשרנו שבת תפלת ומתחילים נוהגים .31 הודו עד וכו׳ חלקנו טו.32מר״ן כדעת התמיד פרשת אחרי שבת פסוקי לומר

ר קו ת מ בו א

)בבית בסידורים. וכנדפס המנהג כן .31

וכן ר״ח(. של ולא שבת של נדפס מנוחה

)דף ארץ דרץ בספר כדהובא חלב, מנהג

וכן צובא, ארם במחזור ושכ״כ נב(,

וכדעת לאומרם ספרד פרובנציא מנהג

אמנם בטור. כדהובא גאון עמרם רב

לאומרם. שאין וכתב פליג המנהיג בספר

שאין כתב ג׳( ס״ק א׳ )בסימן ובברכ״י

וכ״כ ז״ל. האר״י דעת וכן לאומרם

וכ״כ א״י. מנהג שכן נ׳( )סי׳ הפר״ח

כהאר״י א״י מנהג דכן חיים בארץ

בנהר וכ״כ לאומרם, שלא שהכריע

ועוד. )תפלה( מצרים

של מנהגו היה וכן המנהג, כן .32

העם בנהגו )ע׳ פאס בעיר היעב״ץ

המים מקוה בשו״ת וכ״כ )שחרית((.

תורת בספר וכ״כ ב׳(. אות י׳ סי׳ )ח״ו

חיים. המנחה נהג שכן א׳( )סי׳ חיים

לומר לא )ס״א( או״ח בנמוקי וכ״כ

דינים לעורר שלא בשבת העקידה פרשת

תמיד ובעולת אחרונים, עוד וכ״כ בשבת.

בשבת. לאומרו כתב ג׳( ס״ק א׳ )סימן

ניגרין המהר״ם בשם א׳ סימן בכנה״ג ע׳

אך בשבת. הקרבנות סדר לומר שאין

גם לאומרו כתב א׳( )ס׳ אלעזר בפקודת

המהר״ם כסברת לדלגה ונהגו בשבת.

ש״כ( סי׳ )ח״א המכתבים ובאוצר ניגרין,

של התפלה בלוח שמצא הדבר טעם כתב

כדי מנהג רק אלו ענינים שכל אביו מו״ר

לכן בוקר, בכל הרחמים את לעורר

ובמועדים, בשבתות אותה מדלגין

לעורר לבדה קדושתן שגדולה להורות

שנהגו מקומות ויש ע״כ. הרחמים. את

כן תזכור לזרעו יצחק ועקידת להוסיף

צאבח הגר״ד בהערת ע׳ במאכרש, נהגו

הספר. בסוף שליט״א

אבותנא סימץמגן

ישתבח עד שאמר ברוך מן תפלה דיני - נא סימן

לתודה מזמור אמירת קריבה תודה שאין פסח בימי או ויו״ט, בשבת לתודה מזמור וא״א הגה ט: סעיף

כיפור יום בערב ולא תצ״ט. סימן וע״ל פסח. בערב ולא חמץ, משום בהםאלו. במדינות נהגו וכן תר״ד. ס׳ ע״ל

ן הוא הפשוט המנהג ר אומרים שאי בימי וכן פסח בערב לתודה מזמור כיון פסח חוה״מ מו קרב תודה קרבן ואין נתקן, הקרבן כנגד שהמז היה שלא כיון המזמור מדלגים הכיפורים יום בערב וכן אלו, בימיםר לדלג הקדום והמנהג .33 בלילה להאכל ראוי הקרבן מו לתודה מז

ר קו ת מ בו א ק

המזמור לומר עובד בית בסידור נדפס

הקרבנות אמירת בתוך באהלך״ יגור ״מי

וכמבואר ״לעולם״ לפני בוקר, בכל

והטעם התפלה(. סדר )אהבה ברמב״ם

בטוח הללו מידות בו שיש שכל

לפני אותו ואומרים עדן. בגן שתשכון

המידות אומר שם שגם ״לעולם״,

כן. נהגו לא הקהילות ברוב אך הנצרכות.

העיד כן הפשוט. המנהג כך .33

דאין מ״ד דף )טולידנו( בקיצשו״ע

ערב יו״ט, בשבת, לתודה מזמור אומרים

נפסק וכך יוה״כ. בערב ולא פסח,

שם והוסיף ק״ט( )דף עובד בית בסידור

לאומרו רשאי אינו אף הנ״ל שבימים

אלעזר בפקודת וע׳ הפסק. דהוי משום

׳ ד מנהג איך שחקר ושלחתי( ד״ה )ס״ט

הספרדים, של שבירושלים קהילות

לאומרו. בזה נהגו לא הם שגם והעלה

בענין האריך רכ״ט( )דף בחכמה ובנוהג

ובימים בשבתות לתודה מזמור אמירת

בהם, קריבה התודה שאין טובים,

כנסת בית זולת לאומרו לא ושהמנהג

ר׳ שם על הנקראת בפאס ידועה אחת

בשבת. גם לאומרו שנהגו צרפתי, אליהו

אמירת תקנת בסיבת תלוי זה ענין והנה

בטור שיטות, ׳ ב בזה דיש לתודה. מזמור

מזמור לאמירת דהטעם כתב נ״א( )סי׳

ולכן התודה, קרבן כנגד הוא לתודה,

שאין לאומרו שלא נוהגים ויו״ט בשבת

דאין הטור ע״ז וכתב בהן. קריבה התודה

אתו דילמא למיחש דליכא למונעו, צריך

טעו דלא ביהמ״ק, כשיבנה להקריבה

שוב העתיק רפ״א ובסימן בהכי. אינשי

ע״ז וכתב טעמו, ואת הזה המנהג את

כתב שם ובב״י עיקר. של טעם שאינו

אמירת אין מדוע שנתנו שהטעם שנראה

הלכה מנהגימגן

י .34בט״ב ר את לומר וראו קרבן דהקרבת דומיא מעומד, המזמומעומד שהיתה

ר קו ת מ בו א

שאין משום וי״ט, בשבת לתודה מזמור

עיקר של טעם אינו בהם, קריבה התודה

אומרים אנו אין זה דמזמור ״משום

לשם אלא תודה קרבן לשם אותה

הב״י דאין כרחך על והנה ע״כ. הודאה.

שהרי הטור, דברי כוונת בזה לפרש בא

טעמו את נ״א( )בסי׳ בהדיא כתב הטור

)בסי׳ הב״ח וכ״כ קיצר. רפא ובסי׳

הב״י דברי ומקור הטור. בדעת רפ״א(

׳ )מס הירושלמי מדברי שהוא נר׳

בשם תנחומא רבי ה״ה( פ״א שבועות

למשה הקב״ה שאמר בשעה ר״ל,

מזמור אומר התחיל עליו, והתודה

שתמה שם ירושלים בציון וע׳ לתודה.

דברי אך הנ״ל. הטור דברי על לפ״ז

)דף ע״ז מס׳ התוספות כדברי הם הטור

שם שעל )ק׳( בתהילים ורש״י כ״ד(

היא בזה ונפק״מ נתקנה. הקרבן

מזמור אומרים האם דא, בשאלתא

בהם, קריבה התודה שאין בימים לתודה

של טעמו וזהו אומרו, אינו הטור דלפי

כ״ב(, )ס״ק שם במ״ב וכמש״כ הרמ״א.

הנ״ל. בימים לאומרו יש הב״י לפי אבל

בדעתו. ׳( ג ס״ק רפ״א ׳ )סי הפרישה וכ״כ

אמירת שאין מור״ם כדברי שנקטינן ואנן

א״כ להבין יש אלו, בימים לתודה מזמור

הרי שבת, בקבלת המזמור אומרים היאך

בשיורי )וע׳ בשבת. קריבה התודה אין

וצ״ל כן(. ׳ שהק שם הירושלמי על קרבן

תודה קרבן אז לאכול שיכול דכיון

למה ובדומה דמי, שפיר ביום שנשחט

דהוא בעריוה״כ, המזמור אומרים שלא

לאוכלו. א״א יוה״כ של שבלילה כיון

בלכו השבת קיבלו שטרם אפשר ועוד

עדיין וא״כ לדוד מזמור אמירת עד נרננה

לילה. אינו

לומר כתוב תחינה קול בסידור .34

יד בכתב ראיתי אכן לתודה. מזמור

בסידורו זצ״ל עמאר שלום רבי הגאון

דהמנהג בצידו שכתב תחינה קול הישן

וכן לתודה. מזמור אמירת על לדלג

שהיה זצ״ל משאש ש. להג״ר ראיתי

הגר״י וכ״ה בט״ב. זה מזמור מדלג

נהגו רבים אך הספר(, )סוף מאמן

ע״ע הסידורים. אחר ונמשכו לאומרו

)סי׳ ובמג״א בזה. מש״כ תקנ״ט בסי׳

בין בזה מח׳ הביא י״א( ס״ק נ״א

ויסוד לרש״ל. מיימונית ההגהות

האם בחקירה דתלוי נראה פלוגתתם

בזמן שהיה מה כנגד נתקן הקרבן

ביום גם קרב היה הקרבן וא״כ ביהמ״ק,

כאילו הו״ל המזמור אמירת שע״י או זה,

במקום אמירתה תיקנו ורק קרבן, מקריב

תפלתי תכון כעין להקריבה, שיכול

לפניך. קטורת

וז״ל: )שם( עובד בבית פסק כך .35

כ״כ מיושב, ולא מעומד לאומרו וצריך

אזולאי מהר״י אבל ז״ל. סרוק מהר״י

אות ז׳ )סי׳ גדול קשר בספר כתב ז״ל

מיושב לתודה מזמור לומר ״יכול ל״ח(

מעומד, לאומרו ונכון טוב ומכ״מ ׳, וכו

׳, וכו מעומד נמצא הוא דכבר גם ומה

ת נג סימץ ו ב א

התבה לפני לירד הראוי דין - נג סימן

ישתבח נוסחמעומד. ישתבח ציבור שליח אומר א: סעיף

ולא בפתח ח׳ העולמים״, חי א-ל ״מלך אומרים ישתבח בנוסח.36 בצירי

ר קו ת מ בו א

הכי״. נהיגי מעשה לאנשי ראיתי וכן

שתלוי וכתב תשובה, בשערי וכ״כ

שכנגד לתודה מזמור אמירת בסיבת

דומיא בעמידה דינו נקרב, הקרבן

דמשום לשיטתו הבי״ע ואזיל דקרבן.

בימי לאומרו לא פסק שלכן נתקן קרבן

ודו״ק. ויה״כ, הפסח

הקדום המנהג שאמר: ברוך ובנוסח

נתפשט כבר אך הארוך. הנוסח לומר

לומר החדש תפלת סידור ע״פ המנהג

הקבלה ע״ד תיבות פ״ז של הקצר הנוסח

פז. כתם ראשו נאמר שעליו

באבודרהם נמצא הארוך הנוסח ומקור

ובימים בשבתות זה נוסח ושאומרים

דמנהג כתב נ״א סי׳ ובטור טובים,

אבל תיבות, פ״ז לומר האשכנזים

)כמבואר כהרד״א נהגו הספרדים

מבוססים התפילה מנהגי שרוב בפתיחה

ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת ׳ וע דבריו(. על

הנוסח לומר נהגו שבמכנאס נ״ח סימן

ובימינו במקומות. תלוי והדבר הארוך.

ונהרא תיבות פ״ז של הנוסח התפשט

ופשטיה. נהרא

א-ל ״מלך לומר השגור הנוסח כן .36

כ״כ בצירי. ולא בפתח ׳ ח העולמים״, חי

וכן החדש. ותפלת עובד בית בסידור

דחי קמ״א( )סי׳ יעב״ץ בשאילת הוכיח

ר׳ בסידור הוכיח וכן בפתח. העולמים

שכך הלבוש( של )תלמידו סופר שבתי

ר׳ המקובל לו שכתב מה ע״פ הנכון

הלכה בבירור הוכיח וכן עזריה. מנחם

עמא שכן ׳ ג ס״ק בכה״ח וכ״כ ר״ז(. )סי׳

הרש״ש דעת שכן ו׳ ס״ק נ״ב ׳ ובסי דבר,

׳ ח ואות ז׳ אות כהבי״ע דלא רבים, ועוד

ובבורא בישתבח בין לגרוס יש וכן

עיי״ש. שאמר וברוך נפשות,

בקול ביחד פסוד״ז כל לומר ובמנהג

שבני שכתב ס״ח( נ״א בב״י)סי׳ ע׳ נעים

כשיש במרוצה פסוקים שאומרים אדם

שמקצרין עבדין, יאות לא מנין שם

צרכם, שאלת בשביל מקום של שבחו

וברש״י ע״ש. בכך, שיתרצה מושל היש

אבותהלכה מנהגימגן

קדיש דיני - נה סימן

בלבד אחד אדם ע״י קדיש אמירתמי'. בפחות אותו אומרים ואין קדיש אומרים א: סעיף

אך ביחד. האבלים כל ולא הקדיש אומר אחד שרק הקדום המנהג נהרא ונהרא ביחד. קדיש אומרים האבלים שכל המנהג נתפשט בימינו

.37 ופשטיה

ר קו מ

בבהכ״נ רנה במקום( ד״ה ו. )דף ברכות

ותשבחות שירות הציבור אומרים

כמהקצרין ודלא ע״כ ערב. קול בנעימת

צרכים בשאילת ומאריכין בפסוד״ז

להיפך. בנ״ל דמבואר

הרמב״ם על מהריב״ץ בהגהות כתב .37

עומד שהש״ץ ( ה׳ ׳ הל )פ״ט תפילה ׳ הל

ר׳ בשו״ת והו״ד קדיש, לומר לבדו

נוהג היה וכך י״ב(. ׳ )סי עטר בן יהודה

אומר אחד שרק צור, אבן ראובן ר׳

מדברי מוכח וכן האבלים כל ולא קדיש

בדיני דן אשר ת״ג( )סי׳ יו״ד הב״י

העם בנהגו וכ״כ בקדישים, הקדימה

שמעתי וכן המנהג. שכן )שחרית(

וכ״כ הקדום. המנהג היה שכן מזקנים

סי׳ אבילות דינים )אסיפת חמד בשדי

)פ״ד לחזו״א והנהגות בדינים וע׳ קנ״ד(

ש״ץ כשני הו״ל האומרים דשנים ס״ז(

מדינא. איסור דיש

היעב״ץ וז״ל כן. לא הפשוט המנהג אך

מי ״בענין וק״י( עלינו )דיני בסידורו

למי, דוחה ומי קדיש לאמירת הקודם

ת בו א

הוא. בעלמא דמנהגא כאן, אטפל לא

בזה הספרדים מנהג וישר טוב ומה

בו זוכים כולם כמה באים שאם

מחלוקת ובטילה כאחד, אותו ואומרים

שורש לו שאין בדבר דינים וטורח

מנהג שכן כתב החיים ובגשר ועיקר״.

ט״ו(. )סי׳ ח״ט בצי״א וע״ע ירושלים,

שאף י״ד( ׳ )סי ח״ב פעלים ברב וכ״כ

בה, ל״ל יתומים המתפללים כל אם

)לא׳(. בכה״ח וע״ע

בקיצשו״ע ע׳ למנין קטן צירוף ובדין

שעה״ד דבמקום י״ב סימן )טולידנו(

גדולים מתפללים יו״ד למצוא יכול שלא

או עשר בן א׳ קטן לצרף יכולים כולם,

טוב יותר דזה לחינוך, שהגיע תשע

וקדושה. קדיש לגמרי משיבטלו

יש עלמיא לעלמי הקדיש: בנוסחאות

החדש בתפלת כמש״כ ו׳ בלא גורסים

לזה סימוכין ויש עובד. ובבית

דסידרא בקדושא שכתב מהאבודרהם

יקר. בן יהודה ׳ ר בפירוש וכ״כ ״ו״. בלא

אכן ג׳(, אות נ״ו )סי׳ הכה״ח הביא וכן

ת נו סימץמגןפד ו ב א

הקהל ע״י הקדיש עניית דין - נו סימן

בקדיש כריעותוכן הוא בבדיך וכן דבא שמיה ביהא וכן כורע יתגדל החזן כשאומר ד: סעיף

באמן.

ויש בקדיש. לכרוע לא רבים נהגו

ר קו מ

עם ועלמי רבים אצל פשוט המנהג

וכן כל מן ולא מכל לומד נהגו שורוק.

נדפס ובתתקבל בסידורים. נדפס

ולא ובעותהון. צלותהון בסידורים

ובעותהון צלותהון עם ובעותנא צלותנא

עובד בבית נדפס וכן ישראל. בית דכל

בשם יקר בן ר״י וכ״כ החדש ותפלת

העם בנהגו אך ׳(. ז )י״ט, תהלים המדרש

לומר במערב דהמנהג כתב )קדיש(

ובעותהון צלותהון עם ובעותנא צלותנא

אבן מהגר״ש ושמעתי ישראל. בית דכל

משה הג״ר מזקנו ששמע שליט״א דנאן

שביום בפאס, אב״ד זצ״ל דנאן אבן

צלותנא לומר מקפיד היה הכיפורים

אבל ובעותהון, צלותהון עם ובעותנא

הנוסח אומר היה השנה ימות בשאר

בסידור. הכתוב

פאס מנהג שהזכיר העם בנהגו וע״ע

יה כס על יד כי הקדיש לפני לומד

ובימינו דור. מדור בעמלק ׳ לה מלחמה

ו .38 לכרוע מדקדקים שהי

ת בו א

להון לומר נהגו כן. נוהגים ראינו לא

וכן החדש, ותפלת עובד בבית כ״כ לכון.

משיחיה. קץ ויקרב

קצ״א(: )דף בחכמה בנוהג כ״כ .38

איזה זולת לכרוע נוהגים אין ״והעולם

בפקודת וכ״כ ודייקנים״. סגולה יחידי

עניני פסק דמר״ן ( ק אות נ״ו )סי אלעזר

אין בעירנו ואנן מנהג. מחמת כריעה

לעולם כריעות בשום לכרוע מנהג

לכרוע שאין י׳( )ס״ק הגר״א וכמש״כ

אדם חיי להרב ועיין עיי״ש. בקדיש. כלל

לא כדי שהוא ואפשר עכ״ל. רב ובמעשה

וע׳ חז״ל, שתיקנו הכריעות על להוסיף

פרק ערב ברכת בספרי בזה שכתבתי מה

דברכות. חמישי

שהחזן שבת וביום שבת בליל נהגו

זמן ובאותו ברכו, באמירת מאריך

״ישתבח בלחש נוסח אומרים הציבור

המלכים מלכי מלך של שמו ויתפאר,

אחרון והוא ראשון והוא הקב״ה,

אבותהלכה מנהגימגן

שמע בקריאת ולכוין לדקדק צריך כמה דין - סא סימן

קר״ש בסוף אמת״ ״אלוקיכם ה' אמירת של איבריו כנגד רמ״ח להשלים וכדי תיבות רמ״ה יש שמע בקריאת ,: סעיף

אלקיכם ״ה' רם בקול ואומר וחוזר אמת. אלקיכם ה' ש״ץ מסיים אדםאלו. חבות ג׳ ש״ץ של מפיו ושומעין הואיל יוצא אדס כל ובזה הגה אמת״.

אלוקיכם ה׳ לתיבות מגיע כשהש״ץ קר״ש, שכשמסיימים נהגוו עונים הציבור כדי אמת אלוקיכם ה׳ ואומר וחוזר אמת, אחרי

ש ואע״פ תיבות. רמ״ח להשלים השני האמת תיבות רמ״ט בזה שייש המנין. מן אינו בלחש הראשון האמת אומר הש״ץ שגם שנהגו ו

.39הציבור עם

בלחש קר״ש תוך פסוקים אמירת בלחש. לקרותו נוהגים ויש רם בקול שמע קריאת לקרות נוהגים יש בו: סעיף

נוהגיס. וכן רס בקול ראשון פסוק יאמרו מקוס ומכל הגה

ר קו ת מ בו א ק

מבורך ה׳ שם יהי אלוקים, אין ומבלעדיו

ברכה כל על ומרומם עולם, ועד מעתה

בסידורים. ונדפס ותהלה״.

הסידור בתחלת עובד בית בסידור וע׳

המאחרים לאלו מיוחד נוסח שכתב

קדיש ובמקום קדושה במקום שאומרים

כן. נוהגים ראינו ולא

דברי בשו״ת וכ״כ הפשוט המנהג כן .39

הג״ר ופלפל ׳, ב ׳ סי )עמאר( ואמת שלום

הדין בבירור זצוק״ל עמאר שמואל

נ״ה( )שאלה הרדב״ז מדברי והביא

האמת ויאמר אמת תיבת יכפול שהש״ץ

הציבור דשאר ומשמע בלחש, הראשון

והסיק הראשון, האמת אומרים אינם

בלחש. יגמרו אך יאמרו הציבור שגם

׳ )סי ח״ב חיים מים בשו״ת וכ״כ עיי״ש.

חוזר שהש״ץ פשוט שהמנהג כ״ט(

השני ואמת אמת, אלוקיכם ה׳ ואומר

י״ב( )ס״ק הכה״ח וכ״כ המנין. מן אינו

דברי וע״פ העולם. מנהג שכך והביא

כמנהג ודלא שם. ברכה במחזיק החיד״א

חוזר שיחיד הרמ״א ע״פ המקובלים

הכוונה לכוין רוצה אחד שכל ואומרו

אברהם מענה בשו״ת ע״ע לו. הראויה

ה׳. סימן שעה וביפה ש״ו(, )סי׳ עמאר

העולה בש״ץ הוא בזה לדון שיש ומה

ת סא סימץ ו ב א

ץ כשמגיע שנהגו יש ״ יזהר אך ,40בלחש אמרו אף״ ״וחרה לפסוק שע ו, עכ״פ שישמי ציבור שהשליח כלל נהגו שלא שכתבו ויש לאזני

שאר שקורא כדרך רם בקול אומרם אלא בלחש אלו פסוקים אומרץ שנהגו ויש .41 שמע קריאת ש״ ה .42בלחש הקר״ש כל קורא ש

ר קו ת מ בו א

הקהל להוציא כוונתו אין אבל לתיבה

זו, בהלכה בקי שאינו חובתם, ידי

תיבות ג׳ לומר עדיף שבכה״ג דאפשר

אג״מ בשו״ת אכן בעצמו, אחרונות

שמתפלל שש״ץ כתב ד׳( ס׳ ח״ג )או״ח

לכל שמתכוין דהכי אדעתא התיבה לפני

אך יד״ח. הציבור את להוציא שצריך מה

איירי דשם דידן, לנידון דומה דאינו י״ל

מיוחדת תקנה שהיא הש״ץ, חזרת לענין

ואפשר בקיאים, שאינם אותם עבור

מוציא דע״כ תיקנו, דהכי שאדעתא

מזה ללמוד אין וא״כ יד״ח, הציבור

בזה שכתבנו מה וע׳ התפלה. לשאר

ההלל. ברכת באמירת ר״ח בהלכות

שליט״א אלישיב מהגרי״ש ושמעתי

להוציאו)בברכת מכוין הש״ץ אין שאם

באופן ולפ״ז יוצא אינו בהדיא ההלל(

להוציא מתכוין לא שהש״ץ שידוע

אלו מילים יאמר חובתן ידי האחרים

בעצמו.

בשו״ת כתב וכן הפשוט המנהג כן .40

וחיזק ט״ז( ס׳ א׳ )כרך מצליח איש

)שנה חי איש בבן משמע וכן המנהג,

במקומות נהגו וכן י״ב( וארא ראשונה

ביון(. נוהגים ראיתי )וכן רבים,

׳ ד ׳ ס ח״ד המים מקוה בשו״ת כ״כ .41

בדברי מקור ולא יסוד לו אין זה ״דבר

הסולדים היא שוטים ודעת הפוסקים

להוכיחם ויש וכו׳ קללה דברי משמוע

נהגו בספר וכ״כ כך״ לנהוג יוספו שלא

״הש״ץ וז״ל ומנחה( שחרית )תפלת העם

היה ומעריב בשחרית קר״ש מסדר שהיה

׳ ה אף וחרה הפסוקים רם בקול אומר

בספר ע׳ בלחש״ ולא הפסוקים כשאר

שפיר דלאו שכתב ל: דף תפלה שערי

שם והוסיף בלחש שאומרים הללו עבדי

הארץ עם הציבור מכשיל גם שזה

הני אומרים שאינם הש״ץ אחר שעוקבים

הש״ץ. עם פסוקים

)סימו ואמת שלום דברי בשו״ת כ״כ .42

קר״ש לקרוא במכנאס מקומו שמנהג ׳( ג

הלכה ויש דיש השו״ע, וכדעת בלחש

הש״ץ שגם טטואן מנהג וכן בתרא. כיש

דהרי בלחש, שמע הקריאת כל אומר

עוקבים הציבור שאם מוכיחה המציאות

שאומר, מה ואומרים הש״ץ אחרי

מילים כמה דילוג לידי באים לפעמים

בית ובשו״ת וכדומה. ממהר הש״ץ אם

מנהג הזכיר ׳( ג )סי׳ ח״ב עייאש יהודה

באלג׳יר. נוהגים ושכן זה.

יוצר: בברכת הנוסחאות ובענין

בתפלת כ״כ קונהם״, רצון ״ביראה

ויש קונם. גורס עובד ובבית החדש,

שתי שמשמע קוניהם הנוסח על שערערו

קונהם אומרים הלבנה ובברכת רשויות.

ופשטיה. נהרא ונהרא ,

אבותהלכה מנהגימגן

בפיוטים להפסיק שלא - סח סימן

דזמרה פסוקי באמצע פיוטים אמירת למנוע ונכון פיוטים, לומר ק״ש בברכות שמפסיקים מקומות יש א: סעיף

נוהגין וכן בדבר איסור לאין וי"א הגה הפסק. דהוי משום מלאומ־םלאמרס. מקומות בכל

עי שירה, בשבת הכיפורים ויום השנה, ראש זכור, שבת פסח, של שבי ומאחר דזמרה פסוקי באמצע פיוטים לומר דנא מקדמת המנהג

ק״ש, ברכות בתוך מאמירתם טפי קיל דזמרה פסוקי באמצע שפיוטים.43 בזה מודה השו״ע שגם ואפשר

ר קו ת מ בו א

לא רבים ואומרים: משבחים לעומתם

השרפים. לעומת הסוגריים גורסים

פסיק מניחים ולא קדושה, ובנעימה

קובוץ( )עם ו״קדושה״, בנעימה, אחרי

בלוח העיר וכן בדל״ת, בחולם ולא

מנהג שכן קכ״ט( )הערה אר״ש

האבודרהם דעת ע״פ וזהו הספרדים.

קרא ברורה לשפה שקרא מפני שכתב

העברה. דרך קדושה לנעימה ג״כ

נפרדת ובנעימה מילת שאין דמבואר

(11 )דף כללית בהקדמה וע״ע מקדושה.

סופר. שבתי רבי לסידור

כשמזכירים הציציות, לנשק ונוהגים

לאלפים בחסד העיד כן ״ציצית״. תיבת

שאומרים ובשעה ב( אות כ״ד )סי׳

הציצית על מסתכלים אותו״ ״וראיתם

כתב כן העינים, על אותם ונותנים

ומובטח כ״ו, דף )טולידנו( בקיצשו״ע

עינים. סימוי לידי יבוא שלא

עטר בן הגר״ח כתב והנה המנהג. כן .43

יא.( )דף ברכות עמ״ס ה׳ חפץ בספר

תוך הפיוטים אמירת מנהג אודות

לחזק להוכיח ראיתי ״מכאן שמו״ע:

פזמונים הרבה לומר שנהגו המנהג

ויה״כ ובר״ה התענית ביום ותחינות

כי אחד, לכל הנוהג סדר כפי י״ח בתוך

מה כפי להוסיף רבותינו רשות נתנו כן

הפזמונים להשמיט כנוהגים דלא שירצו.

מנהג כי התפלה, בתוך הכיפורים ביום

להניח ראוי וכן הוא. תורה אבותינו

פיוטים ולענין במחזורים״. שכתוב הסדר

בשו״ת כתב כבר דזמרה פסוקי באמצע

עיקר שכן ( ב׳ ׳ )סי ח״ג )חזן( דעת יחוה

ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ שם. לאומרם

ת סח סימץ ו ב א

ויקרא בשו״ת גם מ״א(. )סי׳ ח״א

הזכיר ע״ג( קכב )דף )אדאדי( אברהם

נהגו ורבים )בלוב(. במקומו כן שנהגו

להוסיף מצוה ובר חתונה שמחת בעת

מוזכר זה ומנהג פסוד״ז. בתוך פיוטים

המקומות רוב נהגו שכך בראשונים, כבר

בשו״ת כדמבואר ספרד, בארצות גם

זה מנהג שפשט תס״ט( )סי׳ הרשב״א

הר״י בשו״ת וכ״כ המקומות, ברוב

במערב היה )ומשכנו ז׳ סי׳ מיגאש

והם תקל״ב(. ברדב״ז)סי׳ וכ״כ כידוע(.

ק״ש ברכות באמצע פיוטים על דברו

פסוד״ז. לענין וכ״ש

בתוך פיוטים אמירת של זה ענין והנה

ראשונים. במח׳ שנוי קר״ש, ברכות

עומדין אין פרק ברכות ׳ מס דברא״ש

ציבור צרכי לשאול דשרי כתב )לד.(

היו שבימיו קליר ר״א וע״כ בשמו״ע,

הקרוב״ץ. ייסד ראייה ע״פ מקדשין

ומי זכרנו לומר בר״ה נהגו כך ומפני

ס״ח( )בסי׳ בטור אולם וקרוב״ץ. כמוך

מש״כ וזהו להפסיק. שלא דראוי כתב

באמצע פיוטים מלומר למנוע שיש מר״ן

דאיתא מה ע״פ והוא קר״ש. ברכות

לקצר שאמרו שבמקום יא.( )דף בברכות

מ:( )בדף איתא ועוד להאריך. רשאי אינו

חכמים שטבעו ממטבע המשנה כל

ובפיוטים חובתו. ידי יצא לא בברכות

במקום מאריך קר״ש ברכות באמצע

הרמב״ם בשו״ת כתב וכן לקצר. שאמרו

יכול המתפלל אם נשאל אשר ס״ב( )סי׳

שמע קריאת שלפני הברכות בין להפסיק

כמו זה ויהיה בפיוטים, אחריה או

ראוי אין וז״ל: והשיב שלום. שאילת

אינו במצוה והעוסק דבר, בשום להפסיק

בין ולהפסיק אחר לדבר לפסוק ראוי

שבשאר ס״ל והמקילים עכ״ד. הדבקים

ע׳ ולשנות, להאריך יכול הברכה נוסח

סק״א. ומ״ב בגר״א,

הנ״ל הפלוגתא שכל ברור נראה והנה

לענין אבל קר״ש, ברכות לענין רק היא

ויש כלל, דיברו לא בפסוד״ז להפסיק

או בפסוד״ז, טפי להקל יש אם לדון

שהחמירו וכשם שנא לא דילמא

בפסוד״ז. יחמירו כמו״כ ביוצר הפוסקים

להחיד״א עין טוב בשו״ת בזה ומצאתי

מהר״ד בשם ל״ה( אות י״ח )ס׳

״מרן שכתב: בהגהותיו, קורינאלדי

המפסיקין בפיוטים אלא דברו לא והטור

כמוך מי פיוט אבל קר״ש, בברכות

זכור לשבת הלוי יהודה רבינו שהתקין

מה יודע איני חי, כל בנשמת אותו לומר

לשנות באו מקרוב חדשים עול בו מצאו

אחר למקומו חוץ אותו ולומר המנהג

ושאר אמשטרדם ובק״ק התפלה. חזרת

לשנות שמוע אבו לא גדולות קהילות

חי, כל נשמת תוך אותו ואומרים מנהגם,

לומר שהמנהג ומבואר כחם״. וישר

עוד קדמון מנהג הוא בפסד״ז פיוטים

הר״ד וסובר הלוי. יהודה ר׳ מזמן

מברכות טפי קיל דפסוד״ז קורינאלדי

שפסוד״ז דמאחר זאת לבאר ׳ ונר קר״ש.

בו להפסיק רשאי לכן שבח, כולו

ענין גופא שזהו שבח, נמי שהם בפיוטים

נ״א( )בסי׳ הב״י שכתב וכפי פסוד״ז.

שבח ואמן נינהו דשבח פסוד״ז ״דשאני

וכן הפסק״. הוי ולא זמרה, וכעין הוא

מקום יש וא״כ כדבריו האחרונים נקטו

שבח דהוי דכיון נידוננו, על גם כן לומר

בפסוד״ז. הפסק הוי לא

הלכה מנהגימגן

להוסיף דאין הסיק עין)שם( בטוב אמנם

דשאני פסוד״ז, באמצע פיוטים שום

רבי שסידר קודם שנתקן חי כל מנשמת

וחביריו הלוי יהודה ור׳ המשניות. את

הכל התנאים שדברי ידעו לא המשוררים

פרק באותו הקבלה ע״פ בנויים הם

העולמות, בעליית מקום לאותו השייך

שהם סברו ורק עילאין, רזין הדברים וכל

שם להכניס תיקנו ע״כ פשוטים, שבחים

)סי׳ בברכ״י וכ״כ וכדו׳. כמוך מי גם

שם הדביר בפתח הסיק זה וכעין קי״ב(.

מזמור. שום להוסיף שלא

פיוטים האם זו דשאלה י״ל ולכא

תלויה לא, או הפסק הוי פסוד״ז באמצע

מזמורים להוסיף מותר האם בשאלה

תיקנו שלא מה פסוד״ז, באמצע ושבחים

בשם הביא ס״ה( ׳ )סי בב״י והנה חז״ל.

ושומע בפסוד״ז שהעומד התרה״ד

לא ישראל, שמע פסוק אומרים הציבור

דאיך וקציעה במור והקשה עמהם. יאמר

ב״ש בין והלא כן, לומר הדעת על יעלה

ותשבחות בשירות להוסיף יכול לישתבח

שאנו וכדרך שירצה, כמה תהילים ׳ שבס

וא״כ טובים, וימים בשבתות מוסיפים

כתב וכן להפסק. שמע פסוק יחשב איך

כל לומר דיכול ׳( כ )כלל אדם בחיי

פתח ובספר תפלתו. באמצע פסוקים

ליישב כתב ג׳( ס״ק ס״ה )סי׳ הדביר

הודו שאומרים ספרד בני למנהג דאה״נ

אין שאמר, ברוך לפני המזמורים וכל

לישתבח. ב״ש בין מזמור שום להוסיף

)סי׳ ח״ו אומר יביע בשו״ת העתיק וכן

להוסיף אסר ועפ״ז דבריו ד׳( אות ה׳

דאין נר׳ אמנם בפסוד״ז, מזמור שום

פסוק לקרות מר״ן שאסר ממה ראיה

וכ״ש פסוד״ז, באמצע ישראל שמע

דבריו מקור דהרי אחרים, פיוטים

לקרות חייב דלא איתא ושם מהתרה״ד

אם אלא הציבור עם ישראל שמע פסוק

״ולכך בהדיא כמש״כ ובטל, יושב כן

לו אין לישתבח ב״ש בין ׳ דאפ ׳ נר היה

עם ראשון פסוק לקרות כדי להפסיק

ובטל יושב שאינו דכיון משום הציבור,

דהא יפסיק למה וא״כ לקרות, חייב אינו

שאמר ברוך בין לאשתעויי אסור

דימנע דהא מדבריו ומבואר לישתבח״.

יש דסו״ס דכיון משום הוא שמע מלומר

שמע לומר חייב ולא הפסקה איסור

מכאן אין אמנם יפסיק, לא ע״כ ישראל

או ישראל שמע לומר שרוצה למי רא׳

׳ )סי בטור ובאמת דשבח. מזמורים שאר

מזמור לומר דנוהגין כתב שם נ״א(

אמירת לגבי כתב שם בב״י וכן לתודה.

שלא אע״פ לאומרו שהמנהג ישיר, אז

פיוטים דה״נ י״ל א״כ פסוד״ז. תוך נתקן

מותר הם, ושבח קדם, בימי דנתקנו אלו

לכתחילה. בפסוד״ז לאומרם

אמירת מנהג כבר שנתבאר כפי ואולם

ע״י והוסמך הוא קדום הפיוטים

)שם( הרשב״א וכמש״כ הראשונים,

ח״ג ברדב״ז וכ״כ )שם( מיגאש והר״י

)סי׳ השמים מן ובשו״ת תקל״ב( )סי׳

לאומרם שטוב השמים מן לו שענו נ״ח(

׳ )סי יאיר חוות בשו״ת בזה האריכו וכבר

׳(, ט )סי׳ ח״ב חיים לב ושו״ת רל״ח(

לבטלו. ואין בזה, המנהג לשנות שח״ו

במנהג להחזיק שיש מדבריהם ויוצא

וכן ק״ש. ברכות בתוך גם הפיוטים

שהעידו כפי המקומות ברוב המנהג

ואע״פ קורינאלדי והר״ד הרשב״א

ת סט סימץ ו ב א

שמע על פורס דין - סט סימן

קדושה ישמע היאך ציבור בתפלת שאיחר מי שסיימו לאחר ביחידות עצמו בפני כ״א שהתפללו אדם בני יש אם א: סעיף

נקרא וזה קדוש ואתה וקדושה וגבורות אבות אומר אוד יוצר ברכת שבקדושה דברים דהוי משום מי' בפחות אלו דברים עושין ואין התיבה לפני עובר אפי' נמצאים אינם ואם העשרה רוב דהיינו שמעו שלא ו' אח־ לחזו־ וצריך

ולעבו־ שמע על לפרוס יכול ששמע מי ואפ' אומרים שמע שלא אחד בשבילשמע. שלא אותו בשביל התיבה לפני

רם בקול יאמר התפלה לאחר הציבור, עם להתפלל הספיק שלא אדם קדושה אמירת מצות בזה ויקיים קדושה, כולל הראשונות ברכות ג׳

ר .44 בציבו

ר קו ת מ בו א

כמאריך דהוי להפסק חשש שמר״ן

שאני דפסוד״ז י״ל לקצר, שאמרו במקום

כהנ״ל.

שיטת ידוע שהרי הפשוט, המנהג כן .44

שהיכא דס״ל רמ״א( סי׳ )ח״ד הרדב״ז

יכולים אינם ביחידות התפללו שכולם

ודלא ולהתפלל שמע על ולפרוס לחזור

גיבורים ובמגן במג״א, והובא כהשו״ע,

י״ז( סי׳ )או״ח חת״ס ובשו״ת וחיי״א.

ס״ק במ״ב נפסק וכן דבר. עמא דכן כתב

)סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ א׳.

כמר״ן. ולא כהרדב״ז שהמנהג י״ח(

על לפרוס רשאי התפלל שלא מי ודוקא

ע״ש יום בכל מעשים הוא וכן שמע

כ״א. ׳, כ י״ט, ובסי׳ באורך

התפלל שלא יחיד הרדב״ז שיטת ולפי

ברכות ׳ ג ולומר השמע על לפרוס רשאי

אנו וא״כ רם. בקול וקדושה הראשונות

׳ ג אומר התפלל שלא שמי שנוהגים

בלא לחוד, וקדושה הראשונות הברכות

לדברי שדמיא י״ל השמע, כל על לפרוס

הוא אז שהמנהג ג׳( )אות רבה האליה

מיד אח״כ אומר התפלה שסיימו שאחר

נמי והכי ע״ש. וקדושה, וגבורות אבות

התפלה, אחרי מיד מתחיל בענינינו

קר״ש ברכות לכל לו ימתינו לא וכולם

וסגי. הקדושה עיקר אומר לכן וקדושה,

שכתב מה ל׳( )סי׳ ח״א באג״מ וע״ע

תפלה דין לה אין שמע על שפריסה

קדושה. שאומר מעלה היא אלא בציבור,

הלכה מנהגימגן

בתפלתו כוונה לו שיהיה צריך - צח סימן

בביהכנ״ס ידידיו נישוק אהבה שאין בלבו לקבוע כלי בביהכ״נ הקטניס בניו לנשק אלס אסור הגה א: סעיף

המקוס. כאהבת

ש מה בכלל אינו הכנסת בבית וקרובים לידידים לנשק נוהגים שי כדרך אהבה, מחמת בניו את כשמנשק אלא נאסר לא כי זה, איסור

או כבוד כדרך או שלום כדרך מנשק אם אבל בנו את האב שמנשק.45מותר בעלמא לידידות

ר קו מ

העיד וכן הפשוט. המנהג כן .45

ל״ט( )סי׳ ח״א ומגן שמ״ש בשו״ת

ובשו״ת י״ד(. סי׳ )ח״ב גנוזה ובחמדה

כתב ה׳( )סי׳ ח״ג )חזן( דעת יחוה

רק נשקו, לא שבכפרים שבזכרונו

יהושע עמק ובשו״ת גדולים. בערים

לנשק, נהגו שלא כתב י״ח( )סי׳ ח״ג

בזה. להקל עלמא מנהג אך

)פרק האגודה מדברי הרמ״א דברי מקור

בניו לנשק ש״אסור שכתב מברכין( כיצד

כי חבה, להם ולהראות הכנסת בבית

כאהבת אהבה שאין בלבו לקבוע עליו

)סי׳ זאב בנימין בשו״ת וכ״כ המקום״.

בעליל נראה בדבריהם נדייק וכד קס״ג(.

ודרך בניו שמנשק שע״י הוא שטעמם

האב אהבת רוב מתוך כן שעושה העולם

לבנו, חיבתו מראה זה הבן, אל

המקום אהבת ״להראות״ עליו ובביהכ״נ

בנו את מלנשק שנמנע וע״י בלבד

ת בו א

כאהבת אהבה ״שאין מראה בביהכ״נ

אצלו שאהוב בנו אפילו שהרי המקום״,

שנקט וזהו בביהכ״נ. מנשקו אינו ביותר

ועפי״ז בדוקא. בניו לנשק שאין האגודה

דרך אביהם המנשקים אלה דאולם נראה

שעלו לאחר וכן שלום, ואמירת כבוד

דרך כן עושים שאינם מאחר לתורה

בכלל אינו בנו, את אב כאהבת אהבה

הרמ״א. שכתב מה

דמה כתב י״א( ויקרא )פ׳ בבא״ח אבל

כבודם משום ורבו אביו ידי שמנשק

חייב שלא ידידיו יד ינשק לא אבל מותר,

של הבית בעל יד ולא בכבודם,

כבוד להראות ראוי דאין הביהכנ״ס,

עי״ש. הזה הקדוש במקום ודם לבשר

לא זאב ובבנימין כבוד. מצד כ״ז ברם

ועכ״פ המקום. מאהבת אלא מוזכר

שלא הרמ״א דברי על נסמך הוא מנהגנו

בנו אהבת האדם יראה שלא אלא כתב

אבותקיד סימץ

וטל וגשם הרוח הזכרת דין - קיד סימן

והגשם הטל תיקון אמירת מקום מוסף בתפילת הגשם ומוריד הרוח משיב שניה בברכה לומר מתחילין א: סעיף

הראשון יו״ט של מוסף תפלת עד פוסקין ואין חג, של האחרון יו״ט שלפסח. של

שאומרים אחרי מוסף, תפלת לפני והגשם הטל תיקון לומר המנהג הטל תיקון אמירת בעת פתוח הקודש הארון להשאיר ונוהגים ,46קדיש

״ע תחילת ועם והגשם, הארון. סוגרים בלחש שמו

ר קו ת מ בו א

חששו משום ולא המקום. אהבת במקום

כבוד. דמשום הבא״ח של

בנוהג העיד וכן הפשוט. המנהג כן .46

מקומות יש אמנם רל״ח(. )דף בחכמה

כ״כ הש״ץ, חזרת בתוך לאומרו שנהגו

שכיון וכתב (, ו׳ ׳ סי )או״ח יצחק בויאמר

על להם ויש עליהם, לערער אין כן שנהגו

דמותר רבים כצורכי דהוי שיסמוכו, מה

והוסיף בעשי״ת. כמוך ומי זכרנו כמו

כמוציא אינו מוסף קודם שאומרם דמי

דעבדו דהראשונים הראשונים, על לעז

שבזמנם לבלבול, דחששו משום הוא הכי

מוסף, בתוך הטל תיקון נוסח נדפס היה

ע״כ לחש, בתפלת גם שיאמרוהו וחששו

ירצו ואם כן, לפני לאומרו הקדימוהו

ע״ש. רשאים במנהגם להשאיר

הש״ץ שאומר בעת השנה ובכל

נהגו הרוח״ ״משיב או הטל״ ״מוריד

בנהגו העתיק וכן לברכה. עונים שהקהל

)שחרית(. העם

הלכה מנהגימגן

חונן אתה ברכת טעם - קטו סימן

חונן אתה ברכת נוסח אתה ברכת קבעו והשכל, הבינה היא הבהמה מן האדם שמותר מפני א: סעיף

תפלה. אין בינה אין שאם לאמצעיות, ראש חונן

״חכמה לומר נהגו ורבים .47והשכל" בינה ״דעה לומר הקדום המנהגופשטיה. נהרא ונהרא .48 ודעת״ בינה

ר קו ת מ בו א

ותפילת עובד בית בסידורים נדפס כן .47

כ״כ הראשונים, נוסחאת וכן החדש.

סעדיה רב סידור רוקח, באבודרהם,

יחוה ובשו״ת . ׳ וכו גאון עמרם רב גאון,

היה שכן כתב י׳ ׳ ס ח״ג )חזן( דעת

ששינו. אלא במרוקו, הקדום המנהג

גורסים שופטינו השיבה ובברכת

צרה החדש ותפלת עובד בית בסידורים

מראככש מחכמי מסורת ויש ואנחה, יגון

אומרים יש וגם ואנחה. יגון ״צער״ לומר

בחסד. מוסיפים ולא ברחמים לבדך

אצל בפרט רבים, במקומות נהגו כן .48

עובד בבית כנדפס דלא חכמים, תלמידי

העם בנהגו וכ״כ החדש. ובתפילת

)דרוש הכוונות השער נוסח וכן )שחרית(

הנוסחה דהיא ׳( ז )אות בחס״ל וכ״כ ו׳(

ורו״ח הדביר, בפתח וכ״כ המדוייקת.

קדוש שם שלהם מר״ת שיצא (, ד )אות

וכן א׳(. )אות ללב ביפה וכ״כ חב״ו,

ואע״פ )רקח(. תפלה בשערי הכריע

כעינ״ז מצינו הפשט, ע״פ הנוסח שאינ״ז

הקבלה. אחרי דנמשכו המינים בברכת

אבותקיח סימץ

השיבה ברכת חתימת - קיח סימן

השנה ימות בשאר ומשפט צדקה אוהב מלך ואמר טעה יוה״כ עד ומר״ה ומשפט, צדקה אוהב מלך בה חותם שופטינו השיבה א: סעיף

אין ומשפט צדקה אוהב מלך אמר אס מיהו הגה המשפט המלך חותם צדקה אוהב האל אומריס השנה שכל במקוס אלא שיחזור אמרו ולא לחזור, צריך

ומשפט.

צדקה אוהב מלך בעשי״ת ואמר שטעה שמי הרמ״א כדעת נוהגיםור צריך אינו ומשפט שם )עיין תקפ״ב בסימן שכתבנו כמו לראש. לחז

בזה(. שהארכנו מה

המינים ברכת נוסחבר לחתום המקומות ברוב הפשוט המהג שם: ומכניע אויבים ״שו

.49 ם״ינימ

ר קו ת מ בו א

שכן עובד בית בסידור הכריע כן .49

במחזורי וגם שם(. שחרית )תפלת עיקר

כן. איתא חול( )בתפלת לאברהם זכור

)שחרית(: העם נהגו בספר העיד וכן

לבסוף״. מינים לחתום מנהגנו היה ״וכן

)הנדפס עולם״ ״חקת בסידור איתא וכן

׳ פ חי יוסף בעוד וע׳ תרס״ה בשנת

נפוץ היה זה סידור וגם ׳(, ז אות שמות

שמ״ש בשו״ת כ״כ הפנימי. במערב מאד

סי ומגן וכן תוניס. מנהג וכן נ״ח( ׳ ח״ג)

הובא זצ״ל מאזוז מצליח הר״ר נהג

נמצא וכן כו(. )דף הדס עלי בספר

אלג׳יר, טורקיה, יון, קהילות בסידורי

שהסכים וכפי בבל בסידורי וכן אטליה,

הנוסח שכן קנא( סי׳ )ח״ג צדק בזבחי

על ערעור הרבה שיצא ואחרי הנכון.

יש לבטלו או לקיימו אם זה נוסח

בזה. הצדדים עיקרי להעתיק

כתב ז׳( טוב )סי׳ גודל בקשר החיד״א

שצריך קבלנו המינים ברכת ״בחתימת

מינים, ומכניע אויבים שובר לחתום

בסידור הוא וכן הפתיחה. מעין שיהיה

דפוס האר״י ובסידור הכהן מהר״א

לומר רצה לא קלא( )דף ובש״ץ לבוב.

קדמונים. במקובלים שמצא מה מכח כן

וכן ואכמ״ל״. ממנהגי. זז איני בעניי ואני

יהוידע בבן וכתב ימים. בחמדת נמצא

זו ברכה תיקן ששמואל כ״ח( )ברכות

הלכה מנהגימגן

ומכניע אויבים שובר בחתימה שמו ורמז

שבראש הלמ״ד עם שמואל )ר״ת מינים

תשובת בכת״י נמצא וכן הברכה(.

שהנוסח להוכיח חי איש לבן מני מהר״א

ומכניע אויבים ״שובר לחתום הוא הנכון

מסידורי בכמה שנדפס וכפי מינים״.

ונדפס ויטאל במהר״ש וכ״כ האר״י.

בבליים. סידורים בכמה

מה פי על ע״ז העירו רבים וכידוע

ה״ג( פ״ד )ברכות בירושלמי שנמצא

נוסח רבים בראשונים וכן ובמדרשים

)שם( ציבור בשלמי כתב ועפ״ז זדים.

בכה״ח כתב מזה ויתירה זדים. לומר

דאע״ג ל״א( אות ט״ו סי׳ )פלאגי

לא רז דכל החיד״א, פסקי בתר דהולכים

נטה מילתא בהאי מכ״מ ליה, אניס

כל החיד״א רואה היה ואלו מדרכו,

וכן בו. חוזר היה זדים לומר הראיות

ובפתה״ד סב.( )דף לדוד בתפלה העלה

בנוסחאות גם מצא שכן ק״ח( )סי׳

וכתבו אחרונים, ועוד האר״י וסידורי

הרש״ש. בסידורי נמצא שכן

ראה שאילו הטענה בעיקר אמנם

מכניע לחתום הנ״ל הראיות כל החיד״א

לומר צ״ע קצת ביה, הדר הוה ודאי זדים

פקוחות עיניו היו שכידוע החיד״א על כן

ועוד והאחרונים, הראשונים ספרי כל על

בדברי מפורשת זדים שנוסחת

הביא קי״ב( )סי׳ בב״י וגם הירושלמי.

נוסף זדים, נוסח שהעתיק השבה״ל בשם

אשר ראשונים הרבה ועוד לאשכול,

רבים, במקומות דבריהם מביא החיד״א

מפורשים שדברים לומר וקשה

נעלם ובב״י הראשונים ובכל בירושלמי

גודל בקשר מהשגתו ומשמע מעיניו. כ״ז

שסיים ומה בזה. הצדדים היטיב שידע

שאע״פ כוונתו ממנהגי״, זז איני ״ואני

זדים לומר בפוסקים רב מקום שיש

המנהג. לשנות מספיק אינו מכ״מ

שנמצא הטענה עיקר לזה, נוסף

ולא זדים נוסח ובראשונים בירושלמי

התלמוד לנוסחת ראייה אינו מינים,

ליתא, לפנינו בבלי ובתלמוד בבלי,

ובאמת עליו. נטויה הצנזורה יד ואפשר

זו. ברכה לגמרי נשמט באבודרהם

)בלטימור סופר שבתי מה״ר ובסידור

שלחו היאך האריכו קל״ח( )דף תשנ״ד(

שם )וע׳ הברכה. בנוסח הצנזורה יד

הנוסח וכתב האבודרהם נוסח שמצאו

כתבו 6 ובהערה ראשונים(. כשאר זדים

תיבת להם אין הסידורים שרוב להעיר

זו. ברכה על צנזורה שהיה מה מכח זדים

שעיקר מבואר י״ז במגילה ׳ מהגמ והנה

התם: דאיתא המינים, על נתקנה הברכה

עמהם, הזדים וכולל הפושעים כלה

הברכה עיקר אבל כולל, שרק משמע

ברכות ברי״ף וכ״כ המינים. על נתקנה

מינין״. ״ברכת נקראת דהברכה )יט:(

נוסח מהו ברורה ראיה לנו אין ועכ״פ

שהושמט לומר צד ויש בזה. הבבלי

ובאמת הצנזור, מחמת המינים נוסחת

בגירסת שמופיע כפי הוא המקורי הנוסח

שלפנינו. ׳ הגמ כגירסת ולא הרי״ף,

לחתום איכא רבתי טעמא ובאמת

הפתיחה. מעין חותם דעי״ז במינים,

גירסתו. ימים החמדת הוכיח ומזה

יצטרכו ע״כ זדים, שגרסו והראשונים

החתימה, מעין הוי דמכ״מ ליישב

סופ״ג חס״ד )ע׳ הוא אויבים דברכת

הוי מינים נוסח לפי ומכ״מ דברכות(.

אבותקיח סימץ

ש ,50ולמלשינים״ ״למינים ב: לפתוח שנהגו ״יש הברכה ובפתיחת וי

ר קו ת מ בו א

זה כעין ומצינו הפתיחה. מעין ממש

המחיה ״על שלש: מעין חתימת בנוסח

בזה נאריך ר״ח ובסימן הכלכלה״. ועל

גם הדבר ושטעם הטור, ע״פ מנהגנו שכן

הפתיחה. מעין דהוי משום הוא שם

שגם בסמוך שיתבאר מה לפי ובפרט

״למינים ב: הברכה לפתוח נהגו

)סי׳ בכה״ח שהוכיח וכפי ולמלשינים״,

הכוונות. משער משמע שכן ( ו קכ״ו

האר״י סידורי נוסחת שפיר אתי ולפ״ז

מעין ממש הוי דעי״ז במינים, שחתמו

הפתיחה.

)דף הסידור פסקי אוצר בספר וראיתי

המנהג לשנות יש דע״כ שהוכיח רע״א(

בשום נמצא שלא כיון זדים, ולומר

שלא וסיים זה, כנוסח מפורש ראשון

בזה. אחרונים של תוספת שום יועילו

עוד שכל זה רז לו גילה מי ידעתי ולא

לדחות יש מפורש ראשון נמצא שלא

אשר דורות, מדורי המקובלת הנוסחא

זב״צ, עובד, בית החיד״א, העתיקוה

האחרונים גדולי שידעו ועוד, בא״ח

הנ״ל, הראשונים דברי כל היטב הללו

הסידור נוסחת עפי״ז לשנות כתבו ולא

הבבלי נוסחת שאין ובפרט דורות. מדורי

דברי אלא לנו ואין בזה, ברורה

שלא מה שידעו בתראי האחרונים

הנוסח שזהו החזיקו ואדרבה אנו, יודעים

מדורי נתפשט שכך מאחר וק״ו הנכון.

למנהג ומוחזק מקומות בהרבה דורות

המוסמכים עתיקים מסידורים המקובל

עובד בית עולם )חקת עולם מגדולי

ולהגיה. יד לשלוח רשות לנו אין ועוד(

נ״ה( )סי׳ ח״א בהלק״ט איתא וכעינ״ז

לומר: שנהגו המחיה, על ברכת בנוסח

א״י. בדגן כלכלתה, ועל מחיתה על

שאין כתב למנהג סמך מצא שלא דאע״פ

׳(. י אות ר״ח בברכ״י)סי׳ והו״ד לשנותו

מני()מע בזכרונות כתב וכעינ״ז הו) ׳ אלי

שאף הכלכלה על בנוסח ט״ז( אות ׳ מ

יתבאר )ולקמן בטור, רק זה נוסח שמצא

על ופקפקו הכי( דס״ל ראשונים עוד

לשנות, שאין כתב אעפ״כ הנוסח,

לומר יש וכמו״כ ע״ש. עדיף. והמנהג

לא הנוסחאות שברוב דאע״פ בנידו״ד,

לנוסח סמך שיש כיון מכ״מ הכי, ס״ל

וכעינ״ז הנוסח. לשנות אין עולם, מגדולי

שנוסח י׳( )סי׳ אומץ יוסף בשו״ת כתב

שאין אע״פ אותו, אומרים העולם שכל

ק״ו לשנותו. אין הדקדוק, ע״פ סמך לו

אין הכי, דס״ל אחרונים שיש דידן לנידון

לשנות.

אלישיב הגרי״ש למרן הדברים והצעתי

נוסחת על עוררו דרבים שליט״א,

וכל בירושלמי, נמצא שכן המינים,

אר״י וסידור החיד״א רק הראשונים,

נמצא ולא למינים. נוסחת לקיים החזיקו

לשנותו. יש האם הנוסח, כזה בראשונים

לקיים יש שבוודאי ברור, באופן וענה

יחוה בשו״ת וכ״כ לשנותו. ולא הנוסח

י׳(. )סי׳ ח״ג )חזן( דעת

ובכה״ח עולם. חקת בסידור נדפס כן .50

משמע שכן כתב ו׳( ס״ק קכ״ו )סי׳

היא הברכה דתחילת הכוונות משער

.51 ולמינים ״למלשינים ב: לפתוח נוהגים

צזאבותהלכה מנהגי מגן

ר קו ת מ בו א

לומר המנהג ״ועכשיו והוסיף למינים.

וכ״כ ע״ש. ולמלשינים״. למינים שניהם

ומגן שמ״ש ובשו״ת )שם(. העם בנהגו

אל למינים פותח שהוא כתב )שם( ח״ג

ברכת נקראת שהיא כיון תקוה תהי

ולמלשינים. למינים מוסיף ולא המינים,

ובתפלת עובד בית בסידור נדפס כן .51

פאס. בעיר נהגו וכן החדש,

ושאר עובד בבית ׳ ע למלשינים ובנוסח

לומר בזה שהגירסא ליוורנו סידורי

שאמרו ויש בימינו״ במהרה ״ותשמידם

ותכניעם.

החדש בתפלת הנוסח צמח את ובגירסת

היום, כל קוינו לישועתך כי עובד ובבית

משמע וכן וצפינו. קוינו מוסיפים ולא

כל קוינו לישועתך ״כי שכתב באבודרהם

)ורוב ׳״.ה קויתי לישועתך ע״ש היום

כמש״כ מהאבודרהם התפלה נוסחאות

במבוא(.

לומר מנהגנו הצדיקים על ברכת ובנוסח

וכפי עובד בבית כמש״כ זקניהם ועל

( ד׳ ס״ק קי״ח ׳ )סי הדביר בפתח שכתב

במנחת וכמש״כ קי״ח(. ׳ )סי עם ובנתיבי

קיים שהאר״י ל׳( ס׳ ט״ז )כלל אהרן

הראשונים כמשמעות ודלא הנוסח,

זקני ״ועל לומר שכתבו אשכנז ונוסח

יחו״ד בשו״ת וע׳ ישראל״. בית עמך

(. ט )סי ח״ה

אבותקכד סימץ

אמן עניית ודין ברכות בי״ח ש״צ הנהגת דין - קכד סימן

קצרה״ הש״ץ ״חזרת עושה החזן כאשר הקהל הנהגת צריך והוא בלחש, שהתפללו ציבור ומצא הכנסת לבית שנכנס ש״ץ ב: סעיף

רד לאלתר, התיבה לפני לעמוד רם בקול ומתפלל התיבה לפני יואינו לצבור, שירא כגון הדחק שעת הוא אס וכן הגה בלחש להתפלל לחזור צריך ומן שיעבור במלה מלה עמו מתפלל והציבור רס, בקול מיל להתפלל יוכל התפילה, ז

הש״ץ. אחר אמן שיענה הפחות לכל אחל שיהיה וטוב הקלוש. האל לאחר על בלחש

שר ש״ץ כא מר אינו ה ת או ש״ץ חזר ה, ה מ שלי ה אלא ה ש ה עו חזר ״מר קצרה״ מר כלו או קול ש ת ג׳ רק רם ב ת ברכו שונו א ה״, עם הר ש קדו ״בור מרו הצי א מו י מר מה כל ע או ה ש ה מיל ש. האל עד במיל קדו הח״כ א ם ו שיכי דו אחד כל ממ ב ש. ל ח ם אמנם בל בור שכל במקו צי ה

ם ם ממתיני אינ ם ו חילי ח תפלת מת מר עד י״ ש״ץ שגו ש, הא-ל ה קדו התין הוא שגם מסתבר מ ל י חי ת ע וי מו״ בור שאר עם ש צי .52ה

הש״ץ חזרת כשאין רם בקול מודים אמירתתפלל שם: מ ש״ץ ו קול ה חר עד רם ב ש. האל לא קדו ם ה הגי ה ונו מגבי ש

ר קו ת מ ו ב א

מן הרבה וכדעת הפשוט, המנהג כך .52

שעושים שבמקום שס״ל האחרונים

עם ביחד להתפלל יש קצרה חזרה

ב׳(, )אות רבה האליה דעת כן הש״ץ.

ולזה נוהגים. שכך שכמדומה והוסיף

הדביר והפתח ה׳( הפרמ״ג)א״א הסכים

וכך סק״ז(. י״ט )סי׳ והחזו״א א׳(, )אות

לזה טעם והוסיף י׳(, )אות בכה״ח פסק

נמצא אליו מכונין הצבור שכל שכיון

כהמ״ב ודלא הש״ץ. חזרת ידי שיוצאים

שיש והב״ח הבה״ט בשם ח׳( )ס״ק

הקדוש האל הש״ץ שגומר עד להמתין

לחש. תפלת מתחילים ואח״כ

שנוהגים בציבור נמצא הוא אם אמנם

רם, בקול מתחיל הש״ץ שרק כהמ״ב,

האל לאחר עד ממתין הציבור ושאר

הלחש, תפילת מתחילים ואח״כ הקדוש

האל לאחר עד ממתין דלכו״ע י״ל בזה

הקהל כל עם יתפלל ואח״כ הקדוש,

הש״ץ עם לבד מתפלל הוא דאם יחד,

ומפסיד העשרה עם מתפלל שאינו נמצא

בציבור. תפלה מעלת

הלכה מנהגימגן

לו ע קו מגי ש ה כ ענו כדי לרצ בור שי צי ם ה .53 מודי

הש״ץ חזרת בשעת לעמודכוין לשתוק להם יש הקהל התפלה, חוזר כשש״ץ ד: סעיף ל ת ו שמברך לברכו

כו' החזן א ו חזרת בשעת התפלה( הש״ץ כשחוזר יעמלו העס שכל )וי"הש״ץ.

חמיר המנהג ה שר היכא ל אפ מוד ש ע ש״ץ בשעה ל ה ר ש ת את חוז תפילח .54 י״

ר קו ת מ ו ב א

רל״ב, )סי׳ בב״י והובא המנהג. כן .53

)סי׳ ובמהלרב״ח שם( שכתבנו מה עי׳

והלבוש )שם( שבפרמ״ג ואע״פ ט״ו(.

כל את הש״ץ שיתפלל כתבו )שם(

תפלה שומע לאחר עד רם בקול התפלה

)ד״ה בביה״ל כתב כבר מכ״מ ומודים.

וכתב כן, נוהגים העולם שאין בלחש(

נוהגין המקומות דברוב המנהג בטעם

האל הש״ץ שיסיים עד להמתין הציבור

אח״כ להשיגו להם קשה ולכן הקדוש,

וא״כ בשוה, ומודים תפלה שומע לומר

וזה בקול. מתפלל אם יהיה תועלת מה

ח׳( )ס״ק במ״ב שכתב שיטתו לפי

תפלת מתחילים ולא הציבור שממתינים

האל הש״ץ שגומר אחרי עד לחש

שלא לעיל שכתבנו מה לפי אך הקדוש,

מתחילים כולם אלא הכי נוהגים

זה אין הש״ץ עם ביחד שמו״ע להתפלל

מרצה מתחיל לכה״פ ולכן מספיק, טעם

רם. בקול

הזוה״ק שמדברי כתב )שם( ובכה״ח

כל הש״ץ יתפלל שלא נראה ז״ל והאר״י

עונים ט׳ שאין דכיון בקול, התפלה

קולו והמגביה לחש. כתפלת אלא אינ״ז

החיצונים. בו שיאחזו מפני אסור בלחש

מודים, בשעת קולו שמגביה שנהוג )ומה

וכעין שאני, מודים עניית שלצורך נר׳

הקדוש, האל לאחר עד קולו שמגביה מה

בציבור(. קדושה עניית לצורך נמי שזה

(. ׳ ז ס״ק י״ט ׳ )סי בחזו״א כתב וכך

לציון ״בשובך אומר שהש״ץ ובשעה

״כמאז״. הציבור אומרים ברחמים״

כח( )דף הדס עלי בספר ראיתי והטעם

איתא הגאונים של ישנים שבסידורים

לציון בשובך עינינו ותחזינה הנוסח: כזה

כ״כ אז״. ״כמו בנו ותרצה ברחמים

של בכת״י וכן גאון. סעדיה רב בסידור

ממש: הנוסח כזה איתא מקהיר הגניזה

ברחמים לציון בשובך עינינו ותחזינה

רם בקול הציבור אומרים ולכן ״כמאז״.

חסר. שהיה מה

יודוך החיים וכל בחזרה הש״ץ וכשאומר

חי ״ברוך ד עונים הקהל סלה.

העולמים״.

ע״פ ומבוסס הפשוט, המנהג כך .54

׳ הל ט׳ פרק תפילה )הל׳ הרמב״ם דברי

תפלתו מסיים שהש״ץ לאחר וז״ל ג׳(

אבותקכד סימץמגן

ששומע ברכה בכל שמו וברוך הוא ברוך ענייתשמו. וברוך הוא ברוך אומר מקום בכל שומע שאדם ברכה כל על ה: סעיף

ת המנהג ך לענו ך הוא ברו רו ב מו ו מע ברכה כל על ש שו ת בין ש בברכוא לא שאדם צ ם יו שמיעת ת בין ב א שאדם בברכו צ הן יו ח, ב ד״ ה י עונ

ך א ברו ך הו רו ב מו ו .55ש

ר קו מ

לאחוריו פסיעות שלש יפסע בלחש,

והכל ויתפלל, למקומו יחזור ואח״כ

לציבור השליח חזרת ושומעים עומדים

בין וברכה, ברכה כל אחר אמן ועונים

שלא אלה ובין יד״ח יצאו שכבר אלה

דגם להדיא הרי עכ״ד. חובתם. ידי יצאו

פסק וכך עומדים. יד״ח יצאו שלא אלו

אות י״ח ׳ סי גדול )קשר הרחיד״א בהדיא

נ״ג(. אות ט״ו )סי׳ ׳י פלאג ובכה״ח יב(

)ח״ב קטנות הלכות בשו״ת העיד וכך

כולם ספרדים של ״ובקה״ק פ׳( סי׳

מסתברא״. והכי בחזרה, מעומד

׳ סי )או״ח ח״ב עבדי ישכיל בשו״ת וע״ע

בית צ״א(, סי׳ מרדכי)או״ח לבושי י״ב(,

שכתבו ועוד, ו׳( קמ״ו )סי׳ ח״ג אבי

שביאר הגר״א, ע״פ הוא וכן בזה. להקל

הוא הש״ץ בחזרת העמידה טעם שכל

זה ודבר עי״ז, יוצא בקי שהאינו מפני

אדר תורה מבקשי ׳ )ע בימינו. שייך לא

תשנ״ו(. ראשון

)עמוד טולידנו בקיצוש״ע העיד כך .55

מארוקו בכל מנהגנו ואנחנו וז״ל: ק״א(

שיוצאין הברכות בכל וב״ש ב״ה שעונים

שופר וברכות ההלל ברכות כמו בהם,

לחלוק דאין וודאי מגילה, מקרא וברכת

שעה יפה בשו״ת העיד וכך המנהג״. על

ת בו א

אבוחצירא מ. להג״ר י״ט( סי׳ )או״ח

ואבותיהם הם תאפילאלת מנהג על זצ״ל

בשו״ת העיד וכן בקודש. ולמעלה

העיד וכך ל״ד( )סי׳ ח״ב ומגן שמ״ש

י״ג( )סי׳ ח״א )חזן( דעת יחוה בשו״ת

בזה עוד והאריך מרוקו, מנהג שכך

לקיים ט״ו( )סי׳ ובח״ג כ״ה( )סי׳ בח״ב

החיד״א מנהגי בספר העיד וכן המנהג.

ישראל ר׳ הקדוש שנזף קמ״ו( )דף

על בהוב״ש ענה שלא מי על אבוחצירא

מנהג וכן יד״ח. שיוצאים הברכות כל

ח״א ונשאל בשואל כדכתב רבה ׳ וג תוניס

)ברכות רוקח במעשה וכ״כ כ״ה(, )סי׳

חיים )לב פלאג׳י הגר״ח י״א(, הל׳ פ״א

דף לראש חיים ובגש״פ ק״ט סי׳ ח״ב

שכן העיד קס״ז( )סי׳ עם ובנתיבי לח(.

ירושלים. מנהג

וב״ש, ב״ה לענות השו״ע דברי ומקור

סי׳ ב׳ )כלל בתשובותיו הרא״ש מדברי

ז״ל מארי מאבא ושמעתי וז״ל: י״ט(

שהיה וברכה ברכה כל על אומר שהיה

שאמר וזהו בהוב״ש, מקום בכל שומע

גודל הבו אקרא ה׳ שם ״כי מרע״ה

הדברים ומסתימת ע״כ. לאלוקינו״

אפילו הברכות בכל שמדבר משמע

הוכיח וכן חובה. ידי בהם שיוצא באותם

אבותהלכה מנהגימגן

מסתימת משמע שכן שם, ומגן בשמ״ש

אחרונים כמה דעת אמנם גופיה. מר״ן

ברכה בין לחלק ברורה במשנה ובכללם

ברכה לבין יד״ח בשמיעתה שיוצא

וטעמם, יד״ח. בה יוצא ואינו ששומע

ומשנה הפסק הו״ל כעונה, ששומע דכיון

׳ )ס שמואל דבר בשו״ת כ״כ ומוסיף.

ב״ה דכשעונה טעם, ועוד ב׳(. רצ״ה

ויפסיד לו, ממתין החזן אין וב״ש

יהודה במטה )ע׳ תיבות כמה השומע

אחרי רי״ג( סי׳ בברכ״י)או״ח אך שם(.

ראיה מצא שלא סיים בזה הדעות שהביא

הברכה, כל לשמוע שמכוין במי מכרעת

למחות שאין אלא ליזהר, דנכון וסיים

יוסף ובשו״ת וב״ש. ב״ה שעונה במי

למחות שאין הסיק ( ׳ ג אות ׳ ע )סי׳ אומץ

בזה. העולם במנהג

עונה דאם הראשונה הטענה לגבי ובאמת

שומע והוי בה שיוצא בברכה בהוב״ש

יש כהפסק, אמירתו נחשב אז כעונה,

דין ביסוד תלוי שד״ז ולומר לדון

)וכ״כ שליחות מדין הוא אם שומכ״ע,

בר בעי דלכן הכוללת, בפתיחה הפרמ״ג

ברכות מס׳ הקה״י הוכיח וכך חיובא,

)סימן בחזו״א וע״ע בפסחים(, מהרמב״ן

בפעולת התאחדות דזה ׳( ג ס״ק כ״ט

דהא דילמא או והמשמיע. השומע

פירושן כעונה, שומע ע״י יד״ח דיוצאים

הדיבור. ממיני אחד שזהו דברים של

כתב ט״ו( ׳ סי )או״ח חת״ס בשו״ת והנה

האדם גוף על שמוטלת מצוה דכל לבאר

על ולפי״ז שליח. ע״י לעשותה יכול אינו

כמוציא הו״ל כעונה דשומע כרחך

מדבר. הוא וכאילו ממש, משפתיו

יעב״ץ מהשאילת מוכח וכך עיי״ש.

העולה דסומא שכ ע״ה( סי )ח״א

הו״ל הקורא קריאת את ושומע לתורה

הוי דשוכ״ע דס״ל מוכח בע״פ, כקורא

מדברי שמוכיחים )ומה מדבר. כאילו

בו אין כהנים דבברכת שכתב הלוי הבית

דאלמא וליכא, רם קול דצריך שומכ״ע,

מדבר, הוא כאילו הו״ל דשוכ״ע דס״ל

עכ״פ לו שיש המשמיע ע״י יצא מדלא

מיוחד דין דיש לדחות יש רם, קול

ואכ״מ(. רם. קול דבעי הכהנים בברכת

ודו״ק. כ:( )דף בברכות ׳ בתוס ׳ וע

שומכ״ע דין דאם לומר מקום יש ומעתה

הוא כאילו כלומר דיבור, כמיני הוא

דהרי הפסק, הוי שפיר מדבר, עצמו

שליחות, דין זה אם אך דיבורו, מערבב

הפסק, כאן אין האחר ע״י שיוצא

לחוד, בו שיוצא ומה לחוד דאמירתו

דהאחר היינו האחר ע״י שיוצא דמה

ע״י שעליו הברכה מחיוב אותו פוטר

מהריטב״א שמוכח וכמו שומעו. שהוא

את הפורע כערב דהו״ל כט:( )דף בר״ה

בברכות הריטב״א וכמש״כ השני. חוב

והיינו חבירו, את פוטר דאחד מה:( )דף

יש שפיר עצמו כלפי ולפ״ז שלו החיוב

שם שומע כשהוא וב״ש ב״ה לענות לו

הנ״ל האחרונים דברי ליישב נר׳ כן ה׳.

יד״ח בהם שיוצא בברכות שגם שכתבו

ב״ה לענות רשאי כעונה שומע מדין

וב״ש.

)סימן שיק מהר״ם בשו״ת ראיתי עוד

של מדרשו בבית שגם שהעיד נ״א(

בכל בהוב״ש לענות נהגו החת״ס

אחד טעמי, בתרי זאת ויישב הברכות.

הברכות כמוציא הוי אמן שעונה שע״י

הברכה בגוף להפסיק יכול ולכן מפיו,

דגוף ועוד הענין. מצורך שהוא במה

הברכה כמוציא הוי בהוב״ש אמירת

אבותקכה סימץמגןקב

קדושה דיני - קכה סימן

הקדושה נוסח כל את הקהל אמירתמכונין שותקין אלא נקדישך, ש״ץ עם אומרים הצבור אין א: סעיף שש״ץ למה ו

אז לקדושה שמגיע עד אומר, קדוש. הצבור עונים ו

הגו מר הקהל שכל נ שך נוסח או קדי חד נ ש״ץ עם בי ת ה אר״י כדע הל ״ .56 ז

נקדישך נוסחמקובל הנוסח שם: מערב ה מי ב מר הוא הפני שך לו קדי מץ נ ק תחת ב

שין כן57ה ו ם בכל ) ם הפעלי חוברי חיד המ כר לי ך, כגון ז צ ערי אך ונ בי נר׳(. כ ו

ר קו ת מ ו ב א

קבלת הוי זה דגם ׳, הנז אמן כענין מפיו,

בשד״ח וע״ע וצ״ע. הדברים, והאמנת

י״ג(. אות הפסק )אס״ד

)דף הסידור פסקי באוצר עוד וראיתי

וב״ש ב״ה לענות שיש שהוכיח קכ״ט(

ע״פ יד״ח, בהם שיוצאים בברכות גם

י״ט( )סימן שדך פאת בשו״ת שכתב מה

לענות שלא שסובר הגר״א של שטעמו

דברי שע״פ מפני הוא וב״ש, ב״ה

הש״ץ, חזרת כל לשמוע צריך הזוה״ק

וא״כ אמן. לענות רק כלום, לומר ולא

ובכללם העולם שנוהגים מה לפי

שגם מוכח וב״ש, ב״ה לענות המקובלים

ב״ה בעניית אין יד״ח שיוצאים במה

יש רק וצ״ע. עיי״ש. הפסק משום וב״ש

שיגמרו עד שימתין הש״ץ להזהיר עכ״פ

תיבות. יפסידו שלא בהוב״ש, לענות

שלא מורה היה זצ״ל מונסוניגו ]והגר״י

בהם שיוצא בברכות בהוב״ש לענות

כן[. לא העולם מנהג אך יד״ח,

ז״ל האר״י כדעת הפשוט, המנהג כן .56

הביא ב׳( )ס״ק ובמ״ב בבה״ט. הובא

״ומ״מ וסיים כהשו״ע, הגר״א דעת

ג״כ הקהל שאומרים בימינו המנהג

יצחק ויאמר בשו״ת וכ״כ נקדש״.

בקיצוש״ע וכ״כ כ׳( סי׳ תפלה )לקו״ד

מנהגינו שכך קטו( )עמוד )טולידנו(

בשו״ת וכ״כ ז״ל, האר״י כדברי הפשוט

׳. ג ס״ק נ״ה סי׳ ח״ג מגן שמ״ש

׳(: י ׳ )סי אומץ יוסף בשו״ת העיד כן .57

טורקיאה ערי בשאר נאמנה ״וידענו

וערי פרס וערי דמשק וארם צובה וארם

אבותהלכה מנהגימגן

דרבנן מודים דין - קכז סימן

בביהכנ״ס כהנים כשאין אלוקינו אמירתתינו ואלהי אלהינו ש״ץ אומר כהנים שם אין אם ב: סעיף בברכה ברכנו אבו

כו' המשולשת אני ו אברכם. ו

הגו ברי נ שו״ע כד ש״ץ ה ה מר ש ה פסוק או אין גם ז ש ש .58 כהנים כ ויתבו ם שלא שכ הגי מר נו ה פסוק לו ם ז אין במקו .59 כהנים ש

ר קו מ

כנדפס כן אומרים כולם הפנימי מערב

שע״פ דאע״פ והוכיח בסידורים״.

ליחיד המחוברים הפעלים כינוי הדקדוק

תהיה שקמץ הפסק, בלא נמצא זכר

ע״פ לשנות אין מכ״מ לכף, מתחת

ואלו מורגש, שהוא שינוי הדקדוק

גדולי נגד פיהם פערו לשנות שרוצים

סודי כל היטב ידעו שוודאי עולם

)אע״פ שינו לא ואעפ״כ הדקדוק

שם ע׳ לשנות רשאי קלים דבשינויים

בכל נמצא וכן רוכל(. האבקת בשם

הסידורים.

״ובדברי הקדושה נוסח בהמשך אמנם

קדשך לומר נוהגים לאמור״ כתוב קדשך

בשמ״ש כ״כ פשוטה. הכ׳ תחת בקמץ

המקרא כלשון וזה פה(. )סי׳ ח״ג ומגן

ת בו א

התרגום. כלשון ולא

צמודים רגליו עם מעומד להשאר ונהגו

וכ״כ הקדוש, הא-ל לאחר עד זל״ז

ה׳(. )ס״ק ובערה״ש ו׳(, )ס״ק בא״ר

בשם קטז( )עמוד באבודרהם כ״כ .58

סמכו ועליהם סעדיה ור׳ עמרם רב סדר

אך בב״י, והביאו לאומרו, אלו בארצות

לא מקומו דמנהג כתב שם משה בדרכי

על בברכה שרק רש״י וכדברי לאומרו

העם בנהגו וכ״כ אומרו. הכהנים ידי

ט״ו. ס״ק בכה״ח העיד וכן נהגו. שכן

יו״ד ח״ו יהושע עמק בשו״ת כ״כ .59

נגד שהמנהג אביו ממור ששמע יז, סי׳

ברכת כשאין זה פסוק לומר ולא מר״ן

רש״י. וכדעת כהנים

אבותקכח סימץמגןקד

הפוסלים דברים ואיזה כפים נשיאת דיני - קכח סימןבכהן

כהנים לברכת עולה שחרית של ידים נטילתידיהם. ונוטלים חוזרים שחרית ידיהם הכהנים שנטלו אע״פ ו: סעיף

הגו מי נ חול בי ם שהכהנים ה מכי ת על סו ם הנטיל ת ידי ח־י ש ה ד שעולת א שי ם, לנ ך כפי צרי הן כל ו הג כ מו־ כן שנו ש דיו ל תו משעת י ל טי נ

ע שלא ם יג מלוכלך במקו .60ה

הש״ץ ע״י ״כהנים״ קריאתכן עומדים י: סעיף ואצבעותיהם העם, כלפי ואחוריהם ההיכל כלפי פניהם בדו

אז מודים, מסיים שש״ץ עד כפיהם לתוך כפופים קורא שנים הם אם ואז הגה כהנים )הש״ץ( להם כאמור קלושך עס ואומר וחוזר רס בקול יאמרו ...ו

בלחש.

ח שלי ר ה בו מו צי עצ ם, תיבת קורא ב הני א כ חר. ול א א שין ול ש חות כיון להפסק א שי ם דנ רך כפי .61 היא תפילה צו

כאמור קדושך עם אמירתה שם: שע מר וב או ש״ץ ש ם״ ה הני בור ״כ ה הצי שך ״עם עונ קדו

מור״ א .62 כ

ר קו ת מ ו ב א ק

)ס״ק בכה״ח והעיד ״כהנים״. קורא ג״כ קיז דף )טולדינו( בקיצשו״ע כ״כ .60

ובמקום ספרד. בני מנהג שכך ס״ז( הרמב״ם, שיטת על לסמוך נהגו שכן

)סי׳ בזה לעיל ע׳ אחד כהן רק שיש כאן אין קצרה חול שתפלת לפי ואפשר

קכ״ד(. טרודים. העם דבחול ועוד הדעת, היסח

שברמ״א שאע״פ שם בלבוש כ״כ .62 .העם בנהגו ע״ע

שגם נהגו כבר אומרו, הש״ץ שרק כתוב שם הב״י שכתב הפשוט, מנהג כך .61

ע״ע ס״ט(. )ס״ק כה״ח ע׳ אומרו. הקהל והרמב״ם, רש״י מדברי כן שנראה

העם. בנהגו אלקינו, אומרים שאין היכא שאפילו

אבותהלכה מנהגימגן

כהנים בברכת שמו וברוך הוא ברוך ענייתהגו שם: ת נ ענו ך ל ך הוא ברו רו ב מו ו חרי ש ם א מעי שו ה׳ שם ש

ם. ש מהכהני תבו וי הגו שלא שכ ת במקומם נ ך לענו ך ברו רו ב ומו .63 ש

מהכהנים או מהש״ץ יברכך התיבה קריאתא הגה יברכך. לומר הכהנים מתחילין יג: סעיף אוחו יקרא יברכך מילת שגס וי"

אלו. מלינות בכל נוהגיס וכן תחלה ש״ץ

ט המנהג שו הן הפ שכ א אחד כ ש פיו את נו חזן כ ת גם לו מקריא ה תיבכך, בר ם י קו מ ש וב כהנים הרבה שי

ר קו מ

כמש״כ בהוב״ש, לענות המנהג כן .63

ובכה״ח ובשכנה״ג, ובפר״ח, בברכ״י,

דיוסף שופריה בספר אכן ועוד. פ״ז ס״ק

לא המקובלים בשם כתב ד׳( )סי׳

סי׳ ח״ב ומגן שמ״ש ובשו״ת לאומרו,

אבל לענות לא נהגו שבמכנאס כתב ׳ לה

אג״מ בשו״ת וכ״כ עונים. בקאזבלנקא

בברכת בהוב״ש לומר לא יז סו״ס ח״ג

כהנים.

הגר״ש וכ״כ הפשוט. המנהג כן .64

)תשס״ג( תורה אור בירחון זצ״ל משאש

מתחילים הם כהנים ג׳ או ב׳ היו ״אם

הש״ץ אחד, כהן רק היה ואם יברכך,

העם. נהגו בספר וכ״כ יברכך״. מתחיל

)דיני מנוחה בית בסידור הדברים ומקור

הספרדים נהגו ״וכן ל״א( אות נש״כ

מלת להם מקרין אין שנים הם דאם

מלת גם לו מקרין אחד ובכהן יברכך,

דברי מקור ע״פ דבריו וביסס יברכך״.

)סי׳ מינץ מהר״ם משו״ת דהוא הרמ״א

חילוקא. כהך בהדיא איתא ושם י״ב(.

יברכך״. גם להקרותו צריך אחד דבכהן

ם הכהנים , חילי כך מת בר .64 י

ת בו א

כהן שנא דמאי בכנה״ג בהגב״י ע״ז ׳ והק

ברב ובאמת כהנים. הרבה או אחד

שכך העיד ב׳( סי׳ או״ח )ח״ג פעלים

שקם עד דנא, מקדמת בבל מנהג היה

הדביר בפתח וע׳ הסוד. ע״פ אותו ושינה

הסוד ע״פ שגם קכ״ח( סי׳ בקו״א )ח״ב

יברכך, יתחילו שהכהנים דמי שפיר

דבר. עמא שכן והעיד

לשון שמפשטות כתב שם ובב״י

( ׳ ג הל׳ י״ד פרק תפילה ׳ )בהל הרמב״ם

ומתחילין וכו׳ פניהם ״מחזירין שכתב

מילת מתחילין שהם משמע יברכך״,

הראשונה שבמילה בזה, והטעם יברכך.

מקום שהיה ואע״פ לטעות. יבואו לא

בכל מ״מ הרמב״ם, בדברי אחרת לפרש

נוהגין ומצרים ישראל ארץ מלכות

יברכך, תיבת מתחילין שהכהנים

הרמב״ם, כדעת כן נוהגים שהם ואומרים

כפשוטו הר״מ דברי מפרשים שהם ׳ ונר

שם(. שהביא במקור שם בכס״מ )וע׳

עי״ש.

למה הדברים, פשר על לעמוד יש ועפ״ז

כהנים ברכת בשעת טלית ע״י הבנים ראש כיסויהגו שם: ם נ ת רבי שע ש את מכסה שהאב הכהנים ברכת שב דיו רא ל י

ת טלי .65 ב

כפיו את ישא האם כהן ש״ץ ולא הגה כפיו. את ישא לא אחרים כהנים שם יש אם כהן הש״ץ אם כ: סעיף

לעלות. צריך לו אמרו אס אבל לעלות לו יאמרו

אבות קכח סימץ מגן קו

ת המנהג ש שאם מר״ן כדע כהנים י

ר קו מ

הש״ץ שבזה יחיד כהן בין חילוק יש

יש אם לבין ראשונה תיבה גם מקריא

מילת מתחילין הם שבזה כהנים הרבה

הקשה שכבר וכפי מעצמם, יברכך

כהנים, שבכמה לבאר יש ואולי בכנה״ג.

במילה לטעות למיחש ליכא בודאי

בכהן אבל אהדדי, דמדכרי הראשונה,

משו״ה לטעות, למיחש איכא דטפי יחיד

ואף הראשונה, במילה אפילו מקרין

מנהג ולפי לטעות. כ״כ חשש בה שאין

אין יברכך שתיבת שסובר דהר״מ י״ל זה

וכמו רבים. בכהנים דוקא מיירי מקרין,

רבים. בלשון פניהם, ״ומחזירין״ שכתב

וצ״ע.

שם בכתר העתיק כן רבים. נהגו כן .65

הטעם שפירשו ויש (.350 דף )ח״ג טוב

ונראה בכהנים. הבנים יסתכלו שלא כדי

לבנים, שנותנים כברכה כן שנהגו עוד

ברכת בשעת עליהם ידיהם פורשים לכן

)וכעי״ז עליהם. הברכה שתחול הכהנים,

שהיא משום שהוא שם בכתש״ט פירש

המהרש״ל לדברי והארוני רצון(. עת

חילוקי שרשם ב״ק( )סוף ביש״ש

ש״ץ אחרים א לא ה ש פיו את י .66כ

ת בו א

כתב מב ובאות לא״י בבל בין המנהגים

לישראל הכהנים שיברכו אוסרין ״ב״ב

כהנים מברכין א״י בני פרוע. וראשם

פרוע״. וראשם לישראל

הבנים יפנו שלא להזהיר יש ׳ לכאו אמנם

בפוסקים שנפסק כפי לכהנים, עורפם

י״ל ואולי לכהנים עורף להפנות שאסור

כדי אך הוא כן שעושים שמה שכיון

לא אליו, ונטפלים לאביהם, סמוך להיות

בהערות ועי׳ וצ״ע. עורף להפנות מיקרי

כן נהגו שלא שליט״א עמאר הגר״א

שלא לתינוקות מלמדים רק כלל במקומו

הכהנים. בידי יסתכלו

שאין בשעה גם כן נוהגים שיש ובמה

ברכת פסוקי לבדו קורא והש״ץ כהנים,

רי״ג( )דף השולחן זה בספר עי׳ כהנים.

במקומו. נהגו שכן

כ״כ מר״ן, כדעת הפשוט המנהג כן .66

ואין המנהג, נתפשט שכן מנוחה בבית

)טולדינו( בקיצשו״ע וכ״כ לשנות.

קי״ז( )ס״ק בכה״ח וכ״כ קי״ח( )עמוד

הובא כהפר״ח ודלא א״י, מנהג שכן

אר״י ובלוח ס״ד(. )ס״ק בשעה״צ

אבותהלכה מנהגימגן

רם בקול הש״ץ ע״י הפסוקים קריאתם שם: הגי ח נו שלי ה ר ש בו א צי ת מקרי קול כהנים ברכ ה, רם ב בנגינ ו

כן ם הכהנים ו ה. העם את מברכי מ א בנעי אלו ול ם כ מרי או שש הפסוקים ח ה או בל מרוצ .67 ב

כהנים ברכת פסוקי מקריא שהחזן בשעה פסוקים אמירתכונו ישתקו אלא פסוק שום לומר אין שמברכין בעת כו: סעיף הגה לברכה. וי

ס, הרבה מאריכין שהכהניס עכשיו מקוס ומכל לומר ג״כ נהגו בניגונילאמרס. שלא טוב יותר אך ברכו, לענין נ״ז סימן לעיל שנתבאר וכמו פסוקיס

ם הגי מר נו ם לו קי חזן בשעה פסו ה א ש מנגן מקרי ת, ו תיבו אין68ה ה ו בזם שו עבד מ כין ״ בר מ תו ש אינו או ״, ו אזין אין מ ם ד מרי ם או הפסוקי

ק מ

אצל בא״י שהמנהג כתב להגרימ״ט

בדבריו והעיר כהפר״ח, הספרדים

וכ״כ כ״א(. )ס׳ ח״ה עבדי בישכיל

עם. בנתיבי

במאירי איתא וכן הפשוט, המנהג כן .67

״וש״ץ אמן(: וסדר ד״ה לט. )דף בסוטה

ש״ץ ר״ל במילה, מילה אותם מקרא

יברכך עונים והם רם בקול יברכך אומר

וכו׳״. ה׳ וכן גדולה, ובנעימה רם בקול

הל׳ י׳ )פרק שלמה הליכות בספר ועי׳

על תמה אויערבאך שהגרש״ז טו׳(

שצריך דמה בלחש, לאומרו הנוהגים

״אמור מהפסוק נדרש כהנים לקרא

רם. בקול חז״ל ודרשו להם״,

הוזכר וכבר הפשוט, המנהג כך .68

)דף סוטה ׳ במס בראשונים זה מנהג

׳ ע הפסוקים, רשימת ובענין לח:(

שכתב (101 )דף ויטרי במחזור

כורעים הציבור את לברך כשמתחיל

מקראות ומבליעין ברכיהם על הציבור

ר קו ת מ ו ב א

בלחש זאת שאומרים )ר״ל בקולו. הללו

קול אלא בביהכנ״ס ישמע שלא ממש

רשימת שם והעתיק הכהנים(, או הש״ץ

שמבואר ואע״פ שאומרים. הפסוקים כל

לאמרם שלא יותר שטוב ורמ״א בשו״ע

והמג״א כ״ה( )ס״ק הט״ז כתבו כבר

שהש״ץ בשעה שאומרם ל״ט( )ס״ק

מפורש וכן בה. לן ולית התיבות מקריא

שמבליעין ויטרי המחזור בלשון

הש״ץ(. בקול בקולו)היינו הפסוקים

רשימת אעתיק המעיינים ולתועלת

ויטרי במחזור כמובא במלואו הפסוקים

כשהוא וז״ל: קדם. מימי נהגו ושכן

׳ ה ״יברכך אומרים הם יברכך: אומר

אדוננו ׳ ה ה׳: וארץ. שמים עושה מציון

וישמרך: הארץ. בכל שמך אדיר מה

אלקים יאר: בך. חסיתי כי אל שמרני

ה׳: סלה. אתנו פניו יאר ויברכנו יחננו

ורב אפים ארך וחנון רחום אל ׳ ה ה׳

יחיד כי וחנני אלי פנה פניו: ואמת. חסד

אבותקכח סימץמגן

ם, שהכהנים בשעה חזן בשעה רק מברכי ה ה מנגן. ש את בהערה וראת מ שי ם. ר קי הפסו

א מ תי סו ש ניו ב א האם עי ש ת י פיו א כ

כן ל: סעיף היינו בעירו דש היה ואם כפיו, את ישא לא מעיניו באחד סומא ו דתו בו שיש הכל ומכירים בו רגילים שהם אפילו כפיו ישא מום, או ו

עיניו. בשתי סומא הוא

ת המנהג לו מר״ן כדע פי א תי סומא ש ש ניו ב א עי ש פיו, את נו אם כם .69 העיר בני בו רגילי

הן ק כ א האם - רוו ש ת י פיו א כ

א הגה כפיו. את נושא פנוי שהוא אע״פ כהן מד: סעיף כפיו, נושא לאינו וי" בשמחה. להיות לו יש והמברך שמחה, בלא שרוי אשה בלא להשרוי

בילו. מוחין אין כפיו לישא שלא הרוצה ומ״מ נשוי שאינו אע״פ כפיו שנושא ונהגו

ט המנהג שו חור הפ ק שב א אינו רוו ש פיו, את נו שרוי כ ה אשה בלא שם נמצא ואם שמחה. בלא שרוי ם במקו חורי ם שב אי ש כפיהם את נוא ה״כ יצ ת מבי שע ת ב הו שלא כדי כהנים ברכ שבו ח א י הו סול ש .70פ

ר קו ת מ ו ב א ק

עיני את נשאתי אליך אליך: אני. ועני

כעיני הנה ויחנך: בשמים. היושבי

אל שפחה כעיני אדוניהם יד אל עבדים

עד אלוהנו ה׳ אל עינינו כן גברתה יד

׳ ה מאת ברכה ישא ישא: אמן. שיחננו

לך חננו ׳ ה ה׳: ישעו. מאלוהי וצדקה

ישועתנו אף לבקרים זרועם היה קוינו

ממני פניך תסתר אל ה׳ פניו: צרה. בעת

נפשי ׳ ה אליך אליך: אני. ואביון עני כי

לדוד קרן אצמיח שם וישם: אשא.

הגדולה ה׳ לך לך: למשיחי. נר ערכתי

שלום: וההוד. והנצח והתפארת והגבורה

׳ ה אמר ולקרוב לרחוק שלום שלום

ונהגו המח״ו. עכ״ל אמן. ורפאתיו.

בני על שמי את ושמו לומר וישם בפסוק

הפסוק במקום אברכם ואני ישראל

במח״ו. המובא

נוהג בספר שהעיד וכמו המנהג כן .69

הויאמר בעל בשם קמ״ה( )עמוד בחכמה

משיטת ולאפוקי המנהג. שכן יצחק

דסומא שם, בב״י המובא ירוחם רבינו

המצוות. מכל דפטור כפיו את נושא אינו

)סי׳ בתשובות הרדב״ז שביאר מה וכפי

המחזיק בזה שדן במה וע׳ של״ט(.

האומרים דברי ודחה ׳( ח )אות ברכה

מר״ן. כדברי וקיי״ל דפטור.

)דף )טולידנו( בקיצשו״ע העיד כן .70

נושא פנוי שהוא אע״פ ״כהן וז״ל: ( ׳ קכ

יום בכל כפים נשיאת שרוייס שאז משוס ביו״ט, אלא כפיס נושאיס שאין אלו מלינות בכל נהגו הגה שם:

ט, בשמחת השנה בשבתות אפ' ימיס בשאר משא״כ יברך, הוא לב וטוב יו״ מלאכתס. ביטול ועל מחייתס על בהרהוריס שטרוליס

הגו ת נ עלו כן ל דו ם בכל ל חו״ל גם יו .71 ב

קט אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו מ

את נושא שאינו נוהגים ואנו כפיו. את

ח״א ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ כפיו״.

חו״ל בין לחלק שאין והוסיף )שם(.

רק ולא יום בכל כפיהם שנושאין לא״י

בעי דלא דנוהגים ולומר טובים, בימים

במרוקו גם שהרי כהנים. לברכת שמחה

יום, בכל כפים את לישא היה המנהג

ובב״י כפיו. את נשא לא פנוי ואעפ״כ

בעי דלא הוכיח הבית בבדק קכ״ח( )סי׳

שלא שקטן ממה כהנים לברכת שמחה

ואפ״ה נשוי אינו ודאי שערות שתי הביא

בפנ״ע ואפילו אחרים, עם כפיו את נושא

ע״כ. לדוכן. שיעלה לומר פנים יש

אינו רווק כהן שכל דנהגינן לדידן ולפי״ז

הדבר כ״ש גדול, הוא ואפילו כפיו, נושא

דהקטן חילק שם משה בדרכי אכן בקטן.

כפיו, את שנושא ל״ד( )בסעיף שאמרו

מצטער כשאינו הוא, בעלמא באקראי

אין עדיין כי אשה, לו היות מניעת בסיבת

על הרמ״א הגיה לא ולכן לכך. צורך לו

העתיק וכן ל״ד(. )בסעי׳ השו״ע דברי

אע״פ קטן, דין )טולידנו( בקיצשו״ע

ישא לא רווק שכהן המנהג שהעתיק

ת בו א

שלנשיאת תופסים אנו דאם ועוד כפיו.

שייך שלא בקטן הרי שמחה, צריך כפים

שמחה״, בלא שרוי אשה בלא ״השרוי בו

וע״ע כפיו. את לישא ויכול חסרון בו אין

ח׳( אות ח׳ )פרק ח״ב אורל״צ בשו״ת

אינו לכו״ע בעצבות שנמצא שבחור

כפיו. את נושא

( נ׳ ׳ ומגן)סי שמ״ש בשו״ת העיד כן .71

וכן יום, בכל עולים בחו״ל שגם וז״ל:

יש אך עכ״ל. במרוקו אצלנו המנהג

שנהגו הספרדים אצל רבות קהילות

אליעזר ציץ ובשו״ת בזה. שונים מנהגים

ספרד מבני רבים על הביא ו׳( )סי׳ ח״ז

ובשו״ת יום. בכל כפים לישא שנהגו

מנהג הביא ( ע׳ ׳ )סי לחיד״א אומץ יוסף

שבת, בכל כפים לישא מקומות כמה

שכן י״ג( ח״ג)סי׳ אמת זרע בשו״ת וכ״כ

מנהג וכן ובאמשטרדם. באיטליה נהגו

שרק השולחן, זה בספר כמש״כ יר ׳ אלג

בספר וע׳ כפים. נושאים בשבת במוסף

שנהגו ב׳( אות כ׳ )מערכת תברכו כה

בו שיש ביום רק בר״כ לברך באיזמיר

ופשטיה. נהרא ונהרא קריה״ת.

אבותקכט סימץ

כפים נושאים תפילות באיזה - קכט סימן

ציבור תענית של במנחה כפים נשיאת נעילה בו שיש ביום ובנעילה ומוסף, בשחרית אלא כפים נשיאת אין א: סעיף

אותה שכרות דשכיחא משום במנחה לא אבל הכפורים, ביום כמו אבל ימים. שאר מנחת אטו תענית של במנחה וגזרו שכור, הכהן יהא שמא שעה

דומה היא לשקעה״ח, סמוך מנחה ותפלת הואיל נעילה, בו שאין בתעניתכפים. נשיאת בה יש הלכך ימים שאר של במנחה מתחלפת ואינה נעילה לתפילת

הגו ם שלא נ אי ש ם נו ת. של במנחה גם כפי מפני והטעם תענימין קדי מ תפלל ש ה עוד ל ם, מב כ יו א״ ת הוי ו תפיל ה״כ מנחה כ אין די ד

אין ש ם בה נו ם כפי שו תי מ א חלף ד מי ם. שאר של מנחה תפלת עם ל מי ימו כ ם לא כן ו מרי קינו אז או ש .72אלו תבו וי כן שכ מנחה במקרה גם של

ת של חר, תעני או ם אין מ אי ש ם, נו אין כפי חלק. ד ״ז ל פ ל א ה״ה ו דלם מרי קינו, אז או ה אלו ש ה דנע ם ז אינו כיו אוי ש ת ר א שי ם לנ .73 כפי

החמה שקיעת לאחר כפים נשיאתש שם: הגו י ה שנ שך בנעיל מ ה עד שנ ם הליל אי ש ם שנו •74 כפי

ר קו ת מ ו ב א ק

בשו״ת וכ״כ הפשוט. המנהג כך .72

לדוד ובשושנים פ״ז( ׳ )סי דוד חנה קרית

)צומות העם בנהגו וכ״כ ס״ד(. )ח״ב

בשום נהגו לא וז״ל: ( ׳ ב אות ותעניות

היו כי במנחה, כפים לשאת תענית

כתפלת והוי מבע״י להתפלל מקדימין

אומרים לא וגם . וכו׳ יה״כ של מנחה

דרק קכ״ז( )בסי׳ המבואר לפי אלוקינו

אומרים כפים לישא מדינא הראוי בזמן

ע״כ. אלוקינו

אם ״וגם )שם(, העם בנהגו כ״כ .73

אמרו לא מאוחר, מנחה התפללו במקרה

דאין אלוקינו, אמירת ולא נ״כ לא

שליט״א מאמן הגר״י וכ״ה לחלק״.

הספר(. )בסוף

ע״פ כנסיות בתי בכמה נהגו כן .74

רבי הגאון כ״כ שלהם. הרבנים הוראת

פרחי בספר זצ״ל מונסוניגו ידידיה

מה וז״ל: ( א׳ אות )תפלה שושנים

הגדולה, בבהכ״ן בקהילתי שהנהגתי

הלילה, עד נעילה תפילת את לאחר

עיין אשכנז, בערי קודש בהררי יסודתו

הלכה מנהגימגן

אפים נפילת דיני - קלא סימן

הוידוי באמירת הש״ץ הנהגתאפים. לנפילת תפלה בין לדבר אין א: סעיף

ש מר י דוי נוסח את לו ש, הוי ח בין הקהל בין בל ש״ץ ו .75 ה

הקהל ע״י ויעבור פסוק אמירתאין ויקרא״, פניו על ה׳ ״ויעבור רם בקול הקהל וכל הש״ץ אומר שם: צריך ו

אלא רם בקול דוקא לאומרה טעם יש הסוד ע״פ ואדרבה בלחש, לאומרותר קולו מגביה שהש״ץ .7העם« משאר יו

ר קו מ

)סי׳ בתשובה זיע״א יעב״ץ הרב להגאון

טולידנו הגר״ב נהג וכן עכ״ל. נ״א(

תלוי זה ודבר שלו. הכנסת בבית זצ״ל,

רבותיהם, שנהגו כפי ומקום מקום בכל

שליט״א עמאר הגר״א בהערת עי׳

לעבור לא הקפידו אביו כנסת שבבית

השקיעה.

סי׳ ח׳ )פרק ח״ב אול״צ בשו״ת והנה

עד בלילה כפים לישא דאפשר כתב י״ג(

יוסי ר׳ דלדעת השקיעה, לאחר דקות י״ג

הובא המהרי״ל דדעת ועוד יום. הוי

כפים לישא דאפשר תרכ״ג( )סי׳ בדרכ״מ

לענין רק הדברים והעתקתי הלילה. עד

במנחה ולא הקילו בזה דדוקא נעילה,

כפים. נושאים היו לא שבלא״ה בעלמא

משפחתיות בשמחות נוהגים שיש וראיתי

הנוכחים כל את מברכים שהכהנים

ידיהם את ופורסים כהנים״, ב״ברכת

התפילה, של הכהנים כברכת ממש

ת בו א

כן. נוהגים בלילה וגם ג״פ, ע״ז וחוזרים

שביאר דזר( ד״ה קכ״ח ׳ )סי בביה״ל ועי׳

בלא גם נשיא״כ שייך דמדאורייתא

מבואר בלילה נשיא״כ ובענין תפילה.

להקל מקום דיש תרכ״ג( )סי׳ מהדרכ״מ

להם. והנח בזה,

הרמ״ע ובשו״ת הפשוט, המנהג כך .75

כתב ג׳( שאלה קב׳ )סימן מפאנו

צריך כולם בעד המתודה שהש״ץ

פסקי אוצר ובספר לרבים. קולו להשמיע

הרמ״ע שדברי כתב קלא( )דף הסידור

מוציא כשהש״ץ רק שייכים מפאנו

הביאו וכן כיה״כ. שלו בודוי הרבים

׳ בהל דוקא מפאנו הרמ״ע דברי הפוסקים

העולם מנהג שע״כ שם והסיק יוה״כ.

לדברי חוששים ולא בלחש, הוידוי לומר

מפאנו. הרמ״ע

כהקהילות ודלא הפשוט, המנהג כן .76

ויסוד בלחש, ויעבור לומר הנוהגים

אבותקלא סימץ

היד זרוע על אפים נפילתשמאל. צד על להטות נהגו פניו על כשנופל שם:

שט כבר תפ ם שלא המנהג נ פלי ם על נו ה אפי הטיי ם אלא ב בי ש יום מרי או ת ו פיל ם, נ ל דאם אפי פו א פניו י מר ול א מור י מז ה ה ש בכוונ י

מי מערב בכל הקדום המנהג אך סכנה. בו ל היה הפני פו פניהם על ליש .77 ממ

ר קו מ

)פרק ר״ה ׳ במס הרא״ש מדברי מנהגם

לאומרם נהוג וכן וז״ל: ( ה׳ סימן קמא

ויעבור אומר שהחזן ישראל, גלות בכל

ה ה מתחילין והקהל ויקרא, פניו על ה

הבית מזה ולמד ע״כ. וחנון. רחום אל

)דף ציבור בשלמי וכ״כ שמא( )סי׳ דוד

רם, בקול ויעבור אומר החזן שרק קמט(,

אומר״. ״והחזן הרא״ש כ דהא

ד״ה ג׳ סי׳ )ח״ג פעלים רב בשו״ת אך

אלא כן אינו המנהג שעתה כתב אמנם(

ויעבור, החזן עם אומרים הקהל גם

דברי וע״פ סוד ע״פ הדברים והסביר

ראיה הביא וכן בהדיא, הכוונות השער

ע״פ שגם והוסיף גופא. ז״ל מהאר״י

מאמירת הציבור למנוע טעם אין הפשט

לש״ץ יש שייכות דמה ׳. הנז תיבות חמש

ודברי מהציבור. טפי אלו תיבות בחמש

שכך אלא איתמר, לעיכובא לאו הרא״ש

תיבות אמירת על להקפיד שאין נהגו

ומבואר דבריו. תורף ע״כ לאומרם. אלו

וע״פ פז, אדני על מבוסס שמנהגנו

הש״ץ בין לחלק טעם שאין הסברא

שמקפידים מה דלפי עוד ונראה לציבור.

מהעם יותר קצת קולו מגביה שהש״ץ

מדות הי״ג לומר מתי כולם שידעו כדי

ת בו א

כפשוטו. הרא״ש דברי שפיר אתי ביחד,

ודו״ק.

המערב בכל הפשוט המנהג כן .77

טנג׳יר, פאס, זקני העידו וכן הפנימי,

היה ומתמיד מאז שהמנהג ומראככש,

׳ דגמ כדינא ממש אפיים על ליפול

שליט״א מאמן הגר״י וכ״ה והשו״ע.

בעיר נוהגים היו שכן הספר( )בסוף

היה וכן העיר. של הגדולים הת״ח צפרו,

להטות הספרדים בקרב הקדום המנהג

בספרו החיד״א כתב וכן שמאל, יד על

שיפול תס״ג( אות י״ט )סי׳ גודל קשר

החיד״א מנהגי ובספר שמאל. על פניו

הקציר לקט ספר מכת״י הביא פ״א( )דף

על נופל שהיה גופיה החיד״א על שהעיד

בהיותי אברהם הכותב ואני וז״ל: פניו,

להרב ראיתי התקס״ד שנת בליוורנו

צד על מטה שהיה הי״ו חיד״א המופלא

בין בשחרית בין אפים( )בנפילת שמאל

דיני ובקיצוש״ע)טולידנו( ע״כ. במנחה(.

על שנופלים בסתמא כתב אפים נפילת

דברי הביא ולא שמאל, יד על אפים

)וכידוע נופלים. לא שבימינו הכה״ח

בכה״ח וכ״כ הכה״ח(. דברי להביא דרכו

בפשיטות י״ד(, אות ט״ז )סי׳ ׳י פלאג

אבותהלכה מנהגימגן

ציבור בשלמי וכ״כ אפים. על שנופלים

)סי׳ חס״ל ז״ל, האר״י בשם )שנ״ח(

ועוד. י״ז(, )סי׳ אהרן מנחת קלא(,

מדורי הספרדים כל שמנהג ומשמע

שום בלי אפים על ליפול היה דורות

)דף השולחן זה בספר העיד וכן חילוק,

ועוד, תקפ״ז( )דף כהונה ובגאולי ד׳(,

שהיה שמעתי וכן בתוניס. המנהג שכן

זקנים יש היום ועד בחלב, המנהג

בבית וכ״כ פניהם. על ליפול שממשיכים

דוד ויאמר הפסוק )רק ד׳( )נפ״א עובד

יאמר(. לא

על נופלים שלא שהעיר שהראשון ונראה

ראשונה )שנה חי איש הבן הוא אפים

פה והנה וז״ל: י״ג( את תשא כי פרשת

להשים נוהגים אין יע״א בגדד עירנו

הן גדול אדם הן - כלל זרועם על פניהם

שום אין וגם פשוט, הן חכם הן קטן,

, ה קידוש על נפשו למסור מוכן אחד

אומרים רק אלא אחרת, כוונה ולא

שיראים ומה בלחש. הזה מזמור

חוששים כי הוא הרבה, בה ומפחדים

החסיד הרה״ג לידידנו וכתבתי לזוה״ק.

קהל מנהג להודיעני נר״ו מני מהר״א

ת״ו בירושלים תכב״ץ אל בבית חסידים

לי, וכתב זרועם, על פניהם מניחים אם

משנים ואין זרועם על פניהם מניחים אין

לפי טעם שנותנים ויש התפלה. משאר

על אפשר ולא ארוכות, נפ״א דכוונות

שבידים. בסידור להביט ומוכרחים פה,

עצמה היא הזרוע על הראש דהטיית וי״ל

הדין במקום הנפש ירידת על מורה

כדי הקליפות לעמקי נפשו להוריד ולכוין

להוריד מתפחדים דאנחנו ומאחר לברר,

לנו למה א״כ הקליפות למקום הנפש

זה דבר על להורות שמאל צד על להטות

ובודאי נר״ו. דבריו כאן עד הירידה. של

ישים שלא עצמו ימנע אדם שכל דטוב

שינוי שום יעשה ולא זרועו על פניו

ח״א ללב היפה הביא ועוד עכ״ל. כלל.

ומצוה הנגיד בשם ב׳( ס״ק קל״א )סי׳

שבשיירי שו״ר הסוד. ע״פ לזה טעם עוד

ליפול לא י״א הביא קל״א( )סי׳ כנה״ג

דמה ומתברר עולה זה ומכל פניו. על

אלא הדין מצד אינו המנהג דשינו

דכיון לבאר ויש נמנעו. סכנה מחשש

לא רשאים משו״ה רשות דנפ״א דקי״ל

כיון תטוש, ואל משום בזה ואין להטות,

כולו שכל בדבר מסכנה מניעה דהוי

אליהו מהג״ר ששמעתי ויצויין רשות.

זצ״ל הגאון שאביו שליט״א שאול אבא

כשכיון השמאל, על להטות לפעמים נהג

נתכוין לא ובודאי נפשו. את למסור

ענינים שזה דכמובן כן, לאחרים להורות

דרגה. לבעלי

על נופלים אשר הקהילות מנהג ובאמת

וי״ל צ״ב. לסכנה חששו ולא פניהם

דאין פסק ח׳( )סעיף בשו״ע דהנה הטעם

פניו על ליפול רשאי חשוב אדם

בטוח הוא אא״כ הציבור על כשמתפלל

וביאר ע״כ. נון בן כיהושע שיענה

אפים שנפילת ל״ז( )ס״ק ברורה במשנה

וכיסוי הראש הטיית רק שהוא שלנו

דבריו וכדביאר שרי. בודאי בעלמא פנים

באשר ומ״מ הסימן. בריש בביה״ל

אפים על נופלים לא שאנו למהנהגנו

להא, איכא רבתא דטעמא נראה כלל,

אפים כנפילת זה את נחשיב אם דממ״נ

שהבאנו הבא״ח מדברי )וכדמשמע ממש

הקליפות( לעמקי נפשו מוריד שהר״ז

אבותקלא סימץ

מצוה בר שעושים ביום אפים נפילת בבית ולא החתן בבית ולא האבל בבית לא פניהם על ליפול שלא נהגו ד: סעיף

חתן. שם כשיש ולא מילה, ביום הכנסת

ם ם ביו שי ער שעו ה בר לנ ם אין מצו מרי חנון. או לו ת פי א ם אינו אם ו יוה הבר ש, מצו מ ם לא מ מרי חנון או .78 ת

בו אומרים שלא ארוכה תקופה לאחר ששי ביום אפים נפילתתחנון

ולא באב בט׳ ולא ניסן חודש בכל פניהם על ליפול שלא פשוט ומנהג ז: סעיףת יו״כ בין מתחלת )ולא לסוכו

ר קו מ

ממש, נפ״א אינ״ז ואם מסוכן, זה הרי

הטייה ע״י בעלמא זכר לעשות חשו לא

ודו״ק. בלבד.

הפסוק שאומרים עובד בית בסידור וע׳

נא נפלה מאד לי צד גד, אל דוד ויאמר

אל אדם וביד רחמיו רבים כי ה׳ ביד

האר״י גורי בשם הביא ואולם אפולה.

החדש. בתפלת הביא וכן לאומרו. שלא

סכנה יש זה בפסוק דרק דקסבר ואפשר

העתיק לכן אפים, נפילת בשאר ולא

לעשות אפשר נפ״א דשאר עובד הבית

וצ״ע. הטייה. בה

מים בשו״ת וכ״כ הפשוט. המנהג כן .78

הרבה אצל המנהג וכך כ״ב(. )סי׳ חיים

נהר בספר שהביא וכפי ספרד, קהלות

הבר חתן כי והטעם ו׳(. )דף מצרים

כחתן כדכתיב ממש לחתן דומה מצוה

וכך פאר. נקראים ותפילין פאר, יכהן

שכך כ״ז( )סי׳ ח״א יבי״א בשו״ת מובא

שהפליג מה פי ועל ומצרים. א״י מנהג

מצוה. לבר נער הכנסת במעלת הזוהר

שבועות(. אחר על היון ר״ח

ת בו א

שמכניסים ביום גם להקל שכתבנו ומה

בן היותו יום שאינו ואף למצוות הנער

ביום במק״א שנתבאר מה ע״פ הוא י״ג,

מנהגינו לפי מצוה הבר מועד קביעת

עשרה. השלוש ביום דוקא תלוי שאינו

לא לעיל שהבאנו המקורות כל וכן

שעושים ליום שנולד יום בין חילקו

האריך שכן ושו״ר מצוה. הבר מסיבת

להוכיח י״ב( סי׳ )ח״ג המים במקוה

קפדי שלא המערב, פוסקי כמה מסתימת

ממש מצוה בר בו שנעשה ביום דוקא

הבר עושים שהיו מכאנס שבעיר )ובפרט

והוסיף שנים(. י״ג גיל לפני הרבה מצוה

אדם על דמצוה כיון למנהג, טעם

בר נעשה שבנו ביום סעודה לעשות

ודלא עיי״ש. כחתן. הו״ל מצוה,

הדברים שתלה קל״א( ׳ )סי עם כהנתיבי

אמנם מצוה. בר שנעשה ביום דוקא

תפילין מניחים היו שלא טטואן למנהג

)עי׳ ממש עשרה השלש ליום קרוב עד

המתינו לא רבים שבמקומות לז סי׳ לעיל

הלכה מנהגימגן

ת פו קו ת ם שלא וב מרי חנון או מן ת שך, לז מו ש מ חוד סן כ ף ני סו שרי, ו תפל אם ם נו שון היו א אוי הר מר הר חנון לו ם ת שי ביו חנון, בו א״א ש ת

ד בו כ .79 שבת ל

אפים נפילת אומרים שאין ימיםם מרי או אין עלינו ברך מר םלו לי חי ת מ בו ש ם שוןיו ח ב בז׳ ם שג בו ת כ ש ש ם:י ש

חנון ט המנהג אך .80 ת שו מר הפ חנון לו ם גם ת ה. ביו ז

ם אין מרי חנון או ש מתחילת ת ג׳ עד סיון חוד סיון י א .81 ב ״ ד׳ שעד וי ים לא סיון מרי חנון או ד׳ ת .82בכלל וי

ר קו מ

ביום רק אפשר אז ממש(, י״ג גיל עד

אפים. על נופלים לא ממש מצווה הבר

משפטי בשו״ת בזה שפקפק מה וע׳

ובשו״ת י״א( )סי׳ תנינא או״ח עוזיאל

י״ז(. )סי חי״א צי״א

מכמה שמעתי וכן פשוט. המנהג כן .79

שמנהג עם נתיבי בספר וע׳ מרוקו. רבני

ימי בכל יעקב בית אמרו שלא ירושלים

ששי.

חנוכה אחרי אם המנהג איך לעיין ויש

תחנון שאומרים הראשונה הפעם נופל

ממושך זמן נקרא זה האם ששי, ביום

ביום תחנון לומר מתחילם לא שאח״כ

ברור מנהג בזה שלקבוע ומסתבר ששי.

ת בו א

הוא. שכיח דלא דמילתא שייך אינו

בש״ך כמש״כ מנהג קובעים לא ובכה״ג

ק״צ(. )סי׳ יו״ד

ונפילת )תחנון העם נהגו בספר כ״כ .80

(. ב׳ אפים

אומרים שלא והטעם ד׳( )אות שם .81

משום שבועות, שאחרי בימים תחנון

׳ וע שבעה. כל תשלומין לו יש דשבועות

תצ״ד(. )סי׳ בא״ר

הל׳ דאו״ח )לק״ד יצחק ויאמר .82

בחדש נפ״א שאין וז״ל: כ״ו( תפילה

שאנו כמו בכלל. וי״ד י״ד, יום עד סיון

ע״כ. שלנו. הכנסת בבית נוהגים

אבותקלב סימץמגןקטז

לציון ובא קדושת דיני - קלב סימן

רם בקול דפידרא קדושהאין שניס. ולא אומרה יחיל שבתרגום, ובקלושה הגה א: סעיף רס. בקול לאומרה ו

ש תבו י ם שכ הגי מר שנו ה לו ש א קדו סידר קול ד ת רם ב כדעם .83 המקובלי

התפלה לאחר קדישכו׳ הגה שם: אפי׳ עלינו, אחר יתום קליש ואומרים ו יאמר הכנסת בבית יתום אין ו

אין אס לאומרו יכול ואס אב לו שיש מי ואפילו ואס, אב לו שאין מי אותומקפילין. ואמו אביו

ם הגי מר נו ש חצי לו חרי קדי לינו א ח ע שב ת ל חרי ש ת מנחה ב ערבי .84ו

יום של השיר נופחבלבל. שחרית במקלש אומריס שהלויס השיר ואומריס הגה ב: סעיף

ש ם י מרי פני או שיר ל ם של ה ר יו שי היו ״ ם ש ם הלויי מרי כן על או הדום ״. ביו כו׳ ש ו ם וי מרי או ם ש היו ם ״ שון יו א ת ר שב ש ב מבלי קוד

כיר הז שיר ל היו ה ם ש מרי ם או כו׳ הלויי .85 ו

ר קו ת מ ו ב א

ויכול דסדרא קדושה לומר לציבור שער בשם י׳( )ס״ק שם בכה״ח ע׳ .83

לבדו. לאומרה היחיד לאומרה היה ז״ל האר״י דמנהג הכוונות

מזקנים ושמעתי הפשוט. המנהג כך .84 מדקדקיםל חושש היה אלו ,רם לקוב

עבור זה קדיש שתיקנו אותם שלימדו העם בנהגו וכתב .ש״עי .חשבל אומרהלשלם קדיש לקרוא יודעים שלא אנשים רם. בקול לאומרה שנהגו כ״א( )תפלה

זה דישק חצי נוקת ןכל מא,לש דיהא )סי׳ בשו״ע ביחיד, קדושה דין ובעיקר

טניםק יתומיםל ובפרט .הלהתפ אחרל לחוש וכתב מחלוקת, בזה הביא נ״ט(

.דישקה לכ ומרל יודעים אל ןשעדיי שהמנהג ציין וברמ״א בציבור. לאומרה

כ״ה(. אות )תפלה העם בנהגו כ״כ .85 משאש שלום מהג״ר ושמעתי להקל,

ושע״פ )לג:( תמיד ׳ ממס מש״כ ועי״ש להמתין צריך שלא קיי״ל, דהכי זצ״ל

הלכה מנהגימגן

אחר מזמור שאומרים בימים יום של והשיר יעקב בית אמירתם שם: ביו ם ו מרי או ר ש מו חר, מז ח כגון א רין בר״ קו כי ש שי, בר פ או נ

ת מו ם בצו מרי או מור ש מז חד ה מיו ם אין להם, ה מרי ת או קב בי ע יא שיר ול ם של ה .86 יו

האבל בבית לציון ובאהגו שם: א הפסוק לדלג נ ציון, וב ק ל הפסו אני ו ת ו א תי ז ת ברי בבי

ם אלא 87האבל, חילי ה מת ת ש״. מ״וא קדו

ר קו ת מ ו ב א

במזמור יתחיל כ״ה( מפאנו)סי׳ הרמ״ע

וכ״כ הלוים שהיו השיר להקדים מבלי

קל״ג(. )סי׳ או״ח הכנה״ג

נוסח ששי בימי לדלג שנהגו יש

השיר אחרי לאומרו שנהוג ״הושיענו״

צאבח מהגר״ד ושמעתי יום. של

על מדבר שהושיענו לזה, טעם שליט״א

בא המשיח שאין והיות המשיח, ביאת

אלו. פסוקים לדלג נהגו שישי בימי

פרחי בספר וכ״כ הפשוט. המנהג כך .86

״מנהגנו י״ד(: אות )תפלה שושנים

השיר במקום שחרית בתפלת שאומרים

, וכו הדוכן על אומרים הלויים שהיו

או המילה ביום וכגון אחרים. שירים

כלל דיומי השיר אומרים שאין וכו׳ חתן

פאס״ העירה פה נוהגים אנו וכן וכו׳.

כ״ו(. אות )תפלה העם בנהגו העתיק וכן

מצרים מנהג וכך הערים. רוב מנהג וכך

תפלה )הל׳ מצרים נהר בספר כדהביא

כסדר הכל האומרים על ולעג י״א(. אות

החדש. בתפלת איתא וכן חול. של

׳ )הל הרמב״ם דברי ע״פ הדברים ומקור

של שיר דוחה ר״ח של דשיר תמידין(

הביא ׳( ג ס״ק תרצ״ג ׳ ובברכ״י)סי שבת.

שלהי בירושלמי בהדיא מבואר שכן

דעת ושכן ע״ש. סוכה ושלהי שקלים

והירושלמי. הבבלי

המציאות אמנם הפשוט. המנהג כך .87

מתפללים היו לא הפעמים רוב כה שבין

האבל. בבית שחרית

אבותקלד סימץמגןקיח

התורה והגבהת רחום והוא פדר - קלד פימן

וחמישי בשני פליחות אמירת פדרהגין )הגה א: סעיף דחום. והוא ואומריס( וחמישי בשני בתחנוניס להרבות ונו

ם הנדפס הקדום המנהג סידורי מר ב שי מלך, אל תחלה לו ה, אנ מונ אהנו, מלך, אל א, מלך, אל תמ דוי, או״ מר, מה וי א הי נ צון, י ארך אל ר

ם, ר, אפי בו ע א וי הו ם, ו חו ד ר דו ה .88אליך ל הרב ת וב מו קו חול כיון מ שבם ת טרודי ם למלאכתם ללכ הגי ם נו מר שני ביו שי לו ה אנ בלבד אמונ

א ל הנו )ו ת( תמ עו ם מר ביו שי ו מי הנו ח ת תמ א בלבד מרעו ל שי )ו אנה( מונ .89 א

ש ת וי מו קו ם מ מרי או ת ש חו שני הסלי שי ב מי ח ת ו ם: כדע בלי קו מ דוי ה ות פיל ם, ונ שי אפי ה, אנ מונ הנו א כו׳ תמ ם ו מי סיי מ א ו הו ם בו .90רחוהרא ה. נהרא ונ טי ש פ ו

ר קו ת מ ו ב א

רכ״ו(. )דף בחכמה בנוהג העיד כן .88

ש״ר איש בבן מבואר וכן תשא כי ׳ פ חי)

בבגדד, הקדום המנהג היה שכן ( ה׳ אות

עובד, בית בסידור נדפס וכן שביטלו. עד

תוניס מנהג וכן ליוורנו. סידורי ועוד

ב׳ )כרך מצליח איש בשו״ת כמש״כ

בהדיא כן ומצאתי ׳(. כ דף המחבר שבחי

שכתב: בתו״ד רמ״ח( ׳ )סי ח״ב בתשב״ץ

מלכנו אבינו אומרים תשובה ימי ״ובי׳

פניהם״. על ונופלים רחום והוא ואח״כ

לשמו״ע הוידוי בין הפסק חשיב ולא

שכל א׳( ס״ק קל״א )סי׳ המג״א כמש״כ

לא בהדיא אחרים בדברים עוסק שאינו

זה. לענין הפסק חשיב

שכתב קנ״ז( )דף עובד בבית כ״ה .89

שני שביום התחנונים, לחלק נוהגין ״יש

חמישי וביום אמונה, אנשי אומרים

ומכנאס פאס מנהג וכן מרעות״. תמנהנו

דרך בספר כמש״כ צובה ארם מנהג וכן

לא ורבים אל. הבית בשם ( ׳ כ )דף אר״ץ

שם עובד בבית שסיים וכפי בזה, חילקו

וכן וחמישי. בשני שניהם לומר דהנכון

ר״י וכ״ה ע״כ. וסביבותיה בא״י נוהגים

נהגו. שכן הספר( )בסוף שליט״א מאמן

שיש )שם( בחכמה בנוהג כ״כ .90

בכה״ח וכמש״כ האריז״ל כסברת נוהגים

מ״ח בסימן וכ״כ א׳(. ס״ק קל״א )סי׳

( י )אות הקמח הלקט וכ״כ (. א )אות

הלכה מנהגימגן

ההגבהה בשעת הזרת אצבע עם הפ״ת כתב על להצביעמינו העומדים לעם ס״ת כתיבת פני מדאה ב: סעיף לפניו ומחזירו ולשמאלו, לי

ת ונשים אנשים כל על שמצוה ולאחריו, מר ולכרוע הכתב לדאו ולווגו׳. תמימה ה׳ תודת וגו׳ התודה וזאת

הגו ת ונ שע ע הס״ת הגבהת ב הצבי .91 באצבע ל

חול בימי שמיה בריך אמירת הש״ץ אומר אותו כשמוציאין אבל בתורה שקראו אחר כן לעשות ונהגו הגה שם:

ובמנחה. בשחרית גללו

ם לא מרי ך או ברי ה״ ״ מי מי ש חול, בי כן ה ש לא ו ש, ברא ט, חוד ״ יועד, חול מו ת חנוכה ה תעני ר, ו בו ת אם כי צי שב קר ב ש ,92בבו הגו וי שנ

ר קו ת מ ו ב א ק

ראוי וכן כן, שנוהגים כנסיות בתי שיש

דנתקן ועוד קודם, תדיר מצד לעשות

שכן ובפרט אמונה. אנשי אמירת לפני

מנהג וכן הקבלה. ע״פ לנהוג ראוי

ואחר״ז ונפ״א וידוי שאומרים מראכש

. וכו אמונה, אנשי

נדפס וחמישי בשני התחנונים ובסוף

שארית ה׳ חסדך, איה ה׳ הבקשות

שפקפק עובד בבית וע׳ אריאל. פליטת

המנהג אך אלו, בקשות אמירת על

לאומרם. הפשוט

בספר ומוזכר הפשוט. המנהג כך .91

ו׳(. אות ג׳ )סי׳ ׳י פלאג להר״ח החיים

וכמה ד״ה תבוא כי ׳ לועז)פ במעם וע״ע

מנהגים(.

סי׳ )בריש המג״א וכ״כ המנהג. כך .92

הארון פתיחת עם שבת דביום רפ״ב(

החיד״א פירש וכן שמיה. בריך אומרים

ויקהל, פר׳ הזוה״ק דברי אורות בניצוצי

ולא שמיה, בריך אמירת שייך שבשבת

)סוד ח״ג פעלים וברב ימים בשאר

אותו האומרים מנהג קיים ( ח׳ ׳ סי ישרים

)שנה בבא״ח וכ״כ חדש. ובראש בחול

אדם כל צריך וז״ל, ט״ו( תולדות שניה

בעת עלמא״ דמארי שמיה ״בריך לומר

בין - ההיכל מן תורה ספר הוצאת

הכיפורים. ביום בין ביו״ט בין בשבת,

גם אותו שיאמר כתוב אליהו ובכסא

״כתר״ אומרים בר״ח שגם מפני בר״ח

נוסח למימר מצי ולכן מוסף, בקדושת

משא״כ ואתרך״, כתרך ״בריך הנזכר

אך עכ״ל. לאומרו. טעם אין בחול

דברי פשטות על מבוססים דברינו כאמור

שנתקן החיד״א, שפירש וכפי הזוה״ק,

תקנו זה שמטעם ושמעתי בשבת. רק

במקום דהוא ביו״ט, רצון היהי לומר

אז בשבת יו״ט וכשחל שמיה. הבריך

היהי זה ואחרי שמיה, בריך לומר נהגו

רצון.

אבותקלד סימץמגן

ת גם שב מרו במנחה ב או .93ל

שמיה בדיך אמירת בעת להשתחוותם שם: ת מעט כורעי מיר א ך ב ה, ברי מי פ ש ע״ א .94סגור שהס״ת ו

לתיבה הפ״ת הולכת בעת פפוקים אמירת ירחס הוא הרחמיס אב כו׳ רוממו אומריס והקהל גללו, הש״ץ אומר הגה שם:

כו׳. עמוסיס עס ובשבת. ביו״ט נוהגיס וכן יתגלל. הכל על לומר וי״א ו

ת בעת ה ס״ת הולכ תיב ם ל מרי ה: כסדר או מו״ הז מ תנו עד ״רו ד ו בו כה. תור ם ל הי ם ,95הס״ת מגבי מרי או ם ו ת הפסוקי ה׳ עד תמימה ה׳ תור

ברך מו את י ם ע שלו כו תמים האל ,96 ב החוסים לכל הוא מגן עד דרת בו. תו שב ט וב ״ ם ויו סיפי פני מו חו ס״ת הגבהת ל מ ש ם י כו׳ השמי .97ו

ר קו ת מ ו ב א

שליט״א. מאמן מהגר״י שמעתי כן .93

ועוד ומראכש פאס מכנאס, מנהג אך

בשבת ורק במנחה, בשבת אמירתה לדלג

שמיה. בריך אומרים בשחרית

בבית וכתב הפשוט. המנהג כן .94

תשובת בשם קסא( )דף מנוחה

הס״ת מול להשתחוות דשרי המהריק״ש,

כדברי דלא בו, שהס״ת ההיכל ומול

אמת ובלדוד ג׳( )ס״ק בברכ״י החיד״א

והוסיף לאסור. שכתב ג׳( אות ד׳ )סי׳

שכבר גם ומה וז״ל, מנוחה בבית

להשתחוות, מקום בכל המנהג נתפשט

אינו אם המנהג, נתפשט שכבר וכיון

הס״ת. בכבוד כמזלזל מחזי משתחוה

ס״ד( קל״ד )סי׳ חיים בארץ וכתב עכ״ל.

כדי בהיכל, הס״ת פותחים דלכן

״וסגידנא אמירת בעת להשתחוות

סגור שהס״ת למנהגינו אמנם קמיה״.

דרשאי דהטעם נראה הוצאתו, בעת

מנוחה בבית שכתב מה ע״פ להשתחות,

כשהס״ת גם להשתחות שמותר שם

הזכיר חיים בארץ והנה סגור.

קמיה. וסגידנא אמירת בעת שמשתחווים

עמאר הגר״א בזה שהעיר מה וע׳

בהערות. שליט״א

שהוציאו לפני שמיה בדיך לומר ונהגו

׳ סי עם בנתיבי בזה ע׳ ההיכל. מן הס״ת

מנהג אבל טורקיה. מנהג שכן רפ״ב

שאומרים מקומות ועוד ת״ו ירושלים

מן הס״ת שמוציאים בשעה שמיה בריך

ס״ת״. מפקון ״כד הזוהר כלשון ההיכל

בבית כן ונדפס הפשוט המנהג כך .95

מנוחה. ובית עובד

קכ״ה( )דף טולידנו קיצוש״ע ע .96

תיבות ׳ מ אלו בכל שיש וכתב שכ״כ.

בהר. משה שהיה יום ׳ מ נגד

סופרים ׳ ממס ומקורו המנהג. כן .97

הכל על צריך ״ועוד יב( הל׳ יד )פרק

הלכה מנהגימגן

פגור בהיותו לבימה פ״ת הולכתכין שם: לי ר. הבימה עד מההיכל הס״ת מו כן סגו הג ו אר״י מנ ל. ה ״ זא תן ול או ת כ מו כין המקו לי מו ח הס״ת ש .98הבימה עד מההיכל פתו

פ״ת שני כשהוציאו תורה פפר הגבהתם שם: אי צי מו ש תר כ ם אחד תורה מספר יו הי שון מגבי א .99 בלבד הר

ר קו ת מ ו ב א

עיי״ש ע״כ. וכו׳ ויתרומם וישתבח יתגדל

לומר. שנהגו ממה שונות גירסאות כמה

ובטור גאון, ר״ע סידור באבודרהם, וע׳

בנהגו וע״ע הדברים. הביא גם )שם(

המנהג. שהעתיק העם

י׳( )ס״ק בכה״ח והעיד המנהג כך .98

שהביא כפי דלא ז״ל האר״י מנהג שכן

להקיף ירשלים מנהג י״ג( )בס״ק שם

החיד״א שכתב וכפי פתוח. הס״ת

וע׳ ׳(. ג אות ׳ ג )סי׳ אמת לדוד בספר

׳( ה אות כ״ד )סי׳ ח״ח עבדי בישכיל

משאירים להיכל, בהחזרתו שה״ה

תורה בספרי שייך כ״ז והנה פתוח.

שאפשר מעץ, בית בתוך הנמצאים

ספרי ברוב אבל הולכתן, בעת לפותחם

בגלילה, שהם מרוקו, יוצאי דבני תורה

מצד כן לנהוג שייך לא כה בין

המציאות.

המפקד בשער וע׳ המנהג. כן .99

הס״ת שני לסובב דיש א׳( )קריה״ת

י״ד( ׳ פ )ח״א האדמה בפרי אך פתוחים.

הוא. לצורך שלא שהשני העיר

אבותקלה סימץמגןכבק

התורה קריאת פדר - קלה פימן

וחמישי בשני עולים על להופיףאין מהם פוחתין אין שלשה, קורץ במנחה ובשבת וחמישי בשני א: סעיף ו

סיפין אין עליהם. מו בבהכ״נ חתניס ב׳ היו ואס הגה בנביא. מפטידין ו ונר׳ להוסיף. שמותר כיו״ט הוי לללילהו ל׳, לקרות להוסיף מותר ישראליס, והס

ט ברית בעלי לשני לה״ה כללקמן. הוא שלהס ליו״

הגו ם נ ש שביו ם שני שי חנכו נערי ת ת שנ מצו לין, ל פי ש או ת שני שיעלי ת, ב ם ברי א מהכהן מבקשי ת שיצ הבי עלו כדי כנסת מ .1«0 שניהם שי

ר קו ת מ ו ב א

)דף בחכמה בנוהג כ״כ המנהג. כן .100

למצות שנתחנכו נערים דבשני קמ״ד(

או ברית, בעלי שני יש אם או תפילין,

הכהן מוציאין ותפילין, ברית בעל שיש

לס״ת. המצוה בעלי ומעלין מבהכנ״ס

רפ״ב(. ׳ )סי חדשים השמים בספר וכ״כ

מר״ן כדעת בזה ונהגו העם. בנהגו וכ״כ

כלל. וחמישי בשני עולים להרבות דאין

דבשני המרדכי בשם שם כהרמ״א ודלא

עולים להוסיף מותר בביהכנ״ס חתנים

העיד הבית ובבדק דידהו. כיו״ט דהו״ל

בשביל ׳ וה ׳ בב להוסיף נוהגים אנו שאין

א״ר, ובפר״ח, בכנה״ג, וכ״כ חתנים.

לפי הוא שכן ג׳( )ס״ק ובכה״ח

האריז״ל.

שסומכים מה על המנהג. בעיקר והנה

ולא מביהכנ״ס, הכהן את להוציא

נר׳ וקדשתו. מצות לביטול חוששין

׳ מהגמ דהנה סימוכין, כמה להביא

שכהן דמה מתבאר נט.( )דף בגיטין

אלא וקדשתו, מדין הוא ראשון עולה

הדין מעיקר לצאת לו מותר שמכ״מ

תיקנו שחכמים אלא כבודו, על ולמחול

לאנצויי, אתי שלא שלום, דרכי משום

דן ׳( ט )סי׳ ובמהרי״ק ראשון. שיעלה

כדי לביהכנ״ס מעות המתנדב באחד

דשבת התורה בהתחלת ראשון שיקרא

ויוצא כבודו על מוחל והכהן בראשית,

דשפיר והשיב דמי, שפיר אי מביהכנ״ס,

לכוף גם מותר אלא בלבד זו ולא דמי

)ובפר״ח לביהכנ״ס ליכנס לא הכהן את

בביהכנ״ס הוא אם שאפי׳ הבין קל״ה ׳ סי

כבוד דמשום לצאת(, להכריחו מותר

רק דמותר כהמג״א התירו)ודלא התורה

׳ )סי חת״ס ובשו״ת להכנס(. ממנו למנוע

היה מהרי״ק שבנידון דמאחר ביאר כ״ד(

כך, נתקן מנהג ואותו קבוע, מנהג זה

כ״ה ובסימן לאנצויי. ליכא זו במחילה

ש ת וי מו קו הגו מ ת שנ העלו ם ד׳ ל ם עולי ש במקו שני או חתנים שני שעלי ת ב .101 ברי

וחמישי שני בימי קטן לעלותש שם: ת י מו קו הגו מ ת שנ עלו ע שלא קטן ל ״ג הגי ם לי ם לס״ת שני ביו

ר קו ת מ ו ב א

ק אבות הלכה מנהגי מגן

היאך הכהן, מחילת דין בעיקר עוד ביאר

דמאחר וביאר לאנצויי, איכא הא מהני

מקרה על תקנה לעשות לציבור שמוחל

דדין לאנצויי, דאתי חשש כאן אין ידוע,

וכמש״כ פרטי, לאדם היינו לאנצויי אתי

אבל ממנו, חשוב שהוא שיאמר רש״י

הציבור, בכלל תקנה דהוי בכה״ג

ואדרבה לצאת. לכהן מותר כך, ומקובל

דה״ה ונר׳ יצא. לא אם לאנצויי שייך

בעלי בביהכנ״ס נמצאים כאשר בנידוננו

שייך לא יעלו, שכולם שהמנהג שמחה

שייך יצא לא אם ואדרבה לאנצויי,

מנחת בשו״ת בזה שעמד שו״ר לאנצויי.

לרוגצו׳בר במכתב מ״א( )סי׳ ח״ב יצחק

להקל מקום יש בוודאי וחמישי דבשני

כתב וכן ע״ש. שלשתן. ישראלים דיקראו

׳ דבגמ (, ׳ כ ח״ג)סי׳ או״ח אג״מ בשו״ת

לקרוא חיוב אין וחמישי שבשני מבואר

השו״ע דעת משמע וכן ראשון. לכהן

שלא לומר גדול מקום יש ע״כ להלכה,

בשני לאנצויי דאתו החשש כלל שייך

הדין. מעיקר החמישי

״וראיתי שם, בחכמה בנוהג כ״כ .101

את מוסיף שמעלין אחת בביהכנ״ס

ואמר שלהם, להחכם ושאלתי הרביעי,

זה ומנהג אבותיהם״. מימי נוהגים כן לי,

׳ וע דידהו. יו״ט דהוי המרדכי, ע״פ הוא

דין בביאור ק״ע( )סי׳ חת״ס בשו״ת בזה

הוי דידהו כיו״ט דהוי הא מדוע זה,

הרמ״א גופא ביו״ט והרי לעלות, היתר

בזה וביאר עולים. להוסיף שאין פוסק

הוא ביו״ט עולים להוסיף דאסור דהא

לשבת, שוה יהיה דא״כ הר״ן ׳ שכ מטעם

שבעה הם הרי אחד עולה הוספת דע״י

בחול במוסיף אבל בשבת, כמו עולים,

ולא כה, בין עולים לשבעה יגיע לא

עולים. להוספת חיישינן

)ביו״ד קדש באדמת כתב ובנוסף

בחכמה, בנוהג הו״ד א׳(, סי׳ השמטות

גם מותר טרחתם על מוחל הציבור דאם

הברכ״י והביא עולים. להוסיף מרן לדעת

וחמישי בשני עולין להוספת סמוכות

)סי׳ )ישראל( אליהו בכסא וכ״כ ע״ש.

הרי״ף משו״ת כן שהביא ב׳( ׳ ס קל״ט

הכי. למעבד דשרי רצ״ב( ׳ )סי החדשות

דשורשו ואפשר קדום. זה דדבר נמצא

דברי לפני עוד עתיקים כנסיות בבתי

המרדכי.

דן ׳( כ )סי׳ ח״א דוד חנה קרית ובשו״ת

ע״ז לסמוך שאין והסיק המרדכי, בדברי

ובשו״ת וחמישי. בשני עולין להוסיף

עולים להוסיף התיר ש״ח( ׳ )סי חיים מים

וה״ה יעלו חתנים דשני מור״ם, כדברי

יו״ט שנא, דמאי מצוה, בר חתני לשני

)שם( חדשים בהשמים אך הוי. דידהו

בר חתני לשני שנותנים במה אפו חרה

אבותקלה סימץמגן״כק

הוא ת מתחנך ש מצו לין ל פי .102 ת

ר קו ת מ ו ב א

לכל שנותנים מקומות ויש לעלות, מצוה

ולא לרביעי, לעלות כסף שתורם אדם

שאפי׳ וכתב להם. לסלוח ׳ ה יאבה

כמש״כ להעלותם לסמוך אין לחתנים

הבית. בבדק

יכול הלוי אם כהן, שם שאין ובמקום

)סעיף הרמ״א כדעת ראשון לעלות

אות ס״ת )לקו״ד יצחק בויאמר הנה ו׳(,

הבית כדעת רשאי דאינו בזה צידד י׳(

)ח״א, המים מקוה בשו״ת אמנם יהודה.

ט״ז( סי׳ ח״ד ו׳, סי׳ ח״ג ב, סי׳ ח״ב

בזה העיר לא אך דרשאי, בראיות האריך

ח״ב )חזן( דעת יחוה בשו״ת וכ״כ מנהג,

ח״א דוד חנה בקרית וע״ע י״ג(, )סי׳

כ״א(. )סי

׳פרו( צ )מחכמי ספרי בלפי כ״כ .102

הוינא כד ״נהירנא כ״ט(: אות ׳ ק ׳ )מע

כמוהה״ר הרב השד״ר כשהיה טליא

היה ב׳ ביום ואירע זצוק״ל, הלוי רפאל

ועלה תפילין, למצות קטן בן שנתחנך

עד המנהג כאשר שלישי תורה לספר

ח״ב יהושע עמק בשו״ת וכ״כ השתא״.

)קריה״ת(. העם בנהגו וכ״כ ׳(. ה )סי׳

׳ במס דאיתא מה ע״פ הדברים ומקור

למנין עולין הכל ת״ר כ״ג( )דף מגילה

הר״ן והנה אשה. ׳ ואפ קטן ׳ ואפ שבעה,

למנין עולה דקטן דהא נקטו והריב״ש

שיהיו לא אבל להשלים, היינו שבעה,

יוצא אינו דהא נשים, וכולם קטנים כולם

דקטן רפ״ב( בגר״ז)סי׳ ׳ וע לגמרי. יד״ח

חיובא בר דאינו כלל בתורה יקרא לא

יעלה רק יד״ח, האחרים להוציא

שאינו דמצד משמע ולהשלים. לברכות,

וכן לתורה, לקרות יכול אינו חיובא בר

ברמב״ם אמנם להשלים. אלא עולה אינו

כתב ט״ז( הל׳ תפלה מהל׳ י״ב )פ׳

למי וידע לקרות היודע שקטן בסתמא

משמע הקוראים. למנין עולה מברכין

העליות, לכל עולה קטן בסתמא דנקט

מדברי עוד ונר׳ להשלים. רק ולא

לעלות יכול שקטן רק שלא הרמב״ם

גם אלא התורה, על ולברך לתורה

׳ שכ ׳( ה מדבריו)הלכה כדמשמע לקרות,

ע״כ וא״כ המברך, הוא בתורה דהקורא

צ״ע וא״כ קורא, גם הוא העולה שהקטן

הא יד״ח, הציבור את הקטן מוציא היאך

הר״ר מש״כ ע״פ ונר׳ חיובא. בר אינו

( ה׳ משנה דמגילה )פ״ד מלוניל יהונתן

לפי שבעה למנין עולין ואשה ״דקטן

ומשמע להשמיע״. אלא אינו שקריה״ת

כלל. חיובא בר לקריה״ת צריך שלא

על פורס דקטן כתב, שם הבא )ובד״ה

ולא חיובא. בר לכלל דאתי משום השמע

ע״כ בקריה״ת, זו סברא הזכיר

חיובא(. בר שיהא כלל א״צ דבקריה״ת

שתקנת א׳( הל׳ )פי״ב ברמב״ם וע׳

ימים ג׳ ישהו שלא ״כדי הוא קרה״ת

בגוף דאין משמע תורה״. שמיעת בלא

אלא חיובא בר ע״י לצאת ענין התקנה

אפי׳ נעשה הא וזה גרידא, תורה שמיעת

חיובא. בר שאינם ואשה קטן ע״י

הרמב״ם, בדברי רבות דנו ובאחרונים

או דוקא, שבעה למנין עולה קטן האם

׳ במס להרמב״ם דבפיה״מ ג׳. למנין גם

דרק אחרונים מקצת בשם כתב מגילה

אבותהלכה מנהגימגן

ספרי בלפי אולם עולה. שבעה למנין

טיא״ה המהר״א תשובת הביא )שם(

לכל עולה דקטן הרשב״ץ, דעת שהביא

החזקה, ביד ברמב״ם מדוייק ושכן מנין.

דבין ומשמע עולה. דקטן לכתוב שסתם

בהדיא וכ״כ ׳. ג למנין ובין שבעה למנין

דבעת ל״ד( )סי׳ הרמב״ם בתשובת

ואם ׳. ג למנין קטן להעלות מותר הצורך

הציבור מוציא היאך חיובא בר אינו

כהנ״ל וע״כ אחת, לעליה אפ יד״ח

בעלמא, לשמוע רק היא דהמצוה

חיובא בר אינו אפי׳ בלבד ובשמיעה

יד״ח. מוציא

עולה קטן אם הדעות רבו הלכה, ולענין

׳ ג למנין שגם נקט במאירי ג׳. למנין

ע׳(. אות י״ב )פ׳ בהג״מ וכ״כ עולה.

וכ״כ תשנ״ב(. סי׳ )ח״א באו״ז וכ״כ

ק״ח(. )סי׳ בתשובות מרוטנבורג מהר״ם

שנהגו לו:( )דף אבודרהם דוד ורבינו

וכ״כ המערב. בארצות פיו על רבות

ש״כ(, )סי׳ ח״ג בתשב״ץ להלכה

ועוד. כ״ו( )סי׳ ח״א ובועז יכין ובשו״ת

אות ה׳ )סי׳ אמת בלדוד החיד״א ואמנם

פסק שמר״ן דאע״פ כתב בקו״א( ב׳

שבעה, למנין עולה דקטן רצ״ב( )בסי׳

קטן שאין המנהג המקומות ברוב מכ״מ

המג״א שפסק כמו למפטיר, אלא עולה

וכ״כ י״ב(. )ס״ק במ״ב וכ״כ רפ״ב( )סי׳

׳ )סי ובכה״ח קסג:(. )דף מנוחה בבית

המנהג, שכן העיד גם י״ח( ס״ק קל״ה

שבעה, למנין אפי׳ קטן להעלות שלא

אחרונים חבל מלבד וזאת למפטיר. אלא

דקטן רפ״ב בסי׳ מרן שכתב דמה שס״ל

בדוקא לשבעה היינו שבעה, למנין עולה

שם בב״י מש״כ ע״פ שלשה, למנין ולא

)סי׳ יהודה במטה נקט כן הרוקח. בשם

)פ״ג דוד בחסדי וכ״כ ו׳(. ס״ק רפ״ב

נקטו אחרונים והרבה ועוד. במגילה(

על לפ״ז התרעם מצרים ובנהר כדבריהם.

אותו שמחנכים קטן להעלות הנוהגים

כן עושים הרוב ועל תפילין, למצות

בזה. מאוד לדקדק וצריך וחמישי, בשני

ו׳(, )סי׳ ח״ז עבדי ישכיל בשו״ת וכ״כ

(. ד אות ל״ו )סי וח״ח

כמה על מבוסס דמנהגנו נר׳ אמנם

ובפרט שהזכרנו. כפי איתנים, אדנים

נקטו וכן אבודרהם, דוד רבינו נקט שכן

הסיק וכן ואחרונים. ראשונים הרבה

)לקו״ד יצחק ויאמר בשו״ת להלכה

שיש דאע״פ כ״ו( דף ט״ו אות ספ״ת

שנתחנך קטן לתורה מעלים אם מחלוקת

על לסמוך יכולים תפילין, למצות

׳. ג למנין אף שעולה שסוברים המקילים

ולא ע״כ. למעשה. הלכה נעשה וכן

להעלותו שלא המקובלים למנהג חששו

למפטיר. אלא

אבותקלט סימץ

וברכותיה התורה קריאת פדר - קלט פימן

בשמו לתורה העולה קריאת שש״ץ ונהגו קרא. לו שיאמרו עד יקרא לא חזן או הכנסת ראש אפילו ,: סעיף

משעה כאילו דהוי משום דשות, נטילת בלי וקורא מברך כשרוצההגין אין אלו ובמלינות הגה כך. על ה־שוהו לש״ץ שמינוהו אין כן, נו עולה החזן ו

שקוראיס העוליס שאר כמו בשמו לו קורין אין אבל לעלות, לו אומר כשהסגן רקפלוני בר פלוני בשמס אותס

רין המנהג קו ה את ש ה העול תור מו ל ש לוני ב לוני. בן פ א פ הגו ול נה לי שיעל הג שם קריאת ב ם כמנ שלי רו .1°3 י

תורה לפפר פומא עליית הכתב מן שלא אחת אות אפילו לקרות שאסור לפי קורא אינו סומא שם:

לע״ה(. בתורה מקרין שאנו כמו סומא קורא לעכשיו כתב )ומהרי״ל

ר קו ת מ ו ב א

כמש״כ דלא הפשוט, המנהג כן .103

י״ג( )סי׳ שאל חיים בשו״ת החיד״א

קורא אינו שהש״ץ ירושלים שמנהג

הולך השמש רק רם, בקול בשמו לעולה

תקנת וזה לעלות. לו ואומר יחיד אצל

הקורין בכלל יהיה שלא כדי הראשונים,

ח״ו. קללה בזה שיש עולה, ואינו אותו

וכ״כ כידוע. הפשוט המנהג דכן וסיים

בארץ וכ״כ (. ל׳ אות ׳ ה )סי׳ אמת בלדוד

וכ״כ א״י. מנהג דכן קל״ה( )סי׳ חיים

כן, מנהגנו אין אך ׳(. ט )ס״ק בכה״ח

דלא הפוסקים דברי כפשט ונקטינן

השו״ע דברי וכמשמעות לזה. חששו

בשם קוראים לא לחזן שרק והרמ״א

וכן בשם. קוראים אנשים לשאר אבל

העולין )דיני מנוחה בית מהרב מוכח

קורין שסתמא ל״ב( ואות ׳, ט אות לס״ת

האחרונים לגדולי ומצינו ע״ש. בשם

בזה ושיש בשם, לקרוא דוקא שהקפידו

י״ב( ׳ מלכו)סי ישועות בשו״ת כ״כ ענין.

ינהגו שלא כ״א( ׳ )סי יצחק בית ובשו״ת

לשנות ולא טבלאות, ע״י לתורה לעלות

אליעזר ציץ בשו״ת וכ״כ כלל. זה מנהג

איש בשו״ת הוכיח וכן ט״ז(. ׳ )סי חי״ז

שכן תכ״ט( דף מילואים )ח״ג מצליח

ויש ספרד, גירוש מלפני הקדום המנהג

ת המנהג קרו ספר סומא ל אינו אע״פ תורה ל תוך קורא ש ה הכתב, מ ה״ ועלין מ ה ש תור אינו מי את ל ע ש ד ת יו קרו .104 ל

הברכה בשעת פתוח תורה הפפר להשאיר ורואה שיברך קודם הספר ופותח ולאחריה. לפניה מברכים הקורין כל ד: סעיף

ומברך. גולל שקרא ולאחר יברך, כך ואח־ בו, להתחיל שצריך הפסוק

ק אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו מ

הגבאי ובעליית משפחתו, שם שהוסיפו

עומדו. על יעמוד אומרים

קמה( )דף בחכמה בנוהג העיד כן .104

עולה וסומא כמר״ן, דלא שהמנהג

וואליד )בן יוסף שמו לס׳ וציין לס״ת,

)אות הקמח בלקט העיד וכן קע״ג(. סי׳

עגמת משום כמור״ם פשוט שהמנהג ׳( ס

דף )טולידנו שו״ע ובקיצור לסומא. נפש

מנהג שיש במקום הדין שכן כתב ק״ל(

ובשו״ת תורה. לספר סומא לעלות ידוע

שנוהגין איתא י״א( )סי׳ ומגן שמ״ש

שמעלין בא״י וגם בחו״ל העולם בכל

לקרות היודע את בין אדם כל לס״ת

׳ אפי לקרוא יודע שאינו את ובין בלחש

את וגם ומברכין. עולין עכ״ז בלחש,

יודעים הברכות את שאפילו הבורים

יצחק בפחד וכ״כ להם. ועוזרים בקושי,

קל״ט )סי׳ החיים ובכף סומא(. )ערך

בא״י מקומות כמה הביא ט״ו( ס״ק

׳ וע כמר״ן. דלא בזה נהגו שג״כ ובחו״ל

)השמטות משה ויען ספר שכתב מה

בכמה ונ״ל וז״ל: מ״ב( דף ׳ א סימן

שמעם שמענו גדולות ומדינות עיירות

זולת ס״ת, לקריאת סומא להעלות דנהגו

משום זיע״א הקדוש מרן של מדרשו בית

המנהג וכן עכ״ד. ז״ל. מר״ן של כבודו

קל״ט )סי׳ במ״ב שהעיד כפי הפשוט

ת בו א

זכור לפרשת יעלה שלא )רק י״ב(. ס״ק

העולם שסמכו בערה״ש וכ״כ ופרה(.

ח״ב אול״צ בשו״ת העיד וכן בזה. להקל

היום. המנהג שכן ה״ו( )פ״ט

פסק )ס״ב( קמ״א בסימן מר״ן והנה

כדי הש״ץ עם לקרות העולה שצריך

שצריך אלא לבטלה. ברכתו תהא שלא

והב״י לאזניו. ישמיע שלא בנחת, לקרות

רוב דעת שכך לבאר האריך קמ״א( )סי׳

האשכול מדעת לאפוקי הראשונים,

לקרות, דצריך שכיון דסברי והאגודה

כדברים דהוי כעונה בשומע סגי ולא

בע״פ לאומרם רשאי אתה אי שבכתב

אך לעלות. לסומא אין ע״כ ׳, וכו

במדינותינו המנהג כתב במהרי״ל

שהביא מה שם בב״י וע׳ עולה. שסומא

ע״י דיוצא משמע שג״כ הזוהר מדברי

שלא קפידא יש ושאדרבה כעונה, שומע

דברי שבקינן דלא לפ״ז וכתב כלל. ידבר

ומ״מ הפוסקים. דברי מפני הזוהר

הזוהר דברי להשוות כתב השני בתירוצו

אלא יהיה שלא דהכוונה להפוסקים,

לאזניו. ישמיע לא שהשני קורא, אחד

העולה לקרות לעשות, ראוי דכן וסיים

׳ וע ע״כ. לאזניו ישמיע שלא בענין בנחת

ליישב שכתב )שם( אורל״צ בשו״ת

דהעיקר מאחר עולה, דסומא המנהג

אבותקלט סימץמגןקכח

כמברך נראה יהא שלא הצל אל פניו יהפוך ראשונה ברכה שמברך ובשעה )הגה שמאלו(. לצל פניו ליהפוך לי ונראה התורה. מן

ת פני בברכו ה, קריאת של ש התור הגו י ת בעת שנ ת אמיר הברכואיר ש ה ח תורה הספר ל סוי בלא פתו ש .105 מפה כי קפידו וי ה ש

ר קו ת מ ו ב א

דלא הראשון כהתי׳ מטין הזוהר בדעת

מהש״ץ. ישמע רק כלל יקראו

לעלות רשאי הארץ עם אפילו זה ולפי

וכפי לקרות. יודע אינו אם אפי׳ לתורה,

המנהג. שכן שם ומגן בשמ״ש שהעיר

אנו שאין כתב קלט( )סי׳ ובמ״ב

משא״כ לע״ה, תקנה לעשות מחוייבין

בהכי, מחלקים לא למנהגנו אכן לסומא.

לתורה. מעלין ע״ה וגם

לצאת ע״ה בעליית גם עצה שכתבו ויש

יכוין קורא שהבעל והוא דכו״ע, אליבא

בברכות שומכ״ע מדין יד״ח לצאת

שעלה הוא כאילו והו״ל לתורה, העולה

התורה בקריאת יד בספר כ״כ לתורה.

אכתי אך שליט״א. קרליץ הגר״נ בשם

לבטלה, הע״ה שברכת חושש דאם צ״ב

גם לכאורה ועוד, בברכתו. יוצא איך

המוציא. כוונת צריך

זצ״ל, משאש מהגר״ש שמעתי כן .105

בפאס, נהגו וכן העם, בנהגו וכ״כ

ל״ב( )דף מגילה ׳ במס והנה ובמכנאס.

ומברך, גולל ורואה, פותח ת״ר איתא

יהודה ר׳ ר״מ, דברי וקורא, ופותח וחוזר

׳ ובגמ וקורא. ומברך ורואה פותח אומר

יאמרו שלא כדי דר״מ דטעמא מפרש

ס״ל יהודה ׳ ור בתורה, כתובות ברכות

הכל ופרש״י, בהכי. למיטעי דליכא

בתורה. כתובין ברכות שאין יודעין

וכך יהודה. כר׳ שהלכה מסיק ובגמ׳

ה״ה(. פי״ב תפילה ׳ )הל ברמב״ם מבואר

ושו״ע. בטור ונפסק

דוקא ענין יש האם לעיין יש מעתה אך

או שמברך, בשעה פתוח הס״ת להשאיר

׳ נר היה ׳ ולכא לסוגרו. לכתחילה ענין יש

כתב יא.( )דף דבר״ן קמאי, בזה דפליגי

ומברך, גולל הקריאה בסוף למה להסביר

אלא ור״מ יהודה ר׳ פליגי לא כאן עד כי

לגלול דצריך ס״ל דר״מ ראשונה, בברכה

מילתא, דטריחא ס״ל יהודה ור׳ ולברך

דלא דאיתא מה ולפי״ז צריך. לא הלכך

רשאי. אבל צריך, שאינו היינו יגלול

שיש ודע כתב ורואה( )ד״ה ובביה״ל

לגלול רוצה דאם שסוברים פוסקים

דהלכה אלא טפי, עדיף לברך, ואח״כ

כן. לעשות מחויב שאינו יהודה כר׳

שרואין מקומות איזה נוהגין ועפ״ז

נהרא ונהרא מברכין. ואח״כ וגוללין

עכ״ל. )אחרונים(. ופשטיה

כתב אבודרהם דוד שר׳ הביא בב״י אך

לומר לקורא ״שאין שנ״ט( בסידורו)עמ׳

בו, שמתחיל הפסוק שיראה עד ברכו

פתוח וס״ת ראשונה ברכה לברך וצריך

ענין שיש משמע מלשונו סתום״. ולא

שהמנהג ואפשר פתוח שיהיה דוקא

דבריו. על מבוסס פתוח הס״ת להשאיר

הלכה מנהגימגן

הפוך ש .106מהכתב פניהם ל הגו וי ת שנ בעת במפה הכתב לכסומברך ת ש פני התורה ברכ ש ,107 הקריאה של תבו וי הגו שכ שלא שנם הפוך צריכי ם הכל כי מהקלף פניו ל עי אין יוד ת ש ת הברכו תובו כה בין .108בתור א ו א גבר ש לגבר הגו י ת שנ ה, לכסו ש במפ הגו וי שנל לו .109הס״ת לג

התורה ברכת אמירתה העולה שם: תור תח ל ק פו ה׳ בפסו ר עמכם״ ״ בו צי ה ה ו כך עונ בר ״י

אין ה׳״, רין ו כי ש ה׳ שם את מז תו ממ א קרי מר ,110כ או ת ו ברכהתורה.

ר קו ת מ ו ב א

זצ״ל משאש מהגר״ש שמעתי .106

פתוח תורה שהספר בשעה שהמברך

הברכות אמירת בשעת יביט שלא יזהר

זה מטעם נוהגים ורבים הס״ת. בתוך

פניהם. להפוך

מפה בכיסוי הקפידו דדוקא ונראה .107

שכן לעיל, שכתבנו כפי הס״ת סגרו ולא

מהקדמונים. משמע

ד׳( )קריאה״ת העם בנהגו כ״כ .108

פניו הופך היה לא לתורה שהעולה

ע״כ. הברכה בשעת מהס״ת

לכסות ״נהגו קל( )דף קצשו״ע עי׳ .109

תלוי זה ודבר לגברא״, גברא בין הכתב

ופשטיה. נהרא ונהרא במקומות

כתב וכן הפשוט. המנהג כך .110

ו׳ אות כ״ד )סי׳ אמת בלדוד החיד״א

קל״ה )סי׳ לאלפים ובחסד בתוה״ש(

ועוד. י״ט(

בזה שהעתיק מה ׳( ז ׳ )סי העם בנהגו וע׳

שם אומרים היו שלא החיים, ספר בשם

. ה אלא ממש ה

נתן אשר לומר נהגו התורה ברכת ובנוסח

כ״כ וכו אמת תורת תורתו, ״את״ לנו

נ״ו(, אות )דמ״ד אמת הדבר בשם שם

כ״ב )סי, השלמים תורת לאלפים. חסד

ועוד עובד בבית הנוסח וכן ז׳(. אות

הרמב״ם גירסת אמנם ישנים. סידורים

)סי׳ ופר״ח י(, הל׳ י״ב ׳ פ תפלה )הל׳

״את״. בלא שהגירסא ( ד׳ קל״ט

אבותקמ סימץמגן

התורה בברכת הפפק דיני - קמ פימן

העולה של האחרונה הברכה קודם הקדושה" תורתנו אמירת"אמתלתורה

ופסק פסוקים מקצת וקרא שלפניה ברכה וברך בתורה לקרות העומד ב: סעיףאינו הפסק הוי לא חול דברי או תורה דברי ודבר ולברך. לחזור צריך ו

ם הגי מר נו ת לו תיבו תינו ״אמת ה ה״ תור ש ם הקדו ם קוד מברכי שה של האחרונה הברכה ה, העול תור אין ל ה ו מפני הפסק חשש בזה ו שברכ ה ז שבת אינ ח ה, נ כסמוכ.m הברכה

ר קו מ

הוזכר וכבר הפשוט. המנהג כן .111

כ״ה( אות כ״ה )סי׳ פלאג׳י חיים בספר

ברכה לפני ״אמת״ לומר המנהג על

לומר שנהגו מה על וכן אחרונה,

והעיר ההפטרה, ברכת לפני ״גואלנו״

חיים לב בשו״ת וכן הפסק. משום בזה

נימק ולא דבריו, על חזר קיח( )דף ח״ב

)בסי׳ שכתבנו מה יעויין אמנם טעמו.

לומר ספרד קהילות כל שמנהג רפ״ד(

ולא ההפטרה, ברכת לפני ״גואלנו״

אמת לאמירת וה״ה לדבריו. חוששים

כלל. חששא בה דלית הקדושה, תורתינו

הדברים. ונבאר

כל( ד״ה מו. )דף ברכות במס׳ התוס׳

שלאחריה התורה ברכת דלמה הקשו

סמוכה היא הרי בברוך, לפתוח צריכה

רגילים היו דבימיהם ותירצו לחבירתה.

העולה רק התורה על מברכים היו שלא

ד עו ח ו שב א, ד ב הו שו ח צורך ו כ

ת ו ב

שלפניה, הברכה מברך היה ראשון

הברכה מברך היה האחרון והעולה

מפני תיקנו אח״כ ורק שלאחריה,

ועולה עולה שכל והיוצאים, הנכנסים

׳ מס בריטב״א אכן ולאחריה. לפניה יברך

קריה״ת דברכת תירץ כא:( )דף מגילה

חשיבה לא לפיכך אחר ענין דלאחריה

הפסיק אפילו דלפ״ז והוסיף סמוכה.

וכן שרי. וכיצ״ב לתרגום או לשיחה

יואל ר׳ דפליגי ק״מ( מהב״י)סי׳ משמע

ונשתתק, לקרוא התחיל אם אפרים ור׳

ראשונה ברכה לענין ודנו הפסק. הוי אם

לענין וגם אחרונה. ברכה לגבי ולא

אפרים כר׳ השו״ע הכריע ראשונה ברכה

בנידוננו כ״ש וא״כ הפסק. הוי דלא

גמר שכבר טפי קיל אחרונה דברכה

וכן האחרונים. וכ״כ בתורה. לקרות

ט׳( ׳ )ס ח״א אומר יביע בשו״ת ראיתי

הלכה מנהגימגן

והמקרא הקורא דיני - קמא פימן

זה אחר בזה לפ"ת ובנו אב עלייתם ו: סעיף ת יכולי הבן זה, אחר זה אחים כ׳ לקרו אין האב, אחר ו מניחים ו

שביל אלא הרע. עין כ

ת אין בנו אב לעלו ה ו ה אחר בז ם ז שו מכל הרע, עין מ אינם אם מקום ום ם עולי ה סמוכי ה אחר בז ת המנהג ז .112לעלו

ר קו מ

שאין בבירור הנ״ל ממקומות שהוכיח

תורתנו ״אמת באמירת כלל חשש

דלכתחילה שסיים שם ]ועיין הקדושה״.

ע״ש. לזה. צריך שאין לאומרו, שלא טוב

אין דין שע״פ שהוכיח דמאחר וצ״ע,

להפסיק מהיכ״ת בזה, ונהגו כלל, חשש

בכמה שנהגו כמו והרי״ז מלאומרו

וממה שבח להוסיף בתפלה מקומות

שרי ה״נ ״גואלינו״ לומר נוהגים שכולם

הקדושה[. תורתינו אמת לומר

ולית היא סמוכה לאו ברכות הני ולפ״ז

״אמת למימר דמי שפיר הפסק, בהם

והחיד״א לנו. וגואל הקדושה״ תורתינו

הביא ס״א( אות ו׳ ׳ )סי אמת לדוד בספר

לס״ת בעלייתם לדרוש שנהגו שהיו

צדקה בענין אחרונה ברכה שברכו קודם

זמן, הרבה ישהה דלא והעיר וגמ״ח.

דלהפסק ומשמע יצר. אשר ברכת כעין

חיישינן. לא לכו״ע פורתא

שבח שאומר דבנידוננו עוד להוסיף ויש

כלל, הפסק הוי לא הברכה, מעין

כשיטת ננקוט ואפילו הוא, דלצורך

ת בו א

כברכה ונדונה כסמוכה, דחשיב ׳ התוס

הוא הדין שבה לקריאה, הראשונה

פסוקים כמה שקרא קודם שהמפסיק

בזה )וגם ו׳(. )ס״ק במ״ב כמש״כ חוזר

וקציעה במור ע׳ בדבריו, האחרונים דנו

בזה דפסק י״א ס״ק ובכה״ח ובפר״ח

לצורך דבהפסק מודו מכ״מ סב״ל(.

הכא ה״ה א״כ מפסיק, אינו הקריאה

כלל. הפסק הוי לא הברכה מעין שהוא

שליט״א אלישיב מהגרי״ש שמעתי וכן

תורתנו ״אמת לומר להמשיך שיש

וכן הפסק. משום בזה ואין הקדושה״

ולא המערב רבני גדולי כל נוהגים

להפסק. חוששים

)דף בחכמה נוהג בספר העיד כך .112

א״י מנהג שכך החיד״א ושכ״כ קמ״ו(,

במטה וע״ע וטורקיא. וגלילותיה ומצרים

מנוחה בית בסידור וע׳ )ע״ש(. יהודה

שהביא ל״א( אות לס״ת העולים )דיני

ל״ב( )באות שם וע״ע בזה. מחלוקת

בשם, לס״ת לעולים קורין שאין דבמקום

זא״ז. אחים שני לעלות יכולים

אבותקמא סימץ

לתורה אביו כשקוראים יעמוד שהבןכו׳. קצרה בדרך לו שהוא בפתח עולה למגדל העולה ז: סעיף ו

ה כשהאב ש לס״ת עול ם י הגי הבן נו מד ש מן כל עו קורא שהאב הזה ם בתור שו בוד מ ביו כ ש .113א ם וי הגי ד נו מו ע ביו רק ל א ש בר כ .114 עוהרא ה. נהרא ונ טי ש פ ו

ר קו ת מ ו ב א

בכה״ח והביאו הפשוט המנהג כן .113

שנוהגים שבמקום והוסיף ל״ה(. )ס״ק

לא שאם כחובה, הדבר נעשה כן, לעשות

בכבוד כמזלזל נראה הוא הרי כן עושה

לאחר אביו לנשק רבים ונהגו אביו.

מש״כ צ״ח בסי׳ ׳ וע ע״כ. לתורה. שעלה

בביהכנ״ס, נישוק איסור משום בזה שאין

אלא אהבה דרך כן עושה שאינו כיון

בעלמא. לכבוד

אות ה סימן )להחיד״א( אמת לדוד .114

בהערת וע׳ )שם(, בכה״ח וכ״כ לד,

הספר(. )בסוף עמאר הגר״א

אבותהלכה מנהגימגן

הפפר דיני ויתר מוטעה, פ״ת נמצא אם דין - קמג פימן

הפפול הפ"ת מורידים להיכןכו' הגה ד: סעיף מור, טעות שנמצא לוקא אחרת, למוציאין והא ו משוס אבל ג

כ״כ מלוייקיס שלנו התורה ספרי שאין אחרת, להוציא אין ויתרות חסרות וב״י אחרת, ס״ת להביא לאין פסק ומהרי״ל כשר. יותר יהיה שהאחרת שנאמר

כך(. לחלק צריך )לכן אחרת ס״ת להוציא לצריך פסק

שנמצא סול כ ם בס״ת פ אי צי מו חר, ס״ת ו חין א הפסול הס״ת את מניאין הכסא על רין ו חזי תו מ ארון תיכף או ש, ל קוד ף ורק ה סו לב

רין חזי מ ש שר, הס״ת את גם כ רין הכ חזי הפסול הס״ת את גם מהיכל .115 ל

ר קו ת מ ו ב א

קמ״ח( )דף בחכמה בנוהג כ״כ .115

שהעתיק כפי דלא ירושלים, מנהג ושכן

מ״ה(. )אות בכה״ח

הל׳ או״ח )לקו״ד יצחק ויאמר בשו״ת

שעכשיו וורדים הגינת בשם כתב ס״ת(

׳ ואפי כשר, ס״ת כעת לנו אין בעוונותינו

הרי ויתרות, מחסירות ומנוסה בדוק יהיה

ודברים לאות, אות מדיבוק להמלט א״א

עצמי מנעתי לכן בס״ת, פוסלים אלו

פסול מחמת ס״ת להוריד מלדקדק

הס״ת שגם אני יודע כי בו, שמרגישין

אמנם ע״כ. מפסולים נמלט אינו השני

בברכ״י וכמש״כ כן, נוהגים העולם אין

י׳(. אות ׳ א )סי׳ אמת ובלדוד ׳( ג )ס״ק

לא דיבוק יש אם ספק יש כאשר ורק

בקצוש״ע העתיק וכן אחרת. מוציאים

בימינו ובפרט כ״א. סי׳ )טולידנו(

ויש הכתב, הידור בענין דרא שאכשור

הגינת שגם אפשר אותיות, דיבוקי פחות

אחר. ס״ת להוציא מודה היה וורדים

אבותקמד סימץ

ההפטרה ודיני לענין מענין בתורה לדלג שלא - קמד פימן

אחרת בפרשה שנפתח פ"ת גלילתשני אחד לאדם קורין אין ד: סעיף מו משום תורה ספרי ב שון של פג א ר

ש בראשון(. לופי ומטיל כפוגס שנראה )פירו

או אם צי אינו ס״ת ההיכל מן הו סודר ש ה להפתח מ ש אין הנקראת בפררין חזי תו מ לין אלא או ל תו גו מו, או קו מ ם ל שו בוד מ ם הס״ת. כ וג

ת שב אין ב צי מו ם, ב׳ ש עו אם ספרי תנו ט ה ונ שני הספר את בתיבם שון במקו א פין אין הר חלי תו מ לין אלא או ל תו גו מו, או קו מ א ב ול

שין ש ח חו טור בור ל צי .116ה

ר קו ת מ ו ב א

ומקור קמ״ו(. )דף בחכמה נוהג .116

א׳( )אות ברכה במחזיק ע׳ הדברים

סי׳ )או״ח וצדקה השמש בשם כן שהביא

בן יעקב מוהר״ר שאולם שם והביא ל״א(,

נוטה דעתו א׳( )סי׳ יעקב זרע מח״ס נאים

בציבור. יגללו ולא לס״ת פגם כאן דאין

הלק אבות הלכה מנהגי מגן

פ״ת גלילת דיני - קמז פימן

שבפ"ת בקלף נגיעהמטפחת. בלא ערום ס״ת לאחוז אסור א: סעיף

הגו ף נ טו ע שו הס״ת כל של הקלף ל א פו מר סו בד, ל או שלא כדי ב בו יע קלף ליג מו ב .117 עצ

התורה פפרי נרתיק צורתהגו שם: ספרי נ היו התורה ש ם י ת על תפורי טו ם עץ של מו סי מכו ו

מעיל ה, ב א קטיפ ם ול חי תוך מונ ה. עץ של תיק ב מ כדו כן ו ושמע ברי מ ק היה שכן חז״ל, מד אז הס״ת נרתי מיד. מ ת מ ם ו ״ז וג עי

ל חשש אין לו תוך הס״ת שיג .118שלו התיק ב

ר קו ת מ ו ב א ק

והוא קדם, מימי הפשוט המנהג כך .117

וכן ערום. הס״ת לאחוז יבוא שלא כדי

כן. נוהגים העתיקה יון בקהילות ראיתי

דהספרדים קמ״ז( )סי׳ עם בנתיבי וכ״כ

מן ס״ת להוציא לא נזהרים מאד בירושלים

לפחות בד יריעת מגלגלים לא אם ההיכל

דמהר״י שם והוסיף השבוע. פרשת על

לכרכו בקש ידי על ס״ת כשקנה ז״ל אלפיא

ביריעת ישראל כל לעיני עד מבראשית כולו

מנהגנו כן ובאמת ע״ש. נעשה. וכן בד,

צריכים לא ובזה בקלף, כולו לכרכו ליזהר

וע״ע מכשול. ומונע שבוע, כל הבד לסדר

הספר בסוף שליט״א בנאים הגר״י בהערות

מש״כ ע״פ המנהג בביאור עוד שכתב

בס״ת דהאוחז סוברים דיש ז׳ סי׳ בנוב״ק

חיים העצי המחזיק על גם הכוונה ערום

חיים העצי לאחוז מחמירים יש ולכן

מן רבים למנהג והנה טלית. בהפסק

לא תיק, בתוך נמצא שהס״ת הספרדים

למנהג אבל לכו״ע, ערום כס״ת חשיב

תיק בתוך ואינו מושכב, שהס״ת המערביים

)לפי ערום ס״ת של הבעיה קיים עדיין

אלא בקלף הנוגע על קאי דאינו זה פירוש

במערב נהגו וע״כ שערום(, בס״ת שנוגע

ודפח״ח. בבד. הס״ת לעטוף

זה בספר וכ״כ הפשוט. המנהג כן .118

בליוורנו, נוהגים שכן רכג( )דף השלחן

נוהגין ראיתי וכן יר, ׳ באלג נוהגים ושכן

אמנם בזה, שעמד מי מצאתי ולא ביון.

היה שכן מוכח הש״ס דברי מפשטות

)דף מגילה במס׳ כדאיתא חז״ל, בזמן

על שיעמידנו צריך ס״ת הגולל ל״ב(,

ואין מבחוץ גוללו ס״ת הגולל התפר,

מהדקו מהדקו וכשהוא מפנים, גוללו

אבותקנ סימץ

גבוה ושיהיה ביהכ״נ בנין - קנ פימן

הכנפת בבית הש״ץ ועמידת הבימה מקוםשין הגה ה: סעיף בתורה הקורא עליה שיעמול הכנסת בית באמצע בימה ועו

כולס. וישמעו

הגו ש״ץ נ ה תפלל ש ה הבימה על מ ת באמצע שמקומ ש .119הכנסת בי וי

ר קו מ

לא וכ״ז מבחוץ, מהדקו ואינו מבפנים

ומאי בחוץ, גוללו דאיך בתיק שייך

ראיתי כך התפר. על גוללו אם נפק״מ

בקובץ שליט״א מזוז הגר״מ שהוכיח

שע״כ מ״ט( סי כ״ה )שנה תורה אור

כ״ז. שייך לא מעץ בנרתיק המונח בס״ת

יהיה שלא כמנהגנו לעשות דעדיף ונראה

בשו״ת דהנה תיק. בתוך מונח הס״ת

עמד מ.( דף ח״א )יו״ד מצליח איש

שלו, התיק בתוך הס״ת שגוללין במנהג

שלא ס״ו( קמ״ז )סי׳ השו״ע דין היפך

כתב ושכבר התיק. בתוך הס״ת לגלול

שנזהרין ראה שלא שבת שומר בספר

עם בנתיבי תמהו וכן מקום. בשום בזה

מה על מ״ה( )סי׳ ח״ב ובאורל״צ )שם(,

השו״ע. נגד בזה שמקילין העולם סומכין

לגלול רוצה אם דדוקא יישב ובכה״ח

חשש אין מעט לגלול אבל אסור, הרבה,

דלא צ״ע, דבריו אכן התיק. בתוך לגלול

מקום. בשום מבואר כזה חילוק מצינו

כולו הס״ת שגוללים שמצינו ועוד

ובאיש סופו. עד מתחילתו מתוכו,

דטעמא המנהג ליישב נדחק שם מצליח

הוא התיק בתוך הס״ת יגלול דלא ׳ דגמ

ת בו א

בס״ת ולכן נפיל, דילמא דחיישינן משום

התיק, בתוך בחוזק וקבועים שמונחים

שייכים לא דבריו אכן למיחש. ליכא

לצאת שיכולים מוטות שעושים בימינו

שלא השו״ע של לדינו חזרנו שוב וא״כ

התיק. מתוך הס״ת לגלול

הגמ׳, דברי כפשטות שהוא למנהגנו ועכ״פ

לא , וכדו׳ מעץ תיק בתוך הס״ת היה שלא

כלל מצוי לא כי זו, לשאלה כלל נכנסים

בוודאי ולכן שלו. התיק בתוך הס״ת לגלול

ניצולים גם שבזה זה, מנהג לקיים שיש

התחתונה, על ידו המשנה וכל זה. מחשש

חז״ל. דברי כפשטות שמנהגנו ובפרט

מהגר״י נכון טעם שמעתי המנהג, ובביאור

במערב שנהגו מה ע״פ שליט״א בנאים

שמעתי )כן באלכסון מונחים שהמזוזות

זה פי ועל שליט״א(. מאמאן מהגר״י

מנחות דבתוספות היטב, המנהג מבואר

ואם בזה, זה תלוים שהדברים מבואר )לג.(

צריך כן מונח להיות הס״ת של כבודו

נוהגים שאנו מה ולפי המזוזה, להיות

דידן ס״ת לכן באלכסון, המזוזה להניח

הקודש. ארון בתוך באלכסון גם מניחים

בספר והובא הפשוט. המנהג כך .119

ת מו קו הגו שלא מ קפיד נ ה ה, ל ה בז מ הבי ת היתה לא ו ח מצע מונ באת .120הכנסת בי

ק אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו מ

ומבוסס (. א׳ סעיף ב׳ )אות ריח וליצחק

׳ הל י״א )פרק תפלה ׳ הל הרמב״ם ע״ד

כדי הבית.. באמצע בימה ״ומעמידין (: ׳ ג

התפילה דשמיעת הרי כולם״. שישמעו

ביהכנ״ס. באמצע שמקומה מהבימה

באמצע הבימה העמדת אם לענין והנה

לשנות שרשאים או בדוקא היא ביהכנ״ם

בצד ביהכנ״ם, מצידי בא׳ ולהעמידה

ים פאת בשו״ת וכדומה. מערב או מזרח

מונסוניגו ידידיה ר׳ להגאון ב׳( )סימן

במחז״ק שאירע מעשה הביא זצ״ל

לשנות שרצו פאס( )שבעיר בבהכ״ן

לעכב והסכים הבימה, העמדת מקום

אות בהכ״נ מע׳ )אס״ד השד״ח ע״פ

כ״ח( )סי׳ חת״ס בתשובת וע״ע י״ג(.

ת בו א

)סי׳ ובח״ה ׳( ד-ז )סי׳ ח״ג ובמנח״י

׳ ב )אות ריח וליצחק בספר וכ״כ כ״ב(.

(. א סעיף

)סי׳ ח״ב חיים מים בשו״ת יעויין .120

על והעיד בכ״ז, להקל שכתב מה כ״א(

היו שלא מקנאס בעיר בהכ״נ כמה

ים. הפאת כדברי ודלא באמצע, הבימות

ט״ו( אות כ״ו סימן )טולידנו ובקיצוש״ע

באמצע דוקא הבימה לעשות שיש כתב

להתפלל אין שגם והוסיף ביהכ״נ,

אכן באמצע. הבימה שאין בביהכנ״ס

הגר״ב של במכנאס הכנסת בבית

באמצע. הבימה היתה לא זצ״ל טולידנו

שכך שליט״א עמאר הגר״א בהערת ועי׳

במרוקו. כנסיות בתי כמה בעוד היה

אבותקנא סימץמגןקלח

בהכ״נ קדושת דיני - קנא פימן

הכנפת בבית ושתיה אכילה דיןם ותלמידיהם ות״ח א: סעיף ת לאכול מותרי שתו וי״א הגה מדוחק. בהם ול

שרי. מלוחק שלא אפילו המלרש לבבית

הגו ם העם שאר שגם להקל ונ תי ס שו הכנ״ תבטל שלא כדי בבי ה למוד הלי ה מ א ונרא הו תר הדין ד מו אכול ש רך ל צו מוד ל .121 הלי

כנפת בית מעל לדורב: סעיף של קבוע תשמיש הכנסת בית גבי שעל בעלייה מלהשתמש ליזהר יש י

שם. לשכב כגון גנאי

ש ם י מרי הג או ת שהמנ שוב ת תר הרמב״ם כ מו ר ש דו ת מעל ל בי

ק מ

הברכ״י כמש״כ הפשוט המנהג כך .121

העם לשתות עתה ״והמנהג (: ׳ ב )ס״ק

כתב ט׳( )ס״ק ובכה״ח בביהכנ״ס״.

שם יושבים אם דהיינו המנהג לפרש

ומזה ת״ח. שאינם אע״פ שרי, ללמוד

לילה בחבורות כשלומדים להקל סמכו

שבועות בליל הקריאה או לישראל חק

שלא כדי בבהכ״נ ולשתות לאכול ׳, וכו

תקנת בספר וע״ע מהלימוד. להתבטל

מיני להגיש ׳( סא )תקנה מכנאס חכמי

הלימוד. באמצע ושתייה תרגימא

)דף מגילה ׳ מס מהגמ׳ הדברים ומקור

קלות בהן נוהגין אין כנסיות בתי כח.(

בהן. שותין ואין בהן אוכלין אין ראש,

על שבבבל כנסיות שבתי שם אמרו ועוד

אם הראשונים ונחלקו עשויין. הן תנאי

ר קו ת מ ו ב א

או קיימים, היותן זמן על גם מועיל תנאי

דתנאי ׳ התוס דעת חורבנן, אחר על רק

והרמב״ן רש״י אך בחורבנן. רק מועיל

ומה״ט בישובן. גם מועיל דתנאי ס״ל

ושתיה באכילה דמותרים הרמב״ן כתב

)סי׳ ח״א אג״מ בשו״ת וכתב מדוחק.

באכילה להקל נוהגין דמה״ט מ״ה(

על שסמכו משום בייארצייט, ושתיה

ולשתות לאכול שהתירו הראשונים

גם תנאי על נעשו כנסיות שבתי משום

זצ״ל הגרש״ז בשם שמעתי וכן בישובן.

ביהכנ״ס ׳ הל שלמה בהליכות נדפס )וכן

להקל פנים הראה הבה״ל ושגם בשמו

מר״ן לדעת מהני לא כ״ז ואולם בזה(.

תנאי מהני דלא יא( )בסעיף שפסק

הותר היאך צ״ב שוב וא״כ בישובן.

טלק אבות הלכה מנהגי מגן

ש .122הכנסת ם וי מרי ש או חמיר שי ה ברי ל שו״ע כד ר לא ה דו ת מעל ל בי.123 הכנסת

ר קו ת מ ו ב א

ע״פ צ״ל וע״כ ביהכנ״ס. ולשתות לאכול

בשם ה( )ס״ק במג״א שהביא מה

ונראה מותר, מצוה דסעודת הסמ״ק,

חשיב מלימודו יתבטל שלא כדי דכ״ש

)ד״ה בביה״ל כתב וכעי״ז ושרי. כמצוה

כתב ב( )סעיף בשו״ע ועוד אוכלין(. ואין

ולישון לאכול מותר ביהכנ״ס דלצורך

כגון אחרת מצוה לצורך ואפי׳ בתוכו.

במג״א ופי׳ שרי. השנה לעבר שנקבצים

וקטניות. פת רק אז אוכלין שהיו )שם(

׳ אפי ולפ״ז וי״ט שבתות גורסים יש אכן

יגיעו שלא ובלבד מותר. מאכלים שאר

״לעבר להגירסא דגם ונרא׳ ראש, לקלות

י״ל אז, אכלו וקטניות פת שרק השנה״

אלא שרי וקטניות פת דוקא לאו דלדינא

הסעודה שעיקר דכל מאכלים, שאר ה״ה

לקלות שיגיעו חשש ואין מצוה, לצורך

כתב ח״ב אול״צ ובשו״ת שרי. ראש

דוקא דלאו הגירסא ע״פ להקל דאפשר

ולפי הדחק. בשעת ורק שרי השנה לעבר

לשתות, להקל דנהגו הברכ״י מש״כ כ״ז

שלא וכדי מהלימוד, כחלק שותה אם

כיון שרי, דאכילה ה״ה מלימודו, יתבטל

דבר. עמא וכן מצוה. צורך חשיב זה דגם

הובא נג:( )דף יוסף שמו ובשו״ת .122

בעיר הוראה שפשטה בלייח מהגר״ח

טיטואן וסופרים חכמים של גדולה

לדור שהתיר בתשובה הרמב״ם כדברי

אע״פ ביהכנ״ס שע״ג בעליה ולשכב

אילו שודאי משום הוראה מיראי שהם

הרמב״ם תשובת רואה היה השו״ע מרן

אומר אני וכמעט וכו׳ כדבריו פוסק היה

דירות שעושים כולו העולם מנהג שכן

ע״כ. בהמ״ד. ע״ג

לא ואליד בן יוסף רבי המחבר .123

איירי ושהרמב״ם לדבריו הסכים

א״נ לכך. מתחילה נבנה שלא בבהכנ״ס

חולק שהרמב״ם ואפי׳ מתחילה, שהתנו

וכ״כ השו״ע. דברי אלא לנו אין מ״מ

סי׳ )או״ח ח״א דוד חנה קרית בשו״ת

לכך מתחילה שנבנה שבביהכנ״ס כט(

כשו״ת ודלא מעליו. לדור אסור בודאי

מר״ן ראה דאילו נו( )סי שאל חיים

ביה. הדר הוי הרמב״ם דברי

אבותקנח סימץמגןקמ

לפעודה נט״י דיני - קנח פימן

במשקה שטיבולו דבר על נטילהבולו דבר אוכל אם ד: סעיף טי ד שסימנם משקין משבעה באחד ש שח״ט י"

היינו ד״ם ם( דם טל חלב שמן דבש יין )ד תנגב, ולא מי לו נ פי א ודיו אין ת י עו אפי' הגה ברכה. בלא נטילה צריך משקה, במקום נוג מטבל אינו וברכה. בלא יטול אפ״ה הפרי או הירק ראש רק

הגו ל שלא להקל נ טו ם לי בר ידי לו לד בו טי ש .124 במשקה ש תבו וי שכשר שרק ע אינו כא דיו נוג ף בי בגוהגו א להקל נ ל ול טו ם לי ה .125 ידי

ר קו מ

ח״ב ומגן שמ״ש בשו״ת העיד כך .124

שטיבולו דבר ובדין וז״ל: מ״ו( ׳ )סי

שאין העולם שמנהג שאמרתי במשקה

הבאתי במשקה, שטיבולו לדבר נוטלין

ואחרונים. הפוסקים מדברי לזה סמכות

היה שכך הביא דבריו ובהמשך עכ״ד.

׳(, ט )אות ריח בליצחק וע׳ מרוקו. מנהג

מאמן ר״י וכ״ה (. ל )אות כהונה פרחי

הספר(. )סוף שליט״א

)ברכות(. העם נהגו בספר העיד כך .125

הפוסקים דברי על מבוסס והדבר

נט״י דמצריך הרמ״א דברי שביארו

משום שהוא הירק ראש את רק במטבל

איתא וכן כולו. יטבל שמא דחיישינן

שאין בדבר ולפ״ז כ״א( )ס״ק במ״ב

מיחוש בית כאן לית כולו להטביל הדרך

בשם ל״ט( )ס״ק בכה״ח פסק וכך כלל.

העוגה בטבילת הכא וא״כ ׳(. י ׳ )ס הנו״ש

טבל כגון המשקה, מ ה ש בתה, עוג

ת בו א

כולו שיטביל חיישינן לא ודאי בתה,

לא כה״ג וכל רותח, המשקה שהרי

שהמשקה בזה עוד וצירף חיישינן.

בפוסקים. זה סניף מצאתי ולא מבושל,

זו בנטילה ליזהר יש שמדינא אע״פ והנה

שלמים וכן רבים אכן בשו״ע, כדנפסק

סמך על והוא לגמרי בזה להקל נהגו

וכדהעיד קטו.( )דף בחולין ׳ התוס דברי

העיד וכן המנהג. שכן הנ״ל מגן בשמ״ש

שרוב דבר שזה ה׳( )אות בערה״ש

שמעתי וכן כלל. בו נזהרין אין העולם

הגרש״ז בזה שהיקל ראיה מעדי

בגינת כתב וכעינ״ז זצ״ל. אוירעבך

דמילתא כללא ל״ז(: ׳ סי א׳ )כלל ורדים

להקל יש , וכו זו נטילה חמירא דלא כיון

מלטמאת נזהרין אנו שאין וכ״ש וכו׳ בה

דהוא כל בעילה כן אם וכו׳, עצמינו

יהיה ולו נטילה, הך למדחי מצינא

קמא אבות הלכה מנהגי מגן

לנטילה בציעה בין הפפקה דין - קפו פימן

לבציעה הנטילה בין ריפתא״ על "למבצע אמירתש להמוציא, נטילה בין מלהפסיק ליזהר שא״צ אומרים יש א: סעיף אומרים וי

טוב ליזהר. שצריך הפסק. מקרי אמה כ״ב הילוך כלי שהה ואס ליזהר. ו

הגו מר נ ת בג׳ לו עודו ה בין שבת ס ה הנטיל הבציע ט ל מבצע פיו על ״לא״. ת פ אין רי ה ו שש בז אינו הפסק ח תו מסיח ד שר הלחם. מן דע אפ ו

ענין שגם לוך דין ל .126 ההפסק ממעט אמה כ״ב הי

ק מ

המקל. כדברי נקטינן במח׳ תלוי שהדבר

מבוסס מה על בזה ונתברר עכ״ל.

הנ״ל. מנהגינו

שרק שנהגו שיש מה ליישב יש כ״ז ולפי

לאכילת הםדר בליל ידיו נוטל בעה״ב

לא למה רבים והקשו המטובל. הכרפס

מאחר ידיהם יטלו שכולם מקפידים

המטובל הכרפס אוכלים שכולם

)סי׳ משה ויגד בספר בזה ע׳ במשקה.

ואולי ד׳. סי׳ יצחק שיח שו״ת בשם ט״ז(

שמעיקר כך על שסמכו י״ל הנ״ל לפי

דבר לשום ידים ליטול נהגו לא הדין

בליל החמירו לא לכן במשקה, שטיבולו

לבעה״ב. אלא פסח

נטילת לאחר ידיהם להגביה שנהגו יש

קודש ידיכם ״שאו הפםוק ואומרים ידים

ט׳( )ס״ק המ״ב והנה ה׳״. את וברכו

מדקדקין שאין העולם נהגו שהיום כתב

שנוטלין מפני והטעם הידים להגביה

עד נוטלים וגם ויד, יד כל על רביעית

ר קו ת מ ו ב א

להגבהת הטעם דכל היד. פסת סוף

יצאו שמא שחוששין משום הוא הידים

ויטמאו ויחזרו לפרק חוץ הטמאים המים

אין שוב רביעית נטל אם משא״כ הידים,

שם במג״א אכן טומאה. מקבלים המים

הידים, להרים יש הקבלה שע״פ כתב

וינטלם המקרא על זאת סמכו וכמו״כ

לנהוג, ראוי שכן כתב במ״ב וכן וינשאם.

ענינים ב׳( )ס״ק בכה״ח העתיק וכן

המצוות השער דברי ע״פ בזה נשגבים

כנגד עד ידיו שיגביה לט.(, דף עקב ׳ )פ

ממש, פיו כנגד יד ולפחות ראשו סוף

להרחיק צריך אז כי השבת ביום ובפרט

ע״כ. הריחוק בתכלית הקליפה את

אשר זה פסוק אומרים שלכן ואפשר

אמירת שע״י כדי מהמהרש״ל, מקורו

הידים. להגביה וידקדק יזכור זה פסוק

העיד וכן הפשוט. המנהג כך .126

ג׳( אות קס״ו )סי׳ ברכה במחזיק

קדישי לרבנן חזינן שבת ״בסעודות

אחפר״ לא רועי ״ה' המזמור אמירתש שם: הגו י ם פעם שבכל שנ טלי ם שנו ם ידי ת קוד ע ם הלחם בצי מרי או

מור אח״כ מז ה׳ ה עי ״ .127אחסר״ לא רו

אבות קסו סימץ מגן •קמ

ר קו מ

הקדוש הרב פיוט אמרו הם נטילה דאחר

וכו׳... ריפתא על למבצע זצ״ל האר״י

איש בבן הביא וכן ע״כ. בוצעים. ואח״כ

ולענין י״ד(. וירא פרשת שניה )שנה חי

אלא חשש, בזה שאין פשיטא הפסק,

שהרי ההפסק. ממעט זה פיוט אדרבה

הלחם. על לשאול מותר הפת לצורך

לאחר לאומרו בביתו נוהגים שכן וכתב

׳ שבפ אע״פ כלום העיר ולא הנטילה.

להפסיק. לא זריזות שצריך כתב אמור

הפיוט, בטיב מבין שאינו מי ואפילו

וכן הפת. על שאומרו יודע מכ״מ

כדי זה פיוט שאומרים זקנים שמעתי

דעת מביא הרמ״א אכן בהפסק. למעט

כדי שהה דאם לט.( )דף בסוטה ׳ התוס

״תכיפה״ מיקרי לא אמות כ״ב מהלך

יושב שאפילו כתב ה׳ ס״ק ובמ״ב

אמור ׳ פ ובבא״ח הפסק. מיקרי במקומו

זריזות שצריך וכתב )ב׳( ראשונה שנה

בכך. להזהר כדי רבה

דברים שאומר ע״י אם להםתפק ויש

ת בו א

אמה, כ״ב שיעור ממעט גם הפת על

שני בין הפסק שיש הוא תכיפה ענין דכל

הפת על דברים שאומר וע״י הדברים,

אמה. לכ״ב שמצטרף הפסק, נחשב אינו

לא תו זה זמן פרק שעבר כל דילמא או

ממרן )ושמעתי וצ״ע. סמוך. מיקרי

זה דשיעור שליט״א אלישיב הגרי״ש

דקה(. מחצי יותר אינו אמה דכב׳

)טולידנו( בקיצוש״ע העתיק כך .127

אדם ירגיל וז״ל: ( ׳ ו אות נ״ה )סימן

נטילה, קודם מזונו על להתפלל עצמו

נטילה בין להתפלל יכול שכח ואם

מזמור לומר נוהגים והעולם להמוציא,

וי״א להמוציא. נטילה בין רועי ה׳ לדוד

אם והיינו נטילה, קודם אותו שיאמר

טוב העולם מנהג ולכן נקיות, ידיו

וכך ע״כ. ידים. נקיות אחר לאומרו

׳ פ ובבא״ח )שם(. ברכה במחזיק העתיק

המנהג העתיק ג״כ ראשונה( )שנה אמור

נטילה בין רועי ׳ ה לדוד מזמור לומר

בידם. למחות ושאין להמוציא,

קמג אבות הלכה מנהגי מגן

הבוצע הוא ומי הבציעה וזמן מקום - קפז פימן

לאכילה המוציא ברכת בין מלך״ ״ה' פפוק אמירת ולברך לחזור צריך שח ואם לאכילה, ברכה בין ישיח ולא מיד יאכל ו: סעיף

שבירך כגון עליו, שמברכין דברים מענין בדברים השיחה היתה אא״כתן, או מלח הביאו אמר שאכל וקודם הפת על מאכל תנו לאכול, לפלוני תנו ליפ

א לבהמה כלל. יפסיק לא לכתחילה ומ״מ הגה לברך א״צ באלו וכיוצ

ש ת י מו קו קו מ מרו הגו ב מר שנ ת בין לו א ברכ מוצי ה ה מ ם לטעי פסוקיה׳ ך ה׳ מלך ה׳ מלך ״ לו מ ם י עד״ לעול ל בעת ו בו .128 במלח הלחם טים אכן ערו רבי או ע״ז ער צ צץ וי ש כנגד חו ש ה הפסק מח וברכ

ה .129 לבטל

ר קו ת מ ו ב א

)עמוד ח״ה המים מקוה בשו״ת .128

כי ליישבו וכתב המנהג, העתיק י״ג(

שמברכין הברכה מעין היא האמירה

לכוין שיש כתב המג״א דהרי עליו.

הוי״ה, שם פעם בכל פעמים ג׳ בטיבול

פעמים ׳ ג כמספר ע״ח בגמטריא ומלח

ב״ה. הוי״ה

ע״ח סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש שו״ת .129

וכ״כ הפסק. משום גמור איסור שיש

וז״ל: ׳ ל ׳ סי ח״ו יהושע עמק בשו״ת

דהוי מטעם בכלל, בכך נהגנו לא אנחנו

פשו״ב וזה לאכילה. הברכה בין הפסק

אחרים או כאלה בדברים להפסיק דאסור

המוציא. לאכילת המוציא ברכת בין

עובדיה דוד מהג״ר שמעתי וכן עכ״ל.

הפסק. ומטעם כזה, מנהג שאין שליט״א

מהמקובלים, התחיל זה שמנהג ושמעתי

וההמון בלבד, במחשבה ד״ז שנהגו

רם. בקול לאומרו גם התחילו

הברכה בין הפסק איסור מקור והנה

רב אמר מ.( )דף ברכות ׳ מגמ לאכילה,

בין להמסובים כן אמר אם פי׳ ברוך טול

הביאו לברך, צריך אינו לאכילה ברכה

גביל לברך, א״צ וכו׳ לפתן הביאו מלח

אפילו אמר ששת ורב לברך. צריך לתורי

דאמר לברך, צריך אינו נמי לתורי גביל

קודם שיאכל לאדם אסור רב אמר ר״י

פירש שם וברש״י לבהמתו. מאכל שיתן

דאף כהפסק, נחשב זה אין למה הטעם

רשאי שאינו ומשמע ברכה״. ״צורך זו

לברכת צורך שנחשב לדבר אלא להפסיק

)פ״א( ברכות בהל׳ הרמב״ם אך המוציא.

מענין בדברים שהפסיק שכל כתב

לברך צריך אינו עליו״ שמברכין ״דברים

אבותקסח סימץמגןקמד

מברכין פת מין איזה על - קפח פימן

השנה ימות בכל המצה ברכתסנין הבאה פת ז: סעיף כו' בכי מתובלת שאינה בין מתובלת בין פת שהוא וי״מ ו

פפין יבשים אותם שעושים כו והלכה בישקוני״ש. הנקראים והם אותם, וסנין. הבאה בפת שאמרנו דינים להם נותנים הדברים אלו שלכל כולם כדברי בכי

ת בכל מצה על לברך המנהג מו א השנה י ת מיני בור חריו מזונו א ל ות ה, על ברכ ש 130המחי ם וי מרי א או ם דיר שך שמי מ אכל לא השנה ב י

ר קו מ

וא״כ כהרמב״ם בשו״ע נפסק וכך שנית.

מענין היא אלו פסוקים שאמירת כיון

שלצורך דברים מעין הוי המלח,

י״ל רש״י לשיטת משא״כ הסעודה.

שאין מכיון כהפסק, זו אמירה שתיחשב

המוציא. לפרוסת זו באמירה צורך

שכתבו הבא( )ד״ה שם ׳ בתוס ויעויין

לא השולחן על להביא רגילין שאין דמה

שלנו דפת משום הוא לפתן, ולא מלח

לפרוסת מלח צריך ולא חשוב הוא

מותר שאין בב״י מכאן ודייק המוציא.

המוציא פרוסת לצורך אלא להפסיק

זו, לאמירה שא״צ בנידוננו וא״כ ממש.

דנהי לאומרו, רשאי אם לרש״י צ״ע

לצורך אינו מכ״מ הפרוסה על שאומרו

ולפתן מלח היה שאם וכמו הפרוסה.

כמו״כ כהפסק חשוב מכ״מ הלחם לטבל

אל נצרכת שאינה המלח של זו אמירה

מה לפי אך כהפסק. יחשב הברכה

מצרכי שהוא דכל בשו״ע שנפסק

לדון מקום יש מעכב, אינו הסעודה

ת בו א

זה מנהג שלנוהגים דמאחר המנהג לקיים

יחשב לא לסעודה, צורך להם הוא הרי

דהרי צ״ע, עדיין אך כהפסק. להם זה

בזה שיש הכוונות רוב ע״פ יודע אינו

בזה לו ואין בעלמא אמירה הוי ולדידה

לסעודה, ולא המוציא לברכת ברור צורך

כצורך זה שייחשב מהיכ״ת וא״כ

וצ״ע. הסעודה

זצ״ל משאש הגר״ש העיד כן .130

)דף )פסח( קדש מקראי לספר במכתב

בזמנינו: המצויות מצות על גם תקפא(

עליהם לברך מנהגינו לחזק ״והעליתי

כדין המחיה ועל במ״מ השנה ימות בכל

דהיינו עליהם קבע אם זולת פהב״ב,

שכתב כפי וזה ביצים. ד׳ מהם אוכל

ד׳(. אות ׳ נט )דיני מנוחה בית בסידור

ולא למצה ידים ליטול העולם נהגו ולא

ולא הפסח קודם לא המוציא עליה לברך

ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ הפסח״. אחר

׳ ס )ברכות בשד״ח וכ״כ ל״ה(. ׳ )סי ח״א

לציון אור בשו״ת וכ״כ המנהג. שכן ׳( ע

אבותהלכה מנהגימגן

עטייה הגר״ע בשם ג( י״ב סי׳ )ח״ב

אומרים יש אמנם הספרדים. מנהג שזהו

היו ולא קשות היו בזמנם דהמצות

ברכתן היתה לכן כפת, אותן אוכלים

המכונה מצות בזמננו אבל מזונות

חשיבי שפיר בקלות, ונאכלות פריכות,

וי״א המוציא. עליהן לברך ויש כלחם

רק לאוכלם יש ספק, זה שדבר דמאחר

הצדדים. עיקרי ונציג הסעודה. תוך

מצה על מזונות לברך האומרים דעת

דברי כפשטות הוא השנה ימות בכל

אותה שכוססין יבש פת דכל השו״ע,

מזונות, ברכתה מתובלת, אינה אפילו

דינה אותה שכוססים כיון מצה, וה״נ

מצות על לברך המנהג ובעיקר כפהב״ב.

א. טענות. שתי בזה יש מזונות, בזמנינו

שיש היינו ״כוסס״ שלשון שהעירו יש

ע״ז לקבוע דרך אין ולכן לאוכלם, קושי

ופריכים דקים שהם אותם אבל סעודה,

סברא בזה ליכא תו לאכילה, ונוחים

ב. כוסס. חשיב דלא מזונות עליהם לברך

וכל עליהם, סעודה לקבוע דרך בימינו

ברכתו עליו סעודתו שקובע פהב״ב

המוציא.

על נשאל קנ״ח( כנה״ג)סי׳ בשיירי והנה

שלא והשיב הפסח, אחר שנילושו מצות

דפת כוסס )בס״ז( בשו״ע למש״כ דמי

מלחמניות גרע דלא מזונות, מברך

ומברכין הוא גמור דלחם עבה, שבלילתן

הראשונים לדעת כ״ש המוציא, עליה

ברכתה בתנור שאפאה רכה דבבלילתו

כמו קשה כ״כ ואינה המוציא,

ע״כ. השו״ע. בו שדבר הבישקוקוש

אין שלנו דהמצות שכתב מה והנה

אינ״ז קשות כ״כ דאינן אותם כוססים

דקות שהן זמנינו של למצות שייך

סמך ( ע׳ ׳ סי )או״ח דוד ובבית ופריכות.

טעם עוד והוסיף השכנה״ג, דברי על

של דהקושי לבישקוקוש מצה בין לחלק

אותם שמחזירים מחמת הוא הבישקוקוש

לגמרי, שיתייבשו כדי שנאפו אחר לתנור

במצות, משא״כ מזונות, ברכתה ולכן

האפייה, מכח רק הר״ז דקות שהן ומה

לא דבריו וגם ע״כ. ממש כפת הר״ז לכך

ודקות. שפריכות בזמנינו במצות שייכים

שאיירי עולה ובי״ד השכנה״ג ומדברי

דעיקר מבואר ומלשונם רכות, במצות

לפרש ויש שיבשים, מחמת הוא הכסיסה

שתיקנו פת סוג זה אין כוסס שהוא דכל

בספר איתא )וכעי״ז המוציא ברכת עליה

בצק שפת הספר, בסוף )שבת( שני חוט

עליו שמברכים פת סוג אינו עלים

מדבריהם ראיה אין ולפ״ז המוציא(.

ואדרבה המוציא בזמנינו מצות על לברך

תו יבש שהפת שכל דבריהם משמעות

המוציא. עליה לברך אין

לברך טעם עוד דוד בבית סיים אך

דמיקרי במידי דלאו מצות, על המוציא

של בקביעות אלא מילתא תליא לחם

בנ״א דרך שאין ובבישקוקוש בנ״א,

עליהן מברכין עליהן, סעודתן לקבוע

בנ״א שדרך מצות אבל לכו״ע, מזונות

עליו לברך וראוי סעודה עליהן לקבוע

בפסח מיבעיא לא וברהמ״ז, המוציא

על קובעים ואין הקביעות עיקר שהוא

הפסח לאחר אפי׳ אלא אחר דבר שום

חיוב עליו חל מעיקרא וכבר הואיל

הפסח אחר פקע לא תו הפסח ימי מחמת

משמע האחרון טעמו לפי והנה ע״כ.

מברכין הפסח תוך שנאפו מצות שרק

אבותקסח סימץמגןקמו

בשאר שנאפה מה אבל המוציא עליהן

אם דתלוי סברתו לפי ואולם לא. השנה

שייך זה הרי ע״ז, סעודה קובעים אנשים

נקט וכן השנה. ימות שאר של במצה גם

מבואר וכן י״ט(. סי׳ )חי״א צי״א בשו״ת

של במ״מ( )דיני ניסים מעשה בהגדת

הביא (215 )דף וזה״ב ובספר הדה״ח.

דתלוי מורים שכן זצ״ל הגרש״ז בשם

מובן זו סברא ולפי גרידא. בקביעות

על מברכין הפסח בימי למה היטב

שאז משום שהוא המוציא, המצות

וחשיבי סעודה ע״ז קובעים באמת

בדין לקמן שנכתוב מה )וע׳ כלחם.

היא מאד דקה היא שאם המופליטא

כשלא כ״ז אך הלחם. צורת את מאבדת

דקה שהיא נהי במצה אבל כלחם, נראות

מוואפלקטקס כלחם חשיבא דטפי י״ל

רכים(. ודברים

לברך המנהג לקיים דיש נר׳ אמנם

אע״פ בזמנינו המצה על מזונות

דהנה לפעמים, סעודה עליה שקובעים

לחם, שם קביעות דין ביסוד לחקור יש

של סעודה בקביעות הדבר תלוי האם

סעודה עליו קובעים שלא ומה בנ״א,

הראשונים שהזכירו ומה כפהב״ב, דינו

כל אלא אהדדי פליגי לא לפהב״ב תנאים

לא שמחמתה סיבה הוא בפנ״ע תנאי

דילמא או סעודה. כזו פת על קובעים

המוציא לברכת הסיבה שעיקר דאע״פ

לנו שגילו מה רק מכ״מ בקביעות, תלויה

טעון ה״ז כקביעות שחשיב הראשונים

שיטות ג׳ הני ולפ״ז המוציא, ברכת

פלגי הבב״כ, פת מהו בשו״ע שנחלקו

אבל מזונות, הוי כוסס ולמ״ד אהדדי,

אע״פ המוציא דברכתו ס״ל מתוק דבר

וכבר . ׳ וכו עליו סעודתו קובע שאינו

ק( )פומרנצי׳ ברכה עמק בספר בזה חקר

שקבעו במה דתלוי וצידד ׳( ס )עמוד

בנ״א של שדרכן במה ולא לפהב״ב

הפוסקים, רוב דעת שכן וכתב לקבוע,

מוכח כן ולענ״ד הם. מי גילה לא אבל

כל שהביא אחרי קס״ח( )סי׳ מהב״י

ספק דהוי כתב בפהב״ב, השיטות

מזונות לברך יש ולכן לסב״ל וחיישינן

מרדכי המאמר והקשה כולהו. על

עליהם סעודה לקבוע דרך אין דבכולם

בין מחלוקת בזה שיש לומר שייך ולא

שאין שכל להקל, ברכות וספק השיטות

שיטה וכל המוציא, ברכתה לקבוע דרך

וכו״ע לקבוע, דרך אין מהו מפרש

שיטה דכל כהנ״ל נקט בב״י אך מודים.

קובעים אינם כולם אם ואפילו חלוקה,

מהו שהגדירו מה רק מכ״מ עליו, סעודה

ע״כ ואשר מזונות, עליו מברכין פהב״ב

נקטו וכך אחבריה. שיטה כל פליגי

וח״א גר״ז רעק״א, דגומ״ר, האהע״ו,

מינים דכל כ״ב( )ס״ק המג״א על דהעירו

פת ספק דהרי עליהו, מברכים לקינוח

)סו״ס בדגו״מ בהדיא מצאתי ועוד הוא.

הוא דפהב״ב ׳ התוס דלפי דכתב קס״ח(

ממולא אינו אם לדידהו ממולא, דבר

יש ראיה ועוד המוציא. הו״ל נילוש אלא

שדיבר ב׳( )אות משה מהדרכי להביא

בשבתות, עליו שמברכין מתובל לחם על

הט״ז הזהיר וכן סעודה. עליו וקובעים

שומן הרבה להוסיף שלא זה בסימן

ואע״פ מזונות. ברכתו תהא דאז בחלות,

קובעים בוודאי כאלו לחמים שעל

שקבעו במה דתלוי מכ״ז ומשמע עליהם.

במה ולא כפהב״ב, נחשב מה הראשונים

ת שר אלא מצו תו קובע כא עוד הן ס ש .131 עלי תבו וי ל שכ טו דיו די בלא י

ר קו ת מ ו ב א

ק אבות הלכה מנהגי מגן

)אך סעודתם, בפועל העולם שקובעים

לחם אינו רב שומן ע״י דאולי לדחות יש

לכו״ע(. עליו שקובעים

הב״י, ממשמעות המבואר ע״כ אשר

תלוי מזונות ברכת דאין אחרונים, והרבה

סעודה העולם עליו שקובעים במה

הראשונים שקבעו במה אלא בפועל,

שמצה מאחר ולפ״ז הב״ב. פת מהו

במה דינה נכלל ממילא ככוסס, חשיבא

על מזונות לברך שיש בשו״ע שנפסק

במה תלוי הדבר אין כי הנכסס, דבר

גן בספר וכ״כ בימינו. סעודה שקובעים

כדבריו ונקט בפשיטות. מ״ד( )סי׳ המלך

גם קס״ח(. )סי׳ למהרש״ם תורה בדעת

ר״ה( )סי׳ ח״א הלוי שבט בשו״ת

הדין דעיקר כתב קס״ח ס׳ על בהגהות

אלא מזונות. בזמנינו מצות על לברך

הסעודה תוך לאוכלם להחמיר שהסיק

ע״א( )סי׳ ח״א יצחק מנחת בשו״ת וגם

אא״כ לאוכלו שלא לדקדק דיש כתב

בלבד. עליו סעודה קובע

לברך המנהג על דהסומך נר׳ לפ״ז

מצות על מזונות מיני בורא השנה במשך

והוא לסמוך, מה על לו יש בזמנינו גם

דכיון להו דסבירא הנ״ל הפוסקים להקת

השו״ע בדברי נכלל הרי״ז כוסס דזה

קביעות בתר אזלינן ולא פהב״ב, דחשיב

בפועל. הבריות כמנהג סעודה

ברכת בפסח מדוע להבין שצריך אלא

יד״ח בהן ויוצאין המוציא, היא המצות

)פ״ו הרמב״ם כדכתב כן, בגלל מצה

עליו שמברכין שכל ו׳( הל׳ חו״מ מהל׳

נשתנה דמה יד״ח. בו יוצאין ברמה״ז

)שם( המלך ובגן ללחם. דנהפך בפסח

הפסח חג של לחמה שהוא דמחמת תירץ

דוד הבית אמנם המוציא. עליה מברכין

חיוב עליו חל דכבר דכיון כתב )שם(

ע״ז. קובעים דבפסח פקע, לא תו בפסח

ס״ל אם דממ״נ צ״ב, טעמו אמנם

כסברת העולם קביעות בתר דאזלינן

ימות בשאר גם וסייעתו, מרדכי המאמר

בפסח למה כן ס״ל לא ואם כן, השנה

וצ״ע טפי. קביעות שם עליה קיבל

קי״ז( )סי׳ אומר הלל ובשו״ת בכוונתו.

שיוצאין כשם למצוה, שזה דכיון כתב

חשיב כמו״כ מצה, מצות יד״ח בהן

בצי״א ועיין אחשביה. דהמצוה לחם,

ועכ״פ דבריו. על שהקשה מה )שם(

בשו״ת כתב המלך הגן של לטעמו

דבמוצאי ׳( ג אות י״ב )פ׳ ח״ב אורל״צ

לחם מצוי שלא פסח של האחרון יו״ט

כלחם חשובה עדיין המצה הרי עדיין,

נקט ולא המוציא. עליה ויברכו גמור,

תו בפסח שנאפה שכל הב״ד של כטעמו

לחם. שם מיניה פקע לא

קנ״ח(, )סי׳ ברכה במחזיק כתב כן .131

והבית כנה״ג השיירי דברי שהביא אחרי

להוסיף ויש מוכרחים, דבריהם שאין דוד

צידדו הקודמת, בהערה שהובא הסברא

הוא מצה על מזונות שמברכים דמה

עליהם, סעודה קובעים היו שלא משום

שקובעים ובימינו לאוכלן. שקשה מפני

עליהם לברך יש לכו״ע עליהם, סעודה

ובבית החיים, בדרך נקט וכן המוציא.

אבותקסח סימץמגןקמח

ך ברכה ר ב א וי ת מיני בור על בתחילה מזונו סוף המחיה ו .132 לב

המופליטא ברכת ומברך הוא גמור לחם אובליא״ש שקורין עבה שבלילתן אותן לחמניות ח: סעיף

תן וברהמ״ז. המוציא עליו או שקורין מאד ודקה רכה שבלילתן ות מיני בורא עליהם מברך ניבלא״ש קבע ואם שלש. מעין אחת וברכה מזונווברהמ״ז. המוציא מברך עליהם סעודתו

א, הנקרא מאכל מין ט פלי שר מו ב ע״פ א שוי רו ם מקמח ע מי בלא ומן או סוכר תוספת ם העיסה, בעצם ש חי ש מו ם, ו ה העיסה או ידיחוץ מן, עם מב ה ש ש ה, דקה לעיסה ונע ת. ברכתה ורכ קבע ואם מזונו

תו ה סעוד א מברך עלי מוצי מ״ז ה ה בר .133ו

הפפנג ברכתפ' דבר אפילו יג: סעיף תו) ל טיגנה או בשלה אם עבה במיס( הקמח לישת שבלי

אפילו דנהמא, תוריתא עליה שיש אפילו המוציא עליה מברך אין וש האפיה. שעת אחר אלא הולך אינו המוציא בברכת בחלה נתחייבה חולקין וי

ר קו ת מ ו ב א ק

שכוסס שהעירו יש ועוד ועוד. אפרים

כוססים ולכן לאוכלו, שקשה בדבר שייך

פריכות, שהן דימינו מצות אבל אותו,

המוציא. עליהם לברך יש דלכו״ע אפשר

גם שליט״א הגריש״א בשם מובא וכן

שמואל מנחת בשו״ת )הובא ספרד. לבני

יא(. סימן

אי״ש ״ולי שם: מנוחה בית סידור .132

לאכול יכול שמים ירא דגם נר׳ צעיר

סעודה קביעת בלתי אף הפסח אחר מצה

ויברך ענט״י, יברך ולא ידיו ויטול עליה,

פת על דגם כיון מזונות מיני בורא עליה

בדיעבד יצא במ״מ עליו בירך אם גמור

ובכה״ג ברה״מ, בדיני לקמן אכתוב אשר

מצליח איש בשו״ת וע׳ חשיב״. דיעבד

שהעתיקו )ח״ב( ובאורל״צ ׳( ה ׳ ח״ג)סי

עצתו.

ליצחק בספר וע׳ העולם,. מנהג כן .133

ב׳ )אות ריח בליקוטי דנאן( )אבן ריח

שקורים הרקיקים ״ואותם שכתב: ( ה׳

שמן בהם ניכר אם ידוע אין מופליטא

כשיעור לאכלם ראוי ולכן לאו, אם

ע״כ. המוציא ומברך סעודה שקובעים

השמן ניכר שיהיה דוקא שמצריך ונר׳

השמן בכמות תלוי ולפ״ז בעיסה.

גם כאמור אכן המופליטא. בתוך ששמים

בפת, השמן כמות ניכר שלא במקום

מזונות. לברך נהגו מכ״מ

דהרי ביאור, טעון הדבר אמנם

לה יש וגם עבה, בלילתה המופליטא

הלכה מנהגימגן

בפת השמן נרגש אינו ואם לחם, תואר

וע׳ מזונות. עליה לברך מהיכ״ת

שכדי ד׳( אות )פי״ב ח״ב באורל״צ

מתיקות שירגיש צריך מזונות שיברכו

במה די ואין בעיסה, שעירב הסוכר

הגר״מ דעת אך בעלמא. שינוי שמרגיש

שינוי שמרגיש בכך שדי שליט״א אליהו

ולפ״ז מזונות. עליה לברך כדי פת משאר

שינוי בהם מרגישים הרי המופליטות רוב

שצריך האורל״צ להגדרת גם מפת,

ברוב הרי השמן, עצם להרגיש

השמן. את בהם מרגישים המופליטות

לברך טעמים שני עוד לצרף שיש ונראה

ידוע דכבר חדא לכו״ע. מזונות עליהם

לעיל( )הובא הפוסקים שנתחבטו מה

המוציא לענין הבב״כ פת קביעות האם

אדם בני שדרך במה תלוי וברהמ״ז

התנאים ׳ ג לפי שדוקא או עליו, לקבוע

בכיסנין. הבאה פת מהו בשו״ע שנפסקו

עליה קובע אפילו מזה, שחוץ ומה

ע״ז לברך קבעו חז״ל מכ״מ סעודה

המצה ברכת בענין ולעיל . ׳ ג ומין במ״מ

עמק בספר ׳ וע בזה. הארכנו השנה בכל

בזה שחקר ס׳( עמוד )פומרנציק ברכה

שאין קטנות לחמניות במיני להיפך, גם

בלא לאוכלם הדרך אבל סוכר, בהם

הפוסקים דעת לפי והנה סעודה. קביעות

במאמר כדנקט בנ״א בדעת תלוי שהדבר

י״ל ועוד, אפרים ובית והדה״ח מרדכי

עראי לאוכלן שהדרך מופליטות דבהני

מזונות ברכתם פת סעודת בקביעות ולא

תוספת להן ואין עבה בלילתן אם אפי׳

לעיל המתבאר לפי אך בם. הניכר שמן

השנה, כל מזונות מצה על שמברכים

הפת, קביעות בתר אזלינן שלא ע״כ

בימינו מצה על לברך הו״ל דא״כ

ועוד הב״י דעת משמע וכן המוציא,

לברך מספיק טעם אינ״ז לפי״ז פוסקים.

עליה, קובעים שלא דאע״ג מזונות, עליה

ומ״מ כפת, תכונתה בתר אזלינן מכ״מ

מרדכי המאמר משיטת איכא מיהא סניף

וסייעתו.

ברכת לברך יש מדוע טעם עוד ונראה

ניכר שלא ואפילו המופליטא על מזונות

)דף בברכות התוס׳ דהנה בפת. השמן

עליהן שמברכין דלחמניות פירשו מב.(

ט׳( )ס״ק ובט״ז נילי״ש, היינו מזונות

וע׳ רכה. שבלילתו דבר שהוא ביאר

מאי דא״כ תוס׳, על שהק׳ ברשב״א

קבע. בדלא מזונות עליהם דמברך קמ״ל

דהני ליישב כתב כ״ט( )ס״ק ובערה״ש

עבה, ובלילתם הם חשוב מאכל לחמניות

נעשה וגלגולו עריכתו באופן אם אבל

לרש״י יודו ׳ תוס שגם אפשר הרבה דק

האחרונים הקשו והנה מזונות. שברכתה

דכאן אהדדי, סתרי השו״ע דברי דלכאו׳

לחם הוו עבה שבלילתן דלחמניות פסק

ואילו המוציא, עליהן ומברכים גמור

מברכין תבלין של דפת כתב ז׳ בסעיף

אובלייאש דהיינו בב״י וע׳ מזונות. עליה

שמברך תוס׳ שפסקו לחמניות )שזהו

דע״כ כתב ובערה״ש המוציא(. עליהם

דידן בנידון והנה שאני. מאד בדקין

רכה ומ״מ מאוד, דקה אינה המופליטא

)כפי ׳( כ )ס״ק במג״א וע׳ ביותר. היא

בקו״א משמע וכן שרד(. הלבושי שהגיה

׳ )סי ח״א יצחק במנחת נקט וכן להגר״ז.

עבה, שבלילתן באופן דגם ׳(, ד אות ע״א

ברכת לגבי לחם תואר אבד מכ״מ

לחם על לקבוע רגילים דלא המוציא

ברכתו ובדקבע מזונות ברכתו ע״כ כזה,

ונר׳ י״ד(. ואות ה׳ אות )ע״ש המוציא

אבותקסח סימץמגן

פ' ועשאה במים אח״כ ריככה אפ' עבה העיסה שתחלת דכל ואומרים פגנין) סו עליה מברך בשמן טגנה או במים ובשלה ספוג( כמין ועשאוה שלשוה עיסה

הגו המוציא. שיברך ע״י אלא יאכל ולא שניהם ידי יצא שמים וירא להקל(. )ונתחלה. אחר לחם על

ם מאפה מין כול שרגילי א ה ל חנוכ ספנג״, הנקרא ב מין והם ״ כת, פגניו ם סו מי ם ופע ת בתוכם שמערבי ה סוכר כמו ת שאינ ת, ניכר בפ

ם טגני מ מן אותם ו ש ק, ב מו אע״ג עם ם הסעודה תוך אלא יאכל הגי נו.134 המחיה

ר קו מ

ביותר, רך שמעשהו דמופליטא לפ״ז

עליה ומברך גמור, לפת כלל דומה ואינו

עליו לקבוע רגילים לא כזה דפת מזונות,

המוציא יברך בדקבע אבל סעודה.

לחם תואר איבד לא סו״ס דהא וברה״מ,

)דסעיף לטריתא דומה ]ואינו לגמרי.

דשם מהני, לא בדקבע דאפי׳ ט״ו(

לחם. תואר לה לית דקותו מחמת

הרא״ש פסקי ע״פ ביארנו ובמקו״א

דקותו דמחמת כנתבשלה, דדינו בברכות

ולכן האש, מכח אלא כראוי, נאפה אינו

לחם[. שם מיניה פקע

על מזונות לברכת טעמים ׳ ג בידינו עלה

טעם בה דניכר כיון א( המופליטא.

ברכתה השו״ע לדעת והרי השמן,

מפת שינוי בה ניכר רק ואפי׳ מזונות.

ב( זה. לענין שינוי דחשיב אפשר אחר,

דרך דאין י״ל השמן ניכר בלא אפי׳

שהיא כיון ג( ע״ז. סעודה לקבוע העולם

׳ ואפי לחם תואר דין לה אין ביותר דקה

מנחת בשו״ת וכדכתב עבה בלילתה אם

)שם(. יצחק

פי א מר״ן דעת של ם יר לא שמית עליהם לברך להקל על מזונו ו

ת בו א

כתב ל׳( )ס׳ ח״ו יהושע עמק ובשו״ת

נהגנו ושכן המוציא. המופליטא דברכת

שמענו שלא וצע״ג קדם. מימי תמיד

ברכת המופליטא על שמברך למי מעולם

טעם בה ניכר כאשר ובפרט המוציא,

עליה לברך החכמים כל נהגו וכן השמן.

משאש הגר״ש נוהג היה וכן מזונות.

זצ״ל.

ידים ליטול נהגו שלא במה להעיר יש גם

שטיבולו דבר שהוא אף המופליטא על

)שהיא דבש עליו מורחים שכן במשקה,

נרטבות והידים משקין(, מז׳ אחד

שנהגו קנ״ח ׳ בסי מש״כ ׳ וע זה. ממשקה

ליישב יש ועוד זו. בנטילה להקל

עיקרו בא שהדבש דמאחר בלא״ה,

ע׳ זה, לענין כמשקה חשיב לא לאוכל

לאוכל שעומד דדבר י״ד( )ס״ק במ״ב

נט״י. צריך לא

זצ״ל משאש הגר״ש בשם מובא כן .134

מנהג וכן חנוכה. השולחן מטעמי בעלון

להקל, שהמנהג בב״י שהעיד כפי העולם

מאמר ק״ז(, )ס״ק ובכה״ח ברמ״א, וכ״כ

הלכה מנהגימגן

הכופכופ ברכתט המנהג שם: שו ס על לברך הפ סכו א כו ת, מיני בור חריו מזונו א על ו

ה. לו המחי פי א תו קבע אם ו עוד ליו ס .135ע

ר קו ת מ ו ב א

׳(. ד )אות ללב ויפה חיי״א, גר״ז, מרדכי,

)אסבג( בלולה מנחה בספר ע׳ )אמנם

שמים שירא הספנג׳ דין על שהעתיק

מר״ן(. כלשון הספק, מן יסתלק

מר״ן, נגד אינו זה דמנהג י״ל לזה ונוסף

בזה. ברורה לא עצמו מר״ן דעת דהרי

כתב חלה חיוב לענין שכ״ט( ׳ )ס דביו״ד

לבשלה ע״ד שגלגלה דעיסה סתמא

וע׳ להחמיר. כתב ולא החלה, מן פטורה

שכתב ה׳( י״ב )פ׳ ח״ב אורל״צ בשו״ת

באו״ח. ממש״כ חזר שמר״ן י״ל דע״כ

שדעת היכא מכ״מ לדחות שיש ואע״פ

הוראותיו קיבלנו לא ברורה לא מר״ן

כא )סי׳ ח״ב שאל חיים בשו״ת כמש״כ

דף דנן )אבן שלמה בקש ׳ ובס הלא( ד״ה

שמנהג בעצמו הב״י כתב ובלא״ה לו:(

שכתבו וכפי בזה, להקל העולם

כלום. המנהג אחר ואין האחרונים.

׳ הספנג בו שעשו דהעיסה שמעתי עוד

דליל, יותר היה במרוקו מקומות בהרבה

מזונות ברכתו וע״כ רכה, כבלילה ונחשב

לכו״ע.

דף )טולידנו בקיצוש״ע העיד כן .135

קבע ואפי׳ במ״מ עליה ״מברך ר״א(:

והכי פרוסה, בכל כזית שאין לפי עליו,

דיר״ש סיים אכן עולם״. מימות נוהגין

קביעות. שיעור ממנו יאכל לא

וורדים גינת משו״ת הדברים ומקור

בברכת שדן כ״ד( סי׳ א׳ כלל )או״ח

״וכך עשייתו: אופן וביאר הכוסכוסו

ולוקחין במים, יבש פת ששורין מעשהו,

עליו ומגלגלין קמח עליו ומפזרין הפת

דקין, פרורין הכל ונעשה גדול, בכלי ביד

מפני שהן כמות השתא למיכל חזו ולא

שעושין ויש שבהן. הקמח תערובות

פת בלי דקין פירורין מקמח לגמרי אותו

דהוי לומר צידד ומתחלה ע״כ. בכלל״.

בכלי אותו שנותנים מאחר כאפייה

מבשלים והאדים מים קדירת תחת מנוקב

תחתיו מהלך כאור לכאו׳ והוי אותו

דכיון בו, חזר אך המוציא, ברכתו ותהא

ממש, דבר של כגופו חשיבא דהזיעה

וסיים מזונות. וברכתו כבישול, הו״ל

עליה סעודתו קבע דאם ורדים הגינת

אית דהא המזון וברכת המוציא מברך

להדיא ניכר שהוא דנהמא תוריתא ליה

מנוחה בבית והו״ד עיסה. מעשה שהוא

וסיים ׳(. ל אות מברכין פת איזה על )דיני

יאכלנו לא שמים דירא שושן הפרח בשם

הפת על יברך א״כ אלא סעודה בקביעות

אכן קס״ח(. )סי׳ בכה״ח וה״ד תחלה.

דבנחפה לכו״ע, מוסכמים דבריהם אין

על לחלוק כתב ב׳( סי׳ )או״ח בכסף

שקבע דבר אפילו כי שושן, הפרח

פקע כבישול נחשב אם עליו סעודתו

בברכ״י החיד״א וכ״כ לחם. שם מיניה

ראיה והביא ג׳(. ס״ק קס״ח )סי׳

קבע דאפילו שכתב הלקט מהשבלי

מזונות. ברכתו מבושל דבר על סעודתו

אבותקעג סימץ

אמצעיים מים דין - קעג פימן

יחד ודגים חלב אכילתטול, חובה לדגים בשר בין ב: סעיף סכנתא וחמירא אחר, לדבר דקשה משום לי

מאיסורא.

ש ם י שי ש אכול חו ם, עם חלב מל ש אבל דגי ם י מרי אין או ה ש הג בז מנר .136 ברו

ק מ

כתב ( מ׳ סי׳ )הררי לאברהם זכור ובספר

החיד״א. כדברי להלכה בזה שנקטינן

העולם מנהג וכן אחרונים. עוד וכ״כ

בא אם אפי׳ קדירה מעשה מיני שאוכלים

ובקיצוש״ע חיישינן. ולא עבה, מבלילה

בקביעות יאכל לא דיר״ש סיים שם

וצ״ע. סעודה.

שג״כ )ברכות( העם נהגו בספר שו״ר

קבע אם שאפילו נהגו עולם שמימי העיד

על מזונות מיני בורא מברך עליו סעודתו

הכה״ח בעל של מכת״י והביא המבושל,

מברך בדקבע דאפי׳ מנהגנו, שקיים

תוריתא דאזיל מזונות, מיני בורא

מדין י״א מסעיף כן והוכיח דנהמא,

מתלבנים והמים במים שנותנים פירורין

בנהגו ואמנם דנהמא. תוריתא ליה ואזיל

מתלבנים שם כי זו, ראיה דחה שם העם

בכוסכוס משא״כ שינוי הוי ולכן המים,

דברי על טובא להעיר יש ולכאו׳ עיי״ש.

דברי צדקו שפיר דלכאו׳ העם, הנהגו

שינוי הוי הכוסכוס סו״ס דהא הכה״ח,

נראה ובלא״ה הנאפה. מפת גדול

ר קו ת מ ו ב א

שכתב לאטריות יותר דומה דכוסכוס

תוריתא עליו דאין י״ג( )בסעיף הרמ״א

דמי )ולא מזונות. וברכת דנהמא,

חל דכבר כיון דהנך בעלמא, לפירורין

לא תו בנתפוררו אף לחם, שם עליהם

ברכתן(. פקע

בסוף הכה״ח בעל כתב זה מלבד

הכוסכוס עושים ״אצלינו שם: התשובה

מבשלין ואח״כ ביצים, עם לבדו מקמח

אין קבע אפי׳ לכו״ע שזה ואפשר אותו,

בכוונתו וצ״ע ׳״. ג מעין רק עליו לברך

דאבד טפי יחשב ביצים בתערובת למה

שביררתי כפי ועכ״פ דנהמא. תוריתא

קצת עם הוא הכוסכוס עשיית רגילות

ברכת לענין ועכ״פ בתוכו, וניכר שמן,

ולענין כלל. ספק בו אין בתחלה מזונות

כתבנו כבר סעודתו, עליה קבע אם

להקל. החיד״א מדברי

אצל ביררתי כן לזה, חששו רבים .136

ומכנאס, טטואן, מערי חכמים תלמידי

ד״ה פ״ז )סי׳ יו״ד הב״י דברי ע״פ והוא

זצ״ל משאש מהגר״ש ושמעתי דגים(.

קנג אבות הלכה מנהגי מגן

והמטיב הטוב ברכת דיני - קעה פימן

פת, פעודת בלא רביעית, שתיית - והמטיב הטוב בברכת מנהגיםיינות הרבה הטוב עליו מברך אבל הגפן פרי בורא מברך אינו אחר יין להם הביאו א: סעיף

להם הביאו דוקא ולאו הראשון. מן עול לו שאין אע״ג הגה והמטיב.מתחלה להם היה אם ה״ה אלא מחדש,

ר קו מ

דדברי בזה, להקל צדדים שיש שאע״פ

הם אחרונים הרבה לדעת בזה הב״י

מזה פרשו שהעולם מאחר מכ״מ ט״ס,

כן. להניחם יש

שכתב בכת״י תשובה לי הזדמן שוב

נעתיקה מצויה שאינה ומאחר זה. בענין

או בחלב דגים בענין ״גם במלואה:

שהאריך אותו ראיתי בגבינה, או בחמאה

)סי׳ דעת ביחוה הראש״ל על לחלוק

שראיתי מה לפי אבל ששי. בחלק מ״ח(

הראש״ל גם מ״ח( )סי׳ שם דעת ביחוה

וכמש״כ להתיר. ראיות להביא האריך

שהרמ״א שכיון ע״ש, למטה בהערה

אף להתיר הוכיחו והפר״ח והש״ך והט״ז

חילוק שיש את״ל ואפי . וכו לכתחילה

וגדולי הואיל מ״מ לכותח, חלב בין

בין היא ומחלוקת מתירין, האחרונים

החיד״א מרן וכן . וכו׳ בזה הרופאים

להקל. ג״כ סובר פ״ז( )סי׳ במחז״ב

עכ״פ וכ׳ להקל, ג״כ נטה צדק ובזבחי

ברור. וזה להתיר שיש בודאי בדיעבד

פוסקים הביא הפסק בסוף וגם עכ״ל.

ת ב' והמטיב. הטוב השני על מברכין יינו

ת בו א

ובמסקנא זצ״ל, החיד״א על שסומכין

כתב רק מה״ד לאסור כתב לא ג״כ שלו

משום בחלב דגים מלאכול להמנע יש

נוהגים אשכנז יוצאי וכן סכנה, חשש

מה על להם ויש זה, בכל להקל

עכ״ל. ופשטיה. נהרא ונהרא שיסמוכו.

יש רק - מה״ד אסר לא מעולם הנה

מה על להם יש והמקילים וכו׳, להמנע

שליט״א הראש״ל דעת א״כ שיסמוכו.

ע״ש. לחומרא. ולא לקולא יותר מבוארת

שמי האוכלים, באנשים תלוי זה ולדעתי

דגים לאכול רוצה ואינו דמיון לו שיש

תוכל לא כותח, או גבינה או חלב עם

וכמ״ש להניחו וראוי הדמיון, לו להסיר

מי אבל ופשטיה. נהרא נהרא הראש״ל

או מותר הדין מן אם ההלכה על שישאל

מר״ן וגם שמותר. רם בקול לו תגיד לא,

שבסי׳ ט״ס, בדבריו שיש אומרים ז״ל

מדובר לא ראיה, משם שמביא קע״ג

אבל ע״ש. בשר עם בדגים אלא

טוב ולכן זה. כל יועיל לא למדומיינים

שנ״ל מה זה ותול״מ. במנהגם. להניחם

אבותקעה סימץ

צריך אינו ביחל היו אס אבל פה״ג, בורא כשבירך יחל לפניו היו שלא ולוקא הגה. סעיף שיתבאר כמו בפה״ג אלא לברך ',

ש תבו י ם שלא שכ טוב מברכי טיב ה מ ה תוך אלא ו ת ב ש .137פת סעוד ויתבו הגו שכ טוב לברך שנ טיב ה מ ה ת שלא גם ו סעוד ש .138פת ב ויתבו הגו שכ טוב לברך שנ ב ה טי מ ה ם לא אם גם ו תי ת שו עי יין רבי

ה מ כן .139 בעלמא בטעי הגו ו טוב לברך נ ב ה טי מ ה ם ו מיי ה פע אחר זה, ת כפי ז ם היינו שי מגי .140ש

ר קו מ

בירושלים ולח״פ זה. בענין לכתוב

שלום תשס״ב״, שבט ח״י ביום עיה״ק

משאש.

)סי׳ ח״א יצחק ויאמר בשו״ת כ״כ .137

נט:( )בדף דמרש״י בזה, להסתפק ( א׳

מברכים פת סעודת בתוך דדוקא משמע

)פ״ד מהרמב״ם ומאידך זו. ברכה

מברכין. שהסיבו דכל משמע דברכות(

והסיק בזה, האחרונים דעת והביא

ואין סב״ל הפוסקים שפליגי שמאחר

מנהג. בזה שיש העיר ולא לברך.

)סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת .138

ט״ו בליל כמו נוהגים שכן העיד פ״ח(

ומביאים הפירות על שמברכין בשבט

ומקור הטוה״מ. מברכים עמהם, יין גם

נ״ג( )סי׳ יהודה בית בשו״ת הדברים

סעודה בתוך בין שייכא זו דברכה פסק

וכדקדוק הסעודה, בתוך שלא ובין

״היו )בפ״ד(: שכתב הרמב״ם דברי

שבמטה ואע״פ יין״. לשתות מסובין

לחוש בו חזר ג׳( )קע״ט יהודה

)דף בברכות רש״י לדעת לחומרא

מברכים הסעודה בעת דרק נ״ט:(

מכ״מ וורדים. הגינת דעת וכן הטוה״מ.

ת בו א

ראשונה, כסברא קיימי פוסקים הרבה

המהר״י בשם כ״ח( )ס״ק כה״ח ע׳

ובער״ה בהגב״י, וכ״כ ל״ה(. )סי׳ הלוי

ב׳(. )אות

)סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת כ״כ .139

שלא המ״ב מסתימת משמע וכן פ״ח(.

השולחן ובבדי שתייה. שיעור בזה נתן

צריכים שלא מזה, הוכיח ב( )ס״א,

טעם על הברכה שנתקנה אלא שיעור

׳ )סי ישפה אבני בשו״ת הוכיח וכן חדש.

כהכה״ח ודלא מברך, שהוא שבכל ל״ח(

על לברך שצריכים שכיון שכתב ׳( י )ס״ק

רביעית, שיעור בזה צריכים ע״כ ההטבה

וסיים קיצשו״ע, על זהב במסגרת ושכ״כ

משמע לא אכן בכך. להקל דאין בכה״ח

ח״ב ובאורל״צ הפוסקים. מסתימת כן

מלא עכ״פ שצריך החמיר ח׳( )פי״ב

שיעור דצריך דיליה מסברא לוגמיו

על הברכה דנתקנה אפשר אך חשוב,

בהדיא וכ״כ חשוב. יין של הטעימה

וברכת י״ז( )או״ח לאברהם חסד בספר

שם(. באורל״צ )הובא ידיד יוסף

רביעית. צריך שלא הפוסקים וכסתימת

)שם(. ומגן שמ״ש שו״ת .140

אבותהלכה מנהגימגן

זו ברכה מברך מי ולא והמטיב, הטוב לעצמו מברך אחד כל בסעודה מסובים רבים אם ה: סעיף

שינן לכולם אחד יברך הגה אמן. כשיענו לושט קנה יקדימו שמא דחיילכולס. מברך אחל אכילה בלא לשתות מסוביס היו אס אבל

ש תבו י הגו שכ ח שנ האור אי ש האכסנ ם ו טוב מברכי ב ה טי מ ה .141 ו

ר קו ת מ ו ב א

שיסמוכו, מה על אלו לדברים דאין שכתב וכמו שם. ומגן שמ״ש .141

על יברך לא למה שלו שאינו דאע״פ שכתב כהמרדכי דלא יוסף, בבית

יינות מיני הקב״ה לו שהזמין מה אין כי מברכים, אינם ואכסנאי שאורח

לשתות. הב״י והעיר שלו. שאינו כיון הטבה זה

אבותקעו סימץ

הפרפרת את פוטר שהפת - קעו פימן

פעודתו לפני מאכלים טעימת על ברכההיינו הפרפרת את פוטר הפת על ברך א: סעיף שדיבקם דק דק פת פירורי ד

הפת. את פטר לא הפרפרת על בירך דבש. או מרק עם

ת סעודו ה בין שבת ב א הנטיל צי מו ה ם ל הגי ם. מעט על לברך נו מאכליכל או ה ם ו ם דברי רר שבאי עו אבון ל ה, ת אכיל ם, כגון ל תי ת זי קו ירם חי ם מיני או מלו ם, אגוזי קדי ש כל אפ׳ ו תר מהם או ת יו אינו מכזי

ה. ברכה אחריהם מברך חרונ ם אם אבל א ם טוע ם דברי ם שאינ באירר עו אבון, ל ת ה כגון ה ת שו ת ש שקאו כל או מ ם או ה, דגי מ כדו ו

ה ליו לכתחיל הר ע הז אכול שלא ל ר מהם ל עו ת, שי אז כזי לספק נכנס דך אם ה. ברכה לברך צרי חרונ א

אין ש ו חו הג ל ה במנ ם ז שו ה ברכה מ ה, שאינ ל שהיה אע״פ צריכ כו יאכול ם אותם את ל טר הסעודה באמצע מאכלי הפ הם מלברך ול עלי

שיו כיון כלל, כ ע ש ש רך י מברך במה צו .142 עליהם ש

ר קו ת מ ו ב א ק

)חזן( דעת יחוה בשו״ת העיד כן .142

שמ״ש תבואת ובשו״ת כ״ג(. )סי׳ ח״ב

עמק ובשו״ת בעירו. נהגו שכן סב( )סי׳

היה שכך הובא ׳( כ )סי׳ ח״ג יהושע

לא שבצפרו שם )וכתב בטטואן. המנהג

שבצפרו שמעתי אך זה. מנהג קיים היה

על מברכים והיו זה מנהג קיים היה גם

רבים, אצל כיום המנהג וכן פרפראות(.

איזה לטעום הקידוש אחר שמקפידים

ברכות. מאה להשלים כדי פרפראות

אם א( אנפי מכמה זה מנהג על לדון ויש

מגיע ביחד שאוכל דברים כמה בצירוף

בברכה בזה מתחייב האם כזית, לשיעור

פרפראות לאכול שיכול כיון ב( אחרונה.

הרי ברכה, בלי הסעודה בתוך אלו

צריכה. שאינה ברכה גורם הוא לכאורה

בין שיהוי משום בזה יש שמא ג(

נחשב זה אין ואולי להמוציא, הקידוש

סעודה. במקום קידוש

אחרונה ברכה לברך צריך אם בענין א(

הנה הסעודה. לפני שטועם המאכלים על

שאכל מי בדין בארוכה דנו האחרונים

האם אחרונה ברכה כשיעור סעודתו לפני

אוכל אם והנה ׳. ג מעין לברך מחויב

אבותהלכה מנהגימגן

כגון: התאבון לעורר שבאים דברים

אפילו וכדומה, מלוחים ירקות זיתים,

דחשיבי לברך, צריך אינו כשיעור אכל

)סי׳ בגר״ז העתיק כן הסעודה. צורך

מ״א(, )כלל בח״א וכ״כ בהדיא. קע״ו(

אם הוא לדון שיש ומה ׳(. ב )ס״ק ובמ״ב

לעורר באים שלא דברים אוכלים

האם מכזית, יותר מהם ואוכלים התאבון

עליהם לברך שלא לסמוך מה על יש

שלא פירות האוכל וכגון אחרונה, ברכה

כדי רק מהם ואוכל לסעודה כלל שייכים

האם ברכות, מאה בברכותיהם להשלים

אחרונה. ברכה גם טעון

כתב י״ד( ס״ק קע״ד )סי׳ במג״א

שעתיד משקין הסעודה לפני דהשותה

יברך לא הסעודה, בתוך גם מהן לשתות

ראיה והביא אחרונה. ברכה עליהם

דכל שכתב בפסחים המאור בעל מדברי

מישך הסעודה בתוך השתיה שימשוך

)סי׳ ובגר״ז )שם( ובנשמ״א שייכי.

ראיה ושאין עליו, להשיג הרבו קע״ד(

שעה״צ קע״ו )סי׳ במ״ב וכן מבעה״מ.

מי וע״כ כהמג״א. דלא הסיק ח׳( אות

שלא דברים הסעודה קודם שאוכל

גם מהם יאכל אם אף לסעודה, שייכים

זו אכילה חשיבא לא הסעודה, בתוך

עליהם לברך וצריך מהסעודה, כחלק

שלא דברים האוכל וה״ה אחרונה. ברכה

תפוחי כגון הסעודה בתוך מהם יאכל

כשיעור מהם אוכל אם וכדומה, אדמה

כיון אחרונה, ברכה עליהם לברך צריך

שבתוך מה לפטור באה ברכתן דאין

לסעודה שייכים אינם כן ועל הסעודה,

דברים ושותה שאוכל מי ולפ״ז כלל.

הסעודה, תוך מהם לאכול עתיד שאינו

וכתב לספק, נכנס משקין, שאר כולל וזה

דוקא לאכול יקפיד כן שעל החיי״א

אכל שאם הכריע ובמ״ב מכזית. פחות

כתב וכן אחרונה. ברכה יברך כזית

ובספר ז׳(. אות )פי״ב ח״ב באורל״צ

)ברכות( לקו״ד דנאן( )אבן ריח ליצחק

דברים דהאוכל החיי״א דברי העתיק

מברך אינו התאבון לעורר שבאים

שנפטרים דברים והאוכל אחריהם.

אוכלם אם בסעודה, אוכלם אם מברכה

והאוכל לאחריהם, מברך הסעודה לפני

יאכל התאבון מעוררים שלא דברים

)ולא לספק. ליכנס שלא מכזית פחות

ולא אלו מדברים לאכול שהמנהג כתב

חשש(. בלא לברך,

לאכול שלא ולהזהיר ליזהר יש ולפ״ז

התאבון לעורר באים שאינם מדברים

דברים לאכול לא וגם כזית, כשיעור

תוך אכלם אילו מברכה נפטרים שהיו

לא וכן הפת. ללפת דבאים הסעודה

דאם פת, ספק שהם מזונות מיני לאכול

ברכה עליהם לברך צריך כשיעור יאכל

אחרונה.

כתב קע״ו( )סו״ס השולחן בערוך אולם

לאחר כשנותנין בשבת ופשיטא וז״ל:

דברים, ושאר מתיקה מיני קידוש

ידיהם יטלו קצר זמן שבעוד ובדעתם

אחרונה, ברכה א״צ בוודאי פת, ולאכול

והכל סעודה במקום הוא הקידוש שהרי

)כלל בחיי״א וע״ע ע״כ. מהסעודה. הוא

ברכה לברך לא כתב שג״כ מ״א(

ברכות ספק דבכה״ג י״ל וא״כ אחרונה.

לפי החול בימי ולא בשבת וכ״ז להקל.

במקום קידוש דמדין הערה״ש של טעמו

אחרונה. ברכה מברך אינו סעודה

אבותקעח סימץמגןקנח

בפעודה הפפק קרוים דברים איזה - קעח פימן

פת פעודת באמצע ממקומו יצא דין אוכל שהיה או אחר, לבית והלך סעודתו ופסק זה בבית אוכל היה א: סעיף

תו לפתח לו ויצא עמו לדבר חבירו וקראו חזר, בי מקומו ושינה הואיל וחוזר שאכל מה על למפרע לברך צריך מור ואח״כ המוציא בתחילה ומברך ו יג

א"צ לפינה מפינה מקומו ששינה אע״פ הבית בתוך עמו דיבר אם אבל סעודתו,לברך.

מקוס ששינוי סובריס רק זה, בסימן שכתוב מה בכל חולקיס ויש הגה ב: סעיף לברך א"צ אחר למקוס מקומו שינה אס ולכן הלעת, כהיסח אלא אינו

כו'. ללבר חברו וקראו אוכל שהיה או אחר לבית והלך סעולתו שפסק מי ולכן ו פת להא כלל, לברך א"צ לסעולה כשחוזר אחר, למקוס או ביתו לפתח אפי' עמואין לכו״ע. במקומו ברכה צריך סעולתו סייס ובין כבר שאכל למקוס חזר בין חילוק ו

ברכה בלא ממקומו יעקור לא לכתחילה מ"מ אלו. במלינות נוהגיס וכן אחר במקוסמן שהגיע כגון עוברת מצוה לצורך מיהו לאכול. מלחזור ישכח שמא לחיישינן תפלה ז

מותר.

ה אם מו שינ קו ה מ ו מסעוד ה ז סעוד ך אינו אחרת ל ב לברך צרי על שואכל מה ה שי ה בסעוד ברי השני ם. כד ש מור״ תבו וי הגו שאף שכ נ

ר קו ת מ ו ב א

על מברך היאך השני הספק ולענין ב(

שפטורים מהם יש אשר אלו מאכלים

דבאים הסעודה, באמצע מברכה

את בהם ללפת או האכילה, להמשיך

ברכה בזה שגורם נמצא וא״כ הפת,

׳ במס שאמרו דמה דומיא צריכה שאינה

)חזן( דעת יחוה בשו״ת ע׳.( )דף יומא

זה. מטעם המנהג על פקפק אמנם שם

מאחר לסמוך, מה על לו דיש סיים ומ״מ

בברכ״י שכתב וכפי לברך, סיבה לו שיש

לאכול אין דמ״מ וסיים מ״ו( )סי׳ או״ח

בברכה ספק לו יש שאז מכזית יותר

אחרונה.

חשיב אי השלישי, הספק ולענין ג(

שכתבנו מה ע׳ סעודה, במקום קידוש

רע״ג. בסי׳

ה ת לכתחיל ם, ממקום ללכ קו ם למ חי ק ה״ג עמהם פת ולו לא דבכשינן ח שמא חיי שכ ש .143 י ם וי מרי קר או העי ברי ד ה ואם מר״ן כד שינמו קו ך מ ר צרי חזו ברך ל ל .144ו

ק אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו ת מ ו ב א

)סי׳ ח״א ומגן שמ״ש בשו״ת כ״כ .143

לכתחילה ׳ שאפי קדם מימי שמנהגנו ( א׳

חיישינן לא וגם למקום. ממקום עוקרים

בידו, פת מחזיק שהרי ישכח, לשמא

מה על לברך צריך מר״ן שלדעת ואע״פ

אמרינן להקל ברכות דספק שם, שאכל

׳ א )אות בכה״ח וכ״כ מר״ן. נגד אף

אות בהעלותיך ׳ )פ והבא״ח יד(. ואות

(. ב׳ )אות ללב ביפה וכ״כ (. ב׳

מונסוניגו ידידיה הג״ר דעת כן .144

אמרינן ולא מר״ן כדברי שנקטינן זצ״ל

)סי׳ ח״א ובאורל״צ להקל, ברכות ספק

ברכות ספק בין לחלק דיש כתב י״ז(

כנידוננו, צריכה שאינה דברכה להקל

ברכה דהויא דבכה״ג לבטלה, לברכה

וכ״כ מר״ן. כדעת אזלינן צריכה שאינה

בתשובה שליט״א אליהו הגר״מ

שם. ומגן שמ״ש בשו״ת שהובאה

אבותקפא סימץמגן

אחרונים מים דין - קפא פימן

אחרונים במים נשים חיובכו'. אחרונים מים ליטול נוהגים שאין יש י: סעיף ו

קר אע״פ מעי ת הדין ש ם מים חוב חרוני ם בין הוא א שי בין לאנ ם, ו שי לנש תבו י ם שכ שי קילו שנ ם ה ם במי חרוני .145 א

ר קו ת מ ו ב א

)סי׳ ח״ג המים במקוה כתב כן .145

ונתן בזה. להקל הנשים שנהגו י״ז(

צריך לא הדין שמעיקר שכיון טעם

ורק מזלג, עם שאוכלים כיון הנטילה

זו, נטילה על מקפידים הסוד ע״פ

זו. הנהגה עצמן על קיבלו לא הנשים

הובא וכן כ״ז(. )קפ״א בכה״ח וע״ע

אחרונים במים להקל הנשים מנהג

כ״ג( )סימן ב׳ חלק הלוי שבט בשו״ת

קע״ד(. )סי׳ ח״א והנהגות ובתשובות

פסקי ובאוצר )שם( וקציעה במור וע״ע

רמ״ד(. )סימן הסידור

קסא אבות הלכה מנהגי מגן

המזון ברכת בנופח דיוקים - קפז פימן

המזון בברכת נופחאותאין לרעבים, משביע ברוך אומרים יש א: סעיף כו'. לאומרו ו ו

ם לא מרי ם הנדפס או סידורי א הזננו ב שינו, ול ע מ תנו הזן אלא מ .146 אום מי סיי מ מיו הזן ו ח .147הכל את בר

ת המודפס כנוסח מברך האבל בבי

ר קו מ

הזן האל אומרים ולא המנהג. כן .146

וכן ׳( א )קצ״ב השו״ע וכלשון אותנו,

ועוד. האבודרהם גירסת

וכן )ברהמ״ז(. העם בנהגו כ״כ .147

ברחמיו בונה חותמים שלישית בברכה

אמן. ירושלים

ולא לך״, מודים ״אנו בסידור: כתוב

שאמרו ויש לך״, מודים ״אנחנו

ולא תצריכנו״, ״אל ואומרים: ״אנחנו״.

ל. ס״ק כה״ח עי תצריכנו״. אל ״נא

ראשונה ברכה שחותמים י״א וכמו״כ

בנהגו כ״כ הכל, את ברחמיו הזן כך:

שלישית בברכה וכן )ברמה״ז(. העם

ויש אמן. ירושלים ברחמיו בונה חותמים

כן. ירושלים בונה ברכת חותמים שרק

)בסוף שליט״א נאים בן הגר״י הערת ׳ עי

הספר(.

בסידור נדפס השלישית ברכה בסיום וכן

מרובה״. וחרפתם מעוטה ״שמתנתם

ם סידורי ת ב מזון ברכ ם ה .148 לאבלי

ת בו א

נהגו רבים אך הלואתם. לידי לא אחרי

זה. על לדלג

יש שלום עושה לפני כשמסיימים,

ונפש שוקקה, נפש השביע ״כי מוסיפים:

כי טוב כי ׳ לה הודו טוב, מילא רעבה

ונפלאותיו חסדו לה יודו חסדו, לעולם

שם(. ספר בלפי העיד )כן אדם״ לבני

יש ודם בשר לידי תצריכנו אל אחדי

בית קהל כל ובחיי ״בחיינו מוסיפים

ותכון ברינה, ציון עיר תבנה ישראל,

על וארמון בירושלים, הקודש עבודת

כבראשונה״. בקרוב, ישב משפטו

על ״ואף מוסיפים בשבת רצה ובאמידת

וכו׳״. ביתך חורבן ושתינו שאכלנו פי

היד להניח נהגו רבים המזון ברכת בגמר

להניח ולומר אורחים כשהם הלחם על

ומביתך להם ומשיבים ביתך. אל ברכה

יחסר. אל

עובד. בבית יעויין המדוייק ובנוסח .148

אבותקצב סימץמגןקסב

בעשרה או בג׳ זימון ברכת - קצב פימן

נברך״ ״רבותי אמירתמון, חייבים ג', המסובין היו א: סעיף משלו, שאכלנו נברך מהם אחד שאומר בזי

טובו משלו שאכלנו ברוך ואומרים עונים והם חוזר והוא חיינו, ובטובו משלו שאכלנו ברוך ואומר חיינו. וב

הגו ח נ תו מון, לפ ך, לן בהב הזי רי ב א ונ סיף ול הו ת ל שו מלכא ברה א עילא ש .149 קדי

ר קו ת מ ו ב א

עובד, בבית נדפס וכן המנהג. כך .149

הספרדים עדות כשאר מוסיפים ולא

במג״א והנה קדישא״. עילאה ״למלכא

׳ פ )ריש הזוה״ק מדברי הביא א׳( )ס״ק

ונבריך״ לן ״הב נוסח: לומר דברים(

בעי דקדושה מילי כל כי והטעם

אומר: שהמזמן נוהגין ומזה הזמנה.

והם בענטשין״, וועלין מיר ״רבותי

ועד מעתה מבורך ה׳ שם ״יהי עונין

המג״א על לתמוה יש ולכאו׳ עולם״.

בלא הזוהר כלשון נימא לא למה

להמג״א ליה דפשיטא ונראה שינויים.

דפתיחה במילי שיפתח הזוה״ק בכוונת

בפה דמצוה הזמנה ככל הזמנה של

)ס״ק המ״ב כמ״ש המצוה, עשיית קודם

בלשון זאת שיאמר עדיף וע״כ ב׳(.

של פירושו ע״כ אשר בו. רגילים אשר

אין כי אשכנז, בלשון אומרים לן הב

דוקא, ארמית בלשון באמירתה מעלה

שנתאחד כדי תמצי היכי אלא שאינ״ז

מנהגינו מבואר ומזה לבוראנו. לברך

פירושו והוא נברך״, ״רבותי נוסח לומר

שאנו הלשון זה כי ונבריך. לן הב של

מלשון לנו מובן ויותר בו, רגילין

השיג ב׳( )ס״ק בכה״ח ואמנם ארמית.

לומר טוב דיותר ׳ דנר המג״א, על

טעמו הבנתי לא ע״ש. הזוהר כלשון

כל דהרי הזוהר, בלשון לומר דבר של

היכי והוא ונברך, לן הב אמירת מטרת

לשון בכל נעשה וזה ביחד, לזמן תמצי

לדברי דחייה כדי בדבריו ואין שיבינו.

המג״א. אדונינו

מלכא ברשות מוסיפים שלא ומה

)אות ללב ביפה עי׳ קדישא. עילאה

וכל יאמר ולא הדבר שישתקע ד׳(,

)אות ברו״ח אבל נתן. מגרעות המוסיף

ב(. )ס״ק בכה״ח וע״ע יישבו, ב׳(

הזוהר. ע״פ מבוססים דברינו וכאמור

אבותהלכה מנהגימגן

׳מעין ברכה דין - רח פימן מיני וה׳ פירות מיני ה׳ אחר ,דגן

הכלכלה ועל המחיה על ברכת חתימתת של שלש מעין אחת בברכה י: סעיף ועל הארץ על חותם לארץ דחוצה פירו

ה״, ועל הארץ על חותם ובא״י הפירות, אוכל בחו״ל ואם פירותית ה. על ג״כ חותם הארץ מפירו פירותי

ם הגי מר נו ה הברכה לחתימת סמוך לו על הארץ על לך ״ונוד על המחיה ו וכן .150 הכלכלה״ ם בחתימה ו על הארץ על אומרי על המחיה ו .151 הכלכלה״ ו

ר קו ת מ ו ב א

ברכת בספר איתא וכן המנהג. כן .150

והוא ׳(. ד אות תקע״ו עמ׳ )נדמ״ח כהונה

הפתיחה. מעין החתימה כל שתהיה כדי

בפקודת והו״ד אפרים כהיד ודלא

אלעזר.

איתא וכן העתיק המנהג כן .151

בשו״ת העיד וכן הישנים. בסידורים

בנהגו וכ״כ (, ה׳ סי׳ )עובדיה לבב ישמח

על ברכת בנוסח ״מנהגנו )ברכות(: העם

בשו״ת העיד וכן הכלכלה״. ועל המחיה

שמנהג ט״ו( )סי׳ ח״ג )חזן( דעת יחוה

מר״ן. לפני אפילו נתפשט זה

בברכות מהסוגיא הדברים מקור והנה

בעל שחותם מבואר ושם מד.( )דף

רמב״ם ברי״ף, איתא וכן בלבד. המחיה

הרבה ועוד דברכות( י״ג הל׳ )פ״ג

העתיק ר״ח( )סי׳ בטור אמנם ראשונים.

וכן הכלכלה״. ועל המחיה ״על נוסחת

)אות הרא״ש על חמודות בדברי גורס

כ״ט(, )אות רבתי בתניא וכ״כ ק״ל(.

ויתכן שע״ד(. )דף אבודרהם ובר״ד

עוד הזה המנהג החל דבריהם שע״פ

דרוב בחכמה בנוהג וכמש״כ מר״ן לפני

דעפ״ז ׳ ונר הרד״א. ע״פ הם פאס מנהגי

הטור, שיטת ע״פ בזה מנהגנו נמשך

לדברי הרא״ש שיטת גם היא ואשר

ע״פ ונמשכנו חמודות. הלחם

בהרבה המנהג ונתפשט האבודרהם,

הסידור פסקי אוצר בספר ע׳ קהילות.

ליטא, סוריה, מרוקו, יוצאי נוהגים שכן

מנהג שכן כתב הדס עלי ובספר ופולין.

תוניס.

הנוסח, עיקר על תמהו באחרונים ואולם

׳ בגמ כדאיתא בשנים, חותמין אין שהרי

לבב ישמח בספר ע׳ מט.( )דף בברכות

שמנהגנו שהעיד אחרי ט״ז( אות )ס״ה

א ם וי״ על הארץ על דחותמי .152בלבד המחיה ו

ר קו ת מ ו ב א

אבות רח סימץ מגן קסד

תמה הכלכלה, ועל המחיה על לומר

ובארול״צ בשנים. חותמין אין שהרי

שבאמת כתב מ״ה( אות מ״ו )פ׳ ח״ב

לעצם אמנם המחיה. על לומר המנהג

שפירש מה ע״פ לומר יש הקושיא

מקדש דבברכת שם בברכות בריטב״א

׳ בגמ שהקשו והזמנים, וישראל השבת

מזו, חוץ ותירצו בשנים, חותמים איך

דעל י״ל וה״נ קדושה. ענין דכולהו פי

שבח ענין הכל הכלכלה ועל המחיה

הסידור פסקי אוצר בספר וע״ע המזון.

בזה. עוד ליישב שכתב מה )שם(

על תמה נ״ב( )ס״ק בשעה״צ גם ואמנם

והמג״א ואבודרהם הטור נוסחת

יש אבל הם, יחידאה דהרי שהעתיקו,

הטור דמלבד השעה״צ על להעיר

רבתי. בתניא גם נמצא כן ואבודרהם

ע׳ כדבריהם. נקטו אחרונים והרבה

בסידורו, יעב״ץ ריקאנטי, פסקי בלבוש,

ההלק״ט, בשם יוסף בברכי הביא וכן

׳ )פ חי איש בן נ״א(, )סי׳ קיצשו״ע

ובפקודת אפרים ביד וגם ועוד. מסעי(

רבינו אורחות ובספר כן. צידדו אלעזר

נהג שכן איתא ס״ח( ׳ )עמ ח״א

זצ״ל. הסטייפלר

כללא הך על מבוסס זה דנוסח ונראה

הפתיחה. מעין החתימה שתהיה דצריך

דמה״ט שביארנו קי״ח( )סי׳ לעיל וע׳

להגורסים מינים, במכניע חותמים

בנידוננו וכ״ש מינים. הברכה בתחילת

שפותחים הפתיחה, מעין ממש שהוא

ע״כ הכלכלה״, ועל המחיה ״על

מה לפי ובפרט הפתיחה. מעין מסיימים

סמוך לומר דהמנהג לעיל שהזכרנו

המחיה ועל הארץ על לך ונודה לחתימה

ופקודת אפרים כהיד )ודלא הכלכלה ועל

לפי״ז דהוי הבאה(, הערה עי׳ אלעזר,

כולה. הברכה כל מעין ממש

שכן זצ״ל, מונסוניגו הגר״י אמר כן .152

על אומרים החתימה שלפני קיבל,

בחתימה אבל הכלכלה, ועל המחיה

הגר״י וכ״ה המחיה. על רק אומרים

הספר(. )סוף שליט״א מאמן

אלוקינו, ה׳ לך ונודה לומד נוהגים ויש

אך ׳(. א מסעי )ש״ב בבא״ח איתא כן

יש דט״ס העיר קי״ב( )דף ניסים במעשה

כגון הבא״ח בסידורי אמנם בדבריו.

וצ״ע. כהנ״ל. נדפס חי יוסף עוד סידור

על אומרים א״י דגן שעל נוהגים ויש

דעל דומיא כלכלתה, ועל מחיתה

פירות על לומר מר״ן שכתב פירותיה

ההלכות בשם י׳( )ס״ק בברכ״י ע׳ א״י.

סמך מצא ולא כן, שנוהגין קטנות

מנהג לשנות דאין כתב ומ״מ למנהג.

ופרח כפתור בספר מצא ושוב ראשונים,

כן.

אבותהלכה מנהגימגן

היחיד הודאת ברכת - ריט פימן

לנשים הגומל ברכתרדי להודות, צריכים ארבעה א: סעיף הולכי ממנה, כשעלו הים יו ת ו מדבריו

שוב, כשיגיעו מי לי מי ונתרפא, חולה שהיה ו בבית חבוש שהיה וך החיים וכל וסימנך ויצא. האסורים דו ״מ״דבר. ״י״ם ״י״סורין ״ח״בוש סלה יו

ט המנהג שו אין הפ ם ש שי ת נ ת מברכו מל ברכ חרי הגו ה א .153ליד

הגומל ברכת לפני פפוקים אמירתת לחייבים הגומל אמ״ה בא״י מברך, ומה ב: סעיף טוב. כל שגמלני טובו

סלה. טוב כל יגמלך הוא טוב כל שגמלך מי אומרים, והשומעים

ר קו ת מ ו ב א

להגאון חיים נשמת ׳ בס העיד כן .153

ברכת )ערך זצ״ל מונסוניגו יהושע רבי

וכ״כ הדבר. טעם ידע שלא וכתב הגומל(.

׳(: ס )סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת

ברכת לברך הנשים נהגו לא ״במרוקו

עטרת בשו״ת בזה והאריך הגומל״.

בכמה הענין ביישוב י״א( )סימן שלמה

גם אשכנז מנהגי שרשי ובס׳ אנפי

וע״ע לברך. הנשים נהגו לא במקומם

אות ד׳ ח״ב)סי׳ שלמה מנחת בשו״ת בזה

לברך נוהגות הנשים שאין שהעיד ל״א(

הצניעות, מפני הדבר שטעם ׳ וכ זו. ברכה

ביולדת ומ״מ פנימה. מלך בת כבודה דכל

דרגילים לברך בירושלים נוהגים רבים

אכן ע״ש. בביתה להתאסף הקרובים

לברך. מקפידות לא בזה שגם מנהגנו

מעיד שבנסיעה נוהגים שיש מה אגב,

שנפסק מה ע״פ הגומל מברכין לעיר

לברך נוהגין דבספרד ׳( ז )סעיף בשו״ע

שכל מפני לעיר, מעיר כשהולכין

בפחות ומיהו סכנה. בחזקת הדרכים

פשוט נראה ע״כ. צריך. אינו מפרסה

הגומל לברך אין בימינו ספרד לבני שגם

דהנה מפרסה, יותר לעיר מעיר נסיעה על

האדם תורת מספר השו״ע דברי מקור

שם ומבואר בב״י, שהובא להרמב״ן

ובימינו סכנה, חזקת צריך שעכ״פ

אין ליסטים, סכנת חזקת אין שבדרכים

גם דרכים, תאונות משום )ואם לברך.

כך משום לברך צריכים היינו בעיר

אות יד פרק ח״ב לציון באור וכמוש״כ

לברך היה שהמנהג ממה ראיה ואין מב(

פני ל ם הברכה ו הגי מר נו ם לו לו: פסוקי ה א הללוי ה ״ לבב בכל ה׳ אודסוד ם ב שרי ה, י עד דו ו ה׳ הו ב כי ל ם כי טו סדו, לעול דו ח ה׳ יו סדו ל ח

תיו או ל פ בני ונ ם״ ל .154אד

אבות ריט סימץ מגן קסו

ר קו מ

מצוי היה שם כי לעיר, מעיר כשנוסעים

שמעתי וכן הדרך. על ליסטים סכנת

שמסתבר שליט״א אלישיב מהגרי״ש

בנוסע לברך אין ספרד לבני גם שבימינו

סכנת בהם שאין בכבישים לעיר מעיר

אבא הגרב״צ בשם שמעתי וכן ליסטים,

ת בו א

בשו״ת וע״ע דעתו. שכן זצ״ל שאול

עמאר הגר״א בהערת ׳ ועי )שם(, אורל״צ

טולידנו הגר״ב שנהג ובמה שליט״א

לברך. שליט״א

בשו״ת וכ״כ הפשוט. המנהג כן .154

נ״ה(. )סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש

אבותהלכה מנהגימגן

וכו׳ אשתו שילדה מי - רכג פימן

בת בלידת שהחיינו או בן, בלידת והמטיב הטוב ברכתהגה.. כן. לברך צריכה היא וגם והמטיב, הטוב מברך זכר אשתו ילדה א: סעיף

נתפשט ומזה רשות, אלא חובה שאינה זו בברכה להקל שנהגו שכתבו וישהברכות. באלו מקיליס שרביס

הגו לא ת לברך נ טוב ברכ ב ה טי מ ה ת ו כן ,155 בן בליד ם לא ו מברכיחיינו ה ת ש .156 הבת בליד

ר קו ת מ ו ב א

ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת העיד כן .155

שמי הפשוט המנהג וז״ל פח( )סי׳

הטוה״מ, מברך אינו זכר בן לו שנולד

רשות היא זו שברכה הרמ״א כדברי

רבים נהגו וכן ע״כ. חובה. ולא

חי איש הבן העיד כן ספרד, מקהילות

נהגו שלא ׳( ח אות ראה פ׳ )ש״א

ביפה כתב וכן זו. ברכה לברך העולם

)אות לאלפים ובחסד ׳(, א )אות ללב

ו׳(. )ס״ק הכה״ח והביאם ד׳(,

הוא לברכה והמקור המנהג. כן .156

שלאחר ב׳( )ס״ק ברורה מהמשנה

בת, על הטוה״מ מברכים שאין שכתב

כתב: בבנות, מעוניין כשהוא אפילו

ראשון דבפעם פשוט לי נראה ״ומ״מ

דמי שהחיינו, מברך אותה כשרואה

יום ל׳ לאחר חבירו את מרואה גרע

אך שהחיינו״. דמברך בראייתו ושמח

)הובא שליט״א אלישיב הגרי״ש דעת

אשכנז לבני שגם י״ח( ׳ פ וזה״ב בספר

משמע וכן זו. ברכה לברך אין

הביאו שלא ספרד פוסקי כל מסתימת

השיר ברכת בספר וכ״כ זה. חידוש

מנהג שזהו ד׳( י״א )פרק והשבח

המ״ב, של כחידושו דלא ספרד,

והוא זו. ברכה שמענו לא שמעולם

והמטיב הטוב מברכים שלא ממה כ״ש

׳. בגמ שנזכרה

חדשים, כלים על שהחיינו ברכת ובענין

שהמנהג ׳( כ )אות הקמח בלקט כתב

לבישה כלי על רק מברכין שאין פשוט

תשמיש. כלי על לא אבל חדשים,

ומלכות שם בלא מברכין והמדקדקים

חדשה. מחצלת על אפילו

אבות רכו סימץמגןקסח

מברך מה האילן פרחי הרואה - רכו פימן

מי היוצא א: סעיף ת וראה ניסן בי אין אילנו כו'. אומר פרח שמוצי ו

הגו ו ברכה לברך נ ל ז חו עד ב מו א פסח ה ש מיד ול א ש. בר ש חוד וית מו קו הגו מ סרו לברך שנ אי הגו חג. ב ה ונ ב לברכ הדרת עם ברו

.157 מלך

ר קו ת מ ו ב א

בהגדה וע׳ שד(. )דף המערב נר .157

כהן להר״ח פסח ערב - פסח של

שכתב ׳( כ אות האילנות )ברכת מתוניס

זריזים משום יברך, מיד ר״ח דבהגיע

לכן עתו, את האדם ידע ולא מקדימין,

לידך הבא ומצוה תיכף, לברך יזדרז

יברך שאם מאחר אמנם תחמיצנה. אל

המנהג עם, ברוב תהיה לא זו ברכה

פוסקים שיש ואע״פ לציבור. להמתין

י״ל עם, מרוב עדיף זריזין דענין דס״ל

שהרי לברך, זמנו מטי לא אכתי דהכא

אירע אם ורק כעת. לפניו האילנות אין

לפי ובפרט ביחיד. יברך שרואים לו

מרוקו ערי בכמה מצוי שהיה מה

י״ל חוה״מ, עד לבלבה טרם באילנות

וצ״ע. כלל. מנהג בזה דאין

הלכה מנהגימגן

הזיקים ברכת - רכז פימן

ומלכות בשם הזיקים ברכת

מאלו אחד כל על בזעף שנשבו הרוחות וען הרעמים ועל הברקים ועל א: סעיףתו שכוחו יאמר ירצה ואם בראשית מעשה עושה בא״ה אומר וגבור

עולם. מלא

ש ם י מרי ם על לברך שלא או ם ברקי מי ת בשם ורע מלכו .158ו

ר קו ת מ ו ב א

זצ״ל משאש מהגר״ש שמעתי כן .158

ומלכות. בשם אלו ברכות מברכים שלא

)סי׳ בכה״ח ע׳ המפיל ברכת ולענין

את בירך הספר בשם ז( ס״ק רל״ט

הזכרת בלא לברך נוהגים שיש אברהם

כן על כן שכתב מי ראה לא אבל שם

על והשיג ומלכות. בשם לברך יש

מהגר״ש שמעתי אבל עובד. הבית

בשם זו ברכה לברך לא זצ״ל משאש

ומלכות.

אבות רלב סימץ

המנחה בשעת לעשות האפורים דברים - רלב פימן

הש״ץ חזרת בלא מנחה תפלתתפללו דחוקה השעה אם א: סעיף ומחיה מגן ציבור שליח יאמר ואח״כ בלחש י

י״ח לגמור ביום שהות אין אם הקדוש האל ומסיים קדושה, ויענהת. א הגה ברכו הגין. וכן רס בקול הקהל עס הש״ץ שיתפלל וי" נו

הגו ת על לדלג להקל נ ש״ץ חזר תפלל המנחה בתפלת ה מ ש״ץ ו קול ה בש האל עד רם קדו שם ה שיך ומ מ ש. מ ח תבו בל כ ם ו א הפוסקי הו ד

ם שו דין שהעם מ רו הן ט א בעסקי לו ול כ כווין י אוי, ל שב כר ח כשעה ונ.159 דחוקה

לחש תפלת כשאין הש״ץ חזרת אופן

פן שם: או ש״ץ כך, הוא החזרה ו מר ה קול או ח, תפלת מתחילת רם ב י״כל ר ו בו צי ם ה מרי מו או ה, מלה ע מל מר ב או ה ו ש ת קדו אתה וברכ

ר קו ת מ ו ב א

ד״ה רל״ד )סי׳ בב״י כ״כ .159

שצריך )כ״ז(, הכלבו בשם ומתפללין(

ע״י לא אם בשחרית כמו התפלה להחזיר

לחזור נוהגים לא הספרדים אבל הדחק,

אלא במנחה, התפלה ציבור שליח

ואומר רם בקול ציבור שליח מתפלל

אומר ואח״כ קדוש, אתה וברכת קדושה

ומתחיל הציבור, עם בלחש האמצעיות

רם בקול תפלתו וגומר רם בקול רצה

שחרית )תפלת העם בנהגו כ״כ ע״כ.

דעת יחוה ובשו״ת יט( אות ומנחה

)חזן(.

)דף ר״ה ׳ במס הש״ץ חזרת דין ושורש

קכ״ד(, )סי׳ שו״ע בטור ונפסק לג:(.

יד״ח להוציא כדי שנתקנה תקנה והיא

פאר בשו״ת וברמב״ם בקי. שאינו מי את

במקום דאפי׳ כתב קמ״ח( )סי׳ הדור

ולא התקנה, בטלה לא בקיאין שכולם

ובתחלת ע״ש. לבטלה ברכה בגדר הוי

ר׳ בנו תשובת הובאה רקח מעשה ספר

ח״ד הרדב״ז בשו״ת הוב״ד )וכן אברהם

הש״ץ חזרת ביטל שהרמב״ם צ״ד( סי׳

טעמו שהיה ביאר שם ובמק״א במצרים.

מזה שנגרם מפני בזה הרמב״ם של

בעת משיחים כולם שהיו ה׳, חילול

וברדב״ז לה׳. לעשות עת הש״ץ, חזרת

בזמנו, היה שכ״ז מישור הוכיח )שם(

כנסת דבבית עצמו הרמב״ם שכתב וכפי

הלכה מנהגימגן

ש, ח״כ קדו א מיך ו לו מנ מר קו או ת ו מצעיו ש הא ח ר, עם בל בו צי ב ה שו וחיל ת מ קול רצה ו ר רם ב מ תו וגו קול תפל .160 רם ב

ר קו ת מ ו ב א

יקיימו הש״ץ בחזרת מזלזלים שלא

הש״ץ. חזרת

כתב נ״ו( )סי׳ הרשב״ש בשו״ת ואולם

מתפללים שאין האשכול, ספר בשם

שאין דכיון לחוש, ואין הש״ץ. חזרת

אביו ואדרבה שפיר. אתי לסידורה פנאי

וגם וכל. מכל לבטלו רוצה היה התשב״ץ

ק״צ( סי׳ הספר )סוף המבי״ט בשו״ת

חזרת אמירת להחזיר אם שנשאל אחרי

המנהג להצדיק וכתב למקומה. הש״ץ

מנחה בתפלת עכ״פ התפלה לחזור שלא

בעיסוקיהן. טרודין שהעם מאחר

ככל הש״ץ חזרת לקיים כתב ואעפ״כ

ט״ו( )סי׳ מהרלב״ח בשו״ת גם שאפשר.

התפילות על לחזור שלא במנהג החזיק

לבו אל שם איש שאין מאחר בזמננו

קכ״ד( )סי׳ או״ח ובכנה״ג בו. הנאמר

לביטול שהסכימו נביאים חבל הביא

שלא נהגו מקומות ושהרבה החזרות,

ויו״ט, בשבת גם התפלה לחזור

והמבואר האבל. בבית וכשמתפללים

שכתב במנהג שהחזיקו הפוסקים, מדברי

בתפילת התפלה חוזרים שלא בב״י

בעסקיהם. טרודין שהעם מאחר מנחה,

הנ״ל הפוסקים מן שחלק גם ומה

ובשו״ת כל, מכל החזרות לבטל סוברים

האריך נ״א( ׳ )סי ח״א )משאש( חיים מים

בכל החזרות לבטל גדולה אריכות

כל נתבטל שבימינו מאחר התפלות

כי התקנה, מן לצאת היה שצריך הענין

אוזן מטים לא בקיאים שאינם אותם

מה מבינים אינם וגם ברכה, לכל לכוון

שאם השניה, טענתו אמנם ע״ש. שנאמר

נעלם יד״ח, יוצאים אינם מבינים אינם

העולם דמנהג שעה לפי זצ״ל מהגאון

מבינים. באינם גם שיוצאים כרש״י

ע״ז, לו שהעירו שם מ״ב בסימן ושו״ר

לא ההלכה שורת דמכ״מ ליישב וכתב

שורת כן אין אם המנהג נקיים ולא כך.

תלמוד, צריך עדיין דבריו ובעיקר הדין.

התקנה. שבטלה מיקרי בכה״ג האם

לצאת יוכל בקי שאינו מי שסו״ס דמאחר

התקנה נשארה דשפיר י״ל יד״ח,

במקומה.

ע״פ להקל מנהגנו דמילתא ולקושטא

דחוקה שהשעה דהיכא בכלבו, מש״כ

כן ונפסק הש״ץ. חזרת עושים אין

מבואר וכן קכ״ד. ובסימן כאן בשו״ע

פנאי, שאין מאחר דמקילים בתשב״ץ

ללמוד יש וכן הדחק. כשעת ונחשב

המנחה ששעת )שם( המבי״ט מתשובת

שהוא הזמנים, משאר טפי דחוקה

בטירדותיהם. ועמוסים היום באמצע

דחוק, הזמן שאין במקום זה טעם ולפי

שאין לאח״ז, שיעור יקיימו אם ובפרט

לכאורה לעסקיהם, לחזור נחפז הציבור

הש״ץ. חזרת לקיים יש

בב״י איתא וכן הפשוט. המנהג כן .160

)סי׳ במהרלב״ח מצאתי וכן רל״ד(, )סי׳

הציבור שיוכלו כדי שהוא והוסיף ט״ו(.

דאמנם נראה, לזה והמקור מודים. לענות

די״ח הש״ץ חזרת תקנת טעם עיקר

אבות רלג סימץמגןקעב

המנחה תפלת זמן - דלג פימן

החמה שקיעת לפני ערבית תפלתכו' א: סעיף שיו ו להתפלל אין הלילה עד מנחה תפלת להתפלל שנהגו ועכ

תפילת התפלל בדיעבד ואם החמה. שקיעת קודם ערבית תפלת ערבית תפילת להתפלל יכול הדחק ובשעת יצא. ולמעלה המנחה מפלג ערבית ערבית תפילת להתפלל שנוהגין אלו במדינות ולדידן הגה ולמעלה. המנחה מפלגיצא. הדחק בשעת או ובדיעבד אח״כ, מנחה להתפלל לו אין המנחה מפל,

ת הרבה הילו ק ם מ ם הספרדי הגי א נו מר״ן, דל ם כ תפללי מ מנחה ות ערבי חר ו ם המנחה פלג לא ה, קוד שקיע הגו לא אכן ה מערב נ במי ה להקל הפני ם בז עול ם אין ול ת להקדי ת תפיל השקיעה קודם ערבי

ת אם כי שע ת כגון הדחק ב מו קו מ חוץ ב ארץ שב שהשקיעה ל

ר קו ת מ ו ב א

מי את יד״ח להוציא כדי הוא ברכות

)דף ר״ה במס׳ כדמבואר בקי שאינו

דברא״ש יחידי, טעם זה אין אולם לג:(.

טעם מבואר ז׳( )סימן פ״ג מגילה ׳ מס

אע״ג רם, בקול הש״ץ לחזרת נוסף

משום דהוא עכשיו, בקיאין שכולנו

כולו. היום כל אדם שיתפלל דהלואי

שניה פעם התפלה מסדר שהחזן ועוד

מצוה וגם קדושה, הקהל שיענו כדי

דחהו וטרי ובמחזור ע״כ מודים לענות

שחביבה רק קדושה, לענות חיוב שאין

אביו. של טעמו הביא בטור אך היא,

הש״ץ, חזרת לבטל רוצים דאם נמצא

דאינו בקי, האינו מצד חסרון שאין נהי

קדושה עניית מפסידים אך בימינו, שכיח

קדושה לומר נוהגים עבורם אשר ומודים

רם. בקול ומודים

שכל )שם( מהמהרלב״ח עוד ומבואר

עם ביחד י״ח תפילת מתחילים הקהל

אלא כך, לא האשכנזים ומנהג הש״ץ.

מתחילים ואז הקדושה, גמר עד ממתינים

מיוסד דמנהגם ונראה תפלתם. הקהל

שעכ״פ שכתב קכ״ד( )סי׳ הרמ״א ע״פ

אינם ולכן אמן. לענות ישאר אחד

בסימן וכתבנו הש״ץ. עם ביחד מתחילים

בציבור שמתפלל במי להסתפק קכ״ד

חזרת בלא מנחה להתפלל שנוהגים

הש״ץ, עם כולם מתחילים ולא הש״ץ

אין הש״ץ עם יתחיל דאם ינהג היאך

להפסיד ועלול שמתחילים, עשרה כאן

הלכה מנהגימגן

ט מתאחרת, בפר ל ו ש שבת בלי ע״י כיון להקל י נעשה שבת קבלת דה .161 כליל

במנחה אפים נפילתהגו שם: ת בהרבה נ מו קו ל לא מ פו ם לי המנחה. בתפלת כלל אפי

ם ומטעם שו דין שהעם מ רו ם בעסקיהם ט אינ ם ו לי כו כוון י אז ל

ר קו ת מ ו ב א

שבכה״ג מסתברא בציבור. תפלה מעלת

ביחד יתחילו שכולם כדי הוא גם ימתין

בציבור. כתפלה יחשב ואז

ח״ו יהושע בעמק וכ״כ המנהג. כן .161

שלא במארוקו נוהגים היו וכך כג(: ׳ )סי

יציאת אחרי רק ערבית מתפללין

בכלל מנהג היה ולא בלילה, הכוכבים

ולקרות ולחזור הלילה לפני להתפלל

לכל כידוע הכוכבים יציאת אחרי קר״ש

מהג״ר שמעתי וכך מארוקו״. שערי באי

נהגו לא שמעולם שליט״א עובדיה דוד

ונבאר השקיעה. קודם ערבית להתפלל

כז.( )דף בברכות איתא הדברים. מקור

יהודה דלר׳ ורבנן, יהודה דר׳ פלוגתא

המנחה, פלג עד מנחה תפילת זמן

להלכה, הגמ׳ ומסקנת הערב. עד ולרבנן

עביד. כמר ודעבד עביד כמר דעבד

לעשות דא״א כתבו יונה ורבינו וברא״ש

תרתי דהוי כרבנן, ופעם יהודה ׳ כר פעם

כרבנן, יתפלל שלעולם או אלא דסתרי,

או הערב, לאחר וערבית הערב עד מנחה

עד מנחה יהודה כר יתפלל שלעולם

וכן המנחה. פלג לאחר וערבית פלג,

בשו״ע. פסק

נהגו דנא שמקדמת העיד שבב״י אלא

שמתפללים ואע״פ בכך, להקל העולם

לא המנחה פלג אחר המנחה תפלת

מאותה ג״כ ערבית מלהתפלל נמנעו

דסתרי קולי תרי דהוי אע״פ שעה,

דלענין ר״ת על דסמכי ואפשר אהדדי,

מצאתי וכן ע״ש. בזה. הקילו תפילה

ברכות עמ״ס הרשב״ץ בפירוש בהדיא

דעבד גופא ׳ הגמ דמלשון שכתב )שם(

תרוייהו אפילו דהיינו דייקינן עביד כמר

וע׳ מקומות. הרבה וכמנהג היום, באותו

)סי׳ מהרי״ל ובשו״ת ׳( א )סי׳ בתרה״ד

ערבית להתפלל היה שמנהגם מ״ה(

שם מבואר לא )אך המנחה פלג לאחר

הפלג(. קודם ואפשר מנחה, התפללו מתי

כתב ׳( ז ויקהל ׳ פ )ש״א חי איש ובבן

נהגו עכשיו אך ׳, דגמ מדינא וכ״ז וז״ל:

דסתרי קולי תרי ועבדי בכך, להקל

שיעור וערבית מנחה להתפלל אהדדי

מה על להם ויש המנחה, פלג אחר

אלא בכך להקל נהגו לא מיהו שיסמוכו.

ציבור בשלמי מפורש וכן ע״כ. בצבור

שאחר קא(, עמוד המנחה תפלת )בזמן

מדברי נר׳ דכן כתב הב״י דעת שהביא

שלא מאד נזהר שהיה ז״ל האר״י

החמה, שקיעת עד אלא מנחה להתפלל

יותר קרוב התפלות ג׳ להתפלל ויש

אלמא צה״כ, לאחר קר״ש ויקרא ליום,

לדון ]ויש צה״כ. לפני ערבית התפלל

ז״ל, האר״י מדברי בראיה בדבריו

אבות רלג סימץמגןקעד

אוי. מינו כר בי היגו מאחר ו הנ ם שלא ש פלי ש, פניהם על נו מ אינו מ וך ה צרי ה, כוונ ל אין נראה גדו ל שלא להקל ש פו גם פניהם על לי

.162 במנחה

ר קו ת מ ו ב א

עכ״פ הקפיד ז״ל דהאר״י דאפשר

קיל וזה השקיעה, לאחר ערבית להתפלל

וכן בזה[. לקמן וע׳ כלילה. לחשבו טפי

בשם י״ב( אות ׳ רלג )סי׳ בכה״ח העתיק

לאלפים. והחסד הדה״ח

הוא להקל שנהגו שמצינו מה כל ומכ״מ

וע״פ בבא״ח, וכמש״כ ציבור, בתפלת

הוא דטורח דסוברין ׳( ז )ס״ק המג״א

הקילו, ולכן שניה, פעם הציבור לאסוף

באול״צ וכ״פ להקל. אין ביחיד אבל

)שם( בבא״ח וע״ע (. ו׳ ׳ הל ט״ו ׳ )פ ח״ב

טרודה. באשה שהקל

הדחק דבשעת כתב בעצמו מר״ן אולם

לפני ערבית ולהתפלל ר״ת על לסמוך יש

דכ״ז י״א( )ס״ק המ״ב כתב אבל הערב,

המנחה, פלג קודם מנחה התפלל אם רק

דסתרי. תרתי הוי דלא נמצא דאז

דאם שם, בברכות במאירי איתא וכדבריו

מוקדם, מנחה התפלל היום באותו

שעביד אע״פ המנחה, פלג לאחר וערבית

דשני דומיא דמי, שפיר דסתרי תרתי

טהורים. שניהם זה אחר דבזה שבילין

הדחק, שעת ובגדר ברכה. במחזיק והו״ד

לצאת שדעתו דמי מרדכי במאמר ע׳

לאחר ובערבית מיקרי. שעה״ד לדרך

משום בזה להקל העולם נהגו כבר תענית

חולשה.

ומגן המג״א דברי ע״פ במ״ב וסיים

שאם )שם(, בכה״ח איתא וכן גיבורים,

טורח יהיה בציבור יתפללו שלא ע״י

ר״ת על לסמוך יש שנית, לקבצם

זה. אחר בזה וערבית מנחה להתפלל

להקל המגרב בארצות נשמע לא וכאמור

מתאספים הציבור שהיו מפני ואולי בכך.

שמנחה מפני או ערבית להתפלל שוב

מעט והמתינו המגרב, לקריאת סמוך היה

אבל ערבית. התפללו ותיכף המגרב עד

פעם הציבור את לאסוף שקשה במקום

יש שבזה אפשר ערבית, לתפילת שניה

וצ״ע. המ״ב כהכרעת ר״ת על לסמוך

להקל יש הצורך דבמקום נר׳ עכ״פ

החמה. שקיעת לאחר ערבית להתפלל

ג׳(, ס״ק רס״ז )סי׳ המ״ב כמש״כ

לסמוך יש שבביה״ש שם, ובביה״ל

לזה ונוסף כלילה. להחשיבו טפי להקל

לדייק )שם( ח״ב אול״צ בשו״ת כתב

ערבית תפילת זמן שתחילת מר״ן מדעת

אין ממש״כ מצה״כ, ולא מהשקיעה, הוא

שקיה״ח. קודם ערבית תפילת להתפלל

מה שם וע׳ מותר. מכן דלאחר דמשמע

להתפלל המנהג היה וכן בזה. שביאר

המגרב. מקריאת תיכף ערבית

בליל להתפלל קהילות כמה שנהגו ובמה

רס״ג( ׳ )סי לקמן ׳ ע השקיעה לפני שבת

בזה, להקל יותר טעם שיש המג״א, בשם

שבת. קבלת ע״י ללילה שוינהו שכבר

הרבה מנהג שכך רבים, העידו כן .162

פניהם על ליפול שלא המערב מערי

׳ )סי צדק זבחי בשו״ת העיד וכן במנחה.

אבותהלכה מנהגימגן

ארם מנהג וכן בגדד. מנהג שכן ׳( ט

דף )ח״א הגדולה כנסת ובסידור צובא

בזבחי והנה תימן. מנהג שכן כתב רצ״א(

שלא נוהגים למה נשאל )שם( צדק

שהוא והשיב במנחה, פניהם על ליפול

אנו ואין גדולה, כוונה לזה שצריך מפני

שבזמן מאחר וכנראה ע״כ. יכולים.

א״א במלאכתן העולם טרודים המנחה

הקדום שהמנהג ובפרט כראוי. לכוון

לזה וצריך ממש פניהם על שנופלים היה

אפים שנפילת ומאחר גדולה, כוונה

להקל טעם עוד בזה. להקל נהגו רשות

ארם מנהג ליישב ארץ, דרך בספר ראיתי

נופלים לא ואילך המנחה שמפלג צובה

שלא שקי״ל מאחר דהוא פניהם, על

זמן שהוא בלילה, פניהם על נופלים

חשיב המנחה מפלג ר״י ולפי דינים.

הכי, ק״ל לא תפלה דלענין ונהי לילה.

שלא לזה, חיישינן רשות בנפ״א מכ״מ

ח״ח הלכות משנה ובשו״ת דינים. לעורר

למנהג טעם עוד ביאר כ״ח( )סי׳

במנחה, אפיהם על ליפול שלא המקילין

מסיימים היו הפעמים שרוב דמאחר

ואפי חילקו, לא השקיעה, לאחר מנחה

אומרים אין השקיעה לפני מסיימים

גאון נטרונאי כרב קי״ל )שהרי נפ״א

בימינו ולכן חובה(. ולא רשות דנפ״א

השקיעה, לפני לסיים בדר״כ שמקפידים

יש ואמנם פניהם. על ליפול נהגו

שקרוב הספרדים בארצות מקומות

לא אך מדות, י״ג לומר נהגו לשקיעה

ואפי׳ בתוניס, נהגו וכן פניהם. על נפלו

שבמקום שנהגו ויש השמשות. בן בהגיע

כמוך. אל מי אמרו אפים נפילת

על ליפול לא שנהגו שמה נראה ולהלכה

היה הפשוט שהמנהג מאחר הוא פניהם

סי׳ לעיל )ע׳ ממש פניהם על ליפול

ובמנחה גדולה, כוונה צריך ולזה קל״א(.

צדק. בזבחי וכמש״כ במלאכתן, טרודים

להשמיט אף מקומות בכמה נהגו ומה״ט

בזה מש״כ וע׳ במנחה. הש״ץ חזרת

דהוא ראשונים כמה משם רל״ב( )בסי׳

וא״כ המנחה, בתפלת פנאי שאין משום

לכוונה קשה נפשו למסור שהכוונה כ״ש

נהגו ולכן גדולה, במנחה ואפילו אז,

בימינו וא״כ במנחה. לגמרי ע״ז לדלג

אפים על ליפול נוהגים לא כה שבין

אמירתה. לבטל מספקת סיבה אין ממש,

אבות דלו סימץמגןקעו

ערבית של שמע קריאת ברכות - דלו פימן

שמו״ע קודם ר״ח של הכרזה פסוקים י״ח לומר הנוהגין ואף לתפלה. דערבית גאולה בין לספר אין ב: סעיף

או או בין להפסיק אין עינינו ויר שמכריז מה ומיהו לתפלה. עינינו ירהתפלה. צורך שהוא כיון הפסק הוי לא ערבית לתפלת ק״ש בין חדש ראש הש״ץ

ת ש של בערבי ש רא ם חוד מרי פני הקהל כל או ע ל מו״ ש ש א ש ״ר חודה ם לברכ חיי ם ל ם״. טובי שלו ל אין ו ה ו עין הפסק בז כ מר״ן, שכתב ו

א הו רך ד צו ח שלא התפלה ל שכ כיר י הז ה ל א יעל ב תוך וי .163 התפלה ב

ר קו ת מ ו ב א ק

שו״ע בקיצור וכ״כ המנהג. כך .163

שמר״ן ואע״פ רס״ז(. )עמוד טולידנו

שאדם ע״י אמנם הש״ץ, על רק כן כתב

על סומך ולא דיבורו, ע״י בעצמו מזכיר

ר״ח הל׳ ]ובמהרי״ל טפי. מידכר הש״ץ,

יכריז הנערים בין שנער שמקובל כתב

בשם כתב רל״ו( )סי׳ בב״ח וכן ר״ח. על

יותר מוקדם יתחיל שהשמש המהרש״ל

ליעלה כשמגיע קולו ויגביה שמו״ע

ויבוא[.

מכריז שהש״ץ השו״ע דברי מקור והנה

בתשובותיו הרשב״א מדברי הוא ר״ח

הפסק בזה שאין שביאר רצ״ג( סי׳ )ח״א

כטול זה והרי תפלה, צורך שהוא כיון

דדימה במה צ״ע ]ולכאו׳ ע״כ. ברוך.

בין להפסק השמש הכרזת הרשב״א

בין הפסק ענין דהרי לטעימה, ברכה

גאולה סמיכות מדין הוא לתפלה קדיש

הברכה בין הפסק ואילו לתפלה,

ומה הדעת, היסח מדין הוא לטעימה

בין הענין לצורך להפסיק מדהתירו ראיה

צורך שהוא כיון דהתם לסעודה, הברכה

מותר יהא שכן הדעת, היסח אינו הענין

יש התם הא לתפילה, גאולה בין להפסיק

אף ההפסק עשיית וע״י ״סמיכות״ ענין

בטלה סוף סוף הענין צורך הוא אם

לשיטתו בזה דהרשב״א וי״ל הסמיכות.

רשות, ערבית דתפלת דקיי״ל דכיון דס״ל

לתפילה גאולה סמיכות דין בה אין

בחידושיו כדכתב תפלה בחיוב דתלוי

׳ )סי משה בדרכי אמנם ד:(. )דף לברכות

הרשב״א דברי על הוסיף ב׳( ס״ק קי״א

בתפילת דאף זה טעם לפי דה״ה הנ״ל,

שהוא מאחר באלה להפסיק יכול שחרית

דהך הרמ״א דהבין הרי תפלה. צורך

יחשב שלא מהניא התפלה דצורך סברא

גאולה סמיכות דבעינן היכא אף הפסק

על להכריז אפשר אם ונפק״מ לתפילה,

דהוי הטעם דלפי בשחרית, גם ר״ח

משום בו אין בשחרית גם תפלה, לצורך

הלכה מנהגימגן

בערבית שמו״ע לפני ענינו״ ״יראו אמירתהגו שם: מר נ ת לו או ברכ ר חרי 164עינינו י בנו. א שכי ה ה הרב ת ו הילו ק

ר קו ת מ ו ב א

שהביא ממה הרמ״א והבין הפסק,

הפסק. דאינו ברוך מטול ראיה הרשב״א

דטול ההיתר כל דהרי קושיא, והדרא

המוציא לצורך שהוא מצד הוא ברוך

לשיטת הסעודה לצורך או רש״י כדכתב

ששייך כדבר חשיב ע״כ אשר הרמב״ם,

להרמ״א דס״ל וצ״ל הלחם, לפרוסת ישר

חשיב התפלה שלצורך דבר דכמו״כ

אריכתא כתפלה והו״ל התפלה מן כחלק

תפתח שפתי דה )דומיא הפסק הוי דלא

בברכות כדאיתא דמי, אריכתא דכתפלה

ד:([. דף

קהילות יוצאי שנהגו דמה נר׳ עכ״פ

היינו בערבית, רק ר״ח על להכריז מרוקו

גאולה סמיכות שאין דכיון כפשוטו,

)בסי׳ מר״ן כדפסק בערבית לתפילה

ולא הקילו בערבית רק לכן רל״ו(

מה העתיק שרק מר״ן וכדעת בשחרית,

דאין מה״ט, ערבית בתפלת מכריז שש״ץ

ערבית דתפלת כשחרית סגל״ת כאן

רשות.

בסידור וכ״כ הפשוט. המנהג כן .164

׳(. ז דף פאס )תושבים הקדמונים אהבת

וכן זצ״ל. משאש מהגר״ש שמעתי וכן

תשס״ג(. )תמוז תורה באור נדפס

מקורו עינינו יראו אמירת תקנת ועיקר

ד: )דף בברכות ׳ בתוס ׳ ע בראשונים,

יראו אמירת מנהג שהזכירו דאמר( ד״ה

הרא״ש וכ״כ אחרים. ופסוקים עינינו

נהגו זה ומנהג וז״ל: ( ׳ ד )סימן בפסקיו

הראשונים שבימיהם לפי ההמון אותו

והיו בשדות, שלהם כנסיות בתי היו

תפילת אחר עד שם להתעכב יראים

לפי אלו פסוקים לומר ותקנו ערבית,

ברכות י״ח כנגד אזכרות י״ח בהן שיש

ברכת כן אחרי ותקנו עשרה, שמונה של

נמי והשתא וקדיש. עינינו, יראו

לא הכנסת בבית ערבית שמתפללין

וכ״כ ע״כ הראשון המנהג נתבטל

עוד וכ״ה ס״ו(. ד׳ )כלל בתשובות

וכמש״כ הפסק חשיב ולא ראשונים.

וברבינו הגאולה. מעין דהוי שם הרא״ש

קבעוה דהכי דאדעתא כתב ב:( )דף יונה

דכיון עוד הוסיף ובמאירי כחובה.

כהתחיל הוי נתקנה, תפלה דבמקום

תפלה בין בקדיש שיפסיק ואע״פ תפלה.

ע״ש. מפסיק לא מעומד

להתחיל קהילות הרבה מנהג והנה

הי״ח אמידת בלי מיד עינינו יראו מברכת

אהבת בסדור וע׳ שלפניהם. פסוקים

)בדף כן שנדפס מהתושבים הקדמונים

שקוראים שבת, מוצאי תפילת בסדר ז׳(

עינינו יראו וקודם וברכותיה קר״ש

היאך ביאור, טעון זה ודבר . ׳ וכו אומרים

לפסוקים ודילגו השלם הנוסח אמרו לא

שכיון בזה שהעיר מי וראיתי האחרונים.

האזכרות י״ח משום אלו פסוקים שנתקנו

עשרה שמונה במקום שזה בהם שיש

בין שאנו בימינו א״כ הרא״ש, כמש״כ

לא תו אח״ז, עשרה שמונה מתפללים כה

ברכת אך פסוקים, הני למימר צריכים

יש שעדיין במקומה, נשארה עינינו יראו

אבות דלו סימץמגןקעח

הגו מרו נ או אי רק ל צ מו ש .165שבת ב הגו וי התחיל שנ א מהפסוק ל ר ״וילו העם כל פ ם״. על וי ה ר פני מו מז ה׳ ו ״, ״ עי ח״כ רו א או ו ר 166ענינו יש ם י מרי אין או ק ש ה חילו אל ארץ בין בז שר חו״ל י ש ,167 ל וי

ר קו ת מ ו ב א

זזה ולא בפנ״ע ברכה מעלת לה

שראיתי מה ע״פ נראה לזה ממקומה.

שמוכח שכ״ט( )סי׳ הרשב״ש בשו״ת

ברכת לחתום מנהג שהיה מדבריו

והעתיקו עינינו. יראו בברכת השכיבנו

(: ׳ ב אות רל״ו ׳ )סי אברהם באשל

בלא השכיבנו אומרים המזרח ״בארצות

ע׳ עינינו, ביראו מסיימים אלא חתימה,

שיש הרי הרשב״ש״. בתשובות הטעם

יראו ברכת לומר למנהג נאמן מקור

ודו״ק. הפסוקים בלי עינינו

הללו פסוקים אמירת נתקנה מתי ולענין

ק״כ( אות )ברא״ש יו״ט במעדני עיין

הוי אם והרא״ש התוס׳ דפליגי שכתב

תקנה הוי דלכו״ע וצידד קדומה. תקנה

)סי׳ בברכ״י וע׳ ׳. הגמ מחכמי קדומה

קדומה תקנה שהיתה בזה מש״כ רל״ו(

הגמ׳. בזמן

קהילות ברוב הפשוט המנהג כך .165

צ״ע, זה ודבר בימינו. הפנימי המערב

חילוק מוזכר לא שהרי הדבר, פשר מה

יראו אמירת בין מהראשונים אחד בשום

ואכן שבת. למוצאי חול בימי עינינו

שאין שליט״א משא״ש מהגר״ש שמעתי

ימי בכל בין לומר ויש בזה, לחלק טעם

נוהג הוא ושכן במוצ״ש. בין החול

בציבור. תפילה עי״ז יפסיד שלא במקום

רק בזה נוהגים הקהילות ברוב אמנם

מתרי הוקם זה שמנהג ויתכן במוצ״ש.

טרודים החול שבימי חדא טעמי.

בידיהם, עיתותיהם היו ולא במלאכתם,

בתפלת בפיוטים שהאריכו במוצ״ש ורק

פנוי, יותר היה זמנם שאז כנהוג, ערבית

שמעתי טעם ועוד זו. ברכה גם אמרו

שנוהגים הפוסקים שכתבו מה ע״פ

כדי רחום״ ״והוא בסלסול להאריך

מה״ט וא״כ השבת. קדושת להאריך

אמירת ע״י התפלה האריכו נמי במוצ״ש

שבת רושם להאריך כדי עינינו יראו

עליהם.

שנהגו שמעתי וכן העם, בנהגו כ״כ .166

מראככש. בעיר

זצ״ל משאש מהגר״ש שמעתי כך .167

וחייב לחו״ל אר״י בין בזה חילוק שאין

נוהג שהיה מנהגיו כל להמשיך אדם

זו ברכה לומר בעצמו נוהג ושכן בחו״ל.

שכ״כ ושו״ר לאומרה. פנאי לו כשיש

הוראה תשס״ג( )תמוז תורה אור בירחון

יש עינינו ״יראו חברון: בעיר כנסת לבית

קדש״. במוצ״ש גם לילה בכל לאומרה

הטהור שולחן דבספר מצאתי ובאמת

אלו ופסוקים ברכה ענין על ׳ שכ )ס״א(

ישראל חכמי כל בהסכמת ״דנקבעו כך:

ושלחו סבוראי ורבנן בבל ישיבות ראשי

הן בחו״ל הן ולדעתי הקדושה.. לארץ

ארץ בין חילוק דאין הרי בארה״ק״.

העלה וכן זו. תקנה לגבי לחו״ל ישראל

וע״ע ק״ב(. ׳ ח״ב)סי או״ח אג״מ בשו״ת

ובצל י״ג(, ׳ )סי ח״א נתן להורות בשו״ת

ם מרי חו״ל שרק או ש ב שיך י מ ה ארץ לא אבל המנהג ל אל ב שר .168י

ק אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו ת מ ו ב א

ככל זה דדין כ״ה(, )סי׳ ח״ב החכמה

מה כפי נוהג לחזור דעתו שאם הלכה,

מקבל לחזור דעתו אין ואם בחו״ל שנהג

המו״ל העיר וכן מקומו. מנהג עליו

ויטרי דהמחזור דאברהם צלותא לסידור

שלחוה זו תקנה שמתקני כתבו ושבה״ל

וקבעום. ישראל ארץ לאנשי

אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי כך .168

יראו לומר הנוהגים מרוקו שבני שליט״א

בחו״ל, רק מנהגם ימשיכו בחו״ל עינינו

ששאר למרות ישראל, בארץ לא אבל

כרגיל. באר״י ימשיכו המנהגים

משאר שנא מאי הדבר פשר וכששאלתי

שמעיקרא מפני שהוא אמר המנהגים,

בתי סכנת בשביל רק זו ברכה נתקנה

שנהגו והקהילות שבשדות. הכנסיות

בארץ לאומרו קיבלוהו לא לאומרו

או״ח באג״מ כתב שכן ושו״ר ישראל.

עליהם קיבלו שכך ק״ב( סי׳ )ח״ב

זה מנהג התניא ובעל הגר״א תלמידי

באר״י הספרדים פי על הונהג שכבר

ממנהגי שהרבה וכידוע לאומרו. שלא

שנהגו מה ע״פ מושתתים ירושלים

ביישובם הראשונים שהיו הספרדים

)סי׳ להגרימ״ט א״י בספר וכ״כ בא״י.

דאברהם צלותא לסידור במו״ל וע׳ א׳(.

אין למה הטעם לברר הצליח שלא

לא שהפוסקים מאחר בא״י אותו אומרים

ספר של קדמון כת״י והביא בכך. חילקו

בברכה נהגו לא שבירושלים לר״ת הישר

מא״י הנוסע ובדין בכה״ח. וע״ע כלל. זו

לחזור, שדעתו מי ככל דינו לכאו לחו״ל

בצל )שם( באג״מ פסקו כך אומרו, אינו

אך )שם(. נתן ולהורות )שם( החכמה

קנ״ב( )עמוד ח״ה לוי מבית בקובץ

נוהג שליט״א וואזנר שהגר״ש מביא

בחו״ל. מבקר כאשר לאומרו

הרבה לך, נקוה כן על נוסח ובענין

בתפלת השמיטוהו מרוקו בערי מקומות

החדש. תפלת בסידור שציין כמו ערבית,

שבת. של במנחה לדלגו שנהגו ויש

על העיד ה׳( )סי׳ שעה יפה ובשו״ת

וכתב כן, שנהגו שבמראככש מקומות

לבטלו. ויש איתן, בסיס זה למנהג שאין

אבותרנג סימץמגןקפ

בע״ש הקדירות עליה ליתן ותנור כירה דין - רנג פימן

פח כיפוי בלא מגולה אש ע״ג קדירה השהיית דיןכו' א: סעיף אפילו צרכו, כל נתבשל ולא קצת נתבשל אם אבל ו כל נתבשל ו

שינן לו, ויפה מצטמק והוא צרכו להשהותו ואסור יחתה, שמא חייהיינו גרף אא״כ עליה היינו קטם או הגחלים, כל ממנו שהוציא ד הגחלים שכסה ד

כו'. חומם למעט באפר כל שנתבשל או דרוסאי בן כמאכל שנתבשל שכל וי״א וכו'. כירה ע״ג להשהותו מותר לו ויפה ומצטמק צרכו כסברא להקל ונהגו הגה ו

האחרונה.

הגו ת נ הו ש ה ה ל ת קדיר של ה, כל מבו האוכל צרכ ה מצטמק ש פ לו, ויה אש ע״ג סוי בלא מגול ת אע״פ פח כי חמיר מר״ן שדע ה ה, ל מכו בז ס וש סברת על ם הי מרי ם או שו מ קילו שבת עונג ד ״ז 169ה כ ענין )ו הנחת ל

ר קו ת מ ו ב א ק

סימן )טולידנו( בקיצוש״ע העיד כן .169

מור״ם כתב וכן וז״ל: ׳ ה אות קכח

מצאתי וכן כחנניה. להקל דהמנהג

במארוקו נוהגים אנחנו וכן להרמב״ח...

)סי׳ ח״א שמ״ש תבואות ובשו״ת ע״כ.

כירה על להחזיר אף שנהגו כ׳ כ״ה(

ששהו ופשוט וקטומה. גרופה שאינה

אע״פ והנה גלויה. אש ע״ג זה מלפני

והר״מ הרי״ף כדעת כסתם, מר״ן שדעת

מצטמק שהתבשיל דכל כרבנן שפסקו

מגולה אש ע״ג לשהות אסור לו ויפה

גופה בב״י מ״מ וקטומה, גרופה אא״כ

שכתב כירה בפרק הרא״ש דברי הביא

פיסקא, בהאי הדעות שרבו ״ובשביל

ולא שבת, עונג במצות אדוקין וישראל

שנהגו כמנהג להם הנח להחמיר, ישמעו

שמנהג דמבואר כחנניא״. הפוסקים ע״פ

מר״ן פסקי קבלת קודם הושתת זה

לא מנהג שבמקום הגדול לכלל וחזרנו

מר״ן. הוראות קיבלנו

הפנימי המערב קהילות אצל רק לא ואכן

מנהג גם כך אלא כחנניה, לפסוק נהגו

חביב בן המהר״ם כדהעיד ישראל, ארץ

לאברהם זכור בתשובת שהובא בכת״י

שאנחנו דמה קיג(, דף ע״ד )סי׳

של התבשיל להשהות נוהגים הספרדים

כופח, ע״ג צרכו כל שנתבשל שבת ליל

ויפה מצטמק דידן תבשילין דסתם הגם

שלא המנהג דנתפשט לומר ע״כ לו...

זכור ובספר והר״מ(. )דהרי״ף כדבריהם

ע״פ כן דנהגו הוסיף שם לאברהם

הקילו. שבת עונג שמשום הרא״ש,

קפא אבותהלכה מנהגימגן

שיל תב ת, מערב האש על ה חר אבל שב ריד לא הו האש מעל הסיר שת, שב סור ב רו א חזי ה ם. ל ש אר ל תב שך(. וי מ ה ב

מגולה אש על קדירה החזרת דין מותר בשבת אפילו מעליה קדירה ונטל וקטומה גרופה שהיא כירה ב: סעיף

מן כל להחזירה ע״ג הניחה ולא בידו, ועודה הגה רותחת. שהיא זלהחזירה. ודעתו הגה קרקע,

ש מה ת שי מו קו הגו מ חזיר שנ ה ה ל ת קדיר של האש ע״ג צרכה כל המבואינו אע״פ ף ש רו ם, ג טו ק תנור כ״ז ו ם, ב ה מי ה שבי שע חזירו שב ה ש

שיל תב ם היו כבר ה ת הגחלי מו מ ב עו שי ח ף ו רו ם, כג טו ק שא״כ ו ממינו ה אש ע״ג השהה אם בי טל מגול לו האש, מע״ג הקדירה ונ פי א

ה היא דו עוד סור בי ה א חזיר ה ם האש, ע״ג ל שו ה מ של שנרא מב «״.כ

החמין לתוך רותחים מים עירוי חמין, מים של קומקום יום מבעוד להטמין הנוהגים ביד למחות יש ד: סעיף

מצטמק. כשהתבשיל בשבת הקדירה לתוך אותם ונותנים

הגו סיף נ הו היד חמים מים ל ת ש תוך בהם סולד שיל ל תב ת, ה שב אין ב ו

ר קו ת מ ו ב א

)סי׳ חיים ארץ בספר דבריהם והביא

רנ״ג )סי׳ החיים בכף וכ״כ א׳(. רנ״ג

להקל. המנהג דינא שלענין כ״ג( ס״ק

)סי״ז ח״ב אורל״צ בשו״ת דבריו והביא

לב( ׳ סי )ח״ו יבי״א בשו״ת וכ״כ (. ה׳ ׳ ס

)הפוסקים בזה. כמר״ן דלא דהמנהג

כל שמבושלת קדירה על דיברו הנ״ל

שזהו לו, ויפה מצטמק והאוכל צרכה,

ה״ה ׳ לכאו אך להשהות. שנהגו התבשיל

דורסאי, בן כמאכל נתבשל שרק בתבשיל

להם אחד ודין לחנניה, מותרים ששניהם

בכה״ח(. שפסק וכפי

)או״ח שמ״ש תבואות בשו״ת ע׳ .170

טולידנו ברוך הג״ר עם שפלפל כ״ה( ׳ סי

בעריהם שנהגו המנהג ליישב זצ״ל

גרוף שאינו אש ע״ג תבשיל להחזיר

דברי נגד זה שלכאו׳ אע״פ וקטום,

כרחך שעל ותירצו רנ״ג(. )סי׳ השו״ע

הגחלים, עממו שכבר בכה״ג רק איירינן

)כוונתו וקטום כגרוף במקצת שחשיב

הגחלים ע״ג הקדירה מניח אינו דודאי

הצד אל הגחלים מפנים היו אלא ממש,

בתנור, תבשיל שהניחו פעם בכל

להקל(. יש עוממות שהגחלים ובמקרה

מנהג גלויה אש על התבשיל להחזיר אך

זה הנשים שלמדו ספק, בלא הוא טעות

לילה. של לתבשיל יום של מתבשיל

ע״ז ולהזהיר בדבר למחות וראוי

אבות רנג סימץמגןקפב

ם בו שו ל מ שו ך אמנם .171 בי הר צרי אז מכוסה תהיה שהאש ליז ל ו כו י

ר קו ת מ ו ב א

הדביר בפתח וע״ע ע״ש. היתר. לנוהגים

להחזיר הנוהגים אודות רנ״ג( )סו״ס

הקפה. את התנור לתוך

שלא שבימנו בתנורים דה״ה ופשוט

על לעמוד יש הגחלים עממו בהם שייך

אש ע״ג תבשיל שום להחזיר לא המשמר

כמבשל. דמיחזי חזרה איסור משום גלוי

ל״ג(, )סי׳ כהונה בפרחי העיד כן .171

ובשו״ת קנ״ב(, )סי׳ חיים מים ובשו״ת

ובמקוה כ״ו(, ׳ סי )או״ח שמ״ש תבואות

חמים המים שאם מ״ב(, )סי׳ ח״ג המים

מודה מר״ן אף בהם סולדת שהיד בכדי

חששא. כאן ולית להקל,

שהביא רנ״ג( )סי׳ בב״י הדברים ומקור

יונה, רבינו בשם י׳( הנמוק״י)ב״ב דברי

העם מקצת תחת גדולה ״ומכשלה

ליתן חמים מים של קומקום שטומנין

כשהתבשיל בשבת הקדרה לתוך

סולדת היד אין שהאחד ופעמים מצטמק,

זא״ז, ומבשל בו סולדת היד והאחר בו

שהן ואע״פ בשבת, מבשלין ונמצאו

בהם יש רתיחתן כח פסקה אם רותחין

בישול״. משום

כ״ב( סי׳ )ח״ב יחו״ד בשו״ת וראיתי

חמים מים בעירוי להחמיר קו שנטה

יונה רבינו עפ״ד החמין בתוך שהיס״ב

והסביר ביס״ב, אפילו שהחמיר

קיבלו כבר הכלי מן המים דכשיוצאים

לדון יש ולענ״ד עי״ש. שני. כלי דין

הדברים מקור דהנה טובא, בדברים

׳ ה )יום התשובה באגרת יונה מרבינו

א( לזה, טעמים שני הביא ושם (, א׳ כלל

שהיס״ב. בכדי המים אין שלפעמים ממה

אותם כשמערה יס״ב המים אפי׳ ב(

כלי כדין לאלתר, רתיחתם פסקה לקדירה

דפנות )שאין מבשל שאינו שני

שנקט מבואר הב״י ומלשון מחממות(.

האחד שלפעמים הראשון כהטעם בעיקר

׳ במס הר״ן דברי הביא ולא היס״ב, אין

לעיקר שתפס והרב( ד״ה כב. )דף שבת

שניהם אם שאפילו יונה רבינו בדעת

מן צאתם עם שמיד להחמיר, יש יס״ב

על הנו״כ נקטו וכן שני. ככלי דינם הכלי

)ס״ק ובט״ז לב(, )ס״ק במג״א השו״ע,

ולא ועוד. כה״ח ערה״ש, ובמ״ב, יז(,

עירוי, לענין יונה ר׳ שיטת הביאו

הביא שדוקא הב״י, מדברי וכמדוייק

משום הטעם עיקר שכתב הנמקו״י דברי

יס״ב. אינו מהם שאחד

לעיקר ננקוט אם שאפי נראה ועוד

סניף לנו יש ככ״ר, אינו שעירוי כהדעה

שמחמירים דמה די״ל להקל, נוסף

אם לענין זה כל ממש ככ״ר אינו שעירוי

אין לענין אך לבשל, כח בו יש עירוי

הגיעו שהמים כל בישול אחר בישול

דהוסיף בזה לומר שייך לא תו ליס״ב

כבר אם תיקון שום הוסיף דלא בישול,

אם ד״ה שי״ח )סי׳ בביה״ל אכן היס״ב,

הורקו דאם הפרמ״ג בשם כתב נצטנן(

י״ל היס״ב עדיין אם אף שני לכלי המים

משום עתה בו ויש נצטנן, כמו דדינו

כתב י״ג( אות ל״ז )סי׳ ובחזו״א בישול.

ר׳ בשם הר״ן ע״ד מושתתים דדבריו

ת ערו תוך מים ל שיל ב תב .172ה

ש הגו וי אין שגם שנ ש ם המים כ חי ת ת אלא רו חו ס״ב פ שר מי להקל אפת ערו תוך המים ל שיל, ב תב הר אך ה ם יז ס״ב היה כבר שהמי ש י מער״

ב שו טנן ו צ מי נ הג ו תיו ע״פ כך שנ בו ש א מוך מה על לו י ס .173 ל

ר קו ת מ ו ב א

ק אבות הלכה מנהגי מגן

הם הרי מהכלי המים שיצאו דכיון יונה,

דבריהם על והקשה ומתבשלין. שני ככלי

איסור בו שיש למיחם ממיחם פינה מדין

שאסור נאמר לא דלמה וקשה חזרה,

מזה והוכיח בישול. איסור משום להחזיר

אף בישול משום בו אין שהיס״ב דכל

מדברי ומבואר רתיחתו. דרגת דנשתנתה

במים סולדת שהיד דבמקום החזו״א

מבשל, ואינו שני לכלי הורקו אם אפי׳

היד שכבר מפני שייך, לא להתבשל אבל

חשוב. תיקון בזה ואין בהם, סולדת

שגם משמע יונה רבינו שמדברי )ואע״פ

הכי קיי״ל לא אסור, להתבשל לענין

לעיל(. כדכתבנו להלכה

ב׳ עוד הוסיף שם, הב״י דברי ובהמשך

שלא להחמיר הראשונים שהביאו טעמים

כמגיס דהוי הכלבו דברי א( מים, להוסיף

חשש בעיקר והנה הטמנה. חשש ב(

רק שייך שזה באחרונים דחו הטמנה

מה וגם מתערבים. הדברים שאין היכא

כן פוסק דלא נר׳ מגיס, משום שחשש

שי״ח( )בסו״ס שפסק מאחר לדינא,

משום בו אין צרכו כל שנתבשל דבדבר

אע״פ הדברים הב״י שהביא ומה מגיס.

כן הכי, שס״ל מוכח אינו דינא שלענין

הטעמים כל שמעתיק דוכתי, בכמה דרכו

את סובר שאינו אע״פ ההוא בדין שיש

להלכה. כולם

כל סמכו מה על ברורים הדברים ומעתה

בתוך חמים מים לערות המערב ארצות

שמבואר כפי מיחש כאן ולית התבשיל

כה״ח, גר״א, ט״ז, במג״א, בהדיא

שרק בב״י וכמדיוק ועוד ערה״ש,

׳ ואפ יס״ב, המים שאין מה מצד חיישינן

כמו להקל יש ככ״ש שעירוי ננקוט אם

משום בו שאין דביס״ב החזו״א שכתב

האג״ט פסק וכן בישול. אחר בישול

שמ״ש בשו״ת בזה והאריך בהשמטות,

ע״ז, החולקים לדחות ׳ ח ס׳ ח״א ומגן

ואכמ״ל.

אין דאם סק״י לז ׳ בס החזו״א כ״כ .172

קדירת את שנוטל כיון מכוסה הכירה

להחזירה אסור שוב הכירה מע״ג המים

את יתן איך וא״כ לכתחלה כמחזיר דהוי

שאינה אש ע״ג המונחת לקדירה המים

זצ״ל ויזגן משה הג״ר ומשאלת גו״ק.

מנהג אודות שם( בתבוא״ש )הובא

הקדירה שע״ג מהקומקום לערות הנשים

היה שהמנהג מוכח התבשיל לתוך

והוי עצמה הקדירה ע״ג מונח שהמים

כמש״כ ממכוסה שעדיף הקדירה כע״ג

ו׳()וע״ע ׳ )ס ושי״ח רנ״ג)ס״ג( ׳ בס מרן

הקדירה את שיסיר ע״ד ׳ ס ח״ד באג״מ

ויחזירנו(. העירוי בשעת האש מעל

המשולש חוט בשו״ת מעיד וכן .173

ממני ששאלו שאלה וז״ל י׳ ׳ ס ׳ ג טור

אבות רנג סימץמגןקפד

במקומנו נוהגים ראינו והם... פאס חכמי

מרק בו נותנים התבשיל כשיצטמק

אותו יה אם מקפידין ואין אחר ממקום

שמקילים מהם ויש צונן או חם מרק

של קומקום מער״ש שמטמינים יותר

יצטמק שאם דהכי אדעתא חמין מים

להם וענה המים אלו בו נותנים התבשיל

פסקי שרוב שם המשולש החוט

הוראת ע״פ מבוססים המגורשים

גם ומסתמא ור״ן ורא״ה רשב״א הרמב״ן

שמנהג וסיים בר״ן, מפורש וכן כן, בזה

והרוצה להניחו וראוי קדומים מימים זה

מפורש איסור בו שאין בדבר להחמיר

מים בשו״ת העיד וכן מחלוקת, גורם

)שם( תבוא״ש ובשו״ת )שם(, חיים

בפחות ׳ שאפ )שם( מים מקוה ובשו״ת

מה ידוע והנה להקל. נהגו מיס״ב

אחר בישול יש אם הראשונים שנחלקו

דף שבת ׳ במס דאיתא לח, בדבר בישול

השבת מלפני בחמין שבא כל קמה:

ונחלקו בשבת, בחמין אותו שורין

יבש בדבר דוקא איירנן אם הראשונים

בדבר אבל בישול אחר בישול אין דבזה

בין דילמא או בישול משום בו יש לח

בישול, אחר בישול אין ביבש בין בלח

כדברי פסק ס״ד שי״ח ס׳ ובשו״ע

דבדבר וסמ״ק, רש״י, יונה, ר׳ הרא״ש,

אך בישול. אחר בישול יש שנצטנן לח

ר״ן, רשב״א, רמב״ן, הרמב״ם, דעת

אין ביבש בין בלח דבין ועוד סמ״ק

הברייתא וכפשטות בישול אחר בישול

מרק בין חילקו לא בחמין הבא דכל

נתבשל שכבר שכיון ומפני יבש, לדבר

)ואע״פ בדבר תיקון מוסיף לא תו

מכ״מ בחמים תיקונו עיקר לח שבדבר

חיים ממים חלוק שנתבשל במים גם

ובאג״ט ס״ט(, נ׳ ׳ )ס החזו״א כמש״כ

לכו״ע דבמים לחדש רצה ח׳( )אופה

חזר ובהשמטות בישול אחר בישול שייך

כהן)משמרת במנחת וע״ע ואכמ״ל(. בו

השיטות בביאור פ״א( ב׳ שער השבת

במקצת שנהגו דמה נמצא ואכ״מ. בזה,

פחות לח דבר בבישול להקל מקומות

בזה שחשש כמר״ן דלא יס״ב משיעור

הרמב״ם, ע״פ מבוסס חטאת לחיוב

שנתפשט וסמ״ק, ר״ן, רשב״א, רמב״ן,

לח בדבר שגם ספרד בארצות הוראתם

בישול. אחר בישול אין

׳ בס הרמ״א שפסק מה דלפי להוסיף ויש

לא אם להקל דנהגו ט״ו סעיף שי״ח

הבינו אחרונים הרבה לגמרי, נצטנן

כדעת להלכה דהעיקר שכוונתו בדבריו

׳ אפ בישול אחר בישול שאין הראשונים

נצטנן לא בעינן עכ״פ רק לח, בדבר

י״ג ס״ק ל״ז ׳ ס בחזו״א כתב וכך לגמרי,

רשב״א הרמב״ם כדעת שהעיקר דתפסינן

׳(, ג )קכ״ד בקצה״ש ביאר וכן ור״ן,

ל״א ׳ ס ח״ה שבה״ל ע״ד, ׳ ס ח״ד אג״מ

ועוד.

שנהגו זה שמנהג מדברינו העולה

בחוט וכמש״כ עתיק מקורו במרוקו

ומקודם הוא, קדומים שמימים המשולש

שכתב והוראותיו, מר״ן פסקי התפשטות

לא קדומים מנהגים שעל לב״י בהקדמתו

לערער לפ״ז מקום שאין וברור לבטל בא

המבוסס קדם, מימי כן שמנהגו מי על

הראשונים. דברי ע״פ

בתוך שמערה שהמים ליזהר יש אמנם

יס״ב כשיעור מבושל היה התבשיל

וחייב גמור בישול זה הרי דאל״כ מקודם

במים ורק אך נאמר זה היתר שכל חטאת

קפה אבות הלכה מנהגי מגן

חמין הטמנת דיני - רנז סימן

הפלטה ע״ג בשמיכות החמין הטמנת הדרכים ע״פ גחלים כה שיש כידה ע״ג קדידה לשהות שמותר אע״פ ח: סעיף

אינם שהבגדים אע״פ כבגדים מכוסה הוא אם דנ״ג כס׳ שנתבארום(. הכל מוסיף שתחתיהם אש מחמת מ״מ עצמן מחמת הכל מוסיפים )ואסורי

ח להקל המנהג הני ת ל כו מי חמין ע״ג ש ש ה לו אע״פ מער״ כו מכוסה שת אע״פ מיכו ש ה ם ש סיפי .174אחר דבר מחמת הבל מו

ו ק מ

בזה נאמר ואז יס״ב כשיעור שנתבשל

בזה יש ובלא״ה בישול אחר בישול אין

לו שאין שמי וברור לכו״ע. דא׳ איסור

שהורתחה מים להוסיף ברור מנהג

להקל לו אין מיס״ב לפחות והצטננה

כרת. חיוב לספק ונכנס לערותו, כלל

המים אם מקפידות לא נשים שכמה מה

תבואת בשו״ת ע׳ יס״ב לשיעור הגיע

המנהג להצדיק שכתב )שם( שמ״ש

דרסאי בין למאכל הגיע שסו״ס ומפני

צ״ע והדברים ליכא. תורה דאיסור אפשר

משמע ולא במים זה שיעור מצינו דלא

הר״ן בחידושי ע׳ הראשונים מדברי כן

כיס״ב. שירתח עכ״פ שצריך ועוד מ:

דהדבר שם סיים עצמו בתבוא״ש וגם

׳ ה לדבר והירא בפוסקים מפורש אינו

זה מדבר ירחק עיניו נגד אלוקים ופחד

לערותו להקל יש כיס״ב הורתח אם רק

נצטנן. אם אפ׳ התבשיל לתוך

אצל המנהג וכן בזה, להקל נהגו כן .174

ת ו ב א ר

חיים ארץ בספר שהעיד כמו הספרדים

כדעת דלא בזה שנהגו רנ״ז ס׳ )סתהון(

מוסיף שהתירו הראשונים וכדעת השו״ע

חוט בשו״ת וכמש״כ אחר. דבר מחמת

טוואה אבן למהר״א ׳( ח )ס׳ המשולש

ז״ל, כהרמב״ן נהגו הרוב הנה וז״ל

עפ״ד וכו׳ עליו לסמוך הוא שכדאי

הם וכדאים והר״ן רמב״ן רז״ה, רש״י,

כן שנהגו ובפרט להקל עליהם לסמוך

ישראל של ומנהגם אלו, הקהילות בכל

ע״כ. תורה

אם אבל מער״ש כולו במטמין כ״ז והנה

דיש נר׳ פתוח, מהדפנות חלק משאיר

השו״ע דברי דמקור לכו״ע להקל מקום

אחר דבר מחמת הטמנה לאסור

גופה(, ד״ה מז: )דף מהרשב״א

דבר מחמת שמוסיף איתא שם וברשב״א

הקדרה שפני זמן כל פירוש אסור אחר

״שלא הבל המוסיף דבר פני על דבוקין

לקדירה סביב שנותנין במה אלא גזרו

אבות רס סימץמגןקפו

שבת הכנסת דיני - רם סימן

השירים שיר אמירתתו לאנשי ישאל לחשיכה סמוך כשיהיה •: סעיף ערבתם עש־תם דכה •לשון בי

הנד. את הדליקו להם ויאמר חלה הפרשתם

פני אין שבת קבלת ל ר ר קו ם שי שירי לו ה הגן שכך כו אל של מנ שר ים מתקנת חר ,175 הקדמוני א ת ול די לכה אמיר ם דו הגי ת נו קרו ד׳ ל

ר קו מ

הרשב״א לדעת דגם ׳ נר וא״כ רמץ״ כגון

לדופני ממש בדבוק הוא שאסרנו מה כל

כאן שאסר במה צ״ב ׳ לכא והנה הכירה.

אחד מצד הא הכירה בדופני בנוגע רק

מחמת דהטמנה שיטתו לפי אסור נמי

הבל, שמוסיף הטמנה מיקרי אחר דבר

דבמוסיף להרשב״א דס״ל בזה י״ל וע״כ

רמץ גופו שאינו כיון אחר דבר מחמת

מכוסה שיהיה וצריך הטמנה צורת חסר

שם עליו שיהיה הקדירה דופני עכ״פ

גדול חלק ישאיר אם ולפ״ז הבל, מוסיף

השו״ע לדעת גם אפשר פתוח מהדפנות

)סו״ס לדוד בתהלה מש״כ ע״פ מועיל

השו״ע לדעת שגם אחרונים ועוד רנ״ז(

בהטמנה מכ״מ אסור אחד מצד שהטמנה

לכסות צריך הבל מוסיף שאינו בדבר

גם ואולי ההטמנה, בו ניכר שיהיה כולו

אכן הכי י״ל אחר דבר מחמת בהטמנה

הבגדים במכוסה דאסור השו״ע ממש״כ

מכוסה אינו אפ׳ משמע הקדירה סביב

וצ״ע. אסור, כולו

גם י׳ ׳ הל י״ז פרק ח״ב אורל״צ ובשו״ת

ת בו א

מכוסה באינו לכו״ע להתיר כעינ״ז כתב

לא חומרות תרי שאיכא שבכה״ג לגמרי

במקצת, בהטמנה שמחמירים מחמרינן

כה״ג דכל י״ל אחר, דבר מחמת ובמוסיף

יבי״א בשו״ת וכ״כ להקל. מודה מר״ן

הנוהגים ביד למחות שאין ל״ג( ׳ ס )ח״ו

להקל.

הביא וכך הפשוט, המנהג כך .175

טעמים כמה ׳( ח )אות הדביר בפתח

וגם ליצא״מ, זכר כנגד דשה״ש למנהג

כלול שהכל בראשית למעשה זכר משום

לעוה״ב, רמזים הרבה בו ושיש בשה״ש,

אביו בשם והביא עוה״ב, מעין ושבת

קדש דשה״ש הטעם פשוטו דע״פ

כיום כדאי כולו העולם כל ואין קדשים

שטבל ער״ש בזמן ורק שה״ש שניתן

ראוי שבת אור תוס׳ ומתגלה ורחץ

שו״ר דבריו. תורף ע״כ שה״ש לקרות

אור בירחון זצ״ל משאש הגר״ש שכתב

השירים שיר קריאת ״ענין תשס״ג תוה

יכלים אבל מוכרחת היא מרוקו למנהג

ואם מנחה קודם גם בהקדם אותה לומר

ש פסוקים ה״ ש ת שהם מ קב״ ר״ ע קני, ״י ש רי, )י תי( קול, עו א ם ב שו מאו שלא אלו בור עם קר צי ש ה ה״ מרו עכ״פ ש א ם ד׳ י .176אלו פסוקי

ק אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו מ

ע״י לא אם לאומרה אופן בשום א״א

לשמוע כדי לבטלה יכלים דרשה ביטול

ע״כ. הדרשה

אל בית שמנהג כתב ׳( רז )ס״ק ובכה״ח

שעושין אחרי לערבית מנחה בין לאמרו

קודם לקרות מנהגנו וכאמור שבת, קבלת

וע״ע ופשטיה, ונהרא ונהרא שבת קבלת

מקודם יחוד לשם שאומרים שם בכה״ח

בסידור כנדפס העולמים רבון ואח״ז

נוהגים. וכן קדיש, מכן ולאחר

הדביר ובפתח הפשוט, המנהג כך .176

שכתב היעב״ץ בשם הביא )שם(

פנאי לו שאין למי נתקנו אלו דפסוקים

ד׳ אלו שבת קבלת לפני יאמר לגומרו

בפה״ד והוסיף יעקב, שסימנך פסוקים

כאן״. יעקב ענין מה ידעתי ״לא

אבות רסב סימץמגןקפח

נקיה ובכסות ערוך בשלחן השבת לקדש - רסב סימן

שבת קבלת סדר וכיצא המלך לקראת כיצא שבת בביאת וישמח הנאים בגדיו ילבש ,: סעיף

ואמר שבתא דמעלי בפניא וקאי מעטף חנינא דרבי וכלה חתן לקראתאו אי ־׳ מלכתא, שבת לקראת ונצא בו אי אומר ינ אי כלה בו כלה. בו

סדר חרי שבת קבלת ב ת מנחה תפלת א א קרי ר ו ם שי שירי ם ה מרי אום מורי כו מז ל ה״ ״ כו׳ נרננ אלו כיון ו ם ש מורי מז ת על הם ה מו ח י המשי

הוא ם ש לו יו כו ם .177שבת ש ם וג סיפי מור בין מו מז שי ה חמי שי ה ש ה לר מו מז ה״ ״ תוד ת .178 ל מיר א מור וב מז שי ה ש ר ה מו ד מז דו ם ל שארי נב ש .179 מיו

ר קו ת מ ו ב א ק

בסידור והעתיקו הפשוט המנהג כך .177

אחד יום כנגד מזמור שכל מנוחה בית

ס״ב רס״ז ס׳ השולחן ובערוך בשבוע.

המשיח ימות על אלו דמזמורים ביאר

אחד )וזהו שבת שכולו יום שהוא

כדהזכרנו השירים שיר לאמירת הטעמים

ר״ס(. ׳ בס

הקדמונים בכל מצאנו לא ובאמת

ע אלו. מזמורים לומר שתיקנו

הביאו שלא וטרי ובמחזור באבודרהם

הרבה מנהג וכך בסידורם, זה סדר

לדוד ממזמור להתחיל המזרח מעדות

אמנם וכו׳. הרקיעים ׳ ז כנגד שהוא

שהעתיק היום הסדר ע״פ מושתת מנהגנו

בליקוטי וכ״כ אלו, מזמורים ששה

מנוחה ובבית שבת. קבלת סדר מהרי״ח

ושיכוין השבוע ימי כנגד שהוא העתיק

הקליפות ומסלק כורת הוא מזמור שבכל

שיח בסדר היום באותו שגברו

סידור בשם הגר״א ובסידור שיפתותנו.

ששה כנגד אלו שמזמורים הובא רשב״ן

בבל התלמוד חכמי שתיקנו תקיעות

התקיעות לבטל מוכרחים שהיו ולאחר

לומר לזה זכר עשו הממשלה מטעם

עיי״ש. מזמורים ששה

בבית והעתיקו הפשוט המנהג כן .178

דבסדר לזה המקור ויל״ע )שם( מנוחה

כדי שהוא ואפשר הזכירו. לא היום

כמש״כ מזמורים ששה להשלים

כנגד המזמורים שששה )שם( הערה״ש

הוא השביעי והמזמור החול, ימי ששת

וכן קולות, שבעה בו שיש לדוד מזמור

לדוד מזמור אמירת שע״י שיטות מצאנו

נתקן. שבת כנגד אלמא שבת ע״ע מקבל

הלכה מנהגימגן

המזמור אומרים למה מיושב זה וע״פ

לתודה מזמור אומרים אנו שאין אע״פ

כדכתבנו בהן קריבה הקרבן שאין בימים

קרבן אמירת כנגד דנתקן ׳ נא ׳ ס לעיל

בלילה, נקרב קרבן אין א״כ התמיד

כנגד אינו כאן המזמור אמירת מכ״מ

כנגד ״מזמור״ בתורת נאמר אלא הקרבן

מזמור אמירת קפידת כל ועוד היום.

כערב נקרב הקרבן שאין בימים לתודה

הקרבן לאכול שא״א משום הוא יוה״כ

ד׳ ס״ק תר״ד ׳ ס המ״ב כמש״כ בלילה

שנאכל הקרבן לאכול יכול ששפיר והכא

יומו. של מהקרבה

העיד וכן הפשוט, המנהג כך .179

תורה אור בירחון זצ״ל משאש הגר״ש

לא מעולם ״במרוקו תשס״ג( )תמוז

לדוד מזמור בקריאת שבת ביל עמדנו

והנה ע״כ. בישיבה אמרנו הכל אלא

נוהגין ״ואנו כתב ה׳( ׳ )ס היטב בבאר

פני שמקבל כמו דוגמא לעשות לעמוד

כתב אלו דברים וע״פ גדול״. אדם

ט׳( אות ע״ז ׳ )ס השולחן בקצות

לדוד. מזמור כשאומרים לעמוד שהמנהג

לעמוד נוהגים אין למה שהטעם ואפשר

אמירת ע״י שבת מקבלים אנו דאין הוא

רס״א בשו״ע כתב דהנה לדוד מזמור

ליום שיר מזמור אמירת הוי דלדידן ס״ד

וירא )פ׳ ובבא״ח ברכו. כעניית השבת

עיקר האר״י דברי דכפי כתב ה׳( אות

כלה, בואי באומרו הוא שבת קבלת

קבלת לתודה מזמור באמירת אין וא״כ

רס״א( )סו״ס במג״א מש״כ כעין שבת

ועושים שיר מזמור אומרים דבימיו

קיבלו דמעיקרא ברכו עד מלאכות

המזמור באמירת מתכונים ואין עלייהו

לקבלה.

להמהר״ם ל״ט( ׳ )ס גדול קול ובשו״ת

מרן לדעת דאפילו כתב חביב בין

כקבלה הוי השבת ליום שיר דמזמור

בואי וחותמים דודי לכה שאומרים לדידן

מדברי והמתבאר שבת. כקבלת הוי כלה

במזמור תלוי שבת קבלת שאין הפוסקים

על מקבל שהציבור במה אלא מיוחד

וכן המזמור אמירת ע״י שבת עצמו

אמת ובזרע רס״א סו״ס מהמ״ב משמע

בואי אמירת ע״י ובימנו ל״ג(. ׳ ס )או״ח

תלוי ואינו שבת, ע״ע מקבל כלה

נוהגין אנו אין ולכן לדוד מזמור באמירת

פני שמקבלים כקבלה זה שאין לעמוד

לעמוד נוהגים זה ומטעם גדול אדם

לדידן. שבת קבלת שזהו כלה בבואי

שלא מרוקו בדרום מקומות שיש ודע

לתורה למזמור סמוך לדוד מזמור אמרו

כנסיות בתי ויש מדליקין במה אחרי אלא

אלא נרננה לכו באמירת כלל נהגו שלא

לדוד. במזמור התחילו

אבות רסג סימץ

המעונן ביום טעו ואם המדליקין, ומי מי - רסג סימן

שבת של נר הדלקת ברכת מברכים מתיכו׳. שבת של נד להדליק אקב״ו אמ״ה י׳ ב״א מברך כשידליק ה: סעיף הגה ו

אחר שמברך שאומר מי ויש ההדלקה. קודם שמברכין שאומר מי יש ומשימין הברכה, לאחר עד ממנה יהנה לא לעשייתן עובר שיהיה וכדי ההדלקה,

עובר מיקרי וזה היד, מסלקין ואח״כ ומברכין, הדלקה, אחר הנר לפני הידהמנהג. וכן לעשייתה.

סדר המנהג ת, נר הדלקת ב ק תחילה שהאשה שב ת, תדלי תכסה הנרום ת על הידי ם או הנרו ה שתעצו ת לא כדי עיני הנו אור ל תברך. הנר, מ וא הו הג ו ם כל כמנ רי הספרדי ת מדו רו .180דו

ר קו ת מ ו ב א ק

מרוקו. ערי בכל הפשוט המנהג כן .180

)סי׳ טולידנו שו״ע בקיצור העיד כן

הדלקה, אחר תהיה ״הברכה כ״ז(: קל״ד

להדליק, ואסור שבת קיבל דכשבירך

בשו״ת העיד וכן הברכה״. מאחרין ע״כ

ובח״ג ב( אות עב ׳ סי ומגן)ח״ב שמ״ש

)שבת(. העם בנהגו העיד וכן עא( ׳ )סי

נשי כל אצל כמעט התפשט זה ומנהג

אשכנז. בארצות נהגו כן דהרי העולם.

מימי הספרדים ארצות בכל גם כן ונהגו

במחזיק החיד״א מרן שפסק כפי קדם,

עין בטוב וכ״כ ד(. אות רס״ג )סי׳ ברכה

לאלפים בחסד וכן נט(, אות י״ח )סי׳

וכ״כ המנהג. שכן כתב ו׳( אות )שם

שמבואר ה״א( פ״ה )שבת רקח במעשה

כמבואר תוניס מנהג וכן המנהג. שכן

נ״ח( )סי׳ ח״ב ונשאל שואל בשו״ת

וכ״כ ש׳(. )מערכת כהונה ובברית

וכן )שם(. ובכה״ח נח(, ׳ פ )ש״ב בבא״ח

הגר״י מבית שמעתי )כך סוריה מנהג

מצרים, מנהג וכן שליט״א(. עטייה

שאול אבא הגרב״צ נהגו וכן ובוכרה.

הדור, גדולי ועוד צדקה, הגר״י זצ״ל,

׳ )סי סופר יעקב מאמר בספר שהובא כפי

והיאך זה, מנהג שורש לברר ויש כב(.

שכתבו ראשונים הרבה נגד כ״כ התפשט

שמברך מצות ככל ההדלקה לפני לברך

לעשייתן. עובר עליהן

הראשונים במחלוקת תלוי דברים ומקור

על מקבלת האשה הנר בהדלקת האם

שבת )הל׳ הרמב״ם השבת. את עצמה

קודם לברך דחייב כתב ה״א( פ״א

לכן לעשייתן, עובר משום ההדלקה

שיטת אכן הנר. הדלקת לפני מברכת

צאק אבותהלכה מנהגימגן

תלוי שבת דקבלת חנוכה( )הל׳ הבה״ג

דברי ביאר )י׳( ובר״ן הנר, בהדלקת

יעשו שלא התקנה, היתה דכך הבה״ג,

שההדלקה לפי מלאכה, אחריה עוד

ומי שבת, לצורך היא מצוה מלאכת

שלא בדעתו גומר כבר הנר את שמדליק

לך ואין מלאכה, שום אחריה יעשה

בדעת והנה מזה. גדול שבת קיבול

חילוקי בראשונים מצאנו גופיה הבה״ג

האשה ההדלקה בעצם האם דעות,

ע״י דילמא או השבת, את מקבלת

השבת. את מקבלת שמברכת הברכה

דע״י הלקט השבלי בשם הביא בב״י

לפ״ז ונמצא השבת, מקבלת ההדלקה

ואח״כ לברך מותר הבה״ג דלפי דגם

תלויה שבת קבלת אין דהא להדליק,

נט( )סי׳ הלקט בשבלי אולם בהדלקה.

דלפי בנימין מהר״ר להקשות הביא

ע״כ בהדלקתה שבת שמקבלת הבה״ג

יהיה וא״כ שבת, קבלת חשובה שהברכה

נראה וכן להדליק. ושוב לברך אסור

קצט( )סי׳ העזרי האבי מדברי לדייק

ובהלכות וז״ל הבה״ג דברי בהבנת

דאי חנוכה של נר המדליק כתב גדולות

ליה איתסר ברישא דשבת אדליק

לשבת דקבלה משום דחנוכה לאדלוקי

במה כן לא דאם שמברך, מכלל עליה,

ע״כ. להדליק לו שאסור השבת קיבל

השבת. את מקבלת הברכה דע״י מבואר

)אות וייל במהר״י כתב זה טעם וע״פ

דהמנהג ב( )ס״ק משה בדרכי הובא כט(

לחשוש והוא ההדלקה, אחר לברך

אותה מכנסת שהברכה הבה״ג לשיטת

ואח״כ להדליק צריכה וע״כ לשבת,

לעשייתן עובר להיות וכדי לברך.

אחר עד הנרות לפני היד משימין

הברכה.

טז( ס״ק רסג )סי׳ בערה״ש עוד וביאר

מכנסת בע״כ הברכה ברכה, שיש דכיון

שמזכרת כיון שבת, בקדושת אותה

ושוב תברך ואם שבת של נר להדליק

אחרי מלאכה שעושה נמצא תדליק

ההדלקה. אחר מברכת ע״כ הברכה,

עיי״ש. לבטלה כברכה הוה ואל״כ

הראשונים ע״י הוסמך זה מנהג ובאמת

מבעלי לאחד הנר בספר דמצינו

מד( דף והטמנה הדלקה )דיני התוספות

לברך שלא שנהגו שלנו ״הנשים שכתב:

פתילה שהדליקה אחר עד שבת נר על

בעיני הדבר וכשר עמהם, הדין אחרונה,

האלוקים״.

בכל זה מנהג שנתפשט דמה עוד ונר׳

כדי ההדלקה אחר לברך ואתר אתר

ידי לצאת דאפשר לבה״ג, לחשוש

במהרי״ל כמש״כ שתעשה ע״י שניהם,

מהנרות. ליהנות שלא עיניה שתכסה

יוצא שהרי השיטות כל ידי בזה ויוצאים

בנימין ה״ר הבנת הבה״ג)לפי דעת בזה

כברכה דהוי הערה״ש ולפי העזרי, ואבי

הרמב״ם לדעת וגם כנ״ל(. לבטלה

כיסוי ע״י עשייתן, קודם לברך שצריך

לעשייתן. עובר מקיימים שפיר העינים

שמברך חשיב דאכתי נימא דאפילו ועוד

כהרמב״ם, אתי ולא ההדלקה, אחר

כמש״כ לבטלה ברכה אינ״ז מכ״מ

שנוהגים ג׳( ׳ ח )פרק ח״ב האורל״צ

הרמ״א כדברי הנטילה אחר לברך בנט״י

אין הדבר ובטעם קנ״ח. בסימן כדאיתא

הוי שהניגוב מה על שסומכים לומר

ליטול נוהגין דאנו כיון לעשייתן, קודם

אבות רסג סימץמגןקצב

וע״כ שניים, מים צריכים ולא ברביעית,

ע״ש. מר״ן. כדעת בזה נוהגים דלא

ששאני דאפשר בזה, להעיר יש אמנם

דומיא מעיקרא, כך שתיקנו נט״י

שעדיין דכל י״ל ומכ״מ גר. דטבילת

אחר מיקרי לא לה סמוך בהדלקה עוסקת

מש״כ ע״פ לברך יכולה ושפיר עשייתה,

דכמו י״ג( )סי׳ תנינא רע״א בשו״ת

לאחר אפי׳ מברך וציצית שבתפילין

חשיב עליו שהם זמן שכל כיון עשייתן

חנוכה בנר ה״נ במצותה, עוסק דעדיין

עוסק דשם לגמרי, דומה שאינו ואע״פ

שיהוי לרא״ש ליה קרי מכ״מ במצוותה,

כ״ש ההדלקה. אחר לברך ויכול מצוה.

עובר הר״ז המהרי״ל שלפי בנידוננו

מש״כ לצרף יש ועוד ממש. לעשייתה

לברך שאפשר הפוסקים בשם שם רעק״א

נר ע״כ אשר המצוה. עשיית אחר

כיון זה מנהג של כוחו נתפשט דשפיר

ובפרט השיטות. כל ידי בזה דיוצא

להתנות דאין כ׳ ס״ק במג״א לפמש״כ

בקיצוש״ע להלכה הו״ד לצורך כ״א

לדעת וחיישינן ל״ג אות שם טולידנו

ממר״ן כדמוכח שאפשר היכא הבה״ג

לפני נברך שאם ומאחר חנוכה, בהל׳

לדעת לבטלה ברכה חשש יש ההדלקה

שנוהגות מה ולפי הכלבו ע״פ הבה״ג

עובר מיקרי נמי עיניהם לכסות הנשים

הכי השיטות כל ידי ויצאים לעשייתן

ירחון לידי אינה שוב לעשות. המובחר

קנ״ו ס׳ )אב( תשס״ג שנת תורה אור

והוכיח המנהג לייסד האריך ושם

מצוה שיור שכל תרנ״א ׳ בס מהשו״ע

ממה לעשייתן, כעובר שפיר חשיב

כן לפני לברך יכול הלולב לנענע שצריך

דס״ל ע״כ בה נפק מדאגביה אע״פ

עיקר. דכן להשו״ע

ברור, הכרע אין השו״ע בדעת והנה

מועיל אם המחלוקת הביא י׳ דבסעיף

שאינה שתתנה הנר בהדלקת תנאי

ונראה בהדלקה. שבת מקבלת

אפשר אם לנידוננו נפק״מ זו שממחלוקת

לא שתנאי נקטינן שאם כן, לפני לברך

בברכה תלויה שבת וקבלת מועיל,

צריך ממילא הבה״ג, בדברי כאמור

ההדלקה. אחר לברך בהכרח

של לשונו העתיק מר״ן ׳ ה בסעיף והנה

לשון העתיק ולא יברך״ ״כשידליק הטור

ההדלקה, קודם לברך שחייב הרמב״ם

לשון אחרי להמשך שדרכו אף וזאת

לא ומר״ן בכנה״ג, כמש״כ הרמב״ם

וכן הטור. כדברי כתב אלא העתיקו

זצ״ל שאול אבא הגרב״צ בשם שמעתי

בדעתו. ברור הכרע אין שמהשו״ע

דייק נח( ׳ )סי ח״ב ונשאל שואל ובשו״ת

וכ״כ לברך. ואח״כ להדליק מר״ן בדעת

שכן עא( )סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת

מר״ן. לשון נוטה

מר״ן שדעת ראי׳ להביא יש ולכאו׳

)סי׳ חנוכה מהל׳ הבה״ג לדעת לחשוש

כהבה״ג, בהדיא שפסק תרעט(

שבת, נר ואח״כ חנוכה נר שמדליקין

שוב יכול לא שבת נר ידליק שאם

לדעתו. שחשש ומבואר נ״ח, להדליק

דלא מהשו״ע שדייקו מה לפ״ז ומובן

הערה״ש לדברי בפרט כהרמב״ם ס״ל

הוי להבה״ג מדליק אח״כ דהמברך

לבטלה. כברכה

׳ ס י׳ ובחלק ט״ז ׳ ס )ח״ב יבי״א ובשו״ת

הרמב״ם כדברי להוכיח האריך כ״א(

הלכה מנהגימגן

ההדלקה. לפני לברך מר״ן דעת ושכן

לפני לברך יש ישראל שבארץ והוסיף

ולדעתו מר״ן דעת דקיבלנו כיון ההדלקה

יש ולענ״ד להדליק. ואח״כ לברך חייבים

מר״ן דעת דהרי טובא, בזה להעיר מקום

כלשון מר״ן העתיק דלא להיפך נוטה

אחרונים, כמה שדייקו וכפי הרמב״ם,

בכמה ובנוסף כוותיה, ס״ל דלא ומשמע

סוברים )ויש לבה״ג מר״ן חשש דוכתי

את מקבלת הברכה דע״י הבה״ג בכוונת

מר״ן בדעת ספק מידי ועכ״פ השבת(.

בשו״ת החיד״א דברי וידועים יצאנו, לא

הלא( ד״ה כ״א ׳ ס )ח״ב שאל חיים

קיבלנו לא ברורה לא מר״ן דדעת שהיכן

בשו״ת ע׳ המערב, גאוני נקטו וכן דעתו

והביאו לו:, דף דנאן( )אבן שלמה בקש

וכ״ש נ״ב, ס׳ ח״ג המים מקוה בשו״ת

אחר לברך השו״ע דברי שנוטה הכא

ההדלקה.

כדעת ולהוכיח שם ביבי״א מש״כ והנה

ועוד, מרדכי המאמר ושכ״כ הרמב״ם

ראשונים כמה עכ״פ דמצאנו צ״ע

היה שכן ומאחר הבה״ג לדברי שחששו

שיש ובפרט לשנות שיש מהיכ״ת המנהג

המובחר שהכי לומר צדדים כמה בזה

בחלק וכן שם, ביבי״א גם והנה לעשות.

הספרדים ממנהג עדות שום הביא לא ׳ י

ע״פ דברים בהרבה שנהגו מתימן )לבד

ביסס רק הברכה לפני לברך הרמב״ם(

אחרונים ועוד מרדכי המאמר ע״פ דבריו

ח״ו ללב ביפה ושכ״כ כהרמב״ם דצידדו

המנהג, שכן שם כתבו לא אך רס״ג ׳ ס

היפה של )אביו י ׳ פלאג הגר״ח ואדרבה

הטבת )דיני לראש בחיים העיד ללב(

תדליק שהאשה נוהגים שיש הנרות(

בנו וכ״כ כמנהגו וכ״א תברך ואח״כ

רק ע״כ ׳(. ש ׳ )מע אזכור אברהם בספר

שיש מה ולא להלכה לו שיוצא מה כתב

אלישע גדולת בספר וגם למעשה לנהוג

צידד רק ברור מנהג הביא לא רס״ג( ׳ )ס

שהביא ומה הרמב״ם, כדברי להלכה

אליהו מהזכרונות לדייק שם ביבי״א

שם למעיין צ״ע שבירך, לפני שהדליק

יד בחיבור ועוד נוהגים. שכן הוכיח שלא

שלא להדיא הביא פ״ח ׳ ס ח״א סופר

שום דאין נמצא כן. זצ״ל מני הגר״א נהג

לפני לברך ספרד מנהג על עדות

מברכת דאם שם שהעיר ומה ההדלקה.

כתבנו כבר לבטלה ברכה חשש יש אח״כ

חשיב עיניהם שמכסות המהרי״ל שלפי

במצוה בעוסקת ועוד לעשייתן, עובר

)וכ״כ לעשייתן עובר חשיב עדיין

גופא כ״ז ׳ ס יו״ד ח״ח עצמו ביבי״א

וע׳ שם במילואים ע׳ מזוזה לענין

שאין הרא״ש בשם רעק״א בתשובת

ברכות(. לשאר מזוזה בין לחלק

אורל״צ בספר עמש״כ לתמוה יש ולפ״ז

מקודם לברך שנהגה דאשה )שם(

מנהג לה שאין אשה אבל מנהגה תמשיך

איתא וכדבריו ההדלקה לפני תברך

ודבריו רס״ג(. ׳ )ס אלישע גדולת בספר

קדמונים מנהג לשנות דמהיכ״ת צע״ג

הרבה סמוכים בו ויש שנתפשט

)ח״ב יצחק זכות בספר שו״ר בקדמונים,

זצ״ל לגרב״צ וששאל כן שתמה נ״ט( ׳ ס

בה שאין חדשה בכלה ׳ שאפ והשיב בזה

כמנהג לברך ואח״כ להדליק יש מנהג

וכן ע״ש. בביתו נוהגים ושכן העדות רוב

שכן שליט״א אליהו מהגר״מ שמעתי

הסוד. ע״פ הנכון הוא דכן להלכה העיקר

ה ש ש שחשבה וא ח״כ לברך שי א ק, ו הדלי תברר ל אין לה ונ מנהגה שש כן, ם י מרי ה או ת שצריכ שו ר כדי התרה לע חזו ה, ל הג ש למנ וי

ם מרי ה או כול ר שי חזו ה ל הג .181 התרה בלא הקדום למנ

אבות רסג סימץ מגן קצד

ר קו ת מ ו ב א

הרוצה באשה להסתפק יש האמור לאור

׳ נר ההדלקה לפני ולברך מנהגה לשנות

לשנות ואסור איסור מנהג בזה דשייך

הבה״ג דעת שלפי דמאחר מנהגה

כברכה הוי מדליק ואח״כ המברך

י״ל לצורך כ״א להתנות ואין לבטלה,

אם להסתפק יש אך איסור. למנהג דדמי

מה ולפי נדרים התרת בזה מהני

שלימה עדה דבמנהג בשרשים שכתבנו

ולענין צ״ע. נדרים התרת בזה שייך לא

בדרישה ע׳ ביו״ט הנדות הדלקת

שלא יו״ט דשאני חידשה דאשתו

לברך יש ולכו״ע שבת ע״ע מקבלת

׳ ס )טולידנו( ובקצוש״ע ההדלקה לפני

וכ״כ דבריו, העתיק כ״ז אות קל״ב

׳ )ס עין ובטוב רס״ג( ׳ )ס ברכה במחזיק

המ״ב דעת משמע וכן נ״ט( אות י״ח

הדגמ״ר הכריעו דכדבריהם כ״ז ס״ק

׳ ס בבא״ח פסק וכן ח״א, שע״ת רעק״א

כהמג״א דלא )שם( ובאורל״צ נ״ח

איש ולענין פלוג. לא בזה שכתב

ואח״כ תחלה שיברך כ״ש שמדליק

ההדלקה ע״י שבת מקבל שאינו ידליק

ע״י שבת לקבל לאנשים תיקנו לא דהרי

כ״כ כן לפני מברך ולכו״ע הברכה

פלוג. לא בזה שייך ולא הפוסקים

שטרנבוך הגר״מ מהראב״ד שמעתי .181

ואח״כ לברך שהתחילה שאשה שליט״א

דין ע״פ צריכים שכן שחשבה להדליק

מנהג הר״ז כן מנהגה ואין לעשות,

וכן התרה. בזה צריכה ולא בטעות

שליט״א הגריש״א מרן בשם שמעתי

ההדלקה, לפני לברך שנהגה שאשה

הם גם אבל הוריה, בבית עשו שכך מפני

הוריה וגם היא גם המקורי, מנהגם שינו

אחר ולברך מנהגם לשנות צריכים

ומהגר״מ הקדום. כהמנהג ההדלקה

שאשה שמעתי שליט״א אליהו

ואין ההדלקה לפני לברך שהתחילה

התרה. לעשות לה שיש כן מנהגה

קצה אבותהלכה מנהגימגן

שבת בערב התפלה דיני - רסז סימן

השכיבנו ברכת נוסח שהגיע כיון אלא ישראל, עמו שומר בה חותם אינו השכיבנו בברכת ,: סעיף

ם ועל עלינו שלום סוכת ופרוס אומר תסתירנו כנפיך לובצל ירושלים, ועל ישראל עמו כל ועל עלינו שלום סוכת הפורס בא״י עירך, שלי במקום ירוכנפך. ובצל

ת המקובל הנוסח בנו, בברכ שכי ע ה מגי ש הגן כ עדנו לו מר ב ש או פרו ״ולינו ם סוכת ע ם״, רחמי שלו א ו ר ול כי על מז ם״ ״ו שלי רו .182י

לעמידה השכיבנו בין ״ושמרו״ פסוקי אמירתם שם: פי סי מו מר ו ל לו ת בלי קי שב סו מרו פ ש אל, בני ו שר אין י בו ו

ם שו הוי כיון הפסק מ ה ד אול ל .183 אריכתא כג לי ב ט ו ״ ם יו מרי אועדי. אלה הפסוק ל מו לי ב כ ו ה״ מר יו ם כי או פר הזה ביו כ ואם .184י

ק מ

בבית איתא וכן הפשוט. המנהג כך .182

כתב קצב.( )דף ציבור ובשלמי מנוחה.

ירושלים הוסיפו לא שבסידורים

באבודרהם אולם הוא. וטעות בפתיחה,

המגיה שהביא כפי הנ״ל, כנוסח העתיק

שהעתיק כפי ודלא הלבוש. וכ״כ שם.

מר״ן.

בית בסידורי הגירסא עולם, ובאהבת

וחמלתך. ואהבתך החדש, ותפלת מנוחה

נוהגים ורבים בסוגריים. הדפיסוהו אבל

לאומרו.

ותפלת עובד בבית הגירסא ובהשכיבנו,

וכ״כ השטן. ולא שטן, והסר החדש,

הלבוש(. )תלמיד סופר שבתי ׳ ר בסידור

ר קו ת מ ו ב א

בבית והעתיקו הפשוט. המנהג כן .183

לא דושמרו וביאר ׳( א אות )שם מנוחה

׳ טולידנו)סי בקיצוש״ע וכ״כ הפסק. הוי

לומר ונוהגין וז״ל, בטור ומקורו קלט(

וגו׳, השבת את ישראל בני ושמרו פסוק

צריכין אין שבת ישמרו שאם לומר

כדכתיבנא גאולה מעין גם והוא שמירה.

שבתות שני ישראל ישמרו שאם לעיל,

)ס״ק בכה״ח והביאו עכ״ד. נגאלין. מיד

הכוונות. בשער ושכ״כ טז(

והביאו הפשוט. המנהג כן .184

ציבור ובשלמי שם )טולידנו( בקיצוש״ע

מעין שזה טוב, ס״ק ובכה״ח קצד( )דף

אם וכן המועדות, ישמרו שאם הגאולה,

מנין נמצא אינו ב מרו, ש ק אם או ספי מרו י או מרו קודם ל בנו שיג שכי המרו א .185 י

אבות רסז סימץ מגן קצו

ר קו ת מ ו ב א

הרי העונות, להם ויתכפר תשובה יעשו

שמקרבת תשובה דגדולה מיד, נגאלין

דהוי תפז( )סי׳ בלבוש וכ״כ הגאולה.

ר״ה בהל׳ הלבוש וכ״כ אריכתא. כגאולה

אלו. פסוקים לומר דנוהגים תקפב( ׳ )סי

סח( )סי׳ רב במעשה הגר״א דעת אמנם

ד( ס״ק עז )סי׳ בקצה״ש והובא והגר״ז

והוסיף אלו. פסוקים לומר שלא

שאומרים בציבור נמצא דאפי׳ בקצה״ש

וכדמצאנו לאומרו, חייב אינו הוא אותו,

מנענעין העם דכל )לז.( בסוכה במשנה

מנענעין. לא והם

סעיף כט )פרק באמיתך אהלך ובספר .185

ונמצא לאומרו, נוהג דאם כתב ויג( יב

לאומרו יספיק אם אומרו, שאינו בציבור

יאמרו. השכיבנו, ברכת שגומרים קודם

הלכה מנהגימגן

שבת בתפלת הטועה דין - רסח סימן

״ויכלו״ לפני הששי״ ״יום אמירתלו אומר א: סעיף כו ערבית. בתפלת וי

ת קודם לו אמיר כו ם וי סיפי תי מו ת ש תיבו ם ה שי״, ״יו ש אז ה ום שיכי לו ממ כו ם״ ״וי שמי מז ה ר ה ונ שי ה׳ שם בז א ת. בר בו אין תי ו

ש חו ה ל ם בז שו ת מ ק, חצי אמיר סו ם שלא כיון פ מרי תו או דרך או.186 תפלה

ר קו מ

איתא וכן הפשוט. המנהג כך .186

בשו״ת וכ״כ החדש, תפלת בסידור

בנהגו וכ״כ פה(. )סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש

אולם תימן. מנהג וכן )שבת(. העם

ליל תפלת וסדר )דיני חגיגה בשלמי

יום לומר שאין כתב ׳( כ אות קודש שבת

בקידוש, כמו בערבית, ויכולו הששי

יעקב התולעת בשם הביא שם והמגיה

ביכולו תיבות ע׳ רק שיש הטעם, כתב

לא וע״כ עטרות. ׳ ע כנגד ערבית, של

וכל הששי, יום תיבות כאן להוסיף נכון

לז( )ס״ק בכה״ח וכ״כ גורע. המוסיף

כח( )סי׳ ׳י פלאג בכה״ח וכ״כ בשמו.

גורע. המוסיף דכל

כעין לומר כדי הוא מנהגנו דטעם ונראה

בקידוש, הששי״ ״יום לומר שנהגו מה

ח(: אות רעא ׳ )בסי משה בדרכי כמש״כ

מעט שעומדים מהמדקדקים ״וראיתי

ד׳ בן ׳ ה לכבוד לקדש כשמתחילים

הקידוש, תחלת בר״ת הנרמז אותיות

ר״ת השמים, ויכולו הששי יום שהם

ת בו א

להשלים לזה טעם הוסיף ובמג״א הויה״.

בגר״א וע״ע שבקידוש. תיבות ע״ב עי״ז

באמירת רק שייך זה דבריהם ולפי שם.

מבוסס שמנהגנו וכנראה בלילה. הקידוש

אותיות להשלים הרמ״א, של טעמו ע״פ

הלילה של בויכולו גם שייך וזה הוי״ה.

ע׳ אלא בו אין הסוד שע״פ אעפ״י

במחה״ש מש״כ ע״פ עוד וי״ל התיבות.

שאינה שהוספה כב( ס״ק רעא )סי׳

משום בה אין הברכה, נוסח מעצם

והחתימה שהפתיחה וכמו תיבות, מוסיף

ומחשבים המנין, בכלל אינם הברכה של

מטבע עיקר שהם בתיבות רק תיבות ע׳

משום חשש אין בנידוננו וא״כ הברכה,

התיבות. על מוסיף

ואין פסוק, באמצע בזה שמתחילים ומה

משה פסקיה דלא פסוקא כל משום בו

אפשר ליה. פסקינן לא אנן בתורה,

שכתב למה דומה שזה הוא שהטעם

לומר דמותר ב( סעיף ה׳ )כלל בחיי״א

השם, את בו שמזכיר ואע״פ פסוק, חצי

אבות רסח סימץמגןקצח

שבת בתפלות בו וינוחו נוסחת המקובל הנוסח שם: תפלו ת, ב מר שב ת לו חו בערבי ה״, וינו ״ב

ת חרי ש ״, וב בו ה ״ ח ם״ ובמנ .187״ב

ס״ת שאין במקום שבע מעין אמירת טעמא דליכא ואבלים, חתנים בבית שבע מעין ברכה אומרים אין י: סעיף

היו לבא, דמאח־ין קין. שי ניזו

ט המנהג שו ברי הפ אין מר״ן כד ם ש מרי ת או עין ברכ ת שבע מ בבי

ר קו מ

שאומרים וכמו תפלה. דרך שהוא כל

יגן צבא-ות ״ה׳ השנה ראש בתפלת

וכאן ע״ש. מהאר״י מוכח ושכן עליהם״.

מזכירו אינו לקידוש כהקדמה שאומרו

וכן תפלה. דרך הוא אלא פסוק כמזכיר

י( רעא )סי׳ הנ״ל הרמ״א מדברי מוכח

להשלים הששי יום שאומרים שכתב

חצי לאמירת חשש ולא ה׳ שם תיבת

ח״א פעלים רב בשו״ת כתב עוד פסוק.

חשש ליכא תיבות ׳ מג דבפחות יא( )סי׳

שתים ו.( )דף בגיטין כדאיתא זה

היכא וכן כותבים. לא שלש כותבים,

מפסיקים. נמי אתנח, או קטן, זקף דאיכא

ע״ש.

כן והעיד הפשוט. המנהג כך .187

טולידנו )להגרב״א לברוך שאלו בשו״ת

וכ״כ לומר. נהגו שכך נג( סי׳ חאו״ח

ז׳( )ס״ק ברכה במחזיק החיד״א מרן

שהמנהג ב׳( )ס״ק כנה״ג השיירי בשם

בו בשחרית בה וינוחו בערבית לומר

דבליל הטעם, ביאר ושם בם. ובמנחה

ולכן אביה בבית ככלה היא שבת

ככלה היא ובשחרית בה, וינוחו אומרים

בבית השמחה שעיקר חמיה, בבית

ת ו ב

ובמנחה בו, וינוחו אומרים ולכן החתן,

עיקר. שניהם מכן שלאחר בם, וינוחו

ובגר״ז ג׳(, )ס״ק במג״א והו״ד ע״כ.

ובעולת ו׳(, )ס״ק ובישוע״י בסידורו,

ברכה ובמחזיק שם. שבת ותוספת שבת,

לא האר״י דבכתבי שאע״פ כתב )שם(

קיימו ז״ל האר״י גורי זה, דבר מפורש

דרזין מארי מנהג הוא וכן המנהג,

בדוקא, זצ״ל האר״י בדרך ההולכים

שמדברי ובפרט המנהג. לשנות ואין

פשוט. מנהג הוא שכך מוכח שיירי הרב

הובא וכן כן. הרמ״ז מהגהות והביא

סי׳ )רקח הפנים לחם בשולחן הנוסח

חמדת רחמים, ובשערי ס״ב(, רסח

ס״ק רצ״ב )סי׳ הדביר ובפתח ישראל,

ב׳(.

העיר )שם( וקציעה במור אמנם

ביום, הפרש אין ז״ל האר״י שבדברי

שכאמור אלא בו. אומרים במנחה ואף

כן העיר הוא שגם אף החיד״א מרן

זה בדבר נמצא לא האר״י שבדברי

ז״ל האר״י שגורי כתב ומ״מ מפורש,

בזבחי ואמנם כהשכנה״ג. המנהג קיימו

מהחסיד הביא א׳( קס״ו )סי׳ ח״ג צדק

צטק אבותהלכה מנהגימגן

ת חתנים בי ב ם, ו א אבלי ברי ודל ם כד ש המקובלי מרו שי או בכל לש .188 מקום ם וי מרי אין מקום בכל דה״ה או ם אין ס״ת בו ש מרי או

ר קו ת מ ו ב א

על להעיד זצ״ל מני אליהו רבי הגאון

במנחה לומר שבירושלים, חסידים מנהג

בכה״ח הוא וכן הסוד. ע״פ והוא ״בו״,

אל. בית חסידי מנהג שכן ב׳( )ס״ק

בפתחי ששון השמן בשם כן והביא

אהל בספר האהל ביריעות וכן עולם.

שבסידור העיד פח דף )גאגין( מועד

ובשחרית בה, בערבית כתוב: הרש״ש

הביא וכן בו. וינוחו ומנחה מוסף

׳ פ ב׳ )שנה בבא״ח אמנם ע״כ. בשמו.

ומפורש וז״ל: כתב ( ח׳ אות וירא

לומר בערבית ז״ל האר״י רבינו בדברי

לא ובמנחה בו, וינוחו ובשחרית בה,

רבינו בסידור וגם כלום. בדבריו נתפרש

ושמעתי מנחה. על נתפרש לא הרש״ש

ע״כ. בו במנחה לומר ירושלים דמנהג

בספר ועיין ״בם״. לומר דמנהגינו וסיים

שהביא מה קכ״ט( )דף החיד״א מנהגי

מה על לסמוך שלא גדולים, כמה בשם

ועכ״פ שלפנינו. הרש״ש בסידור שנמצא

בזה אין הרש״ש, מנהג שכך נקבל אפי׳

ע״פ המיוסד המנהג לדחות דחייה כדי

גורי נהגו ושכך הנ״ל, האחרונים כל

בזה המנהג לשנות שאין ופשוט האר״י.

הנ״ל. הגדולים כל ע״פ שמיוסד מאחר

היה סמך מקצת רק לו היה ואפי׳

שכך בנידוננו כ״ש לקיימו כדי מספיק

האחרונים. כל רהיטת נראה

והעתיקו הפשוט. המנהג כן .188

י״ז( אות ק״מ )סי׳ טולידנו בקיצוש״ע

אבוהב ממהר״י ומקורו מר״ן. וכדעת

בשו״ת וכ״כ ׳(. מ )סימן והריב״ש

סא(. סי׳ )ח״ג ומגן שמ״ש

ש״ב איש בבן אולם ( י׳ אות וירא ׳ פ חי)

בכל לאומרה צריך הקבלה שע״פ כתב

וכ״כ ירושלים. מנהג ושכן מקום.

האריז״ל דברי שע״פ נ׳( )ס״ק הכה״ח

בין חילוק ואין מקום, בכל לאומרה יש

ביהכנ״ס או חתנים בית אבלים בית

דלא רבים נהגו ועפ״ז קבוע. שאינו

אכן מקום. בכל אותו ואומרים כמר״ן

מצינו פעמים שכמה הזכרנו כבר

הקבלה, לדברי חוששין שלא במנהגנו

כתב וכן מר״ן. כדעת בעיקר ונקטינן

אין ס״ת שאין שבמקום )שם(, בברכ״י

לזה נוסף שבע. מעין ברכת אומרים

שגם ׳( ה הל׳ )פי״ט ח״ב באורל״צ ראיתי

לאמרו. מפורש אינו האריז״ל בדברי

בדברי כן מפורש שאינו בכה״ג ולכן

אמנם כמר״ן, לעשות יותר טוב האר״י

שחשיב אומרים שיש שבירושלים כתב

וכ״כ לאומרו. יש ס״ת, שיש כמקום

לאומרו. ירושלים שמנהג עם הנתיבי

שלא מר״ן, כדברי למנהגנו שגם ואפשר

בו שאין במקום שבע מעין ברכת לומר

מאחר לאומרו יש בירושלים ס״ת,

ס״ת בו שיש כמקום חשיב שירושלים

דין דאין אדמה, מזבח בספר שהביא כמו

חשיבא דירושלים כיון המנהג, סותר זה

ס״ת. בו שיש כמקום

עין ה שבע, מ ם ונרא ע דבמקו אין קבו ש ס״ת בו ש מר י ת לו עין ברכ מ.189 שבע

אבות רסח סימץ מגן י

ר קו ת מ ו ב א

במטה וכ״כ )שם( בברכ״י כ״כ .189

שכן )שם(, העם בנהגו וכ״כ יהודה,

כנסת בבית מתפללים שאין דכל נהגו,

ונראה בשכנה״ג. וכ״כ אותו. א״א קבוע

דאין מר״ן שכתב מה מטעם שזהו

חתנים, ובבית האבל בבית אותו אומרים

שלא דמה קבוע. שאינו מקום בכל דה״ה

חתנים ובבית האבל בבית אותה אומרים

בית או אבל לבית מיוחדת תקנה זו אין

משום בטעמא, מילתא הוא אלא חתן,

דמקור קבוע. שאינו כנסת בית שהוא

מ׳( )סי׳ הריב״ש מתשובת מר״ן דברי

ואם שכתבתי, הראיות מפני וגם וז״ל,

ובבית חתנים בבית אותה אומרים אין

אלא נתקנה לא שמתחלה לפי האבל

בשדה ושהיתה באין, הכל שהיו בב״ה,

בית שאין משמע מזיקין, סכנת במקום

שלא תמצי היכי אלא חתנים ובית האבל

מקום כל נמי הכי קבוע וא״כ מקום, היה

י״ל קבוע, מקום ואינו ס״ת, בו שאין

בבית ולפ״ז ע״כ. אותה. בו אומרים דאין

לאומרה דיש נראה ס״ת, בו שאין הכנסת

הס״ת, משום אמירתה מניעת סיבת דאין

קבוע מקום אינו שהמקום מצד אלא

בפשיטות שמעתי וכן לתפילה,

שליט״א. שטרנבוך הגר״מ מהראב״ד

ציבור השליחי שנוהגים מה בענין

העיר שבע מעין ברכת בתחלת לכרוע

נזכר דלא )שבת( העם נהגו בספר בזה

החזנים נהגו ומ״מ פוסק, בשום זה דבר

המנהג שמקור ונר׳ בעצמם. סלסול בזה

מעין בה יש ׳ ז מעין שברכת משום הוא

בשו״ת וראיתי דשמו״ע. אבות ברכת

)עמוד זצ״ל פישר להגרי״י ישראל אבן

בשו״ת עמש״כ בזה שהעיר בהערה( ט״ו

לכרוע שלא כ״א( סי׳ )ח״ד יבי״א

מה דאישתמטיתיה שבע, מעין בברכת

שלא דמי רסח( )סי׳ בשו״ע שנפסק

מהש״ץ ושמע שבת בליל ערבית התפלל

שמו״ע דדין דאלמא יצא, ׳ ז מעין ברכת

שמו״ע, כעין שהוי לומר וע״כ עליה,

ח״ג עולם ובהליכות לכרוע. יש ולכן

דין לו אין דמכ״מ ע״ז השיב ע״ט( )דף

תיקנוהו שלא ממה וראיה ממש, חזרה

׳ ז מעין ברכת שעולה ומה אבל. בבית

ערבית דתפלת משום רק הוא כשמו״ע,

הש״ץ. כחזרת אינו לעולם אבל רשות.

דינו שאין דאע״פ אפשר אמנם ע״ש.

כריעה, ביה שייך הש״ץ כחזרת ממש

כשמו״ע. הר״ז לאומרו, שתיקנו דבמקום

הלכה מנהגימגן

הכנסת בבית הקידוש דין - רפט סימן

הכנסת בבית קידושהגין א: סעיף אין בבהכ״נ, לקדש נו מטעימו אלא הקידוש מן לטעום למקדש ו

אין לקטן, בשביל אלא נתקן לא ומעיקרא סעודה במקום אלא קידוש דשיו יד״ח. להוציאם כנישתא בבי ושתי דאכלי אורחים אכלי דלא אע״ג ועכ לקדש שנהגו המקומות טעם זהו התקנה. בטלה לא כנישתא, בבי אורחים

תר אבל בביהכ״נ. כן בבהכ״נ. לקדש שלא להנהיג טוב יו ישראל. ארץ מנהג ו

אין המנהג ם ש שי ת מקד ת הכנסת, בבי ש .190מר״ן וכדע אם להסתפק ויה היג רוצ הנ ת ל שו ש לע ת קידו ת אם הכנסת, בבי שו דו. הר ב בי טו ו

ח פני שיני ם ל חי ת מיני האור או כדי מזונו צ ה שי די בז ת י ש חוב קידום ה, במקו ה או סעוד שת ת המברך שי עי .191 יין רבי

ר קו ת מ ו ב א

קהילות בכל הפשוט המנהג כן .190

וכן הכנסת. בבית לקדש שלא מרוקו

אות שבת )הל׳ מצרים נהר בספר העיד

לקדש שלא מצרים מנהג שכן ג׳(

דאיתא מה ע״פ זה דין ומקור בביהכנ״ס.

קידוש שאין דלשמואל ק:( )דף בפסחים

לקדושי ליה למה סעודה, במקום אלא

לאפוקי ׳ הגמ ומתרצת כנישתא, בבי

וגנו ושתו דאכלו חובתן, ידי אורחים

כתב אורחים, שאין ובימינו כנישתא. בבי

להיות הדבר קרוב רס״ט בסי׳ הטור

שם )פסחים ברא״ש וע׳ לבטלה. ברכה

)דף בר״ן אכן )שם(. ׳ בתוס וכן ה׳( אות

שם אין שאפי׳ המנהג לקיים כתב כ.(

דכיון בביהכנ״ס, לקדש שרי אורחים

תקנות אורחים, משום נתקן דמעיקרא

מעין תקנת כעין הן, קבועות חכמים

הר״מ וכמש״כ הש״ץ וחזרת שבע

דעת שכן שם בב״י וע׳ בתשובה.

וע״ע לז(. סי׳ )ח״א בתשובות הרשב״א

ואשר( ד״ה תשנב )סי׳ ח״א באו״ז

ושמעתי נתקן. ברבים היום שקידוש

הזה היום שעד בספרד מקומות שיש

שבבתי כיון אמנם הכנסת. בבית מקדשין

היו לא כלל בדרך במרוקו כנסת

הבעיה חזרה ממילא נשארים, האורחים

סעודה. במקום אלא קידוש דאין

הכנסת בבתי הוא לדון שיש מה .191

לא שהמתפללים במקומות הנמצאים

להנהיג מקום יש האם בביתם, מקדשים

מאחר בביהכנ״ס הקידוש מנהג שם

והנה כלל. יקדשו לא בביתם שעכ״פ

אבות רסט סימץ

כתב קנג( סי׳ )או״ח צבי הר בשו״ת

בליל היין על קידוש להנהיג שהרוצה

יש לכאו׳ אך בזה. חשש אין ש״ק,

שלא במקום רק כן הורה דשמא לחלק,

במקום אם אבל אר״י, כמנהג מנהג היה

מרוקו וכמנהג אר״י, כמנהג נהגו שכבר

הרי בביהכנ״ס, מקדשים שאין ומצרים,

לבטלה, ברכה חשש משום בזה טעמם

המנהג, בהנהגת איסור חשש יש וא״כ

המנהג להתחיל רשאי אם צ״ע ולכן

ברכה חשש יש גיסא דמחד בכה״ג,

יעשה לא אם גיסא ומאידך לבטלה,

זכר הללו לאנשים יהיה לא קידוש

)סי המשולש החוט דלפי ועוד לקידוש.

הסעודה במקום שאינו קידוש מועיל לב(

בביתו. לאכול מעיקרא בדעתו היה באם

לענין גם מועיל שכה״ג המאירי וכשיטת

הובא בברכ״י וע׳ סעודה. במקום קידוש

לשמוע יכול דאם רעג( סי׳ )ריש בשע״ת

וע״ז מותר. שנמצא, מהמקום הקידוש

בביהכנ״ס לאורחים דמקדשין סומכים

)סי׳ רבה באליה וע״ע בבית. ואוכלים

בבהכנ״ס שמקפידין הכלבו, בשם תקנט(

כתב ועוד העם. לפני התפילה להסדיר

לקיים שיש כה( ׳ )סי השמים מן בשו״ת

שלא העם מן שיש טעם, והוסיף המנהג.

סדרי עכ״פ ילמדו ועי״ז לקדש, יודעים

מגדולי לכמה מצאנו וכן הקידוש.

בשו״ת עי׳ זה, מנהג שקיימו אחרונים

בשו״ת וכ״כ קנז(, )סי׳ ח״ב אש שרידי

מנהג שתיקנו כ( סי׳ )ח״ג לב תעלומות

הסיק וכן בקיאים. שאינם אלו עבור זה

הנ״ל, ע״פ טו( )סי׳ ח״א יבי״א בשו״ת

המנהג לקיים שיש אחרונים, כמה ועוד

קידוש לעשות מקומות בכמה שהנהיגו

מר״ן. כדברי דלא בביהכנ״ס,

כדעת שמנהגנו מה דע״פ נראה אכן

מחשש בביהכנ״ס לקדש שאין מר״ן,

קיים מנהג שאין היכא לבטלה, ברכה

כדי כך להנהיג אין בביהכנ״ס לקדש

התפלה מסידור דזהו שיטות ידי לצאת

ויש לבטלה. ברכה מחשש נפיק דלא

מזונות, קצת כ״א בפני לשים עצה

ויש סעודה. במקום קידוש עי״ז שיקיימו

לפלוגתא להכנס שלא כדי כך להחמיר

שיש סוכות, בליל וכ״ש דרבוותא.

ביהכנ״ס, בסוכת כזה קידוש להנהיג

סוכה אחד לכל שאין היכא בסוכה

בסוכת פת כזית עכ״פ שיאכלו בביתו,

׳ )ועי דאורייתא. המצוה לקיים ביהכנ״ס,

מ׳( אות תרכה )סי׳ אפרים במטה

בביהכנ״ס, לקדש מנהג שאין שבמקום

וליל חוה״מ שבת וליל סוכות בליל גם

די״ל בביהכנ״ס, לקדש אין שמנ״ע

באלף וע׳ אלו. בלילות נתקן לא דלעולם

דבמקום עוד והעירוני שם(. המטה

עכ״פ ׳, א לכל עוגה כזית לסדר שא״א

עצמו ולו יין, רביעית המקדש ישתה

בכה״ג. לבטלה ברכה חשש אין עכ״פ

יד״ח עי״ז יצאו שלא אף והשומעים,

שמעו מכ״מ סעודה, במקום קידוש

בפה הקידוש הוציאו שלא וכיון קידוש,

שומע משום לבטלה ברכה חשש אין

כעונה.

אבותהלכה מנהגימגן

מדליקין במה משנת לומר - ער סימן

מדליקין במה אומרים אין מתיתו אומדים שאין יש ב: סעיף ש בע״ש, להיות שחל ביו״ט או אומדים שאין וי

תו הגין אין חנוכה.הגה של בשבת או חול של ובשבח בחנוכה, כן נואוחו. אומרים אין בשבח להיוח שחל ביו״ט וכן אוחו, אומרים אין המועד

אין המנהג ם ש מרי ת או שנ קין במה מ לי ה מד חנוכ ת ב כן .192 מר״ן כדע ום אין מרי תו או ת או שב ה״מ ב כן .193 חו ם אין ו מרי ת או שנ במה מ

ם קי ת מדלי מ .194האבל בבי מ״ שר גם ו ם לא כא מרי קין, במה או לי מדם מרי מר המשנה או א בי ״ עזר״ ר מר כדי אל ש. אח״כ לו קדי

ר קו מ

השו״ע. כדעת הפשוט המנהג כך .192

ארץ שמנהג ב׳( )אות בברכ״י וכ״כ

התפארת כדעת ודלא לאומרו. לא צבי

ברורות בראיות שהוכיח שמואל

הברכ״י וסיים פעם. בכל לאומרו

אך ע״כ. ופשטיה. ונהרא דנהרא

וכמנהג השו״ע, כדעת מנהגנו כאמור

שכן יג( )אות שם שלום בנוה וע׳ א״י.

מצרים. מנהג

משום הלבוש וכדכתב המנהג, כן .193

דמנהג יב( )ס״ק בכה״ח וע׳ פלוג. לא

ת בו א

לאומרו. פורטוגל

בנהגו וכ״כ הפשוט, המנהג כך .194

בשם שצג( ׳ )סי ביו״ד הב״י וכ״כ העם.

מדליקין במה אומרים שאין הכלבו,

)אות הדביר בפתח אמנם האבל. בבית

השו״ע הזכירו שלא שמאחר כתב ג׳(

בנתיבי הביא וכן לאומרו. דעתו כאן,

כדברי מנהגנו אמנם המנהג. שכן עם

משנת אומרים אין האבל שבבית הב״י,

שם שלום בנוה וכ״כ מדליקין. במה

טו(. )אות

אבות רעא סימץ

היין על קידוש דיני - רעא סימן

המקדש עם ביחד ביחד הקידוש נופח אמירתש חייבות נשים ב: סעיף א שהזמן, עשה מצות שהוא אע״פ בקידו מ משום ר

כו־ דאיתקש איתנהו בשמירה ואיתנהו הואיל נשי והני לשמור, זת בזכירה, או מוצי ת הואיל האנשים, את ו חייבו כמותם. התודה מן ו

ם הגי ם נו ם שכול מרי ש נוסח את או קידו חד ה מן חוץ המקדש עם ביהג וטעם הברכה. ה מנ ש מפני ז ם שי ם רבי ם שאינ ם לכל מכווני המילי

ה״ב, הבע מר ש פי או ל ת ו ך מר״ן דע הבין צרי ש מה ל המקד מר. ש אוט בפר ם ו הן שהרבה הנשי ת לא מ ש, את כלל מבינו קידו הגו כן על ה נם ם שכול מרי חד או ש נוסח את בי קידו ם .195ה קו מ ש וב שש שי שלא ח

ם מעי אוי המברך את שו ברך כר מו הברכה את גם י עצ ש ב ח .196 בל

מקודש" "שבת הקידוש בפתיחתל שם: פני שבת בלי ם ל חילי ת ש נוסח שמ קידו ם ה מרי ת או שב ״

ש ״)וי ש ד קו ם מ מרי ם(. שבת או ה והטעם שלו א נראה לז הו כדי ש

ר קו ת מ ו ב א

קכ״ד. בסימן בארוכה לעיל ע׳ .195

אות )פ״כ ח״ב אורל״צ בשו״ת ושו״ר

דשייך כרעק״א דהעיקר ע״ז שכתב ד׳(

מן זהו ולהנ״ל ברכה. בחצי שומכ״ע

למה מכוון לא אפילו דעי״ז המובחר,

הר״ז מר״ן שלדעת המברך, שאומר

המילים באומר אבל בשמונ״ע, מעכב

זו. מחשש יצא

מא( )סי׳ ח״ב פעלים רב שו״ת .196

והאב אביו, שולחן על הסומך לגבי

בברכת היטב קולו נשמע ולא זקן

מעט בולע והוא ארוכה, שהיא הקידוש

לו מותר דבדיעבד ומדלג, תיבות,

בלחש לעצמו הקידוש ברכת לברך

ומשמע אביו. ביד הכוס את בראותו

הכי. דינא הכוס, שותה אינו שאפי

ברכת את שומעים הבית שבני מנהגנו

בולע שהמקדש במקום אכן המקדש.

פעלים, הרב כעצת לעשות יש המילים,

יוצא אינו שמא לחשש להכנס מאשר

מצוי זה ודבר הקידוש. ברכת יד״ח

מאד.

אבותהלכה מנהגימגן

או צ ם שי די עכ״פ הנשי ת י ש נוסח חוב קידו א, ה ת אוריי מד כיון שת מבינו ת ענין ש שב ש״ ״ קוד .197מ

ש דו ה קי ה הליל מיד ש בע דו קי ם ו ה היו ב שי בי

טעון פגום. יהיה שלא יין, מלא כוס על מקדש י: סעיף של כוס שטעון מה כל ולו ואומר ברהמ״ז, כו ש. ואח״כ בפה״ג אומר ואח״כ מעומד, וי הגה קידו

חר הקידוש, בשעח לעמוד ויכול ויכולו, שאומר בשעה אף לישב ונוהגים לישב. טוב ויומדין כשמחחילין רק ונרמז השמים ויכלו הששי יום מחחילין כי השם, לכבוד קצח עו

בר״ח. השם

ם הגי ם נו ם שכול מדי ת עו שע ש ב קידו ל ה ת, בלי מר שב שגו כ המקדש ום בי ש ם יו מי ע טו ס ו ם והטעם היין. מכו מדי ת שעו שע ש, ב קידו הוא ה

ר קו ת מ ו ב א

ראיתי וכן הפשוט. המנהג כן .197

קדומים, ספרים ע״פ המנהג מיישבים

חובת ידי יצאו עכ״פ שנשים כדי שהוא

עכ״פ הן זה שאת כיון , דאו קידוש

בספר שהובא ראיתי וכך מבינות.

(.179 )דף הפוסקים אוצרות

מה ידוע דכבר בזה, עוד להרחיב ונר׳

האנשים היאך האחרונים גדולי שנחלקו

חובתן ידי הנשים את להוציא יכולים

חיוב ידי יצאו כבר האנשים הרי בקידוש,

׳ )סי המג״א כמ״ש בתפלה, מה״ת קידוש

הפרמ״ג, אחריו ונמשכו א׳(. ס״ק רעא

כהמנח״ח דלא וערה״ש ורעק״א, דגו״מ,

ונמצא ׳(, ס )סי׳ והשאג״א לא( )מצוה

הבאים שעל הקידוש חיוב שאין

אתי ואיך מדרבנן, אלא מה״ת מביהכנ״ס

)אם מה״ת דהוי נשים חיוב ומפיק דרבנן

ח״ב באורל״צ כתוב ומה״ט התפללו( לא

שהבעל עצה שיש א׳( אות כ׳ )פרק

תענה והיא שלום״ ״שבת לאשתו יאמר

שם רע״א( ׳ )סי רעק״א שהביא וכמו לו.

יד״ח יצא טבא שבתא באמירת שגם

הבעל אמירת ע״י ולפ״ז דאו׳. קידוש

ידי יצאה כבר שלום״ ״שבת לאשתו

בחיוב היא אף והויא מה״ת, קידוש חיוב

עיי״ש. דרבנן. ומפיק דרבנן ואתי דרבנן

שנוהגים למה נוסף טעם י״ל זה ולפי

שאינו מקודש״, ״שבת באמירת לפתוח

שמיעת ע״י דאז הקידוש, חובת מעיקר

חיובה אין כעונה, ושומע מקודש״ ״שבת

ומפיק דרבנן ואתי מדרבנן, רק מה״ת

ודו״ק. דרבנן.

״שלום פיוט הקידוש לפני לומר ונהגו

אומרים לא דביו״ט ונהגו עליכם״.

עליכם. שלום

דעוא״ ״יהא הנוסח לומר נוהגים ויש

תפלת בסידור כנדפס הקידוש לפני

החדש.

ד בו כ ם המלך ל אי צ תו שיו קרא ש ,198ל דו קי ב קר של ו ם בו בי ש ם יו כולאין כיון ת אלא בו ש פן, ברכ ב הג טו תר ו די לצאת יו ה. חובה י ב שי בי

מו כ ם )ו שבי ה, שיו הבדל אר ב תב סי׳ כדי צו( ב .199 ר

אבות רעא סימץ מגן יי

ר קו ת מ ו ב א

מקוה בשו״ת העיד וכן המנהג. כך .198

לזה והטעם (. ו )עמוד ח״ה המים

לנו שהיה מא(, )סימן בכלבו כדאיתא

שיוצאים המלך לכבוד מעומד לקדש

אלא קידוש שאין לפי אך לקראתו.

קאים דאי לישב, צריך סעודה, במקום

ע״כ. ואטלולא. חוכא כי מיחזי ויתיב

נראה ״ולי דבריו: על השיג ובב״י

דסמוך דכיון נמי מעומד דמקדש

סעודה, במקום מיקרי שפיר הוא לשולחן

צריך הסוכות בחג הרמב״ם לדעת שהרי

ע״כ. מעומד. לקדש

שעומדים שמה שנבתאר מה ע״פ .199

כמש״כ טעם, לזה כשיש הוא בקידוש,

שהוא שבת, ליל קידוש על בו הכל

כמש״כ בסוכות או המלך. לכבוד

סי׳ )בב״י מבואר בלא״ה, הא הרמב״ם.

העולם. מנהג וכן לשבת. שיש תרמג(

אבותהלכה מנהגימגן

סעודה במקום הקידוש שיהיה - רעג סימן

לסעודה הקידוש בין תרגימא מיני טעימת מנה,ש ידי אף סעד, ולא קדש אם ,: סעיף במקום לאכול וצריך הגה יצא. לא קידו

אכל אפילו הכי בלאו אבל מיד, שם לאכול בדעחו שיהא או לאלחר, קידושיצא. ואכל ונמלך, מיד, שם לאכול שלא בדעחו היה ואם יוצא. אינו קידוש במקום

ם ם רבי הגי חרי נו א ם ש שי ם שמקד ת אוכלי או אין פרפר ה ו בין הפסק בזש קידו ה ה סעוד ה אבל .200 ל חיל ש לכת הסמיך י ש ל קידו ה ה סעוד ככל ל

שר, אפ בד ש ע בדי תו כל ש ע כול שבד א מוך הסעודה ל ס מעכב. אינו ב

ר קו ת מ ו ב א

קע״ו( )סי׳ לעיל בדברינו ע׳ .200

איך נתבאר ושם זה, מנהג בבאור אריכות

חייב האם מכזית, יותר אוכל באם הדין

אי לדון המקום וכאן אחרונה. בברכה

הקידוש בין הפסק זה מנהג חשיב

שבאים דברים אוכל אם והנה לסעודה.

וירקות כזיתים האכילה, תאות לעורר

ואפילו הפסק, בזה שאין פשוט מלוחים,

הסעודה. לצורך דהר״ז שרי, לכתחילה

כ ׳ )פ ח״ב אורל״צ בשו״ת ראיתי וכן

לאכול תימן מנהג שכן שהביא כה( אות

שעה ולאחר הקידוש, אחר פירות

שאוכלין שכיון וביארו הסעודה. אוכלים

לסעודה התאבון לעורר כדי הפירות

הסעודה. לצורך כאכילה נחשב הרי״ז

ממתינים שלא למנהגנו כ״ש וא״כ ע״כ.

דודאי להמוציא, הקידוש בין מרובה זמן

הקידוש אחר לאכול כדעתן חשיב

)שבת העם בנהגו ראיתי אמנם לאלתר.

לפעמים שבת דבסעודת שכתב יד( אות

לסעודה. הקידוש בין הרבה מפסיקין

אך ׳( כ סי׳ ג׳ )כלל ורדים לגינת וציין

ולא דיעבד, לענין רק הם הגו״ר דברי

שיש בוודאי לכתחלה וא״כ לכתחלה.

לא אך לקידוש. האכילה את להסמיך

וכמש״כ ממש, לאלתר להיות צריך

איזה הכוונה דלאלתר )ס״ד(, בערה״ש

אחר רוב )״וע״פ מרובה. לא זמן

ובדיעבד הבגדים...״(. מחליפים הקידוש

)ס״ק בכה״ח כמש״כ עיכול, שעת עד

דבאוכל נר׳ וא״כ השכנה״ג. בשם כט(

לאלתר הר״ז האכילה, המשכת לצורך

לצורך אוכל שכן כלל מפסיק דאינו

דברים באוכל דאפילו ועוד הסעודה.

אלא האכילה, להמשכת באים שאינם

דזה כיון ברכות, דמאה הדין לקיים כדי

מקיימו הוא ולגביו הסעודה, מסדר

כמתעסק חשיב הרי״ז ממנהגו כחלק

אבות רעד סימץמגן

בשבת הפת בציעת דיני - רעד סימן

במלח הפת טיבול בעת מלך״ ״ה׳ ואמירת "למבצע" אמירתת, שתי על בוצע א: סעיף התחתונה. ובוצע בידו שתיהן שאוחז ככרו

ם ם רבי הגי מר נו ט לו מבצע הפיו א״ על ״ל ת ה בין ריפ א, הנטיל צי מו ה לא חר בהפסק למעט ול א לא מוצי .201 ה

ר קו ת מ ו ב א

הגרש״ז כתב וכעינ״ז הסעודה. בצרכי

ליל בדין יח( )סי׳ שלמה במנחת זצ״ל

משעה יותר וממתינים שמקדשין הסדר,

דהא קשה דלכאו הסעודה, עד וחומש

דכיון וע״כ סעודה, במקום קידוש אין

חשיב ההגדה, באמירת כעת מחויב דהוא

להאריך ורשאי הסעודה, בצרכי כמתעסק

שאינו נהי דה״נ, י״ל וא״כ שירצה. כמה

חלק שזהו כיון מכ״מ בזה, מחיוב

הקידוש בין הפסק חשיב לא מהסדר

מש״כ עוד לצרף ואפשר וצ״ע. לסעודה.

דכיון שם, והו״ד קעו( )סי׳ בערה״ש

הפסק. אינו הסעודה לאכול שבדעתו

כבר דיעבד לענין אבל לכתחילה, וכ״ז

מרובה שעה ׳ דאפי ס״ל דהגו״ר הזכרנו

בא״א וכ״כ הפסק. חשיבא לא

מרובה שהיה דגם ג׳( סי׳ )בוטשאטש

נד ׳ )פ ח״ב בשש״כ ׳ וע מעכב. אינו

מז(. הערה

סי׳ לעיל בזה שכתבנו מה ראה .201

קס״ז.

ש ומה ם שי הגי מר נו ה׳ פסוק לו ת בין מלך״ ״ א ברכ מוצי ת ה מ לטעית הפת, שע בול ב טי ח, ה מל ש ב ם י מרי אין או ה ש קור לז .202בהלכה מ

אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו ת מ ו ב א

קס״ז.סי׳ לעיל בזה שכתבנו מה וראה .202

אבות רפא סימץ

מודים״ אנחנו ב״לך יכרע שלא - רפא סימן

טובים וימים בשבתות קר״ש זמן שבחמיד משום מבחול, לביהכנ״ס לבא יוחר מאחרין שבשבח ונוהגים הגה א: סעיף

איחור, דמשמע השבח וביום נאמר שבח ואצל בבקר, נאמר החול ימוח שלהגין מנהגו. לפי כ״מ שבח של בזמירוח להרבוח ונו

ש תבו י ת שכ תו שב ם דב מי ם וי הגו לא טובי קפיד נ ה מן על ל ש ז קר״פי ת ל ט א, שי מג״ מכו אלא ה ה המקילה השיטה ס פי .203 בז ל מה ו

ר קו מ

להגר״י שושנים פרחי בספר כ״כ .203

כתב וכן (. ׳ כ ׳ ס ת׳ )אות זצ״ל מונסונגו

י״א( )סי׳ חזן דעת יחוה בשו״ת

וסמכו ויו״ט, שחרית בתפלת שמאחרין

קר״ש שזמן ועוד, והגר״א הלבוש ע״ד

המים מקוה בשו״ת וכ״כ יותר. באיחור

בחו״ל נהגנו כן ״ובאמת (: ח׳ ׳ )סי ח״ד

השבת ביום להתפלל ימימה, מימים

כי פיו, את פצה לא אחד ושום מאוחר...

מעשה, ואנשי חסידים גדולים רבנים היו

כי כך, על בציבור מחה לא אחד ואף

וכל ההלכה. יסוד להם ידוע היה

וע״ע המתמיהין״. מן אלא אינו המערער

אפ להתיר דן שם )אמנם ( ט )סי שם

וכ״כ ע״ש(. הגר״א. של קר״ש זמן אחרי

)שבת(. העם בנהגו

שחוששים דמה תמוה זה מנהג ולכאורה

היה החול ימות בשאר המג״א לזמן

מר״ן. דעת שכן משום שהוא נראה

שכתב רלג( )סימן במג״א יעוין דהנה

ת בו א

שמונה היינו דמיל התרה״ד דברי ע״פ

מעלות היום דמחשבים דקות, עשרה

עד מהנה״ח ולא צה״כ, עד השחר

ובסי׳ )שם הלבוש ודעת שקיעה״ח.

)שם( והגר״ז תנט(, )סי׳ והגר״א רסז(.

עד החמה מהנץ היום זמני לחשב

העתיק תנ״ט( )סי׳ ובשו״ע שקיעה״ח.

שמונה הוא מיל דשיעור התרה״ד, דברי

אם עולה זה וחישוב דקות. עשרה

בו שיש צה״כ עד מעה״ש היום מחשבים

י״ב יש שביום ]מאחר מיל. ארבעים

דקות, ועשרים מאות שבע שהם שעות

עה״ש שבין איתא )צד.( ובפסחים

מיל דכל נמצא מיל ארבעים יש לצה״כ

דעת ולפי״ז דקות[. עשרה שמונה

)וכ״כ מעה״ש היום לחשב השו״ע

דף בברכות ׳ מתוס מוכח וכן שם המג״א

להקל נבוא היאך צ״ע וא״כ ג:(

כמר״ן. דלא בדאורייתא

ע״פ ראשית להקל, צדדים כמה דיש ונר

הלכה מנהגימגן

הגו מר שנ ת לו קורבנו אל, שמע ב שר אין י צ ה יו די בז ב י ש חיו ק״א. ת ריי או ד

ר קו ת מ ו ב א

ד״ה פ״ה כהן)מ״ב במנחת שהאריך מה

דס״ל גופיה מר״ן בדברי גם לבאר ונ״ל(

נר׳, לזה נוסף מהנה״ח. היום זמני לחשב

רל״ג בסי׳ להמג״א ליה דפשיטא דמאי

ע״כ דקות, עשרה שמונה הוא מיל דאם

אינו צה״כ, עד מעה״ש היום דמחשבים

השקו״ט בכל ותלוי לכו״ע, מוסכם

פנים ויש צד.(, )דף בפסחים בסוגיא

עד שמנה״ח במסקנה ׳ הגמ דברי לפרש

עולה ולזה מיל, ארבעים יש שקיעה

דקות. עשרה שמונה מיל שיעור

סי׳ בגר״א בהדיא מבוארים והדברים

נמצא הר״מ. בדעת השני במהלכו תנ״ט

היום שמחשבים יתכן להתרה״ד דגם

מהנה״ח.

בסימן שהארכנו מה דלפי לציין יש עוד

העולם שמנהג במישור להוכיח רצ״ג

׳ ג בראיית הוי דצה״כ הגאונים כדעת

לאחר מיל רבעי בג׳ וזה כוכבים.

ר״ת, כדעת מילין ד ולא השקיעה,

ולא מהנה״ח היום לחשב אנו מוכרחים

׳ במס איתא דהרי לזה, והטעם מעה״ש.

החמה היום דבחצות יב:( )דף פסחים

היום נחשב ואם אדם, כל בראש נמצאת

השקיעה, לאחר מיל רבעי ׳ ג עד מעה״ש

דהרי אדם, כל בראש החמה דאין נמצא

ובין מיל, ד׳ הוי לנהה״ח עה״ש בין

רבעי ג׳ רק הכוכבים לצאת השקיעה

הבא״ח על האחרונים הקשו וכבר מיל.

צה״כ עד מעה״ש היום זמני שחישב

שמונים דלמנהגנו נמצא דהגאונים.

לאחר מיל רבעי ׳ ג רק הכוכבים הצאת

הוא היום חישוב ע״כ שקיעה״ח,

הגרי״מ בפשיטות הוכיח כך מהנה״ח.

ובמאמרו תמיד( אש )בקובץ שלזינגר

)בקובץ שליט״א אוירעבך הגר״ש של

ועוד. ציון( שערי

הכרע שאין ברור נראה הלין טעמי ומכל

קר״ש, זמן נחשב ממתי מר״ן בדעת כלל

במנח״כ ואדרבה מנה״ח. או מעה״ש

מהנה״ח. לחשבו מר״ן בדעת בהדיא כתב

הוא. כן הגר״א של מהלכו לפי וגם

הגאונים כדברי דקיי״ל מה לפי ובפרט

שאל חיים בשו״ת ועיין צה״כ. בזמן

שלמה ובבקש הלא(, ד״ה כא סי׳ )ח״ב

שאין שבמקום ע״ב(, לו )דף דנאן אבן

הוראותיו. קיבלנו לא ברורה, מר״ן דעת

מה כלל בדבריו מפורש שלא כאן ובפרט

שלענין נח( )בסי׳ המג״א ומש״כ דעתו.

מזמן שמחשבים מודו כו״ע קר״ש זמן

הגר״א וכדעת עליו, החולקים רבו עה״ש.

ועוד. והגר״ז תנ״ט(, )סי׳

קהילות והרבה דרא אכשור בימינו אמנם

ברוך קודם קר״ש לקרות מקפידים

שיעבור חשש יש כאשר ובפרט שאמר

חשש בזה ואין דהמג״א. קר״ש זמן להם

שהרי ברכותיה, בלא קר״ש קריאת משום

הברכות דאין ס״א בסי׳ פסק מר״ן

יותר לחשוש אין זה מנהג ולפי מעכבות.

עמאר הגר״א בהערת וע׳ הזמן. עובר אם

שיוצאים זצ״ל הגרב״ט בשם שליט״א

בקורבנות. שאומרים שמע קריאת ע״י

שאמר ברוך לפני ״יגדל״ אמירתם שם: הגי מר נו ט לו ל״ הפיו ד פני ״יג ך ל .204שאמר ברו

אבות רפא סימץ מגן • י

ר קו ת מ ו ב א

העם ובנהגו הפשוט. המנהג כן .204

מבעל לזה מקור הביא ט״ו( )שבת

חיים: לאורחות בהקדמה יו״ט התוספות

השיר בסידורים במדינתנו ״שמוסיפים

את להשגיר כדי שאמר, ברוך לפני יגדל

והוסיף ישראל, בני כל בפי עיקרים הי״ג

עיקרים שבי״ג נ״א( )סי׳ נאמן האורח

הי״ג מרומזים שאמר ברוך שבברכת

להוסיף ויש מאמין. באני וכן עיקרים

עיקרים הי״ג הזכרת במקום דזהו

לאחר להזכירם מקומות הרבה שנוהגים

התפילה.

ותפלת מנוחה בית בסידורים נשמת, בנוסח

בחיריק התיו בחיריק תצפה איתא החדש

ראייה. מלשון תצפה והוא בשו״א, והצ׳

גדול. בקמץ כל אומרים עצמותי כל

הלכה מנהגימגן

בשבת ומפטיר התורה קריאת - רפב סימן

ויו״ט בשבת עולים הוספתאין א: סעיף וה״ה הגה מוסיף. להוסיף רצה ואם שבעה, בו וקורים ס״ת מוצי

א הקוראים. על להוסיף מוח־ ביו״ט נהגו וכן להוסיף, אין דביו״ט וי"הרבה. שמוסיפין חו־ה בשמחח מלבד אלו, במדינוח

ט המנהג שו ת הפ ם הצורך שבע סיפי ם מו ת עולי שב ט, ב ״ ביו לין ו ע מ ושי, קריאת אחר אותם ם 205 ש רי חוז ם ו אי קור ם לאותם ו ספי ג׳ הנו

ר קו ת מ ו ב א

העיד וכן השו״ע, כדעת המנהג כן .205

עמוקים, המים ובשם )שבת( העם בנהגו

)סי׳ עם בנתיבי וכ״כ המנהג. לקיים

ודלא מוסיפין, ביו״ט דגם ס״ד( רפ״ב

בשבת בין מוסיפין שאינם כהמקובלים

)דף במגילה רש״י ע״פ והוא ביו״ט. ובין

טורח משום הוא מוסיפין דאין דהא כא.(

לא ובשבת למלאכתן, דממהרין הציבור

)הל׳ הרמב״ם סתם וכן זה. טעם שייך

ביו״ט ובין בשבת דבין פי״ב( תפלה

בין חילק יב:( )דף בר״ן אך מוסיפין,

ביו״ט, עליות יוסיף דלא ליו״ט, שבת

בשו״ת וע״ע לשבת. להשוותם שלא

קע(. ׳ )סי חת״ס

התשב״ץ בשם כתב א( )ס״ק ובמג״א

להוסיף אין מברכין, שכולם שעכשיו

וכן צריכה. שאינה ברכה משום עולים,

או חתונה במקום לא אם לנהוג, ראוי

מודה המג״א שגם ממה אמנם ברית.

חששו דלא ע״כ להקל, וברית בחתן

ובמקום צריכה שאינה לברכה מדינא

שמעלין ומה להקל. דיש משמע הצורך

הטעם נראה ששי, עליית לאחר דווקא

השביעי עליית על קדיש שיאמרו דלאחר

דחובת הקריאה גמרו דכבר להוסיף, אין

שעלה עובדא הוה בדידן ]אגב, היום.

שטענו ויש שביעי, עליית לאחר מוסיף

דכבר לבטלה, ברכה משום בזה דיש

דבדיעבד נר׳ אך היום, חובת גמרו

לאחר גם נוספים להעלות שמותר אפשר

וראיה משלים. והוא שביעי, עליית

דהא שכתבו כג.( )דף מגילה מתוס׳

שפוסקים אע״פ בשבת מפטיר דמעלין

דבשבת שבעה, ממנין עולה שמפטיר

דלמ״ד דכו״ע, אליבא לצאת אפשר

מה מכ״מ שבעה, למנין עולה דמפטיר

כעולה הוי השבעה אחרי שעולה

עליית אחרי שגם ומבואר ע״ש. למוסף.

וצ״ע עולים. להוסיף מותר שביעי

לדינא[.

אבות רפב סימץ

סוף פסוקים ה מ ת העליי .206הקודמ

העולה ע״י התורה קריאת שאחרי קדיש אמירתחוזר קדיש, ואומר הפרשה, עמהם ולגמור שבעה לקרות נוהגים ד: סעיף וקורא ו

השביעי. שקרא מה המפטיר עם

ם הגי ה שאם נו ה העול תור ש או אבל, הוא ל ב, לו י מר הוא חיו האוש את א הקדי ש״ץ ול *2°7 ה

התורה קריאת שלאחר הקדישים מנהגים שם: מי ם בי אי צי מו ה, ספרי שני ש ם תור מרי ש או ם אחר קדי סיו

ח וספר* ספר בכל הקריאה בר״ חל טבת ו ת, ש שב אין ב צי מו ג׳ שם, ם אין ספרי מרי ש או שון הספר אחר קדי א הספר הר שי ו שלי *208 ה

חתן בשבת זקן״ ״ואברהם פרשת קריאתת שם: שב ה חתן ב ה החתן עול תור רין ל קו סדר לו ו ם, ב חר היו א ו

ה ברכה שבירך חרונ רין הס״ת על א פניו קו ש מן ל חומ ת ה ש פר

ק מ

השו״ע כפסק והוא המנהג. כן .206

להחמיר כותב הרמ״א אבל ב(. )סעיף

אך כבר, שקרא מה ולקרות לחזור שאין

הכנה״ג, בשם כתב ו( )ס״ק בכה״ח

כדעת למיעבד כשר לכתחילה דאפי׳

שם הרמ״א לדברי חוששין ולא מר״ן,

ויקרא ובשו״ת בזה. אוסרים דיש שכתב

צפת דמנהג כתב קי״ד( )דף אברהם

דירא ג(, )אות בברכ״י וכ״כ כהרמ״א.

כשאין יעלה לא ליזהר שיכול שמים

יחוה בשו״ת וכ״כ חדש. דבר לו קורין

הרמ״א כדעת להחמיר לו( )סי׳ ח״ב דעת

מה לקרות שמותר מר״ן כדעת ולא

מנהגנו וכאמור שלפניו. העולה שקרא

לחזור שהתיר השו״ע ע״פ מבוסס

וכ״כ קודמו. קרא שכבר מה ולקרוא

ר קו ת מ ו ב א

השו״ע. דעת על לסמוך מצרים בנהר

כתב בב״י והנה הפשוט. המנהג כן .207

חלוקים מנהגים עט( )סי׳ השבה״ל בשם

׳ הל י״ב פרק תפלה ׳ )הל וברמב״ם בזה.

את אומר ציבור שהשליח הזכיר יז(

אכן קיב(. )סי׳ בריב״ש וכ״כ הקדיש.

כתב ח״ט( י׳ )שער אפרים בשער

יש המשלים אם אך קדיש אומר שהש״ץ

זוכה הוא אז זה ביום יארצייט לו

בספר הובא וכן הזה. הקדיש באמירת

דהחזו״א קז( עמ׳ )ח״ב איש מעשה

ולא לאבלים, שייך זה שקדיש הורה

קורא. לבעל

דיני )טולידנו( בקיצוש״ע כ״כ .208

בנתיבי העיד וכן קל״ז(. )דף ס״ת גלילת

אות טל )סימן החיים ובספר )שם( עם

הלכה מנהגימגן

קן* ואברהם הגו ז חד ונ ק, קורא שא סו חר פ א מו, קורא ו כן תרגו בכל וקי סו הג *209הפרשה פ המנ ם שלא ו אי צי חד ס״ת מו מיו ל ב שבי קריאת בו פרשה ם אלא ז ש קורי מ חו *210מ

נמוך בקול התוכחה״ ו״פרשת העגל״ ״פרשת קריאתת שם: ש חיל תשא כי בפר ת שמ א כ ש כי העם ויר ש חל עד משה בו וי

ש״ץ קורא משה, קול ה ך, ב מו חל נ מוי ר משה ו א חוז קרו קול ל בפן עד רם ד וי ר ה, וי ש ב מ שו א ו קול קור ך, ב מו ה עד נ ש את יקח ומ

האהל*

כן ת ו ש תך בפר העלו אין ב ר קול קו ך ב מו הי נ ם העם מוי תאונני עד כממן ה ע ו כן גד* כזר הר ו ה יז ם בז שקוראי ת כ ש ת פר חו פ׳ התוכ תי ב קו חו ב

ת ש א, כי ובפר הר רק תבו הו יז עו מ ש בור שי אוי הצי או כדי כר צ שיח ש *211 יד״ שו וי ש ח ת ש ה מלעלו תור ה ל ש היו התוכחה* בפר ם ו מעליש קן אי ש *212 הארץ עם או ז היו וי ם ש ש״ץ את מעלי *213 ה

ר קו ת מ ו ב א

דוד חנה קרית בשו״ת העלה וכן ה(.

הדין איך להסתפק ויש כה(. )סי׳ ח״א

תלוי וזה אחד, ס״ת רק לקהל יש כאשד

שאחר הקדישים נתקנו מה על בחקירה

על קדיש לומר תקנה זו האם ס״ת, כל

לומר תקנה שהיא או וס״ת, ס״ת כל

הג״ר וידידי וקריאה. קריאה כל על קדיש

למרן שאל שליט״א מונסונגו יוסף

שבכה״ג וענה שליט״א הגריש״א

קדישים. שני ולא אחד קדיש רק אומרים

העיד וכן הפשוט. המנהג כן .209

והביא טל(. )סי׳ ח״ב התשב״ץ בשו״ת

זו פרשה קריאת וטעם מהערוך. כן

הזיווג. ענין על שמדבר מפני היא דוקא,

קס״ז(. אות חתן )ערך ספרי בלפי וכ״כ

וכ״כ ט׳(. )קריאה״ת העם בנהגו וכ״כ

מנהג שכן קלח( )סי׳ עם בנתיבי

החיים )ס׳ תורכיה מנהג וכן ירושלים.

ח״ה(, לחה״פ )שולחן לוב יז( אות ׳ ז ׳ סי

בבית וע״ע ׳(. א נ״ג כהונה )ברית רבא ׳ ג

אמת ובלדוד ס(, )סי׳ ח״א יהודה

י״ח(. אות ה )סי להחיד״א

הל׳ )ליקו״ד יצחק בויאמר כ״כ .210

באמירת: הקריאה ופותחים ס״ת(.

אתרגם ויציב, אמת חי אל ״ברשות

החתן גם ולפעמים סיב״. ואברהם פרשת

זו. פרשה קורא היה

אבן ריח וליצחק בספר העיד כך .211

׳(. ב ׳ ס ׳ ק )אות דנן

ק״מ(. )דף בחכמה בנוהג ע׳ .212

מי שדוקא המהרי״ל, ע״פ שם .213

הבעל ולכן חשש, אין אותו ששוכרין

ספר בשם וסיים חשש. בלא עולה קורא

הר״ז בזה שיזכה מי שאדרבה זכיות,

אבות רפב סימץ

הדברות עשרת קריאת בעת העמידה מנהגת עשרת קריאת בשעת שם: בור הדברו מד הצי ליו על עו *214רג

בראשית בפרשת התורה קריאת מנהגיש שם: הגו י ת שנ ש ת בפר שי שון ברא א הר שר עד קורא ש אלקים ברא א

כן לעשות* ה כל ו קי את קורא עול ת פסו א תו ברי שכנגד היום אוה העולה* מנין העול עי ו שבי מתחילתה הפרשה כל את קורא ה

*215 לסופה

נשא בפרשת העולים סדרא שם: הגו י״ ם שסדר דנ ת העולי ש ש קורא שהכהן הוא נשא בפר מרא

אני עד הפרשה הלוי אברכם* ו ם עד קורא ו ביו שני, ו כן ה ה על ו זם הדרך, שלי המ *216 הפרשה סוף עד יקרא ו

השמים״ ״ישמחו אמירתארון הס״ת הולכת בשעת שם: ש מ ה, הקוד תיב מר ל אמירת בג

מו, הפסוקים מ הגו רו סיף נ הו חו ל מ ש ם״ ״י כנדפס השמים סידורי *217 ב

ר קו ת מ ו ב א

וע״ע מזה. רעה תצא ולא משובח,

ח(. )אות בכה״ח

. א׳ בסימן בזה שביארנו מה ראה .214

)שבת(. העם בנהגו כ״כ .215

ק״מ(. )דף בחכמה בנוהג כ״כ .216

וכ״כ כן, לא יששכר בתיקון ושמצא

שכן פב( )סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת

כמעט. הכנסת בתי כל מנהג

)דף באבודרהם וכ״כ המנהג. כן .217

וכמש״כ סופרים ממס ומקורו קפ״ח(

להוסיף שנהגו ומה קלב(. )סימן לעיל

בשאר ולא בשבת, דוקא אלו פסוקים

סופרים שבמס׳ אע״פ השבוע, ימות

שם בטור )עי׳ חילקו לא והראשונים

אפשר השבוע( ימות שאר על שקאי

טרודים החול שבימי מפני שהוא

בתפלה. ומקצרים

נוהגים הספרים מחמשת ספר ובסיום

״חזקו משלים עליית אחר לומר הקהל

׳״.לה המיחלים כל לבבכם ויאמץ

הלכה מנהגימגן

וברכותיה הפטרה דיני - רפד סימן

ספר מתוך הפטרהפרשה. של מענינה בנביא מפטירין א: סעיף

ת הקדום המנהג תוך ההפטרה לקרו שוי דאפטרתא ספרא מ ע מקלף )ב תו כ ד בכתב ו ת י בו תו כ ת כל בו ו המנהג נתפשט ועתה השנה(* הפטרות תוך ההפטרה לקרו ם מ *218 הנדפסים החומשי

ר קו ת מ ו ב א ק

בשם קמד( )סי׳ מהב״י מוכח כן .218

מתוך ההפטרות קוראין שהיו התרה״ד,

יהודה במטה העידו וכן קונטרסין.

נוהגים. שכן ועוד ( ב׳ רפד )סי׳ עייאש

מקומות בכמה העתיק המנהג וכן

הפטרות ספרי מתוך לקרות בספרד,

ההפטרות, רק בהם כתוב והיה גלולים.

והעיד כדין. קלף על כתובים היו אבל

רפא, סי׳ )ח״ב הרשב״א בשו״ת בזה

ספרא ומטלטלין שקורין קיט( סי וח״ה

המערב בארצות וגם בשבת. דאפטרתא

יכין בשו״ת שהעיד כפי כן היה המנהג

דנהגו קיח( )סי׳ הרשב״ש לבן ובועז

של בהפטרות קבוע מנהג אפריקה בצפון

השבלי של רבו העיד וכן הכנסת. בית

הקודש קהלות ״בכל לא( )סי׳ הלקט

ישמעאלים גלילות ובכל מערב, שבארץ

בספרי מפטרי כולה ובאוסקיליאה,

בברית העיד וכן גלולות״. הפטרות

׳ )ע עם ובנתיבי יא( אות ׳ ה ׳ )מע כהונה

לג(. )סי׳ ח״ד פעלים רב ובשו״ת רפד(

ספר שגם כנראה הזמן שברבות אלא

עת ומשום לציבור, טורח היה ההפטרות

מתוך להפטיר התירו ׳ לה לעשות

הנדפסים. חומשים

רבה ( ׳ ס )דף גיטין מגמ׳ הדברים ומקור

ספר האי תרוויהו, דאמרי יוסף ורב

מאי בשבת, ביה למיקרי אסור אפטרתא

׳ בגמ ומסיק ליכתב. ניתן דלא טעמא

מאי בשבת, בה למיקרי ושרי היא, דלא

ור״ל יוחנן דר׳ ליכתב, ניתן דלא טעמא

לא והא בשבתא, דאגדתא בספרא מעייני

עת אפשר, דלא כיון אלא ליכתב, ניתן

דלא כיון ה״נ תורתך, הפרו לה׳ לעשות

דלא )ופרש״י . לה לעשות עת אפשר

שלם אחד מספר פחות ליכתב ניתן

שרי ׳ דגמ שמדינא מזה מבואר לעצמו(.

הקשה ובלבוש קונטרסין. מתוך לקרות

ובדיו, בקלף כתוב להיות צריך דמכ״מ

דבריו על תמה ובט״ז ספר. דיני ככל

בגיטין בגמ׳ שאמרו מה דאשתמיטיתה

׳ וע . ׳ לה לעשות עת משום שרי דבימינו

שאפי׳ דר״ל דבריו שביאר בערה״ש

רק הותר מכ״מ לה לעשות עת לאחר

אבות רפד סימץ

עדיין אבל שלם, ספר מתוך לקרות שלא

כתובים יהיו שקורין שההפטרות צריך

ספר. כדין

בשם הביא קמד( )סי׳ בב״י ברם

קונטרסין מתוך קורין שהיו התרה״ד

שלא ומבואר הקלף. על שלא אפי׳

יהודה במטה העיד וכן בזה. הקפידו

על שהקפיד מי שמענו דלא )עייאש(

הספרדים אצל והמנהג הלבוש. דברי

עת ומשום מודפס, ספר מתוך לקרות

העיד וכן זה. גם התירו ׳ לה לעשות

וכ״כ ק.(. דף נז סי׳ )או״ח לב בחקרי

ח״א )אדאדי( אברהם ויקרא בשו״ת

מתוך ההפטרה שקורא מט( סי׳ )חו״מ

שטורח לישראל, בחק וכן חומשים,

בנביאים. לבקש עלינו

דבימינו הוא, בזה להעיר שיש ומה

כנסיות בתי בבניית רב ממון שמפזרים

לעודד מקום שהיה אפשר מפוארים,

נביאים ספר מתוך ההפטרות קריאת

דשוב דגמ׳, כדינא הקלף, מתוך שלם,

לה׳, לעשות דעת היתר בזה שייך לא

רפד( סי׳ )ריש במג״א מש״כ וכעין

הדפוס, מלאכת שנתחדשה דבימינו

בזול, שלם נביאים ספר לקנות ואפשר

ספרים, בשאר ודיו קלף צריך לא ומדינא

׳ וע מאלו. דוקא לקרות חיובא רמיא שוב

את אין דשוב דביאר שם, במחה״ש

שבעצם ואע״פ לה׳. לעשות דעת ההיתר

שהרי עליו, חלקו רבים המג״א של דינו

חזו״א ע׳ גברא, לכח נחשב הדפוס אין

בשו״ת וכמש״כ יא(, ס״ק ס )סי׳ או״ח

ומה״ט קנה(. ׳ )סי ח״ב והנהגות תשובות

מעלה בהם אין שלמים תנ״ך ספרי הני

מדברי מכ״מ המג״א. בו שדיבר כדפוס

לקנות אפשרות יש שאם מבואר המג״א

כן לעשות יש בקלות, ההפטרות ספרי

נביאים מספרי לקרות דגמ׳, כדינא

קלף. מתוך שלמים

כסף לקהילה יש דאם להעיר יש ולפי״ז

ההפטרות בקריאת הידור שיש בוודאי

שכן ׳, הגמ כתקנת הקלף על ספר מתוך

חומשים מתוך לקרוא ההיתר כל

, לה לעשות עת משום רק הוא הנדפסים

ממה וכן שם, יהודה מהמטה משמע וכן

שכל )שם( אברהם ויקרא בשו״ת שכתב

הוא לישראל״ ״חק מתוך שקורין מה

מבואר בנביאים, לבקש שטורח משום

לתקן דאפשר מה כל הדין מעיקר דוודאי

)שם הציון בשער להדיא וכ״כ מתקנינן,

הנוהגין ביד למחות אין ״ומיהו ד(: ס״ק

לה׳, לעשות עת בכלל דהוא להקל,

בקלף נביאים לכתוב הצבור לכל שקשה

בידם שהיכולת הצבור בוודאי אבל כדין,

ובפרט כדין, נביאים לכתוב להם יש

תכשיטי על כסף הרבה שמפזרין בימינו

וכוונתם כ״כ, נחוצים שאינם ביהכנ״ס

דודאי ואנוהו, אלי זה לקיים כדי לש״ש

נביאים בכתיבת להתנאות מצוה

דעת יחוה משו״ת עולה וכן הקדושים״.

ע׳ אמנם היטב, עיי״ש כו( )סי׳ ח״ה

שלימד קכט( )סי׳ יציב דברי בשו״ת

בקשי הגר״א וכן המקילים. על זכות

טעמים כמה לי כתב שליט״א דורון

לדברי גם וציין לכתחלה. כן לנהוג שאין

יציב.

משגת שידם דבביהכנ״ס פשוט ונראה

הכתובים הפטרות ספרי רק עכ״פ לקנות

קדם, מימי שנהגו כפי כדין, קלף ע״ג

יש ולכה״פ מעלה, בזה יש ודאי

המודפסים נביאים להשיג להשתדל

וכן המג״א שיטת לצאת ישן, בדפוס

ההפטרה בסוף ״גואלנו״ אמירתם שם: מר: ההפטרה, את הקורא כשמסיי לנו או א ת ה׳ גו ש צבאו קדו

שראל* אין י ה ו ם בז *219 אחרונה לברכה ההפטרה בין הפסק משו

בשבת שחל חודש ראש הפטרתכלל. ד״ח של מזכיר המפטיר אין כשכת ר״ח חל אם •: סעיף

ת שחל בר״ח היו ת ל שב רין ב טי פ תו גם ואם כסאי״* ״השמים מ חר למח, הוא ם לאחר ר״ סיף כסאי השמים הפטרת שמסיי מר מו פסוק לו

שון א ק ר חרון ופסו מר הפטרת של א א תן״ לו ״וי הונ ר״ח חל ואם *220ימר הפטרת קוראים למחרת א תן״ לו ״וי הונ *221 י

ט י אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו ת מ ו ב א

אך שליט״א. פישר הגרי״י בשם שמעתי

אם בימינו, הנדפס תנ״ך מתוך קריאה

בזה אין יד, כתב דין לו שאין נאמר

כנ״ל. אחר מספר יותר מעלה

לסיים כדי הוא והטעם המנהג. כן .219

בשיר טוב בכי שמסיימים )כפי טוב. בכי

בנוהג כמש״כ איכה ומגילת השירים

ברוב המנהג נתפשט וכן רמ״ח(. בחכמה

ויקרא בס׳ שהעיד כפי ישראל, קהילות

ס״ק קמד )סי׳ ובכה״ח קטז( )דף אברהם

ברכה דאין הפסק, משום בזה ושאין יא(,

ההפטרה על ברכה ההפטרה של אחרונה

ואינה בברוך, פותחת ולכן שקרא,

מתוס׳ וכדמוכח לחברתה סמוכה

התורה ברכת וכעין מג(, )דף בברכות

ועוד ק״מ. בסימן בזה שהארכנו כמו

בן מהר״י עפ״ד )שם( הכה״ח הוסיף

שוש הפסוקים שאומרים במה חביב

מנביא לדילוג חיישינן ולא אשיש,

ליה קאמרינן הפטרה משום דלאו לנביא,

גואלנו פסוק ה״נ בעלמא, כזמר אלא

טוב. בכי לסיים וכדי בעלמא כזמר הו״ל

על פלאג׳י להגר״ח חיים בספר אולם

העיר כה( אות כה )סי׳ קריה״ת הל׳

קריאת בין הפסק הוי גואלנו דהפסוק

למנוע ויש לברכותיה, ההפטרה

דף קסז )סי׳ חיים בלב וכ״כ מלאומרו.

החמיר למה צע״ג דבריו אכן ע״ד(. קיח

ק״מ סימן לעיל שהוכחנו מה וע כ״כ,

ודלא יחיד, דעת ודעתו כדבריו, דלא

העולם. כמנהג

בנהגו העיד וכן הפשוט. המנהג כן .220

)שבת(. העם

וכן ב(. סעיף תכה )סי׳ בשו״ע כ״כ .221

)שם(. העם בנהגו וכ״כ נוהגין.

כתב קל״ה( )דף טולידנו ובקיצוש״ע

ומסיימים השבוע, הפטרת שמפטירים

וצ״ע יהנותן״. לו ״ויאמר בפסוק

כן. לא בהדיא איתא דבשו״ע

אבות רפד סימץ

ח ת, שחל ובר״ שב ה ב ש של א ב ת ה דפורענו שבע חין אין דנחמתא ו דוע, הפטרת שבו סוף אלא ה ם ההפטרה ב סיפי מר מו שון פסוק לו א ר

חרון ופסוק *222כסאי השמים הפטרת של א

להפטרה קטן עלייתלהפטיר. יכול קטן ד: סעיף

הגו ת נ העלו הגיע קטן ל ל ש מר חינוך לגי כלו ע ) ד א שיו טב( לקרו הי*223 ההפטרה לקריאת

השנה שבתות במשך מיוחדות הפטרותשת שם: ת: פר מו רין ש טי פ ברי מ הו ד מי *224 יר

ח: פרשת של רין ב טי פ ה מ ה, אישה ודבור א ת סוף עד נבי שר שיר ת ״וה״ *225 דבור

ם: אחרי פרשת שי קדו ת- רין מו טי פ הי מ אדם, בן לאמר אלי ה׳ דבר ויאל ק חז כ(* )י

ת: אחרי פרשת רין מו טי פ התשפוט* מם: פרשת שי רין קדו טי פ ש* מ הלדרום: פרשת קלי רין ש שון פסוק קו א חרון ר א ש מחר מהפטרת ו *226 חוד

ההפטרה ברכות מנהגש שם: ם י הגי ת שנו המברך אחרי ״אמת״ לענו מר ש ם או ״הנאמרי

הגו *227באמת״ מר ונ ת: לו ם כן בברכו מרי ק״ או הצד א ״ו ול

ר קו ת מ ו ב א

מש״כ וע׳ בזה, להקל יש השני שבספר שכתוב כמו הפשוט, המנהג כן .222

לספר קטן עליית בדין קלה( )סי׳ לעיל דבהפטרות והטעם, תכה( )סי׳ ברמ״א

תורה. לא לכן ירושלים, נחמת מוזכר אלו

ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת כתב כן .224 וכן בעו״ש. כ״כ אלו, הפטרות דוחים

שנהגו ויש הקדום. המנהג כן ע(. )סי׳ נוהגים. שכן )שם( העם בנהגו העתיק

יעקב״. ישרש ״הבאים להפטיר השו״ע, כדברי הפשוט המנהג כן .223

אבודרהם. דוד ׳ בר כ״כ .225 זה. מנהג לה( ׳ )סי בריב״ש שכתב וכפי

)שבת(. העם נהגו .226 אות יט )סי׳ אמת בלדוד החיד״א וכ״כ

אחת ברכה שהכל מאחר נהגו, כך .227 בקריאה עולה הוא כאשר וגם ה(.

הלכה מנהגימגן

ק״ צד ם: *228 ״ו מרי או מר ו האו ה, ״ ש עו ם״ מדבר ו קיי מ מלך אל ״כי 229ומן נאמן ח *230 אתה״ ור

ההפטרה קריאת אופן לאומרה, אחר יכול ההפטרה, לומר יודע שאינו מי למפטיר קראו ואס הגה שם:

כן. לעשות אסור לכתחלה אבל

הגו טיר שהעולה נ מפ קול ההפטרה קורא ל ר רם, ב בו צי ה ם ו מעי שומנו *231 מ

ר קו ת מ ו ב א ק

)פי״ב בכס״מ כמש״כ ברכה, סוף ואינה

אמן, עונין לא שבכה״ג ט״ו( הל׳

בספר כ״כ אמת. לומר תיקנו זה ובמקום

העם ובנהגו רמ״ד(. )דף השולחן זה

״אמת״. לומר נהגו שלא כתב

קנ״ו(. )דף עם נתיבי ע׳ המנהג, כן .228

י״ב(. )פרק תפלה ׳ הל ברמב״ם וע׳

ובמחזורים אבודרהם בר״ד כ״כ .229

ישנים.

ועוד האבודרהם גירסת כן .230

ט )שער אפרים כהשערי ודלא ראשונים.

נאמן לומר נכון שהיותר שכתב לו( אות

ורחמן.

בכס״מ וכ״כ הפשוט, המנהג כן .231

למחות שיש יג( ׳ הל י״ב ׳ פ תפילה )הל׳

ההפטרה בקריאת המסייעים באנשים

מה לשמוע צריכים כולם אלא למפטיר,

)או״ח חת״ס ובשו״ת קורא. שהמפטיר

שהנהיג אדלר נתן הג״ר בשם כתב ס״ח(

הנוהגים מנהג שיישב מה שם וע׳ כן.

הוא כאמור מנהגינו עכ״פ קולם. להרים

הפוסקים. דעת ע״פ המובחר האופן

שכולם המזרח, עדות מבני רבים ומנהג

שומעים ולא רם, בקול ההפטרה קוראים

שם מהמג״א ומקורם מהקורא, כלל

די דאין ז״ל, האר״י בשם ה( )ס״ק

בלחש. יסייע אלא ההפטרות, בשמיעת

בשם הביא קלי(, דתרי )ד״ה בביה״ל וע׳

ספר מתוך קורא המפטיר דאם הגר״א,

הקהל את יוציא שהוא לנהוג יש כדין,

אבל הש״ץ, עם ביחד יקראו ולא יד״ח,

כולם חומש, מתוך קורא המפטיר אם

יצחק מנחת בשו״ת )וע״ע ביחד. יקראו

נוהגים לדידן עכ״פ כ״ב(. סי׳ ח״ט

אינם אם אפי׳ חומשים מתוך לקרות

נוהגים לא גם הקהל ורוב כדין, מודפסים

בלחש, אפי׳ לקורא, כלל לסייע

וישמעו שישתקו הכס״מ, לשון וכסתימת

אין שמהכס״מ ואפשר הש״ץ. לדברי

קורין שהיו שאיירי לומר דיש ראיה

מיקרי ולא קלף, מתוך הפטרות בספרי

מתוך בקורא משא״כ בע״פ, כקורא

אלא אינו אולי כבימנו, רגיל חומש

כולם שיקראו ועדיף בע״פ, כקורא

וצ״ע. וכהאריז״ל. בלחש,

בשו״ת עי׳ לנפטרים, ההשכבות בענין

אם שגם שכתב ס( ח״ג)סי׳ ומגן שמ״ש

אבות רפו סימץ

בשבת מוסף תפילת -דיני רפו סימן

במוסף הש״ץ חזרתחיד כל ב: סעיף ב י התפלל חיי פין, תפילת ל ס ש אם בין מו ר י בו עיר צי ב

התפלות. שאר כמו התפלה הש״ץ חוזר ואח״כ הגה לא* או

א הגו י״ מר שלא להקל שנ סף, חזרה לו מו בור מאחר ב הצי ד ש טרומן לצאת שב ההוא, בז ח *232הדחק כשעת ונ

ר קו מ

לנפטר, השכבה ועשה כבר עלה האבל

הוסיפו אחריו העולים שאר גם מכ״מ

מי ואין לכבודו, לנפטר השכבה לעשות

שמעכב.

דעת יחוה בשו״ת בשו״ת כ״כ .232

שחרית )תפלת העם ובנהגו )חזן(.

ומגן שמ״ש ובשו״ת י״ט( אות ומנחה

הגר״ש נוהג היה וכן לז(. )סי׳ ח״א

הפעמים, רוב בעצמו זצ״ל משאש

לחזרת שישמעו דבמקום שם והוסיף

ת בו א

לומר בשבילם חובה הוי אולי הש״ץ

)סי חיים מים כשו״ת דלא וזה חזרה.

מכל החזרות כל את לבטל שהחזיק מא(

בדבריו. רל״ב( ׳ )סי לעיל מש״כ וע׳ כל.

בסי׳ מר״ן כמש״כ הוא דמנהגינו נמצא

דבשעה הכלבו, ע״פ וקכ״ד רל״ב

תפלת ולענין בזה. להקל יש דחוקה

שיש השבה״ל בשם הב״י הביא מוסף,

כשעת דחשיב כנ״ל, והוא בזה, מקילים

הדחק.

אבותהלכה מנהגימגן

בשבת מנחה תפלת דין - רצב סימן

וקודין ס״ת ומוציאין וגו׳( תפלתי ואני לציון ובא אשרי )אומריס במנחה א: סעיףאנשים. ג׳

חרי א ם שבת של במנחה התורה קריאת ו מרי ר או מו מז ר ״ ם שי ליומו הס״ת בהחזרת השבת״ קו מ *233ל

ר קו ת מ ו ב א

מנהגי בספר הו״ד במהריק״ש כמש״כ ביפה וכ״כ הפשוט, המנהג כך .233

שלום ובנוה לאומרו, שלא מצרים, במקומותיו נהגו שכך ב׳( )אות ללב

במקומותיו. אמירתה על העיד ז׳( )אות ודלא במנחה. קה״ת לאחר לאומרו

אבות רצג סימץ

שבת במוצאי ערבית דיני - רצג סימן

מוצ״ש של ערבית תפילת פדר הקודש. על מחול להוסיף כדי ערכית תפלת מאח־ין א: סעיףהגו האריך נ ת ל ם באמרי מורי ת, תפלת לפני מז ם ערבי מרי כו או ה, ל נרננשיעה ה׳ אנא ט, בתהילים ביתא האלפא סדר נא, הו קלד, תהלים עד קי

עד ר בכלל( )ו מו ר טו, מז מו ם(, מז ת מכ כין טז) ארי מ ט ו פיו ר זה* ב מו מזד קמד דו ל ך ) רי( ה׳ ברו ר ,234 צו מו ד כד מז דו ל מור(* ) הגו מז ס ונ לפרו

ידים*

השבת יציאת זמן יהיו ולא קטנים, כוכבים ג׳ שיראו עד מלאכה מלעשות ליזהר צריך •: סעיף

הספק שיצא עד ימתין מעונן יום הוא ואם רצופים, אלא מפוזריםמלכו.

ת ע״י השבת צאת את שקובעים המנהג ם, ג׳ ראיי עד ממתינים ולא כוכבימן ש מיד אלא השקיעה* לאחר דקות 72 שהוא תם״ רבינו ״ז שי ם ג׳ כ כוכבי

ת בין במלאכה, מותרים תא במלאכו ת בין דאוריי ע׳ *235 דרבנן במלאכו ו

ר קו ת מ ו ב א

ובספר בסידורים, כנדפס המנהג, כן .234

ואומרים וז״ל כתב ( א׳ ׳ רומי)סי של כרך

צורי ה׳ ברוך לדוד אם כי לנו נשאר שלא

קול שהוא משום חדא טעמא, מתרי דוקא

ממש, מלחמות שירי כקול ומתגבר ממהר

בכל ישראל שכל פלאות והוא שנית וזאת

והאפריקאים האסיים שהם מקום

מזמור בניגון משתווים כולם והארופיים

חלק בכל כמעט שסבבתי ואני וכו׳ זה

דקדקתי ׳ וכו גדולות ממדינות וכו׳ וחלק

ע״כ. אמת וראיתיהו בזה

משערים שלעולם הפשוט המנהג כן .235

ר״ת כשיטת ודלא כוכבים, ׳ ג ראיית ע״פ

השקיעה. לאחר דקות ע״ב שמשערים

יצחק ויאמר בשו״ת להלכה הובא וכך

בקש ובשו״ת ריב(, דף )לקו״ד ח״ב

״אנו בזה״ל: שכתב כח( ׳ )סי שלמה

א״י וכמנהג הגאונים כדעת נוהגים

ראם תועפות ובשו״ת וכ״כ תובב״א״.

שמ״ש בשו״ת בזה והאריך מט(. )סי׳

מנהגנו היה וכך וז״ל: כו( ׳ )סי ח״א ומגן

זכר שם שאין היום, ועד במרוקו תמיד

על כתב ובסו״ד כלל. ר״ת לשיטת

היה שזה ״ובפרט בזה: המחמירים

אבותהלכה מנהגימגן

שרצו שנים או אחד רק שהיה במרוקו

שלא גדולים ובמקום חדשות, לעשות

ולכן כהגאונים, ועושים לזה חשו

למי אין באר״י כאן שגם לפקוצ״ד

בצנעא רק בפרהסיא זה לעשות שמחמיר

לציבור להראות שלא כדי ביתו, בתוך

עמק בשו״ת וכ״כ שבת״. מחללים שהם

כהגאונים. שהמנהג מ( )סי׳ ח״ב יהושע

ואיברא כמנהג. דלא להחמיר שצידד אלא

כהגאונים המנהג מרוקו בערי רק שלא

המזרח ארצות בשאר גם אלא כר״ת ודלא

נהגו בפרט, ישראל ובארץ והמערב,

העיד כך הגאונים, כשיטת דורות מדורי

רסא(: ׳ )סי ברכה במחזיק החיד״א

מונין ....כלל השמש נראה ״וכשאין

ת״ו״. ירושלים מנהג הוא וכן להבא,

בברכ״י וכ״כ שלא(. בסי׳ בדבריו )וע״ע

הגינת בעל כמש״כ במצרים נהגו וכן שם.

וכן מו(, סי׳ מהרי״ף בשו״ת )הובא ורדים

חוצין הגר״צ שהעיד כפי חלב מנהג

וכך ס״ה( )או״ח ומשפט צדקה בשו״ת

מנהג על קג( )סי׳ צדק זבחי בשו״ת העיד

נוהגים וכן נוהגים אנחנו ״כך וז״ל: בבל,

ב׳ שנה חי איש בבן וכ״כ העולם״. כל

הגאונים ושיטת א(. אות ויצא )פרשת

דבין צו( )סי׳ אלאשקר במהר״ם מובאת

מיל, רבעי ׳ ג מהלך שיעור הוא השמשות

כוכבים ׳ ג צאת הוי ואז השקיעה, לאחר

גאון, שרירא רב בדברי ויסודה בינונים.

כמה וכ״ד גאון. ניסים ורב גאון האי רב

והרמב״ם. הרי״ף הר״ח בדעת אחרונים

ה״ט פ״ב קידה״ח הל׳ מהרלב״ח )ע׳

סי׳ )או״ח בגר״א וע׳ הרי״ף(, בשיטת

למציאות, מכחיש דר״ת שהק רסא(

דראיות החזו״א, בשם מובא וכן ודחהו.

לשיטת כלל לחוש ושאין מוצקות, הגר״א

שבת(. הכנסת הגר״ז)בסדר וכ״כ ר״ת,

האריך י( )סימן לבב ישמח ובשו״ת

ר״ת. כשיטת להלכה שהעיקר לבסס

לרבני צדיקים משפטים מספר שם והביא

מנחם הג״ר של פס״ד קלב( )סי׳ טטואן

ר״ת. דברי כפסק שהעיקר זצ״ל נהון

מהר״ם של סהדותיה דלפי ע״ז והוסיף

כפי האמת כן כר״ת, שהמנהג נהון

נוהגים אנו אילו כי לנו, סיפרו שאבותינו

מהמלאכה לפרוש לנו היה ז״ל כהגאונים

וגם הארץ. על השמש בעוד שבת ולקבל

קריאת אחר כ״א שבת מקבלין אין

ע״ש. החמה. שקעה כבר שאז המגר״ב,

נהון הר״מ מדברי שהוכיח מה והנה

לענין איירי דשם כלל, ברירא לא זצ״ל,

י״ג שנולד בתינוק המילה, יום קביעת

כיום. נחשיבו אם צה״כ, לפני דקות

צה״כ לפני דשעה כתב עייאש דבמהר״י

לבב בישמח פליג וע״ז כביה״ש. חשיב

כמר״ן שקיי״ל ומה כיום. דחשיב וס״ל

לחוד. ביה״ש שיעור זמן לענין היינו

כהונה, פרחי בספר בזה הרגיש וכבר

בהבנת יא( )סי׳ שם לבב בישמח הובא

לענין רק שקאי נהון, המהר״ם דברי

שהשיבו. מה וע״ש ביה״ש. שיעור

הודה שם גופיה המחבר גם ובאמת

סותר שבת בצאת המערב ערי שמנהג

שינוי עושים דבמוצ״ש ר״ת. דברי

שעה כחצי וממתינים מהחול, מפורסם

השבת, צאת עד המגר״ב, קריאת לאחר

יצאה כבר דאז דסברי כהגאונים וזהו

צריכים היו לר״ת שגם אלא השבת.

הרי דקות. חמישים לפחות יותר, לשהות

הוא מרוקו שמנהג העיד גופיה דאיהו

אבות רצג סימץ

לענין ר״ת זמן שיעור עד ממתינים שלא

ומה סקילה. איסור דהוא השבת צאת

ראיה בו אין שבת, בהוצאת שהאריכו

עד המתינו הדין מעיקר אלא לר״ת, כלל

איחרו השבת מחביבות ורק כוכבים ג׳

החל ולעולם פשוט. וזה יציאתה. זמן

ביה״ש מתחיל המגר״ב שקורא משעה

שם. נהון במהר״ם שכתב כפי

מה על לבאר קצת מלהאריך אמנע ולא

כשיטת דלא •דאו׳, להקל העולם סמכו

העתיקוהו. ראשונים ושהרבה ר״ת,

ובפרט רסא(. )סי׳ בשו״ע כן ונפסק

יצא ומהיכן השו״ע. הוראות שקיבלנו

דעת היפך לנהוג העולם כל של המנהג

מר״ן.

מר״ן דעת בבירור צע״ג באמת והנה

להלכה הביא רס״א בסימן שכן גופיה,

לאחר מילין דד ר״ת, של שיעורו את

רצ״ג בסי׳ ואילו צה״כ, הוי השקיעה

צאת הוי כוכבים ׳ ג שנראים דאחרי כתב

זמן הוא מילין ד זמן דהרי וצ״ע השבת.

בביה״ל העיר וכך כוכבים. ג׳ לאחר רב

אינו כוכבים ׳ ג ששיעור לומר ואין שם.

אדם, כל אצל כוכבים ג׳ בראיית תלוי

באמת וזה במערב, נראים הכוכבים אלא

אורות בספר )כדהביא ר״ת לשיעור קרוב

החסיד( ר״י תוס בשם )דרוק( חיים

בהדיא שכתב כן, אינו השו״ע דלשון

שנראים, רצופים קטנים כוכבים ׳ ג שבכל

היכן חילק ולא במלאכה, הותר

הכוכבים.

דרכים: ׳ ג מצאנו השו״ע פסקי וביישוב

ונ״ל ד״ה פ״ה כהן)מ״ב מנחת בספר ]א[

הוא דאף ר״ת בדעת להוכיח כתב שאם(

׳ ג הופעת עם הוי הלילה שתחילת מודה

ד׳ חלפו שלא למרות בינונים, כוכבים

להכחיש א״א שהרי החמה, משקיעת מיל

ולפי לעין. הנראית צה״כ של המציאות

השו״ע, דעת להבין נוכל המנח״כ דברי

ואילו ר״ת כדעת רס״א בסימן שפסק

׳ ג שיש דבמקום לשו״ע דס״ל רצ״ג בסי׳

׳ ג שרואה שכל סתמא כתב שרי, כוכבים

שם ובביה״ל לילה. הוי כבר כוכבים

הנ״ל. המנח״כ דברי והביא בזה, נתקשה

יציאת שיש היכא המנח״כ דלדברי יוצא

ונמצא במלאכה. שרי לר״ת גם כוכבים ׳ ג

אך ר״ת. דשיטת אליבא גם הוא דמנהגנו

שני לחדש מהיכ״ת צ״ב הדבר סו״ס

על חלקו ורבים בר״ת, אלו דינים

צ״ב עדיין השו״ע ודברי בזה. המנח״כ

רב.

שיטת ביישוב נאמרה אחרת דרך ]ב[

על פליג לא ר״ת דלעולם והוא ר״ת,

לכו״ע אלא צה״כ, בענין כלל הגאונים

בעליל ונראה כוכבים ׳ ג נראים כאשר

ר״ת ומחלוקת צה״כ, הוי הלילה

השקיעה, תחילת לענין היא והגאונים

הוי כבר זה לפני ורבע מיל ג׳ שלר״ת

השקיעה ולהגאונים השקיעה, התחלת

צה״כ. קודם מיל רבעי ג׳ רק מתחילה

רכא( )סי לר״ת הישר בספר והמעיין

השקיעה שסוף מדבריו שמבואר יראה

עד מיל( רבעי ׳ הג שמונים מהזמן )והוא

ועברה לרקיע השמש כשנכנס הוא צה״כ

עבר לא שעדיין ״ומשום רקיע, של עוביו

אחרי לאחר חלונו את פסק ולא חלונו את

ומאדים זהרורין מטיל הוא הכיפה

השקיעה את ר״ת מחשיב הרי מושבו״.

וזהו ליאדם, שמתחיל בשעה שניה

המזרח דפני שבת במס המבואר השיעור

הלכה מנהגימגן

וכן השקיעה. לאחר מיל רבעי ׳ ג מאדימין

דלענין רפב( - שנג )סימן הרדב״ז לשון

להגאונים. ר״ת בין נפק״מ אין ביה״ש

בעל זו כשיטה ונקטו כהנ״ל. והכוונה

ח״ב תשט״ז( נ״י שפירא ד. )ר ציון הבני

)סי ח״ב יהושע דבר ובשו״ת טז(, )סי

כמה הביא צדק מעגלי בספר וכן עה(,

עולה שכן והביא זו. לשיטה הוכחות

מהמהר״ח מביאים וכן הרדב״ז. מדברי

כך, כתב בהדיא שכמעט קפו( )סי׳ או״ז

כשאין הוי שניה שקיעה דלר״ת שכתב

שיעור וזהו הכרמל, בראש נראית החמה

הוי אח״כ מיל רבעי וג׳ שלנו, השקיעה

ולפי כמנהגינו. ממש דזה נמצא צה״כ.

יפה, עולים השו״ע פסקי גם זה הסבר

כאשר הוא צה״כ זמן לר״ת גם דלעולם

רס״א בסי׳ ולכן כוכבים. ג׳ נראים

המוקדם הזמן מהו לענין איירי שהשו״ע

ורבע, מיל ׳ ג שהוא כתב שבת, לתוספת

השקיעה לפני זה זמן לשער וכוונתו

מזור יעלה גם זה מהלך ולפי הנראית.

הדורות כל היאך העולם שמתמיהים למה

נתגלתה לא אשר הגאונים כשיטת נהגו

נגד לקולא ואזלו האחרונים, דורות עד

הראשונים, כרוב שהוא השו״ע שיטת

שתירצו ויש ר״ת. דעת לגמרי והניחו

לשיטת מכחישה שהמציאות משום שהוא

והו״ל היא דהלכה קשה סו״ס אך ר״ת.

ר״ת נחלק לא לעולם הנ״ל לפי אך לחוש.

לא הגר״א אולם צה״כ. זמן שיעור בסוף

מיל שד׳ אלא ר״ת, בשיטת כך הבין

הגאונים. של צה״כ לאחר רב זמן נמשך

בחי שהביא מה כפי דס״ל וי״ל

ביישוב שם( )שבת להר״ן המיוחסים

כפי דלא ושבת, פסחים בגמ׳ הסתירות

שאמרו שבפסחים הראשונים, שהעתיקו

בתחילת איירי מיל ד שיעור שהוא

כהגר״א סתמו הפוסקים כל וכן השקיעה.

זו. שיטה האחרונים ודחו ר״ת. בדעת

שליט״א מנת ידידיה מהג״ר ושמעתי

אדם כל בראש החמה אין דבריהם דלפי

מתחיל דהיום יב:(, דף )פסחים בחצות

הרבה הגאונים של בצה״כ ונגמר בעה״ש

יתכן. לא וזה זה, לפני

סב( סי׳ ח״ד )או״ח האג״מ כתב עוד ]ג[

ומקום. מקום בכל שוה אינו ר״ת דזמן

כוכבים ׳ ג יציאת דזמן חזינן ובאמריקה

השקיעה. לאחר דקות כחמישים הוא

אינו דשיעורו ר״ת בדעת שהבין ומבואר

בכל אלא דקות, לע״ב דוקא מוגבל

לילה דין של היחס לפי דנים מקום

שני בעצם שיש כהן מהמנחת )ושונה

רסא, ׳ )סי בגר״א איתא וכן לר״ת(. זמנים

ד׳ זמן ששיעור ר״ת(, בדעת לא אך

ובמקום ומקום. מקום בכל תלוי מילין

לילה. שם הוי כוכבים, ׳ ג שיצאו שרואים

עכשיו שנוהגים דמה לדבריו ונמצא

לשיטת גם שפיר אתי הלילה עד להמתין

אהדדי. השו״ע פסקי מיישב וגם ר״ת.

את להוציא העולם שמנהג מדברינו עולה

וכדעת כוכבים, ג׳ שנראים בזמן השבת

אינו המערב, גאוני שהעידו כפי הגאונים,

שהבינו כפי ר״ת, דעת שסותר כלל ברור

כפי המנהג ע״כ ועוד. אג״מ כהן, המנחת

השבת שיציאת בהדיא, בשו״ע שכתוב

וזהו רצופים. קטנים כוכבים ביציאת תלוי

)עכ״פ מר״ת. מוקדם יותר הרבה שיעור

נמצא המזרח(. וארצות ישראל בארץ

מבוסס כהגאונים לנהוג העולם דמנהג

מר״ן. דברי ע״פ

שיטת בהערה ש כמה הפוסקים ב *236 להמתין י

אבות רצג סימץ מגן רכח

ר קו ת מ ו ב א

דזמן הנ״ל מר״ן דברי לפי הנה .236

להקל אין כוכבים, ׳ ג ביציאת תלוי צה״כ

רבעי ג׳ זמן אחרי מלאכה לענין כלל

וחצי. דקות עשרה שלש שהוא מיל,

שום שאין בחוש אנו רואים שהרי

עשרים לכה״פ לאחר עד יוצאים כוכבים

דעת כן ישראל, בארץ דקות וחמש

ח״א באול״צ זצ״ל שאול אבא הגרב״צ

שכתב הרמב״ם דעת ע״פ י(, סי )יו״ד

עד שלכן והעלה כוכבים. ג׳ דבעי׳

זה שאין לאסתפוקי איכא דקות 28-25

שהיה מתלמידיו שמעתי וכן לילה. ודאי

)ריש שיעורים הקובץ ע״ד מתבסס

הכוכבים צאת בגדר שחקר פסחים(

ולא סיבה הויא הכוכבים דיציאת והעלה

מרן יבלט״א דעת וכן לילה, לדין סימן

שבות בספר הובא שליט״א הגריש״א

שמאחר א( אות )פ״ד חנוכה על יצחק

עד כוכבים ג׳ נראים לא שבמציאות

אין השקיעה, לאחר דקות כשלושים

וכ״כ זה. לפני כלילה להחשיבו להקל

להגרי״מ השמשות בין בקונטרס

דאין מט( )עמוד זצ״ל טיקוצינסקי

דקות. 30 עד הכוכבים לצאת להשיב

ודעת דקות. 40 עד 36 עד הקיץ ובימי

׳ ז סי׳ שבת ׳ )מס בחו״ב הובא החזו״א

)אך דקות. 40 על להקפיד טו( ס״ק

הובא ק״ו עמוד ח״א רבינו באורחות

30 הוא הזמן שעיקר החזו״א שאמר

עוד עצמו על החמיר החזו״א ורק דקות.

באר״י נוהגים שהרבה וידוע דקות(. עשר

ששיעור ומחשבים דקות, 20 אחר להקל

פחות אך כוכבים. ׳ ג בו יש כבר זה זמן

איתא דהרי להקל אין זה זמן משיעור

כוכבים. ׳ ג שיראו דבעי׳ במר״ן

לארץ נוגע האמור שכל לציין ויש

שהכוכבים המערב, וארצות ישראל

במקומות אמנם זה. זמן בשיעור יוצאים

ושאר צרפת וקנדה, כאמריקה שבחו״ל

הכוכבים צאת זמן לצפון, הנוטים ארצות

מכפי ופרטיו בכלליו לחלוטין שונה

מקום לכל יש אלא ישראל. בארץ שהוא

וע׳ ששם. המציאות כפי וזמנים כללים

שכתב ב( סי׳ ח״ב )או״ח באג״מ

חמישים בערך הוא באמריקא שצאה״כ

ע״ז לעורר וכ״כ השקיעה. לאחר דקות

דף תמיד אש )בקונט׳ שלזינגר הגרי״מ

יציאת לחשב חמורה וטעות תתי״ז(,

ישראל. ארץ כאופק זה, לפני השבת

פשוט. והדבר

הלכה מנהגימגן

ש״ץ שעושה הבדלה - רצה סימן

שבוע באותו יו״ט שחל שבת במוצאי נועם״ "ויהי אמירת קדושה, סדר לאחר כדי באריכות, קדושה וסדר נועס ויהי ואומרים הגה א: סעיף

יו״ט שחל כגון נועם, ויהי אומרים שאין בזמן לגיהנס. רשעים חוזרים שאזלך. ויתן אומרים אבל קדושה, סדר אומרים אין בשבוע,

ט כשחל ״ שך יו מ ע ב שבו ם אין ה מרי ש או צ״ מו ה ב שוב הי ה׳ ״ ם״ וי נועם, אורך מהפסוק מתחילים אלא מי א י ם ודל תבו כהמקובלי מרו שכ או לש בכל צ״ לו מו פי א ט חל אם ו ״ שך יו מ ע ב שבו שר *237 ה א פסח חל וכ

שבת ר ב סו אי ת )ו שיי בר בער״פ מלאכה ע ו בשנה עו ם ז שי( ליו שיהגנו מר מנ ה לו ש ה׳ שוב צ״ מו *238זה שלפני ב

ר קו ת מ ו ב א

כמ״ש והטעם הפשוט. המנהג כן .237

שיהיה שבעינן ברמ״א, שהובא הכלבו

דכתיב משום למלאכה, ראוי השבוע כל

מוכח וכן עלינו. כוננה ידינו ומעשה

יצחק ויאמר בשו״ת שדן ממה שנהגו,

ביום שחל ער״פ בענין פסח( )לקו״ד

הא נועם, ויהי לומר מנהגנו שבזה ששי,

נח(. )דף בחכמה בנוהג והביאו לא. ל״ה

דלא וזה )ערבית(. העם בנהגו העיד וכן

אות תצא ובסי , א אות )שם כהברכ״י

אמירת מוכרח האמת דע״פ שכתב ב(

אף חול, שהוא מו״ש בכל נועם ויהי

בשלמי וכ״כ שבוע. באותו יו״ט שיהיה

)אות לאלפים ובחסד רי״ח(, )דף ציבור

ו( אות ויצא )פ׳ חי איש ובבן ג(,

נתבאר וכבר ט(, )ס״ק בכה״ח והביאם

להמשך שלא ענינים בכמה שמנהגנו

הקבלה. אחרי

ערב או פורים חל שאם )שם( במ״ב וע׳

לבטל יו״ט חשיב לא שבוע באותו פסח

נועם. ויהי אמירת

)שם( יצחק ויאמר בשו״ת העיד כן .238

יעב״ץ כהשאילת דלא מנהגנו, שכן

בעשיית אסור שבת דערב שכיון שכתב

החול. ימי ששת כאן אין מלאכה

קדושא באמירת גם לעמוד שנהגו ויש

בתשובת עי׳ יושבים, ואח״כ דסידרא

בתבואות הובא זצ״ל, משאש הגר״ד

בזה. שיישב ומה עד(. סי )או״ח שמ״ש

בקדושא לשבת נוהגים רבים אך

דסידרא.

אבותרצה סימץ

ש ת י מו הגו מקו אי בכל שנ צ ת להתחיל שבת מו הי באמיר ם״, ״וי ע נוא ק ול ה״ בפסו שוב *239 ״

בביהכנ״ם הבדלהיין. לו שאין מי להוציא כדי ש״ץ ומכדיל שם:

ש״ץ המנהג ה ל ש ס, מבדי הכנ״ ם שלא אע״פ בבי הגי ש נו קד לס, הכנ״ א בבי הו א כדי ו צי הו די ל אינו מי את חובה י ם או בקי ש עי שיוד

ל שלא בדי תו י *240בבי

ר קו ת מ ו ב א

שכן זצ״ל מונסונגו הגר״י אמר כן .239

יר. ׳ אלג מנהג וכן בפאס. נוהגים

דנהגו וכ״כ הפשוט. המנהג כך .240

והוא המנהג, שכך לא( אות )שבת העם

בקי. שאינו מי את יד״ח להוציא כדי

לבאר רסט( )סי לעיל שהארכנו ואע״פ

והתם בביהכנ״ס. לקדש המנהג שאין

לא הוא, חובתן ידי אורחים להוציא נמי

משו״ה סעודה, במקום בעי דקידוש דמי

אין כיום שכן ממנו, תועלת ואין כמעט

קידוש סמך על שיאכלו אורחים מצוי

כן ותיקנו בהבדלה. משא״כ החזן,

בביתו. יבדיל שלא מי את יד״ח להוציא

שהש״ץ שכתב מהטור, הדין מקור והנה

שאין מי את יד״ח להוציא כדי מבדיל

להם יש שכולם אע״פ ובימינו יין. לו

יבדילו שלא שידוע מהציבור יש אך יין,

להבדיל נוהגים ע״כ אשר בביתם,

האו״ז לדברי העירוני עוד בביהכנ״ס.

שכתב אשר( ד״ה תשנב סי )בשו״ת

ואולי עם. ברוב נתקן היום דקידוש

עם, ברוב דין בהבדלה נמי איכא לפי״ז

ההבדלה את הר״מ הקיש שהרי

לקידוש.

שכולם בציבור נמצאים אם דאף ונראה

מכ״מ בביתם, שיבדילו ופשוט יראים,

כמה עי״ז ונגרם המנהג, נגד להקל אין

יזדמן מי יודע דמי ופשורי, עיקולי

סומך ואולי עמם, להתפלל בביהכנ״ס

כ״א תורת יהיה ושלא הבדלה. לו שיעשו

בביתו שמבדיל ומי פשוט. נר כן בידו

להוציא כדי חובה ידי לצאת לא יכוין

מה״ת. שחייבת אשתו

זמן משפחות בכמה נמשך ההבדלה סדר

״לנר הנביא״, ״אליהו אמירת ע״י רב,

לטוב״, ״זכור ״או״א״, ולבשמים״,

ההבדלה בשעת ונהגו שם״. את ״אברך

בני את לברך הגפן( ברכת )לפני

שנהגו יש ההבדלה ואחרי המשפחה,

לך. ויתן לומר

הלכה מנהגימגן

בשבת בגדים וקיפול ניקוי דיני - שב סימן

בשבת הטלית קיפול מנה, )אחד(, באדם ודוקא ביום. בו ללבשם שבת, לצורך בשבת כלים מקפלים ,: סעיף

אחד חפר ואם להחליף. לו ואין ולבנים, נתכבפו, לא שעדיין ובחדשים מות־ הראשון קיפולו כפדר שלא דלקפלו שאומר מי ויש אפור. התנאים מאלודבריו. ונראין ענין, בכל

ש הגו י ת לקפל להקל שנ ליו, על הטלי פו אין קי ה ו ם חשש בז משופול ם קי ת, בגדי שב קיפול אין כי ב ה שלנו ה מ ל דו פו קי מן ל בז הגמ׳* ש

ט בפר ת היא אם ו ת טלי חד ת מיו שב ש ל ה להקל מקום י *241 בז

ר קו ת מ ו ב א

)דף חדשים השמים בספר העיד כן .241

בשבת. מעשיהם כך בחול דכמעשיהם ו(

וכן סומכים. מה על ידוע שלא ותמה

כה(. סי )או״ח דיוסף בשופריה העיד

בפשיטות. טולידנו חיים הר העלה ושכן

קע )סי׳ טולידנו בקיצוש״ע העיד וכך

הראשונים מימי אנחנו גם וז״ל: י( ס״ק

היו וביראה בתורה גדולים שהיו שלנו

בלי בשופי בשבת הטלית לקפל נוהגין

עד נוהגים אנו וכן כלל. פקפוק שום

)ס״ג( חיים ארץ ובספר עכ״ד. היום.

כסדר הטלית לקפל דנוהגים ג״כ כתב

קדום מנהג שהוא ויתכן הראשון. קיפולו

מרן הוראות קבלת התפשטות לפני

בנתיבי כן והעיד עכ״ל. ערוך. השולחן

ירושלים. מנהג שכן ק״ס( )עמוד עם

וסי׳ יג, )סי׳ ח״א יהושע בעמק וכ״כ

יז(. סי׳ וח״י)יו״ד מב(.

קיג( )דף שבת ׳ מס בגמ׳ הדברים, ומקור

לצורך בשבת כלים דמקפלים איתא

ודוקא אחד, אדם ע״י רק אבל שבת,

להחליף לו וכשאין חדשים, בבגדים

מבואר וברש״י אסור. בלא״ה הא באחר,

כמתקן. דנראה משום האיסור דטעם

לעיין יש ולפ״ז ושו״ע. בטור כן ופסקו

חסר הא שלנו, הטלית לקפל הותר היאך

יש שפיר דהא להחליף, לו דאין התנאי

כתבו שם ובתוס באחר. להחליף לו

בית של טליתות לקפל אסור דאכן לפ״ז

צ״ע וא״כ מחר. לצורך שהם לפי הכנסת,

בימינו. הטלית קיפול מתירים היאך

לשבת דמשבת כתב שם בר״ח אולם

בשולחן והו״ד אחר. לו אין מיקרי

כצירוף זצ״ל( הגרשז״א )כתבי שלמה

בוודאי שבת של בטלית ולפ״ז למעשה.

אליבא גם הטלית לקפל לסמוך פנים יש

ת שו סימץ ו ב א

בשבת לדבר מותר חפצים באיזה - שו סימן

בשבת לתורה העליות מכירת צדקה. ולפפוק מצוה, של חשבונות כגון •הם לדבר מותר שמים חפצי ו: סעיף

א הגה לצדקה ונודר שברך, מי בתורה לקורא ליתן שנוהגין דבמקום וי" לצדקה. לפסוק מותר דהא להקל והמנה, יתן, כמה לפסוק בשבת דאסור לחזן, או

ם הגי מכור להקל נו ת ל ת עליו שב ם ב רך שהוא משו צו ה, ל אין מצו וה ם בז מכר, מקח משו מ אין שכן ו

ר קו מ

ח״ב ללב ביפה התיר וכעינ״ז דהתוס׳.

שרי. ודאי לשבת דמשבת סה( )סי

של טלית היא אפי׳ בשבת לקפל ומנהגנו

הובא הכלבו דברי על מבוסס והוא חול,

הכלים כל לקפל שנהגו דעכשיו בב״י,

לקיפול דמי לא דידן דקיפול אפשר

קמטיו לפשט מאד קפדין שהיו שלהם,

אנחנו כן ולא המכבש, תחת ולהניחו

חמר כרם בשו״ת וכתב ע״כ. עושים.

קיפול להתיר לפ״ז לד( סי׳ )או״ח

האסור. קיפול זה דאין בשבת, הטלית

והוסיף כנ״ל כתב ללב יפה ובספר

טולידנו מהר״ח יד כתיבת תשובה שמצא

בפשיטות. כן שהתיר זצ״ל

יחידאה סברא אינה הכלבו שיטת ובאמת

זצ״ל אויערבך הגרש״ז כתב דכן בזה,

מהחי לדייק )שם( שלמה בשולחן

מלשון וכן בשמעתין. להר״ן המיוחסים

משמע השו״ע מדברי ועכ״פ הרמב״ם.

הבא״ח וכ״כ הכלבו. סברת על סמך דלא

ה כאן *242 הנקנה חפץ איז

ת בו א

הנוהגים על ותמה י״ג(. אות ויחי )פ׳

ע״פ מנהגנו כאמור אך בזה, להקל

שיתכן חיים הארץ דברי וכפי הכלבו.

קודם עוד נהוג היה זה שמנהג

בטלית ובפרט מר״ן. הוראות התפשטות

דכו״ע. אליבא דמותר דיתכן שבת של

)חזן( דעת יחוה בשו״ת שכ״כ שו״ר

ח״ב ומגן שמ״ש ובשו״ת לא(, )סי׳ ח״א

כ״ז( אות )שבת העם בנהגו ׳ וע עז(. )סי׳

שלא נזהרים היו המדקדקים דמכ״מ

להקל. שהמנהג אע״פ לקפלו

)דיני טולידנו בקיצוש״ע כ״כ .242

בכל נהגו וז״ל: קכ״ה( דף ס״ת הוצאת

בשבתות המצוות למכור ישראל גלילות

)שבת העם בנהגו העיד וכן ע״כ. ויו״ט.

׳ סי פ״ה )ביצה שלמה של בים וע׳ (. כ׳

בדבר נוהג וממכר מקח איסור שאין ח(

אבל מסויים, חפץ כשמקדיש אלא מצוה

מותר. מעות סכום ולהתחייב להתנדב

שהוסיף )שם( יהודה במטה וע״ע

אבותהלכה מנהגימגן

בר״ח והלל התפלה סדר - תכב סימן

בר״ח התפילות לפני חודש ראש הכרזתברצה. ויבא יעלה ואומר ברכות י״ח מתפלל ומנחה שחרית ערבית א: סעיף

הוג מר שהקהל נ פני או לין ל חי ת מ ה ש ה: שמונ שר ה ״ר״ח ע לברכם ם לחיי ם״ טובי שלו ל *243ו

פשע״ ״לכפרת אמירתם שם: ת בשני ברו ם מעו סיפי מי בכל מו ש ראש י ת חוד תפיל סף: ב מו

ת שע״ ״ולכפר *244 פ

ר קו ת מ ו ב א ק

בשבת. שמותר רבים צרכי בכלל שהס״ת

מנוחה. בבית והו״ד כאן במחז״ב והביאו

בפסוק הברכות לפתוח המכריזים מנהג

הקהל ועונים מבורך״, ה׳ שם "יהי

׳ ג ע״ז וחוזר עולם״, ועד ״מעתה אחריו

פעמים.

דהמנהג י׳( )אות הקמח בלקט עי׳

קדמוניות משנים מכנא״ס בעיר הפשוט

ויו״ט, בשבת התה לתוך ורדים מי ליתן

שמים משום ריחא, אלודי משום בו ואין

שאין שרי ושתיה לרחיצה העומדים

צביעה שאין כמו באוכלין ריחא אולודי

באוכלין.

רל״ו. בסימן בזה שכתבנו מה וע .243

בנהגו וכ״כ בסידורים נדפס כן .244

ס״ק תכג )סי׳ בכה״ח וכ״כ )ר״ח(, העם

לנהוג ראוי שכן אחרונים עוד בשם יח(

רק שאומרו במי למחות שאין והוסיף

ניסן. עד אדר בחודש

בתפלת הנשיאים פרשת קריאת ומנהג

לאחר לאומרו נהגו ניסן, מר״ח שחרית

התפילה. בסוף הקטורת פיטום

עיירות ובעוד פאס עיר בני מנהג

שחורים זיתים מלאכול להמנע במראוקו

ליצחק בספר שהעיד כפי ניסן חודש בכל

מכת״י ה( )דף נ׳ אות או״ח ח״ב ריח

ונתן זצ״ל. אלבאז שמואל מוה״ר בשם

׳ ה הוציאנו ניסן שבחודש היות טעם,

היום את זכור המצוה ובאה ממצרים

המשכחים. דברים לאכול נאות לא הזה,

הרוב על להיות לבד, השחורים וטעם

אבא אמרו ולא מהם. השמן עשיית

ברא ליה דאית בזית אלא משכח,

ולא שחורים, הוו דרובא ותו דמפקח.

שכיחים. שאינם הירוקים על גזרו

מאכילת שנמנעו משפחות ע״ש.]ויש

זה[. בחודש דגים

אבות תכב סימץ

ויבוא ביעלה אמן ענייתת שם: חזר ש״ץ ב ש ה ש, ברא ש״ץ חוד ה ש כיר כ ה מז א ביעל ב כרנו וי ״ז

קינו ה׳ ה, בו א-לו ב טו קדנו ל ״, לברכה בו פ ר כ הגו ו ת ״נ לענוש *245 אמן תבו וי ת לא שכ *246 אמן לענו

בר״ח החדשים הכרזתם שם: ש על מכריזי חוד ת ה שב פני ב ש ר״ח* ל הגו וי טר לפאר שנ ע ול

ש, שם חוד מו: ה סן הנהדר, אדר כ טר, ני סיון זיו, אייר המעומוז שתתעלה, תורה בכתר המוכתר ה״ל ת הפכו י ה(, ה׳ )י ב טו אב לש המרוצה* אלול הרחמן, מרו שלא וי צון היהי א ר הנדפס ר דו סי אלא בש חד ם ״מ מי חדשי ם״ שעשה ו סי *247ני

בזה דינים פרטי - בר״ח ההלל ברכות עליו מברכין שהציבור וי״א ציבור. בין יחיד בין בדילוג, הלל וקורים ב: סעיף

יהללוך. ולבפוף לחזור( א"צ לגמור בירך )ואס ההלל את לקרוא בתחלה

איתא וכן הפשוט, המנהג כן .245

הרבה כזה ״ויש כ״ג(: ׳ )סי הלקט בשבלי

ויבא, יעלה באמירת כגון ברכות, בסדר

אמן שעונים ויש . ה זכרנו ש״צ כשאומר

אמן עונים ויש וברכה. ברכה כל אחר

ע״כ. לבסוף.

להוסיף נהגו לא ויבא יעלה בנוסח

לחן אחרי ולשלום״ טובים ״לחיים

בסידורים. נדפס וכן ולרחמים, ולחסד

( ׳ ג ׳ ס חודש )ראש העם בנהגו כ״כ .246

אמן דעונים כתב קכז( )סי ובדרישה

ביעלה לטובה בו ה״א זוכרנו אחרי

כתב ו( ס״ק )שם מרדכי ובמאמר ויבא.

שלא )שם( במר״ן הובא הרד״א דע״פ

ביעלה ה״נ המברך, אחר אלא אמן עונים

הש״ץ אין שהרי אמן, לענות אין ויבא

ר קו ת מ ו ב א

יזכרנו שהשי״ת מבקש אלא מברך

לענות אין בקשה אלא שאינו וכל לטובה

ע״כ. רצון״ יהי ״כן אלא אמן

ר״ח דביום כתב ו׳( )ר״ח העם ובנהגו

לדוד ק״ג מזמור מלך ׳ ה לפני אומרים

לאומרו נדפס בי״ע ובסידור נפשי. ברכי

הוראת ע״פ נמנעו שרבים אלא יום, בכל

׳ אפ לאומרו, שלא הנדפס ז״ל האר״י

בר״ח.

)בן יוסף ובשמו ח׳. אות שם .247

בעיר מנהגנו וז״ל, כתב קס״ג( ׳ ס וואליד

אב ר״ח קודם בשבת יע״א טיטווטן

וכו׳ ניסים, שעשה מי הש״ץ להתחיל

ביום מנחם ר״ח לנו. יהא טוב בסימן

הובא עכ״ל. שאלוניקי מנהג וכן פלוני

קצ״ט(. )דף בחכמה בנוהג

אבותהלכה מנהגימגן

בפוף. ולא בתחלה לא עליו מברכין אין הצבור שאף וי״א עליו. מברך אין והיחידא הגה ופביבותיה. ישראל ארץ בכל נוהגין וכן הרמב״ם. דעת וזה יחיד דגס וי"

מ"מ אלו. במדינות נוהגין וכן עליו מברך עליו לברך כדי בצבור לקרות אדס יזהר והצבור. עס

ם ח ההלל על מברכי א בר״ א ההלל* את לקרו ק ר, ודו בו צי חיד אבל ב היתו *248 ברכה בלא הלל את יקרא בבי

ר קו ת מ ו ב א

ספרד מנהג וכן הפשוט. המנהג כן .248

בציבור, הלל חצי על לברך דנא מקדמת

הובא משנה המגיד הר״ן, כדהעידו

והעיד קיא( )ס הריב״ש וכ״כ בב״י,

כל שנהגו קעד( )סי׳ הלקט בשבלי

הסידורים בכל והמעיין כן. העולם

על לברך הובא שכן יראה העתיקים

החדש, ובתפלת עובד, בבית כ״כ ההלל.

ישראל בית כסידור המזרח בסידורי וגם

ממצרים פרחי בסידור וגם מבגדד.

בקיצוש״ע וכ״כ לברך. שיש מבואר

״ואנו (: ׳ י ׳ ס רנה ׳ )סי )טולידנו(

בציבור עליו לברך נוהגין במארוקו

)דף בחכמה בנוהג וכ״כ ׳״.א כסברא

לברך כנסיות הבתי כל שמנהג כ״ח(

בתבואות העיד וכן ההלל״. את לקרוא

דעת יחוה בשו״ת וכן ס״ח( )סי׳ שמ״ש

דוקא לברך ושהמנהג יא, סי׳ )חזן(

ביחיד. ולא קמא. הי״א כסברת בציבור

ר״ח( )הל׳ העם נהגו הרב דברי על וצ״ע

גם דמברכים כר״ת דמנהגנו שכתב

ונשאל שואל בשו״ת מעיד וכן ביחיד.

העיד וכן תוניס. מנהג שכן ( ל׳ ׳ )סי ח״ב

ר״ח הל פקוד )נהר המפקד שער בספר

כמעט. העולם רוב מנהג שכן ׳( ג אות

לא נהגו פאס בעיר שהתושבים וידוע

כדנדפס הרמב״ם כדעת ההלל על לברך

בנוהג והובא הקדמונים, אהבת בסידור

שם. בחכמה

שיטות ג׳ מצאנו הדברים, ובמקור

שיש ודעמיה ר״ת דעת א( בראשונים.

ב( ביחיד. בן בציבור בין בר״ח על לברך

לברך שיש ודעמיה והרי״ף הר״ח דעת

ביחיד. ולא בציבור דוקא בר״ח הלל על

על לברך שאין והרמב״ם רש״י דעת ג(

וכתב בציבור. בין ביחיד בין בר״ח הלל

סביבותיה. וכל א״י מנהג שכן הרמב״ם

על מברכין אם תלוי פלוגתתם ושורש

)דף סוכה ׳ מס בגמ׳ לזה והמקור מנהג.

נביאים. מנהג ערבה אמר וחד מד(,

תיקנו ולא העם, את הנהיגו ופרש״י,

דליכא ברכה, בעיא דלא ונפק״מ להם,

תסור לא בכלל דאפי׳ וצונו, למימר

תענית י:, דף )ערכין ר״ת ודעת ליתא.

תקל״ז, ׳ סי ספה״י יד:, ברכות כח:,

דלא בעלמא מנהג בין לחלק שם( סוכה

״דעל ההלל, קריאת לבין עליה, מברכין

מצוה על אבל מברכינן, לא ודאי טלטול

אבות תכב סימץ

ע דבריו ]ובביאור דמברכינן״. פשיטא

דהא פי״א(, )ברכות הרמב״ם על בגרי״ז

דא״א משום אינו מנהג על מברכין דאין

החפצא, בעצם תלוי אלא וצוינו, לומר

שתיקנו כמו תקנוה ההלל קריאת אבל

הרא״ש בתוס׳ ברם ע״ש. בתורה. בקורא

וכיון וז״ל, ר״ת בשם כתב ברכות ׳ מס

בה למקבע חשיבא לא היא, תקנה דלאו

הוא חשוב דבר הלל קריאת אבל ברכה,

עליו לקבוע ראוי מנהג אלא דאינו אע״ג

שמשמע )שם( לר״ת בספה״י וע ברכה״.

ולא מברכינן, הוא אבות דמנהג דמשום

ודלא ההלל של החפצא עצם משום

השיטות, ׳ ג הביא בב״י והנה כהגרי״ז[.

שהעידו המגיד והרב הר״ן בדברי וסיים

והיחיד מברכין, שהציבור כמנהגינו

הראשונים רוב ודעת ברכה. בלא אומרו

רב )לולב( הבה״ג כ״ד הלל, על לברך

כ״ח(, תענית אוצה״ג )ע׳ גאון יהודאי

)סדור רע״ג ר״ח(, )סידור גאון ר״ע

האי ורב שלום שר רב נטרנאי רב פסח(

ס״ל וחלקם צב:(. דף ח״ב )עיטור גאון

ונמשכו הרי״ף, כדעת מברך ציבור דרק

רשב״א )ע הראשונים הרבה אחריהם

ועוד(. שם, תענית מאירי שם, ברכות

כמי כלל ברור לא הדבר מר״ן בדעת וגם

שהמנהג נוטה בב״י דעתו שהרי מכריע.

והמ״מ. הר״ן בשם שסיים וכפי לברך

להיפך, מכריע אינו בשו״ע ולשונו

והי״א וי״א. וי״א בשם הדעות ב דהביא

נוהגין שכן וסיים הרמב״ם, הוא הב׳

בעלי אצל ידוע והנה וגלילותיה. בא״י

בתרא, כיש הלכה ויש דיש הכללים

אלא וי״א, י״א כתב לא כאן אולם

בשו״ת וע׳ וי״א. בלשון כתב שניהם

בזה שאולי כ״ט( ׳ )סי ח״ב ונשאל שואל

יש ובנוסף הכללים. בעלי בו דיברו לא

כיש בהלכה ויש דיש הכלל שהכא לומר

הרמב״ם הזכיר בשו״ע שהרי בתרא

אות ס״ג ׳ הפוס )כללי ובשד״ח בפירוש,

כהי״א לפסוק דעתו דבכה״ג כתב כ׳(

יש בב״י, הכריע מרן שכאשר ועוד קמא.

המקומות, לכל כן לפסוק שדעתו לומר

הר״ן לדברי שנטה משמע שבב״י ומאחר

ושכן בדבריהם, שסיים משנה והמגיד

י״ל א״כ ההוראה, עמודי ׳ מג ב׳ דעת

היינו להיפך, מנהג בשו״ע שהביא דמה

שהכריע ולא ישראל, בארץ נהגו שכך

בדעת ונשאל ובשואל וכ״כ ההלכה. שכן

קמא. כהי״א שס״ל מר״ן

כדברי נוטה מר״ן שדעת מזה, העולה

מוכרח אינו ועכ״פ משנה, והמגיד הר״ן

לא בכה״ג וא״כ כהרמב״ם, שפוסק כלל

בקש בשו״ת כמש״כ הוראותיו, קיבלנו

לא מר״ן שדעת דבמקום )לו:( שלמה

ראיתי עוד הוראותיו. קיבלנו לא ברורה

על לברך למר״ן דס״ל שע״כ מוכיחים

דמברכינן כתב בריב״ש דהרי בר״ח, הלל

כשם בביהכנ״ס חנוכה נרות על

בסי׳ ומר״ן בר״ח. ההלל על שמברכין

אלא שאינו אע״פ דמברך, פסק תרע״א

זצ״ל כהן ב.צ. הר״ר מזה והוכיח מנהג.

לעיקר ס״ל דע״כ תשנ״ז( אייר )או״ת

יש אולי אך בר״ח. ההלל על דמברכים

קיבלו. לא ובזה קיבלו דבזה לדחות

בכל הפשוט שהמנהג ברור עולה עכ״פ

ועוד השבה״ל שהעיד כפי העולם

בימינו שגם העיד פקוד ובנהר ראשונים,

מא״י חוץ כן, העולם רוב נוהגים

בר״ח. ההלל על לברך וסביבותיה,

שאין דס״ל הרמב״ם בדעת גם זה, מלבד

כתב מכ״מ ההלל, קריאת על לברך

הלכה מנהגימגן

ח שלי ר ו בו א צי צי די הרבים את מו תן י ת חוב א אלו* בברכו שכל וי״חד אחד א בור ו הצי אי מ ש ה ברכה לברך ר שונ מו בפני רא ענין *249עצ ל ו

ר קו ת מ ו ב א

ס״ז סי ויקהל )פ לנצי״ב שאלה העמק

בערך וכ״כ הוי. מיהא דרשות ׳( ג אות

ע״כ. . ׳ ג רי״ד סי׳ יו״ד השולחן

כבר ישראל, בארץ ההלל ברכת ולענין

מנין שיש שכל ׳ ג בשורש בזה הרחבנו

ועושים בפנ״ע, קהילה חשיב בעיר, אחד

וכן ולחומרא. לקולא מנהגיהם ככל

שהורה שליט״א מהגריש״א שמעתי

כהרי״ף בחו״ל שנהגו מרוקו לעדות

גם שיברכו בציבור, ההלל על לברך

בעיר אחד מנין שיש כל ישראל, בארץ

שמעתי וכן מרוקו. כמנהגי העושה

בספריו כתב וכן זצ״ל. משאש מהגר״ש

כמו הפוסקים רוב דעת וכן דוכתי בכמה

פ״ד מנהגים הלכות בקיצור שכתבנו

הגריש״א הורה מזה ויתר )ה״ד(.

מחדש שהנהיגו כנסת בית על שליט״א

התרת צריך שאין ואמר לברך, שלא

דמה לברך, המנהג להחזיר כדי נדרים

כנהגו חשיב מנהגם נגד שהנהיגו

וכן ע״ש. יברכו והלאה ומכאן בטעות,

כשהגיע זצ״ל טולידנו הגר״ב נוהג היה

ההלל על לברך ישראל, לארץ ימיו בסוף

וכן (.76 דף ח״ז ש״ב המערב )אור

שציבור שליט״א אליהו מהגר״מ שמעתי

על לברך בחו״ל שנהגו מארוקו בני של

ישראל. בארץ גם יברכו בר״ח ההלל

כ״ד סי׳ ח״ג המים מקוה בשו״ת וכ״כ

)וביותר לברך חדשים לעולים להניח

נוהגת קהילה דכל נ״ד( בסי׳ ביאור

כמנהגה.

)ס״ח( שמ״ש תבואות בשו״ת כ״כ .249

בשם שהביא רצ״ה( )סי הברכ״י ע״פ

שיכול היכא ברכה שהמברך זיין מהר״י

שאינה ברכה הרי״ז מהש״ץ ליפטר

דגם וצידד דבריו, על וחלק צריכה,

אולם בפנ״ע. לברך יכול ההלל בברכת

אבוחצירא להגר״מ שעה יפה בשו״ת

חשוב הוא אם רק דכ״ז כתב יד( )סי׳

לצאת יכול שלא או מהש״ץ, יותר

על לברך אין בלא״ה אבל בברכתו,

והנה עבורו. מברך הש״ץ אם ההלל

מדין לדבריו ראיה הביא שם התבוא״ש

ההבדלה ברכת בן לחלק יש אך הבדלה.

מחויב שכאו״א הברכ״י, ביה שאיירי

שעיקר שאפשר ההלל לברכת לברך

בשמיעה יד״ח לצאת היתה התקנה

נמצאים אפי׳ כאו״א ולא מהש״ץ

ברכות במאירי מצאתי אולם בציבור.

בדעת שכתב שאמרו( אלא ד״ה יד )דף

בציבור, ההלל באמצע שבא שמי הרי״ף

שאפשר ומבואר ע״ש. עמהם לברך יכול

שוב בציבור. שנמצא כל לברך ליחיד

)סי ח״ב ונשאל שואל בשו״ת ראיתי

שאין ראיה והביא כן, הסיק שג״כ כ״ט(

ברמ״א דמש״כ דומיא בש״ץ תלוי הדבר

אומר דחד בשנים הלל אמירת לענין

ע״כ ע״ש. כרבים וחשיב פרקים ראשי

הנ״ל הפוסקים על לסמוך מקום שיש נר׳

שהש״ץ אע״פ בעצמו ההלל על לברך

כוונה לו נוסף אם עבורו לברך יכול

עי״ז.

אבות תכב סימץ

הללוך ברכת א י ה שגם י״ אי בז ש מו לברך ר *250בעצ

מי הכנ״ס שנכנס ו מצא לבי בור ו ל ההלל באמצע הצי כו מו לברך י עצ לתדל ש ע וי הגי סוף ל *251 עמהם ההלל ל

ת נמצא ואם ם כנסת בבי הגי ש ההלל על לברך לא שנו ם י מרי אותר מו מו לברך ש ף בתחילה בעצ סו *252 ו

ר נמצא ואם בו צי ם ב הגי חיד כל לברך שנו ד, י חי ש וי ק מאחד יב

ר קו ת מ ו ב א

כתוב רס״ג( )דף עובד בית בסידור .250

הדילוג בימי הברכה אומר אינו דהיחיד

וע׳ אמן. ויענה הש״ץ מפי ישמע אלא

שכתב )שם( שמ״ש תבואות בשו״ת

ראשונה ברכה בין חילוק דאין להעיר

זאת. כתב טועה תלמיד ואיזה לאחרונה.

שכתב הרשב״ץ בשם שראיתי )וזכורני

לשליח רק שייכת יהללוך דברכת בהדיא

לא וכעת כך. נתקנה ומעיקרא ציבור,

שהורו היש מדברי מוכח אכן מצאתי(.

בציבור שנמצא שכל המאירי שהביא

בהלל. האחרונה ברכה גם לברך רשאי

היחיד אומר יהללוך ברכת שגם ומבואר

הבא. בהערה ׳ וע הרי״ף. לשיטת גם

יד. )דף ברכות ׳ מס המאירי כ״כ .251

דבעי הרי״ף שלשיטת שאמרו( אלו ד״ה

הברכות, לברך שיוכלו כדי דוקא ציבור

בסוף עמהם שיגיע בעצמו משער אם

דיש והביא ויברך. יתחיל ההלל, קריאת

להגיע יכול אינו דאפי׳ בזה שהורו

הוא אף קורין ומצאן הואיל עמהם,

היה ולכאו׳ לברך. ורשאי ציבור בכלל

הדעה כך, פלוגתתם לבאר אפשר

לעיל שכתבנו כפי ס״ל הראשונה

יהללוך. ברכת לברך צריך הש״ץ שדוקא

כך משמע אינו המאירי לשון אך

לברך דיכול הסוברים בדעת במש״כ

הציבור, עם לסוף יגיע לא אם אפי׳

הציבור״ בכלל הוא ״דאף טעמם שכתב

דכל ס״ל הראשונה דהדעה דמשמע

כחלק נחשב אינו באמצע שהגיע

איתם ההלל גומר אינו אם מהציבור

יחד.

משמע במאירי שהורו״ ״היש דלפי .252

מברך שאין אפילו בציבור, שנמצא שכל

ציבור שדין ומשמע מברך אתם, הברכות

בצוותא, אותו שאומרים כל היינו בהלל

יחיד שגם תם רבינו שיטת לצרף יש ועוד

והרבה בברכות. ההלל לומר יכול ממש

מהגר״י שמעתי וכן כן. ס״ל ראשונים

שנמצא כל לברך שאפשר שליט״א בנאים

הגר״א. מדברי עולה ושכן בציבור

הלכה מנהגימגן

הציבור או מ צי הו ת ל ך, בברכ הללו ש״ץ מאחר י ה כוון אינו ש א מ צי הו לבור את ם שהם כיון הצי הגי מו מברך אחד שכל נו *253לעצ

ההלל בטוף הפסוקים כפילות עונים והקהל אומר שש״ץ בפסוקים וכן בו, שכופלין הפסוקים בענין סעיף

מנהגו. כפי מקום כל אחריו,

סוף בפסוקים ך ההלל שב ץ ההלל סוף עד ה׳״ בשם הבא מ״ברו חו ( חרון מפסוק הלל הא דו ב ב( כי לה׳ הו הגו טו ל לא נ פו *254לכ

ר קו ת מ ו ב א

אלישיב הגרי״ש ממרן שמעתי כן .253

מברך שהש״ץ בציבור דבנמצא שליט״א

אחד כל מברכים הקהל כל ואח״כ

מכוין הש״ץ שאין מסתברא בעצמו,

בקול הברכות אומר ורק הציבור להוציא

שטוענים ויש התפלה. מן כחלק רם

כדי הוא הש״ץ מטרת שכל שכיון

דהכי אדעתא יד״ח הציבור את להוציא

או״ח באג״מ איתא וכעי״ז לכולם. מכוון

הש״ץ אין בזמנינו שאף ד׳( ׳ )ס ח״ג

בחזרת הרבים את להוציא מתכוין

חזרת תקנת שכל כיון מכ״מ הש״ץ,

דעתו סתם הוי להוציא, כדי היתה הש״ץ

כנתכוין ממילא שהוא כהתקנה, לעשות

שהוא אף צורך, לאחד יש אם להוציא

בין לחלק יש ברם ע״כ. מזה. יודע אינו

כדי נתקנה כולה דכל הש״ץ חזרת

דברכת לנידוננו בקי, האינו את להוציא

ההלל.

בסידורים. ונדפס הפשוט, המנהג כן .254

שכתב הלל( )סדר מהאבודרהם ומקורו

מפני הפסוקים לכפילות שהטעם

עניניה המצר מן הפרשה שבתחלת

העוה״ז כנגד עניתני, כי אודך עד כפולים

אותה גומרים אנו ולפיכך המשיח, וימות

הבא ברוך ופסוק הפרק. סוף עד בכפילה

פסוק וכן . ה מבית בברכנוכם כפול כבר

אלקי הוא כפול כבר ואודך אתה אלי

לכפול צריכים אין שכן וכיון ארוממך,

כפולים, כבר שהם מפני הפסוקים, שני

מפני לנו, ויאר ה׳ אל פסוק כופלים ואין

גאוני בכללי וע׳ ע״כ. באמצע שהוא

נגררנו דברים דבהרבה מש״כ המערב

האבודרהם. בתר

אבות תכו סימץמגן

וזמנה הלבנה ברכת - תכו סימן

הלבנה ברכת נופחמל(, רגליו ומישר עיניו ...ותולה ב: סעיף מעו מברך) תהיה טוב סימן ג״פ ואומר ו

כשס ואומר מגלה פעמיס ורוקל הגה וכו׳. יוצרך ברוך ישראל, לכל ויאמר ג״פ, וכו' ילמו כאבן ולמפרע וכו' עליהס מפול ואומר וכו', רוקל שאני

וקייס, חי ישראל מלך לול לומר ונוהגין כשואל. הוי ומשיב עליך. שלוס ג״פ לחבירווגו'. כמותה להתחלש ועמיל ללבנה נמשל שמלכותו

ר הלבנה ברכת פותחים מו מז ה ב הללוי ם״ מן ה׳ את הללו ״ *255השמי

הלבנה על מברכין מאימתיעליה. ימים ז׳ שיעברו עד עליה מברכין אין ד: סעיף

אי חל אם צ ם לפני שבת מו מולד, ז׳ יו ה עברו כל מ ם ג׳ ש מולד ימי ה מב המנהג ש הלבנה על לברך הקהילות ברו צ״ מו ב ב עם ברו

ר קו ת מ ו ב א

וכן בסידורים ונדפס המנהג כן .255

מ״ב. דף )טולידנו( בקיצוש״ע העתיק

למנצח. המזמור העתיק חי איש ובבן

כן. מנהגנו ואין

ולא בחיריק, יוצריך ברוך לומר ונוהגים

בצירי.

דק ענן יש כאשר הלבנה על ברכה ולענין

)אות לאצבע במורה החיד״א שמכסה

עובד. בבית והו״ד בזה החמיר קפ״ד(

אמנם להחמיר. כ״ג( )ויקרא בבא״ח וכ״כ

׳ )סי יהושע ספר בשו״ת ע׳ חולקים יש

וכ״כ להתיר. מוכיחות ראיות שהביא י״ד(

קנד( )סי ח״א הרדב״ז בשו״ת בהדיא

ובקיצוש״ע)טולידנו ועוד. בכנה״ג והו״ד

ימתין שאם לחוש יש שאם כתב מ״א( דף

כך. לברך יותר טוב הברכה, זמן יעבור

אנשים ויש מושצ״ק, ליל היה אם וכן

לחוש יש עתה יברכו לא ואם הרבה,

טרדתם, מפני יברכו לא הקהל מן שהרבה

להחמיר שירצה ומי כך, שיברכו מוטב

עכ״ד. וכו׳ ברכה, עליו תבא עצמו על

ע׳ במוצ״ש, הלבנה ברכת זמן ולענין

)סי הנו״ב בשם תכו( )סי ברכה במחזיק

תדיר. משום הבדלה אחרי דמברך מא(,

לפני יברך עננים שיכסו חושש אם אך

ערבית.

רמא אבותהלכה מנהגימגן

ם שי שלבו כ די ו בג ט שבת ב בפר ש ) שי ש חשש כ צ״ מו יהיה הבא שבעונן, ל מ עלו ר ו עבו מן( ל *256 הז

ר קו ת מ ו ב א

שזהו המערב גאוני העידו כן .256

)הל׳ עובד בבית כ״כ הפשוט המנהג

ז קודם מוצ״ש חל ״אם ( ח ברה״ל

יונה, רבינו על לסמוך יש מהמולד

המולד, מיום ימים ג׳ אחר ומקדשין

שהציבור מפני וגם מוצ״ש, שהוא מפני

וכ״כ מלך״. הדרת העם וברוב מקובצין

כן שנהגו מז( )דף דיוסף שופריה בספר

הדרת עם ברוב משום עובד הבית ע״פ

מנהג שזה בחכמה בנוהג וכ״כ מלך.

שהיה זצ״ל, צור אבן רפאל מו״ה מאריה

כפי הזה שמנהג שלו, בביהכנ״ס כך נוהג

מ״ג(: דף )טולידנו ובקיצוש״ע הדין.

הקדמונים, כל מרבותינו קיבלנו ״וכן

שעברו לאחר במוצ״ש אותה לקדש

ורבותינו. אנחנו נהגנו וכן ימים. ׳ ג עליה

נהרא ונהרא וט״ז. הלבוש וכ״כ

ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ ופשטיה״.

הוא דאם וע״ע מאז ומנהגינו נה( )סי׳

לברך טוב ימים, ׳ ג ועברו שב״ק מוצאי

וכשהוא מלך, הדרת עם ברוב אותה

מוצ״ש אין אם אבל שבת, בבגדי מקושט

ע״כ. ימים ז׳ שעוברים עד ממתינים

נהגו ]ובספר ע״ש. בח״א בזה והאריך

ימים ז אחר שרק הביא )ר״ח( העם

גאוני מכל וצ״ע הלבנה. על מברכים

כן[. העידו שלא הנ״ל המערב

על לברך שלא זו הלכה מקור והנה

הוא ימים, ׳ ז עליה שיעברו עד הלבנה

אורה, שערי בעל גיקטיליא הר״י ע״פ

אין הקבלה פי שעל בתשובה, שכתב

שיעברו עד הלבנה חידוש על לברך

ומדברי בב״י. והו״ד ימים, שבעה עליה

אינו בסוגיא והאחרונים הראשונים

)מא:( סנהדרין ׳ מס ׳ דבגמ כן, מבואר

כמה עד חנינא א״ר אחא וא״ר איתא,

שתתמלא עד החדש, על מברכין

אר״י אידי בר יעקב א״ר וכמה פגימתה,

ולענין י״ו. עד אמרי נהרדעי שבעה, עד

והנה מבואר. אינו לברך, אפשר מאימתי

כתב יז( הל )פ״י ברכות בהל הרמב״ם

מברך הראשון בליל עליה בירך לא ״אם

עד בחדש, יום עשר ששה עד עליה

שמברך משמע ע״כ. פגימתה. שתמלא

זה ושאדרבה הראשון. ביום אפי׳ עליה

דייק וכן עליה. לברך הראוי הזמן

והנה הסמ״ג. על בביאורו המהרש״ל

אין איתא, ( א הל כ )פ סופרים במס

כשהוא במוצ״ש אלא הירח על מברכין

כנגדה, עיניו ותולה נאים ובכלים מבושם

יונה וברבינו ומברך״ רגליו את ומיישר

דלא במוצ״ש גרס לא דברכות( )סופ״ד

דלפעמים במוצ״ש, דוקא לברך מסתבר

עד להמתין לו ולמה ראשון, ביום ר״ח

עד פירושו שתתבשם ופירש ימים. ז

שמתוק משעה ר״ל שלה, האור שמתוק

אחר שזהו ממנו, נהנה ואדם שלה האור

יומו בן ירח אבל ימים, ג׳ אחר או ב׳

מתוק, שלה האור אין קטנותו מתוך

אע״פ ]והנה ממנו. נהנה אדם שאין

ממנה, ליהנות שצריך הזכיר יונה שרבינו

תנאי הוא אלא הנהנין, ברכת בגדר אינ״ז

אבות תכו סימץמגן רמב

וכן יברך. אז שכשנהנה השבח, בברכת

בתוך זו ברכה כלל מהרמב״ם מוכח

הראשון ביום דאפי וס״ל השבח. ברכות

והא חידושה, על מברך דסו״ס מברך,

יד( )סי יהושע בשו״ת וע נתחדשה.

הנאה, לקבל שצריך דנהי מיניה דמוכח

מכ״מ אבל בדבר, תנאי רק זהו מ״מ

ואכמ״ל[. ופשוט הוי השבח ברכת עדיין

כ״ג( אות )ויקרא חי איש בבן אמנם

כתב להקל ברכות דספק הכלל מטעם

ימים ז׳ עליה שיעברו עד לברך שלא

׳(, )ג בחס״ל וכ״כ המולד. מעת שלמים

מז-מח(. ח״ג)סי׳ ונשאל שואל ובשו״ת

)אות באצבע מורה בספר בחיד״א וע

בכה״ח הביא כן לחשוש. יש שכן קפב(

סא(. )ס״ק

הלבנה לברך שנהגו זה דמנהג ונראה

חל אם ימים, ׳ ג עליה שיעברו אחרי

רוב על מבוסס שהוא מלבד במוצ״ש,

כדיתבאר, ואחרונים ראשונים הפוסקים

שגם עוד ונראה לקבלה. חששו ולא

)סי בתרה״ד דהנה הכי. י״ל מר״ן בדעת

ואם בחידושה הלבנה ברואה דן לה(

הרבה לילות ישאר לא מוצ״ש עד ימתין

אחריו ימים ד׳ מעונן יהיה שאם בחודש,

אין כה״ג הלבנה, ברכת זמן יעבור

כן ונפסק ע״כ. מוצ״ש. עד להמתין

חל דאם הלבוש כתב ועפ״ז בשו״ע.

׳ ה אפי׳ או בחודש, ימים ו׳ מוצ״ש

ומובהק רב שאורה הלבנה ורואין ימים,

לברך יונה רבינו תלמידי על לסמוך שיש

מבושם שהוא בעוד ימים ז קודם אפ

יותר והוא נאים, ובבגדים שבת בשמחת

ימי ויהיו ז אחר עד משימתין טוב

הבא שבת עד להמתין יוכל ולא החול,

יותר יהיה והוא מעונן ליל יהיה שמא

עליו להמתין ואין בחדש, ימים מי״א

בשו״ע, כן ונפסק ע״כ. למעלה כמש״כ

ברכת באמירת הקיל דמר״ן מזה ומבואר

הלבנה ברכת לומר כדי ז לפני הלבנה

דאין גופא מר״ן מש״כ ולפי במוצ״ש.

גם לקיים קשה במוצ״ש, אלא מברכין

עד עליה מברכין דאין ד בסעיף מש״כ

כתב ובשניהם ימים, ז עליה שיעברו

דאין וע״כ עליה״, מברכין ״אין לשון

לבטלה ברכה דהוי זה מלשון להוכיח

במוצ״ש שלברך וכמו כן, לפני מברך אם

ה״ה המובחר, מן מצוה בגדר רק הוי

אלא עליה מברכין שאין מרן מש״כ

׳ ז מדין מוצ״ש גרע דלא ימים, ז׳ לאחר

הפוסקים ורוב הראשונים שלפי ימים,

במוצ״ש ימים ׳ ז לפני לברך דעדיפא י״ל

מוצ״ש. בשאינו ימים ז לאחר מאשר

לחם בשולחן שכתב הראוני וכעינ״ז

׳ ז לברך השו״ע דמש״כ )רקח(, הפנים

אפשרות בשאין איירי המולד, אחר ימים

אדם בחיי וכ״כ הראשון, במוצ״ש לברך

ממתינים ויש וז״ל: י״ד( אות קיח )כלל

בתוך מוצ״ש כשחל לא אם ימים ז׳ עד

וכ״כ במוצ״ש״. מקדשים דאז שבעה,

ס״ז. ׳ סי )ששפורטש( יעקב אהל בשו״ת

דיכול למעשה, יג( )ס״ק במג״א נקט וכן

חושש אם במוצ״ש, ג׳ ביום לברך

משום בזה יש כאשר ובפרט שיעבור,

וכ״כ במוצ״ש. מלך הדרת עם ברוב

שכך מרבותינו קיבלנו ״כן והעיד בב״ח,

את להחמיץ שלא הקדמונים כל נהגו

עננים שיהיה חשש בלא ואפילו המצוה״

בפר״ח הוכיח וכן כן. לנהוג יש מכסים

בפרמ״ג)משב״ז וכ״כ הגמ׳, דברי מגוף

מברך בחול דאף מהפר״ח דמשמע ג׳(

כי נוהג אני ״וכן וכתב ימים. ׳ ג אחר

אבותהלכה מנהגימגן

הפרשיות ופדר המועדים קביעת פדר - תכח סימן

גדליה בצום במנחה דרשו הפטרתדרשו מפטירין במנחה גדליה צום ביום ח: סעיף

הגו מי נ הפטיר קדם בי ה צום של במנחה ל שו גדלי ה׳ ״דרמצאו״ ה ש *257 ב ם וי מרי כין שלא או ו הפטרה על מבר *258ז

ר קו מ

לידי ובא עשרה, לקבץ טורח לפעמים

וגשם חורף ובימי המעונן ויום שכחה.

שנוהג במי לגעור אין ג״י אחר בחול אף

כן״.

סי טוב בשו״ת גופיה החיד״א וגם ׳ עין)

דברי דכל וז״ל, מכת״י הביא עו( אות יח

הדבר הדין מצד אבל קבלה, ע״פ רק מרן

קודם להקדים נכון שאדרבה פשוט

עצמו להוציא ימים, שבעה עליה שיעברו

עושה יפה ונהרדעי, יהודה רב ממח

מגדולי שהיה פאנו מהרמ״ע וגם ע״כ.

ברכה חשש שאין מוכח המקובלים

אף שכן ימים. ׳ ז לפני מברך אם לבטלה

להלכה כתב ע״ח( )סי שבתשובותיו

עיקר. ושכן דוקא, ימים ׳ ז אחר לברך

כתב דברכות( )סופ״ד זוטא ובאלפסי

׳ ג אחר יברך גשמים דבחשש הרמ״ע

)אך לעיכובא. דין שאינ״ז ומבואר ימים.

חלוק ז׳ לפני לברך לא שטעמו אפשר

מבואר וכן אורה(. השערי של מהטעם

למעשה כן דנקטו אחרונים הרבה בעוד

)סי׳ כנה״ג בשיירי )וע׳ המנהג. ושכן

מצרים ונהר רל״ב( )דף ושלמ״צ תכו(

ז ליום שעות כמה שבחסרים ר״ח( )הל

ת בו א

עם לרוב לזכות כדי להקל יש בוודאי

במוצ״ש(.

כתב ט״ו( )סי שם דיוסף שופריה ובספר

על דמברכין המג״א דלפמש״כ עוד

וי״ח ימים שני עברו אם אפ הלבנה

כבר חמישי בליל המולד בנפל שעות,

רבינו לשון וכן לברך, אפשר במוצ״ש

המולד. אחרי ימים ׳ ג או ׳ ב דיברך יונה

בדוקא יש למה סיבות כמה בידינו נמצא

כשחל ימים, ׳ ג אחר לברך המנהג לקיים

דחיישינן הלבוש, ע״פ א( במוצ״ש.

וכדברי מעונן ויהיה הזמן שיעבור

שלא ב( במוצ״ש רק לברך ח״ב השו״ע

ופר״ח הב״ח כמש״כ המצוה, להחמיץ

שכן והעיד חול, ביום אפי )וזה ומשב״ז

ורב דנהרדעי מפלוגתא לאפוקי המנהג(

עין. בטוב שהובא בכת״י כמש״כ יהודה

שליט״א בנאים הגר״י בהערות וע׳

׳ ז להמתין נהגו שבטטואן הספר( )בסוף

ימים.

יעקב אהל בשו״ת העיד כן .257

מנהג שכן ס״ד( )סי׳ )ששפורטש(

(, ו )סי ים פאם בשו״ת וכ״כ המערבים.

אבות תל סימץמגן רמד

אחד סעיף ובו - תל סימן

פסח בערב וכשחל הגדול, שבת הפטרתבו נס שנעשה מפני הגדול שבת אותו קורין פסח שלפני שבת א: סעיף

רין טי ה בהפטרת מפ ה׳״ ״וערב ת ל שב ל, ב פסח ערב כשחל גם הגדות היו ת ל שב *259 ב

ר קו מ

שזה ׳(, ז )סי׳ ח״ב חיים מים ובשו״ת

למנהג, ומקור מר״ן. וכדעת המנהג

תרתי שמפטירין בטור, שהובא בפסיקתא

בתרתי דלהשלים כתב ובב״י דתיבתא,

גדליה בצום דרשו יאמר דתיובתא

ד״ה לא )דף במגילה התוספות כמש״כ

שדין סתמא ומשמע חודש(, ראש

ונהגו בברכה, הפטרות ככל זו הפטרה

מר״ן. כדעת

מבואר תפלה( הל׳ )פי״ג ברמב״ם ברם

ועפ״ז צבור. תענית בשום מפטירין שלא

ולא כמר״ן, דלא המזרח עדות רוב נהגו

בלדוד שהעיד כפי גדליה, בצום מפטירין

בשו״ת וכ״כ כ״א(. אות כ״א )סי׳ אמת

שמנהג סד(, סי׳ )ששפורטש יעקב אהל

מר״ן. כדעת שלא א״י

שאין )שם( ים פאת בשו״ת כתב כן .258

חיוב בתורת ההפטרה את קוראים אנו

מחמת אלא הפטרה, מכח ולא כלל,

המדה לאותה הלבבות לעורר התשובה

כלל. לברך שאין פשוט כן ועל דוקא.

הביא לא מרן שהרי דבריו, לבסס ]וכ

ת בו א

ולמור״ם הביאו. מור״ם אלא זה דין

למר״ן משא״כ כדין, ההפטרה על מברך

לעורר הוא ע״כ זה, דין הביא שלא

תכ״ח בסי׳ מר״ן אכן גרידא. בתשובה

בברכה. ומשמע דמפטירין, בהדיא כתב

דנאן אבן הגר״ש בהגהת וע׳ וצע״ג[.

בפאס. נהגו שכן הספר( )בסוף שליט״א

בנוהג והביאו הפשוט המנהג כן .259

)פסח(. העם ובנהגו )רל״ו( בחכמה

למה הטעם שכתב )שם( בלבוש וע

בה דכתיב וערבה, זו בשבת מפטירין

הנביא, אליה את לכם שולח אנכי הנה

משה ע״י הגאולה לבשורת דומה שהוא

שבת בכל המאורע כעין והוי במצרים.

מנהגם שכך )שם( הגר״ז וכתב הגדול.

רק )ולא בשבת להיות ער״פ כשחל

וכך הלבוש(. כדהעתיק בער״פ חל כשלא

רש״י. ע״פ שצ״ג( ׳ סי באו״ז)ח״ב הובא

לט( סי׳ )ח״ד יבי״א בשו״ת דייק וכך

הפטרת לפרש שכתב החיד״א מדברי

וכך ספריו. בכל ״וערבה״ הגדול שבת

ע״ש. הדור גדולי כמה עוד דעת

אבותהלכה מנהגימגן

הפסח בתוך חמץ תערובת דיני - תמז סימן

בפסח וניעור חוזר בפסח וניעור חוזר אינו בס', ונתבטל פסח קודם החמץ נתערב אם ד: סעיף

בכל הראשונה כסברא ונוהגין הגה חולקים. ויש במשהו. לאסור פת כגון לתערובת לחוש שיש או שנתערב, יבש בדבר מיהו ולח, לח שהוא תערובות

ונוחנין פירורין בו נשארו שמא דחיישינן בפסח, אסור משס שנטלו אע״פ ליין, שנפלבפסח. טעס

ש ם י מרי ט שהמנהג או שו ת הפ הורו ברי ל ם מר״ן כד מור״ בלח דלח ואין הפסח קודם מתבטל ם אנו ו מרי ר או ר חוז עו *260וני

א הגו וי״ ש לכתחילה שנ חו ת לכל ל מרו חו ר ה חוז ר, ד עו אבל וניעבד תירין בדי *261 הכל מ

ר קו ת מ ו ב א

במכתב זצ״ל משאש הגר״ש כ״כ .260

תקפ״ג(: )דף )פסח( קודש מקראי לספר

להחמיר נוהגים אנו אם שאלתו ״על

בדין כמר״ן ולא ז״ל כמור״ם פסח בהלכות

לא מעולם נתבקעה. שלא חטה ובדין חו״נ

שלא בפסח להחמיר בזה מנהג ראיתי

דוד קרית משו״ת מוכח וכן מר״ן״. כדעת

לענין כמר״ן בזה דקיי״ל עב( )סי ח״ב חנה

עיי״ש. שכר, לענין שכתב מה

לחוש בפסח המחמירים רבו ואמנם

ובפר״ח לח. בדבר אפילו וניעור לחוזר

המחמירים הגאונים דקבלת כתב )שם(

ונמשך תכריע, חו״נ לומר לח דבר בכל

החכמים שרוב יד( )אות בברכ״י אחריו

נידון על )וקאי וניעור חוזר דין נהגו

ושטעמו השמן שבתוך בחטה הפר״ח

בשו״ת וכ״כ חו״נ(. מדין נאסר עדיין

בזכור וכתב ׳( ו סי׳ )או״ח ח״ב אהרן כפי

טורקיא. מנהג שזה פסח( )הל׳ לאברהם

עח(. )ס״ק בכה״ח הדברים והעתיק

דרבנן איסורו פגום שחמץ מאחר אולם

מדהביא להתיר מר״ן מדעת משמע

שיש הביא ואח״כ להתיר, בסתמא

ועוד, כסתם. הל׳ ויש וסתם חולקים,

יש בלשון שניה. דעה מר״ן הביא הכא

יותר יש ובזה אומרים, יש ולא חולקים

י״א אם ׳ אפ הראשונה כהדעה לנקוט צד

למנהגי הכללי במבוא בכללים ׳ )ע קמא

כתב כ״ד( סי )או״ח ובנוב״ק המערב(.

ואשכנז פולין במדינות הפשוט דהמנהג

במחז״ב. וע״ע הרמ״א, כמסקנת להקל

הל׳ )טולידנו בקיצוש״ע העיד כן .261

אבות תמז סימץ

בפסח לפגם טעם נותן באלו נוהגין וכן מחמירין, ויש הגה בפסח. גם מותר לפגם טעם נותן י: סעיף

אסור. לפגס ונ״ט משהו אפילו להחמיר מנה, שיש ובמקוס המדינות,

תן תר לפגם טעם נו א בפסח גם מו שינן ול ברי חיי ם לד סור מור״ *262לא

ר קו מ

מנהגנו ״כן וסיים פ״א(: דף פסח

מארוקו״. בארצות

קס.(. )דף בחכמה בנוהג כ״כ .262

מהרה״ג בכ״י כתוב ״מצאתי והוסיף:

מהרה״ג שקיבל שמחון בן משה מו״ה

מחכם זצ״ל סומאל בן אברהם מו״ה

מחז״ק שמנהג זצ״ל מפטאן אליהו מו״ה

ממכתב עולה וכן זצ״ל״. כמרן יע״א פאס

ת בו א

׳(, ד סי׳ לעיל )הובא זצ״ל משאש הגר״ש

יומן בני אינם כלים סתם בדין שגם

הפר״ח, וכדעת בנטל״פ. וה״נ הקילו,

כמש״כ ודלא מר״ן. כדעת דהעיקר

בכל בפסח דמחמירין רכו( )סי׳ הכה״ח

מקוה ובשו״ת מור״ם. כדעת החומרות

לכתחילה החמיר טו( סי׳ )ח״ב המים

ע״ש. בנטל״פ.

אבותהלכה מנהגימגן

כלים הגעלת דיני - תנא סימן

בפסח זכוכית כלי הכשרת כלי כ״ו: סעיף שום א"צ בחמין בהם משתמש ואפי' לקיום מבניסין אפי' זכוכי

מחמירין ויש הגה להו. סגי בעלמא ובשטיפה בולעים, שאינם הבשר, ובמדינות באשכנז המנהג וכן להו. מהני לא הגעלה אפי' זכוכית דכלי ואומריס

האלו.

ת בכלי להשתמש להקל המנהג כי כו שו ז מ ת ש אפ׳ השנה, כל בהם שנ ושו שתמ מין, בו ה ח א ב ם כדעת ודל *263 מור״

ר קו ת מ ו ב א

קס״ג(. )דף בחכמה בנוהג כ״כ .263

במנהגי )ע״ש( יהודה הבית לדברי וציין

תוניס מנהג וכן כן. שכתב אלג׳יר,

(. ח אות מ״ח )דף כהונה בברית כמש״כ

דג״כ ר״צ( סי׳ )טולידנו בקיצוש״ע וע׳

הגר״ש העיד וכן כן. בסתמא העתיק

לחי כה להגדש״פ בהסכמתו משא״ש

ספרד לבני שהחמיר זצ״ל חזן להגר״י

והשיג זכוכית, בכוסות דוקא להשתמש

מנהג ראיתי ולא ידעתי לא ואנכי וז״ל

גדולי אצל גם במראוקו נוהג כלל זה

כלים שוטפים הכל היום ועד תורה,

בהם ומשתמשים היטיב אותם ורוחצים

ע״כ. נוהגים וכן

הנקרא פעמים ג׳ לשוטפם שנהגו ויש

על המים שממלא )פירוש ועירוי מילוי

לעת, מעת שעות כ״ד בו ויניחם גדותיו

שעות, לכ״ד שוב וממלאו המים, ושופך

דמש״כ דומיא פעמים( ג׳ כן ועושה

ועירוי במילוי דמתירין כ״א סעיף בשו״ע

דכיון רצה, ס״ק בכה״ח וכ״כ פעמים. ג׳

להקל. יש בצונן תשמישו דרוב

אבות תנג סימץ

למצות וטחינתם החטים דיני - תנג סימן

בפסח קטניות ושאר וחומוס אורז אכילתבו', מצה חובת ידי בהם שיוצאים דברים אלו א: סעיף ושאר אורז לא אבל ו

תבשיל. מהם לעשות ומותר חימוץ, לידי באים אינם וגם קטניות. מינילשנות. ואין להחמיר באשכנז והמנהג אוס־יס ויש הגה

ט המנהג שו מי המערב ערי בכל הפ רז מאכילת להמנע הפני אוענין *264בפסח ל ל אם ו עי ת מו שנו טל ל לב ם, התרת ע״י זה מנהג ו נדרי

*265 בהערה ראה

ר קו ת מ ו ב א ק

ביעקב צדקה משפט בשו״ת כ״כ .264

רבני לו ששלחו במכתב ( ט )סי ח״א

מאחר בפסח אורז אכילת לאסור הדור

שגם והשיב ומורסן. סובין עם שנטחן

ונמשכו הכלים. אף לאסור נהג אביו מור

והסיק כמנהגו. ונהגו מקניס אנשי אחריו

בו דטוחנין מאחר לאוסרו לנו דיש

מזה להמלט וא״א להחליקו, כדי מורסן

עוד והביא משהו. איסור בו דיהיה

]רק מאורז נזהרו שגם תיטוואן מחכמי

שחיישינן לו שהוגד לטעם הסכים לא

כיון מחמיץ, שאורז נורי בן לר״י

סיבות ׳ ג דיש וסיים עליה[. פליג שהש״ס

מורסן. עמו שטחנו מחשש א( לאיסור,

משום ג( בקמח. לזייפו אפשר ב(

ברכה ובמחזיק קלופים. חיטים תערובת

מרבינו מכ״י הביא ( י אות תסז )סי

דלא דהאידנא זלה״ה עטר ן חיים

ושכך אסור. לכתחילה בחליטה בקיאין

ונוהגים זלה״ה עמאר ש. הר׳ הורה

על גם והעיד הפנימי. במערב כדבריו

בארצות נהגו וכן הכי. שנהגו ירושלים

)סי ח״א חיים בלב שהעיד וכמו טורקיה

המהר״י בשם הביא )שם( והברכ״י צ״ב(.

קהילות. בכמה איסורו שפשט שכתב זיין

כתב ( ט ס נא )סי אלעזר ובפקודת

מאכילת נמנעים בירושלים ההמון שכל

בחכמה בנוהג העיד וכך בפסח אורז

)פסח(, העם נהגו ובספר )פסח(,

מפורסמים. והדברים

שרק עולה הפוסקים כל מדברי והנה

תערובת של חשש בו קיים שהיה באורז

המערב חכמי ופרשו קמו מורסן,

וא״כ במשהו. חמץ מחשש מאכילתה

דיבר אשר קטניות לגזירת כלל שייך אינו

מגזירת קיטניות מיני כל ואסר הרמ״א בו

ההלכה ולעיקר לאחלופי. אתו דילמא

המערב ובכללם ספרד ארצות כל מנהג

בפסח. מותרים קטניות מיני שכל הפנימי

השואלים מדברי בהדיא מבואר וכן

רמט אבותהלכה מנהגימגן

הגו ם ונ ת מאכילת להמנע רבי ם קטניו לי פו ם, ו שי כן יב מיני ו ם מ תבליני

ר קו ת מ ו ב א

אורז שגם )שם(, ביעקב וצדקה במשפט

חשש בו נפל ורק מותר, הדין מעיקר

וכ״כ המציאות. מצד משהו דחמץ

קטניות לאכול שנוהגים אלעזר, בפקודת

בשו״ת באורך העלה וכן מאורז. חוץ

קשות ודיבר קסא(, )סי ח״א חיים מים

קטניות מיני כל לאסור הנוהגים על

האסור. רק לאסור מנהגנו אלא כסייג,

ן ח. רבינו בשם מהמחז״ב מבואר וכן

ודוקא אסרו, לכתחילה שרק ז״ל, עטר

התקנה דע״י אלמא חליטה, בלא כשהוא

וכידוע שרי. וכלל כלל דחליטה

נוהג היה עטר בן יהודה הג״ר שמתחילה

ראיתי וכן בפסח. האורז באכילת היתר

אודות שכתב ׳( פ )אות הקמח לקט בספר

לאוסרו ״מנהגנו בפסח: אורז אכילת

האומרים הסוחרים עדות ע״פ בפסח

קמח של שקים עם מעורב בספינה שבא

הגדל האורז וגם הקמח, אבק בו ומתערב

ישראל, ע״י משומר ובא המערב, בערי

הים. ממדינת הבא אטו לאוסרו נהגו

קנוח ע״י הכל את התרנו הדחק ובשעת

וכן אבק. מכל נקי בבגד האורז גרגרי

דוחק שהיה ותרכ״ט תרכ״ח בשנת עשינו

וע״ע חיטים״ של כשר בקמח הרבה

וכן ס״ג(. א׳ )אות ריח ליצחק בשו״ת

מב(. ב׳ )ח״ב חיים במים הובא

שאסרו דמה הנ״ל המקורות מכל ומבואר

כגדר תיקון זה היה לא בפסח אורז אכילת

משום בעלמא חששא אלא וסייג,

חמץ. בו שנתערב אירע שבמציאות

דלא כתב ק״ס דף בחכמה )ובנוהג

לחת״ס וציין בסתמא, קטניות אוכלים

ממש אינ״ז בוודאי אבל ולקיצוש״ע.

פירשנו ואנו מגזרה, אסרו דהם כדבריהם

אכילת התירו הדחק בשעת ולכן מחשש(.

כנ״ל. אבק, מכל האורז קינוח ע״י אורז

חת״ס בשו״ת דהנה הספק, שורש .265

להתיר שרוצה דמי הסיק קכב( סי )או״ח

על לו אין בהתרה בפסח האורז אכילת

שהתפשט זה שמנהג דכיון לסמוך, מה

בעי הגאונים, ע״י נוסד אשכנז ערי אצל

אין וכה״ג להתירו, כדי מהם גדול בי״ד

דמנהג פוסקים הרבה וכ״כ התרה. לו

בשו״ת כמש״כ התרה, בו שייך לא קהל

מורה היה שכן וידוע (, ו )סי מהרש״ל

באורל״צ )ע״ע זצ״ל שאול אבא הגרב״צ

ע״י אורז אכילת להתיר שאין ח״ג(

הפנימי המערב דלבני נר אמנם התרה.

אשכנז. לבן כמו כ״כ אסור הדבר אין

בזה להקל לדון יש החת״ס לדברי ואפי

הפנימי המערב מגאוני שהוכחנו מה ע״פ

מצד היה לא האורז אצלנו שאסרו דמה

שהבין מה כעין גזירה, מדרך כך שתיקנו

שלפני״כ אלא הרמ״א, בדעת החת״ס

אורז אוכלים היו הדורות כל במשך

בו נפלה מסויים בשלב ורק בפסח,

כדי מורסן עם שטחנוהו תקלה,

שם ביעקב וצדקה ובמשפט להחליקו.

יש באורז, ריעותא שנפלה דמאחר הוסיף

בלא אמנם הרמ״א, של טעמו גם לצרף

מעשה ועושה קם היה לא ריעותא

טעמים שני שהוסיף מה וגם לאוסרו.

לחשש בנוסף היינו לאיסור, נוספים

קיימים, לא אלו חששות ובימינו מורסן,

עצמינו על קבלנו לא שבכה״ג ואפשר

אבות תנג סימץ

מו פרן כ ע היו ז תוך נמצאים ש ת ב קיו ת ש חו תו ח פ שכי תערב ו בו שים אכילת אבל *266 קמח ה לחים אפוני מ כדו מותרים* ו

ש עו י מנ ס מאכילת שנ מו תנו בפסח חו מן ונ מו סי ש ה ש מ מץ דו ח לשון ש *267 ערבי בל עו י מנ ת מאכילת שנ ם קטניו שי ם אבל יב אוכלי

ר קו ת מ ו ב א

מצד רק מאורז דפרשו מאכילתה. לפרוש

שו״ר מגזירה. ולא בעלמא, ומניעה חשש

צ״ד( סי )ח״ב חיים לב בשו״ת כן

מהר״י בשם החיד״א שכתב דמה שכתב

אגב קהילות. בכמה איסורו שפשט זיין

נמנעו רק ספרד דלבני כן. כתב שיטפא

התרה. שייך וע״ז חומרא, מדרך בזה

)שם( חיים הלב מש״כ לצרף יש עוד

כיון התרה, מועיל אשכנז לבני שאפי׳

התרה דע״י המותרים, כדברים דהוי

׳ שכ ודעימיה החת״ס על ופליג מותר.

פעלים ]וברב התרה. רבים בקבלת שאין

סי התרה. ע״י אורז התיר ג״כ ׳( ל ׳ ח״ג)

איירי דשם לעניננו, ראיה אינו אך

קהילה ולא מאורז שפרשו העם במקצת

הרמ״א דגם לומר יש לכך נוסף שלימה[.

ההג״מ ע״פ היינו קטניות, אסר אשר

דילמא מגזירת הסמ״ק בשם הל״א( )פ״ה

דהא ע״ז תמה ובפר״ח לאחלופי. אתו

וכן מעצמנו. גזירות גוזרים דלא קיי״ל

גזירת שמצד ברמ״א, החת״ס הבין

אג״מ בשו״ת אך אוסרים. קדמונים

חומרת בגדר ביאר סג( סי׳ ׳ ג )או״ח

דבר דאינו דהרמ״א, אליבא קטניות

לא העם הנהיגו אלא ׳ חכ בקיבוץ הנאסר

לענין טפי וקיל מינים. כמה לאכול

אפשר ודאי לסניף ועכ״פ וצ״ע. התרה.

אם שכן, ומאחר התרה. ע״י להתיר לצרף

השגחה האורז בתעשיית ישגיחו בימינו

בו יתערב לא בשקיות ושגם קפדנית,

עם טחינה חשש ואין קמח, שום

להחמיר קיבלו לא מורסן, התערובת

רק הוא מזה שנמנעו דמה די״ל בכה״ג.

ובימינו לחשוש, עכ״פ ששייך במקומות

ואולי למיחש. ליכא תו החשש שפקע

אין להלכה מכ״מ צריך. אינו התרה ׳ אפי

ההוראה. לגדולי אלא מסור הדבר

וזעפרן סוכר מאכילת שנמנעו דאותם ונר׳

מהם לאכול צורך להם יש אם וכדומה,

התרה. ע״י להתיר יש וודאי בזה בפסח,

רבים כקבלת שהוי לדון יש באורז דרק

במה משא״כ התרה, ביה שייך שלא

וזעפרן מסוכר מסויימות משפחות שנמנעו

הקהילות בכל שהתפשט מנהג אינ״ז וכו׳

ועיין. להתירו, אחר בי״ד שצריך

)אות ריח ליצחק בשו״ת וע״ע לעיל, ע

סי׳ ח״ב המכתבים הובא וכן ס״ג(. א׳

מב(. ׳ סי )ח״ב חיים ובמים תשסח(

כאמור והטעם רבים, מנהג כן .266

לדון יש ולפ״ז קמח, בו שיתערב ששכיח

שאין כיון זו, חומרא שייך בימנו אם

וע״י כפעם, קמח שנתערב גדול חשש

שיש אפשר והשגחה קפדנית בדיקה

לעיל. שכתבנו במה וע בזה. להקל

)ח״ב חיים מים בשו״ת מובא כן .267

בערבית ששמו טעם, שנתנו ויש מב( ׳ סי

ש *268 לחים אפונים הגו י ל לא שנ אכו פלו מחשש בפסח סוכר ל שנתוך פת חתיכת רך אך *269הסוכר ב צו תר קטן או חולה ל אכול מו רז ל אואר ש ת ו ת בדיקה אחרי קטניו ת מחשש קפדני *270 חמץ תערוב

אבות הלכה מנהגי מגן

ר קו מ

טעם שאינו ומאחר לחמץ. דומה

מרוקו בצפון מהקהילות רבים המכריח,

חומוס באכילת נהגו ספרדית שדיברו

נהגו צפרו שבעיר שהעידו ויש בפסח.

שלא בימינו אם וצ״ע באכילתם. היתר

שייכת עדיין בערבית שמדברים מצוי

שכן מאורז, קל זה ואולי זו. חומרא

אך ממנו, פירשו שמו מצד רק החומוס

חכם. שאלת בלא גדר, לפרוץ אין כאמור

היה שלא כיון להקל המנהג כן .268

כן ומצאתי קמח. תערובת בהם שייך

שוב ד״ה ל״ז סי מ )כללים בשד״ח

יג(, סי׳ )או״ח לב החקקי בשם ראיתי(

שאין קס( )דף בחכמה בנוהג וכ״כ

שאפי ויש בתבשיל. אפונים אוכלים

מנהג וכן אותם, אוכלים אינם לחים

מראככש.

ת בו א

מנהג וכן )פסח(. העם בנהגו ע׳ .269

ואמת שלום דברי בשו״ת וע מראככש.

]העשוי קלאב דסוכר ט״ז( ס )עמאר

שאין מאחר בפסח לאוכלו התיר ככובע[

שום בו שאין שהעידו חמץ, חשש בו

מדבריו ומשמע חמץ. וחשש סרך

להמנע היה )מכנאסא( במקומם שהמנהג

בימינו וכאמור חמץ. מחשש דק מסוכר

לדון יש קפדנית ובהשגחה כ״ז, שייך לא

להתיר.

יג( ס״ק )שם בכה״ח הובא כך .270

הרמ״א לשיטת גם הותר הדחק שבשעת

אחד, מזקן שמעתי וכן החיי״א. כמש״כ

קלקול מצוי שהיה מקרה פעם שאירע

המצה, מחמת התינוקות אצל מעיים

זצ״ל סריריו חיים רבי הגאון לו והתיר

בפסח. אורז לאכול פאס מעיר

אבות תעג סימץ

שני כום עד הפסח ופדר ראשון כום דיני - תעג סימן

ההגדה באמירת ומנהגים נוסחאות מהמסובין לאהד חציה ויתן לשתים, ויבצענה האמצעית המצה ויקח ו: סעיף

בין ישים השני וחציה המפה, תחת אותה ונותנין לאפיקומן, לשומרה מה עד עניא לחמא הא ויאמר המצות בה שיש הקערה ויגביה השלימות, שני

נשתנה.

א, לחמא הא נוסח לפני ם עני ם מקדימי מרי או לו ו הי אנו ״בב צ ים״, *271 הרמב״ם כנוסחת ממצרי

ם הגי לו״ אמירת בעת ונו הי בב ״בב סו ש על הקערה ל אחד כל ראבין סו מ ה ם ג׳ מ *272 פעמי

ר קו ת מ ו ב א

בהגדת כדאיתא הפשוט המנהג כן .271

ערב בספר וכ״כ פסח(. הל )סוף הרמב״ם

על לסבבה ״נהגו לוורנו( )דפוס פסח

ג״פ״. במצרים יצאו וכו׳ המסובין ראשי

מנהג וכן קס״ג( )דף בחכמה בנוהג וכ״כ

לוב. יוצאי

בערי המערב בדרום הקידוש ובנוסח

שמקורו מיוחד בנוסח נהגו תאפילאלת

המערב בנר כ״כ הגאונים, מימי עוד

(. ׳ סג )עמוד

בנוהג שהעיד כפי הפשוט המנהג כן .272

דף )טולידנו ובקיצושו״ע )שם(, בחכמה

קדמון היותר והמקור י״ז(. אות קמ״ז

המסובין, ראש על הקערה לסובב למנהג

יצחק רבינו מהקדמונים באחד נמצא

הרא״ש בן ר״י של תלמידו זצ״ל אלאחדב

וז״ל: מה.( לדורות״)דף ״פסח בהגדש״פ

ואומר בידו הקערה להגביה ספרד ומנהג

הקערה להקיף ונהגו עניא״, לחמא ״הא

הביא שם ובנוה״ב הקטנים״. ראש סביב

)הוצאת טוב מעגל בספר מהחיד״א כן

בליל בתוניס שבהיותו נרדמים(, מקיצי

סיבבו לנשים וגם כן, שנהגו ראה פסח,

בחיים פלאג׳י הגר״ח וכ״כ הקערה. את

בנוה״ב וכתב מט(. דף )הגדש״פ לראש

בכל נפוץ מנהג שהוא שנראה שם

יצחק הר בלשון ובאמת ישראל. תפוצות

ספרד. כל מנהג שזה מבואר אלחדאב

וגם המגר״ב. לארצות גם והתפשט

הגרח״פ(. של )מקומו בתורקיה

לסיבוב טעמים כמה הפוסקים וכתבו

להמחיש ב( הכבוד. לענני זכר א( הקערה.

אבותהלכה מנהגימגן

ת בעת ש לשתים המצה בציע ם י הגי מר שנו ת קצרה תפילה לו בערביה ם הים את ה׳ קרע ״ככה כך: שתרגומ שני שר ל ם ע או גזרי צ שי בנ״י כם, די על ממצרי אנו אדוננו י בי מו ע״ה, עמרם בן משה ונ כ שגאלם ום שיע הו ת הקשה מהעבודה ו חירו אלנו הקב״ה כך ל ת יג ו מגלו מען ז ל

מו א״ הגדול ש הנור *273ו

החרוסת עשיית או חומץ מעט בו נוחנין אח״כ לטיט, זכר עב יעשה וחרוסת וכר הגה ה: סעיף

כגון ישראל בהס שנמשלו מפירות החרוסת ועושין לדס, זכר אדוס יין

ר קו מ

ממצרים יצאתם כך לומר למסובים

בזכות ג( שם(. בחכמה )נוהג בחפזון

שיגן ספירות ליו״ד הרומזין מצוות עשרה

לכנפי דומה ראשנו מעל והקערה עלינו

אף עליה מגינות כנפיה שהיונה היונה

)קיצוש״ע עליהם מגינות המצוות ישראל

שתחול לראש בחיים כתב כעינ״ז ד( שם(.

וברכה קדושה משפע האדם על הברכה

ספירות. מעשר שיוצא

בהגדת וכ״כ הפשוט המנהג כן .273

]לפני ׳ ה באות וז״ל פסח״)לוורנו( ״ערב

כך הבציעה בשעת לומר ״מנהגנו יחץ[

בני ויצאו קרעים לי״ב הים את ד קרע

ואמרו מקורו. ועי״ש ביבשה״ ישראל

בערבית. זו נוסח

השולחן על להניח מקומות בקצת נהגו

ואחר בהם. שוחים ודגים מים קערת

מקל איש איש מניחים ההגדה קריאת

כך ויוצאים בו, תלוי וצרור כתיפו, על

ובמרוצה בחפזון לבית מחוץ אל

במצרים״ אבותינו עשו ״ככה בצעקות

שם(. המערב )נר

איזה לקבוע קשה ההגדה ובנוסחאות

ת בו א

כמה יש מקום ומכל הוקבעו, נוסחאות

דלא בקמץ, לחמא הא ידועים: דברים

בצירי. לומר שכתב במחז״ב כהחיד״א

הדבר זו חזקה ביד לפני בסגול, אפיקומן

״. וכו ז״ל רבותינו ״אמרו שהוסיפו יש

חייב בזה. נהגו לא המגר״ב בארצות אך

כגירסת לראות ולא להראות אדם

הזקן כהלל למקדש ״זכר הרמב״ם.

לקיים״ אחת בבת ואוכלן כורכן שהיה

״. וכו ברכה בלא ומרור ״מצה ולא

בו יש מרוקו בדרום ההגדה ונוסח

נר בספר הביא וכן שונות. הוספות

מן שקצת וכתב שג( )דף המערב

בגדד. בהגדות גם ישנם ההם ההוספות

בשו״ת ע׳ פסח. בליל השיעורים ובענין

זצ״ל( מונסונייגו )להגר״י אמת דבר

ודעתו בזה. היריעה שהרחיב א סימן

דנתגדלו לסברא כלל לחוש שאין

יצחק הפחד בשם שם וכתב השעורים.

שבהם שהביצים הדבר היה אמת דאם

הוו לא משלנו, גדולים היו חז״ל שיערו

חידוש ללמדנו )הפוסקים( מיניה שתקו

ע״כ. ראיה צריך אין ולמפורסמות זה,

אבות תעג סימץ

וזנגביל קנמון כגון תבלין עליו ונותנין שקדיס, רמוניס אגוזיס תאניס תפוחיסהטיט. בו מגבלין שהיו לתבן הדומיס

הגו סיף גם נ הו ם, ל ם, תמרי קי מו ד וצ עו מה כפי הכל תבלינין ומצוי *274 ש

המכות בעשרת היין שפיכת אופן ותמרות ואש לדס כשמגיע באצבע הכוס מן מעט לזרוק ונוהגיס הגה ז: סעיף

ט״ז הכל ובפרט, בכלל באח״ב, עד״ש דצ״ך מכות כשמזכיר וכן עשן.פעמיס.

ר קו מ

בזה להחמיר נהגו שלא מדבריו ומשמע

במכתב זצ״ל משאש הגר״ש וכ״כ כלל.

המנהג שכן )פסח( קודש מקראי בספר

בשיעור ביצה שיעורי לשער לא

בין בדאורייתא בין השיעורים, שנתקטנו

הצל״ח וכמש״כ השו״ע. וכדעת בדרבנן,

נתקטנו שלא השו״ע שדעת גופיה,

בן שהגר״י בשם שמעתי )אמנם הביצים.

כדעת לחומרא שנקט זצ״ל וואליד

השיעורים(. שנתגדלו הצל״ח

ולא בנפח משערים אלו ושיעורים

׳ ס ביו״ד מבין לב בספר הנה במשקל.

לא בכמות היא שהשערה כתב ס״ט קא

המנהג מן דיצא שנהגו כמו במשקל

לא א״א הרב גם כהפה״ד שלו קולא

הפר״ח כדברי להחמיר ויש כן נהג

פשוט והמנהג זצ״ל. א״א דברי

עצמו א״א הרב וגם במשקל שמשערין

ובספר עכ״ל. מבי״ן ימיו כל כן נהג

הביא ( א אות צ״ח )סי שמ״ש מזרח

הוראה מורי לכל דראוי ותמה דבריו

לשער שנהגו ומה הנפח, לפי לשער

ת בו א

בשמ״ש וכ״כ הוא. טעות משקל לפי

׳ מה ׳ ס יו״ד ובח״ג ׳ עג סי׳ ח״ב ומגן

מה אכן המוסברת. היא בנפח שמדידה

היאך שתמה שמ״ש במזרח שהעיר

אחר במשקל לשער כתב המבי״ן

המרבי״ץ הרה״ג אביו למר שראה

להעיר יש אך בכמות. שנהג זלה״ה

שכן המרבי״ץ בכוונת יותר דנראה

שכן המבין שסיים וכמו במשקל נהגו

הכוונה ימיו. כל א״א הרב נהג

הגר״י וכ״כ במשקל. שמשערים

הרוכלים בקופת זצ״ל מונסוניגו

ששים ששיעור ב( אות )שיעורין

במשקל. ולא בכמות

אלף ׳ א )חלק המכתבים באוצר .274

מהם שעושים הפירות פירט קכח(

תאנים, התפוחים, והם: החרוסת,

ומוסיפים שקדים, רמונים, אגוזים,

לתמר, דמתה קומתך לזאת זכר תמרים

תרי״ב(. )סי פסח הל משה במטה כ״כ

בו שנמשלו לגפן זכר צמוקים ומוסיפים

תסיע. ממצרים גפן דכתיב ישראל

אבותהלכה מנהגימגן

ש הגו י ך שנ פו ש ת היין ל מו, מהכוס המכות באמיר א עצ *275 באצבע ולש הגו וי ך שנ פו ש אצבע, מהכוס ל הגו ב ך ונ פו ש סוף ל שאר את גם בס היין תוך שבכו שפכו הקערה ל הגו וגם *276המכות של היין בה ש נ

ך פו ש ה בכל ל ה שפיכ שפיכ *277 מים מעט גם היין של ו

ר קו ת מ ו ב א

בספר ומקורו הפשוט המנהג כן .275

היין של הכוס ״ויקח )לוורנו(: פסח ערב

׳ ג ויעשה ההגדה עליו שאמר לפניו

בהמשך עיי״ש וכו׳״. כשאומר שפיכות

ולא בשפיכה דוקא למה שביאר דבריו

מהיין להשאיר ״וצריך וכתב באצבע.

והנוהגים וכו׳. כולו ישפכנו ולא שבכוס

אלא עושים, הם יפה לא מהכוס לשפוך

וימלאנו, אחר, יין עליו להוסיף צריך

כן והעיד ההגדה״ סדר עליו וגומר

וכן קנ״ב דף )טולידנו( בקיצשו״ע

כן והובא קס״ד ס״ק בכה״ח מבואר

האריז״ל. ע״פ נ״א ס״ק בגר״ז

לשתות שלא וכדי רבים נהגו כן .276

וכפי היין, שאר שפכו הפגום, מהיין

רוצה אינו ואם ער״פ, בהגדת שהעיד

יין. מעט עליו להוסיף יכול לשפוך,

בזה הטעם ׳ ונר הפשוט. המנהג כן .277

לתוך היין לשפוך שיש הפוסקים כמש״כ

שאין למקום ישפכנו ואח״כ שבור כלי

בו שיש כיון שם, ללכת בנ״א של דרכן

להחליש כדי מים בו נותן ה״נ רעה, רוח

)סימן בפוסקים כדמבואר רעה הרוח כח

רעה. הרוח מבטל מים שפיכות שע״י ( ד

נהגו פסח לפני מצות אכילת בדין

אך מצות. טועמים לא כבר ניסן שמר״ח

אפו לפסח סמוך שרק העם בנהגו ע׳

להם היה שלא שבגלל יתכן וא״כ מצות,

ח״א אג״מ בשו״ת וע׳ כן. נהגו מצות

מנהג בענין במבוא וע׳ בזה. קנה( )סי׳

צדדיות. סיבות מחמת שהונהג

טוב שם כתר בספר בכורות תענית בענין

מארוקו דבערי כתב (18 )דף ח״ג

ביום בו שאירע במקום באים הבכורות

פטרו ובזה משהו וטעמו מילה מצות

שהביא מה שם וע מלצום. עצמם

בכתר )וע״ע להתענות למנהג סימוכין

לגבי בהערה קי״ב דף ח״א טוב שם

הנהוג לחדתא״ ״דעתיד קדיש נוסח

מסכת(. בסיום

בתענית כלל הנקבות נהגו לא וגם

תע( )סי׳ ברמ״א כדאיתא בכורות.

המנהג. שכן ב׳( )אות ברכה ובמחזיק

כ״ה(. צו )ש״ר בבא״ח וכ״כ

בחוה״מ לברך נהגו האילנות. ברכת

לברך שנהגו ויש עם. ברוב משום

רכ״ו. בסימן שכתבנו מה ׳ ע חג. באיסרו

הנביא לאליהו כוס להכין רבים נהגו

ויש ז(. )סק״ז ת״פ ס יעקב בחק וכ״כ

בזה. נהגו שלא

אבות תפז סימץ

פסח של ערבית תפלת -פדר תפז סימן

בשבת שחל פסח בליל שבע מעין ברכתשבע. מעין ברבת אומרים ואין א: סעיף

ת שחל פסח בליל היו ת ל שב ם אין ב מרי עין ברכת או חר שבע מ לאה, תפילת ל כי העמיד ם לי מורי א, שי א הו שין ול ש ברי חו ם לד המקובלימרו שפסקו או *278 ל

ר קו ת מ ו ב א

וכן מר״ן. כדברי פשוט המנהג כן .278

ברכה אומרים ״אין )לוורנו( ער״פ בס

׳ כ וכן הוא. שימורים שליל שבע, מעין

ראשון שביו״ט לאברהם זכור במחזור

העיד וכן אותו. אומרים אין פסח של

מקראי לספר )במכתב משאש הגר״ש

אמרנו לא ״מעולם תקפ״ג(, דף קדש

להיות שחל פסח בליל שבע מעין ברכה

הוא, שימורים ליל כי והטעם בשבת,

באו״ח ז״ל מר״ן וכדעת לאומרו וא״צ

המקובלים כמנהג דלא וזה תפז(״ )סי׳

א יו״ט כשחל שבע מעין ברכת לומר

שלום בנהר כמש״כ בשבת פסח של

בבית מדרשו בבית כן ונהגו ע״ב(, )קנח

בתריה נגררנו לא שביארנו, וכפי אל.

הדברים. כפשט נהגו אלא קבלה בדברי

נהגו לא בשבת כשחל השיאנו ובברכת

רצה אבותינו ואלקי אלוקינו להוסיף

העיד וכן הסידורים, בכל כ״כ במנוחתינו,

ס ומגן שמ״ש בשו״ת ׳(. י אות נ״ז ׳ ח״ג)

הלכה מנהגימגן

וספירת פסח של שני ליל תפלת סדר - תפט סימןהעומר

תפילות ומנהגי לשבח" "עלינו קודם העומר ספירת אמירתבספה״ע

העומד. לספוד מתחילין ערבית תפלת אחד שני בליל א: סעיף

הגו ספור נ מר ספירת ל *279 לשבח עלינו אמירת קודם ברכו אחרי העופר סו ש״ץ ו קול ה מר רם ב או ם הרחמן, ו חוזרי ם העם ו מברכי ו

ם סופרי חרי *280 ו א ם, ו סופרי ם ש מרי מור או מז ת למנצח ה מנגנו ר ב מו מזר, ח עלינו בכח, אנא שי שב *281 ל

שחרית תפילת לאחר העומר ספירתה, ספר ולא אדם שכח שאם מאחר שם: פר אם בליל ם סו ברכה בלי ביו

ל כו שיך י המ שאר ל ספור הימים ב ה, ל הגו בברכ חר נ תפילת לאת ספור שחרי *282 ברכה בלי ל

ר קו ת מ ו ב א ק

המשנה וכדכתב הפשוט, המנהג כך .279

דאפשר מה דכל ( ב )ס״ק ברורה

שיתקיים כדי העומר לספור מקדימים

תהיינה״. ״תמימות יותר

מתפלל לכל מלח מעט לחלק ונהגו

העומר ספירת לספור שמתחילים בלילה

בספר כ״כ הרע. מעין לשמירה סגולה וזה

מספר והביאה להחיד״א, מאח דבק

הביא וכן ט״ו(. אות היו״ד )מערכת כת״י,

.210 עמוד )לוורנו( פסח ערב בספר

ושבבהכנ״ס )פסח( העם נהגו ע׳ .280

הקהל מקדימין בפאס מוהריב״ץ של

הש״ץ. ואח״כ לברך

שלא )אע״פ הפשוט המנהג כך .281

)תפ״ט הגר״ז וכ״כ עובד( בבית הועתק

ובנוסח ׳(. ח )ס״ק ובכה״ח יא( סעיף

יחזיר הרחמן שאומרים יש הרחמן

במהרה למקומה המקדש בית עבודת

ויחזיר ביהמ״ק יבנה הרחמן וי״א בימינו.

נהרא ונהרא בימינו. במהרה העבודה

ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת וע׳ ופשטיה.

(. י אות פה )סי

והעתיקו הפשוט המנהג כך .282

כה( אות שכז )סי׳ טולידנו בקיצוש״ע

והובא )שם(, העם ובנהגו הכה״ח, בשם

כ״ד(. ׳ ס ספה״ע )הל׳ מצרים נהר בספר

אבות תצ סימץ

מועד של חולו ותפלת שני יו״ט תפילת סדר - תצ סימן

פסח בחוה״מ בברכה הלל קריאת ההלל קודין יו״ט של אחרונים ימים ושני מועד של חולו של הימים בל ד: סעיף

בד״ח. במו בדילוג

ם מברכי א ו דין ההלל את לקרו חן הלל חצי כ *283דר״

הפסח בימי לתודה מזמור אמירתהגו שם: מר שלא נ ר לו מו ה מז תוד מי פסח, בערב ל בי מאחר הפסח, ו

ם שלא ר בפסח, תודה קרבן מביאי מו מז ה ו *284 הקרבן כנגד נתקן ז

ההפטרה ברכת חתימתבחתימה. ולא באמצע לא לפסח ההפטרה בברכת מזכירין ואין הגה ט: סעיף

הגו רין שלא נ כי מי ההפטרה בנוסח חג מז ק פסח, לי חלו מי ו מית *285 סוכו

בחוה״מ תפלות מנהגימי שם: ה״מ בי ת למנצח במקום מלך״ ״ה׳ אחרי חו ם בנגינו מרי או

ר למנצח מו ד מז דו ם מספרים* השמים ל ר ובמקו מו ה מז תוד לם מרי ר או מו ר מז ם שי ר מתחילים השבת, ליו מו ב זה מז טו ב-״

ת״ הודו *286 ל

ר קו ת מ ו ב א ק

חארא של בב״ה אבל יע״א. בארצלונא ראש בהל׳ לפרטיו זה ענין נבתאר .283

מנהג וכן לה׳. להודות טוב מתחילין חודש.

)דף בחכמה בנוהג וכ״כ ע״כ. מרוקא. נ״א. ס׳ לעיל ע׳ .284

נוהגים שכך היעב״ץ, מכת״י רמ״ב( תרסג. בסימן ע׳ .285

סררו. משפחת ביהכנ״ס זולת בפאס. ח״ב התשב״ץ בשו״ת העיד כן .286

דברוך לאחר )דינים מנוחה בבית וכ״כ נוהגין שלנו בבה״כ וז״ל: רמח( ׳ )סי

לומר שלא הוא הנכון ״המנהג שאמר( מנהג וכן השבת. ליום שיר מזמור לומר

הלכה מנהגימגן

לשבועות פסח בין אבות פרקי אמירתלעצרת. פסח שבין בשבתות אבות מס' לקרוא נוהגין שם:

מרו המקורי והמנהג או פני ל ם אך מנחה, ל הגו רבי מרו נ או אחר לסף תפלת פני מו קינו* אין ל כאלו

כל ע ו רין שבו הגין אחד, פרק קו ק ונו תינו או, ש ר קור בו צי ה קורא וחד *287 האחרונה המשנה בי

ר קו ת מ ו ב א

שנוהגים כמו ולא הראשון פסוק ביו״ט

דה״ה ופשוט עי״ש״. מקומות. בכמה

יו״ט )מע ח״ט בשד״ח וע״ע לחוה״מ.

תפח )סי׳ בכה״ח וע״ע ה׳(. אות ב׳ סי׳

ב(. ס״ק

פסח של ראשונים ימים בשני ונהגו

מיוחד, בניגון קורא בתורה שהקורא

והוסיף קמ״ה(. )דף בחכמה בנוהג כ״כ

שקולו הקהל מן אחד שאיש שנהגו

נעימה בנגינה הפרשה כל מתרגם נעים

ובימינו ערבי בלשון התרגום כל ומפרש

לתרגם. נהגו לא

והעתיק הפשוט, המנהג כן .287

בשם ׳( מ שכ״ז ׳ )טולידנו()ס ובקיצוש״ע

הוא שהזמן לפי והטעם וז״ל, הכה״ח

והאדם השנה בכל המובחר האביב, זמן

כדי לכן וההנאות, התאוות אחר להוט

הזאת המסכת את קורין היצר את לשבר

המוסרים ולומדים התאוות, שמבטלת

הנפש והכנעת לפרישות המביאים

הולכים להיותם המידות ולתקן ושברונה,

שלימה בתשובה ולשוב המותר, קו אל

בקדושה התורה לקבלת שנזכה כדי

בחכמה בנוהג הביא וכן ע״כ. ובטהרה

לנערים אותו שנותנים ומה רכ״ה( )עמ

דתשב״ר בזה, שהטעם אפשר קטנים,

דברי לומר ויאות והנאות, מחטא נקיים

דבריהם. העם יקבלו ועי״ז מוסר,

אבות תצא סימץ

יו״ט במוצאי הבדלה סדר - תצא סימן

פסח במוצאי ״המימונה״ מנהג מבדיל לחוש״מ, יו״ט •מוצאי ובין לחול יו״ט במוצאי •ין יו״ט, •מוצאי א: סעיף

על ולא הנד על לא מברך שאינו אלא שבת. במוצאי במו בתפלההבשמים.

ם הגי אי נו צ מו לך הפסח חג ב ש לת״ח לי ק מנו ולב כין וגם ברכה* מ ל הות ת מבי ם לפני לבי ם חברי עי ם* ורי שכני בו ו ר ם הטעמים ו ה והמנהגי בז

*288 בהערה ע׳

ר קו ת מ ו ב א

(, פ )אות שושנים בפרחי כ״כ .288

העם ובנהגו קסא(, )דף בחכמה ובנוהג

עתיקים מקורות מצאנו ובאמת )פסח(.

הבחירה. בית במחזור כדהובא זה למנהג

שהתבואה ה׳ בשם שנברך טעם, ונתן

חי לכל במועד המהרח״ף והעיד תתברך.

פסח מוצאי ליל וז״ל: מג( אות ׳ ד ׳ )סי

ומניחים בבתים, שבולים לשטוח נוהגים

דבפסח משום בראשם, שבולת ג״כ

שתהיה ולסימנא התבואה. על נידונין

טוב שם בכתר וכ״כ ע״כ. שובע״. שנת

סוריה, מצרים, א״י, מנהג (365 ח״ג)דף

עציץ עושים פסח שבמוצאי ותורקיה,

ומברכים לקמן( )ע ודומיהם קמח עם

ומתברכים.

לשון אעתיק בזה שנאמרו ובטעמים

״ואני לענייננו: ששייך במה הנוה״ב

כמוה״ר המקודש חכם מפי שמעתי

דודו ממר ששמע זצ״ל מאנסאנו מימון

לפי טעם שנתן זצ״ל, בצאלאל כמה״ר

ובחג שמחה, בהם נאמר המועדים שכל

הם לכן שמחה, בו נאמר לא הפסח

רחמים. עליהם לבקש ת״ח לפני הולכין

מפי כמו רושם עושה ת״ח מפי דברכה

לרבות תירא אלוקיך ׳ ה את כמש״ה ה׳.

צדיקים אמרי בספר וראיתי ת״ח...

הרב פני לקבל שהולכים המנהג שכתב,

׳ הגמ מן מקורו פסח, של אחרון ביום

רב בי הוינא כד רבא דאמר )ל.( פסחים

דפסחא, יומי שבעה נפקי הוו כי נחמן,

חילא. דבני חמירא זבינו פוקו לן אמר

יומי ׳ דז לישנא על שתמה בהגהות ועיין

היה נחמן רב הנה אמנם . וכו שמיותר

רבא והוכרח )י:( סוכה רש״י ׳ ע אב״ד,

אותנו השמיעו ושפיר בחג, פניו לקבל

)מכלא פסח של באחרון שהלך חז״ל

לו יש זה דמנהג הרי עכ״ל. דאסוותא(.

פסח חג דבמוצאי מהש״ס, ומקור יסוד

־סא אבותהלכה מנהגימגן

הביא וכן עכ״ד. חכם. פני לקבל הולכין

שם שושנים ובפרחי שם. העם בנהגו

בספרים שכתוב דמאחר לבאר עוד הביא

החכמה מוח מתגלה פסח של שבשביעי

אמצו זה מפני המוחין, שנפתחו ע״י

על לשקוד אז שטוב הדורות צדיקי

על הקדושה להמשיך הצדיקים, דלתות

השנה. כל

נוספים טעמים ארבעה בנוה״ב כתב עוד

ישנה ממסורת ע״פ א( המימונה למנהג

יום הוא זה ביום שה״מימונה״ מטריפולי

ונקרא הרמב״ם, של לפטירתו הזכרון

של אביו מימון רבי שם על מימונה

טריפולי יהודי דברי לפי שנפטר הר״מ

שמימונה כתב עוד ב( ניסן. כ״ט ביום

בערבית מונא שענינה ועוד מזון בשם

מתחילים שמהיום להיות מזון, שהוא

אות רב מעשה ׳ )ע וחמץ. מזונות לקנות

במוצאי חמץ לאכול הגר״א שנהג קפ״א

זו בסעודה לאכול נוהגים ולכן פסח(

כתב עוד ג( וכדומה. מופליטא מאפה

הקרובה תמימונה העיר שם על שם,

ישבו והגולים שנחרבה, לסודאן

גם בהגדה לומר נוהגים והיו בתפאיללת,

תפילה וגם בירושלים, הבאה לשנה

שגלו הנז׳ למקום יחזירם שהקב״ה

ש״מימונה״ שמעתי עוד ד( ע״ש. משם.

שאמרו שם על זה ומנהג אמונה, היא

עתידים ובניסן נגאלו דבניסן חז״ל

יצא ניסן שרוב שראו וכיון ליגאל,

ואומרים מכריזין לכן נגאלו, לא ועדיין

שאנו כאומרים: ״אמונה״, מילת

זה על באמונה ומאמינים מחזיקים

הזמן שבאורך אלא ניגאל שבמהרה

אמונה מילת ההמון בפי נתחלפה

ע״כ. ב״מימונה״.

מונסונייגו ידידיה הג״ר רגיל היה עוד

לזה טעם עוד שקיבל לומר, שליט״א

של בשביעי הים את בנ״י שעברו שבזמן

ולא הים ביזת לקבץ עסוקים היו פסח,

הצלחה, לחבריהם לאחל זמן להם היה

לידידיהם שאיחלו החג אחרי עד

מאחלים זה ועל ושיצליחו. שירוויחו

ותסעדו״. ״תרבחו פסח מוצאי בליל

ודפח״ח. ושיצליחו. שירויחו

לפניהם להניח שנהגו משפחות ויש

מטבעות, ובתוכה קמח קערת זה בלילה

ויש בקליפתם. עודם ירוקים ופולים

כל ירקות, מיני הקמח בתוך שמניחים

טוב שם בכתר ומצאתי כמנהגו. אחד

מצרים סוריא א״י שמנהג (365 דף )ח״ג

פסח ליל שבמוצאי כעינ״ז, ותורקיה

מלאה זכוכית( )כלי עשישית מניחים

בהם ונותן דלוקים, נרות ובה שמן

ירוקים, שיעורים ושבולי זהב טבעות

בידו שבולים אלומות איזה ולוקח

ומברכה אשתו גב על בראשונה וחובטם

וכן ורעננה, ירוקה שנה לך שתהיה יה״ר

שמנהג שהביא ויש ביתו. לבני עושה

קמח, עם עציץ שמכינים ואגפיה מצרים

והם ירוקים בעודם פולים בו ותוחבים

ממש זה ומנהג ומברכים... בקליפתם

טוב, סימן משום שהכל וביאר כמנהגנו,

מצד והירקות לעושר, סימן המטבעות

בתבואה שתתברכו האביב, חודש

שבשדות.

׳ ע חג במוצאי ועשבים שושנים ובמנהג

חי. כל המועדי בשם )שם( בנוה״ב

אבות תצג סימץ

העומר בימי הנוהגים דינים - תצג סימן

בעומר בל״ג תספורת מלמות, פסקו שאז שאומרים בעומר, ל״ג עד להסתפר שלא נוהגים ב: סעיף

שאז שבת ערב ל״ג יום חל אא״ב בבקר, ל״ד יום עד להסתפר ואין אלא כדבריו נוהגין אין אלו ובמדינות הגה השבת בבוד מפני בו מסתפריםתחנון. בו וא"א שמחה, קצת בו ומרבים ל״ג, ביום מסתפרין

הגו מון נ ם להסתפר העם ה מר ל״ג ביו ם ולא בעו ם עד ממתיני יוש *289 מר״ן כדעת ל״ד תבו וי ם שכ הגי להסתפר לא מר״ן כדעת שנומר ל״ד עד שי *290בעו אנ שו מעשה ו ש ברי ח אריז״ל לד א ה ול

ת חג ערב עד מסתפרים עו שבו *291 ה

ר קו ת מ ו ב א

העם בנהגו וכ״כ רבים. העידו כן .289

מדברי עולה וכן פסח(. הל )מהדו״ב

הגר״י וכ״ה מ״ט( )דף בחכמה הנוהג

ומצאתי הספר(. )בסוף שליט״א מאמן

בפר״ח ׳ ע הרבה: סימוכין זה למנהג

עד להמתין המנהג על שתמה ב׳( )ס״ק

לומר שלא נוהגים שאנו מה לפי ל״ד,

כתב וכן ל״ג, ביום שמחה ולנהוג תחנון

ל״ג ביום להסתפר שנוהג דמי בשכנה״ג

יעקב שהרה״ג ושו״ר בידו. מוחין אין

מנהג על העיד הדר עץ פרי בסו״ס רקח

כדעת שנהגו ואגפיה, תוניס לוב,

כדברי הטעם וכתב כמר״ן. ולא הרמ״א,

תחינה, לענין בו דמקילים דכיון הפר״ח,

לענין גם להקל נהגו בשמחה, בו ומרבים

הסכים וכן המקילים. כדעת תספורת

)קאשטרו יעקב אהלי בשו״ת זה למנהג

וכ״כ תצג( )סי׳ לחם בערך וכ״כ צה(, ׳ ס

ו(. )סי הלוי מהר״ש בשו״ת

שכתב מה ערב )ס דוד בית בשו״ת וע

בנפ״א מקילים היאך מר״ן, דעת ליישב

מחמירים, תספורת לענין ואילו ל״ג ביום

אליבא לצאת כדי השיטות שתי שתפס

)סי שאל חיים בשו״ת וע ע״ש. דכו״ע.

להקל פנים הראה שג״כ להחיד״א ו(

משאר דגרע בעומר, דתספורת זה במנהג

ע״ש. מנהגים

ל׳( )אות הקמח בלקט כ״כ .290

יום עד להתספר לא הפשוט שהמנהג

במכנאס המנהג היה שכך ]ואפשר ל״ד

שליט״א[. עמאר הגר״א בהערת ע׳

שליט״א. מאמן מהגר״י שמעתי כן .291

אבותהלכה מנהגימגן

א' ביום בעומר ל״ג כשחל שבת בערב תספורת שבת. לכבוד ו' ביום להסתפר נוהגין הראשון ביום חל אם מיהו וכו' הגה שם:

הגנו ח מנ מר ל״ג כשחל שבת בערב לגל ם בעו ברי דעשה א׳, ביו דדת קבלה קרא ת דו שב ף עונג ל *292עדי

ר קו מ

״כתב )שם(: בחכמה בנוהג כ״כ .292

שבת. בערב לגלח נוהגים דיש מור״ם

וכן שבת. בערב לגלח מנהגנו ואנו

הי״ו״. בוטבול אהרן ממו״ה שמעתי

מנהגנו דאין אמר אחד שת״ח שם וע׳

בפיהו אין כי ואמר דבריו ודחה כן.

זה בספר כתב וכן דבר. ושקר אמת,

תוניס. מנהג שזה קל״ד( )דף השולחן

שגם ובאמת )תצ״ג(. לחם בערך וכ״כ

כעינ״ז היקל בב״י גופיה מר״ן

ל״ד כשחל בעומר בל״ג להסתפר

לדחות, שיש והגם בשבת. בעומר

בזה. יש סמך מכ״מ דומה, דאינו

כמש״כ ההיתר טעם עיקר ועכ״פ

ת בו א

קבלה דדברי לחם, בערך המהריק״ש

עדיף. עונג לשבת דוקראת

מערב להתספר העם מקצת שנהגו ומה

בזה ע׳ העומר בימי שבת לערב שבת

מה ל״ג( סי׳ )ח״ו יהושע עמק בשו״ת

לא ושמעולם מקור לו שאין ע״ז, שהתרעם

ו׳( )סי׳ שאל חיים בשו״ת וע״ע כן. נהגו

יש וכן הנ״ל. כעין שהתיר הרדב״ז, בשם

עובד הבית והביא תימן מעדות כן נוהגים

זו. דעה ט( ׳ ס העומר בימי הנוהגים )דינים

בזה. להחמיר כאמור בימינו המנהג אך

ריח בליצחק ע׳ צפורניים נטילת ולענין

בער״ש. להתיר דנהגו ׳( צ אות לקו״ד )דנן

העם. בנהגו כ״כ שרי, הדין מן וגם

אבות תצד סימץ

השבועות חג תפילת סדר - תצד סימן

בשבועות הכתובה קריאת

ביו״ט במו התפלה וסדר השבועות, חג הוא העומר לספירת נ' ביום א: סעיףתורתנו, מתן זמן הזה השבועות חג יום את שאומרים אלא פסח, של

ספרים. שני ומוציאין ההלל וגומרים

ת חג של ההיכל פתיחת בשעת עו שבו ם ה הגי א נו נוסח לקרוע ה״כתובה״ פי מו ם כ חזורי מ *293 ב

רות ומגילת אזהרות תפלת קודם מתאספים וגם האזהרות. לקרות השבועות ביום להתאסף נהגו שם:

קו־ין מנחה האזהרות מחלקים ימים, שני שעושים לארץ ובחוץ רות מגילת ו.294 ימים לשני והמגילה

ר קו ת מ ו ב א ק

זכור המחזורים, בכל נדפס כן .293

העם בנהגו וכ״כ עולם. חוקת לאברהם,

בניגון הכתובה ושמשוררים )שבועות(

)עי הנישואין. של הכתובה קריאת של

שני, יום של לכתובה שונה נוסח שם

צפרו(. בעירו שנהגו

בחג זה על זה מים שפיכת מנהג

רה( )דף בחכמה בנוהג בזה ע׳ השבועות

ובעיקר לזה, רבים טעמים שכתב

לטל זכר וכן למים, נמשלה שהתורה

ישראל עם על שפך שהקב״ה תחיה

מפי הדיבור ששמעו אחרי להחיותם

רטו )סי׳ חיים מים בשו״ת אך הגבורה.

זה, מנהג נגד חוצץ יצא קמה( וסי׳׳

בזה ונהגו ופריצות. קלקול ממנו שיצא

העם. פוחזי רק

מצה עם דבש מאכלי אכילת ומנהג

׳ סי וואליד )בן יוסף בשמו ׳ ע בשבועות,

שם. בחכמה ובנוהג קמג(,

חג באסרו כללית גניזה עריכת ומנהג

ובנהגו )שם(, בנוה״ב ע׳ השבועות.

העם.

ע׳ סיון, בחודש תחנון אמירת ובענין

קל״א. בסי׳ במש״כ

בקיצשו״ע וכ״כ הפשוט. המנהג כן .294

וכתב, תי״ט אות שלב סי )טולידנו(

וכל מוסף. תפילת אחר אותם שאומרים

העם בנהגו וכ״כ מנהגו, כפי מקום

)שם(.

רבינו של האזהרות לקרות שנהגו ויש

אחד, בניגון ז״ל ראובן בר יצחק

אבותהלכה מנהגימגן

צומות ליתר באב ט׳ בין שיש הבדל - תקנ סימן

בער״ש במנחה ויחל קריאתויחל. ובמנחה בשחרית קורים בער״ש חל ואם הגה ,: סעיף

ת בעשרה ת שחל בטב היו ת, בערב ל הגנו שב אין מנ רין ש במנחה קוחל, ם וי ח משו בור טור ת שעוסקים הצי ת בהכנו שב *295ל

אב חודש הכרזת וצום ביפוד וצום באב מט׳ חוץ הצום, ש״ץ מבריז לצום קודם בשבת ד: סעיף

שום להכריז שלא האשכנזים )ומנה, פיהו. עליו אב״ף וסימנך פודים,מהם(. אחד

הגו הכריז נ ת ל שב פני ב הי במקום אב ר״ח ל צון י ה בנוסח ר ש ז חד ״מם קבץ חדשי ם י שי א קדו ם( )נ״ צי פו ם נ ם אנשי שי ר ונ עי ה, ל ה הבנוי וזה החדש ש לטוב חד צון י ר צו ו ה״ רב אל י ש *296העלילי ם וי הגי שלא נו

הכריז ש ל *297כלל אב חוד

ק מ

ז״ל גבירול אבן שלמה רבי של ואזהרות

אחר. בניגון

אמת תורות בספר העיד כן .295

משמו. העם בנהגו וכ״כ שם. )ברדוגו(

תתפ( )סו״ס האגור מספר הדברים ומקור

בספר קורין שאין הלקט, השבלי בשם

אחד בו כשחל שבת בערב במנחה

)ובכה״ח עכ״ל. הללו. צומות מארבעה

בער״ש נופל בטבת עשרה שרק העיר

דברי על כתב ובב״י הלוח(. לפי

ויחל. וקורין כן, נהגו דלא השבה״ל

כנראה הוא קורין שאין מנהגנו אמנם

ר קו ת מ ו ב א

ושבה״ל. באגור שהעתיק כפי קדום,

דברי ואדרבה שם. אמת בתורת וכ״כ

צריכים כן, נהגו שלא שסתם הב״י

שכולם דהאידנא מש״כ מג״א ׳ וע יישוב.

במנחה. גם קורין יום, מבעוד מכינין

מבואר אמת, בתורות דברי ומסתימת

כן. ס״ל דלא

)שם(. העם בנהגו כ״כ המנהג, כן .296

מכריזים שיש הביא כג( ׳ אמת)סי ובלדוד

זה. מנהג על וערער קינה. ע״י ר״ח

העם בנהגו והובא בכנה״ג, כ״כ .297

(. י )צו״ת

אבותתקנא סימץ

בתוכה להיות באב ט׳ שחל שבוע דיני - תקנא סימן

בשבת אבילות מנהגי הכתונת כ״א שבת בגדי ללבוש מחליפין אין חזון של שבת אפילו הגה א: סעיף

ונדחה, בשבת באב 'p שאירע לא אם שבת, של פרוכת פורשין אבל לבד,שבת. של פרוכת פורשין אין שאז

הגו ם נ שי חסידי אנ ת הרמ״א, כדברי מעשה ו שב ם לא חזון שב חליפי מהם בד, הכתונת כ״א בגדי ש ל חליפו שלא וי אמנם הכתונת* אפי׳ הכר במקום ש שני ב די שלו הג לא חול, בג ה כי כן, ינ שב ז ח הג נ כנו

ת *298 בפרהסיא אבילו

ו״יגדל״ דודי״ ״לכה וניגון - דפורענותא בתלתא ההפטרה ניגוןת שם: ש שלו ת ב ת ההפטרו תו שב תלתא )הנקראים באב תשעה שלפני ב

א( ת ענו פור ם ד הגי ת נו ת לקרו קול ההפטרו מרור ב חד, ת מיו

ר קו ת מ ו ב א

עטרת בשו״ת ע׳ רבים, נהגו כן .298

שנהגו רבים על שהעיד מג( )ס׳ שלמה

מונסונגו ידידיה הג״ר נוהג היה וכן כן.

רבים, גדולים ועוד מרוקו, של רבה זצ״ל

חזון. בשבת כלל בגדיהם שינו שלא

)סוף מהמרדכי הרמ״א דברי ומקור

בגדיהם מחליפין שאין תרלה( ׳ סי תענית

אשרי, ׳ בהג הוא וכן בלבד, הכתונת כ״א

להחליף שאין ומהרי״ל אגודה, רוקח,

( קל )כלל בחי״א וע הטלית. אפי

וכ״כ להחליף. אין הגרביים שאפילו

הרבה מנהג שזהו יג( )ס״ק בכה״ח

הספרדים. קהילות

נהגו המערב מקהילות שהרבה מה והנה

ויש הרמ״א, כדעת זה בענין להחמיר

כתב הכתונת, אפי׳ להחליף לא נהגו

מה על להם שיש של( )אות רבה באליה

כתב ד׳( )אות גבוה ובשולחן לסמוך.

או לבנים בגדים ללבוש לא דהמנהג

ללב ביפה וכ״כ מועד. כבגדי חשובים

שאין )בטורקיה( דמנהגם ב(, אות )ח״ג

כשאר זו בשבת לבנים בגדים לובשים

צבעונים בגדי כ״א הקיץ, שבתות

שמנהג בכה״ח שמש״כ ומבואר אחרים.

בשבת מלבושיהם לשנות לא הספרדים

לכו״ע, אינו השנה, שבתות משאר זו

לשנות נהגו ספרד מקהילות והרבה

והנה השנה. שבתות משאר זו בשבת

אבותהלכה מנהגימגן

ת המעורר הג *299הלבבו מנ ם היו שגם קדום ו מרי ת או ת קינו תו שב אלו ב

ר קו ת מ ו ב א

כתב וכבר בזה. להחמיר נהגו לא בימינו

שלא שאין בימיהם דכ״ז )שם( בערה״ש

לבגדי שבת בגדי בין הפרש ניכר היה

בין גדול היכר שיש בימינו אבל חול

כאבילות הו״ל שבת לבגדי חול בגדי

הפסיקו שלכן ואפשר ואסור. בפרהסיא

לגבי עכ״פ אבל בימינו. הזה המנהג את

מי ניכרים, שאינם הבגדים החלפת

בו אין הרמ״א כדברי להחמיר שנוהג

חבר ובליקוטי בפרהסיא. אבילות משום

בגדי ללבוש נהג שהחת״ס הובא חיים בן

האריז״ל מדברי לו העירו וכאשר חול.

משאר זו שבת לשנות שאין שאמר

שאפי׳ האריז״ל ששאני אמר שבתות,

האבילות. מן דעתו הסיח לא שבת בבגדי

שמג( )סי׳ ח״ה וזמנים במועדים והו״ד

ניכר שבימינו והסיק רנו( )סי׳ ובח״ז

בפרהסיא. אבילות והוי המלבושים שינוי

מרוקו ערי בכל הפשוט המנהג כן .299

כל על צז:( )דף פקוד בנהר העיד וכן

בספר העיד וכן תוניס. וערי אפריקי ערי

״מה ח׳(: אות שבת )ערך ספרי לפי

איכה, בתמרור חזון הפטרות שקורין

בנועם אותו שקורים מזרח בערי וכ״ש

מר״.

מנהג נגד יצאו הפוסקים מן רבים והנה

בהפטרת הניגון לשנות שלא וכתבו זה,

אבילות שאין מאחר שבתות, משאר אלו

בלפי העיר וכן בשבת. בפרהסיא נוהג

כמו אותה שיקראו שהנכון שם, ספרי

בספר העיר וכן השנה. כל של הפטרות

ב( אות יח סימן )ח״ג יהושע עמק

ואסור בשבת ובכיה צער מעורר שהרי״ז

מביאים וראיתי בפרהסיא. אבילות משום

( ב ס״ק תקנ״א )סי הברכ״י דברי בזה

ברדב״ז ומש״כ בשבת קינות לומר שלא

קינות לומר שלא ועוד תרמה( )סי׳ ח״ג

לה דף )ח״א מצרים בנהר וע בשבת.

וגלילותיהם ישראל ארץ שמנהג ג( אות

שבתות ׳ בג ההפטרות ניגון לשנות שלא

בשאר הנהוג ההפטרה מניגון הללו

שאין ורק וקינה נהי לניגון שבתות

השבתות. כשאר הטעמים בניגון מאריכין

שם. פקוד בנהר כן והעיר

טהור, מקומו מקור זה מנהג ואכן

שכבר ומצאתי קדם, הררי על ומיוסד

קיב( ׳ )ס הריב״ש בדברי זה מנהג הוזכר

ולא לתורה, שעלה מי אודות שנשאל

ההוא אלא להפטיר שיודע אחד היה

לדעת אז מצוי היה לא ״וזולתו שעלה,

לתורה, שוב לעלות רשאי אם לקונן״

לעלות לו שמותר שם הריב״ש והסיק

להם לומר כלל דעתו על עלה ולא שוב.

אבילות משום לא זה מנהג שיבטלו

יעלה שלא משום ולא בפרהסיא,

)סי׳ במג״א להלכה הובא וכן פעמיים.

שכן אפרים, בשערי וכ״כ יד(, ס״ק רפב

וכ״כ כז(, )ס״ק במ״ב וכ״כ נוהגים.

קלח( )סי מבוטשאטש אברהם באשל

איכה בניגון ההפטרה לקרות שנוהגים

היום. עד אשכנז קהילות רוב נוהגין וכן

בשם הביא )שם( וזמנים ובמועדים

בשבתות לקונן לא שהקפיד החזו״א

לא שחקרתי כפי המקומות רוב אך אלו.

אבותתקנא סימץמגן רסח

תבטל אלא ת שנ ם ברבו מנ א מן*) די לכה הז ל דו ד ג ש וי ם י מרי גון או בניחד אבל (*300 מיי

בתמוז מי״ז ואירוסין נשואין סעודה בלא ליאדס אבל אירוסין סעודת עושין ואין נשים נושאים ואין ב: סעיף

להחמיר ונוהגין הגה אחד יקדמינו שלא ליאדס מותר עצמו ואפ׳ מותר.באב. 'p אחר עד ואילך בתמוז מי״ז נושאים שאין

ם אין שאי ם נו ״ז נשי מוז מי ת אף ט״ב, אחרי עד ב ם, לא ו מארסים מני מני אלו שז ת ז ענו א פור מני ול *301 שמחה ז

ר קו ת מ ו ב א

המערב ערי נוהגים וכן כדבריו. נוהגים

וכן אפריקה. ערי מנהג שכן לעיל כנזכר

על קמ״ה( )דף השולחן זה בספר העיד

עטרת בשו״ת כתב וכן תוניס. מנהג

שהעיד כפי קדום ומקורו מג( ׳ )סי שלמה

שם. בריב״ש השואל

בפרהסיא, כאבילות דחשיב שהעירו ומה

קדמאי, גאוני לזה חשו שלא בהסיבה נר׳

בהדיא אבילת מעשה בזה עושה דאינו

הפטרות לקרות שתיקנו שמאחר אלא

כדי ומטרתו דפורענותא, בתלתא אלא

גם קוראים לתשובה הלבבות לעורר

תפלה הל ברמב״ם כמש״כ הזה בנוסח

הפטרות ׳ ג לקרוא שנהגו י״ט ׳ הל י״ג ׳ פ

מנגין גם וע״כ תוכחות דברי שהם אלו

בזה נוהגין אין אבל קינה, של בניגון

נר׳ ולכן תוכחה, מנהגי אלא צער מנהגי

ובנוסף כלום. החיד״א העיר לא שע״ז

נוהגין הרמ״א של דינו עיקר לפי לכך

דלא חזון בשבת אבילות דיני מקצת

רבה ובאליה לבד, הכתונת אלא מחליפין

יש הכתונות מחליף שאינו דמי כתב שם

ומנהגנו שכתבנו. כמו לסמוך מה על לו

שמקוננים שהניגון בפרט עלמא כמנהג

הקינות ושאר דאיכה הניגון אותו אינו

וכעינ״ז הלבבות, לעורר מיוחד קול אלא

)שם(. שלמה עטרת בשו״ת כתב

בנחמה, המסיימים האחרונים והפסוקים

בקול ולא נחמה, בקול לקרותם נהגו

תמרור.

ובנהגו )שם( ספרי בלפי העיד כן .300

המנהג שכן ותעניות( )צומות העם

שעדיין זוכר ז״ל שאביו וכתב הקדום,

ברבות שנתבטל אלא כן, נוהגים היו

והחיד״א הרדב״ז, עוררו וע״ז הזמן.

בפרהסיא. אבילות שאין שם(, )ברכ״י

ההפטרה שמנגנין ממה גרע זה ומנהג

נר׳ ה״ז קינות דבאמירת קינות, בניגון

לכו״ע בזה ושייך ממש, כמתאבל

זה מנהג נתבטל ולכן בפרהסיא, אבילות

ו״יגדל״ דודי״ ״לכה אמנם הזמן. ברבות

מיוחד, בניגון פאס בעיר אומרים עדיין

המאורעות דמזכיר לקינות, דומה ואינו

בפרהסיא. לאבילות טפי ודמיא בהדיא,

שפז סי׳ )טולידנו( בקיצוש״ע כ״כ .301

נושאין שאין להחמיר נוהגין וז״ל: סט״ז

הלכה מנהגימגן

אב מר״ח בגדים כיבוס נוהגין ואנו הגה ובו׳ ולבבס לספר אסורים באב ט׳ בו שחל שבוע ,: סעיף

וכו'. התענית אחר עד ר״ח מתחלת בכ״ז להחמיר

הגו ם לכבס שלא נ ע בגדי שבו ש *302ט״ב בו שחל מ הגו וי שלא שנם לכבס *303 אב מר״ח בגדי

צפרניים ונטילת בתמוז מי״ז תספורת נוהגים תספורת אבל כיבוס, לענין ר״ח מתחלת להחמיר ונוהגין הגה ד: סעיף

בתמוז. מי״ז להחמיר

הגין ם אב, מר״ח להסתפר שלא נו הגו ורבי חמיר נ ה ״ז עצמם על ל מימוז ת ה *304ב אין ונרא אבל התרה* ע״י ר״ח אחרי להסתפר להקל ש

ר קו ת מ ו ב א

לא נוהגין ויש ת״ב אחר עד בתמוז מי״ז

ע״כ. נוהגין. אנו וכן לארס. ולא לשדך

זצ״ל משאש שלום מהג״ר שמעתי וכן

נוקפו שליבו דמי לשואלים, מורה שהיה

אלו. בימים נישואין יערוך לא

( ׳ ג ת״ב )לקו״ד יצחק בויאמר כ״כ .302

משבוע רק שהמנהג רבים, סתמו וכן

שליט״א מאמן הגר״י וכ״ה בו, שחל

הספר(. )בסוף

אב ר״ח )ערך כהונה בברית כ״כ .303

דייק וכן מקומו, מנהג שכן ט( אות

עולם. חוקת מסידור )שם( עם בנתיבי

ומגן)ח״ג שמ״ש בשו״ת העידו כן .304

ותעניות( )צומות העם ובנהגו נ״ד( סי׳

גם ו׳( )סימן ארגי״ל ק״ק מנהגי ובדיני

ויש שווין כולם אין תספורת לענין

וקשה בתמוז. מי״ז להחמיר שנהגו

ברור אבל בזה, ברור מנהג לקבוע

רוב בתמוז ומי״ז להחמיר. נהגו שמר״ח

העם פשוטי ורק להחמיר, נהגו החכמים

ומגן בשמ״ש כמש״כ ר״ח עד היקלו

מונסנייגו ידידיה הג״ר נוהג היה וכן שם.

הביא וכן אחרים. גדולים ורבים זצ״ל

הויאמר של )תלמידו בראשית במעשה

דף )טולידנו בקיצוש״ע אכן יצחק(.

מי״ז להחמיר ״נוהגין בסתם: כתב רמ״ו(

דמעיקר מודה הוא דמ״מ ונר׳ בתמוז״,

׳ )סי עם בנתיבי וע׳ ר״ח. עד מותר הדין

בני כל תספורת, שלענין ס״ג( תקנא

בעקבות הולכים בירושלים התורה

בתמוז. מי״ז שאסר ז״ל האר״י

כגון הקפידו שכולם בדבר התרה ולענין

מנהג שחשיב אב, מר״ח להסתפר שלא

מועיל ולא עצמם על שקיבלו קהילה

קיי״ל קהילה דבמנהג התרה בזה

איסור, בזה נהג לא עצמו הוא שאפילו

לענין ומ״מ עצמו. על כקיבל הוי

תורה בני שרק בתמוז מי״ז החומרא

קהל, מנהג משום בו אין בזה הקפידו

אב. ר״ח עד בהתרה ומותרים

אבותתקנא סימץ

מי ר״ח עד התרה ע״י להקל הרוצה ל חמיר שנהג ) ה ״ז ל מוז(, מי ת במותר*

ענין ל ת ו טיל ם, נ רניי פו ם צי ע מחמירי שבו ש בו, שחל ב ם וי חמירי מ*305 אב מר״ח

הימים בתשעת יין ושתיית בשר אכילת בחומץ )ומותר זו. בשבת יין לשתות ושלא בשד לאבול שלא נוהגים יש ט: סעיף

בתמוז. מי"ז מוסיפין ויש התענית. עד מד״ח מוסיפין ויש יין(. של

ל אין אכו שר ל אין ב ת ו תו ש ם עד אב מר״ח יין ל ם העשירי* יו ויושירי ש *306 בכלל הע הגו וי ח שגם שנ אכול לא בר״ שר ל ת ב תו ש ול

ש *307 יין הגו וי ח להקל שנ מו בר״ *308עצ

ר קו ת מ ו ב א

ל״ח. ׳ ס שמ״ש תבואות .305

)ת״ב יצחק ויאמר בליקוטי כ״כ .306

ור״ח מר״ח, לאכול שלא ״מנהגינו ׳(: ב

ל(, )דף בחכמה בנוהג והו״ד בכלל״.

הקיצוש״ע וכ״כ חיי, הבני ובשם

רמ״ז(. דף )טולידנו

ע״פ הוא העשירי יום עד שכתבנו ומה

החיד״א והעיד תקנ״ח. בסימן מר״ן דברי

ה׳, יראי להחמיר נהגו שכך במחז״ב

ומשמע שם. בחכמה בנוהג דבריו והביא

)טולידנו בקיצוש״ע וכ״כ המנהג. שכך

שלא המנהג שכן בהדיא, רמ״ז( דף

העשירי. יום ערב עד לאכול

״ור״ח יצחק, ויאמר בליקוטי כ״כ .307

וז״ל, כתב שם בחכמה ובנוהג בכלל״.

שאין נוהגין משפחתינו המאסף, אמר

עצמו, אב ר״ח ביום בשר אוכלים

שאינם צור אבן משפחת אחר ונגררנו

עירנו בני ושאר עצמו. בר״ח אוכלים

שכבר והוסיף ע״כ. ר״ח. ביום אוכלים

ח״ב ביהוסף עדות בשו״ת בזה פלפל

המעשה דברי ע״פ וסיים מא( )סי

שלא למנהג טעם שכתב בראשית

תיט( )בסי׳ דאיתא אע״ג בר״ח אוכלים

אב דבר״ח משום מצוה, ר״ח דסעודת

עכ״ד. בו. שמתענין ויש הכהן, אהרן מת

)טולידנו( בקיצושו״ע כתב וכן .308

מלאכול נמנעים היו לא עצמו שבר״ח

החיד״א ושכ״כ כו׳. לכנה״ג וציין בשר.

העיד ושכן רל״ג( )אות באצבע במורה

פאס מנהג וכן חדשים. השמים בספר

המנהג שכך שם בחכמה בנהגו כדהעיד

וכ״כ צור. אבן ממשפחת חוץ בעירו,

)טולידנו( ובקיצוש״ע )שם( העם בנהגו

שם.

רעא אבותהלכה מנהגימגן

ש ם י ם מעטי הגי אכול שלא שנו שר ל א ב של ת ו שתו ״ז כבר יין ל מימוז ת *309 ב

ענין ל שר אכילת ו ת ב שב ש חזון, ב ה י קי גם בז ם, חילו הגי ש מנ ים שר אוכלי ת ב שב ו ב ל ז ש ,310כרגי ם וי שר שקוני ם ר״ח קודם ב חי מול ו

תו ם או מטגני תו ו ש *311 שיצטמק עד או ם שאינם וי שר אוכלי כלל בת שב *312 זו ב

הימים בתשעת גופו רחיצתזו. בשבת אלא נמנעין שאין ויש מד״ח, לרחוץ לא נוהגים טז: סעיף

הגו ש ,313התענית אחר עד אב מר״ח להתרחץ שלא נ קילו וי ה עד שע ט״ב* בו שחל שבו

ר קו ת מ ו ב א ק

ויש וז״ל: )שם( בחכמה בנוהג ׳ ע .309

אוכלים שאינם מועטים והמה עליה מבני

וע ת״ב. עבור עד בתמוז מי״ז בשר

הנדפ״ח חדשים השמים בס מש״כ

וכ״כ ע״כ. בזה. מש״כ קג( סי׳ )חאו״ח

האר״י. נהג שכך )טולידנו( בקיצוש״ע

כדרכו. בשר אכל בשבתות אך

להגר״י אמת דבר בשו״ת כ״כ .310

״שהאלעזאמא ג׳( )סי׳ זצ״ל מונסונייגו

ומן צרפת ומן מספרד המגורשים )והם

בשר לאכול כולם נוהגים פורטוגל(

כרגיל. זו בשבת

)מאראקש( ״והאחרים שם כ״כ .311

שעבר מלוח בשר כ״א אוכלים אינם

ומטגנין שלמים, אכילת מזמן יותר עליו

בשבת, אותו ואוכלים בשמן אותו

מנהגו״. כפי כ״א שבת אותו ואוכלים

מנהג שכן בחכמה בנוהג כתב וכן

מראכש.

וכ״כ )שם( בחכמה בנוהג הביא כן .312

וכן בדבדו, נהגו ושכן )שם(, העם בנהגו

במראכש. משפחות כמה מנהג

אם זו, משבת שנותרו תבשילים ולענין

דן בו. שחל שבוע במשך לאוכלם אפשר

שהדבר וכתב )שם(, אמת בדבר בזה

סתמא זו שבמנהגא וכיון במנהגא, תלוי

שמאחר נחירה לבשר לדמותו יש נאסר,

אזלינן שבמנהג והסיק הותרה, שהותרה

הפסיד. לא בזה והמיקל לקולא,

נהגו שלא מה מילה בסעודת והנה

שנהגו משום שאינו נראה בשר, לאכול

נהגו כך אלא מצוה, בסעודת גם להחמיר

הברית עושים שהיו דכיון המציאות מצד

בשר. מגישים היו לא בבוקר

שליט״א מאמן ר״י וכ״ה נהגו, כן .313

מנהגי והנה נהגו. שכן הספר( )בסוף

בכלל ואינם במשנה כתובים לא רחיצה

ומנהג בו. שחל בשבוע כיבווס אחר

מר״ח. ברחיצה להחמיר גם תוניס

שבוע עד בכיבוס הם מקילים ומאידך

אבותתקנה סימץ

בט״ב וציצית תפילין דיני - תקנה סימן

בט״ב בשחרית ותפילין ציצית לבישת לובשים אלא טלית. ולא שחרית, בת״ב תפילין להניח שלא נוהגים א: סעיף

ותפילין ציצית מניחים ובמנחה ברבה. בלא בגדים תחת קטן טליתעליהם. ומב־בים

ת חרי ש ם ט״ב של ב הגי ש״כ נו ע כמ שו״ ש לא ב בו ת לל לין טלי פי ת ומן אלא ם המנחה, בז חי מני ת ו צי לין צי פי ת ם ו מברכי ש ,314 עליהם ו וי

ר קו ת מ ו ב א ק

תלוי זה שדבר הכה״ח וכתב בו. שחל

ופשטיה. נהרא ונהרא במקומות במנהג

שהעיד כפי הפשוט המנהג כן .314

שהעיד כמו מרוקו מנהג וכך מר״ן.

ובשו״ת שצ״ב(, )ס טולידנו בקיצוש״ע

וכ״כ וסז(, סו )סי׳ ח״ב ומגן שמ״ש

י״ג(. ׳ סי ותעניות )צומות העם בנהגו

מס בסוף מהרא״ש הדברים ומקור

דחייב דמסתברא ל״ז(, )אות תענית

ל״ת מצות דהיא אע״ג בט״ב בתפילין

גופיה דבאבל באבל(, תפילין )לבישת

חמיר ולא ראשון, ביום אלא מיתסר לא

וכ״כ ע״כ. אבילות, ימי משבעת ט״ב

וה״ה בתוה״א. והרמב״ן )שם( הר״ן

אמרתו. בצע דכתיב שם כמש״כ לציצית

כתב שם( ברא״ש )הובא המהר״ם אולם

ביום כמו תפילין, להניח אין דבת״ב

ממנו, יותר מר יום דאין דאבל, ראשון

הביא וכן לדורות. לבכיה קבוע יום

״ועדיף הראב״ד: בשם מהכלבו בד״מ

במקום בראשו, מקלה אפר לשים טפי

ומשמע ע״כ. פאר. תחת אפר תפילין,

תפילין מהנחת לגמרי שפטור מדבריהם

הפוסקים שיטות הביא ובב״י בת״ב.

בהגהות מש״כ ע״פ פשרה העושים

שמניחים מתענית(, הי״א )פ״ה מימוניות

הב״י כתב וע״ז בשחרית. ולא במנחה

תפילין להניח שלא העולם נוהגים דכן

אך המנחה. בתפלת אלא שחרית בתפלת

בסעיף מרן פסק ל״ח דבסימן קשה קצת

הביא ובב״י בתפילין. חייב שבת״ב ו

נמצא כהרמב״ן. דלא מהרא״ש, מקורו

המחייבים כדעת להלכה עיקר דפסק

מר״ן שכתב דמה וצ״ל בת״ב. בתפילין

היינו ללבשו נהגו שלא תקנ״ה בסי׳

דסו״ס אותו לובשים במנחה אבל בבוקר

משמע וכן בתפילין. בו שחייב הוא יום

דעת שכן הביא דמתחילה מהב״י

כן, כתב הרמב״ם בדעת וגם הרא״ש,

זו. שיטה מקיים במנחה מניחם ואם

תחת פאר משום לובשם אינו ובשחרית

איך לתמוה מקום אין שכן ומאחר אפר.

רעגאבותהלכה מנהגימגן

הגו ת על לברך לא שנ לין הטלי פי ת ם ו שי *315 במנחה שלוב

ש ם י מרי אוי או הוג שר ש לנ בו ת לל צי לין צי פי ת הולך לפני ו שהכנ״ס ת לבי חרי ש ש ב ם וי מרי מי או סוד נכנס שלא ש לו אין ה׳ ל

ש בו ת לל צי לין צי פי ת ת כלל ו חרי ש *316 מר״ן כדעת ב

ר קו מ

׳ ובסי בתפילין דחייב ל״ח בסי׳ מרן פסק

לא העולם מנהג דמכ״מ כתב תקנ״ה

שחייב הוא שיום דנהי בשחרית, להניחו

כדהוכיח במנחה, מניחין מכ״מ בתפילין

שאע״פ הר״מ מדעת גופיה הב״י כן

מניחן. אינו בשחרית בתפילין שחייב

)שם( ומגן שמ״ש בשו״ת שראיתי אלא

דברי ע״פ מיוסד דמנהגינו שכתב

מתפילין שפטור ועוד המהר״ם הגאונים

)וע ראשון. דיום לאבילות דדמיא בת״ב,

שהוא מפני )רפל״א( רבתי בפסיקתא

למה הבנתי ולא לפניו(. מוטל כמתו

דברי ע״פ מנהגינו ליישב הוצרך

ל״ח סי׳ השו״ע דברי היפך המהר״ם

יש וכן בת״ב, בתפילין דחייבים דפסק

המנהג מחזקים שראיתי מה ע״ד לתמוה

סתירת תירץ אשר משה הדבר דברי ע״פ

לכתחילה לענין מיירי ל״ח דבס השו״ע

ליה אמרינן דבזה לימלך, שבא במי

תקנ״ה בסי אבל דחייב. הדין כעיקר

שנהג דמי ופסק המנהג לענין רק מיירי

ומלבד ליה. מחינן לא ללבוש לא

למר״ן ליה דלמה דחוקים, דדבריו

ואפי׳ להלכה, שנוגד מנהג להעתיק

ליה למה בו, למחות שאין תימא

בשתיקה. להעתיקו

)דף עמאר לדוד תפלה בספר וע״ע

ת בו א

קהילות בשאר נוהגים דאין כא:(

רק בשחרית תפילין להניח בירושלים

כן. נהגו חסידים מדרש בבית

מקומות. במקצת נוהגים כן .315

המהר״ם ע״פ מבוססים דבריהם ולכאו׳

תפילין ללבוש אין שבת״ב דסברי ועוד

וממילא ראשון, ביום כאבל דהוי כלל,

לשיטה וחוששים עליהם, לברך אסור

שבידינו הגדול הכלל לפי ובפרט זו.

שכתב ומר״ן להקל. ברכות דספק

שכתבנו כפי ס״ל במנחה, עליהם לברך

הטיב בתפילין שחייב להלכה שהעיקר

אינו בשחרית ורק ל״ח, בסי כדפסק

לובשם.

ללבוש העם מקצת ונוהגים .316

קר״ש בו וקוראים בצינעא, תפילין

ותפילין. ציצית בלא לביהכנ״ס ובאים

וכן )טולידנו(. בקיצוש״ע העתיק כן

על קל״ט( )סי הלק״ט בשו״ת העיד

אליהו בכסא וכ״כ גאלאנטי. המהר״מ

וכ״כ ישראל. למהר״א תקנה( )סי

מצרים ובנהר ועוד. ׳י( )פלאג הכה״ח

שמתכוון דמי דנמצא ע״ז תמה )שם(

שלא הדבר מתפרסם בצנעה כן לעשות

מר״ן שהרי ועוד מר״ן, כדעת עושים

טפי נתחכם ולמה זו, עצה הזכיר לא

שמ״ש בשו״ת צידד וכן המנהג, מן

אבותתקנז סימץ

באב בתשעה ועננו נחם לומר - תקנז סימן

באב בתשעה במנחה נחם אמירתבו'. ציון אבלי את אלקינו ה' נחם ירושלים בבונה אומר באב בתשעה א: סעיף ו

אותו. מחזי־ין אין זה ולא זה לא אמר לא ואם תפלה. בשומע ועננו הצית שאז לפי ת״ב, של מנחה בתפלת רק נחס אומרים שאין פשוט והמנהג הגה

הנחמה. על אז מתפללים ולכן אש, במקדש

ם אין מרי פי המנחה בתפלת אלא נחם תפלת או מן ל בז המנחה שתו ם הצי ד בהיכל* האש האויבי עו ה, טעם ו מן לז בז לד הזה ש נוח *317 משי

ר קו ת מ ו ב א

לא ׳ ה לסוד נכנס שלא שמי שם, ומגן

במנהג יחזיק ולא בזה, כמקובלים ינהג

ז״ל. מר״ן כדברי יעשה אלא זה

בט״ב צרכי כל לי שעשה ברכת ולענין

תר״כ. בסימן בזה מש״כ ע

באבודרהם העיד וכן המנהג. כן .317

לב( סי׳ תענית )סוף וברא״ש רנז( )עמ׳

)צומות העם נהגו בספר העתיק וכן

הוא זה דבר והנה כג(, סי׳ ותענית

)שם( ובאבודרהם הגאונים, מחלוקת

לרב גאון עמרם רב בין ׳ מח בזה הביא

כדברי המנהג שפשט וכתב גאון. סעדיה

אלא אותו אומר שאינו סעדיה רבינו

כי טעמו, ביאר תקנז( ובב״י)סי׳ במנחה.

באותה הילכך ההיכל, הציתו ערב לעת

ואבליה, ירושלים שפלות מזכירין שעה

הרי ע״כ. תנחומיה. על ומתפללין

וכך במנחה. רק לאומרו נתפשט דהמנהג

וז״ל: ל״ד( ׳ סי תענית )סוף הרא״ש העיד

אומרים שאין נהגו למה תמהתי ימי כל

דקאמר כיון המנחה, בתפלת אלא נחם

המאורע, מעין להזכיר צריך בת״ב יחיד

עכ״ד. קאמר. התפילות בכל ומסתמא

המנהג. שכך העיד הרא״ש דגם הרי

הרא״ש כדברי פסק שמר״ן נהי וא״כ

גופא הב״י אך התפילות, בכל לאומרו

מנהגים לבטל בא שלא בהקדמתו כותב

והרא״ש אבודרהם דוד ור׳ קדומים.

רק לאומרו המנהג נתפשט שכבר העידו

קבלת לאחר גם ע״כ אשר במנחה.

הקדום. מנהגם המשיכו מר״ן הוראות

הרד״א ע״פ הם פאס מנהגי שרוב וידוע

נתפשט ובוודאי בחכמה. בנוהג כמש״כ

שהעידו כמו דנא מקדמת הגאונים ע״פ

שנתפשט מנהג דכל י״א )ובלא״ה שם.

אפי׳ אותו מקיימין שיטה, כאיזה וקיים

ע־ה אבותהלכה מנהגימגן

בשר אוכלין אין ת״ב במוצאי - תקנח סימן

העשירי ביום בגדים, וכיבוס רחיצה, ויין, בשר אכילת ביום החמה שקיעת עד ונשרף ההיבל, את הציתו ערב לעת בט״ב א: סעיף

בליל יין לשתות ושלא בשר לאבול שלא בשר מנהג בך ומפני עשירי.יותר. ולא היום חצות עד מחמירין ויש הגה עשירי. ויום עשירי

ל אין אכו שר ל א ב ת ול תו ש ם כל יין ל שירי יו ל עד הע א לי ש *318 י״ ויהגין א להתרחץ שלא נו של א להסתפר ו ת עד לכבס ול ם של חצו יורי שי ש *319ע הגו וי ה גם שנ חמיר בז ה כ״ז ל ל עד ב א לי *320 י״

ר קו ת מ ו ב א

ע׳ מר״ן. הוראות קבלת אחרי נתפשט

הכא(. וק״ו בזה. א׳ שורש בשורשים

הביא א( אות תקנז )סי בברכ״י אולם

התפלות בכל נחם לומר ירשלת״ו שמנהג

העתיק וכן כן. שסתם מר״ן כדעת

שכאמור אלא ועוד. )קלב:( בשלמ״צ

הראשונים דברי ע״פ המבוסס מנהגנו

מועד בספר וכ״כ במנחה. רק לאומרו

לומר שאין פב( אות ו׳ )סימן חי לכל

בשם כן והביא במנחה. כ״א ונחם עננו

משחא מרדכי, מאמר שמים, העמודי

שהביא אריה, וגור לדוד, תפלה דרבותא,

שכן לדייק כתב וכן איטליה. מנהג שכן

כתב ושכן קהילתו. של במקומו המנהג

בכל ע׳ גבוה. ובשולחן לאברהם, בזכור

שם. זה

בחכמה נוהג בספר העתיק כך .318

במחזיק בהדיא איתא וכך ל׳(. )עמוד

דברי על ( ב ס״ק תקנח )סי ברכה

היום כל להחמיר נהגו וז״ל, הרמ״א

טולידנו בקיצוש״ע וכ״כ עכ״ד. כולו.

רמ״ז(. )עמוד

והעתיקו הפשוט, המנהג כך .319

ג׳(, )ת״ב יצחק ויאמר בליקוטי

להחמיר שהמנהג רנ״ו דף ובקיצוש״ע

תקנח( )סי מרדכי ובמאמר חצות. עד

לאחר מיד דמותר השו״ע מדברי דייק

עמאר הגר״א בהערת וע׳ התענית.

יצחק רבי מהגאון ששמע שליט״א,

מדינא. שמותר ז״ל יצחק הפחד אסבאג

דכן )שם( בקיצוש״ע העתיק כך .320

׳. ה יראי נוהגין

ע׳ ששי ביום שחל ת״ב במוצאי והנה

בשו״ת וע״ע בזה. להקל דיש במ״ב

ת״ב מוצאי שמותר פו( )סי אליהו מחזה

יש ברחיצה אבל ובתספורת, בכיבוס

ו׳. יום עד להמתין

אבותתקנט סימץ

בט״ב מילה ודין ט״ב מנהגי - תקנט סימן

באב תשעה של בשחרית תפילה מנהגימועד. דמיקרי משום פניהם, על נופלין ואין בט״ב, תחנון אומרים אין ד: סעיף

ת למנצח במקום חר בנגינו ם מלך ה׳ שלא מרי ת על או ש *321 בבל נהרו ים מרי ך קודם או מון שאמר ברו ת פי אפתח פז הודו א ,322ל ם וי״ ה ביו ז

ך *323אחר בנוסח שאמר ברו

ענין ל ר ו מו ה, מז תוד ם לקמן* ע׳ ל מרי או אזינו״ ו ה ת במקום ״ שירא *324 הים ם ול מרי המלוכה* לה׳ כי או

שך במקום קדי ם נ מרי ש או קד ם אין ,325 שמך את נ שאי ת כפים נו חרי ש בט״ב ם שים במקום *326ב ם שלו מרי ה נוסח או ש ם ״עו כנו השלו ב בר ברו

ר קו ת מ ו ב א ק

בסידורים. ונדפס הפשוט המנהג כן .321

שאין יח( )אות בכה״ח כמש״כ דלא

ודבריו השנה. ימות ככל וקורין משנים

שפסקו הקבלה חכמי ע״פ מבוססים

כל של התפילה מנוסח לשנות שלא

השנה.

נמצא זה ופיוט במכנאסא, נהגו כן .322

שאג״. ״אריה לפני ת״ב ליל של בקינות

וכן שם בסידורים נדפס הכל .323

נוהגין.

קהילות ברוב הפשוט המנהג כן .324

שם ובב״י שם. בטור הביא וכן ישראל.

דאין משום הטעם שכתב לכלבו ציין

נוהגין והעולם הזאת. לעת שירה לומר

וכ״כ האזינו. שירת במקומה לומר

כל שמנה (226 דף )ח״א ויטרי במחזור

גלות מיום בספרד אשר הקהילות

בכל הים שירת לומר עתה ועד ירושלים

אותו אומרים שאין ט״ב זולתי ויום, יום

( ו )אות כהד״מ ודלא אבל. משום

לב( )סי הכה״ח וכ״כ שירה. שאומרים

׳ סי )ח״ג צדק ובזבחי אל, בית מנהג שכן

שירת לומר בבל שמנהג העיד ג״כ כב(

האזינו.

והובא הפשוט. המנהג כן .325

רנ״ו(. )דף באבודרהם

העיד וכן הפשוט המנהג כן .326

וכן שצ״ד. סי )טולידנו( בקיצוש״ע

באבודרהם. וכ״כ ישראל, בארץ המנהג

דגו״מ, שכנה״ג, האחרונים, כן ונקטו

שרויים שאין מפני לזה והטעם ודה״ח.

הלכה מנהגימגן

ם עז שלו ם, אדון אתה כי ו שלו א״י ה מו את המברך ב אל ע שר ם י שלו בם אין *327 אמן״ מרי ש או ע תפילת לאחר קדי מו״ ם ש חילי מיד ומת

הקינות*

בט״ב לתודה מזמור אמירתר אמירת על לדלג הקדום המנהג שם: מו ה מז תוד ט״ב ל ם *328 ב לא ורבי

עו מנ מרו, נ או ם וכנדפס מל סידורי *329 ב

בט״ב בקריה״ת מנהגים אסיפם. אסוף בירמיה ומפטירין בניס תוליד כי בתורה וקורין הגה שם:

ם ההיכל בפתיחת מרי כלי״, ״על הקינות או ם״, הי ת ״אקו קינ ״פנה וד עו ם ב שי״, יו מ ש ש ם וי סיפי שי כמר אקום קינת מו פ א נ צי הו ל

קינת 330 התורה שנו״, עטרת ״נפלה ו א ת ר קינ אוי ו תנו על לי ״ תור

ק מ

טעונה כפיים ונשיאת בשמחה. זה ביום

ובפרשכם דכתיב משום ועוד שמחה.

שנהגו אל בית כמנהג ודלא . ׳ וכו כפיכם

בכה״ח כמש״כ זה ביום גם כפים לישא

(. ל )ס״ק

והובא הפשוט. המנהג כן .327

הביא קכב( )סי׳ בב״י והנה באבודרהם.

עושה נוסח על לערער המנהיג בשם

ארוך ממטבע משנה דהוי השלום,

)שם( הדביר בפתח אבל קצר. למטבע

השנה בכל לומר להנוהגים דאפי׳ כתב

לכו״ע עצמו בט״ב הארוך הנוסח את

המנהגים ובכל הקצר. הנוסח לומר יודו

הגר״ש אצל נוהגים ראיתי כן הנ״ל,

זצ״ל. משאש

הג״ר של לסידורו בכת״י כתיב כן .328

שנהג ראיתי וכן זצק״ל. עמאר שלם

נראה לזה והמקור זצ״ל. משאש הגר״ש

ר קו ת מ ו ב א

יא( ס״ק נ״א )סי׳ במג״א דאיתא מה ע״פ

דדעת והרש״ל. ההג״מ בין בזה מחלוקת

ואל ט״ב בערב לא לאומרו שאין ההג״מ

גדול דטעות הרש״ל עליו והקשה בט״ב,

בט״ב יו״ט היה המקדש שבזמן הוא,

ונראה התודה. מקריבים והיו ט״ב, וערב

אמירת דע״י ההג״מ, דברי בביאור

השתא מקריב כאילו חשיב לתודה מזמור

ותיקנו לפניך, קטורת תפלתי תכון כעין

בפועל להיות שיכול באופן רק אמירתו

בעלמא, כזכירה נתקן ולא כעת. שייקרב

בהאם תלויים אמירתו שזמני שנאמר

זה. ביום הקריבו ביהמ״ק בזמן בעבר

מה ע״פ רבים שנמשכו נראה .329

תחינה. קול בסידור שנדפס

משאש הגר״ש אצל ראיתי כן .330

סידורי בכמה אקום פזמון ]ונדפס זצ״ל,

היכלי[. על לפני תחינה קול

אבותתקנט סימץמגן רעח

שה״ ח״ז ,331 הקדו א ם ו מרי ת שאר או ם ס״ת* הוצאת לפני הקינו ובמקושרי א מר העם״ ״ ם או שרי ״במקו כו׳״* העם א ו

ש ם י *332הס״ת על אפר מניחי

הגו הפוך נ ש הס״ת של המעיל ל ם וי טפי ם הס״ת שעו מעיל זה ביו בם שחור* מסירי ם ו ש ההיכל* מעל הפרוכת זה ביו ם וי *333 אותה שמהפכי

ם ולא חן* על אלא הבימה, על בתורה קוראי ש שול קראו וי ב על ש גת״ב ס״ת הגבהת אין *334אחר אדם אין *335 ב א לעולה* שברך מי ו וי״

ר קו מ

קינת במקומו. נדפס אינו בסידורים .331

פיוט לפני תחינה ה בקול נדפס ״פנה״

בתיקון נמצא לנו״ ״אוי וקינת ״יתומים״.

משאש הגר״ש נהג ראיתי זה כל חצות.

הסדר העתיק )שם( העם בנהגו וכן זצ״ל.

ו״פנה״. לנו״ ״אוי פיוט מלבד הנ״ל,

ונהרא ספר״. אמרי ״ספרי פיוט והוסיף

ופשטיה. נהריה

עמאר מהגר״ש כת״י במחזור וראיתי

בסדר בעירו שנהגו ממכנאסא זצ״ל

מתחילים לא כדלהלן: ת״ב בליל הקינות

״לו ב״הלנופלים״, אלא נביאים מדברי

דברי אחרי תחינה בקול )מקומו ישקלו״

שדודים״, ״נשמת מדלגים נביאים(,

עד בשנה״, ״שנה ״לפדות״, אומרים

ילדים״ ״נשמת מדלגים ילדים״, ״נשמת

נד״, כמו ״יום ״אויביך״ את וממשיכים

פי )ומ״אפתח הקינות סוף עד והמשיכו

דילגו(. ״נלאה״ עד להודות״

אפר שנותנין שם, באבודרהם כ״כ .332

אנכי עמו דכתיב התיבה, גבי על מקלה

הס״ת. על שנותנים כתב העם ובנהגו בצרה.

אסתר. במגילת שני מהתרגום סמך והביא

ת בו א

)ד״ה בב״י וע׳ הפשוט המנהג כך .333

הס״ת על שמניחים העזרי( אבי וכתב

להפכה. רגילין וגם נאה. שאינה מפה

שמסירין כתב ( ב )סעיף וברמ״א

הכתוב שם על הארון, מלפני הפרוכת

שמהפכים ויש אמרתו. בצע באיכה:

הס״ת מחזירים מנחה ובתפלת הפרוכת.

למקומם. והפרוכת

בבית איתא וכן הפשוט המנהג כן .334

סופרים מסכת ע״פ ומקורו )שם(. יוסף

על התורה את מניחין דיש ( ז הל )פי״ח

נפלה ואומר שחורה, כאבילות הקרקע

ונר׳ שם. בב״י והביאו ראשינו, עטרת

שם, הב״ח דברי ע״פ כן נהגו שלא

כבוד שממעיט לזה, חוששין שלא שכתב

דמניח כתב )שם( ובאבודרהם ס״ת.

דבריו ע״פ ונהגנו קטן, מגדל על הס״ת

אחר, אדם גב על להניחו שנהגו מה אכן

דאיתא למה לחוש גם פשרה, שזה נר׳

למעט שלא לחוש וגם סופרים ׳ במס

לגמרי. ס״ת כבוד

בנוהג וכ״כ הפשוט המנהג כן .335

אליהו. לכסא וציין קמה( )דף בחכמה

־עט אבותהלכה מנהגימגן

אין לוי כהן ש ם ו ם עולי א *336לס״ת זה ביו ם וי״ ל שעולי 7כרגי

ש הגו י ם לתורה שהעולה שנ מר זה ביו ך או קודם האמת דיין ברומברך ם התורה* ברכת ש הגי הנו כו כן ו בר ו ברכה י שם בלא זת מלכו *338 ו

ברי ההפטרה לתרגם הקדום והמנהג סר בד ם כנדפס מו סידורי מינו ב בי ום ה נהרא ונהרא תרגום* בלא ההפטרה קוראי טי ש *339ופ

בט״ב התפלה סיום אומרים אין מב״ה, למחר שיוצאים עד איכה אחר שאומרים הקדישיס וכל שם:

צריך ואין הקטורת. פטום ולא למנצח ולא אפים ארך אל אומרים ואין תתקבל.בת״ב. מקומו לשנות

ם מרי ש ואתה או ציון ובא סוף עד קדו רין 340 ל חזי מ היכל, הס״ת ו ל

ר קו ת מ ו ב א ק

אות ד )סי אמת בלדוד כהחיד״א ודלא

כרגיל. הגבהה לעשות שכתב ׳( א

שכן קמ״ה( )דף בחכמה בנוהג ע׳ .336

נהגו ושכן פאס, של התושבים מנהג

הרבה.

כנסיות. בתי שאר מנהג שכן שם, .337

כך והעיד הפשוט, המנהג כך .338

בב״י כתב וכן קמה(. )דף בחכמה בנוהג

דאיתא מה לפרש הרמב״ן( וכתב )ד״ה

האמת, דיין ברוך ואומר סופרים, ׳ במס

על אלא איכה קריאת על קאי דלא

והשל״ה, הלבוש וכ״כ בתורה. הקורא

דטוב וסיים ׳(, ה )ס״ק במג״א ומביאם

מנהגי ובספר ומלכות, שם בלא לאומרו

וכתב זה מנהג נזכר ב׳( )אות מצרים

ותיקין. מנהג שהוא

טוב שם ובכתר הפשוט המנהג כך .339

שמתרגמים המקומות מנה (84 דף )ח״ד

בערבית. ויש בספרדית, יש בלשונם,

הל׳ )פי״ח סופרים ממס׳ לדבר וסמך

יודע ואם וביללה, בבכיה וקורא י״ד(:

למי נותנו לאו ואם מוטב, לתרגמו

וכמו ומתרגם״. בטוב לתרגם שיודע

לתרגם עכ״פ נוהגים תרגמו, שאיכה

לתרגם נוהגים לא ובימינו ההפטרה.

וכנראה השנה. כל של בפרשיות

בט״ב. בהפטרה לתרגם חדלו שכמו״כ

שיש דה״ה משמע שם סופרים ובמס

כדי השנה כל קריה״ת את לתרגם

שלא ומאחר והטף, הנשים שיבינו

)וכן ט״ב. של לתרגום ה״ה בזה, נוהגים

זצ״ל(. משאש הגר״ש נוהג היה

)שם(, העם בנהגו כתב כן .340

בריתי זאת ואני פסוקים על ומדלגים

ובמאמר רנ״ו(. )דף באבודרהם וכ״כ

שחרית בין חילק ב׳( )ס״ק מרדכי

אבותתקנט סימץ

ם מרי או ת על ו אין בבל* נהרו ם ו מרי ר או ם של שי ם יו טו הקטורת, ופאין ם ו מרי *341 לשבח עלינו או

אין ם ו מרי ש או א בערב לא תתקבל קדי קר, ול פי בבו באיכה שנאמר לם ,342תפלתי שתם מרי או ש ו א קדי הו תיד״ ״ד ם ע ת, תפלת בסיו ערבי

ם ת ובסיו בשחרית* הקינו

בקינות נחמה פסוקית שם: ת באמיר הגו הקינו קי את לדלג נ *343 הנחמה פסו

ו ק מ

זאת ואני מדלגין בערבית שרק לערבית,

ועוד האבודרהם מדברי אולם בריתי,

לחלק. שאין משמע ראשונים

החיים בדרך ע׳ הפשוט המנהג כן .341

יום. של שיר לומר שלא שכ׳ ׳( ז )ס״ק

לומר לא המרדכי בשם כתב וברמ״א

שלא הוסיף ובלבוש הקטורת. פטום

כהכה״ח ודלא כאלוקינו. אין לומר

כסדר הכל לומר שכתב מ״ח( )ס״ק

התפלה.

תניא בספר כ״כ לשבח, עלינו ולענין

)או״ח כת״י וברדב״ז נ״ט( )סי רבתי

גם שנאמר משום הטעם הביא ל״ג( סי׳

על ופקפק שומע. אינני תפילה תרבו כי

כ״ש שומע, אינני תפלה ריבוי שאם זה,

לבטלה. ברכה דהוי נמצא עצמה תפלה

מו( )ס״ק בכה״ח אמנם לחלק. ויש

לומר שכתבו האחרונים מן רבים הביא

הפנימי, המערב מנהג אך לשבח. עלינו

לאומרו. שלא ותונסיה,

בכת״י ראיתי וכן המנהג. כן .342

זרוע לאור וציין זצ״ל. עמאר הגר״ש

אומרים שאין י״א בזה, דעות שני כתב

הקינות שלאחר וי״א כלל, אותו

ת בו א

סלקו שכבר לפי אותו, אומרים בשחרית

הביא שם ובד״מ קינות. לומר וסיימו

פסק וכדבריו לאמרו. שלא מהמנהגים

בשחרית לאומרו נהג ז״ל והאר״י בהגה,

טו(. )ס״ק בכה״ח והו״ד הימים. כבשאר

יש אמנם )שם(. העם בנהגו כ״כ .343

ובמועד נחמה. בפסוקי לסיים שנהגו

המנהג, יישב סז( אות י׳ )סי׳ חי לכל

אלא נחמה, בפסוקי לימוד זה דאין

לנו. שסידרו מה של בעלמא אמירה

בסידורים נדפס שכן בברכ״י וכ״כ

לזה. שמסכים ומשמע

ולסדר הבית, לנקות נשים שנהגו ומה

הבית וסידור תיקוני ושאר המיטות

כתב באב, ט׳ של היום חצות לאחר

מיחו דלא ז׳( )אות בברכ״י החיד״א

בערי קדום מנהג והו״א בזה. חכמים

דעתן דנשים משום וטעמו איטליא.

חיזקו ובכך אמונה. וחלושי קצרה

הגאולה, אמונת את בהן לקבוע ידיהם,

טולידנו ובקיצוש״ע ח״ו. יתייאשו ולא

במארוקו. המנהג שכן כתב שצב( )סי׳

קדמון. מזמן כן ונהגו

׳ ע בת״ב הקברות לבית הליכה ולענין

רפא אבותהלכה מנהגימגן

עננו תפילת דין - תקסה סימן

ערבית בתפילת עננו בולמוס יאחזנו דאפי׳ תפלותיו, בבל אומרו היחיד גם צומות ובארבע ,: סעיף

שתקנו ביון הזה", התענית צום ביום "עננו למימד שפיר שייך ויאבל ש״ץ מלבד במנחה, כ״א לאומרו שלא הצומות בכל ונהגו הגה בו. להתענות חבמיםרם. בקול כשמתפלל שחרית שאומרו

ם מר״ן כדברי המנהג מרי תפילת גם עננו שאו ת ב *344 הצום שלפני ערבי

ר קו מ

לבית ללכת דנוהגים י( )סעיף ברמ״א

ראינו לא אך הכנסת, מהבית הקברות

כן. נוהגים במרוקו

ע״פ ספרד מנהג שכן העיד הטור .344

אף הצום, בליל כבר עננו לומר הגאונים,

מפני בבוקר, רק לצום, מתחיל שבפועל

הגר״י וכ״כ לצום. עליו שקיבל הקבלה

)סי ח״ב המכתבים באוצר זצ״ל משאש

׳(. א )תענית העם בנהגו העיד וכן ל״ח(

בכל עננו לומר האם זו, מחלוקת והנה

התענית יום של בערבית גם התפילות,

הובאה כריסו, למלא עתיד שעדיין אע״פ

שפסקו מהגאונים שיש שכתב בטור,

נוהגין וכך אומרה, ומנחה בשחרית שרק

אותו לומר נוהגין ובספרד באשכנז.

ת בו א

א״א נוהג היה וכן ומנחה. שחרית ערבית

מר״ן פסק ועפ״ז ע״כ. ז״ל. הרא״ש

בשו״ת העתיק וכן התפלות. בכל לאומרו

בכל עננו לומר קכ״ג( )דף אברהם ויקרא

ספרד, מנהג על מבוסס ומנהגנו התפלות.

הוראותיו. שקיבלנו מר״ן שפסק וכמו

שלא ספרד בני רוב מנהג שאולם ודע

במאמר וכ״כ הערבית. בתפילת לאומרו

)סי׳ בברכ״י וחיד״א תקנז( )סי׳ מרדכי

טו״ב( )את הכה״ח הביא וכך תקסו(.

ספרד. קהילות רוב מנהג שכן

שהעתיק רס״ג( טולידנו)דף ובקיצוש״ע

אחר בחיבורו שנמשך כדרכו דבריו

קדום, הנ״ל מנהג כאמור אך הכה״ח.

חיזוק. צריך ואינו במר״ן ונפסק

אבותתקסו סימץ

ציבור תענית דיני - תקסו סימן

ת מיר ת י״ג א ת הקהל ע״י מדו א קרי ה ב ת של התור תעני ה

שחל בין וה׳ בב׳ שחל בין ובמנחה, בשחרית ויחל קורים ציבור בתענית א: סעיףהימים. בשאר

חל קריאת בעת ש״ץ וי ה ש ע כ ״ג מגי ת, לי ם מידו מרי קול הקהל או בת, הי״ג את רם ש״ץ מדו ה תק, ו ר שו חוז ש״ץ ו קוראם ה *345ו

ת הפטרה עני ת ר ב בו צי

ם: מת״ב. חוץ מפטירין, אין ובשחרית במנחה, ומפטירין הגה ש

ם הגי הפטיר נו ם ל ה בצו שו, גדלי ש דר ם וי מרי כין שלא או על מברו הפטרה *346ז

לין הנחת פי ת ת ל פי ת המנחה ב

הגו שם: ת להניח נ לין טלי פי ת ת חמש בכל ו על מנחה, בתפלת התעניו ודי ם זה י מי שלי ת מאה מ ם ברכו *347 התענית ביו

ר קו ת מ ו ב א

ליצחק בספר העיד וכן המנהג, כך .345

שותק בת״ץ וז״ל: קס״ג( )אות ריח

מדות י״ג אומרים שהקהל בעוד הש״ץ

מנהגינו. וכן הש״ץ. וקוראו וחוזר בקו״ר,

קמ״א( )דף בחכמה בנוהג וכ״כ ע״כ

וכ״כ מ״ע( ר״ן )סי החסידים לספר וציין

בתענית דוקא וכ״ז )שם(. העם בנהגו

ולא תשא כי פרשת בקריאת ולא ציבור,

מזמור לומר שנהגו שם וע״ע הפסח. בחג

בהחזרת המזמור התחלת בלי יענך

הס״ת.

תכ״ח. בסימן בזה שכתבנו מה ע .346

בשו״ת העיד וכך הקדום המנהג כן .347

ומקור ( ב תענית )ליקוטים יצחק ויאמר

דתניא ד״ה מו )ס בב״י נמצא הדברים

מתענה הוא ואם וז״ל: מאיר( רבי היה

שאינו אחת סעודה מחמת ח לו חסרו

אלא יום באותו מברך שאינו ונמצא סועד,

כשיניח להשלימן לו ויש ברכות. צ״ה

ויברך המנחה בתפלת ותפילין ציצית

העיירות, ברוב נהגו וכן עליהם״.

שמעתי וכן טנג׳ר. מראככש, ומכנאס,

נהגו שכן שליט״א, מונסונגו מהגר״א

בפאס.

אבותהלכה מנהגימגן

בתע״צ במנחה כפים נשיאת מיוה׳׳ב. חוץ במנחה בפים נשיאת •ו יש ציבור תענית בל ח: סעיף

הגו א לא נ ש א כפים לי מר ול קינו לו ר תענית של במנחה אלו בו *348צי

ר קו ת מ ו ב א

קכט. בסימן שנתבאר מה ע .348

אבותתקפא סימץ

ר״ה וערב תחנונים ימי דיני - תקפא סימן

ביחיד סליחות אמירת דין עד ואילך אלול מד׳׳ח ותחנונים סליחות לומד באשמורת לקום נוהגים א: סעיף

יוה"ב.

ש תבו י שר דגם שכ הגו מנין אין כא מר נ חות סדר כל לו בלא הסלישון הקטעים את לדלג בל ת ש *349ארמי

אלול בחודש וישעי״ אורי ה' ״לדוד אמירתם שם: הגי מר נו ר לו מו ד מז לדו רי ה׳ ״ ״ או עי ש ת בין וי חרי ש בין ב ו

ת עד אלול מר״ח החל בערבי א ו שענ ם רבה* הו הגו ורבי ח נ לפתו

ר קו ת מ ו ב א

הא״ר בשם כתב י״ד( )ס״ק במ״ב .349

שאין ק״א(, )סי השו״ע דברי ע״פ

הוא אם ארמית בלשון בקשות לבקש

סליחות לומר במרוקו נהגו ברם ביחיד.

תשנ״ד )אלול תורה באור וע׳ ביחיד, גם

שליט״א מזוז הגר״מ בדברי קל״ג( סי׳

כל שאמרו מרוקו מזקני שמעתי וז״ל:

חוץ בביהכנ״ס, מנין כשאין גם הסליחות

וגם בטעמים. אותם שאמרו מידות מי״ג

אמן. רק ויעבור״, ״בדיל עונים היו לא

ומצינו תוניס. מנהג שכן והעיד עכ״ל.

׳ )סי הגאונים מתשובת זה למנהג סמוכין

בארמית בקשות לומר שאין דמה סע״ג(

ממלאכי דתבע במילתא היינו עשרה בלא

ישאל מהבורא שתובע מה אבל השרת,

לשמה תורה בשו״ת פסק וכן לשון. בכל

אות תקפא )סי בכה״ח וכ״כ מ״ט(. )סי

הפוסקים. מסתימת כן שמשמע כו(

זכור במחזור הנדפס הסליחות ובסדר

במערב ונתקבל שנתפשט לאברהם

אצל הנפוץ מהנוסח שינויים יש הפנימי

אסרי ״לכודים אחרי המזרח: עדות

אלוקינו״, ה ״אנא אומרים התקוה״

בחוקת כנדפס )דלא קצר וידוי ואומרים

כהחמדת ]דלא עולם של רבונו עולם(,

רבונו להקדים שיש שכתב החדש ימים

חי לכל במועד וכ״כ לוידוי. עולם של

דף )ח״ג צדק ובזבחי לג( אות יט )סי׳

מנהגנו[, וכן וידוי. אחר לאומרו רע״ד(

אלוקינו״. ״לה עמלנו״, עשקו ״לעינינו

אברהם״, ״אלקי אחרי ״עננו״ ובפיוט

על וכן רצון״, בעת ״העונה אומרים

אבותהלכה מנהגימגן

ת בתפילת ר השנה כל של ערבי מו מז *350 זה ב

הגו מרו ונ או מי ל ח עלינו אחרי החול בי שב ש ל הגו וי מרו שנ או אחרי למור מז ת היום* של ה חרי ש ת וב שב ם ב הגי מרו נו או אחרי ה׳ אל בקוה ל

א, בן חנניא רבי שי ש עק הגו וי מרו שנ או ת גם ל שב *351 עלינו אחרי בש הגו וי מי גם שנ מרו החול בי או פני ל ה* נהרא ונהרא קוה, ל שטי ופ

סליחות שמתחילים הראוי הזמןת להתחיל המנהג שם: חו ם סלי ל ב׳ מיו אלו *352ב

בער״ה תענית עד׳׳ה. להתענות נוהגים ב: סעיף

ש תבו י הג שכ ב שמנ בור רו ת הצי מר״ן כדברי ר״ה ערב כל להתענוש אם מלבד ת י ת או מילה ברי ה סעוד *353 מצו

ר קו ת מ ו ב א

אומרים יצחק״ אלקי ״ענינו אחרי הסדר

בהסכמת וראיתי צרה״. בעת ״העונה

דעת אמרי לספר זצ״ל משאש הגר״ש

הפיוט אמרו גם מכנאס שבעירו שכתב

שמך״[. ״אדיר

ובמראככש עובד. בית סידור ע .350

אומרים לדוד במקום אלול שבימי נהגו

עלינו ואחרי י״ז(, )מזמור לדוד תפלה

. ה לדוד אומרים לשבח

העם בנהגו וכ״כ הפשוט המנהג כך .351

טוב שם ספר בשם והביא נוראים(. )ימים

רבא הושענא עד באלול דהאומרו קטן

יכול האדם על הנתונה רעה גזירה אפי׳

לבטלה.

בשם והובא הפשוט, המנהג כך .352

כהמ״ב ודלא לח( )סי דוד דרכי ספר

הדה״ח. בשם יג( )ס״ק

רעט( )דף טולידנו בקיצוש״ע כ״כ .353

שזה ר״ה, ערב להתענות נוהגים וז״ל:

שכל חז״ל וקבלו השנה, של אחרון יום

חשוב בשנה א יום תשובה העושה

העולם נהגו וכן השנה. כל שב כאילו

)אות העם בנהגו וכ״כ ע״כ. שמתענים.

הרבה אכן מתענים. הציבור שרוב ה׳(

בשאילת ע׳ בזמה״ז בזה להקל נוהגים

וע׳ בזה, שהיקל קמב( )סי׳ ח״ב יעב״ץ

י(. ס״ק תקסב )סי במ״ב

שיכול הרמ״א שמש״כ לציין יש אגב

מוסכם אינו עלה״ש, קודם לאכול

כתב ( ה )ס״ק במחז״ב דהחיד״א לכו״ע,

איסור הוא כי כן, נהגו לא דבגלילותינו

בקיצוש״ע והעתיקו הזוה״ק. ע״פ חמור

ל״ו(. )אות שם

בר״ה חדשים בגדיםש שם: הגו י ש לא שנ בו ם לל ם בגדי ם בר״ה חדשי אין שמחה משו ו

אוי ח ר מו ש ם ל *354 הדין ביו

אבות תקפא סימץ מגן

ר קו ת מ ו ב א

מצאתי וכן ר׳(. )דף בחכמה נוהג .354

אות א )סימן יהודה להמטה ׳יל ארג במנהגי

מטעם דגים מאכילת נמנעים דיש והביא ד(.

בט״ז מש״כ ע״פ הדברים שמקור ונראה זה.

ומשי רקמה בגדי בר״ה ילבש דלא ה׳( )ס״ק

יותר מלבושים לו שלובש יו״ט כבשאר

עליו. הדין מורא שיהיה נאים,

לר״ה. חדשה קדירה לקנות שנהגו ויש

מ. ר. להג״ר מקדם בעדן זה מנהג ונזכר

מנהג(. )מע׳ זצ״ל אלבאז

הלכה מנהגימגן

ור״ה תשובה ימי עשרת תפילת סדר - תקפב סימן

ומשפט צדקה אוהב מלך ואמר שטעה מי דין או טעה ואם המשפט, והמלך הקדוש, המלך אומד תשובה ימי בי׳ א: סעיף

בהמלך הוא ואם לראש, חוזר הקדוש בהמלך הוא אם מסופק, שהוא על ואילך משם ואומר השיבה לב־בת חוזר רגליו שעקר קודם נזב־ אם המשפט

קי״ח(. סי׳ )ע״ל ל־אש חוז־ רגליו שעקר עד נזב־ לא ואם הסד־,

מן שכתב הרמ״א כדעת המנהג סי ם טעה שאם קי״ח ב המלך ובמקוהב מלך אמר המשפט ט, צדקה או שפ מ א ו ע, תפילת סיים ול מו״ אינו ש

ר ת חוז ה, לברכ ת דספק השיב *355 להקל ברכו

ר קו ת מ ו ב א ק

שז( )סי׳ חיים מים בשו״ת כתב כך .355

בקיצוש״ע פסק וכן למעשה. מורים שכך

הורה וכן ק״ה(. )דף ח״א טולידנו

העיד וכך למעשה. זצ״ל משאש הגר״ש

שזה ׳( כ אות )אלול העם נהגו בספר

המנהג.

ברכות ׳ במס ׳ הגמ מדברי הדברים מקור

וכן לראש. חוזר בזה טעה שאם יב.( )דף

בשו״ע, וכ״פ והרמב״ם. הרי״ף פסקו

יונה ובתר״י ועוד. מאמ״ר ברכ״י, פר״ח,

צדקה אוהב מלך ואמר טעה שאם איתא

יצא לכו״ע מלך שהזכיר כיון ומשפט

לפי היינו דחוזר, הרי״ף שפסק )ומה

הזכיר ולא המשפט האל שאמר נוסחתו

בזה(. מש״כ קיח סי׳ בברכ״י )וע׳ מלך.

האחרונים נקטו וכן ברמ״א פסק וכן

קיצוש״ע, חיי״א, הא״ר, וביניהם

להלכה וע״כ ועוד. כה״ח, שכנה״ג,

ואינו סב״ל מטעם לדבריהם חיישינן

תקפ״ב( )סי׳ בגר״ז איתא וכן חוזר.

סב״ל אמרינן הפוסקים, שנחלקו דמאחר

תקפב )סי׳ בשכנה״ג וכ״כ חוזר. ואינו

הוראת קיבלנו אם דגם ב( ס״ק בהגב״י

בבן וכ״כ להקל, ברכות ספק מ״מ מר״ן,

דאע״ג י״ט( )אות נצבים פרשת חי איש

סב״ל דאמרי קיי״ל דחוזר פסק דמר״ן

מר״ן. סברת כנגד ׳ אפ

הנ״ל הפוסקים כל שנקטו במה והנה

אוהב מלך ואמר שטעה דמי בפשיטות

ספק מטעם חוזר, אינו ומשפט צדקה

להמשיך. לו יש וע״כ להקל, ברכות

קח )סימן לדוד בתהלה שהקשה ראיתי

ספק הוי ימשיך אם גם שהרי טז( ס״ק

שיאמר הברכות כל לבטלה ברכות

לחזור, דצריך כמר״ן ההלכה דאם אח״כ.

בשו״ת הקשה וכן לבטלה. ברכותיו הרי

יביע בשו״ת הק׳ וכן כד(, ׳ )סי צבי ארץ

(. ח סי )ח״ב אומר

אבותתקפב סימץמגן רפח

בתהל״ד א( תירוצים ג׳ בזה לומר ויש

שיאמר ברכותיו דאין ליישב כתב )שם(

דקיי״ל מה לפי לבטלה, להלאה מכאן

מן אחד וחיסר שמו״ע שאמר דמי

כגון אונס מחמת הוא אם הברכות,

כאן גם א״כ יצא. הברכה יודע שאינו

כנאנס, הו״ל יחזור, אם ונחלקו שטעה,

ואינה שמו״ע לומר שיכול שקי״ל

ע״פ ליישב עוד ונר ב( ע״ש. לבטלה.

דמי כט:( )דף בברכות ׳ התוס שיטת

לחזור שחייב בדברים בתפלתו שטעה

לבטלה. ברכה ואינה תפלה תפלתו בהן,

׳ שאפי ומוכח קכד(, ׳ )סי בשו״ע פסק וכן

שאמר מה חשבינן לא תפלתו, כל גמר

וממשיך שמסופק בכה״ג וא״כ לבטלה.

ואין תפלה, תפלתו דדינא, ספיקא מחמת

עוד ראיתי ג( לבטלה. ברכה כאן

הרשב״א בשו״ת ממש״כ מוכיחים

שטעה שמי תקפ״ב( סי בב״י )הובא

ואמר א״ע ותיקן הקדוש, האל ואמר

ואע״פ חוזר, אינו תכ״ד, הקדוש המלך

ס״ל הרי״ף מכ״מ חוזר, בכה״ג דלרש״י

בהדיא הרי ע״ש. וסב״ל. חוזר דאינו

דלפי אומרים ולא סב״ל אומרים דבכה״ג

הוי ויאמר שיוסיף מה אדרבה רש״י

מהחיי״א מוכח וכעינ״ז לבטלה. ברכה

אחת אמר אם שמסופק דמי כ״ד( )כלל

חוזר. אינו בשמו״ע הברכות מן

שספק משום הטעם ביאר שם ובנשמ״א

יעקב בקהילות והקשה להקל. ברכות

מה הא סב״ל, שייך מה ברכות עמ״ס

ובקובץ לבטלה. הר״ז הלאה שיאמר

של במאמרו תשס״ג( )שנת ״גלאט״

ספק שהנהגת מבאר שליט״א הגריש״א

מלברך ״פטור״ אינה להקל ברכות

בזה ונפסק שמסופק דכיון אלא גרידא,

הברכה את שאמר ליה דיינינן סב״ל,

לקולא, דרבנן ספק מדין ויסודו כדין.

והוכיח כדין. עשהו כאילו וחשיב

שמעתי וכן ע״ש. דוכתי. מכמה הדברים

לבאר שליט״א אוירעבאך הגר״ע ממו״ר

בכה״ג שנקטו וסייעתו הגר״ז דברי

ומשפט צדקה אוהב במלך שטעה

שיאמר שמה חיישינן ולא שימשיך

התהל״ד, כקושית לבטלה הוי להבא

ואם לקולא, ספק בזה שנפסק דמאחר

לבטלה, השיבה ברכת יהיה חוזר היה

דסב״ל. הכלל שייך

שכתב ( ט סי )שם יבי״א בשו״ת וראיתי

בזה שכתבו הפוסקים דברי על להעיר

השיבה, לברכת לחזור ושאינו סב״ל

שייך להקל ברכות ספק דין דאין

אמר אם שמסופק מי וממילא בתפלה,

דהרי לראש. לחזור חייב המשפט המלך

דמי נפסק דברכות( )פ״ה בירושלמי

אותה על חוזר ברכה אמר אם שמסופק

להקת על לפ״ז והקשה הברכה.

ברכות ספק בנידוננו שכתבו הפוסקים

הנ״ל הפוסקים כל כרחך ושעל להקל,

שם שאמרו הירושלמי דברי ראו לא

אומרים לא בתפלה שבספק בפירוש

בברכות ׳ בתוס ברם באורך. ע״ש סב״ל.

אמצעיות אם בדין בהדיא איתא לד.( )דף

ודלא להקל ברכות דספק סדר, להם יש

שם ביבי״א בזה והוקשה כהירושלמי,

כתבו לא שהתוס שע״כ ליישב ונדחק

טעמים בצירוף אלא לעיקר, זה טעם

הפוסקים בדעת נראה אמנם אחרים.

קושיא דאין בתפלה, סב״ל ששייך

שאם שם דאיתא דמה מהירושלמי,

לתחלתו, חוזר הברכה אמר אם מסופק

וכדעת ברכה, באותה דעוסק התם שאני

הלכה מנהגימגן

בקדיש ״השלום״ עושה נוסחש שם: קדי ה חותמים תתקבל ב ש ם״ ב״עו שלו ש *356 ה ם וי סיפי שמו

ש קדי א ב א״ ״לעיל ל עי ל *357 ו

בר״ה שמו״ע בתפילת קול הגבהתמ־ נוהגים ויוה״ב ב־״ה בלחש, מתפללים השנה ימות שבל אע"פ ט: סעיף לו

מחזו־ים. בידם שמצויים ביון חיישינן, לא ולהטעות ־ם, בקול

ת אע״פ ם שלדע ה אין המקובלי הגבי לו ל ם רבים התפלה, בעת קו הגי נושו״ע ה חד כ מר הקהל מן שא ש תפלת או ח קול ל אר רם ב ש ר ו בו הצי

ש קורא ח *358 בל

ר קו ת מ ו ב א

עח(. ׳ סי )ח״ב דוד חנה קרית בשו״ת

שכן יב( אות )ר״ה מצרים בנהר וכ״כ

דוד דרכי בשו״ת העיד וכן מצרים. מנהג

שמו״ע תפילת קורא שאחד מז( )סי׳

בלחש. עמו קוראים וכולם רם בקול

ס״ק )שם ברכה במחזיק החיד״א והנה

טעם שלפי כתב ב( ס״ק קמא וסי , ח

ליזהר שצריך כ״ש זצ״ל והאר״י הזוהר

שלא יתיב, דדינא ויה״כ, בר״ה בזה

לכל במועד וכ״כ ע״כ. קולו. להגביה

)ס״ק בכה״ח וכ״כ טז(. אות יג )סי׳ חי

כתב קמא( )בסי׳ במחז״ב אמנם נז(.

נאמר לא כי להם, הנח העם דלהמון

לסדרי למצניעיהם אלא אלו שיעורים

על חכמה. ולצנועים זהירין יהו בירורין

מצד תועלת היה זה שדבר מאחר כן

לאומרו. שרשאי פשוט הציבור, כוונת

התקיעות לענין שנכתוב מה לקמן וע

לומר מעלה דיש לחש, תפילת בתוך

התקיעות שומע דעי״ז רם, בקול

הראוי. במקומם

דמי באמצע( ד״ה ט. )דף בברכות תר״י

שיש אע״פ שטעה למקום חוזר שטעה

לתקן. לו יש שהתחיל כיון להקל, לפסוק

הגרשז״א בשם מרדכי שיח בספר ]וע״ע

לספק בדין ספק בין לחלק שיש זצ״ל

אמר אם יודע שאינו דהיכא במציאות,

בספק אבל לחזור, לו יש ע״ז הברכה

וודאי שאז לחזור, שחייב נימא לא בדין

בזה לנהוג עליו אלא לבטלה, ברכה יש

ודו״ק. לעיל[. וכדנתבאר לקולא.

וכ״כ בסידורים. כדאיתא המנהג, כן .356

פ״ז( כ״ה )שער חיים עץ בפרי

המלאך שם בגימטריא ש״השלום״

בני כל את החיים בספר לכתוב הממונה

( א׳ )סעיף במט״א והביאו בעשי״ת. אדם

טו(. )ס״ק ובכה״ח

הלבוש כמש״כ רבים נהגו כן .357

כתב לט( )ס״ק ובכה״ח במג״א. והובא

נדפס כן אך להוסיפו. אין האריז״ל שלפי

הסידורים. בכל

העיד וכן הפשוט. המנהג כן .358

אבותתקפב סימץ

הש״ץ לחזרת לחש תפילת בין פיוטים אמירתם שם: מרי ט או תי ״ה׳ הפיו מעך״ שמע ת של לחש תפלת בין ש חרי ש

ת חזר ש״ץ ל סף ה מו ב מר ו ה״ או חיל או *359״

תוקף״ ״ונתנה אמירתהגו שם: מר נ ט לו קף״ ״ונתנה הפיו ת תו חזר ש״ץ ב סף תפילת של ה מו

צר הפסוק אחרי ש״ מעללי ״וי קי אי סו ת שבפ כרונו *360ז

בר״ה לתודה״ ״מזמור אמירתת שם: חרי ש ב אחרי בר״ה ב טו ת ״ הודו ה׳״ ל ם ל מרי ר או מו מז

ה *361 לתוד

שאמר ברוך אחרי להודות״ ״טוב אמירתך אחר שם: ם שאמר ברו מרי ר או מו מז ר ״ ם שי ת״ ליו חל שב ש ר״ה וכ

ם ם חול ביו ר הפסוק מדלגי מו ר מז ם שי ם השבת ליו חילי ב ומת טות הודו ה׳ ל *362ל

ק מ

בני כל אצל הפשוט המנהג כן .359

לחש תפילת בין פיוטים לומר ספרד

)ח״ג צדק כהזבחי ולא הש״ץ, לחזרת

בין כלל להפסיק שאין שפסק קנ( סי

והסכים פיוט. בשום לחזרה העמידה

הוא וגם ר״ה(, )הל׳ מצרים בנהר עימו

שם להפסיק ירושלים שמנהג הביא

]מה ופשטיה. נהרא ונהרא ולאומרו.

פיוטים לומר שנוהגים נפוץ שיותר

מפני שהוא יתכן מבמוסף בשחרית

בשמו״ע בשופר תוקעים שבמוסף

ככל ההפסק למעט יש ולכתחילה

שאפשר[.

וכן מקומות בכמה המנהג כן .360

ישנים. בסידורים הועתק

שהשלטון לומר נהגו התפלה ובנוסח

ר קו ת מ ו ב א

דיאמר כתב ובלבוש השי׳ן. תחת בחיריק

דאם השין, תחת קמץ בחטף השלטן

כאילו תואר, שם פירושו בחיריק יאמרו

לאומרו העלה הפר״ח אך לפניך. המושל

בחיריק.

טוב שם בכתר וכתב המנהג. כן .361

שנזכר משום לזה שהטעם (111 דף )ח״ו

נהגנו ג״כ ביוה״כ אמנם תרועה. לשון בו

זה. טעם שייך לא ושם לאומרו,

)סי׳ ח״ב תשב״ץ בשו״ת העיד כן .362

בבית וכ״כ מרוקו. מנהג שכן רמח(

נכון שכן ב״ש( לאחר )דינים מנוחה

יו״ט )מע ח״ט בשד״ח וע״ע לעשות.

(. ה אות ב סי

הפיוט שאמר ברוך לפני לומר נהגו

והאמונה. האדרת

רצא אבותהלכה מנהגימגן

בר״ה ההיכל פתיחת מנהגים לא שם: מרי ״ג או ת י ה, ההיכל פתיחת בעת מדו כן בר״ ט בכל ו ״ ,363 יו

ם אלא מרי ם הפסוק או צב דברך ה׳ לעול ם ני ב בשמי ״ ם, י פעמית שו הבק ם מהחמדת ו ם* כנדפס ימי חזורי ם לא ובמנחה במ מרי או

לעולם*

ר קו ת מ ו ב א

רצה אבותינו ואלהי "אלוהינו ובאמירת

ביו״ט שמו״ע בתפילת במנוחתינו׳׳ נא

אמירתו להוסיף נהגו לא בשבת שחל

סוף תפלה )סדר הרמב״ם כנוסח כלל,

כ״כ טז(, )דף חגיגה בשלמי וכ״כ אהבה(,

ז(. אות נז ׳ ח״ג)סי ומגן שמ״ש בשו״ת

מדות י״ג לומר המנהג ומקור .363

משער הוא ההכיל פתיחת בשעת

והביאו ק:(, ודף פ״ט )דף הכוונות

בשו״ת אכן יא(. ס״ק קלד )סי׳ בכה״ח

להוכיח האריך יא( )סי׳ ח״ב הים וישב

ביו״ט, מדות י״ג לומר שלא דהעיקר

במק״א. בהדיא השעה״כ כתב ושכן

האריז״ל שאמר מה אולי ושמסופק

הכנסו לפני לימודו בתחלת היה לאומרו

ישראל, בחמדת איתא וכן לפרד״ס.

קסה:(, )דף מני יצחק שיח חיד״א,

במחזור נדפס וכן )כדורי(. ניסים ומעשה

מדות. י״ג על לדלג לאברהם זכור

אחת בכף ע׳ לפרנסה. ההיכל פתיחת

רצון היהי בנוסח שהוסיף טו( )סי לחיד״א

״ונהיה התיבות בסידורים( )הנדפס

העיד וכן בסידורים, נדפס כן טובים״.

המנהג. שכן ׳( מט דף העם)מהדו״ב בנהגו

אבותתקפג סימץ

ר״ה בליל לאכול שנוהגים דברים - תקפג סימן

רצון״ ה״יהי אמירת ומקום - הסימנים אכילת סדרא ב־״ה לאבול ־גיל יהא א: סעיף תי, תלתן, דהיינו ־ובי ק־א, תמ־י, סילקא, ב־

א ובשיאבל תינו, שי־בו יה״־ יאמ־ ־ובי תי זביו שונאינו, שיב־תו ב־ לפניך ויק־או דיננו גז־ ק־ע ק־א שונאינו, יתמו תמ־י אויבינו, יסתלקו סילקא

תינו. שנה עלינו חחחדש ואומרים בדבש מחוק תפוח לאכול נוהגים ויש הגה זבויונוהגין. וכן מחוקה,

ת המנהג ש, התפוח עם להתחיל הוא הסימנים באכיל ם בדב מברכי וליו א ע ש אע״פ העץ פרי בור פניו שי אוי והיה תמרים ל ם, ר להקדימ

כיון ת שסדר ד ה אין הוא כך הברכו *364חשש בז

ק מ

והובא הפשוט, המנהג כן .364

ר׳(, )אות הקמח בלקט וכ״כ במחזורים.

כתב וכן הקבלה. ע״פ הוא שכן וציין

דזה והקשה )רמ״א(. חיים מים בשו״ת

התמרים, עם להתחיל שצריך הדין נגד

סימוכין דיש ונראה שבעה. ממין שהם

שמתחילים שכתב הטור מדברי למנהג

שבאשכנז )הגם בדבש התפוח עם

ונראה מצויים(. תמרים היה לא מסתמא

לב( )סי׳ התרה״ד ע״פ המנהג ליישב

נאמר בברכות קדימה דין שכל שכתב

אם אבל משניהם, לאכול שרוצה באופן

אינו עכשיו, משניהם לאכול רוצה אינו

לפניו. שנמצא אע״פ להקדים מחוייב

ברכות למס הריטב״א בחי כתב וכעי״ז

אמרו דלא הלכתא( ולענין ד״ה מ: )דף

פירות מיני בשני אלא בברכות קדימה

ר קו ת מ ו ב א

כשאינו אבל משניהם, לאכול שדעתו

ספק אין תחלה החשוב זה לאכול נהנה

עליו, ומברך בו שרוצה אותו שאוכל

שלא לאכול לאדם לו אומרים שאין

)פ״ב בהלכותיו וע״ע עכ״ד. להנאתו,

במגיה )הוב״ד הפרדס בספר וכ״כ ה״ב(.

)סי׳ הגר״ז בשו״ע שכ״כ ושו״ר שם(.

נראה ולפ״ז ד׳(. סעיף בקו״א רמט

להתחיל הוא, כך הלילה שסדר דמאחר

ויש הטור, כמש״כ בדבש התפוח עם

חסרון בזה אין הקבלה, ע״פ לזה טעם

סדר הוא שכך כיון בברכות, קדימה מצד

שלמה הליכות בספר )שו״ר הלילה.

היינו דלכאו בזה, שהעיר )מועדים(

התפוח, לפני התמר להקדים צריכים

מיושבים(. הדברים הנ״ל ולפי

שהוא שכתב ( א׳ )סי׳ ים פאת בשו׳׳ת וע׳

הלכה מנהגימגן

חרי א ש, התפוח אכילת ו ם בדב קרא, תמרי, סלקא, ,365כרתי אוכליא בי מון, ,366 רו ם ר ש דגי א ש כבש* ור ם וי מין שאוכלי שו מ ם שו מרי או ו

הי צון ״י בו ר ר תינו שי כויו מין ז שו מ שו ש *367 כ ם וי ה, שאוכלי ריא

ר קו ת מ ו ב א

וסוכריות ואדמה העץ לברך בביתו נוהג

שאוכל הדבש גם לפטור ומכוין בנפרד,

טפל אינו הדבש דאולי התפוח, עם

וע״י בפנ״ע, בברכה מחיוב ואז להתפוח

יד״ח יצא כן לפני הברכות כל שמברך

ר׳( )אות הקמח בלקט וכ״כ כולם.

כדי אבטיח ועל ענבים על מברך דתחלה

הסדר. מתחיל ואח״כ המאכלים, לפטור

ובנהר )רמ״א(. חיים מים בשו״ת וע״ע

שהדרך כתב גם י׳(. )אות מצרים

העץ, ברכת שיברך היא הסלולה

ניצול ועי״ז בנפרד, ושהכל והאדמה

וכ״כ רצון, היהי לומר מתי מספק

ר״ה(. )לקו״ד ריח בליצחק

בסימן נתבאר בברכות. קדימה בדיני אגב

תחילה. החביב את להקדים שיש רי״א,

לא היין על הקידוש בעת למה צ״ע וא״כ

להגפן. קודמים שהם הזיתים, את מכסין

אות מטות פ )ש״א חי איש בבן והנה

עי׳ אכן לתמרים. קודם דהיין פסק א(

ועולה פרץ(, ר׳ ומש״כ )ד״ה בב״י

דבגפן פרץ כר׳ קיי״ל דלא מדבריו

תמרים דבריו ולפי עיי״ש. תחילה.

זיתים. וכ״ש ליין. קודמים קודמים

כתב ח( סי )ח״ב נדברו אז ובשו״ת

דאין הקידוש, בעת מזונות כיסוי לענין

לאכול, שאסור מפני כה״ג בפת בושת

אכן ח(. ס״ק רצט )סי הט״ז דברי ע״פ

מו( סי )מהדו״ק מרדכי לבוש בשו״ת

שצריך כתבו ס״ה( נה )סי׳ ובקיצוש״ע

נפקינן. לא דמפלוגתא נמצא לכסות.

הוא בקידוש הדברים דסדר דכיון ונראה

הזית, לאכול ואסור הגפן, עם להתחיל

רוצה דאינו קדימה, דיני בו שייך לא

הריטב״א. וכדברי עכשיו. שניהם לאכול

ודו״ק.

מים ובשו״ת במחזורים. נדפס כך .365

מין הוא כרתי שפירוש כתב )שם( חיים

עשוי שהוא אלפורר״י בשם הידוע

ארוכים. ועליו קטנים, כבצלים

הרוביא, בפירוש הפוסקים נחלקו .366

שי״א שעו( )סי דוד בבית וכמש״כ

חילבה, הנקרא תלתן עשב מן שהוא

( ב )אות ובברכ״י קטניות. שהוא וי״א

לוביא. הנקראים לקטניות דהכוונה כתב

שדימו דמה ׳ הק י׳( )ס״ק ובכה״ח

לוביא, אינ״ז המצרי לפול הפוסקים

ולוביא פאסול״י, היינו המצרי דפול

מקדם עדן בספר ומצאתי שעועית. היינו

( מ׳ )מע׳ זצ״ל אלבאז משה רפאל להג״ר

שהעתיק כ״ז( )דף בנוה״ב הובא

והוא רוביא, בר״ה לאכול שנוהגים

אוכלין וגם חלבא. ערבי ובלשון תלתן,

כולם ידי לצאת כדי והוא וכיוצ״ב, פולין

חלבא. וגם שעועית גם אוכלים לכן

ע״פ הוא שומשמין לאכילת המקור .367

רוביא, בפירוש הפוסקים שנחלקו מה

אוכלים דבירושלים כתב דבברכ״י

שיש הביא פקוד נהר בספר אך לוביא,

אבותתקפג סימץ

ם מרי או ענינו נא ״ראה ו ה ב בנו וריב לנו רי א ה וג אול ה שלמה ג קרוב ומען האר שמך ל אור ענינו ו מ תך״ ב *368 תור

ש קי וי ה, סדר מתחיל מתי מנהגים חילו ש ז ם י הגי תו נו שו ע אחרי לש קידו א קודם ה ש ,369המוצי ם וי הגי תו נו שו ע א ברכת לאחר ל המוצית אכיל *370פת ו

ש תבו וי הנכון שכ מר ש הי לו צון הי אין האכילה קודם הברכה אחר ר וה א הפסק חשש בז הו רך ד צו *371 הסעודה ל

בדבש הלחם טיבולהגו שם: טבל נ ת בר״ה ל א של הלחם פרוס ש המוצי *372במלח ולא בדב

ר קו ת מ ו ב א ק

חלבה( בינינו )הנקרא תלתן א( מפרשים

בכמה ונהגו שומשמין. ג( שומר ב(

וגם שעועית לוביא גם לאכול מקומות

שם פקוד בנהר מש״כ כעין שומשמין,

כולם. ידי יוצא היה הדב״ש שאביו

)ר״ה(. העם נהגו .368

שכן )שם( חיים מים בשו״ת כ״כ .369

ח״ה מים מקוה בשו״ת העיד וכן נוהגים.

עי״ז שנכנסים ע״ז ותמהו לו(. )עמוד

יותר אוכל אם אחרונה, ברכה לספק

לאכול בזה ליזהר קשה ובאמת מכזית,

וע׳ ביחד. הסימנים מכל מכזית פחות

קודם אכילה אודות קע״ח בסי מש״כ

מעורר שהוא התם וששאני המוציא,

פוטרתן, וברהמ״ז לסעודה, התאבון

וצ״ע. הנ״ל. בדברים משא״כ

על כך העיד שם חיים במים ע׳ .370

שם. המים במקוה וכ״כ אביו. מנהג

ע״ב. סי׳ ח״ג ומגן שמ״ש ובשו״ת

ריח בליצחק וכ״כ המנהג, כן .371

א׳( )ס״ק במג״א וכ״כ ר(, אות )לקו״ד

ויש לצורך. שהוא הפסק, בזה שאין

היהי יאמר ואח״כ ויטעם שיברך שכתבו

תקפג( )סי׳ מרדכי במאמר כ״כ רצון,

ובספר ועוד(. ד אות )נצבים והבא״ח

דאחר ע״ז, תמה ( ר )אות ריח ליצחק

רק אוכל אם )אך לו. הלך חלף האכילה

כ״כ, ליה אזל שלא אפשר מזה, מעט

זכור ובשו״ת וצ״ע(. עוד. ויאכל ויחזור

רצון היהי לומר כתב ח״ג)לב.( לאברהם

סי ר״ה )מע השד״ח וכ״כ הברכה. לפני

אך רב. זמן נוהג הוא שכך ד( אות ב

זו סברא דחה )שם( ריח ליצחק בספר

לצרכי עצמו צרכי להקדים ראוי דאין

קכה( )סי׳ החיד״א במנהגי וע׳ המקום.

ריח ליצחק בספר וסיים בזה. מש״כ

המג״א. כדברי דהנכון

הלילות בשני הסימנים סדר עשיית ולענין

הסימנים. סדרים בשני לעשות נהגו

)סעיף הלבוש ע״פ והוא המנהג, כן .372

גם שעתה ד׳( )ס״ק בכה״ח וכתב ב׳(.

־צה אבותהלכה מנהגימגן

בר״ה וחריפים חמוצים דברים אכילת מרבים שהם ועוד חטא בגימטריא שאגוז אגוזים, לאכול שלא מדקדקים יש הגה שם:

החפילה. ומבטלים וניעה כיחה

הגו אכול שלא נ ה ל ם בר״ ם דברי מו חמוצי מון כ א *373 לי ם ול דבריכן *374 מרים ם ו ם נמנעי ם מדברי ת כגון חריפי *375צנוני

בשבת להיות שחל בר״ה תשליך חטאחינו. כל ים במצולות ותשליך פסוק לומר הנהר אל והולכין הגה.. שם:

חל בר״ה ת ש היו ת ל שב מר המנהג ב שליך לו ם ת *376 השני ביו

ר קו מ

לטבול שנכון סיים רק כן. ספרד מנהג

אבל הגבורות. למתק שהוא במלח, גם

באורחות וכ״כ בדבש. רק לטבל מנהגנו

שהיה החזו״א, בשם )קס״ג( ח״ב רבינו

במלח. ולא בדבש רק בר״ה מטבל

ומקור ר׳(. )דף בחכמה נוהג .373

)סי׳ כת״י הגאונים מתשובת הדברים

שבר״ה יח(, )ס״ק בכה״ח והובא קיד(

בישול מבשלין ואין מתיקה, דברי עושין

שם באבודרהם וכ״כ חומץ. בו שיש

מרוטנבורג. המהר״ם

בקיצוש״ע הובא החיד״א כ״כ .374

רפ״ג(. טולידנו)דף

פסקי בספר כמש״כ ודלא שם. .375

מהערה״ש לדייק ה אות תשובות

איירי דשם מותר, חריפים שדברים

שמתקן בפלפל להשתמש שמותר

לא עצמו בפני חריף לאכול אבל המאכל,

מוזכר.

רה(. )סי׳ יוסף שמו בשו״ת כ״כ .376

ח״ב דוד חנה קרית בשו״ת העלה וכן

בנהגו וכ״כ כן. לעשות שיש סב( )סי׳

אומץ ביוסף וכ״כ יג( )סי׳ העם

ובברכ״י ג׳( אות יז )סי׳ להחיד״א

בשבת התשליך סדר יעשה דלא ומחז״ב,

דברי דלפי למחר, עד ידחהו אלא

בבא״ח אך בשבת. לאומרו אין האריז״ל

בשבת, דוקא שיאמרו כתב י״ב( )נצבים

צדק בזבחי וכ״כ הרש״ש. דעת ושכן

כנ״ל. מנהגינו ומ״מ ועוד. נה( סי׳ )ח״ג

ופשוט ועוד. מאמ״ר הפרמ״ג, דעת וכן

המחזורים להוצאת נמי לחשוש דיש

)סי לדוד שושנים בספר וכ״כ לרה״ר.

איכא עירוב שיש במקום שגם ונר׳ ו׳(.

עירוב, שאין מקום אטו למיטעי למיחש

שלדעת ובפרט תורה. בני שאינם במקום

ע״פ בשבת לתשליך מקום אין רבים

הסוד.

אבותתקפד סימץ

בר״ה קריה״ת סדר - תקפד סימן

בשבת. אמירתו ודין בשבת, להיות שחל בר״ה מלכנו אבינו אמירת אומרים אין שבח הוא ואם הסדר, על מלכנו אבינו לומר ונוהגין הגה א: סעיף

אוחו.

ם הגי מר נו ה גם מלכינו אבינו לו חל בר״ ת ש היו ת, ל שב שלא רק בם כירי עון חטא מז ש *377 ו ת וי מו הגו מקו אין שנ ם ש מרי תו או *378או

ר קו מ

בנהגו וכ״כ הפשוט. המנהג כן .377

רק אותו שאומרים י״ב( )אות העם

האריז״ל וכמש״כ ועון. חטא שמדלגין

חטאנו הקטע שמדלגים ( ׳ צ דף )שעה״כ

קמז( טולידנו)בסימן ]ובקיצו״שע לפניך

הביא קמט בסי׳ אך לאומרו שיש כתב

ונהרא ונהרא בזה, מנהגים חילוקי שיש

שנהגו הביא קסו בסימן ואילו ופשטיה.

הדברים ומקור וצ״ע[. כלל. לאומרו לא

שכתב לב.(, )דף ר״ה במס מהר״ן

שלא כתב ברצלוני יהודה שהר״ר

בשבת, שחל ויה״כ בר״ה לאומרו

ולאומרו בר״ה, לאומרו שלא ומנהגינו

תקיב( )סי בתשובה הריב״ש ביוה״כ.

בזה. מנהגים ריבוי שיש וכתב האריך

אך לאומרו. שלא במנהג החזיק והוא

כתב קעו( סי׳ )ח״ג התשב״ץ בשו״ת

ביוה״כ. ובין בשבת בין לאומרו שהמנהג

כן, המנהג שאין כתב שהר״ן ואע״פ

רוח אין והמשנה בידו, הוא טעות

)וידוע עי״ש. הימנו. נוחה חכמים

הונהגו המערב ממנהגי שהרבה

ת בו א

במגרב, היה מושבו )שמקום מהתשב״ץ

בנתיבי וכ״כ מנהגים(. הרבה על והעיד

ירושלים. מנהג שכן עם

אפי׳ מלכנו אבינו האומרים סברת והנה

לאדם שאסור אע״פ בשבת, שחל בר״ה

שם בריב״ש כתב בשבת, צרכיו לשאול

בשבת עליו שצועקים כנרדף, דעשהו

לריב״ש דס״ל רק ליומו. סכנה כשיש

דרק כיון ליומו סכנה בגדר זה שאין

דברי ליישב נר׳ אך יחתמון. ביה״כ

סכנה חשיב דשפיר ודעימיה התשב״ץ

דין גזר לשנות יותר שקשה מאחר ליומו,

מזו וגדולה יכתבון. ובר״ה נכתב, שכבר

מנהג ליישב ד״ה תרב ׳ בב״י)סי מצאתי

סליחות שאומרים מה שהביא ספרד(

דכיון זאת לישב וכתב תשובה, בשבת

נשמעת התפלה תשובה ימי דבעשרת

הימים באותן וגם אחרים, מבימים יותר

ביוה״כ, דינו נגמר להיות מוכן האדם

וא״כ ע״כ. מזה. יותר נחוץ דבר לנו אין

לחיים בו שנכתבים גופא, בר״ה כ״ש

חשיב דודאי די״ל ח״ו למות או טובים

הלכה מנהגימגן

השופר ברכת - תקפה סימן

במיושב שופר תקיעות שמיעתמעומד. לתקוע צריך א: סעיף

ת ת ברכת ובע ע מי ש פר קול ו שו ם ה הגי בור נו הצי ב ש ש *379 יו

ר קו מ

ושפיר ביום, בו ולהתחנן להתפלל כנחוץ

להביא יש לזה ונוסף לאומרו. יכול

מטופס שהוא דדבר האחרונים מש״כ

צרכיו שאלת בבקשת נכלל לא ברכות

בריב״ש ע לזה. לחוש ואין בשבת,

פעלים רב ובשו״ת זו. סברא שהזכיר

בשבת אומרים דלכן ביאר מו( ׳ סי )ח״ב

תיקניה. רבה דגברא רעוא״, ״יהא בקשת

וכ״כ שמיה. בריך אומרים ג״כ ולכן

ליישב נד( סי )ח״א יחו״ד בשו״ת

שכן עם בנתיבי כתב ושכן המנהג.

המנהג.

אבל א׳( )אות הקמח בלקט כ״כ .378

אומרים בשבת להיות שחל ביוה״כ

פו(. )סי׳ חדשים בהשמים וכ״כ אותו.

בחכמה בנוהג כ״כ המכנאס. נהגו וכן

להיות שחל ביוה״כ דאפי רלז( )עמוד

מקומות שיש והביא אותו. א״א בשבת

להיות שחל ביה״כ עכ״פ אותו שאומרים

שחילק הר״ן ע״פ החילוק וטעם בשבת.

חשיב דביה״כ הריב״ש דברי וכפי כך,

ת בו א

יחתמון. דביוה״כ אחריו, הרודפת כסכנה

כמה בשם כתב מ( )סי דוד ]ובדרכי

אינ״ז אך לאומרו. נהגו שלא עולם גדולי

בנהר וכ״כ בכללות[. המנהג על מעיד

נא מצרים, מנהג שכן י״א( )ר״ה מצרים

וירושלים. אמון,

האבינו ׳ הג מלכנו אבינו אמירת אופן

בקול אומרו הש״ץ הראשונים מלכינו

והלאה ומכאן אחריו. חוזר והציבור רם,

חוץ אמן. עונים רק והציבור אומר הש״ץ

תשיבינו ו״אל אנחנו״ עפר כי מ״זכור

אלו מילים על שחוזרים מלפניך״, ריקם

)שם(. העם בנהגו וכ״כ הש״ץ. אחרי

כן והעיד הפשוט. המנהג כן .379

שכך רפ״ה( )דף טולידנו בקיצוש״ע

תקיעות נקראין הם ולכן מנהגינו,

דעכשיו ב׳( )ס״ק במ״ב וע׳ דמיושב.

כתב שם בקיצוש״ע וגם לעמוד. נהגו

המנהג אין כאמור אך לנהוג, ראוי שכך

סי׳ ח״א ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ כן.

סג.

אבותתקפט סימץמגן רחצ

שופר לתקיעת הראויים הם מי - תקפט סימן

גרמא״ ש״הזמן מצוות על הנשים ברכת דין לתקוע יכול ככד שיצא אחד וכן לתקוע. יכולות פטורות שנשים אעפ״י ו: סעיף

שהנשים והמנהג הגה להן. יכדכו ולא מכדכות אין אכל להוציאן,גרמא. שהזמן עשה מצוח על מברכות

ת שאינה אשה ע ר יוד רו בי ת על לברך שמנהגה ב הז״ג עשה מצו שהן תברך לא ת אמנם *380 עלי מו השבח, בברכו ת כ קריאת ברכו

דו׳, שמע כ ת ו ת* שם עם מברכו ומלכו

ר קו מ

שאין משאש מהגר״ש שמעתי כן .380

היו שבקושי כיון מנהג, בזה לקבוע

שמ״ש בשו״ת בזה וע״ע לקרוא. יודעים

מנהג לקבוע שאין נד( )סי׳ ח״ג ומגן

בקושי כי הנשים, אצל הענינים באלו

מבואר וכן לברך. וכ״ש לקרוא, ידעו

שנקט סב( סי )ח״ד המים מקוה בשו״ת

הזכיר ולא יברכו, לא שנשים בסתמא

גנוזה חמדה )ובשו״ת להיפך. מנהג שיש

וצ״ע(. לברך. שהמנהג העיד

דלא נהגו המזרח ארצות ברוב והנה

על מברכות היו הנשים אלא כמר״ן

בספר החיד״א וכדהכריע מצעשהז״ג,

שם בכתר העיד וכן פב(, ׳ )סי אומץ יוסף

ארץ מנהג שכן סב( )דף ח״ז טוב

ומצרים תוגרמא, סוריא, ישראל,

רב שו״ת ע׳ בבל מנהג, וכן )סת״ם(.

בארצות נהגו וכן יב(. )סו״ס ח״א פעלים

( י סי )או״ח לב בחקרי כמש״כ טורקיה

ת בו א

על לברך הנשים שנהגו ״למנהגנו

קצט( )סי הדביר בפתח וכ״כ הלולב״.

תרנח( סי )ח״ב ללב ביפה וכ״כ

על כן העיד תקפט( )סי׳ גבוה ובשולחן

שלום בספר בזה והאריך שאלוניקי. עיר

לארבעים קרוב בזה והביא ט(. )סי יעקב

וכתב להלכה. הכי דס״ל ראשונים

היה גם כך הנז׳ הרשימה כל שמלבד

כתב וכן ובבלקן. לוב, חברון, בצפת,

וע״ע )שם(. עם ובנתיבי חיים בארץ

ואכ״מ. קל״ו(. כלל מ )מע חמד בשדי

טייב השולחן בערך כתב כבר זה, ומלבד

רשאות הרמב״ם לדעת דאפי ריד( )סי

לברך. הן רשאות הן

היתה שאמה שיודעת אשה כן ואם

רשאית בודאי מצעשהז״ג, על מברכת

אם יודעת שלא מי ברם מנהגה. להמשיך

אם לדינא צ״ע כן, אצלם נהוג היה

מר״ן לדעת שהרי לברך, רשאית

־צט אבותהלכה מנהגימגן

ומאידך לברך. אין הוראותיו שקיבלנו

נהגו וכן כדבריו, דלא הכריע החיד״א

ומסתבר המזרח. ארצות ככל רוב

סב״ל. אמרינן שבכה״ג

בדין הוא הנ״ל המחלוקת כל אמנם

בברכות אבל המצות, בברכת מצעשהז״ג

״וצונו״ בהם אומרים שאין השבח

כל מברכות ולכן לברך. רשאיות לכו״ע

קר״ש, ברכות כולל בתפילה הברכות

מצעשהז״ג. הויא שקר״ש ואע״פ

לא שנשים שכתבו יש זה שבדין ויען

ולפענ״ד קר״ש. בברכות ה שם יאמרו

מכל ה שם להשמיט תמוה, זה דבר

בפוסקים כן מצאנו שלא הנשים סידורי

הדברים. של מקורן בע״ה נברר

רב נד:( )דף ברכות ׳ מס בגמ׳ איתא

על ונתרפא( )חלה ואתפח, חלש, יהודה

ליה אמרי ורבנן, בגדתאה חנא רב לגביה

יהבך ולא ניהלן, דיהבך רחמנא בריך

מלאודויי. יתי פטרתון להו אמר לעפרא,

היו וסיעתו חנא רב היאך וצ״ב ע״כ.

בעצמם הם שהרי זו, ברכה לברך רשאים

הרשב״א והנה בה. מחויבים היו לא

דאיבעי הספק לפשוט כתב )שם(

רבו על לברך אדם רשאי אם בירושלמי

דבירך גמ׳, מהך אביו, על שמברך כשם

רבינו בשם הב״י הביא וכן חנא. רב

בספר מצאתי וכן ריט(. )בסימן מנוח

שיטות קובץ בספר )הובא המאורות

דיכול ׳ גמ מהך שהוכיח נב:( דף קמאי

לעיל אמרינן וכי חבירו. נס על להודות

לענין ההוא ובריה, הוא רק דמחייב

לברך. יכול רשות לענין אבל חובה,

בירך דאם כתב ריט( )סימן בטור אמנם

וענה הגומל, ואמר מחוייב( )שאינו אחר

חשיב דלא והוסיף יצא, אמן, בו המחויב

נתחייבו לא שהם אע״פ לבטלה ברכה

למקום והודאה שבח נתנו שהם בה,

על למקום שמשבחים אדם בני כדרך

ע״ז, הב״י וכתב להם. שמזמין הטובה

אותן על זכות ללמוד יש דמכאן

נשותיהם עבור הגומל שמברכין

הטובה על שמברכין כיון היולדות,

דברי הביא ושוב , ה להם שהזמין

הנ״ל מהגמ׳ דהוכיח הנ״ל הרשב״א

דברי והביא רבו. על הגומל ברכת לענין

אית דאי דמסתברא שכתב מנוח רבינו

וסיים מברכין. בהצלתם תועלת להו

הכל דלדברי כיון הלכה ולענין וז״ל,

בירך ואם יברך, לא לברך, חייב אינו

היא. לבטלה ברכה דדילמא בו, גוערין

מחלוקת, זה דדבר בהדיא לן הרי ע״כ.

לו שיש דכל מונח ורבינו הטור דדעת

לברוכי מצי שפיר בהצלתם תועלת

נתחייב שלא כל הב״י ולדעת עלייהו,

לברך. אין בברכה

לעיל שהבאנו המאורות מדברי אמנם

שכתב ממה הב״י, על שפליג מוכח

רשות הוא חבירו של הנס על דברכה

וכן הראב״ד. בשם הביא וכן חובה. ולאו

כעינ״ז שכתב )נד.( בריטב״א ראיתי

דיחיד, הנס ברכת לגבי הראב״ד, בשם

נס על יברך לא חבירו היאך דהקשה

מברך, יום ל׳ ראהו לא אם השתא יחיד,

דהכא ותירץ ניסא. ליה כשמתרחיש כ״ש

אותן אבל חייב, דאינו קאמר, חובה

בעי ואי הן, רשות הראיה על שהן ברכות

בתורת בהדיא ושו״ר ע״כ. מברך לא

הרפואה( שער מט, )דף לרמב״ן האדם

דלא משום הכי, דברכו ורבנן וז״ל:

דחביב משום אלא בברכה, אינהו מחייבו

אבותתקפט סימץ

לשבוחי בנס, נפשיהו מעיילי טובא להו

כהאי מינייהו, תורתו בטל שלא לקב״ה

לבטלה. ברכה ולאו הוא שבח גוונא

שנאמרת ברכה דכל להדיא לן הרי ע״כ.

משום בה ליכא למקום, שבח בתורת

שאינו במקום אפי לבטלה ברכה

רק איירי דהרמב״ן לדחות ]ואין מחוייב.

משום ככלל, זאת כתב דהרי רבו, לגבי

הסיבה ביאר ורק שבח. בתורת שהברכה

דזאת עבורם, שבח זה היה התם מדוע

מינייהו[. רבם תורת תשכח שלא משום

והפוסקים, השו״ע מדברי מתבאר וכן

גם השבח ברכות לברך אדם דרשאי

רי״ט בסימן דהנה מצווה. שאינו במקום

אחר בירך אם וז״ל: מר״ן פסק )ס״ד(

כל גמלך אשר ה׳... אתה ברוך ואמר

בריך אמר אם וכן יצא אמן, וענה טוב,

הוסיף וברמ״א יצא. אמן וענה רחמנא...

אע״פ המברך, מן לבטלה ברכה שאינ״ז

ואינו הואיל זו, בברכה נתחייב שלא

טובת על והודאה שבח דרך רק מברך

ד( )ס״ק ובמג״א בה. ששמח חבירו

מי דכל השו״ע מדברי דמשמע העיר

אשתו על וכ״ש לברך, רשאי בו ששמח

הרי ע״כ. הב״י. כמש״כ דלא וזה שילדה,

דלא בב״י ממש״כ בו חזר דהשו״ע דס״ל

בא״ר אכן מחוייב. שאינו במקום יברך

כמש״כ ודלא הב״י, כדברי שהעיקר נקט

זה( ואין )ד״ה הביה״ל הביא וכן בשו״ע.

הפוסקים. רוב בשם הע״ת דעת שזהו

הפוסקים, רוב הם מי ידעתי לא ואנכי

הנ״ל הראשונים מכל להדיא הרי

וממה כך. לא והמג״א והרמ״א ומהשו״ע

כדבריו דלא מקומות בשני השו״ע שכתב

שפליגי, נימא ׳ ואפ ביה. דהדר ע״כ בב״י

שהוא בשו״ע כמש״כ נקטינן בוודאי

לענין ביה נחית יותר וגם אחרונה, משנה

מעשה.

יבי״א בשו״ת מש״כ על טובא לדון ויש

נשים לפטור ( י אות ו סי )חאו״ח ח״ב

מפני פסוד״ז ומברכות קר״ש מברכות

שנשים גרמא שהזמן עשה מצוות שהם

בברכות שגם לבאר וכתב מהן. פטורות

מלבד והנה סב״ל. למימר שייך השבח

בשום בפוסקים זה דבר מוזכר שלא

מברכות נשים לפטור עכשיו, עד דוכתי

ואע״פ וכדומה, קר״ש וברכות פסוד״ז

תפלה לגבי נאמרו הלכות שהרבה

ללמוד יש דזה ומסתברא בנשים.

ידוע וגם חילוק. שאין דבריהם מסתימת

כל מברכות היו שנשים שונות מעדויות

כן, ועל שינוי. שום בלי אלו ברכות

נהגו ספרד מעדות שבהרבה מה מלבד

ודי גרמא, שהזמן מ״ע על לברך הנשים

הנשים אלו שנהגו מה ליישב כדי בזה

נראה בלא״ה במנהגן, וימשיכו לברך,

מ״ע על לברך לנשים שאין ננקוט דאפי׳

לכו״ע דכאן לומר יש גרמא שהזמן

לעיל שביארנו מה ע״פ מברכות

מחויבים לא כאשר אף השבח דבברכות

באמירתן, תועלת לו שיש כל מ״מ בהן,

יש קר״ש ובברכות לאומרן. מצי שפיר

תועלת לנשים דיש דפשיטא לומר

כברכה להן תיחשב לא ושפיר באמירתן,

שאינו במקום אפילו שהרי לבטלה.

גדולה סיבה לו יש רק אלא כלל, מחויב

על דבירך חנא דרב כההיא להודאה,

תיקנו דחז״ל הכא דמי דשפיר אמרו רבו,

מנא הא הנשים על גם ברכות הני לברך

ונהי הנשים. על גם היתה שהתקנה ליה,

הלכה מנהגימגן

מקבלת הא אבל חיובית מצוה להן דאין

ודאי ועושה, מצווה שאינו כמי שכר

לברך. לה להתיר מספקת סיבה לה נחשב

)פ״ד ח״ב אורל״צ בשו״ת ראיתי וכן

מברכות דנשים להוכיח שכתב ( א אות

בהן, מחויבות שאינן אע״פ אלו ברכות

יכולות השבח שבברכות הטעם, וכתבו

)בסימן הרמ״א מדברי כן והוכיח לברך.

שהורה הביא וכן שם. ובמג״א ריט(,

מדברי הוכיח וכן זצ״ל. עטייה הגר״ע

מברכות שנשים שכתב גופא מר״ן

שעשני דמברכות ומהא השחר, ברכות

אלו לברכות יש דהא והקשה כרצונו.

הרשב״א, בתשובות כמש״כ קבוע, זמן

שהזמן עשה מצות חשיב לא ולמה

שם וביאר לברך. דרשאות וע״כ גרמא,

״וצונו״. אלו בברכות דליכא כיון הטעם

ברכות ׳ במס הצל״ח כתב מזו ויתירא

מוסף להתפלל רשאות דנשים כו.( )דף

הר״מ דעת דלפי וצונו. בה דליכא כיון

מעשהז״ג על לברך לנשים שאין הטעם

מפני שהוא והב״י משנה המגיד פירשו

ומשא״כ וצונו, לומר רשאות שאינן

לברך. רשאות כמוסף, וצונו, שאין היכא

תשס״א( )טבת הלל בית בקובץ ושו״ר

שכתב זצ״ל אויערבך מהגרש״ז מכתב

כר״ת דלא הכריע שהב״י מצינו דלא

משא״כ וצונו, בהן שיש בברכות אלא

נהגו אם וצונו, בהן שאין ק״ש בברכות

ע״ש. מנהגן. שישנו הכרח אין לברך

נשים הני מנהג דאדרבה י״ל הנזכר ולפי

דיש מהא חדא פז, אדני על מיוסד

ועוד גרמא. שהזמן מ״ע על שמברכות

מקומות, בשני גופיה ממר״ן כן מוכח

שעשני מברכות השחר דבברכות חדא

מסימן ותו דאורל״צ, כדהוכיח כרצונו,

אחר דאדם בהדיא השו״ע דכתב רי״ט,

וכ״ז מחוייב. שאינו ואע״פ מברך,

הטעם דפירש בב״י, מש״כ ע״פ מושתת

מצעשהז״ג, על מברכות לא נשים למה

השבח ובברכות דוצונו. לתא משום

לברך. רשאות דוצונו זה חסרון שאין

לברך יכולות למה טעם עוד שם )וע״ע

גוף דהוי זו ברכה דשאני אלו, ברכות

המצוה(.

הגרע״י ע״ז השיב הנ״ל ובקובץ

דהטעם מפרשים דיש דכיון שליט״א,

הוא מצעשה״ג על לברך שלא להר״מ

, דאו צריכה שאינה ברכה שחשש מפני

הר״מ על מנוח רבינו פירש שכן והביא

החכמת כתב וכן (, ב )פרק שופר הלכות

לחשוש יש השבח בברכות וא״כ שלמה,

אלו דברים ולענ״ד לבטלה. לברכה

לא עצמו מנוח רבינו דבדברי תמוהים

היבי״א. משמו שהביא כפי כלל מבואר

שהנשים כולן המצוות בכל וכן וז״ל:

מברכי מצו לא מיהו מהם... פטורות

וברכה הוא שקרא דהא קדשנו, אשר

להדיא מבואר הרי ע״כ. הוא. לבטלה

כלא נחשב למה הטעם דכל בדבריו

שקר, דאומרות מטעמא גופא הוא תשא,

סיבה אין כבר וצונו שליכא היכא וא״כ

י״ל וכן תשא. לא בכלל יהיה למה

מילי הני שלמה החכמת לדברי שאפי׳

בו אין כאשר דוקא לבטלה ברכה דנחשב

שקר ואין צורך, בו יש אם הא צורך,

וכ״ש לברך. יכולה ודאי בדבריה,

אינה אם שאפי שנתבאר השבח בברכות

משום בו ואין לברך, רשאית חייבת

כיון שקר אומרת לא וגם לבטלה, ברכה

אבותתקפט סימץ

ביאר שכבר תמוה וביותר וצונו. דליכא

שאינן שהסיבה בב״י והובא המגיד

לנקוט ולמה שקר, משום מברכות,

ולחדש הב״י הביא שלא אחרים פירושים

שו״ר ורע. אח לו מצאנו שלא דין

שג״כ ט״ז( )סי׳ אליהו מחזה בשו״ת

היבי״א. דברי על העיר

)סימן ח״ח יבי״א שו״ת לאור יצא ושוב

בברכות שגם להוכיח הוסיף ושם ח(,

מדברי לבטלה, ברכה שייך השבח

הירושלמי בשם שכתב חיים האורחות

בלי גומר ההלל את שהתחיל שיחיד

לתלות וכתב ע״ז, חולק והראב״ד ברכה.

דבברכת מהא הביא וכן בהנ״ל. המח

סב״ל. אמרינן נמי רשות דהויא שהחיינו

מגורשת, בספק האירוסין מברכת וכן

בברכת וכן סב״ל. בה אמרינן דג״כ

אמרינן וכיוצ״ב האילנות וברכת הלבנה

מחלוקת להביא שם והאריך סב״ל.

בזה. נחלקו שגם להוכיח בפוסקים

הני כל נגד ראיה אינו כ״ז ולענ״ד

יכול השבח דבברכות דכתבו ראשונים

וכדפסק מחויב, שאינו אע״פ לברך

ומילתא גופא. רי״ט בסימן השו״ע

השבח בברכת דשייך היא דפשיטא

טובא לחלק שיש אלא לבטלה, ברכה

הנידונים לבין שהביא נידונים הני בין

הם כולם נידונים דהני הראשונים, של

וכגון הקיום, עצם על ספק יש כאשר

דפטור דיחיד צדדים שיש ביחיד, הלל

ברכה כלל לו תיקנו לא וא״כ ההלל, מן

בכלל צד אין באירוסין, וכן עליו. שיברך

מגורשת שהיא הצד על שהרי שתברך,

וכן האירוסין. לברכת טעם שום אין

וברכת זמנה, קודם הלבנה ברכת

הרי לאומרו, יכול שאינו עץ על האילנות

תועלת בכלל שאין צד יש בכולם

סב״ל. בזה אמרינן ולפיכך בברכתו,

וברכת הגומל דברכת בהא משא״כ

רק בברכתו, תועלת בודאי דיש שהחיינו

)ח״א הלק״ט בשו״ת וע חייבוהו. שלא

השבח דבברכות להדיא שכתב רסד( סי

וראיה לבטלה, ברכה משום ליכא

וע״ע ע״כ. רשות. דשהחיינו מעירובין

האריך שג״כ ׳( ב )סי׳ אש עמודי בשו״ת

כהנ״ל. להוכיח

דאחרי האמור, מכל המורם ע״כ אשר

מקומות, בשני בשו״ע מבואר שכבר

ברכות לברך שמותר הראשונים, וע״פ

פסק וכן מחויב. שאינו אע״פ השבח

מה לפי וכן ריח( )בסימן הרמ״א

ברכה בזה דשייך והב״י המגיד שפירשו

מבואר )וכן וצונו כשאומרת רק לבטלה

ממה לשנות יש למה מנוח(, ברבינו

ה׳. שם עם להתפלל הנשים שנהגו

שום לברך שאין כתב שבב״י )ואע״פ

חזר כבר בו, מחויב אא״כ השבח ברכות

כדי לזה לחשוש תיתי ומהיכי בשו״ע. בו

לא פעם שאף מה , ה שם אמירת לבטל

ח״ג ומגן שמ״ש בשו״ת פסקו וכן נהגו(.

אליהו מחזה ובשו״ת ה׳(. אות סג )סי׳

)שם(.

הלכה מנהגימגן

התקיעות וסדר רם בקול מוסף תפלת - תקצב סימן

בלחש תקיעות פעם תשד״ת למלכיות הברכות, סדר על ותוקעין התפלה, ש״ץ מחזיר א: סעיף

ת אחת, לתקוע נוהגים ועכשיו ת־״ת. ולשופדות תש״ת, ולזכדונוג״פ. ת־״ת ולשופדות ג״פ, תש״ת ולזכדונות ג״פ, תשד״ת למלכיות

ט המנהג שו ם לתקוע הפ שי ת שלו סף בתפלת קולו ש בלחש* מו וית מו ש בתפלת תקעו שלא מקו ח 1 ל

ר קו מ

קרית בשו״ת כתב וכן המנהג. כן .381

בנהר וכ״כ עח( ׳ )סי ח״ב דוד חנה

מצרים. מנהג שכן י״ב( ס״ק )ר״ה מצרים

והנה מז(. )סי דוד דרכי בשו״ת וכ״כ

בלחש, תקיעות הזכיר שלא השו״ע לשון

בספר דייק וכן בזה. נוהגים דלא משמע

ובערוך תקצ״א(. )סי׳ גבוה שולחן

בלחש. שתוקעים משמע בטור( )הובא

( ט )דרוש הכוונות בשער איתא וכן

לתקוע שיש (,25 דף )ר״ה ובשל״ה

בימינו. הספרדים מנהג וכן בלחש.

המנהג ליישב כתב דוד חנה ובקרית

אין רם בקול אחד שמתפלל דמאחר

שהרבה בימינו ברם לבלבול. לחוש

מסדיר שאחד נוהגים לא כבר מקומות

היאך צ״ע קצת רם, בקול התפלה

חיישינן ולא בלחש לתקוע ממשיכים

שלמה עטרת בשו״ת וע״ע לבלבול.

אם אפי ומ״מ בזה. מש״כ )במבוא(

עם נמצא ואינו בתפלתו, מאריך היחיד

בשו״ת כתב שתוקעים, בשעה הציבור

ת בו א

הפסק. בזה שאין קעג( )סי׳ ח״א אג״מ

שיש שהביא רטו( )דף בחכמה בנוהג וע׳

וכן בחזרה. רק לתקוע שנהגו כנסיות בתי

טולידנו יעקב רבי של בביהכנ״ס נהגו

במכנאס. טולידנו( הגר״ב של זצ״ל)אביו

במנהגי וגם שלו. במחזור כתוב וכן

מבואר א׳( )סימן יהודה להמטה ׳יר אלג

המנהג נתפשט בימינו אך שם. נהגו שכן

מקריא אחד שאין הגם בלחש שתוקעים

רם. בקול התפילה

לתקיעות. הראוי סדר נתבאר תקצ ובסימן

שליט״א פחימא מהגר״מ ושמעתי

לתקוע הפנימי במערב הפשוט שהמנהג

בכח הפסק בלי התקיעה עם יחד השברים

יח( )ס״ק במ״ב כמש״כ דלא אחד,

נשימה כדי יהיה שלא רק מעט. שיפסיק

סי )או״ח בחזו״א עליו ותמה בינתיים.

צורת ובענין ומה(. ד״ה א ס״ק קלו

ולא פשוט, קול לעשותו נהגו השברים

שכתב ממר״ן, משמע וכן ויורד. עולה

ליהפך עלול השברים מאריך דאם

אבותתקצה סימץ

אחד סעיף בו - תקצה סימן

בשבת להיות שחל ר״ה של במנחה צדקתך אמירת לאומרו שלא וי״א הגה במנחה. צדקתך אומדים בשבת להיות שחל ד״ה א: סעיף

נוהגים. אנו וכן

ם מדי חל ר״ה של במנחה צדקתך או ת ש היו ת ל שב *382 מר״ץ כדעת ב

ר קו ת מ ו ב א

איירינן, פשוט דבקול כרחך ועל לתקיעה,

׳ וע לתקיעה. ידמה לא ויורד עולה דבקול

לספר שליט״א בנאים הגר״י בהסכמת

להאריך נהגו לא דבמרוקו השופר קול

טומוטיין. י״ח כשיעור בתקיעה

שנוהגים שי״א ואע״פ המנהג. כן .382

הוא, דיו״ט לאומרו, שלא כהרמ״א בזה

מקומות שיש ׳( א )ס״ק בכה״ח הביא וכן

הפשוט המנהג אך לאומרו, שלא שנהגו

)דף טולידנו בקיצוש״ע כתב וכן לאומרו.

רמח( )סי׳ ח״ב התשב״ץ ובשו״ת רצ״ה(.

אומרים שאין במקומו שנהגו כתב

ביה״כ אבל זו, בשבת במנחה צדקתך

בדיני והביאו אותו. אומרים בשבת שחל

׳(. א )סי׳ יהודה למטה ארג׳יל ומנהגי

שלא כתב ג״כ מג( )סי׳ דוד ובדרכי

יהודה. הבית אחרי נמשך ]ואולי לאומרו.

דוד חנה הקרית של חתנו דוד )הדרכי

של מקומו איזור שהוא באורן רב שהיה

הרשב״ץ([.

הלכה מנהגימגן

יוה״כ ערב סדר - תרד סימן

הכיפורים וביום הכיפורים יום בערב לתודה מזמור אמירתלחורה. ומזמור למנצח אומרים אין וגם הגה ב: סעיף

ם בערב ם יו ם לא הכיפורי מרי ר או מו ה, מז תוד ם אבל ל ם ביו הכיפורימו הגו עצ מר נ ר לו מו ה מז תוד *383 ל

ר קו ת מ ו ב א

נדפס וכן הפשוט. המנהג כן .383

ח״א טולידנו בקיצוש״ע וכן במחזורים.

אומרים שאין הימים הזכיר מ״ד( )דף

וכן יוה״כ. והשמיט לתודה, מזמור

)דף ח״ו טוב שם כתר בספר העיד

ונתן הספרדים. קהילות נהגו שכן (354

קרב תודה קרבן שאין דאע״פ לזה טעם

אבל באכילה, אסור זה דיום ביוהכ״פ,

לה הודאה יום הוא שיוה״כ מאחר

עוונות, במחילת אתנו חסדים שגומל

זה. מזמור ע״י לה הודאה אומרים

בערב לנשים במקוה טבילה ובענין

דגם וילך( )פרשת בבא״ח ע׳ יוה״כ

ובקיצוש״ע לטבול. חייבות נשים

לא דבמארוקו כתב דש( )דף טולדינו

כלל. המנהג זה ראינו

אבותתרה סימץ

יוה״כ בערב כפרות מנהג - תרה סימן

יוה״כ לפני ה״כפרות״ מנה, ולומד זכר, בן כל על תרנגול לשחוט בעי״כ כפרה לעשות שנוהגים מה א: סעיף

זה, מנהג שכתבו מהגאונים ויש הגה המנהג. למנוע יש פסוקים, עליו הוא כי לשנות ואין אלו, מדינות בכל נוהגין וכן האחרונים, מן רבים אותו כתבו וכן

ותיקין. מנהג

ת המנהג שו ת לע ם כפרו חי ק ם ולו פי תרנגולי המשפחה* בני מספר לת מנהג נתפשט וכץ ת כל אצל הכפרו *384 המזרח עדו

ר קו ת מ ו ב א

העידו וכן הפשוט. המנהג כך .384

ובקיצוש״ע רפד(, )סי יוסף שמו בשו״ת

)שם העם ובנהגו ש׳(, )דף טולידנו

)סי׳ ח״א ומגן שמ״ש ובשו״ת כ״א(.

׳ כ )או״ח כהונה בברית העיד וכן טו(.

מנהג וכן )שם(, גבוה ובשולחן ׳(, א אות

בכה״ח שהעיד כפי הספרדים קהילות כל

פסוקים, אומרים שאינם רק ( ח )אות

האדם ראש על התרנגול מסובבים אלא

כנדפס ׳, וכו חליפתי זו ואומרים

)סי חיים מים בשו״ת ]וע בסידורים.

וראה המנהג. על שפקפק מה רנד(

שהאריך מה שם טולידנו בקיצוש״ע

כתיקונם שישחטו השוחטים להזהיר

בעבירה[. הבא מצוה תהא שלא

בני מנין כפי תרנגולים לשחוט נהגו

בסעודה התרנגולים ולאכול המשפחה

הכפרות פודים יש ובימינו המפסקת.

מנהג, שינוי משום בזה שאין ׳ ונר בצדקה.

לעשות שנהגו מה היינו המנהג דעיקר

בכ״א תלוי אופניה ופרטי גופא, הכפרה

ואחד.

י״א יוה״כ, בערב הש״ץ חזרת ולענין

תפלת בלא קצרה תפלה להתפלל שנהגו

)ימים העם נהגו בספר בזה ע׳ לחש.

להגר״ח חיים לשנות שציין נוראים(

שיש רל״ב ׳ בסי שכתבנו מה ׳ וע פלאגי.

השנה ימות כל של במנחה שנהגו

שכן הב״י כמש״כ החזרה, להשמיט

הספרדים. ארצות נוהגים

הלכה מנהגימגן

יוה״כ ליל סדר - תריט סימן

יוה״כ בליל נדרי״ ״כל נוסח ובישיבה מעלה של בישיבה ש״ץ: שאומד נוהגים הכיפורים יום ליל א: סעיף

עם להתפלל מתי־ין אנו הקהל, דעת ועל המקום דעת על מטה, שלכוס. בלא שהחיינו אומד ואח״כ נדרי, כל לומד ונוהגים העבריינים.

ש ם י סיפי הוץ לא נדרי כל בנוסח מו ר נדרי י כ שוץ ו תיד בל *385 ע

חרי א ם נדרי כל נוסח ו הגו רבי סיף נ הו : התרה נוסח ל ו ז

חול לנו שרוי תר לנו מ * מו פ( ״ ג לנו)ם, לנו שרוי חול ולכ ם, לנו מ תר ולכ פ(* ולכם לנו מו )ג״

אל, ולכל ולכם לנו שרוי שר חול י אל, ולכל ולכם לנו מ שר תר י לנו מואל ולכל ולכם שר פ(* י )ג״

אל ולכל ולכם לנו שרוי שר ד מפי י ״ פי מעלה של בי מ ״ד ו מטה, של ביחול ״ד מפי ולכם לנו מ פי מעלה של בי מ ד ו ״ פ(* מטה של בי תר )ג״ מו

אל ולכל ולכם לנו שר ״ד מפי י פי מעלה של בי מ ד ו ״ מטה של ביפ( ״ ,( 386*

ח״כ ם וא מרי ם השכבה או מברך לנפטרי מלך ו הל, ל ח״כ ולק א מברך וחיינו ה *387 ש

ר קו ת מ ו ב א

שמ״ש בשו״ת וכ״כ רבים, נהגו כן .385

שהביא בב״י ועי׳ ג(. נט, ח״ג)סימן ומגן

בלשון או עבר בלשון אומרו אם מח בזה

השיטות. שני ידי לצאת והמנהג עתיד

בסידור נדפס וכן הנפוץ. המנהג כך .386

פאס בעיר לתושבים הקדמונים אהבת

כתב העם נהגו ]ובספר כ״ה( )דף

לנו, שרוי לפני לנו מחול הגירסא

למעלה[. כמש״כ כתוב ובסידור

)שם(. הקדמונים אהבת .387

אבות תריט סימץ

תורה ספר הוצאתהגו שם: ב נ ת ברו א המקומו צי הו *388 תורה ספרי ג׳ ל

בשבת שחל כיפור בליל גם רחום״ ״והוא אמירת ערבית. מתפללים ואח״כ הגה שם:

ם חילי א ומת הו ם״ ״ו כ אפ׳ רחו ה״ ת שחל ביו שב *389ב

ר קו ת מ ו ב א

בקיצוש״ע וע׳ הפשוט המנהג כך .388

מנהגים חילוקי שיש ש״כ דף )טולידנו(

ויש תורה הספרי כל מוציאים יש בזה,

שלש. רק מוציאים ויש אחד רק מוציאים

שלש. רק להוציא מקומות ברוב והמנהג

העיד וכן הפשוט. המנהג כן .389

מנהג שכן תריט( )סי׳ עם בנתיבי

מושבותיהם. מקומות בכל הספרדים

שכתב י״ג( אות וילך ׳ )פ כהבא״ח ודלא

החמדת על לסמוך ושלא לאומרו, שלא

מנהג נזכר כבר כי לאומרו. שכתב ימים

ע״כ. גאון. עמרם ורבינו בטור זה

אחד לש״ץ, ״סומך״ שיהיה ולענין

מפורש הדבר לשמאלו. ואחד לימינו

נוהג ובספר ס״ד(. תריט )סי׳ בשו״ע

מנהג שכן הביא ק״ד( )דף בחכמה

יע״א. בפאס אלבאז ש. ר של ביהכנ״ס

הכי. עבדי כו״ע דלאו קצת ומשמע

בסידור ע׳ בשבת, להיות שחל וביה״כ

אלוקינו אומרים שלא לאברהם זכור

וכו׳, במצוותיך קדשנו אבותינו ואלוקי

תענית יום דהוא דכיון , וכו קדשנו אלא

המג״א כ״כ במנוחתינו, רצון כ״כ אין

׳(. ז )ס״ק במ״ב הובא וש״א

הלכה מנהגימגן

שחרית בתפילת לקצר יפה מנהג - תרכ סימן

הכיפורים ביום צרכי״ כל לי ״שעשה ברכת מוסף שיתפלל בענין למהר כדי שחרית, ובסליחות •פיוטים לקצר טוב א: סעיף

שעות. שבע קודם

הגו ם שלא נ מרי ם צרכי כל לי שעשה ברכת או ם* ביו ש הכיפורי וים מרי תו או ת בשם או מלכו ש אם ו ב עלי לו *39שעם« נ

נקדישך שלפני הפיוטים אמירת מנהגהגו שם: מר נ ה ר׳ שתיקץ הקדושה סדר לו הוד *391 הלוי י

ר קו ת מ ו ב א

)דף טולידנו בקיצוש״ע כתב כן .390

ויש לאומרה, שכתבו שיש שיב(

בבית כתב וכן נוהגין. וכן חולקים,

׳ ט )סי׳ פלאגי והכה״ח י׳( )אות עובד

ובכה״ח ג, חלק ללב וביפה א׳( אות

דוכתי בהרבה אך יז(. ס״ק מו )סימן

השולחן בערך וכמש״כ לאומרה נהגו

פסק וכן תקנד(. וסי מו )סימן

נועל דאם קפו( סימן )ח״ב התשב״ץ

כתב וכן לברך. חייב עכ״פ שעם נעלי

מנהג שזה ס״ב( )דף השולחן זה בספר

אלג׳יר.

שהעיד וכפי הפשוט. המנהג כן .391

וע׳ ׳(. ח אות רכו. )דף בחכמה בנוהג

בנהר וכ״כ ב(, אות קיב )סי׳ בברכ״י

מקומו. מנהג שכן י״ג( )יה״כ מצרים

אבות תרכא סימץ

ביוה״כ ומילה התורה קריאת סדר - תרכא סימן

הכיפורים ביום מילהלמוסף. יוצר בין מלין הכיפורים, ביום מילה ב: סעיף

הגו ל ונ מו סף לפני התורה קריאת אחרי תינוק ל חרי מו א המילה ולו אשרי* מתחיליץ פי א ת נערכת המילה אם ו ת, בבי לשם הולכיץ היולד

מליץ קריה״ת לאחר ק, ו ם התינו חוזרי ת ו סף להתפלל הכנסת לבי *392מו

הכיפורים יום של מוסף בתפילת ה״כריעות״ מנהגי כשאומרים פניהם על ליפול ונוהגין הגה עבודה. סדר ש״ץ אומר במוסף ד: סעיף

בשעת ממקומו לעקור אסור ש״ץ אכל לשבח״. ב״עלינו גם והעם". ״והכהניםכן. העושים ביד למחות ויש פניו, על ליפול כדי התפילה

ם לא הגי ע נו ם בשעה לכרו מרי ה אלא והעם״* ״והכהנים שאו חוו שת מתפקקו עד ת שי חוליו ה, ה שדר סגי שב *393ו

ר קו ת מ ו ב א

)יום יצחק ויאמר בליקוטי כתב כן .392

הכנסת לבית שכשחוזרים (, א סי כיפור

וכ״כ מוסף. ומתפללין אחד מזמור קורין

וכ״כ כט(. נוראים )ימים העם בנהגו

כדי והטעם ט״ו(, )חה״כ מצרים בנהר

בהשתתפות הקהילות שאר את גם לזכות

ביניהם מתאמים והיו המילה. במצות

המילה דאם כתב ובערה״ש המילה. שעת

המילה עושים לכו״ע היולדת, בבית

הויאמר מדברי וכאמור התפלה, לאחר

במקום המילה אם שאפילו מבואר יצחק

מר״ן. כדעת נהגו אחר

׳ ע המערב. קהילות בהרבה נהגו כן .393

ובגאולי יא(. ׳ )סי ח״ב חמר כרם בשו״ת

מנהג שכן כתב ג( אות תקפה )דף כהונה

)דף ח״ו טוב שם בכתר וכ״כ תוניס.

וכן מועטת, בכריעה שמסתפקים (388

וכ״כ תפט(. דף ח״ד )כנה״ג תימן מנהג

ומגן שמ״ש בשו״ת וכ״כ העם. בנהגו

ז(. נ״ז ׳ )סי ח״ג

שיא אבותהלכה מנהגימגן

מנחה תפלת סדר - תרכב סימן

במנחה העקידה פרשתלציון״. ״ובא ״אשדי״ אומד למנחה א: סעיף

ת מתחילים ש ת *394מנחה לפני העקידה בפר ם ההיכל פתיחת ובע מרי אוט רצוץ״* שערי ״עת הפיו

ר קו ת מ ו ב א

והעתיקו הפשוט. המנהג כן .394

אחת(, )כף להחיד״א הקודש בעבודת

היתה יצחק שעקידת הטעם וביאר

)סי׳ יהודה במטה וכ״כ ביה״כ.

יד(. )כפור כהונה בברית וכ״כ תקפ״ד(.

ושכך י״ז(, )יה״כ מצרים בנהר וכ״כ

שערי ״עת פזמון לומר ירושלים, מנהג

מנחת של ההיכל פתיחת בעת רצון״

לזכרון מזו יפה שעה לך ואין יוהכ״פ,

העקידה.

אבות תרכג סימץ

נעילה תפילת סדר - תרכג סימן

נעילה שבתפילת ב״רחמנא״ אמן ענייתהאלהים. הוא ה' פעמים שבע אומדים הסליחות בסוף ו: סעיף

ת חו מר כשהחזץ בסלי א״, או חמנ ב המנהג ״ר ת ברו מו ת מקו ל לענו בדיר בו ע ה גם וי ש *395בנעיל ם וי ל במקום אמץ עוני בדי ר״ ״ בו ע ,396וי

ר קו ת מ ו ב א

במכתב זצ״ל משאש הגר״ש כ״כ .395

תרט״ו( דף תשס״ג )תמוז תורה באור

״אמן״ אומרים היו לא במרוקו וז״ל:

נעילה, בתפילת לן״ אדכר ב״רחמנא

וכן ע״כ. ויעבור״. ״בדיל אומרים אלא

והטעם לאברהם. זכור במחזור כתוב

ושייך ויעבור, אומרים עדיין כי פשוט

בהערת וכ״ה ויעבור. בדיל לומר עדיין

הספר(. )בסוף שליט״א מאמן הגר״י

נעילה דתפילת הסליחות להתחיל המנהג

ובצער״. בדוחק יהודה ״שבט בפיוט

חי)סימן לכל מועדי בספר כמש״כ ודלא

השעה כי בו, להתחיל דאין קב( אות טז

גוער היה ז״ל ושאביו לזה, ראויה אינה

גם ומשמע ע״כ. בזה. המתחיל לש״ץ

שנדפס כפי המנהג שעכ״פ מדבריו

לאומרו. בסידורים

ויקרא בשו״ת ע׳ רבים. נהגו כן .396

דבעיה״ק שכתב ע״ד( קכ״ב )דף אברהם

בנעילה ״רחמנא״ באמירת ת״ו צפת

עונין ויעבור ״בדיל הקהל שעונין במקום

וכן בהושע״ר. נוהגים וכן בלבד, ״אמן״

ראה כן זלה״ה אבר״ך שהרב שמעתי

בהושע״ר. ליוורנו בעוב״י חיד״א להרב

שאני הושע״ר שאולי שם וחילק ע״כ.

משא״כ כלל, ״ויעבור״ אומרים שלא

נאמר לא למה ויעבור, שאומרים בנעילה

ויעבור. בדיל

הלכה מנהגימגן

יוה״כ מוצאי סדר - תרכד סימן

בשבת שחל הכיפורים יום במוצאי בשמים ברכתבשבת. להיות חל אפי' הבשמים על מברכים ואין הכוס, על מבדילים ,: סעיף

ם על לברך שלא המנהג כ אפי׳ הבשמי ה״ חל ביו ת, ש שב כדעת ב*397 מר״ץ

יה״כ במוצאי הלבנה ברכת

ם: ם ש ה״כ לאחר מיד הלבנה ברכת מברכי *398יו

ר קו ת מ ו ב א

העתיק וכן הפשוט. המנהג כן .397

כתב וכן תנ״ו(. )דף טולידנו בקיצוש״ע

וכ״כ ׳יר. אלג מנהגי בדיני עייאש מהר״י

הב״ח, כדעת דלא נהגו, שכן העם בנהגו

שיש שס״ל ועוד, מט״א, גר״א, מג״א,

בשבת. שחל ביוה״כ אף יתירה נשמה

הרוח בשם ( ט )ס״ק בכה״ח כן ומצדד

מברך ולכן להפסק, חשש רק חיים,

ביפה וכ״כ הגפן. על ברכת אחרי בשמים

(. ׳ ב )אות ח״ב ללב

וכן מצרים, הנהר וכ״כ המנהג. כן .398

דעת שמאידך וידוע העם. בנהגו העיד

להרבות יה״כ, לפני לברך שיש הגר״א

)כפור כהונה בברית וכ״כ ליוה״כ. זכויות

י״ט(.

שעבר לאחר דוקא לברך הדברים ומקור

המהריק״ש דברי על מושתת הצום,

ו׳(, )אות מצרים בנהר הובא תכו( )סימן

דבעינן הצום, אחר אם כי מברכים דאין

הפסד שאין שם והביא שמח, שיהיה

ביום מעצמו זכות שממעט במה

לכבודה, ממתין שהוא מאחר הכיפורים,

ע״פ ואף תיכף. עליו מגינה המצוה לכן

הלבנה, ברכת בעת בשמחה להיות שיש

דבר לטעום נוהגים יש טעמא ומהאי

במשנה כתב מקום מכל שמברכים, לפני

יום דבמוצאי ו( ס״ק תכו )סימן ברורה

שיצאו ששמחים מתוך הכיפורים

קודם אף הלבנה מקדשים בדימוס

שטעמו.

אבות תרמג סימץ

הקידוש סדר - תרמג סימן

מיושב בסוכה לישב ברכת מברך כך ואחד ויושב, בסוכה לישב ומברך מעומד, מקדש להדמב״ם ב: סעיף

הרא״ש(. וכ״ד מיושב מקדשין אלא כן נוהגין )ואין זמן.

שב לברך המנהג ה״ ״לי מי שבעת בכל בסוכ ה החג י שיב ברכת עם בים המוציא* מרי או ש כ ש )ו ם הכוס על קידו שב מברכי תוך בסוכה לי בש( קידו *399 ה

בסוכה לישב ברכת מברכים מתי על לברך ונוהגים המוציא. ברכת קודם הסוכה על מברך ימים בשאר ,: סעיף

שיטעום. קודם המוציא, ברכת אח־ הסוכה

ם המנהג שבי שיו אכול שכ ם פת ל א מברכי ם תחלה, המוצי קוד ם ו שטועשב ברכת מברך מהפת *400 בסוכה לי

ר קו ת מ ו ב א

בקיצוש״ע וכ״כ המנהג. כן .399

״שדעת ד( אות תעד )סי טולדינו

ימים ׳ ז כל לברך ואחרונים ב״י הרמב״ם

ימים בשאר לברך נהגנו ואנחנו מעומד,

מקור והנה מיושב״. המוציא ברכת עם

כל י״ב(: ׳ הל )פ״ו מהרמב״ם הדברים

מברך ׳, ז כל בסוכה לישב שיכנס זמן

הכי דינא ז שכל מבואר שישב. קודם

בדבריו נקטו וכן שאוכל. לפני לברך

חי, לכל מועד (, )ב ללב ביפה בפשיטות

מה לפי אך ועוד. ה׳( )האזינו בא״ח

לישב ברכת לברך הרא״ש כדברי שנהגו

כמש״כ המוציא, ברכת אחרי בסוכה

פשיטא (, ׳ ג סעיף המנהג)עי׳ שזה מר״ן

(. ב )ס״ק במ״ב וכ״כ מיושב. דנשאר

שהעיד וכפי הפשוט, המנהג כן .400

בקצוש״ע העיד וכן המנהג. שכן מר״ן

אנחנו ״וכן ו(: אות תעד ׳ )סי טולידנו

שיטעום״. קודם הסוכה על לברך נוהגים

לולב )פרק מהרא״ש הדברים ומקור

שלא העולם דמנהג דכתב ׳( ג סי׳ וערבה

ולא אכילה, בשעת אלא הסוכה על לברך

אין וא״כ ושינה. לטיול בה כשנכנס

אלא הישיבה בעבור עליה מברכים

שתתחיל ראוי והלכך האכילה, בעבור

)שם( ובב״י שיברך. קודם הסעודה

שטו אבותהלכה מנהגימגן

וברכתו הלולב נטילת - תרנא סימן

אחר במין הלולב איגודאחד. במין לאגדם ויכול אחד. לולב אחד כל שיטול מינים ד' מצות א: סעיף

הגו ד נ אגו מיני הלולב ל ם ב ם חוטי ם שאינם אע״פ צבעוניי נחשבימינו ש כיוץ הלולב, של מ ה שי ם בז הו* אלי זה משו אנו הר ו שלא ויז

ק במקום לאגדם חזי ם הלולב את שם שמ *401 חציצה משו

הלולב נענוע אופן וג״פ בהולכה ג״פ שם וינענע והלאה, מכנגדו ידו שמוליך הוא הנענוע ט: סעיף

אחד לצד ידו מטה ואח״כ נענוע(, בכל העלין ומכסכס הלולב )טורף בהבאה,ומטה. ומעלה צדדין, מאדבע צד לכל וכן כן, ועושה

ר קו ת מ ו ב א

שמנהג וכתב דבריו, בפירוש הסתפק

בו ואין שיטעום, לפני לברך העולם

דומיא האכילה, לצורך דהוי הפסק משום

במג״א וע׳ הפסק. הוי דלא ברוך דטול

בין לכתחילה לברך טעמים עוד שכתב

לצדד שכתב )אלא לאכילה. המוציא

ברכת לפני לברך שיש המהר״ם כדברי

( ה׳ אות האזינו ׳ )פ בבא״ח וע׳ המוציא(.

זקנו דמנהג וכתב הדעות, שני שהביא

המוציא, ברכת לפני בסוכה לישב לברך

טז(. )ס״ק בכה״ח והעתיקו ובעמידה.

שכן מר״ן שהעיד כפי מנהגנו וכאמור

המנהג.

אכילת על בסוכה״ ״לישב ברכת ולענין

)סי׳ ברכה במחזיק הנה מזונות. מיני

על מברכים שלא שנוהגים כתב תרלט(

מכביצה, יותר אכל אפי מזונות, אכילת

מברך. אינו מכ״מ בסוכה שחייב דאע״פ

לברך דחייב שס״ל ורדים כהגינת ודלא

לאכול דחייב מאחר בסוכה לישב

ס״ב( ס )אות ריח בליצחק וע בסוכה.

שרוב וכמדומני הדעות. שני שהביא

וע׳ ברכה. כהמחזיק נוהגים העולם

וצ״ע. ׳( ד אות )סוכות העם בנהגו

טומאה. המקבל בדבר ״מעמיד״ ולענין

העיד יז( )סי ואמת שלום דברי בשו״ת

לסכך שנהגו זצ״ל עמאר מרדכי הרב

של שיפודין גבי על שלהם בחצירות

)סי ממר״ן משמע שכן והביא ברזל,

למעמיד חיישינן ולא ח(. סעיף תרלא

טומאה. המקבל בדבר

מהמוני רבים ומצינו המנהג. כך .401

אבות תרנא סימץמגן שטז

הגיץ הפוך נו ם, צד לכל הגוף ל ם שמנענעי חילי מת ם, לצד לנענע ו דרוח״כ ח״כ צפוץ, לצד וא א ח, ו מזר ה ל ה, ולמעל שר ולמערב* ולמט א וכ

תובב מסתובב ס צד י מיץ, ל א י פץ *402שמאל לצד ול או ע״י אינו הנענוע וה, הולכה ע״י אלא הרמ״א, כדעת כסכוס הובא מר״ץ* כדעת ו

ר קו ת מ ו ב א

במקום אפי׳ כך הלולב שאגדו העם

בידם. מוחה ואין הלולב, שמחזיקים

חוצץ. אינו לנאותו דכל לומר יש ואולי

דליכא ט( )ס״ק במ״ב כתב וכעינ״ז

ואף אחר במין כשאוגדם אף חציצה

ואפי ללולב, ידו בין מפסיק כשהקשר

אינו לנאותו דכל מינו, שאינו בדבר

בלולב הוא האיגוד אם )אבל חוצץ.

מתחת כגון נראה, שאינו במקום

חציצה. לכו״ע נחשב שזה יתכן להדסים,

ולכן שליט״א. עמאר הגר״א בהערת ׳ עי

בדבר רק יאגוד שם, לאגוד רוצה אם

ובספר הלולב(. בעלי כגון מינו, שהוא

דמקשטים כתב ז׳( )אות העם נהגו

מקום עד מראשו לנאותו הלולב

והערבות. ההדסים ראשי שמגיעים

בקיצוש״ע וכ״כ המנהג. כן .402

שנוהגים יג(, אות תפ״ב )סי׳ טולידנו

ונוהגים האר״י. כדברי צד לכל להפוך

בכה״ח שהעתיק כפי דרום... סדר: ע״פ

בשעה״כ. המובא הסדר שכן מט( )ס״ק

וע״ע צג(, וס״ק מח )ס״ק בכה״ח וע״ע

פג(. )סי׳ ח״ב דוד חנה בקרית

ושמעתי בהדסים. להרבות שנהגו יש

שההדסים ובפרט במראככש, נהגו שכן

אחד ענף על וגדלו בשפע היו אצלם

שלא בעצמם סלסול ונהגו ענפים, כמה

היוצאים. הענפים לחתוך

הלכה מנהגימגן

הבימה היקף סדר - תרס סימן

ההושענות לאחר תורה הספר והחזרת תתקבל קדישיום. בכל אחת פעם ולהקיפה תודה ספד להעלות נוהגים א: סעיף

ם הלל אמירת אחרי אי ם ס״ת מוצי חי מני תו ו ם הבימה, על או מרי או ות שענו ם הו חזירי מ היכל הס״ת ו ם 403 ל מרי או ש ו *404 תתקבל קדי

בשבת הושענות אמירתכן. נהגו ולא בשבת, הושענא אומדים שאין שאומד מי יש ,: סעיף

מר המנהג ת לו שענו ת הו שב של ב

ר קו מ

מנהגים בזה יש והנה המנהג. כן .403

להיכל הס״ת שמחזירים דיש חלוקים,

שבפתיחת מקומות ויש שהעתקנו, כפי

שמיה״, ״בריך אומרים להושענות הארון

אותו ומניחים מההיכל הס״ת ומוציאים

התורה. קריאת גמר עד הבימה על

חג )הל׳ החיד״א מנהגי בספר וראיתי

והביא בזה, שעמד קפ״ה( דף הסוכות

החיד״א של תלמידו הקציר הלקט בשם

הס״ת החזירו שלא רבו מנהג על שהעיד

)אות ליעקב אמת בספר ושכ״כ להיכל.

)סי׳ אמת השומר בספר ולעומתם יג(,

בליוורנו ביהכנ״ס על העיד א( אות כט

ההושענות, לאחר להיכל הס״ת שהחזירו

להיכל הס״ת שמחזירים זה, על ושערערו

המנהג, הצדיק והוא לצורך, שלא

התורה. כבוד זהו שאדרבה

בנהגו שהעיד וכפי המנהג. וכן .404

ת *405 התיבה להקיף בלי סוכו

ת בו א

מצרים בנהר כתב וכן (. ב אות )שם העם

תתקבל קדיש לאמירת והטעם יב(, )אות

ג״כ הם דההושענות כיון ברור, אז,

מהתפלה. חלק והוו תפלה

התפשט ההושענות. לומר מתי ולענין

כדעת ההלל לאחר לאומרם המנהג

מובא הראשונים בסידורי אבל האריז״ל,

המנהג וכך מוסף תפילת לאחר לאומרם

בשולחן כמש״כ הפנימי במערב הקדום

ד(. )אות הפנים לחם

כתב להקיף, יכול אם לולב. לו שאין ומי

נהגו וכן להקיף, דיכול ס״ב בשו״ע

סי׳ )ח״א ומגן שמ״ש שו״ת עי׳ רבים,

טו(.

בקיצוש״ע וכ״כ המנהג. כך .405

יר ׳ אלג במנהגי וכ״כ תצא(. טולידנו)סי׳

אבודרהם הר״ד וכ״כ עייאש. למהר״י

)סוכות העם בנהגו העיד וכן שלב(. )דף

אבות תרסג סימץמגן שיח

המועד חול תפילת סדר - תרסג סימן

בחוה״מ דזמרה בפסוקי מספרים״ ״השמים מזמור אמירתס״ת. מוציאין בחוה״מ א: סעיף

ת תפיל ת ב חרי ה׳ אמירת אחרי ש ד״ז בתחילת מלך״ ״ סו ם פ במקות ״למנצח מנגינו ר ב מו ר״ מז ם שי מרי ר או מו ם מז כבוד מספרים ״השמי

*406 אל״

חוה״מ של בשבת ההפטרה ברכת חתימת קודא ומפטיד אלי״ אומד אתה ״דאה קודין בדאשון ספדים, ב' מוציאין ,: סעיף

גוג״. בא ביום ״והיה ביחזקאל ומפטיד דיומא, ספיקא של בקדבנות

ש חותם ההפטרה בברכת קד אל השבת ״מ שר ם״* וי מני הז מ ו ה״ חו ובש חותם פסח קד *407 בלבד השבת״ ״מ

ר קו ת מ ו ב א

שרירא רב בשם הביא בטור והנה ג׳(.

מפני בשבת הושענות לומר שאין גאון

בחול, כמו בשבת שישמעו התינוקות,

ע״ז, השיג ובטור לולב. ליטול גם וילכו

דעת וכן למנוע. א״צ מקיפין שאין דכיון

דהמנהג שכתב בב״ח ׳ וע העיטור. בעל

הושענות. לומר שלנו

דהעיקר כתב ( ב ס״ק )שם בברכ״י ברם

ההושענות לומר נהגו ולא כמר״ן, דלא

מצרים, נהר בספר העיד וכן בשבת.

כתב ז״ל, האר״י ובדעת כמר״ן. ודלא

בדבריו, הכרע שאין כג( )ס״ק בכה״ח

ונהרא כמנהגו, יעשה אחד כל ע״כ

מבוסס מנהגנו וכאמור ופשטיה. ונהרא

וכ״כ נהגו. שכן עצמו מר״ן עדות ע״פ

שכן אמת השומר בספר וכ״כ הב״ח.

סי׳ לכל במועד וכ״כ צפת. מנהג כג חי)

קכז( )סי ח״ב חיים ובלב קכא( אות

בשבת. הושענות לומר

שנדפס וכפי הפשוט. המנהג כן .406

קנ״ו(. )דף ציבור בשלמי וע בסידורים.

(. נ שאלה לא. )דף לרש״ש שלום ובנהר

)סי׳ טולידנו בקיצוש״ע כתב כן .407

אות )שם העם בנהגו וכ״כ י(. אות תצד

כהגר״א ולא האחרונים. דעת וכן ה׳(.

בשעה״צ, שהביא כפי רב במעשה

לא שהמנהג ׳ שכ תכה( )סי׳ והברכ״י

כתב משה ובדרכי בחוה״מ. החג להזכיר

שיט אבותהלכה מנהגימגן

רבה הושענא יום סדר - תרסד סימן

רבה בהושענא סליחות מנהגי המים. על תחנונים ומדבים פעמים, ז' ומקיפים א: סעיף

ם איץ מרי ר״ או בו ע ת ״וי חו שענא של בסלי ש רבה* הו ת וי מו הגו מקו שנמר ר לו בו ע ם הקפה בכל וי שע״ר ביו *408הו

ת בנוסח חו מר הסלי או ש ש״ץ כ חמנא״ ה ם לא ״ר ר עוני בו ל הצי בדי ״ר״, בו ע ם אלא וי *409אמץ עוני

רבה הושענא של שחרית בתפלת ״נשמת״ אמירתהגו שם: מר נ ת״ לו שמ שענא ״נ הו תוך רבה ב ד״ז, ב סו ם פ שבת כיו

ט ״ ש *410 ויו תבו וי הגו שלא שכ מרו נ או *411 ל

ר קו ת מ ו ב א

הפסח, מימי הסוכות ימי דשאני לחלק

יו״ט אחד כל סוכות חוה״מ ימי כל כי

הם וחלוקים הואיל הוא, בפנ״ע

בתוך אותם מזכירים לכן בקרבנותיהם,

תצ(. )סי׳ במג״א והעתיקו הברכה.

ויעבור, לומר שלא העולם מנהג .408

בסידור כנדפס בפאס התושבים מנהג אך

הובא וכך לאומרו. הקדמונים אהבת

נ״ז(. )דף בחכמה בנוהג

אומרים שלא הפשוט המנהג כן .409

אברהם ויקרא בספר כ״כ כלל. ויעבור

אברהם הרב בשם ע״ד( קכ״ב )דף

מדרשו בבית נהג החיד״א שמרן כלפון,

ויעבור בדיל במקום אמן לענות בליוורנו

רבה. בהושענא

בשו״ת וכ״כ בסידורים. נדפס כן .410

לאומרו שנהגו קכג( )דף אברהם ויקרא

ממש. ויו״ט כשבת ושדינו התפלה, בתוך

דברי שאר גם לומר ראוי היה ובאמת

נהגו. שלא אלא יו״ט, של קדושה

נהגו שלא העם, בנהגו כ״כ .411

בטטואן. נהגו וכן לאומרו,

אבות תרסח סימץ

ויומו שמיני ליל תפילת סדר - תרסח סימן

מוסף לפני הרוח״ ״משיב הכרזת קדיש, ואומד הספדים ומחזיד שלמה״, ככלות ״ויהי במלכים ...ומפטיד ב: סעיף

מודיד הדוח ״משיב ומכדיז הגשם״. ו

ם הגי מר נו ם לו טי ם הפיו קוץ המיועדי ש, לאחר הגשם לתי פני הקדי לע שמתחיל מו״ סף, של ש ם מו אירי ש מ תחילת עד פתוח ההיכל ו

מו״ע *412 ש

ר קו מ

טוב שם בכתר וכ״כ המנהג. כן .412

קיד( ׳ )סי בשו״ע ׳ וע (.312 דף )ח״ג

שיכריז עד הגשם להזכיר שאסור שכתב

שקודם וי״א הרמ״א, והוסיף הש״ץ.

״משיב השמש מכריז מוסף שמתחילין

בתפלתן, יזכירו שהציבור כדי הרוח״

ס״ל דמר״ן משמע ע״כ. נוהגין. וכן

מוסף. לפני ולא תפלתו באמצע דמזכירו

סי בשו״ע דמבואר הק תמיד ובעולת

ע״כ מוסף, לפני דמכריזו להיפך, תרס״ח

מבאר דהרמ״א הסיקו האחרונים כל

ת בו א

ט״ז ע׳ עליו, פליג ולא השו״ע דברי

וזהו ד(. )ס״ק מרדכי ובמאמר ו( )ס״ק

כדעת מוסף, לפני שההכרזה כמנהגנו

]והביא )שם(. העם בנהגו וכ״כ מר״ן.

אלו פיוטים שמחבר מצרים הנהר בשם

ואלו מפאס[. היעב״ץ הוא הלא

חזרת לפני דוקא נאמרים הפיוטים

שמו״ע. באמצע להפסיק לא כדי הש״ץ

קמט(, )סי׳ שמואל דבר בשו״ת בזה ע׳

ההכרזה להשריש כדי דהוא עוד ונר׳

עוז. וביתר שאת ביתר

שכא אבותהלכה מנהגימגן

תורה שמחת ליל סדר - תרסט סימן

בראשית וחתן תורה חתן מנהגי ולמחד זמן, ואומדים מקדשים תשיעי ליל יו״ט, שני שעושין במקום א: סעיף

ובשני התודה, סוף עד הבדכה וזאת באחד וקודין ספדים, ג' מוציאין אתמול, כמו המפטיד קודא ובשלישי לעשות, אלקים בדא אשד עד בדאשיתמשה. מות אחדי ויהי ומפטיד

ם תורה בשמחת ת עד בתורה קוראי שי, עליי אז שי בור כל ו ם הצי עולים״* לתורה סיפי מו הגו כ״ ת ונ העלו ם, גם ל ם הילדי סי ת ופור על טלי

ם ראש חד הילדי א ם מברך ו א לכול קור ה״ ו ח״כ *413״מעונ א ה ו חתץ עולם תורה קוראי ת מתחלת לו ו ש ת פר א התורה, סוף עד הברכה, וז

ם מרי או ש, ו כף קדי תי ה ו ת חתץ עול שי הגו אחר* בס״ת ברא ת ונ העלו לשא אדם תורה לחתץ תוך אשה שנ *414החולפת השנה ב

תורה בשמחת ההקפות מנהגי עס שמקיפים כמו שבביה״כ בבימה התורה ספרי עס להקיף נהגו ועוד הגה שם:

שמחה. משוס הכל הלולב,

ם הגי ם התיבה להקיף נו הגו שמח״ת* ביו ת להקיף ונ חרי ש אחרי בפני ההלל ש התורה* קריאת ל הגו וי ונהרא מוסף* אחרי להקיף שנה נהרא טי ש *415 ופ

ר קו ת מ ו ב א ק

זה טהורה ׳ ה יראת ויקיים הקדושה, )ת״ק(, טולידנו קיצוש״ע ע׳ .413

לסימנא לו ויהיה בטהרה. תורה הלומד ׳ ה או ׳ ד לס״ת שמעלים פשוט שהמנהג

ע״כ. לקח. אשר אשתו את ושימח טבא לכולם. מברך ואחד ילדים

בין חלוקים מנהגים מצינו הנה .415 כא( אות כה )סי׳ חי כל מועדי ע׳ .414

ההקפות שעשו דיש זה, בענין העדות אשה שנשא דבשנה הקדום המנהג וז״ל:

ויש מוסף, לאחר ויש קריאה״ת, לאחר תורתינו רוחנית, אשה גם נושא גופנית

אבות תרסט סימץמגן שכב

ם והקפה הקפה ]בכל מרי ר או מו מז ד ״ דו ה׳״ הבו ל שבעה כנגד לתי כל הברית* כור כר קול ו מוז ר ה מו מז תי אחד כנגד הוא זה ב מכור

ם וגם הברית* מרי מור או מז דו ה לה׳[* הו

בראשית פרשת קריאת בתחילת טבא״ ״בסימנא אמירתשת בקריאת שם: ת פר שי הגו ברא חרי נ מברך שא התורה ברכת הכהץ ש

ה מר שלפני מנא קורא הבעל או ש *416הקריאה לפני טבא״ ״בסי ויחו מי ה ש *417 בז

ר קו ת מ ו ב א

לדוד בספר בחיד״א וע מנחה. לאחר

בטורקיא חו״ל דמנהג כו( )סי׳ אמת

מוסף. תפלת אחר ההקפות לערוך

לאחר להקיף נוהגים ובירושלת״ו

שהוא אפשר כן שנהגו מה אך קריאה״ת.

רוב אז כי ראוי, היותר הזמן שזהו משום

בלדוד כתב זה וכעין התקבצו. כבר העם

עם שהמתינו מנהגם ליישב שם אמת

לומר יש כך עכ״פ מוסף. עד ההקפות

ההלל, לאחר ההקפות שעושים לדידן

כבר מתקבצים העם שרוב מפני שהוא

מקיימים ובזה שחרית, תפלת בגמר

דזריזים ביותר המוקדם בזמן ההקפות

שנהגו העם בנהגו וע׳ למצוות. מקדימים

לפני הבוקר באשמורת גם הקפות לערוך

שחרית. תפלת

סי׳ לכל במועד פלאג׳י הגר״ח .416 חי)

״בסימנא יאמר דלא כתב כה( אות פה

הפסק דהוי לקריאה, הברכה בין טבא״

ברב אך יאמרו. הברכות לפני אלא

זה שמנהג דמאחר כתב )שם( פעלים

ליישבו. יש קהילות, בכמה ונכון קיים

דמאחר לבאר שהאריך מה שם וע׳

עי״ז חושב הציבור שהרי הוא, דצורך

השנה, לכל טוב לסימן תהיה שהקריאה

בו. להפסיק שיכול דיעבד דין לו יש

יישוב עוד הביא )שם( פעלים וברב

לרב. תלמיד משאלת פחות דהוי למנהג,

עצמו כשהמברך בין לחלק שיש ועוד

בימינו הנהוג לבין אלו תיבות אומר

פעלים ברב סיים ומ״מ אומרם. שהחזן

זה. בחילוק לפלפל שיש שם

כה(. אות פה )סי׳ חי לכל מועד .417

)סי׳ טולידנו בקיצוש״ע אחריו ונמשך

כשהחתן אפי דאיירי משמע ושם י( תק

החזן. אלא בתורה קורא אינו בראשית

שהמברך כיון טפי דקיל דאפשר וצ״ע

כנ״ל. אלו מילים אומר אינו עצמו

שכג אבותהלכה מנהגימגן

חנוכה נר הדלקת זמן - תרעב סימן

ערבית ותפילת חנוכה נר הדלקת זמני שקיעתה סוף עם אלא החמה, שתשקע קודם חנוכה נד מדליקין אין א: סעיף

מקדימים. ולא מאחדים לא

ק ספרד קהלות בכל המנהג הדלי ם מצאת ל א מר״ץ כדעת הכוכבי ולם ולכץ החמה, משקיעת ת תפילת את קצת מקדימי ש *418ערבי וית מו תפללו מקו ה ת ש אבל קצת, נתאחרה וההדלקה תחילה, ערביק הספיקו הדלי ם צאת עם כמעט ל ב שע״פ כיוץ אכץ *419 הכוכבי רו

ת היתה לא ההדלקה שו ם, בר הגו לא הרבי ק לדקדק נ הדלי תוך לר עו ם השוק* מץ רגל שתכלה זמץ שי ם ובמקו קי ם שמדלי עבר אם בפני

ל זה זמץ כו ק י הדלי הלילה* כל בברכה ל

ש תבו וי הגו קדום מנהג שכ דרז שנ הז ק ל הדלי ת תפילת קודם ל ערבי

ר קו ת מ ו ב א

קהילות בכל הפשוט המנהג כך .418

ומגן השמ״ש וז״ל מר״ן. כדעת ספרד

צריכין אנו ומעתה ל״ב( )סי ח״א

צה״כ אחר להדליק במנהגינו להחזיק

וכבר הגאונים. וכסברת מר״ן כדעת

לדעת הזמן קודם שידליק דמי כתבתי

לבטלה. ברכה והוי יצא דלא מר״ן

ע״כ.

בהרבה הפשוט המנהג כך .419

)חנוכה( העם בנהגו וכהעיד מקומות,

אשר המגר״ב קריאת עם שהתפללו

השמשות בין חצי הוא זה שזמן יודעים

ועל ועוד, זהב פעמוני בשו״ת כדכתב

הנרות היו וכבר לביתם, כשהגיעו כן

צאת לאחר מעט זה היה מוכנים,

הכוכבים.

תפילת להקדים יש האם הענין, ובעיקר

להקדים או נ״ח, להדלקת ערבית

)הובא בשכנה״ג לערבית, ההדלקה

תפילת שיקדים כתב ( א אות בשע״ת

למעביד דמצי היכא קודם דתדיר ערבית,

ובשבות השל״ה, פסקו וכך תרוויהו.

במ״ב. נפסק וכך מ( סי׳ )ח״ב יעקב

קודם להדליק שיש המג״א דעת לעומתם

ערבית ע״י שמא דחיישינן ערבית, תפילת

ברכה במחזיק וע׳ ההדלקה. זמן את יאחר

חרי א ם היו ההדלקה ו ת מתפללי א המגר״ב קריאת עם ערבי הו בערך ש*420השקיעה לאחר שעה רבע

אבות תרעב סימץ מגן י

ר קו ת מ ו ב א

קודם דהמדליק והסיק בזה שפלפל מה

ההדלקה זמן שיפסיד מחשש שמתפלל

הפסיד. לא

יא(: ז, )אות שושנים בפרחי כ״כ .420

לקדושים רואה הייתי כך המאסף אמר

סמוך להדליק זריזים שהיו בארצנו,

היו ההדלקה אחר שתכף ערבית, לתפילת

עם ערבית להתפלל לביהכנ״ס נכנסים

צריך שב״ק ובליל המגר״ב. קריאת

קודם שעה חצי השקיעה, קודם להדליק

שקיעת עד יתאחר שאם המגר״ב. קריאת

שבת. חילול בספק נכנס החמה,

חמשה עבור עד ממתינים ובמוצא״ש

ע״כ. המגר״ב. קריאת אחר דקים וארבעים

שכה אבותהלכה מנהגימגן

וההדלקה הברכות סדר - תרעו סימן

חנוכה נר ברכת נוסחחנוכה. נד להדליק בדכות, ג' מבדך דאשון בליל המדליק א: סעיף

ש תבו י ק לברך שהמנהג שכ הדלי ם הרבה אך ,421 חנוכה של נר ל הגי נוק לברך מר״ץ כדעת הדלי *422 חנוכה נר ל

ר קו ת מ ו ב א

יוסף להג״ר מצוה נר בספר כ״כ .421

עתיקה, במחלוקת שנוי והדבר משאש.

שכך כתב שם ובשעה״צ א( )ס״ק דבמ״ב

של לומר היא הנכונה שהגירסא מבואר

בה״ג בשאלתות מבואר וכן חנוכה.

וכן סופרים, ומס׳ גאון ר״ע ובסדר

ילקוט ויטרי, במחזור עוד מבואר

)סי שבה״ל תתקי״א( )שופטים שמעוני

ועוד. ובטור, קפה(

העתיק וכך הפשוט. המנהג כך .422

ומקור תקז( )סי טולדינו בקיצוש״ע

סוכה מס׳ מהירושלמי הוא הב״י דברי

כתב תרעו( )סי׳ ובברכ״י ה״ד(. )פ״ג

ע״פ ז״ל האר״י נוסח והוא המנהג. שכן

״נחל״. ר״ת הסוד

לומר נהגו חנוכה נרות הדלקת ואחרי

שיר ו״מזמור הללו״, ״הנרות פיוט

לדוד״. הבית חנוכת

הברכות כל שמברכים לאחר ומדליקין

בס״ב. מור״ם כמש״כ

אבות תרפא סימץמגן שכו

שבת במוצאי חנוכה בנר מבדילין אין - תרפא סימן

חנוכה שבת במוצאי ההדלקה זמן בביתו וכ״ש הגה ההבדלה. קודם הכנסת בבית חנוכה נד מדליקין ב: סעיף

בביה״כ. הבדיל כבר שהרי מבדיל, ואח״כ שמדליק

ק המנהג הדלי חר ל א הבדיל כך ו ת ל ת אך מר״ץ* כדברי הכנסת בבי בבים שי היפך עו ם ל מבדילי ח״כ ש א ם, ו קי ם מדלי *423תדיר מעלת משו

ר קו מ

בקיצוש״ע כתב וכן המנהג. כך .423

וז״ל: ב( ס״ק תקיב ׳ )סי טולידנו

קודם הכנסת בבית חנוכה נר מדליקין

יבדיל בביתו אבל הכוס, על הבדלה

ירשלת״ו, מנהג הוא וכן ידליק. ואח״כ

ע״כ. במארוקו. מנהגנו וכן

גדולה במחלוקת שנויה זו הלכה והנה

מר״ן דברי מקור דהנה האחרונים, בין

שכתב ס( )סי התרה״ד מדברי הם

מאחרינן יומא אפוקי סברת דמשום

קאי והתה״ד מבדילין. ואח״כ מדליקין

אלא בביהכנ״ס ההדלקה על דוקא

ואח״כ ידליק בביתו דגם הוסיף שהרמ״א

לזה, הכרע אין מר״ן בדברי אך יבדיל,

יש הכנסת בבית שדוקא משמע ואדרבה

דייק וכך להבדיל, ואח״כ להדליק

למנהגנו הטעם מה צ״ב אבל בשכנה״ג.

בבהכנ״ס ההדלקה בין בזה לחלק

בבית. להדלקה

גדולי סברת על מיוסד שמנהגינו ונר׳

של דינו בעיקר תמהו אשר האחרונים

מפני תדיר מעלת דוחים למה השו״ע,

ת בו א

בט״ז וע׳ מאחרינן יומא אפוקי סברת

תדיר שמעלת להוכיח שהאריך )שם(,

ובזה שניהם, לקיים שאפשר כיון עדיפא

הנס, פרסום לפני התדיר מקדימים לכו״ע

הפרסום. יתקיים שפיר זה שאחרי כיון

כתבתי, למעשה להלכה ״והנלע״ד וסיים,

להדליק הכנסיות בבתי נהגו כבר כי הגם

שישיג מי מ״מ תחלה, חנוכה של

בביתו להבדיל לו ראוי כהלכה בדברים

הסיק וכן נ״ח״. מדליק והדר ברישא

וקציעה במור העיד וכן )שם(. בברכ״י

למעשה. כך נהג צבי החכם בעל שאביו

הדרך שזו )וישב( חי איש בבן כתב וכן

)דף אליהו בזכרונות וכ״כ יותר. הנכונה

]ודלא ועוד. ד( )ס״ק שם ובכה״ח קכ(

על לגמרי שחלקו האחרונים כדברי

בביהכנ״ס בין שלעולם וכתבו הרמ״א,

ע מדליק, ואח״כ מבדיל בביתו בין

סי׳ לכל מועד א״ר, בפר״ח, אות כז חי)

שבביהכנ״ס ומה ועוד[. ללב, יפה יז(

דאל״כ צ״ל ההבדלה, לפני להדליק נהגו

הנס. פרסום יהיה ולא האנשים יתפזרו

שכז אבותהלכה מנהגימגן

בחנוכה הניסים על דין - תרפב סימן

הניסים על באמירת דקדוקיםהניסים. על אומד חנוכה ימי ח' כל א: סעיף

מר הוא המקובל הנוסח ״ בלא הניסים על לו ם *424 ״ו מרי או אי ו מונ ש חקוד אל׳ף הנו׳ץ, תחת קמץ בני ה א נחה* ו ק ול חירי *425 האל׳ף תחת ב

של שחרית בתפילת לדוד" הבית חנוכת שיר ״מזמור פסוק הוספת״ארומימך״ לפני חנוכה

מך מתחילים השנה שבכל אע״פ שם: מ ארו תני״, כי ה׳ מ״ בחנוכה דליר: תחילת של בפסוק מתחילים מו מז ר ה מו מז ר ״ הבית חנוכת שי

ד״ דו *426 ל

ר קו ת מ ו ב א

ותפלת עובד, בבית נדפס כך .424

עמרם רב בסדר מצאתי וכן החדש.

משמע וכן כן. שמשמע חנוכה( )סדר

בפנ״ע. ענין שזה כ״א( )דף באבודרהם

בונדהים. וולף ר בסידור נדפס וכן

שליט״א סופר הגרי״ח בזה והאריך

)תשנ״ח וישראל אהרן בית בקובץ

זו. גירסא להצדיק ע״ד( גליון

עמא וכן עובד, בבית נדפס כן .425

רנא( )סי יוסף בשמו אמנם דבר.

בברכ״י וכ״כ בחיריק. הא׳ לומר הובא

)וישב ובא״ח פר״ח, תרפב(, )סי

כ״ה(.

העם בנהגו וכ״כ המנהג. כך .426

)סה:( ציבור בשלמי והנה )חנוכה(.

בחנוכה שגם לב החקרי בשם הביא

טעמו. ביאר ולא מארוממך, יתחיל

ס״ד(. )כ״ז חי לכל במועד והעתיקו

הטעם ביאר ז( אות נא )סי׳ ובכה״ח

ממזמור אומרים שאנו פסוק שכל כיון

הרוגי מעשרה אחד כנגד הוא זה

כדי עליהם, להוסיף אין לכן מלכות,

ידוע אך הכוונות. את לערבב שלא

לסודות חששו שלא מקומות מכמה

ע״פ ונהגו התפלה, בסדר הנסתרים

מעלה יש שבחנוכה וכיון הפשט.

השיר )שזהו זה מזמור באמירת נוספת

בשלימות. בו אותו אומרים יום( של

אבות תרפד סימץמגן שכח

בחנוכה התורה קריאת סדר - תרפד סימן

ההיכל פתיחת בעת פסוקים אמירתהנשיאים. בקדבנות קודין א: סעיף

הגו בחנוכה ההיכל פתיחת בעת מר נ או ש״ץ ש אלו, פסוקים תשעה הריץ חוז בור ו ק פסוק כל על הצי *427 ופסו

לי נר ר דברך, לרג או ש אדם נשמת ה׳ נר לנתיבתי* ו בטץ* חדרי כל חופה נר כי ה מצו תור דרך אור, ו ת חיים ו חו ע אור מוסר* תוכ רו ק, ז לצדי

שרי לי ם וארח שמחה* לב ו קי אור צדי ה כ ר הולך, נוג או היום* נכוץ עד וד דו רי ה׳ ל עי או ש עוז ה׳ אירא, ממי וי תאיר אתה כי אפחד* ממי חיי מה אל-הי ה׳ נרי, מי חשכי* יגי רי קו ד אורך בא כי או בו כ ך ה׳ ו זרח* עלי

מוך מאיץ ל ה׳, כ דו ל אתה ג דו ג ה* שמך ו בגבור

ש הגו וי מר שנ חרי אחר* בסדר הפסוקים לו א ע, אור הפסוק ו רו זם מרי מי או רי, קו ח או אור ם* ו *428 פסוקים שבעה סה״כ צדיקי

בחנוכה התורה קריאת מנהגים הכהץ שם: פני עד קורא הראשוץ ביו הלוי המשכץ* ל עד משם קורא ו

חנוכת אר המזבח* ל ש ת, מלאה עד קורא הכהץ הימים וב קטורהלוי ם, עד ו שי הסיו שלי ה ר ו א חוז קור עד היום של הקריאה מתחילת ום וכץ סופה* ם קורא הכהץ האחרוץ ביו שמיני מביו קטרת, מלאה עד ההלוי ם עד בקר בץ מפר ו עי, ביו שי ת אל ה שר הי ם קורא ו שירי מיו הע

*429 הפרשה סוף עד

ר קו ת מ ו ב א

העם בנהגו הפסוקים סדר כך .428 הפסוקים וסדר המנהג. כך .427

)חנוכה(. וטעם יצחק. נר מסידור הוא שהעתקנו

קמא( )דף בחכמה הנוהג כ״כ .429 מפני ברור, הללו, הפסוקים אמירת

ביום לס״ת העולים הפסקת בענין וז״ל: זה בספר וכ״כ האור. על שרומזים

ציבור שלוחי ראיתי חנוכה, של שמיני פג(. )דף השולחן

שכט אבותהלכה מנהגימגן

בחנוכה שחרית תפילת סיום מנהגים לא שם: מרי ת או שיר יעקב בי ה ם, של ו ר הפרק אלא יו מו מז ר ״ שי

ד הבית חנוכת דו ח *430ל ש ובר״ ם י מי שי ברכי מקדי פ ר נ מו מז של לש *431 היום ם וי מרי נפשי* ברכי רק או

ר קו ת מ ו ב א

שלבו מה ועושה בידו תורתו אחד כל

בוטבול מוהר״א פי את ושאלתי חפץ,

ושימש ציבור, שליח ג״כ שהוא הי״ו

מנהג ראה שהוא ואמ״ל ראשונים,

זצ״ל יעב״ץ מו״ה הגאון של בהכנ״ס

השמיני ביום והלוי שהכהן שנוהגים

הימים, בשאר שהתנהגו כדרך מפסיקין

השמיני ביום פ׳ הש״ץ חוזר ובישראל

ראשונה ופרשה הפרשה, כל לו ומסדר

מנהגיה זו וביהכנ״ס בהעלותך. של

עכ״ד. יע״א. פאס מנהגי ע״פ מיוסדים

מדברי לכ״ז מקורות שהביא שם וע

בעוד וכ״מ ח״א, שאל בחיים החיד״א

או״ח כהונה מהפרחי וכן עי״ש. פוסקים.

)או״ח שמ״ש תבואות ובשו״ת כא(. )סי

מיום יקרא שהישראל כתב עו( סי

בגוף מבואר ואולם ואילך. העשירי

טעם וכתב עצמו, הוא הנהיג שכך דבריו

וכן פאס, מחז״ק מנהג אך לדבריו,

מיום וקורא חוזר שהשלישי החיד״א,

השמיני.

קל״ב. בסימן בדברינו ׳ ע .430

דוד דרכי בספר וכמובא המנהג כך .431

נד(. )סי

אבותתרפה סימץמגןשל

פרשיות ד' סדר - תרפה סימן

כמוך״ ״מי פיוט אמירתדאודייתא. אדומה פדה ופדשת זכוד שפדשת י״א ז: סעיף

ת בתפלת חרי ת ש שב שת ב ר פר כו ם ז הגי מר נו ט לו מי הפיו ך״ ״ מו כחיבר ה ר׳ ש הוד ם הלוי, י הגי מרו ונו או תוך ל שמת ב פני חי״, כל ״נ ל

מנו מחזק עני מציל ש ,432מ תבו וי מרו שכ או ש״ץ חזרת אחרי ל *433ה

לנשים זכור פרשתהגו לא שם: ת ללכת הנשים נ לבי

ו ק מ

רל״ט(: )דף בחכמה בנוהג העיד כן .432

״מי פיוט זכור בשבת שאומרים ״מנהג

ביפה העיד וכן חי. כל בנשמת כמוך״

תפוצות בכל שהמנהג ח( )דף ח״ה ללב

ר״י שתיקן כמוך״ ״מי פיוט לומר ישראל

כל בנשמת אותו אומרים יש ז״ל, הלוי

תתקבל קדיש אחר אותו אומרים ויש חי

שחרית. תפלת של

בתי ״ויש )שם(, בחכמה בנוהג כ״כ .433

חזרת אחר אותו שאומרים כנסיות

וכן וז״ל, מנוחה בבית וכ״כ העמידה״.

כמוך מי לומר כהנוהגין ודלא עיקר

קודם נשמת בתוך בשבת פסוד״ז בתוך

זה מנהג דאין ממנו״, מחזק עני ״ומציל

באמצע פיוט בשום להפסיק אין כי נכון,

שם העיד ללב וביפה עכ״ל. פסוד״ז.

בשדי וכ״כ ואיזמיר. ליוורנו מנהג שכן

גם ד״ה לח סי׳ כללים ׳ מ )מע׳ חמד

בנהגו הביא וכן כנסיות(. בתי בספר

ע כנסת מו ש שת ל ר פר כו *434 ז

ת י ו ב א

לומר שנוהגים מה לפי ואולם העם.

דזמרה, בפסוקי נוראים בימים פיוטים

ויש ס״ח. בסימן בזה והארכנו כאן. ה״ה

כמוך״ ״מי פיוט לפני שהוסיפו מקומות

שיר והעתיק לארץ״. ברכי ״שחות שיר

הג״ר בשם )פורים( העם בנהגו זה

זצ״ל. אלבאז שמואל

שלא דורות מדורי פשוט המנהג כן .434

שהיו נשמע ולא וגם בזה, להחמיר

מתוך בביתם זו פרשה קוראות הנשים

נשי יודעות היו שבקושי )בפרט החומש

בזה האריכו וכבר לקרות(. דידן

דהן החינוך שדעת והביאו באחרונים.

שהרבו ואף זכור. מקריאת פטורות

בשד״ח וע עליו, להקשות האחרונים

המחייבים, דעת יג( אות ז׳ סיק )כללים

כדברי נתקבל העולם מנהג מ״מ

במטה וע׳ לגמרי. שפטורות האומרים

נשים המחייבים על שתמה יהודה

שלא אבותהלכה מנהגימגן

מגילה בקריאת חייבים שהכל - תרפט סימן

ביום המגילה בקריאת הנשים שמיעת חיוב משוחדדים. ועבדים וגדים ונשים אנשים בקדיאתה, חייבים הכל א: סעיף

לקדותה. הקטנים את ומחנכים

ש תבו י הג שכ הקפיד שלא הנשים דמנ ע ל מו ש ם מגילה מקרא ל ביות שהץ מפני דו *435 היום צרכי בהכנת טרו

לנשים המגילה ברכת שישמע והוא חובתו, ידי יצא הקודא מן השומע ואחד הקודא אחד ב: סעיף

קטן או חדש הקודא היה אם לפיכך בקדיאתה, חייב שהוא מי מפי

ר קו ת מ ו ב א ק

תורת בשו״ת ועיין זכור. פרשת לשמוע

שלנו נשים ״מנהג ׳ שכ לז( )סי׳ חסד

פרשת קריאת שומעות אינם שמעולם

מהראוי שאין וסיים , וכו כלל זכור

לידי דאתי חומרא כי בזה, להחמיר

וכן האנשים״. על הנשים שיבואו קולא,

)הנהגות לשואליו החזו״א מורה היה

צריכות הנשים שאין רי״ד( דף החזו״א

בשם שמעתי וכן זכור. פרשת לשמוע

שמעתי וכן זצ״ל, שאול אבא הגרב״צ

שליט״א. אוירעבאך הגר״ע ממו״ר

מורה שליט״א הגריש״א שחמיו והוסיף

לפרשת נשים בשביל ס״ת להוציא שאין

סי תורה קנין בשו״ת וע׳ זכור. נז( ׳ ח״ז)

מעולם נשמע לא ״במחוזינו כתב: שכך

עבור במיוחד ס״ת להוציא זה דבר

לנשים״. קריאה

זצ״ל משאש חיים הג״ר העיד כן .435

״המנהג קנז(: )דף הקמח לקט בספרו

ביום לנשים המגילה לקרות שלא הפשוט

בהכנות טרודות שהן מפני בלילה, רק

כ״כ למנהג. רבות סמוכות ויש היום,

העיד וכן זצ״ל״. בירדוגו אבי״ע הרב

לדינא, ש( )סי׳ ח״א חיים מים בשו״ת

סמך ומצא זה, מנהג על נוקפו ושליבו

מאורי מספר משאש הר״ד בכת״י גדול

ראה שלא כתב אך מגילה עמ״ס אור

בפנים. הדברים

נפשין למשכוני חייבים עדיין אמנם

מה לפי בפרט זה, למנהג זכות למצוא

מצות שעיקר ראשונים הרבה שכתבו

מא( ׳ )סי ובנוב״ק ביום. המגילה קריאת

וביום מדרבנן, בלילה דהמצוה חידש

ללב ביפה הזהיר וכך קבלה. מדברי

ביום גם לשמוע הנשים שיזהרו )שם(

משום שכתבו והטעם החיוב. עיקר שזהו

אבות תרפט סימץמגן שלכ

את מוציאות אינם שהנשים אומדים ויש יצא, לא ממנו השומע שוטה או

ר קו ת מ ו ב א

הסעודה צורכי דיכינו צ״ע, שטרודות,

הקריאה לאחר היום במצות ויתעסקו

גם לשמוע שמדקדקים העולם נשי וככל

)שם( כתב חיים מים ובשו״ת ביום.

הן שאף ( ד )בדף התוס מלשון לדייק

״בספק״ הן שאף הנס באותו היו

היה לא הנשים דאצל הרי להשמיד.

אותן מניחין היו דאולי שיהרגו, וודאי

שחיובן כיון וע״כ תאוותן. למלאות כדי

ביום. ולא בלילה אותן לחייב דיין מספק

ברורה, התוס׳ דכוונת צע״ג ודבריו ע״כ.

כלל שאר בתוך היו הנשים שאף שר״ל

וגם להשמיד, בספק שהיו ישראל

ספק. באותו היו הגברים

למה זכות קצת ללמד אפשר אמנם

לילה משל יותר היום קריאת מבטלין

שעיקר הראשונים שכתבו ואע״פ דוקא,

ד׳( )דף ׳ בתוס דהנה ביום, קריאתה זמן

עיקר הויא היום שקריאת להוכיח כתבו

ביום. גם שהחיינו מדמברכין המצוה,

כתבו ומה״ט והריטב״א. המאירי וכ״כ

אמנם שהחיינו. ביום גם לברך שנהגו

דמברכין פסק דמגילה( )פ״א ברמב״ם

דעיקר דס״ל וי״ל בלילה. רק שהחיינו

שם מהר״ן לדייק יש וכן בלילה. המצוה

מצות שעיקר ר״ת דברי על שכתב

דמברך ס״ל הרמב״ם אבל ביום, הקריאה

הזכיר ולא בלילה. רק שהחיינו

ומשמע כלום, מיניה לעיל משהחיינו

דסברי ׳ התוס משיטת לאפוקי שבא

ס״ל שהר״מ ולומר ביום, מצותה דעיקר

מברך ולכן בלילה המצוה דעיקר

)סי בערה״ש ועי בלילה. שהחיינו

נמי הר״מ דאולי לדחות שכתב תרפ״ז(

לענין רק ביום, מצותה דעיקר ס״ל

ואולם בלילה. לאומרו ס״ל שהחיינו

איכא ועוד כדבריו. שלא מוכח מהר״ן

דעיקר בהדיא דס״ל ראשונים כמה

ברכות )הל׳ ברוקח ע׳ בלילה, מצותה

וכ״כ בלילה. המצוה דעיקר שסט( סי׳

ויקהל(. )פ בשאלתות

)סי בשו״ע שנפסק מה דלפי מעתה ונר

שהחיינו דמברך הרמב״ם כדעת תרצב(

בלילה, המצוה דעיקר ע״כ בלילה, רק

סי׳ בגר״א )וע״ע מהר״ן. שדייקנו וכפי

וע״ע מצוה. חדא דהוי דמשמע תרצב

שכתבו והראשונים ( י הל פ״א בצפנ״פ

לשיטתם זהו ביום, הקריאה הוא דהעיקר

במאירי. וכ״כ ביום. שהחיינו דמברך

דעיקר שהביא ( )ד הריטב״א וכ״כ

ביום. שהחיינו לברך ונהגו ביום המצוה

כהשו״ע בזה נוהגים שאנו מה לפי אמנם

הרי בלילה, רק דמברך והרמב״ם

והכי בלילה, המצוה דעיקר דנקטינן

טפי להקל נהגו ע״כ אשר כעיקר. נקטינן

הלילה דקריאת הנו״ב )ומש״כ ביום.

לא קבלה, מדברי ולא מדרבנן רק הויא

בשם תרצו( )סו״ס מהב״י כן משמע

דברי הוי דמגילה שכתב חיים, הארחות

ביום רק ולא לילה על גם וקאי קבלה,

עדיין ברם בלילה(. גם שמחה שמצות

בשמיעת כלל הקפידו לא היאך צ״ע

בלילה המצוה שעיקר דנהי המגילה,

גם מגילה לשמוע מחוייבים אכתי מכ״מ

הלכה מנהגימגן

מגילה, "לשמוע״ מברכת לעצמה קוראה האשה אס אומרים ויש הגה האנשים. בקריאה. חייבת שאינה

ש ם י מרי ת או ם המגילה שבקריא שי ה, מקרא על לברך איץ לנ ביץ מגילש אם ר מברך האי בו ש *436 לעצמה מברכת האשה אם וביץ הנשים ע וי

ר קו ת מ ו ב א

שהדברים ליישב בידיהו עלה ורק ביום.

צ״ע. ועדיין מבלילה. ביום טפי קיל

)דף בחכמה נוהג בספר העיד כן .436

כלל, מברכות היו שלא שיש קנ״ט(

עמק בשו״ת וכ״כ אלעזר. הפקודת כדעת

כן והביא יח(, )סי ח״ה יהושע

שנדון מה לקמן )וע לדוד. מהשושנים

העיד וכן מנהג(. בזה שייך אי בדבריהם

מברכין היו שלא )פורים( העם בנהגו

מברכות. הנשים היו ולא לנשים

מה סמך על ביאור, צריך זה מנהג והנה

אשה שגם רווחת כשהלכה כן נהגו

וכמבואר בברכותיה וגם במגילה חייבת

בפוסקים.

שנשים ד.( )דף מגילה ׳ בגמ איתא והנה

היו הם שאף מגילה במקרא חייבות

תקפה( )סי שופר ובהלכות הנס. באותו

יצא שכבר דמי התרה״ד, בשם הב״י כתב

כדי לתקוע ובא שופר תקיעת חובת ידי

יברך לא הדין מן חבירו, את להוציא

אין אבל מברך, השומע אלא התוקע

הפוסקים נחלקו ועפ״ז ע״כ. כן. נוהגין

שהאשה עדיף אי מגילה, לענין ג״כ

בשבילה יברך האיש או לשמוע תברך

על חולק ובפר״ח מגילה. מקרא על

מקרא על האיש דיברך וס״ל הרמ״א

אכן ברכה. המחזיק עמו והסכים מגילה,

עם ומסכימים פליגי, אחרונים הרבה

מגילה לשמוע תברך שהאשה הרמ״א

שהאשה עיקר דכן מהתרה״ד כדמשמע

ויאמר בשו״ת לעיקר כתב וכך תברך.

הרבה מורים וכן (. ו פורים )לקו״ד יצחק

פוסקים.

כתב ( א אות )ח״ב ללב יפה בספר אמנם

שום לעצמם לברך הנשים נהגו דלא

ושומעות לביהכנ״ס הולכות רק ברכה,

התפלה בשם כן והביא שם, הברכות

תצוה )פרשת חי איש בבן וכ״כ לדוד.

וחוזר הכנסת בבית קראה ״ואם א׳(: אות

הם וגם בשבילם, יברך לא לנשים וקורא

בזה. הטעם גילו לא אבל יברכו״. לא

שחייבות ברכה הניחו היאך צע״ג ולכאו׳

המרדכי לדעת שחששו נראה )ולא בה

המגילה ברכת אפילו ביחיד לברך דאין

דהרי מההלכה, נדחתה זו דדעה שלפניה,

כרחך ועל מברכינן, שפיר בביתו לחולה

אפשר והיה לשיטתו(. חיישינן דלא

לא שבימיהם דנשים דכיון המנהג, לבאר

במילה מילה המגילה כל לשמוע יכולות

רגילות דאינן כיון מילים, להחסיר בלי

לא ולכן לבטלה לברכה חיישינן לזה,

דברי במקור מבואר כן ובאמת מברכות.

לדוד תפלה מספר שהוא ללב, היפה

בהדיא ביאר ושם ע״ב(, דפ״ה )עמאר

שיכוונו שא״א מפני להן יברך דלא

מבלי היטב הקריאה כל לשמוע הנשים

אבות תרפט סימץמגן שלד

ע תברך דהאשה אומרים מו ש ה ל ע׳ *437 מגיל שר בהערה ו אפ מנו ד בי שדו כו״ע ה יו כול ת כל לברך די ע ה בעצמה שיוד כול מילה* לכל לכויץ שי

ר קו ת מ ו ב א

, יותר או אחת תיבה לדלג בשמיעתן

השושנים בשם שם יהושע בעמק וכ״כ

מילה ישמעו שלא ימלט שלא לדוד,

דאף בדבר, לעיין יש שלפי״ז אלא אחת.

וגם לברך נהגו לא מרוקו שנשי שהעידו

להקת מצינו וגם בשבילם, בירכו לא

רק ולא כן, המנהג שהעתיקו פוסקים

הבא״ח העיד כך אלא כן נהגו במרוקו

בפקודת וכן ללב, היפה ולפניו במקומו,

)דף כהונה בברית העיד וכך ח״ג, אלעזר

יש מ״מ תוניס. מנהג שכן י״ד( אות צ״ו

שאכשור בימינו הדין איך טובא לדון

יכולות הנשים ורוב זו מבחינה דרא

דאפשר הקריאה, לכל לכוין שפיר

עובדיה חזון בספר ראיתי וכן שתברכנה,

לאותן דאפי׳ שכתב נ״ג( )דף פורים על

בימינו לברך, שלא בחו״ל שנהגו

לברך. רשאיות שפיר דרא שאכשור

הנחת בעיקר לדון מקום יש ועוד

כ״מנהג״, זה דבר שנקטו הנ״ל הפוסקים

דהרי בביתם, לנשים מברכים שלא ממה

, כ״א בביתם לנשים קוראים היו לאשתו

קטנות, נשים בקבוצות היותר לכל או

דבר על מנהג לקבוע אפשר איך וא״כ

העולם. בפני בפרהסיא נעשה שלא

ח״א אורל״צ בשו״ת העיר לזה ובדומה

של אחרונה ברכה בענין מח( )סי

הרב וכתב ליחיד, נתקנה שלא המגילה

שצ״ע והעיר במקומו. נהגו שכן פעלים

שאינו בדבר מנהג לקבוע שייך היאך

הכלוא לחולה כגון רק שייך והוא שכיח,

אמנם אחרונה. ברכה מברך שאינו בביתו

שכיח. יותר דבר הוי לנשים לברך אולי

העתיק )שם( יצחק ויאמר ובשו״ת

כתב וכן מגילה. לשמוע תברך שאשה

יב( סי פ )אות ריח ליצחק בשו״ת

ולא שפז( )דף טולידנו ובקיצוש״ע

לברך, שלא מנהג שיש כלל העירו

מהו ולהזכיר לברר שדרכם ואע״פ

שאינו משמע העירו שלא וממה המנהג.

ע׳ ובאמת מנהג. בזה לקבוע ברור

יח( )סי ח״ה יהושע עמק בשו״ת

סי )או״ח לדוד השושנים לשון שהעתיק

שזהו הכרח שאין נר ומדבריו מח(,

מכל למדים נמצינו דז״ל: מוסכם, מנהג

טוב יותר הדעות כל ידי דלצאת האמור

בתחילה לא כלל, ברכה בלא להן לקרות

ארץ אדוני בנו העיד דכבר בסוף, ולא

נוהג היה שכך אבינו ובית מולדתינו

של אביו זצ״ל, לעדי כמוהר״ש הרה״ג

לעדי ראובן כמוהר״ר המקובל הרב

שרק דמשמע עכ״ד. רב. ומעשה זלה״ה.

מנהג בזה לקבוע ואין כן נהגו יחידים

כ״ש לברך, לאשה דיש נר׳ ולכן ברור.

שנהגו המנהג שטעם שהוכחנו מה לפי

יכולות היו שלא מפני היה לברך שלא

בעצמה יודעת אשה אם ובימינו להתרכז,

מילה לשמוע ולהתאמץ להתרכז שיכולה

כמנהג לברך רשאית שפיר במילה,

הרמ״א. שפסק וכפי העולם

וכן )שם(. יצחק ויאמר בשו״ת כ״כ .437

אות תקכ )סי׳ טולידנו בקיצוש״ע סתם

שלה אבותהלכה מנהגימגן

צ סימן המגילה קריאת דיני - ת־

הברכות בשעת הקהל התנהגות בציבוד יקדא לא אבל יושב, בין עומד בין המגילה את אדם קודא א: סעיף

הצבוד. כבוד מפני לכתחילה יושב

ת בשעת הגו המגילה ברכו שאיץ נ

ר קו מ

״לשמוע״ לברך פוסקים הרבה כדעת ז(

מנהג שיש בזה העיר ולא מגילה. מקרא

ריח ליצחק ובשו״ת כלום. לברך שלא

והמחזיק הפר״ח כדעת משמע )שם(

מגילה. מקרא על מברך שהאיש ברכה

שכתב קנ״ט( )דף בחכמה נוהג בספר וע׳

יש שונים, מנהגים זה בענין דיש

לעצמה, שתברך לאשה לומר שנוהגים

שאינו ויש בשבילה, הוא שמברך ויש

בלא המגילה להם קורא אלא כלל מברך

כמה נהגו זה וכמנהג כלל. ברכה

שהיה אביו מו״ר בשם והביא ראשונים,

והוא הברכה, להתחיל לאשתו אומר

דמהני כהסוברים שנהגנו )וכפי מסיימה.

כדעת ברכה, בחצי גם כעונה״ ״שומע

׳ )בסי לעיל כמש״כ כהחזו״א ולא רעק״א

ע״ש(. הקידוש. ברכת לגבי רע״א(

׳ בקיצוש״ע כ״כ .438 תקכא טולידנו)סי

עומדין שאין במרוקו נהגנו ״וכן (: א׳

בשו״ת וכ״כ הברכה״. בשעת אפי הקהל

בכנה״ג וכ״כ סג(. סי׳ ומגן)ח״א שמ״ש

המנהג. שכן תרצג( )סי׳

׳ ח דמסימן כתב א( )ס״ק המג״א והנה

מדיץ הקהל שביץ אלא עו *438 יו

ת בו א

וציין בעמידה, תהיה שהברכה משמע

צריך השומע שגם שם דאיתא קמ״ו לסי׳

משום דטעמו ביאר ובמחה״ש לעמוד.

הוא גם כעונה, חשיב דהשומע דכיון

סימן )ריש בביה״ל וכ״כ לעמוד. צריך

העתיק וכן שם. במ״ב נפסק וכן תפט(

קב( )סי והרמ״ע (. ט )אות עובד בבית

גם בפשיטות. )ד׳( תצוה ׳ פ ובבא״ח

שכל טוב דיותר דנראה סיים בקיצוש״ע

השי״ת. של הברכות לכבוד יעמדו הקהל

בשעת לשבת סמכו מה על צ״ב ומעתה

המגילה. ברכת

שהעידו פוסקים כמה מצינו ברם,

בשעת לעמוד שלא בארצותם דהמנהג

סי׳ הטור )בהגהות דבכנה״ג הברכה,

שצריך שכתב הרמ״ע דברי הביא רצב(

וכ״כ כן, נהגנו לא דאנחנו וסיים לעמוד,

ח״ב ללב וביפה סו( )סי׳ לדוד בתפלה

(, ב )ס״ק בכה״ח מובא וכן ( ב )אות

עומדין שאין אל בית מנהג הוא ושכן

הברכה. בשעת אפי

המנהג ליישב יש הפשט ע״פ שגם ונראה

המג״א שכתב מה ראשית אנפי, בכמה

אבות תרצ סימץמגן שלו

המגילה קריאת באמצע המן״ ״ארור אמירת אסתד, בדוכה זדש אדודה מדדכי, ובדור המן אדוד שיאמד צדיך טז: סעיף

זכוד חדבונה וגם שיאמד וצדיך וכו׳. כל בדוכים וכו׳ כל אדודיםלטוב.

ת איץ חו ם למ הגי כיר שהקורא בשעה בנו ם המץ שם מז ארור צועקי*439 המץ

רם בקול הציבור ע״י פסוקים הוספת דהיינו רס, בקול גאולה של פסוקים ד׳ לומר שנוהגין שכתבו ויש הגה יז: סעיף

מרדכי כי וגו׳ אורה היתה ליהודים וגו׳ יצא ומרדכי וגו׳ יהודי אישאותן. וקורא חוזר והחזן אלו, במדינות נוהגין וכן וגו׳, היהודי

הגנו מנ מר ו קול לו ד רם ב ק א* פסוקים ב׳ עו החרש אם כי בפסו

ר קו ת מ ו ב א

מהשו״ע הדברים ומקור בעמידה, דיברך

)ס״ק שם הגר״א הנה ציצית, ׳ הל בריש

לא והטור יונה רבינו דמלשון כתב ג׳(

משמע וכן מעומד, לברך שצריך משמע

אע״פ מיושב חלה על דמברך מהא

׳ במח מילתא הך וא״כ מצוה דהוי

בספר מש״כ ע״פ לומר יש ועוד שנויה.

דבברכת ל״ד( )פורים קדש מקראי

דלא מיושב לברך שיכול י״ל המגילה

אלא מעומד המצוות ברכות בעינן

כשופר מעומד, צריכה שעיקרה במצוה

לשבת שאפשר במגילה אבל ולולב,

ברכותיה, בשעת ה״ה קריאתה בשעת

ועפ״ז כ״א(. )מגילה יהושע בפני וכ״כ

כבוד מפני עומד שהש״ץ במה דסגי י״ל

קריאת לענין בזה שדי וכשם הציבור.

עצמה. המגילה

בלבוש הוזכר וכעינ״ז המנהג. כן .439

יאמר המן שאומרים דבשעה יז( )סעיף

כא( )ס״ק ובמג״א ירקב. רשעים שם

מדבריהם ומוכח במ״ב. וכ״כ הביאו,

ההיתר ובטעם הפסק. משום בו שאין

המגילה, כצורך ליה דחשיב לבאר אפשר

עמלק. זכר למחות ענין שיש וכיון

נתקשה קצב( )סי׳ או״ח ובאג״מ

נכון יותר אולי שמספק והסיק בדבריהם,

ידידיה הג״ר אחריו ונמשך לאומרו. שלא

נ״א(. )דף שושנים בפרחי זצ״ל מונסונגו

ברם שלי. בביהכנ״ס נוהג אני שכן וסיים

שהסכימו כפי כלום, המנהג אחר אין

שם שהעיר הפרמ״ג )וגם הפוסקים. כמה

שמבלבלים בהפסדם שכרם שיצא

רק הפסק, מדין העיר לא הקורא,

כדי דהפסיק אגרת מעלת שמאבד

ההכאות ע״י האידנא ובאמת נשימה.

בלא״ה(. זו מעלה חיסר

זלש אבות הלכה מנהגי מגן

ד, שי) רי ח ש ת וי ( ד( ם י ח מתחילי הצלה״(* מ״רוו כל ב* ו תקפו מעשה ותו)י, ר בו ג *440 ב( ו

ר קו ת מ ו ב א

דברי מקור והנה דבר. עמא כן .440

)פ״א מיימוניות מההגהות הרמ״א

אלא זה שאין וכתב ׳(, ז אות דמגילה

לשמח שנהגו בעלמא, שמחה מנהג

מתוך דעתן שיתנו כדי ולזרזם התינוקות

אמנם המגילה. קריאת לשמוע כך

יותר הפוסקים לאלו טעם נתן באבודרהם

כבוד משום שהוא הפסוקים, משאר

הטעם ולפי ידו. על הנס שנעשה מרדכי

כן שנהגו דמה י״ל ההג״מ של הראשון

לזרז כדי רק ג״כ הוא פסוקים בעוד

מעשה ״וכל מפסוק חוץ התינוקות,

ואינו המגילה בסוף כה בין שהוא תקפו״

ע״כ זה ובפסוק התינוקות, לזרז כדי

כבוד משום האבודרהם, כמ״ש הטעם

י״ד( )ס״ק ללב ביפה ראיתי וכן מרדכי.

מרדכי גדול כי הפסוק הוסיפו דבמקומו

ע״ש.

מצאנו תחרישי, החרש אם כי ובפסוק

שהתחילו מקומות יש חלוקים, מנהגים

שהתחילו ויש הפסוק, כל לשורר הציבור

ופשטיה. נהרא ונהרא והצלה. מרווח

אבות תרצב סימץמגן שלח

המגילה ברכות דיני - תרצב סימן

ביום המגילה קריאת על שהחיינו ברכת מגילה, מקדא על בדכות, שלש לפניה מבדך המגילה את הקודא א: סעיף

ויש הגה שהחיינו. ומבדך חוזד אינו וביום ושהחיינו. ניסים, ושעשהשהחיינו. מברך ביום אף אומרים

ט המנהג שו אינו מר״ץ כדעת הפ ר ש מר חוז או חיינו ו ה קר, ש דלא בבור כמנהג ד אלג׳י עו ת ו מו ת מקו הגו ספרד בארצו קר גם לברך שנ *441 בבו

ביחיד ריבנו״ את ״הרב ברכת ולא לפניה לא בידך לא ואם וכו׳, דיבנו" את "הדב לבדך נוהגים ולאחדיה שם:

בצבור. אלא אחריה לברך ואין הגה יצא. לאחדיה

ש תבנו י הגו שכ ה המגילה ברכת על לברך לא שנ חיד לאחרי כפסק בים *442 מור״

ר קו ת מ ו ב א ק

בספר העיד וכן הפשוט. המנהג כן .441

כהרשב״ש דלא פ״ו(, )דף השולחן זה

וכתב לברך. שהורה נב( )סי בשו״ת

מנהגי בדיני זצ״ל עייאש מהר״י כדבריו

לומר שנהגו כא( )דף אלג׳יר ק״ק

וכן ביום. המגילה בקריאת שהחיינו

ספרד, בארצות בראשונים מבואר

העיד כן ביום. שהחיינו לברך דהמנהג

שם, ובריטב״א ד׳(, )דף במגילה במאירי

אות )ח״ב ללב ביפה וכ״כ המנהג. שכן

יג(, )ס״ק בכה״ח זאת הביא וכן ד׳(.

נוהגים יש הספרדים בקהילות שגם

ופשטיה. נהרא דנהרא וכתב לברך,

כהרמב״ם שנקט מר״ן כדעת ומנהגנו

ע״פ הדבר וטעם בלילה. רק דמברכין

בדעת תרפ״ט בסי שכתבנו מה

בלילה המגילה שקריאת שס״ל הרמב״ם,

בגר״א משמע כן מצוה. חדא הן וביום

לדייק יש וכן לסוכה. שדימהו ב׳( )ס״ק

ר״ת דברי שהביא שאחרי ד.( )דף מהר״ן

ביום, היא המגילה מצות שעיקר שאמר

שהחיינו דיברך כתב הר״מ אבל כתב

למימר הר״ן שבא דמשמע בלילה,

כר״ת. ודלא בלילה, מצותה שעיקר

)סי׳ ח״ה יהושע עמק בשו״ת כ״כ .442

מרוקו בערי אצלנו היה ״וכך יח(:

לא שהיחיד דיין, בתור בהם שכהנתי

אחרונה״. ברכה מברך

שלט אבותהלכה מנהגימגן

לברך אפשר אם הדין לעצם אולם

׳ במח שנוי הדבר ביחיד, אחריה

חיים מהארחות הביא דבב״י הפוסקים,

אלא עליה לברך שאין הירושלמי בשם

החולקים הפוסקים רבים אולם בציבור.

כתב ( ה )ס״ק ובערה״ש זה. דין על

אחריה לברך שיש הלקט השבלי בשם

בירושלמי מצא שלא וכתב ביחיד. גם

וכן חיים. בארחות בשמו שכתב כפי

ברכת על קאי דהירושלמי כתב הגר״א

לאחריה. המגילה ברכת על ולא התורה

תרסה(. )סי׳ ח״ב הרדב״ז בשו״ת וכ״כ

ערך מרדכי, מאמר רבה, באליה וכן

לפ״ז פסקו ועוד, ט״ו( )ס״ק השולחן

איש בבן וכ״פ ביחיד. גם לאחריה לברך

נוהגים שכן וכתב תצוה(, )פ׳ חי

)סי׳ ח״א אול״צ בשו״ת והנה בבגדד.

דהוי הבא״ח מש״כ על פקפק מה(

ומצוי, שכיח דבר אינו דהא מנהג,

כתב ומ״מ בדבר. מנהג עי״ז דנקבע

שאין דכיון הבא״ח, לפסק סימוכין

׳ בגמ שאמרו כמו מנהג, אלא זו ברכה

לברך יוכל ירצה ואם )כא:(, במגילה

לברך ראוי ע״כ שם, מרש״י כדמשמע

בשו״ת מבואר וכן ומלכות. בשם עליה

שלב( )סי׳ ח״א )שתרוג( משה וישיב

ס״ק תרצ )סימן ובכה״ח כן. שנהגו

העתיק לא שמר״ן דממה כתב קכד(

משמע חיים הארחות שכתב זו, הלכה

גם המגילה לאחר דמברך וס״ל דפליג

הוי זה דדבר דכיון וסיים ע״ש. ביחיד.

אחר בזה הולכים דרבוותא, פלוגתא

ופשטיה. נהרא ונהרא המנהג,

עמק הרב במש״כ לדון נחזור ומעתה

שלא שמנהגנו מסמרות לקבוע יהושע

שתמה דכפי ביחיד, זו ברכה לברך

קבע היאך הבא״ח על )שם( באורל״צ

דהרי ביחיד, לברכה אצלם בזה שהמנהג

לתמוה יש ה״נ שכיחא, דלא מילתא זהו

לקבוע אפשר היאך יהושע עמק הרב על

שלא שנהגו ולומר אצלנו מנהג בזה

דלא מילתא הויא הא ביחיד, לברכה

אינ״ז וגם ליחיד, בבית שמברכים שכיחא

במבוא. בזה בדברינו )ע מפורסם. דבר

כן שתמהנו במה תרפ״ט בסי ובדברינו

בזה דקבע לפניה המגילה ברכת לענין גם

וצ״ע(. מנהג.

אם נשים, עשרה של ציבור שיש ובמקום

׳ במח שנוי הדבר לברך. יכולות

)פורים קודש מקראי בספר כי הפוסקים.

כיון כמנין, דחשיב כתבו ועוד, לה( סימן

אינו במגילה בנ״א עשרה דבעי׳ דהא

רק הוא אלא שבקדושה, דברים מדין

ר״ן )כדעת ניסא פירסומי של ענין

והאריכו ד. דף במגילה וריטב״א

או״ש, ע׳ הבה״ג בדעת בזה באחרונים

הרבה אך ואכמ״ל(. ואבנ״ז, ומרחשת,

גם זו ברכה לברך שלא נקטו פוסקים

כיון ציבור מיקרו דלא נשים, של בציבור

שבקדושה. לדברים מצטרפות שאינן

כב( הל י״ד )פ ביתה הליכות ובספר

דעת וכן לברך. שלא דהמנהג כתב

הגריש״א ויבלט״א זצ״ל, הגרש״ז

י. הג״ר )בשם קרליץ והגר״נ שליט״א,

בשו״ת שכ״פ ושו״ר שליט״א(. דינר

׳ ומגן שמ״ש בעשרה דאפי׳ נה( ח״ג)סי

הרב ברכת ומלכות בשם לברך אין נשים

ריבנו. את

ריבנו את הרב נוסחם שם: הגי בנו״ את ״הרב לברך נו א רי ״ את הרב ״הא-ל ול בנו *443 רי

אבות תרצב סימץ מגן מ

ר קו ת מ ו ב א

החדש. בתפילת וכ״כ המנהג. כן .443

זה נוסח הביא תרצב( )סי ובטור

שנהגו הב״ח וכ״כ גאון. ר״ע בשם

ובגר״ז. רבה האליה וכ״כ כדבריו.

שבסידור הביא טז( )ס״ק ובכה״ח

נוסח ולענין ״האל״. איתא הרש״ש

לעמו הנפרע לחתום: מקובל החתימה,

וע׳ המושיע. האל צריהם מכל ישראל

שינויי שהביא טו( )ס״ק בכה״ח

בזה. נוסחאות

שמא אבותהלכה מנהגימגן

פורים תפילת סדר - תרצג סימן

במוצ״ש המגילה וקריאת הבדלה סדרתן אומרים הגה קדוש. ואתה קודם נועם ויהי אומד א: סעיף וקורין לך״, "וי

מבדילין. ואח״כ המגילה,

ם בליל אי שחל פורי צ מו ם שבת ב מרי ע תפילת אחרי או מו״ ה ש שוב ״ש״, ״ואתה עד ה׳״ אז קדו ם ו א מברכי אורי ״בור ש״, מ ח״כ הא א ו

ם חרי המגילה* קוראי א ם המגילה ו שיכי ש״ ״ואתה ממ ם קדו מרי וגום התפילה, לי מבדי ש *444 ו ם וי מרי ת או רי שברכ או על יסדרה האש מ

ר קו מ

בגליון צור אבן מוהר״ש העיד כן .444

פורים חל שאם שמנהגנו סידורו,

עד וגו׳ נועם ויהי אומרים במוצ״ש

ואח״כ ומבדילין, בישועתי, ואראהו

מצא שכן וכתב המגילה. את קוראים

בגליון זלה״ה דנן אבן שמואל הרב בכ״י

העם בנהגו והו״ד ע״כ. שלו, הרד״א

שמ״ש תבואות בשו״ת וכ״כ )פורים(.

אבא, ממו״ר קיבל שכן עז( סי )או״ח

הוא התשובה )כותב המנהג. הוא שכך

שהגר״ש שם והביא זצ״ל. משאש הגר״ד

אחר, אופן לעשות הציע זצ״ל משאש

עד לציון״ ״ובא המגילה אחר שיאמרו

ושוב נועם״ ״ויהי לומר עולם״, ״ועד

שם וע׳ קדוש״. ״ואתה בסתר״ ״יושב

בקיצוש״ע וגם דבריו(. על שהעיר מה

שיש כתב א( אות תקכד )סי׳ טולידנו

כן. נוהגים

נועם ויהי שאומרים כתב בטור והנה

מנהגנו אבל המגילה. קריאת לאחר

שכתב מה( )סי הכלבו ע״פ מיוסד

ברכות, י״ח אחר נועם ויהי דאומר

אומר ואחריה המגילה, את קורין ואח״כ

אות )ח״ב ללב ביפה וכ״כ קדוש. ואתה

הוא שהטעם וכתב מנהגם, הוא שכן א׳(

המגילה קריאת אחרי מיד לומר כדי

אלי אלי במזמור שכן קדוש״ ״ואתה

כתוב אסתר, על שנאמר עזבתני, למה

ד׳ )ס״ק בכה״ח והביאם קדוש. ואתה

ות ׳ פלאג הרו״ח כתב ושכן ו׳( וס״ק )א י

ועוד. ( א

מאורי בורא לברך שנהגו מה ובענין

כתב בכלבו המגילה, קריאת לפני האש

על לברך אומרים שיש מחלוקת, בזה

שלא כדי המגילה, קריאת קודם האש

שאי״צ וי״א ברכה. בלא מאורו יהנה

נפטר שכבר כיון ההבדלה, סדר לשנות

)סו״ס ובב״י המאורות. יוצר בברכת

אבות תרצג סימץמגן שמב

חרי בהבדלה הכוס ה נהרא ונהרא המגילה* קריאת שא טי ש *445 ופ

שמו״ע לאחר קדיש חצי קדוש. ואתה אומד בעדבית המגילה קדיאת אחד שם:

ח, תפילת אחרי פני י״ ם המגילה קריאת ל מרי ש חצי או *446קדי

המגילה אחרי לציון ובאת בהרבה שם: מו ם מקו הגי א להתחיל נו ציוץ״ מ״וב מו אחר ל סיי ש

ה ביץ המגילה קריאת ם וביץ בליל *447 ביו

ר קו ת מ ו ב א

לברך הוא דמסתבר דטעמא כתב תרצג(

שלא האש, מאורי בורא המגילה קודם

הפוסקים בזה פליגי דינא ולענין יהנה.

או״ח בב״י מש״כ ע״פ די״א קיי״ל, היכי

מלאכה לאו הנר לאור דקריאה רצח( )סי

אחר האש מאורי לומר רשאי ולכן היא

במה דנפטר אומרים ויש המגילה.

בורא לברך עדיף ולכן בתפלה, שהבדיל

בכל כמו ההבדלה, בתוך האש מאורי

חולקים האחרונים מן רבים אך מוצ״ש.

לפני האש מאורי בורא דיברך וס״ל

אות ׳ ג )כלל שושן בפרח כ״פ המגילה.

תצא(, )סי ב״ד קז(, )דף יהודה בית (, ב

משמע וכן ועוד. וברכ״י, ומהריק״ש

להלכה. לעיקר י׳( )ס״ק בכה״ח שנקט

וזהו במרוקו. המנהג שכן שהעידו וכפי

כן. נוטה שדעתו הב״י דעת ע״פ

הוא ״וכן שם: טולידנו קיצוש״ע .445

ואח״כ מגילה, שקורין במרוקו, מנהגנו

על יסדרה האש מאורי וברכת מבדילין,

ברכת קודם המגילה לקרות ויכולין כוס.

וכן סגי, בתפלה דבהבדלה האש, מאורי

שלא דיש שם סיים אולם מנהגנו״.

ופשטיה. נהרא ונהרא כן, נוהגין

שיש שכתב במג״א ׳ וע המנהג. כן .446

לומר נוהגים דיש בזה, שונים מנהגים

דכיון סיים א( )ס״ק ובכה״ח שלם. קדיש

תלוי הדבר ואין בזה, פלוגתא דאיכא

במנהגו, יחזיק אחד כל במנהגים, אלא

בקיצוש״ע וע ופשטיה. נהרא ונהרא

דבשחרית שכתב תקכד( )סי׳ טולידנו

ויקרא קדיש, חצי י״ח תפילת אחר יאמר

יאמר לציון״ ״ובא ולאחר המגילה,

תתקבל. קדיש

בשם כן כתב בטור והנה המנהג. כן .447

קריאת אחר פורים דבליל גאון, ר״ע

ויש גואל, לציון ובא אומר המגילה

שאין לפי אותו אומרים שאין אומרים

ואתה מתחילין אלא בלילה גאולה עיקר

מובא מתחיל לכו״ע ביום ולפ״ז קדוש.

אומרים שאין לפ״ז, בשו״ג וכ״כ לציון.

מה( )סי בכלבו אמנם ביום. אלא אותו

קדוש ואתה להסמכת טעם עוד כתב

מגילה מקרא שחיוב מפני שהוא למגילה,

ולא יומם אקרא דכתיב מקרא נלמד ביום

קדוש, ואתה נאמר מזמור ובאותו תענה,

קדוש ואתה את להסמיך נהגו ע״כ

ולפ״ז ושו״ג. בגר״א ציין וכן למגילה,

שמג אבותהלכה מנהגימגן

עמלק״ ״ויבא בפרשת האחרון הפסוק כפילת ט׳ אלא בה שאין אע"פ עמלק ויבא בפדשת וקודין ס׳׳ת מוציאין ד: סעיף

ואין הגה פסוקים. לעשדה להשלים כדי אחדון פסוק וכופלין פסוקים,הפרשה. של האחרון פסוק לכפול המנה,

ט המנהג שו ש״ץ הפ ה פל ש מו כדי האחרוץ פסוק כו שלי ה ה, ל שר לעש ת וי מו הגו מקו בור שתחילה שנ פלו הצי חרי כו א ה ו ש״ץ ז ר ה חוז

או קור תוך ו *448הס״ת מ

בפורים מילההמגילה. קריאת קודם התינוק מלין בפורים מילה כשיש הגה שם:

הגו ת נ ל המערב בארצו מו כל אך *449 המגילה קריאת לאחר התינוק לת אם זה תוך מתקיים אינו מילה הברי מינו אבל הכנסת, הבית ב בי

ר קו ת מ ו ב א

ביום בין קדוש מואתה להתחיל צריך

מקומות הרבה מנהג אמנם בלילה. ובין

ביום בין לומר גאון, עמרם כרב במרוקו

גואל. לציון ובא בלילה ובין

)סי׳ ח״א חיים מים בשו״ת עיין .448

שהציבור מקומות, בכמה שהמנהג דש(

חוזר והש״ץ האחרון, הפסוק אומר

העם בנהגו כתב וכן הס״ת, מתוך וכופלו

)פורים(.

מגילה ׳ במס דאיתא מהא זו הלכה ומקור

פסוקים. מעשרה פוחתין דאין כא:( )דף

דא״כ הקשה ( מתני ד״ה )יא. ובר״ן

בה שאין עמלק ויבא פרשת קורין היאך

דסליק דהיכא ותירץ פסוקים, ט׳ אלא

וכן והרא״ש. התוס דעת וכן שרי. ענינא

בב״י אמנם להלכה. לעיקר הרמ״א נקט

פסוק על לחזור נהגו דעכשיו סיים

פסוקים. לעשרה להשלים כדי אחרון

כז(. )ס״ק בכה״ח והו״ד בשכנה״ג וכ״כ

שתחילה מקומות כמה מנהג ובענין

חוזר הש״ץ ואחר״ז אומרו הציבור

)שם( חיים מים בשו״ת לזה כתב וכופלו,

הש״ץ עליו חוזר דאם דמסתבר, טעמא

להשלים כדי עליו דחוזר מוכח אינו לבדו

טעות איזו כמתקן נראה אלא פסוקים י׳

נהגו ע״כ הראשונה. בקריאתו שהרגיש

הפסוק. על יחזרו הציבור שתחילה

)סו״ס טולידנו בקיצוש״ע כתב כן .449

לעשות מילה יש דאם ״מנהגנו תקכד(:

הרבה כתבו וכן התפלה. אחר אותה

שנוי הרמ״א של פסקו והנה פוסקים״.

דדעת שם, בד״מ כדהביא ׳ במח

כדי המגילה, לפני דימול המהרי״ל

ולומר יהודי, בכלל הוא גם שיהיה

אבות תרצג סימץ מגןשדמ

ת שמליץ רנו הכנסת בבי חלוקת חז ת אם הפוסקים למ שו ת לע הברי*450 המגילה קריאת לפני

ר קו ת מ ו ב א

זו דאורה ועוד וגו׳, אורה היתה ליהודים

בתרה״ד אמנם מילה. זו ושמחה תורה,

פסק הגדולים מן שאחד כתב רסו( )סי׳

וכן הימים, כבשאר התפלה, אחר דימול

מגילה מקרא וחשיב התרה״ד, לו הסכים

וע״ע ע״ש. קבוע. שזמנה כיון תדיר

רסב( )סי ביו״ד הבית בבדק במש״כ

)סי׳ ח״א הרדב״ז נקטו וכן או״ח, בשם

הפר״ח, אחריהם ונמשכו להלכה, רנא(

י׳( אות )ח״ב ללב ביפה וכ״כ והגר״א,

ל(. )ס״ק ובכה״ח

מתקיימת מילה הברית כאשר הנה .450

התינוק את מלים לכו״ע אחר, במקום

)סעיף בערה״ש כדפסק התפלה לאחר

הקפידו הנשים המגר״ב ובארצות ה׳(.

והברית התינוק, עם הבית מן לצאת שלא

וא״כ היולדת, בבית היתה תמיד מילה

אצלם פשוט היה זה שמטעם י״ל

לדון יש וא״כ התפילה. לאחר שהמילה

הברית לעשות שנוהגים בימינו הדין איך

אין שבזה דיתכן התפלה, במקום מילה

מתי הפוסקים למחלוקת וחזרנו מנהג,

מילה. הברית לעשות

המנהג בפורים, נימול או שנולד מי

אסתר ולבת מרדכי, לבן שקורין המקובל

אומץ וביוסף ח( )סי׳ ח״ג בתשב״ץ כ״כ

בחכמה בנוהג כן והביא תתרצח(. )סי׳

יב(. )עמוד

שמה אבותהלכה מנהגימגן

לעניים פורים מעות דין - תרצד סימן

השקל מחצית נתינת אופן מקום באותו הקבוע המטבע מן מחצית פורים קודם ליתן שיש י״א הגה א: סעיף

פעמים שג' ומאחר באדר. נותנין שהיו השקל למחצית זכר זמן, ובאותו שמתפללים קודם פורים בליל ליתנו ויש ג', ליתן יש בפרשה, ״תרומה״ בתורה כתוב

כי אלו במדינות ״גדולים״ חצאי ג' ליתן ויש אלו. מדינות בכל נוהגין וכן מנחה,וגו'. זו מלבד עליה מחצית ששם מטבע אין

ש ם י מרי הגו או ת רק לתת כהרמ״א שנ הוג מהמטבע מחצי ה הנ במדינחיר להתייחס בלי מ הגו לא גם *451 נקי כסף של ל ת נ הגבאי לקנו מ

״בענין )פורים(: העם בנהגו כ״כ .451

רק לתת נוהגים היו השקל מחצית

מבלי ריאל״ ״נץ הנהוג מהמטבע מחצית

נקי. כסף גראם 1 של למחיר להתיחס

הגבאי מיד לקנות להתייחס מבלי וגם

והכל תרומתו, ולתת כסף מטבע

זה על ערערו מהגאונים כמה כי בשתיקה

תפסין שקלים שם עליהן שקרא שכיון

הקדש״.

שידו דמי כתב כ( )ס״ק בכה״ח והנה

השקל למחצית זכר יעשה משגת

שמצוי מטבע שיתן דהיינו בשלימות,

כסף בו ויש מחצית, ששמו מקום באותו

יותר, או השקל מחצית שיעור מזוקק

נמצא לא ואם כסף. דרה״ם ג׳ ושיעורו

משגת ידו אין ואם וכו׳. במקומו כזה

הנהוג ״חצי״ ששמו מטבע יתן אז לזה

שערי לפי ויצא ע״ש. מקום. באותו

ר קו ת מ ו ב א

בערך לתת דצריך כעת המצויים הכסף

אם מחה״ש לשיעור ארצה״ב דולר ששה

כהונה ברית ובספר מטבעות. ג׳ יתן

לב( סי׳ )ח״ג ונשאל ושואל )קל״ז(,

)ובקיצוש״ע בתוניס. הקפידו שכן הובא

כדרכו הכה״ח דברי העתיק טולידנו

לתת במרוקו כן נהגו שלא ומה בספרו(.

דברי כפשטות נקטו המטבע, מחצית

המצוי מטבע חצאי ׳ ג לתת שיש מור״ם

בשיעור שיהיה הצריך ולא מקום, באותו

מבואר כן והנה בזמננו. הנמצא כסף

השקל מחצית דנתינת הדין במקור

דמה תשעז( סי׳ מגילה )מס׳ במרדכי

משום הוא פורים מחציות ג׳ שנותנים

ובאמת השקל. מחצית פעמים ׳ ג דכתיב

שנתנו זה דין בעיקר תמה יהודה במטה

להקמת אחת פעם רק מהתרומות ב׳

ברמב״ם וגם לזה. זכר שייך ומה המשכן

אבות תרצד סימץ מגןשמו

ש ת שלו ם כסף, של מטבעו ט המצוה* בהם לקיי בפר ש ו קפקו שי שפ*452 בדבר

ר קו ת מ ו ב א

)י״ט( בכה״ח וכ״כ זה. דין שאין משמע

דין העתיקו לא השו״ע בעלי זה שמטעם

זה, זכר לעשות שמחמרינן אף וא״כ זה.

זה, דין במקורות הכתוב כפי שנחמיר דיו

, והוא לתת הזכיר לא ושם מהמרדכי

מזוקק. מכסף השקל מחצית של שיעור

כפשוטו. מנהגנו מבוסס וע״ז

כסף מטבעות לקנות נהגו שלא מה .452

המצוה, בהם לקיים מהקופה, או מהגבאי

שפקפק ליתן( ויש )ד״ה בביה״ל ע

את הגבאי לו נותן דאם זה, במנהג

הוא גם ממילא שאלה ע״ד רק המטבעות

כלום. נתן לא שהרי לצדקה נותנם אינו

גמור, לקנין והגבאי הוא נתכוונו ואם

לשאר אבל לראשון, רק עצה זו אכתי

החלפות לעשות רשות אין אחריו הבאים

דאולי ליישב כתב ושוב אלו, מעות עם

בנהגו וכ״כ ע״ש. נותנים. דהכי אדעתא

לקחת לא חששו זה שמטעם שם, העם

הקדש. בזה נתפס אולי כי מהקופה,

שמז אבותהלכה מנהגימגן

בפורים מלאכה ועשיית ותענית הספד דיני - תרצו סימן

בפורים אבילות הכנסת לבית ילך ומ״מ הגה ובפודים. בחנוכה נוהגים אבילות דבדי כל ד: סעיף

שאין וי״א טפי. עדיף המגילה לקרות בביתו מנין לאסוף יכול ואם המגילה, לשמוע ראשון יום אבילות ואפילו נוהגין. וכן בט״ו, ולא בי״ד לא בפורים נוהג אבילות

בפורים אבילות נוהג שאין ואע״פ נוהג, שבצנעה דברים אבל פורים, מפני נדחהת״א. סי' יו״ד בטור בעצמו הרב פסק וכן שבת, כמו אבילות ימי ז' למנין לו עולה

ת איץ הג בפרהסיא אבילו ם נו מו בפורי ת, כ שב ע שפסק כפי ב שו״ בד ״ א *453 ת״א סימץ יו ם וי״ שוץ שביו ת של רא ם האבילו הגי ת נו אבילום אפי׳ *454 בפורי

לאבל מנות משלוח כל לאבל שולחין אין אבל הגה מנות. לשלוח חייב שהאבל שאומד מי יש ו: סעיף

אלא בעיר אין ואם שם. עיין שפ״ה סי' ביו״ד שיתבאר וכמו חודש י״ב

ר קו ת מ ו ב א ק

יצחק ויאמר בשו״ת העיד כן .453

שאין ״מנהגנו ׳(: ג פורים )לקו״ד

כמו בפורים, נוהג בפרהסיא אבילות

תרצו( )סי ברכ״י בס העלה וכן בשבת.

ביו״ד. השו״ע פסק כן למעשה״. הלכה

דבריו והעתיק תצו(. )סי׳ ב״ד הרב וכ״כ

יב(. )דף בחכמה בנוהג

הרמב״ם כדברי פסק כאן שמר״ן ואע״פ

לכאורה ומשמע בפורים, נוהג דאבילות

)סי׳ ביו״ד אמנם בפרהסיא, אפי׳ דר״ל

שרק הרמ״א, כדברי פסק ס״ז( תא

שם הכריע וכן נוהג. שבצינעא דברים

בסתירת האחרונים העירו וכבר בב״י.

דיש שם בש״ך הובא בדרישה וע׳ דבריו.

לשאר הראשון יום אבילות בין לחלק

באיזה חילק שלא מר״ן לשון אך הימים.

האחרונים נקטו ולהלכה איירינן. ימים

שהלכה ביו״ד, מר״ן כדברי שהעיקר

בית בשו״ת כ״כ המיקל, כדברי באבל

תרצו( ׳ סי ובברכ״י)או״ח תצז(. )סי׳ דוד

כפי למעשה, הלכה הורינו שכן הוסיף

ונמשכו יצחק. בויאמר משמו שהביא

אליהו בכסא ע׳ הפוסקים. כל אחריהם

בשו״ת ׳י פלאג הגר״ח וכ״כ ב(. )ס״ק

החקרי פסק שכן קכה(, )סי ביד חיים

אמת ובזרע באיזמיר. נוהגים ושכן לב,

אבות תרצו סימץ

על האבל מחל אא״כ מנות משלוח לקיים כדי לאבל לשלוח חייב אחר עם האבל מנתו.

ח שהאבל המנהג וכץ ח שול שלו ת מ א כיוץ מנו ב שהו חויי ת מ מצו בם, הג ורק היו ת נו ם איץ אבל בצינעא* אבילו חי ח אליו שול שלו ת מ מנו

ם שאיץ כיוץ אלי מו שו שלו ב כל ב ״ ש י *455 חוד

ר קו ת מ ו ב א

בנהר והביאו גבוה, ובשלחן )קב(,

(. ז )פורים מצרים

)סקלי( דוד חנה קרית בשו״ת כ״כ .454

ביו״ד הדרישה מש״כ ע״פ פח( )סי ח״ב

ותירץ שבשו״ע, הנ״ל הסתירה ליישב

בזה דיברו לא ראשון דיום דבאבילות

דוחה הוא הרי מה״ת דהוי דכיון כלל,

דברי דהוי דפורים ושמחה משתה מצות

באורח שמור״ם ״והגם וכתב, קבלה.

אבילות אפי׳ לדחות שנוהגין כתב חיים

אתכא דסמכינן אנן מכ״מ ראשון ביום

הכי״. נהגינן לא ז״ל דמרן

שציין הרמ״א כדברי המנהג כן .455

שאין שם דאיתא שפ״ה סימן ליו״ד

מאמן הגר״י העיד וכן בשלומו. שואלין

במג״א אמנם בגר״א. ציין וכן שליט״א.

שכשם לומר הרמ״א שכוונת פירש

ה״ה בפרהסיא אבילות נוהג אין שבשבת

שנוהגים למה דכוונתו כתב ובט״ז בזה.

דבריהם ולפי שלום. בשאילת להקל

לכמה מצינו וכן מנות. לו לשלוח מותר

לשלוח שמותר להלכה שנקטו פוסקים

שנהגו מקומות ויש מנות. משלוח לאבל

נא( )סי מצליח איש בשו״ת ע כן.

לא דהאבל להיפך, רבא ׳ ג שמנהג שכתב

לו. שולחים ואחרים מנות שולח

וביאר ׳(. ז )פורים מצרים בנהר וכ״כ

מה לגבי כמר״ן דלא שנוהגים שדיין

שהוא ודאי אבל מנות, שולח לא שהאבל

לקבל. רשאי

מנות לאבל לשלוח שלא מנהגנו אך

רוב הסכמת וכן מור״ם, דברי כפשטות

שכתב שם בט״ז דיעויין הפוסקים.

משלוח לאבל לשלוח אין דלמעשה

וכדעת עני איש לא הוא אם מנות,

ח׳( )אות רבה באליה וע״ע הגר״א.

שלום, בשאילת להקל לנוהגים שאפי׳

פסק וכן אדם. בחיי וכ״כ הכא. מחמירין

תצוה( )פ חי איש ובבן יט(, )ס״ק במ״ב

העתיק וכן כלל. מנות לו ישלחו שלא

העירו ולא טולידנו ובקיצוש״ע בכה״ח

אחר. מנהג בזה שיש

קונטרס הניאוריס מדור

שמירת גדרי עלאכות מנהגי

ז ^ ^ י

ז ^ 1V» י ‘®(י »££ י*«ז

^י ?״ימז ״ 1»ןו מ

נטמע?:^ *5בני־ג:ז5 ״ <r 1 *®יז

1 ז ^ •יי >י*<*מ #*£!* י H® *י*י

ז !" J S i O S ! 5 » י

פוסל ע 5^ 1 »ןי»גא »,״׳'״ *י«י

ל ^ ל ן ^ י ו ^ !*'

1 .:■ י*»ז ®!י £1* #( p «ןי1 ז *X״״* ג^ 1 V» ^ L | Vk זיז0י» S ■>ימ J f l l ז ^ י

W %w* * ׳ ו *0י»1 מט :T ««י1»ןי :? #* י*מז

:נתטוצוו?עתוהתS iS S & S $חכוה$!1V» *£ >,״ זז0י-

0 ®יי >י»ה£מ £28* יי ‘* 1 ז ימ י ״ ^ ״ גי>ו מ ?^ S S » ! 2 5 S ’

£* ״«> : ! &? 2:

הביאורים מדורמגן

הראשון שורש

עליו כשיש מנהג של תוקפו גדר יבואר ובו המנהג בתר אזלינן מתי בהלכה, פקפוקים

ועוד בהלכה. לפקפוקים חוששים ומתיזה. לענין ותיק מנהג נחשב מה יבואר

י מנהג וקיום ביטול בגדרי הש״ם טוגיות בירור א: ענף וגתא ששנו , בפל ובדין דרבוותא

. מבטל מנהג הלכה

אמדינן ומתי מנהג של תוקפו מההלכה מבטל מנהג

יקר , של תקפו כח בע סוגיות מצינו מנהג

. סותרות נה ראש דבמסכת בש״ס )ט״ו הש

, ים פלוגתת שנינו ע״ב( אילן לגבי התנא

, נלקטין שפירותיו ים כאחד זיתים כדקל

, דידהו מעשר לגבי אזלינן אי וחרובין

נטה בתר . בתר או ח ית דת״ק לקיטה ליה א

, בתר דאזלינן יה ורבי חנטה ס״ל נחמ

. בתר דאזלינן יטה ׳ ושם לק רבי אמר בגמ

יה כרבי בחרובין העם נהגו יוחנן, נחמ

, ר״ל ואיתיביה ן לר״י וח בנות מדתנ ש

ית יע ן שב יה שלה י שנ ות מפנ וש שע

וש ים לשל , שנ ים פירות ]פרש״י החנוט

, בה ית יע נה עד נגמרין אין בשב יה ש שנ

, של יטה נטה בתר ואנן שמ ונהגא אזלינן ח

, בהו ית יע , שב נטה דבתר אלמא עכ״ל[ ח

, יק אזלינן ׳ בגמ ופריך יוחנן, ר׳ ואישת

י , אמא יק ישת נא ליה ולימא א י לך קאמ

למיזל ]דאסור איסורא לי אמרת ואת נהגו

, בתר בהו יטה , מודינא נמי אנא לק דאסור

. עכ״ל כך, נהגו אלא , רש״י[ י דא״ל ומשנ

ום יסורא במק ן נהגו כי א נ להו שבקי

, . ]בתמיה י ע״כ רש״י[ ומבואר . ׳ הגמ דבר

יא ום להד יסורא דבמק נן לא א שבקי

ן אלא מנהגא בתר למיזל נ י ליה. מבטל

ידך אולם ערוכה סוגיא מצינו מא

ות נח , )ל״ב במ המנהג בתר דאזלינן ע״א(

ום אף . במק יתי איסורא מדרב התם דמי

ן יבת גבי אלעזר בן שמעו המזוזות, כת

ושה יה דע ות י . פרש רב ואמר פתוחות

. הלכה רב, אמר חננאל כרשב״א

ילה ׳ ס״ד ומתח לענין דהלכה , דגמ

ות וח , פת ין ודחי קאמר נחת דלענ ריוח ה

יח רשב״א דאמר הוא מלמעלה ריוח במנ

, וריוח דאמר הוא זה ולענין מלמטה

, הלכה יה אבל כרשב״א ות י ושה פרש ע

. אותם י ומוכיח סתומות יוסף, לרב אבי

ריוח לענין כרשב״א הלכה רב אמר דכי

ית רב דהא הוא, והאידנא מנהגא ליה א

. עלמא נהוג להא מקור והביאו בסתומות

, בתר אזיל דרב גבי דמצינו מנהגא

יצה אמר כהנא רב אמר רבה דאמר חל

יאמר אליהו יבוא אם רב, חולצין ו

, ן במנעל י , חולצין אין לו. שומע בסנדל

ן אין י בסנדל העם נהגו שכבר לו, שומע

. וכו׳ יא לן הרי ע״ש , זו מסוג , תרתי חדא

י הלכה מבטל דמנהג ות המנהג שהר לעש

ות י , המזוזה פרש י נגד סתומות דבר

, . בתר אזלינן ואעפ״כ רשב״א המנהג

דאזלינן חזינן איסור לגבי דאף ועוד,

. בתר י המנהג לענין הכא אמרינן שהר

אבותהראשוץ שורש

, יהו יבוא אם שאף חליצה יאמר אל דאין ו

ן אין ג״כ בסנדל חולצין י והכל לו, שומע

ום , מש הלכה מבטל דמנהג ש״מ המנהג

. אף באיסורא

ו ובאמת ו מצאנ נחלק ים גדולי ש נ האחרו

יע כיצד . סוגיות בין להכר ו״ת אלו דבש

( )סי הרשב״ש י״ק תקס״ב ורש והמהר )ש

ות כסוגיא נקטו ט׳(, נח מבטל דמנהג דמ

, אף הלכה י״ק וביאר באיסורא המהר

, טעם נהג לפי הדבר היא, תורה אבות שמ

יא יה מב בתרא בפרק מדגרסינן לדבר רא

ית , )כ״ח דתענ יקלע רב ע״ב( , א לבבל

ילא קרו דקא חזינהו יש הל . בר סבר ירחא

, י דקא דחזא כיון לאפסוקינהו מדלג

יהם מנהג ש״מ אמר דלוגי, אבות

, י בידיהם יקרא ומדקבע , מע לאפסוקינהו

יה ש״מ רגילים היו לא דרב דבאתר

׳ לקרותו , ס״ל דלא בדילוג אפי הכי

נהג שראה אחר ואפ״ה יהם שמ אבות

, יחה לא בידיהם , מ יטא ואע״פ בידם דפש

ו י ים שה רב של דעתו ולפי עליו, מברכ

ום איסור מנהג באותו היה ברכה מש

נה י יכה שא ום דעבר צר וגו׳. תשא לא מש

ות רצה לא מ״מ נ ות מנהג לש ומ המק

י הנהוג ות עפ״ , אב ים יטא הקדמונ דפש

ו י עפ״י מנהגם וקבעו תורה בני שה

. התורה והמצווה

מנהגים בקיום המהדי״ק שיטת

, כתב כך ומתוך הנוהגים אודות לדון

ית שבשבת נדב הקהל מן אחד בראש מת

ות ור לצורך מע , בית מא כדי הכנסת

יקרא ן ש . בהתחלת ראשו וגם התורה

, שם יש שאם נהגו וא כהן קונה שה

, אותה וחל או מצוה ויוצא כבודו על מ

ית נסת מב זו. מצוה יקנה שאחר כדי הכ

לקנות הכהן רצה שלא שם ואירע

, ית לצאת לא וגם המצווה , מב ודן הכנסת

. לעכב זה כהן יכול אם שם וכתב בדבר

, לענ״ד וז״ל, י נראה כהן אותו היה ׳ שאפ

ן חכם , עזאי בן כשמעו מ״מ וחבריו

כייל. רבא ובכללא מידותיו על הפריז

ות לנו דאין נ ות לש ו המנהג שנהג

ים אבותינו נ ים הקדמו יד ואנשי חס

. ו כיו״ב ועל מעשה להם הנח ז״ל, אמר

ישראל נביאים בני נביאים אינם אם ל

וא הזה במנהג וכ״ש הם, כבוד שה

יב מזו וגדולה . ׳ וכו ועלויה התורה הש

יצחק רבנו שכתב כמו ז״ל גאון האי רב

ו גאות אבן ביום רגילים אבל וז״ל, משמ

ימין ובו הואיל זה , מסי ות התורה לעש

, והדורים קילוסים כמה ודאי וכו לס״ת

ו רגילים זה יום ׳ בו לרקד אצלנ כמה אפי

ומר בשעה זקנים , קילוסים שא לתורה

ום שזו אלא ות מש בו ונהגו הוא שב

ום היתר לך הרי וכו׳. התורה כבוד מש

נהג י שמ ו , לכבוד העש ׳ התורה אפי

ות איסור וכו ביו״ט ריקוד דהיינו, שב

. יא ועוד עכ״ד , שם ראיה הב ממנהגם

ות שנהגו פסח אחר בבה״ב להתענ

, מנהג אלא אינו וד״ז וסוכות, בעלמא

ים ומ״מ ים יום בכל מעש וח כבוד שד

ים ים כדי הכהנ ן זה, מנהג לקי וכשאי

נה הכהן ות באותן מתע י הכהן יוצא התענ

נ״ס . בתורה לקרותה ועומד מבהכ ישראל

יטא ואע״ג י דפש ום לאו דא , מש ית התענ

י הכהן היה לא ול רשא , על למח כבודו

ן המנהג פשט מ״מ נ״ס יוצא שהכה מבהכ

. י בכה״ג ודא יכולים היו שאם שב

ים , הכהנ . היו למחות ן אלא מוחים י שא

, ולבטל לסתור בידם הם ודחויים המנהג

י ו מאחר ותקנתם הציבור כבוד מפנ שנהג

שנהאבותהביאורים מדורמגן

נקט לן הרי מקדם כן י״ק ש המהר

, ומבטל המנהג בתר דאזלינן למעשה

. אפי ההלכה באיסורין

ית ישוב צריך הדבר דבאמת אלא מסוג

׳ נה בראש הגמ , הש יא דחזינן הנ״ל להד

ום ן איסור דבמק נ י . מבטל ועוד, למנהגא

המנהג כח מהו ביאור צריך בסברא דאף

ים לעקור ים דבר ורש של גדרן ומהם המפ

. דברים

דדבוותא דבפלוגתא הפד״ח שיטתמנהג לבטל אפשד

י אכן כלל תצ״ו ס )או״ח חדש הפר

יטת קו נטה עשירי( , מש י״ק המהר

ית והכריע ׳ כסוגי אזלינן דלא בר״ה הגמ

, נגד מנהגא בתר יסודותיו ותמך ההלכה

י על ׳ דבר ית הגמ , )כ״ו בתענ ע״ב(

וכח י״ל דלא דמ יא קי ות כהה נח דמ

. דחולצין יתא התם דנחלקו במנעל י בבר

יאת לענין ית כפים נש ילת בתענ בתפ

נחה י ונעילה, מ יר דלרב , מא נושאין

ים דהיינו יהודה ולרבי . אין חכמ נושאין

אמר יהודה רב אמר ׳, בגמ עלה וגרסינן

, הלכה רב, נהגו אמר יוחנן ור׳ כר״מ

, העם , מנהג אמר ורבא כר״מ כר״מ

׳ ומפרש הלכה מ״ד הן, דרגות דג׳ בגמ

, ירקא לה דרשינן כר״מ , בפ ]פרש״י

. כוותיה דליקום דבעינן מ״ד עלמא[

, מורינן אורויי דרשינן לא מדרש מנהג

, יטא דלא ]פרש״י י כולי ליה פש הא

י . הלכה דתהו , ומ״ד כר״מ[ אוריי נהגו

יד ואי מורינן לא יד עב ינן ולא עב מהדר

י ליה. , ומ״ד וז״ל, ]ופרש״ משמע נהגו

יהן נהגו הן , אינו אבל מאל ומנהג עיקר

כשר ומנהג בדבר יש מנהג תורת משמע

. ו זו דבדרגה הרי עכ״ל[ העם שנהג

ילה גרידא, , מורינן לא לכתח ונפ״מ הכי

, דאי לענין רק מינה ושמעינן עביד

, נגד מנהגא בתר אזלינן דלא להדיא

. יא ובאמת ההלכה לנו יש זו מסוג

ות י״ק הרשב״ש דברי על להקש והמהר

ו ו שנקט וט ות כסוגיא כפש נח דחולצין במ

נעל , מבטל דמנהג המ ן והרי הלכה לשו

׳ , נהגו ״שכבר אלא אינו התם הגמ העם״

י יוחנן ר׳ אמר ובהא . לא דאורוי מורינן

יח כן ומחמת פליג יוחנן ׳ דר הפר״ח הכר

, המנהג בתר אזלינן דלא וס״ל אדרב

ום הלכה וב״י ]ורב ההלכה שמבטל במק

. כר״י[

. שם הסיק וע״כ י הפר״ח י עפ״ דבר

, יב״ש יש מנהג דכל הר פקפוק קצת בו ש

, עפ״י , ראוי הדין דבריו ובסוף לבטלו

ות כתב י לדח י״ק דבר יא גם המהר מהה

, ילתא וז״ל, דרב יטא ומ לא רב דאף דפש

יכא אלא אמר יא ה נתפשט פלוגתא דהו ו

יד כסברת ׳ ואפי מינייהו כחד המנהג יח ה

ילתא אבל וכו׳. רבים נגד ירא במ דבר

יא יסורא דהו , א זפתא מחינן מדרבנן במר

י דנפחא וע ירצה שלא למ י לשמ דבר

, ים ומר ואדרבא חכמ , יותר מד״ס ח מד״ת

ובר דכל אמרינן ברכות ובריש על הע

ים דברי יב חכמ . חי תטעה ואל מיתה

וא ית בתרא דפ בהה יקלע דרב דתענ א

י״ק וכתב , וכו לבבל ורש מהר ט בש

י דאף ו שלפ באותו היה רב של דעת

ום מנהג י״צ ברכה מש בפ״ק ואמרינן שא

ום דעובר דברכות מ״מ תשא״ ״לא מש

יהם מנהג על סמך לבטלם רצה ולא אבות

, ים וגם עכ״ל י אלא אינן הללו דבר דבר

. , לא איסור בדבר היה שאם תימה תשא

יח היה איך ות ׳ א לקהל רב מנ להי

ינים א פעם תשא לא על ולעבור עברי

אבותהראשוץ שורש

. דכיון ברור הדבר ודאי אלא בחודש

י״צ ברכה דאיסור ן אלא ל״ה שא מדרבנ

ו הם מעתה , וכו , והם אמר וכיון אמרו

נהג יהם שמ ידיהם אבות יהם ב ו הר אמר

נהגא לברך תשא לא איסור כאן ואין אמ

, יחה לא ולפיכך כלל ידם מ אבל רב. ב

, איסור היה אם ׳ בדבר , איסור אפי דרבנן

יטא יה פש ושוב וכו׳. המנהג מבטל שה

י ו כן מצאת יטב״א בשם רדב״ז בתש הר

, במנהג וז״ל, ע״ג ׳ בסי אין לעולם להקל

ן י ׳ לו חושש גדולים עפ״י היה ואפי

, נראה כל שבעולם לחכם איסור צד בו ש

וראה בעל , בימים יהי׳ אשר ה ן ההם י שא

ופט אלא לנו , בימינו יהי׳ אשר הש עכ״ל

וט וזה עכ״ל לפנים, צריך ואין פש

דידוע גוונא דבכל ׳, לדידי ונמצא הפר״ח

נהג לן , כנגד עומד שהמ ׳ ההלכה ואפי

, איסור כנגד ן דרבנן נ י ליה. מבטל

תיו הפד״ח בדבדי ודאיו

יח מה והנה יא הפר״ח שהכר מהה

ית , פליג יוחנן דר׳ דתענ בזה י״ל אדרב

ות דהנה ן מי לגבי ע״ב( )נ״ב בברכ י שא

י אחד כוס אלא לו יחו שבת במוצא דמנ

המזון ברכת עליו ואומר המזון לאחר עד

, בסדר וב״ה ב״ש נחלקו והבדלה

. כב״ה העם נהגו יוחנן, וא״ר הברכות

יבא , הוא דכך דס״ל יהודה, דר׳ אל סדרן

ים מזון ור בשמ . מא ׳ התוס והק׳ והבדלה

׳ דאנן נהגו, בד״ה שם ילה אפי לכתח

יא ומ״ש כן, נוהגין ית מהה הנ״ל בתענ

לענין היינו נהגו דכי יוחנן ר׳ דקאמר

יעבד ילה אורויי אבל ד . לא לכתח מורינן

יכא דהתם ׳, ותי י דא וחד דפליגי אמורא

ילה הלכה אמר , מורינן דלכתח ע״כ הכי

ע״כ העם״ ״נהגו וקאמר דפליג האי

יעבד לענין יא אבל הוא. בלבד ד בהה

יכא דברכות נהגו אמר אלא פלוגתא דל

, העם יר בלבד . אף היינו שפ ילה לכתח

ים נמצינו י למד ׳ מדבר גדול יסוד התוס

, דנהגו כללא בהך יכא דכל העם יכא ה דל

ים פלוגתת וראת האמורא ההנהגה בה

, יר למעשה י שפ ז״ל מה מהנ ״נהגו שאר

. לענין אף העם״ ילה ומכאן לכתח

ובה י תש , לדבר יכא הפר״ח י דל לאוכוח

יא כלל ית מהה י דלא דתענ י מהנ מא

ו , רק העם״ ״נהגו דאמר דהנ״מ לדיעבד

יכא היכא משא״כ וכנ״ל, פלוגתא דא

יא יצה דמזוזה בהה מצינו דלא ודחל

ים פלוגתת וראת האמורא ההנהגה בה

, יר למעשה י שפ י מהנ העם״ ״דנהגו מא

. לענין אף ילה לכתח

יק ובמה , עוד שהס מנהג דכל בדבריו

יש רק ואפי דין עפ״י פקפוק קצת בו ש

, באיסור ליה, ומבטלינן בהו מחינן דרבנן

ום יש ג״כ בו. ולדון לבוא לבע״ד מק

נה דראש בהך דהנה יש הנזכרת הש בר

, י בתר דברינו ום כנ״ל דדח יסורא דבמק א

, שבקינן לא נהגו כי ולימא פריך להו

נא כי ליה י חרובין מעשר אנא לך אמ

ית לי אמר ואת דרבנן יע , שב יתא מדאור

י ובביאור ע״כ. ׳ דבר , הגמ מצינו אלו

ו ירש מע״ש מהל בפ״א הראב״ד שפ

ו וז״ל, הל״ג ׳ וכשאמר נא כי בגמ י לך אמ

ליה, ה״ק ׳ וכו דרבנן חרובין מעשר אנא

, אילן שמעשר כיון נהגו אם מדרבנן

יחו לא כדין שלא . מ ]והטעם בידם

ו ן שנהג יטה אחר בחרובי נהגו ולא לק

י אפשר אילנות, בשאר ן מפנ רוב שאי

יהם רצין העולם פירות כשאר אחר

, באילן אותן ומניחין יכך הרבה לא לפ

הביאורים מדורמגן

ו יהם נחשב יטה[ שעת עד בעינ מ״מ לק

, אלא היה לא נהוג דנהוג והיכא מנהג

אחר והולכין נהוג לא נהוג דלא והיכא

נטה . ח יא חזינן עכ״ל י להד בדבר

ית שלמד הראב״ד יכא ׳, הגמ בסוגי דה

ומד דהמנהג , דרבנן איסור בפני ע בלבד

, מחינן לא נת ודלא בהו . כמסק הפר״ח

, ויש ׳ להוסיף י אף דלכאו בזה אזיל רש״

יטת . בש בראש שם התוס דהנה הראב״ד

נה ות הביאו וכי, בד״ה הש יא להקש מסוג

י על זו י דבר יש רש״ ים בר , )ב פסח ע״ב(

י על שכתב ׳ דבר י דקאמר הגמ ימת מא

ית אסור י״ד י , בעש דהיינו מלאכה

ום ו המק , לנהוג בו שנהג ו איסור והקש

יכא חזינן דר״ה בסוגיא דהא ׳ התוס דה

י , תלינן לא איסורין דתנ י במנהגא ואמא

י לה תלי , רש״ , לומר ויתכן במנהג בזה

י יכא כהראב״ד ס״ל דרש״ אלא דאינו דה

, תוקף יש דרבנן איסור כמה וכל למנהג

ים פלוגתת דליכא וראת האמורא בה

, ׳ התוס וכדברי למעשה ההנהגה בברכות

יר יכא שפ כשר מנהג תורת זה מנהג על א

ילה הכי דמורינן ום לכתח , במק שנהגו

י וכמוש״כ ית רש״ )ע׳ מנהג למ״ד בתענ

. לעיל(

, י ברם , אינם בזה הראב״ד דבר ים מוסכמ

י דיעויין יר נה בראש שם במא )ד״ה הש

( אע״פ ו ינן דהא שכתב שאמר דאמר

, מבטל מנהג אלא אמרו לא הלכה

ום ילה שהלכה במק , ומנהג מק יר או מחמ

נהג יקל שמ . בדבר ואין מ נגד אבל איסור

. לא איסור, סופרים ובמסכת אמרינן

, זה אמרו נהג ש , מבטל שמ היינו הלכה

שלא שא״א כלומר וותיקים, מנהג רק

, איזה בו יהא ן מנהג אבל סעד לו שאי

, יקול טועה אלא אינו ראיה דעת בש

, ואר הרי עכ״ד , דלא מב אלא כהראב״ד

נהג , שאינו שמ ׳ כשר וא מחמת אפי שה

ום , דרבנן איסור במק הוא נחשב בלבד

. כטועה

י י ומדבר יר , המא יא יש אלו סעד להב

י ן הפר״ח לדבר י ההלכה מבטל מנהג שא

׳ ום אפי , איסור במק יא וכמו דרבנן שהב

יטב״א וקת א״כ ונמצא מהר דמחל

י״ק יא והפר״ח המהר וגתת תל בפל

, ים חזינן ורש״י דמהראב״ד הראשונ

, כדעת י״ק י המהר יטב״א ומדבר הר

. והמאירי כהפר״ח

ים אין עדיין אכן על יישוב, אלו בדבר

יא מה י״ק שהב י המהר י רב מדבר הא

ילה דאף גאון ים היו לכתח י עוש עפ״

ום המנהג ות במק , שב יח וכן דרבנן וכ שה

יא ות העם דנהגו דמזוזה מהה לעש

יה ות י , פרש הלכה נגד וד״ז סתומות

ו הפר״ח ואף הוא. מסיני למשה עצמ

יא מודה ות בהה נח ׳ דמ יש מנהג דאפי ש

ים בו , מבטל פקפוק דס״ל רק ההלכה

יא קי״ל דלא הדבר ועכ״פ סוגיא. כהה

י צ״ב בכה״ג מנהגא בתר אזלינן אימת

, ואימתי יכא ואף לא יה דאזלינן ה בתר

י באמת טעם צריך יה אזלינן אמא בתר

, כנגד , יש פנים משא וכי ההלכה בתורה

ורה בכוונת האמת היא ההלכה והרי הת

יכפ״ל ומאי י א . שנהוג במא בעלמא

הלכה מבטל דמנהג הדין ביאוד

י ים ומדבר ו הפוסק הפר״ח על שחלק

, י דבאמת עולה ינן מא דמנהג דאמר

, מבטל נהג הכוונה אין הלכה ומד דהמ ע

ירה . אזלינן ומ״מ להלכה בסת בתרה

יש הוא, הענין אלא לברר המנהג כח ד

י ההלכה לן יאך היא מא לנהוג צריכים ה

אבותהראשוץ שורשמגן שנח

. בהכרעה , למעשה י״ק הא דהנה המהר

ית לדון הביא , בתענ העלו שלא בה״ב

, שאינו כהן לתורה דהנידון ור״ל, מתענה

ות הוא ית במה , תענ ית גדר אי בה״ב תענ

ן עד עלה ממש ציבור כהן מעלין שאי

, שאינו ילמא או מתענה ית ד בה״ב דתענ

י ית משאר שאנ מה וזהו ציבור, תענ

וכרח נהג שה ן מהמ כהן מעלין שאי

, שאינו ית למנהג דנתנו מתענה זו תענ

ית של גדר . ציבור תענ לענין וה״ה ממש

יא מה ריקוד, לענין גאון האי מרב שהב

נהג ות קבלו דכן הוכיח שהמ כה״ג ששב

ום . התורה שמחת במק התירו

י״ק הוכיח אלו ודברים ית המהר י מסוג

׳ , הגמ ו דהתם במנחות היכי ונתנו נשא

, למשה ההלכה ניתנה יבת לגבי מסיני כת

, ות צריך אי המזוזה יה לעש ות י פרש

ות ומ . או סת ס״ל ורשב״א פתוחות

ן נאמרה דההלכה ות , לעש פתוחות

׳ עלה ואמרינן , העם דנהגו בגמ בסתומות

ו דכיון ור״ל היא ראיה כן, העם שנהג

ן נאמרה דההלכה ות . לעש וכן סתומות

ו במה הענין הוא . לענין שם שדנ חליצה

יב דבתורה ומייתי נעלו״, ״וחלצה כת

׳ נהג בגמ ו מהמ בסנדל העם שנהג

נהג ן זה דממ נ י יתה דקבלה שמע בידם ה

נעל התורה כונת שזו , היינו דמ סנדל

יאמר אליהו יבוא אפי ולכן ן ו י שחולצ

נעל ן אין במ י , ויעויי״ש לו, שומע במאירי

ירש י באמת שפ ינן דמת ׳ דאמר אם בגמ

יאמר אליהו יבוא ומר היינו , וכו ו לנו שא

ירוש בדרך כן , בדרך ולא פ ועלה נבואה

יפה אמרינן וש לברר המנהג כח ש יר שפ

. דלא התורה כדבריו

י מילי הני אכן, לן לברר המנהג דמהנ

, יכא ההלכה , מנהג דהוא ה וכדחזינן כשר

ים נחלקו שלא וראת האמורא ההנהגה בה

נתבאר כפי הזה למעשה אבל לעיל. ש

העם שנהגו אלא כשר מנהג דאינו היכא

לברר כדי עליו לסמוך לנו אין בכה״ג כן,

. יא וע״ז ההלכה נה דראש בהה הש

יכא כשר מנהג אינו דהתם כיון ותענית, ה

יכא , פלוגתא דא הולכים אין לכן בדבר

וע המנהג אחר . ההלכה גדר לקב בזה

, יהא הא ברם י חזינן מ ׳ הגמ מדבר

, ית דאין כשר שאינו מנהג דאף בתענ

יעות לן לברר בכחו על ההלכה גדר קב

י היינו פיו, , מורינן לא דאורוי אבל להו

פיו על עבדו כי בידם מוחין אין עכ״פ

. לא דזה יא ולפ״ז מצינו דראש בהה

נה י הש יך מא , ׳ כר דנהגו עלה דפר נחמיה

נן מי , שבקי , מחאה בגדר לאו להו הוא

ו כמו אלא נ הראב״ד בשם לעיל, שהבא

יסור דכיון יחו לא הוא, דרבנן דא . מ בידם

ים ב מעתה לנו עולה ונמצא בענין דבר

. , ברור מנהג - א המנהג כל מבטל וכשר

, ואפי הלכה יתא י דהוא והיינו מדאור

נאמרה ההלכה גדר לנו מברר ב בזה. ש

, שלא מנהג - מורינן לא אוריי מבורר

, לברר בכחו דאין כוותיה, ועכ״פ ההלכה

י כי בהו מחינן לא דרבנן במילי עבד

כוותיה.

)כללי בשד״ח ראיתי לדינא אכן

ים כניסה הספר בשם ל״ח( סו״ס המנהג

יח לש״ש וכ ו״ע הרמב״ם מדעת שה והש

י קיי״ל דלא , הראב״ד כדבר וכל להלכה

נגד ברור שאינו מנהג ן לדין שמת נ י מבטל

י דעת נמי שזהו וי״ל ליה יר וכפי המא

ו נ לעיל. שהבא

ים ויסוד י נראה הדבר הרדב״ז מדבר

אודות שכתב )צד(( קסה אלף )ח״ד

שנט אבותהביאורים מדורמגן

ים המנהג הש״ץ חזרת רק לומר במצר

, תפלת ולא רם בקול ואל לחש יא והש הב

נהג נימוקים וכתב הלכה מבטל שמ

׳ ראי אין מכאן וגם וז״ל בסו״ד הרדב״ז

י הכי דהתם כלל נקבעת הלכה אין קתנ

יה עד אלא יה אין אבל קבוע מנהג ש

ונר׳ ע״כ קבועה הלכה מבטל המנהג

הלכה דאין דהא הנ״ל כדברינו דכוונתו

ים היינו נקבעת יכ מנהג של לבירור שצר

יעת לדעת . קב ראיתי ושוב ודו״ק ההלכה

יתא אשר י״ח( )פי״ד סופרים במס שם א

יאת לענין ילות קר בכולן וי״א המג

וצ״ש מתחילין יהם במ העם ונהגו שלפנ

ן כך יהא עד נקבעת הלכה שאי מנהג ש

ו וזה מנהג הלכה מבטל מנהג שאמר

ן מנהג אבל ותיקין מה״ת ראיה לו שאי

יקול כטועה אלא אינו . הדעת בש ע״כ

ן ומפורש . עד נקבעת הלכה שאי המנהג

. נראה והביאור כהנ״ל

יטב״א בכוונת לדון יש ולפ״ז ו הר יא שהב

הפר״ח נתבסס וע״ז בסו״ד שם הרדב״ז

יש מנהג שכל לומר פקפוק עליו ש

נן י ים דבריו הנה ליה, מבטל במס נמצא

ים שם ׳ שכ סהו״ד גופא ד״ה נ״א פסח

י רק איירי ׳ הגמ דברי דכל ום במנהג המק

יר שהם להקל במנהג אבל וכדומה להחמ

ן אין לעולם י ושש ׳ לו ח ע״פ היה ואפי

, גדולים יכא והוסיף שבעולם ן דה י שא

יסור שא״א כבר קבוע והמנהג ברור הא

ו לו יש תורה בני שאינן כיון בזה לבטל

ות יח ויש מח יהיה שלא לעש מעט להנ

ות ואם מעט וכרע הטע ו אין מ , עצה ע״כ

ום ויש יטב״א כוונת דכל לומר מק הר

ורשת ההלכה שנגד במנהג היינו המפ

ים כפי י יסור אין שאם שס . ברור הא י שאנ

יכא מש״כ וגם ן דה י ברור איסורו שא

יע המנהג דאין ס״ל איירי דהתם י״ל מכר

ום ו וכמש״כ תורה בני שאינן במק בעצמ

יב לא וא״כ ׳ ודינו כשר מנהג חש כדאי

ית ׳ במס י תענ ודו״ק. מורינן, לא שאורו

ים ונר ים דהדבר י מוכרח הרדב״ז שהר

ו )תקלב(( )תתקס״ז בח״ג כתב בעצמ

ות לומר המנהג אודות וש באמצע קד

, יישב שמו״ע ים ו ן הדבר י ום לבטל שא ש

י מנהג יש סברו ׳ דאפ לא בדבר איסורא ש

יפא יסורא עד רב והא לבטלה דברכה מא

יקלע יהם מנהג אמר לבבל כשא אבות

י הרי בידיהם אזלינן ההלכה כנגד ׳ דאפ

יכא מנהג בתר וקבע ה ים ע״פ שה חכמ

י וציין ן קולון למהר״ ות שאי נ ום לש ש

, מנהג ו הרי ע״כ ואר בדברי יא מב להד

ן ות שאי נ ׳ וצ״ב מנהג לש דבריו דלכאו

יל הפר״ח שכתב למה סותרים ו לע משמ

יש מנהג שכל ו יש פקפוק עליו ש לבטל

ילוק וע״כ יכא הוא הח נהג דה כשר שהמ

ו שכתב כפי הוא וקבע בעצמ ע״פ שה

ים ו אין חכמ י אין ומעתה לבטל בדבר

יטב״א ירה הר . סת יא וכפי לדברינו שהב

ו הרדב״ז נמי וזהו שם דבריו בעצמ

י״ק כוונת ורש מש״כ המהר נ״ד בש

יאר נהג שב י ההלכה מבטל שמ א״א שהר

יפול ות ש ות טע י כל כנגד לעש הדור חכמ

ו שם ועי׳ דגם כהנ״ל ע״כ ומוכח בדברי

י״ק יד שס״ל להמהר מבטל מנהג דתמ

ו הכוונה אין הלכה וחה שמברר אלא שד

דבהלכה מודו דכו״ע ומבואר ההלכה

, י ע״כ ברורה , ריעותא דהו ודו״ק במנהג

יטב בזה. ה

י ומדאתינן י לבאר יש להכ ו למא נ י שמצ

ים בכמה ישב קדמונ י ים ל ולמצוא מנהג

ו״ת עי׳ זכות. להם וה מהר״ם בש פאדו

נשאל ע״ח סי׳ הנוהגים אודות ש

אבותהראשוץ שורש

י לתרגם יונה בהפטרת ים ג׳ אחר פסוק

ו ובתלמוד ואר שלנ י שרק מב י׳ אחר

באמת וז״ל וכתב לתרגם מותר פסוקים

ילתא וה מ לא אכן הזה המנהג הוא דתמ

ן הדרך זה ולבטל בינתינו על להשע

עוז בכל לבקש צריך אך קדום מנהג

וא ישב סמך למצ י ו וככה אותו ל כל עש

ו כאשר קדמונינו ן של מנהג מצא תמהו

׳ לרוב מעלתך ימצא וזה ובשאר בתוס

ישב והאריך פוסקים י י״ש. המנהג ל עי

קצ״ג סי׳ יו״ד במהרשד״ם נמצא וכן

ים ציבור אודות וק ירקות שאוכל ולא בש

ים של בעיות יש אם בודקים ויש כלא

ים מעשה אנשי יר לא עצמם על המחמ

ישב שם והאריך לקנות י אלו מנהג ל

וק יש בתו״ד וכתב קונים שבש לחפש ד

יתר הנוהגים על זכות להרהר ואין לה

לנו ואין כוחו גדול כי המנהג אחר

ות כמש״כ אבותינו שנהגו ממה לשנ

י ו וע״ז קילון המהר״ , אמר ואיך הנח

ול יתכן ות שתפ י כל נגד הטע ־ חכמ ו הד

׳ והביא ׳ לזה ־אי יש מתוס טומנין במה ־

ים מה על ישוב שחפש ]שבת[ שנוהג

ן י ות על להטמ ־ י , כ י וכן שלנו ־דכ מהמ

יש ־ ות אין כי גיטין, ב נ ום המנהג לש מש

ים שוודאי סיים ־ק הלע״ז ים ־שא ־ אח

־ י י״ש עצמם על להחמ י וע״ע ע

־שד״ם , סי׳ יו״ד במה יא ומ״ב מ׳ שהב

י ־ ־ דב ־״ ־בו ־ב בי יעקב ה ן של ) ־״ מ

ים על שתמה הב״י( יל , לענין המק ות ־ כש

יש שכיון וכתב י ש ביניהם מעשה אנש

. טעם יש בוודאי יהם ־ במג״א וע״ע לדב

־״צ סי׳ או״ח ־ שגם כ״ב ס״ק ת וא מב

. דלא ־״ח כהפ

, ולפי ־ יש הטעם הנזכ זכות לחפש ש

קהל מנהג דהוא דכיון הוא כן לנוהגים

ים היו ובוודאי שלם ־ באותו חכמ ו הד

יא וכפי . שם שהב י״ק ־ יש ע״כ מהמה

־ כח להמנהג ־ . לב ההלכה

מנהג כמה עד הפוסקים דברי מביאהלכה מבטל

־איתי - ל״ז ס׳ מ׳ )כללים בשד״ח ו

יכות ול״ח( ־ ומה א של הענין בכל עצ

ים ות כמה והביא המנהג ־ ו נוספים מק

יש יהם לדון ש יך ל״ח בכלל ושם על ־ הא

־ דא״א להוכיח ומ הלכה יבטל דמנהג ל

׳ ־אה מדאו נ ו ו י ־ ן מדב י ינן שהב ־ י שאי

ות ־ לדח ־ה איסו ו יא וע״ז ת י הב ־ דב

־״ח יק הפ ו והחז י ־ -1 דב

־ם״ בד״ה השד״ח והסיק ו יכא ״המ שה

יש וקת ש ים מחל דחינן בזה הפוסק

י ההלכה ־״ח המנהג מפנ ־ והפ וב שגם ס

־ אזלינן בזה ־ק ההלכה בת ־איותיו על )

י כתב וכן כנ״ל( טובא לפקפק יש ־ מדב

י ־ , החק יא אך לב ־ע הב ז ׳ יעקב מה דאפי

ו ובהמשך .1 י ־ י ציין שם דב ־ יד״א לדב ־ הח ים ביעי )מנהג ן ז ׳ יט( שם או ־א שהק י סת

־דב״ז ־ ב ־ ובספ יאמ נתקשה יצחק ו ישוב ש , ב ים ־ ינו ולפי הדב ־ ־ אתי דב י מאד שפ

ום דאין ־א ש י יו סת ־ יכא הפיוטים אודות שכתב למה דומים ודב יש דה וקת ש מחל

־ אזלינן ־ המנהג בת יש נהי הכא שגם דאפש ים ש ־ יש סוב ־ ש יסו ית של א יב וצה ־ קצ

־ כוחו יפה המנהג ומ יש ל ית אבק ש יב ידא ־ ־ יאך צ״ע )אך ג הוי ואולי האבק ידחה ה

־ ־ויי כבגד ינן לא או ־ . מו וצ״ע(

שסא אבותהביאורים מדורמגן

וך ליחיד יש אזלינן רבים כנגד לסמ

, יהו ים כן הוכחנו וכן אבתרי נ מהקדמו

׳ ומהרשד״ם פדאוה )המהר״ם מהתוס

ומרדכי(

י וע יד״א העין בטוב שכתב )ס״ח( לח

ילו יטת הנוהגים שא לומר הראב״ד כש

יה ברכות י ומלכות שם בלי וכוו הרא ראו

, לבטל שכל בדבר איירי שם הנה מנהגם

יפך נוהגין העולם ס״ל הראב״ד דקא לה

ות שכל וזה ומלכות שם בלא הם הברכ

יוה כסברא ידוע כבר ים שלא דח פוסק

ולא מנהגם לבטל ראוי שם ולכן כוותיה

י ים דמ ים שלא בעלמא למנהג על מבוסס

יטות ים ידוע שכבר ש ו , שדח מההלכה

י חזי ופוק וברור. סי או״ח הב״ח בדבר

ים ס״ח יפים דבר י חר יטל שמ שב

ים לא הפיוטים י״ש. שנתו השל ׳ ואפ עי

נראה מנהג ילה ש ות מתח ע״ש כשט

, בד״ה יש ואפילו ו לחפש ש זכות אחרי

בד״ה ד׳ סי׳ או״ח וצדקה השמש וז״ל

יאה: לקול במנהג בלבד זו ולא הקר

וקבע בטעמם וספרים סופרים ע״פ שה

ימם ונימוקם ׳ אלא ע וה במנהג אפ תמ

יא י כהה ים שער ובעל הלוי דמהר״ אפר

מנהגים •ביטול דיונים •: ענף

י והנה י״ק מדבר ו המהר נ יל שהבא לע

ן המנהג אודות שדן י י שרוקד ס״ת בפנ

וכח ביו״ט נהג מנהג שגם מ מאיליו שהו

ות כח בו יש ות לדח וכמבואר שב

ו י כמו נר בזה והסברא שם מדבר

ז ומ ורש לקמן בדבריו שמר נ״ד( )ש

זה יחו שלא שמ י״ז ע״כ מ ההלכה נגד שא

יך וז״ל כזה ותדיר קבוע מנהג יתכן דא

יפול ות בו ש ות הטע י כל כנגד לעש חכמ

. הדור מהמהרשד״ם מתבאר וכן ע״כ

ו טובא ודכוותייהו י בכל בקש מאמצ

וא כחם ישב סמך למצ י שלא כדי אותו ל

ות מנהג יהיה אנן נענה ומה בטע

יהוו . אבתרי עכ״ל

ור היוצא י מהאמ ים רוב שמדבר נ האחרו

ואר יש מב יוסד מנהג של בכוחו ש מ

יברר בזה והכוונה הלכה לבטל שכך ש

ים האופן יכ אלא בלבד זו ולא לנהוג שצר

ים יב י י כל לחפש שח ים טצדק מנהג לקי

הרוב נגד יחיד בסברת ניזיל אם ואפילו

יע המנהג כח וכן ניזיל. שבכך מכר

י י״ש ממרן שמעת יב הגר יש יט״א אל של

. הלכה שאין כהפר״ח

מדבדינו: היוצא. לבטל בכוחו יש מיוסד מנהג א. הלכה

ים פליגי מיוסד שאינו מנהג ב. נ הראשו

, דרבנן באיסור אם ולהלכה מוחין

ן י . מבטל המנהג

ן פקפוק שבכל הפר״ח דעת ג. י מבטל

. מנהג

ים הרבה דעת ד. י שלא אחרונ כדבר

יש וכל הפר״ח יטת אפילו ש יחיד ש

ימים . מקי המנהג

נת עפ״י ים מסק הנ״ל ״•ד

י בשם ומ״ב , מ סי יו״ד בירב המהר״

באר הרב וכתב ד״ה ל״ז )כלל ובשד״ח

וותיקין מנהג דבעינן שהא הוסיף מים(

מנהג אבל אחת בעיר דוקא היינו

נתפשט עד הוא ישראל גדולי בכל ש

יד נקבע המע . ש בותיקין

יק יש וכן י לדי וא המהר״ם מדבר פאדו

ו ומהרשד״ם נ יהם שהבא יל לדבר לע

ו נהג למנהג סמך לחפש שטרח דכיון שהו

ו , עמא שכך שרא וט היה דבר פש

אבותהראשוץ שורשמגן שסב

יש בעיניהם ו״ת ועיין סמך לזה ש בש

מה אודות נ״ה סימן או״ח חת״ס

נו לברך כלות שנוהגות י י ילתן שהח בטב

נה ו ישב וטרח הראש י , ל הוא וכן מנהגן

י הדרך ים רבותינו בדבר נ ישב הקדמו י ל

ו מה לא אם ואפילו אצלם שנהוג שרא

י מובן הדבר היה בהשקפה הלכה עפ״

נה . יישבו ראשו בדעת ואפילו המנהג

ים בתירוצים או יחיד ודש ו״ת )ע מח בש

יק וכן הנ״ל( פאדווה מהר״ם לדינא הס

. ס״ק תר״צ סימן במג״א כ״ב

יט״א אומר היביע להגאון וראיתי של

י על דוכתי בכמה שהסתמך הפר״ח דבר

ים לבטל ום ידועים מנהג פלוגתא במק

אות מ״ג סי׳ )או״ח בח״ה ע׳ דרבוותא

ד״ה מ״ב סי )או״ח בח״א וכ״כ ( ט

י וחזיתיה( ולק המג״א ושדבר עליו הח

, אינו ו״ר מוכרח י בחלק עוד שכ״כ ש

י שההלכה ח אות כ״א סי הפר״ח כדבר

יר יש ולענ״ד נתבאר ע״פ ע״ז להע ה

ידאה לאו המג״א שדעת בארוכה יח

י״ק ורש ושהמהר ות (, ט )ש ומשמע

, התוס , מהר״ם והמרדכי פאדווא

כדבריו דלא ועוד וחת״ס מהרשד״ם

. דעת הפר״ח ודעת ביבי״א והנה יחידאה

יא ( ה )אות כ״א סי ח״י כמה הב

, דס״ל פוסקים ו״ת דכ״כ כהפר״ח בש

. ׳ ס ח״ג אמת זרע אמת בזרע אך ס״א

יש דכל סיים שם גופיה מה על למנהג ש

ן לא לסמוך נ י במנהג ורק ליה מבטל

י ן הדין נגד שוודא נ י ולא ליה, מבטל

י במנהג איירי יש פלוגתא דהו על וש

יא ומה לסמוך מה המנהג עוד שם שהב

, שס״ל פוסקים איירי לא כהפר״ח

שלא במנהג אלא דרבוותא בפלוגתא

יך ולא ותיקין ע״פ הוקבע לענינינו. שי

י וכן ן שמעת י״ש ממר יב הגר יש אל

יט״א , דלא שההלכה של כהפר״ח

יש אע״פ אבות ושמנהג ים עליו ש פקפוק

יא לא בהלכה יבע ומרא זה אם מ אלא לח

וע לנהוג יש נמי לקולא גם ( י במכתב ׳ הכ

יש״א מרן יט״א הגר ח״ג ביבי״א של

י ענין ובאותו ודו״ק( ל״ג סו״ס שמעת

ן עוד יש״א ממר יט״א הגר אודות של

ים ברכת נוסח שינוי מה ע״פ לזדים המנ

ואר וד שמב י תלמ י בבל וכו׳ ירושלמ

וסחת אלא ״זדים״ לגרוס נ יד״א ש הח

ות יש האם למינים לומר נ הנוסח לש

ובל י ע״י המק י כיון האר״ הש״ס שמדבר

ואר ופוסקים וט כך לא מב ן פש י שא

. ים במה וכמו״כ לשנות ילת שנוהג בקה

ושה תורתינו אמת לומר מרוקו הקד

יאת לאחר ורה ברכת לפני התורה קר הת

יה ים ויש לאחר הפסק מדין ע״ז שמפקפק

יך בזה והורה . להמש המנהג

להלכה: העולהידוע מנהג כל נהג ש י והיה שהו בפנ

, ים וח ויש ותיקין, כמנהג נחשב חכמ לטר

ישבו יחיד. דעת ע״פ ואפילו לי

לבדד בכוחו שיש מנהג נחשב מה דיוןהדין

ו ולאחר יארנ יוסד מנהג של כוחו שב מ

י גופא הא לברר יש ההלכה נגד מא

וסד מנהג מיקרי י מי ימו שראו נגד לקי

יתא והנה ההלכה יח: דף מוע״ק ׳ במס א

ן בגדי כיבוס לענין ועד פשט שלא במ

י נפיש ירחא חזי לדידי הידיא בר ואמר ט

יה של ימה לי י טבר י לה דמפק יכל מש

י ולא כיתנא דמנ ועדא בח יף דמ ליה מתק

ימא מאן אביי ן לן ל י ׳ חכ דברצו עבד

י חז ברצון דלא דלמא ע״כ עבד

׳ ׳מגמ יתא מהא יקשה זו ולכאו ׳ במס דא

שסג אבותהביאורים מדורמגן

זא יב. דף ע״ז א״ל מהו עזה של עטלו

ימך לצור הלכת לא ישראל וראית מ

י ששפתה ועכו״ם ירות שת כירה ע״ג קד

ו ולא אחת ׳ להם חש ׳ ובגמ ע״כ חכ

ות נח . במ ראה צדיק אותו אפשר לה

ושר בנו להורקנוס ות תפיליו )שק נ בלשו

יחה ולא ארגמן( של בגיטין וכן בו מ

נתקשה נב:. ו״ת בזה ו י״ט בש )ח״א מהר

מוע״ק בגלהש״ס רעק״א וציין פג סו״ס

יישב לדבריו( וע״ק הא שע״כ ו ילתא דמ מ

ו שלא וכיון דרבנן ים שמע נ לא בראשו

י תירץ ועוד בידם מיחו ים דשאנ דלא נש

ות ומע י ש . חכ דבר ע״כ

י ומבואר י״ט מדבר יכא המהר ידוע שה ש

ן היו דבר אומרים היו חכ שאם י שומע

ואפשר מנהג דזה פליגי לא כו״ע להם

יק מזה ויותר עליו. לסמוך ילו מדו שאפ

ים י גופיה בנש יד וכדומה דברכות שבמ

ים נש ן היו שה לא כו״ע להם שומעי

׳ חכ רצון דבלא בזה אמרינן דלא פליגי

יתא וכן עבדו ו״ת א )ח״ה מהרש״ם בש

. ר״ס מ״ו(

הנ"ל לפי למעשה נפק״מ כמה על דן

ים וע״פ ואר לדון יש הללו דבר שמב

יד״א י בח תרנ״ד ׳ ס א״ח יוסף בברכ

ים וברב יב( סימן )סו״י ח״א פעל

נהג ים שמ ז״ג על לברך נש נראה מצעשה

ן ים בתר אזלינן שלא לטעון שאי נש

ואר י כמב י״ט מדבר . המהר וראיתי הנ״ל

ו״ת ומר יביע הגאון בש יט״א א של

יר י״ג( )אות מ׳ ס׳ בח״א שאפשר שהע

ות שראתה ז מבנ ילה אשכנ לנהוג והתח

יא ואין כך ים רא׳ להב וצ״ע ע״ש מנש

ים כמה של מנהג דאינ״ז וכפי נש

ידו ים וכמה כמה שהע זה ספר מנהג ש

נתפשט ילות ברוב ש יד הקה בספר כדהע

י פ״ב( דף )ח״ז טוב שם כתר חמד ובשד

לנו אין ״אנחנו קל״ו( כלל מ׳ )מערכת

י אלא יד״א מרן דבר ]שכתב ז״ל הח

ים נש ות ש , על מברכ פשט וכבר לולב[

. להרהר ואין כן המנהג בדבר״

יך ום בספר בזה וכדהאר )סימן יעקב של

יא ( ט ים קרוב להב ים לארבע נ ראשו

ות שס״ל ככל רוב נהגו ושכך שמברכ

ילות יך ולא הקה ן שי שכל לטעו

ות ומ ו המק ות למדו כך שנהג מבנ

, ברצון נעשה זה דדבר ועוד אשכנז

ים , שלא ממה חכמ י מיחו , דהר יד״א הח

ים מן ורבים בא״ח נ יקו האחרו העת

ות בא לא ובוודאי המנהג )ע״ע בטע

ן שם וע׳ תקפ״ט בס׳ לזה מקורות י שא

. בזה מרוקו מנהג לברך(

שאינו מנהג בגדר דאי״ז לפ״ז וברור

י והדרינן וקבוע ברור ים לכלל הפוסק

ום בתר אזלינן דרבוותא פלוגתא דבמק

ן ולא המנהג נ י ליה. מבטל

יר יש כן יביע הגאון שכתב מה על להע

יט״א אומר ות ט״ז סי׳ בח״ב של נ לש

ים מנהגי ים נש הדלקת לאחר שמברכ

, נרות, ו ובמה ע״ש נ רס״ג בסימן שכתב

נהג ז ספרד ארצות כל שמ ים ואשכנ נש ש

ות , אחר מברכ ים וסמוכים ההדלקה רב

י העידו וכבר יש גדר ובוודאי ע״ז קמא

׳ וא״כ הוא, קבוע מנהג ונאמר נניח אפי

י ברכה חשש יש הרמב״ם דעת שלפ

, ום מ״מ לבטלה ן לא מנהג במק נ י מבטל

ימו ויש ליה ו זה )מלבד לקי שם כתבנ

י י מכמה ההדלקה אחר לברך שראו טעמ

י . אחרונ ואכ״מ(

זה אם ישראל לארץ עלו אם ולענין

נה ורש בזה עי דינם מש . בש י יש השל

אבותהשני שורשמגן שסד

השני שורש

ואיסור מנהג שמירת חיוב תוקף יבואר ובו ביה שייך לא מנהגים איזה ועל ביטולו,

התרה.

איסוד במנהג אם הדאשונים מחלוקתהתדה בו שייךור הבעל כתב ים ׳ )מס המא דט״ז: פסח

דשמעתא סוגיא ״ולפום הרי״ף( דפי

ות אדם כל על יש במנהגות י לעש חומר

יצא מקום זה בדבר הפרש ואין משם ש

ום בכל ו מי בכל מק לחזור שדעת

ו ות קבלת זה כי למקומ בו ויש הוא אב

ום י כמעשה אביך מוסר בני שמע מש דבנ

ישן וצרך וזהו ב י תנא שה לפי דמתנ

י של פירושו לדבריו טעם לתת אבי

י ום לחומר י לשם שהלך מק מפנ

וקת י טעם לתת הוצרך ולא המחל לחומר

יצא מקום י שטעם לפי משם ש חומר

יצא מקום וב מן הוא ידוע משם ש הכת

יך מוסר בני שמע ׳ שנא ומר והוא אב ח

וא גדול ום״ בכל נוהג שה והנה וכו׳ מק

ות הראב״ד ( הרי״ף על )בהשג ילק שם ח

ים דרק וקיבלו איסור מצד שנהגו מנהג

, על ים אין המנהג אותו סתם עצמם הבנ

ן ירו רשאי . להת עכ״ד

ים הרא״ש אכן כתב ׳ ג סי׳ פ״ד בפסח

ותר בדבר איסור שנהג באדם נמי דכן המ

ישות לסייג החכם לו יתיר לא ולפר

, ההוא המנהג ילא י ממ אבל וכו׳ נדר דהו

יר יכול החכם . להם להת ובב״י בחרטה

יא רי״ד סי יו״ד י את הב הרשב״א דבר

ו י יג רל״ו( סי׳ )ח״ג בתשובות ע״ז שפל

י וס״ל ות כדי איסור שנוהג דמ גדר לעש

י יבל האיסור בפנ ו על ק כאיסורן עצמ

ן ן תורה שאסרת י יתר להם שא . ה לעולם

יא כן ושו״מ ות בהד יש במלחמ ׳ ד פרק ר

, ים יף רי״ד )סי יו״ד ובשו״ע דפסח סע

יא ( א י הב ות שנ י וסתם הדע כדבר

יש נקטינן והכי הרא״ש התרה ש

ים ו למנהג . סייג מחמת שנהג ופרישות

לא להלכה שבהנהגה האחדונים דעתהתדה בי' שייך

ים בענין חילוק עוד מצינו אכן מנהג

ו״ת דן ( מ סימן )יו״ד מהרשד״ם דבש

ילות ו סופיה בעיר בקה ונהגו זרים שבא

יטה לעצמם מנהג ילו וכדומה בשח והתח

יר בני יהם להגרר הע ן האם אחר י רשא

. למנהגם לחזור ן יב הראשו והש

יהם דהא נדרים בדיני יסוד בהקדם לדבר

יר דווקא היינו חרטה ע״י הרא״ש שהת

ים ו דבר ום עצמם על שאסר סייג מש

וקת אבל ופרישות אוסר אחד שחכם מחל

יר אחד וחכם יך לא מת נדר כלל בזה שי

י וחרטה ומד האיסור שהר . ע במקומו

׳ הפר״ח והעתיקו יא ]וכן תצ״ו בסי הב

ים ברב . סי׳ )ח״ג פעל ראיתי וכן כ״ט([

ו״ת פ״ג( סימן ח״ב )או״ח אגרו״מ בש

י ורוצה צוה״פ לענין כהר״מ שנהג שמ

ות , לעש שנהג דכיון א״א זה דבר התרה

יטה נו מי ואין זו כש יע שבדורותי להכר

יטה שלא י נעשה זו כש נפסק כמ לו ש

וצה אכן וש כשר יטה לאיזה לח ום ש מש

ישות סייג ומועיל כנדר הוי בזה ופר

שסה אבותהביאורים מדורמגן

י לפי התרה י״ל מא י ו״ע שק רי״ד יו״ד בש

. ים כסברת ומבואר עי״ש נ הנ״ל. האחרו

ים ויסוד תקנ״א ׳ )סי במג״א נמצא הדבר

וע ומתן משא אודות ( ז ס״ק שחל בשב

, בו ום ת״ב ו דבמק י איסור בו שנהג מהנ

ום אבל התרה ו במק בכל למעט שנהג

י לא מו״מ יש דכיון התרה מהנ ים ד פוסק

יהם קיבלו כבר הכי שס״ל כדעה אבות

. ההוא

י ו״ת עוד ומצאת י״ק מהר״ם בש )סי ש

יה מעשה על שכתב רמ״ט( יבה שה יש ב

ור החת״ס של נת אחד שבח י פולין ממד

יקש זה ב י יר בחורים מא נדר לו להת

ן ואמר איסור בו שנהג כיון ביו״ט לעש

י״ק המהר״ם ע״ז יל שלא ש בזה מוע

יבל כיון התרה ו על שק כדעת עצמ

ים ים והציע האוסר החת״ס לרבו הדבר

מהמג״א וחייליה להלכה לו והסכים

. הנ״ל ואכמ״ל

ים אין להלכה אכן עיקר כל ברורים הדבר

י ו המהרשד״ם שהר יר עצמ ן הע י שא

י כן נראה ים בפ״ד הר״ן מדבר דפסח

בד״ה להר״ן דכוונתו נראה ולכאו

נו כל וז״ל ונמצאו ות מנהג שאי אלא טע

ירו שהן ן על החמ ות עצמ סייג לעש

וא לדבר או לתורה וקת שה י מחל חכמ

י ונהגו ישראל וסר כדבר העיר בני כל הא

יך מוסר בני שמע מדין בו חייבין ע״כ אב

וה הרי ו וקת סייג דהש י למחל בחכמ

. ישראל

בו אין שלכו״ע שלם קהל קבלת דיןהתדהיברא נהגת כ״ז כאמור א אבל יחיד בה

ים דנו רבים קבלת נ התרה לו דאין האחרו

ו״ע דברי ע״פ לכו״ע רכ״ח סי ביו״ד הש

ן בזה דסתם י ו״ת וע התרה לו שא ש

ילק קכ״ב( ׳ )ס או״ח חת״ס מנהג בין דח

י רבים י וכ״כ יחיד, למנהג י בלבוש מרדכ

. סי )או״ח י וכ״כ נ״א( קכ״ו( )סי בחו״

יאר ובזה י ב ישן דבנ להם היה שלא בי

ום היינו התרה ום מנהג הי׳ דזה מש המק

יחידים. מנהג ולא

ים ובביאור ו״ת דהנה נראה הדבר בש

יאך הקשה קכ״ו( )סימן יאיר חוות ה

ישן בני על חל בכלל רק הא המנהג בי

יהם יהם קיבלו אבות דקבלת וע״כ על

יכת אינה רבים י נדרים לפרשת כלל ש

י שם בחוו״י וביאר יתנה דאחר ורה שנ הת

ילא תסור לא ונכתב נת כל ממ ים תק חכמ

ים חובה היא דור מדור קרא והך לקי

בעלמא אסמכתא אביך מוסר בני דשמע

י י ובלבוש דמאחר כתב )שם( מרדכ

ום ים תלוי הדבר אין גורם שהמק נש בא

ום אלא . ל״מ ולכן גורם המק התרה

י עפ״י לפרש נראה ועוד יכה דבר הסמ

ים זה ד׳( חק ׳ ה )סימן לחי נת בגדר ש תק

יר י וכן הע יר מנהג והוכיח זה מטעם הע

. מהרמב״ם דבריו י וע ואכמ״ל ברש״

ישראל של בי״ד נמעטו ד״ה צו: ב״מ

ות ״שכל יה משפט תקנ ידן ועל בהן תלו

ים חוקות נוהגת מאז לציבור המתוקנ

ו כמי והוי נ זה״. קנין הם לו שתק

ו״ת ראיתי אכן סי )או״ח חת״ס בש

יות מנהג אודות דדן קכ״ב( שגם קטנ

יבלו כמנהג נחשב , כל שק והוסיף הקהל

י כל יקבצו שאם יעשו ישראל חכמ פתח ו

י״ש התרה בזה יועיל וחרטה ומשמע ע

׳ י יך רבים קבלת שאפ נדרים לפרשת שי

וצ״ע. בכה״ג התרה ומועיל ע״כ ואשר

ית ולעצם י ( קוש )שם י ו״ ו יאך הח אפשר ה

יב ים לחי יהם הבנ פסק זה ומכח לאחר

אבותהשני שורשמגן שסו

יחיד קבלת ולא חלה רבים קבלת שרק

יר יש י בזה להע י חזינן שהר מדבר

ו הראב״ד י יא בהשגות ׳ להד י שאפ

יב נמי איירי( )דבהא יחיד בקבלת י מח

. לבנים יהם הפר״ח על וצ״ע שלאחר

נקט ( ז אות )תצ״ו יר בבני שרק ש הע

יך כולו . מוסר בני שמע דין שי אביך

י ידועים ואיברא )מובא יוסף הזכרון דבר

י ובה בפתח ( יו״ד תש הוי שרק שם

יהם כקיבלו ילו אם על ים התח לנהוג הבנ

י כן לדייק יש )ואולי כך י מדבר הב״

יקו שכתב גופא . המנהג ״והחז בידיהם״(

יף יש ישראל כל שנהגו דבמנהג להוס

בשם ׳ ד ס״ק רי״ד ׳ סי יו״ד בש״ך נפסק

ו״ת יר דא״א מהרש״ל ש ום להת ענין בש

הוא. ופשוט

לאיסוד וגדד סייג שאינו מנהג

, ו מה כל ברם ו דמצאנ ים שדנ בפוסק

ירת לענין יל ושלא אבותיו מנהגי שמ מוע

, בהם י הוא התרה יבלו איסור במנהג שק

ום אמנם וסייג, כגדר עצמם על במק

ים יל יטה שמק מנהג דנוהגים או אחת כש

ור שאינו וספת קש שינויי כגון סייג לה

, התפלה נוסחאות תורת בזה אין וכדומה

יב נדר י ים המח יהם הבנ דלא בלאו אחר

קצ״א( ס )יו״ד הח״ס כתב דע״ז תסור

ובר ין נקרא ע״ז דהע נידוי, וחייב עברי

יברא ו זה א ים ברבותינו מצאנ הפוסק

ירת הפליגו אשר ולא המנהג בשמ

ותו ים יו״ד של בקוצו לשנ וסמוכים וטעמ

. ניתנו רבים ע״ז

י״ל הו״ד י״א אות יוה״כ )הל׳ ובמהר

י ות דאין כתב תר״ח( ס משה בדרכ נ לש

ום מנהג ום המק בניגונים אפילו ענין בש

ן סיפור שם )והביא שם מורגלים שאי

נה מי על נורא י ום מנהג שש שמתה המק

( ל״ע בתו ו״ת ע״ש או״ח מהרשד״ם ובש

זה שנכנס הוא קרוב כתב ל״ה סי

זהרת וש ואל בא ובספר אמך תורת תט

ים יד דלא מקור עוד הובא קי״ד סי חס

יג ובר כתבו ולא גבול תש איסור על שע

ים ובביאור יחל, דבל נדרים נראה הדבר

י בהוספות דרק יך ואיסור סייג מנהג שי

י גמור איסור בזה מדין המנהג בשינו

נם נדרים. י אמ ועשה קום במנהג

, ילה נדר קבלת מצד איסור בו אין בתפ

י , בשינו ו אלא המנהג סמך מצא

ות ומ ות לא שונים ממק נ המנהג לש

ים ים מטעמ ו ובמבוא אחר חבל הבאנ

ים נ ו ואחרונים ראשו יג בשינוי שהפל

, י איירו ולא מנהג דבזה איסור במנהג

יטא אלא לשנותו דאסור הוא דדין פש

ועשה בקום ישראל מנהגי בשאר איירו

ילה נוסח ושינוי . התפ וכדומה

יש נדרים איסור לענין כ״ז אך ים ד מקר

יש ותם איסור ש נ ירצה אם זה ומלבד לש

ות נה המנהג לשנ היא ערוכה מש

ים נה דאל נ: דף בפסח י תש מפנ

וקת ובין סייג של במנהג ובין המחל

יתא וכן אסור אחר מנהג ובת א ר׳ בתש

ים מה על גאון האי יא יק ס״ת שמוצ מהת

ות מנהג ילמא וחיישינן תורה אב אתו ד

י י נבחר )הו״ד לאנצו סי או״ח מכסף ב

י דן )שם( ובמהרשד״ם ( א בשינו

ום נוסחאות ן במק י וקת בו שא כלל מחל

ום ובזה עיני ראות לפי הצורך במק

ים כתב המורה ום אבל צדד וקת במק מחל

כתב ]וכן ע״ש ׳ דגמ מדינא אסור

י״ה בהסכמת לספר זצ״ל קוק הגרא

י ות ח״א עוזיאל משפט יט ן בפש י שלענ

וסחאות מנהג שינוי הוא גמור איסור בנ

שסז אבותהביאורים מדורמגן

י בין נפק״מ אין ובזה איסור מנהג

. להיתר[

לסיכום:

ים פליגי א. נ יבל בדבר הראשו על שק

ו י האם סייג בתור עצמ התרה ביה מהנ

יל כסתמא פסק ובשו״ע וע . שמ התרה

יבלו בדבר כ״ז ב. בגדר עצמם על שק

ישות סייג עצמם על הנהיגו אם אבל ופר

יטה להרבה בזה להלכה אחת כש

ים . בו אין אחרונ ן וי״א התרה שהר״

. חולק ע״ז

שלם קהל דבקבלת מודו פוסקים רוב ג.

יך לא . נפסק וכך התרה בזה שי בשו״ע

וכ״ש כסייג אביו בו שנהג דבר ד.

יטה ימת כש י על חל עליו שחל כשם מסו

, זרעו זה וי״א אחריו יל רק ש כשהתח

יך רק זה שכל וי״א כך לנהוג בקבלת שי

רבים.

בהלכה דיוניםים בכמה לדון יש ומעתה להלכה מקר

ור לפי האמ

נקיים לשבעת קודם ימים ה' המתנת

ים כמה יש ים מנהג וסמ בני אצל מפר

יש מרוקו עדות יהם לדון ש יך אם על שי

, ביה נת וכגון התרה קודם ימים ה׳ המת

ירת ור לפי והנה נקיים, ז׳ ספ היה האמ

וט נראה ן פש נדרים להתרת מקום שאי

, מכמה י חדא טעמי ואר זה דבר שהר מב

י קצ״ו סי׳ ביו״ד יג והרמ״א מר״ן שפל

ן נת סגי שלמר״ ולרמ״א ימים ד׳ בהמת

ן צריך י ככל ורוב ימים, ׳ ה להמת

ילות י עצמם על קיבלו הקה הרמ״א דבר

יתא ( ו׳ )סימן מהרש״ל ובשו״ת נהג א שמ

יבלו התרה אין ישראל כלל עצמם על שק

, )פרק טל ובספר לעולם י יא ׳( ז אמרת הב

ול אבא הגרב״צ בשם לאסור זצ״ל שא

י נת על התרה טעמא מהא ימים ׳ ה המת

על קיבלו ישראל שכלל מנהג בגדר שזה

. עצמם

יא י״ל עוד י דדמ ים לדבר נ האחרו

ו נ יטה נהגו שכבר לעיל שהבא אחת כש

וב אשר בהלכה , בו אין ש ויש התרה

נת נדון אם טובא להסתפק ימים ה המת

עצמם על קיבלו כבר שאם בעלמא כסייג

סייג מדין כן נהגו לא הרמ״א דברי

קיבלו שרק י״ל )שבזה גרידא ופרישות

יל נדר מדין עצמם וע ( בהו שמ התרה

י עצמם על כקיבלו הו״ל אלא דבר

ומרא הרמ״א כחד פסוקה כההלכה לח

י כידוע לאסור מא״ד נ ועוד ערוה שבדי

י לפסוק שנהגו וצ״ע. הרמ״א דבר

לבעלה נשואה

נהגה ובאשה יסור ש ילת בא יות אכ קטנ

נשאת או בזה איסור נוהג שלא לבעל ו

יפך ו״ת בזה כתב כבר לה תשב״ץ בש

ילתא קע״ט( סי׳ )ח״ג יטא דמ דפש

וכתב העניינים בכל הבעל בתר דאזלינן

ו״ת קנ״ח( סי׳ ח״א )או״ח אגרו״מ בש

ז ום כהולך שהר״ לחזור שלא ע״מ למק

ושה ום כמנהג שע . שהלך המק וכ״פ לשם

ו״ת ות קדש אדמת בש ( )השמט לח״ב

, אות )ס״ב חי לכל ובמועד והובא כ״ג(

ים בארץ בספר אכן ׳(. כג )כללים חי

י מרן בשם הובא )פסח( שלמה מעדנ

יעבך הגרש״ז ן זצ״ל אור י אשה דיני שא

ום הולכת כדין בעלה ע״י נקבעים ממק

ועבדת מצד אלא למקום לבעלה שמש

ול בעלה רצה באם נפק״מ ע״כ למח

אבותהשני שורש

יך יה ושתמש . מנהג ית מרן ודעת רשא

יש״א יט״א הגר על מקבלת שרק של

ומרא מנהגי עצמה אין אבל מבעלה ח

. נגד להקל מנהגה

מחייב אבותיו הנהגת קבלת כמה עד

י עוד לדון ויש נתבאר מה שלפ יל ש לע

י יבל שמ ו על שק בניו וגם וגדר סייג עצמ

יבים , לנהוג חי יכא האם הכי הוא ה

י יב האם אחד גאון מצאצא ע״פ לנהוג חי

ו״ת לדינא. הכרעותיו נחת ובש יצחק מ

י עפ״י בזה דן ר״נ( דף )ח״ג דבר

בהלכה שהכרעה ועוד המהרשד״ם

יב י ים מח ום בו ואין הבנ יב התרה מש דחי

י לנהוג ודש למעלה אבותיו כדבר בק

ילא ו בנידון פסק ממ י י שלפנ שצאצא

יכל נקט ברכה הה י ש יח שלא שמ מנ

מנח דלא כקרקפתא הוי דר״ת תפלין

יבים תפילין ים מחי ומרת בכל הבנ ח

, י אלא הדבר )יו״ד יוסף הזכרון דלדבר

יל לא אם י״ד( סי׳ כך לנהוג עוד התח

יב אינו . בזה מחו י הדבר ובאמת ע״ש שנו

וקת ים במחל תצ״ו( )ס ובפר״ח אחרונ

י כהמהרשד״ם דלא נקט התרה בזה ומהנ

יא בדרא חד יש אם וגם נגדו ראיות שמב

. נמי י וכעי״ז מהני למרן זה דבר שאלת

י״ש יב הגר יש יט״א אל יב האם של מחו

יהם זקנו או כאביו לנהוג ות וענה בהכרע

מחמת זה במנהג נוהג אינו שאם לי

וא ומך רבו או שה לא להלכה פיו על שס

יך אי״ז כותיה ס״ל אלא התרה לדיני שי

, ככל הרי״ז וא מחלוקת כן ס״ל לא שה

י . בלי ׳ אפי אחרת לנהוג ורשא התרה

אבות מנהגי לבדד חיוב

י י״ש ממרן שמעת יב הגר יש יט״א אל של

יב שאינו י לברר חי כל אלא אבותיו מנהג

ידע יב ש יב אינו אבל לנהוג חי י מחו

וך יכול אלא המנהג לברר ללכת על לסמ

ים מה וש . העדה שע ו ומ שבמק

להלכה: העולה

י א. נת במנהג ירת קודם ימים ה׳ המת ספ

. בו אין נקיים ז׳ התרה

ולכת האשה מנהגי ב. . אחר ה הבעל

הבן על חלה אבותיו קבלת אין ג.

ות . של בהכרע הלכה

הבן על חלה אבותיו קבלת אין ד.

ים בהנהגות י הבא ידיעה מא

ומר אינו אביו אם אפילו ה. תורה ש

יב ומצות אביו ומנהגי עדת כפי לנהוג חי

ילה ובמנהגי . בו אין קה התרה

י כל לברר חיוב אין ו. אבותיו מנהג

הביאורים מדורמגן

השלישי שורש

ממקומה שעקרה קהילה דין יבואר ובו לבטל צריכים אם אחר במקום ונתיישבה

ומה הגיעה, שאיליו כהמקום ולנהוג מנהגם

זה לענין קהילה של גדרו

׳ תנן ים במס ום ההולך נ. פסח ממק

ן י ום שעוש ן למק י ום או עושין שא ממק

ן ום עושין שאי ן למק י עליו נותנין שעוש

י ום חומר יצא מק ום וחומרי משם ש מק

י אדם ישנה ואל לשם שהלך מפנ

. וקת ואר יח: חולין ובגמ׳ המחל י מב שהנ

יכא מילי ו ה ו אין אבל לחזור שדעת דעת

י לחזור ים וברא״ש שאנ סי׳ פ״ד )פסח

יאר ד׳( יש ב מנהג אחר לילך לאדם ד

ום ו המק לקולא בין שם להשתקע שדעת

ומרא בין . לח עי״ש

לחזוד דעתו אין דין בגדד חוקדור ויש ו באין לחק י לחזור דעת נוהג אמא

ומרא בין י לקולא בין לח ום כאנש המק

ים ועיר עיר שכל מה כעין זה האם מקבל

עמהם הנלוים כל ועל מנהגם עצמם על

ילמא או זה ד ו ש ו של טעם מאות דעת

י אדם ישנה שאל ומשום לחזור מפנ

, וקת יר אלא המחל י שחמ ן דכיון טפ י שא

ואפילו לקולא אפילו לחזור דעתו

ינעא . נהיה בצ כמותם

, בזה דפליגי ונראה ים דהנה בראשונ

כ הלכה ח פרק יו״ט בהל הרמב״ם

ום ההולך וז״ל כתב ן ממק י ום שעוש למק

ן ישוב יעשה לא עושין שאי י י ב מפנ

וקת ושה אבל המחל במדבר הוא ע

ום וההולך ן ממק י ום עושין שא למק

ן י . לא שעוש י עליו נותנין יעשה חומר

יצא מקום ום וחומרי משם ש שהלך מק

יהם יתראה לא ואעפ״כ לשם וא בפנ שה

י בטל , מפנ אדם ישנה אל לעולם האיסור

י . מפנ וקת ו מי וכן המחל לחזור שדעת

י הרי וכו׳ נוהג ואר הרמב״ם מדבר מב

ישא ן איירי שהר י כפי לחזור דעתו בשא

ים י ו מי ״וכן שס משמע לחזור״, שדעת

יל י מיניה שלע לחזור דעתו אאין קא

י עליו שנותנין פסק ובזה ום חומר המק

יצא . ש ים משם ו ]ובאחרונ דבריו על תמה

ואר שמהש״ס ו שרק מב לחזור בשדעת

י עליו נותנין ום חומר יצא המק משם ש

ואר . כמב )או״ח במהרשד״ם וע בחולין

ובהגהות רי״ד( סי׳ )יו״ד בש״ך ט״ו( ׳ סי

( סי׳ )או״ח הגר״א . מש״כ תס״ח בזה[

י והנה ואר הרמב״ם מדבר שהטעם מב

י הוא לחזור דעתו לאין ישנה שאל מפנ

י וקת מפנ עדיין למה מובן זה ולפי המחל

יר י החמ ום בחומר יצא המק שלא משם ש

ות נהפך י ותם לה י אלא ממש כמ מפנ

וקת ותר במדבר וכן המחל כבר ששם מ

. בו אין סי׳ )או״ח יעקב ובחק מחלוקת

ירה על עמד ( ט ס״ק תס״ח וכתב זו, חק

זה שאר עם הרמב״ם פליגי גופא שב

ים נ י הראשו הטעם שכל הרמב״ם שלפ

י הוא וקת מפנ עליו נותנים רק ע״כ המחל

י ום חומר נמצא המק משא״כ וכו׳ שם ש

ים לשאר נ י הוא הטעם הראשו מפנ

ת השלישי שורש ו ב א

יה . בעיר הנלוים ככל שנה ועיין עי״ש

י יר ן דוד ורבינו במא י ים בשמעת בפסח

נם ו ו במה הכי מורה גם שלש שם שכתב

ן י ו שבא וקבע לחזור דעת ות ה י לה

. ו נראה אכן כמותם יל ימא שאפ ין נ שנותנ

י עליו ום חומר לקולא לשם שהלך המק

יך עדיין ולחומרא י הטעם שי מפנ

וקת . המחל וכדיתבאר

השו״ע שיטת ביאוד

ים ובהקדם ות יש הדבר ירה להקש סת

י נה גופיה מר״ן בדבר ימן שה תס״ח בס

יא ( ד )סעיף ן הב הרמב״ם לשו

, ימותו אין שגם שס״ל מזה ומשמע בשל

ו , בדעת ותם נעשה אינו לחזור לכל כמ

ב סעיף רי״ד סימן ביו״ד ואילו מילי

ים פסק וץ שהבא הרי שם לדור לעיר מח

י הם יר כאנש ות וחייבין הע . לעש כמותן

׳ כבר שם ובש״ך יש כן הק דבריו ובר

ילק יד רק קבוע באופן שם הדר בין ח עת

, להשתקע דעתו לבין לחזור וכך שם

. סי׳ או״ח יעקב בחק תירץ אכן תס״ח

ו בש״ך זה כתב עצמ י דוחק ש בדבר

ו״ע ים )ובעיקר הש י הדבר י מצאת יר במא

ו חילוק כהך יח: חולין ׳ מס דבדעת

י עליו נותנין יום ל׳ שם להיות חומר

י וקולי ות שנ ומ ואר לא אך המק דבר מב

י זה . בדבר מר״ן(

ו״ת בזה ונראה )סי רוכל אבקת דבש

יא רי״ב( י מר״ן הב שפסק הרא״ש דבר

י כר ן אש י י נהיה לחזור דעתו שבא כבנ

נה י ומרא בין המד וסיים לקולא בין לח

יא דלא יבע יכא מ ו ה צריך לחזור שדעת

ום כמנהג לנהוג נמצא המק וק״ו שם ש

ו לאין י אדם ישנה ואל לחזור דעת מפנ

. וקת ו הרי המחל י לדעת שגם עולה מדבר

י עליו שנותנין הרא״ש ום חומר המק

ומרא בין לשם שהלך עדיין לקולא בין ח

י הוא הטעם . מפנ וקת והביאור המחל

ו דכיון צ״ל בזה , קבוע להיות דדעת שם

ותם נוהג לקולא ׳ ואפי בצנעא אפילו כמ

י יעות שם דר אם שהר יבואו בקב

יש חז״ל לכן אחרת שנוהג בו להרג

ום דיני כל עליו הטילו נמצא מק . ש שם

ולם י״ל ולפ״ז יקר שלע י ע ו״ע דבר הש

סי באו״ח פסק וכן רי״ד בסימן כדבריו

, ואר וכן תקע״ד ו מב י ות באבק״ר בתשב

י וגם )שם( יא תס״ח בסימן בב״ י הב דבר

ים כתב ולא הרא״ש מה וע״כ ע״ז חולק

בער״פ דוקא היינו תס״ח בסי שפסק

יקר שכל שכיון י הוא הטעם ע מפנ

, וקת וא בער״פ מלאכה המחל פעם שה

נה אחת ו לא בש י כולי חשש ובזה הא

, פסק ירינן ביו״ד משא״כ כהרמב״ם שאי

ות ים ודברים בתקנ יות וכן כללי תענ

י הוא הטעם וכל ירגישו שבקל מפנ

וקת י כל מטילין המחל וקולי חומר

ום נמצא המק . ש שם

י נקט תס״ח סי׳ ובמג״א ו״ע בדבר הש

ו איירי שכולו ירש וכך לחזור בדדעת פ

נה . ברורה במש דעתם לפי דגם נמצא שם

יטת י מר״ן ש ן הרא״ש כדבר י ו שבא דעת

ומרא בין לקולא בין לחזור ושה לח ע

ום נמצא כהמק . ש שם

קהילה לבין יחיד בין מחלק

ההולך דהנה לנידונינו, נבוא ומעתה

ותם נוהג שם להשתקע ע״ד למקום כמ

. בין לקולא בין )סי׳ ובפר״ח לחומרא

ילו כתב י״ט אות תצ״ו( ים אם דאפ הבא

ים הם כך אחר י נוהג מ״מ מרוב כבנ

נה י ים המד דעת והביא שם נמצא

שעא אבותהביאורים מדורמגן

יב״ל יעוט הם אם שרק המהר נגררים מ

ום בתר נמצא המק . ש מזה ומבואר שם

ילו ים שאפ ים מרוב יע ום המג יש למק ש

ילה כבר וקת באנו קה פר״ח למחל

. ומהריב״ל

ים העירו כבר אכן נ יש האחרו לחלק ש

ו״ת דהנה בזה. )סימן רוכל אבקת בש

ירכא אודות דן רי״ב( צר לדופן ס

ים ז נ ים אוסרים שהאשכ ים והספרד יר מחמ

ים ז יר והאשכנ יבנא בע ות צריכים סל להי

ים אחר נגררים יתספו אם ואפילו הספרד נ

ים ז ים על האשכנ ים לפי הספרד שבטל

ים לגבי . הספרד ל״ב בסימן ואילו עכ״ד

ילות אודות כתב ים קה כהרמב״ם שנוהג

ו בקולותיו דור אחר דור ובחומרותי

בפני כעיר וקהל קהל שכל ע״ז וכתב

ו ן עצמ י כופין אחד קהל בני שאי לבנ

ז״ל כהן דוד מוהר״ר וכ״כ אחר קהל

ו י י והנ״ל בתשובות הרי עכ״ל כתבת

יא י אמרינן דלא להד נמצא שמ שם ש

ן י ראשו י הקהל בטל יהו השנ אלא לגבי

י וצ״ע נוהג. כמנהגו קהל כל ׳ בסי שהר

ים אלא כך לא כתב רי״ב שבטל

ים ז . האשכנ ים לספרד

יש מזה ומוכח ו יחידים בין לחלק ד שבא

ום לדור י אז במק יהו בטל משא״כ לגבי

ילה ולה בקה יטה נוהגת שכ אחרת כש

וט י שלא פש , בטל בזה והסברא לגבייהו

ו מה ע״פ נר יארנ י שב שכל מר״ן כדבר

י לנהוג הטעם נהפך אינו העיר כאנש ש

ותם להיות ום אלא ממש כמ מש

וקת יר ובזה המחל יחיד בין לחלק יש שפ

י אחרת שנוהג נש י״ל )דבהא מקומו מא

ישינן וקת שחי י למחל דופן( כיוצא שהו

ילה משא״כ ימה בקה חשש אין בזה של

וקת מתבאר וכן נוהג. כמנהגו שכ״א מחל

יא י להד קצ״א( )בסימן האבק״ר בדבר

אחד ואין נוהג בפנ״ע קהל שכל גופא

. כופה לשני

מ״ב וסימן מ סי יו״ד ובמהרשד״ם

יב בן יעקב מהר״ר דברי הביא וז״ל חב

י וכיון יא שגרוש יטל ים א יושב פה עתה ה

י אחינו יצ״ו רומנייא ישבי כל גם אנש

ים היו לא גלותינו יר יחה ׳ בדיק מכש בנפ

וב מנהגם נחזיק אנחנו גם מה כפי הט

ינו י עליו נותנים ששנ ום חומר המק

יראת כו׳ לשם שהלך ן ומ י ההמו מנעת

ית לסבה גם מזה י כי עצמ בבואי מצאת

ים הנה ים חכמ ים ספרד יד ואנשי חס

יר ובפרט מעשה ונשוא זקן הרועים אב

ואל כה״ר השלם החכם פנים פראנקו שמ

בן יהודה דון הנעלה השלם החכם גם

נאשת באן ים ב ים וחכמ מנהיגים אחר

ורה ע״פ ליכנס לי ולמה והמנהג הת

י י בין עצמ ים ראש והמהרשד״ם ע״כ ההר

ישב ים י נראה ״ומה הדבר לע״ד ש

י ולקוצר לא כי אפשר כי בזה טעם השגת

ו יחידים או ביחיד רק זה אמרו שבא

ומרא למקום קהל הם כאשר אבל הח

ו בפני ים כאילו הם הרי עצמ אלו ישב

ירם ירם ואלו כמנהגם ונוהגים בע בע

תתגודדו לא כאן ואין כמנהגם נוהגים

ואר מהמהרשד״ם הרי עכ״ל מב

י הטעם וכתב הנ״ל כחילוקינו זה מפנ ש

אין למה טעם לתת בא אך אחרת כעיר

י תתגודדו לו י שהו אכן עיירות כשנ

וט נם לו פש י י נוהגים שא וקולי כחומר

ום ים המק נמצא . ש ו וע״ע שם י בדבר

ימן . בס קנ״ג

י ות ובפתח ים באמתח נ ראיתי האחרו

ובם ים ככולם שר ימ זה, חילוק עם מסכ

ו )שם( תצ״ו סי בפר״ח ויעוין יה שא

ת השלישי שורשמגן שעב ו ב א

׳ סובר גופיה ים דאפי על במרוב

ים יבים המועט ים לנהוג חי ועט עכ״ז כהמ

ו כ״א נוהג בפנ״ע שבקהל נקט כמקומ

יב״ל ודעת שם הו״ד י׳ סי׳ ח״ג המהר

. נוסד שלא שאע״פ ים כיון קהילה יד שעת

ים לבוא יבים מרוב ומרא עכ״פ חי לח

ים ים לקי ׳ מנהג וסד לפני אפי ילה שנ קה

. , מ סי יו״ד במהרשד״ם וכ״כ עי״ש

ים ארץ ובספר ים )קונטרס חי כלל הכלל

יטט כ״ג( , )סימן יו״ד לכנה״ג צ ל״ט(

י , )אות הגהב״ )סי׳ אליהו עוגת ר״צ(

ים ועוד ל״ט( יר וכתב זה, חילוק שמזכ

ים שגם ירושל יה״ק ב שכבר ידוע אשר ע

ים היה התה״ד בזמן ז ים אשכנ וספרד

ואר ו כמב י כמנהגו כ״א פ״ח סי׳ בפסק

נוהג.

ס״ה( ׳ ג כלל )יו״ד ורדים בגינת וכ״כ

ים וז״ל ז ים האשכנ ים המתגורר כיון במצר

ו נשתקע ום כבני הם הרי שם ש המק

ים אבל כקולתן ונוהגין ירושל יש ת״ו ב ש

ילה ידועים והם לבדן דין בית להם לקה

ומם כמנהג לנהוג חייבין בפנ״ע מק

. עכ״ל

מתבטלת שלא קהילה גדד

י גבן פש זה, לענין קהל נחשב מה לברור

יה״ל והנה ( )סי׳ בב י בד״ה תס״ח חומר

ים בשם כתב מקום נ ילה האחרו שקה

נחרבה ישבה ש ים ע״י ונתי ים אנש אחר

ות דבר באיזה להקל היו שנוהגים ומ במק

ו יבים אין שבא יר עתה גם מחו להחמ

ים יהם והבא יה נגררים אחר אלא אחר

ו״ד ילק שבס ילה לא אם וז״ל ח שהקה

נהגת החדשה מתערבת ואינה בפ״ע מת

ילה עם ישנה הקה י כמו בעניניה ה ו שמצ

ילות ים הגדולות בקה נמצא כמה בהם ש

ילות נהגת אחת שכל קה מנהג כפי מת

יה . ׳ בס מתבאר וכן דור מדור אבות פר״ח

ילה שם ומבואר יש דקה מיקרי מנין בה ש

ילה ים קה ים לשם והבא וט נטפל ופש

יש דכוונתו ציבור צרכי כל עכ״פ לה ש

ים ביהכ״נ דהיינו כנהוג בכל בה ומתפלל

ומקוה מו״ץ להם ויש בציבור יום

ילות בכל כנהוג וכדומה ישראל קה

לעירות נטפלת בעצמה היא גם דאל״ה

יכות ואר הרי עכ״ד כנהוג לה הסמ מב

י יה״ל מדבר ילה שכל הפר״ח בשם הב קה

יש . נחשב מנין אפילו לה ש כקהילה

ישבו בימנו והנה י כמה ישראל בארץ שנת

ילות ו״ל קה הדור גדולי של רובם מח

יהם פסקו יך שעל יד מנהגם להמש כמתמ

וא בזה ע׳ . הדור גדולי דעת במב בזה

אורל״צ ספר לאור יצא עתה והנה

בני שעל סברא שהעלה ה״א( ח״ג)פ״ג

ים לשאר להשתלב מרוקו שלא הספרד

י יהיה . בעיר דינים בתי כשנ ותמה אחד

ים יצא אם אני מר ולאו מפיו אלו דבר

ים דרבינא בריה . חת ית עליה יש ראש

, י יהיה שלא שכתב דמה להעיר י כשנ בת

ו כפי צ״ע אחת בעיר דינים כל שכתב

ים נ נהג דכל האבק״ר ע״פ האחרו שמת

ילה ום בו אין כמנהגה קה לא מש

. מרוקו בני שעל מש״כ ועוד תתגודדו

, לשאר להשתלב ים , הספרד י תמוה דמ

ים העדה קובע יכ איליה. להתבטל שצר

, מנהג ע״פ שינהגו תאמר ואם ירושלים

ן כתבנו כבר י ים שא . ברורים דבר בזה

וע וצ״ע ים במקצת רק לקב לנהוג דבר

. כמנהג גדולי רוב ודעת ירושלים

ים . דלא הפוסק כדבריו

שעג אבותהביאורים מדורמגן

ים ומה י יה״ל שס יה צריך שמכ״מ הב יה ש

ילה וט ומקוה מו״ץ בקה ז פש כדי שכ״

ילה שם לתת זמן וכל בפנ״ע לקה

ים נטפל ים אינם אחרת לקהלה ש נחשב

יהם והרי בפנ״ע כקהלה ימ שלא מי ב

יד היה בפנ״ע ומקוה מו״ץ לו היה תמ

ועבד ילה מש , לקה נם אחרת בימינו אמ

ירה י יל דואגת שהע ות כל בשב וה העד מק

נ הרי וכו טהרה ילה כל אין ממ״ קה

נקבעת י טהרה ומקוה מו״ץ ע״פ ש שהר

ים יל אלו דבר יבור בשב הרחב הצ

יל , כל ובשב ילא הקהילות מה וממ

ובע יך עדיין אם שק ילה שם שי זהו קה

ים מה . יחד שמתקבצ לתפלה

ית לענין והנה הפנימי המערב יוצאי עלי

י נעשה ישראל לארץ אחד תקופות בשנ

י , קום לאחר נת ועוד המדינה בש

נתפזרו לארץ ובבואם תש״כ-תש״ל

ילות הרבה ול״ע שונות, לעיירות הקה

יהדות אך התפזרותם ע״י נחרב מרוקו מ

ות גם ומ מנינים הקימו שם שנתפזרו במק

זה ועצם דנא. מקדמת שנהוג מה ע״פ

ים כמנהגם שנוהגים שלהם בנוסח ומתפלל

י יב . כציבור חש כשאר הם והרי בפנ״ע

ילות ים אשר הרבות הקה בארץ נמצא

ז וקהילות המזרח עדות ישראל וכו אשכנ

מבואר וכן אבותיו כמנהג נוהג שכ״א

ו״ת לד׳ ס׳ או״ח ח״ב ומגן שמ״ש בש

. יטות י וכן בפש ים כמה מפיו שמעת פעמ

ום שינה שלא ׳ ממה דבר מש אז נהוג שהי

. י וכן במרוקו אליהו מהגר״מ שמעת

יט״א יך מרוקו בני דעל של במנהגם להמש

. בארץ גם ההלל על לברך ישראל

י וכן ן שמעת י״ש ממר יב הגר יש אל

יט״א ילו של ית נמצא אם שאפ כנסת ב

יר אחד נחשב מרוקו יוצאי של בע

ילה ים ואינם בפנ״ע כקה יהם בטל על

יך . להמש יה ומעשה מנהגם ית שה בב

יר מרוקו יצאי של כנסת ירושלים שבע

ו כמנהג ר״ח של הלל על לברך לא שנהג

ים להם והורה ישראל בארץ הספרד

התרת ואפילו הקדום כמנהגם לברך

ות דהר״ז ע״ז צריכים לא נדרים בדבר טע

נה יר צריכים שלא מש נדר. להת

יף ויש ילו להוס י אי דאפ לומר תמצ

, ים ים להיכן לעיין יש שבטל מתבטל

י הספרד עדות אצל נמצא לא שהר

ילה הספרד עדות כל אשר אחת קה

איזה כפי לעיין ויש פיו על נוהגים

ילה , בני יתבטלו קה י ואם מרוקו תמצ

ים לומר י לכל שמתבטל מר״ן פסק

, על קיבלו מרוקו יוצאי גם הרי השו״ע

יש ומה מר״ן הוראות עצמם ים ש מנהג

, נוהגים שלא ילות בכל הרי כדבריו הקה

יש כך ים ש כמר״ן נוהגים דלא מנהג

יה ומאי י האי אולמ . וע״ע מהא לקמן

אומר יביע הגאון דעת ידועה והנה

יט״א ות בכמה של ומ יוצאי מק מרוקו ש

יעו קמא בגדר הם ישראל לארץ שהג

יל קמא ום מנהג לענין ובטלים בט המק

. בארץ נמצא אשר זכיתי ולא ישראל

ן ים להבי , הדבר ו יתכן וכי לענ״ד י שה

נה העולים צריכים י על לקפוץ מהספ

ודש אדמת יחשב לא כדי אחת בבת הק ל

, קמא כקמא יקר ע״כ אלא בטיל י הע תלו

שאר תוך ונתבטלו באו יחידים אם

ילה ואז בפנ״ע כקהל נהיו אם או הקה

נתבאר ולפי נתבטלו לא היינו שקהל ה

יה״ל כמש״כ מנין אפילו הפר״ח בשם הב

יש מרוקו ליוצאי ק״ו הרי ות ש י מא בת

ת השלישי שורשמגן שעד ו ב א

י כנסיות י ובוודאי הארץ ברחב יב חש

ילות כשאר כקהל . קה הארץ

ישדאל באדץ דאתדא מדא דין מבאד אומר יביע הגאון העלה נוספת סברא

יט״א ו״ת )ע׳ של , סי׳ ח״ה יחו״ד ש ל״ג

ועוד( רכח דף ח״ט ויבי״א נ״ו, ׳ סי ח״ג

י בני שכל יהם אר״ ית על י לצי מר״ן לדבר

יה מצד יא דמר״ן אתר )קל.( דשבת כהה

ומו עושין היו אליעזר ר של דבמק

ים י בשבת פחמ יר , למכש וחיליה מילה

ו״ת י מש י מהר״ ׳ נ״ט( )סימן פראג

וטה נ י שה ן מרן מדבר ולח ערוך הש

ו יבלנ מדין כנוטה הר״ה הוראותיו שק

. תורה י גם כתב ומזה ע״ש המערב לבנ

ימי ות הפנ . כדעת הדינים ככל לעש מר״ן

יר ]ויש ן להבה י ורה זו סברא שא קש

י לקבלת קיבלנו אשר מר״ן פסק

חילוקים מיני כל יש ובזה הוראותיו

, ברכות כספק מר״ן קבלת ואין להקל

ום יה דין אך וכו׳ מנהג במק דמר״ן אתר

ימר בא ו למ יש שכמ ים רב ש באיזה מסו

יבים שהכל מקום ו ע״פ לנהוג חי פסקי

שבארץ דאתרא המרא הוא מר״ן כמו״כ

יבים ישראל י . בתר לנהוג שח פסקיו[

יכת לא זו טענה והנה י י כלל ש לאנש

ימי מערב ו כבר אשר הפנ בכמה הרחבנ

יבלו דוכתי וראת שק בהרבה מר״ן ה

ות ומ ות יותר מק , מעד ומה המזרח

ים בכמה שנוהגים ו כמר״ן דלא דבר אט

זרח עדות משאר גריעי היבי״א ודעת המ

י גופא . דלא לנהוג טובא בדוכת כמר״ן

להורות יש היבי״א שלדעת וכמו

יה י לקבל היינו דמר״ן דאתר מר״ן פסק

נהג ממה חוץ , דלא שהמ יש ה״נ כדבריו

ימי המערב לבני לומר יבלו הפנ דעת שק

]ואם כדבריו דלא שנהגו ממה חוץ מר״ן

יה הכוונה ישראל ארץ מנהג דמר״ן אתר

ו עם בנתיבי כתב כבר , בהקדמת י שא״

ירושלים י עיר בפרט ו היא, דלקוטא

וע וקשה ודת ועי׳ מנהג בה לקב בפק

יבר נ״א סי אליעזר יכות שד על באר

ים מנהג י ים המערב ירושל וע״ע ב

יכות ו״ת בהקדמה באר שלמה עטרת לש

. )דיין( ואכ״מ[

ות מן מקצת רק ונזכיר ומ היכן המק

נהג ימי המערב שמ עדות ואילו כמרן הפנ

כך. לא המזרח

וש במנהגינו תקנ״ה סי׳ ע׳ א. ללב

נחה בזמן בט״ב וציצית תפילין דלא המ

זרח עדות מן כהרבה וש הנוהגים המ ללב

ית גם וציצית תפילין ים ולא בשחר ושש ח

. תחת לפאר אפר

ים מנהגינו תקפ״ב סי׳ ב. ו״ע שקורא שמ

, כדעת נוראים בימים רם בקול מר״ן

זרח עדות כשאר ודלא ן המ י המנהג שא

ו״ע בזה. כהש

לומר מר״ן כדעת מנהגנו תקס״ה ׳ ס ג.

ית בכל ענינו , ׳ ג בכל ציבור תענ התפלות

ית ולא , ומנחה בשחר כבני דלא בלבד

. עדות המזרח

ן קכ״ח סימן ד. י את נושא כהן הש״ץ שא

עדות שאר כמנהג ודלא מר״ן כדעת כפיו

זרח בני כפיו. את נושא כהן שהש״ץ המ

ן מר״ן כדעת מנהגנו רס״ח סי׳ ה. י שא

ים ית שבע מעין ברכת אומר ים בב חתנ

ים ובבית ים ודלא אבל בכל אותו כהאומר

. מקום

ים תקצ״ח סי׳ ע׳ ו. ומר צדקתך שא

נחה כדעת דלא בשבת דחל דר״ה במ

י כמה זרח עדות מבנ ן המ י . שא לאומרו

ן רל״ג סי׳ ע׳ ז. י ות שא י לעש י תרת דסתר

ו ולא לכתחלה בתפלה נ ים שמע יל מק

שעה אבותהביאורים מדורמגן

, זרח בני כעדות ודלא בזה ים המ שנוהג

ות לכתחלה י לעש י תרת בתפלה דסתר

. בימי החול

ואר תר״ס סי׳ ח. ו״ע מב לומר שנהגו בש

ות זרח עדות כבני ודלא בשבת הושענ המ

ים שלא ות אומר . כלל הושענ בשבת

ים קכ״ח סימן ע׳ ט. נ ים שהכה יל מתח

יבת לומר , ת עכ״פ מנהגינו וכן יברכך

זרח עדות בני ומנהג יחיד בכהן המ

גווני. בכל אומרו שהש״ץ

ים צריך ולא ]ופשוט הוא הנדון שכל לפנ

יך ישראל בארץ י ות שש דקמא הסבר

יל קמא יה בט בחו״ל אך דמר״ן ואתר

נתם עקרו אפי י נה ועברו מד י אחרת למד

ים עדיין יכ ולזה הקודם מנהגם עם ממש

ים מכל וכדמוכח מודי כו״ע הדבר

ו יל קמא קמא מצד שפלפל יה בט ואתר

יך וזה דמר״ן מלבד ישראל בארץ רק שי

ים ישראל בארץ שגם מה עדיין הדבר

. צע״ג[

יקר נהדר אמנם יה הסברא לע דאתר

י דמר״ן ורה אינה אם אפ כלל קש

ות יבלו המגר״ב לארצ יהם שק הוראות על

ום יש אם לדון יש מכ״מ מר״ן לומר מק

י שבקבלת יה הו״ל מר״ן פסק כדאתר

. ור עצם והנה דמר״ן ו המק נ י בש״ס שמצ

יה על ופוסקים ים דרב אתר יב י ית שח לצי

ו י נשנה כבר ולחומרא לקולא להוראות

ו מה וע בארוכה נ ורש שכתב רביעי בש

, ׳ בזה יך אם ותשב״ץ רשב״א מח י שי ׳ אפ

. החכם במת י ועיין ההוא הש״ג בדבר

׳ בפ״ק )ב ז דחולין פ״ק ופשוט וז״ל ( דע״

ום י״ח יש דבמק יג וחכם גדול ש שהנה

י ללכת יש אחת הוראה שם וראה אחר הה

׳ ות בשאר כן נהגו לא אפי ומ וכו׳ המק

׳ ונראה יג החכם מת דאפי באותו שהנה

ום וראה המק ולם הה ללכת צריך שלע

ום באותו הוראתו אחר יג מק הוא שהנה

ום באותו לבטלה ואין ום מק ענין. בש

י כל משם נעקרו ואם ום אנש י המק לגמר

ום כך ועמד ים כמה המק י שנ יהודים בלת

ום ים אחר ממק וראת שיודע החכם ה

יה ההוא ומד שה י שם ע אם מסופקנ

יהם . וצ״ע לא או כך להנהיג על עכ״ל

יא ו׳( ס״ק תצ״ג )סימן במג״א ואכן הב

ן יצור הש״ג לשו ים והניח בק בצ״ע הדבר

( ׳ )ס יעקב ובחק הש״ג כדברי נקט תס״ח

ו וט ו כפש נתבטל וראת ש ן החכם ה ו הראש

ן וכתב י יא המג״א של ספיקו שא מוצ

ו שם בפרמ״ג וע״ע וודאי מידי יא שהב

ו״א נקט וכן ית החז יע אות כ״ג סימן )שב

ות ( ה י בפשט נ ול שמפ ירות הבלב י שע

הדבר נתבטל ונתיישבו וחזרו חרבו

ים ים אחר נגררים היו שהחדש פוסק

ים י שם עוד ועיין עכ״ד אחר בלא שאפ

ים נתחלפו ושב ופט אלא לך אין הת הש

י שגם וסיים ההם בימים אשר חיבור אחר

ו״ע נגד וכו׳ כהש״ך לפסוק נוהגין הש

ו״ע ות כל ובכ״ז הש ו שוין הארצ אצלנ

. ו מאז והנה עיי״ש נתפשט הוראות ש

ישובים מר״ן נהגו ישראל שבארץ והי

יהם כדבריו עדיין אם לדון יש בלבד על

, בכל כדבריו לנהוג יש בזה וגם מילי

ו״א לפ״ד יר נחרב לא אפי החז אין הע

יה תוקף ע״ז . אתר ז ברור אך דמר״ן שכ״

ים ין בישוב ו קיימים שעדי מאז שנהג

י ומקדם בכל משא״כ מר״ן כדבר

ירות ו העי ימ בזה אין מכן לאחר שהק

יה קשר שום י דמר״ן לאתר על לא שהר

בכל אלא זה דין חל ישראל אדמת כל

ו עיר שכל לומר פנים יש כדבריו שנהג

ת השלישי שורשמגן שעו ו ב א

יך נחרב שלא עוד , נמש בזה וגם המנהג

, יש ות אך חולקים ומ ו במק נחרב ש

ים ובמקומות יטא החדש ע״ז חל שלא פש

יה דין . אתר דמר״ן

יבים הסברא בעצם לכך ובנוסף דחי

י לקבל יה מצד מר״ן דבר דמר״ן אתר

ורש יעוין ו מה רביעי בש נ י״ז שהרחב שא

ו מר״ן קבלת גדר יבלנ כמרא מר״ן שק

יך דזה דאתרא ים ברב שי י ו מסו יבלנ שק

ו כל , בכל פסקי ים קבלת אבל התחומ

, תלת מגו תרי מכח מר״ן רי״ף, )רא״ש

י זה, מענין אינו ע״כ ורמב״ם( שהר

ות בהרבה ומ , ברכות ספק כגון מק להקל

, לא כמר״ן דלא ומנהג הוי ואם קיבלנו

ן כמרא י יך לא דאתר ע״ע בזה. לחלק שי

. שם

וב ות משה ויען שבספר ראיתי ש )השמט

ית אודות כתב אשר מ״ב( דף א סימן עלי

ירות בכמה ״ונ״ל תורה: לספר סומא עי

ו גדולות ומדינות נ דנהגו שמעם שמע

ות יאת סומא להעל זולת תורה ספר לקר

ית ו ב וש מרן של מדרש יע״א הקד ום ז מש

בצפת דגם הרי ז״ל״, מר״ן של כבודו

ו לא גופיה יה זו לסברא חש דמר״ן באתר

ית רק ו בב ום מדרש נהגו כבודו מש

מדין שזהו ברשב״א )וכדמבואר כדבריו

יה ו דרב אתר ומ היו ר״א של שבמק

. וכו כורתים

וכח וכן י מ חיו״ד וורדים הגינת מדבר

ובזה גופא ירושלים על שדן ס״ט ׳ ג כלל

דן וכן נוהג. בפנ״ע קהל שכל כתב

יכות יש )שם( חיים בארץ באר הרבה ש

ים ים מנהג ילות שנוהג ז בקה דלא אשכנ

ים הלל כברכת ישראל בארץ כהספרד

ילו ועוד בר״ח יד בזה שאפ מר״ן שהע

מ״מ וגלילותיה ישראל ארץ מנהג שזהו

ילתו לגבי כ״ז ילה אבל קה לא אחרת קה

ים ועבד , למנהג מש יר ההוא הארץ והסב

ילה שכל הנ״ל ע״פ שם חיים בפנ״ע קה

דף ס )מערכת נפש שמח בספר וכן היא.

ים כמר״ן דלא דמנהג כתב ס״ז( ירושל ב

, ים נהר בספר וכן גופא וז״ל ט( )דף מצר

י חזינא והכי בקדש לשרת לכאן בבוא

ולה ים גם ועולים לס״ת סומא שע אנש

ת״ו ירושלים כמנהג והוא מדע נבוני

יהם קיבלו שלא ז״ל מר״ן סברת בזה על

ים ורבני זה בדין מר״ן על חילקו שרב

עבדו גופייהו אינהגו ת״ו ירושלים

ילה ז״ל כמר״ן דלא עובדא אין וחל

סמוכין לו יש כי המנהג על להרהר

. גדולים ע״כ

ילה לאחר ברכה לענין וכמו״כ אשר הטב

ו״ע פסק נה ר סי ביו״ד הש שתברכ

ילה קודם וצפת ישראל ארץ ומנהג הטב

חיים, בארץ כמש״כ כך לא בכללו

ועוד ועוד. ( ד )סי יו״ד עם ובנתיבי

יד וכהנה כהנה רבות דוגמאות כמאה מע

יך שלא עדים יה זו סברא שי דמר״ן דאתר

נבטל ים עי״ז ש . מנהג בכף ע׳ קדומים

ים נם וז״ל קכ״ד ס״ק תר״צ סי׳ החי אמ

יל כתבנו כבר נתרבו דעתה תס״ח סי לע

ים אוכלוסין ירושל ים ת״ו ב שונים מטעמ

ושה וקהל קהל וכל להם ויש כמנהגו ע

יסמוכו מה על . ש ׳ עכ״ל יע״ש )ובסי

יך ס״ה ס״ק תס״ח מכמה עוד האר

שס״ל וורדים הגינת ובכללם פוסקים

הכי(.

יא מה והנה יט״א יבי״א הגאון שהב של

י דוכתי בכמה י מדבר ׳י פראג המהר״

ו והוכיח י ים מדבר יב י ית שח י לצי לדבר

יה מר״ן ן כמאר י י לא דאתר מה הבנת

שעז אבותהביאורים מדורמגן

יה ו הרא י ן מדבר י שדן יראה שם שהמע

י י במה ׳י פראג במהר״ יג ים שפל הפוסק

או אמה ט״ז האם כעירוב נחשב מה

ים יכא דכיון וכתב רבוא שש פלוגתא דא

ומרא אזלינן דרבוותא מר״ן כדעת לח

, ום שזהו ״דע הוסיף וע״ז בזה ן במק י שא

י להם ו רב דאתרא מאר וך שנהג לסמ

וסק מה בכל עליו אבל התורה בדיני שפ

יש באתרא י רב להם ש דאתרא מאר

וך שנהגו תורה ולמדם בדיני עליו לסמ

יה התורה יה בקול י ובחומר אותו דבר

ו הרב יהם שקבל יהם הוקבעו על על

ובה למשה הלכה דברו הם כאילו בח

י נמצא מסיני״. י דמהר״ ׳ בא פראג

ו ום שאדרבה ללמדנ יש במק לא רב ש

כלל איירי ולא מר״ן פסק בתר אזלינן

, כמארה נחשב דמר״ן בהא וגם דאתרין

ות שאר ומ יא המק ן ביבי״א שהב שמר״

י ן המאר ו דאתרי נה לקמן הרחבנ ו שהכו

ו יבלנ ו״ע מרן דעת שק ו ולא הש וט כפש

י דהוא ן מאר י יאך דא״כ דאתר בהרבה ה

. הלכנו לא דוכתי בעקבותיו

יא ( ד סי )אבהע״ז לב ישמח ובשו״ת הב

י שבעל יר )הג״ר בינה האמר מא

ירעבאך בזה הוא שגם צווח זצ״ל( או

יש י כא ותם שנוהג ספרד נם כמ כבר אמ

י מה ידוע ים שפליג נ בתחלה שאם באחרו

ילה נתערב יסדה ושוב בקה ילתו נתי קה

ו״א י האם במק למנהגו לחזור רשא

ו״ת בזה וע הקודם יו״ד מהרשד״ם בש

ימד מ״ב סי׳ החוזרים על זכות של

ילתם ו ויש לקה זה שכתב ו היה ש טעמ

י של יך כ״ז בינה. האמר יכא שי ה

נתבטל כיחיד בא שבאמת י ואז ו רשא

ילתו לחזור ודמת לקה כדכתב ק

ו שעד )שם( המהרשד״ם י היה עכש

בו והיה בא בתחלה אם משא״כ כאנוס

ילה כמיניה כל לאו כדבריו הנוהגת קה

ות ן מנהגו לשנ ו יא וכ״כ הראש בהד

. ׳ ג כלל ורדים בגינת ו״ת ס״ה י ובש יד שר

ובפר״ח בזה. נסתפק י״א( סי )יו״ד אש

, סי וע״ע ס״א ח״ו ובחת״ס תצ״ו

ות ט״ו סי ובח״א קפ״ט סי בהשמט

ואר וט״ז ות שאפשר מב נ ילה לש מקה

. ו וכבר לקהילה יל הבאנ ים לע הפוסק

אלא בזה וחת״ס כהפר״ח דלא בזמננו

יך יש יה כפי הקדום המנהג להמש שה

אז.

מזה: העולה להשתקע ע״ד מקומו שעקר מי א.

ום י עליו נותנין אחר במק וקולי חומר

ום . שהלך המק לשם

יסד אם ב. , נתי ולא כמנהגם נוהגים קהל

ים נמצא לקהל מתבטל . ה שם

ום כל מיקרי קהל ג. יש מק מנין. בו ש

בימנו נחשבת אינה ישראל ארץ ד.

יה ולם דמרן כאתר . נגררים שכ בתריה

נשתקע מי ה. ום ש ונהג אחד במק

י ום אותו וקולי כחומר ושוב המק

יסדה ילתו נתי ית קה ום המקור אחר במק

ים אפליגו נ י אם האחרו לחזור רשא

ילתו ו ]וי״א לקה יל אחד מקהל היה שאפ

. לקהל מקומו לעקור יכול אחר[

ום כמנהגו נוהג לכו״ע בחו״ל ו. הקד

. מאן לית ובזה דפליג

אבותהרביעי שורש

הרביעי שורש

השו״ע מר״ן פסקי קבלת הגדרת יבואר ובו

ו ידוע יבלנ וראת שק ו״ע מר״ן ה הש

יתא פוסקים אלף כנגד אפילו בספר כדא

יעקב צדקה משפט ( ה ס )ח״ב ל

לדון יש אכן ועוד. ק״ט( )ס׳ ומראנ״ח

ומרא רב כקבלת זה האם זו בקבלה

יב דאתרא י כל בתר ליזל אותנו המח

ו ו זזים שלא רב כדין פסקי י ימין מפסק

ילמא או ושמאל אינה הקבלה גדר ד

וחלטת לענין א״כ גופא בזה לדון ויש מ

וראת קיבלנו מה . ה מר״ן

דב קבלת מושג ביאוד

יק עלינו זה דבר לבאר כדי ביסוד להעמ

ושג ׳ במס גרסינן דאתרא: דמרא המ

ים ״היו )ז.( זרה עבודה מטמא אחד שנ

יר ואחד אוסר אחד מטהר ואחד אם מת

ירו גדול מהם אחד היה בחכמה מחב

ו הלך ובמנין אחר הלך לאו ואם אחרי

יר הלך תורה בשל אומר ריב״ק המחמ

יר אחר אחר הלך סופרים ובשל המחמ

. ים והנה המיקל״ נ יכו הראשו , האר בזה

וט גט בספר וע׳ א׳( כלל )כללים פש

ישא על גם חולק ריב״ק האם על ׳ ואפ הר

הלך שבד״ת קיי״ל ובמנין בחכמה גדול

יר אחר . המחמ נתפרש לא אבל ואכמ״ל

יבל שאם רב קבלת של ענין כאן על ק

ו י עצמ יקל אם אפ אחד רב פסק בד״ת מ

י . ליזיל רשא בתריה

וא )נג:( חולין ׳ במס וגרסינן דהה

ירפתא ית דספק ש יה דאתא דרוס לקמ

נהו דרב י יה שדר ואל לקמ יה דשמ אתר

ואל י הוה דשמ ארעא אורח לא ופרש״

יה לארויי יה קמ ן בדבר באתר בו שוין שה

להו משדר היה לא בה פליגי הוו אי אבל

יה יד קמ ן להפס ום בכל ישראל ממו מק

יש לרב כבוד חולקין אין חטא נדנוד ש

. כך י יה אלא דה״ג ול״נ שמעת אתר

ואל וט לא ומהכא הוה דשמ דהדר תפש

י ארעא אורח דלאו רב ביה ישר למ

יה יר ילתא באת י והכי אסר דאיהו מ אמר

ל״ל דאסר ס״ל אי ורב צד. דף בערובין

יה ואל אתר לעיין ויש ע״כ היה דשמ

יאור ושג בב מה מדין דאתרא מרא המ

יב י ו ההולכין מח יה ליזיל אחרי האם בתר

ילמא או צייתינן הרב כבוד מדיני ד

יא מילי לכל פלוני רב עליה כקיבלו כהה

ורה דמצינו יתר שה י אינו לה . רשא לאסור

יב״ש ומה בד״ה שע״ט )סימן ובר

) ו ואר שאמר ום שזה מב יבל מש ״שק

ושג נמי הכי זה פסק דעתו״ רב קבלת במ

יבל הוי . כק להרשב״א נשאל והנה עליה

ובה וקת אודות רנ״ג( ס׳ ח״א )בתש מחל

ואחד אוסר אחד אשר ישראל גדולי בין

יר יאך מת יב ביניהם נכריע ה בתוך והש

אחד רב היה אם אבל וז״ל דבריו

ומם . אחר הולכין הן ולמדם במק . דבריו

ו והנה ומ ים כורתין ר״א של במק עצ

ות ן לעש י ות פחמ זמל לעש יחו ולא א מ

ן לפי ׳ חכ בידם י עושין שה . כדבר רבם״

חכם אחד שם יש אם ומיהו כתב ובסו״ד

וראה וראוי מה לאסור ראיה ורואה לה

ן איסור בו נוהג מתירין שהם י אלו שא

ום ממש כרבם שלא יעשו אלו רבם דבמק

. רבם בכבוד יקלו כדבריו עכ״ד

הביאורים מדורמגן

גדר דכל ס״ל דהרשב״א בזה ונראה

ום היינו רבו קבלת , מש דהנה כבודו

יש אחד רב היה אם אבל כתב דבריו בר

ומם . במק ו״ת כתב וכעי״ז ולמדם״ בש

י וטה נ״ט סי׳ ׳י פראג מהר״ נ י שה מדבר

י זז כאילו הוא הרי דאתרא המרא מדבר

שלמדם רבים בכבוד ומזלזל תורה

׳ והביא תורה״ בשבת ׳ מהגמ ראי

ו ומ כורתים היו אליעזר ר של דבמק

ים . תנא הך בעי למה וצ״ב עצ דלמדם

ים ענין דכל להרשב״א דס״ל ונר שמקבל

ואר לכבודו היינו דבריו בסוף כדמב

אין דנפטרו והר״מ הרי״ף דאצל דבריו

ום כ״כ בזה יל משמע כבוד מש יש דלע

ום בזה ן ולכן כבודו מש וכן לו. שומעי

ו״ת ראיתי י בש סי )ח״א לב בן מהר״

יא אמנם( בד״ה ל״ה הרשב״א דברי שהב

יהם דדוקא וכתב ימ י כן ב עיר שכל מפנ

יה אחד רב להם היה ועיר מלמדם שה

׳ י . נהג פרוואה וכל בבל כדאמר וכל כרב.

יבים היו ועיר עיר מלמדם בכבוד מחו

ים אנו אבל ו בזמנ ים כל האל הפוסק

ים ימהם אשר והרבנ ים אנו מ הם שות

יבים ואנו רבותינו י ללכת תורה בשל מחו

יר אחר ראיות כמה בידי ויש המחמ

. גט בספרו המהרמב״ח כתבו וכן עכ״ל

וט ועוד. ( א )כלל פש

ו״ת אולם סי׳ ג׳ טור )ח״ד תשב״ץ בש

אלו דלגבי כתב ומ״מ( בד״ה ל״ה

היה לא אפילו ״ועוד כהרמב״ם הנוהגין

יר מי אפילו ז״ל הר״מ אלא בזה שמת

י משאר כאחד ז״ל הר״מ היה חכמ

ו מאחר ישראל ימ הרי פיו על לדין שהסכ

בין ענין בכל לדון וצריכין לרב קיבלוהו

יר ו וכמו להקל בין להחמ או רז״ל שאמר

ן כב״ה יהם האוחז את וגינו בקולהי בשנ

ומרא בן אחד רב אחר אלא לקולא בן לח

ימחה מי ואין ו כמו בידם ש שאמר

׳ ים כורתין היו ר״א של במקומי עצ

ו כיון זה בנידון וא״כ בשבת שנהג

על ידונו ז״ל הר״מ פי על לדון והסכימו

יכול מי ואין לקולא אפילו פיו ות ש למח

. י והמבואר בידם״ ן התשב״ץ מדבר י שהב

ו ׳ הגמ דברי מתוך ומ ר״א של דממק

ן י לאחר גם נוהג דאתרה דמרא שהד

. ו משמע מיתתו י ילו מדבר י שאפ אחר

יתתו יבלו כל הרמב״ם של מ יהם שק על

דבר לכל כרבם הוי פיו על והנהיגו כרב

יתה דאחר כהרשב״א ודלא נה מ נשת

ו ׳ הגמ וביאר הדין, ומ ר״א של דבמק

וא פיו על שנהגו . הכבוד בגלל שה שבו

ו ועוד ידוש למדנ י נוסף ח התשב״ץ מדבר

י מסתם אחד דאפילו י ישראל חכמ שראו

, הולכים להוראה מחמת רק ולא בתריה

יש כמש״כ בחכמה גדול שהר״מ בר

, כשאר ז״ל הר״מ היה ״ואפילו דבריו

י יתר הוא רב, קבלת אלמא ישראל״ חכמ

ים חזק ים אשר מהכלל ע״ז ׳ במס מבואר

יר אחר תורה דבשל סופרים ובשל המחמ

יקל אחר ז המ ום הוא שכ״ ן במק י רב שא

י רב יש אם משא״כ . ליזיל רשא בתריה

ו״ת וע דכתב ל״ב( )סי רוכל אבקת בש

גלילותיה וברוב א״י שבכל דמאחר

יהם וקיבלוהו )הר״מ( פיו על נוהגים על

, לזוז יכפהו למה לרבן בסי וכ״כ ממנו

י אלא לנו ״אין ק״מ נהגו שכן הר״מ דבר

ות בכל ים מלכ ׳ וגלילותיה מצר ואפי

יה ים שה קיבלוהו כבר רבים עליו חולק

. יהם״ . אחר דאפילו ומשמע על מיתה

י לפי והנה נמי יובן הנ״ל התשב״ץ דבר

ארץ שכל שכתב רוכל האבקת דברי

הרמב״ם ע״פ נוהגים וגלילותיה ישראל

אבותהרביעי שורש

יבלו רב בגדר והיינו ׳ ואפי עצמם על שק

רק ענין דזה כהרשב״א ודלא מותו לאחר

. של ו מה כפי וזה כבוד יארנ שגדר שב

מילי בכל פסקיו הנהגת היינו רב קבלת

יהם קבלו כעין פיו על ודנים זה פסק על

. בכל מילי

ו״א גם א׳( אות ק״נ סימן )יו״ד בחז

ואר יש מב יתר ש והנה וז״ל רב, בקבלת ה

ים בשל להקל אף רבם אחר להלוך רשא

ים ואפי תורה ים הם עליו החולק כל הרב

ושב היה שלא זמן כנגד זה ודנו בי״ד מ

ו והיינו ההלכה את והכריעו זה דאמר

כורתים היו ר״א של ״במקומו יד. יבמות

ים ו ׳ וכ עצ ומ הרי ׳״.כו ריה״ג של במק

יתר אלא חובה אינו הרב דקבלת ה

יבלו , על כשק משמע ומהתשב״ץ עצמם

זה גנאי יהיה שלא כדי שזה הולך ש

. י לקולא ו״א ומדבר ואר החז יש מב ש

וגם חיוב, אינו אבל רב בקבלת היתר

י יתפס שלא אלא אי״ז התשב״ץ לדבר

חיוב בו אין לדידיה גם אבל קולות בתר

וס מתבאר וכן רב. קבלת רבינו מת

ן יטב״א ז. דף ע״ז מס אלחנ שם ובר

. ואכמ״ל

דאתדא במדא מד״ן קבלת

ו מאחר ומעתה נ ושג ביאור שהקדמ מ

דעת קיבלנו האם לדון יש רב קבלת

, לאחר ואפילו דאתרא כמרא מר״ן מותו

יר ובין להקל בין שכתב וכדרך להחמ

ו רוכל האבקת יבלנ הרמב״ם דעת שק

. בא״י וגללותיה

מר״ן קבלת גדר דחלוק בזה ונראה

נ״ל ו שהא מה יבלנ אינו מר״ן הוראות שק

יה ומרא רב כדין כל בתר דניזיל דאתר

י ושמאל ימין דבריו ידוע כבר שהר

ים שבכמה רבים בת בשער לא תחומ

י״ל כהא כלל דבריו ע״פ נוהגים ספק דקי

, ברכות אמרינן נמי בערוה וי״א להקל

ומרא דספק מקצת ואינ״ז מר״ן נגד לח

ים וד דבר יך בלח י ו לומר שש יבלנ שק

זעיר זולת עלינו ופוסק כרב אותו

, )שם( התשב״ץ שכתב כדרך מקומות

ו יבלנ ים קצת זולת הרמב״ם דעת שק דבר

ורדת מהם ואחד נן ומזה מ ישי שלא שחי

ברכות ספק של מקרה בכל כדבריו

ואר י כדמב ( נ אות ז )סימן יוסף בברכ

ים ובלב ים ארץ ׳( ק )סימן ח״א חי חי

לא במנהג ואילו ועוד. י׳( כלל )כללים

׳ כדכתב כך אמרינן ים הר ׳ פלאג חי

אות ב׳ מערכת )מנהגים חיים במשא

. כ״ה( מאמר בספר מזה והוכיח ע״ש

ים ׳ כ סימן יעקב י מקבלת מנהג שאל פסק

, קיבלנו לא ובאבל בערוה וכן מר״ן

וראת , ה ו״ת ע מר״ן ח״ה יצחק פני בש

שלא מוכח הרי וקפ״ה( קע״ד )דף

מרא כקבלת מר״ן בקבלת נוהגים

. יה י דאתר ו גופיה מר״ן שהר בהקדמת

ום לפסוק בא שלא כתב לב״י יש במק ש

, ו נימא ואי נוהגים וכך מנהג יבלנ שק

מר״ן דעת וקיבלנו דאתרא כמרא מר״ן

יאך הגברא מצד יך ה נגדו סב״ל לומר שי

י דומה זה הרי יבל למ ו על שק רב עצמ

ות כל לו להורות ית לא אך השאל ליה צי

ים ומ ימים בתח י קבלת שאינ״ז וברור מסו

. לכל רב ור אינ״ז וע״כ דבר י קש לדבר

י הרשב״א , ומהר״ רוכל אבקת פראגי

ו זה קבלה בגדר צ״ב וא״כ ועוד, יבלנ שק

. בדעת מר״ן

מד״ן פסקי בקבלת לציון האוד דעת גם )במבוא( ח״ב לציון אור ובשו״ת

ות כתב יט ן בפש י וראת גדר שא מר״ן ה

שפא אבותהביאורים מדורמגן

ו מצד קבלה יבלנ י מר״ן סברת שק לגמר

י אלא וסק יטו הדור שפ לקבל החל

ים אם ולכן הכרעותיו שלאחר הפוסק

ים מכן יט יפך מחל ים לה . ומשנ המנהג

י בתר ולא המנהג בתר אזלינן מר״ן דבר

ילוקי כל נובע ומזה עיי״ש, דינים הח

ום , שבמק וכדומה ואבלות ערוה ברכות

וראת בתר אזלינן לא גדר דאין מר״ן ה

ים רב קבלת כדין הקבלה , שמקבל דבריו

, לקבל החלטה אלא בזה אך הכרעותיו

ור יש ים ומקום אופן באיזה שי מקבל

. ההכרעה

מד״ן פסקי קבלת אחדי שהונהג מנהגו״ת לפ״ז עוד וכתב )שם ח״ב אול״צ בש

ימה ( ׳ ג ענף יאך לת כמר״ן דלא נוהגים ה

ו קיבלנו אם בזה לבאר וכתב הכרעותי

ו גופא דמר״ן דכיון י בהקדמת כתב לב״

ים לבטל בא דלא כוחו חזינן ע״כ מנהג

. של ים ואע״פ מנהג מנהג שגם שרוא

נהג ו״ע שבא לאחר שהו אזלינן נמי הש

יה יח בתר י״ש שם כדהוכ לא בארוכה ע

ים י או קודם מנהג בין מחלק מר״ן אחר

. של כוחו וזה מנהג

ים לענ״ד ודבריו י טובא תמוה מר״ן דהר

ו נהגו דאם הנדון כלל כתב לא בהקדמת

יכו להקל , ימש ו ואעתיק במנהגם לשונ

מן אחד שום דעתו גילה שלא ״ובמקום

ים הג׳ י נפסוק הנזכרים עמוד כדבר

ים . החכמ . ים ות בקצת ואם המפורסמ ארצ

ים בקצת איסור נהגו ו אע״פ דבר שאנ

יפך נכריע כבר כי במהגם יחזיקו בה

י עליה קיבלו וסר החכם דבר ואסור הא

יתר לנהוג להם ׳ ה ום בפרק כדא מק

) . נב ( ו מחמת דרק מללו ברור הרי שנהג

יסור שנהגו י עצמם על וקיבלו בא דבר

, יא הוי האוסר יכה כשו יסורא חת דא

לענין כלל איירי דאינו דאיסור וכקבלה

יתר נהגו ימר בא רק ה יכא למ דנהגו דה

ים בגדר הוי כבר איסור בהם שנהגו דבר

י א״א איסור ירם רשא . להת יהם לפנ

ירים ראיתי ברם יקר על מע של יסודו ע

ילו זצ״ל הגרב״צ נהג מנהג שאפ שהו

, בו יש מר״ן קבלת אחר מה כן דאם כח

ים דכתבו ילו הפוסק ים אלף דאפ פוסק

ים , נשמע לא מר״ן על החולק ואם להם

הר״ה פוסקים האלף כל הרי כדבריו

, ניזיל לא ולמה כמנהג נם בתרייהו אמ

י לא לענ״ד , דמ י כלל שהדבר היכן דשאנ

נתפרסם מנהג בתור הוקבע ים אצל ש רב

יש ממה ׳ ש ים בין מח מצד דאה״נ הפוסק

במנהג משא״כ כמר״ן נכריע ההכרעה

, שכבר , גדול נתפרסם . כוחו ופשוט

י בירור טעון הדבר עדיין אמנם דהר

ים הרבה כמר״ן דלא נוהגים מנהג

כידוע, מר״ן נגד אזלינן מנהג ובמקום

, קיבלנו אם יאך הוראותיו ים ה אנו רשא

ים מקצת לנהוג , דלא דבר כהוראותיו

וצ״ב.

מד״ן פסקי קבלת בביאוד עוד

ואר נר אחר ובאופן ים ממקצת מב פוסק

סברת קיבלנו דלא מר״ן קבלת בגדר

יקר אלא הגברא מצד מר״ן יבת ע קבלת ס

י ום נובע מר״ן פסק י דרך מש פסק

י היראותיו ים והוא תלת מגו דתר נ דכשש

׳ וראה עמודי מג , )רי״ף, הה רמב״ם

) ים רא״ש ימ , לדעת מסכ הכי אחת

. י ועיין נקטינן . מהרב בכת״ י. ש

דויד ונתן בספר )הובא זצוק״ל אבוטבול

ומה״ט ׳ שכ תלת( מגו תרי מאמר קבלו ״

ים דורות נ נגד אפילו מר״ן פסק האחרו

ים אלף ום פוסק יל מש יטת דאז בש

אבותהרביעי שורשמגן שפב

י תלת מגו כתרי לפסוק קדמונינו עמוד

. ואר הרי ההוראה״ הקבלה גדר שזהו מב

ו יבלנ . על שק נגד אפילו דבריו עצמינו

ים אלף נם פוסק י״ז ברור אמ בגדר שא

רב. קבלת

ים יובנו הנ״ל וע״פ יטב הדבר במה ה

מר״ן כנגד להקל ברכות בספק שנוהגים

קיבלנו לא וגם כרב דבריו קיבלנו דלא

ות בהכרעת דבריו יט אלא מילי בכל הש

ו יבלנ י רוב ע״פ שק כיון מר״ן דבר

י הכלל ע״פ הוא דפוסק , מגו דתר תלת

. רוב ע״פ נקטו ע״כ אשר אכן כהוראותיו

יכא כ״ז ים ה יכ יכא משא״כ לפסק שצר ה

יש יש או בזה מנהג כבר לנו ש לנו ש

ות ות כגון חשש אזלינן לא ובערוה בברכ

. י שם דויד ונתן בספר ועיין בתריה בכת״

. מנהג לענין מ״מ וז״ל אלבאז מ. מהגר

יפות לה ות ולענין טר ירושה תקנ ואיזה ה

ים ים פרט המערב ערי בכל נהגו אחר

ו והתקנה המנהג אחר לילך ותקנו שנהג

ים ים הרבנ ורסמ ים המפ המגורש

יא יל יע״א מקאשט איזה גם קיבלו ז

ו תקנות יקנ ים הדורות רבני שת הבא

יהם קיימו המערב ארצות וכל אחר

יהם וקיבלו ות זרעם ועל על ים להי מתנהג

יהם על . ימין לנטות אין ומהם פ ושמאל״

וראת קיבלנו אם דגם לן הרי מר״ן ה

יחד י עוד היה זה עם ב ות פרט הלכ

ים ומ יה שונים בתח ות לנו שה יאך קבל ה

. בגדר היינו מר״ן שקבלת ואפילו לפסוק

כללי לענין דוקא היינו וודאית קבלה

ו . לכל ולא פסקי מילי

ו מה לן אנהר ובהא נ י ים שמצ בפוסק

וראת קיבלנו אם שדנו ספריו בכל מר״ן ה

ית ובבדק בכס״מ אם ולכאו .. וכו הב

מצד היינו דאתרא כמרא דבריו קבילנו

יך מה הגברא , לחלק שי ולהנ״ל בהא

ים . הדבר ישבים מי

ישב ית בזה ומי י ורל״צ קוש יאך שם הא ה

, בכמה כדבריו דלא נוהגים דהא דוכתי

בגדר אלא אינן הוראותיו דקיבלנו

ו הנהגה פסק בכל לא אבל בכללי

ילא הוראותיו הוברר שכבר היכא וממ

ן )ע׳ המנהג ע״י ההלכה לנו לענין לקמ

( מבטל מנהג בתר אזלינן לא הלכה

ו . פסקי ודו״ק. בשו״ע

יאמר ובשו״ת דף ליקוטים )ח״ב יצחק ו

וה דבדבר כתב ר״י( בידינו אין שבער

, ו וכן להקל י לגבי רק דבריו שקבלנ הב״

נן ועוד ושו״ע, ום כמור״ם שנקטי במק

ן כי״א הלכה דעתו גילה לא שמר״

, יע מור״ם אם מ״מ בתרא קמא כי״א מכר

יד ויש סתם אזל, כוותיה כסתם הלכה תמ

ור״ם אפילו יע כשמ . מכר יש יכא כה ׳ שג ה

וראה עמודי אזלינן לא מר״ן נגד הה

. כוותיה צ״ב דבריו לכאו והנה ע״כ

י לכללא ס״ל גופיה דמר״ן תלת מגו דתר

יכ״ת כוותיה נקט לא ואם וכל מה אנן שנ

. כעמודי לפסוק יותר והאיך ההוראה

ן אלים ׳ גופיה ממר״ ו״ע אם דאפי בש

י דלא פוסק וראה כעמוד אזלינן לא הה

יה יס דכיון כדברינו מזה ונראה בתר דבס

יתה הקבלה נקט מה ע״פ ה כלל כהך ש

יה תלת מגו דתרי ושרש מנהג שה כבר מ

ו קודם י שבא יתא למרוקו מר״ן פסק כדא

תלת( מגו תרי )במאמר דוד ונתן בספר

ושרש שכבר י ע״י זה כלל ה רב בי מהר״

, של רבו יכא ע״כ מר״ן הפסק כללי ה

ו נוגד י , כללי בתר נקטינן לדבר הפסק

. בתר ולא הוראותיו

וט ונראה ואר שמה לפי״ז פש שמב

שפג אבותהביאורים מדורמגן

י ים בספר נ , קבלת תוקף על האחרו מר״ן

ו״ת בזה עי׳ )ח״ב אהרן מטה פרח בש

. סי׳ י ובשו״ת ל״ג( ז׳( )דף ישראל שנ

וראת קיבלנו ישראל ארץ בני ״אנן כתב ה

ימין נטה לא דבריו ואחר ז״ל מר״ן

ו כמו ושמאל . גדולי שכתב ים״ האחרונ

ן ברור הרי ות שבכל כוונתו שאי וע מקצ

ומרא רב וכדין דבריו קיבלנו התורה

, גופיה המחבר שכתב מה וכפי דאתרא

יהו בקול זצ״ל כתב כ״ח( )סימן ח״ב אל

יכולות ים ש ות על לברך נש עשה מצ

ן זמ )בעיר מרן דעת נגד גרמא שה

. ירושלים עצמה(

ים לשאר מיניה ודון כתבו שג״כ הפוסק

ו זה בסגנון יבלנ וראת שק ולא מר״ן ה

ו נזוז י ז ושמאל ימין מדבר ור שכ״ כאמ

ות ומ יבלו במק ו שק וכביאורו הכרעותי

ורל״צ של ודו״ק. הנ״ל כפי או הא

אבותהחמישי שורשמגן שפד

החמישי שורש

התפלה בנוסחאות מנהגים שינוי יבואר ובו

לאשכנז. ומספרדים המזרח לעדות מספרדים מנהגי בשינוי בארוכה הפוסקים דנו כבר

לדון ויש להיפך, וכן לספרד, מאשכנז תפלה נוסחאות בשינוי גם אמורים הדברים האם

במערב שנהגו הספרדים נוסח בין שמצינו בעיקר אשר המערב ארצות ובשאר הפנימי,

החדש, תפלת - ליוורנו סידורי על מבוססים רבים שינויים בהם יש אשר וכר עובד, בית

)תפלת המזרח עדות סידורי לבין ביניהם כל האם לדון יש וכן וכדומה(, ישרים

מתוך שנהגו התפלה נוסחאות דקדוקי כלל לשנותם שלא עליהם מנהג דין הסידוראמך״. תורת תטוש "אל דין עליהם ושייך

המעדב באדצות התפלה נוסח מקוד, ובהקדם ים , להציג יש הדבר בקצרה

, לבירור ות מקור הענין נוסחי התפשט

שהתפשט התפלה ונוסח בכלל התפלה

ימי במערב , הפנ וחילוקו בפרט

ות וסחא . מנ ים וסחאות הנה אחר התפלה נ

ים יקר נחלקו המקורי , בע ים נוסח א( לשנ

. ארץ . נוסח ב( ישראל הסידורים כל בבל

ים ים לפנינו הנמצא ושתת יקר מ על בע

, נוסח ים מן ורבים בבל נ ו הראשו נמשכ

ו גאון, עמרם רב סידור ובכללם אחרי

ו ומיניה וכו אבודרהם ות נמשכ לארצ

, גורשו שבהם ים יקר הספרד בע

, ים ילא י ות הקאשט , המערב לארצ מרוקו

, תונסיה, לוב, )ע׳ וכו׳ יוון, טורקיה

ובם שכתב ר״מ( )דף בחכמה בנוהג שר

ים ככולם נהג על מיוסדים מהמ

, וצאת וכן האבודרהם( ליוורנו סידורי בה

, ]תפלת ית החדש , ב [ זכור עובד לאברהם

וסחת נ ילתם ש ושתת גם תפ מנהג על ה

ים , הספרד ים בקרב נתקבלו המקורי

יהם ועל המערב ארצות ו פ כל התפלל

ים ק״ק י היום עד הדורות במשך המערב

. הזה ממש

, ות לעומתם זרח בארצ ור אשר המ במק

, לנוסח קרוב מאד היה גם הקדום הנ״ל

ו גם ושפע י רבות ה ור צובא ארם ממחז

נוסח לבין בינו רבים שינויים יש אשר

, התפלה ים נם הספרד של השפעתם אמ

י ות הקבלה חכמ זרח בארצ נה המ שי

וסחאות הרבה , בנ ע״י ובפרט התפלה

יש הבן רשכבה״ג אשר זי״ע חי א

שפה אבותהביאורים מדורמגן

ופעת צאלח )לר ישרים תפלת סידור בה

בני כל בקרב התקבל מנצור( יעקב ב״ר

, ות ובארצות בבל וכ ופעת וכן לו הסמ בה

ות הסידורים דנגור עזרא הג״ר בהשתדל

וסחאות שינויי ע״פ נמשך שגם זצ״ל נ

יש הבן של חי. א

י שינוי האם לדון יש ומעתה בדקדוק

י בין התפלה וסחאות שנ דינם אלו נ

״אל נוסח שינוי בכל ושייך כמנהג

וש״ ו וכמו תט נ י ים שדנו שמצ הפוסק

ז בין התפלה נוסח בשינויי , אשכנ לספרד

בזה. ה״ה אם

תפילה מנהגי בשינוי הפוסקים דבדייתא י א ירושלמ ט׳( הל׳ פ״ג )ערובין ב

ו אע״פ נ ות סדר לכם ששלח אל התפל

ו נהג תשנ יכם ממ העדה בקרבן ׳ )ע אבות

. סדר שגרס שם יא ובמג״א המועדות( הב

י ירושלמ , בסימן להלכה ה וכ״כ ס״ח

. ספר בשם ו״ת חסידים מהרשד״ם ובש

שסדר קהל אודות נשאל ל״ה( )סי

יהם מנהג כפי תפלתם אורך ולפי אבות

ות באו הזמן ים ׳מה תורג למלכ ומתפלל

ילתם נוסח לפי יהם האם תפ ות על נ לש

ילתם נוסח ות תפ ׳מה למלכ או תורג

יהם במנהג להשאר כולם שכמעט אבות

ים יא ק״ק וכל ספרד כנוסח עוש י גלאבר

מנהגם הניחו כולם וסיציליא ופרובינצא

ילתם ספרד מנהג אחר ונמשכו צחה שתפ

ז ק״ק כ״א נשאר לא וכו׳ ומתוקה אשכנ

, שינו שלא יב מנהגם ו שלא והש מצאנ

יש יק ש ום אבותיו במנהג להחז אל מש

וש יש בדבר אלא אמך תורת תט בו ש

, נדנוד ן כה״ג וכל איסור י ום שא צד ש

יטא איסור יך דלא פש , אל שי ולכן תטוש

יק מצוה יא ספרד מנהג להחז היותר שה

ו וברורה. צחה ים והקש נ ע״ד האחרו

י המהרשד״ם ושלמ יר וב מה לא שכת

ות , מנוסח לשנ יהם המג״א והביאו אבות

, וצ״ב. להלכה

ו כבר הנה ים נתחבט בנוסח הפוסק

ילו אשר ״ספרד״ המכונה ים התח יד החס

ות בו להתפלל זי״ע הבעש״ט בעקב

ז הנוסח שינוי איסור יש והאם נ מאשכ

ום לספרד , אל מש ו״ת תטוש חת״ס ובש

רבותיו שראה דמה כתב ט״ו( סי׳ )או״ח

ו אדלר והגר״נ ההפלאה נ י וסחתם שש נ

ידעו הם דוקא היינו ורש ש . ש נשמתם

ואר נ׳( )דף הכוונות ובשער יש מב י״ב ש

ים י״ב כנגד חלונות שער ״וצריך שבט

וחד י י ושבט שבט לכל מ ורש ושכפ ש

ות ומקור נשמ וא השבט ה צריך כן הה

, סדר להיות י ולכן תפלתו אחד לכל ראו

יק ואחד ו סדר במנהג להחז כמנהג תפלת

זה יודע שאינו לפי אבותיו י הוא שבט מא

ו וכיון י יקו שאבות יבא אם במנהג החז

ו עתה ו אין לבטל אם למעלה עולה תפלת

וא״ הסדר בדרך לא ות אין אלמא הה נ לש

, נוסח מסדר י אחד הנ״ל גדולים ושאנ

ורש דידעו . ש ו״ת נשמתם י ובש ים דבר חי

החת״ס דברי על חלק ( ח סי )או״ח

וסח וכתב נ יקן ספרד ש ז״ל שת י האר

יה וסחאות וכל לכולם הכולל שה הנ

, כלולים ו״ת כתב וכן בתוכם נחת בש מ

נדחק אלא י״א סי אלעזר ישב ש י ל

ום בו אין למה דמכ״מ מנהג שינוי מש

וש דאל ולתא דע״כ וכתב אמך תורת תט

ורסם שהדבר היכא מצב שינוי מחמת מפ

וד מקור בו ואין ותר בתלמ , מ לשנות

י וכעין י דבר יטל הב״ נחת דין שב ה

וה״מ תפילין נתגלה בח ברם הזוהר. כש

ו״ת י״ק מהר״ם בש מ״ג( סי׳ )או״ח ש

יר יטת לנכון הע ז״ל דברי שמרה י האר

אבותהחמישי שורשמגן שפו

יק ראוי שלכ״א כהחת״ס משמע להחז

יבוא ומי אבותיו במנהג ו ש אין לבטל

ו הסדר בדרך לא אם למעלה עולה תפלת

. ות אין אופן שבכל משמע ההוא נ לש

. יהם העולה כלל הנוסח וסח מדבר דמנ

ז ספרד ות אין לכו״ע לאשכנ נ אלא לש

ז נ ולל זה דבנוסח י״א לספרד שמאשכ שכ

. הכל י ו״ת רשא ב׳ )או״ח אגרו״מ ובש

ידד כ״ד( סי י צ והוסיף החת״ס כדבר

ז מספרד שאף י לאשכנ ות״ רשא ״לשנ

ו כיון י ו שאבות נ י ז שש נ י מאשכ המקור

ו מודה איהו גם אבל כדין שלא עש

. אין שבלא״ה ואר ולכאו לשנות מב

ן דכתב כהמהרשד״ם דלא מכ״ז י שא

ום נוסח בשינוי איסור מנהג מש

, יכם ודברי הכוונות, ומשער אבות

ים ואר הנ״ל הפוסק כן. לא מב

על כלל המהרשד״ם פליגי דלא ואפשר

י ים דבר י איירי ולא הנ״ל, הפוסק בשינו

ז נוסח נ ים אלא לספרד מאשכ הבא

, יא י , מקלאבר ו וסיציליה פרובנציא נ י שש

אלא יסודיים שינויים ואינם מנהגם

ן בדקדוק זה הלשו הוא ספרד נוסח שב

ן ים אבל וברור, צח היותר הלשו בדבר

יקר שהם ושינויים הברכה נוסח בע

ז )כנוסח עיקרים ים( אשכנ גם בזה לספרד

ן מודה המהרשד״ם י ות שא נ לא ובהא לש

. איירי יים אה״נ אבל כלל ים בשינו י מהות

ז בין יבח לא לספרד אשכנ שינוי כלל ש

. ן ואפשר מנהגם י כוונת שכ ירושלמ ה

ות דאין נ איירי דלא התפלה מסדר לש

י כלל י בפרט תיבות ושינוי הנוסח דקדוק

. סדר בגוף אלא ילה וט נר׳ וכן התפ פש

יש הכוונות בשער שכתב שמה י״ב ש

ים י״ב כנגד חלונות לו יש וכ״א שבט

, התפלה נוסח שינויי על הכוונה אין שלו

ים מנהג בין הנוסח ות הספרד זרח לעד המ

ו ביסודם אשר בין אלא מקור מאות

ים ז ים אשכנ )המבוסס תימן לנוסח וספרד

יקר נה הרמב״ם נוסח על בע ו י שש לגמר

וסח . מהנ שלנו(

יר מי וראיתי י שהע י דלפ השער דבר

יאר הכוונות במנהג יחזיק שכ״א שב

, ו שבא ומי אבותיו ילתו אין לבטל תפ

, סדר בדרך לא אם למעלה עולה ההוא

ילא ות שבא מי ממ נ ים מנוסח לש הספרד

וסחאות )ליוורנו( ים לנ ות אחר שהם למר

ים בנוסח יוצא שאינו חשש יש הספרד

. בתפלתו

וסחאות שינוי רוב אכן בו דנו אשר הנ

ים זרח עדות נוסח בין הפוסק המ

ים ים אינם לספרד ים בדבר י המהות

, ים וניקוד תיבות בשינוי אלא המעכב

, וזעיר פה זעיר ענין, של לגופו הכל שם

זה נראה היה וא״כ ום בו אין שב מש

ו נוסח שינוי וש אל מדין אבותי תורת תט

. שכתב וכמו אמך המהרשד״ם

במה מנהג לקבוע שייך האם סידוד מתוך אבותינו שהתפללו

מסוייםי דמלבד ונראה, אין המהרשד״ם דבר

וסחאות שינוי בכלל מנהג לקבוע אשר הנ

ים ומת הסידורים בתוך נמצא סידורי לע

ות נוסחאות זרח בעד אבותינו דגם המ

ו י שאמר ים נוסח ובהיגוי בביטו אינו מסו

ורסם המנהג מצד הנכון שכן המפ

נמצא היה שכן מחמת אלא והמקובל

יהם ו הנ״ל סידורים לפנ אגב בהם התפלל

, יטפא ן ופשוט ש י וע שא ום בזה לקב מש

. מנהג י זה וכעין האבות ו״ת מצאת בש

נה ות מש ד״ה ע״ט סי י״א )חלק הלכ

ות ירת בשינוי רצונו( לעש ״גשם״ מאמ

שפז אבותהביאורים מדורמגן

ום ח״ו בזה ״ואין לסגול מקמץ שינוי מש

ו הגם אבותיו מנהג י ו שאבות גשם אמר

וב כיון בקמץ ים סידורים שבר נ הקדמו

יהם וגם בסגול כתוב ככולם ורובם אבות

ו מצד כן אמרו לא בקמ״ץ גשם שאמר

יררו מהם מצינו שלא ובירור דיוק כן שב

שמחמת י״ל א״כ בקמ״ץ דוקא לומר

ות יט י נהגו שכן או הענין פש מקומו אנש

. גשם לומר ג״כ נהג ולכן עכ״פ בקמ״ץ

יררו גמור בירור מצינו שלא כל שב

אמרינן בקמ״ץ דוקא לומר אבותיו

. נקט סירכא ע״כ

לשנות אין ההמון מפני שמודגל מהות כתב כ״ח סי׳ רוכל אבקת ובשו״ת נ לש

ירת נוסח דמאחר ביו״כ בשם״ ״אנא אמ

ירסת ים שג נכונה ה׳״ ״אנא לומר הספרד

ים ע״פ היא ים הספר יק . יש המדו לתקנו

יד״א אומץ יוסף ובשו״ת י׳( )סי׳ להח

יבות דמ״מ כתב ירות בת והמורגלות התד

איך יודעים שלא ישראל המון כל בפי

יהם מזלזלים בזה לקרות ופערו ברבות

יהם ים פ , בחכמ יקם וראוי שטעו להשת

. יד״א דגם הרי ע״כ ות בא לא הח בטענ

יהם מנהג של נה אלא אבות זה בטע ש

יהם כלפי זלזול ום אבל אבות מנהג מש

יהם , אבות אא״כ נקבע מנהג ואין ליכא

ורסם דבר הוי ים פי ועל מפ כמש״כ חכמ

ו״א י״ד סימן ובכה״ח ל״ט סי׳ או״ח בחז

מ״ו סי׳ הב״ח כתב וכעי״ז י״ד(. )ס״ק

, לעיף הנותן ברכת אודות ומגביה כח

ים וד נזכר דלא שפל יש מיהו בתלמ

ים ״דהמנהג וכתב הכי הנוקטים ראשונ

וט ינו פש ומרה מקדמונ ות ואין לא רש

ום ום לגעור בדורו גדול לש אדם בש

, שלא ן כ״ש לאומרה י ות שא נ לש

ירם שעבר ומי וכו הסידורים יד והס עת

י דמ״מ וסיים הדין״ את ליתן שלא רשא

ומרה . כן להורות אין רק לא ים לאחר

י מנהג תורת בזה שאין משמע לא דהר

יש כתב יק ש אלא אבותיו במנהג להחז

ן ות שאי ותם רש נ ום לש על לעז מש

מקור להם יש ובוודאי קדמונינו

. יהם לדבר

נוסח על עובד בית הדב סמכותבסידודו התפלה

ים ובכלל יר יש הדבר שכל בזה להע

ות נוסחי עובד בית סידורי בתוך התפל

עובד בית הרב ע״י הוסמכו דלא נראה

. ות הרבה ויש בעצמו ומ ו מק נ י שם שמצ

ואעפ״כ ותחינות פסוקים לומר לא שס״ל

. בגוף נדפס ילת ׳ בהל לדוגמא הסידור נפ

ים פסוק יאמר דלא שכתב ד אות אפ

יאמר האריז״ל( גורי )בשם גד אל דוד ו

ודפס הספר בגוף ואעפ״כ בלא הפסוק מ

, הערה לא דנכון שכתב שם ועי כלל

נות לומר י תחי י בשנ יש ואעפ״כ וחמ

, נדפסו ים ובדינים בסידורים ודש המח

ילת לומר שלא כתב ׳ ג אות התפלה בתח

השחר ברכות לפני חנה״ ״ותתפלל

יע הסידורים בנוסח ואעפ״כ ברכת מופ

י התורה . אחר ות ות וכ״ש הבקש ומ במק

וסחאות שינוי של ים שלא נ תוכן משנ

ית הניף שלא העיקרי על ידו עובד הב

. הסידור נוסחאות לומר וקרוב בפרט

וסח שמאחר בתוך הנדפס הסידור שנ

ית ובל הנוסח הוא עובד הב אצל המק

, ים יס הספרד ו הדפ , הלכותי ולא שם

ישא הסידור כל שכתב , ועד מר גמירא

ים כל עם . הדקדוק מזה ונמצא הקלים

ית הרב הסכמת לנו דאין נוסח על עובד ב

ילה . התפ ינו ים היה וכן שלפנ לפנ

, ישראל יעב״ץ דמצינו ב ילת ב ספר במג

אבותהחמישי שורש

יס מה על התמרמר אשר שלו שהדפ

תפלה בית הרז״ה סידור בתוך פירושו

ילה ואחרי ים כל שג וש יב יס בהם הש הדפ

ותר אר״ש לוח ספר י כל הס דבר

, י וכן המדקדק ר סידור אודות שמעת

נת טיהנגן - הירץ וב ש״כ ש לומר שקר

ות שהרבה וסחא נ ים מ אינם שם הנמצא

ים ו כלל תואמ יטת שינוי מחמת רק לש

יה הסידור ות דבריו הוקבעו לו שה בהלכ

בזה דאין נראה ע״כ ואשר הספר בתוך

וקבע נוסח דין גדולי ע״י בבירור שה

. גירסא כל לברר ויש הדורות בפנ״ע

יך דלא נראה ולפי״ז מנהג תורת שי

. יר יש אכן בנוסחאות דברינו שכל להבה

ים הנ״ל יקר לגבי אמור ות מנהג גדר ע אב

יש ום בו ש וש אל מש אמך תורת תט

וטל אשר ים על מ ים הבנ מנהג לקי

, וסחאות שינוי לענין אבל אבותם נ

איירינן לא הדקדוק כלל ע״פ התפלה

, ביה על הדור גדולי עמדו וכבר כלל

י הדורות כל במשך המשמר בשינוי

ילה נוסחאות ׳ עי כל, בפי המורגלות התפ

ו״ת ומץ יוסף בש מ״ו ׳ סי והב״ח ׳, י ׳ סי א

יהם קיצור והבאנו כתב וכן לעיל, דבר

י ים בשער יף ׳ ג שער אפר דמחמת י״ד סע

ים כללי וגם הקבלה ישתנה לא הדקדוק

ות לו יש מחמת עמו נכון לא כי לתל

. קוצר יש הבן רשכבה״ג כתב וכן דעתו א

ו״ת חי ים רב בש דאין ג׳ סי׳ ח״ג פעל

ות יבות נקודות לשנ ירות הת התד

, עם המון בפי והמורגלות ומטבע ישראל

נראה מה מחמת ותפלות ברכות להם ש

. חכמת עפ״י בסידורו וביעב״ץ הדקדוק

כי וז״ל כתב ( ט )עמוד אר״ש לוח

ורת ורש הוא המס דבר בכל הנכון הש

אוזן ותעיר עצמה תעזור הקבלה נדרש

ים , זכות למלמד כל ירפו, בל ידיהם עליה

יה , לא מבקש ברוחינו נבהל לא וכן ייעפו

יך וסחאות גווינו אחר להשל יקות הנ העת

, בידינו הנמסרות חוסר מחמת מאבותינו

ו וחוסר דעתינו לתרצם עלינו אבל שכלינ

י בכל . מאמצ ו ולכן כוחנו לנכון מצאנ

ות ומ ות כמה לכלול רבים במק וסחא נ מ

מימי אבותינו בהם שהורגלו התפלה

, ״מנהג לכנותם שא״א ולמרות קדם

ואר אבות״ נם כמב מידי נפיק לא אמ

ות נוסחאות ובל , בפי המק ורבים הכל

י וש הדורות כל במשך עליון מקד

ו וסחאות התפלל , בנ נו ובמקום אלו שאי

ות יס טע ות או המדפ אלא הסידורים טע

, מקור בו יש ן ברור בפוסקים לנו שאי

ות ותם רש נ ום כ״ש לש י במק נו ששי

ירסאות . שנוי הג וקת במחל

י וכן ן שמעת י״ש ממר יב הגר יש אל

יט״א ן דהגם מינים ברכת לגבי של י שא

ית לו י אב ב ו״ע בדבר , הש ים והראשונ

י אבל ים כמה בדבר וסק ירסא נזכר מהפ ג

ן ברור זו, י ות שא נ זו. גירסא לש

ו ע״כ אשר יק לנכון מצאנ להעת

ות ומ י כמה מספר במק י וסחאות משינו הנ

ימי המערב בקרב המורגלות הפנ

נתפשט יקר ש י בע תפלת סידורי עפ״

, ובית החדש יד שידינו ובמקום עובד

ו הגיע כהה , סמוכין הבאנ לבסס לנוסח

ן וח שאי וסחאות כלל יד לשל בנ

. העתיקים

י האם הנידון לעצם אבל המערב מבנ

ימי י הפנ מנוסח בסידור להתפלל רשא

זרח עדות ות בזה כוונתו ואין המ נ לש

ירסא ורה הג נזדמן כך אלא הכל בפי השג

ן נראה היה זה, סידור לו י חשש בו שא

, ״אל י בכלל אינו וגם תטוש״ דבר

שפט אבותהביאורים מדורמגן

ים וסחאות שינוי של הנ״ל הפוסק נ

ות בא דאינו אבותינו נ יא לש נוסח בהד

. בו מתפלל רק אבותינו במקרה

העולה: כלל

וסחאות שינויי ים בין התפלה נ הספרד

זרח לעדות ום בו אין כלל בדרך המ מש

וש ״אל . תורת תט אין עדיין אבל אמך״

ותם יש היכן לשנ , לנוסח ש ויש מקור

ן ו למשכ וסחאות לקיום עצמנ הנ

, בפי המרוגלות , ולא כולם וכפי לשנותם

ו , שכתב יד״א , הח , הבא״ח יעב״ץ ה

, ׳ והב״ח וא נוסח ואפי יפך שה הש״ס ה

ים , מקור בו יש אם וראשונ אין בפוסקים

, י״ש מרן פסק וכן לשנותו יב הגר יש אל

. יט״א של

גנוזות

הרבניס הערות

^ י*®*

ז ^ IVs* יtf® S» »££ י*«י v 1»ןו ?״ימז

נטמע?:: & י מ : =1 *0*. f . ^ » 5L.

1 #ןי >י*<*מ #*£!* י*°* H® *ד י*י ^ י ׳ «

3* j 5 י

פוסל ע 5^ 1 »ןי»גא »,״׳'״ *י«י

^ 1 1 1 ; j n י*! 1 ^• י^הטי . * »י> גוי, ®?י , 1 ז ^ # י * »)י £1 מן \ 1 V» ^ L| Vk זיז0י» ע ח ו ? * **:

-יי־ ׳ : ^ ול5 imAW• 'י -•}ffו 1»י>י <ז0י»^ f ' וו'*0* «» נתט*? s£*»?עתוהתS iS S & S $חכוה$!1V» *£ ^ >,״ זז0י- י

0 •יי >י»ה£מ £28* יי ‘* 1 ^ ז י ימ י ?״ ^ ״ גי>ו מ^ S S » ! 2 5 S ’

£* ״«> : ! &? 2:

שצג אבותגנוזותמגן

גנוזות שמואל רבי מוהר״ר שמואל הדבר בעל של מסידורו כת״י, הגהות עמאר מוהר״ש שקיבל עובד בית מסידור ]הועתק זצוק״ל עמאר

עצמו[ עובד הבית מבעל זצ״ל

חנוכה נר הדלקת אפוד ששים. שם היה שלא מפני ונאפדה בשד של יומה בת בקדרה שבשלוה ״המאה בה: אות

ביון בהלב המאה הגויים שעירבו מנרות להדליק שאפו־ וב״י הנובה נ־ יו בהמאה להדליק

ובו'. היד״א, ה־ב שהעלה במו קבו־ה וטעונים בהנאה שאפו־ים

ספק ס״ס, מכח להתיר יש ספק הוא אם אבל שנתערבו דוקא בידוע דוקא היינו

א״כ רבו, בשם אומץ יוסף הרב בששים, נתבטל דילמא עירבו ואת״ל עירבו,

שרי. חנוכה בנר ה״ה ד

המגילה לברכת השייכים דיניםוכו׳: מגילה לשמוע מברכת לעצמה קוראה אם אשה ב: אות

•1תרצ״ב מג״א שהחיינו מברך אינו לאשה והקורא

הבן ©דיון דיניאב. לו אין אם אותו פודין דין הבית וכן שליח, ע״י בנו לפדות יכול האב יד: אות

בדברי עיין לפדות אחר רשאי אם אחרת בעיר והוא בחיים עדיין האב אם ולענין

.2יא ס״ק ש״ה ס׳ הט״ז

לשמוע יברך לנשים במהברך שכתב סק״ה המג״א דברי ממשמעות הרב שכוונת נר׳ .1

יברך שלא שהוסיף ה, ס״ק בבה״ט וע׳ שהחיינו, שיברך הזכיר ולא מגילה, מקרא

למג״א. בסו״ד וציין שהחיינו,

ח־ למנות יכול בחיים שאביו שכל מבואר בט״ז .2 כשלוחו. א

אבותגנוזותמגן שצד

לסנדק השייכים דינים ובן הפנדל בנעילת ואפו־ אבילות דיני בל לנהוג צ־יך י' תוך אבל שהוא הבן אבי יג: אות

אוי ובן המילה ביום אבל שהיה הבן לאבי י״ל אלבעלי מה־״י ה־ב מעשה עשה וגם להו־ות. ־

ק״ן פ' מי״ד ה״ג לב הק־י •פ' הין מה־״י ה־ב בביתו. יתפלל אלא הבנפת לבית לילך לו אין

ע״ב. דקע״י

לאבל מילה שאירע זצ״ל ברדוגו יעקב מוה״ר שבימי אמת המגידי מפי שמעתי

לא בגדר... אף שמלותיו, החליף לא אך מנעלו ללבוש לו והורה שבעה, תוך

.3שעליו גלימא

המילה ביום ומפתפ־ים המילה לבבוד להפתפ־ מות־ים הב־ית בעלי העומ־ בימי יט: אות

ביום אפי' מפתפ־ים אינם קבלה עפ״י והנוהגים לע־ב. פמוך אפ' המילה שקודם ביום לא אבל

ובו'. המילה,

א׳. אות אבל הל׳ זכול״א וע׳ בפנים עמש״כ שבעה תוך אבל שהוא הבן אבי

הדין צידוק יאמרו לא המילה שביום זכול״א הר״ר משם כתב ש)ט()ע( ובח״ג

ש כנהוג, מילה מצות ויעשה שאר כל וכן לסעודה, ויכנס ומנעל שבת בגדי וילב

וכן כהראב״ד ודלא הלק״ט וכמש״כ שלו יו״ט שהוא כיון להתיר יש דברים

ח וודאי אבל באבל המיקל כדברי הלכה מחלוקת אלא יהיה ולא לדינא עיקר גילו

אסור.

בת״ת אסור אבל דיני ואגדות הלבות וגמ־א משנה בתובים, נביאים, בתו־ה, לק־ות אפו־ ימים י' בל אבל א: אות

ובו'.

בקשה דרך שאומרים כיון ה ס״ק בבאה״ט תקנד ס׳ ת״ב הל׳ ע׳ מותר, תהלים

ת״ב הל׳ עק״ד ע׳ להחמיר, ראוי ראשון דביום נ״ל ומכ״מ מותר, תהילים לכן

קסה. ס׳ דינוקא ושותא

לו. צ־יבים ב־בים דינם תינוקות מלמדי ה: אות

ע׳... רעים ודברים כאיוב הוו מוסר דספרי שלום נוה עיין

רבינו דברי לזהות קשה .3

שצה אבותהערות קונטרסמגן

הערות קונטרס שליט״א עמאר אברהם מהג״ר

לצעירים ברוך אור ישיבת ראש

גדולי שליט״א עמאד הגד״א שימש שבו מקנאם עי־ על מעידים בכולם דובם אלו מנהגים והגאון יצ״ל, טולידנו בדוך הג״ד דודו יצ״ל, עמאד מדדכי הג״ד אביו ובדאשם הפוסקים עמאד להגד״א נמטייה אפדיון אביו(. של )חבדותא יצ״ל אפאבג יצחק הפחד המופלא המנהגים ולאשד גמידא עד מדישא הפפד כל על לעבוד דבות שעות שהשקיע שליט״א

. במקנאם שהיו המנהגים ושינויי הכתובים

אמות כד׳ חשיב הבית שבל להקל שהמנהג שבתבו יש שם: ד׳ סימןהבוקר. של נטילה לענין האדם של׳ , כן נהגו ל ו נ ל ע רני י כו תי וז ל שי ת ש רי י י מו ב ע״ל י ה ז לי שהי דו הפוסקים מג

ר ר מקנס, בעי מ י ר׳ בזה״ל לי ו ב י דחוקה ס ת הי מו י לד י הי נ י בי ד עון דר מ בן ש

ר עז ל דין י י ידים, נטילת ל נ רי ה ברי ו הר ד תב הזו ן מיתה דחייב שכ י י ה להקל ו בז

הזוהר. שהחמיר במקום

י רבים מרוקו ערי שבהרבה וידוע )בהערה(: שם ג׳ סעיף ח׳ סימן לגדול. טלית אפילו ללבוש לדקדק נזהרורנו י מקנס בעי תי ל י י י ד״ז ר ל ר כעני העם כל י שי ע שו כ ת לב ל, טלי דו ם ג מנ י י ל

ל מעמר ב ת עכ״פ י ל טלי דו שי ג מ שו מ די מקעה, העם כל לב מי תל דרו חכמים ו היש בו ת לל ל טלי עמר. ש

ת ובענין ש ת לבי טי רק נכון זה קטן טלי שו ל העם, לפ ב די י תלמי חכמים הם ת והמדקדקי מעוו שו ב ב ת ל ם קטן, טלי מנ י י ם היו ל י רי ל נ ל שהיתה הגלימה בג

ם. מכסה ת יות ברכת ובענין ם קטן, הטלי ם הי ת על מברכי ת, מעו עי ו עי ת? להתעטף י עי בעי

ט המנהג שו ו פ נ ל ע ך במקנס י בר ת על ל ת על קטן טלי ת, מעו עי ברי עי י׳הרמ׳ כד

ל ו׳ סעיף ע ת ו ל טלי דו ת. להתעטף ג עי בעי

נעשית לא זו שברכה מאחר בזה, ברור מנהג יש אי וצ״ע שם:גדול. טלית בברכת שנפטרה בתדירות

י ע הבנתי ל י נפטרה מדו ל מן ה ש בז ב לו ת ש ד קטן טלי י עו ש ל ב ת לו ל טלי דו ג

ך ומחוייב בר ד. עליו ל עיין מי שו״ע ו ה פסק יג׳ סעיף ח׳ סימן ב כ הלי חשיב לביהכ״נ דל הפסק ב ש י עי׳ חולקים י כוין נ׳ ס״ק בכה״ח ו י שי י ל עי הו ל הטלית ל דו כל ג ויות על לברך עי׳ קטן הטלי מני וס״ק לג׳ ס״ק במ״ב ו מדו כ י העולם סמכו לד׳.ו ך ל בר ל

אבותהערות קונטרסמגן שצו

ת על ת דספק בבוקר קטן טלי ם להקל ברכו ברך שי ת לספק יכנס י ת ברכו ל בטלי דו ג

י ל ו י י הליכה ד י מקום שינוי וגם הפסק הוי ל עי׳ הפסק הוי ל תב כד׳ ס״ק מ״ב ו שכ

ף עדי י ש ל ברך ש ת על י ם קטן טלי ם ספיקות הרבה בו שמעויי י י ו י ך ר בר עליו ל

ש. עי׳׳

כורכים גדול דבטלית פשרה כעין שעשו ויש יד׳: סעיף יא׳- סימןהוי״ה. בשם כורכים קטן ובטלית ט״ל מנין

י כן ו ת מנהגנו ה ל בטלי דו ' ח' ז' ג י מן וסימנך יג' י ך חיינו ז י ר י ל י די ג ת י קטן ובטלי

ה' י' ה'. ו' ו ו

הספרדים שמנהג ידוע החוליות כריכת אופן ובענין )בהערה(: שםקשר. כעין חוליא בכל לכרוך

ן י ה י ם בז ו קשירה שו ל י פ דן י די ל ורק ל הבדי י בין ל י ל י חו לי חו ה כדי ל הי המנין שי

ר. ברו

׳ סעיף בב׳- סימן מצוה בר )הל׳ העם בנהגו ועי׳ שם)בהערה(: י ובהנחת חדש טלית שלובש עד לברך לא בזה עצה דכתב ג׳( סי׳

שניהם. ויפטור שהחיינו יברך תפיליןי לענ״ד ת יפה, כיון ל כ ך שהחיינו דבר כוין העטיפה לפני לברך ערי ל גם וי התפילין ע

ן י י ן ו י ם כ ה הפסק, שו י ובז ע די נ תבו הפוסקים י ן שכ י י ם ש ל שהחיינו מברכי ע

כן התפילין, רני במקנס מנהגנו ו כו ר וז ש י ת התחנכתי כ מעוו ה ל י עלי עיו ב זע״ל י

ת על שהחיינו לברך כוון הטלי ל ל גם ו התפילין. ע

ראש ושל מיושב יד של תפילין להניח המנהג יי׳: סעיף בה׳- סימן יד של תפילין בין הניחו מרוקו קהילות שבשאר שכתבו ויש מעומד

מעומד. ראש של תפילין וביןרנו די במקנס, בעי מי ל הניחו והמדקדקים חכמים תל ד ש שב י ל מיו ש ש ו י מד ר עו מ

ר י ש מד הניחו העם ו עו מד מברכין והמדקדקים שניהם מ עו ל מ כ ת ברכת ש המעוומד, י מעו ת י י ד מי, כ של רו כן בי ך פסק ו לי מ ל ה י פ גו ר דו ר ת בספרו בי ״ ״תורו ת מ י

כן ״י פסק ו מג ת ה הלכו כ כ'. ס״ק כה' סי' תפילין ב ״ ח שב. מניחים וי מיו

בלבד. רש״י של תפילין להניח נהגו לד׳: סימן

די החסידים תלמי ה ם היו חכמים ו שי ב ל תפילין לו ר ר״ת ש ח מר י ר התפילה ג ש י כר כל בו קורין לבתיהם נפטרו העי נו תפילין עם ק״ש ו בי כן תם דר תי ו י י בי ר ך לר ברו

ו נ די לי ה זע״ל טו ד כן נוהג שהי עו שי ת״ח ו נ י שה. ו מע

שצז אבותהערות קונטרסמגן

׳ סעיף לו׳- סימן ת י אין וגם דל״ת בצורת הירך שעושין ויש ח׳: יובראשו. מקלת היתה הח״ת ר י ז' ו' בעו ל חטוטרת. ב

לחדש כתב רס״ה סי׳ יו״ד חת״ס בשו״ת והנה )בהערה(: שם י׳ יות כל דמי שפיר זוית שיש דהיכא י״ל אמנם לקוץ צריך דלר״ת שנהי

עגול. שאינוכן ו כתבו ו נ ל ע תבו תורה בספרי י מומחים. סופרים ע״י שנכ

עשר. מגיל שכבר כן שנהגו מקומות ויש ג׳: סעיף א׳ סימןו המנהג נ ל ע ם י בן חינוך מדין להקדי מו כ ר ו ש י ע כ דו י לנו י הו ע ש ד ר יו מו ש ת ל י

מו י בנקיון עע ל ש כו' בהן יפיח ו י ו נ י ר ו ם התחנכתי העעי ש ב ל ללו ד בגי ח ר י ש ע

וחעי.

ומלכות. בשם זו ברכה לומר נהגו שלא וי״א ו׳: סעיף מו׳ סימןי מנהגינו כך ל י יהיה ו ל י ספק י ל ת ספק קיי״ל ה ה להקל ברכו ת נכניס ולמ י

ת. בספק עעמינו ברכו

סידורי בכל נדפס צרכי כל לי שעשה ובברכת )בהערה(: ט׳ סעיףרבים. בלשון בפתח הפנימי המערב

ו המנהג נ ל ע מר במקנס י מץ כל לו ק ב כיון כף( תחת וחיריק הע׳ תחת קטן ערכי) דר מ ו ל שי ל הרי כ ל ל כו ם. כ הערכי

ישראל. בית עמך צאצאי הוסיפו ולא בהערה: שםי מר נהגנו ל י לו י ע י מך ע . בית ע ל י ר ש י

: סעיף מח' סימן התמיד פרשת אחרי שבת פסוקי לומר נוהגים י'מר״ן. כדעת

י כן ו ו ומתחילים מנהגינו ה נ י ר ש כו' חלקינו טוב מה י ד ו דו ע ר הו מ ו י ש ו דרבנן, קדי

כ ״ ח דו מתחילים וי ל בניגון הו דו עד הקהל כ ם כי טוב כי לה' הו ל ם חסדו, לעו פלי וכו

דו הפסוק ם כי טוב כי לה' הו ל מר, המסדר ומתחיל חסדו, לעו ו לו ר מ י ענו ו שי הו

קי לו שענו י כו' י ד ו מלך. ה' ע

״מי המזמור לומר שנהגו ויש עובד. בית בסידור נדפס בהערה: שם ״לעולם״. לפני בוקר בכל בקרבנות באהלך״ יגור

ו נ ל ע י י מר נהגנו ל ר ״מי לו גו ״. י ך ל ה בי

אבותהערות קונטרסמגן שצח

באב. בתשעה לתודה מזמור לדלג שנהגו ויש ט׳: סעיף ני׳ סימןי במקנס מנהגינו ל מר ש ר לו מו ה מז תוד רו עיין כן ל דו סי ל ב הר״ר מו״ז ש רבי כמו

ם ר שלו מי זלה״ה. ע

כל ולא הקדיש אומר אחד שרק הקדום המנהג י': סעיף נה' סימןביחד. האבלים

ן במקנס מנהגינו י י ם ש רי מ ו ת י ש י מר מנהגינו תתקבל ובנוסח שנים. הקדי לו

י תתקבל נ ת לו י ע תנ עו ב ל עם ו הון כ ת הון עלו ת בעו ל ו כ ל בית ד י ר ש ן קדם י הו בו יי מי ש ב . ד י ע ר י ו

שורוק. עם ולעלמי לומר נהגו שכן בהערה: שם מנהגינו. כן

בקדיש. לכרוע שלא רבים ונהגו ד': סעיף נו' סימןע מנהגינו רו כ ש ל ם מר״ן שפסק כמו בקדי כורעי תגדל, ו הי בי י ה ו , שמי י ב כן ר ו

ך , בברי י כן הו . ו מן בי

והציבור בניגון מאריך ברכו אומר שהחזן בשעה בהערה: שםויתפאר. ישתבח בלחש נוסח אומרים

מר מנהגינו שתבח לו ר י פי ת י כו' ו ל רק ו ת בלי הש״ע שבת ויום שב ך ש י ר בניגון מיש ת וי רו ש פ מר י שתבח לו כו'. י ו

כל אומר אף״ ״וחרה לפסוק כשמגיע שנהגו יש בו׳: סעיף סי׳ סימןבלחש. הפסוק

י כן ו מר מנהגינו ה ״ ״וחרה הפסוק לו ף ך בקול י מו י נ ל ש ו ח ך בל ערי ע ש מי ש ה ל, ו נ ז ל לי ב ת י בן בלחש, ק״ש קורין היו שלנו הכנסת בבי מו ע וכ מי ש מ ו ש י נ ז ו י ל ל כ

בור ' בסימן מר״ן שפסק מה כפי העי י תב כו', סעיף ס ש שכ י נוהגים י ו ר ק ש בקול ל וי

י נוהגים ו ר ק ש ל ח כללי בל מ ש השו״ע ו ש די ש הלכה וי י כי ר ת עי' ב רי שו״ת ) ב דם ת שלו מ י ג'(. סימן ו

נכון ויותר החודש, בתפילת כ״כ קוניהם רצון ביראה בהערה: שםרשויות. שתי משמע קוניהם כי קונם רצון עובד בבית שכתב כמו

כן ת נהגו ו מר שלנו הכנסת בבי עון לו קונם. ר

המנין. מן אינו השני והאמת ג': סעיףי המנהג ו ם ה ר דג בו ש״ץ וגם העי ת״ מסיימים ה מ ם להסמיך כדי ״י כ קי לו ת י מ לי

ש״ץ ה ם ה' חוזר ו כ קי לו ת י מ ת י מ הי ן ו רו ח ו הי נ י המנין. מן י

שצט אבותהערות קונטרסמגן

בסידורים הנדפס והשכל בינה דעה אומרים ויש י׳: סעיף קטו׳ סימןופשטיה. נהרא ונהרא

י כן ו ל מנהגינו ה ע ל ההמון, י ב די י תלמי קו חכמים ה מר דקד ת. בינה חכמה לו דע ו

' סעיף קיח' סימן מינים. ומכניע אויבים שובר שם: יי כן ו מנהגינו. ה

הש״ץ. חזרת אומר אינו שהש״ץ במקום ב': סעיף קבד' סימןן לענ״ד י ת להקל י ר מי ש״ץ חזרת בי לו ה פי ם העם כל שי קייי ל הם, ב ב ש י י

ם חרי י מי ב י ל ל ם ו חי ר עם להתחיל מעלי בו ה העי ה שמונ שר הפסידו ע תפילה ו

בור, ם בעי י ם ו שי ש״ץ חזרת עו ם ה כולי תפלל י ה ש״ץ עם ל ם במלה מלה ה י עי ו י די ו י

ר, תפילה חובת בו ר לכן בעי ש י בור כ י והת״ח ממהר העי ם ל כולי תפלל י ה בקעב לל ש״ץ עם מתחילים הם העיבור, ש חשיב ה בור. תפילה ו עי' בעי ״י ו חזו ת ב הלכו

תב ז' ס״ק יט' סימן תפילה ב שכ שי ח ר תפילה ד בו י עיי״ש בעי ל ד י כפמ״ג ו ״ י סוף בבזה. שהסתפק נב' סימן

בבית שגם שהעיד נא׳, סימן שי״ק מהר״ם בשו״ת ראיתי עוד בהערה: זאת ויישב הברכות, בכל וב״ש ב״ה לענות נהגו החת״ס של מדרשו

ולכן מפיו הברכות כמוציא הוי אמן שעונה שע״י אחד טעמי בתריהברכה. בגוף להפסיק יכול

י תי ל רד תו לסוף י ע כון ד ר דנ ש כי ר ש מ ו ן י מ י י עי מו ת כ ם הברכו מנ י י ו מדין ה

ע מ ן ז״ל ס״ג רי״ג סי' מר״ן כדפסק כעונה שו י י י ע ו ת י״ח י ע שמי ו הברכה ב ל י פ י

, יענה מן י י ל כ י ״ ה י מע ש ד מתחילתה ש ע תכוון סופה, ו ת ונ עי די בה ל חובתו, י

מברך ה ו נתכוון ו י עי הו ל י״ח. ל ב ל י י י ר הו מ י ש ב״ה ו ו וב״ ל י י ר כ מ ך י ה ברו ת י

ך ה' י ברו ו ך ה ברו מו ו הכל ש ברו, נהיה ש ם בד י ע ד מ ה שו סיף מה כ״ש כעונ שהו. נחשב ר מ הוי כי וע״ע. הפסק ו

: סעיף קבה' סימן הקדוש. האל אחרי עד מעומד לישאר נהגו י'די מי ת והמדקדקים חכמים תל מעוו ם היו ב מדי ל עד עו ש. הי הקדו

מכסה שהאב הכהנים ברכת בשעת שנהגו יש ג': סעיף קבח' סימןבטלית. ילדיו ראש אתי ו כן נהגו ל נ ל ע י במקנס, י ל ר י ש י עו כ ם לחינוך היגי י התינוקות מלמדי ל ש

הכהנים. על יסתכלו

כפיו. את נושא אינו רווק שבחור הפשוט המנהג מד': סעיףי כן ו שלנו המנהג ה

אבותהערות קונטרסמגןת

בחו״ל. גם יום בכל לדוכן לעלות נהגו שם:י כן ו מנהגינו. ה

: סעיף קלי' סימן בקול ולא בלחש אומרו הש״ץ גם הוידוי ובסדר י'רם.

י כן ו המנהג. ה

פניו על ה׳ ויעבור רם בקול הקהל וכל הש״ץ אומר הוידוי ובסדר שם:ויקרא.

י כן ו המנהג. ה

בהטייה. אפים על נופלים שלא המנהג נתפשט כבר שם:י כן ו ל במקנס מנהגינו ה ב ש י כן פניהם על נפלו במרק ל ו סביבותיהם. כ

תחנון. א״א עלינו ברך שמתחילים יום בחשון בז׳ שגם שכתבו יש שם:ן י ה י ע טעם לז י מדו , ל ו ר מ ו י נ ל ע י ו במקנס ו ר מ תחנון. י

בשבת״. ראשון יום ״היום היום שאומרים ויש ב': סעיף קלב' סימן

עי' במקנס. מנהגינו כן ת ברמב״ן ו ש תרו פר ך על וז״ל י ר י הפשט ד הי ה ש ר מעו כו שנז

ת יום בכל תמיד שבת י י ה ל י נשכחהו ש ל ר לנו יתחלף ו שי כרנו כי ימים, ב ו בז ת ו י

ר תמיד כו ה יז ש ת מע שי רי ר עת, בכל ב ש פ י הו ו מר המנהג מקור שז יום היום לון שו י בשבת. ר

בבית בריתי זאת ואני והפסוק לציון ובא הפסוק לדלג ונהגו שם:האבל.

ו נ ל ע י במקנס י תפללו ל ת ה חרי ת ש ל בבי ב כל הי ם ו לי ב עו הי תפלל הגי ה עם ל

בור ל בביהכ״נ העי ב ת מנחה י ערבי תפללו ו ת ה ל. בבי ב הי

: סעיף קלד׳ סימן חמישי וביום אמונה אנשי לומר שני ביום נוהגים י׳מרעות. תמהנו

במקנס. מנהגנו היה כן

בראש לא וכן החול, בימי שמיה בריך אומרים לא שם: ב' סעיףבשבת. אם כי ציבור, ותענית חנוכה, המועד, חול חודש,

י ביו״ט ם ל רי מ ו ך י ה ברי שבת רק שמי ם ב רי מ ו ת י שחרי בד ב ם בל י ת יו״ט חל ו שב ב

ם רי מ ך יו ה ברי כ שמי ״ ח עון יהי וי ל ר יו״ט. ש

אבותהערות קונטרסמגן

אע״פ קמיה וסגידנא כשאומר שמיה בריך באמירת מעט כורעים שם: אמירת בעת להשתחוות שנהגו חיים הארץ כמש״כ סגור, שהס״תקמיה. וסגידנא

י ע״ע נ ד י ג ס שי קמיה הכוונה קמיה ד ד קו ך ד י ברי ו היינו ה ת ו עו ל כרי ה ש שמונ

ה שר קר ומקמיה ע ה די תי ריי ו מן הכוונה י ש ההגבהה בז סעיף קלד' בסימן מר״ן וכמ״ה ב', רי כו', לעם ס״ת כתיבת פני מ ה ו מעוו ם כל על ש שי נ ם הי ת ונשי ו י ר הכתב ל

ע. כרו ל ה לכן ו רי י לענ״ד נ ל ך ש ע ערי כרו ך ל ה, בברי י שמי ל ד ו י עו ל ש י ש שי ש ח

ר סו י רע ס״ג קיג' סימן מר״ן שפסק ממה י כל הכו ה לפניך קומה בו כו' תשתחו הרי ו

ר מגונה זה י י ב ״י ו מ ר ן ה י י ע ש רו כ י ל ל קנו במקום י הגנו ומה חכמים. שתי שנ

י ההיכל בפתיחת להשתחוות ו תב מהריק״ש לפי ה שרי שכ ת ד שתחוו ל לה ההיכל מוי הטעם בו, שהס״ת ו ל ה ל ו בג נ י ת שי שע ה תפלה ב ו דמ ר ס ע שי רו כ י במקום ל ל ש

ו חכמים תיקנו נ י י י ל ת י שע התפלה. ב

ביום לס״ת שנים לי״ג הגיע שלא קטן להעלות שנהגו מקומות יש שם:תפילין. למצוות שנתחנך

י כן ו די מנהגינו ה בדי י הוה ו ד ב ו ל ע ד בגי ח ה י שר חעי ע ת נתחנכתי ו מעוו לין ל תפי

תי עלי ה ו תור תי ל רי ק ה ו ם בתור מנ תי לפני י רכ ר ברכת שבי ש י נתן י ר י ק ב ב י שו

י בתורה עי הו די ל ר חובת י בו ת העי י רי ק ה התורה, ב רי נ כ ש ו ש ח י ש ״ זע״ל מוטת שי ו דקטן הסוברים ל נ י ה י ל . ג' למנין עו

לגברא. גברא בין הס״ת לגלול שנהגו ויש ד': סעיףי במקנס ת מנהג היה ל ם במפה, לכסו מנ ן בטנג'יר י י ו טו ט ת נוהגים היו ו לכסו

במפה.

ולכן דבריו על מבוסס פתוח הס״ת להשאיר שהמנהג ואפשר בהערה:לסוגרו. ולא מפה בו להניח נוהגים

ה רי י הטעם לענ״ד נ ל ה לבן הברכה בין הפסק יהיה ש קריי ל ה כ ר מה ד ש פ שי

ה להסמיך ריי ק ה ה ף לברכ טפי. עדי

ה׳. יברכך עונה והציבור שם:ו המנהג נ ל ע ח י שלי ה ר ש בו ברכך עונה עי ה׳. י

או סומא בעליית גם עצה שכתבו ויש בהערה: ב' סעיף קלט' סימן שומכ״ע לעשות יכוון קורא שהבעל והוא דכו״ע אליבא לצאת ע״ה

העולה. מברכתי כוון רק מספיק ל ת ל עי ך ל ערי מר ו מי לו סו ו ל כוון לע״ה י ו ל י עי הו ת ל בברכ

אבותהערות קונטרסמגן

ש התורה ן ז״ל ס״ג רי״ג סי׳ מר״ן וכמ״ י י י ע ו די י ת חובתו י ע מי ש כ הברכה ב ״ ״

ת נתכוון עי די בה ל מברך חובה י ה תכוון ג״כ ו ו נ י עי הו י״ח. ל

פלוני. בן פלוני בשמו לתורה העולה שקורין והמנהג ג': סעיףי כן ו ר המנהג ה ש י כ ש״ץ ו ה ה ת רוע עלו ר ל מ ו י י בי ג ד ה מו ע ל י מדו ע בן פלוני עו

פלוני.

הקדושה״. תורתינו ״אמת התיבות לומר נוהגים ב': סעיף קמ' סימןש ם וי רי מ ו ת, רק שי מ ך י כו'. ברו ו

קורא שהאב הזמן כל עומד הבן לס״ת עולה כשהאב קמי': סימןבתורה.

י קו נהגנו ל ד שהבן במרו מו ע ר י ש י ו כ י ב ה י על ה י תור ר ל שי י מד ו ד עו ר ע חוז שמו בן למקו מו ד שהבן כ מו ע ר י ש י ו כ י ב ה י ל ה עו תור בר ל עו ך ו ע בתו ב ר ו י תי מו י

כ ״ ח שב וי ד. י ר מי ש י כ י ו ב י מו חוזר ה דו קם הבן למקו בו כ מנשק ל דו ו ו י י ב י שם ו

דו ל י ש ע י ר הבן ר מ ו י ך לו ו תהיה. ברו

מוציאין מהתיבה לסלקו וחייבים בס״ת פסול כשנמצא קמג': סימןהכסא. על הפסול ומניחין אחר ס״ת

מנהגינו. היה כן

בד. ע״י הס״ת של הקלף לעטוף נהגו י׳: סעיף קמז׳ סימןי כן ו ל מנהגינו ה ב י י ל ל י הקלף כ ל ה י ש ת פר ח ו י ם י י כדי בלבד, שתי ל ש

ד כבי ש הס״ת י מ ש ה ג ו י ו ר ד סד שבת. כל הס״ת ל

מהבימה. מתפלל הש״ץ שגם פשוט המנהג ה': סעיף קנ' סימןי שלנו הכנסת בבית חו והבימה בימה היה ל ה שהני ל מונחת היתה ס״ת עלי ץ ע ר י ה

ל היתה שהבימה כנסיות בתי בהרבה וגם ה מקום ע ת בכל גבו י י ז ע היתה ל ע מ בי

כן הכנסת. בית ת היה ו ל הכנסת בבי ך רבי ש . ברו ו נ די לי י וגם טו ש״ץ הקפידו ל ה ש

כל כיון ההיכל כלפי פניו הי ה י ש כן במזרח. היה ל ר ו י בטנג'י הבימה היתה ל

ע. ע מ ת בי ב שי בי ר ו י ג״כ טנג'י ע, תהיה שהבימה הקפידו ל ע מ כן בי י ו ק י ל ב כז בתי י ת רי ל הכנסת בבי ם ש ה הבימה הבנים י נ י ע. י ע מ בי

ואוכלים שותים העם שאר שגם להקל ונהגו י': סעיף קני' סימןהמדרש. שבבית מהלימוד להתבטל שלא כדי בביהכנ״ס מרקחת

ש מנהגינו היה כן הגי ת ומרקחת טיי ל כל הכנסת בבי ם ל מדי ת הקבועים הלו בבי

כלו כדי הכנסת ד שיו מו ל תר ל ת בי י ס חכמי בתקנות עי' ש כני ' תקנה מ י שתקנו ס

אבותהערות קונטרסמגן

י לכתחילה בי ה ם טיי כוס ל מדי מן ללו ם סדר בז מודי ת כדי הלי ם להיו מן עירני בז

מוד. הלי

הסדר בליל ידיו נוטל בעה״ב שרק שנהגו ויש בהערה: קנח' סימןהכרפס. לטיבול

ן י הבדל ומה טעם בזה י על בין ה ר הבית ב י ש ט המסובין. ל שו פ ם ו כי ל שערי כ

ל המסובין טו ל לי בו טי ת ומנהג הכרפס, ל . טעו י הו

מיקרי לא אמות כ״ב מהלך כדי שהה דאם בהערה: קסו' סימןתכיפה.

ך ע״ע י ם שירה, תוספת ע״י ממעט י י ה ו ע מר רו מבעע לו ר ל מ י י י ר ח ע י ע י שב ל ו

ו יפסיק ר י מ י ש הנטילה, לפני י ל הרב וכמ״ י פ ך ר ו ברו נ די לי ל תפלה לענין טו ע

ש. מזונו עיי''

מזונות מיני בורא השנה ימות בכל מצה על לברך המנהג קסח': סימןהמחיה. על ולאחריה

י כן ו ס מנהגינו ה כני מ כן ב ר ו מ י לי י ב י י ר י כי הרה״ג מ ר מרד מי י זע״ל ע הו וש לפי ם הי י מפרשי בי ה ם ז' ס״ק קס״ח בסימן מר״ן ש ם כעכי ם וכוססים יבשי ת ו והם י

ם קריי שקוני״ש, הנ הלכה מר״ן וסיים בי ברי ו ל כולם כד כ ל ם ש שם הנזכרים הדבריר דין להם נותנים מ י נ ה בפת ש בי ה בכיסנין ה י ומע י מו ה ם הכעכים כ היבשי

ם, שכוססים ת ם ומה יו י שמברכי עי מו י בפסח מעה על ה ו ם ה שו ן מ י י ר, לחם ש ח י

קובעים מעה רק עליו. ו

דגים. עם חלב מלאכול חוששים יש ב': סעיף קעג' סימןי מנהגינו ל ל ו כ י ם ל ם והטעם בחלב דגי על כמ״ש סכנה משו ת ב י ר ה שי הוד מפי י

ם פיי רו ש ה ת סכנת בזה שי רי ערע מי ח תי ו כנ תבו ומה ס ם שכ חרוני י הי כ י י ט״ס ד

ט מר״ן בדברי ט כו' מההרל״ח עי' קע״ג לסי' שעי ן ו י י ברי ט״ס ו ט ומה מר״ן בד ט שעי

תו קעג' סימן מר כוונ מו לו י שכ ל ם ש לי כ ו ר י ש ם עם ב ל הסכנה מפני דגי ת ש ע ער

ש ם חלב נמי ה״ה קעג' בסימן כמ״ ש ודגי ם סכנה בהם שי ת ל כי ם ע״פ בי פיי רו ה

על )כמ״ש ת ב י ר הודה שי ש מפי י שי ם( פיי רו ה ה ת סכנת בז ן ערע י י ם ש ל כ חד לי יעיי״ש.

אפילו שמותר רם בקול לו תגיד ודגים( חלב בהערה:)לענין שםלדבריך.

י ״ מר י תר לו לו ך מו ערי מר ו ת לו לו שו ע ם התרה ל ם שדברי בהם ונהגו המותרי

ר סו י ם י התרה. עריכי

אבותהערות קונטרסמגן

שלא גם הטוה״מ לברך שנהגו שכתבו ויש י׳: סעיף קעה׳ סימןפת. בסעודת

ט מנהגינו שו מברכין פ י והמטיב הטוב ש ל כן פת, סעודת ב שבט בט״ו מנהגינו היה ו ב

תי להתחיל ש ל יינות ב ן ע שו רי י מברכין היו ה ר ו ל הגפן פרי ב ע בי השני ו הו ש

ר ח ה מכן לי תר שהי ח יו שוב שבט ובט״ו הטוה״מ, מברכין היו מ ם היו ב לי כ ו רק י

ת. פירו

הטוב מברכים והאכסנאי שהאורח שנהגו שכתבו יש ה': סעיףוהמטיב.

שוט כן מנהגינו שכן פ שבט בט״ו היה ו ה כל מסובין שהיינו ב ל שנ ע ן מו״ד י ו י ג ה

ן רבי ר ה י י ר ד סו היינו י ם ו כל המשפחה כל מוזמני ל ת״ח ו ר ש ם העי שי ש כחמי י י

ם היו וכולם ה יין על והמטיב הטוב מברכי ח שהי שוב תר מ ן יו שו רי ה י מ ל ד היה ו ח יי מברך עי מו ש המסובין כל ו ם ז״ל מרן וכמ״ ם י ד כל המסובין רבי ח מו מברך י ע ע ל

י והמטיב הטוב ל ברך ו ד י ח ם י י לכול מ מו ש קדי ט קנה י ש ענו לוו שי . כ מן י

למקום ממקום ללכת לכתחילה נהגו שאף שכתבו יש קעדו׳: סימןעמהם. פת ולוקחים

כורני י כד ז נ י י הו י ל ם היינו ט ת הולכי ם החתן לבי שלי ה ע לברך כדי מנין ל שב

ת ם פת לוקחים היינו ברכו שיכי ממ ל שם ו ו כ י מעטרפין ל ך למנין ו בר ע ל ת. שב ברכו

נהגו לא אחרונים במים הקילו שנשים שכתבו יש י׳: סעיף קפי׳ סימןאחרונים. במים הנשים

ו נ ל ע י י ל הנשים נהגו ל טו ם, מים לי ני חרו ם י מנ ם מים י עיי ע מ נטלו. הנשים גם י

המפרנסנו. ממעשנו ולא הזננו בהערה: קפז' סימן

י ם ל רי מ ו כו' הזננו י י ו ל ו הזן מתחילים י נ ת ו ת י י לו העולם ו בו כו כו' בטו ובנוסח ות תחילת מר נהגנו הזן ברכ ו הזן לו נ ת ו י י ל ם ו רי מ ו ו הזן הקל י נ ת ו ר י מקו מנהגינו ו

ם ה ר ד בו ו מי י בי תב קפט' בסי' הב״י ה ן שכ י י מר ש י הקל לו ה ן ד נ רי מ ו י נ קי לו י

עיין ר בב״י ו העי ה כתב הרמב״ם דבנוסחת ש ת בברכ עי פ הקל רבי ״ ע ר י מ נו שי קי לו י

ה בנוסח ולגירסתינו ת ברכ עי י רבי ת ר י סינן שפי ד דגר ע רו הקל ל ו י בי י שבח ו ר ו ב לעד. שקיים ל

מודים. אנחנו ולא לך מודים אנו שם:

י ם ל רי מ ו ו י נ י י הו שון ש ת, מל נו ני י י ל חנו י נ ם. י מודי

תהאבותהערות קונטרסמגן

תצריכנו. אל נא ולא תצריכנו, אל ואומרים שם:י כן ו שלנו. המנהג ה

ברחמיו. הזן שם:י כן ו כן מנהגינו, ה ם בנין ברחמיו בונה ו שלי רו . י מן י

מרובה. וחרפתם מעוטה שמתנתם שם:י מר נוהגים ל שון לו . זה ל

פי. על ואף שם:ו הנוסח נ ל ע והגם. י

ביתך. אל ברכה להניח שם:ח ר ו ר היה הי מ ו ה להניח י ל ברכ ם ביתך, י תך לו ועוני מבי י ו יחסר. ל

הכלכלה. ועל המחיה ועל רד': סימןמר מנהגינו ץ על לו ר י ל ה ע ל המחיה ו ע ה ו ה הכלכל י ר ר ו דו סי תב מנוחה בית ב שכ

כן.

לעיר. מעיר שבנסיעה נוהגים שיש מה אגב בהערה: ריט' סימןט' בסימן מר״ן כתב ך נהגו בספרד רי בר ו ל ל י פ ר י עי ר מ עי ל ל כ ם ש בחזקת הדרכי

מקורו סכנה ברי ו הרד׳ הרמב״ן מד ש י׳ו ת פ״י וברמב״ם עיי׳׳ הלכו ת מ ח׳ הלכה ברכו

ה כתב ע ב ר ם י כי ת ערי דו הו כו' ל לכי ו הו ם ו עו דרכי גי שי ב כ שו הי לי מ י ו ל נקט ד

שון ת הולכי הגמ' ל ק מדבריו ו דס״ל הב״י דיי י ל קי ד ו ו לכי ד ת הו י מדבריו ל ל י כ

לכי ם הו ל דרכי כ ם ד כ סכנה בחזקת הדרכי ״ י ן ו נ ך כל על מברכין ספרד בני י ר ד

ת י י ה סכנה ביה ד ר ו כי ל ה ו רי ן נ י י חיות לסטים סכנת בין לחלק ד ת ו עו לבין רל סכנות ת ש נו ו ם תי ף דרכי י ם ו ר י מ י י נ ל ה חז״ל תיקנו ד י ברכ ל סכנת על י

חיות לסטים ת ו עו ת ר נו ו ם תי ם נמי דרכי חיות כלסטי ת ו עו ם חשיבי ר ד י נוסע ד

מו תו דו ל כנג י ו י נהג ב היר ל ו ז ם י סו נרד נ ו ע לי פוג י בו ו ל ע ו ר ה מחיה ג רער הנוסע גם ולפי״ז ולסטים. ר מעי עי ל ל י י ח הו שכי ת ו נו ו ם תי ברך דרכי מל י הגו

״נ ה ר גם וי ם בעי ר יסע י עו ה שי ש שע מ חו י ו כ י י ש ו ש ת ח נו ו ם תי מו דרכי ר כ מעי

ר עי ברך ל מל י תב ומה הגו ר מר״ן שכ ר מעי עי י ל ו ר בזמנם ה עי ב י ש סכנה היה ל

ץ רק חו ר מ עי חיות לסטים סכנת היתה ל ת ו עו כן ר ן הרב נהג ו ו י ג ך רבי ה דנו ברו לי טו

ר בנוסעו עי ר מ עי ך ל בר מל. ל הגו

פסח בחוה״מ לברכה ונהגו א'( סעיף רכו׳ )סימן בהערה: רבג׳ סימןבר״ח. מיד ולא

הגו מה קו שנ ך במרו בר ו בחוה״מ ל רו י ס י י חג בי ו ם ה שו ד שבר״ח מ י עו בו ל בל ל

אבותהערות קונטרסמגן

כן העעים ל קו ו ו במרו ר ח י ד י עד חול ע מו רני ה כו ה וז הרב ו פעמים שב ל י פ בחוה״מ י

י בו ל ד, לבל היינו עו ם ו חרי ד מי ו ע ר ס י חג. י

להקדים אין ולעולם בזה הקילו לא במרוקו י': סעיף רלג' סימןהשקיעה. קודם ערבית תפילת

ו המנהג היה כן נ ל ע ם י מעול י ו תפללו ל ת ה היו השקיעה לפני ערבי ד מחכים ו ע

ת י ל תפילת וגם הכוכבים, ע י שבת לי תפללו ל ת רק השקיעה לפני ה עי הכוכבים. ב

המנחה. פלג קודם מנחה התפלל אם רק דכ״ז בהערה: שםתפלל להקפיד מנהגינו ה ה מנחה מפלג מנחה תפילת ל ל דו ש ג קר מר״ן וכמ״ עי זמנה ו

ת מט' ה. ומחעה שעו ולמעל

המנחה. בתפילת כלל אפים על ליפול לא נהגו שם:י כך ו י המנהג ה ל ה במנחה פניהם על נפלו ו י ובהער בי ״ ״דרך בשם ה ץ ר שב י ליי

י המנהג ל ם ש ל נופלי ם ע י פי ם והטעם במנחה י שו שינן מ חיי בי ד הודה לר סבר י ד

מפלג שוב המנחה ש ה ח ם ליל ו דברי ל י י תי ל כול הולמם י בי ל הודה דר י י סבר למפלג ה חשוב המנחה ד י ליל ל ד שכיון י מי ת ל ש ם בין ש ד נקרב הערביי פלג ע

מן המנחה ת תפילת ז ה. המנחה מפלג מתחיל ערבי ולמעל

על ויפלו העם כל "וירא מהפסוק להתחיל שנהגו ויש רלו׳: סימןפניהם".

י ו נהגו ל נ ל ע מר י י לו ר י ל ו י וגם העם כ ר ל מו ד מז דו עי ה' ל ו רק רו ר מ ו י י ר יכ עינינו ״ ח ש. וי קדי

לתוך בו סולדת שהיד חמים מים להוסיף מותר ד׳: סעיף רנג׳ סימןבישול. משום בו ואין בשבת התבשיל

ו נ ל ע ת י י בבי ב כי רבי הרה״ג י ר מרד מי ה היתה ע ש כיר תת מקום בה שי שני שפית רו ת והיתה קדי ח ל י ת מים ש ח י ל ו ל ש שי ל תב ר חמין ש ש י כ ך היה החמין ו ערי

ל מהסיר מעקת ע״י לוקחים היינו מים ל לחמין, ונותנים המים ש י י והמים הול שי תב ה ם ו שלי תו מתב ו ן חום בי י י ש ו ש ד ח ח ד יהיה שי ת י השני סולד י ו יהיה ל

ד ת י ל בו סולד י י הו ך נכנסת והמעקת ו תו ד ל י המים דו ן ככלי נחשבת הי ו ש י עיין ר ו

תב פ״ז ס״ק שי״ח בסי' ם בשם שכ חרוני ן כלי חשובה דמעקת הי ו ש י מו ר כ תי ו שפכ של מכלי עעמו. המים ש

אפשר מיס"ב פחות אלא רותחים המים כשאין שגם שנהגו ויש שם:להקל.

י ש כהחוט בזה נהגנו ל ל שו מ י ה ל כמר״ן. י

אבותהערות קונטרסמגן

לשיעור הגיעו המים אם מקפידות לא נשים שכמה מה בהערה: שםליכא. תורה דאיסור אפשר דורסאי בן למאכל הגיע שסו"ס ומפני יס"בם דגם תמוה ן נניח י י י ר ש סו י ר תורה י סו י בנן י י דר כ י כי י ר ו סו י בנן י קל דר

ד בעיניך עו ל ו שו י במים בי כל רתיחתו הי ד ו י עו ל י רתח ש הו ם ו הרי רתיחתו השלי

ם חתו השלי ת רתי שב עבר ב ר על ו סו י י י ת י י ר ו י וע״ע. ד

בשבת. עליות למכור להקל נוהגים ו': סעיף שו' סימןי כן ו ף המנהג, ה י ט בסי׳ מרן דפסק ו י ד׳ סעיף של שין ל י מקדי ל כין, ו היינו מערי

מר ך לו ן עלי, פלוני ער י י שין ו י היינו מקדי ק ו ש ד ו מזבח הקד ק י ל הבית, לבד ב י

ת דן הקדשו תר די ן מו י י ש ם ד הם הקד י עלי ל עי' הן, חולין י ה ו ה. משנ ר ברו

עשרה שמונה שאומרים לפני הקהל אומרים י׳: סעיף תבב׳ סימן ולשלום". טובים לחיים לברכה "ר"ח

י כן ו ר כדי והטעם המנהג, ה כי הז ר ל בו עי מר ל ״. ״יעלה לו בי י ו

פשע". "לכפרת שם:י כן ו המנהג. ה

אמן. לענות נוהגים יש ויבוא יעלה כשמזכיר שם:ת מנהגינו, כן ן לענו מ ר י ח כרנו י ו ה' ז קנ ל כן לטובה, בו י י ו ר ח בו ופקדנו י ה ל לברכ

ן עונים ר מ תו י . ו י ל

החודש. שם לתאר שנהגו ויש שם:ו נהגו כן נ ל ע מר י מד ניסן לו מלו ר בניסים, ה י י י י ו תר המוכתר סיון זיו, ה תורה, בכ

הפוך תמוז תו י ו ב לטובה, ה' י ל רחמן, י ו ל ב המרועה. י י ב י ו ו ל ר מ עון יהי י י ר ל יש חד ם מ קבץ חדשי ם י שי כו' קדו שבח ו שבח בתמוז, י״ז שלפני וב בטבת י' שלפני ו

ם רי מ ו יו נ חי ת י . בי ל י ר ש עו י מ עי עום ש ם בתמוז. בי״ז הרבי רי עו שי בטבת. י' הע

הפוך פלוני ביום יהיה תו י ו שון הקב״ה י ש חה ל שמ כו'. ול ו

וכו׳ יהלולך וברכת ההלל את לקרוא בר״ח ההלל על מברכים שם: ודוקא אמן. בתשבחות מהולל מלך ה׳ אתה ברוך וחותמים בסוף

בציבור.י כן ו קי המנהג, ה ו ר ד בו חיד בעי בי י ו ר י קו ל ברכה. ב

לברך. רשאי מהציבור ואחד אחד שכל וי"א שם:ש״ץ מנהגינו ה ר ש מ ו י הברכה י ו ר ק ת ל ת וגם ההלל י ך ברכ הללו ר י בו העי ה ו עונ

ן מ ה י רי נ ת עם ״ברוב הטעם ו מלך״. הדר

אבותהערות קונטרס

ההלל סוף עד " ה׳ בשם הבא "מברוך ההלל בסוף בפסוקים ג': סעיףלכפול. לא נהגו

י מנהגינו ל ם ש ך הפסוקים כופלי י מברו ב י ורק ה ל ה י ת ך י ד ו י כו׳ ו ם, ו כן כופלי ו

דו כו'. לה' הו ו

השמים. מן ה׳ את הללו המזמור עם פותחים ויש ב': סעיף תבו' סימןי כן ו ח מנהגינו ה ר לפתו מו מז ת הללו ב ם מן ה' י י השמי ל ם ו רי מ ו למנעח. י

הלבנה על לברך המנהג למולד ז׳ יום לפני שבת מוצאי חל אם שם:שבת. בבגדי כשלבוש עם ברוב

ס מנהגינו כני מ ך ב בר ר ל ח ה י ש ם ימים של לי מבדי ת ו כ הכנסת בבי ״ ח ם וי י עי ו י

ת לברך ל הלבנה ברכ ב ר כל י בו י כמעט העי ת מכוון היה ל עי ה ל הבדל י ב ל ים לי ת מבדי י בבי עי הו רני ב״ב. ל כו ח היה פעם וז ר ו ק שלנו בביהכנ״ס, י שהשתי

י בטענה הקהל ל ם ש ד מברכי ר ע ח ה י י ימים, שבע ב י ע״ל ו ר בו נזף ז מ י לו ו

הג רנו שמנ ך עי בר ת ל ר הלבנה ברכ ח ימים. ג' י

ה׳ "דרשו גדליה צום במנחה להפטיר קדם בימי נהגו תבד׳: סימןבהמצאו".

ר מנהגינו ם במנחה להפטי ה בעו לי ת עם גד ה ברכו ה לפני רי ח לי י ו ל ברי ו ת כד פי הים.

בלשון לחמץ דומה ששמו חומוס מאכילת שנמנעו יש תנג׳: סימןערבי.

ן י ה י כי טעם לז י ו מ גרים. ש

לחים אפונים אוכלים אבל יבשים קטניות מאכילת שנמנעו יש שם: ויש הסוכר תוך פת חתיכת מחשש בפסח סוכר לאכול לא שנהגו יש

מזעפרן. שנמנעוש טעם מה הבדל מה בזה י ם בין ה ם. יבשי ש״כ ללחי ש ומ הגו שי י שנ ל ל ש ו כ י ל

ש סוכר ש ח ש מ י תיתי מהיכי בסוכר, פת חתיכת שי ו ב ך פת חתיכת גם שי תו ל

י הסוכר. ל ו י י הטעם ו ו מן ה י שבז הו ם היו ה כרי כר קמח מו סו ת מחנות וקטניות ו ח י

כל ת היתה הסחורה ו ק ב ק מיו ב ר הקמח, מי ש י כ ם ו ם רוחעי ת ש יו ש י ש הו ח ש מכן חמץ, ל י מחמירים היו ו ם. ל ל כ ו ה לי הבדל וז ה בין ה נ פו ה לבין לחה י כי יבשי לחה ת הי עי מ ם בתוך נ טי היבשה השרבי דו ו רי ם, ממנה הו י השרביטי הי ו

ת ק ב תי כן מ ל י ו ו ל ל כ ם י ת ו ה בפסח. י הלכ ה ול רי ל לי נ כ ם הקטניות ש עיי מ הנ

הערות קונטרסמגן

ם בתוך טי מינו השרבי בי ת ו שת שבבי ם כבר החרו י רז ו ת י ז י ר ו טובה בהשגחה הין י ל ספק י ל ר כ ש פ י ו ו ל כ ו י מי בפסח. ל בו ו ה נוקפו שלי ש ע ל התרה י כ י י פי. ו שו ב

עי' רי בספר ו ב ם ד ת של מ י ת ט״ז סימן ו כו רי ה הסוכר בענין בי העל שבמקום ו

תברר ה ן ש י י ש ש ש תר בסוכר חמץ ח ו מו ל כ ו י פי. ל שו ב

מותר. קטן או חולה לצורך שם:בדיקה. ע״י התירו לחולה המנהג היה כן

בבהילו. בתחילה מוסיפים ו': סעיף תעג' סימןי מנהגינו כן הו ש. בהגדה הרמב״ם נוסח לפי ו עיי''

הקערה. לסובב בבהילו אמירת בעת ונוהגים שם:י על הקערה לסובב מנהגינו כן ש י המעוה. לחיבוב המסובין ר

קצרה. תפילה לומר שנוהגים יש לשתים המצה בציעת בעת שם:ת וענינה מנהגינו כן ם המעה שבחעיי ם לשתיי כירי ו מז נ ת י סוף, ים קריעת נס י

ת ה' שחעה ם סוף ים י מתפללי ו שכן ו נ ל י ג במהרה. ה' י

וצימוקים. תמרים להוסיף גם נהגו ה': סעיףת נהגו כן שו ע ם ל רי ל קטנים כדו ל חרוסת, ש לי ב ם פסח ו הם שופכי ם יין עלי מערבי ו

ם ת ן היין עם יו י י ר בהם ו סו י ה י ש היין לי י ש ו ם מרכך ה ת י יו ל מחברם. ו

שוחים ודגים מים קערת השולחן על להניח מקומות בקצת נהגו שם:בהם.

י ו כן נהגו ל נ ל ע ל י ב ת י ו בבי נ ל ע י היה י ב ך י ר מן כו קו פי שם במפה הי ל ו מו ע שכ

ה שר קו שר ו ק ש עניבה ב ך להמחי י ו י י ע נו י תי בו ם י ם ממערי ת רו שי ת מ רו ל ערו ע

שכמם.

באצבע. ולא עצמו מהכוס לשפוך נהגו שם:ו נ ל ע ע, שפכו י ב ע ל בי ב ת היו י הגו משפחו ך שנ שפו שר. מהכוס ל ל י ע י רבי מו״ח ו

ה ו שלמ נ די לי ך נהגו זע״ל טו פו ש שר. מהכוס ל י

עליו וגומר וימלאנו אחר יין עליו להוסיף צריך אלא בהערה: שםההגדה. סדר

ך מנהגינו שפו ר מה ל שי נ הגינו והטעם מהכוס. ש ך שמנ פו ש ע ל ב ע ס בי מי נ היין ד

י ל י ו ו י ה. ר לברכ

לאוכלם. לא ניסן מר"ח שנהגו פסח לפני מצות אכילת בדין שם:

אבותהערות קונטרס

י מה ל י מר״ח טעמו ש ו ו כדי ה ל כ י ן המעה שי בו י תי ל ל ם פסח בלי ל שי כ י מעה י

י מר״ח ו ל ו תי ה מעת לטעם י בו מעו בה. גס של

מילה. מצות ביום בו אירע שבו למקום באים הבכורות שם:ל המנהג, היה כן ב י י ל ש ת היה כ ו ברי י והנקבות מתענין, היו מסכת סיום י היו ל

ת, רני מתענו כו ד וז י כ נ י י הו י ל ה ט ת לנו שהי ל ברי חי בן ש ב י ער עו פסח, ב הגי וו נ י ל ת כל י רו ל הבכו שתתף העיר, ש ה סעודת ל ת ב ד מילה ברי בו הכי סופגניות היה ו

ם נ י ם שי שי ם. מפרי פירורי

ברכת אומרים אין בשבת להיות שחל פסח בליל י׳: סעיף תפז׳ סימןשבע. מעין

י כן ו י מנהגינו, ה ל י נתקנה ד ל ל המזיקין מפני י בלי י פסח ו ו ל ה ם לי רי מו עי' שי

פ״ג.

ברכה. בלי לספור שחרית תפילת לאחר נהגו תפט׳: סימןי כן ו ם והטעם המנהג, ה י ה לספור שכח ד ם בליל ספור י כל ביום י ך יו שי מ ה ל

ר לספור שי בברכה. ימים ב

לברך הקהל מקדימין בפאס מוהריב"ץ של ובבהכנ"ס בהערה: שםהש"ץ. ואח"כ העומר ספירת על

ת מנהגינו היה כן , שלנו כנסת בבי קי ר דו י ש רנו כנסיות בתי ו ש״ץ שבעי מברך ה

י קודם. ל ו י י הטעם ו ו שינן ה חיי י ד מ כוונו ש ר י בו ת העי עי ש״ץ ל ה ם מ חוזרי ום רי מ י ר עם ו בו הוי העי ה ו ה ברכ כן לבטל ל ם ו רי מ ו ר י בו ו העי י ע י די ו חובתן י

ר ש כי ש״ץ ו ברך ה ו י ל י פ ם י כוונו י ר י בו ת העי עי ב ל ן שו י ה י פי. בז דו

בנגינות למנצח במקום מלך ה׳ אחרי המועד חול בימי תע׳: סימןמספרים. השמים אומרים

י כן ו ת מנהגינו, ה שב י חוה״מ וב ר ח שב י ם עליון בסתר יו רי מ ו ר י מו שייך המז הל. ם לרג ת טוב מתחילים טובים ובימי דו הו ם ל מדלגי ת ו מור התיבו ר ״מז ם שי ליו

חל וביו״ט השבת״ ת ש שב ר מתחילים ב מו ר מז ם שי שבת ליו . ה

אבות. מסכת לקרות נוהגין שם:מנחה. תפילת לפני היה המקורי מנהגינו

קורא קורא שהבעל פסח של ראשונים ימים בשני ומנהג בהערה: שם מיוחד. בניגון

מנהגינו. כן

הערות קונטרסמגן

הפרשה. כל מתרגם נעים שקולו הקהל מן אחד איש שם:י בזמני ו ל ר מ ם י שון תרגו בי בל ל ער ב תכן י ו י ר מ ו גם שי נ ל ע הו י טו שמי ם וה שו מ

ר. טורח בו עי

' סימן י ע הגר"י בשם שמעתי עוד המימונה( מנהג בהערה:)בטעם תשליט"א. מונסונגו דידיה

תר ל מתקבל יו י י הו נו ש תי בו י פו ו ס ת י עי ביום הים ביז ל שבי ם פסח ש כול שרו ו תע הם לכן לי ח י מי עי מו י הפסח החג ב הו ל לעם סגולה ש י ר ש ר י ש עו ם רב ל מברכי ל ו כ

ם חו והקרובים הידידי עלי חו שי רוי ה כי וי ל י סגולה זו לי כל להעלחה הי השנה ל

כמו י ו ר ק נו ש תי בו שרו לי תע ה הים. על ש

בקליפתם. עודם ירוקים ופולים מטבעות ובתוכו קמח קערת שם:ו המנהג היה כן נ ל ע ה קמח קערת לוקחים ג״כ י ע ע מ בי מן כוס ו ה ומסביב ש ע ב ר י

ם ם עם פולי טי ם הירוקים השרבי ם ונועעי ת ך יו י וכ״ז הקמח בתו מנ תי סי ל י מי הי

ע שפ ה ל בוי ת ת ב פרי ובירקו העץ. ו

בעומר. ל״ד עד להסתפר לא שנוהגים שכתבו ויש תעג׳: סימןל המנהג ל הת״ח ש רנו ש ד עי ב ע ת חג ער עו ברי שבו ״י כד ר ר הי י ש עלי ו בתים ב

י י ר ד ה' י מר. ל״ד ע בעו

כתובה. בקריאת נוהגים י': סעיף תעד' סימןמנהגינו. כן

האזהרות. לקרות להתאסף השבועות חג יום נהגו שם:מנהגינו. כן

ימים. לב׳ והמגילה האזהרות מחלקים ובחו"ל שם:ת מנהגינו, היה כן שחרי ו ב ר מ ת י רו ה ז ל י ה רבי ש מ ן של ב ל, י רו בי מנחה ולפני ג

ו ר מ ת י רו ה ז ל י . בן יעחק רבי ש בן ו רי

השבועות. בחג זה על זה מים שפיכת במנהג בהערה: שםטי נהגו כן שו י העם פ ל עון ש רני חכמים בר כו י וז ב י ער היה זע״ל ש בהם. גו

בשבועות. מצה עם דבש מאכלי אכילת ובמנהג שם:י . כן נהגו ל ו נ ל ע י

ויחל. במנחה קורין שאין מנהגינו ג׳: סעיף תקנ׳ סימןי כן ו מנהגינו. ה

אבותהערות קונטרס

וכו׳. חדשים מחדש זה בנוסח רצון יהי במקום להכריז נהגו ד': סעיףהכריז מנהגינו כן זה. בנוסח ל

הכתונת כ"א בגדיהם מחליפים לא חזון בשבת י': סעיף תקני' סימןלבד.

שבת מנהגינו שו חזון ב די לב ל שבת בג מו רגי ת כל כ שי חסידים וגם שב נ י שה, ו מע

נהגו. כן

מיוחד. אבל בניגון אומרים ויגדל דודי לכה שם:י ו ל ר מ ת קינות י תו שב ו ב ל ה וגם י די לכ ם דו רי מ ו ל. בניגון י רגי

מארסים. לא ואף שם:י כן ו המנהג. ה

אב. מר"ח בגדים לכבס שלא נהגו ג': סעיףי מנהגינו ו ד מר״ח ה התענית. ע

אב. מר"ח להתרחץ שלא נהגו שם:ע רק ברחיעה מנהגינו שבו חל ב בו. ש

אב. מר"ח להסתפר שלא נוהגים ד': סעיףי תמוז מי״ז מנהגינו מסתפרים. ל

העשירי יום עד אב מר"ח יין לשתות ואין בשר לאכול אין ט': סעיף חצות. עד מנהגינו בכלל העשירי ויום

י כן ו ם מנהגינו ה מנ מו בר״ח י ע ו ע ל כ שר. י ב

תמוז. מי"ז כבר יין לשתות ושלא בשר לאכול שלא נוהגים יש שם:י כן. נהגנו ל

בשר. לאכול שלא נהגו הימים בט׳ מילה ברית בסעודת גם שם:ו נ ל ע י מעולם י ו ל ל כ ר י ש י מילה בסעודת ב ל ה ביעה י ק ם טיי כוס עם שלו וכעכי

ת מזונו הסעודה ו י היתה ו ר ח היו המילה י ם ש שי קר עו י בבו ר ח ת תפילת י מדין שחריריזין מין ז ת. מקדי מעוו ל

: סעיף תקנה' סימן לא בשו"ע כמש"כ נוהגים ט"ב של בשחרית י'ותפילין. טלית ללבוש

י ש נהגו ל בו ל ת ל לין טלי תפי ו ו ל י פ די י מי כן מובהקים, חכמים תל תי ו י י ל ר ע י י ב י

י זע״ל ל ש ש ב י תפילין ל ל היו במנחה י ם ו ר שמי פ ם על י ש מן רי ת בז י רי ת ק מגיל

ה כ י י י הו ר ו פ . תחת י ר י פ

אבותהערות קונטרסמגן

המנחה. בתפילת אלא נחם תפילת אומרים אין י': סעיף תקנז' סימןי כן ו מנהגינו. ה

ולא להסתפר ושלא להתרחץ שלא נוהגין י׳: סעיף תקנח׳ סימןלכבס.ס תספורת לענין מנהגינו כיבו ברי ו קני׳ סימן מר״ן כד תב ד׳ סעיף ת ר שכ ח י ל

ת תר התעני בי מיד. ולכבס לספר מו לג שר ו ד להחמיר נהגנו ויין ב ת ע ברי חעו כד

תב מה הנה תקנח׳. בסי׳ י״הרמ קני׳ בסי׳ מר״ן שכ ר ז״ל ת ח י תר התענית ל לספר מוד ולכבס תב י״במג עי׳ מי קל שכ מר ד חו ר ו ש תר, ויין ב מו ע״ל ש י ו ה י ד ל ר ד כי הז

תר מר״ן מו שר ד הו ויין בב י י שר מנהג ז״ל תקנח׳ בסי׳ פסק ד י כ ל ל ש ו כ י ר ל ש י ב ל ות תו ש ל יין ל רי בלי שי ם ע רי, ויו שי ק ע קי מינה ודו ו ד שר ד ר מנהג ויין ב ש י כ ל

ם ל כ ו רי ביום לי שי ך ע ו וכיבוס תספורת י ל י פ שר מנהג י י כ כ י י ל ל ד ש״ל ו הר המ כ

תב ר מנהג ולכבס לספר דה״ה שכ ש ת כ י רני בהו. י כו מי וז תי חורפי בי ל שי ת ש י

ג יעחק הרה״ג י ב ס ע״ל י ר זה בענין ז מ י י לי ו ה ר מנהג מר״ן דפסק ד ש י כ ל ש

ל ו כ י ר ל ש רי ביום ויין ב שי קי ע ו ר לענין ד ש ל ויין, ב ב ס י ן ותספורת בכיבו י ה י בז

ו ל פי ר מנהג י ש תר כ מו ה מיד. ולכבס לספר ו רי נ רו המנהג שטעם לענ״ד ו החמי שקי ו שר ד ל ויין בב י י הו שרף ש רי ונ שי ע ת ב ש בי שר החמירו המקד היו ויין בב ש

ת ומתנסכים נקרבים שינו בבי ה מקד .״בב שיבנ י

בבל. נהרות על אומרים בנגינות למנצח במקום ד׳: סעיף תקנט׳ סימןת, סדר לענין הכתוב בכל המנהג כן ת התפילו ו שלנו הכנסת ובבי ר מ ת י שב ויו״ט ב

ך ר ברו מ ך בנוסח שי ו ר ל הי ב ה י שע ב בת י ם ב רי מ ו הרגיל. הנוסח י

היכלי". "על "אקום" הקינות אומרים ההיכל בפתיחת שם:מר מנהגינו כלי" ״על קינת לו י ההיכל, בפתיחת הי ל מר נהגנו ו ם לו ת קינה שו ר ח י

כ ״ ח י במקום וי ר ש ה העם י כ י כו׳ זהב יועם י ד ו ה תגלה ע רי ת תו ו עלינו. מלכו

שחור. מעיל תורה ספר על שמניחים ויש שם:י י כן נהגו ל ל ל הכיסוי הופכים י ת. ורק תורה ספר ש בשחרי

שולחן. על אלא הבימה על קוראים לא שם:ו נ ל ע ו י י ר ל ק ל הבימה ע ב ת היתה הבימה י מד ת בפינה עו די ל עד הכנסת בית ש

י ל ל במקומה ו כן הרגי ש״ץ ו י ה מד ל י בבימה ע ל שב במקום י ץ על שי ר י שם ה

מד. ע

האמת. דיין ברוך אומר העולה שם:י . נהגו ל ו נ ל ע י

אבותהערות קונטרס

מוסר. בדברי ההפטרה מתרגמים שם:ו נ ל ע י י מו ל רג ם רק ההפטרה תי רי מ ו ה י ת ו רפה. בשפה י

קינות. במה בסוף הנמעיים נחמה פסוקי לדלג נהגו שם:י כן ו המנהג. ה

יום. של שיר לומר נהגו לא בהערה: שםי כן ו י מנהגינו ה ל ם ש רי מ ו ר י ל שי י יום ש ל י י ר ח ה י כ י לכין נפטרין י הו לבתיהם ו

י וגם ו ל ר מ נו י ח עלי שב י ל ת ל י בערבי ל ת ו שחרי י והטעם ב ל ם ש רי מ ו ר י ל שי ש

ת כי הקטורת ופיטום יום ר שב שי הקטורת. והקטרת ה

הצום. שלפני ערבית בתפילת גם ענינו אומרים תקסה': סימןי כן ו ו מנהגינו ה ר מ ו י ת. גם ל בערבי

ויחל. בקריאת מידות הי"ג רם בקול הקהל אומרים תקסו': סימןמנהגינו. כן

ציבור. בתענית במנחה בטלית ומתעטפים שם:ת תפילין להניח מנהגינו עי עי ר בתענית במנחה ו בו סימן בב״י עיין המנהג מקור עי

תב מו' ת שכ תי חסרים שבתעניו ת ש ם ברכו שלי ה ה ל ת מי לכן ברכו ת יניח ו עי עי

לין תפי מם. ו שלי ה ל

לומר ולא ציבור תענית של במנחה כפיים לישא לא נהגו שם:אלוקינו.

כן י ו ם ל רי מ ו ו י נ ק לו ל במנחה י ם יום ש י הכיפורי ל ד מ״י ו ר ה תב כ ת שכ הלכו ב

ת י שי ם ב' סעיף קכ״ט סי' כפיים נ הגי מר דנו ו לו נ קי לו ם במנחה י שו קרי מ מ קעת ד

י ו י ם ר י ה ד י על רד. ל י

: סעיף תקפי' סימן עלינו אחרי וישעי אורי ה׳ לדוד לומר נוהגים י'לשבח.

ו נ ל ע ו נהגו י ר מ ו י י ל ר ח ר י מו ל מז יום. ש

ערבית. תפילת לפני השנה כל וישעי אורי לדוד לומר נהגו שם:מנהגינו. כן

ר"ה. ערב כל להתענות הציבור רוב מנהג ב': סעיףת היה מנהגינו ד להתענו ״י שפסק מה כפי חעות ע מ ר ן ה י י ך ש ם. ערי השלי ל

לר"ה. חדשה קדירה לקנות שנהגו ויש בהערה: שםי , כן נהגו ל ו נ ל ע י גם י תי ל דע ם גם זה, מנהג מהות מה י ה כל קונה הי ו שנ ם י י

הערות קונטרסמגן

ך ת ערי י לקנו ו ד מחכה ה ש ע י ן זה מנהג מקור ומהו השנה, ר י י לו י ש ל ר י שו ל ו

וע״ע. ענף

אמר דאם קי״ח בסי׳ שכתב כהרמ״א המנהג י׳: סעיף תקפב׳ סימן אינו שמו״ע גמר ולא ומשפט צדקה אוהב מלך המשפט המלך במקום

להקל. ברכות דספק השיבה לברכת חוזרי כן ו המנהג. ה

ולעילא. לעילא בקדיש שמוסיפים ויש שם:י ו ל ר מ ו י נ ל ע י י ל י ע , ל לי עי ל י ו ל י י ל י ע בלבד. ל

הציבור ושאר רם בקול לחש תפילת אומר הקהל מן שאחד ט': סעיףבלחש. קורא

י ד כן נהגו ל ח ה הקהל מן שי י התפלה בעת קולו יגבי ל ד כל י ח ה י לו מגבי קו

תר ל יו הרגי מע מ ש תר ונ ל יו הרגי ל מ ב ד י ח לו יגביה שי כל קו ו העם ו י ר ח י י נהגו לעי' כן. י בכה״ח ו בי ה ם ש הרו ומ״מ השל״ה בשם וסיים הנ״ל הדברי י יז ל הו ש יגבי

תר קולם י יו י ד מי מ תפלל ו מ ש ש ח שובח זה הרי בל עכ״ל. מ

מוסף. דתפילת הש״ץ בחזרת תוקף ונתנה הפיוט לומר שנהגו יש שם:ת מנהגינו ל כנסת בבי י ש ב ע״ל י ו ז ר מ ו י ש ל י ר ת ההיכל. בפתיחת השנה ב ובבי

ל הכנסת ך רבי ש ו ברו ר מ תו י ו ש״ץ בחזרת במוסף י . ביום ה ן שו רי ה

יו״ט. בכל כמו בר״ה ההיכל פתיחת בעת מידות י״ג אומרים לא שם:י כן ו מנהגינו. ה

והאמונה. האדרת הפיוט שאמר ברוך לפני לומר נהגו בהערה: שםי כן ו מנהגינו. ה

עם להתחיל הוא הסימנים באכילת המנהג י': סעיף תקפז' סימןבדבש. התפוח

י כן ו ר מה המנהג, ה העי ה ש ר ו כי ל ד זה מנהג ד ך הדין נג רי ע ה דין להקדים ד שבעה שב ורע מת פי על לי שן התרו ר הד ש י כ ו ד נ י ה י ע ל רו ו כ י שני ל י המינים מ כ י דין ל

ו קדימה, נ י ה י רי ה לענ״ד נ ר ו כי ל ן ד י י כ ו ה ה ע ל רו ו כ י ו ומה משניהם ל ר מ שיב״י הת״ה ט הרי ן ו י י י קדימה, דין ד ו קי ה ו ו במקום ד נ י ל נהנה שי ו כ י ד ממין ל ח י

ן י י ם ו רי מ ו ם י ד י ל ל ו כ י י ל ל תו, ש הני ל ב ב בי י ן הסימנים לג י ת י פו מין על עדי

ד ח תר י ה. מחמת מחבירו יו הני לענ״ד ה ה ו רי כיון נ ת ד ל כי ת שי רו ש פי י ר השנה ב

אבותהערות קונטרס

י ך הי י ורק י מנ סי , ל י ד י ר י ג ע מ תן נ בו שי ח ה ש נ י עד י ת מ ף מעל י הפרי גו ל עד י מ

ת הרי הסימן חשיבו ל ד ם כ ת ל כי ה י ר בי ם הסימן, עבו שו מ ת חשיבותם כך ו העעמי

ת כלפי בטלה ם הסימן. חשיבו שו ח ומ ו ענינו דתפו ל כ ו י ר ל ח לו י בו ש טי מני בדב סי ל

בי ש ט חד ת תו ומתוקה, טובה שנה עלינו ש י חשיבו ה הי ל דו ר ג שי ומ״מ מינים. מה רי ת כדי נ עי י הספק מן ל ו ל י י ב ל י חן ע שול ם ה ם תמרי מוני ר עם ורי י הסימנים ש

י עד ר ח ברך י כוון התפוח על שי י וי עי הו תו ל ל בברכ עץ פרי כל התפוח ע ו ה י י ב שיי ר ח י כן. י ר ח י תי כתבי ו עי רי סמך מ ב ד תב בכה״ח ל ם ומה וז״ל שכ ל שמברכי ע

י התפוח ל ל ו י התמרים ע הו ם שבעה, ממין ש ח משו ו מנהגם דהתפו ל כ ו י תחילה לר טוב לסימן ש פ י ן שהיו ו י י בי תו מ ו ם קודם תחילה ג״כ י יי בי מ לכן התמרים ש ו

ם ל מברכי ן תחילה התפוח ע י י ך ו ד להמתין ערי ו ע י י ב התמרים. שי

כשומשומין. שם:מר מנהגינו בו לו ר תינו שי כיו כתלתן. ז

ריאה. שאוכלים ויש שם:י ה, לקחת כן נהגו ל י תב מה רי מוז במנהג שטעם שכ ה לר י ר י ל לע״ד בעוניינו נן י קר זה, למנהג טעם י ם הסימנים דעי י מו המשפט לענין בי כ ש ו חד ה עלינו שי שנ

כן טבה, בו ו ר ת שי כויו כן ז ו ו י ר ק ך שי תינו לפני כויו כן ז תמו שיסתלקו ו מבקשי וי

תקרע רעתינו, ע ו ר רו השגחתו דיננו, גז ת' ו נו י ה עלי ש שנהי י ר י ל ל ל לזנב, ו ב י

ה י י ר כן בעוניננו נ ל ם כתב ש לי כ ו ה שי י י י ר ו ל ענין ה ה ש ל ו י ן ג י י ר ענינו ו שו קל לסימנים המשפט. ש

המוציא. קודם קידוש אחרי הסימנים סדר לעשות נוהגים יש שם:ה מנהגינו כן י ובז נ ר י ר נהגתי העעי סד ר הסימנים סדר ל ח ת י י ברכ עי מו כדי ה

ת עי די ל ה ספק מי ה ברכ נ רו ח ל י כ ם הסימנים ש נ י ם י י ר בי רו ת לג ו ו ל תי כ מי ה

ך ערי ך ו ה לבר ה ברכ נ רו ח ם י ע י ד ל יו כ ר שי עו ת שי בן כזי מו ם וכ לי כ ו ר י עו ל. שי דו ג

במלח. ולא בר״ה דבש עם לחם פרוסת לטבל נהגו שם:י כן ו המנהג. ה

מרים דברים ולא לימון כמו חמוצים דברים לאכול שלא נהגו שם: צנונית. כגון חריפים מדברים נמנעים וגםו נ י י ל נמנענו ל ו כ י ם סלטים ל מץ מתובלי חו בשבת. כמו ב

שחל בר״ה גם מלכינו אבינו לומר נוהגים י׳: סעיף תקפד׳ סימןאותו. אומרים שאין וי״א בשבת. להיותי מנהגינו ל ם ש רי מ ו ו י ת ו חל בר״ה י ת ש ת להיו שב ל ב ב ר ביום י פו חל כי ת ש שב ב

ם, רי מ ר יו ש י כ ש״ץ ו ר ה מ ו ו י נ י ב ן הקהל עונים מלכינו י מ בלבד. י

הערות קונטרסמגן

: סעיף תקפה' סימן שהציבור נוהגים השופר קול שמיעת ובעת י'יושב.

ת מנהגינו היה כן שב בתקיעו מיו כן ד שבו ו ת גם י שע הברכה. ב

על לברך שמנהגה בבירור יודעת שלא אשה תקפט': סימןתברכנה. לא מצעשהז״ג

י הנשים ת נהגו ל כ ת לל ע הכנסת לבי מו ש פר תקיעת ל ו שו ל י פ י ת ו ר ם עז י נשי ל

מן רק כנסיות בבתי היתה ן בז רו ח ת התחילו הי ת לבנו ר י הקדום והמנהג נשים, עז ל

עו מ פר תקיעת ש י וגם שו ם להם תקעו ל שי ת שנ ת פטורו מעוו ה מ ש מן ע הז י ש מ ר ג

ם מעול י ו כו ל ל בר ם ע ת שו ה מעו ש מן ע הז י ש מ ר י וגם ג ב לקחו ל ל . לו ג רו ת י ו

לברך. רשאית וצונו בו שאין השבח ברכות בהערה: שםד נכון ו י ה מ מר ותמו י לו ל ת. בשם תברך ש מלכו ו

: סעיף תקעב' סימן לתקוע המערב ארצות בכל הפשוט המנהג י'בלחש. מוסף בתפילת קולות שלושים

ם תוקעים היינו שלנו כנסת בבית שי ת שלו לו ש קו ח ם בל שי שלו ת ו לו ש״ץ בחזרת קו ה

ר ש ע ת ו ם תתקבל לפני קולו שי שלו ת ב ת קולו נו שו רי ם ה שי ם עו ה שברי י תרוע ל ל

ם הפסק שי שלו ב ל ו ש ש ח ם ל שי ם עו ה שברי בהפסקה. תרוע

לתודה. מזמור לומר נהגו עצמו הכיפורים ביום ב': סעיף תרד' סימןי כן ו המנהג. ה

מספר לפי תרנגולים ולקחת כפרות לעשות הוא המנהג תרה': סימןהמשפחה. בני

ת המנהג היה כן שו ע ת ל ם כפרו ל בתרנגולי י י הו חץ והיה ו ל ל דו י השוחטים על ג ב י

לך היה זע״ל ל הו כ חט והיה ורחוקים הקרובים משפחתינו ל מו שו ה בעע ש עו להם ות, כן הכפרו ה ת״ח כל ו חט היה בשחיטה בקי שהי כל שו ת משפחתו ל ר מו ש בי ו

ה היה הבוקר ש ת עו ר הבית. לבני הכפרו ש פ י ל ו כ תב מה ש ש מר״ן שכ ע י מנו ל

י המנהג ו ר ה ש י ם כ רי מ ו ה עליו פסוקים י רי נ ו ש ל י י ש קרבן מקריב כ ר פו מ כ ור בדברי ך נוסח הטו ו ר ה סמיכה תבנית כעין שם וסיים י רי נ כ כי ו ר רי ד מו היה גם הי

ש וע״ז זה כעין ש ק מר״ן ח שונו כמדויי מר מל לו ם פסוקים״ עליו ״ו שו סדר מ הזה שבש ם י כי משו ר רי ד מו ל הי ב ם י חט י ל שו תרנגו י ה ל ר ו מ ו ם עליו י ה פסוקים שו יוד

ן מר״ן י י ע ש ר במה ר מ ו ת שי י ת חליפתי ז י תי ז ת תמור י תי ז תפלל כפר מ מו על ו ע ע

ל זה תרנגו לך ה תה י י למי נ י ס ו נ כ ב טובים לחיים י שו ח בו וי י בלי הו מיתות: ד׳ חייב ש

ו תפסו הרג. שחטו סקילה. זורקו ר י ו עו פו חנק. ב ר ה שריפה. שו ר כפרתו. וז בטו כתב ו

ר מ י ש י ״י וכ״כ נפש, תחת נפ ר ת. בספר הי הכוונו

אבותהערות קונטרס

: סעיף תריט' סימן התרה נוסח להוסיף נוהגים נדרי כל נוסח אחרי י'לנו)ג״פ(. מותר לנו מחול לנו שרוי זו,י מר נהגו ל ו זה נוסח לו נ ל ע ה זה נוסח י ך תמו י י ר ד ש פ ר י תי ה ם ל מו נדרי ע ע ל

ר מ י י י ו כו' לנו שרו י המתיר החכם ורק ו ו ר ה מ ו רוי שי תר לך ש כו' לך מו לענ״ד ו ו

ן י מר י ל זה נוסח לו ל ם הקהל עונים רק כ רי מ ו י ל ונסלח ו כ ת ל ל בני עד י ר ש ר י לג ו

כל כי בתוכם הגר מר ומנהגינו בשגגה. העם ל רי כל לו ד ר הכתוב הנוסח כפי נ דו סי בם ב' ת ובפעם פעמי שי שלי ם ה רי מ ו י י הון ל רי י ד י נ נ ע בו ש י ו הון ל עי י י שבו נ י י ו ד נ ו

י הון ל דויי י י נ מנ ר ח י ו הון ל י חרמי י נ ר ס י י ו הון ל . י רי ס ם שב' והטעם י פעמי

ם ני שו ם הרי ת מבטלי ם י דרנו הנדרי ת ובפעם בעבר, שנ שי שלי ם ה ת מבטלי ים ר הנדרי דו ד שני תי ע ם ל תינו שמגלי ן דע י י ו ש נ ם י עי ר בכל רו ד ר. נ דו שני

צרכי כל לי שעשה ברכת אומרים שלא נהגו י׳: סעיף תרב׳ סימןומלכות. בשם

ו נ ל ע י י ו נהגו ל ר מ ו י ל ל ל ו כ ל י פ י י ו ל ת שם ב מלכו עלי וגם ו ם בנ י שע ו ל ר מ י

. תו ו י

הלוי. יהודה ר׳ שתיקן הקדושה סדר אומרים שם:י כן ו מנהגינו. ה

לכרוע. נהגו שלא שכתבו ויש ד': סעיף תרבי' סימןס מנהגינו כני מ י ב ע ל רו כ ל ל הם ע י ברכי ל ם י ד משתחווי ת שיתפקקו ע ליו חו

השידרה.

מנחה. לפני העקידה בפרשת מתחילים י': סעיף תרבב' סימןמנהגינו. כן

אומרים המילה ואחרי התורה קריאת אחרי שמלין המנהג ב': סעיףאשרי.

י ומנהגינו ם היו ל ת מלי ר הכנסת, בבי ח לי ה קורין היו התפילה ו כ בתור ״ ח מלין וי

ת. בבית י היולד ר ח תי כתבי י ר עיינ מ י י ל מנהגינו וז״ל יעחק בו מו ר ל ח ס״ת חזרת יכל הי ם מוסף קודם ל שחוזרי ת וכ ר קורין הכנסת לבי מו ' מז ם י רי מ ו י ש ו קדי

תפללין מ נו הם והם מוסף, ו הנ״ל. דברי

רחמנא. אומר כשהחזן בסליחות ו': סעיף תרבג' סימןי כן ו ם מנהגינו ה רי מ ו ל שי ר בדי עבו ם בנעילה גם וי שו ם מ רי מ ו ר שי ח ר כך י עבו וי

ה ם מקום כל הכלל וז רי מ ו ר שי עבו ם וי רי מ ו ל י ר. בדי עבו וי

הערות קונטרסמגן

אפילו בהבדלה בשמים על לברך לא המנהג ג': סעיף תרבד' סימןבשבת. שחל הכיפורים ביום

י כן ו ב כדי הברכה שטעם המנהג, ה שי ה תירה הנשמה מפני הנפש ל ה י הלכ לה, ש

ם ם וביו ן הכיפורי י ה בו י תירה נשמ ה עי' התענית מפני י ברורה. משנ

יוה״כ. לאחר מיד הלבנה ברכת מברכים שם:י כן ו המנהג. ה

מברכים פת לאכול כשיושבים המועד חול בימי המנהג תרמג': סימן בסוכה. לישב ברכת מברך שטועם וקודם תחילה המוציא

י כן ו מנהגינו. ה

הלולב בו שמחזיק במקום אגדם אם ואפילו י': סעיף תרני' סימןחוצץ. אינו לנאותו דכל חציצה משום בו אין

י ב ע״ל י י ז ד נהג ל ו ג י לב ל ם בחוטים הלו י העבעוני ל ה היה י ש ת עו מעלי טבעוו הלולב שי מחוטי י שרו מ קו כן בהם. ו כ משפחתינו כל נהגו ו ״ ל י במקום הרי ד

ם עיי מ ת ההדסים שנ הערבו י החוטים ו ם ל י רי ם נ ם מכסים שההדסי ת הוי יו ולב בין חעיעה ם הלו ת להדסי ערבו ל ו י י הו ת בהדסים הם ומכוסים ש ערבו ן ו י חוטטי י

ם הנוי י רי י נ ל ם ו שי שמ תב ומה כנוי מ ה המשנה שכ ה ברור י דחעיע כ י ל ל כ ד

תו ו י נ ו ל נ י עץ י ד היינו חו ג י מו ב ע ם ע ד שעע ג י הי ו ת מה ולפ״ז נוי. ה שכתבו העם מהמוני רבים שמעינו ד ג לב שי ו הלו ל י פ לב שמחזיקים במקום י תי הלו ע לד

י ם. הם טוב ל שי עו

אותו ומניחים ס״ת מוציאים הלל אמירת אחרי י׳: סעיף תרס׳ סימן קדיש ואומרים להיכל הס״ת ומחזירים הושענות ואומרים הבימה על

תתקבל.י כן ו המנהג. ה

התיבה. להקיף בלי סוכות של בשבת הושענות לומר המנהג ג': סעיףי כן ו מנהגינו. ה

הבימה על אותו ומניחים מההיכל הס״ת מוציאים ויש בהערה: שם התורה. קריאת גמר עדי . כן נהגו ל ו נ ל ע י

רבה. דהושענא בסליחות ויעבור אומרים אין י': סעיף תרסד' סימןי כן ו י מנהגינו ה ל מר ש ר. לו עבו וי

אבותהערות קונטרסמגן

אמן. עונים אלא ויעבור בדיל עונים לא רחמנא הסליחות בנוסח שם:ל מנהגינו כן י י י הו ל ם ו רי מ ו ר י עבו ר וי ח ל הסליחה י . ש מני ח ר

ויו״ט. שבת כיום דזמרה פסוקי בתוך נשמת לומר נהגו שם:י כן ו מר מנהגינו ה ת לו שמ ה. פסוקי בתוך נ מר דז

הגשם לתיקון המיועדים הפיוטים ואומר ב': סעיף תרסח' סימן ההיכל ומשאיר מוסף של שמו״ע שמתחיל לפני קדיש לאחר במקומם

שמו״ע. תחילת עד פתוחי כן ו המנהג. ה

במוסיף. עולים העם וכל י׳: סעיף תרסט׳ סימןו נ ל ע ה מי י ע שהי ד ת יו ה היה לקרו ל ה עו תור י ל ר קו ו ו ל י פ י י הו הקטנים ורק קטן ש

י ל ם ש י יודעי ו ר ק ה ל ם היו בתור שי ד כן להם עו ח י שי ר לכולם. קו

קודם ערבית שהתפללו מקומות ויש י': סעיף תרעב' סימןההדלקה.

ל מנהגינו היה כן י י הו היו ו ם ו קי ת מדלי י הבית לבני בבי ל ק הקפידו ו הדלי ת ל עי במיד. הכוכבים

חנוכה. נר להדליק י': סעיף תרעו' סימןי כן ו מנהגינו. ה

הכנסת בבית להבדיל ואח״כ להדליק המנהג ב׳: סעיף תרפי׳ סימן מדליקים זה ואחרי ומבדילים להיפך עושים בבית אך מר״ן כדבריתדיר. מעלת משום

ם ע״ע ם י ת משו ר מעל ע תדי ת מדו ק הכנסת בבי כ חנוכה נר מדלי ״ ח ל וי הרי מבדי

ר ו תדי נ י שי ר ו ר תדי ה וי״ל קודם. תדי ק שמ מדלי ה קודם חנוכה נר ש י הבדל ו הם מי משו סי פרסו י י נ ר ח ה שי בור ההבדל לכן לבתיהם נפטרים העי ר מקדימים ו נ

י חנוכה. ר ח תי כתבי י י י ה ר ה במשנ תב ברור . כמו שכ תי ר מ ד שי עו טעם הוסיף ו

ל כ כל מה ד ר שנו ח י לי עי הו ת ל שבת י ף. ה י עדי הו ת ו מ שן. מתרו ולפי״ז הד

ה הבדל ת ב י בבי ל ך ד ט טעמי הני שיי שו ם פ לי מבדי כ ש ״ ח ם, וי קי ק מדלי מדויי שון ו ל

קין מר״ן ת חנוכה נר מדלי מע הבדלה, קודם הכנסת בבי ש קי מ ו ל בביהכנ״ס ד ב י

תו ה בבי י ודו״ק. קודם הבדל ל ד מ״י ו ר ה תב כ ש שכ תו. וכ״ בבי

יהודה ר׳ שחיבר כמוך״ ״מי הפיוט לומר נוהגים ז׳: סעיף תרפה׳ סימןחי. כל בנשמת לאומרו ונוהגים הלוי

ו שלנו כנסת בבית מנהגינו כן ר מ ו י ל כמוך מי פסוק לפני בנשמת ל ממנו. מחזק עני מעי

הערות קונטרסמגן

זכור. פרשת לשמוע כנסת לבית ללכת הנשים נהגו לא שם:מנהגינו. כן

״שחות שיר כמוך מי פיוט לפני שהוסיפו מקומות ויש בהערה: שם לארץ״. ברכי

י . נהגו ל ו נ ל ע י

מקרא לשמוע לביהכנ״ס לבוא לא נשים דמנהג שכתבו יש שם:ביום. מגילה

ם מנהגינו היה כן שי י שנ ו ל י ת ב ע כנסת לבי מו ש רי ל ק ה מ י מגיל ל ד כל י ח י

י ר תו קו ש תיו לי תו ובנו ה בבי ה מגילה מתוך בליל שר כל כ על ו מגילה, לו היה בית ב

ם י וביו ע הנשים נהגו ל מו ש ל המגילה ל ל ם כ מנ ך עע״ג הדבר י י טלו י ה בי מעו

י קבלה מדברי ל ו י היו הטעם ו ם סעודת בהכנות עסוקין ש ה והעוסק פורי ר במעו פטוה ועע״ג. מהמעו

מגילה. לשמוע תברך דהאישה אומרים ויש ב': סעיף תרפט' סימןי מו״ר ב ע״ל י י היה ז ר י קו מ י ה בלי ל י וגם ברכ י י ה י בירכה ל ל ו י ל הטעם ו י י הו ש

ם י שהנשי עו ל ד י י ו ר ק כ ל ״ י י כלו ל תרכז י ה ת ל ריי ק ם רק הם כי המגילה ב מעי שו

י פה בעל ל ם ו כולי תרכז י ה ה ל ע מי ש בד ב י בל ל ט ו מל י י ל מו ש שי ם לכמה לב י מילי

לבטלה. תהיה וברכתם במגילה

הקהל עומדין שאין נהגו המגילה ברכות בשעת י׳: סעיף תרע׳ סימן יושבין. אלא

י כן ו המנהג. ה

המגילה ברכת על לברך לא שנהגו שכתבו יש י': סעיף תרעב' סימן מור״ם. כפסק ביחיד לאחריה

י ך נהגו ל בר ר ל ח ת י י רי ביחיד. המגילה ק

על יסדרה האש מאורי שברכת אומרים ויש י׳: סעיף תרעג׳ סימןופשטיה. נהרא ונהרא המגילה, קריאת שאחרי בהבדלה הכוס

י כן ו י מנהגינו ה ל ע ו ר י מכל ג י ע ת מו קין שב מדלי ר ש ש י ם כ רי מ ו ה י ת י ש ו קדו

ם שיכי ממ י ו ו ר ק ם ל ת בסידורי ם התפלה י מרי שגו כ ם, ו לי חל ובט״ב מבדי ת ש היו ל

ש ק נהגו במוע״ ך נר להדלי בר ל י ו ר ו י ב ר ו ש, מי י והטעם הי עי מו ב ת ש תו ף שב עדית לסר י ברכ ר ו ש מי ל הי ה הכוס ע הבדל כ ב ״ שי שעה מ ב בת י ן ב י י לין ש ד מבדי ע

י ר ח ה י שע ב ת י ה מברכין ב שע ר מן שנהנה ב ו ת. תפילת לפני הי ערבי

אבותהערות קונטרסמגן תכב

שסיימו אחר לציון מובא להתחיל נוהגים מקומות הרבה שם:המגילה.

ה בין מנהגינו כן ל ם ביום בין בלי רי מ ו ר י ו ר כו' המן י כ זל״ט חרבונה וגם ו ״ ח י וי ב ולעיון.

להשלימו כדי האחרון פסוק שכופלין הפשוט המנהג ד׳: סעיףלעשרה.

ש״ץ מנהגינו ה י ש ו פל ה כו ן הפסוק ש רו ח בד הי י בל ל ר. ו בו העי

עושים המילה ואצלנו הואיל התפלה אחרי המילה לעשות יש שם: יתפזר שלא המגילה חובת שיוצאים אחרי לעשות עדיף היולדת בבית

הציבור.כן מנהגינו. היה ו

הפסוק. על לחזור נהגו ע״כ שטעה משום אלא בהערה: שם

ן י ה י ר טעם לז בו העי ע ש מ ה כל טוב ש י מל ל טעה. ו

הנהוג מהמטבע מחצית רק לתת נהגו דלא אומרים יש תרעד': סימןנקי. כסף של למחיר להתייחס בלי במדינה

מנהגינו. היה כן

בשבת כמו בפורים נוהג בפרהסיא אבילות אין ד׳: סעיף תרעו׳ סימן בציבור המגילה לקרות יכול לא אבל ת״א סי׳ יו״ד בשו״ע שפסק כפי

זמן. ברכת משום

ר הרב כ״כ מ י י טיו יעחק ו ח בליקו ״ ת י ו ל שכתב ומה ג' י ב י י ד י ל ר ק ר מגילה י בו בעים ת משו ך זמן ברכ י עיון לי ערי י הי ד י מ י ל י ר ם י ד ר שי ח ברך י ת י ל זמן, ברכ ב הי ו

י ר ק ם ובפרט המגילה י ל י ב רי ש״ץ הי קו תר נכון ו ר, יו ח י מי י ד הכי ו ף. ד עדי

גרבא דמנהג שכתב נא׳ סי׳ מצליח איש בשו״ת עי׳ בהערה: שםמנות. לו שולחים והם מנות שלח לא דהאבל להיפך

הוי תמוה ת ד ל י ם, שי ד שלו עו ה ו מר״ן תמו י פסק ד י ד ה ' בסי' ל י ן ז״ל ז' סעיף ת י ית לו בי הג י י בו נו י בי״ד ל ל י בט״ו ו ל ם י עי דברי נ עי ב ח וחייב ש שלו פ מנות ל ״ ע י ו

ו נ י ל שי ב תי ם בהם מ לי שבעה. למנין לו עו

אבותהערות קונטרסמגן

תשובות מקצת רשימת שליט״א מאמאן יהושע מוהר״ר הגאון דמשפטים מסבא

חלקים ו' יהושע עמק מח״ס

. ש י הגו י מר שנ ש קוניהם לו הגו וי מר שנ י קונם, לו ו י ר מר ו עון לו ש קוניהם ר שם שי

ע. י-ה ה׳ ע מ בי

ת לענין ב. י שי ת במנחה כפים נ ר בתעני בו ך עי ר ל בד ל תפללו כ י מוקדם ה ל ו ו י ש נ

ו כפים ל י פ י תפללו במקרה ו ה ר ש ח ו י מי י נהגו ל ש י כפים. ל

ל נופלים היו הת״ח ג. ען ע רו י ז ל העם. המון ו

מי ד. ו ב' בי ר מ שי י נ ה, י נ מו מי י בי ת. תמהנו ה' ו מרעו

ך נהגו ה. ל לפני המשקה על לבר כ ו ת, מיני שי פ מזונו ״ ע ת י לו קודם שהמזונו

ש כיון בברכה, ש שי ש ת ח פטור שהמזונו ת י כן כטפל, המשקה י ה על מברך ל השתיי

קודם.

ל חותם ו. בד המחיה ע י בל ל ל המחיה על ו ע הכלכלה. ו

י להקפיד נהגו ז. ל ל ו כ י ם ל חלב דגי חד. ו בי

בי ח. ל נהגו בפסח, הקטניות לג ו כ י ץ הכל ל , חו רז ו מנו וגם מי ן בי י ר י תי ה ת ל ל כי י

, ז ר ו ת י שפט ובשו״ י ביעקב עדקה מ י ב ק שכנו על מ ז היטיב שבד ר ו , הי ו ל כ י הרב ו ו

ה ע״ה רי רב חיטה להם ה כו מעו ת בתו מרו שבדק. ל

מר. בל״ג להסתפר נהגו ט. בעו

ה י. ן מונח היה המזוז סו כ ל י בי ל שר. ו י

אבותהערות קונטרסמגן תכד

טטואין ממנהגי מקצת רשימת שליט״א נאים •ן יעקב ר' מהגאון

משה נחלת ישיבת ראש

. ל מקפידים י טו ם לי ת ידי שחרי ת. מד׳ פחות ב מו י

ן מנהג ב. י טו י ט ל ם ש שי ת לוב ל טלי דו ת ג מו ע בי שבו י ה ל די י תלמי ל חכמים, ה ב ית ש. הקפידו קטן טלי בו לל

ת נוסח ג. ת ברכ עי י עי ו ת על ה ת. מעו עי עי

ת ד. ל בטלי דו ם ג ת ט״ל כורכי כו ת כרי הוי״ה. קטן ובטלי

ן מנהג ה. י טו ש ט בו ל ל תפילין ל ד ש ל וההידוק הברכה כך: י ד ש מד י עו ש״כ מ וכמנו הרמ״ע פי בי מ ת בכה״ח, הו כו הכרי שב, ו ת מיי ש לבי ל ו ש ש י מד. ר מעו

י ו. ש נהגו ל בו ל ׳ כלל, בר״ת תפילין ל פ הת״ח. י

ת ז. ו ה ח׳ י ת ש״י עור עד כר ב ל ו מי ה פונה ש מעל הו ל שלו. המקל וז

ת ח. ו י י׳ י ל בקועו הקפידו ל יו״ד. ש

י תפילין להניח התחיל קטן ט. ם לפני ל ה, שתי שר תר ע ה מעוי ויו ל מתחיל שהי בגים ה שתי שר וחעי. ע

ת י. ה ברכ ש ע כי כל לי ש ת. בשם ער מלכו ו

סי יי. ר ערכי. הגי

מר נוהגים יב. ר שבת פסוקי לו ח ת י ש התמיד. פר

י יג. מר נהגו ל מור לו ר ״מי המז גו ״ י ך ל ה קר. בי בבו

ו יד. ר מ ר י מו ה מז תוד בט״ב. ל

תהון״ ״תתקבל הנוסח טו. י עלו ל ם ו רי מ ו הון עם י ת הון. עלו ובעתו

סח.ולעלמי טז. י הנו ל ק. עם ו שורו

י יז. ו קיים ל נ ל ע י מנהג י ע ל רו כ ש. ל בקדי

י החזן יח. ר ש הקר״ש כל קו ח ד בל ע ע מגי לסוף. ש

מר הקדום המנהג יט. ה לו שכל. בינה דע ה ו

מר נהגו ב. ת בסיום לו ר ״זדים״. המנים ברכ ש פ י ם מינים לסיים ו שניהם, לקיים וזדיר וכ״כ דו סי ל ב , הרבי ש י ל י י ב כן מ ״י מרן הסכים ו ש רי ״י הג ט לי ן ש י י ה ו ם בז שו מ

ן י ם בשנים חותמים י רי מ ו ת שני שי חיו ס מספק. הנו

תכהאבותהערות קונטרסמגן

ת נהגו בי. שע ת ב ב כהנים ברכ הי ת מכסה ש ש י י ת, תחת בניהם ר והבנים הטלים תדלי ש ת מ כוון לפנו הכהנים. ל

ק כהן גם בב. י רוו ש ו כפיו. נ

י בג. י נהגו ל ש י ת רק יום, בכל כפים ל תו שב ויו״ט. ב

ן הקדום המנהג בד. י טו ט ל ב פו ם על לי פי זרעון. על י

י בה. ע נהגו ל ת להמנ ר מי ם יום חשון, בז' תחנון מי עלינו. ברך שמתחילי

מר שני ביום נהגו בו. שי לו נ ה, י נ מו ם י שי וביו ת. תמהנו חמי מרעו

מר נהגו בז. ה לו ה ברכ נ שו רי ת ה בין פתוח כשהס״ת התורה בברכ י ו ר ב י ג ר ב ג לבמפה. הס״ת כיסו

ת בח. ר מי ך י י שמיה: ברו ו נוהגים ל ר מ ו י ל ביו״ט, ל ב שבת י נהגו ובמנחה בבקר ב. רו מ ו לי

ת נהגו בט. ת לקרו ה י ה העול תור מו ל ש שם פלוני ב פלוני. בן משפחתו ו

מר נהגו ל. ת לו מ ה לפני הקדושה״ תורתינו ״י ה ברכ נ רו ח שבקריה״ת. י

ם נהגו לי. ם שהבני מדי ו עו י ב שי ה כ ה, עול ם לתור רי שי נ ם ו מדי מן כל עו ו ז י ב שיה ה. עול מברך לתור ש כ ה ו ה ברכ נ רו ח ת י לתיבה מתקרבים התורה שבברכ

ם ם ומתברכי ה בי ת ומנשקים מי דיו. י י

י לב. ע מ חייבין בס״ת, פסול נ ן לסלקו ו י י עי ל הפסול ומניחין ס״ת מו סי. ע כ ה

ף נהגו לג. טו ש בבד, הס״ת לע הגו וי ף שנ טו ש רק לע ש ת. כ שיו ש פר ם וי טפי ל שעו כה בד. עם ס״ת רי נ ר ו ו י בי מ׳ המנהג, ב י דבג ת י ר י סו ז שי חו ם ס״ת לי ס׳ ובב״ח ערול כתב קמז ל כ מ ן גם זה ד י ע י די ליג מו ע כן הס״ת, ב ת ו ע ,׳המג׳ ד ך י קל בט״ז י ע׳ מי ומי בנו״ב בזה ז שבני וח'. ז', ס' ק נ כ ש ברי בזה להקל סומכים י כן הט״ז. כד ל בני ו

ת ך תורה הספר מניחין המזרח עדו תו ם תיק ל ה לדברי ן ו י ם שהס״ת במה חיסרון י ערול ב הגנו י ו שהס״ת למנ נ י ך ע״ע בתיק י י ם הי חזי ם יו די י בעמו ר ה סו ז י חו הס״ת לי

ם. ש כן על ערו ף י טו י כדי בבד הס״ת לע ל י ש ה ם. נחשב י מי לפ״ז ונפק״מ כערו לחז ו ו הס״ת שי נ י ף שי חז בבד עטו י תו, עם בו שי ש טלי שם. הנו״ב כמ״

הגו מה לד. ערב שהס״ת שנ מ ל הם הפנימי ב ת שני ע טו ץ מו י ע ל ך ו מו תיק בתו כת בני ה המזרח, עדו רי הו נ תיי ט שי , דל י ל ז ל עתיק מנהג דהנה י ע הפנימי המערב י

ת המזוזו ן נוטים ש סו כ ל טת בי שי ש כ ״ רי לג( מנחות ובתוס׳ מנחות, במס׳ ה ר ) י ו ב מתו שהיינו ו תי י ג לו בי פ דו, מהו ס״ת לג ש״י כבו לר דו ד ה כבו הי מד שי עו ולר״ת מה הי שב, שי ש מיו ״ רי ב י ו ב ת מו שו ע ה ל שר , להניחו פ עו ע מ בס״ת ה״ה ולפ״ז ביל להניחו נוהגים ת ע טו ץ מו ה ע ן מונח שבז ו ר י ש ב ן הקוד סו כ ל הו בי דו. שז כמו כבו

ה ש במזוזה. שנע

אבותהערות קונטרס

י לה. ת כל היו ל מו ע. הכנסיות בבתי הבי ע מ בי

ן לו. י ק במה טעם י טל בעה״ב שר דיו נו ל לכרפס י הסדר. בלי

י המנהג לז. ל ל ו כ י ם ל ביחד. חלב עם דגי

הגו מה לח. ל שנ ו כ י ת ל ו רי פ ר שבת סעודה לפני פ ל ב ל ם גם כו ם דברי נ י שים שכי ה מו תיו ם, ה לי כ הר רק יו ה יז הי ת. פחות שי מכזי

י לט. ל להקל נהגו ל ו כ י ת ל תו ש ל ת ו ד הכנסת. בבי ע טר הזה היום ו ברל בג'ימי בזה. מחמירים ה ו ע ם שרו די לטעו לך מי חדר הו די ל ד טועם ע שם. ו

ש מ. ר ת מנהג שו ר מי ע י עב מ ל ל תי ע פ מעט כדי נהגו רי מי ההפסק, ל טל ל דיו שנ יר וממתין י ש ה המסובים, ל מז ם נתפשט ו רי מ ו תו שי ו ם גם י ל שכו טלו כ תכן ידים, נ וי

ר ממעט שגם עו שי ת, דכ״ב תכיפה ב מו וע״ע. י

״י להחמיר נהגו מי. ד חי ה י כ ל ל ו כ י ם כי מעה ל הסעודה. בתוך י

י נהגו רבים מב. ל ל טו ם מים לי ני חרו סמכו י ת על ו ט ש )קטז:( בחולין התוס' שי דימינו להקל ם. במים בי ני חרו י

י מג. ם ל רי מ ו ת י י ״הזננו המזון בברכ ל ממעשנו״. ו

ם מד. רי מ ו ל י י י תעריכנו״ ״ ל י ו נ ל ״ תערכינו״. י

מר המנהג מה. ת הזן לו ם ובבונה הכל, י שלי רו ם בנין ברחמיו ״בונה י שלי רו ״. י מן י

מר המנהג מו. ו לו נ י ם ״ לך״. מודי

ח מז. ר ו ר הי מ ו ת בסיום י ה ״להניח המזון ברכ ל ברכ ם ביתך״ י תך ועוני י ״ומבי ליחסר״.

ל חותמים מח. ל המחיה ע ע הכלכלה. ו

ן ספרד שלבני מסתבר מט. י ך י בר ת ל מל ברכ ר נסיעה על הגו ר מעי עי ן ל י שי כליסטים. סכנת

ש נ. ת י היו מקומו ם ש ה. מנחה מתפללי ל גדו

י נהגו ני. ל ל פו ם על לי פי ך במנחה, י ם י רי מ ו דוי, י ר, וי עבו מי וי ל ו ך. י כמו

י נב. מר נהגו ל ת בתפלת לו י ערבי ר י ו י העם״, כל ״ ל ו י י ר י עינינו״. ״

מר נהגו נג. ת בתפלת קוה לו ע' השנה, כל ערבי ר ) י בטו בי ה זה(. מנהג ש

ך להקל נהגו נד. פו ש ל חמין מים ל ל החמין תוך י י י י יס״ב, והמים הו ל להקל נהגו וכלל. מיס״ב בפחות

ר נהגו נה. מכו ת ל בשבת. עליו

אבותהערות קונטרסמגן

ם נו. רי מ ו ת. בתפלת שמו״ע לפני בר״ח י ש ערבי רי ש ״ ה חד טובים לחיים לברכם״. ולשלו

י נז. ר נהגו ל תי ת החדשים כל ל ל החודש, בברכ ו בנסן י ר מ מד י המלו בניסים״, ״ב י ב ב י ל הרחמן״, ״ ו ל י ב ו ו ר מ ל י ו ל י ה ״ ברחמים״. המרוע

ך נהגו נח. בר ר. בר״ח הלל ל בו ה בעי רי נ ם דה״ה ו י י ע מ ר נ בו י בעי ל ם ש מברכיי שי ר וסוף. בתחלה לברך ש

ת נט. לו י ההלל בסוף הפסוקים בכפי ם היו ל ״ ״מברוך כופלי בי ך ה י הפסוק י ל י ״ה ת ״ י ך ד ו י דו ו הו ל. נהגו טוב״, כי לה' ״ו לכפו

ת ס. מור עם פותחים הלבנה בברכ מז ת ״הללו ה השמים״. מן ה׳ י

י להחמיר נהגו סי. ך ל בר ימים. ז׳ לפני הלבנה על ל

ר נהגו סב. ה בעום להפטי שו״ גדלי בברכה. ״דר

ן סג. י טו ט ת להמנע נהגו ב ל כי ז מי ר ו ת והטעם בפסח, י ע לד רי בן יוחנן ר' ד ז נו ר ו יפ מחמיץ, ״ ע י י ו ל ם מכ״מ להלכה, הכי קיי״ל ש רי משו מ שו בפסח חו ש ר' ח ה ) הוד י

ר זע״ל( חלפון י ש ם. הקילו קטניות ו ת ל כי בי

ל סד. ך נהגו הסדר, בלי פו ש מו מהכוס ל ת עע שר ע ת ב י המכו ל ע. ו ב ע בי

י סה. ת הנקבות נהגו ל ת. תענית להתענו בכורו

מר בספירת נהגו סו. ש״ץ העו ה כ סופר ש ״ ח הקהל. וי

ן סז. י טו ט ר נהגו ב מו מז ה שייך ש ם לחג ה רי מ ו ו בפסוד״ז, שי ר מ תו י ו י י ר ח ר י שי הת. המעלו

ל סח. ר מניחים היו המימונה, בלי ש עם מרו ב ם. ד ותמרי

י סט. מר. בל״ג להסתפר להקל נהגו ל בעו

ת פרקי ע. בו ם היו י רי מ ו קר י ן לפני בבו י . י קנו ל כי

ם עתיק מנהג עי. תרג שמיני ההפטרה ל ל ב ר פסח, ש בו העי י ש ר רי הפסוק, קו קו ה וי ר ש קו ר ד , מ ך ו ר ד קיים זה ומנהג י הזה. היום ע

י נהגו עב. ם לכבס ל ע רק בגדי שבו חל מ בו. ש

בתמוז. מי״ז בתספורת להחמיר נוהגים עג.

י עד. עי מו ר ט״ב ב סו שר י ב לו. היום כל ויין ב כו

מר נהגו עה. ת ענינו לו ר בתעני בו ת. כבר עי בערבי

י עו. לג נהגו ל ד ל ל בקינות. נחמה פסוקי ע

אבותהערות קונטרס

י נהגו עז. ש י ת כפים ל ר בתעני בו לשקיעה. קרוב עי

י עח. ל להניח נהגו ל ר מעי חו ל ש המעיל. הפכו רק בת״ב הס״ת ע

ת מתעטפים עט. לין בטלי תפי למי ו ש ) ב לו ת( ש ת מנחה בתפלת טלי ר. בתעני בו עי

מר נהגו פ. ד לו דו י ה׳ ל ר ו עי י ש כו קוה, לפני וי הסמי ה ול ר( סיום )כמו לקו מו מז הת גם שחרי ת וגם ב ם וגם בערבי רי מ ו ו י ת ו ל י ר ש״ק בלי ח ר י מו ד מז דו עי. ה' ל רו

ב פי. בור רו י העי ם ל ר״ה. בערב מתעני

ה מי פב. ר שטע מ י ב מלך ו ה ו ה י שפט עדק ו שמו״ע וסיים מ נ י דסב״ל. חוזר י

י פג. ש מוסיפים ל י בקדי ל י ע י ל ל י ע ל בעשי״ת. ו

י פד. מינו נהגו ל ד במקו ח ר קול; מגביה שי י ש ם העם ו ת בלחש, מתפללי לו בתפים מי ם. די ריי י נו ל ד כל י ח ה י לו מגבי תר קו ל. יו מהרגי

י פה. ת נהגו ל ר מי ט י תוקף״. ״ונתנה פיו

י פו. ת נהגו ל ר מי ת י״ג בי י ביו״ט ההיכל בפתיחת מדו ל ש ו י ר י השנה ב ל ביום והכיפורים.

ת נהגו פז. ר מי ת הפיוט בי ר ד ה הי נ מו הי ך לפני ו . ברו ר מ שי

ל נהגו פח. ו כ י י הסימנים ל ר ח י י עי מו ם ה י י לפני ד עי מו ש ה ה ספק בזה י ברכה. חרונ י

בסוכר. התפוח טבלו פט.

V. ת מנהג ר מי ו י נ י ב ת מלכנו י שב כנסיות. בבתי תלוי ב

י צי. כו ל ר ם בי מעעשהז״ג. על נשי

ת נהגו צב. שב פר, תקיעת בעת ל ה וגם שו שב. נהגו בברכ לי

י צג. מר נהגו ל שרוי הנוסח לו נדרי. בכל לנו״ ״

י צד. ם ל רי מ ה ברכת י ש כי כל לי ע ל ער ל ביוה״כ. כ

ם צה. רי מ ו שה סדר י ה ר׳ שתיקן הקדו הוד הלוי. י

ש״ץ בחזרת ביוה״כ נהגו צו. סף ה י דמו ע ל ל כרו ם ע י הברכיי ל ם י ד משתחוי על שיתפקקו ה. החליות כ שדר שב

ערי ״עת עם מתחילים ביוה״כ במנחה צז. כ רעון״ ש ״ ח ת וי ש העקידה. פר

ה צח. ל עונים בנעיל ר בדי עבו י וי ל . ו מן י

ם בימים הפיוטים צט. י רי ו נו ר מ י י ר ח הש״ץ. חזרת י

הערות קונטרסמגן

י המנהג ק. ך ל ל לבר ם ע ׳ בשמי י פ חל ביה״כ י ת ש בשבת. להיו

ם קי. שבי שיו ל כ ו כ י ם הסוכות, בחג פת ל י מברכי עי מו כ ה ״ ח ם וי ב מברכי ש ליבסוכה.

ם קב. די ג ו לב י ם במקום הלו חזי ב שיו ל לב. בעלי בלו לו

י קג. ו ל ר מ ת י שמ ת בתפלת נ עני שחרי ש הו רבה. ב

י קד. ק הקפידו ל הדלי ת ל ד חנוכה נרו ת מי עי י כנסת בבתי תלוי הכוכבים, ב ל יר ח ו תר מי ל יו י י היו הו קין ו י הבית בתוך מדלי כ י ל מי ו סי פרסו י ם נ ברי ם. לעו שבי ו

ם כמוך״ ״מי פיוט קה. רי מ ו י י ר ח ש״ץ. חזרת י ה

ך הנשים נהגו קו. בר ת על ל י רי ש״כ המגילה, ק הגו ומ י נשים שנ ע ל מו ש ת ל י רי קתמוה. ביום, המגילה

אבותהערות קונטרסמגן

פאם מנהגי רשימות מקצת שליט״א דנאן אבן שלמה מהג״ר

פאם בעיר דיין מלפנים

. ת המנהג י שב ״ התפלה להתחיל ב שרנו מי ר ״ שי . ערי כ קו רו מי

. עף הנותן ברכת י ו כח לי ר מ ת בשם י מלכו קי ו פו לי ס ממנהג ] כני מר מ י לו ל בשו״מ[.

בי ב. סי לג ר ש הגי ם תתקבל בקדי ו י ר מ תי ״תתקבל י נ לו י ע תנ עו ב הון עם ו ת עלוהון ת ו ובעו הון ״תתקבל י ת תהון״ עלו ל הרב משפחתי קרוב ובעו י מו ן ש ב ן י י נ ד

מר נהג זע״ל הון ״תתקבל לו ת ובעותהון״. עלו

כרני ג. ב זו קרו ל הרב משפחתי ש י מו ן ש ב ן י י נ ע״ל ד ע היה ז ר ת כו ש ברכינ י רש, ר בקדי ש פ י ה ו הגו שמ חי כמה שנ ר שלי בו י עי ע ל רו כ י ל ו ה מחוסר ה ע די ע' י [

ד בחכמה נוהג עי ה ל ש ם ע הגו רבי ת להקל שנ עו . בכרי ] ו ל י

ת נהגו ד. י רי ק ע ב מ ש״ץ ש ה לו מנמיך ש שמרו קו ד לכם״ מ״ה ר ע ש י לכם״ נתן ה' ״י העם בנהגו ]ע' בי הג ה מו שמנ י מקו מיך ל . בוחרה הקול להנ ] ף י

מר נהגו ה. ודעת״. בינה ״חכמה הנוסח לו

מר נהגו ו. מינים״. ״ומכניע לו

י נהגו ז. ש י יום. בכל כפים ל

י להקל נהגו ח. ל ל ש פו ם לי פי במנחה. י

ו ט. ר מ שי י נ ה״ ״י נ מו ת״ ו״תמהנו ב׳ ביום י ה׳. ביום מרעו

י י. מר נהגו ל ה״ ״בריך לו ל במנחה שמי שבת רק שבת ש קר. ב בבו

ה יי. ה בברכ נ שו ל רי ת ש ה״ ר קריי שי י רק פתוח. הס״ת נ הס״ת בפנים הסתכלו לת שע הברכה. ב

ל המחיה ״על חתמו יב. ע י הכלכלה״. ו ל ד ה זע״ל מונסונגו כהגר״י ] רק חותם שהיס וגם המחיה על פי בשתים[. לחתום נהגו ב

י יג. תפלל להקל נהגו ל ה ת תפלת ל השקיעה. לפני ערבי

מר נהגו יד. ו לו י ר י קר ענינו״ ״ י בעי עי מו ובניגון. שבת, ב

תי טו. מע ה ש ש ה מע ה הג״ר זקני עם שהי ן מש ב ן י י נ ד זע״ל ד ״ ב ר רי ס, בעי פיי ל ת התנגד ש ערו ל חמים מים ל שי תב שהעטמק. חמין ל

הערות קונטרסמגן

ת לקפל הקילו טז. בשבת. הטלי

ה עונים היו יז. על י בי ב י כרנו ו ה בו ה׳ ז ״ לטוב מן הג העם נהגו ]ע׳ ״י מו שמנ מקוי ת, ל ך לענו שע בעמק י הו ר י ם העי ענו[. בעפרו שג

ר נהגו יח. שו״ להפטי ם ״דר ה בעו י גדלי ל ת ]עי׳ ברכה. ב פי תב ים ב י שכ ו ל ר מ ו י לה עם ה ברכ רי נ כ ס התפשט שכן ו פי ך ב ר י שי קו ערי ב בירכו[. מרו

פ יט. ״ ע עפרו י ל נהגו שב ו כ י ל בפסח חומוס ל ב ר י עי ס ב מנעו פי מזה. נ

מר. בל״ג להסתפר להקל נהגו ב. בעו

ב מר״ח כבר בי. ף להסתפר הזקנים נהגו י י י ו חץ. ל תר ה ל

ת בב. ל בערבי ר תענית ש בו מר נהגו עי ענינו. לו

ם בג. י שי ל במנחה כפים נו ר תענית ש בו ת, הסמוכה עי מקדמת לערבי י ו נ נהגו דמר ל התחנונים במנחה לו ו התענית ש ר מ שי ת(. ) בשחרי

י בד. מענו ל י ש ל ו ו נ י י כו ר ר ם שבי ת על נשי ה מעו ש שהז״ג. ע

ל ענו בה. ר בדי עבו ה וי ל בנעיל יה״כ. ש

ו בו. ר מ ל התפלה בתוך חי״ כל ״נשמת י שע״ר. ש הו

אבותהערות קונטרס

מראככש מנהגי מקצת של רשימה שליט״א צאבח מהגר״דמונטריאל של רבה

. די י תלמי שו חכמים ה ב ת ל ל, טלי דו ר וגם ג י בזה. הקפידו העם ש

ך נהגו ב. בר ל תפילין על ל ד ש שיבה. י בי

ב ג. ל מקפידים היו העם רו טו קר ידיהם לי ד' סמוך בבו ת ל מו ממטתם. י

שבת ד. נו התפלה להתחיל נהגו ב ר ש ״י היו חלקנו״ טוב מה מ ם ו רי מ ו כן לפני יעו יעחק ״ועקידת ר כור״ לז העקידה. מן תז

ך נהגו ה. בר ת על שהחיינו ל ם טלי טרי ל התפילין ופו ב ל י בד תפילין ע י ל ו ל נ י י רכן. נוהגים

מר נהגו ו. עף הנותן לו ת. בשם כח לי מלכו ו

ער בברכת ז. ר י ו סי י ר י הגי י שם על ״קוניהם״ הי ר ו ם מ ונוטיהם. שמי

ת ח. ער בברכ , יו סי ר ץ ובנעימה, הגי בו קו ב ה) ש הו'(. תחת קדו

שתבח ט. סי בי ר ל ״מלך הגי ם״ חי י ה ר״ת העולמי ח ם וס״ת מי סופר( )חתם כליי ל ״יחיד״. הוסיפו ו

ש י. ם י רי מ ו ש י י ״תתקבל בקדי נ ת לו י ע תנ עו ב הון עם ו ת הון״. עלו תי ש ובעו וים רי מ הון ״תתקבל רק יו ת ובעותהון״. עלו

ש״ץ נהגו יי. ת המדקדקים ה שו ע ת ה' ל עו ש. כרי בקדי

ת יב. ריי ק ע ב מ ו ש ר מ ש״ץ י מרו הפסוק ה ש ....ה

סי יג. ר הגו הגי ת בחונן שנ י הדע ו והשכל״. בינה ״דעה ה

ת יד. מו המינים בברכ זדים. סיי

ש טו. שי ד כהן כ ח י י ו ברכך התחיל ה ם י מתחילים. הכהנים וברבי

י נהגו טז. ש י יום. בכל כפים ל

ת נהגו יז. י שי ר בתענית לשקיעה[ ]סמוך כפים בנ בו י עי ל ו ו ר מ . י נו קי לו י

י מקדמת נהגו יח. נ ל ד פו ם לי פי ען. על י רו ז

מות הרבה יט. י מקו ו ל ר מ ם נפילת י פי במנחה. י

ת לענין ב. ר מי ך י ה ברי ש במנחה, שמי כ כ רי מ י ב ו ל ר מ י י ל ר י מו ד. מז דו ל

אבותהערות קונטרסמגן

ו ב' ביום בי. ר מ שי י נ ה י נ מו ם י ת. תמהנו ה' וביו מרעו

ה בב. ה בברכ נ שו ל רי ם היו הס״ת ע רי י שי תו מכסים רק פתוח סה״ת מ ו מפה. עם י

י בג. ל נהגו ל טו ם לי ל ידי ר ע ב לו ד בו טי במשקה. ש

י הקפידו בד. ל ל ו כ י ם ל וחלב. דגי

י בה. ל הנשים נהגו ל טו ם. מים לי ני חרו י

ת חתימת בו. ל ברכ ל המחיה ״על המחיה ע ע הכלכלה״. ו

ת תפלת בז. ט היה ערבי ב רי ל השקיעה סוף עם ב ב ש י כ כ רי מ ת עם היה ב י עהכוכבים.

מר נהגו בח. ו לו י ר מי גם ענינו י חול. ביה רי ה לי נ ש שמ י שי ל מר נהגו ש ו לו י ר י ענינו י ל ש י ע״ מו בד ב הו כי בל לי י י לי ו ב ר י ש ב ה ל ל ו י בי ג ת ער תו ת שב שב ש ו ע״ במו ם כבר ו לי ח ה. מי ל הגיו

י בט. ת הקילו ל ערו שלו קרים מים ל תב ה ב ש שו ך התקררו ו תו החמין. ל

פול להקל המנהג ל. ת בקי ל טלי קפליו. ע

ה לי. , ביעל בי י ר ו בו ת נהגו העי ״ לענו מן י ״י ר ח כרנו י ה בו ה׳ ז ן וכו׳, לטוב מ י ול ת ש שו . ר י הו

ך נהגו לב. בר ל ל שו הפטרת ע ר ם ד ה, בעו לענ״ד גדלי י טוב ו ל לברך. ש

י לג. מר בל״ג להסתפר הקילו ל עו י ב ל בל״ד. י

ר נהגו לד. סו י . מר״ח רחיעה י ב י

ר בתענית לה. בו מר נהגו עי ה. גם עננו לו ל בלי

י לו. כו ל ר ל הנשים בי מעעשהז״ג. ע

ה לז. ט בנעיל ב רי ״ ענו ב מן ל במקום ״י ר, בדי עבו ל וי ב ש י כ כ רי מ ל ענו ב בדיר. עבו וי

ו לח. ר מ ת י מ ש עני פסוד״ז בתוך חי כל נ ש הו רבה. ב

אבות הערות קונטרס מגן

בםפד שהובאו םפדים רשימת

ה׳ אשיביליא )מעיר הטורים בעל תלמיד אבודרהם דוד רבי אבודדהם:תשכ״ג(. )ירושלים תפילות, פירוש שנים(. וק׳ אלפים

שו״ת. צפרו. אביטבול, ישועה שמאול רבי שיש: אבני

בהלכה, מכתבים ומכנאס. תלמסאן ראב״ד משאש, יוסף רבי המכתבים: אוצרתשנ״ח(. המגרב, )אוצרות

אמשטרדם אלג׳יריה תלמסן העיר רב ששפורטש, יעקב רבי יעקב: אהלתשנ״ז(. ברק, )בני שו״ת, ש״ע(. )נולד

)תשכ״ט(. שו״ת, ג׳רבא. מאזוז מצליח רבי מצליח: איש

)תרע״ו(. ישראל, ארץ מנהגי סתהון. חיים רבי חיים: אדץ

)ירושלים(. שו״ת, פאס. אב״ד דנאן. אבן שלמה רבי לשלמה: אש־

אדג׳יל״: ק״ק ומנהגי "דיני וקונטרס יהודה ביתתש״נ(. )ירושלים שו״ת, אלג׳יר, עייאש יהוד׳ה רבי

השואבה: בית מנוחה, בית עובד, בית)דינים, פסקי עם סידורים טבריה. אשכנזי, שמואל יהודה רבי

תר״ט(. ליוורנו

)ירושלים, שו״ת, )התרפ״ט(. פאס ראב״ד דנאן, אבן שלמה רבי שלמה: •קשתשס״ג(.

שו״ת, ריח. הליצחק של דודו פאס. מונסניגו, משה ידידיה רבי אמת: ד•־)תשי״ב(.

סקלי, הכהן דוד רבי של ותלמידו חתנו אורן, כליפא בן דוד רי דוד: דרכישו״ת.

ואמת: שלום ד^דישלום, )אהבת שו״ת )תרכ״ג(, מכנאסא מרבני עמאר, שלם רבי

תש״ס(.

אבותהערות קונטרסמגן

)תש״ן(. צובה, ארם מנהגי עדס. אברהם רבי אד״ץ: דדך

בערך(. ר״נ )שנת מרוקו. תרואנדת אלבאז, מימון בן משה רבי הקודש: היכל

תרי״ב(. )לוורנו, שו״ת, טטואן. וואליד, בן יצחק רבי יצחק: ויאמר

תרכ״ה(. )ליוורנו שו״ת, לוב. אדאדי, אברהם רבי א^דהם: ויקרא

אלג׳יר. מנהגי גג׳. חי אליהו רבי השלחן: זה

)תרנ״ג(. בבל. ומחזורים, סדורים עיני. נסים רבי עולם: חוקת

)תרכ״ח(. פסח, של הגדה פאלאג׳י)החיב״ף(. חיים רבי לדאש: חיים

לוורנו)תקכ״ב(. ימים: חמדת

טולידנו. ידידיה רבי של תלמידו קזבלנקה חזן, יצחק רבי דעת: יחוה)ח״ג((. תשנ״א. )ירושלים שו״ת,

)איזמיר, פאלאג׳י. חיים רבי של בנו פאלאג׳י, יצחק רב לל•: יפהתרל״ב(.

שו״ת. מרכאש. אב״ד אבוחצירא מכלוף רבי שעה: יפה

משה(. לב-תורת ישמח )תשנ״ד, שו״ת עובדיה, ישמח רבי ל••: ישמח

וואליד. בן יצחק רבי הגאון של תלמידו אנקאווה, אברהם רבי חמד: כדם)למעסכר(. ושו״ת, תקנות

פאס דנאן. אבן שלמה רבי של אחיו בן דנאן אבן יצחק רבי דיח: ליצחקיישכר(. בני )תשמ״ו, שו״ת,

ישמח )תשנ״ג, הלכות, ליקוטי צפרו. אזיני, רחמים רבי ספדי: לפימשה(. לבב-תורת

יישכר(. בני )תשנ״ז, שו״ת, מכנאס. משאש יוסף רבי חיים: מים

תשנ״ז(. )קרי״ס, הלכות קיצור אסאבג,, יצחק רבי •לולה: מנחה

תשמ״ט(. )ירושלים, מכנאס עמאר. אברהם רבי א^דהם: מענה

שו״ת. בירדוגו, יהושע רבי תלמיד קזבלנקה, מלכה, משה רבי המים: מקוה

: •יעק• וצדקה משפט מורשת )הוצאת שו״ת, ומכנאס. פאס אב״ד צור אבן יעקב רבי

תשמ״ו(. מרוקו, יהדות

אבותהערות קונטרס

תרנ״א(. )קראקא, שו״ת, מכנאס. בירדוגו רפאל רבי ישדים: משפטים

שו״ת. טטואן. חכמי ועוד ביבאס חיים ורבי מנסאנו אברהם רבי צדקים: משפטים

ישמח ותש״ס )תשנ״ו צפרו, מנהגי צפרו. עובדיה דוד רבי העם: נהגומשה(. לב-תורת

מצרים, מנהגי מצרים. אב״ד שמעון בן אהרן רפאל רבי מצדים: נהד)תרס״ח(.

)תרנ״ד(. מצרים, אמון נא מנהגי אלכסנדריא. חזן אליהו רבי שלום: נוה

יסף(. צאן )תשמ״ז, מרוקו, מנהגי פאס. נאים בן יוסף רבי •חכמה: נוהג

שו״ת. מכנאס. בירדוגו, מרדכי פתחיה רבי צופים: נופת

יישכר(. בני ותשמ״ט )תשל״ג, טולידנו. משה יעקב רבי המעד•: נד

הקמח: לקט חיים, נשמת תש״ט רשון דפוס משאש. הגר״י של אביו משאש חיים רביתשנ״ו(. יישכר, )בני

)תשנ״ט((. גרבל, יהודת )אוצרות מונסנגו. יהושע רבי חיים: נשמת

)תשכ״ד(. ירושלים, מנהגי אבורביע. עמרם רבי עם: נתי^י

)תשס״ג(. שו״ת, ירושלים. דיין, שלמה רבי שלמה: עטדת

)ו׳ שו״ת. קזבלנקה. ראבט, דיין מאמאן, יהושע רבי חלקים ו׳ יהושע: עמק)ח״ב((. תשמ״א ירושלים חלקים,

: שושנים פדחי ים, פאת )אוצרות אמת. הדבר נכד מרוקו של רבה מונסניגו ידידיה רבי

תשנ״ב(. המגרב, יהדות

תש״ן(. המגרב יהדות )אורות שו״ת, פאס. נאים, בן יוסף רבי יוסף: צאן

אורח ערוך שולחן קיצור מכנאס. טולידנו, ברוך רפאל רבי קיצוש״ע:מישור(. )הוצאת חיים,

ם, סקלי, הכהן דוד רבי דוד: חנה קדית תרצה(. דבדו)ירושלי

יישכר(. בני )תשנ״ג, שו״ת, מכנאס. אב״ד טולידנו ברוך רבי לבדוך: שאלו

מכון )תשנ״ט, שו״ת, )תרפ״ט(. גרבא הכהן כלפון משה רבי ונשאל: שואלמצליח(. הרב

אבותהערות קונטרסמגן

מכנאסא. בירדוגו, יוסף רבי דיוסף: שופדיה

תר״ע(. ירושלים )פאס, שו״ת, מכנאס. בירדוגו, יעקב רבי דיעק•: שופדיה

שו״ת. ומזגאן. רבאט צאבח דוד רבי לדוד: שושנים

לוב. רקח, יעקב הפנים:רבי לחם שלחן

שו״ת. אוראן. וואליד בן יוסף רבי יוסף: שמו

חלקים: ד׳ שמ״ש ת^ואת חלקים, ג׳ ומגן שמ״ש)תשמ״ו, שו״ת, וירושלים. מרוקו ראב״ד משאש שלום רבי

ירושלים(.

)מכנאסא, או״ח שו״ע מכנאס. ראב״ד בירדוגו רפאל רבי אמת: תודותתרצ״ט(.

תלטאבותהענינים מפתחמגן

הענינים מפתחהכנסת בית

ח.........................................................................................הכנסת בבית ושתיה אכילה ל קח..................................................................................................כנסת בית מעל לדור ל קלו.........................................................................הכנסת בבית הש"ץ ועמידת הבימה מקום קעא .................................................................................................בביהכנ"ס ידידיו נישוק

הנהנין ברכותקב ..........................................................................המופליטא על ידים ליטול נהגו שלא במה

קנו.............................................................................סעודתו לפני מאכלים טעימת על ברכהח.........................................................................................................ה"ספנג" ברכת מ קא...........................................................................................................הכוסכוס ברכת קנקב ...........................................................................................................המופלטא ברכתד......................................................................................השנה ימות בכל המעה ברכת מ ק

קנח.................................................................................פת סעודת באמעע ממקומו יעא דיןדעג..........................................................................................................בברכות קדימה

ברכותק ......................................................................ששומע ברכה בכל שמו וברוך הוא ברוך עניית

הגומל ברכתה..................................................................................הגומל ברכת לפני פסוקים אמירת ס קה...................................................................................................לנשים הגומל ברכת ס קה......................................................................................................לעיר מעיר נסיעה ס ק

ההודאה ברכתח.................................................................................................זמנה האילנות, ברכת ס קט..........................................................................................ומלכות בשם הזיקים ברכת ס קסז.........................................................בת בלידת שהחיינו או בן, בלידת והמטיב הטוב ברכת קט.......................................................................................................... המפיל ברכת ס ק

והמטיב הטוב ברכתג..........................................................................................................פת סעודת בלא נ קג.......................................................................................................................יינות נ ק

ה.......................................................................................................זו ברכה מברך מי קנג..........................................................................................................רביעית שתיית נ ק

הלבנה ברכתמ.............................................................................................................. יועריך ברוך דמ...................................................................................דק ענן יש כאשר הלבנה על ברכה ד

דמג...................................................................................גדליה בעום במנחה דרשו הפטרת

אבותהענינים מפתח

מ......................................................................... ימים ג' אחרי הלבנה על מברכין מאימתי דמ.......................................................................................................הלבנה ברכת נוסח ד

המזון ברכתב.................................................................................................נברך" "רבותי אמירת ס ק

ס...............................................................................................אחרונים במים נשים חיוב קא...............................................................................................המזון בברכת נוסחאות ס ק

התורה ברכתפ ........................................................................................באהלך" יגור "מי מזמור אמירת

ח...................................................................................שמך יודעי כולנו עאעאינו ועאעאי ע

כהנים ברכתג............................................................................בביהכנ"ס כהנים כשאין אלוקינו אמירת קד...............................................................................................כאמור קדושך עם אמירת קקז ........................................................כהנים ברכת פסוקי מקריא שהחזן בשעה פסוקים אמירת

א.......................................................הנוכחים כל את מברכים שהכהנים משפחתיות בשמחות קיקו................................................................................הכהנים ברכת פסוקי לבדו קורא הש"ץ

ח.........................................................................................כפיו את ישא האם - רווק כהן קקו....................................................................כהנים ברכת בשעת טלית ע"י הבנים ראש כיסוי

ד........................................................................כהנים לברכת עולה שחרית של ידים נטילת קט....................................................................................................יום בכל כפים נשיאת קקי................................................................................עיבור תענית של במנחה כפים נשיאתקי......................................................................................החמה שקיעת לאחר כפים נשיאתח................................................................................כפיו את ישא האם עיניו בשתי סומא קה..........................................................................כהנים בברכת שמו וברוך הוא ברוך עניית ק

ד.............................................................................................הש"ץ ע"י "כהנים" קריאת קקז .................................................................................רם בקול הש"ץ ע"י הפסוקים קריאתה.........................................................................מהכהנים או מהש"ץ יברכך התיבה קריאת קקז .............................................................................................. במלואו הפסוקים רשימת

קו........................................................................................... כפיו את ישא האם כהן ש"ץ

שלש מעין ברכתקסג.............................................................................הכלכלה ועל המחיה על ברכת חתימת

העומר בימי הנוהגים דיניםדסג.................................................................................................עפורניים נטילת ולענין

דסג....................................................................העומר בימי שבת לערב שבת מערב להתספרדסב .................................................................................................בעומר בל"ג תספורת

ב חודש יה.......................................................................................................אב חודש הכרזת ס ד

דלג........................................................................ ניסן חודש בכל שחורים זיתים לאכול לא

לג........................................................................................הנשיאים פרשת קריאת מנהג דד............................................................ .................................ויבוא ביעלה אמן עניית ל ד

סיון חודשדסד ..................................................................................................רות ומגילת אזהרות

דסד .................................................................................................... סיון בחודש תחנון

חנוכהשכח...............................................................................ההיכל פתיחת בעת פסוקים אמירת

שבז .......................................................................................הניסים על באמירת דקדוקיםשבז ..................................................................... לדוד הבית חנוכת שיר מזמור פסוק הוספת

שבו...................................................................................חנוכה שבת במועאי ההדלקה זמןג.......................................................................... ערבית ותפילת חנוכה נר הדלקת זמני ב ש

ג............................................................................ נ"ח להדלקת ערבית תפילת להקדים ב ששבט................................................................................בחנוכה שחרית תפילת סיום מנהגישבח.......................................................................................בחנוכה התורה קריאת מנהגישבה..................................................................................................חנוכה נר ברכת נוסח

וציצית טליתד.....................................................................................................החוליות כריכת אופן סז..........................................................................................................טלית עטיפת אופן נז..........................................................................................................בטלית ראש כיסוי נ

א.................................................................................................מבחוץ העיעיות לבישת סג.................................................................................................בעיעית הכריכות מספר ס

ט..........................................................................................הטלית עטיפת בשעת פסוקים נ

כיפור ערב - כיפור יוםה.....................................................הכיפורים וביום הכיפורים יום בערב לתודה מזמור אמירת ש

שו................................................................................................יוה"כ בערב הש"ץ חזרתה...................................................................................יוה"כ בערב לנשים במקוה טבילה ששו............................................................................................יוה"כ לפני ה"כפרות" מנהג

שו........................................בסעודה התרנגולים ולאכול המשפחה בני מנין כפי תרנגולים שחיטת

כיפור יוםח.................................................................בשבת שחל כיפור בליל גם רחום" "והוא אמירת שט........................................................................הכיפורים ביום ערכי" כל לי "שעשה ברכת ששיג................................................................בשבת שחל הכיפורים יום במועאי בשמים ברכתשיג......................................................................................... יה"כ במועאי הלבנה ברכת

ב.....................................ובעער" בדוחק יהודה "שבט בפיוט נעילה דתפילת הסליחות להתחיל שישי.....................................................................................................הכיפורים ביום מילהט...............................................................................נקדישך שלפני הפיוטים אמירת מנהג ש

שי................................................................הכיפורים יום של מוסף בתפילת ה"כריעות" מנהגישז........................................................................................... יוה"כ בליל נדרי" "כל נוסחח...............................................................................................................לש"ץ סומך ש

ת הענינים מפתח מגן ו ב תמא א

אבותהענינים מפתח

ב ..........................................................................נעילה שבתפילת ב"רחמנא" אמן עניית שיא...............................................................................................במנחה העקידה פרשת י ש

גדרים - מנהגב....................................................................כמנהגם יעשה האם הוראה מורי זקניו או אביו לב................................................................... ינהג מנהג איזה ומעוות תורה שומר אינו אביו לב.......................................................................... ..........................................גוי אביו לב.................................................................. ......................................מנהגיו שינה אביו ל

א..................................................................................................מנהג על העובר איסור בבז ..................................................................................................מנהג על העובר איסורא.....................................................................................התפילה נוסח לענין נשואה אשה לא........................................................................................... מנהגיה שינוי נשואה, אשה ל

ז......................................................................................הלכה מבטל דמנהג הדין ביאור נ שו..................................................................................................עער במקום מנהג ביטול לו.............................................................................. אחרת בראשונים כשמעאו מנהג ביטול לו...............................................................................................מקור לו שאין מנהג ביטול לה......................................................................................מינות חשש בו שיש מנהג ביטול לו............................................................................................הדברים שנשתנו מנהג ביטול ל

ט.............................................................................................לחזור דעתו אין דין גדר ס שבז ........................................................................................................המחייב מנהג גדרח,...................................................................................מתבטלת שלא קהילה גדר שעב ל

י...........................................................................אבות מנהגי שמירת בחיוב האחרונים דבריט................................................................................אבות מנהגי בשמירת הראשונים דבריב.....................................................................הדין לברר בכוחו שיש מנהג נחשב מה דיון ס שח................................................................................ינהג כיעד למקום, ממקום ההולך דיני לטו...................................................................בימינו אבות מנהגי קיום בתוקף הדור גדולי דעתד.................................................................................התרה שייך להלכה בהנהגה האם ס שד...................................................................................התרה בו שייך איסור מנהג האם ס ש

ד.................................................................................................. במנהג הסוגיה הכרעת יד..............................................................................................הפוסקים במחלוקת התרה לעדק.......................................................... ................................שבת נר הדלקת על התרהד..................................................................... ......................................מנהג על התרה לד.................................................................................................בטעות קבלה על התרה לד...................................................................................................רבים קבלת על התרה לט......................................................................................................קטניות על התרה מ ד

ב................................................................................אבותיהם מנהגי בשמירת הבנים חיוב בח..............................................................................................אבות מנהגי לברר חיוב ס שס......................................................................................................הלכה מבטל מנהג שח,..............................................................................ומפורסם שכיח להיות עריך מנהג בט בב....................................................................................מפורסם אינו או מעוי שאינו מנהג בסו........................................................................................לאיסור וגדר סייג שאינו מנהג ש

אבותהענינים מפתחמגן

ד......................................................................................חיעוניים מגורמים שהונהג מנהג בד..........................................................................................בימינו שייך לא שטעמו מנהג בט.............................................................................................הדור גדולי בו שנהגו מנהג בה,..........................................................לקיימו האם עליו חולקים הפוסקים שרוב מנהג שסב ל

ד,................................................................................קבלה עריכים לא קהילה מנהגי לא בשסז .......................................................................................מנהגים שינוי לבעלה, נשואה

ג...........................................................................................................הלכה מנהגי סוגי ישסח.................................................................................................אבותיו הנהגת קבלת

שסה...............................................................................................התרה לענין שלם קהלטו................................................................................ויראה באמונה יסודו אבות מנהגי קיוםלח יז, .......................................................................................ישראל בארץ מנהגים קיוםח............................................................................................מחלוקת במקום מנהג שינוי בבז ................................................................................................הכנסת בית מנהגי שינוישנג.................................................................הלכה מבטל מנהג אמרינן ומתי מנהג של תוקפו

הפנימי מערבמה .............................................................................................ואגפיה מרוקו דרום מנהגי

מח..........................................................................................................התפלה נוסחאותמה ..................................................................................ספרד בארעות הרא"ש פסקי קבלת

ג....................................................................................הפנימי במערב המגורשים תקופת מג.............................................................................הפנימי המערב בערי הראשונים תקופת מ

נדהשסז ..............................................................................נקיים לשבעת קודם ימים ה' המתנתד..........................................................................................הדמים במראות מנהג קביעת ב

במשקה טיבולו - ידיים נטילתא.............................................................הסדר בליל ידיו נוטל בעה"ב שרק שנהגו שיש מה מ ק

מ......................................................................................במשקה שטיבולו דבר על נטילה ק

ידיים נטילתא..............................................................לבעיעה הנטילה בין ריפתא" על "למבעע אמירת מ קב...............................................................................אחסר" לא רועי "ה' המזמור אמירת מ קקמג ............................................................לאכילה המועיא ברכת בין מלך" "ה' פסוק אמירתא....................................................................................קודש ידיכם "שאו פסוק אמירת מ ק

ב..............................................................................אמה כ"ב שיעור ממעט למבעע האם מ קא.......................................................................לנטילה בעיעה בין הפסקה דין - קסו סימן מ ק

כהנים ברכת ריה - כפיים נשייתנשים

ה...................................................................................................לנשים הגומל ברכת ס קט.................................................................. גרמא שהזמן עשה מעוות שהם השבח ברכת ע דע............................................................................גרמא" ש"הזמן מעוות על נשים ברכת ח ד

אבותהענינים מפתח

ס...............................................................................................אחרונים במים נשים חיוב קשסז .......................................................................................מנהגים שינוי לבעלה, נשואה

מינים ירבע - סוכותשטו .....................................................................................................הלולב נענוע אופן

שטו ..............................................................................................אחר במין הלולב איגודשטז ...........................................................................................................בהדסים ריבוי

רבה הושעני - סוכותט .............................................................רבה הושענא של שחרית בתפלת "נשמת" אמירת שיט ..................................................................................... רבה בהושענא סליחות מנהגי שי

סוכה ישיבת - סוכותד ...........................................................................................מיושב בסוכה לישב ברכת שישטו ......................................................................מזונות מיני אכילת על בסוכה לישב ברכת

שטו ........................................................................................טומאה המקבל בדבר מעמידד ...................................................................................בסוכה לישב ברכת מברכים מתי שי

והושענות תפילה - סוכותז...............................................................................................בשבת הושענות אמירת י שח .....................................................בחוה"מ דזמרה בפסוקי מספרים" "השמים מזמור אמירת שיח ........................................................................חוה"מ של בשבת ההפטרה ברכת חתימת שי

ז............................................................ההושענות לאחר תורה הספר והחזרת תתקבל קדיש י ש

סכנהנבק.............................................................. ..................................יחד ודגים חלב אכילת

סליחותד.......................................................................אלול בחודש וישעי" אורי ה' "לדוד אמירת פ דד..................................................................................................ביחיד סליחות אמירת פ דו....................................................................................................בר"ה חדשים בגדים פ דד......................................................................................הפנימי במערב הסליחות בסדר פ דו............................................................................................לר"ה חדשה קדירה לקנות פ דדפה ....................................................................................השחר עלות קודם לאכול שיכולדפה ............................................................................................השנה ראש בערב תענית

העומר ספירתז.......................................העומר ספירת לספור שמתחילים בלילה מתפלל לכל מלח מעט לחלק נ ד

ז...................................................................................לשבח" "עלינו קודם העומר ספירת נ ד

תורה ספריה..................................................................................................שבס"ת בקלף נגיעה ל קה............................................................................................התורה ספרי נרתיק עורת ל ק

המגילה ברכת - פוריםח..................................................................................... ביחיד ריבנו" את "הרב ברכת ל ש

שלח..........................................................................ביום המגילה קריאת על שהחיינו ברכתשלט........................................................לברך יכולות אם נשים, עשרה של עיבור שיש ובמקום

מ............................................................................................................החתימה נוסח שמ.....................................................................................................ריבנו את הרב נוסח שא...........................................................................במוע"ש המגילה וקריאת הבדלה סדר מ ש

כללי - פוריםמז....................................................................................................... בפורים אבילות ש

שמה ........................................................................................ השקל מחעית נתינת אופןשדמ.........................................................................השם קריאת בפורים, נימול או שנולד מי

מג.......................................................................................................... בפורים מילה ש

המגילה קריית - פוריםשלו......................................................................המגילה קריאת באמעע המן" "ארור אמירתשלא.................................................................................................לנשים המגילה ברכת

שלו................................................................................רם בקול העיבור ע"י פסוקים הוספתשלה....................................................................................הברכות בשעת הקהל התנהגות

שלא......................................................................ביום המגילה בקריאת הנשים שמיעת חיוב

תפילה - פוריםל................................................................................................כמוך" "מי פיוט אמירת ש

שמב.............................................................................................המגילה אחרי לעיון ובאשמב..............................................................................................שמו"ע לאחר קדיש חעי

מג....................................................................עמלק" "ויבא בפרשת האחרון הפסוק כפילת של......................................................................................................לנשים זכור פרשת ש

דזימרה פסוקיפ ............................................................................הכיפורים יום בערב לתודה מזמור אמירתפ ....................................................................................באב בתשעה לתודה מזמור אמירתפ ............................................................................................מעומד לתודה מזמור אמירתפ .................................................................................................... לתודה מזמור אמירתפז .................................................................................דזמרה פסוקי באמעע פיוטים אמירת

ב.....................................................................................נעים בקול ביחד פסוד"ז כל לומר פד.......................................................ברכו באמירת מאריך שהחזן שבת וביום שבת בליל נהגו פפ ...........................................................................................................שאמר ברוך נוסחב...............................................................................................................ישתבח נוסח פ

חמץ - פסחמז...............................................................................................בפסח זכוכית כלי הכשר ד

ה......................................................................................................בפסח וניעור חוזר מ דמו..................................................................................................בפסח לפגם טעם נותן ד

הסדר ליל - פסחב...........................................................................................................הקידוש בנוסח דנ

ת הענינים מפתח מגן ו ב תמה א

אבותהענינים מפתחמגןתמו

ג...................................................... בו תלוי וערור כתיפו, על מקל איש איש שמניחים מנהג נ דב..................................................................................ההגדה באמירת ומנהגים נוסחאות דנ

ההגדה נוסחיות - פסחג...................................................................................................................אפיקומן נ ד

ג.................................................................................................................חזקה ביד נ דג.................................................................................................................לחמא הא נ דג...................................................................................................................הדבר זו נ ד

ג................................................................................................הזקן כהלל למקדש זכר נ דג................................................................................................................. להראות נ ד

קטניות - פסחח..........................................................................בפסח קטניות ושאר וחומוס אורז אכילת מ דב............................................................................................... בקטניות נדרים התרת דנ

הגדול שבת - פסחד..........................................................................פסח בערב וכשחל הגדול, שבת הפטרת מ ד

תפילה - פסחח.................................................................................. הפסח בימי לתודה מזמור אמירת דנדנו.......................................................................................................... השיאנו בברכתדנו.......................................................................... בשבת שחל פסח בליל שבע מעין ברכת

ח........................................................................................בפסח ההפטרה ברכת חתימת דנט...................................................................................בפסח התורה בקריאת מיוחד ניגון דנט........................................................................................לשבועות פסח בין אבות פרקי דנ

ח....................................................................................פסח בחוה"מ בברכה הלל קריאת דנ

כללי פסחא..............................................................................חג במועאי ועשבים שושנים ובמנהג ס דס.....................................................................................................פסח במועאי מימונה דא.................................................בקליפתם עודם ירוקים ופולים מטבעות, ובתוכה קמח קערת ס ד

ההיכל פתיחתט.........................................................................................חול בימי שמיה בריך אמירת קיב..........................................................................לתיבה הס"ת הולכת בעת פסוקים אמירת ק

ב............................................................................................אמירתה אופן - שמיה בריך קא............................................................................ס"ת שני כשהועיאו תורה ספר הגבהת ב קא....................................................................................סגור בהיותו לבימה ס"ת הולכת ב ק

ט......................................................ההגבהה בשעת הזרת אעבע עם הס"ת כתב על להעביע קיב.................................................................................שמיה בריך אמירת בעת להשתחוות ק

במערב שנהגו יותיות צורתע........................................................................................................................ח' אותב.......................................................................................................................י' אות עג............................................................................................................פשוטה כף אות ע

מר״ן קבלתח...................................................................................מר"ן דעת קיבלו לא דברים באיזה מח....................................................................................................... רב קבלת מושג ע שא.............................................................................מר"ן פסקי קבלת אחרי שהונהג מנהג פ שד.........................................................................................ישראל בארץ דאתרא מרא ע ש

ז................................................................................ הפנימי במערב מר"ן הוראות קבלת משפ ............................................................................................דאתרא כמרא מר"ן קבלת

קדישג....................................................................................בלבד אחד אדם ע"י קדיש אמירת פד........................................................................................................משיחיה קץ ויקרב פ

ד............................................................................................................בקדיש כריעות פד................................................................................................................. לכון להון פד....................................................................................יה כס על יד כי הקדיש לפני לומר פ

ג........................................................................................................... עלמיא לעלמי פד.........................................................................................................................מכל פ

ד................................................................................................................קדיש עניית פד........................................................................................................ובעותהון עלותהון פ

קרבנותח.........................................................................................................מסדר" הוה "אביי ע

ח..............................................................................................משכימים" כשאנו "אשרנו עט.........................................................................................בשבת הקרבנות פסוקי אמירת ע

ח........................................................................וכן תחת בעירי המכחישים, כתובים שני וכן עח................................................................................................................... כחנו מה ע

ברכותיה - התורה קרייתל....................... ..........לתורה העולה של האחרונה הברכה קודם הקדושה" תורתנו "אמת אמירת קקבט .................................................................................................התורה ברכת אמירת

בז.........................................................................הברכה בשעת פתוח תורה הספר להשאיר קקבט .....................................................................................................התורה ברכת נוסח

טעויות - התורה קרייתלג............................................................ תורה בספר פסול מעיאת לאחר תורה ספר הועאת קלג..........................................................................................הפסול הס"ת מורידים להיכן ק

עולים - התורה קרייתקבד .........................................הרמ"א כדעת ראשון לעלות יכול הלוי אם כהן, שם שאין ובמקוםבבק...................................................... ..............................וחמישי בשני עולים על להוסיףבג.........................................................................................וחמישי שני בימי קטן לעלות קא.................................................................................זה אחר בזה לס"ת ובנו אב עליית ל קבוק............................................................ ..................................תורה לספר סומא עלייתבוק.......................................................... ................................בשמו לתורה העולה קריאתל...................................................... .......................לתורה אביו כשקוראים יעמוד שהבן בק

ת הענינים מפתח מגן ו ב תמז א

אבותהענינים מפתח

התורה קרייתטז...............................................................................................השמים" "ישמחו אמירת דטז.................................................... הספרים מחמשת ספר בסיום לבבכם ויאמץ חזקו אמירת דדיג .............................................................................................ויו"ט בשבת עולים הוספת

א.....................................................................................................לנפטרים השכבות ב דד............................................................................התורה קריאת שלאחר הקדישים מנהגי דיטז............................................................................בראשית בפרשת התורה קריאת מנהגי ד

טז.............................................................................................נשא בפרשת העולים סדר דטו............................................................נמוך בקול התוכחה" ו"פרשת העגל" "פרשת קריאת דג..........................................................................................בעיבור הדברות עשרת קריאת נד..........................................................................חתן בשבת זקן" "ואברהם פרשת קריאת די

שמע קרייתה..............................................................................קר"ש בסוף אמת" "אלוקיכם ה' אמירת פה......................................................................................בלחש קר"ש תוך פסוקים אמירת פ

ע...............................................................................................................שמע על פורס

כללי - השנה רישה.............................................................................בר"ה וחריפים חמועים דברים אכילת ע דדעד ....................................................................................................בדבש הלחם טיבולב............................................................................................רעון" ה"יהי אמירת מקום ע דב..................................................................................................הסימנים אכילת סדר ע דדעד .........................................................................................הלילות בשני הסימנים סדר

שופר - השנה ריששג........................................................................................................שופר תקיעת אופן

ט.................................................................. גרמא שהזמן עשה מעוות שהם השבח ברכת ע דע............................................................................גרמא" ש"הזמן מעוות על נשים ברכת ח ד

עז.......................................................................................במיושב שופר תקיעות שמיעת דשג............................................................................................................בלחש תקיעות

תפילה - השנה רישא..........................................................במנוחתינו" נא רעה אבותינו ואלהי "אלוהינו אמירת ע דע....................................................................................................תוקף" "ונתנה אמירת דע............................................................................שאמר ברוך אחרי להודות" "טוב אמירת דע..........................................................................................בר"ה לתודה" "מזמור אמירת דעו....................................................................בשבת להיות שחל בר"ה מלכנו אבינו אמירת דע.....................................................................הש"ץ לחזרת לחש תפילת בין פיוטים אמירת דש.............................................................בשבת להיות שחל ר"ה של במנחה עדקתך אמירת ד

פז.....................................................................ומשפט עדקה אוהב מלך ואמר שטעה מי דין דדפט .................................................................................בר"ה שמו"ע בתפילת קול הגבהתא..........................................................................................בר"ה ההיכל פתיחת מנהגי ע דע............................................................................................................. השלטון נוסח ד

דפט ........................................................................................בקדיש "השלום" עושה נוסחע...................................................................................................והאמונה האדרת פיוט ד

א...............................................................................................לפרנסה ההיכל פתיחת ע ד

ש חודש רילג.................................................................................................פשע" "לכפרת אמירת דדלד ......................................................................................................ויבא יעלה בנוסחדלד .............................................................................בזה דינים פרטי - בר"ח ההלל ברכותלז............................................................................................ישראל בארץ ההלל ברכת ד

לג............................................................................בר"ח התפילות לפני חודש ראש הכרזת דדלט ........................................................................................ההלל בסוף הפסוקים כפילות

שבועותדסד ...................................................................בשבועות, מעה עם דבש מאכלי אכילת מנהגדסד .................................................................השבועות חג באסרו כללית גניזה עריכת מנהגדסד ..................................................................... השבועות בחג זה על זה מים שפיכת מנהג

דסד ...........................................................................................בשבועות הכתובה קריאת

הפת בציעת - שבתח....................................................במלח הפת טיבול בעת מלך" "ה' ואמירת "למבעע" אמירת ד

נרות הדלקת - שבתד...........................................................................................................שמדליק איש ע קד...............................................................ההדלקה לפני ולברך מנהגה לשנות הרועה אשה ע ק

ד..................................................................................................ביו"ט הנרות הדלקת ע קע............................................................................שבת של נר הדלקת ברכת מברכים מתי ק

הפטרה - שבתט......................................................................................ההפטרה בסוף "גואלנו" אמירת דידיז........................................................................................................ספר מתוך הפטרה

ב..............................................................................השנה שבתות במשך מיוחדות הפטרות דט.....................................................................................בשבת שחל חודש ראש הפטרת די

ב...................................................................................................ההפטרה ברכות מנהג דב......................................................................................................להפטרה קטן עליית ד

יצייתה - שבתדבט ....................................................שבוע באותו יו"ט שחל שבת במועאי נועם" "ויהי אמירתדבט ....................................................שבוע באותו פסח ערב או פורים חל אם נועם ויהי אמירת

דבט .............................................................................דסידרא קדושא באמירת לעמוד האםל........................................................................................................בביהכנ"ס הבדלה דדבט ..................................................................................................ש"ץ שעושה הבדלה

דבד.......................................................................................................השבת יעיאת זמןל..............................................................................................................ההבדלה סדר דדבד.......................................................................................מוע"ש של ערבית תפילת סדר

ת הענינים מפתח מגן ו ב תמט א

כללי - שבתלג.............................................................................................התה לתוך ורדים מי ליתן ד

ב....................................................... .............................. בשבת לתורה העליות מכירת ל דדלג.....................................................מבורך ה' שם "יהי בפסוק הברכות לפתוח המכריזים מנהגא..................................................................................................בשבת הטלית קיפול ל ד

שבת קבלת - שבתפו....................................................................................................השירים שיר אמירת ק

ח.......................................................................................................שבת קבלת סדר פ ק

קידוש - שבתד.......................................................................המקדש עם ביחד ביחד הקידוש נוסח אמירת דה.........................................................................................טוב ביום עליכם שלום אמירת ד

ד......................................................................................מקודש" "שבת הקידוש בפתיחת דדז.....................................................................לסעודה הקידוש בין תרגימא מיני טעימת מנהגה.........................................................................................................רעוא" "יהא נוסח דה......................................................................................................עליכם" "שלום פיוט ד

א......................................................................................................הכנסת בבית קידוש דה........................................................................בישיבה היום וקידוש בעמידה הלילה קידוש ד

תפילה - שבתב.....................................................................................שאמר ברוך לפני "יגדל" אמירת דיעז...................................................................................."ויכלו" לפני הששי" "יום אמירת קח..............................................................................ס"ת שאין במקום שבע מעין אמירת ע קה....................................................................לעמידה השכיבנו בין "ושמרו" פסוקי אמירת ע ק

די...................................................................................... טובים וימים בשבתות קר"ש זמןדבב ....................................................................................................במוסף הש"ץ חזרתד ...............................................................שבע מעין ברכת בתחלת לכרוע עיבור שליחי מנהגג........................................................................................מדליקין במה אומרים אין מתי דה.....................................................................................................עולם, אהבת נוסח ע קה..................................................................................................השכיבנו ברכת נוסח ע קח...................................................................................... שבת בתפלות בו וינוחו נוסח ע קב...............................................................................................................נשמת נוסח די

והטמנה חזרה שהייה שבתה..................................................................................יס"ב לשיעור הגיעו לא המים אם פ קפ................................................................פח כיסוי בלא מגולה אש ע"ג קדירה השהיית דין ק

א.......................................................................................מגולה אש על קדירה החזרת פ קה............................................................................ הפלטה ע"ג בשמיכות החמין הטמנת פ ק

א................................................................................... החמין לתוך רותחים מים עירוי פ ק

תורה שיעוריד.................................................................................. המכות בעשרת היין שפיכת אופן דנ

ת הענינים מפתח מגן ת ו ב א

ג........................................................................................................ החרוסת עשיית נ דג............................................................................................... נתקטנו האם שיעורים, נ דד................................................................................במשקל או בנפח משערים שיעורים, דנ

תורה שמחתשבב.....................................................בראשית פרשת קריאת בתחילת טבא" "בסימנא אמירתשבא.......................................................................................תורה בשמחת ההקפות מנהגישבא....................................................................................בראשית וחתן תורה חתן מנהגי

ציבור תעניתדפב ....................................................התענית של התורה בקריאת הקהל ע"י מדות י"ג אמירתדפב ......................................................................................המנחה בתפילת תפילין הנחת

דפב ................................................................................................עיבור בתענית הפטרהדפג..........................................................................................בתע"ע במנחה כפים נשיאת

א..................................................................................................ערבית בתפילת עננו פ דה.........................................................................................בער"ש במנחה ויחל קריאת ס ד

השחר וברכות הבוקר השכמת - תפילהעז ...........................................................................בקרבנות ובשכמל"ו ישראל שמע אמירתו..............................................ברכות לפני וכו'( למענך ברואי, כל נפש, ידיד עולם, )אדון בקשות נעז ..................................................................................ומלכות בשם כח ליעף הנותן ברכתנד .....................................................................ומעוה מעוה כל לפני יחוד לשם אמירת ובענין

ו.........................................................................השחר וברכות נשמה אלקי בברכת נוסחאות נה..............................................................................................אמות ד' בתוך בבוקר נט"י נ

ה....................................................................................הכסא מבית ביועא כלי ע"י נטילה ננד ................................................................................................................חעות תיקון

בי - תפילה לציון וקיז..................................................................................................האבל בבית לעיון ובא

קטז.......................................................................................................... ביחיד קדושהקטז..............................................................................................רם בקול דסידרא קדושהקטז.................................................................................................. התפלה לאחר קדיש

הש״ץ חזרת - תפילהע................................................................................לחש תפלת כשאין הש"ץ חזרת אופן ק

ח.........................................................................הש"ץ חזרת כשאין רם בקול מודים אמירת עח...........................................................קערה" הש"ץ "חזרת עושה החזן כאשר הקהל הנהגת עח..........................................רם בקול הקערה החזרה מתחיל הש"ץ שרק שנוהגים בעיבור נמעא ע

ט...............................................................................................הש"ץ חזרת בעת עמידה עט..............................................................סלה יודוך החיים וכל אחרי העולמים חי ברוך עניית עט................................................. ברחמים" לעיון "בשובך אומר שהש"ץ בשעה מאז כי עניית ע

עינינו יריו - תפילהח...............................................................................................שבת במועאי אמירתה ע ק

ת הענינים מפתח מגן ו ב תנא א

אבותהענינים מפתח

ח...................................................................................הללו פסוקים אמירת נתקנה מתי ע ק

מנחה - תפילהע........................................................................................הש"ץ חזרת בלא מנחה תפלת ק

יפיים נפילת - תפילהא.......................................................................................הקהל ע"י ויעבור פסוק אמירת קיא........................................................................................הוידוי באמירת הש"ץ הנהגת קי

טו......................................................................................אפים נפילת אומרים שאין ימים קקעג...................................................................................................במנחה אפיים נפילתדק.................................................... ............................מעוה בר שעושים ביום אפים נפילת יד.........................................תחנון בו אומרים שלא ארוכה תקופה לאחר ששי ביום אפים נפילת קיב.............................................................................................היד זרוע על אפים נפילת קי

ח...................................................................................וחמישי בשני סליחות אמירת סדר קי

ערבית - תפילהעז.........................................................................בערבית שמו"ע לפני ענינו" "יראו אמירת קעו..........................................................................................שמו"ע קודם ר"ח של הכרזה ק

ד................................................................................השקיעה לפני שבת בליל להתפלל ע קב..................................................................................החמה שקיעת לפני ערבית תפלת ע ק

קדושה - תפילהב..................................................................................הקדושה נוסח כל את הקהל אמירת קג................................................הקדוש הא-ל לאחר עד זל"ז עמודים רגליו עם מעומד להשאר ק

ב...............................................................................................................נקדישך נוסח ק

מנוסח שינוי - תפילהה...............................................................................תפילה מנהגי בשינוי הפוסקים דברי פ ש

שפז ...............................................................................לשנות אין ההמון מפני שמורגל מהד...............................................................................המערב בארעות התפלה נוסח מקור פ ש

שפז ................................................................בסידורו התפלה נוסח על עובד בית הרב סמכותה.......................................................................................התפלה בנוסחאות מנהג קביעת ב

יום של שיר - תפילהז..................................................אחר מזמור שאומרים בימים יום של והשיר יעקב בית אמירת קיט...............................................................................וחמישי בשני התחנונים בסוף בקשות קי

ז....................................................השיר אחרי לאומרו שנהוג "הושיענו" נוסח ששי בימי לדלג קיטז......................................................................................................יום של השיר נוסח ק

תפילהג..................................................................................והשכל בינה דעה נוסחו - חונן אתה ע

ב..................................................................................................וטל וגשם הרוח הזכרת עשב .....................................................................................מוסף לפני הרוח" "משיב הכרזתג...........................................................................................................שופטינו השיבה ע

ג...................................................................................................למנין קטן עירוף ובדין פ

ד....................................................................................................השיבה ברכת חתימת עד..........................................................השנה ימות בשאר ומשפט עדקה אוהב מלך ואמר טעה ע

ג....................................................................................................נוסח - ברחמים לבדך עע........................................................................קדושה ישמע היאך עיבור בתפלת שאיחר מי

ב.......................................................................................והגשם הטל תיקון אמירת מקום עד.......................................................................................................המינים ברכת נוסח עה............................................................................................המאחרים לאלו מיוחד נוסח פ

ב..........................................................................הרוח משיב או הטל במוריד לברכה עניית ע

תפיליןד..............................................................................................תפילין על שהחיינו ברכת סט......................................................................................................דר"ת תפילין הנחת ס

ה..................................................................................................לקטן תפילין הנחת זמן עסז ...............................................................................................הנחתן ואופן הנחתן מקוםח...........................................................................................גויל, על ומגילות תורה ספרי סז..........................................................................................................................קלף סח.........................................................................................................חי"ה דבד"ק תגין ס

ב תשעה המצרים בין - ביד.............................................................................הימים בתשעת יין ושתיית בשר אכילת עדסט ...............................................................................................אב מר"ח בגדים כיבוססו..................................................................................................בשבת אבילות מנהגי דדסט ........................................................................................ בתמוז מי"ז עפרניים נטילת

סו..............................................................................................ו"יגדל" דודי" "לכה ניגון דסו................................................................................. דפורענותא בתלתא ההפטרה ניגון ד

ח.........................................................................................בתמוז מי"ז ואירוסין נשואין ס דדסט ..................................................................................................בתמוז מי"ז תספורת

ב תשעה כללי - ביה.........................................................העשירי ביום בגדים, וכיבוס רחיעה, ויין, בשר אכילת ד עפ............................................................................................בת"ב הקברות לבית הליכה דפ..............................................................................................באב בתשעה הבית סידור ד

וקינות תפילה - ביב תשעהעדב ............................................................................בט"ב בשחרית ותפילין עיעית לבישתעדד ..................................................................................באב בתשעה במנחה נחם אמירתעו............................................................................באב תשעה של בשחרית תפילה מנהגי ד

עז...........................................................................................בט"ב לתודה מזמור אמירת דעז................................................................................................בט"ב בקריה"ת מנהגים ד

ח.................................................................................................במאקנס הקינות סדר ע דט....................................................................................................בט"ב התפלה סיום ע ד

פ..............................................................................................באב בתשעה לשבח עלינו דפ......................................................................................................בקינות נחמה פסוקי ד

ת הענינים מפתח מגן ו ב תנ, א