יוסי דהן תיאוריות של צדק חברתי

יוסי דהאן, 'תיאוריות של צדק חברתי'. תל אביב, משרד הביטחון, 2007. 268 עמ'.

רולס'. ג'ון בתורתו של עיונים צדק: 'מורה (עורכים), הד ודוד דניאל אטאס ירושלים, מאגנס, תשס"ז. 202 עמ'.

א

ג'ון עד היו צדק, של תיאוריות שכן כל לא המודרני, בעידן פוליטית פילוסופיה תיאולוגים, של נחלתם היה ובצדק במוסר העיסוק בפילוסופיה. שולי תחום רולס אידיאולוגים, ומאוחר יותר, משפטנים. רק מסוף שנות החמישים, ובעיקר עם הופעתו פרסומו של עם (ובעצם ב–1971 צדק' 'תורה של רולס, המונומנטלי של ספרו של המאמר שבישר עליו, כבר ב–1958) חזר העיסוק בפילוסופיה פוליטית למקום הראוי לו כתחום מרכזי בפילוסופיה. רוב העיסוק בפילוסופיה פוליטית בת זמננו, ובוודאי רובו של הדיון בצדק מאז הוא בעצם ניסיונות שונים לבקר את תורת הצדק של רולס או להגן עליה. רוב תורות הצדק שאנו מלמדים בקורסים על צדק, אם לא כולן, הן תגובות שקמו לרולס. בין אלה ניתן לכלול ליברטריאניזם, קהילתנות, תורות פמיניסטיות של צדק, צדק כגמול, צדק רב תרבותי, ועוד. מכאן שקשה להפריז בחשיבותו של רולס

לדיון על צדק.בעצם, אם לאמץ את הטענה של תומס קון על המבנה של מהפכות מדעיות, ניתן קון הצדק. חקר בתחום הפרדיגמה השלטת כעל רולס הצדק של תורת על לחשוב הראה כי בעשייה המדעית אין אנו בהכרח זונחים תיאוריה גם כשאנו יודעים שהיא רק תשעים איינשטיין מסבירה היחסות של לחשוב, למשל, שתורת מקובל פגומה. מפריכים בטבע מהמקרים אחוזים עשרה אחרות, במילים בטבע; מהתופעות אחוז קון לזנוח את תורת היחסות. לנו זה היה צריך להספיק כדי לגרום אותה. לכאורה הראה שמדע אינו מתקדם כך. באין אלטרנטיבה טובה ממנה תורת הייחסות תמשיך ותישאר הפרדיגמה השלטת. דבר דומה קורה לגבי תורת הצדק של רולס. ניתן לתאר את מצב הדיסציפלינה בחקר הצדק כמצב שבו מבקרים מזנבים ברולס ונוגסים פיסות קטנות בשולי התיאוריה שלו, אבל באין אלטרנטיבה טובה ממנה התיאוריה המרכזית

בעינה עומדת על אף פגמיה הרבים.ספרו של דהאן, ובוודאי קובץ המאמרים הערוך בידי אטאס והד, בדין מעמיד אפוא במרכז הדיון של צדק את משנתו של רולס. הייתי רוצה להציע בסקירה זו טיפולוגיה מסוימת שעשויה אולי לעזור לקורא ולהדריך אותו בבואו להיעזר בספרי המבוא הללו צדק תורות של על זמננו בן המחקר על מדברים היא שכשאנחנו טענתי צדק. על חברתי יש שלושה היבטים מרכזיים שאפשר לדבר עליהם: ראשית, כיצד בונים תורה של צדק; שנית, מהם העקרונות שהיא מכתיבה; ושלישית, על מי ועל מה היא חלה.

כלומר אפשר לדבר על שלושה היבטים: מתודת הצדק, תוכן הצדק, ותחולת הצדק.427

Iyyun 57 (October 2008 / תשרי תשס"ט) עיון נ"ז

428 סקירות ספרים

בגישה רולס היא מה שמכונה אתחיל אפוא בשאלה של מתודת הצדק. המתודה של קונסטרוקטיביסטית לצדק. (ראוי לעיון בעניין זה מאמרו של אלי פרידלנדר בקובץ של אטאס והד המבחין בין סוגים שונים של קונסטרוקטיביזם.) רוצה לומר, אנו מגלים שהפלט קונסטרוקציה, או מכונה איזושהי של בנייה ידי על הצדק עקרונות מהם מהי שואלים שאנו נאמר דומה? הדבר למה הצדק. עקרונות הם הם מפיקה שהיא הדרך הצודקת לחלק עוגה בין שלושה ילדים. דרך אחת היא לקבוע בפשטות שחלוקה צודקת היא חלוקה שווה. דרך אחרת היא לומר שניתן לקבוע מהי החלוקה הצודקת על ידי כך שנקבע כי זה שפורס את העוגה יהיה האחרון שבוחר את פיסת העוגה (מה שיגרום לו, אם הוא רציונלי, לפרוס פרוסות שוות ככל האפשר). כלומר בדרך השנייה התחקנו אחר הצדק תוך יצירת סיטואציה מסוימת (שבה דימינו מצב של חוסר משוא פנים) שהתוצאה שהיא תייצר תיחשב כדבר שהצדק דורש. זהו בדיוק מה שעושה רולס. הוא בונה קונסטרוקציה שהוא מכנה המצב המקורי, שהפרטים הנמצאים בה נתונים במצב הנתונים פרטים אותם ידי על שייבחרו העקרונות בערות. של מסך מאחורי מפורסמות רולסיאניות הגבלות לאותן נתונים ובעודם מצבם, על ידיעה חוסר של על המוטיבציה שלהם (הם מאופיינים כחסרי עניין הדדי — לא אכפת להם מהפרטים האחרים, אך גם אין הם מקנאים בהם), הם הם עקרונות הצדק המחייבים. אולי הפלט פי על המפורסם. ההפרשיות עקרון הוא רולס הצדק של מכונת ביותר של החשוב עיקרון זה, ממגוון החלוקות האפשריות של מה שרולס קורא טובין חברתיים ראשוניים באופן המיטיבה זו היא ביותר הצודקת החלוקה וכבוד), עושר הזדמנויות, (זכויות, מרבי עם אלו שמצבם הוא הרע ביותר. במילים אחרות, חוסר שוויון בחלוקת משאבים

הוא מוצדק כל עוד הוא למען רווחתו המרבית של המגזר המוחלש ביותר בחברה.האמנה של המפוארת במסורת עכשווי נדבך הוא הרולסיאני הקונסטרוקטיביזם החברתית מבית מדרשם של הובס, לוק ורוסו, ובאופן טבעי, אולי, הפך לאחד ממושאי הביקורת המרכזיים בתורתו. אמרתי כי הקונסטרוקטיביזם הרולסיאני מייצר עקרונות של צדק על ידי כינון של מצב מקורי, ובו פרטים בעלי מאפיינים מיוחדים, המיועד לחלץ מאותם פרטים שיפוטים שהם חסרי משוא פנים, כלומר שיפוטים הוגנים. כל אותן הגבלות שרולס מטיל על משתתפי המצב המקורי, הגבלות על האינפורמציה הנתונה להם, הגבלות על המוטיבציה שלהם, והגבלות על זהותם, הם בעצם הקלט האחר של מצדה שיוצא הפלט הרולסיאנית. לקונסטרוקציה הצדק, למכונת הנכנס הלגיטימציה כן, אם רולס. של מפורסמים צדק עקרונות שני אותם הוא המכונה

והמרות של עקרונות אלה אמורה להיגזר מהאמנה החברתית שמייצג המצב המקורי.אך מבקריו של רולס הזדרזו לציין כי המצב המקורי של רולס (כמו תורות אחרות של אמנה חברתית) אינו מדבר על מצב היסטורי אמיתי. אין זו אמנה שנחתמה בפועל ולכן גם לא ברור אם יש לה כוח מחייב. על פי אמירתו המפורסמת של רונלד דבורקין,

סקירות ספרים 429

החוזה ההיפותטי של רולס אינו שווה את פיסת הנייר שעליו לא נחתם. הקהילתנים אלא מעולם, התקיים לא רולס של המקורי שהמצב רק לא זו: לביקורת מוסיפים שהאנשים שלכאורה נמצאים בו אינם אנשים כלל ועיקר אלא דחלילים חלולים שאינם מזכירים אותנו, בני אדם אמיתיים, כלל ועיקר. הפרטים הרולסיאנים הם מחוקי זהות, נטולי מחויבות (ראו בעניין זה את הדיון של אביה פסטרנק ואבנר דה–שליט בקובץ ויעדים וחסרי מטרות רולס), המתודולוגי של האינדיבידואליזם על והד של אטאס בחיים. לא פלא שהם יחתמו על כל דבר שרולס יאלץ אותם לחתום עליו, שהרי הם יצירי כפיו הליברליים. ובמיוחד לא פלא שהם מסכימים לדמוקרטיה פרוצדורלית, כזו שלא מקדמת שום תפיסה של הטוב. (מעניין לקרוא את מאמרו של יוסי יונה בעניין זה על המתח אצל רולס בין חינוך כמעצב את תפיסת הצדק של אזרחים צעירים לבין

השפעתו על קידום תפיסת טוב מסוימת.)התשובה של רולס למבקריו היא שהמצב המקורי שלו אינו ניסיון להתחקות באופן היסטורי אחר אמנה זו או אחרת. המצב המקורי מעולם לא התרחש והפרטים הממלאים בו תפקיד אינם בני אדם רגילים. התרגיל המחשבתי של רולס, טוענים מצדדיו, מעולם לא התיימר להיות ניסיון לספק סיפור היסטורי. אלא, המצב המקורי ומסך הבערות של רולס הם מכשירים היריסטיים, הם קונסטרוקט מחשבתי שנועד לעזור לנו לחלץ אותן אינטואיציות מוסריות שיש (או שאמורות להיות) לכולנו בשאלה מהו צדק, בדיוק כפי שחיתוך העוגה מראה מהי החלוקה הצודקת, אך לא קובע מהי. מסך הבערות מאלץ אותנו לחשוב על השאלה מהם העקרונות הצודקים ביותר לניהול החיים הפוליטיים באופן שהוא חף מכל משוא פנים. המצב המקורי של רולס איננו אפוא ניסיון לתאר אך פנים. משוא חוסר של מצב מחשבה שמדמה משחק הוא אלא היסטורי, אירוע תחת הקרקע את שומטת שהיא הרי מבקריו, יאמרו הרולסיאנית, העמדה זוהי אם הטענה שמה שמקנה את הסמכות המוסרית לעקרונות הצדק של רולס היא האמנה החברתית שיצרה אותם. במילים אחרות, אם האמנה החברתית היא לא יותר מפיקציה אז ממילא אין לה תוקף מחייב של חוזה, ולא ברור מדוע בנה רולס משחק מחשבתי צורך יש ברור מדוע לא חייבים להגיע להסכם על כללי הצדק. בכלל שבו פרטים של והסימולציה המחשבתי המשחק לשם שהרי המקורי, במצב פרטים של בריבוי חוסר משוא הפנים מספיק לנו אדם אחד, הריהו "המתבונן חסר הפניות", שיגיע תוך

תהליך רפלקטיבי להכרה בעקרונות הצדק הראויים.ביקורות מרכזיות אחרות על רולס, שמהן נולדו תורות צדק מתחרות לו, מתמקדות בהיבטים אחרים של המתודה והנחות היסוד שלו. הזכרתי כי רולס מדבר על עקרונות לחלוקת חירויות, הזדמנויות וטובין ראשוניים. הביקורת הליברטריאנית של רוברט עצם את שאלה בסימן מעמידה בספרו) שלם פרק בצדק דהאן מקדיש (לה נוזיק זמן בנקודת לחלק החברה שעל טובין של כלשהו קולקטיבי מאגר שיש ההנחה מכריעה כלשהי. הביקורת של נוזיק היא שזוהי הנחה מופרכת מעיקרה: אין עֵרמה כזו


של טובין המונחים להם בחזקת הכלל, ומחכים להכרעה פוליטית באשר לדרך הנכונה לפרטים שייכים כבר הם כאשר לעולם באים טובין נוזיק, אומר שהרי, לחלוקתם. מסוימים. רוצה לומר, טובין הם בעצם חומרי גלם שעברו עיבוד בידיהם של יחידים, ומכאן שהם שייכים לאותם יחידים מכוח זה ש"ערבבו" את עמל כפיהם בחומר הגלם הנתון, על פי טיעונו הידוע של לוק. יוצא מזה שטובין שרולס רוצה לחלק מחדש הם טובין שכבר נמצאים בבעלות לגיטימית של פרטים. חלוקה מחדש פירושה הוצאת

הטובין האלה מידי בעליהם הלגיטימיים, דבר המשול לגנֵבה.הנתונים טובין בדבר רולס של ההנחה את מבקרת היא גם הקהילתנית הביקורת כיצד פי עקרונות של צדק שייקבעו מאחורי מסך הבערות. מה שיקבע על לחלוקה לזולת, ואדישים רציונליים יחידים יחליטו שבה הדרך לא הוא טובין לחלק עלינו הנמצאים מאחורי מסך בערות היפותטי. אלא, עקרונות של צדק נקבעים על פי הדרך יחידים קונקרטיים, הנמצאים בסיטואציה היסטורית מסוימת, מחליטים לעשות שבה זאת. יותר מזה, בכל הקשר חברתי ותרבותי ספיציפי יינתנו לטובין שונים משמעויות שונות. לחם הוא לא רק מזון, הוא גם גופו של ישו ואם כך מרכיב הכרחי בטקס דתי. אם כן הדרך לחלק טובין היא על פי המשמעות החברתית הספיציפית של כל טובין. בריאות וכו'. יש לחלק על פי צורך רפואי, משרות על פי כישורים, מדליות על פי הישגים, יוצא מזה שרולס טועה שאפשר לחשוב על טובין באופן מופשט ולחלק אותם על פי עקרונות מופשטים ואחידים: לא רק שטובין באים לעולם כשהם כבר קשורים ליחידים כפי שאומרים הליברטריאנים, אלא שהם באים לעולם כשהם כבר עמוסים במשמעויות חברתיות, משמעויות שמהן נגזרים העקרונות שעל פיהם על תורת הצדק לחלק אותם.

ג

באופן טבעי מדיון בתוכנו של הצדק. על מתודת הצדק הדיון קל להפריד את לא השאלה כיצד מכוננים תורת צדק בהכרח תשפיע על תוכן עקרונות הצדק, כפי שכבר בשאלות להתמקד אפשר זאת בכל אבל והקהילתני. הליברטריאני במקרה ראינו מהותיות פחות שאלות שמעלה באופן רולס של הצדק עקרונות של תוכנם על לגבי שאלת מתודת הצדק. כאן אפשר לומר ששלושים השנים האחרונות היו עדות רולס המרכזיות שמעלה התוכן בשאלות אלטרנטיבית תיאוריה ולצמיחת לביקורת

בנוגע לשוויון, לאחריות, ולגמול.הזכרתי כי עקרון הצדק המרכזי של רולס קובע כי יש לחלק באופן שיוויונאי את (Arrow) ארו קנת כמו רולס של מוקדמים מבקרים הראשוניים. החברתיים הטובין יש שתי כאן. חוסר הצדק הפוטנציאלי הטמון די מהר את זיהו (Sen) סן ואמרטיה בעיות, טענו, בעקרון ההפרשיות של רולס: מצד אחד, העקרון משקף יותר מדי את ומצד שני, העקרון של ביכולות האישיות של הפרטים. חוסר השוויון הפוטנציאלי


כל אחד אינו משקף מספיק את ההבדלים בשאיפות האישיות, בבחירות של רולס מהפרטים. אסביר למה הכוונה בשתי טענות אלו.

הבעיה הראשונה היא זו: לאנשים שונים יש כשרונות שונים ויכולות פיזיות מולדות שונות. יש אנשים יותר או פחות מוכשרים, ויש אנשים בריאים לעומת אנשים פחות בריאים (נאמר עם נכויות). לתת טובין חברתיים שווים לאנשים שאינם שווים ביכולתם להפיק תועלת ממשאבים אלו פירושו חוסר שוויון בהזדמנויות ובאושר של פרטים אלו. קל לראות מדוע זה לא הוגן: אם ניתן סכום כסף שווה לשני אנשים, אחד מהם בריא והשני נכה, הרי שהבריא יכול להפיק הרבה יותר תועלת והנאה מאותו סכום של כסף בהשוואה לנכה. שהרי הנכה יצטרך להוציא חלק ניכר מהכסף על תרופות, כיסא גלגלים וכיוצא בזה עוד לפני שהוא יכול להוציא אותו על כל שאר הדברים שהבריא יכול לרכוש מיד. דבר דומה נכון גם בנוגע לאנשים שאינם שווים בכשרונותיהם. אם ניתן לאדם מוכשר ולאדם מוכשר פחות אותו סל של משאבים, הרי הראשון יצליח

להפיק יותר טובת הנאה ממשאבים אלו.הבעיה השנייה הקשורה בתוכן של עקרון הצדק של רולס ששיוויונאים מצביעים ביותר עם החלשים להיטיב מנסה רולס הצדק של עקרון כי הזכרתי זו: היא עליה בחברה. אך עקרון הצדק של רולס לא מבחין בין אנשים שהגיעו לעמדה חלשה זו שלא מטובתם (נאמר אנשים שנולדו בנסיבות חברתיות לא קלות ולכן מעולם לא קיבלו הזדמנות להגשים את תכניות החיים שלהם) ובין אנשים שהם כעת בין החלשים ביותר בחברה אבל באשמתם שלהם, נניח כיוון שהימרו על כל נכסיהם בקזינו, או כיוון שהם

מבלים את כל ימיהם בגלישת גלים.אם כן, במובן מסוים עקרון הצדק של רולס מפצה פחות ממה שהצדק דורש — במקרה של נכים ואנשים חסרי כשרונות, ובמובן אחר הוא מפצה יותר מדי — במקרה של אנשים עצלנים או חסרי אחריות. יוצא שאנחנו זקוקים לעקרון צדק אחר, או לכל הפחות שאנו נדרשים לשנות את התוכן של עקרונות הצדק החלוקתי. מה שנדרש, טענו מבקריו של רולס, היא תיאוריה של צדק שתהיה רגישה יותר להחלטות של אנשים ולאחריות שלהם על מעשיהם מצד אחד, ושלא תשקף, כלומר שלא תפלה, כנגד אנשים בשל חסרונות וחולשות שהם לא אחראים עליהם, כגון כשרונות מולדים או רקע חברתי שנולדו לתוכו, מצד שני. בקיצור, מה שנדרש הוא תורת צדק שמשלבת שוויון עם אחריות אישית. כמובן גם לאלטרנטיבה זאת לתורתו של רולס יש בעיות משל עצמה. לא תמיד ברור לנו מתי אדם אחראי לחולשה או לחיסרון שיש לו. מתי חוסר הצלחה בלימודים, למשל, הוא תוצאה של עצלנות ומתי הוא תוצאה של חוסר כישרון מולד? בעיה אחרת היא שתפיסה אלטרנטיבית זו של צדק (שזכתה לכינוי "שוויונאות מזל") עשויה להוביל למסקנות (disadvantage) למוחלשות שאחראי מי שכל לומר ראוי באמת האם מדי. חריפות למנוע ראוי האם מהחברה? ולפיצוי לסיוע זכאי לא למשל, מחלה מסוימת, אישית

טיפול רפואי מחולי סרטן ריאות רק בגלל שעישנו? זו נראית מדיניות קיצונית מדי.


כך על צורך, גם (כמו וגמול אחריות, שוויון, המדויק של על התמהיל הוויכוח הדיון הוא בספרו) האחרון בפרק בה דן שדהאן סוציאליסטית צדק תורת מדברת

המרכזי המתרחש כיום על תוכנו של הצדק.

ד

תחולת ההיבט השלישי והאחרון שהזכרתי בהקשר של תורות של צדק הוא זה של הצדק. על מי ועל מה חלים עקרונות הצדק? מבחינה מסוימת יש אולי לומר שקשה שיקיף מענה תיתן שתהיה, ככל מקיפה שלו, הצדק שתורת מרולס לצפות היה בתגובה הביקורות שצמחו את להבין יש זה בהקשר פוטנציאלי. צדק סובייקט כל לרולס ואשר ביטאו את הדרישה לכלול בתורת הצדק פרטים ונושאים שהוא לא כלל אותן לראות ויש ביותר, המרתקות הצדק מתורות כמה הצמיחו אלו ביקורות בה. הרולסיאנית הפרדיגמה שיפור בגדר קודם, שהזכרתי קון של פריזמה באותה שוב

על צדק.כאשר אנו שואלים על מי חלים עקרונות הצדק אפשר להתחקות אחר התשובה בכך שנתבונן במצב המקורי לפי רולס. הפרטים במצב המקורי הם ראשית כל בני אדם כמובן, הם נציגים של משפחות (כלומר לא כל המשפחה מיוצגת בדיונים על עקרונות שבו יותר, מאוחר נפרד, דיון יש (לרולס דור ואותו חברה אותה בני והם הצדק), הוא מכונן מצב מקורי בין דורות שונים). יוצא אפוא שמי שממודר מהדיון על מהו צדק אצל רולס, לפחות בניסוח המקורי והבסיסי שלו הם בעלי חיים, נשים וילדים, אנשים שחיים מחוץ למדינה הנדונה (אך שחייהם אולי מושפעים ממה שקורה בה), ואנשים שחיו לפנינו ויחיו אחרינו. כאשר אנו שואלים על מה חלים עקרונות הצדק אנו מקבלים תשובה די דומה: על המוסדות המשמעותיים בחברה. כלומר, צדק על (להבדיל (למעשה) על המשפחה, לא חל על התנהגות של פרטים רולס לא חל פי

ממוסדות), ולא חל על אינטראקציות גלובליות.תורות צדק שלמות צמחו בתגובה להדרה זו, ובהקשר זה יש להזכיר תורות צדק פמיניסטיות (ראו פרק י' אצל דהאן), טיעונים על צדק בין–אישי (כלומר לא מוסדי), בקובץ עפרים יעל של והמאמר דהאן, אצל ט' פרק (ראו גלובלי צדק של תורות כגון ונגזרותיהן, הד) של המאמר (ראו דורי בין צדק של ותורות והד), אטאס של תיאוריות הקושרות צדק עם איכות הסביבה. אסביר במשפט או שניים כל אחד מאלו

כדי להמחיש את נושא תחולת הצדק.אצל שזה מתרחש כפי בלבד, ראשי משפחות בין נדונים הצדק עקרונות כאשר רולס, הרי שאנו למעשה קובעים כי הנעשה בתוך המשפחה הוא מחוץ לתחום לגבי צדק חלוקתי. אך רבות ורבים סבורים כי הדרך שבה בני זוג (וילדיהם) מחלקים את הטובין והנטלים ביניהם, ממשכורות ועד תורנות רחיצת כלים היא נושא מובהק של


צדק. להכיר בכך הוא להכיר כי אי צדק חלוקתי עשוי לחול בתוך המשפחה. מעניין לציין בעניין זה את המתאם הדו כיווני בין אי צדק כלכלי לאי צדק במשפחה: אם גברים משתכרים במשק בממוצע יותר מנשים, אז בדיון המשפחתי בשאלה מי יעבוד שמשתלם ברור בילדים, והטיפול הבית עבודות את ויבצע ישאר ומי לבית מחוץ יותר לתא המשפחתי שתהא זו האישה שתישאר בבית. בצורה זו אי צדק מחוץ לבית, כלומר בשוק, גורר אחריו אי צדק (ביכולת המימוש העצמי נאמר) בתוך הבית. במילים

אחרות, אי צדק בשוק משכפל את עצמו לאי צדק בבית.אפשר לעלות בדיון מרמת המשפחה לדיון ברמת החברה האזרחית או השוק. אם צדק חל רק על מוסדות, אז מרגע שקבענו את אופיים של המוסדות והכללים המעגנים בתוך מסגרת הכללים האלו היא מחוץ לעניין של כללי הצדק. אותם כל התנהגות כלומר, לתורת הצדק של רולס אין מה לומר על התנהגות אישית כל עוד המוסדות החברתיים הם מוסדות צודקים. ניקח דוגמא זו: העשירון העליון בחברה, נניח שהוא לעשירונים להציע עשוי ביותר, המפותחים הכישורים בעלי האנשים של העשירון הנמוכים את האולטימטום להלן: "אנו המוכשרים מוכנים לעבוד ב–100% מהניצולת הנמוכים, משתלם להסכים לכם, העשירונים דיפרנציאלי. רק בתמורה לשכר שלנו כיוון שהכמות המוחלטת של מסים שהמדינה תגייס תהיה לחוסר השוויון שייווצר גדולה יותר, וכך גם הנתח שיופרש לעשירונים הנמוכים". אם תורת צדק מתמקדת במוסדות בלבד, אין בה דבר שיפסול אולטימטום כזה. אבל חוש הצדק שלנו מתקומם במקרה הזה: אם האנשים הכשרוניים היו מוכנים לעבוד ב–100% ניצולת בתנאי של שכר דיפרנציאלי אז אין סיבה שלא יעבדו באותה ניצולת בתנאי שכר שוויוני (ראו מאמרו של אטאס בעניין זה). לכל הפחות, כך ראוי שיתנהגו אנשים המונחים על פי עקרונות של צדק רולסיאני. הצגת האולטימטום מצד העשירון המוכשר בחברה היא התנהגות לא צודקת לכל דבר ואף יכולה להחשב סחיטה. זהו עוד ֶחֶסר בתחולת הצדק

אצל רולס, המגביל את תורת הצדק שלו למוסדות בלבד.אם נעלה מרמת החברה עוד שתי רמות, נאמר, בדיון המופשט שלנו נגיע לרמה הגלובלית. מכיוון שעל פי רולס משכנו של הצדק הוא במוסדות הכופים של החברה, ומכיוון שאין בנמצא מדינה גלובלית, הרי שאין כללים של צדק חלוקתי חלים ברמה העולמית. ב"משפט העמים" של רולס יש בעיקר כללים של כיבוד הדדי של ריבונות (כפי שמציינת יעל עפרים במאמרה), ויש אולי חובות מינימליות של עזרה הדדית בין מדינות, למשל כאשר אסון פוקד מדינה מסוימת. אך על פי תפיסת הצדק הרולסיאני, אין תחולה לחובות של צדק חלוקתי מקיף ברמה הגלובלית כפי שיש להם תחולה בתוך מדינת הלאום. כנגד רולס טענו בהקשר זה מבקריו כי יש טעמים להחיל את עקרונות הצדק החלוקתי גם ברמה הגלובלית. אפשר למצוא טעמים לצדק גלובלי, מטעמים והן שלו, החברתית האמנה תפיסת מתוך הן רולס, של מבקריו טוענים שחיצוניים לה. מהסוג הראשון של טעמים ניתן להזכיר את הטיעון כי העולם כולו


כיום הוא בגדר סוג של חברה אחת במובן שהחלטה כלכלית שמתקבלת בטוקיו או בוושינגטון יש לה השפעות דרמטיות בבורקינה פאסו, או שמה שקורה בצ'רנוביל יש לו השפעה בשבדיה. בשם הטעמים החיצוניים לאמנה החברתית הרולסיאנית אפשר לשאול אם צודק שלילד שנולד בזמביה תהיה מחצית מתוחלת החיים של ילד שנולד ביפן. שכן לא זה ולא זה אחראים למצבם ומכאן שההבדל בתוחלת החיים ביניהם הוא שרירותי ולא צודק. כל אלה הם טעמים להחיל את עקרונות הצדק החלוקתי מעבר

לגבול המצומצם של מדינת הלאום.הדורות כלפי אותנו מחייבות צדק של חובות אם ולשאול להמשיך עוד אפשר שבאים אחרינו, או אולי אפילו אלו שבאו לפנינו (עמדה שדוד הד שולל במאמרו). כלומר אפשר לדבר על תחולתה של תורת הצדק לא רק במרחב, כמו במקרה של צדק גלובלי, אלא גם בזמן. למשל, אם אנו סבורים שתחולתן של חובות של צדק חלוקתי אינה מוגבלת בזמן הרי יש לכך השלכות פוליטיות חשובות ביותר על נושאים של שימור הסביבה ועל חוסר הצדק הפוטנציאלי שבניצול משאבי טבע לצרכינו המיידיים מחויב לרולס שבדומה מי זאת, עם הבאים. הדורות של בצורכיהם להתחשב בלי עקרונות החלת את להצדיק יקשה החברתית האמנה למסורת שלו הצדק במתודת הצדק באופן כזה שיכלול פרטים שאינם חיים באותו טווח זמן ומכאן שאינם תלויים

זה בזה באופן הדדי, כפי שהד מראה.

ה

מהי צדק: תורת בדבר לשאול עשויים שאנו מרכזיות שאלות שלוש אלו כן, אם המתודה שעל פיה נקבעים עקרונות הצדק, מהו התוכן של עקרונות הצדק, ועל מי ועל מה חלים עקרונות הצדק. צריך להיות ברור, כפי שראינו זה עתה בנוגע לצדק בין–דורי, שאין הפרדה דיכוטומית בין שאלות אלו ושמענה מסוים לשאלה אחת עשוי להכתיב את המענה לשתי השאלות האחרות. אך נראה לי שזוהי טיפולוגיה שעשויה להיות מועילה למי שמבקש ללמוד על תיאוריות בנות זמננו של צדק חברתי בכלל,

ולמי שמבקש לעשות זאת דרך שני הספרים שלפנינו בפרט.שני הספרים הנידונים כאן, יש לומר, משלימים זה את זה, וביחד מהווים תוספת והד אטאס בידי הערוך האוסף בעברית. הפוליטית הפילוסופיה לספרות מבורכת מביא שורה של דיונים מעמיקים בתורתו של רולס, ואילו ספרו של יוסי דהאן מעמת את תורת הצדק של רולס עם שלל תיאוריות הצדק שקמו בתגובה לה. זוהי תרומה חשובה לשיח העברי על צדק ומהווה כלי נהדר בהוראת תיאוריות בנות זמננו של צדק

לסטודנטים שלצערנו עדיין נרתעים מקריאת ספרות פילוסופית באנגלית.אחרי קריאה בספרו של דהאן אני סבור שלא רק ש'תיאוריות של צדק חברתי' הוא אחד הטובים בספרי המבוא לפילוסופיה פוליטית הכתובים עברית, אלא שאעיז ואומר


שהוא עומד בשורה אחת עם הטובים שבספרי המבוא לפילוסופיה פוליטית באנגלית. ובהירה ביכולת של דהאן לשלב כתיבה מתומצתת הוא ללא ספק חוזקו של הספר עם דיון מעמיק ומקיף של שלל הסוגיות הרלוונטיות. על אף שהכתיבה העכשווית על צדק היא ענפה וסבוכה, כמעט שלא מצאתי טיעון או טענה העולה בספרות שלא מצאה את דרכה בצורה זו או אחרת לדיון של דהאן. היכרותו של דהאן עם הספרות העכשווית ללא ספק ראויה לציון. אולי יותר מזה, ראויה לשבח היכולת שלו לשלב כל בדל הסתעפות בדיון על צדק בספר בלי להופכו למגושם ובלי לוותר על נגישותו אחר ספר יש אם ומסופקני הספר של העיקרית המעלה זו פילוסוף. שאינו לקורא

בעברית שמגיע לרמה כזו של היקף בדיון של צדק.מעלה נוספת של הספר של דהאן, שהופכת אותו אידיאלי לקורא הישראלי שאינו פילוסוף, היא יכולתו של דהאן להוריד מפעם לפעם את הדיון הפילוסופי המופשט אל קרקע הפרקטיקה הפוליטית הישראלית. עקרונות של צדק מופשטים שנהגו על מדשאות הרווארד ואוקספורד מוכחים כרלוונטיים גם למציאות הישראלית המיוזעת. זה הישג שאין לזלזל בו, ומי כמו יוסי דהאן, איש שמשלב עומק אינטלקטואלי עם מחויבות ועשייה חברתית, מתאים להוציאו לפועל. דהאן פורט בספר זה את הדיון המופשט על צדק לדוגמאות על מדיניות כלכלה ומדיניות רווחה, דוגמאות שלצערנו כל אזרח ישראלי מכיר היטב (ראו למשל עמ' 51, 87). הניתוח הפילוסופי של דהאן גישת בין עושה שהוא הקישור כמו בישראל, המתרחש על חדשות תובנות מאיר ֶסן ונוסבאום ובין הפרשנות המצמצמת מאוד שעושה בג"ץ היכולות הבסיסיות של למושג כבוד האדם וההימנעות שלו מעיגון זכויות סוציאליות לקיום מינימלי בכבוד במסגרת קבוצתיות זכויות על הדיון הארת היא נוספת דוגמא זה. יסוד חוק דרך הדיון על רב תרבותיות דרך פסק דין אלקסלסי שעסק בהתוויית הזכות של מיעוטים

תרבותיים בישראל למערכת חינוך נבדלת.ספרו של דהאן כמובן אינו חף מפגמים, אך הם מועטים. בכלל, ניכרת כאן עבודת עריכה רצינית. ובכל זאת, הייתי מציין, בשם הפדאנטיות, כמה דוגמאות שהיה כדאי ציון לי ספק שבוא תבוא). למשל, (שאין לשפרן לקראת ההוצאה הבאה של הספר דיוקים: לאי מוביל רבות ולעתים מיותר בעיני הוא פילוסופים הלאומי של השיוך כך הוא לגבי תיאורו של ז'אן ז'ק רוסו, יליד הרפובליקה העצמאית של ג'נבה בזמנו, כ"צרפתי", תיאורו של מקיאוולי כ"איטלקי" כאשר איטליה כישות פוליטית הוקמה יותר משלוש מאות שנה לאחר מותו, או להבדיל, תיאורו של ג'ראלד כהן יבדל"א, יליד מונטריאול, כ"בריטי". יש בספר טעויות עריכה נוספות,1 אך אלו הם אי דיוקים

deserved and ולא deserving and undeserving poor עניים ראויים ובלתי ראויים (עמ' 131) הם 1

undeserved poor. (דרך אגב, דהאן מתרגם את המושג באופן הנכון במאמר שלו המופיע באוסף של Sub-Saharan מזל". ל"שוויונאות לתרגם ראוי היה (136 (עמ' Luck egalitarianism והד). אטאס

Africa הן מדינות אפריקה הנמצאות מדרום לסהרה ולא אלו שהן "בתחום מדבר הסהרה" (עמ' 172).


קטנים מאוד בהתחשב ברוחב היריעה של דהאן. אוסיף ואומר שאהבתי את כל הפרקים בספרו של דהאן, אך אהבתי פחות דווקא את הפרק הראשון, זה העוסק במשנתו של רולס עצמו. אין עוררין על מעמדו של רולס כחשוב שבפילוסופים הפוליטיים במאה העשרים. אך אין זה אומר שהיה הטוב שבהם או הרהוט שבם. כתיבתו של רולס ידועה לשמצה בסרבול שלה ובחיבתו להמצאה חוזרת ונשנית של מטבעות לשון מיותרים ומבלבלים.2 בפרק על רולס, דהאן נדמה כשבוי ברטוריקה רולסיאנית זו ולא מנסה להתעלות מעליה כאשר הוא מציג את רעיונותיו של רולס כדרך שבה למשל קימליקה עושה זאת. כדי לדייק, טענתי היא שלהבדיל מהפרקים האחרים בספר הכתובים במבט ביקורתי הרי שפרק זה הוא כמעט בגדר תרגום של רולס. במובן זה חוזר דהאן על אותם מטבעות לשון לא מוצלחים של רולס ולא מגיש לקורא תמצית ממבט מעוף הציפור. (במובן זה ההקדמה של אטאס והד לספרם עושה עבודה טובה יותר לטעמי בתמצות רעיונותיו המרכזיים של רולס במבט מרוחק קמעה וביקורתי.) בעיה זו חוזרת גם בחלקים העוסקים במשנתה של מרתה נוסבאום (עמ' 104!105). דהאן הוא במיטבו כפי שהוא עושה ריחוק מה, בו מתוך ודן הוא מרפה מהטקסט שהוא מבאר כאשר

לרעיונותיו של האייק (Hayek), למשל.אמרתי כי ספרו של דהאן הוא מרשים בהיקפו, והוא כמעט לא פסח על שום שבב מאוד המצומצם יעיד המספר כך על השונות. הצדק לתורות בנוגע דיון משמעותי של נושאים ראויים שבכל זאת לא מופיעים כאן: בדיון על משנתה של הפילוסופית הפמיניסטית קתרין מקינון היה ראוי להזכיר במסגרת גישת הדומיננטיות שלה את תרומתה החשובה לתובנות על הפלות, פורנוגרפיה, והטרדה מינית כחלק מהחלוקה בבעלות מפעלים של התרומה על בדיון המינים. בין עוצמה של שוויונית הלא קולקטיבית לעידוד השתתפות פוליטית דמוקרטית מן הראוי היה להזכיר את מחקרה החשוב של קרול פייטמן. בדיון של צדק כגמול דהאן מזכיר את ההבחנה החשובה .merit–ל desert אך לא את ההבחנה הלא פחות חשובה בין ,entitlement–ל desert ביןהבחנה זו רלוונטית לדיונו כיוון שהיא מסבירה אינטואיציות שונות שיש לנו על צדק (backward looking) והאחר על כגמול. הראשון מדבר על מתן גמול במבט לאחור (merit = forward looking desert). לבסוף, גמול מתוך מחשבה על תרומה עתידית בדיון על "השוויון המורכב" של וולצר, מתמקד דהאן בביקורתו על הרלטיביזם של תורת צדק זו, אך מזניח את הדיון הלא פחות חשוב בהשלכות הלא שוויונאיות של "שוויון מורכב" (ראו את ביקורתם של ריצ'ארד ארנסון וג'רמי וולדרון בקובץ שדהאן

מאזכר).

Difference principle, primary goods, original position, fair equality of opportunity, basic 2

structure of society, social bases of self respect, well-ordered society, outlaw and burdenedsocieties — כל אלה ועוד הם ביטויים מיותרים שלצערנו גודשים את השיח העכשווי על צדק. 'מסך

הבערות' הוא דוגמא נדירה לביטוי רולסיאני מוצלח.


בהיקפו הישראלי בנוף ייחודי ספר הוא חברתי' צדק של ש'תיאוריות אסכם ובעומקו. זה הוא ספר חובה לכל מי שמתעניין במחשבה בת זמננו על צדק, ותוספת

חיונית בכל קורס על צדק או פילוסופיה פוליטית בת זמננו.בהשוואה עם קובצי מבוא אחרים על רולס, כמו גם בהשוואה עם ספרו של דהאן, 'מורה צדק' נוטה לצד הפילוסופי (כלומר, במובחן מפילוסופיה פוליטית), אולי בשל השתייכותם הדיסציפלינרית של שני העורכים, אטאס והד (שניהם מלמדים במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית). עובדה זו אולי תרמה גם לכך שקובץ זה כולל מאמרים המאירים פינות פחות מדוברות במשנתו של רולס, כמו מאמרו של ארנון קרן העוסק בהקבלה שרולס מקביל בין פיתוחה של תורת צדק לפיתוחה ולהצדקתה של תורה מדעית. גם מאמרים אחרים בקובץ, כמו זה של אלי פרידלנדר, אינם נגישים אלא ליודעי ח"ן המצויים בפינות הנסתרות של משנתו של רולס. ככלל אפשר לומר שהספר מתאים פחות למי שעושים את צעדיהם הראשונים במשנתו של רולס, ויותר עבור מיטיבי לכת. מסיבה זו, אולי, לא הייתי ממליץ על הכללתו של ספר זה ברשימת הקריאה של קורסי תואר ראשון, אלא מייעד אותו ככלי עזר ללימודים מתקדמים. בשל עובדה זו, קשה מעט לדעת מהו קהל היעד של 'מורה צדק'. שהרי אותם תלמידים יש זאת, עם דווקא. רולס בעברית על זקוקים לספרות אינם חוקרים או מתקדמים לומר כמובן שכל תוספת בעברית לספרות של פילוסופיה פוליטית ולצדק בפרט היא

מבורכת.חוסר הבהירות בקהל היעד של קובץ זה מוביל לבעיה נוספת שנדמה לי כי עורכי 'רולס בבחינת הוא הספר אם ברור שלא כיוון בה. שיודו הראשונים יהיו הספר למתחילים', או בעצם ניתוח מדוקדק ומתקדם של סוגיות נבחרות במשנתו של רולס, יוצא כי האוסף סובל מאי–אחידות ברמת הדיון שבו. (אי אחידות זו מתבטאת, דרך ניתוחיים למאמרים קצרצרים ממבואות המאמרים, של המשתנה באורך גם אגב, אצל שונים לתחומים מבואות בין בטובתו, שלא אפוא, מחולק האוסף ארוכים.) רולס ובין מאמרים המקדמים טיעונים פרשניים או ביקורתיים על רולס. בקטגוריה הראשונה ראויים לציון באיכותם מאמריהם של יוסי יונה ודני פילק (כמו גם ההקדמה המשותפת של אטאס והד), ובקטגוריה השנייה הייתי מציין את מאמריהם הנפרדים

של אטאס והד.אוסיף ואומר לגבי אוסף זה שהוא ערוך באופן תימטי שהוא ידידותי לקורא. האוסף נע מהפרלימינרי (מערכת ההצדקה הרולסיאנית והרעיון של קונסטרוקטיביזם כמתודת צדק), דרך לב התיאוריה הרולסיאנית (עקרונות הצדק וגבולות הצדק), ועד ליישומי ההיבטים מגוון של ומקיפה נאה פרישה זוהי קניין). בריאות, (חינוך, התיאוריה החשובים של צדק שרולס נוגע בהם. ספרם של אטאס והד גם כתוב בשפה בהירה וקולחת. עם זאת, באופן בלתי נמנע אולי, וכמו ספרו של דהאן, יש בו פה ושם כמה אי דיוקים ותרגומים שכדאי לתקן בהוצאה הבאה. המאמר של יוסי דהאן למשל מדבר על


הטעמים שמרתה נוסבאום מספקת לשוויון (עמ‘ 140), בעוד אחת הביקורות הידועות כנגד נוסבאום היא שהיא אינה בסופו של דבר שוויונאית מכיוון שהיא מחזיקה בתורה של "מספיקות" (sufficientarianism). עם זאת, זו טעות בוטה עוד יותר לומר ש"רולס (עמ' פילק שכותב כפי זמננו, בת השיוויונאות אבי שהוא מי על שוויונאי", אינו 152). העובדה כי רולס אינו מחזיק בשוויון פשוט (simple equality) אינו אומר שלא היה שוויונאי. קביעה זו של פילק גם אינה מתיישבת עם דבריהם של פסטרנק ודה–שליט שמציינים בצדק כי פרסום 'תורה של צדק' היה "ניצחון גדול לאגליטריאנים"

(עמ' 166).3 שלומי סגל

המחלקה למדע המדינה והתכנית המשולבת פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ)

האוניברסיטה העברית בירושלים

הערות נוספות: נראה לי שאת הביטוי brain drain היה ראוי לתרגם כ"בריחת מוחות" ולא בתרגום 3

הפילוסוף של עבודתו את מצטט פילק דני של מאמרו כן, כמו .(66 (עמ' מוחות" "ניקוז המילולי הפוליטי הארי בריגהאוס (Harry Brighouse) ולא "הארי ברייטהוז" כפי שנכתב בטעות (עמ‘ 150).

יוסי דהן תיאוריות של צדק חברתי

Education