. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

דיני נזיקין–מחברת בחינה 2011מסכמת: יעל גולדמן, מסלול בוקר

מבוא

התנהגות מסוימת יכול שתהיה גם עבירה פלילית, גם עוולה אזרחית וגם הפרת חוזה. העובדה אי אפשר לקבל כפלשמדובר בעבירה פלילית לא סותר את היותה עוולה אזרחית. מצד שני,

: כלומר: אי אפשר לקבל פיצוי על פי דיני הנזיקין וגם על פי דיני החוזים. פיצוייםנטל ההוכחה: בעונשין, מידת ההוכחה צריכה להיות קרובה לוודאות, בדיני הנזיקין מסתפקים

הנקראת גם "מאזן ההסתברויות".51%בהוכחה ברמה של .)סעדים בדיני הנזיקין: פיצויים או ציווי )לפנות פולש, להחזיר גניבה, להפסיק מטרדבדיני הנזיקין אין מטרה מסוג ענישה. המטרות הן: פיצוי, השבת המצב לקדמותו )המכונה בדיני

החוזים "פיצויי הסתמכות". בנזיקין, אין פיצויי ציפייה(, פיזור הנזק, הרתעה, נקמה.את דיני העונשין לא ניתן להתנות )קוגנטי(. למשל: החוק אומר שאסור לרצוח. לא ניתן להתנות על

זה. לרוב, גם בדיני הנזיקין אין התנאה. דוגמה: בפס"ד לגיל טרמפולין, מפעיל המתקן התנה על כך שאינו אחראי לנזק שייגרם למשתמשים. בית המשפט ביטל את ההתניה )בכל הקשור בנזקי

גוף, מחמירים. בנזקי רכוש ניתן להתנות(. לעיתים אפשר מראש לבטל את התביעה הנזיקית. דוגמה: ניתוח אף. הרופא אומר למטופל, שאם האף שיצא לא תואם בדיוק את מה שהמטופל

רצה, הוא לא יכול לתבוע. מצד שני, אם המטופל קיבל אף שלא מריח או שכל הזמן דולף, כמובןשההתנאה שלא תהיה תביעה היא לא אפשרית.

12גיל האחריות המינימאלי הוא גיל.ביטוח: ניתן לבטח נגד נזק שעלול להיגרם לאחרים, ולעיתים אף חייבים לבטח )ביטוח חובה

ברכב(.

נחמיאס ואנשים נוספים ניזוקו כאשר השתמשו בטרמפולינה לגיל טרמפולין נ' נחמיאס. 285/73ע"א של "לגיל טרמפולין". השאלה המשפטית נוגעת לתוקף תניית הפטור בכרטיס הכניסה ובשלט. כדי

.יש להביאה לידיעת הצד המתקשר לפני או בעת עשיית החוזהשהתניה בכרטיס תהווה חלק מהחוזה באשר הובא לידיעתם לאחר כריתתהכתוב בשלט אינו יכול לגרוע מזכויות המשיבים לפי דיני החוזים,

בנסיבות המקרה מנוגד הפטור לסדר הציבורי, ואין לו תוקף. בעוד שבעסקת ממון גרידא תנייתהחוזה..כשמדובר בחיי אדם או בנזק לגופו או לבריאותוהפטור בחוזה תוספת, לא כן הוא

וקיבלה נוסח חדש ב-1947 - פקודת הנזיקין היא פקודה מנדטורית שנכנסה לתוקף ב-פקודת הנזיקין התנהגות. חוק זה מנסה לכסות התנהגות רצויה על ידי קביעה איזו התנהגות איננה נאותה )עוולה(. 1969

בנוסף לפקודת הנזיקין ישנם מספר חוקים העוסקים בתחום הנזיקין:יכולה להיות גם מעשה וגם מחדל. חוק האחריות למוצרים פגומים, חוק איסור לשון הרע, חוק הפלת"ד.

מטרות דיני הנזיקין - המטרה העיקרית, הנמצאת מעל הכל. במסגרת עשיית הצדק נגיע לכלל המטרות הנוספות.עשיית צדק

ישנו פתגם: "החוטא לא יצא נשכר" = המעוול לא ירוויח מההתנהגות הלא חוקית שלו.

. התיקון יכול להיות בעין )אם פלשו לשטח, נסלק את הפולשים, אם גנבו כסף –השבת המצב לקדמות הכסף יוחזר(, או באמצעות פיצויים. הפיצויים הם אינם המטרה, אלא האמצעי. ניתן לשלב בין תיקון בעין

ובין פיצויים.

1

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

. ההרתעה היא כנראה לא טובה, כי עדיין יש הרבה עוולות. הרתעות יעילות יותר בדיני העונשין.הרתעה סוגים של הרתעה: פיטורין )אם אדם יודע שאם יבצע עוולות הוא יפוטר, הוא ינהג בזהירות(, הפסד

לקוחות )אם לא ישתמשו במוצריו כי הם פגומים, הלחץ הכלכלי הוא הגורם ההרתעתי(, פרמיה גבוההבביטוח.

. דיני הנזיקין מקדמים את היעילות הכלכלית,כואריאציה של השבת המצב לקדמותו.יעילות כלכלית היעילות הכלכלית מתבטאת בכך שהאחראי לנזק נושא בעלות הנזק. זה הרבה יותר יעיל ממצב שבו

הניזוק בעצמו יישא בהוצאות.

. באמצעות ביטוח אנו מקיימים את מטרת פיזור הנזק, על מנת שהנזק לא ייפול על הקורבןפיזור הנזק בלבד, אלא גם על המזיק, על החברה כולה או על קבוצת המזיקים הפוטנציאליים. למשל: כל מי

משלמים את הפרמיות, וכך חברת הביטוח יכולהכולםשמשתמש ברכב חייב לבטח את עצמו, ולכן להתמודד עם הנזקים של מקרה מסוים. הערה: כיס עמוק הוא הנתבע שיש לו הפוטנציאל לשלם את

הפיצויים, שעומד מאחוריו גוף כלכלי איתן או החברה כולה.

. זוהי מטרה שולית. אדם מגיש תביעה נזיקית בשל הרצון לפייס את עצמו, ולהרגישנקמה / פיוס )עצמי(טוב עם העוולה שנעשתה לו.

רמות אחריות

בדיני נזיקין ישנן שלוש רמות אחריות: רגילה, חמורה, מוחלטת.

. רמת אחריות רגילה, המצב הבסיסי. 1 הניזוקאין נסיבות מיוחדות, אין אינטרס אחד שמוגן יותר מאחר – כולם באותו מצב ובאותה עמדה.

)"המוציא מחברו עליו)הקורבן( צריך להוכיח שהמזיק לא היה בסדר. נטל ההוכחה מוטל על הניזוק הראיה"(. אם יוכח שהנתבע אשם, אז התובע יזכה בתביעה. באחריות רגילה אין אינטרס להגן על הניזוק.

גם הניזוק וגם המזיק שווים. אם הניזוק יצליח לשכנע שהמזיק לא היה בסדר, הוא יוכל לקבל פיצויים. – התנהגות שהיא בניגוד ליסודות העוולה. באחריות רגילה בודקים גם אתיש בה אשםהאחריות הרגילה

ההתנהגות וגם את התוצאה, ואת הדרך עד לתוצאה.

. רמת אחריות חמורה )בינונית(. 2 אחריות שמטילה על המזיק חובה לשלם פיצויים כאשר נסיבות התנהגותו הן נסיבות של התנהגות מסכנת / יוצרת סיכון. התובע צריך להוכיח שהוא נפגע באותן נסיבות חריגות או כתוצאה מאותם חפצים מסוכנים.

הוכחה כזו מספיקה, והתובע לא צריך להוכיח כוונה או זדון, אלא רק את הקשר בין הנסיבות אועקרונית, : להוכיח שלא הואשהנתבע יכול להתגונן. האחריות היא חמורה אך לא מוחלטת משום החפצים לפגיעה

שגרם לנזק )מישהו אחר או התובע הוא האחראי( או להוכיח שלמרות שהוא זה שגרם לנזק - הוא לא אם הנתבע לא הצליח להוכיחאחראי. בעצם האפשרות להתגונן יש כדי לנטרל את התביעה. מאידך,

. דוגמאות: שהוא לא אחראי, התובע יזכה

מונע הוא חוק שיש בו אחריות חמורה. היצרן מייצר את המוצרים, ולכן הוא חוק האחריות למוצרים פגומים . הוא יכול בתהליך הייצור לצמצם ביותר את הנזק. במשוואה, היצרן הוא הגורם החזק –הנזק היעיל ביותר

יותר קל למזיק לפצות, כי יש לו הכסף לפצות. מאידך, לא כל פגם במוצר ולא כל שימוש מטיל אחריות כייש הגנות.

ישנן נסיבות, אשר מעצם התרחשות הנזק באותן הנסיבות, יש מקום להטיל אחריות על יוצר הנזק. דוגמה: אם הבית שלי נשרף כתוצאה מאש שפרצה אצל השכן. הנסיבות שבהן נפגעתי הן נסיבות שמטילות

2

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אחריות חמורה על מקור הנזק )השכן יכול היה למנוע את התפרצות האש(. הגורם לנזק שולט באמצעישגרם לנזק.

דוגמאות נוספות: הנתבע השתמש בנשק וגרם נזק או כלבו של הנתבע נשך.

. לא הניזוק צריך להוכיח שהמזיק לא היההיפוך נטל ההוכחההרעיון של אחריות חמורה הוא כלומר: בסדר, אלא המזיק צריך להוכיח שהוא כן היה בסדר. המזיק כדי לפטור עצמו מאחריות צריך להוכיח שהוא

לא אשם. הניזוק רק צריך להראות / להוכיח את מקור הנזק )למשל, לא צריך להראות שהיצרן לא היהבסדר(.

שנה. ישנם אנשים שגרים בערים, אבל מרבית הפעילות היא300אנגליה, לפני כ-סקירה היסטורית: עדיין בחקלאות, ולכן ההגנות העיקריות שאדם זקוק להן הן על גופו ועל רכושו. עיקר העוולות היו התקיפה,

חלה המהפכה התעשייתית: יש19גזל, השגת גבול. העוולות הבסיסיות הללו הספיקו. בסוף המאה ה- תנועה של אנשים מהכפר אל העיר, ויש יותר מוצרים שנוצרים באמצעות תעשיה ופיתוח של אמצעי

הובלה המוניים. זה פוטנציאל גדול יותר לגרם נזקים: גם ליצרנים, וגם למשתמשים, וגם לנפגעים מאמצעיהשינוע )רכבות וכדומה(.

התעשייה הייתה בחיתוליה, ולכן על מנת להגן על היצרנים, לא הטילו אחריות חמורה על מפעילי אמצעי השינוע ועל היצרנים, אבל מצד שני רצו להגן על המשתמשים ולכן אפשרו להם לתבוע: זוהי ההתפתחות

של עוולת הרשלנות. בתחילה, עוולת הרשלנות הייתה בעיקר של אורחים במלון שנפגעו בזמן השהיה. עוולת הרשלנות לא הפלתה לרעה לא את הניזוק ולא את הקורבן. הקורבן לא היה צריך להוכיח יסוד

כוונה, אלא רק להוכיח שהפוגע היה לא זהיר.

שנה( התעשייה התייצבה, גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה כלכלית60באמצע המאה הקודמת )לפני ואמצעי התחבורה נעשו מפותחים. במצב זה אפשר להגן על הקורבנות יותר מאשר על התעשייה, ואז

עברנו מרמת אחריות רגילה לרמת אחריות חמורה. כבר אין "תיקו" בין המזיק לניזוק: עצם הנזק יפצה את הניזוק בפיצויים. המזיק נמצא בעמדת חולשה מול הניזוק, אולם המזיק יכול ליצור לעצמו את הבסיס

הכלכלי על ידי תמחור המוצר כך המחיר יכלול קרן עבור תשלום הפיצויים, או את פרמיית הביטוח )זהופיזור הנזק על פני החברה כולה, על מנת להגן על הקורבן, הצד החלש(.

. רמת אחריות הגבוהה ביותר, אחריות מוחלטת. 3 המזיק חייב לפצות את הניזוק מעצם הנזק. האחריות מוטלת על עצם התוצאה, כאשר האופן שבו נגרמה,

התחום היחיד שישאו היסוד הנפשי, לא מעניין. התוצאה היא שמטילה את האחריות הנזיקית על הפוגע. , מכיוון שזו הדרךבו אחריות מוחלטת הוא מצב של נזקי גוף כתוצאה משימוש של רכב מנועי

האפקטיבית היחידה שיש לנו להילחם בנזקי גוף אלו.

חוק הפלת"ד )פיצויים לנפגעי תאונות דרכים(

היא חיונית ובסיסית, ומצד שני, אין דרך יעילה למנוע את נזקי הגוף21תעבורה יבשתית במאה ה- חוק הפלת"ד - 1976בתאונות הדרכים, ולכן הדבר היחידי שנותר הוא פיצוי הניזוקים. על כן חוקק בשנת

. החוק קובע אחריות מוחלטת בכל התחום של תאונות הדרכים.חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כלומר: כל מי שנפגע פגיעת גוף בתאונה, זה לא משנה מה גרם, מי גרם ואיך – אם נפגעת, אתה זכאי

לפיצויים. האחריות המוחלטת היא של הנהג.

3

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

באחריות מוחלטת אין היפוך של נטל ההוכחה. באחריות מוחלטת המזיק לא יכול להתגונן כנגד התביעה,כי אין כאן שאלות של אשמה או אחריות, רק שאלות של מקור הנזק והיקף הנזק.

כל מי שמשתמש ברכב מנועי חייב לבטח את עצמו כנגד החובה לשלםפקודת ביטוח רכב מנועי: פיצויים לנפגעי תאונות דרכים )ביטוח חובה(. על פי הפקודה הנ"ל, אסור לי לעלות על הכביש אם אין לי

ביטוח. מי שמכוסה במסגרת הביטוח, זה קודם כל הנהג עצמו )אם ינזק תוך שימוש ברכב(, והנוסעים ברכב )שוב, לא משנה מה הייתה הסיבה - הנהג הוא האשם. גם אם הנהג עמד ברמזור אדום, ומישהו

, צריך לפצות את הנוסע. הנוסעשנפגענכנס ברכב מאחור והנוסע שליד הנהג נפצע, אזי הנהג של הרכב תובע את הנהג ברכב שנפגע ואת חברת הביטוח, כי לא משנה מי אחראי לתאונה.

ביטוח החובה מכסה גם את הולכי הרגל שיפגעו על ידי הרכב. גם במקרה זה התביעה תהיה כלפי הביטוח של בעל הרכב, גם אם הולך הרגל נפגע כתוצאה מכך שרכב שני פגע ברכב הראשון והעיף את הרכב

הראשון על הולך הרגל - עדיין התביעה היא כלפי הנהג של הרכב הראשון. המקרה היחידי שבו יש בחירה:כאשר שני רכבים מתנגשים ויש הולך רגל באמצע, הולך הרגל יכול לבחור את איזה משני הנהגים לתבוע.

מאחר ומדובר באחריות מוחלטת, עצם הפגיעה מזכה את הנפגע בפיצויים. אנחנו מחייבים את הנהג לבטח את עצמו. אחריות מוחלטת היא מעין אחריות מלאכותית. הרעיון הוא פיזור הנזק. לפצות את הנפגע

מבלי להיכנס לשאלות האחריות.

. אם נהג כזה מעורב בתאונה: אם הוא בעצמו יפגע,נהג שנוהג בלי ביטוח חובה עובר עבירה פלילית הוא לא יקבל פיצויים מאף אחד )אם יש לו משפחה, הם נשארים ללא תמיכה פרט לטיפול רפואי חינם

=חברת קרניתמתוקף חוק בריאות ממלכתי(. אם ישב לידו נוסע ונפגע, הוא יכול לתבוע את הנהג ואת חברת ביטוח ממשלתית שמבטחת את המקרים שבהם אין את מי לתבוע )כאשר לא היה ביטוח, או

(.של הולך רגלבתאונות פגע וברח

אם נפגעתי בתאונת דרכים, והנהג הפוגע נסע ללא ביטוח, זה לא מעניין אותי, כי יש לי ביטוח חובה. אם הנוסע ליד הנהג יודע שלנהג אין ביטוח, הוא לא יכול לתבוע את קרנית וגם לא יכול לתבוע את הנהג. הוא

יוכל לתבוע רק במקרה שהוא לא יודע או לא יכול היה לדעת.

ישנם שלושה סוגים של נזק כתוצאה מתאונת דרכים:

מכיוון שיש סל שירותי בריאות, ההוצאות הרפואיות בגין טיפולי החירוםהוצאות הטיפול הרפואי..1ימומנו על ידי המדינה.

דוגמה לטיפולים שאינם בסל הבריאות, והנפגע יצטרך לתבוע את ההוצאות: טיפולי שיניים, מימון של כיסא גלגלים או להתאים את הבית לשימוש בכיסא, אם הוא זקוק לעזרה. כל הנ"ל הםהוצאות שבמסגרת נזקי הגוף עליהם הוא יקבל פיצוי כספי. אין הגבלה על גובה הפיצויים.

פעמים השכר הממוצע במשק. למשל: אם השכר הממוצע3יש הגבלה: עד אובדן השתכרות. .1 אלף50 אחוז מכושר ההשתכרות, אם הרוויח לפני 100הוא ששת אלפים שקלים. והאדם איבד

אלף, יקבל את מלוא שכרו.15 אלף. אם היה מרוויח לפני 24שקל, לא יוכל לקבל יותר מ- כאב וסבל הוא נזק שאינו ממוני. מכיוון שזה נזק שקשה לכמת אותו, יש כאן הגבלה:כאב וסבל. .2

ומעלה, מפחיתים לו מהפיצויים )כי יש לו פחות שנים30 שקלים. אם אדם הוא בן 150,000עד לסבול(.

אחריות מוחלטת בחוק הפלת"ד

לחוק: 2סעיף חוק הפלת"ד לא אומר על עצמו שהאחריות היא מוחלטת, אולם על פי

4

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורבחייב לפצות את הנפגע( הנוהג"המשתמש ברכב מנועי )להלן - הרכב."

מכאן שהאחריות היא מוחלטת, למרות שזה לא נאמר במפורש, רק בגלל החובה לפצות.

ייחוד עילה בחוק הפלת"ד

)א( מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח. ייחוד העילה 8סעיף ,לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף)ד( לפקודת הביטוח, 3( ובסעיף 2)א()3כאמור בסעיף

..זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על-ידי אדם אחר במתכוון. הרעיון מאחורי ייחוד העילה: העילה היחידה שיש לאדם שנפגע בתאונת דרכים היא על פי חוק הפלת"ד

)אדם ירצה לשלב בין מספר חוקים בגלל שהפיצויים יהיו גבוהים יותר(.

אם תאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה, אז ניתן לבחור את המקור לפיצוי: חוק הפלת"ד או חוק הביטוחהלאומי. בכל מקרה, הוא לא יכול לתבוע בעוולה אחרת.

חוק האחריות למוצרים פגומים

את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר )להלן -חייב לפצות)א( יצרן אחריות היצרן. . 2סעיף .ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרןהנפגע(,

בסעיף זה, לכאורה מכניסים את הנושא של האחריות המוחלטת, כי כותבים "ואין נפקא מינה...", אולם ישנן הגנות רחבות. אם יש אפשרות להתגונן, אזי האחריות היא לא מוחלטת. אם החוק מתיר15בסעיף

להתגונן, האחריות יורדת ברמה, ואז היא אחריות רגילה או חמורה.

הבדל נוסף בין חוק זה לחוק הפלת"ד הוא שאין ייחודיות עילה: הנפגע יכול לתבוע מכוח פקודת הנזיקין אומכוח חוק האחריות למוצרים פגומים.

עוולות פרטיקולאריות לעומת עוולות מסגרת

בפקודת הנזיקין ישנה רשימה של עוולות, משני סוגים: עוולות מסגרת ועוולות פרטיקולאריות. מרביתהעוולות הן פרטיקולאריות אבל מרבית העניינים מכוסים על פי עוולות מסגרת.

מגינות על אינטרס ספציפי. דוגמה: חוק איסור לשון הרע מגן רק עלעוולות פרטיקולאריות )יחידניות( , אשרעוולה פרטיקולאריתשמו הטוב של האדם. בפס"ד כרמלי מדברים על עוולת "כליאת שווא", זוהי

מתייחסת רק לפגיעה בחופש התנועה. עוולת התקיפה - מגינה על הגוף מפני תקיפה מכוונת, עוולתהנגישה - מגנה עלי כנגד פתיחת הליך שווא בזדון, עוולת הסגת גבול - מגינה על השטח מפני פלישה.

בכל אחת מן העוולות הפרטיקולאריות רשימה של יסודות עובדתיים מוגדרים המהווים תנאי לקיום העוולה. המשמעות היא שלעולם לא תהיה חפיפה בין שתי עוולות פרטיקולאריות. העוולות

הפרטיקולאריות מעצם טיבן הן פחות גמישות, ולכן השימוש בהן הוא פחות ביחס לעוולות המסגרת.

מגנות על אינספור אינטרסים, לא בהקשר להתנהגות מסוימת. עוולת הרשלנות ועוולתעוולות המסגרתהפרת חובה חקוקה הינן שתי העוולות היחידות בפקודת הנזיקין המוגדרות כעוולות מסגרת.

5

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אם הרשלן חרג מהנורמה המקובלת )החריגה לא מוגבלת לתחום או לצורת התנהגות(רשלנות - .1וגרם נזק לזולתו על ידי הפרת חובת זהירות, יהיה עליו לזכות את הקורבן בזכות להיפרע ממנו.

הפרת חובה חקוקה..2

עוולות המסגרת מבטאות תפיסה משפטית לפיה האחריות בנזיקין רחבה ומקיפה מערכות משתנות של מצבים. בית המשפט יוצק בעוולות המסגרת תוכן בהתאם לנסיבות המקרה, ובכך קובע האם קיימת

בעוולות המסגרת מתחייב שייגרם נזק. אם לא נגרם נזק, לא התקיימה העוולה.אחריות בנזיקין.

האם אי התקיימות יסודותיה של עוולה פרטיקולארית מסוימת שולל תחולתן של עוולות מסגרת? לפיו העוולות אינן כוללות הסדרים שליליים וניתן לתבוע בגיןגורדוןפסק הדין המנחה לעניין זה הוא ע"א

אירוע מסוים הן מכוח עוולות המסגרת והן מכוח עוולות פרטיקולאריות. יחד עם זאת, בפסק הדין בעניין .זהות נסיבתית מוחלטת בין העוולה הפרטיקולארית לעוולת המסגרת דובר על מצב בו התקיימה כרמלי

קיומה של הגנה בעוולה הפרטיקולארית מהווה מחסום בפני קבלת התביעה בגין עוולת המסגרת וזאתכאמור, בשל הזהות המוחלטת.

כרמלי אושפזה בעל כורחה בבית חולים לחולי נפש והוחזקה בבית כרמלי נ' מדינת ישראל.558/84ע"א ימים. כרמלי הגישה תביעה בגין עוולת כליאת שווא, רשלנות והפרת12החולים ללא אסמכתא חוקית כ-

ביחסי הגומלין בין העוולות הפרטיקולאריות לבין עוולות המסגרת.חובה חקוקה. פסק הדין דן

על פי הלכת גורדון, העובדה שאירוע מסוים אין בו כדי לקיים את יסודותיה של עוולה מסוימת, אינה שוללת את תחולתה של עוולה אחרת. בפסק הדין בעניין גורדון נשללה עוולת הנגישה, שכן נעדרה כוונת הזדון אולם נפסק ששלילה זו אינה מונעת את תחולתה של עוולת הרשלנות. פס"ד בעניין כרמלי יצר את

כאשר יש זהות מוחלטת בין העוולות )כליאת שווא והפרת החובה החקוקה(,הסייג להלכה גורדון: התקיימות ההגנה בעניין כליאת השווא, שוללת את תחולתה של הפרת חובה חקוקה.

עוולות פרטיקולאריות

עוולת התקיפה בהקשר של דיני העונשין, עבירה היא עבירה רק אם הנאשם התכוון לבצע את העבירה: כוונה פלילית

)יסוד נפשי(. בדיני נזיקין אין "כוונה נזיקית". דיני הנזיקין קובעים נורמה של התנהגות, אם חורגים מהנורמה, אז אנחנו נחשבים כמבצעים עוולה, אפילו שלא התכוונו. מאידך, ישנן כמה עוולות בדיני הנזיקין

אשר דורשות יסוד נפשי ספציפי: ישנן שתי עוולות שדורשות זדון וישנן עוולות בודדות אשר דורשות אתיסוד הכוונה.

, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה,ובמתכוון )א( תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, . תקיפה.23סעיף , ...שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמיתהזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין,

התוצאהבמתכוון = רצון להשיג את התוצאה.השימוש בכוח נעשה בכוונה, לא בצורה אקראית. כלומר, לא חייבת להיות שלילית / כוונה רעה. הדגש הוא על כך שהפעולה היא מודעת מתוך רצון להשיג את

התוצאה )למשל: טפיחה על הגב כדי להראות חיבה(. אם משתמשים בכוח שלא בכוונה, זו לא תקיפה.

על מנת שהתובע יוכיח תקיפה, עליו להוכיח את שלושת היסודות, במצטבר: - שימוש בכוח מסוג כלשהו נגד גוף אדם.כוח.1 - במתכוון = רצון להשיג תוצאה.כוונה.2 )של המותקף(.אי הסכמה.3

6

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אם אחד היסודות לא מתקיים, אזי אין כאן תקיפה. למשל: אם יש הסכמה, זו אינה תקיפה. מצד שני, אם אני מחבק אדם מתוך כוונה להראות אהבה וחיבה, אבל המחובק לא מסכים לחיבוק. הכוונה היא חיובית

ועדיין זו תקיפה. החיבוק יכול להיחשב גם כהטרדה מינית, ואז עוברים ל"ספירה אחרת" )בתביעת הטרדה 50מינית ישנו טיפול מיוחד: אין צורך להוכיח יסודות, או נזק )הנזק יכול להיות גם נפשי(, והפיצוי יהיה עד

אלף ₪.

ישנן התנהגויות שהן בניגוד לדיני הנזיקין, אבל בכל זאת לא תובעים נגדן )גם ללא התביעות הללו, העומס ישנה הוראה שמתייחסת ל"מעשה של מה4על בתי המשפט הוא אדיר(. דוגמה: בפקודת הנזיקין, סעיף

. מדובר4בכך". טפיחה על השכם במסדרון לא תחשב תקיפה, כי היא נכנסת לתוך הקטגוריה של סעיף השופט ברקביחס לאדם הסביר, אדם בר דעת ומזג סביר בנסיבות האלו היה חושב, לא התובע.

נותן דוגמה לנזק של מה בכך: אדם עובר בשלולית עם מכוניתו ומשפריץ עלי. אולי הנוהג ברכב יכול היהלמנוע את הנזק, ועדיין אדם סביר לא היה תובע בגין עניין פעוט שכזה.

נגישה ושקר מפגיע - יסוד נפשי מסוג זדון נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל - למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת - של. נגישה.60סעיף

הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת-רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, ונסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום

שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים.

היא התנהגות שבאה לפגוע באדם. אדם היוזם הליך נגד אדם אחר, מתוך כוונה לפגוע או להרענגישה לאדם האחר, וההליכים אינם מבוססים, או שאותו האדם יוצא זכאי: האדם שנגדו נפתחו ההליכים יכול

לתבוע את האדם שיזם את ההליכים בעוולת נגישה, אבל הוא צריך להוכיח את הזדון.

דוגמה: סכסוך שכנים. השכן האחד מתלונן נגד האחר במשטרה שהשכן האחר הוא "פלשר" )מתערטל ברבים(. השכן הועמד לדין ויצא זכאי. השכן שהועמד לדין תבע את שכנו בעוולת נגישה. אם יוכיח שהיה

זדון, כלומר: שהייתה כוונה להרע, יזכה בתביעתו. ואולם, אם לשכן המתלונן היה יסוד סביר לחשוב שאכן השכן שלו מתערטל, אין עילה לתביעה. גם אילו השכן יתלונן מתוך זדון שהשכן שלו מעלים מס, ומסתבר

שאכן יש כאן העלמת מס )זה אינו הליך נפל(, אזי אין כאן עוולת נגישה, כי ההליך הסתיים בהרשעה.

. שקר מפגיע. 58סעיף )א( שקר מפגיע הוא פרסום הודעה כוזבת בזדון בין בעל-פה ובין בדרך אחרת, בנוגע לעסקו של אדם, למשלח-ידו,

למקצועו, או לטובין שלו או לזכות-קנין שלו; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד פרסום כזה אלא אם סבל על ידי כךנזק-ממון.

-.1965 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה2)ב( "פרסום", לענין סעיף זה - כמשמעותו בסעיף

וכאן יש כוונת זדון. דוגמה מפס"ד אנגלי: בעל בית שהשכיר חנות לשוכר.לשון הרע לא דורשת זדון, השוכר הפעיל עסק. הכל היה בסדר מבחינת התשלומים, אבל השוכר לא רצה את הדייר יותר. בעל הבית

אמר לרשות הדואר לא להעביר דואר לאותו אדם )השוכר(, והלך לספקים ואמר שאותו אדם הוא פושט רגל. כמובן שהפרסומים של בעל הבית היו במטרה לפגוע בדייר, לגרום לו באמת לפשוט רגל כדי שיוכל

לפנותו מהחנות. הדייר תבע את המוכר בעוולת "שקר מפגיע". רצון של התובע "להשיג תועלת אישיתמהתביעה, שהוא לא רצון לפגוע - אינו זדון.

שתי העוולות היחידות בפקודת הנזיקין שדורשות זדון הן העוולות נגישה ושקר מפגיע, והשימוש בהן הוא נדיר, כלומר שכמעט ולא קיימות תביעות בגין העוולות הללו. בהצעת חוק דיני ממונות )הקודקס האזרחי(

מבקשת לקחת את כל החוקים הקיימים בנושא הזה, לרכז אותם ולעדכן אותם. נושא שקר מפגיע הוצאמהקוד. עוולת התקיפה נשארה כמו שהיא, וכן עוולות נוספות אולם נושא הנגישה ושקר מפגיע נבלעים.

7

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

עוולת התרמית באמיתותה או מתוךבאין אמונה שהיא כוזבת או בידיעה תרמית היא הצג כוזב של עובדה . תרמית.56סעיף

שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם איןובכוונה למציג אם אמת היא או כזב, כשלא איכפת, קלות-ראש להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל

על ידי כך נזק-ממון.

רשימת היסודות הנפשיים:ידיעה.1אי אמונה.2קלות ראש.3לא אכפת.4ובכוונה.5

התובע יכול לבחור את אחד מהיסודות של עוולת התרמית )ידיעה שהיא כוזבת, אי אמונה, קלות ראש(.הקורבן צריך להוכיח ש: א. הוא הוטעה על ידי המטעה, וש- ב. המטעה עשה את זה בכוונה.

דיון בפסק דין כרמלי יש חוק חדש לטיפול בחולי נפש, שהחליף את החוק91מדובר באישה שאושפזה באשפוז כפוי. משנת

. שני החוקים מאפשרים אשפוז כפוי. על פי החוק כיום יש קושי רב יותר לאשפז אדם אשפוז55משנת כפוי, החוק הוא פחות פטרנליסטי.

ימים. אם לא הוארך הצו על פי5, ההוראה הראשונית של האשפוז מוגבלת ל-55על פי החוק משנת הפסיכיאטר המחוזי, צריך לשחררה )היום צריכים אישור וועדה(. הנהלת בית החולים השאירה את האישה

באשפוז ללא הארכה.

ביום התשיעי פנו להארכה, והאישור התקבל אחרי שחרורה )אישור למפרע(. בתקופת הביניים לא ביקשה האישה להשתחרר )מאידך, אדם הנמצא במוסד שכזה, סביר להניח שחלק מהרצון החופשי שלה נפגע, או

שהיא נתונה לטיפול תרופתי(. האישה הגישה תביעה נגד משרד הבריאות ונגד הרופאים שהורו עלאשפוזה.

לפקודת הנזיקין: 26 הגדרת עוולת כליאת שווא, סעיף

כליאת-שוא היא שלילת חירותו של אדם, שלילה מוחלטת ושלא-כדין, למשך זמן כלשהו,. כליאת שוא.26סעיף באמצעים פיסיים או על ידי הופעה כבעל-סמכות.

לכליאת שווא אין זמן מינימום. ניתן לכלוא כליאת שווא, גם לחצי שעה. מצד שני, גם למנוע מאדם לצאת ממקום לזמן ממושך אינה כליאת שווא בהכרח: צריך לבדוק את הנסיבות. מאידך, כליאה בבית חולים

לחולי נפש ללא הצדקה, הוא אב טיפוס של כליאת שווא.

( מפרט את ההגנות לנתבע:3 )27סעיף

( התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או בגופו, ושלילת חירותו היתה, או נראה שהיתה, נחוצה באופן3)סביר להגנת התובע עצמו או להגנת אנשים אחרים ובוצעה בתום-לב ובלי זדון;

8

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

כלומר: הייתה הצדקה רפואית. היה הרצון להגן על החברה או להגן על האדם מפני עצמו. הרופאים שנתבעו על ידי גב' כרמלי, נתבעו על כליאת השווא החל מהיום השישי, משום שלא היו לה טענות כנגד

הצו המקורי.

כליאת שווא = שלילת חירות וללא סמכות. אם קיימתנתייחס לעובדות המקרה בהתאם לעוולה: סמכות, זו לא כליאת שווא. הסמכות מתחלקת לשני מרכיבים: יש לאדם הסמכות המקצועית ולהחליט, וכן

ההחלטה הייתה סבירה ותקינה.

( מנטרל את העוולה )כליאת השווא(. העוולה השנייה3 )27על פי דעתו של בית המשפט העליון, סעיף . זוהי עוולת מסגרת "עוולת סל" אשר אינה מוגבלתהפרת חובה חקוקהבגינה תבעה כרמלי היא

למערכת עובדתית נתונה.

ובכך השוני בין עוולת הרשלנות ובין הפרת חובהאינה מוגבלת להפרה של חוק עוולת הרשלנות הערה: חקוקה. דוגמה: פקודת הבטיחות בעבודה קובעת הוראות לנקיטת אמצעי בטיחות בכל תחום. אם

המעביד לא נקט באותם אמצעי בטיחות, העובד יכול לתבוע בעילה של "הפרת חובה חקוקה".

השופטת נתניהו טענה בדעת מיעוט, שאם לא פעלו על פי החוק לבצע את הארכת האשפוז, אז יש כאן ( אינו מנטרל את העוולה. כלומר: שכרמלי יכולה להצליח בתביעתה על3)27הפרת חובה חקוקה וסעיף

בסיס הפרת חובה חקוקה. בסופו של דבר, לטענת השופטת נתניהו, אם הטיפול עזר או לא זה לא משנה, העיקר הוא הפרה החובה החוקתית. זו הייתה דעת המיעוט, אך אין ספק שאם המקרה היה נידון לאחר חקיקת חוק היסוד של כבוד האדם, דעת הרוב הייתה מזכה את כרמלי בפיצויים )דעת הרוב התייחסה

לחפיפה בין העוולות: אם קיימת חפיפה מוחלטת, אזי אי התקיימות יסודות של עוולה פרטיקולאריתשוללת תחולת עוולת מסגרת(.

אם קיים סעיף שמנטרל את העוולה הפרטיקולארית, עדיין ניתן לתבוע בעוולת המסגרת. זוהי, אולם בפסק דין כרמלי זו הייתה דעת המיעוט.2011המציאות המשפטית של שנת

מדוע כרמלי לא יכלה לתבוע בעילת הרשלנות? רשלנות היא מצב שבו התובע מוכיח שהפעולה שנעשתהכנגדו הייתה לא סבירה או לא ראויה. אבל מכיוון שהטיפול עזר לה, אזי אין הצדקה לעילת הרשלנות.

דיון בפסק הדין עיריית ירושלים נ' גורדון:)מצב שבו אין חפיפה בין עוולת מסגרת לעוולה פרטיקולארית(.

גורדון מכר את רכבו וקיבל קנסות חניה על אותו הרכב. גורדון הוכיח לעירייה שהוא מכר את הרכב, והעירייה הבטיחה לו שהוא פטור מלשלם... גורדון לא התייצב למשפט, והשופט החליט שלא בנוכחותו

שהוא קונס אותו ולחילופין עונש מאסר - מאחר ואמרו לגורדון שהוא לא צריך לשלם, הוא גם לא שילם אתהקנס שפסק השופט, ולכן העירייה שלחה שוטרים לאסור אותו.

. זיכוי. הנגישה נופלת כי3. בזדון. 2. פתיחת הליך פלילי. 1על מנת להוכיח את עוולת הנגישה יש להוכיח: לא היה זדון, לכן על פי עיריית ירושלים, לא בוצעה עוולה הנגישה, ואם יש כאן טענת נגישה שנפסלה, לא ניתן לטעון לרשלנות. על פי ברק, ניתן בהחלט להאשים אותם בעילת הרשלנות: אין לשום עוולה מונופול

על מערכת עובדתית נתונה. התובע יכול לתבוע באיזה עילה שהוא רוצה, והנתבע לא יכול לומרשהעובדות תואמות רק עוולה מסוימת, שעליה מתקיימת הגנה.

90%עוולות המסגרת, רשלנות והפרת חובה חקוקה, לא מוגבלות למערכת עובדתית נתונה. למעלה מ-מהתביעות מבוססות על עוולות המסגרת. עוולות פרטיקולאריות מוגבלות למערכת עובדות נתונה.

9

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הכל נתון לשיקול הדעת של התובע, ואין לפסול עוולה אחת בשל אי תכולתה שלברק, בהלכת גורדון:עוולה אחרת.

זכותו של התובע גם להחליט אם לתבוע על פי דיני החוזים או על פי דיני הנזיקין. כאשר החוזה אוסר הגשת תביעה בנזיקין, אז הצד בחוזה אינו יכול להגיש תביעה בנזיקין. כאשר יש הגבלה לסכום הפיצויים

והתובע לא מוכן להיות מוגבל ועל כן רוצה להגיש תביעה בנזיקין, הוא לא יכול, משום שהוא מוגבל בחוזה.

עוולות, אבל העוולות שנמצאות בשימוש הן בעיקר: הסגת גבול, מטרד, תקיפה, כליאת30יש בסך הכל כ- שווא. בהצעת החוק דיני ממונות )הקודקס(, כל שאר העוולות יורדות, כי מרבית העוולות מציגות את שנות

באנגליה.30ה-

יכולה להיות חפיפה בין שתי עוולות מסגרת, ולא יכולה להיות חפיפה בין שתי עוולות נניח שהתובע הוכיח שבוצעה גם עוולה פרטיקולארית וגם עוולת מסגרת, התובע כמובןפרטיקולאריות.

לא יוכל לקבל כפל פיצויים, כי הנזק הוא יחיד. רק בתאונת דרכים יש ייחוד עילה מכוח חוק הפלת"ד, אךבכל שאר התחומים ניתן לבחור.

אם אדם נפגע בתאונת דרכים, ובבית החולים הייתה רשלנות רפואית. על פי מה הוא יתבע? בפס"ד נדיה שוקיר, לצעירה שהייתה מעורבת בתאונת דרכים נעשה צילום רנטגן, והיא לא נשאלה אם היא בהריון. כתוצאה מהלחץ הנפשי שהעובר נפגע, היא הפילה ונכנסה לבי"ח לחולי נפש. בית המשפט פירש את ייחוד העילה, ולכן צריך לתבוע לפי תאונת דרכים. אם הרשלנות היא לא חמורה מאוד, צריך לבסס את

הכל על חוק הפלת"ד.

בפס"ד גורדון, כאשר הוא לא יכול להגיש תביעה בעילת נגישה, זה לא אומר שכל מערכת היחסים בינולבין העירייה היא חוקית ובסדר. העילה יכולה להיות רשלנות.

קפץ קפיצת ראש למים רדודים של15נער בן ועקנין נ' המועצה האזורית בית שמש. 145/80ע"א בריכה אשר הייתה בבעלות המשיבה ונוהלה בפועל ע"י חברה. כתוצאה מהקפיצה נחבל ראשו של הנער

בקרקעית הבריכה בעוצמה רבה והוא נפגע בצורה קשה. תביעתו התבססה בין היתר על עוולת הרשלנות.השאלה המשפטית: מהם התנאים לקיומה של עוולת הרשלנות? )על פי השופט ברק(:

יסודות עוולת הרשלנות הם: חובת הזהירות, התרשלות, נזק..1חובת הזהירות מורכבת מחובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית..2 הן חובת הזהירות המושגית והן חובת הזהירות הקונקרטית נקבעות על ידי מבחן הצפיות – מה.3

לצפותצריך היה )כאפשרות פיזית( או צפה הלכה למעשה, ומה אדם סביר יכול היהאדם סביר )כקטגוריה נורמטיבית(.

שיקולי מדיניות משפטית. לא כל נזק שניתן לצפותו, צריך לצפותו. כלומר: על אף שניתן כאפשרות.4 פיזית לצפות את הנזק, אין לדרוש צפיה זו במישור הנורמטיבי. קיימים שיקולים הקובעים את היקפה וגבולותיה של חובת הזהירות המושגית. למשל: בית המשפט צריך להתחשב בחופש

פעולה מחד, ובחופש להגן על הרכוש והגוף מאידך. יש לשקול את המעמסה שתוטל על מזיקיםוניזוקים בעקבות ההחלטה.

עוולת הרשלנות

10

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הרשלנות לא מוגבלת לגוף או לכל דבר אחר. הרשלנות חלה על אינספור מצבים: היא יכולה להיות רשלנותמוחלת על גוף, מטלטלין, מקרקעין וכו'. מספיק שהוכח הנזק והוכח שהוא נגרם מרשלנות.

)לעומת עוולת התקיפה שמקדמת את האוטונומיה האישית, ולכן לא דורשת נזק. הבדל נוסף:מחייבת נזקעוולת התקיפה דורשת כוונה, וברשלנות אין דרישה לכוונה(.

יסודות עוולת הרשלנות:

אין חובת זהירות כלפי כולם, כלומר: חובת הזהירות היא לא. חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע.1 כלפי כולי עלמה אלא רק של הנתבע כלפי התובע. התפיסה הליברלית היא זהירות כלפי כמעט כל אחד,

אבל בפועל זה רק הנתבע מול התובע. ישנה בעייתיות למצוא מיהו הנתבע שחב את חובת הזהירות. אינטרס התובע להוכיח שיש חובת זהירות, ואינטרס הנתבעחובת הזהירות היא היסוד העיקרי.

להוכיח שאין. התובע צריך למצוא את הנסיבות בהן קיימת חובת הזהירות.

. הפרת החובה.2

)קשר סיבתי בין ההפרה לנזק(

הנזק מתואר בפקודת הנזיקיןרק ההתנהגות הבלתי ראויה שגורמת לנזק תהיה רשלנות. . גרם נזק. 3 בצורה מאוד רחבה: שלילת החופש היא גם נזק. אם הנזק הוא לא כספי, זה לא אומר שאין כאן נזק.

למשל: אדם שישב בבית הכלא, אפילו מספר שעות, ללא הצדקה, יש כאן נזק. הגדרת הנזק על פי פקודת: 2הנזיקין, סעיף

"נזק" - אובדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה;

. חובת הזהירות של הנתבע כלפי התובע1 דוגמה: חובת הזהירות של העירייה כלפי תושביה מתבטאת בדרכים שונות: חובת העירייה לספק מדרכות

סבירות, כך שאם אני נופל בגלל מדרכה פגומה, זו הפרת חובת הזהירות. גם דוחות שווא הם הפרה שלחובת הזהירות.

בחורה בבית קפה שגילתה חילזון במשקה שלה. היא הגישה(.1928פס"ד דוניגיו נ' סטיבנסון )אנגליה, תביעה בגין הנזק שנגרם לה, למרות שלא ממש היה ברור מה הנזק. לא הייתה לה עילה חוזית, כי לא

הייתה זו שהזמינה את המשקה. יש לאותה בחורה קושי גדול לשכנע את בית המשפט שהופרה כלפיהחובה.

האם ליצרןלמזלה, בבית הלורדים נמצא אדם בשם אטקינס, שחושב שיש להטיל אחריות בגין הנזק. בעקרון לדברי אטקינס, יש ליצרן חובת זהירות שמקורה המשקה יש חובת זהירות כלפי הבחורה?

האם הנתבע, הוא המזיק הפוטנציאלי, יכול לצפות שכתוצאה מחוסר הזהירות שלו, מישהו יפגע.הצפיות:

נקודת המוצא של הלורד היא בביטוי העתיק: "ואהבת לרעך כמוך", כאשר מפרשים את זה כ"אל תעשה לרעך מה ששנוא עליך". לדברי הלורד: "אל תפגע בשכן שלך". אתה חייב לנקוט בזהירות סבירה למנוע

מחדלים או מעשים שאתה יכול לצפות שהם עלולים לפגוע בשכן שלך.

השכן שלך הוא זה שעלול להיפגע באופן ישיר על ידי המעשים. מיהו אותו השכן? אדם שהוא קרוב, ומושפע באופן ישיר על ידי המעשים. אדם שיש להחזיק בצפיות סבירה שהוא יושפע מהמעשים, כאשר

המעוול ממקד את המחשבה שלו על המעשים או המחדלים, שהם נשוא הסיפור.

עיקרון הצפיות

11

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

עיקרון הצפיות משולב יחד עם עקרון השכנות. עיקרון השכנות - השכן שלי הוא אותו אחד שאני צריך לצפות שאם לא אזהר, הוא יפגע. מדובר ב"שכן רעיוני" )שכנות רעיונית ולא שכנות גאוגרפית, או מבחינת

זמן או קרבה משפחתית(.

עיקרון הצפיות מבוסס על שתי הנקודות הבאות:

.יכול לצפות - דבר פיזי. האם פיזית ניתן לצפות את הנזק. כושר אובייקטיביצריך לצפות - דבר נורמטיבי. רמת התנהגות נורמטיבית מסוימת, שתמנע נזקים לזולת. כושר

סובייקטיבי.

באנגליה, ואח"כ האנגלים פיתחו את זה לשני המבחנים. ברק60התפיסה הזו רווחה עד תחילת שנות ה- פיתח את התפיסה האנגלית, והפך אותה לתפיסה מקורית ישראלית בשורה של פסקי דין, וביניהם פס"ד

גורדון ופס"ד ועקנין.

מי שצריך לצפות, יאמר עליו שהוא גם יכול לצפות, אלא אם כן קיימים שיקולים ששוללים אתעל פי ברק: נזק שניתן לצפות אותו פיזית, יש חובת זהירות שלא לגרום אותו, אלא אם כן יש שיקולי החובה להיזהר.

מדיניות ששוללים את החובה. נקודת המוצא היא, שאם הנזק ניתן לצפייה )יכול לצפות(, אז צריך לצפות. . כלומר: עצם העובדה שפיזית אנחנו יכולים להעלות על דעתנו, אז גםהאפשרות הפיזיתהבסיס הוא

נורמטיבית אפשר היה לצפות.

המשמעות היא שכמעט כל נזק שאני גורם, מטיל עלי אחריות, ולכן גם ברק "קצת נבהל" מההרחבה של ". זהו הבסיסאלא אם קיימים שיקולים מדיניות ששוללים את הצורך לצפותבסיס האחריות ולכן מסייג: "

לתפיסה עד היום.

שיקולי מדיניות הם שיקולים חברתיים, כלכליים או משפטיים.

לא צריך לצפותכאשר מדברים על צפיות, לא מדברים על תהליך הגרימה, אלא רק על התוצאה. כמו כן, . למשל: אם לא יעשה טיפול לרכב, צריך לצפות שרכב יתקלקלאת ההיקף או את אופן גרימת הנזק

ותקרה בעקבות כך תאונה. עקרון הצפיות אומר שהחובה עלי לצפות שתקרה תאונה )התוצאה(, ולא רקאת התהליך )תהיה תקלה ברכב(.

מאחר ואנחנו מטילים אחריות על מי שיכול היה, אבל לא עשה זאת זה משמש אמצעי לחינוך הציבור )שילמד להיזהר(. העניין הבעייתי: החובה המוטלת עלינו במסגרת עוולת הרשלנות היא חובה שכמעט אי

אפשר לעמוד בה. נקודת המוצא היא שאנחנו אחראים על כל נזק שנגרם, אלא אם בית המשפט יקבעאחרת.

ברגע שהתובע הוכיח שיכול היה הנתבע לצפות את הנזק, נטל ההוכחה עובר לנתבע ואז הוא צריךלהראות את השיקולים )שיקולי המדיניות( ששוללים את חובת הזהירות.

מפתח את התיאוריה. חבר'ה שחצו מסילת ברזל, ואחד מהם נהרג. השאלה186/80פס"ד יערי ע"פ הייתה האם נהג הקטר היה יכול לצפות את זה מראש. ברק אומר שכן חלה חובת זהירות: מבחינה

מהותית, בדרך כלל צריך האדם הסביר לצפות את התוצאה המזיקה. נהג הקטר אחראי לכל אדם שנמצא על המסילה, אלא אם יש נסיבות מיוחדות, למשל: יש עיקול במסילה ואז פיזית הוא לא יכול לראות את האנשים. במקרה הקונקרטי של פס"ד יערי נקבע שהנהגים לא יכלו לצפות קיומו של אדם על המסילה

במיקום שבו התרחשה התאונה. כלומר: למרות שבמקרים מסוימים צריך )ואפשר( לצפות, ישנם שיקוליםהשוללים את החובה.

12

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

לא פותרים מאחריות את המזיק, אבל גם לא פותרים את הניזוק. אם למשל, הניזוק חצה את הכביש שלאבמעבר חציה )בהנחה שלא קיים חוק הפלת"ד(, יופחתו הפיצויים של הניזוק בשל חוסר האחריות שלו.

בפסק דין שניתן בבית המשפט הגבוה של מדינתפס"ד אמריקאי, ארה"ב נ' חברת הגרירה קרול. ניו-יורק, על ידי השופט לאונרד הנד שנחשב לאחד השופטים הטובים ביותר בארה"ב. המשפט דיבר על

התנגשות בין שתי ספינות. הספינה הנפגעת טען שהבעלים של הספינה הפוגעת התרשל. התפיסה הייתה זהה לזו שקיימת בארץ: אם יכולת לצפות, אז היית צריך לצפות, אולם החידוש של הנד היא נוסחה שאותה

המציא:

נוסחת הנד שיקול מדיניות ששולל את החובה. אם הסיכוי שייגרם נזק כפול העלות של מניעת הנזק עולים על היקף

הנזק, אז אין חובת זהירות.

ההסתברות להתרחשות הנזק - הסיכוי - P for Probability.שיעור הנזק הצפוי - הנזק - L for Loss. = עלותו החברתית של הסיכוי להתממשות הנזק(PL)עלות מניעת הנזק - התועלת החברתית בהתנהלות כפי שהיא - הנטל - B for Burden.

(, אזי מדובר בנזק בלתי יעיל שיש למנעוPL > Bכאשר תוחלת הנזק גדולה מעלות מניעת הנזק ) מהנזק עצמו כפול הסיכויקטנהוההתנהגות תחשב להתרשלות. כלומר: כאשר עלות מניעת הנזק

(, אזי מדוברPL < Bלהתרחשותו, אז יש אחריות. לעומת זאת, כאשר תוחלת הנזק קטנה מעלות מניעתו )בנזק יעיל, ואין טעם לקבוע כי המזיק התרשל.

יתרונה של נוסחת הנד הוא בכך שקל להפעיל אותה, על ידי הצבת מספרים. חסרונה הוא בכך שהיא לא כוללת את המרכיב הנפשי, ומתייחסת בעיקר לנזקי רכוש. כאשר מדובר בפגיעה בגוף אדם, אז השיקול

אלף, והנזק שנגרם לועקנין50הכלכלי הוא משני לחלוטין. לדוגמה: פס"ד ועקנין. הצבת מצילים תעלה אלף, ועדיין זו לא סיבה לפסול את הטלת האחריות. 10הוא

ולא למניעת אחריות )מטרתה המקורית(. נשתמשלהטלת אחריותכלומר: נוסחת הנד תשמש אותנו .בנזקי רכושבנוסחת הנד המקורית רק כשמדובר

חובת זהירות מושגית וקונקרטית חובת הזהירות המושגית היא נושא נוסף שברק ייבא לישראל. ברק רוצה לתת לביהמ"ש כללים לבדיקת

מצבים נתונים על מנת להביא לתוצאה יותר הוגנת ויותר אחידה. הוא מעוניין לפשט את עבודת ביתהמשפט, ולתת לציבור כלי יותר נוח.

על פי חובת זהירות מושגית, במקום לבדוק כל פעם מחדש מצב נתון, ישנם מצבים שמראש ברורשקיימת חובה לצפות אותם כעניין טכני. רשימת המצבים שבהם קיימת חובת זהירות מושגית:

היצרנים כעניין טכני/פיזי יכולים לצפותיצרנים לבין המשתמשים במוצרמערכת יחסים בין . שאם לא יזהרו במהלך הייצור או האריזה הם עלולים לפגוע במשתמשים.

מקורה של חובת הזהירות: אנחנו מדמים את המורה,קבוצת המורים מול קבוצת התלמידים . להורה. ואפשר להרחיב את זה ולומר שמאחר שהמורה הוא בעמדה טובה יותר למנוע נזק, המורה

הוא ה"חזק" והשולט יותר – ולכן יש לו חובת זהירות מושגית.

13

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

זאת בהנחה שלאנהג כלפי נהגים אחרים, כלפי הולכי רגל וכלפי הנוסעים אצלו ברכבחובת . קיים חוק פלת"ד או במקרים שבהם אין נזקי גוף, אלא רק נזקי רכוש. עקרונית: לנהג יש חובת

זהירות מושגית.למעביד יש חובת זהירות מושגית כלפי העובד, משום שהוא קובע מה,מעבידים מול עובדים .

איפה ואיך לעשות, והוא מוסר את האמצעים ויוצר את הסביבה שבה העובד פועל.גם כאן אנחנו יוצאים מנקודת מוצא שהרופא, מבחינהקבוצת הרופאים כלפי המטופלים .

טכנית, יכול לצפות שאם לא ינקוט באמצעי זהירות – המטופל יפגע. כל מה שהמטופל צריך לעשות, זה לומר: "למטפל יש חובת זהירות". המטופל לא צריך להראות, המטפל היה צריך או

יכול היה לצפות. כל שהוא צריך לומר: "יש למטפל חובת זהירות".

בפסק דין ועקנין אומר ברק: אם הקבוצה אליה משתייך המזיק, חבה חובת זהירות אל הקבוצה אליה משתייך הניזוק, ביחס לסיכון שבו מדובר וביחס לסוג הנזק שאירע, כי אז קיימת חובת זהירות מושגית. זה

לא אומר שבנסיבות הספציפיות באמת המפר הפר את חובת הזהירות, ולכן יש לבדוק גם את חובתהזהירות הקונקרטית.

היא השלב השני. בודקים את הרופא הספציפי מול הפעולה הספציפיתחובת הזהירות הקונקרטיתוהמטופל הספציפי. למשל: לרופא יש חובת זהירות מושגית, אבל הרופא הוא בכלל לא הרופא שלי.

אומרים ששני השלבים יוצרים כפילות וסיבוך, אבל ברק אומר, שאם אין חובת זהירות מושגית, אז לאצריך לבדוק את חובת הזהירות הקונקרטית.

שיקולי מדיניות לדברי ברק בפסד ועקנין, בית המשפט מתחשב בסוג הנזק, ובדרך התרחשותו. ברק מפנה באופן עקיף לנוסחת הנד ואומר שבית המשפט שוקל את המעמסה הכספית על המזיק ועל הניזוק, ומתחשב בצרכי

החברה המשתנים. בית המשפט הוא זה שקובע את צרכי החברה על ידי כך שקובע את היקף חובת הזהירות )בנוסחת הנד מצוי השיקול הכלכלי, אולם כאשר הנזק הוא נזק גוף לא נתייחס לשיקולים

הכלכליים כשיקול עיקרי(.

המזיק הפוטנציאלי יהיה אחראי אם יכול לצפות, וצריך לצפות, אלא אם קיימים שיקולי מדיניות ששולליםרשימה של שיקולי מדיניות שאם הם חלים, אז אין חובה:את האחריות.

זהו אחד משיקולי המדיניות. הערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון / שגרמה לנזק.1 המשמעותיים. בודקים את החשיבות והתועלת בפעילות מסוימת מול הנזק שעלול להיגרם כתוצאה

מקיומה של הפעילות.

, שחשוב שיקיימו פעילות גופנית מחוץ לבית ולכן חשוב שילכו לגן שעשועים,6-7דוגמה: ילדים קטנים, בני וחשוב שתהיינה עבורם נדנדות. ברור שכאשר ילד עולה לנדנדה יש סיכון לנזק לילד או לילדים בסביבה.

האם הסיכון מבטל את התועלת שבפעילות? עד כמה ההורים צריכים להיזהר?

פעילות של ילד בגן שעשועים היא דבר חיוני וחשוב. אין ספק שיש סיכון בפעילות. אם ילד נפגע, צריך לשאול האם מישהו אחראי לנזק? אם נפל כתוצאה מפגם או בעיה בנדנדה אזי יש חובת זהירות מושגית

של היצרן כלפי המשתמש, או של בעל השטח כלפי מי שמשתמש בשטח.

האם עצם הפגיעה אומרת שהעירייה אחראית אוטומטית? אומנם יש חובת זהירות מושגית, אבל לאהופרה חובת זהירות קונקרטית, כי הנזק לא מבטל את התועלת שבפעילות, הוא הערך החברתי שבה.

14

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

באותה מידה, בריכות שחיה הן מסוכנות כי אפשר לטבוע או ליפול, אבל יש בהן תועלת חברתית.

רמות:3דוגמה נוספת: טיולים של תלמידים בארץ. נחלק את אחריות המורה ל-

בכיתה, אין ספק שיש למורה חובה זהירות כלפי התלמיד. האופן שבו ניתן לשלוט על התלמידים הוא אופטימאלי.

בהפסקה. חשוב להוציא את התלמידים, למרות שהסיכון בחצר גדול יותר מהכיתה, אבל זה ערך חשוב מבחינה חברתית. אם יש מפגע )גם אם ילד משתולל ופגע בילד אחר, אז יש חובה כלפיהמורה שלא מנע את הפגיעה... אבל לא כך הדבר אם סתם רץ ונפל, לא בשל מפגע כלשהו(.

בטיול. הסיכון הוא יחסית גדול. חובת הזהירות בטיול היא שונה מחובת הזהירות בכיתה ובהפסקה. נבדוק את התועלת החברתית מול הסיכון. צריך להשגיח אחרת, או לתכנן מסלול

אחר, אבל לא להפסיק את הפעילות.

הערך החברתי של הפעילות יוצרת הסיכון הוא שיקול המדיניות, שיכול להפחית מרמת האחריות.

מי בעמדה טובה יותר למנוע את הסיכון.. מונע הנזק היעיל ביותר.2

אם הניזוק לא מנע את הממששות הסיכון, אז לא נטיל את האחריות על המזיק ובלבד, שהגענו למסקנה שהוא היה היעיל ביותר. דוגמה: חסר בית שנכנס לבית נטוש, והתמוטט עליו קיר. האם בעל הבית שלא

אטם את הבית כאשר נעזב צריך לשאת באחריות? ואם ההומלס נכנס לבית למרות היותו אטום, אז נגידלבעל הבית שהאיטום לא היה מספיק טוב...ואין לזה סוף.

בשל ההתייחסות לשיקולי מדיניות יכולים להיווצר הבדלים בין ישראל לארה"ב ומדינות אחרות. למשל: בפס"ד אנגלי, הומלסים נכנסו לבית נטוש והדליקו מדורה אשר יצאה מכלל שליטה, והשריפה שרפה בתים מסביב. השכנים טענו שבעל הבית אחראי שלא מנע מהפולשים להבעיר אש. כעניין טכני: בעל

הבית היה יכול לצפות את הנזק. אם צריך היה לצפות, או לא: כאן נכנסים שיקולי המדיניות, השיקוליםהחברתיים.

זה פיתוח של השיקול "הערך. מי הפיק את התועלת הרבה ביותר מהפעילות שגרמה לסיכון. 3 החברתי של ההתנהגות שגרמה לסיכון". אם הניזוק הפיק תועלת רבה מהפעילות יוצרת הסיכון, יכול

להיות שזה שולל את אחריות המזיק )פעילות כזו אי אפשר לסגור ברשימה מסודרת – כל פעילותוהתועלת שלה ואחריות בכל פעילות היא שונה מהאחרת(.

דוגמה הפוכה: המטופל הוא המרוויח העיקרי מהניתוח, התועלת היא יותר של המטופל, אבל זה לא פותראת הרופא מחובת הזהירות.

גם שיקול ערכי, וגם שיקול כלכלי. השיקול. רמת הזהירות שאחרים היו נוקטים מול סיכונים דומים. 4 הערכי: למה להטיל אחריות על אחד, כאשר גם האחרים לא בסדר )ומבחינה כלכלית: אם גם האחרים

נוקטים באותה רמת זהירות, למה שאותו האחד ישא באחריות?( זה שיקול בעייתי כי זו לא הגנה לנתבע )אי אפשר להשתמש בהגנה: "גם אחרים עושים ככה"(. מצד שני, יכול להיות שאם הנתבע פועל באותה

הדרך כמו כולם, רמת האחריות שתוטל עליו היא מופחתת.

. אם נטיל אחריות על הנתבע, הנתבע יפסיק את הפעילות המסוכנת או הגורמת לנזק,. הרתעת יתר5 וגורמים נוספים יפסיקו את הפעילות שלהם – ואז החברה תפגע הרבה יותר מתוצאת קיומה של אותה

פעילות.

דוגמה: אם נטיל אחריות על הרופאים בכל פעם שמטופל נפגע, אז הם לא יקיימו את הפרוצדורה יותר. לצורך העניין: אין משהו חלופי, והפרוצדורה היא משהו שבדר"כ מצליח, אבל הסטטיסטיקה אומרת שיש

15

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מקרים בהם זה לא מצליח. נתאר מקרה )קרה בניו יורק( שבו הרבה רופאים הפסיקו לעסוק בתחום של גניקולוגיה בגלל הרתעת יתר, ואז יש פחות רופאים, והפרמיות של הביטוח מאוד גבוהות, ואז יש פגיעה

כללית בחברה: עלויות מאוד גבוהות של טיפולים, ובפן אחר, וחמור יותר: הרופאים יחששו מכל דבר, ולכןיעודדו הפלות.

מהו האינטרס, והאם נפגע האינטרס שרצינו להגן עליו, או אינטרס אחר. למשל:. האינטרס המוגן. 6רצינו להגן על שלמות הגוף, ונפגע האינטרס הרכושי. יכול להיות שזה ישלול אחריות.

שיקול בעייתי. אם יכירו בתביעה, אז אלפים יגישו תביעה ואז בתי המשפט לא. הצפת בתי המשפט.7יוכלו לספק את הסעד. זהו שיקול שבדר"כ לא מתקבל.

כל השיקולים שאמורים להיות שיקולים שוללי אחריות, משתמשים בהם "בהפוך על הפוך". למשל: התובעאומר: גם אם יכירו בתביעה, זה לא יציף את בתי במשפט, או "אני לא מונע הנזק היעיל ביותר".

בית המשפט בדר"כהתובעים מראש משתמשים בשיקולי המדיניות על מנת להראות שכן יש אחריות. .מכיר בשלילת האחריות בגין שיקולי מדיניות, רק כאשר מדובר בנזקי רכוש

מיהו הנושא היעיל ביותר בנזק. האם יותר קל לניזוק לשאת בתוצאות, או למזיק. זה יכול. פיזור הנזק.8 להיות שיקול שישלול את האחריות. למשל: כשעובד גורם נזק למעביד, מבחינת פיזור הנזק יותר קל

למעביד לשאת בנזק.

. האנגלים אומרים לתובע שהוא צריך לשכנע את בית המשפטהוגן, צודק וסבירלאנגלים יש שיקול נוסף: שהטלת האחריות היא הוגנת, צודקת וסבירה. בארץ עדיין אין את השיקול הזה, ולכן אצלנו קל יותר להטיל

אחריות. בהצעת חוק דיני ממונות אחד העקרונות הבסיסיים במבוא הוא, שהסעד הניתן יהיה הוגן, צודקוסביר.

: אם ניתן לצפות את הנזק כעניין טכני, אז חייבים לצפות אותו. כלומר: ישלסיכום התפיסה הישראלית אחריות אלא אם הנתבע משכנע את בית המשפט שקיימים שיקולי מדיניות ששוללים את האחריות.

בהרבה מאוד מצבים ישנה חובת זהירות מושגית, קבוצה שחייבת מול קבוצה אחרת. במצבים מסוימיםגם תפיסת העולם של השופט תהיה חשובה.

. יסוד ההפרה2 אנחנו צריכים לשאול: מתי המעשה או המחדל מהווים את ההפרה? השאלה האם יש חובה, היא השלב

ראשון לעיל. השלב השני: האם החובה הופרה?

- מעשה או מחדל שאדם סביר באותן נסיבות לא היה עושה. מדובר ב"התנהגות בלתיהפרת החובהסבירה".

בית המשפט הוא זה שיוצר את "האדם הסביר" = האידיאל שמכווין את ההתנהגות שלנו. אם בית המשפטמסיק שפעילות יוצרת הנזק היא לא ראויה, אז הוא מטיל את האחריות.

הבעיה: הפסיקה היא בדיעבד, ואז אנחנו לא יודעים מראש אם הפעילות סבירה או לא. כשמדובר באנשי מקצוע, יכולים לבוא הנתבע והאחרים במקצוע ולטעון שזה לא מקובל במקצוע, ואז בית המשפט יכול

לקבוע שלמרות שזה מקובל, זה לא סביר. לכן זה בעייתי, כי כמעט כל דבר יכול להיחשב בעיני השופטכהתנהגות בלתי סבירה.

16

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

דוגמה שבאמצעותה ננסה להבין את רעיון "חובת הזהירות" ואת רעיון ההפרה היא פס"ד אנגלי: הולכת אישה בהריון ברחוב, ורואה אופנוע. האופנוע מנסה לעקוף בצורה מסוכנת, נפגע ונהרג. היא צופה במחזה

המחריד ובעקבות כך מפילה. האישה תובעת את עזבונו של האופנוען, על כך שהפר את חובת הזהירות שלו כלפיה, כהולכת רגל. נקודה חשובה: האופנוען לא עשה פעולה ישירה מולה, הוא רק מימש את סכנות

היומיום. אם היה פוגע בה, הוא היה אחראי לנזק.

עקרונית, ניתן לצפות מקרה כזה, אך נורמטיבית יש לבחון אותו. יש אפשרות לשלול את האחריות של האופנוען בשל "סכנות שבחיי היומיום". בגין סכנות כאלו, שהן תוצאה מהאופן בו אנו חיים, אין חובת

זהירות. כלומר: אין בתופעות שאנחנו רואים ברחוב, אין כדי להטיל חובת זהירות. לא כל סכנה שגורמתלנזק מטילה אחריות.

בפס"ד ועקנין אומר ביהמ"ש העליון: מי שהולך לבריכה, יש סיכוי שיחליק. זה חלק מסכנות היומיום. איןאחריות למפעיל הבריכה על החלקה.

ניתוח פסק הדין מרצ'לי קבוצה של תלמידות נוסעת לירושלים בטיולית. הטיולית היא כלי להובלת נוסעים, כאשר הנהג מנותק

(, ולכן מי שנפגע ורצה להיפרע, השתמש76מהנוסעים היושבים מאחור. התקופה היא לפני חוק הפלת"ד )בעוולת הרשלנות.

יורדות מהמשאית. חלקן מהדופן15-16משך הנסיעה הוא שעה. המשאית עוצרת, והתלמידות בנות האחורית, וחלקן מהדלת הצידית. אחת הבנות כאשר קפצה מהדופן האחורית, הטבעת שלה נתפסה בזיז

והאצבע שלה נתלשה. היא תובעת את הנהג ואת משרד החינוך. עיקר הדיון היה סביב שאלת האחריותשל משרד החינוך.

כלפי התלמיד. משווים את מעמדו של המורה למעמדו של ההורה, חובתחובת זהירות מושגיתלמורה יש הזהירות המושגית היא בשל החולשה הגופנית וחוסר הניסיון של הילד לעומת המורה.

התובעת מבססת את תביעתה על שני נדבכים: חובת הזהירות המושגית )רקע שהוא מובן וידוע( וחובת הזהירות הקונקרטית בנסיבות המקרה אשר נבחנת על פי מבחני הצפיות: האם המורה יכלה לצפות,

והאם קיימים שיקולי מדיניות שמטילים או שוללים את האחריות של המורה.

העלות של מניעת הנזק שואפת לאפס: המורה בכל מקרה מקבלת את שכרה, ולאיישום נוסחת הנד: צריכים לשכור שירותים נוספים שיפקחו על התלמידות. האמצעים למנוע את הנזק הם פשוטים וקלים:

המורה תעמוד מאחור, ותאסור על התלמידות לרדת, או לחילופין לומר להן מראש לרדת רק מהצד. , שחוש האחריות שלה לא לגמרי מפותח )למרות שלא15האמצעים הללו לא ננקטו. מדובר בילדה בת

שוללים לגמרי את חוש האחריות(, על כן המורה הייתה צריכה לצפות.

הצפיות לא מתייחסת לתהליך הגרימה, אלא רק את מה שיכול להיגרם אם לא ינקטו אמצעי המורה הייתה צריכה לצפות שאם לא תשגיח, אחת התלמידות עלולה אף למות מהקפיצה.הזהירות.

חובת הזהירות היא פונקציה של הנסיבות, אבל לא ממוקדת מול התהליך המדויק שגרם לנזק, אלא רקמול סוג הנזק שאירע.

בנוסף יש את אחריות הנהג שצריך לדאוג לתקינות כלי הרכב. גם לנהג וגם למורה יש חובת זהירותמושגית.

17

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

כאשר בודקים את חובת הזהירות של המורה, נאמר שהיא התנהגה בצורה בלתי סבירה, כי המורה הסביר בית המשפט הוא שמחליט, והוא לא עורךמהי התנהגות סבירה?היה מפקח על הירידה. נשאלת השאלה

, אלא הוא מחליט על ידי שילוב של סובייקטיביות ואובייקטיביות מה היהY למורה Xהשוואות בין מורה נדרש מהמורה. ביהמ"ש משווה את המורה לאדם הסביר, ואם השופט היה בנעליו של הנתבע, מה היה

עושה. מה ניתן לדרוש מהמורה כתוצאה משיקולים שונים שאותם בוחן בית המשפט.

דוגמה: אם מעבידים נותנים לעובדים שלהם לעבוד בתחום התנהגות סבירה היא לא התנהגות מקובלת. שיש בו סכנה לעיניים ולא מספקים משקפי מגן. אם אחד העובדים נפגע, והמעביד טוען שלא מקובל

לספק משקפי מגן, זוהי טענה שלא תתקבל בבית משפט. גם ברפואה: כאשר טוענים שרופא הפר את חובת הזהירות, הטענה שהוא פעל כמו כל הרופאים )התנהגות מקובלת( לא מתקבלת בפסיקה. המטרה

היא שבית המשפט קובע את ההתנהגויות הסבירות בהתאם לסטנדרטים שהוא רוצה לקבע.

בית המשפט קובע גם אם סיכון כלשהו הוא סביר או לא סביר. סיכון לא סביר הוא סיכון שמולו יש לנקוטבאמצעי זהירות. מה שקובע את ההבדל בין סיכון סביר ולא סביר הם שיקולי מדיניות.

סיכון שהנתבע לא יצר אותו, אבל יכול היה למנוע את התוצאות שלו: אני נוסע כל בוקר באותו מסלול בדרך למכללה. באחד הצמתים יש קבצן שפונה לכל הנהגים. אני רואה שמצבו של הקבצן הולך ומתדרדר

ובסופו של דבר הוא מת. האם אפשר לומר שלא מנעתי את מותו בכך שלא נתתי נדבה? כענין טכני, בוודאי שיכולתי לצפות שהוא יגווע ברעב ללא נדבות. חובת הזהירות היא פונקציה של הצפיות. כלומר,

?Y ולא נהג Xשאכן יש כאן מחדל שלא תואם את חובת הזהירות. שאלה נוספת תהיה, למה דווקא נהג כאשר אנחנו אומריםתחושת הבטן היא שלא ראוי להטיל אחריות על הנהג, אולם מהו הנימוק המשפטי?

שאחריות מקורה בצפיות, זה מסויג בכך שיש יחסי שכנות, קרבה.

מי שלא נוקט באמצעי הצלה, על פניו לא נחשב לרשלן. חובת העזרה מוסדרת בחוק "לא תעמוד על דם רעך". החוק מדבר על מצב שבו אדם נתקל במצב מסכן חיים של אדם אחר, הוא צריך לפעול במסגרת

המגבלות שלו על מנת להציל את האחר )במסגרת המגבלות: לא להציל בעצמו, אבל להתקשר לרשויות(.משמע: אין הצדקה לא משפטית ולא רעיונית להטיל על אותו הנהג אחריות.

מול הקבצן, מערכת היחסים כאשר אין חובת זהירות מושגית, כיצד נקבע שיש )או שאין( חובת זהירות? היא לא של "קרבה". התשובה מצויה בעיקרון הצפיות. במצב שבו המזיק הפוטנציאלי יכול לצפות שאם לא

יזהר עלול להיפגע הניזוק, מכך שלא ננקטו אמצעי זהירות, אזי המזיק יצר סיכון לא סביר. הסיכון הלא סביר הוא זה שהחברה דורשת שכנגדו ינקטו אמצעי זהירות. ניתן להחיל מצב זה על אינספור מערכות

עובדתיות, ואכן את עוולת הרשלנות ניתן להחיל כמעט על כל מערכת עובדתית נתונה.

פניה של הגניקולוגים )יועץ גנטי שאומר להורים שילדם יוולד בריא, וילדם נולד עם מום(. פס"ד זיידוב לבית המשפט לצמצום האחריות: לא הרופא גרם למום, הוא רק שלל מההורים את האפשרות להחליט

אם להפיל אותו לא.

בפס"ד זיידוב נחלקו דעות השופטים: דעת הרוב אמרה שבעיקרון יש להם עילת תביעה. יש לרופא חובת זהירות כלפי ההורים. בן פורת אמרה שרק אם זה מום "גדול". באותה מידה הרופא אחראי אם ההורים

מתייעצים איתו עוד בטרם הם נכנסים להריון.

האם יש עילת תביעה לתינוק? האם יש יחסי קרבה בין הרופא לתינוק? על פי ברק: הרופא חב כלפי הילד חובת זהירות מעצם לידתו כפגוע. יש לילד הזכות להיוולד בריא ושלם, ואם לא נולד כך הוא זכאי לפיצויים.

אם היקף הפגיעה גדול ביותר, אולי היה עדיף לו לא להיוולד. מצד שני, יש דיעה שאומרת שאילולאהתרשל הרופא, לא היה נולד ובכך הוא חב לו את חייו.

18

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

נדבר על מספר מצבים נוספים שקשה לנו לדעת לגביהם אם יש חובת זהירות או אין:

( תבעתי אדם בשל כך שהוא חייב לי כסף. התביעה נדחתה. האם אותו אדם יכול לתבוע אותי בשל כך1 שהגשתי נגדו תביעה )כי למשל: הוצאות המשפט שנפסקו לו עדיין לא פיצו אותו על הנזק שנגרם(, בשל

הפרת חובת הזהירות שלי כלפי אותו אדם? טכנית, ניתן היה לצפות את הפגיעה בנתבע, אך האם יש שיקולי מדיניות? האם זה מספיק שעצם הגשת התביעה היא עניין לגיטימי? שיקולי המדיניות יהיו הצפת

בתי המשפט, וגם הרתעת יתר: אנשים יפחדו להגיש תביעה.

העליון פסק בשני מקרים, שכאשר מוגשת תביעה ובמקביל התובע מבקש סעד זמני כביטחון לכך שהתביעה תשולם במקרה והתובע יזכה, אבל הוא מפסיד, ניתן לקבל את התביעה הנגדית. דוגמה: נניח שאני תובע חצי מיליון שקל, ומקביל אני מבקש סעד שיוציאו צו שהנתבע לא יכול למכור את דירתו. אם

מיליון שקלים, אז התרשלתי בכך שדרשתי ביטחון שהוא הרבה מעבר למה5דירתו של הנתבע שווה שנזקקתי לו בפועל. במקרה זה, בית המשפט מאפשר את התביעה הנגדית.

( אני מזמין עד למשפט, והוא מעיד עדות שקר. האם אני יכול לתבוע את העד, על כך שהפסדתי2 במשפט? התפיסה אומרת שלעד אין חובת זהירות כלפי בעלי הדין. אפשר לנקוט כלפי העד השקרן

בהליכים פלילים, אבל אין סנקציה אזרחית.

שיקולי המדיניות בעניין זה הם, שההליך הנזיקי לא יגרום להתרעה מפני שקר )ההליך הפלילי עושה אתהעבודה(, ומצד שני לא רוצים לגרום להתרעת יתר )שאנשים לא ירצו להעיד(.

, נער קפץ לבריכה רדודה, נפגע בעמוד השדרה והפך משותק. הוא תובע את מפעילבפסק דין ועקנין( 3 הבריכה. נקודת המוצא שהפעילות בבריכה היא חשובה, ובמסגרת הפעילות ישנם סיכונים: השחייה היאמסוכנת, למרות היותה חיונית לציבור. מאחר והמפעילים היו מודעים לסכנה, הם הציבו שלטים, ומציל.

מפעילי הבריכה טוענים שהיו שלטי אזהרה. כנגד טוען השופט ברק: על פי נוסחת הנד, אפשר היה להציב עוד גורם על יד המים הרדודים שיוודא שאנשים נשמעים להוראות. ניתן לעשות זאת בצורה יעילה, והעלות קטנה מהסיכון, ומכאן שמפעילי הבריכה הפרו את חובת הזהירות. מי שקונה כרטיס לבריכה, הוא מוזמן או

בעל רשות, ולכן אי אפשר להתחמק מאחריות כלפיו בשל התנאים בכרטיס )דוגמה נוספת לאותו ענייןדובר בפסק הדין לגיל טרמפולין(.

הבסיס לאחריות, הוא הבסיס להחלטה של ברק: מפעיל הבריכה היה יכול לצפות שיגרם נזק, אם הילדים יקפצו ראש לבריכה. ברק אומר שמים הם דבר מטעה, ולכן אדם שעומד על שפת הבריכה, לא יכול לדעת

מה עומק המים. הילד שקפץ ראה ילדים אחרים שקופצים. מפעילי הבריכה היו צריכים למנוע אתהקפיצות.

. בריכה בדימונה עם מגלשה. אחדסבג נ' אמסלם( שנים ספורות אחרי פסד ועקנין, ניתן פס"ד 4 הגולשים פגע באחד האנשים שהיו בבריכה. בית המשפט העליון טען, שעצם השימוש במגלשה, הוא לא

דבר חיוני אבל גם לא מזיק. מי שמפעיל מתקן כזה צריך להשתמש במשלח. המשלח באותו עניין, לא היהמרוכז בגולשים.

השופטת דורנר טענה שהנזק כשלעצמו יוצר חזקת רשלנות, אולם ברק לא הסכים עימה. צריך לדבריולהראות שהייתה הפרה של חובת זהירות: כל עוד לא הוכח אחרת, אז הנתבע לא אשם.

לסיכום:.חובה קיימת רק מול גורם קונקרטי, ולא כלפי כולי עלמא. החובה היא מול צפייה של הנזק.)חובה שקיימת בין שכנים )יחסי קרבה בין הפוגע לנפגע

19

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

.אם ניתן לצפות, צריך לצפות, אלא אם יש שיקולי מדיניות.אם יש חובת זהירות מושגית יש לבדוק את חובת הזהירות הקונקרטית

הדבר מעיד על עצמו

בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא. חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו.41סעיף היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק

נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה

שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.

כלל זה מעביר את נטל ההוכחה אל הצד שכנגד - אל הנתבע. מדובר באחריות חמורה )מצב שבו עלהנתבע לשלול את אחריותו(, הנתבע צריך להוכיח שהוא לא אשם.

התנאים להחלת הכלל "הדבר מדבר בעדו" הם שלושה תנאים מצטברים:

נגרם נזק על ידי נכס שבשליטת הנתבע..1התובע לא יודע ולא יכול לדעת כיצד נגרם הנזק..2 מסקנת האירוע שהנתבע התרשל. כלומר: הנסיבות שבהן נגרם הנזק הן כאלו שהמסקנה.3

המתבקשת היא שמדובר ברשלנותו של הנתבע )שניסיון החיים מלמד שלולא רשלנותו, לא היהנגרם נזק(.

הדוגמה הקלאסית שתרמה לגיבוש הכלל, היא של אדם ההולך ברחוב ופתאום נופל עליו עציץ. מתקיימים שלושת היסודות של "הדבר מדבר בעדו": העציץ הוא בשליטת הנתבע, התובע לא יודע ולא צריך לדעת כיצד נפל עליו העציץ, המסקנה המתבקשת היא שמדובר ברשלנות הנתבע. מתוך שמתמלאים שלושת

האלמנטים, הנתבע צריך להוכיח שאינו אשם בתאונה על ידי כך שיוכיח שזאת לא הייתה רשלנות שגרמה לנזק או שיוכיח שמישהו אחר אחראי לתאונה. אם לא יצליח להוכיח זאת, עליו לפצות את התובע בגין

הנזק. דוגמאות נוספות:

פס"ד אנגלי על אדם שנכנס לניתוח באצבע. הוא יוצא מהניתוח פגוע בעוד מספר אצבעות. הוא אינו יודע כיצד זה קרה היות והיה רדום בעת הניתוח. הוא לא יודע איך התנהל הניתוח, הוא לא יכול לדעת איך זה קרה, אך הנסיבות מלמדות אותנו שמשהו לא היה תקין וכנראה הרופא התרשל. הנסיבות נמצאות אצל

הנתבע, שבדרך כלל יטען כי הוא לא אחראי ולא ימסור את המידע לתובע. בגלל הנסיבות המיוחדות האלה אנו נחיל את הכלל על ידי כך, שנטען גם כי הנזק נגרם ע"י נכס שבשליטת הנתבע. מאחר

והאחריות היא לא מוחלטת, אנו נותנים הזדמנות לנתבע לבוא ולהציג טענותיו.

)לפני חוק הפלת"ד(. משאית מאבדת את הבלמים, פוגעת במונית והמונית פוגעת נוימן נ' כהן.4/69ד"נ בטנדר. בטנדר נמצא נוימן בחלק האחורי – הוא מועף מהטנדר ונהרג. הוא לא יכול לדעת ולא יודע כיצד

נגרם הנזק. הנזק נגרם על ידי נכס שנמצא ברשות הנתבע. נכון לרגע התאונה הנפגע לא ידע מה קרה.דורשים מהנתבע להוכיח כי לא התרשל.

כדי להוכיח שהנתבע אחראי אנחנו קושרים אותו עם הנכס. נזק על ידי נכס שבשליטת הנתבע . נגרם 1 שגרם לנזק. מדובר בנכס שהוא מיטלטלין או מקרקעין, נכס יכול להיות אמצעי כולל רכב ויכול להיות גם מבנה. השליטה קושרת את הנתבע עם הפעילות המזיקה. השליטה לא חייבת להיות פיזית, או ממשית,

השליטה היא האפשרות למנוע את הנזק: הגורם שבידו האפשרות האפקטיבית לשלוט בנכס שתימנעפגיעה עקב השימוש בנכס.

20

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

חמוטל רז נולדה בביה"ח אלישע ושוחררה לביתה יומיים לאחר רז נ' בית חולים אלישע.206/89ע"א היוולדה. כשהגיעה לביתה היא הקיאה ואשפזו אותה בבית חולים אחר. התברר שבביה"ח שבו היא נולדה

היה זיהום, והיא נדבקה מהזיהום והתייבשה. היה צורך לחבר אותה לעירוי. עשו לה עירוי דרך העקב, היא תבעה את ביה"ח הראשון,25ונגרם נזק לעקב שלה בעקבות העירוי ובעקבותיו צליעה לחיים. בגיל

בי"ח אלישע. הטענה: נדבקה בזיהום בהיותה בבית החולים. היא לא ידעה כיצד נדבקה בזיהום ולא יכלה לדעת כיצד נגרם הנזק. הנזק נגרם ע"י נכס שבשליטת הנתבע: הזיהום בשליטתו של ביה"ח: מכשור ביה"ח

הוא נכס שבשליטת הנתבע ואם הנכס פגע בה בגלל שהיו בו חיידקים מזהמים, הכלל הראשון הושג.

כאשר יש מזיק פוטנציאלי אשר שולט באמצעים למניעת הנזק, והוא גם בעל הידע באשר לאופן שבו נגרם הנזק, עקרונית הוא גם יכול למנוע את הנזק ולכן יהיה זה מוצדק לדרוש ממנו להוכיח שהוא לא התרשל.

לעומת זאת במצב רגיל שלא ידועה סיבת הנזק, אבל לא קיים צד אחד שיש לו יתרון על פני הצד השני בכל הנוגע לידע ולאמצעים - אז אין הצדקה להעביר את הנטל אל הנתבע, במצב כזה זה הנטל נשאר אצל

התובע.

הערה: בדר"כ יוחל הכלל בתחום של רשלנות רפואית משום שאדם הנמצא בניתוח, מחוסר הכרה לא יודע כיצד נפגע והנכס שגרם לנזק הוא כלי הניתוח של הרופא. למרות שלא תמיד מדובר בנסיבות בהן ברור

שהייתה רשלנות, בית המשפט מחיל את הכלל במקרי רשלנות רפואית רבים.

אדם נפל לפיר של מעלית ונהרג )הוא לחץ על כפתור, הדלת ישראליפט נ' הינדלי ואח'.241/89ע"א נפתחה אולם המעלית לא הייתה שם, והוא נפל לפיר(. מדובר על מעלית בבניין מגורים. הדיירים הם

הדירות בבנין מסרבלת את התהליך מאוד, והנתבע27השולטים בנכס. מן הסתם, תביעה של כל המתאים יותר הוא הגורם שלא תחזק כראוי את המעלית. ביהמ"ש העליון אומר כי חברת התחזוקה היא

הגורם ששלט בנכס. שליטה שאינה פיזית )הם לא מחזיקים בנכס באופן ממשי(. החברה יכלה למנוע את רעיון השליטה הוא למצוא גורם שיכול היה למנוע אתהנזק אם הייתה מתחזקת כראוי את המעלית.

התרחשות הנזק.

הערה: הנתבע בפסק דין זה טען שלא ניתן להראות מדוע מבחינה אלקטרונית דלת המעלית נפתחהלמרות שהמעלית לא הייתה שם. טענה זו לא מוכיחה פוזיטיבית שהחברה אינה אחראית לנזק.

אם התובע יכול לנסות ולשחזר את האופן שבו הוא. ( התובע לא יודע ולא יכול לדעת כיצד נגרם הנזק2 נפגע, זה לא אומר שהוא יודע איך הוא נפגע. אנחנו בודקים לא רק את התובע הספציפי, אלא בודקים

האם בנסיבות המקרה, גם אדם רגיל לא היה יודע כיצד נגרם הנזק.

בפס"ד ישראליפט התובע לא יכול לדעת כיצד הנזק קרה: הוא לא יכול לדעת כיצד נפל לפיר המעלית.הדגש הוא תמיד על המועד שבו נגרם הנזק.

. כאשר הנסיבות שבהם נגרם הנזק הם נסיבות שניתן להסיק מהן( מסקנת האירוע שהנתבע התרשל3 במקרה דנן, למערערת הייתה "שליטה אפקטיבית" במעלית. התערבות גורם אחר היאשמדובר ברשלנות.

תיאורטית ואין לקחתה בחשבון. אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהמערערת התרשלה מאשר עם המסקנה כי היא נקטה זהירות סבירה. טענת המערערת כי התאונה אירעה עקב הפעלה ידנית של

המעלית בידי צד שלישי נדחתה, והמערערת לא נשאה בנטל השכנוע.

, כפי שהוסבר לעיל, נוימן יכול לדעת מה הנכס שהרג אותו, אך הוא לא יודע כיצד. נהגנוימןבפס"ד המשאית שלט בנכס שגרם לתאונה. התובע לא יודע מה גרם למכונית לעוף עליו. ברגע שהתובע יוכיח

את שלושת היסודות, הנתבע יהיה צריך להוכיח שלא התרשל. נהג המשאית טען כי עבר טסט לפני מספר ימים, ולכן אינו רשלן. הטענה אינה מספיק טובה עבור ביהמ"ש. נהג המשאית צריך להוכיח למשל,

שהיצרן היה לא בסדר, או שזו תקלה שהתרחשה תוך כדי הנסיעה שבה התרחשה הפגיעה. ביהמ"ש

21

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

שאם היה מביא הנתבע את המוסכניק שטיפל במשאית וזההעליון החליט כי הנהג אחראי. ביהמ"ש אומר .היה מעיד, יכול היה ביהמ"ש לשנות את דעתו ולהחליט שאינו רשלן

נעים הייתה מורה למלאכה בבית ספר. יום אחד, כאשר נעים נ' משרד החינוך והתרבות.377/85ע"א היא עומדת מול הכיתה ומאחוריה ארון שבו מאוחסנים החומרים והיצירות של הילדים, נפל מהארון מוצר

והיא נפצעה. היא תבעה את משרד החינוך בגין הנזק וטוענת שחל הכלל שהדבר מעיד על עצמו והתקיימו (. היא אינה יודעת3כל התנאים: אין סיבה שסתם כך ייפול משהו מהארון, לכן זה מעיד על רשלנות )סעיף

(. 1(. הנכס הוא של משרד החינוך ובשליטתו )סעיף 2כיצד ואיך נפל הדבר עליה )סעיף

יכול להיות שאין מקום לטענה שהנכס בשליטה של משרד החינוך היות והיא זאת שהניחה את החפצים. יש נקודה נוספת בעייתית: מי האחראי על הארון? הרי מי שאחראי על התחזוקה של המבנה היא הרשות

המקומית. במקרה הזה אומר ביהמ"ש שאינו יודע איך הגיע החפץ שפגע בה לארון, מי הוא השולט בחפץ,ולכן התביעה נדחתה.

על מנת להסביר, צריך קצת להיכנס לדיני ראיות: בהליך אזרחיהנתבע צריך להוכיח שהוא לא התרשל. רגיל חל הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". התובע צריך להוכיח את הכלל "הדבר מדבר בעדו". ברגע

שהוכיח, הוא בעצם העביר את הכדור לנתבע. התובע, ברגע שהוכיח את שלושת החלקים של הכלל, הוא את תביעתו.הוכיח לכאורה

התובע צריךהשלב השני הוא זכותו של הנתבע לשכנע את ביהמ"ש שהוא לא אשם או לא אחראי. להוכיח את טענתו ברמה של מאזן ההסתברויות )יותר מסתבר שהוא צודק, מאשר שהוא לא. רמה של

(. כאשר מדברים על הכלל, ברגע שהוכח הכלל "הדבר מדבר בעדו" ברמה של מאזן ההסתברויות,51% הוא עדיין לא זכה במשפט. כעת הנתבע צריך לאפס את המאזניים על ידי כך שהוא מראה שזה לא

רשלנות שלו.

באופן כללי, הנתבע יכול לאפס את המאזניים. על פי התפיסה האנגלית והאמריקאית: אם הנתבע החזיר את המאזניים למצב אפס. התובע מפסיד, כי אצלם אין מצב שנטל השכנוע עובר לנתבע. בישראל, נטל

.התובע זוכההשכנוע עובר אל הנתבע, ואם לא הצליח לשכנע, או הצליח רק לאפס.

השופט אגרנט: "הנתבע חייב להוכיח את חוסר רשלנותו. ההצדקות:

גורם הצדק הדיוני המתחשב באי ידיעתו של התובע, בשל חוסר האמצעים לדעת את הסיבה.1 יתרון הידיעה, או של האמצעים לדעת שהיו בידיהמדויקת לתאונה, בשעה שהתרחשה, לעומת

הנתבע..בשליטתו המלאה של הנתבעהעובדה כי החפץ המזיק היה .2גורם ההסתברות של רשלנות הנתבע העולה מן הניסיון האנושי הכללי..3המגמה להשיג או לקדם תוצאה סוציאלית רצויה..4

שמגר, בפסק הדין רז נ' בית חולים אלישע מצטט את אגרנט, מסכים איתו לחלוטין ואומר גם: . טמונהמן הנגישות למקורות מידע"העברת הנטל מבטאת את ההיגיון הנובע - גם אם לא באופן בלעדי -

, שביטוייה בהפניית הנטל למימגמה של חסכון בהוצאות המשפטבכך גם - נוסף לכך ומעבר לכך - שבידיו כלים להכרת הראיות ולהבאתם בפני הערכאה השיפוטית."

כאשר קיים ספק שקול לגבי התוצאה הנכונה, אין סיבה להעדיף צד אחד על משנהו. יש סיכוי שווה לטעות משפטית, בין אם בוחרים להטיל את הסיכון על התובע או על הנתבע. גם הנזק בשני המקרים שווה, לכן

הסיכון של אי הוכחה מוטל על כתפי התובע. ההנחה היא שלא צפוי כל רווח במישור של מניעת תאונות אומניעת טעויות משפטיות בהעברת הסיכון מהתובע לנתבע.

22

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

תובע שיודע שאין בידיו להוכיח טענותיו ימנע משימוש במערכת המשפט. כאשר המדיניות המשפטית שואפת להקטנת מספרן של טעויות משפטיות, אפשרות של טעות כזו יכולה לחול בנסיבות שכל העובדות

הרלוונטיות מצויות בידי הנתבע. יש להטיל את הסיכון על הצד הנמצא בעמדה הטובה לשקול תוצאות מעשיו ואשר יוכל בהתאם לשנות התנהגותו ולמנוע התרחשות תאונות בלתי רצויות. צד שיוטל עליו נטל

השכנוע יהיה מודע לכך שעליו מוטל להוכיח שנקט אמצעים סבירים וזה יתמרץ אותו לנקוט באמצעיםלמניעת הנזק.

כאשר יש מזיק פוטנציאלי ששולט באמצעים למניעת הנזק, יהיה זה מוצדק לדרוש ממנו להוכיח שהוא לא במצב רגיל שאנחנו לא יודעים את סיבתהתרשל, במיוחד כשקשה לדרוש מהתובע להוכיח רשלנות, אולם

.הנזק, ואין יתרון של צד אחד על פני הצד השני, אז אין הגיון להעביר את נטל ההוכחה לנתבע

אישה מגיעה לסופר ומחליקה לפני דוכן מוצרי חלב על שאריות גביע יוגורט שמישהו הפילפס"ד אנגלי. ושוברת את רגלה. היא תובעת את הסופרמרקט, ואומרת שחל הכלל שהדבר מעיד על עצמו. היא

מבקשת שהרשת תשכנע שהיא לא התרשלה. אומרת האישה שזה לא ניהול נכון של רשת סופרמרקטים אם יש גביע על הרצפה. אומרים ברשת: לא ניתן למנוע מצב כזה, כי לקוחות מפילים מוצרים...זה קורה,

וזה לא הגיוני כלכלית לשים אדם לפקח, ואי אפשר לוודא באופן אבסולוטי שהמקום נקי.

בית המשפט מגיע למסקנה הבאה משיקולי מדיניות: נכון שזה לא הגיוני או כלכלי להחזיק אדם, אבל אתם צריכים להראות לנו כל כמה זמן צריך לבוא לנקות. אם הרשת תשכנע שניקיון כזה צריך להיעשות

פעם ב, ושאתם באמת עשיתם את זה, אזי אתם פטורים מאחריות.

. גם אם תגידו שכל רבע שעה צריך2. לא שכנעתם אותנו כמה פעמים צריך לנקות. 1ביהמ"ש אומר: להיות מנקה, וזה פותר מאחריות, כי אתם צריכים לדאוג שכל פרק זמן מסוים תיערך ביקורת ניקיון. ברשת

לא היו נהלים שהמנקים חותמים על איזשהו טופס שהוא ניקה. כלומר: אם סביר שרק פעם ברבע שעה צריך לנקות, זה עדיין לא פותר מאחריות, אלא אם כן יוכיחו בסופרמרקט שאכן הגיע עובד ניקיון כל רבע

שעה.

התובע אשר טוען שחל הכלל, צריך להיות ערוך להוכחת רשלנותו של הנתבע, כי הוא לא יודע אם יקבלו את הטענה שחל הכלל. התובע מביא את ההוכחות שלו. לאחר מכן, הוכחות הנתבע מנסות לשלול את

ההוכחות של התובע. השלבים הם רצף. אין הפסקה בין השלבים. השופט מחליט בסוף המשפט אם חל הכלל או לא חל הכלל )אם התובע לא הראה שחל הכלל, הוא יפסיד( היו שופטים שניסו לקבוע אם הכלל

חל באמצע, ולא בסוף.

אם יש קושי להוכיח את התביעה, והנסיבות מביאות לידי מסקנה שהנתבע התרשל, אבל לא הוכח פוזיטיבית רשלנות, והנתבע הוכיח שהוא לא התרשל, אז הגענו למצב של תיקו. אם ביהמ"ש חושב שצריך לתת לתובע לזכות, הוא יגיד "חל הכלל". כשהמצב הוא שחור או לבן לגמרי, פוסקים לפי טענות התובע או

הנתבע, אבל אם המצב הוא אפור, בית המשפט יכריז שחל הכלל, ונתבע לא עמד בנטל.

נקודה בעניין הדבר מדבר בעד עצמו: גם כאשר חל הכלל, אנחנו נמצאים בתחום הרשלנות, רק שנטל ההוכחה מתהפך. למה זה חשוב? כי אנחנו נמצאים בתחום שבו אומרים לנתבע שהוא יכל למנוע את

הנזק, ולכן גם אם מחמירים את האחריות על ידי הפיכת הנטל, עדיין בידי הנתבע האפשרות הפוטנציאלית למנוע את הנזק. אם היינו עוברים לרמת אחריות מוחלטת, המשמעות היא שאי אפשר למנוע את הנזק,

ועוברים לפיצוי הנפגעים.

היפוך נטל ההוכחה

23

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

38-41יש מספר מצבים נוספים בתחום הרשלנות שבהם מעבירים את הנטל לנתבע, אלו הם סעיפים לפקודה. הסיבה העיקרית להיפוך נטל ההוכחה היא שמדובר במצבים שבהם קשה לתובע להוכיח

רשלנות, או שמדובר בנזק של דברים לא מקובלים.

. חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים38סעיף בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר

העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר - עלהנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה.

במילים אחרות, יש כאן שני מצבים:נגרם נזק על ידי דבר מסוכן..1נגרם נזק על ידי דבר שנמלט )לא חייב שיהיה מסוכן(..2

בשני המקרים אומרים לאחראי על הנכס שיוכיח שלא התרשל. אם לא יוכיח, הוא יהיה אחראי.

, למשל: כלי נשק חם או קר, רעל, מכונית. לכן דורשיםמהו דבר מסוכן? דבר שמעצם מהותו הוא מסוכן שינקטו אמצעי זהירות. אם בכל זאת משהו נגרם, אז מי שאחראי על הנכס צריך למנוע את התממשות

הסכנה.

הפסיקה התערבה במשמעות הסעיף והוסיפה כמה אלמנטים:

אם הנכס הוא תמים, אבל נעשה איתו שימוש לא מקובל, זה לא הופך את הדבר הלא . מתי כן נכס תמים הופך למסוכן? כאשר יש פגם בייצור. למשל: כיסא הוא נכסמסוכן למסוכן

תמים, אבל אם ישתמשו בו כדי להכות, זה לא הופך אותו למסוכן. מאידך, אם יש פגם בייצור של הכיסא ובשל כך הוא פגע, היצרן צריך להוכיח שלא התרשל )כלומר: הנפגע רק צריך להוכיח

שנפגע(. מבחינת הייצור יש חוק נפרד של אחריות למוצרים פגומים.אם נטיל אחריות חמורה על כל דבר שנגרם כתוצאה מדבר מסוכן, נגרום לאחריות חמורה כמעט

רק אם הדבר ננטש או נעזב ברשלנות, או נמסרעל כל דבר ולכן הפסיקה מצמצמת את הסעיף: דוגמה: אם יש לי אקדח, ואני משתמש באקדח באופןברשלנות למי שלא היה רשאי להחזיק בו.

לא זהיר וכדור נפלט. במקרה זה לא יכול הכלל של העברת נטל ההוכחה. אולם, אם אעזוב את האקדח במכונית )או שאתן את האקדח למישהו לא כשיר(, ומישהו ייקח את האקדח ויגרום איתו

נזק, ניתן יהיה לבוא אלי בטענות ואני אצטרך להוכיח שלא הייתה רשלנות )הנטל עובר לנתבע,למרות שהוא לא זה שעשה את הנזק(.

מהו דבר שנמלט? הדבר שנמלט לא חייב להיות מסוכן, צריך רק להוכיח שהדבר שנמלט יצא מהתחום למשל: המלטות של מים משטח אחד, והצפה של שטח אחר. )לא אש ולאהרגיל וחדר לתחומו של האחר.

, אנחנו מקלים על התובע, אשר לא צריך להוכיח איך או38בע"ח(. ברגע שמבקשים להפעיל את סעיף למה הדבר נמלט. איזה דברים נוספים יכולים להימלט? חומרי גלם שנשפכים.

. חקלאי שהשקה את החלקה שלו השקייתאשכנזי מפי נ' 302/67ע"א אחד מפסקי הדין בעניין זה, הוא יתר, והמים זלגו לחלקת השכן והרסו את הגידולים. הנתבע אמר שהוא השקה את הכמות הדרושה, וקיים

את הוראות משרד החקלאות. לטענתו, מאחר ולא השקה יותר ממה שצריך, לא התרשל. אומר בית המשפט: זה לא משנה שזו הייתה כמות מותרת, גם אם היית משקה פחות ממה שצריך, זה לא היהמשנה. החובה שלך היא לשמור שהמים לא נמלטים מהחלקה שלך ולא יגרמו נזק לחלקה הסמוכה.

24

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מצד שני, לא כל מים שנמלטים יוצרים היפוך נטל. דוגמה: במצב של גשם, כאשר המים מגיעים ישירות מהגשם וגם נמלטים מהשכן, כי המפלס שלו גבוה יותר. במקרה כזה אין טעם להטיל אחריות של בעל

החלקה הגבוהה ביותר.

במקרה של ילד שהתחשמל מחוט38היה ניסיון של בית המשפט העליון להרחיב את ההיקף של סעיף . הילד התנדנד על זיאד נ' חברת החשמל מזרח י-ם(7877/02ע"א חשמל רופף שניתק ונפל לרצפה )

נדנדה מאולתרת, שפגעה בחוט חשמל רופף. בית המשפט אמר: חוט חשמל זה דבר מסוכן, אבל הילד לא הוכיח שהוא נפגע מחוט החשמל, ולכן התביעה נדחתה. השופטת פרוקצ'יה: לא צריך שהדבר יינטש.

החידוש הזה זכה להתעלמות, משום ש: היא לא התייחסה להלכה הקיימת. .1 כל פסק הדין היה אוביטר. היא הרי קבעה שהוא לא נפגע, אז כל ההתייחסות למצב שאולי היה.2

נפגע הוא לא רלוונטי.

בסופו של דבר, ההלכה שנשארה היא שהוסבה לעיל )שיש צורך להוכיח שדבר מסוכן ננטש או הועבר(.

. חובת הראיה ברשלנות לגבי אש39סעיף בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי אש או עקב אש, וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבער האש, או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי

מקורה של האש או התפשטותה, התרשלות שיחוב עליה.

עצם ההוכחה שאדם נפגע מאש, לא תעביר את נטל ההוכחה. נטל ההוכחה עובר רק כאשר האש עוברתמתחומה.

, אם קורבן ההצתה לא יכול היה לדעת שהולכים להצית לו את הרכוש, הוא גםיער זאב נ' הסנהבפס"ד לא יכול לנקוט באמצעים כנגד ההצתה, אז הוא יכול להוכיח שהוא לא היה רשלן. אבל אם איימו עליו, והוא

לא נקט אמצעי זהירות, אז הוא רשלן. במקרה זה, בוצעה הצתה מכוונת על מנת להתנכל לבעל החברה, שמאיימים עליו. בית המשפט פטר אותו מאחריות.לא ידעאשר

. נסיבות שבהן אין כל נימוק או עובדות שיצביעו על חשש להצתה, אין לצפות מאדם סביר שיצפה1 שרכושו יוצת, ואין לומר עליו שהתרשל כשלא נטל על עצמו את המעמסה של השקעת משאבים למניעת

סכנת הצתה.

. גם אם היה על המערערת לצפות את מעשה ההצתה אין לומר כי היא התרשלה בצעדים שיש לנקוט2 למניעתה. נחלת המושבים החזיקה במועד קרות השריפה בשומר שהוטל עליו גם לשמור ולסייר בשטח בו

נמצא הקטע שהוחזק ע"י המערערת. ביהמ"ש מזכיר גם קיומם של חומרים דליקים במקום שעלולים היו חבילות קש ודי היה באלה כדי לאפשר אתבסככה שממנה יצאה האשלהקל על מצית אלמוני, ואולם

ביצוע ההצתה מבלי שהחומרים הדליקים הוסיפו דבר לסיכון זה.

בפסקי דין נוספים, אומרים הנתבעים, שהאש היא תוצאה של קצר שלא ידוע איך נגרם. השופט חשין אומר: מאחר והנתבע לא יודע כיצד נגרם הקצר, הוא לא עמד בנטל ההוכחה שהוא לא התרשל. אם היה

יודע והיה מסביר כיצד נגרם ומדוע בנסיבות הוא לא אחראי, אז אפשר היה לזכות אותו )הנתבע צריךלהוכיח פוזיטיבית שהוא לא התרשל(.

. חובת הראיה ברשלנות לגבי חיה40סעיף בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שתי אלה:

( הנזק נגרם על ידי חיית-בר או על ידי חיה שאינה חיה שאינה חיית-בר אלא שהנתבע ידע, או חזקה עליו1)שידע, כי היא מועדת לעשות את המעשה שגרם את הנזק;

( הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה -2)

25

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

על הנתבע הראיה שלא היתה לגביה התרשלות שיחוב עליה.

בסעיף קיימת דרישה של שני תנאים מצטברים:

ההתייחסות לחית בר או לחיה מועדת מקורה במנהגי הבריטים שהיו מביאים כל מיני חיות בר.1 היא חיה שיש לה נטייה לפגוע או להזיק, גם אם היא לא חיית בר.חיה מועדתלאחוזות שלהם.

למשל: חתולה שכל אדם שמתקרב אליה היא מתנפלת ושורטת. אם היא מועדת, נטל ההוכחהעל הנתבע. אם זו חתולה רגועה שפתאום קפצה על אדם, ההוכחה היא על התובע.

הנתבע היה בעל אחת החיות האמורות או היה ממונה עליה..2

סוס מיוחם לא מסורס אשר מגיע לחווה, משתולל ופוגע בבעל החווה וילדו.,בפסק הדין כהן נ' שבם בעניין השאלה האם סוס הוא חיה מועדת, אומר ביהמ"ש שלא רק פרט ספציפי יכול להיות מועד אלא גם

גזע בכללו )סוסים( עלולים להיות חיה מועדת ולכן העובדה כי הסוס לא היה בעייתי בעבר לא מוסיפה, שכן כל הסוסים הלא מסורסים בנסיבות מסוימות )ליד סוסות( עלולים להיות חיות מועדות ולכן על בעליו

של הסוס להוכיח כי לא התרשל.

. למשל: אם הסוס היהעל פי הפסיקה, חיה מועדת נחשבת ככזו גם אם יש לה רק פוטנציאל להיות כזו נוהג להשתולל, אבל עד הפגיעה לא פגע באף אחד. עצם העובדה שהוא נהג להשתולל, היא ההופכת את

הסוס לחיה מועדת.

א. נזקים שנגרמו על ידי כלב41סעיף בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע )להלן - הבעלים(

לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של הבעלים.

ב. הגנות41סעיף בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים, אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה -

( התגרות של הניזוק בכלב;1)( תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;2)( הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים3)

תוקן לפני כמה שנים, בגלל המקרים הרבים ומטיל אחריות כמעט מוחלטת. עצם זה שנגרם נזק41סעיף גוף מכלב, הנפגע זכאי לפיצויים מבעל הכלב. מאידך, המחוקק החליט בכל זאת להכניס שורה קצרה

ב(: אם הנזק נגרם בשל התגרות בכלב, תקיפה של הניזוק את הבעלים או את קרוביו41מאוד של הגנות )או הסגת גבול.

הסייגים הם בעירבון מוגבל, כי נכנסת כאן פקודת הכלבת. אם שטח הוכרז כמוכה כלבת, אז כלב חייב להיות מובל ברצועה ועם מחסום. כלומר: עקרונית, אם הכלב לא קשור ואין מחסום, הבעלים עובר עבירה,

גם אם הייתה התגרות.

גם כאשר הכלב בתוך החצר, הוא חייב להיות קשור. אם אדם ששם שלט זהירות על שער חצרו, לדברי ברק, הצבת השלט רק מוכיחה שהבעלים ידע שהכלב מסוכן והיה צריך לנקוט באמצעי זהירות. אורך

הרצועה צריך למנוע מהכלב גישה למי שנכנס לחצר ונכנס לבית.

בהצעת חוק דיני ממונות מבטלים את ההפרדה לסעיפים, ומכניסים הכל תחת סעיף של נזק מבעלי חיים.מצד שני, צריך לפעול באופן שיחמיר את אחריות בעלי הכלבים, ואיחוד הסעיפים מקל איתם.

הקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות

26

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

חזרה: יסודות עוולת הרשלנות הם: חובה, הפרתה וגרם נזק. צריך להוכיח קשר סיבתי בין הפרת החובה .Causationלגרם הנזק. בכל עוולה צריך קשר בין הסיבה לבין התוצאה. זה נקרא גם סיבתיות, או באנגלית

אם לא מצליחים להוכיח את הקשר, הנתבע לא יהיה אחראי )אם העוולה לא גרמה לנזק, הנתבע פטור(.

דוגמה בסיסית להמחשת הצורך בקשר: בפס"ד אנגלי, אדם חזר מהעבודה והרגיש מאוד לא טוב )הקיא והיה לו חום(. בחדר מיון הרופא בדק ולא מצא את מקור הבעיה, ולכן שלח אותו הביתה עם משככי כאבים

והוראה ללכת ביום למחרת לרופא המשפחה. האיש חזר לביתו, "על אקמולים" ומת.

האישה תובעת את הרופא של המיון. הרופא לא עלה על הבעיה, אולם התברר שגם אם היה מוצא את הבעיה, לא יכול היה להציל את אותו האדם, משום שבמצב שבו הגיע למיון, כבר לא היה ניתן להציל אותו

אין קשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק, ולכן הרופא)הוא נחשף בעבודתו לחומרים רעילים(. המשמעות: ניתן להעמיד את הרופא לדין משמעתי אבל במישור הנזיקי, לא בוצעה עוולה.פטור.

ילד הלך לקייטנה והלך מכות עם ילד אחר.. עירית פתח תקוה נ' צרפתי785/80ע"א דוגמה נוספת: כתוצאה נאלצו לכרות לילד את הכליה. צרפתי הגיש תביעה נגד עיריית פ"ת, שלא מנעו את ההשתוללות בקייטנה, אולם התברר שהכליה של הילד הייתה פגועה, ולכן הרופאים החליטו על כריתה. הילד הגיע אל

בית החולים במקרה )בגלל המכות(, אבל לא המכות הם אלו שגרמו לכריתת הכליה. אומנם האחראים עלהקייטנה לא מנעו את המכות, אבל אין קשר בין המכות לכריתת הכליה )התוצאה(.

על מנת להוכיח קשר סיבתי יש לבדוק שני תנאים מצטברים:

מבחן האם עובדתית יש קשר בין המעשה לבין התוצאה. נבחן באמצעות קשר סיבתי עובדתי..1 . מבחן זה בודק "האם אלמלא המעשהמבחן הסיבה שאין בלתהבשמו הנוסף: האלמלא,

הייתה נגרמת התוצאה. אם התוצאה הייתה נגרמת בלי הסיבה, אז אין קשר. . האם ההתנהגות שגרמה לתוצאה היא התנהגות שיש להטיל אחריות בגינה.קשר סיבתי משפטי.2

נבדקת ההצדקה להטלת האחריות. יש צורך תחילה להוכיח את הקשר העובדתי, אם הוא לא קייםלא ממשיכים לבדוק את הקשר המשפטי.

: הסיבתיות לגבי עוולת הרשלנות, מכילה שני יסודות:23/61, ע"א סימון נ' מנשההשופט אגרנט בפס"ד כאשר ההתנהגות הרשלנית היוותה, מבחינה פיסית, סיבה הכרחית,יסוד עובדתי מדעיהאחד הוא

– היחס העובדתי, הקיים ביןאופי משפטי"סיבה-בלעדיה-אין", לתוצאה המזיקה; היסוד השני הוא בעל יהיה מהמין הנחשב בעיני החוק, כמספיק לשם חיוב המזיקאותה ההתנהגות לבין התוצאה המזיקה,

.באחריות למשגהו

קשר סיבתי משפטי

, ניתן לבדוק קש"ס משפטי באמצעות אחד משלושה מבחנים )די להוכיחסימון נ' מנשהעל פי פס"ד אחד(:

)המבחן הצר( מבחן הצפיות..1מבחן הסיכון..2מבחן השכל הישר..3

בסימון נ' מנשה נפגעו אנשים בתאונה לפני חקיקת חוק הפלת"ד. בטנדר בעל ארגז פתוח נסעו שלושה אנשים. הטנדר הגיע לנקודה שבה היה צריך לפנות ימינה, והיה צריך לתמרן עבור הפניה. בשל התמרון,

הטנדר עומד באמצע הכביש. משאית מתנגשת בטנדר. חלק מהנוסעים נפצעו וחלק נהרגו.

27

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

האם נהג המשאית אחראי? אין ספק שנהג המשאית אחראי )הוא ראה את הטנדר, והיה צריך להאט(. נהגמנסים לקשור את נהג הטנדר על מנת לחייב גם אותו באחריות. אילו האם נהג הטנדר אחראי?

הטנדר לא היה מתמרן באופן בו הוא תימרן, האם היה ניתן למנוע את התאונה? זהו מבחן האילמלא)הסיבה שאין בילתה(. התשובה לשאלה זו היא שלא היה ניתן למנוע את התאונה.

(1 - האם הנתבע יכול היה לצפות שאם לא יזהר עלול להיגרם נזק? המבחן מתחלק ל: מבחן הצפיות ( האם ייתכן נזק כתוצאה מגורם זר מתערב. אם הגורם2האם עלול להיגרם נזק כתוצאה מהמעשה שלו.

הנוסף היה רשלן, אפשר לומר שנהג הטנדר יכול היה לצפות שמישהו נוסף יהיה רשלן. כלומר: באמצעות מבחן הצפיות, ניתן לומר שקיים קשר סיבתי משפטי )לא צריך לצפות כיצד ייגרם הנזק, אלא רק את

עובדת האפשרות שיגרם נזק(.

במועדון גדנ"ע בבית שאן אוחסנו רובים אשר שימשו לירי, 576/81ע"א , פס"ד בן שמעון נ' ברדה במסגרת פעילות המועדון. בסוף הפעילות היו נועלים את המועדון, והמדריך החזיק במפתחות. המדריך הבחין שאחד החלונות פרוץ. הוא ניסה לסגור את הפתח באמצעות קרשים וחוטי תיל, וחשב שכך ימנע

כניסה לא מורשית למועדון. התברר שהחסימה לא עזרה, והמועדון נפרץ. גם כלי הנשק לא היו נעולים אוקשורים.

פרצו למועדון, לקחו את הרובים והחליטו לירות על אחד מחבריהם במסגרת15שלושה נערים בני כמובןמי יכול להיקבע עובדתית ומשפטית כאחראי לפציעת הבחור?משחק. החבר נפצע קשה.

שהחברים )היורים( הם אחראים: הם הפרו את חובת הזהירות כלפי הפצוע. הקשר העובדתי: הירי לכיוונו.הקשר המשפטי: בוודאי שיכלו לצפות את פגיעתו.

מצד שני, אין טעם לתבוע את הילד אשר ירה, כי אין לו כסף לשלם, וגם אם יפסוק בית המשפט שעליו לשלם פיצויים, יהיה עליו לעבוד שנים רבות על מנת שיוכל לשלם. במקרה כזה התובע סובל מכך שהוא

לא מקבל פיצויים, ולכן צריך לחפש גורמים בעלי "כיס עמוק". משתמשים במבחן הקשר הסיבתי על מנת להרחיב את מעגל הנתבעים. המדריך הוא עובד של משרד הביטחון )הכיס העמוק(. המטרה היא להגיע

דרך המדריך למשרד הביטחון.

מבחינה מסוימת, המדריך ניסה לסתום את הפתח. מצד שני, מכיוון שראה את הפתח, הוא היה מודע לפוטנציאל הנזק והאמצעי שנקט לא היה יעיל מספיק. האם ניתן לייחס לו אחריות בגין הפציעה? נכון

שהמדריך לא היה זהיר, אבל לא הפרת חובת הזהירות גרמה את הנזק, אלא מעשה הילדים, אשר ניתקאת הקשר בין הפרת החובה של המדריך לבין הנזק.

בית המשפט קבע: התנהגות הילדים ניתקה את הקשר בין חוסר הזהירות של המדריך לנזק )כמו במקרהשל הרופא והחולה שנחשף לחומרים רעילים(.

הילד מערער לביהמ"ש העליון. ברק הופך את ההחלטה, מייחס למדריך אחריות על ידי כך שהוא משתמשבשלושה מבחנים חלופיים.

על פי מבחן זה, הקשר הסיבתי מתקיים אם המזיק, כאדם סביר, היה צריך לצפות: מבחן הצפיות.1 כי התרשלותו תביא לנזקו של הניזוק. כאשר בהשתלשלות העניינים מתערב גורם זר, השאלה היא

האם התערבותו של אותו גורם זר היא בגדר הצפיות הסבירה )כלומר: האם המזיק היה צריךלצפות שלחוסר הזהירות שלו יצטרף חוסר זהירות של גורם נוסף?(

על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים אם התוצאה: מבחן מתחם הסיכון )מבחן הסיכון(.2 המזיקה היא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה

עקב התערבותו של גורם זר. ברגע שהמדריך אפשר את השימוש שלא כדין בנשק )קיים חוק

28

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

שמחייב אותו לדאוג שהנשק נעול(, אזי הנזק אירע בתוך מבחן הסיכון. אילו היה נגנב רובהומשמש למטרות רצח, זה לא במתחם הסיכון.

– על פי מבחן זה הקשר הסיבתי מתקיים כאשר כל התכונות, המציינות את מבחן השכל הישר.3 הרשלנות שבהתנהגות המזיק, תרמו בפועל להיווצרות התוצאה המזיקה. במידה שהתערב גורם

זר, השאלה היא האם התערבות זו שוללת, מבחינת הגיון, את קיומו של הקש"ס.

ברק אומר ששלושת המבחנים מתקיימים, ובשביל להוכיח צריך רק מבחן אחד.

רשלנות של גורם מתערב לא מנתקת את הקשר הסיבתי:

מורה וקבוצת תלמידים שיצאו לצפון. אחת התלמידות שנבהלה .402/75ע"פ פס"ד אלגביש נ' מ"י, מהטלטולים, החליטה לעבור לסירה אחרת. היא קפצה, טבעה ומתה. העמידו את המורה בעוולת גרם מוות ברשלנות. המורה טענה: התנהגות הילדה חתכה את הקשר הסיבתי. הילדה מתה כי היא קפצה

למים. עובדה: אף סירה לא טבעה.

על פי בית המשפט: התנהגותה של הילדה הייתה רשלנית, והמורה הייתה צריכה לצפות שלרשלנות שלה)נתנה להם לצאת עם סירות במזג אוויר סוער( תצטרף רשלנות של אחר.

)לפני חוק הפלת"ד(. נהג טרקטור שעבד בפינוי אבנים, החליט לצאתפס"ד אגבריה נ' המאירי. להפסקה. אחד מנהגי המשאיות עלה על הטרקטור כדי להמשיך להעמיס את האבנים שהיו בכף וגרם

לאחד העובדים נזק. האם התרשל נהג הטרקטור? כן, כי השאיר את המפתח במתג. האם נהג המשאית ניתק את הקש"ס בין רשלנות נהג הטרקטור לתוצאה? רשלנותו של נהג הטרקטור מאפשרת את רשלנותו

של נהג המשאית, לכן רשלנותו של נהג המשאית אינה מנתקת את הקש"ס בין רשלנותו של נהג הטרקטורלבין התוצאה.

התערבות של כוח עליון:

כמו רשלנות של קורבן, גם כוח עליון לא תמיד ינתק את הקשר הסיבתי.

במפעל באזור באר טוביה ארעה תקלה בשער חשמלי ובעלי המפעל:2757/93, ע"א ORSפס"ד שרון נ' הזמינו את החברה שמתחזקת שיבואו לתקן. מגיעים שני עובדים ומחליטים לפרק אותו ולהשעין אותו על

שעות, ופתאום פרץ רוח עז מעיף את השער על אחד העובדים והוא5הגדר. השער מונח על הגדר במשך נמחץ למוות )אין מחלוקת על כך שהרוח העזה שנשבה במהלך התאונה היא בין הגורמים, ולולא הרוח לא

המעביד טען שאכן יש חובת זהירות כלפי העובד,הייתה מתרחשת תאונה(. האלמנה תובעת את המעביד. אבל קיים "גורם מתערב זר", פרץ רוח, וזהו "כוח עליון".

ביהמ"ש בדק שאלות בעניין פרץ הרוח - האם הוא בלתי צפוי? אילו באותו המקום מעולם לא הייתה כזו עוצמת רוח, אז לא ניתן לצפות דבר כזה ואז המעביד לא הפר חובת זהירות, כי ההפרה היא רק נגד גורם צפוי. אולם אם ידוע שרוח כזו עלולה לנשוב באזור הזה, אז המעביד היה צריך לנקוט באמצעים על מנת

למנוע את ההשלכות שעלולות לנבוע מהתפרצות של רוח שכזו. ולכן הוטלה עליו אחראיות במקרה שכזה.הרוח לא מנתקת את הקשר בין רשלנות המעביד לבין הנזק שנגרם לעובד.

כוח עליון יכול לנתק את הקשר אם הוא בלתי צפוי )כמו צונאמי(. העובדה כשלעצמה, שמדובר כלומר:בכוח עליון אין בה כדי לנתק את הקשר. צריך לבדוק האם היה צפוי.

29

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מקרים שכן מנתקים את הקשר הסיבתי: לעיתים התנהגות הקורבן עצמו כל כך לא צפויה, ואז התנהגותו תגרום. התנהגות הקורבן עצמו.1

לניתוק הקשר. בפסק הדין בו הילדה קפצה לכנרת, התנהגות הקורבן הצטרפה לרשלנות המורה, ולכן התנהגותה לא ניתקה את הקשר הסיבתי. במקרה אחר, תלמיד שהורחק מבית הספר התאבד לאחר מכן.

ההורים טענו שהוא התאבד בעקבות ההרחקה, ולכן מדובר ברשלנות של בית הספר. בית המשפט קבע שההתנהגות שלו הייתה כל כך לא צפויה, כל כך לא מובנת וכל כך חריגה, שזה ניתק את הקשר הסיבתי

עזבון המנוח ויצמן נ' סלע – לא בסילבוס(.7021/99בין המחדל המקורי לתוצאה הסופית )ע"א

. תאונת דרכים בה נהרג התובע. בית המשפט אמר שהתנהגותו הייתה כל כך לא צפויה ולאפס"ד גאבר מובנת שהיא ניתקה את הקשר הסיבתי. מדובר בתאונה שאירעה באזור גני התערוכה, בזמן שלא היה

רמזור, רק שלט שאמר שצריך להיזהר כשפונים שמאלה, צפונה לכיוון גני התערוכה. הגיעה משאית שרצתה לפנות צפונה בצומת, היא החלה לפנות צפונה, ואז הגיע רכב פרטי ובעצמו ניסה לפנות צפונה

לתוך המשאית. בית המשפט לא הבין כיצד נכנס הנהג דווקא בתוך משאית שאותה היה ניתן לראות מרחוק, בשעה שהכביש היה ריק. התנהגות הנהג במקרה זה ניתקה את הקשר הסיבתי. ברגע הניתוק,

הנפגע עצמו אחראי לתוצאה, ולא הצד השני שהתייחסו אליו כרשלני.

דוגמה לקשר סיבתי כיתן נ' וייס.. גורם זר מתערב )צד שלישי( המנתק את הקשר הסיבתי. פס"ד 2 שנותק. שומר בסניף כיתן בבית שאן לקח בסוף המשמרת את אקדחו שניתן לו לצורך תפקידו, ורצח

באמצעותו את עורך הדין שלו, אשר טיפל בתביעת הנזיקין שבה נהרג בנו בתאונת דרכים )השומר חתם באמצעות עו"ד וייס על פשרה באמצעותה יקבל פיצויים על מות בנו(. אלמנת עורך הדין מחליטה לתבוע

את כיתן, משום שהתרשלה שסיפקה נשק לאדם הלא נכון ולא הקפידה על נהלי שמירה על הנשק )אין להטעם לתבוע את היורה, משום שהוא אדם קשה יום המרצה את עונשו בכלא(.

בית המשפט טען שלא הייתה מניעה להחזיק את הרוצח בתפקיד שומר ואין בכך התרשלות, אולם קיימת רשלנות בכך שלמרות שבסוף כל משמרת, כל שומר היה צריך להחזיר את הנשק לכיתן, הנשק של אותו שומר לא הוחזר – לא הייתה הקפדה על נהלי הבטיחות. יתרה מכך: היה ידוע שאותו אדם לוקח לעיתים

את הנשק שניתן לו הביתה. בית המשפט טען שבעניין זה, אין ספק שזוהי רשלנות.

שמגר אומר שהתנהגותו של השומרנשאלת השאלה: האם ניתן לייחס לכיתן קשר לרצח עורך הדין? ניתקה את הקשר הסיבתי בין הרצח לבין רשלנות כיתן, משום שמדובר בהתנהגות מכוונת, חריגה.

בהיותה התנהגות רצונית שהיא כל כך נדירה וכל כך בלתי צפויה )חורגת לגמרי ממתחם הנורמטיביות(,לא ניתן היה לצפות אותה, ועובדה זו היא שמנתקת את הקש"ס בין הרשלנות לתוצאה.

אילו היה מתבטאת באיזו שהיא צורה כוונתו של השומר לרצוח את עורך הדין שלו, אזי היה ניתן להטיל אחריות, כי אז היה ניתן לומר שכיתן ברשלנותה אפשרה לו לבצע את זממו. זאת בהנחה שידעה על

התוכנית שלו )למשל: אם היה מספר, או שהיה מגיע אליהם מידע כלשהו בעניין(. מאחר והם לא ידעו וזוהתנהגות חריגה מאוד, אומר הנשיא שמגר שההתנהגות המכוונת פלילית הזו מנתקת את הקש"ס.

חייל שהיה טבח לקח מהבסיס בו שירת רימון יד וזרק אותו – דוגמה לקשר סיבתי שנותק. פס"ד אביטן לתוך דיסקוטק בנתניה. רבים נהרגו. תבעו את מדינת ישראל אשר נתנה לאותו חייל נגישות למחסני נשק, ואפשרו לו להוציא את רימון היד מהבסיס. גם כאן אמר בית המשפט שהתנהגותו של אביטן הייתה כל כך

חריגה ובלתי צפויה שלא קיבלו את העובדה שצה"ל התרשל. עוד נאמר: התנהגות הטבח ניתקה אתהקש"ס.

משרד הביטחון לא התרשל..1

30

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

גם אם נאמר שמשרד הבטחון אכן התרשל, עדיין אי אפשר היה לצפות את התנהגות אביטן, ולכן.2היא ניתקה את הקש"ס לתוצאה.

דוגמה לרשלנות שבה הקשר הסיבתי לא נותק. בש השאיר מקרר בחצר ביתו. שני ילדים פס"ד בש. ששיחקו נכנסו לתוכו ונחנקו. בית המשפט קבע: השארת המקרר בחצר הבית היא רשלנות. לרשלנותו של

בש הצטרפה רשלנות הילדים שנכנסו לתוכו, וכך: מאחר ולא ניתק הקש"ס, רשלנותם מצטרפת לרשלנותו.המשמעות: הרשלנות של בש, הוא ה"רשלן המקורי" - נשארת.

האחראי היחידי במקרה זה יהיה הרשלן הראשון, כי הקורבן לא יהיה אחראי. אילו היה עוד צד רשלן, היושני אחראים לתוצאה.

הדבר שיש לצפות אותו זו התוצאה, ולא את תהליך הגרימה:

הובאה על ידי אימה למרפאת שיניים באשקלון.5ילדה בת . 935/95 ע"א פס"ד רביד משה נ. קליפורד, רופא השיניים שהיה שם היה ד"ר קליפורד, מתנדב אנגלי שהגיע ארצה במסגרת פרוייקט שבו רופאי

שיניים והתנדבו לעבוד בפריפריה. נתנו לו את הציוד באמצעותו הוא יוכל לטפל באנשים. הוא איבחן את הבעיה אצל הילדה והתחיל לטפל: קודם כל הוא נתן לה זריקת הרדמה מקומית, שאותה נהוג לתת בשתי

דרכים: ישנם שני סוגים של מזרקים: מזרק שואב ומזרק רגיל: מזרק רגיל הוא בעל מחט דקה ואיתו יכול הרופא להזריק את חומר ההרדמה. מזרק שואב הוא מזרק שמאפשר לרופא לדעת, טרם ההזרקה, אם הוא נמצא בתוך כלי דם )ע"י שאיבה – אם יוצא דם, סימן שהמחט נמצאת בתוך כלי דם וצריך לחפש

מקום אחר(. ד"ר קליפורד קיבל מזרקים רגילים בלבד. הוא הזריק לה את החומר המרדים. הילדה נכנסה לטשטוש ואובדן עשתונות, ברחה מהחדר ואח"כ איבדה את ההכרה, אושפזה ונגרם לה נזק כבד. הילדה

תבעה את קליפורד בטענה שהתרשל. בית המשפט בדק האם הנזק הוא הפרת חובת זהירות. שתיהשאלות שנשאלו:

האם קיימת הפרת חובה? כלומר: האם שימוש במזרק רגיל ולא במזרק שואב – האם זו הפרת.1חובת הזהירות?

האם הנזק הוא תוצאה של הפרת החובה? צריך לבדוק את הקשר הסיבתי ואת מבחן הצפיות..2האם ניתן לצפות את הקשר?

נאמר, לצורך הדיון, שהרופא אכן התרשל. האם יכול היה לצפות שכתוצאה מהתנהגותו יגרם הנזק הזה? לא, הוא לא יכול היה לצפות, כי בספרות הרפואית לא היה אפילו מקרה אחד כזה - התגובה הקיצונית

דקות. בשום מקום לא הייתה5ביותר המפורטות בספרות הרפואית היא תחושת טשטוש שנעלמת אחרי מתוארת תגובה כה קיצונית! כלומר: ניתן לומר שהתשובה של מבחן הצפיות תהיה שלא ניתן לצפות את

הנזק, ומכיוון שכך – לא ניתן להטיל את האחריות.

דקות זה נזק גוף, והוא כן5נבדוק כיוון אחר – הרי צריך לצפות את סוג הנזק – נגרם נזק גוף. טשטוש של נרשם בספרות, אבל במקרה הזה בגלל היקף הנזק, זה נחשב לבלתי צפוי, ולכן הרופא לא אחראי

לתוצאה. בית משפט מחוזי בבאר שבע דחה את תביעת הילדה – הילדה ערערה. בית המשפט העליוןדחה את התביעה )דעת הרוב(. דעות בית המשפט:

.אין הפרת חובת זהירות. שימוש במזרק רגיל לא מהווה הפרה כי השימוש הוא מקובל.גם אם הופרה חובת הזהירות, הרי שהנזק היה בלתי צפוי ולכן אי אפשר להטיל אחריות

דעת המיעוט של בייניש: היה עליו להשתמש במזרק שואב. זהו נזק גוף שהתפתח ונגרם בעקבותיו נזקמוחי שניתן היה לצפותו, כי גם טשטוש הוא נזק מוחי. לכן ניתן להטיל אחריות.

31

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אמה של הילדה ביקשה דיון נוסף בהרכב מורחב. בדיון הנוסף קיבלו את תביעת הילדה:

דעת המיעוט של השופט אנגלרד: אין לקבל את התביעה בגלל שזהו סוג של נזק שאי אפשר לצפות אותו, ואין הצדקה להטיל אחריות – הרופא לא יכול היה לדעת שזה נזק שיכול היה להיגרם, כי אז יש להפוך את

הרפואה לאחריות מוחלטת כמו בפלת"ד. כל עוד ממשיכים בתפיסה של אחריות כתוצאה מאשם, איאפשר להטיל אחריות כתוצאה מאשם על הרופא.

דעת הרוב: השימוש במזרק רגיל במקום במזרק שואב = הפרת חובת הזהירות, החומר שעל האריזה שלו היה כתוב שמומלץ להשתמש במזרק שואב, זהו החומר בו השתמש ולכן היה עליו להשתמש במזרק

שואב. כלומר שהשלב הראשון, הוא הפרת חובת הזהירות, קיים. עוברים לשלב הבא הוא שלב הקשר הסיבתי. בחומר המוזרק יש חומר המרחיב את כלי הדם. חומר ההרדמה זרם הפוך, לכיוון המוח וגרם את

הנזק.

שתהליך הגרימה )בו החומר זרם בכיוון הלא נכון(, הוא לא משהו שהרופא היהבית המשפט טען, צריך לצפות, אלא היה צריך לצפות את התוצאה. בית המשפט בדק האם הרופא יכול היה לצפות

את התוצאה של נזק מוחי, מאחר וטשטוש הוא סוג של נזק מוחי, אז אפשר היה לצפות.

כלומר: שהרופא היה צריך לצפות את סוג הנזק, ומה לגבי ההיקף? אומרים שהמזיק צריך לצפות רק את סוג הנזק ולא את היקפו, ולכן ההיקף לא מנתק או שולל את הקשר הסיבתי. בית המשפט שלל את

המסקנה שהרופא לא אחראי וקבע שהוא כן – תקפו את ההחלטה בטענה שהיקף הנזק הוא כה גדול שהוא כן מנתק את הקשר הסיבתי, אבל כנראה שמטרת בית המשפט העליון הייתה פיזור הנזק, על מנת

שניתן יהיה לפצות את הילדה. בנוסף, בית המשפט העליון השתמש בעיקרון הגולגולת הדקה.

עקרון הגולגולת הדקה

יש אנשים שהגולגולת שלהם עבה או דקה יותר מהממוצע. קורבן נזיקין שגולגלתו דקה יותר ולכן הנזק שנגרם לו גדול יותר, האם בשל כך הניזוק לא יהיה זכאי לפיצויים? בית המשפט אומר שלא. גם קורבן

שהגולגולת שלו דקה ולכן נזקו גדול יותר, המעוול צריך לפצות אותו על פי נזקו – מקבלים את הניזוק כמושהוא.

בחזרה לעניין קליפורד: הילדה הייתה רגישה יותר מהרגיל ולכן הרופא לא יכול היה להגיד שלא יפצה אותה על מלוא הנזק, אלא רק על נזק של קורבן רגיל – אין דבר כזה, בדיוק כמו שקורבן לא יכול לתבוע על

כך שגולגלתו עבה יותר ולכן ניזקו קטן יותר מהפיצוי שהוא דורש.

. רינגר נפצע בתאונת דרכים לפני חוק הפלת"ד. קיבל מכה בגב שעוררה אצלו סרטןלאון נ' רינגרפס"ד מאוד נדיר )מתפתח אחד למיליון( רינגר תבע את הנהג שפגע בו בגין נזק הסרטן. הנהג טען שהוא לא

נתן לו מכה בגב ותו לא. גם בערכאה הראשונה וגם בערעור נקבע כי הנהג אחראי לסרטןרקאשם, כי . ואולם, עקרון הגולגולת הדקה מתייחס לנזק שנגרם משוםעקרון הגולגולת הדקהבגלל שחל כאן

פסק הדין הזה מרחיבש"הגולגולת היא דקה" ביחס לרגיל, וכאן מדובר על נזק שניוני, נזק נוסף. למעשה, את עקרון הגולגולת הדקה, וקובע: המזיק אחראי לא רק על הנזק הנגרם אלא גם על הנזק השניוני,

32

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הנוסף. נקבע שהפוגע היה צריך לצפות גם מוות, ולכן אין ספק שהיה צריך לצפות כל דבר שהואפחות ממוות.

מדובר כאן שוב על הנקודה שמעוול צריך לקבל את הניזוק כמו שהוא - שלא תתקבל טענה שרגישותהקורבן היא שגרמה לנזק.

יש להבחין בין עקרון הגולגולת הדקה ובין מצב קיים:

אם יש אדם שהוא כבר פגוע, למשל: חולה במחלה מסוימת, והמעוול החמיר לו את המחלה, אזי המעוול אצבעות, המעוול יהיה אחראי רק3לא יהיה אחראי על הכל, אלא רק על ההחמרה. אם אדם הוא בעל

אצבעות, המעוול אחראי רק על תוצאת3לפגיעה באותן שלוש אצבעות. אם בעקבות עוולה נכרתו אותן העוולה, ושתי האצבעות שלא היו שם גם קודם, אינן קשורות לעניין.

מצד שני, אם מדובר באדם בעל רגישות חמורה, שחמש אצבעותיו נקטעו במצב שאצל אדם אחר, בריא, התוצאה הייתה שריטות קלות והחלמה מהירה – האחריות של המעוול היא על הכריתה, וגם אם יש נזק

נוסף, שניוני: גם הוא באחריות המעוול )כמו במקרה קליפורד. היה לילדה נזק ראשוני במרפאה, וזההתפתח לנזק שניוני – הפגיעה במוח(.

ריחוק הנזק

( סבל התובע נזק,1 פיצויים אפשר שיינתנו הם בלבד או בנוסף על ציווי או במקומו; אלא שאם - ). פיצויים.76סעיף יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת

הנתבע;

סעיף זה דן בשאלה: איזה חלק מהנזק מזכה את התובע בפיצויים. השאלה הנשאלת היא, האם הנזק לא רחוק מדי שבגינו יש לפצות את התובע )שימוש במבחני הצפיות(. בסופו של דבר ריחוק הנזק יהיה תוצאה

של החלטה של מדיניות משפטית.

יש לדון בסוגיית ריחוק הנזק לאחר שנקבעה שיש חבות של המזיק בנזיקין, שחובתו הופרה, ושקיים קשרסיבתי בין מעשה העוולה לנזק שנגרם. כעת יש לבחון את היקף האחריות: איזה חלק בנזק הוא בר פיצוי.

האם קיימת חבות?.1האם הופרה החובה? )האם קיים קשר סיבתי(..2איזה חלק בנזק הוא בר פיצוי?.3

פס"ד אנגלי. אדם שנפגע פגיעת ראש בתאונת דרכים. כתוצאה מפגיעת הראש חל אצלו שינוי באישיות, הוא הפך אלים, ביצע אונס ונשלח לבית סוהר. הוא תבע פיצויים על פגיעת הראש שלו, ועל כך שריצה

שלוש שנות מאסר.

בית המשפט קיבל את התביעה שלו, ואמר שאותו נהג שהפר את חובת הזהירות, פגע בו, וגרם לפגיעת הראש שבעקבותיה הוא אנס וישב בכלא. כאשר התקבלו הפיצויים לנאשם מאותו הנהג, קורבנות האונס תבעו את האנס על הנזק שנגרם להם, והוא תבע שוב את הנהג שפגע בו – עבור הפיצויים שעליו לשלם

לקורבנות האונס. כאן, אמר בית המשפט, עובר הגבול. על הנהג הפוגע אין חובת פיצויים לנשים שנאנסו. בית המשפט אמר, שאילו אחת הנאנסות הייתה נכנסת להריון, מי היה משלם לה מזונות? גם כאן ידרשו

את המזונות מהנהג הפוגע? זה לא הגיוני ולכן בית המשפט עוצר בנקודה זו.

אם הנזק רחוק מידי הוא לא בר פיצוי – בודקים את מבחן הצפיות כי הוא מיישם שיקולי מדיניות.

33

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

. בחור שנתקל במצבה בבת ים, נפל ונחבל ביד ולא מיהר לתבוע. בחורף, כאשרמגורי בת יםפס"ד ביקש לחמם את הבית, עלה לארובה שנסתמה ורצה להוציא משם ענף שסתם אותה. הכאב בידו,

כתוצאה מהנפילה, מנע ממנו להגיע לענף והוא איבד שליטה ונפל. הוא תבע אבל בית המשפט דחה אתהתביעה. הנזק הנוסף במקרה הזה הוא רחוק מידי, ואין אחריות בגין החבלה.

לדוגמה: אם אדם נוסע בבוקר לראיון עבודה, ומישהו דופק לו את האוטו והם מחליפים פרטים. הוא מגיע לראיון, אבל בגלל שאיחר הוא לא מתקבל, ומפסיד את העבודה שרצה. כאשר הוא תובע את בעל הרכב,

הוא מכניס גם את העניין של אובדן הסיכוי להתקבל לעבודה – גם זה נזק רחוק מידי ולא יתקבל כחלקמהתביעה.

לעומת זאת, ישנם מצבים שכתוצאה משיקולי מדיניות, בית המשפט יחליט כן לפצות ולא יראה את הנזק כרחוק מידי. דוגמה: פס"ד אנגלי - בחורה שחזרה הביתה וראתה את ביתה עולה באש כתוצאה

מהתרשלות של טכנאים. בעקבות כך נכנסה לדיכאון. בית המשפט הכיר בדיכאון כנזק שנבע ממהשראתה, וקיבל את התביעה לפיצויים.

דוגמאות נוספות לריחוק הנזק:

בחורה שנפגעה בתאונת דרכים ונגרם לה נזק לא רציני במיוחד מבחינה גופנית אבל היא נכנסה לדיכאון וניסתה להתאבד. הניסיון לא הצליח והיא נותרה משותקת מהצוואר ומטה. בית המשפט קבע שגם ניסיון ההתאבדות יש לראות בו תוצאה של תאונת הדרכים. שיקולי צפיות בפלת"ד לא

קיימים, רק מתחם הסיכון ואז צריך לראות אם ניסיון ההתאבדות הוא חלק מהסיכון של תאונתדרכים. בית המשפט קבע שכן.

באנגליה, אדם שנפגע בתאונת דרכים סבל כתוצאה מהתאונה שינוי באישיות. במסגרת השינוי הוא התגרש והרכוש חולק לו ולאשתו. הוא תבע מהנהג שאחראי לתאונה שיפצה אותו על מחצית

הרכוש שהוא איבד בגירושין. נראה שאין הצדקה להעניק פיצויים על גירושין שהם תוצאה משינויאישיות שנבע מתאונת הדרכים, מה גם שזה פותח פתח לעוד המון תביעות דומות.

קשר סיבתי עובדתי

קשר פיזי. בודק את השתלשלות העניינים מבחינת מה קרה בפועל, לא את הצד המשפטי בין הסיבה לתוצאה, אלא את הקשר הפיזי, הטכני. רק אחרי שמגיעים למסקנה שאכן יש קשר סיבתי עובדתי, עוברים

לקשר הסיבתי המשפטי.

: האם אלמלאלפי מבחן האלמלא, מבחן הסיבה שאין בילתהבודקים את הקשר הסיבתי עובדתי הדבר הייתה מתממשת התוצאה, והיה נגרם הנזק.

דוגמה: לא תמיד קל לזהות את הקשר הסיבתי העובדתי.

שני ציידים ירו לעבר ציפור. מהצד עמד צייד שלישי ונפגע עקב ירי של אחד מן הציידים, לא ידעו מאיזה רובה נגרם הנזק, ואי אפשר להוכיח בבדיקה בליסטית מאיזה רובה יצא הקליע, ואז בעצם נוצר מצב שבו הניזוק לא יכול להוכיח את הקשר הסיבתי עובדתי לנזק שנגרם לו. על פניו יש לדחות את התביעה, ואולם

דחיית התביעה תביא למצב שבו נגרם לנפגע אי צדק. החוטא יצא נשכר והקורבן נותר ללא פיצוי.

מכיוון שאין אחראיות קולקטיבית בנזיקין, יש לקשור מישהו עם הנזק שאירע. לא ניתן לקחת קבוצה של אנשים ולהגיד להם שבגלל שהם חלק מן הקבוצה יש להטיל עליהם אחריות. יש להטיל אחריות על אדם

34

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מכוניות. יום אחד הגעתי למכוניתי וראיתי25ספציפי )דוגמה: במגרש החניה של המכללה יש מקום רק ל- הוא זה שפגע במכונית, אך לא ניתן להטיל אחריות25שמישהו פגע בה. ברור שאחד מתוך ה-

קולקטיבית(.

נניח שקיים בית ג' הנמצא בין שני בתים: בית א' ובית ב'. שני הבתים א' ו-ב' נשרפו ואז גם ג' נשרף. ג' תובע את א', אבל א' טוען "אני לא הסיבה שאין בילתה", היות והבית היה נשרף כך או כך בגלל ב'. ב' עונה

באותה הצורה.

סיפור הבתים שונה מסיפור הציידים, כי שני הבתים הם האחראים לכך שהבית נשרף. בסיפור הבתים ברור שמהבתים יצאה אש ואפשר לבדוק שאומנם משני הבתים יצאה אש, אבל ניתן גם לבדוק מי מהםהוא הסיבה העיקרית ואז ניתן להטיל עליו אחריות. ניתן להטיל אחריות על א', על ב' או על שניהם יחד.

במקרה הציידים, הנפגע לא יכול היה להוכיח מאיפה ירו עליו. הדבר היחידי שהוא יכול להוכיח )לא רק אשר מתבטא ביכולתו המוגבלת להוכיח מי אשםלנזק ראייתי,הוא, שרשלנותם הם גרמו לו

נזק גופני(.

שמי שגורם לנזק ראייתי, נהפוך לגביו את נטל ההוכחה – הציידים היוריםבית המשפט אומר, כמו שהצייד לא יכול להוכיח מי ירה את הירייה הפוגעת, כך גם הםצריכים להוכיח שהם אינם אשמים.

לא יכולים להוכיח את זה שהם לא אחראים. )זאת בניגוד לדוגמה של מגרש המכוניות – אף אחד חוץמהנהג שפגע וגרם לנזק פיזי, אף אחד לא גרם לנזק ראייתי(.

אם מטילים על הציידים את הנטל לשלול את האחריות, והם לא מצליחים לשלול, אז שניהם אחראים, שניהם רשלנים, שניהם גרמו לו לנזק הראייתי. כאשר מטילים על שניהם אחריות לפצות את הצייד

השלישי, ולא ניתן לקבוע מי אחראי ומי לא, אז כל אחד מהם משלם חמישים אחוז מן הפיצויים, לפחות % אי צדק והקורבן עשו איתו50יוצרים חמישים אחוז נזק מהצד של הפוגעים. מבחינת המעוולים נגרם

% צדק.100

במצבים רגילים, די להוכיח קיום או אי קיום קשר סיבתי. במצבים רגילים אנו נמצאים בשרשרת בעלת שתי חוליות בלבד: סיבה ותוצאה, אבל לעיתים יש שרשרת מורכבת יותר, או תוצאה בלי סיבה, או סיבה

סיבתיות עמומה.שלא ברור לאיזה תוצאה הביאה, זוהי

סיבתיות עמומה

מצב שמחולק למספר מצבי משנה: בוצעה עוולה, אבל לא ידוע מי המעוול. לתובע אין נתבע שממנו הוא יכוללא ידוע מי המזיק..1

להיפרע. דוגמה: זיהום אוויר בחיפה.קשה לניזוק להוכיח שהנזק נגרם כתוצאה מהתנהגות המזיק..2

קשה להוכיח האם אדם מסוים שייך לקבוצה שהיו חולים בכל מקרה בסרטן, או שייך לקבוצהשחלתה כתוצאה מזיהום האוויר.

דוגמה: פס"ד נגר נ' וילנסקי.לא ידוע איזה חלק מהנזק נגרם על ידי עוולה..3

נגר מגיע לביה"ח לצורך ניתוח התוספתן )באותו זמן בהרדמה מלאה(. עלנגר נגד וילנסקי., 285/86ע"א מנת להכין את המטופל לניתוח יש לחברו לעירוי. בעת הכנסת העירוי, כיסוי הפלסטיק של הוונפלון

)המחט( נכנס לדמו של נגר. הרופאים מחליטים שקיימת עדיפות לכריתת התוספתן, לפני שמחפשים את כיסוי הפלסטיק. אחרי שהניתוח עבר בהצלחה, הם מוצאים את הפלסטיק בבית החזה ומוציאים אותו תוך

35

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

השארת צלקת. הנזק הוא נזק פלסטי בלבד. מאחר ונגר חלש מבחינה נפשית הוא איבד את כושר העבודהשלו לחלוטין והוא תובע את ביה"ח בגין הנזק שנגרם.

נגר צריך להוכיח שכתוצאה מרשלנות של הרופא הוא איבד את כושר העבודה שלו, הוא לא מסוגל להוכיח בשל רשלנותנזק ראייתי: זאת: הוא לא יודע איזה חלק גרם לו לאבד את כושר העבודה שלו. נגרם לו

המזיק נמנעה מהניזוק האפשרות להוכיח איזה חלק מהנזק נגרם לפני המעשה הרשלני ואיזה חלק התגבש בעקבותיו ולכן נטל ההוכחה הוא על המזיק להוכיח את חלקו בנזק הסופי. הוטלה על הרופאים האחריות

להוכיח את חלקם בנזק, ואם לא יוכלו להוכיח חלקם, הם צריכים לפצות אותו במאה אחוז על הנזקשנגרם.

, החליטה האישה לעשות ניתוח להוצאת אבנים מכיס המרה. באותה תקופה היו מבצעיםבפס"ד קורנץ לפתח קריש דם.50 ל-1את הניתוח בכיס המרה בהרדמה מלאה. כאשר אדם נכנס לניתוח, יש סיכוי של

)מספרים לא מדויקים, רק כדי100 ל-1לכן נותנים למטופלים תרופה לדילול הדם, ואז הסיכוי יורד ל- להדגים את הנושא של הקשר הסיבתי(. התרופה ניתנה לגב' קורנץ, והניתוח עבר בהצלחה, ומאוחר יותר

נוצר קריש דם והיא הפכה לצמח.

המשפחה תובעת בגין רשלנות רפואית. יוכלו להיפרע אם יוכיחו שמשהו בפרוצדורה היה לא תקין )הפסיקו לה את התרופה לפני הזמן או לא הקימו אותה מהמיטה בזמן(, אולם גם אם היא תצליח להוכיח שבית

החולים התרשל, היא עדיין תתקשה להוכיח את הקשר הסיבתי, כי גם מי שמקבל את התרופה עלול . צריך עוד להוכיח שהיא נמצאת בקבוצה שלא הייתה מפתחת1/100לפתח את קריש הדם בסיכוי של

קריש דם בכל מקרה.

מה עושים? אפשר לדחות את התביעה )כי לא ניתן להוכיח שהיא אינה שייכת לקבוצה בעלת סיכון לקריש דם מלכתחילה(, או להעביר את נטל ההוכחה לבית החולים. שתי האפשרויות הן אפשרויות שיש בהן

חוסר צדק. העברת נטל ההוכחה לבית החולים עלולה לגרום לרפואה מתגוננת = הרתעת יתר. יש כאן מצב של "הכל או לא כלום" )תלוי מי יצליח להוכיח(. הפתרון הוא פיצויים יחסיים על פי הסיבתיות

אחוז, יקבל הכל. אולם אם יצליח להוכיח ברמה51היחסית. אם יצליח התובע להוכיח ברמה של מעל נמוכה יותר, יש נסיבות שבהן זה מוצדק להעניק פיצויים על פי שיעור ההוכחה. בפס"ד קורנץ דחו את

התביעה, ולכן משפחתה לא קיבלה פיצויים כלל.

. דרוזי שהיה סוחר סמים,פס"ד אבו סעדהדוגמה אחרת שבה נפסקו פיצויים על פי סיבתיות יחסית: והיה עציר במתקן "קישון" במפרץ חיפה. כאשר היה סעדה במתקן הוא ניסה להתאבד. תפסו אותו והצילו

אותו, ולכן הכניסו אותו לתא תחת השגחה. הבידוד הכניס אותו ללחץ, והוא טען שהוא חוזר בו מההתאבדות. עצירים אחרים אמרו שייקחו אותם להשגחה, והוא צורף לתא שבו היו עוד דרוזים. אבו

סעדה קיבל את המיטה העליונה, וניסה שוב להתאבד בקפיצת ראש. הוא קיבל מכה חזקה בראש. הוא סיפר סיפור שלא נשמע הגיוני, וביקש רופא. הרופא לא הצליח לאבחן, ולכן שלחו אותו לרמב"ם. גם

ברמב"ם לא הצליחו לאבחן מה קרה לו על סמך סיפורו, ובהמשך בגלל המכה, הוא השתתק מהצווארומטה.

אחוז. אם הופכים את נטל ההוכחה, מגיעים51האסיר לא יכול היה להוכיח את התביעה ברמה של מעל שוב ל"הכל או לא כלום", ולכן בית המשפט העליון החליט לתת פיצוי יחסי בהתאם לסיבתיות היחסית. על

פי בית המשפט זוהי עשיית צדק גם מבחינת הנתבע וגם מבחינת התובע.

דוגמה נוספת לסיבתיות יחסית:

ילד קופץ מעץ ונפגע ברגלו. ההורים שלו לוקחים אותו לחדר מיון. בחדר מיון חובשים. פס"ד הודסון. 1 אותו, ומאוחר יותר מתפתחת אצלו בעיה בירך. הילד תובע את בית החולים שהיה צריך לזהות את הבעיה

36

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

1בירך בביקור הראשון. ההגנה של בית החולים, שמבחינה סטטיסטית גם אם היו מזהים את הבעיה, רק אחוז.51 מקרים מחלימים מהפציעה הזו.בשיטת הכל או לא כלום, הילד לא יוכל להוכיח מעל 4מתוך

הוכחה רשלנות הנתבעים אבל לא הוכח הקשר הסיבתי. לכן יש להפוך את נטל ההוכחה, אבל כמו שהילד לא היה שייך לקבוצה של המחלימים, והילד זכה51מקודם, בית החולים לא יכול היה להוכיח מעל

בפיצויים מלאים. בערכאה הראשונה הועבר הנטל אל בית החולים, בית החולים לא הצליח להוכיח והילד פיצוי. בית החולים מערער, ובבית המשפט לערעורים מחליטים שהתפיסה של "הכל או לא100%מקבל

51%": התובע צריך להוכיח ברמה של אובדן סיכויי החלמהכלום" לא צודקת ומאמצים תפיסה של " להחלים, ואז הוא לא צריך להוכיח שהוא כלול בקבוצת המחלימים,25%שהוא איבד את הסיכוי של ה-

כלומר: הוא לא חייב להוכיח שהוא יכול היה להחלים, אלא להוכיח שהוא הפסיד את הסיכוי שהיה לו(.25% להחלים, אז יקבל פיצויים בגובה שיעור הסיכוי )25%להחלים. אם יוכיח שהפסיד את הסיכוי של ה-

, אז51%בית הלורדים פסלו את התפיסות של שתי הערכאות: אם התובע לא מצליח להוכיח ברמה של שנה.20התביעה תדחה. על פי האנגלים, שיטת "הכל או לא כלום" היא השיטה השלטת, כבר מעל

אדם חלה בסרטן. הרופא הראשון לא איבחן. הרופא השני איבחן, ואמר שאילו היה. פס"ד הרשקוביץ. 2 שנים לחיות. הרשלנות של הרופא הראשון שלל את הסיכוי3מגלה את המחלה בזמן, היו לו עוד

שנים )אין כאן סיכויי החלמה(.3התיאורטי לחיות עוד

פאתח עשה ניתוח באוזן, ותוך כדי פגעו לו בעצב של הלחי. כתוצאה נגרם לו פס"ד קופ"ח נ' פאתח.. 3 שיתוק של הלחי. הוא תובע את בית החולים. קופת החולים מתגוננת ואומרת שהנזק אינו ניתן למניעה.

מדובר בסיבוך שאינו מוכר בספרות.

שעות אפשר היה להציל את העצב. פאתח רוצה24אומר פאתח, שאם היו מזהים את הפגיעה תוך פיצויים על כך שהנזק לא תוקן בזמן, ולא על הפגיעה עצמה. אומרת קופ"ח: גם אם היינו מזהים את

הפגיעה, לא בטוח שהיה אפשר לתקן.

העניין הוא שבפס"ד זה לא היו נתונים סטטיסטיים. בית המשפט החליט בכל זאת ליישם את רעיון ולכן נתן לו פיצויים30%הסיבתיות היחסית: האחוז שלדעת בית המשפט היה לפאתח לתקן את הנזק הוא

.30%בשיעור של

דוגמה נוספת לסיבתיות עמומה:

עד תחילת40. התרופה נכנסה לשימוש בשנות ה-DESיש תרופה נגד הפלה ספונטנית שהומצאה בארה"ב . הנשים לא הפילו, אבל בנותיהן קיבלו סרטן הרחם עם גיל הבגרות, ולכן הבנות החליטו50שנות ה-

לתבוע את יצרני התרופות. הקושי בהוכחת הקשר הסיבתי: האמהות או שלא ידעו, או שלא זכרו מי ייצראת הבריאות. הפתרון: חלוקת השוק.

משוק התרופה ישלם40%כל יצרן אחראי לתת פיצוי לפי החלק היחסי של היצרן בשוק. יצרן ששלט ב- מהנזק. )נכון שאין אחריות קולקטיבית: אני לא יכול לתבוע את כל המגרש בגלל שהמכונית שלי40%

נדפקה... אבל במקרה הזה כל היצרנים היו רשלנים(.

אולם, אם היצרן יוכיח שלא התרופה שלו היא זו שגרמה לנזק, הוא יהיה פטור )וכמובן שאי אפשר להוכיח,כי התובעות בעצמן לא יודעות מי היה היצרן(.

כאשר מדברים על הקשר הסיבתי העובדתי צריך להוכיח את הקשר בין המעשה או המחדל לבין התוצאה. במצבים של סיבתיות עמומה, צריך לבדוק האם הפתרון הוא: "הכל או לא כלום". )אפשר דרך השארת

נטל ההוכחה על התובע, או היפוך נטל ההוכחה(. בית המשפט בישראל אומר שמצבים של "הכל או לא

37

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

כלום" הם מצבים שגורמים לטעויות משפטיות )אדם מקבל משהו שלא מגיע לו, או לא מקבל משהושמגיע לו(, ואז הפתרונות של פיצוי יחסי בסיבתיות עמומה מונע או חוסך מצבים של טעויות משפטיות.

הגברת הסיכון

מצב שבו ישנן מספר סיבות אשר גרמו לתוצאה. חלק מהסיבות הן עוולתיות וחלק הן תמימות, והתובע לא יכול להוכיח שהסיבה העוולתית היא שגרמה לנזק, אבל יכול להוכיח שהיא הגבירה את הסיכון או הסיכוי

להתממשות הנזק )ואת זה הוא כן יכול להוכיח(. דוגמאות:

יונתן כהן נולד פג. אח"כ גילו שהוא נכה ברמה גבוהה. הוריו והוא הגישו תביעה( פס"ד יונתן כהן. 1 סיבות אפשריות:3שהנכות שלו היא תוצאה של רשלנות, אלא שזה לא היה ברור כי היו

הפגות..1הדימום של האם בזמן הלידה..2זיהום שהיה אצל האם טרם הלידה..3

הטענה הייתה שבית החולים לא מנע את הזיהום ולא טיפל בו. מתוך שלושת הסיבות רק הסיבה השלישית היא עוולתית. בשיטה הבסיסית, התובע לא יכול להוכיח את הקשר הסיבתי. הוא יכול רק

סיבות פוטנציאליות, ואחת מהשלוש היא עוולתית.3להוכיח שיש

כאשר התיק הגיע לביהמ"ש העליון, הש' שטרסברג-כהן רצתה לאמץ את תפיסת "הגברת הסיכון": לבדוק את התרומה היחסית הפוטנציאלית של היסוד העוולתי לנזק שנגרם, והפיצוי יהיה בהתאם. מבחינת

פיצויים. עדויות של מומחים אמרו שאין לשלול לגמרי את העובדה33%שטרסברג-כהן יש לתת לתובע . זה על פי עיקרון30%שהזיהום תרם, אבל העדים אמרו שלא מדובר בכל מקרה בתרומה של יותר מ-

הצדק החלוקתי.

ברק ובייניש לא רצו לאמץ את התיאוריה של "הגברת הסיכון" ובכלל: אי אפשר לבסס תיאוריה על מקרה בפס"ד מאוחר יותר, קיבלו את התפיסהעמום, ולכן החליטו לדחות את התביעה של יונתן כהן. אולם

שהוצגה על ידי דעת המיעוט.

. לטענתה,100% בניתוח קיסרי, ויצאה עם נכות קשה של 29. עדן נולדה בשבוע ה-. פס"ד עדן מלול2 דקות בביצוע הניתוח הקיסרי. אולם היה45רשלנות בית החולים גרמה לנכותה: בית החולים איחר ב-

קשה להוכיח שהרשלנות היא שגרמה לנזק. אם מכירים בתיאוריה של "הגברת הסיכון" אפשר לפצות אתניזוק בפיצוי כלשהו.

15%הערה: באנגליה לא הכירו ב"הגברת הסיכון" כלל. בארץ, רק אם מדובר ביסוד עוולתי שתרם ב-ומעלה, אז אפשר לאמץ את הרעיון של הגברת הסיכון.

מהנזק.40%בית החולים כרמל ערער על החלטת המחוזי לפצותה לפי תאורית הגברת הסיכון בערך של בעליון, השופטת נאור אומרת שהתיאוריה של "הגברת הסיכון" באמת תופסת בארץ, אולם היא לא יכולה

לדעת מהי התרומה של היסודות העוולתיים והלא עוולתיים. מצד שני, זכותו של השופט להעריך את. בית חולים מבקש לקיים דיון נוסף. 20%התרומה של היסוד העוולתי. היא העריכה את התרומה בכ-

שלא מכירים בארץ בתיאוריה של, ורק לאחרונה נפסק על ידי תשעה שופטים 94עדן נולדה בשנת שופטים בדעת הרוב, פסלו את5 שופטי מיעוט אמרו שיש להכיל את התיאוריה, אולם 4 הגברת הסיכון.

.אין להכיר בחריג האחריות היחסית במקרים של סיבתיות עמומההתיאוריה וקבעו, מסיבות שונות: השופט ריבלין טען שיש בה יותר אי-צדק מצדק. השופט טען כי גם אם יש בהחלת כלל מאזן ההסתברויות

38

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

כדי לאתגר את תחושת הצדק, הרי שעל פי רוב, מדובר בכלל מוצדק וראוי, אשר חריגה ממנו תעשה רק מטעמים כבדי משקל. לגישתו, חריגה מכלל מאזן ההסתברויות לכלל של פיצוי-לפי-הסתברות תוגבל

למקרים היוצאים מגדרי המקרה הבודד, כאשר קיימת הטיה נשנית.

- כאשר התובע לא מצליח להוכיח את הקשר הסיבתי, אבל קיימת "הטייה נשנית", כלומר:הטיה נשנית יסודות:4מגמה שבה וחוזרת. מצב שתלוי ב-

ישנו מזיק )משותף(. למשל: זיהום סביבתי, או יצרן שייצר מוצרים פגומים סידרתית, או בית חולים.1שמסרב לאמץ שיטות בטוחות יותר.

קיימת קבוצת ניזוקים. התובע צריך להוכיח שהוא נפגע, ושיש כמוהו עוד הרבה..2מדובר בסיכון חוזר. למשל: היצרן הזה ממשיך לייצר, המזהם ממשיך לזהם כל הזמן..3 יש הטיה עקבית בהחלת מאזן ההסתברויות. קושי להוכיח באופן עיקבי את הקשר הסיבתי.4

העובדתי.

%.51 היסודות, אז התובע יוכל להוכיח ברמת הוכחה שהיא נמוכה מ-4אם מדובר באחד מ-

נותרה על כנה ובמקרים בהםאבדן סיכויי החלמההערה: בפסק דין מלול הודגש כי הדוקטרינה של הדוקטרינה מתקיימת ניתן לפסוק פיצוי לפי הסתברות. לדעת השופטת נאור, הדוקטרינה של אבדן סיכויי

לעצם גרימת( ולא לעמימות ביחס לגודל הנזקהחלמה שייכת לסוג אחר של עמימות )עמימות ביחס .הנזק

ריבוי מעוולים

קיימים שני מצבים בסיסיים: . מערכת היחסים בין הקורבן ובין המעוולים.1. מערכת היחסים בין המעוולים ובין עצמם.2

נבנה תסריטים למצבים השונים:

. קבוצה של מעוולים הגורמים נזק לקורבן, והוא לא יודע מי הם / איפה הם. במקרה זה, הקורבן יוצא וידיו1על ראשו.

. יש מספר מעוולים, וכאן יש שני מצבי משנה:2

, וגורמים למספר נזקי גוף )אחד שבר את הראש, אחד אתבצוותא-חדה המעוולים גורמים 2.1היד, ואחד את הרגל – וידוע מי עשה מה(. מה יעשה הקורבן? הקורבן יתבע את אחד המעוולים.

יחד ולחוד: כולם אחראים על כל הנזק, וגם כל אחד לחוד אחראי עלהאחריות של המעוולים היא הכל.

מבחינת הנפגע זהו עיקרון מצוין, כי הוא יכול לתבוע את זה שהוא יוכל לתבוע אותו, והכי נוח לו תבעו את משרדבן שמעון נ' ברדה לתבוע אותו. הנתבע יכול לתבוע את האחרים. דוגמה: ב

הבטחון – הכיס העמוק, שאחראי יחד ולחוד.

המעוולים לא פעלו יחד, אבל נגרם נזק אחד שלא ניתן להפרדה. גם במקרה זה מטילים2.2 עליהם "יחד ולחוד". דוגמה: אדם הועף על ידי מכונית אחת אל מתחת לגלגליה של מכונית שנייה.

39

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

שני הנהגים אחראים "יחד ולחוד". והנפגע יכול לתבוע את הנהג הראשון, או את השני, או אתשניהם יחד.

המזיקים הפכו להיות גורם משותף דרך הקורבן עצמו. הנזק הביאה אותם להיות קבוצה משותפת. אם הנזק כן ניתן להפרדה, אין קשר בין המזיקים ולמרות זאת זכותו להיפרע מהם יחד ולחוד.

והמזיקים לא פעלו בצוותא חדה – אז אין אחריות "ביחד ולחוד" וכל מזיק אחראי רק לנזק שהואגרם.

מלך נ'. ישנם מספר מעוולים: חלקם ידועים וחלקם לא ידועים )הנזק לא ניתן להפרדה(. פס"ד 3 במקרה כזה, תובעים את המזיקים הידועים, והמזיקים הידועים אחראים על כל הנזק )לפיקורנהויזר.

העיקרון של יחד ולחוד(.

נפגע על ידי מעוול1.2.2011, ואח"כ ב- 1 נפגע על ידי מעוול מס' 1.3.2010: אדם שב- בפס"ד חננשווילי , וניתן להפריד בין הנזקים. באופן עקרוני, מכיוון שניתן להפריד, כל מעוול צריך לשאת בנזק. יש2מס'

קבוצות מצבים:

.Pre Exisiting conditionמצב קיים .1נבלע בידי שמיים..2נבלע בידי מעוול נוסף..3

נניח שיש לי כף יד משותקת בשלוש אצבעות, והמעוול גורם לקטיעה של כל היד. האם. מצב קיים.1 המעוול יכול לומר שהמצב הקיים של שלוש אצבעות משותקות, ולכן הוא צריך לשלם רק על שתי

האצבעות שנותרו. הגורם לכריתה לא אחראי על המצב הקיים.

אחוזי30אדם שהוא שתום עין, והמעוול גרם לו לאובדן העין השניה. במצב של אדם בריא, הוא יפוצה לפי עיקרון. כאן מוחל 70%נכות, אבל אם הפגיעה היא באדם שתום עין, הפיצוי צריך לשקף את זה – ישולם

.הגולגולת הדקה

. הנזק הראשון שנגרם על ידי המעוול, נבלע על ידי כוח עליון. לדוגמה: המעוול גרם. נבלע בידי שמיים2 לניזוק לאובדן הרגל. הניזוק אחרי כמה חודשים נבלע בצונאמי. הנזק שגרם המעוול נבלע בידי שמיים.

מצב אחר הוא שמישהו פגע ביד של הניזוק, ובלי שום קשר כחודש אחרי בעקבות אירוע מוחי כל הצד של הגוף משותק. הפגיעה של האירוע המוחי "בלעה" את הפגיעה. השאלה היא מה דינו של המעוול בעניין

זה?

אחוזי נכות. חננשווילי לא אצה28. חננשווילי נפגע בתאונת דרכים, ונקבעו לו . נבלע בידי מעוול נוסף3 , הוא אדם שהואהמצב הקייםלו הדרך לתבוע את המזיק. לאחר כמה חודשים, חננשווילי נדרס למוות.

.100%, והמעוול השני גרם לנזק של 28% אחוז לא נכה. המעוול הראשון גרם לנזק של 72למעשה גם מוכן לפצות,2המעוול הראשון יסכים לשלם את הנזק רק מהתאונה הראשונה ועד המוות. מעוול מס'

. כלומר: החל מתאריך התאונה שהובילה למותו, עזבונו של חננשווילי72%אבל רק על ההפרש – על ה- מהפיצויים )אפשר לראות את זה כמו תאונה עם מכונית שהיתה כבר הרוסה(.28%מאבד

שנה.35 הכסף למשך X נכות 28%. המזיק יתן פיצויים לפי 28% איבד יד = 40דוגמה מקבילה: נפגע בן . הניזוק לא הפסיד כלום, כי בסופו75 עד גיל 72%. משלם פיצויים לפי 100% פוגע והורג = 2מזיק מס'

במקרה של חננשווילי, הוא לא קיבל כסף כי לא הספיק לתבוע את המעוול, אבל 100%של דבר קיבל .הראשון

40

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

35. חננשווילי רוצה פיצויים מהמעוול הראשון את ההפרש ל-72% טוען שעליו לפצות רק לפי 2מזיק מס' שנה. אבל בית המשפט אומר שהמעוול הראשון צריך לשלם רק עד המוות, אבל זה לא צודק מבחינת

.28%חננשווילי שמפסיד את

שנה, או שהמזיק השני ישלם את35שתי האפשרויות העומדות בפני בית המשפט: שהמזיק הראשון ישלם . בכל מקרה, זה לא הוגן כך או כך מבחינת שני המזיקים. מאחר שחננשווילי לא הספיק לתבוע100%ה-

את המעוול הראשון, המעוול הראשון אומר שהתביעה נגמרה בעת המוות. גם המעוול הראשון וגם השניצודקים, אבל מי שנפגע בסופו של דבר הוא העיזבון.

נכות עד הרגע שהוא נהרג,28%השופטת נתניהו יצרה פתרון אלגנטי שאומר: המעוול הראשון ישלם נתייחס למעוול השני כאדם ששלל מחננשווילי את מרגע המוות. 72%המעוול השני משלם

כי הוא שלל100% לכן המעוול השני צריך לפצות לפי האפשרות לתבוע ולהיפרע מהמעוול הראשון.. 28%מחננשווילי את האפשרות לתבוע מהמעוול הראשון את ההפרש של ה-

: אדון מלך הולך ברחובות סביון, ומתנפלים עליו שלושה כלבים. לא ניתן להפריד ביןקורנהוייזרבפס"ד הנזק של שני הרוטוויילרים ובין הנזק שגרם הזאב שבעליו אינו ידוע. הפתרון של בית המשפט היה לפצות

הנזק, אולם בדיון הנוסף נקבע שלא ניתן להפריד בין הנזק, ולכן כל מעוול2/3את קורנהוייזר לפי רק אחראי ביחד ולחוד, ולכן כל מעוול ידרש לפרוע את מלוא הנזק שנגרם.

תביעה שמגיש קורבן לנזק שנגרם על ידי מס'כיצד נגיש תביעה כאשר מדובר בריבוי מעוולים? אחד המעוולים, התובע יכול לתבוע רק את כלמעוולים שאחראים ביחד ולחוד. התובע יכול לתבוע את

. אם התובע יודע מי הכיס העמוק, הוא יתבע אותו. לעיתים הוא יתבעחלקםמהמעוולים, או לתובע את את בעל הכיס העמוק, ואת אחד המעוולים רק בגלל שהוא רוצה שהמעוול יצטרך לשאת בהוצאות בית משפט ולהיות מתוזז )נקמה(. דוגמה קלאסית היא מצב של תביעת דיבה נגד מו"ל של עיתון. לא יתבעו

את העיתונאי כי הוא לא הכיס העמוק.

וכולם אחראים - אם פס"ד הוא נגד100במצב הראשון, כאשר התובע תובע את כולם, והנזק הוא שלושתם, הניזוק יכול לבחור את המזיק שממנו יפרע.

אם הוא תובע באחת האופציות האחרות, כנ"ל. הניזוק יכול להיפרע ממלוא הנזק מכל אחד מאלו שנקבעו אחראים.

מהנתבע שממנו רצה להיפרע - הוא יכול ללכת73%נניח שבמצב הראשון, הניזוק מקבל רק לנתבעים הנותרים ולתבוע את ההפרש.

ברגע שהתובע מממש את התביעה הוא לא יכול לתבוע מעוול נוסף. אם יתבע מעוול נוסף, אזי גם אם התביעה תתקבל התובע לא יקבל פיצויים, כי הוא קיבל פיצויים מהמעוול הראשון. אם

בתביעה הראשונה הניזוק קיבל פיצויים בהתאם לנזק שהוא הוכיח ונקבע מה מגיע לו , הוא לא יכול לתבוע שוב ולהגיד שמגיע לו היקף נזק גדול יותר ממה שכבר קיבל. אם נפסק בהליך הראשון

שמגיע לו סכום מסוים של פיצויים הוא לא יוכל לקבל יותר מהסכום הזה לכן אין טעם לתבועמעוול נוסף.

אם הנתבע לא הצליח להיפרע ממעוול ראשון, ותובע מעוול נוסף: במקרים חריגים המעוול השני ינסה להוכיח שהנזק של התובע הוא יותר נמוך ממה שהוכח בהליך הראשון, מכיוון שלנתבע השני

לא ניתנה לו ההזדמנות להביא את כל ראיותיו ולהשמיע את כללא היה לו "יומו בביהמ"ש" ) הוא לא היה חלק מן ההליך הראשוני. התובע לא יכול לקבל יותר פיצויים ממה שנקבעטענותיו(,

ממה שנקבע בהליך הראשון עקב ההליך השני.פחותבהליך הראשון אבל יכול להיות שיקבל

41

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מעוול פטור מאחריות: . אין לו אחראיות במישור המשפטי, במקרים כאלו התובע יוכל להיפרע רק12. קטין, ילד מתחת לגיל 1

שיש לו אחראיות במישור המשפטי, למרות שלא מטילים דופי בעובדה שיש12מאדם שהוא מעל גיל .לילד אחראיות במישור המעשי

ישנם חוקים שונים שבהם קיימת "תקרה לחבות. אחראיות מוגבלת מכוח חוק או מכוח הסכם.2 הנתבע" - תקרה לפיצויים אותם מקבל התובע. התובע יכול להיפרע מקסימום מנתבע מסוים ומקסימום

מנתבע אחר.

אפשרות שהקורבן, בהסכם, פוטר מזיק מסוים קיימת. הסכמים שנערכים בין הקורבן לבין המעוולים. 3 מאחראיות לפני שהוא נפגע. דוגמה: קבלן שעושה הסכם עם לקוח, ובהסכם מוגדר שאם הקבלן גורם

נזק, הלקוח פוטר אותו מאחריות. הלקוח יסכים לדבר כזה מכיוון שיכול להיות מצב של הקצאת סיכונים: הלקוח ישלם פחות או יבטח את עצמו. כאשר הקבלן במצב כזה גורם לנזק, ללקוח אין עילה לתבוע אותו מכיוון שהוא פטר אותו מאחראיות. ייתכן והפטור נכרת עם המזיק לפני שנגרם הנזק וייתכן פטור שנכרת

עם המזיק לאחר שנגרם הנזק.

אם קיימים מספר מזיקים, וקיימת תקרה על פי חוק לאחד המזיקים, הוא לא ישלם מעבר לתקרה.

. מהן ההשלכות שלכאשר קורבן פוטר מעוול מאחראיות, משמעות הדבר שהוא אינו יכול להיפרע ממנו הויתור הזה לגבי מערכת היחסים עם המעוולים האחרים? אם הניזוק פוטר מזיק מאחראיות, אז ההסכם

הזה שבין הניזוק לבין המזיק לא מחייבת מזיקים האחרים: המעוול שאותו תבע הקורבן יכול להיפרעמהמעוול שאיתו נחתם ההסכם )בין אם נחתם לפני או אחרי גרם הנזק(.

אם התובע לא מקבל את מלוא הפיצוי מהמעוול הראשון, אז פתוחה בפניו הדרך לתבוע את יתרת הנזק מן המעוולים האחרים )כלומר: רק אם הפיצוי שניתן לו מהראשון הוא פיצוי חלקי(. הניזוק לעולם לא יוכל

לקבל את סכום הפיצוי יותר מפעם אחת. הניזוק יפוצה אך ורק על הסכום אותו היה צריך לקבל.

ביחסים שבין המזיקים לבין הניזוק כולם אחראים ביחד ולחוד, אבל ביחסים שבין המעוולים לבין עצמםהנזק יכול להתחלק ביניהם. וביהמ"ש בוחן את החזיתות שבין המערכות.

: התובע תבע מזיק אחד, ואת השני לא תבע כי חלפה תקופת ההתיישנות נגדו. נקבעבעניין התיישנות שהראשון אשם, והוא צריך לפצות את הניזוק – הוא יוכל לתבוע את המזיק השני שישלם את חלקו כי

.ההתיישנות לגבי תביעת המזיק הראשון את השני מתחילה מרגע שניתן פס"ד לטובת התובע

שנים, כאשר התביעה כבר התיישנה. המזיק שנתבע לא מתגונן בטענת10נניח שהניזוק תובע מזיק אחרי התיישנות, וניתן פס"ד נגדו בו הוא נדרש לשלם כסף לניזוק. המזיק פונה אל המזיק השני בדרישה

שישתתף איתו בפיצוי, אך המזיק השני טוען שמכוח החוק הוא לא היה צריך לפצות על הנזק ולכן לא זכאי טענה שכזו היא אכן מוצדקת, כאשר אין חבות של המעוול הראשון אין לולדרוש מאחרים להשתתף איתו.

זכות לדרוש ממעוולים אחראים שישתתפו איתו, מכיוון שאין אחראיות.

נזק נגרם לחולה כתוצאה מחוסר טיפול רפואי מתאים. קופת חולים כללית נ' קבוצת כנרת493/63ע"א בו. הוא צירף לתביעתו את המערערת כנתבעת אך התביעה נגדה נדחתה מחמת התיישנות. השופט כהן:

מטרת הסעיף לעשות צדק בין המזיקים בצוותא, שלא יצטרך אחד מהם לשאת בכל מעמסת הנזק. צדק זה יסוכל אם צד אחד ישא בכל הנטל רק מפני שתביעת הניזוק נגד המערערת התיישנה או שקיימת עילה

את הביטוי "אילו נתבע" יש לפרש בהרחבה: "אילו נתבע ע"יאחרת המונעת הגשת תובענה מצד הניזוק. . לדעתו פס"ד הדוחה תביעה מחמת התיישנות אינו יכול לשמשהניזוק בעת שנולדה עילת התביעה"

מעשה בי"ד לגופה של עילת התובענה.

42

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אם ניתן פס"ד נגד מעוול אחד )הוא האחראי(, אזי אם הוא חושב שישנם מעוולים נוספים, הוא מגיש נגדם . ההשתתפות תהיה לפי מידת האחריות של המעוולים האחרים. פקודת הנזיקיןתביעת השתתפות בנזק

היא לא מדויקת לגבי חלוקה בין המעוולים לבין עצמם: מחשבים זאת לפי מידת האחראיות המוסרית.

. בתאונת דרכים בה התנגשו שני כלי רכב התנגשות חזיתית נהרג אדם. פינס נ' בן עמירה411/70ע"א ואין קנה מידה להשוות בו אתבית המשפט קבע: אם לא ניתן לקבוע את מידת אחריותו של כל אחד,

התנהגותו של זה לעומת התנהגותו של זה מהבחינה המוסרית, הצדק הפשוט הוא שחולקין באותו הממון. המוטל בספק - שווה בשווה

כאשר אין פס"ד נגד המעוול, אלא הגיעו להסכם פשרה. אם המעוול הראשון, אשר שילם מכוח הסכם מעוניין שהמעוול השני ישתתף איתו, כאשר הוא תובע את המזיק השני, הוא צריך להוכיח שגם המזיק

השני אחראי כלפי הניזוק ושגם הוא )הראשון( אחראי כלפי הניזוק, אם הוא מוכיח את שתי הנקודות האלו,אז המעוול השני אכן יוכל להשתתף איתו בנזק.

: במערכת יחסים שבין הניזוק לבין המזיקים, הדגש הוא שברוב המקרים האחראיות של המזיקיםלסיכום היא ביחד ולחוד. לגבי מערכת היחסים של המעוולים לבין עצמם: התביעה היא תביעה של עשיית עושר

שלא במשפט, תביעות לגבי חלוקת ההשתתפות. תביעת השתתפות )אינה נזיקית(, על מנת לבסס אותה כלפי הניזוק וגם את אחראיותשלויש צורך להוכיח חבות נזיקית: התובע צריך להוכיח את האחראיות

המזיקים האחרים מול הניזוק. כאשר לא ניתן לדעת מהי מידת האחריות של כל מזיק, אז הנזק מתחלק שווה בשווה. אם ניתן לקבוע חלקים שונים אז ביהמ"ש יבצע את החלוקה על פי אחריות מוסרית. אחריות

חמורה מגדילה את חלקו בתשלום הנזק. כאשר ישנו עיקרון ייחוד העילה )כמו למשל בפלת"ד(, איןתביעות השתתפות.

אחריות שילוחית

ניתן להטיל את האחריות לא רק על המעוול שביצעאחריות שילוחית היא אחריות בשל מעשה של הזולת. מערכת יחסים מיוחדתאת העוולה באופן אישי, אלא גם על גורם נוסף שלא היה מעורב ישירות )בשל

שקיימת בין המעוול לגורם הנוסף(.

: מצבים שבהם הפקודה מכירה באפשרות להטיל אחריות על הגורם הנוסף4ישנם

נראה בהמשך אתהטלת אחראיות על מעביד בגין גרימת נזק שהעובד גרם. יחסי עובד - מעביד..1הקריטריונים ואת ההצדקה.

הטלת האחריות היא על השולח בגין הנזקים שגרם השלוח.אחריות שילוחית טהורה. .2 / משדל ומשתתף. מצב בעייתי. פירוט בהמשך.משדל - משודל.3 . מצב בעייתי. בסיטואציות מסוימות ניתן להטיל אחריותקבלן עצמאי מול בעל חוזה או מזמין.4

על המזמין בגין נזקים שגרם הקבלן.

אחריות של המעביד על נזקי העובדמדוע להטיל אחריות על המעביד?

המעביד הוא בעל האמצעים לפצות את הניזוק, בעוד העובד הואהכיס העמוק.הפן המעשי הוא .1 בדר"כ חסר אמצעים. רוצים לממש את עקרונות הצדק החלוקתי, ולכן הפתרון הנכון הוא ללכת

לגורם שקשור לעוולה ומסוגל לממן את הפיצוי לנפגע. )ואז חברת הביטוח היא המפצה(, או על ידיביטוחהמעביד יכול להיות ערוך לפיצוי, בין אם על ידי

של המוצר, שיוצר את המימוןתמחורצבירת עתודות כספיות לצורך תשלום לניזוקים, זאת על ידי לתשלום הנזק.

43

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

גורם לנזק בזמן שהוא מקדם את האינטרסים של המעביד.כאשר העובד גורם לנזק, הוא בעצם .2 ואם במסגרת קידום האינטרסים נגרם נזק, זה רק צודק והגיוני להטיל את האחריות לאדם

שהאינטרסים שלו מקודמים. , משום שהוא קובע את שיטות הפעולה. אםמונע הנזק היעיל ביותרניתן לומר על המעביד שהוא .3

המעביד לא הקפיד על שיטות העבודה, או לא בחר עובדים מיומנים יותר, הרי שזה רק הגיוניוצודק להטיל עליו את האחריות.

ישנן סיבות כלליות נוספות, אך הנ"ל הן העיקריות שבהן, וכל שיטות המשפט המערביות מקבלות על פיהןאת העיקרון שהמעביד אחראי בגין נזק שנגרם על ידי העובד.

כעת יש לבדוק שתי שאלות:מתי מתקיימים יחסי עובד - מעביד. מי נחשב לעובד?.1 מה נחשב מהלך עבודה? כלומר: האם הנזק נגרם במהלך העבודה )מהן הנסיבות שבהן נטיל את.2

האחריות על המעביד?(.

לפקודה מכיל את ההגדרות של מעביד ושל עובד:2סעיף האם מתקיימים יחסי עובד מעביד?

- מי שיש לו ביחסיו עם אדם אחר שליטה גמורה על הדרך שבו אדם אחר מבצע עבודה בשבילו, ואילו הוא"מעביד" הוא מי שעבודתו נתונה לשליטה כאמור; אולם מי שהוא"עובד"עצמו אין עליו מרות דומה לגבי אותה עבודה, ו

בשירות של המדינה או של רשות מקומית או של אדם אחר - לא יראוהו כמעביד או כעובד של זולתו באותו שירות;

: האםמבחן השליטההמסקנה מההגדרה: המבחן לקביעת מערכת היחסים של עובד - מעביד הוא הגורם האחד שולט בפעולה של הגורם השני, אזי הגורם הראשון הוא המעביד והוא אחראי בגין הנזק של

הנשלט.

הבעיה היא ש"שליטה" בימנו הוא עניין ערטילאי. דוגמה: יחסים של מרצה עם המכללה. השליטה מתבטאת בכך שהמכללה אומרת למרצה מתי ואיפה ללמד, אבל לא איך ומה. העיקר של מבחן השליטה:

אם המכללה אינה מעוניינת בשירותי המרצה, היא יכולה לפטר אותו.

חשוב להדגיש שחייב להיות מערך יחסים מסודר בין הגורם המעביד לעובד, על מנת להצדיק את הטלת האחריות. כמובן, שאם יש הסכם עבודה פורמאלי, בהסכם יקבע: "להן המעביד" ו"להלן העובד". לא

תוחמים מראש את תקופת ההסכם, בעיקר אם אדם מצטרף להסכם קיבוצי קיים.

כמובן שהעובד, הוא עובד שלהמקור השני של הטלת האחריות הוא שהנזק נגרם בזמן העבודה. המעביד רק בזמן העבודה )בדרך הביתה – הוא לא נחשב לעובד. חיילים, לדוגמה, לעניין דיני הנזיקין

שעות ביממה. ודרך מבחן השליטה ניתן לייחס למדינה את הנזק שהחייל24נחשבים עובדים של הצבא גורם. כך הדבר עבור כל עובדי שירותי הביטחון. האחריות של המדינה היא אחריות שילוחית דרך מבחן

השליטה(.

על מנת להטיל אחריות על המעביד, צריך להוכיח ש:

בוצעה עוולה )הנזק הוא תוצאה של עוולה(..1העוולה בוצעה בזמן העבודה..2 . המזיק בפועל הוא עובד של המעביד. נשתמש לצורך כךכעובדהעוולה בוצעה על ידי העובד, .3

במבחן השליטה )האם הוא אומר לו איך, איפה ומתי לעשות.. גם אם הוא לא משלם לו משכורת(. כמובן שמדובר במבחן השליטה לצורך התחומים האפורים )אם קיים חוזה מסודר, אין צורך

במבחן השליטה(.

44

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אם העובד חרג מהעבודה שלו, ועושה דברים שאינם מקדמים את האינטרס של המעביד, אז למרות שהם נעשו בזמן העבודה – אז המעביד לא יהיה אחראי )לדוגמה: העובד מסיים את עבודתו אצל לקוח, וקופץ

לבקר חבר. בדרך הוא דורס את החתול של השכנה(. הניזוק יוכל להיפרע מהעובד ויצטרך רק להוכיחשבוצעה עוולה.

גם אם מדובר בביצוע לא נאות של ההוראות של המעביד, אין בכך לפתור את המעביד מאחריות.

אם העובד מבצע דברים שמקדמים גם את האינטרסים של עצמו, וגם של המעביד, אזי ניתן להטילאחריות אישית על העובד, ואחריות שילוחית על המעביד.

אחראים במשותף: העובד של "סופר גז" גורם נזק למבנה. יש יחסיאינםדוגמה שבה המעביד והעובד עובד -מעביד, והאחריות של סופר-גז היא אחריות פורמאלית.

דוגמה אחרת: עובד לא נזהר, וגרם נזק לעובד אחר. העובד שנפגע תובע את המעביד בשל הנזק שנגרם על ידי העובד האחר. שלושת התנאים מתקיימים, אולם מתברר שהמעביד הנחה את עובד ב' בצורה שגויה, או שלא מילא חובות. במקרה זה: המעביד בעצמו הוא רשלן כלפי הניזוק. יש למעביד אחריות

אישית כלפי הניזוק.

אם האחריות של המעביד היא שילוחית בלבד, ותובעים רק את העובד, אז העובד לא יכול להגיד למעביד "תשתתף איתי". אבל אם הניזוק תבע רק את המעביד שיש לו אחריות שילוחית, זכותו של המעביד לתבוע

את העובד, אבל בדר"כ, אם לא מדובר במעשה מכוון, זה לא יקרה.

במקרה של העובד בחברת הגז, אם העובד פיצץ את הדירה שבה ביצע את העבודה. הניזוק יכול לבחור לתבוע את העובד ישירות, או לתבוע את המעביד בגין אחריות שילוחית. אם הניזוק בחר לתבוע ישירות את העובד, אזי העובד גם לא יוכל לבקש מהמעביד להשתתף )השלוח לא יכול לבוא בדרישות לשולח,

בשונה ממצב של אחריות אישית של המעביד(. בדר"כ זה לא יקרה, כי יעדיפו את הכיס העמוק, אלא במקרה שבו במצב של רשלנות רפואית, הניזוק מחליט לתבוע ישירות את הרופא בגלל נקם )גם במקרים

כאלו, לעיתים הרופא מחזיק בחוזה מול בית החולים שמגן עליו מפני מקרים כאלו(.

דוגמה: יש עומס אדירעובד שמושאל על ידי המעביד שלו למעביד אחר, וגורם נזק למעביד האחר: על "פז-גז", ולכן חברת "סופר-גז" שולחים טכנאי לתקן לקוח של פז גז. הלקוח רוצה לתבוע את המעביד.

איזה מעביד הוא יתבע? את הקבוע או את הזמני? מבחן השליטה מתקיים רק עבור המעביד הקבוע, ולכןהוא יתבע את המעביד הקבוע – המעביד הקבוע הוא בעל השליטה.

אחריות שילוחית לעומת אחריות אישית התפיסה הבסיסית היא שהאחריות היא אישית, אולם קיימים מערכות יחסים בהם קיימת אחריות

שילוחית. אם למעביד יש אחריות שילוחית, אין לו אחריות אישית. אפשר לייחס בנוסף לחוסר זהירות ריבויהעובד גם חוסר הזהירות של המעביד, ואז המעביד הוא גם אחראי אישית – ואז זהו מצב של

.מעוולים

ילד עובר ברחוב וחבר שלו הולך איתו יחד. החבר מוצא על המדרכה סיד.בפס"ד מורד נ' עיריית ת"א: החבר שלו זורק עליו את הסיד, והילד נפגע. )ילד = תובע / נפגע, חבר = פוגע / נתבע(. מבחינת הילד שנפגע, אין טעם לתבוע את החבר, ולכן יתבעו את: הקבלן, עיריית ת"א, מועצה דתית )שעבורה עשו

עבודות(, מדינת ישראל. הילד תובע את החבר ואת העירייה. העירייה אומרת שהקבלן והמועצה הדתיתלא בסדר... וכו'. סבך של תביעות )כולם מתחלקים בנזק(.

45

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הסיווג הוא חשוב על מנת יש אינספור שילובים של אחריות אישית ושילוחית. בפס"ד ניסים נ' מד"י . פס"ד זה הוא לפני הפלת"ד: המדינהלאפשר לגורם שנדרש לפצות לדרוש השתתפות מגורמים אחרים

מזמינה מקבלן שירותי הסעה. הקבלן לוקח קבלן משנה שעושה תאונה כאשר אחד הנוסעים שלו הואאזרח עובד צה"ל )התובע(.

התביעה היא כלפי הנהג. חברת הביטוח משלמת אבל ישנם גורמים נוספים שאחראים: הקבלן, המדינה. התובע מנסה להוכיח שמדינת ישראל אחראית בגין הפעילות של הנהג, שהיא המעבידה שלו, דרך מבחן

השליטה: הנהג עשה רק את מה שאמרו לו.

על פי ברק, יכולה להיות שליטה ולכן יכולה להיות אחריות כמעביד גם אם לא מתקיימים יחסי עובד מעביד. מדינת ישראל בהקשר הזה נחשבת כמעבידו של הנהג ולכן זוהי אחריות שילוחית. המדינה דורשת

מהקבלן את החלק שלו באחריות לנהג )רוב האחריות היא על הנהג עצמו(.

האבחנה בין מצב בו מעביד הוא אחראי באופן שילוחי ומצב בו הוא אחראי באופן אישי:

.כשמעביד מפר את חובת הזהירות והעובד נפגע אז זה אחריות ישירה/ אישיתאם עובד נפגע ע"י עובד אחר יכולה להיות למעביד אחריות שילוחית, כי מי שפגע רואה במעביד

גם כאחראי.

כאשר האחריות מעורבת, גם שילוחית וגם אישית, מתייחסים אליה כאישית.

.עובד - מי שנתון לשליטתו של המעביד.קבלן עצמאי - הוא לא עובד של מישהו אחר, והוא גם לא שלוח

חבותו של בעל חוזה מגדיר מיהו "בעל חוזה". התפיסה הבסיסית שאם משתמשים בשירותיו של קבלן עצמאי, המזמין15סעיף

לא אחראי. לדוגמה: אדם מזמין קבלן, נותן לו מפתחות לדירה אומר: "אני רוצה מע' חשמל חדשה, ריצוף 5אולם החוק מגדיר חדש, קירות שיהרסו, קירות שיבנו.." על פניו, ללקוח אין שום שליטה על הקבלן,

מצבים בהם המזמין כן אחראי )אחריות שילוחית(.

לענין פקודה זו, העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת. חבותו של בעל חוזה: 15סעיף שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת

מאלה:( הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו;1)( הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק;2)( הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק;3)( הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי;4)( הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא-כדין.5)

המזמין התרשל ובחר קבלן לא ראוי, ולכן יש כאן שילוב –. הייתה התרשלות בבחירת בעל החוזה.1 אחריות מעורבת. אחריות שילוחית וגם אישית. למשל: המזמין לא בירר אם הקבלן הוא חשמלאי מוסמך,

או אינסטלאטור מוסמך. הערה: אם תובעים רק את הקבלן, אבל יש ללקוח אחריות אישית, הקבלן יכוללבקש לצרף לתביעה את המזמין.

.. המזמין התערב בעבודה של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק2

בהתייחס למצב זה, מהם המצבים את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק. הרשה או אשרר. המזמין 3הגלומים בתוך האפשרות "הרשה או אשרר"?

46

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

.הקבלן אומר למזמין: אני הולך לעשות כך וכך...והמזמין מאשר = מרשה.אם המזמין אומר לקבלן, ראיתי מה אתה עושה וזה בסדר גמור = אשרור.המזמין רואה את מה שהקבלן עושה ושותק

ניתן להציג שתי דוגמאות בעניין זה: אדם נוסע במונית. נהג המונית קיבל רק את הכתובת. הנהג נוהג בצורה פרועה, והלקוח לא אומר כלום. הנהג עושה תאונה, ומתברר שאין לו ביטוח ואין לו

כסף. האם ניתן לתבוע את הנוסע?

דוגמה אחרת: הקבלן משתמש בשרוול לזריקת הפסולת מהקומה העליונה. אבן שיורדת בשרוולקופצת מהמכולה ופוגעת בילד. הלקוח ידע ושתק. האם ניתן לתבוע אותו?

כלומר: לעיתים השתיקה תחשב כאישור ולעיתים לא.

דוגמאות:. המזמין היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי. 4

אני בעל מפעל, והחוק דורש מערכת לטיהור אוויר, כי נפלטים לשטח העבודה חלקיקים מזהמים..1 הלכתי לקבלן המתמחה במערכות אלו במפעלים מהסוג שלי, ואמרתי לו מה התקן שהחוק דורש. הקבלן, שהוא מהידועים בארץ בתחום התקין מערכת שלא עובדת טוב. העובד נפגע ותובע אותי.

המעביד אומר: תתבע את הקבלן. במקרה הזה: אם החוק מטיל עליו אחריות מסוימת, הוא לא יכול להסירה על ידי העברתה לקבלן. אם החוק מחייב לאחריות, המזמין יהיה אחראי בכל מקרה.

זהו סוג של אחריות אישית. העיריות צריכות לנקז ביוב. הקבלן לא פעל כמו שצריך. אם אדם נפגע, אז האחריות של העירייה.2

היא אחריות אישית, כי החוק דורש מהעירייה. העירייה יכול לדרוש מהקבלן החיצוני השתתפות, אחוז.100ואפילו עד כדי

כלומר: המזמין מזמין את הקבלן לעשות מעשה לא. הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין. 5 . בעל בית שרצה להרחיב את הבית והזמין קבלן. הקבלן לצורך הרחבתפס"ד כהן נ' מדינהחוקי, כמו

הבית התחיל לחפור יסודות, והיסודות הללו גרמו להתמוטטות של קיר של שכן. בעל הבית אמר לשכן,שהאחריות היא של הקבלן.

מדוע בכל זאת המזמין אחראי? כי הוא בכלל לא קיבל אישור מהעירייה לבנות, וגם רצה לבנות בניגוד לחוק התכנון והבנייה. במישור העונשי, המזמין הוא אחראי אישית, אולם מבחינת אחריות נזיקית יש לו

אחריות שילוחית. לעיתים פרשנויות שונות יראו באחריות במקרה זה, אחריות אישית.

אם הזמנו קבלן והוא מפר מפורשות את ההוראות וגורם נזק, אז זה רק מחזק את הטענה שהקבלן הואהאחראי לנזק.

הנפגע עבד אצל קבלן עצמאי שביצע עבודה עבור מזמין. בבית המשפט, נימר נ' דיאב. 804/77ע"א המחוזי נקבע שהמעביד של הנפגע אחראי, והמזמין פטור. נקבע כי השיטות של הקבלן היו מסוכנות והוכח

הקשר הסיבתי. הקבלן ניסה לטעון שגם המזמין אחראי: נציגיו של המזמין ביקרו בשטח וראו את הנעשה,(.3)15לדברי הקבלן, שתיקתם נכנסת ל-

אומרת השופטת בן פורת: באנגליה ובארה"ב יש פירושים שונים לשתיקה. בן פורת אומרת שאפשר ששתיקה תוך ידיעה על הרשלנות אינה מספיקה לצורך הרשעה, ואפשר שכן – תלוי בנסיבות. לגופו של

עניין, אומרת בן פורת, לא הוכחה ידיעת המזמין למעשה שגרם לפגיעה ולכן אין לומר שהרשה אתהמעשה.

47

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

בעל חוזה הזמין מקבלן עבודה שמסר אותה לקבלן משנה בלי צינורות המזה"ת נ' שאבי. 675/75ע"א ידיעת הלקוח, ובניגוד לחוזה. העובד של קבלן המשנה גרם נזק גוף לעובד אחר של קבלן המשנה )הערה:

שני הקבלנים ניסו להסתיר את העובדה שמדובר במשנה(.

השאלה: האם קבלן המשנה היה שלוח של הקבלן הראשי? השופט לנדוי סבר שלא. קבלן המשנה ביצע את העבודה לפי שיקול דעתו: הקבלן היה עצמאי אל מול הקבלן הראשי. ביחס שבין הראשי למשנה,

המשנה הוא "כאילו" הראשי. שיתוף הפעולה בין שני הקבלנים כדי להסתיר את העובדה שמדובר בקבלןמשנה, אין בה כדי להפוך את קבלן המשנה לידו הארוכה של הקבלן הראשי.

השאלה: האם המזמין הוא המזמין ה"בסיסי", או שהמזמין הוא הקבלן? עקרונית אפשר שגם וגם )שניהם( המזמין טוען שבשלייחשבו כאחראים שילוחית. הקבלן התחייב מול קבלן המשנה שהוא יישא בנזק.

ההתחייבות, הקבלן אחראי.

, למרות שמדובר בגורם עצמאי, ישנם מצבים שהמזמין אחראי והאחראיות היא יותרהקבלן והמזמין אישית מאשר שילוחית ואז נוצר מצב של ריבוי מעוולים, שניהם אחראים וניתן גם להגיש תביעה הדדית

בינם לבין עצמם, הקבלן יתבע את המזמין כמעוול משותף.

אחראיות של השולח בגין הנזקים שהשלוח גרם במסגרת דיני החוזים, "חוק השליחות" קובע עיקרון "שלוחו של אדם כמותו", השלוח מוזמן בשם השולח לבצע פעולות משפטיות שמחייבות את השולח, כשהשלוח מבצע פעולות שכאלו זה מצב בו יש לשלוח

יפויי כוח. הוא מתחייב בשם השולח ולכן מבחינה משפטית זה מטיל אחראיות על השולח, אחראיות זו היא אך ורק בגין פעולות שבמסגרת השליחות, אחראיות על הפעולות המשפטיות של השלוח, דברים שהם

בחריגה ממסגרת השליחות השולח אינו אחראי.

בדיני הנזיקין השליחות היא שונה, היא שליחות בגין פעולות פיזיות. התפיסה הבסיסית שניתן להטיל אחראיות בגין פעולות פיזיות של האחר. השלוח מבצע עוולה וכך ניתן להטיל עליו אחראיות, אם הוא לא

שלוח מבחינה משפטית הוא גורם שנמצא בין עובד לבין קבלן עצמאי, הוא לא עובד של השולח כי לא מתקיים מבחן השליטה, הוא לא קבלן עצמאי מפני שהוא לא מבצע את הפעולה לשם עצמו. הוא עושה

זאת עבור השולח, לעיתים פעולה שתהיה עבור השולח תטיב עימו אבל זה למען השולח.

דוגמאות: אם מכונית חוסמת מכונית אחרת ובעל המכונית מבקש מאדם אחר שיזיז לו את המכונית והוא גורם נזק, ניתן עדיין להטיל אחראיות על בעל המכונית כי זה שהזיז את המכונית עשה זאת עבורו, הוא לא

קיבל שום תועלת מהפעולה הזו. הוא עשה זאת למען בעל המכונית ומכאן שהאחראיות היא של בעל המכונית. אותו אדם מטיל את האחראיות בעצם על בעל המכונית. אותו אדם לא הפיק תועלת לא לטווח

הקצר ולא לטווח הארוך.

אם מישהו מזיז לי את האוטו וגורם נזק: המזיק אין לו אמצעים, אולם השולח, בעל הרכב – יש לו ביטוחהמכסה אותו ואת כל המשתמש ברכב שלו. הניזוק יכול להיפרע מבעל הרכב.

העובדה שהשלוח עשה זאת למען השולח זה לא אומר שאין מצבים שבהם השלוח מפיק תועלת: לדוגמא שמבקשים מאדם שבדרכו למקום מסוים להיז את האוטו, והשלוח רוצה להגיע לאותו המקום, ונוצר

איזשהו נזק מכך שהוא הזיז את המכונית, אז ניתן להטיל עליו אחראיות כי הוא הפיק מזה תועלת. כשהשלוח מבצע עוולה, הוא לא זה שיאשים את השולח אבל גורם הביינים, השלישי הוא זה שירצה

להיפרע מהשולח. ולא השלוח הוא זה שיטיל עליו אחראיות במקרה שכזה.

השלוח לא יטיל אחראיות שילוחית זה כשהוא מבצע את העבודה למען עצמו, למרות שזה גם למען השולח, כשהוא פועל כקבלן עצמאי אז הוא שלוח, אבל כשדורשים מגרר להזיז מכונית זה עבודתו והוא

48

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מפיק תועלת מכך. מאחר וזה עיסוקו של אותו אדם אז כשהוא גורם נזק הנזק לא יטיל אחראיות שילוחית על המזמין. האחראיות השילוחית במקרה שכזה היא בעייתית, קשה לראות מצבים שבהם אדם עושה פעולה למען אדם אחר ומטיל אחראיות על הזולת, בפסיקה ניסו למצוא קריטריון שיטיל אחראיות על

השולח, ברור שהשלוח עושה זאת למען השולח ותוך כדי הוא גורם נזק, אבל כשהשלוח נהנה מכך ומקבלתמורה ישנה בעיה.

. בעל מוסך שתיקן מכונית של רסקו, כשהוא גמר את העבודה הוא עשה קשאני נגד רסקו413/67ע"א נסיעת מבחן ותוך כדי הוא ביצע עוולה וגרם נזק למישהו, כשהוא נדרש לפצות אז הניזוק החליט שניתן

להטיל גם אחראיות על בעל המכונית ואמר שיש לבעל המכונית אחראיות שילוחית בגין הנזק שהמוסכניק גרם, אם הוא מורשה מטעמו של אחר אז הוא שלוח. מדובר במוסכניק והוא פועל בשמו הוא קבלן עצמאי ואז מזמין העבודה לא אחראי הוא לא שילוחי, אבל אם הוא פועל מטעם עצמו הוא שילוחי. לא השכר הוא הקריטריון- אפשר שהשלוח יעבוד בשכר ואפשר בחינם. נתייחס למהות הפעולה, אם עיקר העבודה למען

השולח- אז זו שליחות. אם הפן העיקרי זה תמורה גם למבצע- אז זה מצב של קבלן עצמאי. אם זה קבלן עצמאי הוא לא שלוח זה עבור עצמו, זה לא אומר שזה גם לא למען מישהו אחר אבל בראש ובראשונה זה

למען עצמו. הוא גם מפיק מזה תועלת.

דוגמה למצב שבו המזיק השלוח אינו קבלן עצמאי, ואין תמורה כספית: אדם רוצה להביא את המכונית שלו לפ"ת, ויש אדם נוסף שרוצה להגיע לפ"ת. רוצים להטיל אחריות על המזמין, מתי? כאשר המזמין

מפיק תועלת, אולם השלוח אינו מפיק תועלת מהפעולה שגרמה את הנזק.

אם יש חריגה ממסגרת השליחות )אדם נשלח להביא רכב לפ"ת ובדרך עושה סידורים(, אז האחריות היאישירה.

ברק בפס"ד ניסים: אם מישהו עושה זאת עבור אחר ומבצע עוולה - ניתן להטיל על השולח אחראיות, אםזה מצב שזה גם עבור מישהו אחר וגם עבור עצמו- זה תחום אפור.

יוצר מצב ביניים שלא יודעים אם זה אחראיות שילוחית או אישית.נושא השידול

לפקודת הנזיקין(. "..12או שהסעיף מחזק את האחראיות השילוחית או את האחראיות האישית. )סעיף משתף, מצווה.." ומישהו אחר עושה זאת. על פניו ניתן לומר שהאחראיות היא אחראיות אישית כי אם

מצווים על אדם אחר לעשות דבר לא חוקי אז המצווה אחראי אישית, אם מפתים, מייעצים לאדם לעשותמשהו לא חוקי האחראיות היא אישית.

האחראיות אישית מהבחינה הזו שמפעילים את המנגנון כאילו עושים פעולה למרות שבפועל עושים זאתבאמצעות מישהו אחר.

אם אני מייעצת לדבר חוקי ואי אפשר לייחס לי ציפייה של תוצאה עוולתית לפעולה החוקית, אין מצב נפשי של אפשרות לצפות עוולה כתוצאה מהפעולה אז אני לא אחראית אם הגורם שייעצתי לו בסוף עשה

פעולה שהיא עוולה. לעומת זאת, אם מייעצים למישהו לבצע פעולה וניתן לצפות שהפעולה תהיה עוולהאז ככל הנראה ניתן להטיל עליי אחראיות בגין הייעוץ הזה.

. מדובר על בחור שעיבד חלקת אדמה וגידל עליה עגבניות, הוא חכר את חלקת האדמהפס"ד בוסקילה מאבא שלו, בוסקילה עצמו לא היה חבר מושב, במושב היה תקנון שקבע שכל חבר מושב חייב לשווק את

התוצרת החקלאית רק דרך המושב, אותו בוסקילה לא היה חייב כי הוא לא חבר מושב, נודע למושב שהוא הולך לשווק את התוצרת לא דרך המושב, המושב ביקש צו נגד בוסקילה שיאסור עליו לשווק את התוצרת אלא באמצעותו. ביהמ"ש נתן את הצו מפני שהמושב לא סיפר את כל האמת, ואחר כך שנודע לבוסקילה

49

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

שישנו צו כזה, ביהמ"ש הבהיר שהצו הוא נגד אבא של בוסקילה, המושב לא רצה שהוא ישווק את התוצרת באופן ישיר הוא רצה שזה יעבור דרכו, המושב רצה למנוע ממנו לשווק את התוצרת, המשטרה לא בדקה

את תוקפו של הצו, היא קיבלה אותו בהתאם למה שהיא ראתה, בכך גרמה לבוסקילה לאבד את כלהתוצרת שלו.

הוא מחליט לתבוע את המשטרה, אבל המשטרה אומרת שהמושב הוא זה שפיתה אותו לעשות את מה שעשה, המושב בעצם שיתף את עצמו, ולכן כשבאים לבדוק את אחראיות המושב מול בוסקילה ביחס למשטרה אז אחראיות המושב היא אחראיות אישית, וגם אחראיות המשטרה אישית, המשטרה הייתה

רשלנות בכך שלא בדקה את תוקף הצו, המושב הפעיל את המשטרה באופן שהוא הפעיל בצורה לא חוקית, מאחר והמושב לא עשה זאת באופן עצמאי, אלא באמצעות המשטרה אז המושב הוא גם אחראי

באופן שילוחי. משדלים לעשות משהו חוקי ואין צורך לחשוב, אז לא אחראים לנזק שאותו אחד עושה למישהו אחר, מפני שהדבר הוא עוולה, אבל אם מלכתחילה משדלים והצד גורם נזק אז ישנה אחראיות

כלפי אותו צד וזה אחראיות אישית.

ביהמ"ש קשה לו להגדיר איזה אחראיות זו, אישית או שילוחית, אז מנסים להשתמש במושג של אחראיות מעורבת )מדובר גם באחריות אישית במצב דנן(. בינם לבין עצמם הם אחראים באותה המידה ולכן זו

אחראיות אישית.

. ביהמ"ש אומר שתרומתו של הנתבע או השתתפותו צריכים להיות במעשה רינת נגד רום6871/99ע"א של עוולה ולא בביצוע לא נאות של מעשה מותר, הנתבע זה המשדל, המשדל חייב להיות בעל יסוד נפשי

של כוונה או מודעות לביצוע העוולה, על המשדל להתכוון לכך כשהמשודל יבצע עוולה או יבצע מעשה שהעוולה היא תוצאה טבעית שלו, חייב להיות קשר סיבתי בין פעולת השידול לבין העוולה שבוצעה. כאשר

הנתבע הוא שותף לביצוע העוולה הוא לא משדל אלא מעוול משותף. ולכן הוא אחראי מעצם ביצוע העוולה ולא מהשידול. או שיש מודעות שהתוצאה של השידול תהיה עוולה. השיתוף והסיוע זה לכיוון

האחראיות האישית, ייעוץ ופיתוי זה בדר"כ אחראיות שילוחית.

ננסה להיפרע מגורם שונה מהגורם שהזיק בפועל:כאשר המזיק בפועל אין לו כסף, שיקולים אידיאולוגיים,רצון לפגוע, להעניש.

הגנות

ישנם כמה סוגים של הגנות. טענות לגופה של העוולה:

- המעשה שעשה אינו עוולה )למשל: מה שעשיתי אינההנתבע טוען שהוא לא ביצע עוולה.1רשלנות, לא הייתה חובת זהירות(. המעשה או המחדל לא מהווה עוולה.

התובע תובע את הנתבע הלא נכון. יכול להיות שהמעשה הוא עוולה, אבל היא לאזה לא אני..2בוצעה על ידי.

תאונה בלתי נמנעת - אם היא בלתי נמנעת אז אין עוולה, אלא תוצאה של סיבה אחרת שהיא לא.3תוצאה של עוולה.

כיום אי שפיות אינהאי שפיות - בהצעת החוק דיני ממונות, רוצים להגן בשל אי שפיות, אבל .4 בהשגת גבול או בעוולות. מתי כן? כאשר שהעוולה דורשת כוונה או זדון. אולם פותרת תמיד

הרשלנות ניתן לטעון גם כנגד אדם לא שפוי.

בצד שתי הטענות האלו, לגופה של העוולה, ישנן הגנות נוספות:

50

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

. אם היא מתקבלת, היא גורמת לדחיית התביעהמעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה.1לחלוטין )כמו שתי העוולות לעיל. כל שלוש הטענות גורמות לדחיית התביעה(.

. הנתבע טוען: התביעה הוגשה באיחור, אז התביעה "מתה" כי ההתיישנות "הרגה" אתהתיישנות.2 הזכות לתבוע. הנתבע לא טוען באשר למעשה עצמו. טענה זו היא טענת הגנה, שאם היא

מתקבלת – אז אין תביעה.הסתכנות מרצון ואשם תורם..3

מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה עילה בת עוולה = עילה שמקורה שהתנהגות עוולתית, עבריינית, שאיננה מוסרית. דוגמה: יש שניים

שמעורבים בפריצה. פורץ אחד שבר את החלון באופן רשלני, כך שהשותף שלו נפצע. שובר החלון לא יכוללהיתבע על ידי חברו שעבר דרך החלון. העילה, הבסיס הוא לא חוקי, ולכן התביעה צריכה להדחות.

בית המשפט לא אוהב את טענת ההגנה הזו, מפני שהוא לא אוהב מצב שבו הנתבע מנסה לטעון שהתובע גם לא בסדר, אבל: אם תובע שידיו לא נקיות, ומקור הזכות הוא פעולה לא חוקית, אז בית

המשפט לא יקבל את התביעה משיקולים של תקנת הציבור, מבלי בכלל לבדוק את התביעה לגופה. זהנכון גם במקרים שבהם היה רק נזק כללי.

הוועדה המקומית הגישה תביעה נ' קבלן. מעונה נקטה פעולה בלתי. מעונה חברה לבנין. 4079/05ע"א חוקית ... יש סטייה מהוראות תב"ע )תוכנית בניין ערים(. הוועדה נענתה לבקשה ונתנה היתרים בלתי

חוקיים בהתאם לבקשה. לא רק שמעונה הגישה בקשה בלתי חוקית, היא גם חרגה מהאישור הבלתי חוקישניתן לה. אומר הקבלן, הוועדה בעצם לא בסדר כי היא לא הייתה צריכה לתת היתר בלתי חוקי.

הקבלן תובע על הנזק שנגרם לו בזה שהפסיקו לו את הבנייה. כאשר הוא תובע אותם, הם אומריםשהעילה שלו היא בת עוולה.

אומר בית המשפט: "מקורו בהשקפת בית המשפט... הנוגדות לחוק. לא נועד לעשות משפט צדק ביןהצדדים... לגרום לתיקון עולם. למנוע שימוש במעשים לא כשרים."

דוגמה מחוק הפלת"ד: מי שנפצע בתאונת דרכים זכאי לפיצויים כי למשתמש ברכב יש זכות אבסולוטית. אולם, גם חוק הפלת"ד צופה מצבים בהם השימוש ברכב יהיה בלתי חוקי, ואז הנפגע לא יהיה זכאי.

למשל: אם אדם משתמש במכונית לצורך שוד בנק. במצב זה, החוק אומר על פי העיקרון הנ"ל, לא ניתןלהיפרע על הנזק שנגרם.

"חטאו שניים כאחד, יד התובע על התחתונה" - כשיש שני שודדים ברכב של האחד, השני לא יכול לתבוע את בעל הרכב על הנזק שנגרם לו. לעומת זאת, אם אותו המשתמש ברכב פוגע בעובר אורח, אז ייתכן

שחברת הביטוח לא תכסה, אבל עובר האורח יוכל להיפרע מקרנית. אם נותק הקשר בין השוד לביןהשימוש ברכב, העיקרון של "עילה בת עוולה" – לא חל. למשל: הבריחה נגמרה.

דוגמה: אישה מעוניינת להפיל את העובר. הולכת לוועדה, והוועדה לא אישרה את ההפלה, אז היא הולכת לרופא פרטי. הרופא מתרשל. האישה תובעת, והרופא מתגונן: "מעילה בת עוולה..." כלומר: הרופא טוען

"חטאו שניים כאחד...". התובעת תטען: החטא שלי הוא חטא פסיבי, והחטא של הרופא אקטיבי. יכוללהיות שהפגם המוסרי בהתנהגות של הרופא הוא כל כך יותר גדול, ולכן ביהמ"ש יכיר בתביעה.

החברה היום היא יותר מתירנית. לפני שנים, אישה שניהלה שנים רומן עם גבר נשוי שהבטיח לה להתגרש. היא תבעה אותה בעילת תרמית, והוא התגונן ב"מעילה בת עוולה...". השופט זילבר שישב בבית

המשפט העליון בתקופה אמר: מדובר כאן ב"סרחו שניים כאחד". כלומר: כאשר הבסיס לתביעה הוא : צריך לבחון האם היתה פעולה לא מוסרית בהתנהגותעם זאתמעשה לא מוסרי, הנתבע יכול להתגונן,

51

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

של הבחורה, ונקבע שלא דבק פגם לא מוסרי בהתנהגותה, ולכן חייבו אותו לפצות אותה )פחות ממה שנה לפני אותו מקרה, סביר להניח שהתנהגותה כן הייתה נקבעת50שדרשה, אבל עדיין פיצוי( . כהתנהגות שאינה מוסרית.

בחורה תבעה את אבי ביתה בעילה של הפרת הבטחת נישואין אבוטבול נ' קליגר.360/64פס"ד - בזמנו זה היה נחשב אינוס קטינה17ותקיפה. טענתה הייתה שהוא בעל אותה כשהייתה מתחת לגיל

(. אבל מבחינה נזיקית עדיין נותרה השאלה האם הסכמתה להיבעל מבטלת את עילת50)סוף שנות ה- התקיפה, והרי מבחינה פלילית זה נחשב אינוס גם אם זה בהסכמה. כלומר: אילו הגבר יורשע בפלילים,

האם ההסכמה שלה שוללת את העילה האזרחית לתבוע? בית המשפט אומר שיש לשלול. זילברג: "החטאת וגם תבעת". במקרה הנדון, הגבר לא הורשע בפלילים – היו מהלכים שהיא ביצעה על מנת לזייף

את גילה )זיוף תעודת הזהות שלה(. אם שני הצדדים פועלים בצורה לא מוסרית, אז יד התובע עלהתחתונה. שיקולי תקנת הציבור. אילו היה מורשע בפלילים, ייתכן והיו מקבלים את תביעתה.

מוסיף בית המשפט: כדי שחוטא לא יצא נשכר, נקבל את התביעה כאשר חלקו של התובע בעניין הבלתימוסרי היה יותר קטן מחלקו של הנתבע. מהו חלק "גדול" או "קטן" – זה עניין של פרשנות.

דוגמה: ויאגרה היא תרופת מרשם. אדם הולך לרופא, והרופא לא מאשר לו. האדם מחליט לקנות דרך האינטרנט. מי שמכר לו, הוא אדם שייבא את זה לא כדין, וזה לא באמת ויאגרה. הנוטל נפגע מהתרופה.

הנתבע )היבואן( אומר שזו "עילה בת עוולה". זוהי דוגמה בה החלק של הקורבן בביצוע העבירה, מולהחלק של היבואן הוא שולי ולכן נאפשר לו לתבוע כי לא רוצים שיהיה חוטא נשכר.

דוגמה שבית המשפט קיבל את הטענה, כי החלק בעבירה של התובע זהה כמו הנתבע: שניים השתכרו והחליטו לגנוב אופנוע. הנהג היה שיכור ובלי רישיון, והרוכב נפגע... אבל בית המשפט האנגלי לא היה

מוכן לתת פיצוי. שני העבריינים פעלו עם אותה מידת אשמה.

עוד מפס"ד אנגלי: שני שודדים ניסו לפוצץ כספת. אחד נפגע. בית המשפט אומר: לא רק "עילה בת עוולה", אלא גם אין כאן בכלל קריטריונים שניתן להפעיל... מה בית המשפט יבדוק? האם השודד פועל

לפי "השודד הסביר". זה לא יעלה על הדעת! כלומר: השיקולים המעשיים גם הם, כמו השיקוליםהמוסריים מובילים לדחיית התביעה.

לסיכום רעיון "מעילה בת עוולה" ופס"ד מעונה: בית המשפט רוצה לבדוק את ההתנהגות של הוועד המקומית. למרות שהיא סרחה, בית המשפט רצה לבדוק איך זה קורה. יחד עם זאת, נבדוק אם לוועדה

המקומית יש טענות הגנה נוספות )אשם תורם, הסתכנות מרצון(. ייתכן שהניזוק הסתכן מרצון: כאשר הקבלן מגיש בקשה לדבר לא חוקי, הוא לא יכול לבוא בטענות למי שאישר, כי הוא הכניס עצמו במודע

לעניין(.

52

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הסתכנות מרצון

)א( בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע. הסתכנות מרצון.5סעיף והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו.

"תחולתה של יש התייחסות להגנת הסתכנות מרצון: השופטת פוקצ'יה: מעונה חברה לבניןבפס"ד : ידיעת הניזוק על אודות הסיכון, לרבות הערכת אופיושלושה תנאים מצטבריםההגנה מותנית בקיום

המסוכן; חשיפת הניזוק בפועל לסיכון זה; ורצונו של הניזוק לחשוף עצמו לסיכון זה ולהשלכותיו המשפטיותבהתבסס על ידיעת מצב הדברים שגרם לנזק."

כלומר: הגנת הסתכנות מרצון מותנית בהתקיים שני יסודות מצטברים )פוקצ'יה מפרקת יסוד אחד יסודות(:3לשניים, ולכן מציגה

)ידיעה( להסתכן )פיזית(. רצון חופשי.1.התוצאות המשפטיות של הסיכוןהסכמה לקבל .2

הסתכנות מרצון היא לא רק הסתכנות פיזית אלא גם משפטית - התובע לכאורה מוותר על זכותו לפיצויים.

. פסק דין בו המסתכן לא רצה לקחת על עצמו סיכון משפטי.פס"ד שטרנברג נ' עיריית בני ברק שטנרברג הולך בחוה"מ סוכות עם ארבעת המינים וטלית לכיוון בית הכנסת. בדרכו הוא רואה ביוב שעולה

על גדותיו ומדלג מעליו. הוא נופל ושובר את המרפק. הוא תובע את העירייה. הוכח שהעירייה התרשלה, אולם העירייה מתגוננת בטענה של הסתכנות מרצון. הנפגע יכול היה ללכת עוד כמה מטרים, וידע שלא כל מי שקופץ יוצא בלי פגע, מצד שני: הוא לא חשב שאם יפול הוא מוותר מראש על הפיצויים - יש רצון,

אבל אין הסכמה. בית המשפט לא קיבל טענה זו.

לא ניתן להחיל הסתכנות מרצון על "הפרת חובה חקוקה" )סעיף ב'(.הסייגים להגנת הסתכנות מרצון: )סעיף ג(. 12לא ניתן להחיל את הסייג על ילד מתחת לגיל

הסתכנות מרצון היא דבר נדיר, וביהמ"ש פעמים קרובות דוחה את הטענה.

, )לפני הפלת"ד(, שני אנשים נסעו בטנדר באיזור ממוקש. נהג הטנדר עלה על מוקש,בפס"ד בלאגה ובלאגה שיש ליד הנהג – נהרג. האלמנה והיתומים תובעים את הנהג בטענה שלקח את בלאגה לאיזור מסוכן. הנתבע טען להסתכנות מרצון – בלאגה ידע לאן נוסעים. השופטת בן פורת אומרת: מכך שהם

נסעו יחד אי אפשר להסיק הסתכנות מרצון: אם הוא מתיישב ליד הנהג, אז זה רק מראה שהוא סומך עלהנהג - לא שהוא מסתכן.

על מנת שההגנה תחול, לא מספיקה הידיעה על הסכנה, אלא צריך שהתובע יסתכן בנסיבות שאין בהם שום הגבלה על רצונו החופשי ואין זה משנה אם לשניהם יש אינטרס משותף בנסיעה. העובדה שאדם

מודע לסיכון אינה אומרת שהוא רוצה בסיכון.

מטר הנהג "תידלק" בפאב, והייתה500 בחורה ביקשה טרמפ במקום נידח. כל דוגמה מפסק דין אנגלי:תאונת דרכים. היא נפגעה בתאונה, והוא טוען שהיא הסתכנה מרצון. ביהמ"ש דחה את הטענה:

לא היה לה רצון חופשי, היא רצתה להגיע ליעד. היא לא נכנסה למכונית כאל מכונית מרוץ, או.1 מכונית שמשמשת לתחרויות "צ'יקן". היא אולי ידעה שיש סכנה, אבל היא לא רוצה את התוצאה

שלה: היה לה רצון להגיע ליעד, אבל לא היה לה רצון להיפגע.אין הסכמה לקבל את התוצאות המשפטיות..2

53

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

דברים שמנטרלים רצון חופשי:

לחץ חברתי - למשל: אדם שעושה מעשה כי "לא נעים לו מהחבר'ה" זה לא ייחשב הסתכנות מרצון.

.חוסר ברירה - לקחו טרמפ עם אדם שיכור, כאשר לא היתה להם דרך אחרת להגיע הביתה

אם אדם מסתכן על מנת להציל אחרים, אזי יש הסתכנות מרצון אבל לאהסתכנות מרצון במצבי הצלה: במובן המשפטי. בפס"ד מסוים, נוסע אשר נסע באוטובוס בת"א, נפגע כאשר ניסה לסייע לנוסעת שרגלה

נתקעה בדלת. חברת האוטובוסים אומרת: הסתכנות מרצון. ביהמ"ש אומר שכאשר מדובר בפעולתהצלה, ומאחר שיש לפעולות אלו ערך חברתי משמעותי – אז אי אפשר לומר שיש הסתכנות מרצון.

דוגמאות בהן עומדת הגנת הסתכנות מרצון:

במקרה של קפיצת בנג'י: יכולה להיות הסתכנות מרצון כאשר יש הסכם מפורש שנחתם בין החברה לקופץ, ומכיוון שהפעילות היא ללא שום תועלת חברתית או יתרון, ולכן ביהמ"ש יכול

להכיר בהסתכנות מרצון.אחד השחקנים במשחק כדורגל פוגע בי. השחקן הנפגע לא יוכל לתבוע. יש הסכם מכללא, שכל

אחד מהשחקנים לוקח על עצמו את האחריות. אם ינסה שחקן שנפגע לתבוע, תעמוד לרשותהנתבע הגנת הסתכנות מרצון.

צופה במשחק ספורטיבי )כדורסל(. אחד השחקנים זורק את הכדור ואחד הצופים במשחק מקבל את הכדור בפרצוף ושובר את האף. בהנחה, שאף אחד לא התרשל יותר מידי )דוגמאות: ההיכל

מתוכנן לא נכון, ומרחק הצופים מהמשחק לא נכון, או שהשחקן זרק את הכדור בכוונה לפגועבמישהו, ופגע במישהו אחר(, תעמוד ההגנה.

.אדם ניסה להתאבד, הצילו אותו והפסיכיאטר התרשל ולא המליץ לאשפוזפס"ד גלעד נ' הדסה במחלקה סגורה, אלא רק המליץ שיהיו איתו בני משפחה )לא כהשגחה פסיכיאטרית, אלא

כהשגחה בשל מצב גופני(. הוא עלה לגג בית החולים והתאבד. בית החולים טענו להסתכנות ,ביהמ"ש דחה את הטענה של הסתכנות מרצוןמרצון בתביעה נגדם מטעם המשפחה.

, אזאין שום אינדיקציה מוקדמת לרצון שלו להתאבדהפסיכיאטר התרשל. אם מדובר במצב שבו הטענה של הסתכנות מרצון תתקבל.

טענת אשם תורם

בית המשפט יטה יותר לטענת אשם תורם, כי הסתכנות מרצון דוחה את התביעה כולה, ואילו של40 האנגלים הכירו בהגנה זו רק בתחילת שנות ה-"אשם תורם" יכולה רק להפחית מהפיצויים.

המאה שעברה. אשם תורם היא הגנה מול הרבה עוולות ולאו דווקא מול רשלנות. בפועל, ההגנה משמשתרק בעוולת הרשלנות, ועל כן בהצעת הקודקס שונה שמה ל"רשלנות תורמת".

הרעיון מאחורי ההגנה: אדם צריך להיות זהיר גם כלפי עצמו. אם הנזק מורכב גם מחוסר הזהירות שלנו,אז נחלק את הפיצויים בהתאם לתרומת הגורמים לנזק )תרומת המזיק, והניזוק(.

ישנם כמה מצבים:

התובע בהתנהגותו, גרם לביצוע העוולה: רוכב אופניים שנוסע בחוסר זהירות, אדם נבהל.1 מהנסיעה הפרועה ודוחף אותו. רוכב האופניים תובע. חוסר הזהירות של הרוכב תרם לביצוע

העוולה.

54

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

התובע בהתנהגותו תרם לנזק: אני רוכב על אופניים בצורה מסודר ונכונה אך ללא קסדה, ומישהו.2 בא מאחור ודוחף אותי. אין קשר בין העוולה לבין חוסר האחריות שלי, אבל חוסר הזהירות שלי תרם לנזק, ולכן הפוגע יכול להפחית מהפיצויים. מצד שני, חייב להיות קשר סיבתי: אם הרוכב

רוכב בלי קסדה, ונוסע גם "בלי ידיים", אבל מישהו יורה בו בגלל פליטת כדור, אזי חוסר הזהירות של הרוכב לא תרם לנזק. דוגמה נוספת לתרומה לנזק: פס"ד שטרנברג נ' בני ברק. העוולה הייתה

קיימת )רשלנות העירייה בשל הביוב הפתוח(. הקפיצה של שטרנברג תרמה לנזק, אבל לאלעוולה.

בית המשפט ישווה את תרומת התובע והנתבע. יש כאן בעייתיות משום שאדם לא צריך להיות זהיר כלפי עצמו באותה מידה שהוא צריך להיות זהיר כלפי אדם אחר )אדם נדרש להקפיד עם עצמו פחות מלזולתו(.

ביהמ"ש יבדוק את מידת האשם המוסרי, תוך בדיקת חובת הזהירות.

והיה מעשן כבד. הוא הלך לד"ר ברנשטיין בטענה שיש לו13. עטיה עישן מגיל ברנשטיין נ' עטיהפס"ד כאבים ברגל והרופא לא מצא כלום ושאל אותו אם הוא מעשן. עטיה השיב שכן – והרופא אמר לו שלא בריא לעשן. הוא נתן לו טיפולים ובדיקות לכאבים – ואלו לא עזרו. מאחר והכאבים של עטיה גברו, הוא

הלך לבית החולים, ובחדר המיון זיהו שיש לו מחלה קשה שבה הדם לא מגיע לאיברים הרחוקים מהלב. נאלצו לקטוע לו רגל אחת מתחת לברך. זוהי מחלה שהעישון מאוד מחמיר אותה! כאשר עטיה תבע את הרופא, התגונן הרופא בטענה של אשם תורם, מכיוון שהעישון הגביר את הנזק. ביהמ"ש העליון לא קיבל את הטענה: בנסיבות הנ"ל אין "אשם תורם" כי הנאשם לא ידע את הקשר בין העישון ובין המחלה, כי לא

ידע בכלל אודות המחלה. הערה: גם הסתכנות מרצון לא הייתה עוזרת כאן: טענת הסתכנות מרצון לאהייתה מעולם טענה שהתקבלה בהקשר של עישון סיגריות.

אדם נדרש להקפיד עם עצמו פחות מלזולתו. לכן הנתבע חב חובת זהירות מוגברת. בשל כך במצב בו גם , וזה יקרה רק אם רמת חוסר הזהירות50-50התובע וגם הנתבע תרמו לנזק, יהיה קשה להגיע למצב של

של התובע היא מאוד מאוד גבוהה. אין מדד מדויק.

הקבוצות שאליהם מתייחסים בסלחנות יתר:

- לא דורשים רמת זהירות של מבוגר. משווים את רמת הזהירות של ילד לרמה של ילד אחר. ילדים1 )"הילד הסביר"(. לאילו ילדים כן ניתן לייחס אשם תורם? לילד שעושה פעלולים על אופניים או לילד

שמטפס על עץ, שלמרות שאמרו לו לא לטפס על העץ.

. ילדה הלכה לגן החיות התנ"כי עם אמה. היא האכילה את הדובים ודובחורי נ' גן החיות התנ"כיבפס"ד נשך אותה. היא תבעה את גן החיות, וגן החיות התגונן בטענת אשם תורם של הילדה ושל אימה אשר לא

השגיחה עליה. רשלנותו של גן החיות התבטאה בכך שהגדר הייתה על הרצפה )ילדים נוספים האכילו את הדובים(, בית המשפט טוען: התובע מתייחס לאשם התורם של האם והילדה יחד, אולם מבחינת התובעת )הילדה(, לא ניתן להתייחס לאשם התורם של האם – כי היא מעוולת משותפת )גן החיות יכול היה לתבוע

אותה, אבל לא עשה זאת(. כאשר השופט בערכאות הנמוכות יותר התייחס לאשם התורם, הוא הפחית מהפיצוי לפי מידת האחריות של האם, אבל צריך להתייחס רק לאשם התורם של הילדה, וכאן נתקלים

אשם תורם? על פי טענת ביהמ"ש, בעיקרון ניתן להחיל אשם10בשאלה: האם ניתן להחיל על ילדה בת תורם, אולם במקרה הקונקרטי – בשל רשלנותו של גן החיות אשר יצר מצג שווא בפני הילדה )הגדר

המונחת על הקרקע והילדים האחרים המאכילים את הדובים(, נפסק כי אין אשם תורם.

- חוסר הזהירות הוא תוצאה של המצב הגופני שלהם.. זקנים2

- עובדים הרבה פעמים עובדים במקומות מסוכנים, ואז המעביד לא יכול להגיד שמדובר. עובדים3 בהסתכנות מרצון )כי אין לו בחירה(. במצב רגיל אין הסתכנות מרצון אצל עובדים. האם אפשר אשם

55

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

תורם? אבל גם כאן נתייחס לעובדים ביתר סלחנות כי הם נשחקים ומתעייפים והרוטינה פוגעת בריכוז ואזרמת הבטיחות שלו כלפי עצמו יורדת.

החריג: עובד בדרגה בכירה מאוד, ויש לו חופש פעולה, והוא בחר בפעולה לא זהירה )כמו בפסד דין אנגליבו העובד הבכיר פעל בניגוד להוראות מעבידו(.

. מתנדבת אמריקאית בקיבוץ חזרה לכיוון הקיבוץ ונפלה לבור של מע"צ. הבור שור נ' מ"י316/75ע"א היה מגודר והייתה גם דרך עוקפת, אבל היא החליטה שהיא עוברת דרך הגדר – נפלה וקיבלה שיתוק.

מע"צ טענו "אשם תורם". בשאלה אם מע"צ הפר את חובת הזהירות נקבע שהיה צריך לגדר יותר. התובעת טענה שהיא חשבה שהכביש העוקף נועד למכוניות, ולא הבינה שזה לבני אדם. קבעו לה אשם

. בדיון ניסו להשוות את האשם המוסרי של המתנדבת לזה של מע"צ. ביהמ"ש50%תורם גבוה מאוד – אשם תורם הוא היעדר זהירות סבירה מטעם התובע להגנה על עצמו ועל רכושו.טען:

ביתכשמדובר באשם תורם מדובר על חוסר זהירות של התובע, חוסר זהירות שגרמה לנזק שנגרם לו. , הדגש הוא בכךהמשפט עורך השוואה בין האשם המוסרי של התובע לבין האשם המוסרי של הנתבע

שהוא זה שגרם לנזק. השימוש במונח האשם המוסרי של התובע הוא שימוש לא מוצלח )למשל: במקרה שור, אין כאן עניין מוסרי(, לשופט ישנה בעיה כיצד לבנות מושג שאיתו יוכל להפעיל את תורת האשם

התורם. המושג בעיני כל שופט הוא שונה.

חובת הזהירות כלפי הזולת צריכה להיות משמעותית יותר מאשר חובת אדם כלפי עצמו. לתובע אין חובת זהירות כלפי הנתבע, אם כבר ישנה חובת זהירות של הנתבע כלפי התובע, לתובע ישנה חובה כלפי עצמו.

מבחנים מרכזיים מבחינת אשם תורם מצד התובע: נקבעו עירית ת"א נ' לטרהויז2904/92ע"א

- האם אדם סביר היה נזהר יותר. האם התובע היה נזהר יותר כלפי עצמו. מבחן האדם הסביר .1 - בהנחה שביהמ"ש מצא כי הייתה התרשלות גם מצד הניזוק ישקול מבחן חלוקת האשמה .2

ביהמ"ש את מעשה הרשלנות של המזיק והניזוק בהצבתן זה מול זה בכדי להעריך את מידתםומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד בגרימת התוצאה המזיקה.

יש צורך בקשר סיבתי בין האשם התורם של התובע לבין הנזק שנגרם לו. ביהמ"ש תחילה בודק אם הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו ואם התובע נהג בחוסר זהירות, ורק אח"כ הוא בודק האם יש

להפחית מהפיצויים שחייב הנתבע בגין התנהגותו חסרת הזהירות של התובע עצמו. אם אין אשם של חוסר זהירות התובע נבדק רק לאחר שבדקוהנתבע ולא הוכחה חבותו אז לא מדברים על אשם תורם:

. שהנתבע הפר את הזהירות

אחת הבעיות הקשות ששופט נתקל בהן זה הכיצד להעריך את נושא האשם התורם. גם כאשר ביהמ"ש מנסה להגדיר מה נכון ומה צודק זה עדיין בעייתי. כשמדובר בזקנים ובילדים נייחס להם אשם תורם נמוך

מפני שקבוצות חלשות המסגרת שבהן הם פועלים היא מסגרת בה קשה להם לתפקד, הם לא בגדרהאדם הסביר. כשמדובר בילד משווים את מצבו לילד הסביר.

. מדובר100%- פס"ד שהכיר באשם תורם ברמה של קופת אשראי וחיסכון נגד עוואד542/87ע"א בבנק קטן שהיה לו סניף אחד שפעל בחיפה. מהסניף הזה נגנבו שני צ'קים בנקאיים. הבנק הבחין בכך

שגנבו לו את הטפסים והודיע לאיגוד הבנקים על כך ופירסם את המיספור שלהם. בנוסף הודיע למשטרה.

$. הבנק48,000יום אחד מופיע בבנק עצמו חלפן כספים מהשטחים ומציג לבנק צ'ק בנקאי על סכום של ראה שזהו אחד הצ'קים הגנובים. בתחום של דיני השקעות ישנו כלל שאומר שאם הסבו צ'ק בתום לב הוא

יהיה ניתן לפירעון.

56

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הבנק אמר שאינו יכול לפרוע את הצ'ק כי הוא גנוב, אבל החלפן אמר שמי שהוסב נגדו צ'ק יכול לקבל את התמורה. הבנק טען שהכלל מתייחס לצ'קים שלא נגנבו או זוייפו. החלפן החליט לתבוע את הבנק בעילה של רשלנות, כאשר הנזק הוא סכום הצ'ק. ביהמ"ש העליון בדק האם באמת יש לבנק חובת זהירות כלפי

מי שמחזיק בצ'ק הגנוב, ואכן ישנה חובת זהירות שהופרה: הצ'קים לא נשמרו כראוי אם גנב הגיע אליהם, והאמצעים שננקטו ע"י הבנק לאחר הגניבה לא היו מספיקים. הבנק היה צריך להביא לידיעת הציבור את

מספרי הצ'קים שנגנבו )ישנן מודעות בעיתונות לגבי מספרי צ'קים שנגנבו(. הבנק התרשל ולכן צריך לשלםלחלפן.

( – כך שבכל48 ובמילים 47מאידך, בסכום על הצ'ק ישנה אי התאמה בין המילים לבין הספרות )בספרות מקרה זהו צ'ק שלא ניתן לכבד ולא ניתן להכיר בו – כאן קיימת רשלנות של החלפן שהסכים לקבל צ'ק

כזה.

ביהמ"ש העליון קיבל את טענת ההגנה של הבנק ואמר כי חוסר הזהירות של החלפן הגיעה לרמה של . היה ברור שמדובר בעסקים מלוכלכים, אך ביהמ"ש לא נכנס לזה כי אף אחד לא הוכיח טענות100%

שנוגעות לעניין הזה. ביהמ"ש מתייחס למעטפת החיצונית, ומסתכל האם יש לכבד את הצ'ק או לא, חוסרהזהירות של התובע כל כך גדולה ולכן הוא לא צריך לקבל פיצויים.

המגמה כיום של ביהמ"ש היום היא לצמצם את גובה האשם התורם גם במקרים שהוא מכיר באשםהתורם, בעבר ביהמ"ש היה הרבה יותר פתוח בנוגע לאשם תורם.

- ביהמ"ש הכיר באשם תורם של שליש מהנזק. מדובר בסיפור של מלון רמדה נגד אמסלם417/81ע"א טבח שנפצע בעבודה. )אמסלם היה המעביד(. אומנם נדיר לראות אשם תורם של עובד, ואולם במקרה

הזה, דובר בשף של המלון אשר תיכנן את המטבח וקבע את המיקום של התנורים ושל עמדות העבודה - קילו מן המקרר והתקדם לכיוון עמדת העבודה,20הוא לא היה עובד זוטר. הטבח הוציא בשר במשקל

הוא החליק על שמן שהיה על הרצפה ונפגע. הוא תבע את המעביד ואמר שהוא הפר את חובת הזהירות, כי המקרר נמצא במיקום לא טוב ליד איזורים אליהם ניתזים ניתזי שמן מעמדות הבישול. לטענתו, חזית

התנורים חייבת להיות מוגנת או ע"י מלח ובכך למנוע החלקה. וכן, לא היו משטחים מונעי החלקה.

בית המשפט קבע שאכן הייתה חובת זהירות של אמסלם אולם היה לטבח אשם תורם, משום שידע מה קילו בשר מסרבל את התנועה והיה עליו20יהיה המיקום של המקרר והתנורים, וכן ידע סחיבה של

, ואולם אם עניין כזה היה נידון היום היו מייחסים לו81להיזהר. ביהמ"ש ייחס לו שליש מן הנזק בשנת מהנזק. בכל מקרה: העובדה שמדובר בעובד לא פוטרת אותו מחובת הזהירות. 10%

התיישנות

הנושא של התיישנות זה עניין אנכוניסטי, אם ישנה זכות רוצים לנצלה ולא רוצים להיות כבולים בתוך סד של זמן. נאמר שמישהו פגע בי ויש לי עילה כנגדו של נזיקין אז למה אני צריכה לתבוע אותו תוך שנה, או שנתיים. או שמישהו הפר חוזה למה אני צריכה להיות כבולה בזמן. למה המשפט החליט שישנה תקופה

של התיישנות, ישנה פשרה בין זה שמכירים בהתיישנותה של תביעה, הבחנה בין האינטרסים של הנתבע לתובע. הפשרה אומרת שאם לא תבעתי אז בעצם נרדמתי על הזכויות שלי, ואם לא מימשתי את הזכות

אז כנראה אין לי כוונה לממש אותה. ובכך חולפת התקופה.

שנים כי הוא מפחד מתביעה, הוא צריך לשמור רזרבות7מנגד, הנתבע מפחד שייתבעו אותו, הוא לא ישן כספיות כי אולי יצטרך לשלם פיצויים ולא יכול להיות פנוי לדברים אחרים ולא רוצים להגביל את האנשים

עד כדי כך, גם ראיות לא ניתן להחזיק בתקופה כה ממושכת. אם חולף פרק זמן גדול הראיות נשחקות,הזיכרון של העדים נחלש. ואומרים כי יש כביכול דרך להגן על הנתבע ובכך ישנה ההתיישנות.

57

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

האינטרס הציבורי זה מבחינת העומס שיכול להיווצר על ביהמ"ש, אם ההתיישנות היא קצרה ולא ממששים את הזכות, אז משחררים את ביהמ"ש מן העומס. מבחינת הציבור ישנה תועלת לביהמ"ש.

העובדה שמישהו לא תבע תוך פרק זמן סביר זה מראה שהתביעה אין עניין בה, הציבור לא מעונייןבתביעות ישנות.

שנים, בתקופה המודרנית זה זמן ארוך ולכן בארה"ב7חוק ההתיישנות תשי"ח אומר כי הבסיס הוא 7 שנים במדינות מתקדמות נוספות(. במדינת ישראל 3ובאנגליה תקופת ההתיישנות קצרה הרבה יותר )

שנים זה תקופה לא מקובלת, כשגובשה הצעת חוק דיני ממנות נאמר בה חלק גדול של נושא ההתיישנות.

משמעה כי הזכות ככזו ממשיכה להתקיים. אם הנתבע לאההתיישנות בארץ היא התיישנות דיונית, שנה, כי ההתיישנות לא הורגת את15מעלה טענת הגנה של התיישנות אז אפשר לדון בתביעה גם אחרי

הזכות היא רק עוצרת את התובע מלהגיש את התביעה שלו. לא רק שההתיישנות היא דיונית, אלא גם יש צורך שהנתבע בכתב ההגנה יצהיר על כך שישנה התיישנות, אז ביהמ"ש לא יזום טענת התיישנות. אם

הוא לא עושה זאת מייד לאחר כתב ההגנה אז אין הצדקה לאיחור והוא לא יוכל להתגונן בטענתההתיישנות, זה מחזק את הפן הדיוני שיש להעלותו בזמן.

חוק למוצרים פגומים ועוד, ההתיישנות קצרהבמספר חוקים ישנן התיישנויות מהותיות ולא דיוניות. הרבה יותר, חוק הנכים תגמולים, וחוקים נוספים. הובלת סחורות בים ההתיישנות היא בת שנה. ומי

שהוביל את הסחורה שלו בים והסחורה לא הגיעה ליעד או הגיעה פגומה יש לו בסך הכל שנה לתבוע את הצד שכנגד. ביהמ"ש פירשו את זה כהתיישנות מהותית, אם לא הגשתי בזמן אני לא יכול להגיש תביעה

יותר. גם הובלה אווירית זו התיישנות מהותית גם בכל הנוגע לפגיעות גוף ולא רק בנוגע להובלת מטענים ופגיעתם. הסיבה בהתיישנות מהותית זה הגנה על המובילים. על מנת לקדם את התובלה האווירית

ולפתח את התחום, המחוקקים החליטו שיש להעדיף את זכויות המוביל על פני זכויות בעל הסחורה או מישבעצמו טס ולכן ההתיישנות קצרה.

שנים.7אלו מצבים חריגים כי בדר"כ ההתיישנות היא

ישנם מצבים נוספים בהם ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות, רק במקרים של התיישנות דיונית ולא במקרה של התיישנות מהותית, ההסכמה להארכה אם היא מפורשת היא בסדר אבל אם היא לא

חודשים. אבל6מפורשת אז ההתיישנות לא תופסת, אפשר גם בהסכמה גם לקצר תקופת התיישנות עד על מנת שנקצר את תקופת ההתיישנות יש ליצור חוזה התיישנות, חוזה נפרד שכתוב בו שהמינימום זה

חודשים כל שהוא צריך לעשות זה להגן על6 חודשים, אם יש חוזה כזה, ורוצים לתבוע אחרי 6תקופה של עצמו בטענה שיש לו חוזה שכזה.

, אם ישנו תינוק שנפגע עקב רשלנות הרופא,18שמדובר בקטינים ההתיישנות מתחילה רק בהגיעם לגיל הוא יכול לתבוע. כשהוריו תובעים בשמו הוא25 הוא יכול לתבוע כלומר עד גיל 7 +18כשהוא מגיע לגיל

.25 ועד דיל 18לא יכול לתבוע שנית, אם הם לא תבעו אז הוא יכול לתבוע מגיל

אנשים פסולי דין כל עוד לא הוכרז על מינוי אפוטרופס לגביהם לא יוכלו להכריז על התיישנות, אם הוא ופגיעתו מוחית או גופנית, מאחר והוריו ממשיכים לטפל בו אז אף אחד לא הכריז עליו18הגיע לגיל

כפסול דין, הוריו רוצים להכניסו למוסד ואז ישנו צורך להכריז עליו כעל פסול דין ולמנות לו אפוטרופוס אז שנים. 7רק מאותו רגע יש לו

בנזיקין הרבה מאוד פעמים לא תמיד התובע יודע שיש לו זכות, ואז מירץ ההתיישנות מתחיל ברגע שנודע 7 שנים + 10 שנים אז יש לו 10 שנים, אם הוא לא ידע 7לו על ההתיישנות ואז זו תקופה ארוכה יותר מ-

שנים.

58

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מדבר על הולדת העילה, מהרגע שמגלים שישנה זכות, במצב רגיל כאשר קמה העילה, התובע6סעיף יודע על כך אבל לעיתים הוא לא יודע, ולכן אין לו את מי לתבוע, ולכן עד שהוא לא יודע מירוץ ההתיישנות

לא מתחיל.

למצב בו לא ידענו.8. היום בו נולדה העילה וסעיף 8 וסעיף 6: סעיפים סעיפים בחוק ההתישנות

(, תחילת התיישנות: 2 ( ) 1 ) 89 בפקודת הנזיקין הסעיף הרלוונטי הוא

יש בו שלושה מצבים: 89 סעיף

יודע התובע שנולדה העילה. התגלה לו דבר קיומה של הזכות שלו. היום שבו. ביום שבו נולדה העילה 1 נולדה העילה לדוגמא בתאונה זה היום שבו רכב אחר מתנגש עם רכב נוסף. כשידועות כל העובדות

הדרושות לצורך הגשת התביעה, זהותו של הנתבע וכו'. כל עוד לא יודעים מי הנתבע אז מירוץ ההתיישנות (, לדוגמא2( )1לא מתחיל. מירוץ ההתיישנות נעצר. בפקודת הנזיקין ישנם שני מצבים סעיפים קטנים )

עוולת התקיפה, תקיפה זה מעשה ויש צורך בכוונה בכדי להוכיח תקיפה. יודעים כי ישנה תקיפה ויודעים ( אומר כי היום שבו אירע המעשה/ מחדל הוא היום בו מתחיל מירוץ1את זהותו של התוקף, סעיף קטן )

ההתיישנות. אם המעשה נמשך ועדיין לא חדל אז מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום שבו הוא חדל כלומר ( בעייתי יותר, לדוגמא ניתוח של אדם שהושאר לו בבטן פד, שאחרי זמן מה2ביום שהסתיים. סעיף קטן )

רק התגלה כי ישנו פד בבטן, בשלב הראשון לא מתייחסים לגרד הזה, כלומר הוא גילה את הנזק רק לאחר זמן מה, זה פוגע בהתנהלות היומיומית, שולחים לצילום ומגלים את הבטן, ישנו כלל גילוי. בין המועד

שאירע הנזק לבין היום שנתגלה. כלומר היום שבו נתגלה הנזק רק אז מתחיל מירוץ ההתיישנות. ברשלנות חייב להיות נזק זה חלק מעילת התביעה, אם ישנו נזק והיום שבו הוא שכח את הפד זההזמן בו הוא הפר את חובת הזהירות אבל זה נתגלה רק כעבור זמן מה. היום שבו נתגלה הנזק כלומר הולדת העילה עפ"י

שנים מיום אירוע הנזק,10כלל הגילוי, הנזק מתגלה מאוחר יותר אז תתיישן התביעה אם לא הוגשה תוך ( אומר כי2 שנים מיום גרם הנזק. החוק אומר בסעיף קטן )10בכל מקרה התובע לא יכול לתבוע בחלוף

שנים, אם הוא7ישנו יום אירוע הנזק וישנו יום הגילוי של הנזק, אם הנזק מתגלה ביום שבו הוא אירע יש שנים מיום הגילוי אבל לא יותר מעשר שנים מיום האירוע. נגיד שיום האירוע הוא7לא מתגלה יש לו

, אז אין אפשרות שהיא תוגש אם עברו2012 ואפשר כביכול לתבוע עד שנת 2005 והגילוי ב2000בשנת יותר מעשר שנים כלומר הקצר מביניהם.

לחוק ההתיישנות מדבר על8יום הולדת העילה זה היום בו האדם הסביר היה יודע שישנה עילה, סעיף עילותמצב שבו "..נעלמו מהתובע עובדות המהוות עילת תובענה מסיבות שלא היו תלויות בו..".

:התובענה הן

זהות הנתבע..1נזק..2רקע עובדתי שממנו ניתן להסיק את המסקנות המשפטיות..3

ביהמ"ש בארץ התלבטו הכיצד לפרש את כלל הגילוי לפי קריטריונים אובייקטיבים או קריטריונים סובייקטיבים, האם יש לומר שבזהירות סבירה היה אפשר לגלות את הפד, אם מישהו לא הולך לבדוק אז

הוא לא פועל לפי הדרך בה האדם הסביר היה פועל. )שילוב של קריטריונים אובייקטיבים וקריטריונים סובייקטיבים(. קריטריון סובייקטיבי מאריך את תקופת ההתיישנות. וקריטריון אובייקטיבי מקצר את

תקופת ההתיישנות.

59

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

כשמדובר בכאבים אז ישנו קושי לקבוע איזה קריטריון מדובר. ברגע שאדם התחיל להתעניין בסיבה לבעיה שלו ניתן לומר שזה יום הולדת העילה, הוא לא רק התעניין בסיבה רפואית אלא גם התעניין בסיבה

המשפטית. הגילוי מחייב לבדוק האם ישנה גם עילת תביעה כנגד הגורם שגרם לכאבי הבטן.

של אישה שהרופא חשד בגוש שהיה לה בחזה, הוא שלח אותה לביופסיה, הרופא שאמורפס"ד אנגלי היה לבצע את הבדיקה החליט לכרות לה את השד כשהיא התעוררה וגילתה שאין לה שד היא גילתה את

הנזק ברגע שהיא התעוררה. הוא רצה לנקוט אמצעי בטיחות, אבל התברר שזה גוש שפיר ולא גוש ממאיר, כריתת השד הייתה רשלנית ותירוץ הרופא של נקיטת אמצעי ביטחון הוא לא טענת הגנה, האישה

שנה קראה בעיתון על מקרה דומה שקרה, שמישהי הגישה תביעה וזכתה, אז היא החליטה18לאחר לתבוע את הרופא והוא התגונן בטענה של התיישנות, אבל היא אמרה שהיא גילתה את הנזק רק ביום

שהיא קראה על כך בעיתון, במצב כזה ביהמ"ש אמר שמירוץ ההתיישנות התחיל כשהיא התעוררה היא לא יכולה להגיד שהעילה נולדה רק ביום שהיא קראה על כך בעיתון ולכן דחו לה את התביעה. ביהמ"ש

החיל עליה את הקריטריון האובייקטיבי, הוא אמר שלא ניתן להחיל מונחים סובייקטיבים. היא לא נמצאה במצב שהיא לא יכלה לבדוק אם התנהגות הרופא סבירה או לא, כי במצב רגיל היא הולכת לרופא אחר

שנה היא לא יכולה לומר18ושואלת וברגע שהיא תתייעץ באותו רגע נולדת העילה שלה, והיא חיכתה שהיום בו היא קראה בעיתון זה הולדת התביעה.

ישנה אישה שעברה ניתוח בברך וזה ניתוח שמשחררים את המנותח ביום האישפוז,פס"ד אנגלי נוסף חודשים עם קביים, היא9הניתוח כרוך באי נוחות של היעזרות במקל הליכה, האישה הסתובבה במשך

חודשים לברר למה היא עדיין צריכה קביים.9הגישה תביעה לאחר התקופה הזו, היא הלכה רק לאחר הרופא אמר לה שאכן ישנה בעיה, ביהמ"ש האנגלי אומר שהיא לא עונה לקריטריונים האובייקטיבים שזה היה אכן מסיבות שכן תלויות בה, היא החליטה שהיא מחכה ולכן אמר ביהמ"ש באנגליה שהתביעה שלה התיישנה. הסיבות והעובדות לא נעלמו לה, זה היה תלוי בה, הסיבות והעובדות היו ידועות לה והיא זאת

שהחליטה לחכות ולכן ביהמ"ש דחה את התביעה שלה בטענה של התיישנות.

. גבעון הוא עורך דין שמתמחה בנזיקין, יש לו בעיות באוזניים, הוא עבר ניתוח ב-פס"ד גבעון נגד ברמה ביה"ח הדסה31.3.2007 הייתה בעיה עם הניתוח והוא הגיש תביעה כנד ביה"ח ד"ר ברמה ב-30.7.2000

טען להתיישנות, הוא אמר שהתביעה לא התיישנה כי לא נודע לו ביום המקרה, הוא ידע רק לאחר כמה ימים מן הניתוח עצמו, כלומר הוא טען לתאריך אחר בו נולדה העילה, ביהמ"ש העליון לא קיבל את טענתו

ודחה את תביעתו בטענה של התיישנות.

ישנו שילוב של אובייקטיבי )ידע או לא ידע( וסובייקטיבי )זהירות סבירה8בחוק ההתיישנות בסעיף סיכום: לא יכל למנוע(, מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום הולדת העילה, העובדות המהוות את עילת התובענה. ואז

לפקודת הנזיקין אומר כי ישנו גבול של89( בתוך סעיף 2 שנים מיום הגילוי. ואז סעיף קטן )7לכאורה יש שנים כי יש את מבחן הקצר מביניהם. הפסיקה אומרת שיש אי צדק כי אדם שתובע בכל עילה אחרת10

10 שנים גם אם גילה את זה מאוחר יותר ואם זה אחרי 10 שנים ואדם שרוצה לתבוע על נזק יש לו 7יש לו שנים הוא לא יכול לתבוע בכלל, השאלה היא למה מפלים לרעה בין עילה רגילה לעילה של נזק.

שנים.10( – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, ופה אין הגבלה של 1 )89סעיף

לכאורה ישנה אפלייה בין עילות שונות בתחום הנזיקין לבין כל עילה אחרת בכל תחום משפטי אחר. יש ליישב את הסתירה הזו, יש ליישב את הסתירה בכך שחוק ההתיישנות ספציפי ופקודת הנזיקין כללית,

שנים. 10 שלא מגבילות היו צריכות לקבוע שאין מגבלה של 8הוראות סעיף

ברגע שיש הוראה ספציפית בחוק בנוגע להתיישנות היא גוברת.

שנים, פה אין כיפת ברזל.7- לחוק ההתיישנות 8 סעיף

60

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

שנים מיום הגילוי ולא יותר מעשר שנים, כאן ישנה כיפת ברזל.7- ( לפקודת הנזיקין 2 ) 89 סעיף

כלומר ישנה סתירה ויש ליישב אותה בכך שחוק ההתיישנות הוא חוק ספציפי ופקודת הנזיקין היא לא 2ספציפית ביחס להתיישנות ולכן חוק ההתיישנות גוברת. אם חוק ההתיישנות גובר אבל יש את סעיף קטן

גובר על חוק ההתיישנות הכללי. ביחס לשנים שנחקקו החוקים ונוצרו2והוא ספציפי להתיישנות אז סעיף במשך השנים תיקונים שונים, כביכול המאוחר גובר.

לפקודת1968 לאחר מכן נעשה תיקון בשנת 1947 ופקודת הנזיקין 1958חוק ההתיישנות הוא בשנת ( גובר. 2 סעיף קטן )89הנזיקין ולכן בסעיף

( וגם את1 לגמרי גם את סעיף קטן )89הצעת חוק דיני ממונות בפרק על ההתיישנות מבטלת את סעיף (. 2סעיף קטן )

- אם יש זהות נתבע ונגרם נזק אבל לא יודעים שהנזק מקורו באותו אירוע גם אז אין מגבלהקשר סיבתי שנים .10 שנים, רק כאשר מגלים את הקשר הסיבתי אז מתחילים לספור 10של

- מקרה של אדם שנפגע בתאונת דרכים, כשהוא נפגע אבידור המאירי נ' הכשרת היישוב 1254/99 ע"א בתאונת דרכים הביאו אותו למיון ואמרו לו שאין לו שום דבר, לאחר תקופה הוא הרגיש תחושת נימול

ברגליים, גירד לו ברגל, והוא הלך לרופא ובדקו אותו, הרגשת הגירוד התחילה רק לאחר שנתיים, הרופא שנה הוא נסע13נתן לו טיפול וזה עזר רק לתקופה, היה לו קשה לסחוב את הרגל. וזה לא עזר לו, לאחר

לארה"ב והרופא שואל אותו אם הוא היה מעורב בתאונת דרכים, הרופא אומר לו שזו הסיבה שיש לו את שנים ואז מגיש תביעה בגין הנזק שנגרם לו.6הבעיה, הוא חוזר מארה"ב מחכה

בקשר להרגשת הנימול, ולאחר1992, הלך לרופא בפעם הראשונה ב-1990נאמר שהתאונה אירעה ב- וגילוי הקשר2003 ולא מצאו סיבה ולא עזרו לו, הוא מגיע לארה"ב ב-1995מכך הלך לרופא בשנת

1990, התאונה הייתה ב-2009הסיבתי, הרופא גילה את הסיבה לתחושת הנימול, הוא מגיש תביעה ב- . אומרים לו שנגיד ולא גילה את הנזק כלומר יש לו מקסימום1997והוא חיכה זמן רב הוא יכל להגיש עד ל-

. ואז התובע אדון המאירי אומר שנכון שהוא לא גילה את הנזק בזמן אבל2000 שנים כלומר עד שנת 10 (. ביהמ"ש מקבל את התוצאה2 )89הוא לא גילה את הקשר בין הנזק לבין הסיבה. יסוד שלא כלול בסעיף

. 2003ומירוץ ההתיישנות מתחיל בשנת

- אם נאמר שהנתבע רוצה להתגונן בטענה של הסתכנות מרצון הוא חייב לשכנע את ביהמ"שהתיישנות שהתנהגות התובע הייתה בבחינת הסתכנות מרצון. על הנתבע הנטל להוכיח שההגנה אכן חלה.

אם הוא לא מעלהכשהנתבע מתגונן בטענה של התיישנות עליו הנטל להוכיח שהתביעה אכן התיישנה. את זה בהזדמנות הראשונה, והוא איחר את המועד אז המשפט ימשיך להתנהל למרות שחלפו כבר מספר

. שנים ופס"ד יהיה לטובת התובע. הנטל על הנתבע

. ישנו אדם שבוצעה כלפיו עוולה, התובע נחשף לחומרים והוא לא היה מודעפס"ד זונטג נגד מנדלסון שהוא נחשף לכך, לא היה מודע שמבוצעת כלפיו עוולה, הנזק כתוצאה מאותה חשיפה לא נגרם מידיית,

, בכל השנים הללו הוא נחשף לחומרים ובמשך העשור הוא1980-1990נאמר שהתובע עבד בין השנים הוא עזב את מקום עבודתו1990היה קורבן לעוולה שבוצעה כלפיו- רשלנות, המעביד שלו התרשל. ב-

הוא מתחיל להשתעל קשות, כלל הגילוי זה מצב שבו1998מסיבות שאינן קשורות לאירוע, עד שבשנת הפגיעה שהתובע נפגע בה היא מסוג כזה שהוא הולך לברר את מקורה, כנגד מי שגרם לו לאותה פגיעה, הרופא בדק אותו ואמר לו שהשיעול הוא כתוצאה מהיחשפות לחומרים מסוכנים, השיעול מגביל את חייו,

נפטר כתוצאה מסרטן. השיעול הקדים את2002 הוא חולה בדלקת ריאות קשה, הוא בשנת 2000בשנת הסרטן.

61

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

התביעה שלו הייתה נכשלת, כי חלפו יותר מעשר2000-2002אם התובע נאמר בסביבות בין התקופה של שנים מיום קרות המקרה, הוא ידע את הקשר הסיבתי בין העבודה למחלה והפריט היחידי שהיה חסר לו

והוא לא תבע. והוא נפטר2000, הוא יכל לתבוע עד שנת 1998זזה שנגרם לו נזק מאחר והוא גילה אותו ב- ,3 היו דוחים לו את התביעה. הוא השאיר אחריו אלמנה+ 2000. כל תאריך אחרי שנת 2002בשנת

. מחליטים שאלו שנותרו בחיים הם הולכים לתבוע את28,31,24 ושלושת הילדים 61האלמנה בת )לצורך הדוגמא שלנו(, המעביד אומר שהתביעה התיישנה מפני2008המעביד ותובעים אותו בשנת

, אם הוא לא עשה זאת הם איבדו את ההזדמנות2000שאפשר היה לתבוע אותו מקסימום עד שנת לתבוע ועל כן הוא אומר שיש לדחות את התביעה של האלמנה.

שנגרם הנזק הוא עדיין לא גילה אותו, הוא גילה את זה רק לאחר מכן, הוא ידע את זהותו של הנתבע, ועל כן הוא ידע מה הקשר הסיבתי. הם רצו אחר כך לתבוע בגלל מותו, ברגע שהוא נפטר מבלי שהוא מימש את זכות התביעה שלו, או בגלל שהוא לא חשב או בגלל שהוא עבר את המועד זה לא רלוונטי ישנו תובע

פונטנציאלי שכנגדו בוצעה העוולה הוא נפטר. השאלה היא האם תקופת ההתיישנות רצה גם לגבי משפחתו שנותרה בחיים, עד מותו זכות התביעה היא שלו אבל ברגע שהוא מת המוות שלו מקים לאותם

שנים מהיום שהוא7אנשים את זכות התביעה. מאחר והמוות הוא עילת התביעה של שאיריו יש להם נפטר.

עילת התביעה של השאירים מבוססת על עילת התביעה שלו, אם הוא לא יכל לתבוע עניינית אז גם הם לא, אבל הוא כן יכול ולכן הזכות שלו עברה ברגע שהוא נפטר, היא יכולה לעבור מפני שההתיישנות היא

התיישנות דיונית, הזכות לא מתה. אין בדיני הנזיקין מושג בדיני הנזיקין שנקרא "שאירים". יש "עיזבון" ו"תלויים". התלויים הם אלו שהפכו לכאלו ברגע שהוא נפטר, לכן לתלויים יש עילת תביעה, הם אלו

שנשארו בחיים לאחר מות הנפטר. ועיזבון לא יכול לתבוע. רק האלמנה היא תלויה.

במקום עבודה מסוים, כשהוא עבד באותו מקום כמו1990-2005- ישנו תובע שעבד בין השנים נזק נמשך במקרה של זונטג נגד מנדלסון, הוא נחשף לעוולה כל יום מחדש, בכל יום עבודה הוא נחשף לעוולה,

1990במידה ובכל יום העוולה היא אותה עוולה אז מדובר בנזק נמשך. עוולה נמשכת שהתחילה ב- היא נפסקה רק בגלל שהוא עזב את מקום העבודה. הוא נשלח לצילום וראו לו2005ונמשכה עד שנת

הוא2006גידול, הוא הפסיק לעבוד וכעת הוא רוצה לתבוע את המעביד. כעת אנחנו נמצאים בשנת , המעביד אומר לו שלא ניתן לתבוע על תקופה2006מתאושש נפשית ואומר שהוא תובע את המעביד ב-

שנים אחורה. והוא7 2006 שנים מיום הגילוי הוא הולך מ-7 שנים. הוא יכול לתבוע 7שהיא ארוכה יותר מ- כביכול על1999 לבין 1990 שנים שבין 9. כלומר ה-1999בעצם יכול לתבוע בגין העוולה שקרתה ב-

העוולה הזו הוא לא מקבל פיצוי. כלומר הוא תובע רק על חלק מהזמן, והוא תובע רק על חלק מן העילהשהוא היה זכאי לה.

יש כמה מצבים:

כאשר הנזק לא ניתן להפרדה אז המעוול יהיה אחראי על כל הנזק, כי נטל ההוכחה שהתביעה.1 השתנתה מוטל על הנתבע, לא רק להוכיח שהתביעה התיישנה, גם להוכיח איזה חלק מהנזקהתיישן. רק בהנחה שזה נזק שלא ניתן להפרדה. במקרה עם הגידול לא ניתן לעשות הפרדה.

- במצב שכזה ניתן להפריד בין החלק של הנזק שהתיישן לבין החלק של הנזק שלא נזק מצטבר.2 התיישן. דוגמא מפס"ד אנגלי אדם שעבד במקום עבודה ואיבד את השמיעה לאט לאט, הוא תבע

שמיעה, מומחים מטעם המעביד הוכיחו שמתוך30%את המעביד על הירידה בשמיעה, יש לו רק ירידה שלא הייתה באותה תקופה. ולכן הוא יקבל פיצויים רק על חלק. הוא יוכל50% יש 30%ה-

לקבל רק פיצוי חלקי בלבד.

62

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

נזק כלכלי טהור

בפקודת הנזיקין יש הגדרה של נזק אשר נחלקת לשלושה סוגים:

מסתיים במוות או אפילו נזק נפשי. לפגיעת הגוף נוספים גם הפסדים שנובעים מהנזקנזק גוף.1)כמו הפסד השתכרות(, נזק לא ממוני )כאב וסבל, אשר יש בעיה להעריך אותו אך הוא קיים(.

. נזק פיזי של פגיעה ברכוש בתוספת הפסדים שנגרמו כתוצאה מהנזק )דפקו לי אתנזק רכוש.2האוטו, עולה כסף וגם הפסדתי זמן עבודה(.

.נזק כלכלי טהור.3

נזק כלכלי טהור הוא נזק של הפסד פיננסי בלבד. לא נזקי גוף ולא הפסדים כתוצאה מנזק רכוש. היה בעבר קשה לביהמ"ש לקבל סוג נזק שכזה. חשבו שזה אולי קשור לחוזים, או לעוולות שאינן רשלנות כמו עוולת התרמית או עוולת "גרם הפרת חוזה" )לא למדנו, מכיוון שהשימוש בה הוא מועט מאוד. בעוולה זו

מדובר בנזק כלכלי טהור(.

כמעט לא הכירו בתביעה בגין נזק כלכלי טהור, עד שהעולם התעשת והחליט להכיר גם בסוג הנזק הזה.התפיסה הבסיסית אומרת שנזק כלכלי טהור אינו שולל את זכות הנפגע לפיצויים.

מצבים בסיסיים שבהם יכול להיגרם נזק כלכלי טהור:4ישנם

מישהו אומר משהו, בין אם במילים ובין אם בכתב, ודבריו אינם מדויקיםהיגד שווא רשלני..1 והניזוק משתמש בדברים אלו. בהנחה שנוכיח שהמזיק חב חובת זהירות כלפי הניזוק, יש עילה

לתביעה ברשלנות. מתקרב לתחום החוזים. מי שמקבל שירות לקוי יכול להיפרע בגין הנזקנזק עקב שירות לקוי..2

שנגרם לו. לעיתים, מקבל השרות הוא לא מקבל השרות הישיר, אבל אם הוא יכול להוכיח שספקהשירות חב כלפיו חובת זהירות, הוא יכול להיפרע.

לא מדובר על נזק גוף עקב מוצר פגום )כי אז יש לנו את חוק האחריות למוצריםפגם במוצר..3 פגומים, ואז אין בעיה לבסס את התביעה על עוולת הרשלנות(. מדובר על מקרה שבו הנזק הוא

כלכלי טהור. .נזק כלכלי טהור כתוצאה מנזק לרכוש שנגרם לצד ג'.4

נזק כלכלי טהור כתוצאה מנזק לרכוש שנגרם לצד ג' לנזק כלכלי טהור. דוגמה: נסענו בבוקרלנורכוש של אדם נפגע כתוצאה מנזק של צד ג' ואז זה גרם

לעבודה, ופתאום מישהו נכנס במכונית שלפניו. למשל: אירוע שמעורבים בו א' )אבי(, ב' )בני(, וג' )גדי(. אבי פוגע עם רכבו בבני. כל האחרים הנמצאים בכביש, יכונו בשם גדי. יש המון "גדים" בכביש בגלל הפקק

נהגים תקועים, וכולם מפסידים: הם יחתימו את שעון העבודה מאוחר400שנוצר עקב תאונת אבי עם בני. מהרגיל, או יפתחו את החנות שלהם מאוחר ויפסידו לקוחות, או יאחרו לפגישה ויפסידו עסקה חשובה.

השאלה: האם אבי אחראי לנזק שנגרם לכולם?

נכניס את זה לעוולת הרשלנות הבסיסית: אבי בוודאי יכול לצפות שיפגע בבני, כי הנהג הסביר היה שומר מרחק. הוא היה יכול וצריך לצפות את הפגיעה. למזלו של בני, נגרם רק נזק רכוש למכונית. השאלה

האם אבי יכול היה לצפות את הנזק של כל הנהגים האחרים? בעקרון, הפסיקהשנותרת היא, . מבחינת הצפיות: יש לו צפיות בפועל, משום שזו לא הפעם הראשונה שהוא נוסע על הכבישאומרת שכן

והוא יודע שיש מקרים שבהם תאונה על אותו כביש, ואז כל השיירה תיעצר )הערה: לא מדובר על כמות הנהגים מאחורי, כי אף פעם לא נדרשת צפייה של היקף הנזק(. כלומר: אבי יודע שאם יפגע בבני, גם גדי

יפגע.

63

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מהם שיקולים שוללי האחריות:ויכול להגיע למימדים בלתי מוגבלים.היקף הנזק לא מוגדר ,כמות התובעים היא לא מוגדרת.ריבוי תובעים .לא מוגדר.הזמן

יש כאן שלושה נעלמים, אשר משיקולי מדיניות גורמים לכך שהתביעה לא תוכר. כלומר: הצד השלישי נמצא בתוך קבוצה שבה שלושת הנ"ל אינם מוגדרים ולכן התביעה לא תוכר. אם ניתן היה לכמת את

שלושת המרכיבים, אזי ניתן לקבל את הקבוצה שמוכנים להכיר בתביעה שלה.

דוגמה נוספת: בעיר מסוימת, כבלי החשמל מועברים בתוך האדמה. טרקטור חופר ופוגע בכבל חשמל, מנתק אותו, וגורם לנזק רכוש לחברת החשמל. מלבד הנזק לכבל, ישנה קבוצת אנשים מאוד גדולה

שנגרם להם נזק. כל מה שהיה להם בפריזר נמס והתקלקל, בבית אחר המחשב קרס ונגרם נזק של זמןומידע ועבודה במפעל במקום הופסקה.

תיאורטית, יש לטרקטוריסט אחריות. האזורים מסומנים, ויותר מזה: היה עליו לברר לפני החפירה את מיקום הכבלים עם חברת החשמל. תיאורטית הוא יכול היה לצפות, אולם שלושת השיקולים שהוזכרו לעיל

דוחים את התביעה.

ישנם שיקולים נוספים:

רלוונטי למקרה גדי ואבי, אבל לא למקרה חיתוך החשמל.סיכון סביר .שיקול שהוא רלוונטי בכל מקרה.הצפת בתי המשפט .במקרה הראשון, אפשר להכניס סיפורים ותובעים שבכלל לא היו במקום. הבעיהקשיי הוכחה .

היא שבית המשפט לא יכול לנתח את הסיפורים. מצד שני: כל אחד מהנפגעים הם מונעי הנזק היעיל ביותר )יכולים היו לבטח את עצמם: גם עסקים שיכולים לבטח את עצמם, גם מפעלים

שתלויים בחשמל. בין אם בביטוח ובין אם בדרכים אחרות כגון: גיבוי החומר במחשב, הקמת חדרגנראטורים(.

שני פסקי דין בתחום של נזק כלכלי טהור:

משאית נתקעה בגשר וגרמה לגשר נזק רציני. כתוצאה: הסיטו את התנועה, וכל הנהגים. פס"ד קנדי:1נאלצו לנסוע במעקף שמאריך להם את המסלול. עד שהגשר יתוקן הם יסבלו מנזק כלכלי טהור.

קבוצת הנהגים לא תוכל לתבוע בשל היותם קבוצה ללא הגדרה )כמו שהוסבר לעיל(, אולם בצד השני של הגשר יש מסעדה, ולאחר שנהרס הגשר, לאף אחד אין גישה למסעדה ולכן בעל המסעדה סופג נזקים

רציניים. האם הוא יוכל לתבוע? לא. בית המשפט פסק שבעל המסעדה אינו שונה משאר הנהגים. אין לושום מאפיינים שונים, ולכן התביעה שלו נדחתה.

הגשר שימש משתמש אחד בלבד: חברת רכבות מסוימת. חברת. דוברה פגעה בגשר והרסה אותו. 2 הרכבות באנגליה היא בבעלות פרטית, והם תבעו את בעלי הדוברה. בעלי הדוברה טענו שחב' הרכבות היא צד שלישי. בית המשפט התלבט בעניין, אבל החליט בסופו של דבר, שמכיוון ששלושת האלמנטים

מוגדרים )היקף הנזק מוגדר, יש רק משתמש אחד בגשר, הזמן מוגדר( וכן בעל הדוברה היה יכול לצפותאת הנזק, אזי יש כאן תובע מוגדר וברור ולכן העיקרון של שלושת הגורמים הלא ידועים לא חל במקרה זה.

64

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

היגד שווא רשלני אדם מוסר לנו מידע לא מדויק. בין אם הוא חייב למסור את המידע ובין אם הוא מתנדב למסור, בין אם

ללא תמורה ובין אם הוא מקבל תמורה עבור המידע. כלומר: מי שמוסר מידע חייב לדייק במסירתו.מדובר על מידע שיכול להיות סתם נתונים, חוות דעת או הערכות. מידע יכול להימסר בכתב או בע"פ.

המילה מידע היא מילה אלטרנטיבית למילה "היגד". ההיגד הוא האופן שבו מעבירים את המידע לניזוק.אפשר להעביר מידע בדיבור, בכתב, ואפילו יש הטוענים שניתן להעביר היגד בשתיקה.

אותו גורם שסיפק מידע שגוי, גרם לאדם שקיבל את המידע לנזק כלכלי טהור.

באילו נסיבות הניזוק יכול לתבוע את ספק המידע?

)אחד הראשונים(. במקרה זה נדונה תביעה של חברת פרסום שתבעה בנק.פס"ד אנגלי, הדלי נ' הלר אלף פאונד(. החברה100לאותה חברת פרסום הגיע לקוח ומבקש שהחברה תעשה לו קמפיין גדול )

פנתה לבנק של הלקוח וביקשה פרטים. הבנק אמר שהלקוח הוא לקוח טוב, ושיש לו ביסוס כלכלי. הדבר היחידי שנאמר לכאורה נגדו היה שהוא אף פעם לא עשה עסקאות בהיקף הזה. החברה לא יכלה לתבוע

את הלקוח כי הוא פשט רגל, ולכן החליטה לתבוע את הבנק.

בית המשפט קבע קריטריונים להסתמכות:

נגרם נזק..1התובע הסתמך על הדברים, על המידע שאמר לו הנתבע..2 שהתובע יסתמך על דבריו.ידע או צריך היה לדעתהנתבע .3התובע יצר את ההיגד עבור עסקה מוגדרת..4אם לא הייתה או לא הייתה אמורה להיות בדיקת ביניים. .5

במקרה הנדון, הבנק ידע שחב הפרסום הולכת להסתמך על המידע, הוא סיפק את המידע לעסקה ספציפית, ורק לחברת הפרסום הוא סיפק את המידע, לא הייתה בדיקת ביניים או חוות דעת נוספת. חברת הפרסום הסתמכה על המידע ולכן נפגעה. התנאים המצטברים נותנים עילת תביעה לחברת

הפרסום, להיפרע מכל הסכום שהיא הפסידה.

אצלנו בארץ יש מערכת תכנון גיאוגרפית מסודרת. אם רוצים לבנות בית צריכים לקבל אישור מוועדת התכנון והבנייה המקומית. הוועדה מחזיקה מידע חשוב לגבי מה ניתן ואיך לעשות בשטח )אחוזי בנייה(.

)בניין רב קומות(. מחיר השטח הוא פונקציה של שני350%למשל: על שטח כלשהו, של דונם ניתן לבנות דברים: למה מיועד השטח )למסחר, לחקלאות, למגורים(, וכמה אחוזי בנייה מוגדרים עליו. הוועדה

המקומית לתכנון ובנייה מחזיקה את המידע הזה )למה מיועד, כמה אחוזים, כמה קומות ניתן לבנות(. גם המוכר וגם הקונה עושים את העסקה בהתבסס על הנתונים שהתקבלו בוועדה המקומית. נניח שלאחר

מיליון שקל על מגרש7שהתוכניות של הארכיטקט מוגשות, מסתבר שהנתונים היו שגויים: הקונה שילם מהשטח. הפקיד ידע30% מיליון. הפקיד טעה, וניתן לבנות במגרש רק בתים צמודי קרקע על 1ששווה

שהאדם איתו הוא מדבר יסתמך על המידע, וכן השאלה הייתה ממוקדת לעסקה קונקרטית והמידע יועד לקונה. במצב כזה, חד משמעית, הוועדה המקומית תצטרך לפצות על ההפרש. הפיצוי יינתן גם במקרה

, יכול לתבוע על ההפרש.7שהמוכר הפסיד, כלומר: אם היה מוכר במיליון וחצי במקום ב-

דחו את התביעה, כי הקבלן היה צריך לבדוק אתעיריית קיריית אתא נ' אילנקו 209/85בפס"ד ע"א ההגדרה של השטח יותר לעומק, משום שזה חלק מהעבודה שלו.

65

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

רשות מקומית הזמינה תכנון למגדל מים. הקבלן בנה את המגדל בהסתמך על. וינשטיין נ' קדימהפס"ד התוכניות. הקבלן תבע את המהנדס. ביהמ"ש אומר שכאשר המהנדס יוצר את התוכניות, הוא צריך לדעת

שהתוכניות מיועדות לגורם קצה וזה לא משנה למי. מצד שני, אמורה הייתה להיות בדיקת ביניים ולכן הייתה קיימת הסתמכות של המהנדס על בדיקת הביניים )באותו זמן היה מקובל שקבלנים הולכים

למהנדסים משלהם לבדוק את התוכנית(. הערה: גם בפס"ד האנגלי "נטרלו" את חבות הבנק, כי הוא מסראת המידע "מבלי לפגוע בזכויות".

כאשר מדברים על היגד שווא רשלני מדברים על חוות דעת של עו"ד, של יועץ השקעות, וגם על "חמור הדיוט" שמתיימר להיות מומחה. אולם, שמגר בפס"ד אילנקו אומר: לא ניתן להגביל עד כדי כך את השיח הבין אישי, ולכן צריך לבדוק את הנסיבות שבהם נאמרו הדברים, ואת העניין הספציפי הקונקרטי שלמענו

נעשה ההיגד.

כמובן שאם צד שלישי שומע שיחה בין שניים אחרים, הוא בהחלט לא יכול להטיל אחריות על דברים שנאמרו לא לו. מאידך, תיתכן תביעה כאשר אדם מתייעץ עם חבר שלו שלומד משפטים )מסוכן לתת

ייעוץ "סתם כך"(.

נזק עקב שירות לקוי אהרון היה עולה חדש. הוא היה מסגר במקצועו ופנה לעמידר וביקש לפתוחפס"ד אהרון נ' עמידר.

מסגריה. עמידר הראתה לו שטח, ואמרו לו לפתוח שם. הפקחים באו וסגרו לו את העסק. הוא תבע אתעמידר בגין "היגד שווא רשלני". נגרם לו נזק כלכלי טהור.

עמידר טוענת: אתה צריך לדעת שהעירייה היא זה שקובעת. אנחנו בסה"כ משכירים. אולם ביהמ"ש טעןש:

הם התיימרו לדעת מה הם מדברים..1מדובר בעולה חדש..2

עמידר חויבה לשלם לו.

דוגמה נוספת היא בעניין מומחים ברדיו ובטלוויזיה. נשאלת השאלה: האם ניתן להסתמך על העצות על מנת לקבל פיצויים על עצות שהסתברו כגרועות? בעניין זה יש דעות שונות: דעה אחת גורסת שעצות

באמצעות התקשורת זה לא מחייב את היועץ, והדעה המנוגדת לה )כן מחייב(. לדעת המרצה, אין שום הצדקה להטיל אחריות: בין מי שמספיק מטומטם לשאול, ומי שמספיק מטומטם לענות לא קיימת מערכת

יחסים שיוצרת אחריות.

שירות לקוי יכול גם להיות היגד שווא רשלני. זה לא ממש משנה, המכנה המשותף של כל ארבעת ההבדל יכול להיות שכאשר מדובר בשירותהמצבים הוא רשלנות. ההפרדה היא רק מטעמי נוחות.

לקוי, אז לא תמיד הבסיס יהיה ההסתמכות כמו בהיגד שווא רשלני. דוגמאות:

לקוח בא לעו"ד שינסח לו צוואה, ומשאיר לו נתונים. העו"ד מתמהמה בעבודתו והלקוח נפטר..1 יורשיו מקבלים "ירושה על פי דין". אישה שהייתה אמורה לקבל משהו מעבר לירושה על פי דין,

תובעת את עורך הדין והיא זוכה בתביעה כי הפסידה בגללו. אין כאן עניין של הסתמכות, כיהאישה היא לא הלקוחה. המעניין בתוצאה של תביעה זו: הפיצויים למעשה הגדילו את העיזבון.

רואי חשבון אשר עורכים דוחות כספיים. אנשים שמשקיעים בחברה או מלווים לה כסף ניזוקים.2 כאשר הם מתבססים על דוחות שאינם מדויקים. מדובר בשירות לקוי, אך מי שניזוק הוא לא

הלקוח של רואה החשבון.

66

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

פגם במוצר , ביהמ"ש העליון הכיר בחובת הזהירות של הקבלן. הערה: אם451/66ע"א , קורנפלד נ שאולובבפס"ד

היה מדובר בפגיעת גוף, אזי יש לכך כיסוי דרך חוק האחריות למוצרים פגומים.

סוגי הנזק

.2 גדרות, בסעיף 2בפקודת הנזיקין ישנן

(2נזק )סעיףנזק ממון

ניתן אם כן לחלק את הנזק לשני חלקים בסיסיים: נזק גוף ונזק אחר. ה"נזק האחר" יכול להיות "נזק כלכליטהור" או נזק רכוש.

יכול להיות שאותו האירוע גורם לכמה נזקים גם יחד. אין מניעה שנזק גוף יגרום גם לנזק כלכלי וגם לנזקלרכוש )כל הנזקים באותו אירוע(, פרט "לנזק כלכלי טהור" – שאינו משלב נזקים נוספים.

ההשלכות שנובעות מפגיעת הגוף הן השלכות כלכליות, ואנו נראה איך מחשבים את זה.

הערכת נזק רכוש היא פשוטה: אם נפגע – כמה עולה לתקן. אם אי אפשר לתקן – כמה עולה להחליף.ישנם אנשי מקצוע שיכולים לקבוע את אומדן הנזק.

לנזק רכוש יש השלכות כלכליות, למשל: נהג מונית שלא יכול לעבוד עד שמתקנים לו את המונית.

כאשר מדובר בנזק גוף, ההתייחסות מחולקת לשניים:

כל הנזקים שניתן לפצות עליהם בכסף כתוצאה מפגיעת גוף. למשל: אדם שנפגענזק ממוני – בת.ד. נגרם לו נזק ממוני שמתבטא בהוצאות, בעזרה ה הוא זקוק, בנעליים מיוחדות, בהסעות,

באובדן השתכרות.נזק שאי אפשר לחשב אותו בצורה מדוייקת. כאב וסבל. מגיע לאדם שנפגענזק שאיננו ממוני –

פיצוי בגין הכאב והסבל, אבל מאוד קשה להעריך נזק כזה – אבל זה לא אומר שלא מגיעים פיצויים בגינו, ולכן זה נזק בלתי נפרד מנזק הגוף. לצורך הערכת הפיצויים אנו נקבע כמה מגיע

לתובע על שני סוגי הנזקים.

נזק גוף הוא בדר"כ פגיעה פיזית בגוף, פגיעה שרואים אותו בעין, למשל בתאונת דרכים, אך יכול להיות גםנזק גוף גם תוצאה של רשלנות רפואית שלא רואים אותה בעין.

הנזק יכול להיות נכות – קבועה או זמנית.

ניתן לחלק את הנכות לשני סוגים: נכות רפואית ונכות תפקודית.

בתקנות הביטוח הלאומי יש טבלת ארוכה ומפורטת של כמעט כל פגיעה, ולכל פגיעה יש את אחוזי הנכות נכות רפואית, אבל מבחינת נכות תפקודית, לא תמיד יש יחס ישיר30%הרלוונטית. למשל: אובדן עין היא

לנכות הרפואית )למשל: משה דיין(.

נכות תפקודית.100% נכות רפואית, אבל 10%שחקן כדורגל שמקבל מכה ברגל.

רפואית – האופן שבו מוגדרת הנכות על פי תקנות הביטוח הלאומי.

67

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

פיצויים שאדם יקבל ישקפו את הנכות התפקודית שלו. הנכות הרפואית משמשת כמדד לנזק הלא ממוני.

נזק גוף כולל גם נזק נפשי. אין צורך להבדיל בין שני הנזקים. ההבדל בין נזק נפשי ובין גוף – את זה רואים, ואת זה לא. בנזק נפשי בדר"כ לא רואים סימנים חיצוניים, ובגלל זה יש קושי להוכיח את הנזק, אבל זה לא

אומר שהנפגע לא זכאי לפיצויים.

הערה: בדוגמאות שאנחנו נותנים בשיעור הלקוחות מעולם תאונות הדרכים אנו מתעלמים מנושאהאחריות.

ההבדל הוא בתקרות: בתחום של נזק שאיננו ממוני ובתחום של אובדן השתכרות. בחוק הפלת"ד התקרותהן אחרות.

נניח שנפגעתי בתאונת דרכים. החוויה גורמת לנזק נפשי. לא רק ידיים או רגליים נשברו, אלא נגרם גם הלם שהשפיע על הנפש. הנזק הנפשי מתבטא בחרדות בקשיי שינה, דיכאון, חוסר תיאבון, קשיי תפקוד או

קשיי תקשורת – נזקים שלא רואים בעין. לא ניתן לראות קשיי שינה או חרדות.

הנזק הזה הוא בדיוק כמו כל נזק פיזי אחר – הוא גורם לנכות תפקודית.

לעיתים, הנכות הנפשית עומדת בפני עצמה. מבחינה פיזית לא קרה לנפגע כלום. זה לא אומר שלאמגיעים פיצויים, ובוודאי, אם נגרם גוף + נפשי ואז הנפגע זכאי לפיצויים בגין שניהם.

הערה: אם מדובר במחלת נפש רדומה שהתעוררה כתוצאה מהתאונה, זה דומה לנושא של גולגולת דקה. אם מדובר באדם שהיה בטיפול לפני זה, אז יש תיק רפואי. כמובן שתמיד יהיו רמאים שיצליחו לרמות גם

פסיכיאטרים ולשכנע שיש להם פגיעה נפשית.

נזק נפשי לנפגע משני / עקיף כל השנים, בית המשפט העליון השתמש במושג "נפגע משני", ואז ריבלין בפסיקה מאוחרת חידש והחליט

שבמקום נפגע משני נגדיר "נפגע עקיף". לדעת המרצה, ההגדרה של "נפגע משני" היא טובה יותר.

נפגע משני – כל הדוגמאות שדיברנו עליהן, הנפגע נפגע ישירות על ידי העוולה של הנתבע. מתעוררת השאלה האם יש אפשרות להכיר בנזק של מישהו שלא נפגע ישירות על ידי התאונה, אבל הוא צפה בתוצאות של הפגיעה, או שצפה ישירות באירוע – וכתוצאה מהחוויה )כשהוא ראה מה קורה לקורבן

הישיר( הוא נפגע פגיעה נפשית או גופנית )לא גלויה לעין(. למשל: כתוצאה מהחוויה הוא קיבל אירוע מוחיאו התקף לב – פגיעות פיזית שאינן גלויות לעין.

האם הנפגע העקיף זכאי לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו? הפסיקה הגיעה למסקנה שגם קורבנות משנייםזכאים לפיצוי בגין הנזק. נשאלות השאלות: למה הם זכאים? על פי איזה קריטריון נקבע את גובה הזכאות?

הבעיה: יש המון אנשים שנפגעים פגיעה נפשית מנזק גוף. למשל: כאשר אתמול נהג המשאית בפיגוע פגעבמספר הולכי רגל בתל אביב. האם אני, שצפיתי יכול לתבוע את הפוגע?

אני נמצא בתוך קבוצה בלתי מוגדרת של אנשים, ולכן משיקולי מדיניות נגביל את התביעה )עומס.1על בתי המשפט, והנטל הכלכלי הכבד מידי על המזיק ועל החברה כולה(.

כיצד ניתן לקבל את התביעה מבחינת הוכחה? פתיחת פתח ל"פברוק" של תביעות )הרבה אנשים.2 יגידו שהם היו שם(. זוהי בעיה יותר פתירה מהבעיה הראשונה, ובכל זאת משני השיקולים הנ"ל,

הפסיקה החליטה לצמצם ולתחם את הגורמים שיכולים להיפרע בגין נזק נפשי משני.

68

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

מהם הם קריטריונים של3 קריטריונים בסיסיים, כאשר 4הפסיקה גיבשה קריטריונים להכרה בתביעה כזו, קרבה:

קרבה בזמן..1קרבה במקום..2קרבה משפחתית..3נזק נפשי משמעותי.4

כלומר: אם אדם רוצה להיות מוכר כנפגע משני, הוא צריך להוכיח את שלושת הקרבות.

הטראומה צריכה להיות סמוך או תוך כדי הנזק שנגרם לקורבן העיקרי. לא יכול להיות. קרבה בזמן. 1שאחרי שנתיים שמעתי את הסיפור על מה שקרה, ונגרם לי נזק.

חייבת להיות קרבה פיזית של מקום. לא יכול להיות ששמעתי על צונאמי בדרום-מזרח. קרבה במקום. 2 שעות אחרי, זה אולי לא הרבה זמן וזה24אסיה. לעומת זאת, אם אני מסתובב בתל אביב במקום האירוע

בהחלט באותו מקום – אבל בוודאי לא עומד בקריטריונים. בית המשפט הגדיר את הקורבן שהיה בזמן. לא תמיד האדם חייב להיות נוכח באירוע על מנת להפגע.קורבן נעדר, להבדיל מקורבן נוכחובמקום

אם אני רוצה להיות מוכר כנפגע נזק נפשי כתוצאה מנזק פיזי של אחר – אותו. הקרבה המשפחתית. 3 אחר חייב להיות בן משפחה. מדובר כמובן על קרובי משפחה מדרגה ראשונה. הערה: פס"ד אלסוחה

השאיר את הגדרת קרוב המשפחה פתוחה מעט.

הנזק המשמעותי מתייחס לדרגת נכות משמעותית. אין ספק שרוב בני האדם. נזק נפשי משמעותי. 4 נפגעים נפשית מטראומה שהם חווים, בין אם באופן ישיר או באמצעות אמצעי התקשורת. אנחנו יכולים

לראות דברים איומים בטלוויזיה למשל. העניין הוא שבדר"כ מדובר בדבר חולף, אבל אנחנו עוברים לסדרהיום. אם אין את שלושת הקרבות, אז מדובר בחלק מסיכוני היומיום.

אין ספק שאבל ושכול זה דבר קשה, וכל מי שנתקל בזה יודע שזה ישפיע עליו נפשית. כיום בארץ, אין פיצויים על אבל ושכול. תביעת שייריו של הנפטר לא תכלול פיצויים בגין האבל והשכול )בהצעת חוק דיני

ממונות רוצים להכיר גם בנזק כזה(.

כדי לעמוד בקריטריון הרביעי צריך נזק נפשי משמעותי. בלשון המדעית של רפואת הנפש מבחינים בין נוירוזה לפסיכוזה. נוירוזה – פגיעה נפשית שאינה רצינית. פסיכוזה – מחלת נפש. מחלה נוירוטית היא לא פגיעה רצינית מספיק שמאפשרת להכיר באדם כנפגע משני. נכיר בו כאשר מדובר בפסיכוזה. פסיכוטי,דוגמאות: לא יכול להתרכז )למד קודם במכללה, ועכשיו לא יכול( / לא יכול לישון בלילה, לא יכול לעבוד.

שווקי, אומרים שהפגיעה הנפשית צריכה להיות9466/05גם שמגר ב"אלסוחה" וגם ריבלין בע"א ויותר.20%משמעותית, אחוזי נכות של

טראומות משמעותיות בדר"כ משפיעות על קרובי משפחה מדרגה ראשונה, ולכן המסננת בעלת ארבעת הקריטריונים היא מאוד הגיונית – היא מונעת את הזכות להיפרע בגין נזקים שאינם משמעותיים. אותו

אדם בעל נכות קשה צריך קודם כל לעמוד בשלושת הקריטריונים הראשונים. כל ארבעת התנאים נדרשיםבמצטבר.

, כי ההורים שהו איתו בביתנוכח – המשפחה שהילד שלהם נפגע – מדובר בנפגע פס"ד אלסוחההחולים. הערה: נפגע נעדר הוא זה שרק שומע על הסיפור.

כמה נקודות חשובות:

69

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

קשר סיבתיחייבים להוכיח קש"ס בין הפרת חובת הזהירות לנזק שנגרם לקורבן המשני..1 משפטי וקשר סיבתי עובדתי. אם מדובר בקש"ס משפטי ברשלנות, אז גם כאן יש את מבחן

הצפיות. בתאונת דרכים יש את מתחם הסיכון - האם נזק נפשי לקורבן משני כלול במתחם הסיכוןשיוצרת תאונת הדרכים אז אפשר להיפרע ממבטח הרכב.

. חובת הזהירות כלפילבסס את חובת הזהירות של המעוול כלפי הקורבן המשניחייבים .2 המשני קמה בדר"כ אם קיימת חובת זהירות כלפי הקורבן הראשי. חובת הזהירות קמה מתוך

עקרון הצפיות – המעוול צריך לצפות שאם יפגע בנפגע ראשי, יפגע גם נפגע משני. דוגמה: נניח שהקורבן הראשי התאושש ולא נגרם לו נזק, והמשני נשאר פגוע – גם במצב זה זכאי המשני

לפיצויים.

משמר הגבול ירה והרג וההורים צפו בבנם נורה ונהרג. הם הגישו תביעה כנגד מדינתפס"ד שווקי. ישראל. השאלה הייתה אם משמר הגבול התרשל או לא, ובסופו של דבר שולמו פיצויים להורים עבור

מותו של בנם.

אחרי כמה שנים החליטו ההורים לתבוע בגין הנזק המשני. עלתה שאלה עקרונית, האם הנפגע העיקרי הוא בכלל קורבן של עוולה? הרי המדינה לא הכירה באחריות. בית המשפט דן בשאלה האם ההורים הם

קורבן משני )לאב היה גם נזק נפשי, והוא גם פיתח מחלת לב(.

במקרה הזה, למרות שנפסק שהם לא זכאים לפיצויי )כי האב פתח מאוחר יותר חברה קבלנית ותפקד כרגיל(. כלומר: לא היה לו נזק נפשי משמעותי. האב סבל מבעיות לב, וניסה לטעון שהן נזק פיזי שנגרם לו

כקורבן משני.

נשאלה השאלה: האם גם נזק פיזי מזכה בפיצוי? זה כמו הבחורה שראתה את האופנוען נדרס, והפילה – רק ששם לא הייתה בכלל חובת זהירות וגם היא טענה שהיא קורבן ראשי, אבל אם נשנה את הרקע: אני

קורבן משני ונגרם לי נזק פיזי. נזק פיזי אחר יכול להיות גם אירוע מוחי, או התקף לב.

במקרה של פס"ד שווקי, מחלת הלב התפתחה לאט לאט אחרי התאונה. התקף לב זה אירוע פתאומי ולא התפתחות הדרגתית. אומר ריבלין: עקרונית, ניתן להכיר גם בנזק פיזי, אבל הוא ממשיך לדרוש את

הקריטריונים – בקריטריון הרביעי, הוא מחליף: מדובר בנזק פיזי משמעותי )למשל: אירוע4התקיימות שאין מקום לאבחנהלבבי לא משמעותי, ללא השלכות לטווח ארוך – אז זה לא משמעותי.( אומר ריבלין

במקרה זה.בין נפשי לפיזי

גם פה, כדי למנוע תביעות סרק, אומר ריבלין שגם הנזק הפיזי צריך להיות משמעותי. המרצה חושב שזה מאוד נכון ובאמת אין הצדקה להפריד בין הנזק הפיזי לנפשי. הדיון היה תיאורטי משתי סיבות, האחת

מתוארת לעיל: השנייה: לא הייתה עוולה ראשית )בתיק הראשון הגיעו לפשרה( ואם אין עוולה ראשית אזאין נפגע משני.

זכויות מצילים שנפגעים בעת פעולות הצלה של קורבנות של עוולות: ישנם מצבים שיש קורבן של עוולה, וגורם שחש לעזרתו של הקורבן נפגע כתוצאה מההצלה. האם המציל

הוא קורבן משני או ראשי? אם רוצים לפצותו בגין הנזק, ונגיד שנגרם לו נזק נפשי משמעותי – הוא לאעונה על הקריטריון של קרבת משפחה. אם רוצים לפצות אותו, איך מתגברים על כך?

הפסיקה החליטה שנראה במצילים קורבן ראשי ולא ניזוק משני. כלומר: שהמעוול חב כלפי המציליםחובת זהירות ישירה. כאשר מכירים במציל כקורבן ישיר גם מעודדים פעולות הצלה.

70

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אם המציל נפגע כי היה צורך בהצלה בשל העוולה, אז המצילנבדוק גם את סבירות פעולת ההצלה. יכול להפרע בגין הנזק שנגרם לו. כאן לא מדובר על הסתכנות מרצון, כי יש כאן פעולה חיובית שגם

נמצאת בתוך מתחם החוק )לא תעמוד על דם רעיך(.

זוג שבו האישה מתקשה להכנס להריון ועושה טיפולי הפרייה. הלידה מתעכבת. אנשיפס"ד לבנה לוי. הצוות אומרים לה ללכת להסתובב )הערה טכנית: דבר מאוד מקובל לשלוח את היולדת לעשות סיבוב(.

כשהיא חוזרת, הדופק של העובר הפסיק. גם האישה וגם בעלה תובעים את בית החולים.

מה מעמדו של העובר שנולד מת? יש שתי דיעות עיקריות: דעת הרוב שנכתבה על ידי השופט ריבלין: עובר איננו אישיות משפטית, ולכן אין לו זכות תביעה. עובר שנפגע לא יכול לתבוע. כל עוד הוא לא נולד

אין לו זכויות וחובות. עובר שנפגע בבטן אימו, ואח"כ נולד יכול לתבוע בגין הנזק שנגרם לו בבטן, אבל אםלא נולד – לא יכול. אם הורה נפגע בשל זה שהוא ילד עובר מת, אז ההורה לא יכול להיות קורבן משני.

לדעת המרצה, לא הוכח כראוי שהעובר מת כתוצאה מהטיול. המרצה לא חושב שאובדן העובר היאכתוצאה מרשלנות בית החולים, אבל נאמר שכן: אז הנזק של ההורים הוא אובדן העובר.

השופטת חיות )דעת מיעוט( אומרת שהנזק של ההורים הוא אובדן העובר.

נעשה את ההבחנה בין הנזק הממוני ובין הנזק שאינו ממוני. כתוצאה מכך שאיבדו את העובר: עלות של כניסה להריון פעם נוספת, ואולי אובדן כמה ימי עבודה. כל הנזק הממוני במקרה הזה הוא קטן, אבל

ריבלין מחליט לתת לאבא פיצוי מאוד גבוה על הנזק הנפשי, למרות שמדובר בנזק נפשי קטן ביותר )הםהמשיכו הלאה, ונולדו להם תאומים(. מדובר באובדן עובר, שאינו דומה לאובדן ילד.

ריבלין, בהחלטה מוזרה, שלדעת המרצה – אין לה מקום... אומר: אם התינוק היה נולד חי והיה מת מיד לאחר מכן, אז בית החולים היה צריך לפצות בפיצוי גבוה מאוד, ומכיוון שהעובר מת, אז אין טעם לעשות

אפלייה בין עובר חי למת. הרעיון של ריבלין לדעת המרצה, נטול כל הגיון כלכלי: כאשר מדובר בעוולת הרשלנות מדובר בנזק שאינו מכוון. מדובר בנזק מקרי שלעיתים מסתיימת בתוצאות קלות או קשות –

כתוצאה מאותה ההתנהגות. אין הצדקה לפצות עבור תוצאה שהייתה יכולה להיות קשה. אנחנו משלמים את מס הבריאות המשלם את הרפואה. ריבלין לא הסתכל על הפן הכללי, הוא חושב שקופת המדינה היא

בור ללא תחתית, והוא בקלות מחייב את הנתבעים בסכומים גדולים גם במקום שאולי לא צריך לפצות. , ומוכן לפצות גם על נזק נפשיהמשמעותיריבלין הופך את האב לקורבן משני, וגם מוותר על הנזק הנפשי

כלשהו.

בניגוד לעדן מלול, כאן לא מדובר על סיבתיות עמומה, כי הוכח בבית המשפט )למרות שלא בטוח שזה היה המקרה( שהנזק נגרם כתוצאה מרשלנות של בית החולים. )פסק הדין לדעת המרצה הוא בעייתי

מאוד(.

סעדים - כללי

סעד עצמי - הנפגע נוקט בפעולה על מנת להסיר את השפעת העוולה. למשל: אם מישהו תוקף אותי ואני מתגונן, זה סעד עצמי. אם מישהו כולא אותי ואני בורח, אם מישהו פולש לשטח שלי ואני מסלק אותו – זה

סעדים עצמיים. המשפט לא אוהד סעדים עצמיים כי יש נסיבות שבהן הניזוק עובר בעצמו על החוק.

אם למשל מדובר בפלישה, לא כל כך ברור שניתן לסלק את הפולש. הזכות לנקוט בצעדים היא מוגבלת.18בחוק המקרקעין, סעיף

.מגבלה ראשונה: שימוש בכוח סביר

71

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

יום מיום הפלישה.30מגבלה שניה: רק

מעבר לכך צריכים ללכת לבית המשפט ולבקש ציווי: שיסלקו את הפולש.

פקודת הנזיקין נותנת לנו שני סעדים בסיסיים:

סעד הציווי..1סעד הפיצויים..2

הפקודה אומרת שאפשר לקבל רק ציווי, רק פיצויים או את שניהם. במקרה שלא נגרם נזק ממון לא ניתןלבקש פיצויים. לדוגמה: פלישה לשטח. אם הפולש לא גרם לנזק ממון, אין זכאות לפיצוי.

עוולת התקיפה קיימת גם כאשר לא נגרם נזק, אבל דווקא מול עוולת התקיפה, הנפגע יכול לבקש פיצוייםכי לא קיים סעד אחר שהוא מתאים יותר.

סעד הציווי

צו עשהצו אל תעשהצו מניעהצו ביניים

בצו עשה, המזיק חייבשהוכיח את תביעתו.צו עשה וצו מניעה הם שני צווים שמקבל התובע רק אחרי לסלק את המטרד, או למשל: צו עשה שמחייב את הנתבע לפרסם הכחשה או התנצלות אם פגע בניזוק

באמצעות לשון הרע.

כאמור, ניתן לקבל את הצו בתוספת פיצויים.

גם צו מניעה מוענק לתובע אחרי שהוכיח את תביעתו. זהו צו שאוסר על הנתבע להמשיך בפעילותהעוולתית שלו. גם זה צו שניתן לחזק אותו באמצעות פיצויים.

שני הצווים הם רק אחרי שהוכחה התביעה.הדגש:

צו ביניים – צו זמני. צו שהתובע מבקש מבית המשפט, כאשר הוא טוען שמתבצעת נגדו עוולה, והוא מבקש לאסור על הנתבע את הפעילות העוולתית שלו, והוא מבקש את זה בנתיים, עד שתוכח העוולה.

הוא אומר לבית המשפט, שבסוף הצו יהפוך לצו סופי מסוג: עשה או מסוג מניעה. אם יתברר שהתביעהלא מבוססת, יבטלו את צו הביניים.

בדר"כ בית המשפט ידרוש הפקדת ערובה לתשלום לנתבע היה ויתברר שלא היה בסיס לצו הביניים.

התובעלמנוע מראש מהנתבע יבצע עוולה.צו לא תעשה – התובע מבקש צו כנגד מהנתבע, ומטרתו חושש שאם הנתבע יבצע את העוולה, אז זה יהיה כבר בלתי הפיך, וכל סעד שיינתן אח"כ לא יוכל לתקן

את הנזק.

דוגמה: על פי חוק התכנון והבנייה, שכאשר מדובר על איזור מגורים, המרחק בין בית אחד לאחר צריך מ' מגבול החלקה. השכן רוצה לבנות הרחבה, והוא מביא דחפור3 מטרים. אפשר לבנות עד 6להיות

שמטרתו לחפור יסודות במרחק שמסכן את הבית שלי )קיר של בית אחד הוא תומך באחר(. במצב זה,

72

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

עדיין לא נגרמה שום עוולה – ולכן במצב זה אני יכול לבקש מראש צו אל תעשה מבית המשפט, למנועממנו לעשות את העוולה. גם במצב זה נתבקש להפקיד מקדמה בבית המשפט.

. עיתונאי בשם אריה אבנרי התכוון לפרסם ספר על ח"כ לשעבר בשםאבנרי נ' שפיראפס"ד לדוגמה: שפירא. אבנרי פרסם פרקים נבחרים מתוך הספר לפני הפרסום. שפירא ביקש צו אל תעשה, למנוע את

פרסום הספר, כאשר טענתו: כאשר הספר יפורסם זה יהיה עוולת לשון הרע.

השופט במחוזי אמר לאבנרי שיגיש לו את הספר. אבנרי לא רצה לתת את הספר לשופט, ואז השופט הפך את הצו לסופי. אבנרי מערער ולמזלו: העניין מגיע לברק. ברק אומר שהאינטרסים הנבדקים הם זכות

הציבור לדעת וחופש הביטוי ומצד שני – הגנה על שמו הטוב. בעת שמאזנים בין האינטרסים, צריך לשקול את האינטרס הציבורי. ברק אומר שבכלל לא ברור שאם הספר יתפרסם, זה אומר בוודאות שיהיה לשון הרע. מעבר לזה, יש בחוק איסור לשון הרע ובפקודה, מספיק סעדים שניתן להשתמש בהם באם יתגלה

שיש בספר לשון הרע.

נקודה נוספת: חופש הביטוי. אם מקבלים את גרסת שפירא לפי המחוזי, היינו יוצרים צנזורה ללא שום בסיס חוקי. החוק לא הסמיך שופטים להיות צנזורים! לכן אמר ברק, שאין מקום להעניק את הציווי

לשפירא, וזכותו של אבנרי לפרסם.

קובע את המקרים בהם אין לתת ציווי: 74 סעיף

בית המשפט לא יתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים. מקום שאין ליתן ציווי.74 וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא

לפסוק פיצויים.

יסודות הסעיף:

בית המשפט סבור שהפגיעה או הנזק קטנים..1ניתן להערכה בכסף..2הפיצוי מספיק..3התעמרות בנתבע..4

מתי כן יינתן ציווי? כאשר הנזק הוא לא קטן, לא ניתן להערכה, הפיצוי לא מספיק ולא תהיה התעמרות.

נקודה בסיסית חשובה: בתי המשפט וגם המלומדים לא "אוהבים" את המצב שבו הנתבע "מכפר" על העוולה שלו בתשלום פיצויים. במילים אחרות: אם נאפשר למעוול לבצע את העוולה, ולא נוציא נגדו צו

ונגיד "שישלם פיצויים" ואז אנחנו מאשרים לו לכפות בכסף על התנהגות שהיא בניגוד לדיני הנזיקין. לכןאנחנו לא נסתפק בתחליף פיצויים ככופר להתנהגות תובענית.

.6 ושכן בקומה 4 היסודות באמצעות דוגמה: פס"ד ישן על בית משותף שהיה בו שכן בקומה 4נפרט את השכן רצה להתקין על יד יסודות הבית, בחצר בלונים של גז לצורך בישול וחימום. הצנרת עוברת לאורך כל

לא הסכים שהצנרת תעבור על הקיר שלו, וניסה להוציא צו. נבדוק את התנהגות4הדירות. השכן מקומה היסודות: 4התובע בהקשר של

.הפגיעה או הנזק הם מאוד קטנים .היסוד השני והשלישי בפסק הדין לא נבדקו כי הוא לא הוכיח נזק ולא דרש פיצויייםיסוד ההתעמרות הוא חשוב - כי יש כאן רצון להרע לשכן, ולכן לא נתן בית המשפט את הציווי, כי

הציווי הוא לא סעד מתאים.

73

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

. בזמנו היה מפעל טקסטיל גדול בשם אתא. במפעל ייצרו בדים ובגדים, והוא העסיקאתא נ' שוורץפס"ד הרבה מאוד עובדים. חלק גדול מהפעילות הייתה לייצוא. מדובר במקור למט"ח, ולתעסוקה לכמות גדולה

של אנשים. ליד המפעל גר אדון שוורץ. המפעל בנה מגדלי קירור לצורך הרחבת הייצור, שפלטו רעשבלתי נסבל. שוורץ ביקש צו מניעה שימנע מאתא להפסיק את הרעש.

אתא פעלה באיזור תעשייה, ופעלה בצורה חוקית..1שוורץ גר באיזור מגורים..2

כלומר: נוכחות שני הצדדים היא חוקית. על פי החוק למניעת מפגעים, הרעש היה בלתי נסבל.

אתא טענה:

אנחנו יושבים כדין, והפעילות היא חוקית..1 מאזן כלכלי של הנזק לנו, מול הנזק לשוורץ - הנזק שלנו הוא הרבה יותר גדול. צריך לשלב את זה.2

.74ביסודות של ס'

ביהמ"ש השלום אמר לאתא להפסיק את הפעילות, והם ערערו למחוזי: כאשר החלונות סגורים בחורף, אפשר להפעיל את המקררים. זה הגיע לעליון, לשמגר: בודק את אינטרס הנתבע מול התובע. האם הנזק

הכלכלי הגדול יותר של הנתבע מצדיק. הוא בודק את המטרות של הסעדים.

האם בדיני הנזיקין יש מקום לעשות את החישוב הכלכלי? )אתא טענה שמטרתו לסחוט ממנה כסף. ואם היא תסגור זה יפגע במדינה(. שמגר אומר שצריך לעבור מהמשפט הפרטי לציבורי. אם המדינה חושבת

שאסור להפסיק את הפעילות של אתא, אז ניתן להפקיע משוורץ את הבית שלו, ותיתן לו פיצויים. לחילופין במסגרת המשפט הציבורי ליצור לאתא "זיקת הנאה" בשטח של שוורץ: את הזכות לעשות רעש בשטח של

שוורץ.

משפטי מפתח מתוך פס"ד אתא נ' שוורץ:

.מדובר ב"הפרעה של ממש" ההפרעה חייבת להיות מוחשית, מהותית ולא חולפתציווי בא למנוע המשכו של מצב דברים אסור ולא לתקן נזק שנגרם בעבר. )נזק שנגרם בעבר יתוקן

על ידי פיצוי(.ציווי הוא בדרך כלל המחסום הרגיל היעיל ביותר לעוולה נמשכת, וכאשר המטרד הוא מהותי

ייחשב הציווי לתרופה ההולמת ביותר.

דייר תבע את בעל הבית, וביקש צו כנגד בעל הבית שימנע, לטוביצקי נגד לפלר17/62ע"א פס"ד מלבנות מבנה בחצר שיחסום לדייר את אור השמש. כאשר בית המשפט רצה לבדוק את ההצדקה: הוא

בודק את הנזק הכלכלי לבעל הבית מול הנזק לדייר, ומהן הנסיבות. מסתבר שבעל הבית אמר שהואיפתח לו בקיר הנגדי חלון גדול - ולכן אין סיבה לתת צו.

. אם המשקל של הנזק לתובע הוא גדול יותר משנגרם לנתבע,סעד הציווי הוא סעד של שיקול דעתכלומר: אז רוב הסיכויים שכן ינתן סעד לתובע. בשיקול הדעת נכנסים אינטרסים ציבוריים, ואינטרסים בסיסיים

של הפרט.

הציווי איננה תרופה שחייבת לעמוד בפני עצמה. ניתן לקבל גם פיצויים. לעיתים יינתנו גם פיצויים, שיהיו פונקציה של מידת הנזק. אם אפשר לקבל פיצויים גם כשלא נגרם נזק, אז מידת הפיצויים תהיה פונקציה

של הפגיעה בתובע )בחופש, בשמו הטוב וכו'(.

74

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

סעד הפיצויים

מטרת הפיצויים: השבת המצב לקדמות, או "סוג של" השבת המצב )הרי הפיצויים לא ישיבו את המצבלקדמותו במקרה של פציעה(. בחוק אין קריטריונים ברורים, והגיבוש של נושא הפיצויים נעשה בפסקה.

- סכום הפיצוי שמשקף את הנזק או את הפגיעה בזכות )כמו בעוולת התקיפה שבה איןLump Sumהמונח צורך בנזק. הפיצוי הוא על הפגיעה באוטונומיה(.

"הסכמה מדעת" לטיפול הרפואי – אילו היינו מסכימים לתיאוריה של הסכמה מדעת, כל טיפול רפואי היה נמשך המון זמן, ואולם, אם המטופל נפגע בשל רשלנות רפואית, אז בית המשפט רוצה לפצות. ונשאלת השאלה מה היקף הנזק של שלילת הרצון החופשי? הפסיקה אומרת שאין קריטריון ברור לזכות האדם על

גופו.

. בחורה אושפזה לצורך ניתוח ברגל. כשהיא הייתה כבר על אלונקה הוחלט שצריך לטפלעלי דקעפס"ד לה קודם בכתף. החתימו אותה על הסכמה לעבור ניתוח בכתף, כשהיא הייתה מטושטשת. הניתוח לא

הצליח, וכתוצאה הכתף משותקת. היא לא יכלה לתבוע ברשלנות, כי לא הייתה – והיא תובעת בעילה של "היעדר הסכמה מדעת". השאלה ששואל בית המשפט: אם היא לא הייתה מטושטשת, האם הייתה

מסכימה לטיפול? בית המשפט פיתח תיאוריות, ובסופו של דבר הוחלט שהפיצוי צריך להיות סימליים, אשר לא משקפים את הנזק אלא את הפגיעה באוטונומיה, ברצון החופשי – וזו הייתה התפיסה במשך זמן

רב.

בעקבות מאמרים שפורסמו בנושא, החליטו השופטים לאמץ גישה שונה, שבה ניתנים סכומים גבוהים של מאות אלפי שקלים על פגיעה באוטונומיה. אפשר להצדיק גם סכום גבוה וגם סכום נמוך כי אין שום חישוב

מדעי: לא מדובר בנזק ממוני, אלא פגיעה בזכות, פגיעה באוטונומיה.

שופט ליברלי שידו קלה על הקופה הציבורית, ישלם פיצוי גדול. שופטים שמרנים אומרים שצריך להסתפק בפיצוי סימלי שרק משקף את הפגיעה בזכות, וגם אז: ככל שהפגיעה קשה יותר, הפיצוי יהיה גבוה יותר כך

שישקף את סלידת החברה מהפגיעה.

פיצוי ריאלי ופיצוי עונשייש אפשרות לסווג את הפיצויים לפיצויים ריאליים/ממשיים ופיצויים עונשיים.

בדיני נזיקין אין פיצויים עונשיים. קנס )פיצוי עונשי( קיים בדיני העונשין. לא כך בארה"ב, אשר שם מחלקים את הפיצויים לפיצוי ממשי לנפגע )חישוב מדויק(, ופיצוי עונשי שמשקף את סלידת החברה מהתנהגות

הנתבע.

עם קום המדינה, נשאלה השאלה במשפט האם בית המשפט מוסמך להעניק פיצוי עונשי, והתשובה הייתה שכן, למרות שבפקודה אין התייחסות לכך. מצד שני, הפסיקה קבעה שזה יקרה רק במקרה

שההתנהגות היא מאוד מאוד בוטה ומכוונת, והמקרים שבהם נפסקו פיצויים עונשיים הם מעטים מאוד )למשל: כאשר הנתבע תקף את התובעת מתוך מטרה לפגוע בה, להשפילה ולבזותה(. במקרים של

רשלנות, לא ינתנו פיצויים עונשיים.

אלף 50₪בחוקים מסויימים, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים על פגיעה בזכות: למשל, ניתן לפסוק עד בחוק איסור לשון הרע, ובחוק למניעת הטרדה מינית, גם אם לא הוכח נזק.

75

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

פיצויים מוגברים פיצוי שהוא גבוה יותר מהפיצוי הריאלי/הממשי. מהו משקף בעצם? הוא משקף סוג של עונש. בית

המשפט יעדיף להתייחס למושג "פיצוי מוגבר" ולא ל"פיצוי עונשי", למרות שבעצם מדובר באותו הדבר.פיצויים מוגברים יינתנו גם במקרה של רשלנות, אם מדובר בהתנהגות נלוזה.

מדובר בעניין של סמנטיקה. יותר נוח לבית המשפט לכנות את הפיצויים "מוגברים" ולא עונש, כי פיצוי עונשי זה משהו שהוא בין נאשם למדינה, וכאן מדובר על עונש שנותן התובע לנתבע. פעמים רבות, הליך

אזרחי הוא משלים להליך פלילי )כי רמת ההוכחה הנדרשת היא נמוכה יותר(, כמו במקרה או.ג'יי סימפסון,שמשפחת האישה זכתה בתביעה.

פיצויי בוז / פיצויים נומינליים פיצויי בוז הם פיצוי של שקל אחד בלבד. בית המשפט אומר: תיאורטית ומעשית – מגיע לך פיצוי, אבל

הנסיבות של הפגיעה בזכות שלך היא כל כך לא לעניין... בית המשפט אומר: אתה צודק במישור העקרוני,אבל במישור המעשי הנסיבות הן טפשיות ומיותרות. זה קורה לפעמים במקרה של תביעות של לשון הרע.

אם בית המשפט באמת רוצה להראות עד כמה הנתבע נלוז, הוא יכול אף לחייב את התובע בהוצאותמשפט.

השימוש במילה נומינאלי, בדומה לשימוש במילה "מוגבר", היא על מנת לא להראות את הסלידה או הבוז,ובכל זאת לקבוע את המינימום שבמינימום.

פיצויים בסכום אחד גם התובע, גם הנתבע וגם בית המשפט רוצים להעניק את הפיצוי בסכום אחד. אבל קיימת בעיה עם

פיצוי בסכום אחד: למשל, אם מצב התובע השתפר או התדרדר, או שהתובע ישקיע את הפיצויים בהשקעה טובה מאוד או גרועה מאוד! בשל סופיות הדיון, אין אפשרות להביא לבית המשפט ראיות על

התפתחויות מאוחרות.

אין לעניין הזה פתרון. התפתחויות עתידיות לא רלוונטיות. לא לקולא ולא לחומרה. למשל: הורים שקיבלו , אבל כמה חודשים אחרי שנפסקו הפיצויים,80פיצוי ענק על ילדה שנפגעה, כי חשבו שהיא תמות בגיל

היא נפטרה.

פיצויים עיתיים פיצויים עיתיים הם מאוד נדירים: הנתבע מבקש שישולמו הפיצויים מידי זמן, ולא בסכום אחד. הוא רוצה

אלף ₪, והוא צריך לתת אותם כל100לראות מה תהיינה ההתפתחויות. למשל: כל שנה הוא צריך לתת שנה לאורך כל תחולת חיי התובע, ואז: אם התובע ימות, אז אין כאן פיצוי מוגזם, ומלבד זאת – אפשר

לפנות לבית המשפט בכל התפתחות. בית המשפט לא אוהב פיצויים כאלו, כי הם צריכים להיות ערוכים לקבל את בעלי הדין שוב ושוב. אם כן ניתנים פיצויים עיתיים ביהמ"ש יקבע קריטריונים ברורים: מותר

לפנות לביהמ"ש רק אחת לשנתיים, ורק במקרים מאוד מסויימים.

מתי יינתנו פיצויים כאלה )במצטבר(?

הפגיעה בתובע מאוד קשה )אחוזי נכות גבוהים מאוד(..1הנתבע הוא גוף כלכלי יציב ואיתן )כאשר מדובר בראשות מקומית, ציבורית או מדינה(..2

במצב רגיל, כאשר התובע מבקש פיצוי בסכום אחד הוא דורש זאת כדי לא להיות תלוי במצבו הכלכלי שלהנתבע בשנה זו או אחרת.

76

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

. בזמנו, קופ"ח הייתה חלק מהסתדרות העובדים )בעקבות חוק בריאותרחמן נ' קופת חוליםבפס"ד ממלכתי, זה כבר לא(. הנפגע היה ילד בעת שנפגע, וביקש פיצויים מאוד גבוהים )בהנחה שתוחלת החיים

היא רגילה(. קופת החולים רצו לשלם פיצויים עיתיים, אבל המשפחה לא הסכימה. בית המשפט אמר שקופ"ח תשלם פיצויים עיתיים, ותפקיד ערובה לכך שאם לא תוכל לשלם בהמשך – היא תצטרך לפדות

את הערובה. קופ"ח משכנה קרקע שהייתה שייכת לה לטובת הנתבע.

תשלום תכוף סידור שקיים בחוק הפלת"ד, וייחודי לו. מדובר על תשלום פיצוי עוד בטרם העניין הובהר בבית משפט.

דוגמה: אדם שנפגע בתאונת דרכים, והוא בבית חולים ולא יכול לפרנס. מכיוון שמדובר באחריות עלמוחלטת, הוא יכול לפנות לבית המשפט ולבקש שיחייבו את חברת הביטוח להתחיל לשלם פיצוי

הפיצויים שיגיעו לו בהמשך. עוד לא ידוע כלום על היקף הנזק, אבל יודעים שהוא צריך הרבה כסף,חשבוןויודעים שזה אחריות מוחלטת.

התשלום התכוף לא יוצר "מעשה בית דין". עדיין הנתבע יכול לנסות להוכיח שלא הייתה תאונת דרכים, או שהפיצוי הוא הרבה יותר נמוך – ואז הוא יצטרך להחזיר. הנתבע גם יכול להוכיח שמגיע לו הרבה יותר, ואז

הוא יקבל עוד.

מדובר רק במקרים של פגיעה מאוד קשה, ורק כאשר מדובר בחוק הפלת"ד.

מס הכנסה האם הפיצויים חייבים במס? אם כן, איך משלמים את המס? האם התובע משלם מס במקור, או שהנתבע

מעביר את המס לאחר קבלת הפיצוי. התשובה: הנתבע, שמשלם פיצויים לא מנקה מס הכנסה. התובע מיליון שקלים פיצוי. אני מקבל אותם נטו,5הוא יהיה זה שישלם את מס ההכנסה. נניח שמגיעים לי

וההתחשבנות שלי היא עם מס הכנסה, למעט: חוק הפלת"ד וחוק האחריות למוצרים פגומים.

פיצויי מס במקור על 25%בחוק הפלת"ד, שם כמעט רק חברת הביטוח היא המשלמת, היא חייבת לנקות בלבד. אלא אם כן התובע מביא אישור שהוא פטור ממס, או ששיעור המס שהוא חייב בואובדן השתכרות

. בחוק האחריות יש מגמה דומה )גם, רק על פיצויי אובדן השתכרות(.25%נמוך מ-

סוגי נזק

נזק ממוני לעומת נזק לא ממונינזק מיוחד לעומת נזק כללי

- אפשר להעריכו בכסף. )דוגמאות: נזק או אובדן רכוש, אובדן השתכרות, נזק כלכלי טהור(נזק ממוני

- שאי אפשר להעריכו בכסף, אבל זה לא אומר שנפגעתי )כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים,נזק לא ממוני בנזק שאינו ממוני לא עושים את ההבחנה בין נזק מיוחד ובין נזק כללי, ולכןפגיעה באוטונומיה(.

הפיצויים על נזק לא ממוני תמיד יינתנו בסכום אחד: אין הצמדה של העבר ולא היוון של העתיד.

כאשר אדם מגיש תביעה בגין נזק שנגרם לו, התביעה מבוססת על שני חלקים:

הנזק שנגרם עד הגשת התביעה. צריך להוכיח אותו, עם קבלות. יש חישוב, ותמידנזק מיוחד - מביאים את ההפסד לערך נוכחי )הפרשי הצמדה(.

הנזק שהתפתח מהגשת התביעה עד מותו של האדם. נזק לעתיד, זה שאין לגביונזק כללי - קבלות. נזק שעושים לו היוון.

77

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

. ניתן לכמת את הנזקים והם מכונים נזק5.6.2011, והגשתי את התביעה ב- 7.11.2007נניח שנפגעתי ב- , זה הפסד מוערך.2040מיוחד = ניתן להגדיר אותו במדויק. ההפסד שיהיה עד מותו של האדם בשנת

הפסד שיופסד בעתיד )אובדן השתכרות(. זה נזק שבוודאות אפסיד אותו.

הנפגע יכול לעבוד רק בחצי משרה,2025 משרה. עד שנת 50%למשל: עקב רשלנות המעוול עברתי ל-.נזק כלליאבל עוד לא עבדתי – נזק שמתייחס לעתיד הוא

את הנזק הכללי גם צריך להוכיח, כמו את הנזק המיוחד. לצורך העניין מביאים מומחים מכל התחומים , ולכן הוא יפסיד בכל50%הרלוונטיים על מנת שיעידו למשל, שאותו האדם יוכל לעבוד רק במשרה של

חמשת אלפים שקלים כל חודש.2025חודש עד

נזק כללי נוסף יכול להיות הוצאות רפואיות – אולם חוק בריאות ממלכתי אומר שרוב הטיפולים השוטפיםכלולים בסל, ולכן בקטע הזה אין הוצאות )אי אפשר לקחת בחשבון שיוציאו מהסל משהו(.

24דברים שאינם כלולים בסל שירותי הבריאות: עזרה שהנפגע זקוק לה )בין אם שעתיים בשבוע, ובין אם שעות ביממה(. זה במסגרת הנזק הכללי, אם אדם נפגע ברגליים, והוא צריך נעל אורתופדית, או שהוא

גורר רגל ומבלה את הנעל מהר יותר – הוא יוכל להיפרע את ההפרש בין נעל רגילה לנעל המיוחדת.

נכון לאיזה תאריך עושים את חישוב הפיצויים?

יום הפגיעה / התאונה-יום הגשת התביעה-יום מתן פסק הדין-

יינתן פסק הדין. כל נזק שצבר עד מתן פסק2015, ייתכן מאוד שרק ב-2010אם הפגיעה הייתה בשנת הדין, זהו נזק שיש לנו נתונים מדוייקים לגביו, ואז מצמידים אותו למדד של יום מתן פסק הדין.

הופכים את הנזק העתידי לנזק שלהיוון. בעניין, הנזק העתידי: עושים חישוב נוכחי של הפסדים עתידיים = , אם יושקעו יהיו שווים הרבה יותר אם יתקבלו היום. צריך לתת לניזוק2015 שקל עבור שנת 5000ההווה.

שקל.5000 יהיו בידיו 2015סכום שאם ישקיע אותו נכון בהשקעה סולידית וישתמש בו כנדרש, אזי בשנת רוצים להגיע למצב שבו בזמן מותו, הפיצויים למעשה התאפסו.

אם מצבו של האדם התדרדר או השתפר? הרי לא פותחים פסק דין. זוהי בעיית התובע אם לא הוכיח את הפסדיו, ולהיפך. החישובים מבוססים על הערכות מלומדות ולא על ספקולציות. יכול להיות מצב

שהחישוב היה נכון ומדויק, אבל התובע השקיע את כל הכסף בהשקעות כושלות, אבל זו לא בעייתהנתבע, ולהפך: אם הוא מוכשר והכפיל את סכום הפיצויים, לא ידרש ממנו לשלם חזרה את העודף.

נזק גוף

ניתן לפצל את סוגי הנכות, בהתאם לנכות של הנפגע:

נכות רפואיתנכות תפקודיתנכות זמנית.נכות לצמיתות )קבועה( הערה: מעניין אותנו בעיקר הנכות לצמיתות

78

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

נכות זמנית ימים. במשך5 ימים, ואח"כ משתקם בביתו לעוד 10למשל: אדם נפגע בתאונה והוא מאושפז למשך

אחוז, אולם בסופו של דבר נשארה לו נכות מאוד קטנה, שמבחינת100 ימים הוא בנכות של 15אותם אחוזים היא לא רצינית )למשל: צלקת(. אם הצלקת לא גורמת לנכות תפקודית וגם אסטית היא לא

מפריעה.

, ניתן להעריך צלקת לפי האורך שלה, הרוחב שלה, העומק שלה, ומידת ההטרדהמבחינת נכות רפואית שלה )לא מגרדת, לא כואבת(. בחוק הביטוח הלאומי ישנן תקנות מפורטות מאוד )מאות עמודים( שלכל

.30%דרגה של פגם, מחלה, או פגיעה יש לצידן את הנכות הרלוונטית. למשל: עיוור בעין אחת = נכות של )כמובן שכריתת רחם משנה הגיל של האישה(. מה שבעצם30%. כריתת רחם = 5%כל גליל באצבע =

רוצים להראות – כל פגיעה מפורטת בתקנות. יש באותן תקנות גם קריטריונים לחישוב. למשל: יד רגילה ניתנת לקיפול וליישור. מי שנפגע ביד לפעמים נפגעת לו היכולת לקפל או ליישר, או שהוא יכול ליישר

אותה יותר מידי )הפוך(. יש בתקנות בדיוק, לפי מעלות )הרופא מודד עם מד זווית(, כמה אחוזים זה יהיה.

נזק ראשי לנפגע משני:רק אם מדובר בפסיכוזה ולא בנוירוזה. נכות נפשית היא גם נכות, למרות שיותרקשה להעריך את זה – בתקנות הביטוח הלאומי יש גם קריטריונים לזה.

תקנות הביטוח הלאומי אומצו על ידי הרפואה ועל ידי דיני הנזיקין לשימוש כללי.

כאשר אדם נפגע מעוולת הזולת, הוא צריך להוכיח את היקף הפגיעה והוא יעשה זאת בעזרת רופא מומחה: נכות רפואית. אבל לא כל נכות רפואית גורמת לאותה נכות תפקודית. אם שחקן כדורגל מאבד

( מצד שני, אותו כדורגלן יכול לעשות דברים אחרים.100%. נכות תפקודית = 10%בוהן )נכות רפואית = הנכות התפקודית גם בודקת את הרקע: הכישורים, ההשכלה, הגיל של הנפגע. את הנכות התפקודית

יקבע רופא תעסוקתי.

הפיצויים של הנתבע הן פונקציה של שתי הנכויות.

.כאב וסבל - נכות רפואית.פגיעה בהשתכרות - נכות תפקודית

של התקנות לנפגעי עבודה – אם תובעים בתביעת עבודה את המוסד לביטוח לאומי, אז אפשר15תקנה להגדיל את אחוזי הנכות, למשל: בהתאם לגיל הנפגע.

פיצויים לעומת תגמולים פיצויים הם סעד שניתן לנפגע כתוצאה של חיוב: חוזי או נזקי, או הפרת חוק ,עשיית עושר ולא במשפט".

תגמולים משולמים על ידי מבטחים, או על ידי גורם אחר שהוא לא פונקציה של הפרה של חיוב.

אם עשיתי תאונה עם חמור, וחברת הביטוח משלמת לי, היא משלמת תגמולים. אם אני זכאי לכספיםמהמוסד לביטוח לאומי, אז אני מקבל תגמולים ולא פיצויים.

שמשלם: כי התשלום הוא לאהתגמוליםמצב אחר שבו ניתנים תגמולים: אם אנחנו חיילים, אז יש קצין בגין הפרת חיוב, אלא בגין זכות סוציאלית.

התגמולים הם מוגבלים בהתאם לחוק שקובע אותם. חייל שנפגע )חוק הנכים(, אדם שנפגע )חוק הביטוח הלאומי(, אדם שנפגע בתאונת דרכים )חוק הפלת"ד(, אדם שנפגע בפעולת איבה )חוק נפגעי פעולות

, וכל אחד יקבל תגמול שונה בהתאם לחוק. כל אלו יקבלו10%איבה( - לכולם יש את אותה הפגיעה של (. רק על פי פקודת הנזיקין הפיצויים10%סכום שונה מאדם שיתבע על פי פקודת הנזיקין )גם הוא פגוע ב-

79

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

יהיו פונקציה של הנזק, ובאמת מתקרבים ל"השבת המצב לקדמותו". כל היתר הם פיצויים בעלי תקרה,והם אובייקטיביים, וגם מושפעים מכושרה של החברה לשלם, או מהתפיסה החברתית.

דוגמה: אדם נפגע בתאונת עבודה. אם אף אחד לא אשם: יקבל מהביטוח הלאומי. אם המעביד אשם: יוכל לקבל מהמעביד. אם נפגע מצד ג': יוכל לקבל גם מהביטוח הלאומי וגם מצד ג' )הוא יקבל את הסכום

הגבוה יותר, ויקוזז מצד ג' מה שהתקבל מהביטוח הלאומי(.

בחוק הפלת"ד יש ייחוד עילה, אבל בחוק האחריות למוצרים פגומים אין, ונפגע יכול להוכיח את התביעהשלו לפי פקודת הנזיקין, ואז התביעה שלו לא תהיה מוגבלת.

דוגמה נוספת: אם חייל נפגע, ויש גורם אזרחי מעורב – אז הם יכולים לתבוע בנזיקין. אם אין גורם אזרחי,הוא יוכל לתבוע רק על פי חוק הנכים.

נזק לא ממוני מי שנפגע וזכאי לתגמולים, לא מקבל שום סכום שמשקף נזק לא ממוני )רק נזק ממוני(.

מי שתובע מתוקף חוק הפלת"ד )פיצויים( מקבל גם עבור נזק שאינו ממוני.

יש כמה סוגים:

פונקציה של גיל. בית המשפט העליון מנסה לשמור על אחידות, כדי שלא יגיעו כלכאב וסבל.. 1 התביעות בגין כאב וסבל לבית משפט שנחשב כזה שנותן פיצויים גדולים יותר, וזה חשוב גם לעניין פשרות

)אין תמריץ להתפשר אם לא יודעים בגדול כמה יינתן אם יינתן פסק דין(.

בושת. אין פיצוי על בושת )על בושה בעקבות מצבו של הנפגע(. הפיצויים יינתנו במסגרת הכאב והסבל. אם מדובר בצלקת שלא פוגעת בתפקוד, אז הפיצויים יהיו פונקציה של הנפגע )צלקת

(. 20, לעומת אותה הצלקת בדיוק לבחורה בת 83בלחי של גבר בן ,אובדן הנאות החיים. כתוצאה מהפגיעה, האדם מאבד את הכושר להנות. מי שהפך להיות עיוור

מי שמאבד את חוש השמיעה מפסיד צלילים וכו'. כמעט לכל דבר אפשר להכניס את זה. גם כאן, כמו בעניין הבושת, אין פיצוי נפרד לזה, וזה ניתן במסגרת כאב וסבל. ברק אומר שכן צריך, ד"ר

הרמן חושב שהפיצול מלאכותי ומיותר. הפיצול נועד לתת לנפגע יותר כסף.

מי שנפטר באותה התאונה, לא יקבל פיצוי על כאב וסבל, אלא רק על קיצור תוחלת החיים. מי שהפך להיות צמח, אז יש טענה שאומרת שאין כאן כאב וסבל. האנגלים נותנים "אובדן הנאות החיים", והנשיא

ברק תומך בגישה. ד"ר הרמן לא בטוח שזו הגישה הנכונה.

. יש קבוצה של אנשים שזכאים לקבל פיצוי על מוות של הנפטר )בשיעורים הבאים(, אבל ככלל,שכול. 2אין פיצוי על שכול.

. המאמינים יאמרו שאין כזה דבר "מוות בטרם עת". אבל אפשר לומרקיצור תוחלת החיים. 3 שסטטיסטית, חייו של הנפגע קוצרו. אם הנפגע נפטר מיד כתוצאה מהעוולה, אז מגיע פיצוי על המוות.

, בנזיקין אין תקרה, אבל זה25%הדגש: הפיצויים הולכים לעיזבון של הנפטר. בחוק הפלת"ד יש תקרה של נותן אומדן כמה מגיע.

. מדובר על נזק דיגניטרי = נזק של פגיעה בכבוד. אין נזק ממוני, אלא רק נזק שלהפגיעה באוטונומיה. 4 פגיעה בכבוד. כמה היא פגיעה בכבוד? איך מעריכים את זה? הנטייה של בהמ"ש העליון היא להגדיל את

הפיצויים בגין נזק כזה. זה יכול להיות נזק שהוא היחיד שנגרם, וגם נזק שמצטרף לנזק לא ממוני אחר.

80

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

נזק ממוני כמו שצוין קודם, מתחלק לנזק מיוחד ונזק כללי. נזק כללי, מחד, הוא נזק שהוא הערכת השופט "אומדנא

דדיינא". דוגמאות:

אני אוכיח שכתוצאה מזה שנפגעתי, אני חייב לרדת לחצי משרה, ולכן הסיכוי להיפלט לשוק העבודה הוא גדול. הדרישה לפיצויים היא בגין החצי משרה, וגם בגין הסיכוי להיות מפוטר, וגם

בגין כך שבשל עבודתי בחצי משרה אני לא יכול להתקדם.מעכשיו ועד יום מותו של הנפגע הוא צריך עזרה - היום, שעתיים ביום, וככל שהוא יתבגר: יותר

עזרה.צריך להחליף אוטו, ומצד שני: אם לא היה לי אוטו קודם – אז עכשיו המשפחה כולה נהנית

מהאוטו, ואת זה צריך להפחית מהפיצוי.

אנשי מקצוע יודעים לחשב במדויק את גובה הפיצויים הנדרש )אקטוארים, עובדים סוציאליים(.

חישוב הנזק

. )נשאיר את נושא ת"ד בצד, כי יש34. נניח שיש לנו תובע בן השבת המצב לקדמותנקודת המוצא היא חודשים לא עבד.3שם תקרות פיצויים(. זה לא משנה אם הוא רווק, נשוי, או גרוש. כאשר הוא נפגע, הוא

משרה.75% חודשים אחרי הוא עבד בחצי משרה. אח"כ חזר ל-9

אלף15. התובע השתכר בעת הפגיעה 30% ונכות תפקודית של 40%נגרמה לו נכות רפואית בשיעור של . הנזק מהתאריך הפגיעה24.5.2011, והוא מגיש את התביעה ב- ₪1.7.2007 ברוטו. הפגיעה הייתה ב-

ועד הגשת התביעה זהו הנזק המיוחד. מהתאריך הגשת התביעה ועד מועד מתן פסק הדין, זה עדיין נזקמיוחד, וממתן פסק הדין, זה נזק כללי.

אלף שקלים. אבל אם האינפלציה היא בגודל של חצי45 אלף לשלושה חודשים – 15מהו הנזק המיוחד? אחוז לחודש, אז משכורת יולי שמשולמת באוגוסט, צריך להצמיד אותה לערך של היום. כלומר: זה לא

... גם את תשעת החודשים הנוספים שהיה בבית15,080 + 15,090 + 15,100 אלף, אלא 45בדיוק מצמידים את מחצית הסכום, ואח"כ מחשבים את רבע הסכום ומצמידים אותו.

הוצאות בעקבות הפגיעה: הוצאות רפואיות אין, כי הכל מכוסה במסגרת חוק בריאות ממלכתי. אם הרופא שעה, אז צריך לפצות אותו על1קבע שהוא צריך שעתיים בשבוע פיזיותרפיה, אבל החוק מאפשר לו רק

חודשים.X שעה פיזיותרפיה, למשך 1עלות של

, או שילך למקום200 שח לשעה, שילך למכון ב-300יש כמה אפשרויות: שיביא פיזיותרפיטית הביתה ב- מדבריםנעים נ' ברדה לשעה: לא נלך לאף אחד מהמצבים הקיצוניים. בפס"ד 100הכי זול בקצה העיר ב-

. לא צריך לתת לו את הכי טוב, וגם לא להתעללצריך ללכת על פי מה שסבירעל השבת המצב לקדמות: אם השהות בבית ולא במוסד היא הדרך הנאותה להשיב המצב לקדמותו. לא יטיב הניזוק מצבו עלבו:

חשבון המזיק, ויחד עם זאת אין הניזוק צריך לבחור בחלופה הזולה רק משום שהיא נוחה יותר למזיק. עליולבחור בחלופה המשיבה המצב לקדמותו בצורה הטובה ביותר, ובמסגרת זו להקטין נזקו.

הנפגע צריך נעליים אורתופדיות. נפצה אותו בגובה ההפרש בין נעל רגילה ובין נעל אורתופדית. אלא מה, הבלאי הוא שונה, והוא מבלה את הנעליים הרבה יותר מאדם רגיל – ולכן הוא צריך לקבל הפרש + פיצוי

על זה שהוא צורך יותר נעליים.

81

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

בהתייחס לנזק הכללי: במקרה זה, בכל סכום שנגיע אליו – אנחנו נהוון. אנחנו מהוונים את הסכום בגלל שנים33 אלף. יש לאדם עוד 300שאנחנו לא רוצים שהוא יקבל פיצוי יתר. נניח שמדובר בסכום של

3750 אלף היום, הוא משקיע אותו בהשקעה הכי סולידית, ואז אותם 300לעבוד. אם הוא מקבל היום 3 ₪, ולכן הופכים את הסכום על ידי הוספת ריבית שלילית )של 12000שהיה אמור לקבל, הופך להיות

אחוז(, לערך הנכון ולא ינתן פיצוי יתר.

אלף(. אם ישקיע את190 אלף ₪ )יינתן לו 110בסופו של דבר, סביר להניח שירד לו מהסכום הרגיל שנים הוא יישאר עם33הסכום בהשקעה סולידית, ובכל חודש הוא גוזר מזה את מה שחסר לו, ובעוד

אפס.

, ולכן אני רוצה שההיוון יהיה על פי1.5%התובע יכול להגיד שהשקעות סולידיות היום במשך נותנת רק ריבית... יש מאבק מתמיד בין הנתבע לתובע8%הריבית במשק. הנתבע אומר שאין בעיה היום לקבל

לעניין אחוז הריבית של ההיוון. ביהמ"ש העליון דן לא פעם בטענות של הצדדים בנושא זה, ובסופו של דבר . בהצעת חוק דיני ממונות הכניסו3%רק בנסיבות מיוחדות יוכלו התובע או הנתבע לשנות את האחוזים מ-

את זה בחוק, כיום זה מחושב על פי תקנות הביטוח הלאומי.

בעיה: נניח שהעובד עובד במקום שיש תוספת גמול על שעות נוספות, ומקבל גלובלי את השעות והפוטנציאל של הפיטורים, אז יש לו סיכוי להיפלט לשוק העבודה, 75%הנוספות, אך מכיוון שהוא ירד ל-

: כמו גם שהוא לא ימצא מקום אחר, או שימצא מקום ברמות שכר יותרחייב להיות מובא בחשבון נמוכות. זה שייך לקבוצה של נזק כללי, כי אין נוסחה מדויקת שאומרת מתי, איך ולמה. העניין הזה יבוסס

על עדויות של מומחים )כלכלנים, עובדים סוציאליים( שיחזקו את טענתו על הסיכוי להיפלט ממקוםהעבודה שלו. אם לא יביא מומחים, אזי "כך סתם" ביהמ"ש לא יקבל טענה כזו.

הבעיה השניה היא קידום בעבודה. אדם בריא, אחרי שנתיים הופך להיות ראש צוות ויכול להתקדם עודועוד ולהגיע לניהול אגף. הוא מפסיד פעמיים: הוא לא מתקדם בשכר, וגם על זה מגיע לו פיצוי.

כאב וסבל - מאוד קשה להעריך. פונקציה של אחוזי הנכות הרפואית, והפגם הגופני. מי שיש לו בעיה גופנית שגורמת לכאב כרוני, שונה ממי שהפגיעה שלו לא גורמת לו כאב, ויש הבדל בין פגיעה גלויה

ופגיעה נסתרת. כל הקריטריונים עוזרים להערכה, ולמרות שניסו לקבוע סכומים אחידים זה לא צלח )לא 3בארץ ולא באנגליה(. אין תקרה ואין אחידות. היו עורכי דין שניסו לכתוב שהפיצויים צריכים להיות

פעמים מה שהוגדר בפלת"ד. השופט אור התעצבן על ביטויים כאלו: אין קשר בין מה שנקבע בחוקהפלת"ד!.

פעמים השכר הממוצע במשק, וגם לכאב וסבל. נניח שאדם3בפלת"ד יש תקרה לאובדן השתכרות = אלף )במקום40 פעמים השכר הממוצע במשק. כתוצאה, הוא ירד ל-10נפגע בתאונת דרכים והשתכר

פעמים השכר, ולכן לא מגיע לו כלום.3(. אומר הנתבע, אתה כבר עכשיו מקבל 80

מהתקרה. כלומר: מי50% מההפסד שלו, או 50%מי שנפגע, והפגיעה היא חמישים אחוז, אז הוא יקבל 3 )מחצית מ-12,000שההפסד שלו עולה עד התקרה, יקבל עד התקרה, או עד ההפסד. התקרה היא

. אם מדובר במצב שבו ההפסד נמוך מהתקרה,12,000פעמים השכר הממוצע(, ולכן הוא יקבל עוד מקבלים כמובן על פי ההפסד.

הערה: אין הגבלה על הוצאות. אדם שצריך פיליפינית עד סוף החיים, יקבל את משכורתה לאורך התקופה שהוא צריך )הוא לא יכול להגיד שהוא רוצה רק עזרה ישראלית שעולה הרבה יותר, כי אמרנו שהולכים על

פי מה שסביר(.

למעט תקרה, העקרונות של חישוב הפיצויים בפלת"ד זהים לחישוב בפקודת הנזיקין.

82

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

תגמולים שמשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי יש פרק בתקנות הביטוח הלאומי שנקרא "נכות כללית": אפשר שמקורה בתאונה, במחלה, או מולדת –

נכות שבגינה ניתן לקבל תגמולים. אם אדם זכאי לתגמולים, אז המזיק יקזז לו מהפיצוי את מה שהוא זכאימהביטוח.

. הנתבע ישלם24000 אלף. לפי חוק הביטוח הלאומי מגיע לו: 80אדם נפגע בת"ד. לפי הפלת"ד מגיע לו: ₪ - זוהי24000 את המזיק על אותם יתבע. זה על פי חוק הביטוח הלאומי, והביטוח הלאומי 56000לו

תחלוף. תביעת

חוק הביטוח הלאומי, על מנת לממש את זכות התחלוף, מעודד את הניזוק לשתף פעולה עם הביטוח הלאומי. על מנת לעודד את הניזוק לשתף פעולה, אומר הביטוח הלאומי שמתוך מה שתבע, הוא יקח רק

פיצויים )יותר107% אלף, שהם 86 אחוז, ואת השאר הוא יתן לניזוק, ואז בדוגמה לעיל: הניזוק יקבל 75 . אם לא ישתף פעולה – אז125%ממה שמגיע לו. מעין פיצוי יתר(. הוא יכול לקבל רק עד תקרה של

הביטוח הלאומי זכאי לשלול מהניזוק את הזכות לתגמולים.

העיקרון יהיה זהה גם כאשר חלה פקודת הנזיקין, ולא רק חוק הפלת"ד.

הטבת נזקי גוף בבית חולים, הרופא התרשל וגרם לי נזק, ולא עבדתי חצי שנה, אולם המעביד שילם לי חצי שנה משכורת.

על פי חוק, הטבת נזקי גוף מהי? המטיב יכול לתבוע את המזיק ולהיפרע בגובה ההטבה. אם אתבע בעצמי, אצטרך להחזיר למעביד את הסכום. אם האישה ולא פיליפינית סועדת את הנפגע, אם הנפגע לא

יתבע, אזי האישה יכולה לתבוע בגין הטבת נזקי גוף.

לגבי ביטוח:

אם חברת הביטוח נותנת כסף , המזיק לא יכול לקזז וחברת הביטוח לא יכולה לתבוע את המזיק, כימתייחסים לזה כאל חיסכון ומלבד זה, אני יכול לבחור באיזה סכום להיות מבוטח.

83

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

חישוב הפיצויים בגין נזקי גוף:

- הבעיה עם פגיעה בילד זוהי העובדה שלא יודעים בכל הנוגע לכושר ההשתכרות שלו,כאשר נפגע ילד מה ההפסד שלו. כי כשעושים חישוב למבוגר יש בסיס לחישוב. אצל הנפגע המבוגר הגענו לתוצאה פחות

או יותר מדויקת.

18שאלה משנית: ממתי הילד מתחיל בכלל להשתכר? אם הוא לא מתגייס הוא יכול כבר להשתכר בגיל . השאלה הנוספת היא מה הקריטריון24ואם הוא מתגייס ולומד הוא מתחיל להשתכר כביכול רק בגיל

שנקבע לפיו את אובדן ההשתכרות? בעל פיצוציה, שוטף מכוניות או משרה גדולה יותר. הפסיקה החליטה שהפיתרון הנכון כפוף לשכר הממוצע במשק. שכר הממוצע במשק מתחילים לחשב אותו לפי הרקע של הילד. אם הוא בא מרקע שלא הולכים לצבא וגם לא לומדים לימודים גבוהים הוא יכול לקבל את השכר

, למרות שזה לא תמיד מדויק. השאלה היא אולי הוא ירוויח יותר או אולי ירוויח פחות.18הזה מגיל

במקרה שבו ילדה שנפצעה בגיל כמה חודשים והפכה להיות נכה, ביהמ"ש החליט לקבוע לה הפסד השתכרות לפי השכר הממוצע במשק, למרות שהיא באה מרקע שבו נשים לא עובדות. ביהמ"ש העליון

אמר שאי אפשר להחליט בשלב כזה מה יהיה, ומאחר והם לא משתכנעים שהיא בוודאות לא תעבוד – אז מגדירים שכן. בכך ביהמ"ש קובע את קו המינימום )ביהמ"ש העליון לא אוהב שמוכיחים לו שניתן לרדת

מתחת למינימום. ידו של ביהמ"ש קלה על הקופה הציבורית(.

הכיוון ההפוך הוא שאם התובע יוכיח שיש לה פוטנציאל אדיר והיא באה ממשפחה שרמת השכר היאמאוד גבוהה - אם יצליחו לשכנע את ביהמ"ש אז הוא לא יגביל את הפיצויים לפי השכר הממוצע במשק.

ישנה נקודה נוספת שלפעמים ביהמ"ש לא כל כך מתייחס אליה וזוהי ההסתגלות למום. לילד שנפגע יגיעו בניידות אין על כך ספק, אבל בעניין ההשתכרות יכול תובע שמבחר העיסוקים שלו פיצויים בגין פגיעה

מוגבל, לבחור בעיסוק שבו הוא יוכל לנצל את כישוריו. מעבר לנקודה הזו בעיקרון חישוב פיצויים לילדשנפגע אינו שונה במהותו מחישוב נזק של מבוגר, החישוב נעשה באותו האופן.

מות הקורבן והשפעת המוות על חישוב הפיצויים

המוות לא מפסיק את התביעה של הקורבן כנגד המעוול. בין אם הקורבן מת, ובין אם המעוול מת – הזכויות המשפטיות ממשיכות. מי שבא במקום הקורבן הופך להיות התובע, ומי שבא במקום המעוול יהיה

הנתבע.

אדם לקח הלוואה לצורך רכישת דירה וחייב עדיין חצי מיליון שקלים במסגרת המשכנתא – כעת אותו אדם מת בתאונת דרכים – הוא עדיין חייב את ההלוואה וזה לא פטר אותי מהחוב. לרוב, בנק ישראל יחייב אותו

לעשות ביטוח חיים, אולם יש מיקרים שבהם מכריזים על עיזבונו של אדם מת כפשיטת רגל.

- הוא הזכויות והחובות של הנפטר. בדר"כ כאשר אדם נפטר ויש לו הרבה זכויות וחובות אז ממניםעיזבון לו מנהל עיזבון. מנהל העיזבון הוא הגורם שיפעל לצורך תשלום החובות ויפעל גם בכדי לקבל כספים

שהגיעו לנפטר, וגם יפעל בכדי לחלק את הכספים שמגיעים ליורשים. כאשר אדם נפטר מי שמחליף אותוזה העיזבון.

– ישנם שני סוגי יורשים: יורשים על פי דין, הם היורשים כאשר אין צוואה, או יורשים על פי צוואה –יורשיםהמוריש מחליט מיהם יורשיו.

84

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

– תלוי הוא מי שנתמך על ידי הנפטר, והוא כלול ברשימת התלויים בפקודת הנזיקין. ברק פיתחתלויים 3את הרשימה, וכלל בתוכה גם ידועים בציבור. לנפטר שהיה ערירי במותו, אין תלויים. גם לאדם שגרוש

ילדים משלוש נשים, אבל כשהוא מת הוא לא נשוי וילדיו גדולים – אין תלויים, משום שאף7פעמים ויש לו אחד לא תלוי בו לקיומו ואף אחד לא נתמך בו.

מההכנסות70% שותפים, ו-20אם אדם שנפטר עקב עוולה, היה שותף בכיר במשרד עורכי דין ובו עוד חייבתהיו תלויות בו - עדיין השותפים אינם תלויים, והם לא יכולים לדרוש ולו שקל אחד: ההגדרה לתלויים

. העובדה שאדםלהיות או בן/בת זוג או ילדים או הורים, ויש להוכיח שהם באמת היו נתמכים ע"י הנפטר נפטר זה לא אומר שבאופן אוטומטי יהיו לו תלויים. מצד שני, העובדה שאין תלויים אינה אומרת שהעיזבון לא יכול לתבוע. המוות לא משחרר מחובות או זכויות ולכן זכותו של מי שממשיך את הנפטר לקבל את מה

שמגיע לו.

הפיצויים לתלויים הרעיון הבסיסי כמו בפגיעה באדם חי זה לעשות חישוב מה הנזק של הנפגע. מכיוון שהוא נפטר אז אין

כפונקציה שמה שהיהלתלוייםצורך לחשב את ההפסד שלו לעתיד, אך יש צורך לחשב את ההפסד לאדם ערב מותו.

והשאיר אלמנה ושלושה ילדים. אין ספק שהאלמנה היא תלויה. לגבי שלושת42דוגמה: אדם נפטר בגיל הילדים, השאלה היא בני כמה הם. נניח שהם בני שלוש, שבע ועשר. יש לעשות חישוב מה ההפסד שלהם

כתוצאה ממותו. לעיתים עיזבון ותלויים זה לא אותו דבר ולפעמים עיזבון ותלויים זה אותו דבר, במקרים בהם שהעיזבון והתלויים זה אותו דבר אז התלויים הם היורשים. כאשר אדם מת ומותיר צוואה אז התלויים תובעים את העיזבון, הם רוצים לקבל את מה שמגיע להם כיורשים. כעת מדובר במקרה שלנו על תביעה

של תלויים בלבד. בנוסף לכך, יש לבחון מה השכר של אב המשפחה, ביטוח חיים זה לא רלוונטי.

בזמנו הייתה טענה כשהאדם מת כתוצאה מעוולה של מישהו אחר, היורשים יורשים אותוהאצת העיזבון. שנה. עשו חישובים30כבר עכשיו ולא בגיל זקנה - לפי הסטיסטיקה הם היו צריכים לרשת אותו רק בעוד

שונים בכדי לצמצם את הפיצויים.

ואמר שכל רעיון האצת העיזבון הוא רעיון רע מאוד כי לא נוכל לדעת מתייחזקאל נגד אליהוברק בפס"ד בדיוק אדם מת ולא נוכל לדעת האם העיזבון שמתקבל היום הוא יהיה העיזבון שהיה מתקבל בעוד איקס שנים. אין מקום להתחשב במועד שבו ניתן העיזבון בכדי להגדיל או להקטין את גובה הפיצויים. אי אפשר

להגיד שאני אקבל יותר כי הוא מת עכשיו או אקבל פחות כי הוא ימות בעוד מספר שנים. שני התנאיםהנוספים הם שכר ועזרה. עזרה זה עזרה בשיעורים, עזרה בהוצאות וכולי.

, גם הוא השתמש בסכום הזה בכדי לחיות. הנפטר כבר לא עושה20,000 - התמיכה שלו הייתה . שכר1שימוש בחלק מן הכסף, ולכן לא מגיע פיצויים בגין מה שהוא היה צורך. יש לחשב מה היה חלקו.

שיטת הידותשיטת הידות היא השיטה לחישוב הפיצויים. ידות = רבים של יד. כל התלויים הם הידיים.

שצריכים להתחלק בין הידות. כל הידות שוות למרות שישנם מצבים שונים שבהם20,000דוגמאות: ישנם ידות.4התובע יכול להוכיח שידו יותר גדולה מידו של אחר. ידה של האלמנה ושלושת הילדים זה כבר

ישנה עוד ידה )חשמל, מים, ארנונה - לפעמים מספר הנפשות לא רלוונטי כי צריך לשלם את הסכומים

85

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

, הפיצויים שהמזיק צריך3,333, כל יד זה 6 ל-20,000. מחלקים 6השונים בכל מקרה(, ואת הנפטר: סה"כ כי מורידים את החלק של הנפטר. יש צורך לעשות היוון ולפרוס זאת למספר שנים.16,666לתת זה

. אם כולם הולכים ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, או שכאשר הם מתגייסים18הילדים תלויים עד לגיל הם צורכים פחות )חייל הוא שליש יד, ואז שאר הידות מקבלות יותר( וכאשר הם הופכים להיות לא תלויים,

גם אז זהו שינוי בחלוקה – לכן ישנו צורך לחלק את החישוב לתקופות.

. מדובר בקופה20,000 והיא משתכרת 20,000נניח מצב שבו האישה גם עובדת: הנפטר השתכר .6משותפת. כמו שהיא נגסה מהקופה שלו גם הוא נגס בקופה שלה. במקרה כזה הסכום הכללי יחולק ב-

ואישתו עורכת דין והיא מרוויחה3,000אם הנפטר היה צייר לא מוכר, העביר חוגים במתנ"סים והרוויח – יותר ממשכורתו.5,500. היד שלו שווה 6 ומחלקים ל-33,000. הקופה המשותפת היא 30,000

המשמעות: לא מגיע להם פיצוי לפחות לא בקטע של אובדן השתכרות.

ברגע שהוא נפטר האלמנה מפסידה את שירותי הבעל והילדים מפסידים את שירותי האב, כעת . . עזרה2 האבא היה עושה איתו שיעורים, לצורך העניין הוא11מישהו אחר צריך לעזור להם בשיעורים. הילד בן ה-

בערך. אחרי שהילדים16צייר והוא לא יכול לעזור לו בחמש יחידות מתמטיקה אז נעצור את החישוב בגיל גדלים ויוצאים מהבית אז העזרה של האב לא קיימת יותר, נשארת רק העזרה של הבעל לאלמנה גם זה

משנה את החישוב, אם לדוגמא הגבר היה יותר מבוגר והאישה והילדים גדולים והוא היה מטפל בנכדים,אז מגיע פיצויים, אפשר להפליג למחוזות רבים.

חשוב לזכור את העיקרון, קודם כל משתמשים בשיטת הידות. שיטת הידות אינה מדויקת מתמטית אבל היא מנסה לקרב עד כמה שאפשר לתוצאה מדויקת, תוצאה שקרובה למציאות. ולכן היא עדיפה על

חישובים גלובליים. ביהמ"ש לא אוהבים חישובים שבהם לא ידוע כיצד הגיעו למספרים הללו. זה מקשה על הגעה לפשרה, כל אחד חושב שהוא יכול להשיג יותר. באמצעות שיטת הידות כל אחד יודע מה מגיע לו, לכן משתדלים להיצמד לשיטה זו. אם ישנם כמה נתמכים לדוגמא ההורים של הכלה גרים בביתם אז

מה שזה אומר שיש יותר ידות. הפיצויים קטנים יותר בעקבות העובדה שיש יותר ידות.

במקרה של משפחות שכולות לא נותנים פיצויים, לעומת זאת הנפגע עצמו זכאי לפיצויים על נזק לא : מגיע לתובעקיצור של תוחלת החייםממוני. ישנם כמה מצבים: אם הוא נהרג כתוצאה מעוולה ישנו

פיצויים על עצם זה שחייו נגדעו בטרם עת. אם הוא מת מייד ולא הספיק לסבול אז לא מגיע לו פיצוי על כאב וסבל אבל אם נאמר שכתוצאה מהעוולה הוא שכב כמה חודשים וסבל כאבים נוראיים ורק אחר כך

נפטר מגיע לו פיצויים בגין כאב וסבל וגם בגין קיצור תוחלת חיים. חלק אחד זה נזק לתלויים והחלק השני זה נזק לעיזבון, זה נזק שהמזיק גרם ולכן לא צריך לפצות בגינו, בזמנו הייתה תפיסה שאמרה שהפיצויים

שהמזיק ישלם יהיה הגבוה מבין השניים או לתלויים או לעיזבון, הגבוה מביניהם. עד שבא ביהמ"ש העליון לפני כמה שנים ואמר שזה לא הגיוני שבגלל שהיורשים והתלויים הם אותו גורם אז המזיק יהנה מזה בהלכתוישלם פיצויים מופחתים. ולמרות זאת אמרו שהמזיק צריך לשלם פיצוי מלא בגין הנזק שהוא גרם.

לא ניתן לבקש פיצויים על הפסד שלא ניתן להפסיד אותו, כי אם לא תחיה אז לאהשנים האבודות תרוויח כסף ולכן אין צורך לקבל פיצויים.

השנים האבודות

67 ויכל לעבוד עד גיל 79 ואומרים שעל פניו הוא היה צריך לחיות עד גיל 42כאשר ישנו תובע שנפגע בגיל 20 שנים, אין מקום לפצות על 5יש לו הפסד השתכרות, הפגיעה גרמה גם ככה למצב שבו הוא ימות בעוד

שנה הפסק השתכרות כי גם ככה לא תחיה. לא יכולים לבקש פיצויים על תקופה שלא נחיה בה. מה והוא היה ערירי ואמרו לו שהוא42שיהיה אחרי שהוא ימות זה שנים אבודות. אם הנפגע הוא נפגע בן

86

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

הוא מקבל פיצויים על החמש שנים הללו ומפסיקים, לא משלמים יותר פיצויים, מלבד47ימות בגיל העיזבון של עצמו. אם הוא היה בעל לאישה והיו לו ילדים, אז הם היו נשארים בלי כלום כי הוא קיבל

. אותם שנים שבהם הוא לא חי הם השנים האבודות. כשהוא מקבל פיצויים הוא47פיצויים רק עד לגיל בעצם לא יכול להקים עילת תביעה לתלויים. ולכן יש לעשות הבחנה בין מצב שבו כשהוא נפגע ותובע

בחייו אז לתלויים אין עילת תביעה כי התלויים תובעים בגין הנזק שנגרם לו אבל אם הוא כבר קיבל את הפיצויים בגין הנזק אז הם לא יכולים לדרוש זאת. אם הוא לא תובע אז הם יכולים לתבוע עד סוף תוחלת

חייו, אם הוא לא תובע בגין הנזק אז הם יכולים לתבוע בגין הנזק שנגרם. מי שבא במקומו כלומר התלויים והעיזבון. אם בעבר הנפגע תבע ולא היה לו קיצור של תוחלת חיים אז אין עניין של שנים אבודות. את

הפיצויים הוא לוקח לעצמו ולמשפחתו. בנוסף יש לזכור את ההבדל בין הגולגולת הדקה לבין אדם סביר.

בעבר אם התובע היה תובע והנתבע היה משכנע את ביהמ"ש שיש לתובע הזה קיצור תוחלת חיים אז התובע לא היה יכול לקבל פיצויים על השנים התאורתיות ומי שנפגע זה התלויים, הדרך היחידה להתגבר

הייתה לחכות שהוא ימות ואז לתבוע. ביהמ"ש אמר שמגיע פיצויים גם בגין השנים האבודות. ישנם שני מצבים: או שהנפגע/תובע חי או שהנפגע/תובע מת. כשמדובר במצב שהוא חי אז ישנה הצדקה מלאה לתת פיצויים בגין כל הנזק שיש לו עד סוף תוחלת חיי העבודה שלו, בטח ובטח אם יש לו תלויים. אם

והוא מת מייד, הוא לא יכול לקבל פיצויים כתלוי של עצמו על אובדן השנים57התובע חי ערירי בן האבודות, העיזבון יכול לתבוע בגין השנים האבודות. העיזבון יכול לתבוע את ההפסד, אם הוא היה חי עוד

שנים הוא היה מוריש הרבה יותר כסף, רוצים גם כסף על הנזק הלא ממוני, קיצור תוחלת חיים, אובדן10 השתכרות, הפסיקה הישראלית בעקבות פס"ד אטינגר אומר שכן נקבל פיצויים בגין הנזק. לא יודעים אם

זה צודק כי מצד אחד אם הוא היה חי הוא לא היה משתכר בשנים האלה וכעת שהוא מת אז הירושה שנים יש לקחת בחשבון שהוא היה גם מוציא כסף על עצמו.10קטנה יותר והעיזבון מפסיד, בחישוב של

ידות, הוצאות, חיסכון, ויד3החישוב תלוי ברמת החיים, בפרמטרים חיצוניים, לפי שיטת הידות זה יהיה אחד על עצמו. אם נאמר שהעיזבון יפסיד כי הוא מוריש הרבה פחות כסף זה היה הרבה יותר הגיוני, אבל

יש להדגיש שאם הוא מת מייד ועוברים לתובע המת אז העיזבון מקבל פיצויים על אובדן השתכרות בשנים האבודות. אם הוא מת ומשאיר תלויים אז התלויים מאבדים את התמיכה, לא ייתכן שהם יקבלו פיצויים

באופן כפול. רק במקרה שהעיזבון והתלויים זה אותו אחד, לא נשלם פעמיים את אותו פריט. אם התלויים תובעים הם יקבלו פיצויים על אובדן התמיכה והעיזבון יקבל פיצויים על הנזק הלא ממוני. אם העיזבון

והתלויים הם אותו גורם אז הם יקבלו פיצוי רק פעם אחת. זה אותו הכסף, אין כפל פיצויים, התלויים יקבלו את אובדן התמיכה והעיזבון לא יקבל כסף על אובדן ההשתכרות כי הכסף הזה הולך לתלויים. התלויים לא

מקבלים פיצויים בגין כאב וסבל זה העיזבון יקבל, את הנזק הלא ממוני.

5 שנפגע ומת מייד ומקרה שני זה ילד בן 5: ילד בן במצב שבו הנפגע הוא ילד, ישנם שני חלקים ומת מייד,5, היום המדע יכול לחשב זאת בערך, ילד שנפגע בגיל 42שנפגע ונקבע לו שהוא ימות בגיל

אין תלויים יש לו רק עיזבון, העיזבון רוצה5נזק לא ממוני קיצור תוחלת חיים, ומגיע לעיזבון פיצוי, לילד בן . העיזבון אומר שגם הילד יוציא כסף על עצמו,24-67פיצוי על אובדן ההשתכרות בשנים האבודות, מגיל

והיו לו שלושה ילדים יש לחשב את הידות שהיו יכולים להיות, ויש לעשות28נגיד והוא היה מתחתן בגיל חישוב כמה כסף היה נשאר. נגיד שההפסד זה רק החיסכון שהוא היה יכול לחסוך והוא לא התחתן ונולדו

לו ילדים, זוהי עדיין ספקולציה באותה המידה.

בפס"ד אטינגר נאמר כי העיזבון יוכל לקבל פיצוים בגין אובדן ההשתכרות בשנים האבודות. ביהמ"ש לא נתן קווים מנחים איך לחשב את ההפסד במדוייק, אין ספק שהכאב של ההורים הוא גדול מנשוא. ישנן

מדינות בעולם שאומרות שלא מגיע פיצויים בגין השנים האבודות, אלא רק באשר לתמיכה, הם אומרות שאין לקבל בגין הנזק הלא ממוני. כביכול המשפחה מקבלת כסף בגלל שהילד מת, מתעשרות על חשבון הילד. אם מדובר במצב שהתובע מת ערירי והוא מת בגיל שהוא לא התגבש בדעתו אז לא מגיע פיצויים

בגין אובדן השתכרות בשנים האבודות.

87

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

שמת כתוצאה מעוולה העיזבון שלו זכאי בפיצויים בגין השנים האבודות בנוסף לפיצויים שהם5ילד בן מקבלים )לפי פס"ד אטינגר(. הפיצוי זה החיסכון שהילד היה חוסך ומחשבים זאת בשיטת הידות. בנוסף

לפיצויים בגין הנזק הלא ממוני. הרמן מסכים עם המדינות השונות ולא רואה לנכון שמגיע פיצויים בגיןהשנים האבודות.

, השאלה26 הוא יכול גם למות בגיל 42- אם לילד יש סיכוי לחיות עד גיל 42 שימות בגיל 5הילד בן ה- שנה. בכדי להראות את גודל18 למשך 24שנשאלת היא איך לחשב לו את הפיצויים. עושים חישוב מגיל

הספקולציה עושים את המבחנים השונים. מצב שאומרים שילד ימות בגיל מסויים גם הפסיקה וגםהחקיקה לא יודעת כיצד להתמודד עם מצבים כאלו.

עזבון מול תביעה של תלויים: אם זה אותו גורם מקבלים גם על אובדן השתכרות וגם על כאב וסבל אבל כתלויים הם לא יכולים, ברגע שתהיה חפיפה זה לא ישולם פעמיים, ברגע שהם נפרדים מי שזכאי כתלויים

יקבל מה שמגיע לו ומי שבעיזבון יקבל מה שמגיע לו. מתי העיזבון יקבל נזק ממוני?- כאשר אין תלויים.

ההבדל בין תביעת התלויים לתביעת העיזבון בהקשר לשנים האבודות:

אדם נפגע עקב עוולה, אם הוא תובע בגין העוולה הזו מה שהוא מקבל - זה סוף הסיפור. אחרי מותו אין לתלויים או לעיזבון זכות לתבוע בגין העוולה: ברגע שהוא מימש את הזכות אין המשכיות. אם הוא לא

תובע אז אותה זכות עוברת לשני גורמים: לעיזבון ולתלויים.

, כאשר אדם נפגע ויש סיכוי שהוא למות, אזי עדיף היה לו שלא יתבע, משום שאם הוא יתבע הואבעבר יקבל את הפיצויים על פי תוחלת החיים שנקבעה לו, ולתלויים אין זכות תביעה, עבור השנים שאחרי מותו.

, אין הבדל בין אם התובע הוא הנפגע עצמו או התלויים והעיזבון. התוצאה תהיה אותה תוצאה:כיוםהתלויים יוכלו לחשב את השנים האבודות.

אדם נפגע או שהוא תובע בעצמו ומקבל עבור הנזק שנגרם לו - אובדן/פגיעה בהשתכרות כולל בשנים . מי שמוכיח את הנושא של קיצור תוחלת חיים זה הנתבע. איןקיצור תוחלת חייםהאבודות בתנאי שיש

תלויים כי הוא עדיין קיים. תלויים נולדים ברגע שהתומך כבר איננו.

אדם נפגע ומת, הוא לא תבע, אז יש עיזבון שתובע ויש תלויים, אם יש, לא תמיד יש תלויים, אבל עיזבון תמיד יש. אם העיזבון תובע ויש גם תלויים והעיזבון והתלויים זה אותו דבר אז מקבלים נזק ממוני וגם נזק

לא ממוני. מי שתובע במקומו זה התלויים, אבל הם תובעים בשם עצמם, הם ניזוקו במקומו, העיזבון תובע בשמו. אם לנפטר היו חובות ערב מותו אז התלויים לא חייבים את הכסף הזה רק העיזבון, המעוול לא יכול

להגיד שהוא יפריש חלק לנושים. התלויים הם אלו שנפגעו ממותו של התומך. העיזבון חב בחובותיו של הנפטר. כשיש לעיזבון חובות קודם כל הנושים יקבלו את הכסף אם יש עודף התלויים יקבלו את הכסף

ואם אין עודף הם לא יקבלו דבר.

: בישראל לא נעשתה אבחנה. אובדןחישוב "אובדן ההשתכרות" לעומת "אובדן כושר השתכרות" השתכרות הוא מה היה הניזוק מרוויח בפועל, אלמלא התאונה. כך למשל: עו"ד שבחר לשבת בבית ולטפל

בילדיו לא יהיה זכאי לראש נזק זה. אובדן כושר השתכרות נחשבת ליכולת ההשתכרות כנכס שנשללמבעליו. לכן: עו"ד שמטפל בילדיו יוכל לקבל פיצויים בהתאם להכשרות.

, ברק רואה בכושר ההשתכרות נכס - וכשכפוגעים בכושרברששת פס"ד: בחישוב אובדן ההשתכרות הזה פוגעים בנכס, פגיעה קניינית. בפסק דין זה מתייחס ברק לסיטואציה שבה הוכח שהניזוק לא עבד כלל

לפני התאונה וגם לא התכוון לעבוד – ברק טוען שזה נוגד את הכלל של השבת המצב לקדמותו, כי זה יעמיד את הנפגע במצב טוב יותר ממה שהיה טרם התאונה – מי שבחר לא לעבוד שלל את הערך הכספי

של אותו הנכס. לא כך הדבר אם יוכיח התובע שהיו לו תוכניות לעבוד.

88

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אז ההפסד שלו זה10,000אם הוא עבד והרוויח כיצד אומדים את הנזק "אובדן כושר השתכרות"? . 5000, הוא יקבל רק 5000 וכעת מקבל 10,000. אם הוא עבד תמורת 10,000

אין פיצויים על אובדן סיכויי נישואין: אם ישנה אלמנה תלויה אשר היא כבר לא כל כך צעירה, לא יפה וגםאין לה מקצוע, וגם לא יצא לה להתחתן שוב, אין לה אפשרות לבקש פיצויים על אובדן סיכויי נישואין.

פיצויים על תלות: מקבל מי שבאמת תלוי, ילדים שתלויים בפרנסת אביהם, אלמנה אם היא תלויה בבעלה. השאלה מה קורה אם האלמנה מתחתנת האם היא מקבלת פיצויים על הפסדי התמיכה, במצב

שכזה היא לא זכאית יותר לפיצויים מכיוון שיש לה כבר תומך.

יש פסיקה של ביהמ"ש העליון שקובעת שאם היא התחתנה שוב והבעל החדש תומך בה פחות מהנפטר אז היא זכאית להפרש. אם היא שיפרה את מצבה אז אין מה לעשות. אם היא הופכת להיות ידועה בציבור אז האם מגיע לה פיצויים? גם במקרה כזה לא מגיע לה פיצויים )היה מקרה בו האלמנה מיהרה להתחתן

ואז היא גילתה שהיא מפסידה פיצויים והיא התגרשה(.

אם מישהי בהליכי גירושין ובעלה נפטר: אם הליכי הגירושין היו לקראת הסוף וזה היה ברור שהם עומדים להתגרש אז לא מגיע לה פיצויים. הגרושה לא זכאית לפיצויים. אם היא גרושה לא מגיע לה פיצוים כי היא

לא נתמכת ואם היא לקראת גירושין גם לא תקבל כי בעצם נחשבת לגרושה אבל אם הליכי הגירושין רקהתחילו ולא ברור אם היו מתגרשים במצב כזה היא מקבלת פיצויים.

הקטנת הנזק

הרעיון הבסיסי של עיקרון זה: המזיק צריך לשלם פיצויים רק בגובה הנזק שהוא גרם. עיקרון על בכל דיני אם אפשר היה להקטין את הנזק על ידי נקיטה באמצעיםהחיובים, וגם במצבים של אחריות מוחלטת.

, אז זה לא חלק מהנזק שהנתבע גרם ולכן הנתבע לא צריך לפצות: הפיצוי יחושב רק על החלקסביריםשלא ניתן למניעה ואי אפשר להקטין אותו.

- ניתן לומר שאותו חלק בנזק שהתובע יכול היהסיבתיותהרעיון שעומד מאחורי עיקרון הקטנת הנזק: להקטין על ידי נקיטה באמצעים סבירים, זהו חלק מהנזק שלא קשור סיבתית לעוולתו של הנתבע.

העיקרון דומה לעיקרון האשם התורם, אולם האשם התורם הוא לפני או במהלך הנזק, ו"הקטנת הנזק" היא רק אחרי שהנזק כבר נגרם. כאשר מייחסים לתובע אשם תורם, מנכים לו מהפיצויים את אותו חלק שהוא

תוצאה של אשם תורם )ראינו שבתי המשפט נוטים לייחס אשם תורם נמוך(. לעומת זאת כשמדובר בהקטנת הנזק, מקטינים את הפיצויים לחלק מאוד ספציפי שהתובע יכול היה להגיע אליו אם הוא היה

נוקט באמצעים סבירים.

המונח "חובת הקטנת הנזק" או "נטל הקטנת הנזק" - זו בעצם לא חובה ולא נטל, אלא עיקרון שמקורו בתפיסה כלכלית חברתית. על פי תפיסה זו, המשאבים מוגבלים ולכן לא ייתכן לדרוש מהמזיק לפצות בגין

נזק שהוא לא אחראי לו, ולא ייתכן שהתובע יקבל פיצוי על נזק שהוא יכול היה למנוע בנקיטה באמצעיםהניזוק לא חייב להקטין את הנזק – אבל הוא לא יקבל פיצוי על הנזק הנוסף.סבירים.

דוגמאות להקטנת הנזק:

. לא יכול להיות שמישהו יפגע בצורה קלה, והנפגע יחליט שהוא לא חוזר למעגל. חזרה למעגל העבודה1 העבודה, והוא רוצה פיצויים על אובדן השתכרות עד סוף החיים. כמובן שלא נדרוש מהנפגע להקטין את

הנזק ברמה שהיה עושה אילו היה מדובר בפגיעה עצמית, כאשר אין מי שיפצה )שאז "בכוח" הנפגע יעשהכל שביכולתו להקטין את הנזק(, אלא מה שיעשה האדם הסביר.

89

. מסכמת: יעל גולדמן2011דיני נזיקין, עמוס הרמן – מסלול בוקר

אדם נפגע בתאונת דרכים. שמו לו ברזליםגולדפרב נ' כלל.למשל: . פגיעת גוף שניתן לתקן אותה. 2 . אמרו לו בכלל: תעשה ניתוח, גם תשפר את מצבך, וגם תרד15%ברגל, והוא ביקש לפי אחוזי נכות של

באחוזי הנכות. אומר התובע: לא רוצה ניתוח.

אם אין ויכוח בין הרופאים בעניין הצלחת הניתוח, הצורך בניתוח, ומידת הסיכונים של הניתוח – אז אפשר לומר לאיש שילך לניתוח, ואם לא עשה את הניתוח: אז מפחיתים לו מהפיצויים את החלק שהיה נחסך אילו היה עושה את הניתוח )מתייחסים אליו כאילו עשה את הניתוח(. ככל שהסיכון בניתוח גדול יותר,

והנזק המוקטן הוא קטן יותר - אז לא יכריחו את התובע לעשות ניתוח.

. הרופאים15%: בחור שנפגע בתאונת דרכים בידו, ונקבעו לו אחוזי נכות בגובה אליהו נ' בורבהבפס"ד אמרו שבכלל לא בטוח שהניתוח יצליח. בית המשפט אמר שאם אין תמימות דעים בעניין נחיצות והצלחת

הניתוח, אז אין לחייב את הנפגע בניתוח.

גם אם הניזוק מחליט לעשות ניתוח שאמור להקטין את הנזק:המזיק צריך לשאת בעלויות הניתוח..1 אם הניתוח הגדיל את הנזק, אז המזיק צריך לפצות את הניזוק על הנזק הגדול יותר )ניתן גם.2

לתבוע את הרופא: ריבוי מעוולים(.

אדם נפגע בתאונת עבודה. המעביד אשם. הביטוח הלאומי מכסה את התאונה )תגמולים מכוח החוק , ויש לעובד זכות לתבוע את המעביד על120%, על פי פקודת הנזיקין מגיע לו 80%לביטוח לאומי( ונותן . אלא שהמעביד אומר: מכוח עקרון הקטנת הנזק, אתה צריך לבקש העלאת40%מנת שישלים לו עוד

, וגם אם לא תגדיל את אחוזי הנכות,20%, ואז אני אצטרך להשלים לך רק 100%אחוזי הנכות, ואז תקבל ,727/87ע"א . האם הדרישה היא סבירה במסגרת עקרון הקטנת הנזק? התשובה ב20%אני אשלם לך רק

. שור נפגע בעין, ונקבעה לו גם נכות מסוימת. העובד שנפגע מערער, אבל המעביד דורששור נ' בן הרוש ממנו להמשיך ולערער לבית הדין לעבודה. ביהמ"ש קובע, שאם העובד הגיש בקשה לוועדה של הביטוח

הלאומי הוא עשה את המקסימום ואין לדרוש ממנו להמשיך ולערער.

כמה נקודות בעניין הקטנת הנזק:

הנתבע הוא זה שצריך להוכיח את הצורך בהקטנת הנזק..1האמצעים להקטנת הנזק, כמו האמצעים להערכת הנזק אינם מדוייקים. .2 הפיצוי לא נועד להעניש את המזיק, אז אין הצדקה לפצות על נזק שניתן למונעו. צריך לאזן בין.3

הגורמים השונים על פי האמצעים שניתן לנקוט.כמובן שחובת הזהירות של המזיק כלפי הניזוקהיא גבוהה וחמורה יותר מחובת הניזוק להקטנת הנזק.

אם התקבע מצבו של הניזוק ולפי חוות הדעת הוא צריך להיות בשליש משרה, אבל הוא החליט.4 לעבוד בשני שליש משרה, ומצבו הוחמר בעקבות זה, ועכשיו הוא לא יכול לעבוד בכלל – כאן

מדובר על ריחוק הנזק.

90