האיגרתלמבקשי השם יתברך

לכבוד ר'... הכוסף ומשתוקק ומבקש להכנס בעבודת השם וכו'...

כשאדם נכנס בעבודת ה', אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת ה'. ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות, וצריך התחזקות גדול מאוד מאוד, לבלי לפול בדעתו חס ושלום כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים שהוא מתיגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות ה', ועדיין הוא רחוק מאוד ולא התחיל כלל לכנוס לשערי הקדושה, כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת ה' איזה דבר שבקדושה אין מניחין אותו, ונדמה לו כאלו אין ה' יתברך מסתכל עליו כלל ואין רוצה כלל בעבודתו - מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאוד מאוד, על כן נדמה לו כאילו אין ה' יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול - לחזק עצמו מאוד

מאוד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל, כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות כנ"ל:

וכל הנ"ל עבר על כל הצדיקים, כאשר שמענו מפיהם בפירוש שנדמה להם שה' יתברך אין מסתכל ופונה אליהם כלל, מחמת שראו שזה זמן רב שהם מבקשים ויגיעים ועושים ועובדים לבלי מאוד עצמן מחזקים היו לא ואילו מאוד, מאוד רחוקים הם ועדיין יתברך ה' עבודת

להסתכל על זה, היו נשארים במקומם הראשון, ולא היו זוכים למה שזכו:

והכלל! אהובי אחי, חזק ואמץ מאוד, ואחוז עצמך בכל הכוחות לישאר קיים בעבודתך, ואל תחוש ואל תסתכל כלל על כל הנ"ל או כיוצא בזה; ואם אתה רחוק מאוד מאוד ממנו יתברך, ונדמה לך שאתה פוגם בכל שעה ממש נגדו יתברך, עם כל זה כנגד זה, תדע! שאיש כזה שהוא מגושם כל כך, כל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מעט מעט מן גשמיותו ופונה לה' יתברך - היא גדולה ויקרה מאוד מאוד, ואפילו נקודה קטנה מאוד, שהוא נעתק מגשמיותו אליו יתברך, הוא רץ בזה כמה וכמה אלפים פרסאות בעולמות עליונים, כאשר תבין היטב מן המעשה של הצדיק שהתגבר עליו מאוד העצבות וכו', כמובא אצלנו )בשיחות שבסוף הספר סיפורי מעשיות(, ועל

זה ישמח מאוד. ויחזק עצמו בשמחה תמיד, כי עצבות מזיק מאוד מאוד:

לו גדולה כשיש יתברך, אזי תכף היא עבירה רוצה לכנוס בעבודתו ודע, שתיכף כשאדם עצבות חס ושלום, כי עצבות היא סטרא אחרא וה' יתברך שונא אותה. וצריך להיות עקשן גדול בעבודת ה' לבלי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל - אף אם יעבור עליו

מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאוד כשתתחיל קצת בעבודת ה', כי צריך עקשנות גדול מאוד מאוד - להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו לעמוד על עמדו אף אם מפילין אותו חס ושלום בכל פעם; כי לפעמים יש שמפילין אחד מעבודת ה' כידוע, אף על פי כן עליו לעשות את שלו - לעשות מה שיוכל בעבודת ה' ואל יניח עצמו לפול לגמרי חס ושלום, כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים וכיוצא בזה, צריכים בהכרח לעבור בהם קודם שנכנסין בשערי הקדושה,

וגם הצדיקים האמתיים עברו בכל זה:

ודע, שיש אחד שכבר הוא אצל הפתח של הקדושה, והוא חוזר לאחוריו מחמת הבלבולים הנ"ל, או שאזי כשהוא סמוך אצל הפתח, אז מתגבר עליו הסטרא אחרא והבעל דבר מאוד מאוד רחמנא לצלן - בהתגברות גדול ונורא מאוד מאוד רחמנא לצלן, ואין מניחין אותו לכנוס לתוך הפתח, ומחמת זה הוא חוזר לאחור חס ושלום; כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא, כשרואה שהאדם סמוך סמוך ממש לשערי הקדושה, וכמעט שיכנס - אזי הוא מתפשט עליו בהתגברות גדול מאוד מאוד רחמנא לצלן. ושמענו מצדיק אמיתי, שאמר, שאילו היה אומר לו אחד - יהיה מי שיהיה, בעת שעסק בעבודת ה' בתחילתו: אחי, חזק ואחוז עצמך! הייתי רץ ומזדרז מאוד בעבודתו יתברך; כי גם עליו עבר כל הנ"ל, ולא היה שומע שום התחזקות משום

אדם:

על כן, מי שרוצה לכנוס בעבודת ה' יזכור זאת היטב, וחזק עצמך מאוד, ועשה מה שתוכל ה' כי וברבות הימים והשנים תכנס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה, ה', בעבודת

יתברך מלא רחמים ורוצה בעבודתך מאוד:

ודע, שכל התנועות וההעתקות שאתה ניתק ונעתק בכל פעם איזה מעט מן גשמיות לעבודתו יתברך, כולם מתקבצים ומתחברים ומתקשרים ובאים לעזרתך בעת הצורך, דהינו כשיש חס

ושלום איזה דוחק ועת צרה חס ושלום:

ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל:

נמצא והוא שנים, מאה גדל להיות צריך עלה שכל עלים, עליו שגדלים אילן, שיש ודע, בפרדסים של השרים, וקורין אותו בלשונם "מאה שנים"; ומסתמא כשגדל מאה שנים, בודאי עובר עליו מה שעובר, ואחר כך בסוף המאה שנים, הוא יורה בקול גדול כמו קני שרפה שקורין

אורמאטיע ]תותח[, והבן הנמשל היטב:

)ליקוטי מוהר"ן בסימן רפ''ב(, דהיינו וראוי לילך עם מה שנאמר במאמר "אזמרה לאלהי בעודי" לבקש ולחפש למצוא בעצמו איזה זכות ואיזה נקודה טובה, ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו, ישמח ויחזק עצמו. ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל רחמנא לצלן, אף על פי כן יחזק עצמו במעט דמעט טוב שמוצא בעצמו עדיין, עד אשר יזכה לשוב על ידי זה לה' יתברך, וכל

הזדונות יהיו נעשין זכיות:

ומה עשה הבעל שם טוב זצ"ל על הים, כשהסיתו הבעל דבר וכו'. ומזה תבין עד היכן אתה צריך להתחזק, ולבלי לייאש עצמך חס ושלום, אף אם יהיה מה שיהיה:

והעיקר להיות בשמחה תמיד; וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפילו על ידי מילי דשטותא - לעשות עצמו כשוטה, ולעשות ענייני שטות וצחוק או קפיצות וריקודים – כדי לבוא לשמחה

שהוא דבר גדול מאוד: )ליקוטי מוהר"ן ח"ב סימן מ"ח(

מכון "אמונת חכמים"e.h.breslev@gmail.com :פלאפון: 052-7692148 דוא"ל