ishi007

י כל מה שאהבנועתוןאיש

גיליון # 007 | 04/04/2013

י, עד כאן. יב ב

"הדברימ הנכתבימ נשארימ לעד"

ועד הרעיון משלב לאור, הוצאה שירותי מעניקים אנחנו לשלב הדפסת הספר וכריכתו. אנו מבצעים עריכה והגהות לכתב היד, מעמדים את הטקסטים ומעצבים את העמודים בבית הספר את ומלווים ואיורים תמונות שילוב תוך

הדפוס ובכריכיה.

אנו מבטיחים מחיר אטרקטיבי, איכות ללא פשרות ועמידה בלוח הזמנים הנדרש.

לקבלת הצעת מחיר ופגישה ראשונה ללא כל התחייבות:

www.icu2.co.il

www.voteright.co.il • עתוןאישי • 33

החלה הפקתו של סרט ההמשך ל"גבעה 24 אינה עונה", הסרט הישראלי העלילתי הראשון שהופק בארץ בשנת 1955. בסרט ההמשך שיקרא "גבעת רם אינה עונה"* יככב בתפקיד ראשי מעמד הביניים כשלצידו בתפקידי אורח - השכבות החלשות. "אנחנו לא יודעים אם השכבות החלשות תצלחנה להתמודד עם העליות לירושלים ולכן נתנו להן רק תפקידי ניצבים. יגיעו - יגיעו. לא יגיעו - לא יגיעו. בלאו הכי הממשלה לא רואה אותם ממטר, אז שיעמדו בצד". לשאלתנו מדוע דווקא מעמד הביניים נבחר לככב בסרט ההמשך נמסר לנו (ציטוט): "כמו תמיד, גם הפעם, מעמד הביניים מממן לנו את סרטי הקומדיה שאנחנו מפיקים. וחוץ מזה, יש לך דרך יותר קלה לסתום לו את הפה?" *גבעת רם - מקום משכנו של בית הנבחרים שלנו

www.voteright.co.il • 32 • עתוןאישי

קטעים מהעבר שהספקנו לשכוח

היה היהארץ עם ב פרחוקה

כבר הממשלה היתה שלנו, לדיבורים כלשהו ומשנה שלנו הטעם מדברי משתכנעת מזמן

את מדיניותה.

"לסרב לשבת בשטחים"עכשיו לא נותר לנו אלא להשמיע את דברינו מצחיל כשאתה רק הפיסית. הרטוריקה בדרך אתה כאשר רק דשאים, ועל יבלות על לדרוך מקיים הפקנות ללא רשיון, רק כשאתה חוסם מסרב שאתה מודיע כשאתה הכביש, את לשרת בשטחים הכבושים, כשאתה מתנגש עם להשת־ מסרב לניידת, נגרר המשטרה, כוחות

לשבת ומוכן קנס לשלם מסרב בערבות, חרר בבית־הסוהר, שנים אפילו ואולי חודשים, שלך לדיבורים ברצינות להתייחס מתחילים

על שלום…בק־ בן־אמוץ דן של נאומו הופסק (כאן

ריאות ביניים. הוא הפסיק את דבריו באומרו: שירי לשיר תמשיכו חמורים! טוב "לילה

שלום".)

המשך הנאום שלא נאמר:הדראסטיים האמצעים כל נראים "בעיני במלחמה בהחלט לגיטימיים כאמצעים האלה הגברת, את לזעזע עלינו השלום. למען שלונ הפ־ העם של בקיומו להכיר בשמנו המסרבת

מפחד בלילות ישנה שאינה הגברת לסטיני, השלום.

רק תירגום פיסי של השאיפה שלנו לשלום רק הממשלה, של הרעלות אוזניה את תפקח הטל־ בתחנות ישודרו אשר סוערות, הפגנות

וויזיה הזרות (כן, כן! לא כאן, אלא דווקא שם, בחוץ, במקום שיכאיב לממשלה ביותר) יגרמו לה להתייחס ברצינות לשאיפות השלום שלנו תמורת שטחים, תמורת משברים חברתיים וכ־ביציאה־ לנו האורבות הסכנות ושאר לכליים,

משעת־חירום.זה למופע ממשי ערך כל אין רבותי, ולכן, בדיוק כמו שלא היה שום ערך לשאר הכינוסים

והאסיפות, אלא אם כן… אלא אם כן…

בשואה טובה ומוצלחתשלום ממשלה,

בתחילה ברצוני לברך את מר בגין על הופעותיו הנהדרות בפני הגויים. מי יתן ותצלח דרכו בכל אשר יילך.

אך, כפי שאמרו כבר חכמים, לכל טוב יש עוד יותר טוב, ולכן הריני כותב לכם, למען שפר את המשופר.

השואה, זכר הוא היום לנו שיש ביותר היקר הנכס דעתי לפי ואני חושב שאין אנחנו מודעים מספיק לכוחו ולעושרו של הנכס בשואה יותר טוב שימוש עושים אתם אמנם השואה. - הזה מאשר כל שאר הממשלות שקדמו לכם, אבל עדיין אינכם עושים

מספיק, לפי דעתי, ואפשר וגם צריך לעשות יותר.היקרים לילדינו הן דעתי, לפי ביותר, החסרים הדברים אחד לא דיבורים, לא השואה. המחשת הוא הגויים, לבני והן שלנו סיפורים, לא סרטים. כל זה כבר יש לנו. אך אנו חייבים לעשות משהו מזה, משהו שימחיש את השואה לכל אלו שלא ידעו אותה.לפי דעתי יש להקים במקום מסויים בארץ, רצוי במקום היס־טורי מפורסם, דגם מפורט ומדוקדק של מחנה־ריכוז, ובו יש לע־

רוך, באופן מתמיד ומתמשך, בקביעות, יום־יום וערב־ערב, חיזיון אור־קולי מלא של השואה כפי שאירעה באמת.

יש להביא למקום את כל בני הנוער בישראל, כיתה־כיתה, בית־ספר־בית־ספר, למען יראו ולא ייראו.

גם תיירים גויים יש להביא לשם, ולהמחיש להם מה עשו אבו־תיהם שלהם לאבותינו שלנו, ולהסביר להם מדוע לא ניסוג לעולם

מיהודה ושומרון.לפי דעתי נשיג על־ידי המחשה אור־קולית כזאת של השואה שני דברים עיקריים - א. בנינו שלנו יהיו ליהודים גאים וללוחמים

אמיצים למען עמם. ב. כל הגויים יבינו שהצדק איתנו.הנני תקווה שאכן תישמעו לעצתי.

קובי ניב, 1977


בתודעה לקבוע לה עזרו ההיסטריים שלנו את נוסחת הפלא "אין ברירה".

התרחש האחרונים בחודשים אך משהו בעולם הערבי. סוף־סוף תפסו קונבנ־ במלחמה שהאיום הערבים

אינו מלחמת־התשה, או ציונלית, אותנו. מחזק רק הוא אותנו. מפחיד סוף־סוף הם תפסו את נקודת־החול־

שה האמיתית שלנו.הם תפסו אותנו בביצים, ומאיימים עלינו בשלום, וזה כואב מאוד, רבותי. להתח־ קשה הזו הנוראה מהתפיסה

מק.אומר לא עדיין זה אבל קשה, זה שלנו והממשלה לנסות, שאסור להת־ כדי שביכולתה מה כל עושה

הבלתי־ספורטיבית מהתפיסה חמק הזו.

הח־ ההצהרות כל אחרי פתאום, לשם למלחמה יצאנו שלא גיגיות כיבושים טריטוריאליים, לאחר ההכ־

החלטת את מקבלים שאנחנו רזות מועצת־הביטחון ואנו מוכנים לנסיגה כשסאדאת פתאום שלום, תמורת

חרטום, של הלאווים על לעבור מעז ולהציע לנו את מה שתבענו כל הזמן - שלום תמורת נסיגה - אנו מכריזים

כן, אבל לא לגבולות הרביעי ביוני.ללא שלום לשיחות מוכנים אנחנו ששארם־ בתנאי מוקדמים תנאים

הירדן ביקעת ירושלים, אל־שייך, והגולן יישארו בידינו.

לת־ תסכים מצרים אם יודע? ומי להיות יכול האלה, המוקדמים נאים לתבוע אלא ברירה לנו תהיה שלא הסובייטיים הכוחות הוצאות את סכנת את לדחוק ובלבד ממצרים, השלום המאיימת על אחדותו, קיומו

ועתידו של העם.

"מועמדים למודעות–אבל"המסקנה המסקנה? מה כן, אם כפוי פיתרון שרק היא שלי הפרטית סוף־סוף אותנו יאלץ המעצמות של סכנת מול פנים אל פנים להתייצב

השלום.תפעל ה"אין־ברירה" נוסחת לא־ סרבים אנחנו אם נגדנו. הפעם

עיתונות יהודית היסטורית:האתר מכיל עיתונים יהודיים אשר התפרסמו בעבר בשפות, במדינות

ובתקופות שונות. הגרסאות האלקטרוניות של העיתונים

מאפשרות צפייה במראם המקורי וחיפוש בכל המלל שפורסם בעיתון

לאורך שנות הופעתו.http://jpress.org.il/view-hebrew.asp

גו־ את בכך ולקיים השלום את כול השלום את לנו יאכילו ונפשנו, פנו בכוח. ורבותי, חברים, ידידים ומוע־

מדים פוטנציאליים למודעות־אבל - אני בעד. זה לא יהיה נעים, זה יכאב,

אבל נראה שאין ברירה.אפשרות גם קיימת יש. בעצם ובעוד בנו בכם, תלוייה היא אחרת. על לקחת המוכנים אנשים, הרבה שלום. של הגדול הסיכון את עצמם אם גם אותו, להביא יכולים אנחנו להמשיך לפתע יחליטו המעצמות 30 ,20 עוד הזה היקר המישחק את או 50 שנה. גם אנחנו יכולים להפוך אשר לקבוצת־לחץ קטנה, למעצמה תאלץ את הממשלה שלנו לצאת אל

מול פני השלום.לא רבותי! בדיבורים, לא אבל בנאומים, הרצאות, מאמרים, שירים ואסיפות, אלא במעשים. ואם תרשו הקלאסי משפטו על פאראפרזה לי שה־ מה חשוב "לא בן־גוריון: של

כאן אנחנו מה חשוב תגיד. ממשלה נעשה".

מדיניות את לעצמנו לאמץ עלינו לעשות עובדות, ולקבוע הממשלה, רק הרב שלצערנו משום ולבצע, שפה זו מובנת היום, לא רק במדינה

שלנו, אלא בעולם כולו.כבר כתבנו ודיברנו מספיק. אין לנו במשך שאמרנו מה על להוסיף מה ארבע השנים האחרונות. לו היה ערך


בינציאלית שלנו, העוברת עלינו כמו מכבש כבישים.

"נמאס לי"ההפגנות עלי נמאסו לי! נמאס הפסטי־ השלום, למען התרבותיות באלים הנחמדים, הסימפוזיונים המ־

חוגי הנדושות, הסיסמאות לומדים, וערימות בעיתונים, המודעות הבית, זה, בנושא וכתבנו שאמרנו המילים

מאז המלחמה.שירי השלום, לא רק של יבי, נמא־

המלחמה. משירי פחות לא עלי סו כל את ולהשמיע לשמוע לי נמאס לא דבר ששום כיוון הזה, הבבל"ת

יוצא מזה ושום דבר לא ייצא מזה.עוד - פעם לי שהיו הספקות לכנות ביחס - גולדמן פרשת לפני - לשלום הממשלה של שאיפותיה מחרידה. לוודאות מזמן כבר הפכו ישראל שממשלת היום משוכנע אני מוכנה, תהיה היא בשלום. רוצה לא לה יוגש הוא אם אותו, לקבל אולי, לשלם תיאלץ שהיא ומבלי חינם, שטחים. של היקר המחיר את עבורו תבלע היא משוכנע, אני אז, גם אך

בקושי רב את צפרדע השלום.השלום מחיר שלדעתה, משום היא בלבד. בקילומטרים נמדד איננו יודעת היטב - וידיעה זו מובנת כל כך צורך כל שאין עד הממשלה לחברי לבטא אותה במילים - ששלום, אפי־לו ללא נסיגה, פירושו אבדן נוסחת־

שטנית נוסחה ברירה". "אין הפלא שרק בעזרתה - כך נדמה להם כנראה אחדותו קיומו, את להבטיח ניתן -יפה בארץ ישראל עם של ועתידו

ומקוללת זו.

"עזר גילה לי"ששת־ מלחמת לפני מספר שנים

הימים גילה לי עזר וייצמן את האמת, של בטון שהתנהלה פרטית בשיחה בינינו־לבין־עצמנו (יש לי הרבה טע־

נות נגד עזר, אבל עלי להודות שהוא את לכולם ואומר גלוי ישר, אדם תכו־ פוילע־שטיק. שום בלי דעתו

אוטומטית אותו הפוסלת אגב, נה, ממילוי כל תפקיד רישמי בממשלה).

מזלנו, הוא אמר לי, שאנו מוקפים אותנו. להשמיד שרוצים אויבים, היינו קיימים, היו לא הערבים אילו מזל לנו יש אותם. להמציא צריכים גדול, הוא אמר, שאנו נתונים במצור,

ובמצב בלתי־פוסק של מלחמה.שנים יימשך זה שמצב מקווה אני הצלחנו בזכותו שרק משום רבות, להפוך את הערב־רב הזה, שהגיע הנה מכל חור בעולם, לעם אחד, עם שפה הסכ־ בכוח רק אחת. ותרבות אחת

חקלאות, כאן פיתחנו המתמדת נה בינינו שלום נפלא. וצבא תעשייה התבוללות, פירושו ארצות־ערב ובין

לבאנטיניזציה, פירוד ואובדן העם.

"אנחנו שווים לתחת"מחזיק עזר רק שלא בטוח אני רק לא שותפים לו יש אלה. בדיעות העבודה במפלגת גם אלא בגח"ל, שהוא אלא בתוכנו. כאן, גם ואולי התם היחידי המעז להודות בכך בגלוי.הממשלה יודעת היטב שבזמן מל־

גם היא אבל נפלא, עם אנחנו חמה שווים אנחנו שלום שבזמן יודעת

לתחת.אני חושש מאוד שהיא הוציאה את המסקנות הבלתי־נכונות מרוח האח־

דות שחלפה כאן ובעולם היהודי ערב משוכנ־ היא ששת־הימים. מלחמת

עת ששלום פירושו לא רק ויתור על שטחי־מחייה, וקילומטרים של היס־

המאיים השלום, של פירושו טוריה. שפל אבטלה, גם הוא עכשיו, עלינו, חברתי משבר ירידה, מיתון, כלכלי, ומעמדי, ושאר התחלואים של מדינה

נורמלית במאה העשרים.וכדי למנוע את הסכנה הנוראה הזו, מוכנה הממשלה לעשות הכל, ובלבד והפקק לנצח. יימשך הקיים שהמצב היחידי המסוגל, לדעתה, לסתום את והח־ התרבותי הכלכלי, הגעש הר

פקק הוא יושבים, אנו שעליו ברתי, ה"אין ברירה", פקק סכנת ההשמדה, פקק הביטחון, שעבור הבטחת קיומו הרוגים כולל מחיר, כל לשלם כדאי שהמנוולים כפי הכל, שאחרי ונכים, מס־ לנו, להזכיר ממהרים הגדולים

קורבנות מיספר על עולה אינו פרם התנועה בדרכים.

"תפסו אותנו בביצים"אני לא אכנס לסקירה פוליטית של ששת־ מלחמת מאז שחלפו השנים

בעין עיתון שקורא מי כל הימים. האקרוב־ בתרגילי הבחין ביקורתית,

טיקה הבלתי־פוסקים של הממשלה. שמי־ עושה היא שנים ארבע במשך

לדחות, להתחמק, כדי באוויר ניות ואני טוען, להימנע מהסדר של שלום

עם מצריים.בהתחלה זה הלך לה בקלות. שות־

פיה הנאמנים ביותר היו שליטי־ערב, ובאיומיהם ההסתה בנאומי אשר

קטעים מהעבר שהספקנו לשכוח


ירשתי לי ארגזי קרטון מלאים בגזרי עיתונים, חוברות

וצילומים ישנים. בחלקם ניתן לאתר את שם המחבר

ומקום הפרסום. באחרים - אין סימן מזהה. רובם

ככולם קטעים שיש הנאה צרופה בקריאתם. בעמודים

אלה נשבץ מדי פעם זכרונות שלא נס ליחם (ונשמח

לקבל חומר לפרסום במדור).


"רבותי, אני מסופק אם יש איזה שהוא ערך בחיזורים המילוליים שלנו אחרי השלום. אני מסופק אם אנחנו יכולים לשנות את המצב ולהשפיע על מהלך ההיסטוריה הפרובינציאלית שלנו". השנה 1971, כנס אמנים

למען השלום בהשתתפות אלפי איש. הנאום של דב"א, שלא נס ליחו.

דן בן־אמוץ: "לילה טוב חמורים"להמ־ב אפשר שבו כזה, יפה יום

דו־ איזה עם במיטה לשכב שיך כזאת לוקסוסית בשבת צעירה, ברת להשתזף בשדות, לטייל אפשר שבה את לשמוע הים, שפת על בשמש בטרנזיסטור, סטיבנס קאט או באך מיני כל עוד ולעשות שירה לקרוא ונפשו דעתו את שמרחיבים דברים של אדם - אני עומד כאן כמו אידיוט הש־ על דברים כמה להגיד ומנסה

זמן ביזבוז שזה ברורה בידיעה לום, ערך שום ושאין ראשונה, ממדרגה לערך כמובן, פרט הזה, לכנס מעשי המ־ ההתקהלות בעצם שיש ההנאה

שפחתית הזאת.להימצא מאוד נחמד זה ספק, אין המסכי־ טובים, אנשים בחברת כאן

מים איתך מראש בכל הנוגע לאיוולת שבאו אנשים שבמלחמה, ולפשע ושוב שוב ולבחון עצמם את לשמוע

מתוך הנשקפת הנאה, בבואתם את השירים והדברים הנאמרים כאן.

מאוד, נעימה האחווה הרגשת והידיעה שבכל זאת אינך יחידי במע־

רכה הזאת - מעודדת במקצת.יש אם מסופק אני רבותי, אבל, איזה שהוא ערך בחיזורים המילוליים אם מסופק אני השלום. אחרי שלנו אנחנו יכולים לשנות את המצב ולה־הפרו־ ההיסטוריה מהלך על שפיע

1971



איך בא לי... אבל בשביל להזיז את שעון הזמן כל כך הרבה שנים אחורה, צריך (בין השאר) להחזיר את בן גוריון משדה בוקר, את צה"ל מהשטחים ואותנו לשפיות. נראה לכם שהמתנחלים יסכימו להתפנות בשביל הופעה של אריק איינשטיין?


אחריהם ואחרי הדינמיקה של השיחה והמחשבה. הנה

מאיר ויזלטיר שכבר הוזכר כאן, מתחיל את השיחה

באורח מעט מגומגם ואולי אפילו לא מלוטש, כמעט

הייתי מעיז ואומר שניכר בו מעין חוסר חשק די מופגן

לשתף פעולה עם המראיין שהתיישב מולו ולחץ על

הדק המצלמה, והנה אחרי כמה דקות הוא נפתח,

ומשהו שובב וממזרי אפילו נדלק בקצה עיניו � וכל

ה"דרמה" הזאת הקטנה, הסמויה היא ממש מרתקת

בעיני. איך בהתחלה הוא מנהל כמעט "מלחמת

חפירות" עם עצמו, לברוא מתוכו את הניסוח המדויק

והצלול, עד שלנגד עיננו מתרחשת איזה התבהרות,

ומשהו שהיה חבוי מעבר למילים נפתח ומקרין גם

עלינו.האתר מכיל כרגע קרוב

לחמישים סרטונים קצרים, ועל פי דברי היוצרים

באמתחתם עוד כמאתיים סרטונים כאלה, שעיקרם

כאמור ראיונות של יוצרים ואנשי ספרות על יוצרים

קאנונים כמו יונה וולך ולאה גולדברג שכבר הוזכרו כאן,

וגם על יוצרים אחרים.�יש פה פנינים של ממש

כמו אותו ראיון של המשוררת הילית ישורון,

עורכת כתב העת המיתולוגי "חדרים", שמספרת על

אותו ראיון שהיא ערכה עם יונה וולך, סמוך למותה של

האחרונה בסתיו 1985.בגלל מדובר בדרך כלל על

מרואיינים שהם יוצרים בעצמם ולאו דווקא תמיד חוקרים מלומדים שבאים מאיזה אסכולה אקדמית מסודרת, מה שנפלא הוא

לגלות את ההברקות האלה הקטנות גדולות, שלא היו

עוברות אולי "מסננת"

אקדמית, כמו המשפט הנפלא הזה שאומרת

הילית ישורון על וולך שהיא "שתתה את העברית ישר מהברז", וגם האופן הכנה והפתוח שבו היא מדברת על היחסים הלא פשוטים

ביניהן.מרתק גם לגלות שלעיתים, אם בצורה מכוונת וגם אם לא, הראיונות "מהדהדים"

זה את זה. כך למשל מספרת חוקרת ספרות הילדים

ד"ר יעל דר, על אירועים קשים בילדותה של לאה

גולדברג, ובראיון אחר, מספר גדעון טיקוצקי על

אותו אירוע ממש � אירוע אלים שעבר על אביה של

גולדברג, התרחש ממש מול עיניה והיה מהדברים האלה

שעיצבו את עולמה.או במקום אחר מזכירה יעל דר את היחס המעט מפלה

ואולי אפילו מזלזל מעט, שזכתה לו בזמנו גולדברג

ב"משולש" ששאר צלעותיו היו אלתרמן ושלונסקי.

והנה בא הסופר חיים באר, שמתאר את אותו יחס

בדיוק, ומעיר בצדק לטעמי, שברבות הימים דחקה

לאה גולדברג את מקומו של שלונסקי, וקיבלה את

המקום השני אחרי אלתרמן, אם מוצדק ונכון בכלל לערוך

סוג כזה של השוואה.בקיצור � עולם ומלואו.

למשוטטים החרוצים יש כאן "ים" שלם שאפשר להפליג

בתוכו. אני ביליתי בתוך האתר את רוב השעות של

החג הראשון, ולפי דעתי עוד מחכה לי "הפלגה"

ארוכה באניית המסע הזאת, שהיא לשם שינוי לא רק אניית שעשועים עטורת

אורות צבעוניים, אלא אנייה שבאמצעות ההפלגה על סיפונה, יש סיכוי לא רע,

שנצליח אולי לשוב ולפגוש יום אחד גם את עצמנו.


http://2nd-ops.com/udi/?p=298 | מאת אודי בן סעדיה

עברים. תענוג.תענוג צרוף.

"עברים" הוא ניסיון המרתק לתעד את הקאנון של התרבות

העברית, ניסיון שכולל סרטים, ספרים ושיחות וידיאו. במסגרתו נוצרו

הסרטים התיעודיים "לאה גולדברג בחמישה בתים"

ו"שבעת הסלילים של יונה וולך", יצא לאור הספר "זאת היונה" על יצירת

וולך בעריכת הלית ישורון ויאיר קדר והספר "לאה

גולדברג � ספר, סרט, מבחר שירים" מאת גדעון טיקוצקי. במהלך העבודה על המיזם, תועדו עשרות רבות של עדים, מומחים ופרשנים שהכירו, חקרו

והתקרבו ליוצרים הקנוניים בתרבות העברית. מתוך הכרה בחשיבות התיעוד האישי והישיר, מובאים

באתר הראיונות שנערכו עם העדים הללו, שחלקם אינם

בין החיים כבר. כדי להקל על הצפייה, ערכו האחראים

על האתר סרטונים בני עשר עד עשרים דקות מכל שיחה שהם קיימו, ולעתים גם חילקו לכמה חלקים את השיחה. כל הראיונות צולמו

במהלך העשור האחרון

ונערכו בסיועם של מפעל הפיס ושירות הסרטים

הישראלי.האתר מספק כאמור הצצה

נדירה לעולמם של יוצרים שכבר הלכו לעולמם,

ומהבחינה הזאת אין לחסוך כמובן במילים ובשבחים

ליוצרי האתר וליאיר קדר בראשותם.

האם יש צורך לחזור על האמת הכמעט נדושה שתרבות לא נולדת רק

מתוך הכאן והעכשיו � בין אם אותו "כאן ועכשיו" הוא

רזה וצנום, ובין אם הוא עשיר, יצירתי, קצבי ומלא דמיון. כמה קל להיגרף בין "מלתעות" השכחה, וכמה אותו "כאן ועכשיו", שרירי

או רופס, יכול אף הוא מחר להתכסות בענני החול

והאבק של השכחה, אם לא מלמדים ומאמנים את הנפש

ואת התודעה לשכלל שוב ושוב את המנגנון ההפוך

שנקרא "לזכור", לא במובן של משהו רווי פאתוס

לעייפה, הרואי ומרוחק, אלא כמעט ההיפך � מבט חיי

תוסס ומתריס לפעמים, על יוצרים שהלכו לעולמם.

וככה יוצא שכל הדוברים

בראיונות, מספקים הצצה על היוצרים שהלכו לעולמם, וכמובן בין השורות מספקים

לנו "הצצה" ותובנה לגבי עולמם שלהם עצמם. כל זה הולך ומתחדד כאשר

שניים או שלושה מהדוברים בראיונות, הלכו אף הם

לעולמם, ולכן יש בדברים שלהם מעין נבואה, או

מחשבה מודחקת שתחובה בצל הדברים שהם אומרים,

על האופן שבו גם הם היו אולי רוצים להיזכר בעתיד.

כך למשל במקרה של ס. יזהר, שמדבר על עגנון

האיש ועל אישיותו ועל הקושי להבין היום חלק

מהשפה העגנונית העשירה המורכבת והמלאה אלוזיות

מקראיות ותלמודיות, וביותר ממובן אחד או

שניים, מדבר אולי גם בדרך עקיפה על הקושי לקרוא

את השפה של יזהר עצמו. אותו ניסיון לדבר על עצמו במין איזה "מסלול עוקף",

ניכר גם בדברים שהוא אומר על הסופר המעט נשכח אורי

ניסן גנסין.בלשון של סוחר או אפילו

תגרן בשוק, הייתי אומר שאנחנו מרוויחים כאן "שתי

ציפורים במכה אחת" מה עוד שמדובר בציפורים רבות יופי כמו גנסין ויזהר.

ברור גם שכשמאיר ויזלטיר מצטט את הפורמליסט

הרוסי רומן יקובסון, ומדבר על ה"דור שבזבז את

משורריו" הוא מכוון גם על עצמו ולא רק על יונה וולך

נשואת הריאיון.בכלל נפלא לראות ראיונות מצולמים � ה"סוגה" הזאת

של "ראשים מדברים", כאילו כבר הלכה לעולמה, והיא

נחשבת למשהו אנכרוניסטי שכבר איבד מזמן את כוחו

ושייך לאיזה עולם אחר, ישן מקרטע וצולע. פתח היום כל

מהדורת חדשות ממוצעת בכל הערוצים המסחריים,

ותיווכח ששוב ושוב דוחפים לנו לתוך העיניים כמו

שמפטמים אווזים, עוד ועוד "ויזואל" בלופ אינסופי,

מתוך חשש, או אולי אפילו אימה, שנוכחות בלעדית

של "ראש מדבר" יפיל עלינו מיד שעמום ותרדמה ממנה

לא נוכל חלילה להקיץ עד האייטם הבא.

והנה כאן אתה רואה עוד �ועוד מאותם "ראשים"

ופשוט מרתק לעקוב

אין כנראה דרך מוצלחת יותר לתאר את ההרגשה שגורם לך השיטוט הלילי באתר החדש "עברים", שהעלה לאחרונה לאוויר הקולנוען ויוצר

הסרטים הדוקומנטריים יאיר קדר

ישיבת וועדת הערר תתקיים ב11/4/2013, ב11:30, באכסניית בית וגן, רח' הפסגה 8, בשכונת בית וגן (מול הר הרצל). הסעה לדיון תצא ביום חמישי 11.4.13 בשעה 09.15 מעין כרמל ותעבור בכביש 4 עד חדרה, תחנות האיסוף על כביש 4: צומת עופר,

צומת פרדיס, צומת מול זכרון, צומת בנימינה, צומת פלי"ם, צומת נחל חדרה לכיוון מערב (כביש 2). צומת אולגה ליד תחנת האוטובוס הצמודה לתחנת הדלק, מחדרה ישירות לרכבת מרכז. בשעה 10.30 האוטובוס יעצור ויאסוף מתחנת רכבת ארלוזרוב. נקודת איסוף ברכבת ארלוזרוב: בסיבוב שלפני הירידה לכיוון איילון דרום, פעם היה שם הטרום טיסה של אל על (למי שזוכר) היום יש שם השכרת רכב. מת"א

נסיעה ישירה לירושלים. בתום הדיון בערר האוטובוס יצא מיד חזרה באותו מסלול חזרה. ניתן לשלוח מייל עם השם המלא ונקודת האיסוף [email protected] הרצויה ל-

https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A3-%D7%A0%D7%97%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/189324674471923?ref=hl


ערעור, דיונים סוערים נוספים ועוד, הצלחנו

להעביר את התקן החדש וגם לדחות את הערעור

שהוגש על�ידי המאפיות. כרגע רק נשאר שהממונה

על התקינה במשרד התמ"ת (בעצם יש שם אחר למשרד הזה עכשו, לא?) יאשר את

התקן (אי אפשר לדעת כמה זמן זה ייקח). אחרי שהוא יאשר, תעבור עוד

שנה וחצי עד שהתקן החדש יכנס לתוקף. בקיצור עוד

מינימום שנתיים לפנינו עד שהקמח והלחמים יסומנו

באופן ברור יותר. עם זאת, חלק גדול מטחנות הקמח כבר היום מסמנות הקמח

שאינו מורכב (נטחן מהגרעין בשלמותו). יש לומר עוד

מילה בעניין הזה לגבי אוסם, שבמפתיע עמדה בצד של הציבור ותמכה בשקיפות

מלאה של התקנים בטענה שאין לתשלובת מה להסתיר

ושכבר עכשו כל המוצרים שלה מסומנים בבירור (אבל

היא לא מאפייה של לחם).נדמה לי שאני צריך להיות שמח, אחרי שיכנס לתוקף

התקן החדש כל פני הקמח המלא והלחם מקמח מלא

בארץ ישתנו. אך משום מה אני לא ממש שמח. אני מבין

שגם אחרי שיכנס לתוקף אני אמצא לחם עם מילים

מסובכות עליו שהצרכן לא מבין.

אז איך הכינו את הקמח הזה?

במהלך הישיבה בוועדה גיליתי (וכל יום אני מגלה

עוד) תקנים בעייתיים ולא שלמים. לדוגמא,

על�פי התקן הישראלי אסור להלבין קמח (כן. כמו שמלבינים כביסה או שרותים), אבל רוב

הקמח שלנו מיובא ומשרד הבריאות הודיע שאינו

יכול לפקח על מה שקורה במדינות אחרות. אז כן, חלק

מסוים (ולא ידוע) מהקמח מולבן בחומרי הלבנה.

ובעיקר � אני מבין שכנראה רק נגעתי בקצה הקרחון,

וכל יום שומע סיפורים על תקנים חדשים.

ועד שהוא יכנס, אין בארץ לחם תעשייתי שאני מכיר שהוא מקמח מלא שהוא

באמת מלא. לא של מאפיות גדולות ואפילו לא של

מאפיות בינוניות. אם אתם רוצים לקנות קמח מלא,

אז לפחות בשנה הקרובה אתם צריכים לקנות רק

קמח שכתוב עליו במפורש "שנטחן מגרעין החיטה

בשלמותו" למרות שראיתי שגם עם המשפט הזה אפשר לעשות משחקי

מילים.

קול קורא לעזרהאחת הסיבות שגרמו ליריב להכנס לנושא, לגרור אותי

לתוכו ושמאז אני מנסה להכניס עוד אנשים לתחום,

היא שאנחנו רוצים ליצור מערך של נציגי ציבור

המבינים בנושא בו הם דנים ושיש להם מחוייבות לציבור ולאינטרסים שלו מצד אחד ולתקינה מצד שני. מסתבר

שגם מכון התקנים עורג לכך שנציגי הציבור כולם יהיו

כאלו ואנחנו התפרצנו לדלת פתוחה.

מכון התקנים זקוק לנציגי ציבור נוספים שדוגלים

בשקיפות ובתקנים נבונים, בריאים וסביבתיים יותר. אנשים רציניים בעלי זמן,

ידע בתחום מסוים ויכולת לשבת ולהגן על האינטרס הציבורי בוועדות התקינה

מוזמנים לשלוח אלי קורות חיים ואני אעבירם לאדם

המתאים המועצה לצרכנות.uri@mazon�izun.com

מה הלאה?

כיום אני חבר גם בועדת התקינה המרכזית למוצרי

מזון. אני מבין שזה לא �פשוט

צריך ללמוד היטב את החומר, להתעקש על מה שחשוב, לדעת להתפשר

ובנוסף לכל זה � נציגי התעשייה מקבלים שכר

על השתתפותם בוועדות, ואנחנו עושים עבודה

התנדבותית. אני יושב בוועדה מטעם המועצה

לצרכנות, שכל "צבא" הנציגים שלה מורכב

ממתנדבים בלבד העושים עבודת קודש, אך זו אינה

מספקת. עדיין חסרים

אנשים טובים לאיוש ועדות שונות במכון התקנים

ועל כן, לעיתים נוצר מצב בו אדם מוצב בוועדה

כנציג המועצה ללא יכולת אמיתית להגן על האינטרסט

של הציבור.פעמים רבות במהלך

מסעותי בארץ אני נתקל בשאלות הקשורות ביכולת

שלנו להשפיע (בתחומי התזונה) על החברה

והתרבות, במיוחד כשאני מדבר על כלכלה מקומית, אנשים אומרים: "אבל זה

בכלל לא משמעותי אם אני בלבד אעשה את השינוי…".

אנחנו לא צריכים לחכות לשינוי הכללי, כל אחד

שעושה שינוי בעצמו הוא משמעותי ומשפיע ואם כל

אחד יחכה לאחרים אז כמובן שאף אחד לא יעשה כלום.אני נתקל בהתלבטות הזו בעצמי בתור אדם העוסק

ומנסה להשפיע בתחום. מה יותר משמעותי � טיפול ויעוץ אישי, הרצאות ברחבי

הארץ או שינוי מדיניות?היום, אחרי ההתנסות שלי

במכון התקנים, אני מבין מצד אחד את משמעותו

המכרעת של שינוי במדיניות, ומן הצד השני

אני מבין שאין באפשרותנו, לפחות באקלים הנוכחי,

לסמוך את ידינו על שינויי מדיניות.

גלגלי המדיניות טוחנים לאט ומושפעים מכל כך הרבה אינטרסים שבכלל לא קשורים אלינו, לחיינו

ולבריאותנו.http://www.mazon-izun.com/?p=9425

משרד הבריאות הביע בבירור עמדה נגד סימון ברור של קמח מלא, לחם מלא וקמח מורכב. חלק מסוים (ולא ידוע) מהקמח מולבן בחומרי הלבנה (כמו שמלבינים

כביסה או שרותים).


קרוב יותר לקמח לבן אבל עדיין מותר (על�פי התקן)

לכנותו קמח מלא.תקן זה הוביל למצב שבו רוב הקמח המלא שנמכר בארץ, וכמעט כל הקמח

המלא שממנו אופים לחם מלא, אינו באמת מלא. גם

במאפיות הבוטיק, בהן מיצרים לחם מלא שהוא רק מקמח מלא, ברוב המקרים הקמח המלא הזה הוא לא

באמת קמח מלא אלא קרוב יותר לקמח לבן מבחינת

ההרכב שלו ומבחינת ההשפעות שלו על הבריאות

שלנו.כן. זה בהחלט אומר

שאנשים רבים שחשבו שהם עוברים לקמח מלא בעצם

עברו רק קצת לכיוון המלא, ובעצם נשארו עם הנזקים

של הקמח הלבן. אני מקווה שבשלב הזה כבר יותר

ברורה לכם חשיבותו מכון התקנים.

בנוסף, על�פי התקן אפשר לקרוא "לחם מקמח מלא" אפילו ללחם שיש בו 51%

קמח מלא. אתם זוכרים שה�51% האלו הם בעצם

רק 90%? כן זה תרגיל במתמטיקה, בסופו יושבים

המעיים שלנו עם מחשבון ולא מצליחים להבין מה בדיוק מלא כאן. אבל זה

האינטרס העיסקי � להוריד כמה שיותר "מלא" מהלחם

המלא כדי שיחזיק כמה שיותר זמן על המדפים.

הבעיה היא שככל שאורך חיי המדף עולה, כך

מתקצרים חיי הצרכנים.

לאחר דיונים בוועדה לתקנון הקמח ומוצריו הוחלטו כמה החלטות � לחם מקמח מלא

יהיה לחם שיש בו לפחות 80% קמח מלא (אנחנו רצינו

100% אך התפשרנו), ועוד הוחלט שקמח מלא יהיה 100%�רק קמח שמכיל מ

מחלקי גרעין החיטה.אבל יש עוד משהו קטן

שאנחנו הצרכנים צריכים לדעת. היה צריך להכניס עוד

תיקון "קטן" לתקן.

נטחן מגרעין החיטה בשלמותו

יש שתי דרכים לייצר קמח מלא. הראשונה, שהוזכרה

קודם, היא לקחת את גרעין החיטה ולטחון אותו: מצד

אחד נכנס גרעין חיטה ומהצד השני יוצא קמח.

השיטה השנייה היא לפרק את החיטה לשלושת חלקיה

שהוזכרו לעיל, ואח"כ להרכיב בחזרה (אחרי

הטחינה). בשיטה השנייה אפשר בעצם להרכיב את הקמח כמו לגו � להכניס

למיקסר של הלחם עמילן מאסיה נבט שהגיע ממזרח

אירופה וסובין מאפריקה. בשתי השיטות, אתם כבר

מבינים, התקן אמר שמותר לכתוב אותו הדבר על

האריזה � לחם מקמח מלא.עקרונית, אין בעיה עם

פירוק והרכבה של חיטה, אם באמת מצד אחד נכנס

הגרעין ובצד השני יוצא (אחרי פירוק, טחינה נפרדת

והרכבה מחדש) קמח מכל הגרעין. בכל מדינות העולם

המתוקנות הרכבה של קמח כזה יכולה להעשות

רק על�ידי בעלי מקצוע בטחנת הקמח, מה שמבטיח

את היחסים הנכונים בין הרכיבים ואת האיכות של

הקמח. בישראל המצב היה אחר � כל אחד יכול

להרכיב קמח ולכתוב עליו "קמח מלא". לכן, דרשנו שיגבילו את האפשרות

להרכיב את הקמח לטחנות

קמח מורשות, או שיסמנו בכל מקום בו משתמשים

בקמח מלא אם הוא "נטחן מגרעין החיטה בשלמותו"

או שהוא "מורכב" ואז יסמנו את הרכיבים "(קמח חיטה,

סובין, נבט)". חשבנו שזו דרישה הגיונית של נציגי

הציבור לשקיפות בתהליך היצור.

לא אלאה אתכם בכל הפרטים אבל דווקא

הדרישה הזו, במפתיע, גררה התמוטטות של כל מגדל

הקלפים של התקן החדש. פתאום נתקלנו בהתנגדות עזה מטעם עורכי הדין של

המאפיות ומיד אחר�כך משך גם משרד הבריאות

את ידיו מהתקן ופעל נגדו כאשר ניסינו לאשרו

בוועדה. כן, משרד הבריאות הביע בבירור עמדה נגד

סימון ברור של קמח מלא, לחם מלא וקמח מורכב.

כשהצטרפתי לווועדת תיקנון הקמח לא האמנתי

שאעמוד מול משרד הבריאות. אחרי דיונים ממושכים עם מומחים שונים מכל צד, טענות

שונות ומשונות, פסילה של הצבעה, הצבעה מחודשת,

כיום ידוע הנזק של הקמח הלבן כמעט לכל ובהחלטות הרשמיות של משרד הבריאות אף כתוב שיש לעודד צריכה של קמח מלא.

הם אכן ניסו להעביר את הסבסוד של הלחם הלבן ללחם מלא, אך ללא הצלחה, הרי היצרנים (של הקמח והלחם) מרוויחים הרבה יותר

משיווק קמח לבן מאשר קמח מלא.

התקן של הקמח המלא בישראל הוא "הונאה" בחסות החוק. בישראל אפשר על פי התקן לכנות "קמח מלא" גם קמח שהוא אינו מלא, כי הוציאו %10 מרכיביו. שאנשים רבים שחשבו שהם עוברים

לקמח מלא בעצם עברו רק קצת לכיוון המלא, ובעצם נשארו עם הנזקים של הקמח הלבן.


http://www.mazon-izun.com/?p=9425 | מאת אורי מאיר�צ'יזיק

מאיזה קמח אופים לנו לחם מלא. צריך להיזהר

פני כשנה פנה אלי יריב לספקטור היקר וביקש

ממני להחליף אותו בועדת התקינה העוסקת בקמח. הוא סיפר לי שהוא יושב בוועדה מטעם המועצה

לצרכנות כי ביקשו ממנו, אבל הוא לא ממש מבין

בקמח והוא מרגיש שאם ישב בוועדה מישהו שכן מבין בקמח אז הוא יוכל

באמת להגן על האינטרס הציבורי. לא ידעתי אז

לאן אני נכנס � לא הבנתי בתקינה ובדיעבד מסתבר

שגם לא הבנתי מספיק בקמח. אבל הבנתי שזה

חשוב ויריב ביקש, אז אני קפצתי למים.

מכון התקנים הוא גוף לא כל�כך מוכר לציבור

הרחב, אך מדובר במוסד מרכזי וחשוב שמשפיע

כמעט על כל דבר שקורה לנו � החומרים מהם בנוי

ביתנו, הרכב הדלק של האוטו, מבנה הכסא עליו אנו

יושבים ועוד ועוד… – כולם חייבים לעמוד בתקנים

�שנקבעים במכון. כלומר התקנים של המכון יוצרים

את הבסיס עליו בנויים ומשווקים רוב החפצים

והמוצרים סביבנו. כמו כל מוסד שקשור לממשלה יש כללים רבים, נהלים, מסמכים, חוקים, עורכי

דין ועוד. כל ועדה במכון התקנים אמורה, בתאוריה, לייצג מגוון אינטרסים תוך איזון בין האינטרס הצרכני/

ציבורי ובין האינטרסים המסחריים. למעשה, אך לא תמיד איזון זה נשמר. בסוף

אסביר איך אפשר לעזור, אבל קודם � מעללי בנבכי

התקנים.

רגע של היסטוריהפעם (לאורך ההיסטוריה), כשהיו רוצים לטחון קמח

היו פשוט לוקחים את זרע החיטה השלם וטוחנים

אותו, זה בעצם קמח מלא. במחצית הראשונה של המאה ה�19 המציאו בבודפשט מכונה חדישה

המבוססת על גלגלות מתכת, שבפעם הראשונה

בהיסטוריה הצילחה להפריד את שלושת רכיבי

גרעין החיטה � קליפה (סובין), נבט (פנים הגרעין) והאנדוספרם (החלק שבין הקליפה לבין הנבט, קמח לבן). מאותו הרגע התחיל

האדם להשתמש בקמח הנטחן רק מהאנדוספרם ונקרא בפינו 'לבן'. הקמח

הלבן נחשב בתחילה ליוקרתי יותר, אך הסיבה

להפרדה הזו הייתה כלכלית � כאשר מוציאים את הנבט

(החלק הכי שומני והכי מזין בחיטה) ואת הסובין (הסיבים התזונתיים) חיי

המדף של הקמח מתארכים באופן משמעותי ביותר. פה צריך לציין כלל מאוד חשוב

בכלכלת המזון המודרני: ככל שחיי המדף של המוצר יותר

ארוכים (ולא משנה כמה השקעה נדרשה להארכת חייו) הוא יהיה רווחי יותר ליצרן. לכן קמח לבן הרבה

יותר רווחי מקמח מלא.

קמח לבן איננו מזון, הוא חומר מזיק

די מהר הסתבר שהקמח הלבן יוצר חוסרים וגורם

למחלות. כבר בשנת 1911 נעשה ניסיון בבריטניה

לחזור לקמח מלא מתוך הבנה שהקמח הלבן גורם

לבעיות בריאותיות, בעיקר בשכבות החלשות של

האוכלוסייה, אך ניסיון זה נתקל בהתנגדות קשה

של בעלי טחנות הקמח והמאפיות. כיום ידוע הנזק של הקמח הלבן כמעט לכל

ובהחלטות הרשמיות של משרד הבריאות אף כתוב

שיש לעודד צריכה של קמח מלא. הם אכן ניסו להעביר

את הסבסוד של הלחם הלבן ללחם מלא, אך ללא הצלחה, הרי היצרנים (של הקמח והלחם) מרוויחים

הרבה יותר משיווק קמח לבן מאשר קמח מלא. ואז משרד הבריאות ניגש לשינוי התקן.

איך מייצריםקמח מלא?

נקודת המוצא אותה צריך להכיר היא שהתקן של

הקמח המלא בישראל הוא "הונאה" בחסות החוק.

בישראל אפשר על פי התקן לכנות "קמח מלא" גם קמח שהוא אינו מלא, כי הוציאו

10% מרכיביו. המשמעות היא שאפשר בתהליך הפקת

הקמח המלא להוציא את הנבט (שהוא החלק המזין

ביותר) וחלק גדול מהסובין, 10%�שבדרך כלל הם כמגרעין החיטה, ועדיין

לכתוב על האריזה שזה קמח מלא. כך יוצא קמח שהוא

קפצתי למים ונכנסתי לוועדה לתקנון קמח ומוצריו. זו הוועדה שקובעת איך ימכרו לכם את הקמח, כמה מידע תקבלו על האריזות ואיך ייצרו

אותו. וחשוב לדעת � קמח לבן איננו מזון, הוא חומר מזיק


הפורנוגרפיה של הנצחת השואה

הפרטים ב מלבד עומק לדמויות אין פורנוגרפי סרט מהחוויה: ליהנות כדי לדעת צריך שהצופה האלמנטריים עם הפיצה. מעבר לסקיצות השליח האחות, הרופא, הבית, עקרת הללו אין לנו צורך בשום סיפור רקע, ואפילו את שמות המשתתפים

לא כל כך חשוב לנו לדעת.יש דבר. אותו יותר או פחות זה למיניהן השואה בהנצחות פרדיגמות קבועות, עלילות אלמנטריות–יותר סכימה מעלילה. אין וסרטים מחזות סיפורים, שירים, כאן לשלול וחלילה, חס כוונתי, מעולה דרך היא והאמנות אמנות, יצירות אלו – השואה רקע על והעצרות המוזיאונים על מדבר אני וזכרו. הסבל עם להתמודד של ההשתתפותית החוויה לבין בינם יש קשר איזה למיניהם.

קריאת הקינות על הרצפה בתשעה באב?אנחנו מנוכרת. ובהכרח צפייתית חוויה הם והעצרת המוזיאון שמוציאים המקסימום אותנו. שיבדרו הממתינים סקרניים צופים הסבל, של הענק מימדי מול הלם של תגובות זה מאתנו תינוקות, נעלי ערימות לנו מראים השכול: של מהסטטיסטיקה ערימות משקפיים, בורות דחוסים בגוויות — כמה מזעזע. מספרים לנו על סבל מסוג אחד וסבל מסוג שני, ושלישי, מכל מיני איזורים עם להורג, הוצאה של ומשונות רבות שיטות עם גיאוגרפיים, מיצגים ויזואליים ווידאו ומוסיקה מרטיטת לב ועדויות ישירות של ניצולים ומה לא. ואנחנו מזדעזים כצפוי, אבל כל שנה קצת פחות. אם ולתהות המפתחות אחרי בכיס לחטט מתחילים שהוא ומתי

לא עדיף לצאת קצת מוקדם יותר כדי לא להתקע במגרש החניה.חוויה אמנותית צריכה להסתיים בקתארזיס. המשתתפים צריכים חלק שלוקח מי יותר. טובים משוחררים, מטוהרים, משם לצאת בקריאת מגילת איכה והקינות בתשעה באב, צם במשך 25 שעות, לא עור, מנעלי ממין, מרחצה, מעבודה, נמנע הרצפה, על יושב לקראת בערב בשבע תפילין ומניח ברחוב, לאנשים שלום אומר סוף היום — יגיע לקתארזיס, יעבור טראנספורמציה רגשית ואפילו

רוחנית. מובן שככל שישקיע יותר במצוות היום יוציא יותר.

השואה הנצחת חוויות של וההלם הזעזוע איך לראות לי קשה של לחוויה קרובות יותר הרבה הן לדעתי לקתארזיס. מוליכות כך על רווחה של ריגוש היא שתוצאתה אימים, בסרט צפיה אמנם זה המפלצת. מצפורני להיחלץ הצליח הראשי שהגיבור מעובדת: לא ישירה, בהמית, שחרור תחושת עם אבל קתארזיס,

איזה מזל שלא אני נתפסתי.כולם מדברים על הבנאליות של הרשע, שהיא המרכיב המחריד אבל מיוסרות. שנים אותן על שלנו המידע בפסיפס ביותר הבנאליות של ההנצחה לא פחות נוראית. הבנאליות של ההנצחה הופכת ובאמת שלהם האינדיווידואליות את מהנרצחים גוזלת הזאת לערימה מדביק אחד וכל גרידא. גוויות של לערימה אותם את הערכים שהוא רוצה לדחוף: הלאה הגזענות. הלאה הפאשיזם.

הלאה הכיבוש.הלאה יום השואה.

המנציחים אלפי יפוטרו המוזיאונים, ייסגרו העצרות, יבוטלו נרצחי על פרודוקטיבי. במשהו לעבוד שיילכו — המקצועיים השואה ימשיכו היהודים להתאבל באותו יום בו הם מתאבלים על

כל הנרצחים היהודיים מאז המאה השישית לפני הספירה.לא של המדינה ולא של חוץ מזה, סבא וסבתא שלי הם רק שלי, ממשיכים אם במטותא, מהיום, אז האנושות. נחלת ולא האומה לעשות עצרות לזכר קורבנות השואה, אני מבקש להכריז: זוהי עצרת

להנצחת כל קורבנות השואה חוץ מסבא וסבתא של יורי ינובר.

מעשה שהיה

התיכון ה בוגרי את לשלוח נוהגת בארה"ב הרפורמית תנועה שלה לנופש בישראל בקיץ שלפני הקולג'. הצעירים מטיילים הם הביתה, בדרך הקיץ, ובסוף בקיבוצים, קצת מתנדבים בארץ,

עוצרים בפולין ומשתתפים ב"מצעד החיים" באושוויץ.את לשלוח רבים הורים חששו האיתיפאדה, בגלל בשנת 2000, באותה אז וכו'. בדרכים והסכנה היריות בגלל לישראל, ילדיהם

שנה הם נסעו רק לאושוויץ.

כולם מדברים על הבנאליות של הרשע, שהיא המרכיב המחריד ביותר בפסיפס המידע שלנו על אותן שנים מיוסרות. אבל הבנאליות של ההנצחה לא פחות נוראית. הבנאליות של ההנצחה גוזלת מהנרצחים את האינדיווידואליות שלהם ובאמת הופכת אותם לערימה של גוויות גרידא. וכל אחד

מדביק לערימה הזאת את הערכים שהוא רוצה לדחוף.


פולין. של הריכוז במחנות ואסיר כפיה פועל היה ז"ל שלי אבא בתחילת לי"ש אלף 14 בסך פעמי חד פיצויים לצ'ק זכה הוא בשנות כך, אחר חן. ברמת הבית את קנינו ואיתו החמישים, שנות השישים, זכה להכרה כנכה חלקי והתחיל לקבל פיצויים רפואיים. ביטוח קיצבת תשלומי גם למשוך התחיל הפנסיה לגיל כשהגיע לאומי. עד מותו, ב-2004, היה מקבל 800 דולר בחודש על הנכות החלקית ועל הקיצבה. אבל היה עליו להתייצב כל שנה בשגרירות בו נעים לא מצב יווצר שלא כדי חי, עדיין שהוא ולהוכיח גרמניה משלמי של ידם מנדבת ליהנות ממשיכים משפחתו, בני אנחנו,

המיסים הגרמנים אחרי מותו.כל שנה היינו מבקרים יחד, אבא ואני, בקונסוליה הגרמנית בניו-יורק ומוכיחים לפקיד האדיב שאבא בחיים. פעם אחת היינו שנינו בארץ בחודש בו היה על אבא להתייצב, ונסענו לשגרירות גרמניה ואינסופי עגול רחב, מדרגות גרם מצוותא. רחוק לא אביב, בתל הגראנדיוזיות את קצת מזכיר הוא שם. הכניסה שערי אל מוליך הארכיטקטונית של אלברט שפיר. אבא היה כבר בן 80, והטיפוס במעלה המדרגות היה קשה לו מאד. הוא גנח ועצר לעיתים תכופות להחליף רוח, ונשען עלי בכבדות, אבל בסוף הגענו לדלתות הכניסה

המסתובבות והתייצבנו לפני הפקיד האדיב התורן.לא "עוד לומר התכוון ובאמת כמנצח, אבא הכריז חי", "אני

הצלחתם לגמור אותי".הפקיד חייך והחתים איזה נייר ואיחל לאבא בריאות וחיים ארוכים. לדעתי זה היה הנורא מכל. שתמורת כך וכך אלפי מארקים, יכולים כדי דלפקיהם אל שלי אבא את לזמן המרצחים של בניהם בני

לאחל לו בריאות.וטיטוס נבוכדנצאר וגם הזאת, ההזדמנות את קיבל לא פרעה לא זכו שיהודי זקן יכתת את רגליו במעלה גרם מדרגות מייגע כדי בני רק בריאות. איחולי מהם ולקבל בכניעות בפניהם להתייצב בניהם של היטלר ואייכמן זכו לכך, ומי שלא מקבל כאב בטן נורא

מזה לא מבין הסטוריה. ומי שלא מבין הסטוריה יחזור עליה.היא אוניברסלי לערך השואה את שהפכנו בזה נורא הכי אבל

הכי לנאצים אנחנו הפכנו בודדים עשורים כמה שתוך העובדה יודעים העולם אזרחי רוב הפלנטה. תושבי שאר בעיני גדולים והוצאות אפרטהייד עם גדול, אחד ריכוז מחנה היא שישראל להורג ומה לא. חוץ מזה, רוב תושבי העולם גם יודעים שהשואה זה שקר אחד גדול שהיהודים המסריחים המציאו כדי שירחמו עליהם.

עכשיו אני אשאל אתכם: יש מי שמכחיש את פרעות 1905? יש מי יש יהודים? אלפי עשרות נרצחו לא שבת"ח-ת"ט שאומר מי רצח של מתמשכת אחת אורגיה היו לא הצלב שמסעי שטוען את שמכחישים ערבים היום שיש נכון זה (ומוסלמים)? יהודים שום ליהודים שאין טוענים הם כי שני, ובית ראשון בית חורבן איש דעת על עולה לא כולו בעולם אבל ישראל, בארץ שורשים להכחיש את חורבן שני בתי המקדש ורצח מליוני תושבי יהודה ע"י הבבלים ואחר כך ע"י הרומאים — כי לא סיפרנו להם. או, יותר נכון, לא מכרנו להם את הרעיון ששואת חורבן ירושלים היא גם נחלתם.

הם אינטימי. הכאב פרטי, הוא אסונות אותם על שלנו הבכי בליל הרצפה על בישיבה אומרים שאנחנו בקינות מתבטאים שלנו הריב יום זה הזה. הרע היום בבוקר ולמחרתו באב תשעה צועקים ואנחנו אותו, הכעסנו כמה לנו מספר הוא אלוהים. עם שחרית בתפילת בנו. נכנס שהוא איך עם הגזים שהוא בחזרה לו ברוגז יום נשאר זה תפילין — מניחים ולא טלית עוטים לא אנחנו זוג וכמו הכעס, ופג היום פג שאז מנחה, לתפילת עד לבינינו, בינו

אוהבים הוא ואנחנו סולחים זה לזו ומתנשקים.עצרות אין הזה, ההנצחה בסיפור להשתתף נקרא לא גוי שום רק יש ויזל. אלי אפילו אין שפילברג, של סרטים אין המוניות, אחד כל כאבם. את ומתנים הרצפה על שיושבים בוכיים יהודים בלי הביתה. והולך קם כך ואחר לו, שמתחשק קינות כמה קורא בלי צפירות, בלי אבוקות, בלי שום אלמנט ממלכתי בכלל דגלים,

בכלל — כאב נטו.כי היהדות ואבל ט' באב עוצבו ע"י בני אדם בריאים ברוחם, ואילו ולא לאלו אלו בין ואין תרבותיים, פטישיסטים ע"י נוצרה השואה

כלום.

בסרט פורנוגרפי אין לדמויות עומק מלבד הפרטים האלמנטריים שהצופה צריך לדעת כדי ליהנות מהחוויה: עקרת הבית, האחות, הרופא, השליח עם הפיצה. מעבר לסקיצות הללו אין לנו צורך בשום סיפור רקע, ואפילו את שמות המשתתפים לא כל כך חשוב לנו לדעת. בהנצחות השואה למיניהן זה

פחות או יותר אותו דבר. יש פרדיגמות קבועות, עלילות אלמנטריות–יותר סכימה מעלילה.


חיבה. רק סלידה מהולה בגועל.המגפיים נעולי בידי למטה, מלמעלה צולמו ההן התמונות כל השחורים: אחינו והורינו מזי רעב ברחובות הגטו, או שרועים, נפוחי כפן, על המדרכות, או לחוצים כאילו היו עדרי בקר גועים בכניסה מחוץ באושוויץ, המגורים בצריפי למחצה ערומים או לקרונות,

למקלחות הארורות, או בסלקציה.מי שמציץ בתמונות הנוראות ההן עושה זאת, בהכרח, מתוך עיני איך אלינו. עובר הטורפת החיה מנפש משהו ובהכרח הרוצחים. ייתכן שלא יעבור? מתנה השאירו לנו התליינים ימח שמם, תמונות שהם, בעת בשרנו, שארי בחיי ביותר המבהילים מהרגעים זכרון בדברים מציצים הסבילים, הצופים אנחנו, גם ובהכרח המרצחים, המחרידים הללו עם הנקניקיה ביד, אולי גם עם כוס בירה. זה לא — שבתמונה למסכנים הכבוד בשיא להתייחס נשתדל אם משנה אנחנו יצורים קיומיים, ואת הבנאליות של הקיום אי אפשר לכבות, מופיעה ושדיים, מבושים חשופות עירומות, נשים של וכשלהקה באינטרנט — אם בין זכרון, בספר אם בין במוזיאון, אם בין לפנינו,

אין מה לעשות, עומד לנו. כי אנחנו בני אדם חיים ונורמליים.אבל זאת רק דוגמה קיצונית. הרבה יותר נורא כשאנחנו מדפדפים בין מאות תמונות של בני משפחותינו המתים וזה אפילו לא מעמיד לנו. כשחושינו קהים עד כדי כך שאנחנו ממשיכים לדפדף ולבהות, לבהות ולדפדף, כאילו היינו מעלעלים בכתבות מוסף סופשבוע על

בורקס ומכוניות מרוץ.צופה או כזה, זכרון אלבום פותח שהיה באמת שפוי אדם בן מהתמונה בבכי למרר מתחיל היה במוזיאון, או באינטרנט הראשונה, וממשיך ליבב מבלי שיוכל בכלל לעבור לתמונה הבאה. איך אפשר שלא לבכות, ולמרוט את השיער ולהתייפח על התמונה

הראשונה?(דה- רגישות הורדת של ארוך תהליך עברנו אם אפשר,

סנסיטיזציה) עקב היחשפות מתמדת לתמונות כאלו.יודע ושהוא מעונים, אדם בני של בתמונה להביט שמסוגל מי

שחלקם יכולים אפילו להיות קרובי משפחתו, ולא להתמוטט בבכי —היחשפות עקב חושים הקהיית שעבר אדם זה שפוי. לא אדם זה

מוגזמת לתמונות מזוויעות, אדם עם פיוזים שרופים.

האוניברסליזציה של השואה

איבדנו ב כולו, העולם לנחלת אירופה שואת את שהפכנו רגע את הקשר הלאומי שלנו אליה.

טובות סיבות הציונית התנועה ולמנהיגי המדינה למנהיגי היו לנו העניק זה האומות. בקרב השואה ידע בהפצת לחפוץ רבות על העולה ככל לעשות בלאנש, קארט של שנה עשרים כמעט רוחנו בערביי ארץ ישראל. עד שלא הוכחנו, במלחמת 67', שאנחנו חסינים בפני שואה חדשה, נטו אומות העולם להניח לנו להצר את רגלי ערביינו, כי, אחרי הכל, אי אפשר לדעת מתי ירצו לחבור אל

אחיהם שמקיפים אותנו מסביב ולהמיט עלינו עוד שואה.במדענים דווקא להשתמש בחר נאצר שהנשיא גם לנו עזר גרמנים לפיתוח תעשיית הטילים שלו. זה היה כאילו שאת מדיניות

הבטחון המצרי כתבו תסריטאים מהוליווד.על אותנו לפצות הסכימה המערבית שגרמניה מאד לנו עזר דם ליטר של מחירו לחישוב יעילה נוסחה מצאה ואפילו יסורינו, לנו היו אבל לשילומים, שהתנגדו בינינו משוגעים כמה היו יהודי. מזה, וחוץ איכשהו, עליהם לשלם חייבים והיינו כלכליים צרכים הדם הרי כבר נשפך, הגוויות כבר נשרפו, מה כבר כל כך נורא אם

גם נקבל שכר עליהם?משנה, לא שזה לשמוע שהסכים מי כל באוזני לטעון המשכנו שסלחנו פירושה אין מהמרצחים כסף לוקחים שאנחנו העובדה ודאי הזאת. לשטות מאמינים לא כבר אנחנו אפילו אבל להם. מוסר, לנו מטיפים המרצחים ילדי היום מזה, יותר שסלחנו. מרסנים אותנו, מתריסים בפנינו על דיכוי ערביינו, ואיש לא מעלה נחשבת גרמניה היום להיפך, אבסורדי. משהו כאן שיש דעתו על

לידידה האמיתית האחרונה שלנו ביבשת.

אבא שלי ז"ל היה פועל כפיה ואסיר במחנות הריכוז של פולין. הוא זכה לצ'ק פיצויים חד פעמי בסך 14 אלף לי"ש בתחילת שנות החמישים, ואיתו קנינו את הבית ברמת חן. אחר כך, בשנות השישים, זכה להכרה כנכה חלקי והתחיל לקבל פיצויים רפואיים. כשהגיע לגיל הפנסיה התחיל למשוך גם תשלומי

קיצבת ביטוח לאומי. עד מותו, ב-2004, היה מקבל 800 דולר בחודש על הנכות החלקית ועל הקיצבה. אבל היה עליו להתייצב כל שנה בשגרירות גרמניה ולהוכיח שהוא עדיין חי, כדי שלא יווצר מצב לא

נעים בו אנחנו, בני משפחתו, ממשיכים ליהנות מנדבת ידם של משלמי המיסים הגרמנים אחרי מותו.


ורשה, ה גיטו מרד של תמונה פרסם "בקהילה" החרדי עיתון בה טושטשו פניה של אשה. זאת אחת התמונות המפורסמות כניעה, לאות מורמות ידיהם וילד, אשה נראים בה בהיסטוריה, שניהם מובסים עם תום המרד, שניהם לא יצאו משם בחיים. העיתון בחר לטשטש את דמות האשה כי, לדברי העורך, אברהם גרינבוים, את גם מכבדים – ולהבדיל השואה, קדושי זכר את מכבדים "אנו קוראינו, ומביאים בפניהם רק את מה שהם צריכים ורוצים לראות".

רגב, אורי עו"ד הרב ושויון), דת (חופש חדו"ש עמותת מנכ"ל גינה, כצפוי, את הדרת האשה מוורשה, וקרא לעיתון החרדי האמור,

ולעתונות החרדית בכלל, "מעוז של סיקריקיות חסרת גבול".נהנה שלא אחר, זה שעיתון לרגב מפריע מה להבין לי קשה מחליט המסחריות, טהרת על פועל אלא ממשלתית מתמיכה הטלוויזיה לטשטש. לא או לטשטש לפרסם, לא או לפרסם ומעוותת מטשטשת מדינה, מכספי נתמכת שכן הישראלית, הפרט, צנעת של מסיבות אדם בני אינספור של וקולות מראות אבל גם מתוך כבוד לרגישות הציבור: ערימות של גוויות הנטבחים מפורש בניגוד שזה למרות תדיר, מטושטשות למשל, בסוריה, אוכל שהציבור מבינים שהעורכים מכיוון לדעת, הציבור לחופש

סנדביץ' וסלט תוך צפיה בחדשות ולמה לגרום לו להקיא?והגאה החופשית בתקשורת כזה דבר שיש מבינים אנחנו אז מי של רגישות גם שיש שנבין רק צריך עכשיו רגישות, שנקרא צרכן גם במקרה ושהוא אביב, מרמת חילוני אשכנזי שאיננו עם יחד נשים צילומי לראות מפריע ולו החרדית, העיתונות

הסנדביץ' והסלט. למה צריך להתעקש לעשות לו חינוך מחדש כדי שכן ירצה לראות צילומי נשים? למי זה מפריע?

רגב, אורי עו"ד הרב כמו תרבותיים לקולוניאליסטים מפריע זה ולאתר כמו חדו"ש, שמקדיש את עצמו לרדיפת חרדים באשר הם שם. אם הייתי חרדי, הייתי מוצא באתר הזה אימותים ללא עוררין בציבור אותם ששונאים כמה על החרדיים המיתוסים כל של

החילוני.אני לא חרדי, אבל אם לדעתי תשאלו, הייתי אוסר על פרסום כל הצילומים מהשואה באמצעי התקשורת ההמוניים, ומתיר את העיון לבריאות מסוכנים שהם סבור אני אקדמיים. לחוקרים רק בהם רמת יורדת כך יותר, להם נחשפים שאנו ושככל כולנו, של הנפש

המוסר האישית שלנו ונפגעת רמת המוסר הציבורי.יש לי סיבות.

מעיני החיה הטורפת

רוב העצום של צילומי השואה נעשו ע"י הנאצים. איש אס.אס. העמד שם, בשערי גטו וארשה, וצילם את האשה הנואשת והילד הוא נשקף מעיניהם. ושהמוות בכניעה נשואות שידיהם המבועת, היה גבוה, איש האס.אס. ההוא. ודאי נעל מגפיים שחורים ובחגורו היה אקדח לוגר, מתאים במיוחד להוצאות להורג מהירות ויעילות. שימו לב לזוית הצילום: מלמעלה למטה. דרך ארובות עיניו אנחנו אנושי, דומן הכנועות, האדם תולעי בשתי נפש בשאט מציצים ולא רוך ולא חמלה ולא אמפתיה לא בתמונה אין אונטרמנטשן.

http://2nd-ops.com/yanover/?p=390 | מאת יורי ינובר

הפורנוגרפיה שלהנצחת השואה

אני לא חרדי, אבל אם לדעתי תשאלו, הייתי אוסר על פרסום כל הצילומים מהשואה באמצעי התקשורת ההמוניים, ומתיר את העיון בהם רק לחוקרים אקדמיים. אני סבור שהם מסוכנים לבריאות הנפש של כולנו, ושככל שאנו נחשפים להם יותר, כך יורדת רמת המוסר האישית שלנו ונפגעת רמת

המוסר הציבורי.

ממותגים לפרצופיםתערוכת יחיד ראשונה לצלם הפרסום יורם אשהיים

22 פורטרטים עתירי מימדים המתועדים בטכניקה ייחודית, המשלבת אור, צל ויד אמן ללא מניפולציות ממוחשבות.

פתיחה חגיגית יום שישי 5.4.13 בשעה 12.00 מחסן 2 בנמל יפו.

30 שנות צילום מסחרי בעולם הפרסום, הביאו את הצלם יורם אשהיים מבכירי הצלמים בארץ, לסימביוזה כמעט מוחלטת עם המצלמה. היא הפכה לחלק ממנו וצילומיו

הממותגים הפכו לכרטיס הביקור שלו. אלפי מותגים תועדו תחת עדשתו והיא קרמה להם עור וחיים והפכה אותם

לחלק ממנו ואחר-כך לחלק מאיתנו, כאורחי כבוד בכל בית. את כל הידע הזה הזורם בעורקיו ואת השליטה האבסולוטית

במצלמה וביכולת האינטואיטיבית להרגיש ולהאיר דרכה, הפך אשהיים, לתערוכת יחיד מיוחדת במינה החושפת דרך עדשתו

המתורגלת, לראשונה – פרצופים – לא מותגים. אנשים שניקרו בחייו לעיתים לרגע, לעיתים לזמן חיים, והם הותירו

שם משהו ואשהיים גומל להם ביצירה כמעט מיסטית.בתערוכה, יוצגו 22 פורטרטים גדולי מימדים שאותם צייר אשהיים באור, פשוטו כמשמעו. הוא האיר על פני נושאיו וחשף אותנו לרגעי אור אותם תיעד, ללא מניפולציה, ללא התערבות מחשב. הוא אינו זקוק לכך, יש לו את היכולת

להציג את מה שהוא מזהה ומרגיש בטכניקה אישית ומקורית – בהינף יד. הוא מנהל טקס מאגי וגורם למצולמים

להציף בפניו (תרתי משמע) מחוזות נעלמים. אשהיים, יצר מימד חדש של זמן, של מקום, של מגדר, של יצירה ומה

שיצא הוא חדש לגמרי.

יורם אשהיים (53), מבכירי צלמי הפרסום בארץ, הגיע לעולם הצילום במקרה עוד כשהיה בעליו של הפאב-מועדון "זיגל" המיתולוגי בתל אביב של שנות ה-80. המפגש המקרי בינו לבין המצלמה הוביל לקריירת חיים מפוארת בארץ ובעולם.

קריירה שהפכה אותו לאחד הצלמים המקצועיים ביותר בתחום הפרסומות המסחריות והוא הפך למותג בפני עצמו

המתקשר ישירות לעולם הפרסום והשיווק.בתערוכה, יציג אשהיים פאן אחר, הפוך אולי ממה שיורם קידש עד כה - לא את הזוהר והמייפה, אלא את הרגיש,

הנוגע, המוציא דברים שאינם חשופים אל פני השטח.בין הפורטרטים אפשר למצוא את האמן מיכאל דרוקס,

השף צחי בוקששתר - חבר אישי ותיק של אשהיים, את המנכ"ל לשעבר שי אגסי, רם לנדס ועוד.

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10151374958328983&set=a.417040863982.192973.635678982&type=1&theater

כל הכנסות התערוכה יועברו לבית השנטי.

התערוכה תוצג בחלל התיאטרון מחסן 2 בנמל יפו. פתיחה חגיגית ביום שישי ה-5 לאפריל בשעה 12.00

ייעוץ אמנותי: הילה תדמורהתערוכה תוצג עד תאריך: 15.4.2012

שעות פתיחה: א-ה 10-19, ו' 10-1, שבת 10-20


http://on-the-left-side.org.il/?p=7128 | מאת יהושע רץ

"יד ושם" עם חיל-האוויר

יום הופכת ישראל כליד�ושם עם חיל

אוויר, כתב תומס פרידמן בספרו "מביירות לירושלים"

(1990). "העבר ניצח את המהפכה הציונית ואולי אף ישתלט עליה. השואה היא הגורם המעצב את החברה

הישראלית…"הנשיא האמריקאי הגיע

לבקר בארץ. בחלקים הטקסיים והייצוגיים של ביקורו, הוקדש רוב הזמן

להמחשת אומללותנו: ילד קטן, ניצול קסאמים

משדרות, הודה לנשיא על הצלתו בזכות "כיפת ברזל",

ושיא הביקור היה כמובן "יד ושם", שהנשיא אובמה מכיר עוד מביקורו הקודם כסנטור. בחלק קטן וזניח מהביקור הוא זכה לראות את מערכת "כיפת ברזל",

ואף בהצצה מהירה להשגי הטכנולוגיה הישראלית,

כאשר רובוט כחול�לבן הגיש לו מצה. השואה לעומת זאת, הוזכרה באחד מכל

שני נאומים של המארחים: אחמדינג'אד הוא מכחיש

שואה, האיראנים מתכננים שואה, והנה ניצולת שואה

אמריקאית בישראל.פולחן המוות היה הציר

המרכזי של קבלת הפנים לאורחים מחו"ל, וככל שגבוהה הייתה דרגתו

וחשיבותו של האורח, כך זכה למנות גדושות יותר של

מוות ואימה. בהתאם לכך התאים הנשיא את דבריו אל העם הנפחד והנרדף, המצוי בסכנת השמדה: "אתם לא

לבד!", הוא קרא – בעברית, כדי לחזק את בטחוננו

הרעוע.אורחים חשובים פחות

המגיעים מהעולם לארץ, כאלה שאינם מסוגלים לערוב לביטחוננו, זוכים

לסיורים מעניינים הרבה יותר: הם נלקחים למושבי הערבה, ורואים את השגי

החקלאות המתקדמת; �לקיבוצים, לטכניון, לתל

אביב השוקקת חיים. מבקר מאפריקה חוזר הביתה

ומספר בנפלאות המדינה הקטנה והמתוחכמת,

ועל טעמם המופלא של הפלפלים הגדלים לחוף ים המלח. אורח רם דרג

מארה"ב או אירופה נחשף �למדינה המצויה בפוסט

טראומה מתמשכת, אחוזת פחד, זועקת לעזרה,

משוועת לצדק אל מול העולם האכזר.

תומס פרידמן מספר בספרו על שיחה עם טייס חיל

האויר שהשתתף בתקיפת הכור העיראקי בשנת 1981. הטייס הסביר לו כי "הגישה שלנו היא הגישה של הילד

המוכה. אם אתה לוקח מקל ומרביץ לילד בן שלוש,

הוא יפחד גם כשיהיה בן שמונה�עשרה". לשאלה מה

היה הטייס אומר לתושבי המדינה לו יכול היה לפנות אליהם, הוא משיב: "הייתי

אומר להם שיש לנו כוח להגיע לפשרה. שאומה

חזקה יכולה לעשות פשרות בכבוד…"

ביקורו של הנשיא אובאמה הגיע בעיתוי מושלם:

תחילתה של "עונת המוות והשכול", חודש

אפריל שכולו מוות והצלה בשרשרת אחת, המתחילה

במלים: "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו",

ממשיכה ב"על דעת עיניי שראו את השכול" ובציווי

"לזכור ודבר לא לשכוח" ביום הזיכרון לשואה;

ומסתיימת ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

כל אלה, בחודש אחד של תרכיז מוות מזוקק ומחודד.

מכירות שיא של בריסטול

שחור ונרות נשמה, ולא לשכוח לבוא מחר לביה"ס

בחולצה לבנה.כאשר עוסקים בו, במוות,

באינטנסיביות כזו, הוא הופך בן�בית בהוויה הקולקטיבית

שלנו. הוא מוכר ובטוח יותר מהחיים, פופולארי

יותר מהתקווה. לכן כנראה נחשב השלום לסכנה, ומי שעוסק בו ומאמין כי ניתן

להגיע אליו – לבוגד ומסוכן למדינה. העיסוק בנבואות

מלחמה, ניתוח האופי הרצחני וצמא�הדם של

אויבינו הרבים וההבטחה כי "לנצח תאכל חרב" � כל אלה

הם חלק מהנאמנות לעם ולמדינה וחיזוק הביטחון.

"השלום הכרחי" אמר אובאמה בנאומו בבנייני

האומה. "זו הדרך היחידה להשגת ביטחון אמיתי". בכך עירער על יסוד חשוב ביותר אצלנו: מלחמה היא ביטחון,

שלום הוא סכנה…"הגיע הזמן לצאת מאושוויץ

ולהקים את מדינת ישראל הבריאה", כתב אברהם בורג

בספרו "לנצח את היטלר" (2007). "לזכור נהיה חייבים

לנצח, להתפלש בעפר כל חיינו � בשום אופן לא. תם

זמן אושוויץ, הגיעה עת התקווה".

http://on-the-left-side.org.il/?p=7128

כשעוסקים במוות הוא הופך בן�בית בהווייתנו הקולקטיבית. לכן כנראה נחשב השלום לסכנה, והעוסק בו ומאמין שניתן להגיע אליו � לבוגד

ומסוכן למדינה


ובסביבתה … עכשיו עם השינוי בסטאטוס הפוליטי של הארץ, יש מקום לחדש את תביעתנו על עבר הירדן, או יותר נכון על העמק שמשני צדדי הירדן, מפני שהשטח הנופל בחלקנו אחרי עומדים הירדן שבעמקי והשטחים לנו מספיק אינו החלוקה

שוממים…" (ש. לביא � שם).בעניין הצורך בטרנספר ובצדקתו המוסרית ישנה הסכמה רחבה בין משתתפי המועצה, אולם יש כאלה החוששים שהתוכנית לא תצלח בשל רמתם המוסרית הגבוהה של היהודים! אחד מהם בממשלת פנים שר היה יותר שמאוחר יגור קיבוץ איש הוא ישראל: "נכון שיון ותורכיה החליטו בזמנם 'מרצונם הטוב' על החלפת האוכלוסין, אם כי מספר היוונים היוצאים עלה פי כמה על מספר התורכים. אבל זה קרה אחרי שתורכיה בכוחה הצבאי שברה את אונה של יון, והיוונים ידעו כי באם לא יסכימו 'ברצון' לצאת את אסיה הקטנה � תהיה אחריתם מרה. רק מפני האיום בהשמדה פיסית הסכימו ללכת. אבל הערבים לא יסכימו לכך, כי הם בטוחים � ובצדק שאף שערה לא תיפול מראשם ארצה

מידי היהודים…" (ישראל אידלסון [בר יהודה] � שם).עוד "סוציאליסט", חבר עין חרוד וממקימיו, שהיה לאחר הקמת המדינה שר החקלאות הראשון שלה הוסיף: "אינני שולל את זכותנו המוסרית להצעת חילופי אוכלוסין. אין כל פגם מוסרי בהצעה, שתתכוון לרכז התפתחות חיים לאומיים. נהפוך הוא, יכול להיות ועלול להיות, במשטר עולם חדש, חזיון אנושי זה האפשרות � כמציאותית � הדעת על יותר מתקבלת כביר… לבין מסוים, בעתיד אחידה א"י בין ממש, אוכלוסין, לחילופי עיראק וארצות ערב אחרות, דרך העברת יהודיהן לא"י. ואם גם רחוק חזון זה � אולם הוא מצטרף לאינטרס היכול לעלות בקנה

אחד משותף לגמרי…" (אהרון ציזלינג � שם).חבר מועצה נוסף המעלה גם הוא על נס את מוסריותו ואנושיותו של הטרנספר אומר: "העברה זו, גם אם תיעשה מתוך כפיה � כל המפעלים המוסריים נעשים מתוך כפיה – נצדק בכל המובנים. ואם נשלול כל זכות של טרנספר, הינו צריכים לשלול מה שעשינו להרי מהשרון שאן בית לעמק חפר מעמק הטרנספר כה. עד אפרים וכו'. אמרו כאן שהטרנספר הוא פרובוקציה פוליטית. אין בזה שום פרובוקציה. זאת היא תכנית צודקת והגיונית, מוסרית

ואנושית בכל המובנים" (א. לולו – שם).ואף לראש יותר לשגרירה, לשרה גם החברה שהפכה מאוחר ממשלת ישראל מתפארת במצפונה הנקי: "שאלת הטרנספר גוריון. יכולים לפרש אחרת מאשר עושה בן באונס, גם אותה הנוכל לחשוב לרגע קט שבלי הסכמת הערבים תבוא אנגליה משהו ותעשה איתה, לנו שהיה המר הניסיון אחרי פתאום, העלול להקניט את כל העולם המוסלמי, מתוך דאגה לנו? הייתי מסכימה שהערבים יעזבו את הארץ, ומצפוני יהיה נקי בהחלט.

אבל הישנה אפשרות לכך?…" (גולדה מאירסון [מאיר] � שם).

עוד סוציאליסט שהיה בתקופה האמורה עוזרו הראשי של ויצמן המקצועיים והאיגודים הלייבור בקרב ציוני ותעמלן בלונדון אמר היהודית הסוכנות ראש יושב יותר ומאוחר בבריטניה, עיקריים: יסודות שני על השקפתו את בנה גוריון "בן בדיון: עצמאות וטרנסנפר… מדברי בן גוריון יש להסיק כי הטרנספר הוא הכרחי ומוחלט במקרה של חלוקת הארץ… אין אני עושה אדמה שטחי למועברים יובטחו אם � מוסריים חשבונות שיושג במקרה גם אולם � עוול כל להם יגרם לא מתאימים, הסכם כזה מצד המדינה הערבית, נשאלת השאלה, אם אפשר נגד ולנטוע מחדש עשרות אלפים משפחות פלאחיות לעקור שנאה של למקור ההסכמים, כל למרות הופך זה הרי רצונן.

ממושכת וחיכוכים בין היהודים לערבים…" (ברל לוקר � שם).מיסד העיתון "דבר" ועורכו, הנחשב בשמאל הציוני לאיש מוסר ולאידיאולוג סוציאליסטי קבע: "עניין העברת האוכלוסין עורר אצלנו ויכוח: מותר או אסור. מצפוני שקט בזה לגמרי. טוב שכן חוק מאויב קרוב. הם לא יפסידו על ידי העברתם, ואנחנו בוודאי לא. בחשבון אחרון � הרי זו רפורמה פוליטית יישובית לטובת ובימי זהו הטוב בפתרונות, כי זה מכבר סברתי שני הצדדים. הפורענות התחזקתי בהכרתי, כי הדבר הזה מוכרח לבוא ביום מחוץ "אל ההעברה כי דעתי, על עלה שלא אלא הימים. מן לארץ ישראל" פירושה לסביבות שכם. האמנתי ועודני מאמין כי עתידים הם לעבור לסוריה ולעיראק…" (ברל כצנלסון � שם).

סיכום קצר של התבטאויות הדוברים באתו כנס של המועצה ניתן כי בבירור מראה הסוציאליסטית הציונות של העולמית להגדיר אירוע זה כוועידה לטרנספר של האוכלוסייה הילידית קונסנזוס מלא על ה"צורך" בטרנספר יש היהודית. מהמדינה הנהגת מכן ולאחר היישוב הנהגת שהיו אנשים אותם בקרב והן הן את מוסדות המדינה שבדרך אנשים שעיצבו המדינה. את החינוך של אותו דור שגדל וחונך בארץ, ועשור לאחר אותה על מצביעים הנציגים דברי האתני. הטיהור את ביצע ועידה למרות כי הגלויה ההערכה למשל נוספות. ציוניות תובנות במוסריותו. יפגום לא הדבר הרי בכפיה יוגשם שהטרנספר כמו כן התפיסה שיש צורך בעצמאות ולו על טריטוריה זעירה, יוכלו להשתלט כי בה ניתן ליצור את הכוח הצבאי, שבעזרתו המושחת האגף ישראל. לארץ הנחשבים נוספים שטחים על אותו השמאל, של שמאלי היותר האגף הוא ביותר והצבוע מייצגים אהרון ציזלינג בר יהודה וגולדה מאיר. הראשון מציע זו מכונה יסולקו הערבים, ותועבה "מדינה מאוחדת" שממנה

בפיו "חזיון אנושי כביר במשטר עולם חדש".(חלק ראשון מתוך שניים)

http://goo.gl/Sa9qM

אלי אמינוב הוא חבר הוועד למען מדינה חילונית דמוקרטית בכל הארץ.


ההיסטורי… הוועדה עצמה לא התעלמה מזעירותו של השטח האוכלוסין העברת ובהצעת היהודית למדינה מציעה שהיא הערבית ממקום, אם אפשר ברצונם טוב ואם לא על ידי כפיה, ניתנה האפשרות להרחיב את ההתיישבות היהודית… הוועדה וליישבם להעבירם מציעה היא ערבים, נישול מציעה אינה ההבדל את להסביר צריך שאיני כמדומה ערבית. במדינה היסודי והעמוק שבין נישול ובין העברה. גם עד עכשיו עשינו מנקודה האוכלוסין העברת ידי על בארץ התיישבותנו את

לנקודה…" (דוד בן גוריון � שם).במילים אחרות: בן גוריון פותח את דבריו בהצהרה שהתנועה מדינה הקמת לה מוצעת בו חדש, לשלב הגיעה הציונית לשמש יכולה כזו כל שמדינה על מצביע הוא בפועל. יהודית בסיס ליצירת צבא יהודי שיוכל להגשים את מטרות הציונות. לא רק על פלסטין המנדטורית אלא אף על כלומר להשתלט עבר הירדן וגם על השטח שמצפון לנהר הירמוך שנמסר למנדט צרפתי. אולם החלק החשוב בדבריו מתמקד ברעיון הטרנספר, את לסלק הציעה הבריטית שהוועדה העובדה על ונשען הערבים מתוך המדינה היהודית "אם לא בהסכמה אזי בכוח". כאן קורם רעיון הטרנספר המשוקע באידיאולוגיה הציונית, עור בנושא אימצה לא בריטניה גם אם ממשלת פוליטיים. וגידים זה את המלצת הועדה, הרי שהיא הוצבה בגלוי על סדר היום כיוון נישול מהווה אינו הטרנספר גוריון דבן אליבא המדיני. הציוני המפעל כמו לנקודה מנקודה "העברה בעצם שהוא מתחילתו". וכך רואים זאת גם מנהיגים ציונים אחרים באותה מועצה: "לא אכנס עתה בפרטי שאלת הטרנספר של הערבים. היהודים לגירוש הזאת ההצעה את לדמות הוגן זה אין אבל מגרמניה או איזה ארץ אחרת. פה אין מדברים על גירוש אלא שימצא אחד, משטח ערבים מספר של מסודרת העברה על במדינה העברית , למקום אחר במדינה ערבית. ז"א � לסביבה אופן בכל קיומם את להם להבטיח ורוצים עמם, בני של בתנאים לא יותר גרועים מאשר התקיימו קודם. הלוואי שהיו

מבטיחים תנאי יציאה כאלה לחלקים גדולים של העם העברי…" ועוד מוסיף האיש שיהיה מאוחר יותר שר האוצר הראשון של ניקח � אם "להוצאות הטרנספר של החקלאי ישראל: מדינת בחשבון את דוגמת יון � נזדקק ל 9�12 מיליון לירה…" (אליעזר

קפלן � שם).איש קודם שהיה "הסוציאליסט" הקיבוצניק של דבריו והנה � "ואשר להעברה הכפויה "אחדות העבודה" באותה מועצה:

היה אפשר לו מאד שמח הייתי הכובש לרמת חבר בתור טירה מיסקי, כפר אנשי של הנעימה מהשכנות להשתחרר וקלקיליה… ובכן הישנה תקווה שהערבים יסכימו לכך מרצונם הם? איזה חשבון פוליטי כלכלי, לאומי יחייב אותם לעבור לעבר מדינת של ומפותח פורה קרקע שטח ולעזוב � העני הירדן שהייתה תושבים מהעברת לנו שמביאים הדוגמה היהודים? בפני הם אז עמדו כי כאן. כל השוואה לה אין ביון ובתורכיה 'הסכימו' והם אותם ישחטו אחרת הארץ, את לעזוב הכרח

להעברה..". (יוסף בנקובר – שם)את מקדמים הם ביותר. מעניינת ובנקובר קפלן של גישתם הרעיון שיש צורך בטרנספר בכפיה, אך מתעלמים לחלוטין מן המנדטורית פלסטין חלוקת על דברה פיל שוועדת העובדה לשלושה חלקים. חלק יהודי, חלק ערבי וחלק שיישאר בשליטה חלק של קיומו מאפשרות מתעלמים הדוברים שני בריטית. למדינה להפנות מציעים הם הטרנספר ואת עצמאי ערבי

ערבית אחרת מחוץ לפלסטין, למשל לעבר הירדן.עוד אחד ממנהיגי מפא"י אמר "התביעה לערבים שיזוזו ויפנו כל מקום אין ולנו לזוז, לאן די מקום כי להם לנו את המקום וכל פינה בעולם כולו שנוכל לשבת בו לבטח � התביעה הזאת זה במצב אבל � מאד ומוסרית מאד צודקת לעצמה כשהיא כתביעה הפוליטי העולם בפני אותה להעמיד ביכולתנו אין עם יחד החלוקה… עם להשלים עלינו כורכנו ובעל רצינית, זכויותינו שאר על מלחמה של אפשרות לעצמנו נשאיר זה בארץ פנוי שטח כל על וללחום הטבעית זכותנו ועל בארץ


המאמצים את לתאר אמורות ציונית" "אסטרטגיה המילים פחות ההיסטורית. בפלסטין היהודי הישוב של לעצמאות מפורסמת היא העובדה שנדבך מרכזי באסטרטגיה הזאת היה הטריטוריה מתוך הערבית האוכלוסייה סילוק חזון (ונשאר) שמדובר ככל הציונית. התנועה להשתלט אמורה שעליה בזה זה קשורים האתני וטיהורה הטריטוריה שאלת בציונות,

באופן הדוק.מקום לפנות כדי מהארץ הילידית האוכלוסייה סילוק רעיון לפני הרבה חשוב פוליטי לדיון נעשתה יהודים למהגרים �שהמונח "טרנספר" נכנס ללקסיקון הפוליטי הציוני. רעיון זה וחירותו" האדם "כבוד לערכי מוחלט בניגוד כמובן העומד לאסטרטגיה המכון של החדשה התנועה מתקשטת שבהם הערבי. המרד בתקופת גלויה בצורה לראשונה נדון � ציונית הציונית ההתנחלות תקופת כל ולאורך לכן, קודם גם אולם לטהר צורך יהיה ישראל ארץ את כי הדעה בגלוי בוטאה מערבים. בעוד הימין לא היסס לדבר במפורש על כיבוש הארץ כדי ולצביעות לשון לכפל לרוב נזקק השמאל וכזכות, כצורך

לפעול לאותה מטרה בדיוק.למעשה הלכה עסק אמנם הציוני�סוציאליסטי המיינסטרים לכך העניק לא אך יישובם, ממקומות ערבים של בסילוקם

גושפנקה אידיאולוגית ברורה.

"החורבן של יפו בוא יבוא"שקראו הראשונות הגלויות ההתבטאויות אחת במקרה, לא לחורבן הפלסטיני העתידי היה לא אחר מאשר מנהיג היישוב, דוד בן גוריון, איש "פועלי ציון שמאל". שנים רבות לפני שניצח על הגלית רוב רובו של העם הפלסטיני ממולדתו, הוא כבר פרס את חזונו, וקודם כל לגבי העיר יפו, העיר החשובה והמשגשגת ביותר בתקופה ההיא. בן גוריון לא הצטעצע במילים: "…החורבן של יפו, העיר והנמל, בוא יבוא וטוב שיבוא. עיר זו שהשמינה כשהיא להיחרב לה ראוי היהודית וההתיישבות מהעלייה

מניפה גרזן על ראש בוניה ומפרנסיה. אם יפו תרד שאולה לא אשתתף בצערה" ( בן גוריון, זיכרונות בן גוריון, 11.7.1936, כרך

ג' עמ' 335).בעת כתיבת הדברים האלו פעל בן גוריון במרץ להקמת נמל נמל של מקומו שיירש "מפעל זה היה וכדבריו בתל�אביב יפו (שם. שם.). הוא כמובן התעלם מן העובדה שבלעדי יפו" עיר שהייתה יפו העיר רק לקום. אביב תל יכולה הייתה לא יכלה בה, שכנו היהודים המתנחלים מוסדות שרוב מעורבת תשתיות, בסיס, 1909�ב שנבנתה החדשה לשכונה לספק שירותים ותמיכה לוגיסטית. מי בכלל היו הפועלים שבנו את הדיירים נעלמו לאן בית"? "אחוזת של הראשונים הבתים הערבים של האזור הזה?יוסף אליהו שלוש בספרו "פרשת חיי" מתאר כיצד הכניס ועד המתיישבים היהודים רפתות ואורוות ליד אדמתם של שכנים ערבים אשר "סירבו למכור לנו האדמה שלוש, אליהו יוסף מאת חיי" ("פרשת מתאימים." במחירים

הוצאה מחודשת, בבל 2005, עמוד 137)

ועידה לתכנון הטרנספררשמי במסמך גם נחשפות גוריון בן של לעתיד תכניותיו על וחשבון דין – מדיניותנו דרכי על שכותרתו: מפלגתו של (צ.ס.) – התאחדות, המועצה העולמית של איחוד פועלי ציון התקיימה המועצה .1938 ת"א, ציון, פועלי איחוד בהוצאת לאחר הצעת ועדת פיל לחלוקת פלסטין לשתי מדינות בחסות דותן שמואל של בספרו חלקית מצוטט זה ד"ח בריטית. "פולמוס החלוקה" הוצאת יד בן�צבי ירושלים תש"ם. בכינוס האמור שנערך בציריך מצטט הפרוטוקול מפי בן גוריון: "מדינה התיקונים בה יחולו אם גם עכשיו, לנו המוצעת זו יהודית ההכרחיים והאפשריים אינה המטרה הציונית – בשטח זה אין [כך עלולה היא אולם היהודית. הבעיה את לפתור אפשרות במקור] לשמש שלב מכריע בדרך להגשמה הציונית הגדולה. היא תקים בארץ את הכוח היהודי שיביא אותנו למחוז חפצנו

לעזרת ההיסטוריון: תולדות האסטרטגיה הציונית

הודעה מטעם "המכון לאסטרטגיה ציונית" בישרה כי המכון הקים בשעה טובה ומוצלחת "שלושה תחתיה תאגד התנועה ההודעה, פי על אדם. זכויות ארגוני - חדשה תנועה ארגונים הדואגים כל אחד לפן אחר בסוגיית "שמירה על כבוד האדם וחירותו". נראה כי רגע חגיגי זה מתאים מאין כמוהו לסקירה היסטורית אמיתית של האסטרטגיה הציונית

לדורותיה בכל הנוגע לזכויות האדם, כבוד האדם וחירותו

http://goo.gl/Sa9qM | מאת אלי אמינוב


הפגנת זעםמול ביתו של שר האוצר החדש

יאיר לפיד רחוב מאיר פינשטיין רמת אביב ג' תל אביב

יום שבת, 6 אפריל 2013, בשעה 21:00ביתו מול זעם להפגנת הבאה במוצ"ש הרחב הציבור את מזמינות ו"המעברה" נחמדים" ה"לא קבוצות הולך שהוא הודיע כבר בתפקיד חודשיים סגר לא שעדיין לפיד לפיד. יאיר החדש האוצר שר של להפסיק העליון, המאיון את למסות אפשרות שיש למרות זאת המע"מ, את ולהעלות בקצבאות לקצץ עם "תספורות" מס של מאות מיליוני שקלים שניתנים לחברות ענק ולהחזיר לציבור את אוצרות הטבע שונה אינו לפיד בזה בתקציב. הגירעון את נשלם שאנחנו מעדיפים נתניהו וממשלת לפיד והכנסותיו. של חשבונם על עשירים עם שמיטיבה חזירית מדיניות אותה את ומייצג שטייניץ בתפקיד מקודמו גג קורת תחת לחיות או בכבוד לעבוד להם לאפשר לא להחליש, מעדיפה שהמדינה אנשים מיליוני

קבועה, כדי שיוותרו עבדים של השיטה.

ההפגנה מול לפיד היא התחלה של מאבק בממשלה הנוכחית שעד עתה לא הראתה סימנים שהיא מעונינת במדיניות כלכלית חברתית. אנו, נציגי מאהלי האין ברירה מעולם לא עזבנו את הרחוב ואת המאבק. אם הממשלה תחריף את הצעדים נגדנו בדמות קיצוץ של קצבאות שגם ככה אינן מספיקות לקיום בכבוד וקבורת הדיור הציבורי, אנו גם נחריף את המאבק. לנו אין הכוחות ,"להיות סבלניים" כמו שאומר לפיד,

אנחנו חיים ברחוב או פסע מלהזרק מביתנו בגלל המדיניות הממשלתית של הממשלה.

• אנו דורשים משר האוצר יאיר לפיד שלפני הכל יחזיר את הכספים שנגנבו מקופת הדיור הציבורי, בנייה של דיור ציבורי ומתן זכאות לדיור ציבורי לכל מי שמתחת לקו העוני.

• לא לקיצוץ כן להעלאה של קצבאות הביטוח הלאומי ושכר המינימום כך שיאפשרו חיים בכבוד.• לאפשר לאימהות חד הוריות לצאת לעבוד בלי לפגוע בהכנסותיהן.

• סיום הפרקטיקה הנצלנית של העסקה קבלנית וקידום העסקה ישירה בלבד במגזר הציבורי והפרטית.

כשהממשלה לא נותנת לנו לחיות, לא נותר לנו אלה לא לתת לאותה ממשלה לתפקד.

העם דורש דיור ציבורי!לא יהיו בנינים ריקיים ואנשים ללא קורת גג!

העם חוזר לרחוב!

רכבים יצאו מירושלים בסביבות השעה 8. להצטרפות או הסעה של פעילים נא להתקשר לטלפון 0507750754

המחאה אינה מפלגתית, אנו מבקשים מהמשתתפים לא להגיע עם זיהוי מפלגתי כגון שלטים ודגלים.


מסוגל לספר את הסיפור של האישה העובדת בזנות?

לדעתי הוא אינו יכול.בוקי נאה מציג לציבור את הנשים המוחלשות ביותר,

אלו שהממסד הישראלי מפנה להן את הגב. הוא

משתמש בסלבריטאיות שלו בכדי להיטפל אליהן ולהציגן בפני מעמדות גבוהים יותר. הן חשופות ברחוב, חסרות

הגנה מאלימות. הנשים שהוא מציג, בכדי להציג את

שרשרת המזון האכזרית של הגבר הישראלי, לעיתים

משתפות פעולה. אך אין כאן משא ומתן של שווים ושוות.

הוא מנצל את חולשתן, בכדי להאכיל את הרעב של

המשועממים והשבעים. במקום להביא מזור, רפואה

והצלה, הוא עובר והולך הלאה והנשים נשארו

באותו בור, כלואות וחסרות מוביליות חברתית ויוקרה.

הפרק של "מראה שחורה" לא הביא גאולה, בדיוק

ההפך. ויקטוריה, גיבורת הפרק, לא יכולה לצאת מהמעגל. היא נסחרת

כסחורה, כחפץ, ועוברת מצופה לצופה הן בטלוויזיה

שמסריטה את מסלול הבריחה הבלתי אפשרי שלה

והן בידי הצופים המתעדים אותה בכל רגע ולא מסייעים

לה. היא למעשה איזה חיה נדירה ("דב לבן") שלא

קיימת אצל האוכלוסיות השבעות והמשעממות

והאטומות ביותר. סדרת הטלוויזיה הבריטית

מבקשת מאיתנו להתעורר, כי במציאות אין פתרון.

רק בתרבות אפשר להביט בסיוט ולהתעורר. הפעילות

הפמיניסטיות שמעוררות אותנו לחשוב, הן הצדיקות,

המלאכיות, הפרץ של אור בתוך התודעה המעוותת

של הגבר. רק הן יוכלו להוביל אותנו לחברה צודקת יותר, כי הן לא מקבלות את

המשוואה שהזונות יהיו למטה, והסקרנים שהולכים אחרי בוקי נאה ידרכו עליהן.

הטור התפרסם לראשונה בבלוג http://goo.gl/rI3wP :שלי במאקו

http://goo.gl/a2Fx1 :וגם

הפעילות הפמיניסטיות שמעוררות אותנו לחשוב, הן הצדיקות, המלאכיות, הפרץ של אור

בתוך התודעה המעוותת של הגבר

www.icu2.co.il


http://goo.gl/a2Fx1 | מאת מתי שמואלוף

המראה השחורהשל בוקי נאה

פרק השני של העונה בהשנייה של הסדרה

המצויינת "מראה שחורה" אנו עדים לעולם מסוייט

שבו ויקטוריה, אישה שחורה, הופכת לחיה נרדפת

בתוך ספארי של צופים עם אייפון. לצופים אסור

לעזור לה. ובכל סיבוב של ביקור הצופים, נמחק לה הזיכרון. אנו מגלים שזהו

העונש שלה, לחיות בתוך מסע בלתי אפשרי בעולם

מסוייט שבו רודפים אותה, לצד העובדה שאף אחד לא

עוזר לה.הפרק, שנקרא "דב לבן",

הופך את התענוג של ביקור בעולם לא מוסרי לאדישות

טכנולוגית גיהנומית שלא ברא השטן. אף אחד לא

מעיז לספר לה שזאת רק הצגה. היא לא יודעת

את הסיבה האמיתית להימצאותה בתוך הספארי

האנושי הזה. הסידרה הבריטית, אינה מגיעה

בהפתעה לעולם של המאה עשרים ואחת. העולם שלנו

הגיע לשיא של אדישות כלפי ציבורים שלמים.

אנשים יעדיפו לתעד, מאשר להושיט יד ולעזור. העולם

כולו מבויים, והאדם כבר אינו זוכר את העבר שלו ברוב הזמן, כמו ב"מופע

של טרומן". האכזריות היא המשחק שמשחרר לאנשים

את השטוזה, בדיוק כמו הלהיט של בני הנוער היום "משחקי הרעב" שבו אתה

צריך להרוג בכדי לשרוד.לא במקרה לפרק הספציפי הזה נבחרה אישה שחורה.

הפרופיל המגדרי והגזעי שלה מצביע על הקושי הרב

שחוות נשים שחורות בעולם זכרי ולבן. אך אל תלכו רחוק

מדי לבריטניה שמזמן כבר החליטה להתמודד באומץ

עם המגוון הרב גזעי של האוכלוסיה שלה, ואובדן ההגמוניה הלבנה. הפרק

הספציפי הזה מלמד אותנו שבקלות מאוד אפשר להפוך

סבל לתענוג רווחי. המרחק בין עוצמות הכאב הכי

גדולות, לבין עוצמות הכייף הכי מענג, הוא כהרף עין,

מצמוץ, תיק שנכפה עלינו על ידי מאכערים חסרי רגש

ואנושיות.לאחרונה התעוררה

מחאה חדשה של פעילות פמיניסטיות כנגד סיורי

הלילה של העיתונאי בוקי

נאה ב"חצר האחורית של דרום תל אביב". המחאה

הזאת מספרת לנו את הסיפור של "מראה שחורה" רק בתוך ההקשר הישראלי.

הפעילות הפמיניסטיות החליטו לפתוח בקמפיין המכוון אל קהל הסיורים

של נאה ובמהלכו הן יחלקו חומרי הסברה שיביאו את

האמת מאחורי תעשיית הזנות והסחר בנשים.

ההפך מגאולהבוקי נאה לא מתערב

בסבל אלא רק הופך אותו לשואו. הוא לא מסביר

כיצד החשפניות חשופות לאלימות בלתי פוסקת;

או את המצוקות שהובילו את הנשים לעבוד בזנות

ואת המחיר הכבד; לא במקרה לא מעט מהן חיות

בהתמכרות לא פוסקת לסמים, שתיה והרס עצמי.

אל תהיו תמימים, זה מה שאני מבקש ממכם. בוקי

נאה גוזר קופון על חיי הסבל של נשים רבות. הוא אינו מסביר לציבור הישראלי מדוע התרחבה תופעת הזנות, החשפנות ואת

המחיר האינסופי, של חיי הנשים האלו. האם הוא בכלל

לאחרונה התעוררה מחאה חדשה של פעילות פמיניסטיות כנגד סיורי הלילה של העיתונאי בוקי נאה שמציג את "הנערות העובדות" של

דרום תל אביב. עיתונאי הפלילים המפורסם מציג לציבור את הנשים המוחלשות ביותר במדינה, אך לא עושה דבר מלבד להציג לנו מציאות

ללא פיתרון – בדיוק כמו בסדרת המופת הבריטית


בסטנדרטים בסיסיים � שוב ציוני התלמידים במבחנים הארציים. לבתי

הספר האלה מותר להוסיף כסף ממקורות נוספים, כגון תרומות, מכירת

שירותים (השכרת חדרים למשל), תשלומי הורים ועוד. זוהי למעשה הפרטה של מערכת החינוך. בדרך הטבע בתי ספר בשכונות עשירות יכולים לגייס יותר כסף מבתי ספר

בשכונות עניות. כמו כן, אין אפשרות אמיתית לממשלה לפקח על התכנים

והעשייה החינוכית, כל עוד היא לא מממנת אותה.

ההסבר הטוב ביותר שמצאתי להבין את הרע בבתי ספר צ'ארטר, הוא

להשוותם לטיסות צ'ארטר: כל מטרתם היא להקטין את השירות למינימום

ההכרחי, על מנת להגדיל את הרווחים של בעלי הבית.

2. ישנה טענה מרחיקת לכת עוד יותר: שסגירת בתי הספר בשכונות העוני

תביא לכך שתושבים יהגרו מתוכן למקומות אחרים. כך תתפנה קרקע

שכיום היא זולה ביותר, למרות שהיא

נמצאת בדרך כלל בקרבת מרכזי הערים, וניתן להשביח אותה על ידי

בנייה חדשה. בנייה חדשה טובה לא רק לבעלי ההון שירכשו את הקרקע בזול, אלא גם לרשויות העיר שהכנסותיהם

ממיסים יגדלו. ולאן יעברו העניים לגור? נו באמת.... את מי זה בדיוק מעניין.

ואיך זה קשור לישראל? גם בישראל מתרחש, מתחת לפני

השטח, אותו תהליך בדיוק. כבר ב 2010 היה מי שתהה מדוע נסגרים בתי ספר

בדרום תל אביב. באופן מדהים הסיבות לסגירת בתי הספר בדרום תל אביב

היו בדיוק כמו בארה"ב: תת הרשמה והישגים נמוכים.

עמדתו של שי פירון, שר החינוך החדש, היא עדיין תעלומה.

מצד אחד הוא מתבטא כנגד הפרטת החינוך, אולם מצד שני, בתפקידו

הקודם, כמנהל 'הכול חינוך' � עמותה בבעלות בעלי ההון בישראל, הוא קידם את הצעת החוק (שטרם נדון) "אחריות

המדינה לחינוך ציבורי".השם של החוק הזה הוא שקר גס

שנועד להסתיר את כוונתו האמיתית. אחד מסעיפי החוק מתיר לבתי הספר

"לקבל מימון נוסף לפעילותו, מלבד דמי הסל [הכוונה לתקצוב הממשלתי]

מתרומות, תשלומי הורים וכספי רשויות ...". לא צריך יותר כדי להבין שזה חוק להפרטה מוחלטת של בתי

הספר.

עמדות הצדדים בשיקגו: http://www.commondreams.org/headline/2013/03/23

ודיאו מהפגנת המורות והמורים:http://therealnews.com/t2/index.php?option=com_content&task= view&id=31&Itemid=74&jumival=9969

תוכנית אובמה לסגירת 5,000 בתי ספר: http://www.nbcnews.com/id/30684025/#.UU1LxRfIHTo

הצהרת הנשיא אובמה, תמיכה בבתי הספר צ'ארטר:

http://www.whitehouse.gov/the-press-office/2012/05/07/presiden- tial-proclamation-national-charter-schools-week-2012

אתר ארגון המורים בשיקגו: http://www.ctunet.com/blog

חדר מצב:https://www.facebook.com/j14live


חודש מאי אמורים מוסדות העיר בשיקגו לאשר הצעה, לסגור 54 בתי

ספר ציבוריים (מתוך 680).הממשל מפיץ שני נימוקים שקריים

לסגירת בתי הספר: 1. אלה בתי ספר שנרשמו אליהם מעט

תלמידים, ולכן סגירתם תחסוך כסף ציבורי. אנליסט מטעם ארגון המורים

בשיקגו הראה שזה בדיוק להיפך, שכן הסעת התלמידים לבתי ספר מרוחקים

רק תגדיל את התקציב הציבורי. ממשל אובמה הקצה, בשנת 2009, 5 ביליון דולר (5 אלף מיליונים) לחמש

שנים, כדי לעודד רשויות מקומיות לסגור כ 5,000 בתי ספר ציבוריים.

בוושינגטון הבירה נסגרו בשנים האחרונות 23 בתי ספר כאלה. מי

שעמדה בראש הפרויקט הודתה כי

המהלך לא רק שלא חסך כסף, אלא הגדיל את התקציב הציבורי (שמועבר

לידיים פרטיות) ב�40 מיליון דולר.2. הסיבה השניה לסגירתם היא שבבתי

ספר אלה, התלמידים משיגים ציונים נמוכים במבחני הסטנדרטים (כמו

מבחן המיצב בישראל). ראש העיר שיקגו אמר שסגירת בתי הספר האלה

תמנע את המצב שבו התלמידים החלשים נלכדים בבתי ספר חלשים.

זה נשמע יפה, אולם אין הוכחה שהעברת התלמידים לבתי ספר

אחרים תורמת להישגיהם [בישראל הוכח שהאינטגרציה שכללה העברת

תלמידים מדרום העיר לצפונה, לא קידמה את תלמידי הדרום]. גם אין

הסכמה שמבחני הסטנדרטים מעידים על טיב החינוך. להיפך � אנשי חינוך

רבים טוענים כי מבחני הסטנדרטים מרדדים את העשייה החינוכית

ומצמצמים אותה לרף נמוך מאוד של שינון ידע.

באורח "פלא", בתי הספר עם תת הרשמה ועם הישגים נמוכים, נמצאים

רובם ככולם בשכונות העניות. כך מתנערת המדינה מאחריותה הבסיסית

לאוכלוסייה החלשה, תחת הכרזה שקרית כאילו היא פועלת לטובתם.

אז למה סוגרים בתי ספר ציבוריים? והיכן ילמדו ילדי העניים?

המתנגדים למהלך טוענים את הטענות הבאות:

1. במקומם של בתי הספר הציבוריים נפתחים בתי ספר צ'ארט (שכר, בסגול).

אלה הם בתי ספר פרטיים, שמקבלים מימון מהמדינה, בתנאי שהם עומדים

https://www.facebook.com/j14live | מאת גיל גרטל

מעל 130 מורות ומורים נעצרו בהפגנת ענק, נגד סגירה המונית של בתי ספר ציבוריים

בשכונות העוני של שיקגו. זה לא יקרה בישראל - זה כבר קרה

www.voteright.co.il • עתוואישי • 7

http://www.neve-schechter.org.il/article.php?act=cat&id=1085

שלו, הפייסבוק דף דרך הציבור עם לתקשר לפיד בתנאים שלו ובמגרש שלו. עיתונאים כותבים על זה וגם הבוקר אצל רזי ברקאי התנהל דיון שלם על כך שלפיד לא מתייצב מול מיקרופון ולא משיב לשאלות עיתונאיות

נוקבות. והבוקר שאמש משהו במרוכז רגע כאן אכתוב אני

כתבתי על פני כמה תגובות מפוזרות ברשת:עונה ולא הצהרות מפזר האוצר שר שבו המצב לפיד תקין. ולא מחפיר מצב הוא עיתונאיות לשאלות אבל מיקרופונים, מול מתייצב שלא הראשון לא הוא

השימוש התכוף שלו בפייסבוק מעצים את הכשל. אבל יש מה לעשות עם זה.

זה אמנם עשוי להישמע כרעיון מוזר על סף הזוי, אבל לא עכשיו עד שעשינו מה את לעשות נמשיך אם – הי

נגיע רחוק. אז בואו נהיה יצירתיים.אני מציעה לעיתונאים לנצל את כוחם, מעמדם ושמם –

הנוקבות שאלותיהם את לפיד את לשאול ולהתחיל בפייסבוק. כן, בפייסבוק. אם זו הזירה שלפיד בוחר לדבר ולא עליה להשתלט הם גם יכולים העיתונאים – בה

להותיר אותה רק לשיח בשליטת הפוליטיקאי.זה יכול להיות למשל בפוסט שאלות נפרד של עיתונאי בעל שם כשלפיד מתוייג בו. לפיד יכול להתעלם מדבר כזה אם מדובר יהיה בפוסט אחד בודד – אבל אם תפתח המשחק וכללי מזה להתעלם יוכל לא הוא מגמה, כאן ישתנו. וכך, כבר לא תהיה לו את השליטה המוחלטת הזו

בזירה הפייסבוקית.משתנה התקשורתי השדה משתנים, הימים הסוף… עד אותו מנצלים לא שהם כוח יש ולעיתונאים

יש כאן הזדמנות. אם שמחה הייתי זה כשלצד כותבת אני זה כל את ראיון על בזה זה מתחרים כלל בדרך אשר עיתונאים אישי בלעדי או סקופים – ישלבו כוחות יחד ויתבעו יחד על ולענות עיתונאים למסיבת להתייצב האוצר משר

שאלות ותשובות נוקבות. מהפוליטיקאים ציפיות לי יש אם אותי כששואלים .5עונה תמיד אני הפוליטית למערכת שנכנסו החדשים

שיש לי ציפיות ותקוות מהציבור ששלח אותם לשם. (מתוך תגובות אינספור וקראתי בערב אתמול ישבתי הם איך לו וסיפרו ללפיד שענו אנשים של האלפים) חיים וכמה הם מרוויחים. האמת? זה מבחינתי הדבר הכי

טוב שקרה אתמול בשיח הציבורי בישראל.הציבור פחות מטומטם, הרבה פחות מטומטם.

כבר והוא הספה, לתוך שוקע לא הוא שותק, לא הוא לא מוכן לשלם.

תסלחו לי, אבל אותי זה מרגש.http://j14.org.il/articles/45450


עקבות דברי שר האוצר על גברת כהן מחדרה, כמה בהערות:

מקהל ואפילו מהציבור בישראל מנותק הוא כן, .1 20 שמרוויחים כאלה גם יש בוחריו בקהל כן, בוחריו. אבל אליהם, פונה שהוא לגיטימי לגמרי וזה ש"ח אלף יש גם רבים שמרוויחים 7,000 ו- 10,000 וגם הם הצביעו שקהל מבין ולא לזה מודע לא שלפיד חושבת אני לו.

בוחריו מגוון הרבה יותר ממה שהוא מדמיין.הביניים" "מעמד בכלל מהו שאלת נכנסת כאן .2הש"ס להיות הולך שהוא הכריז שלפיד הזה הבדיוני הזה הסטטוס סביב שהסערה חושבת ואני שלו. שהמושג כך על מהכל יותר מעידה שבו, והמספרים

"מעמד הביניים" לא היה מעולם אמורפי יותר. מדובר אם בין ללפיד. טובה מילה לומר רוצה אני .3בחירות, קמפיין בהמשך מדובר אם בין שיווקי, בטריק

הישראלי הציבור את לטשטש ברצון מדובר אם בין נובע לגמרי זה בין הגזירות, לפני דקה אליו ולהתחנף יש אוצר שבישיבת העובדה – נכונות הלא מהסיבות מהלך של שר אוצר לדבר על אנשים ולא רק על שורות

אקסל – זה לא מעט.אנחנו מסתובבים כמעט שנתיים ברחובות מדברים על שר בא והנה אנשים", לפני "רווחים של מדינה שזו כך

אוצר ואומר בואו נדבר רגע על אנשים. אז כן, אפשר לקטול את התוכן לגופו ולזעוק על ניתוק שחייב מבורך צעד שזה לומר גם אפשר אבל ואטימות,

להיות לו המשך.ישראל על ידברו הבאה אוצר שבישיבת רוצה אני ישראלי מבת ים, ובישיבה אחר כך שידברו על ישראלה ישראלי מקריית שמונה, ועל אחותה שגרה בבאר שבע.

של דרכו לנוכח עצות אובדת עומדת התקשורת .4

http://j14.org.il/articles/45450 | 2013 מאת אור�לי ברלב | 2 באפריל

אנשים לפני רווחים: הרהורים על דבריו של

שר האוצר החדש

התקשורת מתלהבת ממךעכשיו נשאר רק להשיג את המטרה

øאז¨ איך קריאטיב מבריק יוביל את הקמפיין שלך להצלחה

ניתור מדוייק של הגורמים לבעייה¨ התמקדות בקהל המטרה האמיתי¨ הצבת מטרות Æברורות¨ ובניית אסטרטגיה פרסומית ושיווקית ממוקדת ≠ מביאים תוצאות

רק מי ששוחים במדיה ובשפה החברתית¨ מכירים מבפנים את הזירה הפוליטית¨ והם גם בעלי נסיון מוכח בקמפיינים פרסומיים וחברתיים ≠ יכולים לתת למאבק שלך את

Æקונספטים Æהפתרון המדוייק

תיים ≠ יכולים לתת למאב

קונספטי ת ו ב ר ת ו י ת ר ב ח ם ו ס ר פ w w w . c o n c e p t m . c o . i l0 5 4 . 4 5 4 5 . 3 5 0 4

:)

http://conceptm.co.il/


קצרים

אזור הדמדומיםAmir Lavon

כשצילמתי במזרח הירושלים לא האמנתי למראה עיני

ושאלתי את עצמי הכיצד חיים אנשים כמוני בתוך החורבות הללו? איך יכול להיות בכלל שכאן חיים אנשים, אילו מן

תנאים הם אלו וכמה אנו יודעים על צידה המזרחי של ירושלים בטרם אנו מביעים עמדה כזו או אחרת בעניין.

מעבר לכך עלתה בי השאלה מי היה מוכן לעשות "חילופי בתים" עם התושבים שגרים

שם ולו ליום אחד בודד.http://goo.gl/RDqbv


המלאה של השוטר החונק שפרלינג, תקום שרת

המשפטים החדשה ציפי ליבני, ותדרוש את מבחן התיק לידיה.

וגם משר האוצר לפיד הרשתי לעצמי לדרוש זאת, ובוודאי

שגם משר החינוך פירון, איש מעגלי צדק, וגם מח"כ משה

מזרחי, ניצב בדימוס, וגם מח"כ מיקי רוזנטל, זה הנושא שלו, וגם מח"כ רות קלדרון, ומח"כ

עליזה לביא, ומח"כ עופר שלח, מי אם לא הוא, שלא לדבר על השר לאזרחים הוותיקים אורי אורבך, והח"כית מירב מיכאלי,

ובעיקר, בעיקר, ציפיתי לכך מהח"כית הצעירה סתיו שפיר,

ומהח"כ המבטיח איציק שמולי.

לא מדובר כאן בשמאל או בימין. כולם פה חוטפים מכות

רצח רק בשל הבעת דעתם בפומבי, בשטח, רק בשל

מחאתם. מוחים מימין ומוחים משמאל. היינו הך, מפוצצים

אותם.

בזה אחר זה יוצאים המפגינים, מכאן ומכאן, זכאים

ונקיים כשלג מבית המשפט, פלוס הערות קטלניות לכוח

השיטור הפרקליטות. מבישול תיק של ממש ליתי זר מחוות

גלעד, ועד להגשת בקשות מעצר עד תום ההליכים

למפגיני המחאה העממית. זה מוטרף, זו מוטציה, גידול פרא

של כוח ביטחון, זה קורה פה אצלנו, וזה אמיתי.

ובשעה שזה קורה - הזכות שאין למעלה ממנה, הזכות להביע דיעה, הזכות למחות, הזכות לומר שאני,

עם כל הכבוד, מתנגד ודעתי הפוכה - הזכות הזו מוכה

ונדרסת ומבוהלת עד מוות.ומשום שכל המחוקקים

שהזכרתי, מימין ומשמאל, נדמים בעיני דמוקרטים

וניזונים מן החופש, מצופה מהם לפעול בעניין כבר עכשיו.

(שודר ב"הולך בחצות").http://goo.gl/DYcxW

גם בלעדיהאי אפשר

Shada Aamer //

גב' עאמר מר יאיר לפיד, אקדמאית, גרה בכפר שלא נמצא על המפה הפוליטית שלך, גם לא הכלכלית. היא

רוצה לעבוד בתחום בו בחרה ללמוד באוניברסיטה, מרצון או

מאילוץ, לאחר התגברות על קשיי שפה, תרבות והסתגלות

רבים. אבל מה לעשות, השם שלה נמנה עם הזועביז כך

שקורות החיים שלה לא אטרקטיביות כמו אלו של גב'

כהן. ואה, אין שם תחבורה ציבורית, אבל בעזרת אחד

היישובים היהודיים שמקיפים את כל צדדיו של הכפר ניתן

למצוא תחנת רכבת שהוקמה לרווחת תושבי האזור.. לא

שלה חלילה. היא לא רוצה לחיות מתחת

לקו העוני או מקצבת הבטחת הכנסה, או לנסוע שעות כדי

לקבל שירות רפואי בבית חולים. היא גם חושבת על

לקנות בית, לא בכרמיאל גם לא באריאל, ממש שם

בכניסה הדרומית לכפר סמוך לאזור התעשייה שהוקם על

אדמות הכפר אך לא שייך לו. היא מחכה לא רק למשכנתא אלא לאישור תוכנית המתאר

שנמשכת כבר למעלה מעשרים שנה.

היא חושבת רבות על החינוך אותו יקבלו ילדיה, האם היא

צריכה להיאבק כל יום כדי שלא ישללו להם את זהותם

הלאומית והתרבותית כמו שניסו לשלול את זהותה. האם

יצטופפו ללמוד במסדרונות בית הספר כי שוב התקציב

לבניית כיתות לימוד לא אושר? האם שפתם,

מחשבותיהם, תשוקתם לחירות ולחיים תרבותיים

יסכנו את ביטחון המדינה? האם הם יחויבו לשאת בשוויון

נטל הנשק והמלחמה אליהם אתה מטיף? האם היא תוכל

לנסוע איתם לאל-עראקיב לשכם ולביירות?

את חג החירות תחגוג כשכספי המיסים שלה לא יממנו את המחסומים, את כיפת ברזל

או את אבטחת המאחז שיוקם עוד מעט. כשחירות לא תהיה נחלתם של חברי

קבוצה לאומית אחת בלבד, כאשר החוק לא ימנע ממנה להתחתן עם בחיר ליבה רק בגלל שהוא חי מעבר לגדר, שלצערה גם כספי המיסים

שלה סייעו לממן, כשאנשים כמוך לא יסמלו את הפוליטיקה

החדשה, וכשתפנים שגם בלעדיה אי אפשר.

https://www.facebook.com/shada.aamer/posts/10151361718985547

פעילי המחאה ברחוב אבן גבירול צילום: אמיר מאירי


אתם מוזמנים להצטרף. נשמח לקבל מכם חומר מערכתי בצרוף הקישור למקום הופעתו המקורי.

הופעת גיליונות עתוןאישי תלווה בפרסום ובדיוור ישיר לציבור הרחב כדי לגרום לקהל גדוליותר להיחשף לחומרים שאתם מייצרים. כל רעיון, עצה ועזרה יתקבלו על ידינו בברכה.

ככה זה.// אבי מור

שאלנו אותנו מספר חברים בפייסבוק � מי עומד

מאחורי "עיתון אישי". התשובה פשוטה וחד

משמעית: אף אחד. היוזמה היא יוזמה פרטית שלנו,

ללקט תחת קורת גג אחת חומרים שמייצרים אחרים, האוחזים בדעות הקרובות

לשלנו ולהעניק להם חשיפה גדולה יותר.

התקשורת הממוסדת (כמעט כתבנו 'מטעם')

מערפלת, מטשטשת, מספרת חצאי אמיתות

במצוות הפוליטיקאים ובעלי ההון ואצל חברינו לפייסבוק,

לטוויטר ולבלוגים אנחנו מוצאים את חלקה הנסתר

של המציאות.פעם בשבוע אנחנו

משתדלים להפיק גיליון של "עיתוןאישי" המורכב

מפסיפס של ידיעות, כתבות ויצירות שקראנו ואהבנו. הופעתו מלווה בפרסום

מודעות בגוגל ובפייסבוק ובמשלוח לרשימות דיוור

של אלפי איש.

קצרים נו, טוב, אלה החברים שלנו

תפרגני לעשירים Hadas Ziv //

אומרים לי תפרגני לעשירים, הם מוצלחים, הם ממציאים

ומחדשים, למה את רוצה להטיל עליהם מסים גבוהים. אז אני מצטטת שני מקורות כדי להוריד מקדושת הרעיון

הזה ולו במעט:1) ג'וזף שטיגליץ שמדגיש כי

המטיפים נגד מיסוי והתערבות הממשלה כנגד אי השיוויון

שוכחים שהבאר ממנה שואב הסקטור הפרטי הוא השקעות

ממשלתיות בחינוך, במחקר ופיתוח, בקיצור הסקטור

הציבורי. 2) המאמר הבא שמדגיש

שהרבה מהעושר שאנשים פרטיים צברו סופק על ידי

המדינה, למשל בבניית תשתיות, שירותים ציבוריים.

הזעם הקדוש שמפריד בין

הפרטי לציבורי נראה כקו מטושטש מאוד.

https://www.facebook.com/hadas.ziv

Property, theft and how

we must breach this

sacred linehttp://www.guardian.co.uk/commentis-free/2013/mar/25/property-theft-bedroom-tax-rich

כולם פה חוטפים מכות רצח רק

בשל הבעת דעתם בפומבי

// רינו צרורבמהלך הימים האחרונים

התקבלה הודעה מן המחלקה לחקירות שוטרים, מח"ש:

מימצאים נוספים באשר להפגנת המחאה העממית,

ליד בנק הפועלים. שוטר אחד ילך למשפט, שוטר שני זוכה. קודם מסרו את שם החשוד,

רונן ערוב. אחר כך את שם

הזכאי, יוסי שפרלינג. החשוד היכה באגרופיו בעצור שנלקח

מן המפגינים. הזכאי חנק מפגינה. החשוד רב-סמל.

הזכאי סגן ניצב.הסיפור מוכר. שפרלינג נתפס

באין סוף מצלמות כשידיו, שהן עבות למדי, תופסות,

מימין ומשמאל, בצווארה של צעירה מאיה גורקין.

הסערה הובילה לפתיחת חקירה במח"ש, שבסופה

החליטו שם להסתפק בהעמדה לדין משמעתי של שפרלינג, בגין שימוש בכוח

שלא כדין.מחלקת המשמעת של

המשטרה החליטה ש-ל-א להגיש כתב אישום משמעתי,

והעבירה את התיק לדיון בפני דן יחיד. היחיד זיכה את

שפרלינג. שמו: מוטי כהן. דרגתו: תת ניצב. תפקידו: סגן

מפקד מחוז מרכז, זהו. זה הכל. מה רציתי באותו רגע ממש?

שעם ההודעה על זכותו

י כל מה שאהבנועתוןאיש

דן בן ־אמוץ: לילה טוב חמורים

04/04/2013

גיליון # 007 || אור�לי ברלב | אנשים לפני רווחים

מתי | נאה בוקי של השחורה המראה האסטרטגיה תולדות || שמואלוף

עברית, || אמינוב אלי | הציונית || אורי בן סעדיה | תענוג צרוף

"יד ושם" עם חיל האוויר | || רץ יהושע

הפורנוגרפיה של הנצחת השואה | יורי ינובר

ishi007

Documents