∞≥❘עיתון ירושלים❘ Æ¥ Æ≤∞∞∑❘≤±❘

שנים לפני מבצע אנטבה ניהלו ישראל

ואוגנדה של אידי אמין רומן צמוד

אנשי חיל האוויר ששירתו במדינה¬

האפריקאית זוכרים מארח לבבי¨ שידע

גם להורות לשבור לחיילים סוררים את

מפגנים אוויריים¬הידיים והרגליים

מסובכים בהתראה של יום¨ משפטים

צבאיים מבוימים¨ ארוחות שחיתות והמון

ויש גם¬כמעט�תקריות בינלאומיות

גילוי מפתיע על מבצע שחרור חטופי

תתווככננייתת אאווגגננדדהה¬אייר פראנס

® ן א י ר ∫ ם י מ ו ל י צ Ø Ø ץ ר ו ק ר י מ ע ©

המלך�ואנחנו

Æפילדמרשל אמיןאהב שהישראלים

לא שומריםדיסטנס¨ בניגוד

לבריטים¬¬ ההצצייללווממייםם

ממאאווגגננדדהה ללקקווחחייםםממההאאללבבווםם ההפפררטטיי

ששלל ממתתיי ככסספפייתת

❘≤∞❘≤∞ Æ¥ Æ≤∞∞∑❘עיתון ירושלים❘

כל שנה בײ4 ביולי, יום מבצע חילוץהחטופים הישראלים באנטבה, נצבטליבו של דוד רונן. בכל שנה הוא חושבײשאם רק היה נוהג אחרת, אולי, רק או

לי, יוני נתניהו היה עוד בין החיים. בשנים 1968ײ1972 שירת רונןײכאיש צוות אוויר באוגנדה, כחלק משי

תוף הפעולה הבטחוני בין ישראל למדינהײהאפריקאית. "במסגרת התפקיד באנטבה הייתי מצ

טרף להרבה טיסות וצילמתי הרבה סרטי וידאומהאוויר למזכרת", הוא מספר. "כשהיתה החטיפהבאתי לטלוויזיה ונתתי להם סרטון שהסרטתיײמהאוויר שראו בו את הטרמינל. הכניסו את זה למה

דורת החדשות וגם לעיתונים נתתי קטעים.ײ"אז לא העליתי בדעתי שיהיה מבצע, ולצערי הח

בר'ה שהיו איתנו באוגנדה והשתתפו במבצע לא חשבולפנות אלי לבקש את זה. לימים הגיע אלי דן שומרון,שהיה מפקד המבצע, וסיפרתי לו ששירתי באוגנדהושיש לי הרבה צילומים מגובה נמוך של האזור. אז הואאומר לי 'אני לא מאמין. לא היה לנו מודיעין. ישבנועם כל הצוותים במטוסים ושלחנו אנשי מוסד מקניהשיעשו איזה סיבוב שם ויצלמו, וכשזה הגיע אלינו ישרסגרנו דלתות והמראנו, ורק בדרך למדתי את החומר'."הטיפשות הגדולה היתה מצידי, שלא פניתיײאליהם להציע להם את זה, וגם של אותם אנשים שת

כננו את המבצע ולא פנו לבקש. כל פעם שמדבריםײעל יוני נתניהו הסיפור חוזר אלי. אולי אם הייתי נוײתן להם את זה, אז היו עושים משהו שונה ויכול לה

יות שהוא לא היה נהרג".ײשומרון השבוע: "בהחלט ייתכן שאם היינו מקבײלים עוד צילומי אוויר של המקום זה היה עוזר ומ

סייע להכנות. כל חומר נוסף יכול היה לעזור".

ב ו ב ז ג ו להר גל מסו לא בסוף שנות הײ60 לא דמיין איש מאנשי צה"לששירתו באוגנדה משהו דומה למבצע אנטבה. אז, ביןהשנים 64' לײ72', ייצאה ישראל למדינתו של אידיאמין את אחד המוצרים שהיא יודעת לייצר הכי טוב:ידע בטחוני. היחסים בין המדינות היו מצוינים, אבלבראייה לאחור אפשר היה כבר אז להבחין בהפכפכות

של הדיקטטור המסוכן. השנה היא 1966. סא"ל מתי כספית, ראש צוות חילײהאוויר הישראלי באוגנדה, מעביר עוד יום שגרתי באי

מון טייסים מקומיים בשדה התעופה באנטבה. פתאוםהטלפון מצלצל. על הקו אחד מאנשיו של מפקד הצבאהאוגנדי דאז, פילדמרשל אידי אמין דאדא. "תשלחמטוס דקוטה לצפון המדינה", אמר הקול על הקו. "זהײדחוף, צריך להביא חיילים פצועים לטיפול בבית החו

לים בקמפלה הבירה". כספית לא היסס, ודאג להריםלאוויר מטוסים צפונה.

"כשהצוות הגיע למקום הוא ראה 15ײ20 חייליםעם גפיים שבורות. ממש שברים פתוחים", משחזרהשבוע כספית (73) בביתו ברמת השרון. "הסתברשמה שקרה זה שאידי אמין נתן הוראה לקרקע אותםײכי הוא כעס על איזה משהו שהם עשו, אז פשוט שב

רו להם את הרגליים והידיים. ככה הוא היה, הוא שמרחזק על ה'ממלכה' שלו".

אמין לא היה ממש מנהיג צפוי. בדפי ההיסטוריההוא נרשם כמי שרצח מאות אלפים ממתנגדיו כדילבסס את שלטונו כנשיא, לאחר שתפס את השלטוןבהפיכה צבאית בינואר 71', וכמי ששיתף פעולה עםאש"ף בעת חטיפת מטוס אייר פראנס לאנטבה בײ76'.ײאבל עיון בהיסטוריה של האיש יגלה גם שיתוף פעו

לה הדוק עם ישראל. כספית, ששהה באוגנדה במשךכשנתיים בין אפריל 65' למאי 67', ומאחוריו עשרותשעות טיסה משותפות עם אמין, מספק בראיון מיוחדהצצה קרובה וקצת אחרת אל חייו של רוצח ההמונים.ײעד אירוע שבירת הגפיים, הוא אומר, הוא הכיר אי

די אמין אחר לגמרי: "הייתי מוכן לחתום שהוא לאמסוגל להרוג זבוב. זה אולי יגרום לאנשים להרים גבה,ײאבל באותה תקופה הוא היה עדין נפש ורגיש. ג'נטל

מן". למרות זאת, הוא מודה שהאיש היה מאוד לא צפוי:ײ"לפעמים, כשהיה מתרגז היה מתלהם וצועק בסווהיײלית. הוא היה איש ענק, אלוף אפריקה באיגרוף לשע

בר, אבל הוא לא היה שוויצר ולא היה מתרברב בקשרלזה. רק פעם אחת שמעתי אותו אומר 'צריך להיזהר

ממני' ומראה את האגרוף, שכולם יידעו". הסיפור הישראלי באוגנדה מתחיל בײ64'. חילהאוויר הישראלי מכר למדינה האפריקאית מטוסיפייפר, סילון (פוגות) ותובלה (דקוטות), הקים בה ביתספר לטיסה ובית ספר טכני ושלח לשם צוות שלכײ30 איש, ביניהם טייסים, מכונאים, אלקטרונאיםוכו', כדי לסייע לה להקים חיל אוויר מקומי ולאמןײאת טייסיו. הצוות הראשון עבר מטנזניה השכנה, וב

שנת 65' נשלח כספית מהארץ לפקד עליו.ײאידי אמין, בן לשבט הקאקווה, היה אז סגן הרמ

טכ"ל, אולם בגלל שלא השתייך לשבט ה"נכון" ולא

ב

ºººººº

ממייממייןן∫∫ וותתייקקיי חחייללההאאוווויירר ממתתיי ככסספפייתת¨דדוודד ררווננןן¨ ממננחחםם צצוורר

ÆÆווייווררםם ררייננווןןככסספפייתת עעלל אאיידדיי אאממייןן∫∫

¢¢ההייייננוו דדיי קקררוובבייםם¨ דדייחחבבררייםם¨ אאממייןן ססממךךעעלליי¨ אאבבלל זזהה ללאא

בבננאאדדםם ששאאתתהה ייככווללללששממוורר אאחחרר ככךך עעלל

קקששררייםם אאייתתוו¢¢

❘≤≤❘≤∞ Æ¥ Æ≤∞∞∑❘עיתון ירושלים❘

היה משכיל נהגו הקצינים תחתיו להשפילו. "לאספרו אותו וזלזלו בו, הרבה פעמים לידי, וזה לא היה

נעים", נזכר כספית. "הוא בלע את הכל ואמר לעצמושהוא מחכה בפינה ושהוא יבוא איתם חשבון".

והוא בא? "מה זה בא. אחרי שבשנת 66' הוא נהיה רמטכ"ל, הנשיא

מילטון אובוטה התחיל לגדל את הגולם שקם אחר כך על יוצרו(אמין הדיח אותו מהכס בהפיכה צבאית בײ71' — ע.ק). הוא התחיל

ײלהתנפח בצורה מפחידה. פעם אחת הוא עשה לי תרגיל אידי אמיני טיפוסי. בהתחלה, כשרק הכרנו והוא היה סגן הרמטכ"ל, קצין זוטר שלו התנהג

אליו בצורה משפילה לעיני — דחף אותו, זלזל בו והשפיל אותו עד עפר.ײ"לימים, כשהוא נעשה מפקד הצבא, הוא התקשר אלי וקרא לי אליו ללײשכה. 'אני רוצה להראות לך משהו', הוא אמר. הכניסו את אותו קצין למשײפט צבאי. הוא אמר לו 'אתה מורד לדרגת טוראי ועף מהצבא'. הוא רצה לסײגור פה מעגל ולהראות לו ובעיקר לי שמי שמשפיל אותו לא גומר טוב. האײמת, אחרי זה בדקתי בצבא האוגנדי וגיליתי שמפקד צבא לא יכול ככה לה

עיף קצין, הכל היה הצגה בשבילי".

ג להנהי לד ו נהכבוד שיחק תפקיד מרכזי אצל אמין, שלימים נהג להציג עצמו כ"הודמעלתו הנשיא לכל החיים". בשיחותיו הרבות עם כספית הוא שיתף אותו

ײבסיפורים על התקופה שבה היה רב"ט בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ושימש שם כסבל.

ײ"הוא סיפר שהוא סחב שם משאות על הגב, וכשחור ובעל דרגה נמוכה הבריטים התייחסו אליו כנחות והתעללו בו. אבל עם כל זה היתה לויראת כבוד עצומה לבריטים. הוא היה מתמתח לידם מפחד פנימי ויראתכבוד. הוא היה אומר לי 'אנחנו אוהבים אתכם יותר, הישראלים, מפניײשאיתכם אפשר לדבר. אתה מתקרב אלי ואנו עומדים אחד ליד השני ומ

דברים. כשהייתי צריך לדבר עם הקצין האנגלי הוא היה אומר לי אתהײכושי, תעמוד שלושה מטר ממני, כי אתה מסריח'. העלבונות האלה חל

חלו אצלו". כספית אומר שכבר אז, עוד הרבה לפני שהפך למנהיג אוגנדה, בלטהאצל אמין תכונת המנהיגות. "הוא שידר תחושה של מנהיגות. הבן אדם לאהיה משכיל, לא מבריק, לא גמר אוניברסיטה, האנגלית שלו היתה גרועה,ײאבל הוא היה מנהיג מלידה. הקצינים היו אמנם נגדו, אבל החיילים היו עוײשים מה שהוא אמר להם בלי לחשוב. היינו טסים הרבה לשטח וליחידות הצ

בא לבקר את החיילים. כל חייל שפגשנו הוא ידע את השם שלו, מאיזה שבטהוא, שאל מה שלום אמא ואבא. זה מה שהפך אותם למשועבדים אליו".

כספית זוכר שאמין אהב לטוס בעיקר בפיאג'ו, מטוס איטלקי מרווח.

"בשביל איש גדול כמוהו זה היה נוח", הוא אומר. "היינו טסים גם הרבה לבד.הייתי כמו טייס אישי שלו. לפעמים הייתי שולח איתו טייסים אחרים, אבלכשהיו טיסות שהוא היה אומר לי 'בוא נטוס', הבנתי שאני עצמי צריך לטוסײאיתו. בכל מקום שהוא רצה להציג את מפקד האוויריה שלו הייתי בא. היי

תי שם הרי הדמות הבכירה. אמנם היה איזה קצין, סגן מקומי, שהטייטל שלוהיה מפקד חיל האוויר, אבל הכל שם היה מונח על הכתפיים שלי".

היו לכם הרבה שעות טיסה ביחד? ײ"היו לנו המון שעות טיסה ובכלל שעות ביחד. חיתנ

תי אותו פעמיים בכפרים מרוחקים עם מפגן אוויריוצרמוניה שלמה. היינו מטיסים את האורחים לשםײבדקוטות. באחת החתונות בכפר בצפון המדינה עשי

נו מפגן אווירי, מטס חגיגי שטסתי בו. "הייתי איתו בכמה מקומות שלא הייתי מגיע אליהםבחיים. מקומות נידחים, בכפרים אותנטיים, מפגרים. כלײהיום אנשים עם תינוקות על הגב או על החזה רוקדים, תוײפים ואש וכל הכפר נע בקצב. אמין היה מצטרף אליהם לרי

קודים. נשים היו מזמינות אותו בכל מקום שבו היינו נוחתיםײוהאמהות היו שולחות אליו את הילדים שלהן, אומרות להם תרו

צו תצעקו לו 'פאפא, פאפא'."הוא היה ידוע כאוהב נשים, אז כל אחת ניסתה, אולי זה יתפוס. אבלײבשקט הוא התחתן והיו לו איזה שלושײארבע נשים, אחת מהן היתה פרופײסורית, מרצה באוניברסיטה. הוא לא דיבר עליהן כמעט, הוא היה די מופ

נם, קשה היה ממש להתקרב אליו.ײ"היינו טסים הרבה לבקר את המשפחה שלו בכפר קטן על הגבול עם סו

דן. היינו יושבים שם באיזה טרמינל קטן בשדה התעופה והמשפחה שלוײהיתה מגיעה לשם לפגוש אותו, או שהוא היה עובר את הגבול ומכונית היײתה לוקחת אותו אליה. פעם אחת נסעתי איתו לבית של המשפחה שלו בד

רום סודן. אירחו אותנו מאוד יפה. אכלנו שם הרבה בשר. אמין היה נוהגלתת בצבא פקודה 'באפלו' והיו שוחטים אחד ועושים ממנו מטעמים".

ºººººº

ºººººº

ואנחנוהמלך

אמין בפגישה עם רה¢מ מאיר ב�±∑Æß משמאל∫ מנהל הלשכה¨ דיניץ

ררגגייננ

בבררוו

דד דדוו

∫∫םם

ללווצציי

¬¬

כספיתÆ מאות שעות אידי

רונןÆ צילם הרבה סרטי וידאו למזכרת

יורם רינון, מנחם צור ודוד רונן שירתו באוגנדה בתחזוק המטוסים והמערכות של חילהאוויר המקומי ובהדרכת הטייסים. שלושתם מכנים את התקופה "גן עדן עלי אדמות".

ײ¬ יורם רינון (64), איש אלקטרוניקה, הגיע לאוגנדה בײ66' ושירת תחילה תחת פיקודו של כספית. הוא נשאר בה עד דצמבר 70', חודש לפני ההפיכה הצבאית של אידי אמין. רינון, אגב, הכירבאוגנדה את אשתו לילי, בת למשפחה של פליטי שואה מוורשה, מהיהודים הבודדים ששהו אז

במדינה. את אמין הוא זוכר כ"סבא חביב, אדם שאי אפשר היה לשער אז שיהפוך לרוצח המונים". ¬ מנחם צור (66) שירת באוגנדה בין 67' לײ71' כאיש טכני. "פעם אחת הרכבנו מטוס פייפרממש מאפס בשיתוף האוגנדים", הוא מספר. "יום אחד הופיע אצלנו אידי אמין. הוא הסתכל עלהפייפר ושאל 'הוא גם יכול לטוס?'. אמרנו לו שכן. אז הוא אמר 'אני רוצה לעלות לטיסת מבחן'.הוא לקח את אחד הטייסים שלנו שעשה לו כמה הקפות באוויר. הוא ירד מהטיסה ואמר 'ורי גוד'".ײ¬ דוד רונן (61), איש חשמל ומכשירים, שירת שם מײ68' ועד שאמין החליט לגרש את הישרא

לים, במרץ 72'. ײרונן לעולם לא ישכח את הײ25 בינואר 71', היום שבו תפס אמין בהפיכה צבאית את השל

טון: "אני ואשתי, מרים, שהיתה המזכירה של הצוות, היינו בשדה באנטבה, והילדים נשארו עםהמטפלת בבית בקטאבי, שהיה בתוך בסיס מפקדת חיל האוויר. פתאום בײ10 בבוקר מתחילות

יריות ואנחנו רואים חבר'ה שעובדים איתנו מתחילים לירות אלה על אלה. לא הבנו מה קורה,ואז הסבירו לנו שאלה אנשים משבטים שונים שנלחמים זה בזה. היה מפחיד מאוד.

"בשבועייםײשלושה אחרי ההפיכה ישבנו בבית, שהיה כײ150 מטר מהשער של הבסיס. היה שםײחדר מעצר, היו עוצרים שם את החיילים והאנשים מהשבטים הלא נכונים, המתנגדים, אוסרים או

תם ובלילה היו מוציאים אותם להורג. היינו יושבים בבית ושומעים את צרורות היריות. אחרי זהכנראה זרקו את הגופות לאגם. ככה כל ערב. אחר כך שחררו את העוצר והדברים התייצבו.

"יום אחד, במרץ 72', שמענו בטלוויזיה שנעצרו שני ישראלים באזור ג'ינג'ה (האזור באוגנדהײשבו מתחיל הנילוס הלבן — ע.ק) בחשד לריגול. זה נראה לנו משונה, כי היו שם משפחות של צנח

נים ישראלים שגם אימנו את הצבא. למחרת אמרו פתאום בטלוויזיה: 'שימו לב לישראלים, אם הםנראים לכם חשודים תדווחו למשטרה'. כמה ימים לאחר מכן אידי אמין הופיע בטלוויזיה ואמר שהואביקש מהישראלים לעזוב את המדינה כי הם מרגלים פה. אז הבנו שאנחנו צריכים להתחיל לארוז".אמין, שעד אז נחשב לידיד ישראל, כרת ברית עם שליט לוב, מועמר קדאפי, שהחל לתמוךבו כלכלית, והפך לידיד העולם הערבי ואש"ף ולשונא ישראל. "ביום שהיינו בשדה באנטבהוחיכינו בטרמינל לטיסה לישראל", נזכר רונן, "נחתו שני הרקולסים של לוב וירדו אנשים של

חיל האוויר הלובי. הם באו להחליף אותנו. כך הסתיים הסיפור הישראלי באוגנדה".

ן מ ו ר ה ף ו ס

כספית∫ ¢אידי אמיןהיה אומר לי ßאנחנו

אוהבים אתכם יותר¨הישראלים¨ מפנישאיתכם אפשרלדברÆ כשהייתיצריך לדבר עם

הקצין האנגלי הואהיה אומר לי אתה

כושי¨ תעמוד¢ßשלושה מטר ממני

❘≤¥❘≤∞ Æ¥ Æ≤∞∞∑❘עיתון ירושלים❘

הוא היה מדבר אז על רצונו להיות נשיא? "הוא תמיד היה אומר 'אני אהיה פרזידנט'.

ײכאילו בצחוק, אבל הוא התכוון לזה. הוא רצה להנהיג".

ל את אשכו ה ו ו ל י מי ײכספית התגורר אז עם אשתו ושני ילדיו באנ

טבה, סמוך לשדה התעופה. תנאי המגורים שלהצוות הישראלי היו מעולים: לכל משפחה היו טבח,

גנן ומטפלת צמודים. מדי ערב היו מתארחים בביתואנשי הצוות, שותים, צוחקים. "הצוות שם עשה חיים",

נאנח כספית, "אבל לי זה היה קשה. תשמע, כמפקד צוות,הדאגה שלי מתאונות היתה יומיומית. אמרתי לעצמי, אם

יום אחד יקרה משהו וילך מישהו מהם או יותר מזה, מישהובכיר שלהם, מי יודע מה יהיה, אולי אני אצטרך לאסוף את

המשפחה ולברוח משם.ײ"אתה מהר מאוד יכול לאבד שם שליטה ולא לדעת למה לצ

פות מהמקומיים. זה לא רק אידי אמין. הקצינים והחיילים עצמםרגע אחד ידידותיים, ופתאום נדמה להם שעשית משהו לא בסדר.

יש את החשד המתמיד הזה כלפי האדם הלבן. אם הייתי נשאר שםיותר משנתיים הייתי מגיע לבית משוגעים".

כשכספית אומר את זה הוא מתכוון בין היתר לכל מיני התקלות שלאמין, שגרמו לו להצמיח שיער לבן. "אידי אמין היה לא צפוי, אף פעם לאיכולת לדעת מה הוא יעשה. פתאום הוא יכול היה להגיד לך 'אני רוצה מחרלכבוד יום העצמאות מפגן אווירי'. דבר כזה לוקח חודש להכין, אבל הוא

רצה מחר", נזכר כספית.ײאחד הסיפורים שזוכר כספית הוא הביקור של ראש הממשלה לוי אשײכול באוגנדה ביוני 66', במהלך מסע דילוגים שערך באפריקה לחיזוק הק

שר של מדינת ישראל עם השלטון המקומי.ײ"כשהמטוס של אשכול היה באוויר כמה קילומטרים לקראת הנחיתה בא

נטבה, הודעתי לחיל האוויר הישראלי שאני מעלה 4 פוגות לאוויר ללוותײולקבל את המטוס. להפתעתי קיבלתי תשובה מחיל האוויר, 'לא ילוו אפרי

קאים את מטוסו של ראש הממשלה'. פשוט לא סמכו עליהם, הם פחדו שהםײיתנגשו במטוס של אשכול. זה הבעיר בי את חמתי. אני והצוות שלי טסים אי

תם מדי יום ועושים איתם המון דברים שמסכנים את החיים שלנו כל דקה,ועכשיו אומרים לי שזה לא אפשרי שהם יטוסו.

ײ"התחיל ויכוח וראיתי שאני לא יוצא מזה. אז הרמתי טלפון לאורי לובראני (שגריר ישראל דאז באוגנדה — ע.ק) ואמרתי לו 'אין אישור מהארץ,אבל אני הולך לקחת את זה על עצמי. בשני המטוסים הפנימיים, הקרוביםײלמטוס של אשכול, יהיו טייסים שלנו, ובשני המטוסים החיצוניים יהיו טיי

סים אפריקאים'. הוא אמר לי 'לך על זה, יש לי גב רחב מאוד', ועשיתי את

זה. אידי אמין כמובן מאוד שמח. כל דבר כזהבשבילו היה גאווה. הוא כל הזמן היה אומר'חיל האוויר שלי', והנה הטייסים המקומייםשלו טסים ומקבלים את המטוס של ראש

הממשלה הישראלי".גם בזמן הביקור הזה היו לכספיתכמה רגעי חרדה. זה היה כשאידי אמיןײהתעקש לקחת את כל הפמליה הישרא

לית במטוסי דקוטה לסיור במפלימרצ'יסון, השמורה הגדולה והיפה ביותרײבאוגנדה. לא היה אכפת לו שהשמיים באו

תו בוקר היו מכוסים עננים. "זו היתה טיסתאימים", משחזר כספית. "יצאנו שני מטוסיםעמוסים עם כל הכבודה הזו, ומזג האוויר היהײנורא. טסנו צמוד לקרקע. בסוף איכשהו הג

ענו וגם חזרנו. זה היה אחד הימים הקשיםשלי. ממש פחדנו שיקרה משהו".

רגע מפחיד אחר היה כשאמין עמד על כךשהוא יצטרף לטיסת הסולו הראשונה של חניך מקומי.כספית בסך הכל הזמין אותו לצפות באירוע המיוחד,

אבל לאמין היו תוכניות אחרות.ײ"אני זוכר שהחניך ישב בתוך המטוס המונע, ואנו עו

מדים ומחכים לאמין, שאיחר. פתאום הוא מגיע ומסמן לנוײלעצור: 'אני רוצה לטוס איתו'. וזה אסור מכל איסור, סולו רא

שון עושים לבד. מה גם שהוא היה ענק, שקל הרבה מאוד, ואם הואהיה יושב בכיסא האחורי כל המשקל והאיזון היו משתנים. אבל הוא עמדעל זה שהוא רוצה לעשות איתו את הסיבוב, ומהר מאוד ראיתי שאם אניײלא נותן לו להיכנס למטוס יש מלחמת עולם. לא היה אכפת לו שזה מסו

כן, 'אם זה לא מסוכן בשבילו זה גם לא מסוכן בשבילי', הוא אמר". ײכאן כספית עוצר את הסיפור ולא מגלה אם בסופו של דבר הוא נתן לא

מין לעלות על המטוס או לא. "אני רק יכול להגיד לך שביום הזה החציהשני של הראש שלי התמלא בשערות שיבה", הוא אומר בחיוך.

כספית חזר לארץ בשנת 67', שירת בצבא עד 1970 ולאחר מכן היהטייס באל על במשך 30 שנה. מי שהחליף אותו כמפקד הצוות באוגנדה היהאמנון הליבני ז"ל (שהשתתף לאחר מכן כטייס במבצע אנטבה). אידי אמיןײערך לכבודו מסיבת פרידה ונתן לו במתנה מגן שעליו כתב באנגלית "למ

תי כספית, צ'יף אינספקטור" (מפקד המשטרה). כספית מוציא את המגן,שכבר דהה לגמרי, וצוחק. "הוא התכוון לצ'יף אינסטרקטור (מדריך ראשי).זה רק מראה לך כמה הוא לא ידע אנגלית. הוא אמר לי 'זה יגן עליך. אם

יש בעיות תוציא את זה'". נשארתם בקשר אחרי שחזרת?

"לא, לא היה קשר רגשי. היינו די קרובים, די חברים, הוא סמך עלי,אבל זה לא בן אדם שאתה יכול לשמור אחר כך על קשרים איתו".

ºººººº צור∫ ¢הוא ערך לנוכמה ערבי קצינים¨חאפלות עם הרבהבשר באפלו שהוא

היה שוחט¨ בירהÆ אניזוכר שהיינו צוחקיםעל הßחוכמותß שהיה

משמיע¢

ªהכיר באוגנדה את אשתו לילי Æרינוןמשמאל∫ רינון ראשון משמאל

צורÆ זוכר את התקופה ההיא כגן עדן

המלךואנחנו

❘≤≤❘≤∞ Æ¥ Æ≤∞∞∑❘עיתון ירושלים❘

היה משכיל נהגו הקצינים תחתיו להשפילו. "לאספרו אותו וזלזלו בו, הרבה פעמים לידי, וזה לא היה

נעים", נזכר כספית. "הוא בלע את הכל ואמר לעצמושהוא מחכה בפינה ושהוא יבוא איתם חשבון".

והוא בא? "מה זה בא. אחרי שבשנת 66' הוא נהיה רמטכ"ל, הנשיא

מילטון אובוטה התחיל לגדל את הגולם שקם אחר כך על יוצרו(אמין הדיח אותו מהכס בהפיכה צבאית בײ71' — ע.ק). הוא התחיל

ײלהתנפח בצורה מפחידה. פעם אחת הוא עשה לי תרגיל אידי אמיני טיפוסי. בהתחלה, כשרק הכרנו והוא היה סגן הרמטכ"ל, קצין זוטר שלו התנהג

אליו בצורה משפילה לעיני — דחף אותו, זלזל בו והשפיל אותו עד עפר.ײ"לימים, כשהוא נעשה מפקד הצבא, הוא התקשר אלי וקרא לי אליו ללײשכה. 'אני רוצה להראות לך משהו', הוא אמר. הכניסו את אותו קצין למשײפט צבאי. הוא אמר לו 'אתה מורד לדרגת טוראי ועף מהצבא'. הוא רצה לסײגור פה מעגל ולהראות לו ובעיקר לי שמי שמשפיל אותו לא גומר טוב. האײמת, אחרי זה בדקתי בצבא האוגנדי וגיליתי שמפקד צבא לא יכול ככה לה

עיף קצין, הכל היה הצגה בשבילי".

ג להנהי לד ו נהכבוד שיחק תפקיד מרכזי אצל אמין, שלימים נהג להציג עצמו כ"הודמעלתו הנשיא לכל החיים". בשיחותיו הרבות עם כספית הוא שיתף אותו

ײבסיפורים על התקופה שבה היה רב"ט בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, ושימש שם כסבל.

ײ"הוא סיפר שהוא סחב שם משאות על הגב, וכשחור ובעל דרגה נמוכה הבריטים התייחסו אליו כנחות והתעללו בו. אבל עם כל זה היתה לויראת כבוד עצומה לבריטים. הוא היה מתמתח לידם מפחד פנימי ויראתכבוד. הוא היה אומר לי 'אנחנו אוהבים אתכם יותר, הישראלים, מפניײשאיתכם אפשר לדבר. אתה מתקרב אלי ואנו עומדים אחד ליד השני ומ

דברים. כשהייתי צריך לדבר עם הקצין האנגלי הוא היה אומר לי אתהײכושי, תעמוד שלושה מטר ממני, כי אתה מסריח'. העלבונות האלה חל

חלו אצלו". כספית אומר שכבר אז, עוד הרבה לפני שהפך למנהיג אוגנדה, בלטהאצל אמין תכונת המנהיגות. "הוא שידר תחושה של מנהיגות. הבן אדם לאהיה משכיל, לא מבריק, לא גמר אוניברסיטה, האנגלית שלו היתה גרועה,ײאבל הוא היה מנהיג מלידה. הקצינים היו אמנם נגדו, אבל החיילים היו עוײשים מה שהוא אמר להם בלי לחשוב. היינו טסים הרבה לשטח וליחידות הצ

בא לבקר את החיילים. כל חייל שפגשנו הוא ידע את השם שלו, מאיזה שבטהוא, שאל מה שלום אמא ואבא. זה מה שהפך אותם למשועבדים אליו".

כספית זוכר שאמין אהב לטוס בעיקר בפיאג'ו, מטוס איטלקי מרווח.

"בשביל איש גדול כמוהו זה היה נוח", הוא אומר. "היינו טסים גם הרבה לבד.הייתי כמו טייס אישי שלו. לפעמים הייתי שולח איתו טייסים אחרים, אבלכשהיו טיסות שהוא היה אומר לי 'בוא נטוס', הבנתי שאני עצמי צריך לטוסײאיתו. בכל מקום שהוא רצה להציג את מפקד האוויריה שלו הייתי בא. היי

תי שם הרי הדמות הבכירה. אמנם היה איזה קצין, סגן מקומי, שהטייטל שלוהיה מפקד חיל האוויר, אבל הכל שם היה מונח על הכתפיים שלי".

היו לכם הרבה שעות טיסה ביחד? ײ"היו לנו המון שעות טיסה ובכלל שעות ביחד. חיתנ

תי אותו פעמיים בכפרים מרוחקים עם מפגן אוויריוצרמוניה שלמה. היינו מטיסים את האורחים לשםײבדקוטות. באחת החתונות בכפר בצפון המדינה עשי

נו מפגן אווירי, מטס חגיגי שטסתי בו. "הייתי איתו בכמה מקומות שלא הייתי מגיע אליהםבחיים. מקומות נידחים, בכפרים אותנטיים, מפגרים. כלײהיום אנשים עם תינוקות על הגב או על החזה רוקדים, תוײפים ואש וכל הכפר נע בקצב. אמין היה מצטרף אליהם לרי

קודים. נשים היו מזמינות אותו בכל מקום שבו היינו נוחתיםײוהאמהות היו שולחות אליו את הילדים שלהן, אומרות להם תרו

צו תצעקו לו 'פאפא, פאפא'."הוא היה ידוע כאוהב נשים, אז כל אחת ניסתה, אולי זה יתפוס. אבלײבשקט הוא התחתן והיו לו איזה שלושײארבע נשים, אחת מהן היתה פרופײסורית, מרצה באוניברסיטה. הוא לא דיבר עליהן כמעט, הוא היה די מופ

נם, קשה היה ממש להתקרב אליו.ײ"היינו טסים הרבה לבקר את המשפחה שלו בכפר קטן על הגבול עם סו

דן. היינו יושבים שם באיזה טרמינל קטן בשדה התעופה והמשפחה שלוײהיתה מגיעה לשם לפגוש אותו, או שהוא היה עובר את הגבול ומכונית היײתה לוקחת אותו אליה. פעם אחת נסעתי איתו לבית של המשפחה שלו בד

רום סודן. אירחו אותנו מאוד יפה. אכלנו שם הרבה בשר. אמין היה נוהגלתת בצבא פקודה 'באפלו' והיו שוחטים אחד ועושים ממנו מטעמים".

ºººººº

ºººººº

ואנחנוהמלך

אמין בפגישה עם רה¢מ מאיר ב�±∑Æß משמאל∫ מנהל הלשכה¨ דיניץ

ררגגייננ

בבררוו

דד דדוו

∫∫םם

ללווצציי

¬¬

כספיתÆ מאות שעות אידי

רונןÆ צילם הרבה סרטי וידאו למזכרת

יורם רינון, מנחם צור ודוד רונן שירתו באוגנדה בתחזוק המטוסים והמערכות של חילהאוויר המקומי ובהדרכת הטייסים. שלושתם מכנים את התקופה "גן עדן עלי אדמות".

ײ¬ יורם רינון (64), איש אלקטרוניקה, הגיע לאוגנדה בײ66' ושירת תחילה תחת פיקודו של כספית. הוא נשאר בה עד דצמבר 70', חודש לפני ההפיכה הצבאית של אידי אמין. רינון, אגב, הכירבאוגנדה את אשתו לילי, בת למשפחה של פליטי שואה מוורשה, מהיהודים הבודדים ששהו אז

במדינה. את אמין הוא זוכר כ"סבא חביב, אדם שאי אפשר היה לשער אז שיהפוך לרוצח המונים". ¬ מנחם צור (66) שירת באוגנדה בין 67' לײ71' כאיש טכני. "פעם אחת הרכבנו מטוס פייפרממש מאפס בשיתוף האוגנדים", הוא מספר. "יום אחד הופיע אצלנו אידי אמין. הוא הסתכל עלהפייפר ושאל 'הוא גם יכול לטוס?'. אמרנו לו שכן. אז הוא אמר 'אני רוצה לעלות לטיסת מבחן'.הוא לקח את אחד הטייסים שלנו שעשה לו כמה הקפות באוויר. הוא ירד מהטיסה ואמר 'ורי גוד'".ײ¬ דוד רונן (61), איש חשמל ומכשירים, שירת שם מײ68' ועד שאמין החליט לגרש את הישרא

לים, במרץ 72'. ײרונן לעולם לא ישכח את הײ25 בינואר 71', היום שבו תפס אמין בהפיכה צבאית את השל

טון: "אני ואשתי, מרים, שהיתה המזכירה של הצוות, היינו בשדה באנטבה, והילדים נשארו עםהמטפלת בבית בקטאבי, שהיה בתוך בסיס מפקדת חיל האוויר. פתאום בײ10 בבוקר מתחילות

יריות ואנחנו רואים חבר'ה שעובדים איתנו מתחילים לירות אלה על אלה. לא הבנו מה קורה,ואז הסבירו לנו שאלה אנשים משבטים שונים שנלחמים זה בזה. היה מפחיד מאוד.

"בשבועייםײשלושה אחרי ההפיכה ישבנו בבית, שהיה כײ150 מטר מהשער של הבסיס. היה שםײחדר מעצר, היו עוצרים שם את החיילים והאנשים מהשבטים הלא נכונים, המתנגדים, אוסרים או

תם ובלילה היו מוציאים אותם להורג. היינו יושבים בבית ושומעים את צרורות היריות. אחרי זהכנראה זרקו את הגופות לאגם. ככה כל ערב. אחר כך שחררו את העוצר והדברים התייצבו.

"יום אחד, במרץ 72', שמענו בטלוויזיה שנעצרו שני ישראלים באזור ג'ינג'ה (האזור באוגנדהײשבו מתחיל הנילוס הלבן — ע.ק) בחשד לריגול. זה נראה לנו משונה, כי היו שם משפחות של צנח

נים ישראלים שגם אימנו את הצבא. למחרת אמרו פתאום בטלוויזיה: 'שימו לב לישראלים, אם הםנראים לכם חשודים תדווחו למשטרה'. כמה ימים לאחר מכן אידי אמין הופיע בטלוויזיה ואמר שהואביקש מהישראלים לעזוב את המדינה כי הם מרגלים פה. אז הבנו שאנחנו צריכים להתחיל לארוז".אמין, שעד אז נחשב לידיד ישראל, כרת ברית עם שליט לוב, מועמר קדאפי, שהחל לתמוךבו כלכלית, והפך לידיד העולם הערבי ואש"ף ולשונא ישראל. "ביום שהיינו בשדה באנטבהוחיכינו בטרמינל לטיסה לישראל", נזכר רונן, "נחתו שני הרקולסים של לוב וירדו אנשים של

חיל האוויר הלובי. הם באו להחליף אותנו. כך הסתיים הסיפור הישראלי באוגנדה".

ן מ ו ר ה ף ו ס

כספית∫ ¢אידי אמיןהיה אומר לי ßאנחנו

אוהבים אתכם יותר¨הישראלים¨ מפנישאיתכם אפשרלדברÆ כשהייתיצריך לדבר עם

הקצין האנגלי הואהיה אומר לי אתה

כושי¨ תעמוד¢ßשלושה מטר ממני