גלמןÎזאק על רקע אחתמעבודותיו. המסיבה ב17Î ביוניהיתה האחרונה בת"ז

סיפור מותו ש7 איגור גלמןÎזאק, אמן צעיר ומבטיח???£]

טלפון הסלולרי אותת למאשה, ישראליתהשלומדת אמנות בלונדון, שיש לה שתי הו-Îדעות חדשות. היא בדיוק נחתה באי הבריטי אחרי ביקור בארץ. "ההודעה הראשונההיתה מאיגוד. הוא שאל אותי אם אני ררצה לבוא איתו למסיבה אצל חבר שלובבית", היא מספרת השבוע בעת השבעהעל ידיד הנפש שלה, איגוד גלמןÎזאק, מישהיה בתקופת לימודיהם המשותפת במדרשה לאמנות בבית ברל גםבן זוג. "ההודעה השנייה היתה של חברה מהלימודים שאמרה לי לה-

תקשר אליה דחוף כי איגור בבית חולים".גם כרמל, בת הזוג האחרונה של איגור בלונדון, שם למר תואר שניבאמנות, קיבלה באותו בוקר יום ראשון טלפון מבשר רעות. על הקוÎהיה רמיאן, חבר של איגור שעבד עמו בפאב בשם מיודק הול. הוא דיבר^היא נכנסה להלם. רק שעתיים קודם, בתשע בבוקר, עזבה את המ-סיבה כשהכל נראה בסדר ושום סימנים לא העירו על העתיד לקרות.שילוב של סמים שונים בכמות גדולה עם אלכוהול גרמו לו לאבדקשר עם המציאות ולבסוף לדום לב. איגור התמוטט. נשימתו נעצרהוהחמצן לא זרם למוחו. האמבולנס שהוזעק למקום התעכב. "בהתחלה,כשרק הגעתי לבית החולים, הם אמרו לי, 'תשמעי, המצב שלו ממשרע, יש סיכוי שהוא לא ישרוד'", מספרת השבוע כרמל. ''אבל כש-ראיתי שעוברים כמה ימים והוא לאטÎלאט מתייצב, אז עשינו םוויץ'

כזה שהוא ידיר בסדר".במשך שלושה שבועות נלחם האמן והמוזיקאי הצעיר (24) על חייו.אמו אלה ואחיו אלכס הגיעו מהארץ כדי לשבת לצדו, וגם בעלה הרא-שון, אביו של איגור, מאראט, והסבתא, שהגיעו במיוחד ממוסקבה. רו-פאים מומחים מרוסיה ומארצות הברית הוזעקו למיטתו, והחבריםוהחברות החזיקו לו את היד, דיברו אליו, השמיעו לו מוזיקה שאהב.במקביל שימש העמוד שלו ברשת דחברתית המקוונת מייספיים מעיןז*רת פורקן עבור החברים, אמצעי להעביר ליקירם מילות עידוד, תק-ווה ואיחולי החלמה בסגנון "אנו יודעים שבקרוב תתעורר ותהיה חזק".סוג של ניסיון לגשר לא רק על פערי הזמן והמקום אלא גם על המר-חק הזה שבין חיים למוות. מי יורע, אולי הוא עוד יתעורר ויקרא את

כל רהודעות"היתה לנו תקווה, ודגוף החל להראות סימנים מעודדים", משחזרתהשבוע בבכי אמו, אלה. "הוא מזל אריה, אז אמרתי לו שהוא צרירלהיות עכשיו כמו אריה, להיות אמיץ וחזק, להילחם על החיים שלו

ולנצח בקרב האחרון הזה".אבל ביום שבת, 7 ביולי, שלושה שבועות אחרי שהתמוטט, הקרבהסתיים. גופתו של איגור הוטסה לארץ ונקברה ביום שני שעבר בביתהעלמין ברחובות. מאות ליוו אותו. היו שם מורים וחברים מהמדרשהלאמנות בית ברל, נציגים מגלריה רוזנפלד בדיזנגוף, שבה הציג לפ-ני שנה תערוכת יחיד, ומוזיקאים שאיתם ניגן כבסיסט. כולם הסכי-מו: מדובר באבדה גדולה לא רק של ארם מיוחד ואהוב, ארם שחווה את

החיים במלואם ותמיד חי על הקצה, אלא גם לאמנות הישראלית.

פו הדוב גיד7י שדייםאם לא המוות שלו, בטח הייתם קוראים בקרוב כתבה על איגור בנ-סיבות אחרות, פתיחת תערוכה חדשה או עור מיצג פרובוקטיבי תחתÎהשם איגור או יגאל. אלה מסבירה שאחרי שעלו לארץ ממולדובה ב1990, אימץ לו א י.Îר שם עברי, שאותו אגב זנח לאחרונה לטובת שמוהמקורי. ניכר שהיא עדיין לא מעכלת את השינר - ''יגאל שלי", היאממלמלת בכאב לא הרחק מקברו ביום ראשה השבוע באזכרה לציוןתום השבעה. גם הסבא, אלכסנדר גלמן, סופר מפורסם ברוסיה, הגיעבמיוחד לארץ, וכך גם מיכאל, אחיו החורג של איגור, ואביו, מאראטÎגלמן, בעל גלריה מאוד מפורסמת במוסקבה. הם עמדו שקטים, בואבים. בין ההודים התנהל לאחר מכן דיאלוג לגבי איר תיראה המצבהשתונח על הקבר הטרי. על קו הטלפון גם האמנית הישראלית זויהצ'דקסקי החיה בברלין, שהציגה בתערוכה משותפת עם איגור בעירמגוריה. כעת בוחנת המשפחה אפשרות שצ'רקסקי תיצור עבודות אמ-

נות שיהיו חלק מהמצבה.מאוחר יותר, בבית של אלה ברחובות, היא עוברת יחד עם מאראטעל ציוריו ורישומיו של איגור. הנה איש עירום בצבע סגול (ימה לע-שות, הוא אהב לצייר אנשים עירומים, לא יודעת למה", מעירה אחיי-ניתו דניאל, בת ה10Î), גוף של אשה בכתום, דיוקן עצמי, רישום שלפו הדוב עם שדיים, רישומים של חרקים וחיות אחרות. הם בוחרים רי-

שום חצי צבעוני חצי שחורÎלבן, שמשרה אווירה שמחה.בחדרו מיניאטורות קטנות על המדף, על הקיר פוסטר של להקת".43/^^0 013זת1>? ופוסטר ישן של מטאליקה ליד עטיפת התקליט ̂"של הביטלס. על הארון תלדה תמונה שלו כילד עם בובות השעווה שלהחיפושיות במחיאת מדאם טוסו, נוגע מקרוב בגיטרה. גם הגיטרה הק-לאסית שלו מונחת רומם בחדר. הוא ניגן בה מגיל צעיר, אחרי שהתנ-סה בחלילית ובאורגנית, אך בסביבות גיל 15 עבר לגיטרת בס והחל

0100̂מ1>51, , לנגן עם כל מיני להקות מטאל. בץ היתר ניגן עם ההרכב שאיתו הופיע בבאדבי, ולאחרונה בעיקר עם ההרכב '*10ת1ק5.

בינןאר השנה, כשבא לחופשה בארץ, הופיעה להקתו במועדון

לבונטין 7, ובחודש מאי ערכו הופעה מיוחדת באנגליה. לאחר מותושלחה יעל שחמון, שעמדה מאחורי ההרכב המצליח ואהבה את אי-גוד אהבת נפש, מכתב בדואר אלקטרוני לחבריו וקרוביו, וגם הק-רישה לו שיר. "איגור, אחי וחברי הטוב, הנשמה התאומה שלי, עזבאת העולם הזה למסע אחר", כתבה במכתבה. "אני מאחלת לך חייםחדשים, מספקים, ושאותם גדולה, כוח וחופש שנתת לנו כשהייתכאן איתנו יאירו לך את הדרך. האנרגיות שלר הכי קרובות לאנר-

גיה של השמש".על השולחן בסלון הבית פזורות עשרות תמונות של איגור, בחלקןשיערו ארוך, באחרות תספורתו החדשה והקצוצה, שעשה לפני שעזבללונדון לפני שנה וחצי. על הקיר ציורים מתקופת הילדות ועבודותשעשה על קרטון, ובאמצע השולחן מסגרת ובה תמונה של הקעקוע̂"מסס 1''. בין התמונות והעבודות מונח ̂ ז שהיה על ידו, *:8611ץ1מכתב באנגלית שהעבירו למשפחה חברי להקת 16ה81, שאיתה ניגןאיגור בלונדון רוך קבע. "איגור הביא חיוניות ואנרגיה ללהקה ול-מוזיקה שלנו. בסיסט מעולה, ומעל הכל אדם. בחזרות ובהופעותהוא נתן את הלב והנפש למוזיקה, תמיד עם חיור על הפנים. הואהיה נדיב באופן יוצא דופן. תמיד יבזבז את הפני האחרון על החב-רים בלי לחשוב על עצמו. תמיד ראשון בבר לקנות לכולם משקאות,תמיר דאג לחברים. הוא לעולם לא ויתר על הרצון שלו ללמד או-תנו על אמנות. כשמישהו מאיתנו שומע את המילה 'אמנות', הוא

חושב על איגור".

זין 717 המבחן"הוא התחיל לצייר בגיל קטן מאוד", נזכרת אלה. "עוד בקישינבאני זוכרת שהוא לקח פעם מכחול, ובלי לתכנן עשה תנועה חסרת מא-מץ ויצא ציור של ורד. אחרי זה בארץ תמיר שלחנו אותו לחוגי אמ-

נות ומוזיקה. היה ברור שאמנות היא הכיוון".בת הדורה הלן, שעבורה היה איגור החבר הכי קרוב במשפחה, זרכרת שגררה אותו כשהיו קטנים לחוג ציור. "הלכתי לחוג ציור בביתספר תחכמוני בחררה ולקחתי אותו איתי, אבל כשראיתי איך הואמצייר פשוט עזבתי, אין מה להשוות. היה לו מגע זהב, בכל מהשהוא נגע הוא הצליח. בגיל צעיר הוא כבר אמר לי שהוא יהיה ציירונגן. בכלל, הוא תמיד עשה דברים שונים. כולם כעסו עליו שהואעזב את התיכון, אבל אני הייתי בצר שלו, כי חשבתי שהוא עשה את

הדבר הנכון".העזיבה של תיכון רהÎשליט ברחובות היתה מעניינת במיוחד. ייש-בנו ביחד בשיעור תנ"ךי, שיחזרה השבוע מריה, ידידה וחברה לכיתה,שהיתה גם בת זוגו של איגור במשך כשש שנים. "פתאום הוא אמר לי,'אני לא מבין מה אני עושה פה, אני ממש לא רוצה להיות כאן'. אז הואצייר למורה לתנ''ך ציור של זין על המבחן. היא לקחה את זה מאוד

קשה, והוא עזב את בית הספר".בהמשך השלים איגור בגרות אקסטרנית ואף עשה קורס עיצוב את-רים בג'ון ברייס, אבל לא התגייס לצבא. "הוא פשוט ביקש להשתח-רר, בלי משחקים, והם קיבלו את זה", אומרת אלה. "הוא היה פטריוטיואהב את הארץ, אבל הבין שהצבא לא בשבילו, הוא לא אהב מסגרות.בשבילו להתעסק ברובה, להילחם, להרוג, להיות איש מסודר ולקוםבשש בבוקר - זה קשה. הוא הגיע אליהם עם התספורת והעגילים והיה

נראה כמו צייר, אמן, והם קיבלו את הבקשה שלו".בהמשך עבר איגור לגור בדרום תל אביב, ליד כיכר המושבות, וב-מקביל עבד בחנות טלפונים של עובדים זרים ליד התחנה המרכזיתהישנה, שם היה לו זמן להכין כל מיני מיניאטורות תוך שהוא משת-

מש בחפצים ואביזרים משרדיים כמו סיכות שדכן.ב2003Î החל איגור ללמוד אמנות פלסטית במדרשה בבית ברל.ראש בית הספר, יאיר גרבה, ראה את העבודות שאיגור הכין, הבין אתהפוטנציאל וקיבל אותו - בצעד חריג - היישר לשנה ג'. "הוא הגיעכמישהו שהיה מעדיף לוותר על כל ההליך הזה של בית ספר ומוריםÎורצה לצאת מכאז וללכת לעולם הגדול וליצור ולחיות", נזכר השו ברע גרבה. יהיה לו מה שקורה בדרך כלל לאמנים אמיתיים, שהוא

המשך בעמוד הבא

המשך מרעמוד הקודם

0"הוא הגיע אמן ויצא אנ7ן, אנחנו בסך

הכל תרמנו מעס מאוד לזה מלבד סוגשל עידוד והרגשה שהוא לא לבד

כאשר אדם מת קל נורא להגיד שהוארצה להספיק כמה שיותר אבל זה נכון,

הוא לא רק דץ אלא למעשה סס"יאיר גרבוז

"היו לו מלא רעיונות מבחינתו, אמנותהיתה פאן, תהליך יצירתי בלי גבולות,

שאפשר לעשות אותה בכל מקום ובכלרגע, וזה לא שרק בססודיו אתה נהיה

אמן הוא עוד לא מימש אתהפוסנציאל שלו, יש פה פספוס"

וÎקזוקי האתנית זויה צ'

Îלא רצה באמת להיות סטודנט, אלא זה היה עבות השביל לעולם האמנות. הוא היה חסר סבלנות לחלוטין כלפי התהליך ורצה להציג ולי-צור, ואנחנו היינו צריכים קצת למתן, לעצור. היה לו קושי בלקבלקצת ניסיון של אחרים, אבל ברגע שהיית מדבר איתו כאמן אל אמן

הוא היה יותר פתוח.יכשניתחו את העבודות שלו במדרשה, זה היה סוג של אתגר למררים, והדיבור סביבן היה כרוך בטעמם האישי יותר מאשר באיזה ידעמקצועי שהם ניסו להעביר לו. לכן הדיח היה כמו על עבודה של אמןהמציג בתערוכה. כל המורים תמיד מצאו שמדובר במשהו באמפרמאוד גבוה, מלא דמיון. כשאתה משחרר אנשים מכל מיני לימודים עלסמך הישגיהם, אתה תמיד חושש שאתה יוצר בורות בידע שלהם. לתבזה כך, אבל במקרה שלו לא. הוא הגיע אמן ויצא אמן, אנחנו בסך הכלתרמנו מעט מאוד לדבר הזה מלבד סוג של עידוד והרגשה שהוא לאלבד. אני לא אוהב שכאשר אדם מת אז רואים בכל דבר איזה פרשנות,וקל נורא להגיד שהוא רצה להספיק כמה שיותר. אבל זה נכח, ולא

דווקא על רקע מותו, שהוא לא רק רץ אלא למעשה טסי.1 Îכבר בלימודיו הציג איגוד תעתכת יחיד בסלח מזל בתל אביב, ובה

משך גם בברלין, עם האמנית זויה צ'רקסקי, גם היא בוגרת המדרשה."יש לנו הרבה מן המשותף בדרך החשיבה ובאיד שאנו רואים אמנות",היא אומרת השבוע בשיחה מברלין. ''היו לו מלא רעיונות. מבחינתו,אמנות היתה פאן, תהליך יצירתי בלי גבולות, שאפשר לעשות אותה

בכל מקום ובכל רגע, וזה לא שרק בסטודיו אתה נהיה אמן. היו לי ציÎ יÎפיות גדולות ממנו, ואני חושבת שהוא נפטר לפני שהוא הצליח להגיע לאיזה מיצוי של היכולות שלו. הוא עור לא הספיק לממש את

הפוטנציאל שלו, אז יש פה הרגשת פספוס*.תעתכת יחיד אחרת של איגוד הוצגה במוסקבה לפני כשנה. בארץ יהציג תערוכת יחיד גדולה בגלריה רוזנפלד בדיזנגוף, שם הוחלט בצÎ ן

עד חריג להעניק לו את כל חלל הגלריה - שלוש קומות - לצורך תע-רוכתו '^0130", שהוצגה במשך שישה שבועות בקיץ 2006. י

התערוכה נולדה כאשר איגור הסתובב מבולבל ושיכור ברחובותÎדרום תל אביב. לפתע צדו עיניו שלט מואר שזעק י86תג01י של החלפן השמנתי. "יש פער בין ההבטחה בשלט בחוץ למה שקודה בפנים,והשינוי שאתה עובר, ומתוך המקום הזה נבנתה התערוכה", מסבירההאוצרת ריאנה דלל מגלריה רחנפלר. היא נזכרת איך כשהוצגה הת-

ערוכה עם השלט בחוץ, אנשים חשבו שזה באמת עסק לחלפנות, נכÎ ינסו להחליף כסף והופתעו לראות במקום זה ציורים, רישומים

. Îומיניאטורות של איגור: שן שמצמיחה ורד או שערות ערווה, מיניאטורות שעשויות מסיכות שדכנים, ג'וקים וחתיכות ברזל, מיצג ויראושל איגוד מחליף כביכול בין הפטמות של עצמו, שינוי קטן בגוף שסי-

מל שינוי גדול יותר. "גלמןÎזאק תופס בעבודותיו את השינוי, מנסה 1

לזרז אותו ולבחח אותו ולקחת אותו אל גבולות הזוועה", נכתב עלהתערוכה בכתבה שפורסמה באתר וואלזע.

דלל: ''הבחור היה מוכשר בטירוף, מישהו שמאוד חי 'על הקצה'.הגאונות שלו היתה בפשטות. ביכולת לקחת רעיח כל כך טריוויאלישכל אחר יכול לחשוב עליו ולהפוך אותו לתערוכה שלמה, לדימוי,למהלך ויזואלי. האמנות שלו היתה מתוך מציאות שהקיפה אותו, הואיצר מחומרים שהיו בסביבת העבודה שלו. הוא לא הלך רחוק וגדולכדי להמציא משהו. הוא גם היה קיצוני בהתנהגות, לא ירע גבולותוהיה לו ביטתÎן שהוא מסוגל לנסות ולהתנסות בהכל, מה שבמידהמסוימת אולי בסוף הרג אותו. היה לו חלום שתוך חמש שנים הוא יהיהכמו מאותציו קטלן (אמן איטלקי בינלאומי; ע'ק). אנחנו מתכווניםלעשות עכשיו תערוכה עם הרבה מאוד אמנים שרצו להציג איתו, וא-נו שואפים לעשות את זה בחלל ציבורי ממסדי. אני מקווה שנוכל לה-גיע לאחד המוזיאונים. זה בהחלט ראוי. מותו תא אובדן גדול לאמנותהישראלית. ער שאתה מוצא אמן שאתה רוצה להשקיע בו ורואה בו

עתיד, זה קשה לאבד אותו ככה".

לונדון והתאונהבשנה וחצי האחרונות חי איגור בלונחץ, שם למר אמנות בצ'לסיקולג' אוף ארס. הוא אהב את הלימודים וגר בתקופה האחרונה במזרחלונחץ, באזור של אמנים, עם שותף, ועבד כברמן. אחת הדוגמאותÎהבולטות לאווירת הפורענות שייצר איגור היא ה'עבודה' שלו בלונדח לפני כשנה וחצי, שאותה כינה "מבצע אדום על לבך. "זו היתההתערבות קטנה במיצב של רייצ'ל ויטריד בטייט מודרך, הוא כתב עלכך בגיליח החורף האחחץ של כתב העת "מעץ". "באתי בשש לפנותערב מלווה בחבר עם מצלמה וחמוש בארבעה קילו עגבניות טריות וי-פהפיות, שאותן פיזרתי במשך שלוש דקות על המיצב. עבת שתידקות עד שאנשי האבטחה של הטייט הבינו שמשהו לא בסדר והחלולתור אחר הטרותסט ולאסוף את העגבניות. כל הסיפור ארך בערךרבע שעה. כשהם קלטו שזה אני, הם ביקשו ממני להפסיק לשים עג-בניות על המיצב עשר דקות אחרי שגמרתי את המלאי. הם המליצושאעניק אותן לאנשים רעבים שצריכים אותן יותר, ושאם אמשיך הםיבקשו ממני לעזוב. בראיח קצר שערכתי עם עצמי אחרי המהומה הק-טנה הסברתי: 'גברת הטריד משעממת. היא בנתה קתירה שלמה עלרעיח אחד, לא רעיח רע אבל עדיין אחד, לעוס וממוחזד. החלטתי להו-סיף קצת ''פרשנם" לעבודתה". בעבודה אחרת שלו הוא החליף בת-

עודת הזהות את תמונתו בתמונה של איבר מין.הסמים היו חלק מהתנהלותו הקיצונית. "אני זוכרת שהיה לו יום הו-לדת, ומישהו הביא לו אקסטזי במתנה בפעם הראשונה, והוא ניסה אתזה", מספרת בת הרודה הלן. "אבל הוא אמר שלא ינסה את זה שוב, כי

זה היה מגעיל'.אבל בלונחץ הוא שינה את רעתו. "בחצי השנה האחתנה הוא הת-חיל להיכנס יותר לחיי הלילה ולסצנת הסמים', מספרת מאשה, "הואפתאום התחיל להתנסות. הוא והלהב מזה. בפעם הראשונה שהוא לקח

"בפעם הראשונה שהוא לקח אסיד הואבא לישון אצלי. הוא דיבר על כנ7ההדברים מתקשרים לו ושהוא חלק

מקוסמוס שלם. אמרתי לו, יופי, ניסיתפעם אחת. תעשה וי וזהו'. הוא הסכים

עם זה, אבל כנראה שזה לא הספיק לו"מא9ה. בת זוגו 7*ת1בר

המשך מהעמוד הקודם

המשך בעמוד הבא

ןאסיר הוא בא לישון אצלי. הוא היה נרעש וזה השפיע עליו, דיבר על וכמה הדברים מתקשרים לו פתאום אחר לשני ושהוא חלק מקוסמוס !שלם. אמרתי לו, 'יופי, ניסית פעם אחת. תעשה וי וזהו'. הוא הסכים !עם זה, אבל כנראה שזה לא הספיק לו''. 1"היינו חזק במסיבות בלונדון, בכל סוף שבוע היינו עובדים ויוצאים ן

בעיקר למועדונים", מספרת כרמל. 'בלונדון אתה יכול לחגוג בכיף24 שעות בין מסיבה למסיבה, והסמים גם הרבה יותר שכיחים, זה

מאור גלוי ומקובל".שבוע לפני המסיבה האחרונה חזר איגוד מהביאנלה של ונציה,לשם נסע עם אביו וכרמל. הוא חזר מאושר וסיפר שהוא מלא חשקלעבור ולחיות. ''זו החוויה האחרונה הכי חזקה אצלי", היא אומרת.Îאיגור אמר שזה השבוע הכי מדהים בחיים שלו. הוא יצר קשרים טו"בים עם אוצרים שרצו לעשות לו תעתכות, לקנות עבודות שלו, זההיה מצוין עבורו מבחינת נטוודקינג. זה היה שבוע כזה שנתן לו המוןמוטיבציה והזכיר לו מה בדיוק המטרה שלו. הוא היה קצת מפוזר, אבלחזר משם מפוקס, בקטע של להיות פרקטי ויותר לקדם עצמו מבחי-נהÎ מקצועית. בטיסה חזרה הוא אמר לי שהוא רוצה עכשיו לסיים כלמיני פרויקטים שהוא התחיל וללכת לפחות מסיבות, רק למסיבה

אחת בשבוע". !17Îהמסיבה האחרונה של איגור נערכה אור לבוקר יום ראשון הביוני. כרמל מספרת שאיגוד הגיע ישר מהעבודה בסביבות ארבע. זוÎהיתה מסיבה בבית של חברים שנמשכה עד לשעות הבוקר המאוחרות. "רקדנו ונהנינו מאוד באותו ערב", היא נזכרת. ''אני עזבתי בע-רך שעתיים לפני שזה קרה, והוא נשאר עם החברים. הוא היה בסדרגמור. לא היו שום סימנים שמשהו יקרה. הבעיה היא שהוא עירבבכמה דברים, וגם בכמויות גדולות, וזה גם סוג של פשלה של האמ-בולנס, שלא הגיע בזמן. אם הוא היה מגיע בזמן אולי זה היה נגמר

אחרת"."אני יודעת שהוא לקח ליקוויד אסיד, קטמין, קוק, פילס ואל-Îכוהול", מוסיפה מאשה, שמגדירה את האירוע הזה כ"תאונה". "החבר?5 התקשרו לאמבולנס לפני שהוא התמוטט כי הם קלטו שהוא לאבסדר. חבר שלו דיבר איתו והוא אפילו לא הסתכל לו בעיניים. הבנ-תי שהוא התחיל לצעוק, ישב על הרצפה, רקע ברגליים, ניסה ללכתעל הקיר, משהו רע כזה. זה הדבר שהכי מטריד אותי, איר הוא עבר

את הזמן לפני שהוא התמוטט*. |

סוף דברהאם אלה, כימאית ממכון ויצמן, יושבת בבית חסרת סבלנות,מתקשה לעכל. "הילדים הזמינו אמבולנס רבע שעה לפני הדום לב,כשהוא התחיל לרעוד והיה כאילו בהתקף, אבל הוא לא הגיע.

כשהוא נפל הם שוב התקשרו. תבין, המסיבה היתה במרחק חמשדקות מבית החולים. אם האמבולנס היה מגיע יותר מהר אולי אפ-שר היה לעזור לו. בגלל שהוא היה בלי נשימה וחמצן היתה לו פגי-עה מוחית. כשהגענו לבית החולים הרופאים מיד אמרו שהזמןשיגאל היה בלי נשימה היה ארוך מדי ושיש סיכוי כמעט אפסי

שהוא יתעורר".במשך שבועיים שכב איגור בבית החולים בלונדון כשהוא מורדםומונשם. זרם החברים לא פסק, עד שהרופאים ביקשו בשלב כלשהוÎשרק החברים הקרובים והמשפחה ייכנסו. ידידתו מריה פירסמה במייספיים הודעה הקוראת לחברים בלונדון להביא מחיקה לבית החולים

כדי להשמיע לו."הייתי שם כל יום, כל הזמן לידו*, מספרת כרמל. "דיברתי איתווהשמעתי לו מחיקה, אריקה באדו וגונזלס שהוא אהב מאוד, והחוקתילו את היד. בשנה האחרונה הוא היה האדם הכי קרוב אלי בלונדון, הואהיה אבא, החברה הכי טובה, מאהב, מודה, לא היה יום שלא דיברנו.

היה מאוד קשה לראות אותו ככה".לאחר שבועיים החלו הניסיונות להעיר את איגור, יאבל בדיקותהמוח הראו שאץ סיכוי", אומרת אלה. "רצינו לקחת אותו לארץ, לתלהשומר - הרופאים פה אמרו שיקבלו אותו בכל מצב. אפילו כבר קב-ענו עם מטוס אמבולנס, אבל לא הספקנו. הוא מת ב7Î ביולי, יום לפ-

ני שתיכננו להטיס אותו ארצה".בהלוויה דיבר האבא מאראט על החלל הגתל שנוצר. אמו אלה אמ-רה שהיא סולחת לבנה ושאינו אשם. לאחר מכן, בצד, נשברה: "אנימרגישה את עצמי אשמה שגם אני לא ידעתי על זה ולא הזהרתי ארתו. אני לא מבינה עד הסוף שזה קרה. אני עוד לא יודעת איר אוכל

לחיות עכשיו". •

0ך, ופתאום '' שבנו ביתד בשיעור תנ י "

ן מה אני אני לא מבי הוא אמר לי, 'ות עושה פה, אני ממש לא רוצה להיכאן'. אז הוא צייר למורה לתנ''ך ציורשל זין על המבחן. היא לקחה את זה

מאוד קשה, והוא עזב את בית הספר"מריה, ידידה

המשך מהעמוד הקודם |

גלמןÎזאק בתקופהשזיפני Î7ונדון