רשומות

הצעות חוקס 1958 ר מ ב , 2 7 . " - ; ־ • . " ' ̂:־ י 344:־ ־ " : : "־;ל־־. ' 1 ^ ש ת 1 ס ^

«מוד

חוק מימשה, משי״!ין-58§1 212

מתפרסמת. בזה הצעת חוק מטעם הממשלה

ן כ ו ת ה

ת 215 ו י ל ל ת כ ו א ר ו : ה ן ו ש א ר . ק ר פ

ת היורש כו ת בז 7. עסקאות אחרות כירושה עתידה 8. עסקאו

9. שנים שמתו כאחדך מ ס ו מ ת המשפם ה 10. בי

11. הצדדים לדיוןת לעניני ירושה פסו טרו 12. אפו

1. הירושה 2. היורשים

ת לרשת : בני אדמ 3. כשרות לרשת : גופים משפטיים 4. כשרו

ת לרשת ו ל ס 5. פר היורש על זכותו יתו 6. ו

ן 216 י י ד ל פ ! ע דושו י : י נ , ש י ד פ

י 18. שוויון ילדים 19. ירושה מכוח אימוץ

ג ו ז ך ת הירושה של ב כו 20. זת וויתור 21. תוצאה של־ פסלו

ת הירושה של המדינה כו 22. ז

י דין 13. היורשים על ה

14. סדר העדיפות בין הקרובים 15. ייצוג

ן 16. החלקים בעזבות ו נ ת 17. הישוב מ

ה 217 א ו ו י צ ל פ ה ע ש ו ר : י י ש י ל ק ש ר פ

ת הצוואה דאו : הו ׳ סימן ג

44. נושא הצוואהם יורש 45. יורש במקו

46. יורש אחר יורש 47 יורש על תנאי דוחה

48. יורש על תנאי מפסיק 49 חיובי יורש

50. שלילת הירושה על פי דין 51. צוואה וירושה על פי דין

52. נחלה וחלק בעלבון 53״ יורשים שלא נקבעו חלקיהם

54. יורשים ־משותפיםת לפני המצווה וכו׳ מ 55. יורש ש

כס מםויים 56. נחלה של נכס בלתי מסויים 57. נחלה של נ

ת נחלאות ת ח פ 58. הת להוראות הצוואה פו 59. כפי

60. פירוש הצוואה

: הסכמי ירושה ׳ סימן ד

61. הצדדיםכן 62. התו 63. הצורה

64. חזרהת של דיני צוואה וויתור ו ל 65. ח

רת הצוואה : צו סימן א׳ת הצוואה רו 23. צו

24. צוואה בכתב יד 25. צוואהיבעדים

26. הפקדת צוואהת 27. צוואה רשמי 28. צוואה בעל־פה

ת עדים ו ל ס 29. פ 30 קיום צוואה על אף פגמים בצורתה

קף הצוואה : תו ׳ סימן ב

ת לצווח 31. כשרו 32. חופש לצוות

33. הצוואה—מעשה אישי 34. ידיעה בטיב הצוואה

ת וכו׳ 35. אונס, תרמית, טעו 36. יכול היה לחזור בו ולא חזר

פר וכו׳ ת סו 37. טעות בחירה סמכו 38. חוסר סיום ו

ת וכו׳ 39 צוואה סתומה, בלתי חוקי׳ 40. צוואה ־לטובת עדים וכו

41. חזרה מן הצוואה 42 ביטול מקצת הצוואהום צוואה 43 הצורך בקי

212 הצעות חוה 344, 1׳ בניסן השי״ח, 27.3.1958

ן . . . ־. 221 ו ג ז ע ן ה מ . ת ו נ ו ז : מ י ע י צ ק י י פ

ת' . ו נ ו 71. דרכי םי8וק המזת ; י ו ב סי נ יים ב ו נ 72. עי

ן לצרכי מזונו!* בו 73. הרחבת העזות נ ו 74. סדר העדיפות במז

ת ו נ ו ת למז כו ת בז 75. עסקאו

66. הוראה כלליתות נ ו 67. הזכאים למז

ה לעבודה ר ע ב 66. הוצאות הת ו נ ו 69. נתונים לקביעת המז

ת ו נ ו •70. הבקשה לקביעת המז

223 , פ ו י ק ו צ ו ה ש מ י ו : צ י ש י מ ח ק ר פ

¿ י תיקון'-וביטול• ש$.»י• ירושה מיו^קיוט • 3 ת צד שלישי . נ 83. הג

ות נגד צוואה .- בלת הזמן לטענ 1* הגת צאו 85. הו

86. מסירת צוואות והודעה לזכאים

ת ,76. הוראה כלליי ת. ; ו י ו ד ג '77.- התנ 78. ראיות• .

וט 79. תכנם של צו ירושה וצו קיריש ת המו ו 80. שינויים לאחר מ

81. תקפם של צו ירושה' וצו קיום

־ ו ת ק ו ל ח ץ ו ג ז ע . ה ת ל ה נ ה י ־ ש ק ש י פ ; 224

־ ת ו ב ו ־ 111. בירורם וסילוקם של חן 112. פשיטת רגל של העזבו

ן ת העזבו ק ו ל : ח י ג ן מ י ס 113. מועד החלוקה

114. כלכלה לחודש ימים 115. דחיית חלוקת הדירה

116. נושא החלוקה 117. חלוקה על פי הסכם

ט • פ ע מ ת ח י צו בי קה על פ :118. חלו

כס כבגד נכס קת נ 119. חלו 120. נכסים שאינם ביתנים לחלוקה

121. משק חקלאי 122. חלוקה על פי הגרלה

׳ ות חכירה וכו י 123. חלוקך. של זכוות של יורשים אחדים י כו 124. תיאום הז

ת חלוקה ס ר 125. פת פ ס ו 126. חלוקה נן חלוקה 127. תיקו

ת ו ב ו ח ת היורשים ל ו מימן n ז אחרין העזבו

ן 128. אחריות בנכסי העזבוות כדי&ה שקיבל 129. אחרין ות כדי כל העזבו 130. אחרי

וחלים ות הנ 131. אחרי. ו נ מ ו או לחלק מ ל ב כו 132. אחריות לחו

133. דין העברה ושעבוד של חלק בעזבוןת בין היורשים לבין עצמם ו ב ו ח קת נטל ה 134. חלו

: מנהל.&&ך\ י ׳ סימן א

ן בו £ אמצעים לשמירת העז 7 ן ויורשים 88. מנהל עזבו

ת רו 89. כשי י. so בחירה

91. הסכמה3 מפחידים 2

93. הוראות בית המשפט -ן ..- 94. -פרטת עזבו

3 דו״ח 5 ות 96. אחרי 97. ערזבה

98. שכר ?9. הפקעת המשרה 100. מנהלים אחדים

ת המוריש ו א ר ו 101. הבת 102. האפוטרופוס הכללי כמנהל עז

ן ת העזבו ל ה נ : ה ׳ : סימן ב

ת של מבה״ל העזבון ו י ו 103. סמכן ו ב 104. ,כיבוס נכסי העז

ת נושים - 105. הזמנן ת העזבו ו ב ו 106. במה מסלקים ח

ת מבוטחים ו ב ו -107. חת על תנאי ו ב ו ח ת בעתיד ו ו ב ו 108. ח

ן בו ת הנהלת העז צאו 109. הות הע;בון ו ב ו ן ח 110. סדר העדיפות בי

958ÍS.27 ,344וזצעות חוק ו' בניסן זןשיי״ח ,

י . 230 ט ר י פ מ ו א ל נ י ט ב פ ש : מ י ן ן י ג ש ק ר פ ,

140. הגדרת ״מקוש המושב״ 141. מיון מונחים

ק אחר ק זר המפנה אל חו 142. חוק זר שאין נזקקים לו 143. חו

ת בתי המשפט הישראליים 135. ממכוות ירושה י 136. קביעת זכו

137. דין נכסים פםויימיםת לצוות 138. כשרו

רת הצוואה . 139. צו

ת 230 ו מ ת ש ו א ר ו : ה י נ י מ ק ש ר פ

ק ־ 151. עצמאות החו 152. הוראת מעבר

153. משפטים תלויים 154. דין צוואות קודמות

ת ו תקנ 155. ביצוע וקף 156. תחילת תו

144. דין עזבון שעבר ליורש יחידי 145. ירושה על פי דין במקרים מיוחדים

146. דין תשלומים עפ״י ביטוח חיים 147. שמירת דיני משפחה

148. שמירת שיפוט 149. ביטולים

גי נכסים 150. ביטול סו

ר 232 ג פ י ה ר פ ד

214 הצעות חוק 344, ו׳ בניםז תשי״ח, 27.3,1958

הירושה׳ 0 )

הינרשים(2)

כשרותי 5רשו1' בני אדפי־

(3)

כשרוח ?רשת: !פיס משפטיים ו נ

(4) י

0ס?1ח?רשת(5)

יתיר היורש' ו ע5 זכותו

(6)

עסקאות אחרות־ בוכות היורש

(7)

עסקאות כירושה עתידה

(5)

חוק הירושה, תשי״וז—1-958

ת ו י ל ל ת כ ו א ד ו : ה ץ ש א ק ר ר פ

. ו ליורשיו נ בר עזבו ם עו ד ת א 1. במו

דה ל פי דין במי ל פי צוואה. הירושה היא ע ורשים ע ן ויש י ל פי<די 2. יש יורשים על פי צוואה, נה ע שאי

ת המוריש. ו מ ד שהיה בחיים ב ב ל ב ת ו ש ר ר ל ש ם כ ד 3. (א) כל א

ת ים במו ה בהי ן מי שהי ו כדי נ ת המוריש׳ די ו ום לאחר מ ך 300 י ו לד ת ו (ב) מי שנ

י כן. רתו היתד! אחר ם לא הוכח שהו המוריש, א

ך ו ת המוריש או ת מ ן ש מ ם מ כסי ת בנ כו ר לז ש ה כ ם הי ד לרשת, א ש 4. גוף משפטי כתו זמן. ה מאו שנ

: ת ש ר ם ל י ל ו ס ה פ ל 5. א

! ש י ר ו מ ת ה ו מ ן ל ן ושלא כדי ו ו כ ת מ ב ם ר ג י ש (1) מ

ת המוריש ן ו מ ם ל רו ל נםיון לג ש (2) מי שהורשע בדין ב

ו ר ב ו ת צוואה או מחז ן מעשו ן ושלא כדי ו ריש במתכו ת המו ע א נ מ (3) מי ש מצוואה שעשה *

ריש או זייף ל המו נה ש ת צוואתו האחרו ן א ו ם במתכו י ל ע ד או ה (4) מי שהשמין בצוואה מזוייפת. ודעי ש בי מ ת ש ה או ה ת ו . א

ם ס ר פ דעה ש לק העזבון רשאי יורש, בהו כל עוד לא חו ש ו י ר ו מ ת ה ר מו ח א ל 6. (א) /ל חלק מחלקו זה. ן או ע ו בעזבו ק ל ל ח ותר ע ת, לו מו ברשו

ר יתו ! ו ש י ר ו מ ו של ה ג ו ז ך ת ב ב ו ט א ל ל ם אחר, א ד ת א ב ו ט ר ל יתו (ב) אין וי — בטל. א נ ל ת ע

לה. א היה יורש מלכתחי תו כאילו ל ל חלקו בעזבין׳ רואים או יתר ע (ג) מי שו

, ן ל יורש בעזבו יתן חלקו ש ן נ לק העזבו א חו ד ל ו ל ע כ ת המוריש ו 7* (א) לאחד מו, וביתן לעיקול. ב ת כ ל ידי הסכם ב ד ע ה או לשעבו ר ב ע ה ו זה, ל ק ק מחל ל וכן ח

ורש ע לי ל מה שמגי א ע ל ות א י ם זכו י נ ק ם מ נ ל באלה אי קו ך או עי ו ב ע : (ב) העברה, ש. ן ל חלקו בעזבו ותר ע ת לו כו ת הז ורש א ם מן הי י לל ם שו ן« ה מן העזבו

ו ביתן להעברה, נ י מחולק אי ת ל ב ן ה י העזבו כס כם מסויים מנ רש בנ ו ל י ו ש ק ל (ג) חד או לעיקול* ו לשעב

ם, ל ירושה כזאת — בטלי יתור ע ו ו בחיים ו דנ ם שעו ד ל א רושתו ש ר י ב ד ם ב כ ס 8. (א) הק זה. י חו ם ירושה לפ כ ס ה ו ב כלל ם לא נ א

ת עליה , חלו א לאחר מותו ל א יחולו א ה ל תי ל מבת שתוצאו ה שאדם עושה ע ק ס (ב) עי צוואות. נ י נ ע ק זה ב ו ת ח ו א ר ו ה

- ב ״ י ש ס ?שספרי הםעי0י0 ש? התצעה המוקדמת שנתפרסמה בתםזו ת י ס ח ״ ת * המםפדיט שכסזגריים ט יו5י 1852.

חצעוח חוק 344, ו׳ בגיס! השי׳׳ח, 27.3,1968 215

ד ח ל א ל כ ו ש נ בו יות בעז ׳ ייקבעו הזכו לה ת תחי י מ כח מ לא הו תר ו ו ם או י י ו שנ ת 9. מ

ם אין בו כדי להוסיף על עזבונו. ת האחרי ת אחרון׳ אך מו א מ מהם בהנחה שהו

ה ור שיפוטו הי ת המשפט המחוזי שבאז י ה .הוא ב ק ז ך לפי חו מ ס ו מ ט ה פ ש מ ת ה י 10. בן י א ב ן ן ו ב ו ע י ה כס ם מנ י ס כ ם נ ור שיפוטו נמצאי , או שבאז תו ריש במו ל המו ם מושבו ש מקוה ש ק ם ן משהוגשה ב רושלי י בי ז ט המחו פ ש מ ת ה י ה — ב ל א ם כ י ס כ ן נ ה ובאי ם מושב כז מקו

ן אותו עזבון. י ד לענ ח ט א פ ש ת מ י י משפט אלה, לא ייזקק ב ת ב לאחד מ

-בדבר ן ן י נ ו כל מי שמעו ת אלי ו נ פ ת המשפט׳ רשאי ל י ב ר לפי חוק זה ל ל ענין המסו כ 11. בל ל דין כ ע ת ב ר ו ת ב או שלא ב ר או משי ע ר ע גד, מ ת מבקש, מתנ ר ו ת ת — ב ו נ פ כן רשאי ל

ר. ן לציבו י ענ . , י דעתו , לפ ה או בא כוחו, אם יש בדבר ל ש מ מ שהוא — היועץ המשפטי ל

ר בעצמו ו מ ש ו ל ר ממנ צ ב ט נ פ ש מ ת ה י ת ב ע ד ל ת מן העזבון ש ו נ ו 12. יורש או זכאי למזת ו נ מ ש לכך, ל ק ב ת ס לא נ ף א ת המשפט, א י , רשאי ב ן ו בעזבו יותי ל ידי בא כוחו על זכו או ע

ת זכויותיו בעזבון. ׳ ר י מ ש ס ל פו טרו לו אפו

שנים שמתו כאחד

(9)

בית המשפט 'המוםמך•

.(10)

הצדדים 5דיוז(11)

אפוטרזפסות ?עניני ירושה

(12)

ן י די ל פ ה ע ש ו ר : י י נ ק ש ר פ .

! ם ן ה ם על פי די רשי ו 13. הי

ו רי הורי ו וצאצאיהם, הו ו וצאצאיהם• הורי בי המוריש, היינו ילדי (1) קרו וצאצאיהם!

תו ן ריש במו ל המו (2) מי שהיה בן־זוגו שה. נ (3) המדי

ו וצאצאיהם קודמים להורי רי ו ולצאצאיהם, הו 14. ילדי המוריש וצאצאיהם קודמים להורי הוריו ולצאצאיהם.

ך זו ר על ד , ו ורשים במקומו ם י לדי ו והשאיר ילדים, הי י נ ת לפ מ ל מוריש ש לדו ש 15. י

י המוריש. נ פ ת ל מ ב ש ו ר ל כל ק יורשים ילדים ש

. ו ו והורי הורי רי ם בשווה, וכן הו לקי ריש חו 16. >א< ילדי המו

ה שירשו ם בשווה מ לקי דם, חו ף הקו י ע ס י ה רם לפ ם הו ו ק מ ם שבאו ב י ד ל (ב) י

ך זו. ר ד ב

ה — ת ת ל היה ל ב ו ק מ ה שמן ה נ ת ט מ ע מ ה — ל נ ת ו מ לדי ריש בחייו לאחד מי 17. נתן המום שווי י כ נ מ ה, ו יתנ ה בשעה שנ נ ת מ ת שווי ה ן צאצאיו א ק בי ל ח ת מ ם לשווי העזבון ה פי סי מול ה ע נ ת מ ל פי ייצוג ז עלה שווי ה מו ע ורש במקו י שי מ ה או ל נ ת מ ל ה ב ק מ ע ל י זה מן המג

. ת ר ח ה א נ ו ו כ ש. רי ע המו י ב ה * והכל כשלא ה ר ת י ת ה ר א י בה להחז ן חו ר, אי ע כאמו י המג

ם לא. ד מנישואין א ל ו ד נ ל ם י נה א א מי ק פ י דין אין נ ל פ ן ירושה ע י 18י לענ

ורשים צאצאי המאומץ ת מאמצו כאילו היה ילדו, וכן י 19. (א) מי שאומץ כדין, יורש אל זכות ירושה זו. ו ל או לשל י ב ג ה ם ל לי בו י האימוץ י א נ ת המאמץ * ת א

נם ו אי י ב קרו בי המאמץ! המאמץ ו ת קרו ׳(ב) המאומץ וצאצאיו אינם יורשים את המאומץ. יורשים א

. ו בי ן קרו י ן המאומץ לב רושה בי ת הי ו י כו גע בז (ג) האימוץ איבו פו

היורשים ע5 פי דיו

(13)

בדר העדיפות בין הקרובים

(14)

ייצונ(15)

החוקים געזבוז(16)

היישוב מתנות (חדש)

עוויוז י5דים (3 (ג))

ירושה מכוח אימוץ

(17)

216 הצעוו7הוק 344, ויבניס! חשי״ת, 1058.י27.3

זכות הירושה ש5 גדז־ונ. .

>1&)

ד.יצאה ׳ע5 &ם5ות־וו-יהזר;

(חדש)

זכות הירושה ש5 הסריגה

ם לפי:.המקוב־ל ולפי" י כ י י ש 1 ה 1 של־-מב(3ריש^וטל.י:ביתשה. את-&מטלטלי ג י 3 ד ן 3 • ־ &2י יוטל משאר העזבון — נ ת המשותף, ו י ב ק ה ש מ ת׳ ל בו סי הנ

! ע ב ריש או צאצאיהם — ר ו ילדי המו ת ם א רשי ו (1) כשי. -•־׳.:-'. י צ ריש או צאצאיהם — ח רי המו ו הו ת ם א ורשי - (2) כשי

ר — הכל. ח ה א ד ק ל מ כ \ (3) בבעת ו ת הנ ר ח לה א י עי ל פ ה או ע ב ו ת י כ ל פ ן ע ג מן העזבו ו ז ך ב ע ל י ה שמג ״ | (ב) מל ב ק ג ל ו ז ־ של בן תו 1 כו ע בז ו ה באה לפג נ י ן ן הוראה זו א נוכה מחלקו בעזבו ת, י |קשר האישו נ

. רו כשיפקעו י ת להחז נ מ . ל ל הנישואין ע ל לרג ב י ה שהמוריש ק כןן העזבון מ ו

ל המוריש, ו ש ג ו ז ך ת ב ב ו ט ל חלקו בעזבון, שלא ל ד ע ת י ו ת זמי ש ש ר א פםיל ל ? מ נ 21, מי שי חלקיהם. פ ם ל רשי ו וסף לשאר הי דלקו־מתו

־ -;=־- : ^ י ד מ ; ז ^ ו י , ש ^ מ # ת ^

ם ו ו לשלם תשל א ' , ן מ ז ע > * ־ ־ י ^ ^ מ

ו — ־־•• י י תי בו י חו כו י ן בנ י העזבו ס כ ויים/של נ י > בתחום'שו ד ח ח ^ ^ •חד ^

; ש י ר ו מ ל ה רו ע ריש היה מחסו ת המו ב מו ר ע י ש מ ן • י (1) ל

; ו י ל ל זזמוריש ע רו ש ה מחסו ריש הי ת המו ב מו ר ע י ש מ \ (2) ל

. ל בן-זוגו ריש או ש ל המו ו ש ת ח פ ש '!"־: . (3) לבן מ

-צומתהצוואה־:•(20)

-צויאהבבתב-י־ף.-,; (21)

צוואה פעד-ים-'י (22) •י..:־• ):-ן

הפקדת צוואה• 1 (23)

צוואה רששית(24)

ה א ו ו צ ת ה ר ו : צ י ן א מ י , ס . . . ! י

. פה בעל־ ת ו י מ ש ב יד, בעדים, ר ת כ ואה: ב ת הצו רו ע צו ב ר 23. • :.. א

. ם בידו ת ח י ת ו ו ד י ב ב ו ת ך כ י ר א א ת ש י ד המצווה, ת י לה ב ב כו ת כ י ב יד ת ת כ 24. צוואה ב

ם י עדי די שנ בי ד המצווה ו י ם ב ת ח י ת ך ו י ר א א ת ש י , ת ה בכתב י ה ם ת י ד ע 25. צוואה ב

ד כולם. מ ע מ ו ב ת מ י ת ח ל

ת משפט י ב ד ב י ק פ ה , ל י המצווה, הוא;עצמו א ש ד . ם י ד ע ה ב א ח צ ו ד י י ב ת כ ב מ א ו ו 5|2. (א) צ. ־־־׳ ־ ת ו נ ק ת ע ב ב ק י ת ת ש ו ש י ר ד י או ב

ה ל המצווה, תהי נשמרה עד מותו ש ף זה ו י סעי פקדה לפ בדה שצוואה הו >ב) העו

ה ד ק פ ה ום ה חד בי ל המאו כ וה ל ל ידי המצו ת הצוואה ולעשייתה ע הו רה לז ראיה לכאו

י נ פ ל פה ב ע י הצוואה ב ת דבר ר י מ א די המצווה ב ל י ה ע ש ע י ת ת י מ ש 27, (א) צוואה רד די שופט או פקי ב לי ת כ י הצוואה ב ר ב ת ד ש ג ה ם אותם, או ב ו ש ר י סמך ש ד מו י ק שופט או פ

. ך מ ס מד י ק פ ר שזו צוואתו, והשופטי״או ה י ׳המצווה, הוא יצהי נ פ ואה ייקראו ל י מצו ר ב ־:• ] (ב) דן ר ן בכתבה הצוואה בלשו ר כאמו הצהי ה. ו א בקראה ושהמצו ל הצוואה שהי ך ע ל א ך י מ ם ו ^ דם יאשר זאת ג ר ת מ ה ן שהוא שומע׳ ו ם ללשו ו ג ר ב ת ג ו א י נ ^ לפ ר ק י ^ ^ ^ - ו נ ^ ד ^ א ם ן ^

י - • . . ה א ו ו צ ה ל | עת א י ר אתה או ק ה יכולה לבוא קרי ו י המצו ה לפנ מ ו ג ר ת הצוואה או ת א י ר ם ק ו ק מ ן (ג) ב

^ - ^ . . ל ידי המצווה עצמו ותרגומה ע

ך י ת המצווה, לזהות הצוואה, לתאר הו ז רה ל ה לכאו ה ראי י ה ת ת י מ ש | . (ד) צוואה רם עשייתה. למקו הצוואה ו

.ה^נעי^חוק•^ ו׳ בניס! .!?עי׳׳ח׳ 274-1358

28. (א) הרואה עצמו מול פני המוות רשאי לצוות בעל־פה במעמד שני עדים השומעים לשונו.

(ב) דברי המצווה יירשמו בזכרוז דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד בבית משפט מיד לאחר שניתן לעשות זאת.

(ג) צוואה בעל־פה בטלה משעבר חודש ימים לאתר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.

29. הקטין והפסול — פסולים להיות עדים לצוואה.

30. אם אין לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אפ היה פגס בחתימתם של המצווה או של.העדים, בתאריך הצוואה או בכשרות העדים או אם לא

נתקיימו כל ההליכים המפורטים בסעיף 27 או בסעיף 28 (ב).

צוואה בעל־שה(25)

פסלות עדים(26)

קיום צוואה על או* פגמים

בצורתה(27)

: תוקף! .הצוואה סימן ב׳

31. . כל בן 18 ומעלה כשר לצוות.

32. (א) התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לחזור ממנה, והתחייבות להימנע מאלה — בטלה.

(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה את זכות המצווה לשנות את הצוואה או לחזור בו ממנה — בטלה.

(0 סעיף זה אינו גורע מתקפם של הסכמי ירושה.

33. צוואה שלא נעשתה על ידי המצווה עצמו או שתולה את תקפה ברצונו של אחר — בטלה.

34. (א) צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה — בטלה. (ב) הפסול — חזקה עליו שאינו יודע להבחין בטיבה של צוואה.

35. צוואה שנעשתה באונס או מחמת איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה, תרמית או טעות — אם אפשר לקבוע מה היה המצווה עושה אילולא הגורמים האלה, יתקן בית המשפט

; אם אי אפשר לעשות כן — הצוואה בטלה. ך את הצוואה לפי כ

36. עברה שנה מהיופ שחלף הגורם האמור בסעיף הקודם, והיה בידי המצווה לחזור בו מן הצוואה ולא עשה זאת, לא יהיה עוד באותו גורם כדי תיקון הצוואה או ביטולה.

37. נפלה בצוואה טעות סופר או טעות בתיאורו של אדם או של נכס, בתאריך, במספר, בחשבון וכיוצא בזה, ואפשר לקבוע את כוונתו האמתית של המצווה, יתקן בית המשפט

את הטעות.

38. (א) הוראת צוואה שלא הגדירה למי ציווה המצווה או מה ציווה — בטלה! אין המצווה יכול למסור את ההגדרה לאחר. -

(ב) הגדירה הצוואה אנשים שמתוכם יש לבחור את היורש, או נכסים שמתוכם יש לבחור את הנכס, רשאי לבחור מי שהמצווה קבעו לכך בצוואתו ן לא קבע, או שקבע והב­ חירה לא נעשתה תוך זמן סביר, יבחר בית המשפט את היורש או את הנכם או יקבע אדם

שיבחר.

כשרות לצוות(28)

חופ׳ע לצוות(29)

הצוואה — מעשה אישי

(30)

ידיעה בםיב הצוואה

(28)

אוגם, תרמית, טעות וכו׳

,(34) (35)

יכול היה לחזור בו ולא חזר

(36)

טעות סופר וכו׳(37)

חוסר םיופ וסמכות בחירה

(32)

218 הצעות חוק 344, י' בניםז תשי״ח,- 27,3.1958

39. הוראת צוואה שאין להבין משמעותה׳ או שמילויה הוא בלתי חוקי, בלתי מוסרי אן צוואה סתומה-,< בלתי חוקית ובו׳ ה 1 , ט ד _ ב י ר ט ה י ל ד ה ^ כ א א ב 1 , ן ש , א י ר ש 3 י א ת 1 , ב

׳ בת 40. הוראת צוואה המזכה את מי שערך את הצוואה או היה עד לעשייתה או רשם,.קרא צוואה ?טו עדים וכוי

או תרגם אותה כאמור בסעיף 27 — בטלה. (31)

, תורה מ! הצוואה. ה א ו ו צ 41. (א) המצווה רשאי לחזור בו מצוואתו על ידי- חזרה מפורשת באחת מצורות ה או על ידי השמדת הצוואה, קריעתה או מחיקתה, במתכוון ן עשה המצווה אחת מאלה, חזקה

עליו שהתכוון לכך./ (ב) צוואה חדשה, אף אם אין בה חזרהמפורשתמצוואה קודמת, רואים אותהיכחזרה '

במידה שהקודמת סותרת את החדשה. (ג) צוואה שהמצווה חזר בו ממנה — בטלה.

0־) חזר בו המצווה מן החזרה ועשה זאת באחת הדרכים לחזרה מצוואה, רואים אותו כאילו עשה בזה צוואה חדשה שתכנה כשלז־»ראשונה.

ן ביטול ה 42. בטלה הודאה מהוראות הלוואה, אין ביטולה מבטל שאר הוראותיה, אלא במידה ש קשורות בה קשר בל יינתק או שיש להניח שהמצווו הוראה־•) והוא הדין בביטול תנאי שהוראה תלויה בו.

ה י ^ מקצת הצמא ^ ^ ג ך צ ן י א ך קשורות בה קשר בל יינתק או שיש להניח שהמצווה ל

יד 43. אין להסתמך על צוואה, אלא אם קוימה לפי הוראות חוק זה. הצו בקיום צוואה

(40)

ה א ו ו צ ת ה ו א ר ו : ה ׳ ג ן מ י ם

44. אדם רשאי לצוות לאחד או לאחדים •— נושא חציואה(41)

(1) כל עזבונו או חלק מעזבובו! (2) נכס מסויים מנכסי עזבונו או טובת הנאה שיש לקבל מעזבונו(להלן —

נחלה). יורש שאדם ציווה לו נחלה נקרא בסימן זה ״נוחל״.

45, (א) המצווה רשאי לצוות לשנים על מנת שיזכה השבי אם לא זכה הראשון! השני יורש במקום

!42) ' י ע ל י ג מ ל ה י ע ת י ו ו ש ת א ש ר ל ^ ו ס * פ * 1 3 ^ ו ה א ו ו צ מ , י ד נ ו ^ י ש א ר ת ה ט מ ) א ד כ ז י (ב) זכה השני, דינו כדין מי שהמצווה ציווה לו לכתחילה.

(ג) על דרך זו רשאי המצווה לצוות גם ליותר משנים.

46. (א) המצווה דשאי לצוות לשבים על מבת שיזכה השני אחרי הראשון! השני יזכה יוח»אחר יורש(43) *

במות הראשון או בהתקיים התבאי או בהגיע המועד שבקבעו לכך בצוואה, הכל לפי המוקדם יותר.

(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשבי לא יזכה אלא במה ששייר הראשון! אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השבי על ידיי צוואה.

(ג) השבי יזכה אם היה כשר לרשת בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לבך בשעת מות המצווה ז מת השבי לפני זכייתו, או שנמצא פסול לרשת או שויתר. על המגיע לו, הוראת

הצוואה לטובתו מתבטלת. >ד) אין המצווה רשאי לצוות על דרך זו לשלישי.

הצעות חו? 344, ו׳ בניסן חשי״ח׳ 58ע27.3.1 219

47. ׳(א) המצווה־רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי מסרים או •בהגיעי מועד מםויים.

(ב) לא נתקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני מות המצווה, יתנהל העזבון על ידי מנהל עזבון עד שיתקיים התנאי או עד שיגיע המועד או עד שיתברר־ שהתנאי אינו יכול

להתקיים עוד.

.48 0¿ המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי מסרים •או בהגיע. מועד מסרים. י

(ב) לא קבע המצווה מי יזכה בהתקיים התנאי או בהגיע המועד, יזכו היורשים על פי דין ויחולו הודאות סעיף 46 (ב) ו־(ג).

49. המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שיורש חייב לעשותו או להימנע מעשותו! קיומו של חיוב כזה יכול לדרוש כל מי שמעונין בכך ואם יש בדבר ענין לציבור — גם היועץ

המשפטי לממשלה או בא כוחו.

50. המצווה רשאי לשלול את זכות הירושה מיורשיו על פי דין — פרט למדינה —מבלי להעניקה לאחר.

51. ציווה חלק מעזבונו לאהד מיורשיו על פי דין׳ יבוא חלק זה במקום המגיע על פי דין, ולא נוסף לכך.

52. ציווה נחלה למי שזוכה בחלק מן העזבון, תבוא הנחלה נוסף על החלק בעזבון, ולא במקומו.

53. ציווה לשנים או ליותר ולא קבע חלקיהם, יחלוקו בשווה.

54. ציווה לשנים או ליותר במשותף, ומת אחד מהם לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שויתר על המגיע לו, ולא קבע המצווה יורש אחר שיזכה במקומו, יווסף חלקו לנותר או

לנותרים לפי חלקיהם.

55. יורש שמת לפני המצווה או שנמצא פסול לרשת או שויתר על המגיע לו, ולא קבע המצווה יורש אחר שיזכה במקומו או במשותף אתו, הרי אם מת היורש והוא׳ היה מקרובי המצווה אויבךזוגו, ובשעת מות המצווה היו ליורש צאצאים, יזכו הם לפי־ כללי הייצוג

שבירושה על פי דין ז. בכל מקרה אחר, הוראת הצוואה לטובת אותו יורש מתבטלת.

56. (א) ציווה נכס מסרים. יזכה בו הנוחל כפי מצבו של הנכס במות המצווה. (ב) אין הנוחל זכאי לתבוע מן היורשים סילוקו של שעבוד שרבץ על הנכס במות

המצווה, ואין הוא זכאי לפיצוי אם אותה שעה לא היה הנכס מנכסי המצווה. (ג) פירות הנכס עד זכיית הנוהל הם של העזבון, מאז ואילך — של הנוהל! והוא

הדין ביציאות הנכס.

57. ציווה נכס בלתי מסרים, זכאי הנוהל לנכס מסוג בינוני או לשוויו של בכס כזה בשעת זכייתו.

58. אס אין בעזבון, אחדי סילוק שאר חובותיו, כדי כל הנחלאות במלואן, יופחתו הנח­ לאות הפחתה יחסית לפי שווין במות המצווד^

יור& על • מנאי דוהה

(44]

יורש־ על. תנאי מפסיק

(45)

תימני מרש(46)

שלילת' הירושה על פי דין

(47א)

צוואה וירושהז י ד י עלפ

047)

נחלה וחלק .ב ו! ז מ

(48)

יורשים שלא נקבעו חלקיהם

(49)

ינרשיט משותפים

(50)

?ורש שטת לפני •המצויה ־ובו'

(51)

נחלת של נכס מסו יי ם

(52)

. נחלה של נכט בלתי טסויים

(53)

הפחתת נחלאות(54)

220 הצעות דוק 344,: וי כניס} תשי״ה, 58&31.־2

. 59. הודאות הסעיפים 45>א)> 46 (ב), 47 (ב), 51 עד&5 חלות במידה שאין בצוואה.הוראות כפיפות לזזויאיוז • הצוואה

אחדותי (55). 09 בפירוש צוואה אומדים דעתו של המצווה בין שהיא ניכרת מתוך הצוואה ובין פייויע׳הצמאה:• 6 0 :

( 5 6 מתוך הנסיבות. ( >ב) ניתנת צוואה לפירושים שוניס, הפירוש המקיים אותה—עדיף.

־ ־ • * • י י

ה ש ו ר י י מ כ ס : ה ׳ ן ד מ י ס

ש י י ( $ 61. בהםכפ ירושה דשאיםלהתקשר— [ (.0 איש ואשה, לרגל נישואיהם וכל זמן שהם נשואים זה לזה! : (2) ועריםוצאצאיהם) ־י•־•־•;;

(3) אחים ואתיות וצאצאיהם.

ל [§£י . 62. בהסכם ירושה רשאי כל אחד מבעלי ההסכם,לצוות לטובת חברו או לטובתו ש אחר, וכן לוותר על זכותו בעזבובו של חברו.

או כשל־ צוואה רשמיות 591)" : 63. צורתו של הסכם ירושה תהיה כשל צוואה בעדים:

64. מי שהתקשר בחםכסידושה אינו יכול לחזור בו ממנו, אלא— ^ (1) אם שמד לעצמו בהסכם זכות חזרה!

־ (2< אם בעל ההסכם שלטובתו *יווה הסכים לביטול ההסכם, מת או נעשךן פסול לרשת)

(3) אם נעשה ההסכם לרגל נישואין והנישואין לא נערכו.

י > - נ י , חלות של ד . 1 ה ש ו ר ם י 3 ם ה 65. (א) בכפוף לאמור בסימן זה תלים דיני הצוואה גם על צוואה הכלולה ב ־ - .צוואה וויתור

ת (61) ן י מ ר (ב) ויתור על עזבון הכלול בהסכם ירושה, דינו כדין ויתור שנעשה אח המוריש לפי סעיף 6. .;;:-•-־

- פרק רביעי•: מזונות םן זזעזכוך ־ח י 5 5 י בעזבמ (62̂) כ ם ח>ק ראו ה 66. הניח המוריש בךזוג, ילדים או הורים הזקוקים למזונות, ואין ל

ואה — זכאים -המי למזונות מן העזבון לפי הוראות צו . בתורת יורשים על פי דיך אד עלפי פרק זה.

ם י א כ ז 67. (א) הזכות למזונותהיא — ה• למזונות . י

_- (1) לבן־זוגו של המוריש — כל זמן אלמנותו ו >63< (2) לילדי המוריש — עד גיל 18) לילד נכה ־— כל זמן נכותו)

(3) להודי המוריש שהיו תלויים בו ערב מותו—כל ימי חייהם. >ב) ילד׳ לענק מזונות, כולל ילד שנולד אחרי מות אביו, ילד שנולד שלא מנישואין,

ילד מאומץ:ומנכד של המוריש שהתייתם מהוריו לפני מות המוריש. >ג) בךזוג שערב מות המוריש לא היה זכאי על פי דין לקבל מזונות ממנו, איבו

זכאי למזונות מעזבונו. יי־ .. ־ 68. בבלל המזונות מן העזבון — גם הוצאות הכשרתו של הזכאי לעבודה מפרנסות היצאומהכערה

- -־ - לעבודה(65)

יסן תשי״יח, 3.1958.ז2 221 הצעוחחוק344,-ו.׳ בנ

69. בקביעת המזונות יש להתחשב בין השאר —

(1) בשווי העזבון ובמה שהזכאי למזונות מקבל מן העזבון כיורש ז (2) ברמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות

המוריש׳ ובשינוי שחל בצרכיו של הזכאי עקב מות המוריש ן (3) ברכושו של הזכאי ובמקורות הכנסתו מעבודה ומכל מקור אחר 1

(4) לגבי בן־זוגו של המוריש — במה שהוא מקבל על פי כתובה או על פי עילה אחרת הנובעת מקשר האישות.

70. (א) בקשה לקביעת מזונות תוגש לבית המשפט לפני חלוקת העזבון t בית המשפט רשאי להזדקק לבקשה שהוגשה מאוחר יותר אם ראה הצדק לאיחור.

(ב) בית המשפט רשאי לפסוק מזונות ההל ממות המוריש, וכן הוא דשאי לפסוק מזונות זמניים עד לגמר בירור הבקשה.

71. (א) סיפוק המזונות יהיה דרך הקצבה חד פעמית או הקצבות חוזרות או מקצת בדרך האחת ומקצת בדרך האחרת, הכל לפי הנסיבות.

(ב) בית המשפט רשאי לקבוע את התנאים לסיפוק המזונות׳ ובין השאר — (1) מי יתן את המזונות ולידי מי הס יינתנו;

(2) הבטחת המזונות על ידי הפקדה, השקעה, ביטוח־קצבה, שעבוד או באופן אחד.

72. (א) נקבעו הקצבות חוזרות, דשאי החייב — מדי פעם, אך לא יותר מאחת לששה חדשים — לבקש להקטינן או לבטלן על סמך נסיבות שנודעו לו או שהשתנו אחרי החלטת

בית המשפט ן הזכאי אינו רשאי לבקש הגדלת ההקצבות׳ אלא כל עוד לא חולק העזבון. (ב) נקבעו הקצבות חוזרות, רשאי כל צד בכל עת לבקש שינוי תנאי סיפוקן או

החלפתן בהקצבה חד פעמית. (ג) ניתנה הקצבה חד־פעמית, שוב אין לבקש להוסיף עליה או להחזירה.

73. לא היה בעזבון כדי סיפוק מזונות לכל הזכאים להם, רשאי בית המשפט לראות כחלק מן העזבון —

(1) מה שהוציא המוריש מרשותו בחייו בכוונה להכשיל זכויות למזונות! (2) מה שנתן המוריש תוך שנתיים לפני מותו בלי תמורה נאותה,

ורשאי בית המשפט לחייב את המקבל להחזיר לעזבון או לשלם מזונות כדי מה שנשאר בידו בזמן מות המוריש, ואם קיבל שלא בתום לב — כדי כל מה שקיבל.

74. לא היה בעזבון כדי סיפוק מזונות לכל הזכאים להם, בן־זוגו של המוריש וילדיו קודמים להוריו ן בין בן־זוגו של המוריש לבין ילדיו יחלק בית המשפט לפי הנסיבות.

75. (א) הסכם בדבר מזונות לפי פרק זה וויתור עליהם שנעשו בחיי המוריש — בטלים) אם נעשו אחרי מותו, טעונים הם אישור בית המשפט.

(ב) הוראת צוואה השוללת או מגבילה זכויות מזונות לפי פרק זה — בטלה. (ג) זכות למזונות לפי פרק זה אינה ניתנת להעברה, לשעבוד או לעיקול ואינה

עוברת בירושה.

ניט לקביעת נתו המזונות

(64)

הבק־טה לקביעת המזונות

(671

דרכי םיפוקנות ו המז

(66)

ייפ בנסיבות ו נ שי(66)

הרחבת העזבוזות נ ו לצרבי מז

(חדש)

פדר העדיפותנות ו בי! המז

(69)

עסקאות בזכות למזונות

(70)

222 הצעות חוק 344׳ ו׳ בניסן תשי״ח, 27.3.1958

ה ו הרו צ ה ז ש ו ר ו י : צ י ש י מ ו ה ד ר פ

הוראה כללית. (71)

76, (א) בית המשפט רשאי להכריז על זכויות היורשים: בירושה על פי דין — על,ידי צו ירושה ז בירושה על פי צוואה — על ידי צו קיום.

(ב) ציווה המוריש חלק מנכסיו, יינתן על אותו חלק צו קיום׳ ועל הנותר •— צו ירושה.

ות י דו נ התנ(72)

ות ראי(73)

ל צו תכנם ע ירושה וצו קיום

• (75)

שינויים לאתרת המוריש מו

(76)

תקפם של צו ירושה וצו סיום

(77)

תיקון וביטול. של צו ירושה

וצו קיום(79)

הגנת צד שלישי (76) י

הגבלת-הזמץ לטענות

נכד צוואה(50)

הוצאות(31)

77, לפני שיתן בית המשפט צו ירושה או צו קיום, יודיעו על בך ברבים ויינתן זמן מתאים להגשת התנגדויות) כליעוד לא ניתן הצו, רשאי כל המעונין בדבר להגיש התנגדות.

78, (א) מות המוריש וכן זמן מותו יש להוכיח על ידי תעודת מוות או הצהרת מוות,י י אם לא התיר בית המשפט להוכיחם באופן אחר. י -

(ב) צוואה, למעט צוואה בעל פה, יש להוכיח על ידי המקור« הוכח שהמקור אבד, הושמד, נקרע או נמחק מבלי שהמצווה התכוון לחזור בו מן הצוואה, או שהמקור נמצא במקום שאין להביאו משם, יכול בית המשפטי להתיר הוכחת הצוואה על ידי העתק או

באופן אחר.

79, (א) צו ירושה יפרט את שמות היורשים וחלקו של בל אחד מהם בעזבון.

(ב) צו קיום יאשר את הצוואה חוץ מהוראותיה שבית המשפט מצא שהן בטלות.-

.80, (א) מת יורש אחרי מות המוריש ולפני מתן הצו, או שחל באותה תקופה* שינוי אחר׳ יפרט הצו את הפרטים האמורים בסעיף הקודם כמצבם בזמן מתן הצו.

(ב) נתמנה מנהל עזבון, יצויין הדבר בצו הירושה או בצו הקיום.

81, צו ירושה וצו קיום ישמשו הוכחה לאמור בהם׳ כל עוד לא תוקנו או בוטלו.

82, (א) בית המשפט שבתן צו ירושה או צל קיום רשאי׳ לפי בקשת מי שמעונין בדבר׳ לתקנם או לבטלם על סמל עובדות שלא היו בפניו לפני כן.

(ב) החליט בית המשפט לתקן או לבטל את הצו, תפורסם על כך הודעה ברבים, והתיקון או הביטול יחולו מ*ום פרסום ההודעה או מן היום שבית המשפט קבע לכך

בהחלטתו.

83, . מי שאיננו יורש ורכש זכות בתמורה, או קיים חיוב, בסמכו בתום לב על צו ירושה או על צו קיום שהיו בני הוקף אותה שעה׳ אין לבטל זכותו או לחייבו שבית אף אם הצו

תוקן או בוטל לאחר מכן.

84, (א) טענת ביטול צוואה בשל פגם הניכר מתוכה׳ אין לטעון אחרי מתן צו הקיום.

(ב) טענת ביטול צוואה בשל פגם שאינו ביכר מתוכה, או בשל חזרה ממנה, אין לטעון אם עברה שנה מהיום שנודע לטוען על הפגם או על החזרה והיה בידו להביא את הטענה לפני בית המשפט ולא עשה זאת ן אולם רשאי" בית המשפט להתיר טענה כזו אם

ראה הצדק לאיחור.

85, ההוצאות של צו ירושה, של צו קיום ושל תיקונם או ביטולם חלות על העזבון, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

הצעות חוק 344״•ו׳ בניס! תשי״ח,.27.3.1968 223

ט פ ש מ י ה ת ב ד מ ח א ה ל ר ס מ ש קיומה׳ חייב ל ק ב ו מ נ דו צוואה ואי ת צוואות 86* (א) מי שיש בי ר י ס סת המצווה, דע לו על מו ו ד לאחר שנ פ מי י א י ז 5

ך שלושה תו ל פה׳ ו ע ם על צוואה ב י ר ב ט צוואה או זכרון ד פ ש מ ת ה י ב ה ב ת י (ב) הום ה לקי ש ק ט לא הוגשה ב פ ש מ ת ה י ב ת הצוואה ל ר י ס מ ת המצווה או מ ם ממו חדשי

. ם י ב ר ד הודעה ב ל פ ם ע ס ר ו פ י הצוואה׳ או ת ם לפ כאי דעה לז ך הו ל כ ח ע ל ש י הצוואה׳ ת

ו ת ק ו ל ח ן ו ו צ ז ע ת ה ל ה נ ז ק ששי•:־ ו ר פ

ן י ו ב ז : ־מנוזל ע ׳ ן א מ י ס

ם ־לו י א ר נ ם ה ט אמצעי ו ק נ ש לכך׳ ל ק ב ת ם לא נ ת ואף א ל ע כ ט ־רשאי, ב פ ש מ ת ה י 87. י בכסי ל נ י ע ב זמנ כו ל עי י ט ה ן השאר — ל , ופי ן ת בעזבו ו י כו ת ז ר י מ ש ן או ל ת העזבו ר י מ ש ל

ל עזבון. ה נ ת « ו נ מ , או ל ם להתקלקל לי ו ם העל י ס כ ם של נ ת ר י כ ות על מ העזבון, או לצו

י העזבון. ס כ נ ת ב ם לעשו ם רשאי רשי ו ן הי הל עזבון, אי ה מנ נ מ ת 88. (א) נ

ם 92, 93, 96, 100, 103 (א), 104, 111 י פ י ע ס ת ה ראו הל עזבון יחולו הו ן מנ (ב) באיי העזבון. הל ו מנ ם כאילו הי רשי ו ל הי ו־112 ע

ת — ו נ מ ת ה ן יכול ל הל עזבו 89. מנ

ל ז ן ופםו ט קטי ע מ ל אדם, ל (1) כ

י ו ט פ ש (2) גוף מ

. י ס הכלל פו טרו (3) האפו

ם לכך. י א ת ן מ י ת הענ ו ב י ם נ ב ד י שנראה ל מ ; ת הל עזבון א ט ימנה מנ פ ש מ ת ה י 90. (א) ב

ט פ ש מ ת ה י , ימנה. ב ו נ הל עזבו נ ע צוואתו• או שי צ ב י ם ש ד ריש בצוואתו א (ב) ציין המוו ל, או הי ם לפעו י ב ס ה אותו אדם, או לא ה ם כן לא יכול הי א א ל הל העזבון, א ם מנ ד אותו א

. תו ו ת שלא למנ חדו ו ת מי ו ב י ס

ו לכך. ת מ כ ס ט ה פ ש מ ת ה י ב ע ל ה מנהל עזבון אלא מי שהבי 91. לא יתמנ

כסי העזבון, ת נ ס א נ כ ט הוראה אחרת, ל פ ש מ ת ה י רה ב ם לא הו 92. מנהל עזבון חייב, אם לפי*צו ירושה או צו רשי ו ן הי ה בי ר ת י ת ה , לחלק א ו ת חובותי ק א ל ס ת העזבון, ל ל א ה נ ל

ר לביצועה. ב ת כל ד יימת — לעשו קיום, ואם היתה צוואה מקו

ת ראו ל עזבון הו ה נ מ ת ל ת ש לכך, ל ק ב ת ם לא נ ת ואף א ל ע כ , ב ט רשאי פ ש מ ת ה י 93. ב. ו די י תפקי ו ל גע למי ו ר הנ ב ל ד כ ב

ן ו ב ז ע הל ה גיש מנ ׳ י ו י ום מינו ם יום מי לא יאוחר משלושי י ו ם האפשר ד ק ה 94. (א) בל ידי הצהרה ע . ה ט ר פ ת ה ו מ ל יאמת את ש ו ו תי בו ן ושל חו כסי העזבו ל נ ה ש ט ר ט פ פ ש מ ת ה י ב ל

בשבועה.

ל העזבון׳ ה נ ם, יגיש מ וספי ת נ ו ב ו ם או ה י ס כ ו נ ל תג ה ולאחר מכן נ ט ר גשה פ (ב) הו

וספת. ה נ ט ר , פ ר יום מן היום שנתגלו ש ה ע ע ב ר א ך ו ת

ת שוויים מ ו סמך יגישו ש ן או שמאי מו הל העזבו ט רשאי לדרוש שמנ פ ש מ (ג) ביתי הת המשפט. י ע ב ב ק י ן ערוכה לזמן ש י העזבו ס כ ל נ ש

ה ט ר ת •להגשת פ ו פ ו ק ת ת ה ך א ק לכך, להארי ד צ ם •דאה ה ׳המשפט רשאי, א (ד) " בית.. ה להגיש פרטה ב חו הל עזבון מן ה ר מנ ו ט פ או ל

אטצעיט ?שטירת

ה׳מבוז(99) >(S4)

בה םנה5 עז ויורשים

,(111 ),(83) (113)

•גש י רו ת(85)

בחירה(85)

הפנטה(86)

ת5קידים(88)

הוראות ביית־הטשפט

(90)

פרטת עזבוזC101)

-־224 יהצעות״חוק־344, ו׳־בני־טז תשי״ח, 27.3.1958

95. מנהל עזבון יגיש לבית המשפט או למי שב:ית המשפטי יצווה דין וחשבון על פעולותיו ף״ח כפי שיידרש על ידי בית המשפט ולפחות אחת לשנה ובגמר תפקידו.

96. (א) מנהל עזבון אחראי לנזק שגרם במתכוון או ברשלנות או על ידי פעולה שהיא אחריות{ 9 2 בביגוד לחוק׳ להוראות הצוואה או להוראות בית המשפט. (

(ב) בית המשפט דשאי לפטור מנהל עזבון מאחריותו לתוצאות פעולה שעשה בתום לב ובכוונה למלא תפקידיו. .

(ג) פעל מנהל עזבון בתום לב לפי הוראות בית המשפט׳ אין הוא אחראי לתוצאות פעולתו.

ל 875?" ה ב מ ש ש י ר ד ׳ ל ז י כ ר ח ו א 97. (א) בית המשפט רשאי, לפני מינויו של מנהל עזבוז א העזבון ישעבד נכסים או ימציא ערבות• של ערבים׳ הכל כפי שיקבע בית המשפט, להבטחת מילוי תפקידו, ורשאי בית המשפט בכל עת-לדרוש ערובה נוספת או לשחרר ערובה שניתנה. (ב) הערובה תינתן לזכות האפוטרופוס הכללי, והוא רשאי לממש אותה לטובת

הזכאים.

98. ב*ת המשפט דשאי לפסוק!למנהל עזבון שכר כפי ש*ראה למתאים. ... שני

׳ ה ר ש פ ה ת ע ק פ 99. .(א) מנהל עזבון רשאי להתפטר על ידי הודעה בפתב לבית המשפטן ההתפטרות ה אינה מקבלת תוקף אלא אם בא עליה אישור בית המשפט ומן היום שקבע לכך ־בית המשפט. (ב) בית המשפט רשאי לפטר מנהל עזבון־אם לא מילא תפקידו כראוי או אם ראה

סיבה אחרת לפיטודו.

ד _ «נה5ימ אחדימ ח 100. (א) מינה בית המשפט יותר ממנהל עזבון א (1) חייבים המנהלים לפעול תוך הסכמה! באין הסכמה ביניהם יכריע בית

המשפטן. (2) פעולה של אחד או של אחדים מהם בטלה אם לא באה עליה הסכמת האחדים או אישור בית המשפט, בין לכתחילה ובין בדיעבד ז אולם רשאי כל

t אחד לעשות על דעת עצמו מה שדרוש לשמירת העזבון ואינו סובל דיחוי (3) כל מנהל אחראי לפעולות חבריו, אלא אם לא ידע ולא יכול היה לדעת

עליהן או התנגד להן:ן­ (*׳) פחת מספד המנהלים או שאחד מהם חדל לפעול, חייבים הנותר או הנות־ דים להודיע על כך מיד לבית המשפט, והם ימשיכו בתפקידיהם כל עוד לא

הודה בית המשפט הוראה אחרת. - (ב) בית המשפט רשאי, בצו המינוי של המנהלים או אחרי כן׳ לקבוע הודאות שונות

מן ההוראות שבסעיף קטן(א).

101. הורה המוריש בצוואתו בעביבים הנתונים לפי סימן זה לסמכותו או לשיקול דעתו הוראות המוריש96í של בית המשפט, ינהג בית המשפט לפי הוראות המוריש, אם לא דאה סיבות מיוחדות לספות)

מהן.

102. נתמנה האפוטרופוס הכללי מנהל עזבון, ל^ יחולו הוראות הסעיפים 94 עד 99, האפוםרופוםי הכללי במנהל ל ל כ ם ה ן פ ן ך ט ו פ א י ה ד ובמקומן יחוא הודאות החוק בדבר הנהלת עזבונות ע,1 י

(חדש)

חצעות חוק á34׳ ו׳ בנ-י&ו תשי״ח, 27:3:1958 • 225־׳־

: הנהלת העזבון י ג ן מ י ס

103. (א) מנהל העזבון מוסמך לעשות כל הדרוש למילוי תפקידו, אך אין הוא מוסמך, בלי שקיבל תחילה את אישורו של ביו!׳. המשפט, לעשות פעולה הטעונה רישום בספרי

האחוזה, או להעביר או לחסל משק חקלאי או יחידה משקית אחרת. (ב) בית המשפט רשאי, בצו המינוי של מנהל העזבון או אחרי כן, להגביל את סמכויותיו או לתלות באישורו של בית המשפט פעולות נוספות על אלה המפורטות בסעיף

קטן(א).

104. לענין כינוס נכסי העזבון, ידו של מנהל העזבון כיד המוריש.

105. (א) משנתמנה מנהל העזבון, יזמין מיד את נושי המוריש להודיע לו בכתב על תביעותיהם! ההזמנה תפורסם ברבים ותקבע למתן ההודעה תקופה של לא פחות משלושה

חדשים מיום הפרסום. (ב) באין מנהל עזבון חייבים היורשים להזמין בהקדם את נושי המוריש כאמור.

>ג) בית המשפט רשאי למזור פן החובה להזמין את הנושים, אפ ראה שבנסיבות הענין אין הצדק לכך.

106. (א) לסילוקם של חובות העזבזן ישמשו בראש וראשונה מזומנים הנמצאים בעזבון. (ב) במידה שסילוק החובות מצריך מימוש של נכסי עזבון, לא יימכרו למי שאיננו יורש, כל עוד אחד היורשים מוכן לרכשם במחיר השוק, ואט הוצע מחיר גבוה מזה —

במחיר המוצע. (ג) ציווה המוריש נכס מםויים׳ לא יימכר אותו נכס כל עוד אפשר לסלק חובות

מתוך נכסי עזבון אחרים. >ד) בית המשפט רשאי להתיר סטיות מהוראות סעיף זה ורשאי- הוא להודות שמכי­ רתם של בכסי עזבון תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך שיקבע.

107. חוב מחובות המוריש שהיה מובטח ערב מותו, אין הוראות חוק זה פוגעות בגבייתו מתוך הערובה.

108. (א) חוב שלא הגיע זמן פרעונו וחו̂ב על תנאי, רשאי בית המשפט׳ אחרי ששמע את הנושה׳ להורות שיסולק או שיובטח, ורשאי הוא להטילו על היורשים, כולם או מקצתם,

הכל כפי שיקבע. (ב) המוריש והנושה רשאים להתנות שהוראות סעיף זה לא יחולו,

109. ההוצאות של הנהלת העזבון, לרבות שכרו של מנהל העזבון׳ חלות על העזבון׳ אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

10Í. (:א) חובות העזבון יסולקו לפי סדר עדיפות זהi (1) ההוצאות הכרוכותבקבורת המוריש לפי הנהוג באותן נסיבות

(2) ההוצאות של הנהלת העזבון, של צו ירושה ושל צו קיום ז- - (3) חובות שהמוריש היה חייב ערב מותו ולא נתבטלו במותו(,׳חובות המו­ ריש?)׳ לרגו# המגיע לבן־זוגו על פי כתובה או על פי עילה אחרת הנובעת

מקשר האישות ו

סמכויות של מנהל העזכוז

(59)

כינוס נכסי העזבון(102)

הזמנת נושים(100)

נפח םפלמים הובות העזבוז

(104)

הובת מובטחים(105)

חובות בעתיד וחובות על תנאי

(1-06]

הוצאות הנחלת ר,עזבו1

(97]

שדר העדיפות :יי! חובות

תע*כו!(107]

S&27.3.19 ,בניםז-תעי-״ה^•*- , m • הצעות• 344 ?

t (4) מזונות צןןהעזבון . (5) נחלאות. ־ . .-: י-י;e (ב) בית המשפט דשאי, בנסיבות מיוחדות, להתיר• סטיות מסדר העדיפות שבסעיף י

קטוגא)• ־־ יי.-•:• (ג) חובות' בעלי עדיפות שווה יסולקו לפי יחם הסכומים שלהם.

(ד) עדיפותם של מסי ממשלה תהיה בהתאם למראות החוקים הדנים בהם,

111. (א) מנהל העזבון רשאי לדחות סילוקם של חובות העזבון, כל עוד לא התברר" אם ^ע?? . -־־ .- - •־ -. ש? חובות

יש בעזבון כדי סילוק כולם. - (108), (109). >ב) בית המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מרשה זאת, להתיר למנהל העזבון לסלק חובות מחובות העזבון,•— במלואם, בחלקם או בשיעורים — עוד לפגי גמד בירורם של

חובות העזבון* .-..%׳ . ״- :>5 ג 112. התברר־ שאץ בעזבון כדי סילוקם של חובות העזבון — למעט מזונות מן העזבון פשיטח י

״ ג ז 0 מנהל העזבון לבקש צו הנהלות העובון בפשיטת רגל בהתאם לדיני פשיטת (ס 1?) י י ונחלאות — ח רגל,אמ לא ציווה ביו^המשפט^עלדדדאחדמשל חיםולהעוגו^

? חלוקת העזבון ג׳ פיםן

9mmm מיד אחריםילוקםשל חובות העזמין יחולק העזבוןבין היורשים. ״ (אlis) . (ב) -בית המשפט רשאי, אם ראה שהעזבון מרשה זאת,להתיד חלוקת מקצתהעזבון

עוד לפני מילוין החובות. >ג< אין' לחלק עזבון במידה שהזכוץת בו תלויות בלידתו של אדם׳ שהורתו היתה

לפני מות המוריש. ־: (ד) הודה המוריש בצוואתו בדבר מועד חלוקתי העזבון, ינהנו לפי הוראותיו, אפ ־ . , ^

לא ציווה בית המשפט להקדים את מועד החלוקה

ם ^ בלבלת י י ש ל ׳ ב י א ש 114. - מי שערב מות המוריש היה גד בדירתו והיה סמוך על שולחנו, ר. ׳לחודש יגוימ - . . --• ־ • . • •=••<׳׳ • ~ . ־ . , • ־ , . . . , ־

לחובות העזבון, להמשיך בכך חודש ימים לאחר מות המוריש, ואין הדבר נזקף על חשבון (103) המגיע לו כיורש.

ת " ח 115. (א) •יורש שהיה גר עםהמוריעדערב ג&יתו, דשאי לדרוש שחלוקת דירתו וכלי ביתו דה י י י של המוריש תידחה לזמן של לא יותר מששה חופזים ממות המוריש. (16?) ה

(ב) באין הסכמה בין הצדדים בדבר הנכסים המהווים דירתו וכלי ביתו של המוריש, יקבע זאת בית המשפט לפי הנסיבות.

החליקח 116. -(א) העזבון מתחלק בין היורשים לפי ערך הנכסים בזמן החלוקה. ״ץא) (ב) :שבח הנכסים, סירותיהם וכל מה שבא במקום הנכסים שהיו בעזבון לכתחילה—

הם של העזבון, וכן פחת הנכסים והתשלומים המוטלים עליהם.

י פ ל 117. (א) נכסי העזבון יתחלקו ביןהיורשים על פי הספ* חלוקה ע : (ב< נתמנה מנהל עזבון, יציע'המנהל ליורשים הפכם כזה וינסה להביאם לידי (118)

: י־ .•.־׳^ד׳•:•׳ ; - הסכמה,--,• - ^הלט־״* בא אישורו &ול בית המשפט . (ג) נעדר אחד היורשיפ או שלא היה מיוצג̂׳

במקום הסכמתו.

pifi-rtvjrss 3, ו׳ בנימז תשי*מ,:י58מ1,$;ז9 227 4 4 !

118. (א) באין. הסכם בין היורשים יתחלקו בכסי׳ העזבון על פי צו בית המשפט. (p נתמנה מנהל עזבון, יביא המנהל לפני׳ בית המשפט תכנית לחלוקת הנכסים.

(ג) הורה המוריש בצוואתו כיצד יתחלקו נכסיו, ינהג בית המשפט ככל האפשר לפי הוראות המוריש, אם לא ראה סיבות מיוחדות לסטות מהן ן באין הוראות כאלה, ינהג

בית המשפט לפי הכללים שבסעיפים 119 עד 122. י

119. בכסי העזבון שאינם מזומנים יתחלקו בין היורשים, בכל האפשר נכס כנגד נכס׳ בשים לב לתועלת שנכסים שונים עלולים להביא ליורשים שונים.

120. (א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד מערכו, יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק ן המחיר ייזקף על חשבון המגיע ליורש

מן העזבון, ואם היה עודף על המגיע, ישלם היורש את הסכום העודף. (ב) לא הציע אף יורש מחיר כאמור, או שמסירת הנכם לאחד היורשים אינה צודקת,

יימכר הנכס ויחולק פדיונו. >ג) בית המשפט רשאי להודות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים

בהוצאה לפועל או בדרך שיקבע^

121. (א) משק חקלאי יימסר ליורש המובן ומסוגל לקיימו, והוא יפצה את היורשים האחרים במידה שערך המשק עולה על המגיע לו מן העזבון. .

>ב) באין הסכמה בין היורשים יקבע בית המשפט,' לפי הנסיבות, את הנכסים המהווים את המשק החקלאי, את ערך המשק לצורך החישוב בין היורשים, ואת צורת הפיצוי

ליורשים האחרים, זמני סילוקו והבטחתו. (ג< עבד יורש במשק'החקלאי בחיי המוריש או השקיע בו מהונו ולא קיבל תמורה

כפי שאדם זר היה מקבלה, יביאו זאת בחשבון בקביעת הפיצוי האמור.

122. נכסים שלא ניתן לנהוג בהם לפי הסעיפים 119 עד 121, יתחלקו בין היורשים על פי גורל.

123. לענין הוראות סימן זה אין נפקא מינה אם זכות זעמוריש בנכסי העזבון היתה בעלות, חכירה, שכירות או זכות אחרת, ובלבד שההוראות האלה ניתנות לביצוע.

124. (א) מקום שהוראות סימן זה נותנות^זכות לאחד היורשים, הכוונה היא גם ליורשים אחדים שהסכימו להשתמש באותה זכות במשותף.

(ב) רצו יורשים אחדים להשתמש בזכות כזאת כל אחד בפני עצמו, יכריע ביניהם בית המשפט.

(ג) אין למסור נכס אחד ליורשים אחדים בלי הסכמתם.

K) .125< ־ נתמנה מנהל עזבון, יגיש המנהל לבית המשפט, תוך ארבעה עשר יום לאחר חלוקה העזבון, פרטה של־נכסי העזבון שחולקו.

(ב) הפרטה תציין את הנכסים שכל אחד מן היורשים קיבל מן העזבון, ותכלול שומת שוויים של נכסים אלה בזמן החלוקה, אם לא ויתרו היורשים על השומה.

(ג) באין מנהל עזבון׳ רשאים היורשים, כולם או מקצתם, להגיש לבית המשפט תוך הזמן האמור פרטת חלוקה, עם שומה או בלעדיה.

(ד) המגיש פרטת חלוקה יאמת את שלמותה על ידי הצהרה בשבועה, אם בית המשפט לא פטרו מחובה זו.

ח?וקה על פי צו בית המשפט

(119)

חלוקת נכם בננד נכס -

(120)

נכסים שאינם ניתנים לחלוקה

(121)

משק חקלאי(122)

חלוקה על פי הגרלה(123)

חלוקת של זכויות חכירה

ובו׳(124)

תיאום הזכויות' של יורשים

אחרים(125)

פרטת חלוקה(126)

S5&27.3.1 ,ו׳ בניט! תשי״ת , 228 344הצעות חוק ׳

חלושה נוספת(127)

חיסון חלוקה.(128)

אחר״יית בנכפי העזבח(129)

אחריות כדי.־ מה שקיבל

(130)

ות בדי אחריח . ג ז מ ז ל כ (131). י:

אחריות הנוחלים

C133)

אחריות לחוב כולו או לחלק:

ממנו(132)

דיו העברה ושעבוד של חלק בעןבוז

(134)

חלוקת נטל החובות ביז

היורשים לבי! עצמם

(136)

126. חולק העזבון ולאחד מכן נתגלו בפסי עזבון נוספים, יתחלקו אף הם לפי הוראות סימן זד״ ואין לחזור ולחלק את אשר חולק.

127. (א) חולק העזבון, אם על פי הסכם בין היורשים ואם על פי צו בית המשפט, ולאחר מכן נודעו עובדות המראות ששומת נכס מנכסי העזבון היתה מוטעית ביותר מששית, או תוקן או בוטל צו הירושה או צו הקיום שעל יסודם נעשתה החלוקה, חייבים אלה שקיבלו יותר מחלקם להחזיר את היתרה לאלה שקיבלו פחות מחלקם, ובלבד שמי שקיבל מנכסי

העזבון בתום לב אינו חייב להחזיר אלא מה שנשאר בידו. (ב< באין הסכמה בין הצדדים יקבע ביתי המשפט, לפי הנסיבות, אם ההחזרה.תהיה

בעין או בכסף.

: אחריות היורשים לחובות העזבון סימן ד

128. עד לחלוקת העזבון אין היוךשיס אחראים לחובות העזבון אלא בנכסי העזבון.

129. (א) חולק העזבון אחרי שהוזמנו הנושים לפי-סעיף 105 ואחרי שסולקו החובות שעליהם הודיעו הנושים, אחראי כל יורש לחובות שעדיין לא סולקו ושלא ידע עליהם בזמן

חלוקת העזבון, כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון. (ב) פרטת חלוקה לפי סעיף 125 תהיה ראיה לכאורה למה שכל יורש'קיבל מן

העזבון, ואם כלולה בה שומה — גם לשוויו.

־130. (א) חול? העזבון מבלי שהוזמנו הנושים לפי סעיף 105 או מבלי. שסולקו החובות שעליהם הודיעו הנושים, אחראי כלייורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבוןבזמן

החלוקה. (ב) יורש שהעלים.מנכסי העזבון אחראי כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה׳

לכל החובות! יורש שידע על חוב בזמן חלוקת העזבון, אחראי באמור לאותו חוב. >ג) הוכחת שוויו של העזבון — על היורש.

131. (א) נוחל אחראי לחובות העזבון — למעט נחלאות — כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, אולם נושה אינו רשאי לגבות מנוהל כל עוד הוא יכול לגבות מיורש שאינו נוהל.

(ב) היורשים שאינם נוחלים אחראים לנחלאות כמו לשאר חובות העזבון.

132. .יורש או נוחל שנעשה אחראי, אם כדי מה שקיבל ואם כדי כל העזבון, רשאי נושה לתבוע"ממנו את מלוא תביעתו, אולם נושה שלא הודיע על תביעתו תוך תקופת ההזמנה לפי סעיף 105 ואין א הצדק לכד, איבו רשאי לתבוע מיורש שלא ידע על תביעתו אלא חלק

מתביעתו לפי יחם חלקו של אותו יורש בעזבון, ותוך שבתיים מתום אותה תקופה.

133. יורש שהעביר או שעבד את חלקו בעזבון בלתי מחולק, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העזבון! מקבל ההעברה או השעבוד אחראי לחובות העזבון כדי שוויו של מה

שקיבל.

134. (א) ביבם לבין עצמם נושאים היורשים — למעט הבוחלים — בחובות העזבון לפי יחם חלקיהם בעזבון.

>ב< יורש שסילק לבושי העזבון יותר מכפי שמוטל עליו ביבו לבין היורשים האחרים, רשאי לדרוש מן האחרים החזרת היתרה.

>ג): המוריש רשאי להורות בצוואתו על חלוקה אחרת של בטל החובות, וכן רשאים היורשים להסכים ביניהם.

דצעות•חוק 344, ו׳ בניסן חשי״ח, 68&27.3.1 229

פרק שביןןי: משפט בינלאומי פלמי

135. בית משפט ישראלי מוסמר לדון בירושתו של כל אדם שמיקום מושבו במותו היה בישראל או שהניח נכסים בישראל.

136. זכויות ירושה ייקבעו — פרט לאמור בסעיפים 137 עד.139— לפי חוק מקום מושבו של המוריש בשעת מותו.

137. נכסים שלפי חוק מקום הימצאם אינם עוברים בירושה אלא לפי אותו חוק בלבד, זכויות הירושה בהם ייקבעו לפי אותו חוק.

138. הכשרות לצוות תיקבע לפי חוק מקום מושבו של המצווה בשעת עשיית הצוואה.

139. צוואה כשרה, מבחינת הצורה, אם נעשתה לפי חוק מקוםיעשייתה או לפי הוק מקום מושבו של המצווה בשעת עשייתה או לפי החוק הישראלי.

140. לענין פרק זה יהיה מקום מושבו של אדם המקום בו הוא יושב ישיבת קבע. ,

141. לענין קביעת החוק שיחול'בנדון, תהיה לכל מונח המשמעות שניתנה לו בחוק הישראלי.

142. כל מקום שלפי פרק זה יחול חוק זר, ואותו חוק מפנה אל חוק אחר, לא ייזקק.בית• המשפט להפניית, פרט להפנייה אל החוק הישראלי.

143. כל מקום שלפי פרק זה יחול חוק זר, לא ייזקק בית המשפט לאותו חוק במידה שהוא —

(1) סותר תקנות הציבור בישראל; (2) מפלה מטעמי גזע, דת, אזרחות או מין ן

(3) מקנה זכויות בעזבון על פי דין למי שאיננו קרוב למוריש קירבת דם, או קירבה של נישואין, חיתון או אימוץ.

סםב1ת כתי המשפט

הישראליים(137)

סיב י עת זכויות ירושה•(136)

די! נכפים מסויימיפ

(138)

כשרות לצוות(139)

צורת הצוואה(140)

הנדרח .. ״םסום המושב״

(143) נתיס ח טו י פ

(144)

pm זר המפנה אל חוס אחר

(145)

pm זד שאי! נזמקיפ לו

(146)

פרק שמיני: דזוראות שונות

144. עבר עזבון ליורש יחידי, יהיו הוראות חוק זה לגבי חלק בעזבון חלות לגבי העזבון כולו, ובמקום חלוקת העזבון בין היורשים יבוא מיזוגם של נכסי העזבדן עם שאר נכסי

היורש היחידי.

145. הניח אדם יותר מאלמנה אתת, יחלקו אלמנותיו בשווה את המגיע לבן־זוג לפי סעיף 20 (א).

146. סכומים המשתלמים.עקב מותו של המוריש על פי חוזה ביטוח, על פי הברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, ולפי התנאים זכאי להם.אדם נקוב בשמו

זולת המוריש, אינם בכלל עזבונו.

147. חוק זה אינו בא לפגוע בדיני נישואין וגירושין או ביחסי ממון בין איש לאשתו או בזכויות של בן־זוג על פי כתובה או על פי עילה אחרת הנובעת מקשר האישות« אולם אין

זכויות ירושה ואין זכויות למזונות מן העזבון׳ אלא לפי חוק זה. .

די! עזנוו שעבר ליורש

יחידי(147)

ירושה על פי די! כמקרים

מיוחדים(148)

רי! תשלומים על פי ביטוח

חיים(149)

שטירת דיני משפחה(150)

230 הצעות •חוק־344, ו׳-בנ-יס! חשי׳׳ח; 27.8:1968

DIS י -שמירת ע

ליפ ביטו: m ־ ) ( א ) 151)

ביטול םוגי נבטים

((2) Q )151 ) עצמאזת החןק

( ( 1 ) « ) 1 5 מ

הוראת.־טעבר« א ) 152)

טשפטימ . חלוייט

( 0 ) 152)

די! צוואות .קודמות

152)

ביצוע ותקנות(153)

ן י די ת ק ב ו ח ו * ת ו ע מ ש מ י כ ת ן ד ת די י ל ב ו יבא לפגוע בשיפוטו ש נ 148; •00 חוק זה אי

געים ו ם הנ ל הצדדי ם כ ל ירושה א ן בענין ש > לדו 1 9 5 6 — ז ד ב ש , ת ( ן י ד ־ ת י ב ל ה נ מ ז ה ם ( י דתי

א ל ן ש י ג בענ הו לנ , ו ם לכך ת מ כ ס מעלה והביעו ה נה עשרה ו ק זה הם בבי שמו ר לפי חו ב ד ב

י פ ן ל י ב, להתדי ם הטו נ ת הדין, מרצו י י ב נ פ מו ל י ר הסכ ם כאמו ם בל הצדדי ק זה א £פי חו

. - י - י עדתם נ די

ו ם (נישואי י י ן רבנ י די ת א לפגוע בסעיף 4 לחוק שיפוט ב ו ב נ ה אי ק ז (ב) חו

. 2 וגירושין), תשי״ג—1953

ם — 149. (א) בטלי

י ן 1595 עד ק שנ ד 880 ז 1570, 1571 ן 1594 פסו ה — 877 ע ל י ג מ ) סעיפי ה r (1־-׳.

4 1605

ז 3 ה ש ו ר י ת ה ד ו ק (2) פ

ו 4 ות האשה, תשי״א—1951 י י זכו ו ו ק שי (3) סזניף 4 לחו

ק זה. ר חו ת ו ס ד ה ה וכל דין א

ד»מלד־במוע^ה ^לפלשתינה(א״י), 1922— 1947— ד : . (ב) בדבר

נות״ 5 ת ועזבו ו מ ו ם ״ירושות, צ י ף 51 (1) יימחקו המל (1) בסעי

ם ״וקיום צוואות״. י ל מ ימחקו ה (2) בסעיף 54(1) י

. ן כסי ״מול?ף ומסלטלי ן נ ל בין נכסי ״מירי״ לבי ד ב א יהיה ה רושה ל י י נ י 150. בענ

ה (א״י), 1922—1947. נ י ת ש ל פ ה ל צ נ ה מ ב ד ל ^ י ד ב ד ף 46 ל י ע ל ס א יחו י ירושה ל נ י 151. בענ

ת לפני• מ ח* מי ש ק ז ל חו ו ש ת ל י ח ת אחרי ת מ ל מי ש ל ירושתו ש ה יחול ע ק ז 152. חו. ף ק ו ת ר ק זה ב ה חו י לו לא ה ם כאי ד ו ק ק ה רושתו החו ל י ק זד״ יחול ע ל חו ו ש ת ל י ח ת

ו לא ל י א ק זה יימשכו כ ו של חו ת ל י ח ם ת ו ם בי י י ו ו תל רושה שהי י י נ י ם בענ 153. משפטי

. ף ק ו ת ־ ר ק זה ב היה חו

• — ה ז ק ו ח ל ש ו ת ל י ח ת י נ פ ל ה ת ש ע נ ש ה א ו ו ;154. צ

ם היתד. כשרה ערב ת התוכן, א נ מבחי רה ו ת הצו נ י ח ב (1) תהיה כשרה, מה ן ק ז ל חו ו ש ת ל י ח ת

î ה ק ז ו ח י פ ם ל ג ו פ נ נ ר שאי ב י ד ה מפנ ל ס פ (2) אין ל

ק זה. ת חו ראו י הו ה לפ נ מ ר בו מ ו וה לחז (3) רשאי המצו

ן י ל ענ כ ת ב ו נ ק ן ת י להתקי א ש ק זה s הוא ר ל ביצוע חו ה ע נ ם ממו 155. (א) שר המשפטי

ה — ל ים א נ י ן השאר בענ , ובי גע לביצועו ו . הנ

י הפקדה מחוץ לצתל ה ו ת עשי ו ב ר ת המשפט, ל י ב ו ב ת ד ק פ ה (1) עשיית צוואות וט ובחוץ לארץ ? פ ש מ ת ה י ב

ף אליהן, , ר צ ם שיש ל י כ מ ס מ ה ה ק ז ו ת לפי ח ו ש ק ב ט ב ר פ ם שיש ל י ט ר פ >2t הt יי וסדרי הדיון בהן

1 ס׳׳ה 200, תשט״ז, עס׳ 240.

עמ׳ 165. . • ׳ ״נ "2.סייח 134, תשי.חוק.י א״י־^ברר בד-פרק קלייה, עמ׳ 1353. 3•

-סייח:82, חשי׳׳א, עמי 248. 4

־•חוקי א״י, כדר ני׳ עט׳ 2738. 5

ו׳ בנ\-סז ת׳מי״ח, 1958*27 הצעות: חוק.344,

(3) החלטות בית המשפט לפי חוק זה שאין לערער עליהן ואלה שאפשר לערער עליהן — בזכות או ברשות — תקופת הערעור, סדרי הגשתו והדיון בו ז

(4) מתן הודעה אישית למעונינים במקום הודעה ברבים או נוסף עליה ן מתן הודעה אישית או הודעה ברבים במקרים נוספים על המפורטים בחוק זד״ן

צורתן של הודעות ברבים ודרכי פרסומן ז

(5) פנקסים״שיתנהלו בבתי המשפט ושבהם יירשמו פעולות בית המשפט בעניני ירושה! רישום מרכזי של צוואות שנעשו או הופקדו בבתי המשפט־או.

נמסרו להם ן

־(6) אגרות בית המשפט שישתלמו בקשר לפעולות בית המשפט לפי חוק זה.

(ב) שר המשפטים רשאי לקבוע, בצו, את סמכותם של בתי המשפט המחוזיים ושל בתי משפט השלום, כולם או מקצתם, בעניני עשיית צוואות והפקדתן.

156, תחילתו של חוק זה היא שלושה חדשים מיום פרסומו ברשומות.

ד ב ר י ה ם ב ר

חוק הירושה המוצע הוא הראשון בסדרה של חוקים מקיפים שמטרתם להנהיג דין ישראלי מקורי — בשטח המשפט האזרחי — במקום מערכת׳ הדינים מתקופת השלטון העותמני ומתקופת המנדט הבריטי. במשך הזמן ישתלב חוק הירושה עם דיני היחיד

והמשפחה מזה ועם דיני החיובים והקנינימ מזה. המגמות הכלליות של חקיקת זו תוארו בהקדמה להצעת החוק שנתפרסמה על ידי

משרד המשפטים בתמוז תשיי׳ב — יולי 1952, וזה לשונה:

״אנו רואים בחוק זה תבנית לחוקים שיבואו אחריו. קווי היסוד שעליהם מבוסס חוק זה, הם הם שיהיו גם ביסודם של חוקים אזרחיים אחרים. והנה מזרים מן העקרונות שהיו

לנגד עינינו!

1. ניסוח החוק שואף לקיצור וריכוז, לבהירות ופשטות. אנו סבורים ששפע הפרטים שבהם עמוסים החוקים האנגליים, והשפה המסורבלת של הוראותיהם, אינם הולמים לא את המסורת העברית ולא את צרכינו דהאידנא. השתדלנו להביע את הדברים באופן שיהיו מובנים לכל המעיין בהוראות החוק, ונזהרנו ככל האפשר משפה טכנית, מהפניות מסעיף אל סעיף, ומהכרעות עיוניות. כמו בן שללנו הבחנות — שחוקים אחרים מרבים בהן — בכל מקום שהצד השווה בין העניגים נראה לנו עולה על הצד המפריד, כגון בין מנהל עזבון מטעם בית המשפט לבין מבצע־צוואה מטעם המוריש, או בין מקרקעין לבין

מטלטלין.

2. קבענו את עיקרי הדברים בלבד׳ והשארנו את עיצוב הפרטים לנוהג ולתקדימים של בתי המשפט. החוק המוצע יהווה כעין רשת בעלת עינים רחבות, ויהיה זה תפקידו של השופט להשלים את מלאכתו של המחוקק — למלא את עיני הרשת חוטים דקים וצפופים יותר. סבורים אנו שאם בכלל כשרה תקופתנו, תקופת המעבר, לחקיקה יסודית כזאת, על כל פנים עלינו י להסתפק בהוראות תמציתיות. הנתונים העובדתיים לקביעתם של פרטים מלאים יותר עדיין לא נתגבשו די צרכם. לפיכך מוסרת הצעתנו לבית המשפט בענינים שונים שיקול דעת רחב (כגון בענין המשק החקלאי, סעיף 121), ואין בה הגדרות חוקיות

של מושגים כלליים, כגון ״עזבוך ״תרמית״, ״מזונות״, וכד/

תחילת חוסו*(154)

232 הצעות חוק 344, ו׳ בניסן ת׳עי׳׳ח, 27.3.1058

ו תי ל ידי עיון בהוראו ׳ ע ף עצמו ש מתו ר פ ת ה וכל ל ק שי ו היתה להציע חו נ ת ר ט 3. מת ו נ ש ר פ י ה ף לדרכ ו פ א יהיה כ ק החדש ל ל החו ות. פירושו ש ו הכללי תי ך מגמו מ ועל סט פ ש מ י ה ת ב ד לשמש ל א יוכלו עו ם אנגליים ל י מ י ד ק ת ת ש ר מ ו ת א א גים באנגליה. אין ז הנהובת י ה מחי ת כ מ ס ו לשמש א ט הקיים א פ ש מ ק מן ה ל ות ח ם להי ו ק מ ך ב ך. א מר מאלף ומדרי חו(persuasive authority) ה ב ל ת ב ע נ כ ש , מ ה ת כ מ ס ה א ת ע מ . ו י ה bmding authority) הם ית ו צ ר ל א ט ש פ ש מ ת ה ו ר ו ק י ועם מ ט העבר פ ש מ ת ה ו ר ו ק ה שווה עם מ ע פ ש ת ה ג ר ד ^ויעמדו בק החדש מבלי שיהיו מחייבים רוש החו ל פי ל ע ק ה ם׳ ל ם מתאימי י ר ק מ , ב ם יוכלו 'אחרות, שאף ה

ת ידיו, ם א פט או קושרי ת השו א

ה נ ת אלא גם מבחי י ל מ ר ו ה פ נ י ח ב ק מ ק ישראלי עצמאי, לא ר ק החדש יהיה חו החום העותומניים, קי ך החו מ ל ס ט ע פ ש מ י ה ת ם ב י נ ד ו ת צ ע ו מ ב ־ ד ל מ ה י ר ב ד ף 46 ל י סעי נית. לפ י ענת האלה ו ר ו ק מ ט האנגלי. שלושת ה פ ש מ ת ה ו נ ו ר ק ך ע מ על ס ת ו י ר ו ט ד נ מ ך החקיקה ה מ על פן והמשפט, תש״ח — י השלטו ר ד ת ס ד ו ק פ ף 11 ל לפי סעי ט הארצישראלי — ו פ ש מ ל ה שח ט ש ק החדש דן בהם. ב ים שהחו נ י ד בענ ט הישראלי — לא יחולו עו פ ש מ ל ה ם ש 1948, גל ט הטילו ע ד נ מ ן ה י ושלטו מנ תו ן העו ינתק, איפוא, ל׳קשר עם החוקים שהשלטו ה י משפטי ז

. תו ו י בכלל ל ע א ט ה פ ש מ ם ה ם ע ג הארץ׳ ו

ת ס ס ב ת ו מ נ ת ע צ ה

t ת ע בדתי הקיים בארץ כ העו ב המשפטי ו צ מ (1) על ה

ו לחדשו נ ת ועלי מי ו הלאו נ ת ו ב ר ת י , כס ד מנ ח א א י שהו ר ב ע ט ה פ ש מ ל ה ,(2). עך בו ו ולהמשי

ת נ ל מ ו ע י עמנ ם בנ י צ ב ק ת ב ובמזרח, שמהן מ ר ע מ ת זרות, ב ו צ ר ל א קים ש (3) על חור אחיד. ,. בו ג כאן לצי ז מ ת ה ל

, י לאמצו או ־לדחותו. במידה שהוא לקו ס. י ו חפשי ת עצמנ ו א נ ש ג ר ק הקיים ה י החו פ ל כ

דה { במי ם ת ו ו א נ ותר, העדפ ם י בי ו טו נ ראו ל ם שנ י נ ו ר ת ו פ ה שמצאנ ד י מ ים! ב י ו נ ו שי הצענ

לותו — קיימנוהו, ת יעי ר והוכיח א בו ת הצי ע ל ד ל ע ב ק ת ם נ י ק הקי שהחו

ו איבנה ר מחי?ב או יחידי. הצעתנ א מקו ך ל , א י ש א ר . ר ו ק ו מ נ י ראי ט העבר פ ש מ י בך ובנושאי כליו, ו ר ו אותן בשולחן ע א כמו שמצאנ , ל ט העברי פ ש מ ת ה ו כ ל ל ה פיקציה ש די קוא , ל פ העברי פ ש מ ה מן ה ט ו צע ס ק המו ו ח ה ם ש ו ק מ ך התאמה לצרכי הזמן. ב ו ת . א ואף לי ו , בלתי תל וסח חפשי ם במישרין, בנ י ר ב ד ת ה ו א נ ע ב א ק ל ות׳ א ת משפטי ו קצי ו בפי השתמשנך ו להסמי נים שאפנ ל הדי פם ש ו ך לג ת הצוואה)׳ א ו ר ו ת (כגון בענין צ ו י ת ר ו ס מ ת ה סחאו ו נ . בן ותר, כגו יהם היסודיים בי נ בי ינים — ו ה ענ מ כ ב , ו ט העברי פ ש מ ר ל ש פ א ל ה כ ו כ ת הצעתנ א

. ל המשפט העברי ו כעין המשך ש ם בהצעתנ אי ו רו ן — אנ בו ן העז ת מ ו נ ו המז

ס המדעי סו ם הבי ג ם הנםיון המעשי ו ו שג נ ם א י ר ו ב ם, ס ם אחרי קים של עמי ר לחו ש או על ו את הצעתנ ה והדרכה. לפיכך־עיבדנ ד א ל ה ל ש ר עז ו ק ו מ נ כים לשמש ל ם צרי ה מים ב הגלו־םכסי לו ג ה, שווייץ ואיטליה והמשפט האנ י ל צדפת, גרמנ קים ש י החו רקע. השוואתי רחב. ספרת המועצות, שוודיה, ברזיל, י ר ל ב קים ש ם לחו א מעט בזקקנו ג ! ל י ר ק י ר ע מ ו ו ח נ שימשו ל

ת י ו ן לבעי ו י פתר פנ ו או א חיפשנ ל י הוראותיהם, א ט ר ם על פ קי א השוויבו הו ם ועוד. ל מצרי' ־ ^ \ - f תשובות, י

א מ ה ? ש נ כו ך הנ ר ד את ה ו מהווה׳ איפוא, כעין מיזוג של-יסודות־ שובים. האם ז הצעתנת, במו ת קלו ו מ א ת ך ה ו ת ת י ר ב ע ו ל מ ג ר ת ל ם ו י ר ז ה , ם י ק ו ח ד מן ה ח ק א ת חו ח ק ה ל ב הי ט ו מא היינו יוצאים י ז בדמה לבו שבזה ל ם בחוק השווייצי, והיפאנים בחוק הגרמנ י כ ר ו ת שעשו ה

• , ו׳.ב;י0ן תעי״ה, 27.3.1968 י . י p i n 344 הצעות

ל ת החייאתו ש ע נ ו תה מ ד שהי ב ל ק זר, לא זו ב ל חו ת ש א ז טה מייכנית כ . קלי ו ידי חובתנת ישראלית עצמאית.״ ו ב ר ל ת ת ש י הדרישו ר ח ה א א ל מ פ לא היתה מ ג , אלא ש ט העברי פ ש מ ה

בתי הדין הדתיים. ם ו י ת היוט בין בתי המשפט הכללי ק ל ו ח י ירושה מ נ י ת בענ ו כ מ ס הנה לגבי (1) יהודים ן ת הדין הדתי שו י ן ב י לבי נ לו ת המשפט החי י ת בין ב ו כ מ ס ת ה ק ו ל חי ירושה מסורים נ י ת שבהן ענ ת הארצו ח (2) מושלמים שהם אזרחי ישראל או אזרחי אש ד ח ק ה וצרים אחרים. לפי החו נ ם ו ! (4) מושלמי ל א ר ש וצרים אזרחי י ! (3) נ י ת פוט ד לשיים ן הדתי י המשפט הכלליים. אולם בתי־הדי ת ל ב ם ש ת ו כ מ ס ם ב ל ו י ירושה של ב נ י יהיו ענק זה הם ו ח . י פ ר ל ב ד וגעים ב ם הנ י ירושה כשכל הצדדי נ י ן בענ ם לדו א מוסמכי ב ה יהיו גם ל

. י 18 ומעלה והסכימו לשיפוט הדתי בנ

ק ם בחו ת צ ק ם מ י ירושה נמצאי נ י ם להם היום בענ זקקי י המשפט נ ת ב נים ש הדית וביחוד ס נ כ ת ה ק י ק ט בשינויים שבאו בהן ע׳יי ח ד נ מ ת ה פ ו ק ת ת מ ו ד ו ק פ ם ב ת צ ק י ן מ עותמנת ם בחוקי העדו ת צ ק ! מ י ל ג ט האנ פ ש מ ם ב ת צ ק יות האשה, תשיי׳א—1951 ן מ ק שיווי זכו ע״י חוק חוק אחד, י ירושה ר נ י ל ענ כ ד יחול ב י ת ע ת חוץ. ב ו נ קים של מדי מקצתם בחו ! ו ת ו י ת ד הת ראו ם להו א ת ה א ב ל ט א פ ש מ י ה ת א ישתמשו ב ק זר ל צע בזה. בחו ק המו הלא הוא החודה שהוא זקקו אלא במי י ק זה, ולחוק דתי לא י ת בחו ו ל ו מי הפרטי הכל לאו נ המשפט הביא י ב ה ם ל דה שהצדדים רשאי א לידי שימוש לפי אותן ההוראות. במי ב ק הזר ה ת החו מהווה א. ן הדתי ק לפי הדי ת דין זה יפסו י ב ם הם גם להסכים ש , רשאי ת דין דתי י י ב י ירושה לפנ נ י ענ

ן ג ״מירי׳* לבי ת מסו ו ע ק ר י בין ק נ ל עקרו ד ב י ירושה ה נ לו בדי ט הבדי ד נ מ בימי הה נ ח ב תה של ה בו ה חשי ב ר ה יות האשה, תשי״א—1951, הקטין ב ם אחרים. חוק שיווי זכו כסי נת ו נ ו ר ס ח ב לאחד ה ש ח נ ת ״מירי״, ה ו ע ק ר ת על ק ו ר לצו ת האיסו ך עדיין לא הסיר א זו, את ר א ר ח , ש 1 9 5 4 — ד ״ י ש ם (תיקון)׳ ת תפי ם משו ק הקיים. חוק בתי תר בחו ו י ם ב רי החמוד ה לא יהיה עו ת ע : מ ה ך ז י ל ה ם ת ק החדש משלי תף מן האיסור האמור. החו ת משו י ב הדירה בן ה בין ״מירי״ לבי נ ח ב א ה ל ות ל וה יוכל לצו ם, והמצו גי נכסי ל לעגיני ירושה בין סו ד ב כל ה

. שאר רכושו

ת רו י י שר נ ה בפ ח פ ש מ י ה נ ם הגנה על ב ת ״מירי״ היה משו ו ע ק ר ר לצוות על ק סו באיי משפחתו נ ק המוצע משריין לב יה ומקרית. גם החו ה זו היתד! לקו נ ג ה ל המוריש, אלא ש לבו של המוריש, ילדיו ו ש ג ו ז ך . ב ת לגמרי ר ח רה א ימות בעזבון, אולם בצו י יות מסו של המוריש זכוב ם בשים ל ה תן ל נ י להי ק הראו ל ח ת מן העזבון, היינו, ל ו נ ו והוריו זכאים׳ לפי ההצעה, למזת היורשים, בין כו ת לז מ ד ו ת זו ק כו ת הענין. ז ו ב י ס דל העזבון, לשיעור צרכיהם ולשאר נ ו לגת מי ב ו ט לו ל שו כו : המוריש רשאי לצוות רכו ת ר ח ן א ל פי דין. לשו ל פי צוואה ובין ע עי ר ד ך ס ן ן א ת היורשים וחלקיהם בעזבו בע החוק א ! אס לא ציווה המוריש, קו ן ו כ נ שימצא לה ח פ ש מ י ה ת בנ ם א י ח פ ק ם מ ה דה ש ידחים במי ה — של המוריש ושל החוק — נ ל ה א ק ו ל ח

ותר, ם בי בי הקרו

: ו נ מ יתו מ ק הקיים או סטי ו לחו נ ו ק המוצע, דמי ואלה עיקרי החום. ק הקיים בשינויים מעטי ת החו ימת ההצעה א ן מקי י י ד ל פ ה ע ש ו ר י 1) בה ג ר ד ו וניניו ן יורשים ב ו — נכדי י ו לפנ ת ם ילדי המוריש, ואס מ ה ה נ ה ראשו ג ר ד ורשים ב ים די רי ההורים, דו ה שלישית — הו ג ר ד ו וצאצאיהםן ב ותי ו ואחי יה — הורי המוריש, אחי שנת׳ ואילו ל משק הבי ן ש י ת המטלטל ל מראש. א ט ו ל המוריש נ ת וצאצאיהם. בן־זוגו ש דו דו ורים או צאצאיהם — יח הו ם הנ ) א ע ב ם הניח המוריש ילדים או נכדים — ר : א ן בו משאר העזת ו ג ר ך ם מן ה בי א קרו ג ואף ל ו ז ך א השאיר המוריש ב — הכל. ל ר ח ה א ר ק . מ ן בכל י צ ח

ו למדינה. . נ ר עזבו ב ו ת, ע רו האמו

*

2 הצעות. תוק 344, ו׳ בניס! תיצי׳׳ח, 58&27.3.1

ה מביא החוק המוצע מסכת שלמה במקום ההוראות א ו ו י צ ה על פ ש ו ר י 2) ב המעטות והמקוטעות הנמצאות בחוק הקיים. מגמת ההצעה: לתת למצווה אפשרויות ־רבות ככל האפשר, הן בנוגע לצורות שבהן הוא רשאי לעשות צוואתו והן בנוגע להוראות שהוא רשאי לקבוע, בה. הסייגים המעטים מכוונים.בעיקר.למנוע-שליטה. ממושכת מלי של המת

על החייט. ״ . י

החוק מתרחק מפורמליותינוקשה: בית המשפט רשאי לקיים צוואה על אף פגמים בצורתה, כל.-עוד אין ספק באמיתותה? ואין המצווה נדרש. להשתמש בנוסחאות מסויימות

דוקא: תהיה לשון הצוואה אשר תהיה, תמיד תפורש לפי אומד דעתו של המצווה.

ן הנזכרים לעיל מהווים חידוש בחוק הישראלי, העקרונות ו ז ב ע ת מן ה ו נ ו ז מ ה • .וקווי היסודי. של ההצעה שאובים מן המשפט העברי ן בפרטים פחות חשובים שימשו דוגמה החוקים של אנגליה, ניו־זילנד, אוסטרליה וחלקים אחרים של הבד העמים הבריטי, וכן החוק

הסובייטי והשוודי. הזכאים למזונות הם בן־זוגו של המוריש כל זמן אלמנותו, ילדיו עד גיל. 18׳ והורידכל ימי חייהםבתנאישהיו תלויים במוריש ערב מותו. המזונות משתלמים על ידי

תשלום חד פעמי או על ידי.תשלומים חוזרים, בעין או בכסף, הכל לפי'הנסיבות.

להלכה יתכן שמזונות אלה־יכלו את העזבזן כולו והיורשים כשהם לעצמם לא יקבלו מאומה. אך למעשה יש להניח —ואמנם נתאשרההשערה זו ע״י הבםיון בארצות שונות — שברוב המכריע של המקרים יזדהו היורשים עם הזכאים למזונות, ורק במקרים מעטים/ תעמוד תביעת מזונות בסתירה לזכויות הירושה."-•׳-.. :

ה ש ו ר ו י צ ה ו א ו ו צ ; מ ו י ד ק 4) הפרק הדן בקביעת זכדותהיורשים על ידי צ אינו'משנה את החוק הקיים; ׳אולם הוא עונה תשובה -מפורשת על מספר שאלות שהיו עד ״•כה סתומות, כגון תקפם של צו ירושה וצו קיום, הגנת. צד שלישי הרוכש נכסי עזבון

בהסתמך על צו מה, וכד.

ו אין חשיבותה של ההצעה ת ק ו ל ח ן ו ו ל ז ע ת ה ל ה נ 5) גם בפרק על ה בחידושיה לעומת המצב הקיים, אלא בהסדר השל& שהיא מביאה בענינים אשר עד כת היו מוקדשות להם הוראות חוק מעטות בלבד. כעתה בן להבא יוכלו היורשים בעצמם לנהל את העזבון ולחלקו ביניהם. אולם בכל מקרה ששמירת,זבויותיהם״של הנושים או של היורשים תדרוש זאת׳ דשאי בית המשפט למנות מנהל עזבון ולמסור לידו את כינוס נכסי העזבון, סילוק חובותיו וחלוקת היתרה בין היורשים, החוק שואף להקטין ככל האפשר את הפורמ­

ליות, ההשהיות וההוצאות הכרוכות בתהליך זה.

ש ולחובות העזבון לא נידונה י ר ו מ ת ה ו ב ו ח ם ל י ש ר ו י ת ה ו י ר ח 6< שאלת א לגמרי בחוק הקיים, והמצב המשפטי אינו ברור. לפי החוק המוצע יסולקו חובות אלה

בדרך כלל לפני חלוקת.העזבון. כדי להבטיח זאת חייב ׳מנהל העזבון — וגם היורשים . עצמם — להזמין את הנושים בהזמנה פומבית להודיע על תביעותיהם. נשארו-בכל זאת חובותשלא סולקו לפני חלוקת העזבון׳ אחראים להם היורשים כל אחד כדי שמיו של מה שקיבל מן העזבון, ובמקרה שלא דאג בראוי לסילוק החובות — כדי שוויו של כל העזבון. נושהשלא הודיע על תביעתו, דשאי לתבוע מכל יורש דק חלק יחסי מתביעתו, זכותי

זו נתונה להתישנות קצרה מיוחדת. ־

7< נוסף על הפרקים הדנים בעניני ירושה מבחינה מטריאלית, פרוצסואלית ומינהלית,י פד^זי. כאן מוצעת סטיה עקרו־ מ ו א ל נ י ט ב פ ש כוללת ההצעה גם הודאות של מ נית מן החוק־ הקיים: כיום השתייכותו העדתית של המוריש או אזרחותו קובעת את החוק

הצע5ת חוס 844, ו׳ בניסן השי״יז, 3.1858.ז2 235

ק זה מסדיר ר פ פ ב . ג ן ם מושבו האחרו ל מקו ד יחול עליה החוק ש י ת ע ! ב רושתו ל י שיחול ע

ת בו כאו ת ו ו ח ו ת ות פ ה _ renvoi בלע״ז — שהן בעי י ת ההפנ ל א ת׳ כגון ש ה נקודו מ ק ב החו

ק הקיים. בחו

ת ו ד ו ב ע , ם ו ס ר פ י כשש שנים. קדמו ל נ פ ה ל נ ר, לראשו תפרסמה, כאמו ק זה נ הצעה לחו

ר ק ח מ ת ה י צ מ ו חוקים זרים מבחן השוואתי. ת בחנ נ י ו ט העבר פ ש מ ת שבהן נבחן ה פו ה מקי נ הכ

ת ו ל תזכירים בשאל תה הצעה ובקובץ מיוחד ש ם לאו י ט ר ו פ מ ר ה ב ס ה י ה ר ב ד ם ב ס ר ו הזה פ

נשלחה ת ו לי ג רגמה לאנ י ירושה. ההצעה ההיא הופצה בארץ ואף תו נ ט העברי בדי פ ש מ ה

ם ו ס ר פ בה ל ו בתשו ל ב ק ת נ ת ש ו ב ר ת וההצעות ה ו ב ו ג ת ם ואנשי משפט בחו״ל. על אף ה למלומדי

ם מעטים. לכן יכולים א הבדלי ל ת בזה א ש ג ו מ ן ההצעה ה קדם זה, אין בין ההצעה ההיא לבי מו

ך כלל, גם- ר ד תה הצעה׳ לשמש׳ ב ף וסעיף של או ל סעי כ ים ל נ ר ההם, הנתו ב ס ה י ה ר ב ד

י ר פ ס ו עתה׳ בסוגריים, מ נ ת י נ , ן ו י ע ל על ה ק ה ת עתה. כדי ל ת ההוראות המוצעו ר ב ס ה ל

פים של ההצעה הקודמת. הסעי

M ו׳ בניםן •וןשי״דו, 27.3.1958 i - p m הצעות

י.המדפים׳המסשלתי הודפס ?־י

236

המחיר 400 פרומה