itonishi009

י כל מה שאהבנועתוןאיש

גיליון # 009 | 16/04/2013

י, עד כאן. יב ב

http://sixtyone.co.il/articles/78

www.voteright.co.il • עתוןאישי • 37

הערבי הלגיון כי נמסר - קאהיר. באיזור שבויים מאות שלוש לקח וילדים, נשים 86 ביניהם עציון, כפר האדום. הצלב בעזרת ששוחררו במחנות נמצאים שנשבו הגברים

לשבויי מלחמה.בארץ־ הערבי הראדיו - קאהיר.

הירדן עבר שכוחות מודיע ישראל טורים ירושלים. כיתור את השלימו של לחיילים הצטרפו מדרום שבאו החיילים את המקיפים קאוקג'י

היהודים הנלחמים להגנת ירושלים.על ידיעות כאן נתקבלו - ביירות. שם בראש־הניקרה. קשים קרבות

צנחו צנחנים יהודים.ידי על נכבשה נבי-יושע משטרת

כוחותינו.באזור צמח פגעו כוחותינו בשלושה משוריינים של האוייב והוציאום מכלל פעמיים שניסה רגלים חיל פעולה. להסתער על עמדותינו נהדף באבידות

קשות.נגד אתמול הופעלו האוייב תותחי גשר. התקפה של שריונים וחיל רגלים על גשר - נהדפה. שני משוריינים של

האוייב הוצאו מכלל שימוש.עין דור נכבשה על ידי כוחותינו.

בעכו מגלה האוייב התנגדות נמרצת בעיר העתיקה.

שלוש היום הפציצו האויב מטוסי פעמים את תל אביב. בהפצצה נערכה

הליגיון הערבי לקח 300שבויים באיזור כפר עציון

ביה"ח של סניף נפגע ערב לפנות חולים שני בעיר. בצפון "הדסה" חולים כמה נהרגו. רחמניה ואחות

אחרים נפצעו.האוויר מן היום הורעשה ניר־עם

במשך 20 דקות.תל־ את כבשו בגליל כוחותינו

חשובים גשרים 2 והרסו אל־קאדי בגבולות.

אתמול הורעשה הירדן משמר אווירוני ידי על ערב לפנות 6 בשעה

האוייב. איש לא נפגע.ידי על אתמול הורעש תבור כפר

האוייב באש תותחים ומרגמות.לנו נודעו יושע נבי כיבוש על

הפרטים הבאים:

הזה המצב על הסתערו כוחותינו צבא התבצר בנקודה פעמים. 3ההסתערויות שתי את שהדף לבנוני, השלישית, בהתקפה הראשונות. כבשו רצופות, שעות 30 שנמשכה כוחותינו את המבצר. לאחר שכוחותינו באש האוייב פתח במקום התבססו

תותחים על המבצר.מודיעים יותר מאוחרת בשעה בידי היא החדשה עכו כי מחיפה לנו ההגנה. הקרבות נמשכים בתוך חומות

העיר העתיקה המוקפת מכל צדדיה.נוה יעקב פונתה היום. אנשינו הגיעו

למקום מבטחים על נשקם.דבר 18 במאי 1948http://goo.gl/YCfs5

http://jpress.org.il/view-hebrew.asp

www.voteright.co.il • 36 • עתוןאישי

"שועלי - ו' יום בדרום, אי־שם לטרף", שוב אמש יצאו שמשון צבא של הדרום חטיבת מפקד אמר הקומנדו לחיילי התכוון הוא ישראל. הפועלים הג'יפים, נוסעי היהודים, את בו הפיל ששמשון ארץ בחבל חיתתו על פלישתים לפני אלפי שנה. אלה שדות פני על נישאים עכשיו אנשי קומנדו יהודיים למודי־קרבות -

צבא מיחידות שבאו מתנדבים כולם שונות, וביניהם רבים מחניכי ווינגייט -

המלך צבאות על פחד ומטילים על מזהירות לילה בפשיטות פארוק. מטילים הם האוייב שבידי המשלטים

מהומה ומבוכה בעורף הצבא הפולש.עשר החריבו הם האחרון בלילה וכמה "ברן" מקלעי נושאות מכוניות לנגבה שממזרח בבית־עפא תותחים ולקחו רבות אבידות לאוייב וגרמו של הידיעות משירות קצין בשבי

הגדוד המצרי השלישי.איבדיס, ליד יומיים שנמשך בקרב צפונית לנגבה, אבדו למצרים 450 איש

בהרוגים.בחשבון הבאנו לא אחד דבר רק מפקד אמר לו, מוכנים היינו ולא "הופתענו דיין: משה ה"שועלים", רב כה משוריין ציוד כשתפסנו איתנו מוכנים היו ולא האוייב של במכוניות ראשון לטיפול מכשירים

ניזוקות בכמות הדרושה".

"שועלי שמשון" נישאיםאל פני ערבות הנגב

נאלצים היינו קרובות לפעמים וטנקים משוריינות מכוניות להרוס ויחידות נהגים מחוסר האוייב, של קטן לא מספר אך לתיקון. מכונאים של טנקים ומכוניות משוריינות כבר צורפו לטורים המשוריינים של צבא

ישראל.שגרמו הן "השועלים" פשיטות בעיקר להתערערות עמידתם הנפשית

של החיילים המצרים.על המשמר, 19 ביולי 1948http://goo.gl/bmbWu

קטעים מהעבר שהספקנו לשכוח

היה היהארץ עם ב פרחוקה

http://jpress.org.il/view-hebrew.asp

www.voteright.co.ilhttp://jpress.org.il/view-hebrew.asp • עתוןאישי • 35


1948איפה היית ביום שישי,

ה' באייר תש"ח?

פנחס רוזן, חבר הממשלה הזמנית:

חתם על המגילה

הפעם " על עכשיו מלגלגים הראשונה אחרי אלפיים שנה. אבל הראשונה הפעם כך, היה באמת זה אחרי אלפיים שנה, ואנו שחתמנו על פנחס אומר בזה," הרגשנו המגילה רוזן, מי שהיה חבר מנהלת העם לפני הזמנית הממשלה וחבר במאי 14הראשונה הטיוטה "את אחריו. במשרד אנחנו, חיברנו המגילה של לידי נתגלגלה היא ומשם המשפטים הראש, על אותה שהפך שרת, משה ששוב בן־גוריון, דוד לידי עברה ואז

שינה אותה מן הקצה אל הקצה.כמה ימים לפני היום הגדול התעוררה השאלה אם להכריז על הקמת המדינה הנפוצה לדעה בניגוד לאו. ואם מיד איש התנגד לא מקומות, בכמה כמה אצל אולם המדינה, להקמת ואנוכי) שרת משה (ביניהם חברים או שבוע לחכות כדאי כי דעה היתה שבועיים כדי שנוכל לבוא בדברים עם רשמית התראה לנו ששלחו המדינות ודרשו שלא נכריז על המדינה, בעיקר היתה לא השאלה ארצות־הברית. אלא לא, או ישראל מדינת איפוא, ב-28 או למאי ב-14 ישראל מדינת

לנו אמרו באמריקה ידידינו למאי. להכריז את ההכרזה.

ואיני טוב, כך כל לא שלי הזכרון זוכר מה היה בדיוק באותו יום. הייתי

במוזיאון המעמד התרגשות. מלא עם מאוד.ישבתי יפה מאורגן היה חברי מועצת המדינה על הדוכן. אחרי

המעמד הלכנו הביתה"?

זהרירה חריפאי: התעלפה מאכזבה"בקורס לאלחוט־מורס שעברתי

החל מחודש ינואר 1948 הכינו אותנו 20 פעם ביום לקראת היום

הגדול והתפקיד הגדול שיהיה עלינו לבצע החל מה-15 למאי", מספרת

זהרירה חריפאי שהיתה שלוש שנים בפלמ"ח והצטרפה לסטודיו של

תיאטרון הקאמרי. כשהגיע ה-15 למאי, חשבתי: הרגע הגדול של

חיי הגיע. אך, כמעט שהתעלפתי מאכזבה כאשר שלחו אותי למחנה

המטכ"ל. התגברתי על מצב רוח המחורבן ויצאתי להסתובב קצת

בעיר".





משה בן־אפרים, קריין קול ירושלים:

הודיע על ההכרזה"כשיצאתי מהבית היו רחובות

ירושלים מלוכלכים בסיד ורסיסי פגזים", נזכר משה בן־אפרים, קריין

קול ירושלים לשעבר ועובד שרות השידור הישראלי.


עורכי לישיבת "כשהגעתי המדינה, הכרזת ביום התוכניות אולם מתל־אביב, לשידור חיכינו מדוד ביקשנו דבר, קלטנו משלא פרטים לקבל לנו שירשה שאלתיאל האלחוט. באמצעות מתל־אביב השעה כשהגיעה לבסוף, סירב. הוא שמונה, הסכים בתנאי שנשאל שאלה

או ההכרזה נתקיימה האם אחת: לא? לאחר שקיבלנו תשובה חיובית השידור. את לצ'זבת התחלנו בשמונה וחצי בערב לערך התחלתי בדרך בשנלר. למחנה בכיוון לרוץ נודע לי שפרימוס הגיע מתל־אביב, ההכרזה. של הטקסט את השליך חסר־ לשנלר והגעתי אותו השגתי

דקות. ושלוש בתשע נשימה, המדרגות, על אחת בנשימה עליתי התקליט את הורדתי אחת בתנועה שלוש שרקתי ששודר, המוסיקלי והתחלתי התקווה את פעמים על ההודעה בסוף להתרגש. ההכרזה אמרו לי שמרוב התרגשות לא קראתי הכי טוב בעולם, אבל זה

לא היה איכפת לי".

לאה מוסעיד, אם התינוק הראשון

שנולד במדינהתמיד", אזכור ההיא השבת "את אשת ,27 בת מוסעיד, לאה אומרת פועל נקיון של עיריית תל־אביב ואם בכרם גרנו עוד "אז ילדים. לארבעה הייתי אני יפו. גבול על התימנים, השארתי להריוני. התשיעי בחודש את בעלי עם שלושת הילדים ויצאתי כאשר אבי. מבית העוגה את לקחת עמדתי על יד הדלת, התחלתי פתאום דפקתי בבטן. חזקים כאבים להרגיש עוד דפקתי ענה. לא אחד אף בדלת. אחד אף האגרופים. עם חזק, פעם, יד על הרצפה, על נפלתי ענה. לא חזקים כך כל היו הכאבים הדלת, שאני הבנתי לצעוק. יכולתי שלא היה זמן. הרבה נמשך לא זה יולדת. גבול על אצ"ל של משמר מזל. לי פרצו הם אותי. מצא יפו־תל־אביב התינוק ואת אותי אספו הדלת, את

והשכיבו אותנו על הספה. אחד מהם הלך לטלפן להדסה. כעבור חצי שעה

הייתי בבית־החולים.

בן־ יודעת, את לי: אמרו האחיות שנולד הראשון הילד הוא שלך ציון

במדינת־ישראל".



ד"ר עזריאל קרליבך, עורך "מעריב":

נתן כותרות

יום " יהיה שזה מראש ידעתי ד"ר מספר בשבילי", כפול חג מעריב.יום עורך קרליבך, עזריאל רבת־ הכותרת את כתבתי כן לפני

המשמעות ביותר בחיי: "המנדט מת! תחי מדינתנו!" למחרת לא היה צורך

להוציא עיתון.מחשבת עם בבוקר התעוררתי האנגלים במוחי: בניקרה חרדה להשתלט ישובו עוד הם אך יצאו, שעשו כפי אחרות, בדרכים עלינו ההרגשות על התגברתי בהודו. זאת שלי. החתונה סמוקינג את ולבשתי היה חם מאוד. יצאתי למלון תלפיות. את שפירא, משה את מצאתי שם ויצאתי לווין והרב פישמן הרב האולם כותלי בתוך למוזיאון. איתם רגילה. בלתי שלוות־מתיחות היתה באוויר, היתה הכללית ההתרגשות אולם כאשר הוכרז על ביטול הגבלות והדמעות הסכרים הותרו העלייה, פרצה מאירסון גולדה סוף. בלי זלגו בבכי בולט, לא הצליחה לעצור בעדו

משך זמן רב.הרבה התעמולה למרות הערבים לאחדות עשו שמוסדותינו

הלוי: (יוש) יהושע הביא נשק לארץ

"250 הארגזים ט.נ.ט. חייבים להגיע החבר'ה האפשרי, בהקדם לארץ ריקים, פגזים עם בארץ מחכים באוייב", ולהרביץ אותם למלא כדי האניה על כשעלינו לנו אמרו כך לארץ, מניאפולי שיצאה האיטלקית שהיה ,27 הלוי, (יוש) יהושע מספר ימאי הפך בפלמ"ח, שנים חמש

ולדוברם של הימאים בזמן המרד.ותיק) (פלמחניק וחיליק אני היחידים הארצישראלים שני היינו הרכיב בערב ב-14 האניה. על הקשיב הרדיו, אזניות את חיליק "שמע, קפץ: ופתאום לשידור והתחלנו באזניות התחלקנו שמע!". הג'אמעה עושים בארץ להתעצבן. להירקב עוד צריכים ואנחנו שמח שהאניה התפללנו בים. ימים שמונה לא זה אך כנפיים, תקבל המחוברת על הסיפון על ישבנו למחרת עזר. והתחלנו מסריחים בצלים ערימת חוף את כשראינו חשבונות לעשות יימשך. עוד זה זמן כמה כרתים:


יום באותו כבר התחלתי ויעילותם, ומרגיעות, נוגדות סיסמות מפיץ 'השד למאמרי: ראשיות ככותרות

אינו נורא כל כך!', 'יהיה טוב!', או 'כל צבאות הפולשים - 20,000 איש', אף

כי ידעתי יפה שזה בלוף הגון".

מקלל? הקפטן את שמענו פתאום מיזרח… פורקה מדונה, פורקה שהמצרים מהחדשות לו נודע כאשר מתל־אביב, קילומטר 30 נמצאים אינם שלו הנביגציה שמכשירי נזכר הסיכויים כל לנו שהיו כך מדוייקים. ישר ההיא האגוז קליפת על להגרר לרצועת החוף המצרית, דווקא. לרוע מזלנו, הדרך היחידה היתה לעקוף את שבוע של בהפסד ההפלגה, מסלול ימים שנראה לנו כשבע שנים. לבסוף הגענו ב-30 למאי דרך קפריסין לתל־

אביב ומשם נלקחנו לחיל־הים".






האלוף יצחק ("הזקן") שדה: לקח

משוריין מהירדנים

כתב " אלי בא ההכרזה לפני יום של עתון לונדוני במזרח התיכון", שדה, ("הזקן") יצחק אלוף נזכר "הוא השיריון. חיל מפקד לשעבר אמר לי שברצונו לשאול אותי שאלה חושבים אנחנו האם פשוטה: אחת כיצד כן, ואם הזאת, במלחמה לנצח זה? את לעשות חושבים אנחנו שני על סומכים שאנחנו לו אמרתי ואיניציאטיבה אנושי חומר דברים: הוסיף הוא המפקדים. "ונשק?" של נגד לעמוד אפשר "כיצד לשאול, אמרתי ריקות?" בידיים סדיר צבא הוא האוייב. אצל נשק נשיג לו: למחרת לו. והלך באירוניה הצטחק, הראשון המשוריין את לקחתי פרץ דיין ומשה הירדני מהלגיון ללוד ורמלה עם המשוריין. עליו רכב מהתותת לירות שלמד מאנשי אחד

באמצע סערת הקרב.באירגון עסוק הייתי ההכרזה ביום יכולתי החטיבה. של הדל השיריון לא אך למעמד, למוזיאון להגיע שלי היחידה במיוחד. התאמצתי כאשר זוכר, אני יותר. אותי עניינה אי־שם במחנה הגדול בחדר ישבנו כשלפתע הפיקוד בענייני ושוחחנו שהכרזת ובישר מישהו התפרץ

בטוב. הרגשנו נתקיימה. המדינה שעשינו מה את לזנוח יכולנו לא אך להרגיש סתם מאשר יותר ולעשות להגיב צורך היה זאת בכל בטוב.

ביום ההכרזה הייתי עסוק באירגון השיריון הדל של החטיבה. יכולתי להגיע למוזיאון למעמד, אך לא התאמצתי במיוחד.

היחידה שלי עניינה אותי יותר.

אירגן מישהו חגיגי. במשהו להכרזה לחדר הכניס קוניאק, בקבוקי כמה האלכוהול מן לגמנו ואנחנו ספלים

והרגשנו מצויין".


ביוזמת הוועדה לשיקום ירושלים שהוקמה על ידי הסוכנות, התחילו מפכים בירושלים מעיינות מרץ כלכליים חדשים.

תעשיות קטנות, פרטיות ושיתופיות, מוקמות אט אט בענפי ייצור שונים ותוכניות בניין ושיכון רחבי היקף עומדות לפני התגשמות. ועם העברת משרדי שלטון אליה עומדת ירושלים הבירה לתפוס שוב את מקומה

המרכזי בארצנו.

ירושלים, 1948


דגל חדש בין דגלי האומותגרמה לא לוהטת, המונית התלהבות של להפגנות בארץ שגרמה באו"ם, החלוקה להצבעת בניגוד המדינה את הפכו כבר שעברו החודשים וחצי חמישה צוהלות. להפגנות עצמה המדינה הכרזת לעובדה קיימת. חזית־המלחמה הפכה לגבולה. אלפי החללים הראשונים החדירו לכל לב את ההכרה שמחיר העצמאות יקר ואכזרי. רוב האנשים שמעו על הקמת המדינה רק בדרך אגב, חשבוה לדבר

המובן מאליו. הם חזרו לסדר יומם הרגיל והשיגרתי: המלחמה.

סוד המדינה

לבקשת ה נאמנים היו ההכרזה לטכס מוזמנים בסוד. הדבר את החזיקו הם החרוצים: המארגנים יום באותו המוזיאון, ליד התאספו שבראשית העובדה, הגדול המחוג בהתקרב ורק בלבד אנשים עשרות שישי, של השעון לספרות הגדולות גדל מספר האנשים למאות הרטט בסוד. הדבר בהחזקת ההצלחה על מעיד אחדות,

שבמאורע, הוא שציווה על האנשים את השתיקה.אחר כך התחילו העוברים ושבים לחוש שבמקום זה "לא הכל כשורה…" והחלו נוהרים בעקבות האישים שהציבור

הרחב מכיר אותם. וכך גדלה המתיחות מרגע לרגע.

החיוך הראשון

של ו בואה על מכריז והוא האופנועים, טרטור הנה מופיע ההגנה של הכללי המפקד .1 מספר המכונית הצלמים העם. מנהלת חברי ובהן המכוניות יתר ואחריו

במדרגות עולים העם מנהלת במלאכתם.חברי מתחילים טרטור הנה אך הבניין. בתוך ונבלעים במתינות "שלושת של משמר ומאחוריה יחידה, מכונית נוסף, מוסקטרים", בג'יפ. היה זה ראש הממשלה הזמנית. הקהל צבאי, בכבוד בואו את מקבל המשמר בתשואות, פורץ ובן גוריון מסתכל לעבר הבחורים בחיוך ועולה במדרגות

בצעדים מהירים.

זכותו של דיזנגוף

נועדה ה המדינה הכרזת של ההיסטורית אסיפה הקרן בבית השניה שבקומה באולם להתקיים המארגנים כשחישבו אך שפירא. הרמן ברחוב הקיימת, את מספר המקומות הדרושים למיניסטרים, לצירי מועצת להזמינם, ההכרח שמן לנכבדים המוסדות, לראשי העם, לעתונאים הזרים והמקומיים, לצלמים ולשדרנים - מצאו,

שאולם קק"ל צר מלהכילם.לא, "הבימה" בית אחרות: אפשרויות לבחון החלו אז כי אין רוצים לשוות לכינוס זה צורה של אסיפת־עם, או הצגה; בית הכנסת הגדול - לא, כי השמאל יתנגד; אולם יתנגד; הימין כי לא, - ההסתדרות של הפועל הוועד קטן ולא מדי גדול יהיה שלא אולם אחרי ובחיפושים מדי,לא יהיה מפלגתי אך יהיה ציבורי־רפרזנטטיבי, נמצא עם צדקה הגורל עשה וכך ביותר. כמתאים המוזיאון מאיר דיזנגוף המנוח, מייסד העיר העברית הראשונה, אבי העצמאות המוניציפלית, שביתו שימש אכסניה לאסיפת־

היסוד של המדינה היהודית העצמאית.

1948





האו"ם החליט - העם התחיל לבצעבשעות הבוקר המוקדמות, אור ליום ה-30 בנובמבר, 1947, התקבלה בארץ הידיעה ההיסטורית שרוב מכריע של חברות או"ם הצביע בעד חלוקת הארץ. שיכרון עצום אחז את בני הארץ. תוך דקות מעטות ובאה, ממשמשת גדולה מלחמה כי עדיין ניחשו מעטים התלהבות. אחוזי המונים הרחובות מלאו היריות נורו היום למחרת כבר ההחלטה. להגשמת חייהם את למסור יצרכו החוגגים מן רבים וכי

הראשונות. אוטובוס עברי הותקף ליד פתח־תקווה. הדם הראשון לעצמאות נשפך.

עצמאות! עצמאות!

הקפה ב בתי שערי נפתחו הלבבות, נפתחו זו שעה והבקבוקים… החביות ונפתחו דכפין לכל והחנויות מר פילץ השקה שלושת אלפים איש קוניאק חינם מתוך משקאות של תורם בא הקוניאק אזל וכאשר חביות, חילק חפוס, מר הפופולרי, "המוזג" בעל צרפתיים… בירה חינם והתצרוכת הגיעה לשישים חביות… בעלי בית חרושת לתמרוקים "מהודר" ואשתו זלפו במשך שעות מי בושם על קהל החוגגים… מר גרפיץ, בעל מספרה ברחוב שינקין, תלה שלט שכל הכנסותיו קודש "לבטחון העם"… ושב עובר וכל מזנון סודר - זקס" "משי חרושת בבית הוזמן לשתות לכבוד המאורע… מר נחום סדומסקי, מנהל "כרמל מזרחי" בירושלים, העמיד חביות יין באמצע רחוב בן יהודה והשקה עוברים ושבים, יהודים ואנגלים כאחד… חנות גלידה ברחוב אלנבי בת"א, סמוך לשפת הים, חילקה לנוער גלידה חינם לכבוד "המדינה"… כארבעה עיתונאים "תנובה", למחלבת הבוקר אור עם נכנסו ורעבים יגעים הציבה לשלם, ורצו שמנה "מדינית" ארוחה הרביצו ואמרה: קיימת" "קרן קופסת המחלבה בעלת לפניהם העצמאית, במדינה שהגשתי הראשונה הארוחה "זוהי דמיה קודש לקרן קיימת"… בחלון הראווה של בית הקפה ושוקולדה ממרציפן עוגה הוצגה אלנבי ברחוב "ניצה" בצורת מפת א"י ותושבי העיר המבוסמים עמדו והתווכחו

על גבולות החלוקה בהסתמכם על… עוגה.ושיכר. קוניאק יין, כמים נשפכו תל־אביב בחוצות הרבה כך כל ראיתי לא אמר: "מעולם אחד חוץ ועתונאי ביותר הטוב הסימן זהו העברית. העיר בחוצות שיכורים

שהקמת המדינה העברית הפכה לממשות"…

1947

הורה על קביים

לביה"ח ב העברית המדינה הקמת על הידיעה הגיע החולים, כל לפתע "הבריאו" בתל־אביב, "הדסה" ירדו מעל המיטות, פרצו בשירה אדירה ופתחו ב"הורה". הכירורגית במחלקה ממש! מאקאבר" "דאנס היה זה ומשונים, שונים מום בעלי של "הורה" מעגלי התלכדו ההולכים ואפילו חבושים ראשים שבורות, ידיים בעלי בזרם ונסחפו באוויר אחד קב הניפו אלה קביים. על המחושמל, כשהם מדלגים ומקפצים בעזרת קבם השני. הטוב מרצונם לחזור לשכנעם האחיות השתדלו לחינם להשתגע!" רוצים לשכב, רוצים "לא ולישון. למיטתם קראו האחיות בהילולא. והמשיכו ה"מבריאים" צווחו ההולכים את לפחות להוציא כדי הסניטרים לעזרת אמר: בכוח הוצא מאלה וכשאחד מהמעגל. קביים על במדינה רגליים בשתי עומדים שכבר העיקר דבר, "אין

היהודית".

את שלנו

באותו ע ההילולא, שבליל לספר מאוחר לא וד מוצאי שבת, אחרי בוא הבשורה על אישור המדינה של רק לא חינם" "חלוקה בתל־אביב היתה היהודית, משקאות, אלא גם של נשיקות! הבחורות שלנו התנשקו ב"פילץ" הנשיקות רבו וביחוד שפגשו, מי כל עם

וב"פארק".צווארה על נפל עורך־דין שפלוני היפהפיות, אחת מתנגד אתה וצעקה: "הרי התלהבותו את עצרה לנשקה, לנו שנותנים המדינה "אמנם דנן: הבחור ענה לחלוקה!"

היא מקוצצת, אבל את, ברוך השם, שלימה".


נה רואה אותי מהצד השני של אולם דהמכירות הענק של סלקום באזור

התעשיה החדש בנתניה, לוקחת מידיי את פתק התור שלי ומושכת אותי על פני המון ישראלים צמאי טלפונים סלולריים ומעבר

לשורה ארוכה, ארוכה של דלפקים, אל חדרה באגף העסקים.

מאז הגעתי ארצה עם אשתי ובתי, אני מברך שלוש-ארבע פעמים ביום על שיטת

פתקי התור הנוהגת כאן בכל בנק, בכל משרד ממשלתי, בכל מקום בו מתגודד

ציבור של ישראלים שעל פי הטבע "איש את אחיו חיים בלעו." אותם פתקים, שנועדו

מלכתחילה לשלוט ברוחם הסוערת של ניו-יורקים בתור ללחמניות ועוגות דייניש במאפיות הכרך הסואן, ממתנים היום את

יצר התחרות הפרטרניסטית שלנו ומונעים בשיטתיות את האלימות הדוחפנית

השגרתית אותה אני זוכר היטב מימי ילדותי. סוף סוף נמצא פתרון לחרדה היהודית

עתיקת היומין שמישהו יקבל משהו לפני למרות שהגיע הנה אחרי. יכול מאד להיות שכל הטרגדיות המתועדות בספר במדבר

היו נמנעות אם היה למשה רבנו מנפק פתקי תור — או שנים עשר, שבט שבט

ומנפק פתקיו, שבט שבט ותוריו המסודרים. האמת היא שזה לא רחוק כל כך מהמציאות

ההסטורית - כבר משחר ההסטוריה הלאומית שלנו, אנחנו לא מסתדרים כל כך

עם רעיון התור המתון והממושמע, שלא כבני העולם האנגלוסקסי, למשל, שהתור

הוא חלק מההוויה הרוחנית שלהם. אבל

תנו לנו אמצעי המחשה פרקטי ובר אכיפה שיציג לעינינו מעבר לכל ספק את שלמות התור והצדק ושאף בנזונה שרק הגיע הנה

לא נדחף ומקבל שירות לפנינו — ואנחנו נרגעים ומתנהגים כמעט כמו בריטים.

וכעת דנה, שראתה אותי מקצה האולם, מיהרה ומשכה בזרועי והביאה אותי אל

חדרה וסגרה את הדלת, ובחיוך גדול שאלה מה היא יכולה לעשות בשבילי. דשנה מעט,

במקומות הנכונים, עם איפור קצת כבד, שמזכיר את ליז טיילור ב"קליאופטרה",

היא מתוודית בפני שאחרי יום של לקוחות תובעניים וקשי יום, התחשק לה לשרת לקוח אמריקאי שלא יעשה לה עצבים.

כנראה שאני נראה אמריקאי. זה ודאי הצירוף של מכנסי ג'ינס וחולצת בד קלה,

עם כיפה שחורה ענקית. בישראל או שאתה לובש ג'ינס או שאתה חובש כיפת קסדה.

מי שמחבר את השנים הגיע הנה ממחוזות רחוקים עם פוליטיקה אופנתית אחרת

לגמרי. אבל למה דווקא לקוח אמריקאי יהיה נוח יותר? אני לתומי חשבתי שדווקא

האמריקאים ידועים בתבענותם ובקולניותם ובחומריותם. אם תערכו משאל בינלאומי, מי האומה הכי מעצבנת, הכי אנוכית, הכי

ארוגנטית, ודאי תיטול אמריקה תשעה קבין של עצבים וקב אחד יטול כל העולם כולו.

אלא שמיד אחרי כן דנה מספרת על החבר היהודי שהיה לה, מארה"ב, ואיך נסעה איתו

לטיול חייה באמריקה ("בפעם הראשונה בחיי הבנתי מה זה מרחקים"), ואני עושה,

כמובן, את המתמטיקה בראש ושתיים פלוס

שתיים יוצא ארבע, כלומר שדנה שלי היא מבני דודנו, ושיש לי, בפעם הראשונה מאז הגענו ארצה, הזדמנות לחיכוך בין תרבותי.

דנה ואני מפלרטטים כמו כל גבר ואשה מאז הגירוש מגן העדן. עיניה הממוסגרות

באליפסות חושניות של מסקרה מעפעפות בחן נשי, והחיוך שלה חושף שורה יפה

ומבהיקה של שינים בריאות, ולשון ורודה ובשרנית. אנחנו מדברים על איך הגיעה

לנתניה מבית אביה בכפר, איך טיפסה במהירות בסולם הדרגות, תחילה בחברה

מתחרה וכעת בסלקום. ובעוד שהיא מחתימה אותי על עשרות דפי החוזה שלי,

שינעל אותי לשלוש שנים ויינק משדי העברות הקבע שלי בין אם יש לי בין אם אין, אנחנו מלהגים בחביבות, גבר ואשה, על יופי השפה הערבית (סבאח אל נור, יא אוחתי),

ועל כמה חבל שישראלים לא לומדים אותה, וכמה אני אוהב לשמוע שירה ערבית (יש לי

אפילו סי די אחד של אום כולתום, כן, כן), ואיך היא פעם תלמד אותי ערבית.

בסוף האירוע שנינו מתנשמים, אני פותח כפתור בחולצה, היא מושכת את מקטורנה

מעל בטנה העגלגלה, אני טומן את המכשיר החדש בתיק הבד הזעיר, יחד עם הברושורה

ביפנית, אנגלית, רוסית, עברית וכמובן ערבית, ודנה מלווה אותי אל פתח חדרה.

בחוץ ממשיכים מאות ישראלים בני כל הלאומים והשפות להתגודד בתורים חדורי

צדק מול שפע הדלפקים. העולם מחייך אלי בחיבה וקורץ לי: מרחבה, יא סידי.

http://2nd-ops.com/yanover/?p=321

http://2nd-ops.com/yanover/?p=321 | מאת יורי ינובר

על תורים והבנה בין העמים דנה ואני מפלרטטים כמו כל גבר ואשה מאז הגירוש מגן העדן. אנחנו מדברים על איך הגיעה לנתניה מבית אביה בכפר ואיך טיפסה במהירות בסולם הדרגות. אנחנו מלהגים על יופי השפה הערבית, על כמה חבל שישראלים לא

לומדים אותה, כמה אני אוהב לשמוע שירה ערבית ואיך היא פעם תלמד אותי ערבית

www.voteright.co.il • עתוואישי • 23

בזעם א צורחת אישה קלה שעה לפני שמעתם/ן ם אני. הייתי זו להרגעה, ניתנת ובלתי גרונה במלוא בלי ארוכות לשעות נעלמים לי כשהיקרים זה ככה להודיע מראש או לפתוח את הטלפון. זה תמיד נגמר רע, וכמה שהיה להם נחמד עד שצרחתי - הצרחות שלי זה כל מה שיישאר להם בזיכרון מאותו יום. ממש לא כדאי להם להעלם לי ככה. פעם בעשור הם שוכחים לרגע ואז בכלל וזה הבא. העשור למשך לדריכות מחדש נכנסים נשבעים/ות שאנחנו מהסוג מורשתי, שושלתי, עניין שאנחנו לא נעשה את זה כשנגדל אבל אנחנו עושות/ים ב-ד-י-ו-ק את זה, ותאמינו לי שבצדק רב. כי מה שרואים

מכאן לא רואים משם. השושלת שלי מתחילה רחוק מכאן באוקראינה ופולין שערים, במאה הראשון הבית דרך צד), מאיזה (תלוי המושבה הקמת ורחובות, גדרה המושבות פ"ת, פרדסי היו לא הם פאסון, החזיקו הפולני הצד והלאה. - ר"ג ייצרי זאת, לעומת האוקראיני, הצד בזעם. ככה צועקים נדודים וזעם, אהבה ייצרים: הכל ושס"ה. רמ"ח בכל וסקס, יצירה והנהגה, כישרון וירטואוזי למילים - והרבה

מהכל, שום דבר לא ב"מידה". אני עצמי גדלתי ברמת גן של שנות השישים והשבעים, כופר כיכר של ובליבה פרדסים שיירי בה היו כשעוד כר לו נפרש - המעושנת האפורה, האורבנית, היישוב המגרש עם ביחד מחקו, והקידמה שהשנים קטן דשא של מדורות ל"ג בעומר שהפך לבניין רב קומות והשטח לאחר שהפך לילה וא"ש צופיות ימי של הגדול הפתוח גדול אבא היה גן רמת צופי לשבט איילון. לקניון מכן ומיתולוגי - משה מרמלשטיין (פעם כתבתי כאן על היותו יצרן ממטרות בורגני והנכדה שלו שלחה לי מייל נעלב, כאילו זו קללה או משהו) וסבא גדול - יוסף מרגולין, זה שהקים את שבט הצופים והפך אותו למציאות מעצבת.

במקרה לא ממש כי עכשיו? אלו בכל נזכרתי למה (איינשטיין אמר שצירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים

זעם התקף לפני שעתיים-שלוש אנונימי), להישאר ספרה את לקרוא התחלתי שלי, המורשתי האלות החדש של יהודית קציר, "צילה", על הסבתא רבתא שלה משפחתה) את (ומילטה שנמלטה מרגולין, לבית צילה כמו סבתא עדה שלי מהפרעות באוקראינה, וכמו סבתי חייתה את חייה עם עין אחת לא תפקודית ואהבה גדולה בחצר פורחת ברמת גן, שחלקה את ימיה עם שני גברים שלה מפוסט שלקוחה (בתמונה, אחת גג קורת תחת באתר הספרייה החדשה שאקשר בהמשך, צילה עומדת אליעזר בעלה ומתחתיה מילדיה, חלק לצד בשחור

ואהובה המשופם חנן). צילה היתה אחותו של אותו יוסף מרגולין שהקים את הגדול למחנה קיץ כל אותי שלקח הצופים שבט אותו ביער כפר החורש ומדי יום ג' להרקדה אפופת הורמוני-

ילדותי מותגי כאילו לי הרגיש עליו, לקרוא נעורים. שבספר. מהדפים אלי חוזרים אז) כבר מותגים היו (כן, מתאוריה של קציר יכולתי לדמיין את עצמי באותה חצר, שהיא גם בוסטן וגן ברמת גן, בשכמותן ביליתי לא מעט כמו אין. פשוט כאלו, יותר אין כבר ובנעורי. בילדותי Limor Hazan Beit החצר של סבא וסבתא של בת דודיהגדולה החצר או בגבעתיים גורדון ברחוב Halachmiגוריון) בן של חייו אהובת הלחמי, (בית רחל דודה של הצד ואם הפולני, מהצד אגב שניהם - בורוכוב בשיכון לאוקראיני, יחסית מתונה חיים תשוקת בעל הפולני

תארו לעצמכם/ן.... קציר, יהודית של הספר את תקראו בקיצור, חיפה, או גן ברמת שגדלו למי במיוחד מומלץ שווה,

מזכוכית וקירות תקרה נטולות לנשים ילדים/ות במינונים בעורקים להם/ן זורמת לחיים ושהתשוקה

גדולים במיוחד.

הנה, כאן יהודית קציר מספרת על צילה:http://www.newlibrary.co.il/htmls/page_1714.aspx?c0=16872&bsp=13175

https://www.facebook.com/hannabh | מאת חנה בית הלחמי

...ככה זה כשהיקרים לי נעלמים לשעות ארוכות בלי להודיע מראש או לפתוח את הטלפון. זה עניין שושלתי, מורשתי, מהסוג שאנחנו נשבעים/ות שאנחנו לא נעשה כשנגדל והשושלת שלי מתחילה רחוק מכאן באוקראינה ופולין. למה נזכרתי בכל

אלו עכשיו? כי התחלתי לקרוא את ספרה החדש של יהודית קציר, "צילה"

אישה צורחת בזעם...


ולנו יודעים שכסף לא יכול כלקנות אושר, אבל פעמים

רבות אנחנו מתנהלים תחת הרושם שהיינו יכולים להיות יותר

מאושרים אם רק היה לנו קצת יותר כסף. אנו מותנים לרצות

להיות עשירים (אף שאנחנו יודעים שהעשירים אינם בהכרח

מאושרים); אנחנו מאומנים לרצות את הגאדג‘ט האחרון או

את האופנה שהטלוויזיה מורה לנו לרצות; אנחנו רוצים להרוויח עוד כסף כדי שנוכל לחיות את החיים הטובים. אבל אף אחד מהדברים

האלה לא יהפוך אותנו למאושרים יותר. לא משנה כמה נרוויח, לא משנה כמה כסף יהיה לנו בבנק,

לא משנה כמה יפים הבגדים שלנו, המכוניות והצעצועים שלנו, כל

אלה לא יהפכו אותנו למאושרים. והדבר העצוב הוא, שלעיתים לוקח

לנו עשרות שנים של מרדף אחר עושר ומותרות, עד שאנחנו מבינים

את האמת הפשוטה הזאת.

שלושת הסודות לאושרhttp://goo.gl/LRqpG | 2013 ,מאת ליאו בבאוטה | 12 באפריל

אז מה כן יכול לגרום לנו אושר? למרבה המזל, מדובר בשלושה

דברים שלא עולים לנו דבר. שלושת הדברים האלה הוכחו באמצעות מחקרים – סקרים

שכללו מאות אלפי אנשים שנשאלו אודות הדברים שיש להם

בחייהם, איך הם מרגישים לגבי חייהם, ועד כמה הם מאושרים.

והנה הם לפניכם עכשיו, שלושת הסודות לאושר:

1. קשרים טובים. יש לנו צורך אנושי בקרבה, באינטימיות, עם

בני אדם אחרים. חברויות אמיצות ותומכות, ומערכות יחסים קרובות

ואוהבות עם בני זוג ומשפחה יהפכו אותנו בסבירות גבוהה לאנשים

מאושרים יותר. צעדי פעולה: פנו לעצמכם זמן, עוד היום, על מנת

לבלות עם האנשים האהובים עליכם, לספר להם עד כמה הם

חשובים לכם, להקשיב להם, ולטפח את היחסים שלכם עמם.2. חשיבה חיובית. מאז ומעולם הייתי חסיד של חשיבה חיובית כדרך מוצלחת להשגת מטרות,

אולם מסתבר שזו גם דרך שיכולה להוביל אותנו אל עבר האושר

עצמו. אופטימיות והערכה עצמית הם שניים מהמאפיינים הבולטים של אנשים המנהלים

חיים מאושרים. אנשים מאושרים חשים מועצמים, בשליטה על

חייהם, ובעלי נקודת מבט חיובית על החיים. צעדי פעולה: הפכו

את החשיבה החיובית להרגל שלכם. למעשה, זה צריך להיות

אחד ההרגלים הראשונים שאתם מפתחים. תרגילו את עצמכם

למעוך כל בדל של מחשבה שלילית ולהחליף אותה באחת אחרת וחיובית. במקום "אני לא

יכול", חישבו "אני יכול". זה אולי נשמע נדוש, אבל זה עובד בשבילי

כל פעם מחדש.3. זרימה. המצב שאנחנו נכנסים

אליו כאשר אנחנו לגמרי מרוכזים במה שאנחנו עושים. כאשר אנחנו

כל כך שקועים בדבר עד שאנחנו מאבדים לגמרי תחושה של זמן.

עבודה, או פנאי, שמצליחים לנווט אתכם למצב זה של זרימה הם

ככל הנראה המפתח החשוב ביותר בדרך אל האושר. אנשים בדרך

כלל מוצאים את ההנאה הגדולה ביותר לא במצבים של בהייה

חסרת משמעות, כי אם דווקא בסיטואציות בהן הם שקועים

באתגרים מחשבתיים. צעדי פעולה: מצאו עבודה שאתם חשים

כלפיה תשוקה גדולה. ברצינות – זהו צעד חשוב ביותר. מצאו

תחביבים שאתם מלאי תשוקה כלפיהם. כבו את הטלוויזיה –

הטלוויזיה היא ההפך מזרימה – וצאו החוצה ועשו משהו שמעסיק

אתכם במלוא מובן המילה.קיבלתם זה עתה את שלושת

הסודות לאושר. אל תבזבזו אותם.http://j14.org.il/articles/45486

"הכנר המאושר" ציור של ג'רארד ואן הונת'ורסט

משנת 1624


הסוד" שני דברים בעלי מסר רדיקאלי בעיני, ראשית, היא

נטלה את העוקץ מהקלון החברתי שמודבק על נשים בסיטואציה דומה, באמירה

לפיה היא לא מתביישת בכל התנהגות מינית שבה

נקטה. ושנית, היא לא נתנה להאשמות אלו לטשטש את

גבול האחריות בינה לבין התוקף, וכל זה יש לציין �

בסיטואציה מלחיצה ביותר של העדה במשפט אונס של נשיא לשעבר. מבלי

לומר זאת במילים הללו, כרמון למעשה שידרה

את המסר שהיא לא מתנגדת לתיוגה כשרמוטה,

ושהכתם והבושה אינם

עליה. עצם הסירוב שלה להיכנע למשחקי הטהרנות

המינית שנדרשו ממנה, בעצם יצרה סולידאריות

עם כל מי שמתנהלות בחופשיות בחיי המין שלהן

ובכלל. האסטרטגיה שלה הייתה למעשה להפוך את השרמוטה ללא רלוונטית,

ולדעתי, בכך עשתה כרמון לפלדמן מצעד שרמוטות

משל עצמה.לצעידה הזו יחד של נשים

כשרמוטות יש הרבה משמעויות. הצהרת

הלא מובן מאליו באשר לחירות מינית של נשים

בכל התרבויות והחברות, זכות האישה על גופה ללא

בור מים שנחסם על ידי כוחות הצבא שפועלים באזור

קשר ללבושה או בחירותיה האופנתיות, וההתנגדות

המשותפת לתרבות האונס התולה באישה אשם על

תקיפתה המינית. אבל לב ליבו של המצעד הוא

למעשה, ההתפרקות הקולקטיבית מהמטען

השלילי שבכינוי "שרמוטה", תוך בחירה באפשרות

הסולידאריות עם שרמוטות על פני אפשרות ההתבדלות

מהן. כרמון במשפט שלה, וכל הנשים שצעדו ביום

שישי במצעד התל אביבי, בחרו להושיט יד לכל אחת

מאיתנו שתויגה והוצאה מגבול הגזרה של הנשים הלגיטימיות, להושיט יד

לנשים המוקעות במקום לפטריארכיה המפלגת.

ולאחר שדיברנו על כוחה של סולידאריות בין נשים, חשוב

להזכיר שמחר מתקיים מצעד השרמוטות בחיפה.כרגיל, המצעדים בחיפה

הרבה פחות מסוקרים ומעוטי משתתפים. אבל

סולידאריות היא לא רק עם נאנסות או עם עובדי קבלן,

אלא גם בין מרכז ופריפריה. את אותה הסולידאריות עם

כל הנשים באשר הן שבשמה צעדו הנשים ביום שישי בתל

אביב, הייתי מקווה ורוצה לראות גם מחר, במצעד

החיפאי.http://goo.gl/LRqpG


היא מונח חלול, כולנו יכולות להיות בתוכו בסיטואציות

הנכונות. השרמוטה היא לא רק מי שמתלבשת

באופן חשוף, או משתכרת בברים, השרמוטה היא גם מי שעומדת על שלה, מי

שבוחרת לטייל לבד בהודו, ומי שבוחרת לצאת נגד

התוקף שלה במשפט אונס. היותה של אישה 'שרמוטה', הוא מה שיצדיק את הטלת האחריות והאשמה בחזרה

אליה, והוא מה שיצדיק את התקיפה שלה, בעיני

האישה בהוסטל בהודו, בעיני אביגדור פלדמן, ובעיני

מי שיפגע או יטריד את הבחורה בחצאית הקצרה.

הקטגוריה של השרמוטה תמיד תחכה בפינה למי שמתנגדת ותהפוך את

הפגיעה בה לפחות חמורה.העובדה שכולנו יכולות

להיות שרמוטות בפוטנציה, יכולה לעשות אחת משתיים.

ונראה לי, שרובנו נוקטות באפשרות המקובלת של

ניסיון מתמיד שלא להיתפס כשרמוטה. כולנו תפסנו את עצמנו בוחנות את המחשוף

וחושבות פעם נוספת לפני שיוצאת מהבית, או מתלבטות עוד רגע לפני הלק האדום והולכות על הורוד הבהיר. וזה דפוק,

כי אם אני לא רוצה להיות שרמוטה, אני חייבת

להמשיך לציית לכללי המשחק שמשעתקים את

המצב שבו המרחב הציבורי הוא מרחב לא בטוח לנשים, הסיבה לשמה נתכנסנו כאן

מלכתחילה. התוצאה של המצב הזה היא שנשים רבות

ובייחוד נשים "אחראיות" מנהלות את חייהן בכלא של חישובים ונוסחאות

להערכות סיכון המתבססות על פרמטרים כגון מידת

חשיפת עור, שעת הצעידה, כמות אלכוהול, זמינות פנסי

רחוב, ותנועה ערה כללית בכל פעם שהן יוצאות

ממפתן דלתן. לאחר הזנת כל הנתונים בנוסחא, נפלטת

תוצאה בינארית בסגנון

"אחראית" או "לא אחראית", שרמוטה או לא.

דרך אחרת שבה ניתן ללכת, היא דווקא זו שבה נקטה אודליה כרמון באומץ רב

במשפט קצב. אסטרטגיית הפעולה שלה כפי שהיא

מתארת הייתה להסכים עם דבריו במאת האחוזים. לומר

לו שהוא צודק, שהיא כל הדברים האלו שהוא מכנה

אותה ואין לה שום בעיה עם זה. נגיד שאני זונה, זה נכון.

אני שרמוטה ונותנת ואני כל כינוי שרק תרצה להדביק לי,

אבל איך לעזאזל זה קשור למה שמשה קצב עשה? איך, היא הקשתה, זה מסיר ממנו אחריות? בכך עשתה "אשת


הודית קטנה בשם פורי. הגסטהאוס היה מאובטח (בחיי היה שומר בכניסה)

ושעריו ננעלו מידי יום בשעה 22:00. אני זוכרת

שהרגשתי בו מאוד בטוח. באחד הלילות נכנסתי למיטה מתחת לכילה,

והדלקתי נר לקריאה (כי לא היה חשמל בלילה) ואז

לתומי, נרדמתי. באמצע הלילה הרגשתי שיש מישהו בחדר. בתוך העלטה שלחתי

את ידיי קדימה והבנתי שמישהו מטפס על המיטה שלי. באינסטינקט הראשוני התחלתי לצרוח בכל הכוח

ובכל שפה אפשרית לעזרה ולהושיט ידיים ורגליים לכל עבר בחושך. הדמות הזרה

ברחה החוצה, ואני ישבתי קפואה בחדר עד שהאור

עלה. לאחר הלם של כמה שעות, בהן שאלתי את

עצמי האם זה הגיע לי בגלל שנרדמתי במיטה בלי לנעול

את הדלת, החלטתי שלא, ושאני הולכת להתעמת

עם הצוות בגסטהאוס שאפשר לדבר הזה לקרות.

בהתחלה כולם הכחישו ועשו עצמם אילמים. לאחר

שאיימתי שאדווח עליהם למשטרה, ואציין בלונלי

פלנט שהגסטהאוס שלהם מחורבן, פלטה אחת הנשים

המבוגרות שעבדו במקום בגינון שמה אני מצפה אני

הרי אישה "שמסתובבת לבד בהודו, ומשוחחת עם גברים

בחופשיות". ובכן. מיותר לציין שבעיניה, ובעיני יתר

האנשים שידעו על המקרה � אני הייתי מה שמכונה �

שרמוטה.אישה אחרת שנהנתה

מהתואר המפוקפק הזה הייתה דווקא לא

היסטרית בכלל, ושמה אודליה כרמון, הלא היא

א' ממשרד התחבורה שסיפרה על חקירתה

במשפט קצב בו שימשה כעדה מרכזית בתכנית

"עובדה" עם אילנה דיין. כרמון סיפרה שכשישבה

על שולחן העדים, הטיח בה הסנגור פלדמן האשמות

על מתירנותה המינית וכינויים שלא תחזור עליהם,

וזאת בניסיון לקעקע את אמינותה כאישה וכאדם.

כך, למרות שעל פי אמות המידה המקובלות, מדובר

באישה "הגונה", נשואה, מלומדת, ועובדת במקום

מכובד – העובדה שהיא בעלת חיי מין פעילים באופן כזה או אחר, העלתה אותה

מיידית על מוקד השרמוטות לחקירה נגדית צולבת.

אז איך זה קורה שבחורה שנרדמת בהודו לאורו של נר בחדר לא נעול, מישהי

שהולכת ברחוב עם חצאית קצרה מדי לדעת מישהו, ואישה מבריקה שעבדה בלשכתו של שר הופכות

לשרמוטות? מאיה קוי אמרה ובצדק שהשרמוטה


בניגוד לשנה שעברה, השנה הצליח מצעד השרמוטות

לעורר הדים. הוא גם התניע ויכוחים חשובים

על סמנטיקה ויחסי כוחות בתוך מאבקים פמיניסטיים,

ואפילו זכה לאייטם של שבת בצהריים בגל"צ. חייל

חביב (או חיילת?) תיאר את דבר היות המצעד

בת"א ביום שישי. איזה יופי

חשבתי לעצמי, יש עורכ/ת חדשות פמיניסט/ית בגל"צ.

כל זה, עד שבקולו הרדיופוני אמר משהו בסגנון � "זה

המסר שמבקשות להעביר משתתפות המצעד"…

אלא שבמקום לשמוע את המסר, בחרו עורכי החדשות

להשמיע דווקא את אחת ממשתתפות המצעד, ברגע

של התפרקות מוחלטת,

http://goo.gl/LRqpG | 2013 ,מאת מעין סודאי | 11 באפריל

בניגוד לשנה שעברה, השנה הצליח מצעד השרמוטות לעורר הדים. הוא גם התניע ויכוחים חשובים על סמנטיקה ויחסי כוחות בתוך מאבקים פמיניסטיים

השרמוטה �קווים לדמותה

שצרחה ברמות לחץ ופאניקה של מי שנתונה

ברגעים אלו למעשה אונס ש: "אסור� להטריד � מינית

� נשים"!!!! אני לא יודעת מי היא האישה שהושמעה

באותו האייטם, אבל היה אפשר לשמוע שהטריגר

שלה הופעל מסיבות כלשהן, ולא קשה לדמיין

אילו. ובכן, עורכי גל"צ בחרו

להציג שרמוטות שעומדות על הזכות שינהגו בהן

בכבוד כאסופה של נשים היסטריות ולא רציונאליות….

האמת? כשלוחצים לנו על כפתורים מסוימים אנחנו

נהיות היסטריות בדיוק כמו שאתם אוהבים אותנו.

כשטיילתי בהודו אחרי הצבא, הגעתי לבדי לאיזה

גסטהאוס חביב בעיירה


הראשון בעונה השנייה של "The Voice" הוא אירוע

חשוב מאוד. פרופ' יוסי יונה רואה בניצחון שלה את הרצון של הערבים להשתלב

בתרבות הישראלית ואת המקום שנותנים בתרבות היהודית לתרבות ערבית.

גם זכייתה של נסרין קדרי בעונה השניה של "אייל גולן

קורא לך", לה קראה שירה אוחיון "מהפכה בשידור

חי" עשתה צעד גדול לכיוון הזה. החיים המשותפים שלנו אינם רק שליליים

ומלאים בגזענות ואיבה, אלא מבשרים התפתחות

תרבותית חדשה-ישנה למרות שנים של קיפאון

מדיני ותרבותי שנכפה עלינו מלמעלה. ישראל תמצא את

מקומה במזרח התיכון דווקא מתוך הצמיחה של תרבות יהודית-ערבית (כדוגמת

זהבה בן) והערבית-יהודית (כדוגמת לינה מחול ונסרין

קדרי). וההצלחה של התרבות המעורבת החדשה תביא

שגשוג לישראל.http://matityaho.com


http://matityaho.com | מאת מתי שמואלוף

להתחבר למזרח התיכוןדרך המוזיקה

ראיון ל"אל ערבייה" לפני בכמה שנים, אמרה הזמרת הישראלית הפופולרית ביותר

בעולם הערבי, זהבה בן, כי הייתה מעוניינת לשיר בעולם

הערבי בכלל ובביירות ועזה בפרט. אך מערכת הביטחון

הישראלית אסרה עליה להכנס לעזה, בשל שלטון

החמאס. בראיון מאוחר יותר אמרה שחלומה הוא להופיע

בבית האופרה בקהיר, היכן שהופיעה הזמרת

הנערצת עליה ביותר, אום כלת'ום. זהבה בן מבטאת בדבריה את הרצון הטבעי של מזרחים רבים בישראל

להתחבר לשורשים הערבים של התרבות שבתוכה חיו

הוריהם במשך דורות רבים. המוזיקה המזרחית מבטאת

את הגעגוע של כמעט מחצית תושבי ישראל לשמור על

המרכיב הערבי בתרבותם. אך מעבר לשאלת המוצא, ההיסטוריה והביוגרפיה,

מדובר כאן בשאלת מיקומה של ישראל במזרח התיכון

ונוגעת לכל אזרחי המדינה, מזרחים ולא מזרחים. ביום

שהמוזיקה הישראלית תתחיל לייצא תרבות ערבית

למדינות השכנות, קרובות כרחוקות, היא תוכל להגדיל

את הצלחותיה ולהכפיל ואף לשלש את מכירותיה. התרבות המזרחית, הים-

תיכונית, יכולה בקלות לקפוץ מעל המחסום ולהביא

קהלים חדשים. כבר כיום אנחנו יודעים על רבים

במדינות השכנות שמכירים ואוהבים שירים של אייל גולן

וזמרים אחרים, בטח ובטח בשטחי הרשות הפלסטינית,

שם קהל רב מעודכן במוזיקה מזרחית-ישראלית חדשה.

יותר קל יהיה למכור מוזיקה מזרחית במשרק (האיזור

הגיאוגרפי מאיראן ועד מצרים) ובמגרב (ממרוקו

ועד מצרים) במקביל לייצוא התרבותי לארה"ב ולאירופה.

ושימו לב גם שלא מעט מההצלחות באירופה היו של

להקות וזמרים ששמרו על הצליל הערבי, כדוגמת עופרה

חזה ועוד.למוזיקה ולתרבות ישנו גם תפקיד נוסף. במידה

ונוכל לייצא את התרבות המזרחית למדינות ערב, סביר

להניח שתרד רמת המתח, האיבה והשנאה כנגד ישראל.

הגוש הערבי לא ייראה את ישראל כשארית קולוניאלית

אירופאית, שבאה להתנחל באדמה הפלסטינית. הם יבינו

שלמעלה ממיליון יהודים הגיעו ממדינות ערב והם

שמרו במידה כזאת או אחרת על המרכיב הערבי בזהות

שלהם, שבא לידי ביטוי עד לימים אלה במוזיקה

ובתרבות.החברה הישראלית כיום לא רואה את מקומה בין

ביירות, עמאן וקהיר. אבל מי שיקשיב ללא מעט

מהביצועים של הזמרים המובילים בישראל כיום (רק לאחרונה שרית חדד, עומר אדם, מאור אדרי ואחרים)

יגלה כי הם מבצעים כעניין שבשגרה גירסאות כיסוי בעברית למוזיקה ערבית. יש כיום תרבות ישראלית

עכשווית שמתכתבת בפועל עם תרבות ערבית עכשווית,

אך לא מדברים על כך. יש קשר שתיקה סביב הנושא.

זהבה בן מספיק אמיצה לומר שחלומה הגדול הוא להופיע

באולם שבו הופיעה אום כולת'ום בקהיר, אך זהבה

בן אינה נוסטלגית. היא מעודכנת ורוצה כמו יוצרים

אחרים לעדכן את יצירתה וליצור דבר חדש שמתכתב

עם הסביבה שמשפיעה ומושפעת ממנה. וזאת

הסיבה שהאלבום של ביצועי השירים של אום כולת'ום (זהבה בן שרה בערבית) של זהבה בן הגיע לעולם

הערבי (למרות החרם) וכך גם לגבי האלבומים בערבית

של עופר לוי, שרית חדד, שריף. גם אלבומים של זמרות

כמו יסמין לוי, שמצליחה מאוד בטורקיה, או ריטה עם אלבומה בפרסית שהגיע בין

היתר לאיראן, או הזמרים המרוקאים-ישראלים, עושים

עבודה מדהימה בפתיחות מוזיקלית בישראל ומחוצה

לה.השינוי המיוחל לא יבוא

רק מהכיוון היהודי. זכייתה של לינה מחול, ערביה

נוצרית מהעיר עכו, במקום

זכייתה של לינה מחול, ערביה נוצרית מהעיר עכו, במקום הראשון בעונה השנייה של "The Voice" הוא אירוע חשוב מאוד. פרופ' יוסי יונה רואה

בניצחון שלה את הרצון של הערבים להשתלב בתרבות הישראלית ואת המקום שנותנים בתרבות היהודית לתרבות ערבית.


https://www.facebook.com/photo.php?fbid=237202083087785&set=a.157752607699400.37629.154815284659799&type=1&theater


שמה ההמונים בקרב הטוטאליטריות התנועות של "הצלחתן

דמוקרטי: היה שממשלן בארצות שרווחו אשליות לשתי קץ

האשליה הראשונה הייתה שרובו של העם ממלא תפקיד פעיל

או כאת מפלגה בהכרח אוהדים כיחידים אדם ובני בשלטון,

הנייטרליים ההמונים כי הוכיחו אלה ותנועות שונה, היתה האמת אחרת.

והאדישים מבחינה פוליטית יכולים בנקל להיות הרוב בארץ ששלטונה דמוקרטי,

פעיל. באורח בה מכיר מיעוט שרק באופן לפעול יכולה הדמוקרטיה וכי

האשליה הדמוקרטית השנייה הייתה כי המונים אדישים אלו

הם ואין נייטרליים, הם כי פוליטית, מבחינה חשובים אינם

האומה. של הפוליטיים לחייה רקע תפאורת אלא משמשים

הההיפך הוא הנכון, ולמעשה ממשלה דמוקרטית יכולה להתבסס על הסכמתם

פחות לא בחברה, והאילמים האדישים המגזרים של הדוממת והשלמתם

הארץ" . של והביטוי הקול ובעלי הנראים מוסדותיה על נשענת משהיא

"יסודות הטוטאליטריות", חנה ארנדט. ספר מומלץ וחשוב. Yuki Lavy צוטט על ידיhttps://www.facebook.com/yuki.lavy


למען חוק ההישרדות הפוליטי וכיבוש השלטון, ובתת סעיף, זה הוכחת הצדק לתקציבים העל האלו. "איראן איראן" מגיע אחת לכמה שבועות וכשהעם, אנחנו, לא קונים את הבולשיט הנתניהו הרגיל, הוא מדליק לנו את השטחים הכבושים, שנזכור כמה רעים יעופו טילים על כפר סבא, אז תביאו עוד הערבים, ומקלקיליה

כסף.הכיבוש מממן עשרות ואולי מאות אלפי ימי מילואים שנתיים לאזרחים שמגיעים לשמור על גבעות טרשים, קראוונים נטושים, הילדים לגני הסעות בחו"ל, לסידורים יצאו שבעליהם מאחזים או סתם ללוות משלחת חברותא לשוק בחברון. משרד הביטחון גם מממן מפקדות עודפות לביטחון בשטחים הכבושים, כן, שוב אמרתי שטחים כבושים. אלו נגזרות עצומות של חיילים, אימונים, ציודים, נשקים, כלים משוריינים, ומחסומים. דרך משרד הביטחון נמצא מימון למאות ואלפי משרות בישובים שבשטחים, לכל מיני פונקציונרים מקורבים או אלו שהיו "לשעבר בתפקיד" ויש עוד רבים אחרים. הכיבוש מממן אגפים בשב"כ, ומשרדים מיותרים בממשלה, על אגפיהם, תקציביהם, על שריהם ושאר המקורבים תחת אלפי סעיפי תקציב ייחודיים בחוק ההסדרים השנתי. אתם

זוכרים את המשמעות של "אזורי עדיפות לאומי א"?דרך גישה כבישי עם התנחלויות" "גושי לנו מייצר הכיבוש מדהימים "ועוקפים" מהירים, כבישים משובחים, מחלפים את מכירים בלבד. המדינה, מאוכלוסיית 4% למען שם שנבנו יאיר לפיד? הוא כתב על זה טור שלא התפרסם בפייסבוק. בשם הכיבוש אנחנו מיישבים חלק ארץ שאינו שלנו, ולעולם לא יהיה בו, מיליארדי השקלים שהושקעו על מאות אותו ונחזיר שלנו, הטבעית" "ההתרחבות בשם אחרים. במקומות הושקעו ולא

דירות בתשתיות, שם מושקעים שקלים מיליארדי שבשטחים, מסובסדות, ומחקר חיצוני אך לפני כמה שבועות שהראה כי רמת

החיים שם גבוהה יותר משאר אוכלוסיית ישראל.שבשטחים, "הגדולות" הערים האלו, ההתנחלויות גושי בינם מביאות גם תקציבי עתק מכל משרדי הממשלה האחרים, יותר שם משקיע הוא כי שהוכח החינוך, משרד את גם נמצא שעות לימוד מאשר בשאר המדינה, ועוד במכפלות גבוהות למדי. הממשלתית, קיצונית הימנית הלאומנות את מממן הכיבוש שבחובתה לשימור קיומה ממציאה לנו תוכניות לאומניות כחובה בתוכניות הלימוד, "לחיזוק הקשר היהודי עם הארץ". זה הרבה

כסף, המון כסף.

סחר מגבלות לנו מייצר לפיד, יאיר האוצר שר מר הכיבוש, של ייצוא, של עתק הפסדי עונשים, חרמות, בינלאומיות, השקעות, של תיירים, וזה אומר הפסדים של הכנסות, וזה אומר פחות מקומות עבודה. הכיבוש מייצר לנו את הפחד הבינלאומי הם בישראל, הבאה מהמלחמה עתק וחברות עסקים אנשי של

משקיעים במקום אחר.הכיבוש מייצר לנו רק דבר אחד – את הסוף. הכיבוש משחית, זו לא סיסמה, הוא משחית גם את הכלכלה, גם את התשתית, גם את המרקם החברתי, גם את העתיד שלנו כאן על כל המרכיבים

של מדינה.הדרך היחידה שלך להצליח כשר אוצר בפריצת גבולות המשק הישראלי לעצמאות מוחלטת, זה להביא את השלום. השלום הוא

הפתרון היחיד לבעיות הכלכלה של מדינת ישראל.http://colaholic1972.wordpress.com/2013/04/11/occupationmoney


יאיר לפיד, ה תבשמנו כולנו במחוות של כבוד שר האוצר מר מהכסף חלק להם שהחזיר כך על השואה, ניצולי עבור הקודמת, הממשלה בעודה בעבר, לקחה הנוכחית שהממשלה ואני מתכוון לשקרניהו. זה רץ חזק בפייסבוק, ואפילו ביבי ראה וניסה לרכב עליה, על המחווה, לא על דולצינאה. האוצר גם החליט זה. שוב ביטל את ולפיד עובדות, זיכוי לאמהות בנקודת לקצץ זו תמונת המלחמה לרדאר. לביבי מתחת פייסבוק-כפיים, עבר של האוצר שכנראה נכונה לנו בחודשים הקרובים, בה לפיד יתרכז בפרוטות של הסעיפים שהוא מבין אותם, כמו נקודת זיכוי, מס על ירקות, מחירי הדלק, כמה עולה החוג לילדים, וניצולי שואה. הכותרות ברורות מעצם שם הסעיף, ובמילא לא צריך להתעמק בנושא מעבר למה שעיתונים מפרסמים. הרי למחרת בבוקר כבר לו זה עולה ויסבירו ללפיד דרך העיתון כמה יגיעו הפלוצקרים ועולה לנו, ומה נכון ומה לא נכון. העיתון יקבע את גורל התקציב.

הכסף האבוד הגדול של תקציב המדינה מחולק לשני תחומים השחורים התחומים שני והכיבוש. המדינה עובדי עיקריים: יקר הכיבוש לנו. עולה באמת זה כמה לציבור, ידועים והבלתי לנו עד מאוד, כל כך יקר ששטייניץ התפאר בהכפלת תקציבו. זה לא מקבל כותרת של כיבוש יקר לנו (נו באמת, הגזמתם, אין לנו

ילד שיצעק המלך הוא עירום), אלא מתחבא מאחורי אלפי סעיפי ותקציב בעיקרו, ההסדרים בחוק ונסתרים, עלומים תקציב

המדינה דה פקטו.השנה בעשרים הביטחון תקציב את לנו הקפיץ הכיבוש האחרונות בערך פי ארבע, והיום יש לנו משרד ביטחון שמקבל והחלק לצה"ל הולך שחציו המדינה, מתקציב מ-20% למעלה השני כתוב בדיו נסתרים על טבלאות אקסל שלעולם לא יראו אור. אולי זה ממצב אותנו כמעצמת ביטחון, ליד הנעלות שבמעצמות או הנעלות שבדיקטטורות, לא יודע. אני כן יודע, שעל פי תוצאות המלחמה האחרונה בעזה בה הצלחנו למוטט את שלטון החמאס ויותר אלף 50 ועם ימים, בכמה טילים 1200 עלינו העיף שלא טילים של חיזבאללה שמכוונים אלינו, הביטחון שלנו הוא בחלקו

הגדול מיתוס, ועדיף לא לבחון אותו באמת.הכיבוש מייצר לנו מלחמות ומיני מלחמות, "מבצע מוגבל" בשפה המקצועית עבור רוני דניאלים. זה לא ממש חשוב לצעקנים מי באמת מתחיל במלחמות האלו, התוצאה היא שאנחנו משלמים כל שנה מיליארדי שקלים שאין לנו, בשביל לשמר את גובה הלהבות ברמה שהשלטון שלנו אוהב, אבל לא זוכרים כי הכיבוש לעולם לא יכבה אותם. להבות המלחמה האלו נשלטות על ידי פוליטיקאים, אישי שימוש בזה עושים שהם האחרונות בשנים היטב וראינו

הכיבוש מייצר לנו רק דבר אחד – את הסוף. הכיבוש משחית וזו לא סיסמה. הוא משחית את הכלכלה, את התשתיות, את המרקם החברתי, את העתיד שלנו כאן על כל מרכיביה של מדינה.

http://colaholic1972.wordpress.com/2013/04/11/occupationmoney | 2013 מאת זיו טורנר | 3 באפריל

עצות לשר איפה הכסף:בכיבוש, יאיר, הכסף בכיבוש.


הם המושבים. הקיבוצים, הצימרים, בסביבה. שגרים יפשטו את הרגל וכפר הנופש ישגשג.

משרד של הכללי המנהל להוראות אגב גמור בניגוד התיירות (23.8.11) כמעט בכל סעיף וסעיף שבו.

ובינתיים נציגי משרד התיירות שישבו לידינו, אמרו לנו כלכלית. התכנות בנושא דבר שום מבינים לא שאנחנו וכששאל הבחור משמאלי מי ירוויח מבניית כפר הנופש, בלי להתבלבל בכלל ענה לו אחד מנציגי משרד התיירות

– אתה! כלומר המדינה אז בעצם אתה…

אני מציע לכם לקבל את הערר

שנשא א ההרצאה על רבות עוד להרחיב יכולה ני דר' אהוד גלילי שהוכיח את החשיבות האדירה של התל מבחינה ארכיאולוגית. על העובדה שמיקום תוכנית לדיון הגיע שהוא העובדה על במרכזו. היא הנופש כפר שבעצם כך ועל עליו, שהופעלו אדירים לחצים למרות

המקום הזה היה עיר נמל ידועה עוד מתקופת שלמה…השחר אילת עו"ד של הנסיונות על לספר יכולה אני יו"ר וגם התיירות משרד נציגי לייטרסדורף), (מטעם החוג ראש גלבוע, איילת לדר' לאפשר לא הוועדה (ברמה והמומחית חיפה באוניברסיטת לארכיאולוגיה את מנהלת היא שבו דור תל לנושא בינלאומית) מהאוניברסיטה שרון אילן פרופ' עם יחד החפירות העברית, להעיד על חשיבות המקום. אני יכולה להרחיב שמגלה חדש מחקר על לספר ניסתה כשהיא איך ממצאים שממקמים את המקום כיחיד מסוגו, התפרצה "את ישראל: מקרקעי מינהל נציגת בצעקות לדבריה

יודעת שבארמון אלהמברה בנו מלון?!"לחמי לאפשר לא כולם ניסו איך לספר יכולה אני הנושא על שלו המצגת את ולהציג לדבר שטורמן רשום לא שהוא באמתלה התוכנית של הסטטוטורי דר' של במקרה כמו תירוץ (אותו הדוברים ברשימת איילת גלבוע). אגב, זה המקום לספר שמתברר שרשימת משרד מ… הוועדה מזכירת לידי הגיעה בדיון הדוברים

התיירות.הציבור, אל הזה ליחס שבניגוד לספר גם יכולה ואני של ארכה קיבל לייטרסדורף טומי האדריכל דווקא שבוע להגיש הרחבות על הערר שלו, מאחר וחלק נכבד הערר בכתב נכתבו לא בוועדה שהועלו מהנושאים תשובה היו האלו (הנושאים לוועדה. שהוגש המקורי חוף את "מצילים הקבוצה בדף שנכתבו לטיעונים נחשולים", שחלקם גם הועלו במצגת שהוקרנה בפנינו).

ואני יכולה גם לספר שבניגוד לנציגים של הציבור שלא קיבלו רשות דיבור כי הם לא רשומים ברשימת הדוברים,

דווקא העוררים קבלו אפשרות לסיים את הדיון עם דובר אחרון (שלא היה רשום כמובן ברשימה) מומחה מטעם של הנשיאה דו"ח את במצגת שהציג "אדמה" חברת שמעולם דו"ח הסביבתי, התסקיר הוא כאילו השטח להכנס למה אבל לידינו, הועבר או לתוכנית צורף לא לפרטים הקטנים? כדי להוכיח שיש לחוף כושר נשיאה שעלו הטיעונים לאחד אנשים (כתגובה של כזו לכמות

על ידי הציבור).אבל לסיום דווקא רציתי לדבר על גסות הרוח והזלזול שהפגידו כל נציגי המשרדים שישבו שם. אנשים ששכחו שהם משרתי ציבור. שאמרו שהציבור לא מבין שום דבר הדוברים את בצעקות שקטעו רוצה. הוא מה יודע ולא את שקטעו באולם", נמצא ש"לא ציבור אותו של שוב הכרמל חוף המקומית המועצה ראש סלע כרמל הראשונית מהסכמתו בו חוזר שהוא כשהסביר ושוב על שכשהרחיב הציבור, התנגדות בשל לתוכנית "טוב – אמרו והציבורית, האזרחית המעורבות חשיבות בכלל להבין בלי להיבחר", רוצה והוא בחירות שנת זו והוא בו, שבחר הציבור את לייצג אמור ציבור שנבחר בו שזלזלו ציבור. אותו של הרצונות לפי לפעול אמור בלי להבין את ההבדל בין נבחר ציבור (שזה כרמל סלע

במקרה הזה) לבין משרתי ציבור (שזה הם).ובעיקר רציתי לסיים באיום הלא מסווה כלל של נציג

משרד התיירות:לכם אומרים אנחנו התוכנית. את להפיל לכם "אסור את זה גם לטובת מערכת התיירות בישראל אבל בעיקר

לטובת מערכת התכנון". וחזר על כך שוב ושוב.המשך לטובת הערר. את לקבל לכם מציע "אני

העבודה שלנו ביחד".לדיווח הזה חסרים עוד פרטים רבים וחובה להרחיב על כל המקום. של והארכיאולוגית ההיסטורית החשיבות אלו ועוד יבואו בפרק המשך לסאגה הזו, שכרגע נמצאת משרד להגיש שאמור המורחב לדו"ח הציפייה בשלב

לייטרסדורף לוועדה.http://2nd-ops.com/esty/?p=79007


אפס התעניינות בצפרות

וטענותיהם מ העוררים דברי מיוחד באופן עניינים התייחסות אין ביותר, כלליים היו כלל שבדרך דאגה של גדולות אמירות רק אלא הקטנים לפרטים יושב "שלא הציבור למען ופעולה לחופים או לציבור נכנסו כשכבר התיירות. משרד נציג כדברי בחדר" נושא דוגמת למשל מביך. די היה זה הקטנים לפרטים

הצפרות.בני נערים שני על התנפלה התיירות משרד דוברת היו אלו לדוברים. רב בקשב והאזינו בשקט שישבו 16שמטעינים צעירים, צפרים הימן, וקאי אדלשטיין נתן לחוף ונוסעים אוטובוס על אופניהם את סופ"ש כל נחשולים, לצפות בציפרים האהובות עליהם ולצלם אותן

(צילומים מדהימים ביופיים יש לציין)"בסקר של משרד התיירות גילינו שיש אפס התעניינות בצפרות בקרב תיירים" היא צעקה עליהם אחרי ששאלה במיוחד שבאו לה סיפרו והם פה, עושים הם מה אותם האהוב החוף גורל את שתחרוץ לוועדה לירושלים

עליהם.על ושוב שוב צעקה בצפרות" התעניינות "אפס

הנערים המבוהלים.מעבר לטיעון המגוחך שלא ברור מה בא לשרת, כדאי

לבדוק את העובדות. 2 שנה כל מתקיימים ישראל שבמדינת מסתבר לאורך נמשכים שניהם בינלאומיים. צפרות פסטיבלי 10 ימים. האחד באביב ומתקיים באילת, והשני בתחילת החורף – מתקיים באיזור החולה. לפני ואחרי הפסטיבלים שני גם מתקיימים חוץ לתיירות פונים שכאמור האלו פסטיבלים של צפרות לתיירות פנים. והם נקראים "חורף

של ציפרים".הזה, הפסטיבל על בגאווה החתומים אחד מי נחשו כתפיהן על שנושאות הדמויות שתי עם הלוגו מי ושל

אשכול ענבים ענק?כן. לא טעיתם. משרד התיירות.

אלא שבזאת לא מסתיים העניין. מסתבר שבשל חוסר את לקדם החליטה הממשלה הצפרות בנושא העניין מיליון כך 37 על להוציא ואישרה בארץ, הצפרות נושא

ש"ח.או כהודעת משרד ראש הממשלה:

מהווה יבשות, שלוש בין במפגש ישראל של מיקומה הנודדות ציפורים מיליון 500 של מרכזי נדידה נתיב באביב. וחזרה לאפריקה אסיה ומערב מאירופה בסתיו בתי הגידול בישראל מגוונים ומושכים מגוון ביולוגי של ישראל. כמו קטנה למדינה ייחודית תופעה מינים, 540לצד ציפורים, של ומגוונת אדירה כמות של השילוב את הופכים נוח אוויר ומזג מצוינת תיירותית תשתית

ישראל ל"גן עדן" בתצפיות על ציפורים.

אם למשרד התיירות יש כסף למה לא לקדם את מרכזי הלינה בנחשולים

ובדור?

שמדינת נ כך על בלהט דיבר התיירות משרד ציג שבמדינת החוף. תיירות את לפתח צריכה ישראל הוא לנו שיש מה ושבכלל נופש. כפרי חסרים ישראל לא ברמה בינלאומית ולכן כל כך חשוב להקים את כפר הנופש הזה וכאן, כי הוא יהיה בסטנדרטים בינלאומיים. וכל העליון) האלפיון של לתיירות מיועד יהיה (כלומר זה כמובן כי ״אנחנו דואגים לטובת הציבור. הציבור שלא

נמצא כאן בחדר.״עומר רק וזאביק פרידמן העלו בשם הציבור את הטיעון כפרי או מלונות עוד לפתיחת כלכלית התכנות שאין ללינה שהביקוש שמראים מספרים הציגו באזור. נופש ישראל שמדינת כך על דיברו לא (ועוד ויורד הולך רק התדרדרה ב-17 מקומות תוך ארבע שנים למקום ה-53 הזכירו העולמי), הכלכלי הפורום של הדו-שנתי בדו"ח מאות של לפיתוח אישור קיבלו כבר ודור שנחשולים שמשרד בעצם למה ושאלו; עצמם, משל נופש יחידות

התיירות לא יסייע להם?על זה לא נתקבלה תשובה.

אבל אם עכשיו התפוסה נמוכה ואיש לא מוכן לשלם 1200 שקל ללילה – התעקשו נציגי הציבור לשאול – אז

למה להקים עוד?לחיים האחורי בספסל התיירות נציגי התעוררו כאן זה בגלל מדברים. אנחנו זה על זהו, – ואמרו חדשים את תוריד תחרות הכפר. את להקים רוצים אנחנו

המחירים (שוק חופשי – זוכרים?)כלומר, אם כפר הנופש יהיה בסטנדרטים בינלאומיים כמו שהם הבטיחו, הרי שמחיר הלינה ללילה יהיה גבוה ביותר. ומי יוריד מחירים? התיירנים הקטנים והעצמאיים

חופמי צוארון. צילום: קאי הימן


שלושת הראשונים שמופיעים ברשימה.מה שמעלה שתי שאלות:

1. איך יתכן שבוועדה בנושא כל כך חשוב יושבים רק שלושה חברי ועדה.

לאיכות מהמשרד נציג בוועדה שאין יתכן איך .2הסביבה, כשהדיון כולו מתעסק בנושאים סביבתיים.

כל הפרעה הפרוטוקול ייעצר

משרד ה של מטעמו הם והמדברים מתחיל, דיון האדריכלות טומי לייטרסדורף. ראשון הוא אדריכל כך אחר שיתברר מי לדבריו נכנס מתחיל, שכשהוא כנציג משרד התיירות, וכדאי לשים לב למשפט האחרון שלו שעוד יחזור אלינו כמו האקדח במערכה הראשונה:

לפני וחצי במשפט להתחיל רצינו "ברשותכם הצעקות אל דבריו את מכוון (והוא שמתחילים…" – הוא – הים – "חוף מבחוץ: שנשמעות מההפגנה בחדר… כאן שקורה מה וגם בחוץ, לכולם!") "הקריאות שייך הים שחוף חושבים אנחנו גם לחוץ)… נראה (הוא פתוחים. חופים למען יום יום נלחמים אנחנו לכולם. יעשו שלא דברים שנעשו במקומות עוברים כשאנחנו אנחנו מצטערים. לכן יושבים אנשים שלנו בכל המקומות

כדי לדאוג שדברים כאלו לא יקרו…אני חושב שמה שיעמוד פה לדיון הוא מה השתנה מאז פברואר 2011. על הפרק לא עומד רק חוף נחשולים אלא

הדרך שבה הועדה עובדת."גם מביע התוכנית, את להציג שאמור האדריכל ואז

לכולם שייך הים שחוף בכך ונישנת חוזרת תמיכה הוא וכו' (הסיסמא שהפכה להיט בדברי היזמים שרק רוצים לאיזו ומתאר לכולם), שייך יהיה הים שחוף כמובן תמיכה גדולה התוכנית זכתה מארגונים ירוקים למיניהם

שהכתירו אותה כמופת לתכנון סביבתי.איילת השנייה, לדוברת ניתנת הדיבור כשרשות מתחילה לייטרסדורף, של הדין עורכת השחר, התוכנית על שמודיע השלט הציבור: על ההתקפה רוצה שלא ההזוי הציבור אחר, במקום והוצב נגנב ההתנגדויות מספרי שלו, לחוף להכנס לאחרים לתת 400 התנגדויות 2000 מתוך כל קודם "אז שהוגשו: רובן התנגדויות. 1100 שנשאר אומר שזה נפלו וחוץ משהו… עליהן אומר שזה סטנסיל על הוגשו שלא ואלו שמתנגדים אלו מגישים התנגדויות מזה

מתנגדים לא אומרים כלום…"הוועדה ליו"ר גורם מהקהל שעולה הגדול הצחוק כל שעם ולהדגיש בחומרה בנוכחים לנזוף רביד, קטן האולם אנשים, ״הרבה יעצר. הפרוטוקול הפרעה, הוא הסדר סבירה… בשעה מכאן לצאת רוצים ואנחנו לא דבר טכני, הוא נותן לאנשים את האפשרות הטובה ביותר להעביר את הדברים. יש לכם מה להגיד תרשמו

על פתק ותעלו בסוף…״שעלתה פעם כל המשמעת. על הקפידה היא ואכן, שקרה מה לא אגב, זה הדיון. נעצר מהקהל, תגובה משרד ועו"ד המינהל, התיירות, משרד כשנציגי

לייטרסדורף, הפריעו שוב ושוב לדוברים של הציבור.

דוברת משרד התיירות. והפעם היא מתנפלת על ח"כ מיקי רוזנטל. צילמה: גליה פלד


בוועדת א שהדיון אומרת הייתי אופטימית, הייתי ם לאזרחות מופת היה נחשולים חוף על הערר אחראית ופעילה (החל משני הצפרים בני ה-16 שהגיעו לאחרון ועד עליהם, האהובות לציפרים מגן להיות ועבודה מחקר ושעות עבודה ימי שהקריבו הפעילים

אינסופיות כדי להציג את טיעוניהם בוועדה).היה אתמול שהדיון אומרת הייתי פסימית הייתי אם הציבור, משרתי של המוסרי המדרגה לשפל מופת דוגמא ישראל, מקרקעי ומינהל התיירות משרד פקידי חיה ומחרידה לגסות רוח, זלזול, חוצפה והשתלחות של אנשי "אלוהים, לפקידות בחרתנו" בציבור האזרחי, אבל והמוח הלב חסרת לשרירותיות דוגמא גם מזה, גרוע שגוזרת כליה על נכסי תרבות, ארכיאולוגיה וסביבה רק

כדי לשחק לידי בעלי הון וכוח.בוועדת מהדיון דיווח זהו דיעה. מאמר אינו שזה אלא שהתנהל נחשולים, בחוף הנופש כפר בניית על הערר באכסנית וצפוף קטן בחדר ה-11.4.13, חמישי ביום בית וגן בירושלים. דיווח ממנו עולות כמה וכמה שאלות

מטרידות.

שקט מתחילים

שהגיעו ב איש כעשרים של בחוץ להפגנה מקביל בקריאות ותוגברו הבנייה, תוכנית על למחות ממקום בתמיכה ובעיקר ושבים, העוברים של תמיכה עליה שממול התורה תלמוד של המרפסת – צפוי לא "חוף קצובות הקריאות ושרו חרדים ילדים התגודדו – לא – הוא – הים – ו"חוף לכוווולם!" – הוא – הים –והצפוף הקטן בחדר מקומות לתפוס ניסינו נדל"ן!",

שהוקצא לדיון.ליד השולחן (שסודר בצורת ח') כבר נתפסה כל השורה לייטרסדורף טומי של האדריכלים משרד ע"י הימנית מר השחר, איילת הדין (עורכת הנופש כפר מתכנן נציג מטעמו), ואדריכל מטעמו עובד לייטרסדורף, משרד התיירות (ככל הנראה מר ואיל כיוף- נציג משרד חיפה), מחוז – לתו"ב מחוזית בוועדה חבר התיירות-

נציגת מינהל מקרקעי ישראל.אני ישבתי מכווצת מאחורי מר לייטרסדורף. משמאלי הכנסת מחברי (היחיד רוזנטל מיקי הטרי הכנסת חבר שלו, הפרלמנטרי העוזר ואסף תמיכה) להביע שהגיע מקרקעי ומינהל התיירות משרד נציגי חמישה מימיני דוברי את הזמן כל שיסעו ביניים שבקריאות ישראל

הציבור והסביבה שבאו להגן על החוף האהוב עליהם.

הרכב הוועדה

ל פי ההזמנה שקיבלנו אמורים להיות שישה חברי עועדה:

לעררים המשנה ועדת יו"ר – עו"ד רביד, סילביה גב' נציגת שר שפטים

נציגת – התכנון מינהל מנהלת מ"מ - סלומון יעל גב' משרד הפנים

מר פנחס כהנא – נציג המוסדות המיישביםמרדוד אריאלי-, ראש המועצה המקומית קריית טבעון

סא"ל עדנה פרדו- נציגת שר הביטחוןפרופ' ארזה צ'רצ'מן-נציגת הטכניון

בלבד, ועדה חברי שלושה ישבו הזו בוועדה למעשה

http://2nd-ops.com/esty/?p=79007 | 2013 מאת אסתי סגל | 13 באפריל

המאבק הארוך על שמירתו של חוף נחשולים שנדמה לרגע שנחל ניצחון והצליח להסיר את הסכנה, המדינה מתעוררת בחדוות הרס מחודשת

אסור לכם להפיל את התוכנית

מימין ידה של עו"ד איילת השחר, טומי לייטרסדורף, נציג משרד התיירות וגוחן מעליהם המומחה של חברת אדמה


"הדברימ הנכתבימ נשארימ לעד"

ועד הרעיון משלב לאור, הוצאה שירותי מעניקים אנחנו לשלב הדפסת הספר וכריכתו. אנו מבצעים עריכה והגהות לכתב היד, מעמדים את הטקסטים ומעצבים את העמודים בבית הספר את ומלווים ואיורים תמונות שילוב תוך

הדפוס ובכריכיה.

אנו מבטיחים מחיר אטרקטיבי, איכות ללא פשרות ועמידה בלוח הזמנים הנדרש.

לקבלת הצעת מחיר ופגישה ראשונה ללא כל התחייבות:

www.icu2.co.il


היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה ויינשטיין ניסה

במהלך החודשים האחרונים להאריך את כהונת בכירי

משרדו הכפופים לו. מבקרי המהלך טוענים כי אופן

הצעדים של היועמ"ש במטרה להאריך את כהונת עובדיו

נעשתה תוך שיבושים רבים וצעדים תמוהים. מדובר בעו"ד

שרית דנה ועו"ד יורם הכהן. דנה שימשה כמשנה ליועץ

לעניינים אזרחיים והכהן היה ראש הרשות למידע

וטכנולוגיה תחת ויינשטיין. ע"פ החלטת שתי ממשלות

היו השניים צריכים לסיים את תפקידם בתום שנת 2012 אך

ועדות האיתור למחליפיהם הקפיאו את עבודתם בשל

מערכת הבחירות- דבר שגרר ביוקרת משופטי בג"ץ.

ויינשטיין התנגד להחלטת הממשלה וביקש לכנס

ועדת חריגים שתורה על הארכת כהונת בכיריו. הועדה התכנסה והחליטה שהחלטת

הממשלה סבירה ואין לשנותה. התמהמהות משרד המשפטים

הביאה למציאות בה שני התפקידים לא היו מאויישים

במשך חמישה שבועות. בתחילת חודש פברואר הפעיל

ויינשטיין לחצים כבדים על מנכ"ל משרד רוה"מ הראל

לוקר בדרישה לכנס שוב את ועדת החריגים וזו אישרה את

הארכת הכהונה בחודשיים- עד ל6/4/13.

נגד הצעד הזה עתרה לבג"ץ התנועה למשילות ודמוקרטיה וטענה כי מדובר בצעד לא ראוי

שיש לבטלו וכזה שנעשה בניגוד להחלטות ממשלה תוך

ניגוד עניינים בולט.עורך הדין של התנועה

למשילות ודמוקרטיה אומר כי מהפרוטוקולים של דיוני

ועדת החריגים שהגיעו לידי התנועה עולה ניגוד עניינים

חמור בין עובדי מחלקת הייעוץ המשפטי במשרד המשפטים.

ומלבד זאת טעון העורך דין כי אנשי היועמ"ש משנים

קצרים נו, טוב, אלה החברים שלנו

הגדרות וכללים באופן שיתאים לתוצאות הרצויות עבורם.

בתחילת השבוע נודע כי שני הבכירים, שרית דנה ויורם

הכהן סיימו את תפקידם לאחר שתמו שני חודשי

הארכה. בתנועה למשילות ודמוקרטיה טוענים כי משרד

היועץ המשפטי לממשלה תכנן להאריך בדרך זו את

כהונת בכיריו בתקופה של עד שנתיים.

סיום הכהונה של השניים בא ככל הנראה בעקבות פסק הדין של בג"ץ ששם עין פקוחה על

המתרחש בנושא המינויים במשרד היועץ ואף העביר ביוקרת חלקית על תהליך

קבלת ההחלטות שם.

בתנועה למשילות ודמוקרטיה מביעים שביעות רצון מכך

שעתירתם הביאה לבלימת מינויים בדרך מפוקפקת. יו"ר

התנועה יהודה עמרני אומר כי מדובר בניצחון לשלטון

החוק. עמרני אומר כי הביקורת שהפעילה התנועה בחודשים

האחרונים בדרכים שונות הוכיחה את עצמה והביע

תקוה כי "הלקחים במשרד המשפטים יופקו ומעתה

לא יבוצעו מהלכים שכאלה הפוגעים בשלטון החוק ובאמון

הציבור במערכת". ועדות האיתור צריכות להמליץ בקרוב

לשרי הממשלה על מחליפים לשתי המשרות.

http://meshilut.org/?p=2062.html

תמה ההארכה התמוהה של כהונת בכירי משרד המשפטים

התקשורת מתלהבת ממךעכשיו נשאר רק להשיג את המטרה

øאז¨ איך קריאטיב מבריק יוביל את הקמפיין שלך להצלחה

ניתור מדוייק של הגורמים לבעייה¨ התמקדות בקהל המטרה האמיתי¨ הצבת מטרות Æברורות¨ ובניית אסטרטגיה פרסומית ושיווקית ממוקדת ≠ מביאים תוצאות

רק מי ששוחים במדיה ובשפה החברתית¨ מכירים מבפנים את הזירה הפוליטית¨ והם גם בעלי נסיון מוכח בקמפיינים פרסומיים וחברתיים ≠ יכולים לתת למאבק שלך את

Æקונספטים Æהפתרון המדוייק

תיים ≠ יכולים לתת למאב

קונספטי ת ו ב ר ת ו י ת ר ב ח ם ו ס ר פ w w w . c o n c e p t m . c o . i l0 5 4 . 4 5 4 5 . 3 5 0 4

:)

http://conceptm.co.il/


אזור הדמדומיםAmir Lavon

תכירו , אלו הם הילדים של אום אל פאחם. כן הם נראים,

בדיוק כמו הילדים שלנו אך קצת אחרת. הם הילדים של

הצד השני אך כפי שאתם יכולים לראות הם לא פחות

חמודים מילדינו. הם אינם מניפים דגלי אש"ף או חמאס ומעל הכל הם אינם מנופפים

באקדחים באוויר.בכל פינה ילדים מתרוצצים

ומשחקים בתנאים לא תנאים אך זה מה שהם מכירים

ויודעים. הילדים נהנו מהעובדה שכבשו אותי בנוכחותם בזמן

שאחד מהם מעשן סיגריה, רק בשביל התמונה, אולי רצה רק לחקות את אביו. אלה הילדים של אום אל פאחם, כמו שלנו

אבל קצת אחרת.

http://goo.gl/RDqbv

https://www.facebook.com/profile.php?id=1224785767


של זאוס וכלה בפוליטיקה של עידן יאיר לפיד. השפה העברית הזומבית, שקמה מקברה אחרי אלפי שנות

נחירה, משמרת באופן מעורר בעתה את המשמעויות

העתיקות. האל הראשי נקרא אל (אחד ממזבחיו ניצב כנראה

ניצב בשומרון, בבית אל). בניו הם מות (אל המוות) ים

(ניחשתם נכונה), בעל (אל הגשם והסופה, סלבריטאי

אמיתי) וענת (אלת המלחמה והציד). כל אלה מופיעים

בקריצה גם בכתביהם של ישעיהו וחבקוק, למשל. אלים אחרים, בעיקר אלות, נגזרו מן

התנ"ך במספריים מסורבלים ועקומים להביך.

סיפור המעשה של השירה האוגריתית הוא לוח השנה

הישראלי כפשוטו: בעל

חב חוב למות. מיד לאחר המלקוש, הוא נאסף אליו

לארץ המתים, ששמה "בית החופשית", ונשבה שם כאסיר.

ענת האמיצה משחררת אותו רגע לפני היורה, וחוזר חלילה מדי שנה. לא ראיתי

בכל התנ"ך התייחסות בהירה ודני רופית כל כך למקום

הזה. לראשונה אני מוצא את הארץ שלי, את המציאות

שאני חי בה, בכתבי קודש. וזה מעניין. ההתכחשות

לכנענים, ההתנערות מהם מצד המונותאיסטים, חייבה

התעלמות והתנערות מן המרחב. המונותאיסטים

גנבו את חגיהם החקלאיים של הכנענים, ומאותו הרגע היו חייבים להכחיש שאלה

הם חגים חקלאיים והמציאו סיפורים מהממים על מתן

תורה וחציית ים סוף, מצות וסוכות. זה דומה במשהו לאופן שבו מנעה החרדה

מהפלסטינים וזהותם מהישראלים לייצר שמן זית במשך עשרות שנים, למרות שאין צורך להשקות עצי זית

ולמרות שהרי ירושלים, למשל, היו מלאים בעצי זית. העדפנו לכרות את עצי הזית של בית

מחסיר ולשתול עליהם אורנים. העיקר להמית את מות, ושלא

ישימו לב שהוא היה.הארץ הזאת כל כך מחזורית.

אותן שטויות נעשות בה כל אלפיים שנה, כמו שעון.

אני לא חושב שזה מעשה אינטיליגנטי במיוחד להאמין בבעל, אבל יש לנו הרבה מה ללמוד מאיך שפולחן הבעל

מוגר ומהדמוניזציה שנעשתה למאמיניו. אנחנו לומדים

שלבעל הועלו קורבנות אדם (ספציפית: בכורות), אבל

מריעים למכת בכורות (לא פולחן אדם?) ולכיבוש יריחו

ורצח כל תושביה מלבד רחב. בסופו של דבר, כנראה

שהאירוע האלים ביותר בתולדות הארץ הזאת היה

מיגור האנשים שהאמינו

בדברים עליהם אני קורא הלילה, בידי אלה המאמינים פחות או יותר במה שמאמין בו הרב דב ליאור. כרגיל, אני

לצד המפסידנים, ומקווה שאנת עוד תחזור עם חיצי

הקסם שלה ותנעץ אותם חזק בלחיי עכוזיהם של הרעים.

https://www.facebook.com/yuval.benami.54

http://goo.gl/9R2Vx דוד טרטקובר | מתוך מגילת העצמאות

.Frank Hurley הפרדה בין גברים לנשים בכותל גירסה 1917 צלםאל נקמות ה'. הוא עוד יחזיר את הסדר על כנו ויעיף את מבזיו לכל

http://goo.gl/XFUmz .הרוחות


ככה זה.// אבי מור

לפיד, הטה אוזן, תן עוד מבט. תחשוב שוב. קח

מהעשירים. תגיד להם שאין ברירה. שזה זמני. אתם חברים, מדברים באותה

שפה. יקשיבו לך. עזוב אותנו רגע בשקט, רק לרגע. אנחנו זקוקים לזמן כדי להתאושש

מהשנים הרעות של ביבי ושטייניץ. אתה יודע, עליות

מחירים מטורפות, יוקר החיים חסר הפרופורציות וההאטה במשק. אל תלך

בדרכם, הבטחת אחרת. תודה.

נ.ב. � ותזהר מביבי, אלוף הספינים וההטעיות, שישאיר אותך בודד מול זעם הציבור,

כאילו לא הוא גרם לנזק.

קצרים נו, טוב, אלה החברים שלנו

ועכשיו תביעת נזיקין שמנמנה

Ronit Tzach //

כמה שאני מתאווה לראות כאן תביעה נגדית או תביעת

נזיקין שמנמנה על מה שעוללה המשטרה בחסות

עירית תל אביב למפגיני הצדק החברתי, לשלטון החוק ולזכותנו הדמוקרטית להפגין

ולמחות. אתם מוזמנים לקרוא בפוסט את רשמיו של אבי

בלכרמן מבית המשפט, וגם את הדברים הבאים של גיא

תמר על שערוריית המתקפה הברוטאלית של המיליציה השיטורית הזו ועל שקריה

שהפכו כבר לטבע שני: "אני זוכר איך בהפגנה הזו יגאל

נעצר והוכנס לבניין העיריה שעל ידיו אזיקים והוא בריא

ושלם הולך על רגליו, ואז הוכנס לחדר סגור וכעבור כמה

דקות יצא ממנו באמבולנס, בהמשך הערב ביקרנו אותו בבית החולים כשהוא תחת אבטחה של שוטרים אזוק

בידיו כאילו רק הרגע נתפס האיש המסוכן במדינה. אז כן,

הוא חטף מכות בחדר כשהיה אזוק בידיו, נכנס על הרגלים,

יצא על אלונקה. אי אפשר לטעות במה שקרה שם".

https://www.facebook.com/ronit.tzach

הלקח לא נלמדיוסי רוזנמן

לא, הלקח לא נלמד, הוא לעולם לא נלמד.

כי מקבלי ההחלטות יודעים מה הם עושים, יש להם

גישה למידע שלנו אין, ויש להם יועצים ומומחים, והם

רואים את התמונה הכוללת, והם מבינים הרבה יותר טוב

מאיתנו. ומה כבר אנחנו יכולים לשנות? וכל יפי הנפש

האלה מה הם רוצים? ובכלל בשליחות של מי הם פועלים?

ולמה תמיד הם מעבירים ביקורת עלינו ולא על הצד

השני? הם לא רואים שאין לנו ברירה?

לא, אין ברירה, אף פעם אין ברירה. כי זה או הם או אנחנו.

כי זה תמיד הם המטורפים שאי אפשר לצפות את

התנהגותם, כי זה תמיד הם

החיות הדו-רגליות, כי זה תמיד הם שאיבדו צלם אנוש.

אנחנו לא עושים דברים כאלה, ואם אנחנו עושים זה רק בלית ברירה, כי הם מאלצים אותנו,

כי אי אפשר לסמוך עליהם. כי אם לא נעשה להם את כל

הדברים הנוראים שאנחנו עושים, הם יעשו את זה לנו,

והרבה יותר גרוע! הרבה יותר גרוע! אנחנו עוד ממש בסדר, מתחשבים, אנושיים, אפילו

יותר מדי מתחשבים ואנושיים. והם מנצלים את זה, עוטים

מסיכה של מסכנות כדי לרכך את לבנו, וברגע של שעת

כושר, הם יחשפו את פרצופם הרצחני האמיתי.

והלקח לא נלמד, לעולם לא נלמד.

/http://ykooter.blogspot.co.il

הכל נולד במיתולוגיה

הכנעניתYuval Ben-Ami //

לראשונה בחיי אני קורא במיתולוגיה הכנענית ונפעם.

הכל נולד שם: החל בחזיזו

י פרסום חינםעתוןאיש

הזמנה אישית:ב"עיתון אישי" אנחנו

מרכזים חומרי מערכת שנוצרו על ידי בלוגרים,

פעילים חברתיים, עתונאים, צלמים ויוצרים אחרים,

שלדעתנו חשיבותם רבה ויש להפיצם לקהל קוראים

רחב ככל האפשר.כל גיליון נשלח ל�15,000 כתובות אימייל ומופץ גם בעזרת מודעות ברשתות

החברתיות ובגוגל.אתם מוזמנים להצטרף.

נשמח לקבל חומר מערכתי בצרוף קישור למקום

הופעתו המקורי.כל עצה ועזרה תתקבלנה

על ידינו בברכה.

להצטרפות לרשימת התפוצה:

www.itonishi.co.il

י כל מה שאהבנועתוןאיש

16/04/2013

גיליון # 009נחשולים חוף על המאבק

דוגמא לשרירותיות חסרת הלב והמוח תרבות, נכסי על כליה שגוזרת

כדי רק � וסביבה ארכיאולוגיה וכוח הון בעלי לידי לשחק

אסתי סגל חוזרים ל-48: איפה הייתם בה' באייר תש"ח?

אלוף יצחק שדה, ד"ר עזריאל קרליבך, השר פנחס רוזן, השחקנית זהרירה חריפאי משיבים

itonishi009

Documents