La primera hoja del Codex Napolitano

הדף הראשון בכתב היד

במצגת הקודמת, הצגנו את תולדות חייו של דיוסקורידס ואת כתב יד וינה, הנחשב לחשוב והמושלם מבין .Materia medicaכתבי היד של

אנו ממליצים על כן, למי שלא ראה את המצגת הראשונה, לצפות בה:

http://www.clarita-efraim.com/UploadedFiles/De%20materia%20medica%20Dioscorides%20I%20.pps

.Dioscurides Neapolitanusמצגת זו מוקדשת לכתב היד שנמצא בספרייה הלאומית של נפולי,

תחילה מובא ההסבר על כתב-היד במספר שקופיות באנגלית, ולאחריו בספרדית.

השמות המלווים את ציורי הצמחים הם באיטלקית. בחלק מהשקופיות הוספנו תמונות והסברים על התכונות הרפואיות של הצמחים, ובמידת האפשר שמם בעברית ובלטינית.

לצורך זה נעזרנו בספרים שצוינו בסוף המצגת, ולמחבריהם נתונה תודתנו.

( בשיתוף פעולה של מוזיאון אבוקה והספרייה הלאומית 2013מהדורת הפקסימיליה של כתב היד יצאה לאור השנה )של נפולי.

, הנמצא בעיירה סנספולקרו שבטוסקנה, העוסק בתולדות צמחי המרפא למוזיאון אבוקהמספר שקופיות מוקדשות והתבלין ולמהדורת הפקסימיליה של כתב היד של נפולי דיוסקורידס.

Codex neapolitanus.Dioscurides Neapolitanus.

Biblioteca Nazionale di Napoli.

The precious codex known as the Dioscurides Neapolitanus contains the work

of Pedanius Dioscorides, the Greek physician who was born at Anazarbus near Tarsus in Cilicia (present-day Turkey) and

lived in the first century AD during the reign of the Emperor Nero. Dioscorides wrote the

treatise Perì üles iatrichès, commonly known in Latin as De materia medica (Of medical substances), in five books. It is considered the most important medical manual and pharmacopeia of ancient

Greece and Rome and was highly regarded in the Middle Ages in both the Western and

Arab worlds. The work covers the therapeutic effectiveness of natural

substances originating in the animal, vegetable, and mineral kingdoms.

The codex at the National Library of Naples includes only the herbal, which, in its 170

illustrated pages, covers all the known medicinal plants with a commentary that describes each plant, its habitat, and its

therapeutic uses. The Dioscurides Neapolitanus is strongly associated with the

Dioscurides Costantinopolitanus in Vienna, which was produced in Constantinople in

512 for Princess Anicia Giuliana, the daughter of the Western Roman Emperor

Olybrius; both works probably derive from a common archetype. However, the Neapolitan

codex does not contain the same anthropomorphic and zoomorphic figures that appear in the Viennese codex and in other Dioscorides codices, such as those held in Paris and at the Palazzo Chigi in Rome. The liveliness of the illustrations, rendered more precious by such detailed

commentary, contributes to the antiquarian value of this extremely rare manuscript.

The work is also a fundamental source for the study of Greco-Roman medical culture and its reception in the Italian Byzantine world around the end of the sixth and beginning of the seventh

centuries. It provides evidence of the intellectual and cultural trends of that era, including a certain preference for a didactic type of text that resembles more a manual than a scientific treatise. As already hypothesized at the end of the 17th century by Bernard de Montfaucon, when he saw the

Dioscurides Neapolitanus in Naples and praised it for its beauty, the manuscript is undoubtedly of Italian origin, although exactly where in Italy it was made is unclear. Some scholars trace it to the

Exarchate of Ravenna, while others argue it is from the south, in a milieu influenced by the Roman statesman and writer Cassiodorus (circa 487–circa 580).

LXXXIV1) Cavolo rustico2) Cavolo marino3) Cipolla

Acanthusקוציץ -

קוציץ סורי

El precioso códice conocido como el Dioscurides Neapolitanus contiene la obra de Pedanio Dioscórides, el médico griego que nació en Anazarbo cerca de Tarso, en Cilicia (actual Turquía) y vivió en el siglo I

d. C., durante el reinado del emperador Nerón. Dioscórides escribió el tratado Perì üles iatrichès, comúnmente conocido en latín como De materia medica (Sobre sustancias médicas), en cinco libros. Se lo considera el manual más importante de medicina y farmacopea de las antiguas Grecia y Roma, y fue

muy respetado en la Edad Media, tanto en el mundo occidental como en el árabe.

La obra abarca la eficacia terapéutica de las sustancias naturales provenientes de los reinos animal, vegetal y mineral. El códice de la Biblioteca Nacional de Nápoles solo incluye las hierbas; en sus 170

páginas ilustradas, cubre todas las plantas medicinales conocidas junto con un comentario que describe cada planta, su hábitat y sus usos terapéuticos. El Dioscurides Neapolitanus está fuertemente vinculado con el Dioscurides Costantinopolitanus de Viena, que se produjo en Constantinopla en el año 512 para la

princesa Anicia Juliana, hija Olibrio, emperador romano de Occidente: es probable que ambas obras deriven de un arquetipo en común. Sin embargo, el códice napolitano no contiene las mismas figuras

antropomorfas y zoomorfas que aparecen en el códice vienés ni en otros códices de Dioscórides, tales como los que se conservan en París y en el Palazzo Chigi de Roma.

La vivacidad de las ilustraciones, que se hacen más preciadas por el comentario

tan detallado, contribuye al valor anticuario de este manuscrito

extremadamente raro. La obra también es una fuente fundamental para el estudio de

la cultura médica grecorromana y su recepción en el mundo bizantino italiano a

finales del siglo VI y principios del VII. Proporciona evidencia de las tendencias

intelectuales y culturales de la época, entre ellas, una cierta preferencia por un tipo de texto didáctico que se asemeja

más a un manual que a un tratado científico. Como ya planteó Bernard de

Montfaucon a finales del siglo XVII (cuando vio el Dioscurides Neapolitanus

en Nápoles y elogió su belleza), el manuscrito es sin duda de origen italiano aunque no está claro en qué lugar de Italia se realizó exactamente. Algunos eruditos

arguyen que proviene del Exarcado de Rávena, mientras que otros argumentan

que viene del sur, de un entorno influenciado por el estadista y escritor

romano Casiodoro (circa 487-circa 580).

Artemisiaשני סוגי לענה בדף השלישי שבכתב היד

לענת המדבר

), מכונה גם מלך Artemisia herba-alba(שם מדעי: עשבי המרפא, הוא בן שיח נפוץ המצטיין בריחו החריף. ללענת המדבר שני סוגי עלים: עלי חורף גדולים, ועלי

קיץ קטנים.

לענת המדבר משמשת לטיפול בנזלת, בכאבי בטן, בקלקולי קיבה, בתולעי מעיים אצל תינוקות וילדים,

בהקאות, בהכשות נחשים ובעקיצות עקרבים, בלחץ דם גבוה, במחלות לב, בשיעול ובמחלות דרכי הנשימה,

בסוכרת, בדלקות עיניים, להורדת חום ועוד.

XXV1) Aconito diverso2) Apocino

Aconitum napellus

XXVIII1) Lingua di bue - לשון הפר

2) Bulbo o cipolla

Anchusa strigosa לשון הפר סמורה -

מטר 1צמח רב־שנתי גבוה המתנשא לגובה של ויותר, רוב חלקי הצמח מכוסים שיכים זיפניים

מלבינים דוקרנים. ברפואה העממית נעשה שימוש בעיקר בעלים ובשורש. ניתן לרפא פצעים בעור

ע"י הנחת עלים כתושים על המקום הפגוע. כוויות ונגעים בעור ניתן לרפא במשחה שהוכנה

מעלים כתושים של הצמח בתוספת שמן זית. מריחת המשחה מרפאה כוויות. חליטת העלים ושתיית החליטה, משמשת כנגד תולעים ושטפי

דם. עלים צעירים נאכלים חיים או מבושלים. כתבה: ערגה אלוני

Arctium lappa - Lappola

XXVI1) Lappola2) Vite selvatica

XXVII1) Bunio2) Occhio di bue

Occhio di bue - Anthemis tinctoria

XC1) Millefoglie - אכילאה אלף העלים

2א ) Mandragora maschio - - דודא זכר3) Mandragora femmina דודא נקבה -

על הדודאים בכתבי היד השונים תוקדש מצגת נפרדת

ידוע היה בתרבויות שונות כבעל סגולות ריפוי בעיקר של פציעות. הצמח הוזכר על ידי האכילאה דיוסקורידס, כצמח מרפא ששימש לטיפול בלב ובכיבים מודלקים. בימי הביניים שימש שורש

הצמח בעיקר לטיפול בהכשות נחשים ובעקיצות של בעלי חיים ארסיים. השימוש בצמח לריפוי פצעי מלחמה ולעצירת דימומים היה נפוץ בקרב חיילים ולוחמים בתקופות שונות בעולם הקדום, בימי הביניים ואף בקרב שבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ובקרב הלוחמים במלחמת האזרחים. בימינו משמש שורש הצמח ברפואה העממית להקלה על כאבי הרגליים, ואילו הזרעים משמשים לחליטת תה רפואי. האכילאה הריחנית משמשת בנגב את הבדואים לחיטוי פצעים וריפוי בעיות

עיניים.

Anemonaכלנית -

Cetriolo selvatico Ecballium elaterium

ירוקת חמור מצוייה

ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל יש למוהל הפרי (שהינו רעיל) שימושים רפואיים רבים. הוא משמש כתרופה לצהבת, לקטרקט של העין, לנוזלים המצטברים בדרכי הנשימה, לדלקות

אוזניים ולעצירות.

CXXXVIII1) Cetriolo selvatico

XLIII1) Guado2) Guado selvatico

XXXV1) Genziana - גנציאנה2) Ortica fetidaסרפד -

ד (שם מדעי: dרפ fסUrtica ( צמחים בעלי פרחים 45 ל-30סוג המכיל בין

ממשפחת הסרפדיים. מרבית המינים בסוג זה הם צמחים רב-שנתיים ועשבוניים, אולם חלקם

חד-שנתיים. מרבית צמחי הסרפד מכוסים בשערות צורבות,

היכולות לגרום לגירוי המתבטא באדמומיות ובתחושת גירוד, לאחר חיכוך בהן. שערותיהם של מרבית המינים מכילות רעלנים, ביניהם חומצה פורמית, סרוטונין והיסטמין; עם זאת, מחקרים

) מצאו כי Fu et al, 2006שבוצעו לאחרונה ( מכילות Urtica thunbergianaשערותיו של המין

דווקא חומצה טרטרית וחומצה אוקסלית.פעולת הצריבה של הסרפד מתאפשרת מכיוון שהשערות הצורבות שעל העלים הן נוקשות, שבירות וחלולות, ובעת הדקירה נשבר קצה

השערה, ולעור מוזרק החומר הצורב, במעין פעולת מחט של מזרק.

XXIX1) Vettonica -אשבל2) Tossilagine - Petasites

( הוא סוג Stachys )שם מדעי: אשבלבמשפחת השפתניים.

LXXXII1) Cardamomo2) Cumino rustico - כמון3) Giglio realeשושן צחור -

Cumino rustico

) הוא Cuminum cyminum(שם מדעי: כמון צמח תבלין חד-שנתי ממשפחת הסוככיים,

אשר תפוצתו הטבעית ממזרח הים התיכון ועד מזרח הודו. פירות הצמח משמשים להפקת

תבלין הכמון. שימושים רפואיים

כיום משמש הכמון בעיקר כתבלין, אך ישנם מספר שימושים מוכרים ברפואה העממית.

באופן מסורתי השתמשו בפירות שנקלו והורתחו להקלה על כאבי בטן והאצת פעילות העיכול (הכמון מאיץ הפרשת אינזימי לבלב הדרושים לעיכול טוב). בעבר הוסיפו כמון

לחלב חם כהקלה על הצטננות והגישו תה כמון לזירוז בוא הצירים לנשים הרות. ברפואה

העממית הפרסית השתמשו בכמון נגד כאבי שיניים.

השמן האתרי המופק מפירות הכמון הוא בעל תכונות אנטי-בקטריאליות.

XXX1) Erba sabina2) Brionia o vite bianca sfrangiata

XLVI1) Coriandolo - גד השדה - קוריאנדר2) Fumaria Coridalia

Coriandolo - גד השדהקוריאנדר

XXXIII1) Muschio marino2) Avena

XLVII1) Ciclamino - רקפת2) Ciclamino diverso

Ciclamen רקפת -

XXXVI1) Lupino domestic -- תורמוס תרבותי2) Lupino rusticoתורמוס בר -

XLVIII1) Agrostide arundinacea (Gramigna)2) Calaminta3) Calaminta originale

Calamintaר, iת jע iמזוהה כאחד מהמרכיבים של הזתערובת התבלינים שמוצאה במזרח

Thymusהתיכון: קורנית מקורקפת (capitatus ,() בת קורנית פשוטהThymus vulgaris( בלבנון מאמינים שהתבלין ,

מפתח ומשפר את החשיבה ומחזק את הגוף. מסיבה זו נהוג לתת לילדים זעתר

לפני צאתם לבית הספר.זעתר מסייע בטיפול בדלקות גרון,

הצטננויות, נפיחות במעיים וכאבי בטן. עוד בימי הרמב"ם נחשב הזעתר כבעל סגולות ריפוי רבות: חיטוי וחיסון הגוף,

הקלה על כאבי ראש, חיזוק הזיכרון וכוח הגברא.

XXXVII1) Timbra o Santoreggia

2) Timo

XXXVIII1) Timelea - מתנן שעיר2) Tlaspi

מתנן שעיר

שיח ירוק-עד בעל גבעולים גמישים המגיע עד מטר. העלים קטנים וצמודים לענפים. 1.6לגובה

פורח בכל חודשי השנה, כמעט. הפרחים קטנים וצהובים.

המתנן אופייני לאזורים מדבריים, בעיקר באפיקי נחלים דרומה לבאר שבע. השורשים עמוקים

ושעירות העלים מקנים לצמח הסתגלות לתנאי יובש.

רפואה עממית

משמש כתרופה לטיפול בפצעים, במורסות, מחלות דרכי הנשימה, שיעול ופגיעות בתנועה

של ילדים.

הבדויים היושבים בנגב מתקינים מהצמח חבלים, סולמות, כלובים לבעלי חיים ומחסומים

לפיות הגמלים.

XXXIX1) Felce femmina2) Tapsia

XXXIV1) Liquirizia2) Gnafalio

Liquiriziaשוש קרח - ) Glycyrrhiza glabra(מכונה גם אקסוס; שם מדעי:

הוא עשבוני רב שנתי. glykysשמו המדעי נגזר מהמילים היווניות מתוק -

. מקור השם העברי הוא בארמית, rhizaושורש - ומוזכר בתלמוד בבלי.

שימושים: מתמצית השורשים המתוקים של הצמח מכינים באגן הים התיכון משקה מתוק, ובארצות

רבות מקובל ממתק הנקרא שוש. בארץ ישראל גדל הצמח בבתי גידול לחים בשפלת החוף ובגולן.

לשורש של שוש קירח יש מגוון שימושים נוספים, בעיקר בתעשיית הטבק ובתעשיית התרופות.

גבעול מיובש של שוש קירח, הקרוי "מקל שוש", משמש במטבח בתור תבלין לתיבול משקאות.

XL1) Romice acquatico2) Finocchioשומר -

LXXXVII1) Cardamomo2) Colocintide

הל (קרוי גם קרדמון, שם מדעי: Elettaria cardamomum,( הוא צמח

תבלין ממשפחת הזנגביל. צמח הקרדמון הוא רב שנתי בעל עלים גדולים, הל היה

אחד מהתבלינים בהם סחרו הנבטים.הל משמש גם ברפואה עממית בכל רחבי

אסיה, ובמסורות עממיות של תרופות הסבתא.

פעילות רפואיתמחטא, נוגד עווית, מרפה שרירים,

מאלחש, מעורר תשוקה, מכייח, מניע ומייבש ליחה, מעורר חיסון, משתן, משפר

עיכול, מעורר תיאבון, נוגד גזים, מקדם וסת.

CXLVI1) Ipecoo2) Giacinto – יקינטון

3) Giusquiamo - Hyoscyamus niger

הצמח רעיל ובמינון גבוה הופך לנרקוטי. בהומאופתיה משתמשים בו כמשכך כאבים. בעמים פרימיטיביים שימש כמרכיב עיקרי

"ל"שיקוי אהבה

Ieracio maggiore, Ieracio minore e Ysopon.

.Yellow Hawkweed Hieracium

Hyssopus Officinalis Ysop

XLIV1) Centaurea maggiore2) Centaurea minoreדרדר -

XLV1) Ombilico di Venere2) Ombilico diverso

The Dioscorides NeapolitanusThe most famous pharmacological standard guide of all historyNeapel, Bibliotèca Nazionale, Ms. ex Vindob. gr. 1, Byzanz or Southern Italy, beginning of the 7th century

( יצאה לאור מהדורת פקסימיליה מכתב היד על ידי מוזיאון אבוקה והספרייה הלאומית של נפולי2013בשנה זו )

The Codex Neapolitanus is one of the oldest manuscripts in the tradition of Materia Medica, the leading pharmacological work of Greco-Roman times, written by the Greek surgeon Pedanius Dioscorides in the 1st century A.D. The eminent role of this codex is not least due to the great number of botanical illustrations and descriptions of plants in all their details.The primary significance of Dioscorides as a major authority in his field is evidenced by the wide spread use of his work over the centuries. In the 6th century it was translated into Latin and from the 9th century, it was transliterated and edited also in Arabic, Syrian and Hebrew. Materia Medica thus remained the pharmacological reference work and was read not only by physicians and botanists but also by interested lay botanists.The Neapolitan codex can be dated to the early 7th century, although research still ignores whether it was made in Byzantium or in Italy. G. Cavallo suggests that the miniatures in the manuscript were obviously a product of the activity of Greek artists in Italy. The 403 miniatures depict different plants and bear unique testimony to the unmatched virtuosity of the illuminators of this period.

The facsimile edition

Aboca Museum - De materia medica - Il Dioscoride di Napoli

The miniaturesThe botanical illustrations in the Codex Neapolitanus, according to some, are not originals of early

Byzantine book illumination but rather constitute copies of more ancient models which are probably based on the herbal of Crateuas, a source used by Dioscorides, and thus go back to the Alexandrian or

Pergamenes textbook illustrations of the 2nd and 1st pre-Christian centuries.In a successful didactic approach, one to three illustrations of plants are found in the upper half of each recto page and described in the text below. The verso pages are, however, mostly left blank or carry only additional text, in the attempt to avoid possible interference with the picture composition due to colour

showing through the vellum.The hand used is the so-called Bible majuscule, a square type appreciated for its good readability. The

division of the text in two columns also guarantees easy use. Below the botanical illustrations, the names of plants were added in red ink, thus keeping to a very synoptic layout. Later annotations added

throughout the manuscript justify the great esteem for the Neapolitan codex which was frequently used over the centuries. Even today, Dioscorides is referred to in context with certain plants and drugs.

A physician’s reference workDioscorides treats one plant per chapter. Its designation and synonyms are followed by a

description of its properties as well as information on its origin and effect, preparation, use and dosage. The work, whose significance applies both to the fields of botany and pharmacology,

was above all conceived as a textbook on drugs for use by physicians.A striking feature of the Codex Neapolitanus is the lexical rearrangement of its contents in

alphabetical order. The systematic order according to the therapeutic properties of plants was supplanted to enable users finding their way round the book as quickly as possible.

The history of the manuscriptWe know little about the history of the manuscript. Until the early 18th century, it was kept in the

Augustine monastery S. Giovanny a Carbonara in Naples. In 1718, the Habsburgs took it back with them to the Viennese Court Library and the conclusion of the peace negotiations after World War I, the codex returned to Naples in 1919, this time to the Biblioteca Nazionale, and now belongs to the

most precious gems of this richly stocked library.

Aboca Museum, the one and only Museum of medicinal plants, is dedicated

to rediscovering and passing on the millennia-old history of the relationship

between man and plants.The “Herbs and Health over the centuries”

exhibit in the magni!cent renaissance building in Sansepolcro makes use of historical sources to share the ancient tradition of medicinal plants: valuable

herbals, pharmaceutical botany books, ancient mortars, ceramics and glassware.Ancient workshops, faithfully reproduced, evoke fascinating glimpses of the past for visitors to the museum. Here, interesting

facts, anecdotes and natural perfumes are woven together to recount herbal lore

through the centuries.

Aboca Museum

The Aboca Museum's Bibliotheca Antiqua is a remarkable collection of valuable old books dealing specifically with the subject of the use of medicinal plants over the ages. Each one of the 1,500 books in the collection documents a period in the history of mankind and man's knowledge of the use of plants for healing.

The books come from different epochs: the oldest ones, those from the beginning of the printing era and the newest from the beginning of the 19th century. In the past, the illustrations in herbals were essential to enable identification of the plant species.With the passage of time these illustrations have become valuable works of art, enriching each treatise with colour and beauty, and bearing witness to the evolution of phytographic techniques. The printed herbals are texts that contain names and descriptions of herbs and plants, their properties and virtues.

The illustrations in them show how the artist/scientist rolled into one was able to put something beautiful, marvellous and minutely detailed onto paper, typical of a work of art used as a tool with strictly medical application. In other words, this is art at the service of health. Alongside the herbal botany books, there are many more books on pharmacology, chemistry, medicine and ancient medical secrets.

The latter record "the wisdom of the people" over the centuries.The Aboca Museum Study Centre's final ambitious project is to collect old books on medicinal plants from all continents, in order to have the richest historical documentation possible. The Library of Antique Books, located on the fourth floor of the Bourbon del Monte palace can be consulted for study purposes only by prior appointment.

ספרים העוסקים בצמחיית ארץ ישראל ובצמחי מרפא בהם נעזרנו להכנת המצגות.

תודתנו נתונה למחברים.

מקורות:

http://www.wdl.org/es/item/10690/view/1/3/

http://www.wdl.org/en/item/10690/

http://vecchiosito.bnnonline.it/biblvir/dioscoride/pages/72_XXV.htm

http://digitale.bnnonline.it/index.php?it/113/dioscurides-neapolitanus

http://www.youtube.com/watch?v=ntY-ziTvx9M

http://en.wikipedia.org/wiki/Pedanius_Dioscorides

http://de.wikipedia.org/wiki/Dioscurides_Neapolitanus

http://www.adeva.com/faks_detail_en.asp?id=47

http://www.abocamuseum.it/

קלריטה ואפריםהנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:

www.clarita-efraim.comchefetze@netvision/net.il