23

בחינות בגרות:הצעה לרפורמה מבנית בבחינות הבגרותחיים אדלר, מנדי רבינוביץ וסווטלנה ז’אק־יוסיפון

במאמר זה נבקש לחזק את המוסד של בחינות הבגרות בעיקר בתחום המשמעות הפדגוגית שלהן והשפעתן על התפתחות

ילדינו. הסוגיה המעסיקה אותנו אינה על עצם המשך הפעלתו של מבחן הבגרות ועל עצם דרישתם של המוסדות להשכלה

גבוהה להסדר קבלה ללימודים גבוהים המותנית בזכאות לתעודת בגרות, אלא על עצם מבנה הבחינה ואופייה.

א. ציוני דרך בהתפתחות מוסד בחינות הבגרות

הלאומי הוועד בין הסכם כך על נחתם 1937 בשנת גבוהים. ללימודים להמשך הכרחי תנאי משמשת בגרות תעודת

)המוסד הנבחר באותן השנים לניהול ענייני היישוב( ובין האוניברסיטה העברית בירושלים. שנה לאחר מכן הצטרף הטכניון

להסכם זה. למותר לציין שעם קום מדינת ישראל ב־1948 אומץ הסכם זה הן על ידי המוסדות להשכלה גבוהה והן על ידי

משרד החינוך, בשנים שקדמו להקמת המדינה מספר קטן מאוד של אנשים צעירים הגיע ללימודים במוסדות אקדמיים

הקיימים אז. בשנת הקמת המדינה למדו כ־1,500 סטודנטים בשני המוסדות האקדמיים ובשנת הלימודים הנוכחית הגיע

מספר הסטודנטים לכרבע מיליון. גידול מרשים זה נובע מגידול מקביל במספר הזכאים לתעודת בגרות. מרבים לשאול

האם הסיכויים להגיע להשכלה גבוהה שווים לכל בנות ובני החברה הישראלית? בהקשר זה ניתן לקבוע שבחינת הבגרות

היא מכניזם המקדם גם יוצאי שכבות חברתיות חלשות יותר — כלומר בנים ובנות להורים שאינם בעלי השכלה גבוהה.

אלה צעירים של מכישלונם נובע חלשות חברתיות קבוצות ויוצאי פריפריאליות קבוצות יוצאי של היחסי תת־הייצוג

בלימודי התיכון ובעמידה בתנאים לזכאות לתעודת בגרות. הנחת היסוד שלנו אפוא היא שבחינות הבגרות הן בעלות ערך

עליון המשקף את חובתה של המדינה ליצור תשתית ליבה שווה ומשותפת.

מאז שנת 1973 תעודת בגרות איננה הקריטריון היחיד לקבלה למוסד להשכלה גבוהה. בשנת 1973 נוסף המבחן הפסיכומטרי

הבוחן מיומנויות ויכולת ולא ידע, ומאז המשקל של בחינות הבגרות מכאן והבחינה הפסיכומטרית מכאן הוא שווה ערך.

שולחן עגולבחינות בגרות

מאמר זה הינו אחד מתוצרי השולחן העגול העוסק בסוגיית בחינות הבגרות בישראל.

ניתן לחשוב על היערכות מתוקנת או שונה 1( האם בו: שתי שאלות עקרוניות עומדות במרכז הדיון המובא

במידת מה, שתצמצם )או תאפס( את הבעיה הפדגוגית הנובעת מהערך הגבוה הנודע לזכאות לתעודת בגרות,

על אף המחויבות שלא לוותר כליל על סטנדרט לאומי של הישג? 2( במה אנו מציידים את כ־45% מבני ובנות

המחזור הגילי אשר אינם זכאים לתעודת הבגרות לקראת צאתם לחיים מבוגרים?

י’, מחזור בוגר נעורים; הדסה ומכללה תיכון ספר בית מנהל רבינוביץ, מנדי ויועציו: העגול השולחן שותפי

בית ספר למנהיגות חינוכית; פרופ’ חיים אדלר, חתן פרס ישראל לחקר החינוך, חבר סגל, יחידת בוגרי מנדל;

אהרל’ה רוטשטיין, מנהל בית הספר התיכון “שער הנגב”, חבר סגל, ד”ר פייר קלץ, מנהל יחידת בוגרי מנדל;

י’, מחזור בוגר החינוך; משרד והצ’רקסי, הדרוזי למגזר צפון מחוז מפקח פארס, מהנא מנדל; בוגרי יחידת

בית ספר למנהיגות חינוכית; ד”ר עופר זהבי, מנהל בית ספר תום לחינוך מיוחד, בית אקשטיין, שדות ים; בוגר

מרים דרמוני־שרביט, מנהלת המחלקה לדמוקרטיה ולחיים משותפים, י’, בית ספר למנהיגות חינוכית; מחזור

מט”ח — המרכז לטכנולוגיה חינוכית; בוגרת מחזור י”ב, בית ספר למנהיגות חינוכית.

24

ב. תפקידיה העיקריים של תעודת הבגרות

1. תעודת בגרות כסממן של זהות תרבותית־ישראלית

תעודת הבגרות היא “תעודת הזהות” של התרבות הישראלית. היא מציגה את תשתית המיומנויות והידע שבוגר מערכת

במדינות פחות חיוני זה ממד ישראל. מדינת תרבותה של בעיצוב מיוחדת חשיבות לכך יש עמו. לשאת צפוי החינוך

ותיקות שתרבותן ברורה וממוסדת.

2. תעודת הבגרות כגורם מעודד למידה

ההנחה והתקווה הן שהמוטיבציה של תלמידים רבים תושתת על התעניינות, ולא רק על פחד מפני הבחינה מכאן ועל

הסיכויים החומריים הגלומים בתעודת הבגרות מכאן. סביר שללא דרבון של בחינות נהיה עדים לירידה ברמת ההישגים.

ג. הביקורת הרווחת על בחינות הבגרות

מוסד בחינות הבגרות זוכה לביקורת מסוגים שונים:

הוצאה כספית אדירה, הגואה עם העלייה התלולה במספר הניגשים לבחינות. ■

השינויים שהתחייבו באדמיניסטרציה של הבחינות, כמו פיצולן הרב ליחידות, ריבוי מועדים להזדמנות שנייה, ■

והקלות ל”חריגים”, אם בגלל מחלה, ואם בגלל ליקויי למידה מסוגים שונים.

בלעדיותן הציבורית והנראות התקשורתית המיידית של בחינות הבגרות משעבדות את רובו המוחלט של ■

בנק הזמן הבית ספרי להכנה לקראתן ומייתרת כל משאב זמן שמופנה לפעילות חברתית־ערכית. המורים

חשים לעתים “אשמים” אם הרחיבו יתר על המידה בסוגיה ערכית העולה מתחום הדעת או מכניסת פעילות

ערכית על “זמן הלמידה”.

הביקורת שלנו מתמקדת בשני היבטים מרכזיים: ההיבט הפדגוגי וההיבט התוכני־מקצועי.

1. ההיבט הפדגוגי

היבט זה כולל שני טיעונים עיקריים:

תלמידים רבים הלומדים לקראת הבחינה משננים ככל האפשר פרטים הצפויים להישאל, אבל בעצם אינם ■

מפנימים את החומר הנלמד ולא את המסר הערכי והאינטלקטואלי שחלק גדול מהחומר הזה נושא.

היות שתעודת הבגרות הפכה למבחן מכריע הן להמשך ללימודים גבוהים והן לשורה ארוכה של תפקידים ■

ותעסוקות, היחס של ילדינו כלפי הלמידה בבית הספר וכלפי בחינה על הנלמד הוא אינסטרומנטלי לחלוטין

ולא אינטרינזי. במילים אחרות, התלמידים לומדים כדי להצליח בבחינות ולרכוש ציונים גבוהים שיאפשרו

וכלפי המסרים הערכיים, החברתיים, ונשארים אדישים כלפי התכנים הנלמדים לימודים באוניברסיטאות

האתיים והאינטלקטואליים הגלומים בהם.

2. ההיבט התוכני־מקצועי

בשנים האחרונות שבהן הציבוריות הישראלית שואפת להגדלת מספר זכאי תעודת בגרות לא בהכרח בגין ■

מחויבות לתכנים הנלמדים, אלא כמפתח לזכאות ללימודים גבוהים, נעלמו ממילא כמעט לחלוטין תוכני

לימוד שאינם דרושים לתהליך המיון האקדמי. למשל, החינוך העמלני מקצועי, אבל דומה לכך גם החינוך

האמנותי )ואולי יש עוד דוגמאות(.

בחינות בגרות: הצעה לרפורמה מבנית בבחינות הבגרות

25

ד. המודל המוצע

כדרך להתמודדות אפשרית עם שני היבטים אלה אנו מבקשים להציע שחלק מבחינות הבגרות יהיו פנים בית ספריות.

מהלך כזה עשוי להבטיח הן את הלמידה של התלמידים והן את ההישגים. בדרך זו גם תובטח “עוצמת המערכת” של

מערכתית, לעוצמה להגיע הספר בתי בין ההזדמנויות שוויון יוגדל גם — חשוב פחות ולא ייחודיותו על ספר בית כל

אוכלוסיית להם שיש מפני רבה במידה הבגרות, בבחינות גבוהים הישגים המפגינים ספר לבתי רק כיום השמורה

תלמידים חזקה.

יש “הלמידה הטכנית” מהשורש, אולם זה לא תעקור את תופעת אנו מודעים לכך שכל רפורמה אשר תונהג בתחום

מקום לחשוב על צמצום ממדי התופעה. נראה לנו אפוא שהדרך לכך היא בהפיכתו של חלק מהבחינות לבחינות פנים

בית ספריות.

אנו מציעים, כאמור, רפורמה בכמה בחינות שזוכות להערכה חיצונית. המודל שלנו מציע שלוש בחינות ממשלתיות —

במתמטיקה, בעברית ובאנגלית — והעברת שאר הבחינות להערכה בית ספרית הכוללת שליטה מרבית בחומר הנלמד.

שלוש הבחינות הממשלתיות ימשיכו לשמש מדד ארצי לכניסה למוסדות ההשכלה הגבוהה. שאר הבחינות יחוברו בידי

המורים בכל מקצוע בתוך בתי הספר, בהתאם לאופי הלימודים בכל בית ספר. הערכת הבחינות הללו ומתן הציונים בהן

יהיו בידי מורי בית הספר ומעריכם חיצוניים )שימנה משרד החינוך(.

יסוד, שרוב המוסדות להשכלה גבוהה על פי ההסדר המוצע, מוסד בחינות הבגרות נשאר על כנו. בשלושה מקצועות

רואים אותם כתנאי יסודי ללימודים אקדמיים, תתקיימנה הבחינות החיצוניות על פי ההסדר הקיים כיום. חשוב לציין, כי

יהיו לו ציונים יידרש למבחן ממלכתי־ארצי, יזכה לתעודת בגרות רק אם נוסף על שלושת המקצועות שבהם התלמיד

ללא בחינת בגרות מלאה, גם אם ההישגים כיום בחינות הבגרות. גם בשישה או בשבעה מקצועות שבהם מתקיימות

בשלושת המקצועות הנזכרים יהיו גבוהים, לא יוכל תלמיד להיות מועמד למוסד להשכלה גבוהה.

דומה כי מהלך כזה עשוי להניב ּפֵרות משמעותיים ביותר בתחום ההוראה ובעיקר:

בו להעמיק אך חומר, פחות להורות לו האפשרות תהיה לימד, כוללת את מה שהמורה היות שהבחינה ■

לימודיים ידי עבודה של תלמידים, פרויקטי חקר, סיורים יוכל להשלים את ההוראה על יותר. הוא הרבה

במקצועות מסוימים וכדומה.

המוטיבציה של המורה להורות לא תתמקד רק בציונים שהתלמידים עתידים להשיג, אלא בחומר שהוא ■

ומלמד, שהוא בין השאר מפני שיוכל להתמסר לאותם פרקים בתחומי הדעת שהוא מכיר היטב מלמד,

בעצמו אוהב וייתכן שאפילו עסק בחקירתם.

הגדלה משמעותית זאת בחלקם של המורים במתן הציונים על בחינות במקצועות שאותם הם מלמדים, ■

תגרום להעצמת מעמדם של המורים ולהצבתם במקום מרכזי בתהליך החינוכי.

ישירה גם על ההיבט התוכני־מקצועי. צמצום תוכני הלימוד למקצועות אקדמיים בלבד הוא זה תהיה השפעה למודל

בעיה מחריפה בעקבות הארכת חוק לימוד חובה עד גיל 18. אין מנוס מלהכיר בכך שיש באוכלוסייה בני נוער, שלאחר

שרכשו מיומנויות לימודיות בסיסיות כגון קריאה, כתיבה, שפה זרה, ויכולת ביטוי הם מחפשים לעצמם נתיב של קריירה

שאינו מושתת על לימודים אקדמיים — למשל נתיב אמנותי או נתיב עמלני מקצועי. מבחינה זאת דומה שההצעה לעיל

של ביזור חלק מבחינות הבגרות לאחריותם של בתי הספר פותחת צוהר כלשהו גם לגיוון תכנית הלימודים בשני האפיקים

האלה ואולי באחרים. כך למשל בית ספר שתלמידיו מגיעים עם רמת אוריינות ומוכנות גבוהה, יוכל לבחור נושא רוחבי

ספר בית לעומתו, שמתאים. דעת תחום בכל הלימודים תכנית את תחתיו ולכנס בתרבות האישה של מקומה כמו

שאליו מגיעים תלמידים ברמת מוכנות נמוכה, יוכל לבחון אותם בדרכי הבעה המותאמות להם, לבחור תחומי דעת בעלי

ממדים עמלניים יותר ולהתרכז בנושאים מתוך תחומי הדעת רלוונטיים לעולמם. בית ספר שבו לומדים מהגרים שונים

בחינות בגרות: הצעה לרפורמה מבנית בבחינות הבגרות

26

או תלמידים המעוניינים ברכישת הכשרה ייעודית, יוכל במסגרת זו ללמד ולבחון בעברית קלה יותר )בלי לוותר כמובן על

רכישה מואצת של השפה( תחומים עיוניים־מעשיים, כמו תקשורת, ובשיעורים ההומניסטים להתכנס תחת נושא מרכזי

ימינו. דהיינו, בתי ספר שבהם והיותה של התנועה הציונית תנועת מהגרים עד כמו השתלבות מהגרים בחברות שונות

מתנקזת אוכלוסיית תלמידים המעוניינת במסלולי לימוד לא עיוניים, כגון מסלול לימודי אמנותי או עמלני מקצועי כמוזכר

לעיל, יוכלו לפתוח מסלול לימודים כזה בצד המקצועות העיוניים או במקום אחד או שניים מן המקצועות הללו.

תעודת הבגרות של תלמידים אלה צריכה לשקף את תחומי ההתמחות הלא עיוניים הללו. אף כי יש להניח שציוני בחינות

הבגרות של תלמידים בתחום העמלני מקצועי או בתחום האמנותי אינם דרושים לרוב האוניברסיטאות, קיימים מוסדות

על־תיכוניים )ואולי יקומו נוספים( אשר ישמחו לקלוט דווקא בוגרים של מסלולי לימוד כאלה. יש להוסיף שמאז שהונהגו

בחינות הבגרות בשנות השלושים של המאה הקודמת וקיבלו גושפנקה של המועצה להשכלה גבוהה, חל גיוון מרחיק לכת

של סוגים וטיפוסים של מוסדות להשכלה גבוהה.

המגמה המתוארת כאן עולה בקנה אחד גם עם האפשרות שתלמידים רבים יעמדו בחלק מדרישות בחינות הבגרות עד

סיום בית הספר התיכון )ועד לגיוס לצה”ל(. במהלך השירות הצבאי באמצעות מכינות מתאימות או בלימוד עצמי חלק

ומספקות עד יזכו לשנות התחנכות משמעותיות גם כאלה ישלימו את הבחינות החסרות. תלמידים הללו הבוגרים מן

סוף כיתה י”ב וגם יקבלו סיכוי פוטנציאלי להשלים את תעודת הבגרות לקראת לימודים גבוהים אקדמיים בשלב מאוחר

יותר בחייהם.

אנו מודעים לטענות בדבר אי־האמינות של בחינות פנימיות. אין פירוש הדבר שאנו מצדיקים העתקות ומעשי מרמה,

ואולם אנו טוענים כי השיטה הקיימת איננה חסינה מפני סטיות מסוג זה. יתר על כן, נראה לנו שהעברת האחריות על

כל המשתמע לבעל מקצוע עצמו מקטינה את סכנת הזיוף והתרמית, ואינה מגדילה אותו. לבסוף, ברור לנו שכדי לקיים

הסדר כמוצע, מוכרחים לקיים מנגנוני בקרה. למשל, כמוזכר לעיל, המלצתנו שבחינות אלה תיבדקנה על ידי שני בוחנים:

לקיים יהיה צריך זה שבמבנה מובן אחר(. ספר בבית המלמד מורה )או החינוך משרד שמינה ומורה שלימד המורה

היערכות נוספת הן בעת הבחינה והן בבדיקת הבחינות וייתכן שאם יוחלט על מהלך כזה, הוא לא יתבצע בבת אחת בכל

המערכת. כך יתאפשר שבתי ספר אשר ידועים כיום כבלתי אמינים יהיו אחרונים להצטרף למהלך, ורק לאחר שיוכיחו את

יכולתם לתקן את המעוות.

העברת חלק מן האחריות על בחינות הבגרות אל בתי הספר עולה בקנה אחד עם התכנית שבכל בית ספר יהיה מורה

אחד לפחות המומחה בהערכה ובמדידה. מומחה כזה יסייע הן בבניית הבחינה והן בתהליכי הבדיקה והערכה לכדי מתן

ציון. רק בתי ספר תיכוניים שהוכיחו שלפחות אחד המורים הוא מומחה בתחום יוכלו להשתתף בהסדר.

ה. סיכום

בסופו של דבר, מורי ישראל נושאים בנטל חינוך הדור. כידוע סיפוקם אינו בשכרם. אנו מפקידים בידיהם את הזמן היקר

ביותר של גיל הילדות והנעורים ומצפים מהם להוביל את בנינו ובנותינו להישגים לימודיים ולחוסן ערכי. אם אנו סומכים

עליהם במלאכתם, עלינו גם לסמוך עליהם שיהיו שותפים למדידת הצלחת תלמידיהם במשימתם הלימודית: שומה עלינו

להפוך אותם לשותפים אמתיים בתכנון הלמידה של תלמידיהם ובהערכתה.

רפורמה המּונעת משיקולים פדגוגיים עשויה להמשיך ולשרת את צורכי המיון של המוסדות להשכלה גבוהה מצד אחד,

ולפתוח הזדמנויות חינוך לבני נוער בגיל ההתבגרות שאין בכוונתם להמשיך בלימודים גבוהים אקדמיים מצד אחר.

השונות את יכבד זאת ועם והמיומנויות, המשותפת הלימודית הליבה ערך על ייענה הבגרות בחינות במערך השינוי

בהעמקה בתחומי דעת שונים ואת הכיוונים הפדגוגיים המגוונים של מוסדות החינוך.

בחינות בגרות: הצעה לרפורמה מבנית בבחינות הבגרות