134

ירושלים עיר הקודש

כיצד הפכה ירושלים לעיר הקודש?

דוד המלך כבש את ירושלים והפך אותה לבירת הממלכה החדשה שהקים )שמואל ב ה, 10-5(, ומאז נחשבת ירושלים לבירתו הנצחית

של העם היהודי.דוד לא הסתפק בהפיכת ירושלים למרכז פוליטי ומנהלי של ממלכתו, ושאף להפוך את הבירה החדשה גם למרכז דתי בעבור כל עם ישראל.

לשם כך העלה דוד את ארון ה' אל ירושלים והציב אותו באוהל שהוכן לשם כך במיוחד בעיר )שמואל ב פרק ו(: "ויבאו את–ארון ה', ויצגו אתו במקומו, בתוך האהל, אשר נטה–לו דוד". עם הבאת הארון לעיר זכתה ירושלים במעמד מיוחד: כל בני ישראל היו צריכים להגיע לירושלים

כדי לעבוד את ה'.המלך שלמה השלים את עבודת אביו, הקים בירושלים בית מקדש לה'

אלוהי ישראל והניח בו את הארון.המקדש שבנה שלמה בירושלים היה בית המקדש הראשון שנבנה בעיר

לכבוד ה' ולכן הוא נקרא גם 'בית ראשון'. התקופה בה עמד הבית הראשון על תלו היא תקופת התנ"ך שעליה אתם לומדים בספר מלכים,

והיא נקראת גם 'תקופת בית ראשון'.

מראה ירושלים – בחזית התמונה אזור עיר דוד ומעליה אזור המקדש )עליו היום עומדת כיפת הסלע(

135

בית המקדש שבנה שלמה עמד על תלו בירושלים כמעט 400 שנה. בשנת 586 לפסה"נ מרדה ממלכת יהודה באימפריה הבבלית ששלטה

בכל אזור המזרח התיכון העתיק. הבבלים עלו במסע מלחמה אל ממלכת יהודה וצרו על ירושלים כדי לדכא את המרד. העיר נכבשה על

ידי הבבלים, הם החריבו את ירושלים והעלו באש את בית המקדש )ועל כך תלמדו בספר מלכים ב(. חורבן בית המקדש הראשון מסמל את

סופה של התקופה: ממלכת יהודה חרבה, תושביה הוגלו, בית המקדש העתיק שבנה שלמה עלה באש ולא נותר ממנו דבר.

אבל היהודים לא שכחו את ירושלים. אף שהם עזבו את העיר ויצאו לגלות בבבל, ירושלים נותרה עבורם מרכז דתי. מעמדה של ירושלים

כעיר הקודש נשמר גם כשבית המקדש חרב. גם כשהיו רחוקים מירושלים התפללו יהודים בגולה אל העיר הקדושה להם ונשבעו לה

אמונים: "אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי" )תהילים קל"ז(.

כ–50 שנה לאחר שבית המקדש הראשון חרב, עלה לשלטון בבבל מלך חדש — כורש. כורש הכיר במעמדה של ירושלים כעיר קדושה ליהודים

והרשה להם לשוב אליה כדי לבנות בה מחדש את בית המקדש לה' )וגם על כך תלמדו בספר מלכים ב(: "כה אמר כרש מלך פרס:–כל ממלכות

הארץ נתן לי ה' אלהי השמים; והוא פקד עלי לבנות לו בית, בירושלם אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלהיו עמו, ויעל לירושלם אשר ביהודה; ויבן

אתבית ה' אלהי ישראל, הוא האלהים, אשר בירושלם" )עזרא א, 3-2(. בעקבות הצהרת כורש חזרו היהודים לירושלים ובנו בה את בית

המקדש השני באותו מקום בו עמד המקדש הראשון. בשנת 516 לפסה"נ

מצודת העיר ירושלים — שרידים מימי הבית הראשון

מן(היי

ק מר

ם: צל

)ה

חפירות באזור עיר דוד לחשיפת צפונות העבר

136

הושלמה בניית המקדש השני שהיה מפואר פחות מקודמו. בשנת 168 לפסה"נ הטיל המלך היווני אנטיוכוס הרביעי גזרות

על היהודים בירושלים. הוא אסר עליהם לקיים את מצוות התורה וטימא את בית המקדש, כדי שהיהודים לא יוכלו לעבוד בו את ה' אלוהיהם וכדי לפגוע במעמדה המיוחד של ירושלים כעיר הקודש.

גזרות אלו גרמו להתפרצות מרד של היהודים ביוונים בהנהגתו של יהודה המכבי ממודיעין, שאביו היה כוהן מבית חשמונאי בבית

המקדש. יהודה המכבי ואנשיו הצליחו לגרש את השלטון היווני מירושלים, לטהר את המקדש ולהשיב את מעמדו כמרכז הקודש של העם היהודי. הם חידשו את עבודת ה' במקדש המטוהר בכ"ה בכסלו,

ולזכר אירוע זה יהודים בכל רחבי העולם מציינים עד היום את חג החנוכה. שמו של החג מזכיר את טקס 'חנוכת המקדש' שקיימו יהודה

המכבי ואנשיו לאחר שטיהרו את המקדש והשיבו את עבודת ה' לסדרה.

בימי אחיו של יהודה ובימי צאצאיהם החשמונאים היה בית המקדש השני בירושלים מרכז לחיים הדתיים של העם.

בין השנים 37 ל–4 לפסה"נ מלך בירושלים המלך הורדוס בחסות האימפריה הרומית. הורדוס רצה להנציח את עצמו ואת פועלו במפעלי

בנייה גדולים ברחבי הארץ. הוא הקים ערים גדולות ומפוארות כגון קיסריה וסבסטיה ובנה מבצרים רבי רושם כמו מצדה. את מפעלי

הבנייה שלו קישט הורדוס בארמונות פאר ובמבנים יפים. היהודים הסתייגו מהורדוס משום שהם חשו שהוא נאמן יותר לשליטים

הרומיים מאשר ליהודים ולדתם. הורדוס החליט לקנות את לבם של היהודים על ידי שיפוץ ובנייה מחדש של בית המקדש השני.

הורדוס קיווה שבניית בית מקדש, גדול ומפואר יותר מכל המקדשים האחרים באזור, תשפר את יחסיו עם נתיניו היהודים ושמו ייזכר

בהיסטוריה כבנאי גדול ואמיץ. בית המקדש שבנה הורדוס לה' בירושלים היה המקדש הגדול ביותר

והמפואר ביותר באימפריה הרומית כולה באותה עת.

137

חז"ל אמרו על המקדש של הורדוס: "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו", )בבא בתרא ד' א', סוכה נ"א ב'(.

על מבנה בית המקדש של הורדוס תוכלו לקרוא בהמשך.לא עבר זמן רב והיהודים מרדו בשלטון הרומאי בארץ. תוצאות המרד הזה היו קשות ביותר: לאחר ארבע שנים של מרד, כבשו הרומאים את

ירושלים בשנת 70 לסה"נ, החריבו את העיר והעלו את בית המקדש השני באש. דבר לא נותר מהבניין הגדול והמפואר שבנה הורדוס,

למעט קיר אחד — הכותל המערבי.

כדי שעיר תהפוך למרכז מדיני ודתי, חשוב שיתקיימו מספר .1תנאים.

עיינו במפת ישראל ובמפה בעמוד 23, וענו על השאלות הבאות: א. האם ירושלים נמצאת במקום מרכזי? הסבירו ונמקו.

ב. האם ירושלים נמצאת בצומת דרכים? אילו דרכים? ג. האם, לדעתכם, קל או קשה להגן עליה בזמן מלחמה? נמקו. ד. האם יש לירושלים מקורות מים קבועים? )זכרו! בימי קדם

לא היו אמצעים להעביר מים וחשוב שעיר בירה תהיה בעלת מקורות מים משלה(.

האם ירושלים הייתה מרכז דתי? ממתי? .2

המוני בני נוער חוגגים ליד הכותל ביום ירושלים

138

מושתת - מבוסס, מיוסד.

הר הבית

בית המקדש הראשון שבנה שלמה בירושלים נבנה על 'הר הבית'. הר הבית הוא הר המתנשא מצפון לעיר דוד, ובו היו ארמונות משפחת

דוד המלך. הר הבית היה גבוה ונישא מעל עיר דוד. כך עלה בידי שלמה להפוך את בית המקדש הראשון לסמל של העיר ירושלים והוא התנוסס

מעליה. בראשו של הר הבית נמצאת 'אבן השתייה', שנחשבת במסורת היהודית

ובמסורת המוסלמית לאבן הראשונה ממנה ברא אלוהים את העולם. חז"ל קראו לה 'אבן השתייה' כי "ממנה הושתת העולם" )בבלי יומא,

נ"ד, ב'(.

אבן השתייה בהר הבית, במרכזה של כיפת הסלע

139

במגילת העצמאות נכתב: .1"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות;

תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל."

הסבירו על מה מבוססת–מושתתת המדינה שלנו?

הסבירו במילים שלכם את המושגים חירות, צדק, שלום. .2

כתבו שני משפטים והשתמשו במילה 'מושתתת'. .3

על פי המסורת היהודית, הר הבית שעליו בנה שלמה את בית המקדש הראשון, הוא גם המקום בו התרחש סיפור עקידת יצחק )דברי הימים ב ג, 1(. אברהם נצטווה להקריב שם את יצחק בנו לעולה, אך ה' עצר

בעדו ברגע האחרון ואברהם הקריב איל לה' במקום את יצחק )בראשית כב(.

הנביא ישעיה חזה שבעתיד בית המקדש ישוב וייבנה על הר הבית: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו

אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו: כי מציון תצא תורה ודבר

ה' מירושלם". עד היום הרבנים חלוקים בדעותיהם, האם מותר ליהודים לעלות

אל הר הבית עצמו. ישנם רבנים הרואים מצווה בעלייה אל הר הבית )אך לא לשטח שעליו עמד בניין המקדש עצמו(, אך ישנם גם רבנים

המאמינים כי ליהודים אסור לעלות כלל אל הר הבית, דווקא בשל קדושתו הרבה.

מבנה בית המקדש השני שבנה הורדוס על הר הבית

הורדוס הקים את בית המקדש השני על במה גדולה ורחבה שבנה על גבעת הר הבית. כדי ליצור במה זו הוא שינה לחלוטין את הצורה

הטבעית של הגבעה. הוא הקיף את הר הבית בקירות תמך גדולים הפונים לארבע רוחות השמיים: הכותל הדרומי, הכותל הצפוני, הכותל המזרחי והכותל המערבי. את השטח שנוצר בין ארבעת הקירות מילא

הורדוס בעפר ובנה בו קשתות גדולות. קשתות אלו החזיקו רחבה גדולה ומרוצפת. גודל הרחבה היה 144 אלף מטר מרובע, כגודלם של 12

מגרשי כדורגל!!הרחבה הוקפה מכיוון מערב, מדרום וממזרח ב'סטווים' — שדרות

עמודים מפוארים, מקורים ופתוחים לרחבה, בהן ישבו סוחרים, מוכרי בהמות לקרבן וחלפני כספים.

140

בצד דרום היה 'סטיו מלכותי' שנשען על עמודים ענקיים ובו היו אולמות ששימשו את צורכי המלוכה ואת מערכת המשפט.

בראש מבנה השער של 'הסטיו המלכותי' ניצב 'בית התקיעה'. ממקום זה נהגו בימי בית שני לתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת השבת.

אבן שנפלה משער 'בית התקיעה' נמצאה בחפירות הארכאולוגיות מדרום להר הבית.

הכניסה להר הבית הייתה בשערים גדולים שנקבעו בכותל הדרומי. שערים אלה נקראו 'שערי חולדה', וניתן לראותם עד היום בכותל

הדרומי, אם כי סתומים, וכן את המדרגות שהובילו אל בית המקדש שנחשפו בחפירות הארכאולוגיות. שימו לב! המדרגות העולות ל'שערי

חולדה' ומהם להר הבית אינן שוות ברוחבן — מדרגה אחת צרה והבאה

דגם בית המקדש בימי בית שני מתנשא מעל בתי העיר ירושלים

'שערי חולדה' והמדרגות אל הר הבית

ייןי ו

סלל

141

אחריה רחבה. הסיבה לבנייה מוזרה זו היא שאף אדם לא יעלה אל המקום הקדוש ביותר ליהודים בריצה, אלא יצטרך לחשוב על כל צעד

וצעד שהוא עושה בדרכו אל המקדש. להר הבית ולמקדש היו שערים נוספים, והכניסה דרכם הייתה במדרגות

רחבות שנבנו על גבי קשתות. שרידי קשתות שנשאו מדרגות אל הר הבית נראים היום בכותל המערבי.

קשת אחת קרויה קשת רובינסון, על שם החוקר הבריטי שזיהה אותה לפני כ–150 שנה.

הכניסה לבית המקדש הייתה מותרת ליהודים בלבד. כתובות בעברית, בארמית, ביוונית ובלטינית הקיפו סורג )גדר( סביב המקדש, ונכתב

בהן: "הזר אל ייכנס פנימה מהסורג והמחיצה אשר סביב המקדש. כל זר שייתפס דמו בראשו".

בבית המקדש היו כמה חצרות פנימיות שנקראו גם 'עזרות'. הראשונה הייתה לנשים בלבד. העזרה הבאה הייתה לגברים, והיא הייתה פנימית

יותר למבנה המקדש. לעזרת הכוהנים, שהייתה פנימית יותר, רק כוהנים יכלו להיכנס. בתוך

עזרת הכוהנים עמד המבנה המרכזי של בית המקדש. היה זה מבנה גבוה עשוי שיש בוהק ומצופה זהב שנראה למרחוק. ובו היו ההיכל — מקום

עבודת הכוהנים ו'קודש הקודשים'. הכוהן הגדול לבדו היה רשאי להיכנס אל 'קודש הקודשים', ואף הוא רק פעם אחת בשנה — ביום כיפור. אז

היה הכוהן הגדול נכנס ל'קודש הקודשים' כדי להתפלל לה' שיעניק מחילה לכל ישראל.

קשת רובינסון והעלייה אל הר הבית

ציור דגם של ירושלים בימי בית שני

ייןי ו

סלל

142

מקומו של בית המקדש

אגדה ערבית

לפני שנים רבות )אין זה סיפור חדש!(

בלב ירושלים עמד בית המקדש.

אך מדוע נבנה בית המקדש דווקא במקום שבו עמד?

על כך מספרים הערבים סיפור עתיק ונחמד:

חלקת שדה הייתה בירושלים, חלקה קטנה,

שהייתה מעובדת בידי שני אחים עובדי אדמה

)פלחים(.

האח הבכור היה נשוי ואב לילדים שלושה.

והצעיר? — רווק, ללא אישה.

כל השנה עבדו שניהם קשה בשדה. ועם תום הקציר

חילקו את היבול שווה בשווה: ערמה לזה —

וערמה לזה.

בלילה, אחרי שסידרו את שתי הערמות בעזרת הקלשון

שכבו שני האחים בגורן לישון. התהפך האח הצעיר על משכבו

ואמר בלבבו: "אחי הבכור — הוא בעל משפחה.

עליו להאכיל אישה וילדים. אבל אני — רווק.

אין זה צודק, שהיבול נחלק לחלקים שווים. לי גם בחצי די!"

קם האח הצעיר בשקט, בחשאי, והעביר מן הערמה שלו

כמה מן האלומות לערמת אחיו

)ששכב ועיניו עצומות(...

עברה שעה... נעור

האח הבכור. ובלבבו חשב:

"אני נשוי, ויש לי עכשיו ילדים, שיעזרו לי כשאהיה זקן. אחי? הוא עדיין רווק, המסכן.

מי יעזור לו בזקנתו? ודרוש לו כסף, לבנות את ביתו,

וגם למצוא לו אישה כלבבו". קם האח הבכור בשקט ממשכבו,

נטל שיבולים מן הערמה שלו והעביר אותן סביב –

לערמת אחיו.

ובאותו הלילה – כך מספרים הסיפורים ההם –

לא יכול שלמה המלך להרדם. כי לא הצליח להחליט במפורש

באיזה מקום בדיוק יבנה את בית המקדש.

התהפך על משכבו, ולא הצליח לישון. עד אשר קם ויצא בחצי הלילה מן הארמון

לשוטט בעיר. היה זה ליל ירח בהיר,

והוא הגיע לאותו שדה, שבו ישנו שני האחים

הפלחים. עמד בשקט מן הצד.

ראה כיצד נוהגים שני האחים זה בזה.

וחש: כאן,

במקום הזה ייבנה בית המקדש. וכך היה...

143

מאז חלפו הרבה הרבה שנים. בית המקדש היפה חרב

ונשאר רק כותל אחד, מצד מערב.

אך נתפלל שיום אחד בהיר

שוב, באותו מקום ובאותה העיר,

נרגיש בידידות ואהבה מלב שלם כמו בין שני האחים

הפלחיםההם.

על פי האגדה, בחר שלמה המלך את מקום המשכן, במקום בו .1ראה כיצד נוהגים האחים זה בזה.

כתבו לפחות ארבע מילים המתארות את היחסים בין שני האחים.

שלמה, החכם באדם, חשב כי זה המקום לבנות את בית במקדש. .2מדוע?

האגדה מסתיימת בתקווה. מהי התקווה? .3

"ידידות ואהבה מלב שלם", האם הם יסודות איתנים דים ליחסים .4בין בני אדם?

נמקו את דעתכם.

144

הכותל המערבי

הכותל המערבי הוא אחד מקירות התמיכה שהקים הורדוס מסביב להר הבית. למעשה, הכותל נבנה כדי לתמוך בהר הבית מכיוון מערב, ומצדו

הפנימי מילאו אותו בעפר כדי להקים מעליו את הרחבה של הר הבית. כך הכותל אינו שריד של בית המקדש עצמו, אלא שריד

מהקירות שתמכו את בית המקדש.הכותל הוא אחד ממבני הקירות המרשימים ביותר שנבנו בעולם העתיק.

הכותל נבנה ישירות מעל לסלע של הר הבית בירושלים. אורכו כ–488 מטר וגובהו כ–32 מטר. הוא עשוי מאבני בנייה גדולות המסותתות

בעדינות. אחת מאבני היסוד של הכותל היא אבן הבנייה הגדולה ביותר שנחשפה אי פעם בארץ. אבן זו קרויה 'נדבך רבה' ואורכה הוא 13.6 מטר, גובהה 3.3 מטר והיא שוקלת כ–570 טונות, שזהו משקלם של

כשמונה טנקים!! כיצד הביאו את אבן הבנייה הענקית הזו לכאן וכיצד הניחו אותה במקומה — קשה לדעת. אבן זו מסמלת

את כישרונו של הורדוס כבנאי ואת יכולת הביצוע המרשימה שלו ושל מהנדסיו.

לאורך ההיסטוריה המשיכו יהודים רבים להגיע לירושלים, להתפלל ליד הכותל ולזכור את בית המקדש — הראשון והשני — שעמדו במקום זה.

כיוון שיהודים רבים בכו ליד הכותל על חורבן המקדש הוא נקרא גם 'כותל הדמעות'.

חלק מוגבל מהכותל, שאורכו 57 מטר וגובהו כ–19 מטר בלבד, חשוף

סלע אם – הוא הסלע הטבעי.

כדי לבנות את הכותל, המלך

הורדוס ניקה וגרף את כל

המבנים הקודמים שעמדו באזור

הר הבית, וניקה גם את כל העפר

והאדמה שהצטברו באזור, עד

שחשף את הסלע הטבעי של הרי

ירושלים. על סלע זה השתית

הורדוס את מבנה בית המקדש השני.

הכותל נבנה מאבנים גדולות

ומרשימות במיוחד ולכן הוא,

כנראה, הקיר היחיד ששרד מבית

המקדש השני.

נדבך רבה בכותל

145

כיום לעין, והוא מהווה דוגמה לעוצמתו ולהיקפו של הכותל המערבי. לפניו ישנה רחבה גדולה המשמשת לתפילה ולהתכנסות המונית.

רחבה זו נקראת 'רחבת הכותל'. את המשכו של הכותל ניתן לראות ב'מנהרות הכותל' מתחת לאדמה, שכן לאורך השנים נבנו על הכותל

מבנים שונים.יהודים מכל העולם מגיעים אל הכותל: מתפללים בו, עורכים בו טקסים או מגיעים לבקר כדי ללמוד על ההיסטוריה ועל הדת של העם היהודי.

מתוך 'אגדות ארץ ישראל'

זאב וילנאי

אגדה עממית מספרת: בימי קדם חולקה עבודת בניין בית המקדש בין שדרות העם השונות. הכותל המערבי נפל בגורל העניים. הללו הקימוהו בעמל רב, כי לא יכלו לשכור פועלים לעזרתם. כאשר התחיל חורבן המקדש בידי שונאים

מתפרצים, ירדו מלאכי עליון, פרשו כנפיהם על פני הכותל ואמרו: אין הכותל הזה עמל עניים, חרב לעולם.

על פי האגדה, מי בנה את הכותל המערבי? .1

האגדה מייחסת חשיבות עליונה לעמל העניים. מדוע היא עושה .2זאת, לדעתכם?

על פי האגדה, מדוע שמרו מלאכי עליון על הכותל? .3

146

מעמדה של ירושלים כעיר הקודש של היהודים

בימי בית ראשון, לאחר ששלמה בנה בירושלים את בית המקדש, הפכה ירושלים לעיר הקדושה ביותר לעם ישראל. כבר בספר דברים נזכרה

ירושלים כעיר אשר ה' בחר בה, כדי ששם יעבדו אותו בני ישראל: "והיה המקום, אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם — שמה תביאו את כל אשר אנכי מצוה אתכם: עולתיכם וזבחיכם, מעשרתיכם ותרמת ידכם,

וכל מבחר נדריכם, אשר תדרו לה'" )דברים יב, 11(.כאשר נבנה המקדש נאסרה עבודת ה' מחוץ לירושלים, ובני ישראל

נצטוו להגיע לירושלים כדי לעבוד את ה' אלוהיהם: "השמר לך, פן תעלה עלתיך, בכל מקום, אשר תראה. כי אם במקום אשר יבחר ה', באחד שבטיך

שם תעלה עלתיך ושם תעשה, כל אשר אנכי מצוך" )דברים יב, 14-13(.על אף האיסור, המשיכו בני ישראל להקריב בבמות מחוץ לירושלים.

אחד מן המלכים שמלכו על יהודה, המלך יאשיהו בן אמון )עליו תלמדו בספר מלכים ב(, חיזק את מעמדה של ירושלים והגשים את החוקים האוסרים על פולחן ה' מחוץ לעיר: "ויבא את כל–הכהנים, מערי יהודה,

ויטמא את הבמות אשר קטרו שמה הכהנים, מגבע עד באר שבע" )מלכים ב כג, 8(.

מעמדה של ירושלים כעירו של האל נשמר גם לאחר חורבן בית המקדש. בימי בית שני התחזק מעמדה של ירושלים, והיא הוכרה כעיר היחידה

של ה' אשר בה בלבד מותר לעבוד אותו. כל יהודי נצטווה לעלות לרגל לירושלים ב'שלושת הרגלים' — בפסח,

בשבועות ובסוכות. בחגים אלה הביאו אל המקדש קרבנות ומנחות לאל וכן תרומות שניתנו לכוהנים המשרתים במקדש. נוסף על כך חויבו היהודים לשאת תרומה של 'מחצית השקל' לבית המקדש בכל שנה.

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו ברמת רחל ליד ירושלים נחשפו מטבעות של מחצית השקל שנועדו כנראה לתרומה לבית המקדש. גם יהודי התפוצות שלא יכלו לעלות לירושלים, שלחו את תרומת מחצית

השקל לירושלים.

מטבע צורי שערכו היה מחצית שקל ושנועד לתרומה לבית המקדש

147

‘לשנה הבאה בירושלים הבנויה‘: ציור של אבוקסיס

קראו בספר דברים טז, 16-7. .1א. מי חייב במצוות העלייה לרגל?

ב. מה הם שלושת הרגלים?

בעלייה לרגל משתתפות קהילות שלמות — עניים ועשירים. 2העולה לרגל פגש בירושלים אנשים מכל קצוות העם, כולם

השתתפו בסעודות ובחגיגות.הסבירו מהו ההיבט הדתי ומהו ההיבט החברתי של העלייה

לרגל.

לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לסה"נ פסק מנהג העלייה לרגל לירושלים בפסח, בשבועות ובסוכות, משום שבית המקדש

לא עמד עוד על תלו. למרות זאת, במהלך הדורות המשיכו היהודים להתפלל לירושלים, לבקר בה ולעלות אליה לרגל, משום שזכרו

את קדושתה לעם היהודי ואת בית המקדש שעמד בה בעבר. מעמדה של ירושלים כעיר הקדושה ליהודים בכל העולם נשמר לנצח. היהודים שנפוצו בעולם כולו שמרו אמונים לירושלים ובכל הזדמנות

הזכירו אותה כעיר הקודש. אמנם, מנהג העלייה לרגל בפסח חדל להתקיים, אך מדי שנה בפסח מזכירים אותו במשפט המסיים

את ההגדה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". משפט זה מביע תקווה לשיבה לירושלים ולהחייאת המנהג העתיק.

148

ירושלים — עיר הקודש — גם לנוצרים ולמוסלמים

דוד ושלמה הפכו את ירושלים לעיר הקדושה ליהודים, אבל במהלך ההיסטוריה נוסדו שתי דתות נוספות שקידשו את האמונה באל יחיד, באותו אל בו האמינו היהודים, ה' אלוהי ישראל )שבנצרות ובאסלאם הפך לאל של כל המאמינים(. כיוון שלפי המסורת היהודית, ירושלים

היא העיר אשר בחר בה ה', הפכה ירושלים עיר קדושה לכל המאמינים בו, גם לנוצרים וגם למוסלמים ברחבי העולם כולו.

במהלך 2,000 השנה האחרונות הגיעו לירושלים מאמינים ועולים לרגל בני שלוש הדתות המונותיאיסטיות: יהודים, נוצרים ומוסלמים ובנו בה

אתרי פולחן רבים לאלוהיהם. העיר העתיקה בירושלים נחלקת לארבעה רבעים. בכל רובע מתגוררים בני אחת מן הדתות המונותיאיסטיות. כך נוצרו בעיר רובע יהודי, רובע נוצרי, רובע מוסלמי ורובע נוסף בו מתגוררים בני העדה הארמנית, גם

הם מאמינים נוצרים. ירושלים הפכה למיוחדת שבערי העולם.

אתרים רבים בירושלים, הן בעיר העתיקה והן מחוצה לה, נחשבים קדושים למאמינים מדתות שונות. בירושלים מתקיים פסיפס מרתק של

בני דתות ועדות ומאמינים שונים שבנו בה בתי תפילה ואתרי פולחן שונים ומרתקים.

דוגמא לאתר מרתק הוא בניין הקדוש לכל שלוש הדתות המונותיאיסטיות )המאמינות באל אחד(, שנמצא בהר ציון.

בקומה הראשונה של הבניין נמצא 'קבר דוד המלך'. במקום זה נמצאו שרידים המיוחסים לבית כנסת מלפני כ–1,500 שנה ויש הרואים

במקום את אתר הקבורה של דוד המלך. מתחם הקבר הוא כיום בית תפילה מקודש ליהודים.

גם המוסלמים רואים במקום את קבר דוד. בקומה השנייה נמצא 'חדר הסעודה האחרונה של ישוע'.

לפי המסורת הנוצרית, בחדר זה אכל ישוע את סעודת הפסח האחרונה בחייו בטרם נצלב. לכן, הקומה השנייה של המבנה קדושה לנוצרים.

בקומה השלישית נבנה מסגד על ידי השלטון המוסלמי־עותמאני ששלט בעיר כ–400 שנה. כך התקדשה הקומה השלישית של המבנה

למוסלמים.הנה — בית אחד, שלוש קומות, כל קומה קדושה לדת אחרת.

מעניין לציין שסדר הקומות הוא גם הסדר ההיסטורי שבו קידשה כל דת את ירושלים. בקומה הראשונה — היהדות, בקומה השנייה

— הנצרות ובקומה השלישית — האסלאם.

צריח המסגד המוסלמי בהר ציון

חדר ‘הסעודה האחרונה‘ בהר ציון

‘קבר דוד‘ - המקום בו מתכנסים יהודים לתפילה בהר ציון

149

צריח המסגד המוסלמי בהר ציון

ירושלים והנוצרים

ישוע, מייסד הדת הנוצרית ומי שנחשב במסורת הנוצרית לבנו של האלוהים, ביקר בירושלים בזמן בו עמד בעיר המקדש המפואר

שבנה הורדוס. בירושלים ישנם אתרים רבים המזוהים עם תולדות חייו של ישוע, ובעיני נוצרים רבים אתרים אלה הם קדושים.

המקום הקדוש ביותר לנוצרים הוא 'כנסיית הקבר הקדוש' הנמצאת בעיר העתיקה בירושלים. לפי האמונה הנוצרית במקום בו נמצאת כנסייה זו, נצלב ישוע ונקבר. הכנסייה עצמה היא אחת הכנסיות

העתיקות בארץ. היא נבנתה בערך בשנת 335 לסה"נ אבל במשך השנים המבנה שלה השתנה ונוספו לה אגפים חדשים. החלק הקדוש ביותר בכנסייה הוא בתוך מקום הצליבה שנקרא גם 'סלע הגולגלתא', ולידו

הקבר של ישוע. 'כנסיית הקבר הקדוש' חשובה לכל העדות ולכל הכתות של הנצרות. כל חלק בכנסייה שייך לזרם אחר בנצרות, ומנהיגי העדות הנוצריות חולקים זה עם זה את עבודת הפולחן בכנסיית הקבר. לעתים

מתגלות מחלוקות בין הזרמים השונים בנצרות על ניהול הכנסייה. מפתחות הכנסייה נשמרים בידי משפחה מוסלמית ותיקה ומכובדת

בירושלים — משפחת נשאשיבי. בני משפחה זו שומרים על הכנסייה דווקא משום שאינם נוצרים.

כנסיית הקבר

150

ירושלים והמוסלמים

מוחמד היה מייסד הדת המוסלמית והוא קיבע את האמונה בה', האל היחיד בורא העולם, בקרב הערבים. הדת המוסלמית התפשטה

ברחבי העולם, והיא הדת המונותיאיסטית בעלת מספר המאמינים הרב ביותר בעולם.

כיוון שהמוסלמים מאמינים באותו אל בו מאמינים גם היהודים והנוצרים, הפכה ירושלים, העיר המזוהה עם האמונה בה', לקדושה גם

בעיני המוסלמים. ירושלים היא העיר הקדושה ביותר ביהדות, לנוצרים היא חשובה כי המקומות המקודשים ביותר לנצרות נמצאים בה. באסלאם מוגדרת ירושלים כעיר השלישית בקדושתה. שתי הערים הקדושות ביותר ה ומדינה הנמצאות בערב הסעודית והן קשורות למוסלמים הן מכ

לתולדות חייו של הנביא מוחמד. המוסלמים מכנים את ירושלים 'אל–קודס', ומשמעות השם היא

'הקדושה'. לפי המסורת המוסלמית ערך מוחמד מסע לילי אל ירושלים והגיע אל 'המסגד הקיצון' בהר הבית. לאזכור המאורע נבנה על הר הבית,

בחלקו הדרומי, 'מסגד אל אקצא' )משמעות השם — המסגד הקיצון( לפני יותר מ–1,300 שנים.

כיפת הסלע

151

ברחבת הר הבית בנו המוסלמים מבנה נוסף — 'כיפת הסלע'. 'כיפת הסלע' הוקמה מסביב ל'אבן השתייה', אשר על פי המסורת ממנה נברא

העולם ועליה התרחשה עקדת יצחק. המסורת המוסלמית מספרת שמכאן עלה מוחמד השמיימה. 'כיפת הסלע' נחשבת למופת אמנותי

ואדריכלי ולאחד המבנים המפוארים במזרח התיכון. 'כיפת הסלע' היא בעלת מבנה מתומן )בעל שמונה צלעות( ובמרכזו כיפה מצופה זהב.

'כיפת הסלע' בולטת למרחוק ומציינת את מיקומו של הר הבית עבור עולי רגל רבים בני כל הדתות.

רגישותה של ירושלים

העובדה שירושלים היא עיר קדושה עבור בני דתות שונות ועבור בני לאומים שונים, הפכה אותה במהלך ההיסטוריה לעיר שניצבה בלב

קרבות, עילה למלחמות ולמאבקים רבים. במהלך ההיסטוריה נלחמו על ירושלים נוצרים, מוסלמים ויהודים.

כדי להבטיח את שלומה של ירושלים התחייבה מדינת ישראל לכבד את בני כל הדתות הנושאים אליה את עיניהם, מתפללים אליה ומייחלים

לבקר בה: "מדינת ישראל מתחייבת לכבד כל הזכויות הקיימות ביחס למקומות הקדושים ולבניינים הדתיים בירושלים, מבטיחה חופש פולחן וגישה חופשית ללא כל הפליה לכל המקומות הקדושים והבניינים הדתיים".

151