2

תוכן העניינים

3' עמ.............................................................................מבסלבנחמן ' ר, יעוד האדם

4-5 'מע ...................................................................... סיכום קצר–היהודים בפולין . 1 דברי המורות המלוות. 2

6 'עמ .....................................................................................עדנה כהן. א.2 7 'עמ .................................................................................אל-סימה בר. ב.2 8 'עמ ........................................................................................קי אוזוי. ג.2

9 'עמ ............................................................דברי המדריכה צילה מנדל . ד.2 יומן מסע משותף ותמונות, תיאור היום. 3

010.1 ' יום ג. א.3 10-12' עמ........כיכר שלושת הצלבים אק'יאנוש קורצ, גיבובסקה, בית הקברות

11.10 ' יום ד. ב.3

13-16' עמ..................................................טרבלינקה, יער לופוחובה, טיקוצין

12.10 ' יום ה. ג.3 17-21' עמ ...........................................................................ןלובלי, מאיידנק

13.10 ' יום ו. ד.3

22-26' עמ .................................וייליצקה מכרות המלח ב,קילצה טרנוב פלשוב מכתבי מורים לקבלת שבת. i.ד.3

23 'עמ..............הספר- מנהלת בית, מאיואילנה . i.1.ד.3 24 'עמ......מנהלת פדגוגית, אל-איילת שוחט פת. i.2.ד.3 24 'עמ.......................3מחנכת יא, כרמלעירית . i.3.ד.3 25 'עמ..........................4מחנכת יא, נעמי ביתן. i.4.ד.3

14.10יום שבת . ה.3

27-29' עמ ...............................................................זקופנה, גטו , רובע יהודי

15.10 ' יום א. ו.3 30-33' עמ....................................................................... ובירקנאו1 שויץואו

16.10 'יום ב .ז.3

34-36' עמ .................................................................'לודגעיר עתיקה , וואוול

17.10 ' יום ג. ח.3 כיכר ,מכון היסטורי חומת הגיטו,מסלול הגבורה, בקור בעיר העתיקה

37' מע............................................................................שלושת הצלבים 38 'עמ ......................................................2007 אל מחנות המוות –מסע אל החיים . 4 39 'עמ ........................................................................2006 –מכתב פרידה לפולין . 5 40 'עמ .....................................................................הגר ויינשטיין/ ראו לה חנה ק. 4 41 'עמ ..............................................................................רשימת חברי המשלחת. 5 42-43' עמ ....................................................................................תמונות שלנו. 6 44 'עמ ...................................................................................... התקווה-ההמנון . 7

.עדנה כהן, דניאל קפון, איתי שדלצקי, דוד-אשרת בן: עורכים

3

ברסלבנחמן מ' ר, יעוד האדם

, דע לך שכל רועה ורועה"

.יש לו ניגון מיוחד משלו

. לפי העשבים ולפי המקום ששם הוא רועה

.לכל בהמה יש עשב מיוחד שהיא צריכה לאוכלו

.לכל עשב ועשב יש לו שירה משלו

ומשירת העשבים נעשה הניגון של הרועה

, י שהרועה יודע את הניגון הוא נותן כוח בעשבים"וע

".לבהמות כוח לאכולואזי יש

,רועה יקר

.שתזכה לנגן את הניגון המיוחד שלך לפי העשבים ולפי המקום ששם אתה רועה

4

סיכום קצר–היהודים בפולין

.ידע עליות ומורדות רבים, מאז החלה התיישבות יהודית בפולין, מצבם של היהודים בפולין

, גרמניה ובוהמיה–הם באו מהמערב . נראה שראשוני היהודים הגיעו לפולין במאה העשירית

- הרדיפות בגרמניה במאות ה. מהשטח שממזרח לרומניה– מקיסרות ביזנטיון וממזרח –מדרום

', עבדי אוצר המלך'היהודים בתקופה זו נחשבו ל. הגבירו את זרם היהודים שהיגרו לפולין13-14

. הפולחן היהודיבחסות המלך יכלו לקיים את. כשהפוגע בהם כאילו פגע באוצר המלך

שתבעה להחזיק את היהודים , ועלה כוחה של הכנסיה, נחלש מוסד המלוכה15-מסוף המאה ה

אך היו עלילות ופרעות לא , וגטו' אות קלון'בפולין אמנם לא הונהג . במעמד של נחיתות ושפל

סובלנות ובהן גילו האצילים, היה מצב היהודים טוב יותר' פרטיות'בערים ה. מעטות על רקע דתי

. כלפי היהודים ואף הגנו עליהם

. עלה מעמדה של פולין כמרכז של תורה ודעת יהודיים16-ועם זאת מאז המאה ה

מגזרות , מרדיפות, הורע מצבם של יהודי פולין והם סבלו מקנאות דתית17- מאמצע המאה ה

יוותרו על נכסיהם נעשו נסיונות לשלבם בחברה הפולנית ובתנאי ש19- וה18- במאות ה. ומפרעות

. רוב האוכלוסיה היהודית סרבה להצעות אלו. הרוחניים

מבחינה פנימית התגברו היהודים בתקופה זו על מספר סכנות וביניהן השבתאות והפרנקיזם והיו

-מסוף המאה ה. תנועת המתנגדים וההשכלה, טית"ביניהם מחלוקות קשות בין החסידות הבעש

.ועות ציוניות בצד תנועות סוציאליסטיות החלו לפעול בפולין גם תנ19

ושוב . לווה בפרעות ביהודים במאות ערים ועיירות1918-1920חידושה של עצמאות פולין בשנים

.הוטב מצבם של היהודים עם עלייתו לשלטון של יוזף פילסודסקי ושוב הורע עם מותו

מ לפי "שחולקו בין גרמניה לברה, יהודים3,300,000- עם פרוץ מלחמת העולם השניה היו בפולין כ

תוך כדי תהליך כיבוש וחלוקת פולין התמוטטו רבות ממסגרות החיים . מולוטוב- הסכם ריבנטרופ

. פגיעות רבות ואף רציחות, הראשונים הביאו לגל של השפלותהשבועות. והשתרר בה תוהו ובוהו

אך ההיקף הנרחב שלהן , משמעית היו פגיעות אלה בעלות אופי שרירותי-בהיעדר מדיניות חד

הביא לאבדן הבטחון האישי אצל היהודים

אופי הגטאות ועומק . 1940בידודם של יהודי פולין הגיע לשיא בסגירתם בגטאות החל באביב

רובם המכריע של הגטאות התרכז בשטח . הניתוק שלהם מהסביבה השתנו באזורים השונים

, שסופחו לגרמניה, המערביים יותר של פוליןאך גם בשטחים , )פולין הכבושה(הגנרל גוברנמן

.נסגרו יהודים בגטאות

5

הצפיפות והניתוק המוחלט , בראש מצוקות החיים הקיומיות של תושבי הגטו עמדו הרעב

רבבות מתו מתת תזונה וממחלות . הגרמנים הקצו לתושבי הגטאות מנות רעב מזעריות. מהסביבה

התמותה בגטו נבעה ממעשי טרור . להברחת מזוןורבים אחרים שרדו רק הודות , שנבעו מכך

.גרמנים מעת לעת וגם מגיוס רבבות יהודים לעבודות כפייה בתנאים קשים

מיד עם הכיבוש נרצח . כבשו הנאצים את שטחי ברית המועצות ומזרח פולין1941בקיץ ובסתיו

קד התארגנותה של מוהגטאות היו . ו הנותרים בגטאותורק לאחר מכן נסגר, חלק ניכר מהיהודים

בגטאות מסוימים התמקדה בתחילה פעילות ההתנגדות . ההתנגדות היהודית לגווניה

. מאוחר יותר התפתחו דפוסי הפעילות לכוון ההתנגדות המזויינת. בהתארגנויות מחתרתיות

.כשהמרד הידוע ביותר הוא מרד גטו ורשה, בחלק מהגטאות אף פרצו מרידות

השמדת יהודי מלחמה התבטאו דוברים נאצים בדבר אפשרות הכבר בתקופה שקדמה לפרוץ

התדרדרות מצב המלחמה . ריכוז היהודים בגטאות נתפש מראשיתו כפתרון ביניים בלבד. אירופה

היוזמה לרצח . שהפכו עם הזמן ליותר שיטתיות, הביא לראשית הרציחות ההמוניות של היהודים

, גירוש יהודים מגרמניה למזרח– 1941בשלהי כולל של יהודי אירופה הגיעה לגיבוש רעיוני

.ץ וראשית רצח היהודים בחלמנו'התחלת בנית מחנה המוות בלז

מחנה . מרבית קורבנות השואה נרצחו על ידי הנאצים בתאי גזים בשישה מרכזי הרג שיועדו לכך

מיהודי שבו נרצחו מאות אלפים , היה חלמנו1941המוות הראשון שהפעילו הנאצים כבר מדצמבר

החל לפעול בשטחי הגנרל גוברנמן שבפולין הכבושה 1942במרץ . מערב פולין במשאיות גז ניידות

בשלושה מחנות . שים גם סוביבור וטרבלינקהשאליו נוספו כעבור מספר חוד, ץ'המחנה המוות בלז

הודים מאות אלפי י. אלה נרצחו יותר ממליון וחצי יהודים מפולין ורבבות נוספים מארצות אחרות

בו , מחנה ההשמדה הגדול ביותר. נרצחו גם במחנה ההשמדה מיידנק, בעיקר מפולין, נוספים

בכל המחנות . בירקנאו-היה אושוויץ, נרצחו על ידי הנאצים כמליון יהודים מכל רחבי אירופה

החל ממיון רכוש הנרצחים ועד –נאלצו אסירים יהודים ליטול חלק בהפעלת מערכת המוות

.ותיהםלשרפת גופ

חלק קטן , בעוד שרובם המכריע של היהודים שהובאו למחנות המוות נשלחו כמעט מיד אל מותם

יהודים אלה היו מודעים לחלוטין . מביניהם נלקח על ידי הנאצים לסייע להם בהפעלת המחנות

ולמרות הקשיים המרובים ניסו להתארגן במסגרת מחתרתית על מנת לברוח , לתהליך הרצח

, סוביבור–בשלושה מבין המחנות . להביא לידיעת העולם את המתרחש בהםמהמחנות ו

. הם הצליחו לארגן מרידה נגד הנאצים ומעטים מביניהם אף ברחו וניצלו–טרבלינקה ואושוויץ

6

דברי המורות המלוות

חברי משלחת

ר חווינו זמן רב לקלוט ולהפנים את אש שנה וחצי הן.נדרשה שנה וחצי להפיק את החוברת הזו

מקומות שהאדמה . שנרמס ואת זעקת האדםנו יחד במקומות שזעקו את זעקת העםהיי. ביחד

.בהם שטופה בדמנו

אל ,משפחתו אל ,אישי של כל אחד אל עצמו במסע ,במסע רגשות חזקיםחווים ראיתי אתכם

רות מונים עשהמועצמתרבה ברגישות , המבוגרים, וגם בנו , אחד בשני ראיתי אתכם תומכים.עמו

.ראיתי אתכם מתבגרים. ההסביבנוכח

וידעתם לעשות את ההבחנה . של טיולים ושל קניות, צחוקשל , של בילויוהיו גם רגעים אחרים

למנוע מכם להתייחד עם ההיסטוריה העקובה מדם ולא , ארץ התיירות,לא לתת לפולין. ביניהם

ווה ההאת לחיות, מהעברכיצד ללמוד מכם דנלמ וכולנו הלוואי .לתת להיסטוריה לפגוע בנעוריכם

.ואת התקוות לעתיד

אתכם לא אשכחואני את המסע

עדנה - אוהבת אתכם

7

מסע אל עצמך–המסע לפולין

2006 –א "משלחת שכבת י

מסע זה ייחרט בזיכרוננו לעד וישאיר . המסע הזה היה מסע כואב אל העבר הקולקטיבי שלנו כעם

העומס . הזעם והשאלות הקשות שהשואה מעוררת, העצב, גש עם הכאבמפ. את חותמו בליבנו

ייקח זמן לעכל את עומקם והיקפם של החורבן והאובדן של . הרגשי בו עמדנו היה רב מאוד

.ושל היהדות שנעקרה ולהבין את השפל המוסרי אליו הגיעו הנאצים, היהודים שנרצחו

לקח זה חייב ללוות אותנו היום כשרעיון . אין נחמה, העולם כולו ראה ושתק! ?איך זה ייתכן

.והעולם שומע ושותק, השמדתנו על ידי שונאינו עולה שוב

להעביר הלאה את הסיפור לדורות , חזרנו עם מחויבות עמוקה לזכור ולא לשכוח, םתלמידים יקרי

.קרובינוללחברינו ו, הבאים

תנו לעבר ולעתיד של מדינת בהגיענו לפולין נוצרה העדות לקשר ולמחויבות של כל אחד מאי

.ישראל

על כך שהתנהגתם למופת ושימשתם דוגמא לאחרים ועל כך , אני גאה בכם על עמידתכם במסע זה

.שייצגתם את בית הספר ומדינת ישראל בכבוד

, יישר כוח

. סימה בראל

8

!חברי משלחת יקרים

היתה הזדמנות פז ללוות זו. מאדכשנתבקשתי להיות חלק ממשלחת אבין לפולין התרגשתי

.ואכן לאורך כל המסע הוכחתם זאת, איכותיתקבוצה מאד

אך גם של שמחה ושל , עצבשל, רגעים של כאב.הייתה זו חוויה מיוחדת במינה של פעם בחיים

הייתה תחושה של שליחות לכל אותם אלה שלא חזרו משם ובכל מקום שכף רגלנו במסע. צחוק

כשחיכינו , השיא היה ביום האחרון באנדרטת רפפורט בקור העז. רק התחזקהתחושה זו, דרכה

ולי קולות את שרנו בק, עם עוצמה כל כך רבהה קטנתמשלח, ואנחנו. לערוך את טקס הסיום

.דענו שלזה הצטווינוכי י" התקווה"המנון ה

על ערכים אך עם הפנים אל העתיד שלנו כעם וכפרט תוך שימת דגש, זהו מסע בעקבות העבר

. קדושת המשפחה וקדושת החיים, קבלת השונה, יקרים כמו כבוד לזולת

העמיד ויקטור פרנקל את עניין המשמעות בחיים כתנאי הכרחי " האדם מחפש משמעות"בספרו

.כשבחיים יש משמעות אין חזק מהחיים, להשרדות הנוראה בשואה ומכאן

ר תודה לכל אחד ואחת מכם שהייתם שותפים ולומ" לא עוד"מה שנותר לי לקוות ולהתפלל כי

.מיוחדת ובלתי נשכחת, לחוויה עמוקה

באהבהשלכם

ויקי אוז

9

2006 ספטמבר , חברי משלחת יקרים

,עם תום המסע המיוחד שלנו לפולין .שבנו כולנו לחיי השגרה

,המשכנו את החיים הרגילים .סע שראינו תוך הפנמת המראות מהמ

...במשך הזמן ודאי מעבדים את התובנות שאחרי חושבים לפעמים על העולם הנפלא שאבד

היצירתית והמגוונת, ועל התרבות העשירה ...שאיננה עוד

,אני בטוחה

שכעת הנכם יודעים אולי להעריך יותר ,את חשיבותה של המשפחה

את משמעותם של הסובלנות ושל כבוד האדם שיבות החיים במדינתנו את ח

.ואת הצורך בעצמאותנו

מודה לכל אחד ולכל אחת מכם

.על שהייתם כל כך נפלאים.. .על שהייתם כל כך סובלניים לזולתכם.. .על שבחרתם להיות שליחים למסע של שליחות..

,מאמינה

..שתפנימו את העובדה שהמסע הוא שליחות שיש לה ייעוד.. .. בנושא ותפיקו לקחים לעתידשתלמדו עוד.. ..שתעשו הכול ששואה כזו לא תישנה לעולם.. .זכרו ולעולם אל תשכחו..

!!ד ו ל ............מחבקת אתכם חיבוק ג

,באהבה צילה מנדל

10

סיכום היום :10.10.2006' יום ג

, שהשאירה את המטוס עוד מספר דקות על הקרקע,ג וטעות בספירה"לאחר עיכוב קצר בנתב

.פרי והרבה ציפיות מפגישות ההכנה-יצאנו לוורשה עם שקיות מהדיוטי

...ה דווקא די כיף הולכים לבכות הרבה אבל בינתיים היידענו שאנחנו

.הגענו לשדה התעופה בוורשה לפי שעון פוליןאחתמן של שעה שעות וחזרה בז3-אחרי טיסה של כ

.הסתכלנו על אנשי הקומנדו בבהלה והמשכנו לאוטובוס למסע שאמור לשנות את חיינו

אחרות שם ראינו מצבות מפוארות ויוקרתיות ליד ,תחילה ביקרנו בבית העלמין היהודי בורשה

התחלנו בקבר האחים .II-לחמת העולם השל יהודים מהתקופה של לפני מ, בלויות ושבורות

הרעב ותנאי החיים הקשים שמביאים , הצפיפות-ים בחיי היהודים בגטו שילהבין את הק

. יומיומית המוניתלתמותה

המשכנו לכיוון ביתו של , שעות בלי שופינג5- שהרגיעה את חלקנו מ,אחרי הפסקה קצרה בקניון

.יתומים יהודים וחינך אותם בדרכו המיוחדתל יתהרופא היהודי שהקים ב, אק'יאנוש קורצ

עם בגטו נכלאו בה ראינו כנסייה של יהודים שהמירו את דתם ובכל זאת ,יבובסקה' לכיכר גמשם

את ית שהיה בתחומי הגטו וניסינו לדמייןלחצר של ב עם רדת החשיכה המשכנו .כל שאר היהודים

.הנוראההצפיפות

הקהילה היהודית שהייתה בפולין התרבותי של שמענו על העושר שם ,יק'המשכנו לבית הכנסת נוז

-בית. הנאציםבשירותאורווה ומחסן , בית הכנסת שנשמר בזכות הפיכתו ללשכת עבודהועל

.וינט'י הג"הכנסת שופץ ע

:)- וכמובן שגם ניצלנו את הזמן לשינה איכותית(

11

קטעים מיומן מסע משותף :10.10.2006' יום ג

.דניאל מור :כותבשם ה

.הביקור בבית הקברות בוורש

כל אשר . צמחיה סבוכה כיסתה את כל אשר על פני הקרקע. שיחים אחר שיחים. עצים אחר עצים

.ולא עוד, היה

.אם לומר בכנות לא היה זה מה שהטריד את מוחי באותו הרגע

י עורי מתוך התרגשות שום עצבות לא חנקה את גרוני ושום צמרמורות לא פתלו את דרכיהן על גב

. כמו כל דבר בחיים שבו מביטים ופשוט בוחנים. פשוט בית קברות. היה זה בית קברות. עזה

.ראיתי בית קברות. הבנתי את אשר ראיתי

לא היה דרוש ערפל על מנת להבין שפרטים רבים טמירים . פה אותופ מסתוריות קלה אעם זאת

ששינו או אולי התבזבזו אבל מדובר , לה אנשים שפעלובנוסף לא הרפה ממני הרעיון שכל א. בעיני

.כך סבוכים העצים בחיי האנשים כחיי החברה כאנושות כולה. בעולם שהיה קיים

, בין הערוגות, שורות על גבי שורות בין העצים, עוד ועודףהבטתי בקברים והם המשיכו להיווס

. ו אנשים שנזקקו להגנה מפני הקורובעוד אני צופה הוסיפו הצמחים לכסות את הקברים כאילו הי

בחלקן חרוטים עיטורים ובחלקן מילים . חלקן נטויות הצידה חלקן ישרות. מצבות ניצבו זו על זו

בין האילנות מבעד . זו בצד זו. ו על גבי זוז. משיכו המצבות בסדרן הלא מאורגןכך ה. כתובות

. םכבה ירוקה עוטה את הכול וכל העלים נושריילשיחים היכן שש

12

'10.10.2006:

'

'

13

סיכום היום :10.200611.' דיום

נכנסנו לבית .ין'מנו בבוקר בשעה לא מוכרת ונסענו לעיירה טיקוצ הושכשנת לילה קצרהאחרי

ולמדנו על חיי עיירה ראינו דגם של ה,ניצל בזכות הפיכתו לאורווההוא שגם,הכנסת של העיירה

. בעיירההיהודים ויחסיהם עם הנוצרים

עלינו על האוטובוס ונסענו .היהודיםשבה אספו את , לכיוון הכיכר המרכזית הלכנו הכנסת- מבית

י הנאצים "אשר הובלו עכ , בדרכם האחרונהיהודי העיירה באותה דרך שעשו ,חובהולאט ליער לופ

.ליער לחפור את קברם

נה והתחלנו לצעוד על אותה הוצאנו את הדגלים בפעם הראשו, ירדנו מהאוטובוס בכניסה ליער

אחד נשאנו את הדגלים בעודנו שומעים את מלאי עצב וגאווה כ. ין'ושבי טיקוצאדמה עליה צעדו ת

מלאי , וניםא ילדים קטנים ורעבים שהולכים חסרי זעקות. מהיערהבוקעותהשקט והצעקות

. יעשו את הדרך חזרהא ולא יודעים של,פחד

. רה נעמדו על שפת הבור ונורו שלאחר החפי,ין'י יהודי טיקוצ"ו עביער ראינו שלושה בורות שנחפר

. שביום אחד נקטעו שלמותמתחת לאדמה עליה עמדנו קבורים סיפוריהם של משפחות

. המומיםהדלקנו נרות וחזרנו לאוטובוס, רעשו טקס קצוהמורות ההורים

.את הדרך שעשינו חזרה הם לא עשו וקולם עדיין ביער

אלו שיודעים – שמענו על הדרך בה פיצלו את הרכבות,מחנה ההשמדה טרבלינקהנסענו כעת ל

. של היהודים המיועדים להשמדהאת יעד נסיעתם ואלו

לא נשאר במקום שהיה המחנה. שמסמלות את פסי הרכבת,בטרבלינקה הלכנו לצד קורות אבן

המחנה . לנו מה קרה פה רק המפות שקיבלנו יכלו להבהיר.כלום מלבד משטח ירק רחב בלב היער

מסמליםבגדלים שונים סלעים . רק אנדרטאות מצאנו ובתוכוכולו בגודל של מגרש כדורגל

. מסמל את מיקום הכבשן שעמד במקוםופסל של כבשן , קהילות יהודיות שנספו

.ערכנו טקס קצר וחזרנו לאוטובוס

14

קטעים מיומן מסע משותף :10.200611.' דיום

.אשרת בן דוד :בתשם הכות

לאחר . תעופהה בבוקר אתמול התייצבנו בפארק הלאומי לנסיעה מאורגנת לשדה 2:00בשעה

בשדה התעופה היה תור ארוך בכל מקום שעמדנו . שכולם הגיעו נפרדנו מהמשפחות ונסענו

חשדו . דקות עצר20ולאחר , המטוס התחיל לזוז7:00- עלינו למטוס וב6:15בשעה !). כמובן(

! דקות הבינו שאף אחד לא חסר40 תלמידים ולאחר 4רים שחס

היה . תעופה לכיוון בית העלמיןהשדה יצאנו מ. ה נחתנו בוורש11:35ובשעה , המראנו8:10בשעה

היו כמה יתומים . הבית שלו גדול וממש יפה. אק'כ נסענו לבית יאנוש קורצ"אח. שם מאוד מעניין

.רפו אליהםששיחקו כדורגל וכמה מהמשלחת שלנו הצט

ודמיינתי לעצמי איך זה היה נראה בזמן השואה ולעומת , לאחר מכן היינו ברחובות גטו ורשה

. ההבדל פשוט גדול ומדהים.עכשיו

.הלבסוף היינו בבית כנסת היהודי שהוא הכי גדול והיחיד שנשאר בוורש

.חזרנו למלון מאוד עייפים אחרי יום מעניין במיוחד

.גיל גני :שם הכותב

,הגענו למקום. ההרגשה הייתה נוראה, לבוריהודיםבו ירו וזרקו , יער לופוחובהאתמול היינו ב

. זוועת עולםלחשוב שפה עשו ... מפחיד... הים עצים דקיקים וגבו,הכול ירוק

.אחרי הטקס לא הצלחתי לדבר. יניים הדמעות בע,צילה מדברת. כולם שותקים- התחיל הטקס

... ההחלטות שהכריחו אותם להחליט, הכאב שהם סבלו.יים שקיבלתי על החהרגשתי בר מזל

.נורא

לחשוב שפה נשפך . את פסי הרכבת, אבנים גדולות מסמלות את מקום המחנה, הגענו לטרבלינקה

. יהודיםידמם של מיליונ

בשירת . הרגשה טובה להנציח את מותם של המתים.במקרה אני במשתתפים שלו, הטקס מתחיל

למרות זאת אני צועק את התקווה כולי גאווה כבוד ורחמים , לי צמרמורת לא יכול לזוזהתקווה כו

.כלפי היהודים שסבלו כדי שאני אהיה איפה שאני היום

.לוי- דר מוסן: שם הכותבת

ין שם ראינו מין עיירה ממש יפה ובהתחלה לא 'כשיצאנו מהמלון לכיוון טרבלינקה עצרנו בטיקוצ

נכנסנו שם לבית כנסת והרגשתי . מה שהמדריכה אמרה על הפרעותיכולתי פשוט להאמין ל

. אולי ממה שאמרה המדריכה, אני לא כל כך יכולה להסביר למה הרגשתי ככה.בטוחה

אני חושבת שכדאי שאני .שהיינו ביער לופוחובה זה גם היה לי קשה אבל לא הראיתי את זהכ

.זה בכל זאתאתחיל להראות כמה קשה לי כי זה המהות של המסע ה

, כשיצאנו והמשכנו את דרכנו לטרבלינקה ישבתי באוטובוס ורק ציפיתי להגיע כבר לשם ולראות

. כשהגענו לא ידעתי מה לחשוב אז פשוט הייתי בשקט וחיכיתי לזה. רק לראות ולהבין את הכל

נכנסנו ליער וראינו את האנדרטה שמסמלת את מסילת הרכבת ואז את המצבות של ! פתאום

רק , בטקס לא הצלחתי להקשיב, הקהילות והרגשתי צביטה בלב חזקה אבל לא בכיתי22,000

לא יכולתי לעצור את זה אבל הרגשתי , זה שבר אותי, הסתכלתי וראיתי את חברה שלי בוכה וזהו

.שאני חייבת להיות חזקה למען כולם

15

.ויקי אוז: שם הכותבת

. התחלנו ללכת בתוך היער ופתאום נחרדתי.ין'סמוך לעיירה טיקוצ, זה קרה ביער לופוחובה

אלה גרמו לי להרגיש כאילו אני שם יחד עם . השקט שרר במעבה היער ורק קולות צעדינו נשמעו

. עוד אלפי היהודים צועדת לכוון מותי ואין לאן לברוח

שמע "העלינו טקס מרגש ובסיומו בקעו צליליו של השיר , ארבעה במספר, הגענו לבורות המוות

כך חזק ובאותו - נשמעה כעת כל, כמו הזעקה אחרונה של אותם אלפי יהודים לפני מותם, "שראלי

. והמסע רק הולך להיות יותר קשה, פה הבנתי כי רגלי דורכת על אדמה ארורה…רגע נשברתי

16

'.10.200611:

'

'

17

סיכום היום :10.200621.' היום

וז שבו מחנה ריכ, מאיידנקעל גבול לובלין נמצא מחנה ההשמדה .נסענו ללובלין נסיעה ארוכה

. עם הזמן הפך המחנה למחנה השמדה. רוסים ויהודים ועבדו עבודות פרך, נכלאו אסירים פולנים

.המחנה ממוקם ממש בתוך העיר וכל העובר ושב ברחוב יכול לראותו

ראינו היכן מוינו היהודים . המסמלת את דרכו של האדםגדולהתחילה עברנו תחת אנדרטה

משמע מספר המומים ל,נכנסנו לצריפי המגורים. ים למוותלכשירים לעבודה ולאלה שמיועד

, נכנסו לתאי הגזים.ת ניתן ממש להבין את מימדי השואה כע.האנשים שישנו על דרגש אחד

לחדרי הניתוח , למשרפות בהם ראינו את תנורי הענק שנועדו לשרוף את גופותיהם של היהודים

ם ולמבנים בהם ראינו את ערימות השיער שלהבבהם נלקחו מהיהודים בעודם בחיים שיני הזה

. והנעליים של גברים נשים וילדים שכבר לא יכולים ללבוש אותם

.את הטקס ערכנו לצד הר האפר של קורבנות מאיידנק

מכיוון שלמרות הכל ,ה אותנו עצב וגאווהנו מילאקווה במקום בו ניסו להשמיד את עמשירת הת

.בראש מורם ומלא גאווה, נון ודגל מתנופףהמ, עם מדינה, כאןניצחנו ואנחנו

של איתי ביקרנו בביתו של סבא, חכמי העיירהשמענו קצת על , המשכנו לבית חכמי לובלין

שנלקחו , קיר עשוי מצבות. שם ראינו את קיר המצבות,יז דולניימי'והמשכנו את המסע לכיוון קז

. ובאמצע הקיר שבר. בליצבות עם שמות וכאלה מ. .דרך לריצוף יהודימבית קברות

...היינו עייפים והמשכנו לבית המלון, חושךהיה כבר

18

קטעים מיומן מסע משותף: 12.10.2006' יום ה

.אור בילסקי :שם הכותב

.היום ביקרנו במיידנק

צד מצד אחד הרצון להמשיך ולראות מה התרחש ומ. הסיור במקום לווה בהרבה רגשות מעורבים

.שני הרצון לצאת מהמקום ולא לראות את הזוועות

. לצריפיםס המשכתי להסתכל ולהיכנלי אישית היה מאוד קשה במקום אך

.אווירה של רוע, המקום מאוד מעניין וממש יש אווירה עכורה במקום

אפשר לומר . זו הייתה הפעם הראשונה בה ראיתי מחנה מסוג זה והתרגשתי מאוד, לסיכום

. בתאי הגזיםשהשיא היה

.עדי שהרבני: תשם הכותב

.יש בי מן תחושת בלבול. הרגע עזבנו את מאיידנק

שאתה רואה הכל אתה פשוט נחנק ככך הרבה אנשים ו- מצד אחד צריך להיות עצובים כי מתו כל

פורח ובפנים , הכל ירוק. ואני לא ממש מצליחה להבין את מה שהיה שם, והדמעות עולות מעצמן

מצד שני צריך להיות שמחים . את בכי התינוקות וצרחות האנשים במשרפותאני מדמיינת

שהנאצים לא הצליחו להשמיד את הגזע היהודי ושבכל זאת אנחנו עומדים עם דגלי ישראל

.מונפים ובעצם מקיימים את הצוואה של אותם נספים

ילדים / וקותתינ/ ממש שמעתי בכי וצרחות של אנשים.ה שהכי כאב לי זה שהיינו במשרפותמ

ראינו גינה ,שיצאנוכ , ואחרי כמה דקות".חן המכתביםשול"וממש דמיינתי את מה שהיה שם על

ושוב פעם אני לא מצליחה לדמיין שעל כל הירוק הזה היו הזוועות , פורחת והכל ירוק ושקט

מאיידנק זה באמת המקום . האלה ושממש איפה שאני עמדתי רצחו אחד או יותר בני אדם

ס אותי לכל הרגע של השואה ושנכון לעכשיו תחילת המסע ענה לי על שאלות והשאיר אותי שהכני

.עם שאלות חדשות

.מיכל פרידמן :שם הכותבת

, הבורות, תאי הגזים, וראינו את כל המקומות הנוראיים הללו, כשביקרתי במיידנק,היום

לא ניתן היה לעכל את כל . אני אפילו לא יודעת איך להסביר איך הרגשתי, המשרפות והר האפר

...שבמקום שבו אנו דורכים מצאו את מותם אלפי יהודים, שזה באמת מה שקרה, מה שראיתי

–והשפלה כאשר נלקח מהם שערם , להיות בתאי הגזים ולראות כמה חוסר אונים בוודאי הרגישו

.ם בחייםעודאך , משפחתם, הנעליים, הם בגדיהם נלקחו מ.אדם-המהווה חלק ממי שהם כבני

ומצד שני אתה עומד , םמצד אחד חשוב וחובה לראות כדי לזכור ולא לשכוח ולהפיק אפילו לקחי

.ולא מסוגל להתמודד עם מה שאתה רואה

-לזכור ולא לשכוח-

19

.עומר תימור: שם הכותב

.ברגעים אלה עזבנו את מאיידנק ואנחנו בדרך לתחנה הבאה

.ניי עדויות ממשיות לרצח ההמוני שביצעו הנאציםזוהי הפעם הראשונה שבה ראיתי במו עי

.האפר הענקיהר יד -על, בהאנגרים הענקים שאכלסו אלפי אנשים, בתאי הגזים, עברנו במשרפות

.יל בלאקמןג: שם הכותב

שהסתכלתי דרך החלון באוטובוס וראיתי כ ,בהתחלה. אתמול היינו במחנה ההשמדה מאיידנק

אני חשבתי לעצמי ואמרתי שזה מה שהיהודים ראו בדרך . את הצריפים קיבלתי צמרמורת

זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי עדויות ממשיות בקשר לשואה ולא . את הצריפים. למחנה

.היה קשה, ותמונותהדרך הטלוויזי

.מעיין סעאת: שם הכותבת

ובכלל בהתחלה לא הרגשתי כלום ". מאיידנק"ביום חמישי לקחו אותנו למחנה ההשמדה שנקרא

וזה , לכולם היה די קשה ולי לא. עד לאותו רגע שראיתי את המחנה מבחוץ לא הרגשתי שום דבר

.דווקא הפריע לי

ובמיוחד הנעל , ראינו את כל הזוועות כמו השיער והנעלייםהגזים ותאי לאחר שנכנסנו לכל

. מהלב שלי נורא קשה ובלב הרגשתי מן מועקה שלא האמנתי שהיא תרדעבוריזה היה , האדומה

. יהודים כמוני- שנה רצחו שם אנשים60לא האמנתי שאני נמצאת במקום שלפני

ו עושים גם לי וזה קשה ולא שנה זה מה שהי60יה לפני י חושבת ואומרת לעצמי אם הייתי חאנ

.ראשנקלט ב

אני בטוחה שאני בחיים לא אבין איך היה לאנשים האלה לב לרצוח בני אדם שלא עשו להם כלום

.וזה חבל לי. וכנראה שבחיים אני לא אבין את זה

.למדתי המון דברים שלא ידעתי לפני כן. היה לי ובטוח שגם לכולם קשה–לסיום

...)או שלא(הפסקת הפיפי

בתחנת דלק , אין שום בעיה. "אתמול בדרכנו חזרה מהמחנה מאיידנק הובטחה לנו הפסקה

.... ממשששש–..." הראשונה נעצור לכם

...300, 400, מטר500 - רי נסייעה קצרהאח

.התחנה מולנו

...לא יורדים, אוי חבל? אבל מה

".....רחוק מהעין רחוק מהלב"עברנו עוד תחנה אבל הנהג נסע מהר

...בתחילה שרון צחקה והכל היה בסדר. בינתיים שרון החזיקה את ביטנה מרוב לחצי השלפוחית

.ופרצה בבכי" דיייי אני לא יכולה יותר" שרון הכריזה (!!!)לאחר התחנת דלק השביעית אולי

.. סימה..." לכווץ את הטוסיק להרים את הגב התחתון... "מזלנו שיש לנו מטפלת בדרכי השתן, אז

!רק שתן שפשוט רוצה למצוא את דרכו החוצה, אין לנו שלפוחית רגיזה! ?מה לכווץ

)זה לא ברור, איך נשאר לה שתן... זליםכבר הוציאה את כל הנו(מרוב ששרון בכתה , בינתיים

!?שוב לכווץ"... ושוב כולם לכווץ"

20

ה לקחה אותה להשתין בשירותים 'חבריה של שרון החליטו לצאת עבורה במחאה ולבסוף ויקיל

, ויקי..." הם יחכו, תשתיני שרון קחי את הזמן...) "וכולנו נשארנו באוטובוס לחוצים עד שמיים(

!שלא תתעכב, שתחזור... ו מתים כבר להשתיןאנחנ?? למה נראה לך

.שרון חזרה מחויכת ומבסוטה עד השמיים"...) כמה("לאחר כמה דקות

!ורק שרון הרשתה לעצמה לנער מולנו בקבוק מים, כולנו מחאנו לה כפיים

...חצופה

.שםדברים שאמרנו . 12.10.06 –שיחת סיכום

–מיידאנק

.קשה, ויהז . המגדלים והארובות,הצריפים •

.תמונות הגופות המוטלות באותה מיטה, הצריף של השערות •

. רעש וצעקות–המשרפות •

.קשה לתפוס, כבר בכניסה תחושה של מועקה–אווירה כבדה •

. רעדו הרגליים–תאי הגזים •

."לא נתפס "–הכמויות האדירות של הנעליים •

תחושה של את האוטובוס העבירה הקבוצה בכיוון ה–עם סיום הסיור במחנה •

. לצאת מהתחושה הקשהוכך הצלחנו" קבוצה"

.הובילה לקושי בסיור" צורה מסודרת של הרג" •

.קשה להבין ולתאר את מה שהיה שם, לא יאומן, מחנק •

עצם הידיעה שאפר הנספים הפך לדשן והפך את המקום לירוק יותר עוררה בי •

.חלחלה

רצון להקיא בדומה , חוס אוויר ד–קושי לנשום , בטן מתהפכת, תחושות של מחנק •

.למה שהיה אז

.ות סמלית קוטבי–הפרחים שהונחו עליהם . זעזוע–המשרפות •

. אותנטיותממשיות עדויות שראיתיזו פעם ראשונה •

.לדור הבא" להעביר את זה הלאה"הדבר הראשון שצריך לעשות זה •

."אדם-כל זוג נעליים זה בן" •

.אותם אנשים במחנה רזים ושדופיםהנגיעה באחת הנעליים עוררה בי תמונה של •

"אפשר להוריד את הכיפה: "ישראל סידליק לאדם היימן

"לא רוצה: "אדם

21

'.10.200621:

' '–

22

סיכום היום :10.200631.' ויום

אחד מבורות ירי אלו נקטעו ב. שם ביקרנו בבורות הירי של זביליטובסקא גורא, נסענו לטרנוב

על הגדר . ס"חלקם לפני שלמדו ללכת ואחרים לפני שסיימו את ביה, חייהם של הילדים היהודים

נו כאשר ניסינו תדהמה הכתה ב. לדיםשתחמה את המקום שבו נקברו ראינו כרזות ובהם שירי י

.לדמיין את סיפור חייהם של כל אחד מהילדים הללו

שבנו את ,הנאצים. 1940המחנה הוקם על בית קברות שנהרס בשנת . בלאחר מכן נסענו לפלשו

. שמכיוון שהוא בנוי על בית קברות יחשבו שהגופות שייכות לבית הקברות,המחנה האמינו

אות והנוף המקום מלא מדש. כשהגענו למקום היה קשה להאמין שבמקום זה נרצחו אלפי יהודים

ת את קבוצות האנשים ים החתוכים בליבם שמסמלק של חמישה אנשחוץ מאנדרטת הענ. מדהים

לא ניתן למצוא זכר לכך שבמקום זה ממש חוו יהודים רבים את רגעיהם ,שיצאו לעבודה

. האחרונים

.המקום כיום משמש כפארק

.בעודנו הולכים על המדשאות לא יכולנו שלא להעלות על הדעת באיזה חומר מדושן הדשא

שם ביקרנו , קה'ם שחווינו בימים האחרונים נסענו לוייליצכדי להרגע מעט מהמראות הקשי

ואבות ד זוגות רגליים 49-כאבי גב ו, לשתי קבוצות ואחרי אלפי מדרגותהתפצלנו. במכרות המלח

ביציאה קנינו מזכרות ועלינו במעלית ). היה מלוח(טעמנו כמה קירות . הגענו לקומת הביקור

.המפחידה

ניצלנו את מעט הזמן שנשאר לאסוף עוד קצת שקיות והמשכנו . כשהגענו למעלה כבר היה חשוך

שבמקום ללכת בתלם – תימור –כולנו חוץ מאחד . למסעדה לארוחת יום שישי והדלקת נרות

מהרה גילינו מה עלה עד. נלחצנו עד מאד והזעקנו את אלכס. ולקנות מזכרות נכנס לשירותים

בסוף . חזרנו לצלחות" מספרי ברזל"צעקות ולימוד מושג חדש , בגורלו ולאחר מעט הטפות

, כל אחד קיבל גם מכתב אישי. הספר- בביתהארוחה הופתענו לגלות שקיבלנו מכתבים מהמורים

, יניים היה קשה לעצום את הע.)חלקינו בסתר( בכינו תכולנו התרגשנו וגם קצ. מההורים שבבית

. ידענו שמחר הולכים לשוק כברמודע- כנראה כי בתת

23

תשסז- לתלמידי פולין לקבלת השבתיםמכתב

מנהלת בית הספר ומורה לספרות– מכתב מאילנה

,הורים ותלמידים יקרים, סימה וויקי, עדנה .ערב טוב ושבת שלום

אחת התחנות המשמעותיות במסע לקיים את מצוות קבלת השבת בפולין הינו רגע מרגש מאוד ב

:שאני מגדירה אותו כמסע, זה שלכם .."ארצי ובחזרה, יהדותי, אל עצמי"

, וכמובן ארוחת השבת, ירותנ, יין, חלה: חגיגי שעליו כל טובאתם יישובים היום סביב השולחן ה .מברכים את הברכות ושרים בקול רם בגאווה גדולה ובביטחון

עצם העובדה . ה בגדר חלום ומשאלה בלבד לנהל קבלת שבת שכזו הי,ים בערך שנ62- אבל לפני כאכזר גורל -ה את דרכך למוות ולא לחייםגזר, או שהיית צאצא למשפחה יהודית, שנולדת יהודי .בלתי נתפס

שטוותה את , י בני אדם מרצחים שרצו להשמיד ולעקור כל זכר לעם היהודי"תוכנית שגובשה עשמטרתה הייתה להופכו לצלם אדם , כבודו וגופו של היהודי, ת נפשושביר, הפחד, דרך הייסורים

.מנעה כל ניסיון לשמר את התרבות העשירה והמיוחדת של יהדות אירופהמעשי גבורה הם ? גבורה ותקומה, מסע של זיכרון, אתם זוכרים שבקשתי מכם לראות במסע זה

שמירה על : שיים הקטניםאה הייתה גם במעהגבורה בזמן השו, מעשים הראוייםהלא רק .על חברות ועזרה הדדית, שמירה על צלם האנוש, יהדותך

באמצעות , של שמירת מצוות קבלת שבת אני רוצה להציג בפניכם בערב מיוחד זה, גבורה שכזו :שלושה סיפורי עדות קצרים

'עדות א

ת במרכז ההררי השוכנ' גלאץ' מחנה ריכוז לנשים בקרבת –הדלקת נרות שבת בגטו לודויגסדורף .הגבוה בגרמניה

עצירי המחנות הועסקו בבתי חרושת לתחמושת , אזור זה היה זרוע במחנות עבודה ובמחנות ריכוז .ונחשפו לחומרי נפץ וכימיקלים רעילים

את הנרות הייתי משיגה תמורת . בתקופה הראשונה של חיי במחנה היו אתי תמיד נרות שבת" .כי הגרמני עלול היה להריח את ריח הפרפין, בהדלקת הנרותהיה סיכון . סבון וכדומה, לחם

מפרפין זה , הביאו לי אחי לצרה פרפין שמצאו במקומות עבודתם, במחנה שבו שהיתי עת ארוכהשני נרות השבת , בקיץ הייתי מדליקה את הנרות מיד עם שובי מן העבודה. עשיתי נרות שבת

.בחורף נתקלתי בקשיים בהדלקת הנרות. שלנוהקטנים הביאו קצת שמחה ועידוד לתוך הרציף ולא בכל מקום עבודה אפשר היה להדליק נרות , עבדנו עד שעה מאוחרת לאחר כניסת השבת

.מטעמי בטיחותכאשר לא ניתן , לפעמים, רק שני יהודים עבדו שם. עבדתי במשרדו של מפקד המחנה1943 ףבחור

הייתי תוחבת את הנרות הקטנים בדלת , לי ללכת לצריף סמוך ולהדליק שם את נרות השבת "התחתונה של התנור ומדליקה שם את אורות השבת שלי

עדות שנייה

יש תפוח . ט"במשך כל נדודינו המעונים השתדלנו תמיד לקיים מצוות הדלקת נרות לשבת ויו"אדמה נקוב שמילאנו אותו במרגרינה ופתילת סמרטוט בתוכו שימש לנו כנרות שבת בחשכת

".נודלות

עדות שלישית בליל מסדרת, ות וחישוקים קטנים של ברזלפעם אחרת ראיתי אישה שתפקידה היה לצחצח טבע"

כופפה עליהם ראשה ואמרה בלחש את ברכת , שבת על השולחן מן הטבעות כביכול מנורות ונרות ."הדלקת נרות שבת

,יקירי

להדליק אור בתוך עולם "סמלית אני חושבת שלהדלקת נרות בתקופת השואה הייתה גם משמעות ."של חושך

שאו אותה בגאווה , בעצם צאתכם אל המסע הזה הדלקתם את משואת הזיכרון האישית שלכם .למענכם ולמען הדורות הבאים

.שבת שלום

.אוהבת אתכם אילנה

24

מנהלת פדגוגית ומורה לאנגלית– מכתב מאיילת

!א היקרים"תלמידי י

ל או בארץ אבל המסע שאליו יצאתם הוא מן "ו בטיולים רבים בחואני בטוחה שרבים מכם הי

.מסע לעבר של העם שלנו והתלאות הרבות שעבר

אך אין כמו מראה עיניים . וראו סרטים ספרים חלקכם שמעתם סיפורים בבית והיתר קראו

להיות באותם המקומות בהם עברו אבותינו סבל כה גדול ועם זאת אנו עדיין קיימים ואנו

מכם סימה וויקי נהנות ,בטוחה כי עדנהאני .צאצאים נמשיך לחיות ולדעת שאין לנו ארץ אחרתה

.חג שמח והלואי ותחזרו מהמסע חזקים ומחוזקים ומאחלת לכולכם

ש חם לרוטשטיין ולבנות"ד. ב.נ

ילנד לבין המסע לפוליןאלהשוות בין המסע לת: ומשימה אחרונה לגרייף

איילת, שלכם תמיד

ומורה לאנגלית3א " מחנכת י–כתב מעירית מ !תלמידים יקרים

הרבה פעמים בקשו והציעו לי להצטרף למסע לפולין עם תלמידים ועד כה סירבתי כי הרגשתי

.שמסע זה יהיה מאד קשה לי ומשום מה אני ממש נרתעת מהתמודדות עם הרגשה זו

.ת קושי כזה כשהייתי בגילכםנעשה לי קשה יותר משנה לשנה ואני לא זוכר" יום השואה"

דברים מקבלים , ככל שאנחנו מתבגרים אנו מסתכלים על חוויות החיים בפרספקטיבה שונה

.קולות וצלילים מימי ילדותינו מקבלים פרשנות שונה ,משמעות אחרת

בוכה בסתר ומנסה , בערך5-6בהיותי בת ) אבא שלי(כאדם בוגר אני נזכרת שראיתי את אבי

על ) 88ועדיין בוכה והוא בן (רק מאוחר יותר הבנתי שהוא בכה . על חם" נתפס" כשלהסתיר זאת

. משפחתנו שנכחדה על אדמת פוליןכל

לגדול ) משהו שנראה לכם מובן מאליו(רק כאדם בוגר עם משפחה משלי הבנתי שאני לא חוויתי

!!! הם נרצחו– הם לא היו שם – דודות ובני דודים ,עם סבא וסבתא ודודים

רחוקים כבר שנות דור מזוועות אלה ואני גאה בכם שבחרתם לחוות חוויה קשה , אתם ילדים

ואתםנו אך לא יכלו לנו אדמה שבה נרצחו מיליונים מבני עמשמלווה בגאווה גדולה להיות על

.עדות חיה לכך

ליבי אתכם! חיזקו ואמצו

עירית

25

4יתה יא מורה להיסטוריה ומחנכת כ -בר נעמי ביתןמכתב מ

;תלמידיי היקרים

.אני פונה אליכם במכתב זה ומברכת אתכם על המסע האמיץ אותו אתם עוברים בכבוד רב

את המסע הזה אתם עושים על מנת שתהיו שליחים של מסר חשוב ומיוחד לעולם כולו וגם לנו

.כאן בישראל

אבל לא כך . תנקמה ולאומנות מטורפ, אפשר לקחת את המסע למסקנות מרירות של שנאה

תקווה ולא של הזה של , אני מקווה שכל אחד מכם ייקח עימו את המסר האחר. במקרה שלכם

.וזה של ההבנה ולא של הנקמה, שלום ולא של המלחמההזה של , הייאוש

אלא במישור הכלל עולמי של איך זה לא , ההבנה היא לא רק במישור של איך זה יכול היה לקרות

יכם ועל כל הנוסעים במסעות ההיסטוריים הללו מוטלת חובת העברת מסר על. יקרה עוד לעולם

להתריע , לשקוד, זה קרה ולכן כבני אדם אנו מחויבים ללמוד– המסר האנושי ההומניסטי –זה

.ולמנוע

רבן שהייתה קשרית בגטו ורשה וסייעה רבות להצלחת המרד -אני נעזרת בדבריה של חווקה פולמן

–מדובר אכן בהצלחה היסטורית ממדרגה ראשונה . כותבת כאן הצלחהולא בכדי אני. בגטו

.כפי שרצו להיות מתכנני ומובילי המרד, "שלוש שורות בהיסטוריה"הרבה יותר מ

כאשר הסתיימה מלחמת . לאלו שיבנו את עתיד הארץ הזו ויעצבו את החברה בה, אני פונה לנוער"

.יה קשה ומכאיבהחופש ה, לאלה מאיתנו ששרדו, העולם השנייה

ה אכזרית עד שלחזור מהאובדן הורגש בעוצ; מיליוני יהודים, חברים, משפחה–איבדנו הכל

.נראה כמשימה בלתי אפשרית כמעט, להתחיל הכול מחדש, לחיים

תקום חברה , בישראל, שבארץ שלנו, שהעולם החדש יהיה אחר, עזרו לנו האמונה והתקווה

, וחלמנו על שלום.בכל התנאים ובכל המצביםמר צלם האדם שבה ייש, טהורה, מוסרית, צודקת

.היו געגועים והיה חלום. סוף שלום-סוף

".היאבקו עבורו, טפחו אותו, שימרו על החלום: בשם הלוחמים אני פונה לנוער שלנו

אני מבקשת מכם לשאת עימכם , ו המופלאהנמולדת, כאן בארצנו הקטנטונת, תלמידים יקרים

מסקנות אופטימיות לעולם טוב יותר ולחברה , ע הזה לעד ולהפיץ מסקנותיואת זיכרון המס

כך נוכל כולנו להיות ; גזע ומין, ללא הבדל דת, צודקת ואנושית שמכבדת זכויות אדם באשר הם

. לעולם ועד–הפרק החשוב ביותר בתולדות הניצחון ההיסטורי של מרד גטו ורשה

, נעמי ביתן בר–שלכם באהבה

27

סיכום היום :10.200641. שבתיום

. היום הולכים לשוק.התלבשנו ויצאנו לדרך, התעוררנו מוקדם במיוחד

. בדרך רק צריך לטייל קצת בקרקוב

חזיתו הוציאו להורג שב, ראינו את בית הכנסת הישן בכיכר שירוקה. 'ימייז'ערכנו סיור ברובע קז

ריכוז גדול של . יוסף ובית כנסת ברחוב אייזק' בית הכנסת ברחוב קופה ועוד אחד ברח, פולנים

?אך מתי מגיעים כבר לשוק . מספר היהודים ועושרם התרבותיבתי כנסת המעיד על

בעוד , בינתיים שמענו על התערבות המים של בר ואלכס והעלנו חיוך למשמע האתר בו נפרדו מהם

בהמשך ביקרנו . 'רשימת שינדלר'ראינו גם את אחד הרחובות בו צולם הסרט .אלכס נוזף בהם

. במפעל ושמענו את קורות חייו

ובעיקר טיילנו , יצאנו לכיוון זקופנה שם קיבלנו זמן חופשי.פתאום השוק נראה קרוב מתמיד

.קנינו

. הפולקלור של הזבישקים המרקדיםבערב נסענו למסעדה לאכול ארוחת ערב ולראות את מופע

.רקדנו והלכנו לישון, אכלנו

קטעים מיומן מסע משותף: 10.200641. שבתיום

. שם בדוי:שם הכותב

לפני יומיים ביקרנו במחנה ההשמדה מאיידנק ובפעם הראשונה בחיי ראיתי עדויות ממשיות של

בובות של ילדים ואפילו , שערות, יים נעל-העדויות שראיתי היו מצמררות. השואה ולא בתמונות

רק דרך עדויות ניתן להבין את המשמעות האמיתית של . ספרי תורה שהיו שייכים לאנשים

.השואה

זה בלתי נתפס עד כמה המוח האנושי יכול להיות אכזרי ולא יציב וכדי שזה לא יקרה בעתיד עלינו

!ואני אעביר, להעביר את זה הלאה

החברות של חברי המשלחת חזקה מאוד ואנחנו . אני לא לבד–טובים עכשיו נעבור לדברים ה

מה שעוד עוזר אלה שיחות הלילה שמקיימים המורות . עוזרים זה לזה להתגבר על רגעים קשים

אתמול היינו במסעדה וערכנו שם קבלת , אגב. וחברי המשלחת ושם אפשר לפתוח את המעיק עליך

.היה מרגש, מורים ומההורים שבסופה קיבלנו מכתבים מה,שבת מרגשת

...עכשיו אני אעביר את הדף למי שלא כתב כי אני סיימתי

28

דניאל קפון:תשם הכותב

כמויות עצומות של נעליים , ראינו שערות אדם.עברנו ביתן ביתן. יקרנו במאיידנקלפני יומיים ב

כ הרבה דברים "ד כראינו צעצועים שבורים ואביזרי תפילה ועו, שאפילו חלקן נשארו צבעוניות

אך הרגשות שעלו לי שם היו שונים מאוד מאלו , אינני יודעת למה .יכים לאנשים שנספוישש

במקום מסוים הרגשתי . לא בכיתי ולא נחנק לי הגרון, לא רחמים, לא הרגשתי עצב. שלהם ציפיתי

גשתי אני מצדי הר. חסרת רגשות מפני שחבריי שעברו את המסע סיפרו לי כמה קשה היה להם

שאם ילדיי או חבריי לא יזכו להגיע למקומות אלה יהיה לי מה להראות , צורך לצלם עוד ועוד

לא עשה לי כלום - ום או למשל לעלות להר האפרימטוראפילו הכניסה לתאי הגז ולקר. להםולספר

אלו הדברים שבאמת גרמו לי . ממה שצילה המדריכה סיפרה נדהמתי יותר. במובן כלשהוא

מה גורם לבן אדם לגדל את ילדיו במקום בו הורגים אנשים ומתעללים . הגיון אנושילחשוב על

אני חושבת ? מה גורם לאנשים להתקלח במשרפות? מה גורם לאישה להפוך עורות לאהילים? בהם

.אני מתחילה יותר ויותר להבין את כוחה של האמונה ושטיפת המוח. שלעולם לא אבין

למזלי יצא לי לדבר עם ידיד על . גילינו שיש אינטרנט חינם.קרקובאתמול בערב הגענו למלון ב

, סוף סוף הבנתי שזה בסדר להרגיש כך. שלי במסע הזה) או חוסר הרגשות אפשר לומר(הרגשות

הבנה היא משימה מאוד לא קלה במצבים . אולי אתרגש באמת כשאתחיל להבין. שיש עוד כמוני

. שכאלה

. מה עבר על היהודים ומה על הנאצים. להתחיל להבין איך היה שםאוכל , אני מקווה שיום אחד

. לעדר אני אמשיך להעביר את סיפור השואה כדי שלא תחזור ותיזכ- מה שבטוח

. לירן זיו: שם הכותב

כשהגענו קודם אכלנו .אתר סקי עם שוק למרגלות ההר, ביום שבת בצהריים הגענו לזקופנה

אם ... (אנשים נחמדים ומזב אוויר טוב, מקום עם אווירה טובהזה, ולאחר מכן התחלנו להסתובב

.לאחר כל הקניות נסענו למסעדה מיוחדת עם רקדנים ותזמורת והיה נחמד מאוד). קר זה טוב

!נהניתי מכל רגע

29

.10.200641:

''''

''

30

סיכום היום :10.200651. ראשוןיום

. שם פגשנו את הוריה של מיכל, 1ושוויץ מוקדם בבקר נסענו לא. היום הקשה ביותר במסע מתחיל

העבודה "ראינו את הכניסה המוכרת עם הכתובת . נדהמנו לגלות שהמבנים עודם עומדים

קיר , באים לעבודה במזרחהם המקום בו עמדה התזמורת שנגנה לבאים שחשבו ש, "משחררת

ל דילמות קשות שמענו על המסדרים וע.אדם-בית החולים בו נערכו ניסויים בבניואת , המוות

ראינו ערימות של מזוודות של אנשים שהאמינו שנוסעים לעבודות במזרח , היהודיםבפניהם עמדו

, שערות שנגזרו מראשי אנשים, מזוודותיהם בתקווה שיחזרו אליהםורשמו את שמותיהם על

שקוף חדר חשוך ובריצפתו ריבוע–לבסוף נכנסנו לביתן היהודי . בגדיהם של תינוקות וכלי אוכל

צילה קראה לנו להקריא את שמות קרובינו שנספו . החדר היה מלא בנרות זיכרון. דוד-ובו מגן

כל אחד קם בתורו ובקולות חנוקים מדמעות של עצב והתרגשות הקריא שם ועוד שם . בשואה

לאחר מכן שמענו . ולכל שם סיפור משלו ומשפחה משלו שתשב בארוחות יום שישי והוא יחסר לה

כאשר יצאנו מהביתן הלכנו עם . גאווהשרנו את התקווה והתמלאנו ', אל מלא רחמים'ת את תפיל

תר כמה מבקרים הסתכלו פתאום הדגלים נראו גבוהים יו, הדגלים לכוון היציאה מלאי גאווה

. גאווהעוד בהתמלאנו עלינו ו

ניסה ומשם עלינו בשתי קבוצות לראש המבנה שבכ). בירקנאו (2לאחר נסיעה הגענו לאושוויץ

. ראינו את המקום בו התפצלו היהודים. ירדנו משם והלכנו לכוון ההריסות. ראינו את כל המחנה

בה היו הרבה תמונות של ,לבסוף ערכנו טקס בסאונה. הבריאים והחזקים לעבודה והשאר למוות

. אנשים שנספו שם

). יםשבע(קצת צעקות וממשיכים למלון . חזרנו לאוטובוס וחיכתה לנו פיצה

.שמענו את סיפורה של חסידת אומות עולם בתרגומם של זבישק וצילה והלכנו לישון

31

קטעים מיומן מסע משותף: 10.200651.' איום

.איתי שדלצקי :שם הכותב

מפחיד לראות את גודל . ואנחנו כבר יוצאים לכיוון אוושוויץ בירקנאו1היום היינו באוושוויץ

כמו כמויות השערות , אבל יחד עם כל המראות הקשים הללו. ואת עמודי התליההמקום

". לכל איש יש שם"הדבר שהקשה עליי יותר מכל היה הטקס , והנעליים והחפצים האישיים

כל . כ הרבה שמות של אנשים שנספו בשואה ולרובם המוחלט קשר לחברי המשלחת"לשמוע כ

ל אחד ם היה רואה את פלאי הטכנולוגיה וכ אחד מהאחד מהם יכל לשבת איתנו בארוחות וכל

.מהם יכולנו להכיר

בודדת חנקה שמות בני משפחתי שנספו בשואה דמעהבשנייה שלפני שקמתי גם אני להקריא את

הקראתי וחזרתי , קמתי. את גרוני אך הבטחתי לסימה שאני הבא בתור ולא דחיתי את הרגע

אותו בכי שלו ציפיתי לפני . אותו בכי שחסר לי. ות התחלתי לבכ,למקומי ופתאום משום מקום

אנשים –סוף סוף הרגשתי התחברות מלאה לנושא והבנתי מה משמעות המוות , היציאה למסע

.שאני כבר לא אכיר למרות שבמציאות שונה יכלו לשבת איתי בארוחות החג

שקמנו כ ,סוף בטקסאך הפעם ב. בשיחת הערב הראשונה דיברנו על הטון בו אנו שרים את התקווה

לפתע הטון עלה והורגשה גאווה מעורבבת בעצב ולמרות שנחנקתי מדמעות , כולנו כדי לשיר

וכשיצאנו מאוושוויץ עם הדגלים היפים . המילים שיצאו היו חזקות, בודדות ולא כל המילים יצאו

רים רבים י תיי"ואנו מלאי גאווה והרגשת נקמה בעודנו מצולמים ע, האציליים מתנופפים ברוח

!הרגשנו שנקמנו

. עידן דוד עיון: שם הכותב

אני לא יכול להבין איך . ואני עדיין לא הצלחתי לבכות מכלום, עברו חמישה ימים מאז שהגענו

אני מרגיש כאילו אני מפסיד . זה פשוט נשגב מבינתי. אנשים יכלו לעשות מעשים כאלה לגזע שלם

. מאחר ואין לי קרובים שנספו, סיפור השואהכי אני לא יכול להתחבר לכל, משהו גדול

קשה לי לחשוב שאני לא יכול להתחבר לתחושת העצב הגדולה וחזקה שמאחדת ומייחדת את

שרדנו ואנחנו חיים ושמחים ועצובים ובעיקר , הצלחנו. שהיא גם כן תחושת גאווה, העם היהודי

.חיים

ולהיות , גאה להיות חלק מהעם היהודיאני, למרות שאני לא יכול להתחבר לסיפור המדהים הזה

. תודה לכולכם. מבינים ואנושיים כל כך, חבר במסע עם אנשים תומכים

32

.שרון שומרי : תשם הכותב

הגענו למקום ושם צפינו בסרט שאותי אישית מאוד ריגש מפני שהתצלומים שם היו – אושוויץ

כשיצאנו . פשוט היה קשה לצפייהראו בהם בדיוק את מה שעבר על היהודים וזה : אמיתיים

, מהסרט והלכנו בין הצריפים הרגשתי מין הרגשה רעה ולאט לאט ההרגשה הזאת רק גדלה

אבל הכי קשה מכל המסע הזה היה ההנצחה של קרובי המשפחה . במיוחד בקטע של השערות

רגיע שם פשוט קלטתי הכל ופשוט הבכי פרץ לי אבל ישר חברי המשלחת היקרים דאגו לה, שלנו

.אותי ולחבק אותי

.אושוויץ היה המחנה הכי קשה

לאט לאט התקרבנו . אמת שבהתחלה לא הרגשתי כלום'במיידנק היה לי ממש קשה ת –מיידאנק

לא יכולתי יותר לראות , יותר למשרפות ולמקום בו סגרו אותם ושם היהודים ישנו ופשוט רעדתי

הדבר הכי קשה עד עכשיו פשוט לא יכולתי המשרפות היו . איך סוגרים אותם כמו תרנגולות

הצלחתי לקרוא את הקטע שלי בלי להתרגש .הטקס התנהל כמו שצריך. אתי החוצהלהישאר ויצ

.כרגע אנחנו בדרך לאנשהו נותנים לנו זמן חופשי להסתובב, וזהו. יותר מדי

.המשך מסע נעים

. חן רחמים:תשם הכותב

אחרי הארוחה ). לא היה שינוי(תמיד עוף ותפוחי אדמה כמו , ביום שישי בערב יצאנו למסעדה

.אני חושבת אפילו שברגע הזה כולם נשבר, כך מרגש-זה היה כל. חילקו לנו מכתבים מההורים

כולם . ברגע שחילקו את המכתבים זה הכי שבר, הסיפורים ששמענו, אחרי כל המראות שראינו

).בשבילילפחות (זה היה ממש מרגש . התרגשו, בכו, התגעגעו

.כך רציתי להיות עם המשפחה ברגע הזה ולחבק את כולם-כל

עד עכשיו המסע הזה ממש שינה אותי וגרם לי להעריך דברים בצורה שונה ולקבל דברים אחרת

אני . דבר לקבל את המכתביםבטיול רגיל זה לא היה יוצא אותו . וזה התבטא במיוחד ביום שישי

כך - ל לא נראה לי שהיינו מתרגשים ככה כמו פה אחרי כלאב, לא אומרת שלא היינו מתרגשים

. שמשנים פתאום את הערך שלך לגבי דברים מסוימים,הרבה דברים

33

'.10.200651:

" "

–

34

סיכום היום :10.200661. שנייום

לא עוד , ותר בהשוואה לימים הקודמיםמתחילים יום חדש שבו צפויים להראות מראות קלים י

.מחנות השמדה

שם ערכנו סיור ,יש זמן ללכת לשירותים ונוסעים לגבעת הואוול, היום מתחיל באופטימיות

דרקון יורק אש סטייל , ראינו בית כנסת עתיק.רותי למדי בארמון המלך והקתדרה המלכותיתיתי

.יל עד שחזרנו לאוטובוסמשכנו לטיהצטלמנו וה, סימסנו, תוכניות ריאליטי

.כ" ועד כה היום נראה קליל סה'זמן שוק'טיילנו גם בעיר העתיקה סוקניצה ועשינו

לבין , ראינו את תחומי הגטו ואת הגדר שהפרידה בינו לבין שאר העולם תוך כדי נסיעה בקרקוב

הגדר נחרדנו לגלות את הסמליות של, וזאת רק בשל אמונתם הדתית" חוקיים"תושבי פולין ה

.שנראית כמו מצבות ומטרתה לדכאות את היהודים החיים בגטו

משהו שיזכיר לנו את משמעות המסע הרבה יותר ממדרחוב נוסף , נסענו ליעד הבא ביוםכ"אח

ראינו מצבות שונות ואת העברית הספרותית . 'לבית הקברות בלודג נסענו .' גטו לודג–בפולין

.והמתקדמת על מצבות היהודים

בקצה אנדרטה נמצאים קרונות אותנטיים שהובילו . ו גם באנדרטת הלב השבור ובראדגסטביקרנ

.יהודים למחנות ההשמדה

.מחר חוזרים לוורשה ואוטוטו אנחנו כבר בארץ, חזרנו למלון ללילה האחרון בפולין

35

קטעים מיומן מסע משותף: 10.200661.' ביום

.וךנעה בר: תשם הכותב

.אתמול ביקרנו במסגרת המשלחת במחנות ההשמדה אשוויץ ובירקנאו

שוויץ היו חדרים רבים עם חלונות ובא. מצמררים ומחרידים, ראינו כל כך הרבה דברים שם

.שם היו פרטים רבים שנשמרו מתקופת השואה, מזכוכית

היו . של היהודים השערות גולחו כמובן מראשם .עיםראינו חדר גדול מלא בשערות בכל מיני צב

היה שם משקל עצום של . דהההרגשה הייתה מחרי, שם הרבה צמות קלועות שהיו בתוך החדר

ראינו מזוודות רבות שאיתן . הכמות שהייתה שם הייתה כלום לעומת הכמות הכוללתהשערות ו

בתוך. ערמות של נעליים, בגדים של תינוקות ופעוטות, הרבה משקפיים. הגיעו היהודים למחנות

יחסית לעומת כל שאר נשמר ערמות הנעליים היו מספר רב של נעליים אדומות אשר צבען

.הנעליים הבלויות

, הכל עצמות, בצורה מטורפת, במוזיאון שהיה שם ראינו תמונות של יהודים שפשוט היו שלדים

.התמונות היו מזעזעות וההרגשה הייתה עוד יותר. ואני ממש לא מגזימה

.אני הייתי אחת המארגנות של הטקס, ות ערכנו טקס בבירקנאובסוף הביקור במחנ

אך הטקס הלך . שתלט לנו על הטקסשחוסר ארגון י, מהטקס היו נמוכותתחילה הציפיות שלי

ורציתי שהוא יצא כמה , כי היה לי רגש רב לטקס הזה, ולי לפחות זה היה ממש חשוב, כשורה

. רובן נשארו בעיניים ולא הקפידו לצאת החוצה, כשקראתי רעדתי וירדו לי דמעות. שיותר טוב

התכנון הראשוני היה שנשים את המוזיקה , "דמעות של מלאכים"באמצע הטקס היה את השיר

, אך לפתע התחיל הקהל להצטרף בשקט לשיר ופשוט שרנו כולנו את השיר, ונקשיב בשקט לשיר

.זה היה מאוד מרגש

, וגם אליו הצטרפו כולם ושרנו כאחד, אותו תכנוןבדיוק על, "כשהלב בוכה"השיר האחרון היה

הגיע הזמן לשיר התקווה . הבנו שהטקס הצליח בעיקר בגלל שיתוף פעולה. הפעם הרבה יותר חזק

, ההמנון שלנו, שאת התקווה, מבלי להודיע על כך, י כולם"והייתה מן הרגשה החלטית שסוכמה ע

זה היה מאוד אופטימי , הכי חזק שאי פעם שרנושרנו את התקווה , היהוזה מה ש. שיר בחוזק רבנ

.ומרגש

36

'.10.200661:

'

'

'

'–

'-

37

סיכום היום :10.200671. שלישייום

.ה יותרבימים האחרונים התבגרנו הרבש אך אין ספק , ימים6- בוגרים במ, שוב בוורשה

.רשה הלכנו לקיר הגטו המוסתר בין הבתים ושמענו סיפורים אודות הקירובו

והסתובבנו קצת במוזיאון –) בטח לא אומר לכם הרבה(המשכנו למכון היהודי ההיסטורי

.שבפנים

ניצל ם שהתמזל מזלנו לפגוש אד, שבו רובנו תפסנו תנומה קלה, אחרי סרט לא כל כך מעניין

חיים אנשים מניצולי סוביבור עדיין ב6 רק . אשר סיפר את סיפור השרדותוממחנה סוביבור

.ויכולים לספר את הסיפור המצמרר על אשר קרה במחנה

ורשה בעוד צילה מספרת סיפורים שונים על המקום ועל היהודים בו לפני והמשכנו לטיול רגלי ב

. שנה60-כ

.יבסוף הסיור הרגלי בורשה הגענו לאנדרטת המרד הפולנ

לאורך . במקום בו נאספו ונשלחו היהודים למחנות השונים, לאחר מכן התחלנו את מסלול הגבורה

ו עד שהגענו קראנו והמשכנ.לול הגבורה ראינו אנדרטות רבות ועליהן כתובות בעבריתמס

.היה קר ומרגש. סיום המסעלערכנו טקס שם , לאנדרטת רפפורט

ו החזקה נדהמנ"התקווה"בשירת . הקשה הזההטקס היה מרשים והיווה סיום הוגן למסע

אנחנו כאן למרות הקשיים ואנחנו כעת חזקים יותר .מהגאווה שעטפה אותנו בזמן השיר

.ומאורגנים יותר

פר לנו קצת על עצמו והזכיר סיש ,מנגלההניסויים של מניצולי ,ויץלאחר הטקס פגשנו ניצול אוש

.א יעשה זאת ועלינו לשמור ולהנציח את השואהם אנחנו לא נילחם בשבילנו אף אחד ללנו שא

מוטלת החובה לספר את עלינו ו בעדות ישירהאנחנו הדור האחרון שישמע את הסיפורים האלה

.הסיפורים השונים מהמסע הלאה והלאה לדורות הבאים

למרות קוצר הזמן נסענו . בקניות, איך לא,מנוילאחר הסיום המרגש של המסע הפורמאלי סי

.שם קנינו מתנות אחרונות למשפחה והמשכנו לשדה התעופהלקניון

. כך מהר-לא ייאמן איך מסע כל כך גדול מסתיים כל

כמו , יפורים ואת הזוועות שראינוג נפרדנו בחיבוקים וחזרנו כל אחד הביתה לספר את הס"בנתב

".כשתהיה שם תבין רק" שויקי אמרה במפגש הראשון

38

2007 -חנות המוות מסע החיים אל מ

לנשים מטפחת . עשרות תמונות של גברים נשים וילדים ניבטות אלי, אני עומדת מול הקיר הארוך

רק , לכולם מספר, ללא זהות, כאיש אחד, כולם דומים, הגברים בכובע צמר אחיד, ראש זהה

ביד של זחלקם אוח, קטניםתמונות בשחור לבן של ילדים. בקיר ממול ילדים. העיניים מדברות

המוח מסרב . הסיפור של כולם קפא שם לנצח, הלב כואב. חלקם מצולמים עם משפחתם, מבוגר

נעל . נעליים לחג וליום חול, ונעלי עבודה, נעלי עקב, ערמות של נעלים, צעדתי פנימה. להאמין

אנשים נשאו במזוודות הללו . תיקי יד, הר של מזוודות. אדומה מבצבצת מתוך הערמה האפורה

גדי ילדים ב, בגדי גברים ונשים, ת של בגדיםבחדר אחר ערמו. עברם, ביתם, ת כל רכושםא

. ספרים וחפצים אישיים, תמונות, כלי אוכל, צעצועים, משקפיים, כובעים, מעילים, ותינוקות

איך אפשר היה , ריבון העולמים: סיפור השואה קם לתחייה אל מול עיניי ואני אומרת לעצמי

?ולאבד את כל המשפחות האלה, להשמיד להרוג

, מתחבקים, אוחזים ידיים, אבא אמא ושלושת ילדיהם, בקיר אחד תמונת משפחה מאושרת

אולי הם , תמונות של סבא וסבתא עם הנכדים והילדים. עומדים מחייכים בבגדים חגיגיים

. והנה קיר שלם מלא תמונות של חתנים וכלות. אני חושבת לעצמי, הצטלמו באירוע משפחתי

וחיוך של , לידם גברים צעירים עם מגבעת מהודרת, ביום חתונתן, נשים יפות לבושות שמלות כלה

אוחזת בידה , ילדה כבת חמש לבושה בשמלה חגיגית, עצרתי ליד תמונה קטנה בשחור לבן. אושר

. בוודאי צילמו אותה ליום הולדתה, אני מהרהרת. חיוך מקסים על פניה, רגל בובה הפוכה

?האם הנרות הללו ירחיקו את החשיכה. ולטות את שורת נרות הנשמה שהדלקנו זה עתהעיניי ק

איך משפחות . הכאב מפלח את הנשמה? איך אפשר. ומסרבת להאמין, בוכה, עומדת מול התמונות

. רק בשל היותם יהודים,אל מותם, יחפות,ברעב, בקורות צעדו על אותן אבני חצץ דוקרותשלמ

?ה הוא שתקלמ? איפה היה העולם

צעדנו לתוך אחת , דקה אחר דקה, שעה אחר שעה,יום אחר יום, וכך במשך שבעה ימים מלאים

, מחנות ההשמדה, היערות, המשרפות, תאי הגזים. התקופות האפלות והאיומות של העם היהודי

.בכי, עוד נרות נשמה, קדיש, עדות אישית, טקסים

.אדםזה אינו טבע ה: אני מדברת אל עצמי ואומרת

אני , אין מחילה, הזמן עובר והתמונות מול עיניי, הזיכרון חי, אין סליחה, אין שכחה, ובתוך כל זה

. אסור לשכוח, שבה ומשננת במוחי

במרחק הזמן ולאחר שקיעת הכאב . גילינו את השמחה והביחד שלנו, הבכי והצער, ומתוך הכאב

יבים ומח, אנו מחויבים בכל נימי נפשנומולדת אחת שאליה, התבהר לכולנו שיש לנו רק ארץ אחת

.ולהגן על עצמנו, לשמור עליה, לאהוב אותה

39

ורשה, באנדרטת רפפורטסיום מסע לפוליןמסימה בראל בטקס מכתב פרידה

,הורים ומורים יקרים, תלמידים

במסע גאווה על כך שעמדתם . כאן בוורשה אל מול אנדרטת הגבורה אנו מביטים אליכם בגאווה

הגטאות ומחנות ההשמדה , בתי הקברות, פסעתם לאורך האנדרטאות. םכקשה זה בכל כוח

.שהצורר הנאצי התכוון באמצעותם להשמיד את העם היהודי

ואה שירדה עמדתם פנים אל פנים אל מול גודל הש. השכל והרגש, למסע זה שותפים המוח והלב

. שנים60- על העם היהודי לפני כ

שלימוד מתוך ספרים והתייחדות , מרכזי וגורלי בתולדות העם היהודיהשואה היא אירוע

.בטקסים אינם מסוגלים להמחיש את הרגשות והרושם הראוי

והבנו את , במסע זה הייתה לנו הזדמנות להבין מעט ממה שקרה וממה שאבד לעם היהודי בשואה

, והמורשת היהודית בעתידדור ההמשך בטיפוח ושימור נכסי הרוח , גודל האחריות המוטלת עלינו

.ובהגנה על קיומנו

במסע זה עם והיכרותנ. לא נוכל להבין כראוי את ההווה שלנו בלי שנלמד היטב על יהדות פולין

היא משימה המחייבת תהליך של , מגוון החיים היהודיים ואוצרות התרבות של יהודי פולין

.למידה רצינית במהלך המסע וגם לאחר שנשוב ארצה

נו דמעו אל מול חורבנה הנורא של יהדות יניד משרפות המוות במחנות ההשמדה עיו לכשעמדנ

יחד עם זאת , חשנו את היקף האובדן שגרמה השואה לעם היהודי, אירופה ויהדות פולין בתוכה

.התמלא ליבנו גאווה על זכותנו הגדולה להיות אזרחי מדינת ישראל היהודית

אין לי ספק כי מסע זה ייחרט . אל ארצנו הקטנה,בעוד מספר שעות נעשה דרכנו הביתה

, סובלניים ומלאי חמלה, אנו מקווים שתשובו ארצה אזרחים טובים יותר. לעדםבזיכרונכ

.מגובשים חברתית ומלאי גאווה

".אין לנו ארץ אחרת", זכרו

40

מיומן מסע מאת הגר וינשטיןיםקטע

...אנחנו בדרך לטרבלינקה .יערות, אלמימין ומשמ

–העצים נראים כמו עומדים במסדר צבאי אלפים ומאות אלפים

.והם גבוהים עד כדי שצמרותיהם נראות כאילו הן נוגעות בשמים ,האוטובוס חולף על פניהם במהירות

. אך הם אינם נגמרים ,הם נראים כה תמימים ורזים

,אבל אני יודעת שהם טומנים בחובם את מה שראו ביניהם . הסבוכים הללוביערות

,אני נדהמת מהיופי של הנוף מחוץ לוורשה ,אך בשנייה אחת כאשר הסתכלתי על היערות

–התחלתי לדמיין אותו ,את הילד היהודי עם הכובע המרופט והמכנס הקרוע

.שלמרבה מזלו עוד נשארו על רגליו הנעליים ,הוא בורח מהנאצים, והוא רץ

,מחבוא, מבקש מהיער מחסה , ש מישהו שיציל אותוהוא מחפ

.אז הוא פונה ליערות העבותים ,הוא מתאמץ להמשיך ולרוץ

, לא להפסיק לעולם –כי אולי אמא עוד מחכה לו

.או לפחות כך הוא רוצה להאמין ,לא שבתי להביט מחוץ לחלון ,כיוון שלא יכולתי לעזור לו

. מבטיהעדפתי להסיט

קראו לה חנה

!קראו לה חנה, ה מספרהיא לא היית, קראו לה חנה

– באושוויץ 15והיא לא גרה בבלוק מספר

.עם חצר גדולה וגדר לבנה מסביב, בעל שתי קומות, היא גרה בבית פרטי

– בנות 4והיא לא ישנה על דרגש העץ יחד עם עוד

בחדר שלה והתכסתה בשמיכה ורודה שעליה , היא ישנה על המיטה שלה

.ציורים של דובים

–או מרק דל , ה פת לחם קטנהוהיא לא אכל

.בצלחת יפה עם קצפת או סוכריות, היא אכלה עוגות שאפתה אמה בתנור

–והיא נעלה נעליים אדומות עם אבזם בצבע זהב מקדימה

.ולא קבקבי עץ משופשפים

ולא –עם עיטורי תחרה ופפיון אדום על השרוול , והיא לבשה שמלת שבת לבנה

.מדי אסירה אפורים

–אסוף בצמה עם סרט ורוד , יה שיער זהובולה ה

.ולא ראש מגולח קשור במטפחת מטונפת

!וקראו לה חנה

!והיא ניצחה את ניצחון הנפש

41

:חברי המשלחת

מיכל פרידמן

מעין סעאת

לב שומרי

שרון שומרי

תומר פלד

עדיאל מורדוך

דניאל יעקובסון

גדי בר חיים

חן רחמים

עידן עיון

שי אביב

אשרת בן דוד

אורן פלטניק

נאור לץ

יאיר גרייף

אביב סידליק

לירן זיו

איתי שדלצקי אדי סימסון

עומר תימור

אביב הייסר

דניאל קפון

נעה ברוך

מור זעירא

דר מוסן

אור בילסקי

ניל בן אמו

אלכס נובוקובסקי

בר סקלר

נגה הלוי

גיל בלאקמן

הגר ויינשטיין

דורין בלנק דניאל שוקרון

אדם היימןדניאל מור

רועי ברונשטיין

עדי אלחדיף

גיל גני

ניעדי שהרב

זיו רוטשטיין ליאור פרזי

הורה מלווה- ישראל סידליק

הורה מלווה-אמנון שדלצקי

הורה מלווה- מיה קפון

ראש משלחת-עדנה כהן

מורה מלווה-סימה בראל

מורה מלווה-ויקי אוז

רותם ברנוי

42

43

44

התקווה

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח קדימה

עין לציון צופיה

עוד לא אבדה תקוותנו

התקווה בת שנות אלפיים

להיות עם חופשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים

נפתלי הרץ אימבר