: 4 הרצאה – פרמקולוגיה של מע' העצבים המרכזית

טיפול מאוד נפוץ הוא אטרופין שנמצא בערכהשימושים קליניים באנטגוניסטים מוסקריניים: כנגד התקפה כימית. משתמשים בו בהרעלה של גזי עצבים )משפחה של חומרים מעכבי

אסטראזות שמעלים את האצטיל כולין בגוף וגורמים לתופעות טוקסיות של אצטיל כולין(. . TMB-4המזרק שבערכה מכיל אטרופין וחומר נוסף שהוא

benactizine מזרק זה משמש יותר בצבא. הוא מכיל: אטרופין + TABיש מזרק אחר בשם )פעילותו היא כמו פעילות האטרופין, שניהם אנטגוניסטים לאצטיל כולין ומונעים את

. BBB +)toxogonineהתופעות הטוקסיות שלו, אבל הוא חודר יותר את ה-

מעכבים את האנזים אצטיל כולין אסטראז, באופן בלתי הפיך מעשית כי אדם– גזי עצבים ימות לפני ההידרוליזה של קשר זה. הם שייכים למשפחה של זרחנים אורגניים שבהם הזרחן קשור בקשר כפול לחמצן ומכיל קבוצה פונקציונלית מסוימת שמתחברת אליו. הפוספאט הוא

.VX טאבון, soman, ,sarinהנקשר לאנזים בקשר קוולנטי חזק ולא ניתק ממנו. דוגמאות:

מעלים אצטיל כולין בכל הסינפסות ולכן נקבל השפעה מאוד מורכבת.השפעה של גזי עצבים- הקביעה האם ההשפעה היא סימפטטית או פאראסימפטטית תלויה באיזו מע' דומיננטית יותר

בסינפסה באיבר זה. ההשפעה באופן כללי היא על שתיהן )כי בסינפסה בין שני הנוירוניםהניורוטרנסמיטור הוא אצטיל כולין(.

)באיברים עם שליטת פאראסימפטטית(השפעות פאראסימפטטיות מוגזמות:האטת קצב הלב-1כיווץ הברונכים- גורם לקשיי נשימה-2הפרשת רוק-3שלשולים רבים יש נזילת יתר-4הגברה במתן שתן-5

)באיברים עם שליטה סימפטטית(השפעות סימפטטיות מוגברות:- העצבים הסימפטטים הכולינרגיים הם שמפעילים את בלוטות הזיעה.הזעה מרובה-1משתי סיבות: ירידת לחץ דם- -2

יש דה-סנסיטיזציה של רצפטורים ניקוטיניים עקב שיתוק גנגיליונים סימפטטים - וכתוצאה מכך אין פריצת פוטנציאל פעולה בנוירונים הפוסט-סינפטים

האדרנרגיים שגורמים לכיווץ כלי דם. אם מפציצים רצפטור עם אגוניסט בצורה ממושכת מקבלים אפקט אנטגוניסטי, שיתוק הרצפטור. יש רצפטורים רגישים שעוברים דה-סנטיטיזציה מהר ויש כאלה שלאט אבל מוסקרינים לא עוברים

דה-סנסיטיזציה. כי שיתקנו גםאצטיל כולין בתוך כלי הדםבנוסף לחוסר גירוי סימפטטי יש גם(

בוטיריל כולין אסטראז( מה הוא יעשה? יקשר לרצפטורים באנדותל ויגרום(. NOלהרפיית כלי דם )ע"י השליח השניוני

במצב יותר קשה יש גם שיתוק של גנגיליונים וגם הרפיית כלי דם. במצב חמור נפילתלחץ דם חדה יכולה לגרום למוות.

השפעה על שרירי שלד: שיתוק רפה של השריר עקב דה-סנטיטיזציה של רצפטורים ניקוטיניים בשריר, בתחילה יש

כיווץ בגלל האצטיל כולין ואז יש דה-סנטיטיזציה והרפיה. שיתוק השרירים מקשה על הנשימה)הרפיה של שרירי בית החזה( ויכול לגרום למוות.

השפעה על מע' העצבים המרכזית:עוויתות ואיבוד הכרה.

, הוא אנטגוניסט מוסקריני אבל הוא לא משפיע על רצפטורים ניקוטיניים, כךאטרופין שכשניתן אותו נוריד רק את הפעילות המוסקרינית. יש אנטגוניסטים ניקוטיניים אבל מה הם

יעשו? שיתוק של שריר השלד )כמו אצטיל כולין בעודף- דה-סנטיטיזציה(. אז אי אפשר לפתוראת הבעיה הניקוטינית.

חומרים שבעצםoximes טיפול בקבוצה של חומרים שנקראים איך מטפלים במצב כזה? )שנמצאTMB-4עושים רה-אקטיבציה של האנזים אצטיל כולין אסטראז. אלה הם למשל

( הם אוקסימים שמטרתםTAB )שנמצא במזרק ה-toxogonineבערכה של המסכה( וה- לעשות רה-אקטיבציה של האנזים אצטיל כולין אסטראז, כלומר לשחררו מגז העצבים. אם יש לנו את האנזים ואת גז העצבים באופן נורמלי הם לא יפרדו אבל האוקסים יוצר קשר יותר חזק

עם גז העצבים ומושך אותו החוצה, שולף אותו החוצה מהאנזים. ומה שאנו מקבלים זו רה-אקטיבציה של אצטיל כולין אסטראז. הסיפור הזה נשמע אידיאלי אבל נראה עוד מעט

שהפיתרון הוא רק חלקי ויש איתו בעיות ונראה למה.

יש את הזרחן עם קשר כפול לחמצן וקבוצות פחממנים. הוא נקשר עם– למשלVXגז העצבים הזרחן האורגני שלו לקבוצת הקטון של האנזים. תהליך השחרור של הגז מהאנזים הוא ע"י

diisopropyl fluoro phosphate )DFP( שהוא אוקסים, עוד דוגמא לאוקסים היא pralidixine .

-agingזה נשמע אידיאלי בתיאוריה אבל זה יותר מורכב כי הקשר בין גז העצבים לאנזים עובר עם הזמן יש ראקציה שגורמת לניתוק של קבוצה אלקילית מהמולקולה של גז העצבים

והמולקולה נותרת עם קבוצה אלקילית אחת בלבד ואז הקשר אל האנזים אצטיל כולין אסטראז . ניתן דוגמאות קיצוניותageing לתהליך ה-t1/2מתחזק ולא יכול להתנתק ע"י אוקסים. יש

לזמנים אלה: soman-ה t1/2 דקות- אי אפשר להציל את האדם, במקרה שלו2 שלו הוא

אוקסים לא יעזור. VX-ה t1/2 שעות ויש זמן להציל את האדם עד ה-48 שלו הוא ageing.

אם מספיקים אפשר לעשות רה-אקטיבציה של האנזים ואפשר להציל את האדם, כי ברגעשהאנזים פעיל הוא יפרק את האצטיל כולין והרצפטורים יצאו ממצב של דה-אקטיבציה.

אורגנו-פוספאטים הם גם מדבירי חרקים וגם בחשיפה מוגזמת להם צריך לתת אטרופין.

אין היום אגוניסט ניקוטיני יעיל, החומרים הללו הם אינםאגוניסטים לרצפטור הניקוטיני: )dimethylphenylpyperaznium( DMPP )בטבק(, lobelineבשימוש קליני: דוגמאות: ניקוטין,

אבל פיתוחו לא הגיע לשלב של תרופה.BBBחומר סינטטי שלא עובר את ה-השפעות של אגוניסטים ניקוטיניים:

שכולם כולינרגיים.– גנגיליונים סימפטטים ופאראסימפטטים .חיבור עצב- שריר שלדCNS-אם חודר את ה( BBB.)

ההשפעות של האגוניסטים דומות לזו של האטרופין- יש חשיבות לדומיננטיות של מע'. מי שמעשן סיגריות, נחשף לניקוטין:

הגברת פעילות פאראסימפטית- באיברים בהם היא דומיננטית:כווץ המעי- מזרז יציאה.-1כיווץ שלפוחית השתן-2כווץ הברונכים-3

הגברת הפעילות הסימפטטית:שחרור נור-אדרנלין, כיווץ כלי דם, עליית לחץ דם.-1 טכיקרדיה )מתחלפת בברדיקרדיה( תמונה לא אחידה, לפעמים סימפטטי נותן את-2

הטון.:השפעה על שריר השלד

מגביר התכווצות יש שם הרבה רצפטורים ניקוטיניים. -CNSהשפעה על

הגברת עירנות.1גורם להנאה שגורמת להתמכרות..2

מגרה את מרכז הנשימה- יכולה להיות היפר- ונטילציה..3

מ"ג היא רמה טוקסית. מה60 מ"ג ניקוטין כש- 6-11 בטבק סיגריה יש – הרעלת ניקוטין ( יש מכונת עישון0.5-0.9שרשום על הקופסא היא כמות הספיגה של הניקוטין פנימה )

שלt1/2שמודדת את זה. אנחנו לא מעשנים את כל הניקוטין שיש בסיגריה. אבל מעבר לכך שעות מתפרק ומסולק. אפשר להיכנס להרעלת ניקוטין בעישון4ניקוטין הוא די קצר, תוך

בשרשרת ולרוב ניתן להציל אותו אבל תמונת ההרעלה היא קיצונית: - הגברת פעילות סימפטטית וכיווץ כלי דם, בהרעלה עוד יותרלחץ דם מאוד גבוה-1

גדולה יכולה להיות נפילה חדה בגלל דה-סנטיטיזציה של הרצפטורים הניקוטיניים. , אדרנלין ונור-אדרנלין בריכוזים גבוהים מעוררים מוקדיםהפרעות קצב מאוד קשות-2

אקטופיים בלב הגורמים להפרעות קצב.פרקוסים והתקפים אפילפטיים.-3.דיכוי מרכז נשימה והפסקת נשימה-4

הטיפול:- כי יש הפסקת נשימההנשמה מלאכותיתא.- כדי להתגבר על האפקטים הפאראסימפטטים.הזרקת אטרופיןב. status חומר מאוד יעיל לטיפול בהתקף אפילפטי מאסיבי )(-diazepamואליום )ג.

epilepticus.מפסיק את ההתקף )

אגוניסטים ניקוטיניים בלתי ישירים: אין אגוניטס ניקוטיני יעיל ולכן מסתפקים היום באגוניסטים כולינרגיים בלתי ישירים. הם

מעכבים את האנזימים: אצטיל כולין אסטראז ובוטיריל כולין אסטראז- השפעתם דומה לזו של גז עצבים. אבל מה מייחד אותם? יש להם אפקט הפיך, הם מעכבים מאוד חלשים יחסית- בעצמם מתפרקים ע"י האנזים אבל הם מעלים את ריכוז האצטיל כולין בסינפסות לצרכים

תרפואיטים. יש כמה חומרים השונים במשך הפעולה: adrophonium - -דקות. 5-15 בעל אפקט קצר physostagmine - .שלמדנו עליו בשיעור שעבר בקשר לטיפול בהרעלת אטרופין

שעות 0.5-2האפקט שלו הוא ל- pyrostigmine - -שעות. 3-6 בעל אפקט ארוך ל

החומרים הללו מתחרים עם אצטיל כולין על האנזימים המפרקים שלו- מעכבים תחרותיים של האנזימים הללו. תופסים את המקום של אצטיל כולין באתר הקושר של האנזים ואז אצטיל

כולין לא יכול להתפרק. החומרים הללו נקשרים לאנזים וגם מתפרקים על ידיו ולחלק הקארבמטי שלהם יש הידרוליזה ספונטנית מהאנזים של חלק מהמולקולה שנשאר קשור.

החומרים הללו הם גם סובסטרטים של האנזים.מה ההשפעות שלהם? משפיעים בהרבה אתרים והתמונה מורכבת.

גנגילים אוטומוניים: גם סימפטטים וגם פאראסימפטטים )כל הסינפסות בין עצבים הינן כולינרגיות( .

טיםט או ע"י נוירונים סימפםיטסימפטאראאברי מטרה המעוצבבים ע"י נוירונים פ כולינרגים

חיבור עצב-שריר שלדCNS אם חודר( BBB.)

השפעה של אגוניסטים כולינרגיים בלתי ישירים:השפעה פארא-סימפטטית:

- האטת קצבלב.1- כיווץברונכוסים.2- הגברת פעילות והפרשהמעי.3הפרשה.–- הגברת פעילות שלפוחית שתן.4

השפעה סימפטטית: הגברת הזעה.– eccrine- בלוטות זיעה.1 יוסבר בהמשך מדוע.–- בד"כ אין שינוי לחץ דם.2

: השפעה על שריר השלדכיווץ.

יש תופעה , למשל במע' העיכול, שבה ברמה של הנוירון הפוסט גנגיליני יש השפעה פרה-סינפטית הדדית של המע' הסימפטטית על הפרהסימפטטית ולהיפך. יש גם השפעה

הדדית בין המע' הסימפטטית והפאראסימפטטית על שריר הלב, היא פועלת לטובת האפקט הפאראסימפטטי- הואגוס הוא השולט, מקטין את הפעילות הסימפטטית של הלב, וגם מקטין את העוצמה של התכווצות הלב ואת תפוקת הלב )מוריד לחץ דם( בעקיפין וישירות מוריד את

קצב הלב. אצטיל כולין בגנגיליון הסימפטטי- מגביר הפרשת נור-אדרנלין וכיווץ כלי דם. לחץ והתנגדות פריפרית. אז יש עליה בתנגודת הפריפרית )ע"י המע'COדם הוא פונקציה של

)ע"י המע' הפאראסימפטטית( ולכן לחץ הדם לא משתנה בשימושCOהסימפטטית( וירידה ב-בתרופות אלה. )בגז עצבים לא רואים את זה כי שם יש הרעלה ולא ריכוז תרפואיטי(.

מחלה אוטואימונית בה נוצרים– myasthenia gravis טיפול ב-מתי משתמשים בתרופות הללו? נוגדנים לרצפטורים הניקוטיניים בשריר השלד ונגרמת הרפיה של השרירים, הרפיה של שרירי

הפנים, המחלה הולכת ומתקדמת ויכולה לגרום לפגיעה בכל שרירי השלד ומוות. יש טיפול בחומרים שמדכאים את המע' החיסונית )סטרואידים בהם מטפלים בכל המחלות

האוטואימוניות( כדי להאיט את המחלה. אבל רוצים גם להגביר את הטונוס של שרירי השלד כדי לטפל בתסמיני המחלה אז נותנים מעכבי כולין אסטראז שמעלים את ריכוז האצטיל כולין

בסינפסות: Edrophonium )השפעתו היא קצרה מאוד, משמש לאיבחון המחלה כי לא תמיד– )טנסילון

ברור ממה נובעת חולשת השרירים, יכולה להיות מחלה של שריר השלד עצמו, של החלבון שלו, וכדי לבדוק את הגורם למחלה מזריקים לחולים את התרופה ואם יש שיפור יודעים

שמדובר במיאסטניה גראביס.Pyrodystigmine-)מעלים את ריכוז האצטיל כולין במרווח הסינפטי, אבל בכל )מסטינון

מקרה יש מעט רצפטורים אליו, אז מה ההיגיון בטיפול? כאשר יש עדיין מעט רצפטורים אם מאריכים את הזמן שבו האצטיל כולין נמצא במרווח הסינפטי הוא יפעל שוב ושוב על אותם

רצפטורים, הסיכוי שהאצטיל כולין יפגוש את הרצפטורים יותר גדול למרות שהם מעטים. זוהיתרופה למחלה שלוקחים באופן כרוני.

אנטגוניסטים ספציפיים לרצפטור הניקוטיני בגנגיליון )אינם בשימוש קליני(: לא משפיעים על שריר שלד, היו בעבר בשימוש קליני ליתר לחץ דם ממאיר וקשה אבל החליפו

Hexamethoniumאותם בתרופות יותר סלקטיביות והן לא בשימוש בעולם המערבי, דוגמאות: Trimethaphan :לא צריך לזכור אותן. התרופות הללו משתקות גנגיליונים -

-שיתוקם גורם לשיתוק נוירון פוסט-גנגיליונרי אז גנגיליונים פאראסימפטטים איבר המטרה לא מקבל את הגירוי: ירידה בפעילות המעי, הרפיית שלפוחית

השתן, טכיקרדיה קלה. - האפקט המרכזי של התרופות הללו הוא אנטגוניזם גנגיליונים סימפטטים

בגנגיליונים סימפטטים- לכן הן מורידות את לחץ הדם באופן מאסיבי, ירידה בעוצמת ההתכווצות של הלב, ירידה בהזעה- מוריד את הפעילות הסימפטטית

הדומיננטית בלב וכלי הדם.

אנטגוניזם של רצפטורים ניקוטיניים בשריר השלד- נדבר על שני נציגים: Tubocurarine-)מופק מצמח, בשימוש ע"י שבטים אינדיאנים, מושכים בו חצים )קוררין

וככה הורגים חיות, גורם להרפיית שריר השלד, האצטיל כולין לא יכול לפעול כי הרצפטור חסום. מזריקים את החומר הזה. מדוע האינדיאנים משתמשים בו לציד? הבשר שהם אוכלים

ספוג בקוררה- אבל הוא לא מזיק להם כי הוא לא נספג במעי בכלל, אז אפשר לצוד חיה ככה ולאכול את הבשר שלה ולהישאר בריא ושלם. לכן בקליניקה רק מזריקים )אין ספיגה של

כדורים(. השימוש בקוררה הוא בעיקר בניתוחים כשרוצים להרפות את השרירים- בניתוח עושים הרדמה כללית )יש חומרים מיוחדים לכך שמדכאים את הפעילות במוח וגורמים לחוסר

הכרה אבל הם לא מרפים שרירים במידה מספקת( ומזריקים גם קוררה וחומרים נוספיםשמרפים שרירים.

קוררה- משך הפעולה שלו הוא קרוב לשעתיים, הוא מתפרק במעי, מעבר לכך שהוא מרפה: תופעות לוואישרירים יש לו

ולא רק בשריר )הוא סלקטיבי אבלהשפעה בריכוזים גבוהים על רצפטורים בגנגיליונים.1 בערבון מוגבל, בריכוזים תרפואיטים הוא ספיציפי לרצפטור מסוים אבל בריכוזים

גבוהים ישפיע גם על רצפטורים אחרים- גם בגנגיליונים(. מתאי מסט ע"י פעילות ישירה עליהם, זאת לא תגובהגורם לשחרור היסטמיןהוא גם .2

אלרגית שהיא תגובה אימונולוגית, הוא פשוט נקשר לתאי מסט ומשחרר היסטמין שגורם לתופעות לוואי, גם מורפין עושה את זה, יש שחרור היסטמין ותופעות לוואי

ממנו גם בריכוזים תרפואיטיים של קוררה.

תופעות הלוואי בגוף: - בשני מנגנונים: הרפיית כלי דם ע"י היסטמין ובריכוזים גבוהיםמוריד את לחץ הדם-1

משתק גנגיליונים )אנטגוניזם של הרצפטורים הניקוטיניים בגנגיליון וירידה בלחץ דםכתוצאה מכך(.

- כתוצאה מאפקט של היסטמין )חומר שמשתחרר בזמן אלרגיה(כיווץ ברונכים-2

חומר אחר שגם נמצא בשימוש קליני, חומר מיוחד שהוא משמש גם כן לשיתוק שרירי השלד יש לו שני שמות גנריים– succinyl coline / suxametuniumאבל יש לו מנגנון מאוד יחודי-

)פועל גם על הרצפטור הניקוטיני וגם עלאגוניסט כולינרגי לא סלקטיבי)סוקסניל( זהו המוסקריני( מתפרק רק ע"י בוטיריל כולין אסטראז, בהזרקתו ההשפעה שלו קצרה כי הוא

מתפרק בדם, מזריקים כמות כזו שכמות רצויה תגיע לסינפסה ושם האפקט שלו ממושך יותרכי הוא לא מפורק ע"י אצטיל כולין אסטראז.

השורה התחתונה של פעילותו היא שיתוק שרירים רפה בגלל דה-סנטיטיזציה )פועלכאנטגוניסט(. אבל יש פה עוד שלב, יש שני שלבים בהשהיית השיתוק:

החומר הוא אגוניסט, ברגע הראשון הוא נקשר לרצפטורים הניקוטיניים ויגרום לכיווץ .1 החומר–depolarizing block (phase 1 block) בשלב השני יש שיתוק דה-פולריזטורי-.2

יושב על הרצפטור הרבה זמן, בדקה הראשונה התעלות תלויות הליגנד פתוחות לאורך זמן ויש דה-פולריזציה ממושכת של ממברנת השריר, כדי לגרום לפריצת פוטנציאל

פעולה צריך לפתוח את התעלות נתרן תלויות המתח, הן עוברות דה-אקטיבציה ולאחר מכן רה-פולריזציה שעושה להן החלמה אבל יש לנו דה-פולריזציה ממושכת, אין

רה-פולריזציה ואין החלמה ולכן השריר משותק, צריכים לקבל פוטנציאל פעולה אבל. 2אין החלמה של תעלות נתרן. כל העסק הזה נמשך דקה או

–non depolarizing block (phase 2 block)אחרי הבלוק הראשוני יש .3דה-סנסיטיזציה של הרצפטור ע"י ליגנד שנמצא עליו זמן רב.

דקות,5-8מתי משתמשים בתרופה זו? כשרוצים הרפיה קצרה של השרירים, היא פועלת וגורמת לירידה בקצב הלב )כי הוא אגוניסט לא סלקטיבי- יוצר אפקט של שפיכת אצטיל כולין

על הרצפטור המוסקריני בלב( וכאבים בשרירים )כי בהתחלה יש כיווץ מאוד חזק ואח"כהרפיה(.

משתמשים בהםסיכום ההשפעות של חוסמי הרצפטורים הניקוטיניים בשריר השלד: בניתוחים, כדי להקל על הכנסת הטובוס, הרפיית שרירי שלד בניתוח, כדי שלא יהיו רפלקסים, להקל בתהליכי בדיקה פולשנית )ברונכוסקופיה(. סוקסיניל כולין משמש הרבה כשעושים שוק

אלקטרי כתהליך טיפולי בבעיות פסיכיאטריות. השוק החשמלי גורם לכיווץ כל השרירים בגוף,

וכדי להקל על אותו מטופל שעובר את התהליך מזריקים למטופל סוקסיניל כולין- שהשפעתוקצרה וזה מתאים לטיפול שהוא קצר. הוא מרפה שרירים.

סיימנו לדבר על כל האגוניסטים והאנטגוניסטים הכולינרגיים- כל מגוון החומרים - 2 חלק שפועלים בסינפסות הכולינרגיות )לאו דווקא פרהסימפטטית(. נעבור לדבר על המע'

הסימפטטית: המע' הסימפטטית מגויסת במצבי פעילות גופנית, דחק וחירום, כשצריך לגייס את הגוף

לפעילות.הנוירוטרנסמיטורים העיקריים במע' זו הם: אדרנלין, ונור-אדרנלין.

עיצבוב סימפטטי:- העצבים הפוסט סינפטיים שמגיעים לשם הם סימפטטים כולינרגיים.בבלוטות זיעה-1 העצבים הפוסט סינפטיים מפרישים– לכל האיברים הפנימיים, לב וכלי דם-2

נור-אדרנלין. העצבים הפוסט סינפטיים מפרישים דופמין.כלי דם בכליה--3 מופעלת ע"י עצב כולינרגי פרה-סינפטי– )היא גנגיליון שהתנוון(בלוטת האדנרנל-4

ומפרישה אדרנלין ונור-אדרנלין. הסינפסה האדרנרגית- נקראת כך בטעות מסיבות היסטוריות למרות שהחומר בסינפסה הוא

נוראדרנלין.

נוראדרנלין נוצר מחומר מוצא שהוא טירוזין- חומצה אמינית שעוברת קליטה לתוך העצבים )חומצה אמינית לא עוברת בדיפוסיה(. יש נשא ספציפי שמכניס טירוזין, הנשא הוא אקטיבי

משני, הוא דורש הפרש ריכוזים של נתרן )מכניס טירוזין עם נתרן לתוך התא(. הטירוזין עוברשרשרת של תהליכים ביוכימיים שהופכים אותו לנוראדרנלין:

הופך ל-טירוזין הידרוקסילאזטירוזין נכנס לנוזל התוך תאי ושם ע"י האנזים א.DOPA .

לדופאמין דה-קרבוקסילאזDOPA הופך ע"י האנזים DOPAב. לנור-אדרנלין.דופאמין בטא-הידרוקסילאזדופאמין הופך ע"י האנזים ג.

שני השלבים הראשונים מתרחשים בנוזל התוך תאי ולאחר מכן דופמין עובר קליטה לואסיקולה ע"י נשא ושם הוא הופך לנור-אדרנלין, בעצב האנדנרגי יש את כל האנזימים הללו

והוא יוצר את הנור-אדרנלין.

תאים מסוימים במדולה של יותרת הכליה מייצרים אדרנלין שנוצר מנוראדרנלין, תאי הבלוטה phenyl הראשונים כמו שתוארו בעצב( והאחרון הוא- 3 אנזימים )4קולטים טירוזין ושם יש

ethanol amine N methyl transferaseהופך את הנור-אדרנלין לאדרנלין. הנור-אדרנלין והאדרנלין הם חומרים מאוד דומים, שניהם מורכבים מטבעת בנזנית עם שני הידרוקסילים

ההבדל הוא רק בקבוצה מתילית, אבל זה עושה הבדל מאוד משמעותי בהשפעה עלהרצפטורים.

נור-אדרנלין נוצר ונאגר בוסיקולות, כשיש פוטנציאל פעולהנסתכל על הסינפסה האדרנרגית: יש דה-פולריזציה של הממברנה שפועלת על תעלות סידן תלויות מתח שכתוצאה מכך

)נור-אדרנלין( ו-NA הואסיקולות משחררות –נפתחות, סידן נכנס פנימה ויש אקסוציטוזה ATPשנדבר עליו אח"כ. נור-אדרנלין מגיע למרווח הסינפטי ופה אנו רואים מנגנון שונה

דרכים: 3 לא מפורק במרווח הסינפטי אלא מסולק ב-NAלסילוקו מאשר בסינפסה הכולינרגית. לתוךreuptake שעושה Cהוא עובר ברובו קליטה בחזרה ע"י נשא, טרנספורטר -1

, זה מנגנון סילוק עיקרי. NA מה-80%הנוירון של יותר מ- שנקלט בתאי פוסט סינפטיים )עצב או שריר( יש נשא בממברנה שלהםNAיש -2

וכמות מסוימת נקלטת שם כמות מסוימת גם בורחת אל מחזור הדם בדיפוזיה. -3

אבל בתוך התאים גם בתא הנוירון וגםreuptake נובעת בעיקר מה-NAהפסקת הפעילות של בתא הפוסטסינפטי יש את פירוקו, הפירוק הוא תהליך איטי והוא לא קריטי כי תהליך האיתות

MAO ( monoשל הנוראדרנלין ממילא נפסק. הפירוק התוך תאי מבוצע ע"י שני אנזימים: amine oxidase)-שנמצא במיטוכונדריה ו COMT )Catecol-o-methyl tranferase( תוצרי

הם לא פעילים, מגיעים לזרם הדם ומופרשים. אם רוצים להשפיע על כמותNAשל הפירוק . אם נעכב את ה-reuptake בסינפסה החומר הכי משמעותי בכך יהיה מעכב של ה-NAה-

reuptake ע"י הסם קוקאין למשל, שנקשר לטרנספורטר יש עליה של, NAבמרווחים סינפטיים אדרנרגיים, במוח ובכל הגוף, זה גורם לעליה בלחץ דם, הגברת קצב הלב, תופעות

הלוואי של קוקאין יכולות להיות מאוד קשות בעיקר לאלה שיש להם פרה-דספוזיציה להיווצרות מוקדים אקטופיים בלב והפרעות קצב. עוד משהו על קוקאין, למה סוחרי סמים

טועמים אותו? יש לקוקאין שני מנגנוני פעולה: במרווח הסינפטיNA של reuptakeמעכב -1 , מאלחש מקומי בדומה, חוסם תעלות נתרן תלויות מתח באשר הןבריכוזים גבוהים -2

ללידוקאין )ופרוקאין( בד"כ לא משתמשים בו היום, אבל האפקט שלו כמאלחש מקומי, משפיע על עצבי הכאב הדקים מאוד, החומרים האלה נקשרים לתעלת הנתרן

ולא מאפשרים לה להיפתח, ככל שמעלים את ריכוזם יש אלחוש של כל הגוף. )לכן סוחרי סמים טועמים אותו כדי לבדוק אותו ומורחים על הריריות- שם ספיגה הכי

מהירה(. וגורם למצב רוח טוב. על בסיס זה מייצריםreuptakeקוקאין הוא סם שבשימוש לרעה חוסם

תרופות לטיפול בדיכאון, על חלק מהם לא נדבר, השפעתם דומה לקוקאין- אלה הם נוגדי ומעלות את ריכוזו בסינפסהNA של reuptakeדיכאון טרי-ציקליים- תרופות שמעכבות את ה-

ובכך מעלות את מצב הרוח.