מצין >רושל>ם לחקר ישראלן ו ס ב ס וז׳ ר ל ר ׳ ן צ ר * של ק ו ת ס י מ

החכרה החרדית - מקורות, מגמות ותהליכים

מנחם פרידמן

1991

מחקרי מנון ירושלים לחקר ישראל מס׳ 41

, ניו-יורק. ן ע קרן צ׳רלס ה׳ רגסו ו ר רואה אור גסי ק ה מ ה. ד לג ר ג ם על דעת המהג ו ה ם הנאמרים ג י ד ג י ה

עיצוב הכריכה: סופרסטודיו בע״מ.

033-8681 א188

© 1991, מבון ירושלים להקר ישראלת הי אלישר י ג

ק 20א, ירושלים 92186 ״ ד רה׳ ר

t /Ârc

תופן העניינים

עמוד

ה 1 מ ד ק ה

ם 6 י י ר ק י ם ע י נ י י מאפ ת ו רו ת - מקו י ד ד ת ה הדו א: י מבו

ישראל וארץ-ישראל 26 דת־ ו ה - אג א ו ש ק ראשון: בצל ה ר פ

ם״ 40 י ל ו ד ית ה״ג ם ־ עלי י ש ד ת ה דו סו ק שני: י ר פ

ף ליציבות 52 ה ס ם - מ י ש י מ ה : שנות ה ק שלישי ר פ

י 70 ת ר ב ה - י ל כ ל כ ע ה ק ר ת - ה בו ״ לישי ה ר ז ה : ״ ק רביעי ר פ

״ ־ ם י ד מ ו ת ל ר ב ה ״ ת כ י ד ד ה ה ה ר ב ה : ה י ש י ק המ ר פת״ 80 מרו לם ההו ״עו

א נושאי דגל ת ר ת - נטורי ק י ת ד ה ה נ צ ק ה : ה ק שישי ר פ

ת 88 י ת ד ת ה ו א נ ק ה

ם ושברו 104 ו ל ״ - ה ם י ל ו ד ג ה ם של ״ ת ו ג י ה נ ק שביעי: מ ר פ

י ־ אזור מוגן 115 טו ההדד י : הג י נ ק שמי ר פ

ת, או ן אהדו ו ת י - פירוד ב טו ההדד י : הג עי ק תשי ר פת 144 ו י ר ל ו ק י ט ר פ ת ל ו י נ מ ו ק א מ

ם י ד ר ש הגבולין בין ה ו ט ש ם ט נ מ א : הב״ד - ה ק עשירי ר פ

ם! 162 י י נ ו ל להי

175 . . . ת . ו י ת ר ו ס מ ת ל ו : בין הדדי ר פ ת ס - על קו ה ״ : ש ר ש ע - ד ה ק א ר פ

ם 186 ו כ י ס

וגרפיה 193 ביבלי

ם 201 ושאי ה נ ת פ מ

ם 212 י ש נ ת א ה שמו ת פ מ

ת 216 ו מ ו ק ה מ ת פ מ

1-̂ ת 11 גלי ר באנ י צ ק ת

ף כל פרק. ת ־ בסו הערו

הקדמה

ם האנשים האלה? מי ה

ם עובד, ע - ס י ק פ ו 1982״ (ספריית א ת ס ו ״פה ושם בארץ-ישראל ב ת ספר אר השינוי שעבר על נוף ילדותו; או ס עוז בתי 1983, עמ׳ 8), פותח עמוך בירושלים, בשלושים השנים ר־ברו ם ומקו ה ר ב א - ם ר ה, כ ו שכונות גאולה, אחו

ת: ו נ ו האחר

בימי ילדותי, גרו כאן מלבד האדוקים, גם אינטליגנטיים ממזרח־אירופה ופליטים מגרמניה ומאוסטריה. היו כאן בעלי מלאכה, מלומדים, פעילי הסתדרות, עסקנים של ׳׳המזרחי״ ורויזיוניסטים מושבעים, פקידי הממשלה האנגלית ועובדי הסוכנות היהודית. בחורים חברי ״ההגנה״ ואנשי אצ״ל, חניכי בית׳׳ר ו״התנועה המאוחדת״ ו״בני-עקיבא״.... כל אלו מתו...הציונות

היתה כאן - ונהדפה.

בחברה דית בכלל ו ה היהו ר ב ח ה שרבים ב ד ר ת ח ש ו ח ם ת י פ ק ש ה מ ל דברים אה ר ב ח ליטית של ה ה והשפעתה הפו ח ו הישראלית בפרט, חשים מפני גידול כם א ה ל ם החילוני, א י רח החי ק על או ם ר מי י ם מאי נ ם אי י ד ר ח ת. ה החרדיק ם ר נ ם אי ם הציוני-ישראלי. ה ו י ק ס הלגיטימיות של ה י ס ת ב מערערים את א גם ואולי בעיקר, א ל ה הישראלית, א ר ב ח ת הכאן והעכשיו של ה שוללים את עתידה של המדינה, ק א פ ס ם ב די ה הציונית ועל־ידי כך מעמי גרפי ו רי ההיסטו

. ו כהגשמת יעודו של העם היהודי לדורותי

ק בעלת משמעות נה ר ׳ אי ם י ד ר ח ם ה ט זו, השאלה: מי ה ב ת מ ד ו ק נ מה ר י ב ס ת יותר. עובדת זו מ ב ח ת ר י ת ר ב א גם בעלת משמעות ח ל גית, א אנתרופולולם זר ושונה ס לעו ח י ת ב י אל טלקטו נ ת אי ו נ ר ק ס ת העניין הרב, מעבר ל אדד ה אינו בא להתמו ר ז פ לם, ס או ת. ו ה החרדי ר ב ח ם כלפי ה ו כל-כך, שיש הית מציגה בפני י ד ר ח ה ה ר ב ח ה גרפי והאידיאולוגי ש ו רי ר ההיסטו ג ת א עם הת שאלות מ א לענות על כ הישראלי והיהודי החילוני-ציוני. ענייננו הור השואה, ח א ת ל י ד ר ח ה ה ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ה ת ב רו ת הקשו ו ת־חברתי ו רי סטו הים שהביאו למשבר בהנהגה כי בתהלי חד במינו שלה ו ו ה החברתי המי במבנת ת המפלגתי ר ג ס מ , לפיצול ה ת (מועצת גדולי התורה) ליטי פו הדתית-ס י ס ת על ב ו ת חרדי ו ת (אגודת־ישראל) ולעלייתן של מפלג י ר ו ט ס י ה ה

. רתי -מסו י אתנה א ו ת של ימינו ר י ד ר ח , שהחברה ה ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ת ה ת בין היהדו העימוד ח א א לם היהודי המודרני־חילוני, שהציונות הי כתה, לבין העו עצמה כממשי

ת מ ח ל ח לכלל מ ת פ ת ח ח ם שנח. עימות ז י י ת א מ ח למעלח מ מביטוייו, נמשך זות ם ובין בנ י ת לבנ ו ב ק בינדורי בין א ב א , שלבשח אופי של מ ת מרח ו ב ר תח א מ ת חשנייח של ח י צ ח מ רופח למן ח , בעיקר במזרח־אי ת אימותיחן ר ו ס מ לגית שיצרו משבר כלכלי לו ו כח טכנ מחפי יזציח ו כי מודרנ ח־19, על רקע תחליפח למערב רו אי רח־ ממז לח ו ל חעיר חגדו ; של חגירח ועקירח מן חעיירח א ר ו מ חן של ת ו ח ת פ ת ח ם ו די חו ולארצות־תברית! של עירעור המעמד הפוליטי של חית י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ת ת הדו ה הי א צ מ ת זו נ ו ב ר ת ת מ ח ל מ ועות שינוי ומהפיכה, ב תנב המשבר הכלכלי ח ר ת ך המודרניזציה, ה י במיגננה. וככל שהעמיק תהלך י ל ה . ת ם הדתי י החי רח־ ת או ם יותר א י והפוליטי וגברה ההגירה, כן נטשו רבר הצעיר א בעיקר בדו ט ב ת 1 ה , ף ח ס ך ה ותו תהלי נטישה זה, שאני מעדיף לכנב , גם כאשר רו תו ו י בהמשכי ת ר ו ס מ ן העצמי של העולם ה ת חבטחו ועירער את כפי ו א י צ מ . ה ת ר ו ס מ ל ת ו ד ם ל י פה היו עדיין נאמנ רו אי רח- יהודי מזם שהיגרו למערב ולארץ־ישראל של י י ת ר ו ס שהתגלתה לעיניהם של רבנים מם י ר ג ה מ לדיהם של ה ב המכריע של י ט (1948-1918). כאשר הרו ד נ מ ת ה פ ו ק תם מייצגים ה ה ש ש ו ח ם ת ה ם מ , יצרה אצל רבי ם ה י ת ו ב ים של א ח החי ר ו ת א נטשו א

ה לעין. א ר נ לם בעתיד ה ת יהודית שעתידה להיעלם מן העו הו ז

ם ת ו ר הצעיר, טבעו ח החרדה לעתידו של הדו ן ו ־הבטחו , תחושת אי חף הסף בין ר והחרי מ ק ה ב א מ ה החרדית של ימינו. ה ר ב ח ייה של ה ו ק וקבוע בהו עמוה ק י ט ק ט ת ה ת וקבע א י ד ר ח ה ה ר ב ח סוד של ה ת הי ו ס י פ ת ת הישן לחדש, עיצב את ו ל ד ב ת ה ת ה ית; א ת המודרנ לתרבו ב ו ב ו ס ס לעולם ה ח י ה של ה י ג ט ר ט ט א ת ה א ות לימוד א ת להשכלת כללית ו דו ג ת ההתנ ת; א תי ת והתרבו י ת ר ב ח ת ה ו ר ג ת ס ה ה ות ו ב ר ת ותה של ה ה והמשכי מ ו י ק ה בישיבות הגדולות כאמצעי היחידי ל ר ו ת הללת: ת הכו גיה חרדי לו ת גיבשה מיתו ו ב ר ת ת ה מ ח ל ת. מ רתי ת־מסו הדתיה ר ו ת, ״גיבורים״ גדולי ת פי רו ת המזרח-אי י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ח אידיאליזציה של הם ללימוד ה י י ת כל ח ים צנוע, כמעט נזירי ומקדישים א רח חי ם או הלי המנת ד ם ל י וכם של בני הדור הצעיר, למען יהיו יהודים נאמנ נ ה ולחי ר ו ת ה, מעבר לניגודים ם ה לעומתם ״משכילים״ שהמשותף ל רת, ו למסו ות ולשנות ר ו ס מ ה ת ו ד ת ה א הרצון לשרש א גיים שביניהם, הו האידיאולו

תו של העם היהודי. מהו ת אופיו ו לחלוטין א

ה ר ב ח ח גם על ה ר כ ה , המשבר הכלכלי וההגירה השפיעו ב ף ח ס לם, ה או ות ס ס ו ב ה מ ת י ת ה ר ו ס מ ל ת ו ד ת ל ו אמנ ומה. הנ ת שנאבקה על קי י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה, ועל ה והעבריין מחד ט ו ס ת ה ת שיכלה להעניש א י ת ל י ה ק ת ה ר ג ס מ בעבר על ה, ה הרחבה ח פ ש מ ת ה ר ג ס מ ם לילדיהם ב י ר ו ה ת העוברת באופן בלתי אמצעי מ ר ו ס מד ק פ ת ת ל ל ד ה ח ל י ה ק ה ף ו ח ס ך החילון, ככל שגדל ה מאידך. ככל שהעמיק תהלית, ככל ש״הסביבה״ של ת הדתי ו הג ת נורמות ההתנ לה קדושה״ ולקבוע א כ״קהיות כדי פי ם חלו י א דרכ ת למצו ר ו ס מ ה הפכה חילונית, נאלצו נאמני ה ל י ה ק הס של ו פ י ט ת מן ה טאי ת ילדיהם לערכי הדת. הישיבה הלי ו ת נאמנ ח א להבטיח ת י ה ח-19, ה א מ ת השנייה של ה י צ ח מ ה בייחוד למן ה ח ת פ ת ה ולוז׳ין, כפי ש

2

ת ח א ב ו ח ת זו נשאת ב ו ח ת פ ת א ה ק ו ו לם, ד ם זה. ואו ו ח ת האמצעי העיקרי בדה זו או ה במי ת ט ס דית ש לחברה היהו , ו ת מחד ר ו ס מ ת ל י ט ק ל א י ד ת ה ו ס ח י י ת ה הזרית, של ־מנ רה, כמו ו ת סג ר ג ס ות הישיבה מ , מאידך. הי ת ר ו ס מ ת מן ה ר ח א, גרמה לאובדן ם ת ל י ת ק מ ם ו ה י ת ו ח פ ש מ ם מ י ק ת ו נ מ בם, ה ם ברו י ק ו ו צעירים רלנורמות ם ו י הג תה למנ בו י י ת מחו א ב לבן ו א ה העוברת מ ת החי ר ו ס מ ה ל ת ק י זם, במשך דורות. מאידך, די ת השונות מהן באו התלמי ו ל י ה ק ו ב ח ת פ ת ה ת ש ו הדתימם ולילה, יצר אצל ו ה י ר ו ת ם ב י ק ס ו ע תה של הישיבה קיבוץ של צעירים ה ו הית ערך ר ו ד ית ח ה של עילית למדנ ש ו ח ם ואצל ראשי הישיבה ומוריה, ת י ד התלמיך . כ ת י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ל י ה ק ם של ה י ת ב לת ב״המון״ בעלי ה לז מז עצמת ות ד י ה ם נאמנ די הו ת עצמה כעילית וכמנהיגה של הי ת א ו א ר יכלה הישיבה לה נ מ ת מ ו ט ס ת באופן דיפרנציאלי ואף ל ר ו ס מ ס ל ח י י ת ה ה עת ל ת ו א ב ת ו ר ו ס מ ה ות ק ס ו ע ת ה י ל א ו ט ק ל ט נ י תה עילית א ו ; בהי ו ז . יתירה מ ם אחרי ה ו ל ם א י מ ו ח ת בה היהודית ר ב ח ה כלכלית על ה נ ה הישיבה להישען מבחי ת י יבת ה רה, חי בתות הדו ת של הי . היחלשותה הכלכלי רתי -מסו ת צביונה הדתי שהלכה ואיבדה את ו מ ח ל ת ותהליכי ההגירה למערב, גרמו לכך שבין שתי מ י ת ר ו ס מ - ת י ת ד הים כמעט י וחד הישיבות, תלו , ובמי ם י י ת ר ו ס מ ת ה ו ד ס ו מ ת ה י ב ר העולם, נעשו מה ונחלשה. הישיבה ייצגה כ ל ת ה ר ו ס מ ל ת ו ד ם ל ת ק י ז לגמרי ביהודי המערב שו ה שממנ י והמשתנ לם היהודי המודרנ ת כלכלית עם העו ו ל י ת חס א מערכת י ו פ את ת של ולוז׳ין א טאי ה הישיבה הלי ו ו ה ט אלה, מ ב ת מ ו ד ו ק נ . מ ביקשה להתבדללם השנייה, ת העו מ ח ל ר מ ח א ת ל ה החרדי ר ב ח ת ה ח ת פ ת ו מ הגרעין העוברי ממנה עד לשואה, מ י י ק ת פה שעדיין ה רו רח־אי ת במז י ת ר ו ס מ דית ה ה היהו ר ב ח כאשר ה

נמוגה בעשן כבשני אושוויץ.

ה ח ת פ ת ה ת כפי ש י ד ר ח ה ה ר ב ח , לבין ה ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ה בין ה נ ח ב ה הר או צא לתי ת מו ד ו ק ת נ ו ו ה ת העולם השנייה, מ מ ח ל ר מ ח א במערב ובארץ־ישראל לה ר ב ח ד עם אתגרי ה ד ו מ ת ה ת ל י ד ר ח ה ה ר ב ח הצלחתה של ה ה ו ת ו ח ת פ ת ניתוח ה ולט ביותר , השינוי הדמוגרפי הבו ם ואילך. אכן ת למן שנות החמישי י דרנ המות של ט ל ח ו מ א היעלמותה ה ר השואה, הו ח א ת ל י ס ק ו ד ו ת ר ו א - ת י ת ד ה ח ר ב ח בישבותם של שרידיה בערים פה והתי רו ת במזרח-אי י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ת ח הדו הי, ות של המערב: ניו־יורק, לונדון, מנציסטר, אנטוורפן י נ לי פו המטרוה העיר הגדולה ת י ם בעבר ת לם, א או ב (בני-ברק) וכיו״ב. ו ירושלים, תל-אבית ה החרדי ר ב ח חה ה ה מצלי מ ח ל מ ר ה ח א ר, הרי ל ף המהי ח ס ך ה גורם עיקרי בתהלית ם ולעצור א י ר הנטישה של הבנ דד עם אתג החדשה שעלתה מן האפר, להתמו

ף כמעט כליל. ח ס ה

ר ח א ת הגדולה ל ך העיר המערבי , בתו י ת ר ו ס מ ם בלבושם ה ם של חרדי ת ע פ ו הם ת ו ל ד ב ת ת. ה מחקרי ת לב ציבורית ו מ ו ש לם השנייה, עוררת ת ת העו מ ח ל מ. ׳ ח׳ דוקסי אולטרת-אורתו ׳ ם כ׳ ת ו א ר ם ל אה רבי ית הבי דרנ ה המו י ס ק ו ד ו ת ר ו א ה מת ו ב ו ר , גרמת לכך שלעיתים ק ם ת בין החרדי ו י ד י ס ח ת ה תן של העדו לטו בוים נ גיים הראשו ולו ים והסוצי גי לו פו ם האנתרו י ר ק ח מ . ה ׳ ם ״חסידים׳ ל ו יכונו כ

3

נלית- ו ח הפונקצי י ר ו א ת 2 הושפעו מן ח , ו ת ז נ ר ק ס ויה מ שעסקו , בהות י ת ר ו ס מ דית ה ה היהו ר ב ח תנטי של ה ם ביטוי או 3 וראו בחרדי , ת י ל ר ו ט ק ו ר ט טם מי ז י נ ם המכ ה ח תה: מ פה והשאלה העיקרית שנשאלה הי רו של מזרח-איל , אל מו ת י ת ר ו ט מ - ת י ת ד ם ת ת ו ב ר ת ת ה לשמר א ל ם ליהודים א ם המאפשרי י י חברת הי ויציב, ט ט ה חברתי ט נ ב ה הציגו מ ל ם א י ר ק ח ת המודרנית? מ ו ב ר ת לחצה של ה

. ח החברתי קו ת עוצמתם של מנגנוני הפי המדגיש א

ה ר ב ח ת של ה ו ט ח י י ת ה ת ה צ ו ב צא של חיבור זה שונה לגמרי. ק דת המו קו ננית ה החילו ר ב ח נה ה ית, אי נית המודרנ ך העיר המטרופולי ת בתו החרדיפה רו רח־אי ה במז מ י י ק ת ה ת ש י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח א ה ל ית שבסביבתה, א המודרנה ר ב ח ה והשואה. מכאן שהשאלה העיקרית היא: כיצד הצליחה ה מ ח ל מ לפני ה׳חברת ת על ׳ ס ס ו ב מ ת ה י ת ת ד ו ב ר ף משורותיה ולעצב ת ח ס ת לעצור בעד ה החרדייתוח ם׳ הנ ללי בכו זציה ייחודי בישיבות ו ך סוציאלי לומדים״* שעברה תהליים ת השינויים העיקרי ק א ש לבדו ק ב א מ : הו ת י ט ט ס ה דינמית יותר מ נ ו מ מציג תת ה חרדי ר ב ח ר השואה כאשר שיקמה עצמה כ ח א ת ל י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח שעברה הה ר ב ח ת על ה י דרנ חה המו ו ו ת הר ר ב במערב ובארץ-ישראל: כיצד השפיעה חה ר ב ח ות של ה ם החרדית? מהן בעיותיה העיקרי מדי ת הלו ר ב החרדית? מהי חם הפנימיים י כ י ל ה ת ם ה ה ה ת עימהן? מ ד ד ו מ ת ם וכיצד היא מ ו ת כי החרדיה על ת ו ק ר פ ת ה ס ל ו י ם כ אי המבי ת ו ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ד כ ל ת ה שהביאו בעבר ל

ס אתני־מסורתי? י ס ב

ת ה החרדי ר ב ח ת ה ים שעיצבו א ם העיקרי כי י ת התהל ר א א ת ה ל ס נ חיבור זה מה שלימה נ ו מ מר להציג ת י א מתי ום. אין הו בישראל משנות החמישים עד הים השונות י ד י ס ח ת ה ת על ישיבותיה וחצרו ה החרדי ר ב ח רטת של ה מפו ו

ונות. לכך יוקדש חיבור נפרד. והמגו

ר ק ח ן ירושלים ל ת מכו ר ג ס מ ר רב-שנתי הנערך ב ק ח מ ק מ ל ר זה הוא ח פ סד ועל י מ ת מ ן על העידוד ה הלת המכו ת להנ דו בה נעימה היא לי להו ישראל. חות פרופ׳ יהושע ר בהקשר זה בייחוד א כי ת. אז ת והחומרי י ר ס ו מ ה ה כ י מ ת הם ה ר ב ור ז״ל, ויבלח״א פרופ׳ דוד עמירן, פרופ׳ עמירם גונן ופרופ׳ א פראורך ו בו לכל או תמכ ן שעמדו על חשיבות הנושא ו (רמי) פרידמן, ראשי המכו, תה ו נ , שללא סבל ן ת המכו ל ה נ ר, מ רה אחימאי חדת אני חב לאו ו דה מי הדרך. תו

אה אור. ר זה רו פ ה והבנתה, לא היה ס ת כ י מ ת

ר ויתר ס א העמידני על ח ב היד וערכו. הו ת ידידי מיכאל ששר עבר על כב שאני חב לו רבות. והיה יועץ טו

מנחם פרידמן

4

הערות

ה להלן עמ׳ 10. א 1. ר

ה בעיקר א 2. רG. Kranzler, Williamsburg, Feldheim, N.Y., 1961 S. Poll, The Hasidic Community of Williamsburg, Schocken, Jerusalem, 1962 I. Rubin, Satmar: An Island in the city, Quadrangle, Chicago 1972. J. Gutwirth, Vie Juive Traditionnelle: Ethnologie d'une Communauté Chassidique, Edition de Minuit, Paris ,1970.

ם י ק ל ח ת מ ב כ ר ו מ ה כ ר ב ח ת ה ה א א ו ר ית ה דרנ ולוגיה המו 3. גישה בסוציות ת וקבוצות, שההשתנ ו צ ו ב ק - ת ת, כמו נורמות וערכים, ת ם יחסי עי קבוה אצל י. שפירא וא. א ב של גישה זו ר ם טו ו כ י ה ואיטית. ס ט ע ם מ ה ב

ת הסוציולוגיה, עם עובד, תשמ״ז, עמ׳ 175-166. דו סו בן־אליעזר, י

ק חמישי, עמ׳ 86-80. ר ה פ א A על המושג ומשמעותו ר

5

מבוא: יהדות חרדית - מקורות ומאפיינים עיקריים

ק מוגדר ל ח ס ל ח י י ת ום, מ בן כי המושג ״יהדות חרדית״, כפי שהוא מוה על ידי ח ת פ ת ה ב להלכה, כפי ש י אה עצמו מחו ומובחן בחבריה היהודית, הרוה בינו נ ח ב ה . ה ת היהודית (״אורתודוקסיה״) ר ו ס מ ת ב ו כ מ ס ו מ ת ה טו רי טו האות ־ י ת ת שאינה ״חרדית״ (יהדות ד י ס ק ו ד ו ת ר ו א ־ ת י ת ד ת ה לבין היהדו, ת י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ר ב ח ח ב ת פ ת ה ת הקרע ש ת א א ט ב ״מודרנית״, ״לאומית״), מה א מ פה ובמערבה למן ה רו זציה והחילון במרכז אי י כי המודרנ על רקע תהלי

ה־18.

: ם ת ה ת החרדי ים של היהדו ניה העיקרי י מאפי

ניאו-מסורתיות

, כפי ת י ת ר ו ס מ דית ה לה היהו ם בקהי י רח החי ה באו א ו ת ר ת החרדי הדו היים די ם היהו י יזציה והחילון, ביטוי לחי כי המודרנ שהתגבש עד ראשית תהלית בית ר ג ס מ קר ב ם הפולחן, בעי ו ח ת ת ב ר ו ס מ ה ל ק י ז ת ה ד ק מ ת . בפועל מ אם ו במליקה לשפת האידיש. עם בז רת) ו נית (לבוש, זקן, תספו , בהופעה החיצו ת ס נ כ הת. עם ו ת החרדי ו ר ג ס מ דה בכל ה ה אינה אחי ל ם א בטי ת להי בו י י דת המחו זאת, מית שונות, ו ת חרדי ו צ ו ב ב ק ר ק ו ב ד ס מ ת רה למערב ולערים הגדולות, ה העקיות ג ם נאלצה המנהי ם רבי י ר ק מ . ב ת ר ו ס מ ה מן ה י י ט ם ס ה ים שהיתה ב ת חי ו ח ר ו אד א תמי ל , א לה ת אלה, שלעולם לא ניתנה מלכתחי ו י ט ס ת לגיטימציה ל ת ת ל י ת ד ה

בדיעבד.

ת, מצביע על כך שמדובר ת החרדי ס ליהדו ח י ות״, ב המושג ״ניאו־מסורתית יהודית אשכנזית, ר ו ס ס של מ ו ים דפ ה מגוונת. שהרי בה במידה שקי ר ב ח בות, שנעשו לרי ת פרטיקו ו ר ו ס ורה היהודית, מ ת הפז ו מ ו ק ת היו בכל מ מו י קיך : בתו ו תרה מז ו יחד. י צ ב ק ת ת שונים ה ו מ ו ק מ ת יותר כאשר יהודים מ לטו בותן י ת סטי ד י ת, בין השאר, על-פי מ ו בחנ ת המו צו ת קבו ו מ י י ק ת ת מ ה החרדי ר ב ח ה

ית. ה המודרנ ב י ב ס ים בהשפעתה של ה ת חי ו ח ר ו ד א סו ת ומי ר ו ס מ מן ה

ם י ס ו פ ת, ניתן לאבחן ארבעה ד רתי ־מסו או י ת הנ ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ר ג ס מ ב עיקריים:

6

ף ם שהתגבש בפולין־ליטא בסו י רח החי ת או 1 המייצגים א , ם״ טאי (א) ״הליס של ולוז׳ין ו פ י ט ת הישיבות הגדולות מן ה ר ג ס מ ה ה-19, ב א מ הים ת לחי י ס ח ת גדולה י חו ה שוררת פתי ל ת א ו ר ג ס מ (ם11\^0^. ב

תה מיוצגת על-ידי ו ת הי כו ה זו גדול בז צ ו ב ה של ק ל ק ש ים. מ י המודרנרה״ שצמחו בישיבות ליטא. עילית של ״גדולי התו

ת ר ג ס מ ת של ארץ זו. ב י ד י ס ח ת ה ר ו ס מ ת ה די פולין״, המייצגים א (ב) ״חסידי גור.* ם בעיקר חסי לטי זו בו

ה י ס ק ו ד ו ת ר ו א ת ה ת והן א ו י ד ת חסי ו ר ו ס נגרים״, המייצגים הן מ (ג) ״ההור (חת״ם סופר), בניו פ ו ההונגרית, שהתגבשה בהשראת רבי משה סותר נגד ות בי י נ ת הקיצו י העמדו א ט ב ם מ 3 ה . ם גרי נ ו ההו ותלמידי

ה, ההשכלה והציונות. המודרנ

ת שנוצרה ביישוב הישן האשכנזי ר ו ס מ ת ה (ד) ״הירושלמים״, המייצגים אה זו צ ו ב , קירבו ק ם ה ק חשוב מ ל ות של ח י נ ת הקיצו בירושלים. העמדות צו קבו ה ״חצרות״ ו מ ת כ ד ג א מ ת טטמאר,* ה ו ד י ס ח וחד ל נגרים ובמי להו

ניות. קיצו

מחוייבות ללימוד התווה

ד ומפרשיו. זהו ו מ ל ת ת, לימוד ה ו ת החרדי ו ר ג ס מ רה, משמעותו ב לימוד תומם ולילה״ ו ק ״והגית בו י ו ס פ ה דים הלגיטימי היחיד לגברים ו כן הלימו תומם ולילה״ ־ ו ת ״והגית בו י ה הדתי א ר ו ה ר ההלכתי ל ו ק מ (יהושע א׳, 8¡ הבת י ה המחי א ר ו ה ה ח׳), מתפרש כ כ ל רה, פרק א׳, ה ד תו ו מ ל ת ת , הלכו רמב״םך ן שבשלבים המכריעים של תהלי א כ וך הפורמלית. מ נ ת מערכת החי בעיקר את, כאשר כמעט כל צעיר חרדי לומד בישיבות, ה החרדי ר ב ח זציה ב הסוציאליים. ״יהדות ניים-כלליים ומקצועי י לימוד חילו א נחשף לתכנ אין הות מ י י ת מעשיות ק ו ב י ס . מ ת ט ל ח ו יה מ ת דחי ת ההשכלה הכללי ה א ח ו 5 ד ״ ת י ת ר ו תם על הכל כ ס ו ך מ ת, א ת השכלה כללית ברמה אלמנטרי ו נ ק ה נות ל ם נכו נ מ ו אב י ט המחי ל ח ו ה כערך מ ר ו ת רה בלבד. לימוד ה שהלימודים בישיבות יוקדשו לתות (ראשי הישיבות י ת ד ה שהמנהיגות ה ס י פ ת ר ב ת הכלל, קשו א ת הפרט ו אגות הלגיטימית ם כ״גדולי התורה״), היא המנהי גדרי ם המו י ד י ס ח ואדמו״רי הא גם במישור ל , א ק במישור הדתי־פולחני של העם היהודי כולו! לא רבת של לימודי קודש . ״הישיבה הקדושה״, שאין בה תערו הפוליטי והלאומים היהודי. ו י ק א של ה ל מ ה י ו ת ו ה מ ת כ״מרכז״, וכביטוי ה ס פ ת והשכלה כללית, נם נ ם גם השכלה כללית, אי די ם התלמי י ל ב ק ם מ ת ר ג ס מ ב , ש ם י ר ח ת חינוך א ו ד ס ו מר שזו ח א , ל ת י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ל י ה ק ה של ה מ ו ק מ ה ב א לגיטימיים. הישיבה ברק היא א ו . הי אם ו ים במל ם היהודי י ת החי ת א א ט ב מ ת ו ל מ ס ה והיא מ ר ר ו פ ת ה

7

ה של א ל מ ת של ״יהודי״, במשמעות ה ת יחידה שבכוחה לעצב דמו ר ג ס ה מ ו ו ה מ מושג זה.

דתיות מקפידה

ת העיקריות רמו ו ת מן הנ ח א א ט ב ת״ מ רו ת כבחמו ו ל ם בק י ק ד ק ד מ י ״ הביטוה כ ל ה ת ה ו ר מצו ח א א ל מ ם להשתדל ל ד ה החרדית. על כל א ר ב ח ת ה ות א נ י המאפית זו עומדת בניגוד ל״פשרנות״ ו ״לכל פרטיהן ודקדוקיהן״. דתית ת חרדי ו ות המודרנית״. דתי ת ל״דתי ו ס ח ו י מ ת, ה ו ם המצו ו י ק ול״בינוניות״ בם מן הפרט י חברתי ם ו י ת כלכלי ו רבנ ות הירואית״, הדורשת קו היא ״דתי

. ן ת למאמי ו י ל מ י ס כ ומציגה תביעות מ

אנטי־ציונות

ית הציונות תפת ראי ם, משו גים המגדירים עצמם כחרדי ת והחו ו צ ו ב ק לכל הה של ת ו ה ת מ ית (״ככל הגויים״), הנוגדת א נ לו כאידיאולוגיה לאומית-חיה. ״עם רי סטו מי יחודי, עומדת כאילו מחוץ להי י לאו ת כביטו הדו היהדות. הים היהודי ע מו של ה ו א יתחשב״ (במדבר כג, 9).6 קי לבדד ישכון ובגויים לרמה ו ה כנ ר ב ה ומכי ר ו ת ה עם ה ה ד ז ק במידה שהוא מ א בעל משמעות ר הוא ת חילונית בארץ-ישראל, הו מי ת ישות לאו מ ק . האידיאל הציוני של ה ת י ס י ס ב

ם היהודי. ו י ק ת ה דו סו כפירת בי

נות ו ת, הושפעה גם מן העימות עם הצי נית החרדי ו העמדה האנטי-ציועה במישור הפוליטי-חברתי ומן המגע עם המעש הציוני בארץ־ישראל. התנפה, רו ב היהודי במזרח-אי ת שפעלו ברחו ו ר ח ועות א מה לתנ הציונית, בדוים. ת בני הנוער היהודי ך החילון שעבר על מרבי י בתהלי ה גורם מרכז ת י הה ר ב ח נטנסיבי של צעירים מן ה ו בגיוס אי ק ס ועות הנוער הציוניות ע תנה מן ש ק ך המעבר ה ת מגינה ומדריכה, בתהלי ר ג ס ם מ ה ת ושימשו ל י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה. העובדה שהציונות על כל גווניה י לעולם החילוני המודרני ת ר ו ס מ לם ה העוה היהודית י ר ו ט ס י ה ה עצמה כיורשת לגיטימית ל ת א ר ת יהודית ו ו ה ז טענה לת עם הציונות, ר ו ט מ ת העימות של עולם ה ת העתיד היהודיות, הפכה א ו ו לתק ות ותר מן העימו ת היהודית. עימות זה היה קשה ומר י ו ה ז ק על משמעות ה ב א מ לאחז בארץ־ישראל ת. גם העובדה שהציונות הצליחה להי ועות אחרו עם תנ. ק בעולם החרדי ל עמו ו כ ס ת ח ל ר כ ה ם בה חברה עצמאית יהודית, גרמה ב י ק ה ל ו

ה ר ב ח ה של ה ת ו ט ט ו מ ת ך זה על רקע ה רת תהלי , העובדה שבמסג יתירה מזונים, הגבירה ו ר עם הצי ד ס ם להגיע לידי ה דית באירופה, נאלצו החרדי היהות לבין הציונות. ת החרדי ו ה ז ת הצורך הפנימי בהדגשת הניגוד בין ה א

8

ת צורך ליטית הישראלית, חשו ת במערכת הפו רבו ות המעו ת חרדי צו קבו ת ו ו מפלגום. ד להדגיש ניגוד זה עד הי י מ ת מ

חוד-חודים - משמעותו של המושג

ה ח ת פ ת ה ת ש י ד ר ח ה ה ל י ה ק ת ל ס ח י י ת מ גית, ה ר האנתרופולו ק ח מ ת ה ו ר פ ט ב. ה״ קסי דו רתו או לטרת- ל המושג ״או ב ו ק 7 מ ת העולם השנייה, מ ח ל ר מ ח א במערב לם שכך לם עדיף המושג ״יהדות חרדית״, או ״חברה חרדית״; חן משו או ום ללי ם ״חרד״, ״חרדים״, כו חי נ ם שהמו ם יהודים, והן משו ת ו מגדירים עצמם את ו ואת לדתי ת בהשו ת החרדי ו ת הדתי ים א נ י ם, המאפי י י ם מרכז בי מרכינח ת, ראשיתו של השימוש במו רי ה תיטטו נ ת שאינה חרדית. מבחי י ט ק ו ד ו ת ר ו א הה א מ ת השנייה של שנות השלושים ב ום, במחצי ח כי ו בן הרו ״חרד״, במוך י בתו ס ק ו ד ו ת ר ו א ם ה ר ז ח זה גס להגדרת ה נ ם לכן שימש מו ד ו וכחית. ק הנ, טי ה שינוי סמנ ' אין ז נית-דתית. ו ועת ה״מזרחי״ הצי ועה הציונית ־ תנ התנגם ית, ו ה המודרנ י ס ק ו ד ו ת ר ו א ס גם ל ח י י ת מ י ה ת ו ה א ביטוי לשינוי דתי מ ל אלם ת העו מ ח ל ר מ ח א ת ״יהדות חרדית״, ל ו ת, שהפכה להי י רת ו ־מס ת י ת הדת ליהדו

השנייה.

א מופיע גית המושג ״חרד״, משמעו: פחד ודאגה. הו לו ה אטימו נ מבחיר ישעיהו (ס״ו,5): פ ס ים בו, ב ב ביותר לשימושו בהקשר שאנו דנ ו ר ק בן ה במוכם למען שמי די ם שנאיכם מנ כ י ח ו א ם אל דברו, אמר ״שמעו דבר ה׳ החרדיח ״חרדים״: נ ת המו ס יבושו״. רש״י, שם, מפרש א ה ם ו כ ת ח מ ש נראה ב יכבד ה׳ וא ט ב ב אל דבריו [של האל]. המושג ״חרד״ מ ר ק ת ה ה ל ד ר ח ם ב י ר ה מ מ ם ה קי הצדיל במובן הפשוט של המושג, א גית. אין זה פחד מפני ה לו ת דתית-פסיכו או מצית לידי ביטוי בהלכה, על כל פרטיה ו א ו כפי שהן ב ותי ה למילוי מצו ד ר א ח ל א

ה. קי דקדו ו

החבוה ההודית - הוקע והמקווות

גלות בין יהודים

ת במזרח־ רתי ת־מסו די הו ה הי ר ב ח ת בתודעת עצמה ל ס ח י י ת ת מ ה החרדי ר ב ח הה על רקע עימות גובר ח ת פ ת ה ה-19. היא ה א מ ת השנייה של ה אירופה, במחצית רה וההגירה שעירערו א יזציה והחילון, העקי כי המודרנ לך עם תהלי והוה ה במערב־אירופה ומרכז ל ם א כי י רת. ראשיתם של תהל המסו ת ו ד יציבות הפה, בעיקר למן רו ת מזרח-אי ם גם א פי ם ומקי לכי ם הו ה ה ה־18' ו א מ בראשית הה ל י ה ק ה נתפוררה ה ל ם א י כ י ל ה ת ה מ א צ ו ת ה ה-19. כ א מ ת השנייה של ה י צ ח מ הת בעלת גבולות גיאוגרפיים ברורים. ת חברתי ר ג ס , שהיא מ ת י ת ר ו ס מ דית ה היהו

9

ת ר ו ס מ ה ת ו ד ך נטישת ה ת, היה תהלי ר יחסי ך מהי בעוד שבמערב היה זה תהלית מ ח ל ת חריפה, שלבשה גם אופי של מ ו ב ר ת ת מ ח ל מ ה ב ו פה מלו רו במזרח־איף בני הדור הצעיר ח ים ובנות שמרדו. ס ל בנ , מו ת ר ו ס ת נוטרי מ ת: אבו רו דום ופוליטיים י ת, היה משולב בגורמים כלכלי ת האבו ר ו ס מ 1 מ 0 (״דור החדש״)א ה הלא-יהודית. בני הדור החדש ל ר ב ח ל ה ם מו די הו ם של הי ד מ ע ת מ שעירערו אם י יית החי ו ת הו א ראו א ל ת, א ת של האבו י ת ד ם ה ת נ ו מ ו בשלילת א ק פ ת ס ה. ה ק י ט ת ס ת ומטעמי א ו ת תועלתי ו ב י ס נת שינוי, גם מ ת כולה כטעו י ת ר ו ס מ הכי ה בתהלי ת י ש א ר כה מ תה כרו ת בין הישן לחדש, הי ו ב ר ת ת ה מ ח ל מת, עד שבלעדיה אין וייה החרדי ק בהו ה עמו דה-לגיטימציה והשאירה משקע כ

ם. ו ת כי ליטיקה החרדי ת הפו להבין א

, היה ת י ת ר ו ט מ ם ה י ויית החי ים לערעור הו ים העיקרי י ד הביטו ח את י צ ח מ ליטיקה היהודית. למן ה ם מן הפו י י ת ר ו ס מ ים ה ״גירושם״ של הרבנת ו ח ו כ ת לידי ה די ה היהו ר ב ח ה ה־19 עוברת הנהגת ה א מ השנייה של ה" (״אין גלות ם ו א ב נ ר י ה של נתן ב נ ט ק ת ה ר ב ו ח ה היהודית. ה ר ב ח ים ב י המודרנת ש ו ח ת ה ל ט ו א ביטוי ב ביי יודען״ ־ בגלות אצל יהודים, תר״פ־1920), הים בכך. המשפט ״אין גלות ביי אידן״ הפך כי ת והעלבון שהיו כרו תו חי הנליטיקה; לא ם לפו י ת הרבנ ר ז ח ה ב ל ר ת ק מ ס י ס ב ו א ת, כ ות ביטוי של הזדהו להים י ד ר ת ההבדל העיקרי בין ח א א ט ב מ ן ה ח ב מ א גם כ ל ה פוליטית, א ר ט מ ק כ ר

ת. ת אחרו ו י ס ק ו ד ו ת ר ו ת א ו ת דתי ו ר ג ס לבין מ

טראומת הסחף

ך י ת כתהל ה החרדי ר ב ח ס בעיני מנהיגי ה פ ת , לא נ רת המסו ת ו ד ף מן ה ח ס הא נתפרש יזציה והחילון. הו ך המודרנ י , וכפועל יוצא מתהל אובייקטיביה ר ב ח ך ה ו ת ם ומחריבים״ ־ המשכילים - שיצאו מ י ס ד ה מ ה מפעולות ״ א צ ו ת כה ט ב ת מ ד ו ק נ . מ ת י ת ר ו ס מ ת היהודית ה ו ה ז ת ה ה ברורה לערער א ר ט מ היהודית, בת, נתפסו ה״משכילים״ כרשעים שמניעיהם בדרך כלל גות החרדי של המנהיב והרע, בין ס כעימות בין הטו פ ת ף נ ח ס ך ה ם נהנתניים. תהלי י איטטי ו אג

י ישראל לבין פושעי ישראל. נ שלומי אמו

לם נשא הרוח, ח ״סחף״, שאול משירו של ח״נ ביאליק ״לבדי״: ״כו נ המוה א מ ת כי בראשית ה ו ד מ ל " ואכן, שורות אלו של ביאליק מ ף האור״. ה לם ס כות נגזר. ״הדור החדש״ י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ר ב ח מה היה שעתידה של ה ה־20 דוה זו, מ ו א ר ט ם עדיין לא התאוששה מ ו ת כי ה החרדי ר ב ח פנה ברובו עורף לדת. הם לות במערב, לבלו ה הצליחה בישראל ובערים הגדו נ ו ר ח א פה ה ת שבתקו ו ר מ לה זו ר ט ה. הכלי החברתי העיקרי להשגתה של מ ת הנטישה ממנ כמעט לחלוטין את שהתגבשה והתעצבה בליטא דתי ת- ת חברתי ר ג ס ה מ ת ו א הישיבה החרדית, א הו

ה ה־19. א מ ב

10

מקהילה לישיבה ־ הישיבה הליטאית מן הטיפוס של ולחיין

ה של ישיבת ״עץ חיים״ בעיירה ולוז׳ין בשנת 1802, על־ידי ת מ ק הת ח תה א ים בן יצחק ולוז׳ינר, הי ן מווילנא, רבי חי דו של הגאו תלמיה של הישיבה כבית-מדרש גבוה ללימוד ת ו ח ת פ ת ה ת ב בו ה החשו ת המפנ ו ד ו ק נ מדית לרבדיה, ת היהו ר ו ס מ ק ב ד משוקע עמו ס ו מ ה ד ומפרשיו." אף ש ו למ התרה ו ת הפז ו מ ו ק מ ב דית ו ה היהו י ר ו ט ס י ה ה הישיבה ביטוי שונה במהלך ה ל ב י קזית, כפי ת הישיבה האשכנ ם א ים רבי בנ השונים. ישיבת ולוז׳ין המשיכה במוה ת ו ה ה־16." ואף-על-פי כן היה בה חידוש מיבני שהפך א א מ ה למן ה ח ת פ ת ה שה לעולם א ר ו ה ה ו ר ו ת, שמהן יצאו ת ות אחרו ס לישיבות ליטאי ו פ טי לאב-ת. לתי ה בדרך כלל ישיבה קהי ת י , ה ת י ת ר ו ס מ ית ה ז היהודי. הישיבה האשכנת ו ל י ה ק , שבאו מ ם י י נ ר ט ס ק א ם ה די לה, והתלמי ה באו מן הקהי די ת תלמי י ב ר מם ה שונה, ראשית משו ת י לה. ולוז׳ין ה ו על-ידי בני הקהי ק ז ח ו , ה ת ו ר ח את ה באו מן החוץ והיא גייסה א די ת תלמי . מרבי ד על-קהילתי ס ו שהיתה מם בין י ס ח י ת ה כ ר ע ח מ ר כ ה לם היהודי. כך נשתנתה ב ה מן העו מ ו י ק ם ל י פ ס כ הם שבקהילה, נעשתה י ת ב יה בבעלי ה ה תלו ת י ה לישיבה. הישיבה, שבעבר ה ל י ה ק הב ר ניכר של בתי א פ ס ס ישירות או בעקיפין מ נ ר פ מ ה גורם כלכלי ה ת ע מתה ה לרב, ששימש כראש הישיבה, השתנ ל י ה ק ם שבין ה י ס ח י לה. גם מערכת ה בקהית ל י ה ; ק ה ל י ה ק ת, מן ה ה חברתי נ ד מובדל, מבחי ס ו מ ה ל ת י בהכרח. הישיבה ה. ולוז׳ין, לה ת סגורה, בצידה של הקהי י ת ר ב ת ח כ ר ע מ מה כ י נעורים, שהתקיר שנים פ ס ; הצעירים שוהים בה מ ר ז נ ית מ י ת דמו ר ג ס ט זו מ ב ת מ ד ו ק נ היא מת אישיותם. ב צ ע ת ה מ ל , ובשנים א ם וממשפחתם ת י ב ם מ י ק ת ו נ מ ם ו י ק ו ח ם ר ה ש כ

ו שימשו כרבני העיירה ולוז׳ין, ים ולוז׳ינר ויורשיו אחרי אף שרבי חיתם לישיבה ולתלמידיה." בו י י ד זה בעיניהם כשולי וכמשני למחו י ק פ נחשב תת ו מ א גם ד ל ק מנהיג דתי נערץ, א די הישיבה ראו בראש הישיבה לא ר תלמים ה א ת י ם ואשתו ה ת י חת ילדיו. ביתו היה ב ו ם כמו לרו ת ח ו ו ר ב ל י י אב, המחוימחה על ם בל י ת ו דים בישיבה הטביעו ח ם. שנות הלימו ת חו נ ת ומקרי אג דו. ם הדתי י רח החי ת או ה שבסופו-של־דבר נטשו א ל ם; גם על א די ת התלמי מרבי

ה היהודית במערב (גרמניה, ר ב ח תה ה ת העולם, הי ו מ ח ל ה שבין שתי מ פ ו ק ת בקה וכוי) ליעד העיקרי של משולחי ם־אפרי ת, דרו אנגליה, ארצות־הברית ה איפשרו גם א קצי י נ מו פה. השינויים באמצעי הקו רו הישיבות ממזרח־אים. יתר על כן: די ם באו התלמי ה מ ם ש י החברתי ת המעגלים הגיאוגרפיים ו ב ח ר הף וגבר. וככל ח ס , הלך ה ת ו ככל שהמודרניזציה והחילון חדרו לעיירות הקטנת חדשות, חיפשו חו ר נעשתה חשופה לרו ה הטבעית של הנער המתבג ב י ב ס ה שת זו נשתנה גם ו ח ת פ ת ה ה מ א צ ו ת לם, כ רה ומוגנת יותר. ואו ו ת סג ר ג ס ם מ רי ההוא גם ל י בלבד, א אל טלקטו נ ד אי ס ו פיה של הישיבה. שוב לא היה זה מ אוף הגואה. שינוי זה ח ס ת השרידים מפני ה ה להציל א א ב גנת ה ה מו רי טריטות " לעולם הישיבות, במחצי ״ ר ס ו מ ה של ״תנועת ה ת ס י נ בל ביטוי עם כ קי

11

גית של לו ה והאידיאו נ ב מ ת ה ת א י פ ו א שגיבש ס הו ה ה-19 ו א מ השניה של הת בימינו. ר כ ו הישיבה, כפי שהיא מ

ה לישיבות על רקע של משבר פנימי. הישיבות, ר ד סר״ ח ״תנועת המו, גורם ת למדי י ל ס ק ו ד ר ת, פ בו ף היו לעיתים קרו ח ס ת ה שאמוו־ות היו לעצור אא בישיבה ק ו ו ו ד א צ ם מ רי ק מהצעי ל . ח ת ר ו ס מ ה ת ו ד יע ומעודד לנטישת ה מסילת לתעמו י ו ת רעיונות ההשכלה ונחשפו לעולם המודרנ ט א ו ל ק ת ל ו דמנ הזק מן ח ר , ה ם י ר ח ת בישיבה, יחד עם צעירים א " השהו ת. ו י נ עות המהפכ ו התנת תי ה ההדרג ס י נ כ ת ה א ם ו י ר ו ה ת ה ר ו ס מ ד ב ר מ ת ה ה עליהם א ל ק המשפחה, הי והחילוני. הצעירים ת חדשות בעולם החדש, המודרנ ו ת חברתי ו ר ג ס מ לי כנ . סו ת ח א ננת כ ו ת מג ר ג ס מ ת ו כ מ ו ה ת ר ב ם מבני הישיבה, מצאו בה ח רדי המות ר ג ס מ ה שפעלו ב כ פ ה מ ה השינוי מבחוץ, ״משכילים״ נציגי מפלגות השינוי וה ל ם א י ד י מ ל ת די ישיבה בעבר), ראו ב דית (שחלקם היו עצמם תלמי ה היהו ר ב ח הת שעריהן לפני ם א ה ק מ ל וכחו ראשי הישיבה בכך, פתחו ח יעד חשוב. משנת עולם ס י פ ה ואילך על גיבוש ת ת ע ק הושם מ ז סר״. דגש ח ״בעלי המום י ח החי ר ו ח על א קו ם. גבר הפי די נם של התלמי ״ישיבתית״ ־ ״השקפה״ בלשויתי של ו ים, ותשומת לב ניתנה לצד החו ם אינטימי י מ ו ח ת היומיומי, גם ב

ת. ם כעילית דתי די ת התלמי ר ב ת ח ר ג ס מ ם, ב י החי

ת הישיבה הועמד ר ג ס מ ד ומפרשיו) ב ה (כלומר, לימוד התלמו ר ו ת לימוד הה, ה למודרנ ז ־תי טי ה כאנ ס פ ת ת לכל צעיר יהודי. הישיבה עצמה נ ט ל ח ו ה מ ב ו ח כת די הו י היה בשפת העם ״התכלית״, (תכלס, בעגה הי ה שקרו מ ל״עולס הזה״, לטה. ברסי י נ סיה או באו ימנ ע ״מכובד״ בג האשכנזית), כלומר: לימוד מקצופי ת האו י והרצון להבליט א החשש מפני החשיפה לעולם החילוני המודרנד י בין הלימו ת ו ה מ , הביאו להדגשת השוני ה ד טי של לימוד התלמו דנ סצנ הטרנת ו י ת ד תי בין ה זהו ההבדל התמצי ם רגילים ו י י מ ד ק בישיבה, ללימודים את ו ת צריכה הישיבה להי י ד ר ח ה ה ר ב ח ת. ב ת החרדי ו ת לבין הדתי י דרנ המום ״תערובת״ של ת הקודש״, ללא שו ר ה ה ״על ט ר ו ת ״קדושה״, משמע: לימוד הת - ו ר ו ו גדולי הד ם של רבותנ ד ו ס השכלה כללית. ״...מנוי׳נה] וגמורה ב" • שלא ת י ד ר ח ת ה ו ב ר ת ב רבי ישעיהו קרליץ (חזון אי״ש) ממעצבי ה ת כת ו ב ה ל ת ה ה ב ר ו ת ם ב ת ד י ק ם כלליים] בזמן ש די מו ־לי ת לימודי חיצונית [ להרשודה ם במי ו א ל ק ל ק ת בם [של התלמידים] נ רו ח ו ד בטו ת זה למפסי נעורים וראו א..״ ת מצווה. מ ח ל ה מ ז ם ב ו ח ל ם וקבעו למשפט ל ת צ ק מ , או ב ה ק ו ח גדושה, או מה של ת ר י ג ר ס פו ר בסי ת קשו י ד ר ח ת ה״השקפה״ ה ם המעצבים א י ס ו ת י מ ד ה ח אכן, את א ר ו ה סי (4.2.1892), בגלל שנמנעה מ ישיבת ולוז׳ין על־ידי השלטון הרודה פר רבי חיים, בנו של ראש הישיבה רבי נפתלי צבי יהו ת. סי סי השפה הרו

ברלין ־"

12

לזכרון. מה שהזהירני וצווה עלי מר אבא הגאון זצלה״ה [ = זכר צדיק לחיי העולם הבא] קודם פטירתו (10.8.1893). על דבר שמסר נפשו על עניו ישיבה דוואלוז׳ין, שלא להכניס לתוכח שום לימוד חול. ולסיבה זו נסגרה הישיבה ומזה נחלה בחליו אשר לא עמד ממנה. וציווה עלי באזהרה שלא להסכים לענין זה בשום אופן בלא שום הוראת היתר בעולם..., שכל עניני חול המתערבים בקודש גלא הבדל לא די שאין עניני לימודי חול מקבלים קדושה, אלא אף זו שעניני

... (ההדגשות שלי, מ.פ.) 2 לימודי קודש מתקלקלים מהם0

ת העולם ר ג ס מ ת עתידם ב ח א ם שביקשו להבטי די ם תלמי ת ו חה א ה זו הכרי ס י פ תם לגיבושו של ו ר ת ך היה בה גם כדי ל ת הישיבה, א י החדש, לעזוב א המודרנת כשליחות קדושה, ת החרדי ו ת בשורת הדתי ם, שנשא א די ר של תלמי ו ס מיעוט מה זו. א ת בשנות החמישים של מ בו סי ות הנ ת נפש, עד להשתנ רו במסי ות ו בעקשנת הרכושנית, י דרנ ת המו ו ב ר ת ית ה ת דחי ה א ל מ י ת לימודי ה״תכלית״, ס י דחים ככל י ט ע ם, מ רי ם ומטו י סטי אלי די ית ומשכה צעירים אי ת והתועלתנ י תנ הנ הנ

שיהיו.

ת למדי, מימד של ״תכלית״ י ל ס ק ו ד ר ר כי היה גם, פ ת יש להבהי א עם זת הישיבה ה״קדושה״. על רקע המשבר הכלכלי בו נמצאה יהדות ר ג ס מ ת ב בשהות ר ג ס ה ה-19, הציעו הישיבות מ א מ ת השנייה של ה פה, למן המחצי רו מזרח־אייבות של ראשי הישיבה י ם לצעירים. הדאגה והמחו ו י אי ק חה תנ שהבטית ר ג ס ותה של הישיבה מ ם והי די ת שבין התלמי הם, העזרה ההדדי די לתלמיהם תי ת לצעירים שמשפחו חברתי ת כלכלית ו ה בעלת משמעו ת י ת, ה כמו־משפחתיחסי חליפין ס זה נוצרו מעין י י ס ת עתידם. על ב ח א א יכלו להבטי העניות לה ל ת המערב בגרמניה ובארצות־הברית. א הדו ק מי ל בין הישיבות לבין ח. ם ת ו ם א י ס נ ר פ ת ואלה מ י ת ר ו ס מ ת היהודית ה ו ה ז ת ה ה ומשמרים א ר ו ם ת מדי לווסטלגיה ו רגשות נ ח ת פ ת ים שבמערב ה פי רו ם המזרח־אי רי ב המהג ר ק דך, ב מאירת. במסו נטימית שבדת ו ת האי מו לחמי ט לבית הישן (״אלטע היים״) ו ח י בת ו ה ז ה כמייצגות הלגיטימיות של ה ל הישיבות נתפסו על-ידי יהודים את שראוי לשמרה. כיוצא בזה, על רקע הניכור החברתי בעיר י ת ר ו ס מ הים ת שורשיהם היהודי ם ולמצוא א ת ו ה ת ז ה שניסו לחפש א ל א המערבית, היו כם של ישיבות ת ק ז ח ה ם ל ו ר ת יבות ל י ת והרגישו מחו פי רו ת המזרח־אי ו בדתיה העשרים נעשו הישיבות, א מ . בראשית ה ת י ת ר ו ס מ ת ה הדו ם של הי י ר ח ת א ו ד ס ו מ וה עם ל חסי חליפין א ות בי י , תלו רתי אחר מסו - ל גורם דתי כ אולי יותר מ

" יהדות המערב.

13

החבוה ההודית בין התבדלות לבין תלות ויחסי הליפין

ת יהודית שאינה הו רה בלגיטימיות של ז לם לא הכי ת מעו י ת ר ו ס מ ת ה היהדום ה ו כ״רשעים״ שיש להיבדל מ תפס ת נ ר ו ס מ ה ת ו ד ם מן ה י ט ו ס בת להלכה. ה י י מחוים שנוצרו ם והפוליטי י י ת ר ב ח ם ה י א נ ת לם, ב " ואו . לתי במישור האישי והקהיר צ ך זמן ק ה זה פשוט כל עיקר. תו א הי ת ה״השכלה״, ל פ ו ק באירופה בראשית תה (גרמניה ז במרכ ת במערב-אירופה ו י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ת ה הדו ה עצמה הי א צ מת או ת למצי בו ו ת התג ח ת הגדולות העיקריות. א ו ל והונגריה), במיעוט בקהין זה לא א שפתרו ל ת נפרדות, א ו ת חרדי ו ל ן של קהי ת מ ק ה ה ת י ת זו ה ב ז כ א מת הדו ך הי ת עזת בתו ק ו ל ח מ ה נתון ב א הי . הו יושם אף פעם במלואום להלכה, י אמנ ה שנשארו נ ל א ם מ נגריה." רבי ת בגרמניה ובהו י ס ק ו ד ו ת ר ו א הפה, על רו 2 במזרח־אי ות היהודית.* לידרי ת ובסו הו ת פוגעת בז ו חשו שההתבדלת המערב ברת ביהדו ו ת הג ת הכלכלי ו התל רקע המשבר הכלכלי והפוליטי וס וב״משכילים״, לא נעשה ניסיון משמעותי להיבדל מן ה״רשעים״, גם אה בעיקרון זה. ״יחסי החליפין״, כפי שהתגבשו כ י מ ת ת ו ל ו הושמעו מדי פעם ק. ת ו ל ד ב ת ה ה לעיקרון ה ר י ת ס א ב בין הישיבות לבין יהדות המערב, עמדו אפות ת החרדי ו ג הי רכב זה עוד יותר. המנ ון בארץ-ישראל הבליט מצב מו הניסים ה א י ת ו ד ס ו מ ועה הציונית ו ה שהיא חייבת לשתף פעולה עם התנ ר ה הבינה עד מפה, רו חסי החליפין, שעוצב במזרח-אי 2 וכך היה דגם י 5 . א י ם ה ו י חפצת קלם ת לבין העו י ד ר ח ה ה ר ב ח ם שבין ה י ס ח י ת מערכת ה א א ט ב מ לדגם הדומיננטי הי ב מרכז ת למרכי ו ל ד ב ת ה היהודי בכללו. ואף־על־פי-כן, היה עיקרון הת לבין י ד ר ח ה ה ר ב ח ת, וככל שיחסי החליפין בין ה ת החרדי ו ה ז בתודעת הבות י י יה למחו ם יותר, גברה הנטי ת נעשו בולטי ה היהודית הלא-חרדי ר ב ח הת ק ו ל ח ן יחטי החליפין ו ח בין פתרו ת מ ה ה ש ר ת עם גיבוריו. כך ק דהו להז ום י ק ב א מ ת ה ס א נ ר פ ף ל סי ס ומו ת, פירנ ו העבודה, לבין עיקרון ההתבדלת ב״מציאות״ ו ב ש ח ת ם ה בעי ה התו ל ת, בין א ה החרדי ר ב ח הפנימיים בתוך ה

יים. נ ת, לבין הקיצו ליטית־חברתי הפו

מיתוס ״הגבורה״ ־ גדולי התווה והקנאים, מלכתחילה ובדיעבד

, כעימות ת ר ו ס מ וניהם, נתפס, בעיני נוטרי ה ק עם ה״משכילים״ לגו ב א מ הם בלתי כשרים ולא ק שה״משכילים״ השתמשו באמצעי בין בלתי שווים. לא רה ר ב ח . ה ת השלטון הלא־יהודי ם גם לא נמנעו מלערב בכך א א ה ל ם, א י י סר מוותה מנ ו -מי אי ה ו ת ו מ י מ ה בעמדה של חולשה בגלל ת ל י ח ת כ ל תה מ ת הי י ת ר ו ס מ הס פ ת ק זה נ ב א נות. מ ת והעיתו ו ר פ ס ״ מודרניים, כמו ה ה מ ח ל בשימוש ב״כלי מ

14

ת הנפש של ״גדולי התורה״, הצילו רו מסי ק הירואי, שרק הגבורה ו ב א מ א כ אפוך ת המיעוט שנותר לפליטה ולא ״כרע לבעל״. תהלי ת השארית, א (ממש כך!) אים של ם העיקרי בי ד המרכי ח ות א ת מזרח־אירופה, הפך להי החילון של יהדום ־ ראשי הישיבות - י ם ״הגדולים״, הרבנ ס החרדי, שבו הגיבורים ה ו ת י מ הים מייאשים ם פוליטיים וכלכלי י א נ ת ם ישיבותיהם, ב ו י ו נפשם על ק שמסרת ם כמי שהפקירו א ת ו " מציגה א ת י ד ר ח ת הגבורה ה ו ר פ י סיכוי. ס חסר ור הכהן בת תלמידי הישיבות. אישים כמו רבי ישראל מאי ם לטו ה י ת ו ח פ ש מ" , סרמן ן ו " רבי אלחנ י ק ס נ י ׳ ז ד ו ר ים עוזר ג (״חפץ חיים״)," רבי חיה ר ו ת ם ה ו י ם לחמו על ק ת בת־ימינו. ה ה החרדי ר ב ח ת של ה פ ו מ ות ה י ם דמו הה של ת ש ו ד ק על ק ב א מ ועמדו בגבורה נגד כל פיתויי הפשרה (״פשרנות״), בה ר ב ח ת ה ר ג ס מ ם״, שהפכה עיקרון דתי ב ת חכמי נ ת גם ״אמו ח מ ו ן צ א כ הישיבה. מים ״פשרנים״ ש״נכנעו למציאות״, ם רבנ ת ו ם א 3 האנטי־גיבורים, ה 0 . ת י ד ר ח הות הראשית ועת ה״מזרחי״, הצטרפו לרבנ דם לציונות, הצטרפו לתנ נתנו יא הרב ם הו ה לט ב בארץ-ישראל ונתנו ידם לערבוב קודש וחול בישיבה. הבוי הראשון ז ת והרב הראשי האשכנ ות הראשי סד הרבנ י , מי ק ו צחק הכהן ק ם י ה ר ב א

.(1935-1921) 3 1 לארץ־ישראל

, שאינו בהכרח א הקנאי ת הו ס הגבורה החרדי ו ת י מ ר של גיבור ב ח ג א סויר כמי שמוכן א מצטי ם בכוח הזרוע נגד אוייבי האל. הו ח ל נ ם ה י ל ס א ו פ י טל א , למען כבוד ה תו נ , יותר מן היהודי החרדי הרגיל, למען אמו ב להקרים״ רטי ם ולחייו למו י כ מ א האיש ה״נותן גוו ל ולמען קדושת עם ישראל. הום י ל ג ת אידיאלית שלא הכל מסו ו הג ס התנ ו (על-פי ישעיהו נ, 6) ומייצג דפם י ה ו ז מ רה בעובדה שהרוב המכריע של ה ת מכי ה החרדי ר ב ח 3 אכן, ה 2 . ה לעמוד בת שיהודי ו ג ה נ ת ה ת ה ו נ ו ת מעקר ר ח ם ״פשרנים״, שסטו במידה זו או א עמה, הנה דומה ם על־פי ערכיו. אך ״פשרנות״ זו אי ה יב ל י ה עצמו מחו א ו חרדי רה ל י ח ת כ ל ה היא ״פשרנות״ מ נ ו ר ח א ל״פשרנותם״ של רבני ה״מזרחי״. זו הה לשה אנושית. להבחנ נה היא ״פשרנות״ שבדיעבד, הנובעת מחו ואילו הראשות על ת התגברו ר ש פ א ת. היא מ ה החרדי ר ב ח ה של ה ד ו ק פ ת ת ד מכריע בהבנ י ק פ זו תיכרים של ם הנ י ם הפנימיים הנובעים מן ההבדל י ח ת מ ת הפנימיות ועל ה ו ר י ת ס ה

ת. ת ול״השקפה״ החרדי ר ו ס מ ם ל ת ק י ז ס ל ח י ת ויחידים ב ו צ ו ב ק

3 3 . ת״ רו ת בדבר ״ירידת הדו י נ ו עקר ת- רתי חה מסו ת על הנ ס ס ו ב ה זו מ הבננים, אי אפשר ם מן הראשו י ת ו ח ם פ י נ ו רות האחר ת הדו ר ו ס מ ר ועל-פי ה ח א מם יוכלו לעמוד בתביעות הנדרשות מן היהודי על-פי הדת, י נ ו לצפות שהאחרו נ תי ו חלושים (במובן הרוחני) מאבו : אנ ם י מ ד ו ק ת ה רו ם הדו ה כפי שעמדו ב. בעימות ההירואי עם ם קבעו ה ם ש י ט ר ד נ ט ס ד עם ה ד ו מ ת ה ולכן איננו יכולים לום, גדול וסף כאן מרכיב חדש: ה״ניסיון״ שאנו עומדים בפניו כי ההשכלה, נל גודל ה״ניסיון״, ״פשרנות״ היא לעיתים הצלה של השרידים, יותר. מוס י ס ב ה היו ה ל 3 טיעונים א נת ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״.* בבחית. כך רו ה במהי ית, המשתנ ת המודרנ או ת למצי ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ל ג ת ס ה ל

15

ת לבין פי רו אי רח- ת המז י ת ר ו ס מ - ת י ת ד למשל נמצאה הדרך לברית בין היהדות הת אגודת־ישראל, ר ג ס מ , ב -אורתודוקסיה) יאו ה החדשה בגרמניה נ י ס ק ו ד ו ת ר ו א הרה ״תו ת כערך( ת ההשכלה הכללי ה א ס פ ה החדשה ת י ס ק ו ד ו ת ר ו א ה על אף העובדה ש״ר מגור, בין , האדמו ם מרדכי אלתר ה ר ב ן רבי א עם דרך־ארץ״). כך הבחיר, לבין גרמניה של ר חמו סו פולין, בה נחשבה ההשכלה הכללית לאית ר ג ס ך מ ה החדשה: גרמניה שונה, כאן ההשכלה הכללית בתו י ס ק ו ד ו ת ר ו א הר ח א א יגונה (דיעבד), ל ח ל ר כ נת ה תה בבחי ת הי י ס ק ו ד ו ת ר ו וכית א נ חי". ן מן הנוף היהודי ת נעלמה בה כמעט לחלוטי י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד שהיהדות הת ו נוך הבנ ס לחי ח י ך ב פ ה מ ת ה ת לאמץ א מה איפשר ליהדות החרדי טיעון דות או ת למצי ו ל ג ת ס ה ת ה ה החרדי ר ב ח ה של ה ת נ י ח ב (״בית יעקב״)." אבל מ. כך ת בלגיטימציה מלאה כו נת ״דיעבד״ ואל לה לז ה בחי י ה החדשה, לעולם תוך נ ם (תלמודי־תורה) שבמטגרת החי י ם החרדי י די סו ־הספר הי ם בבתי למשל: אללת ם כו די ית הלימו כנ העצמאי של אגודת-ישראל, נלמדת השפה העברית ותוה ר ב ח ת לימוד השפה האנגלית, אין ה דה גדושה של לימודים כלליים, לרבו מיר ס ו ח ת מ א ל ז ב ק תר ניתן ל ו . לכל הי ת לכך לגיטימציה מלאה ת ת יכולה ל החרדיה ל א דה שישנם כ ם במי ל ו ית הקשה. א ת המודרנ או ק מן המצי ל ח ברירה, כת, פי רו ת המזרח־אי ר ו ס מ ת ה ם א כי יהם ל״חדרים״ הממשי ת בנ ם לשלוח א י כנ המום י טרי ה אלמנ ק י ט מ ת י ר א בה ו כתי ה ו א י ר ם בלימודי ק י ק פ ת ס מ ם באידיש ו י ד מ ל מם ישעיהו קרליץ ה ר ב ת הקודש״), הרי זה עדיף. דבריו של רבי א ר ה (״על טם יפה עמדה י ר י ה ב ם על-ידי משה שיינפלד מ י ט ט ו צ (״חזון אי״ש״), כפי שהם מ

נית זו: ת עקרו חרדי

פעם אחת ריננתי, מספר ר׳ שלמה כהן מתלמידיו המובהקים של החזון אי״ש, אחר אחד מבאי ביתו של רבנו החזו״א (=חזון אי״ש) שאינו מדקדק במצווה קלה כבחמורה, אז אמר לי (החזון אי״ש) שלא זכינו לכך שכל ישראל יהיו צדיקים גמורים ואין לרחק גם את אלה שהםם לטעון: מה היא איפוא במדריגה של ביוונים. אז מצאתי מקו ההתנגדות החזקה למזרחי? הלא גם הם בכלל הבינונים ומה חרי האף הגדול הזה! על זה הסביר לי; שההבדל הוא בזה שמציאות הבינונים אינה מהוה שיטה מיוחדת לכשלעצמה. וגם הבינוני מכיר ויודע שמוטב להיות צדיק גמור וכי יש לשאוף לכך שכולם יהיו צדיקים גמורים, רק אין לו אפשרות לכך בגלל אי יכולתו לכבוש את יצרו ולעמוד בנסיון, או סיבות אחרות. אולם לעומת זאת המזרחי מהוה שיטה של ״בינוניות״ השואפת לכך שבני ישראל יהיו דווקא בינונים ולא יותר. וגם העמידו את שיטת החינוך שלהם על זה ומתיחסים בשלילה אל הצדיק הגמור, מבלי לראות בו את האדם השלם. ובזה טמונה סכנה

16

ל ת, אל מו ת החרדי ו ם של הדתי בי ת כל המרכי לפנינו היגד הכולל למעשה א, דה ת מקפי ו ה עצמה כדתי א ו ת ר ת החרדי ו ת (״מזרחי״). הדתי י דרנ ת המו ו הדתית חשיבות מ ה ר ת ו א לם ב ה שכו כ ל ה א ככל האפשר של כל פרטי ה ל ם מ ו י ך ק תות ו ב טי ת האלטרנ ת בה נטייה לאמץ א מ י י ת ק א . יחד עם ז (״קלה כחמורה״)ה ד י פ ק ת מ ו ה של דתי ל ם א י ד מ לם, מ או ת. ו ה ההלכתי ק י ס פ ת ה ת שבספרו ו ר י מ ח מ הדעת ת גם על תו ס ס ו ב ת מ י ד ר ח ת ה ו הדתי ם ואישיים ו י חסי ח י ר כ ה ם ב , ה ת ק ד ק ד מ ובת י דעת זו מחי . תו ם י מ ד ו ק ת ה רו וכחי לעומת הדו ר הנ החולשה של הדוח פנימי ת ית מ -זמנ ת כלפי ה״בינוניים״ והיא יוצרת בו י ס ח ת י ו נ בל סות העובדה , שלמרו ת. מכאן עו ת קבו פעו ניות, כתו ת והקיצו ו א נ ק ת ה ת א ס נ ר פ מ וגים השונים ת וחו ו ל י ה ס של ק פ י ס פ רכבת מ מו נת למדי ו ו ת מגו י ד ר ח ה ה ר ב ח ה שת, ת ההלכתי ר ו ס מ ם המעשית ל ת ו נ מ א דת נ א גם במי ל ם א ת ר ו ס מ ק ב ה לא ר ז זה מת פנימית ומודעות ו ד ח ת א ש ו ח ת ברורה, בעלת ת הו ה בעלת ז ר ב ת ח א היא עם ז

לגבולות שבין ״אנחנו״ לבין ״הם״.

ת ו נ ל ב ו ס ף משורותיה, ה ח ס ת ה ם א ו ס ח חה ל ת מצלי י ד ר ח ה ה ר ב ח ה ככל שה כ ו ת ולדים ב ת. ככל שהנ או בת המצי י י יותר מחו ותר ו ת בה נעשית י י ס ח י היותר מגוונת. ת ו י ב י ט ק ל ת ס ת בה פחו ו ר ב ח , כך נעשית ה ה ת ר ג ס מ נשארים בה היהודית ר ב ח ת הניגוד שבינה לבין ה א ת השוני ו ט א ה זה מבלי נ ב לם, מ או ות ו ח דתי ת פ ת ה ה ל ת י ת יכולה ה י דרנ ה המו ר ב ח ת ה ר ג ס מ ק ב . ר ת י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד הק רה. ר ה כחמו ל ה על ק ד פ ק ה ק ו ו ד ק ת על ד ס ס ו ב מ נדיבידואלית והישגית, ה איה ר ב ח ח ת פ ת ה ה וולונטרית, יכולה ל ל י ה ה של ק מ ו י ה חברתי המאפשר ק במבנה ת ו ה ים; השומרת הן על ז ם טריטוריאלי י מ ו ח ם ת ת ו א נת כל כך ב ו ו ת מג חרדית לעומת י דרנ ת המו י ת ד ה ה ר ב ח . ה ת י ס י ס ב ה ה ת ו ד ח פרדת והן על א ת הנ י ת ד הת ת א ו ב ו ר ת לעיתים ק ר ח ו א ב ת, הי או ת כפשרנית. נוכח קשיי המצי ס פ ת זאת, נלה. אך בהבדל מן היהודי החרדי ה״חלש״ והפשרן, אין ה המקי ב י ט נ ר ט ל א הת לגיטימציה ת ת ל ש ק ב ת בחולשתה והיא מ דו ה להו כנ ת מו י דרנ ת המו ו הדתית דרכה. זהו , ליצור ״שיטה״ ־ פילוסופיה ־ שתצדיק א תה י ה לסטי ל י ח ת כ ל מת ו ה העיקרית לאי־לגיטימיות של הדתי ב י ס ה ן של ה״מזרחי״ ו ו מ ד ק א ה ט ח ה

ם. ת בעיני החרדי י דרנ המו

סימני ההיכר ־ לבוש והופעה חיצונית

ך בניגוד נית. א ם החיצו ת ע פ ו ה -חברתי ב יחודם הדתי ת י ם א י א ט ב ם מ י ד ר ח ה, כשם שלא פי רו י המזרח-אי ת ר ו ס מ ם הלבוש ה י ד ר ח דים ה , לא לכל היהו בל למקום נוהגים כך. ניתן גם י ד י ס ח ת ה ם זקן ופיאות, אף כי מרבי ם מגדלי ל ו כ, על-פי לבושו והופעתו ת ר ח ד ל״חצר״ זו או א י ס יקתו של ח ת ז ת א ו ה ז לם, טאי ם־הלי די ג : המתנ ם כמו י ר ח א ם ה י לם, ה״חוגים״ החרדי או נית. ו החיצו, ם (חרדו-ספרדים) י ד ר ח ה ־ ם י ד ר פ ס ה גם ה נ לאחרו ם ו י ד י ס ח - א ל יוצאי הונגריה הם ת ו ה ז ת עדיין ניתן ל א ת ז ו עוטים בדרך כלל לבוש מערבי מודרני, למר

17

ם נ מ ת אף היא שונה. א ו ם הופעתן החיצונית של הנשים החרדי דים חרדי כיהוד כמו ו א ות מ י נ ת קיצו צו כות לקבו י תן המשתי ן ביניהן, או ט ק מיעוט ק רת בלבושן הייחודי: שמלה לטו " בו ( ך ל ר ה לדות אהרן״ (ר׳ א ת ״תו ו ד י ס חי ראש שחור וייחודי רה או שחורה, גרביים שחורות עבות, כיסו ה אפו כ ו ר את נוהגות ללבוש בגדים א ת לעומת ז ו (לאשה נשואה). רוב הנשים החרדיים: גרביים (גרבי ניילון בדרך די לי ד יהיו סו ה תמי ל לם, א ים. ואו י מודרנא ק היד ולעולם ל ר פ ת ל ח ת ; שרוולי שמלה או חולצה עד מ כלל) גם בקיץה ראשה, או תלבש פיאה נוכרית, או צירוף של ס כ מחשוף. אשה נשואה תת ר ש פ א ים מ נית של נשים וגברים חרדי שניהם. כשם שהלבוש וההופעה החיצוה בין ״אנחנו״ נ ח ב ה ס ל י ס ים ומשמשת ב ה שאינם חרדי ל ה בינם לבין א נ ח ב אנית על אופייה פעה החיצו ת ההו ד מ ל (״פון אונזערע״) לבין ״הם״, כך מה הדיפרנציאלית ק י ז ת השונות ועל ה ו ר ו ס מ ת, על ה ה החרדי ר ב ח גני של ה ההטרו

ת ולהלכה. ר ו ס מ ל

הדיאלקטיקה של המסורת

ת ו ר ו ס ת הגולה הביא בהכרח לגיבושן של מ דים בארצו ורם של היהו ז פים, בהלכה, במנהגים, בשפת הדיבור, י רח החי ם ניכרים באו שונות ולהבדלית בין א ט ב מ ת היא בהכרח בעייתית ו ר ו ס מ יבות ל י ן שהמחו א כ בלבוש וכיו״ב. מה ל ת א ו יות דתי ת בין שתי זהו ק ו ל ח מ ם למתנגדים. ה י ד י ס ת השסע בין ח השאר אם יותר בשנים לטי אלה נעשו בו ך הניגודים נשארו ו ם במידה רבה, א נ מ ה א ת ה קה מן ההגירה למערב א צ ו ת ת, על רקע טשטוש ה״גבולות״ הפנימיים, כ ו נ האחרו- ח ר ז מ רה ה ו יות. ככל שיהודים מן הפז נ וההתיישבות בערים המטרופולים ררי ו , מתג ת ר ו ס מ בת ל י יקה מחי ת, בעלי ז י נ כו אירופית, או המזרח-תיה א מ ם של ה ם הניגודים ביניהם. עד לשנות החמישי לטי בשכנות, כך בות כוללת. ת חרדי הו ת שביטאו ז ו י מנ ת אקו ת מגמו ת בלטו בחברה החרדי כחי ו הנך בשנים ק למגמה זו. א ה ב ו ועת אגודת־ישראל, למשל, היא ביטוי מ תנח ת מ : ה ה א צ ו ת ה ננטיות יותר, ו ת דומי ו לרי קו ת הפרטי ת נעשות המגמו ו נ ו האחרת הבעייתיות שהיתה ת זו אפשר להבין א או הפנימי גובר והולך. על רקע מצית ו ר ו ס מ ח באגודת־ישראל. הפער בין ה ר ז מ בשילובן של עדות הת, גדול מכדי שניתן יהיה ו פי רו ת המזרח-אי ו ר ו ס מ ת לבין ה ו י נ כו המזרח־תית ף א ת שונות, עשו לבסו ו ר ו ס מ ם ו י ם של שפה, מנהג י מ ו ס ח לגשר עליו. מת לבלתי נמנעת." י ת ר ו ס מ ת ה ה החרדי ר ב ח ם מן ה י רחי ם המז היפרדות החרדית נעשים ו פי רו ת המזרח־אי ו לרי קו ת הפרטי צו אבל גם הניגודים בין הקבוה ר ב ח ה של ה ת ו ד ח ימים על א ים יותר ויותר ומאי ת משמעותי ו נ ו בשנים האחר

החרדית.

18

דה-לגיטימציה ותלות - היהדות החרדית והציונות

ונות כתופעה א שלילתה של הצי ם הו י ת החרדי ו המחנ ם ו י ג המשותף לכל החות בכך ר ב ס ו ת לציונות מ דו ג פוליטית וכאידיאולוגיה לגיטימית. ההתנס הגדרת זו היא י ס ם ועל ב ת העם היהודי ככל העמי שהציונות מגדירה אה זו נוגדת פ ק ש לדת ארץ-ישראל. ה כות ההגדרה העצמית במו ת ז בעת לו א תוריה״, , לפיה העם היהודי עומד ״מחוץ להיסטו ת י ת ר ו ס מ דית ה ה היהו ס י פ ת ת ה אק ל ם ח ם. גורלו וגאולתו של העם ת הי ת, כביכול, של אלו ת השגחתו הפרטי ח תא ת גורלו בידיו, שחרי בכך הו ת ליטול א ו ס נ ל ואל לו ל א ן של ה י ר ו ת ס מ מן הא ל , א ת י ת ר ו ס מ ה המשיחית ה ס י פ ת ק כפירה ב נה ר ונות אי ם. הצי הי רד באלו מו

* ד באלהי ישראל.0 ר מ

כה לגיטימית של ה עצמה כממשי ת א נית, לעומת זאת, ר נות החילו ו הציך ת עמוקה, תו י ת ה היהודית. היא השתמשה במושגים בעלי משמעות ד י ר ו ט ס י ה הד שלה. סו נם המודע. ״גלות״, ״גאולה״, ״ארץ־ישראל״, הפכו למושגי י לו חינית על נות החילו ו ת עם הצי ק ב א ה עצמה נ א צ ת מ י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ת ה הדו הית של יהודי י ת ר ו ס מ ם ה ת ו ב ר * יתר על כן: ת ד שלה.1 סו ם של מושגי הי ת ו ע מ ש מת. רי ת היהודית המקו ו ב ר ת ה על-ידי הציונות כעיוות ה ס פ ת פה נ רו אי רח- מזת בית-ראשון פ ו ק ת של ת י ר ו ק מ קה ישירה למורשת ה י ם ז י נות ביקשה לקי ו הציק ביטוי למצב ה של הגלות, שהיתה לא ר י ר ו ט ס י ה ת ה ושני ושללה אא ״בריאה״ ולא ותת, ל ת מעו ו ב ר א גם צורה של ת ל פוליטי־גיאוגרפי, אי של ת ו ה י מ ה הציונות כביטו ר י ב ס ת לגאולה, ה בי ת הציפיה הפסי . א ת י ט ת ס א ה״גלותיות״ ־ כניעות והשפלה עצמית בפני הגוי (״מה יפית איד״ = יהודי

* ה יפית).2 של מ

ת יהודית הו נית היחידה שהציעה ז ה האידיאולוגיה החילו ת י ונות ה הציה ת י . היא גם ה ת י ת ר ו ס מ ת היהודית ה הו בה לז טי חילונית שלמה, כאלטרנת ו ב ר דיאה שלה ולפתח בארץ-ישראל ת ת האי ועה היחידה שהצליחה לממש א התנה ת. מ ה פוליטית וחברתי ח ל צ ה לתה כ . כמו כן התג יהודית חילונית מלאהה של בריטניה ת מ כ ס ה " זכה ל ת י ט י ל ו ה פ נ ם שווא מבחי ס ק מ לה כ שנראה בתחיה היהודית ר ב ח ם. ה מי הגדולה (הצהרת בלפור ב-2.11.1917) ושל חבר הלאוועה ה של התנ ת ו ס ח ב ס הרעיון הציוני ו י ס ה בארץ־ישראל, על ב מ ק החדשה שה ל מ י פה. היא ס רו י במזרח-אי ת ר ו ס מ ת העולם היהודי ה ה א מ י ס ק הציונית, ההחברתי של יהדות ת ורוחנית, כאשר המצב הפוליטי ו ת חברתי התחדשות השנייה של שנות העשרים, הפך פה התדרדר. ואכן, החל מן המחצי רו אי רח- מזמה שחשוב ט ליהודי פולין המסורתיים.** ו ל ק היישוב החדש בארץ-ישראל מה י ר ו ט ס י ה ם של ה י ב ט נת ישראל, כשני ק ת מדי מ ק ה עוד יותר: השואה ות הדו ת הפרוגנוזה הציונית, ואילו הי היהודית, אישרו כאילו את לחורבן שהתרגש על ו ת שהתנגדה לציונות, הואשמה באחרי י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה

העם.

19

ת ו ב י ס נ או ה ית לציונות, הבי נ ת העקרו גדו ת ההתנ לם, למרו ואות לשיתוף פעולה עמה ועם ה החרדי ר ב ח ת הרוב המכריע של ה ת א ו י ר סטו ההית פ ו ק ה בראשית ת תי מטרו ת ו ו נ ו מפעלה בארץ-ישראל. הניסיון להיבדל מהציו להגיע ט הבריטי נכשל. עם העלייה הרביעית (1927-1924) החל ד נ מ הת לעצמם ם מפולין ומליטא ואלה לא יכלו להרשו לארץ־ישראל יהודים חרדין ודל ט ת למיעוט ק י ד ר ח ה ה ר ב ח ת ה להיבדל מן היישוב הציוני. השואה הפכה א, ם קרית של החרדי ה לאגודת-ישראל, הנציגה העי ת י ה לא ה ז ם ובמצב כ אמצעית הציוניים ובטופו-של־דבר ו ד ס ו מ ס ויוונדי עם ה ו ד ו מ א להגיע ל ל ברירה אן ט ק מיעוט ק נית." ר ו נת ישראל הצי ים הפוליטיים של מדי אף להשתלב בחיא ות זו ותבע ל י נ ת בירושלים) יצא כנגד מדי (נטורי־קרתא והעדה החרדיה של אגודת־ ת ס י נ דך, כ ים הפוליטיים. מאי להכיר במדינה ולא להשתתף בחיתה בו י י ת מחו א עירערה א נת ישראל ל ים הפוליטיים של מדי ישראל לחיה נ ח מ ך ה הקרע בתו ת ו א ז ה הפנימית ה ר י ת ס לאידיאולוגיה האנטי-ציונית. הם י ק ב א מ ת ה ם א ו ם עד הי י ס נ ר פ נת ישראל, מ ת למדי ו ס ח י י ת ה החרדי על רקע ה

ה החרדית. ר ב ח הפנימיים ב

הערות

ת ר ו ת ת ות שלא קיבלו א י ו ת הלטו ו כינוי ליהודים יוצאי הארצו ר 1. במקול לכינוי ״מתנגד״ (לחסידות). בין י ב ק ת של הבעש״ט. מ ו ד י ס ח הת שלילית - מי ל הכינוי ״ליטוואק״, שיש בו משמעו ב ו ק ם מ י ד י ס ח הל הכינוי ב ו ק ה מ ה הלבנה הי י ס ו ר שאין בו שמחה, ״יבש״ ורציני. ב

״עולמי״.

ם ו ק ת לוורשה, שימשה מ מי מ דרו ״ , עיירה כ־30 ק ( ם ס ^ - ^ ^ ז ^ 2. גור (צק. קו סחא־ ת פשי ו ד י ס ח ת ל ס ח י י ת ת גור. גור מ ו ד י ס מושבם של אדמו״רי חר צחק מאי כתר הראשון לאדמו״רי גור, רבי י ראשיתה ב-1859 כאשר הוה ת י . גור ה ק צ ו ק ם מנדל מ ח נ רוטנברג-אלתר, מבחירי תלמידיו של רבי מך של ו ת ועמוד התו גרטאי נ ו מי פולין הק ת הגדולה ביותר בתחו ו ד י ס ח ה

ועת אגודת־ישראל. תנ

ים ת רבנ ח פ ש פר (״חת״ם סופר״ - 1839-1762), אביה של מ 3. רבי משה סוה ק ב א מ נגרית ב ה ההו י ס ק ו ד ו ת ר ו א ת ה בעיר פרשבורג, הונגריה. הנהיג את בפרשבורג, ו ס הרבנ ת כ נגד ההשכלה והרפורמה. צאצאיו, שירשו א

ות נפרדות (^1^611^-11511^. ת חרדי ו ל י ה ן של ק ת מ ק תבעו ה

20

ים יטלבו סדה על-ידי רבי יואל טי ו , (Satu-Mare)׳ נ ר א מ ט ת ס ו ד י ס 4. חת ו צ ו ב ק גת ה ת העולם השנייה הפכה למנהי מ ח ל ר מ ח א (1979-1886). ל

ה לעיל, עמ׳ 5, הערה 2. א ת האנטי-ציוניות. ר ו החרדי

ת ו ב ו ר ל לעיתים ק י ב ק 5. המושג ״יהדות תורתית״, או ״יהדות התורה״, מ למושג ״יהדות חרדית״.

: ״ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר״ ה ר ט ה מ ת ו א ל המשמש ל י ב ק ק מ ו ס 6. פס ר ט נ ו , ק ה (בטאון נטורי קרתא) מ ו ח ה לדוגמה ה א (דברים, ל״ב, 12). ר: ״...ובגויים לא ת ר ת ו כ ת ה ם הנושא א ו ת / סיוון תשנ״א (מאמר לא ח ט

יתחשב״).

נות ל בייחוד בעיתו ב ו ק ר שהיה מ ח ה לעיל, עמ׳ 5, הערה 2. כינוי א א 7. רדית: ״חסידים״. הלא־יהו

ם, עם עובד, 1985, עמ׳ פקי ת או י ם נפגשים, ספרי י ל י ב ק ה א. לוז, מ א 8. רת פ ו ק רחי בראשית ת וך בהשפעת המז נ ת החי ו ד ס ו 11. כך למשל כונו מן העברי ו נ י ה ר, ה ים-דרו ה ר. אלבו א ים. ר ר חרדי פ המנדט, בתי ס, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תש״ן, כרך ב׳, עמ׳ בארץ־ישראל

.310-225

ם - עם-עובד, י ק פ ו , א ציאה מן הגיטו ה בייחוד ספרו של י. כץ, הי א 9. ר תל-אביב, תשמ״ו.

א ק ו ו ל היה ד ב ו ק , מ רתי 10. המושג ״דור החדש״ כניגוד ל״דור הישן״ המסוי ר מ א ה מ א פה. ר רו ם של יהודי מזרח-אי י י ת ר ו ס מ - ם י י ת ד גים ה בין המנהיר ק ס השמיטה (תרמ״ט-תר״ע), י. ה למו ת של פו י ת ר ב ח ״למשמעותו הם בתולדות ארץ ישראל וישובה, 1974, עמ׳ י ר ק ח ם ־ מ ל (עורך), ש

.480-455

ד סו יחי הי ה ממנ ם (״מתתיהו אחר״, 1937-1864) הי רנבאו 11. נתן ביבים של ים החשו ג לו או די ות מהאי לתנועה הציונית. לימים הפך להי

אגודת-ישראל.

ב ״ מ ק - א ״ מ צאת דביר לעם, תשכ״ו, עמ׳ ק ק, הו 12. כל שירי ביאלי.1902 , ז תרס״ב (142-141). השיר עצמו נכתב בתמו

, ישיבת י רסק ה בעיקר ש״ק מי א 13. על ישיבת ולוז׳ין נכתב הרבה. רת עוגן א צ ו ם ובחורבנם, ה נ י י פה בבנ רו ה באי ר ו ת ת ו ד ס ו ולוז׳ין, מ, ניו-יורק, 1956, עמ׳ 86-1! מ. קה ת העברית באמרי ו ר ד ת ס ה על-יד ה

21

בות ם, תל-אביב, תשל״ב! ש. שטמפר, שלוש ישי י צינוביץ, עץ חי, עבודת דוקטור שחוגשח לאוציברסיטח ח ר ש ע - ע ש ת ה ה א מ ת ג ו י א ט י ל

העברית, ירושלים תשמ״א, עמ׳ 129-1.

ת ומשגר, מוסד ביאליק, ירושלים, תשי״ח, פרק 18. ר ו ס 14. ראח י. כץ, מז ת אשפנ ו על הישיבה חאשכנזית של ימי חבינייס, ראח מ. ברויאר, רבנם י מ כ ; י. יובל, ח ם, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשל״ו י י נ בימי הבי, ם י י נ י מי הב י י ה ל ש יה ב די גרמנ ית של יהו הנ ת הרז ו ג הי רם - המנ בדו

הוצאת מגנס ירושלים, תשמ״ט.

15. ראה על כך בזכרונותיו של מאיר ברלין (בר-אילן), מולוז׳ין עדם, (י. ברנשטיין וי. תירוש, עורכים), כרך א׳, תל-אביב, ירושלי

תשל״א, עמ׳ 111-107, 122-118.

עת ו ה של תנ ת י ש א ר ר ו ט נ ל 16. על תנועת המוסר, ראה ע. אטקס, ר׳ ישראל ס, הוצאת מגנס, ירושלים, תשמ״ב. ר ס ו מ ה

ו מאבק ו ו י ת חי רו ד בדורו - קו ח 17. ראה למשל על ישיבת טלז, ש. קול, א, תוצאת אורות, ׳ ז י יבי נ , הגאון מפו וסף שמואל כהנמן של רבי י תל-אביב, תש״ל, כרך א׳, עמ׳ 36-33, 44-37, 53-45, 78-54¡ ש. אסף, ״שנות הלימודים שלי בישיבת טלז, תרס״ה-תרס״ח״, י. אלפרוביץ, הוצאת ה ש ו ד ה ק ל י ה ק ז 161$130) מצבת זכרון ל ר טל פ (עורך), ס

ארגון יוצאי טלז בישראל, תל-אביב תשמ״ד, עמ׳ 103-94.

18. ראה להלן, עמ׳ 45-43, 48.

19. רבי חיים ברלין, שימש רב בפטרבורג ובסוף ימיו בירושלים (נפטר.(1913

20. ראה מודעה (ארכיון פרטי). ראה גם מ. שיינפלד, ״ילקוט דעת תורה, א ה י ש מ א ד ת ב ק מאת גדולי הדור האחרון״, כרוך יחד עם א. וסרמן, ע

בני-ברק, תשמ״ט, עמ׳ 43.

21. כמעט כל ראשי הישיבות היו יוצאים בקביעות לארה״ב ולאירופה המערבית לאיסוף תרומות להחזקת הישיבות. דיווח על נסיעות אלה אפשר למצוא בעיתונות הרבנית של התקופה. ארגון הג׳וינט הקציב אף

הוא כספים רבים לשם כך.

רה, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ד׳ הלכה ה תו נ ש 22. ראה הרמב״ם, מ

22

רות נגריה: תמו ת הו ג ביהדו ה מ. סילבר, שורשי הפילו א 23. על הונגריה רת 1848, עבודת ב י פ ה י עד ערב מ נ ש וסף ה י י מ י ת מ ו ת וחברתי ו תי תרבו; נ. קצבורג, ח ״ מ ש ברסיטה העברית, ירושלים, ת י נ ר הוגשה לאו ו ט ק ו דר פ ת בהונגריה 1939-1870״, ציון, ס ו ל ית של הקהי ״ההנהגה המרכזה י. כץ, ״רבי א היובל תרצ״ו-תשמ״ה, עמ׳ 395-379. על גרמניה רם ה ע ר ו שמשון רפאל הירש, המימין ומשמאיל״, מ. ברויאר (עורך), ת, רעיונותיה, בר־אילן, רמת-גן, תשמ״ז, ה ועה, אישי דרך ארץ - התנה יהודית ברייך י ס ק ו ד ו ת ר ו וקנה - א די עמ׳ 31-13¡ מ. ברויאר, עדח ות ישראל, ירושלים, לדו ז זלמן שזר לתו י 1918-1871, מרכ הגרמנ

תשנ״א, עמ׳ 260-254.H. Schwab, History of Orthodox Jewry in Germany, Mitre Press, London, 1950.

ר״ר ו והייו של מהו ת ת והייהוד, משנ ו ד ה א ה למשל מ. אונא, למען ה א 24. ר, ירושלים, תשל״ה, ת ספר י ר נא זצ׳׳ל, ק ה או ש ר״ר מ ק בן מהו ה צ י

בייחוד עמ׳ 86-64.

ה להלן, עמ׳ 37-33. א 25. ר

ק ום על ״הגבורה״ של ח״גדולים״. אציין ר ם כי י מ ס ר פ ת ם מ ם רבי י ר פ 26. סר נ ת סמי א צ ו בים ביותר: י. וולף, רבותינו, ה ם לי כחשו ראי ה הנ ל ת א א; ש. כהן (יו״ר המערכת), פאר הדור - ה ״ ל ש ״בית יעקב״, בני-ברק, ת

ם. ת נצח, בני-ברק, תשכ״ו-תשל״ד, 5 כרכי א צ ו ן־אי״ש, ה ו י ההז הי

ה ר ב ח ת של ה פ ו מ ת ה א דמו ר הכהן (1839?-1933) הו 27. רבי ישראל מאיד ח ה כלל יהודי מ מ ו ת. אישיות עממית ומנהיג בעל שיעור ק החרדילם לא שימש דך גיסא. מעו ר מאי ס ו מ ל לאיש הלכה ו מ גיסא, ששימש סה ברורה, על השולחן ערוך נ ש , מ במשרה רבנית אך חיבורו ההלכתים י ח החי ר ו ר עיקרי לקביעת א ו ק ות מ (אורח-חיים) (1884), הפך להית ב ו רת הלשון (על ח ה ספרו שמי ה החרדית. מצד שני הי ר ב ח הדתי ב

ת שהיתה למופת. י ר ס ו ת בלשון הרע) (1875), ביטוי לרגישות מ רו הי הז

נסקי (1940-1863) שימש רב בווילנה ונחשב ׳ ים עוזר גרודז 28. רבי חית העולם. שימש כיו״ר ו מ ח ל בה ביותר בין שתי מ ית החשו רנ לאישיות התו

ה של אגודת-ישראל. ר ו ת מועצת גדולי ה

ים ביותר מבין מנהיגי י נ סרמן (1941-1875) מן הקיצו ן ו 29. רבי אלחנו תי סו אגודת-ישראל. היה ראש ישיבת ״אוהל תורה״ בברנוביץ. תפיס להשקפה של דור בני הישיבות החדש בא״י. השפיע באופן י ס היוו ב

23

, שיצא לאור א ח י ש מ א ד ת ב ק ו ע ת ספר וחד על משה שיינפלד שתרגם א מי לראשונה ביידיש בניו־יורק, 1939.

ה להלן, עמ׳ 106-103. א ם, ר ת חכמי נ ו מ 30. על א

צחק בן-צבי, ה ודת, יד י ר ב ה סיפרי ח א ק כאנטי-גיבור, ר ו 31. על הרב קם 3, 5, 14, 15. ירושלים, תשל״ח, פרקי

ה להלן, עמ׳ 93-88. א ת ר ת החרדי ו א נ ק 32. על ה

ת י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ח ת של ה י ס י ס ב ה ה ס י פ ת ת ה א א ט ב 33 . המושג ״ירידת הדורות״ מת גבוהה יותר. י אל טלקטו נ אי ת ו י טר ה מו מ ר ד ב ם תמי ם ה י מ ד ו ק שהדורות הם א ו בני אנשים ו ם, אנ י נים בני מלאכ ם ראשו א די ״ ר התלמו מ א מ הי א הביטו .״ (שבת, קי״ב, ב׳) הו . נים בני אנשים אנו כחמורים. ראשו

ה זו. ס י פ טה ביותר של ת הבו

ת ק ד צ ה ת ל ו ב ו ר ק משמש לעיתים ק ו ס פ ם קי״ט, 126. ה לי 34. על-פי תהית, נ״ד, א׳ ועיין בפירוש רש״י ה ברכו א ת ומההלכה. ר ר ו ס מ ה ה מ י י ט ס ה

שם.

ה הגדולה י סי ר בכנ ת ל ״ר מגור רבי מרדכי א ה נאומו של האדמו א 35. רא מגור, ״ ט י ל יק אדמור׳יר ש ם ודברים מכ׳ י ב ת כ ף מ ס ו הראשונה, תרפ״ג, אים עוזר ה גם דבריו של רבי חי א ורשה, תרצ״ז, עמ׳ 40-37. רה י ר ל ק פ ס א ם אצל י. בראור, ״תורה עם דרך ארץ ב י ט ט ו צ גרודז׳נסקי, מם דרך ארץ ־ ה ע ר ו פה, מ. ברויאר (עורך), ת רו של יהדות מזרח-אי, עמ׳ 167. , רעיונותיה, בר־אילן, רמת-גן, תשמ״ז ה ועה, אישי התנת ו י ה עם דרך ארץ עם החרד ר ו , ״מפגש יהדות ת וראה גם מאמרי

המזרח־אירופית״, שם, עמ׳ 178-173.

ה להלן, עמ׳ 38, הערה 8. א 36. ר

ן״, כרוך ת גדולי הדור האחרו א ה מ ר ו ה משה שיינפלד, ״ילקוט דעת ת א 37. ר, בני-ברק, תשמ״ט, עמ׳ 36-35. חא א דמשי ת ב ק , ע יחד עם א. וסרמן

ה - 1947-1894) ט א ת אהרן (נוסדה על-ידי רבי אהרן ר לדו ת תו ו ד י ס 38. חת בעיקר בשכונת מאה-שערים כז נה ומרו חדת במי ו נית מי ה קיצו צ ו ב היא ק

ה גם להלן, עמ׳ 144-143. א בתה. ר בסבי ו

רט על-כך להלן, עמ׳ 184-174. ה דיון מפו א 39. ר

24

ה בעיקר אצל רבי א ה מופיעים בכל דיון חרדי על הציונות. ר ל 40. דברים א, ניו-יורק, 1939. א ח י ש מ א ד ת ב ק , ע ן וסרמן אלחנ

דים אנחנו״, ם עוד יהו א ה , ״ ן ו של ע.א. סימו ר מ א מ ה דיון על כך ב א 41. ר לוה הארץ, תשי״ב, עמ׳ 129-97.

י ר מ א ה על כך מ א 42. ר"The Haredim and the Holocaust", The Jerusalem Quarterly, 53, Winter 1990, pp. 86-114.

בכתב נה הרבו ללעוג בעל-פה ו ת העולם הראשו מ ח ל ם לפני מ י ד ר ח 43. הא או י ד ה - ר ה למשל דובער טורש, ב א ות השווא של הציונים. ר נ ו י לחז; מ. רוזנפלד, מגדל בבל ההדש, ורשה, ס ״ ר ם הרצל, ורשה, ת ו ל ה

. תר״ס

ה להלן, עמ׳ 34-33. א 44. ר

ת ומדינה בישראל״, : ד ו ו ק - ס ו ט ט ס ת ה לדו , ״ואלה תו ה מאמרי א 45. רה, 1949-1947: רציפות נ ב למדי ישו בסקי (עורכת), המעבר מי לו ו. פי

טת חיפה, 1990, עמ׳ 80-47. ברסי י נ ד הרצל, או ס ו ותמורות, מ

25

פרק ראשון:

בצל השואה - אגודת-ישראל וארץ->שראל

הגת ״העדה ת להנ רו ום ד׳, ט״ו באב תש״ה (25.7.1945), נערכו בחי ביים, י נ ם הקיצו י ג החרדית״ בירושלים. בעקבותיהן השתלטו על העדה החופה שנאלצה לפרוש מן סו ה ו ק ח ד . אגודת־ישראל נ א ת ר ת נטורי ק צ ו ב ם ק שבמרכזף שנות העשרים. אגודת־ישראל, ך שראשיתו בסו מו של תהלי ו ה זה סי העדה. היים מהיישוב י נ י הקיצו ר ט הבריטי (1918) עמדה מאחו ד נ מ ת ה פ ו ק שעם ראשית תה כ מ ת ונות בארץ־ישראל ו תם הנחרצת לשאיפות הצי דו ג זי בהתנ הישן האשכנר ת, להכי בו סי רח הנ עתם להיבדלות מהישות הציונית, נאלצה בכו בתביניים ו ת הצי ו ד ס ו מ ל לשתף פעולה עם ה להתחי ה בארץ ו ת ו ו ה ת ה ת החדשה ש או במצית, ה החרדי ר ב ח ך נוצר קרע ב כ ה מ א צ ו ת הלה הציונית. כ ההנ מי ו - הוועד הלאו

. א ת ר ת של נטורי ק ו נ ת שנות השלושים בהתארג שבא על ביטויו כבר במחצי

אגודת־ ישראל

ן ו ו ^ - י״א בסי ^ 0 ^ 2 ס קטוביץ ( ו נ ת כי סדה בעקבו ו אגודת-ישראל נת הדו ם הגדולים של הי י נ ו מ ה ה עצמה כמייצגת ה ת א תרע״ב - 27.5.1912. היא רת פנימיות, ו ר י ת ת בעלת ס ר ג ס תה זו מ ה הי ל י ח ת כ ל . אבל מ ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד הים ת ראשי הישיבות והרבנ ות בפולין, א ם העיקרי י ד י ס ח ת חצרות ה שכללה אה י ס ק ו ד ו ת ר ו א גי ה ק ממנהי ל טא (״מתנגדים״) וכן ח ה מלי ר ו ת גדולי הפה. ברם, רו ת מזרח־אי ו צ ר ת היהודית משאר א ר ו ס מ נגרית ורבנים נושאי ה ההוה החדשה י ס ק ו ד ו ת ר ו א א נציגי ה ק ו ו ננטיים בתנועה היו ד ת הדומי דו סו היה ל 1 א . מר י לדסהי ם של שמשון רפאל הירש ועזריאל הי ד ו ס י בגרמניה, מת י ת ה ד ס י פ 2 ייצגו ת תה ״תורה עם דרך־ארץ״, ם הי ת מ ס י ס ם, ש י נ האחרוב המכריע של ד של הרו סו ת הי ו ס י פ ת טה ל ים שעמדו בניגוד בו אורח-חי ום י ת חברתי דו סו ה שי ר פה. כיצד ק רו ת ממזרח-אי י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד גות ה המנהי

נוגדים כל כך, חברו יחדיו?

ה ת י ק בו שרויה ה יסודה של אגודת־ישראל היה ביטוי למשבר העמו ים ה ש רופה. מנהיגיה באו לקטוביץ כ ת במזרח-אי י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ת ה הדו היתיהם. כאשר נענו רו ף הגובר והולך משו ח ס ת חידלון מפני ה ד ר ם ח י ז ו ח אה החדשה, י ס ק ו ד ו ת ר ו א ה ם מ י נ ק ס ת אגודת-ישראל, יחד עם ע ם א י ק ה ה ל א י ר ק לה שניתן מן דם להציל מ ע בי י ו שהשותפות בין ה״מזרח״ ל״מערב״, תסי נ האמיכב ר ו ה החדשה, היה מ י ס ק ו ד ו ת ר ו א ם ליהדות המערב וביחוד ל ס ח לם הישן. י העו

26

דרנח . חמו הם כתבי ם ו ה י ת ו ר ה צ ק על-פי ה י ס ה ה שניתן ל מ , יותר מ ודיאלקטיתח של ו י ן ביותר להמשכ כ ו ס מ ם כגורם ה נ מ ת נתפסו א וה״השכלה״ המערבים פירותיח ה ך בה בעת לא הדירו עצמם מחידושי המדע, ש , א ת י ת ר ו ס מ ת ה הדו היפח רו אי רח- ת במז י ת ר ו ס מ - ת י ת ד הישירים של ה״השכלה הארורה״. ככל שהיהדות הה י ה עצמה תלו א צ , כן מ ם י י ת ר ו ס מ וך ה נ י החי גדה ל״השכלה״ ולשינוי בתכנ התנם פאי ת חופשיים כמו עורכי דין, רו עו יותר ויותר ב״משכילים״ בעלי מקצות או . מצי ד ח א ; במישור האישי-פרטי ובמישור הפוליטי־לאומי כ ״ב ו י כ ויה אלקטי ל״השכלה״, ול״משכילים״. בצד דחי ס די ח ת זו יצרה י ב כ ר ו מ3 . ת תו חי רבת ברגשי נ ן בהערכה מעו והתנגדות, ניתן להבחית שלילית וחיובית ו ס ח י י ת ת ה צ ו ב ם ק ה ה ל ת י ה בגרמניה ה קסי דו רתו או ־ או י הנת י ס ק ו ד ו ת ר ו ת א גמה של יהדו ם שייצגה דו . שלילית, משו ת ח בעת ובעונה אפית ה״גויית״ בחיוב, על רו ת האי ו ב ר ת ת ה ת א א ה עם ז א ו ר ה ה ו כ ל ה בת ל י י המחום י י מ ד ק ם א י ר א תם של יהודים בעלי ת או ם שמצי ; משו ת י ב ו י כל המשתמע מכך. חר של ו ק תה מ ו ו , הי ה (״קלה כחמורה״) כ ל ה ם ה ו י ם על ק י ד י פ ק מ (״דוקטורים״) הת וה ולגיטימציה, בייחוד לנוכח העובדה שמרבית ה״משכילים״ שללו א גאו, ו ית. יתירה מז ה המודרנ ר ב ח ת ה ר ג ס מ ם הדתי ב י רח החי הלגיטימציה של אום יכולים ה כי אין ה נ ק ס מ ם ל י י ת ר ו ס מ ם ה י ג הי ם מהמנ ף הגיעו רבי ח ס וכח ה לנרתם של ם לעז י ק ו ק ם ז ה ם ו ד ב ה וה״השכלה״ ל דרנ ר של המו ד עם האתג ד ו מ ת ה ללם, או ה החדשה.* ו י ס ק ו ד ו ת ר ו א ם״ מן ה ם ״המשכילים החרדי ת י ר בני בה שבגרמניה לבין ש ד ח ה ה י ס ק ו ד ו ת ר ו א ם של בני ה י ח החי ר ו ת שבין א ו ר י ת ס הה על ליכודה ל י ח ת כ ל ר מ ב רופה, איימו כ י במזרח־אי ת ר ו ס מ - י ת ד ם ה י רח החי אוד בקטוביץ, בא הדבר לידי ביטוי. כדי סו ת הי פ י ס א ועה החדשה. כבר ב של התנת עיקרון ט לאמץ א ל ח ו ם של רבני מזרח־אירופה, ה ה י ת ו ד ר ת ח ט א להשקית ״נהרא י ד ו מ ל ת א ה ר מ י מ ת ה ה הפנימית. עיקרון זה, שבוטא באמצעו מי ו נ טו האור היה ו מ הרא ופשטיה״ (=נהר נהר ודרכו, ע״פ חולין, דף י״ח, ב), א נ5 נקל היה . ת״ רליסטי ת ״פלו ר ג ס מ ד ב ק פ ת ועה ל כולתה של התנ ת י ח א להבטיה למעשה, על רקע השינויים כ ל ם לכך, אך בלתי אפשרי היה לממשו ה י כ ס ה ל

ת העולם. ו מ ח ל רופה בין שתי מ ם של יהודי אי ד מ ע מ ם שחלו ב י י ט מ ר ד ה

ת ו צ ו ב ק ה החדשה, לבין ה י ס ק ו ד ו ת ר ו א ת בין יהודי גרמניה מן ה הבריה של אגודת־ישראל, השפיעה על ת ר ג ס מ ב פה ש רו אי רח- ת במז ו י ת ר ו ס מ - ת ו י ת ד הרה״ ת המחודשת של יהודי גרמניה עם ״עולם התו כרו . ההי ם כאחד שני הצדדית ר ו ס מ ח להשפעת ה ת ה פ ח ת ת״ של פולין, פ דו ח בליטא ועם ״עולם החסי ת פ ת מ הים לכך י ד הביטו ח ם במערב. א י ס ק ו ד ו ת ר ו א דים ה ת על חיי היהו פי רו המזרח־אייה ללימודים בישיבות הגדולות של ליטא היה שיגור צעירים יהודים מגרמנ6 אפשר להצביע גם על גילויי הערצה של ״גדולי בשנות העשרים והשלושים.ה החדשה, י ס ק ו ד ו ת ר ו א פה, בין יהודי גרמניה מן ה רו רה״ במזרח־אי התומה 7 ואולם, דו . תפת לתנועת אגודת-ישראל ה המשו ק י ז ה ה ישירה מ א צ ו ת כת במזרח, י ת ר ו ס מ ת ה הדו ה המערב־אירופית על הי י ס ק ו ד ו ת ר ו א שהשפעתה של ה

27

ות ם העיקרי שבו הורגשה היה חינוכן של הבנ ו ח ת ה יותר. ה ב ר ח חשובה ה ת י תך ״בית־יעקב״. ו נ ת רשת החי ר ג ס מ ב

י ב מרכז ר למרכי ב כ נוך ״בית יעקב״ היה זה מ יסודה של רשת החי ר י פו סיזמת הרעיון שרה ו ' י י לכן לספרו כאן בקצרה: . מן הראו ס החרדי ו ת י מ בפת (״האם שרה שנירר״), ת מו ה לדמו כ פ , ה ( S c h e n i r e r , 1 9 3 5 - 1 8 8 3 שנירר ((Cracow) ב ו ק ר ק א נולדה ב ת. הי ה החרדי ר ב ח ת מ״גיבוריה״ של ה ח א כה זמן ד מ לדותה ל ת מן המעמד הבינוני הנמוך. בי י ת ר ו ס שבגליציה למשפחה מר ח א ת. ל ו די ת החסי ל למדי בין המשפחו ב ו ק ר בבית־ספר פולני, דבר שהיה מ צ קת נהגה להגות א תה לתופרת. יחד עם ז שהמעמד הכלכלי של המשפחה הורע, היל נחשפה לכתביו של ש״ר הירש, מנהיגה של בתנ״ך ובספרי אגדה. במקבילם ת העו מ ח ל ה החדשה בגרמניה, שהשפיעו עליה רבות. עם פרוץ מ י ס ק ו ד ו ת ר ו א היה של ה בחי דת מפנ קו ה נ ת י נה (1914), עקרה המשפחה לווינה. זו ה הראשות תרע״ה ב ט פרה על כך בפרוטרוט. בשבת חנוכה, ב׳ ב שרה והיא סי(Flesch) ת של הרב ד״ר פלש ס נ כ ה - ת י ב (19.12.1914), הצטרפה לתפילה בדן של הנשים א דיבר על תפקי נה לדרשתו של הרב. הו י ^stumpergasse והאזס״ ־ שבת, כ״ג, א) ותבע מן הנשים תו הנ ם (״שאף הן היו באו י ב כ מ במרד ה. בפנייתו הישירה של הרב לפעול על-פי דוגמה זו, במישור החברתי והדתית בחיי הדת, היה משהו חדש ומסעיר בשביל צעירה ו י ב ות אקטי אל הנשים להית הרגש א ל כן והן מן הצורה מ ת הן מן התו קו פה. היא הושפעה עמו רו ממזרח־אי

: ה ב ת ה כ י ב ת כ מ באחד מ ת ו ו ב ה ל ת ה ה ו

עוד בהיותי צעירה לימים חשבתי רבות על התהום השוררת בין האם והבת ונסיתי למצוא פשר הדבר. ורק בהיותי בימי המלחמה בווין ובשמעי את דרשתו מלאת התלהבות של הרב פלש, הבינותי שהסבה היחידה היא שלנערה היהודית אין אפשרות לשמוע אפילו מלה אחת

משפיעה בעד תורתינו הקדושה.'

ות הדתית ג רת חריפה למדי על המנהי קו ה לשמוע בדברים אלה בי ש לא קה על י הנמנ ס המודרנ ו פ י ט ה בהערכה נלהבת לרב מן ה ל ו ה מ פית, ה המזרח-אירוס הדו-ערכי כלפי ח י ת ל גמאו ת הדו ח א א ל ה החדשה. אין זו א י ס ק ו ד ו ת ר ו א הה בווינה נתן ת א ר ה ש פה. מ רו ם ממזרח-אי י י ת ר ו ס יהדות המערב, אצל יהודים מן לנערות״. ר הראשו פ ס ת בית ה .. א פה והרעיון לייסד. לשרה שנירר ״את הדחית בפולין היה י ת ר ו ס מ ת ה הדו ת הי ר ג ס מ ות ב ה היה שהעניין בחינוך הבנ ל ז מר ח א ים. ל שולי, ואפשר היה לגלות בו גמישות מירבית, בניגוד לחינוך הבנן שלה ר הראשו פ ס ה - ת י ת ב יסדה א , י ״ר מבלז ת ברכתו של האדמו שקיבלה את־הספר לרשותה של ן הועבר בי ר מכ ח א ר ל צ ב (1917). זמן ק ו ק ר ק בת והפדגוגית של ״קרן התורה״, בראשותו של י פ ס כ תה ה ו י אגודת־ישראל, באחר ד״ר לאו (שמואל) דויטשלנדר (Deutschiander), מווינה. לפי דו״ח רשמיה ס ר פ ת ה ת הרשת, ש ר ג ס מ ו ב כ של מרכז ״בית-יעקב״ בווינה משנת 1933, התחנ

28

ת ב-219 ו די פח, 28,310 תלמי רו בים של יהדות מזרח-אי ם החשו י ז כ ר מ על־פני ה1 בתי־ספר.*

זציה של ה גורם עיקרי בסוציאלי ר ה ר של ״בית־יעקב״ הפכו עד מ פ ס בתי הם היו ת. ה ה החרדי ר ב ח ה ואופיה של ה ת ו מ ת והשפיעו השפעה מכרעת על ד ו נ תבם ת ב י ב ם על ס י נ י ר ק מ ם, ה י תי ם תרבו י ז א גם מרכ ל ת לימודיים א ו ד ס ו ק מ לא רר נ י מ ס . ה ת ר ו ס מ בת מעניינת של חידוש ו ת, שהיתה בה תערו ת דתי ו ב ר תב 6), ל ס י נ ט ב, רח׳ ס ת לרשת ״בית-יעקב״ (קרקו רו ת המו , שהכשיר א י המרכזת צ ו ב בו התגבשה ק ת. סבי ת הדתית־חרדי ו ב ר ת בים של ה ם החשו י ז כ ר מ ד ה ח היה את העברית ו ב ר ת פית וכן מן ה ת האירו ו ב ר ת ם שינקה מן ה פרי סו ם ו י כ נ ח מת הדו ם של הי י י ז בת לערכים המרכ י קה מחי י ך שמירה על ז החדשה, תוה אשה ת י ר בית-יעקב ה נ כה בסמי . ה״אגודאית״ החדשה שהתחנ ת י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד הה היהודית ר ב ח ת והפוליטיות ב ו תי ת התרבו ו י ו ח ת פ ת ה בה ל משכילה, הקשוית דרנ ת המו ו ב ר ת ק חשוב מערכי ה ל ית. היא הפנימה ח נית והדתית־מודרנ החילור נ ב סמי י נן בפניה בנשקה שלה. סב למדה להיענות לאתגר שזו הציבה ולהתגו ות ם, משוררים ועיתונאים, שהניחו א פרי ה של סו צ ו ב בית־יעקב התגבשה ק

ת ולעיתונות החרדית. ו ר פ ס ת ל דו סו הי

ה ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ה ה של אגודת ישראל מציינת איפוא שלב חדש ב ת מ ק הית״. ת ״אקומנ ודאית־חרדי ת אג הו מחת ועולה ז ה צו ת ר ג ס מ ב , ש ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד הת פחו ת ולמייצגיה, ו ר ו ס מ קה רעיונית ורגשית ל י ה יותר בז א ט ב ת ת זו ה הו זת בו י י ות״ על פרטיהן. המחו ת ה״פרטיקולרי ו י מ ו ק מ ת ה ו ר ו ס מ יבות ל י במחוקה אישית למנהיגות י ז ת זו ב ו ב ר מרה אצל מעצביה של ת ת ספציפית, הו ר ו ס מ לם ורבנים י ד י ס ם ״גדולי תורה״ ־ ראשי ישיבות, אדמו״רי ח ית, הלא ה הרוחנת שמהן ו י מ ו ק מ ת ה ו י ת ר ב ח ת ה ו ר ג ס מ ם ה״פריצה״ של גבולות ה ה ־ שהמשותף לת כולה. דאי ו ת-אג ה החרדי ר ב ח יים של ה ות מנהיגים רוחנ צמחו והפכו להיים עוזר ר הכהן (ה״חפץ חיים״), רבי חי אישים כמו רבי ישראל מאים מרדכי ה ר ב ״ר רבי א " האדמו ק ס י ר ב ים סולובייצ׳יק מ , רבי חי גרודז׳נסקית חדשה-ישנה זו. הו י״ של ז ם דוגמה לאופיה ה״אקומנ ם, ה ר מגור ואחרי ת ל את כוללת גות דתי ה של מנהי ת ו ח ת פ ת ה ם ו י לרי קו צא הפרטי פריצת גבולות המום של אמצעי ת ו ח ת פ ת ק התאפשרה על רקע ה ה ב ו זמטי מ בעלת אופי כרירית, שירותי הדואר, הטלגרף ה המוטו ר ו ב ח ת ים; ה י ה המודרנ קצי י נ מו הקוה לידי ביטוי ומימוש בייחוד א ית זו ב קה למנהיגות רוחנ י והעיתונות. זו ת ו ד ח ת א ו א מל ם של אגודת-ישראל, כאשר הופעותיהם של ה״גדולים״ סי י ס נ כ ב

ת. ו ת פרטיקולרי ו ר ו ס ה (״כלל ישראל״), מעבר למחיצות של מ נ ח מ של ה

ת אגודת־ישראל, ר ג ס מ ד המחודש בין ״מזרח״ ו״מערב״ ב חו אכן, מן האית ששינויים א ית. ברור עם ז ה המודרנ ר ב ח ת ה ר ג ס מ ת ב ת החרדי ו ה ז ה ה ח ת פ ת ה. הרוב ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ה מידה על כל מגזרי ה ת ו א ה לא השפיעו ב ל אק שהרוח החדשה פ ם, המשיך בשגרת חייו. אבל אין ס גדי ם כמתנ י ד י ס הגדול, ח

29

גים ת ובליטא. בין המנהי י א ס ר ג נ ו ק הורגשה היטב, בייחוד בפולין התם ה שעמדו היטב על משמעו ל א ם (בעיקר בהונגריה), היו כ י רתי ם־מסו י הדתיגים אלה, בראשם רבי וח ארוך. מנהי של השינויים הללו ועל השפעתם לטוש (308<11ז10\, 1937-1872), התנגדו ט ק נ ו מ ״ר מ ים אליעזר שפירא, האדמו חי

" . ת ש ד ו ק מ ת ה ר ו ס מ ה מן ה י י ט ס ת לאגודת-ישראל והגדירוה כ פו בחרי

בארץ-ישראל

ם־ י פים החברתי ו ק מן הנ ח ר דט הבריטי, ה ת המנ פ ו ק ת בארץ-ישראל, בת ו ה ז ה ה ל ב י ת, ק ו לרי ת הפרטיקו ו ר ו ס מ ם עוצבו ה ת ר ג ס מ ב גיאוגרפיים שת על שני צירים ב ב ו ה זו ס י ר ו ט ס י ת ביטויה המלא. ה ודאית א החרדית־אגה יהודית חילונית-ציונית, ר ב ח ו של ה״יישוב״ כ ת ו ח ת פ ת , ה נוגדים: מחדת ט ליהודי אירופה, עם התערערו ל ק ם מ ו ק מ ומאידך, הפיכתה של ארץ־ישראל לם י (עליית הנאצי ק החו ם הכלכלי (פולין - שנות העשרים ואילך) ו ד מ ע מח שבין ת מ נת ב י פי ה זו מאו רי סטו לשלטון בגרמניה - 30 בינואר 1933). הי התביעה ל״התבדלות״ מיישות יהודית חילונית (ובלתי לגיטימית) זו, לבין

ת זו. או ל ולהתפשר עם מצי ג ת ס ה ח ל ר כ ה ה

; בין ם י נ ו ת ומוצא ש ר ו ס ת בעלות מ צו ח בין קבו ת ם גם מ י ל היה קי במקבים י ד י ס ת היישוב הישן, לבין ח ר ו ס מ ם ל בי י י ניים, המחו ירושלמים־קיצול ח ים, ה ם משמעותי י ר פ ס מ מפולין ובני ישיבות מליטא, שהחלו להגיע לארץ ביה , 1924)," ועולים מגרמנ ם ^ מן העלייה הרביעית (עליית גרבסקי - ^ם לשלטון (1933). ר עליית הנאצי ח א ה החדשה, שבאו ל י ס ק ו ד ו ת ר ו א מבני הי להבדל בין ארץ-ישראל כארץ ח זה כביטו ת ת מ ט זו ניתן לראו ב ת מ ד ו ק נ מ

תה ארץ הגירה. ו , לבין הי ת י ת ר ו ס מ ה ה ס י פ ת הקודש, לפי ה

ס קטוביץ ו נ ר כי ח א ר ל צ ה אגודת־ישראל בארץ-ישראל זמן ק מ ק ו להלכה הא מ־1919, על רקע ל ן פוליטי א ה לפעול כארגו ל ח ם למעשה לא ה ל ו (1912). אה ל ת בלפור והכיבוש הבריטי של ארץ־ישראל (1918-1917). אירועים א ר ה צ הלכת ת הו או ן הציוני למצי ו ת החז ועה הציונית ועשו א ת מעמדה של התנ שינו אים ביישוב י נ ם הקיצו י ים הדתי ג ת היו החו א ת בארץ-ישראל. לעומת ז ח ת פ ת מ ו-פוליטי על עתידה של ק חברתי ב א מ ם ל י כנ הישן האשכנזי, חלשים ובלתי מו

ארץ הקודש.

ד כלכלי מ י ה מ ל י ח ת ה ב ת האנטי־ציונית של היישוב הישן הי ר ו ס מ לא עצמו היישוב הישן צ רה היהודית מ ו ת על-ידי הפז כ מ ת ה נ ר ב ח דומיננטי. כה ר ח ת ה ם על ידי היישוב החדש ש י י ה ה־19, מאו א מ נים של ה למן שנות השמוה ר ה לם, העימות בין הישן לחדש, גלש עד מ ת יהודי הגולה. ואו כ י מ עמו על תיותר ה יותר ו כ פ ת החילונית-ציונית ה ם, ככל שהתרבו י ים-דתי ם חברתי י מ ו ח ת ל

30

ם, ים החדשי די דומיננטית. חילונה של ארץ הקודש על־ידי המתיישבים היהות בארץ-ישראל. ו ב ר ת ת ה מ ח ל ת ציר מ א שהיווה א הו

ה הארגוני־כלכלי של נ ב מ ת ה נה ערערה לחלוטין א ת העולם הראשו מ ח ל מד הציוני בירושלים, מיד ס מ י מ סה ה י ת זו נ ו ח ת פ ת היישוב הישן." על רקע הת ר ג ס מ ת יהודי ירושלים ב ר הכיבוש הבריטי (9 בדצמבר 1917), לארגן א ח א לת הנהגה ציונית (״ועד העיר ליהודי ירושלים״), ח , ת ת ח ית־קהילתית א נ ו ארגניהם ו זים לגו ם ואשכנ י ד ר פ ת (כוללים, ס ו י אתנ ת- ו רתי ת המסו ו ר ג ס מ ם ה ו ק מ בר ו מ ה העות׳מאנית. ״ועד העיר ליהודי ירושלים״ א פ ו ק ת גיהם) שפעלו ב ולסומיה של יהודי ארץ־ישראל (״כנסת ו נ טו ת האו ר ג ס מ ר יותר ב ח ו א היה להשתלב מם של גורמים שונים מן ת ו ד ג נ ת ה ה ב ל ק ת זמה הציונית נ ו לם הי או ישראל״). ות ״ועד העיר האשכנזי״ (פברואר־מרץ מו א ה הקי ל ם א י נ ק ס ד הישן. ע ס מ י מ הה ר ה ל עד מ ב ים, א ם כלכלי י י ד ס ו ם מ י ס ר ט נ י טא ארגון זה א ה בי ל י ח ת 1918). מיים נ ם הקיצו י נ ה מתארג ת ר ג ס מ ב ך והוא הפך לעדה חרדית ש פ ה חל בו מך ל ה ים של היישוב הישן האשכנזי. מ ת החי ר ו ס מ ם ל בי י י האנטי־ציוניים המחונים ו ובארגו תי סדו ותיק, ששלט במו ד הו ס מ י מ זה ביטא גם פילוג בין הה תי סדו מו נות ו ו ה עם הצי מ כ ס ה ים העיקריים שלו וחיפש דרך ל הכלכלים הגדול על כולל ק ל ח ם, שנימנו ב אי הקנ ים ו י נ בארץ-ישראל, לבין הקיצות ״ועד העיר האשכנזי״ נים״, נטשו א ה ״מתו ת ע נים, שכונו מ הונגריה. הראשונות ו ת״ מן הצי ת ״ההתבדלו ס י פ הו לביטוי עיקרי של ת יים הפכו נ והקיצוה מ ו י ק ס ל י ס ב ה ה ה. אך ככל שהמימד האידיאולוגי האנטי־ציוני הי תי סדו מו ו. ם ה ים הנובעים מ ם והכלכלי י י של העדה החרדית, לא נעלמו הניגודים האתנה של כל חברי אגודת-ישראל, נובע ל י ה ות ק ת להי כישלונה של העדה החרדים בין עולי פולין, עולי גרמניה, ובני היישוב י י בין השאר, מניגודים אתנ

לל הונגריה. הישן מכו

ונית בארץ־ישראל, ת אנטי-צי ת דתי ר ג ס מ עמדותיה של ״העדה החרדית״ כמיה של ה״יישוב״. מנהיגי העדה ו נ טו ק על ארגון האו ב א מ ך כדי ה נתגבשו תות ישראל״" ס נ כ ת של ״ ו ל י ה ק ת מערך ה ר ג ס מ תם שלא להיכלל ב ו כ ת ז תבעו אה בעיניהם ל מ י ת בחירה, ס כו הציונית. העובדה שבמסגרת זו ניתנה לנשים זם של ב ו ר י ת. ס ו רתי -מסו טי ה האנ תי את מגמו ק ו ה ב ו מ פיה החילוני ה ת או את בשאלה זו, ו ת הדתי טו רי טו ת האו א ר ו ה מנהיגי היישוב הציוניים להישמע לת י ס י ס ורמה ב ה נ כ ל ה ת ב ו א ו ת הציוניות אינן ר לו ת העובדה שהקהי ביטא אה ל י ה ת ק ר ג ס מ ת ב ו נ ת ולהתארג ו ה הדרישה להתבדל ח מ יבת. על רקע זה צ מחית בשני בנ ת מו ו ת״ יכולה להי ת. ה״התבדלו ת-הלכתי ת נפרדת, כתביעה דתי חרדיות אינו יכול ה ומצו ר ו לתי בלבד. יהודי שומר ת ים: א) במישור הקהי פנ או

בת להלכה. י י ת מחו ה דתי ל י ה ק ה שאינה מגדירה עצמה כ ל י ה ק להשתייך לה. על-פי ם שבת בפרהסי י ל ל ח מ ת מה״רשעים״ ה ט ל ח ו מ ללת ו ת כו ו ל ד ב ת ב) הי והיא מאפשרת מ ו ק מ לתי ה ת למישור הקהי ו ל ד ב ת ה גבלת ה ה הראשונה, מו ס י פ ת הבת י ה השנייה מחי ס י פ ת שיתוף פעולה במישור הפוליטי־לאומי. ה

31

ן ת הציוניות בארץ-ישראל." בשלב הראשו ו ר ט מ ת של ה ט ל ח ו דה-לגיטימציה מם י י ת ס ך כאשר נ ם אלה. א י ק ם ד ה משמעות מעשית להבדלי ת י של העימות, לא הת ישראל״ ס נ כ ״ ם ל״צאת״ מ י ד ר ח יים ה נ ם של הקיצו ת ו כ ק זה והוכרה ז ב א מת״ ה להבדלי הגישות בדבר ה״התבדלו ת י ה נפרדת (1929), ה ל י ה ם ק ה ם ל י לקי ו

רה. משמעות חמו

ם ק ב א מ ה ב ת ו ח יים, ראשי ועד העיר האשכנזי, היו מראש בעמדה נ נ הקיצור והכיבוש ת בלפו ר ה צ ר ה ח א מנצחת ל ת ו ק ז ו ח ועה הציונית, שחשה עצמה מ בתנם ב ו ר ו ב ם נתמכ ה בולטת. ה ת י ת ה הבריטי של ארץ-ישראל. חולשתם הכלכליה גלויה! ת י א ת ף הי ליטית א ת היישוב הישן. חולשתם הפו ו ד ס ו על-ידי מא נמצאו ית. ל ת מודרנ ר ג ס מ ק פוליטי ב ב א מ ם ל י י ס י ס ם ב ר כלי ס מיעוט, חט אי ע מ ניהם בעלי השכלה כללית, ידע בשפות והכשרת משפטית, שבלעדם כ ביועת ם לתנ ת ו פ ר ט צ . ת ת השלטון הבריטי ר ג ס מ ק פוליטי ב ב א אפשר היה לנהל מנהגה אז ב ביותר. אגודת־ישראל שהו ן הטו א הפתרו תה אפו אגודת־ישראל, היבת י י ה עצמה מחו ת א ה החדשה בגרמניה, ר י ס ק ו ד ו ת ר ו א ם מן ה י נ ק ס על־ידי עת על עצמת ל ב ק ת שאינת מ ל י ה ק יים, שלא להשתייך ל נ ם של הקיצו ת ו כ להגן על ז^ ^ ת ^ ^ נ ^ ע ^ ה נפרדת ( ל י ה מו ק ם עצמם הקי ה ת ההלכה, כשם ש ו ר ת מ אל ב ם. א רמי ה שנשלטת על־ידי רפו ל י ה ק ם שלא רצו להשתייך ל בגרמניה, משוה החדשה, י ס ק ו ד ו ת ר ו א ים מאנשי היישוב הישן לבין ראשי ה נ צו ת בין הקי הברירה עם ה של ״תו ס י פ ת ם ל י ם היו נאמנ י נ ו : האחר ת ר ח ה א נ ה בעייתית מבחי ת י הת ו ב ר ת ת ה ם א י ת שהצליחה להפנ י ס ק ו ד ו ת ר ו דרך־ארץ״ וייצגו יהדות אה ביותר, ואילו אנשי היישוב הישן א ל מ ת חייה בצורה ה ו ח ר ו א ית ב דרנ המוה בין ל ם א חדי ו ם מי י ס ח . י ם י י ת ר ו ס מ דים ה י הלימו ה מתכנ י י ט התנגדו לכל סכרחו א הו ם שעלו מידי פעם, כל עוד ל י ח ת מ ת ה ת, נמשכו למרו צו שתי הקבות ה א ם ב י ק ה ל יה לבוא לארץ־ישראל ו מנהיגי אגודת-ישראל מגרמנ

. ם ה י ת ו ד ס ו מ

ת בגרמניה ובהונגריה, ו ת חרדי ו ל י ה ת ק מ ק ן בין ה עם זאת, יש להבחים של ת ו ל ד ב ת ת״ בארץ־ישראל. ה ת עקרון ה״התבדלו ן להגשים א ו לבין הניסיס דתי בלבד, ואילו בירושלים י ס ה על ב ת י ם בהונגריה וגרמניה, ה י ד ר ח הנית לשאיפות ת קיצו גדו ד אופי של התנ א ר מ ה ת מ ו ל ד ב ת ה בלה ה קית ח גם משמעו ר כ ה ה ב ה ל ת י היהודיות-ציוניות, במובן הרחב של מושג זה. הם. י נות הבריטי ם בין יהודים לערבים ובין יהודים לשלטו י ס ח י לגבי מערכת הת ר ה צ ה ה ס פ ת , נ ם י רתי ם־מסו י דים הדתי ם מן היהו , בעיני רבי ו יתירה מזית של אנשי העדה נ צו ת הקי דו ג ראתה ההתנ בלפור בבשורת גאולה ולכן נם של י ס ר ט נ י א ת ה וגדת א ות הציוניות כנ ות-לאומי ליטי ת לשאיפות הפו החרדינות ו ת נגד הצי י ד ר ח ״כלל ישראל״. היו שראו במעשיהם של אנשי העדה הרה״ (־־הלשנה לגויים, ם הגובלים ב״מסי ומפעלה בארץ־ישראל דברית די ה היהו ר ב ח י ב ו מרכז ב א ת ־ ט י ת ר ו ס מ נולוגיה היהודית ה בטרמיא ל ה נפרדת, א ל י ה ק ק ם כן ר תה א ת בירושלים לא הי . העדה החרדי ת) רתי המסו

32

ה על ר ה ליטיקה אנטי-ציונית קיצונית. אגודת-ישראל הועמדה עד מ ייצגה פות. ת לכת שהיו לקשריה עם העדה החרדי ו ק י ח ר מ ות ה י המשמעו

ת משנה: ו פ ו ק ת ה״יישוב״ לארבע ת פ ו ק ת ת ק א ל ח ט זו ניתן ל ב ת מ ד ו ק נ מ

.1 1924-1920 - ה״התבדלות״ בשיאה

ת של ו ל ד ב ת ה יות ה נ ה למדי א ל ה זו נעשית אגודת־ישראל שותפת מ פ ו ק ת בנות ומפעלה בארץ־ישראל. ו ת של הצי ט ל ח ו ת ולדה-לגיטימציה מ י ד ר ח העדה ה, שגם ביקש להגיע ות זו עוצבה ובוצעה על־ידי יעקב ישראל דה־האן י נ מדיליטיקה הציונית. בה לפו טי ררת, כאלטרנ ת הערבית המתעו ו מנ לברית עם הלאו, ת ו י ל א ו ס ק ס - ו מ ו , יהודי הולנדי, בעל־תשובה שהיה בעל נטיות ה דה־האןותר על כן לו א היה מו נית. הו ונות הקיצו לני של האנטי־צי ברה הקו נעשה דוניים במימשל ובעיתונות ו ת בלפור ושיתף פעולה עם גורמים אנטי-צי ר ה צ הה ר ג ת ה של דה־האן שהיו בעלי אופי מ ל ת וההולנדית. מעשיו א טי הבריק ות של ׳׳בגידה״ על אגודת־ישראל בארץ־ישראל לא ר י ו ם תו עי , מטבי ן ו במכוח ת מ רה היהודית. ה ו ב בפז ח ר ב הציבור היהודי ה ר ק א גם ב ל בין הציונים, א

1 7 . ה״ נ הגיע לשיאו ברציחת דה-האן על ידי ״ההג

.2 1929-1925 - העלייה הרביעית (הפולנית) - ״התבדלות״ במשבר

י היהודים נ סגירת שעריה של ארה״ב בפני המו ת בפולין ו ו האנטישמים י א ב נית של בני המעמד הבינוני. בין ה פה, גורמים לעלייה המו רו אי רחי ממזות דים שביקשו לחי ה יהו ל די גור). לא היו א ם (ברובם חסי י ד י ס ם גם ח נמצאים, ת הקדושי ו מ ו ק מ ה ותפילה ב ר ו ים של קדושה, של לימוד ת בארץ הקודש חים א ו ב ך ב דהו עם אגודת־ישראל, א ם הז א צ ו ם ״נורמליים״." בארץ מ י א חי ל אני האנטי־ציוני. בינם לבין ה עם היישוב הישן הקיצו ה ו ז מצאו שתנועה זו מח ת פ ת ת ומנהיגי אגודת-ישראל בארץ־ישראל, ה ״הירושלמים״ חברי העדה החרדיתה ק מן היישוב החדש ה״ציוני״, הי ל ם ח ת ו י ה ח ניכור חריף. ב ר כ ה בה נ ת וגם מבחי חברתי ה כלכלית ו נ נית בלתי אפשרית, מבחי ת הקיצו ו ל ד ב ת ה הת, לחינוך אידיאולוגית. גישתם של הירושלמים, חברי העדה החרדי. העולים ח ת מ פו ל סי , הו ם י י ת ר ו ס מ ם ה י ס ו פ ד ה מן ה י י ט תם לכל ס דו ג התנ ון השכלה ת ם, על־ידי מ רי סו מס האי ת עו ה א ל מעליהם במידת מ ק ה ביקשו לם ניתקלו ה א ש ל נוך שלהם, א ת החי ו ד ס ו מ כללית ולימוד שפה זרה (אנגלית) בפו סי ת הו ר ו ס מ צא ו ק שגם הבדלי מו פ יים. אין ס נ ם הקיצו י א נ ק ם של ה מ ע ז בך אגודת-ישראל י הפילוג בתו ו ת קו ו א ה סימנ ל לניכור. ניגודים ארבותם של הגורמים ת מעו ם בהכרח גם א ה י ר ח בארץ-ישראל, אך גררו אם של עולי ת ד מ ע דה בפולין צידדה ב ו ם באגודת-ישראל העולמית. האג י י ז המרכם ו ח ת ה לפעול בדרכה שלה ב ת ס י גות אגודת-ישראל בגרמניה נ פולין. גם מנהיספר לבנות וחשבה שמה שעשו בפולין - ח בתי ה לפתו ת ס י החינוך. היא נ

33

ת ו א נ ק ם ב ו גם ה תקל א שכאן נ ל (״בית־יעקב״) יותר גם בירושלים, א" . ת ג ס חירושלמות ונאלצו (זמנית לפחות) ל

אה ת המפעל הציוני, הבי ר ג ס מ הפיכתה של ארץ-ישראל לארץ הגירה, בם של היישוב הישן האנטי־ציוני י י ת ר ו ס מ ת ה דו סו ת בין הי י ח ר כ להתנגשות הה של נ ב מ . ה ת ש ד ח ת מ ה ה ת ל כ ל כ ת ולהשתלב ב ו ני לבין העולים שבאו לחי הקיצום י ח ת . מ ם כ ס ו ועה דתית-פוליטית, לא איפשר פיתרון מ אגודת-ישראל כתנד עם ד ו מ ת ה לה נאלצה ל דית כו ה גרמו למשבר, שעה שהחברה היהו ל פנימיים אם לשלטון בגרמניה, שהביאה נית מחד, ועם עליית הנאצי ת ערבית קיצו מו אלי

דך. לגל הגירה חדש וגדול עוד יותר לארץ־ישראל, מאי

1935-1929.3 ־ שידוד המערכות, כשלונה של ה׳יהתבדלות״ הקיצונית

ן פרעות תרפ״ט (1929) שבהן נפגעו בעיקר אנשי היישוב הישן בחברות ו ד ט ו מ ם בין אגודת-ישראל ל י ס ח י ריה של ה סטו ה בהי דת מפנ קו ובצפת, הן נם (ציונים די ת הגורל המשותף ליהו ה סימלו א ל היישוב. אירועים טרגיים או בין נ ת הערבית האלימה. הערבים לא הבחי ו מנ ל הלאו ואנטי-ציונים), אל מוכך עלה היטלר לשלטון בגרמניה יהודים ליהודים. שלוש שנים אחר-תה של ו ת הי א ת הגורל היהודי הטרגי ו סימל גם הוא א (30.1.1933) וט עיקרית, גם למנהיגי אגודת־ישראל ל ק ארץ-ישראל ה״ציונית״, ארץ מת ו ת האנטישמי כ ו תן שנים מתגברת גם העלייה מפולין מ " באו יה. מגרמנת ועם י ת ר ו ס מ ת ה ו דהתה עם הדתי ה היהודית שהז י סי כלו הרכבה של האו ודי ק חסי א ר וספו ל אגודת-ישראל בארץ־ישראל נעשה מגוון יותר. עתה נדקה [חברון], סלבו ת ישראל- ס נ ות (כמו: כ א גם בני ישיבות ליטאי ל פולין, א, ה [פתח־תקוה]) מחד ׳ ב ובני-ברק], לומז ק [תל-אבי וברדו נ וסף- בית יימית שהיתה ה הפנ ר י ת ס ה החדשה מאידך. ה י ס ק ו ד ו ת ר ו א ויוצאי גרמניה מן הת שונות, ו צ ו ב ללת ק ה תנועה הכו ת ו י ה סודה של אגודת-ישראל, מ ת בי ח נ ו מא חריפותה. ו ה במל ת ל ג ת ת, ה לרי ה הפרטיקו ת ר ו ס ת לשמור על מ ח ת כל א ו ש ק ב מ הת, כנגד ם עם העדה החרדי י ה ו ז יים שהיו מ נ ם הקיצו י א נ ק פעילותם של הפה , החרי ת והרב קוק) ם ב״יישוב״ (הרבנות הראשי י נ ם המתו י ת הדתי דו סו הילא בין העולים מפולין ומגרמניה ם ממי מי י ם שהיו קי י ח ת מ ת ה עוד יותר אתה העובדה שבאותו זמן עצמו עלה ת העניין הי ה שסיבך א לבין הירושלמים. מדי גור, שלהם לא ם של מנהיגי אגודת-ישראל בפולין שהיו מראשי חסי ל ק ש מגות אגודת־ישראל יבות למדיניות ה״התבדלות״ כפי שהיתה למנהי י תה מחו הי

בגרמניה.

ם כן בלתי נמנע ובראשית שנות השלושים גבר שיתוף הפילוג היה אד הציוני. לחץ העלייה ס מ י מ הפעולה בין אגודת-ישראל בירושלים לבין הם כ ס ת הנהגת אגודת-ישראל בירושלים להגיע לידי ה מפולין וגרמניה חייב א, שניתנו ת רשיונות עלייה (סרטיפיקטים) ק ו ל ת היהודית על ח ו נ כ ו ס עם ה

34

ת שנות השלושים הגיעה ים. במחצי דט הבריטי במשורה על-ידי שלטונות המנת של מנהיגי אגודת־ישראל העולמית ובראשה מנהיגי האגודה ח ל ש ארצה מה הירושלמית צ ו ב ק ת מידי ה י מ ו ק מ הגה ה ת ההנ טה להוציא א החלי בפולין, ום מירושלים. קי תי ו לו תפת לעולי פולין וגרמניה ו ה הנהגה משו מ ו ק מ ם ב י ק ה ל וק ב א מ ת ה ה שתבעו להחריף א ל ת, א מאידך, היו בין חברי העדה החרדים לטי ונים לאגודת־ישראל. הבו ת בין הצי ו ב ר ק ת ה א על רקע ה ק ו ו בציונות, דם של עמרם בלוי ואהרן ת ו ש א ר ניהם היו צעירי אגודת־ישראל בירושלים, ב ביאת ת ש׳׳בגד״ ו ת בן הברי ת באגודת-ישראל א ם החילו לראו קצינלבויגן." הם ך באגודת־ישראל ה פ ה מ ק בלתי מתפשר. על רקע ה ב א ה״אוייב״ עמו יש לנהל מ

. א ת ר ר יותר כינו עצמם נטורי ק ח ו א מ פרשו ו

ת א ט ב ת השניה של שנות השלושים מ י צ ח מ ותה של אגודת־ישראל למן ה י נ מדיה יהודית שלמה אין ר ב ה של ח ת ר ג ס מ ת״: ב ת שברו של עיקרון ה״התבדלו אם ברוב שאינו י מי החי י כמעט בכל תחו ת - שהיא מיעוט התלו ה החרדי ר ב ח הת. מאידך, לא יכלה ניות של התבדלו חרדי - יכולה לאמץ לעצמה מדיחידה להשלים בין ש ל״התבדלות״ כערך חרדי. הדרך הי ח כ ת ה אגודת-ישראל לה י י ט ס ת של דיעבד. ה או תה על־ידי הגדרתה כמצי ת, הי האידיאל לבין המציאוח לא ר כ ה , נחשבה ל ם ה י ת ו ד ס ו מ ״ ושיתוף הפעולה עם הציונים ו ת ו ל ד ב ת ה ״ ה מות זו י נ תיה של מדי . עקבו ה לגיטימציה מלאה ל ב י יגונה, אך לעולם לא קת ולנטורי ם של אגודת־ישראל לעדה החרדי רכבי ם המו י ס ח י ם ב ו ניכרים עד הי

ה מאידך. תי סדו מו ד ולמדינה ו ח א מ ת ר ק

A 1948-1935 - נקודת השפל, הנחת היסודות ל״עולם התורה״

, ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ת ה הדו ת הגולל על הי ת א מ ת ו רופה ס שואת יהודי אית (אוקטובר טי י בי ה הסו כ פ ה מ ר ה ח א ה כבר מן העם היהודי ל ק ת ו ה נ ק ל ח ב שת ו ס י פ ת נכונות ת רה, א ת לכאו ה אישרו לפחו ל ם א י ת דרמטי רעו 1917). מאוס י ס ב ן ה ד של הציונות. מאידך, בעיקבות השואה התערער לחלוטי סו הירה״ - הישיבות הגדולות ומו של ״עולם התו החברתי-גיאוגרפי לקי

שבפולין־ליטא.

ל לטפח ג ו י אינו מס זה שנים טענו ראשי הישיבות שהעולם המערבי-מודרנת הישיבה ה״קדושה״. ת ת ש ו רה, שעליו מ ת הכל-כולית ללימוד התו ו ר ס מ ת ה ת ה את במערב בכלל ובארץ־ישראל בפרט, כעויינת. ביטויה או ה המצי ס פ ת ל נ י במקבת תחושת , שהגביר א ת ר ו ס מ ת ומן ה ד ף מן ה ח ס העיקרי של עוינות זו הוא הס לעתיד. ח י א גם ב ל וה, א ס להו ח י ק ב ים: לא ר נ ר האו ס ו ח ת ו דו הבדיה בהתיישבות הקיבוצית, בארגוני הנוער א ט ב ת ה ה״ציונות ההירואית״ שי של ה גם בעיני בני הנוער החרדי כביטו ת א ר , נ ת ר ת ח מ ם ובתנועות ה י צי החלות י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח . ואילו ה מי במלואו -לאו ם חברתי ז אלי די אים, לא בארץ-ישראל ו ת קי כו ה כשייכת לעבר, בלא ז ס פ ת ת, נ פי רו המזרח־אי

35

קמו ות שהו ות-חברתי טי לי ת הפו ו י ו נ ת ולא בעולם המערבי. שתי ההתארג ש ד ח ת מ הרואית״ ר ה״ציונות ההי ה של אגודת־ישראל בארץ־ישראל, כמענה לאתג ת ר ג ס מ ב- ״פועלי אגודת־ישראל״ (פא״י) ו״צעירי אגודת־ישראל״ (צא״י)" -ה כנ ה מו ת י , שלא ה ם א ועת ה ה נגד תנ א ח מ י לחלוציות הציונית ו ם חיקו י א ט ב מדד עם האתגר של ״בניין״ ארץ־ישראל! לא במישור המעשי ולא במישור להתמו

האידיאי.

ה של ד מ ע מ דת השפל ב קו ת נ ת א ל מ ס פרשת ״ילדי טהרן״ (1943) מה מפולין ושנעקרו צאם הי אגודת-ישראל בארץ-ישראל. ילדים אלה, שמום כ ס ת ה ו ב ק ע באו ב , הו ה מ ח ל מ ת ה ו א ר ו ת מ הם בעקבו תי ם ומשפחו ה י ת ב מן (מכאן כינויים). ר ה י (30.7.1941)" לארץ־ישראל, דרך ט ק ס ר ו ק י ש ־ י ק ס י א מועות הנוער דיהם של שליחי תנ ו לי מסר ת גבול ברית-המועצות, נ כאשר עברו אה הגיעו לארץ שמועות, שבחלקן היו ר ה ות מארץ־ישראל. עד מ החלוציותיה ת ולמצו ד ם ל י ם ילדים שנשארו נאמנ ת ו א נעים מ כים מו , שהמדרי ת ו ס ס ו ב מת י ת ד ת בציבוריות ה ו ש בות ק ו רח חיים דתי. השמועות עוררו תג ם או י לקיות ת אגודת-ישראל. בהפגנ א ת ו ו ת המפלגות הציוניות הדתי ואיחדו לשעה אן חינוך דתי לכל ת ם ורבנים מ י נ ק ס ת עם נרגשות, תבעו ע פו באסי ב ו רחוועת ם עם תנ כ ס ה ר משא־ומתן הגיעה עליית-הנוער ל ח א לם ל או הילדים. ום לרשותה ואילו אגודת-ישראל נשארה לדי ק מהי ל ימסר ח ה״מזרחי״, לפיה ית הילדים, ט א ו ל ק ת ל ל ג ו ס ה מ ת י בודדה ונבגדת. בדיעבד נתברר גם שלא ה

" . ם י מ י א ת ת ומדריכים מ ו ד ס ו ם שלא היו לה מ משו

ל מ ס , ל ס החרדי ו ת י מ י ב ב מרכז ן למרכי את הפכה פרשת ילדי טהר ת ז למרור ח ל אירוע א כ ק החרדי הנואש בציונות החילונית. יותר מ ב א מ ת ה א א ט ב מ הלם, במישור או " ו אה. ת בדור שלאחר השו א סייעה לגיבוש המודעות החרדי היליטית של ת הפו ו ג כה: המנהי צאה הפו הפוליטי המיידי, הביאה הפרשה לתות מן ה״יישוב״ הציוני, פירושה ט ל ח ו אגודת-ישראל הבינה ש״התבדלות״ מת עבודה״, יכולה ק ו ל ח ״ ס של שיתוף פעולה ו י ס רק על ב ת, ו למעשה התאבדום ועימותים י ך קשי ו ח ולהתאושש מן השבר של השואה. ת ת פ ת ה ת ל ה החרדי ר ב ח הד ח א ש נית, כ ו ליטיקה הלאומית־צי גות זו להשתלב בפו ה מנהי ל ח פנימיים, הם של נציגיה (מ״ד לוונשטיין וי״מ לוין) ת מ י ת ת זו היה ח ו ח ת פ ת ה השיאים בד בממשלת ישראל ע ס ת ומינויו של י״מ לוין לשר ה על מגילת העצמאו

הראשונה.

ת חדשים דו סו נחו בארץ־ישראל י ת זו הו ו ח ת פ ת כמעט ללא קשר עם הה מ ו להגיע לארץ כ ה החל מ ח ל מ ך כדי ה לפריחתה של יהדות חרדית. עוד תו" ( ר י מ דה פינקל מ מראשי הישיבות (יוסף כהנמן מפוניביז׳, אליעזר יהום (אברהם י ד י ס ח " ואדמו״רי ה ( ק ס י ר ב יק מ ים (זאב ולוולה סולובייצ׳ הרבנה ר ב ח ה של ה י ת ו ס י ר ת ה ם א ק ש ח מבלז)" והחלו ל ק ו ר מגור, אהרן ר ת ל מרדכי אז לימוד ה עבר מרכ מ ח ל מ ם ה ו פית, עד שעם ת ת המזרח-אירו רתי ת-מסו די הו הי

36

ם י א לארץ־ישראל. פעילות זו נעשתה כמעט בהיחבא, בשולי החי ט י ל ה מ ר ו ת הת המנדט. היא פ ו ק ם של ארץ־ישראל בערוב ת ערי ם והפוליטיים הסו י י ת ר ב ח הת חדשה. ה חרדי ר ב ה ח ח מ ר צ פ א ם וכאילו מן ה ק בשנות החמישי הגיע לבשלות ר

הערות

ת עדת ישורון ל י ת ה של ק ב 1. שמשון רפאל הירש (1888-1808), רת ל י ה ה של ק ב מר (1899-1820), ר י לדסהי רט דמיין ועזריאל הי קפו בפרנ

ים בברלין. ר לרבנ נ י מ ס עדת ישראל בברלין ומי שהיה ראש ה

ו של הירש ת מ ס י ה ס ת י ת, ב׳,ב׳), ה רה עם דרך ארץ״ (על-פי אבו 2. ״תות הדו ואה עם הי ה החדשה בהשו י ס ק ו ד ו ת ר ו א הנחשבת לביטוי של הועה, ץ ־ התנ ר א ־ ן ר ם ד ה ע ר ו ה מ. ברויאר (עורך), ת א . ר ת י ת ר ו ס מ ה

. ה ורעיונותיה, בר־אילן, רמת־גן, תשמ״ז י ש י א

ד של אגודת-ישראל, ו ס י ם באו לידי ביטוי בדיונים של ועידת ה 3. הדברי, עמ׳ ב, תשט״ז ת שערים, תל-אבי א צ ו זנהיים, זיכרונות, ה ה י. רו א ר

.155-146

נה של בך עם ארגו ס כהן ועמנואל קרלי ח נ ם פ י 4. כך למשל השפיעו הרבנים, זנהי ה רו א נה. ר ת העולם הראשו מ ח ל ת מ פ ו ק ת אגודת-ישראל בפולין בם י ר ו ט ק ו ים ד ה גם מ. ברויאר, ״רבנ א שם, עמ׳ 220-214. רם בתולדות י ר ק ה בפולין-ליטא בימי הכיבוש הגרמני - 1918-1914״, מ

, בר-אילן, כ״ד-כ״ה, עמ׳ 153-117. ה פ ו ר י א ־ ה ר ז די מ יהו

נהיים שם, עמ׳ 202-189. ז נותיו של רו ה זכרו א 5. ר

ת אירופה המערבית, היו בעיקר ם יוצאי גרמניה ושאר ארצו די 6. תלמיר וטלז. בישיבות מי

; ט ״ פ ר ת הגדולות (הראשונה: וינה תרפ״ג! השנייה: וינה ת ו י ס נ כ 7. בכל הם י ד י ס ח ה ואדמו״רי ה ר ו ת השלישית: מרינבד תרצ״ז), שימשו גדולי הרי האירועים ה תיאו א ם נערצים של היהדות. ר י ל מ ה ס פ ו ר י א - ח ר ז מ מת אגודת-ישראל א צ ו ה הגדולה, ה י ס נ כ ר ה פ ס ם ב י ט ט ו צ ת אלו מ ו סי נ בכנותיו של י. ראה גם בזכרו העולמית, ירושלים, תש״ם, עמ׳ 84-31. ו

ים, שם. זנהי רו

37

ן ת מכו א צ ו ׳ 4, ה ס ת, דפי דיון מ ה ההדדי ש י א ה במאמרי ה ב ח ר ה ה ב א 8. רר ישראל, ירושלים, 1988, וכן: ק ח ירושלים ל

Deborah R. Weissman, Bais Ya'akov, A Women's Educational Movement in Polish Jewish Community: A Case Study in Tradition and Modernity, MA. Thesis ,New-York University. 1977.

ת תש״א. ב ט ־ ו ל ס ת יעקב, כ ט לפי ירחון בי ט ו צ 9. מ

History of the Beth Jacob Girls", Leo Deutschlander , 1 0 ה . א רSchool, Vienna, 1933.

ים ה לעיל, עמוד 23, הערות 27, 28. רבי חי א נים ר 11. על השניים הראשויק (1953-1919) נחשב בזמנו לגדול שבין ראשי הישיבות סולובייצ׳ ולפורץ דרך בחשיבה הלמדנית-משפטית. היה ראש ישיבה בוולוז׳ין. בנו, רבי זאב (וולוולה) סק ות ברי ו ברבנ ם אבי ו ק ת מ ואחר-כך ירש אר השואה, לצידו של החזון-אי״ש. ח א נחשב ל״גדול הדור״ בארץ ישראל ל

ה להלן. א ר

נקטש, תרצ״ו. ן עולם, מו קו ס תי ר ט נ ו ה מ. גולדשטיין, ק א 12. ר

דים הו א לנישולם של הי , שר האוצר הפולני, ביקש להבי 13. וו. גרבסקים מבני י מפלה, שגרמה להגירה של יהודים רבי סו ת שיטת מי באמצעות פ ו ק ת ב ב ה ד. גלעדי, היישו א המעמד הבינוני והבינוני-נמוך. רת, עם עובד, תל-אביב, תשל״ג, יברסיטאי נ יה או ה הרביעית, ספרי י י העלה גם ספרי הברה ודת, יד יצחק בן-צבי, תשל״ח, עמ׳ א עמ׳ 44-40. ר

.141

ה הברה ודת, עמ׳ 35-30. א 14. ר

ת הציונית-יישובית. י ת ל י ה ק ת ה מי ו נ טו ת האו ר ג ס מ 15. כינויה של ה

א משה בלוי, מנהיגה של אגודת-ישראל נה הו 16. מייצגה של הגישה הראשובן זליג ה ראו בירושלים! מייצגה הקיצוני של הגישה השנייה הי

ה שם, עמ׳ 145-129. א מרגליות. ר

ה ודת, ר ב ק ראשון, עמ׳ 252, וכן ה ל ה, ב׳, ח נ ת ההג לדו ר תו פ ה ס א 17. ר עמ׳ 250-230.

38

סדי בני־ברק וכפר י ם היה ממי ה ק מ ל ם התיישב בתל-אביב. ח ב ו 18. ר. ק י ד י ס ח

ה ודת, עמ׳ 269-258. ר ב ה ח ב ח ר ה ה על כך ב א 19. ר

זנהיים, . י. רו חס כהן פנ ת ד״ר יצחק ברויאר ו ות א ניהם יש למנ 20. ביה עת. ת ו א נשיא אגודת-ישראל העולמית, לא עלה ב

ם של מנהיגי אגודת־ישראל, משה בלוי ורפאל קצינלבויגן. י ח 21. שניהם אם (1974, 1978). ת ו א עד מ ת ר ת נטורי ק שניהם הנהיגו א

ה להלן, עמ׳ 47-42. א 22. ר

ם בלחצה של ת ח , ראש ממשלת פולין בגולה, נ י ק ס ר ו ק י ש - י ק ס י א ם מ כ ס 23. המים תו ת ילדים י עצו ת-המו ם איפשר להוציא מברי כ ס ה ממשלת בריטניה. הת פולנית וכן לגייס צעירים פולנים לצבא פולין החופשית ו ח ר ז בעלי א

. (צבא אנדרס)

הי ו ם לבן ודיה תפ ה ת. בן-ציון (עורך), אדו א אה ר 24. על הפרשה במלוא דו״ח ב ו ר (עמ׳ 328-320) מ פ ס ף ה זהב, ירושלים, תשל״ב. בסות ר ב ו ח ת מיוצגת על-ידי ה ט החרדי ב מ דת ה קו ד על הפרשה. נ ל א הנרייטה ס, הוועד הפועל העולמי של ם י מ י ש א של מ. שיינפלד, ילדי טהרן מום ת ומופצת עד הי ס פ ד ו ברת זו מ אגודת-ישראל, ירושלים, תש״ג. חותיהם של בני הנוער ב החרדי ויש לה השפעה מכרעת על גיבוש עמדו ברחו

ם. י החרדי

. ת מ ד ו ה ספרו של מ. שיינפלד, הערה ק א 25. ר

ה להלן. הרב אליעזר יהודה פינקל א וסף כהנמן ר 26. על רבי יא בנו של רבי צבי הירש פינקל (1965-1879) שהיה ראש ישיבת מיר הוא נמלט מן הגולה והגיע לארץ בשנת 1940. . הו (״הסבא מסלבודקה״)

ע ליפן ולסין. ס מ רוב בני הישיבה הצליחו להינצל ב

א בנו יורשו של רבי יק (1959-1886) הו 27. רבי זאב וולוולה סולובייצ׳ה לעיל, הערה 11. א ים סולובייצ׳יק. ר חי

ת ם א י ק ר שנמלט מהונגריה. ה ח א .28 1957-1880. הגיע לארץ בשנת 1944 ל חצרו בתל-אביב.

39

פרק שני: יסודות חדשים - עליית ה״גדולים״

ה ארץ-ישראל ת י א ה , ל רתי -מסו ז דתי מו של היישוב הישן כמרכ ו ת קי למרורה, שהרי 1 תופעה זו מפתיעה לכאו . ת ות החדשו ד משיכה לישיבות הליטאי ק ו מה של הישיבות הה לז היישוב הישן, בייחוד האשכנזי, ביקש לממש אידיאל זה יותר ק י מ ע ת מ ו ל כ ת ס לם ה או רה. ו ת ללימוד התו ט ל ח ו ת מ ו ר ס מ ת ות: ה הליטאיא ת, הו ו מגלה שהדמיון בין היישוב הישן לבין עולמן של הישיבות הליטאיבן זה ת ״חברה פורשת״, במו ו שטחי בלבד. היישוב הישן האשכנזי ביקש להייהדות ה ו ר ו ת ת אידיאל לימוד ה ר לממש א ה אמו ת ר ג ס מ ם ב י י ח ה ד מ ח שכל את ו נ רג ת היו מאו א ת לעומת ז ו . הישיבות הליטאי יבת לפרנסו י הגולה מחוה י צ ק ל ס ך ה י ת. תהל ו י ב ולונטריות שהיו בהכרח גם סלקטי ת ו ו ר ג ס מ ה כ ל י ח ת כ ל מא גם ל ה היהודית, א ר ב ח ק מיעוט מזערי מבני ה ו ר ט ל ק בכך שהן ק א לא ר ט ב ת הועדת ה מי ת י בכך שישיבה ליטאית, בניגוד בולט לישיבות ביישוב הישן, הר נישואיהם. בכך נשמרה ח א לבני הנעורים, ל״בחורים״, ולא ל״אברכים״ לוייתית, שהטביעה רושם ת וחו ס ס ו ת נעורים ת ל י ה ירה של ק ו בישיבה ליטאית או

ק על תלמידיה. עמו

ת ״נורמלית״ כלכלי ת- ת חברתי ר ג ס מ קא ב ו ו א ד ה אפו ח ת פ ת ת ה הישיבה הליטאיד גיסא, ח ת מ ה כלכלי כ י מ ת ו ב א ט ב ת ה ה ל בה. א ת יחסי חליפין עם הסבי מ י י ק מ הק הגדול של ל ח דך גיסא. ה ם לישיבה מאי י א ב ם ה די ובתהליכי הברירה של התלמים ככלי קודש , א ם ת ב י ב ים של ס ים הכלכלי בוגרי הישיבה הליטאית, נקלט בחיוסף ומכריע: ט זו בולט הבדל נ ב ת מ ד ו ק נ ם וכוי. מ י ר ח ו ם, ס ם כבעלי בתי א ויקתן של , ואילו ז ומו ם על קי ו ת אי ר ו ס מ ה מן ה י ה בכל סטי א היישוב הישן רת רכבת. ככל שראו עצמן מייצגות א ת היתה מו ר ו ס מ ת ל ו הישיבות הליטאיס א ה ק ו ו ם לשנותה מעיקרה, גילו ד י ש ק ב מ ה ה ל , כנגד א ת י ת ר ו ס מ ת ה היהדום ו ח ת ת, כמו ב י ת המודרנ ו ב ר ת ם גם מוגבלת, ל ת והיענות, א ו ל ג ת ס יכולת של הת מן ו נית והלבוש. ומעבר לכך: היותן של הישיבות הליטאי ההופעה החיצות שונים, ו מ ו ק מ ם מ י א ת נעורים שתלמידיהן ב ו ל ס של ולוז׳ין - קהי ו פ י ט הצא ת המו ו ל י ה ק ל ב ב ו ק מ -חברתי ייחודי, השונה מן ה גרמה לגיבוש הווי דתי

ם היו במידה רבה חידוש. ם. תכני הלימודים בישיבות ומבנ די של התלמי

ישיבות ליטאיות בארץ־ ישראל

ף שנות השלושים עברו מפולין-ליטא לארץ-ישראל שלוש ישיבות ו עד סה נ ב ו ה (3^*5101, פרוור של ק ק ד ו ב ו ל ס ת ישראל״ מ ס נ כ חשובות: ישיבת ״

40

׳ , ישיבת ״בית יוסף־נוברדוק׳ ן ה לחברו ק ל ח [Kaunas] - ליטא), שהועברה בה ק ל ח ׳ה שהועברה ב ב ובני-ברק וישיבת לומז ה לתל-אבי ק ל ח שהועברה בה ר ב ח ה על ה מ ת ו ת ח ם א ו 2 החשובה שבהן, המטביעה עד הי . ה ו ו ק ת ־ ח ת פ לים מרדכי מ׳ תם של הרבנ ה ישיבת חברון. ישיבה זו, בראשו ת י ת, ה החרדי, אפשטיין (״לבוש מרדכי״) ונתן צבי (הירש) פינקל (״הסבא מטלבודקה״)ה ר ק מ סם לצבא של בחורי הישיבה. לא ב ו י הועברה לארץ-ישראל על רקע שאלת גם על ארבעת ערי הקודש, אך נ מ ן על ירושלים. היא נמנית א הועדפה חברו, נטול השפעה ולא יישובה היהודי ־ ובייחוד היהודי־אשכנזי ־ היה קטןטאה ן בי רה בחברו ים בירושלים. הבחי נ ם והקיצו י נ מעורב בעימות שבין המתוליטיקה הירושלמית. ם בפו רבי ות מעו ת שאיפתם של ראשי הישיבה שלא להי אר הישיבה הליטאי היה שונה ת: בחו וספת, חשובה לא פחו ה נ ב י ה ס ת י אבל הוק, א היה לבוש בגדים אירופיים, רו ר הישיבה הירושלמי. הו ו ח ב לגמרי מו ת כז ו מ ה ד ת י ת שביישוב הישן, ה ר ו ס מ מגולח ומגדל בלורית. בשביל נוטרי ה

3 . ת יותר מן החלוץ הציוני נ כ ו ס ר ישיבה מ של בחו

ה היישוב החדש שהלך ת י ן ה ת של בחורי הישיבה בחברו ו ס ח י י ת ה ת ה ר ג ס מר ת הישיבה. שלא כמו בחו ר שינשאו ויעזבו א ח א קלט בו ל ה להי ו ו ק ת ונבנה, בה כדי כ י מ ת זכה ל ר נישואיו בלימודיו ו ח א הישיבה הירושלמי, שהמשיך לר ח א סתו ל ג לפרנ ר הישיבה הליטאי הממוצע לדאו , צריך היה בחו ומו קיחידה כמעט ה הי ת י ת של היישוב החדש, ה י ת ר ב ח ה ת הכלכלית ו ר ג ס מ נישואיו. הניים שביישוב הישן, שיכלו להרשות . בניגוד לקיצו ט אותו ו שיכלה לקלז היהודי-ציוני, נעשו בחורי ת מן המרכ חברתי לעצמם להיבדל פוליטית ויחסו בשלילה לאופיו החילוני ת שהתי ים בו, למרו י ן תלו ישיבת חברו

. ק ה ב ו מ ה

ם ק ל ח די חברון, ב ר פרעות תרפ״ט (1929), בהן נרצחו 59 מיהו ח א לך ירושלים של שנות השלושים רי הישיבה, עברה הישיבה לירושלים.* א מבחונות. ראשי הישיבה לא הזדהו עם ו של שנות העשרים הראשו תה שונה מז היק מן היישוב החדש ל ת ואפשר אף לומר שהישיבה עצמה היתה ח העדה החרדית ד ת על חיי ה מ י ו ס תה השפעה מ 5 לבוגרי הישיבה הי המתגבש בארץ-ישראל.ם ב ״כולל״ לאברכי ם בתל-אבי י ק ה ם ניסו ל ה ה מ מ וך בתל-אביב. כ נ ומערכת החיה לצעירים נ ט ר מכן בעיקר כישיבה ק ח א שנישאו (״היכל התלמוד״), ששימש לים ים-חרדי די סו ספר י - ם בבתי רי ק מבוגריה נקלטו כמו ל ח בני 17-13, ור ח ק א ל ת החרדים״). ח ו ר ד ת ס ה ב (״יסודי־התורה״, ״סיני״, ״ קמו בתל-אבי שהור ח ס מ קלט בחיי ה גרים נ ר של ה״מזרחי״. אבל רוב הבו פ ס ם בבתי ה רי היו למות כמעט ולא הורגשה. דברים הכלכלה של ה״יישוב״ והשפעתם בציבוריות הדתי ות בתל-אביב, ו ר ח א ת ה ו ס לבוגרי הישיבות הליטאי ח י ה נכונים עוד יותר ב ל אם לציבור הדתי י ם דתי י ז ה. הישיבות עצמן לא היו למרכ ו פתח־תקו ק ו ר בני בה ת י ת בארץ, ה ת המשפחו ת ילידי הארץ. בשביל מרבי בארץ ולא משכו אליהן אב חשוב בכלכלת המשפחה והדאגה תיהם הצעירים, מרכי ו בנ יהם ו ה של בנ ס נ כ ה ה

41

. ר ת כיווני חינוכו והכשרתו של תנוער המתבג דה מכרעת א ה במי ע ב למקצוע קת ת, גם במשפחו תרו ׳ בישיבה נחשבו למו דים הבלתי ״תכליתיים׳ הלימות א א ו פ ה א כ פ ת בכלכלה - ה ת. בעיית ״התכלית״ ־ ההשתלבו ו רתי ת־מסו ו דתידי הישיבות היו ת תלמי י ב ר ד שולי לגמרי בחיי היישוב. מ סו הישיבות ליח הישיבה ת י קא בשבילם ה ו ו ד , ו ם י ר ח ים א י ם או תלו רי עולים חדשים, ללא הום ו י ת ק ו ת גג ללא דאג ר ו ק ות מ ם בו יכלו לשהות, ליהנ ו ק נת ״תכלית״, מ בבחים או ״כלי קודש״ י ם ועבודה, כרבנ רי ו ם מג ו ק ם מ ה יומיומיות, עד שיימצא ל

. ם אחרי

ועת אגודת- ה עם תנ ה ד ז ה ת ש י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד לרוב המכריע של הציבוריות הה יותר מאשר ב ר ת, ה מי ו ת קי ליטית־דתית בעלת משמעו ה הפו ק י ז תה ה ישראל, הית ו לרי קו ת הפרטי ו י ת ר ו ס מ ת ה ו ר ג ס מ ה בם גם העריך ש לתלמידי הישיבות. רופה, עתידות להיעלם רו רח־אי ת השונות ממז ו י ת ר ו ס מ ת ה ו צ ו ב ק ת ה המייצגות את י ד ר ח ה ה ר ב ח . עתידה של ה מן הנוף החברתי של ארץ־ישראל והעולם המערביבה לציונות ה״חלוצית״, טי י בגיבוש אלטרנ ם ימים תלו ת ו א נראה היה בה היה מ ו ת. ד י לציונות החלוצי קו ת ״חלוצית-הירואית״ כחי ו ה של חרדי ת ו מ ד בועת פועלי אגודת-ישראל ך תנ ת ומתגבשות בתו לכו ה הו ל א ת כ ו ר ג ס כי מ

(פא״י).

פועלי אגודת-ישראל - חלוציות חרדית

ז סדה בשנת 1922 בלודז׳ (Lodz), מרכ ו ועת פועלי אגודת־ישראל נ תנד הבעלבתי של ס מ י מ רת על ה קו ה ביטאה בי ת מ ק גה בפולין. ה תעשיית הארי, אגודת-ישראל, שלא פעלו נגד ם א ועת ה ת ועל תנ י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח הר ס ו מ ם ב נ מ ה של הפועלים היהודיים. פועלי אגודת־ישראל ראו א ש ק ניצולם הת ועו ק שהתנ פ ך אין ס , א תיהם לצדק סוציאלי עו ס לתבי י ס ב ת ה ביאים א הנים, ב הפועלים היהודי ר ק ות שפעלו ב קלי ת היהודיות הרדי ו י ט ס י ל א י צ ו ס הגות צעירה ה מנהי ת ו ועה נימנו על א יסדי התנ . מי י ם מודל לחיקו ה שימשו ל

6 ם. על־פרטיקולרית, שצמחה באגודת-ישראל בפולין בשנות העשרי

דים ועת פועלי אגודת־ישראל ב־1925, על-ידי יהו סדה תנ ו בארץ-ישראל נת פעילותה ק א י ס פ ה ה נאלצה ל ר ה מפולין שהגיעו בעלייה הרביעית. אך עד מם רי ה שהיו קשו ל על רקע המשבר הכלכלי והעויינות ביישוב החדש כלפי כל א7 . ש ד ח ן מ ם הארגו ק ו באגודת-ישראל. עם בוא העלייה החמישית (1933), הים. פועלי לנטי ו ו ם ואמבי י ב כ ר ו ם מ א ה ־ ת ע ו נ ו עם ת ה היו יחסי ל י ח ת מת ם העמידו א ן הציוני-מודרני של אגודת-ישראל. ה מ ס אגודת־ישראל היו ה, כמעט בלעדי, של התנועה. כך י ד המרכז אידיאל ״בניין ארץ־ישראל״ כתפקינות ואף ו ת שיתוף הפעולה עם הצי , א ד האגודאי ס מ י מ חייבו, בניגוד לדעת הת העברית ו ב ר ת ס ל ח י ה יותר ב ח ו ת ם ביטאו עמדה פ ת העובדים. ה ו ר ד ת ס עם ה

0,1

ות של לרי קו ת הפרטי ו ר ו ס מ ם ל בי י י ת מחו ת ולהשכלה כללית והיו פחו י דרנ המות של פא״י היו במידה רבה ס נ כ ת במזרח-אירופה. בתי ה י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ת ה הדו הית ולכן יכלו לכלול לרי קו ת הפרטי י ת ר ו ס מ ת ה ו ה ז ת ה נ י ח ב ״נייטרליים״ מתה הגוף האגודאי היחידי רתי מגוון למדי. פא״י הי מסו - י א אתנ צ ו מ דים מ יהוה החדשה ותנועת הנוער י ס ק ו ד ו ת ר ו א ת עולי גרמניה מן ה ט א ו ל ק שיכול היה לונית שחברים בה ועה חלוצית כמו־צי ה תנ ת י וסדה בגרמניה, ה שלח ״עזרא״, שנ

. ים ובנות כאחד בנ

ה גם פא״י גרעינים מ י ק ה לתנועות הציוניות החלוציות, ה מ ו ד ב: הכשרת ה״נוער ד ח א ת השנייה של שנות השלושים. ה ים, במחצי קיבוציר יותר (1944), ח ו א סבא והשני - הכשרת ״עזרא״ בגדרה. מ האגודתי״ בכפר־ר הכהן).* ת קיבוץ ״חפץ־חיים״ (ע״ש רבי ישראל מאי ייסדו שניהם אם: א) י פנ ת בשני או י ת ר ו ס מ ות ה בה לדתי טי ת האלטרנ ה ביטאו א ל גרעינים את. ו ת הפרטיקולרי ו ר ו ס מ ה ל ק י ז ת ה ת א יות״, המטשטשו ת ״אקומנ ו ר ג ס ם מ ת ו י ה בס ליהדות ח י ה והירואית יותר, הן ב ד י פ ק ת חדשה, מ ו ם דתי א ט ב ב) בת גדולה יותר דעו ות; מו י ת המודרנ ו ת הדתי ו ר ג ס מ ס ל ח י ת והן ב י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד הר ח ם ונטייה להימנע מחיפוש א ו ומי ת בחיי הי ו נים והמצו ם פרטי הדי ו י ק לד על א ת מ דו ת המכבי תן הלכו ם או י ת, כדי שלא לקי ו ות־הלכתי ם פורמלי דרכית: בו טי ת בשלילה לשתי האלטרנ ס ח י י ת ה מ ד י פ ק מ ת ה ו . הדתי ם ו י ות הק י אפשרונית, ולדתיות ו ות הדתית־צי ת שיוצגה על-ידי החלוצי ר ש פ ת מ ת ה ו לדתית ו״יבשה״ ואין בה ת אנשים מלומדה, שהיא פורמלי ו ת של מצו י ת ר ו ס מ הצם על בו ו לקי א ר ה ק ר ק מ . לא ב ם לחברו ד ם שבין א חסי לי ת לצדק חברתי ו דעו מור אישי ס ו מ שמו. של ה״חפץ חיים״, שסימל פן שיש בו רגישות ומודעות לי ופורמלי של ההלכה. נ ק ד ק ם ד ו י ס על ק ס ו ב א מ ת משהו , לא פחו לצדק חברתי וד ח י מ נ ק ד ק ד ה ה כ ל ה ר ה פ , בעל ה״משנה ברורה״, ס ר הכהן רבי ישראל מאיל מ ס ם ל ה א האיש שהיה ל ר לשון רע מאידך, הו סו ק באי ס ו ע וה״חפץ חיים״, הת על ההלכה. י ך שמירה קפדנ ת של היהדות, תו י ר ס ו ת מ י ת ר ב ח ה ה ת ו ש ד ח ת הם ישעיהו ה ר ב ת רבי א ר יותר א ח ו א ם החדשה-ישנה, פגשו חלוצים אלה מ כ ר ד ב

קרליץ (״חזון אי״ש״).

ה״חזון אי״ש״ - מעצב הדתיות החרדית

ם ישעיהו קרליץ, או כפי שהוא ידוע יותר ה״חזון-אי״ש״, ה ר ב רבי א) שבליטא. ה (׳*זס^! ב ו ס ו נולד בי״א בחשון תרל״ט ־ (7.7.1878), בעיירה קלם לא למד בישיבה וגם לא מילא רה, אך מעו ר ללימוד תו ס מ ת מילדותו הו ״חזון־אי״ש״ (אי״ש ־ ת הכרך הראשון של ספר ד ציבורי פורמלי. א י ק פ תנה בשנת 1911. שמו לא הופיע על שער ר לראשו ם ישעיהו) הוציא לאו ה ר ב אז תרצ״ג (יולי ם בליטא. בתמו י מ כ ח ק לגדולי תלמידי ה א נודע ר הו ר ו פ ס הי כמעט לגמרי. כשבועיים שהה בתל־אביב נ 1933) עלה לארץ-ישראל, אלמוה היה, ללא ילדים. כל ימיו חי חיי מ ו ואחר־כך עבר לבני-ברק. איש נמוך ק

43

פת. ף שנות השלושים הפך איש מו בסו צניעות קיצוניים, כמעט סגפניים, ות י ד ר ח ה ה ר ב ח ם ה״חזון־אי״ש״ לעיצובה וגיבושה של ה ר ר ת ח איש א ל ) כ יותר מ

ת זמננו. ב

ח שאלת ת י ים בדרכו של האיש כ״גדול בתורה״, ה י הדרך העיקרי מנ ד מסי ח את ר ג ס מ ת השמיטה ב ו ם מצו ו י תשמיטת בשנת תרצ״ח (1938-1937). שאלת קותר ח בי ב ו ט גמה ה א אולי הדו ש בארץ־ישראל, הי ד ח ת מ היישוב היהודי הת. ונות הדתי דה, לבין גישתה של הצי ת המקפי ת החרדי ו לניגוד שבין הדתיה ר ו ת ר ב מ א נ , לפי ה ותר לחקלאי ת בי ת הקשו ו ת השמיטה היא מן המצו ו מצות ר א י ק פ ה ה ויש ל מ ד א ת ה יקרא כ״ה, 7-1), אין לעבד א ; 11-10, ו ג ״ (שמות כטה יבול של כר בשנת השמי ד האי י ס פ פירותיה בכל שנה שביעית. למעשה, מם י צ מ א דית החדשה, מ ת היהו ם כך נעשו כבר בראשית ההתיישבו שנתיים. משות ם לעבד א די הו ם ולפועליהם הי כרי ניכרים למציאת היתר שיאפשר לאיא ״היתר המכירה״, על-פיו נמכרת ל ביותר הו ב ו ק מ תר ה 9 ההי . ם ה י ת ו מ ד אבר בפיקציה משפטית, ה לגוי ב״מכירה״ פורמלית למשך שנת השמיטה. מדו מ ד א הדים בארץ-ישראל ללא יהודים. ת היהו ו ע ק ר ת ק נה למכור א ו שהרי אין הכוט (1889-1888), ״ מ ר בהיתר זה השתמשו איכרי המושבות כבר בשנת השמיטה תמרצת של ם הנ ת ו ד ג נ ת ת ה ו היא שנת השמיטה הראשונה של היישוב החדש, למרת בעלות משקל ו ר ח ת א טו רי טו רבני היישוב הישן האשכנזי שנתמכו על-ידי או, אז רבן ק ו ן ק ה כ בגולה. בשנת השמיטה תר״ע (1910-1909) נתן הרב א״י הת ק ו ל ח מ ת ה רה וחידש בכך א ב יותר להיתר המכי ח ס ר ו ס י של יפו והמושבות, בת, מדי שנת מטי טו י ההיתר על שמו והוא מתחדש, כמעט או הישנה. מאז קרור היה ת י ה קם העיקרי של מתנגדי ה מו י ות הראשית. נ שמיטה, על-ידי הרבנת השמיטה ו ם מצו ו -קי ת ״קדושת ארץ-ישראל״, ומכאן שאי ת א ל מ ס שהשמיטה מק טען ו תי לאופי החילוני של ההתיישבות החדשה. הרב ק א הביטוי המהו הוא בהכרח לכשלון ת השמיטה ללא שום היתר, תבי ו מתם ששמירת מצו לעוה ר ו ההתיישבות, או לחילופין לכך שכל המתיישבים לא יהיו שומרי תים ד הנושאים העיקרי ח א ת זו ל ק ו ל ח ל להבין מדוע הפכה מ ות." ק ומצו

ת האנטי-ציונית. י ת ד ת ה הדו ת לבין הי בוויכוח בין הציונות הדתי

ת שנת השמיטה תרצ״ח (1938-1937) עמדה אגודת-ישראל בפני דילמה א ר ק לנה נמצאו בארץ-ישראל גרעינים התיישבותיים שהזדהו עם רה. בפעם הראשו חמולכתן טה כהי ת השמי ו ם מצו ו קי ם הכלכלי היה קשה ביותר ו ב צ תנועה זו. מת ו ה של הרבנ ר י כ מ תר ה דקקו להי ז ם י דם בניסיון קשה. מאידך, א העמיס פנו לרב י א ד ו ג א ם ה צי לה. החלו ק צדק מלכתחי ו הראשית, יוכיח הדבר שהרב קה של אגודת-ישראל, ר ו ת ים עוזר גרודז׳נסקי, שהיה ראש מועצת גדולי ה חיה מן העבודות מ ם כ נ מ ר א ן התי ו ן אי״ש. האחר ו ם לחז ת ו והוא מצידו היפנה אק מו י סף לנ ו רה. בנ תר המכי ק כל עיקר להי ק ד ז י ה ת, אבל תבע שלא ל ו החקלאיא הקושי ק ו ו וסף: ד ק נ ימו ״א נ ו שהשמיטה היא ביטוי לקדושת הארץ, העלה החזה ב י ר ק מ ת, ה ודאי ות האג ת החלוצי א א ט ב מ ר ה א האתג ת השמיטה הו ו שבשמירת מצו

44

עצמה למען קדושת ארץ־ישראל. שלא כמו החלוץ הציוני־דתי, שאין בינות מושג החלוץ ן אי״ש א ו ם, הפך החז ה זו ולא כלו נ לבין החלוץ הציוני מבחי, העולה ת ה״חלוץ״ האגודאי א העמיד בראש הפירמידה א הציוני על פיו. הות הארץ על־ידי שמירת ש א ד ק , בכך שהוא מ ם צים האחרי בגבורתו על החלו״א הציב לפני ו , החז ו ים. יתירה מז ת כל הקשי , למרו ה ת כ ל ה ת השמיטה כ ו מצות הבעלבתית ו ם הדתי ו ק מ ת הירואית, ב ו ת אידיאל של דתי ה החרדי ר ב ח הם היו י ר ו מ ים של פא״י, א ם, חברי הגרעינים ההתיישבותי . החלוצי ת י ת ר ו ס מ הה ר ב ח ס ל ח י ים יהודיים שלמים בארץ־ישראל, גם ב ת דגם אידיאלי של חי ו להי

ת בגולה. י ת ר ו ס מ היהודית ה

ה כלכלית נ ה חלשה מבחי ה כ ת י ה ה פ ו ק ה ת ת ו א ת ב ה החרדי ר ב ח לם, ה או וים ולאפשר ם שני גרעינים התיישבותי ת ו א ך ב ופוליטית, עד שלא יכלה לתמום , ה . מצד אחד ם ה ה מ ע ב ת ת אי רו ים שהחלוציות ההי ד עם הקשי ד ו מ ת ה ם ל ה לת ם שהדבר נגד א ו ש ע מן הקרן־הקיימת־לישראל, מ ק ר ל ק ב ק נתבעו שלא לם אגודת־ישראל ה ה ל ח י ט ב תו זמן לא ה ת מן הציונות, אך באו ו ל ד ב ת ה עיקרון הת ם א י ק ה ל ת ו מ י י ק ה ־ ן ר ק ת הצעת ה ל א ב ק ר ברירה נאלצו ל ס ו ח ע חלופית. מ ק ר קף ו ת ס א ר ק ל יותר ו . פא״י פנתה ״שמאלה״ יותר ו ה ת מ ד קיבוץ ״חפץ חיים״ על אם א ועת ה ק פורמלית עם תנ רה ר ה למעשה לתנועה עצמאית, הקשו ת י שנות ה־40 הת , שביקשה ליטול לעצמה א ת ר ח ת א ר ג ס תו זמן נוצרה מ ־ אגודת-ישראל. באו

ה צעירי אגודת־ישראל. ל ה החרדית. היו א ר ב ח ת ב אי רו ות ההי ר החלוצי ת כ

החלוציות ההירואית - צעירי אגודת־ישראל

נה של ה הוועידה הראשו ו ו ק ת ־ ח ת פ בניסן תש״ג (אפריל 1943), נערכה בך ל״צעירי אגודת- כ - ר ח ועת ״הנוער האגודתי״ בארץ-ישראל, שהפכה א תנתו רקע חברתי שבו פועלת פא״י: ה על או ח מ ישראל״ (צא״י)." צא״י צם עם אגודת-ישראל. צא״י אף י ה ד ז מ ת גם בקרב ה ו י ת ר ו ס מ ת ה ו ר ג ס מ ת ה ררו התפות של ו לרי קו ת הפרטי ו ר ו ס מ קתה ל י ת ז נ היא תנועה בעלת אופי ״אקומני״, מבחידי פה. בין מנהיגיה היו צעירים יוצאי גרמניה והונגריה, חסי רו מזרח-איה היה פרשת ״ילדי טהרן״. ת מ ק ה רם המיידי ל ו גור ובוגרי ישיבות ליטא. הגניים ם ארגו י י ט י ס ם ב ה כלי ר ס ההכרה שאגודת־ישראל ח תחושת העלבון ואה , הבי ת ר ו ס מ ה ת ו ד ף הדור הצעיר מן ה ח דד עם ס ואידיאולוגיים, כדי להתמות הארץ-ישראלית בכלים או דד עם המצי ה שעליהם להתמו ר כ ה ה ל ל צעירים אה לפעילותם של ארגוני מ ו ים רבים, ד בנ חדשים. פעילותה של צא״י היתה, במוב הנוער ר ק ל ב במקבי ם ו י ר החרדי פ ס הנוער הציוניים: פעילות בבתי הת ו״קיבוצים עירוניים״ (בתי עי ת להכשרה מקצו ו ר ג ס ת מ מ ק ר, על-ידי ה המתבגועות הנוער ת הפליטה. מנהיגיה ראו בתנ עולים) לצעירים משאריים ושל ת של חי פ ו ת ובקיבוצים, מ ר ת ח מ הציוניות־חלוציות, בארגוני הם קיבוץ שיהווה י ק ה ים ולכן שאפו ל ם ולאומי י , למען אידיאלים חברתי ה ב ר ק ה

45

ועה תה בפני מנהיגי התנ ט זו הי ב ת מ ד ו ק נ ם. מ ים מלאי ים דתי פת לחי מות ה א ת ח נ ז , על אגודת-ישראל ועל ה ת רתי מסו ת- ה הדתי ר ב ח רת חריפה על ה קו בינגרד של ו ה עצמה כאו ת א ת בארץ-ישראל. בקצרה, צא״י ר ההתיישבות החרדיפת ת למו חברה חרדי ת ו ת דתי ו ב ר ת, שתפקידו לעצב ת ה החרדי ר ב ח ה

בארץ־ישראל. במובן זה אפשר לומר שצא״י היא ״ציונית״.

ה אידיאולוגיה ח ת י , פ י דל לחיקו אך כשם שראתה בציונות החלוצית מוועה ותה״ של התנ אנטי־ציונית מיליטנטית על רקע פרשת ״ילדי טהרן״ ו״אחריה ב ר קה אנטי־ציונית חריפה, ה רי נים ברטו י ה מצטי מי הציונית לשואה. פרסוה בציונות, א נ ק ה מן ה ב ר ם גם ה ה ה של אגודת־ישראל. בה בעת יש ב ל א יותר מת ד ק ו י הרבה מן השנאה ה ה וחלוציות ו ב ר ק ם למעשי ה י כנ שבני הנוער שלה מופרת מן ו ונות הכ הנובעת, כך יש לשער, מן העובדה שלמרות הכל, יצאה הצי

דקת וגם מנצחת. י הנורא צו ר סטו המבחן ההי

ת הקשה, אל או ה. לנוכח המצי תי ת מטרו ת מרבי צא״י לא הצליחה להגשים אם: י נ ת מבפ ו ר ו מ ומה, עולות שאלות ח ת ושואה אי ח צ נ ל תנועה ציונית מ מוה ר ב ח ה של ה ט ח ם השואה ועל י ד ו יותה של אגודת-ישראל ק נ שאלות על מדיל דית אל מו ת היהו ו הג ת לארץ-ישראל; על השואה ועל ההתנ י ת ר ו ס מ - ת י ת ד הם של ה י ל ד ח מ ; שאלות בדבר מעשיהם ו ( ״ ח ב ט יים (כ״צאן ל ם הגרמנ הרוצחין ק ל ת שרק ח אבו כו ת ו ו ש ; שאלות ק ה נ מ ז ב רה לפני השואה ו ם וגדולי התו י הרבנת ה ־ ״דגלנו״. בשביל הצעירים הללו, שאיבדו א נ ת ביטוי בבטאו צאו מוד עם ד ו מ ת ה ת ל ח ק אפשרות א תה למעשה ר , הי ת ר ו ס מ ה הבלתי אמצעית ל ק י ז הה הבלתי נ ו מ א : ה ם ת נ ו מ א ת ולהישאר שלמים ב ב א ו כ ה ת ו רי ת האכז או המציב ת חיה, כמרכי ר ו ס מ קה ל י ם ז ו ק מ רה. ב מעורערת ב״גדולים״ ־ גדולי התוקה בלתי י ה ז ל גים א ה ונוצרה בחו כ ל ת האישית והדתית, ה ו ה ז עיקרי של הת י ת ר ו ס מ ה ה נ ו מ א כם. אין זו ה ד האל המדרי ס ח נה ב אמצעית ל״גדולים״ ואמובר ם השורה על רבה. כאן מדו י ה ו ל ד א ס ח ת, או עדה דתית, ב די ה חסי צ ו ב של קם ת המתגבשת, ה ת החרדי הדו ם של הי י ה שה״גדולים״, מנהיגיה הדתי ס י פ ת ביעתא מעצם הגדרתם כ״גדולים״ בעלי כריזמה, בעלי ״שכל בהיר״, שלהם סית הגדולות של ו ת הדתי א לנוכח השאלו ק ו ו דשמיא כמנהיגי כלל ישראל. דדרכה לפני ת ו י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד הגה ה ת על ההנ ו השואה, הצדק האלוהי והתהיזמה של ה״גדולים״, ש״השכינה שורה במעשה ה בכרי נ השואה, יכולה האמוה לשאלות, ק י פ ס בה מ ל כתשו ב ק ת ה , ל . [ו] רוח הקודש שורה בחברתם״ ידיהם.ה מופיע בחוגי ף שרעיון ז נה. א ת ולהפוך לעיקר אמו ו ק פ ס ל ת ו ו לתהיה, נ א הופך לעיקר אמו ת העולם השנייה," אין הו מ ח ל אגודת-ישראל לפני מד ח ת הגדולות שהשואה העלתה מ א על רקע השאלו ל ת החרדית, א הו ס לז י ס ב לה ואינו נשמע ט ו ס ת מאידך. כל מי ש ו י ת ר ו ס מ ת ה ו ר ג ס מ והתפוררותן של הה. ת הנאמנ י ד ר ח ת ה הדו ת הי ר ג ס מ ו ב מ ו ק ל״גדולים״, חשוד ב״כפירה״ ואין מל ת עצמה כחי ו א ר ה צא״י ל ל י ח ת ם, מ ת השנייה של שנות הארבעי למן המחצי

46

ה של ת ו ח ת פ ת ה ת ב עו ה המכרי נ פ מ ת ה ו ד ו ק נ ת מ ח ר של ״הגדולים״. זוהי א מ ש מ הה החרדית. ר ב ח ה

, - ראשי הישיבות עליית ״הגדולים,

ם על ה״גדולים״ בהכללה, ברור שאין כל י ר ב ד ת מ אף שבחברה החרדין ו ם בעיקר שניים: ה״חז ם, ה ה״גדולים״ שווים. ה״גדולים״ בשנות הארבעיה נ מ ק שנמלט מ ס י ר ה של ב ב יק, ר צחק זאב (ולוולה) סולובייצ׳ אי״ש״ ורבי יים ם חי דה רבה: ה ם במי מי . שניהם דו ה מ ח ל מ והגיע לארץ-ישראל בראשית הם ם משמשי נ י ד ציבורי פורמלי ואף א י ק פ ם כל ת י א ל מ ם מ נ ת, אי חסי ת י בבדידות ם ומפעילים א ת ע ים, המביעים ד רה אנשים פרטי ם לכאו ראשי ישיבות. הת ו ר צ ח ה מנהיגי ה פ ו ק ה ת ת ו א ם פועלים ב ד ב ל ם. מ רבי ת מקו השפעתם באמצעון רוקח), ם מרדכי אלתר), בלז (רבי אהר ה ר ב ת הגדולות: גור (רבי א ו י ד י ס ח הה יש ל . על א ה מ ח ל מ ך כדי ה ויז׳ניץ (רבי אליעזר הגר)," שהגיעו תות ראש ישיבת מיר, הרב אליעזר יהודה פינקל, וראש ישיבת ף א סי להו, ן פוניביז׳, הרב יוסף כהנמן. שני אישים אלה, יחד עם ראש ישיבת חברוו של ״עולם הישיבות״ ת ו ח ת פ ת ה ה מכרעת ל מ ו ר 1 תרמו ת ל סרנא,* א ק ז ח הרב ימתו של ה שתרו מ ו ת העולם השנייה. עם זאת, ד מ ח ל ר מ ח א ש בארץ-ישראל ל ד ח ת מ ה

ת, מכרעת יותר. ה החרדי ר ב ח הרב מפוניביז׳ לעיצוב האידיאולוגיה של ה

ך בישיבות נ ח ת א ה מן נולד בכ״ח באייר תרמ״ו (2.6.1886). הו הרב כהנסד בה ישיבה. ת (טלז) ולאחר שמונה לרבה של פוניביז׳, י בו ליטא החשות ח א ת ו תש״ד (2.12.1943) פ ל ס כ ום ה׳ ב ה נמלט לארץ-ישראל. בי מ ח ל מ בזמן הא ם, אך הי די ה הישיבה שבעה תלמי ת נ ישיבת פוניביז׳ בבני-ברק. בראשיתה מת הישיבות ח א ה ל ת י ם ה ת וכבר בראשית שנות החמישי רו ה וגדלה במהי כ ל הה שלה י ר ו ט ס י ה ם לא הגדולה והחשובה ביותר בעולם היהודי. ה הגדולות, אר ח א ב ״עולם הישיבות״, ל י ת סב ה החרדי ר ב ח ך התגבשותה של ה ת תהלי ת א ל מ ס מד מכריע בכך. י ק פ מן ת ת העולם השנייה. לאישיותו ופועלו של הרב כהנ מ ח ל מה הכלכלי ס ו ס י ב ר השואה, ל ח א ת החדשה ל או ת המצי ן ולנצל א א היטיב להבי הות הרעיון ם פוטנציאליים, שיכלל הרב א י מ ר ו ו לשכנע ת של הישיבה. במאמצים העולם, י י ק ת תם מ כו ז רה, שב ת העבודה״ בין לומדי התו ק ו ל ח י של ״ ת ר ו ס מ הם דים, באשר ה ות ליהו ס לפנ ס י א לא ה ה כלכלית. הו נ ם מבחי ה ם ב י כ מ ו ת לבין הטטי בארץ־ישראל" אלי צי ; למנהיגי השמאל הסו ו ל ו יהודים, בעולם פימק בטיעונים שדיברו על ו נ תי ת בקשו ם בארצות־הברית. א י ל ל ו ב ת ליהודים מ וה ק י ט נ מ ו ר ת רגשות ה ליבם של יהודים בדור השואה. כן השכיל לנצל אה תם שחרב באופן כ לדו פי לעולם י רו א מזרח-אי צ ו מ יה של יהודים מ סטלג ו הנ ווכח , לנ ת ר ו ס מ ב ם שמרדו בדת ו ן אצל רבי ת תחושת האשמה שהחלה לקנ א טרגי ות זכר ם חשו צורך להנציח א לם הישן. יהודים רבי ת העו ר שפקד א ז כ א הגורל הרתי שבו חיו ורבים ביקשו ־מסו ת העולם הדתי ר ג ס מ ריהם שנהרגו בשואה, ב קי ין לעולם יאו ז ה זו, כמו נ תפסה, מבחי ם יד זכרון לעולם שחרב. הישיבה נ י ק ה ל

47

ה של מ ו י ק ת ל ו מ ו ר שחרב. כהנמן השתמש בשואה כאמצעי עיקרי לגיוס תר השואה, שימשה צידוק לתביעה ח א הישיבה, וחולשתו של עולם הישיבות ל

ם. י קא דתי ו ו ם ולאו ד י ם לאומי י מ ע ט ימו מ לקי

כו של היישוב ך תו בפעילותו למען ישיבת פוניביז׳ שבבני-ברק, בתומו ו . קי ת״ ת ה״התבדלו ס י פ ת נית ומעשית בניגוד ל הציוני, פעל כהנמן עקרום על י ס ס ו ב מ חסי חליפין ה ם י י ה היה ביכולתו לקי תנ של עולם הישיבות מות ה האיש שגייס א מן הי . כהנ לם היהודי הלא־חרדי ת עבודה״ עם העו ק ו ל ח ״לם ת עולם הישיבות החדש לפני העו ת הבניינים, ייצג א , בנה א ם י פ ס כ ה

ת ״השותפות״ עמו." ס א ס י ב היהודי שלאחר השואה ו

ת עולמם הפנימי של בחורי הישיבה היה שכנס, לם, האיש שעיצב א ואון אי״ש״. ו ק לא רב מישיבת פוניביז׳ ־ ה״חז ח ר מ האיש הצנוע שהתגורר בך שהציב נ ח א גם מ ל , א בהק ם מו כ פת ותלמיד ח ק איש מו ם היה לא ר ה י מ ע בר ק אתג ה שאינו ר ר ו ת כל-כולית ללימוד ת ו ר ס מ ת יהם אידיאל של ה לפנת - הדתי ת האישית ו ות וכלי להשגת השלמו א מיצוי העצמי ל , א נטלקטואלי אים חברי צי ם של החלו מ ו ק ת מ ו א ס פ ה כאיש השלם. בני הישיבות ת ר ו ת לומד ה

קיבוץ ״חפץ חיים״ שאכזבו במידה ידועה.

החזון-אי״ש החל לטפח ולעודד עילית - ״שבט הלוי״ לפי הגדרתו -ק ס ו ע , הפורש מן הכלכלה ו ק ה ב ו מ ם ה כ ח ד ה ת התלמי ה לגלם א ת י רה ה שאמור נישואיו. ח א ם״ - כל ימי חייו, גם ל רה ״בבית ה׳״ ־ ב״כולל אברכי בתות ם״ בבני-ברק, שהיה ברבו בשנת תש״ב (1942) נוסד בהשראתו ״כולל אברכים ות החמישי ללים שנוסדו משנ ם ל״כולל החזון-אי״ש״ ומודל לכל הכו הימיי ת ר ו ס מ - י ת ד ם ה י רח החי ר לשינויים באו טו ז י ואילך. הכולל, מלבד היותו קטלת של י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח ה ת שיאו של המעבר מ ל גם א מ ס ת, מ ה החרדי ר ב ח ב

ת שלאחר השואה במערב ובארץ־ישראל. פה, לחברה החרדי רו מזרח-אי

סיכום

ת י ד ר ח ה ה ר ג ה ה של ה ת ו ה ת פ ת ה ל ב פ ש ת ה פ ו ק ם 1949-1940 הן ת י נ ש הת ו ד ה י ה הורגן גמור על ה א י ג ה ה י י לם השנ ת העו מ ח ל . מ ת ש ג ג ת מ ה, ישראל ולמערג ת לארץ- ה א ה נעקרו ג די רופה. שרי ה אי ר ז מ ת ג י ת ד ו ס מ - ת י ת ד הל הועמדה א ר ש י - ץ ר א . ג ה ת נ י ה ג ת מ ו י נ ס ר ר ה ג ע ו ג ת שנהשג ו י ת ר ג ת ח ו ר ג ס מ לועות הנוער נית. תנ ו ועה הצי ם התנ יתי ע ת הז מו ת געי ש ג ג ת מ ת ה י ד ד ה ת ה ו ד ה י הם גדולים י ה ת ס נ ו ג ו לנ כ , המשי י ט י ר ג ן ה ת שלהמו גשלטו ו ר ת ה מ ה ות ו ההלוציתר של ו י ג ג ו ש ה טי ה לי ו י הפ ו ט י ג ה ה ת י ה , ש ישראל דת- ו . אג י י הנוער החרד נ ג מם ף פעולה ע ת ש נאלצה ל י ו ש מ טי מ לי ה עצמה נעדרת כוח פו א צ , מ ת י ד ד ה ה ה ר כ ה הל פועל נגדה. כ ה ה ש י מה ה . דו כה גדה שגרמה לפילוג כתו ד הציוני, עו ס מ י מ ה

48

. ת ישראל נ י ד ה של מ ת מ ק ק על ה ב א מ ה ב ת י ה ה ק ו ס ת בארץ־ישראל ע די הז ה הי ר ב ה הת ו י מ מ ו ק ת ה מ ח ל מ ת מן הגבורה של צה״ל ב ו ם רגשות התפעל י א ל ל היו מ ב הטי ובמישור י ל ו ר הפ ת עצמה במישו ה א מ י ש ג יות. הציונות ה ומקיבוץ הגלות ו ת לדתי י ת ש ת הה ה נ י להרגיש בכד, הו ה בעת, במעט מבל . ואולם ב י ת ר ב ה הד קמו מי בות שהו יגדולים״ והישי . ה׳ ת י ת הישראל ד״ לתרבו ג נ ת- ת ב״תרבו י ד ד ה הה נ ם הראשו ע פ ם לשלב בו הצליהו ב י ש י מ ח ות ה ם בשנ עי י , מג ה מ ה ל מ ד ה ה א לת, י דרנ ת המו די הו ה הי ר ב ה ה ל ב י ט נ ר ט ל א ם כ מ צ ת ע ף ולראות א ה ס ת ה לעצור א

ית באהת. נ לו ת וההי י ת ד ה

הערות

ה במאמרי ״ישיבות היישוב הישן בשלהי ב ח ר ה ה על עניין זה ב א 1. רס וי. ק ט ית - ׳מוסדות׳ או בתי אולפנא״, ע. א ה העות׳מאנ פ ו ק ת הם י י נ י מי הב ת בי י ד ו ה י ה ה ר ב ה ם בתולדות ה י ק ר שלמון, (עורכים), פ

ש (ספר כץ), ירושלים, 1980, עמ׳ 379-369 ד ה ובזמן ה

ה א מ ת ב ו י א ט י ת ל בו ה ש. שטמפפר, שלוש ישי א דקה, ר בו ו 2. על ישיבת סלברסיטה העברית בירושלים, י נ ר, הוגשה לאו התשע־עשרה, עבודת דוקטות ישראל ט נ ה גם א. אשרי, ״ישיבת כ א תשמ״א, עמ׳ 169-132. רנם י י פה בבנ רו ה באי ר ו ת ת ו ד ס ו י (עורך), מ ק ס ר י , ש.ק. מ ״ ה ק ס ו ב ל ס דת עוגן, ניו־יורק, תשט״ז, עמ׳ 168-133. ישיבת בית א צ ו ובהורבנם, הה י.ל. נקריץ׳, א ק מרשת ישיבות נוברדוק. ר ל ה ח ת י ק ה וברדו נ וסף- י ״ישיבות בית יוסף דנוברדוק״, שם, עמ׳ 290-247. שתי ישיבות אלוה א ׳ה ר סר״. על ישיבת לומז ת נוגדות ב״תנועת המו ו ס י פ מייצגות שתי ת

י. רבינוביץ׳, ״ישיבת לומז׳ה״, שם, עמ׳ 228-217.

ת אצל הרב ראובן זליג ו רת חריפה על בחורי הישיבות הליטאי קו ה בי א 3. ר; הנ״ל, אשרי א ״ ם, ירושלים, תרצ״ב, עמ׳ ז י מרגליות, עמודי ארז

, עמ׳ ע״א, ב׳ -ע״ב, א׳. האיש, ירושלים, תרפ״ז

ד ה תפקי א ל י ם מ ה ברחוב חגי בשכונת גאולה. בשנות החמישי 4. היא השתכנה להלן, עמ׳ 63, וכן א . ר ה כ ו מ ס חשוב בהפגנות השבת בכיכר השבת ה

עמ׳ 120-119.

ת האצ״ל ו ר ת ח מ ם ב י ר ב די הישיבה ח ם מתלמי 5. בשנים 1948-1946 היו רבי והלח״י.

49

ה א 6. על פועלי אגודת-ישראל בפולין, רG.C. Bacon, "Religious solidarity vs. class interest: The case of Poaley Agudat Yisrael in Poland", Soviet Jewish Affairs, Vol. 13, No. 2, 1983, pp. 49-62.

ה ודת, עמ׳ 235, ר ב ה של פא״י בארץ ישראל ראה, ה י ר ו ט ס י ה 7. על ה.272-270

ר שאגודת-ישראל לא ח א ת לישראל, ל מ י י ק ת הקרן ה מ ד ס על א ק ו 8. הקיבוץ הה להלן, עמ׳ 45. א ת. ר יית אדמו ם לקנ י ב א ש הצליחה להשיג מ

, ״למשמעותו י ה מאמר א ס השמיטה בראשית ההתיישבות החדשה ר למו 9. על פום ־ ל ר (עורך), ש ק ס השמיטה (תרמ״ט-תר״ע)״, י. ה למו ת של פו י ת ר ב ח הם בתולדות ארץ ישראל ויישובה, שנה א׳, ירושלים תשל״ד, עמ׳ י ר ק ח מ

.455-479

, שם, עמ׳ 480-455. ה מאמרי א 10. ר

ה נ א בטאו ר העיקרי הו ו ק מ ר שיטתי של צא״י בראשית דרכה. ה או 11. אין תי דגלנו.

ה וחבלי משיח: לשאלת ר ו , ״דעת ת ן ה על כך גרשון בקו א 12. רברת האידיאולוגיה של ׳אגודת-ישראל׳ בפולין״, תרביץ, שנה נ״ב, חורה״ ג׳ (ניסן-סיוון תשמ״ג), עמ׳ 508-497. על המושג ״דעת תו

ה להלן, עמ׳ 111-103. א ם המדינה, ר ו ר ק ח א באגודת-ישרל ל

ח הגיע ק ו ן ר ר ה ; רבי א ר הגיע לארץ ב-1940 ת ל ם מרדכי א ה ר ב 13. רבי את ; רבי אליעזר הגר הגיע ב-1944, ונפטר בשנת 1946. א ב-1944ת שיכון ם א י ק ה ר הגר ש ים מאי , רבי חי ו ת ויז׳ניץ המשיכו אחי ו ד י ס ח ויז׳ניץ בבני־ברק (ראה להלן, עמ׳ 150-147) ורבי ברוך הגר

שהתיישב בחיפה.

ר ח א ן ל ת ישיבת חברו ו של רבי משה מרדכי אפשטיין. עמד בראשו 14. חתנן כהן ורבי ר ה ו (1933). לצידו כיהנו גיסיו, רבי א תו של חותנ מו

משה חברוני.

ועת העבודה וראש המרכז ם הרצפלד, מראשי תנ ה ר ב 15. ידידו מנוער היה א, ״שנות ף ס ה א ח מ ה ש א ם למדו יחדיו בישיבת טלז. ר . ה החקלאיצחק אלפרוביץ (עורך), , י ״ ח ״ ס ר ת - ה ״ ס ר , ת דים שלי בישיבת טלז הלימון יוצאי ת ארגו א צ ו ה קדושה, ה ל י ה ק ת זכרון ל ב צ ז (Teisiai) מ ר טל פ ס

50

ז בישראל, תל-אביב, תשמ״ד 1984, עמ׳ 103-94¡ א. מאירוביץ טל, כרך א׳, תל-אביב, , הוצאת המרכז החקלאי ר פ ס (עורך), הרצפלד מ

תשכ״ט, עמ׳ 202-199.

כת ו ס חנ ק ט נה, יצחק בן־צבי, ל ת נשיא המדי כך למשל דאג להזמין אה יונף על בניין נ ם הישיבה החדש (10.6.1953) והקפיד שדגל המדי ל ו אה א ם ומבחוץ. ר י נ ת מבפ ו א ח מ ום עצמאות ולא התחשב ב הישיבה בכל ים ו ה גם חרות, מי א ז תשי״ג. ר הנאמן (בטאון בני-הישיבות), תמו

.11.12.1953

51

פרק שלישי.*

שנות החמישים - מסחף ליציבות

בראשית היתה החרדה - המאבק על הקיום

ק של ארץ־ישראל, נעשתה ל ח ת ב ו ח פ נה יהודית, ל ם מדי ק ו ת האפשרות שא היו כל אשליות. ם ל י גים החרדי ת השנייה של שנת 1947. לחו ריאלית במחצית ו ת המפלג . ישלטו ב ה ת ו ה מ נה חילונית ב ה זו מדי ם היו משוכנעים שתהי הם ז י ל א י צ ו ס ות. ה ת מיליטנטי ו -דתי ת אנטי ו ס י פ ת, שלהן ת ו סטי אלי צי הסוה י צ ק ס ב י ת מן ה ר ו ס מ ל ת ו ד ו ל חס היהודי-ציוני אינו שונה ביה י ס ו ר ת ב י ט ס י נ ו מ ו ק ה היהודית במפלגה ה ק ל ח מ (Yevsektsiya), היא הת היהודית. ר ו ס מ ל ת ו ד ת כל זכר ל ה להכרי כ פ ה מ ר ה ח א יסתה ל יטית, שנ בי הסום היו נה יהודית. ה ם למדי ת ו ד ג נ ת ה ה היחידה ל ב י ס ה זו ה ת י לם, לא ה ואוכופרת ה ו ״ ב ק ם שראו בציונות תנועה ״מורדת״ ב אנטי־ציוניים בעיקר משו, ציבור יהודי שאינו ם ת נ י ח ב . מ רי סטו בייחודו של העם היהודי ובגורלו ההיה ת י א ה ת ל א . עם ז תו א בלתי לגיטימי במהו , הו ת י ס י ס רמה ב ו ר בהלכה כנ מכיט במישור קו נ נה שבה יש ל ת דעים בשאלה: מהי הדרך הנכו דו ניהם אחי בים שליטה על העדה ה ו ל , שזמן לא רב לפני כן קנ א ת ר הפוליטי-מעשי. נטורי קה היהודית. נ ה של המדי ת מ ק ת בירושלים, קבעו עמדה נחרצת נגד ה החרדים בי י י גיה מחו ד היו מנהי ח אגודת־ישראל לעומתם, חשה עצמה במילכוד. מצד אם ת פ ק ש ה ד ב א ם מ י ב ו ר ם היו ק ק ל ח ה האנטי־ציונית ו רי סטו להי לאידיאולוגיה וס ח י ; הן ב ר ב ע ת בפומבי כי טעו ב דו ם התקשו להו י ר ח . א א ת ר לנטורי קה ע ב ה ת ש ק ת ה ו א י צ מ ס להתיישבות בארץ־ישראל. מצד שני, ה ח י לציונות והן בה נ י ה של מד ת מ ק ה ה ל פ י ק ת ת ו ן ריאלי. ברור היה שהתנגדות פומבי פתרוו ר השואה, תיצור משבר פנימי חריף שבעקבותי ח א יהודית בארץ-ישראל לה של ת מ ר ח ה ה ובידודה ו הדי או ה ו י ר ב ח ם לא הרוב, מ יבואו נטישה של רבים, את ה לעמידה עקבי ר ו מ ת ר שהאגודה נתבעה לשלם, ב ועה בארץ ובחו״ל. המחי התנת, הן במישור החברתי-ציבורי והן במישור הכלכלי ו רי סטו על עמדותיה ההי

ם כבד מנשוא. , היה לדעת רבי (תרומות יהודי הגולה לישיבות ולמוסדות)

ה ל ח א ה : הי ה ת נ י ח ב ה בדרך הריאלית והמעשית היחידה מ ר ח אגודת-ישראל בת ד ח ו א מ ת ה די הו ת היהודית, על שיתופה במגבית הי ו נ כ ו ס ומתן עם ה לנהל משא-א ק ו ו ת למדי, הרי ד י ל ס ק ו ד ר נה יהודית. פ ה של מדי ת מ ק ה כה ב ה לתמי אי ועל תנת ם שהביאה א ו ש נים, מ ו ה לשולחן הדי ת ו ה א פ ח 1 ד ״ פרשת ״ילדי טהרןנות ו ם וללא שיתוף־פעולה עם הצי ת להכרה שללא משאבי י א ר ח א גות ה המנהית ו א צ ו ה בעולם שלאחר השואה. ת ד מ ע ת מ ם א ק ש י ל ה, אין סיכו תי סדו מו ו

52

ת היהודית, ו נ כ ו ס ם ה ע ט ב ששוגר לאגודת־ישראל מ ת כ מ מתן הביאו ל ו המשא־ו ד׳ בן-גוריון, י׳ מ ת ז תש״ז (19.6.1947), עליו ח ום א׳ בתמו בי

גרינבוים וי״ל פישמן (מימון).2

ו בענייני דת ו ק ־ ס ו ט ט ס ת לשמירת ה בו י י ב זה מחו ת כ מ ם ב י א ו ם ר רביך מ ס ל מ כ לם, חשיבותו בכך שהוא מלמד יותר מ במדינת־ישראל, ולא היא. אוים בפרט, בדבר גים חרדי ם בכלל ובחו י גים דתי ת שהיו בחו ו ד ר ח ר על ה ח אס לארבעה ח י י ת ב מ ת כ מ נה יהודית בה ישלוט השמאל. ה ת היהודית במדי ד מעמד ה נושאים: שבת, חינוך, כשרות והמעמד האישי (נישואין וגירושין). בנושא

: ב כדלקמן ת כ מ השבת נאמר ב

ברור שיום המנוחה החוקי במדינה היהודית יהיה יום השבת, כמובן מתוך מתן רשות לנוצרים ובעלי דת אחרת לשבות ביום החג השבועי

שלהם.

ק על רקע הפחד שקינן בליבם של מנהיגי ים ר בנ ה מו ל דברים אנה היהודית, י במדי ק ו ח חה ה ו ה יום המנ י ה קא השבת ת ו אגודת־ישראל, שלאו דווחה, ם מנ ו ד מימי השבוע כי ח ר לעצמו א ה יוכל לבחו נ י המדי ח ר ז א ד מ ח וכל א

3 . ם י צ ו ב י ק ה ק מ ל ח ל ב ב ו ק כפי שאכן היה מ

ב נאמר: ת כ מ ה בנושא הכשרות. ב כיוצא בז

יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר.

ח ממלכתי (בצבא, במשטרה וכיו״ב) יהיה ב ט , לא נאמר כי בכל מ דקדק נל כשר. מנהיגי אגודת-ישראל ראו כ א א שיהיה גם מ ל כל אך ורק כשר, א האו* שברובם לא היו כשרים, ת, י הפועלים של ההסתדרו ח ב ט ת מ לנגד עיניהם אם וחששו שבמדינה היהודית המצב יהיה דומה. וכך גם בנושא החינוך. הת ך לא יוכלו לחנך א כ כתוצאה מ בה ו ק חינוך חו ו ק ח ק ו ח נה ת הניחו שהמדיה להרגיעם ת ס י ת נ ו נ כ ו ס הלת ה . הנ ם י י ת ר ו ס מ ם ה בחדרי רה ו ־תו די ילדיהם בתלמוה מפורשת ח ט ב ב ה ת כ מ ם, אף־על-פי שאין ב י רחי גם מהחשש שיונהגו נישואין אזם של לי קו טו שהנישואין והגירושין יהיו על-פי ההלכה. מן העיון בפרות רצונה. החששות ר שהמכתב לא השביע א ב ת ס ישיבות הנהגת אגודת-ישראל, מנה יהודית חילונית בארץ־ישראל, לא ה של מדי ת מ ק ר ה ח א ם ל ה מפני הצפוי ל

פגו.

ת זאת, בהגיע שעת ההכרעה, לא יצאה אגודת־ישראל בפומבי נגד ו למרא להשתלב במאמץ היהודי, ל ת המדינה. למעשה לא עמדה בפניה כל ברירה א מ ק הים שנות גלות ושואה כה איומה. בערב שבת, ד׳ באייר תש״ח ־ ר אלפי ח א ל

53

ם נציג ת ת ישראל, ח נ ת מדי מ ק ר שבן־גוריון הכריז על ה ח א (4.5.1948;), לסיף ר יותר הו ח ו א ת. מ אגודת־ישראל (מ״ד לוונשטיין) על מגילת העצמאוד בממשלת ישראל ע ס ו וכיהן כשר ה ת מ י ת ת ח י״מ לוין, מנהיגה של התנועה, א

ית. הזמנ

ה מ ק ו ת תש״ו ־ (25.1.1949) ה ב ט נה כ״ד ב ת הראשו ס נ כ ת ל רו ת הבחי א ר ק ל, בה חברו אגודת-ישראל ופועלי אגודת־ישראל, ת ד ח ו א מ ת ה ת הדתי י החזם (52,982) הצביעו עבור חרי ה״מזרחי״ ו״הפועל המזרחי״. 12.2% מכלל הבות י ת ד ת ה י ז ח נה. ה ת הראשו ס נ כ רשימה זו שזכתה ב-16 (מתוך 120) מושבים בר לוין י א יצחק מ הצטרפה לממשלת הקואליציה בראשותו של דוד בן־גוריון, ו

דו כשר הסעד. המשיך בתפקי

ומו סי ך ו י ה שיאו של תהל ו ו ה דה בממשלת ישראל, מ ו ה של האג ת ו פ ת ת ש הה ד ר מן של ח ך בסי י ך אידיאולוגי. אף שראשיתו של התהל פ ה והיה זה גם מת ס י פ ם השפיעו על הרגשות ועל ת ק שהמאורעות הכבדי פ ר ברירה, אין ס ס ו ח ות חיובי מן השמים שיש להשלימו על־ידי ו א ס כ פ ת ה שקרה, נ לם: כל מ העות ועה דתי ם למדי; תנ מגמי ו ם מג נ מ תשובה שלמה לדת. הדיבורים היו אקה האנטי־ציונית, לא רי לרטו ב ו ו יבת כל-כך לעבר, ובייחוד לעבר הקר י המחוה ת י ות ה י נ ת ״על חטא״ ולהכריז כי ה״גדולים״ טעו והיטעו. המדי יכלה להכות ב״מציאות״, ו בהתחשב ה ו ר כ ה טבעת בסימן של ״דיעבד״, ובצורך ב בהכרח מוובית א תופעה חי ת והכרה שמדינת ישראל הי ו יחד עם תחושת שותפות באחרי

5 ת. די ה היהו רי סטו ה בהי ת ו ה מ ב

ת ה מאידך, חשפו א ד והתפעלות כנ ח כה מ עמדות אלו, שביטאו מבוגים ) ומחו א ת ר ת ונטורי ק רת מימין (העדה החרדי קו אגודת-ישראל לבי

ים, אף שבשלב זה היו חלשים מכדי לגרום למשבר פנימי. ניים מבפנ קיצו

שנות החמישים ־ מול חילוניות מיליטנטית

ת השחרור. מ ח ל מ נח עוד ב ת הו ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ס ס ב ת ה השלב הראשון בת, הוציאו רבני ת העצמאו ז ר כ ם על ירושלים, ערב ה ת הקשי ו ב ר ק ך כדי ה תורה, אברכי הישיבות, שלא להתייצב לשירות ראה ללומדי התו ת הו העדה החרדיי המפלגות ם של עסקנ ת ו ב ר ע ת ה צבאי (כ״ג בניסן תש״ח - (2.5.1948). בת ה הכללי של ה״הגנה״ שלא לגייס א ט מ ה ת בן־גוריון ו מ כ ס ת, הושגה ה ו החרדים ב ו בר היה בכ-400 בחורי ישיבות בגיל הגיוס, ר בחורי הישיבות. מדום בעלי ק ל ח ה נימנו ברובם עם היישוב הישן, ב ל המכריע בירושלים. א, היו ת ו ר ח א רה. רוב תלמידי הישיבות ה סו מלימוד התו משפחות, שהתפרנה ק מ ו . התביעה לשחרורם של בחורי הישיבות, נ ת ר ח יסים בצורה זו או א י ו מגפה, רו ת במזרח-אי י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ר ב ח בטיעון שלאחר השואה וחורבנה של ה

54

רה. מנהיגי ת לימוד התו ר ו ס ה של מ מ ו י נת ישראל לדאוג להמשך ק ה על מדי ב ו חה משירות נ ת פרחי הכהו ל לשחרר א ב ו ק נה מערבית מ ם טענו גם שבכל מדי י ד ר ח ה4 . ם ו ף עד הי ק ת ם ה י ד ק ת השחרור, קבע ת מ ח ל מ צבאי. שחרור בחורי הישיבות בם מן את לדייק ולומר שלהלכה אין בחורי הישיבות משוחררי צריך עם זרק בלימוד ם אך ו י ק ט ו ם ע השירות הצבאי כל עיקר. שירותם נדחה כל עוד הם שירות בם, או משרתי ם רו י ר ר ח ת ש 7 למעשה, מ . ( ותם״ מנ ה (״תורתם או ר ו תר נישואיהם, ח א דיהם ל מו ת לי ם א כי ם שהם ממשי ר (כשלושה חדשים), משו צ ו ק מ

ת לצבא. כאשר עלות שירותם אינה כדאי

ם י ר ב ד ה רכבת. מ ם בן-גוריון לשחרור, מו י כ ס בה על השאלה מדוע ה התשו: ם כדלקמן כ ס ם, אפשר ל ת אחרי ו ר ו ק מ מ א עצמו ו שאמר הו

ד של חייבי גיוס. לאור א ן מ ט ר ק פ ס מ בר ב ת השחרור היה מדו מ ח ל א. בעת מם של בחורי ר פ ס מ ם להניח ש ו ק ף של בני הנוער מן הדת, היה מ ח ס ה

יקטן במשך הזמן. הישיבות ילך ו

א בדחיית שירות, הרי שבסופו־של- ל בר בשחרור מלא, א ר שלא מדו ח א ב. מם בשירות צבאי מלא. דבר יחוייבו גם ה

ה בעיקר בירושלים, שמעמדה הפוליטי והמשפטי בזמן ד ק מ ת ג. הבעיה הא ס ישראלי להבי ר ט נ י ת השחרור היה רגיש ביותר. לא היה זה א מ ח ל מית נ ה דתית-קיצו י סי ו כל קא בירושלים לידי עימות חריף עם או ו ו ד

וקרה בעולם היהודי. ים בעלי י נהגת על-ידי רבנ המו

ת ד ת ערכי ה ו נת ישראל לדאוג להמשכי בה על מדי ר השואה חו ח א ד. לת ו נת ישראל להי ל על מדי ט ו ם בישיבות. מ י פ ק ת ש ם מ ה , כפי ש ת ר ו ס מ ה וז רוחני-דתי לעם היהודי כולו והישיבות בארץ־ישראל צריכות מרכ

יים (רבנים) לעם היהודי. גים רוחנ ק מנהי פ ס ל

ת י ת ר ו ס מ ה ליהדות ה ס ח רה רגשות אשם על י תה חדו ה. ההנהגה הציונית הית פ ק ש תו של בן-גוריון בשאלה זו מ ו בגולה ובזמן השואה. התנהג

. רתי ־מסו ה ורצון להשלים עם העולם הדתי ל רגשות א

נח , הו רות הצבאי ת בחורי הישיבות מהשי בהיענות ממשלת ישראל לשחרר אידית של הישג זה ה החרדית. החשיבות המי ר ב ח תה של ה ס להתאוששו י ס ב א ה אפורת קו בה לבי ת השונות: כתשו ו ת החרדי צו ם בין הקבו י ס ח י ם ה ו ח ת תה ב הים ומבחוץ, יכלה אגודת-ישראל להצביע על י פה שנמתחה עליה מבפנ החריתו זמן לא ת כולה. באו ה בממשלה לחברה החרדי ת ו פ ת ת ש ה ה שיש ב ב ר החשיבות הם ביותר מבין ״גדולי התורה״, שהדבר י ט ס י מ י ט פ ו א העלה איש על דעתו, גם הת י ד ר ח ה ה ר ב ח ר עתידה ה צ ך זמן ק ת לכת וכי תו ו ק י ח ר ת מ ו י ו ח ת פ ת ה יביא ל

55

ת יהפכו הישיבות ל״מרכז״ י דרנ ה המו ר ב ח וקא ב להפוך ל״חברת לומדים״, ושדו. זציה של הצעיר החרדי ך הסוציאלי ס מעבר בתהלי ק והנישואין יהיו ט

נה ו ר בארג ת, קשו ה החרדי ר ב ח ת התאוששותה של ה ב השני שאיפשר א המרכינוך החרדית. של מערכת החי

ת זו ר ג ט מ בה. ב ק חינוך חו ו ק ח ק ח ום ו׳ באב תש״ט (1.8.1949) נ בים הרביעי של אגודת־ ר ז ה ״ ו ם: הכללי, העובדים, ״המזרחי רמי הוכרו ארבעה זת ו ר לבנ פ ס רה ובתי ה תו - די ם - תלמו י נוך החרדי ת החי ו ד ס ו ת מ ישראל, שכלל אם ר ם. ט רמי ת מאורגן שבין הז הפחו ן ו ט ק ם הרביעי היה ה ר ז ״בית-יעקב״. הר פ ס מת למעשה רשת חינוך של אגודת־ישראל ובתי ה י תה קי נה לא הי ם המדי ו קק חינוך ו ת ח ק י ק ח ם כך היה ב קא משו ו ת פרטיים. דו ו ד ס ו מ ם פעלו כ י החרדיר פ ס נה נהנו בתי ה . לראשו ם מהפכה ם הרביעי, משו ר ז בהכרת הממשלה ב בה ו חוותר ת או י ו ח ם שולמו פ י ר ו מ ח ומשכורות ה ט ב ו י מ ת כ ל מ ב מ י צ ק ת ים מ החרדים ם לצרכי א ת ה ר חדשים, ב פ ה ניתן היה לפתוח בתי ס ת ע , מ ו בזמנן. יתירה מזאת לזרמי ו ם הופלו לרעה, בהשו י ר החרדי פ ס ם בתי ה ים. גם א יקטיבי בי האוה כ פ ה ה מ ל ל ו ח ת נה, ה ם המדי ו , הרי שבהשוואה למצב שלפני ק ם י ר ח א החינוך הם הרביעי בחמישים ר ז רת ה ם שבמסג די ר התלמי פ ס ך שנה גדל מ רבתי לטובה. תופה ושל יהודי תימן, רו ז לפחות! העלייה הגדולה של שארית הפליטה מאי אחות ו מר ת על מערכת החינוך. ל י ט מ ר עירק וצפון-אפריקה, השפיעה בצורה דוך בישראל, נ ן מגידולה המרשים של מערכת החי ט ק רם הרביעי היה הנהנה ה שהזנוך ק החי ו ק ח ק ח ף תשי״ג (1953) נ 8 בסו ת. תי א בצורה משמעו גדל אף הווך העצמאי, נ ת רשת החי ה א מ י ק ם. אגודת-ישראל ה י ובוטלו הזרמי הממלכת. במשך ו ב ז מתקצי ו ע ממשלתי בגובה של שבעים אח ו ה מסי ל י ח ת כ ל שנהנה כבר מה, רי סטו נה בהי . בפעם הראשו ז ה אחו א מ ת הממשלה והגיעה ל הזמן גדלה השתתפות משרד ם על־ידי ממשלת ישראל, באמצעו י ר החרדי פ ס ם של בתי ה מ ו י ח ק ט ב ו הה של ת ו ח ת פ ת ת לכת על ה ק י ח ר תה לכך השפעה מ ת. הי ו מי נוך והרשויות המקו החי

ה החרדית. ר ב ח ה

ת וך החרדי נ ה של מערכת החי ת ו ח ת פ ת ככל שיהא הדבר מפתיע, השפיעה הה ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ת, ודרכן על ה ו ם כל על מעמדן של הנשים החרדי ד ו קר גדול פ ס וך החרדי הצריכה מ נ רם החי ו של ז ת מ ק ת כ״חברת לומדים״. ה החרדיה לה, ללא א צ ר ״בית-יעקב״ מ נ ם ומורות חדשים. כל בוגרת סמי רי ד של מו א מר פ ס ב בוגרות בתי ה ת על-ידי הממשלה. רו ח ט ב ו רה במשכורת מ קושי, משרת מוה ר ב ח ה ב ר ק ה ש מ ל ל י ת. במקב רו ם למו רי נ ים של ״בית-יעקב״ פנו לסמי די סו היר נ ם בסמי די ות, היו הלימו נטנסיבי הישראלית בכלל ואולי אף ביתר אית או ת הכלכלית של מצי ת. המשמעו ל בחברה החרדי ב ו ק ט מ ר ד נ ט ס ״בית-יעקב״ ל חדשה זו היתה אף היא ברורה: בנות בגיל 19-18 זכו למשרה קבועה, עםה של ת נ י ח ב , כמו גם מ נתן ם רשויות המדינה. מבחי ע ט , מ ם נ מ משכורת צנועה א

נות: ה יתרו מ ת בכללה, היו לכך כ ה החרדי ר ב ח ה

56

ת על נשים נשואות ו ל י ק מ ר גדול של חופשות, ה פ ס מ ה ב כ ז רה מ ת מו ר ש א. מ שלהן ילדים בגיל צעיר.

ותה חי ו ם לנ א ת ת י משרה, ב ק ל ח ת המשרה, או לעבוד ב ב. ניתן גם לפצל ארה. של המו

ת ומאופיין ה חחרדי ר ב ח ת ערכיה של ה ר ״בית־יעקב״ מייצג א פ ס ג. בית היבות לשמש להן ת, שמורותיהן חי דו ה על התנהגותן של התלמי ד פ ק ה בהן והוריהן תי דו ח כפול; של תלמי קו ת פי ח ת ת ת נמצאו רו דוגמה. המוה לכן ו ו ה ת, מ ה החרדי ר ב ח ושל ההנהלה. בשל ערכי הצניעות ב

ם עבודה אידיאלי. ו ק ר מ פ ס ה - ת י ב

ם של ״בית-יעקב״ י ר נ י מ ס ת בוגרות ה ו ל י ח ת ת שנות החמישים מ כבר במחציח ר ו א כ ת. ל ה החרדי ר ב ח ם ב י ת החי ו ח ר ו ס ומשפיע על כל א י ס ת ת גורם מ ו להים ולעודדם לרכישת השכלה י ת להשפיע גם על הבנ א ז ת ה ו ח ת פ ת ה ה ה ת י צריכה ה

ה בכיוון הפוך. ת י ת זו ה ו ח ת פ ת לם השפעתה של ה או כללית, ו

ת כל-כולית ו ר ס מ ת ; על ה ת י ל כ ת - י ט נ הישיבות העמידו עצמן על עיקרון את או ת. מצי נית להשכלה כללית ולהכשרה מקצועי ת קיצו גדו ה והתנ ר ו ת ללימוד הס משפחה. ת הישיבה, כדי לפרנ ם לעזוב א די ת התלמי ת מרבי ה בעבר א פ ח זו דת ר הישיבה. והנה, במחצי דת משבר בחייו של בחו קו ם כן לנ הנישואין היו אם של י ר נ י מ ס ת הצעירות, בוגרות ה רו ה: לפני המו שנות ה־50 נוצר מפנר ישיבה שימשיך בלימודיו ב״כולל״ ר ־ להינשא לבחו ״בית-יעקב״, הוצב אתג

. סה ת עיקר עול הפרנ ה שנים, כשהאשה נוטלת על עצמה א מ במשך כ

ן אי״ש״, שהציג לפני בחורי ו ת זו היה ה״חז ו ח ת פ ת רי ה האיש שעמד מאחורה, ומי שהעמיד ת הכל־כולית ללימוד תו ו ר ס מ ת ה ת אידיאל ה הישיבות א

וסף וולף. ם י ה ר ב ה א ות, הי אידיאל זה לפני הנשים החרדי

ת המדרש ד בי ה החדשה בגרמניה, תלמי י ס ק ו ד ו ת ר ו א יכה של ה ה חנ וולף היר בואו לארץ, בשנות השלושים, הושפע ח א ימר בברלין. ל לדסהי ים של הי לרבנם מיוצאי גרמניה . כמו רבי ת הנהגתו ן אי״ש״ וקיבל א ו ת מן ה״חז ו ק ו עמת. בשנת תשי״ב ה החרדי ר ב ח א לחינוך בנות ה שעסקו בחינוך, פנה גם הום ד ו וסד שנתיים ק ר של ״בית-יעקב״ בבני-ברק, שנ נ י מ ס נה למנהל ה (1952) מו, , הפך לסמל ז א נה מ ר וולף״, כך כו נ ל תש״י (1950).' ״סמי לכן - באלו

א מהפכה. ט ב מ ל

ש ק ב מ ר ישיבה ה ר ייעוד: להינשא לבחו נ י מ ס וולף העמיד לפני בוגרות הה ב״כולל״. ככל שיהא הדבר מפתיע, ר ו ר נישואיו ללימוד ת ח א להקדיש עצמו לדו סו ת למדי, עמד בי י ל ס ק ו ד ר ת. פ ת הרעיון בהתלהבו ת קיבלו א ו ת הבנ מרבי

57

ה עם בעלה. בהשפעתו של ש א ה רעיון מודרני: שוויון ערך ה של ייעוד זת שבין תפו א כבר במדרש: השו צ מ נ ה׳׳חזון אי״ש״ יישם וולף רעיון דתי הך בלומד מ ו ת ת ה ה ו״זבולון״, המייצג א ר ו ת ת לומד ה ״יששכר׳׳, המייצג אק בשווה בינו לבין מי ל ח ת ה מ ר ו ת . ״שכרו״ של לומד ה ימו ה ומקי ר ו ת הת בעלה ומשפחתה ת בעבודתה א מ י י ק מ " האשה ה ה כלכלית. נ שמקיימו מבחיה לבעלה ו״שכרו״ בעולם א ל רה, שותפה מ ומאפשרת לו להקדיש עצמו ללימוד תוה כ פ ה ה זו מ ת י ר, ה ״ בין שניהם בשווה. כאמו ק ל ח ת מ ה ובעולם הבא, ״ ז הם נ מ ו ם רצו שתינשא א ת ב ם ל ת ג א ד ת בעין יפה. ב א ד ראו ז א תמי ם ל רי ההו וה לא ר ו . לימוד ת ת משפחתו ס א ע שיוכל לפרנ ך בעל מקצו לגבר דתי־חרדי, אה ת ת ב א בוגרת ״בית־יעקב״, כלל לא הבינה א מ נראה בעיניהם כ״תכלית״. אד ש ללמו ק ב מ ת נישואיה לגבר ה בה לאשר א רו כאשר זו טענה לפניה כי בסיא גם ל ת הגשמת ייעודה, א ק א ה לא ר נ מ ר נישואיו, היא מונעת מ ח א ב״כולל״ לר צ ך זמן ק לם, תו " ואו . א ב רה ־ בעולם ה ת ״שכרה״ ־ שכר לימוד תו אע בארץ ס קבו ו ג זה לדפ ו ס ף שנות החמישים, הפכו נישואין מ יחסית, עד לסוו מעידה על פגם כלשהו, בגבר או באשה, או בשניהם ה ממנ י סטי ובחו״ל, ו

יחדיו.

ך ת תהלי ר ג ס מ ס מעבר, ב ק א ט ל ה שוב אין הנישואין נקודת משבר, א ת ע מזרית שבחור הישיבה נמצא בה. ־מנ ת כמו י ד ס ו מ הסוציאליזציה, של המערכת הה ״כדאי״ להמשיך ת ע ך זה, שהרי מ ק עודדה תהלי ת השירות הצבאי ר ב ו חא כדאי ת שני ילדים. או־אז שוב ל דים ב״כולל״ עד שיוולדו לפחו בלימום של האשה והילדים גבוהה ת ק ז ח ם שעלות ה ת האברך הצעיר, משו לצבא לגייס א. קשה להפריז במשמעותו של שינוי זה. חס לתועלת משירותו הצבאי , בי מדית בעולם המערבי ל״חברת לומדים״, שכל ה החרדי ר ב ח כתה של ה ס להפי י ס ב זהו ה

ם בין חמש לעשר שנים ב״כולל״. בניה לומדי

ת השנייה של שנות י צ ח מ ק למן ה ם ר ה הולכים ומתבררי ל ם א כי י לם, תהל ואות ה החרדי ר ב ח ם בין ה י ק ס ו החמישים. עד אז היו עימותים חריפים ובלתי פד ומתעצב הנוער סו ה הישראלית החדשה, שבהם מתגבשות עמדות הי ר ב ח לבין הה ל ק עם הציונות. עימותים א ב א מ ה ה ו מ ח ל מ ס ה ו ת י ס של מ י ס החרדי על ב

ת זה: ם, המשפיעים ומזינים זה א מי ם בשלושה תחו י ד ק מ ת מ

ם ששוכנו א ל ס י א ת ה ו צ ר א וכם של העולים החדשים מ נ א. חינוך, בעיקר חית עולים ומעבדות. ו במחנ

. /או בשירות לאומי ות בצבא ו ב. שאלת שירות בנות דתי

ת בירושלים. ו נות הדתי ת השכו ב ר ק ג. שמירת השבת ב

58

ים במושבת ות הבריטי נ ם בין ממשלת ישראל לבין השלטו כ ס ו במאי 1949 הל רחבי כ ת מעבר מ ו ר עדן, על עלייתם של יהודי תימן, שהתקבצו במחנ ת כ הר הובאו לישראל כ-50 אלף יהודים (עליית ״מרבד צ ך זמן ק תימן. תות כפי י ת ד ת ה ר ו ס מ ה שחיו עדיין על־פי ה ל ״ - 1950-1949). יהודים א ם י מ ס ק הי כנ ת לעולם חדש ומודרני. סו ח ת בשנים, הושלכו בבת א ו א שהתגבשה במשך מ. ואלה, ת - מפא״י קרי בם המכריע על מפלגת השלטון העי ה נימנו ברו ט י ל ק ה, ביקשו ת בגוון אנטי־דתי ו סטי אלי צי שהיו בעלי עמדות אידיאולוגיות סויהם ם ובייחוד לבני הנוער ו״המליצו״ בפנ ת ו ס ״לדאוג״ לנפשם של בני חו ק פ ת ס א ה ס ל ים חילוני. ה רח חי ת ולאמץ או ו ת ההבל״ הדתי ו נ ת ״אמו לנטוש את ו ר ג ס ת מ א הפעילו לחץ חברתי וכלכלי. בייחוד ביקשו להצר א ל בדיבורים, אר פ ת ילדיהם לבתי ס רים שביקשו לשלוח א ת העולים. הו ו ת במחנ ו וך הדתי נ החית עבודה, ל ב ק רם ה״מזרחי״, או של אגודת-ישראל, הופלו לרעה ב ים של ז דתית העולים ״המליצו״ לילדים לגזוז ו ם במחנ כי . המדרי ם י ר ח שיכון ושירותים אים של עליית דתי ת לא- ו ד ס ו מ ם נשלחו ל ה ק מ ל ח הם (״סימנים״) ו תי או ת פי את בישראל י ת ד כל כשר ולא נשמרה השבת. הציבוריות ה ם לא הוגש או ה הנוער, בת י ת כ ל מ ה מ ר י ק דה גדול. ועדת ח מי ה- רת בקנ ז חשה שפרשת ״ילדי טהרן״ חות ו ס למתרחש במחנ ח י ם ב י ות הדתי ה לבירור טענ מ ק ו ה (״ועדת פרומקין״) שיהם כם של בנ ו נ ק גדול מהן (11.6.1950)." שאלת חי ל העולים, אישרה חם הפוליטי ו ר הי ד ס א ירדה מ , ל ם ל ס י א ת ה ו צ ר א ם מ תיהם של העולים החדשי ו בנ וים." בראשית 1951 מגיע המשבר לשיאו י נ ו ה משברים קואליצי מ כ גרמה ל ות עם ק ו ל ח מ ת הממשלה, על רקע ה ר בן-גוריון מראשו ט פ ת ת פברואר ה ובמחצי

ת בנושא זה. ו ת הדתי ו המפלג

ונות ם על אופי הצי י ד ר ח הם משכבר של ה תי ת הערכו ה אישרו א ל אירועים אם יכלו הגת מפלגות השמאל. ה נה היהודית בהנ ה של המדי ת ו מ נית ועל ד החילוה של ת ר ט מ , שטענו ש ם ד ו ק ה מן ״הגדולים״ בדור ה מ ך על דברי כ מ ת ס ה לת ו ונטשו א מ א ק ." אף-על-פי־כן, ל ת העם היהודי א לחלן א ונות הי הצית רו ר הבחי ח א ת״. ל קה הישראלית ולא חזרו למדיניות ה״התבדלו טי לי הפות ו רו המפלג ז תשי״א ־ (30.7.1951), שוב חז ת השנייה כ״ו בתמו ס נ כ לם ה י ת ו ד ר ח א ב ק ו ו ר לכך נעוץ ד ב ס ה ת כולן לקואליציה עם מפא״י. ה ו הדתיה נותרו לבדם, תי ת פרשת ״ילדי טהרן״ שבעקבו ם זכרו היטב א ופחדיהם. הם י ק ה ב ו מ ם ה י ס ר ט נ י א עלת בישיבתם בממשלה לשמירת ה ת התו ומאידך ראו אם י ית החי י ו ם מהו י ק ו ח ה ר ם היו כ ל ס י א ת ה ו צ ר א שלהם. יתר על כן: העולים מת ו ר ג ס מ ים, ל ם משמעותי י ר פ ס מ י שיצטרפו, ב שלהם, עד שלא היה למעשה סיכום. ואולם, במישור החברתי-ציבורי י נוך החרדי ת החי ו ד ס ו מ ל ות ו הפוליטית מ ח ל ס מ ו ת י מ פו נדבך חשוב ל ם בל יימחה והוסי ת ו ה ח ל הטביעו אירועים א

ת הכל. ס א ו ר ה ת ל ש ק ב מ ת בציונות, ה ה החרדי ר ב ח ם של ה ו י ק ה

ב ר ק וכית ב נ ה בחורי ישיבות לפעילות חי מ ו כ נ בשנת תש״י (1950) התארגה נ ח מ נם בשם ״חבר פעילי ה ו לארגו א ר ם ק . ה ם ל ס י א ת ה ו צ ר א העולים מ

59

סו ליישובי העולים כנ ה נ ל ה ״חבר הפעילים״. צעירים א ר צ ק ״, או ב התורתים י ר ח ם א י ר ק מ ם. ב י ר דתי פ ת ילדיהם לבתי ס וניסו להשפיע עליהם להעביר את ואף יסדו ו נ ט ם חילוניים לישיבות ק צי בו העבירו ילדים בוגרים מקיה ת ו א . ב ל ה ק ד גם בגיוס דעת ה ק מ ת לותם ה ק מפעי ל ת חינוכיות עבורם. ח ו ר ג ס מם של הילדים שהצליחו להעביר ר פ ס מ תה לכך משמעות שולית בלבד ו ה הי פ ו ק תראה ת נ י ב י ט ק פ ס ו ר ט ר ללת ו יה כו ל בראי ב ן ביותר. א ט ות היה ק ת חרדי ו ר ג ס מ לת בשנות השבעים י ד ר ח ה ה ר ב ח שהיתה לפעילותם השפעה מכרעת על עיצוב הם, לישיבות י וך החרדי נ ת החי ו ד ס ו מ ים: הצעירים ש״הפעילים״ משכו ל נ והשמוה הנהגה ד כ ל ת ר זמן גרעין שסביבו ה ח א ר לבנות, היוו ל פ ס ולבתי ה

" ת. ה החרדי ר ב ח ת ה ר ג ס מ ב חשוב ב ם מרכי ו ת שהיא כי ת-חרדי ספרדי

ות שבישיבות, רי בו ות־צי ות החברתי י ת האפשרו ״הפעילים״ הדגימו גם אא העובדה ק ו ו ת חינוך ולימוד. ד ו ד ס ו מ דן כ ם, מעבר לתפקי ו רי ת מורטו ו ר ג ס מ כת ו ח פ יתם של ה י ת הפנ ד ומפרשיו, היא שאיפשרה א ק תלמו שבישיבות למדו רת ערכיה של ר ג ס מ ת ב ר ח ה שלא נטו לכך, לפעילות לגיטימית א ל ת א א מוכשרים ו

ה החרדית. ר ב ח ה

יכוח בשאלת ו ח הו ת פ ת נוך לילדי העולים, ה ל לעימותים בשאלת החי במקבי. עימות זה גרם לפרישתה ות לשירות צבאי, או לשירות לאומי גיוס בנות דתיה על ל י ח ת כ ל וס לשירות צבאי חלו מ ת הגי דו של אגודת-ישראל מהממשלה. פקות השחרור הצליחו נציגי אגודת-ישראל מ ח ל מ גברים ונשים כאחד, אבל כבר בת ה החרדי ר ב ח ס ב פ ת 1 גיוס נשים נ 6 . תן ו לגרום לשחרור נשים שהצהירו על דתירך ימת בה הפרדה בין בנים ובנות, כמעט לאו ר ביותר, משום שקי כעניין חמוה הישראלית נחשבו ר ב ח ת ב ו ל ב ו ק מ ור ה ז ך הסוציאליזציה. נורמות החי כל תהליה ביותר. ר ו מ ת ח א גם לעבירה דתי ל ת הצניעות, א רמו ו רה מנ ה חמו י ק סטי לא רנות למשמעת ת השירות הצבאי, בשעה שהן נתו ר ג ס מ ות ב חשיפתן של בנות חרדיה כמעשה שאין להעלותו על ס פ ת רים אין כל יכולת לפקח עליהן, נ צבאית ולהון ת ר ק פ ה ת ל א ם השוו ז י ד ר ח . ה ת ח א ת כ ת-הלכתי דתי ת ו י ר ס ו ה מ נ הדעת, מבחית (״אביזרייהו י ת כ ל ה גיה ה ולו נ ך הטרמי ו ת נות והשתמשו במושגים מ לזד ח א א ת כ״צניעות״, הו 1 צריך לזכור שמה שמוגדר בחברה החרדי 7 . דעריות״)ה הישראלית ר ב ח ה זו ל ר ב ק בין ח ם לא ר י נ ם העיקריים המבחי י מ ו ח ת הם " גם א ת. י דרנ ת המו ו ת לבין הדתי ת החרדי ו א גם בין הדתי ל החילונית, את ת פחו ו ר ו מ ת ח בראשית שנות החמישים היו נורמות ה״צניעות״ בחברה החרדיה ר ב ח בל ב מקו ה שהיה נכון ו ום, עדיין היה הבדל מכריע בין מ משהן כיוס י ת הג ב ו ה ח ת י נית-דתית. מאידך, ה ו ת בחברה הצי ורמו , לבין הנ ת אז החרדיה ר ב ח ם ב י נ ם של שוויון המי י י ז יים המרכ של הנשים לצבא, מן הביטונית-דתית היה לעיקרון השירות של האשה חשיבות ו הישראלית. גם בחברה הצית ״בני-עקיבא״, שחינכה ל״הגשמה ראשונה במעלה. תנועת הנוער הדתית הנח״ל. ר ג ס מ ות ב חלוצית״ (התיישבות קיבוצית) חייבה שירות צבאי של בנת של שירות. ר ח ועת הנוער של פא״י ־ ״עזרא״, חייבו צורה זו או א גם בתנ

60

. ת דעים באשר לשלילת השירות הצבאי דו תה אחי באגודת־ישראל לעומת זאת, הימי חלופי. בראשית ה עמדה חד־משמעית באשר לשירות לאו ת י ת לא ה א לעומת זס במפעלים , א ת שהועסקו ות רבו ות חרדי ם נמצאו עדיין בנ שנות החמישי, כשהן חשופות ת ח ת פ ת מ ת ה רוקרטיה הממשלתי ו ם בבי א ים ו תעשייתיים פרטי

ים. ם שברובם לא היו דתי הלי ם של מנ ח ו ק י פ נות ל נתו רבת ו ה מעו ר ב ח ל

ו של ת ו ר ט פ ת ר ה ח א ה ל צ ו א ל ת ב ק ה ל ל ח ת ה ו שאלת גיוס הנשים הדתית ס נ כ ת ל רו נוך במעברות (14.2.1951). הבחי ת משבר החי בן־גוריון, בעקבוה ממשלת הנ ז תשי״א ־ (26.7.1951) ועד אז• כי השנייה נקבעו ל־כ״ו בתמון (גיוס ק שירות בטחו ו בא ח מעבר בראשותו של בן־גוריון. באפריל 1951 הום די ת לשרת בתפקי ו י ת ד ת היו הנשים ה ו ר ו מ ק א ו ח . על־פי הצעת ה ת ס נ כ נשים) לן רשאי ך שר הבטחו ים, א ם, ביישובי עולים ובקיבוצים דתי י רחי ם אז י מי לאוה מודע היטב . ראש הממשלה הי סי ן צבאי בסי יהיה לחייבן לעבור אימוף פברואר 1951 ו ס ת גיוס הנשים. עוד ב ים א ם חוגים חרדי אי ה שבה רו ר מ ו ח לר זלמן ס י ק והרב א ח פרנ ס ים (הרב צבי פ ה מחשובי הרבנ מ ביקרו בלשכתו כת ״ייהרג ואל נ א בבחי נית: גיוס הנשים הו מלצר) והציגו עמדה נחרצת וקיצוה נ ח מ ך ה ה מדעות שהושמעו בתו א ר נ יעבור״. אבל בן־גוריון היה מעודד ככל הה כ מ ״ ת ; סיעת ״למיפנה״ במפלגת ״הפועל המזרחי ם י ש נ ת גיוס ה כו הדתי בזתה העמדה השלילית נחרצת כל כך. בינתיים ק וגם בשורות פא״י לא הי ו ח בקק בן־גוריון לקואליציה עם ז י סת, שוב נ ת לכנ רו ר הבחי ח א יה: ל ה דחי ל חק ו ת ח נתו להביא א ו ר ומודיע על כו ז א חו ט 1952 הו ס ו ג ו ף א ך בסו ם. א י הדתים ע ט ם כרוז מ ס ר פ ת . בתגובה לכך מ סת נ מי לנשים לאישורה של הכ השירות הלאור זלמן מלצר ובעריש וידנפלד,הרב מטשיביין ס י ח פרנק, א ס ים צבי פ הרבנבה ת חו ל ט ו ר כדי כך שעל הנשים מ ר חמו סו א אי ש^יוס נשים, בכל צורה, הות י ת כ ל ה 1 השימוש בפרפרזה ה 9 ס (״ייהרג ואל יעבור״). י י ת שלא להתג ט ל ח ו מה ר מ ו ת בדרגת ח ה דתי א ר ו ה ק ל ו ח ת ל גדו ת ההתנ ״ייהרג ואל יעבור״, הפך א, שלא איפשר ק ח ש מ תי של כללי ה עליונה ביותר. היה זה שינוי מהוא לעימות ן הבי י ליטיקאים של אגודת־ישראל לתמרן ולמצוא פשרה. פסק־הד לפויתי בין הציבור החרדי לבין רשויות המדינה. בערב ראש השנה תשי״ג חזה צי (19.9.1952) הודיעו נציגי האגודה ופא״י על פרישתם מן הקואלי

ת. הממשלתי

ת בכלל ושל אגודת-ישראל ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ה ה ב תה זו שעת מפנ היה ת ו א ה מודעת לכך ב ת י בפרט. יתכן שהמנהיגות הפוליטית של האגודה לא הק ווידנפלד ופרישתה של ים מלצר, פרנ ן של הרבנ הדי שעה, אבל פסק-ת ראשיתו של תהליך ם א י נ מ ס ת, מ אגודת-ישראל מן הקואליציה הממשלתיח העצמי שלה ס הכו י ס ת ב ת א ד ב א מ גות הפוליטית, ה היחלשותה של המנהית ה החרדי ר ב ח ת ה ק הדין הביא א ס ט ב״גדולים״. פ ל ח ו יה באופן מ ונעשית תלוה שאגודת-ישראל נמנעה מלעשות משנות נה הציונית, מ לעימות חזיתי עם המדיים ומה״גדולים״ ם הפוליטי י ג הי ק מהמנ ל השלושים. ישנן עדויות שלפחות ח

61

ת פרישתה של ה שקרה בעקבו ך מ ו של עימות זה. א תי ד מתוצאו א חששו מה ר ב ח ת בין ה ו ח ו כ י ה חס ת י י א ת ו ה אגודת־ישראל מהממשלה, שינה באופן מ

ת, לחברה הישראלית־ציונית. החרדי

ס י ס ב ת ה ב א ת תשי״ג (23.12.1952), הצליח בן-גוריון להרחי ב בראשית טם ת ח ת נ ר ח מ ת. ל ו י במפלגות הדתי ה תלו ה ושוב לא הי צי הפוליטי של הקואליתן ות (הפוהמ׳׳ז ו״המזרחי״) על הצטרפו יות-דתי נ ו ת הצי ו ם עם המפלג כ ס ה, שיופעל בנה בשירות לאומי י י ת תחו ו ות הדתי ם נקבע שהבנ כ ס ה לממשלה. בף היא ן). פא״י ביקשה א על-ידי משרד העבודה (ולא על־ידי משרד הבטחוה ר ו ת עצת גדולי ה ך בלחצה של מו ם זה, א כ ס ס ה י ס להצטרף לקואליציה על בת כ ר ע ם הפעילה אגודת־ישראל מ י א ב ת, נסוגה. בחודשים ה ל החרדי ה ק ודעת הה בהפגנת נשים עצומה ליד בניין ק. שיאה של המערכה הי ציבורית כנגד החוה וב-22.7.1953 אישרה ל ש מ מ גה בה ה את לא נסו ת ז ו ת בירושלים. למר ס נ כ הם ה שו א הי ה ל ת ע . מ ק ו ח רחי הצביע בעד אישור ה . הפועל המז ק ת החו ת א ס נ כ ה. אבל, ככל שיהא הדבר מפתיע, דבר לא נעשה בעניין עד ם בפני הפעלתו ו ס ח מנה. בניגוד לכל ה ראשו ה זה שיעור חשוב ממדרג ם הי י ד ר ח ום. בשביל ה היב חו של הרו ת מוגבל כו י ט ר ק ו מ ר שבמדינה ד ר ב ת חששותיהם וציפיותיהם, הת המחיר״. בניגוד יצב מיעוט הנחוש בדעתו ומוכן ״לשלם א כאשר מולו מתים נ ם אי י ט ס י ל א י צ ו ס נים ה ו , הצי ם ד ו ק ה שהניחו ה״גדולים״ מן הדור ה מ לה ת י א ה ת ישראל ל נ ת. מדי יטי בי ה הסו י ס ו נה ר ״יבסקציה״ ומדינת ישראל אים הישישים - פרנק, מלצר י ת הרבנ יכולה להרשות לעצמה לתבוע לדין את ן שאי אפשר לתבוע א א כ . מ ק ה למרד ולהפרת החו ת ס ווידנפלד ־ בעוון הא יכלה נה גם ל ים. המדי ם של הרבנ ת א ר ו ה הנשים שיטענו שהן נשמעות לת מעצר״, ו ם ״מחנ י ק ה ל ק ו ו ח ם לאכיפת ה י להרשות לעצמה לנהל מבצעים משטרתיק לשירות ו ח ת ה ו א ר ו ר ה ח ות שיסרבו למלא א ת ואולי לאלפי נשים חרדי ו א מ ל

. לאומי

נה שכדי ר יותר. אגודת־ישראל הבי ח ו א ק מ ה ר ר ר ב ת ת הפוליטית ה המשמעוה ל ש מ מ ך ה ו ת יבת לשבת ב א חי ם שלה, אין הי י ק ה ב ו מ ם ה י ס ר ט נ י א לשמור על הם י נ ק ס ע נם של ה ק על חשבו ז ח ת ם של ה״גדולים״ ה ד מ ע הציונית־חילונית. מת ת הבגידה. המשמעו י ו ה של פא״י, עליה הוטבעה תו ד מ ע ים ונחלש מ הפוליטיה ס י פ ת ה ה ק ז ח ת ת ה י ד ר ח ת: בציבוריות ה ה חשובה לא פחו ת י במישור החברתי הם קאי טי י ל ו א הפ נית. ל ונות החילו ת בעימות חזיתי עם הצי ח צ נ שהיא יצאה מן ועוצמה ה של בטחו ש ו ח ם שיצאו לרחוב. ת י נ א ההמו ל ת ה״ניצחון״, א הביאו אט ב ת מ ד ו ק נ מ ח. ו נמיכות הרו ה ו ד ר ח ת תחושת ה ב החרדי והחליפו א חדרו לרחוא על ל ח מ קו ת השורות ולהפעיל פי ת יכלה עתה ל״סגור״ א ה החרדי ר ב ח : ה ת ר ח א

ים ועל הנישואין. נ ם בין המי י ס ח י ה

62

הפוליטיקה החרדית והפגנות רחוב - מקומם של נטורי קרתא

ס הכלכלי י ס ב ת ה בעוד אגודת־ישראל פועלת במישור הפוליטי ומניחה אב הירושלמי א ברחו ת ר ה של ״חברת הלומדים״ החרדית, פעילים נטורי ק ת מ ק ה לס הגבורה הציוני, ו ת י מ ל ל י ה החרדית. במקב ר ב ח ם לגיבוריה של ה פכי הו וו לנושאי ם עמרם בלוי וחברי פכי ת השחרור, הו מ ח ל ם של מ פי ו האלו שבמרכז

ת הדת, ״מקדשי השם בדורנו״. מ ח ל דגל לוחמי מ

ם נגד חילול השבת בירושלים בצומת ת הפגנות חרדי ו ל י ח ת בקיץ 1950 מות לתופעה של נ נסלור)/גאולה/יחזקאל. משהפכו ההפג ס (צ׳ ו א ר ט ת ש ו ב ו ח ר הה ל א ום. הפגנות כ ם בו נערכו ״כיכר השבת״ וזה שמו עד הי ו ק מ נה ה קבע, כות היישוב היהודי למן ראשית ת א ו ו אינן תופעה חדשה בירושלים, והן מלי כדורגל ובהפעלת ת בעיקר במשחק רו ת ה״יישוב״ הן היו קשו פ ו ק ת . ב ה א מ הת מו מד של אלי ד גם היה בהן מי 2 תמי 0 . ה ציבורית יהודית בעיר בשבת ר ו ב ח תה ר ב ח ים ב י נ ת למפגינים הקיצו י ת ר ב וקרה ח ה שהעניק י ה עצמית, מ ב ר ק ה ום הכיכר ו ות בשינויים דמוגרפיים. כי ת ההפגנ רו א שהפעם קשו ל ת. א החרדיה הכיכר ת י ם ה א לב ליבו של ה״גיטו״ החרדי, שעה שבראשית שנות החמישי הי

. ם ה ר ב ס א ר כ נה בדרך ל״כיבושן״ של שכונות גאולה ו ת הגבול הראשו ד ו ק נ

ק הערבי ל ח ה ירושלים לשניים. הגבול בין ה ק ל ח ר נ ת השחרו מ ח ל ם מ ו י ס בה שערים. מצד א לבין העיר היהודית, עבר בשוליה הצפוניים של שכונת מה הצבאי הגדול נ ח מ , שכן ה ם ה ר ב ם א ר ה הצפוני של שכונת כ צ ק שני, בועה היחידי ם כן על ציר התנ תה א ה שנלר. כיכר השבת הי נ ח בירושלים - מ, ה ר ר ס ו ר מ פ ס ועה העיקרי לשכונות ה כמעט למרכז העיר, וגם על ציר התנת ה א ק פ י ס ובה, ש ת תנ ב ל ח ם. ועוד: מ אל הנביא, בית ישראל והבוכרי שמוך לישיבת ו מ ס ת החלב של ירושלים, שכנה בגבול שכונת גאולה, ב כ ו ר צ ת ת מרבית ירושלים, ביניהם בו ם שבסבי י י א ל ק ח ם ה י ק ש מ ב של ה ל ח ת ה ר צ ו ן. ת חברוום ה לא פעם (בעיקר בעונת הקיץ) בי א ב ו קיבוצי הפלמ״ח (הראל, צובה), הב מלכי ישראל (גאולה) דרך כיכר השבת, שהיה השבת אחה״צ. הרכב עבר ברחוה זו ת י ד לשני. ה ח 2 מצד א 1 ם (״פראד״) הג ם שטיילו כמנ א חרדי ל ו זמן מ ת ו א

ת למדי בימי השבת. נ א ו מת ס ם כן צו א

ר על־ידי תושביו ו ך נטישה של האז ל תהלי ח ה עצמה ה פ ו ק ה ת ת ו א בה חדירה גוברת ל ח ם, ה קי תי ו ם של הו מ ו ק מ ס. ב י י דרנ יס-מו ים והדתי י נ החילות הפליטה. ה שערים, או עולים חדשים משארי א מ ים מ ם חרדי לכת של תושבי הו ום י ר ח ה א ר ו ת לימוד ת ו ד ס ו מ ך לכיכר), ו ו מ ס ן (שמיקומה היה ב ישיבת חברוך ההורשה . תהלי ם ת ב ר י ת ק ם שביקשו א קדי משיכה לחרדי ר, היוו מו ו באזר כולו ל״גיטו״ ו ר זה נמשך עד שבסופו הפך האז ו ם באז י ד ר ח ת של ה ו ל ח נ ת ה ה ו

2 2 . י ד ר ח

63

ה א ם בשכונת מ י ז כ ו ר , שהיו מ א ת ר ם נטורי ק ר ה פו הצלע השלישית של הסיה בלתי פורמלי, נ ב ה בעלת מ צ ו ב יק. זו ק י ם המדו ר פ ס ת מ שערים. אין לדעת אה נ י ד מ ה ׳התבדלות״ מ ת ה׳ ב ו ח ת הנובעות מ ו ב ו ח ת כל ה ואלה שקיבלו על עצמם אה משמעה נ י ד מ ה , אולי מניין. צריך לזכור ש״התבדלות״ מ ם מאד חיו מעטיך כ ן וכיו׳׳ב, על כל המשתמע מ ו ־קבלת תלושי מז דת זיהוי, אי ת תעו ל ב ק - י אם י נ צו ת של הקי ש ק ת הגרעין ה א היוו א ת ר במישור חיי היומיום. אבל נטורי קם ת י ב ר , מ ם י כ מ ו ם יותר של ת י ב ח ם התלכדו מעגלים ר ב י ב ס ניים ו ו חאנטי־צית מדרש רה ויראה״, ששימש כבי ד בשם ״תו ס ו צה מ מהיישוב הישן. לקבוק ל ח ם בלוי ו ר מ ן קצינלבויגן. ע רה לילדים ובראשו עמד אהר תו ד- תלמו וה א ב מ ״ שברחו ם י ד י ס ל יראים ח ה ק ו נהגו להתפלל בבית המדרש ״ י ד מחסית ה כלכלי נ א במצב קשה, מבחי ת ר נה נמצאו נטורי ק ם המדי ו שערים. עם קות ערב, עליית נ נה, הניצחון על מדי ת המדי מ ק . ה ליטית-חברתית כאחד פו ורה לאידיאולוגיה ם הכחשה ברו ם משו ה ה היה ב ל ם ממערב וממזרח, כל א י נ ההמו

ת היה שולי לגמרי. י ת ד ות שלהם ומעמדם בציבוריות ה י לתחז ו

ת א למרכז העניינים והפכו א ת ר ת נטורי ק ירו א הפגנות השבת החזום השבת, ם של י י ב החרדי. בשעות אחר־הצהרי גיהם ל״גיבורי״ הרחו מנהית ו א י ר ק א והחלו ב ת ר ם, הופיעו אנשי נטורי ק ה בחרדי א ל תה מ כאשר הכיכר היות י נ , מכו ה אבן ק ר ז ות שנעו בכביש. פה ושם נ י נ ״שאבעס״ (שבת) לעבר מכוב לאירוע י ב ה התקבץ ס ב י ב ס ל הגדול שהיה ב ה ק . ה ת התלהטו חו הרו עוכבו וב נשאר יכוחים, אבל הרו ו ת ובו ק בצעקו ל ו נטל ח ת גוברת. חלק ו נ ר ק ס בל ה ק החלה לבצע מעצרים, הפך כל ה . כאשר הופיעה המשטרה ו י פסיבי, סקרנא לא ת ר ד נטורי ק י ק פ ת סוערת. ת מו תה לזירה של אלי לעויין והכיכר כולה היה מ י ל א ה ה ר ט ש מ ו מודעות למען קדושת השבת, נגד ה מ ס ר ם פ ; ה ך כ ם ב י י ת ס הקראו ת ו ו פ י ס ו א ל ם הקהי רי כל זאת. ה נה הציונית העומדת מאחו ונגד המדינים, ם מעו . כך זכו בהילה של קדושי נאסרו גיהם הוכו ו עצרות. מנהית הציבור כ י מ ת ת ישראל וערכיה וזכו ל ם ״לתת גיוום למכים״ למען ד י כנ המות״ שהטיפו לה, ת ה״התבדלו מ ס י ס ניות ו ו תיהם האנטי-צי , לא בגלל עמדו החרדילם, נגד מחללי השבת, י ישראל כו נ ת שלומי אמו מ ח ל ת מ ם שלחמו א א משו ל אבים י י הפוגעים בקדושתה של ירושלים. מנהיגי אגודת־ישראל חשו עצמם מחון ו ה לעודדם. כך עשה ה״חז ב ו ח להגן עליהם ורבנים ״גדולי תורה״ ראו כר (24.8.1953): ״אני הולך לבקר ה ו ס ת עמרם בלוי בבית ה אי״ש״ כשביקר א

" ״א. ו ם״ - הצהיר החז קי י ת שבת קודש שכלאוה באז א

ה מדי שנה, צ ו א הפגנות ״כיכר השבת״ נמשכו עד לשנת 1955. הן צברו תר הלכה וגדלה עם השנים. בסופו־של-דבר ו ת באז יה החרדי סי כלו ה גם שהאו ממת מלכי ה בשבת, בצו ר ו ב ח ת ם. ה ם של החרדי ת נ י ח ב ק בהצלחה מ ב א מ ם ה י י ת ס ה

ת העירייה. א ר ו ה , ב ן ה לחלוטי ק ס פ ו ף ה ד ולבסו א ס, נתמעטה מ ישראל-שטראו

64

ה צ ק ר ב ח ם א בין נובמבר 1954 לאפריל 1955 נערך עימות אליד י ק פ א ת ת ר ה שערים. גס הפעם, נטלו נטורי ק א ־מזרחי של שכונת מ הדרומים מועדון (״מועדון ו ק מ ה ב מ י ק ת הכללית של העובדים ה ו ר ד ת ס ה פעיל. הם ראו במעשה זה ניסיון של אי א שהקנ ל בה, א המריבה״) למען ילדי הסביב ה שערים. כמעט מידי יום נערכו הפגנות סבי א ת מ , ״לכבוש״ א ת ו ר ד ת ס ה הנים לעיתים ה עם המפגי ת מ ע ת ה ה ר ט ש מ ם של הילדים. ה ת ס י נ ן ונמנעה כ המועדות לסגת. ״מועדון ו ר ד ת ס ה ת ללא הצלחה, עד שבסופו־של-דבר נאלצה ה ו ב ו ר קם יכולים ה ם שנוכחו לדעת ש י ד ר ח ס הגבורה של ה ו ת י מ ק מ ל ח ה ל המריבה״ היתית עם השלטון הציוני ולנצח. בין בני-הנוער שזרמו לישיבות י ד חז ד ו מ ת ה לם ב״גזירות״ השלטון הציוני ולהכריחו ח ל י ה ה שאפשר ל ר כ ה ה לה שביתה ה ת נ קב ברגשותיה ש ח ת ה סח ״כיכר השבת״ ו״מועדון המריבה״ ־ ל ו ות נ ח ־ בהפגנ בכוה ל ם בכלל, הבינו כי ״נצחונות״ א ם, א ק מעטי ת החרדית. ר וערכיה של היהדו

ה הישראלית. ר ב ח ני של ה לו ה באופיה הדמוקרטי־חי ל י ח ת כ ל ם היו מ י תנ מו

אתגר המחתרות - הכישלון ומשמעותו

ים ת צעירים חרדי ו י ו נ ם נודע על התארג נה של שנות החמישי ת הראשו במחצית ג׳למי״, ר ת ח מ ות עיקריות: ״ י ו נ ינות. מדובר היה בשני התארג ת מזו ו ר ת ח מ בת ר ת ח מ ״ ר מעצרם (14.5.1951) ו ח א ת ל ר ת ח מ ה המעצר בו שהו חברי ה נ ח ע״ש מים , שנחשפה בליל ה־26.5.1953, עם מעצרם של שני צעירים חרדי ם״ אי הקנ

נוך בירושלים, כשברשותם פצצה.*2 ליד בניין משרד החי

ות שבעליהן נסעו בהן י נ ת מכו ת צ ובמבר 1950 מופיעות ידיעות על ה בניות שפעלו בשבת. מעשים נ ת מו ם כלפי חברו מי ו בשבת בירושלים. נשמעו גם איים ז ת פעלה גם נגד איטלי ר ת ח מ ב ובבני-ברק. ה ם נעשו גם בתל-אבי מי דוה עמד , כשאחד מחברי ת ר ת ח מ ת ה ן חשפו א שמכרו בשר טריפה. שירותי הבטחוחה ו המנ ק שעות העבודה ו ו סת, בעת דיון על ח ה בכנ ד ח פ ל פצצת ה להטיתר לחילולי שבת. בחיפושים ם כהי י גים דתי (14.5.1951), שנחשב על-ידי חוד ״סיני״ לנוער ס ו מ , ב ה ר ב ס חומר ה ת החשיפה, נמצאו נשק ו שנערכו בעקבות י ד ר פ ס רח, שהיה שייך לצעירי אגודת־ישראל ובישיבה ה ת המז עולה מעדוה ג׳למי ליד נ ח מ ו והובאו ל אסר ה מראשי צא״י נ מ קה, ״פורת יוסף״. כ תי ו הוך השמעת ם, תו קרי החו ם ו י ר ה ו ס ה המעצר הושפלו והוכו על-ידי ה נ ח מ חיפה. בה שערוריה והממשלה מ רת. משנודע הדבר בציבור, ק למסו ביטויי שנאה לדת ום י ר י ס א ת ה ו ק גדול מטענ ל ת ח מ י רה. דו״ח הוועדה א ת ועדת חקי ו נאלצה למנק מן העצירים (ביניהם ל ם שנגד ח את וגם משו ת ז (אוגוטט 1951). בעקבוה מעבר ב ר מר מפליל, נוצר רושם שהפרשה נופחה ה ראשי צא״י) לא נמצא חו

" . ם י י ת י מ א ה ה לממדי

65

, שביקש וך הממלכתי נ ק החי ו ת השנייה נחשפה בעת הדיונים על ח ר ת ח מ הם ו ש ם, מ ם של החרדי ת ו ד ג נ ת ת ה ק עוררה א ו ח ם. הצעת ה ת שיטת הזרמי לבטל אב ״כיכר י ת סב ו נ ה ולתקציב. ההפג ר כ ה ר שלהם לא יזכו ל פ ס שחששו שבתי הת והשפיעו על חו ו ת הר ו א ס י ס ת ף הן ה השבת״ ושאלת גיוס הבנות, א. שני הצעירים שנתפסו עם הפצצה בידיהם, ביקשו ת י ת ר ת ח מ ת ה ו נ ההתארגת צריפין. ר ת ח מ ם ל רי ם קשו ה ה העלתה ש ר י ק ח לפגוע במבנה של משרד החינוך. הת רו ת ג׳למי ושתיהן קשו ר ת ח ם המשך של מ י א נ ק ת ה ר ת ח תה מ ה הי א ר נ ככל הת ו ר ת ח מ ה ב נ ם המדי ו לאחר ק ת לח״י ו ר ת ח מ נה ב ם המדי ו לצעירים שהיו לפני קם שהושפעו מן י ת היו צעירים דתי ו ת החרדי ו ר ת ח מ " חברי ה ת. ו מי הלאום י סטי מי ם- י י מנ , ובייחוד לח״י, שהציגה רעיונות לאו ת ר ת ח מ ה של ה ק י ט נ מ ו ר הת א יצגו א ט ל ל ח ה ות ואלה ב ת היו בנ ו ר ת ח מ שדיברו אל ליבם. בין חברי הת רמו ו ת בחברה. הן גם פעלו בניגוד לנ ב ה של ה מ ו ק מ ס ל ח י האידיאל החרדי ב

ה רבה נגד גיוס נשים. פות כ ם בחרי הצניעות שבשמן יצאו החרדי

ית ־ ״הגדולים״ - נבהלה גות הרבנ ת ובייחוד המנהי גות החרדי המנהית בה שורשים ״ציוניים״, יותר משהיא לנוכח התופעה. היא היטיבה לראות של ו א נ ק ת תופעה ה " כשם שהעריכו א . ת י ת ר ו ס מ נטועה בהוויית היהודית הרת זר בתוכנו״ ־ כך . ״זמו ת ו ר ת ח מ ת של ה ו א נ ק ת ה , כן שללו א א ת ר נטורי ק, ת ח ת פ ת מ ת ה ו בים של החרדי גים החשו לו ד מהאידיאו ח ם א י א נ ק ת ה ר ת ח ב על מ ת כקר תו זמן שהחזון־אי״ש בי , באו משה שיינפלד, בשמו של החזון-אי״ש." אכןת דוד נחמן בלוי ר ת ח מ ת עמרם בלוי בבית כלאו, שהו שם גם שני חברי ה אקר החזון־אי״ש ם לא בי ת ו ו של עמרם בלוי) ומרדכי פרוינד. אך א (נכד אחיק נגד השלטון הציוני החילוני, אינו ב א מ ס ה״גבורה״ החרדי, על ה תו מי ו

. ת ו ת המחתר כולל א

הערות

ה לעיל, עמ׳ 39, הערות 23, 24. א 1. ר

ה דנתי דית ושני סגניו. על נושא ז ת היהו ו נ כ ו ס הלת ה 2. יושב הראש של הננה בישראל״, ת ומדי : ד ו ו ס ק ו ט ט ס ת ה לדו י ״ואלה תו רט במאמר במפו

ה, 1949-1947: רציפות נ ב למדי ישו בסקי (עורכת), המעבר מי לו ו. פים טת חיפה, 1990, עמ׳ 80-47. הדברי ברסי י נ ד הרצל, או ס ו ותמורות, מ

. ר מ א מ ר של ה צ ו ק ם מ ו כ י ם ס להלן ה

ה שם, עמ׳ 51 והערה 10. א 3. ר

66

ת העובדים ו ר ד ת ס ים של ה אלי צי ת הסו ו ד ס ו מ ד ת ח ח הפועלים״ הית א ב ט מ 4. ״ת ברחבי הארץ שהוגש רו ו ות פז ת עממי ו ד ע ס ת מ ל ת היישוב. היו א פ ו ק ת בת כשרות ופועלים ו ד ע ס מ . בדרך כלל לא היו ת ד ס ב ו ס ר מ כל במחי בהן או

ל בהן. א יכלו לאכו ם ל י דתי

ם (כתב עת י י פ ל למה דתית״, א י ״מדינת ישראל כדי ר מ א רט מ ה במפו א 5. ר, קובץ 3, תשנ״א, עמ׳ 68-24. מי לעיון, הגות וספרות) רב־תחו

, עמ׳ 64-62. ״ ו ו ק ־ ס ו ט ט ס ת ה לדו י ״ואלה תו ר מ א רט מ ה במפו א 6. ר

ם וס: ה י ת הג ו נ ק ם של בחורי הישיבות על-פי ת ד מ ע ת מ ה מגדיר א ח ז נ 7. מותם ת שרו י ים מדחי ם נחנ ם רשאים לעבוד בכל עבודה שהיא כל עוד ה נ אית ישראל, נ י ד י של מ נ ו צי טו סטי נ ט הקו פ ש מ ה א. רובינשטיין, ה א . ר הצבאי

ירושלים - תל-אביב, תשל״ד, עמ׳ 123-115, 146-135.

ר של אגודת- פ ס ם בבתי ת די ר התלמי פ ס נים על הגידול של מ 8. להלן נתו ישראל (הזרם הרביעי) בין השנים תש״ט-תשי״ג (1953-1949):

ם י ד י מ ל ת ל ה ל כ ז מ ו ח ל א ו ד י ז ג ו ח ם א י ד י מ ל השנה מסי ת

ס לתש״ט בארץ ח י ב

תשייט 6,957 5.5

תש" י 10,571 51,9 6.4

תש י"א 14,501 108.4 6.8

תש י"ב 21,500 209.0 7.4

ג 24,133 246.9 7.7 ״ י ש ת

מקור: ״מכנסייה לכנסייה - אלול תוצי׳ז, מוינבד • סיוון תשי״ד, ירושלים״, הסתדרות אגודת־ישראל העולמית, הוועד הפועל, ירושלים,

סיוון תשי״ד, 1934 עמ׳ 50-49.

, ר אחד נ ק סמי ר המטרופוליני של תל־אביב ר ו ה באז ה שנה הי ת ו א 9. עד לה ר תי נ י מ ס ר שצ׳רנסקי). ה , מאי נר שצ׳רנסקי״ (על-שם מנהלו ״סמית יעקב׳ בי ר ׳ נ י מ ב (ראה ס ם ברח׳ גרוזנברג 2, תל-אבי ק ו מ מר נ חסמי ן ו כו ר תתי פ ס ת בית ה א צ ו ובל ה־25, ה ר הי פ , ס ב י ב א - ל תוסף ר נ נ י מ ת ״בית יעקב״, תל-אביב, תשכ״א). ייסוד ס רו לגננות ומוד ח יים מ נ דים תיכו ת שפנו ללימו ו ר הבנ פ ס מ י-ברק ביטא גידול ב בבנ

67

ה להלן, א דך גיסא. ר ת בבני-ברק, מאי ה החרדי י סי כלו גיסא וגידול האו עמ׳ 119-117.

; א ״ מא, פרשת ויחי, י חו ; מדרש תנ א ״ ה מדרש בראשית רבה, צ״ט, י א 10 רה כ ל ה ת ה ו ר פ ס ם לרוב ב י ט ט ו צ ה מ ל רש״י על בראשית, ל״ג, 18. מדרשים את העבודה״ בין לומד ק ו ל ח ״ ס דתי ל י ס ם נותנים ב ה ם ש והדרוש משו

. ך בו ומפרנסו מ ו ת ה ל ר ו ת ה

ה גם דבריו א נות. ר ו ת בראי ת על רקע זה יש עדויות רבו ו י חו 11. על מתי של משה שיינפלד, להלן עמ׳ 81-80.

ת העולים (״ועדת ו נ ח מ וך ב נ ה לענייני החי ר י ק ח ה דו״ח ועדת ה א 12. ר פרומקין״), תש״י (1950).

ת ו נ ה ט בין מ ק י ל פ נ ו ק ה על הפרשה כולה אצל א. דון-יחיא, שיתוף ו א 13. ר, עבודת ן בישראל ו מ ה י ותנועת העבודה ומשבר ה ת ד ה ה נ ה מ ם: ה י טי לי פו

ברסיטה העברית בירושלים, תשל״ז. י נ ר, הוגשה לאו קטו דו

ה הגדולה השלישית י סי ן בכנ מ ר ס ן ו ה בעיקר דבריו של רבי אלחנ א 14. רל ישראל (ביטאונה של אגודת-ישראל בירושלים), (מרינבד תרצ״ז), קו

כ״ב באלול תרצ״ז (29.8.1937).

ה להלן, עמ׳ 178-174. א 15. ר

, שם, עמ׳ 63. ״ ו ו ק - ס ו ט ט ס ת ה לדו י ״ואלה תו אמר ה מ א 16. ר

17. השייך (belong) לעריות (לזנות).

ס להבדלים ח י ם ב פי ים החרי י ד הביטו ח ת א י להביא כאן א 18. מן הראוון-אי״ש: כיצד ם שנאמרו על-ידי החז ם ללא-חרדי י ד ר ח ם שבין ה י תי המהום אפילו לשון ת י נוכל להידבר עם פורקי עול בעוד שאין לנו אקרא אצלנו בשם ״כרת״ (עונש ם בשם ״אהבה״, נ י א ר ו ה שהם ק ; מ ת פ ת ו ש מן״, ת גדולי הדור האחרו א ה מ ר ו ה ״ילקוט דעת ת א על גילוי עריות). ר

, בני-ברק, תשמ״ט, עמ׳ 13. חא א דמשי ת ב ק , ע כרוך יחד עם א. וסרמן

י ק הדין, שלמה כהן (יו״ר המערכת), פאר הדור ־ הי ס ה צילום פ א 19. רקדש ך מו ר כ א (כמעט כל ה ״ ׳ש, תש״ה, תשל״ד, כרך ה׳, עמ׳ מ ׳ ן־אי ו ההז

לשאלת גיוס נשים).

ה ודת, עמ׳ 319-318. ר ב ה ה א 20. ר

68

ה ר ב ח ם ב בי ם החשו י י ת ר ב ח ת ה ו ד ס ו מ ד ה ח 21. ת״פראד״ (־תהלוכה) הוא אם, בעיקר י י ת ויחידים יוצאים ביום שבת אחר-חצהר ת. משפחו החרדית ו א ר , ל ילים לאורכו ב הראשי ומטי ם, לרחו כי בימי הקיץ הארונית של בני ת משמש אירוע זה ל״הצגה״ ראשו ו ב ו ר ולתיראות. לעיתים ק

זוג לצורך שידוך.

ן ו ת ת ו ט ש פ ת ה להלן, עמ׳ 114-92, וכן י. שלהב ומ. פרידמן, ה א 22. רר ק ח ן ירושלים ל י מכו ר ק ח ם, מ ת בירושלי י ד ד ה ה ה ל י ה ק ת - ה ו ר ג ת ס ה

׳ 15, ירושלים, 1985, עמ׳ 17-13. ס ישראל מ

י החזון-אי׳יש, כרך ג׳, עמ׳ י״ב, הערה 6. י ה ה פאר הדור - א 23. ר

, ן ם של שירותי הבטחו ט ב ת מ ד ו ק נ ה מ ל ם על פרשיות א ה פרטי א 24. ר, ן ל ועלילות שירותי הבטהו א ר ר ה ס י ה - א נ ו מ מ מ. בר-זוהר, ה

, ירושלים, 1971, עמ׳ 100-94. ן ניקולסו ויידנפלד ו

. ת ה הממלכתי ר י ק ח ט 1951 וכן דו״ח ועדת ה ס ו ג ו ת א ס נ כ ה דיוני ה א 25. ר

ה בר-זוהר, שם. א 26. ר

יים נ גים הקיצו ב לחו ר ו ק 27. רבי זאב (וולוולה) סולובייצ׳יק, שהיה מם בעצם ״ציונים״, ה ם ש חי כי ם מו ותיהם ה נ ם, העיר פעם כי בהפג י אי הקנים ז ם מעי ה. ה סי ה לא היו עושים בפולין או ברו ל שהרי מעשים כגון אם יודעים שהמשטרה ה ת שלטון ציוני משום ש ח ת בירושלים ת א לעשות זפר א כוחה. סו ו ל ת מ כולתה להפעיל נגדם א גבלת בי ״הציונית״ מו

ה הערה 28. א על-ידי משה שיינפלד. ר

ן מורי אגודת־ישראל, ת זו, ניב המורה, ביטאו ר ת ו ת כ ח ו ת ר מ א ה מ א 28. רת ר ת ח מ ת חברי ה ר שהחזון-אי״ש הגדיר א פ ס ו תשל״ג. שיינפלד מ ל ס כלם. בהשראתו הוציאו ם כו ת החרדי ם במעשיהם א י נ כ ס מ כ״רודפים״, ה, בו נכתב בין ת ר ת ח מ ז חריף נגד ה צעירי אגודת-ישראל בירושלים כרוה, פרי באושים של ת הנאמנ הדו ם הי ר כ א ב רת זר הו מו ר ז השאר: ״הטרוף וידי עשיו״ (הכרוז ח האגרו ת להערצת כו ו כ נ ח מ מפלגות חילוניות, ה בארכיוני הפרטי). (בהקשר זה העיד גם על עמדתו של הרבת ת יש לציין שבמסגרו א . עם ז יק שהובאה בהערה הקודמת) סולובייצ׳ק בציונות ב א מ ה ביטוי לגיטימי ל ל ם באירועים א אי ות שוליות רו חרדים י ק ר י - פ ה המר א ם רציני על המדינה. ר ו ת כאי ו ר ת ח מ ת ה ומציגים א, בני-ברק, תשמ״ג. רוב ת בארץ-ישראל י ד ר ח ת ה הדו ם של הי ו י ק ק ה ב א מ מ

ט. ת בסי ו ר ס ר זה זה הן ח פ ס ת ב ו ר א ו ת מ העובדות ה

69

פרק רביעי: ״חזרה״ לישיבות - הרקע הכלפל>-חברת>

היהודים החרדים...אינם מדקדקים על בניהם שיהיו לומדי תורה..., כשמתחיל הבן לדבר שוקדים לחפש תכלית עבורו. אם עורך דין או מהנדס או סוחר או בעל מקצוע...מכיון שירד כבוד התורה אין כל פלא אם ההורים המחפשים חתנים לבנותיהם חדלו לטרוח

ולבקש בישיבות בחור לומד תורה... (מתוך בטאון נטורי קרתא, ״אום אני חומה״, י״ג באייר

תשי״ב־8.5.1952).

תם מי ילד לנו את אלה [בחורי הישיבות ילידי הארץ]? מי ילד או כאן בארץ המולדת הנבנית והשיכורה מבנין?...עוד זכורים לנו הימים ההם מלפני עשר שנים בסך הכל, כאשר מרביצי התורה תופסי הישיבות פחדו כי הישיבות בארצנו הקדושה תתקיימנה אך ורק על ״יבוא של תלמידים״ מבחוץ ממרכזי התורה שבגולה...ועתה נקום ונכריז מתוך סיפוק נפשי בסיעתא דשמיא נתבדו הנבואות השחורות הללו...הישיבות הגדולות הולכות ומתרבות, הולכות ומתרחבות, מיוסדות מעתה ואילך על בני הארץ, על אלה שצויינו לעתים בלעג

״סאברעס״. כמה נסים ונפלאות מתרחשים לעינינו יום יום... (מתוך ״המודיע לילדים״, י״ח בשבט תשי״ב-14.2.1952).

נה של ת הראשו לבל כלשהו במחצי ת המצב המבו ות א נ י ה מאפי ל ת א ו א ב ו שתי מה החדש של נ ם בעיניהם של יהודים חרדיים. ב״המודיע״, בטאו שנות החמישית נערי הישיבות ם על הצורך ללמד א י ר מ א אגודת-ישראל, מופיעים מידי פעם מפרנסם בעתיד וכך לא ע שי 1 בהן למדו צעירים בני 13 עד 16, מקצו , ת ו נ ט ק הת ה שמפחיד א ס לצבא. אבל מ ו י ה לפני הג נ ט ק ת הישיבה ה ייאלצו לעזוב אהם י יה זו נחשפו בנ ת כפו ר ג ס מ וס לצבא, שהרי ב ם הוא הגי י ם החרדי רי ההום חברי ם ו י ד ק פ נית והיו נתונים להשפעת מ ת הנוער הישראלית החילו לתרבום ובשל ת נ ו מ ה בשל א כ ו ב מ ם ולהעמידם ב ה ה נהגו ללעוג ל ל חילוניים. את. צא״י ה החרדי ר ב ח ומית ל קי רה ו פעתם החיצונית. היתה זו בעיה חמו הוה ת ו , א ת נח״ל חרדי. הנח״ל (=נוער חלוצי לוחם) מ ק ה ה ב ת ו ר א ביקשה לפתוניות־חלוציות לשמור על ו ועות הנוער הצי ת צבאית-חלוצית שאיפשרה לתנ ר ג ס מילים ת החי ה לבודד א ת י ה ה ר ו מ ך כדי השירות הצבאי, א ן הייחודית תו ת ר ג ס מא ל ים. א ם ורבנים חרדי כי , בפיקוח מדרי ת ח ת א ר ג ס מ ימם ב לקי ם ו י החרדיפו י וסו תו של הנוער החרד שהנח״ל החרדי היה גורם שולי בעיצוב דמום משירות צבאי כל חררי 2 הישיבה הגדולה, שתלמידיה היו משו . שנתבטל לגמרי

70

ם, י ת הרוב המכריע של הצעירים החרדי ו בלימוד תורה, היא שקלטה א ק ס עוד עת עד לבלי הכר. היה זה בניגוד ה החרדי ר ב ח ת ה ם ושינתה א ת ו מ ת ד עיצבה א

3 . ס נ ס שינוי זה כ פ ת ם נ י גים חרדי פה ובחו למצו

ם אפשרות שנער יליד ת ע ק בודדים על ד ם העלו ר בראשית שנות החמישית ייעודו א י ו ו הרוחנ ק ו פ ת סי הארץ יפנה לישיבות הגדולות וימצא בהן אם היה משה שיינפלד מראשי צא׳׳י ומהוגי רעיון הקיבוץ של ה ד מ ח . א החברתית הפוטנציאל ים שראו א נ א היה מן הראשו ' הו ״צעירי אגודת-ישראל״.ת ם א ס ר י דתי של הישיבה ובראשית שנת תשי״א (ספטמבר 1950) פ - החברתי

5 : ם י א ב ם ה הדברי

...זה שנים התבלט חזון מופלא ברחוב היהודי בתפוצות ובארץ בפרט: שומרי התורה, כל התורה היתה לכאורה בידם ורק גורם אחד נעדר מהם - מסירות הנפש. בעוד שעוזבי התורה נטשו את התורה כולה ורק מסירות הנפש נשארה בידם..., היא יקדה ולהטה בנשמתם של פורקי עול תורה בעוז יקרות שכזה, עד כי הטובים שבנו שבקשו לנפשם הקרבה והתמסרות, יצאו את תחומי היהדות הנאמנה אליהם. כי אנו לא השכלנו לדרוש קרבנות ומסירות נפש מהנוער שלנו...מעללי הגבורה של הנוער החילוני, יישוב שממות הארץ, יבוש הביצות, העלאת המעפילים, ההגנה על נקודות היישוב ומאידך עלילות ארגוני המחתרת, שכולם באו בקול רעש גדול ותכונה רבה,

משכו בעבותות קסמן את צעירנו ועקרום מתחומנו...

...העתים נשתנו, ארגוני המחתרת נעלמו והנוער החלוצי בא עד משבר קשה וחמור...כנפי החזון השבורות מאין למו מרפא...מה יש בידם היום להציע לנוער שלנו ולשובב את לבו, פרט למשרות

פקידות, דרגות קצינות וה״קרייזלרים״ הכרוכים בהן...

לנוכח שקיעת האידיאלים והחזון של הנוער החילוני, לנוכח התנוונותו הרוחנית, לנוכח התגלות מסירות הנפש וההקרבה בעד אמיתותה של תורה בקרב הנוער הנאמן, פורחת התקוה והאמונה כי אכן הגיעה שעתינו הגדולה וקולו של יהושע וכלב בן יפונה קורא באוזנינו מימי קדם: ״ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם,

סר צילם מעליהם וה׳ אתנו, אל תיראום...״ (במדבר, י״ד, 9).

ת ה של שחיתו א צ ו ק ת ף אינו ר ח ס ה במידה רבה של צדק, טוען שיינפלד שת, ם ביקשו להראו י עול, כפי שרבנים רבי ר ס ם ח י ל ם ק י ת ונהייה לחי י ר ס ו מות ההירואית, שהציונות העמידה לפני בני א ביטוי לאתגר של החלוצי ל אה ר ב ח ל האופי הזעיר-בורגני של ה , אל מו רתי הנוער היהודי המסות ר ג ס מ ם ב י י ק ת ה כל ל ת תו . שיינפלד הבין שכדי שהחברה החרדי ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה

71

ת י ל ס ק ו ד ר ם. פ ז אי רו ה המודרנית, עליה להציב אתגר של ״חלוציות״ והי ר ב ח הם י מ י א ת מ ם ה י א נ ת ו ה מ י י ק ת נה, ה ם המדי ו ת שלאחר ק או קא במצי ו ו למדי, הרי דת ו ק ר פ ת ה , חש ב ת י ר ו ט ס י ה ה והרגישות ה נ ח ב ה ביותר לכך. שיינפלד, בעל חוש הה מ ח ל ן מ ח ב מ ה הישראלית, שזה-עתה עמדה ב ר ב ח ח האידיאולוגי-חלוצי ב ת מ הס ו ט ט י ס סמל ו ברדיפת שררה ו נ י ם התאפי רי ום האפו ומי . חיי הי ם ד בה מ עקות או ך למצי נית כל כ י בה, האופי זעיר-בורגניים והורגשה תחושה של אכזם השבורים של אלי די ל האי ם של דורות. אל מו ו ל העומדת בעימות עם חר ואידיאל חלופי ־ ג ת ת א ח ת פ ת מ ת ה ו הציונות שהתגשמה, הציעה החרדיל ר ־ הישיבה ה״קדושה״. א ז ת המנ ל י ה ת ק ר ג ס מ רה ב ת כל-כולית לתו ו ר ס מ ת הה הישראלית החדשה, הציגה ר ב ח ן ב מ ת ס ה זם, שהחלו ל רי י ת והקרי ו תנ הנ ל הנ מובה ת ה״תכלית״ ויש עמה תשו ה א ח ו ד נגד של הישיבה, ה ת תרבות- ו החרדיים ים-כלכלי ליטי ם הפו י א נ ת ה שהיה ב ת המערבית. מ י תנ הנ נ ת- טי ת הדקדנ ו ב ר ת לף ח ס ה דה ש ה מי ת ו א ה המערבית. ב ר ב ח , הפך ליתרון ב ן פה חיסרו רו רח־אי של מזם י ח החי ר ו ה כלפי א א ח מ ד נעורים ו ר חה מן הישיבה בעבר, ביטאו מ הברי ות ו אי רו דיאל של הי א אי ט ב ה לישיבה ל ר ז ח דה יכלה ה , בה במי רתי -מסו הדתית ו ב ר ם ״תכלית״ לילדיהם. שיינפלד נעשה למבשרה של ת י ש ק ב מ ם ה רי ומרד בהו, הם רי ם בהו י י ת החרד ו ים והבנ א ל״מרד״ של הבנ ר ק גד ו נ ת כתרבות- נוער חרדי

ת וה״תכלית״. ו י דרנ ידק המו שנוגעו בחי

ם י א נ ת, נחוצים היו ת ת משמעותי י ת ר ב אבל כדי להפוך ״מרד״ זה לתופעה חים די ם היהו י י ח ת ה ה שאיפיינו א ל א ם שונים לחלוטין מ י ים חברתי כלכליר ח א ת ל מ ק ית, ש חה המערבית-מודרנ ו ו נת הר ק בתנאיה של מדי רופה. ר במזרח־אית ההישגיות, ניתן ו ב ר ת ת א ת ה״תכלית״ ו ת העולם השנייה ושפירנסה א מ ח ל מא ת לאידיאל שהו ו ר ס מ ת ת ושל ה ־תכלי ת של אנטי ר ג ס מ ת הישיבה כ ס א ס ב היה ל

ה. מחוץ לעולם-הז

נת ישראל בראשית שנות ים ששררו במדי ים הכלכלי אי הצנע והקשי על-אף תני הלך נ וך התיכו נ . החי ה ד מ ת ה ק ב תי ו ת חייו של היישוב הו מ ם עלתה ר החמישים של ר פ ס ת מ ח פ דיהם גדל והלך, ו מו ם של הצעירים שהמשיכו לי ר פ ס . מ התפתח ום. י די סו ר הי פ ס דיהם בבתי ה מו ם לי ו י ר ס ח א ה שיצאו לשוק העבודה מיד ל ל אני, שלחו נוך התיכו ת ילדיהם לחי ה הישראלית הפנו א ר ב ח בשעה שהורים ב

ת ילדיהם לישיבות. ם א י ם חרדי רי הו

ה של ד מ ע ק מ ז ח ת נ ו ו ר בהורי תו של הצעיר המתבג ה מכך, גברה תלו א צ ו ת כר נשלח ג ב ת מ . הצעיר החרדי ה ח חברתי קו ת של פי בי ת אפקטי ר ג ס מ המשפחה, כת ר ג ס ה בדרך כלל גם מ ת י . זו ה ה בגיל שלוש-עשרה לישיבה הקטנו מ ס ח ם. כך נ כי ם ומדרי י ת השפעתם של רבנ ח פנימייתית-כוללנית (טוטלית), תת ו י ות למגע בלתי אמצעי עם נוער שמחוץ לישיבה. האפשרו י לפניו האפשרות ולהתגורר ו כ י ע בשיטת החנ ת משפחת המוצא, ללמוד מקצו ר ג ס מ ות מחוץ ל לחית יותר בשביל כל צעיר ובוודאי בשביל בדירה שכורה, נעשו נדירות וקשו

72

, צעיר חרדי בגיל שלפני צבא. פער ההשכלה בינו לבין בן־גילו הלא־חרדידים כלליים א נלמדו לימו ת כמעט ל ו י גדל והלך בשל העובדה שבישיבות החרדו מ ס ח : ככל שרמת ההשכלה בחברה הישראלית עלתה, כן נ ה ר צ ק (לימודי־חול). בם. ככל י ם לפני הצעיר החרדי להשתלב בחברת בני גילו הלא-חרדי י כ ר ד הים עצמאיים, כן גדל הפער ההשכלתי והחברתי בינו שהתבגר ונעשה בשל לחיה עליו עוד יותר נטישת הישיבה. כך גברה ת ש ק ם ו י לבין בני גילו הלא־חרדי

ת. ת החרדי י ת ר ב ח ת ה ר ג ס מ ת ב י ת ר ב ח ה ו הכלכלית, הנפשית ו ת ו ל ת

ת כל ט א ו ל ק ת ל ו נ ט ק ה היה ביכולתן של הישיבות ה נ ת ו לם, כל זה מ ואוט ו ל ק ם וביכולתן של הישיבות הגדולות ל י ם החרדי י די סו ר הי פ ס בוגרי בתי הם י א נ ת נה ה ם נוצרו לראשו ת. בשנות החמישי ו ת בוגרי תישיבות הקטנ אב י צ ק ה עם השנים, של ת ד מ ת ת , שגדל ב ק קטן ל ים שאיפשרו זאת. ח הכלכליב בא מיהודי המערב בכלל י צ ק ת ם, אך עיקר ה י ת ממשלתי ו ר ו ק מ הישיבות, בא מות ת חדשה מעיקרה. כבר משנ או תה זו מצי ת בפרט. לא הי ת־הברי ת ארצו מיהדו וב הישיבות ק הארי של תקצי ל ח ת ה ה יהדות המערב א מנ השלושים מים יותר מבעבר, חי ו ם חדשים, נ י א נ ה נוצרו ת מ ח ל מ לאחר ה פה, ו רו במזרח־איה נ י ט ק פה בשואה ה רו ם עבור הישיבות. השמדתה של יהדות מזרח־אי י פ ס לגיוס כת יהודי המערב, ורבים מיהודי המערב כ י מ ימו על ת ם שהתקי י ק ק ז נ ר ה פ ס ת מ ארתי ־מסו נוסטלגיה לעולם הדתי , פיתוח רגשות אשמה ו ת ר ו ס מ ה ת ו ד ת ה שנטשו אמד של פיצוי וכפרה. יהודי ת היה מי י פ ס כ מה ה בתרו שהושמד כמעט כולו, וים של נ יאו ז ת הישיבות כמעין מו , ראו א ם ת ב י ב ת ס המערב, השקועים בתרבוריהם שהושמדו בשואה. קי ם להנצחת י ו ק מ רת, ו ת יהודית שעלה עליה הכו ו ב ר תת דת. ו ד ס ו מ ת גדולות ל ו מ ו ר ם ת , בייחוד בארה״ב, מעודדים גם ה ס מ קי ה חוא מצבן הכלכלי של הישיבות בישראל, כמו גם ם נעשה אפו ות׳ החמישי משנא שהן ל ק שמספרן גדל והולך, א ב לאין שיעור מבעבר. לא ר במערב בכלל, טוה והשירותים נ ו ת התז מ ת ר ם וחדשים ולהעלות א ים רבי ם מיבנ י ק ה ת ל חו מצליק על כוח המשיכה שלהן בין בני פ . עובדה זו השפיעה בלי ס לתלמידיהן

ים. הנוער החרדי

ה ר ב ח ללה ב ה הגדולה שהתחו כ פ ה מ א שבאלה בלבד, לא היה כדי לגרום ל ל אכתה ל״חברת לומדים״. צריך היה לגרום לכך שהנישואין לא ת ־ הפי י ד ר ח הת, ושלא יהיה ר ההכשרה המקצועי ס יהיו שלב משברי בחייו של בחור הישיבה חס משפחה. דד לבדו עם הצורך לפרנ להתמו ת הישיבה ו ה לנטוש א ת ע חייב מר ח א רה גם ל ק בתו ו ס ע ר הישיבה להמשיך ל : צריך היה לאפשר לבחו ה ז ר מ חמו ון נישואיו, שאם לא כן יחוייב בשירות צבאי, על כל המשתמע מכך. הפתרות ו ד ס ו 6 מ . ללים״ ת ־ ה״כו ו ת הפוסט-ישיבתי ו ר ג ס מ ד הלימודים ב סו נמצא במית רו ן מבין בוגרי הישיבות, הפכו במהי ט ק מיעוט ק אלה, שבעבר שימשו רר ח א ם פרק זמן ממושך ל ה די הישיבות שוהה ב ד מתלמי ח ת המשך שכל א ו ד ס ו מ ל

נישואיו.

73

7 ם י ש ד ללים ח ס לכו ו פ י ט - ב י-ברק נעשה אז א ״כולל חזון־אי״ש״ בבנב ת: בני־ברק, ירושלים, תל-אבי ת החרדי הדו י הי לה במרכז מלכתחי שנוסדו 'ם גם בערי השדה וערי ללי ם כו סדי ו וניו־יורק. בשנות הששים והשבעים נם י ת רב ו מ ו ק מ ם כמעט בכל יישוב בישראל וגם ב ו ים כי י ם מצו ה ח ו הפיתו

ורה היהודית במערב. בפז

ת. בדרך כלל א זולת יחטי ו של כולל הי ת ק ז ח ככל שיהא הדבר מפתיע, הת בעיר. ס נ כ י ה ת ב ד מ ח א ת ב נ ם חמשתכ י כ ר ב צה של כ־20 עד 40 א בר בקבו מדום ו כ . ס ם ה י ת ב ם וישנים ב י כל ם או י כ ר ב א מה לתלמידי הישיבות, ה שלא בדוק גדול של ל ח ד. ב , אינו אחי ומו ך מן הכולל לצורכי קי ר ב המילגה שמקבל אך ר ב א ת ה ח פ ש ה של מ מ ו י ם ק ל ו ם השווה ל-$400 לחודש, א ו כ ס בר ב ללים מדו הכות נשי ך היו מרבי י לתו של התהל ס על מילגה מן הכולל בלבד. בתחי ס ו ב אינו מם ו ב המשפחה. כי ב חשוב בתקצי ח מרכי ת י סתן החודשית ה ם מורות, שהכנ י כ ר ב א הה ס נ כ ת ה ו ר ו ק א מ יבות למצו ה והנשים חי ב ר ה ן ב ט ה לנשים ק א ר ו ה מצאי משרות הם במשפחה י ד י ק פ ת ת ה ק ו ל ח ך ב פ ה מ א ב ללים קשור אפו ם של הכו מ ו י חלופיים. קת זמנו ת - ביציאתה של האשה לעבודה, בעת שהבעל מקדיש א הגרעינית החרדי

8 . ה ר ו ללימוד ת

ת. ה החרדי ר ב ח ת ב י ת ח פ ש מ ם ה י ס ח י ה היחידה במערכת ה כ פ ה מ ה זו ה ת י לא הת חיי משפחה. אבל כדי ו ס המאפשר לשני צעירים לחי ק ה אינה אלא ט פ ו ח ה: דירה, ם י י ס י ס ב ת צרכיה ה ח א , צריך להבטי ם י י כל להתק שהמשפחה החדשה תו9 לכך חייבות ם וכלי בית ־ ״סידור״, בלשונם של בחורי הישיבות. טי רהית ל ב ו ק ת זו מ בו י י ם מחו צא - הורי הזוג הצעיר. גם א ת המו היו לדאוג משפחום של בני זוג ת ו ל ה הישראלית בכללה, ת ר ב ח ם ניכרים של ה י ק ל ח ם ב ו כיד ת ע ת מ וע ציבורי אחר, גדולה יותר. צעיר חרדי ה ריהם, או בסי ים בהו חרדיך שנת הנישואין ן בתו ר שנים והמצפה לילדו הראשו פ ס ללמוד בכולל מריהוטה ית דירה ו י ם הנדרשים לקנ י מ ו כ ס ת ה ך א ו ס ח ל ל ג הראשונה, אינו מסוא נאלץ להישען על משפחתו על . הו ק מהן ל ח , או אף להשתתף ב ו תי סו מהכנה לכן ו ו ה ם, מ רי ת ההו ם על־ידי משפחו י י ס י ס ב ם ה ת הצרכי ח ט ב . ה ומשפחת אשתוה עול כלכלי ל י ט ת של ימינו, והיא מ ה החרדי ר ב ח תנאי בל־יעבור לנישואין בס כלכלי זה מ ע מ כולת לעמוד ב ת הילדים. הי בו ת מרו ו ת החרדי כבד על המשפחוית דרנ ת המו ה המערבי ר ב ח ם ב י ת החי מ ר ה ישירה של העלייה ב א צ ו ה ת ת י הם ת ח ל צ ת ה ר א א ת חה המודרנית. כך למשל אי אפשר ל ו נת הרו ושירותיה של מדיה ל ש מ מ רבותה של ה ח דיור לזוגות צעירים ללא מעו ים להבטי ם חרדי רי של הות ה לגייס א ש ק ת ם מ י ר ו ה ה ק גדול מ ל : ח ו ם השיכון והבינוי. יתירה מז ו ח ת בת לעזרה ו נ ר נרחבת של ק ת ו פ ע ו ס ם נעזרים במערכת מ ה ם הדרושים ו י פ ס כ הק מן ל ם ח נ מ ת הגמ״ח למיניהן הן א ו נ ר הדדית (גמ״ח - גמילות חסד). קת ועשירות כל בו לם לא היו מרו , אבל מעו ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ס של ה ו ת א הם י י ס י ס ם ב אי תנ ת דיור ו ח ט ב ה את צריך לזכור ש ום. עם ז כך כמו שהן היה ר ב ח -כלכלי של ה ליה החלשה במערך החברתי ים צעירים, היא החו לזוגות חרדי

74

ה החברתי ת המבנ ן משבר פוטנציאלי היכול לערער א דה זו טמו קו ת. בנ החרדיי המשבר נראים כבר היום. יהודי המערב, ובעיקר יהודי החרדי כולו. סימנף ו ס א ם ל י א ב ר גדול והולך של ״משולחים״ ה פ ס ל מ ם מו ו ארה״ב, עומדים הים להינשא. מאידך, על הם העומדי ם של צאצאי י י ס י ס ב ם ה ם בשביל הצרכי י פ ס כה יותר ויותר נ ו ר ח א ה ה פ ו ק ת א ב ת אפשר למצו ו ת בשכונות החרדי דעו ת המו חו לוית דירה לתלמידי ישיבות. זוהי תופעת חדשה י ת אישיות לעזרה בקנ בקשוה הייחודי של נ ב מ ת ה ים א לקי לכים להמשיך ו ם הגדלים והו י המעידה על הקשי

" ת. ״חברת הלומדים״ החרדי

ת גיל הנישואין. מ ד ק ה ה של ״חברת הלומדים״ החרדית, הביא ל ד ו ס י מם בגיל 23-20. בחורי ת ו י ה ם ב רי ת הבחו ם נישאים מרבי י די גים חסי בחות נישאים בגיל 24-21. הצעירות נישאות בגיל 21-18. ו הישיבות הליטאין (״אלטערע בוחר״) היה ק ד ז מ ק ה ו הרו ת ו י ס ח בעבר היה גיל הנישואין גבוה ית גיל הנישואין, ת א ו ח ד ה ל ב י תה ס תופעה אופיינית למדי." עתה שוב לא הים ד ק ו א להינשא מ ד הישיבה הו ס האישי-כלכלי של תלמי ר ט נ י א א להיפך. ה ל את ב ו ח ם משפחה, להוליד שני ילדים, להשתחרר מ י ק ה ככל האפשר, כדי שיוכל לת מציעה ים שהחברה החרדי ם הכלכלי י ד י ק פ ת השירות הצבאי ולהשתלב במערכת הם, כדי די ת תלמי פ ו ל ח ת ס ל ר ט נ י לבניה. במישור המוסדי-ישיבתי ישנו את בפנימיה מוגבל ו ט י מ ר ה פ ס ם חדשים, שהרי מ די ט תלמי ו ד יוכל לקל ס ו מ ה שת הצעירים בגיל צעיר סרי להשיא א -מו ס דתי ר ט נ י בהכרח. היה זה כמובן גם איות ככל האפשר. אבל לירידה בגיל הנישואין, היו וישנן משמעות הצעירה ס לריבוי הטבעי ולתלות המשפחה החרדי ח י ת ב ו ת-כלכלי ו חברתיר שמצפים מן ח א ת בכללה. מ ת החרדי ת־כלכלי צא ובמערכת החברתי ת המו במשפחוך נה לנישואין ובתו ך השנה הראשו ן בתו ת ילדם הראשו הזוג הצעיר להוליד אם, נעשה הזוג הצעיר וספי ם נ ת עוד שניים עד שלושה צאצאי ו א ב ארבע השנים הת כמעט, במערכת ט ל ח ו ת מ חברתי ת ו ת כלכלי ו ל ר ותלוי ת החרדי הממוצע קשוך גם ד עם בעיותיו, א ד ו מ ת ה עת לו ל י ם מסי נ מ . זו א תו ת או ב ב ו ס ת ה י ת ר ב ח ה

ת עליו באופן יעיל ביותר. ח ק פ מ

ר פ ס ר לימוד של מ ח א ח שבסוף הדרך, ל ה להבטי לם, עדיין נחוץ הי ואות או למת, פחו א לעצמם משרה הו ם למצו שנים בכולל, יוכלו רוב הלומדימד של ח מי ה להבטי ת, צריך הי ת ציפיותיהם וכשרונם. במילים אחרו יותר, אה אצי טו ת העולם השנייה נוצרה סי מ ח ל ר מ ח א רה. ואכן, ל ״תכלית״ בלימוד התודי הישיבות והכוללים ת חדשה שאיפשרה לרוב הגדול מבין תלמי כלכלי ת- חברתית ה החרדי ר ב ח ת של ה כלכלי ת- ך המערכת החברתי ם בתו , א ת ו מ י א ת ת מ א משרו למצוה ר ב ח חסי חליפין״ בין ה ה שאפשר להגדיר כ״י ת מ ר ג ס מ ה לה, ב צ ו ח ם מ א ו

ת. ה הלא-חרדי ר ב ח ה ת ו החרדי

ת, ו ת הישיבות הקטנ ללת א ת, הכו ה החרדי ר ב ח וכית של ה נ המערכת החי. ה ד מ ת ה לכת ב הו " גדלה ו ם, י די סו ר הי פ ס ם ובתי ה ללי הישיבות הגדולות, הכו

75

א יוצרת ים. הי ם מינהלי די תפקי ה ו א ר ו די ה ת מגוון רחב של תפקי ק פ ס היא מה ר ב ח ת צרכי ה ת עצמה, וגם א סת א מפרנ ם חדשים ו די באופן קבוע תפקיא ק ו ו , ד ת למדי י ל ס ק ו ד ר ם. פ י ה והשירותים הדתי א ר ו ה מי ה ת, בתחו הלא-חרדית ניצול ר ש פ א ה היהודית, מ ר ב ח ן ב ט ת הפכה למיעוט ק העובדה שהחברה החרדידית ה היהו ר ב ח ה כמעט באופן בלעדי, ב ת ר ג ס מ ת ב ו נ ק ו מ ות ה י ו ומנ מרבי של המיות כי ו נ ת החי ו ר ג ס מ ם ב מדי הלא־חרדית. העובדה שבני הנוער הלון מו ט במי ל ק י ה ם ל ה ות רוכשים השכלה כללית מלאה, מאפשרת ל י ות-מודרנ הדתים לחניכי הישיבות ם ה ם בחברה המודרנית. כך מאפשרי די ב של תפקי ח רת חרדי ה הלא- ר ב ח ה ם ש י ם הדתי י ד י ק פ ת ת ה ת למלא כמעט באופן בלעדי א ו חחרדין של הישיבות ת ו ח ת פ ת ת ודיינות. ה ו די רבנ , כמו תפקי ם ה ת ל ק ק ז נה ר ב ח ס בלעדי כמעט של חינוך תיכוני־דתי לילדי ה ו פ ד ניות, כ התיכוה לבוגרי ישיבות א ר ו ת ה ה אף היא שפע של משרו ק פ י ית, ס הדתית־מודרנם י א ל מ מ ם גם היחידים כמעט ה " בוגרי הישיבות והכוללים ה ת. ו חרדייהם, שירותי נ ת למי ם, כגון: שירותי הכשרו י ם השירותים הדתי ו ח ת ם ב די תפקיה ר ב ח ם של ה ת הצרכי ת מרבי ם א י ק פ ס ם מ י ד ר ח ה ועוד. יתר על כן: ה ר ו ב קם בתשמישי י ר ח ו ס ה ם ו ׳ ׳ היהודית בחפצי קודש. הרוב הגדול של סופרי סתם בלבד. יותר י ס ק ו ד ו ת ר ו ן ליהודים א ו ם חרדים. שוק זה אינו מכו קדושה, הם ת חפצי ם באמצעו ת ו ה ת ז ויותר יהודים חילוניים בארץ ובחו״ל, מציינים אם י מ ו ח ת א ב ק ו ו ת, גביעי קידוש וטליתות. ד ו ז ו , כמו מז ם י רתי יהודיים מסות ק ק ז נ ת ה ה הלא־חרדי ר ב ח ת ל ה החרדי ר ב ח קת העבודה״ שבין ה לטת ״חלו ה בו ל את היקפו ה א ב י ח ר ם בישראל ובמערב, מ י ת החי מ ר ת ב ד מ ת מ לשירותיה, והעלייה ה

של שוק זה יותר ויותר.

ה הישראלית ר ב ח ה ית בכלל ו דרנ ה המערבית המו ר ב ח הנה כי כן מאפשרות הם י כ נ ח ת ת ל״חברת לומדים״ שבניה מ ה החרדי ר ב ח כתה של ה ת הפי בפרט, אר שנים פ ס ר נישואיהם ללמוד במשך מ ח א בישיבות גדולות וממשיכים לת י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח בכוללים. ״חברת לומדים״ זו שונה בהכרח מן הנה ת העולם השנייה. היא הצליחה לראשו מ ח ל מ פה עד ל רו ימה במזרח-אי שנתקית הרב־דורית, י ד ר ח ת המשפחה ה ת ויצרה א ר ו ס מ ה ף מן הדת ו ח ס ת ה לעצור את ר ב ח ה ״ ס ס ב ת נ ה ו מ ק ו ה ש לם, מ . ואו ת ח ת א דתי ת- ת כיחידה חברתי ד ק פ ת מ הה הלא־חרדית. ר ב ח יותר ב ה יותר ו י הלומדים״ החרדית, היא נעשתה תלות הלחץ ד הנובע בעיקר מן הריבוי הטבעי,*1 מגדיל א י מ ת מ י ה ר פ ס מ הגידול הה ר ב ח ת ה ר ג ס מ ם, ב ללי ת פנויות לאברכי הכו את הלחץ על משרו הכלכלי ות עלולה לעמוד לפני ום שהחברה החרדי . ברור כי ת ח א ת והלא־חרדית כ החרדי

ב. , כבר בעתיד הקרו משבר קיומי

סיכום

ת י צ ח מ ל ב י ה ת ״ מ ם י ד מ ו ת ל ר ב ה ״ ת כ י ד ד ה ה ה ר ב ה ה של ה ת ו ש ב ג ת ן ה י ל ה תה י י , העל ת ישראל נ י ד ה של מ ת מ ק , ה אה ם על רקע השו י ש י מ ח ה של שנות ה נ הראשו

76

ם ת ו ח ת פ ת ה וחה ו ת הרו נ ת ומדי י דרנ ת המו י ב ר ע מ ה ה ר ב ה ת ה ר ג ס מ ם ב י י ח ת ה מ ר בת י ד ו ה י ה ה ר ב ח , לבין ה ת י ס ח ה י נ ט ק , ה ת י ד ד ה ה ה ר ב ח ״ בין ה ן י פ י ל ח ־ י ס ח י של ״ת י ד ר ח ך ה ו נ ת החי כ ר ע ה של מ ד ו ס י מ , ב ך בישראל י ל ה ת תו של ה . ראשי ת י ד ד ה - א ל הן כ . כתוצאה מ ה נ י ד מ די ה י - ה על ר ק י ע ת ב מנ ת וממו ר כ ו ת מ כ ר ע מ , כ ת י ד ו ס י הן . ב ״ ב ק ע י - ת י ב ם של ״ י ר נ י מ ס ט לבל בוגרות ה ע מ ה ב א ר ו ה ה ב ק ו ס ע ה ת ר ש פ א ת נ, ה ש ד ח ת ה י ד ר ח ה ה ה פ ש מ ף של ה ט ו ש ה ה מ ו י ן ק ת למימו י ת ו ע מ ש ם מ ו ר ת יבלו לת ו י ת ד ת ה ו ת ושל הבנ ו ב ה של בהורי הישי ש ע מ רם ל ל לומד בכולל. שחרו ע ב ה ש כור ז י החי כ י ל ה ה על ת קו פי ה ו ר מ זציה ס ת סוציאלי ב ר ע , איפשר מ ת צבאי ו ר י ש מת שלאחר י ב ר ע מ ה ה ר ב ה ת ה ר ג ס מ וקא ב ר דו ש פ א ת פה, נ . בניגוד למצו ן והנישואית בל ט א ו ל ק ם ל י ל ו כ י ללים ה כו ת ו בו ם של ישי ת מ ק ה ם ל י ב א ש וס מ י , ג ה א ו ש הת בוגרי י ב ר מ , ל ם ו ר עד הי ש פ א ת ן נ ד י א . מ ם י י ד ד ה ן ה ו נ י ה ת ה ו ד ס ו בוגרי מד ה לימו ל ג ת ת נ י ל א ר ש י ה ה ר ב ה וקא ב תה. דו ה נאו ק ו ס ע , למצוא ת ם י לל ו הכ

" . ״ ת י ל כ ת ״ ה כ ר ו ת ה

הערות

ת עיקריות: ו מ ת בעיקרת לארבע ר ק ל ו ח ת לבנים מ וך החרדי נ ת החי כ ר ע 1. מם. י די סו ר הי פ ס ה לבתי ה ל י ב ק רה (ת״ת) = מ תו ד־ • תלמו

ים. י נ ר התיכו פ ס ה לבתי ה ל י ב ק ה = מ נ ט • ישיבה קה צעירים ם ב מדי וך הגבוה. לו נ ת החי ו ד ס ו מ ה ל ל י ב ק • ישיבה גדולה = מ

מגיל 17-16 ועד לנישואין.ם נשואים (״אברכים״). די ת לתלמי ו ד ס ו • כולל = מ

דת ישראל ו ת של צעירי אג ו י מ מ ו ו של הנח״ל החרדי היה במושב ק ס י ס 2. בת שנות י צ ח ם למן מ י תקי א נ ת גת). הו י ר ם (נוסד ב-1950, ליד ק ו בדר

ת שנות השבעים. הששים ועד למחצי

בסקי ו ׳ א דבריו של הרב שלום נח ברז ם הו ד מיני רבי ח 3. ביטוי אם בירושלים, י נ ו ו בראש ישיבת סל ם) שעמד בזמנ י נ (האדמו״ר מסלום ללי י הכו .והנה הנושא של אברכ . ו בדגלנו, ניסן תשמ״ג: ״. מ ס ר פ ת ה שד א י הדור שקשה מ א ל פ א גם כן מ ם הו ת ו נ מ ו ם א ת ר ו אשר זכו שתהא תי ה מהפכנ ה ב״ה שינוי כ ר ם ק ו א ת ו בשכל פשוט, איך לפתע פ ת ו להבין את כשרןב ו נ ו ר ח א וחד בעשר עד חמש־עשרה השנים ה לך ומתגבר במי ההום שנולד וחי ד א יהם. ה ת חי מ ג ה וזוהי מ ר ו ם נשארים באוהלי ת י כ ר ב א הך מי ת הפלא שבדבר. א ל כ״כ להעריך נכונה א ג ו ס ה אינו מ בדור הזם י א ל פ ל הזון ה ם מו מ ו ת ש מ דהם ו ם עומד נ י מ ד ו ק ת ה רו ת הדו שהכיר גס א

ם לעינינו...״ (ההדגשות שלי, מ.פ.). ק ר ת מ לך ו ההו

77

ר הכשרת הנוער ב ה ח ת מ פ ו ק A שיינפלד (נפטר 22.8.1975), שהיה תה אידיאלית, שרק ר ב ח ת הקיבוץ כ לה א ה בתחי א תאגודתי בכפר־סבא, ריה ה נאומו בכנטי א ף מן תדת. ר ח ס ר ה דד עם אתג א יכולה להתמו הי הגדולה (=ועידה עולמית) של אגודת-ישראל, מרינבד תרצ״ז (1937)ן ו ו ת הגרעין הקיבוצי״, דגלנו, סי א ר ק ל ו ״ ר מ א (ארכיון פרטי) וכן מ, שם. פה״ , ״לחשבונה של תקו קה רו ה גם דבריו של שמעון סי א תש״ו. ר

ס ועידתנו השביעית״, דגלנו, תשרי תשי״א. 5. משת שיינפלד, ״בפרו

ה של יוצאי עיר/ארץ ל י ה , ק ים־ האחד בנ א בעל שני מו 6. המושג ״כולל״ הובן זה ת היישוב הישן (כולל הונגריה, כולל ורשה). הכולל במו ר ג ס מ בת ר ג ס . השני, מ ם ת ק ו ס ע ת ת לחבריו ללא כל קשר ל י פ ס ת כ כ י מ ק ת ל ח מר נישואיהם ח א דים בתר-ישיבתית המיועדת בעיקר לבחורי ישיבה ל לימון של הישיבות מן ת ו ח ת פ ת ה (״אברכים״). הכולל במובנו זה קשור ל, ם קטן ללי ם של הכו ר פ ס ה מ ה הי ל י ח ת כ ל ס של ולוז׳ין בליטא. מ ו פ י ט הה בשנת בנ סד בקו ו ם הידועים נ ללי ד הכו ח ר משאבים. א ס ו בעיקר בשל חה י. ליפשיץ, זכרון יעקב, א י עובדיה לחמן מברלין. ר פ ס כ 1878, מ, ר׳ ישראל ס ק ט ק שלישי, עמ׳ 226-222, וכן ע. א ל ת תרצ״ג, ח בנ קוצאת מגנט, ירושלים, תשמ״ד, עמ׳ , הו סר ועת המו תה של תנ ראשי ר ו ט נ ל סצת השנים ם במרו י א צ ו ה מ ז ם בכולל כ ק גדול של הלומדי ל 295-285. חם ״ ת פרי ס ם, סו רי , בדרך כלל כ״כלי קודש״ (רבנים, מו ה ק ו ס ע תד כל ק ממשיך ללמו ל ר ושירותים, אך ח ח ס מ ם עוברים ל י ר ח וכיו״ב). א

ימי חייו בכולל.

לל ת הכו ה החזון-אי״ש א א ק שמלכתחילה ר פ סד בשנת תש״ב. אין ס ו 7. נת כל ם להקדיש א י ש ק ב מ ן מבין תלמידי הישיבות, ה ט כמיועד למיעוט קק ל , ח י-ברק תשט״ז ה אגרות חזון אי״ש, בנ א הם ללימוד התורה. ר י חיבר ם שעוד בראשית תרצ״א (אוקטו נ מ ו / עמ׳ צ״ו-צ״ח. יש לציין א אם ״בית מדרש גבוה י כ ר ב ן כולל א ה מבוגרי ישיבת חברו מ מו כ 1930) הקיח ובמרוצת ת פ ת ד לא ה ס ו מ ד״ בתל-אביב. אך ה רה - היכל התלמו לתוד, קובץ כל התלמו ה. ראה, לדמותו של הי השנים שימש כישיבה קטנ, תל-אביב, ד ת היכל התלמו רו כי צאת מז קדש ליובל העשרים וחמש, הו מו

. תשט״ז

׳ ס ת, דפי דיון מ ה ההדדי ש א , ה ה מאמרי א 8. על משמעותו של שינוי זה רר ישראל, ירושלים, 1988, וכן: ק ח ן ירושלים ל צאת מכו •4, הו

"Back to the grandmother: The new ultra-Orthodox woman", Israel Studies, The Review of the Jerusalem Institute for Israel Studies, Spring 1988, pp. 21-26.

78

ן עמ׳ 131. ל ה ל . ה א 9. ר

ק ח׳, עמ׳ 134-129. ר ה ביתר פירוט להלן פ א 10. ר

די הישיבות ר גיל הנישואין בין תלמי רת חריפה על איחו קו ה בי א 11. ר, ירושלים, תש״ד, עמ׳ ם י ז ת אצל ר״ז מרגליות, עמודי אר ו הליטאים עד בני י ק ו ו ם ר רי ז׳׳א: ״וגם ישיבות עשו לעצמו... וישבו שם בחו

ם ומ״׳ (ההדגשה שלי, מ.פ.). שי שלו

ה עמ׳ 77, הערה 1, וכן עמ׳ 158-155. א ם (־־תלמודי תורה). ר י ת ״ 12. ת

ת ר ו ס ת בארץ ישראל בין מ ו י נ מ י ת ת ה בו ה מ. בר-לב, בוגרי הישי א 13. ריברטיטת בר-אילן, רמת-גן, נ ר מוגשת לאו ו ט ק ו והידוש, עבודת ד

תשל״ז.

א 6 ללים הו ם, הריבוי הטבעי בין אברכי הכו י נ ם האחרו י נ תו 14. לפי הנד א ל פלדמן, המעבר לפריון נמוד מ ילדים למשפחה בממוצע. ראה, קרו, ! ך י ל ה ת ה ל פ ת ו ם ישראל ש א : ה ם י ש י ש ת מאז שנות ה ת המתועשו בהברוברסיטה העברית בירושלים, נובמבר י נ , האו א. אר מ. עבודת גמר לתו

.1990

, וסף לכך מאמרי ה בנ א 15. ר"Haredim confront the modern city," P. Medding (ed.), Studies in Contemporary Jewry, Vol. 2, The University of Indiana Press, 1986, pp. 74-96.

79

פרק חמישי: החברה החרדית כ״חברת לומדים״ -

״עולם החומרות״

...את בני-ברק הייתי מגדיר בשתי מלים: עולם החומרות! חאידיאח הבני-ברק׳ית גורסת ומגלמת מהפיכת רבתי בכל המערך של חיי חדת. בני-ברק מחפשת חומרות ולא קולות. העולם בכללו, אפילו העולם חדתי, מחפש ע״פ רוב היתרים והקלות. ח׳׳כוחח דחיתרא״ מתבטא ומתפרש בכל שטחי החיים היהודיים. לא כן בבני-ברק. אברך שחי תחת השפעתו הרוחנית של החזון אי׳׳ש, בחתישבו ליד חשלחן-ערוך, יחפש שם את הדעה האוסרת, המחמירה, המקפידה יותר. הוא לא מחפש ואיננו סומך על ה״יש אומרים להקל״, כי אם על ח׳׳יש מחמיריף׳. ואכן בני-ברק מגלמת עולם נפרד למדי, זה עולם האידיאל חתורתי העילאי יותר, ובפני האידיאל הצרוף חרי נאלץ כל אחד להרכין

ראש ולשפוף קומה... (שמחה עלברג, ״ירושלים של מעלה ושל מטה״, דגלנו, כסלו־טבת תשכ״ה. ראה גם הנ״ל, ״בני ברק׳יזם״, הפרדס, שנח ל׳׳ח, חוב׳

ג׳, כסלו תשכ׳׳ד).

...כל חמתבונן בעינים פקוחות יראה תופעה החורגת מגדר המקובל: הבנים שלימים הם יותר מאבותיהם...הצעיר מקים עולם חדש על חחורבות, חוא מדלג כאילו על פני אביו חתוחח וחנבוך וחוזר אל סבו השלם והבוטח שאתו הוא מוצא לשון משותפת והבנה חדדית.״, הנוער הנאמן בתקופתנו מחפש כאמור את השלימות, הוא מוצא אותה בין כתלי הישיבות הק׳[דושות] בשיחות חמשגיחים ובאורח חייהם של גדולי התורה והיראה שהוא עוקב אחריהם בהערצת. לעומת זאת הוא נתקל בבית הוריו (ובהורים דתיים דברים אמורים), לעתים קרובות מאד בסתירות...מדקדקים בטפל ומזניחים את העיקר, מקפידים על מנהגים ומזלזלים בגופי תורה,1 מקימים הלכות כמצות אנשים מלומדה ומביעים השקפות שריח של מינות וכפירה נודף מחם..., מכאן מקור ״טרגדיות״ חמתחוללות בבתי רבים כשהורים מרגישים כי בניהם הלומדים בישיבות ובנותיהם המשתלמות בסמינרים של ״בית-יעקב״ מתמרדים נגדם בליבותיהם ותובעים מחם בפה או בחשאי יותר שלימות, יותר הקרבת ויותר עקביות במעשה ובהשקפה...הצעיר הנאמן משוחרר היום לחלוטין מול מקסמי חשוא

80

שפעם הלך אחריהם שבי. הוא מאמין שכתר תורה עולח על הכל...נמצאות היום שוב כמו לפני מאות שנה, בנות הנושאות את נפשן לכך שתוכנה בבעלים שהתורה תהי׳ אומנותם והן תקבלנה על עצמן בשמחה את עול הפרנסה. עובדה זו היא בגדר נס ופלא

במציאות החמרנית הגסה...

...״ישיב לב אבות על בנים״ (על-פי מלאכי גי, 24) - ישוב לב האבות אל הקב״ה על ידי הבנים.

(מתוך משה שיינפלד, ״והשיב לב אבות על בנים״, דגלנו, ניסן תשי״ד).

ם הישיבות ו ש ת ״עיר התורה״, מ ה בעיתונות החרדי נ ו בני־ברק מכב ן של תל־אבי ה במטרופולי נ ט ים בגבולה. היא עיר ק י ם המצו ללים הרבי והכום מפולין. כבר בדור י ד י ס ה של ח צ ו ב וסדה בשנת תרפ״ד (1924) על־ידי ק שנ. , אף שתמיד שמרה על ציביונה הדתי ת ר ו ס מ ה ת ו ד ף מן ה ח השני ניכר היה סננטי בה, עד שבשנות ה הגורם החברתי הדומי ת י ונית-מודרנית ה ת הצי ו הדתי2 בצידה של ישיבת פוניביז׳, נוטדו ישיבות חדשות ה. פנ ם חל מי החמישיה בני־ברק ל״עיר כ פ ר ה צ ך זמן ק ים החלו להגיע לעיר. תו ם חרדי ומהגריי־ברק י-ברק ולא ירושלים! בבנ 3 בנ . ת החדשה ה החרדי ר ב ח רה״ - בירת ה התופיה ת או וסף וולף שעיצב א ם י ה ר ב ן אי״ש״ ובהשראתו פעל רבי א ו ישב ה״חזך הלומד בכולל. ר ב ת שבעלה א ס נ ר פ מ ה ו ר ו ת החדשה ־ מ של האשה החרדידעה עצמית חרדית ם לגיבושה של תו ר ו ת י-ברק חי ופועל משה שיינפלד ה בבנת א טובע א ן עצמי ונצחון על הציונות בנשקה שלה. הו חדשה, של בטחום יותר, במובן האישי י ב ם טו : ״דידו עדיף מדידהו״* - אנו החרדי ה מ ס י ס הת ו יה של החרדי י-ברק היא ביטו , בנ ם הציונים. אכן כ , מ ובמובן החברתית ביטוי ת ת חדשה היכולה ל י ת ר ב ת ח ר ג ס ותה מ ת דתית, בהי פעה חברתי כתוד והמשכיות. ירושלים ר ת - מ ו ב א ת ה ר ו ס מ ת ל ו חסה של החרדי ה שבי ק י ט ק ל א י ד ל

5 . א ת ר ת ונטורי ק אי העדה החרדי , שם יושבים קנ ת ר ו ס מ בת ל י י מחו

ה עלברג, יליד ורשא שבפולין ח מ בראשית שנות השישים ביקר בארץ הרב שם והיה י י ס ק ו ד ו ת ר ו א ים ה ד מראשי אגודת הרבנ ח א שהיגר לארה״ב, נעשה לים ם של הרבנ ה י ת ו פ ק ש ת ה א א ט ב מ לעורך ״הפרדס״, ירחון רבני הרו בבני־ברק פה בארה״ב. בעת ביקו רו ם ילידי מזרח־אי י רתי ם־מסו י הדתירתי ־ בצעירים ילידי מסו - ן עלברג בתופעה חריגה בנוף החברתי הדתי הבחית , כך כינה עלברג א ת״ ר ״חומרות״. ״עולם החומרו ח ם א הארץ המחפשי

ה רבתי בכל המערך של חיי הדת״. פכ ה ״מ ה כ א ה ר ת ו התופעה, א

6 . ת י ת כ ל ה ה ה ק י ס פ ת ל ו ס ח י י ת מ ת ה בו טי ״חומרא״ ו״קולא״ הן שתי אלטרנפי ן-סו קפה האי הי ת ו י מ י ד ק ת ה ה כ ל ה ת על ה ס ס ו ב ת מ י ת כ ל ה ה ה ק י ס פ תה של ה ו היום של מי ו כמעט, גרמו לכך שכמעט בכל עניין ועניין הנוגע לחיי הי

81

ד ישנה אפשרות י מ כמעט ת ה ו כ ל ה ת על כל בעלי ה מ כ ס ו ת מ ח היהודי, אין דעה אם ת ע ר כ ת ה ררה בעיה שדרשת א ׳חומרא״. כאשר התעו ה ל״קולא״ או ל׳ ק י ס של פת בו סי ה ל״קולא״ בגלל נ ק י ס פ של בעלי ההלכה, היתה זו בדרך כלל בקשה לת י ת ר ו ס מ רמה ה ו ה על-פי הנ ק י ס ייחודיות, או בגלל המשמעות הכלכלית של פת ר ב ח ת ב ר ו ס מ ה ה ו כ ל ה ורמות ה קפן של נ ה בה התערערו תו פ ו ק ת . ב ת ל ב ו ק מ הת ם דרישה להעדיף א גים יהודיים רבי , נשמעה בחו היהודית (תקופת הסחף)ה ל א ם, כדי לאפשר ל י ם המשתנ י ה לתנאי החי מ י א ת ה ל ה ל״קולא״, ו ק י ס פ הת י ת ר ב ח ת ה ר ג ס מ ם ה ו ח ת ת, להישאר ב ו בל ת המקו ורמו ת הנ ם א י ם לקי י ש ק ת מ הה ר ב ח ות ב י ת הרבנ ו ט י ר ו ט ו א ת ה . מאידך, טענו מרבי ת י ס ק ו ד ו ת ר ו א הה מ ך החילון, יש להימנע עד כ ף ותהלי ח ס א בגלל ה ק ו ו , כי ד ת י רת ו ־מס ת י הדתא ן״ תבי ך החשש שמא ״כניעה״ לדרישות ״ההמו ו ת ה ל״קולא״, מ ק י ס פ שאפשר מת. השאלה בדבר רמה הדתי דה של הרפו סו לת שלימה ־ למי בסופו־של-דבר למפוה ר ב ח י בעימות ה ת ו ה ק מ ל א ח ה אפו ת י ה ל״חומרא״, או ל״קולא״, ה ק י ס פ: ו ה היהודית. יתירה מז ר ב ח ה ב דרנ כי השינוי והמו ת עם תהלי י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד הת או ה המצי ס פ ת , נ ת י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח ם ב י י ת ר ו ס ם היותר מ י ג ת החו ר ג ס מ ב. ת ר ו ס מ ת ומן ה כ ל ה ה מן ה י ת שיש בה טטי או , כמצי ת חברתם־שלהם נת א י המאפיר גם כנגד מ ש מ ת לעמוד על ה בו י י יות ראו עצמן מחו ת הרבנ טו רי טו , שהאו מכאןה ח נ ה ית להלכה. ועוד: ה נ ה עקרו אמנ ה הנ ר ב ח ך ה ף בתו ח ד של ט י מ ת ך מ תהליק ל א ח ה ל״קולא״, הי ק י ס פים פ י ישראל, מעדי נ ם ולוא גם שלומי אמו ד שבני אא כדי ו פ ת שנחשפה לפני הרב עלברג, היה בה א או ס הרבני. המצי ו ת א מן הת א י ו ת ר ו ס מ ן של הרב ה ו ת הניסי להפתיע ולעורר עניין. היא נגדה כל כך אית נ ם עקרו י אמנ ה הנ ל ם של היהודים, כולל א ע ב ת על ט ו ל ב ו ק מ ת ה ו ס י פ ת הלם או ה רבתי״. ו כ פ ה מ ה זו ״ ת י , ה ־מסורתי להלכה. בשביל עלברג, כרב דתית מן ח א ת זו כ ו ח ת פ ת ר ה י ב ס ה ט של הסוציולוגיה של הדת, אפשר ל ב מ ת ה ד ו ק נ מה ר ב ח ת של ה י ת ר ב ח ה ת ו ה הכלכלי ת ו ח ת פ ת א על רקע ה ק ו ו ות שנתאפשרו ד האופצי

ת העולם השנייה. מ ח ל ר מ ח א ת בארץ-ישראל ובעולם המערבי, ל החרדי

ת בו טי ר אלטרנ פ ט ת מ מ י י ק מ ה היהודית, ה כ ל ה ת דוגמת ה במערכת משפטית-דתית ד ו ק נ נה צריכה להפתיע. מ , אי רה בה המחמי טי אפשריות, העדפתה של האלטרנל א ר צווי ה ח א א ל מ א מ ם הדתי לחשוש שמא אין הו ד א גית נוטה ה לו ט פסיכו ב מית (המחמירה) ביותר. ת התובענ י ת ד ה ה א ר ו ה ר ה ח א מחפש א ם ולכן הו א ו ל מ בם כאלה. ובכל זאת, י ס ו פ י ת נמצאו ט י ת כ ל ה ה ה י ר ו ט ס י ה רך כל ה ם, לאו אמנ ום י נ י ד המאפי ח ת א ו ה חידוש דתי שהפך להי ו התופעה בה הבחין עלברג, מהות כפי שהתגבשה למן שנות ה החרדי ר ב ח ת ה ר ג ס מ ת החרדית. ב ו בים של הדתי החשורגת ת אישית החו ו י של דתי ה ל״חומרא״, מביטו ק י ס פ ה העדפת ה כ פ החמישים, ה

ת מוגדרות. ו ת חברתי ו ר ג ס נת מ י ת המאפי י ת ר ב ורמה ח ת, לנ ת חברתי ר ג ס מ מ

, בל ם המקו י ח החי ר ו א ה ל״חומרא״ מ י י ט ה לעכל ס ש ק ת ת מ י ת ר ו ס חברה מה ל״חומרא״ יש כדי י ה ל״קולא״. בטטי י אה בשלילה סטי כמעט כשם שהיא רול ת, כאילו מטי רו ל מדו ב ו ק מ . ה״מחמיר״, בניגוד ל ת ר ו ס מ א תיגר על ה לקרו

82

ת גבוהה ר שהוא במדרגה דתי מ ו ת, כאילו א ת של האבו ם הדתי ת ו ג ה נ ת ה פגם בל ב ו ק מ רה, העומדת בניגוד ל בה המחמי טי רת האלטרנ . משמע: בבחי ם ה יותר מ־דתי העיקרי של ן המוטרי ר על העיקרו י מ ח מ ת, כאילו מערער ה רו ה מדו ל י ה ק בם ה ם ש ורמטיבית, משו ת הנ ו כ מ ס ר ה ו ק ת מ ו ב א , בדבר היות ה ת י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ח הס כשלילי עוד פ ת . ודאי שהדבר נ ר הנוכחי ם יותר מן הדו ם וצדיקי י מ כ היו חם ופועלים י ם חי גרי ו המבו בר באיש צעיר, שמשפחתו וקרובי יותר כאשר מדות של ם הדתי ת ג ה נ ת ה , נראה צעיר זה כמי שמבקר א -אז לה. או ת הקהי ר ג ס מ ב

. תו ם כמו י ר י מ ח ם, שאינם מ י קנ ו הז הוריו וקרובי

פה בגבולות ת כו ר ג ס ה מ ת י ת ה י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ל י ה ק ; ה ד עו ום י ג ת וכוללת סו י ב י ט ק ל ו היא בהכרח בלתי ס ת כז ר ג ס גיאוגרפיים מוגדרים. מם ה ניה ו י ת על כל מאפי ר ו ס מ ם לשמור על ה י ש ק ב מ ה ה ל א דים: כ שונים של יהוה ק י ס פ ת ה ר ג ס מ ת ב ו ר י מ ח מ ת ה בו טי ת האלטרנ ם להעדיף א טי ו ה הנ ל א הרוב, כה ק י ס ם פ ת ומבקשי ו ל ב ו ק מ דד עם הדרישות ה ם להתמו י ש ק ת מ כאלה ה ת ו י ת כ ל ה הה ת י ה צריכה ה ת ו ד ח ת שביקשה לשמור על א י ת ר ו ס מ ה ה ל י ה ק ה יותר. ה ל י ק מת ו ת ההלכתי רמו ו ת הנ ם לכך לקבוע א א ת ה ב ם ו י י חברת ביה ה ב במרכי ש ח ת ה ל

לם. ת כו ת א בו י המחי

ר ח א ם שנתהוו במערב ובארץ-ישראל, ל י א נ ת ת הללו היו ה ו נ ל הבחי כ מפה רו אי רח- ת של מז י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ת העולם השנייה, שונים. ה מ ח ל מף גדל והולך של בני ח ך ס ד עם החילון והמודרנה, תו ד ו מ ת ה תה ל צריכה הית , למציאו ת ר ח דה זו או א , במי ל ך זה נאלצה להסתג הדור הצעיר. בתהלירח ס לאו ח י ותה בפיתוח מימד של דה־לגיטימציה ב ת זו לו ו ל ג ת ס החדשה. ה. בסופו-של-דבר ת רתי מסו ת- ה הדתי ר ב ח ת השונות של ה ו ר ג ס מ ם שנתגבש ב י החיבאה אל הערים הגדולות פה ו רו ם במזרח־אי י י חברת ה זו מנופיה ה ר ב נעקרה חת ר ג ס מ ת ה ן א ר השואה, ערערה לחלוטי ח א במערב ובארץ־ישראל. עקירה זו לם מבני לה. רבי ת המשפחה והקהי ר ג ס מ , ב ת ר ו ס מ ת על העברה רציפה של ה ס ס ו ב מ הם ה י ת ו ב ת דור א ם שגדלו בארץ או במערב, לא הכירו כלל א י הנוער החרדיתה ייתי והבלתי אמצעי שלה, לא הי ו ת במובן החו ר ו ס מ ם (סביהם). ה י נ ק ז התה ת העבר שוב לא הי ת חיה המייצגת א ר ג ס מ ה כ ל י ה ק ם מושג משמעותי. ה ה לם שהתגבש י רח החי ת מימד הדה-לגיטימציה של או ם נוסיף לכך א ימת. א קין ותהליכי כי החילו ה מן העימות עם תהלי א צ ו ת ת, כ ו רתי ת-מסו ו ת הדתי ו ר ג ס מ בת דתי ת- ה חברתי אצי טו ת נוצרה סי ת החדשו ו ת החרדי רו ההגירה, נמצא שבמסגתה. א אף מעודדת או ל ה ל״חומרא״, א ק י ס פ ת הנטייה ל ק שאינה מונעת א שלא ר

ת״ ־ מרו ת ״עולם החו ה שמנהיגים א ל ם של א ת ב ו ת ת כ עלברג מציין אר אפשר לומר כי נושאי החידוש ח ם תלמידי ה״חזון-אי״ש״. במובן א י כ ר ב א הת בעלת י ת ר ב ה ח צ ו ב א ק ם תלמידי ישיבות ואברכי הכוללים. לפנינו אפו ה

ם ייחודיים: י ים חברתי נ י מאפי

83

. ס ו רי רטו נמצאת במו ה כלכלית ו נ א) היא שולית מבחית המוצא. ח פ ש מ ת מ ק ת ו נ מ ת ו י ת ר ב ה ח נ רח מבחי ו ב) סג

ג) בעלת תודעה ברורה של עילית דתית.ב לבן. א ברת מ ה העו ת חי ר ו ס קה בלתי אמצעית עם מ י ד) אין לה ז

ת , המציגה א ח ק י ס פ ת ה ו כ ל ה ת ה ו ר פ יקה בלתי אמצעית עם ס ת ז מ י י ק ה) היא מ. רה ה המחמי ב י ט נ ר ט ל א ת וממליצה בדרך כלל על ה בו טי מגוון האלטרנ

ת או ם ביטוי למצי ללים אלה, ה תלמידי ישיבות ואברכי כום ה י ת ו ב א דיתם, שעת ש ת לימו ם להמשיך א ה ת החדשה, שאיפשרה ל הכלכלית־חברתים נחשבים הם ה רי ם אלה. בעיני עצמם ובעיני הו י א נ ת בם לא נתנו מ ברוריתם. כך ית עולה בדרך-כלל על זו של הו רנ ם, שהשכלתם התו לתלמידי חכמירקע נוח ם ו י ר ו ח ם של ה י רח־חחי וסף לדה־לגיטימציח של או ס נ י ס נוצר בא ד להבי ם יכלו תמי ללי רה. תלמידי הישיבות והכו ה המחמי ק י ס פ להעדפת הם נבוכים, שלפעמים רי ל הו ל מו , א ־נורמטיבי ם ההלכתי ו ח ת א לחידוש ב ת כ מ ס א

7 . ת י ת ד ם ה ת ו ג ה נ ת ה ס ל ח י י רגשות אשמה ב ז היו אחו

ם ו ח ת ת ב ו י ט ו ל ו ט ב ן דרישות א גות בפני המאמי ת המצי ו ת דתי חברוה ל ד הערצה והערכה כלפי א י מ ד לעמוד בהן, מגלות ת א הנורמטיבי שקשה מם די ם האישי. התלמי ו ח ת ת ב ו נ רב ם קו מ צ ע ר ותובעים מ ם נכונות להחמי המגליה ר ק ו י י-ברק בראשית שנות השישים, נהנו בהכרח מ ם שמצא עלברג בבנ האברכי ום נשתמש בדברי עלברג, ת חיובית. א ו ס ח י י ת ת ה ר ג ס מ ם ל ת ו אישית שהפכה ארתי העילאי יותר, ובפני ת ״עולם האידיאל התו ה א ל ם א י מייצגים אברכ

״. . . ד להרכין ראש ולשפוף קומה. ח האידיאל הצרוף הרי נאלץ כל א

ה ת היהודית. מ י ת ד ה ה ל י ה ק תי אופיה של ה מאידך, נשתנה באופן מהוולונטרי שלה. ט הו י ט ב א ה ה המערבית, הו ר ב ח ת ה ר ג ס מ ום, ב ה כי ת ו שמאפיין את א א ל ת גיאוגרפית־עירונית מוגדרת, א ר ג ס מ ת כל הגרים ב ללת א אין היא כובלו ת שחבריה קי ו ג ה נ ת ה ב לכללי ה י ם בה ולהתחי ות חברי ה הרוצים להי ל את ו הג ס התנ ק ד ו ו יכולים לדבר על ק ט זו שוב אין אנ ב ת מ ד ו ק נ עליהם. מה ת ר ג ס מ א ב תה ואף ל ת בכללו י ט ק ו ד ו ת ר ו א ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח ה של ה ת ר ג ס מ אחיד, לא בים סי חי ד של דפו א ב מ ח ת. לפנינו חברה בעלת מגוון ר ה החרדי ר ב ח של הס י ס פה והן על ב רו צא באי ת ארץ המו ר ו ס ס מ י ס ם לגיטימציה הן על ב י ל ב ק מ הג גם נה צריכה לדאו ולונטרית, שוב אי ת הו ה החרדי ל י ה ק . ה -נורמטיבי הלכתיה ק י ט פ ל״חלשים״ שבתוכה, שמא לא יוכלו לעמוד בדרישות הנובעות מת א צ מ נ , ה ה ר י מ ח ת מ ו ח ה פ ל י ה ק ה הדרך ל ח ו ת ד פ ה תמי ל ל״חומרא״. לפני א, צריכים רה ה מחמי ק י ס פ ם ל טי ו ם גיאוגרפי־חברתי. רבנים הנ ו ח תו ת באות של ו י ת־כלכל ו ת החברתי צאו ת באלה שאינם יכולים לעמוד בתו להתחשב פחום להשתמש ים. א ם רבנ ת ו א ק ל ק ז ה ם חייבים בהכרח ל נ ה אי ל , שהרי א ם ת ק י ס פת ״מצב ר ג ס מ ית ב דרנ ה המערבית-מו ר ב ח ת הדת ב מ י י ק ת במושג של P. Berger, מת צו לקבו ד ליחידים ו ח של שוק״ (Market situation),8 המאפשר מצד א

84

, אך ק מהן ל ל על עצמם ח ב ק ות הדת, או ל ת למצו בו י י להשתחרר לגמרי מן המחוניות יותר. ת וקיצו ו ר י מ ח ורמות מ ב בנ י גם להתחי

ה ק י ס ורמות של פ ה ואימוץ נ נ צ ק ת של ה י ת ר ב ח ת בתופעה ה ן שיש לראו א כ מת, תופעה ואה לדור האבו לחומרא, ביטוי של מוביליות והישגיות אישית בהשו

ית. אופיינית לחברה המערבית המודרנ

לטת ת כלכלית, הבו ה לחומרא, יש גם משמעו ק י ס פ ל ה ו ף: להקצנ לבסו וה מגלה כי לשיקולים כלכליים, כ ל ה ת ה ו ר פ ס ם הכשרות. עיון ב ו ח ת בעיקר בה ק י ס פ ל מכריע ל ק ש ות של הפרט, היה בעבר מ יות הכלכלי ס לאפשרו ח י בעיקר בם י א נ ת ה בדרך כלל ב מ י י ק ת ת ה י ת ר ו ס מ ר שהחברה היהודית ה ח א 9 מ . לא״ ל״קוא בחשבון שיקולים ה להבי כ ל ה ה פוליטית וכלכלית, נאלצו בעלי ה נ ם מבחי קשית ף לעיתים א וטה להטרי . כך למשל: רב שהיה נ ם ת ק י ס ת פ ר ג ס מ ים ב כלכליר הבשר, לא ת במחי י ט ס ר ה וכך לגרום לעלייה ד נ ט ה שנשחטה בעיירה ק מ ה ב הת ד מ ת מ דו זמן רב. כל זה השתנה לחלוטין. העלייה ה יכול היה להמשיך בתפקיות י ת האפשרו ר ג ס מ ה ל״קולא״. ב ק י ס פ ת הלחץ הכלכלי ל ה א ת ה ק ם, ה י ת החי מ ר בת ו ר ד ה ת ה ה בכלל, ל נ צ ק ה ה ל״חומרא״ בפרט ו ק י ס ות החדשות, הפכה פ הכלכלית ה החרדי י סי ו כל ת האו ת והיא מאפשרת למרבי י ס ח שמחירה הכלכלי נמוך ית ת מרבי , העביר א ן ו ך תיעוש ייצור המז : תהלי ו לעמוד בכך. יתירה מזם המפעל ו ח ת ם הפרט והמשפחה הצרכנית, ל ו ח ת ת, מ ו שאלות הכשרות ההלכתית ה עלות הוצאו ב ר ה ת ב ת ח פ ו , מ י נ רפורציה היצרנית. בתנאי הייצור ההמו והקוק החרדי ת פלח השו ות היצרניות הגדולות מגלות א ת והקורפורצי הכשרו

ת. רו ס של נורמות מחמי י ס ת כשרות על ב ח ט ב ה ת עליו, ב ו ר ח ת מ ו

ת ה המודרנית, בישראל בפרט ובארצו ר ב ח ת ה ר ג ס מ א ב ק ו ו כך נתאפשרה, דת ראשיתה ו של ״עולם החומרות״. עלברג גילה א ת ו ח ת פ ת המערב בכלל, הים י ד הביטו ח א ך זה ל י ז הפך תהל א נות, אך מ י-ברק בשנות הששים הראשו בבנת ו ס פ ת ר שאף שה״חומרות״ נ ת. ואולם, יש להבהי ת החרדי ו ם של הדתי י י ת ו ה מ הר עם עצמו בכל דבר ם אינו מחמי כאידיאל, יכול יהודי להיחשב חרדי גם אאה העדפה זו כחולשה אישית, או כאילוץ על את בתנאי שהוא רו . ז ה ר ק ובכל מ רקע ספציפי, אישי או כלכלי. מצב של ״דיעבד״, ולעולם לא של

1 0 . לה״ ״לכתחי

ת י י ן שפנ נפלד הבחי י : שי ק ר פ ם נחזור לקטע השני שהובא בראש ה ו י ס לים של מרד נ ם שו י י ו ט י ושאת עמה ב ת ולכוללים, נ בו י לישי הנוער ההדדם י ש ק ב מ ת ו בו ם בישי י ד מ ו ם ל י י ד ר ק בעובדה שצעירים ח א לא ר ט ב ת ה נעורים, שי פ - / על ׳ ת י ל כ ת ד ללא ״ ם עתי מ צ ע ם ל בעי ם וכך קו ללי ד בכו ך ללמו י ש מ ה לה של אורה י צ מ י ט י ג ל - ה ד א גם ואולי בעיקר, ב ט ב ת ד מ ד מ . ה ם י ר ו ה ת ה פ ק ש הת י ד ד ה ה ה ר ב ה ם ב י ר ו ה ינפלד מדבר על דור ה ם. שי רי י של ההו ת ד ם ה י י ה הנתו ובאורח חייו. זהו דור שהושפע בצורה ת ומוצא אותו פגום באמו ש ב ג ת מ ה

85

ת ועובדה זו י נ ו ל ת החי י דרנ ת המו ו ב ר ת וא״ של ה י השו מ ס ק מ ״ , מ ת ר ח זו או את של ו פ ק ש ה י ־ ״ ב רמטי ו יה הן במישור הערכי והן במישור הנ טו ת בי מוצאת את ו ב ה ל ת . זהו דור הנעדר ה רה״ ם ״זלזול בגופי תו כפירה״, יחד ע ת ו ו נ מיישראל . לעומת זאת, הנוער החרדי שצומח בארץ- ת וגאווה על זהותו י ת די ט ס י ל א י ד י א א , הו ת ו מ ל ש ת ה ש א פ ה . הוא מ ו ן מהורי (ובמערב) שונה לחלוטינפלד י ת שלו. שי ו י ו ס ה י י ת ה ת ה ר ג ס ת מ ת ובעומדים בראשן א בו ורואה בישית י ב ם בגיל צעיר מ צאי ו ם הי י י ד ר ח ם ה רי רים״ של הצעי עו ת ״מרד הנ ר א א ת מם בקבוצת עילית י ר ג ב ת ה מ ל ת. צעירים א ו רי ז -מנ י ז ו ת הקו ו ר ג ס מ ם ל י ר ו ה הן ו ת מ ה ו ב י ש י ״ של ה ת י ל ב ת ״ ־ י ט נ א , ה י ט ס י ל א י ד י א פי ה ת האו מדת להעריץ א הלות ״ של בניו ובנותיו בעקבו ת י ל כ ת ״ ש לדאוג ל ק ב מ ם ה י ר ו ה לת בדור ה לז ן מז בר נ י מ ת, בוגרות ס ו ת הבנ ו פ ר ט צ , מ ם י נ ב . אל דור ה ה ש ק ניסיון העבר הי ציאל ד סו ר א מ ה הו . מרד נעורים ז ם ה י ר ו ה ם ב רדי ם מו ״ ויהדיו ה ב ק ע י - ת י ג ״

ודתי באחד.

הערות

ת ומפורשות. רו ת ברו ל (חגיגה, י׳, א׳): הלכו ב ו ק די מ 1. ביטוי תלמו

ה י. גרשטנקורן, זכרונותי א יסודה ר לדותיה של בני־ברק מעת י 2. על תו, א׳-ב׳, בני־ברק, תש״ב, תש״ן. ־ברק י על בנ

ם י י ת ד - ם י י ת כ ל מ מ ר ה פ ס ר תלמידי בתי ה פ ס 3. עד שנת תשי״ב (1952) עלה מים. ר החרדי פ ס ם של תלמידי בתי ה ר פ ס (ממ״ד) על מ

A על-פי יומא, פ״ה, ב׳.

ת למעשי ו ס ח י י ת ה אי ירושלים לחרדי בני־ברק, על רקע ה ח בין קנ ת מ 5. הת ויש לו משמעות ה החרדי ר ב ח א תופעת קבע ב ם, הו אי ת של הקנ מו האלית (ראה להלן, עמ׳ 99-88). בעיתונה של ת החרדי ו א נ ק ת תופעת ה להבנ. ם״ ם חרדי בני־ברק דרך זלזול ־ ״הברקאי י נ א מכו ת ר ת נטורי ק צ ו ב קס ב׳, ר ט נ ו ; שם, ק ב ״ מ ש ס ז׳, ניסן ת ר ט נ ו , ק מה ה לדוגמא: ההו א ר

חשוון תשמ״ג.

ה הדתית״, נ צ ק ה ה , ״מודל ׳השוק׳ ו ה במאמרי ב ח ר ה ה על נושא זה ב א 6. רם לזכרו של י ר מ א ת מ פ ו ס רה, א ת ותמו ר ו ס א (עורך), בחבלי מ ם כהנ ח נ מ

ה לנג, כיוונים, רחובות, תש״ן, עמ׳ 112-91 וכן: ארי"Life tradition and book tradition in the development of ultra-orthodox Judaism", H.E. Goldberg (éd.), Judaism

86

Viewed From Within and From Without: Anthropological Studies, SUNY Press, 1986, pp. 235-256.

ם ב״׳גופי לי ז ל ם המז רי ם בדבריו של שיינפלד על ההו י פ ק ת ש ם מ 7. הדברית ו ד ס ו מ ת ל ו ק ק ד ז ה ה ם צניעות לבושן של הנשים ו ו ח ת תורה״, בעיקר ב

ן וכיו״ב. יים: קולנוע, תיאטרו נ הבילוי והבידור החילו

P. Berger, "A market model for the analysis of ecumenicity" .8 Social Research, Vol. 30, Spring 1963, pp. 77-93.

ל א ד מרובה״ כ ס פ ה ״ ס ל ח י י ת מ ם על עיקרון הלכתי ה י ס ס ו ב ם מ 9. הדברים ט״ו, ב׳. י ח ט ה פ א , ר ה ק י ס פ שיקול הלכתי לגיטימי ב

ה דבריו של החזון־אי״ש כפי שהובאו לעיל, עמ׳ 16. א 10. ר

87

פרק שישי: ההקצנה הדתית - נטורי קרתא

נושאי דגל הקנאות הדתית

רבי חוה משלח לר׳ אסי ולר׳ אמי דיפקון ויתקנון קרייתא דארעא דישראל. והוון עלין לקרייתא ואמרין להון: ״אייתו לן נטורי קרתא״. והוון מייתו להון ריש מטרתא וסנטרא. והוון אמרין להון: ״אילץ נטורי קרתאז אילין חרובי קרתא!״ אמרו להון: ״ומאן אינון נטורי קרתא?״ ״אלו סופרין ומשנים שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה״, על שם שנא׳ (יהושע, א׳): והגית בו יומם ולילה. וכן הוא אומר (תהילים, קכ״ז): אם

ד׳ לא יבנה בית וגו׳.1; פתיחתא איכה רבתי בי) ׳ (מתוך תלמוד ירושלמי, חגיגה אי, ז

השבעתי אתכם בנות ירושלים וכוי (שיר השירים, ב׳,5) ;...ג׳ שבועות הללו למה׳ אחת שלא יעלו ישראל בחומה [יחד ביד חזקה, רש׳׳י] ואחת שהשביע הקב״ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם; א״ר אלעזר, אמר להם הקב״ה וכוי. בצבאות או באילות השדהס אתם מקיימים את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את לישראל, א

בשרכם כצבאות או כאילות השדה. (מתוך כתובות קי׳׳א, ע״א)

(המדרש מובא בהחומה, ח׳ בתמוז תש״ו (7.6.1946), על רקע השבת השחורה).

ים של ה״יישוב״, מי ו נ טו ת האו ו ד ס ו מ ת ה ר ג ס מ ה ב נ ף יולי 1938 התארג בסו מגבית ״כופר היישוב״. על הרקע ה״מרד הערבי״ (1939-1936) גוייסות שונות של הגנה עצמית (נוטרים). ״כופר היישוב״ ו ר ג ס מ צעירים רבים לסי ת בכך. בין השאר הוטלו מי רו ת הקשו ת הרבו צאו ת ההו ה לממן א ר הי ו מ אר ח א רה. מ התחבו ן ו ו ם המז ו ח ת ת שונות, בעיקר ב ו ר ו ח ית ס י עקיפין על קנה י ס ה ר פ ו בשבת ב נ מ א ת י ״כופר היישוב״, ה פ ס כ וטרים שגוייסו ומומנו מ שהנת ״כופר היישוב״ ה בדרך כלל כשר, עוררה מגבי ם לא הי ה פק ל כל שסו האו וו פ ס כ ה ליהודי דתי לסייע ב ה הי ש ים שונים. ק ם וחרדי י גים דתי ת בחו גדו התנה, אבל אגודת־ישראל לא יצאה בפומבי כנגד המגבית. לחילול שבת בפרהסי״ ה ת ו ב ר ק ת ה ע ״ ק , על ר ב ה זה מקרו נ מ יים שפרשו מ נ ם קיצו ת ו לעומת זאת, או מ ס ר ם פ ה שערים. ה א ס בשוק מ מ גד בפועל לגביית ה לציונות, החליטו להתנת הדו א של הי ת ר ו עליו: ״נטורי ק מ ת ח ק ו ר פ ע שבראש ה ט ק א ה ב ו ז שבראשו מ כרו

1 ת בארץ־ישראל״. החרדי

88

ד ״ (בארמית) שמשמעו ״שומרי תעיר״, מופיע בתלמו א ת ר הכינוי ״נטורי קט של היישוב תישן למו ת הפו בספרו נות ו כר לעיתים בעיתו ז א מו ובמדרש. הום שתתנגדו באופן חריף לכל שינוי י א נ ק ס ל ח י י ת מ ה העות׳מנית, כ פ ו ק ת ף ה ו ס מ3 ך בירושלים. ו נ ת החי ו ד ס ו מ ים ב ראת שפות ולימודים כללי הו וך ו נ י החי בתכנר אי תדו ם של קנ כ ר א של שנות השלושים ראו עצמם כממשיכי ד ת ר נטורי קטו ו תציגו כמו ת ו לם, המדרש על שליחיו של רבי יהודה הנשיא, א או . ו ם ד ו ק הף שנות ו ת של ס או ת המצי ם להפליא א א ז נגד ״כופר היישוב״, ת לכרום י י ת י מ א ר שמגיני העיר (״נטורי קרתא״) ת ש להבהי ק ב השלושים. המדרש מבי העיר (״חרובי ם מחרי ה ח ל ם ־ א ד נים שופכי ה י י ו ם המז ם השומרי נ אים וטרי א הנ מם ולילה. ל ו ה י ר ו ם ת מדי ם הלו י מ כ ח א תלמידי ה ל ) ־ א קרתא״דים א מגיני היהו ם אפו י ״כופר היישוב״ ה הציוניים שגוייסו מכטפ

ללים בירושלים. ם תלמידי ישיבות ולומדי כו ת ו א א ל הם, א בי י מאו

ת ת לאלימו גדו ם גם ביטוי להתנ ר חאנטי־ציוני, יש בדברי ס מ וסף ל נס ח ם י י י א ק ת ר ת של נטורי ק י ת ד ת ה ו א נ ק ם, ב מנ או ח הנשק. ו ולשימוש בכוה מאשר א ח ת בעיניהם יותר כפעולת מ ט פ ת ת, ופעילותם נ רכב לשימוש באלימו מום מן הדת. בעימותים עם הציבור טי ה שטו ל א ם ב מי ם אלי כרצון לפגוע באמצעים והנפגעים. דברי הנביא י פ ק ת ו מ ם - לדעתם ־ ה ה ה ר ט ש מ החילוני ועם הם י ס ח י ת ה ם א י פ ק ש ם״ (נ׳, 6), מ רטי ם ולחיי למו י ישעיהו: ״גוי נתתי למכם י כנ ם ״מקדשי השם״ המו נות ״הציוניים״. ה ם בינם לבין השלטו מי י האלת ד ו ק נ ה. מ ה בפרהטי ר ו ת ת ה ו ה העוברים על מצו ל ם ונגד א ת א ח ל בגלל מ ו ב ס לא אופי ת ר לותיהם של נטורי ק ה של הציבוריות החרדית, יש לפעו ט ב מ

קרה וללגיטימציה.* ו וכים לי ם ז מרטירי־הירואי ומשום כך ה

, ס בן אלעזר הכהן ח נ א פ , הו א ת ר אי בעיני נטורי ק פת של הקנ ת המו ו מ דה י ר ו ט ס י ה ר במדבר (כ״ה, 15-1). ה פ ס ת שלו מופיע ב ו א נ ק שסיפור מעשה הת פ ו ק ף ת ו ם של ס י א נ ק גמת ה , דו ם אי ם של קנ י ר ח ם א י ס ו פ י דית יודעת ט היהום י א נ לם, ק . ואו ה שביקשו להשלים עם השלטון הרומי ל א בית שני, שפגעו בם גיבורים ה ה ל ת כולה כבלתי לגיטימיים. א ה החרדי ר ב ח ם בעיני ה י ס פ ת ה נ ל א. נטורי ם ה ת מ ג י י ת ס ת, מ די ת תלמו ר ו ס מ ת, בהמשך ל ״ציוניים״ שהחברה החרדית מי שמחלל ם, ההורג א אי האלי ס הקנ ח נ ך לא עם פ ם עם פנחס, א י ה ד ז א מ ת ר קב להקרי ל ו ו כן לסב , המו אי הקורבן ס הקנ ח נ א עם פ ל ל בפומבי, א א ת שם ה אדי ך הדיון התלמו ו ת יר מ , כפי שהוא מצטי ו עצמו למען כבוד אלוהיד, בדחף שאינו ס פועל, על-פי התלמו ח נ (סנהדרין, פא ע״ב, פב ע״א), פנה עושה דבר כנגד בר־כיבוש ולנוכח העובדה שהנהגת העדה (קרי: משה) איבת ת זימרי ו א. מעשהו, בו הרג א בי של זימרי בן סלו בוקטי מעשהו הפרור א גונה על־ידם, כמעשה חמו ל ת מנהיגי העם, א ד ה א ק שלא זכה ל זוגו, לא רת ו ק בכנ פ ד, היו שהטילו ס ת הדעות בתלמו ח ת. על־פי א קי א חו ת כ מ ס ללא אה בו איש ת א ר רבן של דעת הציבור, ש א קו אי היה אפו ס הקנ ח נ . פ ו כוונותי

89

, בל ן הסו רב ס הקו ח נ ת זו של פ ו מ ם אישיים. עם ד י ס ר ט נ י ך א ו ת ם, הפועל מ אלי5 . ״ א ת ר ם ״נטורי ק י ה ד ז ות נושא ללעג ולגנאי למען כבוד האל, מ כן להי המו

ן ו ת כפי שהיא עולה מהדי י ת ד ת ה ו א נ ק בים בתופעת ה ם החשו י ד מ מ ד ה ח אאי לבין הנהגת י שבין הקנ ל ר ו ט ק ו ר ט ס ח ה ת מ די בפרשת פנחס, הוא ה התלמוגותו של ח במנהי ר כ ה ת רשות, פגע ב ל ב ך העדה בלי ק ו ת מו מ ס בקו ח נ העדח. פת: רו ה לדו כ ל ן ה א כ ק מ י ס ד (האמורא שמואל), מ ד מחשובי חכמי התלמו ח משה. אאי אינו ה הקנ ז ה כ ר ק מ ן כבוד לרב״. ב ם שיש חילול ה׳, אין חולקי ו ק ״כל מ, כמו א ת ר ת ואף רשאי לפגוע בה. נטורי ק חייב בכבודה של ההנהגה הדתיקה י ת זו, המענ די מרא תלמו ם להשתמש במי , מרבי ם דמי ם בדורות קו י ר ח ם א י א נ קט בכל פעולה ע מ ת רבניות, ואכן כ טו רי טו ם לגיטימציה לפעול כנגד או ה לה גם ית שלהם עצמם, מ גות הרבנ ת תיגר על המנהי א י ר ם ק ת שלהם יש משו י א נ ק

ם של אלה. ת ב ו ת כ ת היא מופנית במישרין ל ו ב ו ר שלעיתים ק

ה פ ו ק ת רת למוצאי ה ז ת הירושלמית, חו ת הדתי ו א נ ק ה של ה רי סטו ההית ו ש ק ב מ ת פילנטרופיות יהודיות ה העות׳מנית ולראשית פעילותן של חברום ת ד מ ת של היישוב הישן בירושלים. ע י ת ר ו ס מ נוך ה ת מערכת החי לשנות אה שלילית. ת י רמה זו ה ס לרפו ח י י ב ז הרשמית של רבני היישוב הישן האשכנק שלא היה ה ה-19, לא ר א מ ף ה ת של סו ו החברתי ת הפוליטיות ו בו לם, בנסי ואוים, י ר מודרנ פ ם של בתי ס ת ח י ת ת פ חה של הנהגת היישוב הישן למנוע א בכות פילנטרופיות ו ן חבר ת ו א ה לעזרה פוליטית וכלכלית מ ק ק ז א שהיא נ ל את הנהגת היישוב הישן ת זו, חייבה א אלקטי ת די או ומנציגיהן בירושלים. מצים י א נ ק ם החדשים. ה י סטי רמי ת הרפו חו ו ונדי עם הכ ו י ו זי למצוא מודוס- האשכנל , מצאו עצמם עומדים מו ה שייצגו אותן ל ת וכנגד א שפעלו כנגד אותן חברות של היישוב הישן ששיתפו עמן פעולה, במישרין או בעקיפין, טו רי טו האות הפוליטית של היישוב הישן ר ג ס מ ואף נתנו להן בכך לגיטימציה. ניתוח הה על בני העדה, ת ו ר ת מ ת יכולת להטיל א ר ס ד שהיתה זו מערכת חלשה, ח מ ל מם יהודיים ורמי ה כלכלית ופוליטית, בג נ ד ותלויה לחלוטין מבחי ח מצד א בפזורה, שתמכו ביישוב הישן, מצד שני. חולשתו של השלטון העות׳מני,ת י ת ר ו ט ם מ רי ת מהג ר ב ית בירושלים ח ז ה היהודית האשכנ ר ב ח ותה של ה הית כל ת יהודי הגולה, הכשילו א דבו ת מנ מ י י ק ת מ ת ה כ מ ת ה נ ר ב ותה ח הי ור ז ה מפו ח הפוליטי הי ת. הכו ו ת בעלת טמכ ד ח ו א ם בה הנהגה מ י ק ה נות ל ו תניטיצא אתני-גיאוגרפי ובין ת מישנה (כוללים) שנתארגנו על-פי מו ו ל בין קהיי ס ח י ת סעד ובריאות). ריבויין ה ו ד ס ו ם (ישיבות, מ י ים־כלכלי ת חברתי ו ד ס ו מה נ ב . מ ה ת ו ר ת מ הגה להטיל א ה עוד יותר על ההנ ת ש ק ת רבניות ה טו רי טו של אום י ש ק ב מ , ה ם י א נ ם של ק ת ו ט ס ב ת ה א אידיאלי ל וחד במינו זה הו פוליטי מי

6 ת. י ם בו נכשלה ההנהגה הרבנ ו ק מ לפעול ב

ל איש כ ם יותר מ ר ת א הרב ש ן (1898-1817) הו סקי רבי משה יהושע ליב דים מפני ראשי י א נ ק ק שהגן על ה ת הירושלמית. לא ר ו א נ ק דה של ה סו ר למי ח א

90

7 . ו י ת ו ד ס ו ת מ ם באמצעו ה ק מ ל א אף מימן ח ל ד הרבני הירושלמי, א ס מ י מ הר שכזו היא ה ובתו א ח וה היא ביטוי של מ ת בירושלים בעבר ובהו י ת ד ת ה ו א נ ק הם י חברתי ים ו ם כלכלי ם ללחצי י א נ ק ם כך חשופים ה פועלת בפומבי ובגלוי. משות י ד ס ו ת מ ר ג ס מ ק מ ל ות ח ה של היישוב הישן נאלצו להי כ י מ ת ת ה ר ב ח שונים. בם י א נ ק ם כ ת ו א ר ם במישור הכלכלי ובמובן זה אפשר ל ה שתוכל לסייע ל

נליים. ו פרופסי

ה פ ו ק ת ה ם מ י א נ ק ם עצמם כממשיכי ה אי תם ״ירושלמים׳׳ רו א שמרבי ת ר נטורי קת ר ב ח ת ח ים א נ י ם מאפי ה ש הם הישירים. יותר מ ם צאצאי ם ה ה ק מ ל העות׳מנית. חם י ת החי ר ו ס ת מ ם א כי ם ממשי ם ואילך, ה ות החמישי ת כפי שהתגבשה משנ החרדית ר ו ס ם הגדול ״לומדי כוללים״ על-פי מ ק ל של היישוב הישן האשכנזי. חת. פעילותם ה החרדי ר ב ח ה ב ח ת פ ת ה ו ש היישוב הישן, השונה במידה רבה מזב ומאנגליה), ״ ה ר א ורה (בייחוד מ דם של יהודים בפז ה מצי כ י מ ת כה ל ו זים, גם נטורי י ם הרוחנ ה י ת ו ב א מה ל ת בחיוב. בדו ת הדתי ו א נ ק ת ה ם א אי הרוכדיהם של ראשי נ הם ו י ם בנ ם ה ם רבי י ר ק מ ב נליים ו ו ם פרופסי י א נ ם ק א ה ת ר ק

. ם ד ו ק ר ה א מן הדו ת ר נטורי ק

ת ה ידועים פחו ה גלויה. חברי א ח ת מ צ ו ב א בראש וראשונה ק לפנינו אפום כרי מו ם ידועים ו ת כמעט בגורמי ט ל ח ו ת כלכלית מ ו ים תל י ם תלו ה או יותר, ום לדאוג כי ת לילדים, הצרי ו ב בם המכריע נשואים, א ם ברו בארץ ובחו״ל. הת י א נ ק ת אופי פעילותם ה הם. כל זה מגביל בהכרח א תי ם של בני משפחו מ ו י ק לת ב ב ו ס ת ה ה החרדי ר ב ח ת, עם ה דיאלקטי ת ו ב כ ר ו ם מ י ס ח ם מערכת י י בם לקי י מחי ו

ית-דתית שלה. חנ גות הרו ועם המנהי

ן ם. הראשו י ת פעילותם בשלושה מעגלים חברתי מ י י ק ת ה מיבנית מ נ מבחיים״, העושים מעשה. המעגל השני, כולל אנשים בי ם ה״אקטי י א נ ק ת ה כולל את, במעשה ובמחדל. ת או ממשי רלי ם, מו י י ב ם האקטי י א נ ק ם ב י כ מ ו ת ת ה צו קבו וה ר ב ח ה זו ה נ ם בלתי מוגדרת. מבחי ת ר ג ס מ ם ״פסיביים״, ו י א נ ה יכונו ק ל אעת ומגינה על נטורי י ת פסיבית, באשר היא מסי י א נ לה היא ק ת כו החרדים י ר ס א ם נ ה ש ם ומשתדלת במישור הפוליטי והמשפטי כ ה י ת ו ר ט מ ת ב כ מ ו , ת א ת ר קם כ ר ת ד ם השוללים א י ד ד ח ת שמונעות מ ו ב י ס ונשפטים בגין פעולותיהם. הלתם בכל ת, הן שונות: הערכה שיש לפעו או ל תופעת הקנ סו מלפעול ולסייע בחית ו ר ט ת עצמם למען מ ם א י נ כ ס ם מ י א נ ק ה ם ש ת מימד חיובי, רגשות אשמה משו א זנחת משיתוף פעולה (״מלשינות״) עם גורמים - ת גם עליהם, אי ו ל ב ו ק ת מ ו דתיס ו ת י מ רה ל ה קשו נ ו ר ח א ה ה ב י ס ניים ובייחוד עם המשטרה. ה חילות בין יהודים י ד ד ה ת והערבות ה ו דרי לי ת הסו -מסורתי המדגיש א די יהובר בשלטון יהודי, הרי זה 8 אף שכאן ועתה מדו . ן ם כנגד השלטו י נ מאמין , גרוע אף משלטו ת ר ו ס מ ה ה ו כ ל ה ה של ה ט ב דת מ קו שלטון יהודי-חילוני שמנם רתם כאשר ה לם יבואו לעז ו ם כ א מצפים שהחרדי ת ר לא-יהודי. אנשי נטורי קם וידידיהם פונים לראשי אגודת ישראל, ה י ב ו ר ם וצפויים לעונשים. ק י ר ס א נ

91

, ו נות, ואף כאשר חמעשח בגינו נאסר ת השפעתם על השלטו כדי שיפעילו אק ת. ר ם לתיענות לבקשו בי י י כוון כנגד אגודת-ישראל עצמה! ואלה חשים מחות ו נ כ ו ת, נוצרת מ ה החרדי ר ב ח ת ה ם א י י ב י ט ק א ם ת י א נ ק ם מעשי ה י נ כ ס כאשר מו של הילד ת ר ת ס לטת לכך היא פרשת ה נות כדי לעוצרם. דוגמת בו לעזור לשלטום י ג ו (פברואר 1960 ־ יולי 1962), על-ידי חו רי וטלת שוכמכר מהו י

' ם. י וע פעיל של אישים חרדי ו בסי רתו להורי חחז , ו א ת ר ם בנטורי ק רי הקשו

ם ״גדולי התורה״. י נ ת - הרב ו ת הדתי טו רי טו ומכאן למעגל השלישי ־ האום ת ו י ת , ו ת בי ת תפסי ו א נ ק ק מן ה ל ח ם יכולים להיחשב ל ם ה ים רבי בנ במו

ת י ד ר ח ה ה ר ב ח ח ח ת במבנ י ל ו תם הסג בו א: א) בשל חשי רית נפרדת הי גו קטים הפועלים על דעת עצמם, לבין י א נ ק ח הפוטנציאלי בין ה ת מ ו-ב) בשל הים שנעשו י נ בת להגן על מעשים קיצו י י ת עצמת מחו א צ ו מ ת ה י ת ד תם ה ו ג הי מנה מ ם כ י א צ ו ת הירושלמית מ ו א נ ק ת ה לדו שלא על דעתה ובלא התייעצות עמה. בתות על מו י ך אל ו ת דעתם, לעיתים ת ת א ם לכפו י א נ ק נם של ה ו סי י ת לנ גמאו דורה״ של ם ל״גדולי תתו י א נ ק ם של ה ת ו ס ח י י ת יהם. חריפה יותר היא שאלת ה רבנם ישירות רבי ת העולם השנייה נעשו מעו מ ח ל אגודת־ ישראל, שלאחר מת ח ק ל ה ו ש ד ח ת ה או ל למצי ג ת ס ה דת ישראל ל ו ם אפשרו לאג ת. ה ליטיקה החרדי בפוך הפכו ח״גדולים״ יעד כ ה מ א צ ו ת נה. כ ם הפוליטיים של המדי י ק פעיל בחי ל חה ר ב ח ם ב די חי ם אולי הי ו ם כי א ה ת ר . נטורי ק ם אי ם של הקנ ה י ת ו פ ק ת ה עיקרי לת של י ט מ ז י ר כ ת ה ו כ י א ת ה ת המושג ״דעת תורה״, המציין א ת השוללים א החרדים בי י ד עם המרכ י מ ת ם בעימות מ ת ו 1 מצב זה מעמיד א 0 . ״ ה ר ו ת הנהגת ״גדולי ה, ר ופרדוקטלי ז ת. אבל ככל שייראה הדבר מו ה החרדי ר ב ח ים של ה העיקרים ת ו א ם ״גדולים״ ש ת ו ם של א ת ו ס ח רתם ו ת עז ם א י א נ ק ם ה י ש ק ב ת מ ו ב ו ר לעיתים ק

ם בחריפות. י פ ק ו ם ת ה

ם ת מילולית, שגולשת לעתי מו י ם של אל י ט נ מ ל ת עצמה יש א י א נ ק בפעילות הת ו פ ת ת ש ת רת ב ה קשו ת י א ה ת ר ת פיזית מוגבלת. פעילותם של נטורי ק מו לאלית רו ם בחפי י ר ב ות רחוב, על רקע של חילול שבת, חילול ק פעילה בהפגנת ו נ ק גדול של ההפג ל ורמות הצניעות וכיו״ב. ח ות, פגיעה בנ גי ארכיאולום של ת ו ב ר ע ת ה ת נערים. ב ו פ ת ת ש ה ת ב ו נ ט ת ק ו י ר ק ת החלו באופן טפונטני, מם על רכב נוסע י נ ב קת א רי ת ־ ז מו אלי א הפכו להפגנות פרועות ו ת ר נטורי קת על-ידי גופים ו י ות החרד נ ת ההפג ו נ רג בשבת ועל המשטרה. פעמים מאוא ת ר ת או אגודת־ישראל, ונטורי ק , כמו הנהגת העדה החרדי ם י ר ח ים א חרדית רכוש פרטי ת ח ש ם לעיתים בפעולות ה רי ם קשו ירה. כן ה ו ת האו ם א י ס י ס ת מת ו נ ורמות הצניעות, על־ידי הצגת ״תמו וציבורי, בדרך כלל בשל הפרה של נ תועבה״ של נשים חשופות למחצה. לעתים אף פוגעים גופנית בנשים המופיעותנם אי ם מפעילים נשק ו ים. אין ה רים חרדי ו בלבוש ״לא צנוע״ באזורי מגדם כעבריינים. ם על י גדרי ה המו ל א ה ב ר ו מ ם לפגוע פגיעה פיזית ח י נ ו ו מתכת בירושלים ונפצע אנושות ס בעל רכב בשבת בטעות לשכונה חרדי כנ כאשר נ

92

ו ולהתנצל בפניו. ת וראשיה באו לבקר גות החרדי ת המנהי ת א ד ר ת ח ז ח , א מאבןת דו סו ח על הי ק פ ם ניכרים ל י צ מ א ת מ ו נ ו רבני העדה עושים בשנים האחררכב זה ס מו ח ת בהפגנות. י מו א ולמנוע שימוש באלי ת ר ים של נטורי ק י נ תקיצודית ה היהו ר ב ח ת, כמו ה א ביטוי לכך שהחברה החרדי זית הו ת פי מו י לאלם מגוריו ותלוי ו ק מ ב ניותו ו ן ומובחן בחיצו ט , היא מיעוט ק ת י ת ר ו ט מ הם קיצוניים, י א נ ת מצד ק מו ר באלי ק ו ב . שימוש בלתי מ תו ת או ב ב ו ס ה ה ר ב ח בה ר ב ח : ה ו ת. יתירה מז כנ מסו פה ו ובה חרי לה לתג ה כו ר ב ח ת ה עלול לחשוף אדית ה היהו ר ב ח י הלגיטימי של ה ה עצמה כביטו א ו ם בכלל זה, ר י א נ ק ה ת ו י ד ר ח הת, או אף ו ת וכנושאת ערכיה. פגיעת פיזית היכולה לגרום למו י ת ר ו ס מ תת כפגיעת בערכים ס פ ת , ולוא גם כופר בעיקר, נ ת ביחודי אחר ש לפציעה קם בבתי רי דו ו סי מ ת ח ו ה היהודית. בשנות השישים ה ק י ת א ב ם ו י מי ו יהודיים קית ישראל בלי נ י ת שבה נאמר: ״הלוואי שתחרב מד מ ת ו ח ה שערים ב א מ ת ב ס נ כ

ק לשום יהודי חייו״. ז שייגרם נ

, כמו עמרם בלוי ואהרן קצינלבויגן (שניהם נפטרו א ת ר מנהיגי נטורי קתם לציונות ולמדינת דו ג התנ ית ו נ ם הקיצו ת ו א נ בשנות השבעים)" היו, בצד קת ם ליהודים חילוניים (וציוניים) שבאו לבקש א ח ם ה ט ח י ישראל, ידועים ב, רבי יואל ר א מ ט ס ״ר מ עזרתם בעניינים אישיים. כיוצא בזה, האדמו עצתם וים ביותר לציונות ולמדינת ישראל (אותה י נ ם הקיצו גדי ים, מן המתנ יטלבו טים יהודים חילוניים בעת י ק ק ז נ ו לעזור ל י ד ה כמעשה שטן ממש), דרש מחסי א רה מ ח ל ם ולתענית כאשר פורצת מ א לצו ר ו ת ק . בית־הדין של העדה החרדי צרתם

1 2 . ״ ם י מ ם ש״דם ישראל (חיילי צה״ל) נשפך כ בין ישראל לערבים, משו

ך נכונות לפגוע על־מנת להרוג, יש בו בהכרח ת, תו ועוד: שימוש באלימוא ת ר ה ולכוונת, ואילו נטורי ק רי סטו מד של ריבונות, שאיפה לשלוט בהי מיא בגלות , לפיה העם היהודי הו כה לחלוטין ת הפו רי סטו מייצגים גישה היי בידיו ולשאוף לריבונות. זוהי ר סטו ת גורלו ההי ואינו רשאי ליטול א

ית לציונות. נ תם הקיצו דו ג צא להתנ ת המו ד ו ק נ

ת א ט ב ת . זו מ ת המילולית וההטרדה מו ת היא האלי י א נ ר של פעילות ק ח ג א סוונים ומי שנחשב ם חריפים, מלאי זלזול ועלבונות, נגד הצי י ר מ א ם מ ו ס ר פ ב, נות) ת בשנים האחרו למשתף פעולה עמם (אגודת-ישראל ואפילו העדה החרדית ה החרדי ר ב ח ם ב י נ ו ר ופמפלטים של לעג והיתול, המכ ם מודעות קי ו ס ר פ בה ר ב ח ים ו״גדולים״ מן ה ים בעיקר כלפי רבנ פנ ה מו ל ״פשקווילים״. אד של סו ת עמדות הי ם א י א נ ק הם נוגדים בעיני ה י מחדל ת, שמעשיהם ו החרדית י ת ר ו ס מ ת ה היהדו י ו ז ת היישוב הישן האשכנ ר ו ס ת מ אגודת־ישראל עצמה, א

בכללה.

93

נטורי קרתא מול העדה החרדית

ת. ננטי בעדה החרדי א לגורם הדומי ת ר בקיץ תש״ה (1945) הפכו נטורי קך תציבור החרדי ת בתו י ד ר ח ת מעמדה של העדה ה הישג זת תחליש עוד יותר אם י ר ק מ רה ב נת ישראל. כמו שקו ת מדי מ ק ה ר ו ת השחרו מ ח ל בירושלים, עקב מם י נ ו ת מ ת ה , א נית על ארגון חברתי ה קיצו צ ו ב ה של ק ת ו ט ל ת ש ם, שחררה ה דומיל כ ים מ לקת בבושת פנ ם כלפי ארגון זה. אגודת-ישראל שטו ת ו ב י י ו ח מ מה כ פ ת ה י ד ר ח ת חבריה. העדה ה ה ועמה מרבי ת ו ת, נטשה א עמדותיה בעדה החרדיה של לומדי נ ט ה ק צ ו ב א נעשו ק ת ר ות גורם שולי בירושלים, כמו שנטורי ק לתית שערים, א מ רת ויראת״ ב ד ״תו ט ו מ ב ה כוללים מן היישוב הישן שהתרכז טבי

ם: עמרם בלוי ואהרן קצינלבויגן. סדי י ת המי ו ב א ם של שני ה ת ג ה נ ה ב

ר ת השחרו מ ח ל ר מ ח א נת ישראל ל ים ששררו במדי ם הפוליטיים והכלכלי י א נ ת בסטי י נ כרו ה זה למעשה גורם אנ ת. הי ה היה שנגזר דינה של העדה החרדי מ ו דלם עם בטלה מן העו ת ישראל״ שעברה ו ט נ כ ״ ם שפרשו מ ת החרדי שייצג כביכול אונות ת״ מן הצי ם כן משמעותה של ״ההתבדלו ה א נת ישראל. מ ת של מדי ת מ ק הת ישראל ציונית ואינה נ ך מדי ת בתו מ י י ק ת ת מ ה, כאשר העדה החרדי ומוטדותית למשל בעובדת שהעדה א ט ב ת ת זו מ י קסל ת פרדו או יכולה ״לפרוש״ ממנה? מצית של רשויות ד ח ו י מ ת שירותי נישואין וגירושין בהרשאתן ה ק פ ס ת מ החרדית ות הראשית שנואת נפשם. העדה החרדי בהמלצתה של הרבנ נה ה״ציונית״ ו המדיב ת בשיתוף פעולה ורצון טו כו ק שירותי כשרות מבלי לז פ ס נה יכולה ל גם אים י ט ע ם מ י ד ר ק ח ו ר ק ק ז ם נ " בראשית שנות החמישי נה. מצד רשויות המדים משרידי היישוב הישן האשכנזי. ב ו ים של העדה החרדית, ר לשירותים הדתית ושל ת הראשי ו ק לשירותי הכשרות של הרבנ ק ז ם, נ ב המכריע של החרדי הרום שירותי כשרות י ק ה ה ברצינות ל ת ס י ת. אגודת-ישראל לא נ ו מי יות המקו ו הרבנת י ב י ט ק פ ס ו ר ט יה ר " בראי ת. ר שפרשה הלכה למעשה מן העדה החרדי ח א משלה, לת נגזר למעשה. י ד ר ח ם שגורלה של העדה ה ה זו טעות, אבל אז חשבו רבי ת י הוסף ה נפטר רבה, רבי י נ ת המדי מ ק ר ה ח א ך ל מעמדה נפגע גם בשל העובדה שסמום נרחבים י גים חרדי ה רבה בחו ר ק ו י צבי דושינסקי (17.10.1948), שנהנה מו על אירועי מ ת ו בן זליג בענגיס, שלא הטביע ח ה רבי ראו מו נתמנ במקו ו

. ה פ ו ק ת ה

ת ה א מ ר ם שנשאו ב . ה א ת ר ות היו השנים של נטורי ק נ שנות החמישים הראשו״ שלה מימד ת ו ל ד ב ת ה ״ ה ת וסירבו להכיר במדינה. להבדיל מ ו א נ ק דגל הת היא בראש וראשונה ביטוי אישי ועמדה פוליטית ו א נ ק , ה ארגוני־קהילתיש ביישובי ח ר ת מ , ה ה אז ש ק תן שנים. על רקע המצב ה ונטית לאו שהיתה רלות מאידך, נחוצים היו ו י מ מ ו ק ת ה מ ח ל ד וסיפורי הגבורה על מ ח העולים מד זה וקנו י ק פ א מילאו לשעה ת ת ר ם ונטורי ק ה ל ש ת ״גיבורים״ מ לחברה החרדיל עבור ם לטבו י נ כ ם המו י ר י ט ר ם היו מ ת עולמם. בשביל הציבור החרדי ה א

94

, ת הציבור החרדי ד ה א כתה ב נית היא שז ו א האנטי-צי ת ר . לא נטורי ק ם ת נ ו מ את כולה. ת החרדי י היהדו ק ב א ת מ גה א א המנהי ת ר א נטורי ק ל א

ת ויש ם ימים יותר משתי עשרות משפחו ת ו א ה ב הגרעין הקשה לא מנתה א הי ת ר ה עם נטורי ק א ל מ ת ה ו ה ד ז ה גזמת. ל ים כי גם הערכה זו מו הטוענת, שלא דת זיהוי ממשלתי ת כלכלית. היא חייבה למשל, שלא לקבל תעו משמעו, שלא להתייצב לשירות צבאי ן שנהגו אז ו ת קיצוב המז דו ק לתעו ק ז י ה לת לא יכלה ו ג ר עקב כך ועוד. יש הלוחשים שגם המנהי ס א מ ב ן במשפט ו כ ת ס ה ל ות ישראל, בייחוד מן נ ה במדי ר כ ה - י א ת שנתחייבו מ ו י ל מ י ס ק מ לעמוד בתביעות המו י ת התקי ל גים א ת, שהרי מנהי ו ת זיהוי ממשלתי דו ק לתעו ק ז י ה התביעה שלא לת זיהוי דו , וללא תעו ת ו א ח מ ה ם מחו״ל, בין השאר ב ה י ל ה שהגיעה א כ י מ ת מת נשותיהם שקיבלו ת הבעיה באמצעו ק פתרו א ל אי־אפשר היה לפורען. ח

ת זיהוי." דו תעו

׳מתגייסים״ חדשים ת מאגר טבעי של ׳ ו רה צריכות היו הישיבות להי לכאום יותר ומושפעים מ״גבורה״ י ד רדיקלי ם תמי . צעירים ה א ת ר לנטורי קת הישיבה ר ג ס מ ם ב י מ ד ק ו מ זם. אך לא כך היה. ככל שדפוס הנישואין ה והירואים די ח של ראשי הישיבות על התלמי קו וח יותר, נעשתה יכולת הפי נעשה רוו י ר הישיבה ולא חותנ ת יותר. לא ראשי הישיבות, לא הורי בחו י ב י ט ק פ אח נטורי ס ו נ אי ב ת הרעיון שבחור הישיבה יהפוך לקנ ו א ים, אהד הפוטנציאלי, תעורר ם ה י ת ו ד ס ו ך מ ת בתו ו א נ ק ת תופעת ה . ראשי ישיבות חששו שהתגברו א ת ר קת מ גדם וכנגד שחרורם של בחורי הישיבות מן הצבא. עליית ר ל כנ ה ק ת דעת ה אללים ה הישראלית והתגבשותם של ״יחסי החליפין׳׳ בין לומדי הכו ר ב ח ם ב י החיר לבחורי הישיבות עתיד ו מ א ת, איפשרו, כ ה הישראלית הלא-חרדי ר ב ח לבין ה. בחורי הישיבות ובוגרי ת או ו במעשי קנ נ של ״תכלית״ שלא כדאי היה לסכלזכות ר מלא״ ו דו , לדאוג לשידוך טוב, ל״סי ד ס מ ת ה א ל ללים מיהרו אפו הכודיהם מו ת כישוריהם והישגיהם בשנות לי ת א מ א ו ת בסופו־של־דבר במשרה ה

ת. הרבו

ת בירושלים ה של העדה חחרדי ד מ ע ל גם מ ח ם ה ף שנות החמישי ת סו א ר ק לת מ ר ה ב ר י ה מ ה: העלייה ה ם שהיו שלובים זה בז כי י ות, בשל שלושה תהל להשתנת כ ל מ מ ה של ״ ת ו ס ס ב ת ה ת כ״חברת לומדים״ ו ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ם, ה י החי

״ בארה״ב. ר מ ט א ס

ת, השפיעו על ת ״חברת הלומדים״ החרדי ו ח ת פ ת ה ם ו י ת החי מ ר העלייה בם, לבין י ת שירותים דתי ק פ ס מ ת ה ר ג ס מ ת, כ ם שבין העדה החרדי י ס ח י מערכת הן ו ח על המז קו ה עם אגודת-ישראל. ביטול הפי ה ד ז ת שרובה ה ה החרדי ר ב ח הן ו נה אפשרות לשוק מז , יצרו בפעם ראשו ן ו רז של תיעוש המז ו ך המז והתהלית כשרות גבוהה (בהשגחת הבד׳׳ץ ־ בית־דין צדק). מ ר חרדי, שייחודו בם חדשה ׳חברת הלומדים״ העלתה שכבת צרכנים חרדי ה של ׳ ת ו ח ת פ ת מאידך, ה

95

ה ל״חומרא״ (הקצנה דתית) משמע, לצרוך מוצרי ק י ס פ ת ה שנטתה להעדיף אה ר י מ ח מ ת, שנחשבה ״מקפידה״ ו ת כשרות גבוהה של בד״ץ העדה החרדי מ ר ן ב ו מזה ר ב ח ת צרכי ה ת למלא א ה החלו שירותי הכשרות של העדה החרדי ר ה יותר. עד מת שירותי בית־הדין של ת כולה. חרדי ירושלים החלו גם להעדיף א חחרדיה גם שרישום הנישואין את שירותי הנישואין שבמסגרתה, מ ת ו העדה החרדיה ר ב ח ק שירותים ל פ ס ה ל כ פ . העדה ה ף ממלכתי ק ו ם ת ה במשרד העדה, מעניק לב צ מ קא ה ו ם גילו ראשיה שדו ף שנות החמישי ו ת ס א ר ק ת גדלה והולכת. ל חרדינה ה״ציונית״, נוח ת פורמלית מן המדי ו התבדל החדש, שאינו מאפשר פרישה ות י ד ר ח ת המנדט. העדה ה פ ו ק ת ב ב צ מ ה ה כלכלית, מ נ ת מבחי ח יותר, לפחו ומבטיי לפרוש מן ת גם מבל ות עדת חרדי ה ליהנות משני העולמות־ להי ת ע יכלה מ

ת ופוליטיות. ו רלי ה היו גם השלכות מו ל ת א ו י ו ח ת פ ת ה נה. ל המדי

ת כ ל מ מ ת והפוליטית של ״ ת עוצמתה הכלכלי ל, הורגשה בעדה החרדי במקביים יטלבו וסדה על-ידי רבי יואל טי ת, שנ ת ״צעירה״ יחסי י ד י ס , חצר ח ״ ר א מ ט סת החלו עוד בקיץ י ד ר ח (1979-1887)" קשריו של רבי יואל עם העדה חלי ־ ה של קרו ב ר 1932, כאשר ביקר לראשונה בארץ-ישראל (אז עוד כך ת, א ותו כרב העדה החרדי יים ביקשו אז למנ נ גים הקיצו ץ01־101^3א). החו

ם י א נ ק ם של ה ח ו ת כ ברו מנהיגי העדה וראשי אגודת־ישראל התנגדו, מחשש להתגת ההצלה שאורגנה ב כ ר ר שניצל מגורלה של יהדות הונגריה, ב ח א 1 ל 7 . בעדה, הגיע לשווייץ (7.12.1944) ועלה ר נ ט ס על-ידי המנהיג הציוני ישראל קלאחר כשנה (ספטמבר ו ו מ ו ק ת מ לארץ-ישראל (28.8.1945). כאן לא מצא אה ל ח ." חצרו ה ן רג בברוקלי יליאמסבו 1946) עקר לארה״ב והתיישב ברובע ור השואה. ח א לפרוח והוא נעשה למנהיג חרדי הונגריה שהגיעו לארה״ב לה החרדי שאינו נ ח מ ו בראש ה ת ו עמדתו האנטי-ציונית הקיצונית, העמידה את ם הכלכלי ת ח ל צ נה יהודית לגיטימית. ה ה של ישראל, כמדי מ ו י ת ק כו מכיר בזה תמנ ת השפעתו על העדה ובמאי 1951 נ א ת כוחו ו , הגבירה א ו של חסידי" ס י ג נ ע תו של הרב ב י מו ר ח ר מכן, א ח א ת ושנתיים ל לנשיא העדה החרדירר בביתו ו לרבה. היה זה מינוי פוליטי, שהרי הרבי המשיך להתגת שירותיה ח א ת פ ב איפשרו לעדה ל ״ ה ר א ם שהגיעו מ י פ ס כ ויליאמסבורג. ה שבום. ר באמצעי ו ס ח מ ה מ ל ב נה בתולדותיה, לא ס ת השפעתה. בפעם הראשו ולהגדיל אב ה שערים, ברחו א ב-13.1.1963 נחנכו בנייני העדה החדשים מחוץ לשכונת מם שנתרמו בארה״ב, י פ ס כ ו ב מ ק ו ך לכיכר השבת. הבניינים ה ו מ , ס ס שטראו

יק." ופנ י ביתו של רבי יואל, ישראל ז ד מנאמנ ח בם על-ידי א ברו

נטית כבר נ ת נעשתה דומי י ד ר ח ר בעדה ה א מ ט די ס ת שהשפעתם של חסי למרופיה ת (הבד״ץ), ירושלמית באו י ת ד גות ה ת שנות השישים, נשארה המנהי במחציייס ק יעקב ו ח צ ק בראשית שנות השבעים עם בואו של הרב י ובמהותה. ררבה ן (ראב״ד) ו ב בית-הדי ו של ראש א סטר שבאנגליה," לכהן כסגנ צ׳ ממנ (למעשה) של העדה החרדית, הרב דוד הלוי יונגרייז (פברואר 1970), חל

96

ן יס לראש בית-חדי י ב ו ר ח ח תמנ ן נ ו ו של האחר ת ו ה זו שינוי. עם מ נ מבחית. ן ובעדת חחרדי ם העידן ה״ירושלמי״ בבית-תדי י י ת ס (19.10.1971) ובכך נ

״ א ת ר ם שבין ״נטורי ק י ס ח י ה השפעת מכרעת על ח ת י ו ה ת אל ו י ו ח ת פ ת ה לת שירותי ק פ ס א י ב ז ח חעדת לגורם מרכ כ פ ת. למן הרגע שבו ה לבין העדה החרדיר פ ס . ככל שגדל מ א ת ר ת נזרע גרעין הפילוג בינה לבין נטורי ק כשרות, רוקרטי ו ת הבי ו ד י ק פ ה של ת י ת ו ט נ כ ת, גדלו ת ם להכשרי העדה החרדי י ק ק ז נ הה הפוליטי; ל ק ש ח מ ר כ ה ם (משגיחי כשרות וכיו״ב) וגדל ב י ק ס ע ו מ ר ה פ ס גדל מס ר ט נ י , נוצר א דך ת. מאי ת חחרדי ר ב ח ת ה ר ג ס מ ה לת, ב צ ו ח הן בעדה והן מה ד ע ה הם מ צרי ל הכשר למו ב ק , ל ן ו ם ייצור המז ו ח ת ם ב כלכלי למפעלים רביים תכשר. נ ם הטעו צרי ר המו פ ט ת מ ה א ב ר ה ב ב ן גם הרחי ו ת. תיעוש המז החרדים ומגוון ם של המפעלי ר פ ס ת מ ב ח ר ה ת ופוליטית ל קה כלכלי מי נ א די ו פ נוצרה אה ר י ת ס קה זו עמדה ב מי נ ת. די ם העדה החרדי ע ט ם הכשר מ י ל ב ק מ ם ה צרי המוים ראו בה י נ ם הקיצו י א נ ק ה ת״ מן ה״ציונות״ והמדינה, ש ת ה״התבדלו ס י פ ת לא ת. פרשת ההכשר למוצרי ״תנובת״, תי ה של העדה חחרדי מ ו י ק ה עיקרית ל ק ד צ הנות ו ם של תצי י ק ה ב ו מ ם ה י ל מ ס ד ה ח גמה לכך. ״תנובה״ היא א דודך, ל מאי ב ק הקיבוצי החילוני. א ש מ ה ת העובדים ו ו ר ד ת ס , ה ת י ט ס י ל א י צ ו ס הת י ד ר ח ת ישראל. העדה ה נ א היצרנית הגדולה ביותר לחלב ומוצריו במדי הין ת ב והולך, ללא מ ח ר ת מ ק מוצרי חלב לציבור החרדי ה פ ס ה שאי אפשר ל א צ מן בניגוד לעמדה ־חברתי עמד כא ס חכלכלי ר ט נ י א " ה ובה״. ה ל״תנ מ ע ט הכשר מ, עני ואידיאולוגי, ם להכשרי העדה היה קטן י ק ק ז נ ר ה פ ס מ ש האידיאולוגית. כת ב ח ר ך ה ית, א נ ת הקיצו ו ל ד ב ת ה ר ה ת מחי ו ״לשלם״ א ה לתבוע ממנ ניתן הי: ך כ יותר מ . ו ת״ ת עם תביעות ה״התבדלו מ י י ו ס ת מ ת חייב התפשרו ו ח ו ק ל מעגל הת ד מ ע ת מ ת א ק ז ח ת של שירותי הכשרות של העדה, מ ו ח ו ק ל ר ה פ ס ת מ ב ח ר היות ת הכשרו ח א ר כ ה ת ומחלישה ב י ד ר ח החברתי בחברה ה הפוליטי וה ה״ציונית״. נ ת הראשית של המדי ו ת, בייחוד זו של הרבנ ו בי טי האלטרנם בהכשר העדה, צרי קף המו ת הי ב א ה להרחי מ ג מ א ה לטת אפו ות השישים בו משנ. גישה זו נעשית ת״ לטים של ה״התבדלו ם בו י ל מ ס ר פגיעה ב גם במחי, ק ה ב ו י מ ת ר ו ס מ - י ת ל י ה סתו של הרב יצחק יעקב וייס, רב ק י נ ננטית עם כ דומית נטורי צ ו ב ס לקרע עם ק י ס ב גה הדתי של העדה. כך נוצר ה הי ו כמנ ד לתפקיב ר ת ובייחוד בית-תדין שלת, בראשותו של ת להפיכתה של העדה החרדי א ו ת ר ק

ת בישראל." ה החרדי ר ב ח ת ועוצמה ב ו כ מ וייס, לגורם בעל ס

ת, א לבין העדת החרדי ת ר ח בין נטורי ק ת מ ים ל נ ים הראשו י ד הביטו ח אם בלוי. בלוי, אלמן, ר מ , ע א ת ר ר לנישואיו השניים של מנהיג נטורי ק קשוה ת י ת בן־דוד, ה . הגיורת, רו לי א צרפתי-קתו צ ו מ ביקש לשאת לאשה גיורת מסלה ו ו של תילד י ת ר ת ס ה א ומעורבת ב ת ר ה כבר עם נטורי ק ז רה מ קשות תגיורת. ת א א ש ל רה לעמרם בלוי להימנע מ שוכמכר. בית-הדין של העדה הוה ק ס נות תישראלית ע ה נופך רכילותי-שערורייתי שהעיתו ר הנישואין הי פו לסיאה וצעירה. בנטורי ם נושא לאשה גיורת צרפתיה נ י א נ ק : מנהיג ה ה א נ ה בו ב

97

ח בנושא ה״תתבדלות״ ת מ ת למנהיגם, על רקע ה כלו א ראו בכך התנ ת ר קת ר ת ז ת א ו ר מ ת הגיורת (חורף 1966), ל ם בלוי נשא א ר מ ותתכשרים. ע

" ת. בית־הדין והוצא מהעדה החרדי

ת ו ג ר המנהי ת ל ריב הירושה על כ ח תו של עמרם בלוי (5.7.1974), ה עם מוורת, הבן אורי ואהרן י ה טוענים: האלמנת-תג מ צת. לכתר היו כ של הקבוא היה ה יתרון: הו קצינלבויגן, תשותף לדרך מראשיתה. לקצינלבויגן הי״ של נטורי ד ס ו מ ״ ת עיתונה ״החומה״ ומנהל ה ר א ן שבחבורה, מוציא לאו ק ז הך כ - ר ח ת. כחמש שנים א מו רה ויראה״, שאליו הגיעו כטפי התרו א ־ ״תו ת ר קרה ויראת״ ירש ו ב״תו מ ו ק ת מ (13.2.1978) נפטר גם אהרן קצינלבויגן. או של עמרם בלוי. ים קצינלבויגן (בנימין לבנשטיין), שהיה גס חתנ בנו חיים רי בלוי וחי ם: או סי י ת ירושה גלויה בין שני הג מ ח ל עתה פרצה מז ח ים קצינלבויגן א א התפלגה למעשה. חי ת ר צת נטורי ק קבו קצינלבויגן וקטי רה לילדים ובידו פנ תו ד- תלמו רה ויראה״ ובו כולל (״יראי ה׳״) ו ב״תות ם שבחו״ל, והיה גם העורך של ״החומה״. אורי בלוי ביקש א י מ ר ו ת ת ה בו כתוו עצמם בעימות א צ צתו מ קבו ם קצינלבויגן ו י ה של העדה החרדית. חי ת ו ס חה של העדה, ד מ ע ת מ גלוי עם העדה החרדית, אבל עדיין לא יכלו לערער אים. אחרי הכל רבי יואל י נ ם הקיצו י ד ר ח המייצגת הלגיטימית של כל הת בדעתו ה להעלו ד לא יכול הי ח ים היה רבה הרשמי של העדה ואף א יטלבו טי. רבי יואל הלך לעולמו כשנה וחצי ״ר הזקן גותו של האדמו לערער על מנהיו משה תו של ר׳ אהרן קצינלבויגן (19.8.1979). יורשו (בן אחי ר מו ח א לת שהיתח לדודו, ו כ מ ה ט ת ו א ים, הרבי מסיגט) לא נהנה מ טייטלבות רלי ה מו כ י מ ת ר ל ו ק תה מ , הי ר א מ ט ת ס ו ד י ס ך ח ה לו בתו מ ק זיציה ש והאופוק כוחו של הרב וייס, שנתמנה לרבה ז ח ת ל נ ת לפלג קצינלבויגן. במקבי י פ ס כ וו של רבי יואל. עכשיו השתחרר מ ו ק מ של העדה (גאב״ד ־ גאון אב בין־דין) בם נגד בד״ץ העדה ונגד י מ ו ס ר פ ו ל ת ו ס ת ונתן ח ו בל ים קצינלבויגן מהמג חירים וחריפים יותר." רת ברו קו י ט נעשו דברי הב א ט ל א הרב וייט אישית. לן קצינלבויגן נעשה מועד לדרשות בגנות העדה תו של אהר יום השנה למור ח ו רה ויראה״, ירחמיאל דומב, ס א של ״תו ת ר י נטורי ק מכ ד מתו ח ורבניה. את זו ולהשמיע דברי זעם וגינוי כלפי ו דמנ עשיר מלונדון, נוהג להופיע בהזי מכ רה ויראה״ מצד תו ב ״תו י ות סב י ה גורמות להתפרעו ל העדה. הופעות א

העדה החרדית.

די חסי א ו ת ר אי נטורי ק ת מופנית עכשיו כלפי פנים, לקנ י א נ ק ת ה מו האליהם. היא נושאת, ככל שיהא הדבר תי דם של רבו ם לכבו י א נ ק מ ת ה העדה החרדים י ס ר ו ק י פ א ר יותר מאשר כלפי חוץ ־ כלפי ה חמו , אופי חריף ו י פרדוקסלת ו מ ו ל ה , חילופי מ ם י ק ו ב ק ב ם ו י קת אבנ רי ה ופגיעה ברכוש, ז ת צ הציוניים: הת, אין מו ת האופי החריף של מעשי האלי ם וכיו״ב. אך למרו י ת מ ז ת ת, ה והכאוים ות. אנשיו של קצינלבויגן חי ונה לגרימת פציעה ממשית, או למו ם כו ה בם יכולים ם ואין ה ה ם מ י ק ז ח ה ם ו ה שערים, בין אנשי העדה החרדית, הרבי א מ ב

98

ם שהיא יכולה להפעיל נגד גבלת באמצעי ת מו להתמודד׳ עמם. אך העדה החרדים ה י ר ב בם עם ח ת ברי ו נ י ס ח א מ א נהנים אפו ת ר ניים. חברי נטורי ק ם קיצו י א נ קגמה אופיינית למצב זה היא האירוע שהביא ת. דו ל בעדה החרדי ו מ ת א מר חריף כנגד רבני מ א ת מ . בעקבו ים קצינלבויגן ולהתרתו ו של חי ת מ ר ח ח לים קצינלבויגן." ם על חי ר ת ח לה העדה חחרדי רטם ב״החומה״, הטי תעדה, שפום לא ר ח ה א ש ל ת להטיל, א ותר שיכולה תעדת חחרדי ה בי ש ק ה העונש ה ר ו א כ זהו לזיציה לרבי פו כה: האו ה הפו ר ט מת אף השיג מ י י י ובמידת מטו ב ה אפקטי הירתו ים קצינלבויגן וחבו ת חי ה א ח ק ר בארה״ב, המשמש כנשיא העדה, ל א מ ט ס מם. בסופו-של-דבר וספי ם נ י י פ ס ם כ ם בגיוס משאבי ה ה וסייעה ל ת ו ס ת ח ח תג ו ת מן הס י ת ד ת ה ו א נ ק ה של ה ח ו " זו כ . ם ר ח ת ה ר א א להתי ל ת מ חיפשה העדה א

א וזו גם חולשתה. ת ר של נטורי ק

ת שאגודת ישראל לא הצליחת חה העדה לעשות, מ ת מצלי ו נ ו בשנים חאחרב ת תפגנות הרחו ס א י ס ת ה א ל ת ר לתם של נטורי ק כו ת י דה: להגביל א מעוה ר ב ח ה ועם ה ר ט ש מ לה לעימות פיזי עם ה ת כו ה החרדי ר ב ח ת ה ולגרור את צו ו הקב ת ו י ד ר ח ה ה ר ב ח ת ה ו ח ת פ ת ה ה ב דת מפנ קו ת. זוהי נ הלא-חרדים שבין י י ט ק ל א י ד ם ה י ט ח י ת זו מצביעה שוב על ה או ות בה. מצי י נ הקיצור על ח חמו קו ם פי ו ת. בד״ץ העדה מפעיל כי ו ת הדתי טו רי טו ם לבין האו י א נ ק הת כנגד ה״שלטון הציוני הכופר״ ולעיתים אפילו ו א ח מ ב הנעשה בהפגנות ום י ב ר ס מ ק מן הארץ גורמים ה ל ס ה ה״ציונית״, כדי ל ר ט ש מ משתף פעולה עם ה

2 8 . ת ע מ ש ל מ ב ק ל

סיכום

ה ר ב ה ה של ה ת ו ה ת פ ת ד ה סו ת בי ח נ ו מ נית ה ו זיצי ת האופו י ת ד ת ה ו א נ ק הם י נ ש . ב ה מ י ל ת א י ת ר ת ה רה כפעילות מ ה לכאו ת פ ת ה ה ל ת י , יכולה ה ת י ד ד ה הה ס נ ת ה ש מ י ל ת א ר ת ה עת מ ו ה כי אכן תנ י מה ה , דו ה נ י ד מ ם ה ו ת לאהד ק ו נ הראשון של ת ו ה ת פ ת ל ה ב . א י ה ההדד נ ה מ ה בשולי ה ת פ ת , ת י ״ ח ל ת ה ש ר ו ת מ ך א י ש מ ה לת כל ם א י ט ל ו ק , ה ת י ד ד ה ה ה ר ב ה ם ב י זציה בלבדי ת סוציאלי ו ד ס ו מ ת כ בו הישי, הם י א על ל ה מ קו י ה פ ר ש פ י ם, א י י ר ז מנ ־ ת כמו ו ר ג ס מ ם ב י י ד ר ח בני הנוער הא , הי ה ש ד ה ת ה י ד ד ה ה ה ר ב ח ת ה ר ג ס מ ם ב ת ו ב ל ת ש ה ת ו י ש י ת א ו מ ל ת ש ה תם ל נ ו ו הכה ת א ר , נ א ת ר ה נטורי ק ס ו ת נ ו א נ ק ה, של ה י י . האופציה השנ ״ ם י ד מ ו ל ת ה ר ב ה ״ת בה ו מ י ל א ב ה ם שמרכי ת ומשו י ת ר ת ה ה מ ת י ם שלא ה ו ש י רב יותר, מ ו כ כבעלת סים ז אי רו , הי ם ז י א ו ר ט ל ב של א י ה מרכ ה ב י ה ם ש ו ש ה וגם מ ל י ח ת כ ל ה מוגבל מ י הי ם־לשעה של הגוער ההדד רי בו י א היו אכן ג ת ר . נטורי ק ת ה אישי ב ר ק ה ו, ף ה ס , עצירת ה ״ ם י ד מ ו ל ת ה ר ב ה ה של ״ ת ו ח ת פ ת ש בישיבות. אבל ה ב ג ת מ המה שאין ז י , כבעלי כר ם״ לי דו ם של ה״ג ד מ ע ת וגיבוש מ מרו ת החו מ ג ת מ ו ח ת פ ת ה, עד שהפכו א ת ר ת על השבץ נטורי ק י ד ר ח ת העדה ה זקו א , הי ם ה י ל לערער עת ר ג ס מ ת ב ו מ י ל א ב ה י . מרכ ת י ד ד ה ה ה ר ב ה י ב ש מ ת כוה מ ר ס ה ה ו נ ט צה ק לקבו

ה רבה. ד י מ קח ב מפו ם ו ו , מוגבל כי ת י ד ר ח ה ה ר ב ה ה

99

הערומ

י ור׳ אמי ס : רבי (יהודה הנשיא) היה שולח לר׳ א ת י מ ר א ם מ ו 1. תרג: ם ה ו הערים בארץ ישראל, והיו עולים לעיר ואמרו ל יתקנ שיצאו ום ראשי המשמר ה ם ל י א י ב ״הביאו לנו (את) שומרי העיר״. והיו מבי : ״אלו שומרי העירז אלו מחרי ם ה ם ל מרי והשוטרים. והיו אודי ם שומרי העירי״ (השיבו): ״אלו תלמי : ״ומי ה ם ה ו ל ר מ העיר!״. אם ו ה בי ר ו ת ת ה ם ומשמרים א לומדי גים ו ם הו ה ם והלומדים, ש י מ כ ח ה

ובלילה״.

ת המדינה״, א. שפירא מ ק ת ה א ר ק יים ל נ , ״יחטי דתיים־חילו ה מאמרי א 2. רי בציונות ת ד ם ה ר ז לדות הציונות והיישוב ־ ה ות בתו גי (עורכת), סו

ב ועם עובד, 1983, עמ׳ 86-69. טת תל-אבי ברסי י נ (2), או

, קסמן ר ו ר יובל למאי פ , ״לתולדות הלבנון״, ס ה למשל, א.ר. מלאכי א 3. ר ירושלים, תשכ״ז, עמ׳ 100.

ם בארה״ב י דת הרבנ ו ס (בטאון אג ד ר פ ד על עמרם בלוי, ה פ ס ה ה א 4. ר וקנדה) תשרי תשל״ה.

: י ה מאמר ב ח ר ה ה ב א 5. ר"Religious zealotry in Isaeli Society", Poll-Krausz (eds.), On Ethnic and Religious Diversity in Israel, Bar-Ilan University, 1975, pp. 91-11. "Jewish zealotry: Conservative versus innovative", Sivan-Friedman (eds.), Religious Radicalism and Politics in the Middle East, State University of New-York Press, 1990, pp. 127-142.

ה ודת, עמ׳ 22-12. ר ב ה ה א 6. ר

ה י. שיינברגר, עמוד א , ר ם י א נ ק ט של ה ב מ ת ה ד ו ק נ ן מ סקי 7. על הרב די האש, ירושלים, תשי״ד.

ר מועצת גדולי ב ובסקי, שהיה ח ׳ ז בן גרו ה למשל דבריו של הרב ראו א 8. רה של אגודת-ישראל בארה״ב: ״...כיוןן שבעיקר הדבר צדקו נטורי ר ו ת הם ייהרג ואל יעבור ו ש ם מ ה ה גלויה בדברים ש מ ח ל מ א שצריך לצאת ל ת ר קא (=של היום) תדרך דנ ר שלפי המצב דהאי ב ו ס ואף בי״ד (=בית דין) הד שהמצב יכול ח ה יותר לתכלית, הלא מבין כל א ב ו של הדורון ט

100

ח ר ב ס ש עפ״י (־על־פי) ח ח ר ת ה ד ל א ה שעלול מ ת לרעה חלילה, מ ו להשתנא ועוד יותר ת ר רי ק ת כנטו ו לם עפ׳יי דין להי ם בו י ח ר כ ו אז מ חישרח ו

׳א. ת נצח, תל־אביב, תשל״ב, עמ׳ ס״ט-ע׳ א צ ו ות הזמן, ה מהם...׳״, בעי

ה למגבלות ב ו גמא ט א דו ת הציבוריות הישראלית, הי 9. פרשה זו שהסעירה א

ה על א ת כולה. ר י ד ר ח ה ה ר ב ח ם ב ת ו ל ת ל ם ו י י ב י ט ק א ם ח י א נ ק ם של ח ח ו כ; ג ״ מ ש ת עידנים, ירושלים, ת א צ ו ה, ח וסלי פרשה זו, א. הראל, ״מבצע י

ת עידנים, ירושלים, תשל״ט. א צ ו יא (בן-דוד), שומרי העיר, ת ר. בלו

ת ק, שאלו נ ד מו ם דבריו של הרב שמואל דו ותר ה ת בי ב ו ט גמא ה לי הדו 10. או, עמי ה מ ד ק ה , ירושלים, תשלייח, ב ר ש אמי א ר ת ־ גרגירים ב בו ותשו, ס ״הוי רועי ירושלים״, (חסר שם חמחבר) ר ט נ ו ק ה גם ה א זי־י״ז. ר

ניו־יורק, תש״ם.

ן ש. קצינלבויגן, ר ה ז תשל״ד (5.7.1974), א ם בלוי, ט״ו בתמו ר מ 11. עו תשל״ט (13.12.1978). ל ס י״ג כ

ת ״שלום הגליל״ (1982) שתוצאו מ ח ל ם ותפילת בראשית מ ת לצו דעו 12. מון פרטי. ו על-ידי בד״ץ (=בית דין צדק), ארכי

. ח וטרינרי ממשלתי קו בפי יבת ברישוי עירוני ו ת למשל, חי ו מ ח טת ב 13. שחית שבחשגחתו בכפר חערבי ת תפרו ת שחט א ועד חכשרות של חעדח חחרדית חייב ועד א ח בידי ערבי. לעומת ז : רישיון השחיטה חי ה ב י ס שפרעם. הם בשנת השמיטה עם השלטון ח ל ית ה ח לאפי מ ק ת ת ק פ ס ת א ר א י ד ס ת הכשרות ל

ת. ו ם של מאפי צ מ ו צ ר מ פ ס מ ת ב ז כ ו ר ח מ מ ק ת ה ק פ ס הישראלי, שתרי א

ר זלמן מלצר, ס י ב מרבי א ת כ בלת מ ת תצעד תראשון, קי 14. כאשר עשתה אר ובו ד מגדולי הדו ח א שהית ראש ישיבת עץ-חיים בירושלים ונחשב לברבה זליג ת ו ק כל צעד שיש בו לפגוע בעדה החרדי י ס פ ה דרישה ל

גה מיד. בענגיס (תמוז תש״י). אגודת-ישראל נסו

: רישום טלפון על-שם האשה בשם נעורית. תופעת זו ה מ ו 15. ״פתרון׳׳ ד. א ת ר ם עם נטורי ק י ה ד ז ים שאינם מ גזרים חרדי ת גם במי ל ב ו ק מ

, ירושלים, תש״ם. ר מ ט א ט ׳יר מ , האדמו ס ק ו ה א. פ א 16. ר

ה ודת, עמ׳ 345. ר ב ה ה א 17. ר

101

ת ב ; שם, ט ת ״ ש ב ת ים דארה״ב וקנדה), א דת הרבנ ו ס (בטאון אג ד ר פ ה ה א 18. ר׳ב דת ישראל בארת׳ ו א צעירי אג ק ו ו ה ד ל ם זה היו א ו ס ר תש״ו. לפי פ

. ר א מ ט ס יזה לרבי מ ו ת הו שהשיגו א

ן תשי״ג (21.5.1953). ו ו 19. ז׳ בסי

מ. ת מ. א ת, ר קומה של העדת תחרדי דו בשי 20. על ר׳ ישראל זופניק ותפקי גערליץ, ישראל עושה הייל, ירושלים תשל״ת, עמ׳ 50-3.

ר השואה. ח א ם ל י ק ס ו פ ד מגדולי ה ח א ב וייס (1989-1901) נחשב ל 21. הרב. ית מעיריית תל-אבי רנ ת תו ו ר פ ס ק ל ו ס הרב ק ר ת פ בל א קי

ם כ ס ך ה ו 22. ההכשר על מוצרי החלב של ״תנובה״ בירושלים (1973) נעשת תה ר ו מ ה ח י י ט א ס ת של ירושלים. שיתוף פעולה זה אף הו י ת ד עם המועצה הם ר ט י ש רט בספר ו ה על כך במפ א ת. ר ת של העדה החרדי י ר ו ט ס י ה ה ה כ ר ד מ

ה אור, אנשי המודעות. א ר

ה א ב וייס. ר ם בואו של הר ד ו ה עוד ק נ כ ס א חשו ב ת ר 23. ראשי נטורי קם של בלוי וקצינלבויגן אליו מי״א באדר א׳ תש״ל (17.2.1970), ב ת כ מ

(ארכיון פרטי).

ת א צ ו ת בלויא (בן-דוד), שומרי העיר, ה ה של רו ר פ ס ה על כך ב א 24. רות, נ ה ידיעות אהרו א עידנים, ירושלים, תשל״ט. על הנישואין ר

.5.9.1965

ת שבועון משוכפל (״מלחמה לה׳ רת באמצעו קו ה בוטאו דברי הבי ל י ח ת 25. בא בעריכת ת ר ה של צעירים בנטורי ק צ ו ב ר על-ידי ק בעמלק״) שיצא לאום הלה ס ר י ר הירש, נכדו של אהרן קצינלבויגן. כאשר פ ישראל מאית שמו, כיר א ם חריפים נגד הרב וייס (אם כי נזהר שלא להז דבריון תשמ״ב), נודה על-ידי הבד״ץ. ו ה לה׳ בעמלק״, פרשת שלח, סי מ ח ל מ ״

ר מכן בוטל הנידוי. ח א ל

ים קצינלבויגן (בנימין לבנשטיין), ״הצלה גדולה״, ו של חי ר מ א ה מ א 26. רל תשמ״ח (16.8.1988). מה, אב תשמ״ח. הנידוי הוכרז בג׳ באלו החו

ום ת למדי בז׳ בתשרי (לפני י רו ז ת מו בו סי 27. הנידוי בוטל בנ הכיפורים), תש״ן (6.10.1989).

ם בשריפת י מ ש א ציאתם מן הארץ של ה 28. שמועות על כך נפוצו על רקע י-מאי 1986). על רקע ס בירושלים (סיוון תשמ״ו ו ב ו ט ו א ת ה ו נ ח ת

102

ם של בתי קולנוע בלילות שבת בירושלים ת ח י ת ת נגד פ ו נ ההפגתיהם ו נ ו סי ם נגד נ ת אמצעי ה העדה החרדי ט ק ובמבר 1987) נ נ (אוקטובר־ת. (ראה על ירה ולהביא לתפעלת אלימו ו ת האו ט א י ס ת ה א ל ת ר של נטורי ק

ה בארכיוני הפרטי). פ ו ק ה ת ת ו א כך במודעות מ

103

פרק שביעי: מנהיגותם של ״הגדולים״ - חלום ושברו

על המושג ״דעת תורה״

מי שדעתו דעת תורה יכול לפתור כל בעיות העולם בכלל ובפרט, אלא שתנאי התנה שהדעת תורה תהיה צלולה בלי איזו פניה או נטיה כל שהיא ואס יש לך אדם שדעת תורה לו, אלא שמעורבת אפילו מעט עם דעות אחרות מן השוק או מן העיתונות הרי דעת תורה עכורה היא

מעורבת עם פסולת, ואין ביכולתה לרדת לסוף הענין. (מתוך: ר׳ ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים), חפץ חיים על התווה,

בני-ברק, עמ׳ ל׳).

דע״ת (=דעת תורה) מורכבת משתים שהן ארבע: א) ידיעה מקיפה ועמוקה בכל מכמני התורה כשהיראה קודמת לידיעה; ב) כשרון נעלה לדמות מילתא למילתא. כי פתרונן של רוב בעיות האקטואליות אינן מפורשות בספרינו. יש להטיל עוגן ולצלול במימי התורה עד שזוכים

לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. עמל רב והתאמצות ממושכת בשתים אלו מטביעים בנפש שתי תכונות: א) ערמומיות ביראה; פקחות וכושר התמצאות בכל סבכי החיים ונפתוליהם; ב) הרגשה תורתית סגולה שהחפץ חיים והחזון אי״ש הגדירוה כ״שו״ע חמישי״ היא תחושה אצילה על-ידיעתית הפועמת בלב ובנפש. מין אותיות פורחות שאינן מנוסחות ואינן נסוכות על גבי גווילים. בכוחה להרגיש את הנולד ולראות מיד את הצפוי מכל

מעש. (מתוך: גדעון שטרן, ״התופסק ׳מלחמת המצוח׳ בגדולי התורה״,

דגלנו, תשרי תשכ״א).

ו של הרב אליהו די ד מתלמי ח ת העולם השנייה, פנה א מ ח ל ר מ ח א ר ל צ זמן קGateshead on) יטסהד י 1 מנהל רוחני (משגיח) של ישיבת ג , ר ל ס אליעזר דה ש ק אבת, ה Tyne) באנגליה, בבקשת תשובה על השאלה שהיתה אולי הכום אין ה״גדולים״ - א ת השואה: ה ים בעקבו גים חרדי כה ביותר בחו והמביים וראשי הישיבות - שהתנגדו לציונות ולעלייה לארץ-ישראל, נושאים הרבנם ת ד מ ך בגלל ע כ ה שיכלו לעלות לארץ ונמנעו מ ל ם של א ת ל צ ת במניעת ה ו י באחרם של ת ו ד ג נ ת : האין השואה עונש על ה ה ז ם ״גדולים״? וקשה מ ת ו של א

104

ת ר א ל ס ח חרב ד ת פ בתו מ ״הגדולים״ לציונות וליישוב ארץ-ישראלי בתשוב דסלר, ת ו ה. לא יעלה על הדעת, כ נ ״ לכלל עיקר אמו ם י מ כ ת ח נ המושג ״אמותם ו ג הי ת בשואה. להיפך, הערעור על מנ ר ח ם בדרך זו או א י מ ש ש״הגדולים״ את ו ל ט ב ת ה ת ה ר כ ן ה ת לשואה. ״חטרו י ת י מ א ה ה ב י ס ם ה ה - ם הם, ה ות לדברי ואי הצית כל חרבן ר״ל (=רחמנא ליצלן ־ ל ח ת ת ו א ט ו ־ זהו שורש כל ח נ לעומת רבותית נ ו מ ות לא ישוו לעומת שורש הכל, שהיא א י כו הרחמן יצילנו). וכל הזם ״לשם שמים ר ב ת ד ם א י ר מ ו ה שבשעה ש״הגדולים״ א ר כ ה מר ה , כלו ם י מ כ חם ורוח הקודש שורה ה י ד ה י ש ע מ .שכינה שורה ג . בענייני כלל ישראל.ר ו ס א ״ (ההדגשה שלי, מ.פ.). הצגת השאלה היא כשלעצמה כפירה - ״ ם ת ר ו ב ח ב

2 . ר ל ס ם הרב ד כ ס , מ ה ומכ״ש (=ומכל שכן) לאמרם״ ל א ם כ לשמוע דברי

ת י ז למה מרכ ר די ר בו נעשה שימוש במושג ״דעת תורה״ כדי לפתו ח ה א ר ק מרבותה של אגודת-ישראל ה החרדית, קשור לשינוי שחל במעו ר ב ח של הר עליית הליכוד לשלטון (״המהפך״ - 1977). ח א ליטיקה הישראלית, ל בפות על־ידי ראש תנ י , הנ סר מו ת עולם ו פ ק ש ת״ (דרשה בענייני ה סרי ב״שיחה מו-ברק בשנת תשל״ח י הישיבה או המשגיח) שניתנה בישיבת פוניביז׳ בבנכה, הנוגדת ת המבי או ת המצי ר לתלמידיו א י (1978), ביקש ראש הישיבה להסבת הפוליטית של אגודת־ישראל ר ו ס מ את ה ת״ ו ת ״ההתבדלו ס י פ ת ת ה א ט ו בצורה בת שאלת גיוס הנשים לשירות ר פרישתה מן הממשלה בעקבו ח א כפי שהתגבשה לק א ר ם, ל כי בו ו הנ זני תלמידי , טען ראש הישיבה באו מי (1953). אכן לאוה שורת היגיון, אין ת ו א שעל־פי א ל י להשתתף בממשלה ״ציונית״, א שלא ראורות ם שהורו להשתתף בבחי סת. אבל ה״גדולים״ ה ת לכנ רו גם להשתתף בבחי ובקואליציה, ומפני ״דעת תורה״ זו חייב ההיגיון האנושי הפשוט

3 . ת דחו להי

ת נ ת שיש למושגים ״אמו י ז ת על החשיבות המרכ ו ד מ ל ת מ גמאו שתי הדוד עם שאלות ד ו מ ת ה ם לה ל ם מאפשרי ״ ו״דעת תורה״ בחברה החרדית. ה ם י מ כ חח שבין ת מ ה מן ה א צ ו ת ת הפנימיות העולות כ ו ר י ת ס הותה, עם ה ד של ז ו ס י הי מן ת ו ה ק מ ל ת עצמם ח ו א ר ת ואידיאולוגיה ומאפשרים לציבור וליחיד ל או מצית במישור ת והמודעו ו תי ת המשמעו ו י ט ס ת ה ת, למרו רי סטו ת ההי י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ח הה נראית גדולה וברורה יותר, ככל שגדול י . ככל שהסטי הערכי והנורמטיבית ישראל נ ה של מדי ת מ ק ה ת של השואה ו או ת המצי ם א ו ל ה יותר הקושי לם של ה״גדולים״ ת ג ה נ ה ה בציונות ב מ ר ו ת ח מ ח ל ה״ציונית״, עם העבר של מה נ ו מ א י ביותר וה״שלם״ ביותר: ה קסל ן הפרדו ב הפתרו י הגיבורים, כן מתחית לי ו ה אישית סג נ ו כ ת ס נהנים מ ה שעל ה״גדולים״ ״שורה השכינה״, וף מעבר לכל שיקול הגיוני של ק ו הם ת תי ראו להו תיהם ו ה לדעו נ ק מ (כריזמה), ה

ה רגילים. ת ו מ בני ת

ת. מנהיגי רתי ת-מסו די הו ה הי ר ב ח נה זרה לגמרי ל ה זו כשלעצמה אי ס י פ תח הקודש. ם כבעלי רו ה י ד י ס ם בעיני ח י ס פ ת ס למשל - נ ״רי ת - האדמו ו ד י ס ח ה

105

ה ברעיונות שרבנים ומנהיגים כ י מ ת העניפה אפשר למצוא ת ת הדתי ו ר פ ס בת. ואף־על־פי־כן, אין ית המציאו לת על-טבעית בראי כו ם נהנו מי י ר ח ים א דתיכי ע תהלי ק א על ר ק ו ו ה ד ח ת פ ת ה ת חדשה, ש דתי ת- ק שלפנינו תופעה חברתי פ סה ל ם א י כ י ל ת ה ה-19.* ת א מ ף ה רופה בסו יזציה במזרח־אי החילון והמודרנת ו טי לי ות־פו ת חברתי ל הכרעו ב ק דים לראשונה בפני הצורך ל ת היהו העמידו אה כ ו ת ת ב די הו י ה הלא־ ר ב ח ם עם ה ה י ס ח ל י ת למכלו רו ות, הקשו ומי בשאלות קית החדשה. או ות למצי נטי ו ת נראו כבלתי רלו ו י ת ר ו ס מ ת ה בו חיו. התשומי ו נ טו ם או ו ח ת א ל ו פ ה א כ פ ב של מושג זה, ה ח ר ליטיקה היהודית, במובן ה הפות ־ י ת ר ו ס מ דית ה קה היהו טי לי צא של הפו ת המו דו קו ח לנ הכר ר ב שאינו קשוליטית ה הביאו לעלייתה של עילית חברתית־פו ל הגלות והגאולה. שינויים אדת קו ליטיקה. נ ת מן הפו י ת ר ו ס מ ת ה ו ת הרבנ ה א ק ח ד חדשה ־ ׳׳המשכילים״ - שלם, או ליטיקה. ו ם לפו י ת הרבנ ר ז ח ה ה ת י ת, ה ת החרדי ו נ צא של ההתארג המורה, ם בלימוד תו ת ו ק ס ע ת ה ת ו י ת ר ו ס מ ת היהודית ה ו ב ר ת מי ה ם בתחו ת ו ר ג ת ס הם י גם ביכולת של הרבנ ק שאין הדבר פו : לא ר י קסל ן הפרדו ת הפתרו חייבה אם דעת יתירה ־ ה א שמעניק ל ם זה הו ק ו ס י א להיפך, ע ל ת העם, א להנהיג אי ותר מבנ ק י ו ח ר ק ו ם ״להבין״ ו״לראות״ עמו ה ״דעת תורה״ ־ המאפשרת לד ח ם א , ה ה רגילים. דבריו של ה״חפץ חיים״, שהובאו בראש הפרק ת ו מ תלם ת מפני העו ט ל ח ו מ ת ה ו ר ג ת ס ה א ה ק ו ו ים לגישה זו. ד נ ים הראשו י הביטו, ר הכהן י א ת של הלכה״), טוען רבי ישראל מ ו מ החיצוני (״בתוך ד׳ את ר ש פ א מ ת ייחודית (״צלולה״) של ״דעת תורה״, ה כו יקה אי היא-היא המענא ית, ל ת המודרנ ו ב ר ת ת ל חו ״פתרון כל בעיות העולם״. המעורבות, משמע הפתי

. תי ן מהו סרו א חי ל ק שאינה יתרון, א ר

ר העילית ה״משכילית״ ק עם אתג דד לא ר אך המושג ״דעת תורה״ בא להתמוית שגילתה נכונות גות רבנ א גם ואולי בעיקר, עם האתגר של מנהי ל החדשה, אליטית הציונית. פיצול ת למודרנה והשתתפה, בין השאר, בפעילות הפו ופתיחור ה״השכלה״ ג ת א ת יותר מ י ת ר ו ס מ ן למנהיגות ה כ ו ס בעולם הרבני היה מם, י תי רה״ אמי ה בין ״גדולי תו נ ח ב כשלעצמה. המושג ״דעת תורה״ מאפשר הת י ת י מ רה״ א נה ״דעת תו ם שדעתם אי י ר ח ה דעת יתירה, לבין א ת ו א ים מ הנ הננם ם שאי י ם ואין ללכת בדרכם. הדה-לגיטימציה של הרבנ ה ולכן אין להישמע לרה״ היא דה ש״דעת תו ה מי ת ו א ת, ב ת החרדי ו תי של הדתי ם היא ביטוי מהו חרדי

גות החרדית. תי מהגדרת המנהי ק מהו ל ח

גות ו במנהי ת ו ה מ ר ב , קשו ועוד: המושג ״דעת תורה״ כפי שהוא מוגדר כאןת ו א י צ מ ק מ ל א ח . הו ת י מ ו ק מ ת ה י ת ל י ה ק ה הכלל־לאומית ולא ברמה ה מ ר ת ב דתית והגירה יהודית מן הכפר אל י ת ר ב ה מודרנית, מוביליות ח יקצי נ מו של קות י ד ר ח ה ה ר ב ח א מאפשר ל ח (אירופה) למערב. בקצרה, הו ר ז מ העיר ומן הדית ה היהו ר ב ח ה ת ש ו ש ק ת ה ו מי ת והבעיות הלאו דד עם השאלו המתגבשת להתמות א לכן שדמו ל פ ת ה ה ה־19. אין ל א מ ת השנייה של ה עומדת מולן למן המחצית ״דעת תורה״, היא ה״חפץ חיים״, שהיה ת החרדי ו ר פ ס ת ה ס ח י י פת לו מ המו

106

ח תלבנח), עומד י ס ו ה (רדין ־ 1111^1, ר נ ט , היושב בעיירה ק ק ח ו ר צדיק מ. לתי ד של רב קהי י ק פ לא ת לם לא מי ם ומעו ם נבחרי די בראש ישיבה של תלמי

כי ק על רקע תהלי ח ר ת פ ת ה : המושג ״דעת תורה״ יכול ל ו יתירה מזת מו ת מג ת ב ו ח ת פ ת ל מ , כשבמקבי ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ת ב ו ר ר ו פ ת הת ו לרי קו ת הפרטי ו צ ו ב ק ם בין ה לי ם המבדי י ו ו ק ת ה ת א ות״, המטשטשו י מנ ״אקוועת אגודת־ישראל ק בתנ ה ב ו מ ת ביטוייו ה ו א א צ ת אלו מ מו . מג ה ת ו ת א ו ב י כ ר מ תד של ס ו מ מ ה ן ו רג י המאו א הביטו רה. גוף זה הו ת מועצת גדולי התו ר ג ס מ בת ת החרדי ר ב ח ת ח ר ג ס מ דיאת זו עולת ב את של ״דעת תורה״. אכן אי די תאית פת במחצי רו אי רח- ת של מז י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ך ה ו ת ת מ ח ת פ ת מ העוברית, הת ת י ת עת ת ת ו א ת פוליטית מיידית. ב ה ה־19 ואין לה משמעו א מ השנייה של הה ל ב ס , הגם ש ד ק פ ת מ ה, רבניה ואדמו״ריח, גורם חי ו תי לו ה זו על קהי ר ב חים״ ״דעת יחסו ל״חפץ חי ה שי ל א ם היו בה כ ף גדל והולך. לכן, גם א ח ס מת י ת ד ה ה הג ה ההנ נ ב ת מ א היה בכך כדי לשנות באופן משמעותי א תורה״, לת טי לי פו ת- ת החברתי ר ג ס מ ם ב ו ח רה״ ת ת ועוד, המושג ״דעת תו א . ז ת י ת ר ו ס מ הת. ככל שיהא הדבר ה ההלכתי ק י ס פ כי ה ת תהלי א זה א ו ה א משנה כ ו ואין ה, בדרך כלל, ם י ק ס ו ם ע נ י ם ״דעת תורה״, א ה ם ל חסי י ה שמי ל , א י קסל פרדו

ת. ה הלכתי ק י ס פ ב

מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל

באם על רצון ה׳ להיות הגורם המכריע בתוך כלל ישראל המתגלם בארגון אגודת ישראל, איפה עלינו לחפש את נושא הרצון הזהז התשובה יכולה להיות אך ורק: הקו האופייני של אגודת ישראל הוא

המעמד המכריע אשר מועצת חכמי התורה תופסת בתוכה. (מתוך: יעקב רוזנהיים, זכרונות, ת״א, תשט״ז, עמ׳ 252).

ה עם מ ק ו ה ״מועצת חכמי התורה״) ה ל י ח ת רה״ (כונתה ב ״מועצת גדולי התוית חנ ת דתית־רו ו כ מ ס דה של אגודת-ישראל העולמית (תרע״ב - 1912), כ סו י ית (״כלל ישראל״) ו ד ה י כה הלגיטימית של ה ה עצמה כממשי ת א ר ועה ש עליונה לתנת ״חזרתה״ של לבטא א ל ו מ ט ה ל ת י ה ה ר ו מ ט זו היא א ב ת מ ד ו ק נ ת. מ רי סטו ההיה זה ד מ ע מ לקה״ מ ר ש״סו ח א ה, ל רי ת להיסטו י ת ר ו ס מ ת ה י חנ ות הדתית־רו ג המנהי

יזציה והחילון. כי המודרנ על רקע תהלי

י ל״דעת ן הן ביטו זמה, שהחלטןתי בר בגוף בעל כרי ה לא היה מדו ל י ח ת כ ל מלם, ת ייחודיותה של אגודת-ישראל. ואו ת א ל מ ס מ ת ה ר ג ס מ א ב ל ה צלולה״, א ר ו תת של ש ד ו ח מ ה ה ת ו ד ח ת א ת א ל מ ס ספת: היא מ ו נקציה נ ה פו ר ו ת למועצת גדולי הת שונות, נופים ו ר ו ס ת בעלות מ ו צ ו ב ק ת מ ב כ ר ו מ , ה ת י ת ר ו ס מ ת ה י ת ד ה ה ר ב ח ה

107

ת שונות (חסידים ומתנגדים). מועצת ו ת דתי ו ס י פ ם שונים ואפילו ת י חברתיגריה נ ת מהו ו ל י ה : רבני ק ה ל ת א צו רכבה ממנתיגי קבו ה הו ר ו ת גדולי ה, ישיבתם יחדיו . ן י ל ם מפו י ד י ס וגרמניה, ראשי ישיבות מליטא ואדמו״רי חא גם ל , א ת י ת ר ו ט מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ת המחודשת של ה ו ד ח א ת ה ק א א ר ת ל ל מ ס מועה החדשה במישור הפוליטי והחינוכי, ה של התנ ד ו ק פ ת ת מאפשרת אם ת ו י ת ק מ א ר רה״ נובעת ל ם של ״גדולי התו ת ו כ מ כמסגרת־על משותפת. סת כ ר ע ה ה א גם מ ל ת, א רתי ת־מסו ה הדתי ר ב ח ים של ה גזרים העיקרי מנהיגי המי

ם וביודעי תורה. י מ כ ח הם כ כלפי

ה סי נ לה, גוף שנבחר על-ידי ה״כ ה מלכתחי ת י ה ה ר ו ת מועצת גדולי העת ה בקבי ב ר ע ת א ה הגדולה״ (=הוועידת העולמית) של אגודת-ישראל. היא לת הפוליטית, עליה ו ג ות השוטפת של התנועה. זו נקבעה על-ידי המנהי י נ תמדיה החדשה. מועצת גדולי י ט ק ו ד ו ת ר ו א ועה בגרמניה מן ה נמנו בעיקר ראשי התנם שחבריה התגוררו כל ועה באופן שוטף, משו ת התנ ם לא יכלה לנהל א ה נ ר ו ת הגות יות שהמנהי נ ק בשאלות עקרו ם נתבקשה ר ת ע ו ברחבי אירופת. ד מ ו ק מ ד ב ח א

גס לא רצתה להכריע בהן. ליטית לא יכלה ו הפו

ה עת, אי ת ו א ה היה עדיין מטושטש כלשהו ב ר ו לם, אף שהמושג דעת ת ואורוקרטי ולחייב ו ן בי ו ה לתקנ ר ו ת ת חברי מועצת גדולי ה אפשר היה לכבול את שבחרו ו ד ס ו מ ם כללים פורמליים שנקבעו על־ידי ה ת ו א ת מ ו ט ס ם שלא ל ת ו את אישית כו ד בעל אי ח ם נערצים, כל א י גים דתי בר היה במנהי . מדו ם ה בלה ועה כו ת שהנהיג. התנ י ת ר ו ס מ - ת י ת ה ד צ ו ב ה ק ת ו ת א ר ג ס מ ב ו ו מ ו ק מ לית ב סגות שהתנגדו לה (חסידות בלז, ו י ת ר ו ס ת מ צו תן קבו ה באו ק ב א מ נשענה עליהם ב

ת הלגיטימציה שלה. נקטש וכוי) וביקשו לשלול א מו

ה ביטוי ל ב י ה ק ת שבחרו ב ו ד ס ו מ ה ל ר ו ת ה של מועצת גדולי ה ת ק י שאלת זה הגדולה השלישית (מרינבד, Marienbad ־ 1937). בין השאלות סי בולט בכנתם של ישבו ות שהובאו בפני המועצה, היתה שאלת התי י נ ת והעקרו ו ר ו מ ח הימת־לישראל. בשביל ת הקרן-הקי מ ד קיבוצי פועלי אגודת-ישראל על אם י ב א ש מ ת ה ; אגודת־ישראל לא יכלה לגייס א ת י מ ו י ם זו היתה שאלה ק צי בו הקית מ ד ת להתיישבות, לכן ביקשו רשות להתיישב על א ו ע ק ר ית ק י הדרושים לקנ. מאידך, הכרעה חיובית, משמעה ם ת ש ק ב ו ב כ מ . פועלי אגודת-ישראל ת ל הקק״ת הציונית. ישבו ת״ והכרה בלגיטימיות ההתי ת ה״התבדלו ס י פ ה בכשלון ת א ד ו הך כדי הדיון ו ח בחריפות. ת מכי תו לכך התנגדו אגודת-ישראל בירושלים ו, לא נבחרו למועצה ם י ם המשתתפ י י הקיבוצים, שכמה מהרבנ כ מ ו ת ד מ ח גילה את הכף בשעת ההצבעה. עמד ודרש שאלה לא ישתתפו ת א ו ט ה ם עלולים ל ה ונם ם שאי ״רי האדמו ים ו ד מראשי המועצה והכריז שהרבנ ח ם א בדיון. אז קת ו י ק ו ח . ״אנו בעצמנו נדאג כבר ל ם מ ו ק ם רשמיים יישארו על מ י ר ב חת ע ב ו ים, ק ם פורמלי י ל ב כ א מ ו פ חררת א הכרעתנו״, וכך היה. המועצה משו

6 . ה י ת ו ט ל ח ה ה וריבונית ב ת חברי חרת א ות פעולתה, בו נ ת עקרו בעצמה א

108

ח חל בראשית שנות ר ו ת השינוי העיקרי במעמדת של מועצת גדולי חרים וראשי תישיבות ׳ ׳ ה ולאחריה מצאו שרידי האדמו מ ח ל מ ם. במשך ה החמישית המועצה. ם א ק ש ו ל ש ק ת ל ראשי אגודת־ישראל ה ב ט בארץ־ישראל, א ל ק מת שעמדו ו ר ו מ ח ס יחדיו, לדון ולהכריע בשאלות ח נ כ ת ה ח״גדולים״ לא נטו לת ת״ א ות ה״התבדלו נ ם עקרו בי י דת מחי ר השואה: באיזו מי ח א ועה ל בפני התנת על ו מ ר ח ם ל בים ח י י דה מחו ו מי ז דת ישראל שתתיישבו בארץ? באי ו חברי אגי פ ס כ ות מ ם רשאית אגודת-ישראל ליתנ א לימוד שפות זרות בארץ־ישראל? הת דינם של קיבוצי פועלי אגודת-ישראל ת היתודית המאוחדת? מ בי תמגיבת אגודת-ישראל ם חי א ל (קיבוץ חפץ-חיים)? ת ״ ק ק ת ה מ ד שהתיישבו על את הללו נה יהודית ציונית בארץ-ישראל? בכל השאלו ה של מדי ת מ ק ה גד ל להתנת של המועצה ו מ ד ו ת והכרעות ק צריכים היו ה״גדוליס״ להכריע בניגוד לעמדו. ״שב ואל תעשה״ נראה היה ם י מ ד ו ק ת ה רו עצמה, או של ״גדולים״ מן הדוה א צ ליטית, מ ועה דתית-פו ן האפשרי היחידי, אך אגודת-ישראל, כתנ כפתרו

7 . ר ר ו ת שלה וחישבה להתפ ת משעות המשבר הקשו ח א עצמת ב

ם ל ע ת ה ה לעובדה שאי אפשר ל ת י נה ה נה נשתנה המצב. המדי ם המדי ו ר ק ח א לותר להשתלב בה, מבלי ה בי ב ו ט ת הדרך ה א א ה. צריך היה למצו או ״לצאת״ ממנת הפליטה ם של חבריה משארי ת ט י ל ת ק , ולהבטיח א ת העצמית מחד ו ה ז ת ה לאבד אד ט מ ת, הצליחה אגודת-ישראל ל בו סי שעלתה לארץ, מאידך. לנוכח שינוי הנרם ת ז מ ק ה ה בממשלה, ל ת ו פ ת ת ש ה ת המועצה וזו נתנה לגיטימציה ל מחדש אה של ת מ ק ה ל ת ו ת מערכת החינוך הממשלתי ר ג ס מ חינוך של אגודת-ישראל, בסת. מועצת ת בכנ י ת ד ונות ה ת משותפת עם הצי ר ג ס מ , כ ת ד ח ו א מ ת ה י ת ד ת ה י ז ח הה ר ב ח , כמכשיר המאפשר ל י ר סטו ה ההי ד י ק פ ת ת לאה כאן א ה מי ר ו ת גדולי הת עם זאת, דו ית. יש להו ת הפוליטית המודרנ י ת ר ב ח ת ה ל למציאו ג ת ס ה ת ל החרדיהם, היו ל אלי ג ת ס ה ם שעמדו בפני אגודת-ישראל והשינויים שנדרשה ל רי שהאתגא והעדה ת ר ם מבעבר, בייחוד לנוכח התיגר שקראו עליה נטורי ק רי חמו ם ו קשית שני ה״גדולים״, דת ישראל לא הצליחה לצרף למועצה א ו ת. ועוד: אג החרדיאב (ולוולה) ת: הרב ז טה הגבוהה ביותר בחברה החרדי רי טו בעלי האום ישעיהו קרליץ (ה״חזון אי״ש״). ה ר ב , והרב א יק (הרב מבריסק) סולובייצ׳ה ר ב ח ה של ה ר ט מ ת ה ו ד ח ת א ות-על וסימלו א י ד של סמכו ה מילאו תפקי ל שניים אם י י ט ק קי דעות ט לו ל ה״ציונות״ והמדינה, על אף חי ת כולה, אל מו החרדידה ב״גדולים״ ו ה של האג ת ו ל ת ת ת זו הגבירה א או א מצי ק ו ו לם, ד ניהם. ואו בית או ל, איפשרה המצי רה. במקבי ת מעמדה של מועצת גדולי התו ה א ק ז י ח שלה ור שכולם ח א ליטיקה היומיומית, ל ות מעורבים בפו החדשה ל״גדולים״ להים ו ק מ ב וירושלים) מ ה (בני-ברק, תל-אבי ר צ ק נסיעה ק ח ר מ התגוררו בם התייעצויות ים איפשרו גם ה י ה המודרנ קצי י נ מו . אמצעי הקו ם ת ו ס נ כ ת ה

מיידיות עימהם.

תה של ״מועצת גדולי התורה״ בשאלת גיוס הנשים לשירות לאומי רבו מעות ועת אגודת־ישראל, מדגימה א ם הפנימיים בתנ י ס ח י ומשמעותה במישור ה

109

ת החדשה בכלל ובאגודת־ישראל ה החרדי ר ב ח דה ב תפקו ה ו מ ו ק מ השינויים שחלו בנות ו ב הצי ר ק ת. ב וקב בציבוריות הדתי בפרט. שאלה זו גרמה לוויכוח נם י כ מ ו ״, ת סיעת ״למפנה״ ב״הפועל המזרחי ת, היו הקיבוץ הדתי ו הדתיב היה . היו שהתנגדו ואילו הרו ת לשירות לאומי ו נלהבים בגיוס בנות דתי8 לא מעט , ת ו ר גיוס בנ ס ו א ן ה די ה פסק- מ ס ר י ות הראשית פ כן לפשרה. הרבנ מוך . א ם אחרי ן אי״ש״ ו ו רה, ה״חז בהשפעת העמדה הנחרצת של מועצת גדולי התון הציוני החדש, יתי עם השלטו ט: עימות חז קו ה לנ ק י ט ק זה ט תה באי השאלה הין ו ה בהשפעתו הישירה של ה״חז א ר נ או שמא שתדלנות ופשרה! ה״גדולים״, כר ו ט ר פשרות, לפיו גיוס נשים בכל צורה שהיא א ס י ח ו תוקפנ אי״ש״, קבעו קה ק י ס פ ת. ה ה הממשלתי צי י אל ת אגודת-ישראל לפרוש מהקו ן וחייבו א לחלוטיבר ב״גזירת שמד״, ם ־ ״ייהרג ואל יעבור״ ־ כאילו מדו י ד ק ת ־ א ל ה ל ר ו מ ח הן ו רים וחד־משמעיים. כשנשאל ה״חז ים ברו ת הילכתי ו ר ו ק לא נשענה על מסף ו רה״ ״שולחן ערוך״ חמישי, נ אי״ש״ על כך, השיב בלשונו: ל״גדולי התונה ה הפעם הראשו מ ו ד מ ה זו כ ת י 9 ה ים. י על ארבעת חלקי ה״שולחן ערוך״ הגלוה לידי ביטוי פוליטי. פא״י, א ף ״דעת תורה״, ב ק ו ת ת מ ו כ מ ס שהתביעה לת דעת המועצה, לא היו מודעים למשמעותו של השינוי שחל שבעבר הימרו אם עם מפלגת ה י ס ח י ימה לפגוע ב ה אי צי י אל ה החרדית. היציאה מהקו ר ב ח בר ו ם שלהם, לכן חיפשו דרך לחז י ק ה ב ו ם מ י ס ר ט נ י א יק ל השלטון (מפא״י) ולהזם ד מ ע מ ם הוקעו ו יהם: ה ה על פנ ח פ ת החדשה ט או 1 אך המצי 0 . לממשלה ולהתפשרם של ״גדולי ת ו ב ר ו ע . ככל שגדלה מ ה ת נפגע ללא תקנ הפוליטי בחברה החרדים על ת ו כ מ ת ס ס א ס ב ח ל ר כ רה״ בפוליטיקה הישראלית היומיומית, היה ה התום קאי טי לי ״דעת תורה״, שאין עליה ערעור, שאם לא כן יהפכו ה״גדולים״ לפו

של יומיום.

ת כעיקר י ד ר ח ה ה ר ב ח ם ואילך נקבע עיקרון ״דעת תורה״ ב משנות החמישיא אולי ותר הו י בי נ ה והקיצו ט ו ב ם לנושא. ה קדשי ם רבים מו י ר מ א מ ה ו נ אמוו ר אנ ח ר א ו ק מ בא בראשית הפרק. מ ו הו ו של גרשון שטרן שקטע ממנ ר מ א מ

ם ל״דעת תורה״: ד וכה א ם כיצד ז למדי

יגיעה בתורה של רבבות ימים ולילות ללא הפוגה, עמל מלחמה ביצה״ר (ביצר הרע) של עשרות שנים ודביקות תמידית בבורא יתברך, הם הם המעלים את האדם המיוחד...גבוה מכל אדם ואז ממילא הוא

מגדולי הדור. ...שקוע בתורה ומסוגר בפינתו, גדול הלוך וגדול במעלות התורה והקדושה, הטהרה והיראה, עד אשר מגיע למעלות כה רמות בדביקותו דעתו לבורא, שרוח ה׳ נחה עליו בכל מעשיו ודרכיו בכל פסקי

".. מכוונת לדעת תורה.

ם בעיני רבים ו ם שך, ראש ישיבת פוניביז׳, הנחשב כי ח נ הרב אליעזר מם: מי ם דו תב דברי ל״גדול הדור״, כו

110

התנאי הקודם לכל הוא רק עמילתו ויגיעתו בתורה ככל הצורך עד כמה שיש בשכלו להגיע, בלי שום נגיעה ונטיה כל שהיא ויהיה שכלו זך וטהור ונקי. אזי שכלו הוא שכל מופשט. וזהו שקראוהו התפשטות הגשמיות. ואז דעתו ושכלו הוא דעת תורה ממש. וזהו שאמר שלמה המלך ע״ה (=עליו השלום) ״אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה״ - שזהו השעור של היגיעה והעמילות בתורה בתמידות ובמרץ בלי שום

1 2 . הפסק - אז תבין יראת ה׳ ודעת אלוקים תמצא״

ה של אגודת-ישראל. ר ו ת ם במפורש למועצת גדולי ה י ס ח י י ת ק ושטרן מ נ ו מת יותר לעשות ב ר ה ה ש , ק גותו של ״גדול״ זה או אחר ם ניתן לערער על מנהי אם וראשי י י ד י ס ח ם ח ״רי ם בחירי האדמו צה שלמה שבה חברי ס לקבו ח י ת ב א זם ת ע ת ד ו קה לחו י ה כשלעצמה, מענ ל הישיבות הגדולות. התייעצות ״גדולים״ אגי ד ממנהי ח ת גבוהה יותר של ״דעת תורה״. דבריו של א כו ף רב יותר ואי ק ו ת

ם עמדה זו: י פ ק ש אגודת-ישראל מ

להאמין בדעת תורה ללא כל הסבר שכלי, או טעון הגיוני שאינו מעלה ואינו מוריד. להאמין באמונה תמימה וברורה כי סוד ה׳ ליראיו ולהגיע לכלל הכרה כי בשעה שגדולי תורה ויראה מתכנסים בצוותא לדון ולהכריע בנושא כלשהו, הרי השכינה ביניהם בבחינת אלקים ניצב בעדת א׳ (=אל) והחלטותיה הכרעותיה מתקבלות כמפי

הגבורה. (ההדגשה שלי, מ.פ.). כאן בכפיפות לדעת תורה אין כלל המושג של מנצחים ומנוצחים. כאן לא קיים הכלל של רוב ומיעוט כפי הנהוג בתנועות ובמפלגות כאשר הרוב מכריע דעתו של המיעוט אזי חש עצמו המיעוט מוכרע

1 3 . . ומושפל.

רה, בא כאן ס למועצת גדולי התו ח י זמטי והלא־רציונלי של ה האופי הכריח האופי ר כ ה יחודה של המועצה נובע ב רה וגלויה. מי לידי ביטוי בצורה ברום השכינה שורה בדיוני המועצה, ה. א תי רוקרטי של דיוניה והחלטו ו הלא־ביה מ כ ס א ה ל ם, א וצחי ם או מנ צחי ח אין בה דעת רוב או מיעוט, מנ הכר הרי בה ל ם א . דברי ת ח ק א ות ר ה ־ ״דעת תורה״ יכולה להי א ל יה מ נ כללית והרמוה עם ת ה ד ז ה ת ש י ד ר ח ה ה ר ב ח תפת כמעט לכל בני ה ה המשו מ כ ס ו ם מ י פ ק ש מית שנתבררה לעיני כל, ה מבנ ר י ת אגודת־ישראל. אך בה בעת היא מצביעה על ס

ם אלה. רסמו דברי ר שפו ח א ר ל צ זמן ק

ם חדי ו ם המי י א נ ת ת מעמדה ועוצמתה על רקע ה ה גיבשה א ר ו ת מועצת גדולי הה נשענה על ת ו כ מ ת ישראל. ס נ ת מדי מ ק ה ת העולם השנייה ו מ ח ל ר מ ח א ששררו לה של ״דעת תורה״ ועלייתה של ״חברת הלומדים״ ועל העובדה שהיא יכלה ס י פ תן ו ז ת חד־משמעיות. יכולת זו נבעה מהאי ו ט ל ח ה ע ולהגיע ל ס באופן קבו נ כ ת ה לת ם פחו כ ס ו , שהיה מ חסי ח הי ת הכו בין חברי המועצה שמעמדם האישי ייצג א

111

. כל עוד לא חל שינוי וכל עוד ת שאותן ייצגו וסימלו צו או יותר, של הקבות, יכלת זו ו ת תעיקרי ו צ ו ב ק ם של ה י ס ר ט נ י א ת ה ת א ו מ א ו ת המועצה ת ו ט ל ח היו הת ונוצרו ו ח ו כ חסי ה לם, כאשר שונו י ד ולייצג נאמנה ״דעת תורה״. ואו ק פ ת לח המועצה לידי משבר. א ים, ב ת העיקרי חו ו רים בין הכ ם ברו י ס ר ט נ י ניגודי אי חצבעח דר ת סי קי הדעות באמצעו לו ת חי ר א ד ניתן היה לפתו העובדה שלא תמים ד ו ק ה ש ב בלתי אפשרי. מ צ , יצרת מ ורוקרטי ת רוב, כמו בכל גוף בי ו ט ל ח ה ום. ועוד: קי דעות חריפי לו קד של חי למו ן ו ו ר ס ח נחשב ליתרון, נעשה עתה ל, לבין ת י ד ס ו מ ת ה ו כ מ ס ח מיבני בין ה ת ם מ י י , ק ת כזו זמטי ת כרי ר ג ס מ בה להגיע ד מחברי המועצה. כאשר אי אפשר הי ח ת האישית של כל א ו כ מ ס הו י ד ה כללית, אי אפשר היה להגיע לכלל הכרעה שהרי בעיני חסי מ כ ס ה לה דעתו של ה״גדול״ שלה נחשבת ת י ם במועצה, ה י ר ב ח ד מן ה ח ונאמניו של כל א

ת ויחידה. י ת י מ רה״ א כ״דעת תו

ת של ״מועצת ת ו ר ר ו פ ת ה ים נראו ניצני המשבר שהביא ל נ בראשית שנות השמום י כ י ל ה ם ת ת ו א ה ל ר הי ק באגודת־ישראל. המשבר קשו רה״ ולשבר עמו גדולי התות ר ב ח ם - עלייתה של ״ ה של המועצה בראשית שנות החמישי ח ו ד כ סו שהביאו למית. ה החרדי ר ב ח ם ב י י ם־אתנ י לרי קו ת הפרטי ו ח ו כ ם של ה ח ו ת כ ם״ והתגברו הלומדיה ת ר ק ו ת י ח א ר כ ה ליטית ב ת הפו ו ג ת המנהי ד ב א ת ״חברת הלומדים״ מ ר ג ס מ בים, ת הפוליטי ו ד ס ו מ ם של ה״גדולים״. ה ר ב פכת לעושת ד הו ה ו ת ו כ מ ס ות ח, משרו ת השונות במפלגה על כו צו הקבו ת ו חו ו ם הכ י ק ב א ם נ ת ר ג ס מ ב שת ם א י ר ח ו ם ב נ י גם א ת ו ו י נ ת המדי ם א בעי ם קו נ , אי ם ח ו כ ם מ י ד ב א ומשאבים, מוק, ח בידי ה״גדולים״, או ליתר די ז כל הכו כ ר ת ט מ א ט ל א גים. ל המנהים י ב א ש וס מ י רך בג ה הצו ד מ ת ה ל גדל ב . במקבי ם ת ו ת א ב ב ו ס בידי ה״חצר״ הד י מ ת מ ת ״חברת הלומדים״. הגידול ה ו ד ס ו ם של מ ת ק ז ח ה ם ו ת מ ק ה ים ל נסי נ פיימית על ת הפנ ו ר ח ת ת ה ם, מגביר א י ברמת החי ה של ״חברת הלומדים״ ו פ ק י ה בת ו ב י כ ר מ ת ת ו לרי קו ת הפרטי ו צ ו ב ק ת ובין ה ו ד ס ו מ ם, בין ה גבלי ם המו י ב א ש מ הת ו צ ו ב ק ת וכמנהיגי ת ו ד ס ו מ ת. ה״גדולים״, כראשי ה ה החרדי ר ב ח ת ה אם ו ק מ ת הפנימית. ב ו ח י ת מ ב ת ו ו ר ח ת ם ישירות ב רבי ת, נעשים מעו ו לרי הפרטיקות כ פ ו ים, ה ימי ם הפנ י ח ת מ ת ה י י ה ק ה ק ונייטרלי, שיפעל ל ח ו ר ת גורם מ ו להיך ו ת ת ו ט ל ח ת ה ו ל ב ק ת ת שבה מ ר ג ס מ ל ה למרכז התגוששות ו ר ו ת מועצת גדולי הדה וגיבושת של חו ם לאי ז י נ כ ק פנימי. המושג ״דעת תורה״, ששימש בעבר מ ב א מת גיבושה של ת אגודת־ישראל ואיפשר א ר ג ס מ ת הניגודים, ב א ל ת מ ה החרדי ר ב ח הי ז ת לגורם מרכ ו ב י ס נ , נעשה עם שינוי ה ת-על ה כסמכו ר ו ת מועצת גדולי ה

ותה של אגודת־ישראל." ה של המועצה והתפלג ת ו ר ר ו פ ת ה שהביא ל

112

הערות

ה א ת. ר ה החרדי ר ב ח בים של ה גים החשו לו דיאו ד מהאי ח .1 1954-1891. א, הו ב מאלי ת כ ר מ פ ת חייו, א. כרמל וא. האלפרן (עורכים), ס לדו תו

א׳, ירושלים, תשכ״ג, עמ׳ י״ג־כ״ב.

ת שם, עמ׳ 77-75. א 2. ר

ני הפרטי. ו ם נמצאת בארכי ת הדברי ט ל 3. ק

ה וחבלי משיח: לשאלת האידיאולוגיה של ר ו , ״דעת ת ע ק ה ג. ב א 4. רת ג׳ (ניסן-טיוון ר ב ו ודת ישראל׳ בפולין״, תרביץ, שנה נ״ב, ח אנ ׳ם - במישור החברתי י מ כ ת ח נ תשמ״ג), עמ׳ 508-497, ש. פרידמן, ״אמור זיכרון פ ה אופרטיבית״, ס ר רעיוני או הנחי ובבעיות ציבור - אתגת יבנה, תשמ״א, עמ׳ א צ ו ה והגות, ה ש ע י מ ק ר י ויזר ־ פ למרדכ

.159-136

ה הגדולה הראשונה, י סי ה למן הכנ ר ו ת ה רשימות חברי מועצת גדולי ה א 5. ר) ־ קובץ יובל, ירושלים, ישראל (תרע״ב-תשל״ב דת־ ו ה לאג ם שנ י ש י ש

תשל״ב.

צאת ם, הו ן ירושלי י ת ו מ ו ר האירוע אצל מ. בלויא, על ה או ה תי א 6 ר-קכ״ט. נצח, תל-אביב, תש״ן, עמ׳ קכ״ו

.״, . ת אג״י (=אגודת-ישראל) לאנחות. 7. ״גד״י (=גדולי ישראל) עזבו ארים של גיה הבכי יו החריף של ד״ר יצחק ברויאר, ממנהי כביטות : ד ו ו ק - ס ו ט ט ס ת ה לדו , ״ואלה תו ה על כך במאמרי א אגודת-ישראל. ר

נה בישראל״, שם, עמ׳ 76 הערה 16. ומדי

. 8. כ״א באדר א׳ תשי״א (27.2.1951). המודעה בארכיוני הפרטי

ק ל ־אי״ש, ח ן ו י החז ה ש. כהן (יו״ר המערכת), פאר הדור ־ הי א 9. ר חמישי, בני-ברק, תשל״ד, עמ׳ צ״א-צ״ב.

ם (בטאונה של פועלי אגודת-ישראל), 24.12.1952, וכן ה שערי א 10. רן־אי״ש, שם, עמ׳ נ״א-נ״ד. ו י ההז פאר הדור - הי

, דגלנו, תשרי תשכ״א- ק, ״השופט אשר יהיה בימים ההם״ נ 11. מ. מו.1960

113

. ח מ ד ק א ח׳, נזיקין/קנין, ח מ ם .אליעזר שך, ״אבי עזרי״, ק ח נ 12. מ

ת חיינו״, המודיע, י״ז ו ח ר ו א ד ב סו רה כי 13. א. לייזרזון, ״דעת תו באלול תש״ם (29.8.1980).

ק ט׳, עמ׳ 160-143. ר ה להלן, פ א 14. ר

114

פרק שמיני: הגיטו החרדי - אזור מוגן

איננו מוכנים לדור עם החופשים (=החילוניים) בכפיפה אחת ולתת יד לכך שילדנו יושפעו ממעשיהם הרעים. עוד אברהם אבינו אמר

. . ללוט! ״היפרד נא מעלי״...אנו טובים כלפיהם אך לא ביחד אתם. (מתוך דבריו של הרב חיים מאיר הגר. האדמו״ר מוויז׳ניץ, ״ממלכת

ויז׳ניץ בשגשוגה״, בית-יעקב, ניסן תשכ״ב).

ם שהגיע י ס כ ר עתיר נ ח ו בחורף תרצ״ד (1934) הניח ר׳ יעקב הלפרין, סת אבן־הפינה לשכונה חדשה בפאתי , א ם ד ר ט ש מ א ם לכן מ ד ו כחצי שנה קם של לטי גיה הבו ד ממנהי ח א לה ״זכרון-מאיר״, על-שם א ר א ק בני־ברק. הור שפירא. ייחודה אגודת-ישראל בפולין וראש ישיבת חכמי-לובלין, רבי מאיה. שני מי ה בתחו י ס ה ר פ ט על חילול-שבת ב ל ח ו ר מ סו של השכונה החדשה היה באיק נפתחו ר ת השבת ו ס י נ ל גבוהים הועמדו בגבולה, שנסגרו עם כ שערי ברזה ר ו ם. בני־ברק, מושבה שמרבית תושביה היו שומרי ת כבי , עם צאת הכו ת ר ח מ לת ומועדי ישראל. ות, לא הצליחה למנוע מעבר כלי רכב בגבולה בשבתו ומצוגוס בבני הדור השני של ל לנ ח ת ה ד ף מן ה ח ס ה ם ו י א היו דתי ה ל ק מתושבי ל חבם לא היו חברי אגודת נים. תושבי ״זכרון-מאיר״ ברו ישבים הראשו המתיניות־דתיות. ו ת הצי ו ם מתושבי בני-ברק, הזדהו עם המפלג ישראל. כמו רביה צ ק ם רכש הרב יוסף כהנמן מר׳ יעקב הלפרין גבעה ב בראשית שנות הארבעי, במורד ל ת ישיבת פוניביז׳. כמעט במקבי ם עליה א י ק ה המערבי של השכונה ום על־ידי רבי י כ ר ב ם כולל א ק ו הגבעה ליד ביתו של ר׳ יעקב הלפרין, הז ה להתרכ ל ח ה ה ל ת א ו ד ס ו ב מ י ם ישעיהו קרליץ (ה״חזון־אי״ש״). סב ה ר ב אה בשכונה (ישיבת חכמי לובלין־תש״ז) מ ק ו ספת ה ו ה חרדית. ישיבה נ י סי כלו אוה ל ח נה ה ם המדי ו ר ק ח א ך לה. ל ו מ ס ואף ה״חזון-אי״ש״ עצמו עבר להתגורר בי-ברק ר הליבה של בנ ו ה לאז כ פ ת והיא ה רו ף במהי ל ח ת ה ת השכונה ל י סי ו כל אום שהחלו י ס ל״גיטאות״ החרדי ו פ טי ת. ״זכרון־מאיר״ יכולה לשמש כאב- החרדיה ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ה ל ל להתגבש ולהתעצב בראשית שנות החמישים, במקבית ייחודה ם א י א ט ב ם מ י ם, ה״גיטאות״ החרדי אמנ . ו ם״ לומדי ת כ״חברת- י ד ר ח הס ח י א גם ב ל ה הישראלית, א ר ב ח ס ל ח י ק ב , לא ר ת ח ת פ ת מ ת ה ה החרדי ר ב ח של ה

ה ועלתה. ח מ ה צ נ מ , מ ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד ה ה ר ב ח ל

ר א קשו ת היהודית. הו י ר ו ט ס י ה ס רגשות בתודעה ה ח ״גיטו״ עמו נ המום ת ד מ ש ה ל ניים ו דים בימי הבי ח של היהו ר ז א יות ה לשנאת ישראל, להגבלת זכו

115

נם לות במערב, אי ם בישראל, או בערים הגדו י ת החרדי ת השואה. הגיטאו פ ו ק ת בם חרי ם בו ת או יותר, שהחרדי גדרות פחו ות מו רי ם טריטו כמובן כאלה. הן לי ם תופעה אופיינית למטרופו ה זו ה נ נם. מבחי ם מרצו ה להתגורר בגדרים ם מו י מ ו ח ת ת שונות ב ו י ת אתנ צו ת קבו ררו ו ה מתג ת ר ג ס מ ב המודרנית, שגית, ת הגיאוגרפית והאנתרופולו ו ר פ ס ם ב ם גם ה י נ ו ת או יותר, המכ פחום י ת החרדי יטאו ם הג רי ״גיטאות״. עם זאת, ככל שייראה הדבר אירוני, קשומה חו ות מבצר ו בימינו בתודעה החרדית, בתחושה של רדיפה, בצורך לבנ

ים. שתפריד בינם לבין יהודים שאינם חרדי

ת ר ו ט מ ה ת ו ד ף מן ה ח ס ל ה ם אל מו ו י א ראשיתו של הגיטו החרדי בתחושת הם (־־החילוניים) ם לדור עם החפשי י כנ של בני הדור הצעיר. ׳׳איננו מור י ב ס הם הרעים״, כך מ ת יד לכך שילדנו יושפעו ממעשי ת ל ת ו ח בכפיפה את שיכון ויז׳ניץ מ ק ה ה ל ב י ס ת ה ר הגר, א ים מאי ״ר מוויז׳ניץ, הרב חי האדמונם ב ה״דער־איד״ (־היהודי) עיתו ת ו ה - כ ל בשוליה של בני-ברק. ״בזמננו אם רשאי לדור ד ה ארץ אין א ס כ ר בניו-יורק ־ כאשר החושך י א מ ט די ס של חסים י ד ר דים ח עט של יהו ת קדושה לשמירת הקומץ המו מ ו ת ח פ ק ו בעיר שאינה מה (מן החומה) נ מ ת מ א צ ם ל ו איננו חפצי .אנ . . ם לה׳ ולתורתו י שנשארו נאמנה שלמדנו ת לכל מ גדים בתכלי ו ה אנשים בעלי רעיונות המנ כ ו ת ס ב י נ ולא להכד ח א ב ב ת ו ם שך, ראש ישיבת פוניביז׳, כ ח נ 1 והרב אליעזר מ ״. ו נ מרבותידית״ שבחיים ת התמי י חנ ה הרו נ כ ס ״ ו (י״ז באדר ב׳ תשל״ח), על ה י ממכתבה נ כ ס ה דעת ה״רדיפה״ ו ם לתו טי ותר בו ים הי י ד הביטו ח 2 א ת. י דרנ בעיר המואב (ולולה) צחק ז , מצוי בעדות על הרב י שבמגורים שמחוץ לגיטו החרדי

סולובייצ׳יק:

״ותראו את שיקוציהם ואת גלוליהם...״ (דברים כ״ט, 16) סיפר לי ת״ח גדול ויקר אחד של>ט״א שהיה גר שנים רבות בתל-אביב והיה לו עמל ויגיעה רבה בשמירה על בניו שלא יהיה להם קשר עם הרחוב. והיה גר בבית בודד בלי שכנים והקיף את החצר בגדר עם שער ומנעול. וכשהיו הילדים יוצאים היה הוא עצמו מלווה אותם לשמרם שלא יתחברו עם ילדי הרחוב. וכמובן שהיה לו קשה מאד הטירחה הרבה הזו, נוסף על הביטול תורה הגדול שהיה לו מזה, עד אשר בא למסקנה שזה בלתי אפשרי לגדל ילדים לתורה ויהדות אמיתית בתל-אביב והחליט לעבור לגור בבני-ברק עיר התורה והיראה. וכשנודע הדבר לידידיו מנכבדי היהדות החרדית בתל-אביב, באו אליו בטענה שאי אפשר להפקיר את תל-אביב וצריך להתחשב גם בחיזוק היהדות החרדית שם ואם יעבור לבני-ברק יהיה בזה הפסד גדול ליהדות החרדית שבתל-אביב. וגם שממנו יראו וכן יעשו אחרים. ועל כן ביקשו ממנו שישאר בשב ואל תעשה..., והשיב..אם כן צריך אני לשאול שאלה חמורה זו מקמי׳[ה] (=מלפני) להם. רבנו הרב דבריסק (=הרב סולובייצ׳יק)...והשיב לו רבנו הגרי״ז

116

זצוק״ל (=הגאון רבי יצחק זאב, זכר צדיק וקדוש לברכה): זו טעות מה שחושבים שרק בשביל חינוך הבנים צריך לעזוב את תל-אביב ולעבור לבני-ברק...הלא בשביל האידישקייט שלו עצמו צריך הוא לעזוב את תל-אביב... הלא לו בעצמו גם כן מזיק מה שרואים בתל-אביב, ולא רק להבנים... כי ח״ו (חס ושלום) על-ידי ראיה עלולים להיות מושפעים ונסחבים לרעה ח״ו... וא״כ (ואם כן) לא רק בשביל חינוך הבנים אלא גם האידישקייט שלו בעצמו חוא בסכנח כשרואח דברים רעים ח״ו. ועוד הוסיף רבנו הגרי״ז ואמר לחנ״ל שליט״א (להנזכר לעיל שיחה לאורך ימים טובים אמן): ה״חפץ חיים״ ראח פעם ביום שבת קדש אוטובוס עם גוי עובר ברחוב בראדין ונזדעק ואמר: אוי! חשבת מתקררת אצלי!... ואמנם כן אצל ח״חפץ חיים״ השבת לא התקררה, אבל אצלנו כן מתקרר...(ההדגשות במקור,

מ.פ.)ג

ם שבו אי-אפשר ו ק מ ק של החילוניות, כ ה ב ו מ ב מוצגת כאן כביטוי ה תל־אביי־ברק מאידך, היא מר חרדית. בנ , כלו ״ ת י ת י מ יהדות א רה ו לגדל ילדים ״לתוה ט י פ ת י להדגיש כי ה ה והיראה״. מן הראו ר ו ת ה מוגנת, ״עיר ה רי טו טריה לידי ביטוי ב״רחוב״ של העיר א ניות כפי שהיא ב ת היא שהחילו י ד ר ח הוירה חרדית״, משפיעה במודע ושלא במודע ית, ב״סביבה״ שאין בה ״או המודרנ. היא גורמת בהכרח לידי ״קרירות״, כלומר, השלמה עם על היהודי החרדית, רבי אליהו ה החרדי ט י פ ת ד ממעצביה של ה ח ת של חילוניות יהודית. א או מצי

: ב בענין זה כדלקמן ת , כ אליעזר דסלר

נוראות להשתומם מערך הסביבה. אם אדם מתקרב אל סביבה שאיננה חזקה בעבודת הי, אפילו אם כוונותיו המעולות ביותר לשם שמים ממש, מ״מ (מכל מקום) כבר יש בזה הסכמה בקרב לבבו לוותר קצת עלסכם הנהגתו בעבודה ולקבל קצת מקולות הסביבה שהולך אצלה. גם מו אצלו כל מה שיכול להסתובב מזה לענין הנהגת בניו ובני ביתו ואפילו לדברים החמורים ביותר ר״ל (רחמנא ליצלן). כי הסכנה איננה נעלמת מפנימיות לבנו וכיוון שיורד לה לכתחילה, אדעתא דהכי יורד. וכן הוא ג״כ (גם כן) לצד הטוב. אם מחליט אדם מאיזה טעם שיהיה, להשתקע בסביבה הגדורה ביראת ה׳ ומלאה רוח התורה, כבר בחר בזה בחיים בעדו ובעד בני-ביתו. וגם כל מה שיסתבב מזה

זכותו הוא, כי אדעתא דהכי עלה לה ומרובח מדת טובח.*

א על ״טביבה ל , א ת ק ה ב ו ה חילונית מ ב י ב ר אינו מדבר על ס ל ס , הרב ד אכןה שחוגים ית, מ ה המודרנ י ס ק ו ד ו ת ר ו א ה בעבודת ה׳״ וכוונתו ל ק ז שאיננה חועת ה״מזרחי״ ם עם תנ הי ו ־המז ״ ( ם י ט ס י ח ר ז מ ם ״ י נ ים מכ חרדיה חילונית ב י ב ס ת ואולי יותר, מ פחו ת לא- נ כ ו ס ה זו מ ב י ב הציונית־דתית). סה רוח א ל מ ראת ה׳ ו ה הגדורה בי ב י ב ס ה ו״להשתקע ב נ מ ת מ א צ . יש ל ת ק ה ב ו מ

117

דו א ״מבצר״, ״חומה״, שתפקי , הגיטו החרדי הו ת ו ם אחר התורה״. או במלי, ת ר ח א דית ה ה היהו ב י ב ס ם, מפני ה ם החרדי ם, ה י תי להגן על יראי ה׳ האמין א כ מת עליהם ובייחוד על ילדיהם. מ י ית, המאי נית והדתית-מודרנ החילות י ת ר ב ת ח ר ג ס מ ת כ י ד ר ח ה ה ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ת ה שהגיטו החרדי מציין א

ת נפרדת. ותודעתית-דתי

א ל ח א ת פ ת ה , הגיטו החרדי אינו יכול ל י לם, ככל שיהא הדבר פרדוקסל או ום י י ק ת ה א אינו יכול ל ת הרב-דורית. הו ה של המשפחה החרדי ת ו ר ס מ ת על רקע הם ונעשה ״חופשי״ י ר ו ה ים של ה רח החי ת או י הדור השני נוטש א ק מבנ ל כאשר חת ר ב ח ״ ת כ י ד ר ח ה ה ר ב ח ה של ה מ ו י ת ק א א ט ב . מכאן שהוא מ רחיסט״ או ״מזה (ישיבות וכוללים), זצי ת סוציאלי ו ד ס ו ם מערך של מ י ק ה לומדים״ שהצליחה לת ן א ט לחלוטי ע מ גרת ומונעים כ ת הבו ה החרדי ר ב ח ת הדור הצעיר ב המשלבים א, ה ת ו ה מ ית ב דרנ א תופעה מו ט זו הגיטו החרדי הו ב ת מ ד ו ק נ ה. מ הנשירה ממנם י י ת ר ב ח ם ה י כ י רה בתהל ת, קשו ה של ״חברת הלומדים״ החרדי ת ו ח ת פ ת ה כשם ש

5 ת. די הו ה הי ר ב ח ים שעברו על ה והכלכלי

ם י כ י ל ה ק על רקע של ת ם ר י להתקי ח ו ת פ ת ה הגיטו החרדי יכול לר ח א ת, ל ית המערבי דרנ ת העיר המו ים א נ י דמוגרפיים-גיאוגרפיים, המאפינת בעלייה י פי ית המערבית מאו נ לי פו ת העולם השנייה. העיר המטרו מ ח ל מת ובבינוי סי ות פי רה, במובילי ת מהי י ת ר ב ם, בנייעות ח י ת החי מ ר ת ב ד מ ת מם בישראל י י ת החרד יטאו ם של הג ת ו ח ת פ ת 6 ניתוח ה ם. רי ו נטנסיבי של פרו איאתם של צי י ר ל ך זה קשו י ה היה תהל ל י ח ת כ ל למד כי מ ובארצות־הברית מס גבוה יותר. בישראל, בה ו ט ט ם, בעלי ס ם לאזורי מגורים אחרי י ד ר ח - א ל הו של הגיטו ת ו ד ס מ ת ך ה ה תהלי ת ניכרת בבינוי, הי רבות ממשלתי ת מעו מ י י קים, מיד ת בבינוי שיכונים ציבוריים ומפלגתי ק ה ב ו ר בצורה מ החרדי קשוה והיראה״ ר ו ת ה של בני־ברק כ״עיר ה ת ו ח ת פ ת ה ת השחרור. עיון ב מ ח ל ר מ ח א ל

מאשר טיעון זה.

ם מפולין, הרי עד י ד י ס ת ח צ ו ב סדה על־ידי ק ו אף־על-פי שבני־ברק נתה זו עיר חרדית. בשנות השלושים נראה היה ת שנות החמישים לא הי למחציך יישוב חילוני, עם מיעוט דתי ניכר. רוב בני הדור השני ו שהיא תהפ. מבין ם דתי י חי רח־ א ניהלו או יסדי המושבה, כבר ל ת מי ר ו ב והשלישי של חק נה (23.3.1948), היו ר ם המדי ו ת שנבחרו ערב ק י מ ו ק מ עשרת חברי המועצה האחד עם פועלי אגודת־ישראל. ראש המועצה ם עם אגודת-ישראל ו י ה ו ז שניים מם מפלגה ת עצמו עם שו הו ז ד שלא ל יסד המושבה, יצחק גרשטנקורן, הקפי ומי״, היחיד שנתמך ת־הספר של ה״מזרחי ט היה בי ד נ מ ת ה פ ו ק ת. במשך כל ת דתיל גידול איטי של י ח ת ם מ ק בראשית שנות החמישי 7 ר . ת י מ ו ק מ על-ידי המועצה הת ס נ כ ת ל ו ר י ח ב ת ה ו א צ ו ה עם אגודת-ישראל. לפי ת ה ד ז מ ת ה ה החרדי י סי ו כל האוז ההצבעה לאגודת-ישראל ו ז תשי״א), היה אח השנייה (30.7.1951 - כ״ו בתמול המצביעים למפלגות כ ־ ך ס ולפועלי אגודת-ישראל בבני-ברק 6.6% (1,652) מ

118

תן מפלגות ז המצביעים לאו אלו בכל הארץ (24,993). לשם השוואה, אחום הגדול ביותר י ד ר ח ה מערכת בחירות, היה 21.4%. ריכוז ה ת ו א בירושלים, בהוא היה שווה בגודלו לריכוז החרדי ב ו ה בתל־אבי ר השפלת הי ו ז באיה ק ל ח ת ב תשט״ו), ת א ת השלישית (26.7.1955, ז׳ ב ס נ כ ת ל רו בירושלים. בבחיב ם העירוניים ירושלים, תל־אבי י ז ת במרכ ו ת החרדי ו ההצבעת לשתי תמפלג

: י-ברק כדלקמן בנ ו

ק ו ב ־ נ י ב ב י ב א - ל ם ת י ל ש ו ר סה״כ י

8.8% - 3,505 18.7% - 7,450 23.8% - 9,493 39,836

-ברק שווה בגודלה י ת בבנ ה החרדי י סי כלו פכת האו ק בשנות השבעים הו רת העשירית (30.6.1981 ־ כ״ח ס נ כ ת ל רו ת הבחי ו א צ ו לזו של ירושלים. ת

ת בבירור: א ת ז חו כי , תשמ״א), מו ן ו ו בסי

ק ר ב - נ י ב ב י ב א - ל ז ם ו י ל ש ו ר סוז״כ י

21.3% - 19,054 7.9% - 7,092 21.7% - 19,423 89,402

ן בבני-ברק, שהקיף סי כלו ל תהליך של חילופי או י ח ת בשנות החמישים מם לערים ק ל ח ניים, ב ם החילו ת מרכז העיר. ראשיתו ביציאת התושבי ם כל א ד ו קקמו על־ידי ם לשיכונים באזורי הפריפריה של העיר, שהו ק ל ח ב ת ו ו כ ו מ ס הת (ה״מזרחי״ י ת ד ונות ה ת מפלגתיות. התושבים שהזדהו עם הצי ו י ת קבלנ ו ר ב חת מרכז העיר ועברו לשיכונים בם א ם ברו וה״פועל המזרחי״), נטשו אף הו על־ידי מ ק ו ת משישה שיכונים ה קמו עבורם על־ידי מפלגתם. לא פחו שהום ועד לראשית שנות השישים. י-ברק משנות החמישי ״ בבנ ה״פועל המזרחים ק ל ים, ח ם חרדי ם למרכז העיר תושבי רו ם של הנוטשים, החלו לז מ ו ק מ ביה ם, השילומים מגרמנ י ת החי מ ר ב. העלייה ב ם מתל־אבי ק ל ח מירושלים וה י סי כלו ו לגידול האו מ ר ב הישיבות, ת ה של ״חברת הלומדים״ סבי ת ו ח ת פ ת ה וב רבתי ויישובים ת בבני־ברק, על חשבון המטרופולין של תל-אבי י ד ר ח הן ״בית-יעקב״: ח הירחו ו ו תש״ך (דצמבר 1959) מדו ם בשפלת החוף. בכסל י ר ח את, שיש בשנים כחו ת בהו ״העובדה כשלעצמה ידועה היא ואין צורך להרבוה שלנו בכיוון חד א ר ו ה ת של חוגי ה ק ס ו ת זרימה נמרצת ובלתי פ ו נ ו ר ח א הם ״המודיע״, עיתונה של ס ר פ תו זמן מ : אל בני-ברק״. באו טרי סים ם שנשארו בתל־אביב משו י ד ר ח ם של ה ת ג א ת ד א א ט ב מ ר ה מ א אגודת-ישראל, מת בכיוון ו ת חרדי ת משפחו ו א ת תל־אביב מ ת עזבו א ו נ ו ש״בשנים האחר

119

. ככל 8 ת בתל-אביב״ ת החרדי הדו תה של הי לבני־ברק והדבר גרם להתדלדלום ו הלא־חרדי ת נעשתה בולטת יותר במרכז בני־ברק, כן החל וכחות החרדי שהנ

וספים. ם נ ם לחרדי מ ו ק צה ומפנים מ ם החו י ק ח ד נ

יזציה, כי המודרנ ה בין תהלי ק י ז ר צד נוסף של ה ה של בני-ברק מאי ר ק מ הלתם כו . י ו של הגיטו החרדי ת ו ח ת פ ת ה המודרנית, לבין ה יקצי נ מו העיור והקורר ו ב רבתי לעבור להתג ני של תל-אבי ר המטרופולי ו ם באז י ד ר ח של הה ובייחוד של אמצעי קצי י נ מו ה של הקו ת ו ח ת פ ת ה רה גם ב בבני־ברק, קשוה להמשיך לעבוד י-ברק לא מנעו מתושבי רים בבנ ים. המגו רי ה המוטו ר ו ב ח ת הת ו ה איפשרו לנשים חרדי ר ו ב ח ת : אמצעי ה ו בתה. יתירה מז בסבי ב ו בתל־אביר פ ת בבתי ס ו ר ל עבודה, בעיקר כמו ב ק שבעליהן למדו בכוללים בבני־ברק, לם י ם החרדי י כ ר ב א ה ק מ ל . כיוצא בזה, ח ר תל־אביב רבתי ו חרדיים, באזפעה זו נעשית ם בבני־ברק, יכול ללמוד בכוללים שמחוץ לעיר. תו ררי ו המתגם יכולים נ י י־ברק א ם בבנ ללי ת, כאשר הכו ו נ לטת יותר ויותר בשנים האחרו בות ו י ות החרד נ ד מעיתוני השכו ח ם. א ר הגדל והולך של אברכי פ ט מ ת ה ט א ו לקל

: ת התופעה כדלקמן ר א א ת י-ברק מ בבנ

פגשנו אדם חילוני בצומת הרחובות עזרא-הרב כהנמו ושאלני לאמור: מדוע אני רואה פה אברכים הממתינים להסעות לארבע רוחות השמים, קבוצות קבוצות נוסעות הרחק מביתם לכוללים בערים אחרות, וכי

אין מספיק כוללים וישיבות בבני-ברקי״9

ית המערבית, לבין דרנ ה המו ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת קה שבין ה י ז ר ל ח ביטוי אח ה והביטו י ס נ פ וחה. ה יות הרו , קשור לתוכנ ו של הגיטו החרדי ת ו ח ת פ ת הם שפרשו לגימלאות לעבור לגור בבני-ברק, ם ליהודים חרדי הטוציאלי מאפשרית הגירת ו נ ו ר ח א לטת בשנים ה . כך, למשל, בו ם ים אחרי או בגיטאות חרדיא גם מחו״ל, בעיקר ל ק מרחבי הארץ, א ים, לא ר גימלאים לגיטאות החרדי

ת. ת-הברי מארצו

ת ולמועצת העיר, ו נ ו ר ח א ת ה טו ת לכנ רו ת הבחי ו א צ ו ת כפי שאפשר ללמוד מ. גידולה של ה ד מ ת ה ת בבני־ברק גדל והולך ב ה החרדי י סי כלו ה של האו ל ק ש מה ר ב ח י הטבעי הניכר ב ״חברת הלומדים״, הנובע מהגירה מן החוץ ומהריבוים, שבהם רים הפריפריאלי ו ת הלחץ החרדי על אזורי המג 1 מגביר א 0 , ת י ד ר ח הלכת הו ה ו נ ט ל ק י ה חילונית. במקב י סי כלו ת או ו נ ו ררה עד לשנים האחר ו התגם (דתיים־מודרניים) י ת הלא־חרדית. רוב הצעירים הדתי ה הדתי י סי כלו האו

ר נישואיהם." ח א ם להתגורר בה ל כי ם ממשי נ שנולדו בעיר, אי

ר הליבה של ו ה אז ת י ה שערים ה א ה גם בירושלים. שכונת מ ר מה ק ך דו תהלים גם י נ ט ם ק י ים חרדי ז כו ט היו רי ד נ מ ת ה פ ו ק ף ת הגיטו החרדי בירושלים. בסוב חצר י ב ב לישיבת חברון, בשכונת ״רוחמה״, ס י ב ס בשכונת ״גאולה״ מ

120

ק מישיבת עץ-חיים ו ח א ר ״ר מגור, שכונות ״כנסת״ (בתי־ברוידא) ל האדמום י זים החרדי ה שערים ובריכו א ך שכונת מ ובשכונת ״שערי-חסד״. אבל גם בתוים ובנות של ם תיו בנ ה ק מ ל ת ניכרת. ח ה לא-חרדי י סי כלו ה או ת י , ה ם י ר ח א ה. בראשית שנות ם הדתי י רח החי ת או י ה״יישוב הישן״ שנטשו א ם מבנ רי הונת ״גאולה״, ת שערים ומשכו א מ ם מ ה נטישה של הלא-חרדי ל י ח ת ם מ החמישים חרדי ת להגירה של הלא- הו ה של הגירה זו ז תי בו . סי ם י ר ח ם א רי ו לאזם שפנו צפונח לעבר י ד ר ה באו ח ל ם של א מ ו ק מ ז בני־ברק. ב כ ר מ ים מ י נ לו והחי

, שכונת ה״בוכרים״, ״זכרון-משה״, ו״מקור־ברוך״. שכונת ״כרם־אברהם״

ם ם תבדלי מי י , קי ד הגיטו החרדי סו בות של מי סי בנ ת ברקע ו ו ה ז ת ה ו למרט של חילופי ק ך ש ך עצמו. בבני־ברק, היה זה בעיקרו תהלי ם בתהלי י מ י י ו ס מת א ת. בירושלים לעומת ז ות אלימו י גדו ה כמעט בהתנ ו ו , שלא היה מל ן אוכלוטים. ם ללא-חרדי יות בין חרדי ת ובהתנגשו מו ך בהפגנות אלי ך כרו י היה התהל

ת: ו רכב י-ברק וירושלים הן מו ה בין בנ ל ם א ת להבדלי ו ב י ס ה

ז בני-ברק, ו של הגיטו החרדי במרכ ת ו ח ת פ ת : ה ־הברתי גרפי או י ר הג א. המישוה הלא־חרדית, שהמשיכה להתגורר י סי כלו לא יצרה מצב חדש לגמרי לאוז נה היה מרכ ם המדי ו נית בסביבה. ערב ק יה החילו סי כלו לאו ם ו ו ק מ במי ם הבינעירוניות היו מחוץ לתחו ר לתנועה בשבת והדרכי ו העיר סגם מת דרכי ת חלש הגיטו החרדי בירושלים על צו א . לעומת ז הגיטו החרדים לשכונות הגבול ו ר ד ה מ ר ו ב ח ת נית. ה עיקרי, שהיתה לו גם חשיבות בטחוים, עברה דרך ועה למעבר מנדלבו ניות עברה דרך ״כיכר השבת״ והתנ הצפות ת מרבי פקה א ובה, שטי ת תנ ב ל ח ה שערים ו״בית־ישראל״. מ א שכונות מת החלב אליה ק פ ס א צרת החלב לעיר, שכנה בשולי שכונת ״גאולה״ ו תות ״כיכר ר א ו , שהניסיון לסג ה לעבור ב״כיכר השבת״. מכאן ת י יבת ה חיה י סי כלו ה בשבתות, יצר מצב חדש ופגע מיידית באו ר ו ב ח ת השבת״ לי של נ ר המטרופולי ו ה של בני-ברק בלב האז מ ו י החילונית. ועוד: ק, ״לוותר״ על ים כאחד ניים ודתי רחי העיר, חילו ב, איפשר לאז תל-אביוע ובתי ת בילוי ובידור ״חילוניים״, כמו בתי קולנ ו ד ס ו ם של מ מ ו י קת ו ב ו ר ת ק ו נות החרדי ך העיר. בירושלים לעומת זאת, היו השכו , בתו קפהם ד למרכז העירוני ה״חילוני״. בירושלים כעיר הקודש, יש לחרדי א מס ח י ה שאין כן ב , מ ת לשמירת אופיה הדתי-יהודי ו י ה של אחר ש ו ח ת

ן של תל־אביב. למטרופולי

ם בידי נ מ ה א י־ברק הי י בבנ מ ו ק מ : השלטון ה י ט י ל ו פ - י ת ד ר ה ב. המישות ו ל תמפלג ם היו במיעוט, אל מו י ד ר ח ך ה ת, א ו מפלגות דתייות־דתיות (ה״מזרחי״, ״הפועל־המזרחי״ =המפד״ל) והמפלגות נ ו הצית ו ת הציוניות הדתי ו ס י פ ת ניות. כל ניסיון חרדי לפעול בניגוד ל החילונית ת השלטו ו י ר ח א . ה מי ם בשלטון המקו י ד ר ח ם של ה ד מ ע ת מ ן א כ ט היה מת והעדפת רו ם זהי , חייבו אף ה י י בשלטון המרכז מ ו ק מ ת השלטון ה תלו ו

121

. ת ו נ בל ר סו ס ו ח ת ו ו מ י ל ת, על תפעלת א ת יחסי ו נ בל ך סו , תו משא־ומתןי (רבי יעקב לנדא), מ ו ק מ ך שיתוף פעולה עם הרב ה , תו מי השלטון המקוית כנגד חילוניים. כך נ ת קיצו י א נ ם כל ניצן של פעילות ק דאג לבלוסח י ם בלוי, כאשר נ ר מ א ע ת ר ת מנהיג נטורי ק ם הרב לנדא א ל למשל, ביף ״הנוער העובד״ בעיר ירה כנגד פעילותו של סנ ו ת האו ס א י ס ת ה לת -ברק הגדילה א י ם״ בבנ ת הלומדי ר ב ח ת של ״ ת ו ח ת פ ת (ינואר 1966)." הה ת ש ק ת ם וראשי הישיבות - ו י נ ת - הרב י ת ד ה ה הג קוח של ההנ יכולת הפיה , הי את ים. בירושלים, לעומת ז י נ ם הקיצו י א נ ק על חופש הפעולה של הא נשאו יהם ל רבנ ם ו ק שהחרדי א ר ן. ל ב הפוליטי שונה לחלוטי צ מ הלגים בין נאמני ם עצמם היו מפו ה א ש ל ת שלטונית, א ו י באחרנת, ם הפוליטיים של תעיר ושל המדי י אגודת־ישראל, שביקשה להשתלב בחירו , שלא תכי א ת ר ת ונטורי ק י ד ר ח יים, חברי העדה ה נ לבין הקיצו, ו ן העירוני-ציוני. יתירה מז ת השלטו ה ושללו א נ בלגיטימיות של המדית כיח שהשלטון הציוני מיצר א ק להו ה ב ו ס מ ר ט נ י ניים היה א לקיצותה של ה של ירושלים ושהשתתפו ת ש ו ד ק ם ופוגע ב י ד ר ח יות ה זכו

. ם ת כ א ל מ ם ב פרי יעת לציונים הכו ק מסי אגודת־ישראל ר

-ברק ובירושלים. י ם בבנ ו ת כי ר ר ו ג ת ת בארץ מ ה החרדי י י ס ו ל כ ו א ה כ-50% מת ס נ כ ת ל ו ר י ח ב ת ה ת בארץ א י ד ר ח ה ה י סי כלו דד לפיזור האו ם ניקח כמו אז ו ח ב א העשירית (כ״ח בסיוון, תשמ״א - 30.6.1981)," נמצא שרק בתל-אבית, ואילו בכל שאר ה החרדי י סי ו כל א כ-8% מכלל האו ת הו ה החרדי י סי כלו האו

א נמוך מ-4%. היישובים הו

ך י י לתהל א ביטו ו י-ברק ובירושלים, ה ם בבנ י ד ר ח זם של ה כו רים רי ו רי מג ו ם באז י ד ר ח ת ה ם מרבי י ז כ ר ת ם, מ הגיטואיזציה. גם ביישובים אחריגבלת של ה המו י ס ה ר פ יחודית ב ם הי ת ו ב ר ת ת א א ט ב ם יכולים ל ם ה ה ייחודיים, בת ו י פ ל טת, על-פי ק ת לכנ רו ת חבחי ו א צ ו ר ת ח י א ט ט י ט ט ב ס ק ע רים. מ ר המגו ו אזד י מ ת ך מ י ל ה ד על ת מ ל ם ריכוז חרדי, מ י ם קי ה ד מהיישובים ב ח רים, כל א ו ואז

" ם. גדרי ת מו בו רחו ת״ לשכונות ו של ״התקבצו

ת שבה ר ג ס א מ ל הו כ ר מגורים. יותר מ ו ק אז לם, הגיטו החרדי אינו ר ואוה. ראשית, בכל הנוגע לשבת, ת לידי ביטוי בפרהסי ת החרדי ו ב ר ת ה ה א בי גבולות ם לגיטו החרד ת כלי רכב. כך נקבעי ס י נ כ ר ל ו רת האז י בייחוד בסגת, ו ות החרדי ן שההפגנ א כ ה ״שלנו״. מ וחה של מ ם הגדרה נ ם מאפשרי ברורים. הא ל ק לצורך העניין עצמו, א ת לתנועה בשבת, אינן ר בו רת רחו י ת לסג ו נ ו ו המכה; רי טו ת הטרי ת: להגדיר א וספת, חשובה לא־פחו ת נ י ת ר ב נקציה ח ם פו י א ט ב מירה החרדית״. ו ת גבולות ה״או ם א ו ח ת ן בין ״הרחוב״ וה״קדושה״, ל להבחית ו ב ר ת ת נגד״ ל ו ב ר ת ״ ת, כ ת החרדי ו ב ר ת ת ה ח בהבנ ת פ ם מושגי מ ה ה ל א

ית. המודרנ

122

ם דלהלן שכתב הרב שך: י ר ב ד ה ד על כך מ אפשר ללמו

כי חיים אנחנו בסכנח רוחנית תמידית...כל הרחוב הוא מורעל מהעתונות החילונית המלאה כפירה והפקרות מסיתח ומדיחה מכל הקדוש לנו. הרדיו והטלויזיא הוא הגורם הגדול לכל דבר רע וכולם ביחד מלעיטין־ להנוער שלנו דוגמאות מרציחות ואלימות ופשעים

והפקרות."

ת, היא ות ושחיתות חברתי ת נהנתנ א ט ב מ נית כ ת החילו ו ב ר ת ה זו של ה ס י פ תניות ת כ״חילו ת העירונית המערבי ו ב ר ת ה של ה ת ו ח ת פ ת ה חדשה וקשורה לה ל י ח ת כ ל ה עצמת מ א ו ש לייצג חילוניות שאינה ר ק ב ח זה מ נ 1 מו 6 . לא״ שממיה בדת א ו ר גיה אנטי־דתית, בניגוד ל״חילוניות מיליטנטית״ ה לו כאידיאוח יותר. ב ו ה ט ר ב ה של ח מ ו י ת ק ב ו ט לחם בה ל אידיאולוגיה שיקרית שיש להיבלה ביטוי ת אפשר לומר שה״חילוניות המיליטנטית״ קי י ר ו ט ס י ט ת ב ת מ ד ו ק נ מניות ם. ח״חילו באידיאולוגיה של מפלגות השמאל ביישוב עד לשנות החמישיה מעליית א צ ו ת דרת לחברה הישראלית כ שממילא״ כפי שהבחין בה הרב שך, חות הבילוי של העיר ו ב ר ית והשפעת ת ולוגיה המודרנ ת הטכנ ו ח ת פ ת ם, ה י ת החי מ ר, ם י ר ח א ים ה י דרנ ה המו קצי י נ מו זיה, כמו כלי הקו י ו ית. הטלו ת המודרנ המערבים שהם א משו ל ת הדת, א ם שהם כשלעצמם נוגדים א ם ״חילוניים״ לא משו הת ונהנתנית, בצורה י רנ ת בילוי מתי ו ב ר יה של ת חושפים כל יהודי חרד, לתכנא ית הו דרנ ה המו קצי י נ מו ח ה״כפייה״ של כלי הקו ה בעבר. כו ו מ ה כ ת י שלא תם בו לא רי ו ר מג ו תו אז ם לגיטו, לאו י ד ר ח ת ה , עד שהוא דוחף א ק ה חז כניות שממילא״ , ה״חילו ם. אכן ת (טלוויזיה) מעל לגגות הבתי ו טנ ת אנ ראו נת ו מ ו ק א גם על מ ל ם להתגורר בגיטו, א י ד ר ח ק על נטיית ה משפיעה לא רת היא י נ ה ההמו קצי י נ מו ק הקו ים. שהרי לא ר י ם המודרנ י רים של הדתי ו המגת יש מימד ״חילוני״. זו משנה ית המשפחתי נ ״חילונית ממילא״, גם במכות הגבולות הגיאוגרפיים של בה א ת נוהגי הבילוי והבידור ומרחי ן א לחלוטיך נעשה חילול השבת, על-ידי שימוש כ ה מ א צ ו ת ם. כ י חסי הגומלין החברתי ית ר ג ס מ ת, שהפכה לכלי הכרחי כמעט ב ית המשפחתי נ ית, בלתי נמנע. המכו נ במכונה מאפשרת יחסי מן הפנוי, היא ״חילונית״ גם בכך שכמעט אי בילוי הזת ים, לחילוניים. היא ״מחייבת״ א ם לא־חרדי י גומלין בין שכנים דתים ביום השבת. בהכללה ניתן לומר שכמעט כל מ ו ק מ דים ל ת צמו ו ם להי י הדתית ת א ק ח ו ד ית היא ״חילונית ממילא״ ו דרנ ה המו ר ב ח מן הפנוי ב ת הז ו ב ר תם יכולים לעצב ם, לגיטו בו ה י ם לא-חרדי י ת גם דתי מ י י ו ס ם ובמידה מ י ד ר ח הת א ט ב ת ניות שממילא״ מ ם ה״חילו . ועוד: בשביל החרדי ת זמן פנוי משלהם ו ב ר תת חו ה על לו צ ח מ ת ל ת נשים מעורטלו ו נ נים, תמו ת עירום בשערי העיתו ו נ בתמום י ק ו ב וע וכן צעירים וצעירות ח לנ , על גבי מוצרי צריכה ובבתי הקו ם ו ס ר פ הם להשליט י ש ק ב ם מ ה וירה החרדית״ ש ט ל״או ל ח ו ם בניגוד מ ב. כל אלה, ה ברחו

ר מגוריהם. ו באז

123

ז צריכה. כ ר ח גם מ ר כ ה א ב ל ר מגורים, א ו ק אז הגיטו החרדי אינו רת לכת. צריכה ו ק י ח ר ת בעלת השלכות מ חברתי ת כלכלית ו לעובדה זו משמעות י ד ר ח ת ה ת תכשרו ו ח ת פ ת ם כל למוצרי מזון. ה ד ו רה ק ת ייחודית קשו חרדיה ר ב ח י של ה ת ו ה ק מ ל , והיא ח ן ת מוצרי המזו ת מרבי ס א ו י ה כ פ י ק הייחודית, מת בצורה ת הבי ר ק ע ק גדול ממוצרי הצריכת מגיע ל ל ם בעבר היה ח ת. א חחרדיס אין כמעט מוצר שאינו עובר ו י ם לאכילה, הרי כ ת ו ת והיא שהכשירה א טבעיך כ ת מ א צ ו ת זה במפעל, לפני שהוא מגיע לצרכן. כ ך של עיבוד וארי תהלים של י ד ק ת ללא ת ב ח ר ה א ל ך זה הבי פ ה ן להכשר. מ ו ם כמעט כל מוצרי המז י ק ו ק זם חדי ו ת מי ם של שירותי כשרו ת ו ד ט מ ת ה ל ת, ו ה הדתי ר ב ח ת ב שירותי תכשרות ם הכשרו ו ח ת ״ יותר ב ת ק ד ק ד מ ״ ה עצמה ״מקפידה״ ו א ו ר ת, ה לחברה החרדי

ת. ת הלא־חרדי י ת ד ה ה ר ב ח (״מהדרין מן המהדרין״, ״חלק־גלאט״), מאשר ה

פכת ת הו ק בתנאי שהמשפחה החרדי ד ר ס מ ת ה לם, הכשרות הנפרדת יכולה ל ואוא ן לכך הו אי הראשו ם בגבולות מוגדרים. התנ ו ח לרב-דורית, והגיטו החרדי תיים, שהרי ללא נ ם הראשו י ט ח י ת ה ר ג ס ת מ ת א ע ב ו ת ק : הכשרו חברתי בעיקרון א כ ם בעלי משמעות. מ י ״שולחן״ משותף, לא ייתכנו יחסי גומלין חברתית ר ג ס מ ד כ ק פ ת ה ל ש ק ת , ת ק האחר ל ח כל אצל ה ה אינו או שמשפחה שחלק מחברים צרי ת שיווק המו . הגיטו מאפשר א א כלכלי-חברתי ראשונית. התנאי השני הום של ת ס נ כ ת ה א מעודד א ים נוחים. הו ם כלכלי י א נ ת בעלי הכשרות הייחודית, בה ל א ת הייחודית, גם כ ת הכשרות החרדי ר ג ס מ ם ל ב ביותר של מוצרי ח מיגוון רת הגיטו ר ג ס מ ם אולי לא היו זוכים להכשר חרדי מיוחד. ב י ר ח שבתנאים אח גם ק פ ן ועל-ידי כך ל ו יות המז ו ח על חנ ק פ ת ל ה החרדי ר ב ח החרדי יכולה הם של הכשרים מ ו י ק א תנאי ל על הצריכה של המשפחה הבודדת. ועוד: הגיטו הום י ס ח י ת גבולות ה ת א ע ב ו ק ת ה ר ג ס מ ם שהוא ה ם ייחודיים גם משו י חרדיאת ת ו י ת ה ד ל י ה ק ת כ ס נ כ ה - ת י דו של ב ת תיפקו בעת א ם. שמירת השבת קו י החברתים ביום השבתון השבועי. אי אפשר לעשות ״קידוש״ י י חברת ם ה י ס ח י מי ה תחוד של כשרות ו ס י לדת בת, או בר־מצווה, ללא מ , כמו הו לרגל אירוע משפחתי

. ם י ב ו ם הקר י ר ב ח ה ת ובין השכנים ו ס נ כ ה - ת י לת ב תפת בקהי משו

ה לא ס נ כ ר ה ו ק ם מ ; ה ת י ל כ ל ם יש גם משמעות כ י לשירותי הכשרות החרדית, ר ניכר של משרות לבוגרי ״חברת הלומדים״ החרדי פ ס ם מ י ק פ ס מ ה ו נ ט קית. ת בכלכלה המודרנ ת למצוא משרו מ צ מ ו צ מ נית ה ם עקב השכלתם החילו י ש ק ת מ הן שירותי ת ת, על מ ה החרדי ר ב ח ך ה ת פנימית בתו ו ר ח ת ת זו גורמת ל או מצים י ק פ ס מ ם שישה גורמים עיקריים ה מי י ם קי ו כשרות ייחודיים. נכון להית (בד״ץ), הרב לנדא בבני-ברק, בד״ץ ים: העדה החרדי שירותי כשרות חרדיר פ ו ם ס ״ ת די בלז, חוג ח ־הדת של חסי קי י אגודת־ישראל בירושלים, מחזר בחוגי ה״ליטאים״ בבני-ברק. חשוב עם ל שארית-ישראל הקשו ה בבני־ברק, קק ם לא ר י ד ר ח ת של ה י ת ר ב ה גורמים בהכרח לבדילות ח ל כים א ת לציין שתהלי א זט זו המושג ב ת מ ד ו ק נ . מ ס ם הלא־חרדי י י ת ד ה א גם מ ל ים, א י נ לו מהחי

124

ם כמעט ו ר כי ט ות, ח ה ומצו ר ו דים שומרי ת ס לכלל היהו ח י י ת מ , כ ה י ס ק ו ד ו ת ר ו את. כל משמעות חברתי

מי הגיטו החרדי מאפשר הפעלת לחץ כלכלי על ח על הצריכה בתחו קו הפית של רמו ו הנ ם ו ת הערכי אם מלעשות מעשים הנוגדים א י מפעלים, כדי להנת ם א י ד ר ח מו ה ם הכשרות. כך למשל החרי ו ח ת א ב ק ו ו ת, לאו ד ה החרדי ל י ה ק הן בטבריה, תה בית מלו ם שחברה-בת שלו בנ ק לאומי לישראל, משו שירותי בנת מ ר ח וטפת: ה גמה נ ת יהודי עתיק. דו ו ר ב ם עמד על בית ק י ד ר ח שלטענת הת של נשים שלבושן ו נ ת תמו ת מוצריהן באמצעו ת א ו מ ס ר פ מ ת ה ם של חברו צרי מום ה ם בגיטאות, מאפשר ל י ד ר ח ״לא-צנוע״. כללית ניתן לומר שריכוזם של הת ב ר תיהם, ה עו ייס ומתן משקל לתבי ת הציבור החרדי לציבור מגו ך א להפו

יה. סי י באוכלו ס ח י ם ה ח ו כ מעבר ל

ם גיאוגרפיים מוגדרים, יש י מ ו ח ת ת ב ת החרדי ו צ ב ק ת ה ה כללית ניתן לומר שח ת מ ת ה נ ט ק ה ת בסופו־של-דבר ל מ ר ו ך והיא ת כו ת החי דו קו ת נ ן א בה כדי להקטיה של הגיטו רי טו מי הטרי ם בחברה הישראלית. הגדרת תחו ם ללא-חרדי י ד ר בין חבעת בהכרח שמה שמעבר לגבולות ם ה״קדושה״, קו ו ח ת ה ״שלנו״, כ רי טו כטרים ו ח ת ת מחוץ ל מ י י ו ס ה חילונית, העומדת במידה מ רי א טריטו ה הו ל את בשינויים ו א ר ת זו אפשר ל או ה למצי ב ו ם. דוגמה ט ת״ של החרדי ו ״האחריי הערים הגדולות. סי הבילוי והבידור בלילות שבת, במרכז שחלו בדפווע ובתי שעשועים ת בתי קולנ ו נ ו ף נפתחו בשנים האחר ת ערי החו במרבים בחילול שבת, הפכו לתופעת כי ם הכרו י ר ח מי בילוי א בלילות שבת. גם תחוים, הרי ם וחרדי י ם דתי י ג ה מחו א ח ת שלעיתים נשמעת על כך מ מצויה. למרום העניין בכך. לפני עשור לא היה איש י י ת ס בדרך כלל (אם כי לא תמיד) מם ו ז ירושלים ייפתחו בלילות שבת. כי מעלה על דעתו שבתי קולנוע במרכת הבילוי והבידור בערים ו ב ר ה באופיה של ת ל הדבר הפך לשיגרה. שינויים את ת מרבי ך הגיטואיזציה, שהוציא א א תהלי ל מ ל ת א ו ר ק הגדולות, לא יכלו ל

ם ייחודיים. רי ו ת מג ו מ ו ק מ י הערים ל ז ת ממרכ ה החרדי י טי כלו האו

תי יחודם התרבו ת י א א ט ב ת מאפשרת ל ת החרדי ו צ ב ק ת ה ומעבר לכך, הת ר ג ט מ זר ב ותו זר ומו ת הי ו יקה לפרט תחושת ביטחון, למר . היא מענ במלואות יוצא דופן, להתבייש, ו ה הישראלית. בגיטו אין הוא צריך להי י טי כלו האונית. החרדי החי בגיטו, כה, בשל לבושו והופעתו החיצו או לחוש במבום להתחשב י ר ח א ת לתבוע מ כו ת הרוב, שלו ז צ ו ב בשכונה ״שלו״, פועל כבן קת ר ג ס מ ת לבטא, ב ש ק ב ת מ ה החרדי ר ב ח ת החרדית. ה ו ת ובערכים של הדתי רמו ו בנאלקטי ה הדי ס ח ת י א גם א ל ת, א תי ת ייחודיותה התרבו ק א הגיטו, לא ר, כמו אי־הנפת י א הן במישור הסימל ט ב ת נת ישראל. הדבר מ לציונות ולמדיום רת ״הלל״ בי ־אמי ת, אי ת ביום העצמאו ו ד ס ו מ ם ו י ת ה על ב נ דגלי המדיה וחיילי צה״ל בכל שבת, נ לה לשלום המדי רת התפי ־אמי ת, או אי העצמאו, כמו ם, והן במישור הכלכלי-משפטי י מי ם-לאו י ת הדתי ס נ כ ל בבתי ה ב ו ק מ כ

125

ת של ם (המוגדרים כערכאו י י ת כ ל מ מ ק לבתי המשפט ה ק ז י ה בתביעה שלא לרה, ת לפי דין תו ו ק ס ו פ ות פנימיות ה ומן של ערכאות משפטי גויים). קינה. ק המדי ו ד עם ח ח ה א נ ק ד ב ת שאינן עולות תמי ו א ק ס י מאפשר גם ביצוע ע, מנהגיו ו קי מי החי לפי חו ו נ טו ז או א מעין מחו בהכללה, הגיטו החרדי הו

ומנהיגיו.

ם יכולים שלא י ד ר ח דת השכול, לא היו ה ה הישראלית, למו ר ב ח ועוד: בם י ם מגעים חברתי י מ י י ק נם מ אי ריהם ו ו ם במג בדלי הם מו ש א כ ל לשרת בצבא, אה הישראלית מאידך, יכולה ״להשלים״ עם ר ב ח ם. ה ים עם לא־חרדי משמעותים שהיא מחוץ ו ש ק מ ת משירות צבאי, ר ה החרדי ר ב ח רם של רוב בני ה שחרו

ם ראייתה. ו ח ת ל

ה של ת נ י ח ב ר גם מ ר חמו מי הגיטו, יש מחי ך תחו ת בתו ו צ ב ק ת ה לם, ל ואוי ת ר ב ח ח ה ו ק י פ א ה ים של הגיטו הו ו העיקרי ותי נ ד מיתרו ח ה החרדית. א ר ב ח הת חשים י ד ר ח ה ה ר ב ח ת חייו של הפרט. אבל רבים מבני ה ו ח ר ו י על א ב האפקטיהם י ת היתירה של הציבור בחי רבו ה מהמעו א צ ו ת -נחת, בלשון המעטה, כ איתו ו הג ק על התנ ם רבים של חיי המשפחה, משפיעה לא ר י מ ו ח ים. חשיפת ת הפרטילה ובייחוד על ערכי ה כו ח פ ש מ ס של בני ה ו ט ט ס א גם על ה ל ת של הפרט, א הדתיר ו ז כי החי ק על כל תהלי ו ד ת פיקוח ה ח ק פ מ השידוכין שלהם. בחברה הד השידוך, משפיע כל מידע הנוגע ס ו ת מ ת הנישואין באמצעו ת א נ והמארגד מבני המשפחה, על ערכי השידוך של ח תו ו/או מצב בריאותו של א ו להתנהגם שבין י ק ו ד ה ם ה ים והקשרי י ה המודרנ קצי י נ מו ם. אמצעי הקו כל האחרית לכל רו ם העברת מידע זה במהי ם ברחבי העולם, מאפשרי י ם החרדי י ז כ ר מ ה

ך ביבר זכוכית. ם בתו י ם לכן לחי מי ם בגיטו החרדי דו י המתעניין. החי

קפו של עיקרון חופש הפרט, כאשר נשקפת רה בתו ת אינה מכי ה החרדי ר ב ח הא גם ל הי ב ת או בערכי החברה. א ורמו ה ״סכנה״ כלשהי לפגיעה בנ ת ס י פ לפי תה. י י הסטי מ ו ח ת ס ל ח י ה מגוונת, שאין בה הגדרה ברורה וחד-משמעית ב ר ב חלט ומשמעותי ם לידי ביטוי בו ת השונות, באי ו ת החרדי צו ם בין הקבו ההבדליה י י ט וכרית ס ם בפיאה הנ אי ה הרו ל מי הגיטו, כאשר נשותיהם של א א בתחו ק ו ו דא גם ל ק נשותיהם, א ה שלא ר ל ות לצידם של א ת הצניעות, חי רמו ו ה מנ ר ו מ חם לימוד י ר ס ו א ה ה ל ילדיהם של א ם חבשו פיאה נוכרית, ו ה י ת ו ת ב ס ס ו ה י ת ו מ י ארה של תו ד- ם אנגלית בתלמו מדי ה שילדיהם לו ל ם לצידם של א י ק ח ש שפה זרה, מת ת רבו גמאו בן דו ר לבנות ״בית-יעקב״. ישנן כמו פ ס החינוך העצמאי ובבית הם של י י ז ת לבין עצמן, במישורים מרכ ו ת חרדי צו ת לניגודים בין קבו ו ר ח א

ת החרדית. ו ב ר ת ה

ת ב כ ר ו ת מ או ד עם מצי ד ו מ ת ה ם שונים, כדי ל זמי י תחה מכנ ת פי ה החרדי ר ב ח הת, מאפשר לנשים ״ליטאיות״ ת אבו ר ו ס מ יקה ל זו. כך למשל, הטיעון של זת נכריות, או הנשואות ל״בני־תורה״ לומדי הכוללים, להלך בציבור בפי

126

ת על ״גדולי ו כ מ ת ס ח ת מעוצבות יפה יותר מהשיער הטבעי. ח ו ב ו ר שלעיתים קת ולרשויות ט נ כ ת ל רו רה״ של אגודת-ישראל, שהורו להשתתף בבחי התות דד עם הטיעון שמעשה זה נוגד א , מאפשרת לחברי מפלגה זו להתמו ת ו י מ ו ק מ הום. אך ם של ״גדולי-תורה״ כי ת ע ת ד א ות של אגודת־ישראל ו י נ ת העקרו ו ס י פ ת הא ק ו ו ת הנובעים ד ו י חו המתי ם ו תי ת העימו ם למנוע א ח ו כ ה אין ב ל ם א מי ז י נ מכ

ך זה. זה בתו ך הגיטו, זה לצד זה ו ותא בתו ם בצו י י ח ה מ

ה זו ר ב ה ח כ פ ת, ה ה חחרדי ר ב ח ה ף מ ח ס ת ב ט ל ח ו , העצירה הכמעט מ ו יתירה מזא רצו, לעמוד ה שלא יכלו, או ל ל נת יותר. בעבר נטשו א ו ו ה מג ר ב ח ח ל ר כ ה בה ר ב ח ת עצמה ה א צ ו ם, מ ו . כי רתי -מסו ם הדתי י רח החי ת או ת א ו ד י פ ק מ בדרישות הם י נ כ ם מו נ אי ם ו י ל ג ו ס ת שאינם מ ל ת צרכיהם של א ק גם א פ ס ת כשעליה ל י ד ר ח היבת גם להיענות לצרכיהן ת חי ה החרדי ר ב ח ת. ה רו ת המחמי רמו ו ר הנ ח א א ל מ לר ד ס ו מ ן ו רג ה וזמנן אינו מאו ר ו ת בלימוד ת בו י י של הנשים שאינן מחוק ל ח תן מ ת או ר ר ח ש ית מ דרנ גיה המו ולו ם ובתי המדרש, והטכנ ללי ת הכו באמצעופי ח״חילוני שממילא״, דך, האו ח והבית. מאי ב ט מ גדול של עבודות הת ת החרדי ר ב ח ק לו. ח ק ז י ה י של הבילוי בעיר אינו מאפשר להן ל רנ והמתי, ל ך הגיטו. במקבי א, להרשות פעילות של בידור ובילוי בתו נאלצת אפוח על ר כ ה ה, משפיעים ב יקצי נ מו ת ואמצעי הקו י דרנ ת המו ו ב ר ת י ה ה למרכז ב ר י ק הם שבו ו ח ת שאין ת מ ו . ד רים החרדי ו ר המג ו ך אז ת הבילוי בתו ו ב ר דפוטי תם הבילוי ו ח רת, כמו ת ר לכאו ו ך העולם החרדי הסג ה לתו דרנ רת המו ת חדי ט ל ו בת של ו ב ר ת - ת א לעצב ת ת לעשות הו ה החרדי ר ב ח ה שיכולה ה והבידור. כל מת הבילוי והבידור של ו ב ר י ת א חיקו ל בילוי ובידור, שבעיקרה אינה אם. כל לטי ם הבו י י רנ יה המתי נ י ת ממאפי ר ח דה זו או א בה, ״מעוקרת״ במי הטבי-פארק רו ם בירושלים, בבני־ברק, או בבו י ת החרדי ב בגיטאו ב ו ת ס מ מי שים״ ־ בין י׳ באב לראש חודש אלול), שבניו־יורק בעונת הקיץ (״בין הזמנם הבילוי ותבידור: ו ח ת פתע לנוכח המיגוון הרב של היצעים ב צא עצמו מו מו, ועד ן ים לחלוטי י ם מודרנ י י קל טי נות מו ו -זמר, בעלי סגנ למן מופע כוכבית ו ק ה ת, של ל ו י קל סי ת המו ו ט ל ק ת ה ו ב ר לים ברחבי הארץ. ת ו להצעות טיל ת עם תמלי י דרנ לטרה־מו ק או ו ת ר ק י ס ו ת סגנון מ וכוכבי-זמר, המערבוא נפוצה בעיר ת משהי מי הגיטו החרדי לא פחו , נפוצה בתחו י ת ר ו ס מם ה כה ונענת ל ת הצרי ו ב ר ת ה״חילונית״. ה״רחוב״ החרדי רגיש לשינויים בי ת, כביטו ם ומטעדו י נ ו נ ם מיגוון גדל והולך של מז י א צ ו . כך אנו מ ם א ת ה ב

ת הבילוי. ו ב ר ת ק מ ל ח ת האכילה, כ ו ב ר ת לשינויים שחלו ב

ת ולערכי הצניעות, י ד ר ח ת ה הו ה לז נ כ ס ניים, חשים ב ותר קיצו ם הי י ג החום כ״חילונה״ אי ם רו ה ה ש ם למנוע מ י ש ק ב ם מ ה של המודרנה. ה ר י ד ח ה מ א צ ו ת כא פעם נענים ת. ל ו ת הדתי טו רי טו ת, על-ידי לחץ על האו ה החרדי י ט ה ר פ של הה ל ם ופעילויות א ם על מופעי י ר ו ס י יים ומוציאים א נ ם לקיצו י ב ר ו ק מ ים ה רבנת (בד״ץ) והרב יעקב לנדא . כך למשל הוציאו רבני העדה החרדי ת ו או אחרים ופיצריות שבשעות הערב נ ו נ ת לבעלי מז ראו ז״ל, רבה של בני־ברק, הו

127

ת ם ייסגרו לפני חצו ה ס ו י נ ו נ ך המז ת לא תורשה ישיבת בתו ו ר ח ו א מ חם לנשים י נ ו ו ם על מופעי בידור המכ י ר ו ס י הלילה." מידי פעם יוצאים את הישיבה ו מ ו ק מ ים, הן ב נ ת בין המי ט ל ח ו בטחת הפרדה מ ת שמו ו וגברים, למרה מעורר צ ח ר ת ה ו מ ו ק מ נים. הבילוי ב ו נ ת וביציאות ואפילו במז יטו והן בכנם י א ל נים. בחודשי הקיץ מ א בעיות רבות, על אף ההפרדה בין המי ו גם תם ״חשש״ של ה ת על בילויים שיש ב ו ר ס ו א ם במודעות ה י ת החרדי יטאו ת תג צו חות י ק ל ה היא ח ל ם א י ר ו ס י ת השפעת א ו ב ו ר ת הצניעות. לעיתים ק רמו ו ת מנ י טטיה ר ב ח ם על ליכודה של ה י מאי ח ו ת מ ם כך גדל ה א משו ק ו ו ומוגבלת, אבל ד

בגיטו.

ק ל דד עם בעיה זו היא על-ידי תעברת ח ת להתמו ו ל ב ו ק מ ם ה ת הדרכי ח אק גדול ל מי הגיטו. כך למשל פועל ח מפעילות הבידור והבילוי אל מחוץ לתחון מן ם כשרים ״למהדרי י ל כ א ת, המגישות מ ו קרה החרדי ו ת הי ו ד ע ס של מק גדול ממופעי הבידור נערך ל ח המהדרין״, מחוץ לגיטו או בשוליו ום. בריכות השחייה המציעות שירותים י ם לא-חרדי רי ו ם באז י מ ק ו מ מ ת ה ו מ ל ו א בם פי ם. משקי י ת החרדי יטאו י הג מ ו ח ת ק מ ח ר ת בדרך כלל ה ו מ ק ו מ ם, מ לחרדים (בחורי ישיבות ונערות י וגות חרדי ן גם בז חדי־עין יכולים להבחיא בלובי ק ו ו ות שלהם ד נ ת פגישות השידוכין הראשו ם א מי י ״בית־יעקב״) המקים שפגישות ו ש ת הן מ א ם עושים ז ם בערים הגדולות. ה ארי ן המפו של בתי המלום רי ו ם אז ן ה ם שבתי המלו ה והן משו י ת כסטי ו ס פ ת ת נ ו ר ק ו ב בלתי מך ג זה בתו ו ס יבות. פגישות מ י ם היכרות ללא מחו ״נייטרליים״, המאפשרית הדדית, כאשר אין בו י י ת בני-הזוג לעיני כל ויוצרות מחו חגיטו חושפות אר ו ז ת החי ו ב ר ה על השפעת ת ל ת מצביעות פגישות א א ם לכך. יחד עם ז י כנ ם מו ה

ה החרדית. ר ב ח ה ק ניכר מ ל ית על ח דרנ המו

א נמצא, אפשר להגדיר בה שבה הו ם בין הגיטו לסבי י ס ח י ת ה את בעיר שבה י ת ו ב ר י כלכלית וגם ת . כשם שהגיטו החרדי תלו ן כיחסי-חליפיא . הגיטו החרדי הו ת העיר ה״חילונית״ לגיטו החרדי ק ק ז א נמצא, כן נ הות דית הלא־חרדי ה היהו י סי כלו ים שהאו ם ושירותים דתי י של מוצרי ר ח ס ז מ מרכת ו ז ו ת היהודית. כך למשל, מז מי ה הלאו ת ו ה ת ז א א ט ב , כדי ל ת להם ק ק ז נל תפילין ב ק ם כמעט בכל בית יהודי וכמעט כל נער יהודי מ ו ות כי י מצוה . כיוצא בז ת בעיקר בגיטו החרדי ו לקנ א ו ה אפשר למצו ל את א וה ו לבר-מצום בשלב ה ם ל י ק ק ז ים, שיהודים נ ם דתי י ס ק ט ם המשמשים ל צרי ת המו ס למרבי ח י ב

" ות. רה ומצו נם שומרי תו יהם, אפילו אי ר של חי ח ה או א ז

נה ת ואי ב כ ר ו בתו היא מ ם שבין הגיטו לבין סבי י ס ח י א שמערכת ה ל את ו״משחרר״ ה חרדי י סי כלו ת האו ת בכך. כשם שהגיטו החרדי מרכז א מ צ מ ט צ מ, כן מתאפשרת, ם ה ת ״חילונית״ ב י ת ו ב ר ם לפעילות ת י ר ח רים א ורי מגו אזת ו ב ר ת ורמות ה ת, השלטת נ ת של אלימו מ י י ו ס ך הפעלת מידה מ לעיתים תום בצורה גדרי ם מו נ ת בגבולות הגיטו. אלא שגבולות הגיטו אי החרדי

128

ה, י סי כלו ם של האו י ת החי מ ר ת ב ו ר ו מ . ת ה ד מ ת ה ים ב ם משתנ ה חד-משמעית ום י ת ת של הממשלה בבנייה הציבורית לשיכון, היצע של ב נ ו ו ת מכ רבו מעוררת ו ת המתג ה חלא־חרדי י סי כלו ה משפיעים הן על האו ל בפרוורי העיר, כל את. ההגירה לגיטו, בעיקר של עולים ה החרדי י סי כלו ך לגיטו והן על האו ו מ ס בד של י מ ת ם גורם מ י ו ו ה ת, מ ת המערב והריבוי הטבעי הגדול יחסי ו צ ר א חדשים מה א צ ו ת ת וגבולותיו נפרצים. כ ב ו ר ק ור בגיטו ובטביבתו ת ת הדי ו מ ו ק לחץ על מם הפורצים י ד ר ח ה שנחלשת, לבין ח ק י ת ו ו ה ה י סי כלו ך נוצר עימות בין האו כ מם י י ת ס ם מ י ר ק מ . ברוב ת ה ם על הפרהסי ת ו ב ר ת ת ם להשליט א מבקשי פנימה ום יותר ויכולים לגייס לא י נ רג ם מאו ה ם ש ם, משו ה ב״ניצחוף׳ החרדי עימות זם ה בת, ומשום ש ם בסבי ררי ו ה המתג ל ת א א גם א ל , א מי ת הציבור המקו ק א רם (בדרך כלל בשבת ה וח ל מן הנ ת הז א ת שדה המערכה ו ם א חרי בו ם ו מי ז ו הית ק ח ד ת נ ה חלא־חרדי ר ב ח , כאשר רוב הציבור החרדי פנוי). ה ם י אחר-הצהריסת ם שכנ א גם משו ל ם שהיא מרגישה לחוצת ומאויימת> א ק משו החוצה, לא רם ה א ל ם יכולים למצו י רי הדירות והדיירים הלא־חרדי ת מחי ם מעלה א י ד ר ח הם י י ת ס מ ש הם הישנות. מ תי רו ר די ת דיור גבוהה יותר, במחי כו דיור חלופי באיר החדש, נקבעים הגבולות בין חגיטו ו ם באז י ד ר ח ׳ההתנחלות״ של ה ך ׳ תהלי

ו מחדש. ת ב י ב החרדי לבין ס

ת לשכונת רה החרדי . החדי י-ברק כאחד ה נצפו בירושלים ובבנ ל ם א י כ י תהלן ר ה א - ת מ ת שכונת ר מ ק ה ף שנות השבעים ו ממה בירושלים, בסו רו ך ו ר־ברו מקות שנות השבעים, מעבר לכביש תל-השומר (רח׳ כהנמן) בבני-ברק, במחציה מ נית מ נם שונים עקרו ה אי ל את היטב. אף-על־פי שתהליכים א ם ז מי י מדגת לאזורי דרו ת חו ו י ת אתנ צו ות במערב, כאשר קבו י נ לי רה בערים המטרופו שקות הבדל חשוב א ם בכל ז י י ם, ק קי תי ו ת תושביהם הו ת א ו ק ח ו ד רים חדשים ו ו מגה בירידת ערך ו ו ת מל ו י ת האתנ ו צ ו ב ק , חדירת ה ן ה האחרו ר ק מ ב : בעוד ש ד ח אריה ת בטריטו רו רי הדי ת, עולים מחי רה החרדי ה של החדי ר ק מ הדירות, ב

החדשה.

ד של ״חברת ו לבעיות היטו תנ ר או י ה, מחז בותי סי עיון בתופעה זו וזציה מתמשך ם בתנאי שתהליך הסוציאלי י י ק ת ה ת. זו יכולה ל ם״ החרדי מדי הלום בכולל, במשך די ך המשך לימו ר ילדים, תו פ ס לדת מ הו וכולל נישואין וך זה. כדי ם השלב הבעייתי בתהלי נה עד עשר שנים בממוצע. הנישואין ה כשמום לזוג ית דירה ורהיטי י ת משמעותית ביותר ־ קנ י פ ס ם נחוצה השקעה כ ש מ מ לפה שבחור ישיבה ם, שהרי אין זה מצו רי הצעיר. עול זה נופל בהכרח על ההון ט ק ק ל ה ובוגרת ״בית-יעקב״, יוכלו לממן ולוא ח ס נ כ ה ע ו ר מקצו ס חה יוכל ר י ב ה ס פ ו ק ם הדרושים. אי אפשר גם לצפות שתוך ת י י פ ס כ ם ה י ב א ש מ ה מר ממשיך ת ובתשלומי משכנתא, שהרי הבחו בו רי חו הזוג הצעיר להשתתף בהחזרים לשניים או לשלושה ילדים. ה של שלוש שנים יהיו הו פ ו ק ד ותוך ת ללמויתנת ם בעיקרם על הערכה רציונלית הנ י ס ס ו ב , נישואי שידוך מ ו יתירה מזם פכי ך הנישואין, הו ב בלתי רציונלי בתהלי קה ולמדידה. בהיעדר מרכי לבדי

129

ר הישיבה על-ידי ״צד הכלה״ אמצעי הערכה למידת ם המוצעים לבחו לי התגמות. כך ה החרדי ר ב ח ם להערכה ב כי ו ם הז י ר ח ם א י מ ו ח ת ב הישגיו בלימודים וא ל י מ סו : כי ו ב״חברת הלומדים״ מושגים כמו ״סידור מלא״ שמשמעותו ד ס מ ת הית, ו״חצי סידור״ נ ם ולפעמים גם מכו טי ית הדירה, הרהי י ת קנ של הוצאון סי רו ך האי י ה על-ידי הורי הנערה. תהל ל ת א ו א צ ו ה ת מ י צ ח י מ שמשמעו: כיסור הישיבה בעיני א גם מבחן להישגיו ולמעמדו של בחו א אפו והנישואין הום בישיבה, י ר והאינטימי של החי ו ראשי הישיבה ותלמידיה. האופי הסגא ך הו כ ה מ א צ ו ת כ ם ו ך השידוך לאירוע שיש לו שותפים רבי ת תהלי פכים א הום ה היו רבי ל י ח ת כ ל ם. מ רי ם ההו רה משלמי ת, שאת מחי ה ותחרו א נ מעורר קה שינוי ך ז י טא תהל ם בי ת נ י ח ב ת זו בחיוב. מ ו ח ת פ ת מראשי הישיבות שראו הל ז ל ס המז ח י ת ה ם זכרו עדיין א ס אל מי שנושא ב״כתר התורה״. ה ח י תי ב מהות ראו בו ״בטלן״ שאין י ת ר ו ס מ לחובשי בית המדרש, שרבים בחברה היהודית הק גדול ל ם ובראשית שנות השישים יכלו ח ם בשנות החמישי לו ״תכלית״. אבל אך י הכרו פ ס כ טל ה , הפך הנ , בנטל הכספי ת ר ח ם לעמוד, בדרך זו או א י ר ו ה ה מת עול כבד שקשה ו נ ו ר ח א ם לזוג הצעיר בשנים ה ית דירה ושאר הצרכי י בקנת נעשית ״חברת לומדים״, כלומר, ת, ככל שהחברה החרדי קסלי לעמוד בו. פרדור פ ס דיהם בכולל, וככל שגדל מ מו ת שנות לי כים בני הישיבות א ככל שמאריד עם שאלת הדיור ד ו מ ת ה ת ל ה החרדי ר ב ח ה ה ש ק ת ת, כן מ הילדים במשפחה החרדי

רה״ הצעירים העומדים לפני נישואיהם. ל״בני התו

-ברק ובירושלים י ת הגדולים בבנ ה של הגיטאו ט י ל ק , יכולת ה ו יתירה מזם על־פי ת) מוגבלת, א מו ם שהבנייה לגובה (למעלה מארבע קו גבלת גם משו מום על-פי נוהג בגלל הרצון להימנע משימוש במעלית בשבת. א -ברק ו י ק כבבנ ו חם. רי ם ומאמי י י רים החרד ו ורי המג לכים מחירי הדירות באז ך הו כ ה מ א צ ו ת כנות ם לידי ביטוי בעיתו רי ם של ההו ת ק ו צ ה מ א כבר בראשית שנות השבעים ב

. ום החרדי ר הי ד ס ת ומאז אין השאלה יורדת מ החרדי

הורים דתיים חרדים, מוסרים את נפשם נותנים כל אשר להם, והרבה יותר מאשר להם, הופכים לבעלי חובות, לעניים מרודים, לשקוס

(ההדגשה שלי, מ.פ.). 1 9 ילדיהם

ת ו צ ר א ת מ י ד ר ח ה מן העלייה ה א צ ו ת פה גם כ לכת ומחרי בעיית הדיור הום רי ת. הו ה של ״חברת הלומדים״ החרדי ד בממדי י מ ת מ המערב, והגידול הה שבעצמם היו עדיין לומדי כולל, מצאו עצמם ל א ניהם כ ים רבים, בי חרדיית הדירה לילדיהם, י ת קנ צאו ת הו ם לממן א י ל ג ם מסו : אין ה ם ו ת י ס במבורים החרדי בירושלים, או בבני־ברק. ו ר המג ו ם אז ו ח ת ם להתגורר ב י ש ק ב מ הר ד ת השאלה על ס ר החרדי דוד זריצקי א פ ו ס בקיץ תשל״ח (מאי 1978) מעלה הה כלפי ראשי מ י ש א ה אצבע מ , המפנ 2 0 ר ב״המודיע״ מ א מ ום הציבורי, ב היה ל ח . הפרשה ה ב החרדי ה רבתי ברחו מ ו ה הם ומעורר בכך מ די תלמי הישיבות ום (י״ד באייר תשל״ח ־ ד ו רסם כשבוע ק ב למערכת שפו ת כ מ למעשה ב

130

לה ניצבה למה מו ת הדי ב חשובים להבנ ת כ מ ו וסגנונו של ה כנ 21.5.1978). תות ״עולם התורת״ ם א י ק ה ל ף ו ח ס ת ה ם א ה לבלו ת ח ל צ ה ה מ א צ ו ת ת כ ה החרדי ר ב ח ה

: ה ב ח ר ה וראוי שיצוטט ב

ת ת הלבבו ק ע ז אני בן להורים שעומדים בקרוב אי״ה לחכנסני לחופה. ואנו משפחה של כמה וכמה ילדים וב״ה הורי עובדים ומרוויחים יפה למחיה. ואין אני יכול לראות יותר את הצער של הורי, אשר שמחתי הופכת

אותם לאבלים ח״ו... והמדובר הוא בהבעיה הגדולה העומדת היום על סדר יומם של הוריםם מסוגלים ובפרט בעלי משפחות העומדים לחתן את ילדיהם, ואין ה להגיע לדירה, אפילו הפשוטה ביותר בשום פנים ואופן. לפני כמה שנים עוד יכלו הורים שרצו להשפיל את עצמם, לנסוע לחו״ל באלף אלפי בושות...אבל כיום גם מהשפלה כזו כבר אי-אפשר להוושע. ומה יעשו הורים אשר להם ילדים בהפרש שנה שנתיים? [מדוע אני מציין חנסיעח לחו״ל, מכיון שיהיו כאלה שיגידו: מה הבעיה, נוסעים לחו״ל ומחתנים (זה קל להגיד). אבל חיום אפילו שאבא של מישחו יסע חמש שש פעמים לא יצליח לחתן מזה חצי ילד] כי מחיר דירח

פשוטה ביותר, שני חדרים, מרקיע שחקים ממש... בימים האחרונים פרסם משרד השכון על מכירת כמה מאות דירות בירושלים [החסרון בזה שזה באיזורים ובשיכונים חילונים] של שלושה וארבע חדרים במחיר ארבע מאות אלף הדירה. נשאלת השאלה: באם משרד השיכון יכול למכור ארבע חדרים במחיר כזה, הרי זה לאם והקבלנים למיניהם צריכים להתעשר עולה יותר! רק מה? הספסרי על חשבון הדם של הורינו!... האם יודע מישהו כמה אנשים שוכבים חולים ל״ע [=לא עלינו] מהעול הקשה הזה וכמה לילות לא ישנים הורים בגלל הבעיה הזו? הבעיה של יהדות חרדית כיום היא לפי ע״ד [ = עניות דעתי] דירה לזוג שעומד להתחתן...ואני חושב שעל עסקני

הציבור החרדי מוטל לפתור את הבעיה.

האם אתם יודעים עסקני הציבור כמה וכמה דמעות מורידים אלפיס וחלילה] בעיה ח = הורים יום יום...כמה ריב ומחלוקת גורמת ח״ו [ זו בבתים הכי טובים? האם נוכל להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה!...כי האש דולקת ומתחזקת ואין מכבה אותה וזה פקוח נפשות

ממש שדוחה הכל... [ברור שאין אני רוצה לכתוב את שמי מפורש מפני הבושה].

אברחם בן-חיים. (ההדגשות שלי, מ.פ.)

לם א העו ת הו א פחו ה שחשוב ל ם מעוצמת הבעיה. אבל מ ש ר ת ה קשה שלא לת ילדים (6 ב ו ר ת, שהיא מ ה לפנינו: בעייתה של המשפחה החרדי ל ג ת מ הפנימי הרים ו ת על הלימוד בכולל ועל מג ס ס ו ב מ ה ה ר ב ילדים בממוצע), ובעייתה של ח

131

ח ות״ (״שנור בחו״ל״) ועל מ נ ם על ה״פתרו . אנו למדי מי הגיטו החרדי בתחוע ו ת מערך הסי ם לארגן א ד י ק פ ת ים״, ש ת ב״עסקנ ו ל ת ם (השפלה) ועל ה ה שכרוך בים (גמ״חים, נ ו ת וארג ו ד ס ו ת מ הישיר והעקיף ב״בני-התורה״, באמצעוות נ ל השלטו צ ות א ורה, שתדלנ ם אצל יהודי הפז צרכניות, גיוס משאבי

ט ״חברת הלומדים״. ט ו מ ת ם לא כן ת א וכיו״ב), ש

: י ב חחרד ם ברחו ו ו של זריצקי לשיחת הי ר מ א ת הפך מ ו ב י משתי סר לעולם ד ישיבה לשעבר שעדיין נשאר קשו ר • תלמי ב ח מ (א) אישיותו של הת י , ו־(ב) תטי ת י ד ר ח ה ה ר ב ח ת ערכי ה ם א י א ט ב פר שספריו מ סו הישיבות ות ד י : מ ר ו מ א , ל ם הנורמטיבי ו ח ת ת, ל בי יקטי בי ת האו ת הכלכלי ו א י צ מ ה הבעיה מה מ ת הקשה. נביא להלן כ או ם של ראשי הישיבות ותלמידיהן למצי ת ו י ר ח א

ת דבריו. ו החשוב של זריצקי, לפני שננתח א ר מ א מ ם מ י ע ט ק

די הישיבות רים של תלמי ו ם ותנאי המג י ת החי מ ת ר וה א ר שהוא משו ח א לטה, א מי ל א חיו א פה (״דירות עלובות ממש״, ״חדר שבו ל רו אי רח- בעבר במזרי הישיבה ת עצמו״), עובר זריצקי לדבר בבחו ק א י ז ח א ושולחן שבקושי ת ט כ

ם: ו של הי

ם כן הובטח לו ״טידור תלמיד [ישיבה] אינו נכנס לחופה, אלא א מלא״ היינו; דירה מרווחת עם כל האביזרים חחשמליים הנדרשים,

כמו שנדרש להבדיל, ש״ס מפואר וטבעת יהלום.

ב ת ו ם אחד״) כ ו ק מ כל זה אפשר ולא היה רע כשלעצמו (״תורה וגדולה בק הורי ם ר י ב ם ר י ר ק מ ב ו ם ״ רי למלא לא היה העול נופל על ההו זריצקי, אית במשך כל ד מ ל מ ה מדת כעת כדי ללמד, ו ו רה, [ההדגשה שלי, מ.פ.) הל הבהוה ר ו ת ת כל דברי ה ם א י לקי חייה, כדי שהיא ובעלה יוכלו לשמור ולעשות ו

הזאת״. אבל, שואל זריצקי:

כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה, כאשר ההורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג שלשת רבעי מיליון לירות כדי לקנות דירה בקומה הששית בשכון אונסדורף בירושלים, או בסביבות רחוב רשב״ם בבני-ברק, כאשר הורים נופלים וקמים, נופלים וקמים, בריצתם אחרי הלואות, משכנתאות, גמ״חים של מאות אלפי לירות, שעליהם לבקש אריכות ימים פי שניים מאשר מאח ועשרים, כדי לשלם את כל

החובות שנטלו על עצמם, או לצאת למרחקים.

, ן י־ברק לאשקלו : יציאה מירושלים ובנ א פשוט למדי , לדעתו הו ן הפתרור הגלילית, ראשון-לציון , נתניה, צפת, טבריה, חצו מה באר־שבע, קדיים ז כו נים ורי ה (למעט נט־ציונה), היו שיכו ל א ת ה ו מ ו ק מ ונס-ציונה. בכל ה

, אך דא-עקא: ם י נ ט ים ק חרדי

132

הבחורים כיום אינם רוצים ללכת לא לנתיבות ולא ליסודות, לא לקוממיות ולא לצפת או לטבריה, אף ששם החיים קלים בהרבה...רק

בבני-ברק או בירושלים.

לה זריצקי בראשי הישיבות: ם של בחורי הישיבה, תו ת ו ג ה נ ת ה ר ל ל ו ק ת ה א

מיכם, פונה זריצקי לראשי הישיבות, קבלו את אורח חחיים שלהם. מיכם קבלו את רוב תורתם, השקפת עולמם ודרך החיים שלהם לעתיד! האם לא נאמרה להם אף מלה אחת כי ראוי לגור אפילו בכפר עלוב בירכתי תבל, מאשר להרוס חייחם של בני משפחה שרוצים להכניס

לביתם בן ישיבה!..האם אי אפשר לצאת בכרוז לכל בני הישיבות לצאת לערים . הקטנות...לעשות קשיים לאלה המבקשים דוקא דירה של שלשה חדרים בבני-ברק וירושלים, כגון: לא להשתתף לא באירוסין ולא בחתונה,

לא להתערב בשידוך כזה כשהבחור מעמיד תנאים כאלה...

ת השינוי , אולי לא הבין א ם ד ו ק ר ה ר ישיבה לשעבר מן הדו זריצקי, בחוא לפגוע . כיצד זה מעיז הו ה החרדית, אבל בדבריו נגע בטאבו ר ב ח שחל בר חיינו׳׳. . מורינו ורבותינו או . ו חיים. ה שמימיהם אנ ת הדור הז ב״אבוו ב ת כ מ ן ורבנן,... ראו ב ף חריפות. ״כמה מראשי הישיבות, מרנ ק ת ו זריצקי הם היו בין ראשי הישיבות ם ברוח זו״." א י ב ת כ פגיעה והרעיפו אליו מ. זריצקי ת בפומבי א ם לא הביעו ז ר יותר) ה ח ו א מו עמו (כפי שטענו מ שהטכית (״המודיע״, כ״ו באייר תשל״ח ־ ב התנצלו ת כ ם מ ט ר י א פ נשבר: תוסת. כשלושת שבועות ת-הכנ ט בלכתו לבי ט ו מ ת -חג שבועות ה 2.6.1978) ובאיסרו

ן תשל״ח ־ 27.6.1978) נפטר. ו ו ך (ב׳ בסי כ - ר ח א

ת ו ס ח י י ת ה ת ה ו ר ג ס ה של ״חברת הלומדים״ ושל מ ק י ת א ת ה נ ב ה זריצקי שגה בם ת ח ל צ ל ה א נפעם אל־מו ת היה גם הו ה החרדי ר ב ח ם ממנהיגי ה שלה. כמו רבי, ביטא דו של הגיטו החרדי סו לם החילוני-מודרני. מי ת עם העו ו ד ד ו מ ת ת בלם החיצוני ר עצמה בפני העו ת לסגו ה החרדי ר ב ח כולתה של ה ת י כאילו את, פי רו ת המזרח-אי י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ח קה בלתי אמצעית עם ה י ם ז י לקי ם ו י י א מ ה, ו ב זריצקי במאמר ת ו ב, כ ירת הרחו ו שהוצגה בצבעים אידיאליים. ״הרי אונה מגיעה לישיבות. הלא עושים כל מאמץ כדי להבדיל בינינו לבין ב״ה אייגים והמחיצות״. זריצקי לא עמד על האופי הדיאלקטי ב בכל הטי ו ח הרכה היא ית שבתו ית־המודרנ ם שבין הגיטו החרדי לחברה הנהנתנ י ס ח י בלם ן מן העו ק לחלוטי ת ו נ ות מ ק שאינו יכול להי . הגיטו לא ר ת מ י י ק ת מם י מי תחו חסי החליפין הרב- בה בי יה במידה מרו א שהצלחתו תלו ל החיצוני, אה ר ב א ח ל , א ת י ת ר ו ס ת אינה מ ה החרדי ר ב ח . ה ת ר ח א ה ה ר ב ח ם עם ה י י ק שהוא מם שהיא מציעה ה החילונית, משו ר ב ח דד עם ה , שהצליחה להתמו ת ר ח ית א דרנ מום לאלה מי ם דו לי מי הגיטו, הנושאת תגמו ת בתחו בי טי לבניה הישגיות אלטרנ

133

ה ר ו ת ת לימוד ה ם א אי ם רו נ שמחוצה לו! מכאן שרוב תלמידי הישיבות אילים של העולם הזה, שהוא העולם המערבי המודרני. ת התגמו כ ר ע מ ק מ ת ו נ מ בא ונישואי שידוך ס י ג - ד ח זציה מ ך הסוציאלי ת תהלי כ ר א קא ה ו ת, דו קסלי פרדות ם כאילו א בי י ך זח, מחי ם באמצע תהלי י מ י י ק ת מ דך גיסא, ה ם מאי י מ ד ק ו מה מ ר ם ב ו י ם ק ה ם שיבטיחו ל י א נ די הישיבות, לתבוע בעת הנישואין ת תלמיה ר ב ח תת ה ת כיצד הי ו א ר ה ל ש ם חיים. ק ה ה ת ר ג ס מ ב ה ש ר ב ח ל ב ב ו ק מ מה ל דות צעדיו , עושת א ם י נ ט ב לארבעה ילדים ק ת כשאברך ממוצע, א מ י י ק ת ת מ החרדיא ו ת, כאשר ת חסי גר י ת של הכולל, בגיל מבו כ מ ו ת ת ה ר ג ס מ ים מחוץ ל נ חראשו

. ם י י ס י ס ט ושאר צרכים ב תו זמן לדירה, ריהו ג באו חייב לדאו

, ם לל כל ימיחם. ח ת הכו ר ג ס מ ה הנשארים ב ל ם של א ב צ א מ וחד הו ר במי חמוה (״שבתי ר ו ת ת ללימוד ה ט ל ח ו ת מ ו ר ס מ ת ת האידיאל החרדי של ה המגשימים אלל בגיל ת הכו ם שעזבו א ה י ר ב ח ם יותר מ י ש ק ת בבית ח׳ כל ימי חיי״)," מת אידיאל ם מוכשרים שימשיכו א י נ ת ם ח ה ת ועשו לביתם, למצוא ל י ס ח צעיר יר ם ״סידו ח י נ ת ח ח ל ת, כדי להבטי ואו , לקבל הלו ך ו ם לחס י ש ק ת ס מ יהם. ה חים שנכתב ל״המודיע״ ה ד מ ח ו של א ב ת כ מלא״, או אפילו ״חצי סידור״. הנת מ

ו של זריצקי: ר מ א ס על מ למו ת הפו בעקבו

...אני מדבר כאברך הורה לבנים ולבנות השואפות להינשא לבני-תורה והנה עינינו רואות וכלות וחיינו הופכים לסיוט וזוועה מאימת הדרישות מצד כל בחור ממוצע כיום, והלא שנינו ״אל תחזיק טובה לעצמך״. אילו ידע הצבור מה קורה אצל משפחות כמונו ואלה הם אלפים, כי לנוכח מצב ביש זה היינו טומנים ראשינו בקרקע ושואלים, ״הזאת נעמי״? וכי כך היינו בפולין או בליטא,

לאן נגיע!..."

ה פנימית: מצד ר י ת פוא ס דו של הגיטו החרדי בערים הגדולות יש אי סו במית ונבדלת. נ ג ת מו ר ג ס מ ת, כ ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ה ס ל י ס ה ב ו א מהו ד הו ח את חפת א דו לו ו בו ת יכולת קי א הצלחתו מגבילה בהכרח א ק ו ו אך מצד שני, דת צאו ם יכולים לעמוד בהו נ ריהם אי ם שהו בני הדור הצעיר החוצה, משו

ת הייחודית. זציה החרדי ת בסוציאלי כו הגדולות הכרו

א עצמו, ו של זריצקי, ובכלל זה הו ר מ א ם על מ בי י ד מהמג ח כמעט כל את מירושלים א צ ם הצעירים ל י כ ר ב א רה: על ה ן פשוט לכאו המליץ על פתרוה גלויים ן ז -ברק ולהתיישב באזורי פיתוח. יתרונותיו של פתרו י ומבנ

לעין:

ת נבנו עבור משרד רו א. הדיור באזורי פיתוח זול לאין ערוך. רוב הדים. וחדי ם מי אי תן בתנ ו השיכון וניתן לקנ

134

ך עצמו ר ב א ה וגם ה א ר ו ה א עבודה ב ל לאשת האברך למצו ח ק ורי הפיתו ב. באזגרים לל על־ידי מתן שיעורים למבו ו מהכו ת ס נ כ ת ה יכול להשלים אה י סי כלו ם לאו י ר ח ים א ולצעירים, או על־ידי מתן שירותים דתי

. ת י ת ר ו ס מ - ת י ח ר ז , שהיא בדרך כלל מ ת י מ ו ק מ הם שהועברו חדי ו ם מי י ב י צ ק ת ורי פיתוח, נהנו מ קמו באז ללים שמו ג. הכו

ת ומשרד הפנים. ו ת ד ם על-ידי משרד ה ה י ל א

קמו במשך שנות השישים, שיכלו , שהו ם י נ ט ים ק ים חרדי ז כו היו גם רים י ם החרדי רי ו להקל על הלחץ באז ת הצעירות ו ו ת החרדי ת המשפחו לשמש א, ובייחוד נשותיהם הצעירות, לא ם י א שרוב האברכ ל בירושלים ובבני-ברק. אהם. אפשר בי קרו הם ו רי רים של הו ו ת המג ב י ב ס מ ם הגדולות ו נטו ׳לצאת מהעריב של שירותים ח ם שהעיר הגדולה מציעה מגוון ר ק משו ת ולו ר א היה להבין זדה של המשפחה פקו ת תי ת, שכן ״חברת הלומדים״ שינתה גם א למשפחה החרדיל זוג כ פה מ ת, מצו ת. מלבד העובדה שהצעירים נישאים בגיל צעיר יחסי החרדיך ם תו י ר ח א נה ושלושת הילדים ה ך השנה הראשו ן יוולד בתו צעיר שהילד הראשוס רב על המשפחה מ ו לה ע ארבע עד חמש שנים מהנישואין. עובדה זו מטיב א ת העיקרית. ה ס נ ר פ מ ם רבים ה י ר ק מ ם היא ב א הצעירה, ובייחוד כאשר הו תי א שונה מאבו ם (ובכך הו י נ ט ק ף בדרך כלל בטיפול בילדים ה ת ת ש הצעיר מ. ם א ה של ה מ ו ק ת מ א יכול למלא א , אך אין הו ת) רתי ה היהודית המסו ר ב ח בדת ת במי עו י סות מסי י ג ת ו ו י ח ת משני הצדדים, א ו ה מ א ה יותר, ה ב ח ר המשפחה הבי ם, או קרו רי ם של ההו ת ב ר דד עם בעיותיה. ק ם הצעירה להתמו א האפשר ל: ו ת הצעירה. יתירה מז ן חיונית למשפחה החרדי כ - ם , היא א ם משפחה אחרים שבין י ר ש ק ם ה פכי ים, הו נ ת כמעט בין המי ט ל ח ו ת הפרדה מ מ י י ק מ ה ה ר ב ח בד עד שקשה א בים מ ר ישיבה לחבריו, לחשו ה, ובין בחו נערה צעירה וחברותית, ה החרדי ר ב ח ר ב ו ז ת השינויים שחלו במנהגי החי . מאידך, למרו ם ק ת נ ד ל א מר הנישואין, ח א נה ל ה הראשו פ ו ק ת ם ב י ק גדול של הזוגות החרדי ל עדיין חש חם ידידים. ניתוק הגבר-האברך ת ו א ל ת ו ו תן חבר ם לאו י ק ו ק ם ז ה ת ו זרות הדדיאת ת חייו ו ן א ם שהכולל מארג א משמעותי פחות, משו ו בישיבה, הו מחבריה ב ר ה ה ש ת זרה ק י ת ר ב ה ח ב י ב ס ת זמנו הפנוי, אבל בשביל האשה המעבר ל מרבי

יותר.

, ביציאה ת ח א ם: ה י ח זמני, נמצא בשתי דרכ הכר , שהוא ב ן הפתרום אורגנו שיכונים ייחודיים ה ת ב ו נ ט לפריפריה. ערי פיתוח וערים קם י ת החרדי יטאו י תג מ ו ח ם. השנייה, בפריצת ת י ם, מעין גיטאות קטנ לחרדיי של משרד ב י ס מ י ה ו נ ה מהבי א צ ו ת בירושלים ובבני-ברק. פריצה זו התאפשרה כ, דיור ת ו מ ו ק ם מ ת ו א ם ב קי תי ו השיכון (בייחוד בירושלים), שנתן לתושבים הוה ב ר ק ת חדשות ב ו ו שכונות חרדי מ ק ו ה גבוהה יותר. כן ה מ ר בי ב אלטרנטירחבת, הר־נוף ועוד) ה המו הדרי ת בירושלים (רמות אלון, סנ ת לגיטאו י ס ח י

ן ועוד).*2 ת אלחנ מ , ר ת אהרן מ י-ברק (רמת הרצוג, ר ובבנ

135

ת ו ר ע ה

ב תשמ״ג (15.7.1983). א 1. ה׳ ב

, בני-ברק, תש״מ, עמ׳ י״ג. ם ם ומאמרי י ב ת כ ם שך, מ ח נ 2. אליעזר מ

ת ו כ ו ד נאמן, ערב ס ת ף י ס ו 3. מ.מ. שולזינגר, ״פנינים משולחן גבוה״, מ תש״ן, עמ׳ 5.

״, שערי אהרן, סביבה תורתית׳ ר על ׳ מ א מ ט על־ידי א.י. רוטר, ״ ט ו צ 4. מ בני-ברק, תשמ״ב, עמ׳ ע״ח־פ״ו.

ם ג׳־ה׳, עמ׳ 87-52. ה לעיל, פרקי א 5. ר

ת י ד ד ה ה ה ל י ה ק ת - ה ו ר ג ת ס ת היד ה ו ט ש פ ת 6. י. שלהב ומ. פרידמן, הר ישראל מט׳ 15, ק ח ן ירושלים ל י מכו ר ק ח ם, מ בירושלי

ירושלים, תשמ״ה, עמ׳ 5-3.

, עמ׳ 123-116. ז תשט״ו ת 30 שנה, מו״ל א. אוליבר, תמו ק ב ר ב - י נ 7. ב

ו תש״ך ל ס כ ם בתל־אביב״, המודיע, י״ג ב 8. ח. גליוני, ״שיכון לחרדי.(14.12.1959)

ה (עיתון פנימי של שכונת מ ר ל ב ם אין די כוללים בבני-ברק״, קו א ה 9. ״ ״רמת אלחנן״), 46, שבט תשמ״ד.

-ברק גדול שיעור הילודה מבכל י ה לעיל, עמ׳ 79, הערה 14. בבנ א 10. ר: ה הבאה) ל ב ט ת (כפי שאפשר ללמוד מן ה ר ח עיר א

136

ם י ב ש ו ים לכל 1,000 ת נ ם שו בי ישו לודה בי שיעורי י

ב 1973 1975 1977 1980* 1990* ו ש י י ה

ק 5 31 7 31 8 32 6 33 34.1 ו ב - נ י ב

ם 0 29 1 29 5 27 9 25 27.9 י ל ש ו ר י

ו 2 17 4 17 0 16 5 14 15.2 פ י - ב י ב א - ל ז ו

ה 6 18 2 19 5 17 4 16 13.3 פ י ח

ן 6 21 5 20 2 18 1 16 16.4 ג - ת מ ר

ה 0 24 9 23 6 25 3 22 17.9 ו ק ת - ח ת פ

ן 6 18 2 19 5 17 8 18 15.8 ו ל ו ח

ם 5 28 7 26 5 23 9 19 15.7 י - ח ב

ח 4 23 2 25 8 24 7 22 18.3 י נ ז מ

ע 3 27 1 28 1 26 1 24 20.1 ב ש - ו א ב

ן 0 30 3 33 5 29 1 25 16.9 ו י צ ן ל ו ש א ר

* שיעורים אלה מתייחסים לאוכלוסייה היהודית בלבד.

מקור: לשנים 1977-1973: בני-ברק בנתיבי היצירה, הוצאת עיריית בני- ברק, תשמ״א, עמ׳ 10.

לשנים 1990-1980: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ו נ ק ו ת התר ו ר ד ת ס ה ע ושיכון ה ב ת הרצוג, שיכון צבא ק י ר ות ק נ 11. השכורחי ניים. שיכון ד׳ ושיכון ה׳ של הפועל המז למעשה מתושביהן החילו

ת לחלוטין. ו הפכו אף הן שכונות חרדי

ת ירושלים בגלל נישואין עם 12. היה זה בזמן שבלוי נאלץ לעזוב את בן-דוד. הגיורת רו

ה על ש ק ק אחד-עשר), מ ר ה של ש״ס למערכת הפוליטית (ראה פ ת ס י נ 13. כיה סי כלו דד של פיזור האו ת כמו ס נ כ ת ל רו ת הבחי ו א צ ו ת השימוש בם י רחי א מז ל ם, א ם חרדי נ ם שחלק גדול ממצביעי ש״ס אי ו ש ת, מ החרדי

ה להלן, עמ׳ 184-174. א , ר ם י י ת ר ו ס מ

: ם בישראל כלהלן י ד ר ח ת על פיזור ה ו ד מ ל סת, מ ת לכנ רו ת הבחי ו א צ ו 14. ת

137

ת ו י ת ד ת ה ו ג ת לבצסת של המפל רו ת הבהי תוצאו

נ ״ ה ס0 י ט ד נ מ

ם י ז ו ח ר א ח י א י פא״ ״ ל אג ״ ד פ שגה מ

14 12.19 52,982 • מ ״ ד ח

14 ת 1 ס ג 1949 - כ

ם י ט ד נ מ

1S 11.89 11,194 13,799 56,730

2 3 ••10 ת 2 ס נ 1951 - כ

ם י ט ד נ מ

17 13.80 39,836 77,936

4 11 ת 3 ס נ 1955 - כ

ם י ט ד נ מ

18 14.56 45,569 95,581

4 12 ת 4 ס נ 1959 - כ

ם י ט ד נ מ

18 15.43 19,428 37,178 98,786

2 4 12 ת 5 ס נ 1941 - כ

ם י ט ד נ מ

17 14.07 22,066 39,795 107,966

2 4 11 ת 6 ס נ 1965 - כ

ם י ט ד נ מ

18 14.78 24,968 44,002 133,238

2 4 12 ת 7 ס נ 1969 - כ

ם י ט ד נ מ

15 12.15 60,012 130,349

5 10 ת 8 ס נ 1973 ־ כ

ם י ט ד נ מ

17 13.90 23,571 58,652 160,787

1 4 12 ת 9 ס נ 1977 - כ

ם י ט ד נ מ

13 11.8

' , , ו נ ת44,464 17,090 73,312 95,232

3 0 4 4 ת 10 ס נ 1981 - כ

ם י ט ד נ מ

13 11.46

ס ״ י ש ״ מ ה ת ש ר י מ43,605 31,103 33,287 34,079 73,530

4 1 2 2 4 ת 11 ס נ 1984 - כ

ם י ט ד נ מ

18 •"15.3

ל דגס ״ ה ש י ז ת ה

107,709 34,279 102,714 89,720 4 2 5 5

ת 12 ס נ 1988 - כם י ט ד נ מ

הערות: בבחירות לכנסת הראשונה התמודדו כל המפלגות הדתיות ברשימה אחת ״החזית הדתית

המאוחדת״. ״ בבחירות 1951 התמודדו המזרחי והפועל המזרחי לחוד. הפועל המזרחי קיבל 46,347

קולות ו-8 מנדטים והמזרחי 10,383 ו-2 מנדטים. *״ שיעור ההצבעה של 15.34% כולל את 15,789 הקולות שקיבלה ״מימד״ שלא עברה את אחוז

החסימה.

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

138

ת ה-12 (1988) ס נ כ ת ה-9 (1977) ל ס נ כ ואת ההצבעה למפלגות ההדדיות* נין ה השוכ המצביעים בכל יישוב) ״ ה ס ים מ ז , ביישובים נבהרים(אהו

% m i l 9 כגסת • כנסת 12 • ן 70

6 ־ 0

שדרות קרית קרית נתיבות לוד חצור באר-יעקב אשקלון אשדוד אופקים מלאכי גת הגלילית

* כנסת 9: אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל. כנסת 12: אגודת ישראל, ש״ס, דגל התורה.

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

139

פיזור האוכלוסייה החרדית בירושלים, בבני-ברק ובתל-אביב על פי ההצבעה למפלגות ההדדיות* לבנסות 12-3 (אהוזים)

0/0 • • • • בני-ביק ווו ווו 11 ירושלים • • • תל-אביב • ן 30

ת 3 ס נ 4 כ ת ס נ ת 5 נ ס נ ת 6 כ ס נ ת 7 כ ס ת 8 מ ס נ ת 9 כ ס נ סת 10 כ ת 11 כנ ס נ סת 12 כ כנ1955 195? 1961 1965 1969 1973 1977 1981 1984 1988

* אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, ש״ס - החל מהכנסת ה-1ג, דגל התורה - החל מהכנסת ה-12.

ות השינוי בבוהן הפוליטי של המפלגות ההדדיות בהשוואה למפלגות הציוניות הדתית 2 - 12 סו (המזרחי, הפועל המזרחי, מפד״ל) על פי תוצאות הבהירות לבנ

ב המצביעים למפלגות הדתיות) ״ ה ס (אהוזים מם 11111 חרדים % י י ת ציונים ד

, ־) 90

80 -

2 ־ 0

ו ־ 0

2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 ת ס נ כ

מקור: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

140

, בני־ברק, אייר תש״ם, עמ׳ י״ג, ם י מאמר ם ו י ג ת ה ם שך, מ ח נ 15. אליעזר מר ב׳ תשל״ח. ד א ם י״ז ב ו י ב מ ת כ מ

ע ק ר ת - ת ר ו מ ת , ׳׳המפד״ל ב י נת במאמר תח על-ידי לראשו ח פו 16. מושג זל ש מ מ ה ו נ י ד ם (עורכים), מ י ר ח א י ו פ ס , ד. כ ת״ רלי לירידתה האלקטוב תשמ״ב, ברטיטה העברית (20-19), אבי י נ ם, האו י מי נלאו ם בי י ס ח י ו

עמ׳ 105-122.

ת ב חבד״ץ של חעדח חחרדי ת כ מ ל תשמ״ב ו ו ב לנדא מאל ר ח מודעח של ח א 17. ר. י תפרטי נ ו ת בארכי דעו ; חמו ג ״ מ ש ת ת ב ט ים מכ״ח ב נ ו נ לבעלי המז

. ת ו כ ו ס ם ושאר צרכי חג ה י נ ת המי ע ב ר ם שוקי א לטי 18. בו

ר תשל״א ד א ט ב ״ י גור), כ ד ב לחסי ר ו ק ס (שבועון חרדי מ ל פ 19. ה.(26.3.1971)

20. י״ט באייר תשל״ח (26.5.1978).

ן תשל״ח ו ו ו של עמרם בר״מ בלוי, המודיע, כ״ח בסי ר מ א ה מ א 21. ר.(3.7.1978)

וברדוק די ישיבות נ ת לאידיאל אצל תלמי ק זה הי ו ס ם כ״ז, 4. פ י ל י ה 22. ת ומכאן עבר לעולם הישיבות בכלל.

ן ו ו -ברק, המודיע, ל׳ בסי י ל מבנ ת יהושע הלוי סג א ב למערכת מ ת כ 23. מ תשל״ח (5.7.1978).

א ט ר ס כ ל ט ים, א ם העיקרי י ים החרדי ז כו ת ודיאגרמות של הרי ו פ ה מ א 24. ר, ירושלים, 1983, עמי 19-18. , עשור שלישי ת ישראל נ י ד ת מ לדו לתו

141

! ד ד ץ צ ת ד י ב לבל מקהלות האשכנזי•ח ״ ו ר ת פ י ד ר ח ה ה ד ע י ה י ע

א ב ב ו • ת י ל ש 1 ר בעיה״ק י

בעדן השמת שעשדיוו ש0 השן אנשים 31שזם 1זשוני0.

א ״ ט ״ ל ג ש ן ״ ד ב ת ה ע ד

ת ל ו כ ־ ו ב ע • • ד א • ד ן ל ה ס ו כ נ ה מ ש

ת ו י ו נ ח ה ל

ת תיקון גדול לעשו לחלה ששח מיוחחת

לאנשים ולנשים ושכרן מה׳ בבהכה והצלחה בכל הענ״נ־ם וכט״ס

הכו״ח בפקודת הבדצ שליט׳ אh t e s re served ד ״ ד ס ה 9 A U

r i

142

a m a ת ב ש ר ה כ ב ב על מצוקה החו במגוד החוד

OCOCCCOOOOCCO (237)א נונחס־אב mil 11111 III J 1111 בשעה 30» בערב אנו דורשים פתרון הולם ומיידי

למצותו הדיח־ במגזר החרדי! תנמשכת כד־כ<3 שנה באוב! מגמת־ בז- להחריש את כדז הקדושד בעיר הקח־ש •xsnum ורחזשמ הדבר שאם נאלצים לשל• ע0ד

דידה פ׳ שב־ם מהמודל הד־אל/ אלפ• משפחות חרדים נאנקים ממצוקת ir 1 1.1מדעזmata תר•־ נמל המשכנתאות הבבדזת מנשוא המגיע לחמש נקמת חלד

ה במתנ17. ב לחודעג דבר ה&רם להדס משפחות ר לא ״תכו שיעשו לנו ״מתםפר־ חודי. שורחים אותנו למממת גווחסין

. ם ״ ר 1 ע ו ר ק ״ ״ ה ״ ע א ב ק ל רו « . ר ב י מ מ ה ת זאב, גירה, אר־ ג 0 ת מתוכננות במו 3 ד הדדזדמ• בונים שבעו 0 ־ צ רawn ד שלמודם ו ע י נה מ כנ א תו ת ר ח ועוז־ ואיר! תנ־בשד החרד• אבירו שכובה איתוכמד ת ו י ה שכונה חרד י ה ל ת א ר ש י ד עיר ב כ ב ק הוא ארצי ש ב א מ ת ה ו ע ר ת א ה אברכ״ם מוז01די הדיור מתבקשים להתקשר לסל. 02-373481 בכו להגיש בסשה במשותף למשרד השדון להפשיר קדסעות לבדה עגמיו

מאורגנת חלה ומסומזדת.נ י י ״ ת הנותאידות nvnv~ י ו ע ק ר ק ה הליד ויאונ לאווד• ה ע ס ם ה י י ק ת ה ת נ ג פ ה ס ה ו י בק

יידן. מעכב להפ׳ר ד ע ל • ש ב י ם - א כ ד ו מ ה ו ב א ו ב

. , ציםר חרדי חסרי דור מי •חשל

פרק תשיעי: הגיטו החרדי - פירוד בתוך אחדות,

או מאקומניות לפרטיקולריות

נים״ ן תשכ״ב (4.6.1962) נחנך שיכון ״שומרי-אמו ו ו ום ב׳ בסי ביל מעבר ל מו ם בשולי שכונת בתי־אונגרין, א ק ו בירושלים. השיכון חס, עד 1967 מעבר הגבול בין ירושלים הישראלית וירושלים י מנדלבוח י ט ב ה ת היו ל רו ת יסודיות״ שאמו ו נ ק ת ם על ״ ו ת ח הירדנית. הדיירים נדרשו ליהם נ ת פורצים למי ר י ד ח ד (=בסיעתא דשמיא, בעזרת ה׳) מ ״ ס ה ובעתיד ב ו בהות ישראל ו ר ו א ו מ נ א ובדרכיה מכפי שהורו רבותי ב ת ישראל ס מ ו ח ופירצות בם ים לאריושט״א (=לאורך ימי ו חי זיע״א (=זיכרם יגן עלינו אמן) ואשר אתנ

: ן מ ק ל ד ם כ ת ה ו נ ק ת ו תשל״ה]. עיקרי ה ל ס כ ת אמן) [מודעת מ בו ושנים טו

א. על המשתכן ומשפחתו ללכת בלבוש צנוע. על הנישאים ללבוש שרווליםת. כו ת וגרביים ארו ו כ ו ם, שמלות אר כי ארו

ב. האנשים והילדים לא יגדלו בלורית.ת שער ראשן. נה א ז ו ז ג. הנשים תג

ם ת י ב גם ב ם ו י ד ר רק בבתי חינוך של ח ת יתחנכו אך ו ו ים והבנ ד. הבנתו החינוך. יתחנכו באו

ים מרת נשים יישמע מחוץ לביתו גם כאשר יקי ה. על המשתכן למנוע שקול ז. ה בביתו ח מ ש

ויזיה. יק בביתו מכשיר רדיו או טלו ו. לא יחזם או שירת נשים. י ט ר ו ק י פ ם שיר א י ט י ל ק ז. לא ישמיע בנגינת ת

ם חינוך י ל ב ק נם מ ת שאי ם או חברו ם חברי ת י ב ם לא יביאו ל י נ ח. בני המשתכ1 . ם מ חרדי ולא יתחברו ע

ת אלו באו ו נ ק ת ות בקי בהווייה החרדית, כדי להבין ש לא צריך להית ו י ככל ר ח רר בשיכון. א ו ם מלהתג דים החרדי ב המכריע של היהו ו ר ה למנוע מת ת אינן גוזזות א ו י ם מגדלים בלורית, רובן של הנשים החרד ה הכל רבים מדה ם יש מכשיר רדיו. מי י ם החרדי י ת ב ר נישואיהן וברוב ה ח א שער ראשן לת ו פ ק ש . הן מ ת ו ר ח א ת ה ו נ ק ת ס ל ח י מת גם ב י יבות קי י ה ומחו מ כ ס שונה של הת צו קבו 2 ו ים״ נ ת ״שומרי־אמו צ ו ב ת על ק ו ל ב ו ק מ ת, ה רו ורמות מחמי ן נ כ - ם את הניגודים ת א ו פ ק ש ת והן מ ת בחברה החרדי ו ר ח ניות א ת וקיצו ו י א נ קת. ה החרדי ר ב ח ת ולמודרנה ב ר ו ס מ ת הדיפרנציאלית ל ו ס ח י י ת ה את ה הפנימיים ו

ת ואילו ש ד ו ק מ ת ה ר ו ס מ ם נושאי דגל ה ה ־ ם ה יים טוענים ש נ ם והקיצו י א נ ק הה א מ ה מעיד כ . משפט ז ת ישראל סבא״ מ ו ח ם ״פורצים פרצות ב ם ה י ר ח א ם ה י ד ר ח הת - הן כלפי חוץ, עמדת מיגננה ת החרדי מי ו ה הקי ק י ט ק ל א י ד עדים על ה

144

ה ל , והן כלפי פנים, א ת ר ו ס מ ה ת ו ד ם (״פורצים״) מן ה י ט ו ס (״חומה״) כלפי הת הזיהוי של י ו א תו ״ הו א ב . ״ישראל ס ם בדרך ״ישראל סבא״ לכי שאינם הוה י ת הטטי לכת א הו רת, שראו בדאגה גוברת ו -המסו טרי ו ים נ י נ ם הקיצו י ג החות ה א ל י ח ת כ ל ח שימש מ נ וך והצניעות. המו נ ם החי ו ח ת , בייחוד ב ת ר ו ס מ מן הם ביישוב הישן האשכנזי, שעמדו בראשית י ר ח גים שמרניים א א וחו ת ר נטורי ק-טפר יסדה בתי ה עם אגודת-ישראל, שי ה ו ז ת מ ל יהדות חרדי שנות השלושים מות השפה האנגלית, ה עברית ״ציונית״ ולימדו גם א ת י ם ה ה דים ב ששפת הלימום, אמנ . ו ם י מ ד ו ק ת ה רו ת של רבני ירושלים מן הדו לחרמו ם ו י ר ו ס י א בניגוד לת ב״חברת ה׳חיים׳ ״ (היא הגיבוש הראשוני של ו ר ב ח ן ה ו ם בתקנ פי ד הסעי ח את שנות השלושים), קבע שרק מי ש״מחנך בניו ובנותיו א במחצי ת ר נטור?, קת שלומדים שם ו א בלי שום שינוי (בתי־חינוך לבנ ק ו ו א ד ב נוך ישראל ס בחיל ב ק ת ה ם בכלל חינוך ישראל סבא)״ [ההדגשה שלי, מ.פ.] יכול ל נ עברית איון במפורש כנגד ים״, כו נ ת שיכון ״שומרי אמו ו נ ק ת א ב ר אפו ו מ א כחבר. ה

ה החרדית. ר ב ח הרוב הגדול של ה

ו . אבי ה ט א ם ר ה ר ב ם על־ידי רבי א ו נהגת כי נים״ מו ת ״שומרי-אמו צ ו ב קם י ק , ה ה הקרפטית) סי ס (Beregszasz-Beregovo, ברו ס ג ר ב ה מ ט א ן ר ו רבי אהרות ביותר בירושלים (״ר׳ ארלעך״). י נ ת ה״חצרות״ הקיצו ח ת א בשנות ה-30 אית ובלבושם של הגברים, נ פעתם החיצו ם בהו י בחנ ן מו ו של ר׳ אהרו די חסית שער ראשן עם הנשים ואף הילדים. הנשים חוייבו לגלח לחלוטין את ה א ט י ל ב ת שחורה, ללבוש שמלה פשוטה, שאינה מ ח פ ט מ תו ב לכסו נישואיהן ורות פשוטות. איברי הגוף הנשיים, לגרוב גרביים שחורות עבות, ונעלים שחות ע בשתי צמו א בשיער קלו ל ך מפוזר, א ר להלך בשיער ארו ס א על הנערות נן (Kaftan = גלימה ט פ י ־ ק ת ר ו ס (״צעפאלעך״). הגברים עטו לבוש ירושלמי מת ו ס ו כ מ ת, ה וחדו ות מי ם לבנ י י ס נ כ , מ ס פ ס ו פ ת המזרח) מ ה לגברים בארצו כ ו ר אל ושטריימל רה בחו , גרביים שחורות ומגבעת עגולה שחו ר על-ידי הקפטן תדים לחבוש שטריימל בשבת. וה ואילך חוייבו אף ה בשבת. ילדים מגיל בר-מצוה (ו׳ בניסן תש״ז - 27.3.1947), התפלגה ט א ן ר ו של רבי אהרו ת ו עם מם חיים, שכינה עצמו ״שומרי ה ר ב ד בראשות בנו, רבי א ח העדה. פלג אי , הגדול יותר, הלך אחר ם״ (על שם ספרו של רבי אהרון) ופלג אחר י נ אמולדות ן וכינה עצמו ״תו א ה ם יצחק ק ה ר ב , רבי א ן ו ותלמידו של רבי אהרו חתנת הבן , הניעה א ו די אבי ת חסי ת ליבם של מרבי ס לרכוש א י ת הג ח ל צ ן״. ה אהרות ק א ז ח די אביו, כדי ל ריהם של חסי ו ם מג ו ק מ ך ל ו מ ס ה ב י ר ת ק מ ק ום ה ז לים לא התגשמה ובסופו־של־דבר נאלץ נ מ ם חיים א ה ר ב ו של רבי א ת ו ו ק . ת מעמדוא ניסיונו ט ב ך אף־על-פי-כן מ ת חצרו. א ם שם מחדש א י ק ה ל י-ברק ו לגלות לבנ

ת החדשת. ה החרדי ר ב ח ת ב י ז נים״ בעיה מרכ ״ר ״שומרי־אמו של אדמו

פה. עולם רו רתי של מזרח־אי ־מסו ת על העולם הדתי ס ס ו ב ת מ ה החרדי ר ב ח הת ר ו ס מ הם ו רי ו ם מג ו ק ת שונות, על־פי מ צו ה מפוצל ומפולג לקבו זה הירתו ת עיקרי תו ה שקיבלו א ל ם״ ו״מתנגדים״, בין א די יהם. השסע בין ״חסי חי

145

ה שהתנגדו לו וביקשו ל של הבעש״ט (=רבי ישראל בעל שם טוב) ובין אא גס ל , א ק דתי־אידאי ה, אינו ר י זית ללא סטי ת האשכנ ר ו ס מ ת ה להמשיך אלה ולעיתים ח התפי ס ו נ ת, ל ת החברתי לזהו קה ו י ז ס ל ח י י ת מ -דתי ה פיצול חברתית ו צ ו ב ק ם בין ה י ל ד ב ה לם, ה ת גם להופעה החיצונית. ואו ו ב ו ר קת למיניהן ו י ד י ס ח ת ה ו ר צ ח ת לבין עצמן, בייחוד בין ה ו י ת ר ו ס מ - ת ו י ת ד הה ת י ת ה לרי קו ת הפרטי י ד י ס ח ת ה ו ה ז ת חשוב ומשמעותי. ה ולסוגיהן, אינו פחוה, נסטי קה לדי י א גם על ז ל קה אישית לרבי, א י ק על ז ת בדרך כלל לא ר ס ס ו ב מת גיאוגרפית. או ת וממצי ת משפחתי ו ה ז ק מ ל ל״חצר״, שהיתה בדרך כלל חים גרפיים־חברתי ת השונות היו ביטוי לנופים גיאו ו י ד י ס ח ת ה ו צ ו תקבת כה א ת הממשי י ד י ס ת ח ר ו ס ק מ גדרים וייחודיים. כך למשל, ״גור״ אינה ר מו,Gora-Kalwaria) גדר ם מו ו ק ם דתי-רעיוני. היא גם מ ר ז דרכה של ״קוצק״ כת) גרסאי נ ם גיאוגרפי־חברתי (פולין הקו ו ח ה לורשא, פולין), ת כ ו מ עיירה סלה ואפילו בצורת הדיבור. כך ״בלז״ סח ובניגוני התפי ו נ חד בלבוש, ב י המתים בברית־המועצות) וכך ו ת, כי רחי (Beiz, עיירה בפלך לבוב, גליציה המזק מיהודי ל ת על ח ל ב ו ק , שהיתה מ נה) ם באוקראי ו ״ויז׳ניץ״ (vizhnitz, כיק בליטא) וכך ס נ י פ ה ל כ ו מ הונגריה-רומניה. כך ״קרלין״ (Karlin, עיירה סת ק שמו ם ר נ י ה א ל נים״ (sionim, עיירה בפלך גרודנא, ליטא). כל א ״סלות של הו י ז ים ומנהגים, סימנ ת חי ו ח ר ו , א ת ו ר ו א גם ביטוי של מס ל , א ת ו מ ו ק מת י ת ח פ ש ת מ ר ו ס ק של מ ל א ח ל ק אישית, א נה ר קה אליהן אי י ות, שהז נסטי די

רב־דורית.

ר ז ת בכלל ושל המג י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ה ה ר ב ח לרי של ה האופי הפרטיקולם השנייה. ת העו מ ח ל רתי בפרט, זועזע כבר זמן רב לפני מ ־מסו די החסיים, גרמו גיים והזעזועים הפוליטי ולו המודרניזציה, השינויים הטכנירות כי הגירה ועקירה מהעי ים שהתבטאו בייחוד בתהלי לשינויים דמוגראפית ההגירה, ו צ ר פה למערבה, לארה״ב ולשאר א רו אי רח- לערים הגדולות וממזם י ר ג ה מ ק מבני דור ה ל ם ח . גם א ת ר ו ס מ ת ל ו אמנ הם התערערה הנ תי שבעקבות, לרי קו ת הפרטי י ת ר ו ס מ ה ה ק י ז , על ה ת ר ח הראשון שמר עדיין, בצורה זו או אם בין י ל ד ב ה ת ה ת שטישטשה א י נ מ ו ק א ה ה מ ג מ ת ה הרי בני הדור השני, ביטאו את ו ה ז ת עלייתה של ה ת זו היא שאיפשרה א ו ח ת פ ת ת. ה ו לרי ת הפרטיקו ו ר ו ס מ הת ר ו ס מ ל ת ו ד ם ל י ה שביקשו להישאר נאמנ ל ת המשותפת, לכל א החרדיועת אגודת־ישראל. עם ה ברור בתנ ללת ושקיבלה ביטוי כ ת הכו פי רו המזרח-איים ים-חברתי גרפי פים הגיאו ו ימו הנ ת העולם השנייה, נתקי מ ח ל מ זאת, עד לם די הו ת הי ב העיקרי של מרבי תה המרכי ת הי לרי קו ת הפרטי הו הז ם ו י י ת ר ו ס מ ה

ם. י רתי ם-מסו י הדתי

ת. היו ; לישראל ולארצות־הברי ב ר ע מ ר השואה עברה שארית הפליטה ל ח א ל. בשביל ם י ד ״רי חסי ניהם ראשי ישיבות ליטאיות, כמו גם אדמו בים ב ו ת החדשה קשה. ר או ה המצי ת י , ה ם ם, יותר מאשר בשביל האחרי ״רי האדמום פעלו בעבר. ה ב ם ש י ת לנופים החברתי כרו ו התיישבו בערים הגדולות שהיו מנ

146

ך נסטיה. א ם לדי י נ ם ששמרו אמו ה י ד י ס ם יכלו להתיישב יחד עם ח י ט ע ק מ ר. ת י ת ר ו ט מ ה ה״טבעית״ ת ב י ב ס ה תה כמובן שונה לגמרי מ ״סביבה״ זו הי

ר שהוברח ח א ״ר מגור. ל ם מרדכי אלתר, האדמו ה ר ב ה היה רבי א ל א ד מ ח אק ו ח ה בירושלים, לא ר מ ח ו מפולין באביב ת״ש (1940), התיישב בשכונת רוסדה על-ידו עוד בשנת תרפ״ד (1924). לא כך מצבו ״ שנ ת מ מישיבת ״שפת אד ח ב (רחוב א א התיישב בתל-אבי קח. הו ן רו , רבי אהר ״ר מבלז של האדמוהו חשו ודאי גם אדמו״רי בית יותיה. כמו ז ודמו ד מבל א העם), ״רחוק״ מם ״רי ר וברוך הגר) ויתר האדמו ים-מאי ם אליעזר, חי ויז׳ניץ (האחיה של נ ו ר ס ח רותה של העיר המערבית הגדולה ו שהתיישבו בישראל ובארה״ב. זם יותר מלראשי הישיבות י ד י ס ח גדרת, היה קשה לאדמו״רי ה ה מו רי טו טריס של ו פ י ט ה ת מ טאי ים בין הישיבה הלי י ם המיבנ י ל ד ב ה ה ה מ א צ ו ת ת, כ ו הליטאיך כדי ת ותו ו מ ח ל מ ה שבין שתי ה פ ו ק ת ת. עוד ב די ולוז׳ין ל״חצר״ החסית ות בארץ־ישראל, בארה״ב ובאנגליה שהיוו א ה נוטדו ישיבות ליטאי מ ח ל מ הה ״חברת הלומדים״. מאידך, ח מ כה צ ת החדשה שמתו ה החרדי ר ב ח ט השדרה של ה ו חם י ת ה של בעלי ב ל י ה ת ק ר ג ס מ ם שלא ב י י ק ת ה ה יכולה ל נ ת אי י ד י ס ״חצר״ חום השבת, לבית המדרש ול״שולחנו״ (=טיש) של ת לשבוע, בי ח ת א ם לפחו י א ב הות נה יכולה לתי ת אי די הרבי, לשמוע ״תורה״ ו״לחטוף שיריים״. חצר חטיק ל ה ח ל י ח ת כ ל ן מ כ - ם ה א ת י ה ה רי טו ת שלמה. הגדרת הטרי י ת ר ב ת ח ר ג ס מ ת מ ד ד ו ב מת ד להגדיר א י ס ח ת ה דדת א ת, המעו לרי ת הפרטיקו י ד י ס ח ת ה ו ה ז ה י מ ת ו ה מלתם ו ז ם בגדר אנ״ש (=אנשי שלומנו) ל ה ן בין מי ש ת, להבחי ו החברתי ת ב י ב ס

ת לרבי וליורשו. ה המשפחתי ק י ז ת ה ת הבינדורית, א ו ת ההמשכי ולהבטיח א

ת, כשפתחו י מנ ת האקו ת החרדי ו ה ז ת ה ה א ל י ח ת כ ל א מ הישיבות ייצגו אפו״רי . אדמו די וליטאי כאחד א חסי צ ו מ ים מ ת שעריהן לפני צעירים חרדי אם שנולדו ד ו ק ר ה ת: בני הדו מי ו דך עמדו בפני דילמה קי ם מאי י ד י ס ח ה. כיצד ניתן ה, הלכו והתמעטו נסטי ת לדי ו פה ועדיין גילו נאמנ רו אי רח- במזת ר ג ס מ ם של בני הדור הצעיר ל״חצר״ ולדינסטיה, ב ת ק י ם כן לשמור על ז אלם המודרני ק עם העו ה לא ר ר ח ת מ גיאוגרפית־חברתית פרוצה לחלוטין, הת, כמו הישיבות ת אחרו ו ת חרדי ו ת דתי בו טי א גם עם אלטרנ ל החילוני, אה עיר, ת ו א ת ״חצרם״ ב ם שהקימו א י ר ח ם א י י ד ם חסי ״רי ת, או אדמו ו הליטאי

תו רחוב? ה שכונה ואפילו באו ת ו א ת ב ו ב ו ר לעיתים ק

, ם י ר ח , ואילו א ת י ת ו ר ח ת ת ה או דד עם המצי ה להתמו ש ק ת ם ה י ר ״ ו מ ד א ה ק מ ל חם ה ת החדשה מאפשרת ל או ם שבהם, גילו שהמצי י מ ס ר ו פ מ ה בעיקר הגדולים וד ק ו ות מ ם הכלכלי ולהו ד מ ע ת מ ס א ס ב ם, ואפילו לפרוח, ל י לשמור על הקים) ולהציב אתגר די ייסים״ חדשים (״געווארענע״, בלשון החסי משיכה ל״מגו

ת. י מנ ת האקו ת החרדי ו ה ז ל

147

ת חינוך ו ד ס ו ת מ כ ר ע ת מ מ ק , ה : האחד ם ת ו ם עיקריים שימשו א שני אמצעירים ו ם - שכונת מג י לרי קו ת גיטאות פרטי מ ק ים. השני, ה וחה פרטיקולרי רו וועדת ת גורם דומיננטי, או שכונת המי מ י י ו ס ת של ״חצר״ מ די ם חסי י ו ו בה מהו נוף ת ו ו מחדש של א ד ו ס י ם של ״חצר״ מוגדרת, כלומר, מ י ד י ס ח ה ל ל י ח ת כ ל מם א ת ו א מ ת, כשהו די ת החסי ו ה ז ה ק בלתי נפרד מ ל גיאוגרפי-חברתי שהוא חדל י-ברק, ישמש מו ת החדשה. שיכון ויז׳ניץ בבנ כלכלי ת- ת החברתי ר ג ס מ ל

. לניתוחנו

ן א הראשו ם ל ים, א נ ם הראשו י י ד ת החסי יטאו ד הג ח א א שיכון ויז׳ניץ הוק מהעיר ח ר א ה שבהם, בארץ־ישראל המודרנית. ויז׳ניץ היא עיירה לה מפרי י האי מ ו ח ת נת ב ת העולם הראשו מ ח ל מ צ׳רנוביץ, שהיתת עד לדל ם מנ ח נ יסד רבי מ ה ה־19 י א מ ת השנייה של ה ת. במחצי גרי נ ־הו האוסטרות ב בית-דין בוויז׳ניץ, א , שהית א ב ו ס ו ק ם מנדל מ ח נ הגר, נכדו של רבי מת העולם הראשונה, כאשר עמד נכדו, רבי ישראל מ ח ל ת ויז׳ניץ. בזמן מ ו ד י ס חח כמעט לגמרי. רבי ישראל עזב ל י ה ק ה ה ב ר י ויז׳ניץ, ח ד הגר בראש עדת חסיו ועבר לעיר גרוסוורדין (Grosswardein, או בשמה תי ת עיירת אבו את ל י ת ההונגרי Oradea) שבטרנסילבניה, שהיתה עיר גדולה למדי ובת קן תרצ״ו ־ ו ו יהודית גדולה ומגוונת. יורשו של רבי ישראל (נפטר בסיו של י ר השואה הגיעו שניים מבנ ח א ר הגר. ל ים מאי 1936), היה בנו רבי חיר ורבי ברוך לארץ-ישראל (אח שלישי, רבי ים מאי רבי ישראל, רבי חיך נפטר ה ־ ניסן תש״ד - 1944 - א מ ח ל מ ך כדי ה אליעזר הגר, הגיע תון ־ ב׳ באלול תש״ו - 29.8.1946 ־ ללא צאצאים), שהיתה ר מכ ח א כשנתיים לת צ ק ב, ב ר התיישב בתל-אבי ים מאי ריה זרה לחלוטין. רבי חי בשבילם טריטות ויז׳ניץ. ו ד י ט ת ח ת א ו יסה להחי נ ך לשכונת שבזי, ו ו מ ב לילינבלום, ס רחוה מפליטי ק ל ח ת ב ב כ ר ו ה מ ת י ה ה נ ט ק ה לומר שזכה להצלחה מרשימה. עדתו ה ש קם תושבי י ק י ת ו ו ה מ ק ל ח ב ה ו י לבנ סי י כל מטרנ ר ס הו ח השואה, שהגיעו כמוו מ ק מ ת ה ה ב י ב ה ט ת ו א ה שנים. ב ז תקו מ ו ו נ די ממנ ר שנמשכו להווי החסי ו האזת, ביניהן גדולות כמו ״חצר״ בלז ו די ת עוד חמש ״חצרות״ חסי לפחוה ולא ש א ק ו פ ה א ת י ן למדי ה ט ק די ה ת על הציבור החסי ו ר ח ת וסדיגורה. הת ריאלי טו ת טרי ר ג ס ם לעצמו מ י ק ה ר ביקש ל ה רבות. רבי חיים מאי ח י ט ב הה בשוליה של מ ד ת השחרור רכש א מ ח ל ר מ ח א ק מן העיר החילונית. ל ח ר משלו, ה. ן ט לחלוטי ע מ ם כ מ ור שהיה ש , באז ה כ א ל ך לשכונת מרכז בעלי מ ו מ בני-ברק, סם שכונת ״שיכון ויז׳ניץ״, ו ק מ רר ב ו ן תשי״א (יוני 1951) עבר להתג ו ו בסי

. ו ה של חסידי נ ט ה ק צ ו ב יחד עם ק

רר בשיכון. נוטדו ו ת שבאו להתג ר המשפחו פ ס ה למדי גדל מ ר צ ה ק פ ו ק ך ת תוק ל ם. ח י ר יותר גם כולל אברכ ח ו א מ ה ישיבה ו מ ק ו ר לבנים ולבנות, ה פ בתי סם בעבר ל״חצרות״ רי ם היו שרידי חרב משארית הפליטה, שהיו קשו י א ב ה גדול מת ם א ה ם בשיכון, ליד הרבי ובית־המדרש הזכירו ל י . החי ב סו קו ויז׳ניץ ות ה יותר מאשר ה״בי 3 אבל שיכון ויז׳ניץ הי . ם) י ה״בית הישן״ (די אלטע הי

148

. חרבי תי ־תרבו בן החברתי א גם במו ל ק במובן הפיזי, א חישן״ ולא רט והחברח. ר פ ו חיי ח חל -חברתי שסביבו חתנ בית-חמדרש חיו מרכז דתי וח ת י לם, בניגוד ל׳׳ויז׳ניץ״ הישנח (כלומר חעיר גרוסוורדין) ח או ום וללא ה ; ללא גויים שצריך להישמר מ ה ש ו ד ה ק כ ל מ ״ויז׳ניץ״ החדשה מת ו ד י ס ם שלא הלכו בדרכה של ח י ר ח דים משכילים ורפורמים, או א יהוה שיכון הם, הי לצאצאי דך, לשרידי ויז׳ניץ שבאו למערב ו ויז׳ניץ. מאיו יקיריהם, אפילו יותר משהי ם ו ה י ב ו ר ק ת זיכרון ל ב צ -ברק מ י ויז׳ניץ בבנת ל י ה ח מחדש ק מ ק ו ה ליוצאי ליטא. כאן ה ק ד ו ב ל ישיבות פוניביז׳, מיר, או סי ויז׳ניץ ד י ס ח ז ל ח למרכ ת י -זמנית ח כת תעבר ובו ה עצמה כממשי ת א ר שלמת ש: בניגוד לעבר, כאשר ההגירת מעבר לים ו ם בארץ ובחו״ל. יתירה מז רי ו הפזד לרבי, איפשרו עכשיו אמצעי י ס ח א בקשר שבין ה ל ק כמעט מ תו י נ גרמת לת ו לות במערב, לתי ם בערים הגדו רי ו ם הפז י ד י ס ח ם ל י י נ ו ה האלקטר קצי י נ מו הקוה של ת ו ח ת פ ת , לשאול ״עצות׳׳ ולתיענות מיד. ועוד: ה ז ד עם תמרכ י מ ת בקשר מם, להרגיש וראי ם ולימים הנ י א לחג ם לבו י ד י ס ח ירית איפשרה ל ו ת האו ר ו ב ח ת תת מ ר רית והעלייה ב י ו ה האו ר ו ב ח ת ת ת ו ח ת פ ת ; ת . יתר־על-כן ות חלק יחד ולתידים בישיבת שב״חצר״ יהם ללימו ת בנ ם לשלוח א ם רבי י ד י ס ח ם, איפשרו ל י חחי, אליו באו צעירי ת למרכז י מ ו ק ה הישיבה שבשיכון, מישיבה מ כ פ הרבי. כך הריהם בארץ ובחו״ל. נוצר כאן צירוף בין הישיבה ו ת פז ו מ ו ק ל מ כ ם מ י ד י ס ח הם זה בזה, רי רה, הקשו ו ת סג ריאלי טו ת טרי ר ג ס מ ת ב י ד י ס וחכולל לבין חצר ח. לכת ת- קו ות מרחי י ה בעבר והיו לכך משמעו ו מ ה כ ת י בו זמנית, בצורה שלא ה

ת בע א ורם הקו קה הדדית, הפכו לג י חישיבח וה״חצר״, הפועלים בזת ת במשפחו מ י י ם שבאופן טבעי ק ; הן משו ך דו ם של השי י י ת ר ב ח ת״גבולות״ הם המידע י י ם שבישיבה וב״חצר״ ק ת העדפה של נישןאי־פנים והן משו ו די חטית ם א י ש ק ב ם מ י תנ ם שהמחו ם וגם משו י נ ת ו ח מ ם ה ד מהצדדי ח ותר על כל א הרב ביר הצעיר, ותו של הדו ה נאמנ ח ט ב ו ת הרבי וראשי הישיבה לשידוך. כך ה כ ר בל י ת. במקב לרי קו ת הפרטי י ד י ס ח ת ה ר ו ס מ ל שנולד וגדל במערב, ל״חצר״, לרבי ום הם, הן משו תי ת מושבו ו מ ו ק ם בכל מ י ד י ס ח ם בין ה י ם ההדדי י ר ש ק ו ה ק ד ה ת נם שנפגשו ו ש ים שלהם, הן מ לרי קו ם לבתי המדרש הפרטי ו ק ם בכל מ רי שהיו קשום ק ל ח ם ש ו ש ה והן מ ם זה בז י נ ת ו ח ם שנעשו מ מידי פעם ב״חצר״ הרבי, הן משוב של מושג זה, ח ר למד בישיבת ויז׳ניץ בבני-ברק. ״חצר״ הרבי, במובן הד ויז׳ניץ, י ס ום של ח ומי י בחיי הי ד מרכז י ק פ א ת ל מ מ א למרכז ה ו פ ה א כ פ ה

ה יותר מבעבר ב״אלטע היים״ שבמזרח־אירופה. ב ר ה

ן יכולת הארגו ת ו י ד י ס ח הגה ה זמטי של ההנ סטי והכרי פי הצנטרלי האות שבאו ו ד ט ו ח מערך של מ ת פ שנעזרה בטכנולוגיה המודרנית, איפשרה ל״חצר״ לללים שירותים ה כו ל ם. א די וחה לחסי ב של שירותי רו ח ק מיגוון ר פ ס לת גמ״ח ו נ ר ם, ק לי ז ם מו י ר י ח מ ן ב ו ת מוצרי מז ק פ ס ים, א ם ופרה-רפואי י אי רפוקקי סעד וכיו״ב, מלבד שירותי ״תיווך״ עם משרדי ז נ ם ל י ק נ ע , מ ם י ק ק ז נ לה. כך רוקרטי ו ל הבי ת מעמדו של היחיד אל מו ם א י ק ז ח מ ה והעירייה, ה ל ש מ מ ה

149

, למעין קורפורציה פכת ״חצר״ ויז׳ניץ (בדומה ל״חצרות״ גדולות אחרות) הורך כל ימי חייו. ויז׳ניץ לה לאו לקהי ד ומשפחתו לרבי ו י ס ח ת ה הקושרת את של פ ע ו ס ת מערכת מ מ י י ק מ , ה ה ק ז ות פנימית ח לידרי ה בעלת סו ל י ה א ק היא אפו

ת לעזרה הדדית. ו ד ס ו מ

ם שלא י ש ק ב ת ם מ ה ם במשמעת גדולה יותר ו י ד י ס ח ל נתחייבו ה י לם, במקב ואום עם י כ ס ״ר. מי שאינו מ ם מדרכו של האדמו י ט ו ס ת לאלה ה ו נ בל לגלות סוה מחוץ ר ה א עצמו עד מ ״ר, או עם דרכה של ה״חצר״, יכול למצו האדמות ו כ ו ת הכר ו ת ואפילו המשפחתי ו ת, הכלכלי ו יות החברתי לת, על המשמעו לקהיי־ברק ידועה פרשת ה של ״חצר״ ויז׳ניץ בבנ ר צ ק ה ה רי סטו בכך. בהים שאירעו י י ט מ ר ד ד האירועים ה ח ה״נידחים״ (נידוחים, בעגה החרדית), אום. אף שהפרשה לא ב״חצר״ בראשית שנות השישים, שהדיו נשמעים עד היה ר ב ח ט לכל בוגר ב ע מ ים, היא ידועה לפרטיה כ ת החרדי ר ו ש ק ת ה בכלי ה מ ס ר ו פ

ת. החרדי

ר ם מאי י ״ר רבי חי ק שמש האדמו י ס פ ת בשנת תשכ״ג (1963), ה ת השבתו ח א בדי הישיבה לה בבית-המדרש הגדול והכריז ששבעה מתלמי ת התפי הגר א״ר ובנו רבי משה יהושע ראש שהוזכרו בשמותיהם, פעלו נגד האדמות הישיבה הישיבה ורב השיכון (כיום האדמו״ר), ולכן עליהם לעזוב אם י ד י ס סו ח כנ ה שבת נ ת ו ת השבת. במוצאי א א ת השיכון, מיד עם צ א ו. הרקע ם ת ו ת וגרשו א ו נ ו ל ח ה הם מ ת חפצי ם, זרקו א רי ם של הבחו ה י ר ד ח לת ר ג ס מ ם בין שיכון ויז׳ניץ, כ י ס ח י ת ה רכבו לפרשה מצוי במו, לבין ם י ד י ס ח ק שירותים לדיירים ה פ ס ת ל ש ק ב מ גיאוגרפית-חברתית הת ר ג ס מ ו ב מ ק ו , ה ר ב של מושג זה. כאמו ח ר השלטון הישראלי במובן הה ובית חינוך לבנות, ר ו ת - ד ו מ ל ; גני ילדים, ת ך ו נ ת חי ו ד ט ו השיכון מא ה הו י ד י ק פ ת מלבד ישיבה וכולל. הרבנית, אשת רבי משה יהושע, שאחד מה ששפת הלימוד ע ב וחה לנשים, ק נוך והרו ת החי ו ד ס ו פיקוח על מת א בת ז י ת מחי או ה עברית. יתכן שחשבה שהמצי י ה ת-הספר לבנות ת בבית כו לז ת רשת ״בית־יעקב״ ו ר ג ס מ ר ב פ ס ת בית ה ואולי ביקשה לשלב א, ם י ד י ס ח . בעיני ה ת י מ ו ק מ נוך ומהרשות ה ם ממשרד החי בי על-ידי כך בתקצית ו ל ג ת ס כבעיני העולם החרדי שמבחוץ, היה בכך ביטוי סימלי של הה י י ט ים ראו בכך ס י נ ם והקיצו י א נ ק ה נת ישראל הציונית, ו ו״הכרה״ במדיה נ ח מ ת בית ויז׳ניץ בעבר ומתן לגיטימציה לאגף המעשי ב ר ו ס מ ה מ ר ו מ חים במדינה. בין ים הפוליטי החרדי (אגודת־ישראל), שביקש להשתלב בחיה (ר׳ גדליה נדל), ד מראשי ח א די הישיבה, שהושפעו מ ה מתלמי מ ה היו כ ל את ולא ו ו של ה״חזון־אי״ש״. תי די א מתלמי ל י ויז׳ניץ, א ד י ס ח שלא היה מת ה זו, האשימו א ר ו מ ה ציונית״ ח י ט ס ״ ״ר עצמו ב ת האדמו ם א יכלו להאשיה בכך פגיעה א ״ר ר ק ולהעליב בו בפומבי. האדמו בנו ויורשו והחלו להצי

150

ים נ ז מכו א ם בבנו ויורשו בפומבי. מ רי ת המתג ט להעניש א ו והחלי ת ו כ מ ס ב המגורשים ״נידחים״.

ת ידחים״ פנו ברבו ק מה״נ ל ת האירוע מורגשות למעשה עד היום. ח ו א צ ו ת״ר ר של האדמו״ר, רבי מרדכי (מוטל׳ה) הגר (אחיו של האדמו ח ם לבן א מי הינת ניו־יורק ומייצג עמדה סי שבמדי נ ״ר ויז׳ניץ במו הנוכחי), שהיה לאדמור יותר היא העובדה שבנו של י ויז׳ניץ. ומה שחמו ד ית יותר בין חסי נ קיצו״ר הנוכחי, רבי ישראל, שנחשב ליורשו והיה רב השיכון, נחשד האדמולם או ו כיורש. ו ו ממעמד ת ח ד ה ת ל ו ב י ס ת ה ח ם של ה״נידחים״, וזו א כ מ ו ת כתה באגודת־ישראל עשתה רבו רחת ומשגשגת. מעו י־ברק פו ״חצר״ ויז׳ניץ׳ בבנה ר ו ת גים העיקריים של מועצת גדולי ה ד המנהי ח א ת הרבי, רבי משה הגר, ל ארה״ (תשרי תשמ״ט־1988), נתמנה ועת ״דגל התו ה של תנ ת מ ק ה לאחר הפילוג ו ו

ליטיקה הישראלית. ת בפו י ז ליו״ר המועצה, מעמד בעל חשיבות מרכ

ת ו ר ג ס מ ם ב ררי ו י ויז׳ניץ בעולם מתג ד ת שכל חסי ר מ ו ת א א אין זק פ ת משלהם. אך אין ס ו בחנ מו ת ו גדרו ות (גיטאות) מו ות־גיאוגרפי חברתים ל״חצר״ בבני־ברק, רי ום יש שיכוני ויז׳ניץ הקשו . כי ימת נטייה כזו שקיי ויז׳ניץ ד ם חסי ררי ו ם מתג י ר ח ת א ו מ ו ק מ בירושלים ובצפת. יחד עם זאת, בם מארג של יחסי מי י מקי ק הליכה לבית המדרש שלהם ו ח ר מ ם זה לזה, ב י כ ו מ ס

. ק של המרכז ו ד ח ה קו ך פי גומלין תו

ת ו ד ד ו מ ת ם של ה י ר ח ם א י ט ק פ ס ספת שיש בה כדי להעמידנו על א ו גמה נ דוז רה בקרית־צאנ ית, קשו ת עם אתגרי העיר המערבית המודרנ ו י ד י ס ח ה״חצרות״ ה, ם א ט ש ר ב ל א אל יהודה (זלמן ליב) ה תי קו ה על-ידי רבי י מ ק ו ה ליד נתניה, שים בן לייבוש א נינו של רבי חי בתשט״ו-1956. רבי יקותיאל, הום ם בדרו ו ̂\0א במערב גליציה, כי ז (Zanz או 83112 (1876-1793) מצאנם של ״רי ם והאדמו י פולין ליד גבול צ׳כוסלובקיה), שהיה מחשובי הרבנה הנפרדת ל י ה ק ה של ה ב ר זמן לשמש כ . בראשית שנות העשרים הו ה פ ו ק ת ה׳ ־ מ!011, ז זנבורג ^-״1נ131156111)1 או קלו י (הקהילה ה״ספרדית״) בקלוא הובל ת העולם השנייה. הו מ ח ל דו זה כשפרצה מ בטרנסילבניה) ושימש בתפקיר שנותר ח א , ל ה מ ח ל מ לאושוויץ, שם עוררה הנהגתו הערצה והתפעלות. בגמר ה

ת בית צאנז מחדש. ם א י ק , עבר לניו־יורק, שם ה ל משפחתו כ לבד מ

״רי ת מאדמו צ ק מ ס שונה ב פו א טי זנבורג הו י הרבי החדש לבית צאנז-קלוא מייצג ת צאנז בעבר, הו ר ו ס ת מ א מייצג א ת משהו בית ויז׳ניץ. לא פחור השואה. אישיותו ח א י ל ת ר ו ס מ תה בעולם היהודי ה ו ת חדשה שנתהו או מציית, ת של שרידי השואה בעיר המודרנ רו חדת, מעשיו באושוויץ ותחושת הז ו המית צאנז. בגלל ו ד י ס ח ם לפני כן ב רי משכו אליו יהודים רבים שלא היו קשום באו ה , שרבים מ ו מר למדי של חסידי ו רקעו האישי ואולי בשל האופי המנם מרכז טריטוריאלי שיהווה י ק ה ה שעליו ל נ ק ס מ ת, הגיע ל ו די ת לא חסי ו ח פ ש מ מ

151

א ו פ ר א ח א ב הם. הו ם שיצטרפו אלי י ר ח א ו וגורם משיכה ל ד לחסידי ק ו דת מ קו נם א׳, ו נה נערך בי ת אבן־הפי ח נ ס ת ק ה משלו בגבולות נתנית. ט י ר ם ק י ק ה לם רי ו ם בנייני מג ו ק מ ו ב מ ק ו ר ה צ ך זמן ק כ״א באדר תשט״ז (4.3.1956) ותום גדול לי בית-חו ה (״גלי צאנז״) ו ח ר א ן ובית ה ם, מלו י לתי ושירותים קהיייורק ו י ם שפיתויית של נ ק משו ת ישראל לא ר ״ר העדיף א (לניאדו). האדמוא ל ת של נתניה, א ל א ם מ י נ כ ו ט ית ניראו לו מ כעיר חילונית ומתירנח ח ו ו ר ת ת ו ד ס ו ללים ושאר מ , הישיבה והכו לים, בתי הספר שבית-חחוז צאנ ת- טל, ממשלתי ועירוני. קרי בי לא מבו ע תקצי ו ז נהנים מסי שבקרית־צאנך י־ברק, א מה לשיכון ויז׳ניץ בבנ , בדו ן גיטו חרדי פרטיקולרי כ - ם היא את ידית הלא־חרדי ה המי ת ב י ב ט ת מ ק ת ו נ ה מ י ר ק . אין ה היא גם מייצגת משהו אחרי חס ת י כ ר ע לת, מ ת עימם במודע ומלכתחי מ י י ק ב והיא מ ח ר לם החרדי ה ומהעוא כדי ל ה, א ק עבור תושבי הקרי ה לא ר ל י ח ת כ ל ם נבנה מ לי חליפין. בית־החות ר ש ה מ ח ר א ה ת בכללת ובית ה ת הציבוריות החרדי א ת ו ב י ב ס ת תושבי ה לשרת אק ה ב ו ס כלכלי מ ר ט נ י ת א י ר ק ק שיש לתושבי ת פ ת כולה. אין ס ה החרדי ר ב ח ת ה את ז ם ת י ס ח י ם ח ק ר י ת מ ת א ו א ר ת ל א זו טעו ה לם ת או י חליפין אלת, ו חס בית י ת ועה ד ת צאנז גם כתנ ו ד י ס ת ח ה מייצגת א י ר ק ט כלכלית בלבד. ה ב ת מ ד ו ק נ מת ת הכללי י ד ר ח ה ה ע ד ו ת ה י מ ת ו ה ק מ ל ח בת ל״כלל ישראל״ כ י י ה עצמה מחו א ו ר הת ו ח ת פ ת ת ת ו ו י ת החרד ו צ ו ב ק קא טישטוש ה״גבולות״ הגיאוגרפיים בין ה ו דו ות ו נ כו ת הנ א ת זו ו דעו ם מו י ק ז ח מ ת, מגבירים ו לרי ת הפרטיקו י ד ר ח ת ה ו ת ז הת ק א י ד צ ה נות אינן יכולות ל ת השו ו י ד י ס ח ת ה צו ום. הקבו ומי ה בחיי הי א ט ב לת פי רו רח־אי ת מז ר ו ס מ ה ל ק י ז ס ה י ס ק על ב ה ר ח ו ת פ ת ה ה המערבי ר ב ח מן ב ו קית יהודית, ו דרי לי ם מ״כלל ישראל״ סו י ק ק ז נ ת ישראל, דאגה ל ב ה ייחודית. אי ח ביטו ת ל א צ ו יחודית וזו מ ת הי ו ה ז ב מכריע בתודעת ה ות מרכי הפכו להיא ו פ א א ז הי ת השונות. קרית־צאנ ו ת החרדי ו צ ו ב ק ם בין ה ו י ק ק ה ב א מ ב ת ו ו ר ח ת בלרי והצורך קו ם החרדי הפרטי ו י ק ה של ה ק י ט ק ל א י ד ת ה ם א י ד המדג ח ״מקרה״ א

ת ל״כלל ישראל״. בו י י ה בתודעה של מחו תנ , כשהוא מו קו לחז לטפחו ו

י היחידי שבא ד י ס ח ״ר ה ם לא היה האדמו א ט ש ר ב ל אל יהודה ה תי קו רבי ית מו א די חב״ד שתקי ת חסי ה משלו בארץ־ישראל. נציין א י ר ם ק י ק ה לה ל ו מהגי כ א ל מ - ת י ר ק ת שיכוני חב״ד בירושלים, בלוד, ב א כפר חב״ד (תש״ט־1949) וה י ר ם ק י ק ה , ש ם א ט ש ר ב ל א ב (601̂), רבי שלמה ה בו ״ר מבו ת האדמו א ועוד, ות י ר ת ק , ייטד א ב ם מנדל טאו ח נ ם (כטלו תש״ך ־ דצמבר 1959). רבי מ י בבת-, ^ ( מ ׳ ב ( ו ט א ס ״ר מ ב (110^) בראשון-לציון (תשכ״ג-1963). האדמו י ל א קת ״ישמח־משה״ י ר ת ק ים, בנה א יטלבו ב ליפא חנינא טי ום-טו רבי ים ל ו ל כ ב , א ם הצליחו ל ו נו (תשכ״ד ־ 1964). לא כ ת או י ר וה ליד ק י־תקו בגנ

ה מגמה. ת ו ת ומייצגים א ו מי ו ת קי תן דילמו עומדים בפני או

ת ק י ז ת ל ר ח ית א ת, מגלת זווית ראי בו יף ברחו ה של קרית־קרטשנ ת ו ח ת פ ת הם בעיר ו י ק ת ושאלת ה לרי קו ת הפרטי י ד י ס ח ת ה ו ה ז שבין התגבשותה של הסדה על-ידי רבי דוד ו ) נ ( כ ^ א ׳ ! ^ יף ( ת קרטשנ ל י ה ית. ק המערבית המודרנ

152

רנא 0<11-נ0׳\\1<3א, עיירה משה רוזנבוים* (נינו של רבי מרדכי מנדבות נדבורנא־קרטשניף היא מן ו ד י ס . ח נה) מי אוקראי ם בתחו ו בגליציה, כירו על-פני גליציה, הונגריה ת ביותר. צאצאי רבי מרדכי התפז צלו המפות שמונה ם בישראל לפחו ם נמצאי ו מו ״חצרות״ משלהם. כי הקי יה ו ורומנם הגיע רבי י ר ח ס א ״רי מה לאדמו ם לבית נדבורנא. בדו י ס ח י י ת מ ם ה י ר ״ ו מ ד את הגדירה י ד י ס ח ת ה ר ו ס מ ר השואה והתיישב בירושלים. ה ח א דוד משה לארץ לת כו ם בז י נ ם המו ה י ר ח נם ולא משכו א , שלא הצטיינו בכשרו הו ם כמו י ס ו פ י טם ה י ת ו ב ת א כו ז טם ו חו י א י ת (כריזמה), כשכל ״רכושם״ הו נ ר ו ק ותם ה אישידת ם במי ה ד לטייע ל ת כבו ב ו ם ח נ מ ניקלך״ (=נכדים). יש א י ם, כ״אי קי הצדית השמש״. ח ם ת ו ק מ א לעצמם ״ האפשר, אך לעולם יהיו חייבים לעמול כדי למצוו של רבי דוד משה. ב״אלטע היים״ ג ם מסו ״רי ה על אדמו ת ש ק ת החדשה ה ו א י צ מ הם י פ ס ו א ת ו ו ק ו ח ותר ר ה יוצאים לעיירות הי ל א ם כ קי פה היו צדי רו רח־אי במזם בערים י ד ר ח ם ה די הו ת הי ר השואה התיישבו מרבי ח א לם ל או . ו ם י ד שם חסים איפשרו מגע י ת החי מ ר ת והעלייה ב י דרנ ה המו קצי י נ מו הגדולות. אמצעי הקום ״רי ה של האדמו י ח מ ב ה ח ר ק הפיזי. מ ח ר מ ת ה ״ר, למרו בלתי אמצעי עם האדמום יותר. רבי דוד משה צ מ ו צ א מ יניקלך״ ־ נעשה אפו ״ ־ ה״אי ם י נ ט ק ה ״, והחליט ת מעמדו ס א ס ב ף הבין שבירושלים יקשה עליו ל י ים מקרטשנ נבו ז רו

. ״ר חסידי לם לא שכן אדמו ת (1948), בה מעו בו לעבור לרחו

ן לא פעם נ זר בעיר והתלו ה קשה. רבי דוד משה היה זר ומו ת י ה ה ל ח ת ה ה. בשלב ל בו כמנהגו ה שיוכל לטבו ו קו מי ם כלבבו ו י ד י ס שאין לו מניין חת. בו א נשאר ברחו הו ה לו ו ק ק ז א שזו לא נ ל ם חשב לעבור לבני-ברק, א י י ו ס מה שכונה מ י ק ת. פא״י ה די ת חסי ר ו ס ו להגיע לעיר תושבים בעלי מ מן החל עם הזת בעלי אופי חרדי. ס נ רח העיר ונבנו בתי כ מז ם־ ה בדרו גדולה לחברים י ד י ס ת לו ח ו ב ר ה ף שלא הצליח ל ת עשה חיל, א בו ף־רחו י ר מקרטשנ ״ ו מ ד א הלות כמו קה ל״חצרות״ הגדו י ם בעלי ז י ד י ס ת. ח ה הדתית־חרדי י י ס ו ל כ ו א ה מא משך אליו אנשים משולי . הו תם ו אמנ ת נ ויז׳ניץ וגור, לא נטו לשנות ארת מטג רה יותר ו ת ברו הו ם שחיפשו ז י י ת ר ו ס , יהודים מ י ד ה החסי נ ח מ הן תי נעלם לחלוטי ־תרבו ם ניצולי שואה שעולמם הדתי ק ל ח ; ב ת י ת ר ו ס מ ־ ת י ת דם ה ה, עורר ב י סמל ה ו י ס ק ת, ט די ת החסי ר ג ס מ ם שהמגע החדש עם ה י ק י ת ם ו ק ל ח ב ורה, בין ת קשו בו יף ברחו ה של ״חצר״ קרטשנ ת ח ל צ ת עולם ילדותם. ה מחדש אגות ת לו מעמד והשפעה אצל המנהי ו השאר, גם בהצלחתו של הרבי לקנליטית החדשה בישראל של שנות ירה הפו ו גמה לאו ליטית בעיר. לפנינו דו הפו, בעיקר זו של הימין, גילתה ת י מ ו ק מ ליטית ה גות הפו ם ואילך. המנהי החמישיגות ה עם המנהי י ס ח ת י ת א ח פ ט ה מ ל ח ה י ו ת ר ו ס מ ל ה ו ק ת חשיבותו של ה את ו ר ש ק ת ת זו צינור ה גו תי משמש למנהי בו . הרבי הרחו ת י ת ר ו ס מ - ת י ת ד הת של צאצאי הרבי, ו נ י ה״חצר״, חתו ס ק ת בעיר. ט החרדי ת ו י ת ד ה ה י טי כלו לאות למפגשים עם הציבור הדתי לגווניו ומנהיגיו. לציבוריות ו דמנ ם הז משמשיית של העיירה נ יאו ז ת מו ו מ ת, מעין ד טי ו אקז א אישיות ציורית ו ית הו נ לו החים י רח החי ט נאה לעיר, כל עוד אין היא מפריעה לאו היהודית, קישו

153

ת עם ת ומחתנגשו ו ק ו ל ח מ ק מ ח ר ת ה . ואכן, רבי דוד משה השתדל ל היומיומית ם א י ק א ה . הו נית של משפחתו ונית הקיצו ת האנטי־צי ר ו ס מ , על-אף ה בתו סביא רב ק משיכון פא״י. זמן ל ח ר שיכונו בגבול הדרומי־מזרחי של העיר, לא הם אליעזר ח נ ך העביר לבנו, מ ז תשכ״ט), א ר שזכה להכרה, נפטר (ט״ו בתמו ח אה מ ם בישראל מגלה כ י ד י ס ח ת ״חצרות״ ה פ מ ת למדי. עיון ב ס ס ו ב זאב, ״חצר״ מים. בנו, רבי ישראל נבו ז ח רו ש ם שניסו ללכת בדרכו של רבי דוד מ ״רי אדמו, רבי ו . אחי ו ר הצלחתו של אבי פו ר על סי ו יסה לחז נ ת ו ג ת- ניסן, עבר לקרי. רבי א (אדמו״ר מקרטשניף־דרותוביטש) ת א - ת י ר ק זנבוים, תתיישב ב צבי רור ״ ו מ ד א די לבית נדבורנא (נודע בכינויו ה א לייפר, רבי חסי ב ם א ה ר ב אם לו ״חצר״ וכולל באשדוד (תש״ל - 1970). בן י ק , ארה״ב), ה רג מפיטסבוים (האדמו״ר בו נ ז ק רו י ז י ת נדבורנא, רבי יצחק אי י נסטי ד לדי ח אים עלח לארץ בו נ ז ולנד, ארת״ב) תתיישב ברעננה. רבי אשר ישעיהו רו ו מקלידל ם מנ ח נ . רבי מ בשנת תשל״א (1971) והתיישב בחדרה (האדמו״ר מחדרה)ר שנים ויש פ ס ה בראשון־לציון וישב שם מ י ר ם ק י ק ב) ה ב (האדמו״ר מקאלי ו א טת ם נטשו כעבור זמן א י ד ח ק פחות. א ל ח ק הצליח יותר ו ל ת נוטפות. ח גמאו דו-ברק ובירושלים (מאלה י ת ועברו לגיטאות הגדולים בבנ הפריפריה החרדיב ורבי אשר ישעיהו ו א ם מנדל ט ח נ ב, רבי מ ״ר מקאלי ם האדמו לטי שהוזכרו בו

. ים מחדרה) נבו ז רו

ת: גור, ויז׳ניץ, לו ה נמצא שה״חצרות״ תגדו ל ם א כי י י תהל כשעוקבים אחרת רבות, ו נ וצאת דופן מבחי ט י ל ח ה ת חב״ד היא ב דו , בלז וחב״ד (חסי ר א מ ט סת ו ד ב א ק שאינן מ ) לא ר לם החרדי-חסידי ק מהעו ל אך לצורך דיון זה היא חא ל י (״מתנגדים״), א ד חסי ת״ ולעולם החרדי הלא- ו חן ל״חצרות״ ה״קטנ מכות ביטוי במישור ל ב ק ת מ לרי קו פרטי ת- ת החרדי הו הז ת ו ו ק ז ח ת מ ת ו לכו שהן הולות מגלות החברתי־פוליטי ובמישור הדמוגרפי-גיאוגרפי. ה״חצרות״ הגדום י י ת ר ב ח ם ה י כ ר צ ת כל ה ק א פ ס מ ה סגור, ה ם מבנ י לכת לקי הו נטייה גוברת ות ו י ר י גור ק ד ו חסי מ י ק ם ובכלל זה שיכון. כך למשל ה י י ס י ס ב ים ה והכלכליב (קרית רי״מ לוין), ם מחוץ לירושלים ובני-ברק: באשדוד, בתל־אבי ה ל ש מם באשדוד ה ל ש ם גיטו מ מו אף ה די בלז הקי ם. חסי ר הגלילית ובערד בדרו בחצוי ד ם בצפון ירושלים. לחסי ה ל ש ה גדולה מ י ר ם בבניינה של ק י ק ו ס ם ע ה ום למרכז בבני־ברק, יש שיכון בירושלים ובצפת (קרית רי ויז׳ניץ, הקשו

י-ברק והיא בונה שיכון בירושלים. ר שיכון גדול בבנ א מ ט ס ר חיים). ל ו א מ

ור גוברת (עקב שיעור קת הדי א וככל שמצו ת גדלה אפו ה החרדי י סי ו כל האום י ר ו ה ת ה ב א י ת, גידול ״חברת הלומדים״ המחי ה החרדי י סי כלו גידול האות בישראל בכלל), כן צפוי רו לרכוש דירות לילדיהם, והעלייה במחירי הדיצאה כתו ת בנושא הדיור והשיכון ו ו י ד י ס ח שתגדל מעורבותן של ה״חצרות״ הה של ת ו ח ת פ ת ה. ה תי סדו למו ם של בני-הדור הצעיר ל״חצר״ ו ת ק י ך תגדל ז כ מת ה״חצרות״ , אך בייחוד א ם י ד י ס ח ת ה ה א א צ ת מ ״חברת הלומדים״ החרדיגדים״ ם מאשר ה״מתנ רי ב יותר לעמוד באתג ת ומוכנות טו ו נ רג הגדולות, מאו

154

ים כמעט של גדים״ מייצגיה הבלעדי ת שמלכתחילה היו ה״מתנ ו ר מ ם, ל י הליטאיט פו ת מן הטי טאי ת הישיבה הלי ר ו ט ת מ ם אלה שנשאו עמם א ״חברת הלומדים״. הם של יהודים שעוצבו על־פי ה י א צ א ת צ ט א ו לת לקל ג ו של ולוז׳ין, שהיתה מסה למדו ר ה לם, עד מ או ת ואף האשכנזית־גרמנית. ו י ד י ס ח ת, ה ת הליטאי ר ו ט מ הת צאו ת שיכלו לעמוד בהו ו ק ז ח ה , בעיקר ה״חצרות״ הגדולות ו ם די החטיים ם של הבנ ת ק י ם כלים עצמם כדי לשמור על ז ת ו ת הגדולות, לנצל א ו הכלכלים ישיבות משלהם, שעמדו י ק ה ו ל ם החל ה. ה נסטי ת של הדי לרי קו ת הפרטי ר ו ס מ לם והמשמעת הפנימית שלהם נ ו ה ישירה לרבי-אדמו״ר, וליכודם, ארג ק י ז בת ו דרי לי ת יותר. הסו י ב י ט ק פ ם וניצולם בצורה א ם גיוס משאבי י מאפשרת דיור זולים ו נ את פתרו ם במצי י צ מ א מ ם ריכוז ה זית מאפשרי כו הגה הרי וההנם י ת החי ת א נ ג ר א מ גנית ומלוכדת, ה ה הומו צ ו ב ת ק ר ג ס מ יותר בפריפריה, בת ו ה ז ך עזרה הדדית. ועוד: ה ם ותו י כר ם מו י ס ו פ ם לפי ד י י ת ל י ה ק הת וניצול ו כ מ ה למנהיג בעל ס ק י ז ת הברורה, השפה המשותפת, ה לרי קו הפרטים, י ם עיסקי ם יצירת קשרי ים, מאפשרי י ה המודרנ קצי י נ מו מירבי של אמצעי הקוד גור, י ס ת. ח ת יחסי ו ל ק ה בינלאומית, ב מ ר ת ב ו סקי סיוע ושותפויות עיא יוצא מישראל לניו-יורק, ללונדון צא עצמו ״בבית״ גם כאשר הו למשל, מות בני עדתו ב יכיר אישית א ם. לרו י ורפן לצרכים אישיים או עיסקי או לאנטוה ב ר ת לסייע לו, ה בו י י ם ויחושו מחו ה י ק ס י ע ע על-ידו ב י ואלה ישמחו להסתי

. ״ ם ת ס תם ליהודי חרדי ״ בו י י מעבר למחו

. יים שונים בגיטו החרדי ת ביטו ל ב ק ת גם מ לרי קו ת הפרטי ת החרדי ו ה ז הק שירותים ולסייע לנצרכים מכלל הציבור פ ס דם ל ת, שתפקי סדו ל למו י ב ק מ בת צו א חברי קבו ת שקהל היעד שלהם הו ו ד ס ו ת מ ו נ ו ו בשנים האחר מ ק ו , ה החרדים, בייחוד בירושלים י רים החרדי ו ורי המג ת. כל מי שמבקר באז ו פרטיקולרייות למימכר מוצרי ם על צרכנ י ז ת שלטים המכרי ובבני-ברק, מופתע לראות ו ר ד ת ט ה ה ם על-ידי מפלגות הפועלים ו ק ו ה סטי ש אלי צי ד סו ס ו תו מ . או ן ו מזא ום. הרקע הו קא במגזר החרדי כי ו ו וכה לפריחה מחדש ד ת היישוב, ז פ ו ק ת בה ס נ כ ה ת של ילדים ו י ס ח ר גדול י פ ס ת היא בעלת מ ם החרדי מדי ת הלו ר ב ברור: חת צו ם לקבו ת במשק המודרני, מאפשרי ו ר ח ת ה ת ו י א ל ק ח צרת ה נמוכה. שפע התות י ס ח ר נמוך י ת במחי ו ר ו ח ת ס ו ס של עזרה הדדית, לקנ י ס ת על ב ו נ רג מאות השליחות ש ו ח ת, ת ה החרדי ר ב ח ה של ה ק י ת א תן כמעט ללא רווח. ה ר או ולמכוזמה ולפעילות ו ת לי ו א י ב , מ ם י ק ק ז נ , והמודעות לצרכי ה ת הצדקה ו ת, מצו תדתיא ם, הו ה שאינם חרדי ל א ת הידועים, גם ל ו ד ס ו מ ד ה ח ם זה. א ו ח ת ציבורית בק מוצרי פ ס מ ה ם ו י ם החרדי רי ו י האז ת במרכז ו ס ו ר ״יד עזרה״ שצרכניותיו פו שומעים על צרכניות ם. כך אנ י ת ילדים, גם לא-חרדי ו ב ו ת מר ן למשפחו ו מזה ל ב ועוד, מבלי שחנויות א ל ס ר די ב די חב״ד, חסי י גור, חסי ד של חסים י ר ק מ ת. כמו ב צו תן קבו ן לפני מי שאינם נמנים עם חברי או ת לחלוטי רו ו סגבות לערכים העליונים של י י ת זו ביטוי למחו י ת ר ב , משמשת פעילות ח ם י ר ח אך בה בעת יש ות יהודית. א ה ולסולידרי ר ו ת, לסיוע ללומדי ת ה החרדי ר ב ח ה

155

ת השייכות צ ו ב ק נית ל ת הראשו בו י י את המחו ת הייחודיות ו ה כדי להבליט א בת. לרי הפרטיקו

ת ו ד ס ו ם של מ ת ו ח ת פ ת א ה ת, הו לרי קו ת הפרטי הו ז הביטוי המשמעותי ביותר לה ר ב ח ב ה הישראלית בכלל ו ר ב ח ם ב י ר ח ר גם בשינויים א ך זה קשו החינוך. תהליתפת ת המשו י ד ר ח וך ה נ ק שהיחלשותה של מערכת החי פ ת בפרט, אבל אין ס החרדית, היא בעלת ו לרי קו וך הפרטי נ ת החי ו ר ג ס ת מ ו ק ז ח ת ה (״החינוך העצמאי״) ו

ך. וח המיידי והארו ה החרדי לטו נ ח מ ת ה ו ד ח השפעה מכרעת על א

ודאי לא לנערים בוגרים. , בו ת ח ת א תה מערכת חינוך חרדי לם לא הי מעוי בראש טד בל ביטוי מו ת, קי ה החרדי ר ב ח ומר של ה המנ ון ו פיה המגו אוסדו ישיבות ו ת, נ ו ל לישיבות הליטאי ים. במקבי וראשונה בחינוך הבנך ת חשיבות הישיבות בתהלי לות הבינו א ות. ה״חצרות״ הגדו די חטית״ ו ת ישיבות ״קטנ מ ק ה זציה של הדור הצעיר והחלו לדאוג ל הסוציאליל ם מו י ד י ס ח ת של ה תו חי ו״גדולות״. היה בכך גם ביטוי לרגשי הנים של ״עולם ת עצמם כמייצגים העיקרי ים, שראו א גדים״ הליטאי ה״מתנרה, מחוץ -תו די ל החלו לפעול בבני־ברק ובירושלים תלמו י התורה״. במקבם נ מ וך העצמאי״ נהנו א נ ה של ״החי ר ו ת די ה נוך העצמאי״. תלמו ת ״החי ר ג ס מ לך , א ם י מ י א ת מ ם כ ה ם שלא נראו ל די ת תלמי ה נרחבת ויכלו לדחו מי ו נ טו מאום י י ח ר ז ח ו״גיוטם״ של צעירים מ ר ז מ ם בקרב עדות ה י ד ר ח ם של ה ת ח ל צ א ה ק ו ו ד-ברק י ם בירושלים ובבנ י ר החרדי פ ס ים, הביאו לבתי ה ת חינוך חרדי ו ד ס ו מ ל, ו ם גרמו לירידה ברמה. יתירה מז י ר ו ה ה ק מ ל ם, שלדעת ח י רחי ילדים מזנות בעלות , בייחוד בירושלים, לכיוון שכו תו של הגיטו החרדי התפשטום, בית ישראל, שמואל כרי ת דומיננטית, כמו שכונת הבו י ח ר ז ה מ י סי כלו אור גדול יותר של פ ס ה מ תי הנביא, רוממה, גבעת־שאול וכר, הביאה בעקבות ו ק ז ח ת דך, ה ר של ה״חינוך העצמאי״. מאי פ ס רחי לבתי ה א מז צ ו מ ילדים מם ללי י הכו ם של אברכ ר פ ס מ ת והגידול ב ו לרי קו ת הפרטי ו ת החרדי צו הקבוים. רה פרטי תו - די ם של תלמו ת מ ק ה וזמה ל , זירזו י ם י א ת ה מ ס נ כ ר ה ו ק שחיפשו מם י ב ו ט ם ה י ר ו מ ת ה ת גבוהות יותר ולגייס א רו ה יכלו להציע משכו ל ר א פ בתי סם די ת התלמי ת בעיקר א לדחו ם ו ה ם ל ראי ם הנ די ת התלמי ק א ל ר ב ק יותר וכן לם גבוה מדי ו כ א ס ה גבו שכר לימוד, אך ל ל ת חינוך א ו ד ס ו ם. מ י רחי המזת דאגו ו ד ס ו מ רה. ה ־תו די ם תלמו ת ו א ת ילדיהם ל ם לרשום א רי ב ההו שימנע מרוספר על-אזוריים. - ם לבתי ת ו ם, עובדה שהפכה א די ה לתלמי ע ס גם לשירותי הך ו ת ם, מ י לרי קו ר פרטי פ ת ילדיהם לבתי ס ם שלחו א י ם החרדי י ר ו ה ה ק מ ל חם ת נ ל ב ו ק ה תשובה ל ל א ר ה פ ס ה - י ת ב ה ב א ר ר ח ק א ל ם הדתית. ח ת ו ה ז ת ל ו נאמנקמו נוך העצמאי״. ככל שהו נוך של ״החי ת החי ו ד ס ו כה של מ מו ם הנ ת מ בדבר רם של ר פ ס , כן גדל מ ם ה ם ב מדי ם של הלו ר פ ס ה וגדל מ ל א ר כ פ יותר בתי סוך העצמאי״, עובדה נ ־הספר של ״החי ם בבתי י רחי המז ם יותר ו ם החלשי די התלמיזר חו ם ו י לרי קו ־ספר פרטי ת ילדיהם לבתי ם לשלוח א ספי ו ם נ רי שדחפה הו-ברק י ם במגזר החרדי בירושלים ובבנ י ־הספר הפרטי פנת בתי חלילה. או

156

ט לכל ח״חצרות״ ע מ ם יש כ ו ה והתפשטה. כי כ ל (ת״תים, בעגה החרדית) הם. י די נם חסי ם שאי י ר ח ים א רח פרטי ־תו די סף לתלמו ו רה משלהן, בנ תו - די תלמום מדי ת הלו ר ב ח ם בלבד. ב י נוך של חבנ ת החי ו ר ג ס מ ך זה לא הוגבל ל י ל תהל ב את ו ת לתי כ פ ן של הנשים. השכלתת של תאשת ת מ ו ק ח גם מ הכר ה ב ת השתנ י ד ר ח הח יכולת נ ת אי י ד ר ח ם ה מדי ת הלו ר ב ת. ח ב חשוב בחיי המשפחה החרדי מרכית ת חמשפחת, לפחו ס נ ר פ יע ל א לעבוד ותסי צ ך ת ר ב א ם בלא שאשתו של ה י י ק ת ה לם ל ע ת ת ח יכולת ל נ ת אי י ד ר ח ה ח ר ב ח כל עוד הבעל לומד בכולל. שנית, הו של הצעיר ת ו ז כ ר ת ת, ת י קסל . פרדו מהשינוי במעמד האשה בעולם המערבית לאפשר לבנות, י ד ר ח וך ה נ ת מערכת החי ה בלבד, עודדה א ר ו ת החרדי בלימוד הלם, או ך בתשכלת כללית. ו ע הכרו ד מקצו רה, ללמו ד־תו ת על תלמו ו שאינן מצוק ו ס י ע . ה א מוגבל בחכרח ו ת ח ם בפני אשת חרדי י ח ו ת פ ם ה י ק ו ס י ע מיגוון הם א ח כ ש א ם של ח י פ ס ו נ ח ח די ת והן עקב תפקי י ת ט ד ב ת מ ד ו ק נ המועדף, הן מוך העצמאי״ גדלה באופן נ א הוראה. כל עוד מערכת ״החי לילדים, הו

ם של. י ר נ י מ ט גרות ה , יכלו בו יה והגידול הטבעי ה מהעלי א צ ו ת , כ משמעותית תלך גרו ר תבו פ ט מ ד ו ח ב הגידול מ צ ל משנעצר ק ב ״בית-יעקב״ למצוא משרה, א-תטפר רה. השליטת על בתי יותר למצוא משרת מו ה יותר ו דך, קשה הי וגדל מאיה ה ז ת וכלכלית. תי י ת ר ב ר לעוצמה ח ו ק ת נעשתה לכן מ רו ם למו י ר נ י מ ס ועל הת, ייכנסו גם ה החרדי ר ב ח ת ה ת א בו ת המרכי ו לרי קו ת הפרטי צו ך טבעי שהקבו את ומרבית ו י ת ר ו ס תר מ ו ת הי ו צ ו ב ק ת ה ך זה א ף תהלי ה הקי ל י ח ת ם זה. ב ו ח ת לי ד וך של חסי נ ות (לדוגמא: בית החי ם לבנ י לרי קו ר הפרטי פ ס ה - י ת בי בלז ־ ״בית מלכת״, ד נוך של חסי ן ־ ״בית ברכה״, בתי החי לי ן־סטו קרליר - ״בנות ארץ־ישראל״, ״בית-יעקב תישן״, א מ ט די ס וך של חסי נ בתי החית ו צ ו ב ק ו הניגודים בין ה לם, משהחל או ״בנות ירושלים״ ועוד). ול ביטוי פומבי ופוליטי, ב ק ה החרדי ל נ ח מ ך ה ת השונות בתו ו לרי קו הפרטי

ת החינוך של ״בית-יעקב״. ו ד ס ו ה לכך השפעה גם על מ ת י ה

ם, ת שנות החמישי נוכיים משלה, מראשי ת חי ו ד ס ו תחה רשת מ ר שחב״ד פי ח א לת ר ג ס מ , נותרו ב ות משלהם ר לבנ פ ם יותר ייסדו בתי ס י י ת ר ו ס מ ה ים ו י נ והקיצוי גור ד ות של חסי ר של ״בית-יעקב״ שבבני-ברק וירושלים בעיקר בנ פ ס בתי הוך נ ת ״החי ו ד ס ו מ ת הללו ראו ב ו צ ו ב ק גדים״ מאידך. שתי ה , ושל ה״מתנ מחדי גור, שהיו ד , חסי ו ת. יתירה מז ת האגודאי הו העצמאי״ ביטוי עיקרי לזם חברי אגודת-ישראל ביישוב החדש בארץ־ישראל, י י המתיישבים החרדי נ מראשוי־ברק ובירושלים. ר של ״בית-יעקב״, בבנ פ ט ד של בתי ה סו יחי הי היו גם ממני גור, ד נחת מצד חסי - ת שנות השישים ניתן היה לחוש באי י צ ח מ ל כבר מ ב ארת קו י ר ״בית־יעקב״ בעיר. הב נ ס לסמי ח י ם כל ב ד ו בייחוד בבני-ברק, קוסף וולף, שנימנה על ם י ה ר ב , ר׳ א ד ס ו מ הל ה ירה שהנהיג מנ ו ה באו ד ק מ ת הרה״ ועולם ם של ״גדולי התו ת צ ר ע ה חוגי ה״חזון-אי״ש״, שקיבלה ביטוי בת ו ד י ט ח ת אידיאלית, שממנה השתמע זלזול ב הישיבות, כמייצגים של יהדוה נ ד מ ל י גור בעיר שהעדיפו שבנותיהן ת ד י ס ח ובאדמו״ריה. כבר אז היו מף שנות השבעים, ו ס ב (סמינר שצ׳רנסקי). ב ר ״בית־יעקב״ בתל־אבי נ בסמי

157

א בין השאר ט ב ת ה ם באגודת-ישראל ־ ש הליטאי ם ו י ד י ס ח ח בין ה ת מ כאשר ה, לבין הרב נים אלתר ה בו ח מ ״ר מגור, רבי ש קי דעות בין האדמו לו בחיה לכך השפעה ת י ם שך, ראש ישיבת פוניביז׳ - הלך וגבר, ה ח נ אליעזר מי גור כלפיו. ד ם של חסי ס ח י-ברק ועל י ר בבנ נ ירה בסמי ו ישירה על האול אצל ב ו ק מ , לבין ה די ם החסי י רח החי רה, שבין או ם לכאו י נ ט ק הניגודים הבלו עתה ם, במנהגי צניעות, בחיי המשפחה, קי י רח החי ה׳׳מתנגדים״, באוות, בייחוד בכל זציה של הבנ ת הסוציאלי ו ר ג ס מ א ב ק ו ו חשיבות מישנה, ד

ך השידוכין. הנוגע לתהלי

ת ר ג ס מ ת, ב די ם החסי מדי ת הלו ר ב ת ח ו ח ת פ ת ת הלוואי של ה ו א צ ו ת ת מ ח את השידוך רמו ו דן מחדש של נ סו א במי ט ב ת ללים הנפרדים, ה תישיבות והכוי ת ו ה ק מ ל ר והנישואין היו עכשיו ח ו ז ת, שהרי החי ו רתי ר המטו ו ז והחירי ר בין בחו ו ז זציה של הישיבות. כך נעשו מנהגי החי ך הסוציאלי י ל ה ת מ, ן סי רו די גור, שנמנעו ככל האפשר מפגישות לפני האי הישיבות של חסית, ו ור של בחורי הישיבות הליטאי ז לנוגדים באופן בולט למנהגי החים ר פעמי פ ס ת ציבוריים, מ ו מ ו ק מ ם ב ה ת ל דכו ות המשו שנוהגים להיפגש עם הבנר זה ו ז ך חי י ל ה ס (ולפעמים נמשך ת ר א ת ה תפת ל ה משו ט ל ח ה ם מגיעים ל ה עד שר ו ז ר שתהליך השידוך והחי ח א כמה בנות). מ ה ו מ זמן רב וכולל מפגשים עם כה (כיתה ד׳), נ ו ר ח א דים ה ת השנייה של שנת הלימו ות, במחצי ל אצל הבנ י ח ת מם רי ת להו ו ם בין הבנ י ההבדל ה ו ת י כ ם של ה י יית החי ו י בהו הופך הנושא למרכז, לבין ם י ד ם, הרוצים שבנותיהן תינשאנה לבחורי ישיבה חסי י די חסית ר א א ת ל ל . ק ם י ד י ס ח ות ה ה לבנ כ ו ב ר של מ למקו ם ו לטי ות״, לבו ה״ליטאית על ו ר פ ס מ ת ו ו א ות״ ב הן ה״ליטאי תי , כאשר חברו ות אלו תחושתן של בנ, סן ת ארו נ ו מ ת ת ם גם א , כשהן מציגות לפעמי ן ר והאירוסי ו ז ויית החי חויות מרגשות וכל כך חשובות. לא ו תן חו כשמהן נמנע, בדרך כלל, מלעבור אול״רחמים״ ם נושא ללעג ו י ד י ס ח ם היו בנות ה ם רבי ה לדמיין גם שבמקרי ש קם י י ד י ס ם ח רי ם שבנות להו י ר ק ה מ מ ה גם כ א ר נ . היו כ ת ו ת האחר ו אצל הבנר ישיבה ליטאית, ת והעדיפו בחו י ד י ס ר ישיבה ח רבו להשתדך עם בחו סית ו ה ז ת ה ו ק ז ח ת ה ת ו טי לי פו ת- ת הדתי או ״מודרני״ יותר. לאור המציי גור נוצרה הרגשה ד י ס ח ק גדול מ ל א פלא שאצל ח ת, אין אפו לרי קו הפרטי

. ם מ ו י ות ק ם על אושי י י א י-ברק מ ר ״בית-יעקב״ (סמינר וולף) בבנ נ שסמי

ר נ סמי ר ו פ ס - ת י ם ב י ק ה -ברק ל י די גור בבנ טו חסי ף שנות השבעים החלי בסוי ״בית־יעקב״ (״בית־יעקב, גור״ ר סטו ת השם ההי ות משלהם, הנושאים א לבנל תש״ם). ל לפעול באלו ח ר ״בית-יעקב חסידי״ ה נ ם באלול תשל״ט וסמי ק ו תר ת בכל הקשו ו ח פ ת אלה, ל ו ד ס ו ם של מ ת מ ק ה ת יתרון כלכלי ב ו א ר בן ל אפשר כמו. ככל שיהא ט מישני בחשיבותו ל ח ה ך שיקול זה היה ב ם. א די ת ותפקי למשרוה נ ח מ ח ב ת מ זר, היה במעשה זה, יותר מבכל שאר האירועים שגרמו ל הדבר מום א משו ק ו ו ת. ד ת החרדי ו ה ז ד למשבר ה ח א י וסימלי כ ת ו ה ם ביטוי מ , משו החרדינה ת אי לרי קו ת הפרטי הו הז ם ו י ם הדתי י ס ק ט ד מישני בחשיבותו ב י ק פ שלנשים ת

158

ת ו ד ס ו מ ב ו בהופעתן ו מל ת ביטוי גלוי וברור בהופעתן חחיצונית, הן סי ל ב ק מת מ ק ת תחדשת. ה י ד ר ח ת ת ו ה ז ת ה , א ל גורם אחר כ , יותר מ וך בהן למדו נ החים מדי ת הלו ר ב בותם לגיבושח של ח ים לבנות וחשי לרי ת חינוך פרטיקו ו ד ס ו מא ם חברתי נפרד, שמחירו הו ו י ת של ק או ם מצי י א ט ב ת לגוונית, מ י ד ר ח חת היה א נישואי-פנים והימנעות ככל האפשר מ״נישואי תערובת״. מי שתבין ז

ב בין השאר: ת ״ר מגור כ ם שך. באיגרתו לאדמו ח נ ב אליעזר מ ר ח

הנה באתי בזה להביא צערי על מה ששמעתי ופורסם בעיתון שעומדיםים. ולדעתי זה התחלת הרס על לפתוח ׳בית-יעקב׳ מיוחד לחוג מסו בתי ספר ׳בית-יעקב׳ אשר היה מקובל על כל החוגים מיום חיווסדח עד היום בהסכמת כל גדולי ישראל עוד בחיי החפץ חיים [רבי ישראל מאיר הכהן] זצוק״ל [ = זכר צדיק וקדוש לברכה] ובחיי גדולי האדמו״רים זצוק״ל וכל משך שנות קיומה עד היום הרבהאס יש עשתה...ועתה באים להניף גרזן על כל החינוך הקדוש הזה. ו צורך להוסיף עוד בית ספר - יפתח, אבל בלי שם לואי...ולדעתי בזה תהרס כל מערכת החינוך העצמאי. ובלי החינוך אין טעם בכלל לאגודת ישראל. ומה יפה היה לראות בשעת הכנה״ג [הכנסיה הגדולה, הועידה העולמית של אגודת ישראל] את האיחוד אשר שרר בין כל הפלגים. ואם אחר כך יצא פילוג כזה במערכת החינוך שאין ביכולת האגודה לאחד את כולם - אינני רואה שוס זכות קיום לאגודת ישראל. ועתה על כן באתי בבקשתי שכבודו שליט״א יעמוד

5 . . בפרץ בזה.

א ק ו ו ם ד מי י י ם שחסידי גור חשו עצמם מאו ק משו פ הרב שך לא נענה. בלי סת המשותפת. ר ג ס מ ך ה בתו

ת להשפיע ת, חייב הי ו לרי ת הפרטיקו ו ת החרדי ו י הו גיבוש הזת ם הכשרות. שירותי הכשרות של העדה החרדי ו ח בטופו-של-דבר גם על תנת ם המדי ו ת ק י־ברק, נחשבו מראשי בירושלים ושל הרב יעקב לנדא מבנלם שירותי כשרות, מלבד או ת כולה. ו ה החרדי ר ב ח ת צרכיה של ה ם א י ק פ ס מ כעת ״גבולות״ ת ופוליטית, משמשים גם אמצעי לקבי ר לעוצמה כלכלי ו ק ם מ ת ו י הת ו צ ו ב דת הלגיטימיות של ק ם לקביעת מי בי ם החשו אחד האמצעי ם ו י י ת ר ב חת נוטפים, ו שירותי כשרו ח ת פ ת ה ות. לא ייפלא אפוא, ש ת דתי טו רי טו או ויהם נ ת בי ו ר ח ת ה ש ת ו ו לרי קו ת פרטי ו צ ו ב ם עם ק י ה ו ז לם, מ ם לא כו , א ם ק ל ח שד סו ע למי ק ר משמשת, בין השאר, גם ביטוי של דה־לגיטימציה הדדית. זהו הדי בלז (״מחזיקי־הדת״, טבת־שבט תש״ם, 1980). שירותי כשרות של חסיר על ו ס י ת א א צ ו ת בירושלים למנוע זאת, על-ידי ת ונה של העדה החרדי יסי נם בית הדין ע ט טה זו כטריפה, מ ה על הבשר משחי הכרז די בלז ו טה של חסי השחי

159

ב החרדי שגלש לא פעם ק פוליטי-חברתי ברחו ב א ד ובאמצעות מ ח (בד״ץ) שלה מ לאלימות, מאידך, לא הועיל.

י־ברק (״מעיני ם החרדי בבנ לי ו של בית־החו ת מ ק ה רה ב , קשו ת ר ח גמה א דוים שני י ר בו מצו ו א באז ק ו ו ם, ד לי ו של בית־החו ת מ ק ה זמה ל ו רפואה״). הים לי ת-החו בי ן ו ים הגדולים בישראל (בית־החולים בילינסו אי ם הרפו י ז כ ר מ היחודיות של זציה והי ך הגיטואי ק לתהלי ה ב ו שיבא בתל־השומר) היא ביטוי מם היחיד כמעט בו היהודי החרדי בא ו ק מ א ה לים הו ת. בית־החו ה החרדי ר ב ח הם לעיתים יחד י ם חי ם זה ה ו ק מ . ב במגע בלתי אמצעי עם הישראלי הטיפוטי, נשים וגברים, ם י ת ובחגים. כאן נחשפים חחרד במשך ימים ושבועות, בשבתוזיה י ו ת הישראלית החילונית, לחילולי שבת, לטלו ילדים וילדות, לתרבו, ו ם על-ידם כ״פריצות״. יתירת מז גדרי ים, המו נ ם בין המי חסי לי ות י ת ר ב ה הנמצא מראש בעמדת חולשה ח ס ו ח ה החרדי מוגדר כ ל ו ח לים ה בבית־החום י ל כ א מ , ומשום כך נוח להשפעה. שאלת כשרות ה ס לצוות הרפואי ח י ומורלית בם ״שערי צדק״ י ל תה. בתי החו ר או ם ניתן לפתו ה בעיה, גם א ו אף היא מהו, ו בחלקן ם בעיות אל תרי יה פו ו״ביקור חולים״ בירושלים ו״לניאדו״ בנתנזמתו של ד״ר מ. רוטשילד, ו ה י א בייחוד בשביל הציבור החרדי. על רקע זה בועד לציבור י־ברק המי לים בבנ ם בית־חו י ק ה רופא חרדי יליד שווייץ, לם י ל החו ת- ה לבי א ר ו ה רבנים כדי שישמשו מורי ה מ כ ם בחרו ב זמי . הי החרדים ק ו לם, עד אשר ה או ת שונות ובין השאר בשאלת הכשרות. ו ו בשאלות הלכתים י ד י ט ם בין ח י ס ח י ת יולדות (1990), הדרדרו ה ק ל ח נפתחה בו מ ם ו לי בית-החות ו״מתנגדים״ באגודת-ישראל בכלל ובבני־ברק בפרט, ושאלת הכשרו

ק זה. ב א מ י ב ה נושא מרכז כ פ לים החדש ה בבית־החו

שאלת הכשרות בבני־ברק עלתה כבר זמן רב לפני־כן. הרב יעקב לנדא היהת בענייני כשרות ו כ מ ה לו מעמד של ט קנ ת רבה של בני־ברק ו שנים רבוה גם ל הרב לנדא הי ב בציבוריות החרדית, בארץ ובחו״ל (הכשר הרב לנדא). את בינה לבין ה״ליטאים״, בהנהגתו של הרב שך, תיא חו ד חב״ד, שהמתי חטין (הוא ק ז ים לפיצול באגודת-ישראל. כל עוד חי הרב ה ד הגורמים העיקרי ח אר ח א לם ל או ו ו ת ו כ מ נולד בשנת תרנ״ג־1893), לא העז איש לערער על טגד למינוי בנו, ם הרב שך והתנ פטירתו (כ״ה בשבט תשמ״ו ־ 4.2.1986), קת לעצמם ־ ״שארית ל י ה ו ק מ י ק די הרב שך ה . חסי מו א מקו ל מ מ רבי משה ליב, לי ה״חזון־אי״ש״, לרבה. ת הרב חיים שאול קרליץ, בן אח ישראל״ ־ ומינו אם י ל ב ק ם מ נ ם״ אי . ה״ליטאי ת ק ו ל ח מ ת לביטוי העיקרי ל כך הפכו שירותי הכשרום י ת ר ש מ ה ה ח מ ת ש ו מ ל ו ת הכשריו של הרב לנדא, על כל המשתמע מכך. בעלי א א. ם ל ו א ת הכשרו של הרב לנדא על ת ל ״שארית ישראל״ נתבעים לבטל א ה ת ק אה גדולת של הפרדה ד י ת מ מ י י ק כאשר ק ו יכולה לעלות ר ברור שתביעה כזם . גם א ו , לבין מתנגדי ת ו כ מ ס ת הרב לנדא כ ם א י ל ב ק מ ם ה י ד י ס ח ת בין ה י ת ר ב חא יצא ת גדולה מדי לאירועים אלה, שהרי בסופו-של-דבר ל ייחס משמעו לא נר לנושא ש ק ה ת ב ן בהכשרו של הרב לנדא, יש לכך משמעו ו ר על מוצרי מז ו ס י א

160

ם, לא לי ת בבית־חחו ת נושא הכשרו ר א י ד ס ה ם ל י צ מ א מ ת ה ו ים בו. למר שאנו דנר ח א ה ציבורית: שבוע ל ר ע ד של ס ק ו מ ה היה לנחש שעניין זה יעמוד ב ש קם לי ט להנהיג בבית־חחו י סד והמנהל, החל י , נודע שד״ר רוטשילד המי פתיחתות בית־ מו א -ברק החרי י ם בבנ י ד י ס ח ת ״שארית ישראל״. ה ל י ה ת כשרות ק א

פירסמו מודעות חריפות בגנות המעשה. ת ו ו פ י ס סו א נ ם, כי לי החו

ת דעת שני הצדדים. ן שיניח א יש להניח שבסופו־של-דבר יימצא פתרום ק ו ה שלמענה ה י סי ו כל ת האו י צ ח , כשלפחות מ ם י י ק ת ה ם לא יוכל ל י ל החו ת- ביק על רקע ח ר ת פ ת ה ה יכול ל ז א שאירוע כ ה שחשוב הו . אבל מ תו ה או מ י ר ח מת ו לרי קו ת הפרטי ו צ ו ב ק ת של בינוי ״גבולות״ בין ה כ ק ל י ח ר מ ד ו י מ ת ך מ י תהל

ך גיטו. ת - גיטו בתו ה החרדי ר ב ח ת ה ת א ו ב י כ ר מ נות ה השו

ת בתודעת ה ה א ר ב א עדיין ה י ת ה י ד ד ה ה ה ר ב ה ר לעיל, ה ת האמו ו לם, למר ואודעה . התו רר ו ה זו להתפ ר ב ת שמהר עלולה ה מהרו ת נ ו נ ק ס ק מ י ס ה . אין ל ה הבדיה ר ב ה ר ה ב ש , על רקע מ ת י ד ד ה ה ה ר ב ה ת ה ה א ה י מ צ ה , ש ת פ ת ו ש מ ת ה י ר ו ט ס י ה הה ר ו ת ן לימוד ה ר ע ה ב ר כ ה , ה ת מ ד ו ק ה ה א מ ת ה י צ ה מ ת ב י פ ו ר י א ־ ה ר ז מ ת ה י ת ר ו ס מ הת , למרו ם י י ק ם כדי ל ה , די ב ם י ד מ ו ל ת ה ר ב ר על ה ט בבל מחי ע מ והצורך להגן כ

. ת י ה הישראל ר ב ה , אל מול ה ת פ ת ו ש מ ת ה י ד ר ח ת ה ו ה ז ת ה , א הבל

הערות

ר ו ט ק ו , עבודת ד ט הישראל פ ש מ הדת ב ה ח.פ. שלח, הרות המצפון ו א 1. רר תשל״ח, עמ׳ 419. ד טה העברית, ירושלים, א ברסי י נ שהוגשה לאו

ה לעיל, עמ׳ 144. א , ר ם״ י נ 2. על ״שומרי אמו

פה. רו אי רח- ם ממז די הו ם הי רי וסטלגיה בפי המהג וח רווי נ נ 3. מי

״ט-קפ״א. ת, תשל״א, עמ׳ קנ בו ה הרבי בישראל, רחו א 4. ר

ק ג׳, עמ׳ ל , בני-ברק, תשל״ו, ח ם י מאמר ם ו י ב ת כ ם שך, מ ח נ 5. אליעזר מ נ״ב.

161

פרק עשירי: חב״ד - האמנם טשטוש הגבוליו

בי( חרדים לחילוניים!

המשותף הוא גדול ורב לאין ערוך מהמפריד. הדברים המפרידים ביןם חיצוניים וארעיים ואילו מה שמשותף לכולם היא יהודי ליהודי ה המהות הפנימית והניצחית - הנשמה היהודית שבכל אחד. אחדות פנימית זו באח לידי ביטוי בולט בזמני שמחה כמו בעיתות צרה, אך עלינו להשתדל לגלותה ולהתנהג לפיה גם בימים ׳אפורים׳ רגילים.

וזה היום צו השעה!

ם רבי מנחם מנדל שניאורסון, האדמו״ר מליובאוויטש (חב״ד), פרסו צעירי אגודת חב״ד לפורים תשנ״א.

ת ר ג ס מ ה מ ב ר גיהן חורג ה ת לסו ו י ד י ס ח ן של ה״חצרות״ ה ת ו ח ת פ ת ר ה או תיים של קרי ם העי י ט ב י ה ה ה מ מ כ ק לעיון ב א ר ו פ קדש א ה מו ק ז ר דיון זה. פת ו ותיה העיקרי ו בבעי ת הבנתנ ק א ר ולהעמי ם כדי להאי ה ת חב״ד שיש ב ו ד י ס ח

ום. ת כי י ד ר ח ה ה ר ב ח של ה

ת, ה החרדי ר ב ח ת ה ר ג ס מ ה הישראלית והן ב ר ב ח ת הן ב ס פ ת ת חב״ד נ ו ד י ס חת, גו פי המנהי ני שלה, באו י והארגו ד ס ו מ ה ה ; במבנ ה נ ו ש ׳, כ כ״משהו אחר׳ות ליטי נת ישראל ולשאלות הפו ה למדי ת ו ס ח י י ת ה ית, ב ה המודרנ ר ב ח ה ל ת ק י ז בם י תה בחי רבו ליטי (״שטחים״), במעו -פו יכוח החברתי ו ת במרכז הו מדו העות די הו ות הי ב הציבורי ר ק ת ב י ת ד - ת י ת ר ב ח ים בישראל ובפעילותה ה ליטי הפות ו ר מ ת, ל ה החרדי ר ב ח ה ק מ ל ת חב״ד היא ח ו ד י ס בעולם כולו. ובכל זאת, חעת אגודת-ישראל העולמית, ו ק מתנ ל ה ח ת י א ה ה ל ל י ח ת כ ל וצאת דופן. מ תה י ו הית ו ר י ח ב ת ה ו כ ר ע מ ה מ מ כ ב , ו רה ה לא היו חברי מועצת גדולי התו ״רי אדמות חב״ד במפורש ו ד י ס יצבה ח נה) התי ת האחרו רו ת מערכת הבחי ת (להוציא א ס נ כ לא תה של חב״ד ״שונה״, הי ו ת להי ע ר כ מ ה ה לם, הראי 1 ואו . נגד אגודת-ישראלה נ סף יצחק) אי ו י י נת ישראל (רשת אהל נוך שלה במדי בעובדה שמערכת החיה ק י ך העצמאי של אגודת־ישראל, אלא, בעלת ז ו נ ק מהחי ל ה אף פעם, ח ת י ולא הרה ף שהשלילה הגמו ת (ממ״ד). זאת, א י ת ד ־ ת י ת כ ל מ מ וך ה נ נהלית למערכת החי מיק ל א ח א במודע המשכו הישיר, הי ועת ה״מזרחי״, שהממ״ד הו וך של תנ נ של החיק ב א מ פה, על רקע ה רו ס החרדי שהתגבש במזרח-אי ו ת י מ ה בלתי נפרד מ

ת. נות הדתי ו ת לבין הצי ת החרדי ו התרבותי־פוליטי בין הדתי

162

ה מ ר , ת ק ה ב ו י מ מנ ת בעלת אופי אקו ה חרדי צ ו ב תה ק ו ת הי ו מצד שני, למרם י ד י ס ח , לפילוג הפנימי באגודת־ישראל, בין ה ל גורם אחר כ חב״ד, יותר מת ולכן י ד ר ח ה ה ר ב ח ס ב י ס ת ן גורם מ כ - ם ל״ליטאים״ (״מתנגדים״). חב״ד היא א

ת. ה החרדי ר ב ח ת נפרדת בכל דיון על ה ו ס ח י י ת ת ה ב י י ח א מ הי

ת על התגבשותה ע ר כ ה יש השפעה מ ת י ש א ר ת חב״ד מ ו ד י ס ה של ח י ר ו ט ס י ה לו (1786), ״ מ ק ת ראשיתה בשנת ת ת א ו א ר ת ייחודית בימינו. נוהגים ל ו ד י ס ח כם מנדל ח נ ה רבי שניאור זלמן מלאדי (Lyady) על-ידי רבי מ תמנ כאשר נה סי ם ברו י ד י ס ח ק (Vitebsky) שעלה לארץ-ישראל, למנהיגם של ה ס ב ט י ו ו מל ום י״ח באלו ת, נולד רבי שניאור זלמן בי ת החב״די ר ו ס מ הלבנה. על-פי הד תורה] (1745) והיה צעיר תלמידיו של המגיד הגדול, י הו נ ר ק ־ ת ״ ה ק ה [ ״ ק תת עצמו. בהשפעת כו ק בז ה ב ו ם מ כ רבי דובער ממזריטש (Mezhriech) ותלמיד חסח מעודכן של ה״שולחן ערוך״ (תקע״ד-1814), שכונה ״שולחן ו , חיבר נ מורול חיבורו ב די חב״ד. א ך ההלכתי של חסי ם כמדרי ו ערוך הרב״, המשמש עד היותר בכינוי ״ (תקנ״ז-1797), הידוע י ם י ר מ א ״ליקוטי א ותר הו ב בי החשול שאר כ די חב״ד. חב״ד, בשונה מ רה שבכתב״ של חסי ״תניא״, שהיה ל״תוק ל ם ח ט יסודי, שלימודו והבנתו ה ט ק א על ט ת אפו ס ס ו ב ת, מ ו י ד ת החסי ו צ ו ב ק הת ת החב״די ו ה ז ט זו עומדת ה ב ת מ ד ו ק נ ת החב״דית. מ ו ה ז תי של ה עיקרי ומהו. גם הכינוי ה ת ו ה מ יברטלית ב נ ת, שהיא או נטלקטואלי ה שכלית-אי ר כ על הה עצמה חב״ד א ו לה ר מלכתחי כמה, בינה, דעת, מעיד על כך ו חב״ד, כלומר: חוו ישר מוליך מן הבעש״ט, ת והנכונה. ק י ר ו ק מ ת ה י ד י ס ח כנושאת הבשורה ה. ו ו אחרי דו המגיד, לרבי שניאור זלמן וצאצאי סד התנועה, דרך תלמי י מיי לציין שאדמו״רי חב״ד (בטרמינולוגיה של חב״ד - ואכן, מן הראום של רבי שניאור זלמן, ולא י ר ח ם א ך המשפחה, לצאצאי הנשיאים) נישאו בתו

ת. ת אחרו ו די ת חסי ו סטי נ ם של די י א צ א צ ל

תו של רבי שניאור זלמן (האדמו״ר הזקן), עבר בנו רבי דובער ר מו ח א ל (האדמו״ר האמצעי), לעיירה ליובאוויטש (Lubavitch) שבפלך מוהילבה ליובאוויטש לכינוי משלים של כ פ ז ה א ה הלבנה (1813). מ סי (Mogilev) ברונים, י א גם שני מאפי ט ב ת חב״ד. ״ליובאוויטש״ ו-״חב״ד״ יכולים ל ו ד י ט חס על לימוד ס ו ב מ , ה יברסלי נ ־או י ת זה: הפן האקומנ נוגדים ומשלימים זה אן בכינוי ״חב״ד״ והפן י ת אישית, המאופי ם והשתלמו ם קדושי י ט ס ק טם ־ גדרי ים מו ופים גיאוגרפיים־תרבותי קה לנ י ז ר ל , הקשו -לוקלי לרי הפרטיקות ה א ו ו ה מל ל נים א י ח שבין שני מאפי ת מ ה הלבנה, ליטא. ה טי ליובאוויטש, רום בה עד היןם. ניתן לומר י י ק ת ה והוא מ ת ל י ח ת ועה כמעט מ ה של התנ י ר ו ט ס י ה ה״ר החמישי לבית שניאורסון, המהרש״ב (=רבי שלום שעד לימיו של האדמו־לוקלי דומיננטי יותר, ן הפרטיקולרי י דובער, 1920-1866) היה המאפי

י בולט יותר ויותר. ברסל י נ או - י מנ ן האקו י ומכאן ואילך נעשה המאפי

163

ה ואף חב״ד של נ פ ת מ ד ו ק ק נ פ ה בלי ס ו ו ח ת ״נשיאותו״ של חמחרש״ב מ פ ו ק תח חכלכלי וחפוליטי של ד מ ע ימינו גובשח וחתעצבח על־ידו. חתערערות מח ת ל ע ח חלבנח, ח סי לרו ה, ההגירה למערב וחדירת חחשכלח לליטא ו סי ת רו יתדות ליטא, ה של יהדו ר ו ת ת, יחד עם גדולי ה הגה הדתי ת ההנ י ת המחרש״ב לחז אה הכהן (״אור ח מ ר ש י א , רבי מ ק ס י ר ב יק מ ם סולובייצ׳ י : רבי חי ים כמו רבנת חב״ד ו ד י ס ר הכהן (״חפץ חיים״). ח י א ק ורבי ישראל מ ס נ י ו ו ד שמח״) מה סי רו ים (ליטא ו ים-תרבותי גרפי ם נופים גיאו ת ו א ה ב ל י ח ת כ ל ה מ ח ת פ ת ה, ו ת אידיאולוגית דומיננטית. יתירה מז דו ת לחטי דו ג ה ההתנ ת י ם ת ה הלבנה) בי שבין ר ו ט ס י ה ק ה ב א מ ת היחידה כמעט, שבה זכרון ה די ה החטי צ ו ב ק חב״ד היא הד ח ת. א ייה הדתי ו ייח ובחו ו י בהו א מרכיב מרכז ם, הו גדי ם למתנ י ד י ט חא ״חג הגאולה״, בי״ט ום, הו ת חב״ד, עד הי ו ד י ס ח ם ביותר ב בי ם החשו י ס ק ט הם די ג ת הלשנה של המתנ ו ב ק ע , ב ר ס א מ ן מ ק ז ״ר ה ם בו שוחרר האדמו ו , חי ו כסלת (״פנימיות ו ד י ס ח ת לימוד ה ת חב״ד העמידו א דו ם. גם העובדה שבחסי הליטאים י ר ח א ם ה י י ס חחב״ד י ר ״ ו מ ד א ר ה״תניא״ ומאמרי ה פ התורה״}, משמע, לימוד סא ם ל ם בחב״ד) בדרגה שווה, א י נ ו ם מכ ה ים, כפי ש ם חי י ה ל (דא״ח= דברי אה שבח פ ו ק ת ד ומפרשיו (״לימוד הנגלה״), ב גבוהה יותר מאשר לימוד התלמות ר ג ס מ ת ב ח ת פ ת מ ת ה י ד ר ח ת ה ו י לדתי ד ומפרשיו ביטוי מרכז חופך לימוד התלמוא על ק ו ו . ד ם ההדדי ז י נ ו טג ה להגברת האנ מ ר ת החדשות, ת ו הישיבות הליטאית מגמתו ט ל ו , ב ת י ת ר ו ט מ ת ה הדו ך הי רצת לתו ק המשותף בהשכלה הפו ב א מ רקע הם. גדי ל המתנ ל מו ת הייחודיות של חב״ד א המודעת של המהרש״ב להדגיש את ישיבת מ ק ותר של המהרש״ב, ה ב בי ם באו לידי ביטוי במפעל החשו הדברי

ם״ בליובאוויטש (י״ח באלול תרנ״ז-1897). מי ״תומכי תמי

ת חב״ד ו ד י ט ״ לגיבושה של ח ם י מ י מ ה של ישיבת ״תומכי ת ת מ ק חשיבות הת לעיצובה ו טאי ת הישיבות הלי בו ה מחשי ת ו ח נה פ , אי י ועיצובה בעולם המודרנו ת מ ק ת, היה רעיון ה ו : שלא כבישיבות הליטאי ו ת. יתירה מז ה החרדי ר ב ח של הת חב״ד, ו ד י ס ח ל ״ר ו לם לאדמו כו ם כל- י ר ו ס מ ר ״לוחמים״ צעירים, ה ד ס של מם ד ו ם ק די הישיבה ה ת הישיבה. אכן, בחב״ד תלמי מ ק ד ה ה ביסו ל י ח ת כ ל ח מ נ מום ״חיילי ים. תלמידי הישיבה (״תמימים״) ה ך למדנ כ - ר ח רק א כל ״לוחמים״ ויתורים ת ״בלי ו ט ל ח ו ת מ ו ת חב״ד צריכה להי ו ד י ס ח ם ל ת ו ר י ס מ בית דוד״ שנות חוצה״ י ת ההר״. ה״שליחות להפצת המעי ובלי פשרות, יקוב הדין אלה כו ם, גלומה כל- ו ת של חב״ד עד הי בי סי טנ נ ד הפעילות האי ת ביסו ח נ ו מ הד הישיבות צ ת חב״ד מ ו ד י ס ם על ח ו י א ת בית דוד״. ה מ ח ל מ ר ״כל היוצא ל מ א מ בה הלבנה, היה סי רו א ו ט י ל ם מ ת הצעירים המוכשרי ת החדשות, שמשכו א ו הליטאיא כך ט ב ת ה ם ההשכלה, אף שכמןבן אי אפשר היה ל ו י א ר אף יותר מ אולי חמו

במפורש.

בעזרת בנו היחיד, רבי יוסף יצחק, ששימש ״מנהל פועל״ של הישיבה,ר שנים פ ס ו מ כ ם שהתחנ י ר ו ס ר של צעירים מ ד ס ם לו מ י ק ה הצליח המהרש״ב לם י ם דתי י ד י ק פ למלא ת ות שלוחים של הרבי ו בליובאוויטש, והיו נכונים להי

164

ת אליהן שלחם. המוכשרים ו ל ם וכיו״ב) בקהי ם, שוחטי שונים (רבנים, מלמדית חב״ד בישיבות ר ו ת ת ת א רו ם להו ד י ק פ ת ו ל״משפיעים״, ש שבהם התמנה מהמשבר הכלכלי והפוליטי וההגירה למערב א צ ו ת ות. כ ת החב״די ו ל בקהי ום של ת ר ז ע ת, יכול היה הרבי, ב סי ת הרו ו ר ס י ק ם ב י ק ח ו ר מ ם ו י ר ח ת א ו ז ו ח מ ל זת ו ל -לוקלי של חב״ד ולפרוץ לקהי לרי פיה הפרטיקו ת או ה לשנות א ל ו א תלמידיה זו הפעם ת י ה , כמו זו של יהודי גרוזיה (קיץ תרע״ו־1916), ו ת ו ר ח את. לעובדה זו דית-מזרחי ה יהו ל י ה ת ק ר ג ס מ ת פועלת ב י ד י ס צה ח נה שקבו הראשות בעלת אופי ו ד י ס ח ה של חב״ד, כ ת ו ח ת פ ת ך ה ה משמעות רבה בתהלי ת י הה של רשת המשפיעים והשליחים, השפיעה ת ו ט ש פ ת לם, ה . ואו י יברסל נ -או י מנ אקוך ״חצר״ הרבי. זו ת בתו י דרנ ת מו קרטי רו ו ה של מערכת בי ת ו ח ת פ ת גם על הת ו ת החב״די ו ל י ה ק ה נפורמציה חשובה מ ה אי ז כ ר ת רת, בה ה ה למרכז תקשו כ פ ה

ם לכל העולם. מי פירטו ת ו ראו , הו ם י ב ת כ זרמו מ ה הו ממנ נות ו השו

נת ישראל היא בעלת ם לציונות ולמדי ו ה של חב״ד כי ס ח ר ששאלת י ח א מהם של המהרש״ב ובנו המהרי״ץ כלפיהן. תי ת עמדו חשיבות רבה, נציין כאן א

ו נגד ב ת כ ה שלילי ביותר. מ ל י ח ת כ ל חסו של המהרש״ב לציונות היה מ ית הדעת ו ים שבחו י נ א מן הקיצו 2 הו ברת ״אור לישרים״ ם בחו ס ר ו פ נות ש ו הציות, טען המהרש״ב, ה ומצו ר ו ם היו הציונים שומרי ת ות בנושא. גם א י הרבנם היה י ר ח ם א ות [והוא כמו רבי י נ ם המדי ה י ת ו ר ט ת מ ם נניח שישיגו א וגם אם ר להצטרף לציונות, משו ו ס תי לחלוטין], הרי א משוכנע שהדבר בלתי מציאוה ״ ב ק ה ה ש פ צ מ ת ה י ת י מ א ה היהודית ה נ ו ר ח א לה ה ת הגאו ו ו ק ת שהדבר מנוגד לת ישראל בגאולה בעצמו, ״שלא ע״י בו״ד״ [=על־ידי בשר ודם], יגאל אם ח״ו [=חס ושלום] יעלה בידם [של א ו! ״ ת ושלמה. יתירה מז י ת י מ אה בשיקוציהם ת ו ם בנפשם, יטמאו וישקצו א ק בארץ כמו שמדמי י ז ח ה הציונים] לה י ה ם על ידם ת א . ה . רך הגלות. ת או ה ח״ו א ם ויאריכו בז ומעלליהם הרעים בידי עי י .. והמסי קבל זה בשום אופן. ישועתם של ישראל? לא! לא ני א י ט ח ה ידי מ מ ם ה י ק י ז ח ת הדין, כי מ נים הנ״ל עתידים ליתן א ו הצית עול הגלות לכפר ל א ב ק . ועד אשר יהי רצון ה׳ לגאלינו, עלינו ל . הרבים.ת וגרועה נ כ ו ס נות שהיא מ ו ה חריף נגד הצי מ ש ב א ת על עוונותינו״. לפנינו כם עוד יותר. פי ים חרי י עת ההשכלה. בנו המהרי״ץ, השתמש בביטו ו אף מתנת הארץ א א מ ט ״ ת נגד הרעיון ל פו א יוצא בחרי ״ר מגור הו ו אל האדמו ב ת כ מ ב, בתי עבודה וחרושת״. ״אל ירהיב לשום פעמיו ר ח ס בכל גשם וחומר, בתי מועת נ תנ . ״ ת הר[ו]כל אשר לו ק ב א ב ו ו , עסקי אל הקודש (ארץ-ישראל) בתרמילוה ביישוב הארץ כ מ ת ם שנעשתה ״ציונית״ ו פסלה על-ידו, משו אגודת־ישראל נה של רי טטו ת לציונות בהי דו ג ה כי כן, מושרשת ההתנ לפני בוא המשיח. הנת בדבר י ת ר ו ס מ ה המשיחית ה ס י פ ת ת בעיקרו של דבר על ה ס ס ו ב מ ועת חב״ד ו תנח מאידך. ר לחלנ ו ס א ת ארץ-ישראל כארץ הקודש ש ס י פ ד ועל ת ח סית מ י גאולה נ

165

נת רג ועה מאו ו בעיצובה של חב״ד כתנ א לאבי ל וסף יצחק היה שותף מ רבי ית ח א ה ב הג ת ההנ בל א א קי ד עם אתגרי העולם המודרני. הו ד ו מ ת ה ת ל ל ג ו ס מ ה־ סטי י נ מו ר הקו ט ש מ ה, עם עליית ה סי ת ברו י ת ר ו ס מ ת ה ת ליהדו השעות הקשוך . תו ת י ט ט י א ת ת בשם אידיאולוגיה א ר ו ס מ ה ה על הדת ו מ ח ל יטי שהכריז מ סובידה חי עה הי ו ה התנ ת י , וחב״ד ה ת ו רתי ת המסו ו ת הדתי ו ר ג ס מ ר התפוררו ה צ זמן קם. הרבי ם החדשי י א נ ת ת חינוך ב ו ד ס ו מ ת פעולה ו ו ר ג ס ם מ י כמעט שהצליחה לקים י פ ס ת וגייס כ ת המנהיג הדתי העיקרי של יהדות ברית-המועצו ו הפך להים י , ובעזרת רשת שליחיו הצליח לקי ה, בייחוד מארה״ב סי ו שמחוץ לרו די מחסיר שעמד בפני ג ת א ת. ה ה יחסי כ ו ר ה א פ ו ק ם במשך ת י י ת ר ת ח ת מ ר ו ס מ ת ו חיי דת ו י ת א י ס א בליקות ה ר ולרפו בי ות לסי . ההגלי ם ת ו ק א ז חי ו חישל ו די הרבי וחסים י ק ו ח ת ר ו ז ו ח מ ת חב״ד, גם ב ר ו ת (בוכרה), איפשרו הפצת ת של ברית־המועצור ח א רך זמן. ל י רב לאו כו ם אלה, לא היה לחב״ד סי ם קשי א שבתנאי ל אלה. אר, הצליחו ן תרפ״ז-1927) והיה צפוי לעונש חמו ו אסר הרבי (ט״ו בסי שנה (כ׳׳ח בתשרי י ס ו ת ר י חב״ד בארה״ב להביא לשחרורו ולעזיבתו א ד חסית נופיה ת חב״ד א ו ד י ס בדה ח תרפ׳׳ח-1927) לריגה ולוורשא. כך איפי וולונטרי־ ת ״זרה״, בעלת או ר ג ס מ ים ונאלצה לפעול ב גרפיים־חברתי הגיאות, השליחים והמשפיעים עמדו רוקרטי ו ה האירגוני, המערכת הבי . המבנ י מנ אקות מ ח ל ם כאשר פרצה מ ה ם שרדו. הניסיון שקנו לעצמם, עמד ל ה עכשיו למבחן ו העולם השנייה והרבי נאלץ לברוח שוב והפעם לארה״ב (ט׳ באדר ב׳ ת״ש ־

ז חדש. כ ר ם מ י ק , ה ( E a s t e r n Parkway 7 7 0 ן ( 1940). שם, בברוקלי

די חב״ד, אי אפשר להופיע בפומבי דת חסי ו ו לרבי ראשי אג ר מ , א ה ק י ר מ א ב, י ת ר ו ס קן מ ב בז , אי אפשר ללכת ברחו י מזרח-אירופאי ת ר ו ס בלבוש יהודי מת ם א ו מעלי די ה הדבר אפשרי* וחסי ק י ר מ א ך הרבי הפליט ביקש להוכיח שגם ב את יותר. ב כ ר ו ת מ או קה, מצביעה על מצי קה מעמי לם, בדי הצלחתו על נס. ואוירה ו לם השנייה, יצרו או ת העו מ ח ל ר מ ח א ת המערבית ל ו השינויים שחלו בתרבות, י נ לי פו ית יותר כלפי השונה, בייחוד בערים המטרו פלורליטטית וסובלנדך, הבין גם ם להתגורר. מאי י י ת ר ו ס מ דים ה ם היהו ת הפליטי בהן בחרו מרבי, צריכה חב״ד ה מ ח ל מ ר ה ח א ם שנוצרו ל אי , בתנ קה הרבי שכדי להצליח באמרים, קאי ם־אמרי י די הו ר לילדים י פ ו בתי ס מ ק ו ם חדשות. עוד בימיו ה לחפש דרכידית ת היהו ו ב ר ת קה ל י ה למדי, יחד עם ז ב ח ם ניתנה השכלה כללית ר ה בה ר ו ת די ה ה ל״חדרים״ ולתלמו ל ר א פ . לא היה כל דמיון בין בתי ס ת י ת ר ו ס מ הם ם היה הרבי מודע לכך ובין א רופה. בין א ם של חב״ד במזרח-אי י י ת ר ו ס מ הת ת ומודרנה, יותר מאשר א ו י ת ר ו ס ה של חב״ד, מ ל ר א פ , ייצגו בתי ס לאות חו פתי ה זו גילתה חב״ד גמישות ו נ ת של חב״ד. מבחי י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ת ה ו ב ר ת הת צ פ ה ה ב ל ח ל ה י ב ק מ . ב ת ר ח ת א ת חרדי ה דתי צ ו ב למודרנה, כפי שלא עשתה שום קכר ו י המנ א ק י ר מ א ת היהודי ה ה למשוך א ת י רה ה ת באנגלית, שאמו ת דתי ו ר פ סז לעניני חינוך״, ת ״המרכ ה חב״ד א מ י ק . לניהול פעילות זו ה ליהדותוא ה ל ל י ח ת כ ל . מ ן דל שניאורסו ם מנ ח נ ו הצעיר של הרבי, מ שבראשו הועמד חתנתם, הדו ת י ם שהשתכנעו וגילו מחדש א י ט ע מ ה זו הצלחה גדולה. אבל ה ת י ה

166

ת־ ת הדתי חדו ד לגמרי לי ו י אינו אב : העולם המערבי המודרנ ה נ פ ו מ ל מ י סב ר ם שעולמם ח י י ת ר ו ס דים מ ה זה ניסיון חדש ומפעים בשביל יהו . הי ת י ת ר ו ס מ

ה. מנ עליהם בשואה. הפירצה נפרצה והדרך סו

ת צפון- ם: גילויה של יהדו ספי ו כיר שני אירועים נ י להז כאן מן הראות צפון- ב יתדו ר ק ת כפר חב״ד בישראל. פעילותה של חב״ד ב מ ק ה ה ו ק י ר פ אתו של המהרי״ץ, יכולה להיחשב כהמשך פריצת ך למו ו מ ה ס ל ח ה קה, ש אפריה זרה ת י ן־אפריקה ת ת על־ידי חב״ד. צפו קלי לו ת־ לרי קו ת הפרטי ר ג ס מ הה ק ז ה ח ק י ת יותר, בעלת ז נ רג ת מאו ו ה השליחות להי ת י . כאן צריכה ה ן לחלוטית ומעשית חשובת י ל מ י ת ס א בעל משמעו . האירוע השני הו ותר למרכז ית ת א פו ף בחרי ק ה המהרי״ץ שבראשית שנות העשרים ת ה ז ר, הי ת. כזכו לא-פחו, בתי ר ח ס זמתה ביישוב ארץ־ישראל ב״גשם וחומר, בתי מ ו אגודת-ישראל על ין ך שיתוף פעולה עם השלטו ו וזם, ת א עצמו י ׳. והנה הו עבודה וחרושת׳ה ר הי ו של יישוב יהודי חב״די, שאמו ת מ ק ת ה ת ישראל, א נ הציוני של מדיה ולמפנה. בשיחה עם זלמן שזר ר י ת ס . הרבי היה מודע ל ת ו א ל ק ח ס מ נ ר פ ת ה ל- ת י ט ס י ל א י צ ו ס גיה של מפא״י ה י חב״ד וממנהי ד (רובשוב), צאצא של חסיי ניט. ק א ל ט א מ ט ס נ ע . ד ה ט ר ב ח א ט ניט אז איך ה ע י מ : ״ ר הרבי מ חילונית, אם כן...״].* ו י ם לא, כ נ מ . אז - א ט ר ח ת ב שאני מ איצטער יא...״נ=אל תחשוק לשער ה חשובים. אפשר ר ה גרם לשינוי דעתו בנושאים כ ה לדעת בבירור מ ש קיטית, השואה, החשיפה בי ה הטו כ פ ה מ ה: ה ו ם חו ת ו ם א י י ט מ ר ד ת ה רעו שהמאוי שהוא ת ר ו ס מ לם היהודי ה לעולם היהודי בארה״ב, שגרמו להיעלמותו של העות. אפשר או יה חדשה של המצי ו לראי ת ו ם, הביאו א לטי ו הבו ד ממנהיגי ח היה אר בריחתו ח א ו הצעיר, שהצטרף ל״חצר״ ל תה זו השפעתו של חתנ גם לשער שהית ו ד י ט ; ח ר ה ז י ה ל יש ל ב ן תש״א-1941). א ו ו ה (כ״ח בסי מ ח ל מ ת בראשית ה פ ר צ מה והשואה כ פ ה מ ת ה ר הרבי א י ב ס ה ציונית. במישור הרעיוני ה כ פ א ה חב״ד לת א לצחצח א ל רים ולא נותר א ימו כל הבירו י של ״חבלי משיח״: ״נסתי כביטוה בעיניו ס פ ת א נ ל המהרי״ץ לא הפך ציוני ומדינת ישראל ל ב , א ם״ רי הכפתו

א דגאולה״. ת ל ח ת א ״ כ

א חשוך בנים. שני צחק נפטר ב-י׳ בשבט תש״י (1950). כשהו וסף י רבי י, היו ן דל שניאורסו ם מנ ח נ , רבי שמריהו גוררי (גור-אריה) ורבי מ ו י חתנת הבכירה, היה ליד ב . רבי שמריהו, שהיה בעלה של ה תו ם לרשת או עמדי מודל ם מנ ח נ הל ישיבות חב״ד, ואילו רבי מ ה למנ נתמנ ו ו תנ ימינו של חוא צאצא ישיר של בעל ת שינוי. הו סו תכלי י ן היה שונה מג שניאורסוא גדל ב״חצר״ ך ל ית חב״ד, א נסטי ״ר השלישי לדי , האדמו ה״צמח-צדק״י ה״חצר״ ולא ך לא נעשה מעורב בחי ת הצעירה, א ב ת ה א נשא א המהרי״ץ. הוברסיטה, מעשה י נ ר זמן יצא לברלין ולמד שם באו ח א ד רשמי. ל י ק פ לא בה ת מים י ט ר פ . ה ה ס ד נ ת. מברלין עבר לפריז ולמד ה ת החב״די ר ו ס מ ד לא אופייני ל א מת ו ב ר ת ת ר א ק שהיטיב להכי פ ם למדי. אבל אין ט על חייו בברלין ובפריז דליא יודע לשונות (אנגלית, גרמנית וצרפתית), איש ארגון מעולה, המערב. הו

167

א, סף לכך הו ו זמה. בנ , זכרון פנומנלי ובעל כרי ם י ה ד בעל כושר עבודה מת שמו ולכן ׳צמח-צדק״ ונושא א ר בן, של ה׳ ח , גם צאצא ישיר, בן א ר כאמוי ע ט ק ק הירושה. מ ב א ם על מ ם אלה. אין לנו פרטי י א נ ת ם ב לטי ות בו נ בעל יתרוא היה א בגללם - ל ק ו ו ו ־ ואולי ד נותי ם אפשר ללמוד שלמרות יתרו י ז מ רקי תי בטח. אפשר לשער שהשמרנים חששו מרבי ״משכיל״. ו מינויו מום מנדל היה בשבילם כמעט ח נ מ ם שמריהו גוררי, ו ל ה נ ת מ ׳תמימים״ הכירו א ה׳ם מנדל. אפשר להניח ח נ נעלם, ובכל זאת, בסופו-של-דבר ניצח מת הרבי י חב״ד בניו-יורק, שהביאו א ד דת חסי ו קי אג תי , ו ם״ קאי שח״אמרים ב ו ר ו ב כ מ , ת ולוגיה החב״דית) נ ת ה״חצר״ (״מעמד״ בטרמי צאו ת הו ו א ומימנר החדש ״ ו מ ד א ק אימץ לעצמו ה ב א מ . במהלך ה י ם מנדל המשכיל והמודרנ ח נ מ בר (ציון) ב ק : עלייה ל גותו י של מנהי ז ם לביטוי מרכ צת הימי מנהג שתפך במרות ם מנדל ביקש לשכנע א ח נ . רבי מ , שקיבלה אופי של דיאלוג עם המת ו חותנם עמו דיאלוג. י י ק מ א זה ה הו ם ו כ ו ת ם שהרבי מהרי״ץ נמצא עדיין ב י ד י ס ח הי ח - ת מ ד של הרבי ה פקו א המשך תי ל ד, א כך שאין כאן הורשה והעברת תפקיר ״נשיא דורנו״, א ו ת ו ב תנ ת חו ות א ום ממשיך הרמ״מ לכנ . עד הי ת ר ח בדרך אם ולענות לכל י ד י ס ח ונות ה ת פדי ו באופן קבוע, להביא אליו א ר ב ת ק ד א לפקוק ב א מז על מ ת הרו ו ר ו ק מ ד ה ח ד במילים ״אזכיר על הציון״. א י ס בקשה של ח

ת חשיבותו של חידוש זה: ט א הירושה מבלי

כל מי שזכה לראות את הביטול העצום של הרש״ג (=הרב שמריהו גוררי) זצ״ל לכ״ק אדמו״ר שליט״א כשהיה ניגש לבקש ברכה באמצע ההתוועדות ו.בכלל בחיי היום יום, היה עומד נדהם ומשתומם. פעם שאלוהו מתי וכיצד ״נולדה״ אצלו אותה התקשרות עזה! וכך סיפר לו הרש״ג: אתה יודע שכשניסתלק מורי וחמי כ״ק הריי״צ זי״ע (כבוד קדושתו, הרב רבי יוסף יצחק, זכותו יגן עלינו) היינו כולנו מבולבלים ומדוכדכים עד עמקי נפש. כשעבר איזה זמן חשבתי שאולי בתור ׳חתנא דבי נשיאה׳ המבוגר יותר יתן לי השי״ת (השם יתברך) כוחות רוחניים לטובת עדת החסידים. והנה פעם אחת הייתי מתלבט באיזה ענין חשוב ביותר ונצטערתי מאד על אי יכולתי להחליט. מאחר שאותה התלבטות... [היתה] גורלית, חשבתי לעצמי, הלא גיסי הרמ״ש (=הרב מנחם שניאורסון) נמצא כאן ומדוע לא אתיעץ עמו. נכנסתי איפא אל גיסי והצגתי לפניו את השאלה. והנה הוא (״דער שמאגר״) התעמק מאד בעניין וענני שבהיות השאלה כה נכבדה, אין הוא רוצה לקחת את האחריות על עצמו, ומאחר שהולך הוא היום אל הציון, וועט ער פאנאנדער רעדין וועגן דעם מיט דעם שווער (=הוא יתדבר ויתיעץ בנושא עם חמיו - כ״ק הריי״צ זי״ע) וכשיחזור יתן לי תשובה. ואמנם בשובו מן הציון השיב לי תשובה נפלאה. וכך סיים הרש״ג ז״ל את ספורו: ״הערט זיך איין, דער שוואגער זאל געזונט זיין איז ניט גיוון שייך צו קין גוזמות. אויב ער האט גיזאגט אז ער וועט דעם ענין פארנאנדער רעדין מיט דעם שווער אויפן ציון, האט ער מיט דעם

168

שווער דארטען פאנאנדער גירעט זיך. איך וויס ביי זיך אז איך קען מיט דעם שווער נ״ע נישט פאנאנדער רעדין. אז ער קען דאס יא - בין איך זיינער א מקושר״ (=שמע נא, חגיס שיחיח בריא לא חיח שייך אצלו גוזמאות. אם הוא אמר שהוא יתדבר על כך עם החותן על חציון, אז הוא אכן דיבר עמו. אני יודע בעצמי שאיני יכול להתדבר עם

] שלו).' ד י ס ח ־ ם הוא יכול, הרי אני מקושר [ החותן. א

׳ר שליט׳׳א עוזב כל עניניו ועולה ׳ ב כיצד ״כ׳׳ק אדמו ת ו כ בהמשך מציין הק ״ ת מגן עדן - כלשון כ א צ ״ר זי״ע ל ק אדמו ״ ת כ ל הציון הקדוש ומטריה א אגרות קודש) - כדי לפעול ישועות ו (נדפס באי י ד ממכתב ח א ״ר שליט״א ב אדמות : ״אשרנו מ ם י י ס מ ה׳ לפלוני בן פלוני בבעיותיו הגשמיות והרוחניות״. ו

מה יפה ירושתינו״. ה נעים גורלינו ו מ ו ו נ ב חלקי ו ט

ה של פ ו ק ח מידת, ת נ , לפי כל ק ת ״נשיאותו״ של הרמ״מ, היא אכן פ ו ק ת, בניו־יורק, E a s t e r n Parkway 7 7 0 שינויים מופלגים ושל הצלחה כבירה. ^ת. קלי לו לרית- קו ת פרטי ר ג ס מ ת ליובאוויטש כ ר א כי נו מז ט שום דבר אי ע מ כת השפע ר ב ת: עלייתה של ח בו סי ם כל בשינוי הנ ד ו רה ק ת זו קשו ו ח ת פ ת הת הגדולה ת לזר ולשונה בעיר המערבי י ס ח י ת ה ו נ בל הסו ם ו ז רלי ת, הפלו תמערבית היהודית. ו ה ז ת ולשאלת ה ו ל ל ו ב ת ה ת הגדלה בעולם היהודי לתופעת ה והמודעום בות אלה. דיינו א ת הדיון בשאלות חשו ב א ת זו להרחי ר ג ס מ א נוכל ב ל

ות: ת העובדות העיקרי נציין א

נוך של בני המעמד ת החי מ ר ם הביאה לשינוי ב י ת החי מ ר א. העלייה בת, שהן ברסיטאו י נ דיהם באו מו ת לי כים א ת הצעירים ממשי הבינוני. מרביה היהודית, שהיא ר ב ח ת ה נ י ח ב ללים מעצם הגדרתם. מ ם ומבו י ח ו ת ת פ ו ד ס ו מת לכת ק י ח ר ת מ ת המערבית, יש לכך משמעו ו ב ר ת ת ה ר ג ס מ ם כמעט כולה ב ו כי

זהותה. לגבי עתידה ו

ת כו ה בז ר כ זם ושל ה מת מגמה של פלורלי י ת זו, קי ו ח ת פ ת ה ל ל י ב. במקבת פועלות באופן חופשי כמעט בערים ו ת דתי כיתו ת ו ו צ ו ב ות שונה. ק להיה ההופעה ת י ם בעבר ה ם. א י יברסיטאי נ ם האו י ס ו פ מ ק לות ובייחוד ב הגדויהודים, הרי ובה שלילית בין גויים ו ררת תג ת מעו י ת ר ו ס מ דית ה היהות ו ב ר ת ת גם כלפי ה חו פתי ת ו ו נ בל דה גדולה של סו ת מי מ י י ם ק ו כית הניכור ש ו ח ת גדלה ת ה המערבי ר ב ח א ב ק ו ו . מאידך, ד ת י ת ר ו ס מ היהודית הבתחושת שייכות ת ו לרי קו ת פרטי הו ם צורך גדל והולך בז י קי ת ו דו והבדי

ת הדדית. ו ת ואחרי ו לידרי דדת סו צה מוגדרת, המעו לקבו

ת ת, יצרו מודעו ללו ך ההתבו וך הגבוה והשפעתו על תהלי נ ת החי ו ח ת פ ת ג. הנה דית אי ם היהו ת ו ה ז לשאלת עתידו של העם היהודי, גם בין יהודים שך בפעילות ו מ ת ם ל י כנ ה מו ל הם היומיומי. א י רח חי ה לידי ביטוי באו א ב

169

, כדי ב הלא-יהודי ם וברחו י טאי ברסי י נ ם האו י ס ו פ מ ק ת ה ר ג ס מ יהודית בתו היהודית. הו ז ב ל י ת מודעותו של הצעיר היהודי הלא-מחו לעודד א

ה וידע לנצלן עד ל ת א ו י ו ח ת פ ת ת בכך שהבין ה א ט ב ת גדולתו של הרמ״מ מת אישיות: כושר עבודתו ו נ ו ו להצלחתו גם תכ מ ר גב1ל האפשר. במידה גדולה תו די הבלתי נידלה, וצימאונו הגדול למידע על הנעשה והנשמע בין חסים ופניות בעניינים י ב ת כ ל ומשיב לאלפי מ ב ק א מ ובעולם היהודי בכלל. הום י ד י ס ח ־ א ל זמתו גם ל ו נה בי א פו ת הו ו ב ו ר אישיים וציבוריים, ולעיתים קא מודע ה בשבילו. הו נ ט נה גדולה או ק ומבקש שיכתבו אליו. שום שאלה אית ר ו ש ק ת ת אמצעי ה י ומיטיב לנצל א ה בעולם המודרנ להשפעתה הגדולה של המדיל כ א יוצא דופן מ ה זו הו נ . מבחי ו תי ם ושידורי הרדיו למטרו י י נ ו האלקטרם ל׳׳גיוט״ צלי ו ה מנ ל ם א ת. אמצעי ו ת האחר ו י ד ם וה״חצרות״ החסי ״רי האדמודים חילוניים. ם חדשים בעולם כולו, בעיקר בין יהו י נ נטנסיבי של מאמי אית ר ו ס מ ם שורשים ב נ מ ה דתית־משיחית, שיש לה א ס י פ ת על ת ס ס ו ב פעילות זו מרה וכחי עושה בה שימוש בצו א שהרבי הנ ל ת בכלל והחב״דית בפרט, א י ד י ס ח ה

חדשה כמעט לגמרי.

אי לגאולה ת חב״ד, היא תנ ו ד י ס ״הפצת המעיינות״, משמע ־ הפצת חה ת ר ט מ ו ש די יתית של הרבי וחסי י הפעילות הכפי ר השלמה, והיא עומדת מאחות חב״ד ו ד י ס ח ים, להצטרף ל ם שהם, כולל יהודים חרדי ו ק לשכנע יהודים בכל מ״רי חב״ד. שליחותה ת ״פנימיות התורה״, על-פי כתבי ומאמרי אדמו וללמוד או״, כלומר, צה ממנ צה - חוצה שאין חו ת ״המעיינות חו של חב״ד היא להפיץ אן שאין ותר (״תחתו ם בי ידחי ת הנ ו מ ו ק מ ם בכדור הארץ, ל ו ק להגיע לכל מדי ־ דהיינו, יהו לם הלא- ת הקדושה מן העו ן ממנו״), כדי לגאול א ו ת ח תא כשר וראוי תם. כל מאמץ בכיוון זה הו דים שאינם מודעים ליהדו היהויות לאישים ת פנ ו י להיעשות, ולשם כך נוצר היהודי. במכתבי הרבי מצום ד מ ע ת מ , לנצל א ה ק י ס ו מ רים ל ת ומו טאו ברסי י נ ם באו רי פסו שונים, פרו

. ת ו ד החסי ת ו הדו ם הי ו ח ת הם ב די , כדי להשפיע על תלמי המקצועי

ם למפעל ו ת של פעילות זו היא השליחות, שהפכה כי ר ת ו כ לם, גולת ה ואום ברחבי רי ו ת של שליחים פז ת משפחו ו א . מ ם פ ק י ה ם ב י מ י ה ד ם מ י ד מ בעל מק גדול מערי ישראל ומושבותיה. ל ח ב ם ו י ק ח ו ר מ ת נידחים ו ו מ ו ק מ העולם, בת חב״ד ר ו ת ת ם ולהפיץ א י ק שירותים דתי פ ס ים, ל ם דתי כי ם לשמש מדרי ד י ק פ תם י ס ו פ מ ק בעולם. ראשיתו של המפעל בשנות החמישים, כאשר פנה הרבי לם מ ע ם ל כרי ו ים המנ די ם היהו י ט נ ד ו ט ס ם. שליחיו הציגו לפני ה י יברסיטאי נ האום ה י ר ו דית של ה ם היהו ת ו ה ז גדת ל ו בית, המנ ת יהודית אלטרנטי הו , ז לדתם וק ם ר ת. גם א ות חברתי לידרי סו ם אנושי ו ו ה למעורבות, ח ח ט ב ושהיו בה הם חיל חלוץ של ים נענו לאתגר, היו ה ם היהודי י ט נ ד ו ט ס ת מן ה י ס ח ם י י ט ע מם (״געווארענע״) בחב״ד. מן יסים חדשי י ו ם של מג ת שהיו לאלפי ו א מם י נ ט ק ם והיישובים ה ב, אל הערי ת פנו אנשי הרבי אל הרחו ו א ט י ס ר ב י נ ו א ה

170

רה ותודעת ת ברו הו ם דיברו על ז וכר, ה ב המנ בארץ ובחו״ל. על רקע הרחון של שירותים שהיהודי הנבוך ו ו ע שייכות ובבתי חב״ד שהקימו הציעו מה וכיו״ב. ו ה לבר־מצו כ ר ד ת, ה ו ז ו : תפילין, מז ם ה ק ל ק ז כר ליהדותו נ ו והמנ כך נעשו מורי נבוכים לרבים שביקשו לדעת משהו מן המורשת היהודית.י הלגיטימי של ה חב״ד לביטו כ פ לם היהודי, ה ם ברחבי העו ת רבי ו מ ו ק מ בת ו ב ר ת כח של ה תו ך־ נותה, בהנהגתו של הרמ״מ, לפעול בתו ת. נכו היהדות נ מ ט ים, מ ים האפשרי גי לו ו ם הטכנ ת ולהשתמש בכל האמצעי נית המערבי לו החית ו ר ח א ת ה ו י ת החרד ו צ ו ב ק ת זו לבין כמעט כל ה די ה חטי צ ו ב ל בין ק ד ב ה ת ה את ת המערבי ו ב ר ת ל ״ריח״ של ה כ ת מ ו ק ח ר ת ה ת ו ו ל ד ב ת ת ה ט י פ ת ת ב ו ק ב ד הק גדול ל ם. ח רי ם אדי י ב א ש קף זו דורשת מ ת הי ב ח נית. ברור שפעילות ר החילוות ה ומצו ר ו ם שומרי ת די הו י חב״ד, ואפילו לא מי ד י ס ח א מ ק ו ו ם בא לאו ד ה מם ק ל . ח ם י ק ו ד נם א ם שאי די הו א מי ל ת של חב״ד, א ו י פ ה הסו י ת ו ר ט ם עם מ י ה ד ז מ הם י ט ח י ת ה . ניתן להגדיר א ת י ב סרבטי נ ת או הקו רמי ועה הרפו ה עם התנ ה ד ז ף מ את הו ת חב״ד ז ק פ ס , מ ם פ ס כ ה ל ר ו מ ת י חליפין: ב ס ח י ה כ ל שבין חב״ד ליהודים א

. ף ח ו ס ת ה ו ל ל ו ב ת ה ך ה רה ואתגר בפני תהלי יהודית ברו

ת ישראל וככל נ ת מדי ר ג ס מ ה של חב״ד ב ד י ק פ דו של דבר גם ת סו זהו בית י ת כעומדת בחז ס פ ת ת הציונות. חב״ד נ ר ג ס מ , גם ב י שיישמע הדבר פרדוקסלת היהודית בעולם, שעה שמדינת ישראל הו ז ת ל כרו בהתנ ת ו ו לל ה בהתבו מ ח ל מ הם מפניה. עד חרדי ה ו ל ו ם מ י נ י או ר ס ועה הציונית עומדים לעיתים ח והתנה זו, נ דית מבחי נה היהו ם בין חב״ד והמדי י ס ר ט נ י א ת ה הו ת ז ט פ ת כדי-כך נועה ת לא כתנ ו ח פ ועה ״ציונית״, או ל ת כתנ ו ב ו ר שחב״ד נחשבת לעיתים קויכוח על שאלת ״מיהו א בו אנטי־ציונית. ביטוי מעניין לכך אפשר למצו

7 יהודי?״ בישראל.

ק שיגדיר ו ת ח ק י ק ח ות השבעים נעשית חב״ד נושאת הדגל בתביעה ל משנו ת ו ת מגדירה א י ט ק ו ד ו ת ר ו א ק מי שההלכה ה א ר רה שיהודי הו בצורה ברור הגיורים פ ט מ ר בגידול הניכר ב . עניינה של חב״ד בשאלה זו קשו כיהודיס של חב״ד בנושא ר ט נ י א ם ורפורמיים. ה י י ב סרבטי נ ם קו י שנעשו על-ידי רבנ. בכתבי הקודש של ת נה הפרקטי גית ומן הבחי לו ה התיאו נ ל: מן הבחי א כפו הו, לבין זה של הגוי. י בין שורש נשמתו של היהודי ת ו ה מ חב״ד מודגש ההבדל ה. יתירה ימית של העם היהודי תו הפנ ט זו גיור רפורמי פוגע בדמו ב ת מ ד ו ק נ מך הבירור של הקדושה מן הקליפה, ת תהלי ם א ד ק ק שהוא אינו מ : לא ר ו מזט י נ א שהוא אף מכ ל ת בואו של המשיח, א נ ד העיקרי של הדור בהכ י ק פ ת שהוא הם י ס ו פ מ ק ך הקדושה. מאידך, פעילותה העניפה של חב״ד ב ה לתו פ י ל ק ת ה אה בעימות ישיר עם שאלת ״מיהו יהודי?״. ת ו דה א הה, מעמי ו ב הבלתי מז וברחוך על מ ת ס ה א יכול ל ם אין הו די הו ם הי י ט נ ד ו ט ס כאשר פונה שליח חב״די אל הק ו ו גיור רפורמי! ח מ ט שהוא יהודי, שמא גוירה א נ ד ו ט ס הצהרתו של הן ו מי לקריטרי ן הלאו ו ת בין הקריטרי הו ת ישראל יקבע ז ס נ ק על־ידי כ ק ו ח י שם נאלצים ם בלתי נעימים, שעה שכיום ה י ב צ מ ת אנשי חב״ד מ הדתי וישחרר א

171

י שחוא ס ק ו ד ו ת ר ו א - י ת ן ד ו ם על-פי קריטרי ה י ל נה א תו של הפו ת זהו לקבוע א בניגוד לדעתו ולהרגשתו.

עה א כתבי ל ת, א עת דתי א הוצגה כתבי , ל ק ו ח עתה של חב״ד לשינוי ה תביה גם ת כ בת. לכן ז ת ונישואי התערו ו ל ל ו ב ת ה ד עם מגיפת ה ד ו מ ת ה ה ל א ב הה זו נ י ח ב ה מ ס פ ת ת חילוניים. חב״ד נ ס נ י כ ר ב ח ת מ י ס ח ה גדולה י כ י מ ת לד תפוליטי בישראל, שהיענות ס מ י מ ק כאשר נתברר ל ת. ר ת שליחות לאומי א ל מ מ כם י מי ם לאו י ס ר ט נ י א מי ותפגע ב ה קרע לאו תי א בעקבו י ב לתביעה של חב״ד תת ה ומדגימה א ט י ל ב , והיא מ ק ו ח חיוניים, נפלה דרישת חב״ד לשינוי ה

ת. ה הישראלית ובציבוריות חחרדי ר ב ח ת שבמעמדה של חב״ד ב ו ב כ ר ו מ ה

נית, העניקו ת החילו די הו ח הי ר ב ח ימח חב״ד עם ה חסי החליפין שקי יה ת ח ל צ י ובמישור הפוליטי. ה ת ר ב ח וקרה במישור ה י ד ו לחב״ד מעמד של כבוה לחב״ד מעמד חשוב בציבוריות ת נ ק י ר רב של בעלי תשובה, ה פ ט לגייס מם, כן עוררו כרי ז לם, ככל שגברה פעילותה במישורים הנ או ת. ו החרדיתה בשאלת ״מיהו יהודי״, רבו ה ואף עוינות. מעו ה י מ ה ודרכיה ת תי עמדות ר ב ח ה ב ת י מ ד ת ה ב ש ני ופגעה ק ת הציבור החילו ת מרבי עוררה כנגדה אא עוררה , הי ל . במקבי ת בארץ ובעולם המערבי י ס ק ו ד ו ת ר ו א ־ א ל דית ה היהו. ם״ ם ה״ליטאי י ד ג נ ת מ וחד בין ה ת ובמי י ד ר ח ב הציבוריות ה ר ק זם גם ב י נ ו אנטגא ית, ל נ ת ישראל החילו נ י ים ממד ג י ם ומטתי י י נ לו ם מהחי י ל ד ב ת מ ם ה י ד ר ח אצל הה ח ד נה במעלה שהכל נ ק ״מיהו יהודי״ כתביעה ראשו ו ה התביעה לשינוי ח ט פ ת נת י נ צו ה הקי ד מ ע ם. ה י ת חרדי ו ד ס ו מ ם לישיבות ו י ב י צ ק בפניה, כולל השגת תת בין חב״ד לבין ח להתנגשו ר כ ה ת של חב״ד בעניין גרמה ב ר ש פ ת והבלתי מהרב , כמו הרב אליעזר שך, ראש ישיבת פוניביז׳ ו ת ו ות אחר ת חרדי טו רי טו און גורם שולי מ ז תה כל ה י (״סטייפלר״). הללו חשו שחב״ד, שהי ק ס ב י י נ יעקב קן ו כ ך סי ו ותת, ת י נ ת מדי בעת א קו ועה ו ת על התנ ט ל ת ש באגודת־ישראל, מ

הו יהודי״. ק ״מי ו ן ח קו ם מאשר תי ת ע ד ניים יותר ל ו ם חי י ס ר ט נ י א

זואלית ומופגנת, כן י ותר ו , ככל שהפעילות של חב״ד נעשתה י ל במקביתחושת ת ו ו ה י מ , שעוררו ת ו ם על הרבי וחטידי יותר פרטי ותר ו נחשפו י. ככל שגברה פעילות השליחים, ה החרדי נ ח מ ך ה וחות, בלשון המעטה, בתו נ - איב של ו ר ק או ה ם על בו רי בו ך חב׳׳ד. הדי ח המשיחי בתו ת מ ת ה כן הגביר הרבי איותר: ותר ו ם י י פ ו כ ת בואו נעשו ת ם לזרז א ת ר ט מ ם ש י י מל המשיח ומעשים סין ילדים בשם ת ארגו מ ק ח ״אנו רוצים משיח עכשיו״, ה ס ו נ ת ב ו כרז ת ו ו א י ר קו י חב״ד, כן החל ד י ס ח המשיחי בין ח ת מ ת ה׳״ וכיו״ב. ככל שגבר ה ״צבאובדה שלרבי, א הרבי עצמו! העו ה הו ו ו ק מ רים שהמשיח ה ם ברו י ז מ להישמע רפה שאכן קץ ת השאי א ה ו ו ו ק ת ת ה ם מגבירה א ם בן 89, אין צאצאי ו שהוא כיד צ י לכך מ א ראו ו ה (״האין ה ו ו ק מ ב. הרבי יהיה המשיח ה ם קרו מי הים ו י צאת כ ו ת הי ת החב״די ו ר פ ס תכונותיו?״) ושוב לא יהיה צורך ביורש. כל הת של הרבי - ו הי ת-אלו ו אי בו ו הנ ותי נ ה בביטויי הערצה לתכו א ל לאור, מ

172

א הרבי״! כל זה נעשה על רקע הצגתה של חב״ד הכל הו א הכל ו ״הרבי הוה על-ידי כלל העם היהודי, ת ל ב ק ב ת ו הדו טי של הי טנ האו ן ו י הנכו כביטודית ה היהו י ר ו ט ס י ה קה ל י ם בעלי ז י הם של רבנ י נ ז או של המשיח. או י בו תלום בחשד, ה זמן ראו ה ז ם בחצר חב״ד. מ ר ו ק מ ה ש ל נים א נעשו רגישות לטיעות צו ת עם תפילין לראש חו א צ י חב״ד ל ד ת נוהגם של חסי ת, א ו ג י ה בהסתי ו ו מלת ו קי דיהם וראשיהם של צעירים חילוניים, ש״אין ידיהם נ חם על י י להנ ות ם לגבות א ו ק ם נקיות״ כנדרש על-פי ההלכה, וכך מצאו מ ה י ת ו ב ש ח ואין מת א ת חב״ד ו ים א נ , ראש ישיבת פוניביז׳, התייצב בראש המג . הרב שן ם ב ו חם י ד י ס ר לפני כן, בין ח ב ם כ י י ה למתח, שהיה ק מ ר ת זו ת ר ו ק י . ב חרביח ת מ ק ח ב עח ו ו ח גורם חשוב בפילוגח של חתנ ת י ח ם באגודת־ישראל, ו גדי ומתנ

עת ״דגל־חתורח״. ו של• תנ

ח א צ ת, מ ח חחרדי ר ב ח ת ב ו י נ מ ו ק א ך ח ק לתחלי ח ב ו מ י ה תח הביטו חב״ד, שחית רו ם. בבחי גדי ם ומתנ י ד י ט ם בין ח ז י נ ו ת להגברת האנטג מ ר ו עצמה עכשיו תת עם אגודת־ישראל ו ה ד ז ה ה, ל תי לדו נה בתו ז נאלצה, בפעם הראשו ת ה־12 ס נ כ לת ח ט ב ה ב ס בהשבעות ו ך שימוש ג ו ת. ת רו לת הבחי פן פעיל בתעמו ולהשתתף באות דת ישראל, הצליחה חב״ד להגדיל א ו ת של הרבי, למי שיצביע עבור אג ו כ ר בן ט ה ניצחון ק ה ז ל הי ב ת. א ם לפחו י ט ד נ דת ישראל בשני מ ו הייצוג של אגת ו ח ט ב ה ת ו ג זה, המושפעים מהשבעו ו ס . באגודת-ישראל ידעו שמצביעים מ מאד, חב״ד ו . יתירה מז ת ח ט ב ו נה מ ם יציבים והצבעתם בעתיד אי נ ת, אי של ברכוה לכוף עצמה לפני מועצת גדולי כנ נה מו ה לאגודת־ישראל וגם אי פ ר ט צ א ה לת (1989) ומפלגת העבודה הגיעה מי ת הלאו ו ד ח א ת ה ל ש מ . כאשר נפלה מ רה התוה מפורשת של מועצת גדולי מ כ ט ה ת קואליציה ב מ ק ם עם אגודת־ישראל על ה כ ס ה לת של אגודת-ישראל, אליעזר ס נ כ ה נציגה של חב״ד בין חברי ה , לא הי רה התוציה של הליכוד. ך בקואלי מ ת הרבי ת מ כ ס ה ב ם ו כ ס ה ת ידו ל ת כן ל , מו מזרחיה שמעמדה מעורער בלאו ר ו ת ה של מועצת גדולי ה ת ר ק ו י ה ל ש ה ק כ ה זו מ ת י ה

תן ידה בשנית לברית עם חב״ד. ה להניח שאגודת-ישראל תי ש הכי. ק

ן כ ה ל ו ו ל ת מ י ה ח י ש מ ח ה ת מ ה מ ו ״ מ ר י ה ג ר , גילו הגבוה של ה ם ו כ י ס לה בא מ ה לנ ש ׳ד. ק רושה ועתידה של חב׳ ת הי ל א ת ש ם א י ב ה בפי ר ל ע , מ ד ״ ב ה בים בעתיד י , צפו י בכלל ה ההדד נ ח מ יד, כמו ל ה שברור הוא שלחב׳ ם מ ל ו , א ה ר ק י

. ם י ל א ק ם ל י מ ב י ו ר ק ה

173

ת ו ר ע ה

ת לפועלי פ ח ו ד על חצבעה ס מ ל ת בכפר חב״ד מ רו ת הבחי צאו עיון בתו אגודת־ישראל, כאשר מפלגה זו הופיעה ברשימת משלת.

ם נגד הציונות), י ב ת כ , (אוסף מ ם ש.ז. לנדא וי. רבינוביץ, אור לישרי ורשת, תר״ס.

ם י ט ט ו צ ם מ י ר ב ד . ה נקטש, תרצ״ו ן עולם״, מו ה מ. גולדשטיין, ״תיקו א רת מעריב, תל־אביב, י ת ושיבת ציון, ספרי ו ד י ס ח , ח ך י. אלפסי ו ת מ

, עמ׳ 87. תשמ״ו

נה שונה). ה איז נישט אנדערש (=אמריקה אי ק י ר מ א

, שם, עמ׳ 196, הערה 252. ה אלפסי א ר

, כפר חב׳יד (בטאון חב״ד ה״ מטקנ ם ו רי פו שלום דובער וולפא, ״שני סי בישראל), גליון 403, ד׳ בחשוון תש״ן (2.11.1990).

ק בשאלת ״מיהו יהודי״: ב א מ רי של ה סטו ם הי ו כ י ה ס א רWho is a Jew", Moshe S a m e t The Jerusalem ?1958-1977" ׳

pp, 1985.88-108. Quarterly, 26, Summer

כ״ג בחשוון תשמ״ט (3.11.1988).

פרק אהר־עשר: ש״ס - על קו התפר: בין חרדיות למסורתיות

ת לעיריות (ח׳ בחשוון תשמ״ד ־ 25.10.1983), הופיעו רו ת הבחי א ר ק לת: תל״י (־תנועה למען ות חדשו בגיטו החרדי של ירושלים שתי מפלגות חרדיה ישראל״), שבראשה נ ח ר יותר שונה שמה ל״תנועה למען מ ח ו א ירושלים, מת ועו ם שומרי תורה״ (ש״ת). שתי התנ י ד ר פ ס ת ה ו ד ח א ת ה ״ ם רביץ ו ה ר ב הועמד אי ת בעסקנ י ד ר ח ם ה מדי ת הלו ר ב ח גים נרחבים ב היו ביטוי ל״מרד״ של חו

אגודת־ישראל.

ה הליכוד, ה של אגודת-ישראל לקואליציה שבמרכז ת ו פ ר ט צ ה ה מ א צ ו ת כת ר ב ת ח ב א צ ק ת ה ממשלת ישראל ל ל ח ם בגין (1977), ה ח נ בראשותו של מלקו חו ם (״ייחודיים״) הועברו ו י פ ס כ ת בצורה משמעותית. ה י ד ר ח ם ה מדי הלות של אגודת-ישראל. ס נ כ י ה ר ב ח ד מ ח ם האישיים של כל א י ס ר ט נ י א ם ל א ת ה ב. אברכי כוללים שלא היו ״שייכים״ ם י ח פ ו ק ת מצאו עצמם מ צו קבו יחידים ום ת ק ו צ מ ת ל״בעלי־תשובה״ ש ו ד ס ו ת הגדולות ומנהלי מ ו י ד י ס ח ל״חצרות״ הם שלא היו י נ ק ס ע ת גדלה והלכה, חשו כעניים בפתח ובזו בליבם ל הכלכלים ק ל ת ח ם תבעו א ע גורלם. גם ה ם לקבו ת ו כ ת ז ם ושללו א ת ו מ ״בני־תורה״ כ

הגה הפוליטית של התנועה. בהנ

ף ד בסו ה שמצאו עצמם תמי ל ם, א ת הלומדי ר ב ח ותר ב ם בי י ח פ ו ק מ לם, ה או ודי ישיבות ת עילית של ״בני־תורה״, תלמי צ ו ב ם״ - ק ר, היו ה״ספרדי התוה ר ב ח . ה מם ו דעים כלל לקי , שרבים לא היו מו א מזרחי צ ו מ ללים מ ואברכי כוי הפוליטי של . אגודת-ישראל, שהיתה הביטו תה א ״אשכנזית״ במהו ת הי י ד ר ח הק אידיאולוגיה אנטי־ציונית, ת, ייצגה לא ר ה החרדי ר ב ח ב הגדול של ה הרוה ט ו ב י ה ת (״גלותית״). הביטו פי רו ת מזרח-אי י ת ר ו ס מ - ת י ת ת ד ו ב ר א גס ת ל אועה ובה נוהלו ה שפת הדיבור של מנהיגי התנ ת י א שהיידיש ה ותר לכך הו ביא גם שפת ת הפוליטיים. היידיש הי ו ד ס ו מ ב ה ו ר ו ת נים במועצת גדולי ה ו הדים מדי ת הלו ר ב ה ועלתה ח ח מ ם צ ה מ ת, ש ו ת בישיבות החרדי ד העיקרי הלימום לי ק גדול מהעו ל ח א בגללה, ש ק ו ו ה שלמרות העובדה, ואולי ד ר ת. כך ק החרדית ו ח פ תה אגודת־ישראל המפלגה ה , הי ם י י ת ר ו ס ם היו יהודים מ י י ח ר ז מ הם ם רבי י ר ק מ ה זה, כמו ב ר ק מ ה ב ת י , ה ת ר ו ס מ ה ל ק י ז ת בשבילם. ה י ב י ט ק ר ט א

. ד ח א , גורם מפלג יותר מאשר מ ם י ר ח א

175

ת כ ר ע ד חיישובי-ציוני שפיתח מ ס מ י מ ח אגודת־ישראל מחוץ ל ת י ת ה א מלבד זם שבאו ם של העולים החדשי י י ס י ס ב ם ה ת הצרכי פקו א ת שסי ו ד ס ו מ נים ו ארגות (קופת חולים), לשכת או ת שיכון, שירותי ברי : חברו כל ־ סרי לארץ מחוא ל מ ם ל נ מ ועות התיישבות וכיו״ב. פועלי אגודת-ישראל ניסו א עבודה, תנד ס מ י מ , ב ת ר ח חלל זה, אבל לשם כך היה צורך להשתלב, בצורה זו או אס ו ת א ת עם ה דהו להז ת העובדים) השליט ו י־סוציאליסטי (הסתדרו נ ו הצים יכלו פועלי אגודת־ישראל הציוני-חלוצי. ואכן בראשית שנות החמישיחו נ א שאז גם הו ל ם יהוו גורם דומיננטי באגודת־ישראל, א ה להניח שת ומנהיגיה ראשי הישיבות חברי מועצת ם החרדי מדי ת הלו ר ב ח ת ל דו סו היו ת מ ק ה הם ב ם ומשאבי צ ר י ת כל מ ך והשקיעו א רה, פנו לכיוון ההפו גדולי התו

ועה לא-לגיטימית. ך הפיכת פועלי אגודת־ישראל לתנ של ״עולם התורה״, תו

כתה ט שז ע מ חידה כ א הפועל־המזרחי המפלגה הי ו פ ה א ת י ה ה ר ק מ א ב לת. בידיה היו ת עם מפלגה דתי ו ה ד ז ה ם שרצו ל י רחי ם של עולים מז ת ו נ מ א נ בועה . תנ ם י רחי י העולים המז נ ק מהמו ל ט ח ו ל ק ם ל י י סד מו ניים ו ם ארגו כליה שיכוני מ י ק ת שיכון שלה ה ר ב ה מושבי עולים, ח מ י ק התיישבותית שלה הה ת נ ק ת העובדים הכללית, ה ו ר ד ת ס תה באיגוד המקצועי של ה חברו עולים ות ולשכות ם הכללי לי ת חו פ ו ת של ק או ות,משירותי הברי ת ליהנ כו ת הז לחבריה אם ו ח ת ת של הפועל-המזרחי ב י ס ח י לם, הצלחתו ה או . ו ת ו ר ד ת ס ה העבודה של הת י ס ק ו ד ו ת ר ו א ת ה ו ת הדתי א ייצג א ך שהו כ ת, נבעה גם מ רחי ת העלייה המז ט י ל ק: לבוש, ם י ט ל ו ב יים״ ה ז ים ה״אשכנ נ י , שוויתרה במודע על המאפי ת י ת ר ו ט מ ־ א ל הת זו איפשרה לעולים י ת ר ו ט מ ־ א ת ישראלית ל ו וטח תפילה. דתי נ שפה ות עם התנועה, להשתלב ו ה ד ז ה וחד לצעירים שבהם, ל ם ובמי י י ת ר ו ס מ ם ה י רחי המז

ם. י דתי ם־ י ר הממלכתי פ ס ת ילדיהם לבתי ה ה ולשלוח א י ת ו ד ס ו מ ב

ם י ה הישראלית היה רצוף קשי ר ב ח ח ב ר ז מ ת עדות ה ט י ל ך ק תהלית ת הכלכלי או ל למצי ג ת ס ה ו ל ש ק ת ד ה ח ים. מצד א בי יקטי בי סו ם ו י בי יקטי בי אות ן א ד הישראלי להבי ט מ י מ ה ה ש ק ת ית ומצד שני ה ת של ישראל המודרנ י ת ר ב ח ה ום ת ו ב ר ה ת ט פ ת ה נ כ ו ר ה א פ ו ק תי ובמשך ת צרכיהם במישור הכלכלי והתרבול ו כ ס ם רגשות ת י י ח ר ז מ ם מן העולים ה ב רבי ר ק ו ב ח ת פ ת חותה. על רקע זה ה כנתר ו ת הי ו ד ו ס י ה גס, בעיקר אצל ה ו ו ה היה מל ט י ל ק ך ה ם. תהלי קי וקיפוח עמום אישיים, ים, במשברי ים כלכלי ם, בקשי י רחי ם שבין העולים המז י י ת ר ו ט מה ח ת פ ת ך ה כ ה מ א צ ו ת ת. כ ו ת המשפחתי רו ת המטג ררו בהתפו ב ו א ת ה ו כ מ באובדן סרח. על ם התגוררו בני עדות המז ה ת עבריינית בשכונות ופרברים ב ו ב ר ת - ת תר ם לחדו י ם חרדי י ט נ מ ל א ם אלה, נמצאה ״פירצה״ שאיפשרה ל י כ י רקע תהלם הפכו לעילית מי ת הי ח ולגייס צעירים שברבו ר ז מ ת של עדות ה ו ר ג ס מ ל

ם. ת הלומדי ר ב ת ח ר ג ס מ ת, ב חרדית־מזרחי

. ( ״ ם י מ ס ק מן (״מרבד ה רה לימי העלייה הגדולה של יהןדי תי ה קשו ל ח ת ה הבדים ת העו ו ר ד ת ס ם עם ה י ה ו ז ת עלייה זו, שלרוב היו גם מ ט י ל ם על ק י נ הממו

176

ם בכל ת ת על ד ל ם של עולים א ת ר ב ע ה והמפלגה השלטת (מפא״י), הואשמו בם י ר צעירים חרדי פ ט ו מ נ ם שעמדו לרשותם. על רקע טערה זו התארג י ע צ מ א הת ר ג ס מ ר ופוניביז׳), ב , מי ן לות (בעיקר חברו י הישיבות הגדו ד מתלמילים ופעלו, ת העו ו נ ח מ ם נסעו ל ״ (״פעילים״). ה רתי ה התו נ ח מ ״חבר פעילי הר ח ו א ם. מ י ר דתי פ , לרישומם של ילדי העולים לבתי ס ן ך סיכו ו לעיתים תרת. ו לפעול במושבי העולים וארגנו פעולות לנוער ושיעורי תו יותר החלם ב ו ר ם, שנמנו ב כי ת והמדרי ו נ כ ו ס ם בו יכלו, פעלו כנגד שליחי ה ו ק בכל מלים לשמור על ת העו ם לשכנע א ת ו ס נ ת פועלי ארץ־ישראל (מפא״י), ב על מפלגת ב ו ט ה פעלו אנשי ״חבר הפעילים״ ל ל י ח ת כ ל . מ רתי ־מסו ם הדתי ה י י ח ח ר ו אר של אגודת-ישראל (״החינוך פ ס א למען בתי ה ק ו ו ך הדתי בכלל ולאו ד ו נ החיק ת בכלל ולא ר י ת ד ה להערכה בציבוריות ה ת כ העצמאי״) ופעילותם זם י ק ב א נ ם גיבורים ה ה ת ב ו א ר ת ביקשה ל ה החרדי ר ב ח ת. ה בציבוריות החרדים ושל צעירי ח ו ל ס הגבורה של הצבר ה ו ת י ר ואכזר. על רקע מ ב״אוייב״ מה ר ב ח ה ה ת י ה ת ק ו ק ונות החלוצית, ז ן הצי ו ת חז ת הנוער, המגשימים א עו ו תנ

ת לגיבורים משלה. י ד ר ח ה

ה ר ב ח ם ל ו ר ת ה ל ל א ת ״חבר הפעילים״, איפשרה לצעירים כ ר ג ס מ הפעילות בם בישיבה. אנשי י י ח ת ה ר ג ס מ ק לעצמם ב ו פ י א ס ת בהערכה ולמצו ו כ ז , ל ת החרדים לעבור לישיבות שברובן חיו י י ח ר ז ו בשכנוע צעירים מ ק ס ״חבר הפעילים״ עת ח א ר צ ח ק פ ו ק ר ת ח א ה נטשו ל ל ם מנערים א ת פנימייתיות. רבי ו ר ג ס גם מת ו ג ה נ ת ה ם ח ו ח ת ת ב ו ר ו מ ח ד עם הדרישות ה ד ו מ ת ה ם שהתקשו ל ו ש הישיבות, מה בישיבות ר ק ה ש ה כאן מ ר ת ק מ י י ו ס ק נשאר. במידה מ ל ל ח ב ת, א הדתיק ל ח , כן עתה, •שימשו הישיבות ל . כאז ת ו מ ח ל מ ה שבין ה פ ו ק ת פה ב רו אי רח- מזת הישיבה על ם א ה ק מ ל , כן עתה, העדיפו ח ף למשפחה. כאז ם תחלי י ד י מ ל ת ה מה, על די ס לתלמי ח י ת שנטלה על עצמה ב ו י האחר ם ו י א ל מ ה ה ר ב ח ערכיה, חיי הת הערים צו ם ופיתויי הפשע של חו י י קנ ה הרי ר ב ח פני בית־הטפר, חיי החת ו ו ת הר ר ב ת ח ר ג ט מ ה ב מ ק ו ה ך בניגוד לעבר, יכלה הישיבה, ש הגדולות. אי חס ן י יק בטחו ם ולהענ י ד ם של התלמי י י מר ם החו ת הצרכי ק א פ ט ת, ל י דרנ המו

ת. ם החרדי מדי ת הלו ר ב ת ח ר ג ט מ לעתידם, ב

ו מ ק ו . ה ת ד מ ת ה ת גדל ב י ד ר ח וך ה נ ח במערכת החי ר ז מ ם של בני עדות ה ר פ ט מם. בוגריהן, כמו כל שאר י רחי ם מז די ת לתלמי ו ת ב י ת מ ת ו ו נ ט ישיבות קת יעודם כ״בני־תורה״ וביקשו ם, ראו א י ר החרדי פ ס ם של בתי ה כי י החנד ס ו מ ; ל ה י ע ררה ב א שכאן התעו ל הם בישיבות גדולות. א די מו ת לי להמשיך את ו י ת ר ו ס מ . הישיבות ה ת י ת ר ו ס מ ת ה י ח ר ז מ ה ה ר ב ח בן שונה ב ״ישיבה״ מום י מ כ די ח ן של תלמי ט ר ק פ ט ת יותר לכוללים. למדו בהן מ מו ת היו דו ו י ח ר ז מ הות י ז ה לישיבות האשכנ ת מ ד ת היחידה ש י ד ר פ ס גרים. הישיבה הגדולה ה מבוה ישיבה ל ח ות השישים ה ה ישיבת ״פורת־יוסף״ בירושלים. משנ ת י הגדולות, הם י ד י מ ל ט ת ו ל ק ל ת ו י א ט י ל ת ה נ ו כ ת מ ח כישיבה גדולה, על־פי ה ת פ ת ה זו לו ק ת ע ו נית, ת ום, הלבוש וההופעה החיצו ר הי ד ם. שיטת הלימוד, ט י רחי מז

177

ה נ ט ה ק ת י ט מהישיבה הליטאית. אך ישיבת ״פורת-יוסף״ ה ע מ ה כ א ל בצורה מם י י ח ר ז מ רים ה ק גדול מהצעי ל ח ה ו תי ם על דלתו י ק פ ד ת מ ת כל ה ט א ו ל ק מכדי לת ייצגו ו י ד ת. הישיבות החטי ו וקרתי ת הי ו ד בישיבות הליטאי ביקש ללמו. הישיבות ת רחי ת המז ו ה ז ת של ה ט ל ח ו ת וחייבו נטישה מ לרי קו ת פרטי ר ו ס מת ו נ ל ב ו ת שיכלה לגלות ס י נ מ ו ק א ת ה ו י ת החרד ת ייצגו א א מת ז ת לעו ו הליטאים בישיבות י י ח ר ז מ ם שמרבית הצעירים ה נ מ ת. נכון א רחי ת המז הו ז ת ל י ס ח יך ם, א די נית של שאר התלמי ם ולהופעה החיצו י רח החי ו לאו ל ת הסתג ו הליטאי

ת. רחי ת המז ו ה ז יתור על ה ו ה כו ט פ ת ת זו לא נ ו ל ג ת ט ח

ת ט י ל ק ה ביותר ל ח ו ת א ישיבת פוניביז׳ בבני־ברק שהיתה פ ק ו ו ה זו ד ת י הר בעיקר . הדבר קשו ם, אף שתמיד היו בה מיעוט קטן י רחי ם מז די תלמים אליעזר ח נ מן והרב מ סד רבי יוטף כהנ י ותם של ראשי הישיבה, המי לאישירה. ד ללימוד תו ס ו ה ישיבת פוניביז׳ יותר מאשר מ ת י שך. בשביל שניהם הת הדו ת ערכי הי י י י בהקנ ד מרכז י ק פ ת ת א ל מ ת ישיבתו מ ה א א הרב כהנמ,י רת ו ד ס ו מ ם ב ם מעליית שנות החמישי י רחי ת ילדים מז ט י ל ק ניים ופעל ל לחילו, כמו ת ו ר ח ך גם ישיבות א הילדים שלו (בתי אבות), שפעלו ליד הישיבה. או ת וגן בירושלים, פתח ם, או ״עטרת-ישראל״ בבי די ״ בכפר חסי הו קי חז סת- ״כנה שכבה של צעירים ח ת פ ת ם מוכשרים. כך ה י רחי ם מז די ת שעריהן לתלמי את שנות , כבר מראשי ם שהחלו לבלוט בנוף של הגיטו החרדי י רחי ים מז חרדי

ה-70.

ם גם י ק ה ח ל ר כ ק אורגני בחיי הישיבה, היה ה ל ח ר שהנישואין היו ל ח א מי ״חבר , שהוריהן שוכנעו על-ידי עטקנ ק מהן ל ת. ח ו ת לבנות מזרחי ו ד ס ו מל שלא ב ם של ״בית־יעקב״. א רי נ ם כי לא בלי קושי, בטמי , א הפעילים״ נקלטות ו ד ט ו ם מ י ק ה ת ל ט ל ו ה ב מ ג תה בשנות השישים מ ה החרדית, הי ר ב ח ב כ. בין ת נ ל ח ת מ ה ה ב י ב ס ת ומן ה פנימייתיים לבנות אלו כדי להוציאן מן הביר נ י-ברק, סמי ים״ בבנ ד ״אור החי ס ו ת מ ת א ו ת הללו יש למנ ו ד ס ו מ הת ״קרן ו ד ס ו מ ת ו בו ת בנתי ו ר החרדי לבנ נ י מ ס ״בית־יעקב״ בבאר-יעקב, הם שליד י ס כ ר ב -ברק ו י ת בירושלים, בבנ ה החרדי ר ב ח הילד״ בירושלים. בשולי הם מדי ת לו ר ב ח ח נה של שנות השבעים לצמו ת הראשו ה במחצי ל ח ם, ה די כפר־חסילטת ת בעיירות פיתוח, שהבו רחי מז ת- ת חרדי ו ב ר ת - ת ה ת מ ל ק ת. במקבי רחי מזם י כ ר ב ת א ו ח פ ש ת מ מ י ר ז ה מ א צ ו ת את בעיקר כ בהן היא נתיבות שבנגב. זם הגדולים, י זים החרדי ה לנשים בריכו ק ו ס ע ת ה לעיירות פיתוח. משבר הדיור וב ר ק ותיהם פעלו ב ם ורעי י כ ר ב א ר של עוצמה בעיירות הפיתוח. ה ו ק מ היה לם לבנות, ישיבות י ר נ י מ ת חינוך, ס ו ד ס ו מו מ בני־נוער ומבוגרים; הקי

. ת רחי מז ת- ת החרדי ו ב ר ת ה ־ ת ם של ת י לתי ם קהי י ז וכוללים, שהפכו למרכ

. ה תי תו ת או ותנת פעילות עניפה זו א ת השנייה של שנות השבעים נ במחציית: ה גם עילית רבנ כ ו ת ת, מעלה מ רחי ם המז מדי ת הלו ר ב העילית החדשה של ח: הרב ה ר ו ם וגדולי ת ללי רבני ערים ושכונות, ראשי ישיבות, ראשי כו

176

ל, הרב יהודה צדקה, הרב שמעון עובדיה יוסף, הרב בן־ציון אבא-שאו. ם י ר ח הו ורבים א , הרב מרדכי אלי ן , הרב שבתאי אטו בעדני, הרב שלום כהן

ת ר ב ה של ח ל א קרם ל ם בעי הי ת ז רחי מז ת- ם החרדי מדי ת הלו ר ב ניה של ח י מאפית עולם. יחד פ ק ש ה כלה ב ית ו נ ל בהופעה החיצו ח ת, ה ם החרדית־ליטאי מדי הלום ו ר ט י ה ת ר ו ס מ ת ולעבר ה י ח ר ז מ ם ה ת ו ה ז ת ל ם בעלי מודעו עם זאת, ה

ם יהודיים שלמים. י ס אידיאלי של חי ו פ ד ם כ ל צ תפס גס א מודרני־חילוני, שנ

קת יותר מן נ ו פעח חדשח, חי ת תו א ת היא עם ז י ח ר ז מ ם ה מדי ת הלו ר ב חמן או היישוב ן-אפריקח, תי ת של צפו ר ו ס מ ה ס החרדי האשכנזי, מאשר מ ו ת א הם מיהודי ל בעיני רבי מ ס ת הצליחה עילית זו ל א ת ז ו . למר הישן הספרדיי שלפני ת ר ו ס מ ת ־ העבר ה רחי ת־מז די הו ם הי ת ו ה ז ב חשוב ב י , מרכ ח ר ז מ הר פ ת ו ה ת. זהו ק טי תנ ת האו י ח ר ז מ ת ה ו ב ר ת ט של ה נ א ט נ ר ת ה לבטא א ת׳׳שבר״ ו

ת. רחי ת המז ו י ת ר ו ס מ ת ל ת החרדי ו שבין הדתי

ן ב-1977, היה בין ת הליכוד לשלטו ליטיקה הישראלית שהעלה א ך בפו פ ה מ הם בישראל ה״אשכנזית״־מערבית, שיוצגה י רחי ה של ״מרד׳׳ המז א צ ו השאר תק מהעילית ל ות ח ס להי י ד ר פ ט ה ם מ . הליכוד איפשר לרבי על־ידי מפא״יו בעיקר בעיירות הפיתוח, ם מאלה, שהתרכז ליטית הישראלית. רבי הפות ו ד ו ס י א שהשותפות שבין ה ל , א /המפד״ל רחי השתייכו בעבר להפועל המזלה. ה בעייתית מלכתחי ת י ת, ה ונות הדתי ח לבין הצי ר ז מ ם בעדות ה י י ת ר ו ס מ הנים, על רקע משפטו של אהרן ה בראשית שנות השמו צ י ל ק ה א א היא בת בו ות החשו י ת הרבנ ת המשפחו ח ם המפד״ל ובן א ע ט ת מ ו ת ד ־חצירא, שר ה אבו

קה. ת צפון אפרי ותר ביהדו בי

ת ם מפלגה עדתית־מזרחי י ק ה ו ל -חצירא וחברי ן של אבו ו לם, הניסי או וה לכך ב י ס רך זמן. ה ת ישראל) לא היה יכול להצליח לאו ר ו ס (תמ״י=תנועת מת דו סו ם י ת ו א א ק ו ו י ייצגה ד רה בראש וראשונה בכך שהנהגתה של תמ״ קשום פנו . ה ו לתמ״י ק ק ז ח ואלה לא נ ר ז מ ים בעדות ה ים, משכילים-מערבי י מודרנה ס פ ת נ ק הפוליטי תנועה ש פ ו א ם לליכוד. אשר-על-כן, כאשר הופיעה ב ב ו ר ב

ה תמ״י וכשלה. ק ח ד ת ־ ש״ס - נ י ח ר ז מ ת ה ו י ת ר ו ס מ ת של ה י ט נ ת ו כמייצגת א

ת ם מודעו י ים החרדי ז כו גוסט 1983) הופיעו ברי בחודש אלול תשמ״ג (אונאמר בהן ״ ו ה ב ו רה ט ם שומרי תורה״ שכותרתן ״בשו י ד ר פ ס ת ה ו ד ח א ת ה ם ״ ע ט מ

בין השאר:

הננו שמחים לבשר לקהל הקדוש בני הישיבות הי״ו [=ה׳ ישמרם וינצרם] כי בכנס ההתאחדות אשר התקיים השבוע הוחלט על: הקמת סיעה עצמאית לעיריית ירושלים אשר תייצג את היהדות

הדתית בכלל והספרדית בפרט.

179

הנציגים יבחרו ע״י גדולי הרבנים וראשי הישיבות שליט״או לאורך ימים טובים, אמן]. פרטים נוספים יפורסמו [־שיחי בימים הקרובים. רבני ההתאחדות קוראים לכל הפלגים והזרמים שומרי התורה להתלכד סביב ההתאחדות כאיש אחד ולב אחד ולהצטרף בין אלפי חבריה ולהיות שותפים בהתאחדות הנ״ל אשר פעיליה עושים רבות למען כלל ישראל בהחזקת מוסדות התורה

והחסד.

ם י ד מ ו ל ת ה ר ב נה ח א בראש וראשו למד שקהל היעד שלה הו ניתוח מודעה זו מת א ט ב ת חדשה זו מ ו נ ת בכלל. התארג לאחר מכן הציבוריות החרדי ת ו י ח ר ז מ הד הפוליטי של אגודת־ישראל ט מ י מ ת החדשה ב י ח ר ז מ ם ה מדי ת הלו ר ב ״מרד״ של חת כ ר ע ה מ ח ת פ ת ה יותר ככל ש ותר ו ה י ר ר ב ת בכלל ובירושלים בפרט. עובדה זו הת ״שת״ [=שומרי ו תי ה באו ת ה ד ז לה ה ת. פעילי הרשימה החדשה, שמלכתחי רו הבחים פרוש, ח נ ק מ י ת ו ו גה ה הי תורה], התנגשו בפעילי אגודת־ישראל ופגעו כמנת ב״גילוי דעת״ כנגד א צ א לנכון ל צ עד כדי כך שהרב עובדיה יוטף מותר ר י ר ב ת ת, ה רו ם שהופיעו ערב הבחי ם הרבי י מ ו ס ר פ 1 מן ה . ה ל גילויים אם י ב א ש מ ת ה ק ו ל ח ס ל ח י ם ב י רחי ם המז י כ ר ב א ח של ה פו ויותר שתחושת הקים י ק ה ם ל ת ו ים שהניעה א ם העיקרי רמי ו ד הג ח ם (״ייחודיים״), היא א י הממשלתיב ת ו ה כ ק ד דה (יאודה) צ ם שומרי-תורה״. הרב יהו י ד ר פ ס ת ה ו ד ח א ת ה ת ארגון ״ אא לעזרת ם קודש לבו ת ר ט מ ם ידועים לנו ש י נ : ״...אשר המארג כתו בדברי תמיות י חנ ם ברו י נ ב ו מ ה בבל ה ר ו ת ת לומדי ה ק א לחז ה׳ בגיבורים לעודד ות, ו א מראשי הישיבות הטפרדי , אף הו ם י ם טאל ה ר ב .״. והרב א . ובגשמיות.ו נ ב לרבותי י ב ס .להתלכד מ . ת גודל השעה. : ״...מי יתן שנעריך נכונה א ב ת כה ר ו ם להגדיל ת י נ ק ס ע ק ידיהם של ה ז ח ל ת דעים ו מו גדולי הדור לפעול בתמי, ו נ ה מעדותי ר ו ת ולפעול בכל דרך שהיא למען ציבור בני ה . . ולהאדירה.. [ההדגשות שלי, מ.פ.]. ״ . . . ם י ד ס רה וגמילות ח , ומפעליו לתו ו תי סדו מודי ישיבת ם תלמי י כ ר ב א רכב בעיקרו מ סד של הארגון החדש היה מו י הגרעין המי

גם. ה והרב שלום כהן היה מנהי ק י ת ע ״פורת יוסף״ בעיר ה

ת, רו ך למועד הבחי ו מ סדת, ס י ה המי צ ו ב ק ה ממנהיגי ה מ ות עם כ נ ו בראים שבין עילית זו של י ס ח י ת יותר של מערכת ה ב כ ר ו ה מ נ ו מ ה ת ר ר ב ת הת בכללה. כל עוד היו י ד ר ח ה ה ר ב ח ם, לבין ה י רחי ם מז אברכי ״בני-תורה״ ות, יכלה ה החרדי ר ב ח ה ת מ חברתי ם פיזית ו י ק ו ח ם ובודדים, ר ים מעטי נ הראשולתם של ת. פעו ו רחי ת המז ו ר ו ט מ ת ב ב ש ח ת מ ת ו סטי רלי ה להיחשב כפלו נ ו ר ח א זו הנות ח ובשכו תו ם בעיירות הפי ללי אברכי ״חבר הפעילים״ ואברכי הכו. אף ת ר ו ס מ ה של שמירת ה ב ו ח ת על-פי עיקרון ה חי נ ה מו ת י ת, ה ו רחי המזם מדי ת הלו ר ב ס של ח ו פ ד ת על־פי ה י ח ר ז מ ם ה מדי ת הלו ר ב ה ח ח ת פ ת שמעשית הת י ת ת ד ו ב ר מת בה אידיאולוגיה של יצירת ת י ה קי ת י ת, לא ה ליטאי החרדית-ה תבעו ר ו ת ל אליה. ראשי הישיבות וגדולי ה ג ת ס ה ם צריכים ל י רחי ת שהמז ר ח את ו א ח ס ו , על נ ת י ד ר פ ס ת ה י ת כ ל ה ת ה ר ו ס מ ם שמירה על ה י רחי ה המז ר ו ת מבני ה

180

, על־פי הכלל של ״לא תיטוש ם י י ת ר ו ס מ ם ה י רחי לה ועל הניגונים המז התפידעת עליונות ת בעלת תו ה החרדי ר ב ח א ה ק ו ו תה ד דך הי ך מאי ת אמך״. א ר ו תת ם א ת כ ר ע ה : ב ם י י ת ר ב ח ה בכל המישורים ה א ט ב ת ה ת, ש רחי ה המז ר ב ח כלפי הרח ת של או ו ר י מ ח מ דד עם הדרישות ה לתם להתמו כו ת י א , ו ם י רחי ם המז י הרבנת נהוגים י ד ר ח ר שבחברה ה ח א . מ ם החרדי (״מה כבר אפשר לדרוש מהם״) י החי, ן ים, אפשר היה להבחי נ ם בין המי י ר ק ו ב נישואי שידוך ואין מפגשים בלתי מה של נישואין ר ק ם, שבכל מ י רחי ם המז י כ ר ב א יהם של ה נ א נעלם מעי הדבר ל וי בעגה ה שקרו א מ י הו ז ת - הצד האשכנ י ס ח ם נדירים י ה ים ־ ש בין עדתי, שלא יכול , או חברתי ם פיזי, מנטלי ו ת דרגא״, משמע: בעל מ חו ת ״נ י ד ר ח הם י י ח ר ז מ ם ה י כ ר ב א ם ה ב בני עדתו. גם א ר ק ת או בן זוג ב א לו ב היה למצוה ת ו ל א ב ק ם ל י נ כ ם לא היו מו צא שלהם, ה ת המו ר ב ח ו ל ת כז ו ט ח י י ת קו ה הצדית ילדיהם ת ושלחו א ם משפחו ו ה מ י ק ט לעצמם. והנה, כאשר ה ח י ת ב ו ס ח י י ת הנוך העצמאי״ של אגודת־ישראל בירושלים ובבני-ברק, ר של ״החי פ ס לבתי הם, י ר החרדי פ ס ם לבתי ה י רחי ם של בנים מז ת ס י נ 2 כ . מפלה ס משפיל ו ח י ו ב נתקלם (ת״תים) י לרי קו ם ופרטי י ־טפר פרטי ם של בתי ת מ ק ה ה תמריץ משמעותי ל ת י הת ילדיהם ו להוציא א ה החל ל ית. א ז ת האשכנ י ד ר ח ם ה מדי ת הלו ר ב לבני חת ו ך היה מצבן של הבנ כ ר מ וך העצמאי״. אבל חמו נ ת של ״החי ו ד ס ו מ ה מה י צ ק ל ר ״בית־יעקב״. כאן בוצעה ס נ ת שהלכו ללמוד בסמי ו רחי המז ת ו ו י החרדת העיוניות והיוו תו ו לכי ת יותר נתקבל ת לימודים. המוכשרו מ ס של ר י ס על בת תו ת, נשלחו לכי ת פחו ם. המוכשרו י וך החרדי נ ת החי ו ד ס ו מ ת ל רו דת מו עתות, ו רחי ת המז ו ד י מ ל ת ם שמו לב שכמעט כל ה י רחי ם המז י כ ר ב א ת. ה ו עי המקצורה של ה ברו ש ו ח ם ת ה ה ל ת י ת. ה ו ת המקצועי תו ותיהם, הועברו לכי כולל בנה ת י יהם ה ס עדתי ולא הישגי. הברירה היחידה שעמדה בפנ י ס אפליה על בם ניכרים, ו למשאבי ק ק ז ך לשם כך נ ים ולבנות משלהם, א ר לבנ פ ח בתי ס לפתות, ו ת וה״חצרות״ החרדי ו צ ו ב ק ם ה״ייחודיים״ בין ה י פ ס כ ת על ה ו ה גם שבתחר מת א ר ק לה ל ר התעמו מ ו ח ר. ואף־על-פי-כן, עיון ב ף התו ם בסו י רחי נמצאו המזם י ד ר ח ת ה ר 1983, מלמד שמנהיגי ש״ס ראו גם א ב ו ט ק ו א ת לעיריות ב רו הבחיליטית של ת הפו או ס במצי י ס ה ללא ב ת י ה זו לא ה ו ו ק ל יעד. ת ה ק ם כ י ז האשכנה זו הפעם ת י , לא ה ו נים. יתירה מז ת בראשית שנות השמו ה החרדי ר ב ח ה, ת י מ ו ק ת לרשות מ רו ם רשימה פוליטית לבחי י מ י ק ם מ ים חרדי נה שמזרחי הראשו

ת. ם החרדי מדי ת הלו ר ב ח ק חשוב מ ל ת מצד ח תי ה משמעו כ י מ ת ה ל כ ו ז ה

ת רשימה י מ ו ק מ ה אגודת־ישראל ה מ י ק ת לעיריית בני־ברק (תשל״ט) ה רו בבחיתפת עם פועלי אגודת-ישראל (ג״ד), שבראשה הועמד איש פועלי אגודת־ משוועה ״מורדת״ ת לתנ ש ד ו ח ח כמתן לגיטימציה מ ר כ ה ישראל. העמדתו התפרשה בב ר ק ן אי״ש״ שלהם השפעה מכרעת ב ו ם ל״חז רי גים הקשו ולא־לגיטימית בחוך כ ה מ א צ ו ת ת בעיר ובתנועת צעירי אגודת-ישראל. כ ו ראשי הישיבות הליטאיבטקי י י ם של הרב יעקב ישראל קנ ת כ י מ ת יצאו מנהיגי חוגי ״חזון אי״ש״, בו של ים שאול קרליץ, בן אחי ן אי״ש״, הרב חי ו (״טטייפלר״) גיסו של ה״חז

181

ד מראשי ח א ׳ ראש ישיבת פוניביז׳ ו ך ם אליעזר ש ח נ ה״חזון-אי״ש״ והרב מתפת. רה, בהודעה שלא להצביע לרשימה המשו מועצת גדולי התו

ת (ס״ח), י ד ר פ ה רשימה ס מ ק ו , ה ת של הגוש החרדי ו ל ו כדי למנוע איבוד קת ר ב ח ם בשולי ה ק ת ש י ח ר ז מ ם ה מדי ת הלו ר ב ו גרעין של ח ת ו ה על א ס ס ב ת ה שה לשם אגודת־ישראל הילה של קדושת ת בעיר. בשלב זה של העימות הי החרדיר ח א את, מ . עם ז ה ר ח ת ת מ ת רשימה חרדי מ ק שאיש לא העז לפגוע בו, על־ידי הק ח ר מ ה ת ו י ד ר ח ת ה ר ו ס מ ק אינטגרלי מן ה ל ח ם לא נחשבו כ י רחי ם המז י ד ר פ ס ה שה של רשימה ת מ ק ה ה ס פ ת א נ ה גדול, ל ם הי י ז ם האשכנ י ד ר ח נם לבין ה החברתי ביה עובדה ע ב ה של רשימה זו ק ת ח ל צ לם, ה או ת כבלתי לגיטימית. ו י ד ר פ ת ס חרדית יכולת לייצג א ת ו כו ם ז י י ח ר ז מ ם ה י ד ר פ ס : ל ת ופוליטית בנוף החרדי י ת ר ב חה שבשתיקה, גם מצד מ כ ס ה ה ל כ ו ז ת ה ם רשימה פוליטית חרדי י ק ה ל עצמם וו ים יכולים להעדיף רשימה כז י ז זיות, עד שחרדים אשכנ ת אשכנ טו רי טו או

על־פני אגודת־ישראל.

י השבר בין ו ו קו נטתמנ דת ישראל ו ו ך אג ח בתו ת מ מן עלה ה במשך הזה ס י ס ת ל גברה ה י ב ק מ . ב ם י ד י ס ח ת לבין ה ו י־התורה חניכי הישיבות הליטאי בני-התורה״. ם שלא נמנו על ״בנ י י ת ר ו ט מ ם ה י נ ק ס ע ם כנגד ה מדי ת הלו ר ב ב ח ר ק בם ח נ ת מ ס נ כ ר ה ב ה זו בירושלים, על רקע שליטתו של ח ס י ס ה ת א ט ב ת בייחוד הו בראש רשימת מ ו ק א מ ל מ מ ת בנו כ י וניסיונו להעמיד א מ ו ק מ יף ה פרוש בסנ

ם של אגודת-ישראל. עמדי המו

ה ח ל צ ה ת לעיריות. ה רו ותר בבחי ה הגדולה בי ע ת פ ה תה ה ה של ש״ס הי ת ח ל צ הת החדשה, לבין י ח ר ז מ ם ה מדי ת הלו ר ב ר בין העילית של ח בו נגרמה בשל החים י י ח ר ז מ רה״ ה ק שהצעירים ״בני התו ת בשכונות. לא ר י ח ר ז מ ה ה י סי ו כל האות של טי לי פו ת־ ת החברתי א שנתגלתה המשמעו ל ם, א בי ם טו י נ נתגלו כמארגם י י ת ר ו ס דים מ או ליהו ם הבי ם. ה י רתי ם המטו י רחי ת המז ס נ כ פעילותם בבתי הה הישראלית, בשורת של שייכות ר ב ח ם נשארו מחוץ ל י מ י י ו ס ים מ בנ אלה, שבמוה נ י ח ב ת מ ק י י ו ד ה מ ת י א ה ם ל ה ״עטרה ליושנה״, גם א מ ט י ט ושל זהות. הד מחודש, שאבדה בעבר. הצעירים יכלו ם תחושת כבו ה ת, נתנה ל רי היטטוצר , באו ם ה ת ל נ ב ו ם בשפה מ י ר ב ד מ רה״ ה ם ״גדולי תו י להציג גלריה של רבנת מושא ו ל שהפכה להי ו מ ת ה של א ר ב ח ריהם, ב תו ספגו בבית הו ים או י דימוח ו ה יש כ ל ים. בשנת 1983 נתברר שליהודים א יים רומנטי לגעגועים ולדימו

פוליטי!

ת ת ארצי רחי מז ת־ ת מפלגה חרדי מ ק ל הרעיון של ה ח ת ההצלחה, ה בעקבוברק נפגשו עם - י נ ם מב י רחי ם־מז י ם החרדי י נ ק ט ע ם עור וגידים. ה ו ר ק לת ס נ כ ל . ת ו ר י ח ב ת ל י ח ר ז מ - ת י ד ר תיהם מירושלים והחליטו להופיע ברשימה ח עמיה מ ר ך אגודת־ישראל ת ז תשמ״ד ־ 23.7.1984). היריבות בתו ה-11 (כ״ג בתמום באגודת-ישראל ת ז י ח א ו חשו ש ת החדשה. הרב שך ותומכי ו נ א להתארג גם הי

182

, ן ם פתרו י י ח ר ז מ ם ה ת החרדי ו נ ם ראו בשלב זה של התארג ה ת ונחלשת ו כ ל ו הה גם יציאתו של הרב מ ר תה של ש״ס ת ו נ ולוא גם זמני, לבעייתם. להתארג, נו וסף, שכיהן כרב ראשי (״ראשון לציון״), לגימלאות שלא מרצו עובדיה ית וסף א ב י . פגוע ונעלב היפנה הר ו ומינויו של הרב מרדכי אליהו תחתית י ד ר פ ס ן ה לת הממו ו עם אצו קרתו ומקשרי ו ת ש״ס והעניק לה מי מ ק ה מירצו ל

בחו״ל.

ה כמפלגה של ״בני־תורה״. בראשה הועמדה ״מועצת נ ועה החדשה התארג התנרה״ של אגודת־ישראל ק של ״מועצת גדולי התו ת ע חכמי התורה״, שהיתה הה ת י ת ה-11 ה ס נ כ ת ל רו ה של ש״ס בבחי ת ח ל צ ובראשה הרב עובדיה יוסף. ה

דך. ס לתמ״י מאי ח י ב ד ו ח ס לאגודת־ישראל מ ח י מרשימה, בייחוד ב

ת ה־ 11: ס נ כ ת ל רו ת הבהי תוצאו

המפלגה מסי מצביעים מס׳ ח״נים

תמ״י 31,103 1 אגודת ישראל 36,079 2 ש״ס 63,605 4

סה״כ חרדים 130,787 7

ם י י ת ר ו ס מ ת ה ו ד ו ס י ת ה ת רגליה של תמ״י כמפלגה המייצגת א ה א ק ח ש״ס דם י ת החרדי ת בגיטאו רו ת הבחי ו א צ ו קה זהירה של ת לם בדי או . ו רח של עדות המזתח נכבד (כ־15,000 ה גם בנ ת כ ת שש״ס ז ד מ ל י-ברק וירושלים מ לים של בנ הגדו

ך באגודת־ישראל. ו מ ת ל ם אשכנזיים, שנמנעו מ י ד ר קולות) של מצביעים ח

ת י ח ר ז מ ה שיש לש״ס בציבוריות ה ז י ח א ת ה ת הבהירו א רו ת הבחי ו א צ ו תי ש״ס ם עסקנ ל ו א . ו ם י י ת ר ו ס מ ם ה י רחי ם המז די הו ח ואצל הי תו בעיירות הפית ח נ ת עתידם על-ידי ה ח א יבים להבטי ם חי ה ומנהיגיה הבינו אל נכון שת גידולה ה א ח י ט ב מ ת ה ו ד ט ו ת רשת מ מ ק ת, על-ידי ה רחי ת מז ה חרדי ר ב ח ת ל תשתית ו ד ס ו מ בה ו ת לבעלי תשו ו ד ט ו , מ ת ו ת ב י ת , ישיבות, מ - גני ילדים, בתי ספרה ש״ס לקואליציה. בניגוד לאגודת־ישראל, שמועצת פ ר ט צ וחה. לשם כך ה רוה עצמה ש״ט ת א די שרות בממשלה, לא ר ל תפקי ב ק ה עליה ל ר ס ה א ר ו ת גדולי הה ר י ת ס ל ל ב ו ק מ ר ה ב ס ה ב שך. ה ר ה בלה אישור לכך מ ר זה, ואף קי ו ס י א לה ב כבות (״אין לתבוע י ד ר ח ה ה ק י ת א בים ל י י ת מחו ח פחו ר ז מ א שבני עדות ה זו הו. ברור לכל ר חלקי ב ס א ה ל ה שנתבע מהאשכנזים״), אבל אין זה א ם מ י ד ר פ ס ה מים, במישור האישי ובמישור י ז ם האשכנ י ד ר ח ־כלכלי של ה ם החברתי ד מ ע מ ש

183

ת והחלשת. נ ט ק ת ה י ח ר ז מ ת ה ו י ה של החרד ז ב לאין ערוך מ ו , ט המוסדי-ציבורית ם שתשנה א מדי ת לו ר ב ח ם ל י י ח ר כ ה ת ה דו טו ת חי כל להניח א כדי שזו תום י ב א ש ח להשיג מ ר כ ה ת בישראל, מן ה י ח ר ז מ ה ה י סי כלו אופייה של האו

ם גדולים יותר. י ממשלתי

ת כיחו שוב א ת ח־12 (כ״ג בחשוון תשמ״ט - 3.11.1988) הו ט נ כ ת ל רו הבחיא ם שוב ל ע פ ם. ה י רחי ם המז י י ת ר ו ט מ ת ת דו טו ג אצל תי ס ״ ח המשיכה של ש כות ו ד ו ס י בות בין ה רי . תי ת ח זי ברשימה א ה החרדי האשכנ נ ח מ הופיע הת השונות, גרמה ו י ד י ס ח ת ה ו צ ו ב ק ם, בהנהגתו של חרב שך, לבין ה י הליטאים י ד ר ח ת העובדה שהמצביעים ה רה. למרו ת חדשה: דגל התו לתופעת רשימה חרדית והיא ט נ כ ת נציגותת ב א הגדילה א א הצביעו יותר עבור ש״ס הי ים ל ז האשכנ

ל ומאגודת-ישראל. ׳ ; גדולה מהמפד׳ דלה ו ם המפלגה השלישית בג ו כי

ת ה-12: ס נ כ ת ל רו ת הבהי תוצאו

המפלגה מס׳ מצביעים מס׳ ח״כים

אגודת ישראל 102,714 5 דגל התורה 34,279 2 ש״ס 107,709 6

סה״כ חרדים 244,702 13

יה סי ו כל ה או ת ו א ה ל ר ד ת שגם אגודת־ישראל ח ד מ ל ת מ רו ת הבחי ו א צ ו ת ת ק י ד בר לכך יש ב ס ה ת ה ה של זו. א ת ע ב צ ה ת ועיקר גידולה בא מ י ת ר ו ס מ ־ ת י ח ר ז מי ת גורם מרכז ו ה להי כ פ דך נראה שש״ס ה א בפעילותם של אנשי חב״ד. מאי למצוה ח ו ם תצליח לשמור על כ ת שהשאלה א ת, למרו רחי ה המז י סי כלו ב האו ר ק ב

הפוליטי גם בעתיד בעינה עומדת.

ת ו מ י ש ר י הן לפי שעה מ ת ר ב ח ר ה ס במישו ״ ה של ש י ת ו ח ל צ ה ק ש פ אין סה פי ן באו פ ה מ ם ל הה לגרו ה כו ם יעמוד ל ת גדולים א ו ק פ ם ס י מ י י ביותר. אבל קא . ל ם י י ה ר ז ם מ י ד ר ח ה ל י את בנ ה ו ת ו ת ולהפוך א י ת ר ו ס מ ת ה י ח ר ז מ ת ה ו ד ה י של הם ג א ש ל , א ם י מ י י ק ת ה ו ר ו ק מ אה ל ו ם גדולים בהשו ן ה כ ם ל י ש ר ד נ ם ה י ב א ש מ ה ק ש רם מערך גדול כל כך של י י ק לתה ל כו ת מגיעה למיצוי י י ז נ כ ש א ם ה י ד מ ו ל ת ה ר ב הת י ד ד ה ה ה ר ב ה ם ב , א ו ה מז ר י ת . י ם כלכלי ו רי רטו ם במו י א צ מ נ ם ה י ד מ ו ל. ת י ה ד ז מ ת ה י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ה ת של לימוד, לא זה המצב ב ר ו ס ת מ מ י י ת ק י ז נ כ ש א הם י י ש פ ם נ י ב א ש מ ת זמן ו ע ק ש ת של ה ר ו ס ב מ י ם מהי י ד מ ו ת ל ר ב ה של ה מ ו י ק

184

ת י ח ר ז מ ת מ י ת ר ו ס מ ת ה ו ד ה י כל ה ם תו א ה ארוכה. ה פ ו ק ן ת ש מ ם ב י ד ו מ י ל לם , א ן ד י א ם זה. מ ו ה ת ר ב ב ש מ ם ל י נ מ י ם ס נ ש ם י ו ז בבר כי ן כ ־ י ד ת עד ב ו נ ת ש ה לת, ה הדדי ר ב ה ה י ה א ת א ל י ם, ה מדי ו ת ל ר ב ה ת ל י ת ר ו ס מ ה ה ר ב ה ן ה ו פ ה א ת ל

ש ו ד ס ה ו פ י ט ת מ י ת ר ו ס ת מ י ת ה ד ר ב ה זו ה י ה ם ת א ה היא: ה ל א ש ה ו

ת ו ר ע ה

. י הפרטי נ ו ת מארכי דעו 1. המו

ב תשי׳ן א ה ויכוח על השאלה בעיתון פנימי של ש״ט, נועם, יי׳ט ב א 2. רל תש״ן ל תש״ן, (24.8.199), כ״ד באלו (10.8.1990), ג׳ באלום קי ק מצדי ל זים״. ח ת ״האשכנ ם א מי ם מאשי י ב ת ו כ (1.9.1990), לא כל ה

. ת ר ח ה בצורה זו או א ת האפלי א

3. דשימת יישובים עירוניים (2,500 בעלי זנות בחירה ומעלה) בהם קיבלת שיים בכנסת ה-12 למעלה מ-10%, בהשוואה לערים הגדולות (ירושלים, תל־אביב

וחיפה), למפלגות הגדולות (מערן וליכוד) ולמפלגות הדתיות האחרות

ו ט״צ טייס 0ה"כ 1

1 ג |

ו ב 1

11 | סה״כ |

1 ד ו כ י ל

1 מערך

ו וב ו ט ״ | ה

ם | י י ת ו: ד11

| 28.2 8.6 6.4 | 8.6 | 4.6 11

ם 19.8 30.5 50.3 | י ל ט ו ו | י

| 10.5 4.2 0.5 1 3 • 4 1 2 • ב 34.1 34.4 68.5 | 4 י ב א ־ ל | ת

1 7 • 8 1.9 0.7 1 2 • 4 | 2.8 | 63.3 ן

| חיפה 40.1 28.2

1 54.5 23.3 7.7 1 13.1 | 10.4 1 ת 3.7 36.4 39.1 | ו ב י ת | נ

| 37.5 21.6 5.4 | 4.8 1 5 • ם 16.0 37.3 53.3 | 7 י ק פ ו | א

חם 16.8 42.0 58.8 | 3.9 | 4.6 | 3.8 18.2 30.5 | רו | י

| 28.0 15.5 1.3 | 5.0 1 6 • ן 7.0 51.6 58.6 | 2 | ואט העי

ה 20.8 46.7 67.5 | 2.9 | 5.8 | 0.2 14.5 23.4 | נ ו מ י | ד

ת טנוט 20.1 46.3 66.4 ) 5.0 1 3.3 | 0.2 14.3 22.8 | | בי

| 24.7 14.0 0.5 1 5 • ת 29.4 39.9 69.3 | 4.8 | 4 ו ו ד | ט

1 27.4 13.4 0.4 1 5 • 5 1 8 י ת טאן 14.6 46.7 61.3 | 1 | בי

ה 15.8 50.5 65.8 | 2.2 1 6.9 ) 0.1 13.1 22.3 | ד ו ה י - ו ו | א

| 27.7 12.9 4.9 1 4 • 5 1 5• ב 24.1 39.4 63.5 | 4 ק ע י ־ ו א | ב

ד 23.4 40.6 64.0 | !•* ו 8.5 1 1.3 12.8 24.7 1 | אטדו

ה 17.8 45.9 63.7 | 7.6 ) 5.3 | 0.7 12.4 26.0 | י ו ב | סא 13.3 53.5 66.8 | 10.3 2.7 1.1 11.1 25.2 | ב י ק ע - ו ו | א

| 64.7 11.0 22.3 23.3 8.1 1 2 7 • ק 10.0 17.7 7 ו ב - י נ | ב| 34.0 1

10.7 1.3 | 13.1 1

8.9 1 1 52.6 1 1

35.4 17.2 ו

| צפת1

185

ם ו כ י ס

את יהודי ר של שו פ א ך גלי ה ו ת ת מ ה החרדי ר ב ח ה ועלתה ה מ ל ק כעוף החוה ק י ז ם ב רי ם הקשו י ד י ס ת - ח פי רו רח-אי ת המז י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ת ה הדו אירופה. הית בית ר ו ס ת על מ ו א נ ק גדים השומרים ב הם ומתנ ״רי ת לאדמו בלתי אמצעית ה יהדו ס פ ה ת מ ו ק ת מ ת. א י ת והמרכז י ח ר ז מ פה ה רו ם - נעלמה מאי ה י ת ו ב ארופה ות של מערב-אי י נ לי פו ת בארץ-ישראל ובערים המטרו ז כ ר ת מ ת ה חרדיק ת מעוגנת עמו פי רו רח־אי ת המז ר ו ט מ ת זו ל ה של יהדו ת ק י וארה״ב. זם י הג נית, במנ ם, בהופעה החיצו י רח החי ת ביטוי בולט באו ל ב ק מ דעתה ו בתות ו י ס ק ו ד ו ת ר ו ת א ו ות דתי י ם בינה לבין זהו לי יסוד המבדי ם ובערכי הי י הדתים די הו ם לבין הי ו ם של הי י ד ר ח ן בין ה ו לם ככל שגדול הדמי או ת. ו אחרובן תו מו ת באו י ת ר ו ס ה מ ר ב ת ח י ד ר ח ה ה ר ב ח , אין ה ל ם של אתמו י רתי ם־מסו י הדתיב לבן א ת חיה העוברת באופן בלתי אמצעי מ ר ו ס מ ת ל י תנ יבות בלתי מו י של מחום ו ק מ ה ציות למנהגי ה ח פ ש מ פה על היחיד ועל ה ה הכו ל י ה ת של ק ר ג ס מ בת על ס ס ו ב מ , ש ת י ת ר ו ס ה יהודית מ ר ב ם ח נ מ . א ם ה יה מ ומענישה על כל טטיבת י קה מחי י ך ז ו ת ה מ כ ו ת ים של כל פרט ב ורמות החי ת נ בעת א ה הקו ל י ה קה שלפני פ ו ק ת פה ב רו רח־אי ת גם במז מ י י תה ק ת, כבר לא הי ת הדתי ר ו ט מ לם לדת, על פי י דים שנשארו נאמנ ת היהו ת עדיין חיו מרבי א השואה, אך עם זת ר ג ס מ ם ב י מ ד ו ק ת ה רו תה קיבלו באופן בלתי אמצעי מן הדו ים שאו ת חי ר ו ס מת ו דתי ת- ו ות חברתי י של נופים חברתיים-גיאוגרפיים שביטאו זהום ו ת כי י ד ר ח ת ה הדו ננה עוד. הי ת זו אי י ת ר ו ס ות. יהדות מ פרטיקולריולונטריות ת ו ו ל י ה ת של ק ר ג ס מ ן מוגדר ומובחן, ב ט ת כמיעוט ק נ רג מאו, עימות, ת ו ר ח ך ת תו ה ו ח ו ת ית פ ה מודרנ ר ב ך ח ת זו בצד זו, בתו ו מ י י ק ת מ הפה ולנטיון לם בניגוד למצו או . ו ת ב ב ו ס ה ה ר ב ח יחסי חליפין עם ה ת ו ו תלך ת בישראל בתו ישבו ת העולם השנייה, המעבר למערב וההתי מ ח ל י עד מ ר סטו ההי, בפעם א הביאו ל , א ף ח ס ת ה ק שלא הגבירו א רוב חילוני-ציוני, לא רף ולפריחה ח ס ת של ה ט ל ח ו ט מ ע מ ך החילון, לעצירה כ ז ראשית תהלי א נה מ הראשוה ר ב ח . ה ת י ת ר ו ט מ ת ה הדו הר של הי ו ת הז ו פ ו ק ת ואה ל ם גם בהשו י ד ק ת ת ר ס חה עצמה א ו א ר ת. הי דית הלא-חרדי ה היהו ר ב ח ם תיגר על ה ו ת כי א ר ו ת ק החרדית הציונית-חילונית בארץ ישראל ורבים בציבוריות זו בה לתרבו טי כאלטרנית דית הציונית. ראי ת היהו ו ה ז ה של ה מ ו י ם משמעותי על ק ו ה כאי ת ו ם א אי רונית נית-חילו ו ה הישראלית הצי ר ב ח בה ל טי ת עצמה כאלטרנ ת א ה החרדי ר ב ח הה ר שואה כ ח א ם ולפרוח ל י י ק ת ה ק על העובדה שהיא הצליחה ל ת לא ר כ מ ט נה ביטוי לערכים של ת נגד, שיש ב ו ב ר ם שהיא מייצגת ת א משו ל איומה, את ו י ת ללימוד תורה, לצניעות, לשמירה על יציבותה של המשפחה, לאחר ו ר ט מ ת הם שבו נכשלה ו ק מ ת חשה שהיא הצליחה ב ה החרדי ר ב ח אישית ולעזרה הדדית. הו [החרדים] , אנ פת: דידן עדיף מדידהו ת מו ר ב ה של ח ת מ ק ה נות - ב ו הצי

186

ל ב ק ם ל י נ כ ה הישראלית מו ר ב ח ם ב ם [הציונים החילוניים]. רבי כ ם מ י ב ו טה זו. ר י מ א

ה ר י ח ה מ תה כלפי פנים וכלפי חוץ? מ ה משמעו ה של הצלחה זו? מ ד ו ו ס ה מ, החברתי והכלכלי? במישור הדתי

לם השנייה ת העו מ ח ל ר מ ח א ת ל ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ת ה אין להבין א, ר במשבר חברתי ו מ א ה לכך שאופיינה כ מ ד ק ה ש פ ו ק ת ת ב או ה של המצי ר כ בלא הה נ ב מ ת ה ן א ט לחלוטי ע מ כלכלי ופוליטי, בתהליכי הגירה ועקירה, שעירערו כת זו פ ו ק ת . ב ת ר ו ט מ ה ת ו ד ף גובר והולך מן ה ח ט י וגרמו ל ת ר ו ס מ י ה ת ר ב ח הם י ס ו ת י מ ות ח״גיבורים״, וגובשו ה י ם, עוצבו דמו י ת האידאי דו סו חו הי נ הות ו ד ו ס י חו ה נ ל עולם עויין ומלגלג, הו ת. אל מו ה החרדי ר ב ח ם של ה י י ז המרכת כוללניים, ו ד ס ו מ תן של הישיבות כ ת העתידית, בדמו ה החרדי ר ב ח לת ר ג ס מ מ ו ו ת חורי י ב ת הצעיר היהודי מ ם להפקיע א ד י ק פ ת ים, ש רי ז -מנ כמור כל-כולו לאידיאל לימוד ו ס מ ם צעיר ו כ ח - ד י מ ל ת , ולעצבו כ ת י ת ר ו ס מ ם ה י החית ר ו ס א עם מ ל ת חיה, א ר ו ס ך עימות לא עם מ ו ת, ת ת הדתי ה והשלמו ר ו ת הס של ולוז׳ין היו ו פ י ט חברת העילית הישיבתית. הישיבות מן ה ם ו י ר פ ס הה ח פ ש מ א על ה ת ל ס ס ו ב מ ת העתידית, ה ה החרדי ר ב ח ם העובריים של ה י א ת הת ו ד ס ו א על מ ל , א ת ר ו ס מ זציה והעברת ערכי ה ת של סוציאלי ר ג ס מ ה כ ל י ה ק ה ות ח משמעו ר כ ה ה ב ת י ת זו ה ו ח ת פ ת ה ה ומהכלכלה. ל ב י ב ס ה ם מ י ק ת ו נ יים מ כוללניח במצב של י ת המצו י ל א ו ט ק ל ט נ י ועדת לעילית א ה מי ת י ת לכת. היא ה ק י ח ר מי במיגננח. עלותן של ן המצו ט ה לכלכלה! למיעוט ק ת ק י ת ז נ ם מבחי ו י ר רטו מות המשברית של או ה ה-19, היתה, במצי א מ ף ה ו ס ת ב מו י ן ישיבות שהיו קי ת ו א, וחן יכלו ת י ת ר ו ס מ ־ ת י ת ד ת ח הדו כולתה של הי ה מעבר לי ב ר , ה ה פ ו ק ה ת ת ו איקתו בארה״ב שז רופה ו לם היהודי החדש במערב-אי ק בסיועו של העו ם ר י י ק ת ה ל

ה ונחלשה. כ ל ת ה ר ו ס מ ל ת ו ד ל

ה ר ב ח ה של ה ל ם עובריים א י א ת י ל כו רופה, לא היה סי ת של מזרח־אי או במצים ת ק י ת ז ח א ח ולהגיע לכלל בשלות. הצלחתן של הישיבות להבטי ת פ ת ה ת ל י ד ר ח הת י ק ל ם ח מי ם י ת ו ם של א י א נ ת ה ב ת י ת ולהלכה, ה ד ת של בוגריהן ל ב י י ח מ הת ללימוד ט ל ח ו מ ת ה ו ר ט מ ת ה א עיקרון ה ק ו ו ן יחטית. ד ט ק ם ה ר פ ט ת מ ו בלבד, למרים ם ומיקצועי י ם כללי די יה של לימו ת הישיבות והדחי ר ג ס מ ה ב ר ו ת הא ק ו ו ם ד ל ו א ת אלה. ו ו ד ס ו ם לנטוש מ י ד י מ ל ת ה ק גדול מ ל (״תכלית״), דחפו חם בכלכלה די הו ם של הי ת ו ב ל ת ש ית, ה חה המודרנ ו ו ת הר ר ב במערב, על רקע של חת, ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ח ת פ ת ים, נתאפשרה ה ת החי מ ר ת והעלייה ב המערבית נעות א ד המו ת יסו ו ר ג ס מ ת על הישיבות שמשמשות כ ס ס ו ב מ ת לומדים״ ה ר ב ח ״ כית דרנ ה המו ר ב ח ת ה ר ג ס מ ק ב ת הבין־דורית. ר ו ת ההמשכי ת א חו מבטי ף ו ח ס הת בין תלו י חליפין ו חס רכב של י תו מערך מו ח או ת פ ת ה ת יכול היה ל המערבי/או נית ו ה יהודית חילו ב י ב ם חרדית, לבין ס מדי ת לו ר ב ח ן כ י מיעוט, המאופית לחינוך, ו י ר ח וטלת על עצמה א ית נ ה המודרנ ח ו ו ר ת ה ר ב ית. ח ת מודרנ דתי

187

ק א ר , ועל ידי כך היא ל ת רחי נימלית לכל אז ה מי ס נ כ ת ה ח ט ב ה ל ת ו או לבריא גם ל ת, א ם החרדי מדי ת הלו ר ב וך של ח נ י החי ב ק ניכר מתקצי ל ת ח נ מ מ מת צאו ן הו ת למימו ם רבים של המשפחה הגרעינית החרדי מאפשרת הפניית משאבים של ת ח י ת דך גיטא, פ . מאי ת ח ת פ ת מ ם ה ת הלומדי ר ב ישירות ועקיפות של חה המודרנית, איפשרה לנשים ר ב ח ת ה ר ג ט מ ם לנשים ב ה רבי ק ו ט ע ערוצי תם בשלב מדי ת הלו ר ב ה הכלכלי של ח ס ו ס י ב ד מכריע ב י ק פ ת למלא ת ו החרדיא המשפחתי החרדי ת ת לנישואין וליצירת ה ו ק ו ו ר ה ך של מעבר מ הבעייתי כל כת ר ב י של ח ד ס ו מ ת הישארותו ותלותו של הגבר במערך ה ח ט ב ך ה החדש, תונות ליחטי ו ת ומגו ו ת פנים רב להראו ף ו סי ת. ניתן להו ם החרדי הלןמדית ב ב ו ס ת ה חרדי ה הלא- ר ב ח ה ת ו ם החרדי ת הלומדי ר ב ת של ח ו התל החליפין ום ת ו ב כ ר ו ו על מ ם כדי להעמידנ ה ם שיש ב י מ ו ח ק בשני ת פ ת ס לם נ או תה. ו אום, גרמו י ת החי מ ר ת ב ד מ ת מ גית והעלייה ה ולו ת הטכנ ו ח ת פ ת ה ניותם: ה ורב־גווך נ ת החי י והגבוה. לפני בוגרי מערכו נ נוך התיכו ם החי ו ח ת כת ב למהפית י ב ר ת מ ת זו השאירה א או ה חדשים. מצי ק ו ט ע י נפתחו שדות ת המודרנדה זו , במי ם ה ת ל ק ק ז י לה נ דית כו ים שהחברה היהו ם והשירותים הדתי י ד י ק פ ת ה: ר ח ם א ו ח ת. ת ם החרדי מדי ת הלו ר ב ת ח ו ד ט ו , בידיהם של בוגרי מ ת ר ח או אה בבתי ם ז ו ח ת ם ב די ת הלימו מ ת העלאת ר ת המדע והטכנולוגיה חייבה א ו ח ת פ ת הה מכך, גדל הפער ההשכלתי בין צעיר לא־חרדי א צ ו ת יים. כ נ ר התיכו פ ס הך ספר תיכוני או טכנולוגי, לבין צעיר חרדי הממשי ת- הממשיך לימודיו בביד לגשר על פער זה בשלבים ת הקודש״. קשה מאו ר ה לימודיו בישיבה ״על טא ם יותר, בייחוד לנוכח העובדה שגיל הנישואין של צעיר חרדי הו י ר ח ו א מת ר ב ת ח ר ג ס מ צא עצמו נאלץ להישאר ב ת (24-20). הצעיר החרדי מו י ס ח נמוך ית הנוער החרדי ת א י דרנ ה המו ר ב ח ם, בכל תנאי כמעט. כך ״מעודדת״ ה הלומדי

ך. ך העולם שבו גדל והתחנ להישאר בתו

ם ק משו ם ר ת ר ב ח ם ל י ם נשארים נאמנ י ת שהצעירים החרדי ר מ ו ת א א אין זת מציגה בפני י ד ר ח ק שהחברה ה פ לתם לצאת ממנה. אין ס כו שאין כמעט בית ־ אידיאל י רנ ת והמתי י תנ הנ ית הנ דרנ בה של ממש לחברה המו טי צעיריה אלטרנן רה ולביטחו ת ברו הו רה, לעזרה הדדית, לתחושה של ז ת ללימוד תו ו ר ט מ ת של הט של ע מ ת כ ט ל ח ו מ ת העצירה ה ר א י לם כל זה בלבד אינו יכול להסב או . ו חברתיף הגורף ח ס ת ה א ם ואילך ו קא במערב משנות החמישי ו ו ף מן השורות ד ח ס ה

ה שלפני כן. פ ו ק ת ב

ה ת ח ל צ ת ״לשלם״ עקב ה ה החרדי ר ב ח ה״מחיר״ האידיאולוגי שאותו נאלצה הים נ ו ת״ מהצי ם, היה נטישתו של עיקרון ה״התבדלו ת הלומדי ר ב ת ח ם א י ק ה לת או ה היה זה פתרון חלקי ובעייתי לדילמה שהמצי ל י ח ת כ ל ניים. מ החילוכולתה , אי י ת: מצד אחד קסי דו רתו או ת- די הו ה הי ר ב ח החדשה העמידה בפני הבת להלכה, ומצד שני, אי י י ת יהודית שאינה מחו ה של זהו מ ו י ת ק כו להכיר בזת״ הוצגה ם ומחללי השבת מכלל ישראל. ה״התבדלו פרי ת הכו כולתה להוציא א ים בארץ- י ק ה ונות ל ה של הצי ת ו כ ז ם יהודים שלא רצו להכיר ב ת ו א ן ל כפיתרו

188

יבת. ת מחי י ס י ס רמה ב ו נ רה בהלכת כ ישראל ישות יהודית שאינה מכים הפוליטי-ציבורי: הימנעות ו ח ת ה בראש ובראשונה ב א ט ב ת ת״ ה ה״חתבדלוט ד נ מ ת ה פ ו ק ת קמו ב ת שהו ו מי ו נ טו ת היהודיות האו ו ל ת במערך הקהי ו פ ת ת ש ה מת ר ב ת הציוניות. ח ו נ ר ק ם מן ה י פ ט ת כ ל ב ר על ק (״כנטת ישראל״) ואיטוחסי חליפין ך ־ על י ה על עיקרון הפו ל י ח ת כ ל ת מ ס ס ו ב ת מ ם החרדי מדי הלום י ב י צ ק ת ת ל ב ם הזהירו ״גדולי הדור״ מפני ק ת. עוד בשנות החמישי ותלום מדי ת הלו ר ב לם ככל שגדלת ח או ן של הישיבות. ו ת ק ז ח ה ה הציונית ל נ י ד מ ה מא ל , א ם י י ר שאין היא יכולת לתתק ר ב ת ת החדשה, ה ת החרדי ו ב ר ת וככל שפרחה ה: גידולה של ו ה לה. יתירה מז י ת ו ב צ ק ת ה ם כן תגדיל הממשלה באופן ניכר א את קה החרדי טי לי ט של הפו ל ח ו ט מ ע מ כ ת, הביא לשיעבודח ח ם החרדי מדי ת הלו ר ב חה הכלכלית מצד המדינה. לשם כך ננטש כ י מ ת ת ה ח ט ב ת ויחידה: ה ח ה א ר ט מ לת שניקבעו על-ידי ו י ס י ס ת ב יות לעמדו יבו י ת״ והופרו מחו עיקרון ה״התבדלוה שלא להצטרף ב ו ח ה בראשית שנות החמישים, בדבר ה ר ו ת מועצת גדולי הת היהודית נ ה של המדי ת למעשיה ומחדלי ו ה ולא לשאת באחרי צי לקואלינים, ם קיצו ת ו ת שגם א ד מ ל ת זו מ או ה יותר של מצי ק י מ ע נה מ נית. בחי החילותם לעיקרון בו י י ו ם על מח רי ת בירושלים, המצהי נאמני העדה החרדיל ב ק ל ת ולעיריות ונמנעים מ ט נ כ ת ל רו ם בבחי י פ ת ת ש ם מ נ ה״התבדלות״, אים, י נוך שלהם, יכולים להתקי ת החי ו ד ט ו ה ומהעירייה עבור מ ל ש מ מ ה ם מ י ב י צ ק תת עיקרון ה״התבדלות״. ת נטש א ם שהרוב המכריע של הציבוריות החרדי ו ש מם ״ציוניים״, י ב י צ ק ם נוטלים ת י ת החרדי ו ד ס ו מ , העובדה שמרבית ה אכןת העובדה כו ק בז ים. ר ם משמעותי י מ ו כ ם ס ה י ת ו ד ס ו מ ק ל ל ח ים ל נ מאפשרת לקיצוה ב ח ר ת ה ם לציבוריות החרדי י יקים שרותים דתי ת העדה החרדית, מענ ו ד ס ו מ שפריחתה של העדה ה ו מ ו י ה שאינם ״מתבדלים״, מתאפשרת ק ל א ת בעיקר מ ב כ ר ו מ ה

ת. החרדי

א ק ו ו חה ד ת״, הצלי ת עיקרון ה״התבדלו ת לנטוש א ה החרדי ר ב ח ם נאלצה ה אם י ד ר ח ת כמעט של ה ט ל ח ו ת מ ת חברתי ו ת, להגיע להתבדל ם החרדי מדי ת הלו ר ב חם י ם חברתי י ס ח ם י י י ק ל . היהודי החרדי מנוע למעשה מ ם י חרד ם מהלא- י ט ר פ כדו של טו ם. מי ים שאינם חרדי א גם עם דתי ל ק עם חילוניים, א ניים לא ר ראשוורמות הכשרות . נ ו כ ם מתו ה שאינם חרדי ל ם של א ת ק י ח ד א ל הגיטו החרדי מבית יחטי גומלין ו ר ש פ א ה החרדית, אינן מ ר ב ח ת כל בני ה ת א בו י ת המחי ו ר י מ ח מ הם קקי ז י נם נ ם ואי י ד ר נם ח ים שאי ס של שולחן משותף, עם דתי י ס ם על ב י חברתיה ש ק ת שהיא חד-מינית, מ ת הבילוי החרדי ו ב ר ם הייחודיים. ת י להכשרים החרדים, שיחידת הבילוי שלהם היא ם שאינם חרדי י ם עם דתי י ס ח רת י על קשיה יותר ב ר ם ה י ד ר ח - א ל ה ם בדלים מ ו ם כי דו-מינית. כללו של דבר: החרדי

מבעבר.

ם, י ה הגיאוגרפיים והחברתי י מ ו ח ת ת ב ה החרדי ר ב ח ה של ה ת ו ר ג ת ס לם ה או ו, יוצרת ף משורותיה, שהיא פועל יוצא מכך ח ס ת של ה ט ל ח ו ה הכמעט מ ק ס פ ה ה ות היה גם ר ו ס מ ה ת ו ד ה ף מ ח ס דד עמן. ה ל להתמו ח בעיות חדשות שלא ק הכר ב

189

ים ת כלכלי ו נ ב ר ו ב ק י ר ק ה ם ל י כנ ם יותר, של המו י מ י א ת מ ך של ברירה של ה תהלירת י ת. סג ה החרדי ר ב ח ם של ה י ת האידיאלים הדתי ם כדי לממש א י וחברתית הבלתי ת הכל, א ם א בי י ה זו, מחי ר ב ח ת פתחי היציאה מ ת מרבי מ י ס ח השורות ום ללמוד ת הבלתי מוכשרי ותיהם האישיות, א נטי ם ו י פי ת או נ ם מבחי י מ י א ת מה, להישאר בפנים נ ה של האמו פ ק ו ת ת ב ו ק פ ס י ה ז ת אחו ת הישיבה, א ר ג ס מ ה ג ר ו תת זו, או ת היציבות הפנימית. השפעתה של מצי ס שמערער א י ס ת ת גורם מ ו ולהוה רי טו ר יעודו כטרי ח ה למלא א ש ק ת מ מי הגיטו החרדי ה ם בתחו ו ניכרת כבר כי

נית־נהנתנית. ית החילו קדושה מול העיר המודרנ

ת אופייה של ר א כ ת שינה לבלי ה ם החרדי ת הלומדי ר ב ה של ח ד ו ס י אכן מת הישיבה למרכז ה א כ פ ת שממנה עלתה וצמחה. היא ה י ת ר ו ס מ ה היהודית ה ר ב ח הם של רבני כ ר ם ממשיכי ד נ ה אי ל ים א ם לפוליטיקה. אך רבנ י ת הרבנ רה א י החז ון ם בעיקר מבי י א ב רה״ ה ם ״גדולי התו ה ה ל ת. א רתי ה היהודית המטו ל י ה ק הם ת ו כ מ . ט ם י ד י ס ח ס של ולוז׳ין ומבין אדמו״רי ה ו פ י ט ראשי הישיבות מן הם דעי ת המו ו ל י ה סי ק לם לא ניצבים פרנ מו גדרת על-פי ״כתב רבנות״ ו אינה מורה״ ה אישית, מ״דעת תו מ ז י ר כ ה נהנים מ ר ו ת . גדולי ה ם ת ו כ מ ס ם ו ח ו כ ללם ניצבים מו ייה האנושית, ו ו ם של ההו י מ ו ח ת ם להכריע בכל ה ה המאפשרת לח ה הכו נ ב ת מ ן א ך זה שינה לחלוטי ם עצמם כשלוחיהם. תהלי אי הם הרו די תלמיא ת. הו ו ת החרדי ו את אופיין ודמותן של המפלג ת ו ה החרדי ר ב ח הפוליטי ב, ובטופו של ה פ מ ה דת ישראל (פא״י) מ ו הביא להיעלמותה של תנועת פועלי אגת י ל ס ק ו ד ר דת ישראל (צא״י) שהיו, פ ו ם של צעירי אג ת ו ק ר פ ת ה דבר הביא גם לת ק י ח ר מ ת ה לם המשמעו או רה. ו למדי, מנושאי האידיאל של הנהגת גדולי התוה של ד מ ע ת מ ו ר ר ו פ ת ה ה ת י ם של ה״גדולים״ לפוליטיקה, ה ת ס י נ ת יותר של כ כ לה החרדי נ ח מ ו של ה ת ו ד ח ת א ת א ל מ ס מ על ה ת- ״מועצת גדולי התורה״ כסמכום י ד י ס ח ת ה ם ובין חצרו י ד י ס ח ם ל גדי ם בין מתנ י י ת ר ו ס מ כולו. הניגודים הת וככל י ד ר ח ם ה י ד מ ו ל ת ה ר ב ה ח ר ס מ ת ה ם יותר ככל ש לבין עצמן, נעשו בולטית מנהיגות-על ו ם להי ו ק מ ת זו. ב ו ח ת פ ת תה הכלכלית של ה שנתבררה משמעוים, נעשו ם כלכלי י ט ר ט נ י ם וניגודי א י י ת ר ו ט המגשרת על-פני פערים מת והיקשו בכך ו לרי קו ם הפרטי ה י ת ו צ ו ב ם יותר ויותר עם ק י ה ו ז ה״גדולים״ מה ר ו ת כולתה של מועצת גדולי ה ות ופשרות ועל י נ את פיתרו עוד יותר על מצים בין י טי נטרטנ האי ה הניגודים האישיים ו ל ך, היו א פו של התהלי . בסו לתפקדאת י להחי ת ו י ד ר ח ה ה ר ב ח ה מכרעת לקרע הפוליטי-דתי ב מ ו ר ה״גדולים״ שתרמו ת

ם ומתנגדים. די ת בין חטי ק ו ל ח מ ה

, חה ת הפתו י דרנ ה המו ר ב ח ת ה ר ג ס מ ת ב ם החרדי ת הלומדי ר ב ה של ח ת ו ח ת פ ת הללת ת הכו י ד ר ח ת ה ו ה ז ספת בלתי צפויה: התערערות ה ו ה נ א צ ו הביאה עימה תת ו ח ת פ ת לה, הביאו עימן ה ם בתחי ת. א לרי ת הפרטיקו ו ה ז ית״ ועליית ה מנ ה״אקולות וההגירה ירות לערים הגדו רה מהעי יים, העקי ה המודרנ קצי י נ מו אמצעי הקות הו תה של ז ת והתגבשו לרי קו ת הפרטי י ת ר ו ס מ ת ה הו ה לז ק י ז ת החלשת ה למערב, אה ת, הנ ו רי ת ההיטטו ו ק ו ל ח מ ה ם ו י ך טישטושם של ההבדל ת, תו י מנ ת אקו חרדי

190

ם י ק ה ת להתגבש מחדש, ל ו לרי קו ת הפרטי צו , הצליחו הקבו א בעולם המערבי ק ו ו דם מתעצבת ה ב ת חינוך, ישיבות, כוללים ובתי-חינוך לבנות, ש ו ד ט ו לעצמן מ, ו . יתירה מז ת י מנ ת האקו ת החרדי ו ה ז ת חרדית, על חשבון ה לרי קו ת פרטי הו זך שחל פ ה מ וחות, ה ועה הנ יות התנ ים, אפשרו י ה המודרנ קצי י נ מו אמצעי הקוה ק י ז ת ה ק שלא החלישו א ירית מארץ לארץ ומיבשת ליבשת, לא ר ו ועה האו בתנא להפך. ל ת להנהגה, א בו י י ת המחו א ת ו ו די ת החטי ו לרי קו ת הפרטי צו לקבות בני ר לרבי-אדמו״ר, והיכולת לשלוח א חה ל״חצר״, הקשר המהי ו הנגישות הנם הרבה י ק ז ח ת, מ לרי קו צה הפרטי ת לקבו רו ך בישיבות הקשו נ ח ת ה הדור הצעיר לם ל ו ה ושל כ ה בז ה ז צ ו ב ק ת של בני ה ת ההדדי ו ל ת ת ה א ה ו ק י ז ת ה יותר מבעבר א. צת בדלת של הקבו תה הנ הו ז ת ייחודה ו ל א מ ט מ גם הרבי-אדמו״ר, ה הי יחד למנת ו ה ז ת ה ת א בו י ת המרכ ו לרי קו ת הפרטי צו ה״גבולות״ הפנימיים בין הקבו

ת עבירים. פחו רים ו ת, נעשים יותר ברו החרדי

ת ו התל רת ועולה בעיית יחטי החליפין ו ז ת הללו, חו ו י ו ח ת פ ת ה וברקע כל הפריחתה ה ו ת ח ל צ ר, ה . כאמו תה ת או ב ב ו ט ת ה ה הלא-חרדי ר ב ח ת ב ה החרדי ר ב ח של הם, וזו ביחטי ת לומדי ר ב ח ה כ ת ו ח ת פ ת ה ייה ב ה תלו ת י ת ה ה החרדי ר ב ח של הת זו או ת. יציבותה של מצי ה הלא־חרדי ר ב ח לכת ב הו ת גוברת ו ו תל חליפין וק גדל ל ותה לממן ח נ כו ת, בנ ה הלא־חרדי ר ב ח כולתה הכלכלית של ה ייה בי תלות ר ב ת בוגרי ח ט א ו ל ק ה הכלכלי ל נ ב מ ת וביכולתו של ה י פ ס כ והולך של העלות הת ר ב י של ח ס ח י לם גודלה ה או ת ובשירותים. ו ת, במשרו ם החרדי מדי הלוה ר ב ן ח י ת עקב הריבוי הטבעי הגבוה, המאפי רו ה במהי ת משתנ ם החרדי מדי הלוה, נ ם הנדרשים מהמדי י ב א ש מ ת ה זו (6 ילדים למשפחה בממוצע). כדי לגייס אם לעוצמתה ר ו סא הריבוי הטבעי ת י ג - ת לכוח פוליטי. מחד ה החרדי ר ב ח ת ה ק ק ז נה נ א פונקציונלי למב ט זו הו ב דת מ קו מנ ת ו ה החרדי ר ב ח ת של ה י ל ר ו ט ק ל א המן שאלה לגבי דך גיסא, הריבוי הטבעי הגדול מציב סי לם מאי או . ו החברתים של הישיבות ת ק ז ח ה ם הנדרשים ל ק שהמשאבי ם. לא ר ת הלומדי ר ב עתידה של חת האפשרית, פטימלי ה האו מ ר ת ל רו ם במהי י ב ר ק ת מ ם ו לכי והכוללים, גדלים והות ר ח ט בצורה זו או א ל ק י ה ם ל מדי ת הלו ר ב יות של בוגרי ח א שהאפשרו ל את והולכות. ו מ צ מ ט צ ר שנים בכולל, מ פ ס ר שלמדו מ ח א ת או בשירותים, ל במשרווטים ם נ ללי ה שחלק גדול מבוגרי הכו ק ו ס ע מי ת מת רווייה בתחו י ס כבר קי ו י כה לגברים ונשים וכיו״ב. א ר ו ים, משרות ה , כמו שירותים דתי ק בהם ו ס ע לת נים א י ת ומז ה החרדי ר ב ח ם פנימיים ב י ח ת מ ם הללו כבר גורמים ל הלחצים י ד י ס ם השונות, בין ח י ד י ס ח ת ה ת, בין חצרו ת וההתפצלו ו ל ד ב ת ה ת ה מו מגת בראש ובראשונה ו פ ק ת ש ה מ ל ת א מו זים. מג ם לאשכנ י ד ר פ ומתנגדים, בין סה ר ב ח ב הגדול של ה ת הרו במישור הפוליטי. תנועת אגודת-ישראל שייצגה את ם בעיקר א ו ת, התפצלה לשלוש מפלגות: אגודת-ישראל, המייצגת כי החרדית ו ת הישיבות הליטאי רה, המייצגת א ם הגדולות, דגל התו י ד י ס ח ת ה חצרות של תלמידי ת בלז, וש״ס, המייצגת עילית חרדי ו ד י ס ואליה הצטרפה גם ח

. ם י י ת ר ו ט ם מ י רחי י יהודים מז נ ם והמו י רחי ישיבות וכוללים מז

191

ח של מ ו י ם ק א ח חשאלח: ח ר כ ה ת עולה ב י ד ר ח ה ה ר ב ח וכח בעיותיה של ה לנם במשך שנים ל ת ש ה ל ד בישיבות ו ת כל בוגריח ללמו בת א י ם המחי מדי ת לו ר ב חח ו א אפשרי לטו ו ך חימנעות מחשכלח כללית ומקצועית, ח ת בכוללים, תו רבוח ל ת בין א י צ ק ל ם ס י י ק ב ל ו ר ק ת בעתיד ח ח חחרדי ר ב ח ם לא תאלץ ח א ארוךז חך י ת בתחל ר ח רח זו או א ה שייאלצו לחשתלב בצו ל שיתקבלו לישיבות לבין את ר ב ח ל ח כ ו ה הדבר ת ר ק ם כאשר י א ל בעולם המערבי! ה ב ו ק מ זציה ה הטוציאליתז ו ת התמשכי ח א י ט ב ח ח על בוגריח כדי ל קו דת פי ח מי ת ו ת א ם א י ת לקי חחרדי

ח חרדית? ר ב ח זו ח ר ב ח ח י ח ם ת א ח

192

ביבליוגרפיה ספרים ועבודות דוקטור

ק גן מהור׳יר ח צ ר״ר י ו וחייו של מהו ת ד, משנ ת והיחו ו ד ח א , למען ה א, מ. נ או, ירושלים, תשל״ח. ת ספר י ר נא זצ׳יל, ק ה אז ש מ

ת מגנס, א צ ו , ה ר ס ו מ עת ה ו ה של תנ ת י ש א ר ר ו ט נ ל ל ס א ר ש , ע., ר׳ י ס ק ט א ירושלים, תשמ״ב.

, כרך א׳, ב׳, יד יצחק ן העברי בארץ-ישראל ו מ ה ר, ר., ה ים-דרו אלבו, תש״ן. בן-צבי, ירושלים, תשמ״ו

. ת מעריב, תל־אביב, תשמ״ו י ת ושיבת ציון, ספרי ו ד י ס ה , י., ה י אלפס

י ן הגרמנ י י ר ת ב די הו ה י י ס ק ו ד ו ת ר ו וקנה ־ א די , עדה ו ברויאר, מ.ת ישראל, ירושלים, תשנ״א. לדו ז זלמן שזר לתו 1981-1871, מרכ

ז זלמן שזר, ירושלים ם, מרכ י י נ ז בימי הבי נ , רבנות אשכ ברויאר, מ. תשל״ו.

, רעיונותיה, ת י ש י ועה, א ן ארץ ־ התנ ד ם ד ה ע ר ו ברויאר, מ. (עורך), ת. טת בר-אילן, רמת-גן, תשמ״ז ברסי י נ או

ת והידוש, ר ו ס ות בארץ ישראל בין מ י נ כו ת התי בו , בוגרי הישי בר-לב, מ.יברטיטת בר-אילן, רמת-גן, תשל״ז. נ ר, הוגשה לאו קטו עבודת דו

יברטיטאית, נ ה או י ה הרביעית, ספרי י ת העלי פ ו ק ת ב ב ישו גלעדי, ד., הי עם עובד, תל-אביב, תשל״ג.

י ת ד ה ה נ ה מ ם: ה י טי י ל ו ת פ ו ט בין מהנ ק י ל פ נ ו ק דון-יחיא, א., שיתוף ור, הוגשה קטו ן בישראל, עבודת דו ו נ י ה ותנועת העבודה ומשבר ה

ברטיטה העברית, ירושלים, תשל׳׳ז. י נ לאו

יה בשלהי ימי די גרמנ ת הרוהגית של יהו ו ג הי רם - המנ ם בדו י מ ב יובל, י., הת מגנט, ירושלים, תשמ״ט. א צ ו ם, ה י י נ הבי

, עם־עובד, תל-אביב, תשמ״ו. ם פקי ת או י , ספרי אה מן הגטו צי כץ, י., הי

ד ביאליק, ירושלים, תשי״ח. ט ו ת ומשבר, מ ר ו ס כץ, י., מ

193

, עם-עובד, 1985. ם י ק פ ת א י ם, ספרי ם נפגשי י ל י ב ק , מ לוי, א.

, ירושלים, 1988. , בית הוצאת כתר ם י ד ר ת , ה לוז, א.

ת א צ ו ם ובחורבנם, ת נ י י נ פה בב רו ה באי ר ו ת ת ו ד ס ו , ש.ק. (עורך), מ י רסק מי, ניו־יורק, 1956. קה ת העברית באמרי ו ר ד ת ס ה עוגן על־יד ה

ת ו י ת ר ג ה ת ו ו תי ו ת תרב ו ר ו מ נגריה: ת ת הו ג ביהדו סילבר, מ., שורשי הפילוטה ברסי י נ ר, הוגשה לאו קטו ת 1848, עבודת דו כ י פ ה י עד ערב מ סף השנ ו מי י מי

העברית, ירושלים, תשמ״ה.

: ם י ש י ש ז שנות ה א ת מ עשו ת המתו ד בהברו א , המעבר לפריון נמוך מ פלדמן, ק.ה העברית ט י ס ר ב י נ ו א , ה א. ר מ. א ו ת ם ישראל שיתפה לתהליך? עבודת גמר ל א ה

בירושלים, נובמבר 1990.

ר ישראל, ק ח ן ירושלים ל ׳ 4, מכו ס ת, דפי דיון מ ה ההדדי ש א פרידמן, מ., ה ירושלים, 1988.

ל - א ר ש א ציונית בארץ י ל ה ה י ס ק ו ד ו ת ר ו א ה ודת, ה ר ב , ה פרידמן, מ.ה שנייה, ר ו ד ה תרעי׳ה־תרצ״ז/1936-1818, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, מ

תשמ״ב.

, אל בהנמן סף שמו ו ת הייו ומאבקו של רבי י רו ד בדורו ־ קו ה קול, ש., את, תל-אביב, תש״ל. רו , או ׳ ז הגאון מפוניבי

ת שוקן א צ ו , ה ת ישראל נ י ד י של מ נ ו צי טו סטי נ ט הקו פ ש מ רובינשטיין, א., הה ט ל ו ק פ י ה מ ו ט ר פ ׳ 8 מ ס ם מ ו ס ר רחבת, פ ה ב׳ מו ר ו ד ה ירושלים, תשל״ד. מ

טת תל-אביב, תשל״ד. ברסי י נ למשפטים של או

ר, הוגשה קטו , עבודת דו ה ר ש ע - ע ש ת ה ה א מ ת ב ו י א ט י שטמפר, ש., שלוש ישיבות לברסיטה העברית, ירושלים, תשמ״א. י נ לאו

ם, ת בירושלי י ד ד ה ה ה ל י ה ק ת ־ ה ו ר ג ת ס ך ה ת תו ו ט ש פ ת שלהב, י. ומ. פרידמן, ה׳ 15, ירושלים, 1985. ס ר ישראל מ ק ח ן ירושלים ל י מכו ר ק ח מ

, הוגשה ר קטו , עבודת דו ט הישראלי פ ש מ שלח, ח.פ., חרות המצפון והדת בברסיטה העברית, ירושלים, אדר תשל״ח. י נ לאו

י ת ד ם ה ר ז גיות בתולדות הציונות והישוב (2) ־ ה שפירא, א. (עורכת), סוב ועם עובד, 1983. טת תל־אבי ברסי י נ בציונות, או

194

Abramov, Sh.Z., Perpetual Dilemma: Jewish Religion in the Jewish State, Rutherford, Fairleigh Dickinson University Press, 1976.

Aviad, J., Return to Judaism: Religious Renewal in Israel, Chicago University Press, 1985.

Brussel, S.G., Continuity and Change, a Study of the Hasidic Community of Boston, Ph.D. thesis, Boston University, 1975.

Gutwirth, J., Vie Juive Traditionnelle: Ethnologie d'une Communaute Chassidique, Edition de Minuit, Paris, 1970.

Harris, L., Holy Days: The World of a Hasidic Family, Simon & Schuster, New-York, 1985.

Heilman, S., Synagogue Life: a Study in Symbolic Interaction, Chicago University Press, 1976.

Heilman, S., The People of the Book: Drama, Fellowship and Religion, Chicago University Press, 1982.

Kamen, R.M., Growing up Hasidic, Education and Socialization in Babovr Hasidic Community, Ph.D. thesis, University of Penn., 1975.

Kranzler, G., Face of Faith, Baltimore Hebrew College Press, 1972.

Kranzler, G., Williamsburg, Feldheim, New-York, 1961.

Liebman, Ch., & E. Don-Yehiya, Religion and Politics in Israel, Bloomington, Indiana University Press, 1984.

Marmorstein, E., Heaven at Bay, The Jewish Kulturkampf in the Holy Land, Oxford University Press, Lonon, 1969.

Mayer, E., From Suburb to Shtetl, The Jews in Boro-Park, Temple University Press, 1979.

Odenheimer, M., A Society in Flux, World Jewish Congress, New-York, 1960.

195

Poll, S., The Hasidic Community of Williamsburg, Schocken, Jerusalem, 1962.

Rubin, I., Satman An Island in the City, Quadrangle, Chicago, 1972.

Rubinstein, A. (ed.), Hasidism, Leon Amiel Pub. Keter, Jerusalem, 1975.

Shaffir, W., Life in a Religious Community, Holt Rinehart & Winston of Canada, Montreal, 1974.

Weissman, D.R., Bais Ya'akov, A Women's Educational Movement in Polish Jewish Community: A Case Study in Tradition and Modernity, M A . tesis, New-York University, 1977.

ם י ר מ א מ

בקון, ג., ״דעת תורה וחבלי משיח: לשאלת האידיאולוגיה של ׳אגודת ישראל׳ בפולין״, תרביץ, שנה נ״ב, חוברת ג׳ (ניסן־סיוון תשמ״ג), עמ׳

.508-497

בראור, י., ״תורה עם דרך ארץ באספקלריה של יהדות מזרחיאירופה״, מ.ה, רעיונותיה, ברויאר (עורך), תורה עם דרך ארץ ־ התנועה, אישי

ניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, תשמ״ז, עמ׳ 172-163. או

ברויאר, מ., ״רבנים דוקטורים בפולין-ליטא בימי הכיבוש הגרמני -ם בתולדות יהודי י ר ק ה ן (עורכים), מ מ ס 1918-1914״, ג. בקון ומ. תניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, מזרח-אירופה, כ״ד-כ״ה, ספר השנה של או

תשמ״ט, עמ׳ 153-117.

דון-יחיא, א., ״המאבק על החינוך במחנות העולים וגילוייו במישור הציבורי״, ניב המידרשיה, י״ח-י״ט, תשמ״ה/ו, עמ׳ 222-198.

ו כץ, י., ״אורתודוקסיה בפרספקטיבה היסטורית״, ביוונים, 33, סתי תשמ״ז, נוב׳ 1986, עמ׳ 100-89.

כץ, י., ״רבי שמשון רפאל הירש, המימין ומשמאיל״, מ. ברויאר (עורך),ניברסיטת בר-אילן, ן ארץ ־ התנועה, אישיה, רעיונותיה, או ד תורה עם ד

רמת-גן, תשמ״ז, עמ׳ 31-13.

196

ה הארץ, תשי״ב, עמ׳ 129-97. ם עוד יהודים אנחנו״, לו א ה , ע.א., ״ ן סימו

י פ ס , ד. כ ת״ רלי ה - הרקע לירידתה האלקטו ר ו מ ת , ״המפד״ל ב פרידמן, מ.ה העברית ט י ס ר ב י ת א ם, ה י מי נלאו ם בי י ס ה י ה וממשל ו נ י ד ם (עורכים), מ י ר ח א ו

בירושלים (20-19), אביב תשמ״ב, עמ׳ 122-105.

ה וממשל, א׳ 3, נ י ד ת הראשית - דילמה ללא פתרון״, מ ו , ״הרבנ פרידמן, מ. 1972, עמ׳ 122-118.

נה בישראל״, ת ומדי : ד ו ו ק - ס ו ט ט ט ת ה לדו , ״ואלת תו פרידמן, מ.ה: 1949-1947: רציפות נ י ב למד ישו לובטקי (עורכת), המעבר מי ו. פי

טת חיפה, 1990, עמ׳ 80-47. ברסי י נ ד הרצל, או ס ו ותמורות, מ

ת המדינה״, א. שפירא מ ק ת ה א ר ק יים ל נ , ״יחסי דתיים-חילו פרידמן, מ.י בציונות (2), ת ד ם ה ר ז לדות הציונות והיישוב - ה ות בתו י ג (עורכת), סו

ב ועם עובד, 1983, עמ׳ 86-69. טת תל-אבי ברסי י נ או

ת׳ מוסדו ית - ׳ ה העות׳מאנ פ ו ק ת , ״ישיבות הישוב הישן בשלהי ה פרידמן, מ.ת די הו ה הי ר ב ה ת ה לדו ם בתו י ק ר ן (עורכים), פ ו מ ל ש - ס ק ט או בתי אולפנא״, א

ש (ספר כץ), ירושלים 1980, עמ׳ 379-369. ד ה ם ובזמן ה י י נ י מי הב בי

טה (תרמ״ט-תר״ע),״ ת של פולמוט השמי י ת ר ב ח , ״למשמעותו ה פרידמן, מ.ם בתולדות ארץ ישראל וישובה, 1974, עמ׳ י ר ק ה ם - מ ל ר (עורך), ש ק ה

.480-455

י מ ו ה ת - ב ב עת ר ת , כ ם י י פ ל למה דתית״, א פרידמן, מ., ״מדינת ישראל כדי, קובץ 3, תשנ״א, 1990, עמ׳ 68-24. ת ו ספר לעיון, הגות ו

י א (עורך), בהבל ה הדתית״, מ. כהנ נ צ ק ה ה , ״מודל ׳השוק׳ ו פרידמן, מ.ת, בו ה לנג, כיוונים, רחו ם לזכרו של ארי י ר מ א ת מ פ ו ס רה, א תמו ת ו ר ו ס מ

תש״ן, עמ׳ 112-91.

ת המזרח-אירופית״, ו רה עם דרך ארץ עם החרדי , ״מפגש יהדות תו פרידמן, מ., רעיונותיה, ה ועה, אישי ם דרך ארץ - התנ ה ע ר ו מ. ברויאר (עורך), ת

טת בר-אילן, רמת-גן, תשמ״ז, עמ׳ 178-173. ברטי י נ או

ר ג ת ם ־ במישור החברתי ובבעיות ציבור - א י מ כ ת ח נ פרידמן, ש., ״אמוש ע י מ ק ר י ויזר - פ ר זיכרון למרדכ פ ה אופרטיבית״, ס רעיוני או הנחי

והגות, יבנה, תשמ״א, עמ׳ 159-136.

197

י ״ההנהגה המרכזית של הקהילות בהונגריה 1939-1870״, ציון, . קצבורג, נ ספר היובל תרצ״ו-תשמ״ה, 395-379.

רביצקי, א., ״משיחיות, ציונות ועתידה של ישראל בהשקפות הדתיות החלוקות בישראל״, א. הראבן, (עורך), ישראל לקראת המאה ה-21 ־ חזון

סד ון-ליר, ירושלים, 1984, עמ׳ 198-135. ויעדים, מו

Bacon, G.C., "Religious solidarity vs. class interest: The case of Poaley Agudat Yisrael in Poland", Soviet Jewish Affairs, Vol. 13, no. 2, 1983, pp. 49-62.

Berger, P., "A market model for the analysis of ecumenicity", Social Research, Spring 1963, pp. 77-93.

Deshen, S., "Israeli Judaism - an introduction to the major patterns", International Journal of Middle East Studies, Vol. 9, 1978, pp. 141-169.

Friedman, M., "Haredim confront the modern city", in: P. Medding (ed.), Studies in Contemporary Jewry, Vol. 2, The University of Indiana Press, 1986, pp. 74-96.

Friedman, M., "The Haredim and the holocaust", The Jerusalem Quarterly, 53, Winter 1990, pp. 86-114.

Friedman, M. , "Back to the grandmother: The new ultra-orthodox woman," Israel Studies, The Review of the Jerusalem Institute for Israel Studies, Spring 1988, pp. 21-26.

Friedman, M., "Life tradition and book tradition in the development of ultra-orthodox Judaism", in: H.E. Goldberg (ed.), Judaism Viewed From Within and From Without: Anthropological Studies, SUNY Press, 1986, pp. 235-256.

Friedman, M., "Jewish zealotry: Conservative versus innovative," in: E. Sivan & M . Friedman (eds.), Religious Radicalism and Politics in the Middle East, SUNY Press, 1990, pp. 127-142.

Friedman, M., "Religious zealotry in Israeli society", in: S. Poll & E. Krausz (eds.), On Ethnic and Religious Diversity in Israel, Bar-Ilan University, 1975, pp. 91-111.

198

Gutwirth, J., "Fieldwork method and the sociology of Jews: Case studies of Hassidic communities", Jewish Journal of Sociology, 1978 (20), pp. 49-58.

Lamm, N. "The theology of Neturei-Karta", Tradition, Vol. 12, 2, 1971, pp. 38-53.

Rabinowicz, A., "A guide to Hassidism", Jerusalem Post International Edition, 14 Jan. 1989, pp. 9-11.

Rubinstein, A., "Law and religion in Israel", Israel Law Review, Vol. 3, 1967, pp. 368-414.

Rubinstein, A., "Who is a Jew and other who's", Encounter, March 1971, p. 84.

Samet, M., "Who is a Jew? 1958-1977", The Jerusalem Quarterly, 26, Summer 1985, pp. 88-108.

Schatz-Uffenheimer, R., "Confession on the brink of the crematoria", The Jerusalem Quarterly, 24, Winter 1985, pp. 126-141.

Shaffir, W., "Hassidic Jews and Quebec politics", The Jewish Journal of Sociology, Vol. 25, no. 2, 1983, pp. 105-118.

Shaffir, W., "Separation from the mainstream in Canada: The Hassidic community of Tash", The Jewish Journal of Sociology, Vol. 29, no. 1, 1987, pp. 19-36.

Shaffir, W., "The recruitment of Baalei Tshuva in a Jerusalem Yeshiva", The Jewish Journal of Sociology, Vol. 25, No. 1, 1983, pp. 33-46.

Singer, M., "Chasidic recruitment and the local context", Urban Anthropology, 1978, pp. 373-383.

199

ח נושאים ת פ מ

תורה עם דיד ארץ 24

אידיש (שפה) 6, 16

אידישקייט (יהדות במובן המסורתי)117

אירגון צבאי לאומי (אצ״ל) 1, 49

״אלטע היים״ (הבית הישן במזרח־ אירופה) 13, 148, 149, 153,

161

אמוגת חכמים 15, 24, 105, 113 ראה גם דעת תורה

ארץ-ישראל 2, 3, 4, 8, 14, 15,,40 ,38 37-30 ,26 ,21 ,20 ,19

,47 ,46 ,45 ,44 ,43 ,42 ,41 ,82 ,55 ,53 ,52 ,50 ,49 ,48 ,105 ,104 ,100 ,96 ,86 ,83

,163 ,157 ,152 ,148 ,147 ,109 186 ,167 ,165

ארץ הקודש 30, 31, 33, 165 בניין ארץ־ישראל 36, 42 קדושת ארץ־ישראל 45-44

אשה חרדית 74, 78, 81, 127 אשת אבדן 58-56, 81, 135-134,

178 ,157

בית דין צדק (בד״ץ) של העדה החרדית

ראה העדה החרדית

בחורי ישיבה בחורים 40, 55-54, 75-74, 79,

133-132 בני תורה 126, 132, 134, 174,

182 ,179 ,176 בטלן 130

אברן־אברכים 40, 41, 58, 74, 77,,120 ,84-83 ,81 ,80 ,78

181 ,180 ,178 ,157 ,135-134 ראה גם כולל־ כוללים ראח גם אשה חרדית

אגודת הרבנים האורתודוקסיים בארצות הברית וקנדה 81, 100,

102

אגודת־ישראל 1, 16, 18, 20, 21,,48 ,46 ,45-44 ,42 ,39-26 ,23 ,62-60 ,59 ,56 ,55 ,54-52 ,50

,94 ,93 ,92 ,88 ,78 ,64 ,63 ,107 ,105 ,101 ,99 ,96 ,95

,118 ,115 ,112 ,110 ,109 ,108 ,157 ,151 ,150 ,146 ,145 ,122 ,172 ,165 ,163 ,162 ,160 ,159 ,182 ,181 ,180 ,176-175 ,173

191 ,184 ,183 בארץ-ישראל (תקופת המנדט)

37-30 הברית בין מזרח-אירופה

והאורתודוקסיה החדשה 30-26 פרישה מהקואליציה הממשלתית

110 ,62-61 (1953) קואליציה עם הליכוד 105 העדה החרדית 26, 35-31

הסוכנות היהודית 54-52 סטטוס־קוו 54-53 גיוס נשים 62-60

כשרות 94, 101, 124

אורתודוקסיה 3, 6, 9, 23, 27,125 ,117 ,108

אולטרה־אורתודוקסיה 9 האורתודוקסיה ההונגרית 7, 20,

האורתודוקסיה המערב-אירופית 27 האורתודוקסיה החדשה 16, 26,

,43 ,37 ,34 ,32 ,30 ,28 ,27 108 ,57

ב>ת־>עקב (>רחון) 38, 115, 119

בית־מלכה (ב>ת-ספר חרדי לבנות)

157

בני עקיבא 1, 60

בלז (חסידות) 28, 36, 47, 108,,157 ,154 ,148 ,147 ,146 ,124

191 ,159 מחזיקי הדת (כשיות) 159

בנות ארץ־ישראל (בית־ספר חרדי לבנות) 157

בנות ירושלים (בית־ ספר חרדי לבנות) 157

בנק לאומי לישראל 125

בעלי תשובה 171-170, 174, 183

גאולה 19, 32, 106, 165, 167,170

גלות 19, 53, 70, 93, 106, 164,175

גלות בין יהודים 10-9

גדולי התורה (״גדולים״) 15, 26,,62 ,61 ,59 ,54 ,49 ,47-46 ,29 ,109 ,107-104 ,99 ,93 ,92 ,66

190 ,178 ,112 ,111 ,110 והשואה 104

בעלי כריזמה 29, 46, 92, 105,,168 ,153 ,149 ,112 ,111 ,107

190

(ה)ג׳וינט 22 גור (חסידות) 7, 20, 24, 29, 33,

כתר תורה 130 נישואין 130-129

גיל נישואין 75, 79, 158 ראה גם ישיבות

ראה גם גיוס

בחירות 105, 120, 122, 127, 137-,182 ,181 ,180 ,174 ,162 ,140

189 לעדה החרדית 26,

לכנסת הראשונה 54, לכנסת השנייה 59, 61, 119-118,

לכנסת העשירית 122, לכנסת האחת-עשרה 183-182,

לכנסת השתים־עשרה 173, 174,184

לעיריות (תשמ״ד) 175

בילוי 128-127

ביקור חולים (בית־ חולים) 160

בית־ברכה (בית־ ספר חרדי לבנות)157

בית־ יעקב (רשת בתי־ ספר לבנות),77 ,57 ,56 ,34-33 ,29-28 ,16

158 ,150

בית־יעקב הישן 157

בית־יעקב (סמינר למורות) 23, 29,,86 ,80 ,77 ,67 ,57 ,56 ,37

180 ,178 סמינר שצ׳רנסקי (תל-אביב) 67,

157 סמינר וולף (בני־ברק) 23, 57,

158-157 סמינר באר־יעקב 178

בית־יעקב חסידי (גור) 158

202

דעת תורה 46, 50, 92, 107-104,190 ,114 ,113 ,112-110 ,108

שו״ע חמישי 104 ריח הקודש 46, 105

ראח גס אמונת חכמים ראח גס מיעצת גדילי התירה

הגירה (ממזרח-איריפה) 2, 3, 9,,164 ,149 ,146 ,106 ,83 ,18

190 ,187 ,165 לארץ־ישראל 30, 34, 38

ל״גיטו״ החרדי 120, 121, 129 ראה גם עלייה

(ה)הגנה 1, 33, 54, 88

הלנה 6, 8, 9, 14, 17, 18, 23,,53 ,52 ,43 ,32 ,31 ,27 ,24

,106 ,90 ,85 ,84 ,82 ,81 ,68 188 ,173

ראה גם חומרא ראה גם הקצנה דתית

ס מאיסקי-שיקורסקי (1941) 36 נ ס ה ראה גם ילדי טהרן

הסתדרות החרדים (גית-ספר) 41

ההסתדרות הנללית של העיבדים העבריים 42, 53, 65, 67, 97,

176 ,155 ,137

הפגנות 36, 49, 65, 66, 69, 92,121 ,99 ,93

נגד חילול שבת 63, 64, 66,122 ,103

הצהרת בלפיד 19, 30, 32, 33 הקצנה דתית 86-80, 96

ראה גס הלנה ראה גם חימרא

,145 ,141 ,121 ,47 ,45 ,36 ,34 ,159-157 ,155 ,154 ,147 ,146

165

גייס בחירי ישיבית לצבא 55-54,71-70 ,67

גייס נשים 58, 62-60, 110 שירית לאימי לנשים 58, 62-61

אביזרייהי דעריות 60, 68 ייהרג יעל יעביר 61

הפגנית נגד 62

גיטי חרדי 63, 135-115 148, 152,,175 ,161 ,160 ,156 ,155 ,154

190 ,189 ,178 יפיקיח חברתי 126

יהסביבה 129-128 דחיקת החיליניס 129-128

גמילית חסד (גמ״ח) 74, 132, 149

דגל התירה 151, 173, 184, 191

דגלני (בטאין צעירי אגידת-ישראל),104 ,81 ,80 ,78 ,77 ,50 ,46

113

דור החדש 10, 21

דור הישן 21

דינסטיה (בחסידית) 146, 147, 155

דיעבד 6, 14, 16-15, 35, 54, 85

דייר 136-129 דער איד (בטאין קהילת סטמאר ניר

יירק) 116

מיהו >הודי 172-171 ואגודת־ישראל 162, 173

בתי-ספר 162

חבר פעילי המחנה התורתי (חבר הפעילים) 60-59, 177, 180

חברת הלומדים 4, 56, 58, 73, 75,,115 ,112 111, 99, ,95 ,77-76 ,132 ,130 124, 122, ,120 ,119 ,161 ,155 154, 147, ,135 ,133 ,184 ,181 180, 177, ,176 ,175 192 ,191 190, 189, ,188 ,187 חברת הלומדים המזרחית 178,

182 ,179

השכלה (משכילים) 2, 7, 10, 12,,43 ,33 ,32 ,27 ,20 ,16 ,14 ,157 ,149 ,106 ,76 ,73 ,57

192 ,166 ,165 ,164 לימודי חול 13, 73

״השקפה״ 12, 15, 80

התאחדות הספרדים שומרי תורה (ש״ת) ראה שי׳ ס

התבדלות 2, 14, 30, 33-31, 35,,96 ,94 ,64 ,59 ,48 ,45 ,36

189-188 ,171 ,108 ,105 ,98 ,97

חברת הרווחה המודרנית 4, 187

חוג חת״ם סופר (כשרות) 124

(ה)חומה (אום אני חומה) (בטאון נטורי קרתא) 21, 86, 88, 98,

102 ,99 ראה גם נטורי קרתא

חומרא וקולא 87-80, 96, 117

חזית דתית מאוחדת (בחירות לכנסת הראשונה) 54

ראה גם בחירות

חילון 2, 6, 8, 9, 10, 11, 15,186 ,107 ,106 ,83 ,82

חילוניות מיליטנטית 54, 123 חילוניות שממילא 123, 141

ראה גם מודרנה

חינוד, זרמים 56 זרם המזרחי 9, 56, 59

החינין הממלכתי דתי 162 הזרם הרביעי (אגודת־ישראל) 56,

ויז׳ניץ (חסידות) 47, 50, 115,,152 ,151-148 ,147 ,146 ,116

154 ,153 כולל אברכים 148 ״נידחים״ 151-150

ועד העיר ליהודי ירושלים 31

ועד העיר האשכנזי ראה העדה החרדית

זהות חרדית אקומנית ופרטיקולרית,148-146 ,107 ,45 ,43 ,29 ,18 ,165 ,163 ,161 ,159 ,157-156

191-190 ,178

זקן 6, 17, 166

חב״ד (חסידות) 152, 154, 155,184 ,174-162 ,160 ,157

צבאות ה׳ 171 וציונות 165

המאבק על הירושה 169-167 פעילות בעולם המערבי 170-169

הפצת המעיינות 170

204

(ה)יישוב החדש 19, 30, 33, 41,44

(ה)יישוב הישן 31-30, 32, 33,,78 ,64 ,54 ,49 ,44 ,40 ,34

94 ,93 ,91-90 ,89

ראה גם גטורי קרתא

יסודי התורה (בית־ספר) 41

ישיבות 4, 7, 11, 14, 22, 27,,60 ,56 ,49-47 ,42-40 ,35 ,34

,95 ,86 ,85 ,81 ,80 ,79-70 ,164 ,156 ,155 ,147 ,119 ,118

,188-187 ,178 ,178-177 ,175 192-191

ראשי הישיבות 7, 15, 22, 26,,104 ,95 ,47 ,38 ,36 ,35 ,29

,133 ,132 ,130 ,122 ,111 ,108 190 ,180 ,178 ,176 ,147

תלמידי הישיבות 15, 30, 42,,79 ,78 ,75 ,74 ,73 ,58 ,54

,175 ,158 ,134-131 ,89 ,84-83 177

הישיבה הליטאית 3-2, 13-11,49 ,40 ,34 ,27

על טהרת הקודש 12, 16, 188 ישיבת ברנוביץ (אהל תורה) 23

ישיבת ויז׳ניץ 149 ישיבת ולוז׳ין (עץ חיים) 11,

38 ,22-21 ,13-12 ישיבת חברון (כנסת ישראל) 41-

120 ,78 ,63 ,50 ,47 ,42 ישיבת טלז 22, 37, 47, 50

ישיבת כנסת חזקיהו 178 ישיבת לומז׳ה 34, 41, 49

ישיבת מיר 36, 37, 39, 47,149

ישיבת נוברדוק 34, 41, 49 ישיבת סלבודקה (כנסת ישראל)

149 ,49 ,41-40 ,39 ,34

67 ,59 החינון העצמאי 57-56, 126,

181 ,162 ,159 ,157 ,155 רשת אוהלי יוסף יצחק (חב״ד) 162

חוק חינוך ממלכתי 56 ועדת פרומקין 59

חוק החיגיד הממלכתי 56

חלוציות חרדית 42, 45

חלוקת עבודה (בין חרדים ללא־ חרדים)

ראה יחסי חליפין

חסידות־חסידים 7, 17, 26, 27,,162 161-145 ,112 ,108 ,105

191 ,190 ,181 ,175 ,173 ,164 געווארענע 147-146, 169

תורה (חסידית) 147 חרד־חרדים, הגדרה 20-6

יהדות התורה 21 דתיות חרדית 8

אווירה חרדית 117, 122 סביבה חרדית 117

טבריה, חפירות בבית קברות 125

יבסקציה 52

יחסי חליפין 13, 14, 40, 48,188-187 ,186 ,152 ,128 ,77-75

ילדי טהרן 36, 39, 45, 46, 52,59

״ירושלמים״ 7, 30, 33, 34, 91 ראה גם היישוב הישן ראה גם נטורי קיתא

״ירידת הדורות״ 15. 24

הכנס«ה הגדולה (של אגודת-ישראל)108 ,37

כספים «חוד«ם 175, 180, 181,189

כשרות 53, 67, 101, 125, 161-159,189

הכשרים וסחף 124 שירותי כשרות 76, 94, 96-95,

159 ,124 ,97 גלאט ־ מהדרין 124

הפסד מרובה 87 חומרות 85

תיעוש מזון 85, 97 הכשרים • המשמעות הכלכלית

125-124 אגודת-ישראל והעדה החרדית 94,

101 העדה החרדית וגטורי קרתא 97,

102 תנובה 87, 97

לוחמי חרות ישראל (לחייי) 49,

99 ,66

ליכוד (מפלגה) 105, 179

לימוד תורה 8-7, 33, 48, 58-57,186 ,106 ,71

ראה גם דעת תורה ראה גם ישיבות

״ליטאים״ ראה מתנגדים

לניאדו (בית חולים) 152, 160 ראה גם קרית צאנז

(ה)מודיע (עיתון אגודת־ישראל),134 ,133 ,130 ,119 ,114 ,70

141 ,136

ישיבת עטרת ישראל 178 ישיבת עץ חיים, ירושלים 101

ישיבת פוניביז׳ 36, 47, 48,,177 ,116 ,115 ,110 ,105 ,81

178 ישיבת פורת יוסף 65, 178-177

(ראה גם עדות המזרח) ישיבת תומכי תמימים (חב״ד)

164

ישראל, ממשלה 36, 54, 55, 56,175 ,110 ,105 ,62-61 ,59

ישראל סבא 145-144 ראה גם נטורי קרתא

יתד נאמן (עיתון דגל התורה) 136

כולל אברכים 4, 41, 48, 58-57,,118 ,95 ,84-83 ,81 ,78 ,77-73

,152 ,136 ,135-134 ,126 ,120 ,181 ,180 ,178 ,157 ,156 ,154

192 ,188 כולל חזון-אי״ש 48, 74, 115

כולל היכל התלמוד 41, 78 שבט הלווי 48

כוללים (ביישוב הישן) 31, 90, 91,

נופר היישוב (מגבית) 88 כיכר השבת ראה שבת

ככל הגויים 8

כלל ישראל 29, 32, 105, 107,188 ,180 ,152

כנסת ישראל (הארגון הקהילתי היהודי בתקופת היישוב) 31, 32,

189 ,94

206

מלחמת העולם הראשונה 25, 31,147 ,37

מלחמת העולם השנייה 3, 9, 21,,82 ,76 ,75 ,72 ,48 ,47 ,46 ,146 ,118 ,111 ,104 ,92 ,83

187 ,186 ,166 ,151

ראה גס שואה

מלחמת שלום הגליל 101

(ה)מנדט הבריטי 2, 20, 21, 26,189 ,120 ,118 ,37 ,35 ,30

מסירה (מלשינות לגויים) 32

מעייני הרפואה (בית־חוליס) 160-161

מפד״ל

ראה מזרחי, הפועל המזרחי

מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפאי׳י)179 ,177 ,167 ,110 ,59

מפלגות השמאל 47, 59, 123

(market situation) ״מצב של שוק״ 84

״מרבד הקסמים״ ראה עליית יהודי תימן

משכילים ראה השכלה

משנה בדורה 23, 43 ראה גם הנהן ישראל מאיר

משפחה חרדית 75-74, 118, 135

״מה יפית״ 19

מודינה (מודרניזציה) 2, 6, 7,,106 ,83 ,82 ,27 ,12 ,11 ,10-9

166 ,146 ,127 ,107

ראה גס חילון

מועדון המריבה 65

מועצת גדולי התורה (מועצג״ת) 1,,162 ,151 ,114-107 ,44 ,23

190 ,183 ,182 175 ,173 התיישבות על אדמת הקרן הקיימת

לישראל 109-108 גיוס נשים 110-109

ראח גס גדולי התורה ראח גם דעת תורה

מועצת חנמי התורה 183 ראח גם ש״ס

(ה)מזרחי 1, 9, 15, 16, 17, 21,,62 ,61 ,59 ,56 ,54 ,41 ,36

179 ,162 ,121 ,119 ,118 ,117 ״מזיחיסט״ 117, 118

ראה גם חינוך, זרם המזרחי ראה גם (ה)פועל המזרחי

מזרחיים ראה עדות המזרח

מחתרות דתיות 66-65, 69 מחתרת צריפין 66 מחתרת גילמי 65

מחתרת הקנאים 65 וצעירי אגודת ישראל 65

ועדת החקירה 65

מטבח הפועלים 53, 67

נח״ל חרדי 70, 77

נידוי (חרם) 99

״נידחים״ 151-150 ראח גם ו>ז׳נ>ץ

נישואין 58-57, 75, 95, 130-129,181 ,178 ,134-133

אירוסין (שידוכין) 69, 126,158 ,149 ,128

סידור מלא (חצי) 74, 93, 95,134 ,132 ,130

ראח גם אשה חרדית

סולידריות יהודית 152, 155

סחף 4-2, 10, 12-11, 17, 27-26,,78 ,76 ,72-71 ,55 ,49 ,45 ,35 ,116 ,115 ,107 ,99 ,83 ,82 ,81

190-186 ,131 ,127

טראומת הסחף 10

סטטוס-קוו (בענייני דת) 53-52, 66

סטמאר (חסידות) 7, 21, 93, 96-

157 ,154 ,116 ,99 ,98

סיני (בית-ספר) 41

סיני (מוסד לילדי עולים) 65

סאסוב (חסידות) 151

סלונים (חסידות) 146 סידור מלא (חצי)

ראח נישואין ספרדים

ראה עדות המזרח

מתנגדים 17, 18, 20, 26, 29,,157 ,156 ,155-154 ,145 108,

,173 ,172 ,164 ,163 ,160 ,158 191 ,190 ,186

ליטאים 7, 17, 124, 157, 160,172 ,164 ,163

ליטוואק 20 ראח גם חסידים ראח גם ישיבות

(ה)נאמן (בטאון חניכי הישיבות) 51

נאצים 30, 34

נדבורנא (חסידות) 153, 154

נוטרי המסורת 14, 41, 144

נוטרים (שוטרים מוספים בתקופת המנדט) 88, 89

הנוער האגודתי 45 הכשרת כפר סבא 43

ראה גם צעירי אגודת-ישראל

נטורי קרתא של היהדות החרדית בארץ-ישראל 20, 26, 35, 39,

,103-88 ,86 ,81 ,65-63 ,54 ,52 145 ,122 109,

שומרי העיר 89, 100, 101, 102 החומה (בטאון נטורי קרתא) 21,

102 ,99 ,98 ,88 ,86 ,70 מלחמה לה׳ בעמלק (בטאון) 102

תורה ויראה 64, 94, 98, 111 כולל יראי ה׳ 98

שריפת תחנות אוטובוס 103-102 ואגודת ישראל 101-110 והעדה החרדית 99-94

הפגנות שבת 95-94 גיוס לצבא 95

ראה גם קנאות דתית

208

הת«שגות על אדמת הקק״ל109-108

ראה גם אגודת-ישראל

״פראד״ (תהלוכה; טיול שבת אחר- הצהריים ברחובות) 63, 69

(ה)פרדס (בטאון אגודת הרבנים בארה״ב וקנדה) 80, 81, 100, 102

פרעות תרפ״ט 34, 41

ציונות 52, 59, 62, 69, 72-71,,42 ,20-19 ,7 ,1 94, ,88 ,81

,186 ,171 ,125 ,49 46, ,45 ,44 187

אנטי ציונות 7, 9-8, 20-19,,46 ,44 ,35 ,33-31 ,30 ,26 ,25 ,171 ,165 ,104 ,96 ,94 ,93 ,58

186

ראה גם התבדלות

צעירי אגודת־ישראל (צא״י) 35,,71-70 ,69 ,65 ,50 ,47-45 ,36

190 ,181 ,102 ,77 ראה גם אגודת-ישראל

ראה גם זהות חרדית אקומנית צניעות 18, 57, 60, 66, 68, 87,

,158-157 ,145-144 ,128-126 ,92 186

ראה גם גיוס נשים

קבוצות קיצוניות ראה נטורי קרתא

ראה קנאים

קהילה 3, 7, 9, 11, 78, 83,,186 ,160 ,150 ,149 ,147 ,124

187 קהילה וולונטרית 17, 84-83, 186

העדה החרדית בירושלים 20, 26,,95 ,93 ,92 ,81 ,54 ,41 ,35-31

189 ,122 ונטורי קרתא 99-94, 103-102

וסטמאר 97-96 כשרות 97, 101, 124, 159

בית-דין צדק (בד״ץ) 95, 97-96,,127 ,124 ,102 ,101 ,99 ,98

160-159 ,141

עדות המזרח 17, 18, 31, 60-59,191 ,185-175 ,157-156 ,137

ראח גם עליית יהודי תימן ראה גם עיירות פיתוח

ראה גם ש״ס

עיירות פיתוח 135-134, 179,183 ,180

כוללים 74 ראה גם ש״ס

העלייה הרביעית 20, 30, 34-33,38

העלייה החמישית 34, 43-42

עליית יהודי תימן (מרבד הקסמים)177-176 ,60-59 ,56

עזרא 43, 60, הכשרת גדרה 43

ראה גם פועלי אגודת-ישראל

(ה)פועל המזרחי 54, 61, 62, 110,179 ,176 ,137 ,121

ראה גם המזרחי

פועלי אגודת-ישראל (פא״י) 36,,110 ,62 ,54 ,50 ,45 ,43-42

190 ,181 ,176 ,153 ,118 וגיוס נשים 61-60, 62

קרלין-סטולין (חסידות) 146 קרן התווה 28

קרקוב ראה בית• יעקב

(ה)רבנות הראשית 15, 34, 44,

110 ,97 ,94

רוויזיוניסטים 1

רישיונות עלייה ־ סרטיפיקטים 34

שארית ישראל, קהל (כשרות) 124 שבת 58, 123, 124

חילול שבת 63, 88, 92, 115,125 ,121

הפגנות שבת בירושלים 49, 63-92 ,65

בתי-קולגוע 103 כיכר השבת 49, 65-63, 66, 96,

121

שואה 1, 3, 4, 19, 35, 36, 38,,76 ,73 ,55 ,53 ,52 ,48 ,47-46 ,146 ,116 ,105-104 ,96 ,83 ,77

186 ,167 ,153 ,151 ,148 כצאן לטבח 46

שומרי אמונים (חסידות) 145-144

שידון ראה נישואין

שמיטה 21, 45-44, 50, 101

ש״ס 185-175, 191 ראה גם עדות המזרח

קהילה חרדית נפרדת,22 ,20 ,14 (Austrittsgemeinde)

32-31 קהילה קדושה 2

ראה גם התבדלות ראה גם העדה החרדית

קוצק ראה גור (חסידות)

קטוביץ, כינוס ראה אגודת־ישראל

קיבוץ גלויות 49

קיבוץ-קיבוצים 43, 45, 50, 53,108 ,78 ,71 ,61 ,60

קאליב (חסידות) 152, 154

קנאות דתית 17, 24, 34, 66, 86,99 ,94 ,93-89

ביישוב הישן 91-90 אלימות 93-92

פנחס בן-אלעזר 89 ראה נטורי קרתא

קנאים 15, 31, 33, 34, 65, 66,,96 ,95 ,93-89 ,86 ,81 ,69 150 ,144 ,122 ,100 ,99-97

קנאים אקטיביים 92-91, 101 קנאים פסיביים 92-91

קנאים פרופסיונליים 91 יחסים עם אוטוריטות רבניות 92

פשקווילים (מודעות לעג וביזוי)93

ואגודת ישראל 93 והישיבות 95

ובדי׳ץ העדה החרדית 99

210

שערי צדק (בית־חולים) 160 תנועה למען מחנה ישראל (תלי׳י)175

תולדות אהרן (ר׳ אהרלן) (חסידות) ראה גם דגל התווה145 ,24 ,18

תנועת המוסר 12-11, 22, 49, 78 תלמודי תורה 16, 53, 56, 64, תנועת מסורת ישראל (תמ״י) 179, 183

77, 79, 98, 126, 156, 157 ראח גם ש״ס

211

מפתח שמות אנשים

ברויאר יצחק 39, 113 ברויאר מרדכי 22, 23, 24, 37, 113

ברז׳ובסקי שלום נח (אדמו״ר מסלונ>ם) 77

בר־זוהו מיכאל 69 בר• לב מרדכי 79

ברלין חיים 12, 22 ברלין (בר-אילן) מאיר 22

ברלין נפתלי צבי יהודה (נצי״ב)12

גולדשטיין משה 38, 174 גוררי (גור-אריה) שמריהו 167, 168

גלעדי דן 38 גערליץ מנחם מנדל 102

גרבסקי וולדיסלב 38 גרודז׳ינסקי חיים עוזר 15, 23,

29 גרז׳ובסקי ראובן 100

גרינבוים יצחק 53 גרשטנקורן יצחק 86, 118

דה־האן יעקב ישראל 33 דובער ממזריטש 163

דויטשלנדר שמואל לאו 28 דומב ירחמיאל 98

דון-יחיא אליעזר 68 דושינסקי יוסף צבי 94

דיסקין משה יהושע ליב 90, 100 דסלר אליהו אליעזר 104, 105,

117

הגר (משפחת אדמו״רי ויז׳ניץ) אליעזר 47, 50, 147, 148

ברון 50, 147 חיים מאיר 50, 115, 116, 148,

150 ישראל 148 מרדכי 151

משה יהושע 150 הילדסהיימר עזריאל 26, 37, 57

אבא-שאול בן־ ציון 179 אבו חצירא אהרן 178

אונא יצחק 23 אוגא משה 23

אטון שבתאי 179 אטקס עמנואל 78, 22 אלבוים־דרור רחל 21

אלברג שמחה ראה עלברג שמחה

אליהו מרדכי 179, 183 אלפסי יצחק 174

אלתר (רוטנברג) (משפחת אדמו״רי גור)

אברהם מרדכי 16, 20, 24, 29,164 ,146 ,121 ,50 ,47 ,36

יצחק מאיר 20 שמחה בונים 158, 159

אסף שמחה 22 אפשטיין משה מרדכי 41, 50

אשרי אפרים 49

בגין מנחם 175 ביאליק חיים נחמן 10, 21

בירנבאוס נתן 21 10 בלוי אורי 98

בלוי דוד נחמן 66 בלוי משה 38, 39, 113

בלוי עמרם 35, 63, 64, 66, 93,122 ,101 ,100 ,98-97 ,94

ראח גם נטורי קרתא בלוי עמרם בר׳ימ 140

בן־אליעזר אורי 5 בן־גוריון דוד 53, 54, 55, 59,

62 ,61 בן-דוד (בלוי) רות (הגי/ורת)

137 ,98-97 בן-צבי יצחק 51

בעדני שמעון 179 בענגיס ראובן 94, 96, 101

בקון גרשון 50, 113 בראור יעקב 24

212

טייטלבוים יוס־טוב ליפא חנינא (אדמו״ו מסאסוב) 152

טייטלבוים משה (אדמו״י מסיגט־ סטמאר) 98

>ובל >שראל 22 יונגרייז דוד הלוי 97-96

יוסף עובדיה 179, 180, 183 ישראל בעל שם-טוב (בעש״ט) 20,

163 ,146

כהן אהרן 50 כהן פנחס 37, 39

כהן שלום 179 כהנמן יוסף 22, 36, 39, 48-47,

178 ,115 כץ יעקב 21, 22, 23

לבנשטיין בנימין ראה קצינלבויגן חיים

לוז אהוד 21 לוונשטין מאיר דוד 36, 54

לוין יצחק מאיר 36, 54 לחמן עובדיה 78

לייזרזון אברהם 114 לייפר אברהם אבא (אדמו״ר

מפיטסבורג-אשדוד) 154 ליפשיץ יעקב 78

לנדא יעקב 122, 124, 127, 141,160 ,159

לנדא משה ליב 160 לנדא שלמה זלמן 174

מונק מאיר 113 מונק שמואל דוד 101

מזרחי אליעזר 173 מלאכי אליעזר רפאל 100

מלצר איסר זלמן 61, 62, 101 מנחם מנדל מוויטבסק 163

מנחם מנדל מקוסוב 148 מנחם מנדל מקוצק 20

הירש ישראל מאיר 102 חירש שמשון רפאל 23, 26, 28, 37 הכהן ישראל מאיר (חפץ חיים) 15,164 ,159 ,106 ,104 ,43 ,29 ,23

חפץ חיים (קיבוץ) 43, 45, 48,50

הכהן מאיר שמחה (אור שמח) 164 הלברשטאס יקותיאל יהודה (אדמוי׳ר

מצאנז־קלויזנבורג) 152-151 הלברשטאם שלמה (אדמו״ר מבובוב)

152 הלפרין יעקב 115 הראל איסר 101

הרצפלד אברהם 51-50

וידנפלד דבעריש 61, 62 וולף אברהם יוסף 23, 58-57, 81,

158 ,157 וולפא שלום דובער 174

וייס יצחק יעקב 96, 97, 98, 102 ולוז׳ינר חיים (רבי חיים

מוולוז׳ין) 11 וסרמן אלחנן 15, 22, 23, 24, 25,

68

זופניק ישראל 96, 102 זריצקי דוד 130, 134-132

חברוני משה 50 חזון־אי״ש

ראה קרליץ אברהם ישעיהו חיים מוולוז׳ין

ראה ולוז׳ינר חיים חפץ חיים

ראה הכהן ישראל מאיר

טאוב מנחם מנדל (אדמו״ר מקאליב)154 ,152

טורש דובער 25 טייטלבויס יואל (אדמו״ר מסטמאר)

102 ,96 ,21

213

קסטנר >שראל 96 קצבווג נתנאל 23

קצינלבויגן אהרן 35, 101, 102 קצינלבויגן חיים 99-98, 102

קצינלבויגן רפאל 39 קיליבן עמנואל 37

קיליץ אביתם ישעיהו (חזון־אי״ש),58 ,57 ,48 ,45-43 ,38 ,16 ,12

,80 ,78 ,74 ,69 ,68 ,66 ,64 ,110 ,109 ,104 ,87 ,83 ,81

181 ,160 ,157 ,150 ,115 קיליץ חיים שאול 160, 181

יאטה אביהם חיים (אדמו״י שומרי אמונים) 145

יאטה אהין (אדמו״י שומיי אמונים)145 ,24

יבינוביץ ישיאל 49 יבינוביץ יוסף 174 יביץ אביהם 175 יביצקי אבי 198

יובינשטיין אמנון 67 יוזנבוים אשי ישעיהו (אדמו״י

מחדיה) 154 יוזנבוים דוד משה (אדמו״י

מקיטשניף-יחובות) 154-152 יוזנבויס יצחק אייזיק (אדמו״י

מקליוולנד-יעננה) 154 יוזנבוים ישדאל ניסן (אדמו״ד

מקיטשניף-קיית-גת) 154 יוזנבויס צבי (אדמו״י מקיטשניף-

דיוהוביטש) 154 יוזנהיים יעקב 37, 39, 107

דוזנפלד מאיי 25 יוטי אהדן 136

ייקח אהדן (האדמו״ד מבלז) 28,147 ,47 ,36

שוכמכי יוסף (יוסלה) 97 שולזינגי משה מידכי 136

שטמפי שאול 22, 49 שטרן גדעון 104

מיגליות ראובן זליג 38, 49, 79

נדל גדליה 150 גקדיץ׳ יהודה ליב 49

סולובייצייק חיים 29, 38, 39,164

סולובייצייק יצחק זאב 36, 38,117-116 ,47 ,39 סופד משה 7, 20 סילבי מיכאל 23

סימון עקיבא אינסט 25 סייוקה שמעון 78 סינא יחזקאל 47

עוז עמוס 1 שמחה עלביג 80, 81, 82, 83, 84,

85

פוקס אביהם 101

פינקל אליעזד יהודה 36, 39, 47 פינקל נתן צבי (הסבא מסלבודקה)

41 ,39 פישמן (מימון) יהודה ליב 53

פלדמן קדול 79 פלש הדב די׳ד 28 פיוינד מדדכי 66

פיוש מנחם 180, 182 פיידמן שמחה 113

פינק צבי פסח 61, 62

צדקה יהודה (יודא) 179 צינוביץ משה 22

קהאן אביהם יצחק (אדמו״ד תולדות אהין) 145

קוק אביהם יצחק הכהן 15, 24,102 ,44 ,34 קול שמואל 22

קנייבסקי (סטייפלי) יעקב ישיאל181 ,172

214

Abramov Zalmann S. 195 Aviad Janet 195 Bacon Gershon C. 198 Berger Peter 84, 87, 198 Bmsel Sylvia G. 195 Deshen Shlomo 198 Deutschlander Leo 38 Don-Yehiya Eliezer 195 Gutwirth Jacques 5 ,195 ,199 Harris Lis 195 Heilman Sam 195 Kamen Robert M. 195 Kranzler Gershon 5 ,195 Lamm Norman 199 Liebman Charles S. 195 Marmorstein Emil 195 Mayer Egon 195 Odenheimer M. 195 Poll Solomon 5 ,196 Rabinowicz Abraham 199 Rubin Israel Z. 5 ,196 Rubinstein Aryeh 196 Rubinstein Amnon 199 Samet Moshe 174 ,199 Schatz-Uffenheimer Rivka 199 Schwab Hermann 23 Shaffir William 196 ,199 Singer Merrill 199 Weissman Debora R. 38 ,196

שיינברגר יוסף 100 שיינפלד משה 16, 22, 24, 39, 66,

,85 ,81 ,78 ,72 ,71 ,69 ,68 87 ,86

שן אליעזר מנחם 110, 114, 116,,160 ,159 ,158 ,141 ,136 ,123 ,183 ,182 ,178 ,173 ,172 ,161

184 שלהב יוסף 69, 136 שלח חמן פורה 161

שניאור זלמן מלאדי 163 שניאורסון דובער (אדמו״ר מליובאוויטש)

163 שניאורסון יוסף יצחק (אדמו״ר

מליובאוויטש) 162, 164, 166-165,167

שניאורסון מנחם מנדל (אדמו״ר מליובאוויטש) 162, 173-167

שניאורסון שלום דובער (אדמו״ר מליובאוויטש) 165-163

שנירר שרה 28 שצירנסקי מאיר 67

שפירא חיים אליעזר (אדמו״ר ממונקטש) 30

שפירא יונתן 5 שפירא מאיר 115

215

מפתח מקומות

גרמניה 1, 11, 13, 14, 16, 22,,32 ,31 ,30 ,28 ,27 ,26 ,23 ,57 ,45 ,43 ,37 ,35 ,34 ,33

119 ,108 דרום־אפריקה 11

הונגריה 14, 17, 20, 23, 30,,108 ,96 ,78 ,45 ,39 ,32 31,

153 ,146 הראל (קיבוץ) 63

הר-נוף (שכונה בירושלים) 135 ויז׳ניץ (שיכון בבני־ברק)

151-148 ויליאמסבורג (ברוקלין) 96

וינה 28 ורשא 81, 146

זכרון מאיר (שכונה בבני-ברק) 115 זכרון משה (שכונה בירושלים) 121

חדרה 12, 154 חפץ חיים (קיבוץ) 45, 48, 50

חציר הגלילית 132, 154 טבריה 132

ירושלים 1, 3, 4, 7, 20, 26, 31,,55 ,54 52, ,41 ,35 ,34 32, ,74 ,69 65, ,64 ,63 ,62 ,58 ,90 ,89 88, ,86 ,81 ,80 ,77

,103 ,102 96, ,95 ,94 ,92 ,91 ,122 ,121 120, ,119 ,109 ,108 ,131 ,130 129, ,127 ,125 ,124 ,137 ,136 135, ,134 ,133 ,132 ,153 ,152 151, ,147 ,145 ,144 ,160 ,159 157, ,156 ,155 ,154 ,181 ,180 179, ,178 ,177 ,175

189 ,183 ,182 כפר חב״ד 152, 167

כפר חסידים 38, 178 כרס אברהם (שכונה בירושלים) 1,

121 ,63 לודז׳ 42

לונדון 3, 98, 155 מאה שערים 24, 63, 65, 88, 93,

אוסטריה 1 אושוויץ 3, 151

אחווה (שכונה בירושלים) 1 אנגליה (בריטניה) 11, 19, 39,

147 ,104 ,96 ,91 אנטוורפן 3, 155

ארצות־הברית (ארה״ב) 2, 11, 13,,91 ,81 ,75 ,73 ,47 ,33 ,22 ,120 ,102 ,100 ,99 ,96 ,95

186 ,166 ,154 ,147 ,146 אשדוד 154

אשקלון 132 באר־ יעקב 178 באר־ שבע 132

בוכרים (שכונה בירושלים) 63, 121,156

בורו־פרק (ברוקלין) 127 בית ישראל (שכונה בירושלים) 63,

156 121, בני־ברק 3, 34, 38, 41, 43, 47,

,74 ,68 ,67 ,65 ,57 ,50 ,48 ,109 ,105 ,86 ,85 ,84 ,81 ,80 ,121 ,120-118 ,117 ,116 ,115

,132 ,130 ,129 ,127 ,124 122, ,144 ,137 ,136 ,135 ,134 ,133 ,153 ,152 ,151 ,150 ,149 ,148 ,159 ,158 ,157 ,156 ,155 ,154

,182 ,181 ,178 ,161 ,160 183

עיר התורה 81, 116, 117, 118 חילופי אוכלוסין 120-119

ברלין 37, 57, 78, 167 בתי אונגרין (שכונה בירושלים)

114 ראה גם מאה שערים

בת ים 137, 152 גאולה (שכונה בירושלים) 1, 49,

,121 ,120 ,63 גבעת־ שאול (שכונה בירושלים) 156

גייטסהד (אנגליה) 104

216

קרית־אתא 154 קרית-בובוב (ראשון לציון) 152

קרית-גת 77, 154 קרית-רי״מ לוין (תל-אביג) 154

קרית־צאנז (נתניה) 152-151 קרית־הרצוג (בני־ברק) 135, 137 ראשון לציון 132, 137, 152, 154

רוממה (שפונה בירושלים) 129, 156 רחובות 154-153

רכסים 178 רמות אלון (שכונה בירושלים) 135 רמת אהרן (שכונה בבני-ברק) 129,

135 רמת אלחנן (שכונה בבני־ברק) 135

רעננה 154 שבזי (שכונה בתל-אביב) 148

שווייץ 96 שומרי אמונים (שיכון בירושלים)

114 שיכון די־ה׳ של הפועל המזרחי

(בני-ברק) 137 שיכון ההסתדרות (בני־ברק) 137

שיכון צבא קבע (בני-ברק) 137 שמואל הנביא (שכונה בירושלים)

156 ,63 שנלר (מחנה צבאי בירושלים) 63

שערי חסד (שכונה בירושלים) 121 תל-אביב 3, 34, 39, 41, 43, 65,

,109 ,102 ,81 ,78 ,74 ,67 ,122 ,121 ,120-119 ,117-116

157 ,154 ,148 ,147 ,137

121-120 ,98 ,96 ,94 בתי אונגרין 143

מנדלבוים, מעבר 121, 144 מוסררה (שכונה בירושלים) 63

מלכי ישראל ראה גאולה

מנצ׳סטר 3, 96 מקור ברון (שכונה בירושלים) 1,

129 ,121 מרינבד 78, 108

מרכז בעלי מלאכה (שכונה בבני־ברק)148

ניו־יורק 3, 74, 101, 116, 127,169 ,168 ,155 ,152 ,151

נס-ציונה 132 נתיבות 178

נתניה 132, 137, 152, 160 קרית צאנז 152

סנהדריה מורחבת (שכונה בירושלים)135

ערד 154 פיטסבורג (ארה״ב) 154

פריז 167 פרשבורג 20

צובא (קיבוץ) 63 צפון-אפריקה 167

צפת 132 קדימה 132 קוממיות 77

קליוולנד (ארה״ב) 154 קרולי (הונגריה) 96

217

separatism and fractiousness among hassidic courts, between Hassidim and Misnagdim, and between Sephardim and Ashkenazim. These patterns show up first in politics. Agudath Israel, which used to represent the large majority of haredi society, has split into three parties: Agudath Israel, representing the major hassidic courts; Degel Hatorah, representing the "Lithuanian" yeshivot and the Belz Hassidim; and Shas, representing the haredi elite of Sephardi yeshiva and kollel students and masses of traditional Oriental Jews.

In view of the problems that beset haredi society, one cannot but ask: is the existence of a society of scholars that requires all its male members to study in yeshivot and to continue studying in kollelim for many years, to the exclusion of funeral or vocational education, viable in the long term? Will haredi society not be forced, in the near future, to be selective in admission of students to yeshivot, leaving the others with no choice but to lake pa <., in some way, in the conventional Western socialization process? When this happens, will haredi society be able to maintain enough control over its graduates to ensure its continuity? Will this society be a haredi society?

VIII

ecumenical haredi identity, blurring historical differences and disputes, the individual groups managed to reconstitute themselves in the West and re-establish their educational institutions — yeshivot, kollelim, and girls' schools ״ in which a particularist haredi identity took shape at the expense of the ecumenical haredi identity. Moreover, modern communication media, convenient transportation, and the revolution in international and intercontinental air travel not only failed to weaken the affiliations of individual hassidic groups and their commitment to their leadership, but actually strengthened them. Much more than in the past, convenient access to the "court," rapid communication with the rebbe, and the ability to educate the young in yeshivot affiliated with one's own group are responsible for keeping group members closely attached to and dependent on each other and on their leader, the rebbe, who symbolizes the singularity and identity that define jach group as distinct from the others. The internal "borders" between patches of the haredi turf have become clearer and less traversable.

In view of all these developments, the problem of the interrelations and dependency of haredi society on the surrounding non-Haredi milieu comes up again and again. As stated, the success and flourishing of haredi society has depended on its development as a society of scholars, and this, in turn, depends on growing relations with and dependence on the non-haredi society. The stability of this situation depends on the economic capabilities of non-haredi society, its willingness to shoulder a growing portion of the cost of the society of scholars, and the ability of the economic structure to provide the graduates of the haredi society of scholars with jobs and services. However, the proportion of haredim in general society is changing rapidly due to the high haredi rate of natural increase (an average of six children per family). To obtain the necessary resources from the state, haredi society must attain political power. On the one hand, the natural increase contributes to haredi society's electoral clout; from this standpoint it is functionally beneficial to this society's social structure. On the other hand, it places the future of the society of scholars in doubt. Not only is the cost of maintaining the yeshivot and kollelim growing constantly and rapidly approaching the highest possible optimum, but the options for graduates of this society to obtain work or services after years of kollel study are diminishing. The occupational fields favored by many ko'.lel graduates, such as provision of religious services, teaching jobs for men and women, and so on, are already saturated. These pressures are already causing internal tension in haredi society and are fueling the flames of

VII

enclave of sanctity amid the secular, hedonistic modern city.

The formation of the haredi society of scholars has transformed beyond recognition the traditional Jewish society from which it arose and blossomed. It has made the yeshiva the central fixture and brought the rabbis back to politics. These rabbis, however, are not the successors of the rabbis of the traditional Jewish community. They are Torah luminaries" ("gdolim"), mainly heads of Volozhin-style yeshivot and hassidic rebbes. Their authority is not defined by their rabbinic ordination; nor do they have to answer to community leaders who are conscious of their power and authority. These luminaries have personal charisma; their learned religious opinion authorizes them to made decisions in all areas of life. Their students regard themselves as their emissaries. This process has completely transformed the political power structure of haredi society and the nature and image of the haredi political parties. It has led to the disappearance of the Poalei Agudath Israel (PAI) party and, ultimately, to the disintegration of Agudath Israel Youth (Zeirei Agudath Israel - ZAI) as well, who, paradoxically, were among the standard-bearers of the luminaries' leadership. However, the more far-reaching significance of the entrance of the luminaries into politics was the deterioration of the status of the Council of Torah Sages as an authority symbolizing the unity of the entire haredi camp. The traditional contrasts between Misnagdim and Hassidim, and among the hassidic courts, became more conspicuous as the haredi society of scholars became more entrenched and the economic implications of this development became clear. Instead of providing an inclusive leadership that could bridge the traditional gaps and the clashing economic interests, the luminaries have become increasingly identified with their own groups. Thus it has become even more difficult to arrive at solutions and compromises, and the Council of Torah Sages has found it harder to function. In the end, personal or partisan conflicts between the luminaries had a decisive impact on the political-religious rift in haredi society and to the revival of the controversy between Hassidim and Misnagdim.

The development of the haredi society of scholars within open modern society had another unexpected result: an undermining of the general "ecumenical" haredi identity and the ascent of particularism. If the development of modern communication media, migration from towns to large cities, and migration to the West, had initially weakened affinity for the particularistic traditional identity and fostered the coalescence of an

VI

Council of Torah Sages in the early 1950s -- proscriptions against joining a coalition and assuming responsibility for the commissions or omissions of the secular Jewish state ״ were breached. A deeper exploration of this situation shows that the very same extremists, adherents of the Eda haredit (Haredi Community) in Jerusalem, who profess their allegiance to the principle of separatism, who refuse to participate in Knesset or municipal elections, and who refuse to accept money from national or local government for their educational institutions, can survive only because the vast majority of the haredi public has abandoned the principle of separatism. Since most haredi institutions accept "Zionist" funds, the extremists are able to keep their institutions well financed. The Eda haredit is able to survive and flourish only because its institutions provide religious services to the general haredi public, most of whom do not practice separatism.

The haredi society of scholars has actually succeeded in achieving virtually complete social segregation of haredim from non-haredim as individuals. In practice, haredim are dissuaded from maintaining primary social relationships not only with secular Jews but even with non-haredi Orthodox Jews. The formation of a haredi ghetto leads to the ousting of such non-haredim who reside there. The strict dietary laws to which all members of haredi society are committed, do not permit reciprocal social relations around a common table with Orthodox Jews who are not haredim and do not require the special haredi dietary certification. The haredi leisure culture, which is sex-segregated, encumbers relations with non-haredim, since the latter have a non-segregated leisure culture. Briefly, the voluntary segregation of haredim from non-haredim is much stronger today than in the past.

However, the geographical and social insularity of haredi society, and the consequent nearly total cessation of the erosion from its ranks, cannot but create new problems that defy solution. The drift from religion and tradition was also a filtering process that left within the fold only the most suited, those who were prepared to make economic and social sacrifices in order to realize the religious ideals of haredi society. Now that the ranks have been closed and most exits from this society have been sealed, everyone — including those who are ill-suited by temperament and personality, those unfit for devotional studies in yeshivot, and those of wavering faith — to remain within the fold and undermine internal stability. The impact of this situation is already perceptible in some areas of the haredi ghetto, which finds it difficult to fulfill its role as an

V

early age (20-24). The haredi youngster finds himself forced to remain in the scholar-society under almost any circumstances. Thus modern society "encourages" haredi youth to remain in the world in which they were raised and schooled.

This does not mean that haredi youth remain faithful to their society only because they are virtually unable to leave it. Certainly, haredi society presents its youngsters with a real alternative to hedonistic, permissive modern society - an ideal of devotion to Torah study, mutual assistance, a clear sense of identity, and social security. This alone, however, cannot explain the almost complete staunching of the disallegience that swept Orthodox society in the West beginning in the 1950s, and the sweeping tide in the period preceding it.

The ideological price that haredi society was forced to pay for its success in establishing the society of scholars was an abandonment of the principle of separatism ("hitbadlut") vis-a-vis the secular Zionists. From the very beginning, this was only an incomplete and problematic solution to the dilemma that Orthodox society now faced. On the one hand, it could not recognize the right to existence of a Jewish entity not bound to Jewish law ("halacha"); on the other hand, it could not expel the heretics and Sabbath-desecrators from the Jewish nation. Separatism was proffered as a solution for those Jews who did not want to recognize the right of Zionism to establish a Jewish entity in Eretz Israel that did not recognize Jewish law as a fundamental, binding norm. This separatism was expressed above all in public political life, where it took the form of refusal to participate in the autonomous Jewish community system established under the British Mandate ("Knesset Israel") and the prohibition of accepting money from Zionist foundations.

The haredi society of scholars is based on an opposite principle ״ interrelations and dependency. In the 1950s, the haredi rabbinical luminaries warned against accepting funds from the Zionist state to maintain the yeshivot. However, as the society of scholars grew and the new haredi culture flourished, it became clear that this society could not sustain itself without significant increases in allocations from the state exchequer. Moreover, the growth of the haredi society of scholars led to the virtually complete subordination of haredi politics to a single goal: securing economic support from the state. The principle of separatism was therefore dropped, and commitments to basic positions set forth by the

IV

In the realities of Eastern Europe, these embryonic cells of haredi society had no chance to develop and mature completely. The success of the yeshivot in ensuring their graduates' commitment to religion and halacha was only partial in those days, even though these graduates were relatively few in number. As it turned out, it was the very principle of absolute dedication to Torah study in the yeshiva setting, coupled with the rejection of general and vocational (instrumental) studies, that motivated a large proportion of the students to abandon these institutions. And it was in the West of all places, in a welfare society, that the Jews' integration into the Western economy and the improvement in their standard of living allowed haredi society to develop as a "society of scholars," based on the yeshivot as frameworks that prevented drift and ensured intergenerational continuity. Only in modern Western society could such a complex system of interrelations and dependence develop between a minority haredi society of scholars and the surrounding secular-Jewish and/or "modern Orthodox" society. The modern welfare society assumes responsibility for education, health, and income maintenance for everyone within it, thereby not only financing much of the education budget of the haredi society of scholars, but also freeing extensive resources of the haredi nuclear family for the direct and indirect expenses of the nascent society of scholars. On the other hand, the numerous employment opportunities, available to women in modern society, permitted haredi women to play a decisive role in the economic base of the society of scholars in the difficult transition stage from bachelorhood to marriage and the creation of the new haredi family unit, while ensuring that the husband remains in and depends on the institutional array of the haredi society of scholars. There are many other aspects to the interrelations of Haredi scholar-society and the surrounding non-haredi society, and the dependence of the former on the latter. However, two such aspects will suffice to demonstrate the complexity and variety of these relationships. Technological development and the constant improvement in standard of living have wrought a revolution in secondary and post-secondary education. New fields of employment are available to graduates of modern school systems. This has left the majority of religious jobs and services — which are needed, to some extent, by the entire Jewish community — in the hands of the graduates of haredi scholar-society institutions. Second, scientific and technological progress made it necessary to raise the standards of science study in the high schools. This caused the educational gap, between non-haredi youngsters in high schools and technical schools and haredi youngsters pursuing purely religious studies in yeshivot, to widen. This is a difficult gap to bridge at a later stage, especially since haredi young adults marry at a relatively

III

significant threat to its existence. This view of haredi society is based not only on its success in surviving and flourishing after the horrors of the Holocaust, but on its representing a counterculture that embodies the values of devotion to devotional study, modesty, family stability, personal responsibility, and mutual assistance. Haredi society feels that it has succeeded where Zionism failed — in establishing an ideal society: ours is better than theirs: "we (the Haredim) are better than you (the secular Zionists)". Many Israelis are prepared to accept this statement as true.

What is the secret of this success? What does it mean for those in and outside the fold? What religious, social, and economic price does it entail?

The development of haredi society after World War II cannot be understood without understanding the period that preceded it, which, as stated, was rife with social, economic, and political crises, migration and displacement, that almost completely undermined the traditional social structure and led to an increasing drift away from religion and tradition. In this period, the ideational principles were set forth, the "hero" images shaped, and the cardinal myths of haredi society coalesced. Against a hostile, scoffing world, foundations were laid for the future haredi society, with the image of the yeshivot as all-inclusive monastic institutions whose task it was to tear the young Jew away from his parents' home and his traditional life setting and to turn him into a young master-scholar, wholly devoted to the ideals of Torah study and religious perfection, confronting not a living tradition but a tradition of books and the society of the yeshiva elite. The Volozhin-type yeshivot were the embryonic cells of the future haredi society, based not on family and community as the agents of socialization and transmission of traditional values, but on all-inclusive institutions detached from the surroundings and the economy. This development could not but have far-reaching significance. It was intended for the intellectual elite, which had declared a moratorium on its connection with economic affairs, i.e., for a small minority that had taken shelter behind defensive barriers. The cost of the late-19th-century yeshivot was, in that crisis-ridden time, far beyond the means of traditional-religious Jewry; these institutions could sustain themselves only with the assistance of the new Jewish communities in Western Europe and America, whose attachment to religion and tradition was waning.

II

The Haredi (Ultra-Orthodox) Society Sources, Trends and Processes

Menachem Friedman

Summary

Like a phoenix rising from the ashes, haredi, the Ultra-Orthodox society rose from the ash heaps of the Holocaust of European Jewry. The traditional-religious Jewry of Eastern and Central Europe — Hassidim umbilically connected with their rebbes, and Misnagdim zealously guarding the tradition of their forebears — has vanished from its former abode. It has been replaced by a haredi Jewry concentrated in Israel and in major Western European and American cities. The affinity of Judaism for the Eastern European tradition firmly anchored in its consciousness and in the basic values that distinguish it from other Orthodox religious identities. However, despite the great similarity between today's Haredim and the traditional-religious Jews of the past, haredi society is not a traditional society in the conventional sense of having an unconditional commitment to a living tradition that passes directly from father to son in a community that exacts individual and family obedience to local custom and punishes any deviation from it. True, the traditional Jewish society, in which the community determines the life norms for all of its members in view of allegiance to religious tradition, had died out in Eastern Europe in the period before the Holocaust. Most Jews, however, remained true to their faith, living the tradition transmitted directly to them from preceding generations in the form of socio-geographic views that expressed particular social-religious identities. This traditional form of Judaism no longer exists. Haredi Jewry today is a small, well-defined, discrete minority, organized in contiguous voluntary communities, set within a modern, open society with competition, confrontation, dependency, and interrelations with this surrounding society. However, in contrast to what one would expect, and contrary to historical experience before World War II, the move to the West and settlement in Israel amid a secular-Zionist majority not only failed to intensify the community's erosion, but, for the first time since the onset of secularization, led to an almost complete halt of this erosion and to unprecedented growth, even when compared with the golden ages of traditional Judaism. Haredi society today presents non-haredi Jewish society with a challenge. It views itself as an alternative to the Israeli secular-Zionist culture, and many of the adherents of this culture regard haredism as a

I

The Jerusalem Institute for Israel Studies

Research Series No. 41

This publication was made possible by funds granted by the Charles H. Revson Foundation of New York. The statements made

and the views expressed, are solely the responsibility of the author.

Cover design: Supcrstudio Lid.

ISSN 033-8681

© 1991, The Jerusalem Institute for Israel Studies The Hay Elyachar House

20a Radak St., 92186 Jerusalem

THE JERUSALEM INSTITUTE FOR ISRAEL STUDIES Founded by the Charles H. Revson Foundation, N.Y.

The Haredi (Ultra-Orthodox) Society ־ Sources, Trends and Processes

Menachem Friedman

1991

ן ו י ד ב י ו מ ו ש י ר י ק ח מ , ב ת ו י נ י ד י מ ר ק ח מ ק ב ס ו , ע ל א ר ש ר י ק ח ם ל י ל ש ו ר ן י ו מכ

: ם י א ב ם ה י מ ו ח ת י ב ר ו ב י צ

י ר ו ז א י ו נ ו ר י , ע י מ ו א ח ל ו ת י פ ן ו ו נ כ . ת א

ה י י ל ת ע ט י ל ב. ק

ת י ת ר ב ת ח ו י נ י ד ג. מ

ע ד ת מ ו י נ י ד ד. מ

ו נ נ מ ת ז ם ב י ל ש ו ר ה. י

: ן ו ה י ת ו ר ט מ ח ו ו ו א ר ש ו ו נ נ י א י ש א מ צ ף ע ו א ג ו ן ה ו כ מ ה

ח ו ת י , נ ן ו י ד ן ו ו י ר ע ק ח ת מ ו ע צ מ א ל ב א ר ש י ת ב ו י נ י ד י מ כ י ל ה ר ת ו פ י ש

ם י נ ו ת ת נ ג צ , ה ת י ל א ר ש י ה ה ר ב ח ם ב י כ י ל ה ת ת ו ו מ ג ל מ י ש ע ד מ י ו ב י ט ק י י ב ו א

י מ ו ק מ , ה י צ ר א ר ה ו ש י מ ת ב ו י נ י ד מ י ה ע ב ו ק ה ל ל ו ע ת פ ו י צ פ ו ת א ע צ ה ם ו י ק ו ד ב

. י ק ס ע ה ו

מחקרי מכון ירושלים לחקר ישראל מסי 41